כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשוויתגליון מספר 9 אוקטובר 2012מיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.

תוכןהעניינים

על הדרך - כתב עת מקוון בנושא ספרות, אמנות ותרבות עכשוויתמיסודו של המרכז לכתיבה יוצרת על שם שושנה מליק.

מערכת: יהודית מליק-שירןעיצוב ועריכה גרפית: חני דומבה

עריכה לשונית: יהודית ויוסי שירןניקוד והגהות: יהודית מליק-שירן, בת אור, הוצאה לאור

תמונת שער: דיוקן עצמי ומראה שבורה נורית צדרבוים info@bat-or.com www.bat-or.com :כתובת המערכת

גליון מספר 9 אוקטובר 2012

שירים4 אור ילחך את הפתחים

רחלי אברהם איתן5 בדרך אחת סיגל מגן

6 בדרך שלי יהודית מליק שירן7 יצא לקראתי אסתר ז. ויתקון

8 כסות הזמן אדלינה קליין9 מפגש אביבה גולן

10 מראות נילי אמיר-סגל11 פגישה זיוה גל

12 פגישה מקרית בשדות מיכאל רייך

13 ונאספה השיבולת רחל הרפז

סיפורים14 הלב זוכר יהודית מליק-שירן18 המחוג שאבד פוקס אילה

19 פגישה חצי-פגישה בועז שמואלי

21 מלח הארץ כוכי סרנגה

המרכז לכתיבה22 סיפורי ידיים מיכל רם23 סוד רועד לימור אטיה

26 מיסיס אייס עירית פפר

נא להכיר29 הילדה בעלת העין העצלה

אירית וייסמן-מינקוביץ30 נביעות בוקעות לפעמים מקרקע פצועה אדלינה קליין

31 שוזרת "מאות פרחים סגולים" ד"ר נורית צדרבוים

33 מסיפורי המקרא בראש אחר שושנה ויג

34 על "כלבי רפאים" ד"ר דליה הקר-אוריון

35 כמו רקדני בלט יהודית מליק-שירן37 מסתורין באיסברגטאון

אירית וייסמן מינקוביץ39 בין זהות למקום יהודית מליק-שירן

40 על שביל רכבת העמק יהודית מליק-שירן

42 מעבר לזמן, מעבר לחידלון רחל פרומן-קומלוש

43 געגועים מתרפקים על תל-אביב יהודית מליק-שירן

44 המדריך להתמצאות בתחום יחסי הציבור בארץ

יהודית מליק-שירן45 קרן אור בחשיכה

יהודית מליק-שירן46 יחסי תלות באהבה

יהודית מליק-שירן

47 עת לאהבה יהודית מליק-שירן49 על גרסת הספר האלבומית

שושנה ויג50 נשות הגאות והשפל דליה שביט

כתבות52 המלודיה של הנשמה

יהודית מליק-שירן55 אני והאחר של עצמי

ד"ר נורית צדרבוים62 בעקבות מרכזי לימוד העברית

בפולין שושנה ויג

67 "כלים מאושרים" סיגל מגן

שגריר תרבותי68 ספר היצירות של ילדי ישראל

כרטיס ביקור70 אופטימיות כריקוד חיים

יהודית מליק-שירן72 הקסם של אריאלה

יהודית מליק-שירן76 חיים עם סרטן הערמונית

יהודית מליק-שירן

בת השיר80 סימון זאבאלה מרגלית מתתיהו

על המדף81 אוף יהודית מליק-שירן

חופשה מהסרטים יהודית מליק-שירן

82 הכתיבה מרפאה את הנפש צהלה בן מוחה

85 יצאו לאחרונה בהוצאת בת-אור

תערוכות86 ממעמקים-מפת החיים של

שרה זלוטי ד"ר דליה הקר-אוריון88 ברוח הזמן - הנרי בצלאל

צפיר ד"ר דליה הקר-אוריון91 הדר ראובן ד"ר דליה הקר-אוריון

93 אחרי הגשם ד"ר דליה הקר-אוריון

95 שולי וולף "העונה החמישית" ד"ר דליה הקר-אוריון

98 מראה אדם - מראה מקום יעל גולדמן

100 משחקי צבע ואור אורית פיטשון

102 בעין פקוחה יהודית מליק-שירן

104 דיוקנאות פנים עירית כרמון-פופר

בגליון הזה יש פגישות עם עצמי, פגישות עם האחר בקבוצה, פגישות עם נופים וצבעים, מראות וקולות,

פגישות עם נוסטלגיה וגעגוע לרכבת העמק הצפונית שחצתה יבשות כדי להגיע ליעדה. כל פגישה היא

תיאור של מסע פנימי מואר ומסע חיצוני שלא מוכר. בדפי הגליון יש פגישות שיוצאות מתוך הנשמה,

פגישה עם שיריו של בן סנוף ופגישה עם שיריה של רחלי וולשטיין, שתי הפגישות הללו יוצרות הד מוזיקלי

בכל דפי הגליון. משהו בשירה של שניהם יוצר פגישה בתוך פגישה, תפילה מתנגנת בתוך שירה. המלודיה

של הנפש היא המדיטציה של הנשמה.

ויכולה להחשיך. בדפי הגיליון פגישה עם השירה הופכת את היוצרות פגישה אחת בחיים יכולה להאיר

על פי הן. פגישה עם הפרוזה מטשטשת את הגבולות בין תלות לעצמאות, בין מציאות לדמיון, בין הגיון

לשגעון. פגישה עם ילדים כותבים היא חגיגה לנשמה. אני מאחלת לכם שנה טובה, שנה של יצירה פוריה,

של עשייה ברוכה מלאת הנאה.

אפשר לשלוח חומרים לגיליון מס' 10 שיעסוק בנושא שפה.

חג שמח

יהודית

דבר העורכת

כשחשבתי על הנושא “פגישה” ראיתי לפניי את גלעד שליט נפגש עם אביו

נועם, לאחר שחרורו משבי החמאס. הפגישה המרגשת הזאת הדהדה ימים

רבים, עת ערכתי כל שנה את כתב העת “על הדרך” בתקווה, בציפייה שהוא

ישוב אלינו בריא ושלם. תודה לאל שהוא עמנו.

4

אור ילחך את הפתחים רחלי אברהם-איתן

בבואך הייתי כנצן שנגעה בו קרן

ונפתח אל הרגע כשושנה

אל נשיקת-שמש

שטת מעבר עצור מתפ

מפשטת כעיר העתיד –

שעל-שעל נבנית

ה מים רבים הביאו אל קרב

ויהי אגם

ט ים משי והסהר במ

ואכרע אל הסהר הנרעד

נרטבת

שותהבלכתך – אלך.

לאן?

לנער געגועים כאוקינוס

מנער גליו אל החוף

אביט אל דמותך בי

נעה כסהר באגם,

מעגלים מעגלים

אהבה עברית

בשובך

אור ילחך את הפתחים.

5

בדרך אחתסיגל מגן

בדרך אחת חדשה,

פגשתי הלילה

אשה

אשה אמיצה שצועדת,

אשה אמתית שפוחדת,

אשה אמיצה, מנסה

אשה שאינה מכסה.

בדרך שלי לאני,

פגשתי נוד תמהוני

בינות עננים וטרשים

מסיט מסמרים וקרשים.

בדרך אחת מתישה

פגשתי הלילה אשה,

פגשתי נוד מהלך,

פגשתי אותי

ועוד איך.

6

בדרך שלייהודית מליק-שירן

בדרך שלי נאספו הרה ואיו

זו יוקדת את זו באש.

נסיתי להביא מנחת פיוס ביניהן

אך לא צלחה ידי.

זו אומרת: ”שלי הוא”.

וזו אומרת: ”שלי הוא.”

אף אחת לא מרפה.

זו עם קסמיה

וזו עם נחשיה

ומחול יורה אש

הוסט על פני גבעות משתפלות

חובק כחבוק פיתון

אויר מעלף

רקיע עגמומי

מחול בלהות

והבהלה לא התבלבלה

המשיכה לעקד על מזבח

ההיבריס

צפרנים שלופות

קצוות שער

קרעי עננים

בעוד

אסיריס מחכך ידיו בהנאה

וזאוס מזעיף פניו

כל אחד בדרכו

נושף בערפו

כנשוף הרוח ברשפי האהבה.

7

יצא לקראתיאסתר ז. ויתקון

מעבר לנהר יצא לקראתי

אדמוני שעיר ויפה עינים.

הנהר שצף מלים קשות

נאבקנו עד עלות השחר

והשיר צלע על ירכו

אדמוני ויפה עינים.

אשה ושיער אדום נורית צדרבוים 1982

8

כסות הזמןאדלינה קליין

בשבילי כסות הזמן

השעון רץ במהירות מתישה

פניך מחוגים נעים

שומעת תקתוק עיניך מבין הריסים

כל נשימה של מלה נאמרת

חשבון המלצר עם חיוך שעוני

יש סבילות למצבים לא אנכיים

לזמן שביר,

בו פוסק אותו תקתוק מתיש

להצביע לכוון חצות.

מה לבית הקפה

שהוא ממהר כך

לשטף את שארית התירים

שאינם ממהרים,

חפצה למשך עוד ועוד

השעות הקטנות הללו

והוא מכבה פנס הקסם במחי.

חשכה בשביל החלב.

לאן כלם אובדים בשעון העגום

אפלו פניך מטשטשות

מול כוכבים גבוהים כל כך

בחשך הקר הזה.

יודעת כי אנחנו יחד

אך אני לבד.

9

מפגשאביבה גולן

היום הזה, כלו חסד

קשת בין ענני הזמן.

שעות גנובות של נחמה

מלוא החפן, פרי אהבה.

אולי מחר, אולי עוד פעם

נגמע מצוף דבש הנשיקה.

לא נשכח שכר הטעם

שפתים לוחשות תשוקה

זה לא חלם, או אגדה.

מפגש ביום שטוף זעקה

משק כנפי יונים צחורות

על פני ים של סערות

בשמי דרכנו, אור נוגה

לבנו, רטט כנורות

אולי נקטף לבלוב של רגע,

אולי ימים זרועי גבורות.

10

מראותנילי אמיר-סגל

עומדות שתי נשים

זו מול זו

עיניהן כמראות

משקפות בבואות.

עץ התאנה בחצר

בית הספר

בימים רחוקים

יושבות בצלו

צוחקות מפטפטות

במשובה של ילדות.

היתה שעת צהרים חמה

והצל היטיב עמן

הרגיע קמעה.

הזמן עצר מלכת

וטוב היה.

עברו השנים -

עומדות זו מול זו

צוחקות במבוכה

שותקות זכרונות

של ילדות מתוקה

מבקשות בלבן:

לו רק לא יכבה האור

בתוכי

בתוכה.

*לליאורה

11

פגישה זיוה גל

את השיר הזה אני פוגשת

כשהוא פוקח רגשותיו, עדין מהסס

אינו מבחין

מימינו ומשמאלו.

מן האונה הימנית אנחנו מרצדים

מחוץ לגבול שבו אני נגמרת,

בין הצורות הממהרות להתפשט

מנקודות ומקוים

ומחברים אנרגיה מתרוצצת אחר שריקה של תעתוע

אלפי גונים ללא שפה.

העור והצל נורית צדרבוים. טכניקה מעורבת 1985

*לליאורה

12

פגישה מקרית בשדותמיכאל רייך

מה יפתה השבת עת לכתי לשדות

לפוש ללגם בין ערבים

אויר עמקים צלול מאד

להשקיף אל ברכות המים.

פתאם ראיתיך בין שביל לשדות

בפאתי מרחבים מזהיבים

בעינים תמהות צפיתי בך

ואלחש נפעם: האם...

חרצית יוקדת גחנת לקטף

שטיח פלא ארוג מול פני

שמחה הציפתני וצער אין סוף

כי תעה שביל חייך אלי.

אז שאלת: זה אתה? עניתי:

אכן!

עצרת ושתיקות סביבותיך

קסמך מני אז... שריר, קים

אף ראיתי עצבת עיניך.

חפשתי בהן ניצוץ מרצד

של שמחת חיים, של גיל

את השבת בחיוך עגום

ומפכח

ולחשת: סתם ערב רגיל...

נטלתי נבוך את ידך בידי

לא בקשתי ממך דבר,

אשר פתאם התדפק על דלתי

13

ונאספה השבלת רחל הרפז

יבולת. לא חרש, לא זרע מעולם לא אסף ש

פים שנותיו נכתבו, בין הד

בקדרות האבן, בין נדרים, חרמות ותפילות.

בית הוריו נסוך עיראק,

מטה בחברון בס

. הוא לומד וחולם וכמה

יפורה הצורב הארץ מחלחלת ס

פרעות מאכלות, מלחמות מלחכות,

והעלם חומק בין לשונות האש,

רדן, על גדותיו מהלך. נמלט לי

דות בוער מבטה במרחב הש

אוגדת שיבולים לאלומה.

ים שנותיו נכתבו. פ והוא, בין הד

מטה רחוקה הס

אצה ללחש לקני הסוף על הזר,

תלה חלום. פת הירדן ש בש

מטאות בשדה נמהלו הס

חברו תפילות לחלומות

חרמות נשטפו בנהר

דרים. ברגבים התרו הנ

1414סיפורים

הלב זוכריהודית מליק-שירן

ביום שבא דוד יהושע מברוקלין לבית החולים ע”ש לוינשטיין

ברעננה וראה את אחייניתו רוחל’ה מחוסרת הכרה, לא מש

ממיטתה. במקום הזה היה מתפלל לאלוקים בורא שמים

מאתיים כבר ניע ללא השוכבת לנערה מזור שיתן וארץ

האזמרגד עיני יפקחו בו ביום נדר: נדר הוא יום. שבעים

שלה, ידע כי נולדה מחדש. ביום הזה יקחה עמו אל קברו

של המשיח הרבי מלובביץ’. הנערה היפה הייתה מחוברת

למוניטור שהסדיר את פעימות לבה. עיניה העצומות מאנו

להתעורר. רחוקה הייתה מדאגת הוריה. טרדות היומיום לא

בין שני העולמות. מחוברת הציקו לה. עתה היא מרחפת

וויטמינים אוכל תמיסות של ודקיקים שקופים בצינורות

ושוקעת אל עולם הזוי שמוחה רקם עבורה. כמו נסיכה היא

באות שהיו פעם כל לבנים. מצעים על במיטתה שרועה

אמה לבנה הייתה המיטה, מצעי את להחליף האחיות

מסייעת לאחיות להושיב את בתה בכורסה ארוכת מסעד

היה בעיקר הצינורות. כל על תיפול שלא עליה משגיחה

חשוב לייצב את הראש ובמצב הזה הייתה חופפת את שער

מעורר היה המסג’ שלו. הזהב בתלתלי שהאריך ילדתה

פלאים בראש שעבר ניתוח. ידיה של האם היו משוטטות בין

שורשי השער מלטפות את קרקפת העור ובתנועות לישה

סיבוביות מזרימות את הדם מעניקות לו חיים.

לדרדקים מורה אברך יהושע, הדוד היה הרחצה בשעת

מוסיף היה בית-החולים. של בבית-הכנסת מתפלל

תפילות שהמציא ומתחנן על אחייניתו הנאבקת בשרעפי

חלומותיה. ‘אלוקים אל רחום וחנון ארך אפיים עושה חסד

לאלפים הבא מזור לאחייניתי רוחל’ה שימיה הופכים לילותיה

והיא לא מתעוררת.’

אישה בנוכחותה. החדר את מאירה הייתה לבנה ואמה

ממדים כבדת אורה. תמצא תמיד בפניה שמים. יראת

אוספת שערה הארוך הייתה כבדות דוביות רגליים בעלת

ראשה מעל כנזר אותן מסובבת ארוכות צמות לשתי

הבוהק מצחה צבעונית. מטפחת מניחה הייתה ועליהן

המיוסרות הפנים על בולטים היו השינה טרוטות ועיניה

שלא ידעו מרגוע מזה ימים רבים. לעתים הייתה מתבוננת

מקנחים השחקים גורדי את ורואה לחלון מבעד החוצה

בוכות עיניה היו ואז התכלת בשמי שבצבצה הזעה את

וספר עומדת הייתה ככה בגעגוע. מתרפק היה והגוף

תהילים קטן אחוז בידה הימנית. רק שפתיה היו ממלמלות

פנתה. לא מי אל אור. אשת מגברליה שקבלה בברכה

אפילו המסורתיים. הקבלה ואנשי המיסטיקנים כל אל

הביט רוחל’ה. של לחדרה סר ובעצמו בכבודו רנטגן הרב

בזהב הבוהק בראשה התמקד דומם. השוכבת בנערה

פעם היה אלינו’. תשוב רוחל’ה חיה ‘כעת ופסק תלתליו

אחת ונתן תקוה חדשה. בפגישה מקרית באוטובוס העושה

דרכו מתל-אביב לרעננה פגשה בגברליה, מדיום המרפאה

בצליל וצבע. האשה הצעירה השרתה עליה שלווה וביטחון

ואפילו שמיהרה לדרכה הבטיחה שתבוא לבקר את רוחל’ה.

תמורת חיי המחשבות.’אתן קדחו לבנה של מוחה בתאי

החיים ככה נקטעו אביה...איך אל ילדתי השב רק חייה.

מבוגר שלומי בשכונה? שגדלו האלה הילדים לשלושת

ביחד. היו תמיד בנפש. חברים ורוחל’ה מיהודה בשנתיים

אפילו בטירונות לטקס הסיום המכובד הזמין את חבריו. היה

ברור בשכונת התנאים ביפו ד’, בבניין המגורים הדו-קומתי

למשפחה אותם הפכו משפחות שלוש של שהילדים

הייתה ומאוחדת. אם קרה שאחת הנשים אחת מחוזקת

המשפחות מאחת בת או בן סלים, עם מהשוק חוזרת

כשהיה מבחין בה, היה מיד מסייע לה. הכאב הפך לבן בית.

לבלות יצאו ויהודה. שלומי של החיים נקטעו אחת בבת

נהג היה שלומי הקטנה’. ‘תל-אביב במועדון חמישי ביום

של אלוף בקריה. קיבל את הרכב ואסף את חבריו לבילוי.

תמיד היו שבת. בערב בדיסקוטק מבלים היו לא הילדים

יושבים על הדשא עם המשפחות משתפים אותם באירועי

השבוע. חיים טובים היו לנו בבניין שלנו. כאשר עשו דרכם

הביתה בשעה אחת לפנות בוקר הגיח רכב ממול שסטה

ממסלולו ונכנס ברכב הצבאי של שלומי. החבטה הייתה כה

גדולה ששני הבחורים שישבו קדימה נהרגו במקום ורוחל’ה

מצאו המחלצים כשבאו בראשה. נחבלה מאחור שישבה

בקילוח דם זב ומראשה בטיחות בחגורת חגורה אותה

דקיק. צופרי הסירנה פילסו לה דרך. הביאוה לבית-החולים

ארוכות שעות ארבע ניתוח. לחדר הובאה שם איכילוב.

מורטות עצבים הייתה שם. שלושה בחורים הובאו למנוחות

עולם למחרת בבוקר. שניים שהכרתי מילדות ואחד שהיה

שמחת את שלקח אחד ההגה...אותו על ונרדם בגילופין

החיים של שלוש משפחות.

בשבעה ישבו שתי המשפחות יחד. הן גרו באותה קומה. רק

דלת חיצונית הפרידה בין דירה לדירה. אליהו שלי ישב עמם.

שבר מותו כבן. אהב מהגן רוחל’ה של חברה יהודה את

1515סיפורים

הובא פעמיים לבו. את

פעם בית. לביקור רופא

של אמא רינה בשביל

אליהו בשביל ופעם שלומי.

ולא לאכול רצה שלא שלי

ימים שבעה לשתות. רצה

בכה. שבעה ימים ישב עמם

את מסתיר לא המזרן על

הילדים בלי נחיה ‘איך כאבו.

איזה ושלומי ‘יהודה שלנו?

בלעדיכם, נחיה איך פרחים,

בבית איך?’ את מקומו איך,

לסירוגין תפסו לידי החולים

אחיותיהם של שלומי ויהודה.

הן נתנו לי כוחות לא להשבר.

עושות היינו השבעה אחרי

של מיטתה ליד תורנויות

רוחל’ה. רותי אמא של יהודה

ואני. שלומי של אמא ורינה

הפצעים הזמן שנקף ככל

ורוחל’ה הגלידו הפיזיים

בבית- לשיקום הועברה

החולים הזה. המרחק הפיזי

המרחק את מטשטש לא

הרגשי שמצטמצם כל פעם

קראו בבית-החולים מחדש.

היו הנמה’. ‘היפהפיה לה

ורואים חדרה ליד עוברים

בכוחות הנושמת יפה ילדה

עצמה אך עיניה עצומות. מתי תתעורר היפה בנערות? היה

לבי שואל והמענה היה רחוק מלהגיע.

עוזר לאנשים. מדריך בתנועת יהודה. יפה היה איזה בחור

הנוער העובד והלומד. עשרות ילדים היו יושבים על מדרגות

הבית מבכים את לכתו. ג’ינג’י תכול עיניים ובהרות חן. מהגן

של סמדי הגננת החליטו להיות חברים. שתים- עשרה שנים

החברות הייתה בתוכם. אהבנו אותו כבן. בשכונה קראו להם

‘יהודה של רוחל’ה.’ ו’רוחל’ה של יהודה’. במחוייבות אישית

הייתה ממציאה משחקים במתנ”ס הקהילתי. ‘המשחקיה

של רוחל’ה’. הייתה מלמדת פעוטות לשחק מתוך מחשבה.

איזה פרח? עלם חמודות. ושלומי, אותם. היו מזהים ככה

שתי גומות חן שובבות היו ניבטות מפניו בשעה שפטפט.

היה רחב כתפיים ומוצק כזה. הבנות בשכונה היו מחזרות

אחריו. היו יושבות על הדשא מחכות שישוב מהבסיס. כמה

כל ופיזיקה. במתמטיקה מחונן היה לשובו. מצפות היו

להרחיב תל-אביב מאוניברסיטת מענק מקבל היה שנה

קרבית, בהנדסה מיוחד לקורס שהמתין בשעה ידיעותיו.

הפכו עשרים מחבריו והוא בתוכם להיות נהגים של אלופים

בקריה. ככה יצא המזל. והחלומות התרסקו לנו בפנים’..

בידה השמאלית אחזה בברכת המרפא שנתנה לה גברליה.

כשנפגשו רוחל’ה. את לבקר באה שבאמת אישה אותה

שוב חשה מתוך עיניה שביל של אור זורם מתוכה אל עיניה

על ידיה הניחה היא אותה. מקיפים אהבה של ורטטים

את לימדה עיסוי של קלות ובתנועות רוחל’ה של ראשה

דיוקן עצמי - אדום וירוק משלימים - נורית צדרבוים 2011

1616סיפורים

“באצבעותי ולנפש. לגוף המרפא ברכת את לברך לבנה

ארפאך ואתן מזור לגידך,ריפוי לעצמותיך. ברכה בכפות ידיך.

יזרום הדם בקלות בכפות רגליך ויביא מרפא לנפשך. ריפוי,

הזנה וברכה לגופך.”

כניסתו לחדר של הדוד יהושע קטעה את הרהוריה. בעודו

מתבונן בשערה הרטוב המסורק ומריח את ניחוח השמפו,

עיניה. אמה לבנה הבחינה מיד רוחל’ה את פקחה לפתע

בשינוי והסבה את תשומת לבו. ‘תודה לך אלוקים ששעית

הגואל תחלואי. לכל הרופא אלוקים לך תודה לתחנוני.

שהודה בשעה ורחמים.” חסד המעטרני חיי. משחת

לאלוקים יצאו הדמעות לשוטט על פרוסות לחייו גולשות על

זיפי זקנו החום. עיניה של רוחל’ה סבבו את החדר. החדר

הלא מוכר לא הותיר בה סימן. לבנה שאלה את בתה אם

הסימן ותאשר. עיניה את שתעצום היא מי יודעת, היא

הזה עבד גם לגבי הדוד יהושע ואביה אליהו שקומתו שחה

ועתה נעזר במקל הליכה. מאז המוות הכפול של הבנים לא

שב לעצמו. היה רזה וכחוש. לעתים שוכח לאכול ולשתות

הדשא כרי על בצהרי-היום מעולף אותו מוצאים היו וכך

למרגלות הבניין.

את הכירה היא חלקית. אליה שבה רוחל’ה של הכרתה

אחיותיו של שלומי ולא הכירה את הוריו. את הוריו של יהודה

הכירה אך לא הכירה את אחיותיו. השהות בבית לוינשטיין

קצרה מהרגע שפקחה את עיניה. המשפחה הגדולה שלה

ערכה לכבודה מסיבה בשעה ששבה הביתה. חודש לאחר

מכן עשתה דרכה אל ברוקלין יושבת במטוס אל-על בסמוך

לדודה. חופשה בעיר ניו-יורק תעשה לה רק טוב.

חשה ברוקלין. של הצרות הסמטאות אל בבואה כבר

רוחל’ה בהילה קסומה העוטפת אותה. בבית דודתה שרה

הפופיק וחולצת הצמודים הג’ינס מכנסי את החליפה

עטפה רגליה את למגע. רך כותנה מבד כחולה בחצאית

בגרבונים בהירים עד לברכיה. את נעלי הספורט האופנתיות

שלה לא החליפה. הייתה לה אהבה מסויימת אליהן ונפשה

את החליפו שרוול ארוכות מלמלה חולצות בהן. נקשרה

נקלע לשתי צמות ושערה הפזור המלתחה הישנה שלה.

ארוכות בהירות שהבליטו את עיני האזמרגד שלה. חופשתה

לטייל יהושע. הדוד של בנותיו לחופשת משותפת הייתה

ברחובותיה של ברוקלין הנושקת לשמים היה חוויה מרנינה

ועם הארבע-עשרה בת לאה עם הולכת הייתה עבורה.

מירל’ה בת גילה אוחזת בידן וראשה תקוע בכיפות הצריחים

של גורדי השחקים. הארכיטקטורה והעיצוב האדריכלי של

אותה מובילות היו הן אותה. הדהימה הגבוהים הבניינים

כסומא מחזיקות ידיה ומכריזות על מכשול בדרך, פן תמעד.

גגות את סופרת הייתה מעלה. כלפי מהופנט ראשה

אותן. שיטוט ואת הקומות המאכלסות הבניינים הגבוהים

כזה בברוקלין היה עינוג קוסמי עבורה.

ויכוח שומעות היו מדרש ובתי כוללים ליד עוברות כשהיו

היו פעם לא מוריהם. לבין חכמים תלמידי בין מפולפל

נשענות על אחד הבתים מנסות לזהות קולו של פלוני שהיו

הן להפסקה, יוצאים הצעירים האברכים כשהיו מכירות.

והיו כאלה שנעטפו היו עוברות במהירות למדרכה אחרת.

בניחוח הבושם שנותר מאחור מנסים לדמיין מי מהשלוש

השתמשה בניחוח מתוק כזה.

ערב כל בתורה חכם תלמיד מארח היה יהושע הדוד

בן מלמד דרדקים בקווינס. ואל ביתם הוזמן אברום שבת.

כשסעודת השבת הוגשה בחן אברום את פניה של רוחל’ה.

שהגניב וככל חומים עפעפיים בריסי כוסו שלה הים עיני

מבט אל פניה חשה ברטט קל המרעיד את איבריה. פניה

הואדמו כשדודה סיפר לתלמידו מאין הגיעה האורחת. כל

אותה עת הרכינה ראשה אל ידיה הרועדות ופחדה פן חיוכה

ילדיו תשעה יושבים היו הארוחה אחרי יסגיר מחשבותיה.

במספר עם רוחל’ה ואברום והיו משחקים בחידון שהמציא

עבורם הדוד יהושע שהיה בקיא בתורה.

ככה חלפו הימים. דודתה שרה הייתה מלמדת את רוחל’ה

ובחוטי רך בצמר סורגת הייתה לעין עין הבית. מלאכות

תחרת קרושה. ידיה הפליאו אותה. הייתה יושבת במרפסת

את המעטרים דוד מגדלי עם כיפות וסורגת דודיה בית

אשישות כבדות מיין נורית צדרבוים

1717סיפורים

לה. היו ותפיסה קלה ירושלים. חוש מהיר העיר העתיקה

להנאתה בו קוראת והייתה בסידור אוחזת הייתה לעתים

ובנותיה. בעיקר ואחר מנהלת שיחות עמוקות עם דודתה

וציוריה הרקומים וכסתות לכרים ציפות לרקום על אהבה

היו מרהיבים ביופים.

ידיים טובות יש לה. תראי איזה “ילדה טובה רוחל’ה. איזה

דיוק”. היה פונה אל רעייתו אחרי שראה את עבודותיה של

רוחל’ה.

הרבנית איתך. בדברים לבוא רוצה שטיינמיץ שאול "רבי

גאולה בקשה ממני שתפנה שעה ותפנה לבית מדרשו.”

“הרבי שלנו תמיד משוחח איתי על תלמידנו. זה לא חדש.”

“כן. אתה צודק. אבל הרבנית רמזה לי שמדובר בשידוך.”

"את רוצה להגיד שאחת מבנותינו תתארס הקיץ הזה. זה

גדול.” כאשר שם כבוד גם הייתי אומר. אבל, מוקדם מדי

פעמיו אל חדרו החדש של הרבי שאול שטיינמיץ פגש שם

את אביו של אברום הכהן. שני המלמדים התחבקו וברכו זה

את זה. עניין משותף הביא אותם להדברות ישירה. אברום

מעוניין ברוחל’ה. העניין בא לו בהפתעה.

הקיץ בחופשת מתארחת היא אחי. בת היא “רוחל’ה.

אם בבטחה, להגיד לי קשה להוריה. יחידה בת היא כאן.

היא נשארת כאן. שהייתה בביתי זמנית מאוד. אתה יודע

משוחח הרבי בעוד ואודיעך.” הנערה פי את אשאל מה,

לאישה רוחל’ה סייעה משם הרחק לא תלמידיו שני עם

בנסיון עליה. שהשטתחה לאחר מהמדרכה לקום דתית

הראשון הצליחה, אך האישה מעדה שוב אל זרועותיה של

התקהלות. עוררה המעולפת האישה הקייצית. השמש

סליה וכל מרכולתן נשפכו על המדרכה. נשמתה נעשתה

כבדה עד שפסקה. רוחל’ה מתחה את גופה והניחה את

רוחל’ה משפתיה. בצבץ קצפי ריר חזה. לוח על ראשה

לא איבדה את עשתונותיה. דחפה את אצבעותיה אל פיה

אצבעותיה שילבה אחר תכולתו. את ורוקנה האישה של

ולחצה על מפתח לבה בספירה קצבית עשתה לה הנשמה

החובשים כשהגיעו אמבולנס הוזעק בינתיים מלאכותית.

הכרתה של האישה וקצב נשמתה שבו אליה. היא הובהלה

מישהו ברכיה על לעמוד ניסתה כאשר החולים. בית אל

הושיט לה יד. היא נעזרה בידו והתרוממה קלות על רגליה.

החוצה “יצאתי בלבה. נעורה שמחה צהלת “אברום”.

במטרה לראותך והנה אתה כאן.”

והפליא שבחים לה חלק הבחור רוחל’ה”. גיבורה, “את

במחמאותיו.

“אל תגזים.” הביטה בו וראתה את החיוך המקסים שכבש

אותה מהרגע שעיניהם נפגשו.

”מה את עושה כאן לבד?” היא הביטה אל ידיה

“אני חייבת לשטוף את ידיי. אחר-כך אענה לך על שאלתך.”

בית- שתלמידי הצרכניות אחת אל אותה הוביל אברום

המדרש הלומדים יחד עמו לעתים קונים שם את מצרכיהם.

כאשר נכנסה הראתה לה בעלת הצרכניה היכן הכיור, אפילו

סבון מאריזתו החדשה הוציאה לכבודה. לאחר שנגבה ידיה

יצאה אליו. הוא המתין לצאתה מחוץ לצרכניה. עדיין הייתה

שהמתעלפת הידיעה הועברה לאוזן מפה התקהלות.

הייתה אשת הרב הגדול חנוך לבית לוין.

“לווה אותי הביתה, אברום.” רק צליל שמו בשפתיה העביר

בה רעד לא מוכר.

בדממה הלכו כאשר זאת.” עושה הייתי שתבקשי, מבלי

כיס אל הימנית ידה את רוחל’ה הכניסה דודיה. בית אל

חצאיתה ונתנה לו תשורה קטנה.

“רקמתי אותה בשבילך.”

‘זה הדדי. היא מרגישה אלי משהו. זה פשוט משמים. ללב

יש עיתוי משלו. מהרגע שפגשתיה ידעתי שלי היא נועדה’.

לחיי. את המדגדגת בצינה חשתי בחיוך. אמרתי “תודה”.

רגעים שבאותם ידעה, לו אותי. עטפה גדולה התרגשות

ממש, אבי מבקש אותה עבורי.

העטיפה נייר את פתחתי כאשר לשלום. ממנה נפרדתי

רקום זהב ובאותיות ירוקה כיפה לעיני הצבעוני התגלתה

שמי אברום כשמכל צד מגדלי דוד זוהרים אלי. החיבור בין

ריבועי המגדל לבין אותיות שמי הראה לי שבחירתי נכונה.

רוחל’ה אשת חיל. והיום איזו גיבורה? איזו תושיה? כבודה של

בת מלך פנימה. שמתי לב אחר-כך ששאלתי נותרה ללא

מענה. אך שמחתי כל-כך לראותה. ברחובות העיר דיברו על

החיאתה מחדש של אשת הרב. סיפור הצלתה נודע ברבים.

יחוס וכבר התדפקו על דלת בית דודה תלמידי רבנים עם

ומעמד. כולם רצו זיווג כזה עמה. דודה יהושע ורעייתו שרה

היו מקובלים בקהילתנו. כאשר נשאלה רוחל’ה אם תרצה

להשתדך אלי עיניה קרנו וחיוכה אמר הכל.

שאול הרב באו בשכונתנו. שהתערתה לאחר חודשיים

רוחל’ה הוריה של גאולה. הרבנית כבוד ורעייתו שטיינמיץ

הוסעו משדה התעופה לה-גרדיה בכבוד מלכים. השכונה

זהרה בדגלים צבעוניים. זרי פרחים בשלל צבעים נשזרו על

מדרגות הבניין מקומה לקומה. הבנות היו במרפסות ביתן

מציצות מאחורי הוריהן בשמחה הגדולה שפקדה את השדכן

הרב שטיינמיץ. הורי, אחיותי ואחי נצבו לידי בהתרגשות. הרב

שטיינמיץ אחז בידי וקרב אותי אל רוחל’ה שהייתה לבושה

1818סיפורים

בשמלה בגון שמנת שאמירות צווארה עשויים מתחרת משי

עדינה. גופה הדקיק נעטף בשכמית-זהב ועיניה נצצו באור

יכול להתרועע יקרות. החלטנו להתארס. כי בשכונתי איני

עם בחורה מבלי שאתארס לה ולא אפגע בכבודה. חזרתי

בצדק לי וארשתיך לעולם. לי ”וארשתיך הרבי: דברי אחר

ובמשפט, בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את

ה’.” ענדתי לה טבעת שבקודקודה נמצא יהלום זוהר ודודה

יהושע נתן לי שעון יד מזהב מתנת הוריה. שלושה שמות

ואחד מה ואמו אביו לו לאדם: אחד מה שקוראים נקראו

שקוראים לו בני האדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב

מכולם מה שקונה הוא לעצמו. סוף דבר. הכל נשמע. את

האלוקים ירא אני ושומר מצוותיו,כי זה כל האדם.

אור מחשמל זהר מעינינו. על ראשי בין תלתלי הבוהקים נחה

במלוא הדרה הכיפה שרקמה עבורי רוחל’ה. כשכבר עמדתי

”באנו לו: ואמר יהושע לדוד שטיינמיץ הרב קרב לידה,

בדברים לגבי רוחל’ה ואברום, כעת חיה, בעוד שבוע מהיום

יתקיים בבית הזה טקס אירוסין נוסף למירהל’ה. המשודך

יופי של זה לוין. וחנוך ציפק’ה הוא בנם של המעוניין בה,

שידוך. רוחל’ה פתחה את המזל בבית הזה”. המלים נעתקו

מפיו של הדוד יהושע. התבוננתי בפני הוריה של ארוסתי.

הם כל הזמן מדדו אותי מכף רגל ועד ראש. כאשר נפגשו

מבטנו חייכו אלי בשמחה גדולה וההתרגשות הרעידה את

ידי השמאלית כשאחזתי בידה של רוחל’ה חשתי את דבריו

של אבי מהדהדים ברקותי: ”איש ואישה זכו-שכינה שרויה

ביניהם.”

“תראה, בעלה. של אזנו בתנוך לבנה לחשה “אליהו”,

אליהו.”

אליהו פער את פיו כלא מאמין למראה עיניו. לבנה המשיכה

לדבר בשקט: “העיניים עיניו של יהודה. התלתלים הג’ינג’ים

הגובה יהודה. של התלתלים הם אוזניו.. על הגולשים

וחיתוך הדיבור... כאילו יהודה חזר אלינו מעולם שכולו טוב.”

צמרמורת אחזה בשניהם. הדמעות שהסתירה לבנה הגיחו

מקום למצוא בידה סייע במקל הנתמך אליהו החוצה.

ישיבה.

“כשאחיך אמר לנו בטלפון, רוחל’ה מצאה אהבה חדשה...

הייתי סקפטית. מלאת חששות. איך אפשר, תוך חודשיים

ולהחליט החלטות בוגרות? רוחל’ה רוצה להתאהב בפלוני

ללמוד כאן. לא בארץ. תראה את השינוי. האמנם, רוחל’ה

נולדה מחדש?”

עיניה היחידה. בתם של בפניה התבוננו ולבנה אליהו

כל אברום. של בעיניו השתקפו יקרות באור הזוהרות

כשאליהו הבית, גברת של במאכליה התכבדו המכובדים

אמר בשקט: ”אנחנו נכבד את ההחלטה של רוחל’ה, אנחנו

יודעים שלבה עדיין זוכר.”

המחוג שאבדפוקס אילה

כשנועה חגגה את יום ההולדת העשירי שלה, היא קיבלה

הכתיבה שולחן על אותו והעמידה מעורר שעון במתנה

שלה. השעון שנראה שמנמן ועגול כמו כדור גלידה עמד על

השולחן גאה ונפוח כמו תרנגול, ותקתק בגאווה: “תיק, תק,

תיק, תק תקתוק זה לא משחק! מעכשיו אני מחליט מתי

אתם תתעוררו ומתי תלכו לישון. אני השליט של הזמנים!”

הודיע לכול החפצים בחדר.

“אתה לא תחליט כלום! ולא תגיד לי מתי ללכת לישון! תלך

השולחן קרא קטנציק!” ממני רד מזה, חוץ לישון, אתה

בכעס.

השעון נעלב מאד ותיקתק עוד יותר חזק.

“גם אמרה: היא גם השעון מול תלויה שהייתה המראה

אתה, נפוח איזה עצמך על תסתכל תחליט. לא בשבילי

יודע רק לתקתק.”

השעון הסתכל במראה ולפתע לא ראה את המחוג הקטן

שלו. צעקה פרצה מפיו: “המחוג הקטן שלי? איפה הוא?

לאן הוא נעלם?! אוי, אוי איפה המחוג הקטן שלי, איך אראה

את הזמן לנועה ולכולכם? מי גנב את המחוג הקטן שלי?”

השולחן על ולקפוץ לטרטר השעון התחיל בהלה מרוב

כמו משוגע. לשמע הצעקות התעוררה נועה ואמרה בקול

עשרה בשתים אותי מעיר מי פה? קורה מה “הי, כועס:

בלילה? איזה שעון מבולבל.”

ומיד מאד נעלב והוא השעון ראש על קלות הכתה היא

תקתק: “מישהו גנב לי את המחוג הקטן! זה מאד מסוכן!”

נועה הביטה בשעון ואמרה: “שום דבר לא נגנב! עכשיו שלוש

דקות אחרי חצות ואני רואה שהמחוגים שלך במקום.”

שני פלא איזה וראה במראה שוב הביט ההמום השעון

המחוגים שלו היו במקומם.

“מהיכן הופיע המחוג הקטן?” התפלא.

המראה והשולחן פרצו בצחוק וקראו לעברו: “קודם תמצא

את המחוגים שלך בשתים עשרה בצהרים או בחצות. הם

זה את שתבין אחרי ורק השני מאחורי אחד מסתתרים

תוכל לנהל לאחרים את העניינים...."

1919סיפורים

פגישה חצי-פגישהבועז שמואלי

“למה אתה מתכוון?”

“זה לא משנה למה אני מתכוון, אך זה כן משנה איך אתה

מבין למה שאני מתכוון... כי בהחלט יכול להיות שלא כיוונתי

היטב...”

“טוב... בוא ואספר לך סיפור קצר:

לחסות אהבו הם קטן. בכפר חיו אחים, שני וינקל, מויש

בצילו של עץ תפוחים ענף. בעוד שמויש נהג לשבת בצילו

של העץ, כשהוא נשען על גזעו של העץ, תוך שהוא מעלעל

מבד ולעבור העץ על לטפס ינקל אהב – כלשהו בספר

לבד. לבחור את התפוח הנאה ביותר ולאוכלו בכול פה תוך

השמעת קולות שהעידו על הנאתו.

מכאן, שאנשי הכפר הבינו שמויש, חכם. ואילו ינקל, טיפש.

אנשי אותם הכירו וכך התואר שמות להם נתקבעו כך

הכפר וכן גם כול יתר אנשי הכפרים הסמוכים: מויש החכם

וינקל הטיפש.

יום אחד הגיעו כמה מאנשי הכפר אל העץ, להתייעץ עם

מויש, החכם.

נעשה מה ראשים. שלושה ולה עגלה שלנו לפרה נולדה

איתה? שאלוהו.

להם: ואמר ינקל לו הזדעק הענפים אחד שעל ממקומו

תשמעו, זה מאוד פשוט. חיתכו את הראש שמצד ימין ואת

הראש שמצד שמאל, כך יישאר רק ראש אחד, באמצע !

אמר להם בנימה נחרצת.

נענעו הכפרים בראשם. אוי ינקל, טיפש שכמותך.הן תמות

העגלה מאובדן רב של דם!

בשרה את מיכרו בעליזות-מה, ינקל להם אמר כך, אם

לשוחט וכך תוכלו להרוויח עליה מעט מעות.

מויש אל וניפנו ינקל של מטיפשותו הכפריים התייאשו

והציגו אותה קחו להם: וענה קמעה חשב הלה החכם.

לגבות תשכחו ואל באזור, הכפרים בכול לראווה אותה

מספר פרוטות אגב כך, מכול החפץ לראותה...

חייכו הכפריים והודו למויש החכם על... חוכמתו.

לאחר שהלכו הכפריים ירד לו ינקל מצמרת העץ והתיישב

ללא שם - הדפס וקולאג' - נורית צדרבוים 2012

2020סיפורים

ליד מויש.

בני קוראים לך דווקא מדוע האהוב, אחי מויש נא ראה

הכפר מויש החכם ולי קוראים ינקל הטיפש? בוא ונתחלף

במקומותינו: אשב אני שעון אל גזע עץ התפוחים ואקרא

בספר ואתה טפס אל צמרתו ואכול מפריו...אמר ינקל, לא

בלי שכל...

מויש הסכים. וכך עשו.

למחרת הגיעו אל העץ אותם בני הכפר. הם התפלאו על

כך שהאחים החליפו מקום... אך שני האחים השקיטו את

ספקות הכפריים באשר למקומו של החכם מביניהם, קרי

– שעון אל גזע העץ ומעלעל בספר...

שלושה ולה עגלה לנו נולדה שוב החכם: ינקל נא, ראה

ראשים, התאוננו בני הכפר.

ואמר להם: קחו ממקומו שעל אחד הענפים, צחק מויש

אותה והציגו אותה לפני הקהל הרחב וגבו מספר פרוטות

מכול מי שחפץ לראותה!

אוי מויש טיפש שכמותך, סנטו בו הכפריים, וכי יש לנו זמן

להתרוצץ מכפר לכפר כמו אנשי קרקס?

ינקל, אל וניפנו מויש של מטיפשותו הכפריים התייאשו

החכם. ממתינים בקוצר רוח לשמוע מחוכמתו.

פשוט: הפתרון בכובד-ראש, ינקל להם אמר נכבדיי, ראו

כירתו את הראשים שבצדדים וכך יישאר לו רק ראש אחד,

באמצע.

נענעו בני הכפר בראשם. ואם, אמרו לו בהיסוס מתוך כבוד,

תמות העגלה מאובדן חמור של דם?

חייך ינקל וענה: כי אז תוכלו למכור את בשרה לשוחט ובכול

זאת להרוויח מעט פרוטות.

מויש לו קפץ לדרכם. והלכו החכם לינקל הכפריים הודו

מצמרת העץ ובא והתיישב ליד אחיו וכך אמר לו:

דבקו הם ואילו בעצתנו דבקנו שנינו האהוב!, אחי ראה,

במקומותינו ולא בנו.

צחקו האחים, יחדיו.

בשמם לאחים לקרוא הכפר אנשי הקפידו היום מאותו

בלבד... ולא לפי... תוארם.”

“סיפור יפה. אבל, ההתחמקות שלך? לא לעניין!”

“נגיד שבאמת היית פוגש את פיטר-פן, מה אז? למה אתה

מצפה מפגישה שכזאת?”

“אין לי ציפיות...”

“שוב התחמקות?”

לרע, או לטוב ציפיות, אין שלאדם מאמין באמת “אתה

שישנם באמת מקרים שבהם אדם אדיש לדברים שיכולים

לקרות?”

“למה לא?”

“אתה תמים!, זה לא ההיגיון שמוביל את האדם. אין היגיון. יש

רגש, רק רגש!, וברגע שתפנים את זה תבין שגם כשאתה

מעמיד פנים של אדיש, או לפחות מצהיר על אדישותך, הרי

שעמוק בפנים, הרגש מחולל בך שמות ונשק ההגנה הטוב

ביותר שלך? לשחק את האדיש...”

“ומה רע בלשחק את האדיש?”

“רע, טוב..., אין רע או טוב. ישנה מציאות בה אתה נתפש

כמי שישן בעוד עיניו פקוחות..”

“אתה יודע מה אתה מזכיר לי?”

“לא, אל תענה לי בשאלה משלך. אתה מזכיר לי את כול

בין שיחות-כביכול מתנהלים שבהם “הגות” ספרי אותם

יודע... המואר לבין זה שאמורים להאיר את דרכו. נו, אתה

הספרים הללו שקונים אותם ב-88 ₪ והם אמורים ללמדך

שחוכמת כול העולם כולו נפלה בחיקו של מחברו...”

“והסדנא כבר בדרך, מחיר מיוחד למקדימים..., ואו-טו-טו

האתר עולה לרשת, מחיר מיוחד למנויים...”

“בדיוק!!!”

“אז מה תשאל את פיטר-פן?”

שהרעיון לו אומר רק מאומה. אותו אשאל לא לא, “או

שלו של “לחשוב מחשבות שמחות” כדלק לעופף לארץ-

לעולם-לא, הוא זה שיצר אצל בני-אדם את רעיון העוועים

של מחשבה-יוצרת-מציאות...”

“אתה ספקן!”

“ברור. אל תטעה, אני מאמין גדול בכוחה של המחשבה, אך

בתנאי אחד: שהיא מייצרת, בתורה, גם מעשים. כי מחשבה

לבדה היא, כלום. היא לא יותר מאשר אוסף בלתי-מפוענח

של אותות חשמליים במוח...”

“אתה לא רק ספקן, אלא גם עצל...”

“עצל? אני בסך הכול מנסה לומר לך, כבר אינספור פעמים,

ובין תחילה מחשבה מתוך דבר-מה אומר אם בין ש...,

אם אומר את מה שאני אומר בלעדיה, יהיה תמיד לפחות

מישהו אחד שיראה בה דבר אחד בלבד!”

“שטויות...”

2121סיפורים

נ.ב.

אז..., את מי באמת הייתי רוצה לפגוש?

אני משער שאת עצמי, את עצמי הייתי רוצה לפגוש.

הייתי רוצה לפגוש את “עצמי” שלפני קבלת החלטה, או

בחירת בחירה... הייתי רוצה לשבת ולספר לו על השלכותיה

של אותה החלטה, של אותה בחירה. הייתי רוצה לספר לו

על תוצאותיה. הייתי רוצה לדבר על לבו. הייתי רוצה לשכנעו

לקחת דרך אחרת מאותה דרך שלקח. כי בדרך קשה, בחר.

ועל אף כול זאת, רוצה אני להיות בטוח בכנותי ולומר לו

שבעצם לא הייתה דרך אחרת, זולת הדרך הקשה...

מלח הארץכוכי סרנגה

בין המחבר העפר שביל על מהירים בצעדים צעדה היא

כחצי של במרחק הנמצא ביתה לעבר החדשה השכונה

שעת הליכה, הייתה זאת שעת בין ערביים. רוח קרה החלה

מנשבת בעצמה על פניה מעיפה בתוך כך חולות אל עיניה.

על סכינים כדקירות ננעצים החול גרגרי את הרגישה

הצעיף עם פניה את וכיסתה סידרה לרגע, עצרה עורה.

החום שהיה על צווארה. מותירה פתח צר לעיניה הירוקות

והמשיכה ללכת במהירות בשביל, בדרך העפר.

משב רוח נוסף הסיר את הצעיף והפילו על האדמה.

רכנה והרימה את הצעיף, תוך כדי ניעורו מהחול שדבק בו,

מבטה נפל על האדמה. סביבה נראו שדות בור.

הייתה זו אחת מהשנים החמות ביותר שהיא זכרה. הצמחייה

היבשה מהקיץ האחרון שחלף נרעדה ברוח ....לרגע שמעה

קולות. קולות הרוח החודרת בין העלים היבשים נשמעו לה

כיבבות בכי..

מראה האדמה הצחיחה הותיר בלבה משקעים רבים. ידעה

טיפוח ללא ולפרוח. לנבוט האדמה תוכל לא מים שללא

השממה תשרור סביב. דאגה נבטת מעיניה החולשות על

פני האדמה. דאגה נוספת לא שלא חסרו לה הדאגות. זה

היה השטח הטבעי האחרון בסביבה. הריאה הירוקה היחידה

כבר בעיניה חול. דיונות של היו מספר שנותרה. מסביבה

חלקת כל כובשות הגדולות, הברזל מפלצות את ראתה

אדמה בתולית ואת הדחפורים החודרים אל בטנה וממלאים

אותה בזרעי בטון המצמיח בניינים נוספים. כנראה שלבסוף

לא תהיה ברירה חשבה - הנוף האורבאני ימשיך להתפשט

מסביב והיופי הטבעי יימחק.

הביטה באדמה. חריצים, חריצים, אדמה בקועה ראתה מול

וחוסר תקווה. צריבה קלה שחשה בכפות עיניה. שממה

ידיה משכה את עיניה אליהן, אל כפות ידיה ...ידיה היו יבשות

כאותם רגבי אדמה שראתה. ידיה סדוקות וחריצים עמוקים

נפערו בהן. לה, לא חסרו המים. הרגישה אותם היטב. יום,

יום בשעה שעמלה קשה לפרנסת משפחתה. בת בכורה

שנים מספר לפני יצא אביה ילדים. מרובת למשפחה

לעבודה בארץ זרה וממנה לא שב. משפחתה אינה יודעת

מה עלה בגורלו. מאז שנעלם, אמה חלתה לא מתפקדת.

שוכבת רוב שעות היממה.

נאלצה היא בית. במשק לעבוד החלה האחרונות בשנים

היא ומאז אהבה. שכה הלימודים מסגרת את לעזוב

האבק את שוטפת אחרים... ובתים של חדרים מקרצפת

חלחל אט שאט אבק אותו את מהחיים. שם שהצטבר

בכאב. אותם צובע ידיה בכפות העור חריציי אל פנימה

מקרוב, בודקת שבורות. ציפורניים אצבעותיה, בקצות

מביטה בעיניה במספר חתכים שנחרצו בהן. חלק מגלידים,

חלק טריים מהשעה האחרונה שבה עבדה.

כפות ידיה נראו כשל אישה שמוציאה את נשמתה.

באנחה עמוקה נאנחה.. וטיפת מלח קטנה.

נשרה מעינה, ונספגה מיד באדמה היבשה.

נשות מדבר נורית צדרבוים

2222

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

תחרות הכתיבה הארצית בנושא “ידיים”

ע”ש חיים ושושנה מליק.

בחבר השופטות היו הסופרות: ריקה ברקוביץ יו”ר

מרגלית מתתיהו, סיגל מגן וחנה עופר.

ומרגש קצר סיפור ידיים” “סיפורי הראשון: במקום

המחבק המלטף, הקשר את הקורא ללב שמזרים

מותו ליום לידתה, מיום סבה לבין נכדה בין והאוהב

עד ללידת בנה שלה. באמצעות תיאור כפות ואצבעות

ובאופי משל עצמן, ותנועתן שניחנות בחיים ידי הסב

בתקופות הסב” ידי “דברי את המחברת חושפת

שונות של חייו, בתוספת תזכורת ליד זדונית מתקופת

השואה, אותה ה”יד” שלחצה על ההדק ומחתה את כל

בני משפחתו של הסב מעל פני האדמה. קשר הידיים

המופלא נמשך ביצירה זו כחוט שני המוביל ללידת בנה

של המספרת, אל בחינת כפות ידיו החלקות כדף ריק.

סיפורי ידייםמאת מיכל רם

לסבא שלי היו ידיים ענקיות, כיאה לאיש גדול וגבוה מאוד.

כשהיינו קבוע מנהג לנו היה קטנה ילדה שהייתי מאז

נפגשים בימי החורף - הייתי מושיטה את ידי הקפואה והוא

היה אוחז בה, חופן אותה בין ידיו הגדולות ומעסה אותה עד

שהפשירה. כך היה הריטואל הקבוע מתבצע כמה דקות, יד

יד, בעודנו משוחחים. המנהג הזה נמשך כל חיי, עד אחר

למותו, גם כשהייתי כבר בשנות השלושים לחיי ובעצמי כבר

אמא לילדים.

כשהיינו יושבים כך, ידיי בין ידיו החמות והגדולות, הרגשתי

מוגנת ושלווה. סבא שלי עצמו לא היה איש רגוע ושלו, הוא

היה אקטיבי עד כדי תזזיתיות, נוטה לשינויים תכופים במצב

הרוח, אבל לידיו הנעימות והרכות, כמו היו חיים ואופי משל

עצמן.

הייתי מסתכלת על ידיו והן היו מספרות לי ללא מילים את

סיפור חייו.

הנה הכתמים החומים, מזכרת מהשמש שקפחה על ראשו

בעת שעבד בשדות הקיבוץ. אז הוא עוד היה נער אופטימי,

חלוציות של הרומנטי מהרעיון ומוקסם מוטיבציה חדור

ש”הפרטה” חשב בכלל מי ההיא בתקופה ושיתופיות.

תהיה מילה פופולארית כל כך בלקסיקון הקיבוצי...

במלחמת ידו לכף שחדרו הרימון מרסיסי הצלקות הנה

השחרור, בקרב על גדרות הקיבוץ. הוא תמיד אמר שאלו

צלקות המזל שלו, הן תמיד מזכירות לו כמה בר מזל הוא

היה באותו יום, כאשר כל כך הרבה חברים נהרגו מסביבו.

הצנועה בטבעת מעוטרת שלו, העקומה הקמיצה הנה

שביקש לאחר נישאו, בו ביום סבתא אצבעו על שענדה

צהריים אחר אותה שביקר בשעה אגב, כבדרך ידה, את

בלול. האגדה הקיבוצית המקומית עבודתה, אחד במקום

מספרת שבאותו אחר צהריים אביבי נשמעו מהלול קריאות

מרץ במשנה קרקרו שהתרנגולות בעת מהרגיל, רמות

לאות אישור ושמחה. לאחר קבלת ההחלטה סבא וסבתא

זהב טבעות לקנות חיפה, הגדולה, לעיר במיוחד נסעו

עדינות, תואמות, צנועות ו...זולות.

היא במיוחד. אוהבת אני הזאת העקומה האצבע את

מספרת לי את הסיפור המצחיק על סבא, איך הוא כל כך

ביום הראשונה נכדתו לידת על לו הודיעו כאשר התרגש

מתא צוהל יצא 1970, שכאשר בשנת במיוחד קר חורף

אז היו בחדרי החברים פרטיים )טלפונים הציבורי הטלפון

השביל. על שהצטבר הברד על החליק נדיר(, מצרך עוד

שוב היה סבא בר מזל כאשר רק אצבע אחת נשברה.

ידו של סבא סיפרה את סיפור חייו ובמידה מסוימת גם את

הסיפור הישראלי כולו, ואף על פי שהייתה תמימה למראה,

יד שחרצה זו ידעתי על העוצמה הטמונה בה. הייתה אני

וארוכים מנומקים דין פסקי שכתבה בעת רבים גורלות

שחרור שולה רוס

2323

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

להפליא.

ליד הגורל היה תפקיד מרכזי בחייו של סבא. היא זו שזימנה

לחייו נציג של התנועה הציונית שדיבר על ליבו לעלות לארץ

ישראל. סבא שהיה חניך ציוני נלהב בתנועת הנוער, החליט,

לרגל סיום לימודיו, לעשות זאת ולהגשים את החלום הציוני

בארץ ישראל. למזלו זה קרה בתחילת שנת 1939.

יד גורל זו התערבה שוב בחייו של סבא, כאשר באחד הימים

נשלח לייצג את הקיבוץ במשפט כנגד קיבוץ אחר בנושא

בין כתלי באווירת הצדק המנשבת אדמות. סבא התאהב

בית המשפט ובהמשך ביקש לצאת ללימודי משפטים. ה

דבר התאים לצרכי הקיבוץ וסבא יצא ללימודים בתל אביב.

וכיוון דופן יוצאת בצורה וחכם מוכשר אדם שהיה מכיוון

שהמזל שוב השתעשע בחייו, הוא התמנה, לאחר מספר

שנים, לשופט בבית משפט השלום. המדינה הצעירה בגרה

סבא נוספים. ושופטים משפט לבתי הדרישה גם ואיתה

היה באותה עת בן 40 בלבד...

סבא היה שופט טוב ורחום והוא תמיד התעקש למצוא את

המניע, את הסיבה שהובילה את הנאשם לעשות את מה

שעשה. הוא היה איש של אמת וצדק, בכך אין ספק, אבל

כולנו, הקרובים אליו, ידענו שהוא היה גם אויב השרירותיות.

את שהנחה מה מודע, תת שבאופן ידענו ומתמיד מאז

בחייו, שקיבל החלטה או שעשה מעשה בכל שלי סבא

נעלמה, יד אותה הייתה המקצועיים, וגם האישיים גם

היד מעשיה. על אישית אחריות לקחה לא שמעולם היד

הרכבת בתחנת אחד קיץ ביום ההדק על ההיא שלחצה

בפולין ובמחי יד מחקה את כל משפחתו של סבא מעל פני

האדמה, רק בשל היותם יהודים.

אבל להבין, הצליח לא פעם אף סבא גם כולנו, כמו

מהדיונים שניהל בבית המשפט כולם יצאו מבינים, גם אם

לא מסכימים.

הייתה קרה בידו של סבא היא בפעם האחרונה שאחזתי

אך במחלה הקשה, רבות שנים נאבק הוא חיים. ונטולת

העליונה. על תמיד המוות מלאך של ידו דבר, של בסופו

הסתכלתי על ידו, כמו פעמים רבות בעבר, והיא לחשה לי

בשקט את סיפור חייו, בפעם האחרונה.

כחושים אותם והשאירה גופו חלקי בכל ניכרה המחלה

ומדולדלים, אך לא בידיים, הן נותרו שלמות, עדיין גדולות,

עם האצבעות הארוכות הבשרניות והציפורניים המסודרות,

סיפור את לי סיפרו הידיים חיים. בהן היו לא כבר אבל

הנשמה, הנשמה שעזבה את הגוף והותירה אותו כלי ריק,

עור ועצמות, חסרות תכלית בלעדיה.

שנה אחר כך אני נשענת על הכרית במיטת הטיפולים בבית

החולים, ידי מלטפת בעדינות את ידו של בני שנולד בלילה.

ידו הלבנה חלקה ועדינה כל כך. אני בוחנת את אצבעותיו

יהיה הגבוה שאולי האיש על והיפות, המרמזות הארוכות

בידיים נזכרת ואז אני אולי כמו סבא. גבוה ברבות הימים.

הקרות שאחזתי בפעם האחרונה בה ראיתי אותו.

הקטנות, ידיו את מלטפת לו, לוחשת אני שלי’, ‘ילד

החלקות כמו דף ריק שדבר עוד לא נרשם בו, ‘הידיים של

כולנו מתחילות אותו דבר וגם הסוף הוא זהה, השאלה היא

מה קורה בתווך. ילד חמוד שלי, אני מקווה שרק סיפורים

טובים יספרו ידיך...’

“מסטר תבשיל כבהכנת רועד”. “סוד השני: במקום

של עצותיה ממטבח לדלות המחברת מצליחה שף”.

סבתה האופה והקוראת בכפות ידיים, יצירה ספרותית

חשובה למילוי תחושת הריקנות הקיימת בקרבה. בדו

הקורא מקבל לסבתא, המתבגרת נכדתה בין שיח

להבין לו לסייע שעשויות וחשובות פשוטות תשובות

את מהות האהבה שניתנת להשגה.

סוד רועדמאת: לימור אטיה

במטבח הצנוע שלה היא מרשה לעצמה הכול. שם מותר

להרעיש, לנפץ, לערבב, ללוש בעוצמות ולהגיש כמו שהיא

נענע, מעוטר בתה, גדושה כוס מול יושבת אני אוהבת.

שהגישה לי במבט דואג. אני ממתינה בסבלנות להרצאה

היומית. היא אוספת את שיערה הארוך לכדור קטן שאינו

מכביסות, דהוי לבן, בסינר עצמה את עוטפת מורגש,

ידיים קבועה שמתרחשת כל כמה ופותחת ברז לשטיפת

דקות, כל פעם מחדש, שטיפה, ניעור ידיים וניגוב מהיר.

שיש להזכיר היום, את להפוך יכול מתקתק לחם

מעמידה כשהיא אומרת היא ברכה, שיש בחיים, טעם

החלה אצלנו וחייכן. מבריק חום שיש על המצרכים את

אומרת אותה. סיימה וגם השבת ארוחת את פתחה

כשהיא מנשקת את האצבעות כמו מודה על תגלית החלה

המבורכת.

בריכוז ראוי להערצה, היא ממלאת את הקערה הכתומה,

2424

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

בחצי קילו קמח, 3 כפות סוכר כפית מלח, כף וחצי שמרים,

. מומסת חמאה גרם 5 ומוסיפה מים כוס חצי מוזגת

נוספת ביצה שוברת הצהבהב, החלמון את מוסיפה

מוסיפה אותה ומעבדת את הבצק במחויבות מופתית.

אני הקצב. את לי מכתיב הוא הבצק, עם זורמת אני

יצא כשהוא בסוף אבל עכשיו, אצלו עובדת בעצם

כמו מבינה? את התמורה, זו שלי. יהיה הוא מהתנור

בחיים יחסי גומלין טובים מניבים לפירות. אתה מקשיב

לזולת והוא מקשיב לך, רק כך תהיה תוצאה למעשים

הבצק עם משחקת היא נערצת בקלילות יחד. שלכם

הקשבתי ואני צמא, הוא מים. עוד מוסיפה ולפתע

כל עכשיו, הבצק עם רק אני מים. מקבל הוא אז לו

זה יצירה חדשה. זו פעם כשאני אופה את הלחמניות

הזה, מהתנור לחמניות יצאו פעמים כמה משנה לא

ליצירה מעניקה שאני באהבה אזלזל לא לעולם אני

החדשה.

זהו. קוראת בקול דרמטי משולהב. הבצק מוכן למנוחה.

ככה שעתיים במקום חמים הוא יתפח ואז נשחק איתו

שוב. היא מכסה את הקערה במגבת, ולרגע נדמה שהיא

מכסה אדם אהוב שנפלה עליו תרדמת. עד כדי כך שכמעט

תינוק קטן שרק ולא בצק מונח שם לבדוק שאכן קמתי

נרדם. פותחת את הברז שוטפת, מנערת ומנגבת.

ועכשיו אני מתפנה אלייך יקירה היא אומרת לי כשהיא

לי לספר רוצה את עייפות. לאנחת במקביל מתיישבת

למה את כל כך עצובה בימים האחרונים? היא שואלת

כשהיא מוציאה עוגיות חומות עגלגלות מצנצנת מרובעת.

אני לא עצובה, אני ממש בסדר. אני לא מביטה בה, אני

יודעת שהיא גם ככה מצליחה לגלות הכול. את זוכרת מי

אני נכון? שום דבר לא יפתיע אותי יפתי. ועכשיו אולי

בכל זאת תספרי לי מה מעיק על הנשמה היפה שבך?

אני מרשה לדמעות שלי לזלוג. במטבח שלה מותר הכול,

לא לא האמיתיים. לחיים תפאורה הם והאפייה הבישול

היא הדמעות? מה על הבכי, מה על שלי מקסימה

שואלת כשהיא מגישה לי מפית נייר. ריק לי כל כך סבתא.

כלים שלובים נורית צדרבוים

2525

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

קמה אני בבוקר. לי ריק בלילה, לי ריק בלב, לי ריק

ואני עדיין ישנה. אני ישנה ואני עדיין ערה. אני לא חיה,

אני מרגישה כלום. היא מביטה בי מופתעת ושואלת כמה

יודעת שמגיע לך פרס של יפה שלי? את זמן זה ככה

תיאטרון?

לי? אני מופתעת. למה? מה זאת אומרת למה היא עונה

לי נחרצות. את כל הזמן צוחקת, אומרת לי שהכול טוב,

את הצגה? הכול בדיחות, לי מספרת יפה, מתלבשת

ואת שחקנית שאת לאמא אמרתי תמיד שחקנית.

צריכה להיות בקולנוע. סבתא.. אני מחייכת לעברה.

מה חסר לך? היא שואלת אותי. הרי חסר לך משהו שאת

מרגישה ככה ריקנות. את יודעת מתי מרגישים ריקנות

סוד מגלה כמו אומרת היא גדולה? כשאין אהבה. הכי

שמור.

או למי אין טעם, בלי הכול ריק, הכול אהבה כשאין

אחרי רופאה כמו קובעת היא בלב. לך אהבה אין למה.

בדיקה אבל סבתא אני מנסה לעצור אותה. לא לא אהבה

שאת חושבת. זה לא חייב להיות אהבה של גבר ואישה.

זה למה שאת עושה, אהבה זה לעצמך אהבה אהבה

זה ליום שלך ומה שממלא אותו. זו אהבה. אז איפה אין

לך אהבה? שששש אל תגידי מהר. תחשבי קצת. מחר

תגידי לי, מחרתיים, ואם את לא רוצה לספר את יכולה

לשמור לעצמך, העיקר שתדעי את התשובה ותעשי

איתה משהו.

לפתע, את נושא היא משנה מרגו היתה אצלי הבוקר,

שלה הידיים קפה. שתתה פה ישבה השכנה. יודעת

אולי צהובות שלך הידיים מרגו לה אמרתי צהובות,

תתחילי לשתות מים? מרגו אמרה לי מה את קוסמת?

אז שותה. לא באמת אני שותה? לא שאני לך מאיין

ידיים והנפש. הגוף תמונת הם שידיים לה הסברתי

מוזנחות ידיים שמשתדל, אדם על יעידו מטופחות

יעידו על אדם שאיבד את הדרך.

יודעת שאת בגלל זה אותה, מפסיקה אני נו, סבתא

לקרוא בכף יד, את תמיד ידעת לגלות את האדם ככה.

לא נכון, היא מתנגדת, לא צריך להיות מומחה כדי לקרוא

הקווים, המרקם, העור ברורה. מפה כמו זה יד. כף

האצבעות, ויותר מהכול צבע היד והמגע שלה. הידיים

שהן בטח הידיים. כפות את לי מגישה היא יפות? שלי

שוטפת את סבתא יבשות אבל מטופחות הן יפות,

ידיים כל הזמן. אני שוטפת זו בעיה קטנה, את יודעת

כשהייתי מגישה לסבא אוכל או שתייה הן תמיד רעדו.

היום הן לא רועדות. הן לא פוחדות. אז הן פחדו.

למה פחדו? אני שואלת, כי אם זה לא היה מספיק מלוח

כל הצלחת. את להעיף יכל הוא טעים או מתוק או

ארוחה הייתה בגדר מבחן. אבל לא מבחן ליכולת שלי,

מבחן ליום שעבר על סבא. אם עבר עליו יום טוב בחנות,

אז האוכל היה טעים, גם היה שרוף, היה טעים. אם עבר

מגעיל. היה האוכל בחנות, רע יום וחלילה, חס עליו,

הצלחת יכלה לעוף, והוא היה קם מניף יד בזלזול ואומר

לי שאסור לי לבשל לבני אדם. אז איך הידיים לא ירעדו?

כל פעם מבחן.

את לא השפלתי את המבט שלי. סבתא אני לא ידעתי.

ידעת ואת לא צריכה לדעת. אבל אמרתי לך שהאמת

וכל הנפש זה בכפות הידיים, רציתי להסביר לך כמה זה

חשוב לתקן את הכול כשיכולים ולא כשמאוחר מדיי.

העסקים בהם יותר הקשים הימים על לי סיפרה סבתא

מה משנה לא שבהם הימים כנדרש. ברכה הביאו לא

לא האוכל לו, שהגישה יצירה אף אהב לא סבא הכינה,

גזר לקבל נאלצה וסבתא הכועס. בעולמו כלום על כיפר

דין כפוי טובה, כל פעם מחדש. והידיים שלא רעדו בהכנת

היצירות, רעדו כל פעם מחדש כשהאוכל היה מוגש. ואוכל

אמרה לי סבתא בעצבות, גישר בין אנשים, ובמיוחד בין

גבר לאישה. באותם זמנים זה היה התפקיד, הגבר עבד

לא אם בסיס זה ומה לעבודה, בסיס סיפקה והאישה

אוכל טוב ובריא? ואז לא היה לאן לברוח. כשגבר הכה או

התנהג באלימות אנחנו הבנו שזה מגיע לנו, שאנחנו לא

מספק טובות, וגם אם לא היה צדק לא היה מי שיקבע

את זה ויתקן את המצב. נאלצנו להשלים עם זה.

אבל למרות הכל המשכתי לאפות ולבשל. שיזרוק את

האוכל אמרתי לעצמי בלב, שיזרוק. אני אמשיך להכין כי

ההכנה כמו תרופה, היצירה היא מזור לנפש, מעסיקה

שהכנתי אוכל כל חדשה, דרך פותחת הנשמה, את

לא סבא הרזים, לילדים לשכנים, חילקתי רובו את

ידע שהוא קיבל אחוז קטן מהיצירות שלי. את מרבית

היצירות קיבלה אמא שלך וכל החברים והשכנים כאן.

הם ידעו להעריך מה שעשיתי וזה הספיק לי. לו סבא ידע

שהאוכל הולך לפיות של זרים, היה הופך את הבית בו

ברגע ושובר את המטבח. אבל הוא לא ידע. וטוב שכך.

כל אחד קיבל מה שהיה צריך לקבל. אמא שלי תמיד

גורל, כל אוכל מיועד למישהו, יש אמרה, שלכל אוכל

ואי אפשר תמיד לדעת למי הוא מיועד גם כשמכינים

אותו לעולם לא נדע מי יפתיע אותנו באותו יום ויטעם

2626

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

מהאוכל.

הבטתי בהערצה בסבתא הזו שלי, ולא ידעתי איך להודות

לה. קמתי וחיבקתי אותה. סבתא מיוחדת שלי, את יודעת

שאת אמנית נכון? שאלתי אותה כשראשי מונח על כתפה

העדינה. סבתא ליטפה את ראשי ונישקה אותי במצח. אני

אמנית בזכות הקהל שלי. אמרה ונשקה לי שוב.

לאחר שעברו שעתיים מיהרה סבתא לעבר השיש הוציאה

את הבצק מהקערה וחילקה אותו ל 6 חלקים שווים. יצרה

מופתית קלעה ובמהירות במיומנות מדהימה, ארוך, גליל

צמה לתפארת מהגליל. וכך עשתה עוד 5 פעמים. הברישה

בנדיבות מפזרת אני ועכשיו טרופה בביצה צמה כל

זו אפליות אין אצלי בלונדיני. וסומסום שחרחר קצח

צמה מעורבבת בהירה וכהה, אמרה לי כשהיא מחייכת

והקצח הסומסום לפנייה. שמונחת מהתוצאה ומרוצה

נחתו בשמחה על הצמות הקלועות, כמו ידעו את מקומם

ממזמן וחיכו לרגע המפגש.

ניערה הידיים את שטפה לתנור התבנית את הכניסה

וניגבה. עכשיו נחכה לניחוח, שהוא יותר טוב אפילו מהטעם.

לכל התוצאה. מה מספר הניחוח בהתלהבות. הוסיפה

החושים יש תפקיד בעשייה המבורכת הזו, הראייה, הטעם,

והידיים שלי שמחות, תביטי בהן, הן עשו המישוש, הריח.

משהו טוב היום, הן שמחות.

סבתא מיהרה לנקות את המטבח, פינתה את כל הכלים

כוס תה לי והכינה שעזרו במלאכה, שטפה את הקערה,

נוסף שיחזיר לי את הצבע לפנים, כך אמרה. הרגשתי שהיא

לתצוגה מוזיאון מכינה והיא כאילו הללו ברגעים עמלה

חדשה. זו לא הייתה רק לחמנייה, זו הייתה יצירת אומנות

ראויה. היא שלו בכבוד לזכות וחייבת לראווה, שמוצגת

הידיים עמלו וטרחו, לשו, ערבבו, הידיים ידי ברכה הן.

בוהקות לחמניות 6 ובתוכה מהתנור יצאה התבנית

בישראל, ביותר אומנות במטבח הפשוט יצירת ומחייכות.

מטבח קטן, עם צנצנות עתיקות, סינר דהוי תלוי על מושב

הכסא, שולחן בן 30 שנה, וניחוח שנולד זה עתה. כל יצירה

מתקבלת באהבה, שנעשית יצירה כל מחדש. לידה היא

באהבה. צדקה סבתא שלי, אהבה היא בסיס להכול, אפילו

ל6 לחמניות קטנות.

את הלחמניות הגישה לי בידיים יציבות ויפות. הן לא רעדו

סבתא הכרתי יום באותו היציבות. על שמחתי הידיים.

רועדות יציבה, סבתא שידעה גם תקופות חדשה, סבתא

יותר. ולמדתי שהידיים, הידיים מספרות גם את מה שאדם

מנסה להסתיר.

במקום השלישי “מיסיס אייס”

סיפור שעלילתו המרתקת מציגה מפגש מיוחד בין

נכדה לבין סבתה ניצולת שואה, שמתעקשת להמשיך

לשמור על שתיקה בכל הקשור לקורותיה בתקופה זו.

למרות שסיפור זה אינו מתמקד בנושא “ידיים” הוא

בהחלט ראוי לפרס.

“מיסיס אייס”מאת עירית פפר

עומדת במסדרון הצר של חדר-המדרגות, מגששת ידי אל

מתג החשמל, האור נדלק. מתנשמת ומתנשפת בניסיוני

הנה. הדרך כל מטורפת כמו נהגתי נשימה. להסדיר

מהבוקר רצה, דוהרת, מלהטטת כלהטוטנית קרקסית כדי

להספיק סידורים ולהגיע בזמן לכאן. שתי נקישות על דלת

הפלדה, הסימן המוסכם בנינו, אז מרגישה בטוחה לפתוח

את הדלת.

מדוע הדלת, את לפתוח זמן לה לוקח שוב. כבה האור

היא משתהה? זיעה קרה שוטפת את פני, רק לא זה, רק

זו אני שאמצא יתממש, שאהיה שהפחד הנורא מכל לא

אותה באחרון ימיה. כמו סחרחרה הפחד תוקף בכל ביקור

אצלה. רואה את התרחיש, איך אני מתדפקת אצל השכן

הדלת את ופותחת החרום מפתח את מבקשת ממול,

עיניים כסיד, לבנה הרצפה, על שמוטה אותה ומוצאת

כזכוכית, השפתיים שמוטות מטה והלב שלה חסר פעימה

ושלי, בועט כמו משוגע.

רחשים, לזהות לדלת האוזן את מצמידה נקישות. שתי

היא “אמחייע” בבהלה. אותי מקפיץ המנעול ציר רעש

בחיים, מעולם לא שמחתי לפגוש בה כמו עכשיו. עומדת

מולי צמוקה, גופה מכוסה בחולצה דהויה רחבה ממידותיה

פסוקות רגליה השנים. עם שנשכח בגד ועליו קולב כמו

במכנסיים בד שחורים, יאים לעונת החורף אבל אצלה קר

וחם, הכל התערבב כמו בלילה צמיגית. אולי אניח אותה על

השיש שתתפח על שמריה, כי מה הטעם בלהצמיד שפתיים

נושקות ללחיים קעורות כמו שני בלונים מפונצ’רים?

“שלום סבתא, מה שלומך?” כך בדלת, - היא מזמינה אותי

להיכנס.

כבר שתיים ועכשיו כל-כך, קבענו בשעה שתיים “דאגתי

‘וילדע-חייה’ לחשוב... מה ידעתי לא דקות. ושבע-עשרה

2727

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

שם בחוץ... לא חשוב, העיקר שאת פה, תודה-לאל, אודה

מאה עד אומרים חסותו. תחת כבר אותי שייקח יותר לו

ממלמלת קללה” זוהי הרי עבורי כברכה, נראה ועשרים,

לעצמה ונשרכת למטבח, גוררת רגל אחרי רגל, גבה הצמיח

לאחרונה גיבנת ושערה הלבין. לזיקנה אין רחמים.

עם דהו הגובלן ריפוד גווני הכיסא, על מתיישבת ב’הול’

ידיה, כשלובן העור מדגיש את השנים, החווירו כמו כפות

החברבורות החומות. היא חוזרת, משקה קל ושתי כוסות

זכוכית על מגש פלסטיק “קחי תפתחי”, מבקשת, “בידיים

שלי כבר לא נותר כוח”.

מסובבת את הפקק, קול התסיסה מקפיץ אותה ממקומה.

“בחיי, איך שנבהלתי”.

מהרהרת כך הנפש, מנוחת את מטרידה תמיד הצפה

בנבכי מחשבתי. “זה רק הגזים”, מרגיעה אותה.

“כן”, היא מגחכת, “גם מהם אני סובלת. לא די לי התחלואה

המוכרת, עכשיו גם הקיבה מתעצבנת. הייתי אצל הרופא”,

מספרת, “אמר שאין מה לעשות, יש מחלות שצריך ללמוד

אמנם יודעת, שאני לי תאמיני יודעת, ואני איתן. לחיות

אורחי וערב מסיבים לשולחן בוקר מידי אלמנה אך סביבי

הקבועים: לחץ-הדם הגבוה, רשרושי הלב, השתן הדולף,

ומגוונים מתארחים רבים אורחים בהחלט, כן המיגרנה...”

החולני. הצהוב בגוון הסיידים במכחול משוח הדל בביתה

אין חדש תחת קורת-גגה ומקדש לבבה כמו דירתה, כאילו

זוכרת אותה כך מגיל חמש ושמונה ושש- עמדה מלכת.

עשרה... כאילו לא חלפו למעלה משלושים השנים. כורסאות

הספה הרחב, בסלון זו מול זו ניצבות החומות הספר

התלת-מושבית מכוסה בשמיכת הפיקה הפרחונית, מזנון

ממוסגרות: תמונות שתי האמצעי ובמדפו הגדול העץ

סבא, שנפל לתפילת האשכבה כשליבו לא עמד יותר מול

ולא נואש אמר אחד לילה בלילות. ששבו הזוועה מראות

חנן שהסבל והתנחמה כינתה נשיקה” “מוות התעורר,

אותו במותו כי ידע את טעמו המר מספיק בחיים, והתמונה

שלה בצעירותה, נראות שתיהן זרות זו לזו, מי היא הטבע

הראשי, הכביש אל הפונה ובמרפסת השני. ומי הראשון

צמוד בבדידותו עומד הכבדים הזכוכית חלונות מאחורי

לקיר פסנתר, קלידיו ארוזים במכסה החום. עומד שם מאז

מסתיר נעולה, אוצרות תיבת כמו סגור במכסה ומתמיד

את מטמון הקלידים, העלה פתיתי אבק וקורי עכביש, גם

הוא משכין בביתו דיירי קבע בלתי רצויים. כשמורה נטושה

ילדה בתור אצלה בביקורי כך מיקומו, מתחם על גוננה

לא “פה אזהרה שלט תחת היה במרפסת שם השטח

נכסים” הייתה נזעקת כשקלטה בזווית עיניה את הזרועות

הדרדקיות מנסות להלחם במנעול החלונות. “אבל למה?”

ננעצות בעיני הנץ ילדה בת חמש עיני עגלה פעורות של

שלה. “ככה! עכשיו קדימה לשולחן” סגרה.

ברך כמו מעוקלות רגליו ויקטוריאני, בסגנון והשולחן

כשעלו האונייה בטלטלת עמד חוזקו. גם כך הסוס,

ארצה בתום המלחמה. שרד את המפגשים השנתיים בין

את ההלכתי, לסדר-פסח המסורתי ראש-השנה ערב

הדליפות את וצרות-העין, הקנאות והסכסכת, התככנות

המשפחתיות שהעדיפו בני-הבית לטאטא תחתיו ולהחביא

הקלפים משחק את צדדיו. שני שבין הסדוקות בפינות

שיער, אסופות קטנות נשים של חבורה בצהרי-השבת,

תסרוקת שנות החמישים, סיכה מנצנצת נעוצה בפדחת-

ראשן וגברים נוהמים את מילת הניצחון “פול-האוס”. ואת

יללת סירובה של ילדה בת חמש יושבת אל מול קערת מרק

ושוק הודו שוקע במצולותיה לבנבן ורכרוכי. דמעות של מיאון

האלוהים אומן ביד מציירות שפתיים איך לאכול. וסירוב

מסוגלות לנגוס בבשר המת שפעם פמפם חיים? כבר אז

חשבה בשכלה עטוף במגננת החמלה. “לא רוצה” צעקתי.

מותניה את לצידי, נעמדה תמידית בכוננות כשדה והיא

אבלים, שמיכת כמו פרומים תפריו מלוכלך, סינר מקיף

המטבח אשת עקרת-בית, של יתר פעילות של תוצר

צליל את משמיעים מתפרקים, פורמייקה ארונות הקטן.

חריקת הציר עם פתיחת הדלתות או המגירות, דלפק השיש

בגוון חום אדמה עליו מונחות צנצנות המחמצים ומרקחת

ישנה מטלית והתה, והקפה הסוכר אפסון כלי הריבה,

שנגזרה מחולצה שאיבדה את ייעודה וספוג שטיפת הכלים,

מרוט וסחוט כמו מלפפון חמוץ. עומדת על רגליה מבוקר,

מתעסקת בחלקי העוף, מפרידה כרע משוק, מורטת את

שאריות הנוצות מבשר ההודו, מרכיבה פשטידה, מבשלת

נקבוביות שמנמנות “מרק הבריאות”, על אש קטנה את

של אגלי שומן שטים בו במין התפרסות אימפרסיוניסטית

ועוררו בי תחושת בחילה, כך שהצרחה הפכה למחאה והיא

גלשה למלחמה. והיא רוכנת אל הצלחת, שולחת ידה ושולה

בידה מנפנפת מעיזה” את “איך השוק רגל את מתוכה

והרגל המסמורטטת מתיזה את בשרה על המפה הלבנה

לנתח משתוקקת היית ‘שם’ וחצופה. מפונקת “ילדה

קטן מזה. תאכלי ותגמרי את הכול מהצלחת תיכף ומיד.”

ג’ולות האישונים דבר. ארע לא כאילו ומחזירה את השוק

הכחולים התמלאו במעיין דמעות עלבון הגולשות על פני.

מסומנת ואמה, בוכים” לא “פה שואגת פה?” זה “מה

2828

המרכז לכתיבה יוצרת

ע"ש שושנה מליק

בחמש ספרות שחורות, שולחת אצבע מורה לעברי מאיימת

בציפורן כסוסה “שמעת אותי, גברת”.

שתינו עכשיו האירוח. שולחן השולחן, זה את גם שרד

יושבות זו מול זו כשאגרטל מקושט בזר פרחים מפלסטיק

צדיקתה בעוז נטויה שהייתה האמה בנינו. חוצץ זול

שוק-ההודו, את במקצת מזכירה ומקומטת, מדולדלת

כנפיה קצוצות ופלומתה כמו קרחת יער. מעבירה עליה את

כף-ידי ומלטפת את המספר.

“מה זה סבתא?” שאלתי שנה אחרי התקרית. חופש גדול

ואני נשרכת אחרי אבא לביקור אצלה. בדרך התגרדתי כמו

אדומות בנקודות התמלא גופי אליה וכשהגענו מצורעת

ולגרד לי לחזור על הפעולה הרטורית מציקות, מה שגרם

עד לכדי פציעה. “תפסיקי לגרד, מה יש לך שם?” הרימה

את החולצה וראתה בטן שאיבדה את צבעה הטבעי וקבלה

גוון אדמומי מחוספס. “יש לילדה אדמת” קבעה ואבא נותר

השתהות ואחרי בעיתון מעיין הספר, כורסת על לשבת

של דקה או שתיים שאל: “מה אפשר לעשות?” היא כבר

התרופות מארון משכה לחדר-האמבטיה, בדרכה הייתה

ומרחה ערומה השולחן על אותי הושיבה וצמר-גפן. כהל

את הנוזל, כך בזריזות פעילות ידה, המספר השחור כבש לי

את הקשב. “זה ה’שוורצע-חייה’ עשו” אמרה.

“למה?” שאלתי.

“כדי שלא אלך לאיבוד” ענתה.

“אהה, אנשים טובים הם” אמרתי.

האצבעות שלי עולות ויורדות, היא משמיעה גניחה ופולטת

אוויר של אנחה מיואשת “חם היום” היא אומרת.

ערב הנסיעה לפולין עם משלחת בית-הספר ידעתי כבר מי

היו ה’שוורצע-חייה’, סיפרתי לה על הנסיעה כשישבנו על

הספה הגדולה, ספל תה ושתיקה רועמת מילאה את החדר

לקרות” יכול כבר “מה קרה. מה לי כשביקשתי שתספר

שאת מה וכל לקחו “באו, בבוז המילים מלל את ירקה

יודעת מהספרים”. “אבל אני רוצה לדעת ממך” התעקשתי.

בקיר דמיונית בנקודה בהו העיניים ואז ארוכה שתיקה

משען המזנון, מבט חולמני, קר, ריק כמו להסתכל מבעד

לזכוכית. חיככה קצת בגרונה וסיפרה: “לילה אחד נשמעו

היה הוא לפתוח. ניגש אבא בדלת, אלימות דפיקות

במדים, חיילים שיירה של חמישה נכנסו הראשון שחטף.

מהקיר, תמונות תלשו כלים, שברו הבית, את הפכו

במתרחש מתבוננת שם עמדתי ואני החפצים את פיזרו

יגעו לי בפסנתר. פסנתר הכנף הלבן. ורק מתפללת שלא

עולמה נערה שכל הייתי ידעתי, מה תפילה, ועוד תפילה

בקונסרבטוריון ניגנתי מובטח. היה והוא המוסיקה היה

והכול צפו לי עתיד בפילהרמונית הפולנית. נגנית מחוננת

ומוכשרת. ומה את חושבת, חסו ה’חולעראס’? שברו אותו

וריסקו לחתיכות. מנגינת קול הבכי של הקלידים כמו חיה

פצועה עדיין מהדהדת בראשי”. שוב שתיקה ואז מפנה אלי

את מבטה “תגידי, מה את רוצה? בשביל מה כול זה? לא

בעוגת תפוחים?” אותך לכבד דונק? אפשר מספיק סבא

היא קמה ממקומה.

“מיסיס אייס” כינתי אותה. אבא לאן הולכים, למיסיס אייס?

אצל מי החג השנה, אצל מיסיס אייס? מה שלומך, מיסיס

אייס? כרגיל קפואה כמו קרחון באנטרקטיקה הרחוקה...

לנגן, הפסיקה הפסנתר עם ה”אירוע” שמאז סיפר אבא

גם לא כשסבא דונק קנה לה אחר מחנות יד שנייה, וגם לא

כשהקשיבה לצלילי אחרים, שום דבר לא הצליח לגרות בה

את החוש החייתי שבער בה בעמק החלומות עד שנגדע

בגרדום המלחמה.

ידה מלטפת ומענגת. מה יש?” שואלת היד שלי עדיין על

לאור ההתנשפויות שלה. ושוב המבט החלול ננעץ בנקודה

“זה יש?” סחה כאילו לעצמה, יש? מה בלתי ברורה “מה

בדיוק העניין, חיים של אין, רק מחלות ומלחמות ופציעות

עלי- גיהנום לי? יש חיים איזה לי, היו חיים איזה ומתים.

אדמות”.

עש כמו לייאוש להידבק הטבע את יש לאנשים מדוע

מסונוור ממאור? “אולי תנגני לי?”

“מה לנגן?” שואלת.

“בפסנתר”

יודעת כמה שנים עברו מאז נזעקת, “את “מה פתאום”,

שניגנתי, כבר שכחתי ותראי את הידיים שלי”, מושיטה את

מקסימום פסנתרנית? ידי אלו “מנוונות, לעברי כפותיה

עובדת כפיים.”

“בבקשה סבתא” ואני מתרוממת ממקומי ועוזרת לה לקום

ממקומה ושתינו הולכות לכיוון דלתות הזכוכית. אני פותחת

על מתיישבת היא המסילות. חיכוך חריקת לקול אותן

פורטות וידיה פותחת את מכסה הקלידים ההדום החום,

הסימפוניה את ראשוני טבע של במיומנות הקלידים על

התשיעית של בטהובן. אצבעותיה מפלרטטות בתשוקה בין

הלבן והשחור וארובות עיניה נפקעות ונפתחות, היא מנגנת

ובוכה, מיסיס אייס בוכה.

2929נא להכיר

“הילדה בעלת העין העצלה”

אירית וייסמן-מיניקוביץ

הספר “הילדה בעלת העין העצלה” של בודמן-ביק נפתח

בשיר “קולי”: זה עתה/ שמעו אזני/ קול אמי/ בוקע מגרוני/

פתחתי הפניתי ערף/ ולא בפניו. לת טרקתי/את הד ולא

ער.... שהוא למעשה צוואת אמה של בודמן-ביק המבקש ש

לתעד את אירועי השואה.

בתקופת ילדותה למחוזות אותנו לוקחת בודמן-ביק

לזכור. עשרה חוויות שבחרה מלחמת העולם השניה דרך

אישי סיפור המגוללים כשערים כמוהם בספר פרקים

לדור ומאפשרים השואה, בתקופת נפשית הישרדות של

הצעיר להתוודע להיסטוריה של עמנו ולהבין מהיכן צומחים

שורשים איתנים.

כל שער הוא נדבך הבונה את הכניסה לשער הבא.

בודמן-ביק אותנו מכניסה לו” פתח “את הראשון בפרק

לעולמה ומכינה אותנו בעדינות לספוג את החוויות הקשות.

...ואתן בהם סימנים, בשנות ילדותי האבודה, כדי להשלים,

ולו במעט, את התצרף, לזכר את מה שכבר שכחתי, שלא

ילי הרך, או שהראש בחר שלא לזכר. ואולי- הבנתי, בשל ג

כדי שתבינו ולו טפח, כי טפחים זה יותר מדי.

ולמרות שהספר עוסק בזיכרונות וזורמת הכתיבה רהוטה

כי אינו מותיר את הקורא בתחושת מועקה הוא השואה,

אין הכותבת. של האופטימיות ועולה צפה השורות מבין

את מותיר ולא קדימה מופנה המבט כובד. של תחושה

הקורא מדוכדך. העין העצלה למרות היותה פיסית עצלה,

וגם לכותבת ומאפשרת מטאפורית גם זמנית בו הינה

לקורא לסנן את המראות הקשים, לא מעמיסה ביטויי כאב

וסבל וממירה את הרע במבט אופטימי.

מהלך המוביל את הקורא להארה כי לכל אחד מאתנו יש

להתמקד. במה ולבחור הטובה בעין להביט הבחירה את

הפרק החמישי והפרק השישי הם הפרקים המשמעותיים

צו עם החיבור ניכר השעה” “צב החמישי בפרק בספר.

עולם לה לבנות עליה כי שמבינה ילדה של ההישרדות

פנימי שיגן עליה מהעולם החיצוני. אנו פוגשים תובנה זו ב

“חלומות ילדות” )עמ. 32( ...ורק אני שומרת סוד, כדי שלא

פלאי, שאין לאף לי יש, ש-ש-- זה רק שלי, חבר יפריעו.

פר, בעל כנפי זהב שמתכוץ אחד אחר: צב ענק אמפיבי מש

כמו כדור, לכשאלחש לו : “צב-צבי.” אני יושבת על גב-צב

חוכמת הנפש, כוחות על למדים אנו מכאן באויר.. ועפה

לקורא יפה שיכולים לשמש ויכולת ההישרדות של החיים

הכירה שלא דודתה על הילדה כותבת בהמשך השראה.

....”לימים, נודע לדודה מאשה, באכילת צבים שהם טרפה

י שאני כותבת על המשפחה. כשבקשתי לשמע, בפעם המ

לדה יודע כמה, על הצבים של קזחסטאן, היא קטעה את הי

דולים, בזו הלשון: - זה לא שבי, עכשיו כבר אמא לילדים ג

היתה טרפה. לאבא זה צבים טרף. אנחנו לא אכלנו נכון,

בטן נפוחה מרעב והוא לא טעם מזה” - בזמנים של פקוח

רון ר!” אמרתי, נצמדת אל הספורים ואל בדל הזכ נפש, מת

י – ילדה בעלת “עין עצלה.” של

הפרק מסתיים בקטע ששמו “צב ים” בו יפה מבינה שצריך

...את קדימה. וללכת לדברים להניח להרפות, לדעת גם

לא רואה שהצב זקן ובא בימים? הוא מת ולא נתן להצילו.

נו ודי, בואי ונלך מכאן הביתה, כי באה עת... הפרדי ממ

מוצגת ודרש” פשט – עצלה “עין השישי שבפרק ואילו

בקטע: החיים עם ההתמודדות האופטימית. הראייה

העין היא י, של הטובה” “העין .)41 )עמ “מתוק–מעז”

3030נא להכיר

ברגל לעיל. לקום כנאמר עין שמאל – “קאפוט”, הימנית.

–אני טפלה תפלה אמונה למזל. טוב, ליום ה סגל – ימין

מביטה במיטבה – ימין כשעין י בקר, מד אני קמה יודעת.

יכלתי. כמיטב יכלתה. כמיטב טימי, במבט אופ העולם על

עת, ומצטנ מקומה את יודעת מאל מש העצלה”, “העין

בעל כרחה. בעל כרחי. להוציא מתוק מעז -

מבין הפרקים מבצבצת גם אהבתה העזה של יפה לארץ

)עמ. הקשיים” כל “למרות בקטע שמופיע כפי ישראל

11(. “אנחנו בחיים, בארץ ישראל! השמש מאירה ביום ונר

וספריה. ויש בית ספר הלילה החופי – במחשך. הים כחל

אבא בעבודה ואמא מפיצה ניחוחות במטבח ומגרשת את

לארץ מוקדש כולו חברים. הפרק השמיני כבר ויש הצנע

ישראל שהוא הבית האמיתי ליפה ואהבה ממבט ראשון.

ברגנר, יוסל הצייר של באדיבותו העטיפה על הציור גם

ויוצר הספר תוכן עם מתחבר בועה”, אוחזת “נערה

שיכול עולם יוצרת בועה מעגל. כסגירת הרמוניה שכמוה

בחרה כאשר בודמן-ביק שעשתה כפי בדיוק עלינו, להגן

מה לזכור ומה לראות כדי לשרוד. הספר אינו רק תיעוד אלא

כלי לדרך התמודדות עם קשיי החיים בכל.

נביעות בוקעות לפעמים מקרקע פצועה

אדלינה קליין

עת הדבש, שרה אדר. שירים. הוצאת “בת אור”

ברור ש’לאלקטרודות’ מקור אנרגיה השואפת לחיבור. הנה

כך גם השירים שבספר.

וההיגיון. ההיגד ברצף עצמו בזכות עומד שיר כל מחד,

בסתו נדודיה 9( “מה שמביא צפור להמריא/אל מסע )ע’

ומאידך, בדמה”... החומר / פשר אין - קדום צו זהו /

)ע’ האי-ודאות: לכיוון המורות סוגיות ביצירות נמצא

מקום.” אחר תרים / למקום ממקום נודדים ...”חיי )12

ותעיה’ ‘חיפוש של לסוגיא נתון המחשבה הליך

נאמר(: השיר )ובהמשך פתרון’. ‘מציאת שסופו

האדם / במאד הידיעה בי צומחת / לעתי לאט, ...”אט

חדשה. ‘מחויבות’ יוצר זה אידיאלי פתרון מקומו”!...

ומעלה על רף גבוה את ‘הפרט’ )האינדווידואל( אשר חייב

)האוניברסלי(. ‘הכלל’ מול ‘מקומו’ על להתמודד כעת

להוכיח עליו - ש’האדם’ היכן הוא ש’המקום’ כיוון

בספק. מוטלת ואינה נכונה אכן זאת קביעה כי להלכה,

אבל כל אדם נאור יודע שאם אמירה אחת נכונה לחשיבה

לראייה או למצב מתאימה בהכרח אינה מסויימת,

וש. אדר אינה מגבילה אותנו לחוקים אחרת של הדברים.

היא יודעת היטב יעבור”! ובל “יהרג האומרות ולקביעות

ימצא הקורא מצבים. במיני המחשבות הלך את לנווט

אחר. במקום הקצב’ ו’האטת אחד, במקום ‘תאוצה’

משתנים השיריים’ ה’מוטיבים כי לעין, ניכר

לחלוטין טבעיות ובזרימות הרוח’, ל’הלך בהתאם

דוגמא: ר’ הנפש: ופנים תוך את מאתגרות אשר

)ע’ 86( ...”ימת טיטיקקה / פניה אדוות כסף / ושמש קרה

הקטנטנת ארצי / הרהור: בי עולה / ופתאם במסלתה

באה”?!... אני /ואנה נודע ולא הימה בזו לעת נב היתה/

נפשה נזעקת מדוע ‘המקום’, את יוצר ‘האדם’ אם

על ונחרדת שוהה( היא )בו החדש הגיאוגרפי במרחב

להתעקש ממשיכה והיא הקטנה?! ומדינתה עברה

אז מהו תיעלם, באם המדינה בסוגיא: יותר עמוק ולנבור

...”חלדת )63 )ע’ בגו”: דברים יש “כי מקומה?! מסתבר,

וממעל / רשיהם ש בנימי עולה / צעקה קטועי שריונים

3131נא להכיר

/ העולים כתפי על / כטלית מונחים דהויים, שמים /

שער-יה”... הגיא מן עלתה / אור, נגוהת ירקה, ותפלה

הפיך בלתי ‘חלק הוא למולדתה, המשוררת של חיבורה

לאימו)החרד עולל כמו לארץ, קשורה היא מישותה’

אכילס” ב”עקב פוגשים אנחנו וכאן נטישה(. מפני

צבירה’. ל’מצב בדיעבד מכוונות אשר יצירותיה, של

מטרתה של אדר, לנסות להגיע אל הקצה העליון באפוס.

משם, יש רק לנסוק אל ההר )או הקושי( הבא. יש להניח

כי לא תמיד תמצא הכותבת מענה, אך נבין את המצבים,

של אפשרי למיצוי להפכם כדי הפנים אל בהתבוננות

...”לא )54 )ע’ כנאמר: ולרגיעה. להרפיה המכוון - איפוס

ה מונחת באפל. אמרתי קדיש על מות ילדותי / ילדותי הרכ

/ עמק עמק בחשכת ערפי / טמנתי זכרה, / אין יוצא ואין

שמא”... / ילדותי מות על קדיש אמרתי טרם ועוד / בא

הסיפים”, “אמות את מזעזעים שהמשפטים למרות

פני את שאת ביתר וממחישות עז ביטוי נותנות הן

מהצד ‘התקוה’ פני ואת האחד. מהצד ‘החידלון’

‘אבן הן חדשה’ ל’התחלה והפתח ‘הקץ’, האחר.

בשירתה הגלומות האדירות ליכולות האמיתי הבוחן’

במלואן. המתחוללות התמונות את ומנציחות

עצם ‘השרדותה’ מאותה התופת - בו חוותה את השואה,

מביאה אותה, להנציח בשורותיה את היסודות אשר בנתה

ואת דור ההמשך שהקימה, כדי להשלים את ‘הצו’ שהציבה

לפניה. משהשלימה יעד זה, אשר נועד ליתן מנוחת עולמים

נכונה להוריה. היא מביעה הרהור זה ביצירה המוקדשת להם:

)ע’ 55( ...”אבל כאן והיום / נועדנו עמכם, מקץ שנים ובעתים

המזדמנת להראותכם את פרחי המזרע / שעלו בשדכם /

בנים שלשים ורבעים. בני אדם שנולדו לטוב / וזו הנחמה,

עלה זכה למנוחת העולמים / שביקשה נפשכם / למצא.”

מתומצתים במשפטים בנויים בקובץ השירים של רובם

מוטיבים במציאת הוא אדר של בשפה החידוש ובהירים.

בעוצמתם. מפתח עמדת תופסים אשר רכים לשוניים

אליה לחוש לקורא הגורמת מודרנית לירית- שירה זוהי

ומחדש הקם והאדם’, ‘הטבע שירת ושירתה, שייכות.

נעוריו בצבע ובחיות, נותן ביטוי: )בע’ 71( ...”הנוריות. נאות

/סמוקות פרומות, הרכה,/בכותרות ברוח / נעות כך, כל

אביב”... היה / באחו. לוהטות אהבה,/ לואטות חיוך,

ליבנו מרגע התהוות וכה, נשבה ועוד עיננו משוטטות כה

/מקרקע לפעמים בוקעות ...”נביעות )23 )ע’ ה’שיר’:

אולי- מבין אתה ”עכשיו / עיף” מסלע או / פצועה

שיר.” / פתאם שותת / לאבן שהחשבת לב איך / אולי

פן להכיר נלמד – הפנים’ ‘רבות מיצירותיה ניכר בחלק

ועוטפת אותן ביופי נוסף, את רוח הקונדסות השורה בהן

...”מה )13 )ע’ לקולמוסה השופע: דוגמא והרי לב. שובה

תעשי בעת שידבר בך? / כשגופך יקרס תחת ימים רבים”...

כנף- על ובהשקט, / הצהר, פתחי ...”בסתר-שנת, /

לעיננו נגלית במפתיע, ואז הסהר”!... מן המריאי / חיוך

כותרת היצירה: “עת הדבש” )הנושא גם את שם הספר(.

/וכל בגמותיה דבש האוצרת ילדה לא ...”כבר )99 )ע’

מפתחותיו בורא ...”הלב / מתיקותו”... בעיניו גומע רואה,

ושמחה אשר ...”זרזיפי / לפתח”... סגוריו / בתאם-עת

עתך”... / המנעול כפות על העובר כדבש /גואים

מהנסתר- קסם הקורא את הממלא חשוב ספר אכן

מהחוכמה-והדעת, מהגעגוע-והערגה, והנגלה,

להתחבר נמתין דרוכה ובציפה מהמחשבה-וההגות.

זה תם, אך לא נשלם. כי אמנם ספר יצירתה הבאה, אל

שוזרת “מאות פרחים סגולים”

ד”ר נורית צדרבוים

חוה הסופרת שכתבה סגולים” פרחים “מאות הספר

מזרחי סיקרן אותי מאוד. יצא לאור בהוצאת בת אור 2011.

התחלתי מהגב. גב הספר. רציתי לדעת, מה אומר מי שאני

לא מכירה, על ספר שאינני מכירה, על אישה שאינני מכירה.

“הספר מביא את פירותיה של התנסות אנושית... ומתאים

ובפרט לאלו שחוו אובדן של היקר לכל אדם, באשר הוא,

מכל.” כך כתוב. ועוד. “וזאת מתוך רצון להושיט יד, לחבק

ולתמוך בכל מי שמתייסר, כואב ואבל ויחד עם מתן הכלים

לבחירה בחיים מייצר הזדמנות לתקווה והתחדשות.”

ונשאבתי אל מסכת חייה של חוה אחר כך, שכחתי זאת

3232נא להכיר

הקרבה בשל רק ולא מאד, אלי קרובה להיות שהפכה

היא שאותם והנפשיים הפיזיים הנופים שכן הגיאוגרפית,

מתארת הם גם המקומות שלי, ומסעה לגילוי עצמי הוא גם

מסעי שלי. שירים סללו לה דרך אל תוך חייה, ציורים ושירים

סוללים לי. הדרכים שונות, החיים דומים.

של פירותיה את מביא “הספר שוב נזכרתי כך, אחר

התנסות אנושית... ומתאים לכל אדם, באשר הוא, ובפרט

לאלו שחוו אובדן של היקר מכל”..

מיוחדת הזדמנות לי ניתנה הדרך.” “על ב – “מפגשים”

להימצא במפגש זה כאן עם חוה וידעתי שלא בכדי, ואולי

גם לא במקרה.

וסיפור ששאב אותי אל זה, במיוחד, פגשתי אישה בספר

באמצעות זאת להסביר אנסה כוונתי? ולמה עצמו. תוך

דוגמא מעולם התיאטרון. בעיני, משחק טוב במיוחד, הוא

משחק והצגה שבה אינני מרגישה שהשחקן משחק. הצגה

שאינני יודעת בזמן אמת שזו הצגה.

מזמנת מזרחי שחוה הזה, במפגש הייתי בספר, הייתי

אותנו אליו, ואינני אומרת קראתי בספר. אומרת אני, הייתי

שאלה הרגשתי לא ספר. קוראת שאני ידעתי לא בספר.

מילים שמספרות, הרגשתי שאני בתוך סיפור חייה, בתוך

אימהותה, המתהווה, ואישיותה נשיותה בתוך נשמתה,

הייתי מהלכת יחד אתה על בהונות בתוך עולמה. עולם של

שהחיים ומאורעות תלאות תוך אל שבגרה צעירה נערה

זימנו לה. ובזה כוחו וזו עצמתו - הספר הפך להיות מקום

זמן באותו פעמיים שם אני להיכנס- דלתו אלי שפתח

ממש. חווה אותה- חווה אותי.

בספר, המילים התקלפו להן מעצמם, מאותיותיהם, מהיותן

סימן וסמל והפכו להיות חיים ממשיים. לא ראיתי אותיות,

הניקיון שבו, האמת הסיפור, עוצמת מילים. ראיתי לא

עצמו הדבר אל הישר אותי הובילו שלו האותנטיות שלו,

ואני הייתי שם. חשתי, הבטתי, וטיילתי עמוק לעבר החיים

הרחק מעבר למילים.

במילים אחרות. כוחו של הספר בעיני הוא בכך שהמילים

מקום ומפנה מצטמצמת שלהן הנוכחות שקופות. שלו

לסיפור שאותו רוצה המחברת לספר.

בי? איך העזתי נגע זה פגש אותי? איפה הוא איפה ספר

להיכנס למרקם העדין הזה של המפגש בין אם לבנה, בין

בין האבדנים? איך אם ואשה שכולה, שצומחת ומצמיחה

סיפור שבין העוצמתי המפגש של החרכים בין הצצתי

פניני ושוזר העבר, אל מביט בהווה, עצמו את שמספר

יצירה של שירה כסוג של הדהוד, של עוד קול שבא מעמקי

הנפש. ואז, קולה של השירה, באותו כוח שעלתה ממצולות

האחרת הנפש אל הלאה ועוברת חודרת היא הנשמה,

שפוגשת אותו. באותו זמן גם נשארת למעלה מרחפת יחד

עם נשמתו של הכותב כסוג של מטריית על שעוטפת וכוח

עצמתה עומד לה לעד.

אישה של זמן, נקודת באותה אותי? פגש זה איפה אז

אישה משפחה, צמיחה, אבדן, שכול, חוויות שחוותה

שעמדה תמיד מול השאלה איפה את כאן בעולם? איפה

נקודת היא ואיפה אחרים? בשביל איפה עצמך? בשביל

המפגש?

“כשהתחלתי לכתוב את הספר הייתי בת 55. זו הייתה עבורי

שנה של אומץ, שנה בה יכולתי להישיר מבט אל עצמי ואל

מה שעברתי בחיים. לראות מה שהרחקתי מעצמי ומה אני

בוחרת לקרב כעת.” כותבת חוה. ובעת שהיא בוחרת לקרב

הקוראת, אותי, לוקחת היא מחייה, חלקים בחזרה אליה

משקפת, מראה, לי נותנת חיי, מחוזות אל ידיעתה ללא

זכוכית מגדלת מאפשר לי לקרב את עצמי אל חיי הקרובים

והרחוקים כאחד.

בנשימה אחת ארוכה קראתי את סיפור חייה, שנשזר שם

בעדינות, בצניעות מדהימה, ברגישות, ומביא אלי את אמא

מרקם ויוצרת חיים גם שוזרת הפרחים, שוזרת אדמה,

עדין, ורגיש של חיים בתוך חיים, בתוך חיים. רקמה אנושית

3333נא להכיר

מדהימה שנוגעת בחיים מהמקום השורשי ביותר, והאמיתי

ביותר.

חוה לא מספרת על עצמה, זוהי לא אוטוביוגרפיה אישית.

חיים שבו מחברת מניחה את תולדותיה כמצע סיפור זה

וכקרקע, כדי להצמיח עליהם את סיפור חייו המרגשים של

אסי בנה היקר ז”ל. חוה מוסרת את סיפור חייה תוך שהיא

גם חוקרת אותו כדי להצמיח עליו מפגש מחודש עם בנה

שהלך, ובכך יוצרת מקום מחודש ומקודש לבנה. כך הופכת

והוא כאן הוא עתה סמל. של סוג מעתה להיות הליכתו

נשאר כמו שאמר בעצמו “הוא עצם את עיניו והתחיל אז

לראות.” כן לפעמים הראייה מטשטשת, החכמה היא לדעת

לראות את מה שאיננו רואים שהרי סוד הדברים נמצא סמוי

במעבה הדברים הגלויים.

אז מה אני ראיתי שם, בעוד חוה מגוללת חלקים מסיפור

חייה? ראיתי נערה צעירה שמתבגרת ומעמיקה לתוך חייה

הקשים הניסיונות עם חייה מעגלי את מרחיבה שלה,

שנדחקים אל תוך חייה, כשכל ניסיון כזה לא מחסל, אלא

מחשל.

חיינו, את עצמינו, לעצב את יכולים אנחנו ככה רק האם

רק דרך הסבל? כן, אומר לנו יונג, זה, אבל בדיוק זהו ‘מסעו

של הגיבור’ – רק בדרך שבה הלכנו ופגשנו את המפלצות

המאיימות ויכולנו להן, אפשר לנו לשוב ממנה עתירי ועשירי

לסבל, צריך הסבל את ומחוזקים. חזקים ותובנות, ניסיון

לסחוב ולא לכרוע תחת כובד משאו, אלא להתחזק ולצמוח

ממנו.

אלה החיים. של פשוטים הכי בצמתים אותי פגש הספר

נגעו בי להגיד שהם בעצם לא פשוטים כל כך. אלא, שהם

אבני יסוד בהתהוות של חיים, ובמקרה הזה של חייה של

אישה שגרה וגדלה בנופים כל כך קרובים לנופי חיי הפיזיים

והנפשיים.

ואז להיכנס הגנב, לי, קראה השאירה, שחווה הפרצה

אל מרחבי צוהר שנפתח אלא פירצה זו אין לגלות שלא,

נפשה המתהווה, שנפער עוד יותר והתרווח גם אל מרחבי

נשימה, באותה להגיד אני גם שיכולתי כך כדי עד נפשי

ברגעים מסויימים “הנעלים האלה לא שלי....אך רק בשבילן

אני השתניתי רק בגללן נכנסתי לתוכן” – כן החיים מזמנים,

ולעתים נותנים לנו הזדמנות גם דרך הקושי שלהם.

בדרך כלל כאשר מתייחסים לספר, מדברים על הספר. אני

רוצה לדבר על הספר באותו אופן שבו הוא דיבר אלי. ולפיכך

אני רוצה לדבר על החיים ועל האישה, האנשים, שנמצאים

גם כמו פיזי מקום אלה נפשות עבור שיצר ספר בספר.

נפשי. הספר מספר חיים. על החיים האלה, אני מדברת כאן

ואלה נאמרים כאן מפיה של אישה שלא, אינה קשת יום,

אישה חזקת יום שגדלה וצמחה מתוך ובין הבלתי אפשרי

בין אדם מפחד לגעת. “בן אדם מפחד כותב כמעט. אסי

לדעת. בן אדם מסתתר מעצמו ומכולם. מחביא את עצמו

באיזה מקום בעולם בסוף העולם.” חוה לא.

פגשתי כאן אישה שפגשה חיים ושגרמה לי לרצות לפגוש

אותה.

מסיפורי המקרא בראש אחר

שושנה ויג

של החדש ספרו זהו

של מחברם קרדה, רמי

– ביער “החיים הספרים

,2007 האמיתי” הסיפור

סוערים”, מים על וגשר

.2010

פרוזה כותב המחבר

בכתיבתו ומעניק שירית

אספקלריה נוספת לסיפורי

המקרא המפורסמים.

להעניק ניסיון מתוך המקראיים למקורות נשאב קרדה

את מפשט הוא בהומור. מתובלת שונה ראייה למקורות

הסיפור המקראי וגם מעניק לסיפור המסופר מבט שובבי

העיבוד נחת. של בהרגשה דווקא הקורא את שמשאיר

הטקסט את מקרב המקראי הסיפור של הטקסטואלי

לקורא.

ז’אנר מאוד מפותח הז’אנר אליו חדר המחבר קרדה הוא

במחוזותינו ככותבים, רבים הסופרים שניסו לשוות לסיפורים

המקראיים פרשנויות ועיבדו אותם לשפה קלה. באחרונה,

מאיר אמהות”, “שבע ברנדס יוכי של ספריהם אור ראו

שלו, ואחרים. הכתיבה על המקורות, היא כתיבה המחזקת

העם של הרוחניים למקורות הכתיבה בין הקשר את

היהודי. בכתיבתם על ספר הספרים מנכיחים הכותבים את

מרכזיותו של ספר הספרים, גם בעולמם של אלה שאינם

חשוב הציבור לכלל התורה ניכוס חרדיים. ואינם דתיים

ביותר ועל כן כתיבתו של רמי קרדה היא כתיבה מעניינת

3434נא להכיר

וגם חשובה.

יופיו של הספר בהוצאת “בת אור” גלוי לעין. האסתטיקה

ציורים מבריק, כרומו נייר קשה כריכה זווית. מכל ניכרת

יפה נוכחות מחזיק הספר ואכן בספר, פרק כל מעטרים

של הפנימי בעיצובם גם מיד. בו כשפוגשים לעין ובולט

הטקסטים יש מעין הרגשה של קריאת פסוקי מקרא על

פי סדר אותיות הא’ ב’. ראוי ורצוי שהטקסטים יוצעו לבתי

בגובה טקסטים לתלמידים ויזמנו פרשנות ויוסיפו הספר

ויחבבו את מקצוע התנ”ך על התלמידים. הגישה העיניים

בשפה תנ”ך לאור כשיצא אלה בימים מתחדדת הזאת

עכשווית.

דיון בפרק על דוד וגלית עמ’ 71

חריזה על הקפדה יש בית בכל בתים. מיד’ מורכב השיר

חוויה לקורא ומעניק בריתמוס ומתקדם נע השיר כן ועל

מצלולית לצד הקריאה החווייתית. הסיפור על הענק גלית

מועצם באמצעות המטאפורה של גוליבר, את סיפורו של

בתוך מוכר לענק ההשוואה והנה מכירים כולם גוליבר

רמי של כתיבתו פרי שהיא השוואה המקראי. הסיפור

קרדה. ועוד השוואה בבית השביעי בו מושווה גולית לעב”מ.

לשוות שמנסה יומיומית תשובה היא דוד של תשובתו

לטקסט את סוג ההומור שמאמץ הכותב המודרני. “ הליצן

הזה לא מטיל בי שום מורא.”

הכותב לא משנה את הסיפור המקראי. אלא, מוסיף אליו

וצבעוניות שניטלו מן הטקסט, ששפתו המקורית דימויים

קרדה רמי של הטקסט העכשווי. הקורא מן מרוחקת

מצליח לשחזר את הטקסט המקורי בעיבוד חדש, וקריצת

עין שובבה.

בנוסף לכל אלה מוסיף המחבר בשיר זה את משמעותו של

הסיפור, משהו שאינו מופיע בסיפור המקראי, התבוננותו

של המחבר היא עם תוספת.

ללמדנו / והחלשים המעטים של לסמלם הפך הקרב “

ספור ונשלם תם / קשים. ברגעים גם להתיאש שאסור

נפלא על אמץ וגבורה.”

של בכתיבתו .)73 )עמ’ רבות. ייכתב עוד הזה הנער על

קרדה ניכרת נימה דידקטית הוא מנסה לסכם את מעלותיו

של כל סיפור וסיפור. למשל בסיפור “מעמד הר סיני” הוא

פותח את השיר כך:

“ הספור הבא יוצא דפן וחסר תקדים / משלבים בו נאמנות,

סבלנות ופחדים / ספור על עם של עבדים שחתם על ברית

/ ושבזכותו הספר הזה נכתב בעברית.” )עמ’ 59(. אין ספק

שלפנינו ספר עם מסר חינוכי, ספר שניתן לעיין בו בכל עת

ולמצוא הקשר בין התכנים למציאות העכשווית. ספרו של

קרדה, הוא ספר המזמין את הקורא לקרוא, לעיין במקורות

הטקסט לבין המחבר של הפרשנות בין השוואה ולערוך

המקורי. ניתן להשיג מן הכתיבה, שיש לטקסטים נוכחות

מספרים טקסטים סוקר הוא הכותב. של בחייו מרכזית

מגיע, הוא למגילות עד הספרים, ספר חלקי מכל שונים

ומתייחס למגילת רות בסיפור על רות המואביה. על חשיבותו

על הספור “האם השיר. בסיום מעיר הוא הסיפור של

מואביה לא אמור להרים גבה? / לא, כי דוד המלך היה נכדו

בנם...” לסיום, אודה על המתנה היפה שמעניק של עובד

בחן זימון הטקסט המקראי ועל לקורא על קרבה הסופר

מיוחד וגם מעורר תשוקה לשוב לעיין במקורות שלנו.

על “כלבי רפאים” ד”ר דליה הקר אוריון

ספרו של קובי וקנין “כלבי רפאים שיצא בהוצאת “בת אור”

הוא אחד הספרים המרתקים שנכתבו בתקופה האחרונה.

הסופר/במאי פורש בפני הקוראים עלילה מרתקת, חובקת

עולם והרת גורל המתרחשת במחוזותינו.

להתלוות הצופה את ומזמינה וקולחת רהוטה הכתיבה

לעלילה סבוכה הכוללת נשים לוחמות שהאחת ישראלית-

3535נא להכיר

טלי והשניה ממוצא אמריקאי-נייקי. אנשי משטרה ומוסד

מתפוצות אליה שהגיעו והאחרים הארץ ילידי שחלקם

ולנקום עליה מחד להגן חוברים למאמץ המשותף שונות

באויביה מאידך.

קשיחות ורכות, רגשות עזים ואטימות רגשית מככבים יחד

במערכת סבוכה של רודפים ונרדפים שחלקם מונעים על

ידי נקמה ו/או בצע כסף ורובם מתוך מניעים נאצלים של

הגנה על הארץ בפרט ועל שלום העולם בכלל. התנגשות

אוהבות בדמויות לפגיעה לעיתים מובילה הנאמנויות בין

המוצאת את תיקונה לקראת סוף העלילה.

כותר הספר: ”כלבי רפאים” מייצג את שמו של איגוד עולמי

סודי ביותר שחבריו אמורים להגן על שלום העולם. המילה

שלהם לנאמנות כלב והמילה לסודיות מתייחסת רפאים

לביצוע המטרה. גם אם, היא מתנגשת עם חייהם הפרטיים.

אחד התיאורים המרגשים עד כדי דמעות, הוא של הגיבור

שלא יכול היה להתיק את הכלב מהקבר הטרי של אשתו,

ושניהם עליה ולשמור להישאר אותו חייבה נאמנותו כי

לכלב שנאמן עצמו את משווה הוא הלילה. כל עליה בכו

למשימה המוטלת עליו.

דמויות הנשים הלוחמות מתוארות ברגישות ובאהבה תוך

תשומת לב על הדואליות שבין “נשיות” ו”גבריות”, אימהות

מאצ’ואיסטי. גברי בעולם שלהם והתמודדות ומשימה

בשפה המועלים ארצנו של שונים באתרים נופים תיאורי

הסבוכות להתרחשויות צבעוני ציורי רקע נותנים ציורית

הקשורות לאתרים היסטוריים מוכרים.

כבמאי מעולה מעביר קובי וקנין את העלילה מאתר לאתר

ומתאר במקביל סיפורים שונים. החיבור הוא לעיתים רעיוני

ולעיתים נושאי כמו לדוגמה: הוא עובר מהעלילה הרומנטית

את הכוללת במדבר להתרחשות הנישואים הצעת של

יוצרת זו כתיבה דרך האוכל. תיאור דרך הזרה, הלוחמת

בסיס איתן לסרט עלילתי מרתק שנקווה שיעלה בקרוב על

האקרנים.

כמו רקדני בלטיהודית מליק-שירן

ובלפור ויג שושנה מאת במערכת” שמורים “השמות

בלט מתנועעות שתי רקדני כמו “פיוטית”. הוצאת חקק.

דמויות המניעות עלילה בדיונית בממלכת המילים. הדמויות

שבין הרווחים חיות מתוך מילים, בתוך חיות נסתרות, הן

הפסקאות, מתוך הקורא לעיני ומתעצמות השורות

מנסות לקלף כל פעם מחדש את הזהויות הלא מוגדרות

בתוך חיה נסתרת, היא הנשית הדמות בתחילה ביניהן,

שני בגוף “את” שלישי, בגוף “אהובה” ומכונה הצללה

אל בריחה בכתיבה, היסוס הזאת הנסתרת בפניה ויש

וכחוויה כדימויים המראות,כתמונות, מוכר:”כעולם עולם

הספרותית”)עמ’ 38(. הנותן משענת בטוחה אל הלא ידוע

במרחב הסיפורי. כשהדמות הנשית כותבת אל “אהובה”,

זורמת, היא “איש מסתתר”,הכתיבה שלה ובפניה אחרת

מכנה את הדמות הגברית בפניה ישירה אהובי וכותבת אליו

זו משרה על הקורא תחושה מוכרת: ללא חוקים. כתיבה

יש כאן להט כתיבה. יש כאן בימת חיים של עלילה דמיונית,

לו מאפשרות הקורא עיני מול נוצרות שדמויותיה עלילה

לחוות לבטים, התחבטויות וקשיים. עלילה זו מצליחה לעורר

המהוסס באיפוק הנוצר דרמטי מתח של אוירה בקורא

ושוזר אותם חייו אירועי של הכותב, המביא למכתביו את

הכותבת הנשית לדמות גם הדמיונית. העלילה במכתבי

יומני תיעוד של בעקביות אותם ומשמרת מכתביה את

עם תאריכים, גם לה יש גיחות של התרגשות מתוך העולם

הבדיוני לעולם המציאותי.

כטיוטת ספר הזה תמיד מהדהד הרומאן לכתיבת הרקע

כתבה הגברית הדמות אינטואיטיבית, ככתיבה שנכתב

נוצרו חוליות וככה והדמות הנשית כתבה פיסקה פיסקה

שרשרת בעלילה דמיונית, אלא שהספר הזה מרוב מחיקות

כאן נעשתה ולכן ומייחודו מאופיו איבד כתיבה וליטושי

כתיבה אחרת, כתיבת מכתבים באמצעות מחשב. השליחה

שלהם מהירה מאוד, איננה מחליפה את הציפייה למכתב,

3636נא להכיר

את ההתרגשות ואת ערגת הגעגוע.

נוצרת מדמויות. יש נפש, העלילה שמניעה אותה ליצירה

יש המילים. במיטת אסורה אהבה החולקים ואישה גבר

מעולם הגברית הדמות שמשאירה למכביר רבים רמזים

וחליפת מילטון ג’ון האבוד” מאת העדן “גן דווקא השירה

אהבה על המעידה יאן אירה לבין ביאליק בין המכתבים

“היער האגדי”,מזכיר את הקומדיה האלוהית גם אסורה.

על רמזים מעולם השירה מעידים אלייגירי. דנטה שכתב

ההליכה הבטוחה בעולם המראות השירי. במרחב הסיפורי

המגולם בצורה של מכתבים אינטימיים הייתי רוצה לראות

עוגן בסצנות סיפוריות.את העוגן הזה אני לא מוצאת כאן.

הלא לא יתכן שרק משוררים כתבו דיאלוגי שירה עם דמות

ככל שאלותיי ונשאלות ממשית. דמות עם או ערטילאית

שאני מתקדמת בקריאה, האם יש חוקיות לכתיבת רומן?

מה בין אמת לבדיה? האם אני כקוראת וכמשוררת הבוראת

מילים ממעיין הנפש של היצירה, יכולה להתעלם מאירועי

הספרות המוזכרים כאן כמו המפגש במלון ארבל בטבריה,

למשוררים דרוזים משוררים בין התרבותי המפגש כמו

העלילה מורכבות בין הדק התפר עובר איפה ישראלים?

של הכתיבה להט המציאותית? העלילה לבין הבדיונית

הדמות הנשית מזכיר את ההתרגשות הבוערת של נערה

יודעת הנכספת למכתב מאהובה. גם הדמות הגברית לא

איך לעכל את פרץ הרגשות הנשלף החוצה. האם זו ילדה,

נערה או אישה בשלה הכותבת אליו? ניסיונות השכנוע של

האמיתית, המציאות את כותבת “כשאני הנשית הדמות

גם התאריכים שלי אמיתיים. איני צריכה לחוקים. אני אולי

לא החוקית שלך, אך חקוקה לנצח. השתחרר אהובי” )עמ’

.)41

הכותבות הדמויות בין לתעתע ממשיכה הזהויות חידת

על השירה. עולם להן- המוכר בעולם מפלטן המוצאות

שזרם ומה הקשיים נערמים הספרותית החיים בימת

צנזורה. של בגלימות עתה נעטף מתמיד חופשי והיה

ומה למכתב יכנס “מה עצמית, שיפוטית ביקורת מעין

הוא המפלט שוב .)46 )עמ’ השאלה“ כל זו יכנס. לא

שייקספיר. ויליאם שכתב “המלט” במחזה השירה עולם

בדיה חלומית, בעלילה הפועלות הנפשות שהן הדמויות,

אמיתית היכולה לשכנע את הקורא ויכולה לתעתע בקורא

עושה זאת נהדר בשאלה היה או לא היה? וזה ייחודה. האם

אליו? עצמו את מדמה והכותב אודיסאוס של מסעו זהו

והאמת לא מפריע לי שלדמויות אין שמות ואין ייחוס אגדי,

יש להן כינויים המגבירים את הרכות האינטימית, התשוקה

בין הנארג היופי את להן, ומעבר המילים בין המסתתרת

כגיבור חש הקורא גלויות, למחשבות סמויות מחשבות

מעורב בתפאורת מילים שיוצרות הנפשות הפועלות במעיין

הנפש של היצירה.

האווירה ונשמרת נחשפת לא החידתית המסתוריות

ייחודו של הספר והנאת קריאה. הדרמטית שיוצרת מתח

הזה שדווקא חליפת המכתבים הזאת מביאה את הקורא

להיות קשוב להד הצלילים של המילים הנכתבות והנשמעות

יצר מהיד, הספר את להניח קשה הדמויות. בנפשות

הסקרנות גובר על כל מידה של אינטימיות. כאשר דמויות

הופכות לבשר ודם מול עיני הקורא, הן מביאות לו את עולמן

חלקים ואולי לו מוכר אינו שאולי עולם השופע. התרבותי

ממנו אכן מוכרים לו. העולם התרבותי שהדמויות מביאות

עמן אל הסיפור המאכלס אותן בתוכו, הוא העולם שאין בו

חוקים לאהבה, היא פורחת כעץ מהרגע שהשמש הזדחלה

“אל בין ירכי הרקיע ושקעה אל תוך חלום הלילה” )עמ’48(.

המובילות בדרכים גם נגעה המילים מן שעולה ”הבערה

מגיא בן הינום ונחל קדרון אל מעלה הר ציון, את ודאי זוכרת

את תיקון חצות של חסידי ברסלב בקבר דוד המלך. תיקון

יחד, אף שאסור לנשים להיות במחיצת חצות שנכחנו בו

גברים בתיקון זה. את העזת להיות שם לידי. אולי גם רומאן

המכתבים הזה הוא תיקון אהבה.” )עמ’ 49(.

מביאות כאילו יחדיו. רוחני למסע יוצאות הדמויות שתי

ריקוד בשתי תנועות. תנועה הזה לרומאן המכתבים הנה

מסגרת במבנה, קבוע וארגון סדר המחפשת קווית

הקשובה המילים, בין המרחפת מעגלית ותנועה וחוקים,

יוצר הזה הריקוד רגשותיהם. מתוך הבוקע הצלילים להד

בכתיבה הגדול הקושי את שמהווה בתנועה ניגודיות

במישור הפיזי של העלילה המתפתחת. אהבתי את הרצון

הזה לדעת מתוך האונות של המוח, את הניסיון הזה להבין

הלב בחדרי לשבת צריך לא הכותב, של מחשבותיו את

האונה של המחשבה ערוצי על להתביית ממש אפשר

המעצורים את לגלות כדי השמאלית האונה או הימנית

והחסמים בערוצי מחשבה מקובעים. חייכתי כשקראתי את

מכתבו של הכותב אליה בפנייה “אישה”, פנייה המנערת

את להרחיב הצליחה היא כי עליה, חשב שהוא מה את

ריקודו השמרני לסלסה בוערת “את טפסנית הרים ואצנית

53(. מרגע השחרור הזה המסע למרחקים ארוכים” )עמ’

3737נא להכיר

הרוחני שאין בו חוקים ומסגרות הופך להיות מצחיק, שנון

תפסה מקומה ואת התפוררה השמרנית הפנייה וקליל.

ריקודי דואט מתחיל מכאן “למתפרחחת”, קלילה פנייה

סיומי המכתבים של הכותב אל הכותבת גם ללא חוקים.

הופכים למשהו שונה “הממציא הדגול”, “הגוזמאי הפרטי

שלך.”

“המסע נמשך כמסע של זיווג, כמסע של זוג שיוצא לדרך.

בכל זיווג יש סוד שאיננו מובן לאיש” )עמ’ 61(. הדרך הנחווית

דרך בה הליכה,שיש של מישור מישורים: בשני דרך היא

חתחתים הסובבת גאיות והרים, דרך מוחשית וארצית מחד.

ודרך סודית שסובבת את לשון המראות והחידות של החלום

מאידך. המישור השני הוא מסע של תנועה המתחיל בחלום

ומסתיים בחלום. הדמיון והפנטזיה מוליכים את עיני הקורא

ללא בחלום המשתקפים החיים של השונים למקצבים

חוקים. זו דרך של התכתבות, של כתיבת מכתבים ובמישור

הזה העז של ש”י עגנון הופכת לפרה בתוך מערה המעניקה

חלב מארץ ישראל. גם גבריאל גרסיה מארכס המביא את

של שנים “מאה בספרו לאהבה הכמיהה ואת הבדידות

מלכד. סוד בתוכה שחבוי זוגית יציאה על מרמז בדידות”

ההתחברות הוא זה, ברומאן הכותבים את המלכד הסוד

אל המילה. “כוחה של המילה, כוחו של המשפט, כוחן של

הפסקאות” )עמ’ 65(.

כמו עוף החול הנברא מחדש ככה נבראות הדמויות בתוך

הספר הזה. מנסות מתוך התוהו ובוהו של המכתבים לפלס

בשפה תחילה ומאורגן. קבוע מבנה של בראשיתית דרך

ציורית ולאחריה בשפה של מילים. כוחן של המילים לקרב

רוחש עולם אל המזדמן הקורא את להוביל ולהרחיק.

המניעות הדמויות כמו מתהווים. ספר דפי בתוך מילים

את העלילה בדיאלוג מכתבים, ככה הקורא שותף למחזה

הזה המועלה על בימת החלום, בימה המאפשרת לדמויות

את משנה הקורא שהמציאו. בעלילה שחקנים להיות

תפקידו, מקורא לצופה במחזה המועלה לפניו. בין מציאות

בספר במחזה. ראשית ככוכבת הפנטזיה מככבת להזיה

על המפנטזים הזויים ברגשות וערב שתי נרקמים שדפיו

מציאות בדיונית גיבוריו ישמשו לו מגן ומשענת. ספר חדשני

במערכת יחסים בדיונית הלוקח את הקוראים למחוזותיהם

של שני משוררים שהמציאו עלילה דמיונית הסוחפת את

הקוראים לממלכת המילים שנבראה מתוך חלומות. מומלץ

לאוהבי המילה הכתובה.

מסתורין באיסברגטאון

אירית וייסמן- מינקוביץ

מחדד בוריס(, )זטורנסקי סטראנס על של החדש ספרו

לקורא היטב את העולם בו אנו חיים. עולם בו הכסף והכוח

מניעים את האדם ומכרסמים במצפונו, בערכיו, ובאנושיותו,

ומעוורים את שיפוטו וראייתו.

דרך דמויות מוקצנות, גרוטסקיות ובנימה סאטירית משרטט

המחבר מצבים שאולי כולנו מודעים להם, אך לא מספיק.

לעשות גם ראוי ובעקיפין מודע, רק להיות די לא אולי

מעשה כדי למנוע הישנותם של מצבים בעייתיים, שבספר

מוגשים אמנם לקורא בהומור ואירוניה, אבל בפועל, בזרמי

המעמקים הם קיימים ואף משגשגים.

הנה למשל תפישת השלטון כפי שהיא מנוסחת בפיו של

3838נא להכיר

בספר הפועל השד, של באוזניו ומושמעת השרים אחד

כמחופש לדמויות שונות, ומציב מראה מול אנשי השררה

ביותר, חשוב מקצוע זהו ולידיעתך שר! “...אני למיניהם:

ידידי, ואם אתה באמת רוצה לדעת, אז ייתכן שזה המקצוע

החשוב מכולם.”

בית מלאכה למדת את באיזה אדוני השר, אבל לי “סלח

המקצוע הזה? אצל איזה אמנים? באיזו אוניברסיטה?”

חיוך החיים!” אוניברסיטת את סיימתי “חחח...מממ..אני

יהיר פשט על פניו, “זה מקצוע מיוחד שדורש כישרון מולד.

פוליטיקאי טוב הוא בעצם גאון!”

לשר הזכירו המחופש( )השד הזקן של הנדהמים פניו

אתה עסקה, לך מציע אני “שמע, שיחתם, תחילת את

שותק ושוכח שפעם הייתי סנדלר, ואני במסגרת מדיניות

ההפרטה, אמכור לך בזיל הזול את מפעל ‘תאתא’...” )עמ’

55-56(. נדמה כי מדובר על כאן ועכשיו אם כי בספר יש

הרחקת עדות בולטת רק במידה מועטה. המחבר משרטט

את הפוליטיקאים, עורכי הדין, אנשי התקשורת ואנשי הדת

.)184-185 )עמ’ ומדויקת סאטירת הומוריסטית, בנימה

”משום מקום הופיע רופא לבוש חלוק ארוך ואלונקה בידו

)זהו כמובן השד המתחזה(. “שלום רבותי, אני ד”ר טראומה,”

עיניו האדמוניות בחנו את החולה. אף אחד לא הספיק להבין

מה באמת קורה פה כשהד”ר השכיב בקלילות את שמרס

)ראש הממשלה( על גבי האלונקה, הניח את כפות ידיו על

בטנו, והטה אוזן כאילו הוא מאזין לדופק פנים הבטן. לאחר

שסיים את הבדיקה הכריז בביטחון: “ובכן, רבותיי וגבירותיי,

בפציינט, מה בדאגת התבונן הוא מיוחד,” מקרה לנו יש

“מצאתי אצלך תסמינים של הגדלת בלוטות התאווה, חוסר

קרום ודלקת בדם הכנות ברמת חדה ירידה כרוני, בושה

המצפון. יחד עם זאת, אני מאבחן עלייה בלחץ הרגישות,

וצירי לידה של רצון טוב! ייתכן שניתן עוד להציל אותך, אולם

מצד שני, בשביל מה לך? אתה הרי מסתדר מצוין בעולם

הזה גם עם המחלות האלה, לא כן?”

“דוקטור...” התנשף ראש הממשלה בכבדות, “...את דלקת

ועדת מדולרשח...)יו”ר כנראה חטפתי התאווה בלוטות

הכספים(, בחוסר בושה לקיתי עקב מגע ממושך עם גברמן

מכל נדבקתי הכנות ברמת בירידה התיירות(, )שר ואביו

אחד ואחד משרי הקואליציה... ודלקת קרום המצפון....”

האם אין זה מזכיר לכל אחד מהקוראים מקום כלשהו בכדור

הארץ הקטן שלנו...קרוב, קרוב...

בספר “הכוזרי” מתקיימת שיחה בין מלך הכוזרים לבין חכם

אליה. להסתפח דת מחפש הכוזרי המלך כאשר יהודי.

החכם היהודי מנסה לשכנע אותו לקבל את הדת היהודית,

לאחר שהמלך התאכזב מהרעיונות הנוצריים והמוסלמיים.

וכששואל המלך את היהודי החכם שמתאר לו כמה היהודים

כוח. לעמדת כשתגיעו תנהגו אתם איך וסובלים נרדפים

עונה לו החכם היהודי: “ניצחתני! כי אם וכאשר אנחנו נגיע

יושר מתוך נאמרת זו תשובה האחרים”. כמו ננהג לכוח

אינטלקטואלי ומזמינה מחשבה עמוקה.

כוח וכסף מעוורים את יצר האדם מקדמת דנא.

והבלתי האבסורדית שהעלילה נגלה סביבנו, נביט אם

נוצרים, שררה אנשי מככבים בה הדעת, על מתקבלת

באה היא המציאות. גבול על נמצאת ויהודים מוסלמים

לבקר לא רק את החברה ותחלואיה, אלא גם להאיר בזרקור

את תחלואי השלטון ובה בעת לטלטל את הקורא ולהעיר

אותו משלוותו. אולי לגרום לו לפעול משהו בחלקת האלוהים

הקטנה שלו.

כמו בעמ’ 89-90 “אדוני ראש הממשלה?”

“שומע”

“סולמון בוצ’ר מדבר... אין לי יותר כוח אליהם, שוב פעם הם

רבו!”

“מי?!”

“התרבות עם הדת.”

“מה, מה?”

“שרת התרבות עם שר הדתות.”

“נו אז מה? הם הרי רבים כל הזמן, חשבת פעם שאולי הם

נהנים מזה?”

“אבל פסוקובסקי איים לפרוש מהקואליציה!”

“תבטיח לו תקציב נוסף, אבל כסף, אל תיתן. מה אתה ילד

קטן?! מקסימום תקצץ אצל הפנסיונרים!”

ובעמ' 111 אנו פוגשים: ...בלשכת ראש הממשלה המשיכו

שני מוחות, כבר לאחר שעות אחדות של עבודה מאומצת

לנסח את החוק החדש והמטופש שלהם.

את והטה הממשלה ראש ביקש בנג’מין” בקול “תקרא

אוזנו.

“חוק הטל! מס שייגבה מאזרחים בעלי גג, אדניות, עציצים

ומכונית” החל המזכיר לקרוא וראש הממשלה גיחך ושפשף

את כפותיו בשביעות רצון.”

נשמע מוכר? אין ספק!

לכאורה דמיונית ארץ לאותה המחבר קרא במקרה לא

בשם איסברגטאון. כלומר עיר הקרחון, שכן בדרך כלל ניתן

לראות רק את קצהו של הקרחון.

כובשת עלילה ברקימת המצטיין סטראנס, על של ספרו

3939נא להכיר

ורבת הפתעות, בדמיון מטורף כדרך אופייה של כל סאטירה,

בסגנון קולח, בכישרון תיאור ובעיצוב דמויות ובעיקר בהומור

רובדי הקרחון עד כדי כאב בטן, מוביל את הקורא גם אל

שמתחת לפני המים, למען יכיר את מה שאין אנשי השררה

רוצים לחשוף לנתיניהם ולעושי דברם.

בין זהות למקוםיהודית מליק-שירן

של השלישי השירים ספר הוא רוגש”, עד גלים “גבה

ופרסם עצתי את הפנים שהפעם רייך, מיכאל המשורר

כפי שעשה בשני ספריו ולא עשרה תשעה מחזורי שירה

הקודמים. שם נתן מקום בשער אחד לפרוזה. ספר פרוזה

מילות הזה זמנו. בספר לכשיגיע וידרוש את מקומו ייוולד

השירים חיזרו אחר עיניי. נשאבתי לתוך הספר כעץ הזוקף

צמרתו, מתבונן באמירי ענפיו למרחקים וחשתי את החיבור

אלה נושאים שני היכולים למקום. זהות בין הממוקד

להתקיים בנפרד? ממש לא.

הקובץ נפתח בדמות החקוקה לעד בתודעתו של המשורר

ו”מפקיעה )10 )עמ’ מילים” ש”קוטפת דמות רייך. מ.

של נגיעה תוך )שם( אסורות“ חמדה שקיעות מעצמה

בספרו הדיהם את שנותנים נושאים שני ומקום. זהות

השלישי של רייך. ספר המורכב מתשעה שערים העוסקים

כל ומקום. זהות לנגיעות אקראיות של בתובנות שמעבר

תשעת השערים קשורים זה לזה בחיפוש עצמי אחר זהות

חיפוש וזיכרון. שייכות יציבות, אחר חיפוש מקום. ואחר

שהוא תהליך ארוך הנארג באבני דרך ובאריחי מילים ויוצר

יציבות שורשית ב”מחוזות נשאים שלא תמיד / יכל המטפס

עצמו לרדת / לסוף דעתם “ )עמ’ 13( ולשמש להם פה.

הסמויים ה”זרמים אלה האם לאמתית? זהות הופך מה

הנגרים מהבזק השחר המטלל / מגב שלחן פסיפס כחל“,

או האם נאות הדשא החיוורות המרקידות מחשבות האדם?

התנועה הזורמת בתוך הנוף או האיש המתנועע בתוכה?

איזו זהות מתעצבת מנופי הספר? פגשתי רועה צאן, את

דון קיחוטה, בורא מילים, שיבולת שצמחה רגליים, רכבות

קטנים שועלים משוטטת, רוח כעור, גרגר רגליים, קלות

תועות, לב משאלות מיוזע, קיץ ליל בכרמים, המחבלים

לשבת שבחרה קטנה ציפור העמק, לרכבת צרוף געגוע

דווקא על חוט חשמל ולא הייתה מודעת לסכנה שתחשמל

את חייה.

יכול לא מקום המקום. של הרגשות מפתח היא זהות

להתהוות ולחיות ללא זהות. הזהות היא הנשמה של המקום.

המקום הוא הגוף הזהות היא הנפש. הם קשורים זה לזו וזו

פניני חוליות שרשרת של צורפות לזה. המחשבות האלה

השירה “צבע דאגת אמי שהתנחל עד סוף ימיה“ )עמ’ 22(

אצר געגועים לזכרה. יש בה קולות חושך ועצבות גלמודה

המסתובבת ערירית כוססת ציפורניה בין גזעי העצים. רוח

להפצעת עד מעורפל בליל מקומה מוצאת לא מרחפת

השחר, היא משוטטת חסרת מנוחה לא יודעת את נפשה

אם מגעגוע או כמיהה.

האם המקום הוא האהבה? הזהות היא תמצית השמחה

.)71 )עמ’ בלעדיה“ מהו ועולמך / מעיניה נבטת “חירות

והאהבה? היופי בהתמזגות של שניים הופך לחיבור אחד“

ליד / / מחויכת מסבכת / כך כל יפה / לעד תתיצב היא

מימין / והיא / ותביט משמאל תעמד אתה / הזנוק אדן

לנקדה העשרונית“ )עמ’ 72(. והאם המקום יכול לתקן לב

שבור של נערה מתבגרת? כשהלב סגרירי ודמעות הנשמה

תמיד שקיעות ין “ב זולגות, מניפת נחמה של אם אוהבת

4040נא להכיר

המקום דעת על מאמש. הכאב מגרשת שמש”, זורחת

אמא את כחופה באמונתו הסוכך אלוהים שלושה: יבואו

ואבא. אמא ואבא הם המגן והמשענת בכל מצב לילדיהם

נותן מענה גם לסוגיה הזאת קטנים כגדולים. הספר הזה

לאנושות תהיה לא בלעדיה האהבה? הוא המקום האם

אמונה, ללא ללא אהבה, לחיות איך אפשר חיים. תוחלת

ללא תקווה?

שהיא כיוון התודעה. של האינסופי המרחב הוא מקום

אינסופית, אני מדמה אותה לים המופיע בספר זה כסמל

.)81 )עמ’ כמותו“ משלם מתחזה “אין ומוות. לחיים

)שם(. פשרו“ אדע לא וזעם נשגב בו כח הזוי.. “כמאהב

כוחם של המים התחבר לכוח הרוחני של האלוהות. עוצמה

זו הטביעה רושם עמוק על שוכני החוף אשר נצלו את הים

בעוית מבחין אתה הים, “בלב ולתעבורה. למסחר לדיג,

מרחב הים, תכונות .)118 )עמ’ קולו“ גבה / פניו שרירי

האנושית, התודעה של המרחב הזה,הוא הגדול המים

הכופה על הגופים התנהגות פיזית שונה מזו המוכרת על

יודע / תחבולותיו ועמק נקמנותו למרות “ היבשה. פני

לילה“ )שם(. מקנות לו זה הים לשלח חיוכו אל חללו של

סגולות פלאיות קסומות וסביבתו נתפסת כסביבה חידתית.

דתית, שאפפה את הפולחנית, כמעט וההילה המסתורין

יורדיו ואת הספינות עצמן מקדמת דנא, קיימים הים, את

עד ימינו.

וכובש עולמות מגלה וחקרן. סקרן היה תמיד האדם

יבשות וימים “וסקו דה גמה, מלך הימים / אליל הנימפות

המים“ לאינסוף ..מעבר גדולה אניה לו בנה והנימפאות...

והגילוי החיפוש מקום הוא התודעה מרחב .)93 )עמ’

הוא הזה היש מאין. יש הבוראים ההיתוך מקורות של

המרחב של השירה הנבראת. השירה היא המקום למשורר

שירי כותב אני פנימית,” בערה של ממקום שיריו הבורא

עולה שירי וחמצן האבנים.. אל הצמחים.. אל הדגים.. אל

מתוק“ )עמ’ 97(. שם הזהות והמקום הופכים לישות אחת

שם למרחקים. ותקווה אמונה אהבה, המקרינה מוארת

האדישים“ שתיקת תעלה העלים במצע האנושי “ביער

122(. ותונצח במרקם המציאותי של החיים. הזהות )עמ’

המקומית של המשורר מחוברת אל ים השירה של חייו. ים

התודעה המאיר את נפש היצירה ונפש היוצר. ספר מומלץ

לאוהבי השירה.

על שביל רכבת העמקיהודית מליק-שירן

כשהייתי ילדה בבית שאן שמעתי על רכבת העמק שקיצרה

התרפקות הייתה זו אגדה, הייתה לא זו וזמנים. דרכים

נוסטלגית שהדהדה בין דפי הלב ובין דפי הזיכרון. שרידיה של

רכבת העמק או מה שנותר ממנה הן המסילות השבורות

משתרכים הקיץ ראשית של זו בעונה יבשים ששיחים

רכבת ברינדט,”שביל אהרל’ה של ספרו אותה. ועוטפים

העמק” שיצא לאור בהוצאת “דורון ספרים”, הוא המדריך

מסילת לאורך טיול שביל המציע כרגע והיחיד הראשון

המלצות, של שפע גם כולל המדריך, הטורקית. הרכבת

מפות ותצלומים, מוביל את המטייל לאורך תוואי המסילה

ובגשרים הרכבת בתחנות והביקור בשביל הסיור כולו.

הישנים, הוא ללא ספק מסע עבר נוסטלגי מרתק אל הנופים

לכתיבה רותקתי היסטוריה כאוהבת הצפון. עמקי של

4141נא להכיר

הקולחת והזורמת שסיפרה על תולדות רכבת העמק, על

לרכבת העמק חלום. הקמת תשתית בהגשמת הקשיים

תושבי ולרוכבה. לאורכה ישראל ארץ את לחבר היכולה

קיבוץ בית השיטה שהכירו את אבי ז”ל, סיפרו לי שרכבת

העמק פעלה כשלוש פעמים ביום. פעם נסעו בה אנשים

סחורות קרונותיה על הועלו ופעם העמקים דרך מחיפה

שיועדו לחנויות,למפעלים ולחברות פרטיות. רכבת העמק

שמסלולה נקטע בימי מלחמת העצמאות ומסילתה פוצצה

בכמה מקומות בין עפולה לבית שאן, יצאה מכלל שימוש

כיכבה בסיפורי געגוע של מקימי היישובים שסיפרו לילדיהם

ולנכדיהם על רכבת העמק. על הגעגוע הזה אפשר לראות

בשירו של הקיבוצניק מיכאל רייך.

בחזרה לרכבת העמק / מיכאל רייך

עת הערב יורד ומושך מכחולו על כתף שאול וקברת יהונתן, אני נכנע לקסמו של ואדי צר

המושכני אליו ומוליכני תחו של שדה עמלים עד פ

בו נבצעת אדמה חומה כבדהכלחם

לארכו של ההר.

במקום הזה, היתה שפת אמי פשוטה כלשון הטוב, וגלויה כפנים מאירות

גנת ביתה נודפת ריח חרף גלבעי מתון,הלאה משם, לא היו תוי נגינתי

היצוקים כברזל בזכרוני, א מסלה עתיקת יומין )קורותיה אל

עודן שקועות חלקית בעפר בזלתי( המספרת בלשון אכר ענינית

שכאן חלפה רכבת הקיטור בשאונה, עברה ותדום.

אזכרה זהרורים כתומים בקצה העמקהנשפכים מכף ידה של שמש נחשת קדומה

ה ונחושטרם לכתה לישון,

הר אבינדב צופה בה בעינים עצומות למחצהוהם חופזים בין הצוקים האפרים,

נושקים לחגוי הסלע כלשפתי עלמה שחומת עור ושוקקה ---

האשחק בראותי איךימי רודפים אחריהם, מהירים, חומקים

דוהרים מעבר לזמן כמו שומרי השדות החמושים,כמו רכבת העמק המפליגה לדרכה מחיפה

נשאת על גלי קמת שדותינו ומשם במסילתה,

עמוסת סחורות וחלומות על קדמה- חיג’אזה

הראשית התחנה בין העמק, רכבת מסילת של אורכה

)אל חמה(, התחנה האחרונה גדר בחיפה, לתחנת חמת

שהוקמה בתחום ארץ ישראל המערבית הוא כ-95 ק”מ,

העמק רכבת שביל “הספר ברינדט, אהרל’ה לדברי אך

מביא את המטייל למסלול ארוך יותר, מכיוון שהוא מעשיר

העבר ואתרי באזור הטבע באתרי הטיולים אוהב את

בספר אהבתי עצמה”. המסילה תוואי בקרבת השוכנים

את החינוך להקניית הערכים שהספר מציע למטיבי לכת.

ראשית האהבה לשכיות החמדה בארץ איננה רק שיטוט

בשבילי הגדלה לצמחיה האהבה אדם. הומי בקניונים

המסילות הולידה הרבה סיפורים עממים של בני המקום:

יהודים וערבים. הטיול בחיק המסילות הקדומות לעתים נוגע

כשהעין שמתעורר טבעי ביופי ציפורים, בקינוני באגמים,

התוואי המקום. של האצור היופי את פוגשת המתבוננת

של המסילות ארוך ומאפשר פגישה עם העבר. שנית, רעיון

שימור מוזיאון הרכבת ותחנותיה הוא ערך מורשתי-חינוכי

ממעלה ראשונה. יש ללמד את בני הארץ מקטנות לאהוב

את נופיה,רגביה ושביליה.

אחד כל כשאורך טיול, מקטעי ל14 מחולק הספר

מהמסלולים )פרקים( נע בן 8-15 ק”מ. שביל רכבת העמק,

האופניים לרוכבי גם מתאים אך ברגל, למטיילים מיועד

עוסק בספר מיוחד פרק פרטי. ברכב משפחות ולטיולי

בתולדות מסילות הברזל בארץ ישראל, באישים שהשפיעו

הפרק הבריטי. המנדט בימי ובהתפתחותה הקמתה על

מסוגו ראשון מדריך הספר. את פותח והוא מרתק הזה

בארץ, צבעוני, שופע הצעות לטיול יחידני, לטיול בקבוצה,

לטיול רגלי ואף לטיול ברכיבה על אופניים.

4242נא להכיר

שימשו ובהירות שחורות בזלת באבני שנבנו הבתים כל

כבתי הנהלת הרכבת. בפאתי בית שאן נשאר שריד מהבית

הזה, שלא שומר ולא שוחזר והוא עומד ביתמותו הזועקת

למעלה מששים שנה. מביט אל המסילות הקטועות שפעם

נשמו פחם רכבות ועתה העזובה לוכדת מבטו המצועף אל

את שיחזרו ברינדט מזכיר אותם המקומות בכל האופק.

הבתים ושימרו את פני ההיסטוריה המקומית, רק בפאתי

בית שאן היתמות חונקת בבדידותה ואולי ספר זה “שביל

רכבת העמק” יאיר את פינת הרכבת הזאת שנשכחה מלב.

מעבר לזמן, מעבר לחידלון

רחל פרומן-קומלוש

על הנובלה ”פגישה שנייה” מאת פרד אולמן

א. “מאות כרכים עבי כרס נכתבו כבר על התקופה,שבה

גזע של ניקיונו על לשמור לסבון,כדי אדם גופות הותכו

האדונים, ואף על פי כן, אני מאמין בכל לב, כי ספר צנום זה

יקנה לו מקום של קבע על המדפים.”במילים אלה מקדים

הסופר היהודי –הונגרי-אנגלי, ארתור קסטלר, את “פגישה

שניה.” יצירת המופת המינורית, נובלה צנועה שכתב הצייר

ועורך הדין פרד אולמן.

החיים הרבגוניים ואחריתם, הקשרים העל זמניים, הפגיעים

בתקופה גרמנים, יהודי, ולא יהודי נערים: שני שקושרים

בגרמניה השלושים ממקומם-שנות גשרים שהתיקה

של המאה ה-20. “פגישה שניה” היא סיפורה העצוב של

שהייתה חברות שנה. וחמש עשרים לאחר עזה, חברות

מקור לאושר הגדול ביותר ולייאוש העמוק ביותר.

ב. העבר מצויר ב”קוים חומים צהובים על קירות אפורים”,

עשרה, שש בני של מארג המשרטטים רגישים בקווים

מעודנת בלשון אל-עלמיין. בחולות מותם את שמצאו

ותלמידיו. מוריו על הכיתה עולם לתחייה קם וצבעונית

שאינו דקיק מכחול כבתנועת להפליא, ואנושי מפורט

של קסומים נופים ביוגרפים, אלמנטים פרטים. מחסיר

מוזרה, בנוסטלגיה בזה זה שלובים ושלגים השחור היער

ותאריכים הסטורים הלקוחים, כך נדמה,ממוחו של תלמיד

משנן למבחן בהיסטוריה נדמים ממשיים.

ילקוטו את פתח כיצד אותי, עניינה שלו תנועה “כל

הממורק, כיצד הניח בידיו הלבנות, הנקיות ללא רבב )כה

בדיו...” ומכוסות ומגושמות קצרות שהיו אני מידי שונות

אך בניגוד למראן, דווקא ידיים אלה הן משען לעידון המצייר

בתבונה דיוקנאות שהזמן החולף משנה הופעתם.

ידידים שהתעלמו מייחוסם:פון בני חברה שמרנית, שני ג.

הוהנפלס קונארדין-בן למשפחה שוואבית מפוארת והאנס

שוורץ-בנו של רופא, נכד ונין לחנוונים וסוחרי בהמות יהודיים,

המאפיינים העזים, הקרבה רגשות את לבטא כדי רק

הנעורים.במערכת גיל של מוחלטת למסירות ודחף תום

זה שזורים לאישה גבר שבין זו כמו “רומנטית”, חיזורים

בזה: ההתלבטות, הרגישות המופרזת, שיעורי בית הספר,

השינה הטרופה בלילות ואוסף המטבעות היווניים.

הפונדקים הגרמני: לנוף נעורים שקשורה אהבת זאת ד.

ענבר,פלגי שצבעו השרף דמעות עץ, המקורים הישנים

השמך, הרי הגעש הכבדים והאגמים החולמניים.

מעגל הקסם הזה הוא אי שקיומו מעורער בתוך אי שקט

הכרמים שלוות את להפר מברלין הגיעו שמועות פוליטי.

“לנו היו בעיות משלנו”- ועצי התפוח, אך עמוסי הענבים

פתרון שהצריכו משלנו, אולמן-”בעיות פרד ממחיש

את להפיק כיצד ללמוד הייתה לדעתנו, שבהן, והדחופה

מירב התועלת מן החיים. שאלה אחרת היא, מה אם בכלל,

האדם של מצבו להיות אמור ומה החיים, של תכליתם

בעלות שאלות היו אלה והאינסופי. המפחיד זה, ביקום

4343נא להכיר

משמעות ממשית ונצחית, חשובות לנו הרבה יותר, מקיומן

של דמויות בנות חלוף ומגוחכות, כהיטלר ומוסליני.”

זיכרונות דליית העבר, אל ההווה מן כתובה הנובלה ה.

העולמות. בין הפער הדגשת תוך קדמוני, ראשוני מפרק

רכים, בדימויים מצוירות המחשבות הדמויות, התפאורה,

בשמות רבים,בתאריכים רבים-כבמעשה שחזור היסטורי-

מתוך המאורעות ”חפירת” מחודש. כבמפגש אנושי,

הדתות- אל האישיות, השושלות אל המקורות, מעבה

דווקא במשפחה יהודית מתבוללת, המזוהה עם גרמניותה

שייכת ואגדתית, רחוקה היהדות ובמחשבות. במעשים

לעבר רחוק, לא מוחשי.

הרגשית. החוויה תמצית היא הנערים שני בין האהבה ו.

דגלי באוצרות, מלא מציירו שהדמיון קונארדין, של ביתו

נושאי צלב, סגור בפני האנס אויבים מובסים, חרבות של

בבית קבע אורח הוא שקונארדין בעוד לרגע, רק ונפתח

רק המבט מתמקד לדקה, השער נפרץ כאשר שוורץ.

באוסף המטבעות השני. הילדות היא הממד המאחד, על

הווייתה ושיגיונותיה.

והידידות האמיצה מפיגות, כך נדמה לרגע עזות הרגשות

זוהי אך קונארדין. של במשפחתו היהודים שנאת את

אשליה. הבית ננעל בפני הנס שוב. הכרה זו בשונותם,היא

מחיצה היא התרבות והידידות. הילדות של הקץ ראשית

בהיסטוריה שיעור לבוא. מזדרז הסוף פשרות. חסרת

משוכתבת קורע את הקרע הסופי ומותיר את “הרחוב קר

וריק, כחוף הים ביום של חורף”.

מהאנס,מאמין קונארדין נפרד בספר, ויחיד אחרון במכתב

גרמניה של האחר ובעתידה היטלר של המושיע בכוחו

סובלנית יותר- תמימות צינית, המשטה בשחקני ההיסטוריה

ומאפשרת את עליית הנאצים לשלטונם הקטלני.

הוריו בעוד דין, עורך ונעשה לאמריקה מהגר האנס ז.

רצון מגשים לדעת.הוא עצמם ומאבדים בגרמניה נותרים

חומת אבל טוב”. אחד ושיר טוב ספר רק ”לכתוב נושן:

המגן של המהגר אינה חזקה דיה. די במכתב אחד ובחוברת

עם שמות הנופלים במלחמה להעיר תקופה שלמה.

עברי של תחתיות משאול האלה,העולים הדפוס “דברי

שלוות את להפר שהוזמנו, בלי באו הם המבול. שמלפני

הנפש שלי, ולעורר משהו, שכל כך התאמצתי לשכוח”.

בדברי הדפוס הללו גנוז שם אחד, שמרעיד את המיתר כולו:

”פון הוהנפלס קונארדין, שותף בקשר לרצוח את היטלר,

הוצא להורג”. הטעות שילמה את מחירה המלא.

ח. זוהי החתימה שמפקיעה את הילדות אל עולם הדמים,

מאפילה על החיים, כמו המוות. ה”פגישה השניה” מערערת

להבת את ההרס משאריות ויוצרת הנורא הדין גזר על

הידידות והאהבה, מחדש, מעבר לזמן, מעבר לחידלון.

געגועים מתרפקים על תל אביב

יהודית מליק-שירן

,2009 שניה הדפסה עופר, יצחק אביב, תל על מושג

הוצאה עצמית

מושג על תל אביב, הוא ספר שנולד מאהבה. במיוחד אהבה

עיר היא פעם, של ת”א בספרו שהעיר כותב עופר לעיר.

הולדתו ובה חש שהוא תבנית נוף מולדתו. במשך בגרותו

בעברו לגעת אותו מובילים וגעגועיו פניה שינתה העיר

בו “הדסה", החולים בית לעיניו. המתגלה העירוני ובהווה

נולד נהרס, גן הילדים העירוני בבית רוקח שבנוה צדק עמד

בית מינץ. ע”י הפסלת לאה בשיממונו שנים עד ששוקם

4444נא להכיר

הספר כי”ח-אליאנס על גבול נווה צדק הפך למרכז רוחני

העברית הגימנסיה למחול, דלל סוזן בית גדול תרבותי

מצוי ובמקומה נהרסה אותה, לשמר במקום הראשונה

היום מגדל דירות.

עניינית- להתמצאות מדריך הקוראים בפני מציג עופר

ניתן המדריך אביב. בתל אופקים מרחיבת היסטורית

באמצעות אלפון א-ב. רעיון נהדר ללמוד את הקורות את

המייחדים סיפורים שלל יש שכונה לכל ומקימיה. העיר

נקראה דרכה בראשית אביב – תל יודע, שלא מי אותה.

אותו? קבע ומי לה השם? ניתן מתי בית”. “אחוזת בשם

לכל מושג יש רשימת מקורות. מעין מפתח שניתן להעזר

והיום. אז של מרהיבות בתמונות מלווים המושגים בו.

ומקומות אנדרטאות שכונות, אישים, כוללים המושגים

אשר יחד מהווים נופים מתחלפים בעיר תל אביב. כמו אירה

יאן, ח.נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, אנדרטת המייסדים

בשדרות רוטשילד ועד לתפילה לשלום העיר תל-אביב יפו.

אהבתי בספר את ההפריה המרחיבה ידע. אני לא נולדתי

בתל-אביב, אך למדתי בזכות הספר הזה הרבה על העיר.

בהוראת החינוך למערכת “נכס” הוא הספר מבחינתי

העברית, השפה לאוהבי וחינוך. חברה היסטוריה, שיעורי

ולאוהבי העיר תל-אביב.

עיצוב העטיפה של הספר מצא מאוד חן בעיניי. העטיפה

מסעדותיה תרבויותיה, מוסדות על נוסף מבט תורמת

אהבה אלבום העיר המשתנים. ספר שהוא נופי ושווקיה,

לעיר תל- אביב. נהניתי לפסוע בין שבילי המילים בשכונות

שטרם הכרתי בעיר תל-אביב.

המדריך להתמצאות בתחום יחסי הציבור

בארץיהודית מליק-שירן

ודוד את המדריך “לידיעת הציבור” כתבו לי טורסטוי-עדני

פלג חיים. הספר יצא בהוצאת “חממה ספרותית”. זה מדריך

עלילתי ראשון מסוגו, ספר חשוב המאיר בשני מישורים:

יחסי ואת יחסי הציבור בארץ, וחוץ את העולם של פנים

הגומלין המורכבים והמשעשעים לפרקים בין משרדי יחסי

הציבור, הלקוחות, העיתונים והציבור הרחב.

המדריך מתחיל כסיפור עלילה מדגמי. אדם המתקבל לעבודה

בעבודה. הראשונים צעדיו את לומד ציבור ליחסי במשרד

דרך ולמחשבותיו. ללבטיו הקורא מלווה את צעדיו, שותף

השיתוף הזה, יוצר מעורבות של הקורא. בכל פרק מוסברים

כלים הם המושגים בארץ. היחצנות עולם מתוך מושגים

להשמה. דרך עיניו של גיבור העלילה חנן, תקציבאי מתחיל

לאסטרטגיות, נחשפים הקוראים ציבור, יחסי במשרד

אתגרים, משברים, מלחמות, ודילמות בשגרת עבודתו.

בעידן הזה של תחרותיות בשוק החופשי, הספר הוא מתנה.

ממש “נכס” לכל המוסדות ולציבור הרחב שנזקקים ליחסי

ציבור. הסיפור מתואר בגוף ראשון “אני”, היוצר מונולוג של

הדובר עם קהל קוראיו. השימוש בגוף ראשון, היא טכניקה

הידועה בכתיבה, בה הדובר משתף את הקוראים בתחושותיו

ובמעשיו. הוא יוצר איתם מעורבות רגשית. הקוראים חשים

ופגישתו כתקציבאי מינויו עליו. שעובר מה עם הזדהות

ובזיעה קרה. עם הלקוח הראשון שלו מלווה בהתרגשות

נושאים אינם אם אף לקוראים, מועברות אלה תחושות

את התפקיד או התואר. הם איתו במעמד מלווים אותו בכל

החלטה ובכל צעד שנקט. מהתמצאותו בשטח אנו לומדים

ברווז כמו בארץ. העיתונאות מתחום שונים מושגים על

עיתונאי. סקופ, קומוניקט, ראיון תיחקורי, בלעדיות ועוד.

וסוחפת זורמת קלילה, שכתיבתו הזה, הספר של ייחודו

מהמדריך תועלת יפיקו הקוראים הראשון. מהפרק כבר

יכירו טוב יותר את עולם יחסי הציבור, את הז’רגון המקצועי

המדריך – הציבור לידיעת בו. הפועלים הכוחות ואת

העלילתי הראשון בישראל ליחסי ציבור הוא הספר העלילתי

המופיע והראשון הציבור יחסי בתחום בישראל הראשון

4545נא להכיר

עטיפת דיגיטאלית. במהדורה וגם מודפסת במהדורה גם

הספר מעניינת והספר מלווה בסימניה, המאפשרת קריאת

המונחים, הפנמתם ויישומם.

לי טורסטוי-עדני, בעלים ומנכ״לית של משרד “שירון יחסי

ציבור” וייעוץ תקשורתי ומרצה לתקשורת. ודוד פלג-חיים,

הוא הבעלים ומנכ״ל של משרד הקריאיטיב קופיפילד.

קרן אור בחשיכה יהודית מליק-שירן

אלומת אור מאת הדר גדול, הוצאת סער, 88 עמ’ 2009.

הדר גדול )רס”ן( שירת 27 שנים בחיל האוויר ובין תפקידיו

מלחמת לאחר נכתב הספר נפגעים. מדור ראש היה

שנים, לאורך בו שהבשילו תחושות ומעלה השנייה לבנון

משפחתה והמיוחד. המורכב תפקידו מילוי עם והתגבשו

בבגרותי גדלתי שכולה. היא משפחה אמי של המורחבת

עם הידיעה שבן דודה של אמי אריה ינקוביץ נפל במלחמת

יום הכיפורים. הידיעה הזאת ריסקה בבת אחת את סבתי,

אחיה וילדיה. בכל סלון משפחתי הייתה קבועה בקיר תמונה

של עלם צעיר שחיוכו קפא עם הזמן. מותו פורר את הוריו.

הזיקנה קפצה עליהם בבת אחת. האווירה התרוקנה בבית

ולא אכל לא תענית. עצמו על גזר אמי של דודה מאוויר.

ללא הצבאית בחלקה הבן קבר על שמצאוהו עד שתה,

רוח חיים. דודתי אמו של אריה ז”ל, שברירית הייתה ותמיד

לבושה שחורים. גם כשחלפה השנה, הצבע השחור בבגדיה

היה חד גוני. אמי עליה השלום סיפרה לי שבמשרד הביטחון

יש אגף מיוחד שמתרחב כל שנה, אגף השכול. אנשי האגף

גם רגשית. בהם ותומכים המשפחה בני את מלווים היו

דודתה של אמי לא החזיקה מעמד, למרות שהיו לה ילדים

ונכדים את החלל שנוצר בחייה ובמשפחה לא יכלו לצמצם.

האובדן ונכדיה, ילדיה ומחיי מחייה אותה קרע הבן אובדן

הזה הכריע גם אותה. את הכאב הזה שעליו לא מדברים

בחוץ, שמרנו בפנים בתוך מה שנשאר ממשפחה קטנה

ששרדה את השואה. מעטנו לדבר ולספר. הבכי נשאר כלוא

באה היום, במשך לבוא שבוששה והסערה הבטן בתוך

בלילה כשהדמעות חנקו את הכר במיטה.

אני מביאה הנה את הצד המוכר, כשמשפחה מתבשרת

על מות הבן. כי בספר הזה יש הצצה לחייו של קצין נפגעים

בחיל האוויר שתפקידו למסור את ההודעה על נפילת הבן

או האב. תפקיד קשה שנדרשים לו תעצומות נפש גדולים

כמשא והיא כבדה היא הזאת. הכבדה במשימה לעמוד

לדוד להודיע כשבאו התנ”ך בתקופת המבשר. כתפי על

על מות שאול המלך, הידיעה צמררה אותו והוא קרע את

בגדיו ,לבש שק על ראשו, התאבל בבכי. לא אכל ולא שתה.

המבשר היה רץ להעביר את הבשורה הקשה, כאן בספר

במשפחה שתהלום המהלומה גודל אחד בקנה עולים

ולבטיו ומחשבותיו של קצין הנפגעים. איך מודיעים הודעה

מקל מה פיהם? על החיים את להפוך שעלולה כזאת

או הנפגעים קצין של הבכי האם ההודעה? מסירת על

את לשמור עליו האם ההורים? בתמיכת שלו המיומנות

מהבית שיצא אחרי ורק השכולים ההורים לפני רגשותיו

לפרוק את כאבו? קצין נפגעים הוא אדם עם רגשות והוא

מוסר את הידיעה ברמה עניינית. הוא מלווה ברופא צבאי

ובחיילת חובשת והם מתערבים בשעה שההורים מעכלים

את עוצמת הבשורה. קצין הנפגעים שותק. הוא בולע את

רגשותיו והוא תומך פיזית בהורים ובבני המשפחה שחייהם

4646נא להכיר

תלווה שלו השותקת הנוכחות תמידית. לסערה נקלעו

למלאת באזכרה המצבה, בגילוי בשבעה, המשפחה את

שנה ואחר כך כל החיים. עצם נוכחותו באותו מעמד מקנה

זקוק מי רואה הוא עליו. לסמוך המעמד שאפשר את לו

לעזרה ומיד מפנה גורמים שונים לטיפול במשפחה שכולה.

הליווי הזה הופך להיות ליווי צמוד. היכולת לחבק בנוכחותו

הופכת אותו לאדם רגיש ומיוחד.

קיומה. על להילחם הזמן כל שצריכה במדינה חיים אנו

הקושי עם להתמודד איך הדרכה, ספר הוא הזה הספר

השיטות כל את הצידה מזיזים לפעמים התפקיד? של

ומבחן ההתנסות בשטח, הוא זה שקובע. בספר יש כלים

בתפקיד לאדם לסייע שיכולות שונות עצות להתמודדות.

מורכב זה. גדול שהיה קצין נפגעים בתפקידו הצבאי מדגיש

שהיה צינור מתווך בין המשפחה השכולה לבין הצבא. הספר

דוגמאות רבות לתפקיד הזה שנתפס בעיני הציבור מביא

כמאגד במרקם אחד את החללים ואת הנעדרים וזה ממש

לא כך. התפקיד הזה ממוקד רק להודעות של אדם אהוב

השכולה המשפחה את מייצג הנפגעים קצין במלחמה.

אך לא מתערב בנסיבות לנפילת יקירם. הספר חושף את

תפקידו הטעון, המורכב והקשה של קצין הנפגעים הצבאי,

המכיר בסופיותם של החיים, תוך מאמץ לשמור על איזון

“נכס” שהוא ספר כשליחות. התפקיד מילוי ותוך נפשי

למטפלים ולקציני נפגעים בצבא.

יחסי תלות באהבהיהודית מליק-שירן

כי שנים. רבת הכרות היא עדי, בן- ש. עם שלי ההכרות

בן - עדי היא משוררת, סופרת ואמנית ציור ופיסול. לניסיון

העת בכתב שפורסם קצר סיפור בפרוזה, שלה הראשון

והנה חדשה. סגנונית להתפתחות עדה הייתי “ירושלים”,

לא רחק הזמן ואחרי התעסקות באבן ובנושא אמהות נשית

נולד הספר הזה “לבטן אין חלון”. ספר לא פשוט בכלל.

הכותרת מסקרנת אותי, כי באחד מכובעיי הרבים, אני גם

טיפוליים במונחים “בטן” ויצירה. המושג מטפלת בהבעה

הוא מקום ההכלה. מרחב פנימי שמכיל בתוכו את הרגשות

שגדלו עם האדם. למרחב הזה אין חלון, המרחב הזה אטום

כמו רחם. הבטן המכילה מאגדת בתוכה שלושה חלקים

המהווים כל אחד מהם התפתחות הדרגתית לקראת לידה.

אוטוביוגרפי יומן ספר של לידה אלא תינוק. של לידה לא

המתאר את חייה של הסופרת בעבר הרחוק של ילדותה.

שעועית. ובמרק אדמה בתפוחי רק אותי מאכילה “את

הקטן קדם התלונן שעועית”, רק אוכל אני שלם, שבוע

ואמו השיבה לו: “תאכל מה שיש. לבטן אין חלון. כשיהיה

יותר, תקבל יותר.”

שלושה חלקים לספר: הרומן של מריצ’יקה וקדם, לבלוביץ’

ורוזיקה.

הסיפור הראשון הוא על אהבה מאוחרת בין קדם שהוא כבר

בן 60 שמעולם לא נישא והוא עובד בבנק ישראל, במרתפי

הבנק ותפקידו לשרוף כסף בלוי. “כל מה שבלוי שורפים. כל

מה שבלוי. מוציאים ישן מפני חדש.” יחסי התלות של קדם

בו, מראים את השתלטנות ויחסי התלות של אמו באמו,

של אמו בחייו. אין לו דעות משלו. היא מחליטה הכל בחייו.

היא יודעת הכל והוא קדם “שפוט” שלה, יחס זה מראה על

מצב חולני ביחסי אמא ובן.

והיא גבולות ללא הייתה אליו אמו השתלטנית שאהבתה

הרכוש על יום...שמור “יבוא חייה. ניסיון את לו מעבירה

בוגדים. זונות. חברים הם הן נשים לך. תיזהר. שהשארתי

בני אדם הם רעים, תזכור. גם כשאהיה שם למעלה אשמור

לך שם, תזכור שאני מחכה אבל תמיד אל תמהר, עליך.

אסדר לך מקום טוב. תזכור ואל תאמין לאף אחד.” מותה

מקומו. את מוצא לא תלוש. הוא באוויר. אותו משאיר

הפקוחה והעין מאחוריה הותירה שהאם הזו, הריקנות

שלה מהעולם הבא מותירות אותו מטולטל בסערה רגשית

חזקה.

שפוף מבחינה פיזית, ערירי וגלמוד מבחינה רגשית כשהוא

4747נא להכיר

בן 60, איש מבוגר שחוץ מאהבת אם לא ידע אהבת אישה,

דווקא לאחר מות האם שוחררו כבלי אסוריו התלותיים והוא

פוגש את מריצ’קה. הפגישה הזאת באמצע החיים משנה

אותו מקצה לקצה. כי מריצ’קה בחרה בו והיא לא מוותרת

עליו. היא כובשת אותו לאט-לאט ומחזרת אחריו בכל כוחה.

אל לערוג לאהבה, להשתוקק לאהוב, אותו מלמדת היא

התשוקה. היא קרן האור שמכניסה אהבה גדולה לחייו.

בשני החלקים הבאים בן-עדי מגוללת בפנינו את סיפורה של

ברומניה. לבלוביץ’ שתחילתה במאה הקודמת משפחתה

ומלחמת פרדיננד פרנץ הקיסר נרצח בו ביום נולד יוז’י

העולם פרצה, ועולמם של מיליוני אנשים נחרב. באותו יום

שנולד יוז’י גוייס אביו לצבא ולא חזר. האם שכוחותיה אזלו

ושם יתומים לבית יוז’י מועבר ילדיה. מפזרת את ארבעת

גדל עד גיל 16. רק אחותו הלן מבקרת אותו אחת לכמה זמן

והוא חי מביקור לביקור, סופר את הימים והשעות והיא זאת

שמוציאה אותו משם. ומכאן בן-עדי מובילה אותנו בין גיבורי

את ימים, אותם של האווירה את יפה ומתארת העלילה

היכולת להישרד או לא, את העושר והאושר ואת הנפילות

הגדולות.

ילדה לארץ. עלייתה בסיפור ספרה את מסיימת היא

קטנה בשם “רוזיקה”, שם חיבה. רוזה ברומנית הוא שושן.

ומסבירים לה ששמה, הוא מתרגמים את שמה לשושנה

שם של פרח הפורח כל השנה. מביאים אותה ואת הוריה

הקטנה הילדה היא וכיצד בירושלים, בתלפיות למעברה

ילדה בעלת דעה, מתמודדת עם כל השינויים הדרמטיים.

לא נכנעת וגם לא מסכימה להיות לצחוק ולעג בפני אלה

שכבר הרגישו “בבית”. היא קונה את עולמה בגלל שידעה

אליה. הלב תשומת את סללה וכשרקדה בלט, לרקוד

ההצקות נעלמו והשושנה פרחה ומיקדה את עיני הסביבה

בה. ספר שובה עין ולב בסגנון הכתיבה, בהומור המחלחל בו,

המעניקים לקורא פיסות חיים על דמויות מהעבר הנושקות

בתאוות חיים לדמויות בהווה. חוליות השרשרת כמו הסליל

הגנטי המולד הנפרש על שלושת חלקי הספר מקרב את

הקוראים לתהפוכות ההיסטוריה האנושית, בו עולם העבר

משחק תפקיד ראשי במסכת חייה של הדוברת בסיפורים.

לכתוב עדי לבן לה קל שלישי, בגוף היא הכתיבה צורת

בטכניקה הזאת, המאפשרת לה הצצה של צופה בסיפור

הדומיננטיים האנשים מחשבות את מביאה היא חייה.

ספר אהבה. נבטי בקוראים וזורעת המשפחתית בגלריה

מומלץ לאוהבי הקריאה.

עת לאהבהיהודית מליק-שירן

את "להעיר הזה לספר להתייחס גדול קושי לי היה

שבילי בהוצאת אברהם-איתן, רחלי שכתבה האנזימים"

ברזל הלל פרופ' של פרולוג בספר מצאתי .2011 אור,

לספר. הלל שהוא פרולוג החשיבה. ערוצי את לי שתקע

רשימה מקיפה, מעמיקה ויסודית, שלא ניתן היה להתעלם

ממנה. היא פתחה את הספר ולטעמי פגמה באיכותו.

של חיזוק צריך שהספר להבין לי נתנה הפרולוג הוספת

הם ונושאיו הספר הזה, החיזוק בלי כי ספרותי, מבקר

ללא עמוד שידרה. שמתי לב שזו תופעה ההולכת וגוברת,

שרשימות ביקורת של מבקרים ספרותיים מוכנסות לספר

לתפארת זקוק לא הספר הערכה. מכתבי עם כאפילוג

לא בעד השיטה. השיר הפותח מכניס את אני הפתיחה,

הקורא לתוך הבערה הנוראית בהר הכרמל. המילים יודעות

להוביל את הקורא. הן לא צריכות רשימת ביקורת שתהלל

4848נא להכיר

אותן, הן צריכות להכניס את הקורא אוהב השירה לעולמן.

ד"ר ראובן קריץ ביקר את ספריי וממנו למדתי מהי ביקורת

על ספר? ביקורת בונה, היא רשימת הערות שנכתבת לאחר

אותי שהרשימו הדברים כתיבת בספר, מעמיקה קריאה

כקוראת והמחשבות שבאו בעקבות ההתעמקות בקריאה.

משורר קריץ ד"ר טיפח ביקורתית לכתיבה אהבתי את

מכירה שאני ביותר, המעולים מן שירה ומבקר בנשמתו

מעמיקה ביקורת לכתוב אותי לימד הוא השירה. בתחום

ויסודית וגם להשאיר מקום להתייחסות למבקרים אחרים.

כחבר אישית מכירה אני אותו ברזל, פרופ' של הרשימה

וכמבקר לא איפשרה לי להשתחרר מהרשימה המפרגנת

הקושר אחד בנושא להתמקד בחרתי שכך כיוון שכתב.

לבבות רבים אל פנים וחוץ בעולמה של היצירה.

העולם הפנימי של היצירה נע בשני רבדים: רובד פנימי שיש

לו זיקה להתרפקות הזיכרון מתוך געגוע זוכר ורובד חיצוני

לאדמה. אדם ובין לשפה אות בין מקשרת זיקה לו שיש

הפנימי הרובד אהבה. של במסלול נעים הרבדים שני

מתאר סביבה קרובה "מתמסרת לנשימות לקולי / המדריך

שעות על מוחלת מחילה, "מחלה, .)22 )עמ' מנוחתך."

תזזית, כאחוז משתלהב הכאב .)23 )עמ' מתפוררות."

כלבה היורה בערה מתוכה. יורה ושורפת את העצמות. כך

של בים שצללה האחות של הסופנית המחלה מתוארת

ריקות והמחשבות נמוכה לטמפרטורה יורד הגוף שלווה.

ולא יכולות להכיל את האבדן. מהי אהבה? שואלת הדוברת

בשיריה. המענה לאהבה האינסופית מופץ ב" קרני השמש

והיכן .)27 למגען." )עמ' המתמסר / הגוף המרככות את

בלבבות רק לא משכנה האהבה? של משכנה נמצא

הקרובים אליה, אלא "במשכן האור במדף העליון / ליד הזהר

ומשנה תורה." )עמ' 31(. האהבה נמצאת היכן שהאמונה

והתקווה נמצאות. שלושתן ביחד הן תמצית היש במערכת

עליון "מלאך ובין אדם לאלוהיו היחסים שבין אדם לרעהו,

ונסמכתי בגופי אל האור ששפע עלי." לפני רואה לנפש /

לי תהיה לך אוקינוס / אם אהיה 46(. ובשיר אחר " )עמ'

חוף / לכתב בו מדרש אהבה." )שם(. הזיכרון מתרפק אל

אזרחי על ו"עלה" המדים את פשט "אחי שזוכר הגעגוע

.)55 )עמ' חייו." נחצו / לחיים מהצבא החציה במעבר /

כניגון העולה עם השחר שמפציע. בה פועמת חייו שירת

ניגון החיים שנקטע לברוריה מהדהד בחלומות הבן "בעודך

בתרדמת / נהר זכרונות עלה / על גדותיו." )עמ' 56(. פערים

לא מצטמצמים כשיש אבדנים גדולים, גם מרחק השנים לא

מצמצם אותם, רק הגעגוע חורת את קול צחוקם בתודעת

המחשבה. הזיכרון מנחם, המרחק מקרב והאמונה, היא זו

שמחזקת וזוקפת את מילות השירים במקבץ הזה בו האני

הדובר משמיע הדהוד קולו ברובד הסמוי של נפשו.

בחיבור זה מול זה נתיבים משתרעים ברובד החיצוני שני

הבערה מילים מתוך בריאת לשפה. אות של זיקה הדוק.

אני / הדף על נקראת "אני היוצרת הנפש מן שעולה

נקרעת על הדף.. חוטי מחשבות קרועים כמו פרורי נשמה

שירה פניני רבידי אחר ובשיר .)16 )עמ' אותי. כותבים

ונמלטים אותי כותבים אביב "געגועי מאליהם נכתבים

כמלים נשכחות." )עמ' 20(. מחיבור של אות לאות נוצרות

זורם. לנהר מדומות המילים למילים. ההופכות הברות

/ המלים ממי ברכה "לשאב מבקשת בשיריה הדוברת

להתעטף במי השכינה / בנהרת אותיות." )עמ' 28(. בסוד

והופכת הבריאה נמצאים היכלי השירה. השירה שנבראת

לשפה והשירה שמהדהדת בקול תפילה פנימי מאלחשת

ניגון של תווים וצלילים היוצאים כ"גיזרים בחביונות המלים...

בקלוחים דקים." )עמ' 30(. השירה מתפקעת מתוכה כמו

לחות בוהקות... שופכות מלים מלים, מתוך שק דמעות...

את הנפש... מנצנצות כזריחת הטל." )עמ' 64(.

הזיקה המחברת בין אדם לאדמה מתקשרת לעץ המדומה

מולדתו נוף תבנית שהאדם נאמר הלא לאדם. בשורשיו

"כשהעץ רואה אותך / הוא מתמלא הורמונים." ובשיר אחר

"על שביל הבית הופיע / כשב אל שביל אור קדמון / אל שיר

השירים.." ובשיר אחר השמים עדים לברית אהבה "גוף רך

עם בקר / משיט כענן בברית הבטחה." איך ממזגים צמח

לצמח? האם בהנבטה ישירה או עקיפה? שואלת הדוברת

הצומחות מתוך קרקע ההכרות לכאורה שאלות בשיריה.

של המבט הזוגי שמכה שורש, שמעיר את האנזימים מתוך

בריאה של עולם חדש "על קרקע הדמיון במרחבי האפשרות

משקה באדמתו, שותל שהאדם הזרעים הנפתחת."

בין ממזגת אהבה אותה מאהבה. נבראים אותם ומטפח

אמונות ובין תרבויות. יש בספר עושר לשוני יפהפה שחיזר

אחר עיניי כמו "אדמה פושטת צמחיתה / לובשת תכריכי

אספלט." )עמ' 42(. "על פני האדמה מבט מתהפך." )עמ'

52(. "הזמן מחליף גונים בצבעי העתים." )עמ' 21(. ובשיר

27(. בספר פזורים הזמן של האמן." )עמ' אחר " משאבי

שירית פרוזה כמו רבים כתיבה וסגנונות דימויים מקוריים

מציאותי יומן מתעד הזה הספר קצרים. בשירים המלווה

של פיסות חיים מעולמה של הדוברת, שהוא עולם עשיר,

4949נא להכיר

חדור אמונה ואהבה. בשיריה יש נגיעה לשפה המקראית,

המשרה על הקוראים אווירה של קדושה, הוד והדר, קרבה

באמונה לאלוהים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

על גרסת הספר, האלבומית

שושנה ויג

זה, של “עמוק האור”, ספר שיריה החדש הרביעי בז’אנר

אור”, “בת לאור ומוציאה משוררת מליק-שירן, יהודית

מודפס כולו על דפי כרומו צבעוניים כתום וצהוב. בתחילה

הצבעוניות בשל העמודים מן הזורח האור מן מסתנוורים

הרבה של הדפים ואחר כך מתעמקים בתוכנו של הספר.

התרשמתי מן הכריכה ומן העמודים המשווים לספר מראה

מוצאים בספר בדקדקנות כשמתעניינים מפואר. אלבומי

תוכנת בעזרת שהודפסה מיוחדת מהדורה זוהי שאכן

קשה. כריכה בעלי לאלבומים צילומים שמעבדת “לופה”

והגדרת דיגיטאליות בטכניקות מופקים היום הספרים

מודפס אינו ספר האחרונות, בשנים השתנתה הדפוס

לשוק יוצא אלא אופסט בדפוס הישנה בגרסה כמעט

דוגמה לכן. קודם הכרנו שלא במהדורות רבים במקרים

והאינטראקטיביים הדיגיטליים הילדים ספרי היא נפוצה

שנפוצים במיוחד בגרסות מחשבי כף היד ועל ידי מחשבי

הלוח. אין ספק שתפיסת עולמנו את הספר בכלל השתנתה

בעשור האחרון ופרסום ספר לא מתרחש כפי שזכרנו מימים

עברו, חלפו ימי הפפירוס כעת אנו חיים בעידן חדש מתקדם

ורוויי גירויים. אני אף טוענת שהעידן הזה מבלבל את קהל

הכותבים וקהל הקונים, ערכו של הספר הוזל ואנו מחפשים

דרכים להשיבו למעמדו.

צילומים וציוריםצילומיה, את המשוררת שילבה האור” “עמוק בספרה

צילומים של יונה מאירי, של אריק בלטינשטר וציורים של

אופירה אוריאל, הצילומים והציורים מחזקים את ההרגשה

של הקורא שהוא מחזיק בידיו אלבום. לחלק מהצילומים

חסרה פסיכודליים. והציורים טבעי נוף ולחלק אורבני נוף

הבלטה של הצילומים והציורים. הם קצת הודחקו לפינות

קטנים הם לפעמים ביופיים, להבחין ניתן לא ולפעמים

להדפסה, המתאימה ברזולוציה אינה איכותם ולפעמים

הכתומים. או הצהובים העמודים בתוך הובלעו הציורים

לטעמי, הספר צבעוני יתר על המידה ויש הרגשה שהשירים

נבלעו בתוך הזוהר הזה. ניכר שהושקע מאמץ רב להעניק

או עמודים מספרי בספר אין מודגשת. אסתטיקה לספר

מראה מקום.

דמויות ההורים בשירי הקובץלכדו אותי כמה משיריה הפונים אל אביה ואל אמה, הספר

כולו מוקדש להוריה של המשוררת שושנה וחיים מליק ז”ל

אותם היא מכנה בפתח הספר “ עצי התמר של ילדותי”.

האב“ המקום של אבא “ הוא אחד מהשירים שצבטו את לבי

עליו לומר מבקשת אני וכעת הראשונית הקריאה בעת

לאביה, געגועיה את בשיר מבטאת הדוברת מילים. כמה

היא נעזרת בביטוי ‘חלל’ במשמעויותיו הבאות: מקום ריק,

ריקנות הרגשת שבתוכו. הפנימי החלק משהו, של חלל

אדם של מותו אחרי למשל אובדן, עקב בעיקר הנוצרת

קרוב או פרדה ממושכת ממנו. מי שמת באופן לא טבעי;

הרוג בתאונה, באסון טבע, במגפה וכד’.

האב הוא חללים רבים שאינם מתחברים. דמות האב בשיר

כמשהו שאינו מצליח ליצור את החיבור, הוא גוף מתפורר.

5050נא להכיר

ימין יד על נושא והוא שניצול ממחנה השמדה כמי האב

מספר כחול. יתר על כן הוא גם סוחב עמו פציעה ממלחמת

השחרור והטלאי שהוא נושא הוא טלאי של אהבה שהלך

לאיבוד. החללים הרבים שהותיר האב בעולמה מציפים את

והיא משליכה את היעדרותו מחייה גם בתמונתו הדוברת

זו בשיר, שאינה יכולה ליצור את התצרף האחד שלו. האב

חלל היה אלא חי באמת, שלא תחושה לדוברת העניק

בעולמו החי. את השיר מסיימת שורה “ המקום של אבא

תחתית.” סיום מהופך, שמבטא את השלמות בלי באר /

ועם כל בתוך החללים העצומים. עם כל החללים שהיו בו

הסבל שנשא עמו הוא הצליח להשאיר בה חותם ולהעניק

לה חיים עצמאיים ואף כוחות להמשך דרכה.

תמונת ובו אימאז’ מופיע “ אבא אותך חלמתי “ בשיר

חלום, שבו מופיע אביה ומסתבר שהוא נפרד מעולמה לפני

פרידת אמה של הדוברת מן העולם. היא מתגעגעת אליו

והוא מופיע בחלומותיה, כשהוא מופיע בחלום הוא “עומד

מוצק וחסון / לבוש בחלוק החם החרפי שלך / ועיניך טובות

כאבני אחלמה /” הנוכחות של האב אליו נזקקת המשוררת

היא נוכחות של קדושה, של הגנה וחום, היא משאילה ממנו

שזכתה מרגישה וכשהיא החלום, מתוך שניתן מה את

יש אפקט בעוצמה. בוכה היא בחלום אף שהוא במפגש

מטהר בפגישה עם האב בחלום. כמו היא אומרת אם איני

מצליחה למצוא אותך ביומי אמצא דרך להגיע אליך בחלומי.

האםבשיר “ בחדרה של אמי “ באה לידי ביטוי תמונת הגעגועים

של הדוברת המתגעגעת לאמה. את געגועיה היא משליכה

על החדר, “ בחדרה של אמי השקט מתגעגע, / הוילונות

מתנועעים בחסר מנוחה / ואת פני חובק ריח בגדיה.” זוהי

נותרה ועדיין האם של לחדרה נכנסת הבת בה תמונה

נוכחות שהשאירה האם. הדוברת מבקשת את אמה ברגעי

שמחה, היא זקוקה לה לא רק ברגעי עצב אלא גם ברגעים

של שמחה.

ולכן בלתי צפויה, הסתלקותה של האם הייתה פתאומית

כמו אומרת הדוברת לא התכוננתי למצב הזה בו אני לבד

או בצערה עמה להיות באמי לגעת יכולת מבלי בעולם

הסתלקותה בעקבות העולם שמחתי. את עמי שתחלוק

של האם הוא עולם של ריקנות, אין מנוס מדמעות בעקבות

צער הפרידה. חסרונה של האם מובע על ידי הדוברת בקינה

זו כחיסרון מהותי בחייה. היא אינה מוכנה למלא את חלל

האבדן ולעד לבה לא יפויס. כאב הפרידה מן האם לא ישכך

ולא ישכח.

שיר נוסף על האם הוא “ צמאון .”

בשיר זה מעלה הדוברת משוררת על נס את כישרונה של

מרוקאי בסגנונות היו אמה של והבישולים לבשל, האם

וריחות ממטעמי מיוחד שבו שילבה תבלינים סגנון רומני.

גלויות מיזוג וליצור לרקוח ידעה האם שונות. עדות

בעלת בתה את ללמד הצליחה גם ובנוסף בתבשיליה,

הידיים השמאליות להפליא גם היא במלאכת הבישול. הבת

מודה לאם על שהצליחה להטביע בה את התכונות הטובות

שלה. גם שיר נכתב מתוך געגועים עזים אל האם. חסרונה

את מטביעה היא תמידי, חיסרון הוא הדוברת של בחייה

געגועיה במילים ומנסה לרפא מעט מכאבה.

-שירן, מליק יהודית של שיריה בספר לקרוא ממליצה

ספר המבטא בצבעוניות וגם בשפה כנה את מאווייה של

המשוררת לעולם שהיה ואיננו מבחינתה האישית ומסמל

גם עבור כולנו את הגעגועים לתום.

נשות הגאות והשפלדליה שביט

"נשות הגאות והשפל" מאת מאיר ריבקין, בת אור,2012.

"בגובה הוא סגנונו ומרתק. מעניין קליט, קריא, ספר זהו

העיניים" והאיור שעל הכריכה נעים למראה ומעורר סקרנות.

ללב, ונוגעת מפותלת אישית דרמה בתוכו משלב הספר

שבה משולבים סיפורי חייהן של נשים אחדות, דורות אחדים

נוגע בבעיות והגברים המשמעותיים בחייהן. אגב כך, הוא

קיומיות של החברה הישראלית, כמו בעיית תושבי המדינה

5151נא להכיר

הערביים שנולדו וגדלו בה, חלקם רכשו השכלה גבוהה, הגיעו

למדי, מכובדים במקצועות עוסקים מפתח, לתפקידי עד

ואגב כולה באוכלוסייה כיום המטפלים אנשים שאינם או

זהותם החברתית בין "נקרעים" כך הם ודווקא משום כך

שגידלה לחברה שלהם המחוייבות ותחושת הישראלית

הסולידריות ורגשי הלאומית זהותם לבין אותם, וחינכה

שלהם עם בני עמם. תחושות שעד כה לא נמצא הפתרון

לחוסר ההרמוניה הקיים בהן, ממש כשם שכול סוגית הדו-

וברגיעה אינה לצערנו הרב קיום בין שני העמים בנינוחות

דבר מובן מאליו.

נכבד חלק ממש, אמן ביד בספרו לשזור הצליח ריבקין

בדור כישראלים היום-יומיות ומחוויותינו שלנו מהמציאות

הנוכחי ובתקופות שקדמו לו. כולל סוף ימי המנדט הבריטי

מלחמת וגם השחרור מלחמת ותקופת ישראל ארץ על

ספוגים מוחשי ובאופן היטב המתוארים הסיפורים לבנון.

בניחוחות ובריחות שונים. ריחותיהם של השווקים והמאכלים

שאבד הדייג אביה את לשולמית המזכיר הים ריח וגם

במצולות הים ולבני את אביו, עוטה מעיל הטיז'ורקה שאותו

העשרים בשנות עוד ארצה כשעלה מרוסיה עמו הביא

בעייתן של הנשים הערביות מוזכרת של המאה שעברה:

האלמנה פטמה כמו אותן, מנדה הפרמטיבית שהחברה

לנער אורסה עשרה שלוש בת נערה שבהיותה הצעירה

וחולה שנפטר שנפטר מהכשת נחש ואחר כך לאדם זקן

גם הוא, ועקב זאת הוכרזה כ"קוטלת גברים"- ולבסוף היא

וחוסר העדתי העניין מהארץ...מוזכר מגורשים כפרה ובני

תערובת, מנישואי והפחד הבעייתיות האתנית, הסבלנות

המתח הרב השורר בארצנו מתקופת ראשית היישוב ועד

להתקפות ותוצאותיה, לבנון מלחמת של לאקטואליה

הטילים על יישובנו. אפילו נושא השואה של יהדות אירופה

נשזר כאן,- בביקורו של בני בגרמניה ובביקור שערך עומרי

בגרמניה יחד עם אהובתו רעות.

נופים שונים של רומנטי מרגש מאוד, המשלב סיפור זהו

הוא שונים בתכלית. ומנטליות חיים ודפוסי שונות ארצות

את בתוכו ואוצר חיפה העיר של נופיה רקע על מתחיל

הזאת העיר אל ריבקין מאיר הסופר של הרבה אהבתו

כן והשפל" הגאות "נשות הספר של כשמו הולדתו. עיר

הדמויות המרכזיות שבו ובעיקר הנשים, שבעת הגאות של

חייהן , הן חוות שמחה ואושר אין קץ. אך מצב זה לא נמשך

לאורך ימים- אחריו בא השפל, על כל הצער והמכאוב שבו,

כולל בגידות, פרידות, סודות כמוסים שהתגלו וגם אסונות.

הוא מתאר, בין השאר, הבדלים אתניים ומנטליים, כמו זה

של מוצאה של שולמית, הוריה והסביבה בה גדלה, לעומת

דמותו ומוצאו של בעלה הראשון חוסה, יליד בוליביה, איש

העולם הרחב שמראהו וגוון עורו שונים משלהם, וגם איננו

של תגובותיהם על אלו עובדות של וההשלכות יהודי-

חייהם המשך ועל המשפחה קשרי המשך על הסובבים,

תהפוכות מתווספות אלה כל אל כאשר הזוג, – בני של

הגורל, הגורמות לנפשות הפועלות להטלטל בין גאות לשפל

ולהקרע ממש בין הדילמות וההתלבטויות.

קיימת הקבלה מסויימת בין סיפור חייה של שולמית לזה של

בעלה השני בני, שגם סיפור- חייו תחילתו בחיפה וכל זאת

על רקע הסכסוכים ומאורעות הדמים שהיו בארץ לפני קום

המדינה, ושבהם נשזר כאמור גם סיפורה של פטמה. רוב

הדמויות הדומיננטיות בספר, וגם הפחות דומיננטיות, הנן

רגישות ולכן כואבות את כאבן, כמו גרישה, הגאה במדליות

שקיבל בזמנו על השתתפותו בקרבות במלח"הע השניה,

שולמית כמו הוא המוסך, של הנקיון עובד גרישה אותו

בן – והאמפטיה הרבה שהיא מגלה כלפי רעות, בתו של

זוגה בני. רגישותה הרבה של רעות לנוכח הסיטואציה הכל-

לגזרים. לבה קורעת את נקלעה, אשר אליה בעייתית כך

רגישותו של בני המתוארת בדרכים שונות לכל אורך הספר

רגישותו על ספק ללא מעיד זה כל וכהנה, כהנה ועוד

ועומקה של אישיותו של המחבר.

הספר מכיל התאהבויות עזות, וכאן התיאורים שלהן, הגם

מעודן מוצנע, הכול בעדינות. נכתבו אינטימיים, שהם

ומרומז – כאילו צויירו ביד אומן. כאילו הוא עצמו, המחבר,

מככב בהם, מן הסתם באותה עדינות האופיינית לו, ותוך

של דעותיהם את גם הפועלות. לנפשות מרבי כבוד מתן

הוא הפוליטית הקשת של קצותיה משתי שונים אנשים

דרך מביע הוא אותן שלו, דעותיו הן חלקן ואולי משמיע,

גיבוריו, ושוב בעדינות האופיינית לו. את ה"בעד" ואת ה"נגד"

גם יחד. כך עונה בני לאשתו יולנדה השמאלנית: "מדוע את

תמיד מבקרת את הצד שלנו? גם לטנגו התמים הזה יש בן

זוג, ואין הוא כלל צדיק תמים."

לסיכום, זהו ספר מעניין ומרתק, מאוורר בכתיבתו הן בתוכנו

והן בצורתו המושכת. ניכר עליו, שהושקעה בו עבודה רבה.

"זהו עליו: נאמר שכבר וכמו רב ברגש כתוב הוא כאמור

בהחלט ספר קריא ומסקרן." אפשר יהיה לדבר בו עוד ועוד

אך חבל להכביר בפרטים, - עדיף להשאיר זאת לקוראים

שייהנו מקריאתו.

5252כתבות

המלודיה של הנשמה

יהודית מליק -שירן

הזמר בן סנוף הצטרף ללהקת הילדים “פרחי צפת” בהיותו

בן שבע שנים.

היה אחד מסולני הלהקה בניהולו של מאיר גבאי. הלהקה

הופיעה ברחבי הארץ. בהיותו בן שלוש עשרה הוציא אלבום

כ”ילד פלא”, אי אפשר זריחה”, הוגדר “בוקר של שנקרא

המעביר הערב לקולו אדיש ולהיות ביצועיו את לשמוע

/ עליך מישהו שומר / שבשמים הכוכבים בגן צמרמורת.

פרח עכשו קוטף / שבשמים הכוכבים בגן ומחיך שומר

תראי / אלי רגע תביטי אם אהובה, את אמא / בשבילך

שהזריחה תבוא בינתים / אל תהיי עצובה, יש מלאך שמגן

מעלי / הוא שולח לך תקוה מהשמים.” )מילים יואב גינאי

ולחן צביקה פיק(.

פסעתי בין מילות שיריו של בן סנוף ומצאתי שמחת רגשות

מזמינה ואוהבת אל מסע אישי המלווה בתקווה החושפת

התנסות של בחירה בחירה. שהיא דרך בדרך. אמונה

בחוויה- תהליך, בהתמודדות עם הקשיים שמזדקרים בדרך

כמו תמרורי אזהרה. הבחירה להתמודד עם הקשיים נתונה

בידיו של כל אדם. ניגון הלב, הוא מעין שירת חיים, תפילה

הבוקעת רקיעים. השירים שבחרתי להתמקד בהם מתוך

אלבומיו “בוקר של זריחה”, “הנה הוא בא”, “המסע” ושיריו

שיוזכרו השירים הם לדיסק. כונסו לא שעדיין החדשים

ברשימה זו, המלודיה של הנשמה.

בהירה הכי הרגש תפילת את בשיריו מבטא סנוף בן

אותה נושא האדם במצוקותיו. מהות התפילה היא קרבת

עיקר אליו. קרוב יהיה שהאדם רוצה הקב”ה אלוקים.

לפני בקשותינו את להשמיע לא היא התפילה, תכלית

התכלית, שרויים. אנו בה הצרה, את לבטל או הבורא

היא ההתחזקות. בידיעה כי אין לנו להשען אלא על אבינו

כאב ברגעי / הרוח קירות ובין הלב חדרי בין “ שבשמיים.

וכשאוזל הכוח....../ אני קורא לאלהי / שאת הכל יודע לפני

/ שנותן לי ולוקח את ימי / בסך הכל שומר עלי / אז אלהי

תן לי מעט כוח אלהי / לפקח את עיני / כי לפעמים כבד

מילות התפילה המרגשות שכתב עיני.” את לפקח / עלי

גילי זכאי מהדהדות באהבת הבורא. ניגון הלב היא האמונה.

הזה, הזמר של הצלול קולו את שומעת שאני פעם, כל

מהדהד זכאי גילי צמרמורת. בי מעבירה שירתו סנוף בן

במילות השיר תבונה שבאה מהחיים, יש בה עומק וניסיון

חיים המתחברים לכל אדם. והשיר הזה “קורא לאלוהיי” הוא

שופרו של המתפלל בעת מצוקה אישית ורגשית. גם השיר

“רק אחד” ...מי הולך אתנו / מי מקשיב רק לנו / מי יודע כל

סוד, כל מלה / מי את תפלתנו הוא ישמע / מי יציל אותנו

מצרה.” )המילים והלחן של איתי זילברשטיין(. מלודיה של

שמחה המזמינה את המאזין לשים מבטחו באל.

כפועל יוצא של הנאמר לעיל, מחובתנו לדעת, כי כל סיבת

שנוכל אמצעי זה לנו, מזמן שהקב”ה החסר או הצרה

בבקשה הבורא מול עומד שהאדם בשעה להתפלל.

שבשמיים. אביו אל קירבה רגש לבו מתמלא צרכיו, על

את מבליטים המיוחדים הלחנים סנוף. בן של שירתו כך

סלסולי קולו ועד לניגון הזה הרוחש והמרגש של התפילה

הגוף. את מאידך ומצמררת מחד סוחפת שעוצמתה

כמו מאזיניו קהל את תפילתו בשירת מושך סנוף כאילו

ההולכים לרגל בעת שבית המקדש הראשון היה בנוי. מילות

התפילה נשמעות בקולו המופלא של סנוף כמו לא נשמעו

מעולם בביצוע מיוחד כל כך. שיר, למעלות: אשא עיני, אל-

ההרים-- מאין, יבא עזרי. / עזרי, מעם יהוה-- עשה,

שמרך. אל-ינום, רגלך; למוט אל-יתן / וארץ. שמים

יהוה / ישראל. שומר, יישן-- ולא לא-ינום, הנה /

שמרך; יהוה צלך, על-יד ימינך./ יומם, השמש לא-יככה;

את-נפשך./ ישמר, מכל-רע: ישמרך יהוה, / בלילה. וירח

יהוה, ישמר-צאתך ובואך-- מעתה, ועד-עולם.” )לחן יוסף

אני אותו שומעת כשאני סמינה.( יוגב של ועיבוד קרודנר

חשה מוארת . קולו מתת האל, רק האזנה לשירי תפילתו

מחזורית, היא שהדרך ותובנה הארה לנשמה מעניקה

מפותלת, קשה ומאתגרת ויש להתמודד עמה. הקשיים הם

תחנות בדרכו של אדם. התחנות האלה מאירות לו את הדרך

ויוצרות הרמוניה צלילית רוחנית המהדהדת בשירי התפילה

5353כתבות

כי המעידים מלטפים ביצועים כך. כל מיוחדים בביצועים

הדרך שבחר בה, היא דרך האמונה השלמה באל.

“אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני! תדבק לשוני לחכי אם

ים על ראש שמחתי! לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושל

מאוול הוא הזה השיר של הפתיח ,)6-5 קל”ז )תהלים

מסולסל המדגיש את הקרבה לאל. משורר תהלים קל”ז,

ומתגעגע ירושלים של חורבנה על בוכה בגלות, היושב

למולדתו. מאוול למי שלא יודע, הוא אלתור קולי - הפתיח

של השיר והמחבר אותו אל המוזיקה ואל המילים הבאות

לאחר מכן. בפסוקים אלה הוא נשבע שלא רק שלא ישכח

האסון את ויזכיר יציין אף אלא ירושלים, את עברו, את

ימיני תשכח - ירושלים אשכחך “אם כל שמחה: בשעת

)אשתוק, לחכי לשוני תדבק הימנית(! ידי תיכרת תיבש,

אאלם דום( - אם לא אזכרכי )אם לא אזכור אותך, ירושלים(,

)תהלים שמחתי!” ראש על ם ירושל את אעלה לא אם

קל”ז 6-5(. המשורר פונה אל עירו האהובה בפנייה אישית,

בשבועה ובהבטחה שלעולם לא ישכח אותה, ויעשה מאמץ

שהיא לא תישכח. הניסוח של השבועה: אם... אז, אם לא...

בחשיבות ראשונה, בעדיפות - שמחתי ראש על אז... -

5454כתבות

בחתונה, נאמרים תהילים מספר אלה פסוקים עליונה.

מסורת החתן. על-ידי הכוס שבירת בעת חתונה, בכל

ישראל מעלה את זכר חורבן ירושלים גם בשעת שמחה. יש

הילה של קדושה בהאזנה לשירים. הם מביאים למדיטציה

רוחנית המשקיטה את הלב ומחברת באיזון מושלם בין

גוף ונפש.מהי התנהגות מלודית? או במילים אחרות, איך יודע האמן

הזה לקחת את מילות התפילה מהמקורות ולסלסל בקולו

לפני חמשת אלפים שנה? הזה שנכתב החם את הפיוט

“הנבחר גאון)רס”ג(, סעדיה רבי של הפילוסופי בספרו

ההתייחסויות אחת את מוצאים אנו ודעות”, באמונות

בנוגע למוזיקה. רס”ג ביותר במחשבה היהודית הקדומות

מקצביות יסוד תנועות שמונה קיימות כי שם, קובע

המקצבים שמונת הנפש. על המשפיעות במוסיקה

)מודוסים(. הם יסודות ומהם נגזרות 22 צורות משנה, אולם

וצירופם ריפויה המעשי של הנפש מתחיל רק עם מיזוגם

של המקצבים השונים. זוהי תפיסה עמוקה של המוזיקה

תפיסה ריפויי, כוח ובעלת האדם נפש על כפועלת

שאול על שומעים אנו שם התנ”ך, אל בזיקה העומדת

הרעה.” “הרוח העבירה מעליו את הכינור שנגינת המלך,

ההתנהגות המלודית- המוזיקה הנשמעת מליווי של כלים

בעיבודם של מוזיקאים מוכשרים בתקליטוריו של בן סנוף

מאפשרת לנו להגיע אל נשמת הפיוטים מן המקורות ואל

לבם של השירים שהותאמו לזמר המיוחד הזה.

בכל האלבומים יש שבילי אמונה המלווים את סנוף בדרך

שיריו היה משמיע את הדרך”, “על כתב העת לו שבחר.

בעת שאתם קוראים את המלצתי , הייתם יכולים להבין את

קולות הרוח הפועמים בשירתו. “קבלי תפלתי / כך לעזרה /

קבלי תפלתי / אור ואהבה / חזקי תפלתי /כי לבי חתן וכלה

/ שערי חפה.” מילותיו של שחר גולן מעידות על ברית עולם,

ברית אהבה לנצח. מעין שבועת נדרים בין חתן לכלה ביום

ישראל כנסת של הדימוי את לפניי רואה ואני חתונתם...

המאוהבת בבורא עולם הכורת עמה ברית אהבה. היום בן

המתלווה המוזיקה בתשובה. שחזר משפחה בעל סנוף

היא שירתו ריפוי. כוחות לה שיש מוזיקה היא למילים

כן החוחים, בין כשושנה רעיתי, יפה “הנך אהבה חופת

רעיתי בין הבנות” )שיר השירים(. מסע היחיד לעתים הופך

למסע זוגי. “בוא וצא למסע אתי / שמתארך ונוגע / מפרך

ויגע / בסוף הדרך היא מחכה / אמת משחררת שתיתן לך

ולחכות / כבוד של ביריאה לשמים הסתכל / לחיות ערך

לטוב / שרק הוא יגיע ויקח אותנו רחוק.” )מילים ולחן של

יוגב יסמינה(. מילים המתארות את המסע האישי שעובר

אדם באמצע הדרך. הביצוע מרגש ונוגע.

שחקים מרקיעה נוער בני בין שהאלימות האלה בימים

והאלימות בכבישים בתאונות פגע וברח מותירות אותנו עם

לב שותת המצליף כל פעם מחדש. סף הרגישות על מצב

עושקים בחברה. לנעשה אכפתיות אין כבר ניוטרל, של

אמהות חד הוריות, משספים גרונם של חסרי בית. בימים

שהערכים שלנו אבדו, צועד בבטחה דואט מהמם בין שני

דו על יחדיו השרים עפיה ומושיק סנוף ענקיים זמרים

החיים ובלעדיה לתורה קדמה ארץ דרך אהבה. של קיום

לא יהיו חיים אם שנאת אחים תשרור ותגביר אלימות בין

כל הקטבים: חילוניים ודתיים, יהודים ופלשתינים. הצעידה

בדרך ויש אחת. שהיא בדרך האמונה את מולידה ביחד

הזאת אבני בסיס המייצבות אותה כאהבה וכתקווה. “לכל

אדם דרך שבה הוא מאמין / אני קצת משתולל אתה מניח

שר ואני / תפלה ונושא שבת זמירות שר אתה / תפלין

במתנה / אלקים של ילדים שנינו אהבה/ על גם שירים

קבלנו את החיים / אתה חובש כפה ואתה שם ג’ל / ביחד

לבורא עולם נתפלל / צריך לדעת לכבד כל אדם באמונתו /

זו דרך ארץ שלא תעזב אותו / תשמר אחי מאוהביך ולא רק

משונאיך / בתפלותי גם אבקש שהשם יאיר דרכך.” )מילים

אלון צדוק ולחן איתי זילברשטיין(.

בלחנים של השירים, אני מוצאת שילוב אוהב של מוזיקה

הצלילים מזרחית. מוזיקה עם המתאחדת חסידית

חזנות שירת כי הרגשה נותנים כמאוולים המסתלסלים

בוקעת מנפש הזמר. השאלות הנשאלות בשירים המושרים

של סנוף מחדדות את הדילמות המייסרות את נפש האדם,

של ניגון שבלב. הניגון ניגון. מתנגן יהודי כל של בתוכו כי

ומצוקות תלאות שבשל הנפש, נקודת תמצית אמת,

עבים וקירות שומע, איש שאין נסתר לניגון הפך החיים,

כמו הוקמו להקיפו ולהסתירו. היש דרך לדלג מעבר לחומות

היא הנפש שירת שבלב? הניגון אל ולשוב ההתכחשות

ביצוע שירי שונה מקודמו. קולו המלודיה של הנשמה. כל

החם של סנוף מלטף את הניגון הפנימי כתפילה אישית.

שהזמינו הצלילים ואל המילים אל מחוברת הרגשתי

ובלחנים המיוחדים ולהתאהב בתכנים להם להאזין אותי

הנוגעים, מרגשים ומצמררים. ממליצה בחום להאזין לשיריו

של בן סנוף שריגש אותי בקולו האלוהי. מתת שמים.

5555כתבות

‘אני’ והאחר של ‘עצמי’ – פגישה מול מראה

ד”ר נורית צדרבוים

“בטרם היות הפנים בעלי זהות של עצמו“

)יונה וולך, ’צורות’, עמ’ 98(

הקדמה

בחיבור זה אני מציגה מפגש שבו, אני כסובייקט פוגשת את

עצמי כאובייקט. מפגש זה מתפתח למפגש תוך אישי שבו

‘אני’ פוגש ‘עצמי’.

הפיזי המפגש את אתאר החיבור של הראשון בחלק

ממשי, את משמעויות העומק שנלוות אליו ואת המפגשים

הנוספים שנגזרים ממנו. תובנות אלה נסמכות על תיאוריות

Cederboum( שונות ועל עבודת המחקר שלי. לדוקטורט

2009( אציג את המפגש הראשון הבסיסי ‘ציור דיוקן עצמי’

– שבו צייר פוגש את בבואתו הנשקפת אליו מן המראה,

והפיזיים, הרעיוניים הנוספים, המפגשים את ואתאר

שנגזרים ממנו.

בחלקו השני של חיבורי אדגים -מתוך התייחסות למפגשי

מפגשי את מגלמים כשהם ושירים, ציורים טקסטים-

של האינטרטקסטואלית התופעה את וגם ‘עצמי’ ה’אני’

‘טקסטים משוחחים’.

חלק ראשון: “ אני רואה אותך דרכי”1 - מפגש מראה

את ההופך אוניברסלי כישוף של מכשיר היא “המראה,

הדברים למופעים, ואת המופעים לדברים: אותי לאחר ואת

)45:2004( פונטי – מרלו הפילוסוף אומר לאותי.” האחר

במסה ההגותית שלו שנקראת “העין והרוח”. שם הוא מציג

את הצייר, כסוג של חוקר ייחודי בעל יכולת מופלאה לראות

את שנמצא סמוי במעבה הדברים הגלויים כמי שנמצא ב

העומק מסתתר שבתוכו הדברים של ההופעה “במרחב

החמקמק שלהם” )כנען, 2004:10(

ציור דיוקן עצמי, מוגדר כאן לצורך העניין כ’מפגש מראה’

- מפגש של הצייר שעומד מול מראה במטרה לצייר דיוקן

עצמי. המראה במפגש זה משמשת כאביזר טכני ובו בזמן

מתפקדת כסמל טעון משמעויות )כפי שאסביר בהמשך(.

עצמו את להפוך לצייר המראה מאפשרת טכני כאביזר

לאובייקט - מודל לציור. תופעה זו התפתחה בעולם הציור

עם המצאת המראה ושכלולה )בתקופת הרנסנס(. באותם

זמנים, השימוש במראה אפשר לצייר להתאמן בז’אנר של

ציורי דיוקן, כאשר הצייר שימש לעצמו מודל זול וזמין.

במהלך והתרחב התפתח עצמי דיוקן ציור של הז’אנר

השנים במובנים רבים. אם בתחילת הדרך, ובהתאם לרוח

לייצג את המציאות, לחקות היה התקופה, תפקיד הציור

המצאת עם ובמיוחד שבהמשכה הרי ולהעתיקה, אותה

ואחרים חדשים תפקידים קיבל בכלל הציור המצלמה,

וביניהם גם התחום של דיוקן עצמי. עניין זה הוא דיון לעצמו,

לא ארחיב בו כאן, אך אומר בקצרה על מנת לחבור לנושא

מפגש הוא המראה, עם הצייר של כאן, שהמפגש הנדון

טעון, שבו ניתנת לצייר הזדמנות לפגוש לא רק את הדמות

החיצונית שנשקפת אליו מן המראה. אלא, גם את עולמו

הנפשי הפנימי, ואף לחקור אותה.

זהו סוג של התבוננות שבה יכול הצייר לדבר את

עצמו הפנימי, באמצעות שפת הציור )שם(. המראה, היא

האמצעי המתווך שמאפשר לסובייקט להיות ליותר מאחד.

תיווך זה מייצר מפגש בין החלקים השונים של הסובייקט

“רוח הרפאים של המראה ש ‘עצמי’ משום וה ‘אני’ ה -

מושכת את בשרי החוצה, ובכך יכול הבלתי נראה כולו של

)מרלו- רואה.” שאני האחרים בגופים עצמו לשקע גופי

פונטי, 2004 :45(.

שמתאר מה הם אחרים’, ‘גופים שאותם מוצאת אני

לאקאן )אצל ואניה, 2003 (, בתיאוריית ‘שלב הראי’, במונח

כשלב – הראי’ ‘שלב את מתאר לאקאן האחר’. ‘העצמי

התפתחותי חשוב ומכונן. זהו שלב קריטי שבו הילד מגלה

בתחושה מלווה זה גילוי כסובייקט. לראשונה עצמו את

דואלית סותרת. מחד, עולה בו תחושה של שלמות ואהבה

ו”מואדר”. מופלא כשלם עצמו את כמי שמגלה עצמית

מאידך, מתפתחת חרדה של פיצול. שכן חלק ממה שנחווה

כאני אינו שלם, אלא נמצא שם, מרוחק, במראה. סתירה זו

מגלמת את הקוטביות, תחושת הפיצול והמתח שמאפיינים

את היצור האנושי שעמה הוא אמור להתמודד כל חייו.

תחושת האני “המואדר” מהדהדת לתחושות היצר ההיוליות

1 יונה וולך בשירה בספרה ‘צורות’

5656כתבות

פרויד שטבע למונח ומקבילות לי, מותר הכול בבחינת

)2007(”הנרקיסיזם הבריא”, ואילו תחושת הפיצול מייצגת

את הנפרדות, את האחר, את הלא נודע, ובמילים אחרות

את תת המודע.

הנשקפת הדמות שבו מפגש מזמנת כן, אם המראה,

לפיצול סמל וגם לציור ואובייקט מודל גם היא ממנה,

הקיומי האנושי ומתח הקטבים שבין אסור ומותר, בין יצר

לבין משמעת וחינוך, בין קולו הסמוי של המודע ובין המודע

המכוון – ובמילים אחרות בין ‘אני’ )אגו( ל’עצמי’ )נפש יצר(.

יונג )1993( מסביר ומגדיל לומר שאין הפיצול מסתכם ב’אני’

אחד מול ‘עצמי פנימי’ אלא להרבה חלקי ‘אני’ שהתפצלו

מאותו ‘עצמי פנימי אמיתי ואוטנטי’. המפגש שיכול וצריך

לגילוי, האדם שאיפת הוא ל’עצמי’ ‘אניים’ ה בין להיווצר

צמיחה, שלמות ומימוש. זהו מפגש שבו הסובייקט מאחד

את החלקים השונים באישיותו מתוך הכרה והשלמה. זהו

השלב של ‘גיבוש הייחודיות’ – העצמי הממומש והמוגשם

מגולמת ‘אני’ חלקי לאותם מעניינת מטאפורה )שם(.

בתופעה שבה הצייר חוזר שוב ושוב ל’מפגש מראה’ ומפיק

עוד ועוד ציורי דיוקן עצמי.

המפגש הפיזי של סובייקט מול מראה )שמייצרת אובייקט(

האגו הוא ה’אני’ ל’עצמי’. ‘אני’ בין פסיכולוגי מפגש הוא

הוא ה’עצמי’ ואילו המבקר השיטתי, השכלתני, המודע,

את המשמר הפנימי )1995 )ויניקוט, האמיתי’ ה’אני

הוא מקור הילדית. ואת הטבעיות האוטנטית הראשוניות,

ויניקוט, ;1993 )יונג, המודע ותת הדמיון, הרגש, החוויה,

1995; נוי, 1999( - אזורי היצר והיצירתיות )נוי, 1999(.

המוצהרת שמטרתה כסצנה שהתקיים מראה’ ‘מפגש

והמודעת היא ציור דיוקן עצמי, הופכת להיות סוג של סביבה

מאפשרת. ההתכנסות הייתה למטרות פעילות אמנותית,

פעילות של יצירה, מקום שחוקי המשחק בו שונים, אחרים

ומאפשרים. ניתן לדמות זאת למה שהגדיר ויניקוט )1995(

כ’מרחב מעברי’ – ותיאר אותו כאזור דמדומים שבו הנפש

היכולת מתפתחת שם לחופשי. יוצאת משתחררת,

היצירתית. זה המקום שבו הקול האחר של הסובייקט, קולו

של התת מודע, יכול לפרוץ, לבצבץ ולהודיע באופן מרומז

על קיומו.

ל’עצמי’ ה’אני’ בין זה מתקיים שיח ובמפגש זה, במרחב

מסביר לאקאן האמנות. שפת אחרת, בשפה ומתנהל

שהסיטואציה שנוצרה ב’שלב הראי’ היא הקרקע והמקום

ורמיזה ייצוג סמל, רק שהיא ומסביר השפה לצמיחת

לקולו הסמוי של ה’עצמי האחר’. בעוד שהיא מייצגת אותו

ומצביעה על קיומו, היא גם מסתירה את תכניו האמיתיים

ומופיעה כסמל וכחיפוי. כך גם שפת האמנות בכלל, ובפרט

בזמן שנוצרה ב’מרחב המעברי’ באותו ‘מפגש מראה’.

לו מאפשרת המפגש, את שמנכיחה זו היא השפה,

היא ) 2002 גולן, )אצל לאקאן של כדבריו אך להתקיים

אך שיש, מה על מצביעה היא זמנית. בו וממיתה מחיה

זאת מציגה שאני וכפי לטענתי, אותו. חושפת אינה

צרכו. די ממומש אינו אך מפגש, התקיים אכן במחקרי,

את להעמיק דרך מציעה אני שלי, הדוקטורט בעבודת

המפגש, לחשוף אותו ולהרחיב אותו, או כפי שאומר זאת

זה, אסתפק בחיבור כאן, ‘הממשי’. להגיע למצב לאקאן,

על ומצביעה המפגש של אופיו את מציינת שאני בכך

אפשרויות ההעמקה שטמונות בו.

עצמי, דיוקן ציור למטרת שהתקיים מראה’ ב’מפגש

העומק סיפור את מספרים ואלה ציורים עשרות הופקו

של הדיוקן, בשפה ויזואלית. הציורים הוגדרו על ידי )לצרכי

טקסטים עתה, ויזואליים’. ‘טקסטים במונח המחקר(

רוח קולו צורותיהם הפיזיות את בין ואוחזים נושאים אלה

זה הקול שנדד מהמצב הדמיוני שלו של ה’עצמי האחר’.

ציור. בתוך כלוא כשהוא סמלי, למצב במראה, שהיה

“מדע רודן של ליצירתו ביחס רילקה המשורר של כדבריו

חרישי שמעביר ליצירת האמנות את הצורות של הדברים

)74: 2004 מרלו-פונטי, אצל חתומים”)מצוטט שנותרים

רוצה לומר, מצב שבו קולו של העצמי האחר עלה לקדמת

הבמה כסימן, שמכיל את המסמן ואת המסומן, אך נשאר

סימן בלבד ו”הדברים נותרו חתומים”.

המונח ‘אינטרטקסטואליות’ נטבע על ידי קריסטבה )1989

Kristeva,( שביקשה להצביע על תופעת ה ‘טקסט העילי’

וה ‘טקסט התחתי’ וממשיכה את הרעיון של לאקאן בעניין

משקפת זה’ ‘שלב ב שהתפתחה השפה הראי’. ‘שלב

את המעבר של הילד מעולם יצרי וחושי חסר שפה לעולם

מובנה ושיטתי שיש בו שפה. בעולם שבו אין לו עדיין שפה

הקול, המקצב, הגופנית, החוויה החושים, דרך מתקשר

הראייה. העולם שבו הוא מדבר בשפה הוא מובנה, מגובש,

והחינוך התרבות שלב את מייצגת השפה ואחיד. שיטתי

ידי על שנשלט מעולם המעבר את ממחישה שגם כמו

היצר לעולם שנשלט על איפוק משמעת וחוקים.

5757כתבות

מרמות מורכבים )ציור( הוויזואלי וגם המילולי הטקסט

מול הפיצול כמו הנפש, כמו האנושי, היצור כמו שונות.

המראה. כמו שלנפש יש תת מודע ושפה חושית יחד עם

חלקים מודעים ברורים מובנים ואחידים. כך גם הטקסט –

עילי ותחתי )Kristeva, 1989(. החלק העילי של הטקסט

ואילו קוהרנטי, דובר של קול ומציג מובנה גלוי, ברור,

ידי על מיוצג ובתוכו מתחתיו המבעבע התחתי הטקסט

מקצבים, חזרות מרובות, תחביר פרוע, רמזים, סמלים. הם

פועלת יחד שכן השפה הפיוטית לפעול יכולים אך שונים

בתוך השפה הסימבולית. וכאשר מדובר בטקסט הוויזואלי

)ציור(, יאמר אהרנצוויג )Ehrenzweig 1967( שהוא מורכב

משתי רמות ‘רמת פני השטח’ ו’רמת העומק’. פני השטח

‘רמת ואילו הציור של והמובנים הגלויים החלקים הם

העומק’ הם התכנים העמוקים האחוזים בו.

רוצה לומר, שאוסף ציורי הדיוקן שהופקו מתוך אותו מפגש

הם אלה מפגשים. סוגי עוד ביניהם מייצרים – מראה

‘טקסטים בבחינת לבינם בינם המפגשים של הטקסטים

המפגשים גם הם ואלה )Kristeva 1989( משוחחים’

התוך טקסטואליים שבהם השפה הסימבולית פוגשת את

השפה הפיוטית.

מילה, בכל בחירה. ולא כורח הוא טקסטים בין מפגשים

לפיכך, של קשרים. נדלה בלתי פוטנציאל טמון צורה, או

טקסטים מנהלים דיאלוגים זה עם זה, עם הנמענים, עם

הדמויות, עם תרבות זמנם או עם זו שקדמה להם. דיאלוג

זה מתרחש גם בממד דיאכרוני כלומר עם קורפוס ספרותי

או ויזואלי שקדם להם, וגם בממד סינכרוני, כלומר עם הגוף

כל לכן, .)Kristeva, 1989( הנוכחי והאמנותי הספרותי

קודמים טקסטים של הטמעה המייצג ביטוי הוא טקסט

)1999( שקולניקוב שלהם. טרנספורמציה וגם בתוכו

בין גם ומפגשים אלה מתקיימים ואומרת ששיח מוסיפה

טקסטים בינתחומיים )למשל ציור ושיר( ובנוסף, אלה יכולים

להתקיים גם בין ובתוך יצירותיו השונות של אותו מחבר/יוצר

וגם בין טקסטים משל כמה יוצרים שונים, אזולאי )2006(

מתארת זאת כסוג של מפגשים שבהם גרים בכפיפה אחת

מישן חדש נוצרים ומהם חדש, על ישן או חדש עם ישן

את שמרחיבים והקשרים קשרים בבחינת – מחדש וישן

הטקסט הנקרא, וחושפים את הרבדים הסמויים שלו.

כל מפגש מתוך המפגשים שתיארתי כאן שהחל ב’מפגש

מראה’ – ממחיש למעשה את הווריאציות השונות של מה

כך על שמצביע מה ‘עצמי’. את פוגש כ’אני’ שתיארתי

שכל הפעולות הפיזיות, והתוצרים שלהם הם ייצוגים שונים

של שיח בין חלקי הנפש השונים. שיח שממנו מתפתחים

לעצמם לעמוד גם שיכולים תרבותיים ונכסים ייצוגים גם

ובזכות עצמם, ואף להיות נתונים לקריאה פרשנית במנותק

ממחברם )בארת, 2007(. בדרך זו נוצרים מפגשים נוספים

לבין בינם או לפרשן, טקסט בין למשל, מתקיימים ואלה

עצמם ומייצרים שיח חרישי חוצה גבולות וזמנים. כל אחד

ממפגשים אלה משמש עוד צוהר לנפשו של היוצר שהוא

הרי היוזם ומבצע המפגש.

מכאן שכל אותם מפגשים החל ‘ממפגש מראה’ הראשוני

והבסיסי, הם מפגשים שמאפשרים לסובייקט לקיים במודע

ושלא במודע תהליכי חקר עצמי, גילוי עצמי, ניתוח עצמי,

צמיחה במילים אחרות תהליך של עצמי. ועיצוב פרשנות

.)Cederboum, 2009( והתפתחות

כיוצרת וכחוקרת בינתחומית נכחתי במפגש מסוג זה בגופי,

ולאחר כציירת, עצמי דיוקן בציור עסקתי וברוחי. בנפשי

זאת ובדקתי המחקרי למרחב זו פעילות העברתי מכן

כחוקרת. יצרתי מצע ומצב שבהם אפשרתי ל’אני’ להיפגש

להוראה שמהדהד העצמי חקר של כמפגש ‘עצמי’. עם

הסוקראטית האומרת ‘דע את עצמך’. ידיעה זו היא סוג של

הגחה והנכחה כפי שמתאר זאת הצייר אנדרה מרשאן “אני

מצייר כדי להגיח” )מצוטט אצל מרלו -פונטי,2004 : 43(.

זוהי דרך לחקור, לעצב ולשרטט את הדיוקן של ה’עצמי’ –

‘עצמי’ וה ה’אני’ שבהם מפגשים של שרשרת שמייצרת

הופכים להיות ‘עצמי חדש’ מועצם ומוגשם , כפי שמתאר

זאת יונג )1954( “בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה.

כי מה שהוא מצייר הינו פנטזיות פעילות של מה שפעיל

בתוכו. ומה שפעיל בתוכו הוא עצמיותו, אך לא עוד במסווה

הוא של טעותו הקודמת, כשחשב בטעות שהאני האישי

העצמי; זהו העצמי במובן חדש, שהיה נוכרי לו עד עתה,

ויוצר שפעיל מה של כאובייקט כעת מופיע שלו האני כי

בתוכו” )עמ’ 49(.

כך שורטט לו נתיב למסע של חקר עצמי שבו מתקיימים

תוצרים צומחים וממנו ו’אני’ ‘עצמי’ של שונים מפגשים

גם מגלים שמתארים את המפגשים, מכילים אותם, כמו

ומצפינים בו זמנית.

חלק שני: “כל טקסט הוא צומת של טקסטים”2 -

טקסטים משוחחים.

בחיבור זה, שבו אני בעיקר מצביעה על המפגשים השונים

וגם אלה, מפגשים מתוך שעלו התוצרים מן כמה אציג

מנהלים ומייצרים מפגשים משל עצמם. המפגשים שאציג

5858כתבות

כאן הנם תוצרים ויזואליים ומילוליים שממחישים את מפגשי

‘אני’ ‘עצמי’. תוצרים אלה הופקו בזמנים שונים, אך כולם

מהדהדים למפגשי חקר העצמי, כאשר הציורים הנם ציורי

דיוקן עצמי מול מראה, והשירים מתכתבים עם הציור ועם

הדיוקן אף כי לא נכתבו באותם זמנים.

להלן מדגם של שלושה שירים ושלושה ציורים .

בד על בד / נורית צדרבוים

מו עלה. ד - כ ד על ב ב

ל מחדש. ת תלש ונש נ

רש ת עף הש ענף, הסת

ונד לאילן שקשש באמיריו.

ד - עולה, ד על ב ב

דים בדם. קם. ונרקם ספור ב

יוקן בלא מסך ל ד אטראות ש ת

עולים על בימת הבד הלבן בשתי

וגומלים על פניו של ערב עת

קם דיוקן שבצבץ - מבעד חוטי הזמן

בד על בד – נרקם במזמות ותחרה

רה כריכים לדמותי הז תופר ת

יוקן”. אן - זה ד דיוק כ שחברה אלי כאומרת “ב

נרכן בד על כן – מוכן. מבחן.

ד - עולה כותרת ד על ב ב

מן. ף אצל רוחות הז ד ף-עד נ וד

כתם קו נחטב על בד אילן היוחסין.

כצל כאור נסים נסים– מבעד בד.

ט ד - מצעף מב ד אל ב ב

ני צח ואדם כי הרקמות עת חוט ש אל ת

דגול מרבבה נחת, ומחט חד דקרה נקבה

באצבע המורה שתפרה דיוקן – מבד.

דיוקן עצמי – מסדרת סיפורי בדים – נורית צדרבוים 1980

2 ג’וליה קריסטבה

5959כתבות

תופרת סוד בתוך סוד / נורית צדרבוים

בשמיכה של עצמי רוצה להתכסות

ולתפור סוד בתוך סוד.

זאת ועוד.

בשמיכה חמה רוצה להתעטף

ולהמשיך להתעיף.

וללטף.

מתחת לשמיכה הרכה לשכב

מקפלת כמו צב

ובית על גב. שיכאב.

בחומה של שמיכה שמחה

ושוחה. חופרת שוחה בתוכה.

בטוחה.

בשיחה מלהגת כעלגת ומגיחה

ננוחה בין קפלי רכותה,

נמתחת - כל כך פשוטה.

בשמיכה של עצמי אוכל להתכסות

בלא שאשאל איש מה עלי לעשות

שם אתפור לה מכפלת, עם סוד בתוך סוד.

זאת ועוד.

מירקם של דיוקן – מתוך סדרת ‘דיוקן עצמי ‘ – נורית צדרבוים 2011

6060כתבות

זמן דיוקן / נורית צדרבוים

בדיוק כאן זה זמן דיוקן.

בד נמתח על כן ומסגרת עת מכחול משמן,

נמשח וצבע בקו מתארת.

על מצחי בין עיני מונח ומביט בי מובך

עת אל כתם עד הצבע מותך.

מבט נזרק אל דמותי שרואה אותי ואני אותה גם,

מבקשת שאצר ביד אמן ואעצר לה את הזמן

על מנעד הבד שנגן בצבע-קו-מרקם.

הזמן נקלע והזדמן למפגש הדיוקן, כמעט נבלע.

תלה את דקות מבטו על הקו, בכתם עז נאחז

ורמז בתקתוק, שהוא לעולם נחפז לדרכו,

במקום אינו דורך, באכסניה אין צרכו

ואת זה הדיוקן אין חפצו ללכלך.

)הדיוקן, גם בזו הפעם, לא חיך(

קול דיוקן קם נרגן וטען שכאן על הכן זה זמן דיוקן

בדיוק אז עוד קו נחלץ ממבט שנשמט,

עוד אחד נחרץ, צר אפק, ונקמט מלפני, נרגז

על פני ועל מרחב הבד. נראה כאן. מוכן להיות

בין דקות הזמן שגז.

הזמן יאזל, רומז לי דיוקן, ישמן ויבעט עוד מעט,

עוד קט יכסה בד שהיה לבן וצח – קנבס

ויהיה מובס. בד מנצח. דיוקן מנצח.

ממבט חד ועוד אחד נולד דיוקן – חדש מישן.

בדיעבד נוצר, ננצר על בד - בדיוק כאן זמן דיוקן.

גז הזמן ועבר ואני אז אמר לכלם - אין אלה פני אדם

אלא רק ציור שנולד בזמן שצר ספור ונצר זמן שהיה כאן

ותם.

אמא גדולה עתיקה נורית צדרבוים

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

6161כתבות

מקורות

אזולאי, א. )2006( יצירה ביצירה עשויה. אינטרטקסטואליות

ביצירתו של עמוס עוז. הוצאת מכללת חמדת הדרום.

בארת, ר. )2007( הנאת הטקסט - וריאציות על הכתב.

)א. להב, תרג.(. תל-אביב: הוצאת רסלינג.

בתרבות מבטים הפסיכואנליזה, אהבת )2002( ר. גולן,

בעקבות פרויד ולאקאן. תל-אביב: הוצאת רסלינג.

תל-אביב: תרג.(. סקברר, )ע. לאקאן. )2003( א. ואנייה,

הוצאת רסלינג.

וולך, י. )1985( צורות. תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד

ויניקוט, ד. ו. )1995( משחק ומציאות. )י. מילוא, תרג.(

תל-אביב: הוצאת עם עובד.

יונג, ק.ג. )1954( “מטרות הפסיכותרפיה”, בתוך הפרקטיקה

של הפסיכותרפיה, אוסף חיבוריו, כרך 16, הוצאת רוטלדג’

/ קנאן

יונג, ק. ג. )1993( זיכרונות חלומות מחשבות. )מ. אנקורי,

תרג.( תל-אביב: הוצאת רמות אוניברסיטת תל-אביב.

האישי הסיפור האני, של הפנים אלף )2005( א. כהן,

פילוסופיים, פסיכולוגיים, היבטים ספרותי-טיפולי, כמסע

ספרותיים וטיפוליים. חיפה: הוצאה לאור מפגש.

כנען, ח. )2004( מרלו – פונטי. מה בין העין לרוח? מבוא.

דורפמן, תרג.( )ע. והרוח. בתוך מוריס מרלו פונטי – העין

תל-אביב: הוצאת רסלינג )17-7(

מרלו- מוריס בתוך והרוח. העין )2004( מ. מרלו-פונטי,

הוצאת תל-אביב: תרג.(. דורפמן, )ע. והרוח. העין פונטי

רסלינג. )29 – 81(

נוי, פ. )1999( הפסיכואנליזה של האמנות והיצירה.

תל-אביב: הוצאת מודן.

פרויד, ז. )2007( הצגת הנרקיסיזם ומאמרים נוספים של

פסיכוזה. )ד. דותן, תרג.(. תל – אביב: הוצאת רסלינג.

רילקה, ר.מ. )1983(חיי מריה. )מ. הנעמי, תרג.(. ירושלים:

הוצאת אדם.

ובין אנכרוניזם טקסטואליות – בין )1999( ח. שקולניקוב,

תחומיות: המקרה של תום סטופרד. אלפיים, 17 , עמ’ 79 – 90

Cederboum, N.) 2009( ”Self- Portrait“ – A Study

of the ’Self“: A Quest for the Creation and the

Development of the ’Self‘ through a ”Chain of

Observations‘. Ph.D. Chelmsford: Anglia Ruskin

University

Cederboum, N. )2010( Portrait: ”When drawing

himself he grants form to his self“ - Creating a

self-portrait as an interpretative process in art

based research. In Zvika Israel Ed.Can || Israeli

Art Magazine. Pp 34 – 37

Kristeva, J. )1989( Language- The Unknown: An

Initiation into Linguistics, N.Y

Ehrenzweig, A. )1967( The Hidden Order of Art.

London: Paladin

West, S. )2004( Portraiture: Oxford History of Art.

.Oxford University Press

6262כתבות

בעקבות מרכזי לימוד העברית

בפולין 2012רשמי מסע מפולין

שושנה ויג)-2.3.12 24.2.12 (

תפארת כהן, וניצה שמואל לפולין: סופרים משלחת

ובלפור חקק, שושנה ומשה ויג

איך שאני לא מסתכלת על המסע האחרון שלי לפולין, אני

מתרגשת. אולי זה עצוב להתרגש ממסע לארץ שביסודה,

היא ארץ אנטישמית ועוד מתקיימים בה גילויים אנטישמיים.

מה כל את ממני להוציא וירצו אותי יהפכו אם אפילו

הילדות למחוזות הטיול האחרון בתוכי במהלך שהטמנתי

של אבי ומשפחתו, אשמור תמיד משהו בתוכי. היה מוזר

עבורי לשוב לפולין, שהרי רק לפני כחצי שנה ביקרתי שם

את בני משפחתי לכבוד טקס דתי שנערך שם. כל ביקור

בארץ אותה מכנה אבי “בית קברות ענקי”- מותיר בי חוויות

חדשות. הביקור האחרון בנוי על נדבכי הביקורים הקודמים.

לצמוח לי עצוב כמה כן, בפולין. צומחת שאני חשה אני

ומחשבות תהיות בי מעלה המקום עם מפגש כל שם.

טבול עצוב, אושר זהו העתיד. ועל ההווה על העבר, על

בגעגועים לעולם שחרב. אני מודה: פולין היא חלק מזהותי.

סופרת בהיותי עבורי, חשוב שיא הוא האחרון, ביקורי

ומשוררת ישראלית. יזמתי משלחת של סופרים ומשוררים

במיוחד שלי הקרובים לחברים פניתי עכשוויים. ישראליים

הסופרים באגודת חוץ לקשרי הוועדה יו”ר חקק, לבלפור

להצטרף מיד הסכימו הם פלא, זה וראה העברים,

המשלחת של הרעיון על ברך האגודה ועד לפולין. למסע

של ואוהב חם לחיבוק זכינו האחרון בביקורנו לפולין.

פולין. ברחבי עברית מלמדים שבהם אקדמיים, מוסדות

עדיין שבהם מקומות חיפשנו אקדמיים, מוסדות לצד

מתקיימים חיים יהודיים. זכינו לבקר בבית הקהילה היהודית

חברי הקבוצה בפתח מחנה השמדה אושויץ

6363כתבות

בלודז’. השתתפנו בערב שישי

בתוך שבת ובקבלת בקידוש

הקטנה החסידית הקהילה

המתקיימת בעיר לודז’. קור

בית בתוך אך העיר, בחוצות

לקבלת זכינו הקטן הכנסת

קלר. שמחה הרב מצד פנים

מנין לברר ניסה הוא בהומור

אנחנו בישראל. כשבעלי סיפר

אמר הוא מנתניה. שאנו לו

לו, שמעתי שזו עיר של פשע.

רואה קלר שמחה הרב אולי

גדולה מצווה בגולה בשהייה

היאחזות אולי עלייה. פני על

היהודים בגולה, היא מעלה מאוד חשובה. יש אמרה כזאת

בין שפיזרם ישראל עם הקב”ה עשה “צדקה חז”ל: של

האומות”.

לשמר ורוב תפקידיה ביותר היא קטנה היהודית הקהילה

מבנים. אין כמעט מתפללים בבית הכנסת. אבל, יחד עם

זאת האווירה הייתה חמה וזכינו גם לארוחה חמה בעשרה

קיימנו הקידוש. עבור זלוטי כעשרה שילמנו ובנוסף זלוטי

מצוות בערב הראשון בגולה, לראשונה בחיי מצאתי בכוחות

עצמי את עמודי התפילה בספר התפילה. כמו הייתי צריכה

כדי מישראל חברים בין לעמוד הקהילה לבית עד לנסוע

באייפון אותי צילמה תפארת המקומיים. עם להתפלל

ביקשו גם הדת. חוקי פי על אסור באמת, זה מתפללת.

ניסע בשבת. הכול כשר ממוניקה להזיז את הרכב, שמא

בבית הכנסת. ערב שבת בלודז’זה היה סיור שונה בעבורי,

לא באופן ייצגנו סופרים. של קטנה משלחת עם יצאתי

רשמי קהילות של כותבים בישראל. האמת, התקבלנו בכל

המקומות באירוח ממלכתי. קיבלו אותנו בסבר פנים יפות,

צעירים פולנים פגשנו העברית במרכזי המפגשים. בכל

מיוחדת חוויה הייתה זו רהוטה. בעברית עמנו ששוחחו

התנ”ך, שפת העברית, בשפה המתעניינים שיש לגלות

מתקיימת והיא השונות הדתות בעיני הקדושה השפה

גם בעבור צעירים פולנים. את המפגש הנוכחי בעיר טורון

בניתי בעקבות פגישה שיצרתי בקיץ האחרון עם בית הספר

הראשי הספרן בטורון. עברית פילולוגיה ללימודי הגבוה

ווטיק דאג לארגן לכבודנו מבעוד מועד אירוע בעת זכרייש

פילולוגיה ללימוד המפואר הספר בבית במקום. הביקור

ראשון תואר סטודנטים מספר השנה מסיימים בטורון

לראשונה

בתולדותיו של המקום. כשהגענו למקום קיבל אותנו ווטיק

זכרייש עם מצלמתו ובינינו הסתובב נזיר פרנציסקני. הוא

נעלם מהר ולא זכינו לראות נזירים נוספים אף שלמעשה,

הם ממקימי המקום ואף מנהלים אותו. הופענו בפני קהל

לפה, מפה מלא היה האולם העיר. מן שהוזמן מקומי

ווטיק הספרן תיעד את כל האירוע במצלמה מקצועית. כל

ומיכאל רזניק ומיכאל על עצמו סיפר משהו אחד מאתנו

השירים לצד לפולנית. דברינו את תרגמו מונטישוויץ

שמואל ושמואל. ניצה עמנו הופיעו הקהל בפני שקראנו

משורר בעל עבר של משפטן וניצה ד”ר למתמטיקה עם

נופך ארצישראלי למופע של עתיד של זמרת. הם הוסיפו

כולנו. בכל מפגש עם קהל מקומי הייתה לנו תפארת כמי

שהצליחה לשוות למופעים היבט אישי. היא שבה אל הארץ

את בחיפזון שעזבה קטנה ילדה עשר. בגיל עזבה אותה

ארץ הולדתה, מגלה תובנות בלתי נשכחות באשר לזהותה,

והיא שבה עמנו כדי למצוא את מה שאבד לה בחטף עם

תמיד חקק בלפור בארץ. גבע לקיבוץ משפחתה עליית

פולין שבעיניו כיוון שיריו, לצד חסידים סיפורי לשלב ידע

תיקו מתוך הוציא הוא החסידות. של הולדתה ערש היא

קופת למשל ישראל, לארץ שקשורים מוצגים גם האישי

קרן קיימת לישראל שכמעט כבר לא משתמשים בה. וגם

דגלי ישראל קטנים על השולחן. כל אחד מאתנו יצא למסע

ויחד אפשרנו האחד לשני למצוא מנקודת מבטו האישית

את הקשרים שלנו אל המקום.

לפני יציאתנו למסע תרגמנו שיר או שניים לפולנית. המליצו

לנו ממשרד החוץ להצטייד בתרגומים ואף סייעו לנו ביצירת

עם תלמידי עברית באוניברסיטת ורשה בשיעור של שושנה רונן

6464כתבות

קשר עם גופים נוספים בפולין. אין ספק שלמדנו שחייבים

להקפיד בתרגום יצירות ספרותיות. קהל לומדי העברית ערני

לתרגומים והבחין בקלות רבה בשינויים שערכה המתרגמת

לשירינו. היא ניסתה לעדן את המסרים המופיעים בשירים,

באיכות פגמה ולמעשה בקוראים להתחשב ביקשה

השירים. למשל ממני ביקשה לשנות את המילה ‘שיקסה’,

‘גויים רעבים’ פולניה. את המילים ובמקומה כתבה אישה

החליפה לגויים. זה היה שיר ישן שלי שכתבתי בעת שדודי

בלודז’ בבית הקהילה והתפלל חי היה ז”ל פיינגולד בוריס

מקרה בכל במקום. האחרון כיהודי בעיניי נראה והיה

אישרתי לה לבצע זאת, כי לא ידעתי עד כמה רמת העברית

גבוהה בקרב לומדי העברית. וזו הייתה טעות מצדי להאמין

למתרגמת. מה גם שכדי לתרגם שיר צריך לנסות להעביר

את הלוך הרוח שלו במקצב ובמלל, והיא כנראה לא הצליחה

מפתיע היה זה בצנזורה. בעיקר עסקה כי זאת, לעשות

בניואנסים להבחין בטורון שקהל השומעים מצליח לגלות

כל כך דקים, באשר לתרגום שירה עברית לפולנית. הדבר

חזר על עצמו גם באוניברסיטת ורשה. גם מוניקה המלווה

שלנו לטיול הצליחה להבחין כשקראו את התרגומים שהם

לקח היה זה עברית. מבינה לא כלל והיא מדויקים אינם

מי מול לדעת צריך סתם. לתרגם למהר לא עבורי. ענקי

לעבוד. בכל מקרה התרגומים סייעו לנו ליצור מפגשים עם

מו”ל מקומי.

המסע. במהלך עליי שעבר מה כל את לתעד אוכל לא

בקרקוב. התרחשו לי שקרו המפתיעים הדברים אחד

חנויות ומגלה מסתובבת אני היהודי. ברובע לסיור יצאתי

אלה אין ולמעשה יהודיים, מלאכה בעלי של שמות עם

מנוהלים על ידי יהודים. התפריט כתוב בעברית שגויה, ובכל

זאת היה מרגש למצוא את הכתובות. מה שהחל להשפיע

הקימו הרב, בעבר גר שבו שבבית כשגיליתי היה עליי

שהפך גילינו הכנסת לבית כשנכנסנו ובהמשך מסעדה

הזאת, החוויה בי צמחה מנין יודעת איני לאמנות. למכון

הרגשתי שאני נחנקת. בהתחלה צילמתי מעזרת הנשים,

רצתי במדרגות ויצאתי החוצה לנשום על הספסל בכניסה

לבית הכנסת. בדמיוני חזיתי המוני מתפללים. ילדות וילדים

היו לא והם יהודים של פעם ראיתי והחוצה. פנימה רצים

לידי. תמונות עלו בתוכי ועולם שלם נפער בתוכי ולא יכולתי

לנשום. בעלי אחר כך אמר לי, רק את נחנקת אף אחד לא

נחנק. רק את אומרת את המילים האלה. ביקרנו במקומות

בבית לבקר רצינו תוססות. יהודיות קהילות בהם שאין

כנסת קטן בקרקוב וביקשו מאתנו כסף. שמואל וניצה כהן

לא יכלו לבקר בבתי הקברות כי הם ממשפחות כוהנים, וזה

לבית הלכנו ולא כוהנים להיות כולנו לנו. הסכמנו הספיק

קברות יותר. היינו רק בבית העלמין של לודז’. בלפור סיפר

בבית שקבור קדוש”, קמצן “יוסלה על חסידי סיפור לנו

הקברות של קרקוב, ונשאר בתחושת החמצה שהיינו ליד

בית הקברות ולא חיפשנו את קברו של יוסלה קמצן קדוש.

חלק השואה כי אושוויץ השמדה למחנה כמובן הלכנו

ואחר כך מזהותנו כיהודים: קיימנו טקס מרגש באושוויץ

לא יכולתי לסייר בין הביתנים כי שוב הרגשתי מחנק, ולא

מן זעקו הילדים הנוראים. תמונות לחזות במראות יכולתי

הקירות ואני בחרתי לצאת אל השלג הלבן שהחל לכסות

את האדמה, עטף את הזוועה בבוהק לבן. אבל שיאו של

הביקור היה עבורי בוורשה. באוניברסיטת ורשה נפגשנו עם

עברית הלומדים סטודנטים מניין

ללימודים “בניין האוריינטלי. בבניין

ובו השלט, מבשר כך אוריינטליים”,

העברית. ללימודי ביותר קטנה כיתה

המגמה מרכזת רונן שושנה ד”ר

ללימודי העברית הזהירה אותי מראש

בטורון כמו מפואר לאולם לצפות לא

לכיתה אותי הכין לא דבר שום אבל

של שהביקור ספק לי אין הקטנה.

האגודה יו”ר מישראל, הסופרים

לשעבר המשורר בלפור חקק וחבורת

המשוררים עמו היה ביקור חשוב מאוד.

לנו סיפרו והם הסטודנטים בין ישבנו

היה זה עברית. ללימוד הגיעו כיצד מפגש עם שני מוציאים לאור מוורשה

6565כתבות

במסע. ביותר המרתק החלק

ללמוד מגיעים שצעירים גילינו

הרי משונות. בדרכים עברית

לתעסוקה, סיכוי כמעט אין

לעסוק נחשק מקצוע לא זה

פי על ואף עברית בבלשנות

סיפורים הצעירים בין היו כן

גילתה כך לעברית. זיקתם על

משנה הסטודנטיות אחת לנו

בעברית שהתאהבה חמישית

כיוון שאביה שירת באו”ם ברמת

שסיפר מישהו היה הגולן.

העיר מן שרחוק בחוג שבחר

לובלין, כדי לעזוב את בית הוריו

ביותר המרתק הסיפור בלובלין.

אותי לבקר ששב רזניק מיכאל של מפיו היה ששמעתי

בוורשה. הוא הנחה את מפגש הסופרים בטורון

וכמה יפה היה לפגוש אותו שוב בוורשה. הוא סייע לי למצוא

לשתף החל הוא ברכב כשנסענו לו, שהזדקקתי משהו

לפני שעבר חוויה על לי סיפר הוא מרגש. בסיפור אותי

כשבע עשרה שנה כשהיה בדרכו לחתונת אחות של חבר

שלו. הוא היה בן חמש עשרה. הוא וחברו הלכו יחד לחתונה

בכנסייה ובדרך הציע לו החבר לקצר את הדרך. הוא

הסכים ושניהם נכנסו לתוך בית קברות ענקי. אלפי מצבות

נשאר הוא לו. מוכרת הייתה כתובות בשפה שלא ועליהן

שם שעות וניסה לקרוא את הכתוב על גבי המצבות וכמובן

קברות בית היה זה החבר. של האחות לחתונת שאחר

יהודי. בית הקברות הגדול ביותר בפולין בלודז’. כל זאת הוא

מספר לי בעברית. גם אותנו הוא הגיע לפגוש לאחר שאחת

עשרה שנה לא דיבר בעברית עם דוברי עברית.

נתיב ספיקינג. נסעתי ברכב שלו והוא סיפר לי כיצד צמחה

ספר, בכנסייה הכומר לו העניק כיצד לעברית. אהבתו

רזניק מיכאל וכיצד לקרוא, היה יכול לא בעצמו שהוא

ד”ר שושנה למד במסלול של וגם בעברית שיחונים רכש

וורשה. החיים ניתבו את מיכאל לעסוק רונן באוניברסיטת

נטש. לא לעברית אהבתו ואת רבה, בהצלחה במלונאות

כעת הגשמנו לו חלום לדבר בעברית ולהתקדם.

מפגש קצר עם מו”ל של נוי סוויט nowy swiat הוא לימד

ולפולנית את מסרנו למו”ל אותנו שניתן לתרגם לאנגלית

קמיל ויטקובסקי ולאביו כמה מספרינו ואנו מצפים לשמוע

יגשים לנו חלום להפוך את היצירות שלנו ממנו. אולי הוא

יבואו מפולין דווקא אם מפתיע יהיה זה לבינלאומיות.

שלהוצאה ספק אין נאותים. לתרגומים ונזכה לקראתנו

טובה ואיכותית עשויים להיות מתרגמים טובים.

היה מישראל, סופרים של הממלכתי הביקור של שיאו

בבית אגודת הסופרים הלאומית של פולין במקום מכובד

ובמבנה מרשים שוכן בית הסופר. קיבלו אותנו כמה סופרים

מפוארת במסעדה קלה לשעה עמם וישבנו מקומיים

הנמצאת באותו בניין. תומאש פיגון נספח התרבות שימש

בינינו אלא בעברית לדבר יכולנו לא כאן כמתורגמן. לנו

לבין עצמנו. הסופרים המקומיים גילו עניין בהמשך הקשר

נפגשנו: הסופרים שעימם העבריים. הסופרים אגודת עם

הסופרים- מוזיאון אוצר מוסקבה, יאצק האגודה- נשיא

אורדווז, יאנוש - הסופרים מוזיאון מנהל באראן, בוגדאן

משוררת פרופ’ אנה נאסוובסקה ואחרים. סיפרו על סופרים

שביקרו במקום, העלו את שמה של מרגלית עקביא, של

אהרון אפלפלד ואחרים. זה היה מפגש חשוב ביותר עבורנו

כיוצרים ישראליים, הביקור מקבל ברגעים אלה ממד אנושי

של הכנסת אורחים. אנו מתרגשים לפגוש יוצרים מקומיים,

סופר יושב ביניהם עוגה. אוכלים וחלק וקפה תה לוגמים

לברוח שניסה מטיבלצקי, פיוטר שואה, ניצול יהודי פולני

בלא כתביו לתוך חלחלה היא אך השואה על מכתיבה

שהייתה לו ברירה אחרת.

תמונות לי נותרו בעיצומו. פורים חג בארץ, אני עכשיו

סרטונים. החברים שלי מכאן עדיין מתאוששים מן הביקור

טקס יזכור לחללי השואה ליד קיר המוות באושויץ

6666כתבות

בארץ אותה לא מבקרים ככה סתם, תמיד יש משהו מעבר

שיש חשה אני הפעם אך ישנו. ועדיין שנאמר. מה לכל

והייסורים של עמי שם בארץ הרחוקה ההיא, ארץ הסבל

גם מקומות כבית קפה ‘תל אביב’ בוורשה שמגיש חומוס

ממני. להיפרד כדי רזניק מיכאל אותי לקח ואליו ופלאפל

זוג ואולימפיה מונטישביץ מיכאל את שוב פגשתי ושם

להצטרף לי הציע מיכאל עברית מטורון. דוברי סטודנטים

ממני ביקש הוא עברית. בטורון אותם וללמד כמורה

את שוקלת עדיין ואני האקדמי. הצוות עם שם להישאר

ואישור ניירות לי ישלח נזיר פרנציסקני אולי ההצעה שלו.

עבודה להתקבל לטורון...אולי ממשרד החוץ יעודדו סופרים

ישראליים לערוך מסעות כאלה לבקר את דוברי העברית

בפולין זה חשוב, אני מאמינה שיש בהם משהו מן היהדות.

נשמה יתרה.

שלחתי את הכתבה למיכאל רזניק בפולין, הפכנו לחברים

ותוך כמה דקות הוא תיקן אותי.

חושב ואני שלך המאמר את קראתי שושנה, רב “שלום

שהוא ממש מקסים.

ידעתי שלישראלים מסעות לפולין חשובים - אבל לא היה לי

מושג שחווייתך הייתה כל כך מרגשת.

איו לי כמובן שום דבר להוסיף. רק הייתי רוצה לומר שהסיפור

שלי על בית העלמין הוא קצת שונה ממה שכתבת.

הנה הוא:

אמה של לוויה הייתה “זאת

למתמטיקה שלנו מורה של

ללכת צריכה הייתה הכיתה כל -

ללוויה ואני יחד עם חברי איחרנו.

יהודי בית קברות דרך בתוך קצרנו

בית עם משותף גדר ללא שהיה

יהודי קברות בבית - נוצרי קברות

ראיתי בפעם ראשונה בחיי אותיות

שבית הבנתי רגע באותו עבריות.

היה מצבות אלפי בעל קברות

תרבות ידי על עשוי להיות צריך

איננה. שכבר גדולה ואוכלוסייה

כך כל - גם שאלה אנשים הבנתי

רבים - שהיו אולי שכנים של סבא

וסבתא ואולי היו יחד איתם בכיתה

שלמה תרבות - ספר בבית אחת

שאיננה. שאלתי את עצמי שאלה -

מה קרה? - שאלתי את עצמי את השאלה בגיל 15 - עד

היום )בן 33( לא מצאתי תשובה נכונה.

באותו רגע בבית קברות כעסתי שלא יכולתי לקרוא שמות

של שכנים של סבתא. אז למדתי לקרוא עברית. למדתי את

זה, כדי לקרוא שמות על מצבות.

בה עיר - בלודז’, אלא בטומשוב מאזובייצקי היה לא וזה

נולדתי וגדלתי.

ששואה )כמוני( אנשים בפולין שיש להדגיש עדיף אולי

- חייהם על השפיעה ונמחק נשמד העם שכל ועובדה

התחלתי ללמוד עברית רק כי יהודים נשמדו - אילו היו חיים

בינינו עד היום והשואה לעולם לא התרחשה בטח לא הייתי

מתחיל לימודי עברית.”

למיכאל ושלחתי בעברית ספרים חבילת הכנתי אתמול

זו הייתה מתנתי הקטנה להכנסת אורחים ענקית. רזניק,

פולין, אני מקווה לשוב ולהביא אלייך עוד חברים. פולין, עוד

אשוב אלייך. את חלק מזהותי.

אגודת הסופרים העברים מעוניינת לקיים קבוצת מסע

נוספת למרכזי העברית בפולין

רכזת מסע המשוררת שושנה ויג 054-4419262

באולפן ברדיו ורשה בעת ריאיון רדיו

6767כתבות

“כלים מאושרים” סיגל מגן, סופרת, משוררת ויזמית.

מאושרים” “כלים סדרת

חדשנית דרך הינה

כלי גבי על שירים להציג

כוסות, כגון: נוי וכלי בית

עציצים, כלי הגשה, נרות

ופעמונים.

להביא נועדה הסדרה

היום-יומית לסביבתנו

אור של קטנות נגיעות

לנו שיזכירו ואהבה,

הכוס חצי על להסתכל

המלאה.

גבי על המוצגים האופטימיים וההגיגים הקטנים השירים

בקצב הדברים את לעשות שמותר לנו מזכירים הכלים,

ולחיות את החיים ולבחון מה חשוב באמת, לעצור הנכון,

מתוך שמחה.

ההנחה היא שאם נקיף את עצמנו במסרים חיוביים, נחוש

יותר רגעי אושר ושלווה.

אם למשל על ספל הקפה הראשון שאתו נפקח את העיניים

יופיע מסר מזמין, יומנו יתחיל ב”רגל ימין.”

הספלים על הכתובים מהשירים אחד שהוא הבא, השיר

ממחיש את הכוונה:

יש רגעים שמתר בם לשבת

לנשם נשימה עמקה ולומר:

“היום מחדש אני שוב בוחרת

ליצר לעצמי יום נהדר...”

וחלקם בחנויות נקנים חלקם בקפידה. נבחרים הכלים

מיוצרים עבור “כלים מאושרים” בעבודת יד

הסדרות מופקות בכמויות קטנות מתוך כוונה להיות מתנות

אישיות וייחודיות

ניתן להתרשם מה”כלים המאושרים” באתר:

http://www.sigal-magen.com

ובדף הפייסבוק של “כלים מאושרים.”

6868

שגריר תרבותיהמלצות ילדים ונוער

ספר היצירות של ילדי ישראלספר היצירות של ילדי ישראל המצטיינים בכתיבה. תחרות

ביוזמת השמינית, השנה זו המופקת, הארצית הכתיבה

הסופרת ריקה ברקוביץ ובשיתוף אגודת הסופרים העברים

בישראל. זהו מפעל חיים המתקיים השנה השמינית לזכר

יצחק, פרידה ואברהם לוין ז”ל הוריה ואחיה של ריקה.

זו יוזמה נהדרת לעודד כתיבה יוצרת בקרב ילדי בית הספר

היסודי. בעידן הטכנולוגי המתקדם, אנו עדים לכך שכל שנה

וילדים בני שש עסוקים במשחקי גלישה יוצא אייפון חדש

מתרגלים הם השפה, את ולהעשיר לקרוא במקום בו.

של הזה המפעל מחשבים. מונחון של ודלה צרה שפה

מספר לאט לאט- הזאת. בתופעה נלחם ברקוביץ ריקה

המשתתפים גדל ומשתתפים בו מכל רחבי הארץ.

עשיר עולם הקוראים בפני חושפת היצירתית הכתיבה

אותם ומפרה הכתיבה סגנון את מרחיבה ציורי, בדמיון

ובסיפור. בשיר מילותיה את שחורתת תרבותית בשפה

כותבים 64 נבחרו בו היצירות ספר מתוך דוגמאות הנה

צעירים כמספר מניין שנותיה של המדינה. כל הכותבים זכו

במקום הראשון, שהוא השתתפות בספר היצירות.

קשת הלב אוריון בורגר

תלמיד כיתה ד’, בית-הספר “גילה המאוחד”, ירושלים

קשת זורחת בתוך הלב

אך לפעמים הקשת נשברת ויש כאב.

לעתים הקשת נעימה,

לפעמים מפחידה וקרירה.

אבל תפקידנו בעולם,

להרגיש את לב האדם.

ולעזר לזולת,

כי זמננו לפעמים מועט,

קשת הלב, היא צפור הנפש.

הרגשות מאירים בה כשמש.

לכל אדם שמחה כגביע מורם

כל אדם הוא בעצם עולם.

6969

שגריר תרבותיהמלצות ילדים ונוער

הדולפין התינוקאמיר טלמור

תלמיד כיתה ג’, בית-ספר “אורנים”, פתח תקווה

להקת דולפינים שחתה בים. כולם שחו יחדיו. פתאום

ובכה, דמעותיו דולפין אחד, תינוק, הלך לאיבוד, בכה

נמהלו בים, והפכו לחלק ממנו. הוא היה עצוב מאוד,

שפגש עד ובכה שחה הוא הוריו. את למצוא ורצה

חבורת דולפינים בגילים שונים: דולפינים ילדים, תינוקות

וגדולים. סיפר להם כי הלך לאיבוד ושמע מהם שגם הם

הלכו לאיבוד בים. הם הזמינו אותו לשחות איתם כדי

שלא יהיה לבד, וככה שחו כל הדולפינים האבודים יחד.

היה נעים והם הפכו לחברים טובים מאוד.

הבחין נער, לדולפין והפך הדולפין כשגדל אחד, יום

ולא דייגים של ענקית ברשת לכודים היו הם בהוריו.

במהירות אליהם שחה הוא להשתחרר. הצליחו

ראו חבריו ללא הצלחה. וניסה לקרוע את הרשת אך

אחד לעזור: ומיהרו מאמציו את האבודים הדולפינים

משך את הרשת לצד אחד, שני משך לצד שני, שלישי

מאמץ תוך לבסוף, בזנב. הכה ורביעי בשיניו כרסם

משותף ועבודת צוות, הצליחו הדולפינים לשחרר את

כמובן, הוריו שימחה, הדולפין. הפגישה עם הוריו של

לך, “תודה לו: ואמרה אותו נישקה אותו מאוד. אמא

לכל חבריו הדולפינים גם הודו גם אביו. הם וכך בני”,

שעזרו והצילו אותם.

הדולפינים ללהקת הדולפין של ההורים הצטרפו

האבודים ואימצו את כל הדולפינים, וכך הפכו למשפחה

עצם עד הכחולים במים מאושרים והיו גדולה אחת

היום הזה.

אני ואתהיקטרינה וסילייב

תלמידת כיתה ה’, בית-הספר “קיסריה”, קיסריה

השמש שוקעת

הירח עולה

והכפר הקטן

באהבה מתמלא.

זה רק אני ואתה

והאהבה שמשלימה בינינו,

זה רק אני ואתה

וההרגשה שקימת בינינו.

מתחת לאדמה

מעל הכוכבים

זה רק אני ואתה,

רק שני חברים.

זה רק אני ואתה...

באש ובמים,

בלילה וביום.

תמיד ביחד

מאותו היום.

זה רק אני ואתה,

בקור וברוח.

תמיד אהיה ערה,

אף פעם לא אנוח.

אם אתה בצרה

זה רק אני ואתה.

הכתיבה בתחרות היצירות ספר לרכוש את *כל המעוניין

ברקוביץ. ריקה לסופרת ישירות לפנות מוזמן הארצית

הספר הזה הוא “נכס” ראוי על מדף הספרים האישי שלכם.

050-8622276

70כרטיס ביקור

אופטימיותכריקוד חיים

יהודית מליק-שירן

שיריה, את בוראת בנשמה. אמנית היא וולשטיין רחלי

עצמה את מגדירה היא אותם. מבצעת ואף מלחינה

כזמרת יוצרת, הדיסק אותו הפיקה “מחכה למשהו טוב”,

עוסק בזוגיות “ ושוב בכל שנה / אתה רואה אותה תמונה /

ומבקש למצא בלב שלך מקום חלון לפתח / זה רגע לסלח.”

שצמררו השירים אחד והוא שופר בתקיעת נפתח השיר

אותי, הרגשתי כאילו עמדתי בעזרת נשים מתפללת בערב

שעת קרובה למקום, אדם שבין מעמד מעין כיפור. יום

המחילה ומשליכה את כל העלבונות אל הים, מטהרת את

הגוף והנפש בסליחה. ובשיר אחר “ ולא אבין אף פעם

פני / מה לדעת / רוח שוב נוגעת / לוחשת על לא רוצה

עשה שהוא ילך ממני / ומה עשה שיחזר אלי...”

אני כל כך עיף / תלכי ילדה שלי / באמהות “ תלכי לישן,

רוצה שאת חבוק אותו / בכיף לריב נמשיך מחר / לישן

אני אוהבת לשמוע את קולה של שעה.” בעוד רק יגיע /

הלב. את מחממת מלאכים שירת של צבע בו יש רחלי.

ואי אפשר שלא זמרת ששרה את שיריה לכל המשפחה,

להזדהות עם נושאי כתיבתה.

ב”אני” היוצר, במוזיקה כדרך חיים עולים קולות צבעוניים

שיר אין קולה. מצלילי המופקים חיים בפעימות ותוססים

הדומה בעיבודו הקולי לשיר אחר. כאן היוצרת הבוראת את

מנגנת לא והיא השירים. לחני על גם אחראית מילותיה,

רק בגיטרה המזוהה אתה בשנים האחרונות, היא מנגנת

בפסנתר ויכולה להתחבר לצלילים המופקים ממנו. הכי אני

מתפעלת מצבעי הקול המשתנים משיר לשיר כמו חוליה

בשרשרת החיים, שאינה דומה לקודמתה ככה צלילי הקול

מעניינים ועיבודים ביצועים רבת אמנית מגרונה. מופקים

ומסקרנים.

רחלי אם לארבעה נשואה באושר לאורן. ומופיעה במסגרות

שונות, ביניהן בערב השקות ספרים חדשים בהוצאת “בת

אור”. אלבום הבכורה “מחכה למשהו טוב" כולל: 11 שירים

התאהבות החיים, מתוך חוויות על המספרים אישיים,

71כרטיס ביקור

ולידה לצד שכול ואובדן. כל ביצוע מיוחד ומעובד באופן שונה

בבית אותו ממנו. שמעתי להפרד דיסק שקשה מקודמו.

ולא ידעתי שבני ביתי קשובים לקולות המרגשים הבוקעים

ממנו. אז ככה, השאירו לי את האריזה והורידו את הדיסק

רגעי על מספר רחלי של קולה נסיעה במהלך לאוטו.

לכל שמתאים דיסק החיים. בתוך עצב רגעי ועל שמחה

גיל. אולי זה גם ייחודו שהוא שופע תובנות עומק על החיים.

הבכורה באלבום הדיסק את שפותח הראשון השיר כמו

יודעת אני “כן, “מחכה למשהו טוב”, זה אלבום אופטימי,

מאד והפשוטים הקטנים הדברים על להודות שצריכה

שקמתי בבקר, שפקחתי את עיני שאת נשמתי החזיר לי

אלהי... אני יודעת שזה לא קשור לאשר, מכירה אותו דוקא

מקרוב, זו מן תחושה כזו כשעולה הבקר, שהיום יקרה לי

משהו טוב.” כששומעים את השיר, מבינים

הזו והתפילה טוב. ליום תפילה שזו לבד

הענוג הדיסק את השומע באוזני משרה

הזה, מדיטציה. האווירה צבעונית, המשהו

מתוך שבאים צלילים מוקף הזה הטוב

שאתה עד כולך, את ועוטפים הנשמה

לתוך הזאת השמחה את לזמזם מתחיל

נשמתך. זה קורה עם כל שירי הדיסק.

המאזין את שמקיפה צלילית תחושה מן

חיים. שמחת של מעגלית ספירלה לתוך

לחוף, זורמים / עולים באים גלים ”גלים

נוגעים בלב / וממלאים צלילים / של רחש,

לחש וכאב.” ובשיר אחר אתה זוכר רחפנו

לעתים כצפורים / אתה זוכר / מלאנו את

בעולם...” יש אהבה כמה בשירים... חיינו

כאב, בלי להתקיים יכולה לא ואהבה

חלק זמניים, הם הם גם אם בדידות ובלי

מתהליך בוגר ומחשל. חלק ממסע שיודע

המצב עם ולהשלים לפייס לתת,לקבל,

הכאב / ברא את האשר שברא את “הוא

ואנחנו תועים נודדים ביניהם / בנבכי הלב

/ מסלקים געגוע עקש”, שירים שיש בהם

מסרים לחיים, עבורי הם נכס.

כל אחד מאתנו עובר מסע בחייו, מסע בו

לא תמיד קלה. הקשיים מתפתלים הדרך

עם הדרך. ההתמודדות עמם היא תהליך

ארוך. כל המסע הזה שנקרא “חיים”, הוא מסע ארוך, חלקו

בא לביטוי בבחירות שאנחנו עושים. לעתים הבחירות הן לא

נכונות, אך הן שלנו ודרכן אנו לומדים לשפר את שגאותנו.

אך מחכימה. לעתים כואבת, לעתים למידה היא הדרך

בא וולשטיין רחלי של הזה הדיסק מפרה. למידה היא

להראות שהאופטימיות היא לא רק נחלתה הבלעדית, אלא

נחלת הכלל. היא ריקוד פועם של החיים. אנחנו הרקדנים

המחוללים סביב צלילי הדיסק הזה ומייחלים כמוה “למשהו

לנפש חגיגה פשוט המשפחה. לכל מומלץ דיסק טוב”.

הצמאה לאופטימיות באהבה ובחיים.

* למפגשים והזמנות לאירועים 052-2452452

72כרטיס ביקור

הקסם של אריאלה

יהודית מליק-שירן

היא דה מרקר”, אני מכירה מ”קפה ארדיטי אריאלה את

במושב מתגוררת היא תחומית. רב הוליסטית מטפלת

שרק פסטורלית בשלווה גולני, מצומת רחוק לא כחל

בכל ולעשות מדיטציה ממנה אפשר להתחבר אל הטבע

שעות היום. תושבי הצפון יכולים להנות מכישוריה הרבים.

והקליניקה בצימרים כפרית לינה הוא בטבע”, “קסם כי

כמטפלת המשפחתיים. הצימרים ליד נמצאת שלה

ברייקי, בתקשור קריאת בהילינג, היא מטפלת הוליסטית

נשמה, טיפולים פיזיים ורגשיים,ברפלקסולוגיה וגם מעבירה

מודעות בהתפתחות ברייקי, מודרך, בדמיון סדנאות

מטפלים מכשירה היא ועוד. אינטואטיבי בציור עצמית,

בכל רמות הרייקי ואף מספקת להם תעודת מטפל. בקשת

רחבה של תחומים מטפלת אריאלה, ריאיינתי אותה דווקא

בטיפולים הלא מוכרים, מה זה קריאת נשמה? איך אפשר

לקרוא נשמה של אדם שנמצא בעולם שכולו טוב, הרי זה

מפחיד ליצור קשר כזה. ואז הסבירה לי אריאלה, שמטופלים

פונים אליה, כדי לסגור עניינים עם אדם אהוב שמותו בא לו

פתאום, והעניינים נותרו פתוחים. לי זה מזכיר, את האנשים

הגוססים בתרבות הנוצרית, המבקשים להפגש עם אנשים

על ומחילה סליחה מהם לבקש כדי בהם, שפגעו שונים

ערש דווי. רק אז כשהאדם הפגוע סולח למבקש הסליחה,

האיש הגוסס נפרד מהעולם שלוו. בניגוד למוכר במנהגים

הנוצריים, פונים אליה אנשים שונים שתסגור עבורם עניין

נשמת עם בהתקשרות צינור רק משמשת היא פתוח.

המת. היא מעבירה אל המטופל שיושב מולה מידע שרק

ויש גבוהה ברמה יכולת היא התקשור יכולת מכיר. הוא

סוגים שונים של תקשור: א: תקשור עם האני הפנימי. ב:

עם לנשמהג: תקשור חיבור עם העליון האני תקשור עם

מלאכים. עם תקשור ד: המטופל. ונשמת שלנו הנשמה

אחרים, מכוכבים אור ישויות רצוי ישויות עם תקשור ה:

בעזרת תקשור ו: אחרות. מפלנטות אחרים, מממדים

ראיה על חושית. ז: תקשור עם נשמות בעולם שמעבר. ח:

תקשור בעזרת ספר תהילים או בדרך א”ב שמות הבורא. ט:

תקשור עם תת המודע, לעבודת גוף נפש דרך התת מודע.

י: תקשור יוצר מציאות בחיבור לעל חושי ולחלומות.

מה זה ריפוי עם מלאכים? את מתקשרת עם מלאכים?

באיזו סיטואציה נזקק אדם לתקשור מהסוג הזה?

ריפוי ותקשור רוחני הינו חלק מהתפתחות אישית, החיבור

לתקשור וריפוי עם מלאכים, הוא חיבור גבוה למלאכים. כדי

להגיע לרמת תקשור זו נדרש תרגול רב בעבודה אנרגטית

אישית ורוחנית.

מילדותי ועוד הרוח לעולם קשר עם נולדתי אישית אני

לא כדי אחד. אף עם לא שיתפתי רוחניות. חוויות עברתי

להיות כמו כל החברים. מעבר לכך שלפני שנים רבות לא

ומאוד אלו נושאים על לדבר מוזר היה ואף מקובל היה

73כרטיס ביקור

השתדלתי להסתיר את החוויות ולשמור אותן לעצמי.

לפני כ-15 שנים כאשר התחלתי בלימודי הרייקי, איזון וריפוי

אנרגטי ומודעות עצמית עם מורה שהייתה מחוברת לעולם

הרוח, הראיה העל חושית שלי נפתחה לחלוטין והתחלתי

לראות דברים שמעבר לראיה הרגילה שלנו.

לכן גם הנני מחוברת עד היום לרייקי ומלמדת את השיטה

ורייקי לעולם הרוח. מאחר לחיבור שלי ובלי קשר באהבה

מתאים לכל אדם לטיפול עצמי ולטיפול בבני משפחה. כן

קוסמטיקאית או פיזיותרפיסט גם במגע, מטפל לכל גם

המגע שלו הופך נעים יותר.

כאשר התחלתי לטפל ברייקי, שיטה אנרגטית לאיזון וריפוי

ותוך כדי הטיפול התחילו לדבר אלי ישויות מרפאות ביניהם

גם מלאכים, התחושה של החיבור הייתה של ראיה ושמיעה

על חושית.

וחישה תמונות של בהבזקים מגיעה חושית על “ראיה“

אנרגטית של המלאכים. שמעתי אותם כשמיעה אנרגטית,

אותי מכוונים המלאכים בלחש. איתי שמדברים כמו

ומעבירים לי ידע לגבי המטופל ואף משתתפים עמי בטיפול.

המאפשרת המלאכים עם הקשר מתחזק הזמן, במהלך

של מצבו לגבי הטיפול בזמן גם תקשורת עמם לנהל

חסימות קיימות היכן להבין שמאפשר מה המטופל,

שיוצרות את הבעיה...

בזמן גם גדול חלק היא המלאכים עם זו תקשורת כן

ייעוץ בנושאים שונים בחיי האדם. הן בנושאים אישיים והן

בנושאים עסקיים.

מבקשת שאני סיטואציה בכל לעזרתי מגיעים המלאכים

וזה נושא ובכל והכוונה. ביעוץ והן בטיפול הן עזרתם

התקשור או התקשורת הינה עם מלאכים. כמרפאה ומורת

אני מקבלת מהמלאכים הכוונה לאדם שמבקש את דרך

העזרה בלבד גם בטיפול וגם ביעוץ, לא עבור אחרים שלא

יודעים ששואלים עליהם.

איני חורצת גורלו של אדם. לכל אדם יש בחירה חופשית וזו

עידוד לו. אדם צריך הכוונה נכון טעות להחליט עבורו מה

ואיזון בכל מחלה, מצוקה או פרשת דרכים אליה נקלע בחייו.

בתקשור, ההכוונה רגע, כל משתנות ואנרגיות מאחר

הינה לדרך שתאפשר בחירה נכונה ביותר בהחלטות ויובילו

להצלחה. כמו גם בטיפול בעזרת הדרכת המלאכים האבחון

ומיקוד למקור הבעיה מקצר את מספר הטיפולים ומחברים

את האדם להוויה שלו ולמהות.

לאנרגיות בחיבור עובדת ואני שמאחר להדגיש לי חשוב

גבוהות וגם למלאכים, אני מטפלת גם מרחוק דרך טלפון

וסקייפ במיוחד לתושבי חו”ל. הטיפול או הייעוץ הינו באותה

עוצמה כמו שהאדם נמצא ליד. אני חשה את האדם מבחינה

אנרגטית, אם הוא יושב מולי או מעבר לים באותה מידה.

וחשה איתי מדברת כשהיא אריאלה מול יושבת אני

עיניה גופי. אל ידיי מכפות שמטפסת קלה בצמרמורת

משפחתה: בני ועל עצמה על מספרת כשהיא מוארות,

”אני ילידת 1960 נולדתי בפתח תקווה כבת בכורה ויש לי

ואף “מזרחניקים“ דתיים ספר בבתי למדתי אחיות. שתי

הייתי פעילה בתנועת נוער בני עקיבא. שמרנו מסורת בבית

והייתי מחוברת לתפילות לבורא מתקופת הגן ועד היום. אני

אישה מאמינה שיש בורא אחד, ששומע לתפילתי בכל רגע

ואוהבת לקרוא פרקי תהילים ואף לרפא ולתקשר דרכם.

לאחר ששרתי שרות לאומי, למדתי בבר אילן שנה אקדמאית

כלכלה וקורס בפסיכולוגיה

ללימודי עברתי כלכלנית. להיות רוצה שאיני והרגשתי

תעשיה וניהול במגמת מתכת בתל אביב

כישורי הטכניים היו גבוהים ונזכרתי ב”סקר” שנעשה בבית

אותי לכוון ניסו בדיקתו, שלאחר ז’ בכתה היסודי הספר

לתיכון מקצועי, אך התנגדתי. כי רציתי להמשיך ללמוד עם

חברותי בתיכון רגיל.”

אם עברת את “הסקר”, הרי שנחשבת לתלמידה מחוננת.

ייעדו אותך לבית ספר מקצועי אני ממש לא מבינה למה

הזה המבחן את שעבר מי למשל, אצלנו כי לעיוני. ולא

הניעה אריאלה עיוניים. לימודים המשך, ללימודי יועד

לא כך, הם וידעתי למה הם חשבו “הלוואי לחיוב, ראשה

שיתפו אותי בהצעתם. לאחר סיום לימודי עבדתי 12 שנים

בתעשייה, כמה שנים בתל אביב, בתפקידי שווק בינלאומי,

ניתוח מערכות מידע, קשרי לקוחות חו”ל ..ולאחר שנישאתי

ועברתי מתל אביב לגליל בנינו את ביתנו במושב כחל. כאן

נולדו שתי בנותיי. המשכתי לעבוד באותה חברת טקסטיל

ניתוח מערכות בכרמיאל, בתפקידי הייצור שלה שמפעלי

במחלקת יצור. אחריות תכנון היצור ומעקב ביצוע הזמנות

וכן במחלקת פיתוח בדים ומוצרים.

בתעשייה ועבודה מאחר בתעשייה מהעבודה התפטרתי

היה מהבית שעה חצי של מרחק ואפילו תובענית מאוד

מורכב לאחר ששתי בנותיי הגיעו לגיל שהיו צריכות אמא.

בשנת 1995הקמתי את הצימרים שלנו, העסק המשפחתי

במושב כחל.

מאיפה בא המפנה הזה בקריירה הרב תחומית שלך?

74כרטיס ביקור

רופא היה ז”ל צלמונה ראובן אמא, מצד שלי “סבא

הבירה עיר בסופיה המלכות רופא ובבולגריה פסיכיאטר

זיוה למשפחת אלג’ם, משפחה נשוי לסבתי בולגריה. של

אמידה מאוד.

כשעלו לארץ קצת אחרי קום המדינה סבא הקים בפתח

תקווה עיר הולדתי, מוסד לחולי נפש וחולים כרוניים ומאחר

וגרו קרוב לביתי הייתי מבלה די הרבה אצלם וכן כילדה בוגרת

זכור לי שאף נכנסתי לבקר את סבא במקום העבודה.

הייתה רומניה ילידת פרידה אלטר, אמא של אבא, סבתי

מסורתית וראיתי אנשים שבאו אליה לקבל ברכות. זכור לי

ספר תהילים, אך לא סיפרו לי בדיוק מה היא עושה. לא היה

מקובל לדבר עם הילדים בנושאים אלה וסביר ששמרו על

פרטיות מבקשי העזרה...סבי מצד אבא נפטר בהיותי ילדה

לכן איני זוכרת אותו כמעט.

אבא שלי ז”ל עסק בנושאים שונים במקביל לעבודתו עם

סבי בעזרה בתחזוקת המוסד, כמו במסחר בבולים ובמכירה

לאספנים בחנות שסבי רכש בפתח תקוה וקיימת בבעלות

נעצרה 67 שנת של המיתון לאחר היום. עד המשפחה

היה לא ולאנשים מאחר הבולים אספני של הפעילות

כסף. בתקופה זו התחיל אבי לצייר בהיותו בגיל 35. לדבריו

את למד ולא מעולם, צייר ולא מאחר גבוהה, בהשראה

התחום לפני כן, בתחילת דרכו, יצר קשר עם צייר מקצועי

שלימד אותו את טכניקת הציור עם צבעי שמן בשפכטל.

הוא צייר עד שחלה בגיל 73. זכור לי כשהייתי נערה וחזרתי

מהבריכה מקוררת הלכתי לישון והתעוררתי כשאיני יכולה

לדבר עם חום גבוה ולא יכולתי לקרוא להורי...איך שהוא עם

חדרי ליד עברו כאשר מצוקה סימני להם סימנתי הידיים

לעשות החל אינטואיטיבי ובאופן אלי רץ ,אבי במקרה

עבודת ריפוי להזרמת דם בגופי, ואט אט התאוששתי מחום

של מעל 40 מעלות. איני זוכרת שנזקקתי לטיפול רפואי.

אמי ז”ל ילידת בולגריה עלתה עם הוריה לארץ בגיל 14.. הורי

נישאו והיא בת 18. עבדה עם אבי בחנות בתקופה מאוחרת

יותר במכירת מוצרי קוסמטיקה וכלי בית. אמי נפטרה בגיל

40 בהיותי בת 20 ואחותי הצעירה בת 12

כולנו היינו קרובות לאמא, חסרונה רק הגביר את הקשר עם

אבי. כי את כישורי הריפוי של אבי לא ממש הכרתי מקרוב,

אלטרנטיבי. ריפוי מסלולי לעצמי שבחרתי לרגע עד רק

בהיותי בת 37

ועל מילדות שלו הרוחניות החוויות את לי סיפר אז רק

טיפולים אנרגטיים שעשה לאנשים לא כמקצוע, כמו חבר

שלו שחלה, היה משותק בחלקי גופו צמוד למיטה כחודש,

אחרי שטיפל בו קם על רגליו.

כן, חלקנו את נושא הראיה העל חושית בניסיונות ראיה של

אנשים שלא היו בסביבתנו

המשפחתי העסק להקמת במקביל שנים כ-15 ומאז

ארומתרפיה, רייקי, כמו רבות ריפוי שיטות למדתי בגליל.

טיפול ורוחני, אנרגטי הילינג מודרך, דמיון רפלקסולוגיה,

הילינג, תטא תקשור, עצמית, מודעות הופי, בנרות

אנטומיה- כולל שונות וסדנאות הוליסטית פסיכותרפיה

ידי על במכללה מעבדה בדיקות - פיזיולוגיה-פתולוגיה

מחקרים גם וקוראת לומדת הזמן כל היום ועד רופאים.

רפואיים מקצועיים וגם ספרות בנושאי הריפוי השונים.

מסע איתך חווה אני מרקר”, דה ב”קפה בבלוגך

לידע קשר יש האם הזה? המקום זה מה ללמוריה,

העצום של אנשי אטלנטיס האבודה?

להיזכרות חברתי והרוחנית האישית מהתפתחותי כחלק

נשמה עם תינוקת לעולם והגעתי קודמים בגלגולים שלי

לאנשים, ועזרה ריפוי של ידע במיוחד. עתיק ידע בעלת

חלק מגלגולי נשמתי כפי שחוויתי בחוויה האישית שלי הינם

מתרבות אינדיאנית, מהיהדות, מאטלנטיס, מלמוריה ועוד.

בתקופה מהחוויות מעט העליתי מרקר“ דה ל”קפה

הלמוריאנים לזיכרונות שחברתי המסע זה האחרונה

לאנרגיה של התקופה אותה נשמתי חוותה באותו גלגול.

מתחת ונעלמה טבעה למוריה יבשת הקיים, הידע לפי

לים, באוקיינוס השקט לפני מעל 10,000 שנים, והיא אינה

קיימת עוד. תושביה טבעו יחד איתה וכן נוצר חורבן על-פני

האדמה של הפלנטה.

קיימות כמה אסכולות בהקשר ליבשות אטלנטיס ולמוריה

דרך כמורת שלי לאמת מתאימות אינן שלתחושתי

וכמטפלת. חווית ההדרכה שלי כיוונה אותי לשמורת הטבע

בכורסי שברמת הגולן.

לשם נסעתי עם חבר טוב שמחובר לעולם הרוח. התחברתי

למקום האנרגטי בהתאם לחישה אנרגטית שלי, ובמעבר לא

מתוכנן של חצי טראנס. התחלתי לשיר בשפה למוריאנית

בגלגול שחוויתי אנרגטית ריפוי לשיטת חניכה ועברתי

נשמתי בלמוריה. אנרגיות שנמצאות בממד החמישי.

שאני לקריסטלים, המקום מאנרגיות העברתי כן כמו

מחוברת מאוד לכוח של הקריסטל שמגיע מתוך האדמה.

כדי להבין את המעבר לממד החמישי, צריך להבין שממד

בתקופה אליו העוברת האנושות את בתוכו מאכלס זה

אנרגטית מואצת זו, בה הגוף האנרגטי שלנו מקבל כמויות

75כרטיס ביקור

אור אדירות שיוצרות התמרה למצב החדש.

כל מה שאינו פליטה של ומייצר אותנו הזה משנה האור

תואם למצב החדש וכמויות של רעלים ופסולת מתנקזים

החוצה.

אנו עלולים לחוש כל מיני סימפטומים פיזיים וחולשה בגוף.

ונפרדים מדפוסי חושבים אנו אנו משנים את האופן שבו

במצב וירידות עליות לחוות לנו שגורמים ישנים חשיבה

הרוח.

המחשבתית הפיזית ברמה גם עלינו משפיע הדבר

והרגשית.

או מיגרנה, כמו פיזית בעיה לו שיש אדם אליך מגיע

סוג את לזהות יודעת את איך בגוף, אחרים כאבים

הטיפול שתעניקי לו?

במידה ומטופל פתוח למגוון הטיפולים בהם אני מטפלת,

אני מתחברת לנשמה ולתת המודע שלו. זו דרך שמאפשרת

לבדוק מה השיטה הטובה ביותר לטפל בו. פיתחתי שיטת

נושאים המטופל של למודע מעלה אני בה ואיזון אימון

שמשפיעים על מצבו הנפשי/רגשי וגם מצבו הפיזי. שהרי

בעיות פיזיות מתחילות בגוף הרגשי שלנו. אנו בנויים מגוף

קיימת וכאשר ורגשיים מנטליים גופים שמסביבנו פיזי

בעיה בגוף הרגשי ואיננו מודעים לה, או מטפלים בה. היא

באה המחלה כן מחלה. נוצרת וכך הפיזי לגוף מחלחלת

להתריע לנו על בעיה הקשורה בחיבור גופנפש.. כשמטופל

הקשר ואת הדפוס את אתו ביחד מזהה אני אלי, מגיע

הנפשי-רגשי למחלתו. כמו לדוגמא: בעיית ברכיים מייצגת

פחדים או התקדמות בחיים וכדי לפתור בעיה זו על המטופל

למרות שלמה. החלמה לשם הבעיה מקור את להבין

שאפשר לטפל גם בסימפטום. אך אם הבעיה לא תיפתר,

הסימפטומים יחזרו בצורה אחרת או בזמן יותר מאוחר.

בלבד, הרפלקסולוגיה דרך ריפוי לקבל מעונין מטופל אם

פתיחות מרגישה אני אם בבחירתו. אתערב לא בהחלט

נוספת, בדרך כלל מצדו, אני אמליץ על שילוב של שיטה

שהחליטו שיטה לשנות אף או לשלב מוכנים מטופלים

שמתאימה להם.

קסם בטבע הוא מפעל משפחתי, איך את מוצאת זמן

לבין תחומית רב כמטפלת שלך הברוכה העשייה בין

העסק המשפחתי?

“קסם בטבע“ הוא שם שהתחברתי אליו מהמקום הקסום

בו ממוקם מושב כחל מעל הכנרת מול הרי גולן. בתקופה

בה אנשים נסעו לחופשות בכפר במקומות כפריים להנות

בתי תקופת לפני בגליל והאטרקציות הטיולים מהטבע

העץ והג’קוזי. הצימרים שלנו אינם ממוקמים בחצר הבית

מה שמאפשר שקט מוחלט.

הריפוי בעבודת ממוקדת יותר אני האחרונות, בשנים

של לחופשה להגיע אופציה כשיש הסדנאות. והנחיית

ללמוד ומעוניינים רחוק שגרים לאלה סדנא ולשלב ריפוי

במקום שקט ומרוחק מהעיר. כמו כן זוגות שהגיעו ללינה

בסיסית למספר לילות של שלווה בכפר. העסק המשפחתי

הפרייה. של בתהליך המצויות לנשים מרגוע מאפשר

זוגי. בצימר לנוח באים וזוגות מצליחה ההפרייה לעתים

היומיום לא מצליחות להרות בעקבות לחצי נשים לעתים

הזוגיים במקום מגוריהם, הן מחפשות מפלט ורוגע בטיפול

משפחתי, לנופש לבוא אפשר עדיין אך בסופ”ש. מקוצר

הריפוי הוראת בריפוי. עסוקה או סדנאות עורכת כשאיני

והטיפולים הינם בעדיפות ראשונה אצלי אחרי המשפחה.

אתר זה הטבע”, ב”קסם טיפולית בסדנא *למי שמעוניין

הבית של אריאלה ארדיטי.

http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=2084

76כרטיס ביקור

חיים עם סרטן הערמונית

יהודית מליק-שירן

היא ,)Prostate cancer( הערמונית בלוטת סרטן

בערמונית סרטני גידול מתפתח שבמסגרתה מחלה

המחלה הגברית. הרבייה במערכת בלוטה )הפרוסטטה(,

של תהליך עוברים בערמונית תאים כאשר מתפרצת

התרבות היוצא מכלל שליטה. ופותחים בבולמוס מוטציה

תאים אלה עלולים להתפשט מחוץ לערמונית אל איברים

בעצמות במיוחד סרטניות, גרורות וליצור בגוף אחרים

ובקשרי לימפה. התפרצות מחלת סרטן הערמונית עלולה

להיות מלווה במיחושים, בקשיים בהטלת שתן, בהפרעות

זקפה ובתסמינים אחרים.

הערמונית הינה חלק ממערכת הרבייה הגברית שתפקידה

לסייע בייצור ובהכלת נוזל הזרע. בקרב גברים בוגרים גודלה

סנטימטרים כשלושה על עומד טיפוסית ערמונית של

באורכה ומשקלה מוערך בכעשרים גרם. הערמונית שוכנת

החלחולת. ולפני השתן שלפוחית תחת האגן, באזור

הערמונית מקיפה חלק מן השופכה, הצינורית המאפשרת

את מעבר השתן בעת הטלת השתן ואת נוזל הזרע בעת

בערמונית הקשורות מחלות מיקומה, בשל הפליטה.

פליטת על פעולת מתן השתן, לעתים תכונות משפיעות

מגלים את הצואה. כשלא על הפרשת ולעתים אף הזרע

המחלה בזמן, תוצאותיה הרות אסון. לו הייתה מודעות כזו

למניעת סרטן הערמונית באזור הצפון בארץ שלנו, אולי אחי

הבכור היה מצליח לשרוד אותה. אחי הבכור מת ממחלה

המחלה יתומים. ששה אחריו והותיר 55 בן בהיותו זו

הוקמה הזה מהסוג הפתעות למנוע כדי במפתיע. באה

עמותה הירש לני ע"י 2011 בשנת וולפסון החולים בבית

שתפקידה הגברת מודעות למניעת סרטן הערמונית.

פעילות העמותה היא בהתנדבות. קבוצת התמיכה להגברת

המודעות בחולון התחילה לפעול לפני כשנה וחצי. העמותה

שאלות של פורום בו שיש באינטרנט, אתר הקימה גם

של ענייניות שאלות על עונים בנושא מומחים ורופאים

אנשים שלקו במחלה. אחת הסיבות להקמת האתר, היא

הבאת סיפורים אישיים של חולים למען חולים אחרים. ככל

גדלה כן האינטרנט, ברשת החברתית המודעות שגדלה

יזהו את תסמיני תפוצתה ברחוב. המטרה היא, שאנשים

החולי ויטפלו בהם מבעוד מועד.

א.סרנגה מימין מארח את ד"ר לאופר מנחם רופא בכיר, אונקולוג אורולוג, בית החולים תל השומר, נושא : סוגי הטיפולים לסרטן הערמונית .

77כרטיס ביקור

נותח במחלה, שלקה האנשים אחד הוא סרנגה, אבי

בארה"ב והצליח להבריא ממנה. אוהב אדם מטבעו ומאוד

+3 נשוי הוא זו. ממחלה להחלים לזולת לעזור לו אכפת

וסבא לנכד בן שלוש.

איך קורה הגילוי הזה?

"לפני כארבע שנים התגלה בגופי סרטן בלוטת הערמונית,

בעקבות בדיקת דם שעשיתי psa. מומלץ לעשות את בדיקת

הדם בגיל 45. הייתי אדם בריא בדרך כלל והשנים הטובות,

כל השאלות ולמרות אף על לפני עוד היו כפי שאומרים,

ששאלתי את עצמי - למה? ומדוע ? נכנסתי להילוך גבוה,

עבורי הטובה הדרך מהי לדעת וכדי מצבי את להבין כדי

לטפל ולהוקיע את הסרטן מגופי. מאחר ולא מצאתי בארץ

אפשרויות לטיפול, שנראו כמתאימות לי אישית, החלטתי

לפנות לניתוח בחו"ל.

סיני", "הר חולים בבית שהתבצע חדשני, רובוטי, ניתוח

בניו-יורק, ע"י דר' דויד סאמאדי.

יצרתי קשר עם הרופא דר' סאמאדי, שהוא, כמובן שמיד

אחד אישי, באופן אותו שהכרתי לאחר ספק, כל ללא

האנשים המופלאים שפגשתי בימי חיי, וכמובן שאמרתי לו

את זה.

לאחר סידרה של ראיונות טלפוניים וכן העברת מידע, מילוי

שאלונים רפואיים באינטרנט, עם בית

החולים ועם דר' סאמאדי, החלטתי באופן סופי לעבור את

הניתוח.

עצבים מוקפת הערמונית בלוטת מהניתוח. חששות היו

ושמירה על המערכת הינה חיונית ביותר.

לקחתי על עצמי את ההחלטה לעבור את הניתוח כפרויקט

להצלת חיי.

עם נפגשתי הזמן במהלך אשתי. עם לניו-יורק הגעתי

דר' סאמאדי, אשר קיבל את פנינו בחיבוקים ואהבה רבה.

טובות בידיים נמצא אני – בטוחה אווירה עלי הושרתה

ונאמנות.

מהצוות והנחיות הוראות קיבלתי הניתוח שלפני כמובן

הנפלא שעובד צמוד לדר' סאמאדי.

הניתוח עבר בהצלחה. לשמחתי נתבשרתי שהגידול הוצא

מגופי בשלמותו ולא נמצאו גרורות.

הטיפול שקיבלתי בבית חולים "הר-סיני", ראוי לציון, הביטוי-

"המלאכים בלבן", הולם בהחלט את הצוות הרפואי שם.

לציבור המודעות מאוד שחסרה בתחושה לארץ חזרתי

ממש לא הבשורה את שמקבלים אנשים כי זה, בנושא

יודעים איך לנהוג?

ורבות הן דרכי למחלת סרטן הערמונית יש שלבים שונים

לכל אפשרויות הרבה כך כל שיש ומכיוון בה, הטיפול

ולענות בהתנדבות לעזור החלטתי המחלה של השלבים

כדי סמאדי, דר של מרפאתו דרך אלי שהופנו לאנשים

שישמעו את הסיפור האישי שלי ויוכלו לקבל את ההחלטה

הטובה ביותר עבורם. בתוך הפעילות הזאת, נפגשנו אשתי

ואני עם חלקם לשיחות עידוד.

סרטן עם "חיים עמותת עם קשר גם יצרתי כן כמו

גם שמה זה הירש. לני של בראשותו בארץ, הערמונית",

של העמותה ופועלות בה מספר קבוצות תמיכה באזורים

בה הפעילים יקרים אנשים מספר עוד עם בארץ שונים

בהתנדבות.

סמאדי, דר' של באתר שפורסם האישי סיפורי בעקבות

ההתעניינות בי הייתה גבוהה בקרב הקהל, מאחר ובארץ

עדיין לא היה נהוג השימוש בניתוח רובוטי, הוזמנתי לאחת

סיפורי את סיפרתי שם ברעננה, שהתקיימו ההרצאות

האישי.

מנהל סידי עמי פרופ' ובין ביני שהתקיים מפגש לאחר

לני ומר בחולון, וולפסון חולים בבית האורולוגיה מחלקת

העמותה של התמיכה קבוצת את לנהל לי הוצע הירש

בבית חולים וולפסון.

אבי סרנגה עם ד"ר אביבית נוימן , אונקולוגית אורולוגית בכירה בית החולים רמבם חיפה, ידועה כלוחמת למען החולים

78כרטיס ביקור

כאמור לפני כשנה וחצי הצטרפתי לעמותה וכיום, אני מנהל

גיבוי ומקבל וולפסון החולים בבית התמיכה קבוצת את

עומד שבראשה האורולוגית מהמחלקה מלאים ותמיכה

החולים בבית יעל. גב' היקרה ומזכירתו סידי עמי פרופ'

מוזמנים אלה למפגשים לחודש. אחת מפגשים נערכים

רופאים מבתי חולים בארץ להרצות על האפשרויות השונות

הקיימות לטיפול במחלה ...

חלק החברים. שאלות על עונים הם המפגש במהלך

כאלה גם ויש טיפול אחרי חלקם טיפול, לפני מהחברים

הבוחרים לערוך מעקב פעיל. כאמור, כל אחד והדרך שבה

הוא בוחר לטפל בגופו

והידע הרפואי החיזוקים והתמיכה של החברים זה אל זה

הרב שנצבר ועובר בתוך הקבוצה, מעודדים רבים ויש כאלה

המפגש לאחר יוצאים כבדים בחששות שהגיעו למרות

בהרגשה שהם הצליחו לקבל עידוד והחלטה.

בנוסף לפעילות זו אני מנהל את פורום הקהילה של סרטן

B OK" הערמונית באינטרנט

בעקבות החשיפה הרבה של מחלת סרטן הערמונית, )אשר

אצל השד כסרטן אליה גבוהה מודעות הייתה לא בעבר

ניתוחים בנושא בישראל היום דרך, פריצת חלה הנשים(

לסרטן הערמונית וטיפולים מתקדמים."

איך זה מתבטא? והאם יש דרישה למידע בנושא?

בנושא שמתמחים שלנו שרופאים בכך מתבטא "זה

משתלמים בארצות הברית. הם לומדים להשתמש בניתוח

הרובוטי "דה וינצ'י", אך חשוב לציין שרופאים שצוברים ידע

בהחלט משפרים בארץ, בניתוחים בו ומתמחים בנושא

תוחלת חיים. אני בעד לפתח מודעות חברתית בנושא, גם

בגלל שחוויתי מקרוב את התהליך, חשוב לי לעזור לאחרים.

בארץ יש חמישה מרכזים של העמותה, שתפקידם להגביר

דרישה יש הערמונית. סרטן מניעת את ולפתח מודעות

הבריאות פלוס. חמישים בני אנשים של במיוחד לנושא

בעדיפות ראשונה ולכן הם משקיעים מזמנם ובאים לשמוע

הרצאות מפרות ממיטב הרופאים בארץ."

האתר מאיר פנים ויש בו נימה מרגיעה "אתה לא לבד",

שחלו אנשים של מרגשים, מקרה סיפורי מתוארים

למנוע בריאות כשגרירי משמשים ועכשיו במחלה

אותה. יש גם פורום פעיל שמארח רופאים שעונים על

כל השאלות שנשאלות....

זו מחלה שמביאה לתמותה רבה, אם לא מטפלים "נכון,

בה בזמן. לכן המודעות חשובה. צריך לזהות את הסימנים

באמצע קימה בשתן, דם כמו המחלה של המקדימים

הלילה בתדירות גבוהה להשתין. המתנה ארוכה עד שהשתן

אדיר צורך ההשתנה, בסיום רב טפטוף לזרום, מתחיל

ללכת לשירותים במשך כל היום...הרטבה לילית במיטה היא

המחלה את שמנצחים אנשים כלל. נעימה לא תחושה

כותבים בסיום התהליך ספר המתאר את חוויותיהם לפני

ואחרי. הספר או יומן הבלוג שהם כותבים מרחיב את קהל

מתארחים שבאתר בפורום מודעות. ומפתח הקוראים

מנהל סידי עמי פרופ' כמו מאוד בכירים רופאים למשל

המחלקה האורולוגית בבית החולים וולפסון בחולון, ד"ר אלי

במרכז האונקולוגיה-האורולוגית היחידה מנהל רוזנבאום

על נשאלים הרופאים ועוד. בלינסון החולים מבית דוידוב

המחלה, סימניה, ההתמודדות והם גם עונים בהתאם לכל

שואל.

הדורשת התנדבותית לפעילות זמן מוצא אתה איך

השקעה מרובה?

מאהבה. נעשית כשהעשייה לאנשים. לעזור אוהב "אני

שיש יידעו שאנשים לי חשוב גבולות. יודעת לא הנתינה

יגיע תמיד תקווה. לאבד אסור הערמונית, מסרטן מוצא

אבי סרנגה וד"ר עופר יוספוביץ, מנהל השרות לאורולוגיה אונקולוגית, מנתח בכיר בשיטה הרובוטית, בית החולים בלינסון ובית

החולים אסותא

79כרטיס ביקור

מחר חדש.

בבית יערך בחולון התמיכה קבוצת של הקרוב המפגש

החולים וולפסון בתאריך 23 לאוקטובר 2012 פעם בחודש

לספר במקצועו, רופא שהוא אורח מרצה מזמין הוא

ולהרחיב את הדעת לאנשים שונים שבאים לשמוע הרצאות

".f מושקעות באולם ההרצאות בקומה

אחרי הריאיון עם אבי סרנגה, הדהדה בתוכי השאלה,

שלקו לאנשים שמגיעות רפואיות לזכויות באשר מה

בסרטן הערמונית? מי דואג להם באמת?

באמת וכשאתה החיים כל משלם אתה לאומי, בביטוח

לקבל את מה הזכות שלך לביטוח הסוציאלי שלך, נזקק

אוטם הלאומי הביטוח דבר. מקבל לא אתה שהשקעת,

את רגישותו ומודיע לאדם שלקה בסרטן הערמונית, נותח

שישב לו, מגיע לא דבר, יקבל מגופו, שלא הוצא והגידול

את שטלטלה ממחלה ולשיקום פיזי לסעד ונזקק בבית

גופו ונפשו. בארגון "זכותי" הדואג לחולי סרטן הערמונית יש

מענה. מי שחייו ניצלו לא זכאי לקבל דבר מהמוסד לביטוח

לאומי, למרות שכל ימי חייו שילם למוסד הזה, שיבטיח לו

קצבה לו ומגיעה בחוק מעוגנים שזכויותיו מצוקה, בעת

סרטן חולי שתדעו: חשוב חייו. את שתשקם כלכלית

זכאים לפיצוי כספי מן המדינה ורשויותיה, בעיקר אם עברו

חשוב הקרנות. ו/או כימותרפיה כגון אונקולוגיים טיפולים

פיצוי מקבלים לא אחרת - הנכונה ובצורה מהר, לפנות

מודעים אינם בישראל רבים סרטן חולי המזל, לרוע כלל.

למלוא זכויותיהם הרפואיות, ומפסידים סכומי כסף גדולים

עקב חוסר התמצאות בנבכי הבירוקרטיה המקומית."

בעניין הזה, צריך לערב חברי כנסת, שיחוקקו חוק, שיסייע

והם כי תהליך השיקום הוא ארוך לחולי סרטן הערמונית,

שחולים ייתכן לא משפחתם. על נטל ליפול יכולים אינם

דווי. צריך לאפשר יחס הוגן יוכרו כשהם על ערש במחלה

לסרטן מודעות להגביר צריך במחלה. הלוקים לכל ושווה

הערמונית ולהרחיב אותה בכל רחבי הארץ. חיי רבים יכולים

psa בדיקת לעבור 45 בגיל שעליהם יידעו אם להינצל,

המאבחנת את גילוי סרטן הערמונית.

http://www.lwpc.org.ilהראי

כל מפגש מתחיל בהרצאה שלי, חברים חדשים, סיפורים חדשים, עדכון בנושאים רפואיים, ושונות.

80בת השיר

Simon Zavala Guzman

אני יודע שמעולם לא הייתי כאןומעולם לכאן לא הגעתיפני הרציף הזה הביטו

בחמלה על חיי מעבר למערבלת הזו יש חופים רגועים.

בהם אפשר לעגןאניה אחר אניה הגיחה בין נמלים

בהרגשת אינותשיוט עקש של מסעות רבים

השיב את חיי והייתי שוב צדודית

של צל דם ועור.

אני לוגם בירה מול הרציף,מוסיף ושותה.

נופלים עלי געגועים לאשה הנרדמת על חזי.

מהו צבע עורה שואלת שנתי הנודדתאיפה אש חומה הגועש

שבו אשקיע את שלי?חיי עוברים מעלי וחוצים

את הזמן.זכרון אחר נולד בין קמטי החיים,העיר מתעוררת מתרדמת שחר,

הרחוב הוא שרשרת ארכה של זכרונותורעיונות החובטים בעצמותי.

אני מביט במות שבתוך הערפלומרגיש שבתוכי מתמרדים

כל הגויות שהדם בהם עדין חם. אני קם מהנפילה החדשה הזו ורואה שאיש

אינו גר ברחוב הלא מכרשלא קים הנמל הזה וגם לא הרציף

ושאני עדין גוסס בזמן אחר.

El Espejo

Simon Zavala Guzman

Sé que nunca he estado aquí ni que nunca he llegado

el rostro de este muelle ha mirado mi vida con compasión

detrás de esta marea hay reposadas playas donde anclar

navío tras navío he crecido entre puertos sintiendo las ausencias

náufrago empecinado de tantas travesías he vuelto a revivir

he vuelto a ser silueta .sombra sangre y epidermis

Bebo una cerveza frente al muelle

bebo otras me caen las nostalgias de una mujer

durmiéndose en mi pecho de qué color es su piel dice mi insomnio

dónde está su pequeño volcán para hundirle mi fuego

las vidas que atravesé saltan cruzando el tiempo

otra memoria nace entre las arrugas de la vida la ciudad comienza a despertarse de su

sopor de madrugada la calle es una largísima cadena de

recuerdos e ideas trastabillan mis huesos

miro a la muerte en medio de la niebla y siento que en mí se rebelan

todos mis cadáveres .que están todavía con su sangre tibia

Me levanto de esta nueva caída y veo que nadie habita esta desconsolada vía

que no existe este puerto ni este muelle .y que yo aún agonizo en otro tiempo

מספרדית: מרגלית מתתיהו

סימון זאבאלה

גוזמאן זאבזאלה סימון המשורר נולד בעיר גואיאקיל באקוואדור.

המדינה מדעי למד בהשכלתו כעו”ד, משמש היום ומשפטים.

ד”ר למשפטים בינלאומיים. בעיתונים רבים מאמרים כתב בירת קיטו העיר של המרכזיים

אקואדור בנושא חברה ומשפט. היה מזכיר כללי במשרד התרבות

ויועץ משפטי בממשלת אקוואדור.פרסם ספרי שירה רבים. מרצה באוניברסיטאות. השתתף בקונגרסים בינלאומיים רבים. זכה בפרסים ספרותיים רבים

ביניהם פרסים בינלאומיים.שירתו בחלקה שירה אירוטית.

לשירה בינלאומי בקונגרס השתתפתי 2010 בשנת באקואדור, קיטו, בה עמד בראש הקונגרס.*

בו שירים בספר הופיעו חלקם משיריו, רבים תרגמתי התפרסמו משיריו שתורגמו לשפות שונות.

“אוף”

8181

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

יהודית מליק-שירןספר שיריה של קלריס דיין “אוף”.. בהוצאת קדם דפוס

אוהבים, וקצבי כמו שילדים הוא ספר שירים קליט 2000

כך כל ואני / לקום צריך / מצלצל השעון / בקר “כבר

/ בשמחה קמים שיר, לצליל / כשמתעוררים / ! מתעצל

כמוני / אמר הזמיר.”

האיורים של סופי סטבון תמרי, משתרעים על פני כפולה

פעוטות. של בעולמם נגיעה למתבונן הנותנת מצויירת

ומעצימה את יחסי הורים וילדים מנקודת מבט של ילדים.

מה מותר ומה אסור. הציורים מרהיבים ביופיים לפעוטות.

“בחצר שלנו / יש חתולה אפרה / היא בת שבועים / היא

עדין גורה.”

של בעולמם שמתרחש מה על ומקסים מתוק ספר

הילדים. ילדים רואים מלמטה דברים לא מסתדרים. איך כלב

רגיל יכול להיות ממשפחת כלבי הים? איך פרת משה רבנו

וגברת פרה באות מאותה משפחה? ומה מרגישים צעצועים

גג מעל לישון? הלכו הילדים כשכל הרצפה על שנשכחו

הבית יש שמים מעניינים, שם כולם משחקים במחבואים.

בבוקר כשהשמש זורחת הירח והכוכבים מתחבאים, בערב

כשהשמש שוקעת, הירח והכוכבים את השמים מקשטים.

אשאיר הזאת השאלה את באים? כשעננים קורה ומה

פתוחה לכל מי שמתעניין בחוויית הקריאה שם יוכל למצוא

בשעת הילדים לגני באהבה מומלץ ספר התשובה. את

סיפור ובשעת ריכוז.

חופשה מהסרטים יהודית מליק-שירן

נורית איורים שקד, רותי מאת ההפתעות מסיבת

צרפתי, לא ממוספר, “דני ספרים”

בספרי ילדים, אני אוהבת את החיבור של המאייר לנשמת

בלבוש מתהדר הכיתוב כזה, חיבור שיש ברגע הסיפור.

ידוע הזה. בספר ולב עין שובים צרפתי של איוריה חדש.

ובני הילדים של המרוכזת החופשה הם הקיץ שחודשי

הנוער בארץ, יוזמה מקורית של סבא וסבתא הופכים את

רוצה הייתי אני גם נעימה. הפתעות למסיבת החופשה

להיות במסיבה הזאת.

הופך הבית כיף, ליום רק הסבים לבית מגיעים הנכדים

המטאטא לאוכף, הופך המטבח קסומה,שולחן לחוויה

לגיטרה, גליל נייר טואלט למיקרופון, קופסת פח היא תוף,

משפחתית. תזמורת נוצרה והנה למפוחית הפך משרק

ארוחה זו הצהריים, ארוחת היא שתיים מספר הפתעה

ארגז מסתורי שלוש אוהבים. הפתעה מספר ילדים שרק

שעורר את סקרנותם וכשפתחו אותו ביחד מצאו תחפושות.

כולם תאוצה. לתפוס ההפתעות מסיבת מתחילה מכאן

8282

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

מלא עולם נוצר פתאום משועשעים, ונראו התחפשו

מודיעה וכשסבתא בעולמם שקועים הנכדים באירועים.

התחפושות את להחזיר ויש בדרך הבאה שההפתעה

לארגז, הם מצייתים ושומרים על ארגון וסדר. התחפושות

מי לראות באים וכולם מסודר המשחקים חדר בארגז,

שלוש מספר הפתעה היא טעימה פיצה אליהם? הגיעה

ומחלק לגלידרייה המטבח את הפך גלידה שאוהב וסבא

לנכדיו את הגלידה שכל אחד מהם אוהב, זו הפתעה מספר

ילדיהם את לקחת ההורים באים יורד וכשהערב ארבע.

שמקבלים שקיות צבעוניות עם ממתקים ומשרוקית. ספר

חביב לפעוטות המחזק את הקשר בין שלושה דורות.

הכתיבה המרפאה את הנפש

מאת צהלה בן מוחה

שולי והציירת מליק-שירן יהודית מאת בלב מקום

צור.”בת אור” 2012. במרכז לכתיבה יוצרת ע”ש שושנה

בהבעה שלי המטפלת את לראיין הצלחתי בחולון, מליק

ויצירה. בדרך כלל, היא לא אוהבת להתראיין, אין לה פנאי

לכך. בהפסקה שלנו יהודית נעתרה לבקשתי.

שיודע, ואין רופא / עקמת היא הרפואי במנח “סקוליוזיס

איך היא מתמקמת / פעם היא תופסת גבה בין הכתפים /

ופעם היא יוצרת חסר אזון בין השתים.”

ויהודית שואלת אני טיפולי? ספר זה מה טיפולי. ספר

בעיה זו “עקמת”. שנקראת בבעיה המטפל ”ספר עונה:

שמתחילה אצל ילדים ומסתיימת אצל מבוגרים. היא מוכרת

יותר במונח הרפואי “סקוליוזיס”. היא נוצרת מעיוות בעמוד

לקו ביחס סוטות ממנו מן מצב שהחוליות נוצר השדרה.

יכול העיוות יותר. ואפילו בזווית של עשר מעלות האמצע

להתבטא באי תאימות בין הכתפיים למותניים.”

מעבירה שאני הקורסים ”אחד הזה? הספר נולד איך

כתיבה נקרא מליק, שושנה ע”ש יוצרת לכתיבה במרכז

יוצרת בשילוב תנועה. קורס המטפל בהליכה נכונה, ביציבות

את לשפר שרצו נוער ובני ילדים נרשמו בהתחלה הגוף.

נערה כמו נראתה 11 בת ילדה הסביבה. בעיני תדמיתם

,16 בן 10 נראה כמו נער בן ילד זו דוגמא אחת. ,17 בת

זו דוגמא שניה. הילדים הגיעו אלי בהמלצת מורים ומנהלי

בתי ספר, שזיהו מצוקה וקיוו שהילדים האלה יקבלו טיפול

רגשי תומך.

ההליכה שלהם הייתה מאוד שחוחה, המבט לא היה ממוקד,

ההופעה מאוד מרושלת. קבוצה של 6 ילדים, שמה שמאחד

אותם ומחבר בינינו מאוד, זו הכתיבה. כל אחד הביא מתוכו

את פנקסו הקטן או הראה לי את הבלוג שלו מתוך האייפון

בפניי נפרש ומלואו עולם שירים. משם לי לקרוא והחל

השני. כלפי אחד להיפתח להם, לעזור שתפקידי והבנתי

ההליכה, המשקל העודף, הרמת משאות כבדים על הגב,

יצרו עקמת. הטיפול היה הדרגתי להסתובב בחדר וכשהגוף

עייף להיעצר. מה שטוב אצל ילדים שבמהלך ההסתובבות

הם יצרו לבד פסלי תנועה וביקשו שאצלם אותם. העברתי

להם התעמלות קלה כדי לשחרר את הביישנות ומטפלת

שמשמיע לקולות להקשיב אותם לימדה במרכז אחרת

גופם. אחרי שטופל הדימוי העצמי. יצרתי קשר עם רופאים

אורטופדים שמטפלים בעקמת אצל ילדים. המלצתי להורים

והעקמת נותחו ילדים ששני לי ידוע בילדיהם. לטפל איך

מניתוח כתוצאה נולד, באמת הזה הספר אך הוסרה.

שעברה זוהר )14( בת של תלמידה שלי לשעבר והיום היא

חברה טובה שלי,שנפלה בבית הספר ונחבלה בראש ובגב.

כשראיתי אותה אחרי הניתוח, רציתי מאוד להצחיק אותה

ואז נולד הספר.”

הומוריסטית? בנימה כתוב שהספר אומרת, זאת

אפשר אם שהיא, כמו העקמת את להציג המטרה, “זו

8383

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

מציגה אני טיפולי ספרון כל עדיף. אז ממנה, להימנע

בפיסול בציור, בתנועה, בהן, לפני קבוצות שאני מטפלת

ובכתיבה. הספרון הזה בן 32 עמ’ מראה להם כיוון, דרך של

מישהו שיצא לפניהם למסע אישי, מרפא כדי לעזור קודם

כל לעצמו. השאיפה כאמור, להתחיל מסע אישי ולהתמיד

בו. המסע מוביל לשינויים רבים ולהתחלה חדשה.”

הציורים מאוד מיוחדים בספר, מי זו הציירת?

הציירת היא שולי צור, שכבר איירה לי ספר ילדים שעתיד

באמנות העוסקת ואמנית ציירת היא השנה. אולי לצאת

שילוט פיסול, ילדים, ציורי קיר, ציורי כגון: שונים מסוגים

אמנותי, ציור על רהיטי עץ ופסיפס.

אני שמה לב שבספרונים הקטנים הטיפוליים שלך, את

כותבת בדרך מצחיקה, למה בחרת בדרך הזאת?

את במטופל שרואה ההוליסטית בגישה מאמינה “אני

טובתו בלבד. הוא במרכז ולא סביבתו התומכת. כשהמטופל

לגופו. להקשיב אותו, להדריך יכולה אני מולי, נמצא שלי

למעשה כל אדם יכול להקשיב לגופו, כדי להכיר את הגוף

שלנו צריך להכיר את מפת הרגשות שלנו. מפה זו מלמדת

לו שיש חכם, גוף הוא שגופו להבחין שלי, המטופל את

מערכת חיסונית טבעית שנקראת צחוק ורק באמונתו יש

לגוף יכולת לרפא את עצמו.

הנגרמים ומחלות וירוסים מפני חסין לא שלנו הגוף

עצמו את לרפא אינטלגנציה יש שלנו לגוף ספונטנית.

כשרע לו. לעתים התערבות רפואית מחלישה את המערכת

החיסונית לעשות את עבודתה. אני מלמדת דרך המדיטציה

לבד. העבודה את לעשות החיסונית המערכת את לאמן

בין המפגש מרפא. והצחוק משחרר שהבכי אומרים

“התאומים” המנוגדים האלה יוצר הפרייה מטהרת של הגוף

את ומחזקים בונים כוחות הם האלה התאומים והנפש.

ואופטימיות חיוביים רגשות רפואית. התערבות ללא הגוף

יחזקו את הגוף לרפא את עצמו ולהאריך חיים במקרה של

ואף הקץ את יביאו שליליים רגשות מחלה. או טראומה,

יעשו פעולה הפוכה. באימון צחוק אנחנו מניעים את מנוע

ההולם. הצחוק אומנות של לימוד מחדש ידי על הצחוק,

הכנסת צחוק לחיי היום יום, ליחסים, לבעיות בריאות ולבעיות

בעבודה. אנו צוחקים על המקומות התקועים שלנו. זה גורם

להגשים עוזר הצחוק פעולה. לנקוט מסוגלים להיות לנו

מטרות שרוצים להשיג בחיים. כמו איך להפטר מעקמת?

זה לא פשוט בכלל למטופל לחיות בחברה שהיופי החיצוני

שלה הוא ערך עליון. הצחוק המרפא מלמד את המטופל

הילדים שלי קבוצת ולהתמודד. עצמו במראה של להביט

עבדה קשה בשיפור הדימוי העצמי ואף למדה להביע את

עצמה לא רק בכתיבה, אלא במשחק. המשחק על הבמה

אותם לצפות שקשה לשיאים והצחוק הבכי את מביא

מראש. הפורקן שמתרחש אחר כך מביא את המטופלים

שלי להציג את בעייתם, להתמודד עמה ולא לפחד ממנה.

הצחוק הוא המרפא של הנפש.”

הזמנה למחול“בת אשכנזי, דבי והציירת מליק-שירן יהודית מאת

אור”, 2012.

אם אני לא טועה, גם “הזמנה למחול”, הוא ספר טיפולי?

ספרים אלה שלי, הבוטיק ספרי בהחלט, צודקת “את

טיפוליים בשיתוף תוכנת לופה. ספרונים קטנים לא למכירה

ספרונים אלה מטופליי. של ידיהם בהישג שנמצאים

לפני למטופלים. וכוח תקוה לתת שתפקידם מצמיחים,

שמונה שנים הדרכתי קבוצת מטופלים על כסאות גלגלים.

יוצרת ששילב תנועה והקשבה לגוף. זה היה חוג לכתיבה

היו לי בקבוצה חמישה מטופלים. שלושה נפצעו בתאונות

דרכים ושניים במלחמות ישראל.”

8484

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

איך הצלחת להעביר הדרכה לאנשים נכים?

“הם פגועים בעמוד השדרה, המצב הפיזי מראה על גפיים

תחתונות משותקות. יש בהם שמחת חיים כזו שלא רואים

ברגע מאוד, אמתית הייתה שלהם הכתיבה ביום-יום.

שהניעו את גלגלי הכיסא נעלמה הנכות. רקדנים בנשמה

עם לריקודי שאהבתו סיפר ממטופליי אחד להם. קראתי

היא אחת מאהבותיו הגדולות. אז באחת הפעמים הזמנתי

ארבע רקדניות מלהקת קיבוצי העמק, חבר טוב שלי הדריך

את הקבוצה ודרכו הגיעו אלי ארבע רקדניות שחוללו אתנו.

הייתי בת זוג לאחד המטופלים והעברנו ככה ארבעים וחמש

דקות של הנאה, בכי והתרגשות. למופע הסיום של החוג

קראתי “הזמנה למחול”. מאז נחרת השם הזה בתודעתי.”

אבל הספר לא עוסק בקבוצה הזאת?

חיי צובעת הזרימה / למחול אותי מזמינה “התנועה

במכחול / ואני רוקדת כאלו אין מחר / בנגון החיים שלא

נגמר”, אחד מבתי השיר שאני אוהבת.

השיר. מתוך אוהב שהוא בית לו מאמץ אחד כל “כן.

הספר נולד מציור בתנועה של דבי אשכנזי, ציירת מחוננת

הציור את כשראיתי סגנונות. במספר ומפסלת המציירת

הגיח שיר לעולם. לידת השיר הייתה כה מהירה, ששלחתי

לדבי אותו ואז שאלתי אותה, אם יש לה עוד ציורים בנושא.

ככה נולד הרעיון של הספר הטיפולי הזה.”

מה סוד קסמו?

“במשך ארבע שנים היו לי שלוש נפילות בשתי ידיי. אחת

הייתה תאונת עבודה שבר במרפק ביד שמאל ושתי הנפילות

האחרות היו תאונת בית פריקת כתף ושבר בשלושה חלקים

בכתף ימין והשלישית תאונת דרכים, שבר פתוח במרפק יד

ימין. נפילה נוראית באותה יד. הספר הזה היה תהליך ריפוי

לתהליך נכנסו כואבים ניתוחים אחרי הפצועות ידיי שלי.

שיקומי. פיזיותרפיה מורכבת שנעשתה במכון הפיזיותרפי

בחולון עם מטפלים מוכשרים שלימדו אותי להפעיל את ידיי

תהליך הזמן. כל מאסיבית התעמלות ועם מכשירים עם

ארוך שבסופו חזר התפקוד היומיומי. בתהליך הטיפולי היו

גדולים. האמנתי היו צעדים אלה צעדים קטנים אך עבורי

בעצמי שהשמים הם הגבול ואין מכשול שאותו לא אצליח

לעבור. התמדה וסבלנות הם כלים בטוחים.”

רואה את שלך, הטיפולים למרכז מגיעה כשאת היום

שהספר כל הזמן נקרא. מה זה עושה לך?

“תראי זה מחמיא כשקוראים ספר שלי ואחר כך שואלים

במפגש בעיקר בספר, ממוקדות השאלות עליו. שאלות

בין ציור לכתיבה. הדיאלוג בין השניים הוא חגיגה אמתית.

יוצרת, לכתיבה החוג תלמידי בספר מעלעלים לפעמים

שראית וכמו מהביבליותרפיה מטופליי בו קוראים לעתים

גם את לאחרונה את הקבוצה של יערה.”

להן קוראת היא יערה, של מוגדרת לא קבוצה זו

“החולמות” למה?

“את השם של הקבוצה, הנערות נתנו. השם הזה אחר כך

14 בנות נערות זו קבוצה קטנה של מתחלף לשם אחר.

ולרחף להן שיש מהבעיה לצאת רוצות לרקוד. שחולמות

כמו צעיף באוויר. הן קלות משקל. כשראיתי שהספר עובר

להן סיפרתי שלהן בקבוצה התארחתי שמחתי. ביניהן.

ואני בריקוד. שלבים מיני כל ושיש לרקוד רוצה אני שגם

מוכנה ללמד אותן את השלב הראשון שזה השלב הבסיסי

של התנועה. אם אני עומדת על קצות האצבעות יחפה או

עם נעליים ומצליחה להסתובב, זו תנועה. אם אני מרימה

את ידיי מעל לראשי זו חצי תנועה, אם אני מזיזה את ידיי

לצדדים זו תנועה שלמה. לא הצלחתי לדבר איתן על תנועות

הרגליים, כי באמצע ההדגמה שלהן בתנועות הידיים הן לא

החזיקו מעמד. חולשת הגוף היא אחת מהבעיות הגדולות

מתחילות כשהן עליהן, דעתן נותנות לא צעירות שבנות

בדיאטה לא מבוקרת.”

תחליף הם ואתך, יערה עם האלה המפגשים האם

לפגישות טיפוליות בבית החולים?

מרכז הוא אמי, ע”ש יוצרת לכתיבה המרכז לא. “ממש

החולים. בבית טיפוליות לפגישות תחליף לא הוא טיפולי.

החולים. מבית הטיפול של המשכו אלא במקום, בא לא

הן כאן, בקבוצה שנמצאות הנערות שמונה מתוך שלוש

של בקשות דרך אלי הגיעו השאר השומר”, “תל בוגרות

מנהלות בתי ספר בחולון, בת ים והסביבה. המסגרת הזאת,

היא מסגרת טיפולית. הן נכנסות אליה עם מצוקות ויוצאות

מדפדפות אותן כשראיתי להתמודדות. כלים עם ממנה

בספר הזה, “הזמנה למחול”, ראיתי ניסיון ראשון להדברות

עם הסביבה, מהכירות אישית שלי איתן, הן מאוד מכונסות

בתוך עצמן.”

8585

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

את יכולה לספר, איך הספר הזה השפיע עליהן?

“אחרי המפגש הראשון החלטתי לפגוש אותן שוב. הבאתי

אקריליק צבעי גואש, צבעי פנדה, צבעי בריסטולים, להן

אותן ושאלתי מעגל בחצי ישבנו פחם. עפרונות ואפילו

מה הם הרגישו אחרי המפגש הראשון איתי. את מה שהן

כשהן מלמלו אותן שיציירו. שמעתי מהן ביקשתי הרגישו

שהן לא ציירות ולא יודעות לצייר, אבל כל אחת מהן תפסה

אליו ונדבקה הפחם עם התחילה אחת וציירה. פינה לה

כל המפגש. שלוש ציירו בצבעי פנדה. שתיים ציירו בגואש

ושתיים באקריליק. הלוואי ואני הייתי מציירת את מה שהן

ציירו. ראיתי בציורים שלהם ספר המשך ל”הזמנה למחול”.

הקול הפנימי שלהן פרץ החוצה צבעוני, תוסס חיים, רקדן

הן אמנויות. בשילוב בתרפיה איתן עובדת אני מלידה.

התחילו עם יערה והן ממשיכות עם שתינו. בסוף המפגשים

איתן מתוכננת תערוכה בהשראת הספר שלי.”

זאת אומרת, שהספר מעביר כוחות?

תהליך. יש פוקוס. הוקוס כאן אין קסמים. ספר לא “זה

ישנה דרך שצריך להתמודד עמה, בעיקר עם קשייה. שינוי

כיוון בהן עורר אני שמחה שספרי למחר. נוצר מהיום לא

כיוון להבעה. היוזמה לתערוכה סופית היא שלהן, ליצירה,

אני שמחה עוד יותר, שהן נפתחו. יש להן בלוג באינטרנט

והן כותבות שם מחשבות, שירים וסיפורים קצרים. זו דרך

את משתפות הן עליהן. שעובר מה את ולשתף להקל

של חשובים צעדים אלה שהעלו. במחשבות הקבוצה

פתיחות ואמונה. אני מאמינה שהן בדרך הנכונה.”

יצאו לאחרונה בהוצאת בת אור

ממעמקים-מפת החיים של שרה זלוטי

דר’ דליה הקר-אוריון

כלבי רפאיםמאת קובי וקנין

68 ש"ח

נשות הגאות והשפלמאת מאיר רבקין

60 ש"ח

הזמנה למחולמאת יהודית מליק-שירן

50 ש"ח

מקום בלבמאת יהודית מליק-שירן

50 ש"ח

86תערוכות

ועשירי הצבע של האמנית שרה ציוריה האקספרסיביים צבעים, בשלל ממעמקים. זועקים טבעון, תושבת זלוטי

מרקמים ורבדים הם קוראים אל בורא עולם ונותנים צורה

מוחשית לבעיות האקסיסטנציאליסטיות הפרטיות והקולק

טיביות.

העבודה תהליך מבחינת מתכתבים האיכותיים ציוריה

הקוברה קבוצת ציירי עם ההבעתיות, והעוצמות

האקספימנטליסטיים ועם ציוריה של לאה ניקל הישראלית,

אבל המטען האישי שלה מוסיף להם רובד רגשי עמוק.

שרה זלוטי שהיא “איוב” מודרני עברה מסכת של אובדנים:

היא זאת ולמרות מחלה, אחרי ילדיה שני אובדן ביניהם

ממשיכה להאמין בכח החיים ומתקשרת דרך קומפוזיציות

בחיים אמונתה ונושאי התפילה שלה אמצעי - מורכבות

שאף על פי כן ולמרות הכל. רבדים, רבדים נבנים הציורים

התהליך בו הרגע שמגיע עד בטוחות מכחול במשיכות

הקטרסי ממצה את עצמו. במבט על היצירה המוגמרת ניתן

להבחין גם בשלבים שבדרך להתגבשות, המבצבצים מבעד

למשיכות המכחול העליונות. האיכות המרקמית העשירה

נוצרת על ידי עיבוד שכבות הצבע המונחות בפקטורה עבה,

לכדי מכלולים דקורטיביים מגוונים. בדי ציוריה משמשים מצע

למפגשים בין הקטבים המנוגדים של כח המוות השחור-

התנטוס לכח החיים האדום- הארוס. הם מועשרים בשלל

צבעים הכוללים בין היתר: תכולים, כחולים, ירוקים בגוונים

שונים, צהובים, ורודים וסגולים. חתימתה האישית מוטבעת

על ידי קוים קליגרפיים המופיעים ברובד העליון של הציורים

ומקשרים את האלמנטים והרבדים השונים.

הם ולעיתים מכחול במשיכות הדימויים מצוירים לעיתים

נחרתים בפקטורה העבה של הצבע. על מצעים במידות גודל

שונות היא בונה עולמות אוטונומיים גדושי סמלים. הסמליות

והצורות הדמויות של הסימליות עם חוברת הצבעים של

בין וקוהרנטי. מובנה תחביר עם לנרטיבים הפיגורטיביות

הדימויים המוכרים ניתן להבחין בדמויות אנושיות של ילדים

"זכרונות"

87תערוכות

מינימלי של ייצוג עם או פנים תווי ראשים חסרי ובוגרים,

תוים כלליים, סימן X המסמן מחיקה, אובדן, סוף, סדרות

של קווים מקבילים המופיעים הן בצורה אנכית והן בצורה

אופקית. צורתם האופקית מסמלת גדר, מחסום ומעצור,

בעוד שנוכחותם האנכית מסמלת שלבים של סולם,עליה,

כלפי מלמטה-ממעמקים, לעלות השאיפה ואת טיפוס

והן לילדיה הן מתייחסות המצבצות הדמויות מעלה.

מתייחסת היא רגישה כאמנית בכלל. אנושיים לקורבנות

גם למלחמת לבנון על ידי שרטוטי מפות וקווי גבול וכן לאסון

הקולקטיבי של מגדלי התאומים בציור משנת 2002

בו נראית דמות אדומה הרצה באוויר על רקע שתי צורות

שניתן בדיעבד לראות בהם שני מגדלים.

בניינים דמיוניות, ערים מפות, על מבטים נצפים בציוריה

קורסים, חלונות מסורגים,שערים קשתיים הנראים שטוחים

בהתבוננות עומק של ממד ומקבלים מקרוב במבט

ממרחק. למרות האשלייה של עליזות העולה מהאיכות

אווירה מהעבודות עולה במיוחד, העשירה הכרומטית

אפוקליפטית המהווה תהודה לסערות המתחוללות בנפשה.

חייה בין קשרים לרקום ממשיכה זלוטי שרה האמנית

עם ולזרום היצירה לעולם הקולקטיבייים פרטיים,

ההתרחשויות, באינטנסיביות האופיינית לה. היא משרטטת

שלה התפילה אמצעי טעונות- קומפוזיציות בצבעים,

ומבטאי אמונתה בחיים שאף על פי כן ולמרות הכל.

מ”מעמקים” התערוכות אוצרת הקר-אוריון דליה *דר’

מועדון בגלרית אבי בתל התנ”ך במוזיאון חיים” ו”מפת

הסגל של אוניברסיטת תל אביב ובמרכז עינב.

ברוח הזמן - פסלי

"התלוי"

"המרוץ"

"השער"

88תערוכות

הברונזה של הנרי בצלאל צפיר

ד”ר דליה הקר-אוריון, נובמבר 2011

פסליו הייחודיים של הפסל הנרי בצלאל צפיר מכילים עולם

ומלואו. כאמן עתיר נסיון הוא הוכיח את יכולתו ליצור פסלים

במידות גודל שונות, טכניקות מגוונות וסגנונות הנעים בין

הנטורליסטי לאבסטרקטי. הוא ממשיך ומתפתח בעקבות

ברוח הפנימית האמת ביטוי אחר שלו המתמיד החיפוש

הזמן.

כשרונו יוצא הדופן שהתגלה כבר בגיל צעיר הביא לו כבוד,

שונים חוצות המוצבים במקומות לפסלי והזמנות תהילה

העכשווית האמנות של בסצנה משתלבים פסליו בעולם.

בארץ ובעולם.

סבלנות רב, נסיון אקדמי, לימוד מולד, כשרון של שילוב

וחוש אסטטי מפותח חוברים עם תפישת עולם פילוסופית

השמים את להוריד ושואפת הניגודים את המאחדת

לאדמה. הרמוניה הנוצרת על ידי שילוב של ניגודים, חיפוש

אחר הפשטות, הזרימה של הטבע, מציאת היופי וצמיחתו

ממקומות בלתי צפויים. איחוד עולמות עליונים ותחתונים,

נוכחים בפסליו ומביעים את תפישת עולמו.

היופי נוכח בפסליו של הנרי צפיר וצומח מתוך טקסטורות

מפותלות, מקופלות ומחורצות.

ההגדרה עם לעיתים מתכתבת בפסליו היופי מהות

חייב יופי )שכתב: ברטון אנדרה הסוריאליסט האמן של

מפגש כמו צפוי ובלתי בכלל, להיות לא או מעוות להיות

הניתוחים”(. שולחן על תפירה ומכונת מטריה של

הוא לא מציית לחוקים. אלא, זורם תוך כדי יצירה ומחפש את

אותה שלמות שאינה ניתנת לשינוי ואת הנצחיות. לדבריו:”

תפקידי הוא למצוא את הצורה והקו היוצרים את השלמות

והנצח...אני מחפש טוהר, הרמוניה ושאיפתי לבטא רגשות

ותחושות בצורות וקווים פשוטים ולהבין ולקשר את העולם

החיצוני עם שקט פנימי...בתואם עם הטבע”.

קומפוזיציה, הכוללות אמנותיות איכויות על ההקפדה

לצורות קוויים אלמנטים והכנסת תנועה צבע, מרקמים,

הנפחיות הופכות את ההתבוננות על פסליו לחוויה אסטטית

לעין ולנפש כאחד.

קנדינסקי שכתב כמו פנימית מוסיקה מעוררים פסליו

האצבע כמו היא אמנות, יצירת על המסתכלת שהעין

אמנות יצירת זו ואם הפסנתר קלידי על המקישה

חוש המתבונן. של בקרבו פנימיים צלילים בה מהדהדים

ההומור המיוחד שלו בא לידי ביטוי בחלק מהשמות שהוא

הם השמות אותן. מסיים שהוא לאחר לעבודותיו נותן

25X30X66 "ניקה"

89תערוכות

קצה למתבונן ונותנים כלליים או סוראליסטיים לעיתים

שלו. האישית באינטרפרטציה להמשיך לו חוט המאפשר

לצעוד בביטחון וממשיך העכשווית הזמן לרוח חובר הוא

בדרך האמנותית הנפרשת לפניו בעוברו משימוש בסגנונות

מקובלים לפיתוח סגנון אישי מובהק משלו המובחן בהעשרת

הדימוי הצורני ושימוש בו ככלי להכלת פילוסופיות, תכנים

ניתן השלבים בכל הניגודים. להאחדת הקוראים ועומק

לראות את כשרונו הייחודי, החשיבות שהוא מקנה לאיכויות

צבעים, הוספת שונים, בעוביים קווים הכוללות מרקמיות

שילוב קונטרהפונקט. של תנועה והעברת כחול בעיקר

חללים פנימיים במסה מעדן את המכלול. לעיתים החללים

בפסל לדוגמה כמו תוכני תפקיד גם ממלאים הפנימיים

מתחילת 2011 “דוגמנית העל”. סגנונו עבר שלבים שונים

מאז יצר פסלי חוצות גדולי הממדים, המוצבים בערים שונות

בעולם. בפסלי ברונזה אלה השתמש בשילוב של סגנונות

מוכרים הנעים בין הנטורליסטי, סוראליסטי, פופ ארט ועוד,

בהתאם לתנאי המקום בו הם מוצבים. החיפוש אחר סגנון

האישית והאמת הפנימי הקול את שיבטא משלו אישי

שלו ויבחין אותו משאר היוצרים בשדה האמנות העכשווית

ורוח נוספים, ביטוי אמצעי אחר ולתור להמשיך לו גורם

הזמן )Zeitgeist( נותנת לו מצע רענן להתחדשות הנכרת

חדשות לבקרים.

היא נכרת במעבר מעיסוק במסה, קו וצבע לבין תשומת

והוספת חללים פנימיים. הרחבת לאיכויות המרקמיות לב

כלי לייצוג נשי טורסו של בלעדי מתיאור הדימויים מכלול

קשור באותיות השימוש ועוד. אותיות כינור, כמו נגינה

לתנ”ך הקשורות עבודות לקבוצת תמטית מבחינה

ולאמונה בכוחן של האותיות והן מדגישות את הקשר בין

משמשים שלו הציורים החזותי. והדימוי הכתובה המילה

מנותב שאליהם לפסלים הכנה כסקיצות השלבים בכל

כשרונו האמנותי.

בתחילת שנת 2011 יצר סדרה של פסלים הנראים כטורסו

של דמויות נשיות אך הם משמשים ככלי הבעה לרעיונות,

של חיבור ידי על לדוגמה. ב”הסוד” כמו והיגדים רגשות

סגמנטים חצויים בטורסו של אישה בהריון הוא מעביר את

חדשה ישות ליצירת המביאה השלם של החלוקה מהות

מבלי לפגום בישות האם. המדובר בהריון פיסי ורוחני כאחד

המכיל את סוד הבריאה, היצירה וההתהוות. נושאים נוספים

החוזרים בפסליו מכל התקופות הם נושאי זוגיות, יחסי אנוש,

"אתמול"

"ליל כוכבים"

90תערוכות

“ליל ומודרני. בפסל ובין מסורתי ומודרני בין עתיק הקשר

כוכבים” ניתן לראות בבירור את המגמה ההתפתחותית של

הפסל באיחוד של העתיק והמודרני כאשר הדמות עתידנית

ואילו המרקמים והחריצים מזכירים גווילים עתיקים וצורות

דמויות כתב יתדות.

רעיונות, מכיל ככלי מהטורסו יציאה האחרונים בפסלים

היגדים ורגשות לעבר צורות אחרות או נסיקה לצורות יותר

בה בירושלים בממילה, המוצגת זו כמו אבסטרקטיות

החלל אל יוצאות קצותיו בשני זיזים עם כינור דמוי מגוף

נגינה. ביציאה מהגוף המרכזי קויות המזכירות תווי צורות

אל החלל הוא יוצר כיוון הפוך לזה הקיים בפסליו הקודמים,

שקערוריות דרך בהם

חץ דמויי סימנים עם

מפנה הוא עליהם

הלב תשומת את

החיצונית מהמעטפת

הכחול הצבע פנימה.

לעיתים המופיע

מרמז אלה במקומות

על צבע השמים מחד,

שניתן העובדה ועל

לחבר את השמים אל

מסוף הקוויים האלמנטים עם בעבודות והחומר. האדמה

2011 הוא יוצר דיאלוג עם הסביבה מתוך היצירה החוצה.

היסודית הצורה על ששומרת בעברית ש’ האות לדוגמה

של האות, אך נראית גם כספינה קדומה והקווים הקצרים

בכתבים קליגרפיה מזכירים החלל לתוך ממנה היוצאים

עתיקים.

הוא צעיר. מגיל לאמנות משיכה גילה צפיר בצלאל הנרי

קבל תמיכה ועידוד מהוריו למרות שרצו שילמד רפואה כי

המעיד בצלאל בשם לו שבחרו מעניין ייעודו. שזה הבינו

מלכתחילה על קשר לאמנות, כפי שמופיע בתנ”ך )בספר

בנתיב ביטוי לידי ובא א’-ה’.( פסוקים לה’ פרק שמות

שבחר בו.

סנט של באקדמיה האמנותית השכלתו את רכש הוא

בעיר לאמנות הספר בבית ,1980-81 בשנים פטרסבורג

ריגה, 1982-84 ובשנת 1991השיג תואר באקדמיה לפיסול

בטיביליסי שם למד בין השנים 1984-1989. כבר בתקופת

ליצור אותו הביאו ויכולותיו הייחודי כשרונו התגלה לימודיו

לפסלי הזמנות לקבל וכן ממדים קטני פסלים במקביל

ממשיך הוא בעולם. שונים במקומות המוצבים חוצות

במקביל ליצור פסלי חוצות שבקרוב יוצגו גם במקום מרכזי

בתל אביב.

הנרי בצלאל חבר במרכז הבינלאומי לפיסול וחבר באגודת

אמנים.

והשתתף בתערוכות יחיד וקבוצתיות מרובות בארץ ובעולם.

מדצמבר 2011 מצגים כמה מפסליו בכרמל שבקליפוניה.

בבית הוצגו ובדצמבר דויד בגלריה פסליו מוצגים כן כמו

הוצב 2012 ינואר בחודש אביב. תל באוניברסיטת הירוק

במשך שם מוצג ויהיה ירושלים בממילה נגינה כלי פסלו

שנה..

הדר ראובן-

20X35X75 "שין"

"כלי נגינה"

91תערוכות

20X35X75 "שין"

“העיר נושמת” דר’ דליה הקר-אוריון, אוצרת התערוכה.

ראובן הדר הירוק, הבית מעורבת, בטכניקה עבודות

שונים במדיומים לבטא שמצליחה צעירה אמנית הינה

נושמת” “העיר בתערוכה הייחודית. עולמה השקפת את

שהוצגה בגלריה של מועדון הסגל באוניברסיטת תל אביב

2012. היא מעלה תופעות שונות בחיים 15 לפברואר עד

יושביה. על העיר השפעת ואת העירוניים המודרניים

אלימות, בדידות ורדיפה אחר הכסף הם חלק מתופעת המ

יוצגות.

העבודות מייצגות שילוב של כמה מהטכניקות בהן, היא יוצרת

וכוללות: ציור, רישום, איור, תיפורים, קולאז’, “מן המוכן” ועוד.

והקריקטורות הקומיקס במוזיאון נערכה חודשיים לפני

הפיקה אותו נרדמת “אנדרומדה לספר השקה בחולון

“מינשר הגבוה הספר בית בוגרת שהינה הדר ואיירה.

לאמנות” השתתפה בתערוכות הקבוצתיות במסגרת בית

ספרה וזוהי תערוכת היחיד הראשונה שלה.

עבודות האמנות של הדר ראובן ממחישות את חריצותה,

סבלנותה, החוש האסטטי שלה והשילוב שבין צורה ותוכן.

קטנות עבודות דרך תחושותיה את בכנות מבטאה היא

ממדים בטכניקה מעורבת הקוסמות לעין וללב המתבוננים.

איכותן האמנותית וייחודן של העבודות מעוררים התרגשות

בלב המתבוננים. ניתן להעריך את העבודה הרבה המושקעת

בליקוט החומרים השונים ושילובם יחד במחברים מקוריים

המעלים תכנים נרטיביים. היותה כותבת ומעצבת פלסטית

הדימוי שלעיתים לטקסט התייחסות ויש יחד חוברים

משתלט עליו ויוצר עולם אליו נכנס הטקסט. יש עירוב של

דמיון ומציאות והמחשה של ניסיונות התמודדות.

בעבודותיה ניתן ביטוי חזותי לעולמה הפנימי, מחשבותיה,

מצע מהווה העיר שלה. העולם ותפישת תחושותיה

להתרחשויות אנושיות מורכבות. מקומם של בני האדם אינו

המתואר. הכללי מהמארג חלק מהווים הם אלא, מרכזי.

בתפישה הפנתאיסטית הבאה לידי ביטוי בעבודותיהם של

אמנים כמו פרנץ מרק לדוגמה תופשים הטבע בכלל ובעלי

העיר ראובן הדר אצל המרכזי. המקום את בפרט החיים

החיים בעלי האדם, ובני הדומיננטי האלמנט את מהווה

אחדות בעבודות שלה. הרקע על מצטיירים והחורשות

בו לדוגמה, 15 מס. בציור כמו הבתים, של האנשה יש

הכלונסאות נראות כרגליים.

גיבוב הצריפים והבתים הישנים חוסם את קו הרקיע ומחזיר

"בטן העיר"

92תערוכות

לצאת לאן שאין ולתחושה האספלט אל המתבונן את

הרפויים החשמל חוטי נפשיים. למצבים תהודה ומהווים

וקירות המרופט והגלגל לקויה תקשורת על מלמדים

גדול מהעבודות משמשים ועולים בחלק הלבנים החוזרים

העוני את שאת ביתר ומדגישים וכסמלים כמטפורות

החומרי. עוני המודגש בתפנימים המגלים קירות חשופים,

אילמים. על ודגים רהיטים אסלות בתי שימוש מיעוט של

בפינה מופיע בה בעבודה כמו אלימות צומחת זה רקע

הימנית התחתונה ילד עם אקדח שלוף בידו. לעיתים נצפים

מעל ציפור או מטוס שמוט כנפיים ועל הקרקע או על ענפי

שאוחז מבוגר יש כאשר ציפורים. מעט הבודדים העצים

פיתוי של אפל סיפור הקשר מאחורי מסתתר בילד בידו

הדמויות בין וכשיש קשר, המבט בודדות. הדמויות וניצול.

וכל אחד מסתכל לכיוון אחר. הבתים אוצרים הוא סכמטי

בתוכם גם זיכרונות משפחתיים כמו בעבודה “המשפחה”

המשפחתי מהאלבום דמויות בחלונות משתקפים בו

החומרנות על בקורת יש בחלק מהעבודות של האמנית.

השולטת בה. העבודות שנעשו בטכניקה מעורבת כוללות

שני שלבים: השלב הראשון הוא שלב ההכנה והאיסוף בו

גזרי המוכן, מן רלוונטיים חומרים יחד ומלוקטים נאספים

השני בשלב וכדומה. שרטוט, ציור, מעיתונים, צילומים

הם משובצים יחד לכדי יצירת קומפוזיציה על ידי הדבקה,

כמה של מייצג מדגם נבחר בתערוכה ועוד. תיפורים

כפתורים, עם עבודות היתר: בין הכוללות מהטכניקות

תוכניות של רקע על המוכן מן חומרים הדבקת רישום,

של דירות,עבודות בדיו על שקפים, קולאז’ים, עבודות בדיו,

אקווארל, גואש, ועוד.

העולה לאווירה תורמת המתונה הצבעונית האיכות

מהיצירות והאיכות המרקמית הייחודית נוצרת על ידי שילוב

הדיכוטומיה השונים. החומרים

הקיימת אצל האמנית בין המילה

הכתובה והדימוי החזותי מוצאת

את ביטויה בשילובים של אותיות

מילים מילולית, משמעות ללא

Cash עם משמעות כמו המילה

החומרניות על המעידה only

האורבניים. החיים את המלווה

מוסיפות והמילים האותיות

לאיכות הטקטילית של העבודות.

תואמת שאינה הגודל מידת

נקבעת המציאות את בהכרח

בהתאם לדרישות היצירה.

אחרי הגשם

"פאתי העיר"

"גגות"

"הפיתוי"

93תערוכות

דר’ דליה הקר-אוריון, אוצרת התערוכה

תערוכת ציורים בזפת וטכניקה מעורבת של דורית אייזנברג

בבית האופרה בתל אביב. בתערוכה “לא הבטחתי לך גן של

שושנים” מוצגים 12 ציורים של האמנית דורית אייזנברג.

ונאמנה קוהרנטית עקבית, אמנית היא דורית

מצאה זו בתערוכה ואותנטי. הגותי אמנותי לביטוי

סביבות קיומיים, מצבים של מטפורות להביע דרך

הפטריה. צורת דרך והפרתן הבטחות מחייה,

אותה והבטחות אגדות ברכי על גדלים אנו אדם כבני

כשאנו הלבנות. הנקודות עם האדומה הפטריה מסמלת

מסתירה היפה החיצוניות שדווקא מבינים אנו מתבגרים

מאחוריה דרגת רעילות גבוהה ואנו חווים בחיים האמיתיים

תהליך של ניפוץ האשליות.

הפטרייה שנחשבה לצורת חיים נחותה )1(, מופיעה בטבע

גשם” אחרי כפטריות “צצו והביטוי וגוונים צורות במגוון

לתנאים לחכות וסבלנות לסתגלנות סמל להיותה מכוון

המתאימים כדי להבטיח המשכיות. אחרי הסוף יש תמיד

התחלה חדשה.

80X80 "צמיחה חדשה"

80X60 "מדוזה"

94תערוכות

היא מייצגת גם את הרבגוניות של בני

בפרט האנושי והטבע בכלל האדם

והיכולת הסתגלנות ומסמלת גם את

לחיות בסביבות שונות ולשרוד.

לארבעת בהקשר מופיעה היא

היסודות המרכיבים את העולם: אוויר,

מיוצגת האדמה ומים. אש אדמה,

בעבודות בהן נצפית פטריה בודדת על

יד גזע עץ, או קבוצה של פטריות, צורת

המים, לאלמנט מתקשרת המדוזה

האש והאוויר נוכחים בציורים המייצגים

האטומית. הפצצה של הפטרייה את

בדואליות האוניברסלית המהווה שילוב

של היסוד הזכרי-היאנג והיסוד הנקבי

לצורה הפטריה מתקשרת –היינג,

והחזקה. הלוחמת הפורצת, הפאלית

שלה הקודמת היחיד בתערוכת

בשנת שנערכה שחורים”, “חורים

2006 הציגה את האלמנט הנקבי.

בשתי התערוכות השתמשה בטכניקה

בזפת, צבעי מעורבת הכוללת שימוש

יוצר השילוב אקריליק. וצבעי שמן

וקונטרסטי עשיר צבעוני תמהיל

במיוחד, המצטיין גם באיכות מרקמית

)טקטילית( ייחודית.

)בפועל הוכיחו מחקרים המפורסמים לאחרונה שצורת

חיים זו שנחשבה בעבר לפרימיטיבית, הינה מפתיעה

למקובל. מעבר שהם דברים ומבצעת ואינטלגנטית

לדוגמה במחקר אחרון שפורסם בינואר 2012 מדובר

להם המאפשרת ופטריות חיידקים בין סימביוזה על

מחקר לחיידקים. מעבר לאפשר כדי גשר ליצור

שנעשה ב 2011 מלמד על כך שקובית סוכר הנמצאת

בקצה מבוך גורמת לפטריות לשלוח קורים לכיוון זה(.

בפלאפון: לאמנית לפנות ניתן נוספים לפרטים

shydor@gmail.com :0544206134 או במייל

"מופע גרעיני"

80X60 "ממעמקים"

95תערוכות

שולי וולף“העונה החמישית"

דר’ דליה הקר-אוריון

החמישית” “העונה הוותיקה האמנית של התערוכה

בנין של המרכזית באכסדרה 2010 יוני בחודש שהוצגה

ואת הייחודית שפתה את ממחישה אביב בתל האופרה

הקוהרנטיות שלה. זוהי אחת מרצף של תערוכות רבות בהן,

בפירנצה בביאנלות ביניהן ובחו”ל, בארץ השתתפה היא

ובוונציה ועבודותיה פורסמו בשני ספרים ובקטלוגים.

“תן גולדברג: לאה של מילותיה את ממחישה היא

בדיו, צמחו ושוב נגדע אשר כאילן, אילמת להיות לי

בלעדיו.” שמים שהחי אומרות כולן הציפורים, ובאמירי

התהליכים רגשותיה, את מעבירה היא הציורים דרך

שואפת. היא אליו השחרור ואת עוברת שהיא

רצון מתוך ארצה ועלתה בברזיל שנולדה כאמנית

להשתרש בקרקע החדשה. היא מצליחה להעביר את נושא

המולדת, המקום, המעבר והמאבקים דרך סמלים הניתנים

לאינטראפרטציה הן במישור הקולקטיבי והן במישור האישי.

נובעים וולף )שולי( סולי האמנית של ומיצביה ציוריה

כתגובה ישירה למהות חייה כבת לעם היהודי, למשפחתה

המחשה ונותנים מעלים הם ואישה. אדם היותה ולעצם

ולמאבק שהפך והאישי הקולקטיבי למשא-מסע חזותית

אותה לאמנית השלמה עם עצמה והמעשירה את סביבתה

ביצירותיה השופעות. עבודותיה הפונות בעיקר לאלמנטים

ומציאות דמיון ולשלב לגשר מנסה היא דרכן, מהטבע,

להגיע לשלום כדי ולמצוא את המכנה המשותף בשונות,

החיצוני למעטה מבעד המובחנת הסמליות ולשלווה.

ומשמעות. עומק להן מקנה הצבעוניות היצירות של

היא שונים, וצבעים מרקמים בעלי חרוזים השוזר כאומן

השניה, מתוך אחת הצומחות ציוריה, סדרות את שוזרת

את נאמנה בצורה ומעלות השניה עם אחת מתכתבות

תחושותיה ומצבי רוחה המשתנים.

כושר רגישות, נדלית, בלתי בסקרנות שניחנה וולף שולי

אבחנה ויכולת ביצוע מקצועית מגוונת מקדישה את מרצה

הצילום הציור, בתחום בעיקר אמנותית לעשייה וזמנה

והמיצבים. בסבלנות, שקדנות והתמדה היא יוצרת סדרות

היגדים מעבירות חוויות, רגשות, המבטאות עבודות של

התייחסות ותוך מגוריה באזור הטבע על התבוננות תוך

המדויק התיאור בין השילוב ודמיוניים. פיסיים למקומות

מגלה המצויירים הבדים גבי על המתגלים והתקריבים

אור עליהן ושופך צפויות בלתי צורות הנראים במראות

האסטטי המעטה מאחורי המועברים התכנים חדש.

משדרגים את העבודות לכלל מסרים חזותיים משמעותיים.

מומחשת בפרט אביב ובתל בכלל בארץ ההשתרשות

דרך סדרות העצים אותם היא רואה מבעד לחלונה ובאזור

מגוריה. הסמליות של העץ בכלל כמהות ששורשיה בקרקע

וראשה נישא אל על, מקבלת התייחסות פרטנית בהתאם

משם המעבר את המסמלים האקליפטוס עצי לסדרות.

לכאן, ההשתרשות לארץ והתרומה למקום החדש, או עצי

הברוש-נרות הזכרון.

העצים מסמלים את הקשר לקרקע מצד אחד ואת השאיפה

הכו מחו”ל ארצה שהובאו האקליפטוסים מעלה. כלפי

שורשים בארץ ומכסים אזורים נרחבים בארץ. דויד שמעוני

בביעור הקדחת בבלדה שלו מתאר את תפקידם החשוב

“ביער חדרה”: “עם מלאכי המות נאבקתם, שריתם עמם

"עצי אקליפטוס"

96תערוכות

את מתארת רחל הובשתם...”. חייהם ומקורות ותוכלו

כושר ההישרדות והרגנרציה שלהם : “לא אחת ראיתי: הונף

דם, שרוע הוא בעוד מעולל בשאר, וננעץ והורד הקרדם

זה הנוף המרטיט, הנוהר. תפקדנו שוב, אך שנה תנקף-

תעמד משתאה, תביט: למרום כאז כמה הנוף, ונוהר כאז

לארץ הגעגועים את גם מבטא האקליפטוס ומרטיט.”

שמר: נעמי במילים זאת שניסחה כפי פעם, של ישראל

“אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה, אותה הדומיה וגם

אותה התפאורה, חרשת האיקליפטוס, הגשר, הסירה וריח

המלוח על המים...”. הברושים הנמצאים בין היתר ליד בתי

קברות מהווים מטפורה לנרות נשמה, לתפילה, לרוחנית.

הם מזכירים בצורתם להבה של נר אך שונים ממנה בצבעם

להם: קורא גורי חיים בגמישותם. ביציבותם, כהה, הירוק

“נרות אילן בבתי קברות... צל האהובים שנלקחו אל ברוך

שמו. זלדה ב”שני יסודות” כותבת: “הברוש שותק, הוא יודע

שלמה רוחניות...”. בו שיש דמיון, בו שיש חרות, בו שיש

תפרץ מעט עוד ברושים.. בין לבנו את ”טמנו שר.. ארצי

האנחה, קבל זאת כתפלה מאד אישית.” במילות שירו של

גם המאפיינת איתן, לעמוד תכונתו מתגלה מנור אהוד

את האמנית: “ואני ראיתי ברוש שנצב בתוך שדה מול פני

השמש, בחמסין ובקרה אל מול פני הסערה, על צדו נטה

הברוש, לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב... הנה ברוש

לבדו עד השמים, ברוש לבדו איתן, מי יתן ואלמד את דרכו

של עץ אחד.”

ולמידה חוץ כלפי והדחקה לאחר שנים של הסתרה רק

הצליחה הקרובה, המשפחתית לסביבה ונתינה עצמית

והחיצוניים הפנימיים המכשולים על להתגבר וולף סולי

למסעה צבעונית עדות מהווים ציוריה לאמנית. ולהפוך

הדרך חיפושי המעברים, המאבקים, את ומעלים האישי

המוצאות תיעוד שלב. כל ההולמים הפתרונות ומציאת

מאחורי מוצפן אלא, סיפורית. בצורה מופיע אינו אותה

ומובחן מבעד לשפע העמלני המאפיין הדימויים המוכרים

וגדלים ואת מקום את דרך עבודתה. ממדי ציוריה הולכים

הציורים הכהים שאפיינו את תחילת דרכה תופשים ציורים

ססגוניים, עמוסים ועשירי צבע.

היצירות השלוות והצבעוניות מסתירות עולם עמוס רגשות

ויצרים, כאבים והתעלויות רוח.

האמנית שולי בורנשטיין וולף והאוצרת דר' דליה הקר-אוריון ליד הציור "מגוונים".

97תערוכות

נראים והטבע “הפרחים לדבריה

וידידותיים. אך הם מסתירים יפים

את הכאב והסבל שהולידו אותם.”

יופי, הצבע האדום מסמל לא רק

אנרגיה דם, גם היתר בין אלא

בסיסית ותשוקה.

היא בציוריה והן בצילומיה הן

ובין העלים בין הפרדה עושה

חוט את מסמל הגזע הגזעים.

הקשר היציבות, השדרה,

לעבר נשאת והעלווה לאדמה

לעולם התוודעה מאז השמים.

לעולמה והתחברה המדיטציה

הפנימי, היא מאמינה ביתר שאת

בכוחם של הצבעים. לא מפליא שאחד הצבעים הדומיננטיים

בעבודותיה הוא הצבע הירוק. מעניינת ההקבלה בין משמעות

הירוק בקבלה היהודית המייחסת אליו כצבע הבינה-גן העדן

לבין הסימבוליקה המוסלמית שגם בה מייצג הירוק את גן

העדן. בציוריה היא ממזגת את העבר וההווה את המקומי

מקומיים אירועים אחד. אמנותי מכלול לכלל והגלובלי

משפיעים על בחירת הצבעים כמו לדוגמא לאחר השריפה

ביערות הכרמל חדרו צבעים שחורים ואדומים לתוך הירוק

הפסטורלי. היא הנציחה את כאב העצים בשפת הצבעים.

אחד הדברים המאפיינים עץ זה במציאות הוא העושר

האמנותית עינה גזעו. ובקליפת בעליו המתגלה הצבעוני

של סולי וולף קלטה את הניואנסים הצבעוניים המתחלפים

והיא העלתה אותם במלוא הדרם גם בסדרה המתמקדת

מעניינת העלים. ובעיקר העצים של בסדרה וגם בגזעים

העץ של השונים החלקים בין מפרידה שהיא העובדה,

העלים עלוות ושל לחוד הגזע של תקריבים ונותנת

המשתפכים בנפרד. הערבסקות הנוצרות בתקריבי הגזעים

בסדרה הגדולים, הציורים וממדי אירוטיות איכויות יוצרות

האחרונה המתמקדת בשפעת העלים נותנים לצופה את

התחושה, שהוא עצמו נכנס לתוך ה”סבך”. תחושה דומה

של להיכנס לתוך הציור וללכת לאיבוד בתוכו הומחשה על

“חלומות”. בסרטו קיראסאווה היפני הסרטים במאי ידי

הגיבור גוך ואן בוינסנט והדן “העורבים” הנקרא בסרט

נכנס לתוך ציור של ואן גוך וממדיו הולכים וקטנים עד שכל

משיכת מכחול נראית גדולה ממנו. תוספת של נזילות צבע

המכלול את מעשירה המאוחרים היער בציורי המופיעה

החזותי מבחינה מרקמית ומרמזת גם על נתיבי דמעות או

מזכירה עורקים ונזילה של דם.

ארץ מורשת את בעבודותיה משלבת וולף סולי האמנית

מעלה היא בישראל. והתנסויותיה רשמיה עם הולדתה

בת להיותה התייחסותה את הן סמלים דרך בציוריה

התייחסותה את והן שלו מההיסטוריה וחלק היהודי לעם

יוצר. וכאדם ממשפחתה כחלק לעצמה האינדיווידואלית

השואה הקולקטיבית של העם היהודי מצד אחד ומותו של

אביה מצד שני עוררו אצלה ביתר שאת את הצורך למצוא

המצטיינים ציוריה והאינסופי. השופע בטבע חיזוקים

לפני מתחת קריאה מצריכים מגוונות, טכניות ביכולות

השטח ויכולת אינטרפרטציה וקישור. ציוריה נובעים מתוך

שפע מצמיחה היא ולשמר. להנציח מחדש, לברוא רצון

מפני הפחד על להתגבר כדי אובססיבית, ביצירתיות

הקמילה והמוות.

"העונה החמישית"

"הדקל"

98תערוכות

“מראה אדם – מראה מקום”

יעל גולדמן, אוצרת התערוכה

באוניברסיטה העברית תולדות האמנות למדה רוס שולה

בירושלים.

פיסול וציור אצל אמנים ישראלים ידועים.

חברה בארגון הציירים והפסלים IMPACT ובאגודת הציירים

והפסלים גבעתיים רמת-גן.

משתתפת בפרוייקטים אמנותיים שונים.

עזבה החינוך במשרד בכיר ניהולי בתפקיד עבודתה את

רוס כדי להתמסר לאמנות.

ברישום ראשית צעיר. בגיל לעסוק שולה החלה בציור

ואקוורל ובשנים האחרונות מציירת בצבעי שמן על בד. ציוריה

הפיגורטיביים של שולה מושפעים מהציור האימפרסיונסטי

והאקספרסיונסטי. ע”י שימוש וערוב מספר קטן של צבעים

והנחת שכבות צבע בשפכטל היא מגיעה לתוצאה הרצויה

להעלאת חוויותיה מנוף ילדותה ואהבתה הגדולה לנופי ארץ

ישראל.

מזיכרונות הוריה בית את שולה מתארת מציוריה בחלק

ילדותה. אחד מציוריה

מתאר את סלון הבית ואת קירותיו המכוסים ציורים מעשי

ידיו של אביה, תמונה אחרת מראה את המטבח מנקודת

מבט מהחוץ אל הפנים, מהחצר זרועת עצי התפוזים דרך

המשפחה יושבת שבו הצצה, כעין תוכו, אל רחב חלון

לארוחה.

ביתה את הדרך בתיאור עוסקות נוספות תמונות שתי

תיאור רוס, אותן מכנה כך הביתה”, “הדרך שולה של

מדהים של מסלולי נסיעה מהירים ועיר על בניניה ומגדליה

המוארים לעת ערב. הציירת הצליחה להעביר אל הצופה את

סמטה בירושלים שולה רוס

99תערוכות

של הזוהר והיופי הדינמיקה

ומתקרבת המתרחקת העיר

לסרוגין.

הציור בעבודות ימצא הצופה

רעננות והומור.

הביא בחומר לעסוק הדחף

בשנים רוס, שולה את

בברונזה, לפסל האחרונות,

רוב ואבן. גבס אלומיניום,

צורני- בסגנון הם פסליה

מימד נתן פיסול פיגורטיבי.

נוסף ואקספרסיבי נפחי

לנושאים ולמוטיבים שבציוריה:

משפחה, ילדות, נשיות, -

זוגיות

וריקוד. מוסיקה וכן ובגרות

חלק מעבודותיה הן תבליטים.

להפשטה. המעבר ניכר האחרונות הפיסול בעבודות

אחד מפסליה המרשימים של רוס הוא “ידיים”, פסל העשוי

מעלה כלפי מושטות ידיים המתאר ונחושת מאלומיניום

החיים, לעבר מה דבר כמשחררות תפילה, כנושאות

החופש, ככמיהה, כתקווה.

רבות קבוצתיות בתערוכות השתתפה האחרונות בשנים

בארץ ובחו”ל.

תערוכות יחיד:

2007 בית איש הענבים – יפו.

2010 גלריה עמליה ארבל ת”א

2012 גלריה “אפרת” ת”א

תערוכות קבוצתיות נבחרות:

ROME_COLLEZIONISTA גלריה

GALLERY Z PARIS

יריד” צבע טרי”

PARIS ”גלריה “זכרון העתיד

HARBIN SHANGHAI תערוכה נודדת בסין

גלריה “מגדלור” יפו

משכן האופרה ת”א

ועוד תערוכות רבות בארץ ובחו”ל.

בפריס שיצא הישראלי האמנים בספר נכללות עבודותיה

ב-2008 ובספר “אמנות ישראלית – נגיעה אישית”.

שוק מחנה יהודה שולה רוס

חדר משלה שולה רוס

100תערוכות

“משחקי צבע ואור”אוצרת אורית פיטשון

פתיחת תערוכת הצילומים של לירית שפיר שמש.

“אמא של לירית, כלילה, היא סוג מיוחד של מלאך שנקלע

בודדים ימים פתיחתה. לאחר קצרה תקופה שלי לגלריה

הייתה זו מבחינתי לירית. את להכיר זכיתי מכן לאחר

הרגישות את אהבתי ראשון. ממבט אהבה ונשארה

המוזיקה הזוויות, הצבעים, את בפניי, שהציגה בצילומים

שנובעת מתוכם.

לירית מעולם לא קיבלה הכשרה מקצועית. היא משתמשת

לפתוח שלה ובעיניים שלה, החיים בשמחת שלה, בלב

לפנינו צוהר חדש לחיי היום יום, לסצנות פשוטות ורגילות

העמוס יומנו סדר בתוך מהן להתעלם נוהגים שרובנו

זווית ראייה לירית לנו כמובנות מאליהן. בכישרונה מביאה

חדה ובהירה דרך עדשת המצלמה.

לירית, כאישה שכל חייה מתמודדת עם לקויות של ראייה

- האוזניים ואת העיניים את לנו פוקחת שמיעה, ושל

לראות, להקשיב וליהנות מהיופי הסובב סביבנו. אני רואה

בה אמנית לכל דבר, הלקויות אינן עומדות בדרכה כמכשול.

התערוכה היא תערוכת הבכורה של לירית ומהווה עבורה

עץ מכושף בלבן ובגוונים לירית שפריר שמש

ערב ירוק ורטוב לירית שפריר שמש

101תערוכות

ממקומות מגיע שלה הצילום ילדות. חלום של הגשמה

נקיים של יופי ואסתטיקה אינטואיטיביים.

דרך להכיר שווה סיפורה, ואת לירית את מכיר שלא למי

ואור. כל פוסט מלווה כתיבתה המרגשת בבלוג שלה קול

בצילומים שלה, כל מילה וסיפור מקבלים ביטוי בתמונות.

את לירית הכרתי מחוץ ל”קפה דה מרקר”, אצלי בגלריה

נפלאה בצלמת שמדובר הבנתי ההכרות לאחר ברעננה.

קולה. ישמעו את דופן שחשוב שאנשים יוצאת ובאישיות

ומוכשרת, רהוטה וכותבת מצוינת צלמת היותה מלבד

שלה הדרך וראייה, שמיעה לקויות עם מתמודדת לירית

לעצור ללקויות נותנת לא היא השראה, מעוררת בחיים

בעדה והתוצאות מדברות בעד עצמן.

שלה הייחודית הראייה

וההקשבה שלה לסביבה יוצרים

צילומים מרהיבים ומרגשים.

המשך היא עבורה המצלמה

שלה, הגוף של שלה, ישיר

ודרכה ממנה חלק היא

את ומבטאת מעבירה היא

חוויותיה.

להציג חלמה כילדה

המציאות ציורים, תערוכת

שכן מהחלום רחוקה אינה

מגלה בצילומיה התבוננות

לפריים ציורית מאוד גישה

מהקומפוזיציה המצולם,

והאור”. הצבע למשחקי ועד

1 טירן( קומה )בית 1 גלריה פיטשארט ברעננה, המסגר

חדר 102, רעננה.

העץ והחתול לירית שפריר שמש

לירית מחזיקה תמונה בפתיחת התערוכה "משחקי אור וצל"פארק אוטופיה, ירוק ונעים לירית שפריר שמש

102תערוכות

בעין פקוחהיהודית מליק-שירן

נחום )צ’רי( צ’רניחובסקי

של אמנים כולנו בכך המתבונן, בעיני שהכל לומר “נהוג

החיים.

באמנות הצילום והציור מוצא האמן רגעים אותם הוא בוחר

להנציח”

רגישה פקוחה בעין והאנושי הדומם בטבע מתבונן צ’רי

ומיוחדת.

תחת ידו של צ’רי נצבעים מחדש נופים פתוחים ואורבניים,

כמו ועומק הבעה מתמלאים ועצים אנושיות דמויות

מספרים סיפור חיים גדול ברגע אחד קטן.

צ’רי לומד וחדשנות בהתפתחות נלאה בלתי צורך מתוך

ומנסה לעומקם, וטכניים אמנותיים מדעיים נושאים

ליישמם בתחומים בהם הוא עוסק. לאחר שיצא לגמלאות,

המשיך ללמוד וליצור תוך שימת דגש על צילום אמנותי וציור

ומה שביניהם.

בצילומיו לאורך השנים בולטת זווית ההסתכלות המיוחדת

שלו. בציוריו מורגש הרצון להשלים ולתת פן אחר שלא בא

לביטוי בצילום.

יותר צילומיו הפכו בציור, והתנסות בלימוד ככל שהעמיק

ויותר בעלי אופי ציורי. המתבונן בצילומים מתקשה לדעת

אם לפניו צילום או ציור.

פעם אהבתי מאת נחום צ'רי

103תערוכות

התקהלות מאת נחום צ'רי

האדם וגנו מאת נחום צ'רי

104תערוכות

דיוקנאות פנים מאת עירית כרמון-פופר

שמרית יריב, ילידת 1974, חיה ויוצרת בירושלים.

1995-1998: האוניברסיטה העברית בירושלים: BA למדה

פילוסופיה ותולדות האמנות

1998-2003: “בצלאל”, המחלקה לאמנות

תערוכות יחיד

Faith” :2008”, מוזיאון האמנות ריברסייד קליפורניה

2008: “זכר דיוקן”, גלריה אלה, ירושלים

2009/10: “פנים”, בית האמנים, ירושלים

כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות, בין השאר בלוס

ותל-אביב. ירושלים סקרמנטו, יורק, ניו יוסטון, אנג’לס,

ארה”ב כולל ובעולם בארץ באוספים נמצאות עבודותיה

והונג קונג.

עבודות מבחר מציגה היא האדם”, “טבע בתערוכה

שנושאיהן דיוקן וטבע.

כחיקוי לא שנים, מספר אותה מעסיק הדיוקן נושא

מהותו האדם, בטבע להעמיק כניסיון אם כי ריאליסטי,

ונפשו, ולהקיף אספקטים של יופי, מיניות וזיכרון. העבודות

מנסות לתת ביטוי לממד הזמן ולמעגל החיים והמוות.

מציירת – והריסה” “בניה של בטכניקה משתמשת היא

ו”הריסה” טשטוש לצד וברורות עזות מכחול במשיכות

בעזרת סכין ציירים וכתמי צבע.

היא כאן וגם ועצים, טבע בנושא גם עוסקת לאחרונה

את ולגלות – “הנשמה” – “המהות” את למצוא מנסה

מעגל החיים שבטבע ובעצים.” אני נפעמת ממראה הגזע

ומרשת הסבך שיוצרים הענפים של העץ, המשול האיתן

בעיניי לאדם על כל מורכבותו.

שמרית יריב משתמשת במגזינים של אופנה ואמנות כנקודת

מוצא לציורים שלה: דיוקנאות של נשים צעירות יפות, סמלי

תשוקה שמבטן פתייני, לצד דיוקנאות של גברים מבוגרים

הנביא. דמות על כפרפראזה ומשיחי, מהורהר במבט

מקורו של פורמט הדיוקן החוזר ונשנה בפרוטומה הרומית,

שהוגדלה לתיאור בחצי גוף בעידן הרנסנסי ונפוצה עד היום.

אינדיבידואליזם מוקפד, ריאליזם הם: הבולטים מאפייניה

וחזות של עוצמה. זה בצד זה שוכנות להן איקונות פוסט

וחוכמה הגות ושל מחד ומין יופי של מוערצות מודרניות

מאידך, מתוך ניסיון לשבש את הניגודים המוכרים; לטשטש

את הסטיגמות הקלאסיות המבדילות בין בזות וטוהר, ובין

פיזיות ומטאפיזיות.

ההופעה של אישה צעירה בצד אדם מבוגר מעלה על הדעת

את הסיפור “סוזנה והזקנים” המתאר את סירובה העיקש

של סוזנה היפה להתמסר לשני זקנים מציצנים שחושקים

בה, למרות איומם בהוצאת דיבה. סיפור זה הלקוח מתוך

הספרים החיצוניים מחזק את הדיון על ייצוג דמות האישה

בכלל והעירום הנשי בפרט מנקודת המבט הגברית. אמנם

מבוססים הדימויים אך אישה, אמנית ציירה הציורים את

מוחקת יריב גבר. של מבט מנקודת מגזינים צילומי על

ו”מלכלכת” את הצילומים במשיכות מכחול אקספרסיביות

האלימות הג’סטות גסים, המאזכרים את צבע ובטפטופי

בציור של אמן האקספרסיוניזם המופשט האמריקני, וילם

דה קונינג )1904-1997(. פרשנותן של הג’סטות נעה על

ופגיעה אלימה. זוהמה והסוואה לבין הסקאלה שבין כיסוי

בשני המקרים - איקונוקלזם.

דימויים של שפה מתוך לקוחות המצוירות הנשים

במבט ההתמקדות וכחפצים. כאיקונות המתפקדים

באמצעות הדימוי למחיקת במקביל מינית אקסטזה של

משיכות מכחול מבטלת הבנייה זו, שכן דמות האישה

התבוננות מאת שמרית יריב

105תערוכות

רבות אמניות פעיל. במצב אלא סבילה אינה המוצגת

מייצגות את גוף האישה כתיקון מתוך רצון לנכס לעצמן את

גופן ולהציגו כפי שהן חוות אותו, גם במובן המיני הנקשר

לאורך ההיסטוריה הפטריאכאלית הנוצרית לחטא ולבושה.

המבט האקסטטי, שאינו פורנוגרפי בהכרח, כמוהו כמבט

את פוגש שאינו למרחקים, הניבט המהורהר הפילוסוף

לכפות ניסיון מתוך זאת עצמו; את לא גם ומכאן האחר

ויזואליים קודים השוברת חדשה התבוננות הצופה על

מוטבעים. הדיוקן הנשי המודע לעצמו, המעז להישיר מבט,

בולט לעומת זה הגברי שמבטו מבויש ונכלם, המציג עצמו

תחת אמתלה פילוסופית שהצדקתה מוטלת בספק.

הציורים מתכתבים עם עבודתה של האמנית האמריקנית

סינדי שרמן )נ. 1954(, שמצלמת את עצמה במגוון דמויות

נשיות ארכיטיפיות הלקוחות בין השאר ממגזינים, קולנוע,

טלוויזיה ואגדות עם. תוך כדי כך מעבירה שרמן ביקורת על

ההיסטוריה. לאורך נשים שמילאו החברתיים התפקידים

הדיון ניסוב סביב האופנים שבהם ייצוג המבט הגברי מעצב

את תפיסת האישה את עצמה. הפער בין הידיעה ששרמן

כדיוקן שלהן הזיהוי חוסר ובין הדמויות לכל המודל היא

יריב, עצמי, מאפשר את הביקורת הג’נדריסטית. גם אצל

של כפטישים בשימושם הדיוקנאות של המקור חשיפת

יופי ותשוקה מאפשרת את ההיגד הביקורתי ומבטלת את

המחשבה על מציצנות. בשני המקרים, מאתגרים הדימויים

את המודל האוטוביוגרפי השגור של דיוקן עצמי נשי.

רבים בלשון פנים למילה המתייחסת התערוכה כותרת

]Faces[ במובן של מבט חזיתי, כמוה כהגדרה המבקשת

זיכוך והתמקדות בדימוי המשתקף. כפל משמעות מתקיים

כאשר המילה נקראת כפנים בלשון יחיד ]Interior[, שהרי

פני האדם המעידים על היות הניצב מסך חיצוני, מתקבלים

לתאר באים אינם הציורים פנימיות. של לקיומה במקביל

ישן חזק מאת שמרית יריב

בהייה מאת שמרית יריב

106106

על המדףבקורת ספרי ילדים ונוער

בהם, הטמונה הזיהוי יכולת למרות ספציפית, דמות

איקונה. או כסמל דיוקן, כמהות של יותר אלא משמשים

יש מן הדיוקנאות למרות ההעתקה המימטית, בכל אחד

מסמנת האחר של דמותו באמצעות עצמי. לדיוקן דמיון

האמנית את דמות האני, ומצמצמת את הפער בין אובייקט

לסובייקט.

המראה” ל”שלב מתייחסת למחשבה נוספת נקודה

כתהליך הסובייקט התפתחות את המנסח הלאקאניאני,

לתינוק שמתגלה האחר של דמותו מול אל דיאלקטי

לראשונה בהתבוננותו במראה.

העצמי שתחושת הטענה עם מתמודדת האמנית

המשתקפות דמויות עם מהזדהות בנויה הסובייקטיבית

הפנים כאשר האותנטי, מהעצמי ומתרחקת במראה

המצוירים אינם באמת פניה שלה, אלא הפכו לפניהם של

אחרים בהם חוזרת ומשתקפת דמותה הייחודית.

מעבר לדיאלוג המתקיים בין דימוי פיגורטיבי אנליטי לדימוי

מופשט אקספרסיבי, תפקידו של הצבע הלבן הבולט אינו

חד משמעי. הוא מתפקד כסמן של אור בציור, הוא מתפרש

של הטהורים בערכים פגיעה יכולת בעל זיהום, של כסוג

הדעת על מעלה והוא בדיוקן, המתקיימים ורוחניות יופי

העתיק; המצרי בסגנון מוות מסיכת בעיקר מסיכה, פני

בעיסוק וגם באיקונוקלזם גם נקשרת למוות התייחסות

הדמות וטשטוש השכחה העלאת באמצעות בזיכרון

המוכרת. יריב מכנה אותן “דיוקנאות זיכרון”, כמאזכרות את

האיקונות הקלאסיות וכמתייחסות לממצאים ארכיאולוגיים.

המוות במקרה זה, מופעו דואלי - הרס הקיום הפיזי מחד

והקנית מהות טרנסנדנטאלית מאידך. האם עסקינן באבל

על יופי ותשוקת נעורים שהזמן ממוסס? או שמא בהדגשת

הבל החן ושקר היופי?

צדודית מאת שמרית יריב

התמקדות מאת שמרית יריב

פני העץ מאת שמרית יריב