האקזיסטנציאל

יזםהדיאלוג

י במטא-פסיכולו

גיההיונגיא נית של אריךנוימן

הרצאה) במפגש החברה

היונגיאנית5-10-13)

מאתתמר קרון ודוד וילר

2013אוגוסט –"הנפש היום שנציג המסות שלוש "הנפש המציאות" מישורי ושלשת

ומשמעות" ו-"האדם היצירה" כמקום שנוימן מסות בשורת האחרונות הם כתב כהרצאות לכנסי "ארנוס". שלשתן

ו-1952נכתבו בין השנים , שנותיו1959 עת. בטרם מותו שלפני האחרונות את נוימן מציג בשלושתן במהלך שהמשיג המטא-פסיכולוגיה חשיבה של שנים מעשר למעלה תיאורטית. מאמרי ארנוס מהווים מכלול של חשיבה יצירתית על הנפש, המהווה גשר בין תפיסתו ההתפתחותית בה הואתפיסה לבין כלל, בדרך מזוהה

אנליטית-אקזיסטנציאליסטית מקורית.לכל , שהיא ראשית נוימן ראייתו של ממסורת גם ניזונה יונגיאנית, ראייה מרכז-אירופית אקזיסטנציליסטית וממקורות יהודיים, ובמיוחד הפילוסופיה

הדיאלוגית של מרטין בובר. 10החוג שנוימן היה מחובר אליו במשך

השנים האחרונות שלו היה חוג ארנוס,אירופאים אינטלקטואלים של קהילה בעיקרה, עם כמה אנשי רוח ידועי שםנוימן בחוג זה מכל העולם. עמדתו של היתה למרכזית אחרי שיונג כבר לא היה

פעיל שם. מספר מלים על כנסי "ארנוס" הייחודיים

ומיוחדים במינם. ארנוס היא מלה יוונית המייצגת משתה בו כל אורח מביא תרומה לסעודה, ואיןוכל מאחר שוויוני משתה זהו מארח. בכנסי במעמדם. שווים המשתתפים בסביבה וניתן רוחני הוא המזון ארנוס של קהילה שוויונית. הכנסים הללו נוסדוונערכו פרויבה-קפטיין, אולגה ידי על

שנת מאז שנה בעיירה1933מדי בשווייץ מג'ורה אגם ליד אסקונה של בהשתתפותם האיטלקית,

חוקרי פילוסופים, פסיכולוגים, מן מדע אנשי וכן ודתות מיתולוגיה הצילומים אחד הראשונה. השורה צילום הוא ארנוס מכנסי המפורסמים של חבורת המשתתפים, המייצגים אתהאדם, של והחקירה החשיבה מיטב לעץ עגול מתחת שולחן סביב יושבים נאספו ההרצאות צמרת. רחב

( "ארנוס" בשנתון Eranosוהתפרסמו Jahrbuch. )

של הביוגרפי הרקע על מלים מספר נוימן. מדוע חשוב בעינינו להביא אריך מאחר נוימן? של הביוגרפי הרקע את ואינה כמעט שלו והמטא-פסיכולוגיה כפסיכולוג בעיקר מוכר והוא מוכרת, אנליטי-התפתחותי, גם זאת לא בחוגיםמספר שלכך חושבים אנו רחבים.

מיונג1גורמים. נוימן של הנתק . ומהקלוב הפסיכולוגי בציריך מאז שעלה ארצה. ידוע לנו שחברי הקלוב דחו אתעל קשה ביקורת היתה לדוגמה נוימן, ומוסר מעמקים "פסיכולוגית ספרו

פורדהם2(. 1949חדש.") באנגליה . ביקר והוא ההתפתחותי הצד את ייצג

. בארצות הברית הוא3את נוימן קשות. מוכרים לכך ובנוסף מאוחר, תורגם ועל הגדולה האם על כתביו בעיקר שלו ארנוס ומאמרי התודעה, מקורות

פחות. נוימן4הרבה עצמה בישראל . נשאר מנותק תרבותית ותקשורתית, גם כי הוא כנראה אינטרוברט ולא התעסקחוג לבניית מעבר הציבור בחיי בכלל וסירב להיות מרצה יונגיאנים, קטן של וכן באוניברסיטה או בכל מקום אחר. בגלל שדיבר וכתב בגרמנית. בנוסף לכך, בתקופתו שלטה הפסיכואנליזה בישראלנוימן מכתבי מוחלטת. מעטים שליטה

תורגמו לעברית.בשנת בברלין נולד נוימן 1905אריך

. בשנת1960ונפטר בתל-אביב בשנת בציריך, ששימשה1932 יונג פגש את

משפחתו עם נוימן של בדרך תחנה בשנת הגיע אליה .1934לישראל, .

נוימן בין תארו לעצמכם את המפגש ב- ממנו המבוגר מופיע30ליונג שנה.

בחור צעיר, עם חיבור על קפקא, בו הואישות כעל החוק על כותב מתנהל אשר האדם טרנספרסונלית. פרסונלי, הוא החוק כאילו החוק מול ממומש, בלתי קפקאית, לדמות נהיה אומר נוימן משמעות. וחסר סובל במאמרו על הדברים שאומר לק' הכומר

של בית האסורים:

עליך להיות במפגש שלך עם המשפט,וזו המשפט. לשערי כניסתך בעצם

auseinandersetzungהזדמנות לאדם ל-האשמה עם דיאלוג( בתוך )עימות שבאה הקריאה עם הראשונית, גם היא תביעה כל כן על מהמשפט. הזדמנות לבצע את המשימה המרכזית-את )לפגוש החוק לתוך להיכנס להיכנס הטרנספרסונלי, של החדירה לאינדיבידואציה(. יכולה האדם לתוך הטרנספרסונלי לקרות בכל רגע ובכל מקום, כל התנסות בעולם מסביב, יכול להיות עץ, דפיקהחלק הינו בכל הכל השכן, בשער,

מהמשפט.את וקיבל הזה, מהחיבור התלהב יונג היה נוימן פתוחות. בזרועות נוימן ולאחר יונג במשך שנה, באנליזה אצל מכן במפגשים מעטים כאשר נוימן הגיע לציריך. נוימן לא פרסם את החיבור על

בשנת רק אלא בכך1958קפקא, . שנה מאוחר יותר, חזר25שפרסם זאת

לאותה נקודת מפגש עם יונג עם אותםבנין לכדי מפותחים אך עקרונות

תיאורטי ייחודי ועצמאי. למרות שהיה קשר חזק בין נוימן ליונג,שהתבסס בעיקרו אינטלקטואלי קשר בשנה, פעם פגישות ועל מכתבים על נפסקו השניה העולם מלחמת שבזמן לגמרי, הרי הוא לא היה תחת ההשפעהיונג אצל האנליזה יונג. של הקרובה חברתית ומבחינה בלבד, שנה נמשכה של הפסיכולוגי מהקלוב התנתק נוימן התיאורטית ההתפתחות מסע ציריך. התרבותי מהמטען גם ניזון נוימן של לפגישתו הקודם מהרקע עמו שהביא הנועזת ויימר רפובליקת רוח יונג: עם הפנומנולוגית השיטה והמהפכנית, שלמד וחסידות לקבלה שלו והקשר

באוניברסיטה.

פתיחה לדיון במסות בהרצאתנו היום נתמקד בציר אגו-עצמי,נוימן אריך של ייחודית תרומה שהוא לפסיכולוגיה האנליטית. רעיון ציר אגו- סלף שכל כך מרכזי בתיאוריו של נוימן את נפש האדם מבטא בראש וראשונה קשר דיאלוגי בין שניהם. נוימן אינו מציג את הקשר אגו-עצמי כפי שיונג מתאר,ומתקשר כוח עליון המארגן בין כקשר בין כזיקה אלא ממנו נחות כוח אל שניהם שאימננטית להוויה. הוא מתאר את האגו כשלוחה שהעצמי שולח את

כ- האגוfilialeעצמו "כאשר כלשונו: , חווה עצמו כאיבר של צנטרוברסיה )ולא כ"רק-אגו" ( אז הוא שלוחה של העצמי,

וחווה עצמו כפתיחות נומינוזית הקשורהמעל הנומינוזית העוצמה בעל לעצמי תהליך ומעבר."

flilialisierung,שליחת שלוחה או לוויין( הבן( מוליד את – האב ובמובן הסמלי תהליך גם כמו מלכתחילה, קיים האינדיבידואציה, תהליך של התקרבותשמטרתו , לעצמי האגו בין

צנטרוברסיה.לתפיסה מעבר מרחיב נוימן הארכיטיפית, אשר כפי שנראה בהמשךהארכיטיפי, השדה בתוך ממקם הוא ומציג את הקשר אגו - סלף כמבטאגם -הדדיות דיאלוגית ושלמות מרכז

בפנים וגם בחוץ, שמעבר לכל הפרדה.ידי על מכונה עצמי אגו- ציר- מושג וחשיבות אגו, עצמי- ציר- גם נוימן רואה יונג זה תתבהר בהמשך. היפוך אשר המרכזי הארכיטיפ את בעצמי יונג האדם. נפש את ומוביל מארגן מדגיש שהאגו הינו אחד מהקומפלקסיםאיננו מרכז האישיות, אלא מרכז והוא טובע את המושג נוימן ואילו המודע. על מדבר הוא ובכך עצמי, - ציר-אגו ומתפתחת שמתנהלת דיאלוגית יחידה יונג נוימן על וסביב ציר. כתלמידו של מרכזית חשיבות מייחס הוא אף לניגודיות בין מודע של האגו לבין הלא מודע של הארכיטיפי. כמו יונג אף נוימןהמודעות יצירת תהליך את מדגיש והמשברים הנוצרים כתוצאה מיחס של העצמי לאגו ולהפך. אולם נוימן מדגיששל הדיאלוגי האופי מרכזיות את להפוך שניתן בכך אף ציר-אגו-עצמי, וכן ל-עצמי-אגו, אגו-עצמי הסדר את בין אגו לעצמי ליחס קורא בכך שהוא את מדגישה נוימן של תפיסתו "ציר".

הזיקה. דו כיווניות זו מבטאת את הטבעהמתאר מיונג בשונה זאת הדיאלוגי.

קשר חד-כיווני היררכי.הציר של היבטים בשלשה נתבונן אגו-עצמי כפי שנוימן מציג אותם בשלש

המסות.)1952הנפש וגלגול מישורי המציאות (

במסה זו נוימן מציג המשגה חדשה של מעמד האדם בעולם, במודל של שדות ידע, כשהציר אגו-עצמי חותך את כולם

( מתמרכזת zentrierungוסביבו –centersמתאר נוימן האדם. נפש )

שלשה מישורי מציאות, או שדות ידע:הארכיטיפלי השדה המציאות, שדה מתקיימים אלה שדות העצמי. ושדה בו-זמנית – זוהי קביעה בסיסית של נוימן

שהיא בבחינת חידוש מעבר ליונג.נוימן המטא-פסיכולוגית בהמשגה ו"ידע", משתמש במושגים של "שדה" שונים, מציאות מישורי של במושגים ומתאר אותם בשפה של אנתרופולוגיהידע לסוגי בהתייחסותו פילוסופית. כלולה זה בצד זה המתקיימים שונים לסיווג מעבר שהיא האגו של תפיסה ידע כשדה דהיינו כקומפלכס, האגו המכונה תודעת-אגו. תפיסה זו מרחיבה את התפיסה של יונג ונותנת לאגו מקום מרכזי, שיתואר מאוחר יותר במאמר זהנוימן עוסק כקוטב על הציר אגו-עצמי. אותו, מייחד מה האדם, מהו בשאלה ומסתכל על תודעת –אגו מנקודה זו שלכאן תשובתו האדם. את שמייחד מה "המאפיין הינה אגו שתודעת היא הבלעדי של המין האנושי" שמאפשרת לאדם להסתגל לסביבות שונות, להבדילהמחוברים החיים היצורים משאר בעלי אחדותי. בשדה ייחודית לסביבה

חתך שהוא זה, שדה תלויי הם חיים ייחודי למין המסוים. לכן עולם ספציפי לשדה מסתגלים הם בה "המידה קיומם את מאפשרת שלהם הספציפי כלומר חירותם, את מגבילה ובה בעת את קיומם בתנאי חיים אחרים." האדםהעולם בתוך כלול אינו זאת לעומת בו מתבונן מולו, עומד אלא החיצוני בעזרת בו ומתנהל חיצוני כבאובייקט הטכנולוגיה. מצב זה של תודעת אגו נותן לאדם יתרון על פני כל היצורים החייםאותו מנכר מאידך אך מחד, האחרים מהעולם, מאחר והוא איננו "בתוך" אלא

"ממול". שרטוט של שלשת מישורי המציאות או

שלשת שדות הידע

שדה העצמי השדההארכיטיפלי שדה המציאות

את נוימן מתאר כך המציאות: שדה אחד משלשת שדות הידע – או מישוריהמציאות. שדה שהוא – המציאות תודעת אגו היא חלק משדה המציאות,הוא כאילו נראה אגו לתודעת אשר נוימן מדגיש שכל היחיד והאובייקטיבי. שלשת השדות הם שדות של מציאות,שני אין האגו תודעת עבור אם גם השדות האחרים – הארכיטיפלי והעצמי

של המבט מנקודת מציאותיים. – בין חוץ יש הפרדה ברורה תודעת אגו לבין "סוביקטיבי" בין פנים, לבין רואה אגו תודעת לכן "אוביקטיבי". כוזבת, מציאות מיסטיק בפרטיסיפסיון משום שבמצב זה הסובייקט נטמע בתוךלאובייקט סובייקט בין הגבול בו שדה אומר וכאן מבוטל. אף או מטושטש נוימן משפט חשוב: "אנו )הפסיכולוגים(של המצב את להסביר רגילים

כנובע מהשלכות.פרטיסיפסיון מיסטיק וכמו כן במהופך אנו אומרים שההשלכה מבנה חלק של הזהות הלא מודעת וכך מובילה לפרטיסיפסיון מיסטיק." אך אםהפרטיסיפסיון את מקבלים אנחנו , ייחודי מציאות כשדה מיסטיק של המציאות שדה לצד המתקיים המודע, כי אז לא מדובר בהשלכה אלא

באחד ממישורי המציאות.

נוימן מביא דוגמה של אדם החווה שיש לו ידע פנימי סודי ובו זמנית עפה מעליומסירת את לציפור מייחס הוא ציפור. נטען שהוא הפסיכולוגים אנחנו הידע. השליך את החוויה הפנימית שלו החוצהמבוססת ההשלכה טענת הציפור. על על כך שאנו מפרידים בין פנים וחוץ ולאאלא ביניהם, מציאותי קשר רואים מבטלים אנו זה באופן בלבד. מקריות שמתקיים וחוץ פנים בין הקשר את של המציאות שדה שאיננו בשדה התודעה, אולם גם הוא מציאות. על פי נוימן: "התיאור הנכון של העובדות יהיהידי על לאדם נמסר אשר שהידע (( חוצני ידע שדה, ידע הינו הציפור

extraneousבשדה מופיע או הנוכח , וגם האדם הציפור גם כלולים בו החי

הפרימיטיבי. " מה שכמובן תודעת אגו אינה מקבלת. לידע זה קורא נוימן "ידע חוצני". אנו מכנים אותו לא-מודע, ונוימןצורך שאין כתוכן-שדה, אותו מתאר להחליט לגביו אם הוא פנימי או חיצוני,

הוא חוויה של המציאות האחידה. קשה לנו כפסיכולוגים להסתגל לשיטהכדי בה משתמש שנוימן הפנומנולוגית להבהיר ולהמשיג את התופעות הנצפות על ידינו כפסיכולוגים. שיטה זו מאפיינתהאקזיסטנציאליסטית הפסיכולוגיה את התופעות את להסביר מנסה שאינה מקום אין לכן אותן. לתאר אלא למיכניזמים כמו "השלכה" כהסבר אלא,של כתכנים מתאר, שנוימן כמו

מציאויות שמתקיימות זו בצד זו.הלא האגו, תודעת של הידע משדה

נוימן הוא מה שקרוי מישור המציאות, הידע שדה את לתאר עובר

הארכיטיפלי.השדה בתיאור הארכיטיפלי: השדה מתייחס אינו נוימן הארכיטיפלי לארכיטיפים שונים המרכיבים את הלאבדרך שמקובל כפי הקולקטיבי, מודע בהמשגה האנליטית. בפסיכולוגיה כלל הרחבה יש הארכיטיפלי השדה של הסינכרוניות התופעות לתיאור מעבר זה כאילו הרי יונג. והבנתן בכתביו של בתופעה הפלא מה אומר: נוימן הסינכרוניות והרי מסוימת, סינכרונית

תופעות כל תופעהTכמו היא מסוים וברגע הזמן, כל המתרחשת נדמה ואז אליה לב שמה התודעה לתודעה שהתופעה הזו קרתה בזה הרגע מצירוף של נסיבות. מאידך, הארכיטיפ בהיותו טרנסגרסיבי כל הזמן ובכל מקום מזמן כל הזמן את מה שהתודעה מציינת

כסינכרוניות.את מחדש מנסח נוימן בהמשך אינו כשהוא הארכיטיפלית, המציאות את מדגיש אלא בנפש רק מתמקד הקשר בין אדם לאדם ובין אדם לעולם.

נתון כדימוי נחווה החיצוני "העולם נפשית באותה מידה שהדימוי מבחינה המישור של ההתרשמות הינו הנפשי הנחווית בחוויה המוטבעת הנפשי

כחיצונית." "כאשר אנו טוענים שהארכיטיפ מתגלה תמיד כהשלכה, משמעות הדבר שהוא מופיע בהקשר של בין אדם לאדם או בין אדם לעולם, אך לעולם אינו פיזי-חיצוניהמכלול "כל בלבד"... נפשי-פנימי או כלול הזה, העולם בתוך החיים הקרוי ככל פנימי שנראה באירוע גם תמיד

שיהיה." "העולם כמשהו שאינו רק נפשי ממלא אף הוא תפקיד משמעותי." נוימן מכניסלשיח "תבל" או "עולם", המושג את המשמעות וזו הידע, שדות על שלו של הטרנסגרסיבי האופי של עבורו הארכיטיפ: אין המדובר בהשלכה אלא"כך כותב: הוא וכך השדה. בנוכחות זמנית בו הוא האנליטיקאי למשל, ארכיטיפית וחיצונית, פנימית מציאות אנושית. וייחודית-אינדיווידואלית מייצגת השדה( )של המציאות coincidentia oppositorum קוטביות על המפצה פרדוקסלית ההתנסות של התודעה, אשר מתבטאתהפנימי העולם של 'האמיתית' בזהות

והחיצוני, של הנפש ושל העולם. "הארכיטיפלי השדה את מתאר נוימן כבעל אופי אלטרנטיבי )מונח של נוימן(. הכוונה היא לכך שהשדה הארכיטיפלי

ולעתים צורה כחסר לעתים מופיע נראה פרדוקסלי ובאופן צורה, כבעל שהוא כזה ואף כזה ובה בעת אף אחד

מהם. מכאן עובר נוימן לדיון חשוב ומשמעותיאותנו יוביל זה דיון במציאות האחידה

בהמשך לשדה העצמי. המציאות האחידה איננה הפרטיסיפסיון מיסטיק אלא שדה אחדותי שמאפיין את שלושת מישורי המציאות , שיש לוהשדה וצורה. אנרגיה היבטים: שני שדה גם כן אם הוא הזה האחדותי אנרגטי-דינמי וגם שדה בעל צורה שניתןהזה הכפול ההיבט אותה. לתפוס משתקף בנפש האדם. נוימן מכניס כאןנומינוזיות המושגים את זה בהקשר נומינוזיות של )מצגת ולומינוזיות ההיבט היא הנומינוזיות ולומינוזיות(. האנרגטי-דינמי של המציאות האחידה.הצורה, של ההיבט היא הלומינוזיות הגופיפי. ההיבט מכנה שנוימן הלומינוזיות )הצורה( כמו גם הנומינוזיותהנפש של תכונות אינן )האנרגיה( חלק הן אלא העולם, על המושלכות מהמציאויות אתן הנפש נמצאת בקשר. מה שנאמר כאן במפורש שאין המדובר בהשלכה מהעולם הפנימי-נפשי החוצה על המציאות, אלא שהן הנומינוזיות והןלמציאויות. אינהרנטיות הלומינוזיות בשדה רק לא מתקיימים שניהם מישורי שלשת בכל אלא הארכיטיפלי

המציאות המתקיימים בו זמנית.אחדות את נוימן מגדיר בהמשך

Coincidentiaההפכים oppositorum הנומינוזיות של פרדוקסלי כחיבור

על. והלומינוזיות נסתכל אם רק המציאות האחידה הן מנקודת מבט של

גוף או צורה ושל )נומינוזיות( אנרגיה על נכון למבט נתקרב )לומינוזיות( זו. פרדוקסלית מציאות מורכבותה של הדינמי שההיבט הוא יסוד עקרון וההיבט של צורה ומשמעות שייכים זהאנרגיה רק אינו היצירה כוח לזה. חופשית אלא גם מטמיע עצמו בצורותזה מתרחש בכל מישורי ודימויים. כל המציאות: במישור האי-אורגני, במישוראו כדימוי הנפשי ובמישור האורגני

כצורה המכוונת ומעניקה משמעות.המציאות של הזו התפיסה מתוך שהפסיכולוגיה נוימן טוען האחידה, חייבת אף היא להתייחס לנפש לא רקנוימן ובכן האנרגטי-דינמי. בהיבט ללומינוזי בהקשר שלו בדיון מרחיב אף הצורני-גופיפי. ההיבט את שמייצג אומר שהוא נמצא לא רק בנפש, אלאשייך בעצם הוא רבות פעמים וללא ובפנים, בחוץ נמצא , ל"עולם"

אוליהשלכה. זו המשמעות של "שדה". מכאן אפשר להבין מדוע נוימן במאמריפעם אף מתייחס לא אלה ארנוס

50. במבט של היום – לארכיטיפ מסוים שנה אחרי הרצאותיו של נוימן בארנוס

-100–ו- אנליטית פסיכולוגיה שנות נוימן של הייחודיות את להבין ניתן הפסיכולוגיה של בשפה המשתמש הוא הקונטקסט אך האנליטית, שנוימן להבין ניתן אקזיסטנציאליסטי. לעצמו מעבר עבר אלה במאמרים

כיונגיאני התפתחותי.שדה את מציג נוימן העצמי: שדה אנו ובהמשגתו שבתיאורו – העצמי נוימן רואים את מקוריות מחשבתו של ואת התרומה הייחודית שלו. הוא מציבהנעלה סידור את שדה העצמי כשדה

שבין הקשר הארכיטיפלי. השדה על ידי נוצר על שדה העצמי לתודעת אגו עצמי-אגו אותו לקרוא שאפשר הציר וגם אפשר לקרוא אותו אגו-עצמי. כאןלו "מעבר נוימן מציג את מה שקראנו שדה יש לארכיטיפים שמעבר ליונג": לא הוא ושהעצמי העצמי, של נוסף בכל פעיל הזה השדה ארכיטיפ. התחומים, לא רק בנפש האדם, אלא גם

בעולם, בביולוגי בפיזי ובכל. נוימן רואה בציר אגו עצמי ייחודיותו של האדם, ורואה בו את הבסיס ליצירתיותו

ולחירותו.אשר יותר, העמוק "בשדה-המסדיר מסדיר טבע פועל שדה-העצמי, כינינו בניגוד עומד אשר ויצירתי ספונטני לסידור הקבוע והנוקשה שמייצג המבנה

הארכיטיפי לכשעצמו." נוימן אומר כאן במפורש שהארכיטיפיםונוקשים, מוגבלים בהיותם תבניות הם עם לאחד אחד כמעט אותם ומשווה איננו העצמי ואילו האינסטינקטים. ארכיטיפ, גם לא ארכיטיפ עליון, אלא שדה אחר המסדיר ומכוון אך הוא לאבמודל מצויר אמנם הוא תבנית. טופוגרפי אבל הוא קיום )אקזיסטנציה(נוימן לכן לפסיכולוגיה. מעבר שהיא מציג שהוא למה קורא את חוצה הוא כי "מטא-פסיכולוגיה",

הפסיכולוגיה והולך מעבר לארכיטיפ.

תיאור הצנטרוברסיה בשלבים מציג אתציר על נוימן של תורתו עיקרי הוא האגו ראשון בשלב אגו-עצמי: אחר קומפלכס כל כמו קומפלכס, אין כאן עד בארכיטיפ. ששורשיו בשלב יונג. של לדבריו מעבר הרחבה

למירכוז מביאה הצנטרוברסיה השני מערכת התודעה באגו, כלומר האגו כברמישור הוא אלא קומפלכס, אינו המציאות של התודעה לכשעצמו. בשלבכשלוחה במקומו מכיר האגו השלישי שהאגו הארה זוהי העצמי. של ולווין היחסי מקומו של אליה, מגיע המודע היות בעצם אולם העצמי". של כ"בנו האגו מחובר עם העצמי ושניהם מצויים על הציר עצמי-אגו, הריהו חלק משדה העצמי אשר "נעלה מהשדה הארכיטיפי ומסוגל לסנכרן את ההסדרה של פניםיותר מאשר השדה וחוץ באופן חופשי התחום של המבנה הארכיטיפי המוגבלכמקום "הנפש במאמר טיבו." מעצם נוימן שבשלב השלישי היצירה" מסביר איננו הוא לעצמי מחובר האגו כאשר קומפלכס אלא חלק מכוליות אגו-עצמי

אשר מגשימה את התהליך היצירתי.

אפשר התרשים על מסתכלים אם לראות שנוימן מתאר את הצנטרוברסיה בשני צירים: הציר האנכי שעליו מהלךהארכיטיפי השדה בין התקרבות של האישיות של והשקיעה העצמי לשדה אל תוך השדה הארכיטיפי הנפגש עםשעליו האופקי הציר העצמי. שדה הפסיכה בין האינטגרציה מתרחשת האגו של ההתקרבות עם יחד לעולם יחד מתקיימים הצירים שני והעצמי.

ויוצרים את הצנטרוברסיה.את מציג האקזיסטנציליסט נוימן החירות היא עבורו אשר החירות

היצירתית. היאבהתאם המציאות מישורי בכל ניתנת ההתפתחותי בתהליך למיקום

האינטגרטיבי.

מופיעה הנפש של "הטרנספורמציה בזיקותיו המשתנות של האדם למישורי המציאות ככל שהללו הופכים לנגישיםהחיים של היצירתית החירות עבורו. והלומינוזיות ההתנסות היקף גם כמו בשלב ישירות תלויים שלה אישיות נמצאת בו הטרנספורמציה

האדם."האישיות של הצנטרוברסיה בנקודת "שדה-העצמי המקיף את העולם כולו, ונקודת המרכז בתוך הנפש נהיים זהים.האלוהות שבמרכז, העצמי צורת שבתוכנו, מתגלה כאלוהות הבוראת את

העולם." העקרון המרכזי בדברים אלה הוא שאין הבחנה יותר בין העצמי האישי האחראילבין שלי האינדיווידואציה לתהליך העצמי הגדול המנחה את העולם כולו.העצמי של שסמלים הדבר, משמעות אינם בגדר השלכות של העולם הפנימי על החוץ, ולא השתקפות החוץ בעולםהחוץ בין האחדות הם אלא הפנימי, מקום לשאלה אין נוימן עבור והפנים. האם אלוהים הוא השלכה של העצמי בעולם הפנימי על החוץ. אלוהים מצוימתגלה והוא בחוץ, והן בפנים הן

בצנטרוברסיה.הארה של בסוג מסתיים המאמר שדה-העצמי, של האחדות "בנוכחות האנושית השדה הארכיטיפי, האישיות מעבר האגו עובר ותודעת-האגו, כלפי שלו המשולשת לאוריינטציה ומשיג והעצמי, הנפש העולם, אוריינטציה של אחדות מן הסוג הרביעי המבטאת את הזהות של כל מה שהיה מובחן עד כה כעולם ונפש, עצמי ואגו.הביטוי הינה זו אחדות של התנסות

העליון של צורה מעוצבת ובכך מושלמתהאגו ליילוד המשמעות הענקת בתולדות השני כחוט העובר מהעצמי,

האבולוציה וההיסטוריה האנושית. "

"הנפש למאמר ישיר מעבר ומכאן כמקום היצירה"

)1959 "הנפש כמקום היצירה" (היצירה" כמקום "הנפש מציגבמסה

שהוא מה של האבולוציה את נוימן של היצירתית" החיים "רוח מכנה בכל מראש כבר חבויה אשר האדם,

עמדתו הבסיסית של נוימן היאהבריאה. שהכוח היצירתי של האדם מכוון למתן משמעות לחייו כיחיד, ומתוך השקפה זואותה של האבולוציה את מציג הוא

יצירתיות.הציר אבולוציוני של היבט מביא נוימן מההתפתחות כחלק אגו-עצמי, האנושית בכלל, מתוך נקודת ראות של אנתרופולוגיה פילוסופית. הוא משתמששל במושגים האגו של בהקשר הטיפולוגיה היונגיאנית – אקסטרוברסיהלא אותם מציג אך ואינטרוברסיה, כשני אלא האישיות של כעמדות היבטים בו-זמניים של האגו המתקיימים

)כל העת. האגו הוא "יאנוסי" בעל(20 אקסטרובטית בתנועה פנים, שתי פנימה פעמים מסתכל ואינטרוברטית,

ופעמים החוצה.נטייה היא שהשלכה מסביר נוימן לאקסטרוברסיה , נטייה שהיתה מרכזיתהאדם התפתחות הקדומה של בפאזה ועדיין משפיעה על האדם המודרני. הוא מגדיר הגדרה אבולוציונית מהי השלכה :

המעמקים בפסיכולוגית שמכונה "מה של המשך היא "השלכה" האקסטרוברסיה הראשונית של תהליכי

החיים הביו-פסיכיים. " נוימן מתאר את ההתפתחות האנושיתכיציאה הנפש, של הספציפית הראשונית מהאקסטרוברסיה החיים. היצורים כל של ההישרדותית העולם קיטוב הכולל חדש זהו תהליך לחוץ ופנים. כאן לדעתנו מביא נוימן אתבו זהו אגו שטמון בזווית חדשה: האגו פוטנציאל של גמישות ויצירתיות. אנחנושל ראשו את לעצמנו לדמיין יכולים המסתובב הפנים שתי בעל יאנוס הציר הציר, אותו על והחוצה פנימה מודע אינו האדם עוד כל אגו-עצמי. הפנים את ישליך הוא הזו ל'יאנוסיות' החוצה, כלומר הנטיה לאקסטרוברסיהזה מביא להפרדה תישאר חזקה. מצב כעולם רוחני הנפשי העולם של החשיבה שולטת בו ודמוני, על-טבעי

המאגית. בתורת האבולוציה המקובלת מדובר על תהליך דיפרנציאציה גוברת שבו הנפשישלב מתוך מאוחרת התפתחות הוא מוקדם בו לא היה היסוד הפסיכו-רוחניעל נוימן מעיד לכך ובניגוד קיים.

"ברור לקורא המטא-פסיכולוגיה שלו : שהגישה המטא פסיכולוגית שלנו הינה ניסיון פרשני מסוג אחר, שכן אנו רואיםראשונית התגלות וביצירתיות בבריאה של רוח החיים שהגיעה לביטויה הברורהאנושית." בנפש ביותר והייחודי הפנים שתי בעל האגו תודעת היצירתי לעקרון מתייחסת המתעצמת המבט המבטים: בשני בכלל ולעולם בהיבט כחיצוני, העולם את שרואה

לומינוזי וכביכול "אינו יודע" שזהו היבטזה הרואה אחד בלבד. המבט הקוטבי, נומינוזי, בהיבט כפנימי, העולם את השני, ההיבט על יודע" "אינו וכביכול עדיין הלומינוזי. הצורה-גוף היבט מבחינה אבולוציונית אלה שני היבטיםהיאנוסית, האגו תודעת של קוטביים את לתפוס מסוגלת התודעה אין ולכן

המציאות האחידה.של התפתחותה שנמשכת ככל מתבררת ה'יאנוסית', התודעה ומתרחשת הנפש, של הבי-פולריות , שאפשר לקרוא לה תפנית תודעתית הראשונית האקסטרוברסיה מהפכנית. מכיוון מתחלפת, כוחות-האגו של לכך מביאה האגו של שהתפתחותו שאינו יכול להתעלם מההיבט הנומינוזי,ויש כלומר המבט האינטרוברטי עולה, את לראות אפשרות האגו לתודעת למה מבעד ולחדור התופעות יחסיות שהמבט האקסטרוברטי מכנה "מציאותשמיד כפי אחרות, במלים התופעות". התודעה עצמו, נוימן בדברי נקרא האדם של תודעתו – יותר המפותחת המודרני – מכירה בנפש ובעולם הפנימי, אך עדיין ההתבוננות בה היא מקוטבת. "כאשר האגו נהיה מודע לפנימיותה שלהתפתחות מתרחשת לא עדיין הנפש פסיכולוגית של לידתה מלבד חדשה המעמקים, אשר ככל מדע אחר מבינהשל תהליך באמצעות המציאות את השוואות והנגדות, ומתייחסת למציאות זו מבחוץ – הווי אומר התייחסות כאל

אובייקט כמו במדעי הטבע." נוימן אומר כאן שפסיכולוגית המעמקיםבה יש הנפש חקר של כתחום התייחסות למציאות הפנימית והחיצונית

יונג אודות כאל אובייקט. תגליותיו של הנפשי באו מתוך התנסויותיו וחזיונותיוב'ספר בפנינו התגלו אשר האישיים אולם לאחרונה. שהתפרסם האדום' עבור יונג היתה חשיבות רבה להעמדתונובעת את תגליותיו באור מדעי. מכאן התחושה שיש ללומד את תורתו של יונגכתיבתו את המלווה 'יאנוסיות' שיש נוימן של האחרונות במסות לאורכה. מפורש באופן עצמו את מעמיד הוא העומד מטא-פסיכולוגי דעות כהוגה בזכות עצמו ומגדיר מחדש את תפיסתוהצורך על ומוותר ההתפתחותית בבירור שנראה כפי באמפיריציזם,

במשפטים הבאים.כצורה עצמו חווה האדם "כאשר במצב מדובר אגו-עצמי של מעוצבת לא מודע הריהו לחלוטין. שונה שלו. הפנימית להוויה אלא לפנימיותו אגו-עצמי של בהוויה עצמו חווה הוא ככוח יוצר ומעצב החי בתוכו, באגו שלוזה, ובעצמי שלו. כאגו הוא חלק מכוח

וכעצמי הוא הוא כוח זה."במצב באדם המתחולל העצום לשינוי

(( 'גורל'. נוימן קורא הואDestinyזה, . חדל לחוות עצמו כ'אדם יחסי', ומסוגל לחוות עצמו גם כמה שניתן לכנות 'אדםהנומינוזיות של חוויה זוהי אבסולוטי'. בכאן מתרחשת זו עצמו."חוויה של ועכשיו של העולם הזה ובעיותיו, ובשוםנשגב פנוי' ב'מרחב לא ואופן פנים כלשהו, שהרי 'לשאת גורל' אין פירושו

להתקיים מחוץ לזמן." דגש זה של נוימן על כך שמדובר ב"כאן ועכשיו", בעולם הזה ולא באיזו ספירהתפיסתו על מעיד , עליונה רוחנית

האקזיסטנציאליסטית-דיאלוגית,

המושפעת מכתביו של מרטין בובר. נוימן מתאר את האגו בהוויתו החדשה הזו כאיבר של צנטרוברסיה, כבא-כוחו של העצמי, חדל להיות מקובע כמרכז של מערכת תודעתית סגורה. הוא חווההקשורה נומינוזית כפתיחות עצמו לעצמי. זוהי חוויה חסרת גבולות וצורה,הקיומית החירות שהיא חוויה ב"חופש כאן מדובר לא האבסולוטית. כשנוימן המודע. רק-אגו של הרצון" או שהאגו לכך כוונתו רק-אגו כותב התודעה, אינו מכיר בחיבור שלו לעצמיאז בן המלך". ו"שוכח שהוא כשלוחה נדמה לאגו שהוא השולט אך זו טעות, מכיוון שאז האגו הוא באמת קומפלכסהאגו כאשר נשלט. הוא שכזה ובתור מחובר לעצמי הוא איננו קומפלכס אלא חלק מכוליות אגו-עצמי אשר מגשימה את התהליך היצירתי. נפתח מרחב בין האגו לבין העצמי המפנה מקום לתהליך היצירתי. המודעות, אם כן, אינה נותנתהחירות האמיתית! החירות את לבין האגו בין במרחב הם והפתיחות

העצמי, המאפשר יצירתיות.חסידי סיפור נוימן מביא זה בהקשר שהעסיק את מחשבתו שנים רבות. "זהויהודי על רבי ידי על המסופר סיפור לפניו. התגלה אליהו שהנביא פשוט אליהו הנביא של התגלותו משמעות היא "החניכה של היחיד למסתורין של

הדבר התורה" יתכן נשאל האם הרבי נמנעה הנביא שהתגלות מאחר מאבן-עזרא שליטא אשר היה על רמהענה הרבי גבוהה. יותר הרבה רוחנית שחלקיק גדול או קטן של נשמת הכולוילדה ילד בכל נכנסת אליהו של האדם ואם ולשורשיו. למזגו בהתאם

נשמת של זה חלקיק מפתח בבגרותו אליהו. לו יתגלה אזי אליהו של הכול האדם הפשוט שנגלה לו אליהו הגשיםנשמת של שלו הקטן החלקיק את אליהו, ואילו אבן עזרא לא הגשים אתגדול." יותר הרבה שהיה שלו החלק נוימן מביא סיפור חסידי זה מתוך ספרו

נוימןTales of the Hasidimשל בובר . זה משום שהרעיון בחר בסיפור חסידי הבורא אלוהים שהוא שנעדר-הצורה וכל הזה העולם בכל חלקיק של מצוי הנומינוזיות את להגשים יכול חלקיק אשר בחסידות בסיסי רעיון הוא שלו,

היא אחד ממקורות תפיסתו.שהמושג מקווים אנו זו, בנקודה יותר, מעט נהיר "ציר-אגו-עצמי" ובמאמר השלישי והאחרון שנדבר עליומועלית ומשמעות", "האדם היום, האדם הווית של המשמעות שאלת

בהקשר לציר-אגו-עצמי.

(1957האדם ומשמעות ) במסה " אדם ומשמעות" מתמודד נוימן עם שאלת משמעות הקיום ומביא אתוכמחובר באלוהים כמאמין עצמו

למורשת היהודית.החיבור שלו נוימן מתוך זו של כתיבה עם היהדות יש בה מעין "תשובה ליונג",מה את נוימן מרחיב זה בעניין שכן שכתב יונג במסה "תשובה לאיוב" . יונג

1955עצמו, בערוב ימיו, בראיון בשנת ה- הולדתו יום "הרבי80לרגל אמר: ,

החסידי רבי בר ממזריץ' , שמכנים אותו את כל18המגיד הגדול הקדים במאה ה-

.הפסיכולוגיה שלי"

נוימן אין טוב מלהביא את המלים של עצמו: "המסע שלי לימד אותי לחוותוצורה דמות ולכבד את האלוהי כחסר אותי קרב זה שמסע יתכן וכיצירתי. יהוה, של העצמי הגילוי של לתובנה אשר הוציאנו ממצרים ונתן בנו סימנים.יציאת ודור מתרחשת מחדש דור בכל

אהיה אשרמצרים זו, אשר הוויתה היא מאחר וכל אדם המחפש אחר . אהיה

לדבר יכול תשובה לשאלת המשמעות אני יכול האישית, התנסותו מתוך רק על האישית התנסותי מתוך לדבר

אהיה אשר אהיההמשמעות עבורי של בהקשר זה....אני משוכנע בכך שנקודת התודעה המצויה בי כאגו - בהנחה שיש

,באהיה אשר אהיהלי תודעה - מקורה שמו המפורש של האלוהים. נקודת-אגוזו של התודעה, היוצרת אותי נומינוזית כאגו בכל עת ואני נתון בידיה, היא מבנההבלתי הוויתי האמיתי של האגו-עצמי

ובהמשך: " לערעור. האמרה ניתנת "נקרא או לא נקרא אלוהים לעד נוכח"

((vocatus atque non vocatus deus aderitבניסוח: אהיה אשר ברת תוקף

ובין במודע בין נוכח לעד אהיה בלא-מודע. "

על חקוקה דלעיל הלטינית האמרה יונג משקוף דלת הכניסה של ביתו של בקוזנאכט. נוימן אינו מזכיר כאן את דבר היותה של האמרה חקוקה על משקוףיונג. של ביתו של הכניסה דלת בקריאתנו את נוימן הוא אומר כאן: אכןהיא עבורי אך תוקף, ברת אמרה זו ספר שמות היהודי של בניסוח חקוקה

"אהיה אשר אהיה".העיקרית: טענתו את מפרט נוימן שמקורו האנושית שבנפש היצירתי

בלא-מודע הקולקטיבי מתקיים תמיד. הןשל בקשר הן לאדם, אדם בין בקשר אדם יחיד עם כלל האנושות, והן בקשרלמציאות התודעה שבין התוך-אישי רואה בזאת הלא-מודע. של האחידה נוימן את המשמעות של חיי אנוש ואתנדמה גם כאשר התקווה להתפתחותה של למצב הגיעה האנושות כי לנו ושל בין אדם לאדם אין-מוצא. הקשר כל אדם עם האנושות כולה המאפשרהיבט הוא היצירתיות, התממשות את "אין המשמעות. נותן הדיאלוג של הבלתי היצירתיות בו מצב בעולם מותנית איננה חיה, לכן גם אין בנמצא..האדם העמוק. במובן שבי של מצב המפורר אגו מאשר יותר תמיד הוא לחלקיקים ואין התפתחות תעשייתית או טכנולוגית היכולה לשדוד אותו מהיותו

האדם היצירתי-הבורא. "עומד האחידה למציאות הקשר אולם בסכנתה של התפתחות התודעה בתוךלהביא עלולה אשר תרבותי, קאנון לניכור בין האגו המתפתח לבין העצמי, עד כדי כך שהוא כביכול שוכח שהינועצמי שהוא המקור. אותו שלוחה של המלך בן של והבידוד הניכור תחושת באה מתוך כך שלא יכול להיזכר בחוויה של בן מלך. יכולים אנו להוסיף בעקבותיכול לא שהאגו נוימן, של חשיבתו להיזכר גם בחוויה של היותו בן מלכה, כלומר גם במטריארכט, שם המוות הואשאין כליון ולא לחיים שמביא מוות " רק כאשר האגו מסוגל אחריו כלום. בתוך לרק-אגו עבד מהיותו להתרחק לעצמו להחזיר מצליח הוא רק-עולם,

מחדש את ההוויה של אגו-עצמי."הם ו"רק-עולם" "רק-אגו" המושגים

את המבטאים נוימן שטבע מושגים השבירה של

"הנפש, או הקשר למציאות האחידה. ליתר דיוק מה שאנו רגילים לכנות כך, היא מארג בלתי ניתן להתרה של העולם הגשמי, האנושי והאלוהי. תודעת האגובין להבחין לנסות וחייבת מנסה היות-יחד, היות-בתוך והיות-מנגד, אשרהמציאות חווית מהווים הנפש בעומק האחידה. אולם יש לזכור שבניית החיים לא מתרחשת אי שם מחוץ לעולם אלא בתוכו. העולם קיים בתוך האדם לא רק כחומר אלא גם כתפקוד. על כן האדם והעולם מחוברים זה לזה ומקיימים יחסי גומלין הדדיים תמידיים. האדם מתפתח

בתוך העולם ויודע אותו. "את נוימן מדגיש כאקזיסטנציליסט העולם כמרכיב מרכזי של הנפש ובשונהנוימן אגו, קומפלכס על שמדבר מיונג לבין כוזב שהוא רק-אגו בין מבחין אגו-עצמי שהוא הוויה ממשית. ההוויהמן שנברא "אלוהי היא אגו-עצמי של האלוהי ושייך לו", ולא השלכת העצמי

אלוהים שהאגו. על בלהט טוען נוימן והעצמי אינם שונים מהותית זה מזה – אלא אלה מדרגות שונות של האלוהי. במלים אחרות היבטים שונים או מצבי

שקיפות שונים של אמיתיות ההוויה. נסיים הרצאתנו בקריאה האתית שנוימן

לנו אתגר קורא לפנינו ניצב "מכאן החשיכה, את להאיר עלינו מכריע: אליה הגענו בהסתמכנו יתר על המידה"אתגר", באומרי ה-"רק-אגו". על הכוונה לכך שעלינו לחוות עצמנו כבניאנו בהוויתנו כאגו-עצמי רק כי אדם, ולהיות מסוגלים להתעלות מעבר לאגו בייחודיותו ל"הומו-הומאנוס"

ופתוחים משוחררים כבייחודיותנו.... שייכים לעולם ובוראי העולם. "

[Home Page] [About us] [Members] [Training

program] [Links] [Psychotherapy school] [For

The Public] [Society's Journal] [Contact us]