בהר ובשפלה ובערבה)יהושע יב, ח(

עיונים ומחקרים מוגשים לאדם זרטל בשנת השלושים לסקר הר מנשה

עורך: שי בר

חברי המערכת:רון בארי, דרור בן-יוסף, מיכאל הלצר ואורן כהן

הוצאת ספרים אריאלירושלים 2008

5

תוכן העניינים

הקדמה.......................................................................................................................................... 7אדם זרטל – קורות חיים................................................................................................................. 10אדם זרטל – רשימת פרסומים.......................................................................................................... 12רשימת קיצורים ........................................................................................................................... 18

שער ראשון – לפני ההיסטוריה

עירית ציפר – אדם הראשון – עיון מחודש בפסלים הדו-ראשיים מעין ע'זאל............................................. 2741 ...................................... דני נדל – דגמי יישוב בניאולית הקדם-קראמי בעמק הירדן בין הכנרת לים המלח

שער שני – יוגבים, מלכים ונביאים )ארכיאולוגיה מקראית(

רם גופנא ויצחק פז – חורבת שובב – יישוב עירוני מבוצר מתקופת הברונזה הקדומה בשפלת יהודה.............. 5564 ...................................... אורן כהן – ה"קנקן-פך" (Jar-jug) בקיראמיקה של ארץ-ישראל בתקופת הברזל 71 ....................... זאב משל – חותם טביעה ממצודת נחל בוקר ותרומתו לתיארוך ה"מצודות הישראליות בנגב"חיים בן דוד – אתרי "מדינה" על יובלי הארנון – "מדיין שבצד מואב"?!.................................................. 7889 ............................. רמי ערב – בית צידה, בירת ממלכת גשור הנשכחת – מראה פניה של עיר בירה מקראית105 ................... אבי פאוסט וזאב ספראי – שינויים בדפוסי קבורה בארץ-ישראל לאור ממצאי חפירות ההצלהגבריאל ברקאי – עדות ארכיאולוגית לכיבוש לכיש על ידי סנחריב........................................................ 122125 ...................................................................................................... רפאל פרנקל – שומרי החומותרוני רייך – ישב על המדוכה......................................................................................................... 129133 .................................. דוד עמית, רבקה כהן-אמין, רודולף כהן – שרידים מתקופת הברזל בחורבת עניםאילת מזר – שינויים במאפייני הקבורה הפיניקית במעבר מהתקופה האשורית לפרסית לאור חפירות אכזיב.... 146

שער שלישי – בעט, בחותם ובחרט )מקרא, ממצא קטן וספרות חיצונית(

155 .... יוסי מזרחי – הרשימות הטופוגרפיות כמקור לחקר הפעילות החוץ מצרית בלבאנט בימי תחותימס השלישינילי שופק – "ערל שפתים" – משקע מצרי בספר שמות?.................................................................... 169181 .................. יהודה זיו – נקרא למערה – ונשאל את פיה! – שורשי המסורות על עין-דור ומערת בעלת האובצבי אורי מעוז – על-כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער.......................................................... 199יצחק אבישור – קריאות חדשות בשירה העתיקה שבתורה.................................................................. 222230 ............................................. איזבלה ירוזלסקה – אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט239 .............................................................. גרשון גליל – פולמוס ותעמולה בהיסטוריה הדויטרונומיסטיתשי בר – קבוצת צלמיות מתל אל-מוחפר שנתגלתה בסקר הר מנשה ...................................................... 248

6

תוכן העניינים

שער רביעי – בשטח ובסביבתו )ארכיאולוגיה מרחבית(

יובל גדות ויותם טפר – אדם וסביבה – ארכיאולוגיה של הנוף ברמת מנשה............................................ 255271 .......................................................... יוסי סטפנסקי – בין חצור לכנרת: רמת כורזים בתקופת המקרא 290 ............................................ דרור בן-יוסף – מפרץ עכו: ערפה של עיר-מסחר פיניקית בתקופה הפרסיתעפר שיאון – מרכז הרי שומרון בתקופה הביזאנטית.......................................................................... 308

שער חמישי – בימי המנורה והצלב )התקופה הרומית והביזאנטית(

323 ............................................. רועי פורת וחנן אשל – מערות מדבר יהודה במרד הראשון )מרד החורבן(351................. שרגא חשמן – מתקנים של הצבא הרומי בבקעת הירדן, מהמאה הראשונה עד השלישית לספירהארתור סג"ל – המקדש במוסמיה: סיפורו של המקדש הנעלם............................................................... 357

שער שישי – מאמרים בלועזית

Haim Winter – Flint Tools Early in History – A Perspective from Tel Nami, Mount Ebal and el-Ahwat ................................................................................................. 7*

Rachel Hachlili – Cherub, Sphinx and Tetrad in Ancient Art ..............................................25*

Nili Liphschitz – Reconstruction of the Arboreal Vegetation of the Judaean and Samarian Mountains during Antiquity as evident from Archaeological Wood Remains ............................................................................................................................48*

Hans-Günter Buchholz – Bemerkungen zur ostmediterran-vorderasiatischen Schlangen-Ikonographie ...................................................................................................56*

Michael Heltzer – A New Look at the nēbel Measure .........................................................70*

Ran Zadok – The Quarters of Borsippa................................................................................75*

Dina Shalem – The Upper and Lower Galilee in the Late Chalcolithic Period ................... 99*

Assaf Yasur-Landau – Achish in the Bronze Age ............................................................. 111*

Eli Yannai, Amir Gorzalczany and Karem Saed – Some Jugs and Juglets from the Syrian/Lebanese Coast, Imported to the Land of Israel during the Middle and Late Bronze Ages .................................................................................................... 115*

Baruch Brandl – From Milos-Phylakopi to Khirbet ed-Dēr: Additional Observations on a Canaanite Group of Bifacial Rectangular Plaques ................................................134*

Giovany Ugas – El-Ahwat e gli Shardana nel Vicino Oriente ........................................... 151*

André Lemaire – Nouveau sceau fiscal Phénicien et la Galilée au IVe s.av. J.-C. ..............188*

Ron Beeri – Hellenistic Akko .............................................................................................195*

Moshe Hartal – The Use of Pottery as a Tool for the Definition of Provincial Borders ........................................................................................................................... 211*

Yinon Shivtiel – Cliff Settlements and Refuge Caves in the Galilee .................................223*

Liora Kolska Horwitz – From Food to Function: Fauna and Bone Tools from Roman-Byzantine Horvat Hazan ...................................................................................236*

Kate Raphael – A Thousand Arrowheads from the Crusader Fortress at Vadum Iacob ...............................................................................................................................259*

230

המתבטאת הפוליטית המערכת של תכונה היא לגיטימיות בזכותו של השליט לדרוש מהנתינים צייתנות לבקשותיו או הנשלטים של החופשי מרצונם נובע זה ציות לפקודותיו. כלפי מרצון הצייתנות ביותר של הבולטת הצורה לציית. מסים לשלם הציבור בהסכמת ביטוי לידי באה השליט המדיי בניהול חשוב כלי היא הלגיטימיות בצבא .ולשרת עולה כשהוא לגיטימי נחשב הכפייה. שליט כוח לצד נה, בניגוד לשלוט המתחיל מושל המדינה. חוקי לפי לשלטון לחוקי הממשל הקודם, מכונה אוזורפטור3. כיוון שבמאמר

יזה אני דנה בתקופת המלוכה בארץ ישראל, המונח "לגיאין המלך. של לגיטימיות ואילך מכאן משמעו טימיות" במקרא הגדרה מופשטת של לגיטימיות, וניתן להסביר זאת בתפיסת העולם במזרח הקדום. אף-על-פי-כן, הרעיון הזה היה קיים וניתן לשחזרו על סמך אי-אלה טקסטים ובאורח זה לקבל מושג מוחשי על לגיטימיות. בהתאם לכך, בקשת ועלי המלוכה היתה כי לי ידעת "את שבע מבת אדוניהו שמו כל ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו" )מל"א ב, טו( מלמדת שהלגיטימיות במקרא תלויה בבכירות. לפי הכלל הזה הבן הגדול, דהיינו אדוניהו, היה זכאי לרשת את כס המלוכה. אותו כתוב מעיד גם שמלך לגיטימי צריך ליהנות מתמיכה אלוהית. אדוניהו, אף על פי

ישהיה מבוגר משלמה, לא קיבל את המלוכה משום שלגיטימיות אלוהית עברה לאחיו הצעיר, "כי מה' היתה לו". נוסף על כך, הכתוב מראה שהלגיטימיות האלוהית עשויה להיות מנוגדת לעקרונות הלגיטימיות המקובלים בחברה. הבחירה האלוהית בולטת יותר בעלייתו לשלטון של שאול )שמ"א ט, א-יא, יז-כד( ודוד )שמ"א טז, א-יג(. ברובד ספרותי מאוחר

יותר מודגש שהמלך צריך להיות בן עמו )דב' יז, טוב(.

במזרח אחרים באזורים גם התקיימו הללו העקרונות

1 סבורתני שעיון בפרק בתולדות ממלכת ישראל ישמח את הפרופסור

אדם זרטל "איש הצפון". תודתי נתונה לפרופסור ישראל אפעל שקרא את כתב היד של מאמר זה וסייע לי בניסוחו.

2 אוניברסיטת ורשה.

3 בניסוח ההגדרה הזאת השתמשתי בפרסומים הבאים: אורי 1967,

.Weber 1968, 212-213; Dogan 1992, 116-126 ;25 טור

הקדום. תנאי השייכות לעם נכללים, למשל, על מצבת תגלת-פלאסר השלישי )המאה ה-ח' לפסה"נ(, שם כתוב שהוא נצר .)Levine 1972, 16-17( )Baltil( יקר של העיר אשורשל בנו היה לא אך המלוכה במשפחת נולד אמנם הוא לידי בא לגיטימיות כבסיס מלכותי מוצא במלוכה. קודמו ביטוי אצל האוזורפטור שמשי-אדד הראשון שהיה ממוצא אמורי ולא אשורי )המאות ה-י"ט-י"ח לפסה"נ(. הוא הצדיק

יאת מלכותו באמצעות צירוף רשימת צאצאיו לרשימת קודמיו על כס אשור )Kuhrt 1995, 85-86(. חשיבותה של הבכורה בולטת מאוד בעלייתו לכס המלוכה של אסרחדון )המאה ה-ז' לפסה"נ( שהיה צעיר מאָחיו, והוא מצדיק את ואלים אשור בחירת סמך על למלוכה שלו הקדימה זכות

.)Borger 1956; Nin., A, i 8-12( אחרים

יש להדגיש שעקרונות הלגיטימיות של המלך באים לידי ביטוי מפורש לעתים קרובות, בארץ ישראל ובמזרח הקדום כאחד, דווקא במקרים שבהם מתעוררת בעיית הלגיטימיות

ישל השליט. שליטים שהגיעו לשלטון בממלכת יהודה בניגוד לכללים היו תמיד בני שושלת אחת, בית דוד. בממלכת

יישראל, שבה מלכו שושלות אחדות, צוינה במפורש הלגיטימיות של מייסדי השושלת. לפי המקרא, בממלכת ישראל נביאים מעניקים לגיטימיות למלך היו )ולא תמיד( לעתים החדש. אף נביא לא הוזכר בהקשר לעליית עמרי לשלטון וגם לא בכתובים על הפיכות החצר הרבות במחצית השנייה של המאה ה-ח'. בספר מלכים אין הנביאים מופיעים אלא בכתובים על עלייתם של ירבעם, בעשא, יהוא וחזאל מלך

ארם.

מטרת המאמר היא לדון בסוגיית הלגיטימיות של ירבעם בן נבט לאור שני הסיפורים אשר בספר מל"א, פרקים יא, יד. מוקד התעניינות היא השאלה מה תפקידו של הסיפור.

יראוי לציין שהנתונים על תמיכת אחיה בירבעם הגיעו לידינו אך ורק בצורת סיפור נבואי, שהשימוש בו כרוך בבעיות של מעורבותו את להעריך ניתן בהמשך. שיפורטו שונות אחיה, שפירושה הענקת לגיטימיות לירבעם, לאור המקור

אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט1איזבלה ירוזלסקה2

231

אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט

מיהודה )ליוור תשל"ב, 98( שבו מופיע ירבעם כאוזורפטור: "וירבעם בן-נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך. וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו. עשה כי הנער את שלמה וירא חיל גבור ירבעם והאיש מלאכה הוא ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף... ויבקש שלמה להמית את ירבעם ויקם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים ויהי במצרים עד מות שלמה" )מל"א יא, כו-כח, מ(. הפרט הראשון המצביע על הצגת ירבעם כאוזורפטור הוא זה ביטוי במלך". יד "הרים או במלך" יד "וירם הביטוי יחידאי במקרא וניתן להשוותו לביטוי "נשא יד ב" המופיע בהקשר למרידות אבשלום )שמ"ב יח, כח( ושבע בן בכרי )שמ"ב כ, כא( )Cogan 2000, 338(, וכן לביטוי "שלח יד ב" שמשמע "למרוד ב" )שמ"א כד, יא(4. על רצונו של

יירבעם למרוד בשלמה מרמזת גם בריחתו למצרים. האיזכור המובהק ביותר, שבזכותו הפרטים הנ"ל מקבלים מובן חד-משמעי של מרידה, הוא ציון אלמנותה של אם ירבעם. אופיה של הידיעה הזאת, לדעת ישראל אפעל, אינו ביוגרפי כי אם מגמתי. הוא מצביע על דמיון בין האיזכור המקראי ובין ביטוי ידוע "בן אלמנה יתפוס את הכיסא", שבספרות Eph'al 2004,( אוזורפציה מציין הוא הבבלית האותות

.)25-28

מלכים: בספר קטעים בשלושה מוזכר השילוני אחיה יא, וירבעם מחוץ לירושלים )מל"א בין אחיה 1. המפגש כט-לט( ; 2. האספה בשכם )מל"א יב, טו(; 3. ביקור אשת הקטעים מן א-יח(. יד, )מל"א בשילה אחיה אצל ירבעם הללו אנחנו למדים כי אחיה מינה את ירבעם למלך ישראל, אישר את פילוג הממלכה, אבל בשלב יותר מאוחר דחה את המלך. לפיכך הכתובים הללו מצביעים על תפקידו החשוב של אחיה בתולדות ממלכת ישראל. מובן מאליו שהטקסטים

יהללו מורכבים משכבות הנבדלות זו מזו בזמן. הם רלוונטיים רק במידה שהם שייכים לסיפור נבואי מקורי. בהתאם הסיפור לשכבת השייכים החומרים בין להבחין יש לכך הקדום ובין השכבות המאוחרות. נעיין תחילה במל"א יב, טו: "ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דבר ה' ביד אחיה השילני אל ירבעם בן נבט". רוב החוקרים סבורים שפסוק זה הוא דויטרונומיסטי Noth 1968, 276; Gray 1977, 299; Montgomery(and Gehman 1951, 250; Cogan 2000, 349 ;נאמן

4 ראה אותו ביטוי באותה משמעות בכתובות ספירה: מצבה Iב, שור'

.Tawil 1980, 33 ;6 'ב, שורII 25-24, 27; מצבה

תשס"ב, 96(. מטרתו היא לחבר בין הקטע על המפגש של )מל"א שכם פרשת ובין לירושלים מחוץ ואחיה ירבעם יב – וראה ליוור תשל"ב, 103(. בכך רצה הדויטרונומיסט יש לפיכך האירועים. בשני אחיה מקומו של את להדגיש שייך שאינו משום הדיון, מן הזה הפסוק את להשמיט לסיפור המקורי. בקטע הארוך שבו מסופר על המפגש בין אחיה וירבעם מחוץ לירושלים יש שלושה פסוקים שניתן מירושלם יצא וירבעם ההיא "ויהי בעת לסיפור: לשייכם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים. ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלהי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים" )מל"א יא, כט-לא(. למרות שפיסקה זו נראת מקורית, איזכור שלמה Knoppers 1993,( הדויטרונומיסט של כתוספת נראה למקור לייחס ניתן אחיה של הארוך מנאומו .)184-185גם את הפס' לז-לחב: "ואתך אקח ומלכת בכל אשר תאוה נפשך והיית מלך על ישראל ...והייתי עמך ובניתי לך בית Weippert( "נאמן כאשר בניתי לדוד ונתתי לך את ישראלהסיפור יסודות הם לעיל שצוינו הכתובים .)1983, 346

יהקדום שהסופר הדויטרונומיסטי מצא ופיתח בהתאם להשקפותיו. כל היתר הן תוספות של הדויטרונומיסט )יא, לב-לו,

לחא, לט(.

מסכימים הכול יד, מל"א בספר השני הסיפור לגבי שתיאור המפגש בין אשת ירבעם ובין אחיה הוא מקורי5. אותו המתארים אחיה על פרטים כמה מספק זה סיפור משמיע אחיה בהמשך, א-ו(. )פס' מציאותית כאישיות דברים קשים לאשתו של ירבעם בנבאו את מות הילד )פס' הזאת הנבואה של בהתגשמותה מסתיים הסיפור יב-יגא(. על הרשעה דברי נתחבו אלה פסוקים בין יז-יחא(. )פס' ירבעם )פס' ז-יא, יגב-טז(. יש המייחסים את מילות הגינוי אף-על-פי-כן .)96 תשס"ב, )נאמן לדויטרונומיסט הללו קדם- שלב על המצביעות תכונות כמה בהן למצוא ניתן )ליוור "נגיד" המילה חוקרים מספר לפי דויטרונומיסטי. תשכ"ח, Hasel 1998, 187-202 ;755-753( בפס' ז: "לכי

הרימ יען אשר ישראל אלהי ה' אמר כה לירבעם יאמרי מושג היא ישראל" עמי על נגיד ואתנך העם מתוך תיך .)Carlson 1964, 52( ל"מלך" המקביל דויטרונומיסטי

;Dietrich 1972, 112 ; Gray 1977, 333; 96-95 ,5 נאמן תשס"ב

Caquot לרשימת החוקרים המקבלים את אמיתותו של הסיפור ראה.1961, 21-22

232

איזבלה ירוזלסקה

רק כמה מלכים הוגדרו כ"נגידים", כגון שאול )שמ"א י, א(, דוד )שמ"ב ז, ח(, שלמה )מל"א א, לה(, אביה בן רחבעם כ, )מל"ב וחזקיהו ב( טז, )מל"א בעשא כב(, יא, )דה"ב ה(. מרשימת הנושאים את התואר הזה עולה שהשתמשו בו לגבי ראשית המלוכה, להוציא את חזקיהו. אילו היה המונח לגבי גם בו משתמשים היו לדויטרונומיסט, שייך הזה המושג נוכחותו של .)Ishida 1999, 61( אחרים מלכים הזה מאפשרת לשייך את פס' ז לסיפור הנבואי. הפרט השני "ואתי המשפט: הוא הקדם-דויטרונומיסטי לשלב השייך יז השלכת אחרי גוך" )פס' ט(. ביטוי זה מופיע ביש' לח, וביח' כג, לה. לפיכך ניתן לשייך את המשפט הזה לסיפור המקורי. לסיכום, אפשר להניח שהפסוקים הנ"ל והפרטים הבודדים מתוך הפרקים מל"א יא, יד, משקפים את הדברים

שהיו מסופרים בעל-פה בחוגים נבואיים.

כדי להבין את תפקידו של הסיפור המקורי יש לשאול דבר, של לאמיתו האירועים. לבין הסיפור בין היחס מהו אפשר, אבל הזה. היחס את לבדוק כדי כלים בידינו אין לגבי ספקות המעוררים פרטים כמה על להצביע לפחות, אמיתותו של הסיפור. בראש ובראשונה מתעוררים ספקות מתוך הניתוח הספרותי-הביקורתי של הפרשה. יש להסכים ירבעם בין המפגש חוקרים, שפרשת כמה של דעתם עם ואחיה נתחבה בידי הדויטרונומיסט לתוך ההקשר הנוכחי,

יבין הקטע על ההתקוממות של ירבעם ובין הכתוב על ברי Noth 1968, 245; Cogan 2000, 338;( חתו למצרים Dietrich 1972, 54; Montgomery and GehmanŠanda 1911, 318 ;242 ,1951(. מצד שני, קטע זה קודם לקטע על האספה בשכם. הכתובים הנדונים נתחבו בהקשר ירבעם במרד הן אחיה של תפקידו הדגשת למען הנוכחי והן בפילוג הממלכה. כך הבין את הסיפור יוסף בן מתתיהו: "ונטפל אל שלמה גם אחד מבני עמו, ירבעם בן נבט, שקיוה זמן רב" לפני לו נבואה, שניבאו על סמך לגדולה לעלות )קדמוניות ח, 205(. לפיכך יש להטיל ספק בתמיכת אחיה בירבעם. נוסף על כך באספה בשכם זכה ירבעם בלגיטימיות כ(. במקום אחיה מילא יב, של העם אשר המליכו )מל"א

יהעם תפקיד ראשי באספה. אין ספק שהעם השתתף בהמלכת ירבעם )אף ראוי לציין שפרט זה אינו מופיע בספר דברי הימים(. נוסף על כך אנחנו מוצאים מקרים אחרים שבהם עמרי טו(, יא, )שמ"א מלכים: שאול עוסק בהמלכת העם יהואש/יואש כא(, יד, )מל"ב עזיה/עזריה טז(, טז, )מל"א מקבילות כד( – ראה כא, )מל"ב יאשיהו יב(, יא, )מל"ב

יודוגמאות נוספות בספר דברי הימים. שתי סמכויות המעור

בות בהמלכתו של ירבעם מצדיקות הבחנה בשני סוגים של והלגיטי אלוהים מטעם הנבואית הלגיטימיות ילגיטימיות:

מיות מטעם העם. אפשר שבידינו שני סיפורים נפרדים על עליית ירבעם לשלטון: סיפור על אחיה שגרם לעלייתו של ירבעם לכס המלוכה, וסיפור אחר שלפיו העם הוא שהמליך אותו. המקור השני מאשש את האפשרות לפרש את הסיפור

על מעורבותו של אחיה כסיפור מגמתי.

ימלבד הניתוח הספרותי-הביקורתי, הנוסך אור על תפקיהסוג את גם בחשבון להביא יש באירועים, אחיה דו של הספרותי. הסיפור על אחיה וירבעם נוצר בחוגים נבואיים,

יבדומה לסיפורים נבואיים אחרים. התופעה של חוג התלעל בסיפורים יפה מוצגת האלוהים לאיש סביב מידים אלישע. תלמידי נביאים היו מוסרים בעל-פה את הסיפורים על מורם. רמז לכך מצוי בבקשתו של המלך הפונה לגחזי שיספר לו "את כל הגדלות אשר עשה אלישע" )מל"ב ח, ד(. מעורבותם של תלמידי הנביאים בהיווצרות הסיפורים מצביעה על המניע הטמון בסיפורים הללו – הרצון להעריץ של מעורבותו לגבי להסתייגויות הסיבה זאת הנביא. את

אחיה בפרשת ירבעם.

למרות הספקות לעיל, אפשר בכל זאת להבחין ביסודות כיצד הראה אפעל ישראל בסיפור. שהושקעו מציאותיים

יניתן להפריד בין גרעין מציאותי לבין הסיפור עצמו, בדוגמה של הסיפור על מצור שומרון: "גם כשמדובר באירועים המקובלים כהיסטוריים ראוי להבחין בין הידיעה הבסיסית )כגון עצם קיומו של מצור ודרך סיומו( לבין נתונים שונים

פולק נסים, כעלילות יהמשוקעים בתוך הכתובים כמעשי או הְמספר כאידיאולוגיות המובעות בדברי או לוריסטיות .)19-18 תשנ"ו, )אפעל השונות" הדמויות בפי שהושמו וירבעם אחיה על הסיפור יסודות מהם לשאול יש מכאן ספק להטיל סיבה אין הזמן. בת המציאות את המשקפים בעצם מציאותו של אחיה וביחסיו עם ירבעם. יש גם ללמוד

ימהעובדה שהסיפור כולל כמה נקודות משותפות עם סיפולהשוות, ניתן במקרא. המלך לגיטימיות על אחרים רים המציינת כפעולה אחיה, בידי המעיל קריעת את למשל, בחירה אלוהית, עם פעולות אחרות שהיתה להן משמעות דומה בהקשר למשיחת שליטים אחרים במקרא. לפי חז"ל, מושחין "אין בעייתיים: מקרים בהקשר אלא משיחה אין פו, שקלים )ירושלמי המחלוקת" מפני אלא מלך בן מלך ה"א; בבלי כריתות ה, ע"ב(. הזוכים במשיחה היו מייסדי י, א(, דוד )שמ"א טז, שושלות חדשות כמו שאול )שמ"א

233

אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט

יג(, יהוא )מל"ב ט, ו( וכן חזאל )מל"א יט, טז(. את משיחתו ישל שלמה בידי צדוק )מל"א א, לט( יש להסביר לאור העו

בדה שאדוניהו היה היורש החוקי של דוד )ראה לעיל(. את ברצון להסביר אפשר יב( יא, )מל"ב יואש של משיחתו יהואחז עתליה. שלטון אחרי דוד בית שושלת את לחדש יהויקים מאחיו צעיר שהיה מפני ל( כג, )מל"ב נמשח בשתי שנים )מל"ב כג, לא, לו(. מציאותו של הסיפור על הצורך על הכלל את אפוא הולמת בירבעם אחיה תמיכת בהדגשת הלגיטימיות במקרים בעייתיים. יש לציין במיוחד לגיטימיות סיפורי לבין סיפורנו בין הספרותי הדמיון את בין הראתה, היא וייפרט. הלגה מביאה שאותם אחרים היתר, שהועדת ירבעם למלוכה על ישראל מתקיימת בסתר כמו בסיפורי משיחתם של שאול )שמ"א ט, כז-י, א( ויהוא אחיו של לעיניהם בפרטיות נמשח דוד גם וב(. ט, )מל"ב

יבלבד )שמ"א טז, יג(. הבחירה האלוהית מודגשת גם בכתובים על שאול )שמ"א י, א(, דוד )שמ"ב ז, חא( ויהוא )מל"ב ב(. המוטיב המשותף הנוסף הוא הבטחת השלטון שניתי וט, נה לירבעם )מל"א יא, לזב(, שאול )שמ"א י, אב(, דוד )שמ"ב כך על נוסף ממלכותיהם. על וב( ט, )מל"ב ויהוא חב( ז, אפשר להבחין בהבטחת אלוהים ללוות את השליט הניתנת לירבעם )מל"א יא, לחב(, שאול )שמ"א י, זב( ודוד )שמ"ב את לציין חשוב .)Weippert 1983, 347-348( טא( ז, יד, )מל"א לירבעם המכוון לעיל, "נגיד", שהוזכר המושג ז(, לשאול )שמ"א י, א( ולדוד )שמ"ב ז, ח(. משתמשים בו, לפי טומואו אישידה, במקרים של ספק באשר ללגיטימיות את לתת ראוי אף .)Ishida 1999, 62-65( השליט של תכונה האלוהית. הבחירה של המניעים העדר על הדעת זאת בולטת במיוחד בהשוואה ללגיטימיות המוענקת על ידי העם. אי-אפשר לשלול את הדעה שהעם המליך את ירבעם מפני שראה בו מנהיג המסוגל להגן על זכויות העם בעקבות התנגדותו של ירבעם לשלמה )השווה למשל, בבלי סנהדרין קא, ע"ב: "מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את

ישלמה"(. העם המליכו את שאול לאחר ניצחונו על העמוינים )שמ"א יא, יב-טו(. שבטי ישראל שבאו אל דוד לחב

רון כדי למשוח אותו מרמזים למעשיו הצבאיים באומרם: "אתה הייתה מוציא והמבי את ישראל" )שמ"ב ה, א-ג(6. חוסר המניעים של הבחירה האלוהית בסיפורי הלגיטימיות היא אולי תכונה ספרותית של הסיפורים הללו. הדמיון בין בולט סיפורים אחרים ובין ירבעם סיפור הלגיטימיות של במיוחד כשמשווים אותו עם סיפורו של דוד, שהרי בדברי אחיה נשמעת נבואת נתן. הבחירה האלוהית מנוסחת בשני

.Speiser 1956, 20-23 :6 על הצביון הצבאי של הביטוי הזה, ראה

המקרים באותה לשון: "ואתך אקח" )מל"א יא, לזא( ו"אני לקחתיך" )שמ"ב ז, חא(. ליווי אלוהי מובע גם בנוסח דומה: ז, )שמ"ב עמך" ו"ואהיה לחב( יא, )מל"א עמך" "והייתי ט(. בולטת במיוחד ההבטחה של נצחיות שושלת המנוסחת בכתובים על דוד "ונאמן ביתך" )שמ"ב ז, טז( ועל ירבעם השימוש מטרת לח(. יא, )מל"א נאמן" בית לך "ובניתי באותם ביטויים היא, כמובן, להשוות אה מעמדו של ירבעם הוא גם שייסד דוד של למעמדו חדשה שושלת המתחיל הנבואיים שהחוגים מראה לעיל הניתוח חדשה. שושלת אף-על- קיים. דגם על בסיפורם נשענו ישראל בממלכת פי-כן הם בחרו במוטיב קריעת המעיל במקום המשיחה7. הם רצו להראות באמצעות המוטיבים הספרותיים הידועים

ישירבעם, למרות מוצאו מחוץ לבית המלוכה, היה מלך לגיטימי לכל דבר והדגישו במיוחד כי היה שווה לדוד.

בניגוד לשלטון המגיע המלך של הלגיטימיות הדגשת לכללים, במקרא בכלל ובסיפור של ירבעם בפרט, משקפת הקדום. המזרח של אחרים באזורים גם ששררו כללים עדויות על כך נמצאות לרוב בכתובות מלכותיות. כמעט כל מלך חשב את עצמו לנבחר בידי אל, גם אם היה בנו של ה-ט' )המאה השלישי שלמנאסר למשל במלוכה8. קודמו לפסה"נ(, בנו של אשורנצרפל השני, מציין בַאנלים שלו כי RIMA 3, A.0.102.2, 13 et( נבחר בידי אנליל ואשורpassim(. נבוכדנאצר השני )המאות ה-ז'-ו' לפסה"נ(, בכורו Langdon( בידי מרדוך נבחר כי נבופולאסר, מכריז של et passim 16 ,1912(. על אחת כמה וכמה אנשים חדשים ואוזורפטורים מדגישים את הבחירה מטעם האל. תחותמס השלישי )המאה ה-ט"ו לפסה"נ(, שאמו כנראה לא הייתה ANET( מהמשפחה המלכותית, מצהיר שהאל אמון בחר בו)המאות אכד שושלת של המייסד סרגון, .)446-447בחרה שִאשתר מצהיר שלו באגדה לפסה"נ(, ה-כ"ד-כ"ג בו להיות מלך )King 1907, 12-13(. סרגון השני )המאה לו קרא כי אשור מאירן המצבה על כותב לפסה"נ( ה-ח' לשררה באשור )Levine 1972, 44-45(. הוא אינו מזכיר 9. נבופוי ראת שם אביו ולפיכך חושבים כי היה אוזורפטולאסר )המאה ה-ז' לפסה"נ(, מייסד השושלת הניאו-בבלית,

7 אי-אפשר להימנע מהמחשבה שקריעת המעיל משקפת גם את הדגם

הקיים משום שהפרט הזה מזכיר את קריעת המעיל בסיפור על המפגש בין שאול ושמואל )שמ"א טו, כז-כח(.

יוצא מכלל זה היא מצבת מישע, שבה המלך, בנו של 8 דוגמה של

קודמו במלוכה, אינו מזכיר את בחירתו האלוהית.9 ראה הטקסט יוצא הדופן CT 54, 109 שבו סרגון מזכיר את אביו

.Thomas 1993, 465-470

234

איזבלה ירוזלסקה

מציין שלמרות מוצאו ממשפחה לא מוכרת, מרדוך קרא לו ולעש חמת מלך זכור .)Al-Rawi 1985, 1-9( למלוכה בכתובתו טוען אוזורפטור, שהיה לפסה"נ(, ה-ח' )המאה שבעלשמין המליך אותו )Gibson 1975, 8-13(. גם חזאל

ימלך ארם )המאה ה-ט' לפסה"נ( אשר הוגדר בכתובות אשו ,)RIMA 3, A.0.102.40, 118( "ריות כ"בן של אף אחדכלומר אוזורפטור, טוען במצבת תל דן שהדד המליך אותו

.)Biran and Naveh 1995, 1-18(

יהדוגמאות מרחבי המזרח הקדום מלמדות שסיפור הלגיטימיות של ירבעם משקף את הכלל שהיה תקף בכל האזור. שבסיפור ההיסטוריּות הבנת על אור נוסכת זאת מסקנה את תואם שהסיפור בכך מתבטאת ההיסטוריּות ירבעם. במיוחד הקדום, במזרח המלך לגיטימיות של העקרונות בהגיעו לשלטון בניגוד לחוקים המקובלים. חרף חוסר כלים המאפשרים לאשר את האירועים כפי שהם מתוארים, ניתן לטעון שהסיפור על עליית ירבעם לכס המלוכה בעזרת אחיה מושרש במציאות של מוסד הלגיטימיות המלכותית בן הזמן. אבל הסיפור עצמו בפרטי פרטיו נראה מרוחק מהאירועים, למרות שנוצר עוד בחייהם של תלמידי אחיה. עובדה זאת נוסכת אור על תפקיד הסיפור: הוא לא נועד לחיזוק ירבעם

יעל כס ממלכת ישראל. אותה מסקנה עולה מהשוואת הסוגים הספרותיים של פרשת ירבעם ושל הכתובות החיצוניות

ימן המזרח הקדום. מהשוואת הטקסטים ממסופוטמיה ומהואחיה, בולט ירבעם עולם השמי-המערבי עם הסיפור על

יההבדל ביניהם: במסופוטמיה, בעולם השמי-המערבי ובאזורים אחרים במזרח הקדום הטקסטים הם מלכותיים בעוד

ישסיפורנו מקורו בחוגים נבואיים. מטרת הטקסטים על לגיטימיות המלך במסופוטמיה הייתה רצונו של המלך כי יכירו בו כשליט לגיטימי. בכתוב על ירבעם, האנשים שמסרו את הסיפור הזה לא היו אנשי המלך. אי-אפשר לטעון כי אחיה היה נביא חצר, שהרי אנו קוראים כי התנגד לירבעם. אף זאת, הוא חי בשילה ולא בשכם, עיר הבירה הראשונה של

ממלכת ישראל.

את להסביר כמכוון הסיפור את להבין יש לדעתי, שהמלך במיוחד ולהראות ישראל ממלכת של ראשיתה

הסי מאחורי העומדים החוגים נביא. בידי מונה יהראשון כך ומשום המלוכה ממשפחת היה לא שירבעם ידעו פור

יהיה זקוק ללגיטימציה. יש לראות את הסיפור הזה גם כניסיון של החוגים הללו לשחזר את תולדות ממלכת ישראל. כולל ירבעם של הלגיטימיות על שהסיפור מקרה זה אין

בקריעת המתבטאת הממלכה פילוג של ההצדקה את גם הנבואית ההיסטוריוגרפיה רופא, אלכסנדר לדעת המעיל. המדינה. בענייני חשוב מקום תפסו נביאים כאשר נוצרה מחברי בידי חוברה רופא, לפי הזאת, ההיסטוריוגרפיה .)71 תשמ"ו, )רופא מהנביאים שהושפעו היסטוריוגרפיה אף-על-פי-כן אפשר להניח שהחוגים הנבואיים עצמם עמדו

ימאחורי הסיפור. למרות שאין לנו כלים להוכחת מעורבואת משקף הסיפור ירבעם, של בלגיטימיות אחיה של תו החשוב. ההיסטורי התהליך על הנביא השפעת על הדעה כפי שראינו לעיל, דעה זאת מושרשת במציאות הפוליטית בת הזמן. שלא כמו במסופוטמיה ובאזורים אחרים במזרח

יהקדום, הסיפור הזה אינו מייצג את האידיאולוגיה המלכותית השייכת למנגנון השלטון המלכותי.

עד כה התבוננו בסיפור הלגיטימיות של ירבעם במקרא, יכדי להבין את תפקידו, לעומת אותו הנושא בכתובות מלכו

הסיפור של תפקידו על משהו ללמוד אפשר האם תיות. ההבד למרות "נבואיים"? המכונים חיצוניים ימטקסטים

ובין הנבואה במזרח לים העצומים בין הנבואה המקראית והיא אחת משותפת תכונה לפחות להזכיר ניתן הקדום, מסר לה יש כי "נביא" המכונה האישיות של השכנוע מהאל אל צד שלישי10. הנחה זאת על המשותף היא למעשה "נביאים" מידי הלגיטימיות סוגיית של להשוואה התנאי

י)במקורות חיצוניים במיוחד במארי, אשור וארם( עם הלגיטימיות בסיפור אחיה השילוני. אני מתייחסת רק לתעודות המזכירות במפורש את הבחירה האלוהית של המלך. אף כי רוב הנבואות במארי מכוונות למלך זמרי-לים )המאה ה-י"ח לנושא. רלוונטיים נתונים מכילה מהן אחת רק לפסה"נ(, לטקסט הנחשבות A .2731 + A.1121 בנבואות מדובר אחד )Lafont 1984, 7-18(. בנבואות הללו, שנמסרו למלך בידי נור-סין מטעם נביאי הדד בקלסו ובחלב, מדגיש האל שהוא השיב את המלך לכיסא אביו. המסר הזה מספק בסיס בנבואה לדרישת העיר ַאַלְחֻתם מזמרי-לים. האל מאיים כי יגרום לכך כי יקח בחזרה את כל אי-ציות לדרישה הזאת יינתן לו עוד מה שנתן לזמרי-לים, אבל אם המלך יציית, בסיס לכיסא המלוכה מספקת זמרי-לים יותר. השבתו של

יבהמשך הנבואה לדרישה מהמלך כי יעשה צדק. הלגיטיהמקרים את הולמת A .2731 + A.1121 בתעודה מיות של השליטים שהוזכרו לעיל, שהגיעו לשלטון בתנאים לא רגילים. לכאורה, השבת זמרי-לים לכס המלוכה פירושה כי

נביאים ובין ישראל נביאי בין ההשוואה בשאלת דיונים 10 ראה

.Huffmon 2000, 48; Nissinen 2003, 1-2 :במזרח הקדום

235

אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט

אכן היה בנו של המלך יחדון-לים )המאה ה-י"ט לפסה"נ( ועלה לשלטון אחרי מותו של שמשי-אדד הראשון שכבש השבתו על הכתוב אבל .)Kuhrt 1995, 98( מארי את של זמרי-לים מרמז במידה רבה לעזרת הדד בדיכוי המרד

למלכו השנייה בשנה זמרי-לים של שלטונו את ישזעזע הזמן בן היה הנדון שהטקסט להעיד עשוי זה פירוש תו. בידינו היו אילו כי לשער ניתן לאירועים. יחסית הקרוב יותר נתונים על היחסים בין הארמון ובין אישים המוגדרים של משמעו את טוב יותר להבין אפשר היה כ"נביאים", הטקסט A .2731 + A.1121. מכל מקום, יש בידינו תעודה עניינם שהוא המלכותית, הלגיטימיות נושא את המזכירה לב לשים יש זאת, ובכל "נביאים". המכונים אישים של שהנבואה לא נמסרה למלך כדי להראות שהוא לגיטימי, כי אם כדי להוות בסיס לדרישות מסוימות ממנו. במארי המסר הנבואי על הלגיטימיות המלכותית הוא שולי לעומת המסר בציור המפורסם על קירות הארמון המציג את יחדון-לים, אביו של זמרי-לים, המקבל את הסמכות המלכותית מִאשתר

.)Charpin and Ziegler 2003, 19(

ובנו ידועות נבואות שיועדו למלכים אסרחדון באשור אשורבניפל )Parpola 1997(. באוסף הנבואות המכוונות הבחירה את המזכירות תעודות כמה נכללות לאסרחדון האלוהית. באמצעות נביא אלמוני מוסרת ִאשתר מארבלה Ibid, 7, No. 1.6,( לאסרחדון, שהיא כוננה את כס מלכותואסרחדון של לאמו מוסרת אחת-אביַש הנביאה .)L. 15)וראה לו שייכים והשלטון המלוכה כי אלה אותה בשם Ibid, 9, No. 1.8, L. 21(. אשורבניפל מקבל נבואה מטעם אלה ֻמִלֻס )ִאשתר(. היא מזכירה לו כי נתמלך בזכותה )וראה Ibid, 38, No. 7, L. 3(. הנבואות הללו הולמות את המקי

רים של הענקת הלגיטימיות לשליט המגיע לשלטון בניגוד לכללים המקובלים. כבר הוזכר לעיל, שאסרחדון היה צעיר באשור המלוכה כס את ירש בנו אשורבניפל גם מאָחיו. לנבואה בדומה נבואות אלה, צעיר מאחיו11. היות למרות לאסרי המכוונת 1.6 נבואה הזמן. בנות הן ממארי, הנ"ל חדון נמסרה לו אחרי הקרב המכריע בכסלו 681 לפסה"נ Parpola( 681 באדר ח' ביום לנינוה, שהגיע קודם אך LXVIII-LXIX ,1997(. נבואה 1.8 נכתבה בין שהותו של אסרחדון בגלות ובין עלייתו למלוכה, כלומר בין טבת Parpola 1997, LXVIII( 681(. תאריך הנבואה ואדר 7( נקבע לזמן שלפני עלייתו למלוי )המכוונת לאשורבניפל

Parpola :11 ראה התעודה היחידה שבה יש עדות כי היה צעיר מאחיו

.1993, 152, No. 185, LL. 5-12

כה ב-672 לפסה"נ )Parpola 1997, LXX(. ראוי לציון בחיר על המצהיר לעיל, ולעש, שהוזכר חמת מלך יזכור

כ"חזין" המוגדרים אישים בידי לו שנמסרה האלוהית תו ו"עדדן" בהקשר למצור על חדרך )את המושג "חזין" אפשר להשוות עם "חוזה" במקרא( )Lemaire 2001, 95(. זכור היה אוזורפטור, שהסיר את השושלת הלווית ששלטה בחמת במאה ה-ט' לפסה"נ )Lipiński 2000, 299-318(. כתובת Gibson 1975,( האירועים לאחר קצר זמן נכתבה זכור החיצוי התעודות מכל הרלוונטית היא זאת תעודה .)6-7

ניות שהובאו לעיל. מחד גיסא, מוזכרים בה אישים הדומים המלך(, של בלגיטימיות )העוסקים המקראיים לנביאים ומאידך גיסא, נמסר בה שהאל )בעלשמין( המליך את זכור. יכולות הן אין הזמן, בנות הן החיצוניות התעודות כי אף הלגיטימיות סיפור של להיסטוריּות מכריע נימוק לשמש המלכותית שהוענקה לירבעם בידי אחיה, שהרי כבר נמצא מי ששיער כי כתיבת הנבואות המכוונות לאסרחדון הייתה

יפרי יוזמתה של אם אסרחדון ואין לראות בה עדות למעור .)Seux 1980-1983, 147( בותם של הנביאים בהמלכתולכל משקפות זכור, כתובת ובמיוחד החיצוניות, התעודות

הלגי בהענקת נביאים של מעורבותם על מסורת יהיותר שגרתיים, לא בתנאים לשלטון שהגיעו לשליטים טימיות

ותו לא.

סיכום:

תפקיד הסיפור על הענקת הלגיטימיות לירבעם בידי אחיה השילוני הוא לשחזר את ראשית ממלכת ישראל ולהדגיש

את חשיבות הנביא בתהליך הזה.

יהגרעין ההיסטורי המובהק בסיפור הוא מוסד הלגיטימיות האלוהית של המלך, במיוחד של מלך אוזורפטור, מוסד

שהיה קיים הן בארץ ישראל הן במזרח הקדום.

אזו בכמה הידועה המסורת את גם משקף יהסיפור המכונים אישים של מעורבותם על הקדום במזרח רים

"נביאים".

יותר מסקנה להסיק מתיר אף כאן המוצג הניתוח לעתים שהרי במקרא, ההיסטוריּות תופעת לגבי כללית קרובות קשה להוכיח כי האירועים אכן התרחשו כפי שהם של בהיסטוריּות להכיר שלא אי-אפשר אולם מתוארים.

מוסדות המשתקפים בטקסטים.

236

איזבלה ירוזלסקה

רשימת מקורותאורי, א. 1967. אנציקלופדיה למדעי החברה ג, תל-אביב.

אפעל, י. תשנ"ו. כעיר נצורה – המצור וגילויו במזרח הקדום, ירושלים.

ליוור, י. תשכ"ח. נגיד. טור' 755-753. בתוך אנ"מ ה.

ליוור, י. תשל"ב. ספר דברי שלמה, חקרי מקרא ומגילות מדבר יהודה, ירושלים. עמ' 105-83.

נאמן, נ. תשס"ב. העבר המכונן את ההווה – עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים.

רופא, א. תשמ"ו. סיפורי הנביאים – הספרות הנבואית במקרא – סוגיה ותולדותיה, ירושלים.

Biran, A. and Naveh, J. 1995. The Tel Dan Inscription. IEJ 45. Pp. 1-18.

Borger, R. 1956. Die Inschriften Asarhaddons König von Assyrien. AfO Beiheft 9.

Caquot, A. 1961. Ahiyya de Silo et Jéroboam Ier. Semitica 11. Pp. 17-27.

Carlson, R.A. 1964. David, the Chosen King. A Traditio-Historical Approach to the Second Book of Samuel, Stockholm-Götteborg-Uppsala.

Charpin, D. and Ziegler, N. 2003. Mari et le Proche-Orient à l'époque amorrite. Essai d'histoire politique )FM V(, Paris.

Cogan, M. 2000. 1 Kings. A New Translation with Introduction and Commentary (AB), New-York.

Dietrich, W. 1972. Prophetie und Geschichte, Göttingen.

Dogan, M. 1992. Conceptions of Legitimacy. Pp. 116-126. In Encyclopaedia of Government and Politics, vol. 1, London, eds. Hawkesworth, M.E. and Kogan, M.

Eph'al, I. 2004. On the Common Literary Expressions of the Ancient Semites. Pp. 25-32 in Sefer Moshe: Moshe Weinfeld Jubilee Volume. Studies in the Bible and the ANE, Qumran and Post-Bibli-cal Judaism, Winona Lake, eds. Cohen, C., Hurvitz, A. and Paul, S.

Gibson, J.C.L. 1975. Textbook of Syrian Semitic Inscriptions, vol. II: Aramaic Inscriptions, Oxford.

Gray, J. 1977. I - II Kings. A Commentary (OTL), London.

Grayson, A.K. 2002. Assyrian Rulers of the Early First Millennium II (858-745 BC), RIMA 3, Toron-to-Buffalo- London.

Hasel, F. 1998. נגיד. Pp. 187-202. In TDOT 6.

Huffmon, H.B. 2000. A Company of Prophets: Mari, Assyria, Israel. Pp. 47-70 in Prophecy in Its Ancient Near Eastern Context. Mesopotamian, Biblical, and Arabian Perspectives )SBL Sympo-sium Series 13(, Atlanta, ed. Nissinen, M.

237

אחיה השילוני והלגיטימיות של מלכות ירבעם בן נבט

Ishida, T. 1999. NîD: The Term for the Legitimization of the Kingship. Pp. 57-67 in History and Historical Writing in Ancient Israel. Studies in Biblical Historiography )SHCANE 16(, Leiden-Köln-Boston.

King, L.W. 1907. Chronicles Concerning Early Babylonian Kings, vol. 2, London.

Knoppers, G.N. 1993. Two Nations Under God. The Deuteronomistic History of Solomon and the Dual Monarchies, vol. 1: The Reign of Solomon and the Rise of Jeroboam )Harvard Semitic Mono-graphs 52(, Atlanta.

Kuhrt, A. 1995. The Ancient Near East c. 3000-330 BC, vol. 1, London-New-York.

Lafont, B. 1984. Le roi de Mari et les prophètes du Dieu Adad. RA 78. Pp. 7-18.

Langdon, S. 1912. Die neubabylonischen Königsinschriften, Leipzig.

Leichty, E. 1970. The Omen Series Šumma izbu, Locust Valley, New-York.

Lemaire, A. 2001. Prophètes et rois dans les inscriptions ouest-sémitiques )IXe -VIe siècle av. J.-C.(. Pp. 85-115 in Prophètes et rois. Bible et Proche-Orient, Paris. Lectio divina. hors série, ed. Lemaire, A.

Levine, L.D. 1972. Two Neo-Assyrian Stelae from Iran )Royal Ontario Museum Occasional Paper 23(, The Royal Ontario Museum.

Lipiński, E. 2000. The Aramaeans. Their Ancient History, Culture and Religion. OLA 100. Pp. 299-318.

Montgomery, J.A., and Gehman, H.S. 1951. The Book of Kings )ICC(, Edinburgh.

Nissinen, M. )with contributions by Soew, C.L. and Ritner, R.K.( 2003. Prophets and Prophecy in the Ancient Near East )Writings from the Ancient Near East 12(, Leiden.

Noth, M. 1968. Könige 1 )BKAT 9/1(, Neukirchen-Vluyn.

Parpola, S. 1993. Letters From Assyrian and Babylonian Scholars )SAA X(, Helsinki.

Parpola, S. 1997. Assyrian Prophecies )SAA IX(, Helsinki.

Al-Rawi, F.N.H. 1985. Nabopolassar's Restoration Work on the Wall IMGUR-ENLIL at Babylon. Iraq 47. Pp. 1-9.

Šanda, A. 1911. Die Bücher der Könige 1 )EHAT 9(, Münster.

Seux, M.J. 1980-1983. Königtum. In RLA 6. Pp. 140-173.

Speiser, A. 1956. “Coming” and “Going” at the “City Gate”. BASOR 144. Pp. 20-23.

Tawil, H. 1980. Two Notes on the Treaty Terminology of the Sefire Inscriptions. CBQ 42. Pp. 30-37.

238

איזבלה ירוזלסקה

Thomas, F. 1993. Sargon II., der Sohn Tiglat-pilesers III. Pp. 465-470 in Mesopotamica-Ugarit-ica-Biblica: Festschrift für K. Bergerhof )AOAT 232(, Neukirchen-Vluyn, eds. Dietrich, M. and Loretz, O.

Weber, M. 1968. Economy and Society, vol. 1, New-York.

Weippert, H. 1983. Die Ätiologie des Nordreiches und seines Königshauses )1 Reg 11, 29-40(. ZAW 95. Pp. 344-375.