SHAVUOTJOURNAL

A c o l l e c t i o n o f D i v r e i T o r a h b yR o s h e i Y e s h i v a a n d R e b b e i m o f

Y e s h i v a t O r a y t a  

S H A V U O T 5 7 8 0

Please dedicate the learning inspired by this Torah,

to the refuah shleimah of Tamar Elisheva bat Devorah Jonas

May the merit of this learning merit her afull and speedy refuah shleimah

HOW CAN WE BE COMMANDED TO KNOW G-D EXISTS ?

Rabbi Binny Freedman

T A B L E O F C O N T E N T S

1

LOVE LETTER FROM G-D

Rabbi David Aaron8

MAKING THE TORAH YOUR TORAH

Rabbi Yitzchak Blau11

DAVID AND YONATAN: A TEXTUAL ANALYSIS OF TURNINGENEMIES INTO BROTHERSRabbi Moshe Kornblum

14

HOW DOES TORAH MAKE YOU FREE?

Rabbi David Silverstein

20

THE 9TH COMMANDMENT

Rabbi Judah Dardik

22

PSHAT OR DRASH? THE :ממחרת יום טוב  AS  ממחרת השבתCHIDUSH OF THE KUZARIRabbi Noam Himelstein

24

THE HOUSE OF BONDAGERabbi Adi Krohn

27INDIVIDUALITY IN A LIFE OF DOGMARabbi Gavriel Singer

34

WHY SHOULD WE DO IF WE DON'T UNDERSTAND? - ON THESECRET OF MATAN TORAH ( IN HEBREW)Rabbi Nuriel Aharon

36

TO STROLL IN THE ORCHARD OF TORAH ( IN HEBREW)Rabbi Dovid'l Weinberg

40

The Orayta Shavuot Journal 

How Can We Be Commanded To Know G-d Exists ?

Rabbi Binny Freedman

Dedicated to the memory of Zecharia ben Miriam ve’Yonah Baumel H”YD

Few things in this world are as beautiful as the night sky in the desert. Most people rarely get the chance to see this beauty, far away from the bright lights and cacophony of sounds in the city: the black velvet of a dark night sky full of stars that seem so close you can reach out and touch them. It never fails to fill me with a deep sense of awe. In the IDF, no matter how challenging the particular situation, I was always able to take comfort from the familiar constellations and quiet power that seem to emanate from the stars at night. I remember the wave of relief that would wash over me as the big dipper rose high in the night sky, making it easy to find the North star, the most constant point of reference for navigation at night. No matter where you are, if you can find that star, you can always find your way home. It was the beacon of the underground ‘railroad’ used by the runaway slaves in the pre- Civil War South, heading North to freedom, and it is and has always been the silent friend of every soldier who ever needed to find his way in the darkness. When I became an officer, I was somewhat obsessed by the need to always know where I was, and where I needed to go, and my greatest fear in the army was the prospect of losing my way; not so much for fear that I would get lost, but because I dreaded the thought of getting an entire unit lost along with me. This fear emanated from the events that led to the capture of four Israeli soldiers, including a close friend, Zack Baumel, in the battle of Sultan Yaakob in the Lebanon war in June of 1982. In the middle of the night, going on three straight days of intense combat and no sleep, the men of Zack’s battalion were sent on a mission to capture and hold the Sultan Yaakob crossroads, deep in the Bekaa Valley in Eastern Lebanon. Intelligence had it that there was as yet no serious enemy opposition in the area, so they drove full speed without the normal routine of night movement which demands no lights, radio silence, and slow speeds to reduce noise. Unfortunately, intelligence was wrong. Easily spotted by a Syrian battalion of T-62 tanks with anti tank missile support, they drove right into a perfect ambush, coming under heavy fire from the Syrian tanks above them.

1

The Orayta Shavuot Journal  Caught deep in the ravines of the Sultan Yaakob range, their guns were practically useless as they could not elevate them high enough to hit the enemy, and their shells simply resulted in a hail of boulders pouring back down from the cliffs above It took until morning for the Brigade to find their unit and lay down an artillery smoke barrage to help them get out, and in the midst of the confusion of the evacuation, Zack’s tank was hit by an anti-tank missile and burst into flames. With their tank disabled, the four crewmembers, Zack Baumel, Tzvi Feldman, Aryeh Lieberman, and the tank commander Chezi Shai, tumbled out deep in enemy territory. With Israeli artillery smoke shells, along with Syrian tank and mortar shells and the incredible noise and confusion of battle, the men could do little but watch as their unit drove further and further away. They had been the last tank in the line, so no one even realized they had been hit. I cannot even begin to imagine what that must have felt like; to watch your unit, some of whom are your closest friends, disappear in the distance leaving you behind to face an entire Syrian battalion. All four of these men were captured, and the piece of this story that has most impacted me, we know from Chezi Shai, the commander, who along with Aryeh Lieberman, was returned in subsequent prisoner exchanges two years later. Shai admitted that in the confusion and overwhelming pressure of that moment, and especially given that it was daylight and there were no stars to navigate by, he had no idea which direction they should head in, so he decided to split into two pairs, in the hopes that someone would make it home. As it turned out, none of these men were headed in the right direction, instead walking straight in to the arms of Syrian troops. Last year on April 4, 2019, thirty-seven years after the battle of Sultan Yaakov, Zack Baumel’s body was finally returned home and buried with full military honors on Har Herzl, Israel’s national military cemetery; but Tzvi Feldman is one of Israel’s MIA’s still missing in action. The Syrians, (who technically are responsible for their fate and whereabouts, as they were seen combing the battle scene later in the day) are still not talking, although we now know that the Israeli tank paraded three days later through the streets of Damascus was indeed their tank. All of which is why I was so determined to never get lost in the field. And which is probably why the night stars are such a comfort to me. No matter where you are, if you can find the North Star, you can always make it home. I remember one particular night in the southern Tzin desert during a spate of all-night navigations, when I thought I was really lost. More than in any other terrain, in the desert, you really rely on the stars to help you find your way, because there are fewer distinct landmarks.

2

The Orayta Shavuot Journal  Particularly in the area we were in, which was a wide flat panhandle with no visible mountains or landmarks, the stars made it much easier, yet suddenly, out of the blue, a cloudbank rolled in and completely obscured the stars. We were practicing navigation without a compass, so that was not an option, and for an hour I slowed us down while trying to get a sense of both the direction of the stream bed (Nachal) we were in, and the image of the Nachal on the map I was supposed to have memorized earlier. After an hour, just as quickly as they came, the clouds moved on, and suddenly the lights of the most beautiful stars I have ever seen twinkled through the disappearing clouds. And the North Star, my old friend and guide was again there to bring me home. We celebrate the festival of Shavuot, commemorating the day, over 3,000 years ago, when we received the Torah at Mount Sinai. It seems that as a people, we have somewhat lost our way; is there a ‘North Star’ we are somehow missing? And can we find a way to reconnect with it? On the morning of Shavuot, after the traditional all-night learning which has become the custom in Jewish communities around the world, we will read the Ten Commandments given us by G-d at Sinai all those years ago. A brief look at the first of these ‘Commandments’ may perhaps shed some light on what we seem to be missing today, and perhaps even offer some thought towards a remedy for the malaise we find ourselves in. “ Anochi Hashem Elokecha’ Asher Hotzeiticha’ Me’Eretz Mitzrayim, Mi’Beit Avadim.” “I am Hashem your G-d, who has taken you out of the land of Egypt, from the house of bondage.” (Shemot [Exodus] 20:2) What exactly is the commandment here? Unlike the second commandment, which seems to clearly prohibit idolatry, or subsequent commandments mandating remembering the Shabbat, or respecting one’s parents, the nature of this verse is unclear. What exactly is Hashem commanding here? It seems more like G-d is just introducing Himself: “Hello! I’m G-d! Remember me? I’m the one who took you out of Egypt…! But of course, that’s ridiculous. How could G-d, the same G-d who just split the Sea, not to mention the ten plagues, feel He still needs an introduction to the Jewish people? And if indeed, this verse is some form of introduction to G-d, why does Hashem need to mention the Exodus from Egypt? Who else could have done that? And why mention anything at all? Was G-d in need of a resume’? Was He afraid we would have already forgotten how we got to this lonely desert mountain after 200 years of Egyptian bondage? And if, for whatever the reason, G-d indeed needed to stress some of His achievements, is this the best He could do?

3

The Orayta Shavuot Journal  If you wanted to pick the single most impressive achievement G-d had to His credit, would it really be the Exodus from Egypt? Why not simply point out that Hashem created everything? If you’re going to talk impressions, it doesn’t get any better than that! So why indeed does G-d point out, to a generation that has witnessed the miracles of the exodus from Egypt first hand, the obvious fact that it is G-d who is responsible, and why does Hashem choose not to point out that He is not only responsible for their freedom, He is in fact responsible for everything ? Maimonides, in the very first mitzvah in his Sefer HaMitzvoth (Book of Commandments) points out that: “ The first mitzvah of the positive commandments is to know that there is a G-d, as it says: “I am Hashem your G-d….” ( Sefer HaMitzvoth Positive Commandment 1 ) This verse teaches us that there is a positive commandment to know that Hashem exists. Which raises a very interesting question: how can one be commanded to believe in G-d? As Rav Elchanan Wasserman , in his Kovetz Ma’amarim, (a collection of lectures including this one he purportedly gave in the Kovno Ghetto prior to his death at the hands of the Nazis) points out: belief is a psychological state of mind. If a person does not believe in G-d, no commandment will bring him to do so. And if he does believe in G-d, there is no necessity for the commandment. So what is this commandment all about? And why does the Torah present this mitzvah as a statement, (or introduction) rather than as a commandment, given in the imperative form like the other commandments? Perhaps the key to this question lies in the word “Anochi ”, meaning “I am” used as G-d’s self-introduction. This word is very different from the word ‘Ani ’ meaning “I”, and while English translation does not do justice to the difference, a contextual view of where the word Anochi appears may shed some light on the questions we have raised. Where have we seen this word before? When Yaakov, disguised as Esav (his twin brother) comes to his father Yitzchak to receive the blessings, he says: “ Avi”, “My father!” (Bereishit [Genesis] 27:19) To which Yitzchak responds: “ Here I am, who are you, my son?” What an incredible question! Can you imagine what it must feel like to realize that your own father doesn’t recognize you? And Yaakov responds: “…Anochi Esav Bechorecha’, Asiti Ka’Asher Dibarta’ Elai.” I am Esav, your firstborn; I have done that which spoke to me.” (Bereishit 27:20)

4

The Orayta Shavuot Journal  So Yaakov, paragon of truth, is now lying through his teeth to his own father. Rashi, seemingly troubled by this blatant ethical lapse suggests that Yaakov is saying this in a way that isn’t an outright falsehood: ‘ Anochi, I am (Yaakov), and Esav is your firstborn’. But Rashi can’t be suggesting Yaakov is not lying, because Yaakov then says, “I have done that which you spoke to me” which is clearly a lie . (Yitzchak did not ask Yaakov to bring him food; he asked Esav….) Obviously Yaakov is very uncomfortable with what he is doing. So what exactly is he doing? What is going on in the mind of Yaakov? Imagine what a challenge this must all be for him: His father says: your voice is the voice of Yaakov, but your hands are the hands of Esav. And his mother tells him to dress up and behave like Esav. Perhaps it is Yaakov himself who is wondering just who he is? Maybe this story is not about the struggle between Yaakov and Esav; maybe it is about the struggle between Yaakov and Yaakov. Maybe Yaakov is wondering: who am I? Am I Yaakov, who sits in the tent, and cares not for the machinations and struggles of this world, or am I Esav, who has to be willing to fight for what is his? Indeed, Rashi be making this exact point in noting that Yaakov’s response to Yitzchak (“… Anochi Esav Bechorecha” “I am Esav, your firstborn” [Bereishit 27:20 ]) is really:

‘Anochi, I am (Yaakov), and Esav is your firstborn. In other words, Yaakov is struggling with who he really is. And this is crucial, because if I don’t

know who I am, how can I hope to become all that I am meant to be? Perhaps the point here is not that Yaakov steals the blessings; maybe Yaakov has to earn them. Before Yaakov can receive the blessings he is meant to receive, he must first learn to live as well in the world of Esav. This struggle of Yaakov, is represented by the word Anochi. This word is not the same as the word Ani , used elsewhere in this story; Anochi is a very specific word, which does not appear all that often in the Torah. Indeed, at the beginning of this entire story, Rivkah, when pregnant with the twins, seems to be struggling the same struggle. “Va’Yitrotzetzu’ Ha’Banim Be’Kirbah’, Va’Tomer Im Ken Lamah Zeh Anochi ?” “And the boys struggled in her womb, and she said if this is so, then why am I (here)?” (Bereishit 25:22 ) The Midrash (Rabbinic legend) in Bereishit Rabba 63:6 clues us in to the nature of this struggle: every time Rivkah passed a house of idolatry, Esav began kicking; he wanted out. And every time she passed a house of spiritual study, Yaakov began to kick. So what was going through Rivkah’s mind? What if she didn’t even know she had twins? She might have been wondering the same thing: who am I?

5

The Orayta Shavuot Journal  Am I the daughter of Betuel, the sister of Lavan, immersed in the morass of pagan idolatry from whence I come? Or am I the wife of Yitzchak, the daughter-in-law of Abraham, dedicated to the spiritual goal of bringing G-d into the world? Do I live in the tent of Abraham? Or am I too, just fooling myself, thinking I have left the hands and fields of my pagan ancestry behind? Lamah Zeh Anochi ? Who am I? Again, this same word is used by Kayin (Cain) when G-d comes to ask him: “ Where is Abel your brother?” (Bereishit 4: 9) A ridiculous question, when coming from G-d; but of course Hashem is not asking where is Abel; He is asking: ‘where is Abel? How could you kill your brother?’ The question here is not really where Abel is; the question is ‘where are you?’ Kayin responds: “Hashomer Achi Anochi?” “ Am I my brother’s keeper?” Which is really the same question: who indeed am I? Am I the son of Adam, inheritor of his spiritual legacy? Or am I the killer, Kayin, sunken into the depths of the hands of Esav…. Earlier, Adam uses the same word when he responds to G-d’s equally strange question: “ Ayekah?” “Where are you?” Here too, G-d knows where Adam is, but he wants to know if Adam knows where he is? The question, again, is not where are you, but who are you? And Adam’s response: “ Va’Ira Ki Erom Anochi, Va’Echaveh’ .” “I was afraid… and I hid.” ( Bereishit 3:10) And again, if Adam thinks he can hide from G-d, his struggle isn’t with G-d, his struggle is with

who he himself is. Which brings us back to the beginning of the Ten Commandments and what is alluded to in that most famous of all Anochi’s: “ Anochi Hashem …” “I am the Lord your G-d…” Perhaps Hashem isn’t telling us who He is, maybe we are meant to learn something about who we are. Because the greatest gift Hashem can give us, is to realize that there is a piece of G-d inside each one of us. Rav Kook suggests (Orot; Zaronim 5: Yessurim Mimrakim ) that all of the mistakes we make, all the stuff we carry around, and all the dirt we sometimes seem to fall into, stems from our relationship with G-d. If my relationship with G-d is not clean, then I am not clean. So tapping into the piece of G-d inside myself is the opportunity to recognize who I really am, who I can be, and ultimately all that I have to give to the world.

6

The Orayta Shavuot Journal  And this was the challenge of Yaakov. Before Yaakov could be blessed, he needed to become the Yaakov he was meant to be. He had to learn that G-d exists in the hands of Esav, as well as the tents of Yaakov, and that the goal is not to sit in the tents; the goal is to bring the tent out into the field. If the essence of a blessing is to appreciate all that I have before me, then the greatest blessing is for me to appreciate the true ‘me’ that is before me. Yaakov had to become Yaakov. This too, was the challenge of Cain, and of Adam before him. We are given life in this world as a gift, and the question is what we decide to do with that gift. If I am placed in a Garden of Eden, but I get too busy eating the forbidden fruit, then I am missing the opportunity to become who I am meant to be. And if I can become so immersed in my desire to satisfy my self, that I can kill my own brother (Abel) in cold blood, I have really lost my self in the process. And this is the hidden message of the first Commandment. Perhaps G-d is telling us that the first step in discovering a relationship with Him is to discover a relationship with our selves. The challenge we each face every day is to hear the inner voice that comes from G-d, calling us to discover who we really are. And this may perhaps be the key to understanding all of the other questions we raised on this verse. This mitzvah is not given as a commandment, because it is all about accessing a part of myself, something which is not a commandment, so much as an imperative. Hashem is not necessarily commanding me to do something , as much as we are given a message here as to how we are meant to do everything in this world. Note that the commandment is given in second person singular (“I am your G-d- you the individual, and I took you, individually, out of Egypt…” as opposed to it saying: I took all of you out of Egypt…) What the Torah is teaching us here, is that each Jew at Sinai was made to feel that G-d was talking only to them. Somehow, G-d spoke to the entire Jewish people at Sinai, and yet every Jew felt as though G-d was speaking only to him or her. This is why G-d ‘reminds’ the Jewish people that He took them out of Egypt, as if to say: ‘Everything I did: the splitting of the Sea, the ten plagues; everything, I did only for you. The creation of the world introduces the idea that there is a G-d. But at Sinai, Hashem introduced to the world the concept of a G-d that cares. G-d is saying to each of us, “ I care so much about you, I love you so much, that I am willing to do all this, just for you.” And when you lose your way, know that I am your North Star, hidden and waiting deep inside of you, if you will only look to find Me.

7

The Orayta Shavuot Journal  It is sad that today one finds Jews who have left Judaism for Christianity because they mistakenly feel Judaism’s G-d is a G-d of Law, whereas Christianity’s G-d is a G-d of love. (In fact, this was the tragic error of Spinoza in his La’Etica ). In reality, the G-d that created me loves me, precisely because He created me. And if G-d is truly a G-d of caring, and giving, then that is how we can access the essence of G-d inside of ourselves: by learning as well to care and to love. Which is why this is the prelude to the entire Torah, and the reason we read this on Shavuot morning. Ultimately, finding a piece of G-d inside of us is really about finding ourselves. And that is the true mitzvah we were given at the foot of Sinai so long ago. The magnificent invitation to take a journey of self-discovery, on the road towards becoming a true partner in the building of the world as it was meant to be. So many people get lost in the night; but deep inside each one of us is the North Star, waiting to guide us home, if only we will be willing to look up, and in, to see it. May Hashem bless us with the wisdom to re-discover who we are meant to be as a people, that we may all, soon, find our way home. Best wishes for a Chag Shavuot Same’ach: a festival full of joy and peace. Rav Binny Freedman

Love Letter from G-d

Rabbi David Aaron After the miraculous Exodus from Egypt, the Jewish people traveled in the Desert for 49 days until they reached Mount Sinai on the 6th day of the Hebrew month of Sivan. There they experienced the ultimate revelation and communion with G-d. They encountered G-d face to face, heard the voice of G-d and received the Torah and its commandments—the mitzvot.

Whereas, Pesach is the birthday of the Jewish people, this holiday, which is referred to as the holiday of Shavuot, can be likened to the Bar Mitzva of the Jewish people. It is a time to celebrate the Mitzvot— the responsibilities implicit to the loving relationship we enjoy with G-d. Recently a friend asked me if I would meet with his son, Sam, and help him prepare his Bar Mitzva speech. I generally don’t teach thirteen-year-olds, but for a friend I made an exception. So I got together with Sam and I began to share with him some insights into the Torah portion he

8

The Orayta Shavuot Journal  would be reading in the synagogue on Shabbat. I actually got really into it, seeing how carefully he was listening, nodding his head ever so often. So I started to go even deeper and began to tell him some of the mystical meanings behind the passages he would be publicly reading. I was really impressed, he seemed to be really understanding me. Well, after about an hour of all this deep talk, I said, “Sammy, do you have any questions?"

He said, “Yeah, just one. Why do I have to obey all these commandments, keep all these rules?”

Well, I felt pretty silly. Here I was going off the deep end when he doesn’t even know what his Bar Mitzva meant.

I asked him, “Sammy, do you like football?”

“I love it! I play it all the time.”

“Do you know the rules?” I continued.

“Of course, you can’t play if you don’t know the rules.”

“Why not?”

“'Cuz then there would be no game. You couldn’t win or lose. There couldn’t be touch downs, no out of bounds, no violations, no penalties. Without the rules it would just be chaos and no fun.”

“Precisely, and that’s true about the game of life also. Without rules and regulations it would be chaos, no fun, no adventure, no challenge. You couldn’t win or lose. And even though we all know, 'it’s not whether you win or lose but it’s how you play the game,' without rules there is no way to evaluate 'how you play the game.' The Torah's commandments are the game rules of life and G-d is the referee.”

In the end, Sammy got psyched for his Bar Mitzva .

On Shavuot we celebrate getting the game rules of life because if there are no game rules, there is no game. And on that day we rejoice because we became players in the game of life. Because if there is no right and wrong, then what difference does it make what I do? If there is nothing to violate, there is nothing to fulfill. I can’t even play a game of basketball without rules, let alone live my life! Without the Torah’s game rules for living, the world is just one big chaos and our choices are meaningless. The Torah, however, is more than the rules of life. Torah is a living encounter with G-d. The revelation of G-d at Mt. Sinai wasn’t simply an opportunity for the Jewish people to receive G-d’s laws but experience G-d’s love. What happened at Mt. Sinai was a personal, face-to-face

9

The Orayta Shavuot Journal  encounter with G-d. It wasn’t just about getting the laws that made the day important, it was about feeling the ecstasy of G-d’s intimacy with the Jewish people. The experience at Mt. Sinai was not only a revelation of G-d’s truth, but more importantly, it was a revelation of G-d’s love. Torah was and continues to be G-d’s love letter. It is the greatest gift ever because it embodies G-d’s presence. When you learn the Torah you can actually feel G-d’s closeness to you. The Talmud teaches that when G-d gave the Torah to the Jewish people He said, “I am giving you My soul in writing.” Imagine one day you receive a love letter. You are at work and eating lunch at the employee cafeteria, and someone drops a letter in front of you. You see that it’s a letter from the one you love. Do you rip open the envelope and start to speed-read through the letter? No, of course you don’t. You save this letter. You’re going to read it in a very special place because this letter deserves more. Now imagine you’re in that special place. You open the letter carefully, you start to read your beloved’s words and you actually begin to hear her voice. And then you feel her presence. If you’re anything like me, you’ll read the letter over and over again, because you know there’s much more to this letter. The first time you read it you get the simple meaning. But then you read it even more carefully. You notice that she tells you about the weather and then she starts talking about her mother. What’s the connection, you wonder? You then read the letter again and now you see that there are hints in this letter. You pay attention not only to what she says, but also to the way she’s structured her sentences. Then you go over it again because you realize that it’s even deeper than that. You look at how she even forms the very letters. There are secrets in the nuances of the actual shape of her letters. You then start looking for the deeper subtle meanings. Once you’ve analyzed every aspect, you carefully refold the letter, place it in its envelope and tuck it away for safekeeping. You save this letter because you sense the presence of your beloved within these mere sheets of paper. Now let’s imagine that someone else is reading that letter. Is that person going to feel the presence of someone else’s beloved? No. He’d just get the letter’s simple meaning, the information. But for you it would be different. You wouldn’t just be reading the letter; you’d get involved in it. And through your involvement with the words, nuances, and deeper meanings, you’d meet your beloved. This, in essence, is learning Torah. Through our involvement with the text, we hear G-d’s voice, feel the Divine presence and experience G-d’s love and relive the revelation at Sinai each day of our lives.

10

The Orayta Shavuot Journal  Therefore, the Torah embodies not only a way of life but also a way to love. The wisdom and commandments of the Torah empower us to love each other and love G-d. Shavuot is a day to celebrate the laws in love and the love in law.

Making the Torah Your Torah

Rabbi Yitzchak Blau

ב׃ רי־האיש אשר ׀ לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא יש אש

כי אם בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילהHappy is the man that has not walked in the counsel of the wicked or stood in the way of sinners, or sat in the seat of the scornful. But his delight is in the law of the Lord; and on His law does he meditate day and night (Tehillim [Psalms] 1:1-2). The simplest reading of the second verse in Tehillim is that the second part of the pasuk (verse) echoes the first in referring to the law as belonging to God. That fits the pattern of biblical poetry in which two parts of a verse poetically parallel each other. However, Chazal offer a different interpretation. “ And Rava said: “At first it is called God’s Torah but then it becomes the person’s Torah” as it says But his delight is in the law of the Lord; and on his law does he meditate day and night’ ” (Avoda Zara 19a). According to this reading, the possessive pronoun in “his law” refers to the human individual studying and not to Hashem. Apparently, a person can study in a fashion that enables him to personalize that Torah and make an acquisition upon it. The Gemara clearly values such a form of study. What are some models for this kind of educational endeavor? R. Naftali Zvi Yehuda Berlin (1816-1893), famed Rosh Yeshiva of Volozhin, suggests that a student personalizes Torah when he comes up with novel interpretations and insights (Harchev Davar Bemidbar 21:19 ). Indeed, yeshiva culture has long valued the chiddush, the fresh idea. Even a young student can look at a famous biblical narrative or an intricate Talmudic topic and offer a new reading. Maharsha (1555-1631), in his aggadic commentary on Avoda Zara, presents an alternative method of acquisition. According to him, a student makes Torah his own by committing it to memory. We possess an idea when we have locked it away and assured that we will not forget it. When I started teaching, I did not value memorization as I thought that accessing texts is easy in the contemporary world; it is analyzing them that takes work. A George Steiner essay (see Steiner’s The Uncommon Reader) changed my opinion. Steiner notes that only someone who remembers the precise words of a text can catch intertextual allusions elsewhere in the canon. If I recall that the brothers say “ haker na” to Yaakov when showing him Yosef’s cloak (Bereishit

11

The Orayta Shavuot Journal  37:32), then I will notice that Tamar uses the same phrase when confronting Yehuda in the adjacent chapter (38:25). Only then will I realize that, in the Tamar episode, Yehuda is receiving comeuppance for his role in the sale of Yosef and the deception of his father (Bereishit Rabba 85:11). Secondly, Steiner writes, memorizing a text involves a powerful identification with that text. Can we imagine not knowing the lyrics to our favorite songs by heart? Thus, memorizing parts of Torah personalizes the Torah and connects us to that Torah in a profound way. The above two approaches cited rabbis explicitly commenting on our Talmudic text but the third involves my own application. R. Avraham Yitzchak Hakohen Kook composed a fascinating piece about yeshiva curriculum.

There are those who went off on an evil way because in their path of study and spiritual completion, they were unfaithful to their particular and personal character. Imagine a person drawn to the works of aggada and the consistent study of halakha does not fit his personality. Since he does not know how to recognize his particular ability, he immerses himself in halakha, as is the common custom.

He feels within himself an opposition to the matters he studies, because immersing himself in them does not cohere with his nature. However, if he would locate his purpose and fulfill it, and be consistently involved in that Torah subject matter that matches his personality, then he would immediately understand that the feelings of opposition he had towards halakha did not stem from some problem with this holy and necessary subject but because his soul was searching for a different aspect of Torah.(Orot Hatorah 9:6, my translation) .

In pre-war Europe, many left the traditional religious fold in search of other ideologies such as secular Zionism and socialism. This included yeshiva students from Volozhin, Slobodka, and the like. Rav Kook suggests that one of the problems was imposing a one curriculum fits all educational systems. If every yeshiva student studies Gemara all day, than those poetic souls yearning for sefer Yeshayahyu and those philosophic intellects eager to tackle Emmunot ve’Deot will find themselves estranged from the Torah. Remarkably, allowing a more flexible curriculum also generates a more positive attitude to halakhic study as well. If we force a math and science person to study literature all day, he will invariably hate it. On the other hand, if we allow him to study it for a short daily period, he may grow to appreciate what literature contributes to education. If so, crafting one’s own curriculum becomes another approach to personalizing Torah. Torah subjects include Chumash, Nakh, Gemara, Aggada, Halakha, Philosophy, Chassidut, and Kabbalah. While we would not recommend exclusively focusing on one of the above, every student can find the subject matter of Torah that most inspires them. Not only that, each subject includes multiple approaches. A lover of Chumash can focus on midrash, on medieval peshat oriented rishonim, or on a modern literary approach. The devotee of Gemara can love iyyun

12

The Orayta Shavuot Journal  lomdus , covering ground in bekiut, or the aggadic sections of Shas. Everyone can carve out their own relationship to Torah based on subject matter and choice of derekh halimmud. The fourth approach comes from another Rav Kook insight. The Gemara (Shabbat 30b) cites contradictory sources as to whether the proper atmosphere for learning success is the joy of a mitzvah or trepidation and it offers two resolutions. Perhaps the teacher is joyous while the students are apprehensive. Conversely, the teacher himself starts out with joy but proceeds to trepidation as the shiur progresses. What explains this transition and why should Torah lovers experience a negative bitterness in their study? Rav Kook explains the bitterness as the toil involved in trying to understand difficult parts of Torah. Some mistakenly want to be consumers of packaged Torah but are unwilling to put in the arduous effort needed to produce and deeply understand Torah. They prefer a Torah study resembling a pleasant stroll through a rose garden. This Gemara emphasizes that forging the most genuine connection to Torah happens via difficult labor. The first answer assumes that only the students are unhappy. After all, the teacher already knows the material whereas the students struggle to understand. In the second answer, the teacher himself undergoes a transformation. He begins the shiur thinking that he fully comprehends everything but a new question emerges during the discourse and he returns to the toil of complex analysis. While some Rebbeim and professors will not allow even a great comment to make a dent in their lesson plan, others will eagerly resume the pursuit of wisdom and enhanced understanding, even as it entails real work. Again, Rav Kook does not apply this source to the Gemara in Avoda Zara but I think the application works. We often especially value and connect to things that we worked hard to achieve. Overcoming obstacles and growing in Torah erudition encourages the experience of acquiring Torah. We have explored four approaches to personalizing the Torah: offering novel insights, memorizing the material, selecting an individualized curriculum, and working strenuously to understand. I would like to return to the first model in order to forestall a criticism. A critic may say that it is too difficult to say an idea never said before. So many great minds have thought about Torah sources that saying something truly novel seems impossible. A cogent insight of R. Shalom Carmy changes the conversation.

One obstacle to realizing the role of creativity in learning is the confusion between creativity and originality. Being original entails saying something that nobody has said before. Originality is essential when patenting an invention; it must be exhibited, or feigned, for academic advancement; and it is, of course, useful in attracting attention to oneself. Creativity, by contrast, reflects the inner experience of the individual overcoming a challenge. Creativity is not diminished when one achieves, “by strength and submission,” what has already been discovered, “by men whom one cannot hope to emulate.” To contend with a

13

The Orayta Shavuot Journal 

sugya or a passage of Ta n a k h and forge in the smithy of one’s consciousness the same understanding that animated Ramban or Seforno or R. Shimon Shkop, is a triumph of human creativity. (Tradition Winter 2000, p.26 )

While originality is unusual, opportunities for creativity abound. A student who thinks deeply about peshat in Chumash and comes up with the same solution as Ramban has certainly engaged in creative work. Why should the existence of a predecessor lessen the ingenuity? Even a student who first reads Ramban and then fully appreciates how Ramban responds to the issues in the pesukim accomplishes a creative act. We should not get too caught up in the need to say something never said before. One classic mistaken critique of Orthodox Judaism contends that structure and rules inherently conflict with spontaneity and individuality. In truth, people can carve out their own space within a structured context, and they may even find that the structure encourages their individuality and gives it a space to flourish within. Talmud Torah represents a great example of this opportunity. May we all succeed in making the Torah our Torah.

David and Yonatan: A Textual Analysis of Turning Enemies into Brothers

Rabbi Moshe Kornblum Shavuot is the Chag (Festival) of Matan Torah (Receiving the Torah). Yet there are a number of other reasons why it’s such a special time for us. One of them is because of David Hamelech (King David). According to the Yerushalmi (Jerusalem Talmud) in Chagiga 2:3, David Hamelech was both born and passed away on Shavuot. It is one of the reasons why we read Megillat Ruth on Shavuot to recount the famous story of David’s great-grandmother, Ruth, and the events that led him to becoming King. In many ways, David’s life is the most complex and challenging of all our ancestors. And there are so many life lessons that are still poignant and valuable for us today. One such lesson is about jealousy vs. harmony. So often, people who should be close become enemies. And it often comes out of feelings of jealousy. This concept of jealousy vs. harmony is so powerfully illustrated in the beautiful, sad and ultimately tragic triangle between David Hamelech, Shaul Hamelech (King Saul) and Yonatan.

14

The Orayta Shavuot Journal  First we have to ask ourselves, what often stimulates jealousy? I would put forth 3 main reasons:

1. Feelings of inadequacy 2. It’s very hard to ever blame yourself. It’s so much easier to blame someone else. 3. The feeling that I deserve more than others. “I’m entitled to it”.

So, what prevents jealousy and promotes harmony?

1. Honesty. 2. Knowing your talents and your drawbacks 3. The belief that what Hashem gives me, I should be satisfied with.

The Mishna teaches us:

בן זומא אומר… איזהו עשיר, השמח בחלקו“Ben Zoma asks… Who is wealthy? He who is satisfied with what he has.“ (Avot 4:1) What Ben Zoma is teaching us, is that it’s not that you can’t or shouldn’t strive for more, but you should in the meantime be satisfied by where you are and what you have. It’s a mindset that can mamash change your life. Sometimes there are those who are natural adversaries. One such example was David and Yonatan. David, before he was King was perceived as a threat to the monarchy by Shaul Hamelech. Shaul wanted to make sure that his successor would be his son Yonatan, the Crown Prince. Shaul wanted to kill David and cement the succession of his dynasty. It would be understandable if Yonatan also hated David. But amazingly, it was the opposite. Again we learn in the Mishna:

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן:

All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Yonatan. (Avot 5:16) The Mishna teaches us that the brotherly love between David and Yonatan is one of the best examples of a true love and affection between people. We see this also in the Tanach where we read:

ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (ויאהבו) ויאהבהו יהונתן כנפשו:When [David] finished speaking with Saul, Yonatan’s soul became bound up with the soul of David; Yonatan loved David as himself. (Shmuel (Samuel) 1, 18:1)

15

The Orayta Shavuot Journal  We read in the passuk (verse) above that David and Yonatan were soul brothers. But in this passuk we read the name “Yonatan” as “Yehonatan”. Why is there an extra “hey”? What does an extra letter, especially a “hey” signify? As opposed to seeing in the Torah where it removes a letter to signify something not being whole or right, as in Ephron (who cheats Avraham Avinu [our Father] when he’s at his most vulnerable in mourning and trying to find a burial space for Sara Imeinu [Our Mother] in Bereishit 23:8-17 [also see Rashi Bereishit 23:16 referencing Bava Metzia 87a]) and the letter aleph” in “twins” in describing the birth of Ya’akov Avinu (who will become a Tzaddik) and Eisav (who will become wicked) in Bereishit 25:24 ( also see Rashi in Bereishit 38:13 quoting Bereishit Rabba 85:13). So in our passuk (verse) here, it’s there to teach us that Yonatan had many reasons to hate David. To destroy David - but instead he admires David; he loves him. That he loved David, even though David was to take his throne. The truth is that it’s really Hashem’s throne, not Yonatan’s, but Kings and nobility don’t feel that way. The throne changes them. Look at Shaul Hamelech, see Shmuel 1 9:2, Shmuel 1 9:21 and Shmuel 1 10:16 when he was first offered the Monarchy and how humble he his. And then see what happens to him once he becomes King. Look at Tzidkiyahu (the last King in the First Mikdash (Temple) Era (Melachim [Kings) 2, 24:17-20), at Avshalom (David’s son who mounts a rebellion against him in Shmuel 2, Perakim [Chapters] 15-18) and at Adoniyahu (another of David’s sons who effectively leads a revolt against his father’s authority at the end of David’s life to usurp the throne away from Shlomo Hamelech [King Solomon] in Melachim 1 Perek 1) Look and see how filled they all are with ego and where it leads them in the end? As the statement goes: “It’s good to be the King.” So it’s mamash remarkable that Yonatan is able to suppress his ego and pride to Hashem’s will. Something that is not easy for anyone to do. Even more so for Royalty. But that’s why he’s such an example! And so Hashem inserts this extra “hey” into his name to show how much Yonatan is to be honoured and appreciated for his humility. Yonatan reconciles himself to David taking the throne, something that his father never does. As we know names have such significance in the Tanach (Bible). That a persons name tells us a lot about them; their neshamot (souls). What does the name “Yonatan” actually mean?

16

The Orayta Shavuot Journal  That Hashem is he who gives, no one else. INCREDIBLE! Shaul’s heart turns against David and he begins to hate David. This hate consumes him and will ultimately destroy him. He loses all rationality. See Shmuel I 20:28-34.

{כח} ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם:Yonatan answered Shaul, “David begged leave of me to go to Bethlehem. נא אמלטה בעיניך חן מצאתי אם ועתה אחי לי צוה והוא בעיר לנו משפחה זבח כי נא שלחני ויאמר {כט}

ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך:He said, ‘Please let me go, for we are going to have a family feast in our town and my brother has summoned me to it. Do me a favor, let me slip away to see my kinsmen.’ That is why he has not come to the king’s table.” ולבשת לבשתך ישי לבן אתה בחר כי ידעתי הלוא המרדות נעות בן לו ויאמר ביהונתן שאול אף ויחר {ל}

ערות אמך:Shaul flew into a rage against Yonatan. “You son of a perverse, rebellious woman!” he shouted. “I know that you side with the son of Yishai (Jesse) —to your shame, and to the shame of your mother’s nakedness! {לא} כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא:For as long as the son of Yishai lives on earth, neither you nor your kingship will be secure. Now then, have him brought to me, for he is marked for death.” But Yonatan spoke up and said to his father, “Why should he be put to death? What has he done?”

{לג} ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד:At that, Shaul threw his spear at him to strike him down; and Yonatan realized that his father was determined to do away with David.

{לד} ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו:Yonatan rose from the table in a rage. He ate no food on the second day of the new moon, because he was grieved about David, and because his father had humiliated him.

Yonatan always remains loyal to David. As we read above: “ That Yonatan’s soul was bound up to David’s soul” (Shmuel I 18:1) Where do we see that type of language in a passuk elsewhere?

ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו:“Now, if I come to your servant my father and the boy is not with us—since his own life is so bound up with his.” (Bereishit 44:30) Yehuda when he’s begging for Binyamin (Benjamin), describes the soul of Ya’akov as being bound up with the soul of Binyamin. He says to the de facto ruler of Egypt (who actually is his brother Yosef [Joseph], although hidden in a disguise from the rest of his brothers) that if we

17

The Orayta Shavuot Journal  don’t bring Binyamin home to Ya’akov, he’ll die. Ya’akov can’t live without Binyamin. And that’s the way the Navi describes the relationship between Yonatan and David. We further read about Yehonatan:

ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו:Yonatan took off the robe he was wearing, and gave it to David…..” (Shmuel 1, 18:4) The famous Mefaresh (Commentator) Abarbanel says that this was his sign, his acquiescence that David would inherit the throne and not him. Once again, we can often learn a point, from the opposite of it. We see the opposite with Yosef and his brothers when they strip him of his coat without any feelings of fidelity and brotherhood. אתו וישלכו ויקחהו עליו׃ אשר הפסים את־כתנת את־כתנתו את־יוסף ויפשיטו אל־אחיו יוסף כאשר־בא ויהי

הברה…When Yosef (Joseph) came up to his brothers, they stripped Yosef of his tunic, the ornamented tunic that he was wearing. And took him and cast him into the pit… (Bereishit 37:23-24) Here with David and Yonatan, they make a pact with each other that they will always be loyal to each other. A pact that they both keep. As we saw in Shmuel 1 20:28-34 Yonatan defends David to his father a number of times at the risk of his own life. David for his part keeps his loyalty to Yonatan’s children even after Yonatan is killed by the Philistines. See Shmuel 2 Chapter 9 and 16:1-4 and 19:25-31. David also by the way tries always to keep loyalty to Shaul come what may. He remarkably, even sentences to death the killers of Ish-Boshet (Shaul’s remaining younger son, who reigns for 2 years after his Father’s death before he himself was assassinated), even though Ish-Boshet was his rival and usurper. Such is David’s fidelity to the House of Shaul. This on its own is a tremendous lesson: that we need to show kavod (respect) to the government of the day and its rulers. You might disagree with them and their practices but they deserve kavod.

Anything that Shaul asked of David, whatever mission, whether a military or diplomatic one, David viewed as a Mitzva to fulfil. When the messenger arrives and says that Shaul is dead and he killed him (expecting a reward!), David has him put to death. Even when Shaul is chasing after David to kill him and David in return has a chance and a legal argument to kill Shaul - he doesn’t. He’s the King and I have to give him kavod, even though he’s trying to kill me.

18

The Orayta Shavuot Journal  What is the difference between Yonatan and Shaul?

1. Shaul is very impulsive. 2. He loves David and then he hates him. He brings David into his house and makes him a

son-in-law. 3. When he sees how popular David is becoming with the nation he hates and decides to kill

him. But Yonatan will not allow that. Shmuel 1, 18:7-9

{ז} ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול (באלפו) באלפיו ודוד ברבבתיו:The women sang as they danced, and they chanted: Shaul has slain his thousands; David, his tens of thousands!

{ח} ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה:Shaul was much distressed and greatly vexed about the matter. For he said, “To David they have given tens of thousands, and to me they have given thousands. All that he lacks is the kingship!”

{ט} ויהי שאול (עון) עוין את דוד מהיום ההוא והלאה:From that day on Shaul kept a jealous eye on David.

The truth is that Yonatan is torn between feelings of love and respect for his father and his love for David and attempts at first, (See beginning of Perek 19) but only at first to quench the jealousy that Shaul feels towards David. Why does Shaul hate David so? We refer back to our reasons on what stimulates jealousy.

1. Inadequacy 2. You don’t want to blame yourself. It’s so much easier to blame someone else. 3. The feeling that I deserve more than others. “I’m entitled to it”.

Yonatan in the middle So often we think that Kibbud of Parents is inviolate. And while it might be one of the most important Mitzvot in the Torah it’s not absolute. If your parent is doing something wrong it’s not kibbud av v’em to follow along. So often when people have a broygess with each other it translates to the children as well. You almost feel as if you’re being disloyal to your parents if you don’t continue that conflict with that person and their family. WHAT NONSENSE! If your parent tells you to do something forbidden in the Torah, then you’re not allowed to do it. Yonatan rises above all of this. He was truly again and again an example of a Tzaddik. We see how David & Yonatan constantly prove their loyalty to each other. And so this beautiful and timeless lesson is also the Haftorah on a Shabbos whenever Sunday is a Rosh Chodesh.

19

The Orayta Shavuot Journal  Why? The simple explanation is because this story takes place on the day before Rosh Chodesh. But there’s actually a beautiful idea in the Artscroll Chumash in the commentary to this Haftorah. They ask, Why does our Jewish Calendar go mostly according to the lunar calendar? Because the waxing and waning of the moon is the symbol of the Jewish people. That there are 15 generations from Avraham till Shlomo Hamelech and the dedication of the Beit Hamikdash (Holy Temple). 15 generations in which we grew because we had faith in Hashem and wished to grow closer to him. There are 15 generations from then till the Churban (Destruction) of the 1 st Beit Hamikdash. In life, our worst enemy should be an Arafat, a Hitler. Yet so sadly, too often our bitterest enemy is a fellow Jew. What a tragedy! That is us waning. But Hashem promises that what wanes will wax again. There will be a redemption. When? When we are like David and Yonatan. When we understand that everything that we have is a bracha from Hashem. That we might want more, but we might not be entitled to it. We do not deserve more than others. When we defeat jealousy and promote harmony. When we have peace amongst Klal Yisrael then we will have peace with others. When we love our fellow Jew like ourselves, when we take as much pride in our neighbour’s daughter being announced Valedictorian, when our souls are bound up with each other, then we won’t have to wait for Mashiach, because he’ll already be here.

How Does Torah Make You Free?

Rabbi David Silverstein

The Mishna cites the position of R. Yehoshua ben Levi who says that “ the only person who is truly free is one occupies himself with Torah study.” (Avot 6:2) Rabbi Jonathan Sacks explains that the Hebrew language “distinguishes between two kinds of freedom, hofesh and herut . “ Hofesh is negative liberty, the absence of coercion while herut is positive liberty.” (The Koren Siddur p. 676)

20

The Orayta Shavuot Journal  Positive freedom, according to Rabbi Sacks, “ requires habits of self-restraint; hence it belongs only to those who have internalized the teachings of the Torah .” Paradoxically the student of Torah becomes free by virtue of the restrictions that the Torah imposes upon him. The Tiferet Yisrael makes a similar point arguing that Torah study frees an individual from a life committed to the fulfillment of physical desires. True freedom for the Tiferet Yisrael involves allowing the soul to cling to the world of the spirit (Torah) while avoiding the lure of the material world. (Avot 6:2 comment 43 ) Rav Kook argues that “freedom” is not exclusively a social category. An individual can be a “slave” while being physically free. Similarly, in certain instances, an individual experiencing servitude may actually be able to assert some degree of freedom. For Rav Kook, freedom involves an individual (or a nation) being true to his internal essence. Servitude by contrast is a psychological state where a person is removed from his true self and seeks to escape his current reality and find his ultimate purpose elsewhere. (Introduction to the Hagadah Ain Ayah) According to Rav Kook, Torah study facilitates freedom since it allows a Jew to connect with his inner self. Rabbi David Aaron articulates this point stating that “the Jewish people [at Sinai] understood that the Torah is not self-diminishing, it is self-fulfilling.” According to Rabbi Aaron, “ knowing the ethical and spiritual laws of the universe enables [one] to connect with the guiding forces of life and in doing so achieve freedom.” ( Living a Joyous Life, Page 84 ) The view that Torah study and by extension Halachic observance allows one to achieve spiritual freedom and connect with one’s soulful desires has its sources in halachic literature as well. The Rambam (Maimonides) rules that if a husband refuses to give his wife a get (bill of divorce), Rabbinic courts are entitled to physically inflict pain upon him until he ultimately concedes and provide his wife with a get . (Hilchot Gerushin 2:20 ) On the surface this ruling seems troubling since Jewish law requires consent in order to actualize a religious transaction and in this case it seems as though the husband’s consent is only a function of physical coercion. To solve this problem the Rambam argues that the forced get is halachically valid since “ [the person refusing to give the get] wants to be part of the Jewish people, and he wants to perform all the mitzvot and eschew all the transgressions; it is only his evil inclination that presses him. Therefore, when he is beaten until his [evil] inclination has been weakened, and he consents [to the divorce], he is considered to have performed the divorce willfully.” The working assumption of the Rambam is that at his core, a Jew connects to his inner self through the study of Torah and the performance of God’s commandments. Any attempt to avoid the fulfillment of divine precepts represents a misguided attempt at self-expression. Deviance from the Divine system is victory of the “yetzer hara ” (evil inclination) over one’s higher self. The Rambam expresses this idea elsewhere discussing the law prohibiting an individual from placing a stumbling block before the blind. (Hilchot Rotzeach 12:14)

21

The Orayta Shavuot Journal  According to the Rambam, even Jews who knowingly violate a halachic precept are considered “blind” from a halachic perspective. The Rambam argues that these people are considered blind since their behavior is a result of the yetzer hara leading them astray. The Rambam doesn’t consider the possibility that one is motivated by a philosophical rejection of the Torah ideal. Since the Jewish soul is metaphysically intertwined with the ideals of the Torah any deviation from the halachic model must be the work of the yetzer hara . A complimentary idea to this is suggested by the New York Times columnist, David Brooks, distinguishing between “resume virtues and eulogy virtues.” According to Brooks, .…"resume virtues are the skills you bring to the marketplace. The eulogy virtues are the ones that are talked about at your funeral — whether you were kind, brave, honest or faithful. Were you capable of deep love?” (http://mobile.nytimes.com/2015/04/12/opinion/sunday/david-brooks-the-moral-bucket-list.html?referrer=) Living a life committed to Torah encompasses not only formal halachic categories but “eulogy virtues” as well. In doing so, we affirm our freedom by committing to a life focused on the building of our “inner character.”

The 9th Commandment

Rabbi Judah Dardik

At a highlight moment in the Chag of Shavuot, we stand for the reading of the Aseret HaDibrot, recalling the experience of hearing the commandments directly from G-d at Mt. Sinai on the first Shavuot in history. One of the unique features of the 9th Dibbur (Commandment), “ Lo Ta’aneh B’re’acha Eid Shahker - You shall not bear false witness against your neighbor”, (Shemot [Exodus] 20:13) is that among all Dibrot (Commandments), it is the only one that doesn’t seem to apply to most people, nor at most times. By contrast, each person deals independently with their faith in Hashem and the oneness of G-d, and their relationship to Hashem’s name. The same goes for observance of Shabbat, respect shown to parents, avoiding murder, adultery, theft and coveting that which belongs to others. But this particular commandment seems only applicable in the context of a court, and only for one who comes to offer testimony. Does it have a greater meaning for our day to day lives? A relevant insight may be gained from a linkage made by the Meiri in his analysis of the Aseret HaDibrot (Ten Commandments). Noting that the commandments did not simply appear in list form but were rather broken up into sets of five over two tablets, he suggests that they are meant to parallel one another. The first commandment matches the sixth in theme, the second matches the seventh, and so forth. Thus, Shabbat (the 4th Dibbur) and Lo Ta’aneh (The 9th Dibbur) are

22

The Orayta Shavuot Journal  paired with one another. (Beit HaBechirah in his introduction to the Talmud Bavli [Babylonian Talmud]) How so? Observance of Shabbat is a personal testimony of belief that Hashem created the universe. Thus both require truth in characterizing our relationship with, and what we know of the actions of the “other” (whether that other is Hashem or a human being). Seen in this light, Lo Ta’aneh is more than a juridical Mitzva. It applies beyond courtroom proceedings and directly to our perceptions and evaluations of the actions of those around us. The Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud) notes a subtle change in wording between the manner in which this commandment is phrased here in Sefer Shemot and how it appears when the 10 commandments are listed in Sefer Devarim (Deuteronomy) (5:17). Here in Shemot, the commandment specifies a prohibition against false “sheker ” testimony. In contrast, Devarim instructs us not to offer testimony in vain “shav”. ( Masechet Nedarim 3:2) Those two terms are not quite synonymous; the former involves attesting to something untrue. The latter seems to include the unnecessary as well. Well aware of the difference, the Yerushalmi states that these two terms were spoken concurrently at Sinai ,“ b’dibbur echad ne’emru ”. They are meant to go hand in hand, despite their seeming alternate foci. What is the message that the Gemara is sharing with us? Joining together the notions advanced by the Meiri and the Talmud Yerushalmi, I believe that one can garner a more global view of theMitzva of Lo Ta’aneh. Of course, one must speak honestly in court. The entire judicial system depends upon the ability to gather truthfully stated evidence and evaluate its relevance and implications. And that is the direct meaning of this commandment. But judgment is not limited to the courts of justice. We engage in judgment all the time, and are required to do so as discerning people. One cannot responsibly walk through life believing that all behavior (and all people in the ways in which they conduct themselves) are equally good. And yet at the same time, it is all too easy to come to conclusions about others based on insufficient and inaccurate evidence. We may overhear a snippet of conversation, witness actions out of context and without a full picture of the life of the other, or accept a rumor. And just like that, we come to form an opinion of them and their character. We so easily accept the “testimony” of such false witnesses. The Yerushalmi equated testimony in vain with that which is false. Judging others when we don’t need to form an opinion can be just as destructive as an outright lie. But our world is now learning an important lesson, as social distancing has limited our ability to interact with others. In its way, Covid-19 is opening our eyes to realize that we never really knew quite what was happening in someone else’s world from the outside. Perhaps we would do best to learn the lesson of the penultimate commandment, and cease forming unnecessary opinions at all.

23

The Orayta Shavuot Journal 

Pshat or Drash? The Chidush of the Kuzari :ממחרת יום טוב as ממחרת השבת

Rabbi Noam Himelstein

The Torah tells us that many important halachot must happen on ממחרת השבת:

והבאתם קצירה את־ וקצרתם לכם נתן אני אשר אל־הארץ אלהםכי־תבאו ואמרת ישראל אל־בני דבר (י) את־עמר ראשית קצירכם אל־הכהן:

Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I am giving to you and you reap its harvest, you shall bring the first sheaf of your harvest to the priest.

מחרת השבת יניפנו הכהן: (יא) והניף את־העמר לפני יקוקל רצנכם מHe shall elevate the sheaf before the LORD for acceptance in your behalf; the priest shall elevate it on the day after the sabbath.

לדרתיכם עולם קת אלהיכםח את־קרבן הביאכם עד הזה היום עד־עצם תאכלו לא וכרמל וקלי ולחם (יד)

בכל משבתיכם:Until that very day, until you have brought the offering of your God, you shall eat no bread or parched grain or fresh ears; it is a law for all time throughout the ages in all your settlements.

(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete:

ים יום והקרבתם מנחה חדשה ליקוק: מחרת השבת ה שביעת תספרו חמש (טז) עד מyou must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD. (Vayikra [Leviticus] 23:10-11,14-16)

On that day, the Omer (a measure of barley) must be waved; the issur (prohibition) of chodosh (consumption of new grain) is lifted; and we begin to count seven weeks, culminating in a festival that takes place on the fiftieth day.

When, in fact, is השבת ?ממחרת The Gemara quotes a Braita which marks that day as the sixteenth of Nissan – the day after Yom Tov. This was heavily disputed during the Second Temple era, when the Beitusim (Boethusians), who did not accept the Oral Law, claimed that it referred to a Sunday; literally, the day after Shabbat. (Menachot 65b) 1

1 The Gemara in Menachot brings many arguments of Chazal against this understanding.

24

The Orayta Shavuot Journal  It would seem that on a pshat (simple) level, the Beitusim were correct. After all, the term ”שבת“in the Torah always refers to Shabbat Bereishit, that is, the weekly Shabbat. By contrast, Holidays are called .שבתון It is noteworthy that Chazal (Our Sages) never said to the Beitusim: “You fools! Everyone knows that השבת ממחרת means טוב יום ”!ממחרת Rather, they seemed generally to accept that despite the literal meaning, for various reasons, it must refer to יום ממחרת.טוב Many commentaries, though, did make an effort to explain how, somehow, the words 2

.must refer to the day after Yom Tov ממחרת השבת 3

The Kuzari (Rabbi Yehuda Halevy, 1075-1141) suggested an original – and controversial – explanation. These are his words: 4

“Now, suppose we allow the Karaite interpretation of the sentence 'From the morrow of the Sabbath till the morrow of the Sabbath' (Lev. xxiii. 11, 15, 16) to refer to the Sunday. But we reply that one of the judges, priests, or pious kings, in agreement with the Sanhedrin and all Sages, found that this period was fixed with the intention of creating an interval of fifty days between 'the first fruits of the harvest of barley and the harvest of wheat,' and to observe 'seven weeks,' which are 'seven complete Sabbaths.'

The first day of the week is only mentioned for argument's sake in the following manner: should the day of 'putting the sickle to the corn' be a Sunday, you count till Sunday. From this we conclude that should the beginning be on a Monday, we count till Monday. The date of putting the sickle, from which we count, is left for us to fix. This was fixed for the second day of Passover, which does not contradict the Torah, since it originated with 'the place which the Lord shall choose' on the conditions discussed before. Perhaps this was done under the influence of divine inspiration. It was quite possible, and it saves us from the confusion of those who endeavour to cause confusion.” (Kuzari, part 3, 41): 5

It is well known that the Holiday of Shavuot, which culminates the counting of the Omer, has no date in the Torah, as opposed to every other festival. In the Torah, Shavuot has only agricultural significance; it is the Festival of Harvest. According to Rabbi Yehuda Halevi, that actually 6

makes sense! Holidays tied to historical/religious events will obviously have a date which is appropriate. However, a holiday which marks the yearly harvest, by definition cannot have a fixed date! After all, the harvest dates will naturally change from year to year!

2 Rashi (Vayikra 23, 11) quotes a classic argument: there is no way to know which Shabbat Breishit the verse refers to, as the Beitusim would have it. 3 See for example, הכתב והקבלה, on Vayikra 23. 4 This Kuzari was noted and discussed by many great thinkers, notably Rabbi Professor David Henshke in: ממחרת עיונים בפרשות השבוע, ,pages 9-26; and Rabbi Elchanan Samet ,השבת – מבט חדש, הוצאת תבונות, מגדים י"ד, תשנ"א .pages 97-100 ,הוצאת משכל, 20095 Translation taken from: https://en.wikisource.org/wiki/Kitab_al_Khazari/Part_Three 6 Every other Jewish festival has both an agricultural, and a historical/religious, meaning.

25

The Orayta Shavuot Journal  Therefore, the Kuzari suggests that the date at which the barley offering was brought, marking the beginning of the harvest, and from which then on the counting of the Omer occurred, would have been decided every year by the Court, in conjunction with the farmers. And every year, it would naturally occur on a different date. All that the Torah meant to say when it indicated that this should take place on השבת ממחרת , was that this is an example: if the day you choose would be Sunday, then Shavuot will take place fifty days later, on a Sunday; but it could just as well take place on a different day of the week.

At some point in history, though, the Rabbis decided to formalize and regulate the date, and decided that from then on, the bringing of the Omer would always take place on the 16th of Nissan, the day after Yom Tov; in fact, “ perhaps this was done under the influence of divine inspiration.” Rabbi Samet suggests that this was out of a desire to make Halacha normative and 7

continuous – it would have been confusing and challenging every year to get the news to all of Israel when the counting of the Omer had begun, if every year it was on a different date. And the date of 16th Nissan made most sense; after all, it could not be before Pesach, as Pesach by definition must be in the month of Aviv, the maturing of the barley , preceding the harvest; and it 8

makes no sense to regularly begin the harvest on the 15th of Nissan, which is a Yom Tov. The earliest date that made most sense to determine the barley offering simply was the 16th of Nissan – which then became known as ממחרת יום טוב.

The ramifications of this Kuzari are twofold:

First, within the realm of Oral Law. We see here an example of how Chazal had the ability to change the Halacha, creating a fixed date for the Omer, from a fluid ever changing date until that change – and determining that this indeed was the Torah`s desire!

Second – regarding the significance and meaning of the Holiday of Shavuot. As mentioned, Shavuot in the Torah has agricultural significance only. It's date would change from year to year, depending when the barley harvest began. There was no intrinsic connection between Pesach and Shavuot! Shavuot had nothing to do with the Giving of the Torah, תורתנו מתן ,זמן as we celebrate it today.

However, once the 16th of Nissan became the regular date for bringing the Omer; and once the calendar was finalized – lo and behold, Shavuot comes out regularly on the 6th of Sivan, which according to Chachamim (Shabbat 86b) is the date the Torah was given! Note that the Gemara in Menachot which related the debate of Chazal with the Beitusim regarding the date of the Omer never referenced the date of the Holiday of Shavuot; and the Gemara in Shabbat which related the debate between Chachamim and Rabbi Yossi when the Torah was given does not reference

7 ibid 8 See Shemot 9:31

26

The Orayta Shavuot Journal  the date of the Omer! It is only later on that the agricultural holiday of Shavuot became associated with Matan Torah. 9

To be sure, the Torah itself does not identify the 6th of Sivan with the giving of the Torah; Sinai, the location it was given, is not a holy site for Jews (we do not even know precisely where it is.) Torah is beyond time and beyond space – we are not meant to mark the day the Torah was given; it is much more meaningful to daily celebrate our receiving the Torah. However, once Pesach and Shavuot were joined by counting the Omer, and once Shavuot became identified with the day the Torah was given, additional meaning and understanding was attached to the counting and to the day itself.

May we merit a continuously deeper understanding and appreciation of all of our Holidays, and especially now, a more profound perception of Shavuot!

The House of Bondage

Rabbi Adi Krohn

An Understanding of Yosef’s (Joseph’s) Interpretation of Pharaoh’s Dream

The First of the Aseret HaDibrot that we will read on Shavuot morning (if not in Shul this year, then on our own) reads as follows:

אנכי ה' א-להיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדיםI am the Lord, your God Who took you out of Egypt, out of a house of bondage. (Shemot [Exodus] 20:2) These are the first words that God speaks directly to the Jewish People. Why is this the way that He chooses to introduce Himself?

On the one hand, it seems obvious that He is reminding Bnei Yisrael of the bond that was forged between Him and His people during the Exodus. After all, that event became the foundation of

9 It is not surprising that during the long Jewish Diaspora, the main focus indeed became Matan Torah; when the Jews were disinherited from their land, agricultural significance had less meaning.

27

The Orayta Shavuot Journal  our peoplehood. However, the fact of their bondage seems either obvious or extraneous. How is that element essential to this first message of Hashem?

When we read the phrase עבדים" "בית we usually think of our People’s own experience of slavery in Egypt. We were enslaved and forced to undergo tremendous hardship, physically and psychologically. Our

release from that state forms the basis of both our relationship with Hashem as well as of many mitzvot that reference our slavery and otherness, such as:

ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:You shall love the stranger because you were strangers in the Land of Egypt. (Devarim [Deuteronomy] 10:19) However, if we think more deeply about the specific terminology of עבדים ,בית a house of bondage, perhaps Hashem is reminding us of an even more fundamental idea.

In order to reveal this perspective, let us turn back to the beginning of the story of the enslavement in Egypt.

At the beginning of Parshat Mikeitz, Pharaoh had his famous dream. None of his servants nor the chartumim could give a proper interpretation:

את-חלמו, להם פרעה ויספר ואת-כל-חכמיה; מצרים, את-כל-חרטמי ויקרא וישלח רוחו, ותפעם בבקר, ויהי ואין-פותר אותם לפרעה.

Next morning, his spirit was agitated, and he sent for all the magicians of Egypt, and all its wise men; and Pharaoh told them his dreams, but none could interpret them for Pharaoh. (Bereishit [Genesis] 41:8)

The commentators try to explain what the problem was:

Seforno (ibid., s.v. v’ein ) writes that the chachamim and chartumim mistakenly assumed the two parts of Pharaoh’s dream represented two separate dreams, while Pharaoh himself seemed to understand they were not. This is indicated by Yosef’s attention to that very element during his subsequent interpretation (see Bereishit 41:25,31)

Rashi (ibid., s.v. v’ein ) writes that the phrase “ unto Pharaoh” is essential to our understanding of the passuk. They were able to provide interpretations, but Pharaoh was either physically unable to hear them or unwilling to accept them, such as the suggestion that he will bear seven daughters who will subsequently die.

Rashbam (ibid., s.v. v’ein) agrees that they offered interpretations that were not suitable to Pharaoh.

28

The Orayta Shavuot Journal  This approach of Rashbam seems to be in line with the position in the Gemara that dreams do not have one objective interpretation, rather their interpretation depends on the interpreter:

כל החלומות הולכין אחר הפהAll dreams follow the mouth. (Berachot 56a) Pharaoh, too, was waiting for an interpretation that appealed to him.

Eventually, Yosef is brought out of jail to provide the interpretation that Pharaoh eventually accepts: he dream represents seven years of plenty, followed by seven years of famine. Yosef also suggests that Pharaoh appoint someone to collect the food for the first seven years so that the nation will survive the years of famine.

Pharaoh’s response is emphatic:

את-כל-זאת, אותך אלהים הודיע אחרי אל-יוסף, פרעה ויאמר כל-עבדיו... ובעיני, פרעה, בעיני הדבר, וייטב אין-נבון וחכם, כמוך.

The plan pleased Pharaoh and all his courtiers.… So Pharaoh said to Joseph, “Since God has made all this known to you, there is none so discerning and wise as you. (Bereishit 41:37,39) Why does Pharaoh seem so satisfied and even excited by Yosef’s interpretation?

Ramban (41:35, s.v. yeireh ) explains that Yosef laid out a plan whereby the grain would be stored properly and would not become rotten. Further, Pharaoh would get rich by providing food to the neighboring lands as well.

One difficulty in Ramban’s commentary here is that he assumes that Yosef included details that the Torah did not feel necessary to delineate. Why, then, did he claim that is what happened? Perhaps because the story is actually quite strange.

We will point out two difficulties.

First, Yosef’s interpretation, prima facie , does not seem all that clever. Without claiming to be experts in dream interpretation, let us review the basic details of the dreams and see if we could arrive at Yosef’s explanation on our own.

Seven fat, healthy cows arose from the Nile River and were consumed by seven scrawny, sickly cows.

What does the Nile River represent to the Egyptian people? Now, it probably wouldn’t take us more than a few tries to guess that this dream has something to do with the Egyptian economy.

29

The Orayta Shavuot Journal  After all, the Nile was their source of water, obviating a dependence on rain. Thus, the contrast with Eretz Yisrael:

את-זרעך, תזרע אשר משם: יצאתם אשר הוא, מצרים כארץ לרשתה--לא בא-שמה אתה אשר הארץ, כיהשמים, למטר ובקעת; הרים, לרשתה--ארץ שמה עברים אתם אשר והארץ, הירק. כגן ברגלך והשקית

תשתה-מים.For the land that you are about to enter and possess is not like the land of Egypt from which you have come. There the grain you sowed had to be watered by your own labors, like a vegetable garden; but the land you are about to cross into and possess, a land of hills and valleys, soaks up its water from the rains of heaven. (Devarim 11:10-11) If one did not conclude that there is going to be a problem with the economy, the second part of the dream doesn’t play around with the symbolism of cows. It cuts straight to the point: seven healthy ears of grain and seven sickly ones. Get it now?

What does the number seven represent? Seven days or months seems unlikely. Seven counties? How many tries until we say seven years of plenty and seven years of famine?

Therefore, our question is: if this interpretation is relatively straightforward, why did none of Pharaoh’s servants come up with it before? (See Abarbanel’s fourth question on Parshat Mikeitz )

Perhaps they did and were too afraid or confused to share it with Pharaoh (see HaEmek Davar, Bereishit 41:8, s.v. lePharaoh ). Alternatively, it could be that the novelty of Yosef’s interpretation was not in those details per se, but rather in his plan of action.

But again, if we were confronted, for example, with news that we would have seven years of a posh job on Wall Street, earning a seven figure salary, to be followed by seven years of unemployment, what strategy would we employ?

How many tries would it take us to conclude that we need to…save up?

And for this suggestion of Yosef’s, Pharaoh exclaims: כמוך וחכם נבון ,אין “ there is none so discerning and wise as you”?!

And then he proceeds to appoint Yosef, a slave boy who had been rotting in jail, as his second in command. Not to mention that this boy was an Ivri , a Hebrew, a group of people whom the Egyptians found so distasteful that they would not even sit at a meal with Yosef’s brothers (see Bereishit 43:32). No one else could arrange for a pretty straightforward national savings plan?

There must be more to the story here.

30

The Orayta Shavuot Journal  Ramban may have had these same questions, and therefore he claims that Yosef added in a strategy for preventing spoilage as well as an eye toward earning huge cash revenues for Pharaoh. And perhaps that is what Pharaoh found so appealing in Yosef’s interpretation.

In order to flesh out the story a bit more, let us explore one more incident that at first glance seems somewhat irrelevant.

After the dramatic reunion of Yosef with his family, the Torah continues to tell about Yosef’s subsequent interaction with the Egyptian people. It is worth noting, methodologically, that the Torah does not include stories that it doesn’t want or need us to know. Thus, the reader should pay attention when a story such as this one, that seems to be a simple negotiation between Yosef and the Egyptian people is recounted. Why should we care about a financial negotiation in which the Jewish People do not play a role? What are we meant to learn from it?

The Torah relates that Yosef had collected all of the money in Egypt. At that point, the Egyptian people approach Yosef:

אפס כי נגדך נמות ולמה לחם לנו הבה לאמר יוסף אל מצרים כל ויבאו כנען ומארץ מצרים מארץ הכסף ויתם כסף:

And when the money gave out in the land of Egypt and in the land of Canaan, all the Egyptians came to Yosef and said, “Give us bread, lest we die before your very eyes; for the money is gone!” (Bereishit 47:15) And Yosef has a solution to their problem:

ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף:And Yosef said, “Bring your livestock, and I will sell to you against your livestock, if the money is gone.” (Bereishit 47:16) And that is what the Egyptians do. And that was fine for a year. But after that year, again they approach Yosef:

אל הבהמה ומקנה הכסף תם אם כי מאדני נכחד לא לו ויאמרו השנית בשנה אליו ויבאו ההוא השנה ותתם אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו:

And when that year ended, they came to him the next year and said to him, “We cannot hide from my lord that, with all the money and animal stocks consigned to my lord, nothing is left at my lord’s disposal save our persons and our farmland. (Bereishit 47:18) At this point the Egyptians are desperate. They have nothing else to offer. All they have are their bodies and their land. Interestingly, the seeming implausibility of giving up their bodies-- presumably, to slavery-- seems to be equated with their giving up their land. For an agricultural society, one’s possession of land was a source of identity. And they couldn’t be asked to give that up, could they?

31

The Orayta Shavuot Journal  At this point, Yosef does not provide them with a solution. One might imagine an awkward pause, during which each side of this negotiation is waiting for the other to speak first. The Egyptians, hoping Yosef will respond magnanimously, and Yosef, waiting to hear their offer. What do the Egyptians expect? Perhaps that Yosef will look at them and reply: “Friends, we are all Egyptians here. Did you think I was going to let you all die? Of course not! You may take food for free if you have no money.” But instead, there is no response from Yosef and the Egyptians begin to negotiate against themselves:

ותן לפרעה עבדים ואדמתנו אנחנו ונהיה בלחם אדמתנו ואת אתנו קנה אדמתנו גם אנחנו גם לעיניך נמות למה זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם:

Let us not perish before your eyes, both we and our land. Take us and our land in exchange for bread, and we with our land will be serfs to Pharaoh; provide the seed, that we may live and not die, and that the land may not become a waste . (Bereishit 47:19)

At this point, the Torah relates:

ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעהSo Yosef gained possession of all the farm land of Egypt for Pharaoh, every Egyptian having sold his field because the famine was too much for them; thus the land passed over to Pharaoh. (Bereishit 47:20) At this point, Yosef has acquired for Pharaoh not only all of the Egyptians’ money; not only all of their flocks, cattle and horses- but also their land- and, most surprisingly, their freedom.

Ramban (Bereishit 47:19) does emphasize that Yosef’s focus was on the land and not on the element of slavery. However, even if one accepts his explanation, this seems to be a tree that is easily lost in the forest of what has befallen the Egyptian people.

What happened here? How does this help us understand Pharaoh’s choice of Yosef as his second in command? And why is it relevant to us?

Pharaoh had a dream, in which he envisioned seven years of plenty followed by seven years of famine. A net gain of zero, perhaps, if managed properly by your average advisor. Not too shabby under the circumstances. And along comes a young slave boy, an Ivri at that, who communicates to Pharaoh the unrecognized potential in this dream.

We will take it a step beyond the Ramban. Not only will the grain survive, not only will Pharaoh become rich. If managed correctly, Pharaoh will control every last piece of land in Egypt, and even every last individual.

And that is exactly what happened. אין נבון וחכם כמוך, indeed.

So when we read the first of the Aseret HaDibrot, and see Egypt being described as a עבדים ,בית a house of bondage, perhaps we can understand this description in a new light. Was Egypt merely

32

The Orayta Shavuot Journal  the place where Bnei Yisrael were enslaved? No. While Bnei Yisrael were treated mercilessly, and forced to do hard labor in a way their Egyptian counterparts were not, nonetheless, Egypt had become a society that functioned as a house of bondage, or perhaps more literally, a house of slaves.

Why did Hashem include this idea in His first sentence to us? Perhaps in order to create a contrast with the vision He has for the society we are meant to build in the Promised Land.

If Egypt was a house of slaves, Israel is meant to be a society in which everyone has opportunity and dignity.

Just a few examples:

Every family in Bnei Yisrael receives a portion in the Land. (see Vayikra 26:52-56)

If times get tough and someone is forced to sell their ancestral land, the Yovel (Jubilee) year arrives every 50 years and requires the buyer to return that land to its original owner (See Vayikra 25:10)

There is one tribe that does not receive any land, the tribe of Levi (Devarim 10:9). Interestingly, that tribe is the only one that has an elite status, serving in the Mishkan and eventually in the Beit Hamikdash. By contrast, which group in Egypt was not forced to give up their land? The Kohanim, the priestly class (see Bereishit 47:22), as that was the לכהנים" ,"חק their portion from Pharaoh. The Torah also includes a concept of a portion for our Kohanim, namely a portion of each Korban:

וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה This then shall be the priests’ due from the people: Everyone who offers a sacrifice, whether an ox or a sheep, must give the shoulder, the cheeks, and the stomach to the priest. (Devarim 18:3) Shevet Levi also receives yearly income from the produce of the rest of the nation, such as ma’aser, a tithe, for the Leviim, and Terumah for the Kohanim, as well as several other gifts (see Bamidbar Perek [Chapter] 18).

But what is striking is that unlike in Egypt where the ruling class does not need to worry about the citizens for its economic stability, in the Torah society the religious leadership is economically invested in the financial success of the people, not only in their spiritual success. Although, the Torah certainly makes it clear in many places that these two forms of success are interwoven.

Thus, from the very first of the dibrot Hashem communicates to His people that they are meant to build a society that-- not only in its theoretical values, but also in its practical day-to-day life-- embodies principles of dignity and responsibility for one another. The leadership, in its ideal form, supports and nurtures the people. This stands in stark contrast to the type of society Bnei

33

The Orayta Shavuot Journal  Yisrael observed in Egypt. And if that is the type of society the Torah demands of us and expects us to create, there is indeed much to celebrate on Shavuot, Chag Matan Torateinu.

Individuality in a Life of Dogma

Rabbi Gavriel Singer The holiday of Shavuot celebrates Hashem giving Klal Yisrael (The Jewish People) the Torah, and their acceptance of His gift, that took place 3,332 years ago. There were manifold effects to this bestowment. Klal Yisrael now found themselves in an elevated status among the other nations of the world, being the messengers of Hashem to disseminate sanctity into humanity in the specific fashion that He desired. Their inherent spiritual status was elevated through the very fact that they were now obligated in mitzvot. And even on a practical level, Klal Yisrael was now obligated by a tremendously in-depth and systematic set of laws that they weren’t bound to beforehand. The degree of involvement the Torah encompasses in an orthodoxly observant lifestyle is so vast that starting from how a person is supposed to get dressed in the morning ( Shulchan Aruch O.C. 2:1) until their physical positioning when they lie down at night (Mishna B’rurah 239:6) is already dictated for them. That being the case, we must analyze, both whether or not individuality is a value in living a life defined by Torah, and if so, what is the avenue how it is supposed to be expressed. Is life a simple formula, that given my current circumstance, already has a predetermined proper course of action at each stage, or do I have the easel and paintbrush in hand with the right to express myself as I wish?

The Talmud Yerushalmi (Jerusalem Talmud) makes a profound statement on the nature of human individuality: “In the same vein that their faces are dissimilar, so too, their understanding is also dissimilar .” (Berachot 9:1 ) Clearly there are different aspects to analyze in this statement, but on a most basic level, the Sages are recognizing the inherent uniqueness of each person. There is no such reality as a duplicate, and inasmuch as that is true, the logical conclusion seems to be to embrace that uniqueness. One may argue and claim that even though by nature each individual has a unique makeup, the Torah created a doctrine that the abidance of it forces a person to change their personality. But, a precise reading of this teaching implies otherwise. The two variables being compared here are a person’s appearance and their mind. Even though it’s theoretically possible to train yourself to think differently, a person, no matter how much effort is put into it, can’t change physical appearance. The implication therefore is, that the same way a person’s appearance is unalterable, so too with their unique means of understanding.

34

The Orayta Shavuot Journal  On an empirical level, we can also connect to the fact that the Torah’s perspective that individuality is not only valued, but even essential to our very creation. Rabbi Eliyahu Dessler (Michtav M’Eliyahu 1, Tzaddik v’Ra Lo ) gives a beautiful allegory to explain this concept. Imagine if a group of people were called upon to sing the praises of the king. The first one came and expressed the praises of the king using poetic language, flowery allusions and even managed to have everything rhyme. The orator stepped down and the king was overcome with joy from his address. Then, the second speaker got up and repeated the first speaker verbatim. And so too the third, and the fourth, etc. Obviously, the joyous reaction that the first orator elicited from the king wasn’t replicated by the following speakers, even though they expressed the same exact praise, because it lacked a personal expression. The king wanted to hear from each individual’s perspective his praises. Similarly, Hashem intentionally created each person distinct and unique from another in order so his own expression of Torah and mitzvot would be manifest in a way that no other person, neither in the past or in the future, could ever duplicate.

There is a dispute between Rambam and Ramban on how to interpret the verse, “You shall serve Hashem, your G-d” (Shemot [Exodus] 23:25) and “to serve Him with all your heart” (Devarim [Deuteronomy] 11:13). The Rambam (Mishna Torah Hilchot Tefilah 1:1-2) interprets these verses to be the source for the obligation of daily prayer. The Ramban (Hasagot l’Sefer HaMitzvot Aseh 5) differs and takes the stance that the Torah is obligating us that all of our service of G-d should be performed with our entire heart, with all the intent we can muster and pure expression.

I believe this Ramban is the key to answering our conundrum. It is true that in regard to what the Torah asks from us, the parameters of each mitzva and how we live our lives are very clearly defined. However, how we perform the mitzva is left to our discretion. The thoughts and emotion that go into our performance, the time we take preparing, the degree of happiness expressed in it, and the special touch that only each individual can add, can take what seems to be a very rigid regulation and imbibe it with life and unique expression. A couple can bring a child into the world with the simple intent of wanting to be a parent. Another, because they feel the obligation to rebuild the Jewish nation after the Holocaust. And yet another because they have a burning desire to raise emissaries of Hashem ’s Torah that will enlighten the world. Each one is performing the same exact mitzva , and yet each is so tremendously different.

The Sages taught “ Rachmana liba baya, - Hashem desires our heart.” (Sanhedrin 106b ) Hashem is an omnipotent being that has no inherent need for our performance of mitzvot . The only thing we can give Him is the emotion that we impress in our relationship. Imagine a child wants to get something for his father to celebrate his birthday. He can either take the father’s credit card and order him a beautiful picture to hang in his office. Or, he can spend three days in his room after school, painting with all of his effort, to create his own masterpiece. Obviously, the child’s artwork pales in comparison to the objective quality of the ordered work, and they both are manifestations of the child’s appreciation to his father. Yet, the sentiment of love that the child imparts to his father by laboring over his own picture by far trumps the emotion expressed

35

The Orayta Shavuot Journal  through the five-minute purchase of the prior. This reality also is also true when it comes to our individual performance of mitzvot .

The holiday of Shavuot presents us an opportunity to revive our own Kabbalat HaTorah , acceptance of mitzvot . Even though the mitzvot themselves are systematically and intricately defined, that is limited to the performance of the mitzva. Yet, within that framework, Hashem yearns to find us, our own unique expression that reflects the totality of the sentiment we feel in our hearts.

למה לעשות בלי להבין? – על הסוד של מתן תורה

הרב נוריאל אהרון

קודם תעשה מה שצריך ואז תבין את המשמעות!!

למה? אינני מצווה להבין?

"ההבנה מאפשרת לי להתחבר ולהרגיש את הדברים! למה לעשות דברים בלי הגיון ושכל?"

ללא קיבלו ישראל שבני וההסבר הפירוש רווח הכללית בתודעה תורה, קבלת של המרכזי הסוד הוא ונשמע" "נעשה שאלות וספקות כל מה שציווה הקב"ה, ההבנה והחיבור יגיעו בהמשך.

ננסה זה במאמר בימנו. התורה לקבלת להתחבר המפתח עדיין הוא ונשמע" "נעשה הסוד היום גם הנראה ככל אז, כמו

ללמוד על פשר סוד כוח העשייה.

פסוקים ומקורות:

לפני שננסה לעמוד על פשר הדברים נקרא את הפסוקים והמקורות בעניין מקור הביטוי וסיפורו.

כל את לפניהם וישם העם לזקני ויקרא משה "ויבא ז) יט, פרק ) שמות בספר התורה לנו מספרת תורה מתן לקראתספר "ויקח תורה במתן הברית ובכריתת נעשה" ה' דבר אשר כל ויאמרו יחדו העם כל ויענו ה' צוהו אשר האלה הדברים

הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"(שמות כד, ז)

עובדים הם כך עצמם, שלהם, הסוד את גילו ישראל שבני התפלאו המלאכים כמה עד לנו מספרת שבת במסכת הגמרא את ה'.

מישראל ואחד אחד לכל השרת מלאכי של ריבוא ששים באו לנשמע נעשה ישראל שהקדימו בשעה סימאי ר' דרש " לנשמע נעשה ישראל שהקדימו בשעה אלעזר: רבי אמר ... נשמע כנגד ואחד נעשה כנגד אחד כתרים שני לו קשרוגברי מלאכיו ה' ברכו קג) (תהלים דכתיב בו? משתמשין השרת שמלאכי זה רז לבני גילה מי להן: ואמרה קול בת יצתה

( (שבת דף פח. עשי דברו לשמע בקול דברו, ברישא עשי, והדר לשמע" כח

36

The Orayta Shavuot Journal  לבדוק התחילו בתגובה הם התורה, את להם והציע האומות לכל פנה ה' התרחש. הסיפור איך לנו ומספר מוסיף המדרש

האם זה מתאים או לא. כל אומה התנגדה מהסיבות שלה עד שבני ישראל אמרו מיד "נעשה ונשמע".

תרצח. לא להם: אמר בה, כתיב מה לו, אמרו התורה, את עליכם אתם מקבלים להם, ואמר הרשע עשו בני על "נגלהישראל, אצל וכשבא ישמעאל... בני על נגלה ומואב... עמון בני על נגלה אבינו... שהורישנו ירושה היא זו לו, אמרוישמעאל דרבי (מכילתא ונשמע" נעשה ה' דבר אשר כל ואמרו: פיהם כלם פתחו למו, דת אש מימינו ב) לג דברים )

פרשת יתרו)

"בני להם קרא לכן בעתיד זה בסוד ישתמשו ישראל שבני במצרים היו שישראל בזמן עוד ידע שהקב"ה לגלות מפתיעיצחק בין מבהיל דיון לנו המספרת שבת במסכת בגמרא מתגלה זה דבר לפרעה. השעבוד בשיא שהיו עוד ישראל" בכוריישראל עם שלו, בניו שהם כביכול לו מזכיר יצחק אך שחטאו, לאחר ישראל את למחות מבקש הקב"ה בו לקב"ה, אבינו

בנו הבכור.(שבת דף פט:) אמר יצחק " בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם "בני בכורי"

מתן לפני הקב"ה ע"י שנאמר בכורי" "בני בביטוי משתמש שיצחק יתכן איך המתבקשת לשאלה עונה מיד במקום רש"יישראל" בכורי בני ה' אמר כה לפרעה "ואמרת במצרים להם קרא הקב"ה ונשמע", "נעשה לאמירה ומקשרו תורה

שמות ד , כב) ולא במתן תורה? ) במאהבה עולך לקבל ונשמע נעשה בסיני לפניך לומר עתידין שהן ה' לפניך גלוי "שהיה – במקום רש"י זה על עונה לכןבמתן בעתיד שיתגלה הקשר בזכות בכורו בנו היותם מפני לגאלם הקב"ה פעל מאז כבר שלמעשה מדבריו יוצא כבנים",

תורה.

מספר רעיונות למשמעות כוח העשייה וקדימותו:

של ובערך בצורך צדדים להראות אלא ונשמע" "נעשה של אלקי הסוד להסביר כדי הבאים בדברים שאין נדגיש תחילה סוד זה

.1– זרועך" על כחותם לבך על כחותם "שמני השירים בשיר הפסוק את מסבירה ד.) דף תענית ) הגמרא

היד על שמך את "אכתוב אמר ה' לזה בתגובה ליבו, על כביכול שמה את שיחתום מהקב"ה ישראל כנסת בקשהאמר שהקב"ה ציורי באופן מתארת הגמרא אך הלב, ממקום חשובה פחות שהיד נשמע ראשונית בהבנה שלי".שתמיד במקום אותך לחתום רוצה אני מכוסה, הוא לפעמים רואים לפעמים הלב על "חותם ישראל לכנסתלדבר וחיבור הבנה של קשר ביקש ישראל עם – הדברים משמעות את שלום" ה"נתיבות מסביר היד". – רואיםלא, לפעמים מרגישים לפעמים ויורד, שעולה דבר היא האנוש והבנת שהלב להם ענה הקב"ה ללב. חיבור ה',תמידי קשר זהו ולעבוד, לעמול לעשות, היכולת את מבטא היד על חתימה של קשר פחות, מובן פעם מובן פעםיכול לתורה התמידי הקשר ישראל- עם שהבינו מה זהו לעשות. אפשר תמיד וירידות, עליות שינויים ללאהקשר. בסיס לא זה אך שאפשר מתי ולהתחבר" "להבין גם מבורך לזה בנוסף המעשים, דרך רק להיות

נתיבות שלום חלק ב', דף שמז) )

הדרך2. הלבבות" נמשכים הפעולות "אחרי החינוך בספר שנאמר בהקשר גם זאת להבין אפשר אוליאל להגיע המבטיחה "החותמת – ישראל לבני אומר שהקב"ה מה וזה המעשים, דרך דווקא עוברת ללב להגיע

הלב היא הידיים, קרי המעשים!"

37

The Orayta Shavuot Journal 

בהקשר הזה כדאי לצטט את דברי ספר החינוך:

רע, ואם טוב אם בהם, עושה שהוא מעשיו אחר תמיד מחשבותיו וכל ולבו פעולותיו, כפי נפעל האדם כי דע " בהתמדה ועסקו השתדלותו וישים רוחו יערה אם היום, כל רע רק לבו מחשבות יצר וכל בלבבו גמור רשע ואפילוהפעולות אחרי כי הרע, היצר ימית מעשיו ובכח הטוב, אל ינטה מיד שמים, לשם שלא ואפילו ובמצוות, בתורהמן לזמן ישוב דופי... של בדברים תמיד יעסק אולי אם גמור... צדיק אדם יהיה אם ואפילו הלבבות. נמשכיםכן ועל שאמרנו: כמו פעולותיו, כפי נפעל אדם שכל ואמת הדבר ידוע כי גמור, רשע להיות לבו מצדקת הזמניםומצות, תורה להם הרבה לפיכך ישראל את לזכות המקום רצה ע"ב] ב"ג דף [מכות לברכה זכרונם חכמים אמרואנחנו הטובות הפעולות מתוך כי באחריתנו, לנו להטיב עסקינו, כל בהן ולהיות מחשבותינו כל בהן להתפיס כדילא ואתה תמשך אחריהם כי ועסקיך מלאכתך מה ראה גם ראה אתה, ולכן עד.... לחיי וזוכים טובים להיות נפעלים

" (ספר החינוך - מצוה טז) תמשכם

השכינה3. רצון כלומר ," בתחתונים דירה לו להיות הקב"ה "נתאוה המדרש את לצטט מרבים חב"ד בתורתמייחסים שבחסידות כך כדי עד תחתון הכי בעולם כאן דירה עשייה, של עולם להקים דווקא היא העולם בברייתונמוכים חומריים הכי שהכוחות המטרה גימטריא, אותה הם "שכינה" והמילה "עשיה" שהמילה העובדה את לכךסדר של מהצד גם ונשמע" "נעשה משמעות את להבין ניתן כעת כן אם בעולם. שכינתו את ויגלו השם את יעבדווהקודמת העליונה המדרגה אך וההרגשה ההבנה כוח שלנו, העליונים הכוחות עם ה' את לעבוד קל יותר – חשיבותגאווה התנגדות, הרע, יצר לנו שיש גם ה' את לעבוד ולהוסיף לומר אפשר ואם המעשה כוח עם ה' את לעבוד היאבמקומות ה' את לעבוד הדרך הנמוכים. הכוחות עם אף ה' את לעבוד אחרות במילים הקב"ה, מרצון אחרת והבנהכדברי גמורה. בהתבטלות מלכו לפני כעבד הבורא את לעבוד פשוטה, אמונה מתוך להתבטל ללמוד היא אלושיחשב פשוטה במחשבה להיות צריכה ה' את שעובד בשעה לאיש אשר הפשוטה "עבודה מפאסיצנה האדמו"ר

" (הכשרת האברכים ג') והתורה תפילה והמצוות שאני עובד בהן את ה' חלקי אלוקית הן... שעבד ה' אני

נוכל להרגיש זאת גם בהתבוננות במגילת רות הנקראת בחג השבועות.ומתחברת ומעשית רוחנית מבחינה נמוך הכי מהאזור מגיעה עגלון, המקומי המלך של צאצאית המואביה, רותזאת התבטלות ממנה. מגיע משיחא מלכא דוד דווקא ולבסוף והלכתו, ה' לדבר מלאה התבטלות ע"י דווקא לקדושהלהישאר אחותה ובערפה ברות והפצירה ישראל לארץ לחזור שהחליטה לאחר לנעמי בדבריה ביטוי לידי באהאלהי") ואלהיך עמי עמך אלין, תליני ובאשר אלך תלכי אשר אל "כי דבריה את מצטט הפסוק וכך מולדתם בארץ

רות א, יח)הסכמתה כך ועל ה' הלכות את אותה לימדה נעמי זה שבמעמד לנו מספרת מז: דף ביבמות שהגמרא לציין מעניין

של רות, מול הלכות וציווים אלו היא מגלה התבטלות ואמונה מלאה לדבר ה'.

לן אסיר לה אמרה אליה" לדבר ותחדל אתה ללכת היא מתאמצת כי דכתיב " ותרא קראה מאי אלעזר רבי "אמר- " עמך מצות וי"ג מאות שש מפקדינן אלין". תליני - " באשר יחוד לן אסיר אלך". תלכי שבת"- באשר תחום

(יבמות דף מז:) עמי" אסיר לן עבודת כוכבים - "ואלהיך אלהי"..."

הרב4. אומר וכך המעשים של בערכם הבנה של מדרגה עוד התשובה באורות קוק ברב לראות אפשרלשרשה, האור את משיבה היא הפועל אל יוצאה כבר בהיותה .. פעולה כל הנשמה. בתוך הם מדברים "המעשים" (אורות התשובה פרק ו, ו) היא מכה את הגלים לאחור ומרחבת היא את פעולת הקודש ומגדלתה ממטה למעלה.הוא לארץ מגיע הוא כאשר לארץ, משמים כביכול אור מגיע כלומר חוזר" "אור שנקרא משהו לנו מתאר הרבפועל המעשה - הנשמה" בתוך מדברים "המעשים נקרא זה דבר למעלה שם האור את כביכול ומגדיל ועולה חוזר, יותר מדויקות אחרות במילים או הנשמה, של אורה את מגדלים המעשים שהם לומר ניתן הנשמה, בתוך פעולה

הפעולה מגדילה את יכולתה של הנשמה להבין ולהכיל את האור האין סופי.

38

The Orayta Shavuot Journal  לדון אהבה, מושג על רוצים שאנו כמה לדבר ניתן לדוגמא לעשות! קודם צריכים באמת להבין כדי שלנו, במיליםעצמם והחיים המעשים אז וילדיך זוגך בת עם אהבה במסע לצעוד מתחילים כאשר רק אך שלה ובמשמעות בצורךאנו לתוכם צוללים אנו כאשר ורק אלינו משפיעים עצמם המעשים – התורה גם כך אהבה, מושג את להבין מאפשרים

מבינים לעומק את מהותם.

אך הדברים, ומשמעות סוד את להבין יכולים שעושים לאחר שרק לעיל לנאמר בדומה לנו מסביר מברסלב נחמן רבי רבי נחמן רואה זאת מסיבה אחרת וזה לשונו:

שמא הבטוחות הוא מה אבל אותי, לעבוד ורצונך שחפצך אני יודע לו: אומר הוא ברוך הקדוש ה', את לעבוד "המתחילכן אלא נסתרים? דברים תכף לך אגלה ואיך שרצית? הרצון בשביל אותך אקרב איך כן אם אותי? תעזוב למחרבלא פשוט אותי ועבוד המצווה, של השכל יודע אתה שאין פי על אף מצוותי, ותעשה כך אותי אהוב בתחילה תעשה:מיני בכל אותך אקרב ודבר דבר כל של ושכל טעם לך ואגלה לך אאמין אזי – זמנים כמה אותי וכשתעבוד חכמות,

(ספר המידות, אות תשובה סימן ע"ו) התקרבות, כי הזמן הרב שעבדת אותי מקדם הוא בטוחות שלא תעזוב אותי"

נעזוב שלא עלינו לסמוך יכול הוא שקודם עד המצוות וסוד משמעות את מוסר לא נחמן, רבי לפי יתברך, ה' בעצםכביכול ה' אז רק בו, שלמה אמונה מתוך אלא להבין בלי ותמימות בפשיטות המצוות את שקיימנו אחרי רק אותו,משמעות שהבנת נחמן רבי של דבריו מתוך לבד להבין נוכל לכך. העדות היא עבודתנו חזק, איתו שלנו שהקשר בטוחאמונה מתוך תלוי הבלתי הקשר רק ולמצוותו, לה' נאמנים שנשאר מבטיחים לא עומקם כל עם וסודם הדברים

והתבטלות.

מתוך5. המצווה את עושה אתה כאשר – הוא עיקרו כיוונים. מכמה שמעתי אותו ברעיון ולסיים להוסיף ניתןכך כי המצווה את עושה הוא אזי דעתו את מבטל האדם כאשר להשיג, שלך וביכולת בך תלוי המעשה אזי הבנתךמיד לבוא יכולות ההבנה דרגות כל לעשות. אותו מניעה היא רק ה' של העליונה הסיבה מתוך פועל הוא ה', ציווהלעשות היא אנושית ויכולת הגבלה לכל מעל עליון לדעת להתחבר שאפשר היחידי המקום מוגבלים, הם אך מכן לאחרדבר של שבסופו יתכן אזי ואחיזתו הבנתו בגלל רק תמיד עושה האדם כאשר מכן יתרה ציווה. הוא כך כי המצווה אתלתורה אלוקית מתורה נהפך התורה עם המפגש והרגשתו.. הבנתו – האדם זה כאן הכל הרי מהסיפור, יצא הקב"ה גם

אנושית.לראות, מלשום יראה היראה. למידת האהבה מידת בין ההבדל את שמסבירים בדרך זאת להבין ניתן ביאור לתוספתכאן הכל המלך, לפני רצון לו אין לכן המלך של לגודלו לחלוטין מתבטל הוא המלך, את "רואה" היראה האדם כביכולאך לבוראו האדם בין הבנה ויש חיבור יש לבורא, האדם אני בין מפגש היא האהבה מידת זאת לעומת המלך. רצון הוא

ברור לכולנו שכל עוד "אני" האדם בתמונה יכולתי לראות את גדלות השם מצומצמת וקטנה.השני מהצד אך לתוכנו הדברים את לחבר צריכים אנו אחד מצד – ברור הוא יחד, ואהבה יראה הדברים, בשני הצורךהאלוקים את נגדיר בסוף אזי הבורא עם וקשר האהבה במידת רק נאחוז אם והכרתנו, להבנתנו מעבר תמיד שיש לדעתיכנסו לא הדברים מהסיפור, חלק ניהיה לא אנחנו אז היראה מידת את רק לנו יהיה אם ומאידך השגתנו בקטנות

למוחנו וליבנו.

פי על שם הנישואין לעולם להיכנס לעצמנו לאפשר כדי אהבה מעט צריכים לאשתו, איש בין בקשר זאת להמשיל ניתןוהשורש האמת נקודת היא אך לידיעתנו מעל בהחלט זו הבנה מחוברת, אחת נשמה הוא שהזוג מתגלה התורה פנימיותאנושית והרגשה בהבנה וקשר חיבור ועוד עוד על יום יום לעבוד כלומר אהבה, לבנות להתחיל מכן לאחר מיד שמאפשרת

אך תמיד נדע שההתקדמות והקשר הוא אין סופי ולא מוגבל למצבנו כעת, טוב ויפה כמה שיהיה.

מאחל לכם להמשיך לחשוב ולחפש את סוד קבלת התורה בחייכם – נעשה ונשמע!

חג שמח!

39

The Orayta Shavuot Journal 

מאמר הצורך לטייל בפרד"ס

הרב דוד ויינברג

השרים שנמצא כמו מקום, בכל שיהיה כדי כולם וללמד הקדושים, הספרים בכל העולם בזה וילך שיעבר לאדם ראויכמו במדינות שהיה ולומר להתפאר כן אחר שיוכל כדי זה על רבות הוצאות ומוציאים במדינות, ועוברים שהולכים הגדוליםשל הקדושים מקומות בכל בעוה"ז האדם שיהיה ראוי כן כמו בזה". וכיוצא בורשא "הייתי ולומר, להתפאר השרים שדרךמזכירין הבא בעולם ולעתיד כנ"ל. הקדושים הספרים בכל דהינו מקום בכל שהיה הבא בעולם להתפאר שיוכל כדי התורה,

אותו כל מה שלמד בעולם הזה.

(שיחות הר"ן, אות כ"ח)

לא אתה בן חורין להבטל ממנה

יפה וכמאמר לתבונתה, סוף אין כי כולה את לקלוט א"א ולכן היא, גבול בלתי ואף ים, מיני רחבה הקדושה התורההחפץ בשם הי"ד זצוק"ל וואסרמאן אלחנן רב להגאון קכ"ה) ,עמ' א (חלק ואגרות מאמרים קובץ בספה"ק שמצאתירבינו ,ושל אשי ורב רבינא של זו עם ,ויחד הרמב"ם שידע תורה כל עם ,יחד מוילנא הגאון שידע התורה כל וז"ל, חייםלמה בהשוואה מעט כך כל הוא יחד זה כל : ידע ע"ה רבינו שמשה מה ,ואף ,יהושע ,הנביאים ושמאי הלל ,של הקדושלא ואמנם, עכ"ל. כלל, בה נגעו לא ,כאילו 'תמימה" ה "תורת – אומרים שאנחנו כך כדי ,עד בתוכה כוללת שהתורהועד שאפשר, כפי ולכן, חלקיה. מכל להתעלם או להבטל חורין בני אנחנו אין זאת, ובכל לגמור, המלאכה 10 עלינו

ס"וד ד"רש, ר"מז, פ"שט, תיבות ראשי הוא (פרד"ס התורה בפרד"ס לטייל עלינו מוטל מגעת, הקצרה שידינו המקום11 כנודע), ולא לסיח דעת מאחד מהם, כי כולם אהובים, כולם ברורים, וכולם נצרכים להבין דרכי עבודת השי"ת.

כנגד10 ת"ת כי המצות, כל כנגד שקולה תורה] [תלמוד וז"ל, יא) ,הקדמה הגלגולים (שער האריז"ל בשם שכתב נוראות וע'

ויבקש מגעת, שכלו שיד מקום עד בכלם, ולעסוק לטרוח וצריך סוד. דרש, רמז, פשט, פרד"ס, שסימנם פירושים, ד' בה ויש כלם.

יז) (הקדמה לקמן (שם) עפמש"כ הגילגול וסיבת עכ"ל. זה, על יתגלגל השגתו, כפי מארבעתם אחת חסר ואם שילמדהו, רב לו

והנה יותר. ולא 'רבוא ס הם הנשמות כל כללות כי דע, זאת, והיא שבה, מדרגות בארבעה בתורה לעסוק מחוייב אדם וז"ל,

רבוא וס' הפשט. כפי וכלם פירושים, רבוא ס' בתורה יש ולכן נשרשו. ובה חוצבו, ממנה כי ישראל, נשמות שרש היא התורה

ולעתיד ישראל, של אחת נשמה נתהווה ממנו פרושים, רבוא הס' מן פי' מכל כי ונמצא, בסוד. רבוא וס' בדרש. רבוא וס' ברמז.

נברא ההוא הפרוש ע"י אשר נשמתו, שרש עם המכוון הפירוש אותו כפי התורה כל לדעת ישיג מישראל, ואחד אחד כל לבא

הוא שהאדם כמו וז"ל, נצבים) (פרשת טוב הדעת בעץ וע"ע עכ"ל. זה, כל ישיג האדם, פטירת אחר בג"ע וכן כנזכר. ונתהווה

הרמז שהיא והרוח הדרש שהוא והנפש הפשט שהוא הגוף התורה בחינות ד' שיכלול צריך כך ונשמה ורוח ונפש מגוף כלול

וז"ל, מצאנו פ"א) אות א' (חלק זי"ע צדוק לר' המנחה ובקומץ ו האדם. עליהם וזוכה יחד נתקנים וכולם הסוד שהוא והנשמה

ארבע וזהו מקום. בכל לו קונין דלכן אמות ארבע אדם של רשותו או אמות. ארבע אדם קומת כי הלכה. של אמות ארבע ענין

כידוע. נשמתו שורש כדי לימודו אדם וכל פרד"ס. לימוד חלקי ארבע והם יתיב באמתא גברא דידוע או ההלכה. רשות אמות

ראשונה (שנה חי איש בן בספר נאה משל וע' עכ"ל. הלכה, של אמות ארבע וזהו אדם. בני לארבע הם חלוקים לימודים והארבע

ב, (באבות לך ירושה שאינה תורה ללמוד עצמך והתקן כשלך, עליך חביב חבירך ממון יהי אומר יוסי רבי וז"ל, תזריע) ,פרשת

דמצינו דשמיא, בסייעתא לי הדדי...ונראה בהדי להו דנקיט חבירו ממון חבוב עם התורה לעסק שייכות מה לדקדק, יב)...יש

לאור להוציא כדי שלה, בעסק ולטרוח בה לעסוק כדי לאדם ונתנה ה' תורת היא התורה לממון...כי התורה את הכתוב שדימה

הריוח מן ויקח בהם להסתחר זהובים אלף לחבירו הנותן סוד...וכאחד דרש רמז פשט של חלקים בארבעה וסתריה, תעלומיה

חברך ממון יהי אמר כלום...ולזה בו יעסוק ולא התיבה בתוך בטל הקרן להניח חבירו של כיסו לבטל רשאי דאינו שכר, מחצית

שתתקן לך המסורה הקדושה התורה היא הרוחני בממון להזהר צריך אתה כן כשלך...וכמו עליך חביב עסקא, בתורת לך המסור

עצמך ללמוד תורה, ולא תניחנה בטלה בקרן זוית, עכ"ל.

לחיי11 מזון...פשט שפע מיני ד' להמשיך פרד"ס, לימוד מיני ד' צריך לזה וז"ל, ה) ,אות (בראשית יוסף יעקב התולדות וכמש"כ

ורמז העה"ז. בחיי תענוג לו ויש האדם בני נגד מתפאר הפשט ע"י כי הלצה וע"ד בעה"ז. ימיך ואורך חייך הוא כי להגוף העה"ז

. דרוש וסוד הוא מזון ושפע לנפש רוח ונשמה, עכ"ל. וע"ע בספר עלי שור (חלק ב' עמ' תרל"ב)

40

The Orayta Shavuot Journal  הק' החיים האור שהקשה עצומה קושיא אציין הדברים, מרוממות כראוי שנתרגש עד הזאת המחשבה את להפנים וכדיבשעת הרגשה הוא ברוך ה' עשה לא למה קשה וז"ל, העגל חטא הנורא, לחטא בנוגע השניה) בתשובתו לב:ו, (שמותעולות שהעלו אחר ולמחרת המעשה יום שעבר אחר עד עמך שחת כי רד לך למשה לומר ומיד תיכף העגל מעשה

ושלמים, עכ"ל.

כלליים, דרכים ד' בה יש שהתורה לצד כי וז"ל, צופים מנופת כדבש מתוק תשובתו הלא הדבורה, כעוקץ שאילתו ואםעשיה, יצירה בריאה אצילות בשם המתכנים עליונים, אורות דרגות מארבעה שהם לדעת לך ויש פרד"ס, ענין והןהקדמנו וכבר האצילות, בעולם סוד הבריאה, בעולם דרש היצירה, בעולם רמז העשיה, בעולם מאיר אורו הפשטשלימים, יום ארבעים שם היה ולזה ארבעים, לפניך והרי עשרה, גובהה שאין בקדושה מדרגה לך שאין רבות 12 פעמים

שנכנס מדבריו, ללמוד יש ולכאורה, עכ"ל. ה', דרכי וישרים בחינה אותה חסירה תורה היתה אחד יום חסר היה ואםשעדיף שהחליט עד הפסדה, כנגד עברה ושכר שכרה, כנגד מצוה הפסד וחישב (כביכול), הדעת בשיקול השי"תנורא, כ"כ מחטא אותם להציל מאשר בשלימותה, התורה לקבל זאת ועם העגל, בחטא להכשיל ישראל לכנסת לאפשר

אמנם להשאירם ללא הגנה של תורה שלימה.

ה', בהר יעלה שהוא בעצמו לבטוח יכול באמת מי כי עולם, של הרבונו של חשבונו ונחשב בוא ובזיעה, ברתת ועתה,את להשאיר שכדאי עד כתר-שבאצילות, הדרגות, כל רום הארבעים, לשיא עד ולהגיע קדשו במקום לקום מצפה ומילזה, ראוי מצאתי מאלף אחד אדם והלוואי מועטים, הם עליה שבני ראות עינינו הלא עיוור? עם לפני הזה המכשול

וכולי האי ואולי?!

באמצעות התורה אפשר להעלות אפילו משער נ'

בהגדה (האריז"ל הקדמונים דברי עומק את יבאר כאשר אחר, במקום עצמו דברי ע"פ דבריו להבנת פתח אביא ובס"ד,היו אז נוסף, לרגע אף שם נשארים היו אילו כי בחיפזון, יצאו ולכן במצרים, להתמהמה בנ"י יכלו שלא ועוד) פסח שלשעדיין בעת סיני הר לפני רק הוא החשש שכל הק', האוה"ח וכתב לעולם. משם לחזור אפשריות בלי נ' לשער נופליםהתורה באמצעות כי מציל, ואין נטרף פן או המוות אישן פן כלל לפחד לא תורה מתן אחר אבל התורה, את קבלו לאשנסתכנו טעם וז"ל, ח) ג, שמות לספר (בפירושו קדשו לשון לכם והא ליצלן). (רחמנא נ' משער אפילו להעלות אפשרליכנס ישיגו תורתם באמצעות האחרונים דורות כן שאין מה תורה בני היו שלא לצד הנ', שער בבירור במצרים ישראל

1314 לשער הנ' ולהוציא בולעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה, עכ"ל.

12הקרש, אורך אמות עשר בו רמוזים וכולן וז"ל, טו) כו, (שמות במשכן הקרשים אורך לגבי הק' החיים באור עוד נמצא זה יסוד

קדשות עשר וז"ל, ו) (א, כלים במסכת משנה על מיוסד זה ודבר עכ"ל. עשר, כללות בה שאין הקדושה מבחינות בחינה לך אין

בני בתוך "ונקדשתי הפסוק על ע"ב) (כא ברכות במסכת עפמש"כ וכן עכ"ל. וכו', הארצות מכל מקדשת ישראל ארץ הן,

איתא עשרה, ג"כ שמספרם המרגלים מאת 'תוך' 'תוך' שווה, מגזירה בא זה לימוד פשוטו שלפי ואף לב). כב, (ויקרא ישראל"

עיקר אבל שבקדושה, לדבר מרגלים מעשרה ראיה להביא שאין מדוקדקת זו נוסחא שאין וז"ל, לב) כב, (ויקרא בחיי ברבינו

אף עשרה להלן מה הבאים, בתוך לשבור מב) (בראשית התם וכתיב בתוך ונקדשתי הכא כתיב תוך תוך אתיא כן, היא הנוסחא

הטורים הבעל של בפירושו לדבר רמז וע' עכ"ל. שבקדושה, לדבר צדיקים שהיו יוסף אחי מעשרה ראיה יביא ועכשיו עשרה, כאן

חז"ל מש"כ ע"פ לזה רמז ועוד עכ"ל. מעשרה, בפחות קדושה אומרים אין זהו בגימטריא ישראל בני בתוך ונקדשתי וז"ל, (שם)

עשר כל עמיה לאכללא צריך וז"ל, ע"א) כד א, (חלק בזוהר וע"ע מעשרה. למטה שכינה ירדה לא שמעולם ע"ב) ה (סוכה

טבעת, ע"י אשה לקדש ישראל מנהג זה שבעבור ע"א-ע"ב) (כה זוהר בתיקוני וע' עכ"ל. מעשרה, פחות קדושה דלית ספירן,

כל הרי וז"ל, ו) ג, חיים (דרך במהר"ל יבואר עשרה המספר וענין מעשרה. פחות קדושה שאין לרמז י', אות צורת טבעת כי

עשרה מן יותר מגיע המספר אין לעולם וכן אחד, למנות כבראשונה מתחיל עשרה עד יגיע וכאשר עשרה, עד רק יעלה לא מספר

שעד המספרים כל ולפיכך עשרה, עד תוספות יש אבל תוספות עליו אין שעשרה עשרה...כיון אחד לספור חוזר עשרה אחר כי

ואין מעשרה, בפחות שורה השכינה אין כך ומפני החסר הדבר עם שכינתו אין השלם, שהוא יתברך והשם חסרים. הם עשרה

. דבר שבקדושה פחות מעשרה עכ"ל. וע"ע (שם ה, ו; ה, טו)

שיטה13 רואה רעה", ליום רשע וגם למענהו הוי"ה פעל "כל עה"פ: ד) (טז, משלי לספר הגר"א של בפירושו המעיין אמנם,

נבראו בינה שערי חמשים כי וגו', רשע וגם וכו' פעל כל , (שם) גר"א וז"ל קיים. אינו דטומאה החמשים דשער הסבר אחרת

שערי מ"ט רק אינו אחרא להסטרא כי והיינו דחרות, עלמא סוד שהוא הגואל, ביאת עד נתכלה לא החמשים ושער בעולם,

41

The Orayta Shavuot Journal  אבא בר חייא ר' בשם ירמיה ור' הונא ר' וז"ל, ב') פסקה רבה, לאיכה (הקדמה רבה במדרש מש"כ עם יפה עולה זה וכלבה מתעסקין שהיו מתוך שמרו ותורתי עזבו אותי הלוואי שמרו, לא תורתי ואת עזבו ואותי ט"ז) (ירמיה כתיב אמרימי רק העגל, חטא ע"י עזבו שאותי "הלוואי הקב"ה, שאמר נראה ולעניינינו, עכ"ל. למוטב, מחזירן היה שבה 15 המאור

ומשום למוטב. ישראל בני את להחזיר רב כח שבה למאור יש כי בשלימותה, התורה נתינת ע"י תשמרו שתורתי ייתןבא כאשר למחרת, יהיה מה ולכן שיהיה, הוא שהיה מה כי החטא, מזה ישראל את למונע כדאי שאינו הקב"ה ידע כך,בחר ולכן עולמים. ולישועת לתשובה להגיע יכולת או דרך להם יהיה לא שלימה התורה ובלי לידם, אחרת כישלון איזהשבתורה, המאור ע"י סוף כל סוף כי היצר, שיני בין קלה לשעה אותם ולעזוב שלימה תורה ישראל לעם לתת השי"ת

16 אפשר להחזירן למוטב.

תומו", עד הגלל יבער "כאשר יבער כי העולם, מן הוא יתבער אז שלו, המ"ט כל נתמלא וכאשר לו, אין החמשים ושער טומאה,

טומאה, שערי מ"א הוא גי' רשע וגם בינה, שערי נ' הוא וגו', פעל כל וזהו: העולם. מן הוא ויתבער החמשים, שער יתגלה ולכן

אסתר למגילת בפירושו כי הגר"א, בדברי סתירה כעין שצטט מי ראיתי אמנם, וגו'". להשמדם וגו' רשעים "בפרוח כי רעה ליום

שערי במ"ט נשקעו כי אפילה ימי בג' מתו והשאר מחמישים, אחד חז"ל ואמרו עלו, וחמושים וז"ל, ט)כתב ג, הרמז (דרך

הגר"א דעת עם שהסכים ג) סי' (ח"ב, בלשם בשערי וע"ע עכ"ל. בידו, ונשקעו נפלו ולפיכך כו', הוציא לא ח"ו ואילו טומאה,

שאין שער חמישים בטומאה. וכל זה צ"ע וגם הרבה בקיאות.

תחתית14 לשאול שנפל מי אף להציל התורה עסק של הכח בא מאיפה ה) יט, (שמות הק' החיים האור מבהיר אחר ובמקום

באמצעות זולת להתברר להם מציאות ואין בעולם, נתפזרו הקדושה ענפי כי לנו שקדם מה לפי עליון, סתר ירמוז עוד וז"ל,

ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, עכ"ל.

עריות15 גילוי ועל כוכבים עבודת על הקב"ה שויתר מצינו אמר יצחק ברבי שמואל ר' בשם ירמיה ור' הונא ר' וז"ל, (שם) וע"ע

שפיכות ועל עריות גילוי ועל כוכבים עבודת על הארץ אבדה מה על שנאמר תורה של מאסה על ויתר ולא דמים שפיכות ועל

דמים אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי, עכ"ל.

דרבא16 בפומיה מרגלא וז"ל, ע"א) (יז ברכות במסכת וכמש"כ השי"ת, מדרכי הרחוקים את להחזיר הוא רב התורה וכח

נכספתי אמר: וז"ל, י"ט) (אות מוהר"ן בשיחות מש"כ וע' עכ"ל. וכו', הוי"ה יראת חכמה ראשית תשובה...שנאמר חכמה תכלית

אותן שאפלו ואמר: וכיוצא. יעבר ולא יום בכל וכך כך ללמוד ואחד אחד כל אצל חיוב שיהיה עשיה אל העולם את להמשיך מאד

פי על אף לשזבן, רחמנא לצלן רחמנא ושלום חס בעברות שרגילין עד רעה במצודה שנלכדו מאד הקדושה מן הרחוקים האנשים

וחיוב קבוע חק להם יעשו ואם ושלום. חס בהם שרגילין העברות מן אותם להוציא שיכולה עד כך כל גדול התורה של הכח כן

עכ"ל. מאד, גדול התורה כח כי התורה ידי על הרעה ממצודתם לצאת יזכו בודאי שיהיה איך יהיה וכך כך ויום יום בכל ללמד חזק

מאד נכספתי מאמר לברכה זכרונו רבנו שאמר שבשעה שמעתי המעתיק אמר וז"ל, תרע"ג) (אות מוהר"ן בחיי כתב זה ועל

הרב לו שאל י"ט סימן מעשיות הספורי שאחר בהשיחות כמבאר התורה עסק בשבח אז והפליג וכו' העשיה אל העולם להמשיך

מעלת גדל יודע אתה וכי לברכה זכרונו רבנו לו השיב לצלן. רחמנא ממש עברה בעל הוא אחד ואם לברכה זכרונו נתן רבי

בליקוטי וע"ע עכ"ל. בתפארת, ואוריתא ביסוד ברית כי הברית. משמירת במעלה גדול הוא התורה עסק הלא הקדושה התורה

מתייחס הוא והחטא שכלי, היא שהתורה א) פרק התשובה (נתיב המהר"ל כתב לזה ומקביל ועוד. ה:כב) סעודה (הל' הלכות

הוא רק שכלי אינו והאדם לגמרי שכלית שהיא התורה וז"ל, התשובה לדרכי גוף בעל לנטות מועילה התורה ולכן החומרי, לגוף

על מתחרט והוא חטאתי שיאמר בשביל התשובה כי לו, מועילה התשובה אין וחטא לגמרי שכל בעל האדם היה ואילו גוף, בעל

מפני אבל שכלי, האדם היה אם כלל תשובה שייך היה לא ולכך שכלים, מעשיו כל שאין במה לאדם שייכת והחרטה מעשיו,

הנפש משמעות ג"כ וזה עכ"ל. שישובו, לחוטאים קורא השכלית התורה ולכך בו, שייך וחרטה תשובה גמור שכלי אינו שהאדם

מאי מנחות), (סוף ז"ל כמאמרם החוטאת, הנפש של העונות כל על מכפרת היא התורה עסק וז"ל, לא) פרק ד, (שער החיים

וכ"ה אשם, ולא חטאת ולא מנחה ולא עולה לא א"צ בתורה העוסק שכל ומסיק כו', ולחטאת למנחה לעולה התורה זאת דכתיב

להביא לנו ואין אנו עניים כו', אומרים שישראל לפי ה' אל ושובו דברים עמכם קחו פל"ח), רבה ובשמות צו, (פ' בתנחומא

בענין (ויקהל), ובתנחומא כו', ד"ת אלא דברים ואין עונותיכם, כל על לכם מוחל ואני כו', מבקש אני דברים הקב"ה א"ל קרבנות

תפארת (ע' הספה"ק והנה, עכ"ל. ישראל, של עונותיהם נושא שבו שהתורה ישראל של עונותיהם נושא שהוא אמרו הארון

ואומרת חורב, מהר יוצאת קול בת יום שבכל חז"ל בשם צטטו תבא) כי ובפ' שרה חיי לפ' לוי בקדושת וכן , השבועות לחג שלמה

לשון ע"א) קכו ג, (חלק בזוהר כתב מצאתי אעפ"כ מקום, בשום זה חז"ל מאמר מופיע שלא [ולמרות וכו'. שובבים בנים שובו

ואולי עכ"ל. משובותיכם, ארפא שובבים בנים שובו וגו' פתי תאהבו פתאים מתי עד ואמר קארי כרוזא ויומא יומא בכל וז"ל, דומה

מאמר מזה ולעשות יחד, הנושאים להצטרף יש חורב, מהר היוצאת קול בת אודות המדבר ב) (ו, אבות בפרקי המשנה ע"פ

בנים 'שובו של זה קול בת בין הקשר מה לשאול, יש ו וכו'.] שובבים בינם שובו ואומר חורב מהר יוצאת קול בת יום שבכל שלם

ועוד, זאת להשי"ת. לשוב כח שואבים שמשם המקום הוא סיני, הר דהיינו חורב, הר כי י"ל לפמש"כ אמנם, חורב? והר שובבים',

ולא ממך הוא נפלאת לא היום מצוך אנכי אשר הזאת המצוה "כי יא-יד) (ל, דברים הפסוק על בפירושו הרמב"ן דברי שידועים

42

The Orayta Shavuot Journal  לחטא בתמורה כזו ערטילאי מעלה לקבל עדיף באמת "האם לשאול, מתערערים היינו מילתא תליא בדידן שאי ולמרותברצונו עלה ולכן תקום, הקב"ה של עצתו רק הוי"ה ובחסדי איש, בלב מחשבות רבות אולם, שלא!" בוודאי כזה? לבחור בתורתו הקדושה, כי גלוי וידוע לפניו ית', שהתורה במלואה ובשלימותה ניתן לאדם כח לחזור בתשובה שלימה.

דייקא מתייחס הוא למוטב האדם את המחזיר שבתורה המאור כי וסופרים ספרים מפי הידוע ע"פ למדנו מזה גדולה אךמה ע"י דווקא ולכן לגנזם. הוא הסודות של טיבן כי הגנוז, האור הוא התורה סודות שורש ולכן התורה, לסודות ובפרט

שקבל משה ביום הארבעים, דהיינו מדריגת כתר-שבאצילות, סוד הסודות, אפשר להחזיר את החוטאים למוטב.

ר' בשם ע"ב) קג (מנחות, הגמ' דברי ידועים זאת בכל כתר-שבאצילות, המלך, שער עד לבוא מצליח אחד כל שאין ואףאפשריות שיש בכך די ולכן בו", מעכבת בילה לבילה ראוי שאינו וכל בו, מעכבת בילה אין לבילה הראוי "כל 17 זירא,

צריך מישראל ואחד אחד שכל הוא, זאת מכל והעולה התורה. לימוד ע"י תשובה שערי לנו לפתוח כדי השער לזה לבואהדרש, עולם את לבקר ואז הרמז, בעולם לשוטט ומשם הפשט, בעולם קצת ולטייל התורה, חלקי כל ללמוד 18 להשתדל

ואחד המרבה ואחד לתשובה, לבא אפשר התורה לשלימות לבוא השתדלות ע"י רק כי הסוד, בעולם לסייר לשכוח ולא19 הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

מצות על אלו פסוקים שפירשוהו המפרשים רוב כנגד שכתב לעשתו". ובלבבך בפיך מאד הדבר אליך קרוב הוא...כי רחקה

"כל א) ח (לעיל יאמר התורה כל על כי והנכון, כולה. התורה כל על הזאת, המצוה כי וטעם וז"ל, (שם) ואמר תורה, תלמוד

הם ותשובה דתורה נראה לעיל, ולפמש"כ עכ"ל. הנזכרת, התשובה על הזאת" "המצוה אבל היום", מצוך אנכי אשר המצוה

דבר אחד והיינו הך, והבן.

נבללין17 אין נבללין...וכי אין ואחד בששים נבללין, בששים א"ל להיבלל. שיכולה מנחה הבא תורה אמרה כבר (שם), הגמ' וז"ל

בו, מעכבת בילה לבילה ראוי שאינו וכל בו מעכבת בילה אין לבילה הראוי כל זירא, רבי אמר כשר! בלל לא אם תנן והא הוי? מאי

דליבעי מנליה תאמר, ואם וז"ל, באומרם זה לדבר מקור על זירא) ר' ואמר (ד"ה התוספות הקשו ע"ב) (יח שם אמנם, עכ"ל.

וע' עכ"ל. לבילה, ראוי הפחות לכל דנבעי בילה רחמנא דכתב כיון הוא בעלמא סברא וי"ל מעכבא? לא דבילה מאחר לבילה ראוי

דבילה מסיני למשה הלכה לה גמירי וז"ל, מסיני למשה הלכה זו שדין זירא) כדרבי ד"ה ע"א, (כה קידושין מסכת על ריטב"א

אינה מעכבת, עכ"ל.

חטא18 של גדול חשבון על שבאה פי על אף חלקיה בכל קדושה תורתו לנו לתת כביכול נפשו את הקב"ה שמסר אחר ובפרט

וכדאיתא התורה, חלקי ד' כל וללמד מללמוד עצמו את ופוטר לעינינו הנראה הפשט דרך אם כי לנו שאין שאומר למי אוי העגל,

דהדיוטי ומלין בעלמא ספורין לאחזאה אתא אורייתא דהא דאמר ב"נ לההוא ,ווי אמר ר"ש וז"ל, ב) קנב, ג, (חלק הק' בזוהר

אינון ,אפילו דעלמא מלה לאחזאה ,אי מכולהו יתיר ובשבחא דהדיוטי במלין אורייתא למעבד יכלין אנן דא בזמנא אפילו הכי ,דאי

גוונא כהאי אורייתא מנייהו ונעביד אבתרייהו נזיל הכי ,אי יתיר עילאין מלין בינייהו )אית ,ד"א ושלטונים (שרים דעלמא קפסירי

ערום תורה ספר האוחז וז"ל, ב) יד, (שבת בניהו בספה"ק וע"ע עכ"ל. עילאין, ורזין אינון עילאין מלין דאורייתא מלין כל .אלא

יש לנו הנראית :שהתורה ,להורות ומלבוש כבגד לו שתהיה במטפחת הס"ת לאחוז שצריך למה ,טעם בס"ד .נ"ל ערום נקבר

,אות התורה (שער קורצער פנחס הר"ר מאת פנחס באמרי וכן עכ"ל. בתוכה, גנוז סוד בה ,ויש לבוש כמו שהוא פשט בה

הקטנות בחינת סוד שהוא מט"ט בחינת ,והוא סטרין שית שהוא בנגלה מתעסקים רוב שהיה מחמת הגאונים וז"ל, #מד-מה)

דנין כך לימודו גדולות...לפי גזירות בימיהם היו ,לכך דין בחינת בסוד ,והוא עה] סימן ח"ב יונה [כנפי הקטן הוי"ה הנקרא הוא כי

הוא זוהר שלומד ,ומי ורבא דאביי הוויות קטן ).דבר כח (סוכה ,כדאיתא מט"ט בסוד קטנות בסוד הוא גמרא שלומד .מי אותו

בסוד גדלות , עכ"ל.

קמינצקי19 ר"י הגאון מאת מד:יח) (בראשית ליעקב אמת בספר הנמצאת נוספת נקודה עם המאמר של זו חלק לסיים באתי

דיש אחר במקום ביארתי וזה נפשו, מחלקי א' לכל ,והיינו פרד"ס יש אדם בכל כן כמו פרד"ס בתורה שנמצא כמו וז"ל, זצ"ל

ה"מקום שהוא יג:י) (בראשית ליעקב באמת וע"ע ,ודו"ק. יחידה חיה נר"נ כמו מדרגות בכמה ואחד אחד בכל הנשמה חלקי

לדבריו הלכתית ראיה להביא בס"ד רציתי הדברים גריעת לידי המביא הוספה זה שאין ובתקוה דבריו. בתוך רבינו שנזכר אחר"

דברים עליו לומר קולו שירים ומצותו כראוי המת על להספיד גדולה מצוה וז"ל, ,שמד:א) (יו"ד ערוך בשלחן עפמש"כ

ומוסיפין שבו טובות מדות מזכירין אלא מדאי יותר בשבחו להפליג ואסור שבחו ולהזכיר בכיה להרבות כדי הלב את המשברים

פלא דבר קצת" בהם "ומוסיפין מש"כ ולכאורה עכ"ל. עליו, יזכיר לא כלל טובות מידות בו היו לא ואם יפליג שלא רק קצת בהם

דדבר לזה טעם לתת ונראה וז"ל, אתר על (שם) הט"ז כתב אלא ואתמהא? שקר, מקצת לי מה שקר הרבה לי מה כי הוא,

ודאי יותר קצת הצורך דבר לידו בא היה אם בודאי שיעור באיזה בה וכיוצא צדקה כגון מצוה איזה שעושה מי שכל הוא מסתבר

שקר עדות כאן ואין עשאו כאילו לו נחשב ע"כ יותר מעוט דבר בעבור משחית היה לא כי השיעור אותו גם מלעשות מניח היה לא

43

The Orayta Shavuot Journal 

עוד לו יש תמיד לארבעה, הנחלק דבר שכל בספה"ק, איתא גדול כלל אמנם, לחמשה נחלק לארבעה הנחלק דבר כלשהיה וכמעשה במפורש.* הנזכרים החלקים הארבעה לכל השורש והוא החמישית), (המדרגה ונעלם טמיר 20 מדרגה

מענדל מנחם ר' הרה"צ קנה שפעם איך ד'), (אות דכלה אגרא ספרו בתחילת זי"ע מדינוב אלימלך צבי ר' שהביאשכל רצון "יהי ואמר, רגליו על ועמד מטבעות ארבע בעבור מטבעות לחמשה שווה שכר של צנצנת זי"ע מפרומשלייןוהנורא והגדול המפורש השם מאת בא הדבר שורש ולכאורה, חמשה". באמת הם שהארבעה וידעו, יכירו עולם 21 באי

דרגה יש בתוכו תמון אבל ה"ה), – ו"ו – ה"ה – (י"וד אותיות בן-ארבעה שם הוא הלא כי הוא). ברוך הוי"ה (השם22 חמישית, והוא קוצו של י"וד, שהיעדרותו פוסל ספר תורה, תפילין, ומזוזות.

ראשי ארבעה שיש מהעובדה ולכן, ג"כ. התורה לימוד מחוויית החמישית מדריגה של זו סגולה נחסר לא ובוודאי,שעולה חמישית דרגה שיש משמע – ס"וד ד"רש, ר"מז, פ"שט, – דאורייתא הפרד"ס שהם התורה, את ללמוד דרכים

על כולם, ומאחד את כולם כשורש המאחד כל ענפי האילן, ומהו הדרך החמישית הזה?

הלך לעלייה, חיטין כור לי העלה לשלוחו שאמר לאדם משל וז"ל, ע"א) לא (שבת, הגמ' מש"כ ע"פ בס"ד יובן והדבראמר לאו. לו, אמר מהתליע)? הפירות את ומשמרת מלחה, ארץ (רש"י: חומטון קב בהן לי עירבת לו, אמר לו. והעלההריקבון מן התורה את המשמרת שמים יראת היא החמישית שהדרגה לומר, יש ומכאן עכ"ל. העליתה, לא אם מוטב לו,

לזה מבפנים שייכות עוד סוד בבחי' אצלו יש באמת הדברים, ובפשטות מבחוץ אדם שעושה מעשה כל כי בזה ר"ל עכ"ל. עליו,

הוא לזה להגיעה היחידי שהדרך נראה נפשו, סוד על לעמוד שרוצה הוא האדם וטבע פרד"ס בחי' אדם בכל שיש וכיוון הענין.

לימוד התורה בכל חלקיה, ותועלת גדולה יש בזה.

20

* וע' נספח בסוף המאמר המפרט דוגמאות רבות לזה.

21

מפרומשליין, זצוק"ל מענדל מנחם מוה"ר הקדוש הרב ה"ה י"י מקדוש רב מעשה לי סיפרו (שם), באריכות הסיפור וז"ל

בעד שיביא למשרת ואמר שכר, להביא פשוטין ארבעה של מטבע ונתן בסעודה, במסיבה יושבים שהיו היה, כך שהיה מעשה

הנה ואמר המוכר הביט להמוכר בואו ובעת פשוטין, ה' של שהיא סובר והיה במטבע התבונן לא והמשרת פשוטין, חמשה

פשוטין ה' ואמר השליח עם לריב התחיל והרב פשוטין, ד' רק היא המטבע להרב ואמר השליח וחזר פשוטין. ד' רק המטבע

הבינו (כי הרב לדברי שיודה המשרת להשליח רמזו הרב שתלמידי עד למריבות, הדבר הגיע עד נתעקש, והשליח להיות, צריכין

יכירו עולם באי שכל רעוא יהא בזה"ל, ואמר בתפלה הרב עמד אז אדוני כדברי יהיה ואמר השליח עשה וכן הוא) לחנם לא כי

וידעו אז איין פירער איז איין פינעווער [פי' שהארבעה הם חמשה], זה שמעתי, עכ"ל.

פרשיות22 ארבע וז"ל, ע"א) (לד שם ועוד ע"א) (כט מנחות במסכת ע' מאוד. ועמוק מורכב יו"ד של קוצו עניין

תמה]?! כתיבה דהיינו וכתבתם ק"ש בפרשיות כתב שכבר [כיוון פשיטא מעכבן. אחד כתב ואפילו זו את זו שבתפילין מעכבות

נקרא האות מן חלק איזו ראשונים, ג' בין רווחא פלוגתא בזה ויש עכ"ל. יו"ד, של לקוצו אלא נצרכא יהודה אמר רב לא אמר רב

הוא מהיו"ד חלק איזו נחלקו רק השיטות, ככל היא האות צורת הכל, שלדברי תתקנב) (רמז המרדכי כתב אמנם יו"ד, של קוצו

(א) בדעבד: עיכובא לעניין בנוגע זו במח' מינא נפקא שיש שאפשר סק"ב) ט סי' או"ח אי"ש בחזון ע' (אמנם היו"ד של הקוץ

קוצו) ד"ה (שם בתוס' הנזכר תם רבינו שיטת (ב) שלה. הימינית הרגל הוא יו"ד של שקוצו טוען קוצו) ד"ה ע"א, (כט רש"י

ועוד י"ב) סי' ס"ת (הלכות הרא"ש (ג) בתחתונה. היו"ד ראש של שמאל מצד במקצת היורד הקטן העוקץ הוא שהקוץ הוא

בשם גם) ד"ה לו (סי' הלכה בביאור ע' אמנם בעליונה. היו"ד ראש של שמאל מצד העולה התג הוא שהקוץ הציעו ראשונים

הקוץ פסול לענין שוה לר"ת וז"ל, סת"ם בכתבי לתקן צריך בוודאי העליון התג הר"ת לדעת גם שבאמת שאמר ברוך הספר

כדאיתא מהתג קטן שהוא אף דלרבותא אפשר התג נקט ולא מעכב יו"ד של קוצו אפילו המשנה דנקט ומה העליון והתג התחתון

ההקפדה על מורה יו"ד של קוצו שדין ווי"ן) ד"ה ע"ב קג (שבת בריטב"א המובא רביעית שיטת כעין יש ובאמת עכ"ל. בב"י,

כשיטת נקטו האחרונים ורוב שמאל. מצד היורד העקוץ מחמת חי"ת לאות יו"ד אות נדמה שלא להבטיח הימינית הרגל להאריך

ד"ה בהעלותך, (פרשת שלמה תפארת עיין יו"ד של קוצו של החשיבות ואודות טו). ס"ק לו סי' ברורה משנה (ע' טעם רבינו

כי יו"ד. של לקוצו אלא נצרכה לא א) כט, (מנחות בגמ' מ"ש לרמז יו"ד בלא ענ"ו כתיב וז"ל, האדם) מכל מאד עניו משה והאיש

אף במעלה גדול היותר הוא הוי' בשם היו"ד רואים אנו כאשר ענו שהוא מה רק הוא בתורה הכתוב משה של התפארות כל

עיקר זה לכן ענוותנותו. מוצא אתה שם גדולתו במקום א) לא, (מגילה כי במעלה. יותר הוא יו"ד של והקוצו שבהם הקטנה שהיא

ביו"ד עניו לכתוב רצה לא ענוותנותו מגודל אך יו"ד. באות הוי' בשם כביכול חקוק שהי' מעלתו רומז ביו"ד עניו שהיה מעלתו

וכתב בלא יו"ד. אך הקרי הוא ביו"ד להראות שבחו של משה רבינו ע"ה כנ"ל, עכ"ל.

44

The Orayta Shavuot Journal  הרבי של התוועדויות במאמרי בפירוש כתוב זה דבר כך אחר ומצאתי יגעתי כאשר מאד ושמחתי והתולעים.סוד דרוש, רמז, פשט, אופנים: לד׳ נחלק התורה לימוד וז"ל, (414 דף תשמ"ו/ב מנחם, (תורת זי"ע מליובאוויטשאם ה׳, יראת היא הנ״ל, אופנים ד׳ כל את ומאחדת הכוללת החמישית, ודרגא אבי״ע. עולמות ד׳ כנגד שהם (פרד״ס),

23 אין יראה אין חכמה, עכ"ל.

(פאה, וז"ל מכם" הוא רק דבר לא "כי מז): לב, (דברים עה"פ מנא רבי בשם ירושלמי התלמוד דברי ידועים ועתה,בלשונו מקומות בכמה המהר"ל כתב וכן עכ"ל. מכם, הוא רק ואם הוא, רק דבר לא כי מקומות), כמה ועוד ה"א פ"אהתורה, למוד דרכי מחמישת אחד שכל איך לבאר לב שמתי בס"ד ולכן במקרה", אינם גדולים "דברים המיוחד,חוש כנגד רמז שמיעה, חוש כנגד דרש הראיה, חוש כנגד פשט זה: לעומת זה האדם, חוש מיני לחמישת הם מקביליםבס"ד להסביר הוא כוונתי וכן וכדלהלן. הריח, חוש כנגד ה' יראת דאיהו חמישית ודרגה הטעם, חוש כנגד סוד המישוש,

איך שכל אחד ממסלולי הפרד"ס מביא את לומדיה לאמונה בהשי"ת ובתורתו.

פשט: לראות עולם הפשט

מה זה רואה שאתה "מה אינשי וכדאמרי למעמקים, פועל אינו כי ביותר השטחי החוש הוא הראייה חוש עינינו, למראותבכתבי נעלית יותר במליצה נתפס עם ההמון של זה ורעיון .(What you see is what you get) מקבל" שאתההראיה וז"ל, תר"ץ) שנת (וירא, זי"ע קוק הכהן א"י הרב מאת ראי"ה שמועות בספה"ק וכמש"כ וסופרים, ספריםלהתפחד לשופט שאין מקביל לשון מצאנו חז"ל בדברי ואף עכ"ל. מרחוק, גם אפשר שמיעה בקירוב, רק 24 מצומצמת

נמי ודייקה ע"ב), ו (סנהדרין ראות" שעיניו מה אלא לדיין "אין דגמרא דינא ע"פ כי זה על ותיענשו בדיינו טועה שמא שדיין ג"כ נקרא שופט משורש שפ"ט, אותיות פש"ט.

הוא הראייה חוש שטחיותו) בגלל אולי (ואדרבה, שטחיותו למרות כי שלילי דבר אינו הראייה חוש שטחיות אמנם,סד (נדרים כמת נחשב שסומא חז"ל אמרו וכן אדם. לבני העולם מציאות בהתגלות ביותר המושך הבעל-ההשפעהולהתייחס אל להיכנס הראשי השער הוא הריאה חוש כי ו), ג, (איכה עולם" כמתי הושיבני "במחשכים וכמש"כ ע"ב),

עם העולם.

כל23 את ומאחד הכולל המקיף בחי' על קאי החמישית שדרגא לעיל שנתבאר כשם והנה, וז"ל, דוגמא כתב (שם) דבריו והמשך

התורה. דלימוד הדרגות ד' כל את ומאחדת כוללת אוצרו", היא ה' "יראת החמישית, שדרגא בתורה, גם הוא כן – הדרגות ד'

הסוד לדרגת עד התורה, דלימוד הדרגות ד' כל אצלו שישנם היינו, לבינה", ארבעים ד"בן לדרגא שהגיע יהודי ולדוגמא:

הדרגות מד' א' שכל היינו, יו"ד, פעמים ד' ד"ארבעים", במספר כמודגש בשלימות, הם הדרגות ד' שכל אלא עוד, ולא שבתורה,

למקרא"?! שנים חמש ד"בן הלימוד אופן הפשט, ע"ד וללימוד לו מה כזו, נעלית בדרגא שבהיותו לחשוב יכול – מיו"ד כלולה

ע"ד בלימוד העילוי גודל את ומרגיש יודע לבינה", ארבעים ד"בן בדרגא בהיותו גם הרי – אוצרו היא ה' "יראת כאשר אמנם,

ביראת חדור שלימודו לפי – הדבר וטעם למקרא". שנים חמש "בן כמו שבתורה, הפשט חלק את גם בפועל לומד ולכן, הפשט,

ועוסק ושונה וקורא שיושב ת"ח ש"כל בידעו וכו'", כאן אף ובזיע וברתת וביראה באימה להלן "מה אוצרו", היא ה' "יראת ה',

למאי שכן, ומכיון סיני", מהר היום קבלה כאילו ויראה אימה עליו תפול (ש"עי"ז עמו ושונה וקורא כמגדו יושב הקב"ה בתורה,

עצמות ובעצמו, בכבודו ש"הקב"ה" בשעה בה – למקרא" שנים חמש ל"בן השייך למוד פשט, ע"ד הוא הלימוד שאופן נפק"מ

ומהות,, "יושב כנגדו", באופן של התיישבות, "וקורא ושונה עמו"!, עכ"ל.

לבין24 הראיה חוש מהות בין לחלק שכתב ,תרל"ה) (שבעות אמת בשפת ע"ע דרש של וה"שמיעה" פשט של ה"ראיה" ואודות

בנס צורך מה להבין ויש כו'. לבו"ד אפשר שאי מה הנשמע את שראו ז"ל פרש"י הקולות את רואים העם וכל וז"ל, השמיעה חוש

וחסרון. א' בכל מעלה ויש זה. כראי זה ראי לא ענינים ב' הם ושמיעה ראי' כי לומר ואפשר נס. בלי הקולות ישמעו אם לי מה הזה

כפי ממש ואינו באזניו בהכנסו הקול נשתנה השומע אבל שינוי. בלי שהוא כמו בשלימות הנראה דבר מסתכל הרואה כי

זאת מול מבחוץ. היא הראי' אבל האוזן ע"י ממש בקרבו השמיעה שמכניס מעלה יש .ובשמיעה הראי' מעלת וזה המשמיע.

ראו מ"מ ממש לתוכם שנכנסו שאף הנשמע את רואין בבחי' הדברות את שקבלו המעלות ב' להם הי' בנ"י כי הכתוב משמיענו

שלימות נראה שהראוה אמת השפת שכתב ומה עכ"ל. כנ"ל, לנשמע נעשה שהקדימו ע"י לזה וזכו כנ"ל. שינוי שום בלי הקולות

הדבר בלי שינוי מקביל ללימוד דרך הפשט שהוא המובן המילולית של התורה בלי שינוי.

45

The Orayta Shavuot Journal  על כמשמעם הדברים של והמקורית הראשונית הכוונה להבין ניסיון הוא הפשט, בדרך התורה לימוד בבחינת כן 25 וכמו

26 השטח. וכוון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת סג ע"א) בוודאי צריכים אנו לעמל להבין

27 פשטות הכתב "לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (לשון רש"י המובא בפי' הרשב"ם לספר בראשית לז:ב).

אלא לפרד"ס להיכנס אפשר שאי לדעת צריכים החכמה בים ולהעמיק עליונים לעולמו ישר לברוח שרוצים אלו ובפרטשיר למגילת לפירושו בהקדמה המלבי"ם שכתב וכמו סוף. אין עד אחרים לשערים להתקדם ואז החיצון השער דרך

סדרום25 וכבר רבים אגדה מדרשי יש וז"ל, אופניו על דבור דבר הוא הכתב שפשטות וישמעו) ד"ה ג:ח, (בראשית רש"י ע'

על דבור דבר המקרא דברי המישבת ולאגדה מקרא של לפשוטו אלא באתי לא ואני מדרשות ובשאר בב"ר מכונם על רבותינו

בפירוש וע' בקלות. סובל שהפסוק כפי אופניו על דבור דבר המילים הבנת על מיוסד הפשט בדרך לימוד ר"ל עכ"ל. אופניו,

סבה הזה חיום עד מצאנו ולא התורה מן רבים במקומות ההכפל זה כמו מצאנו וכבר וז"ל, שמות לספר פירושו בסוף הרלב"ג

ידבר אמנם והנביא האופן בזה ספוריהם שיהיו תורה מתן בזמן ההם האנשים מנהג היה שכבר שנאמר ואפשר מספקת. כוללת

הפירוש לפי הפסוקים כוונת להבין ההשתדלות הוא הפשט בדרך התורה מלימוד שחלק למדנו ומדבריו עכ"ל. מנהג, לפי

המקורית בזמן מתן תורה.

שלפעמים26 כשמש ברור אמנם, הכתב. מפשטות למעשה הלכה דינים להוציא שאפשר הוא זה מאמר של הפשוט המובן

הלכות לפרש באתי לא כי שכל יודעי ויבינו ידעו וז"ל, משפטים לפרשת בהקדמתו הרשב"ם וכמש"כ כהלכה, אינו הכתב פשטות

שלמה רבינו בפירושי ימצאו ומקצתן והלכות ההגדות נשמעים המקראות מתור כי בבראשית שפירשתי כמו עיקר שהם אע"פ

שאמרו כמו עיקר ההלכות ואעפ"כ ארץ. דרך לפי וההלכות הדינים ואפשר באתי מקראות של פשוטן לפרש ואני וצ"ל. אמי אבי

מוגבל אינו זו שהגדרה ודע, דומה. בלשון שכתב כא:ז) (שמות כספי אבן ר"י פירוש וע"ע עכ"ל. משנה, עוקרת הלכה רבותינו

הולכים אלא הגמרא, או המשנה כפשטות ההכלה אין ולפעמים תשב"פ בהבנת גם פרד"ס בחינת יש כי בלבד, המקרא ללימוד

שכששאלו שליט"א סיימאן הגרב"ח ומורי רבי מפי פעמים וכמה כמה ששמעתי וכמו בידנו. ההלכה מסורת כפי הצאן בעקבי אנו

אמר ,(The Cairo Genizah) קהיר בגניזת 1896 שנת בסביבות שמצאו הספרים כל עם לעשות מה איש החזון דעת חוות

קביעת בזמן לנו היו שלא "חדשים" ראשונים כתבי ע"פ ההלכה את לשנות שאין בזה ר"ל שם", אותו "להשאיר איש החזון

נפקא לא דינא לענין הואיל כן. פירשו לא שבגמרא אע"פ וז"ל, שם המובא הפירוש על כתב ה:ה) (נזיר יו"ט בתוס' וע' ההלכה.

לפרש נתונה שהרשות המקרא לפירוש המשנה פירוש בין הפרש רואה אני שאין לפרש. נתונה הרשות מידי. ולא מינה

בעלי דעת סותר שיהא דין שום ויפרש יכריע שלא שצריך אלא הגמ'. שמימות הפירושים חבורי הרואות עינינו כאשר במקראות

אנג'ל חיים רב ורבי מורי לי העיר כמה ולפני .(272 דף ב', חלק ובטחון (אמונה חיים בשפתי זה בכל וע"ע עכ"ל. הגמ',

ז"ל הגר"ח בשם שהביא מה וז"ל, הגר"ח חידושי אודות על (ב:קמד) אש שרדי שו"ת בשו"ת שנכתב פלא דבר שליט"א

למעיין ,כמבואר כן אינה הרמב"ם לשון פשטות ,מ"מ שכמותו לגאון וראויה גדולה חריפות שהיא הרמב"ם...אף דברי ביישוב

היסטורי במובן תמיד לא ,אבל העמוק העיון מבחינת אמיתיים הם הגר"ח רבינו שחידושי , אמרתי (וכבר לאמיתו אמת אוהב

הוא ,שראוי זה שכלי גאון של ערכו מקפח זה .ואין הגר"ח של מזו אחרת היתה לימודו ,שדרך עצמו הרמב"ם בכוונת , ,כלומר

הגיע ז"ל שהרמב"ם מסקנות לאותן בחריפותו הגיע גר"ח שמרן אלא הרמב"ם כמפרש תמיד לא ,אבל חדש" "רמב"ם ליקרא

חשיבות וחמת הדרוש. דרך לבין הפשט דרך בין החילוק להרגיש אפשר המיוחדים ומדבריו עכ"ל. הוא, לימודו בדרך להן

המצות למניין בשורשיו הרמב"ם השולחן דהיינו מלכים שולחן על עולה פשוטו מידי יוצא מקרא שאין הזה הכלל הכתב, פשטות

הכתב. לפשט מתאים אינו אם בהן נדרשת שהתורה מדות עשרה משלש באחת שלמדים מה כל למנות ראוי שאין ב') (שורש

ענין להרחיק או פעולות מן פעולה לעשות ההוא דרש מן יתחייב בפסוק דרש כשמצאו וז"ל, הרמב"ם כתב (שם) דבריו ובאמצע

אין ז"ל אמרם והוא ע"ה בו שהועילונו השרש עם הענינים מאותם דבר על יורה לא דקרא שפשטיה פי על הענינים...ואף מן

במדה שנלמד דבר כל והוא למנותו, ראוי יותר שהוא מה ויחשוב מזה מבואר יותר שהוא מה מנה פשוטו...ואילו מידי יוצא מקרא

השרשים מן ענפים הם אדם שיוציא מה כל רבים...כי לאלפים המצות מנין עולה היה בהן נדרשת שהתורה מדות עשרה משלש

שנאמרו לו למשה בסיני בבאור והם תרי"ג מצות ואפילו היה המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם, עכ"ל.

של27 עיקרה כי אף פשוטו. מידי יוצא מקרא אין כי רבותינו שלימדונו מה שכל אוהבי ויבינו ישכילו , (שם) הרשב"ם לשון והנה

של מידות ושתים שלשים ידי ועל הלשון אריכות ידי ועל והדינין וההלכות וההגדות הפשט ברמיזת ולהודיענו ללמדנו באה תורה

אחרי לנטות נתעסקו חסידותם מתוך והראשונים ישמעאל ר' של מידות עשרה שלש וע"י הגלילי יוסי ר' של בנו אליעזר ר'

העוסק אמרו וגם בהגיון. בניכם תרבו אל חכמים שאמרו ולפי מקרא. של פשוטו בעומק הורגלו לא כך ומתוך עיקר שהן הדרשות

וכדאמרינן מקראות של בפשוטן כך כל הורגלו לא כך ומתוך מזו גדולה מדה לך אין בתלמוד העוסק מדה ואינה מדה במקרא

אבי שלמה רבינו וגם פשוטו. מידי יוצא מקרא דאין ידענא הוה ולא תלמודא כולה וגרסינן שנין סרי תמני בר הוינא שבת במסכת

זצ"ל חתנו מאיר ב"ר שמואל אני ואף מקרא. של פשוטו לפרש לב נתן וכתובים נביאים תורה שפירש גולה עיני מאיר אמי

נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום, עכ"ל.

46

The Orayta Shavuot Journal  ,מעיר נעצרים והדרוש הרמז ,בגבול ביערים צפון בירכתי חררים ,שוכנים והביאורים הפירושים רוב וז"ל, השיריםלו האלקי הדבר כי זאת ידענו כי ,והגם מזוקקים המליצה ,ובעליל מוצקים בלתי הכתוב ,במעבה רחוקים הפשט מושבבחדרים נבוא טרם השערים נפתח בו המפתח הוא , דעת ראשית הוא הפשטי הבאור זאת ,בכל כונים ואלף פנים שבעים

28 אל קדש פנימה ואל היכלי המלך, עכ"ל.

צריך עדיין דברים, של לסודן ההר ראש אל עלה ואילך ומשם הפשט, בדרך עצמו את והתקין ראה שכבר מי ואפילודברים מתיקת טעם כבר אחר לו מספיק שאינו ח"ו באומרו הפשט דרך התורה מלימוד מלהתעלם עצמו את לשמורהתורה אשר קנ"ד.) ב', חלק (זוה"ק נודע וז"ל, והטהור הזך בלשונו א:ה) (דברים חיים מים הבאר כתב וכן העמוקים.יבז בה, אשר התורה מסודות האדם יבין כאשר הנה ופן תורה. סתרי דרזין רזין וכולה היא הקב"ה של שמותיו כולה

בעיניו לשלוח יד בפשט התורה לקיימם על

אין ואמרו חז"ל הניחו מוסד יסוד כן על בהפשט. לו ומה לגמרי אחרים דברים על מרמז הוא שלדעתו כיון פשוטתן.הזאת התורה דברי את שנאמר כלומר לאמר. הזאת התורה את באר משה הואיל אמר פשוטו...ולזה מידי יוצא מקראכן. לעשות ח"ו ח"ו אחר. לדבר מכוון שהתורה לנו שנדמה בשביל אחד דבר לבטל ח"ו התורה פשוטי בעינינו יקל ולאאלישע טעות היה וזה ארצה. דבר יפול לא פנתו אבן וירה הציב והוא בקדמותו, דבר לסוף מביט מבין כאלהינו אין כיהרוחניות, חיות בשורש שהבין אחר הדברים, פשוטי לעשות בעיניו ונבזה עליונים בדברים שהשכיל אחר אבויה בן

ונדמה לו שרק יכוון בהרוחניות, בלתי יעשה כפשוטו ומשם יצא לתרבות רעה כנודע, עכ"ל.

ובפתח הדרך בתחילת אלא שאיני המחשבה ואת ההרגיש את לומדיה בלב לנטוע הפשט דרך שמיוחדת למדנו ומכאןאפילו יכול שאינו יות,ר גבוהות מדרגות שיש ולדעת הפשט בדרך לאחוז צריך התורה סודות שלומד מי ואף האוהל,

ושאר ולתאר יהיה מי שיהיה, כי באמת יש פשט שבסוד, ורמז שבסוד, ודרש שבסוד וכו', עד אין סוף דרגות.

רמז: ויהי ידיו אמונה

הרמז עולם אל הראיה) וחוש העיניים כנגד (שהוא הפשט מעולם ר"ל העולם, עד העולם מן אנו נכנסים חיל אל ומחילעם להתמודד אפשר ידם שעל הראייה כלי הם שהעיניים שכשם הוא דבר והלא המישוש. וחוש הידים כנגד שהואבדרך וכמש"כ העולם את ולסקור לבדוק אפשר ידם ועל המישוש כלי הם הידים כך שלפנינו, מה כל ולבחון העולםעוורים אצל זה לשון מצאנו ובפרט קטו:ד). (תהלים ימישון" ולא "ידיהם כוכבים עובדי של עצביהם על שליליובפירש יב:כה) (איוב אור" ולא חשך "ימששו בפסוק וכמש"כ הנ"ל, הראיה חוש להם שאין בחושך וההולכיםהעור, ימשש כאשר כמו ממכשול להשמר והנה הנה בידים החפוש ענין ימששו וז"ל, ימששו) ד"ה (שם ציון המצודותחוש ע"י לדבר רמ"ז לו יש לפניו מה לדעת יכול אינו בעיניו מלראות נחדל או בחושך שהולך שמי ואף 29 עכ"ל.

המישוש דרך הידים.

אף בדבר ומאמין מרגיש הידים דרך ש"רואה" מי כי ומוסר, חכמה דעת ללמוד אפשר הידים דרך הזאת מ"ראייה"התורה אמיתת באמונת להרבות מיוחדת סגולה הוא התורה רמזי שלימוד סהדי אנן והלא אותו. לרואות יכול שאינוורמז ית'. זולתו הדברים אלו ראתה" לא ש"עין אף התורה יסודות ועוד ובעוה"ב ועונש בשכר להאמין וכן 30 והמצות,

ועוד אמונ"ה. לידי מביא רמזים) (דהיינו ידי"ו אמונה", ידיו "ויהי שמה, כדכתיב (יז:יב) בשמות בספר מצאנו לדבר

תורתינו28 מגדלות ,והן הפשט] את עוקרת [ההלכה שבתורה פרשיות בכמה וז"ל, (משפטים) אליהו באדרת הגר"א דברי וע"ע

,שידע תורה של פשוטו שידע צריך כן ,על התורה חותם...ורוב כחומר מתהפכת ,והיא מסיני למשה הלכה ,שהיא פה שבעל

החותם, עכ"ל.ישעיה29 ובספר עכ"ל. באפלה, העור ימשש כאשר בצהרים ממשש והיית וז"ל, כח:כט) (דברים תבא כי פרשת בתוכחת וע"ע

משוש ענין נגששה. וז"ל, (שם) ציון מצודות וע' עכ"ל. בצהרים, כשלנו נגששה עינים וכאין קיר כעורים נגששה וז"ל, (נט:י)

והנגיעה בדבר ואין לו דמיון במקרא, עכ"ל.

30

וע"ע בספר אוצרות המוסר (שער האמונה ,אופן יא').

47

The Orayta Shavuot Journal  אליך בא אנכי הנה משה אל ה' ויאמר וז"ל, ויאמר) ד"ה שבועות (רמזי זי"ע ושמש המאור מדברי למדתי לדבר רמזהענ"ן בע"ב אליך בא אנכי הנה ע"ה רבינו למשה אמר השי"ת וגו'...הנה עמך בדברי העם ישמע בעבור הענן בעבלבא אפשר הענן ובעב המדרגה בסתר נשאר ה' אם אף כי הרמז, לבאר באתי ולענ"ד ובקטנותי עכ"ל. ברמ"ז, גימטריאוז"ל, ע"א) קה (דף שבת מסכת בגמ' מצאתי לדבר זכר ובס"ד תורה. רמזי ע"י נוכחותו את ולמשמש ולהרגיש אליואנא נוטריקון אנכי אמר דידיה יוחנן התורה...רבי מן נוטריקון ללשון מנין זימרא בן יוסי רבי משום יוחנן רבי אמרששאל הגמ' בדברי דו"ק ולכן אמונתנו, אמיתת ויסוד ראשונה מצוה הוא ה'" "אנכי והנה עכ"ל. יהבית, כתיבת נפשינפשי אנא נוטריקון "אנכי וענה רמז), בדרך תורה ללמוד הדרכים מעיקרי אחד (שהוא התורה מן נוטריקון ללשון מניןהגמ' משמעות וזה (אנכי), ובתורתו בה' אמונה לידי האדם את מביא (נוטריקון) התורה שרמזי ר"ל יהבית", כתיבת

שלומדים נוטריקון מהפסוק "אנכי הוי"ה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

דרך לדבר אפשר הידים שע"י והוא הפרד"ס, של רמז לבחינת מתאים שהוא לידים יש אחרת וכוח פעולה כי ועוד, זאתלמערכת הללו הרמזים את אדם בני הפכוהו אף ה' ובחסדי ונרמז", רומז "חרש ע"א) (נט גטין במסכת כדאיתא רמיזהאו נדרים ידות בלשון השתמשו חז"ל שבדברי יותר ועוד הסימנים". "שפת וקראוהו וחירשים לאילמים ורשמי שלימהעצמו על לקבל כדי בהם נוקט שאדם ביטויים שהם ע"א-ב) ב נזיר במסכת וכן ע"א-ב, ב נדרים מסכת (ע' נזירות ידותנדר של ומשמעות רמז שאמר במה שיש מכיוון אך במפורש, הנזירות קבלת או הנדר את אמר שלא ואף נזירות, או נדרהביטויים, אלו את שקוראים ופלא והפלא בשלמותו. הדבר את עצמו על קיבל כאילו החכמים עליו מעלו הנזירות, או

שהם רק רמז לנדרים או לנזירות בלשון ידות, ידו"ת דייקא.

מברסלב מוהרנ"ת דברי לכם והא הרמז. בדרך התורה לימוד ובין הידים בין קיימה של קשר להדק ננסה בוא ועכשיו,וכל הקדושים הלמודים כל וז"ל, ו:א) הלכה הפת ובציעת לסעודה ידים נטילת (הלכות הלכות ליקוטי בספה"ק זי"עאפלו כי ידים, בחינת שהם רמזים ידי - על אם כי בשלמות מרבו להבינם אפשר אי שכלם ויראה בתורה ההתבוננותעל אם כי והחדוש הפשט ומתיקת הדבר תמצית להבין אפשר אי תוספות פרוש בגמרא בפשטים בנגלה התורה בחכמותבתנועות לתלמידיו הפשט מסביר שהרב בחוש שרואין כמו רמזים. בחינת שהם בידים להתלמיד להבינם שגומרים ידי - יום בכל מספר אין בתחבולות מאד מאד האדם על חותר דבר שהבעל ה' בעבודת עצות בדרכי שכן וכל שכן מכל ידיו,והעקר לברכה זכרונם מרבותינו שקבלנו התורה ידי - על אם כי עמדו על לעמד אפשר שאי ורגע שעה בכל וכמעט ויוםפעם עמו ולדבר אמתי מרבי שקבל אמתי רבי מאד ולבקש לחפש צריכין באמת כן - ועל בהתורה. שיש הרמזים הואוכמו עכ"ל. וכנ"ל, אלקות בהשגת שכן מכל וכו', וכו' להתחזק היכן עד בידיו שמרמז הרמזים להבין כדי פעם אחרהחת"ס. בימי שקרה נפלא סיפור שליט"א) ברזיל שמואל רב ישיבה הראש מאת ששמע הגדול אחי (מפי פעם ששמעתיחכם גוי איזשהו שכרו גדול, סך בעבור פרנקפורט. קהלת על וללגלג ביזיונות לעשות ניסו ליצים שני אחת, פעםשל פלפולו ומעמקות מהאיכות התפעלו הלומדים ועדה. עם לפני שיעור ולתת אמיתי חכם תלמיד שהוא פנים להעמידפחד שמרוב עד ומתחזה שקרן שהוא הזה חכם" ה"תלמיד על לצעוק החת"ס התחיל השיעור באמצע אך שיעור, המגידבוודאי ידעה השיעור של הנפלא התוכן שלמרות החת"ס הסביר כך, אחר החלון. דרך המדרש מבית גוי אותו ברחהידים עם וסימנים רמזים מיני כל העושים תורה לומדי של כדרך בידיו משתמש היה לא כי אמיתי, חכם תלמיד שאינו

למשך השיעור.

דרש: עשה אזניך כאפרכסת

איתא וכן שמע". "תא של הלשון ודף) דף כל על (כמאט הש"ס כל לאורך מצאנו והשמיעה הדרוש בין הקשר אודותבן יוחנן ברבי מעשה רבנן תנו וז"ל, ע"א-ב) ג (חגיגה וכמש"כ חכמים דרשות לקנות קיבול הכלי הוא שהאוזן בגמראהיום? המדרש בבית היה חידוש מה להם אמר בפקיעין. יהושע רבי פני להקביל שהלכו חסמא בן אלעזר ורבי ברוקהמי של שבת חידוש. בלא המדרש לבית אפשר אי כן פי על אף להם אמר שותין. אנו ומימיך אנו תלמידיך לו אמרוכדרבונות חכמים "דברי ודרש לו...פתח אמרו היום? הגדה היתה ובמה היתה. עזריה בן אלעזר רבי של שבת היתה?את מכוין זה דרבן מה לך לומר לדרבן? תורה דברי נמשלו למה אחד". מרועה נתנו אסופות בעלי נטועים וכמסמרותזה דרבן מה אי חיים. לדרכי מיתה מדרכי לומדיהן את מכוונין תורה דברי אף לעולם, חיים להוציא לתלמיה הפרה

48

The Orayta Shavuot Journal  ולא חסירין תורה דברי אף יתר ולא חסר זה מסמר מה אי מסמרות. לומר תלמוד מטלטלין? תורה דברי אף מטלטלחכמים תלמידי אלו אסופות, בעלי ורבין. פרין תורה דברי אף ורבה פרה זו נטיעה מה נטועים, לומר תלמוד יתירין?והללו פוסלין הללו מתירין, והללו אוסרין הללו מטהרין, והללו מטמאין הללו בתורה, ועוסקין אסופות אסופות שיושביןאחד פרנס נתנן, אחד אל אחד, מרועה נתנו כולם לומר תלמוד מעתה? תורה למד אני היאך אדם יאמר שמא מכשירין.כאפרכסת אזניך עשה אתה אף האלה, הדברים כל את אלהים וידבר דכתיב הוא, ברוך המעשים כל אדון מפי אמרן,פוסלין דברי את מתירין, דברי ואת אוסרין דברי את מטהרים, דברי ואת מטמאים דברי את לשמוע מבין לב לך וקנהקיבול הכלי הוא האוזן כי כאפרכסת, אזני"ך עשה מש"כ וחידותם חכמים לדברי לב ושים עכ"ל. מכשירין, דברי ואת

של דרשות חז"ל עם כל שיטותיהם לכאן ולכאן המטמאין והמטהרין, האוסרין והמתירין, הפוסלין והמכשירין.

וז"ל, נג) דף (מועדים, עיתך אמונת בספרו שליט"א וואלפסן משה רב הגאון בקדשו דיבר הדרך זו של גדלותה ועלאיך ושאלוני כגיגית. עליהם ונכפה ממקומו ההר שנתלש ומדרשו ההר ברגלי פשוטו לפי ברש"י ההר. בתחתית ויתיצבושפרש"י כמו כחופה ישראל על הי' ההר כי בס"ד והשבתי זא"ז. סותרים הפירושים שני הלא אמת שניהם שיהיו אפשרבתורה מאמינים אינם רב הערב אבל כידוע משה כלת נקראת תושבע"פ והנה כלה. לקראת כחתן האלקים לקראתלא כי ההר תחת היו לא ולכן בדרושים. וממאסים דייקא פשט ע"פ בתורה לחקור למו כסל דרכם שזה כידוע שבע"פכי ההר ברגלי פשוט"ו לפי שפירש"י, וזה ההר. ברגלי עמדו רק החופה תחת עמדו ולא תושבע"פ היא משה לכלת זכומי כי ההר, תחת מדרש"ו ולפי ההר. ברגלי עמדו והם הפשט לפי אלא בתורה חלק לו אין בפש"ט אלא מאמין שאינו מי

שמאמין במדרש"ו יש לו חלק בתורה שורשו מדר"ש והוא זוכה לכלת

ברגלי היו רב ערב כי אמת וממילא התורה, דרוש"י שם לו ונתינתו החופה תחת נכנס וממילא תושבע"פ שהיא משה ההר וישראל ע"ק תחת ההר, עכ"ל.

בייחד החופה תחת ולעמוד הללו בדרשות להרבות שנזכה יתן ומי הש"ס, חכמת רוב של הדרך הוא הוא הדרוש ודרך

עם כלתנו הנאה והיאה ויהי חלקינו עם אלו המאמינים במדרשו.

סוד: טמעו וראו כי טוב הוי"ה

סוד של שפירושו בספה"ק נפוץ יסוד אולם, לזולת. להגיד ש"אסור" דבר הוא "סוד" המוסג והגדרת הבנת כלל בדרך86 עמ' א' (חלק הקודש באורות זצ"ל קוק הראי"ה וכמש"כ הדבר, עמקות מרוב לזולת להסביר אפשר" ש"אי דבר הואבצורה אדם בכל מיוחדת היא הנסתרת לגלות...ההשכלה יכול ולא מגלים, אינם הפנימיים הרזים את וז"ל, (99 ובעמ'לבדך" לך "יהיו והסברה, הגה בשום נמסרת ואינה אופן, בשום נכפלת שאינה עצמיות עם מאוגדת והיא לו, מיוחדת

(משלי ה:יז), עכ"ל. ולפעמים אף לעצמו אינו יכול להסביר כדאיתא דברי חז"ל שיש ענין של "ליבא לפומא לא גלי".

דרך על הטעם וז"ל, קעז) (אות הצדיק בצדקת וכמש"כ המאכלים מתוך מאכל לטעימת להמשיל אפשר זה כמין וסודות(אבות שאמרו כענין בחכו מרגיש שהוא טעם לחבירו להסביר אפשר שאי סוד נקרא וגו' וראו טעמו ט') ל"ד (תהליםסוד נקרא וזה אחד בכל שוה אין הטעם כי מעשיו. לפי טועם אחד כל אחת מקערה אוכלין שנים ל"ז) פרק נתן דר'סוד הוא ואיך להאחר גם נודע שוב שהגיד אחר הרי להגיד שאפשר מה כי כלל. להגיד אפשר שאי מה שהוא כידועשגלוי דבר שהוא כרחך ועל סודו. ישרים ואת ל"ב) ג' (משלי או ליראיו ה' סוד י"ד) כ"ה (תהלים בו ושנאמר וסתרשם הבעל בזה היקדימו וכבר עכ"ל. חלקו:, לפי טועם אחד שכל הטעימה וזהו כלל. לגלותו אפשר ואי לבד שזוכה 31 למי

כמו להבינו, יכול אדם שאין דבר נקרא שנסתר הנסתר חכמת נקרא החכמה וז"ל, רמ:ב) אות טוב, שם (כתר הק' טוב

שיש31 מפני נסתרת אינה הנסתר תורת וז"ל, (שם) שליט"א אבינר שלמה הרב של ובפירושו נז) (אות התחיה באורות וע"ע

לא שאדם כשם עכ"ל. אותה, יבינו שלא הרי – אותה יסבירו אם שכם מפני אלא ההמון, מעיני ולהחביאה אותה להסתיר הרוצים

כמה עוד שהביא (שם) וע"ע עכ"ל. התפוז, פרי את טעם לא מעולם שהלה זמן כל תפוז, של טעמו מהו לחבירו להסביר יוכל

מראה מקומות מכתב רב צדוק ומכתבי הראי"ה.

49

The Orayta Shavuot Journal  סתר. דבר זה ונקרא ומה, איך בדיבור לו לפרש א"א מעולם, זה טעם טעם שלא לאדם לספר אפשר אי המאכל של טעםשהם מה אבל נסתר. נקרא וזה בלב, האהבה הוא איך לחבירו לפרש אפשר אי ית"ש ויראתו הבורא אהבת ענין כן כמוהארץ, עם הוא מבין אינו ואם לפניו, הספר ללמוד שרוצה מי כל הלא נסתר? הוא האיך הקבלה, חכמת נסתר קוראיםפי על בנויים הכל האריז"ל וכתבי הזוהר שבכל הנסתרות ענין אלא נסתר. נקרא ג"כ ותוס' גמרא כזה איש ולפניאו רואה שאינו למי להסביר שקשה ואע"פ עכ"ל. העליונה, במרכבה צופה ולהיות להדבק שזוכה למי האלקות דביקותדברי להסביר האי-יכולת להמשיל כעיקר הטעם את המסורה חכמי נקטו למיניהם, קולות או הצבעים איכות על שומעה

סוד.

סעודת כמו מאכלין, למיני המשיח בימות להתגלות שעתידין התורה סודות את נמשלו חז"ל גם כי כן, עשו לחינם ולאשלמה באבן הגר"א דברי וע' ע"א). עח בתרא (בבא בגמרא כדאיתא בראשית ימי מששת המשומר ויין 32 הלויתן

סודות הוא המשומר יין בארץ...וכן שתתרבה הדעת .הוא הלויתן סעודת וז"ל, התורה סודות הן הן אלו שדברים (יא:יא)א' (משלי חן לוית כמו דביקות ענין לויתן ביאור וז"ל, הלויתן שם הסביר (שם) ובהגה עכ"ל משה, ע"י שיתגלו התורה

33 ) ור"ל שבכל פעם מוסיף דעת בהשגת אלוקות, עכ"ל.

נכון טעם לטעום ראוי להיות כדי שמים מלכות עול ולקבל עצמו את להכין צריך הללו לסודות לזכות שרוצה ומי[על שאז"ל מה וז"ל, רב) דף' ה, (חלק מאליהו מכתב הגדול בספרו זצ"ל דסלר אליהו רב וכמש"כ התורה. בסודותנודעו תורה סתרי נתגלו אילמלי פירוש: ע"ב), עד (ב"ב כולו" העולם כל מחריבין לזה זה מנזקקין "ואלמלי הלויתן](וכמו מלאכים אצל שהיא כמו בטלה, היתה בחירה גם עול. קבלת גדר בטל ובזה חוקים, עוד היו ולא המצוות טעמיהיו בעוה"ז המצוות וטעמי תורה סתרי מתגלים היו אם וממילא תורה). סתרי בגילוי היצר יתבטל לבוא שלעתידגדר לבטל שלא לגמרי החוקים טעמי בעלים פי': שם) (ב"ב הנקבה" "הרג כן על העולם. של הרוחני הבנין מטשטשיםומכאן עכ"ל. הבחירה, תתבטל שלא כדי מאד, מעט מתגלים תורה שסתרי היינו (שם). הזכר" את "וסירס עול. קבלת(ישעיה אוצרו היא הוי"ה יראת כי האוצר, כל את המשמר חומטון הקב דהיינו החמישית, השער אל לבוא פתח יש

לג:ו).

יראת ה': והריחו ביראת הוי"ה

יצאו32 יין משתה ידי על וז"ל, ג) סעיף ברכה ,עמק האותיות '(שער הק של"ה ע' בפרט, המשומר ויין בכלל, היין סוד לגבי

יי"ן שגם רש"י [וכמש"כ 'אותיות בע ניתן שהיין אמרו כן ועל 'ליראיו. ה ,סוד ,יד) כה (תהלים ,שנאמר סוד הנקראת תורה דברי

במהר"ל וכן ,עכ"ל. לתורה פנים שבעים ,כי זה במספר נתנה שהיא התורה נתינת על בזה ורמזו 'ע'], בגמט עולה סו"ד וגם

היין כי עצמו מצד אמתי דבר הוא ,אבל סוד יצא יין נכנס כך שבשביל הגימטריא בלבד הפירוש אין וז"ל, ס') פרק השם, (גבורת

שהוא לפי סוד בגימטריא הענב ובפנימית בנסתר גדל שהוא היין ,ולפיכך הענב ומפנימית הענב מהסתר יוצא נסתר משקה הוא

למס (חידושים אליהו בקול וע"ע עכ"ל. ומוציאו, מדריגתו כפי הנסתר עד בא הוא כי הסוד מוציא באדם היין נכנס ,וכאשר נסתר

יד) לב: (תהלים 'ליראיו ה סוד ,והם 'דכתיבי ג אצל אלא בתנ"ך סוד מלת ימצא דלא רמז דרך על לפרש יש וז"ל, ,לח) 'סנהדרין

י"ראים י"שרים ר"ת יי"ן , סוד יצא יין נכנס ,וזה ג:ז) (עמוס הנביאים עבדיו אל סודו גילה ,אם ג:לב) (משלי סודו ישרים ,ואת

לבאר .]ויש מאברהם אני המכסה )ד"ה וירא (פרשת עמוקות מגלה בספה"ק [וע"ע סוד אצלם נכתב ר"ל סוד ,יצא נ"ביאים

(שיר מיין דודיך טובים כי שנאמר תורה, אלא יין )דאין י' ,פרק ויחי (פרשת תנחומא במדרש חז"ל מאמר פי על דבריו עומק

מוציא התורה ,כך האדם לב בתוך הטמונות סודות מוציא שהיין כשם ,כי סוד יצא יין דהנכנס רזא .וזה ,עכ"ל א:ב) השירים

סודות טמונות בתוך הבריאה .ובשבת קדש ,מקדישין על היין כדי להוציא סודות חדשים מעולם התורה, עכ"ל.

לפרשת33 (דרוש יצחק שיח ע' ובפרט עצמו, להגר"א שני כלי בבח' ותלמיד משקלוב מנדל מנחם רב של תלמידו בכתבי וע"ע

הוא זכר א' שנים, והם שבשמים, לאביהם ישראל מחברים שהם ומצוות, תורה הם שזו"נ הלויתן, בענין כוונה יש עוד וז"ל, פרה)

"אורח וכמ"ש לגמרי, המצוות טעמי הסתיר יתברך הוא והנה התורה. מן כוחם מקבלים שהם המצוות שהם נקבה, והב' התורה,

עיקר אבל בעוה"ז, גם בה ולהשכיל להבין גילוי לנו נתן מאורה שקצת אף והתורה תדע", לא מעגלותיה נעו תפלס פן חיים

יהיו המצוות טעמי גילוי וכן התורה, גילוי ועיקר החרכים, מן כמציץ לנו מאירה המעט מן מעט רק להתגלות, נתנו לא פנימיותה

שיש לתורה, רומז ענבים תיבת כי בזה, יש נכון ורמז בענביו. המשומר יין שהוא לעדן, שיזכו לצדיקים הנפשות עונג שהוא לע"ל,

והיין ענבים, בגימטריא היא הרי התורה, של סדרים בג"ן מרומזים וכולם שבכתב, בתורה פנים ומ"ט שבע"פ בתורה פנים ע' בה

אל "הביאני הכתוב רמז וע"ז בהם, המשומר יי"ן והוא האלו, הענבים תוך ונסתרים הגנוזים גנזיה וכל התורה, עמקי סודות הוא

בית היי"ן ודגל"ו עלי אהבה", שמרמז על קבלת התורה שהם ע' פנים ומ"ט פנים, כמנין ודגל"ו, עכ"ל.

50

The Orayta Shavuot Journal 

וכן וכן קיא:י), (תהלים הוי"ה יראת חכמה ראשית כי שמים, יראת לידי האדם את להביא הוא התורה לימוד תחילתחטאו שיראת "כל דוסא בן חנינה רבי בשם (ג:ט) אבות במסכת וכדאיתא יב:יג), (קהלת האדם כל זה כי הוא תכליתובוא הדברים את לשנן וכדי מתקימת". חכמתו אין חטאו, ליראת קודמת שחכמתו וכל מתקימת. חכמתו לחכמתו, קודמתתשמ"ו, מנחם, (תורת זי"ע מליובאוויטש הרבי של התוועדויות ממאמרי המאמר בתחילת צטטנו שכבר מה על ונחזוראבי״ע. עולמות ד׳ כנגד שהם פרד״ס), סוד, דרוש רמז פשט אופנים לד׳ נחלק התורה לימוד וז"ל, (414 דף ב' חלק

ודרגא יראת ה׳, – ״אם אין יראה אין חכמה״ – החמישית, הכוללת ומאחדת את כל ד׳ אופנים הנ״ל, עכ"ל.

חטר ויצא וז"ל, צדקינו משיח לגבי (יא:א-ג) ישעיהו בספר עפמש"כ היראה למידת הריח חוש בין קשר שיש וידועוהריחו הוי"ה. ויראת דעת רוח וגבורה עצה רוח ובינה חכמה רוח הוי"ה רוח עליו ונחה יפרה. משרשיו ונצר ישי מגזעביראת והריחו ד"ה (שם הרד"ק בפירוש ועיין עכ"ל. יוכיח, אזניו למשמע ולא ישפוט עיניו למראה ולא הוי"ה ביראתפתיל ינתק כאשר מלחמה, יריח מרחוק וכן ריח, שבהרגשה קל לדבר אומר קלה הרגשה היא שהריח לפי וז"ל, ה')יצטרך ולא והרעים, הטובים אדם בני ירגיש הבנה במעט כלומר ה', ביראת והריחו אמר וכן אש, בהריחו הנעורת

לראיית עינים ולמשמע אזן בשפטו בני אדם ולהוכיח אותם כי מדעתו ומתבונתו יבין מעשיהם במעט התבוננות, עכ"ל.

ויש עוד הרבה לחדש בכל זה ולא באתי אלא להעיר, ויהי רצון שנכזה כולנו ללמוד כל חלקי התורה בשמחה, באהבה וביראה.

51