איקה מישר

בין קבצן לבעטלער – הבעטלער כדמות אנלוגית לצדיק

בסיפורי ר' נחמן מברסלב, ר' ישראל מרוז'ין ור' יהודה צבי מראזלה

מאת

רבקה דביר-גולדברג

א

את מכלול הסיפורת החסידית ניתן לחלק לשתי חטיבות עיקריות: סיפורים על הצדיק, שהם רוב הסיפורים

הצדיק מפי וסיפורים הצדיק, של הכריזמטית דמותו את להאיר היא העיקרית ומטרתם החסידיים,

וניכר כי הם חותרים לכונן תודעה דתית אל חסידיו. סיפורים אלו פזורים בכל סוגי הספרים החסידיים,

ולתת ביטוי סיפורי לרעיונות מופשטים. בסיפורים מספר שסיפרו צדיקים ובראשם – הן מבחינת זמנם

כבן דמותו הספרותי של נחמן מברסלב,1 מופיע המונח "בעטליר"2 ר' והן מבחינת חשיבותם – סיפורי

הצדיק. עם זאת, כמעט בכל ההוצאות העבריות הלא מסורתיות של סיפורי ר' נחמן, וכן בספרות המחקר

שבסיפור הזקן הבעטליר את כוללת זו החלפה "קבצן".3 במילה "בעטליר" המילה מוחלפת העברית,

גיבורי הסיפור האחרון שבקובץ, "מעשה מהז' "מעשה מבעל תפילה" ההופך ל"קבצן זקן", ובעיקר את

בעטלירס". שמו של הסיפור הופך ל"מעשה בשבעה קבצנים", ודמויות ה"בעטלירס" הופכות בהוצאות

העבריות ל"קבצנים".

בספרים החסידיים עצמם הכתובים עברית המילה "בעטליר" מופיעה במקורה היידי ואינה מתורגמת

לעברית. יתר על כן, לפעמים מופיעה באותם ספרים עצמם גם המילה "קבצן". ברור, אם כן, כי המילה

משמעותה מה נבדוק להלן ה"בעטליר". לבין בינה להבחין בחר זאת ועם לכותב ידועה הייתה "קבצן"

ההבדל ומהו ממלאים הם תפקיד איזה הצדיקים, בסיפורי הבעטליר ומיהו מיהו הקבצן זו: הבחנה של

ביניהם.

נבדוק תחילה מהי המשמעות הייחודית של המילה "בעטליר" בסיפורי ר' נחמן ובמה שונה ה"בעטליר"

מן הקבצן.

מפי מעשיות בסיפורי עיון הלויתן, וארמון החסידי הצדיק בספרי הובאו זה במאמר המופיעים הדברים מן חלק * צדיקים, תל אביב תשס"ג. תודותיי לפרופסור איטה שדלצקי על סיועה בתחום השפה הגרמנית.

ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות, מהדורה ראשונה: חמ"ד תקע"ה. 1ביידיש המודרנית המילה נכתבת בשתי עי"ן – בעטלער. במאמר זה נכתב בדרך כלל כפי שהמילה מצויה בספרים 2

החסידיים מן המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים: בעטליר. יוצא מן הכלל הוא עיבודו של אברהם מאיר הברמן. אף שהברמן הכניס שינויים סגנוניים בלשון הסיפור הוא נמנע 3 מלשנות את המונח "בעטליר" ורק מציינו בגרשיים פנימיים, בעטלי"ר, ציון המורה על מילה לועזית. ראה מעשה בזיי"ן

בעטליר"ש, מהדורת א"מ הברמן, תל אביב 1976 )הוצאה ראשונה: 1946(.

]2 0 0 9 ע " ש ת ו " כ ת ר ב ו ח - ל ו ל כ מ [

בין הקבצן לבעטלעררבקה דביר-גולדברג66

בסיפורו של ר' נחמן "מעשה מחכם ותם" כונו החכם וחברו התם בתחילה "חכמים", אך לאחר שכלה

כספם – "נעשו עניים הולכי רגלי. ונסתלק חשיבותם. ולא היו נחשבים כלל כי לא היו משגיחים עליהם כלל

על אביונים כמותם".4 בקטע זה מופיעה בגרסה היידית המילה "קבצן". "עניים הולכי רגלי" הם ביידיש:

"קבצנים פוס גייארס", ו"אביונים כמותם" הם "אזונו קבצנים". כלומר, המילה "קבצן" ביידיש פירושה על

פי ר' נחמן – עני או אביון.

אחריו והלכו ועקום5 עיוור שהיה הזקן הבעטליר את מוצאים אנו תפילה" מבעל "מעשה בסיפור

בתחילה כחמש מאות אנשים, "והוא הקפיד מאד על כבודו. כי היה כעסן גדול ]...[ נמצא שזה הבעטליר

כן הוטב בעיני הכת הזאת ]...[ על וגם רודף אחר הכבוד כזה לו כבוד גדול שיש הזקן הוא איש מכובד

הבעטליר הזה וקבלו אותו למלך".6 איננו יודעים מהו מצבו הכלכלי של בעטליר זה, אך אין ספק כי הוא

איש מכובד, ובעיקר – מנהיג.

מהז' "מעשה האחרון, בסיפורו הוא "בעטליר" במונח נחמן ר' שעושה ביותר הבולט השימוש

בעטלירס", בדמותם של שבעה הבעטלירס בעלי המומים. שבעה הבעטלירס מסמלים, הן על פי תפקידם

בסיפור והן על פי "רמזי המעשיות",7 דמויות של צדיקים – שבעת האושפיזין המבקרים בסוכה על פי ספר

הזוהר ומסמלים גם את שבע הספירות התחתונות.

דמות על לרמז בכוונתו כשהיה "עני", או "קבצן" ולא "בעטליר", במונח כן, אם השתמש, נחמן ר'

שלמרות חזותה החיצונית, הזהה אולי לקבצן עני, הנה בעלת מהות פנימית מיוחדת, בדרך כלל – דמות

של מנהיג. מדוע השתמש רבי נחמן לצורך זה דווקא במילה "בעטליר"?

המדוברת. היידיש בלשון במשמעותו ולא ספרותי כביטוי ב"בעטליר" כאן מדובר כי להדגיש ראוי

אין בידינו מידע ביחס למשמעותם המדויקת של שני המונחים בשפה המדוברת בראשית המאה התשע

דווקא להשתמש בעקביות בחר נחמן שר' ברגע לענייננו. מועטה חשיבות בעל הנו זה דבר אך עשרה,

במילה בעטליר ולא קבצן לתיאורה ולאפיונה של דמות מסוימת – הופקעה המילה מן הלשון המדוברת

וקיבלה ממד ועומק ייחודיים המתגלים במעקב אחר מונח זה במרחב התרבותי החסידי בפרט, והמזרח

אירופי בכלל.8

המילה "קבצן" מקורה כנראה בלשון העברית.9 השורש קב"ץ מופיע רבות במקרא ומשמעותו אסף,

המהדורות בכל כמו .60 עמ' מעשיות(, סיפורי )להלן: תשל"ב יורק ניו מעשיות, סיפורי ספר מברסלב, נחמן ר' 4 המסורתיות, החל מן המהדורה הראשונה )תקע"ה(, מופיע נוסח הסיפורים בלשון עברית ויידית זה מעל זה. הדפסת הסיפורים בשתי הלשונות הייתה בהוראתו של ר' נחמן עצמו, ראה סיפורי מעשיות, שם, הקדמה. על הנוסח העברי

והיידי ומהדורות הדפוס הראשונות ראה מ' פייקאז', חסידות ברסלב, ירושלים תשל"ב, עמ' 152–189. סיפורי מעשיות, עמ' 117. 5

סיפורי מעשיות, עמ' 117–118. 6את רמזי המעשיות חיבר ר' נחמן מטשערין )נפ' תרנ"ד( והן נדפסו, החל ממהדורת למברג תרס"ב, בתוך חלק גדול מן 7

המהדורות המסורתיות של ספר סיפורי מעשיות. הנביא אליהו מופיע שם ,)1969–1901( מאנגר איציק הנודע היידי המשורר של משיריו שניים ראה לדוגמה 8 כ"בעטלער" ולא כ"קבצן": "א ליד וועגן אליהו הנביא", מאנגר, וואלקענס איבערן דאך ]עננים מעל לגג[, לונדון 1942, ב' טנא, תל אביב תשכ"ט, ובלדות, עברית: א' מאנגר, שירים הנביא", עמ' 69–70. בתרגום עברי: "שיר על אליהו עמ' 236–237; הנ"ל, "אליהו הנביא לייזט אויס דער מאמעס סאמעטן קלייד פונעם לאמבארד", שם, עמ' 25–26,

נוסח עברי: "אליהו הנביא פודה את שמלת הקטיפה של אמי מבית העבוט", ב' טנא, שם, עמ' 224–226. 9 אלכסנדר הארקאווי מעלה במילונו, בהסתייגות מה, גם את האפשרות שמקורה של המילה "קבצן" אינו בעבריתאלא במילה הפולנית Kapcan שפירושה "אדם עני וחסר מזל". ראה א' הארקאווי, מילון אידיש-אנגלית-עברית, ניו

יורק 1928.

67רבקה דביר-גולדברג בין הקבצן לבעטלער

בדרך כלל איסוף ממקומות רבים. ראשיתו של המונח "קבצן" בשלהי ימי הביניים ומשמעותו: אדם הבא

על מנת לאסוף כסף.10 ועד הקהילות במדינת ליטא ראה בשנת שפ"ג )1623( בקבצנים גורם שלילי וניסה

להגן על בני הקהילות מפניהם באמצעות תקנות שונות.11 בחלק מן התקנות ניכרת מתיחות סביב נושא

הקבצנים בין יהודי קהילות ליטא, המבוססים יותר, לבין יהודי פולין שנעקרו מבתיהם לא אחת בתקופה זו

ולאחריה והפכו, לפעמים בן-יום, מאנשים מיושבים במקומם ל"קבצנים נודדים". לדוגמה:

שיבוא קבצן שכל זה על ישגיחו פולין למדינת הסמוך הספר על היושבים והישובים הקהילות

לקהילות ולא יהיה בידו כתב מליצה שיש לו צרת הבת להשיאה לאיש ונצרך לסיוע קרובים שלא ישלחוהו לליטא רק ישיבוהו לפולין.12

"petere" ומקורה במילה הלטינית ליידיש מן הלשון הגרמנית זאת, חדרה המילה "בעטלער", לעומת

שהוראתה "לבקש". במילון ההיסטורי ללשון הגרמנית, מילונם של האחים גרים,13 מופיעים שני פירושים

למילה. הפירוש הראשון, הידוע והנפוץ, הוא: "עני נצרך". האחים גרים מביאים דוגמאות אחדות למילה

Bettler במובנה זה כשהראשונה שבהן היא תרגומו של לותר לפסוק: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"

)דברים טו, יא(. משמעות זו קרובה למשמעות המילה קבצן בלשון היידיש ובלשון העברית. הפירוש השני

שמביאים האחים גרים במילונם הנו ייחודי ונדיר יותר: ה- Bettler הוא אדם המבקש דבר מה בעקשנות

רבה. למשמעות זו מובאת דוגמה מיצירתו של המשורר הגרמני הנודע פרידריך שילר )1759–1805( שבה

המבקש, ה- Bettler בלשונו של שילר, הוא לא אחר מאשר בן המלך.14 דומה כי ניתן למצוא זיקה בין

משמעות זו, הנדירה והייחודית, לבין משמעותה של המילה בכתבים החסידיים.

לאחר שהגיעה המילה "בעטלער" ליידיש מן הגרמנית היא קיבלה משמעות שונה מעט ממקבילתה

"קבצן" שמקורה בלשון העברית. היחס הישיר בין הבעטלער למילה היידית "בעטן", שפירושה לבקש או

להתחנן, השפיע על המטען הפנימי של המילה, וכך נוצר ההבדל בינה לבין המילה "קבצן". מטען זה בולט

לעניין חזקה זיקה בעלת היא "בעטן" המילה הצדיקים. בכתבי "בעטליר" המילה של בשימושה ביותר

התפילה לאל. הפסוק "ואתחנן אל ה'" )דברים ג, כג( מתורגם: "און איך האב געבעטן צו גאט",15 ופירוש

חסידי לפרשת ואתחנן אף מעמיק תרגום זה: "איך בין געווארן בעטעוודיק" ]נעשיתי מתחנן[.16

כ"תחינה", לתרגמה שניתן "געבעט", במילה משתמש )1972–1907( השל יהושע אברהם ההוגה

ברצונו לתאר את תפילתם הייחודית של חסידי קוצק,17 ומביא את תרגומו של יהואש לפסוק "ואני תפילה"

על פי א' בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, ירושלים ותל אביב 1948, כרך יא, עמ' 5721. 10מתוך: ש' דובנוב )עורך(, פנקס ועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא, קובץ תקנות ופסקים משנת שפ"ג עד שנת 11

תקכ"א, ברלין תרפ"ה, עמ' 17, תקנות ועד שפ"ג, תקנה פח. שם, שם, עמ' 76, תקנה שעח. 12

J. und W. Grimm, Deutsches Worterbuch, Leipzig 1�54. 13שם, כרך ראשון, טור 1736. 14

תרגום יהואש, ניו יורק 1941. יהואש הוא שם העט של יהושע-שלמה בלומגארטן )1872–1927(, סופר יידי, משורר 15 ומתרגם. עיקר פירסומו בתרגומו של התנ"ך ליידיש הידוע בשם "תרגום יהואש".

חנוך הניך מאלכסנדר, חשבה לטובה, פיטרקוב תרפ"ט, פרשת ואתחנן, עמ' 32. 16תפילה" טאן צו נישט געבעט, א זיין צו תפילה, זיין צו הייסט דאווענען אז מען, האלט קאצק, אין פשיסכע, "אין 17 ]בפשיסחה, בקוצק, סברו שלהתפלל משמעו להיות תפילה, להיות תחינה, לא לערוך תפילה[. א"י השל, קאצק, אין

געראנגל פאר אמתדיקייט ]קוצק, במאבק לאמת[, תל אביב תשל"ג, עמ' 183.

בין הקבצן לבעטלעררבקה דביר-גולדברג�6

– "איך בין לויטער געבעט".18 הבעטליר הוא, אם כן, גם המתחנן או המבקש.19

ר' וב"בעל התפילה", המשמשים שניהם כאנלוגיות לצדיק בסיפורי כן, לראות ב"בעטליר" ניתן, אם

נחמן, שני ביטויים חיצוניים לאותה מהות פנימית עצמה.

בחינת שתי המילים, "קבצן" ו"בעטליר", מורה כי למילה "קבצן" יש משמעות שניתן לכנותה אופקית

– קיבוץ ממקומות שונים, בעוד שלמילה "בעטליר" יש מטען אנכי – בקשה שכיוונה מלמטה למעלה. גם

בנוסח ברכת המזון אנו מוצאים התייחסות לשני כיוונים אלה: "ונא אל תצריכנו, ה' אלוקינו, לא לידי מתנת

בשר ודם ולא לידי הלוואתם" – זהו הכיוון האופקי, ובהמשך: "כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה

והרחבה..." – זהו הכיוון האנכי. אנו רואים כי קבלה מן הכיוון האופקי, מבני אדם, נתפסת כשלילית ואילו

קבלה מן הכיוון האנכי, מן האל, נתפסת לא רק כחיובית אלא אף כאידאלית.20

רק בעטליר כזה, המבקש מלמעלה, ולא הקבצן המבקש מבני אדם, יכול לסמל בסיפורים החסידיים את

דמותו של הצדיק. המילה "קבצן" חסרה את הזיקה העמוקה כלפי מעלה החבויה במילה "בעטליר" ולכן

אין לה כל קשר פנימי ל"בעל התפילה" שאף הוא אנלוגי לצדיק בסיפורי ר' נחמן.

תשתית עומק נוספת המצויה במילה "בעטליר" קשורה בגורם הנוודות. הקבצן יכול לעסוק ב"מלאכת"

הקבצנות גם כשהוא מצוי במקום אחד21 ואילו הבעטליר הוא במהותו נווד ומהלך ממקום למקום. רבים

נתפסו אלו נדודים נודדים.22 ודרשנים מגידים של שכבה מתוך צמחה שהחסידות כך על עמדו כבר

כעניין מהותי ובעל ערך ייחודי, כפי שמסביר ר' יעקב יוסף מפולנאה בשם רבו: "ביאור מורי הנ"ל כי עניין

נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן

משם ולבררן...".23 אין לטעון, אמנם, כי כל המכונה "בעטליר" קשור קשר מהותי לראשוני התנועה, אך

ולבני זו לבעש"ט זיקה גם עומק לו כתשתית לצדיק מוספת המכוון ביטוי ספרותי הוא כשה"בעטליר"

חבורתו, שהיו בחלקם דרשנים נודדים.

ב

גם בסיפורים של צדיקים חסידיים נוספים אנו מוצאים אותה תפיסה פרדוקסלית שבה דווקא ה"בעטליר"

הוא הדמות המייצגת את הצדיק.

ר' ישראל מרוז'ין )1796–1850(, נינו של ר' דב בער ממזריטש, נודע בזיקתו העמוקה לסיפורי מעשיות

שאהב לשמוע ולהשמיע. הוא הבולט ביותר מבין הצדיקים, מלבד ר' נחמן, במספר הסיפורים המובאים

= אין אני אלא תחינה. תרגום יהואש לתהילים קט, ד. 18כפי שמציין עדין שטיינזלץ בפירושו ל"מעשה מז' בעטלירס". ראה ע' שטיינזלץ, ששה מסיפורי המעשיות של ר' נחמן 19 מברסלב, ירושלים ותל אביב 1981, עמ' 172. עם זאת, בנוסח הסיפורים עצמם מחליף גם הוא את המילה "בעטליר"

במילה "קבצן". על תפיסת הבקשה מלמעלה כאידאלית ראה י"ל אשלג, פירוש הסולם לספר הזוהר, ירושלים תש"ה, הקדמה. 20

גייארס" נייד הוא מציין זאת במפורש, כפי שראינו לעיל: "קבצנים פוס גם נחמן רוצה לדבר על קבצן שהוא כשר' 21 )קבצנים הולכי רגל(, ראה מעשה מחכם ומתם, סיפורי מעשיות, עמ' 60.

עיין י' וייס, "ראשית צמיחתה של הדרך החסידית", ציון, טז )ג-ד( )תשי"א(, עמ' 52–56, וכן שם, שם, נספח, "מבעל 22 E. R. Wolfson, "Walking as a גם: ראה .105–103 עמ' במקומו", יושב לצדיק למקום ממקום מהלך שם Sacred Duty: Theological Transformation of Social Reality in Early Hasidism" in A.

Rapoport-Albert (ed.), Hasidism Reappraised, London 1996, pp. 1�0–207 יעקב יוסף מפולנאה, כתונת פסים, למברג תרכ"ו, דף לה ע"א. 23

69רבקה דביר-גולדברג בין הקבצן לבעטלער

בשמו, בגיוונם ובמורכבותם, הן ברובד העלילתי הגלוי והן ברובד הרעיוני הסמוי.24 בסיפוריו של ר' ישראל

בבן 25"מעשה המלך", אל שבא בבעטליר "מעשה סיפורים: בשלושה "בעטליר" המונח מופיע מרוז'ין

הבעטליר שלא היה בו מום"26 ו"מעשה בשני אחים".27 גם בסיפורים אלו, כבסיפוריו של ר' נחמן מברסלב,

הבעטליר מייצג את דמותו של הצדיק עצמו.

בין רבות מחלוקות במוקד שעמד נושא תפילה, זמן באיחור עוסק המלך אל שבא הבעטליר סיפור

חסידים למתנגדים ובין חסידים לבין עצמם.

מעשה שהיה מלך של חסד שהתנהג בחסד גדול לכל החוסים בצל ממשלתו וכל מי שהיה לו איזה

דבר אל המלך בא לפניו בכל עת שרוצה בלי עת קבוע ומוגבל כלל ולא היה שום מניעה לגשת אל

המלך. אולם כאשר ראו שרי המלוכה שאין טוב לפני המלך להיות כחומה פרוצה וכי אין זה מכבוד

המלכות לטרדו בכל זמן בלי שיעור מוגבל, על כן עשו תקנה לזה וקבעו שעות מספר ביום אשר כל

מי שיש לו דבר אל המלך יבוא בזמן הקבוע...

המלך הוא כמובן מלכו של עולם, והשעות שנקבעו לאנשים לבוא לפניו הן הזמנים המוגבלים לתפילת

האדם. בהמשך הסיפור מגיע הבעטליר ונכנס אל המלך שלא בזמן המיועד בנימוק שבקשתו שלו אינה

דבר הנוגע לו עצמו אלא "דבר הנוגע למלכות", ובעניין הנוגע למלכות הוא רשאי כמובן להיכנס בכל זמן.

הבעטליר בסיפור הוא הצדיק החסידי שלתפילתו שלו אין זמן מוגבל. באמצעות סיפור זה מביע ר' ישראל

מרוז'ין את דעתו שרק תפילה מיוחדת, תפילת הצדיק, יכולה לחרוג ממסגרת הזמן המוקצב לתפילה.

הבעטלער כאן אינו אדם נזקק ביחס לבני אדם אחרים, להפך, הוא מיוחד מרוב האנשים, אך הוא מצוי

ביחס של נזקק ומבקש כלפי הקב"ה בלבד.

סיפור נוסף של ר' ישראל מרוז'ין שהבעטלער מופיע בו כדמות אנלוגית לצדיק הוא סיפור "המעשה

בשני האחים":

איש אחד מהמסתופפים בצל קדשו והיה נוסע תמיד למרן הריזינער. ואח"כ פסק מלנסוע זמן רב

מטרדת עסקיו והתחיל שמש הצלחתו לשקוע וירד מאד. ובהצר לו אמר לנסוע אל אדמו"ר להתפלל

עבורו להרמת קרנו. וכאשר בא לפני כבוד קדשו והתנצל לפניו וסיפר לו מרן מעשה שהיו שני אחים

דרים בכפר בקרעטשמי בבית אחד. פעם אחת נתעורר ביניהם מריבה ופירוד לבבות. ואחד מהאחים

עשה חתונה לאחד מזרעו ובליל הנישואין עשה סעודה בכלי זמר ומחולות ורקידין כנהוג. והאח השני

שהיה ברוגז עמו הלך ופשט את בגדיו וישכב עצמו במטה ויכסה עצמו במכסה על ראשו שלא יראה

שמחת אחיו. והיה שמה בעטליר אחד שהיה פורט על הכינור. ענה ואמר לבעל השמחה: אם תיתן

לי מידה יי"ש אראה לך שאחיך השוכב במטה יבא בתוך השמחים וירקד ערום בלי לבוש. ויתן לו

בעל השמחה מידה נכונה מיי"ש והבעטליר פרט עלי כינור שלו זמר נעים כל כך אשר עורר את אחיו

על חשיבותו של ר' ישראל מרוז'ין כמספר ראה י' דן, הסיפור החסידי, ירושלים תשל"ה, עמ' 54; ג' נגאל, הסיפורת 24 החסידית, תולדותיה ונושאיה, ירושלים 1981, עמ' 58; ג' שלום, "החסידות – השלב האחרון במיסטיקה היהודית", וכן ירושלים תשל"ח, עמ' 50, תרגום: צ' נרדי, בתוך: א' רובינשטיין )עורך(: פרקים בתורת החסידות ובתולדותיה,

בספרי, הצדיק החסידי וארמון הלוויתן, פרקים ד–ה. ר' ז"ק, כנסת ישראל, ורשה תרס"ו, עמ' 19. כותרות הסיפורים אינן במקור וניתנו על ידי לצורך סימון בלבד. 25

ז"ק, שם, עמ' 22–23. 26ר' ז"ק, בית ישראל, פיטרקוב תרע"ג, עמ' 32. ראה על סיפור זה בהמשך. 27

בין הקבצן לבעטלעררבקה דביר-גולדברג70

השוכב וקפץ מעל מיטתו ובא אל בית השמחה ורקד ערום בלי המכנסים. והנה הבעטליר הנ"ל קרא

אליו ואמר: משהקא משהקא עתה תרקד בלי מכנסים, טוב היה לך שלא היית ברוגז עם אחיך והיית מרקד עם המכנסים. עד כאן והבן.28

לכאורה זהו סיפור פשוט שהמסר שלו גלוי ומובן: לו היה החסיד מקפיד לנסוע אל הרבי בימיו הטובים

– לא היה יורד מנכסיו ונאלץ לנסוע אל הרבי בעוניו. אך בסיפור גנוז רובד נוסף בעל משמעות רבה מעבר

לאירוע הספציפי הנזכר בו. הסיפור עוסק בשני אחים הגרים בבית אחד, האחד הוא בעל משפחה ואילו

על משפחתו של השני איננו שומעים. תמונת מצב זו אי אפשר שלא תזכיר את סיפור שני האחים, האחד

רווק והאחר נשוי ואב לבנים, שגרו בבית אחד ובזכות האהבה והחסד ששררו שביניהם נבחר השדה שלהם

כמקום המקדש.29 בחלקו השני של הסיפור החסידי אנו עדים למריבה בין השניים שהביאה לכך שאחד

האחים לא הוזמן לחגיגה שערך אחיו. עניין זה יש בו משום אזכור לסיפור קמצא ובר קמצא, סיפורה של

שנאת האחים שהביאה, על פי המדרש, לחורבן ירושלים ולגלות ישראל.30

מי שמביא בסיפורו של ר' ישראל מרוז'ין לאיחודם מחדש של האחים הנו הבעטליר הפורט על כינור,

המסמל את הצדיק. הפריטה על הכינור יוצרת זיקה אסוציאטיבית בין הבעטליר לבין דוד המלך, ובכך גם

זיקה בין הצדיק למלך המשיח. אך ה"גאולה" שמביא הבעטליר בהביאו את האח השני אל מקום החגיגה

אינה הגאולה האופטימלית. זוהי גאולה שבעוני, שהרי האח מגיע ללא מכנסיו. האם מבקש הצדיק לרמוז

שבתוך האחים שנאת היא ייסורים, ללא הגאולה האופטימלית, הגאולה את המעכבת הסיבה כי כאן

העם?31

סיפורי ר' נחמן מברסלב הופיעו בדפוס בשנת 1815, כלומר בהיות ר' ישראל מרוז'ין כבן תשע עשרה,

של נינו שסיפורי להניח קשה הספר.32 של מהדורות שלוש לאור יצאו 1850 בשנת פטירתו ועד ומאז

הבעש"ט לא הגיעו לאוזניו של הצדיק חובב הסיפורים. נראה כי הופעתו של הצדיק כבעטליר בסיפורי ר'

ישראל מרוז'ין בנויה על התשתית של הופעת הצדיק כבעטליר בסיפורי ר' נחמן.

בסיפורו הוא "בעטליר" במונח נחמן ר' שעושה ביותר הבולט שהשימוש ציינו המאמר בתחילת

האחרון, "מעשה מהז' בעטלירס", בדמותם של שבעת הבעטלירס בעלי המומים. מומיהם של הבעטלירס-

הצדיקים בסיפור מתגלים בהמשך כסגולותיהם הייחודיות. לדוגמה החרש: "ואתם סוברים שאני חרש?

אין אני חרש כלל, רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי לכלום שאשמע החסרון שלהם כי כל הקולות כולם

הם מן חסרונות...", או כבד הפה: "ואתם סבורים שאני כבד פה? ]...[ אבל באמת אין אני כבד פה כלל,

אדרבא, אני מליץ ודברן נפלא מאד...".33 דומה כי לסיפור זה הייתה השפעה על אחד הסיפורים המוזרים

ביותר שסיפר ר' ישראל מרוז'ין, "מעשה בבן הבעטליר שלא היה בו מום":

לעיל, הערה 27. 28על אגדת שני האחים, זמנה ומקורותיה עיין ח' שוורצבאום, ממקור ישראל וישמעאל, תל אביב תשל"ה, עמ' 106–107; 29 א' שייבר, "אגדות על בית המקדש", מחקרי ארץ ישראל, ד )תשי"ב(, עמ' רצא–רצט; הנ"ל, "האגדה על מקום בית

המקדש שבירושלים בקוריאה", מחקרי ארץ ישראל, ה )תשט"ו(, עמ' שלו. בבלי גיטין נה ע"ב. עיין ע' ישראלי-טרן, אגדות החורבן, תל אביב 1997, עמ' 12–23. 30

על יחסו של ר' ישראל מרוז'ין לגאולה, גאולה שבחסד וגאולה שבדין, ראה בספרי, הצדיק החסידי וארמון הלויתן, פרק ג. 31שתי מהדורות נוספות יצאו לאור בשנת פטירתו, 1850. 32

זיקה פרדוקסלית דומה בין חסרונות למעלות מצויה גם בסיפור "מנורת החסרונות", סיפורי מעשיות, שיחות שאחר 33 המעשיות.

71רבקה דביר-גולדברג בין הקבצן לבעטלער

בניו אחריו לזכות את ורצה גדול והיה עשיר מעשה שהיה בעטלער אחד שהצליח מאד במעשיו

ויצוה להמילדת אשר בעת לידת אשתו וראיתן על האבניים אם בן הוא שיהיו בעטלעריס כמוהו.

יטילו בו מום קבוע עוורת או שבר יד או שבר רגל למען יכשר על ידי זה להיות בעטלער שדרכן להיות

ויפה מראה ותחמול עליו אמו להשחית תואר נולד לו ילד טוב רואי בעלי מומין. והנה פעם אחת

יופיו בעשיית מום ותאמר לבעלה: צר לי מאד על בן יקיר ונחמד למראה לעשות בו מום הנה ישאר

לנו זה אחד מכל הבנים בלא מום. ונתרצה לזה. אולם בהגיע עת הסתלקו מן העולם קרא לבניו ויצו

לתת את כל רכושו לבן השלם והתמים בלא מום. ויצעקו אליו בניו הבעלי מומין: אבי מדוע תעביר

את הדרך הלא נהפוך הוא כי עלינו הבעלי מומין ראוי לרחם ולחלק לנו מנכסיך ביתר שאת מאחינו

השלם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ואנחנו אין אנו יכולים לעסוק בשום מלאכה. ויען להם הבעטלער:

לא כן בני. אתם בעלי מומין אין לכם לדאוג מעתה כי ירושה טובה אני מניח לכם ואתם כולכם תוכלו

להיות בעטלירס מחמת המומין שקבוע בכם אבל הבן השלם שאינו מוכשר להיות בעטלער לו ראוי

ליתן את כל הוני ורכושי. וסיים בזה: הלא אנוכי מהילדים אשר אין בהם כל מום וכל ההון והממון שבעולם שייך לי והבן.34

נושא הבעטלירס זה מוביל את הקורא בהכרח לחיפוש משמעויות שמעבר לרובד הגלוי. מעשה תמוה

ומומיהם יוצר, כאמור, זיקה ברורה בין סיפור זה ל"מעשה מהז' בעטלירס" של ר' נחמן. ייתכן כי מתוך זיקה

זו ניתן להבין טוב יותר סיפור זה.

ב"מעשה מהז' בעטלירס" אנו פוגשים בבעטלירס שדווקא מומיהם מעידים על מעלתם על פני שאר בני

אדם. הבעטלירס הם מנהיגי העולם, הצדיקים, ומומיהם הם דווקא סגולותיהם המיוחדות. ייתכן כי קביעה

זו, הנובעת מן ה"מעשה מהז' בעטלירס", היא התשתית שעליה בנוי ה"מעשה בבן הבעטליר שלא היה

בו מום". התייחסות לנושא המומים כסגולות רוחניות, כפי שמופיע במפורש ב"מעשה מהז' בעטלירס",

עשויה לשפוך מעט אור על סיפור מוזר זה. בני הבעטליר בעלי המומים אלו שאר צדיקי הדור שהיו בעלי

סגולות רוחניות ייחודיות, ואילו את עצמו תיאר ר' ישראל מרוז'ין כ"בן שלא היה בו מום", כלומר כצדיק

ייחודית.35 קריאה בסיפורו של ר' ישראל מרוז'ין ללא התשתית של "מעשה בז' שאין לו סגולה רוחנית

בעטלירס" מוליכה למסקנה כי הוא ראה עצמו כמושלם שבין צדיקי דורו, שהרי הוא "הילד שאין בו מום",

אך התייחסות לסיפורו של ר' נחמן כתשתית שעליה בנוי סיפור זה מוליכה למסקנה שר' ישראל מרוז'ין

ראה עצמו בו בזמן הן כנעלה והן כנחות מכל שאר הצדיקים, ולכן מגיעה דווקא לו הירושה הגדולה.

שניות זו ביחס לעצמו, ראיית עצמו בו בזמן כעליון שבין הצדיקים אך גם כנחות שביניהם, אנו מוצאים

במקומות נוספים בדבריו, כמו במקור שלהלן:

טלינגטור, ש' ;24 עמ' תר"ע, פיעטרקוב חיים, שיחות ברייטשטיין, ש"ז נוספים: נוסחים וראה ישראל, כנסת ז"ק, 34 תפארת ישראל, ירושלים תש"ה, עמ' נז–נח; פ"ש קופלוביץ, סיפורי מר"ן הרמ"ח, בני ברק תשמ"ט, עמ' רמב. נוסח שעבר בעל פה בתוך המשפחה ראה אצל ש' שלום, "עלית זקני ז"ל", במתח הגבוה, ירושלים 1956, עמ' לה. נראה כי אחדות פעמים מתייחס אסף מעט. השתבש לדור מדור הצדיק של משפחתו בתוך פה בעל שעבר הסיפור נוסח לסיפור זה, אלא שדבריו נוגעים בעיקר בדברי הרקע ולא בסיפור המעשה. ראה ד' אסף, דרך המלכות, רבי ישראל לסיפור עגנון של המיוחד עיבודו וראה ,396 ;331 ;262 עמ' תשנ"ז, ירושלים החסידות, בתולדות ומקומו מרוז'ין

מעשה זה: ש"י עגנון, שירה, ירושלים 1984, עמ' 72–73. ייתכן מאוד כי תחושה זו של חיסרון קשורה בבעיית הלימוד שכנראה הייתה לו, עיין אסף, שם, עמ' 84–93. 35

בין הקבצן לבעטלעררבקה דביר-גולדברג72

פעם אחת התחיל לחשוב את צדיקי הדור. שהם האברים של המשיח. צדיק פלוני הוא הראש של

משיח וצדיק פלוני הוא היד של משיח וכו' וסיים אני מה. אני האבן. הדומם. הבערליאנד ]היהלום[

של הכתר.36

האם ר' ישראל מרוז'ין רואה עצמו כאן כגדול שבין הצדיקים, שהרי הוא העומד בראש הכתר, או כירוד

שבהם, שהרי הוא האבן, הדומם? הסתכלות דואלית עד אבסורד זו מאפיינת במקרים רבים את התייחסותו

אל עצמו: תחושת עליונות חזקה המשולבת בתחושה עמוקה של קטנות ושפלות.37

עיון בתורותיו של ר' ישראל מרוז'ין חושף את העיקרון הדיאלקטי המאפיין לדבריו את מהות האדם

והעולם, בדומה לתפיסת המשמעות הכפולה של ההוויה המצויה בתשתיתה של ההגות החסידית כולה.

וביחס ההוויה של הכפולה במשמעות המבחינה עולם השקפת מצויה החסידית ההגות של "ביסודה

שהם הניגודים צמד את תכופות מוצאים אנו החסידית בהגות לזה".38 זה מרכיביה שני של הדיאלקטי

ופנימיות חיצוניות ואין, יש וצורה, חומר כגון שונים, כפולים בביטויים המופיעים ההוויה של במהותה

וביטויים נוספים. העמדה המחשבתית המוצאת את ביטויה בדרשות החסידיות במטרה להבהיר את כפל

ההוויה נזקקת לשימוש בצמדי הניגודים. סיפור, ככל יצירה אמנותית, מאפשר ביטוי של עמדה נפשית-

בסיפורים למצוא יכולים אנו כך הדברים. של רציונלית הבהרה דווקא מחייב ואינו היוצר של רגשית

ביטויים המכילים בתוכם בו בזמן את הניגוד של כפל ההוויה המופיע בתורות כשני ביטויים הפוכים: יש

ואין, עליון ותחתון. הסיפור מאפשר שימוש בביטוי אחד המכיל בתוכו אותה כפילות בו זמנית ללא גבולות

מוגדרים בין הניגודים. כזה הוא הביטוי "בעטליר", המכוון לצדיק הן בסיפורי ר' ישראל מרוז'ין והן בסיפורי

ר' נחמן מברסלב, שיש בו אותה שניות הכוללת בו בזמן את שני הניגודים: המעמד החיצוני הירוד ברובד

הגלוי והמעלה הרוחנית הנעלה ברובד הסמוי.

ג

מראזלה.39 צבי יהודה ר' הוא לצדיק כאנלוגיה בסיפור "בעטליר" במונח המשתמש נוסף חסידי צדיק

בסיפורו "הבעטליר שמנע מן המלך לגזור גזירות"40 הוא מספר על מלך שגזר גזרות על היהודים אך בעזרת

בעטליר שחודר לארמונו הוא עובר גלגול חיים שלם הכרוך בתהליך ארוך ומורכב של תיקון, ובסופו הוא

חוזר לארמונו לאחר שהבטיח שלא יגזור עוד גזרות על יהודים. 41גם בסיפור זה ניכרת השפעתם של סיפורי

ר' נחמן הן באווירה הכללית, אווירת הפנטזיה המרחפת בסיפור, והן במוטיבים: המלכים הנלחמים ביניהם

ז"ק, בית ישראל, עמ' 12, וראה אסף, שם, עמ' 95. אסף דן שם בגרסה שונה של סיפור זה מתוך ספרו של ש' טלינגטור, 36 תפארת ישראל, ירושלים תש"ה, עמ' יח–יט.

נטייה דואלית אבסורדית זו תפסה האגדה העממית שכינתה אותו "הצדיק בעל מגפי הזהב חסרי הסוליות", ראה א"י 37 סויבלמן, סיפורי צדיקים החדש, פיטרקוב תרס"ט-תר"ע, סיפור פג. אסף מכנה נטייה זו "עצמת הנחיתות", ראה אסף,

שם, עמ' 93–99. ר' אליאור, "יש ואין – דפוסי יסוד במחשבה החסידית", מ' אורון וע' גולדרייך )עורכים(, משואות, מחקרים בספרות 38

הקבלה ובמחשבת ישראל לזכר אפרים גוטליב, ירושלים תשנ"ד, עמ' 53. ר' יהודה צבי מראזלה נפטר בשנת תר"ח. היה בנו של ר' משה מסאמבור וחתן דודו, ר' צבי הירש מזידטשוב. 39

פייבל מונק, שיחות צדיקים, ורשה 1898, עמ' 43–44. בסיפור זה אני עוסקת במאמר אחר המצוי כרגע בדפוס. 40סיפורים על ביטול גזרות של מלך תחת המסווה של עני או רואה ואינו נראה מצויים בספרות החסידית גם על המהר"ל, 41 ראה ב' ליבסקינד )עורך(, דברים יקרים וסיפורים נפלאים, פיטרקוב תרס"ה, עמ' 8, וכן על ר' לייב שרה'ס, ראה ר'

מרגליות, גבורות אר"י, למברג תרצ"א, סיפור יד.

73רבקה דביר-גולדברג בין הקבצן לבעטלער

שפחה ובן מלך מבן )"מעשה הלחם שקי עם והבעטליר נוספים( וסיפורים והעכביש" הזבוב )"מעשה

שנתחלפו"( שגובהו עד השמים )שלושת הענקים מתוך "מעשה מאבידת בת מלך"(. בתיאור דמותו של

הבעטליר בסיפור זה אין שום פרט הכרוך בעוני או בקבצנות. זהו אדם החורג מגבולות הזמן והמקום, אדם

שגובהו עד לשמים, והוא בעל כוחות על-אנושיים מבחינה פיזית ורוחנית. הבעטליר הוא המוביל את המלך

בכל תהליך התיקון שלו. נראה שגם ר' יהודה צבי מראזלה הושפע מן הבעטלירס של ר' נחמן בתארו כאן

את המנהיג כבעטליר.

ם ו כ י ס

נוספים ותרבותיים "בעטליר" מכילה, מעבר למשמעותה הראשונית, מטענים לשוניים כי המילה ראינו

למילה שייכות שאינן מסוימות קונוטציות "קבצן" למילה כך, על נוסף "קבצן". במילה מצויים שאינם

"בעטליר".

להזדרז ואין החסידי הלשון במטבע לדייק שיש בבירור עולה לעיל הנזכרים בסיפורים העיון מתוך

ולהמיר את המילה "בעטליר" במילה עברית טובה ומתאימה ממנה. שימוש בתרגום שאינו נכון מרחיק

"קבצן". מוטב, את הקורא מן המילה המקורית שיש בה, כאמור, תשתיות עומק שאינן מצויות במילה

אפוא, להניח את הבעטליר בבעטליריותו ולהותירו ללא תרגום, כפי שעשה ר' נתן בנוסחו העברי לסיפורי

המעשיות של ר' נחמן אף שידע והכיר גם הוא את המילה "קבצן".

טוביה כ"ץ, "ללא כותרת" תשס"ב, 2002

2002 טוביה כ"ץ, "ללא כותרת" תשס"ב,

מאת

אביבה וינטר

ביצירתו של כ"ץ מתקיים דיאלוג מתמיד בין מציאות גשמית לרוחנית, בין שמים לארץ, בין גלוי ונסתר.

היצירה, העוטה כולה כחול, מורכבת משכבות ומרבדים של משיחות מכחול בגוני כחול, שכמו מרחפות

על הבד ועולות ומתעלות כלפי מעלה. כ"ץ מצליח לעטוף אותנו בתחושת מסתורין וקדושה. הכחול מסמל

המשכן, כמו שבקדושה יסודות לעיטור בו בחר שהקב"ה והצבע השמימי הטוהר את כ"ץ של בשפתו

הציצית ומעיל האפוד של הכוהן. בנוסף, הכחול היה הצבע הדומיננטי של סביבתו הטבעית במשך 20 שנות

בביוגרפיה העבר נחלת בגדר נשארים אינם ארץ-ישראליים נופים אותם הכינרת. למול בקיבוץ שהותו

ניכרת יותר. כך גם של כ"ץ, אלא מתמזגים יחד אל תוך ההוויות הרוחניות שהוא מבקש לבטא מאוחר

ההשפעה של מורי הדרך שעיצבו את דרכו האמנותית והרוחנית: הצייר אביגדור סטמצקי והרבי מלובביץ'.

היצירה מבקשת, אפוא, לייצג ישות אחת לכידה היוצרת בתוכה סינתזה בין הממד הגשמי לרוחני.

לייצג מציאות ויכולים יוצרים אשליה תלת ממדית, היצירה המלבנים המאונכים בחלק התחתון של

בבית הבימה תצורת למשל כמו מציאות, פיסות המאזכרות אסוציאציות מעוררים שהם תוך גשמית

הכנסת. הללו מהווים משקל נגד לרצועות הרוחב הכחולות הצפות על פני התמונה כולה. הצבע האדום,

ני", קופץ לנגד עינינו במלוא העצמה ומסמל גם הוא קדושה, שהרי, כמו התכלת, הוא אחד מן הוא ה"ש

האלוקות את בכך ומסמלת ש', האות את מזכירה האדומה הגרפית הצורה במשכן. ששלטו הצבעים

ה וש' משולשת בעלת באמצעות אחד מכינוייה: ש-די. לצורת הש' שתי פנים: ש' מרובעת העומדת על צד

קדקוד הפוך. מצד אחד רצועותיה מושכות בתנועה חזקה כלפי מעלה ומדמות מעופה של ציפור, ומן הצד

האחר הקדקוד ההפוך יוצר כעין חץ המכוון כלפי מטה. הריבוע האדום, המנוגד לשאר המלבנים הכחולים,

מהווה מעין הד לש' השמימית וכך נוצר ביניהם שיח, אותו שיח בין שמים לארץ.

שכבות ידי על שהוסתרה ראשיתית צבע בשכבת האדום של שמקורו נגלה מושכלת בהתבוננות

הכחולים שהונחו מעליה. הפס האדום המטושטש מימין והגוונים הסמי-סגלגלים במקומות שונים על פני

הבד, שנוצרו ממיזוג האדום והכחול, מסגירים זאת. במקומות אחדים מבליח הלבן מבעד לשכבות הצבע

כמו כתמי אור הבוקעים מבעד לעננים. כ"ץ יוצר כאן אשליה לאור האלוקי הגנוז המתגלה בהבזקים שונים

במציאות.

כולה היונקת היצירה, של החיצונית הקליפה את רק מהווה הנגלה הנגלה. על רב ביצירה הנסתר

מושג את הסוד מתורת שואל כ"ץ האמן. נפש מצולות את בתוכה ומטמיעה לה, שקדמו מהשכבות

הכיסוי. הוא "מגלה טפח ומכסה טפחיים". ביצירתו מתמודד כ"ץ עם הניסיון לגלם את המופשט והנשגב

באמצעות החומר הגשמי.

]2 0 0 9 ע " ש ת ו " כ ת ר ב ו ח - ל ו ל כ מ [