סיכום סוגיית אמונת חכמים

בס"ד

- סיכום חכמים אמונת סוגיית(9-13)עמ' שלישי הכוזרי, מאמר ריה"ל, ספר

הקראים פני על לחז"ל שיש יתרונות ארבעה

נשענים הם אך, למעשה, גם חז"ל של לפרשנות ומתנגדים שבכתב התורה את מקבלים הקראים של פרשנותם את להעדיף יש מדוע נימוקים מספר מציין לתורה. ריה"ל חכמיהם של פרשנותם על

הקראים: פרשנות פני על חז"ל

מעטים הקראים וחכמי רבים היו חז"לא.

בלבד סברותיהם על נשענים הקראים ואילו נבואית מסורת על נשענת חז"ל סברתב.

"תורה כפי התורה של והעקרוניות המרכזיות בנקודות מסכימים חז"לג. אחת שנאמר: פרטים. לגבי גם ביניהם חלוקים הקראים חכמי אחד" ואילו ומשפט

השכינה בהשראת הסתייעו חז"לד.

מסיוע הגדול( נובעת הדין )בית חז"ל סמכות שמקור ומסביר האחרונה הנקודה את מרחיב ריה"ל שבעל התורה פרטי רב )שכן מסיני מסורת על מבוססת שבע"פ שהתורה בכך ביטוי לידי שבא אלוקי

שבע"פ( ועל פירושה עם יחד שבכתב התורה את לימד שהוא בשעה במדבר משה ידי על נקבעו פה המקדש: לבית סמוך הגזית בלשכת שישב בזמן הגדול ביה"ד על ששרתה האלוקית ההשראה של מחייב תוקף חז"ל ההלכתיות של לפסיקות מעניק הזה האלוקי ה'". הסיוע יבחר אשר "במקום

ונטילת חנוכה נר כמו מדרבנן מצוות במצוותיו" על קדשנו "אשר לברך יכולים שאנו הסיבה וזו מצוה הסיוע )כאשר לגלות היציאה לאחר שנקבעו ישראל חכמי של ההלכתיות כך, לפסיקות ידיים. משום

. מנהג או תקנה נקראים והם עליהם מברכים אנו יותר: אין נמוך הלכתי מעמד פסק( יש האלוקי

עליו תוסף נאמר: "לא בתורה, והרי כתובות שאינן מצוות לחדש חכמים יכלו השאלה, כיצד נשאלת התורה מצוות את ישנו )שלא העם להמון נאמר זה שציווי היא ריה"ל ממנו"? תשובת תגרע ולא

הנבואית מהמסורת סמכותם את אשר, כאמור, שואבים לחכמים הקראים( ולא שעשו מדעתם, כפי לתורה. יתרה כתוספת נחשבים הם ואין תורה לדברי שקולים דבריהם האלוקית, ולכן ומההשראה

זכו לו הנבואי הסיוע ובגלל הרבה חוכמתם הרב, בגלל מספרם בגלל טועים שחז"ל יתכן מזו, לאהרמב"ם(. לשיטת בניגוד וזאת ההלכה בפסיקת סמכות לנבואה יש ריה"ל שיטת לב! עפ"י )שים

והלכה / נבואה רמב"ם

(14-16)עמ' המשנה לפירוש רמב"ם, הקדמה

הלכה: בעניני הנביא סמכות

קובע היא". לפיכך בשמים שנאמר: "לא ההלכה, כמו בפסיקת החכם פני על עדיפות אין לנביא בעלי החכמים אל אותנו הפנה הנביאים, אלא ה' אל אותנו הפנה "לא הלכה שבעניני הרמב"ם הוא הנבואה, הרי בדרך לו נמסר התורה מן מסוים שדין נביא יאמר וההקש". לפיכך, אם הסברא

דבר לשנות יכול הלכה: הוא בעניני אחד יתרון רק יש בתורה. לנביא מופיע זה דין אם גם שקר נביא לה' מחוץ קרבן הקריב כאשר אליהו שעשה זרה(, כפי עבודה לאיסור )פרט שעה בהוראת מהתורה

לציית חובה זה מואב. במקרה במלחמת פרי עצי להשחית ציווה כאשר אלישע שעשה למקדש, וכפי שנאמר: כפי מיתה בתורה, חייב שכתוב מה עפ"י לנהוג רוצה זאת, אלא עושה שאינו ומי לנביא יח', יט'(. "ובזה מעמו" )דברים אדרש אנכי בשמי ידבר אשר דברי אל ישמע לא אשר האיש "והיה

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 1

סיכום סוגיית אמונת חכמים

כשאר הוא הרי בתורה ובהתבוננות ובהקש בעיון בתורה, אבל האדם בני משאר הנביא נבדל בלבדנביאים". שאינם לו הדומים החכמים

וסמכויותיו הגדול הדין / בית רמב"ם

(28-35א'-ג' )עמ' ממרים, פרקים רמב"ם, הלכות

חוק ומהם ההוראה עמודי והם פה שבעל תורה עיקר )=סנהדרין( הם שבירושלים הגדול הדין "בית בלא עובר כהוראתם עושה שאינו מי ו"כל בקולם לשמוע עשה ישראל" ומצוות לכל יוצא ומשפט ממרא(. בתורה: זקן המכונה )והוא בחנק מיתה חייב לדעתם בניגוד הלכה שפוסק , וחכםתעשה"

"מכווץ" הרמב"ם )כאן פה שבעל התורה חלקי מחמשת אחד בכל שלהם לפסקים לשמוע חובהדבריםא.לשלשה: החלקים חמשת את מקובלים - פירושים מסורת שמועה, דהיינו מפי שלמדו

צורך פי על לתורה סייג שעשו דברים ג. המידות. בי"ג מחודשים פרושיםב.מסיני. למשה והלכה ,ג. חלקיורוך" - אשר התורה פי בפסוק: "על רמוזים הללו החלקים ותקנות. שלשת גזרות – השעה

בהקדמה (. כאמורא. חלקלך" - יגידו אשר הדבר , "מןב. חלקיאמרו" - אשר המשפט "ועל תתכן החלקים בשאר ואילו מחלוקת תתכן א'( לא )חלק במסורת שהתקבלו למשנה, בדברי

רבתה הגדול הדין בית "משבטלהגדול. אולם, הדין בבית הדעות רב פי על אותה ומכריעים מחלוקת אחר הלך תורה "בשלהוא: הפסיקה עיקרון מחלוקת או ספק של במקרה ולכןבישראל" מחלוקת

.המקל" אחר הלך–דרבנן( )=דין סופרים המחמיר, בשל

קיים: היה הגדול הדין שבית בזמן דין שינוי או ביטול

לאא' שבחלק מובן רק והחכמים במסורת שהתקבלו דברים אלו שכן ביטול או שינוי שייך הלאה. אותם מעבירים

אם גם לו שקדם בי"ד של פסק לבטל דין לבית אפשרות במידות( יש שנלמדו )דיניםב' בחלק הפסוקים. דרשת פי על הדין את לסתור בסיס לו יש ובמנין, אך בחכמה מהקודם גדול אינו

ידי על רק הדין את לבטל ניתן ישראל בכל והתקבלו פשט הדבר ותקנות( אם )גזרותג' בחלק הדור חכמי )=כלומר, מנין ובמנין הדין( בחכמה את )שקבע הקודם הדין מבית שגדול דין בית

לעשות בכדי נקבעו התקנה או הגזרה הגדול(. אולם, אם הדין בית של החדש לדין שמסכימים שלא תקנה או לבטל. גזירה אפשרות שום ישראל, אין בכל פשטה והיא דאורייתא לדין סייג

הציבור רוב כן אם אלא הצבור על גזרה גוזרים "איןשהרי: שאליה מתבטלת בישראל פשטהבה". לעמוד יכולין

כמו שעה בהוראת זמני דאורייתא, באופן ואפילו דרבנן דין כל לבטל הגדול ביה"ד בנוסף, יכול( נביא(.

תגרע ולא עליו תוסף "לא של בעיה בכך אין חדש דין קובעים או דין מבטלים ביה"ד כאשר סייג בבחינת הוא דאורייתא, אלא דין עצמו הוא שלהם שהדין אומרים אינם שהם ממנו". בתנאי

מסוימים. בתנאים לשינוי ניתן לעולם, אלא קבוע אינו והוא לתורה

ודינו: החכמים דברי את מקבל שאינו מי הגדרת

מוות. ודינו ישראל בכלל ממנה. אינו חלק או פה שבעל התורה את מקבל שאינו - מי אפיקורס

נחשב טועה. הוא שאביו שידע מבלי אביו בדרך וחונך שגדל האפיקורס של - צאצאיו שנשבה תינוקבתשובה. להחזירו ומצווה כאנוס

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 2

סיכום סוגיית אמונת חכמים

ומורה הגדול ביה"ד של הלכה פסק על חולק אך פה שבעל התורה את המקבל - כם ממרא זקן חלק מוסמך, הוא חכם תנאים: הוא ארבעה שהתקיימו בתנאי מוות כדבריו. דינו לעשות לאחרים

רק לא והוא הגזית בלשכת יושבים שהם בזמן הסנהדרין על חטאת, חולק ושגגתו כרת שזדונו בדבר שלא או להוראה הגיע שלא חכם תלמיד שלו. אבל הפסק עפ"י לעשות לאחרים מורה אלא חולק התנאים, אחד התקיים שלא משום אותו ממתים שלא ממרא ממות. זקן - פטור כמותו לעשות הורה

שלילית. השפעה יהוו שלא ללמד, כדי מהם ולמנוע לנדותו הגדול הדין לבית יש

חז"ל לאגדות / היחס רמב"ם

(21-23)עמ' חלק לפרק רמב"ם, הקדמה

חז"ל. לאגדות ליחס בקשר ישראל עם בקרב נפוצות גישות שלש מתאר הרמב"ם

חז"ל, אגדות כל את ומבינים כבוד ביראת ולדבריהם לחז"ל מתיחסים זו כת - אנשי הראשונה הכת הזאת, עניית "והכתוהמוזרים, כפשוטם. להגיון מציאותיים, המנוגדים הבלתי הדברים את כולל

חז"ל, הם דברי את לכבד הטובה כוונתם מזו, מתוך ויתרהסכלותם" בגלל עליהם לרחם הדעת, יש דברי את להבין הדלה, מסוגלים שהם, בדעתם סוברים שהם משום אותם ומבזים משפילים למעשה

סברו. או אמרו שהם יתכן שלא דברים אמירת לחז"ל ומיחסים חז"ל

בחז"ל לזלזל אותם מובילה זו שהבנה כפשוטם, אלא חז"ל דברי את מבינים הם - גם השניה הכת אלו הדעת. אנשים על מתקבלים ואינם הגיוניים שאינם דברים אמירת להם מיחסים שהם משום

המעלה רמי אנשים כלפי מתפרצים שהם ארורה, לפי כת "והםמחז"ל, יותר חכמים שהם חושבים. החכמים" אצל חכמתם נודעה שכבר

אנשים הם שחז"ל מבינים זו כת הרמב"ם. אנשי השקפת לפי הנכונה הגישה - זו השלישית הכת אפשריים( ובלתי הגיוניים )בלתי נמנעים שהם דברים שיש להם ברור זאת עם ויחד וחכמים גדולים

כמשל זה דבר להבין שיש להם בפשוטו, ברור כנמנע שנראה דבר חז"ל בדברי מוצאים הם ולכן, אם אפשריים, אין בלתי שהם מדברים שאמרו מה וסוד, ושכל פשט חז"ל בדברי שיש אצלם "ונתבררהגדולים." החכמים דרך היא וכך והמשל החידה דרך על אלא בכך דבריהם משמעות

תורה תלמוד / מצוות רמב"ם

(36-39)עמ' תורה תלמוד רמב"ם, הלכות

לימוד ידי על אליה להגיע שניתן הגבוהה הרוחנית למעלה להגיע לזכות יכול מישראל אדם כל גדול, לכהן קודם חכם ותלמידישראל" לכל ומוכן ועומד מונח הוא הרי תורה "כתרשכן, תורה את עליו ודרשו בתורה עוסק שאינו לאדם רבה בחומרה התיחסו ממזר. חז"ל הוא אם אפילו

ה' בזה". דבר הפסוק: "כי

הוא אם ולכן מעשה לידי מביאה שהיא משום המצוות כל כנגד שקולה תורה תלמוד מצוות תחילת לימודו. ואף את יפסיק - לא אחרים ע"י להעשות שיכולה אחרת מצוה לפניו ויש לומדמעשיו. על אח"כ ורק לימודו על הוא האדם של הדין

העולם מהנאות דעתו את ולהסיח תורה ללימוד להתמסר צריך תורה לכתר לזכות הרוצה אדם אשנה, תאמר: לכשאפנה ולא עראי ומלאכתך קבע תורתך "עשהאחרים: ומעיסוקים הזה

בגסי נמצאים אינם תורה "דבריהענווה. מידת בעל להיות האדם על ובנוסףתפנה" לא שמא החכמים, ומסיר רגלי בעפר רוח, שמתאבק ושפל בדכא לב, אלא גבה כל בלב ולא הרוח

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 3

סיכום סוגיית אמונת חכמים

עוסק ולילו יומו ושאר חייו כדי מעט יום בכל מלאכה ועושה מליבו הזמן ותענוגי התאוותבתורה".

התורה: "אין את ללמוד מנת על אפשרי מאמץ כל העושה באדם רק מתקיימים התורה דברי החכמה". באהלי עצמו שממית במי אלא מתקיימת התורה

למי היא גדולה "מעלה שכן הצדקה על לסמוך ולא עצמו את לפרנס הלומד על זאת, גם עם זה "הריאחרים, ציבור מספי או הצדקה מן שיתפרנס שחושב ומיידיו" ממעשה מתפרנס שהואהבא". העולם מן חייו ונטל לעצמו רעה וגרם הדת מאור וכבה התורה את ובזה השם את חילל

בקול וללמוד בצנעה המדרש, ללמוד בבית או הכנסת בבית בלימוד: ללמוד להצלחה עצות בלחש. ולא

ושמאל" )עמ' ימין לך יגידו אשר הדבר מן תסור י"ז, י"א: "לא רמב"ן, דברים40)

לנו נראה אם אפילו הגזית בלשכת יושבים בעודם שנאמרו הגדול ביה"ד חכמי דברי בקול לשמוע יש שמא לחשוש הלכה. ואין בעניני בעם ומחלוקת פילוג של מצב למנוע שה' רצה טועים, משום שהם

לחכמי חסידיו", כלומר, יש את יעזוב ולא מקדשו משרתי על השם ש"רוח משום טועים באמת הםלטעות. יגרמו שלא משמים סיוע ישראל

(41)עמ' זוממים עדים י"ט, י"ט: מצוות רמב"ן, דברים

עפ"י להורג יוצא מפשע חף שאדם מצב יווצר שלא לדיינים שה' מסייע לעיקרון דוגמה מהווה זה דין לעשות שזממו דין אותו את לעדים עושים כלל שבדרך הוא זוממים בעדים מוטעה. הכלל פסק

שקר( )עדות הזוממים העדים העידו שעליו האדם נהרגים", כלומר, אם - אין "הרגו לנידון. אבל נידון לאותו ה' איפשר הוא, שאם לכך יומתו. ההסבר לא עצמם הם עדותם עפ"י להורג הוצא כבר

)למרות מוות עונש זה לאדם כשפסקו טעו לא והדיינים הנכון הדין ה' וזהו רצון היה שזה הרי למות שהקב"ה ישראל, וההבטחה בשופטי גדולה מעלה זה כל "והנהשקר(. היתה העדים של שעדותם

המשפט". בדבר ועימהם ידם על מסכים

(42-43)עמ' רבים אחרי הטיה עח', מצוות החינוך, מצוה ספר

משום הרוב פי על לפסוק יש תורה בחכמתם, מדין השווים חכמים קבוצות בין מחלוקת יש כאשר#תשכן, צודקים שהרוב להניח יותר שסביר $י ו הדעות שריבוי התורה הודיעתנו בקרוב או החכמה "בה$ש% הדת קיום את לחזק נועד הרוב דעת פי על להכריע . הציווימהמיעוט" יותר האמת אל לעולם יסכימו

שבפרוש עכשיו "אבלישראל. בעם פילוג יגרם ובכך דעתו פי על ינהג אחד שכל מצב מניעת ידי על לזוז לנו ואין בה גדול קיומנו והוא לכולנו אחת תורה יש – החכמים רוב דעת את בה לקבל נצטוינו

כלומרףמה". ויהי מדעתם יהיה עליהם זה ובמקרה בקולם לשמוע עלינו טועים הם אם אפילו עלינו. ולא החטאת

(44-45)עמ' זמן בכל דין בית בקול תצה', לשמוע החינוך, מצוה ספר

התורה מן שלמדו בדברים ובין מדעתם שאמרו בדברים הגדול, בין ביה"ד בקול לשמוע עלינו מצווההפירוט בי"ג הרמב"ם לדברי זהה החינוך בספר הגדול ביה"ד סמכויות של ההלכתי המידות.

הסנהדרין: ביטול לאחר גם קיימת הדור גדולי בקול לשמוע ב'. החובה פרק ממרים בהלכות

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 4

סיכום סוגיית אמונת חכמים

זה עשה - מבטל יורו אשר בכל התורה בחכמת שבדור הגדולים לעצת שומע ואינו זה על "והעוברדעת." בו שעש מי לכל הדבר בו, ידוע נשענת שהתורה החזק העמוד מאוד, שזהו גדול ועונשו

(46-47)עמ' מדבריהם לסור תצו', שלא החינוך, מצוה ספר

מנת טועים, על שהם במקרה גם ישראל חכמי בקול לשמוע מצוה עח'(, יש )מצוה לעיל כאמור לנו ראוי - אין הדברים מן אחד בדבר טועים הם יהיו "שאפילווהעם: התורה אחדות על לשמור הטובה דעתם תחת מסורים הכל ויהיו אחת טעות לסבול וטובכטעותם, נעשה עליהם, אבל לחלוק

האומה והפסד העם לב וחילוק הדת חורבן יהיה דעתו, שבזה כפי ואחד אחד כל שיעשה , ולאתמידלגמרי".

עפ"י ההלכה נפסקה עכנאי' שם של 'תנורו בסיפור הענינים מהלך את להבין ניתן זה עיקרון פי על מיעוט. לאחר בדעת שהחזיק ר' אליעזר פי על שנעו וניסים קול בת ונגד החכמים רוב דעת

שהיתה )משום האמת נגד שהפסיקה בני". כלומר, למרות הקב"ה: "נצחוני אמר ההלכה שנפסקה של העיקרון את לשמר כדי המוטעית הרוב הכרעת את ה' קבל זאת בשמים( בכל שנפסק מה נגד

החכמים. רוב לקול השמיעה

יטעו: לדברי שהחכמים האפשרות בענין הרמב"ן לדברי החינוך דברי בין להבדל לב שים גם כתב )וכן השמים מן סיוע יש כי אפשרי בלתי עד קטן הוא לטעות הסיכוי הרמב"ן

כמצוותם לעשות עלינו זאת ובכל יטעו שהם אפשרות יש החינוך ספר לדברי ריה"ל( ואילוישראל. אחדות את לשמר מנת על

(52-56)עמ' עשר האחד הר"ן, הדרוש ניסים, דרשות רבנו

הדיינים ושל המלך של השיפוט שעריך" - סמכויות בכל לך תתן ושוטרים "שופטים

פי החברה. על בני בין היחסים את מסגירים אשר ומשפטים חוקים של מערכת חייבת חברה כל את לשפוט כדי הוא מינוים "תכליתוהמלך. הדיינים, משפטיות: הדיינים מערכות שתי קיימות התורה

סדרי התורה חוקי פי על צדק משפט לעריכת אחראים כלומר, השופטיםאמיתי" צדק משפט העם המלך, השופטים, וזהו את משלימה אשר נוספת משפטית מערכת בה. אולם, ישנה המופיעים הדין

אם רק ממונות בדיני אדם להרשיע אפשר המשפט הרגילים. למשל, בבית הדין לסדרי כפוף שאינו מצב למנוע כדי התראה שהיתה בלא גם להרשיע רשאי המלך ואילו העבירה ביצוע לפני בו התרו

טכניות. משפטיות בעיות בגלל עונשם את מקבלים שלא רוצחים ריבוי של

של לזו היהודית המשפט מערכת בין הבדל אין זה החברתי, ובענין הסדר שמירת על מופקד המלך השראת את - לאפשר ישראל עם את נוספת, המייחדת מטרה יש התורה למשפטי הגוים. אך

מושב מקום היה זו ומסיבה הדיינים מופקדים זה תחום האלוקי"( ועל הענין )"חול בישראל השכינה - לאמיתו אמת דין שדן דיין נאמר: "כל כך המקדש. ומשום לבית הגזית, צמוד בלשכת הסנהדרין

ז.(. בישראל" )סנהדרין שכינה משרה

... ומינוי בעצמם צודקים בלבד, שהם התורה משפטי לשפוט היה השופטים שמינוי : "נמצאלסיכום . כאשרהשעה" לאותה מצטרך שהיה מה )=החברתי( וכל המדיני הסדר תיקון להשלים היה המלך

התחומים. שני על הדיינים בישראל, מופקדים מלך אין

(78-80ב' )עמ' פרק לשמה התורה, תורה קוק, אורות הראי"ה

היא "תורה המושג משמעות בעולם, חוכמת גילוי לשם תורה ללמוד לשמה" מציאות "כיה' של מהחיבור חדש משהו נוצר תורה לומד אדם . כאשרבפועל" שתהיה ה' יתברך רצון הוא החוכמה

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 5

סיכום סוגיית אמונת חכמים

לידי בא לשמה התורה לימוד של זה התורה. מובן את מגדיל הלומד ובכך נפשו עם התורה דברי בלימוד גם התורה( אלא )מחשבה, מוסר, סודות התורה של הרוחניים הענינים בלימוד רק לא ביטוי

האלוקי האור ניצוץ את מגלה האדם זה שבלימוד )הלכה( משום התורה של המעשיים הענינים הרוחני הכח את מחזק לשמה התורה המעשה. בנוסף, לימוד עולם של הבריאה פרטי בכל שקיים

" ישראל עם של "רוחש משוםישראל", כנסת עם חסד עושים לשמה תורה כשלומדיםככלל: העוסק יחיד ... וכל רוחה מפרי הרוחנית בפרנסתם מתפרנסים שבניה מה ידי על מתחזקת האומה וכל... מהתורה מקבל שהוא הנשמתי המזון ידי על ישראל בנשמת חדש חיים כח מגלה הוא בתורה

. התורה" מן ידים ורפיון התורה שכחת הוא ישראל, מקורם ברוח לעולם שבאים הרפיונות

(87-88)עמ' ט"ו איש(, אגרת )החזון קרליץ ישעיה אברהם הרב

בתום ללכת היא לפנינו הישרה שכליות, "הדרך הוכחות על אמונתו יסודות את לבסס שניתן למרות את לקבל אותנו מחייבת זו שכלי. אמונה ממחקר ופשוטה" ולהתרחק שלמה אמונה ולהאמין לב

שבא לחכם רשות שאין באגדה, ולדעת והן בהלכה הן בדבריהם לפקפק ולא חז"ל של סמכותם הכח עם בשיתוף שבא נבואי כח )שהיא הקודש רוח היתה שלחז"ל משום עליהם לחלוק אחריהם

שכלו מעורבות ללא אלוקית השראה שהיא ממש לנבואה האדם, בניגוד של השכלית והיגיעה העיוניכופר. הוא ספק בהם מטיל או דבריהם על שחולק המקבל(. מי הנביא של

(89-90)עמ' ל"ג איש(, אגרת )החזון קרליץ ישעיה אברהם הרב

הדור גדולי הם התורה, ואלו בלימוד מעמיקים אשר סגולה יחידי על הקודש רוח ה' משרה דור בכל אשר הקודש רוח לאותה לזכות לו, עשוי לה' שיסיע ומתפלל בתורה שעומל ההלכה. אדם פוסקי

והאמיתי. הנכון הלכה לפסק להגיע אותו מכוונת

-91)עמ' חכמים אמונת בדבר מכתבמאליהו, דסלר, מכתב אליעזר אליהו הרב94)

טעמים: ממספר מסוים, וזאת בדבר טעו הקדושים ישראל גדולי שכל הטענה את לקבל אפשר אי

התהום עד ונוקב יורד היה שכלם ועומק מבהלת פקחותם היתה "הן, העצומה חכמתםא..הבנתם" בהירות דעת סוף על לעמוד שכמותנו לאדם אפשרות שום היתה ממש, ולא

הרגשת ועומק גודל את "...לראות, פוסקים שהם בשעה להם שיש האחריות תחושתב.פניהם". על שהיתה האחריות

החלטותיהם. בקבלת מהקב"ה לסיוע זוכים הם וכך עליהם שורה הקודש רוחג.

התפיסה כאשר גם תנאי ללא להם ולהשמע דבריהם את לקבל שלנו המחויבות נובעת כך ומוך מארועי לדבריו סיוע מביא דסלר הרבחכמים". "אמונתקוראים: אחרת, ולזה מורים שלנו והבנה "המוטעה" ההשתחואה שאי לאנשים נראה היה החוש פי שעל שלמרות רואים שבה אסתר מגילת

כאשר בקולו שמעו שלא זה היה שהגורם היא הצרה, האמת את שהביאה היא להמן מרדכי של באופן לציית עצמם על קבלו כאשר רק הגזרה מן נצלו אחשורוש. הם במשתה להשתתף שאין פסק

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 6

סיכום סוגיית אמונת חכמים

מה או הדור גדולי "טעויותיהם" של הגזרות. האם את מביא מה למדנו "כאןמרדכי. לדברי מוחלטהחכמים". באמונת זה ידי על ופוגמים מדומה בחוש שמראה מה פי על השטן להסתת שנפתים

(95-97)עמ' תורה שפירא, דעת אלקנה אברהם הרב

המציאות בהערכת מעמד לחכמים ישא.

מדיניות של כללים בנושאים גם אלא מובהקים הלכה בעניני רק לא הדור חכמי בקול לשמוע יש לגבי ישראל חכמי לבין המלך חזקיה בין שהיתה מהמחלוקת זאת חברתיות. רואים ושאלות מותר האם בשאלה הויכוח נבע )ומזה לא או ממשיים הם אשור שמלך של איומיו האם השאלה

בהערכת מעמד לחכמים שיש מוכח זה "ממעשההמקדש(. בית דלתות עם אותו לשחד בשאלות גם הסנהדרין עם מתיעץ שהיה המלך דודמ גם לומדים כךלנביא". המציאות, כמו

ובטחוניות. כלכליות

תורה עצמם והם ונעלה גבוה ישראל כללב.

נכון בודאי הוא ישראל כלל על שמוסכם דבר החכמים. גם בקרב רק קימת אינה התורה דעת זה מעין הישר ההגיון ביחד ... כשמצטרפים תורה כדעת מכריעה ישראל כלל "דעת כי ואמיתי

הם בודאי בתורה, אז שמאמינים לאלו בודאי ישראל, והכוונה כלל של תורה אחיתופל, ודעת שלדשמיא". סיעתא גם

נכתב ונערך על ידי דני רוזנבאום 7