הספרים החיצונים לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים

הועתק והוכנס לאינטרנט

www.hebrewb ooks. org ע״י חיים תשס״ט

• בשני כרכים עם מבואות ופירושים

ערוכים בהשתתפות כמה למדנים עיי

אברהם כהבא

כרך ראשון ספד ראשון: לתורה

ב י ב ל א ת

ת ו ר ו ק ת מ א צ ו הז ״ ת ר צ

ה מ ד ק ה יום שמחת לבנו הוא היום הזה: בו חוזרת אל מחננו תקופת ספרות תמימה וגדולה במנין ובמעלת חשיבות. אלפי שנים ןדןוה היתה לבין מחנות של נכרים. דורש לא היה להת קראו לה. הדורות הקודמים לא זכו להחזירה. אולי לטובתה היה שלא י נ ו צ י בקרבנו. ח טרחו בה: הם הלא חסדים היו עדיין הוצאות בדוקות ומבוקרות לנוסח הספרים. לדורנו ניתנה

אפשרות זו. והנה מגזע עתיק יומין המטוחלב מדורי דורות עולות יונקות, והן מלאות הוד של

תחיה והתחדשות. סוף סוף שבו לצאת אל דרכן שלהן. ודאי היה לו לכל ספר מאותם הספרים שנכתבו עברית מתחלה משלל צבעי הקשת ומהמון קרני אורה ראשוניים. על כרחם ?בו התרגומים, בלי ספק, כמה מאותן חקרנים. אבלר הדבר בשבחם - לא החליפון באחדות: הם לא שפרו דברי הקדש מ המתרגמים - # והשאירום כמות שהם, כי על כן קדש היו להם הדברים ואין תמורה בקדש אף לכשהוא

מחליף את לבושו. יהי זכרם לברכה: בנאמנותם למלאכת הקדש הקלו לגו בתרגומיהם את עבודתנו שלגו

בבואנו להחזיר את הקדש אל מקדשו, את הספרים העברים אל לשונם העברית. הוצאה זו של הספרים החיצונים ?תופית היא: חבורה של אנשי מדע הקרובים אל המקצוע נזדמנו כאן. איש ועבודתו. מכל מקום נשמרה מדה אחת בתכניתו של המפעל עד כמה שהיה אפשר: כל ספד וספר מבוא לו בראשו, תרגום מן הנוסח הבדוק ביותר בזמעו

ופירושו בצדו. הן במבואות והן בפירושים $תנו הדברים במדה הדרושה לקורא העברי. כאן אין מקום למשא ומתן של חקירות מפורטות. על המשתתף בעבודתו בקובץ כגון זה לעמוד בינו לבין עצמו על פרטי הפרובלימות ולהגיש לקוראיו דק את התמצית ממה שהעלה במצודתו. וכןי ר ב ע דדין אף במראי המקומות לפסוקים שבתנ״ך וכדומה: רק הנחוץ ביותר לקורא ה

עליו ליתן. אף בעצם הנוסח של התרגום העברי &3תן כאן יש מדד. של צמצום: לפעמים טעמו העברי של המתרגם הביאהו לידי הוספות לשון או השלמות לשון, והן נסגרו במרובעים ולקורא העברי מדברות הן בעדן ואינן נזקקות להארכת לשון של ביאורים: הקורא יודע מעצמו

שאין כאן אלא השערה של תיקון. והוא הדין ברשימות של ביבליוגרפיה הניתנות בסוף כל מבוא לספר מן הספרים: נראה צורך להזכיר רק את הספרים העיקריים, כגון על נוסח הטיכםטים או עבודות יסודיות. אבל לא כאן הוא המקום לפירוטי דברים המפוזרים בכמה ספרים ומאםפיס שבלשונות שונות: אלו

מוזכרים רק דרך אגב, לפי הצורך לרמוז עליהם, במבוא או בפירוש.

א׳ כי

תכן כרך א׳ םפר א'

711V-Xמבוא כללי מאת אברהם כהגא

ח ״ י אדם וחוד. ״ מרדכי קק א׳ -

ס _ ק״א ״ חניך א׳ • אברהם כהנא ויעקב פייטלוביץ . . . י

חנוך ב' m אברהם כהנא ק״ב - קמ״א

ו ״ ט ד - ב ״ מ צוואות השבטי* ״ ישראל אוםטידזיצד ק

ספר היובלים . משה גולדמאן רם״ז - שי״ג

ה ״ כ ש - ד ״ י עלית משח . אברהם כהגא ש

מבוא כללי לספרים החיצונים א. על ספרים חיצונים בתקופת התהוותם של כתבי הקדש.

עוד בימי קדם, בתקופה שהיו הולכים ומתהוים כתבי הקדש, היו קיימים בצדם של דאשוני הספרים שנתקבלו ונתקדשו באומה, ואף בעצם שעת יצירתם של אותם הספרים, כמה, כלומר ספרים שהיו חשובים למדי ומשמשים אף מקור ליצירות החדשות, ם י נ ו צ י מפרים ח אלא שלא שחק להם מזלם שיהיו נכנסים אף הם, החיצונים, לתוך קבוצת הספרים שנתקבלו ונקבעו באוצרה הספרותי של האומה. כבד אז, בימים הראשונים, היו איפוא ספרים שנשארו. ודאי חביבותם על קוראיהם לא פקעה. אלא שלדבר אחד לא זכו והוא ץ ו ח ב עומדים מ גרם להם שישתקעו וישתכחו מן העולם: הם לא הגיעו לאותה המעלה שתהא האומה המטולטלת בתבל מטלטלת אתה אף אותם בגלגולי גליותיה, - כמו שהיתר! נוהגת בספרים

המקודשים שהיו משמשים לה לאומה סמל שכינתה הגולה עמה יחד.ם לאריכות ימים והלכו לאיבוד בהמשך הזמנים. י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס לכך לא זכו אותם ה רק זכר נשאר להם בכתבי הקדש. יש מהם ששימשו אף מקור ליצירות שבכתבי, ספר הישר > ׳ ל - ז ״ , כ ו ״ ט - ד ״ , (במד׳ כ״א י הקדש והובאו מדבריהם, והם ספר מלחמות ה (יהושע י׳ ייג, ש״ב א׳ י״ח<, ספר דברי שלמה (מל״א י״א מ״א). ויש מהם ששמותיהם בלבד גרמזו, והם ספר דברי הימים למלכי ישראל (שם י״ד י׳יט, ט״ו ל״א), ספד דברי הימים), דברי שמואל הרואה (שם כ״ט למלכי יהודה (שם ט״ו ז׳), ספד מלכי ישראל (דה״א ט׳ א,, כ״ט), נבואת אחיה השילוגי ב״ט), דברי גד החוזה (שם), דברי נתן הנביא (שם, דה״ב טת יעדי החוזה (שם), דברי שמעיה הנביא (שם י״ב ט״ו), דברי עדו־ החוזה ״ (דה״ב שם), ^ >שם), מדרש הנביא עדו (שם י״ג כ״ב), דבר יהוא בן־חנני אשר העלה על ספד מלכי ישראל >שם כ׳ ל״ד), דברי עזיהו אשר כתב ישעיהו בן־אמוץ הנביא (שם כ״ו כ״ב), דברי חוזי

>שם ל״ג י״ט).

ב. על הספרים החיצונים שלאחר חתימת המקרא ועד תקופת המשנה. אף לאחר הזמן שנחתם הקובץ של המקרא, היינו בתקופת המעבר לכתיבת המשנה, ד»יתד, הולכת ונוצרת ספרות חיצונית בישראל. מעינותיה של היצירה הלאומית היו הולכיםp א ומפכים כל אותו הזמן בסוגי הספרות השונים שהיו רווחים בעולמם של ישראל, הן ב

והן בחוצה לארץ. ספרים חשובים נכתבו באותם הזמנים. אבל אף הספרים של אותה התקופה לא היו בני־מזל. אף הם נכנסו בתחום של ספרות זזיצונית, ולפיכך יש מהם שכלו מן העולם כליון גמור, ויש שכליונם היה למחצה: רק מתוך הספרות העברית נעלמו, אבל נתקיימו לדודות בתרגומים שונים. התרגומים יש מהם - והם, בידי יהודים שנתפסו ללשונות לועזיות, ויש ו תרגומים ראשוניים - שנעשו בידי ישראל, כל מהם - והם התרגומים השניים, ואף השלישיים - שנעשו בידי נכרים, שהיו מעבירים את

הספרים.החיצונים שנתקדשו אצלם מן התרגום היווני או הדומי ללשונותיהם.

ג. על הספרות החיצונית בתקופת ההתיוונות. משכבש אלכסנדר הגדול את יהודה והעביד משם מנין הגון של יהודים למצרים התחילה התקרבות יתירה בין היהודים וההילינים. אמת, עוד קודם לכן היו היהודים קשורים

V מבוא כללי לספרים החיצונים I

, ירמיה (מ״א-מ״ד) ידוע על כמה מושבות יהודיות שהיו באותו זמן במצרים, עם מצדים. מם כמו־כן ידוע על המושבה היהודית של קהלת ?מה (באיליפנטינה), שהיו יושביה היהודים שומרים על גבול מצרים בבחינת חיל־כ״םפד. אף באגרת אריסטיאס (י״ג) מסופר על פםאמיטיכום 11 (589 - 594) שהביא חיל יהודי לעזרתו במלחמתו עם כוש. אבל על כל אלו הישובים היהודיים היה עולה במנינו הישוב היהודי שנתרבה במצרים, ביחוד באלכסנדריה, בימיהם של אלכסנדר והתלמיים שמלכו אחריו. למן יסודה של אלכסנדריה היו היהודים נמנים בין/ נגד אפיון ב׳ ד׳). שוב שמענו / קדמ׳ י״ט ה׳ ב , י״ח ז אזרחיה (ע׳ יוספוס מלחמות ב (אגרת אריסטיאם י״ב - י״ג) שתלמי 1 לגוס הביא למצרים מאת אלף יהודים ותלמי 11 פילדילפום שחרד מעבדותם את כל היהודים השבויים שהיו בימיו במצרים. למן אותם הדורות) היו בימיו n Fiaoco16,43 ) ואילך נעשית מצרים מרכז גדול ליהודים, עד שלדברי פילון במצרים לא פחות ממיליון יהודים. באותו מרכז יהודי, שהיה לו קיום מזהיר אף בזמניהם של התלמיים והםליבקיים הראשונים, שהיה להם יחם הגון אל היהודים, היתה הקהלת היהודית שבאלכסנדריה תופסת מקום בראש. בכלל הגיעה עיר זו לידי מדרגה גבוהה בהתפתחותה, אוכלוםיה היו מרובין והיה לה כח גדול הן בחמריות והן ברוחניות, עד שעלתה במהירות גדולה ונעשית המטרפולין הראשית בעולמם של היוונים. ואף הקהלת היהודית שבתוכה תפסה שם בין הישוב הנכרי מקום חשוב, שהרי היו מרוכזים בה באותה קהלה

כחות יהודיים גדולים. מתוך כמה טעמים היו מוכרחים היהודים שבמצרים, ובפרט היושבים באלכסנדריה להסתגל אל הלשון היוונית והיא געשית אף לשונם שלהם. נראה שענין זה לא עלה להם בקושי, שהרי עוד כמאתים שנה ויותר לפני החרבן היתד, היוונית רווחת אף בארץ ישראל גופה, כמו שנראה מתוך אגרת אריסטיאם, שאין בה אף תמיהה קלה שיהודים מארץ ישראל יבאו למצרים ויתרגמו את התודה יוונית והתרגום יצטיין בשלימותו לפי כל ההשגה שהיתה שוררת אז על עבודה כזו בעולמם של היוונים. אף בךםירא ומגלת אסתר גתרגמו יוונית בידי

בני ארץ ישראל. ויש להגיד בשבחם של יהודי מצרים שעם כל הכרתם במעלותיהן הגדולות של היצירות היווניות הכבירות ועם כל התעמקותם במחשבה היוונית והתפעלותם מיפי־קםמיו של הפיוט היווני לא נפתה לבס בכחם של כל אלו הסגולות היווניות עד כדי לסור מעל אוצרותיה של היהדות. והדי תהום עמוקה היתד, לפניהם בין ההיליניות והיהדות. היהדות היתד, מלמדתם השקפת עולם נבדלת ומיוחדת במינה, ועל סמך אותה ההשקפה וברוחה היתד, יוצרת להם יהדותם אף חיים מיוחדים מובדלים מכל אשר בסביבתם, חיים שהיו מבוססים על העיקרים הנעלים והקדושים שבתורת היהדות ועל מדות ומנהגי האומה שהיו מושכים ומשתלשלים מתוך עברה ההיסטורי. ועבודת שמים היהודית אף היא שונה היתד, הן בצורה והן בתכן מכל אותם הפולחנים שהיו נוהגים בהם השכנים הנכרים הקרובים קרבת מקום אל יהודי מצרים. ועוד זאת: הרי את ערכי תרבותם היהודית היו יונקים לא מתוך המקור הזך של הלשון העברית, אלא דרך צנורות של כלי שני שבתרגומים שונים, ומכל מקום לא היה בכחן של

הלשון היוונית והתרבות היוונית לסנוור את העינים ולעבוד את הנפש היהודית. באמת, לנו האחרונים קשה לעמוד על התופעה המוזרה שבאותה מזיגה כפולה: מצד אחד הסתגלות לתרבות הנכריה והניגודית במדד, של התעמקות שלימה והשתתפות בחייה הפוליטיים והחברתיים, ומצד שני שמירה קפדנית על התרבות העצמית שלהם בחיים הלאומיים

הפרטיים עד כדי מעשה יצירה מקורית. ולא עוד, אלא שמתוך התחזקות ההכרה העמוקה במעלת תורתם שואפים היו להכניס את אוד א?תה היהדותית אף אל תוך החברה האלילית ולשתף בדרך זו אף לאותה החברה

V I I מבוא כללי לספרים החיצונים

בקניניהם הרוחניים־התרבותיים ילידי אמונתם הטהורה והמזוככת מכל תערובת אלילית ובמוסרם הנעלה האידיאלי.

ושאיפות אלו הן הן שהולידו ביוונית ספרות עשירה מאוצר המחשבה של היהדות. כך היתד. פעולתם הספרותית של יהודי מצרים בלשונם היוונית תרי־צדדית:

תדגומית ומקורית. הספרות היהודית שביוונית פתחה בתרגומים של ספרי המקרא. נראה שהצורך בתרגום כתבי הקדש ליוונית לאו דווקא דתי היה אצלם, שהרי לא הסתפקו בתרגומים של אלו בלבד, אלא אף הספרים החיצונים שהיו רווחים הרבה במקורם העברי בארץ ישראל היו מגיעים למצרים ותובעים להם תרגום יווני. מתוך כך נראה שאצל יהודי מצרים לא היה שורר המושג על שלימותו של קנון לספרי המקרא, כמו שהיה מקובל בארץ ישראל: הקובץ של כתבי הקדש לא היה סגור אצלם בפני כל ספר חדש. אדרבה, כל אחד מהם היה מכנים אל תוך הביבליה שלו מן הספדים החיצונים החביבים עליו ביותר. דבר זה אנו למדים מן הכ״י העתיקים של הביבליה היוונית שנשארו לנו לפליטה: משינוי התכן של הכ״י מוכח שאלו היו מעדיפים לספרים אלו והכניסום לתוך קובצם ואחרים היו נותנים יתרון הכניסה לספרים

ל בעל ביבליה וטעם שלו. כ - , ם י ד ח א והיו להם ספרים מן החיצונים שהיו חשובים בעיני כלם כל כך עד שהיו נוהגים לקבוע אותם במקום הנכבד ביותר: הס׳ ברוך נכנס לביבליה היוונית קודם מגלת איכה, ואגרת ירמיהו - קודם לס׳ ירמיה >םדדם הוא עד עכשיו: ברוך, איכה, אגרת ירמיה ום׳ ירמיה).

- ! ו ב ר הרי הקדימו את סופרו של הנביא לנביא עצמו, את התלמיד ל אבל יהודי מצרים לא היו מוצאים, כאמור, את סיפוקם רק בפעולה תרגומית מעברית בלבד. כשהגיעו לידי השתתפות בעבודת הספרות היוונית עמדו להם כמה מטובי סופריהם שכתבו אף ספרים יהדותיים ביוונית. והואיל ואותם הסופרים קבלו השפעתה של הספרות העברית, אם גם בלבושה היווני והיו אדוקים בה, ממילא מובן שבכיוונה וברוחה של אותה ספרות היו יוצרים. וכך יצא שלםפריהם היה חסרונם כמעט דק מצד לבושם הנכרי, שיווגית

נכתבו, ואילו תכנם היה מעיד על רוח היהדות המובהקה. אותם הספרים היהדותיים־היווניים במקצועות שונים נכתבו: בפילוסופיה ובמוסר

ובהיסטוריה, ובעיקר באפולוגיה של היהדות. ודווקא הם, יהודי מצרים, לאפולוגיה של היהדות היו צריכים: היוונים, ואחריהם הרומיים, בורים גמורים היו בעניני היהדות. לא היתד. להם שום תפיסה בתורה זו ומתוך כך היו באים וטופלים על היהודים כמה האשמות, שהיו מונים אותם, למשל, שהם חסרי אלהים, ואף בשנאת ("H^ 0 1 ה ( ר ב י ח ל ד ח (;<ףש$60&) ומזלזלים באלהים (contumelia numinum) י אדם (!odium generis human) לא היו נמנעים מלחייב אותם. לפיכך ראו היהודים צורך בהגנה

על יהדותם בעזרת הספרות וכתבו ספדי אפולוגיה. כך העשירו היהודים במצרים את הספרות החיצונית, שמולדתה העיקרית היתה ארץ ישראל, ונצטרף אצלם אוסף מעורב של ילדי א״י וילדי חוץ, שהיו שוים אצלם במעלה, ואלו ואלו היו להם דברי אלהיס חיים, עד שהיו נכנסים אצל אדם מישראל אל הקובץ של כתבי

הקדש ונעשים כלם אגודה אחת. ויש להעיר שמנהגם של בני ארץ ישראל ליחס את ספריהם החיצונים לאנשים גדולים המפורסמים בהיסטוריה של האומה היה נוהג אף אצל יהודי מצרים בספריהם, אף על פי שברובם נתכוונו לכתוב דברי תוכחה כלפי עובדי אלילים דווקא ולהעיד את אזנם למוסד שהם

חסרים רליגיוסיות ומוסריות צרופות שהן הן המאור שביהדות.

V מבוא כללי לספרים החיצונים I I I

ד. על גורלם של הספרים החיצונים בתקופת התנאים ואילך.

אבל לעומת עלייתם של הספרים החיצונים ביוונית היתה להם ירידה בעברית. בתחלה ודאי היתד. חשיבותם בלשון העברית גדולה בהמשך דורות הרבה: נראה שיחסם של ספרים אלו לגבי כתבי הקדש היה כיחס של ברייתא (=משנד. חיצונה, במד״ר י״ח י״ב) לגבי המשנה. יש רמז שהיו מונים בהם אף את הפסוקים, ממש כמו שהיו מונים בכתבי, ואף היא ( A p .0. 1, 8) הקדש!<. על יחם הגון לספרים החיצונים נראה אף מעדותו של יוםפום

השתמש בהם בתורת מקור בר־סמכא בספרו קדמוניות היהודים. אולם בדורות הראשונים להתהוותה של הנצרות, כשרבים מקרב היהודים היו מקלקלים ונטפלים על אותה כת. ולא די היה להם במעשה שעשו לעצמם אלא היו שואפים עוד לדחות את אחיהם מן היהדות המקובלת ולמשכם אל תוך חבורתם, ולתכלית זו היו נכנסים בויכוחים שבהם היו מביאים ראיות של מה בכך לשם חיזוק עיקרי אמונתם מתוך תאות הניצוח׳ לא רק מתוך כתבי הקדש אלא אף מן הספרים החיצונים, היו קדמונינו מתמרמרים על התנהגותם במדד, זו ומתוך כך היתד. הולכת וגדלה קרירותם ביחס אל חשיבותם של הספרים החיצונים. לבסוף באו לידי כך שנמנו וגמרו לוותר ויתור גמור על הספרים החיצונים המלאים ענין כל כך מן הצד הלאומי והדתי. במעשה זה גרמו להפסקת ההמשך של שלשלת האגדה. כדי להמשיך את החוט היי בעלי האגדה מוכרחים לטוות את רקמתה מחדש מבלי לשים לב

כמעט אל פרקי האגדה הקודמת שבספרים החיצונים. כך הלכו והתפתחו הדברים עד שר׳ עקיבא הוציא את פסק ההלכה המפורסם שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא. אף הוא הביא דוגמה להגדרת הלשון של ספרים חיצונים ואמר שהכוונה היא לספרים כגץ ספרי בן־סירא (אבל לעומתיזאת אמד ד׳ יוסי: מילי מעליתא דאית ביה דדשינן לה0 וספרי בן־לענא. כמו־כן העבירו רבותינו קו מבדיל בין הספרים החיצונים שנכתבו עד לאותם הזמנים, שאסרו לקרא בהם כל עיקר, ובין הספריםך שאמרו כי הקורא בהם כקורא באגרת, שלהגיון ניתנו ל י א ן ו א כ החיצונים שנכתבו מ

ליגיעה לא ניתנו (ע׳ סנהדרין ירו׳ י׳ א׳). ויש להעיר שבעיקר החמירו על הקריאה בספרים חיצונים בארץ ישראל, אבל לא כל/ וכן הוציאו , ב״ק צ״ב ב ם י ב ו ת כ כך בבבל (כאן אמרו על פסוק מבן םירא: ומשולש ב הירונימוס בלשון scnptara sancta) משום שבא״י היו מינים הרבה (ע׳ פסחים בבלי נ״ב א׳).. בשמו של חנוך בן ך ו נ ח ־ ת ו ר פ דוגמה חותכת לכך יש בויתורם על חשיבותה של ם מתושלח היו תלויים כמה ספרים. כל אותם ספרי האגדה נוסדו על מה שאירע לחנוך הצדיק שנסתלק מן העולם בעודו בחיים. כמו שכתוב (ברא׳ ה׳ כ״ד< ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו האלהים. במעשה זה מצאו להם בעלי האגדה מקום לקשור יצירות שונות על מה שראו עיניו של אותו צדיק בעולם העליון. וכאן מצאה לה המיסטיקה בית־אחיזה ובית־קיבול

לסיפור על הענינים מן הנעשה בשמים ובארץ. אבל מוטיב זה גופו, שבשר ודם נסתלק מן החיים הארציים בלי שום שינוי ועלה למרום כמות שהוא קיים בעולם השפל ואף מקום נכבד נקבע לו בעולם העליון, שנתעלה להיות יושב בבחינת שר־הזכדונות על יד בורא העולם, - מוטיב זה חשיבותו היתד, מרובה לגבי הנוצרים, שהרי מכאן דווקא אפשר היה להם לשלשל רמזים וסיוע לעניניהס הדתיים שלהם. לפיכך היו מרבים להציק ליהודים ומונים אותם במעשה חנוך, וגרמו בהתנהגותם זוו של חנוך, אלא אף על עצם מ ש שלא רק שביטלו רבותינו את הספרים החיצונים התלויים ב צ ד ק ת ו של חנוך היו חולקים, למדות הכתוב המפורש שבתורה. וד׳ חמא בד׳ הושעיא (במאה

ר ח n י ג ו נ י ם. - מ 1) וו«ווו ילקוט יבריס וותג״ח 1 סך הכל 1ם0«ר •םוקי תג״ך1 נ״ג אלף ק*״•, םלבד מ

I X מבוא כללי לספרים החיצונים

הג׳ לםה״נ) אמר בפירוש שחנוך אינו נכתב בתוך טומוסן (T6[X05=ספר היחש) של צדיקיםף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמד נ אלא בטומוםן של רשעים, ודי אייבו אמר שחנוך ח

הקב״ה, עד שהוא צדיק אםלקגו (ב״ד). ואת גופו של הכתוב המפורש על הסתלקותו של חנוך בעודו בחיים הוציאו מידים שאלו את אבהו. אמרו לו, אין אנו מוצאים מיתה לחנוך. אמר להם, למה. י נ י מ ה - : ו ט ו ש פ אמרו לו, נאמר כאן 1ברא׳ ה׳ כ״ד1 לקיחה ונאמר באליהו נמל״ב ב׳ ג׳1 לקיחה. אמר להם, אם לקיחה אתם דורשים - נאמר כאן נברא׳ שם] לקיחה ונאמר ביחזקאל נכיד ט״ז1 הנני לוקח

.( , תנחומא, יפה השיבם (ב״ר כ״ה א, ממך את מחמד עיניך ובמגפה!. אמר ר על כל פנים, במאות הראשונות לחרבן השני עוד היו הספרים החיצונים מתהלכים בעב״ אבל עם אבדן חשיבותם בעיני האומה היו הולכים ונעלמים וכלים מן העולם בין שהיו ספרים של אמונות ודעות, כגון ספדי חנוך, ובין שהיו ספרים היסטוריים טהורים, כגון הם׳ דברי, ט״ז כ״ג-כ״ד, וכבר לא היה ידוע ליוספום) ימי יוחנן הודקנום (שמביאהו בעל ם׳ המקבים א

או ספרים שהיו בגדר של יצירה ספרותית־לאומית. דוגמה לכך הוא גודלו של הס׳ ברוך. ספר זה סופרו גופו יעדו לקריאה בשעת תפלת ציבור (א׳ י״ד). ובאמת זכה שיהא נקרא בישראל יחד עם הקינות שבמגלת איכה בתשעה.(Constitutiones Apostoiorum) באב (ע׳ לקמן עמ׳ שנ״ד): כך מביא בעל הם׳ תקנות האפוםטולין ) על סמך מקורות קודמים שהיו לפניו. אבל שנכתב בסוריה בסוף המאה הד׳ (או בתחלת הה, בתחלת המאה הד׳ מעיד כבר הירונימום (ודאי לפי הידיעות שהיו לו מיהודי א״י) בהקדמת.(neo legitur nec habetur) תרגומו לס׳ ירמיה שספר ברוך אצל היהודים אינו נקרא ואינו במציאות ואף משאר הספרים החיצונים יש שכבד היה לו, להירונימום, קשה לראותם במקורם העברי. כן, למשל, אע״פ שהוא אומר בהקדמתו לס׳ יהודית: אצל היהודים נחשב הספר יהודית בין הגנוזים (inter apocrypha), מכל מקום הוכרח כבר הוא גופו לעשות את תרגומו לספר זה מתוך ספר ארמי, שהיה יהודי מתרגם לו מארמית לעברית והוא מתרגם לרומית מעברית, _ משמע שכבר לא היה בידו למצוא לו ספר עברי לשם עבודתו. כמו־כן תרגם את הס׳ טוביה מארמית ולא מעברית. וכבר כתב אוריגינס (ע׳ Swete, introd. 273) שאין היהודים מחשיבים

ספר זה. היו ספרים שמרוב חביבותם על העם קשה היה לו להפרד מהם והם האריכו ימיםBp. L X X V I I I , ad) בתוך האומה יותר מן הספרים האחדים. כן מצינו לאותו הירונימוס אומר Fabioiam mansio 18) בדבריו על פירוש השם ךםה (במד׳ ל״ג כ״א): עד כמה שזכרוני מגיע איני יודע אם מצאתי מלה זו במקום אחד בכה״ק של העברים, חוץ מבםפר האפוקריפי שהיוונים קורין לו ]Mntf כלו׳ בראשית זוטא (=ספר היובלים). ושוב הוא רומז (באותהapoorypho) לספר היובלים בכנותו אותו בשם ספר בראשית מן הגנוזים (mansio 24 אגרת

•(Geneseos volumine הוי אומר שם׳ היובלים היה מצוי עדיין אצלי בני ארץ ישראל ואף ניתן לו להירוגימום

לקריאה. ובהמשך הזמן נתנכרו החיצונים כל כך עד שכשנזדמן לרז״ל ספר חיצוני כבר היה להם הענין למאורע ארכיאולוגי חשוב: שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף, מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש. אמרתי לו, זו מניין לך. אמר לי, לחיילות של פרם נשברתי ובין גנזי פרם מצאתיה. וכתוב בה, לאחר ד׳ אלפים ומאתים ותשעים ואחת שנה לבריאתו של עולם העולם ?מם, מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, והשאר ימות המשיח, ואין הקב״ה מחדש את עולמו אלא לאחד שבעת אלפים שנה

נםנהד׳ צ״ז ב׳).

X מבוא כללי לספרים החיצונים

מציאותו ותכנו של אותו ספר חזון (אפוקליפםים) עשו רושם גדול על רב חנן בר- ! ף ס ו תחליפא עד שלא יכול להתאפק וכתב על כך אל רב י

כך נדחו מבית חייהן הרבה יצירות לאומיות־דתיות שהיו ממלאות בספרות ישראל ובמחשבת ישראל תקופה שלמה, הזמן שבין אחרוני הספרים שבמקרא ובין הראשונים שבספרות התנאים. והדי אותה תקופה - כארבע מאות שנה - כבידה היתד. במומינטים החשובים שחלו, כגון התנצרותה של אמונת ם י ש ד ש בהתפתחותם של חיי המחשבה והעיון שבישראל, הן ב, ם י פ נ ע היחוד המוחלטת ביהדות והתעקרותו של יצר עבודה זדה מן העולם הישראלי, והן ב שכמה פרטים קבלו צורה בולטת, כגון אמונת המשיח ותחיית המתים וכיוצא בהם. כל אלו הענינים מצאו להם ביטוי מלא בספרות החיצונית דוקא, שבאותה תקופה נסתמנו לה לאומה

ההכנות וההכשרות לחיי עולם. אבל קשה היה להשלים עם הרעיון על העדרם של הספרים החיצונים, ולפיכך היו הדורות הבאים מכניסים במקומם יצירות חדשות בצודה של מדרשים קטנים וגם גדולים, שבעצם היו אף אלו מתעסקים כמעט בכל אותם הענינים שהיתה הספרות החיצונית מלאה אותם, אלא שכל אלו החדשים ברוח אחרת ובכוון אחד נאמרו וחותם זמנם המאוחד הוטבע עליהם. ואילו הספרים החיצונים גופם עטופי לבוש יווני נתגלגלו ובאו לידי נכרים לבין אומות שונות, בתרגומים ובתרגומים מתרגומים, וכל המעין בגורלם יאמר: גודלם של ישראל

סימן לפרי רוחם.

ה. על גלגולם של הספרים החיצונים אצל הנוצרים. למן אותו פרק שהיהדות ויתרה מכמה טעמים על חשיבותה של הביבליה היוונית, והניחתה ברשותם של הנוצרים לדורות נשתקעו אצלם, יחד עם מיסודו של תרגום הע ד״ביבליה, אף הרבה מן הספרים החיצונים, הן מן המתורגמים מעברית ליוונית והן מן הכתובים מלכתחלה יוונית. מן הביבליה היוונית העבירו להם הנוצרים את הספרים החיצונים

אף אל הביבליה הרומית, ואף לביבליות שבשאר לשונותיהם. הם היו קורץ לאותם הספדים החיצונים שבביבליה היוונית בשם ספרים אפוקריפיים (axoxQvcpa, pifftia ־־ספרים סודיים או נסתרים, נגזר מן הפעל xp-wrceiv), כלומד ספרים שאינם ניתנים לקריאה לעם מחמת חכמת הנסתר שבהם, שהיא קדושה ביותר או עמוקה ביותר (מעין מעשה בראשית ומעשה מרכבה לרז״ל). התאר אפוקריפיים שניתן להם לשבח ניתן (ולא כמו שהושאל במשך הזמנים הלשון אפוקריפי לגנאי, היינו לדבר שהוא מזויף או אפיקורסי מעיקרו). כן, למשל, מצינו התאד אפוקריפום בשער של ספר קדוש המיוחם למשה, לסה״נ, הו״ל Dietrich, Abraxas, 169) בזה הלשון: (משערים, שספד זה הוא מן המאה הא ספר קדוש למשה אפוקריפי Mcoaecog lepd (310X0? djioxpuqpog)). ויש כאן מבחינת מהם הספר עד־עת קץ ישטטו רבים ת ! ן ם הדברים ו ת : ואתה דניאל 9 שנאמר בדניאל י״ב ד׳

ותרבה הדעת (כיוצא בזה נאמר בחנוך א׳ צ״ג י׳ ובעליית משה א׳ ט״ז - י״ז). לפי זה יצא שהספרות הביבלית נתחלקה לשנים: החלק האחד ירוץ בו כל קורא מן העם והחלק האחר לא נועד אלא לנבחרים (והשוה חזון עזרא י״ד מ״ז-מ״ח על הספרים שרק

ראויים מותרים בקריאתם ועל הספרים שאף לבלתי ראויים ניתנו). בהמשך הזמנים הושאל התאר אפוקריפים אף לספרים שהיו בבחינת טפלים ועומדים( x n r , 1 8 ) 5 7 , Comm. in Matth. במדרגה שניה לגבי ספרי המקרא. כן, למשל, מבדיל אוריגינם

בין ספרים שנקראים בציבור ובין ספרים אפוקריפיים.ך ד ר ו ש היה מבחין ר אבל דבריו אלו של אודיגינם רק דברים בעלמא הם, כלומר דה היו אצלם כל ש ע מ ל הוא וכיוצא בו בין ספרים קנוניים ובין ספרים בלתי קנוניים, ו

מבוא כללי לספרים החיצוניים

הספרים כלס קדושים מבלי שיבחינו כלל בין אלו לאלו. הספרים החיצונים היו מושכיט את לב הקוראים בפרטים המענינים שבםיפודיהם על המאורעות ועל האישים המפורסמים שבספריר וברמז עד כמה שהיה ו צ י ק המקרא. שם, בספרי המקרא, המאורעות והאישים נזכרים ב צורך בהזכרתם לשם ההמשך הכללי, ואילו בספרים החיצונים מסופר עליהם בפרטות ובאריכות יתירה. הרי מה שנעלם בהיסטוריה שבספרי המקרא נגלה כאן לפרטי פרטיו: על אדם וחוח, למשל, ניתנו אף היום והשעה של חטאם ופרטי חייהם לאחר שנטרדו מגן עדן. או שניתנו הפרטים על חיי האבות, או הידיעות על מה שעתיד לבוא באחרית הימים ובעולם הבא, וכיוצא בהם באלו העניניס. ועוד חשיבות נודעה לאותם הענינים שלא סופרים סתם, אלא גדולי עולם ומן הראשונים דוקא, כגון חנוך ואברהם ומשה ושלמה, מספרים עליהם.

חוץ מזה, עוד יש שם, בספרים החיצונים, כמה דברים מעולים בחקירה ובמוסר ובמדות. כל אותו החומר מענין היה ומלבב לא רק לתאבי דעת אלא אף לקוראים סתם מתוך

סקרנות.י לאותם הספרים ניכרת אצל הנוצרים מ ו ק מ ומוזר הדבר שאף בבחינת היחס ה

השפעתם של היהודים, בעלי הספרים., ומשום כך היה עסקם בכתבי הקדש ל א ר ש ץ י ר א אותם הנוצרים שהיו קשורים ב, כגון אפדיקנום והירונימום, היו רואים את הספרים החיצונים כספרים י ר ב ע במקורם ה ממדרגה שניה, כאפוקריפיים, אם גם היו סבורים שהקריאה באלו הספרים מביאה תועלת- ן ו מ ה גדולה בתיקון המוסר והמדות (הירונימום אומר שהאפוקריפין מועילים לתיקון ה.(iastici8ecc!e) 1 ( והיו קורץ להם בשם ספרים של הכנםיה)ad aedificationem piebis והוא ההבדל שעשה הידונימום בין ספרים קנוניים (Hbri canonici) ובין ספרים של הכנםיה (Ubri ecclesiastic). ואע״פ שהוא, הידונימום, גופו הכנים כמה מן הספרים החיצונים אל תרגומו לכתבי הקדש 2), מכל מקום אמר בפירוש 3) - ועלינו לידע שכל ספר מחוצה להם (כלו׳

לכתבי הקדש) נכנם לאפוקריפיים. -, כגון אוריגינס ם י י נ ו ו י כך היה סבור הירונימום, תושב ארץ ישראל. אבל הנוצרים ה וקלימינם, היו מכבדים את הספרים החיצונים בתארים כגץ כתבי הקדש, בעלי רוח הקדש., כגון אצל אבגוםטינום שהעמיד את הספרים ת י ב ר ע מ יחם כזה היה שורד אף בכנסיה ה החיצונים במעלה שוה לכתבי הקדש, אלא שהוא חילק את החיצונים גופם לשתי מחלקות: ספרים שנתקבלו אצל כל הכנסיות. והס גדולים במעלה, וספרים שלא זכו להתקבל אצל כל

הכנסיות.

ו. על הספרים החיצונים שהלכו לאיבוד. ברירה זו שעשו בעלי הכנםיה הנוצרית, שהבדילו בין ספרים חיצונים ממדרגה ראשונה לבין ספרים חיצונים ממדרגה שניה, העמידה בסכנה כמה מן הספרים החיצונים שהלכו לאיבוד מחמת שהיו נחשבים בין נחותי דרגה. יש מאותם הספדים האבודים שנשתייר להם זכר או לכל הפחות שם בשני מקורות: א) בציטטות המועטות שהביאו מהם אבותיה הראשונים

1) בפעם הראשונה 1מ*א תאר זח אצל רופינום (פת 410). — 2) הוא הכנים לתוך תרנומו את הםםרים הללו: תפלת מנשה׳ ם׳ ברוך, אנרת ירמיה, הכמת שלמת,

תוספות לאסתר, תוספות לדניאל, עזרא החי1וני, חזץ עזרא, מקבים א• ובי, בךסירא, םוביה ויהודית. -

3) Prologus galeatus: ut soire valeamus, quidquid extra hos est inter apocrypha esse ponendam. —

X מבוא כללי לספרים החיצונים I I

של הכנםיה הנוצרית (רוב הציטטות הוא אצל היוונים ומיעוטן אצל הרומיים), ב) ברשימות הספדים שנאסרו לבוא בקהל. כשראו בעלי הפנסיה הנוצרית צורך לחוות דעתם על הספרים, אילו מהם מועילים למאמיניהם ואילו אינם מועילים, חיברו לכך רשימות מיוחדות לספרים המותרים והאסורים. מאותן הרשימות הגיעו אלינו ג׳ יווניות, אחת רומית ועוד כמה בלשונות אחדות, ביחוד בארמינית. באחת הרשימות היווניות ניתן לגבי שמו של כל ספר אף מנין השורות (Stichoi) הנמצאות בו (הסופרים היו מקבלים שכר העתקה לפי מנין השורות, שהיול״ו אותיות השורה), ועל שם כך היו קורין לרשימה כמדת השורות שבהומירום, היינו ל״ד- ממין זה בשם stichometros (=מדת השורות). מתוך רשימה זו אנו עומדים אף על ערך

ו של כל ספר וספד מן האבודים 1). ת ו מ כ

ז. על יחם הנוצרים בדורות המאוחרים לספרים החיצונים. על כל פנים, אותם הספרים שמזלם גרם להם להתקיים בעולם היו רווחים ונכבדים אצל הקוראים הנוצרים לכל כתותיהם. גם הקתולים הכריזו בועידתם שבטריאנט (1546) חרם על מי שלא יחשיב את הספרים החיצונים לכל חלקיהם כפי שנתקבלו בכנסיה ונכללו בוולגאטה הקדומה, וגם הפרוטיםטנטים הודיעו שהספרים החיצונים מצטרפים אל כתבי הקדש שבעברית: לותיד הכנים את הספרים (חוץ מעזרא החיצוני וחזון עזרא) מתוך הוולגאטה אל התוספת שביבליה שלו (1534) ורשם בתחלתם: ״אפוקריפין - הם הספרים שאינם חשובים ככתבי

הקדש ובכל זאת מועילים הם וטובים לקריאה״. כך היה היחס מצד הכנסיה הדתית. אבל מן הצד המדעי לא היו מתעסקים בספרים החיצונים כלל עד לאמצע המאה הי׳יט. באותו פרק נתעוררה באירופה השאלה אם הספרים החיצונים ראויים להיות מצורפים אל כתבי הקדש. פולמוס גדול היה אז״. הללו מתירים והללו אוסרים. פולמוס זה הביא את אנשי המדע, ביחוד בגרמניה, לידי חקירה בערכם של אותם הספרים. מזמן לזמן היו מופיעים מאמרים וספרים במקצוע זה. הענינים היו הולכים ומתפתחים עד שזכה המקצוע של החקירה בספרים החיצונים לתפוס מקום חשוב במדע הכללי של חקירת המקרא.

ח. היחס אל הספרים החיצונים בספרות העברית המאוחרת. בדורות הבינונים היו חכמי ישראל הוגים בספרים החיצונים ומוציאים מהם חומד

לעבודתם הספרותית. הספד הרווח ביותר בתקופת בעלי התלמוד היה ם׳ בךםידא, שהיה מצוי עוד זמן רב, כנראה, במקורו העברי. נראה שגם משאר הספרים היו נמצאים עוד בידם ספרים בעברית., רפואות שנקרא על שם אסף הרופא (חי במיםופוטמיה בסוף ואם מן ההקדמה שבראש ם המאה הט׳) הכוללת תולדות הרפואה למימי קדם ושםופרה השתמש לכך בעיקר בפרק י׳, היובלים 2) אין בידנו להכריע על האבטינטיות של אותה הקדמה, שנראית כתובה בידיו ם מ, היובלים בנוסח עברי או באחד התרגומים, של אחד מתלמידי אסף הרופא, ועל השימוש בם הדי מדברי אחד מתלמידיו של רם״ג המזכיר ״ספר היובלות שהביא אלפיומי רב סעדיה גאון מספרי הישיבה (שבאלפיום?)״ נראה מן הלשון ושמו של הספר שאותו הספר בעברית

היה כתוב (השאלה היא רק אם היה אותו נוסח כנוסח ם׳ היובלים הכושי) 3).

— . L o n d o n , .T 1920ע׳ על כל זה בס׳ M R. Jamas, The Lost Apocrypha of the 0. (1 — •L. Venetianer, Asaf Judaeus, 6—8 2) ע׳

3) ע׳ פירוש על דברי הימים מיוחס לאחד מתלמידי סעדיה גאון, מוצא לאור בדפוס עיי רפאליש, םראנקפורט דמיין תרל״ד, 36. - ״י י קי

X I I I מבוא כללי לספרים החיצונים

שוב מצינו לבעל מדרש תדשא!) ולבעל מדרש ויםעו או ספר מלחמות בני יעקב*) שהשתמשו הרבה בם׳ היובלים ובצוואות השבטים.

על כל פנים הדורות הבאים אחר אלה היו משתמשים בספרים החיצונים מתוך תרגומים לועזיים, וכבד הביע בעל ם׳ הזהר 3) את צערו על כך, כלומר על אבדן הנוסח העברי והצורך להשתמש בתרגומים: דבי שמעון אמר, אילו הוינא שכיח בעלמא כד יהב קודשאם אתקיפנא דלא ישתכחון ביני נשא, ד א א ד ר פ ס ך בעלמא ו ו נ ח א ד ר פ בדיך הוא סו ש בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהו וטען במלין אחרנין לאפקא מרשו עילאה ל ד

א ח ר א, והשתא הא חכמי עלמא ידעין מלין וםתמין לון ומתתקפי בפולחנא דמאריהון. - יש מהם מחכמינו שהיו מתיחםים אל הסופרים החיצונים בשלילה ויש מהם - בחיוב.

כן, למשל, מצעו לרשב״ם שהוא מתיחם בשלילה אל הספרים החיצונים: ,ואין לחוש לספרים חיצוגים״ (שמות ד׳ י״א, והשוה ג״כ דברי דאב״ע בשמות ב׳ כ״ב, ד׳ כ׳). אבל רמב׳ץ היה לו יחם חיובי אל הספדים החיצונים, והוא השתמש בתרגומם הסורי: בהקדמתו לפירוש התורה הביא דברים מם׳ חכמת שלמה ובפירושו לדברים כ״א י״ב הזכיר ם׳ שושנה (הוא קורא לו ם׳ מגלת שושן). שניהם מובאים אצלו דבריהם בסורית. ממקום אחר בפירושו

נראה שעיין אף בספר או ספרי המקבים. ודאי ג״כ בסורית. כמו־כן היו משקיעים בעלי הכרוניקות בספריהם סיפורים מתוך הם׳ החיצונים, כגון ם׳

יוםיפון ום׳ ירחמאל ום׳ יוחסין, ואחדים. בזמנים שונים נעשו אף נםיונות לתרגם ספרים מן החיצונים לעברית. התרגומים נעשו

על הרוב מן הרומית, ויש שנעשו מתרגום שבלשון מאוחרת, כגון הגרמנית.ן הגיע אלינו קטע של תרגום שהמתרגם שילב לתוכו אף ו ש א ר ם ה י ב ק מם׳ מ

פרטים מתוך הספר השני. תרגום זה נעשה לפני ראשית המאה הי״ב *).ה נדפסו בקושטאנדינה שני תרגומים (בש׳ 1516 ובש׳ 1519 בתוך ס׳ מעשיות). י ב ו מם׳ ט מענין הוא ששנים מגדולי התאולוגים הנוצרים, שידעו עברית, היו סבורים שהתרגומים הללו אינם אלא גופו של המקור העברי, ולפיכך נזדרז כל אחד מהם והוציא הנוסח שבא לידו: םיבאםטיאן מינשטר הוציא ם׳ טוביה עם תרגומו הדומי ועם הערות עם תרגום רומי בצדו פעמ?ם (בםיליאה 1549, 1542) ופאגיום אף הוא הוציא את הנוסח השני עם תרגומו הדומי (איםנה 1542, ובשער הם׳ כתב בפירוש: ut is adhuo hodie apud iudaeos invenitar). אח״כ

נדפסו שני הנוסחאות שוב בפוליגלוטה (בש׳ 1657). חוץ מאלו יש עוד נוסח של תרגום עברי לס׳ טוביה שפרסם גאםטר5).

ת נעשו כמה תרגומים: האחד נדפס בקושטאנדיגה 1519 (ושנית בוויניציה י ד ו ה ׳ י ם מ 1544) ושני - בוויניציה (בערך 1651-6) 8) בספר מעשה יהודית ודניאל (כלו׳ מעשה בל והתנין), ועוד תרגום שלישי נעשה (בש׳ 1679) ע״י עקיבה לוי מהאלבירשטאדט ונדפס בברלין

1766 (יחד עם תרגום לעברי־טייטש מאת מאיר בן אשר כץ ועם מגלת אנטיוכם). חוץ מאלו נעשו הרבה קיצורים מם׳ יהודית, למן הקיצור שנמצא בס׳ חיבור יפת

1) ע׳ אברהם אפשטיין, מקדמוניות היהודים, ווינא תרמ״ז. — 2) הו1יאו יעקב מנלאל לויטירבאך בקובץ מאמרים לזכרון ר»״« חיות׳ ווינא תר1״ג. —

3) זהר לבראשית עיב ב׳. — 4) כך העלה חוולסץ בהקדמתו לקטע זח שחו״ל בשם ,שריד ופליט״ בקובץ על יד של .מקי1י נרדמים״־

*׳ (ברלין תרנ״ו-תרנ״ז). -

- .Studies and Texts i n ,1-14 5) עי ס1רו - No. 1340 יידר יגשנ ג בודליאגה לשטי י ל ט 6) ע׳ ק

X מבוא כללי לספרים החיצונים I V

מהישועה לד׳ נסים בן יעקב ובם׳ ירחמאל ועד ההרצאה החםשית שבם׳ חמדת ימים (בפרק של חנוכה).

ויש להעיר שר׳ עזריה מן האדומים (מאור עינים פרק נ״ו< מבחין בין מגלת יהודיתה המקובלת לנוצרים״. מ צ שבעברית ובין *מגלת יהודית ע

ת ו פ ס ו ת חוץ מן התרגום שבם׳ יהודית (כאמור לעיל), הכנים אף ירחמאל את ה. כמו־כן הכנים a ל (תפלת שלשת הבחורים ומעשה התנין) לתוך ספדו בתרגום ארמי א י נ ׳ ד ס ל

לספרו תרגום עברי לצוואת נפתלי בן יעקב 2).

- ועתה אעתיק חסרון ההודאות : ל א מ ח ר בפתיחה לתרגום של תוספות ם׳ דניאל כתב י והשירים אשר היללו ושבחו שלשת הבחורים, שמצא תודום8< שאינו בכ״ד ספרים. ודין הוא םידדא די סדר בסידריה תודום גבר חכים די פתר ביומוהי דקומודום מלכא דרומאי, דהא לאי אישתכח בספרא דעבראי, אילהין מן שבעים םבייא די פתרו םיפרא דאורייתא עם אלעז כהנא רבא, דאיתקטיל ביומוהי דאנטיוכום שחיק טמייא, די פתרו כל אורייתא ביומוהי דתלמי מלכא דמצדאי. ואף גובריא אילץ תרץ די שמהתהץ םומכום ועקילס די פתרו ביומוהי דאדריינום מלכא הוו מן פותרנייא ואקילם הוא אוגקלום. ודין הוא םידדא די לא כתיבא

בסידרא דעיבראי דהא תודום אשכחא. -י היה, הוציא את התרגום הארמי מתוך ר ב מתוך פתיחה זו נראה שירחמאל, שסופר ע

ספד ארמי או סורי וקבעהו בספרו כמות שהוא.ר תרגם מרומית ר׳ יעקב בן מכיר ת ס ת א ל ג מ ת ל ו פ ס ו ת ה י ו כ ד ר ם מ ו ל ח

ס מדומית גיתרגמה ע״י ר׳ עזריה מן האדומים, שהדפיסה א י ט ם י ר ת א ר ג אף א בספרו מאור עינים6).

אבל ביחס לאגרת אדיסטיאם נראה שבין היהודים היתד״ רווחת סברה שהאגרת היא יצירה נוצרית, כמו שמשמע מדבריו של בעל שלשלת הקבלה»):

- בימיו נשל יוסי בן יוחנן איש ירושלים] היה אלעזר הזקן כ״ג שכתב לו טולומיאו מלך מצרים שישלח אליו זקנים להעתיק התורה מעברית ללשון יוונית,ם השימו כל המעשה הזה בספר בפני עצמו ותלו אותו במנץ י ר צ ו נ ה ו

הביבייה (Bibbia) שלהם וקראוהו אריםטיאו. -. ה ל כ ש ה ת ה פ ו ק ת ביחוד התחילו מתעניניס בםפריס החיצונים ב

ה ואף פירוש גדול מ ל ת ש מ כ p וויזל שפרסם תרגום הם׳ ח \ n הראשון היה נפתלי בשם דוח חן כתב לו 7).

ת הוציא י ד ו ה ת י ל ג 8<, ואף מ א ר י אב תרגם מסורית את הם׳ בךם יהודה ליב בךז לאור בעברית ועברי־טייטש עם פירוש עברי 9).

1) עי טוסטר, עם 21—16. -- .22—30 a* (2

3) כוונתו לתאודוסיק המתרגם היווני על מקר*. — 4) ע׳ בית חטדרע ליילינק, חדר חי. —

5) מאור עמים, מנטובה על״ד—על״ה. — 6) עלעלת הקבלה, וויניציה עמ״ז, דף כ״ג »׳. —

7) ם׳ חכמת עלמה. !ברלין] 1780. — 8) חכמת יהועע בךםירא נעתק בלעק עברי ואעכנזי ותרגום ארמית עם ביאור, ווינא 1814 (מחדורח ב׳,

ךיינא 1828). - 9) מגלת יהודית... נעתק ללעוז עברי ומתורגם אעכנזית ומבואר, וומא 1819.-

X V מבוא כללי לספרים החיצונים

ה בתרגום אנונימי. ש נ ת מ ל פ י העתים״!) נדפסה ת ר ו כ ב ל אחריהם בא יצחק זיקיל פרינקל איש המוניא (=המבורג) והוציא בשם כולל *כתובים

אחרונים״ קובץ הספרים החיצונים שהנוצרים קורין להם בשם אפוקריפין. בשער הספד כתוב: *כתובים אחרונים הנודעים בשם אפי־קךיפא אשר לא נודעו לישראל מימי הכתבס (!) עד היום הזה ועתה העתיקם מלשון יון לשפת עברית ויוציאם לאור יצחק

ןעקיל םדענקיל איש כ!מ1{יא, שנת תק״ץ לפ״ק״. אחר השער יש הקדשה לג׳ אנשים: לגיזינום החכם מן הנכרים, לישראל קלייא חתן המחברי במלאכה הזאת םופר נאמן הוא בקהל־ ה ל ד מ ו ע ת מ כ ד ח ש *ועם השנים השלישי נכבד א עם וחננו אלהים רוח דעת עצה ובינה חכמתו תאיר כשמו רב מאיר סמכןה בךעםעלוי ני״ו״. אין פריגקל אומר מה היתד! עזרתו של מאיר בדיםלו בעבודתו. ובאמת נראה שהשניםת בתחלת י ר ב האחרים, גיזיניום וקלייא, אף הם חכמתם עמדה לו, שהדי אין שום הקדמה ע הספר, אלא הקדמה רומית ארוכה (שבעה עמודים) דוקא, ובאותה הקדמה נאמר שהאפוקריפין לא נכתבו כלל בעברית, ממש כמו זינד־אוויסטה והקוראן, ומבחינה זו בלבד הוא משיג על נפתלי הידץ וויזל, שהוא היה סבור בתומו שהם׳ חכמת שלמה נכתב באמת על ידי שלמהם י ר כ נ ן ה המלך. שוב יש בהקדמה מקום שמדובר בו על התועלת שיביא הספר לתלמידים מ הלומדים עברית שיוכלו להתרגל בו בקריאה עברית. מתוך כל זה נראה שההקדמה נכתבה לא ע״י יהודי, אלא ע״י נכדי דוקא, ויש לשער שבעל ההקדמה הוא גיזיגיום. ועל סמך הסברה שהאפוקריפין לא נכתבו מעולם עברית נטל המתרגם רשות לעצמו למםד תרגומו בדרך פראפראםה ובסגנונם של בעלי המליצה מן המשכילים. והתרגום לא נעשה מן היוונית, כנראה מהרבה מקומות. ומה שכתוב בשער שתרגם מיוונית (ועל ם׳ טוביה נאמר בהקדמה שגתרגם לא מיווגית, אלא טרומית, מחמת שביוונית יש בו בספר זה חזרות מיותרות) אולי אין זה אלא לתפארת המלאכה

והמליצה, ואפשר שאחד משני עוזריו היהודים הכשילהו, שהיה סבור שהוא יודע יוונית. יותר מפרינקל הצליח בעבודתו שלמה פליסנר. כשהיה בן י״ז נתקנא בוויזל ובבן־זאב ואמר לתרגם שאר הספרים החיצונים ותרגם אחדים מהם מתוך הביבליה הגרמנית. אח״כ ראה שעבודתו זו לא תצלח וגמר בדעתו לעשות כבן־זאב ולתרגם מן הסורי שבפוליגלוטה. לתכלית

זו למד סורית ואף ערבית קצת ותרגם אותם הספרים שוב מסורית. ז׳ אדר תקע״ז פרסם *מודעה גדולה״ בעברית וגרמנית על קבלת חתימה על הספרים החיצונים בעברית. אבל חותמים לא היו והענין נשתקע. בשנת תקע״ט הוציא את התוספות. ורק בש׳ תק״ב כשיצא ממקומו לאסוף חתומים על ספר שהיה י נ מ ר למגלת אסתר בתרגום ג בדעתו להוציאו ושהיה כולל ענינים שונים העירוהו רוב החתומים על הצורך להוציא אף את הםפריס החיצונים, ואז החליט להוציאם בארבעה חלקים. אבל בינתים שמע שפרינקל הוציא את ספרו *כתובים אחרונים״ ורפו ידיו. ודק לאחר שעיין בספרו של פרינקל והכירך כ - ה א שמקום הניח לו להתגדר בו, משום שפרינקל *היה כמחבר ולא כמעתיק״, ואף ד משמע מדבריו - שפר׳ לא תרגם מכלי ראשון. והוא באותו הזמן כבר הספיק ללמוד אף את היוונית ולתרגם מתוכה שנית אותם הספרים (חוץ מאגרת ירמיה ותפלת חנניה מישאל ועזריה

זשירתש שכבר תרגמם פעמים - פעם מגרמנית ופעם מסורית, אולם אחר כל התאמצותו לא נתקיימה מחשבתו בידו להוציא קובץ הספדים החיצונים בפני עצמם, אלא אחדים מן הקטנים שבהם פרסם בקובץ נוזלים מן לבנון 2) הכולל חידושי תודה ושירים ודרשות, הספרים שהדפיס בקובצו זה הם: ברוך א׳ וב׳. אגרת ירמיה, תוספות

לס׳ דניאל, תפלת מנשה ותהלים קנ״א.

1) בכורי העתים, כרך ח׳ 1824 (עמ׳ 12 ואילך). — 2) םםר נוזלים מן לבגמ, חלק ראמץ (יותר לא י*א), ברלץ 1833. -

X מבוא כללי לספרים החיצונים V I

ץ ״כתובים אחרונים״ של פרינקל יחידי בספרות העברית ונדפס כמה ב ו ק כך נשאר ה פעמים (בתיקונים בלשון ובניקוד מצד המדפיסים) בכמותו, עד שבא המדפים יצחק גולדמאן והוסיף עליו (בתרגום מגרמנית) את הספרים: אגרת ברוך אל עשרת השבטים ומזמור קנ״א

על נצחון דוד במלחמתו עם גלית.

המדפים גולדמן היה סופר בן־תורה ובקי בספרות ולפיכך כדאי לעמוד על יחסו אל הספרות החיצונית.

הוא היה מחשיב הרבה את הספדים החיצונים והיה שואף להכניסם אל תוך הסביבה של הקוראים בבחינת ספרי קדש. דבר זה, אם לא בפירוש אמד, נראה על כל פנים מהשתדלותית ת להדפיס את הספר בצורת תנ״ך עברי. ומכיון שלא היתד, לו הוצאה עממית יפה מן ה העברי, חוץ מן התנ״ך הקטן של הוצאת החברה הביבלית שנפוץ הרבה בעולם, לפיכך יאהת י י מ ו צורך לחקות אותה ההוצאה בכל, לא רק בתבנית ובאותיות, אלא אף בכתבות ר0 י ר פ ס בצדן של העבריות לשמות הספדים בראש כל עמוד ועמוד ואף ברשימה של שמות ה

שבראש הקובץ ובציוני הפרקים והפסוקים בכל הפרטים!). ומכל מקום, מצד אחר, אופיים הם דבריו בהערתו לפני הספרים שהוסיף הוא על הקובץ

של כתובים אחרונים:

- עד פה באו ספרי האפוקדיפי הנעתקים ברוב הלשונות הישנות והחדשות.ך אשר שלח לגלות ו ר ת ב ר ג ולהשלמת ההדפסה החדשה הזאת הוספתי בזה העתקת א עשרת השבטים ע״י שלמנסר מלך אשור, כפי שנמצאה בלשון ארמית (זיריש) לבדה. ועוד מזמור אחד כעין מזמורי תהלים נמצא בתנ״ך הגדול (בפוליגלוטה) בסוף תחלים, בארבע

לשונות קדמוניות, יונית ארמית ערבית כושית.

בכל העמים אבל בדקתי

עד סוף ד״ה, ואח״כ יתחיל מן תחלת עזרא ומעתיק והולך באיזה שינויים קטנים, ואח״כ באים דברים מן נחמיה (עזרא ב׳), וכן מדלג מזה לזה, ומסיים בנחמיה ח׳ פסוק י״ב. כי הבינו בדברים אשד הודיעו להם. ומאשר אין בו כל חדש נחמתי מלהעתיקו. וכן ס׳ חשמונאים ג׳

מלא ספורים מגוזמים, ולא לחנם שמטו ידיהם ממנו המעתיקים לרוב הלשונות• ־ אף נכרים היו במתרגמים לעברית: ם׳ ברוך נתרגם ע״י Kneuok»r הגרמני (9ד18< ואנטונין הרוסי (1902), ומזמורי שלמה נתדגמו עיי פראגץ דליטש (התרגום נמצא בכ״י

באוניברסיטה שבליפםיה) וע״י פראנקינבירג (1896). אחר הקובץ של ,״כתובים אחרונים״ הופיעו כמה ספרים בודדים, מהם תרגום מתוך תרגום 0 ומהם תרגום מתוך המקור 3). אבל שום נםיון לא געשה להוציא את הספריםם ובשיטה מדעית. אמת, מפעל כזה אי-אפשר היה ש!ע&ה כהוגן בזמן ל ץ ש ב ו ק החיצונים ב הקודם, שהרי רק בעשרות השנים האחרונות נעשו מהדורות בקרתיות לגופם של כמה מן הספרים. דק עכשיו נעשה הדבר אפשרי ובכחות משותפים של כמה מאנשי המדע יוצאים: א) הספרים המתיחסים בצד מן הצדדים אל ם י כ ר בזה הספרים החיצונים מכונסים כלם ב ש נ י כ

1) בחוגים אחרונים... ונוסף עוד םח שלא חיה בראשוגים..., ווארשה בדמום ר׳ יצחק גולדמאן נ״י, שנת תרמ״ו ל«״ק.

2) כגץ 0' היובלים מאת ש. רובין (ווינא 1871, מגרמנית) חזון הסבילות מאת יהושע שטיינברג (ווארשה 1881, מגרמנית) סי חנון• מאת גולדשםיט (בדלק 1892, מגרמנית).

3) כגון תהלות שלמה ועליית משח מאת א״ש קאמינינקי (בחשלח, כרכים י״ג וט״ו).

X V I I מבוא כללי לספרים החיצונים

תורה נביאים וכתובים, ב) ושאר ספרים שאין לתלותם במחלקה מן המחלקות שבכתבי הקדש לא מצד חתכן ולא מצד היחום לאחד האישים שבמקרא.

ט. על שיטת הסידור הנכונה לספרים החיצונים בעברית. בין הנוצרים מקובלת חלוקת הספרים החיצונים לשתי מחלקות: אפוקריפין ופםיבדאפיגרפין. בשם אפוקריפין (djroxQuqpa) הם מכנים (למן תרגומו של לותיר, כשהדפיםו אותם הספרים בסוף הביבליה שלו) את הספרים שנתקבלו בועידותיה של הכנםיה הנוצרית בבחינת ספרים מועילים לתיקון המוסר, ולשאר הספרים החיצונים נהגו לקרא בשם פםיבדאפיגרפין (0קף90ץ1ש567ס8^=מיוחםים), כלו׳ ספרים המיוחסים לאדם גדול שבאמת לא הוא כתבם כלל. אבל חלוקה זו בעצם אין לה שום זכות לקיום, שהרי אין הבדל, למשל, בין הספד חכמת שלמה, הנחשב אצלם בין האפוקריפין, ובין הספר מזמורי שלמה, הנמנה לגבם בתוך הפםיבדאפיגרפין, כאילו באמת אפשר להניח שהס׳ חכמת שלמה נכתב בעצם ידו של שלמה

והס׳ מזמורי שלמה הוא רק מיוחם לשלמה. ויש מחכמיהם שהרגישו הזרות שבחלוקה זו, ולפיכך סידרו את הספרים לפי אלפבית,

כלו׳ לפי האות הראשונה שבשמות הספרים. אפשר היה לחשוב עוד על חלוקת הספרים לפי הלשון העיקרית שבה נכתבו, היינוו בתרגום ובין י ש כ , אלא שהם מצויים ע ת י ר ב להבחין בין הספרים שמלכתחלה נכתבו עת נכתבו. או לעשות את החלוקה לפי ארץ מולדתם של הספדים: י נ ו ו הספרים שמעיקרם י אותם שנכתבו בארץ ישראל, והם עברית נכתבו, ואותם שנכתבו בחוצה לארץ, והללו יוונית נכתבו. אבל משתי החלוקות הללו, שבעצם הן ממין אחד, אי־אפשר לאחוז אף באחת, שהרי

עדיין לא הכריעו חכמים על הלשון העיקרית של כל ספר מן החיצונים ועל ארץ מולדתו, ואף בסדר כרונולוגי, לפי זמן כתיבתם של הספדים, לתחום להם תחומין ולומר, למשל, שאלו לפני תקופת החשמונאים ואלו בתוך אותה תקופה ואלו לאחריה נכתבו, אי־אפשר לערוך את הספרים, משום שאין בידנו לברר בדיוק לגבי כל ספד וספר את הזמן שבו נכתב. כמו־כן קשה לחלק את הספרים למחלקות לפי תכנם - כגון למחלקות של היסטוריה, חזון ודברי מוסר, - שלא דבר קל הוא לעשות חלוקה פרטית ולהכריע, למשל, בין דברי

היסטוריה לדברי אגדה, או בין דברי מוסר ודברי שיר, וכיוצא בכך. לפיכך נראית לנו דרך חדשה לסידורם של הספרים החיצונים, והדרך החדשה ישנה היא, משום שהיא קרובה להגיון המקובל שבמסורת ישראל, - היינו לערך את הספרים על הסדר המקובל בישראל בקובץ ספרי תנ״ך. כל ספד וספר יתכן להכניסו למחלקה המתאימה

לו אם מצד הענינים הכלולים בו אם מצד האיש שאליו מיוחם אותו ספר.ל בארבע מחלקות: א) לתודה, ל כ לפי שיטה זו נםדרו בזה הספרים החיצונים ב

ב) לנביאים, ג) לכתובים, ד) שאר הספרים.ט כך סידורם: ר פ ב ו

- , ר חנוך ב פ ס - ׳ ר חנוך א פ ם - ה ו ח : םפד אדם ו ה ר ו ת א) הספרים החיצונים ל צוואות השבטים - ספר היובלים - עלית משה.

: תפלת מנשה - אגרת ירמיה - ספד ברוך - חזון ם י א י ב נ a הספרים החיצונים ל ברוך א׳ - חזון ברוך ב׳.

: תהלים מזמור קנ״א - מזמורי שלמה - חכמת שלמה - ם י ב ו ת כ ג) הספרים החיצונים ל ספר דברי איוב - תוספות למגלת אסתר - תוספות לכפר דניאל - עזרא החיצוני - חזץ עזרא.: אגרת אריסטיאם - ספד המקבים א׳ - ספר המקבים ם י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ד ה א a ש ב׳ - ספד המקבים ג׳ - םפר המקבים ד׳ - טוביה - יהודית - חזון הסבילות - ספר בן־םידא.

םפר אדם וחרהא ו ב מ

א. על ספרות אדם וחרה.ה ר ק ת י י ל ג ר ש מ ח ל נ ו ש י ט ע ם ב ש ם מ ת ד י ר ר ט ח א ל ן ו ד ן ע ג ם וחוד• ב ד ת א ש ר •

ן מ ך ל ל כ ה כ ל ב פ ט ה ל ת ב ר ת ה י ל א ר ש י ה ה ד ג א ם ה א א ל ן פ י א , ו י ל א ר ש י ם ה ו פ $ א ב י *

. ך ל י א ה ו מ ו א ת ל י ש א ר ד ב פ ן ס ת ן מ מ ן ז מ י ל א ד , - ו ם י נ ו ש א ר ם ה י מ י ה

, ם ד י ק מ י ת ב ח ו ו . ר ד ת י ה ה ו ח ם ו ד ל א ה ע מ י ל ת ש ו ר פ ס ם ש י ד י ע ם מ י ז מ ר ם ו י ד י ר ש

י ש ע מ ב ל ח ר ר נ ן כ א ה כ ת ל א צ ו . מ ד ת י ה ה י ס ט נ פ : ה ם י נ ו ש א ת ר ד ג ל א ה ש ת ו נ ר צ י י מ י ב

ץ ז ד ן ד י ז ר ם ו י ז י ר ש ע ל מ . כ ה י ע ו ש ע י ש ל ת כ ה א י ל ת ע ו ל ת ה ל נ מ א ד נ ת ף י א ה ו ת ו ב ב ו ש

ד ו ו ד ה ל א ר ה ה ״ ב ק : ה ל כ ע ה ד א י ו י ה ר . ה ם ד ל א ו ש י ת ו ד ל ו ת ה ב פ ם י ה ם ל י צ ב ת ש ו מ י ה

, ד ת י ה ה ר ג ש ף ל ם א ד ל א ו ש ת ע ד . ו ת ע ד ץ ה ע ל מ כ ם א נ ח א ל . ל ( ׳ , א ז ה ״ ע ו ( י ש ר ו ד ר ו ו ד

: ם י נ ו מ ד ת ק ו ח י ך ש ו ת ע מ מ ש ך מ . כ ו ת ו ר פ ם ב ה ש מ כ ח ל ה ו ע י ם ה י ע ד ו י ם ש ד י א נ ן ב ו ש ל ב

, ה כ י מ ו ס ק ל י נ ע ה ו ל ד י ה ב ת ל א ע ל ל ש א ו מ ד ש ם מ ו ע ת ח י ש י ב ב . ד ל ש מ , ל ר ע ט צ ה ש כ

' ה י ב ב י ת כ ן ו ו ש א ר י ם ם ד א ד א ד ם ה י ל ז י ח ד י ד : ל ן ו ש ל ה ה ז ל ב א ו מ ר ש ו מ ה ב י ש ה

. ( , ה ב ״ מ ם ״ ב י ( ר ק ת א י י ל ב ר י ו ד ק ת ם י י כ ה ח א נ י ח ד ל י א ו מ ש

ה י ה ה ש ד ג א ת ה ו ר פ ס ם ב ל ע ש ו צ ק ל מ ו ע נ ת ו ם א י ד י מ ע ם מ ה ם ב י א צ ו י כ ו ו ל ם א י ז מ ר

. ת ו ר ו ד ך ה ש מ ה ו ב נ ת א ם מ ל ע נ ו ו נ ל

י א ה מ , ו ת ו ר צ נ י ה ב ג ו ל ש ל ה י ר י ת ת י ו ב י ש ה ח א מ ד ם ק ד א א ט ל ח ן ש י נ ע ל ה ב א

ם ש ל ו א ר ש ת י ד ג א ב ש ש ו כ ר ו ה ת ו א ה מ מ כ ה ו מ ם כ י ר צ ו נ י ה נ ו ש א ם ר ה ו ל ב ב ר א ש מ ע מ

ת י ר ק י ע ם ה ת ד ו צ ם מ י ג י נ ע ת ה ו א ר י ב ע ה ם ו י י ת ד ם ה ה י כ ר צ ם ו מ ע י ט פ ו ל פ י ל ח ה ם ו ה ו ל ד ב י ע

. ו נ י ד מ ח ל מ כ ט מ י ל פ ד ו י ר ם ש ו ם ש ה ל מ י צ ה ה ל ש ק ד ש ע

, ו נ ן ל י ה א ו ח ם ו ד ל א ת ש ו ר פ ס ע ה ו צ ק מ ב ם ש י מ ו ד ת ק ו ר י צ ל י ע ש פ ו ש ת ו ל א כ מ

ן י ם ב י ל ו ג ל ג ל ה י כ ר ח א . ש . ד ו ח ם ו ד ד א פ א ס ו , ה ד ח ר א פ א ס ל ר א ו י , ש ם י ד ו ה י ה

. ו ת ו מ י ל ש ו ב י ב ר ב ע ו ה מ ע ד ט מ ן ע י י ד ת ע י נ ו ו י ם ב י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ר ה א ש

ב. שמו של הספר.ו מ ש ה ש א ר ) נ . . . ר פ ה ס : ז ה י ך ה ר כ ק י ע מ ן ש כ ת י ו ר ( פ ס ב ן ש ו ש א ר ק ה ו ס פ ך ה ו ת מ

: י נ י מ ר א ו ה מ ו ג ר ת ף ב ה א נ ו כ א מ ו ך ה כ ב ל ו ר ק . ו ח ו ח ם ו ד ד א פ ת ס ו י ה ך ל י ר ן צ ו כ נ ז ז

ף ו א ה ל מ ו ד ו ) vita Adae et Erae : ו מ י ש מ ו ר ו ה מ ו ג ר ת ף ב JQR v). א n , 2 1 8 ם ( ד ר א פ ס. ( ת ו י ב א ל ם ת ה ו א ח ס ו נ ב .

י - נ ו ו י ח ה ס ו נ ת ה ר א ו א ם ל י א י צ ו ם מ ה י נ י - ש נ א י ר י י צ ף ו ד ו ד נ י ש י י ט ד י ה ב ת י ת ה ו ע ט ו

ר פ ו ף ס י ס ו ה ה ש מ י ש ר ה ש א ר . נ ( ה ש ן מ ו ז ח = ) Apocaiypsis Mosis ם ש ה ב ר ז פ ס ו ל א ר ק ש

ת י נ ו ו י ) ב ו פ ו ס א ב י ן ה י י ד י ע נ י מ ר א ח ה ס ו נ ב ר ( פ ס ל ה ו ש פ ו ס , ב ה ז ו ו ה ה א ע ו , ט ד ח ו א מ

י י ד ח ו פ - ס : ה נ ו ש ך ל ה כ מ י ש ה ר ת ו . א ם ת ע ט ו ה ת ל ח ת ה ב ו ע ב כ ק ״ ח ו א א ב ם ש י ד ם ו ם ה ש ו

י פ ה מ ל ג נ ם (jcQcoTOJiXdattov) ש י נ ו ש א ר ם ה י ר ו צ י ח ה ו ח ם ו ד (AITJY^CTIC xai nolvceia) א- . ש א ר ך ה א ל מ ל ה א כ י י מ ל פ , ע י ה ד י ת מ י ר ב ת ה ר ו ת ת ו ח ו ל ל ב ק ש ו כ ד ב ה ע ש מ ה ל ר ו ב ג ה

ב ספר אדם וחוה

ג• טיבו של ד״םפר.. ה כ ל י ה ר ב ד ו ב מ ו י ס ה ו ד ג י א ר ב ד ו ב ת ל ח : ת ו פ ו ד ס ע ו ו ת ל ח ה י מ ד ו ה ו י ל א כ ו ד ה פ ס ה

: ך ד ל י ג . מ ו ר פ ס ד ב פ ו ס ל ה ו ש ת י ל כ א ת ו ה ה ו ל ח ה ת ב ש ח מ ה ב ל ו ע מ ו י ס י ש א ד ו ב ל ו ר ק ו

ם ה י נ ש . ו ת ב ש ת ב ג ה ו ה נ נ י א ם ו י מ ה י ש א ש ל ת א ג ה ו ה נ נ י א , ש ת ו ל י ב א ש ב ם י י נ י י ד נ ש

. ל א ר ש ל י ם ש ר , ש ך א ל מ ל ה א כ י ל מ ו ש י פ ם מ ד א ־ ן ת ב ש ה ל כ ל : ה ם י ע ו ב ם ק א ה נ ת ד מ ד ק מ

. ו נ מ ד. זו י נ מ י ל ס ב ׳ 360. א ם ש ד ו י ק נ ו ו י ם ה ו ג ר ת ך ה ו ת ה מ ש ע ) נ ן מ ק ׳ ל ע ) י נ י מ ר א ם ה ו ג ר ת ה

ו י ה ם ש י ח ו כ י ו ל ה ן ש מ ז ם ל י נ ל פ ל כ ם ע ו ד א ק ו ה ו ש י ל ם ע י ח י כ ו ו מ פ ו ד ג פ ס ל ה ם ש י י מ י נ פ ה

א ל , א ך כ ה ל נ ו ו ם כ ו ו ש ן ב י א ק ש א ד : ל ם י ד ו ה י ן ה י ב , ו ם י ר צ נ י ה נ ו ש א ס ר . ה ם י נ י מ ן ה י ב

ר ח א ר ל פ ס ב ה ת כ ו נ ל י : א ו ת ו מ ד ל ק ה ע י א ד ר ו ע . ו ר ק י ל ע ז כ מ ו ר ן ב י ח א י ש מ ו ל ל י פ א

: ה ת ע ר מ ו מ . א ם ת ו ר פ ך ס ו ת ו ל ת ו ם א י פ ס א ם מ י ר צ נ ו ה י א ה י ל א ד ת ו ו ר צ נ ל ה ה ש ת ו ו ה ת ה

. ב ת כ ת נ ו ר צ נ ל ה ה ש ת ו ו ה ת ה ם ל ד ו ף ק א א ל י א ת י ב ן ה ב ר ו י ח נ פ ק ל א ד ל

ה. לשונו העיקרית של הספר.: ת י ר ב ו ע ר ק י ע ב מ ת כ ד נ פ ס ה ם ש י ח י כ ו ן מ ו ש י ל נ מ י ה ס מ כ

ה ש ק ת ם נ ג ר ת מ ה , ו ( , ג ה ״ / ל ט ד ״ כ ל ( י T״ א ו נ י כ ם ב י ה ל ל א ם א י נ ו ם פ י כ א ל מ א) ה

: ך ר כ ס ) מ ׳ ג ד ״ מ ן כ,י{לו;ה ( ו ש ל ף ה : .ג!״10'. א , ר י צ ם י ר ק ם נ א ד ך ט ר ד ו ב ב ת כ ו ו ת ר י ס מ ב'AXkrikovia

- ( , ׳ ב ג ם ( ע כ ך ן ב ו ג , כ ת י ר ב ע ן ה ו ש ל ם ב ה ת ש ו מ ם כ ו ג ר ת ד ב ס ם מ י י ר ב ת ע ו נ ו ש ) ל ב

׳ ם ב י י ס פ א ל ה ר texva opyns, א ס ו ש מ ט י ל ד , ו י ע ב ה ו ״ ז כ ״ י י ל ש ה מ ו ש ה ) ogyfjc mo? Uyoi - ( t t e o g £א ב׳ י כ ל ( ע י ל י ב ר ב ד 6 fj - ( ׳ ח א ״ י ם ( י ה ל י א . ח ( ז ג י ר נ ן ב ו ש ל / ב ג

XSov eyco — ( ׳ א א * מ י ( נ נ jragovojiiag/ הtvlov &-(ג בי ״ / י ׳ ג ט ו ( ל ב ז ר י ש ץ א ע ן ה ו ג , כ ת י ר ב ע ן ה ו ש ל י ה ש ו מ י ג) ש

— ( ׳ ז א ״ ט ו ( ר ב ש ר א ב ev xty cpvMaouv fj. ד ag — ( ׳ ו ב ״ ט ו ( נ ר מ ש peei $ ב. ד ו ע ח ג׳. Jv xw yivwaxeiv ו ״ י ע ( ר ב ו ו ת ט ע ד — ) ב a ev1\\Qf 4<

מ י ל ב ו ח ו ל פ ל ח ת נ , ש א ״ ה ת ב ״ י ף ח י ל ח ה , ש י ר ב ע ר ה ו ק מ ה ב א י ר ק ת ב ו ע ד) ט

.(ev naTatois) ם י ל ב ה ) ב , ה א ״ כ )

ו. על התרגום היווני.ץ ו . ח ו ש ע ו נ כ ו ת ם מ י מ ו ג ר ת ד ה א י ש ר ה , ש ד פ ס ח ה ס ו נ ר ל ק י א ע ו י ה נ ו ו י ם ה ו ג ר ת ה

. ן כ ו ת ם ב ל ש י ו ת ו ד ח ם א א ג ו ה ה ז מ

Apocalypses ו ר פ ס ף ב ר ו ד נ ש י ם ט ו נ י ט נ ט ם נ ו ד ק ו א א ל י צ ו י ה נ ו ו י ם ה ו ג ר ת ת ה א

י , ״ כ ב ת ש י ל ח ת ה ה ה מ י ש ר י ה ל פ ם (ABCDמוטעה. ע ש 1866apocryphae (iipsiae ) ב

( A D ם ( י נ ם ש ה , מ י ״ ה כ ע ב ר י א ל פ ) ע ה ש ן מ ו ז ח = ) Apocaiypsis Mosis ( ׳ ק ב ר ל פ י ע ׳ ל ע

: ם ה , ו א נ י ו ו ם (BC) מ י נ ש ) ו ו נ א ל י מ ה ו י צ י נ י ו ו מ ה ( י ל ט י א מ

. ( ג ״ ה הי א מ ן ה . מ ה י צ י נ י ו ו מ ) A י ״ כ

. ( ד ״ י ־ ב ״ ת י ו א מ ן ה , מ א נ י ו ו מ ) B י

״ c ( ״ י ״ ״ ).. ( א י י ה ה א מ ן ה , מ ו נ א ל י מ מ ) D ״

ו ת ל ח ת ק ב א ד ל , א ו ת ו מ י ל ש א ב י D ל ״ כ ו ב ת א צ ו ה ש ב מ ת ש ף ה ד ו ד נ ש י ט ל ו י א ו ה ו

מבוא ג

Monument* sacra et profana, והוציאתו כלו בקובצו A. M Ceriani ובסופו, בא אחריו .Apocaiypsis Moysi באותו השם V (1868), 19-24

חוץ מאלו השתמש פוקס בתרגומו הגרמני (בקובצו של Kautzsch) בעוד שני.(Montpeiiier ממונפיליו - ) 2Eמפארים. מן המאה הטיו . ( ) 1E :כיי, והם ויש להעיר שמכל הכ״י הנזכרים דק הכ״י c נשתמר בשלימותו.

.n=v .ג. ע = ד = a = b * = A 0 :הכ״י הנזכרים מסומנים לקמן - בפירוש - כך . והםלאבי = ם. ד א ־ י ג י מ ר א וכן הנוסח ה

ז. שאר התרגומים.ה אלא שבהם דוקא חלו ידים נצריות ו שאר התרגומים נעשו מן היווני. ולא ע ־אס מעט ואם הרבה: יש מהם שאפשר עוד להפריש בתוכם את העיקר מן התוססת,

•ויש שאי־אםשר לעשות זאת כלל. בעיקר יש להזכיר, מן הצד היהודי שנשתייר בהם מן המקור, את הגוםחאות:

הרומי. הארמיני והםלאבי (או: הסלאביים).Abhandlungen) "W. Meyer יצא לאוד ע״י .Vita Adae et Evae שנקרא , י מ ו ד א) הMeyer1878, d. kgl. Bayer. Akad. d. Wissensch. Xלדעתו של ). Abt III , נעשה תרגום I V . ו בקובצי הספרים / תרגומים גרמני ואנגלי ממנו ניתנ ד ה מיוונית תיכף אחד המאה ה ז

החיצונים של קויטש וצ׳ארלם בצדו של תרגום הנוסח היווני.י יצא לאוד בתרגום אנגלי (על פי כיי משנת 1539 שבספריה י ג א ד מ ב) הOn the Apooalyps• of Moses (JQR VII [18941, בשם F .D. Conybeare מאת Etschmiadzin3־ - ת י ש י מ ח 216-235). לדעתו של Conybeare גראה מן הלשון הקדומה שהתרגום געשה במאה ה הששית, בערך. ונראה שהתרגום געשה מתוך יווגי דוקא (ולא מסורי או כושי, כסברתו, מיני הצמחים בהעתקת שמותיהם היווניים, ועוד ל Conybeare), שהדי בפרק כ״ז ניתנו ד ש יותר מזה נראה בפרק ל*ז שהלשון sea not made with hands אינו מתפרש אלא מתוך השערה שלפני האדמיני היה בנוסח היווני בטעות dxe׳n־101J0Q1]cos Mfw במקום

.d/spovaia M|i,vr), riaMHTHHKH oTpeneHHoft בקובצו H . THxoHpaBOBt י הוציא ממנו ב א ל ס ג) ה

: pyccKoft JIHT. a שני גוםחאות1863 , < CJIOBO O AAaM (1׳O HcnoB-bAaHiH EBHH-fe (CTp. fe (cTp. 1 — 15), 2) 293- 304)

ואין כאן אלא שתי רידקציות של ספד אחד והן מתחלפות זו מזו דק בסדר ההרצאה ובפרטים אחדים, אבל בעצם התכן הכללי יש כאן ספר אחד, שבו מתוארים ימיו האחרונים של אדם וקבורתו ווידויה של חוה לפני בניה ובני בניה על החטא הראשון שגרם לטרידה מגן־עדן, - ממש באותו התכן ובאותו הסדר שבנוסח היווני. רק בסוף מצורפות אגדות נצריות שהיו רווחות בעולמם, ואגדות אלו השרו מרוחן על הספד כלו ועשאוהו כמין יצירה גצרית. וכבד עמד ,H. nop+HpbeBi באריכות על ניתוחן ועדכן של אותן הנוסחאות בתוך שאר דבריו על האפוקדיפין של אדם וחוד. בפרק

aB03aHia o BeTX1x׳AnoKpmfcHHecKia C K a 3 f c T H h ־ m a x .J1111TiHx׳b,b׳b H c06 מיוחד שבספרו KaaaHb 1873 (CTp. 168—197V

א׳ ב׳

Die altkirchenslavischen Texte, 5 (בביבליוגראםיה רושמים חוזוקריב לא מקורות אלו, אל «Jagi<1 des Adambuches (Wien 1893), ולזערי אינו בידי.

*

ה ן ח ם ן ך ר $ $ ס

דז פ «ד?ג $ א : נולל״י! »0ד־ צ ׳ א ןה ם$ר תולדות $ךם ןסד: וי^זב־^ם ?זמוןה $שךה ם *ת־סןה א>צתו וילך קך$ה ך כ 1??ןח $י #לם ךןך^ים: וירע $ךם את־סןדז א^מו וההר $1לד # ה ו ג #

: ל $ ב מ?ןףא ל # מ ־ ת * א קלן ן ף ק ??ים $ת־ד.?אור מ ב ו«זרי־כן ליו $ךם ןח^ה יחךו ויהי 1ף*א$ר םךז

א ף ש ב מ $ ל י מ ^ י ר*יהי לולללה 03לום נןמה] ךם־ מ ב אל־$ךם: את: 1ל?!דא אליי ו י נ ל׳$ל #י$ר אל־&י־קלן $דזיו ןהוא שקנה &תו ?»?ך

ה ^ ד ב ל2לז כי־ייתיר לו &$נו ןהוא לא לו כי א י ג: 1<א$ד ו י א ?קךבו $י אפ-י^א ^ ו ןנב!ךם1 ל ^ י י י ע ת י• *

: ם $ךם ןקו$ה [־3ל?ה [־נך^ה $ה־ל;ה ללם אולי נללם לאויב ^

א—ד. לידתם של קץ והבל - חלומה של חוה ומיתת הבל — לידת שת ושאר בני אדם.

. כתבת הספר. לכתבת זו קודמת בכל כ״י היווניים. אבל לא בארמיניי ה ו ה . ו . א זה./ היווני: ?01ןדךןו61 ־־ סיפור (ע׳ , א . ברא׳ ה ת ו ד ל ו ד ת פ כתבת אחרת >ע, מבוא ב׳). - סד נמשך א ה . כך טישנדורף. ד ן ד ן ע ג ם מ ת א ר History = תולדות, - א ח ר י צ מבוא שם). א. דרש וישכן מקדם (ברא׳ ג׳ כ״ד) ־= וישכון מקדם. ם ב ש ש י ה ו מ ד ך ק ל י אל הכתבת. - וב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, ויגרש את האדם וישכן מקדם ר , : ( , וכן בב״ר (כ״א ט- . ( ב ״ כ / והשוה ברומי י״ח ו ע צא קין... וישב... קדמת עדן״ (וכיוצא בו ב י ו - ן י לגן עדן, ק. מכאן שקין והבל תאומים ם י נ י ב נ ד ש ל ת ו - . 0 ד ) ר . א ו ת ש ה א ו ת ח ם א ד ע א ד י ג ו היו (ביר כ״ב ג׳, פד״א כ״א) ונולדו לאחר הגירוש (יובל׳ םוף ג׳), ולא כמאן דאמר שבו: הנוין שרשית, ר ו א נ ה - . ( ב׳ - ביום שנבראו (אדם וחוד,) נולדו קץ והבל (ב״ר כ״ב א׳ במשקל עשוק (ירמ׳ כ״ב ג׳), ופירושו: המשחית, ההורס, כמו ןאר מקדשו (איכה ב׳ ד). השוה לקמן ג׳ ב׳ גוםח אד. ויש מפרשים כך גם נאור (תהל׳ ע״ו ה׳), ע׳ רש״י (שם) רד״ק> ה ) ר א ד T 0 v / ועל פיו הרומי = . luoidusמלא אור (כמו ע ( 0 d c p c 1 A (שרש נאד) ועוד. היווני - מתקנים: A|x1Xa(3es=< 'vA81d<pc0T0חםר אור). - ה נ ל ב ב. בעל לב (איוב י״א י״ב). היווני 'ר פירושו אינו ידוע והוא כנראה טראנסקריפציה ממלה עברית שנגזרה מהשם ל ב, וכעין זה א

Legends v (סבור: ןזמחבל- . ) = בעל לב טוב. גינצברג (135 , m i n d e d = ) Barekhooh-11we ו נ י. ד / בשאר הנוסחאות: לאדוניה אדם. - א ה ד השוה הרומי ב׳ ו ב ב א ל ־ א ד ם. כך א ״שאין חוה קוראה לאדהיר מתחלה אלא רבי* (אדרינ גו״א א׳), והוא על דדך שקראה״ם. — ב א כ ז ר י ו ת. 5(0ע16ןף6.ג8ע& (השוה משלי כ״ז ד׳). שרה לאברהם (ברא׳ י״ח י אפטוביצר (בספרו Kain u. Abel, 51) מצא כאן בצדק השפעה על בעל הזהר (שמות רל״א<א י ן דכד קטל ליה קין להבל נשך ליה נשיכין כחויא מ ד ן ק פ ר י שאומר: ״אשכחנא ב ס

- . ה ו ח ל . אג מוםיםיפ: א ם ד ר א מ א י ו - . ״ ה י ה עד דאפיק נשמתיה וקטיל ל

ספר אדם וחוה ג א-ה ה ה

כ וילכו ?זנילס ול^^אוי את-לכל לדוג כידי קלן אחיו: ןאלהיסד?ת נ אמר אל־מי^אל ה$ר הןדול אכ*ר אל־אךס את־לךז :

ב כי אי^דלר ב? ^ ־ ל א ל לקלן כ?ףי כי *לכעס הוא ו ^ ־ ל א: את־הךכרים האלה ה ^ נ אלור ההתיו ןהוא יודי^ףי את־כל־א^ר ה לוןיד ה&לאך לאךם ןאךס #מר את־סך^ר בלבו ןאלור התאבלה

ה על־לכל בןם: לו ד וירע אךם עוד את־א^תו ומהר והלד את־#ת: 1<א$ר אךם כ אל־־הך. ל.ןה ילד לנו כן י*םת לבל כי לךגו קלן ןעו^דז מון >יבוד

לאללים ןהכאנו לו מ^לה:ע # ה ויולד אךם ?זלשים ^?ים ו#ל#ים ^נות ולחי אךם ת: גידול את״לליו ולקךא בקול ןדול ה ה ושלבים #נ כ &א1ת #

י ?למ ו פ י י נ ףא&ר י*או אלי $ל־?ני למען אךאם בקוךם אמות: ות בנו ת רוחוסיל: רא?>ר אליו # # ל # ן לל$ה נו#$ת כ ך א ד כי ל ה אבי מה־לליףי: 1*א$ר אליו אךם ניאב ןדול אלן?י 1*אמרו מה­

: י הוא $אב מה־הוא חל

ג ה ש ד ה ג ד ו ל. agxdyyEkog (ע׳ דניאל י״ב א׳). - ה ר ז. הכוונה לחזיון שראה אדם ג. opyfj? v!6g (ע׳ מבוא ם ע כ ־ ן לאחר שגטרד מגן עדן ושהוא מסופר ברומי כ״ה-כ״ט. - ב, ברכות , ולפי נוסח זה יתכן שהיה במקור: בן פרץ, ע a son of destruction ה׳ ב׳). אד י*ו ב׳ (כי״מ) והשוה יחזק׳ י״ח י׳. - א ת כ ל א ש ר ת ע ש ה. א(0 מוסיפים: לו. ואתה

. כך תב). - ם נ ל ב ב . ה . . ה ל א ם ה י ר ב ד ת ה ג אל תגד לו דבר. - או נ א ב ה ם ו י ל ד. א ד ל ו ב ן כ ת . - נ , , כ״ה. ביווני חםר כמו בע , ד ד ב ע ו ד. אד. ברא

׳ ולקמן כ״ט ג׳. - ח - ׳ . השוה תהל׳ ציו ז ה ח נ ו מ ל

. חליו של אדם וסיפורו לל החטא - שת וחוה הולכים לגן עדן - םגישחם בחיה ־־ דגר אלהים- ד י ה- שיבתם,

. אר שלשים בנים בלבד. וכן כתב בעל שלשלת ת ו נ ם ב י ש ל ש ם ו י נ ם ב י ש ל א ש ה: ״אומות אומרים... והוליד אדם עם חוה אשתו ל׳ בנים זולת קין והבל ושת״. ׳ ב ב ״ צ ה ל ב ק הל א ת ־ ח ל י ו. ואין צריך להוסיף: אשר ימות בו, ח י . - ו ׳ ג - ׳ a השוה גם יוספום קדמ׳ א׳ ב כי לפי האגדה כל חלי היה גודם מיתה עד ימי חזקיהו מלך יהודה (ב״ר סיד. ט׳, פר״א. ג מוסיף: וישלח את בגו את שת ת ו מ ם א ר ט נ״ב, תנח׳ ברא׳ כ״ז, מובא בערוך). - ב. רמז לברא׳ ט׳ ה י ת ו ח ו ג להגיד להם. - ר ו ח ו ת י ה. \1egr\. יחזק׳ מ״ב כ׳. - ב ש ל ש ת רה בנים שיירשו ע ב ר י״ט. וכן מצינו במה״ג שם ט׳ כ״ה: ״שביקש הקב״ה להעמיד מנח את העולם״. אג מוסיפים: ויבאו אל פתח הבית 1ג: לפניו במקום] אשר ו ח ו ע ר ב ר את א. ם ד ו א י ל ר א מ א י . נאד. אבד: אדם אבי. - ו י ח היה בא שמה להתפלל לאלהים. - א ב - יא ח ל י. א: מה הוא כאב וחלי. ב: מה הוא כאב, אבי - ו ה ה - מ . י נ : ויאמר ב אבד

ט ג ספר אדם וחרה ו א-

מ לןן א#ר אכלו* ־ ת ר אכי א ! פ ז א ה ל ת 1<א$ר לי ל ו ויען #ד לף 9רי ?ןך ו א מ א הויךה־לי וללכמי ו י פ ב מ$נו 01ן«ב: אם־כ? * לןן כי א$לה ?>$ר על־רא#י ןאב$ה ןאתל3ן ן^ז^ע אלי יי ן^זלח נ את־מלאכו ןלבאוזי לף־ ל&?1 לרף לניאב מ$ןד: 1*א$ר לו אךם לא

ך; ת ואיך־ ^או ?לי שת בני כי הלי ומכאוב־לי 1*א$ר לו # ז ויאמר אליו אךם כא#ר בךאנו אללים אותי ןאת־אמכס א#רו לבל*י נ בגללי׳ א3י מת נתן לני את־$ל־עץ לןן ועל-לאלד ^ת ו ל י ל ל ב אכל־מ^נו: ובלגיע עת למלאכים #מרי אמ$ם ל?גלות ו׳ לייא גמ^דלר״ ה וידע האויב כי לכדי ^ ל:י וא?י לליתי ךחוק מ

נ ותאכל מךה?ג^ אלרי־כן נת;ה ןם־לי לאכל: ח ויסד אף־לאללים ^נו נזי^א לי אל־לןן ולקךא בקול נוךא לא&ד אךם א;$ה ןל^ה נלכא$ &${י לל9סנר כלת ?ן#י כ3הו: ב 1יא?ור אלי יען א#ר ?!בת את־בריותי אביא על־ב^ךף #בעיםע ןכן יכאו ?ליף מ # י 3$ע ל # ו^כלם מעים הראשון לעיגלם ס

כל־לנגעיס ןה אלר-ןה:ו ויאנה אכלה {דולה י ^ ־ ט את־לך^ריס לאלה דכר אךם אלה וב^ךה גדולה א>ד: מגבןך 2ם־ל{ה נר1א^ר אל־ ^ א ־ ה ב נ*אכר ^ אךם אל3י קו$ה ואדדלי לועי לללף ןא&אנו כי מאמי לללה •את: 1*א$ר אךס אל־לןה קומי לכי א^ נ לך בגללי מ^אןץףי לתלאה

ר מוסיפים: לחמוד אותו. - ו ה ל כ ת י. אב: ואני הולך. - ו ד. ב א ת י. א . א ב צ ע ת וי ת א ב ה ה על ו״ו המהפך. ואולי היה במקור: ואני הולך ומביא. - ו י א ר - x a t Iv^xcS - . ף ל כ א מ » החיים ל ) ן . ב: ויביא לי מן העץ אשר יזל בו השמן (אר: מפדי ג ן ע מ ך ל ל_ . ד ״ . השוה ב״ם כ״ה כ״ח >כ״ד), ב״ר י״ז ח׳ ולקמן י ת י מ נ ה א ל ל ג ר ב ש א. ג: נתן לנו את הרשות לאבל ו נ מ . מ . . ן ת נ - . י ר : פ ר עץ. אבד: נטע (epvtov). א מכל עץ הגן מלבד אחד כי על הנטע ההוא האחד והיחיד אמר לנו לבלתי געת בו. - מ מ נ ו. אבדה מוסיפים: אשר בגללו אנחנו מתים. ה ממשיך: ויתן לנו גם שני מלאכים לשמירה. -. הכוונה לשני מלאכי השרת המלווין את האדם (יובל׳ ד׳ כ״ב, ם כ מ י א ד מ ם ש י כ א ל מ ה. ג. אבד (אד): וימצאה לבדה ץ ע . ה . . י ת י י י ה נ א ו - . ( ד ו ע הרומי כ״א, חגיגה ט״ז א׳ וק ו ח י ד ת י י י ה נ א ןיתן לה ותאכל מן העץ בדעתו כי אינני קרוב ולא מלאכי הקדש. - ו

. השוה ב״ד י״ט ג׳. — ה נ מ מי נ פ ת מ י ר ב ת ס י : וכאשר אכלנו שגינו חרה אף... - ה ב . גדאד, א ד אף ח י ו. ד. ם י נ ש ם ו י ע ב ש - . ד ״ , כ״ג כ / ישע׳ י׳ ט״ז, ידמ . השוה ת״י לברא׳ ג׳ ט ו ה נ ב

/ ספרא י״ג ד׳ ועוד. - , ד השוה משנה נגעים א

. אדאר. ב(ג): מצאוך תלאה ה א ל ת . ס: חלק מכאבך (וכן ברומי). - ה ך י ל ח

t ספד אדם וחוה י א-יג ג

ס אל־^ן־עח וסןגלי^ם ??ר על־רא^כם ובכיסם ^ ר ק ףןזת בננו ום לאלליס כי לרלס ?לי ן?זלח את־מלאכו לגחגדן ו?0ן א ל מ ל וי: מךלעץ א?זר יןל־בו ל#מן ןלכאת לי ןאםוכה ןאח:ה מחלי י י ל י מלך #ת ךל^ח אל־קצה 2דערן: מלי בלב^ם ומךא חוה את־יי־$א לי כי כא#ר ר א & א י* ה ו i מ a ןתI?*1 : ? 0 ל יה נ ב ב$ה ןמד, לי

אןיע ליום למקומה לקללו;י כל־לחנ»אים באמךם לא #מךה סןהם: ומקךא אל־ללןה 1וי1אםד הוי ליה ך?ה הלא נ את־מ^ות לאללי

מיךאי מ3$י $לס לאללים ללללם-בו איך נ$מח >$יך איך דוןקו שנלךי מכך* ?ראשונה ל$לם אללים: # מי א י איך לא מזכרי עבדא ?ליכו למכך וככיך כי ה אל־סך! ומאמר: ל יא ומקךא לליות: איך נ?מח $יך לאכל ־?ללר נעז כי ממך :$א #לטון ללי ? אם ד מן־לעין א#ר #!ך אללים ל*לי*י א$ל-ב׳מנו: כגלל לך$ר לזה

ה ^זןה גם־&בענו: ןע$ה לא תוכלי עזאת אם־הואלמי להוכילך: יב 1*אמר ^זת אל-לל;ה כ^רי &יך ולמי ןםירי מעל־^לס לאלליס: ו^אמר לל;ה אי^שת ל^י ואםוךה מעל־^לם ן ב עד־יום לדי

ם: ננמ^ןז ומלך אל־מ#>ינה: נ לאללית ןחך, אמו עד־קצה לןן ולבכו־שם ולתל?נו אל־ יג 1יב!א #: ויולדו #ע ב אלליס כי לשלח את־מלאכ1 ןןמן ללס את־#&ן סי אללים את־מי^אל ל&ר לגדול ויאמר אל־#ת אי# לאלליס אל־ מיגע כת&לה על־לעץ אשר לזל־בו ל#מן לפוך את־אךם אכיך ג כי לא לןלךלף ע$ד. כי אם־לקין ל:מים: אז;קום >יל־^ר מנימי]

, י״ט). - ה ע ץ. עץ החיים מתואר ומכאוב. ד מוםיף: בעבורי בזעת אפיך תאכל לחם (ברא׳ ג. אב: ונחתי והגדתי לך י י ל ח ה מ י ח א ו - . ( V ד ועוד (ע׳ גינצברג 119 , - ג בחנוך א׳ כ״ד ג

את הדרך בה הודחנו לראשונה. -

. מלחמת החיה בשת באה להראות ו ת ב מ ח ל ה נ י . ג: ותרא מרחוק... - ח א ר ת י ב ו שאחר החטא ניטלה אימת האדם על החיה. ״בשעה שברא הקב״ה את אדם השליטו על הכל... כיון שחטא המרידן עליו״ (ב״ר כ״ה ב׳). וביתר פירוט ילק״ש משפטים ר׳ שס׳יג (השוה שם

ברא׳ ר׳ מ״ב, איוב סוף תתק״ו). -/ ב׳ י״ז - יא ב ח מ ם ך. nleove^ia, ע׳ םומ׳ לחבקוק א׳ ט

. ה נ כ ש א מוסיף: ותברח החיה ותשאירהו פצוע. - מ . ם י ה ל א ה ם ל צ ל ע יב מ-.(xot-n]) ג: מאורתה .axrjvr!

. ר ש ל ב ם כ ו ק ז י א - . ס י ה ל : וישלח א . א ח ל ש י . אד. היווני: וילך. - ו א ב י ג ו - יג ב וכך בפםיק״ר ל״ו (השוה ילק״ש ישעיה ר׳ שנ״ט): ״אף אותם מתים שמתו מימות אדה״ר

ז ד ט - ספר אדם וחרה ינ ד

: ואז הןמן לרם ?ל t f ל להוא וללה לעם קדו דו ד אלם ןעד־ליום לן ה שמחת 3ךעדן וללה אלליס בתוכם: ולא להיו עוד ח$איס למיו כי יוסד מלם הלב לרע וני*ז ללם לב א#ר ר&כיל ללי&יב: וא$ה שוב אל־אכיף כי מלאו זי$יו ו י ןל?כד את־לאלליס לבדת :מים ובצאת נ9>2זו תראה את־?ל;תה לנוךאה: # ל למות ןעוד־לו #ת י וכרכר ל׳&לאר את־ר׳ד?דיס לאלה מעל מאלילם: !יכא # ית י ש ר ד : ףאמר ארס אל־לודי מ ס [ ולוח אל־לאלל א#ר ארם #כב #יאמי ל בכל־זךענו: ו # מ י ו$?יאי ?לינו ק$:ף ןדול את־למןת ל נ לו ולבני ?גינו ולוידי ללס את ךברעז^ותכו: נ י אליל׳ קראי ל^ל־מיי ואוירה לכס אי1י טי ותאמר אלילם לוה #מעו ?ל־־מי ובני מגידלו מאת ב לשיאנו לאולב: בשמרנו את־לןן אי# חלקתו א#ר ?וה לי] בלרום י?נמ$רב: ל לאללים ואני שמרת נחלתי 1א?זר ^ס כי לאללים נ מלר ל׳^^ן אל־נללת אלם א#ר הםלת לזכרים #

ללק־לנו את־לליות את כל־לןכריס {!ft לאכיכס ואת כל-לןקבות: ?הז לי

ן אל־ל$ל# לא*ר: קומה בואה אלי ואוילר לף־ טז וללכד ל^ט: 1;קם ויבצא אליו ו*אמר לו ל£>$ן ג ל?ר א#ר תל:ה לף תו?לת בוה: למה ן י לאילי כי ?רום א$ה מ$ל־לל;ה ןאכא ללשכילןי כי

ם ה ר מ ם ו י י כ - . « ו ״ ״ ועד עכשו... ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו״.״ >ע׳ לקמן כ. ע׳ יחזק׳ י״א י״ט, ל״ו כ״ו, במד״ד סוף י״ז יעיד• - ע ר ב ה ל ה

. השוה חנוך ב׳ ל׳ י״ח, ברומי מ״ד. רואה הוא כאן את חוה כסיבה ו נ ש י ת ל ע - ה יד ג מ- . ראשונה לחטא (בניגוד לחזון עזרא ג׳ כ״א המאשים את אדם)

טו — ל. םיםורה של חוה על החטא.

. השוה הרומי ל״ב. - ה ח י ו ת ב ר ע מ ב ם ו ו ר ד ג א ת ה ג ן. אב מוסיפים: שמרנו. - ב - סו ב. השוד, פר״א ם ת . הסברת א ק ל ם ח י ל ה א י ה כ - . ר כ . כי הנחש הוא מין ז ם י ר כ ז ה

— .Philo, De vita con tempi. II 476, 32 ,כ״ג ח ש. לפיסקה זו כדאי להשוות פדיא י״ג* ״הקנאה והתאוה והכבוד י ה נ ל ן א ט ש טז ה מוציאין את האדם מן העולם. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה... מה אדם ותדעהו... אמרו אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין בו. והיה סמאל השר הגדול שבשמים... לקח את הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב״ה ולא מצא חכם להרע כנחש... והיה דמותו כמין גמל ועלה ורכב עליו... כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל. י ת י א ר - • . ג ן ט ש . ה . . י ק ם ו — * ל א מ x דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של ס. אב באה תוספת (לקוחה מן הדומי ה נ י ך ב ל י כ ש ה : שמעתי, ג: נודע לי. - ל ד אד. אב. י מ ז ו נ - . ך מ ד י״ד): ומצאתיך גדול מכל החיות והם מתרועעים אתך ובכל זאת תשתחוה לחלש מ

ט א י - ז ספר אדם וחוה טז ו

ה א#ד לגרש ^ נ : ועתה קומה ן ן י לן ר י. מאכל מזוני אלם ןלא מ$ל א?תו כא?זר גר^נו 3ם־אנחנו ב?ללו: 1»א$ד אליו ל ? ן כ ו מךלן: ויאמר לי ל&קון אל־ י ז ל?ל# זירא אצכי $ךללר אף האל הים כ: מיךא היה־לי *ר כלי ואני אדבר בפיך ך?ר א#ר מ#יאהו בול# >$מאס בחומת *!ן וכעלות המלאכים להשתהות יז מאחז לנ לאלליס ויהי מךאה ל&ט! כמךאה מלאך ולהלל את־לל כ!אדוד1 ב למלאכים: ואני לשק$מי מךלחו^ה ןאךאהו כךמות מלאך 1*אמר נ אלי ל׳»מ לד• ואמר אני: דאמר אלי מה־מ?שי כ!ז ואמר לו: ו!?נני ל^טן בכי לנחש ז ו נבו] ל#מרו ולאבל מ9ף ד לאללים ^מנ

ד, ליטב^ם ?שדי אף כי־לא ו*א?לו מ^ל עץ נל1!]: ו^מר אליו מכל־

ר בתיך־לוז אמר אללים לא # עץ נלןן] צאכל רק &ן־לעץ א ו*א?לו ממנו כי ביום אמלכם ממנו מות ת^תון:

יח 1*אמר אלי לןדו^ז לי אללים כי צר־לי ?ליכם כי כבלמות ב נלמימם ואני לא אח>*ן כי מב?רי מרעת: קומי אפוא בואי לןהי *דיםד ז י רא : י נ ו#מ?י לי ואללי ולרע* את־ערר העץ: ו*מר ל

ד אף האללים כי כא#ר אמר לנו: ו*אמר אלי אל־תיךאי כי בניוס]ו ונלקחו עיניכם והלילס כאללים ילעי ט1ב ולע: כי ילע 3 ם £$ כ ל ? י׳ א ו אלליס כי־להיו ?מהו ולקנא ככם ףאמר לא תאכלו ממנו: הלאל לחו&ף ?ליו: וללי כי דו ז ל?ני אל־ל״עץ ולאית את־לויבוד לן: ללאמי לקלת מ^ךיו ו*אמר אלי בואי לנה לכי אמי ואתנהו לךי וללי ?למללכו מעט 1ל9ן ^ יט וא^מח־לו וילא אל־־לןן גילך ל

: החטין והזונין אינן כלאים זה בזה t;avfov£1, .כנראה מלה שמית. ע׳ משגה כלאים א׳ א׳ והשוה ידו׳ שם: אמר רבי יונה מין הטין הן (הזונין) אלא שהפירות מזנין, והשוה מתיא י״ג׳ (משל על ״הזונין בתוך החטים*), ערבית Loiium temuientum =Jjj (ע׳ באריכות מ - ה ״ כ דאלמאן Arbeit u. Sitte 11, 248-250). - מ ז ו נ י א ד מ, אב מוסיפים: ואשתו. - ק ו מ ה.: ובואה הנה. - ב ג ל ל ו. ע׳ הרומי י״א-י״ז. - כ ל י. השוה סוף הקטע פר״א י״ג 0 ) א

המובא לעיל, גם שם מ״ה (במעשה העגל). -. א(ב): ובערך בשעה ם י כ א ל מ ת ה ו ל ע כ : בחומות. - ו . אבד ת מ ו ח ב

(התשיעית) כאשר... -. תהל׳ מ״ט כ״א. לפי פר״א י״ט קראו מלאכי השרת את ם ת י מ ד ת נ ו מ ה ב כע א ל ה י ם... הדילטוריה ד הפסוק הזה על אדם וחוד. בשעה שנטרדו ויצאו מן הגן. - כ י י. א(ב) ל ו ד ג , ועוד). - ה כ ב ו ד ה של הנחש על בוראו ידועה במדרשים (כגון ב״ר י״ט ד מוסיפים ואפן אל העץ וארא את כבודו הגדול החופף עליו ואמר לו כי נחמד הוא לעינים­ / י ת . א(ב): ואירא לקחת מפריו ויאמר אלי בואי הנה ואתן לך לכי א . . י כי ה י להשכיל. - ול ע י ו - . ( 1 5 ה גן. שהשטן היה מחוץ לגן (ע׳ אדד״נ הוצ׳ שיכטר, עמ׳ 7 א א ל ״ ב י ו

א ח ב - ספר אדפ דחוה יט ב

א אסננו לןי לאכל עד-אם־נ?כעס לי למת אלי ו*אמי W לן אד ?ה א#ר־א#כע ל א :ד?מי מה ל#בו נ 3ס־לאי#[י: ו*מר לם כי אמן נם­ י מ *את לר?מי ואנילה ?כ©א יי וכ?רוכים י?עץ סו אומי 1ין0 [אל־לעץ] מעל ?ליו 1;?ול ע י ב ה 3 לאי#י לאצל: ו

כ$רי א#ר {מן לי לאלל את־זה^תו את־למאוה כי למאוה רא#ית ?ל-לטאת היא ו!ט את־ל?{ף אך^ה ןאקח מ^ךיו ף*כל:

י ק א # ד * ס ־ כ ?עת לליא נ$קחי עיני ואדע כי עיך$ה אצכי מ; מה־*את ?ק*י$־לי כי #9^ס מ?לי ?בודי י וא?1י ואמר לי ב לכ£נ

: ואבל 2ם־על־לשבו?ה א#ר נ#כ?מי ןהוא ירד מעל נ א#ר לכשני י לעץ ואי^י5: ואני כקקזמי ?ללקמי ?לה לכפות את־?ןץמי ולא ??אמיה: כי בא?לי {?לו ל?לים מ?ל־לע*יס א#ר בללקמי לבד מךלתאן י• מ?{ה לקלמי ?ליס ואע>& לי לגרות ולן מךלעץ א^ר־אכלמי מ$ליו: כא ואקלא בקול ןדול ואמר אךם אךם א;?ה קו?ה בואה אלי ב ןאולי?ף ךז ןדול: ו?בוא אכיכס לכךמי אליו דברי בליעל א#רל: כי ?בו־או ?מלמי כי ןל^טן לכר 1בו] דו נ ה^ליךנו מ?בולנו לןי ואכל מ?רי ד ןאלל ללכינו לאמר: בוא לןה אדוני אלם ?מענם: לעץ אקוד אמר לנו אללים לכלמי אכל־כמני ולליס כאללי: ף*מר אליו אל­ י י־־־י ומגן אכי?ם מאמרי ירא אצכי $ךללר אף־לי כ

לע: וככה כמימיו קל­ ­ן מירא כי בניום] אכלף־ !ממנו] מדע טוב ו ח מהרה 1*אכל ולנה נ$קחו עי{יו וידע ןם-הוא את־מ?רמיו: ויאמרם: י לל כי לירםקוןג מ?לי ?בול לאללי ל י ^ ־ ה אלי הוי א£ה ר?ה מ

ו י ל ג ר ב ו ו י ד י : ״מה עשה הנחש... עמד ונגע באילן ב ( , . מעין זה (אדר״נ א ו י ל ע: ,בשעה שבא נחש על חוה והרתיעו״. - ו י ט ל ... א ת ־ ה ת א ו ה. כיוצא בו ע״ז כ״ב ב׳

, ועוד). - הטיל בה זוהמא״ (וכך חנוך א׳ ם׳יט ו, תהל׳ ד י . השוה ישע׳ נ״ט י״ז, איוב כ״ט י ד ק ־ ה צ ן י מ כ נ ה א מ ד י כ ע/ וכך ב״ד י״ט ו׳: ״אפילו מצוה אחת שהיתה בידו נתעדטלו ממנה״. - פ ש ט ת ב קל״ב טד ב י ל ת ק ל ח ד ב ש ם א י צ ע ה ־ ל כ ם מ י ל ע ו ה ל ב . ע׳ לקמן כ״א. - נ י ד ו ב י כ ל ע ד מר ט״ו ז׳: ״ר׳ יוסי אומר תאנים היו... לבן מלכים שקלקל עם . כיוצא בזה בי ה נ א ת ה ־ ן מ אחת משפחותיו, כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדה״ר מאותו האילן טרדו והוציאו חוץ לג״ע והיה מחזר על כל האילנות ולא היי

מקבלין אותו... אבל התאנה ע״י שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקבלתו״. -' . שהיה לבושו. השוה ילק״ ש (דברים ר ם י ל ה א ד ה ו ב כ - . ׳ . ע׳ לעיל ב י נ ו ד ח א - י א כר י״א ב׳: ״נטל זיוי בבי תתקנ״א) בשם דברים זוטא: ״אותו כבוד שניתן לך ניטל ממך*. ו

כה ב ספר אדם וחרה כב א-

י את־מיכאל ס&ר מןדול תוקע בשוכר* כב כיוס להוא ?הענ: כה אמר לי *או אמי אל־הןן ושמ?מס ר ^ ב וקורא למלאכים ל ג את־המ#$ט אשר־־אש^פד־בו את״לאךס: וכא?ר הו־כיע אלהיסח §רחו ך 1 ברכב כרוכים כןן ומלאכים הולכים לכניו ואומרים ? ד כל־?*י־מןן גם־בנחלת אכיכם גם־בגללמי: ןככא לאלהים ?מד

{בון כמקום אקזר־שס עץ מהלים: בג ולקךא אלהיס לארם לאמר ארם אל?ה הלפסר בלת מ$גי: מען אכיכם ו*אמר לא גלכאנו לל למען הםמר מ3$יף כי ב &הו נ יראתי כי־עירם אנכי ןא$חד מ?זף לל: ויאמר לו אלהים מי הגיד לך כי עירם אמה ה?זבת את־מ^ומי א#ר צרמיך לשמרה:^ לא תככן בנד­­ א ד 1«ןפיר ארם את־כ־׳ר^ר א?ר דהרתי אליו ל ה ל:: ולכן נאלחים] אלי ראמר מה־*את ?ע*ית ף*מר הנחש ה#יא3י: כד מאמר אלחיס אל־ארם יען א?ר לא ?מ?ת למצותי ותשמע ב לקול אשמך ארורה ל׳ארמה כ?בורך: כי מעבךןה לא מתן כחד, נ לך pip ודרדר ה?מים לך ב!עת א9יך ו*אכל ללם: תלאתףי מךמה מאד מ?&ל ולא לנוח משכע מרורים ולא מקזעם ממק מחר מני־^רב ומקרר כוי־קרח מיגע ר׳רכה ולא מ?#יר משמןם ?ליף־ ל&רי ו ק ה 9 ר רדי? ? ? ד ובאלרילך לא לקום: וסס;ה א

כי לא־^^רס את־מ^ומי: כה ו?$ן לי אלי ראמר כי ?מעת נבקול] ה?ל# ומ?ךי את-מצומיל יך?רה תלדי י ז א: ?ל ^י ב יליו לך ל?לים ומכאוכים ןדולים מן

ד מכוסה עליו, ו ב ד: ״מה היה לבושו של אדה״ר, עור של צפורן וענן כ י ממנו״. ובפר״א י- כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו ודאה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו*.. גם בימי המשיח ״יעמוד מיכאל ויתקע בשופר״ (אותות המשיח, ביהמיד ו ר פ ו ש כב א ב- .( , ד, . אדם הראשון גידון בסנהדרין שלימה (ב״ר כ , ם״א<. - ה מ ש פ ט. כך א ב יליגק ב. רכב שכתבים בין גלגליו ם י ב ו ר ב כ כ ר . מכאן עד סוף הפרק לפי כיי נ. - ב . . ר ש א כ ג ו. בשעה שהקב״ה ן ג י ה צ ע ־ ל ו כ ח ר פ (ע׳ מדרש תהל׳ י״ח ט״ו, יוםפום קדמ׳ ד י״ד י׳). - נכנם בגן עדן... עץ החיים גותן ריח... וכל העלין מרגגין (סדר ג״ע נו״ב, ביהמ״ד ילינק ג׳ץ ם ע ש ־ ר ש ם א ו ק מ י קל״ח). השוה יומא ל״ט ב׳ ולקמן ל״ח. - ו כ ם א ה א ל ה י ם... ב

. השוה חנוך ב׳ ח׳ ג׳. - ם י י ח ה. ככתוב בברא׳ ג׳ י״ז. רק נ. שאר כ״י: בעבודתך (כמו בעי). - ת ש ב ע. ך ר ו ב ע כד ג ב. . . ב ר י ח ג ר מ ח קרי jdricftetg במקום fttapeig שאינו אלא כפל מהחרוז השני. - ת

. - על מדד החיות ע׳ פרק י׳. - , ל / איוב ו׳ י״ז, ל׳ כיח ו . השוה ברא׳ ל״א מ ח ד קin empty (־־הבלים) שבכ״י. והשוה אר naTcuois ה א ח ב ל י ם. כך הגיה פוקס במקום 3

. ^TQOJXOI, - כך הגיה טישנדורף (במקום TQO^OIS שבכ״י). - ה ד ע ר ב pains. - ב ח י ל ו

ח ה כ - ב ספר אדם וחרה בה ג י

???ה אחת הקריכי ללרת ותק?די הילך מרב צער ימ?אוכיס: ?ניס וס: נ והתורית ואמר* יי י: הצילני ?לה ולא א?$ה־עוד להפ^את ??ריס לאויב ?ך ואל־אי^יך ? - ר ? י ולכן *ד?רר א??&ך ?אי?ה א

ך והוא ל??ל־?ף: ת ק ו ז ^ ל *את 1ת?!ה י ? ה ??1צף ןדול ו*א?ר לו כי ? כי ואל הןלש «ר ? נ י?רי־לב ארור אתה $?ל־הבה?ה ימ?ל-הח:ה: כמא?לף א: על־ןחחןף תלך :דיר -י ו??ר ^אכל ?ל־ל&י הרף ז ? ל ה כ נ *

ף *לסר לא־ת?אר לף א!ן ולא ?{ף ולא א?ר אלד מ?ל״ י חל ות י ל*ר#ו מגדעך־ן: ואי?ה א?י ? t א w n ר התעילם ?ר??לף ? י א: ן # וא$ה תשו?נו עקב עד־יוס הדי א 3י?1י יכי? !רעו היא לשו?ף רד ם לאלה ולצו לל את־מלא?יו לןך^ני « ד?רי רי ־ ת י א ר : ? ר ? ז ר כ

ם ןךךיס קךא אכי?ס אל־המלאכים לאג*ר : ובהיותנו ??לחי ב ערן

* ל&עז א?ןרא לאלהיס וירהס ?לי וילנני כי אני ו לי מ ח י מ

: וילרלו מ#לחו ולמן אךס את־קלו כ?כי לא&ר נ לכדי לקזאתי לו

: ו*א?ר ל: למלאכיו מדוע לרללם מי ־?א לי אלןי לא?ר ??י ח י 9ל י׳ &?לס את־ארס מהןן הכי ל?ון אס־?ול ??ק1תי: ול$לי המלאכים

ף: י?ר מ??$י אף^ה ול?תלוו ליי ויאמרו צדיק אלה לי ן כח ואל־ארם ?ןה לי ויאמר לא אל?ף לללת ?גךערן מ?לה:: ויאמר מ ף ג י ל: מעץ הסלים ואכל ?קןורם א ל ד נ ו!ען ארס ויאמר ל ־ נ ל: לארס לא תקח ממנו ?לה כי צרתי את־ה?רוכיס ואת־להטת ל#?רו מ?ןיף למ?ן לא תקזעס ממנו ולא סללה ג ה ל מ הלךב הה לעולם: כי ע$ה מלחם את־המלל?ה א?ר־קזס בף לאויב: אך. - ד ?צאלף מ^־עךן ו??מך$ מ?ל־ך?ר רע וןכך^ את-1יוס] ה?ןת

ג־־י ל ח ט א ת ב ש ר י ם. כדעת האיסיים. ע׳ יוכפוס מלח׳ ב׳ ח׳ ב׳. - ב א י ב ה. exftga. אולי ישד thy taming (כמו בע׳<. להגיה: בתאוה (ע׳ לעיל י״ט, גם ההמשך מחייב). - ת ש ו ק ת ך. א: .בשעה שהאשה יושבת על המשבר אומרת איגי גזקקת לביתי מעין זה דרשו בב״ר כ׳ ד

עוד מעתה, והקב״ה אומר לה תשובי לתשוקתך לתשוקת אישך״. -, ח׳). לםמאל / כ , ב״ר י״ט א . לגחש הקדמוני היו ידים ורגלים (ע ד ח ד א ב כו א, לברא׳ ג׳ ט״ז. - . השוה תרג׳ ירו ן י ד ם ה ו שתים עשרה כנפים (פד״א י״ג). - ע ד י כז א ת מ ל א כ י ו. ״הקב״ה אמר למלאכים שישלחוהו מגן עדן״ (מדרש אגדה סוף ג׳). -ג מוסיפים: אדם. - ס ל ח ־ נ א. אדם חזר בתשובה (ב״ר כ״ב י״ג, פר״א כ׳). - . א ם כ י ב א

. תהל׳ קי״ם קל״ז (וכן אר). - ך י ט פ ש ר מ ש י ו. אר. השוה הדרש על וזכר את בוראיך (קהלת י״ב א׳) - חכר את ת ו מ ר ת... ה כ ז כח ה ו.( , בורך, קברך (קהלת רבה שם) והרוצה לנצח את יצרו הרע ״יזכור יום המיתה״ (ברכות ה׳ א

ג לב ב י ספר אדם וחרה כט א-

וביום לתקומה אקים אולף ואז ל03דלף מעץ לדורס ןלליל לעולם: כט את״־סלכלים האלה דכר לי ולצו ל9ר#נו מ3ן־עלן: ואכיכס ב ככה לכני למלאכים מקלם לןן ויאמרו אליו למלאכים מה־בק^תף

־לר: גע? אכיכם ויאמר ללס לנה אלם מלקזים נ אלם ו$3?ה אותי !ועלה] לניחו־ןא לי ואקדוה ניחוחיס הדמוז ואכיא מןלה ד לאלליס אללי צאתי להעז ו?נני: ולןשו למלאכים אל־לאלליםא ל: לתת לאלם כמים מלןן ן ד י * ם * ל י ויאמרי ;י• אל &לד ע: ויאמר אלליס לאלם ללא ךלקלת ניחוחים ה ןזלעיס למאכלו: ולת?הו למלאכים ללכת ולקח ו ובדמים מלןן לזרעים למאכלום למאכלו ארכ?ה מינים כלבם הרד וק$ה וקןמין ןילר מרעי

: וןבוא אל־לאךץ: ן ן ז ולקח איי־כל־אלה ו!צא מלל ל ועלה כני לנה הול?תיכס איל ?תינו ואלס ל?מרו לכם

לבלתי ?זב את־לרלך לטו־כה: לא את־ללכלים לאלה לבלה לוה בקלב כניל ואלס #כב כ בלליו ועוד לו יום אלד עד־צאת נ$שו: ותאמר אליו לוה למה: ה אלה מת ואצכי ללה וכמה אללה אלרי מולף לןילה-ןא לי ן נ ויאמר לה ארס אל־תדאני ללמד לזה כי לא־לאללי $$ני כי: ובמותי תעץבוני ןאי# ד נלךו נמות ?נינו וכא?ר אקכר תקכרי: כי יי לא־לוע כי עד־א?ר ללכד מלאך אללים למר על-אדוליו ןעתה טוב ל לא־ל?כלני אלליס כי־כקד יכקד את־לצורו ?ב רולי ללד כי לקומי ןתתהללי לאלליס עד־א?ר א?י ו לנווטה: ואנלנו לא נרע איך נלאה את־$ני ע$נו ואס יאנף-?נו

או לשוב לרלמנו: לב ולקם לוה ותצא לחוצה ותפל 1על־3$יל] ארצה ותבןך ב וי*אמר: לטאתי אללי לטאתי אכי־כל ל>?אתי לף ל^אתי ל&לא?יףד ? בליליף לטאלי לגירוכיס ןלשלכים ל^אתי לככאף לנולא א

היווני: ״כמבקש (ג י• כהולך) למות״ אינו מובן. ואולי היה במקור: ונשמרת מכל חטא למות (ע׳ במד׳ י״ח כ״ב), והשאר תוספת ביאור של המתרגם. -

. דנ׳ ר א . ה ו ל כ א מ ם ל י ע ר ז כט י י ה א ל. כך להדיא בהעתקה יוונית (.גף10'). - ו. ביובלים (ג׳ כ״ז): ן ו מ נ ק ה ו נ ק ד ו ר נ ם ו כ ר כ - . ר . א ם י נ י ה מ ע ב ר א - . ב ״ י א׳ י לבונה חלבנה נטף ונרד. על הסממנים שהשתמשו בבית המקדש שבאו מג״ע ע׳ גינצברג- ים. : אילו זכית היית נוטל עשבים מג״ע וטועם בהם כל מעדנ ׳ ט ׳ ר כ ״ v 106 לעומת זה ב

ה ג ל - ד ספד אדם וחוד. לב ג י

א למוט ן?ל־ללטאיס ?או לעולם כ$ללי: ןח^ה עול$ה ללעת נ ל ימלפללת ומד. מלאך לל כלמות־אי# ?א אליל׳ ויקימה ויאמר:?ך יוצאת מןולתר ה [לשמת] אלמ אי ד קומי חןה מלשו?תך הי מ

קומי וךאי את־נקזמתו לעולה אל־־עו?ה: לג ולקט םןה ותמח ?;לה את־דמ?לד. מעל־?ןיל: ותכט אל־ה ל?ב א£ ?א על־אל??ה {?רים מאירים מ נ ל?מלם ותךא ו לא־יוכל ללוד אשה להניד הךךם ולראות את־?נילס ומלאכים: וכא?ר ?או אל־למקום א?ר אךם אביכם נ הולכים ל?ני לך?ב: {אלא ם ?מד ללבב ןהשךכים כין אכיכם וכין לך?ב ד #כב ??לש כפות ו?ל־למלאכיס ולבונה !כירילםז !וחנה] מלתות־ןלב ו לקחו את־למלתות ולבאו בחלזון אל־למןכל ול?חו ?לילן ו?נז ה לקטלת נ?לה1 ולכס את־לךקיעיס: נל?לו ממלאכים ול^תלוו לאל ולקךאו ויאמרו לה אל קדוש ?לח [לאךם1 כי צלמך-הוא ומ?שה־יליך: לד ואני לוה לאילי שסני [תמונות] ?לאים ןללות ןנולאות ע?דותת מעל־נו!יג ת ואמר: קום # ? נ ל?ני לל: ןאבל מ?לד ואלולא ל??י ל - ב אלם אביך ובוא אלי ןלאיל את-א?ר לא לאלה עין אךס מעולם:י ^א? : ו ת ןלןש אל־אמו וייאמר אליל מה־לף ול?ה ת?כי לה ולקם ? ב לו שא־נא עיניך ולאה ש?עת לרקיעים ?תולים ולאה ?עי3יף נ?מתה ואומרים ?לח­ אכיך צ?לת על־?{יל ו?ל־ל&לאכים מתפללים כ?דת מה־יליה ?תי ל?תן כירי ג לו אכי־לל כי צלמך־הוא: אך בני ?י לבוטים לע?לים על־לכלת א?יף: אכינו ואללינו לן?לם ומי-לס ?נ

לא—מג. פטירתם מל אדם וחוה. לב ב-ג א ש ר ל א י מ ו ט. אב מוסיפים: חטאתי ה׳ הרביתי לחטוא חטאתי לך. - מ ל א ך די׳ך האנושות) שבכ״י אבג יש א ל מ 6 r r ] x o q = ) ayyekos rr\g dv&Qant ת א י ש. אד. הלשון ו מ ד ב להגיה לפי זה: 1e6׳wgiov ev av&Q&xov et .ץץ#XUQIOVהתיבה . גמצאת גם בב״י ם• מלאך מיוחד ממונה על האנושות אינו ידוע לא בספרות העברית ולא בספרות היונית. אדרבא׳

לכל מלאך תפקיד שלו. -: ותשם את ידה על פניה. ג ב . אד. א ה י נ ל פ ע ה מ ת ע מ ת ד ה א ד י ח ב מ ת לג ו: מן נהארץ»• -־ אב מוסיפים: ויאמר אליה המלאך התרוממי מן הארציות >ע>0ע1ףץ). ב. דאתה את פני הנשר ם י ר ש ב א ש. אד. אג: רכב אור (אוד ז). - א ר ב ע ה נ כ ב ר. ז ז ב ז מ ה ־ ל _ א , ד . א ו ח ק - ל . ( ׳ כ / י׳ ט״ו ו של ארבע החיות־הכדובים (יחז׳ א׳ י

- . , על מזבח גדול בימי אדה״ד השוה ב״ר ל״ד ט- . ם י ז . אד. אבג: ר ם י א ל לד פ

ת ל פ ת - . ד . א ת ל פ ו ך נ י ב ת א מ ש נ - . ׳ . השוה חגיגה י״ב ב ם י ע י ק ר ת ה ע ב ג ש - ב ה ל. התפלה שמתפללים על אביך. — ך י ב א

ג לט א-ד טו - ספר אדם וחוד. לו א-ד לז א

??# וסירס צ?ליס גם-הס ם ד׳ ! ה ל ל : א י מ ת אל א לו ויאמר ?: ותאמר אליו ס^ה ןאיה אוךם ומדוע ב ומתפללים בעד אדם אבי

:

ד קךרו: ראמר אליה שת אורם לא ?ךעך אך להאיר לא־יו?לו ל?3י אור־עולם אבי הארות על־־בן נמנע אוךם מהם:

ר שת אל־אמו וסנה סמלאך תקע בשוררו ויקומו לז ולחי ?חי ?ל־־סמלאכים הצ?לים על־?ניהם ולקךאו בקול רעש ןדול ןנוךא:נ ?רוך ?בור יי ממעשיו בי חנן לציר כ?יו את-אךם•* ואסרי אשר - ב

השמיעו המלאכים את־הקלות האלה ?א אדור מן־סשךכים כ?לי# ס?כ?לס ו!לטף את־האךס ולשאהי אל־רגיון הנהר ולטבלהי ש

ש ??מים ולביאהו ל?ני האלהים: ל ? לט ויאמר אליו אלסים מה־?שיל אךם לו ?מרת את־מ^ותי לא­ ב ?מחו א?ר הוךידוך אל־סמקום סןה: אך אמר אני לך כי את־ ששונם אלפך לא?ל ואת-אבלך אלפך לששון והשיבותיך לקךמתך: והוא יוטל אל־־סמקוס הזה למען י נ ןהו??תיך על־ככא 2ל1£ם לו : אז יו?א כמש?ט הוא ומ??עי ד יךאך יושב ממעל לו

: ןהותעצב מאד ?ךאתו אותך ישב על־ככא כבודו

- . ד ״ . ביווני: אור־כל. השוה חנוך ב׳ י״ד כ ם ל ו ד ע ו א - . ר א ד . א ם ר ו ך א ע ד א נ ל. ג: על מעשיו. לא נתברר לי מה ו י ש ע מ . (אר). - מ א ר ו נ ל ו ו ד ש ג ע ל ר ו ק ב ראה שכתב ממעשיו במקום ממקומו (יחד ג׳ י״ם. השוה: ״ונתתי לאל רנן ושבח וזמר. אדם יציר כפיו של הקב״ה (ב״ר כ״ד ה׳). ו י פ ״ (פר״א י״ט). - י צ י ר כ ו י ש ע מ מ/ ילק׳ ראובני סוף . נזכר בפםיק״ר כ ר ה נ י ו ן ה - ר ג . ו א ר ב שאד הנבראים במאמר נ משפטים. ״וכיון שעבד משה מםנדלפון פגע בו דגיון נהר של אש... וכך מפורש על יד דניאל 1ז׳ י׳] נהר די נור... נהר של אש ששמו רגיון... ויוצא לפני הקב״ה מתחת כסא כבוד... והקב״ה יושב על כסא דין וכשמלאכי השרת באין לדין מתחדשין וטובלין באותו נהר של אש״ (מעין חכמה ביהמ״ד ילינק א׳ 59-60). והשוה חגיגה י״ג ב׳ שנהר די־גור יוצא מזיעתן של החיות שתחת כסא הכבוד ונשפך על ראשי הרשעים בגיהנם. ובבה״מ של ורטהיימר א׳ י״ח: ״לאחר י״ב חדש מורידין אותן (את הרשעים) לארקה (=מדור בגיהנם) ומעמידין אותן תחת הנהר של אש שיוצא מתחת כסא הכבוד״. קהוט (ערוך השלם ז׳ עמ׳ רנ״א) מביאEschatoiog. אמונת הפרסים שלע״ל נהר אש זוחל להרע לרשעים ולהיטיב לצדיקים. ובמאמרו ZDMG X) הוא מביא גם תקבלות מתוך המדרש (והשוה גינצברג ה׳ קכ״ה, הערה X I , 582) . טישנדורף הגיה ( < \ vr1\yepovaia שבכ״י dyegovaia: ד i קל״ד). כתבתי רגיון הנהר במקום \ dxegovaa בםמכו על Ap. Pauii, 22 ששם מסופר שבעל תשובה נמסר למיכאל ומשליכים, ידוע במיתוס היווני ( a113 Plato, Phsdon ועוד) כאחד A x e q c o v ר . , ה נ ה A x אותו אל ..ג .

מנהרי שאול שנשמות המתים עוברות בו. וצ״ע. -

ז _ ו מ א - ו לח א - ז ספר אדם וחוד. לז ד ם

ח אכי־לל את־ ל ת ואללי־כן ? ש ?עו ל ב ? ? ? לז ד ולחי אלם ? ידו ןהוא ישב על־כקאו ניקח את־אלם ןללנהו אל־מי?אל ל$רו ?ם הה מי י ן ? י ל ? ל ויאמר: שאחי אל־2ךעלן אל־לךקיע ל דו ה לן

ו עד היום הןדול ולנולא יום בו אחדש את־לעולס: ולקח מי?אלס: ד אמר לו אלהי ? גילחו כ?קוס א את־אלם ו

דול ומכלה בעד קבולת ר לן ? לח ואללי־כן {?א מי?אל לי ?ל־למלאכיס למןיו איש על־ פ : ולצו אלליס אשר נא? ו ב ??י נ מקומו: ויא?פי ?ל־למלאכיס אלה מלןיקיס מחתות כילילס ןאלי•ה ¥?אות רכב על־אלכע רוחות וארוכים נולניס מ ד שוברות ז ו ?רוחות ו&לאכי ל?מלס עבליס לכןיו וילאו אל-ל?קום א?ר־?ט n ןוית אלס מקןחילז הלאו אל־גךעלן ולנועי ?ל־?צי לןן עד־א?רת כי־הףא נולד ? ־ ד כ ל *רדמי ?ל־צא^אי אלם מליל ל.$יחול מ

ז כגךעדז ד א ׳ ל ־ ל ס: ותלי $ל!ת אלם ע י כלכר לאללי: לתאכל ?ליל מאד

ח ע ־ ן נ : לל ל [ ^ א ל מ ולדכר אללים אל־&יכאל ל&ר לןד1ל נה כדיני ?ד: ויאמר אללים אל־ ? ל י ןלכאל לי # ? י ל ? [ ?ךקיע ל מי?אל ואלתבליאל ןאל־אוליאל ואל־ל?אל כסו את-גףת אלםב ו^קו עליל ו?ך&ו־כן ו!ל?טי ז &לל?מן לטו ? אי ? כ?לי5יס ול?יה את־ןו;ת1: ויאמר אלליס תו?א גס־ןו!ת לכל: ו;כיאו ?ליליס - דל למךלייוס א?ר ^ךגו לה: כי־לא ?קכר ל? או ס- י אלריס ו!ל?טו נח א ^ לג* ל>$?נו ולא :לל: כי מאןה ל ר ל ? א ז קין אליו כ

׳ הוא לפי ר. - ו - ׳ (על פי Charles). ל״ז ד ד׳ לז פרק ל״ט העברתי לתוך פרק ל״ז בין פסוק ג׳ ו n א ל ־ ה ד ק י ע ה ש ל י ש י. רמז שג״ע של מעלה הוא ברקיע השלישי (=בשחקים) נמצא בםדר ג״ע נו״ב (ביהפרד ילינק ג׳ קל״ט): ״והגן עדן הוא מכוון כנגד שחקים... ושחקים נכנסין

- . ג בגן״...-א ח ד ש א ת ־ ה ע ו ל ם. אד. - ע׳ ילק״ש ישע׳ ד׳ שע״ב-— .-rfjs « ף t o v Xeitpdvov 86105 :ביווני . . השוה קהלת י״ב ד ו ר פ ת ע ר ו ב » ק ח ל, י״ח, , דניאל ח , י״ח י״א. - נ ר ד מ ו. נדהמו. ע ל ה , ת . ע ת ו ח ו ד ם ב י ג ה ו ם נ י ב ו ר כ ח ו - י

— .( . במדרש ידועה תרדמת מרמוטה (ב״ר י״ז ח, , י׳ ט.aivSovag).—אל־מיכאל . . Pvamva? xol avQw.dc) סדיני בוץ וסוריים : . נ ד מ ב. הם ארבעת השרים הגדולים העומדים בראש ד' ל א פ ר ־ ל א ל ו א ל - א ו ד י א ל ו א י ר ב ג ־ ל ג א). והשוה , , מיג, פר״א ד כתות של מלה״ש המקלםין לפני הקב״ה (מס, היכלות בביהמ״ד ילינק ב, כתות של מלאכים , רמז תתפ״ט (בשם ב״ר): .בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג ל ה ילק״ש ת

aaav=) exrjSevaav1evETa<p . . —ו י ח נ ט ו ג ״ מטפלים בו״. ועי דב״ד י״א י׳ ולקמן מד enfolded-כרכוהו (תכריכים). השוד• ), ופירושו: עשו צרכיו, צרכי מת. א , ב, , ג , לברא שבע

ז מב K י ספר אדפ וחוד, מ ח-

ן לא&ד לא־תטכן כי ?ל־ןולה ך א ל ד לקכל את־ןולתו וקול י*א *ן א?ר לקח ממ$י: ויקחהו ו ז! אחלת עד־שוב אלי ?פר ללצור הראי למלאכים כעת *חיא !:שימחו על־כלע עד־א?ר כת אלם אביו: « ולחי אללי לצפו את־ל׳כל ויאמר אלהים ולשאוס אל-קצי׳ גלעדז אל-ל?קום א?ר־?ם מ$א אללים את־ל??ר ולי^ר ממנו את־: ולשלח אלליס ם ל # ס מקום־קכר ל לאלם 1!עש א?ר לכדו ? שבעה מלאכים לגן־עלן ולכיאו ;יחולים ללב ולשי־מום בתוף- לאדמה ואללי־כן לקחו את־שתי לוויות ולקברו אולן כ?קוס אשר

כךהו ולבןהו: נלקךא אלליס לאמר אלם אלם: ותען לגודיה מךלאל?ה \ ווצאמר ל?ני אל$י: ויאמר אליל׳ אלל׳יפ לן אמרתי לף כי ??ר: ועלה לנצי מב&ילף #צית.על־ללכךמה: ב ד אלה ואל־??ר לשו

ד, לקס אקים אולף באחלית ל:מיס ?עת לקומת כל־איש א?ר מ!ל?ף־הוא:

ה אללים חולם משלש וללתס את־ ? מב אלד לל?ליס לאלה ?ת ל:מיס עד־ ? ??ה לו איש מאו?ה ? י לק?ר למען אשר לא־

. אר. נ: כי לא קבלתו הארץ ו ת י ו ת ג ל א ב ק ץ ל ר א ה ה נ א . - מ , ב״ר י״ז ה: כי הגויה קפצה ותעל מן הארץ. - הארץ ממאנת לקבל חללים, ע׳ לאמד. ד ע׳ מכילתא בשלח ט׳ ס״ו י״ב, מדרש תהל׳ כ״ב בי, ועוד. לפי ב״ד כ״ב ח׳ (בכ״י חסר, ע׳ הוצ׳ תיאודור) טפל אדם בקבורתו של הבל. אולם מאידך גיסא מציגו בב״ר (שם) גם רמז ברור לאגדה מעין זו שלכאן: ״לעלות למעלה לא היתד. (נפשו של הבל) יכולה שעדיין לאה לא היתד! יכולה שעדיין לא נקבר שם אדם, והיה דמו מושלך על ט מ ל עלתה שם נשמה, ו- . ר א . ד ץ ר א העצים ועל האבנים״ (השוה גם יובל׳ ד׳ כ״ד ומשנה סנהדרין ד׳ ה׳). - מ ן ה: ״קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזולה בידיך״. - . וכן ב״ר כ׳ ט׳ י נ מ ח מ ק ל. כיוצא בזה ב״ר י״ד ח׳, נזיר ירו׳ ז׳ ב׳. העפר שממנו נברא ם ד א ת ה ו א נ מ ר מ צ י י ו אדם לוקח ממקום ביהמ״ק - המזבח, ולא כמאן דאמר שקבץ את עפרו של אדה״ר מארבע, פד״א י״א). קבורתו היתד, בו במקום, לפי המדרש - במערת ב - p (םנהד׳ ל״ח א א פנות ה/ / פד״א כ׳). שהיא ״םמוכנד,] לפתח גן עדן״ (זוהר חדש, רות ל״ג א המכפלה (ב״ר נ״ח ח

הוצ׳ ויניציה תי״ח). -

, לדעתו של ד׳ נחמיה (ב״ר כ״א ז׳) ״אדה״ר מ י מ י ת ה י ר ח א ך ב ת ו ם א י ק פ א ק ( ח ה שולח מג״ע בעולם הזה ובעולם הבא לא שולח... לכשיקיץ אותו שנברא בדמותו״

. אותיותיה . . ש ל ו ש . מדרש משלי (כ״ב כ׳): ״כל מעשה תורה מ ש ל ש ם מ ת ו ח. השוה ירו׳ סנה׳ א׳ א׳. גס ״קריאת : ״חותמו של הקב״ה אמת״ ׳ א ה ״ נ ת ב . ש ״ ת מ משולשים א״ (א״ב דר״ע, ביהמ״ד ילינק ג׳ י״ז). היווני תרגם ת ו ש ל ו ש שמו (של הקב״ד•) אותיות מ

ג ו מ - יח ספר אדם וחוד. מב ב

ו למקומם: ולמקץ י כ ל מ : מלך יי ו נ שוב אל־ןאלם] צלעתי - בר ל־א־יךעה ? ד למיס מלה נם־לוה: ו?עוךנה ללה ??לח מר !עז א ה איפה הושם: כי בליות יי ?נךעלן לקבר את־אלם לרך?ה ליי*

רע ן לא : ו?^יל מלבד שת עד־אלרי קבר אלם ן?ל־איש ?$ךת בנו: ותתהלל חןה בעת מולה על־לכר ו נאת־קבולתו] מלכד ?: ותאמר יי :: אללי ם ר ארם אישה קבור ? ש ז לקבלה כמקום א ?ל-לטוב ללישר אל־לנכר אותי אמתף מגולת ארם כי מצלעוליי:תוכא?ר ה להחטאה ללתלכר אל־גו ל ק : וזכני נם־אולי מ י נ ל ח ??י ללילי אתו .ילד ?נךעלן לנם־אלרי אשר נלחנו בלטאנו ולא ט נכללנו כן ןם־עתה אל־נא ת?לילנו: ואחלי לל5ללה ןשאה עיניל לשמלמה ותאנח ותל על־ל?ה ותאמר אללי־כל קח את-נש?תי

ם: י ו?לגע מסלה את־נשמלד, לאלל מג ולבא מי?אל ויולה את־שת אי?ה לקכר את-ח^ה: ושלשה 2 מלאכים ?או ולקחו את-נלללה ולקבריל במקום אשר ןגית אלם

נ וונךלת ה?ל קבורת שם: ומיכאל לשר לןדול אמר אל־שת כ?ה ד יקכר ?ל־אךם אשר למות עד-יום לתקו?ה: ואללי תתו־לו את־ת למים אל־תתא?ל וכיום ש # לתולה לזאת אמר אליו ייסר מל אללים מ ם ר׳ןה ש י י D ל׳ W ה לשכיעי לגול לתשמדדבו: כי ? ושמחים ןם־אנלנו למלאכים ?לתרומם הנ?מה לטהולה מעל־ל דו ?אל לשר לן ו לאלץ: ובדברו את־לך?לים לאלה עלה מי לשמלמה להוא משכל לאומר לללולה קדוש קדוש קדוש י: ^?אות

אשר־לו ה?בוד ללעז לעולם לעד אמן:

, קדושין ו׳ א/ - מ ל ב ד ש ת... ת בטעות agiym - צ ל ע ת ו = אשתו שלוקחת מצלעותיו. ע

. ג נפל כל הלשון הזה מחמת שויון הקצוות. - ת ד ש ב ל מ. למדנו מכאן שאדם מת ביום א׳ בשבוע. - ט י מ ת י ש ש ר מ ת ו מג ד י

ך א ו נ ר ח פ סא ו ב מ

א. על ספרות חנוך. אחד המוטיבים שהיו רווחים ביצירותיה של האגדה הישראלית למימי קדם היה שגדולי הצדיקים מן הראשונים היו זוכים למעלה נכבדה יותר משאר בני תמותה והיו מעלים מעל פני הארץ למרומי שמים בעודם בחיים בגוף ונפש. ושם - למעלה — היו מתמנים לשרת את פני רבונם בתפקידים חשובים שהיה מטיל עליהם. כיוצא בזה שנוד ה׳—ו׳]... ויש - וימת שם משה 1דב, לי : ה ש רבותינו (בספרי דברים שנ״ז) על מ אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה. - והרי אגדה זו היא גגד כתוב מפורש

בתורה על מיתתו של משה וקבורתו. עד כאן על משה. ואילו על הסתלקותו של אליהו מן העולם מספדים הכתובים, א׳). וודאי גשאר שם בעצמם שלא טעם טעם מיתה ועלה בסערה השמימה (מל״ב ב חי וקיים, כמו שבאה האגדר• והשמיעתנו שהוא כותב שם מעשת כלם (סדר עולם

רבה ייז), ומה שהוא כותב הקביה חותם (קידושין ע׳ א׳).ך בן ירד. על סמך הכתוב ו נ ח אבל חבה יתירה נודעת בפינה זו מאת האגדה ל, ה׳ כיד) ויתהלך חנוך את־האלהיס ואיננו כי לקח אתו אלהיס נוצרו בישראל (בראי אגדה על הסתלקותו של חנוך הצדיק (השוה בן ר פ ואף היו חוזרים בכתב כמה ס םירא מיד ט״ז. מ״ט ייד). אמת, בעלי אותם הספרים השתמשו בחומר של האגדה על הסתלקותו של חנוך למרום בעודו בחיים ועל היותו מקורב אל דבונו, ויחד עם זה באמונות־עם ובשיטות של אותן האמונות שתיו קשורות בהסתלקותו של חנוך. רק לשםת לגופו של תכן כל ספר וספר. ובעצם היה כל בעל ספר חנוך מכנים אל ר ג ס מ תוך המסגרת את עניניו המעסיקים אותו והכוללים השקפתו שר״יתה סוכנת בו על מת

שגעשה ומה שהיה ראוי להיות געשה בשמים ובארץ. אותם הספרים שהיו נושאים עליהם את שמו של חנוך היו נפוצים ומפורסמים

באומה וחביבים על העם ממש כחביבותו של עצם המוטיב האגדי על חניך. אבל לאחר שנתהוותה הנצרות ודאשוגיה התחילו משלשלים מתוך הספרות החנוכית רמזים וסיועים לענינים שבמסתודי דתם. היו היהודים הנאמנים נמלכים בדעתם ומוותרים על אותן היצירות החביבות. וכבר מעיד טירטוליאנום אחד מראשוני הנצרים (חי בסוף) שלהם חביב ס׳ חנוך, ואילו היהודים דחוהו, כדרכם לדחות כל מה שיש לו , המאה הבו של חנוך דחו מתוך מ ש רמז לנצרי. ולא רק את היצירות הספרותיות התלויות בו של חנוך היו מערערים a. מטעם זה היו ת ק ד םפדות ישראל, אלא אף על עצם צ גוהגין לעבור עליו בשתיקה (בכל ספרות התנאים ושני התלמודים אין זכר לחנוך!)כתב בתוך טומום , הושעיא 2< אמר שחנוך אינו נ ד והגיעו הדברים לידי כך שר׳ חמא ב

: .אדם שעבר ( ׳ ן (על אברהמ ג ו ל י 1) ויש להעיר שדעת זו על חנוך, שלא היה כלו גדיק, מ*ינו גם לפ מחיים רעים לטובים... והלשץ לקח ענינו פניה ושינוי, וחרא שינוי לםובח שנעשה עיי השגחה אלהיח*. —

Agada d. PalSst Amorfter I), ואף ר׳ אייבו (עיש 63 I I 2) חי במאה חג׳ לסה״נ (ע׳ באכיר 549 , יאילך) נראה שבאוחו זמן היה. —

כ חנוך א

(?10.)6^ספר יחש) של צדיקים אלא בטומוםן של רשעים. ור׳ אייבו אמד שחנוך חנף היה — פעמים צדיק פעמים רשע. אמר הקב״ה, עד שהוא צדיק אסלקנו (ע׳ ב״ד).

דברים אלו וכיוצא בהם נאמרו בשעתם נגד המינים. הם ראשוני הנצרים. שהיו מתרבים באותם הזמנים בישראל והיו נכנסים בכל פעם להתווכח עם אחיהם היהודים ומונים היו להם בענין של חנוך. שנכתב עליו בתורה שנסתלק מן העולם בעודו בחיים. כלו׳ מביאים היו ראיה מן התורה למוטיב שהוא קרוב כל כך לעיקר שבדתם. ולפיכך הלכו קדמונינו עוד הלאה והיו מסרבים להסכים להם. למינים. אף על פשוטו של עצם. ם שאלו את אנהו י נ י מ ה - : י הכתוב, שהוא מתכוון להסתלקותו של חנוך כשהוא ח אמרו לו, אין אנו מוצאים מיתה לחנוך. אמר להם, למה. אמרו לו, נאמר פאן [ברא׳ ה׳] לקיחה. אמר להם. אם לקיחה אתם דורשים״ כ״ד] לקיחה ונאמר באליהו [מל״ב ב׳ ג, נאמד כאן לקיחה ונאמר ביחזקאל [כ״ד ס״ז] הנני לוקח ממך את מחמד עיניך [במגפה].

- . ( ר י ב אמר ר׳ תנחומא. יפה השיבם (

ח אתו ק ל ־ י ולא עוד אלא שבעל תרגום אנקלום ראה צורך למסור את הלשון כי המית אותו אלהים). נ = אלהים בלשון זה: ארי אמית יתיה ה׳ (

ודק לאחר זמן. כשנעשית התבדלות גמורה והמינים רחקו ממחנה ישראל לחלוטין. געשה שוב הענין של חנוך חביבה של אגדת ישראל. והתרגום הירושלמי (־־ת״י) מוסר כבר בתרגומו אותו הכתוב שבבראשית (ה׳ כיד) כפשוטו: וסלח חנוך בקושטא קדם ה׳ והא ליתוהי עם דיירי ארעא אדום איתנגיד וסליק לרקיעא במימד קדם ה׳ וקרא שמיהי גםשך והועלה מיטטרון ספרא רבא (=ועבד חנוך באמת את ה׳ ואינגו עם יושבי ארץ כ

למרום בגזרת ה׳ וקרא שמו מיטטרון הסופד הגדול). ועם כל זה לאחר שויתרה כבר הספרות העברית לגמרי על הםפריס הקדומים שהיו קשורים בשמו של חנוך לא החזירתם עוד, מכיון שנעשו נחלתם של הנצרים. והתחילה יוצרת לה מחדש וברוח חדשה לגמרי ספרות חנוכית־מיטטרונית. ספרות מאוחרת זו מתעסקת אף היא במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. שלפי גוםח ביאורו המוצלח של ר׳ מנחם המאידי •0 ״ענין מעשה בראשית הוא ידיעת חכמת הטבע וגכלל בה ידיעת שגיל עולם היסודות ועולם הגלגלים. ומעשה מרכבה... היא ידיעת מה שאחר עולמות, די הטבע. והוא עילם המלאכים. ד״ל ידיעת אמתת מציאותם וידיעת מציאותו ית׳ ואחדותו״. ואף על פי כן לא כלס היו יכולים להשלים עם אבידתה של ספרות חנוך הקדומה מתוך מחנה ישראל, וכבר הצטער בעל ם׳ הזהר (ברא׳ ע״ב ב׳) על השתכחותו של ם׳ חנוך הקדום מישראל ועל הכנסו לתוך רשותם של נכדים: - רבי שמעון אמר. אילוא ד א ד 0 ר פ ס א ד ח נ ו ך בעלמא ו ר פ הוינא שכיח בעלמא כד יהב קדשא בדיך הוא ס אתקיפגא ד ל א י ש ת כ ח ו ן ביגי גשא, בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהן וטעןא הא חכימי עלמא ידעין מלין ת ש ה במלין אחרגין לאפקא מרשו עלאה לדשו אחדא, ו

וסתמין לון ומתתקפי בפולחנא דמאריהון. - ועל תכנו של אותו ספר חנוך שהוא. בעל ם׳ הזהר. השתמש בו הוא משמיענו

(שם ל״ז ב׳):- ספד הוה ליה לחנוך ודא ספר מאתר דתולדות אדם הוד. ודא הוא דזא, ה׳ דחכמתא. דהא מארעא אתנטיל, הדא היא דכתיב ואיננו כי לקח אתו אלהים [ברא כ״ד)... וכל גנזי עלאה אתמםרן בידיה ודא מסיד ויהיב ועביד שליחותא, ואף מפתחן אתמםרן בידיה. מאה בדכאן גטיל בכל יומא וקשיד קשירין למאריה. מעלמא נטיל

1) בשי׳ לחגיגת י״א בי, הו1׳ ל*נגי, ם״ם תרפ״ח.

מבוא

ר ס מ ת א א ן ד מ ליה קדשא בדיך הוא לשמושיה. הדא הוא דכתיב כי לקח אתו אלהיט. ו ספרא דאקרי ספרא דחנוך. בשעתא דאחיד ליה קדשא בדיך הוא אחמי ליה כל גנזי- ״ ה. עלאי. אחמי ליה אילגא דתיי בגו מגיעות גנתא ןשךפו־י ןע^פוי. וכלא חמינן בספרי

י ובמקום אחר (שמות ג״ה א׳) הוא אומר: — אשכחגא בספרא דחגוך דלבתד דםליק ליה קדשא בדיך הוא ואחמי ליה כל גגזיא דמלכא עלאי ותתאי אחמי ליה אילגא דחיי ואילנא דאתפקד עליה אדם ואחפי ליה דוכתיה דאדם בגגתא דעדן, וחמא דאלמלא גסיר אדם פקודא דא יכיל לקיימא

תדירא ולמהוי תדירא תמן, הוא לא גטר פקודא דמאדיה גפק בדימום ואתעגש. -: ( , , ב ועוד הוא אומר (ויקרא י

- תאנא בספרא דחגוך, בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא דרזין עילאין וחמא אילגא דגנתא דעדן אחזיאו ליה חכמתא ברזא עילאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשדן דא בדא. שאיל לון על מה קיימין. אמרו ליה על י׳ קיימי כלהו ומגיה אתבגיאו ואשתלשלו (נ״א אתבדיאו ואשתכללו)... וחמא דכלהו מזדעזעי מדחילו דמאדיהון ועל שמיה

­ / ו ה ל אתקרון כ, גיח ורגיל הוא, בעל ם׳ הזהר״ להביא ספרא דחגוך יחד עם ספרא דאדם (ברא ב׳). וכך הוא אומד (שם ג״ה ב׳): וכן לחגוך (כמו לאדם) אתייהיב ספרא ואסתכל מגיה ביקרא עילאה. והוא מדבר על ם׳ חגוך בלשון: הכא אית רזא דרזין בספרא* דחגוך ר פ ס דחגוך (שמות ק׳ א׳). או: כמה דאיתמר בספרא דחגוך, או: והבי אפר ב). או: ודזא דא אשכחגא (שם ק״ה ב,)״ או: בספרא דחגוך אשכחנא (שם קצ״ב ב,פ ב׳). ן דחנוך (שם קי י ז ר ). ופעם אחת מציגו לו הלשון: ובספרא ד בספרא דחגוך(שם רי״ז א,, חנוך ובוגה על דבריו את ס ושוב מצינו בג׳ מקומות בם׳ במדבר שהוא רומז ל דרשותיו בלשוגות: בגין דחמינא בספרא דחנוך (במד׳ רימ א׳). אשכחנא בספרא דחגוך

/ דגיג ב׳). (שם רמיח א למדנו מכאן עד כמה היה יקד לו ס׳ חנוך. אע״פ שלא היה גמצא בידו אלא

בתרגום לועזי.

ב. על גילוי ם׳ חנוך בתרגום הכושי וקטעים יווניים ופרסומם. לא רק היהודים דחו את םפדי חנוך אלא אף הנצרים מאסו בהם אחד כך. כשנפםקו ויכוחיהם עם היהודים ולא היו צריכים עוד להביא ראיות לעניני אמוגתם מתוך דברי אגדה על הסתלקותו של חנוך מן העולם כשהוא חי. אוריגינם (חי בתחלת, חנוך. ובאמת לכגסיה המאה הגי) מקיים בפירוש שהכנסיה הגצדית לא קבלה את ס המערבית הלכו ספדי חנוך לאיבוד. ודק בכנסיה המזרחית נשארו שנים מספדי חנוךך א׳) ואחד בלשון הסלאבית (—חנוך ב׳). - שניהם ו לפליטה: אחד בלשון הכושית (=חנ

תרגומים מתוך תרגומים יווניים שנעשו בשעתם מתוך הגוף העברי.י (משערים שתרגומו נעשה במאה הששית. בערך) גילה בשנת ש ו כ את חנוך ה 1769 הנוסע האנגלי Bruce באפריקה. הוא הביא אתו מחבש לאירופה שלשה כיי מס׳ חנוך. אחד מהם נתן לספריה של המלך בפריש. אחד הכניס לספריה שבאוכספורד. ואחד —

ר לעצמו. י א ש ה - י ש ב , איוב) בתנ״ך ח שהיה קבוע (לפני ם מתוך הכ״י שבאוכםפודד עשה R. Laurence את תרגומו האגגלי. שהויל בשםThe Book of Enoch the Prophet an apocryphal production, supposed to have been lost for Libri Enoch ages 1821 ואחר כך פרסם אף את הנוסח הכושי בשם, Oxford ,

Versio Aethiopioa (Oxoniae, 1838)

כב חנוך א

DiUnun, Dber Henock, :אחריו בא דילמן והוציאו לאור על פי חמשה כ״י Aethiopice, ad quinqae codicum fidem editus, oum rariis lectionibus (Lapsiae, 1851).

*Unming, Da• Bach :אחרי דילמן הוציאהו פלימינג על פי חמשה עשר כ״י Henoch, Aethiopischer Text (Leipzig•, 1902).

Charles, The Ethiopic : י ובאחרונה פרסמהו צ׳ארלס על פי עשרים ושלשה כיVersion of the Book of Henoch edited from twenty—three Mss. (Oxford, 1906).

חוץ מזה שחק לו מזלו לנוסח הכושי ונמצא אף חלק הגון מאביו היווני. הקטעים היווניים שנמצאו מוצאם משני מקורות:

א ט׳ נתגלו בשנות 1886-1887 *״י י כ - ׳ ב ו׳ וייט ג י ל - ׳ , א א) הפרקים א המיסיון הארכיאולוגית הצרפתית שבקהירה. בתוך שאד ענינים שבספר קטן על קלף שנמצא בקבר נצרי באכמים (Panopoiis), ונתפרסמו עיי M. Bounant בכתבים של אותה/ 1892, ע מ׳ 91-136) בשם Fragments greos du lirr• d'Enoch (רשימת מיסיון (כרך טכ והערכתם נתן •charie במבוא לחנוך המקומות שנדפסו בהם הקטעים היווניים אחי. וכמו כן הוא מברר שם בעמ׳ xtu—xvi את יחסם אל x i - x n i הכושי שלו, עמ׳ . ( G G (והמקומות הכפולים שבהם נםמנים »0*1 , התרגום הכושי), קטעים אלו רגילים לסמן *, שגשתמרו אצל גיאורגיום ׳ ד ט - ׳ / ח׳ ד ז א י ט - ׳ / ייד. טיו ח י - ׳ ב) קטעים ו׳ א

. (G•! . G • G (והכפולים שבהם נטמנים 2 םיגקילוס (חי במאה השמינית). הם נסמנים •) ע״י ח י י - ׳ חוץ מן הקטעים היווניים נתפרסם אף קטע רומי קטן (ק״ו א

Charles בתרגומיו לס׳ חנוך.

ג. שם הספד.D מזכירו • Prino. 1, 3, 3 פשוט הוא שהספר נקרא בשם ספר חנוך (כגון אוריגינם • iaioanaem 71,25 בספר חנוך, ועוד) או חנוך סתם (אודיגינס = in Enoch Lib™

20, De Cuitu Fem. ir: ב בחנוך, או טירטוליאנוס ו ת כ כ = ^ Evobx yeyganxai*5 ev xd : כי ׳ ut Enoch refert = כמו שמספר חנוך), או דברי חנוך (כגון בס׳ היובלים כ״א י

כן מצאתי כתוב בספרי אבותי ובדברי חנוך ובדברי נח).י חנוך• ר פ ועוד מצינו לראשונים שהיו גוהגים לקרא את הספר בלשון רבים: ס: בספרי חנוך הצדיק. שם זה נהוג הן בספרים החיצונים (כגון צוואת יהודה ייח א׳ או צוואת לוי י׳ ה׳: ככתוב בספרי - כך בקצת נוסחאות. ובאחדות בל׳ יחיד - חנוך) והןtd ejtiyeYQafineva xov 'Evcbx : Contra Ceisum V, 54 בספרי הנצרים הראשונים(כגון אוריגינם =in libellis qui appellantur Enoch : in Num. Homil. XXVIII 101.ג010=הספרים שכתב חנוך, או בספרים [הקטנים] הנקראים חנוך). יותר מפורש בענין זד, לשונו של םינקילוםex tou JIQCOTOV 0־|ipXio3 (=מן הספר . u ?Eva>x : (Chronographia, ed. Dind. I, p־u T 2 0 )

ן של חנוך). ו ש א ר ה ועדיין אין אנו יודעים איך היה ספר חנוך מחולק. אפשר שהראשונים היו מחלקים- , ב א י י הצדק. ע ר ב ד - ׳ אותו לפי הרשימות ההתחליות שבספר בכמה מקומות (ייד אה מתושלח בגי כל אלה אספר לך ואכתב ת ע ו - ׳ ב א ספד מהלך מאורות השמים, סיב חנוך). ואולי - וזה ת , - ספד שני אשר כ ב ביד חנוך, ק״ח א ב א׳ - ספר כתו לך, צית שיצאה מידי בעל הספד בעצמו. י ד ו ס י נראה קרוב לוודאי - היתה בספריהם החלוקה ה

מבוא כג

ד. חלוקתו היסודית של הםפר ותכן חלקיו.ו נראה שהמחבר גופו חלק את הספר לחמשה חלקים. חלוקתו בולטת מתכנ האחדותי של כל חלק וחלק ומן הפתיחה שכתב לכל חלק באופן שמתחלתה של כל

פתיחה אפשר להוציא שמו של אותו חלק מנוסח כמעט על ידי הסופר בעצמו. חמשת החלקים הם:

) בקשר עם מעשה המלאכים , א) ספר על מה שהראוהו והשמיעוהו המלאכים (א׳ ב שקלקלו עם בנות האדם ועם סיוריו של חנוך בשמים ובארץ מתוך תעופת מרום (א׳-ל״ו),

ב) ספד החכמה או ספר המשלים (ל״ז-ע״א),, ג) ספר מהלך מאורות השמים (ע״ב-פ״ב)

, ( , ־צ ג י פ ד) שני מראות [היסטוריים] (. ח) ה) דברי חנוך לבניו על המאורעות שעתידים לבוא (צ״א-קי

ן הספר הוא בקירוב כך: כ ת.( , א, שער הספר (א

ג שבה מסופר על חנוך שראה בחזון מה , - ה׳ ט׳ , ב ספר המלאכים: פתיחה (א שהראוהו המלאכים והודיעוהו על יום הדין שלעתיד לבוא לרשעים ועל השלום והטוב, פקד על ): ה -ל״ו ׳ ו הגגוזים לבחירים ולצדיקים. אחר הפתיחה בא גופו של הספד ( המלאכים שקלקלו עם בנות האדם את עונם וטהר את הארץ מרשעתם. מלאכי מרום שולחים את חנוך אל הארץ להודיע לנפילים על הפורענות שעתידה לבוא עליהם.ו לפניו להתפלל בעדם״ אבל תפלתו במחזה נדחתה והוא נצטוה נ כשראו אותו התחנ להודיעם שוב על אבדנם. דרך אגב מספר חנוך מה שראה ממסתרי הבריאה ומה שלמד ממהלך חלקי הבריאה: אף קצות הארץ הראוהו והמקום ששם נשרפים המלאכים הרשעים ומקומן של גשמות הצדיקים והרשעים וגן־עדן ועץ הדעת ועץ החיים הטיועד לנשמות

הבחירים ומקום הפורענות לרשעים.

ספד החכמה או המשלים. מחזה זה נחלק לשלשה נאומים: א) חנוך רואה משכנות הצדיקים והקדושים ורבוא רבבות המשמשים לפני אדון הרוחות וארבעת השרים - מיכאל ורפאל וגבריאל ופנואל. כמו כן רואה הוא את מסתרי השמים: אוצרות הרוח. ד) והשמש והירח והברקים והכוכבים. וכלם בשמות ל?ןךאו והם נשמעים לקוראיהם (ל״ח-מי ב) לחגוך גגלה ענין הבחיר. הוא המשיח. וטיבו ותפקידו שהוא עתיד לדון את העולם (ם״ה-ג״ז). ג) על הטוב הגנוז לצדיקים ולבחירים ועל מסתרי הברק והרעם ועל הדין

שיהא געשה על ידי הבחיד (ג״ח-ס״מ), ולבסוף בא סיום לג׳ הנאומים (עי-ע״א).

ספר מהלך מאורות השמים והיא שיטת הקלינדד שנמסרה לו עיי אוריאל המלאך (ע״ב-פ״ב).

שני מראות היסטוריים: א) נח ראה במחזה ענין המבול שעתיד לבוא על הארץ. ב) מחזה המשל של המקולקלת. והוא מתפלל שלא ?שמדו כל בגי האדם (פ״ג-פ״ד) הבקר והצאן והרועים והחיות הרעות. והנמשל היא כל ההיסטוריה הישראלית למן אדם

.( הראשון ועד ימות המשיח (פ״ה-צ׳: בתחלה פתיחה (ציב) ואחר כך חזון השבועות. דברי חנוך לבניו (צ״א-ק״ח) כלו׳ תקופות ההיסטוריה - שבוע א׳ של חנוך. ב׳ של נח. ג׳ של אברהם. ד׳ של משה. ה׳ של בנין הבית, סוף ו׳ חורבנו. ז׳ דור של פושעים ובסופו ץךעו לצדיקים רזי, בחלקו השביעי יהיה המשפט , מלחמת הצדק בחרב. ט׳ עריכת המשפט. י שמים, ח לעולם (צ״ג, צ״א י״ב-י״ז). אחד כך באה תוכחה: אוי להם לרשעים מאבדנם לעתיד

כד חנוך א

ח ותודעתו . אחד כך בא ספור לידתו של נ ה) צי ד- צי לבוא ולצדיקים יש שמחת תקוה (. וסיום (ק״ת) על אש ( -ק״ז ו של חנוך על המבול״ שעתיד להיות ביםיו של נח (קי

הגיהנם המוכנה לנפשות הרשעים ועל הברכות המזומנות לצדיקים.

די םופר אחד. ה. הספר הוא מין והן בלשונות ו ספד חניך מידי סופר אחד יצא. על זה מעידה האחדות הן בסגנ

הבודדים הפזורים בכל חלקי הספר.ך כדי על אחדות הסגנון יש להביא ראיה. למשל. מן המדד, שנקם בה לעבוד תו, . ע בי - , / ל״ז א ג - ׳ / י״ב א המשך הדיבור מגוף נסתר לגוף מדבר בעדו. כגון א, ב

/ צ״ב א׳ ועוד. , ע״א ה ׳ ג ־ י א. ל״ח ב׳ וגי ודי. ל״ט , הלשונות הבודדים הדומים, כגון הבחירים והצדיקים (א׳ א/ ס״א י״ג. ם״ב י״ב י״ג וט״ו, ע׳ ג׳) וכדומה. פזורים הם בכל ב , ו / נ״ח א / ם״ח א ו

חםפר וכל קורא ירגיש בהם. אחדותו של הספר גראית גיכ מתוך הרעיון האחד היסודי העובר כחוט השני דדך כל הספר. והוא: דיגם של הרשעים והחוטאים באחרית הימים, הייגו בימות המשיח. ברעיון זה קשורים כל העניגים, למן העגין של קלקול מלאכי מדום עם בגות האדםנות העיקריים על סדרי העולם י*ל ו שממגו גתהותה ההשחתה המרובה בארץ, ועד הרעיי הנהגתו בידי דוחות שוגים שהם סמל לתופעות הטבע. כל אלו העגיגים מוכיחים על י אחת שהיתה שוקדת על השלמת עיבודו של הספד וסידורו על פי מהלך המחשבה

האישית בזמנים שונים להתפתחותה.ת קובץ כולל לכתבי הטופר׳ נ אבל הספד לא בבת אחת נכתב. אלא הוא בבחי שאסף לתוכו וסידר - הוא גופו דוקא. וודאי בסדר כרונולוגי - אחת לאחת את יצירותיי שכתב בזמנים שוגים. לפיכך אין תמיהה אם לאחד דיוק למץאו כמה הבדלים בתיאורים או בפרסים אחרים בין חלק אחד לשגי. כן ידגיש הקורא שבמקום אחד (ל״ג די) כותב לו לחנוך אוריאל המלאך. ואילו במקום אחד (ע״ב א׳) מדאה לו אוריאל לחנוך את) שחנוך בעצמו כותב לאחר , ו - ׳ / עיט ב / עיה ג פכתבי השמים, ועוד מציגו (עיד ב.( שהראהו אוריאל את העניגים השונים, או שהוא כותב ספר מיוחד למתושלח בנו (פ״ב א,- ד י והוא הדין. למשל, בהפרש שבין תיאור הרוחות בצאתם ממשכנותיהם שבין סרקים ל) משמע שצבא השמים , ו - ׳ , כ״א א ז ט״ ״ב- ו ובין פרק עיו, או שבמקום אחד (י״ח י י ל) יוצא שאין בהם דעת, וכיוצא בהן מן הסתירות ב י פ ־ ב י ע הם בעלי דעת, וממקום אחד (

והחזרות שהן תלויות בכל פעם בהלך הנפש והפנטסיה של הסופר.

. ו. האיש וספרון בתוכה היתד• מחולקת לשני ממנות מתנגדים זה לזה הסביבה שהיה האיש נתו ונלחמים זה בזה בחרף נפש: המחנה האחד היה שומר אמונים ליהדות ולתורתה מורשתת והולכים בדרכי הגויים עד הגבול אבות. והמחנה השני היה מן העוזבים גחלת אבו

האחרון, עד עבודת אלילים ממש./ ציט ׳ ואילך, צ״ז ח ז - ׳ למחנה זה של הנטמעיס היו שייכים עשירי העם (ציד ום היו י ר ב ג וגים נםרזיס בחייהם: ה י״ג), שהיו חיים חיי הוללות ומתמכרים לתענ מתקשטים בתכשיטי גשים ומתגהגים בדרכי מותרות עד לאין שיעור (ציח ב׳1 והיו) ולא היה לבם נוטה ו ז ־ ׳ עובדים עבודה זדה לכל פרטיה ולכל מיגי אליליה (ציט ז

לשום עגין מן הדברים שביהדות (ציט י״ר),

מבוא כה

על צדה של כת זו וברשותה היו הרבה מאנשי רוח. נואמים וסופרים, שהיו מבעלי אותה השיטה של הוללות וטמיעה, והם היו סובבים בעם ועושים נפשות לרעיונותיהם ולדרכיהם בלעגם לצד שכנגד, לנאמני היהדות, בפה ובכתב. הם היו לועגים לאותם, חגוך) ואומרים שלשוא הם מעגים את גפשם לבלתי ראות בטובה הצדיקים (שבם, ואילך). בחייהם, שהרי סופם של אלו ואלו, של הצדיקים והרשעים, אחד הוא (קיב ו והם היו מצליחים הרבה והיה עולה בידם למשוך אל צדם אנשים שעשו את עצמם). ועוד , חנוך בעצמו (צ״ם ב, לאשר לא היו מקודם, - לחטאים. כמו שמעיד בעל סה לבל מ כ ח ו אנשים לעשות רע ל ת פ : - ידעתי כי החטאים י הוא גאגח במר נפשו

א לה מקום וכל עצה לא תחסר להם (צ״ד הי). מ! י והמלחמה בין שגי המחגות היתה לא לחיים אלא למות. הרשעים היו מתנהגים). היו הורגים בשכניהם , בצוררי היהודים ממש: הם היו מחרימים את הצדיקים (ציה ד). שלא ), רודפים את בתי־הכגםיות (מ״ו ח, הצדיקים (צ״ט ס״ו). שורפים אותם (ק׳ ז,), ואף לשלטוגות שהיו על צדם של יהיה להם ליהודים הגאמגים מקום להתפלל (ג״ג ו,

) היו מלשיגים עליהם (צ״ה ד). הרשעים (ס״ג ז,, חגוך, שהיה מקגא ובמערכת הצדיקים, בראש מחנהו, כנראה. היה עומד בעל ם), שהיא תורת עולם (צ״ט ב׳), והיה , לחכמת התורה והיהדות (צ״ח ג, ו ל , כ ה מ כ ח ל

גלחם גגד האנשים הנפסדים וגגד הדעות הנפסדות. כל הימים היה מתכונן למלחמה סופית, גדולה ומכריעה, של שפך דמים בלי קץ

.( , א, ) עד שישטפו נחלים מדמם של הרשעים (ק , (צ״ט ו: ממש ת ו ר פ ס בעיקר היה מתמרמר על המלחמה שהיו מנהלים אותם הרשעים ב באותם האמצעים שבהם אפשר להפיץ את דברי התודה בעולם, בדיו ובנייר, היו מנהלים הם את מלחמת השקד שלהם. מוטב היה להם לאמצעים אלו שלא יהיו ידועים כלל בעולם אם לתכלית זו הם משמשים. ולפיכך גדול הוא ענשו של אותו מלאך מןת י י נ ב המלאכים שקלקלו שירד אל הארץ ולימד את בני האדם לכתב בדיו של עםצים ו, ). והוא - בעל ם שחטאו בהם רבים מן העולם ועד העולם ועד היום הזה (ם״ט ט׳ם מלחמת הקדש גגד אותם הםםריס הטמאים שהם מלמדים את ההפך מדבריהם ח ל נ - ך ו ג ח של שלומי אמוגי ישראל והם משפיעים הרבה. והוא מכיר בהשפעתם והוא צווח במר לבו:- אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע כי יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם

אגשים ופועלי רע לשכגם (צ״ח ט״ו).ה כי החטאים ;שנו הרבה ויטו דברי יושר וידברו ז ד ה ו ס - ועתה ידעתי את ה

.( דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים על דבריהם (ק*ד י, וגראה שאותם הספדים היו גכתביס לועזית דוקא - ודאי יווגית. ואולי גם ארמית —

והוא היה כותב רק עברית. אבל מקוה היה לתרגמם תרגום מדויק:, ולא ישנו ולא יחסרו ם ה י ת ו נ ו ש ל ה את כל־דבדי ב נ ו מ א - אכן כאשר יכתבו ב מדברי כי אם יכתבו באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם, אז ידעתיו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה נתנ ר כי ספרים י ח ד א ו סו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם ואז כל הצדיקים אשד למדו בהם נ ת ולהם מ

- . את כל דרכי היושר יבאו על שכרם (ק״ד י״א-י״ג).( בטוח היה בהשפעתם של דבריו: מקוד, היה שאפילו הרשעים יכירום ויביגום (ק׳ ו, יש לשער שהיה רושם לו בכתב ומאסף חומד על מעשיהם של הרשעים, ובאמרי) אל כרוניקה של עצמו הוא מתכוון שהיה ד ז / קי שחטאיהם נכתבים יום יום (צ״ח ח

רושם לו פעם בפעם.

ו חנוך א כ

ל ומאותן הרשימות ומתוך הרוגז התמידי והתסיסה התמידית שבלב יצאו אחר כ היצירות הבודדות שחרזן וםידרן לספר בן חמשה חלקים״ וכל חלק הקדים לו לדברי

חזון שבו פתיחה מעניני הזמן. והספר גתלה באילן גדול. כמו שהחטא והקלקול שבעולם מוצאו מימי קדם. עוד למן המלאכים שנשתלחו לארץ בראשית הימים והם במקום לתקן קלקלו. כך אף הצדק שלשלת יוחסין קדומה לו: הוא הולך ונמשך מאת חנוך שהיה ראשון לצדיקים ואף הכיר הצדק והרשע ועושיהם לסי מה שנילו לז והראו לו ברשימות שבשמים. ואת הדברים שכתב בפקודת מלאכי מרום (ס״א ה׳) מסר חנוך למתושלח בנו (ע*ו י״ד׳ ע״ט א׳״ ם״ב א׳). גם נח קבל הימנו (ם״ח א׳)״ והוא. הנכד. הכניס לתוך הספר של זקני

. ( ז י ס - ה י ס אף מזכרונות של עצמו על ענין המבול ( ספר חנוך בן הוא לנבואה ואב לאגדה. רוחם של כתבי הקדש מרחף על הספר: תופעות הטבע כלן ברוח המקרא נאמרו וכל המליצות הציוריות שבמקרא כמשמעותן- ה נ פ ניטלו משם: אוצרות הדוח והשלג והגשם והכפור והטל והברקים והרעמים. ואבן ה יסוד הארץ ועמודי השמים ־ וקשתות וחצים ואשפות שבשמים. - כל אלו לציוריות- ו ״ ם ד י״ח, חבקוק ג׳ ט׳. תהל׳ ז׳ י״ג״ י״ז ח׳ ו י שבמקרא הם שייכים (השוה ישע׳ כ

ח ו׳״ ט׳ ט׳ ועוד). / ט׳ ו׳״ לי / ו׳ ד / איוב ה׳ י / קמ״ג ו טיז. ל״ז ג ולעומת העניניס על המלאכים - הגדולים והקטנים ־ השרים הםמוגים על האומות ועל תופעות הטבע ועוד, - כל אלו דק רמזים קלים יש להם במקרא וכאן הם מורחבים

וםםורטיס בהרצאה של שיטה, ואין כאן אלא מעבד אל האגדה שלדורות הבאים.

. ז. זמנו של הספר ומקומומי ו זמנו של ס׳ חנוך נקבע מתוך הלך רוחו של הסופר: בחלק הרביעי הוא ג בתםיםת המרד של החשמונאים. לטלאים צמחו קרנים והוא מאמין שבהן ינגחו את האויבים וינצחו. אבל בשעה שכתב את דבריו אלו עדיין לא היה נצחונם של הצדיקים על הרשעים נצחון שלם: בחלק החמישי עדיין מרחיב הוא הדיבור על מה שעתיד לבואי חרבן בקץ הימים. אם כן נגמר הספר לפני מותו של יהודה המקבי (בשנת רל״א לפנ

הבית). ואולי עוד קודם טיהורו של הבית על ידי יהודה. נראה״ שהסופר היה יושב וכותב לא בירושלים, שהדי הוא מתגעגע בעיקר על בנין בתי כנסיות. ואילו על בית המקדש אינו מדבר כמעט״ ואין בדבריו שום זכרות ולעבודת המקדש. רק בחלק האחרון. כשהוא מהדהד על גצחון גמור ועל לקרבנ החזרת השלטון לידי יהודים נאמנים חושב הוא אף על החזרת ירושלים לידים גאמגות

ואתה אף בית מקדשה - מרכזה.

ח. השפעתו של הספר על הספרות שלאחריו.ם היו י נ ו ש א ר ו ם׳ חנוך השפיע הרבה על מהלך המחשבה בישראל ובנוצרים ״ מסתייעים בו כבבר־סמכא. השפעתו נראית כבר בראשוני הספדים החיצונים: בם׳ היובלים׳

צוואות השבטים. העלאת משה, חזון ברוך הסודי, חזון עזרא.ל ג) ובפרט ל כ ת ב ו ח ו א מ ת ה י ר ב ע עקבות השפעתה של ספרות חנוך נראית בספרות ה

1) וכבר הקדיש לכך Charles בתרגומיו י*ננליים לסי חנוך פרקיס מלאים על הסתייעות ואיםםות מם' חנוך חגסנאווו לרוב הן בספרים החי1וניס והן גם«רי מבוגרים.

2) השוה. למשל, דבריו של ספר הקנה (קוריץ חקמ״ד, יף ק״ז אי) מכתב. כנראה, בהשפעת ס׳ חזהר (עי לעיל בפרק אי): ״וכן אמרו רז״ל ספר היח לו לחנוך, תה הספר חוא הספר שהיה לאדם הראשץ לשבח

ז מבוא כ

באותה הספרות המאוחדת המוקדשת לחניך ביחוד3<. והם המדרשים הקטנים. כגון ם׳ היכלות ושיעור קומה ומרכבה רבה וכיוצא בהם. ספרות מאוחרת זו כלה רוויה היא

וספוגה תיאורים ורעיונות משל ספר חנוך הקדום.

ט. תרגומים חדשים מן הנוסח הכושי.: ת י ר ב ע א) ב

1) ספר חנוך אחד מן הספרים הגנוזים גמצא מקרוב בארץ כוש ועתה געתקף הוא ביאור מספיק וחוקר אל תולדות אגדות ס ו ד י א מכושית לעברית ונוסף עליו בת בספרי דורות החרבן ובתלמוד ובמדרשים ובכתבי המקובלים וערכם לספרי הקדש רבו

.Baouresci ,1864 ף ה ל ו י ס ו מאת י מהוצאה זו היה בידי דק הגליון הראשון (שהשאילגי בטובו ר׳ נ״ש ליבוביטש מברוקלין). בן שמוגה עמודים, הכוללים שעד הספר ושמוגה פרקים ראשוגים (הטיכםט

באותיות מרובעות בגיקוד והפירוש באר יוסף בכתב רש״י), על תרגומו ועל הוצאתו זו - שנדפסו הימנה רק שנים או שלשה גליוגות —י (בהקדמתו לספר חנוך ף ה ל ו ס ו י י ר ב ה ד ל א מספר יוסף הלוי במאמרו*) ״

המתרגם מאתו משפת כושית לעברית עם באוד נרחב)״ דברים אלו:, דילמאן] - הספרים האלה (הוצאת ספר חנוך בכושית ותרגומו בגרמנית כאת א הגיעו לידי ימי מספר אחדי צאתם לאור, ובהתבונני אליהם [נ]קשרה נפשי בספר חנוך, ולא שקטתי ולא נחתי עד אשר תרגמתי לעברית את הנוסח הכושי וגם עטרתיו בביאור נרחב לתועלת בני עמנו הדורשים קדמוניותם. אולם תקותי להעלותו על המכבש ולהפיצו בקהל רב עלתה בתהו. וגם בשנת 1863 [צ״ל 1864] אשר חדשתי בה את הנםיון לגלותום וגלחצתי לשום י ל ה ע ש ל ו ש ם א י ג ש בקרב עם לא יכלתי להדפיס ממנו יותר מ קץ למגמתי ממחסר הכסף הנדרש להוצאות הדפום, על כן נשאר כתב ידי טמון וכמוס וכסוי אבק בתוך המגלות אשר בתחתית ארגזי עד היום. אולם מקרוב העירגי לבי עליו על פי סבר. מעצבת לב ומדיבת נפש אשר יםודתה במצב רב עמנו בעת החיה הזאתנני למדי חשבתי הקרוב מאד למצב אבותינו בעת אשר נכתב בה ספר חנוך, ואחרי התבום אולי לא יהיה בלי כל תועלת לרבים מאחינו היודעים ו י ה ה ז ד ה פ ס ת ה ו ל ג כי הת ת שפת עברית באשר הם יסודות נאמנים לנחלת אבותם... כל התגחומים אשר גוכל ל להם לא למותר יהיו. יבא גא כותב ספר חגוך גם הוא בתוך הבאים ויטיף נטפי נחומיו

ויחליפו כח 1 - כך כתב הלוי בשנת תרנ״ב בעשותו הכנות לגשת שוב להוצאת תרגומו. אבל

מאריה דעלמא... וכל הסודות 1ה]נעלמות נמסרו בידו של חנוך ע״י ת״ת (=תמארת) ואלף מפתחות נמסרו בידן וקושר כתרים למאריה דעלפא וקב״ח לקח אותו... ובשעה שמתייחד הקב״ה עם חנוך מראה לו גנזי עלאת

מראה לו אילנא דחיי בתוכו וטרפי דאילנא וענפיו וכולם רואה״ (ועיש דף י״ט בי). 3) על הספרות המאוחרת של חנוך (למן ם׳ הישר לסדר בראשית ועד ביח׳ים של ילינק ג• קנ״ה, ד״ קכ״ם ואילך, ועוד) ע׳ ס׳ מרכבה שלמה, כולל ברייתות מהתנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל כה״ג.. יזא לאורH. Odeberg, 3 Enoch or the Hebrew Book of פעם ראשונה מעגם כ״י ישנים... ירושלים תרפיה, והם־ .Enoch (Cambridge, 1928) בפרט מענינים כמבוא לספר זה של אודיב־רג הפרקים המוקדשים לרעיונות המקבילים שבין חנוך הכושי וחנוך הסלאבי (חםקו«ר, שהוציאו Charles—Morfill) ובין חנוך המאוחר (אודיבירג

מכנהו בשם חנוך גי). 4) המליץ לשנת תרנ״ב, גליון קם״ט.

כח חנוך א

הפעם לא עלה בידו אף להתחיל בהדפסת הספר מהפת שקפץ 1עיד בן עשרים והתמרה בו (אףיעל־פי שידע על תרגומו של הלוי) והוציא פרי בסר שלו. והוא:

ספר חגוך תרגם משפת הכושים לשפת העברים והוסיף עליו מבוא העריי1 (2 ובאורים [הכל בגדמגית] אליעזר גולדשמידט. ברלין 1892.

ב) באנגלית (חוץ מתרגומו של Laurence שנזכר לעיל):1) Charles, The Book of Enoch translated from Dillmann'8 Ethiopic Text, emended and

revised in accordance with hitherto unoollated Ethiopic MSS. and with the Gizeh and other Greek and Latin Fragments, Oxford, 1893.

2) , The Book of Enooh... translated from the Editor's ethiopic Text.., Oxford 1912.

3) , Book of Enooh (Apokr. and Pseudep. I I , 163-281). 4) Schodde, The Book of Enooh, Andover, 1882.

ג) בגרמנית:Beer (Kautzgeh, Apokr. und Psaudep. 1900, II, 236-310). Dillmann, Daa Baoh Henoch, Leipzig, 1853• Flemming u. Radermacher, Das Buch Henoch, Leipzig, 1901.

ד) בצרפתית:ICartin, Le Dvre d*Henoch, Paris, 1906.

י א׳ כהג״ ד ל י ם ע ל ר א ׳ ל צ התרגום הניתן כאן געשה מתוך ההוצאה הכושית ש ויעקב גח םייטלוביץ: הראשון אחראי לעצם התרגום והמבוא וההערות. והשני - לבדיקה

מדוייקת מלה במלה מתוך הנוסח הכושי.ת ע החלוקה לפרקים (מאה ושמונה) ולפסוקים נעשית לפי דילמן. שכוון מבלי ד לחלוקה שקדמה לו באחד הכ״י (מן המאה הי״ח). אם גם בשינויים בגודל הפרקים (אבל בשאד כ״י החלוקה לפרקים ופסוקים מחולסת. כמו שהעיד Laurence בסוף המבוא לתרגומי׳

. ( X X I I במבואו לתרגומו משגת 1912״ עם׳ Charles וע׳

ך א ו ס$ר חנ

ם קי א דברי בךכת ןשנרך ?רף־ את־חבחיךים ןאת־מדי $#ר להיו ביום המצוקה כ$#ר ל$סדו $ל־הךעים ן7ך?זעים: ב ןי^א מ^זלו ויאמר לןנייך אי# צדיק $#ר עי$יו ל$קחו בנד יי

ו!חז מ^זה־קךש בש^לס לךאמי לימל^כים ומלם #מע1*י חלל ומזדם איכותי את א^ר־ךאיתי ולא לדור הזה 5י אם-לנדור]* מ^לי ( ץ א: על הבחירים ד5ךהי ואליהם * בו נ ךחוק $#ר ;

] על־הר־ $דן ד נ!קדוש ןהןדול יצא ?*מקומו: ואלמי עולם לדיר נ: ו#שדו ץלם ם ל ^ ה 0ץי ןןרח עבדצבאותיו ובעז חילו יושיע מ

: ןך^שו ן ך $ י ןהעירים :חילו וםחד ןדול ורעד יאןשזמו עד־קצות ה

: ללרים הךמים !־הגבעות לן^אות תש©לנה ן?מםו כדונג מ3$י לל^הז מש$ט ו י ־ל$ךן <אכד ףן ל ן בקיעים וצל $?ור־ע *ד " ל׳ * W f l ז

ח על־^ל * ולצדיקים >ילס יןגק)ה #לוס ן$ת־ד,בחירים ל#מר ןח^דם לליו ןאור י כ ב מ לה:ה ^ליהם וליו {לס לאלהים ןהיסןיב ללם ו 8 אלהים להם לץךח: ן$$א עם־רבבות קךש ל^שות מש^ט 5צל ולה?ךית $ת־הף?זעים ולהוהיס ל>;ל-^ר על־?ל־$#ר ^עזי

: ו י ^ םחוקזאים ולך^זעיס ו$#ר חך#יעו לא ל#פו $ת- ב התבוננו אל־^ל־חמ^שים א#ר ב^מלם וחם ללם כמש$ט דךכיזהם ןהמארות $#ר ב^זמלם ול!ס י^לו ןילאו ן

, ( ו (א־לו י ד ו י ם ם ו י מ ש ך ב ו נ ח ו ו ל ק ל ק ם ש י כ א ל מ ן ה י נ ק א: ע ל ח

א־־ה. סתיחה לחלק א׳: משלו של חנוך על גורלם של הצדיקים והרשעים לעתיד.

ב י ף עי״ן בצד״י(כיוצא בכך משלי כ׳ כ ו ל י ח ב ם י ן צ ז ן ־ ל , י כ 8 G ביווני . ם י ע ר ל ה כי • נ*סז (=ויאחז= ס בע׳). — *0 יש תוספת בסוף הפסוק: והצדיקים יןצלו. - ו!חז. היווני מג י. המעבד מגוף גםתד לגוף מדבר שכיח ו א ד ה ד ש fjv excov) מחזה קדוש ושמים. - אר ש א / צ״ב א׳). - / עיא ה ג - ׳ , ע׳ א ׳ ב - י , ל״ז א ׳ ג - ׳ בספר זה (השוה י״ב א). - 1י ד ר ך א ר ץ]. כך ביווגי (השוה מיכה א׳ ג׳). ובכושי: 8G) י ב א. אני מדבר . מתמיה, שהרי אין ענין הר סיני אצל יום הדין י נ י ר ס ל ה ע - . ם ש ידרך מ הגדול, ואולי עיקרו: [{]על־הר־סיני, כלו׳ ירעיש העולם כבמעמד הר סיגי, והיא השוואה. תרתי משמע: אלהי הנצח ואלהי ם ל ו שכיחה לגבי משוררים ראשונים. - ו א ל ה י עו בחטאם עם בנות האדם ־ הורחב ל ק ל ק ש - ו ל י ם. על מלאכי מדד א ר התבל. ־־ ו ה ע י

- . י נ ו ו י . כך ב ם י ע י ק ע ה... ב ק ב ו נ - . ( , הדיבור בפרק ו׳ ואילך (וע׳ חנוך הסלאבי ז

ה ט - חנוך א ב ב

ח ןהתבוננו $ ל ־ ת י א א ם : ר 9 ? ר ^ [ ! י ״ י נ י ? א ^ י י ר ת נ ^ ^ י ב א

אל־המעשים הנאשים עליל מראשון ןעד-אסרון הי לא ישןה כל־ה $ ל : ךאו את־סקדן ן^ת־החךף 5י $ ג מעשה האלהים בהךאתו

ה: ל ומטר :נוחו עלי ט ן מלם וגננים ו *ל־ל*ךם ?ךאים >ימו ליבשו ןישירו ס נ התבוננו וךאו את־העצים ?לס ןעה עשר עץ $#ר ל־א לשירו כיי אם־יעמדי את־עלילס זולתי אףי: ם י ^ ר ס ושל^ה ס ל א 0ךשים תחוניהס # ^ ־ י !בעליהם] הלשנים עץ בהיות ה#$ש מ&על לד• ל ק ד ושבתם ןהתבוננרנס אל־:&י ה

- ם ט הש$ש ןר^ךץ ן ה ל צל מ נלאךץ] ממולה וא$ם י*כקשו 9כה ;ן ועל" ד ^ ל ־ ל ר ע י ד י ל ל ? י א מ a ל W ל׳יא סדור מלהב־ד1ךב

לכלע מרב למש: ה הותבוןנו• בהתנסות לעצים ירק עלים וכעשוו^ס §רי ןשימום $ל־כל[-אלה] וךעו >יי הוא החי לעולם עקזה אלה ן:לם! $ ב ב ל. ןלא יקזני ו ע ן ל^ י ו מ^נ י כל־מע^ ב ומעשיו ל>$ניו שןה £נה [:צאו] ו

: וךאו איך ללמיט ל ג כי אם־כ$#ר צ;ה אלהים בן יע^ה *: ןא^ם לא ןאמנתס ןלא עשי$ם ם ^ ל ^ ־ ת ת נסר ל$עלו א מלרו י ו• וך?רים קשים י אבד$שע$ס ובדברו גצלד ן כ ו את־מ^ות ל$ד: לכן ויג^ללי ס כ ל ' ם א א להי £ ה ב&יכם ל,פ<מא על־גךלו קשי־לב לנה בקללות תרבי את-למיכם ושנות חייכם י*$רו#ה ושנות תיךתכם'ם חקור: כ:מים להם תתנו את-ישמכם לקללת כ א ללי ל ל י עולם ו: ד ח ם : י א ז ח שלם לכל־ל׳צדיקים ו?כם לקללו $ל־המקללים ן$ל הס ?!ךקזעים $ ל ח ו ס לירכיי * ה ס ו ו ^ל ז ןלבחירים :חי אוךה ושמחה ו

ם לחיו בלס ולא ס : ןאז תןתן להם לבחירים לכמה ו ה ל ל ח תהי קם להיו: ולא י ו ן ס ן י / ב ^ יח^או־עוד לא בזדון ולא בשג$ה כי־לם ל מ ישובו ל?שע ולא יאקןמו ןל־:ע/י ח!ילם ולא ;מותו' ב&^ה ןק$ף

.. *Geoponica 11 (מביאו charies) מוזכרים י״ד אי ר עץ. ש ה ע ע ב ר י א ת ל ו ז שהם ירוקים תדיר ואינם משירים עליהם בחורף. - ח ר פ י ם. בכושי: כרמת. וז) לענין שנה. כאן ענינה ו<ךף > , , י שמלה זו משמשת במקומות אחרים (כגון י

כנראה מן הפסוק הבא הפותח בקיץ. —

>*MQTCOCIV—GB לא יחטאו. כך ביווני . ו מ ש א . xeoxr\xe£ ־־ ו ל א י ם ת ע ש ם פ - י ובכושי: ולא ?שפטו. כלו׳ בעד אשמתם. וידוע שהפעל אשם בעברית סובל ב׳ המשמעיי

- . ף צ וני: במגפת ק . ביו ף צ ק ה ו פ ג מ ב

ז לא - חנוך א ו א

ר :מילם י$לאו ן$ךכו למילוט ב#לום ו^נות שמל$ם הרכיבה 6 ^ ו 1יאקזר עולם י^ןזלום צל :מי חיילם:

ו 1:הי כי־רבו בני־ד^ךס כ:מים לסם וכנות :פות וןאות ילדו 3 לל!ם: ולךאו אוותן למלאכים בני־ס^מלם 1!חמדו אותן 1:רכר אי#

אל־רעהו לכה ?ב^ןךה־לנו ?שים מבנות ח$ךם ןנוליךה-לנו {נים:ו לעשות $ת־ נ א ^ ך נ !*א^ר אלילם #$ךן1י ןהוא ן$י$ם :ראיזי ?

ל: 1!עןהו {לם דו ד סךכר לוזה ולליתי אני לכדי נושא לעון סן^כע ?לני ולר^קשךנו בחךס בלנו כינותינו לבלתי ע נ כ £ !*אמרו ל ה מור מךלוע^ה סזאת וכד׳ נעקןה את־למע^ה הןה: $ז ?שבעו ?לם ו יחד 1לתקשרו כינילוםבחךס: !לליו ?לם מאתלם מל^־ד 1!ךדובימי יךד על־ראש סר־חךמון ולקךאו ללר לךמון כי בו נשבעו ז ןללרימו לינילם: ואלה שמות ןשיאילס שמחך ןהוא הןדול כלםל 1כיאל בךנןיאל א ! אךככח ךמאל בו־ככיאל וןמיאל ך$יאל ה

א. קלקול המלאכים - קלקולם של בני האדם — המלאכים בשמים ממליגים לבבי האדם — גזר דין י ־ ות המשיח. ו ב ל מ - ו ל ק ל ק pna על המלאכים ש

/ ואף שם הוא פותח בלשון ד - , , א פרק זה הוא מדרש אגדה שיסודו בבראשית ו ויהי כי... - אגדה זו רווחת בספרות המדרשים והקבלה בקשר עם דורו של גח (השוה/ א׳). דור המבול. - ש מ ח ז י. בצורה זו הוא מצוי בספרות העברית. ואף (בחילוף י

חי״ת בעי״ן) בצורת עזא או עוזא (אס כן שמחזי = שמעזי). ובכושית צורתו סמתז או ספדז (יוסף הלוי מסרו: שמיעזא). בזהר (ברא׳ ל״ז א׳) געשו הימגו שגי מלאכים:ר הזה. כך ביווגי. ובכושי גם כאן: את העצה הזאת.- ב ד ת ה א - . ל א ז ע םמיא עזא ו כתוב זה נמסר כאן לפי הנוסח היווני "0 (בכושי הנוסח: וירדו אל 8ךךים והוא ראש הד חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו ויתקשרו בחרם ביניהם). וללשון וירדו, ט״ו: ירד כי בימיו ירדו מלאכי ה׳ על הארץ (אבל בימי ירד השוה ס׳ היובלים ד, ואילך - ניתן טעם אחר לירידת המלאכים על הארץ). והשוה לקמן , א שם - וע׳ ג״כ שם ה- & ״ . ה ב כ ר א - . ( ל א ד ק״ו י״ג. - ברשימת המלאכים יש כאן רקי״טשמות, ואחד חסר (אחר ט. s AQa#dx-G G .הלוי מעתיק (מבלי להודיע טעמו) באותיות עבריות: עטרקיף .'AXOLQ-KOVCP

: ארעא תקיף. ואין להכריע. - ד מ א ל. ״G-^11AQax״ ו ה ר ת ו פ ) 1 5 3 .Legends v ( גינצברג (=ארקיאל). ולקמן (ח׳ ג׳) בנוסח זה כשמדובר עליו גאמד: השלישי לימד אותות הארץ. אם כן אדקיאל=הממוגה על ארקא (=אדץ. בארמית). וכן העתיקו הלוי: אךציאל. -Qa\1\1a\1f\ — Gוהעתיקו הלוי: . לפי צ׳ארלם: תהמיאל (=ממוגה על תהום). 0* 8 ל א י מ ת 0ך9יאל. - ד מ י א ל. אולי: דעמיאל (־ממונה על הרעם). - ד ג י א ל. לפי גיגצברג (שם) הוא משובש מן ליליאל (=ממונה על לילה). שנזכר בספרי חנוך המאוחרים (ע/ למשל. ם׳ חגוך לר׳ ישמעאל כ״ג הוצאת אודיבירג ג׳ י״ט* או בם׳ מרכבה שלמה ייא. הלוי גורם צחיאל (בכושי: אזקאל). ולפי צ׳ארלם עיקרו: ש^יאל. ל א י כ ז - . ( , בגושגאמר בו (ח׳ ג׳) על מלאך זה: השמיגי לימד לראות ו ו . גתכ 8 G ושגיהם לגוסת בשחקים (deoEaxoniav). וגינצברג (שם) משער שעיקרו זיקיאל (שבחגוך המאוחר, שם)=

ב

נ

ד

ה

ו

ח

ח ג - חנוך א ו ה

אל !קיאל םה?מ?אל סהךאל קזךאל עזאל אךמרס באריאל ע^י יו־מיאל אךז:ל: אלה ל,ם שריהם לעשרותיהם:

ו?ר,חו להם הס וכל-האלרים עוןןלס ;שים ףבלרו להם אי#ם י ^ W ??ן !:למדון קק$1יס ף ? l לז י ת 1**לי $ל ל ת א ו ל * !יורון לכרת שךשים וממחים: ןקן זמרו מנלךןה ;בורים ןדוליםי מ ן כ * בד־ד^ךם ן י ; : שלקזת אל&י א$ה ןבהם: א#ר אכלו את ?ל-^ לא :כלו־עוד ב^י־לאךם לכלכלם: ו!?$בו הנבורים ^גךם ויאכלו אח וכחד, ןלאצל אי# ? * ה י י ס א כעיף מ ט 3 ס* ל י ב3י האךם: נ

: מה ה^ךץ $ת־כ2י־ל׳דו$ם ?שר רעהו ולשתות את־ךמו: אז לאלים י « $ ועזזאל למד את־ב3י ?אךם לעשות ללבות ומאכלות ו ו^ךיונות ויודיעם את־&ל^בות ה$ך$ה ומלאכת מחש?ו^ן מעמידם ועךייס ומעשה לפוך ולנפות את-ןבות לעיכלם וכל־זמא?;ים ביקרותו ת ל ^ ה ר?ה ויעשו ז$ה !למע!־ ! ע ^ ב וכל״צבעי רקמ$לם: ותלי ר

י $ ס וכלת קזך^ים אך$לם ל י כ#?י ^ ג ?כל־דךכיזהם: #£ל1י ל

ו ה מ G י * פ ^ • • ־ א י מ י ם י כ ר ד ממינה על הזיקים. ־ ע ז א ל. בכושי: אזאל (באליף)׳ כJ י • ג ד Apeapcog G') להתיר כשפים, ועל סמך ז לימד זה (ap|Aapos$, ובנוסח *

י א ל. כך מנקד הלוי: בטךיאל (בטי״ת שואיח). גינצברג ^ ם הלוי: $ךם״יאש.- ב ם דV י כ שהוא משובש מן מטריאל (=מפונה על מטר), שבחנוך המאוחר (שם). - ע ג נ י א ל• ב. אולי משובש מן #משיאל (=ממונד, על השם ^ ל א פ ם פ מ ם כדרכו: אןנאל (באל״ף). -

שבגוסח "G לקמן (ח׳ גי) נאמר עליו: שלימד אותות השמש. והלוי מסרו: ש?ןיאל• ם ת ד א ל. הלוי: םרתאל=שרו$יאל. - ט ד א ל. הלוי: סוךיאל. - י ו מ י א ל. ממונה

ד ז י ל. אין עיקרו ךךאל, משום שמני ^ א - . ו מ היום. ובחנוך המאוחר (ש^ ?9?יאל שי h *הם ה ר ם ^ מ כ ת ה י י י ת י י א מ י ל = ״G (ח׳ ג׳) נראה שעיקרו סי׳ריאל ^

G (dpxui afawv). ובכושי צורת הפסוק: אליי . כך לסי * ם ה י ת ו ר ש ע ם ל ה י ר ש נשיאי מאתים המלאכים והאחרים כלס עמהם. -

. לשם כישומים ם י ח מ צ ם ו י ש ר ת ש ר כ : ויטמאו בהן. - ל G 8 . ו בהן ק ב ד י ו' ( T < i v a s : G . ם . בכושית םובל ש ן ו כ נ ו 0 p . כך * ם י ח מ צ בעגיני אהבה של אישות. - וך : ^ ף ה להם שלשה מיגים ( ג ד ל ת ו 8 G בנוסח . ם י ל ו ד אף ענין עצים. - ג ב ו ד י ם ג

בראשונה גבורים (yiyavreg) גדולים והגבורים הולידו נפילים ולנפילים גיליי עלייג: גביי , ף ך׳ א ר ב ב ב ן ת כ י ה ל פ ש ע ר א ד ן ה ה ל ז ם כ ל ך י ג פ ן ל 1 , ד ג י (EXioub'), ו

נפילים ואנשי השם. וכבד השתמש בזה הדרוש בעל ם׳ היובלים (ז, כ׳). ־־ז ז אל. אולי הוא קרוב לעזאזל שבויקרא ט״ז ח׳ (ובפש׳ הוא נכתב שם לחיי* ע ו

עזזאיל). שם זה מצוי אף בקיצור: עזאל (והשוה ביהמ״ד של ילינק ד׳ קכ׳יז: עזאל חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיגי צבעוגין ש

י

י י ש ל 5 ע א ז ז נשים... והוא עזאזל שבתודה), שני עגינים שמביאים הפסד לעולם לימדם ע- ש מ ח ז י ) \1exaXka( , 8 G . ה מ ד א כלי זין ועשיית תכשיטין של מותרות. - מ ח צ ב ו ת ה

י ב - ך א ח ד ו נ ח

יככיאל מערכת הכואבים ותמיאל כ#$ים כךקיאל לזות בכוכבים 3ם ןסהךיאל 1י1קו&ת ללרס: וללי כ$#ר ןןעו בני האךס י ב י ב ד ךאות ב

!ין^קר ןףןעל שןע$ם סשמל$ה: & ןאז השקיפו מיכאל ואוריאל ירכאל וגבריאל משמלם ויראי את־סךם לרב א?זר נש6ך ?ל־לארץ וכל־לחמס סנע^ה על­ת יושכיל צועקים וקול ך ך ע n W 2 ה אל־1ה : ולדברי ! ן ב לאך

נ צעקתם עד־#ער סשמלם: וע$ה אליכם קדו#י השמלם נ?שותת לאמר הןישו מק:$טנו ל39י עליון: ויאמרו אל־ ו נ ם מסב י ^ א ד ל נרבון ?עולמים] אדון לאדונים אללי לאלהים מלך למלכים כ5א כבידף־ ככל־לרות לעולמים ןשמך קדוש ומללל ומבךך בכל־ ה לעולם: א$ה עשי$ כל ולך כח על־צל ולצל ןלוי וכתוח לעי$יך ו ןכ!ל תראה ואין־ך^ר :צל ללכתר &$ך: אתה ראית את א#ר־ן ולנל מ?תרי עולם עשה עזןאל א#ר ל&ד את־כל־לל?ןס ?ל־לאד * א#ר נעשו בשמלס !ואשר לרעת] שאפו בני־אךם: ןשמלזי אקזר־ ח לו $תת את־לצח למשל כלכךיו אשר עמו: מלטי לחךו אל־בנותם ?ל־ל^ךן ולשכבו עמהן עם־סןשים ויטמאו גלגלי ללן כל־ ל׳*דיל״ל׳^ךן ךס ןיחמס: ט סלטאים: ולןשים :לדו את־סןבורים 1י*$לא 5 ועתה ל$ה נ^שות המתים קראות ןשלחות החנונילן עד־שערי לשמלם ןא^חומילן עלו ולא תוכלנה לצאת מ3$י מע#י הלמסה ואתה א^ר נע*»י על־לאדן: ן־א^ה ידע ?ל־ךכר בקןךם לל:א ךאי£ את־לדכרים לסם ות^אם ולא אמךו^ לנו ך?ר לעשות להם י

על־אלה: י אז אמר לוליין ל1ייל ולקדוש דכר ול#לח את אוריאל אל-לו אל־צמ ואמך! אליו בשמי ססתיךה ב כךל$ך ו*א$ר אליו: [

darpoXoyiav.ת הכוכבים כ ר ע מ - X G • ) darpooxojtiav . ם י ב כ ו כ ת ה ו ז בכושי: אמזרם. - ח: אדזיל) - , G : (.ג)ף26£1. ובכושי נשתבש: עשרדאל (ולעיל ו׳ ד ("G). - ו ס ה ר י א ל. כך *. בכושי: אדון המלכים. ואין לזה כאן מקום. משום שהתאר הוא [ ם י מ ל ו ע [ר ב ו ן הן ע ם - ה נ ש י ם. כך הוא בכושי. והוא ה מ ו ע ב כ ש י מלך המלכים. הבא לקמן. - ו- . ך הלשון עס־הנשים אל־הפעל שלאחריו: ויטמאו עם־הנשים) ש מ נ G r ) ם י מ כ בסגנון של לשון ח

: G . "G. כך צ״ל (השוה ט׳ א׳), ובכושי אםוץל:ר, וקרוב לזה * ל א י ר ו אל ג ח]. על פי "G" - .G יותר מלא: תלמד את הצדיק את אשר Iotoa^X'. - [ל ך א עליו לעשות [את] בן למך ושמד את נפשו בחיים ונמלט בעולם וממגו לן5ע ןטע אשר

ח י - חנוך א י ג

א 3י ?ל״לאדן ת>ילד ו^בול יצא ? רא#ך ו;לי£ לו את־ל?ךן ל?: ןע$ה תל^ךהו לל$ל>* ^ ואלוהי את כל־אקזר עלי ל ־ ל ^ ־ ל ע ן;שאר 1ךעו לכל־לרות לעולם: ןעוד אמר יי אל-ך$אל אסר את־ עז!אל :ךיו ורגליו ןלקזלכתו אל־לח^ך ןעשי$ $ו*ח אל־ם^ך^י: ן&$$ ?ליו קלעים קשים ןלדים ה $ א#ר בדוךאל ןהשלכתו £י לכל־־יןאה-אור: ס עד־עולם וכ?1י$ איז״^י וככיתו כח#ך ולשב # ז וביום לדין לןדול #זלך אל־תוך לאעז: ור©או* את־ליאךן א£יא ז ? ח ו א ת ל*דן כי־יךמא ל א י פ * ר י ו לשליתו למלאכים ^ת ל ן ן ל>ילדו >;ל־ב;י לאךם מ$;י ?ל־לךזיס אקזר ולו לעיריס: ^ ?ל־לארץ בלמד־מעשי ען!אל וכתב$ עליו את־כל-החקזא: ןאל" ןבריאל אפי לל צא לקראת סממ!רים ןסמתעכים ונלרי ל׳ז$הם ם ןהוצא^ם ן#לל$ י ז נ ה וב;י לעירים התוך לא $ ולכללי ב;י סם י ן להן ך איש ברעהו למען נשהידו איש את־רעהו כהללנך׳ כי אם ל ר : ולכל־א^ר י#אלו ממך אבו־תילס לתקןן־נס כי ל לא־ללי ללסה אל־ת^?^ע: ל$שכו לעולם וכי כל־אי# מ?ס לליה למש האות #^ ר ע א רא$ר ל: אל־מיכאל לך ןאכךת את־שמןןך ןר^יו ^ ב ^התחברו אל-ןשים ול&^או א$ן בק!מא$ן: וכא#ר יך^הו ?ל"ד אהוכילס תא?רם לשבעים דור ההלי* מ ^ ל ב;ילם וכא#ד ללאי כר ז ? ן עד-יום די$ס וכלו$ם עד־כלות למש^ט א ך א ל;בעות ל ינ לעולהי עולמים: כ:הים לסם יו?או אל־מלולניות ?אש אל-לצער יי ולהאכר וליו כלואים בו לעולם: נא#ר י?ער ןל^מד מ?ם יאםיו את ?ל־רוחות להאוי1 י ד י ל סו אתם לסד עד־סוף ?ל־סלרות! וי ^עך!ת את״ 5 ב ז ןאת־בגי לעירים לען א#ר ן^טו ל$ס ל ט

ע לסוף ןהו&יע {&ע ל¥ר?1יי ה ך ^ ה ־ ל ^ כל־החמס מעל ^י־ל^דן ו ןסי#ר ול:ה מ?ך»ה ל^ךקה ןסיקזר לכלכת עולם ן;>*ןעו בקן^לה: יז ן^ז־למלטי כל־סצדיקים ןליו עד־א^ר יולידו אלף ?;ים ן^ל־לםים: וכימים לסם תעכד ?ל־לאךן י״ ?שרילם ר&יכ$ס לכלו ב^לו

' י א ב ר מ ה - . ו מ צ י ע יעמד כל דורות העולם. - לעזזאל נתבצר מקום פורענות בפני לויקרא ״ ן ת כ / ו ז א ד ן מ ו ה י נ ש , פ ע י ( ד ן ד ן ת ו י ר ש,1 ב ב ד מ א ה ן 1 ה , א ד ן ד ב

. הם הסלעים הקשים והחדים שבבית חדורי ם י ע ל ב מילין מירושלים. - ס ״ י , ( ב י כ - א י כ). - ו ש י ב ו . ישראל שהם זרע שנזרע מאת ה׳ (סיב ח, ה ק ד צ היום הזה. - נ ט ע ה המתרגם הראשון טעה וקרא: ןשבתס ותרגם tot adnata avtc&v = שבתותיהם. ולא ריי

חנוך א י יט-יג ג לה

: וכל־עצי חלמלה לנקזעו רקה ןנ&עה ?לד. עצים ו$לאה בלכה יט בצז עליל ןכניס ןהן^ים $#ר ל^עו עליה יעשו ילן לרב ן?ל־זרע א#ר יזרע עליה מךה אחת אלף תעקזה ומדת זיתים אחת עשךה כת כ $כיל• ןא$ה תםלר את־לאךץ מכל־להץ ומכל־חמס ומכל־

א ומ?ל ך#ע ןכל־ה^מאה לנעשה על־לאךץ תשמיד מעל $ני־ זחהא ?אל^ה: וכל-בני האךם לליו צדיקים וכל־העמים למליבו ויכךבו נ איילי• ולארץ תטהר ם?ל־ר#ע וםכל־חטא ימ?ל־קצף והכל־^ער

ןליא אשלח עוד עלי? לדור דור ולעולם: יא וכ:מיס ללס א$תח אוגרות לברכה א#ר ב^זמלס לשלחם ב אל־לאךן על־מעשה בני־לאךס ועהלס: ף#ר ו^לום לליו נללו

כל־למי־לעולם ו?ל־לרות העולם: יב ל?3י ללכריס לאלה $עלם חנוך ןאיש מבני לאךם לא־ץדע ב אי&ה 3עלם ואיו והה-ל;ה־לו: וכל־מעשיו ליו עס־לעירים ן/ימיון כרכתי את־ל: הןדול הלך העולמים ו נ ?יו עם־לקדו#ים: ואני לנ ד ןח$ה לעירים קךאו אלי חנוך לסו&ר ויאמרו אלי: לנוך אתה סו&ר ל¥לק לכה והודעת לעירי חשמלם א#ר עןבו #מי מעלה את־ למקום הקדוש לעולם ולטמאו בנשים ולעשו ?מעשה בני־לאךסה עלילאךן: ולא ללי קילס ד ולקחו ללם נשים השלת הקזליתו לך5• ותחת שמלם בבניהם בלצח אהוכילס יךאו א ן ק ו #לום וקןלילת ל י ועל־לכלד בנילם לקוננו וללפללו לנצח ןךלמיס ןשלום לא-להיו

: ס לל יג מלי לנול ו*א$ר אל־עזןאל לא־להי לך שלום דין ק#ה ג ל$א לאכרך: ןלא תלי־לך לנץה ו^אלת [ללמים] על־לחמס אשר הוליל ועל־כל־םע^י לרשע וה$שע ןהחקןא אשרי לראיוןם: ואלו ואדכר אל־?לם .ילד וליךאו ו>5לד ורעד אלזום: י ד ג לאנ

- .pdtovg 5exa : G . כך להדיא 8 ת ה ב ר ש ע שנעודיהם מוכיחים על £יבתם. -

. חנוך מתפלל בעד עזזאל וחבריו ושליחותו אליהם להודיעם על סופם. ז ט ~ ב י

. שגאמרו קודם לכן. וכווגתו לגזרה על העידין ה ל א ם ה י ר ב ד י ה ג פ ל, ה׳ ) הוא כעין הפעל לקח שבברא , ). - ג ע ל ם. לשון זה (השוה לקמן ע״א א׳ וה (שבפרק י,. המלאכים הממוגים בשמים להוציא גזר־הדין לפועל שלחו את ו א ר . - ד• ע י ר י ם ק י י כ

חנוך להודיע הענין לחבריהם שקלקלו. -

. בכושי ויווני: ושאלה (15ז<ןדו0)£§) סתם. והוספתימסברא. - [ ם י מ ח ר ת [ ל א ש ו

ד ט י - לו חנוך א יג ד

י ולבקשו ממני לכתב כק#ה כעלם כי־למצאו כלילה ולהעלות את­^ ה כקשר^ס ל$ני אלני השמלם: כי מעתה לא־יוכלו הם לדכי ע ולא לשאת את־עיניהס למרום מלך©ת עונותיהם א#ר עלילם: {אכתב את־זכרון כק££ס ןאת־התכלה לנ^שותילם ו נ ו ד נ ומעשילם לכל־אחד על־לכר בקשותיהם לכליחה ו^אךך [א$לםז:ל מימי־לן באדן־לן א#ר מלמין למערב זחךמי־ז ב * $ * י ( ל א ל !: ןהנה {]לום ^א ה ןאקךא את־זכרון בקשתם עד־אשר נלךמתיו עלי ;אלא מלאות קצף ולצא קול מצוח עלי ל אלי ומלאות ^ ט ללכד אל־בני מרום וללןהיךם: ןכא^ר לקיצותי ?אתי אלילם ןהם ליו יושבים >ילם ?אככיס נחד אכלים באבלים א#ר כיןם את־־כל־למלאות אקזר : ןאם^י ללי ו פ ל^נון ושניר ו^ילם ל לאיתי כשנה ואחל לדכר דברי צדק וללןליר את־עירי ל^הלס:# י יד ככר דברי לצלק ןזהאןהךה לעירי העולם כמצות לקד ב הןדול במראה ההוא : לאיתי בשנתי א#ר אויר ע$ה כלשון: ב ל ל $ד׳ לאישים לדכר ולהכין ב דו כשר וברוחי א#ר נתן לן נ כא#ר כלא ויתן לאלם כל ללביז ד?נלי לכמה כן כלא גם־אולי ד ולסן־לי להןהיר את־לעירים בני-ה^מים * אד כתבתי את־בקשת^ם ובמלאי לאילי ככה כי בקשתכם ליא־תנת? כל־למי עולם ה ןכי דין נחרץ עליכם נכקשתכם] לא־תנתן לכס: ומעתה לא־ן יצאה חג!ךה לאכלכס לכל־למי ד מ תעלו למרום עד-עולם י ו עולם: ול?כי־כן תלאו בלכסד בניכם לאהובים ולא ללי לכס כל• ז ל^ר ^לם $י־ל$לו ל^יכס כללב: וכק#לכס כעלם לא־תןתןלדבת את־כל־ללכרים1 נ ואף לא כעל^ס ןם כי־תבכו ולתלשו ו ח לנמצאים כמכר א?זר ?לבתי* ולמלאה ללאה אלי מד, לנתם ולמארות י ב י ב במךאה עבים קךאוני ועך^ל בקשלי ימללך ל הריצוני ולבהילוני ולרוחות במךאה לעיפוני ולעלמי ולשאוני אל־ ט השמלב: ןאבא עד־א^ר קרבתי אל־חומה בנו;ה אבני בללה

ז ע ל מ י מ י ־ ד ן. אחד מסניפי הירדן. יוססום קורא לו הירדן הקטן (קדמ׳ ה׳ ג׳ א׳. ח׳ ה׳

: א י ). - ב א ב ל י ם. או באבילין (^X'ApEiXVjv עיר באנטילבנון. ולשון נופל על לשון ה ם ד,/ שח״ש , ט ן (דב׳ ג אבלים באבלים. ובכושי נשתבש: אבי5ס;אל. - ו ש נ י ר. כינוי לחרמו

: סנסר. - ). בכושי ד׳ ח,- .G* כך בנוסח . [ - - - ] - . ח ו . של נחת ד ר ב ד ז כ ל ־ - •ד י

טו ד לז - חנוך א יד י

: ןאב!א אל־תוך י מ י ק מ ומוסרה לשנות אש וללל [למלאה] ל לשנות האש ואקרב אל־כלת ןדול והוא כנוי אבני בדלח וקירות: כ$תו ח ל ל יא לבלת ליו כעין מלצכת אבני בללח ורצפתו חלתה ב ?ללה כעין שביל הביככיס ןהמארות וכיניזהם היו כרוכי־אש יב ושמי?ם מלם: ןאש להטת לקי^ה את־הקירות וכתחי?ם היו: ואצא אל־לכלת ד,הוא ויהי חם כאש וקר כקרח ש ג ל?טיס א י יד כל־תענוג חלים לא-ל\ה בתוכו &חד 3מי ורעד אחזני: ןעד־אני: ולנה כלת #ני ןדול ה א ל ו מתחלחל ורועד ואפל על־כני ואלא מ ט

טז מזה וכל־ד^תחיס ליו $תוחים ל?ני ןהיא כנוי ללכת־אש: ונעלה ?:ה בכל-רב הלר וכבוד ןגךל עד לאיךלכלת לתאר לכס את­ יז ?לרו ןאת־וללי * ולצ^תו ללתה אש וממעל לו בךקיס ומרוצת: ואכיט ואלא שם כ©א ךם ת $ ל ח לכוכבים וכ^תו נם־היא אש ל י יט מלאהו כבללח וקזכיבו כ#מש ירם ושם ומלאה] כרובים: ומתחתט: ולכבוד כ ל55א :?או נלרות־אש לה$ת עד לאיךלצלת להבי כא הגדול לשב עליו ומעילו לןחיר מ$מש וללכין מכל־שלנ: כל־כל לךאות את־פני לכבוד וההךר מלאך לא־לצל לכא ןלא :: האש חללקות חלתה מככיב לו ואש כב ו^ל־^שר לא־לצל ללאתו !דולה ?מלה לכ$יו ואיש מ$כיב לא־לכל לקרב אליו לכי לכבות כג 7ןםיי ל?ניו ולא ללה לי לכץ בכל־יועץ: וקדושי הקדושים כד לקרוכים אליו לא־ללללקו בלילה ןלא הלכו מ$ניו: ועד־אז לליתי צםל על־^ני לעד ולקלאני ל: בכיו ויאמר אלי קרב הנה: נןאחד הקדומים ננש אלי ולעולמי] ולעמידני י כיי לניר ואל־קיל קד#

: ה ט מ ולקליכגי אל־לכתח ואני הוללתי כני ל טו 1>ען ויאמר אלי ואני שמעתי את־קולו אל־תילא חנוך איש צדיק ןם^ר צלק קרב הןה ו#&ע קולי: לך ןלגלת אל־עירי לשמלס אשר שלחוף לכקש כעלם עליכם לכקש בעד אנשים ןלא אנשים כעלכם: למה ^זבלם את־לעזמלם לעליונים והקדושים מעולם ותשכבו עם-ן#ים ותטמאו עם־־בנות לאדם ןתקחו לכסן ותולידו {נים גבירים: ואתס קדושי- נשים ותעשו כב3י לאך רוח חללים ליי ןצח ותטמאו ב^שיס ותולידו בלם־ה^שר ובלב­

ב

(מ ר א ה], כך בנוסח *0, ובכושי קול. -

ז ד י - לח חנוך א טו ה

אלם למך^פ ומןנ^י 9ק|ד ןךם ?מע^י אלה המסים ןחאבדים:" ל ג ה על־כן נתתי ללם ןשיס לעכר אולן ולהוליד כנים על־ץךן ל: ןאתס מקלס הלי$ס ?ני־רוססלים סלי נצח ן ט על־לאד ע ל ו לנתק ע ? דמני אל-בעת לכל־לרות לעולם: ועל־כן לא לעלתי לכס ן#ים כי ח כבני־ריס כ^מלס מ^^ןם כש$לס: ןע$ה הןבוליס א#ר נולדיו על״ל^רז ועל״ל^דן ללי הש^ס: ת ל?רא י ע ת ד י ח ל ימזי* ת י י מת לעיי* ל¥אי מגויותילם כי נמאסים] נולדו וכעילין קלי#יז י ח ו ט רן ורוחות ךעות לקראו: ורוחות ס^מלס ללללם ןקזךקזם לדאבוי על־לאדן מ?*$?ם י ל י ר נ # ת לאדן א י ח ר י כ קזמלס מקזכנם גר׳י ום תי א £ל~ל$ךן יחי: לרוחות סנבוךיס נמענים] $דכאיס מנחי י

ס *ל״ל^דן ןעושיס ע$ל סם י ת ים?&י ל י ג ם ד י ^ י ס ע ןלי מלנ: ןלרוחויג ן ו א יאכלו אצל 1כי אס־לך$בו] ולבמאי ולכיאו כ^ל ב ל י

לסן תלנ^אנה על־כני לאלם ןעל־סן#יס כי־על־כן מלס ל¥אי*ת ו ש ^ טז מימי סללנ ןסללס ומות־סןבורים כשהרוחות בצא^ן מה עד-יום האלרית סלין ב£לן השחתתה כלי £^$ט כן ת^סתן סןדול א#ר-בו לכלה ?עולם סןדול עס־לעיריס ןהך^עיס ץלם ב לכלו: ןע$ה לעיריס א#ר שלחוך לכק# כעלם א?זר היו ל$ני~ ג כן כ^מלם 1ו*אמר להם]: אר*ס חלילם כ^מלם א^ל הךזיס 1ילם לא־ננלו עוד אליכם לגרק] אלדיס הודעתי לכס ןאלה כק#י־־ לבכם הודעתם לנשים ובךךס אלה נשים 1אנ#יס נעשו ךעות על"

: ן$&ך$ אלילם אין #לוס לכס: ן ך ^ ד ד יז ולשאוני !ולכיאוני] אל־^קוס אלד א#ר לנמצאים #ם לםם ןהוכיעו כאןשיס. נולכיאוני] אל־מקוס סו$ה ^ ח ב ב כאש לל^ת ו נ ןאל-לר א#ר קצה רא#ו מניע ס^>ןלמה: ןאךא $קום למארותם ?$ת־א* ןלציס ןאש^לס ןללב־ ן?ךעס ובקצה לעמק א#ר ? ד אש וסבךקיס >ילס: ולקחוני אל־סמלם ססלים ןאל־אש ס&ןגךב

: מעליונים. - [מ ע נ י ם]. כך מגיה צ׳ארלם. ובכושי י ש ו כ ב ו 8 .G כך . [ ם י ש נ א מ טוט־יא [. כלו׳ תמיד ו א מ צ י ו ו ב ע ר . - י G * . כך 8 [ ו ב ע ר ם י י א כ ] - . ן ב ו ענגים. ואין לו מ

זוללים הס וסובאים. -

ל. יז— לו. הלוכו «ל חנוך וגמאוש י ן. א ר ך ה י ל ה ז-יט. ה א) י

ר תביא ד ח ה ך . השוה איוב ל״ז ט׳ מ ה פ ו ם ס ו ק מ ־ ל . כך »G. - א [ י נ ו י א י ב ו יז א-ב [

ח סז לט י - חנוך א יז ה

: ןאבא אל־נלר־אש ןהאש תמשך־בו ש מ # ה חמקכלת כל־בוא ל ו כ^לם ןזולמת אל־ח;ם לןדול לצד מעךב: לאיתי את־הנהרותל ןאלף אל־מקוס אקזר כל־כשר ו ד ן ן חןדולים ואלא אל־חח^ל ד: ואלא ם ה ת ל ף וללכי־מלס # ל ל ל ח לא לניע: לאיתי לדי ח#ר # - ז

&י־כל־נ?רות לאלץ וכי-תהם: יה לאיתי אוגרות כל־לרוחות ואלא איד הוא קשט {לם את־ן ןאךא את־ ת האד : ו*ר» א12 ^ ח * י ל מ^ד ב ,יל-לבריאה ות לאלץ ואת לקיע ל,#מלס: ואלא ה * * א ת י*^ י ח ת נ אל*מ לה את־כ&ת ל#מלם וסחנילז כין #מלם ^ ר ק את־הרוחות א#ר ת י ואךץ לן עמודי ל^מלם: לאיתי את-לרוחות לפוקבות את־סקזהלםיככים: לאיתי את־רוחות # 1?ל~ל3 מ # ד. ולן מעריבות את־לקוהת ל לאלץ לצבאות את־לענניס לאילי אידנתיבות למלאכים לאיתיה לאלץ את־לקיע לקזמלם ממעל: ואעכר לרוקה ואלא מקום י *?ןצ כ!כער יוקב ולללה ($& 22$ ןבעות אכנים נללרות שלש לצד ז מןךח ושלש לצד לרום: ימן לאכניס לצבעוניות ?אלה א#ר לצד ח מןךח אחת קנינה ואלת :ש&ה ו$#ר לצד לרום אכן אלם: וא#רן ומראשות לככא ללה ו א אכן פ ס כ בתול הגיעה עד״לשמלם כי הפיר: ואש לל^ות לאיתי בכל־לגכעות: ןלאיתי $ם מקום מעכר - טא אלץ לןדולה עזם נקוו למלם: ;אךא ללם ע^קה ועמוליל אש- י

שקלם ובתו־כס לאיתי עמודי אש יולדת ולם לאין ערוך לנכהב יל^מק: ימעכר תלם לליא לאיתי מקום אין לקיע ל^מלם ממעל י

ו ולא עוף כי לי א ליו מלם ן א קלקע מוקלה מלמטה־לו ל ל לו וה: לאיתי שם שבעה כיככים כללים יג אם־מקום־־שמקה ךנרךא לי יד גדולים צעדים: יקלקרי או$ם אמר ח&לאל ד,$קוס הזה הוא קצה לשמלס ולאלץ והוא כית־אסורים לבוקכים ולצבאות לשמלס: טו ולבוקבים חמלגוללים {אש לם א#ר עברו מצות לל בתחלת טז עלותם כי לא־קאו בעתם: !יקצף ^לי?ס ולאקלס נלעשלת אלהי

${n1 עד־לןקן א#ר דנתם חאותס1£:

. השוה ידמ׳ י״ג ט״ז הדי נשף. - ך ש ז םוסה. - ה ר י חי פ ל ת א ר ש ע ל . נ״א: כלו השמים. - [ ם י מ . כך מתקן ch. - נ ק ו ו ה ה פ ש יח ז־י־םז י

- / . ובכושי: בשנה הסתומה, אבל השוה כ*א ו G ש נ ה], כך *

כ כ

נ

ד

ה

ו

ז

ח

כ ח - ט א ך א י ו נ ח

ם י ^ ־ ם ט !אוריאל אמד אלי פה !עמדו המלאכים ^התחברו עי ד י ע ל ת ה את־?אנשים ן ^ ט ת ןרוחותיהם לבשו צורות הלכה ו לןבח לשדים כלאלהים [ופה נעמדו] עד-יוס הדין הןדול ?*21יו ק:א^י ^לוקן ע ר ת ל המלאכים ^ : לדונו עד־כלותם: והשילם # נ תה:ינה: ואנכי לניר לכדי לאיתי את־המךאה קךן-כל ןאי^ז

לא־לךאה כא#ר לאיתי אני: ןאלה שמות המלאכים הקדושים השומרים: אוריאל אלדר ן נ המלאכים הקדושים א#ר על־תכל ןעל־שאול: ךקאל אי ל המלאכים הקדושים א#ר על־רוחות האנשים: ךעואל אי ל ת: מיכאל א רו המלאכים חקדושים הלוקה נקם מעולם המאום י # נ א המלאכים הקדושים להמלטה א#ר ?כקד על־הטוכיס { ןעל-העם: שךקאל אחד המלאכים הקדומים א#ר על־־לרוחוו*ל הלקאות כנ>$#: ןבריאל אחד המלאכים הקדושים א#ר על גם י נ ר ק עדן ועל התנינים ועל הכרוכים: [למיאל אחד המלאכים ח

א#ר ק^קהו אלדדם על־המתקוממים]:

^ י * י . בכושי: ורוחותיהם הרבה ה ה ב ר ת ה ו ר ו ו צ ש ב ם ל ׳ ה ת ו ח ו ד וד ד * . י י ו ל״ז. ב , ל״ב י״ז, תחלים קי ב . השוה ד ם י ד ש ותיהם. - ל ז ב ח ל נ [לתכוב ^ ן G נראה בנין זה של לשון י . מן * ו ע ר ת ש ם א י כ א ל מ ל ה ם ש ה י ש נ ו* מי & י א ט י ח , at ywaixes OUTCOV TGOV nagafidvxow ayy&av = ונשיהם של המלאכים ד. : efc aeQfjvag (=לסירינות). וקשה להבדיל י G g כך בכושי. אבל . ן מ ו ל י ש ש נ א כ

טעה. אולי היווני שקרא כך במקום a>g et^vatai שהיה במקור (ועל םיריגות ע׳- . ( ׳ , ח ברוך הסורי י

. ם ה י ד י ק פ ת ם ו י ש א ר ם ה י כ א ל מ ת ה ן ב ת ש ו מ כ, ש

* ן י ג י ו י < י ( 5 { 1 0 V < T Q = ) T a p t d p o v : G * * ,G . י רעד ש ו כ ב ו « . כך * ל ו א ל ש ע ו

ב ״ ל ג ? , / י י / ג " ז ב ״ / כ ט ' י א ה ' ז כ כ י י ס י? " ' פ ו של אוריאל ע ד י ק פ על תי ^ ב ב (ין׳, א , / כ , ״ / ך , י / _ ך B א ל ע א ך, א ר ז , ןןןןן ע ך ל י א ב ן ״ בתבל עו של^א ^ ע צ ה ר ש ו ע ־ ל א ו ע ו׳ הוא עושה מלאכתו של גבריאל (לקמן בפיז). - די _ י . בכושי: םגי. זהו תסקי ה צ ל מ ה . בכושי: ומן המאורות. - ל G « . כן 2׳ ׳ ת ו ר ו א מ ה* פום '* י ב א * ' י א " כ ג י ״ ' י י ל נ א י נ l ד a W מיכאל שהוא שומרם ומליצם של ישראל ^ ? מ . כן בכושי. ומשובש נוסח 2׳!*T$ xdq> G 1*1 (=על התהו ובהו), ב ם ע ל ה ע ו: Gt lT** : י ש י כ • ב י נ י ם ו ד• ת נ - . ft : G׳ ״ap2 (^שריאל) « J e. T. - ש ר ק א ל. 2 .

ת • ג׳ י א ח ם י נ G ועיקרו בפרשה זו. כמו שגראה מן התוםםיז ב פסוק זה הוא על פי "א ל. ע׳ עליו חזון ברוך הסורי נ״י׳ ה (Xinxd - ד מ י ע ב שמות המלאכים הראשים ש

- . ד ו ע ו ו י חזון עזרא ד׳ ל

ב ה כ - א א חנוך א כ

: ואלא >קם מעקזה נוךא נם שמלס ו ה כא ב ואעבד אל־א#ר #ם כ נ ממעל נם אךץ מוקךה לא לאיתי כי אם־מק1ם להו ןנוךא: ן£ם לאיתי שבעה בוקכי שמלם קשורים .יחדו מלמעלה כהרים גדולים ד ולערים כאש: ןאמר מה הטאומם כי נאסרו ןעל מה ?שלכו הנה:ר אחי לזחוחי ויאמר ^ ה ו*אמר אוריאל אחד המלאכים הקדומים אתךרש: אלה הם מךהבוככים ו לנוף למה תשאל ןלןןה החקר ן $שר עברו מצות ל: והס אסורים rrb עד־א#ר לכלו ע^זךת אל&י : עז$ה #!עברו מק5ר למי חטאתם : ומשס ללכתי אל־מקום אחרר ?:ה נולא מזה ואלא לקר נוךא אש גדולה שם בעךת # א ןלהקת ולמקום שם קקוע עד־תקלית להם ןהיא מלא עמורי־אש גדולים מוךלים ןלא לללתי למשקיף על־ךלבר ועל־ןללו ןלא: ;אמר מה־נולא המקום חזה וקה איס ח לללתי לשער את־לקפור אחי # : ולענני אוריאל אחד למלאכים לקדושים א ו ם ללכיט אלי ו*אמר אלי חנוך לקה תיךא קקה ןתלעי ואען מקני למקום הנוךא: ויאמר אלי המקום הןה הוא כית ה ן ומק3י מלאה הצער ה

אסורים למלאכים ופה י?יו אםולים לעולם:ד ןדול ןארןד כב ומשם ללכ*י אל־מקום אהד !יךאני במעךב ל: ןאלקעה קקומות לכיס ובתוקם ?*מק ןרחב וללק ה # ב וקלע ק: ו!ען לקאל אהד ה £ נ מאד קנלןל חלק וןמק ןחשל להכיט £ר אתי ו*אמר אלי המקומות הלכים לאלה ^ המלאכים חקדושים א והמקומות הגלולים ?אלה למען ילאו קהם לרוחות לנקשות ד המתים נקךאו &די ^כל־־נקשות בני ?$לס יאכפו ח$ה: והמקומות ?אלה נעשו להושיב אולם עד־יוס דינם ועד [לא] עלם עדנ-כא] ה חךין לןדול עלי?ם: לאיתי את־רוחות בני-?אלם #מתו ן־קולן

. י נ ע ב) כא—לו: ה ה ל ו ך ה. מקום בית האסורים למלאכים (=כוכבים). ב כ - א כ

, ב׳. ובכושי: a ה ו. כן 2׳dxataaxeijaaTo :G*1 והוא תרגום העי לבהו ברא׳ א אשר שם לא געשה דבר. ־־

) ושנים לרשעים (בפ״י-י״ג). — . שגים לצדיקים (בפיה—ט, ת ו מ ו ק ה מ ע ב ר א וG : ןןלקים׳ אולי xaXoi^ xottoi נתחלף לו לכושי. - צורת הכתוב . בנוסח * ם י פ י: וארבעה מקומות שם חלולים וע?ק להם וחלקים מאד שלשה מהם המזכים G בנוסח * ואחד מאיר ומעין מים בתוכו ואמר מה־חלקים המקומות החלולים האלה ן*מק וחשךי [רוח] אדם מת מתאונן וקולו ת י א ר 8 : G לדאות. - צורתם של שגי פסוקים אלו בנוסח

ד ב כ - ב ו חנוך א כ

א#אל את־ר$*ל ה:ה מניע עד לשמלס והיא קול ?כאיס: ו המלאך א?זר אתי ואמר אליו למי הרוס ה*את ולמי הקול סמני*י ל א?זר 0רג כ 1 ימלאינן: ולענני לאמר היא הריס ה{אה מאת לח חר״י א י ל קלן אחיו ןהוא מלאונן עליו עד־עזלסיף !ךעו &*ל *: וא^אל על־ץה ועל־>יל-$קומות הדח ם י ^ ח ל{הד מתיר !לע אי ^ ה אלה נ ? ל : ולענני ו*אמר אלי ? י # ס ד « מדוע נבללו לאלי הי • ג ר למען תחדלנה נכשות המתים ילה^ריד נ$שות לצדיקים ^ם {לק?ר : וכן נע£ה לל?זעים {מו^ם ו ן ל י מעלן מלם מאילים לה נ^שותילם נ ל ד } לם: *־ז * י א ולין לא־נע^ה כלס בסי י

, ל ןס^בוקה ולעניי לאלי די ?עניי סןדול סןה עד־יוס סדין סן: ם ל י ע א#ר לקללו עד־עולם ינמיל לנ$#ותילס יאמרם ל, W ( * 3 יב ילס$ריד את־סנכימות סמלאו־ננות א^ןזר לאי את־ס^מךן *א ליי צלילים ם א#ר ל י ז נ א מ בימי החטאים: כן נע^ה לנפשות ל כי אס א#ר היו חוואים ?מורים ואל־פ^זעיס כמולם הלל^ייה: א* ה $ן ^ ק ו ק ןלא ת יי א?ל **שותילם לא-תלרגנה {יום סד ?לכתי לאדון ס?בוד ואמי 9ייר אלןי אלני־ס^לק ל&י#ל

עד־עולם:: ואלא א* ן ד א כג מד־ ללכתי אל־^קוס אסר מןגלןה לקצ1ת לס ןל:לה כי אם ^ ת ולא עמלה כ$רו י ו ג ^ ־ י ל לעדת ה*למת ?י ךעואל אםד ^ י יס: ו א $נ ד ף*מיד [ז^רוץ]: וא?אל לאמר מדוע ל - נ סמלאכים הקדושים א#ר אי*י ויאמר אלי מרוצת ?אש ס*את א¥י

: ס ל / ^ לאיל היא אש סמערב הדלקת אללי כל־מארות לד ומזה ללכהי אל־מקוס **י ויראני לרי-אש סלעלים כ ב יו?ס ולללה* ואלך לעבדי ואלא #בעה לריס נללריס ך^לם

ו*5י״ י ז י ל ע 1 * ' י י , ד י ש היה מגיע עד לשמים והוא מתאונן. ואשאל את־רפאל המלאל א׳ כ״י•־" ל ~ ' ם י מ ש , ד " ד אליו הדוח הזאת המתאונגת למי היא למי הקול המגיע ומתאונן ע

. השוד• התאד מלך הכבוד בתי• י ד ו ב כ G : המקומות החלולים כלם. - ל א ד ו ן ה *

כג. האש המערבית הדולקת אחרי מאורות השמים• הנבוני״

ה שלפני י ע מ ש מ , ׳ ד ד נ ת י G נ ח * ס י נ . נראה שכך היה במקור העברי• ב ת ק ל ו ד ה כאן: ע0*ל610*£ = הרודפת. אבל בכושי נמסד בלשון שריפה. ואפשר להסיק מכאן

הכושי היה תרגום יווני אחד. -

ג ו ב מ כ - ד ג חנוך א כ

שונים ןה מןה ומושיט ןהךרות ולפות ןלךרות במלאה ?{{דה לכאת מןךח ומחןקים !ה על־ןה ושל^ה לכאת £ ל ומילין ;כים £ ןירום ןה על־ןה ןניאיות ע^קים עקומים ןלא קרב ןה אל־ןה: נ ןללר השביעי בתול אלה בןבלם נמשלו לכ©א מלוכה נןלם]

ד ^קכים עצי־ל^ם: וכינילס עץ א#ר לא־לליחותי עוד ליל כריחו ןלא לידדעוד אלד {לם כ^הי ולא ליי אחרים כמהו וללי ריח1 טוב מכל־ריח ןעלהו יכלחו ועצו לא לבלו לעולם וכליו :כה: ואמר &ה־;$ה לעץ סןה ומה־טוב מלאהו . וכךיו דומה ללמד ד

י ןעלהו נאה וכךחו עלין מאד למלאה ז ולעז מיכאל אחד למלאכים

חקדושים ולנככלים א#ר אתי והוא עלילם: כה ויאמר אלי לנוך למה זה תשאלני על״־ריס לעץ הזה ןל^ה ב ת£אל ותכצר לךעת: ואענהו לאמר אני לנוף לצוני לרעת חלל נ ועל ל*ל נכךצו־ני לרעת] על־לעץ הןה: ויען לאמר ללר לןלס חזה א#ר לאי?! אשר רא^ו כככא אלחים הוא כסאו א#ר ישב עליו הקדו£ ולגדול אדון ה$בוד מלך ?עולם בללתו לכקד את־ ד לאלץ בחםד: ועץ־הלקזם לןה לא־יוכל לנעת בי כל־כשר בלי לשות עד־יוס לדין לןדול אלרי א#ר ל$לע ולכיא 1כל] עד­ י• תגליתו לעולם ןאז לןתן לצדיקים וענויס: מכליו לןתנו חלים לבחירים וצפוןה אל־מקוס קדוש אל־עכר כית ל: מלך העולם י ל^זתל: אז לנילו בשמחה ןלעלזו כקלש וריחו :לא בעצמותילםם לא־לנע כלם י מ י כ ולאריבי למים על־לאלץ כא#ר ליי אלליףי ווזל$ה מגע* ואכרך את־אללי לכבוד מלך לעולם ז כל־לגון ומןשלה ו

: א#ר לכיז ׳?אלד־ לאנשים צדיקים יכלא כאלת ואמר לתת ללסח ואלא מקום מללך נטוע ובו א ׳ כי ואלד משם אל־&*יי לת: ו^ם לאיתי ד.ר־ ב עצים ולליות קלמות ן^צות מתיך $7$רו

ים. ת ההרים שב1םונית־מערבית ועץ החי ע ב . ש ה כ - ד כ

. בארץ המערב. ביתר דיוק: לצסוגית־מערבית הלך. - ו ה א ב ג י ס. אותם ץ ר א ב הרים כעין סלעים של אבנים יקרות היו. - שלשת ההרים כנגד השלשה הם המשענות. כלו׳ מחוץ לאותם עצי- ם י ד ח ו א י א ה ו ל - . א ס כ לכסא והתיכוני הוא כעין עצם ה

א היה כאילן זה. - בשם ג״כ ל

. ה חלי נ ה ו ם והריה ועמקי כו. ירושלי

. כווגתו כרות לגזרים. ת ו ר ע ץ כ - . ץ ר א . ירושלים היא טבור ה ץ ר א ר ה ו ב ט

x ל - ד חנוך א כו ג מ

י צ ג קדוש ומתחת ללר לצד מץךח מלם ומחל לצד לרום: ןאךא לם מןךח סד אלד !בוס מזה וכינילם 3יא ^מק ןלא לחב נם־בו מל ד נוןלים לעכר ההר: ולמערב משם סר אחר #$ל מך, ןלא 1ביי׳ת הקצוות: # ל ןניא מתחתיו כינילס ןנלא אסר עמק ןל#3 לצד £ה ועצים איןם ןממים # י׳ ןכל־מיאיות עןקים ןלא־ללכים ממלע ק ו עלילם: ןלמלתי על־למלעים ןתמלתי על-לניאיות תמה ?ליתי מאד:י למה לאךן המצלמת ס1את ס$לאה ןלה עצים ולולא ז ןאמ כ

נ סמקלל סך. בלול: 1לען אוריאל אסד סמלאכיס לקדושים א^י אתי 1*אמר סנלא המקלל סןה הוא למקלליס לעולם פה יאמ*י לסד ?ל־למבטאים בש?תילס לברי־מלע מד יל ןעל־גיבורו לל^יים ל ג קשות פה לאמפו ללךו ופה מקום דיןס: באלרית סלמים לללי לי כ מלזה דיל¥לק #9י סצךיקים לעולם כל^סלמים לסם ל{לי ךיקם י^לןהי על" ד למלחמים לאדיו; ל^ביוד לעולם: גייג י־ לרחמים א#ר חלק ללם: אז־בלמתי לאדי? למביי ןארכר אליי

ואז&י 1דלר ?לאה: כח ומזה לל?תי לצד מןלח 5ין לרי סמד?ר ןאלא המל ונליא]ה ג ^ימ^ה: מלאה עצים וןךעים ומלם *למיס מ^רום: ןלם ^ - ב

?9#ף 5?יר לצד $פון ולצד מעךב מעלה מלם ו^ל מלס זי ל ר ואקרב לצד $ןלח ל כט ימשס לל?תי אל־מקום אסר כמל? ב סןה: ןשס לאיתי עצי־ריס להלאים ריס לבו^ה ו^ר ול?ג*ים

רומים לעץ שקד: ל וממעל ללם על־סר סמןרח לא ךחוק ךאיתי $קום אלי

, ק ' מ

ז * וירמז אל בית ישראל שהם קרועים ביניהם לכמה קרעים של מפלגות (השירי כj e * ־־ ג י יתים. . הר הז ד ח ר א ה - . ח ו ל י ש . הוא ה ל ח נ ה ו - , ן ו י . הד צ ש ו ד ר ק ה^^aaiem u.) ן א מ ל א י ד פ 1 י , ״ ד א n ר ן _ ד ר ד ד ^ ק ח י ג ,1 י ם י עמק יהושפט. — 0 י ם ג ן ז

4 ש 7 ״ * ו sein Gei&nde, 186) הוא ההד הנקרא בפי הערביים ג׳בל אבו תור (ם. - ו . גיא בךהנ ו י ת ח ת א מ י ג ו

. ל ל ל הגיא המקו ו מ ש י מ ש כז. ת- י ץ . היווני מסד דדך טראנםקריפציה ומלה יווגית כאחת: ף א י ג כז ב ה

. רח ד מז צ ו ל כ ו ל י ך ה ש מ כה—לג. ה

. כווגתו לפדי העצים. - ם י ע ר ז כח כ וJ Q g

ח ס י ג ־ ר י ח. כך מגיה ch במקום xptoecog Uvbga (=עצי דין) שבכושי י י כם ג ע צ. כך בכושי (=M£ov אבל *jtv£ovTa : 0= הנותנים. ונכון. - ש ק ד. בל ם י א ל מ ה

כ—ג

ד ב מד. ל - חנוך א ל ב

: ואלא עץ :$ה והוא למה לעצי- ב ג:א כלא מלם אע1ר לא :חרבו: ולכאת לגאיות ?אלה ראיתי קנמלכ^ם ואללי ף נ דיל כעץ של

אלה קרבתי אל־סמזךח: לא ;אלא לרים אלרים ובינילם עצים ומלם נזל כעין נקטר ב לנקלא צרי וחלבנה: ומעכר להרים לאלה לאיתי סר אסר למןרח

קצות ה$ךץ א#ר שם עצי־אלליס וכל־לעציס ליו מלאים קזקלים נ קשים: ןכא^זר לקח איש מלל$רי לזה לי&ב־לו מכל־ל^ם:

לכ ןאלרי לבשמים לאלה כא#ר לשקכתי אל־לצפון מעל ללריסי ועצי־ב^ס ןקנמון וכלכל: ל ב ןארא #בעה ללים מלאים נלל נח ך כ ומ^זם ללכתי מעל לאשי כל־ללרים לאלה לרסק לכאת מ

לאלץ ואעבד על־לם־סוף ואלי ללסק ממנו {אעבד מעל למלאך נ זוטיאל: ואלא אל־גלל^לק ואלא מאללי לעצים האלה עציםc וריחם טוב :כים מאד ויקרים ועץ לרעת א#ר ם # י ז ל ם ^ י ל י י * ?לי לילעי דעת ר^ה: נהעץ להוא למה בןבהו לאשוס 8 י * 5 י ^ ועליו] דומים לעלי לרוב וכליו לאשכלות וכן :כה מאד וריס י־ לעץ נידף למרחוק* ואמר מה־:כה לעץ ומה־נלמד מלאהו:י ל$אל למלאך לקדוש אשר אתי ףאמר אלי הוא עץ לדעת ^ ל י וקן ןא^ך לןקנה אשר ליו ל$ןיף וללמדו לז א#ר ממני אכלו אכיף י

: דעת ועינילם נכקחו וידעו כי עיךמים לם ןעלשו מךלגן לג ומשם ללכתי אל־קצות ?אךץ ואלא שם חיות כללות ושנות ז1 מזו ועופות שונים למלאה וליפי ולקול האחד שו$ה מן־לאחר: ב ימזרחה לחיות ללן לאיתי קצוי ה$ךץ אקזר שם :נוחו ס?מלם נ ן#ערי ל^מלס כתוחיס: ואלא בצאת כויככי ה^מלם ואכ&ר את- השערים א#ר כלם לצאו ואכתב את־כל־־מוצאילם כל־אחד ואלד למככלם ולשמותילם מללמם ומעמלם ומוערילס וללשילם כא#ר י ללאני אוריאל סמלאך לקדוש א#ר אתי: הוא ללאה ?ל־ך^ר

וכלכס לי גם #מותילס כתב לי וחקילם ולבלתם:ד ואלך משם לכאת צפון אל־קצות לאךץ ושם לאיתי כלא ל כ $דול ונכ$ד בק^וי מל־לאלץ: ף2זם לאיתי שלשה #ערי שמלס

ד מלם תצאנה רוחות ל^פון בנש^ן לל:ה ל א ־ ל ?תוסים כ^ולם ^

- . G . כך * ץ ר א ת ה ו צ ח ק ר ז מ « ל « ל

ז ד ל - חנוך א לד י

s י&תוך #עי* אלי ה^לןה למי?" ־ W י קןרח >ן<לנ «ל ר >וי ?פ לאידיש 0ז*מד0 פצח י?$גע י ר # ׳ ז ררר ?ני ר ? ¥ א?ל «

לארץ ןהן נכזבות 3&ח:0 **יי* לה יה־^ם לל?תי ל?את rffi!9 אל־קצות האדן (*ך* ?**WJ 1ןךח היא ס?ום*ד? י ראייזי ב ? $ ט * י ׳ י , ת ט ? ; 9 , ״*י* >

ןהיא *?!?!?ד לפראים:

ס ?יל׳יי־ י ייייי־ יל־זיניי* לאדן ןאךא ? מ ? ל י * * נ ?יךים ?תיך׳ים 3?<הים י9*» 5לא קדים מל {׳?ם ןדיס: י?־>ןים^ ם >ןזל^ה #$רי 9 לללהי הזרןוה לקצות >??ולם ןארא ?TOrp",6 נ 3?»לם גילוים י?זרים ?ז«ים *לילם: דרך לל-*חד

י י ל י ה??׳לש ןךצי nyw'o&pn ג ה?91?ים לאלה לעלרי »?־י י ג י אק־י סם מראים: יהדי ראיתי אייזם לרלהי «ת-*רץ «« ר ך . ל } ת ן ו ל ל ת , ן א ^ T לליתי את־אדון ה?בוד {)*?ר , W ן ל»?"י מ ם ל ך י ן ת ה לגבו י ל»לא?יי ו ה ^ ל « י ת * י א י ס ל

י מל־יד*זיי הך^יןה לס *״בחי «ע?זה ידיו מייל ה ש ? ו 9

ד ה לזניר י * • ר י א#ר ראה הראה ללמי * ה ל י ר לי מ ,ירי־ *ז־*לללאל 9דקי?ז «חיני* «ד*» ?ח^ךםן ן«או! רי«ן<יהח י קילי לר3ר ילהןיד לי1?<כי ? מ * י «י*י ? ר ? ד

י * ר אך*ר ל ^ ׳?«עי ראשייים יראי אל!יו?ים את־ד־רי 3«ד» ןם ולא pQl• רא«?יו1 הל??יי• י ש א ר ם ל ד מ נ אדון הרוחות: טיב לי אדון לריח» נ ? ל י !ם־מן־לאלזיוןים: W־B*r לא מאד. העולם מי ?רצון »דון לרוחות א?יי י ?י**?* * ל 9 י ק ת ^ א י ס

. ן ו פ ו ל1ד * כ ו ל י . ה ה ל - ד ל

. ם ו ר ו ל1ד ד כ ו ל י לו. ה

!*•h כיי•. אזב (כך מתורגם בכושית קדים בשפות י׳ י״ג, תהל׳ ע״ח כ״ן, איוב 7 ם י ד ק

. -עא) לז ה ( מ כ ח ד ה פ : ס , ק ב ל ח. ם י ל ע ה פ ש ל ל ש ל ו כ ה ה מ כ ח ר ה פ ס ה ל ח י ת לז. פ

. אין לשון זה אלא רשימה התחלית כעין שער שעשי י נ ש ה ה א ר מ ה/ ומכאן שחלק א׳ של ד.םפר הספד לחלק זה על סמך מה שנאמר ל״ם ד

המראה הראשון אשד הראוהו וספרו לו המלאכים (א׳ ב׳).־-

ט n פ? ל - חנוך א לז ה

י׳ מאתו נתן־לי חלק בחיי העולם: #לשה מוזלים ליו לי ןא^אםי ארץ: 3 ^ ןאכיעם ל

לח חמקזל לראשון כא#ר תיכיע עדת לצדיקים והחוטאים 2 בחטאיהם לליו נדונים ןגלשר מעל ?ני לארץ: ןבא#ר יוכיע לצליק

לעיני לצדיקים א#ר מעשילס סנבלרים תלולים כאדון לרוחות ןאוךה תוכיע לצדיקים ןלבליריס ליישכיס על־לאלץ ןאי&ה משכן סחוקןאים ואיפה מקום מנוחה לא#ר כל#ו באדון לרוחות נוסי סצדיקים וסחוקןאים ל ל כ ג ליה ללס #לא נבלאו: כאשר לןלו מי סצדיקיס ןסבחיריס: ומאז מושלי נ כ ל ד ידונו ולרשעים לטרדו מ

לאלץ לא עוד לליו תקיכיס ולמיס ולא ייכלו לראות את־כני ה סקדושים לצדיקים וסבחירים: ואבדו סמלכיס ולתקיכיס ןנתנו ו כירי לצדיקים ןסקדושיב: וכעי־אז איש לא עוד לבקש־לכד ללס

הם 1יא: מאדון הרוחות כי קץ מים ממרומי י ר ד ק ה ילדו ס^ניס סבלירים ו לט וליה בלמים הלם וז: וכלמיס להם קכל לנוך ב ל^מלם חלעס לתאסד עם־בני לאלםי לנז ומרוד ןךלמים לא-לליו ללם אמר ר כ מ ספרי קנאה וזעם ו נ אדון הרוחות: וכלמיס לסם נשאתני כעלה מךלאלץ ותניסניי מלאה #ני מש?נות סקדושיס ומקמות ת י א י 2קצה סשמלם: ו >2ים ר י־ מנוחת לצדיקים: שם ראו עיני את־מ^כנותילם ומלאכי קדשוי וחלכללו בעד ר צ כ ומקמות מנולתם עם־סקדושים וסם כקשר י בני-האךם וצךקה לי$ה שקוכת לכנילם כמלם וראמים כ$ל עלי­ ו ארץ כן לה:ה בתו־כם לעולמי עולמים: וכמקום לדיא לאו עיני את־בחיר סצךקה ולאמונה לצלק לחיה בלמיו והצדיקים וסבחיריס ז לליו לכניו בלי ממכר לעולמי עולמים: וארא את־מש$נו תחתו לאית כמורות י נ כ כנכי אדון לרוחות וכל־סצדיקים ולבלירים לא בלכה ףככתותילם משבחות #ם אדון לרוחות ל אש וכילם מר לא־לעהר מלכניו עד־עולס: #ס # ק לא־לעכר מלכניו ף ד צ ח ו

. ן ו ש א ר ל ה ש מ לח-מד. ה לח. משפט הרשעים ללתיד לבוא.

לט. משכן ה1דיקיס והבחיר ושכחי המבורך.

- . ח ״ ב כתוב זה מסיים הענין שבפרק ל ט ל

מ י - חניד א ל« 0

להדתי ??ft וריחי אן$ה את־לה^לן ההוא ay ל:ה חלקי הקרם3#חהי ן?נליהגי 9י־3ן ןןיט ?לי הללןי אדון לרוחות: 3:היפ הלם' את־#ם אדון לרוחות 3בךכות י?1ללי8 3י לןדני ללרלה וללביי־י אל־ללקום להוא ןאל,ללהי ז ברצון אדון לדוחות: רפות לביטי ע ןאשבלהי לא*־ ?דיך היא ילדיך :לי הראשית ןעד־עולם : יל«יי6 ל אין תללה היא יחג עד־לא נלראה מ3ל את א?ר יה:ה לעיחי י ?בי ג ? וסדור לדוד: א?ר אין ntf לל;ילם הם נעלדו לד #לחי(י ועלוףי לא*־ קדוים קדי0 קרוע אדון לריי׳יי* י ג ׳ ^ יW ןזמ ראי עיני את־לל־א^ר אין ?1י־^ח :הלא דוחות: ןס ל! י # ת ? ך ו ת ת ל ל א י ילג־כי ו י ל«י י ה ° מ י

י לא־!ללתי ללליט עוד: ? י * י * 3 " 5 י#" ?1 " ׳ , ^ לבות המון לאין הה?י ft-nm ראיתי אל6י אל6ים ורפו וז י י אי בר ית: ועל־אך3עת ן ׳ י י אדון לרי # י ל ה » ול7>5יז לה לנים »{ים הא^ר אין &ה להמ נאלהי ^ ך ״ ראיתי א ח י ר לי לי*ל1 אתי הידיעןי את-?הו0ילם * ל 9 ' י י ם 3 י ל י ס י מ ? ־ ת * ם י י אף־לל־ל?מ»־ות: י.יל ארבעת הלןים ל י ״ הי ול ברך את־אדון לריי׳» י ק י אייזלי?=יי: ל » ?ףללים ל* ס׳ייי #י¥י»י ?־ליד את־הלחיר ואת־ללי׳ירי6 מ : ם ל י ע ך " ׳ ״ י ׳* ה*6לל ק ב * *העתי ה י ל י ׳ J ו׳י-קיל מ י י ״ י י ז ל י י י ״ • * ב ״ע את־לנ!יל ^ א ם אדון הדוחות. ן 0 ח יהו1ל3ן ל זל־?ל־יי¥בי א לדליעי ללןרש את־להקימיןים ועוצר $3ךם לבוא ללני אייזן ^ את־הלאר ל ־ י ר ל א * f ח א : אי׳־יי׳ןיכי ל ' B ילידי" לת הי-הם ארמי* ו ר ^ ל ־ ל ל ־ ת י **י *יי לראני א ל ! י פ * י ל ^ ר אלי ל * ל*'י° א*זי ראיתי 1*זי דלרילם ?ה?מי ול^בתי: !ה על־לל־ ^ ל לראשון היא הילאל לרחים וארך־לא6לם ןס^י י ל^־ #י הל&?ה על־?, "ל" י9** ?ני־לאדם ייי» רלאל ןל?לי 1 9

ללת לצלןלי ו לג א נלי־יאל ולרביעי לללןה על־התשילה ו י ?כיי" הם ארבעת הלאלי אדי? החיו** ה ל ל ל * » * י נ ? "*5" י*,

; ם ה ם ה ואר3עת ל-קולות א?ד ?יה?הי מסי

. ם י נ פ י ה נ ו ו ל ת מ ? ב ר . א מ

מב ג חנוך א מא א-

ה ^ מ מ ואלרי א#ר לאיתי את־ממלרי ל^מלם ואיר הנחלק ה ואיך מעשי ל$ךם ל#קלו במאכלם: ראיתי #ם את־מ#כנותנות הקדושים ועיני ךאו #ס את־כל־החוטאים לבחירים ומביס מ^ןס ואין ממלכי ם מ^ם חם־כרים ב#ס אדון לרוחות ו למגבית: ןשם ראו חו להם תקו^ה מכני חןמול ליוצא מאת אדון לרו עיני מכללי לכלק ולרעם ומקןתרי לרוחות איך יחלקו לנשב על־ לאלץ ומכללי לעכים ול>^ל ל$זם לאילי למקום א^ר־־לצאו ממנוזם לאילי ללריס מנורים והמקום אשר ממנו לשבעו עכר לארץ: ךד ולרוחות לרד לאד ל כ $#ר מתוכם נחלקו הרוחות לדר ל: ואלא לם ולעכים ואת־לעב לטס משם על־לאלץ מראיית לעוירח א#ר מ^ם י^או ף$מה ישובו ומבואם הנללר לללי ל#מש ולז ואיך לאחד ןבוה מעל ל#ני ומלל$ם הקבוע ואיך לא .יעןבו את־ מללכס ולא יוסיפו על-כלל^ם ולא לידלפר ^ וחם שומרים: יכראשונה ה ז אמונלם זה לזה כשבועה אשר לוכקשרו כה ןה לא ועשה את־דלכו כמצות אדון הרוחות לנדל #מו צ - לעולמי עולמים: ןאלרי-כן ראיתי את-לךך ל;רס ממלר ולןלוי וירא משלים את־מללך דךבו כ$קום חהוא כיוס וכלללה לאלדי לכני אדון לרוחות ולם מודים ומשבליס ולא :נוחו קיס סול ל#נוללם: ול?מש מלבה תקומתו לבך$ה או כי תוללם חיא מנם לקללה ומרוצת ללך ל;רס ליא אור לצדיקים וח^זך לחטאיל כין לאור וכין לח#ך מללק כין רוחות ב#ם יי אקזר לבלי: ו^ל־מלאך לא ו לאלם 1לח!ק את־רוחות לצדיקים ב#ס צלקס והוא :דין את־ ל ן ר כי לכקד דיין ל צ ן לעצר ו$ל־צל לא־יוכל ל

?לס מןיו:ה לה $קום ל#כנד, 1לנ$ךלה מקום כ^מלם: א ^ ־ א לחץ^ה ל­ ב ו ת ן כין בני־לאלס ולא מצאה לה מ#כן ו ^ חלכמה :צאה ל לה ללכמה אל־מקומה 1ת#ב כין למלאכים: ולחמס י*א מללךיו וא#ר לא-לשב עלילם $$א ןל^כן עמלם כן#ם ?עלמה ןכ^ל

בארץ צחילה:

. ם י י מ ו ג ו ר ס ם ת א ו ד ו ס ה ו כ ל מ מ ת ה ק ו ל . ח א מ

ת החכמה והחמס. ו נ כ ש . מ ב מ

ו ג מ נ הניר א מג א-

ם ל ? ועיי ראיהי מרקים ופיקנטי *?מלם וארא איר לקרא ל ב כ^מותילס וסם נטמעים לי• וארא אין ל#קלו ב*אןני צלק למרי1לס ויום הוכיעם ואיך מלכ?לם מוציא ?ר? אורם ןרדוב 9#חי: ־ ד ^ם ןה ל ומלכ?לם היא לממכר למלאכים וסם אומרים אמוי ד ג וא^אל את־למלאך להולך אתי א#ר ללאני את־ס$כדןרות ?ר אלי ארק לרוחות ללאך את־משלס אלד, לם ?*יי* מ א ד אלה: י?5י לאלץ ומאמינים ב#ם אדון הרוחות לעול&י י לקדושים י

עולמים:ם י ו י ד ועוד ראיתי כ?לקיס איך מן־סבו?כים :קומו וליו ל?ר מ

ולא ייכלו לל?>כר מלמולם:ם !ארון י ש ד ק י לד׳ על-לבו?ריס ב#ס מ^כן ל ל ס#נ ? ? כ מה יא ~:כאו זה גורל א ב^לי ואל״לאדן ל 2 לרוחות: ואל־ס^מלס ל

׳ ם סבו?ריס ב#ם אדון לדוחות*ועל־כן ??זמרו ליום *לי י לחטאכ ?לילי על-$כא ס?בוד ו?לר ארג־ # נ ו?צוקה: כיוס להוא י*VP* מעעזילם ומקומות מניללם לליי לאידממכר ונכעזוחילס : כיום להוא א5#ז לי ס ?בו # י לדןןקנה למראה בלילי וסלךאיס ב את־בלירי בתוכם ולללכתי את־סקזמלם ועשיתים ברכת־נצתןאור:ז ועעזיתיל ?לכה ושכנתי את-בלירי ?ליל ד * ל ־ ת י * י׳ ולהלכל: ןלשנלתי אל־צדיקי א לךלכי עלי ו וסחוקזאיס ועועזי לרע לד ? ם מ^כיט ערוך ע ול&3עתיס ^לרם ו#כ?תיס לכני ולחטאי

ט &על יני ל*דן: ד ?$י לדים את א#ר הוא רא*ז־ס:מים ןרא #ו־ כצמר לכן ןאמי פו ואלא # אסר והיא ?{יו ?מראה אלם ימניי מלאים סן כאסד סמלאניםא?אל את־למלאך סי׳לך אתי וכןאני את־?ל* נ לקדושים: ות על־כךלאלס ההיא מי־הרא ימאין הוא ומדוע ללך ^ ו ר ^ נ סם א?זר לו ל¥ד5י• ל א ל ך ג ייא^־סןמים: ולען 1*אמר אלי היא ?

. שוב מסתרי האםסדוגומיה. ד מ ־ ג פ

י נ ע ל ת ש מ פה־־מז ה

p החדשה. « מה. גורלם של הכופרים - השמים החדשים ™

ולא כמו שתרגם היווני. וממנו הכושי. בלשון בחירה ם . לשון בחינה הוא( ר ח ב נ ו

מו. ראש הימים יבן־האדם.- / / מ*ח ב׳—ג ד א ש ־ ה י ם י ס. השוה מ״ז ג

ח ב מ - חנוך א מו ד

ה את־כל־אי־צרות לכלריס כי אדון א מ^ל י ה ה ו £ ל ¥ W f l ואתי ר בו ולללקו לתרון לכני אדון הרוחות כצדקה לעולם: ח לרוחות כל :סיר את־המלכים ןאת־־התקיכים ר לאי # כךהאךם ל.ןה א ד ו

ממושבו־תילס ןאת־כעלי־חכל מהסאי־תיהס ומתח מוסרות ללזקיםר שני החוטאים: ןהוא יוריד מהסאיתיהס ימממלכותיהם את־ ב # ה ן

המלכים א#ר לא :רוממו וישבחו אותו ןלא יודו כאלן 5ון1ןה להםת ןחקזף :הי # ו לממלכה: והוא לכיל כני חלזקיס ומלא אולם ב מש?נם ולמה לחי מש??ם ולא :קוו לקום ממ^ככם למן כי #ם ז $דון הרוחות לא־עלו: וחס לטכסים את־בוכבי השמים ו:רימו

ל וכל־מעשילם י ?לי ב ? - ד עליון ולללכי על־לאדז י :רילם מס א#ר עשו :דילס יוכיחו ר^זעלם ולילם בעשךם ואמו^תס כאלהי: ולם רולכים את־כתי ?נסיו^יו ןאת־ ב#ם אדון לרוחות :כלשו זז ו

לךכקים בשם אללי לרוחות:ן ח א ל ד מז ובלמים להם תעל תכלת לצדיקים ורם לצדיקים מ ג לכני אדון לרוחות: כ:מיס להם הקדושים היושכים ב^מלם ממעלד וללחננו ןהלכללי ושבחו והודו ובלכו את־ לתאלדו בקול אל שם אדון לרוחות על־דס לצדיקים א#ר ?שכך ותכלת לצדיקיםה כי לא לעולם ^ לא־תללה לריק לכני אדון לרוחות ומ£>$טם נב על־כסא # נ לסבלו: בלמים להם לאיתי את־ראש־ל:מים והוא י כבודו וסמלי חחליס נכוחים לכ^יו ו?ל־צבאותיו א#ר כ^זמלס ד ממעל וממכיב לו עמדים עליו: ולבות הקדושים מלאים שמלה כי ממכר לצדיקים קרב ותכלת לצדיקים ?שמעה ולמי לצדיקים

?ללשו לכני אדון לרוחות: מח וכמקום ההוא לאיתי את־מעלן ה^ךקד א#ר לא־לדל ומסכיםה וכל־לצמאיס לשתו מלס 51?לאיי לכמה מ ? לו הרבה מע:נות ל נ ומשכנם עבדלצדיקים והקדושים והבהירים: ובשעה לליא א#ר־האךם לקרא בשם אל־כני $דון לרוחות ושמי ראש ללמיס: כן

מז. חסלת הזדיקים ושםחחם לדרישת דמיהס.- . . אל קצו ב ר ק

מדו. מקור הגדק — בן האדם עמיד הגדק - משפם במלכים ותקיפים., נוסחאות). מתוך ם״1 . בכושי: ראשית ראש הימים (אולי ב ם י מ י ש ה א ר

נראה שבן האדם = ראש הימים. -

ז - ו

n נ - ב חנוך א מח ג נ

ש ןהאותות ל?ראי ?מרס בו?כי ס?מלס יעשו כ?!רי* מ ? נ ו?מלס ס

י ב ר ? ל ן הרוחות: הוא לל:ה מ?ןה "לצדיקים ל ו י אי א י ל מ י ?י ^ י - ל ? : לב - ??רי ותקןה לנ י• לענ*ד ולא ל?פל ואור לגולם להיה '; ^ ח ו ר , ו ל^דון ל ר ^ י ל*לי ולשתליי ו#?חו יכלכי ו י א ח ל * ל ןעד־לעולס: ול?*י* כ י ?מךם ת?רא ס י א י ל מ מ ועל־כז ג?סי ום ן לרוחות גללה *תו לקדושים ולצדיקים כי יש*ר את״לל? י איו ידויי י ^ ע מ ^ כ ־ ת ע לזה ולש?או א # ר י ולמאסי ?עולם ל א # ir. י י ו?ל?צו יחיו: כימים ההם מל$ ע ^ י ל » ? ם אדון לרוחות כ # ? r ם יי ל ד ל י מע*י ' ע י ?rW לכלו ?גילם ? ל ^ ם מ י ק י " ה ח ו * ל

ד י ל ? ־ ד נ??ס: וממרתיס *נ פ ו*רלם לא־-יצילי את־ ד ל ם « י י * 8

י א ו ל ל ל ¥ ^ «** ל?$יי ל?ני לקדושים >3עיכרת "כמיס י כ

ם תהי ?נדלה ^ ל י : י?יום ¥ ס א תמצא לל י לצדיקים י?ארית לי^ י ואין מלזיק' כיךס ללפן י * מ א !י«י ל י ו ל ? ס ל ״ ל י n W 1 5 9

5 י ו ב ם אדון הרוחות ? כי כאדין לרוחות יממ*יח1 #קרי ללי #: לם עו א יחדל לכניו עד- י ל ה כמים ו?בו ?#ג מט כי ל??ה נה כצל תעכר ולא ס?*י ^ ר ל ק ו ד י מ י נ ?ני אדיר־יייא ??ל־מ?לם י * ל י י אדון לרוחות ו?בודי לעולמי מ א כי ח?ליר ל

m ר ? ו לדור-דור: יבי ה**ז ריח סל?$ה ןלדום א ת ל ו ז נ ו* י י י מ מ ־ ת : ןהוא ידין * ק ד צ ד וריס דעת ו{בוךה וריס ל?א9כים ?ז י י אי א י כי הוא הבחיר ל י א י ל א י > * י * לא־ייכל ל י *1

: ו הדוחות $?יי ר^ה בם י * ! ם ןלכחירים ןאור ל י ש ד ק ?ה ל נ יכימים לסם דגלי #יי ? ה א ל בי אל־סקדו#יס ז כיום * *י ג $לילס לנה ןלכאלת וכבוד :ם ינצחי ?#* י ק י ־ל*^ד לצד 1י י ת ע על-לחומאים * ד *י יי?א למ ויעןבו מעשי ידיהם: ו ^ אדון לרוחות ןהיא ייכיס לאסרים כי יח אי W ו ם אדון הרוחות אל כ^זמו £ י לא-להי ללס מאת # ו ב נ ?י בא : ןהיא צדיק ןם־?דינו ו י י מ ל ד לרוחות :רלמס כי רכים י: ז י ל ^זובו יא?דו ל?ןיו כ א ז ם 1א#ד ל י ע ג פ י לא-לעמדי ל י י ב : ?

' • לא אדלמם אמר אדון לרוחות: י $ מ ״ י

. ר י ח נ ל ה ו ש ת מ כ ח ו ו ח . כ ס מ

. ם י נ ש ד ת ה כ ו ש ם - ח י ק י ד צ ם של ה ג ו ח « ם ו ת ר א ם ל ה ? . ג

חנוך א נא א-נג x נג

ב ןם־ ב נם לאלץ את־כקדונה ושאל ת#י ימים להם ל#י נא וכז: י?סר את־סצדיקים ב סיא את א#ר קבלה ואבדון :שיב את-חובו נ ןאת־סקדו#ים מתוכם בי קרב היום בו לו#עו: וס?חיר י#ב כ:מים להם על־כמאי וכיו לכיק כל־מכלרי לכמה וע^ה כי $דו1 ד לרוחות נתדלי 1אלה1 ו:כארהו: וב;מים להם לךקדו ללריס כאילים

ת כבני *א! שכעי ללב :דלגו ו?לם כמלאכים להיו כ^מלם ח^עו ןימיס להם יקום למחיר ןל^ךץ 1ת;יל : כי בז ה ל מ ש ד, ןחאירו כנילם מ

ל• ולצדיקים ל^כנו עליל ולבלירים לליו מהלכים עלי נב ואללי הימים להם כמקום א#ר בי לאיתי את־כל־לץיונות: לאו #ם עיני ת מי לעליהי כ?עלה ו:כיאוני לצד מעךב ב מקברו־ןח^ת ולר־ממף סי את־מל־סלרי ס?ז?לם א#ר לליי הר־כלןל ןא?אל את־המלאר נ ןסר־ןלב וסר־מלכת ?זקקת וסר־עומלת: ו: ויאמר ר ל מ ה א#ר לאיתי כ י ל מ ו אתי לאמר ?ה־סם ס ל ל י ה אלי לדכרים לאלה א#ר ךאיל >ילם :#לתו את־ממעזלת גמ^יחי#ל ותקיף על־לאלץ: ומלאך ס^זלוס ענה ח לכעבור לל:ה מיד מל־סנמלרות לעברות לאדון ל י י ל 1*אמד אלי סכה מעט ות ^ מ ־ ד ס ל ן ח כ ס ־ ד ת: וללרים לאלה א#ר לאו עיניך ס חו ו לרו וסר־ס?9ף ןסר-לןלב וסר־סמלכת סמזקקת ןסר־לעומלת מל־אלהי ס?חיר כדוננ ככני־א# וכמלם ל^ןלים כמוךד מעל א יליי כ ז ללדים לסם ןאיךאוניס לליי לכני ךץליו: ול:ה כ:מיס ללם לא: ןלא לליה כלןל ט ל ? ל ח י^זעו לא בןלב ולא מכמף ןלא יו^לו ל למלל$ה ןלא ללכש איש שליון ובדיל לא יועיל ולא לל#ב מ ןעומלת לא :לי חמץ ?ה ז וכל־אלה ל?לדו מעל ?ני לאך?ה

?הוכיע ס?ליר לכני אדון לרוחות: נג #ם לאי עיני נסל ללב וכיוליו עןוקים וכל־סיו?זכים על-ם ומנחות לאלץ ועל־ס:ס ועל־א«י־ס:ם יכיאו אליו מלנ1ת ואוכלי

ם. ם מן הרשעי י ק י ד ג ת ה ד ר פ ה ם ו י ת מ ת ה י ח גא. ת

מ והבהיר. ח מ ־ י ר ת ה י מ גב. ש

. מתוך פ״ח אפשר לחשוב שכוונתו לבדיל, אולם מתוך ם״ח ת ק ק ז ת מ כ ת « מ׳ נראה שמתכת מזקקת לחוד ובדיל לחוד. - ח - ד

ת הבחיר. ו ד ת - ן ו נ ט ר פ י ה כ א ל ק יהושפס) - מ מ ע = ט ( פ ש מ נג. ןםק ה

!

ה ב נ - חנוך א ננ בע # ה מע£י מ ; י ^ נ ןחנחל לעמק ההיא לא למלא: וידילם מ ןהחוקןאים יאכלו את ?ל־אעזר דכאו ב?#ע ןהחוקןאים ל?ליי מלכני אדון הרוחות ןנךשו מעל מני אך?תו וא?דו לעולמי עולמים:ם את ?ל־־?לי י נ י ד ־?ל־מלאכי ה^לענות יושבים ו לי את אי נ כי ו

ס ההלך אתי למי :מינו את״ : וא?אל את־מלאך ה^לו י ל׳?9ן: 1'א$ד אלי את-אלה :כיני למלכים ולתקיכי ל׳אח ה ל א יי הכלים ה: ואלדי־כן :נלו הצדיקים ןהכהיר את״ ם ל ז ס*את למען לכלדו מם י ר ל ל ם אדון הרוחות: ן # ז כית־עךתו ולא לליי נכלעיס עוד כ לאלי׳ ?*רץ לא לעמדי למני צדקתו ןהןכעות תל:ינה ממעיךמלם

: ם י א ו ו ח והצדיקים :נוהי מלחץ ל נד ואכי* ואמן אל־חלק לאלץ לאחד ואלא #ם נהל עמק ל?ני נ ?א # : 1:כיאו את-למלכים ןאת־התקיכים 1י?זליכום אל־הנהל ל?ג*יוי י ע נ לדי: ו#ם לאי עיני בעשולס את־כלילם כבלי כך!ל ןאין #: ואקזאל את־מלאך ל,#לום הללך אתי לאמר למי ?כינים את* ל ק ^ מ י ל: ףאמר אלי את־אלה מכינים לצבאות ^ןןאל לקלת ה ל א ה לכמלים ל

ם י אולם ולהוליכם אל־תלתית כל־לענ# וכסו את לליילס כא?$ם ו חדות כא#ר צוה אדון לרוחות: ימיכאל וגבריאל וך$אל ו?נואל לי י לל?שו מלם ביום הןדול ההוא ןה^ליכוס כיוס ההוא ^ל־לתנ הבער למען לכרע אדון לרוחות מלס ב^כל-עונם כ^^עם אל": יכ:מיס לחם לכא ^לענית ז ל,ש?ן ובללעותס את־יקזכי לאלץ מאת אדון לרוחות והיא למתח את־כל־אוצרות המלס א#ר כ^מלםם : ומל־המלס :לבדו אל־ל?ל ״ ממעל ולמדנות א#ר מתהת לאלץ א#ד כ^מלם ממעל הם ז?ריס והמלס א#ר מתלת ל$לץ לם ם נקבות: ומחו את־מל־הי#ב על־לאלץ ואת־?ל־הי?ןביס תלת; ן ל קצות ס?מלס: ו?הכיךם כלעי־תילם אקזר עשו על־לאלץ ואבדו ?א אכלתי את מל" ^ נה לאלרי־כן נחם ראש־הןמים דאמר לא אוכיף לעשות־כן ל?ל־־ נ יושכי לאלץ: 1?#כע כשמו הןדול ל יו^כי לאלץ ושמתי א1ת כשמלם ןל:ה לעד עולם כיני וכינילם

» ב יח והגבעות תלכנה חל גג ז ו ה ג ב ע ו ת ת ה י י נ ה כ ם ע י ן מ י ם. על דרך יואל ד׳ י

, הכנת גיהנום לגבאות עזזאל ונבואה «ל בוא המבול וסוף דינו של עזזאל. ה נ - ד נ

גה ב ל ע ד ע ו ל ם, בכושי: לאמונת עולם. -

־ נח ג חנוך א נח ג

כימי ה^מלס על־לארץ ו*את ?מ^ותי: כא#ר לכצתי לחנן עלילם בידי המלאכים ביום מצוקה ו?אב ??ה $עק*ה ?לס מש?מי ןאכי אמר אלהיס אדון ומרוחות: מלכים אדירים היושבים על־האךץ תךאו את-בחירי בשבתו על־כסא הכבוד ורן את־עזזאל ו?ל־

?ךתי ו?ל־צבאוליו בשם אדון הרוח: ןאךא #ם צבאות מלאכי המ#כט ?ל?לס והס *לךם מש$ט: ואשאל את־מלאך ה^לום ההולך אתי לאמי ה ו ו ח נ וכבלי בךזל ו אל־מי אלה ואלה לאלךס מ^כם הולכים: 1*א?ר אלי אל־?היךילס ואהוכילס להשליכם $ל-להוס הנסל העמק: וכאעזר ימלא הנםל בחירילס ואהוכילם וימי חיילם ילמו וימי הלעולס לא יבאוימיס להם :שובו המלאכים אל־מץךח אל־בני הכךתים כממכי: כז ןהמדדם ךהךגיזר את־המלכיס ורוח לךךה לכא עלילם והזדעןעו מכ?אולס והלכרצו כאריות מתוך מר?$ס וכץאכיס רעכים בתוך: וזלי וררכי על־־ארץ ?היריי וארץ כחיךיו תל:ה ם עדריל לכנילם מממליל וררך: ועיר צדיקי להי מכשול לסוסילס ועשו מללמה כינילס וימינם לל!ק על־נפשותילס ואי^ז לא־נדע את־ אחיו ולא כן את־־־אמיי ואת־אמו עד־א#ר לא־להלה ממןר לכגריא: כ:מים להם המתח שאול כיל חללילס ומטמטם לא יליה ל^וה שאול את־החו?ואיס ?לן ם יכא הקץ ו י ש ח ל והם ירדו לתוכה ו

לעיני המחירים: ולחי אלדי־כן וארא #נית ש?עת ענלות והן נושאות אנ#ים א#ר ?או על־לרוחות ממזרח וממערב ררו?ה: והד #און עגלותילם נ#מע ובליות לרע^ז הףך#ו הקדושים מךהשמלם ועמודי לאךץז 1?כלו י 0 ןעו אשיותיהס וישמע מקצה ה^מלם ועד־קציהם יוס א

: י ?לס ולשתלוו אל־אדון לרוחות וןה סוף ה?של ה#נ ואחל לשאת את־המשל השלישי על־הצדיקיס ועל־הבחיריס: ?רוכים אלם הצדיקים וה?חירים כי מפאר לה:ה גורלכם: והצדיקים לחיו ?אור החמה והבהירים ?אור היי־נצח למי חיילם

- לאומות ה*ולם בישראל. ג ו ג מ גו. מלחמה אחרונה - כ5ץ מלחמת גוג ו

. י ש י ל ש ל ה ש מ . ה א ע - ח ג

גח. ברכת הקדושים.

חנוך א נח ד-ם ח

P1V י א ^ יהיו בלי־קץ וימי סקדו#יס לאין מקמר: ובקשו את-לאור ו ואדון הרוחות ן^לוס לל:ה לצדיקים ב#ם אדון עולם: ףיסד״־מי 5 ה ג ^ מ א ^ ממלרי' ה^יךקה נללת ל ק כ נאמר לקדושים כ?מלם לד לא יםיף ז ן ר ^ ו ה א ; , ל ן ןחח^ך חלף • ן י ?ל־לאד י לאך ןלאוךה תפג^ז # ח ימממכר ס:מים לא :צאו כיי ?רא^וןה לכלד סת ו ח ו ר י אדון לרוחות ןאוד סי?ור לבון עד־עולם לכני אדון ל ^ לם לסם לאו עיני את־־ממלרי ס?ךקים ןסמארו־ת ומ???ם י מ : כם וחס ?אירים לכלכה או לקללה >יח$>ן אדון לרוחות: ןאךא ?ע קולו וללאני *ת* מ את־ממלרי לרעם ובךעמי ממעל כ?מלם #ן אם־הס ל^לום ןלבך?ה או לקללה כלכר איי! ך ת ל* י נ ! # * ם ל לרוחות: ואללי־מן מל־ממתלי ס?ארות וחבךקים ללאילי ו

מאיריס לבך?ח ולשבע:# סאות כחלש השמיעי ?אלכעה עקזר ללך# מ ת ל # כייא ראיתי איר ללעישו את־שסי־ס>ממלם ל לד ? ' ? ר 5 י נ י ל לל־1 רע>2ז ןדול ו??א לעליון ולמלאכים אלם־ אלכים ןךבו ך?**: ולא*ז־ס:מיס :שב על־־כסא ?בודו ולמלאכים ב הזדעזעו זעזוע ל^י י ז ו ממכיב־לו: ורעךה נדולה אלןתני וםלד לל י ולצדיקים עמ1 י ל ימלני סלסלללו וכליותי נמלחי וא>*ל על־מני: ימימאל ?א ה רולי מי ל ? מלאך אסר מךהקדו#ים מקימני ובלקימו אותי #: ם ? ע ר יכ!לתי לעזאת את־מךאה ס??א סןה ואת-לנודת ס^זמלם ן ימי?אל אמר אלי מה־לןי מי נרע#ל ממלאה ?ןה ער־לי1ס ליחי כא^ : ו ן ך א יום רם?יו והוא ל:ה רחום ואלך־אכיס אל־יו^כי לל וסמ^כט א#ר סכין אדון לרוחות אל* ^ נ ס י*א סיום ולשלטון ו כל־א^ר לא ל??עי למ^כט ל¥לק ואל־סבומריס ?מ?$ט ל*רי1 וסנוק*איס את-שמו־ לשןא סיום סהוא הו?ן ולבסיריס ?דית ולחוקואים מקלה: וכיום ההוא לליו שני תנינים ?כלדיס תנין ??!?י5י סנקלא לו:תן לשכן בתהמות :ס על־מעלנות סמלם: ולןכר א?יי ¥ #מו ?למות ןהיא ממלא בל!הי מלבר שמ?ה ושמו דונללז א

ט. המאורות והרעם. נ

״ג י״ב). ־־ פ׳ י ו (שו ה ש ע מ ר ו ע נ ה ״ ט פ ש ך מה״יהיד• פ ר ל ד . ע ם ט פ ש מ ל

ס• רעד השמים - בהפות ולויתן — היסודות.

חנוך א ם ט־־כב נד

מקדם לןן לןזם לשמני המחירים וסצדיקים א#ר משם לקח אבי הזקן הטביעי לאלם לאךם הראשון א#ר ^ךא אדון הרוחות: ט ואכק# מאת המלאך ל׳אהר לסךאותני את־בל התנינים להם איך נכךדו ביום אחד ולשלבו לאלד אל־להמות־:ס ןה#ני אל־^רץ לכ#ת המךמר: ויאמר אלי אלה מךאךם ?ןה בקשת לרעת את יא אקזר נסתר: !המלאך לאחר ההולך אתי ומלאני את־לנכלרות לניד־ לי מלראשון ןעד־לאלריז כשמלס ממעל ובעמק לאךץ מלחתב ובקצך השמלם ובמו?דות סשמלם: ואומרות לרוחות ואיך יללקי י לרוחות ואיך ישקלו ןאיך ילשבו לרוחות כל־אלד למי בה לרוםס ולכי סלס ?מש?טו וללקת לביככים לשמוםילס ר : ח מארות ס ל ו ינ ןאיך מל־סללקות נחלקות: וללעמיס למי לליךלם ומל־הללקות: מי לךעמיס יש־ יד עזנעשו מין לבלקים לברק ו^?אס :מהר לה?מעק אינם ך מ ל #ם מקומות מנולה להבות במתן קולס ולרעם וא ל ך לריס ו ד נחלקים ונם־>יל-$לד מלס ו^זנילם ילבו לללו לק לתן לרעם את־קולו ולרוח בעתו ל מ טי למדדו: מי כא?ר לבלק ס־ ל כ :נוס וכד־בכד :סלק כינילם מי אוצר עתילס הוא בחול וי י א אלד מלם לאסז ב?לג ($ב לאחוךיו ?מס לדיל ומעיף לש 1נבוךתו ולכי־לח ןבולתו י א כל לכי רב ןבולות לאלץ: ןרוה ס:ם מה ללדף נס־ל?ניו וללכןר אל־?ל־לדי מ מ לללכהו לאחוליו ממלג וס ה?ךד הוא מלאך י •ז לאלץ: ורום סקלה הוא מלאך לנ?שו רם מ;לד י גבולתו [את־או?רו] לו ת נ מ יה טוב: ורום ה#לג ע!ב מ: ורום לאד לא :למר אלילם יט ולעולה ממנו מע#ן הוא וקלה שמור מילד לו ומללכו בנלת ?אור וכחימך ^ באוצרותילם מי א כ וכללף וכקלץ ולאוסרו־ מלאך: וריס ס$ל מ??ני לק?וי ס^ומלסף ומקלן המיר ענני לאד ל ל וילכד אל־או^רות ס?$ר ומללכו כ: ובנים ריס ס?^ר מאומרו ו?אוי י נא מל?רים ולאלד לתן אל־ס#נ1 על״^ל־ל^דז:לבר ב ״ פ : ? המלאכים וסלסיבו את־לאו־צר ןהוציאדיי י: 5י ח וכא?ר :לבר בכל־עת אל־מימי לאךץנ ] א ב אל־מימי ל כ סמלם סם למען יי?כי לאלץ כי כל:ה סם לארץ מאת לעליון

. בכושית: זבד הוא וגבור. - פכ״א נדאד. קטוע מופו ו ת ר ו ב ש ג י א כ (וכן 0כיד). -

א יא ם - נ חנוך א ס כ

ד כ?מלס ועל־כן יש מךה לממד ולמלאכים ק1ילו זאת: ו?ל־ # ן אלה ךאיתי עד־נן הצדיקים: ומלאך ה^זלום א?זר אתי אמר אלי: כ$#ר :נים אלה £ני התנינים הערוכים בגלל :: ימעדו [ ] עליהם מ?©ט אדון הרוחות :ניה לכל1־:לי1 $שכט $דון לרוחותא והכית את־ל?נים עם־אמותילם ולמניס עם־אבותילם ואליי", ל?ו

: כן יליד. המשכט ?רל?יו ימאלך אפום י ^ ל מ ם אךכיס אל ה ואיא כ:מים ההם והנה נלני לכלי* ל אי, א ז ^ להם ולקחו ללס אכלם ו:עוםו וילכו אל־־צד ^pC • ןי רא$ר אלי !לכ לי&לאך ו*מר אליו ל?ה לקחו אלה את־הל?לים ו: והמלאך הללך אתי אמר אלי הן כרות הצלילים י מ הם ללכי ל וק#ר הצדיקים לצדיקים למען ל^ענו על־#ס אדון לרוחותו עם־המחירים ן^לרי ליז ?כנ ?בי המחירים ו לעיל&י עולמים: ןית חמדות אעזר תןהנה לאמונה וא#ר לה1קנה את־לצלקה* והמיי ? א ר ו ? ל כ י לכלדו כ ? א ן ו ד י י מל-ממללי מ ד י ל לאלי• ^ת ^ ישובי ג י ך ך י - ל *מרפי על־:די החיות ואקזר עש י א ונגענו מיום ה?םיר כי אי# לא־ל?חד למני אדון לרוחות ול י : ואל־ה^ימניס כ?מלם ממעל י^א $ו ולה ה ד ה כ ל לא״יוכל ל: ל?לכו כלמר לראשון ולעלי• ש א ד ואור אלד הדומה ל אל ולשכל מלממה ולהיות לכמים כדבור וברוח החלים: 1אריזד ףןזכט את־כל מע?י לרוחות הושיב את״למליד על־כמא לכבולם: וכא^ר ל?א הקדומים כ?מלם ממעל ובמשקל י?קלו מעשים כדבר #ם-$דון לרוחות ואת־ י ר מ ?ניו ל#&ט את״ללכילס מל ל ם ? ל אךחותילם ?מ?כט ס«דק א#ר לאדון לרוחות :דברו ? אלד וכ,לכו ףכבחו ועלו ןקלשו את-#ס אדון לרוחות: וקרא לייל־ ¥?א ל?מלס ולמל-לקדושים מ^על י¥?א ל: לכרובים לבלמים ולאומנים לכל־מלאכי לה ומל־מלאכי ל#לטנ1ת ואת־לכחיר ונ$יי ל ן ועל־ל׳מלם: וכיום ההוא :רימו קול א י על־ל*ד # ת $ י ח * ׳ ר

וכלבו וש?חו ועלו בדוס אמונה ובריס לכ^ה וברוח אךך א&לםד ואמר!־ ץלם קול כ וברוח רלמים ו?רוס מעז?ט למלוס ומרים ל

- . נראית דעתו של Ch הקובע פסוק זד• קודם פסוק ד סא. מלאכים הולכים לג*ד את־הגן - משפם הצדיקים על ידי הכחיד — שבח הבחיר יי

- , ת ו מ ו א , השרים הממונים על ה ו ל . כ ת ו נ ו ט ל ש י ה כ א ל מ

ב םו ס - ב חנוך א סא י

$לד מריר הוא ו?רוך #ס־אדון לרוחות לעולמי עולמים: מל- אעזר לא לישנו כ?מלס ממעל למ,ר?:הו כל־־לקדושים א^ר כ^מלם למ,ל?הי ומל המחירים הדוכנים בנךלחלים וכל־רול אולה אעזרכל למדף ולשמח ולעלה ולקדש #מף למכךך וכל-?£ר ל#כח מי וימרך ברב־כחו את־שמך לעולמי עולמים: מי רמים רלמי אדי? לרוחות להוא ארך אכלם ומל־מ^יי ומל־מדת מעעזיו ןלה לצדיקים

ולמחירים ב#ם אדון לרוחות:ח א וכן צוה $ד$י למלכים ולתקיכים ולךמיס יליי^כי ל ויאמר כקחו עיניכם ולרימו קלניכם אם־תיכלו להכיר את־למליר: ואדון לרוחות הושיבו על־ממא כבודו ורוח ל¥לק נש&ל עליום לכלת לכניו: ןקמוי י ע ? ר ל ־ ל ? ולכד כיו למית כל־חחומאים ו ביום ההיא כל-למלכים ולתקיכים והרמים ו&מי לארץ ולאדי והכיךהו בשבתו על־כמא כבודו ובצדק ל?מ&י לאיי וכל־ךכר #קר לא יאמר לכןיו: וכא עלילם חיל כא^ה בציליל בחולה: ולכיטו ק?לס ה ל ל ל ללדת בלא וללה עד־כי־רלס ול,יא ללה ב אל־קצלם וחתו והורידו את־כנילם וליל יאלןמו כראולם את־כך: והמלכים ןההקיכיס ומל מו^לי לארם יו#ב על־ככא כבודו לארץ י^רכו וישבחו וירוממו את־למו#ל על־כל־נעלם: כי מקלם ללה כךלאךם נעלם ולעליון שמךהו לכני מחו ולגלחו אל-הבחידים: ועדת לבחירים והקדושים תזרע וכל־למלירים יעמדי למניו ביום: וכל-למלכיס ולתקיכים ולרכים ומושלי לארץ למלו למןיו א להוי וקיו למן־לאךס ובקשהו ו#אלו רלמים מאתו: על־מנילס וח^תלי ואדון לרוחות לאיץ כלם כי למלרו לצאת מלאיי ימנילס ילב^ות וצלמות לכמה מנילם: ונמכרו אל־מלאכי המ??ט לל$ךע # ב מלם על־דכאם את־כניו ואת־בחיךיו: וליו לראוה לצדיקיםים ?לילם וחלה ת ינ 1 ח י י ךו ועזמחו עלילם כי לרין אדיז ל לבלי ו: ולצדיקים ןהבליךים ל$לטו כיום להוא ולא יוכיםו י מלמם חלב ללאות מ3י החוקואים ולרגעים: ואדון לרוחות ל?לן עלילם ועם״ כן-לאלם להוא יאכלו ל&כבו ולקיצו לעולמי עולמים: ולצדיקים ולבלירים לןשאו מךלאלץ ופנילם לא־למלו עוד ולב^זי כ?די

סב. משפם המלכים והתקיפים - ברכת הצדיקים.

ה ב ס - ז חניר א םכ ס» ןיי־ין iftmi ימריי6 ם © י ה ילייי מדילם ??די מ ל א ת>ז?ירי* ג ו

: * ח ו ר י ן*דון ל » ל ף ה ל * א ס ל״־לללי לח «יי* ? עלי ה ם ל5ק*יי לסקימים וסוללים מי ל 3:טים ל^* לה׳מז לת- ו נ ת ללש ?־ ס י **?ל" »7<י '??יי הידילם ל * ףם * י ם א ט ל - ל ת ע דו להלו ת ל«י ?דון לרוחות ו י ו ^ ל ל י?ל^ל?פל ירוןד זזרון לריי׳יי* י '9 ר ^ י לאדון לרוחות ן כ ג־ : מ ל^ייר וייייז י ב 9 ן ה י ד ם מ י ר י א י*״ היית ל ן ' 5??'ים ואדון ספי י י * 1

י לי ף למי ך ו ב ? ר ו ו ד ף מדור ל ל צ ר ? ל ה ־ י ג ך ־ ל י ? י ל J מ ! W ג י ד ל ן « י י • מ ד י ־ ו י י י ו*ח לל־־, מ י ו ד ז י י ־ ל י י י פ מ י ן ? ל י ' י ל**י יל?רןי אדון ל?־לכים 1א?ר היא 9לר ?ל־ נ (־ 5 ! " י י ״ן ל>זני י ^ ל ל י ללן־לנו ?!נולה ל$אר ולהודות ן ׳ W l " 9 ' ׳ a ^ * א ל י אסרי? ו א $9אני ךד$נ ל ־?ז« ו W n ל?»יסת W 5 י | י י ב ?

ו לע^לטי עולמים גי ד ט??ן לנ ?י ח י ו נ י ׳ 3׳ליג ד ללי י א י י י 5 * * ? א 86ךנו *חינני ל ם אדון לרוחות ו י ל«יי ולא >ז«ךנו # » » ל ־ א י

: וביום ??לני ו " לילסי• »?<ל?י»ני יליייארמנ * י מ י י י * ת 3י{א?1ן אדוןני *$ל־ דו א יסיעני ולא ;?ו*א קונולזת אמוןה להו לי-אי*ז: 1»ן?׳נו נ א יעזאו ? ו ל י ^ י י ו >W?W^ י?*ד?ת י ^ ה

מ ב*דק: ו??ה ש ח י ?"??ייני הל־ממינו ן י v j t f 0 פ * י # י "

י הררי* ר1 א י^עיאיתנ ל ת ל»י1ע ו י א ל ׳ ? , T ^ ,5 >?r*iB

״ ו י מ ־ *ל־??י1 ׳ואיל: ואליי ?־לאת «יל& ח?!י [ב>ןות ל$ני מם למיו: *ה א0י אדון לרוחי* ? ת ללר׳״י י*ל*{יו וסלךכ ת?י־!ן ?ח ? ם והרטיט וטבולי ל י # מ ת סי?ז״ (W׳w» ?נל־*סקי?ים ו א *

ת: חו ל?5י ?דין לרול ל&ל1¥י א: קו פ אחרים דאיתי ??קופ־ססי• להו *י ־ יו «ת א7יי ל ן ״ ח ^ ־ ל לא*־ אלה ד.ם הטלאכים **?יי מ־יי *

: א ^ ל '?״*י ?<?5י לאן־ם 1!תעו את־בני לאדם ל1 **־**רץ ןל5ה ?nyp ןקןרוב [יוםז , ה 5 י & ח ל ם 9 י 1 ? ! ' י ,» י

r ממ־א w מלוי«ל־«י « r e א יי־חליז ^ : י ־ י ר ) ? ^ י 0J ת«.ובת המלכים והיוקימים כגלוי 10. ממה הנזילים במקום הפירמות.

ן זכרונו״ שמספי נח (ה״ו״ הלשין נר»ש המסוקים גי. י•׳• • י מ ־ סה־־ח י סה. חניך מתנבא לנה «ל ביאת המבול תל ה1לתו•

K ז ם - חניך א סה ג

ל מעמיס בקול מר #מעני אל־לנוך אכיו לזקן 1י?ןד» גז #לארץ ד י מ ־ ל ךה ע ן : ואמר אליו לןילה־לי םה־ י י ?מענ נ ?מענ י מכה עיכה ולנוע כי יראתי מךאכד אלדז: ואלדי־כן ללה רע# י• וליל על־לארץ וקול נקזמע מן־ה^מלם וא&ל על־מני: ולנוף אביד י ה * ע?1י אלי ¥¥£ לזקן *א ולעמד על־ידי ויאמר אלי מדי* י ימככי: ומקרה י?אה מלמני אלני על־ישכי לארץ כי־מלאהללם יען א#ר למדו את־מל־ממלרי למלאכים ומל־למס בני־ ?חיז ומל־ממלרי כחותילם מל־פצס למכ?כים וצל ללמרים ולס י ^ ל ז עיעזי מכילי מכמה למל־לאךץז ואיל מוציאים מכף מעמר לארץ

ה מן־לאלץ: כי עוכלת ובדיל אינם ^ ח ואיל מלכת מזקקת ת

מ1ציאים מן־לאלץ ממו לקולמים מעלן הוא למוציא אולם ומלאךי א?ר אלזני לנוך א: ואלי י ונעלה ה!־א לכל$ך להו כ י ת ט עמד מז מלדי ולקימני ויאמר אלי לך מי ?אלתי מאת אדון מ אמי ס לרוחות על־לרעש לזה על־לאךץ: ויאמר אלי ברשעתם נלתםס א#ר לקרי ולרעו כי לאלץ ל?בו לכני ללך#י משמקןס ולא י יא תכחד ומל־ליי?כיס ^לייל: ןלא ללי ללם מלימה לעולם על-ם נדונו ואלה בני אדון לרוחות ידע ל הורולם ללס את־לנמלרות ו ינ 5י $הור לןך ךכקי מאשמה *את בנסתרות: והוא חזק את־שמך לליות כין לקדושים וישמרך כין ליושכים על־לאלץ ולמק את־ע צלקך למלכות ולכבוד ןדול ומ1לעך יצא מעין ל¥לקה י ז

לקללה מלי ממכר לעולם: ו םו ואלרי־כן ללאני את־מלאכי לח^לה לןבוניס לבוא ולכתתר *אלץ מלחת ללביא מ?מ& וכליון על­ ? ם $ ^ את־מל־?מעת לל: ואדון לרוחות מקד על־למלאכים ליטאים י ^ימנ ב מל־יו?מי לאלץ ו כל־ירימו את־ל;רלס כי אס־לניחום כי למלאכים ללם ליו על-

נ שמעת ל£לם: ואצא מאת מני־לנוך:ל ללקר מא י ל: אלי 1**מר אלי צ כ ה ד ל ם ל ל סז יכלמים ל

־ ־ . . כמו כסף ומתכת מזוקקת. שנזכרו קודם לכן ם י מ ד ו ק ו ה מ כ

. ו ל>1ור בהם *טו ם נ י מ י ה כ א ל םו. מ

- . ם י מ . ברור לפי ההמשך שהידיס הללו עיקרם ה ם י ד י ה

. ם י כ ל מ ל ם ו י כ א ל מ ת ל ו נ ט ר פ ת ה ו מ ו ק מ - ח נ ת ה• ל ח ט ב םז. ה

• no

•

ח » ס - חנוך א סז ב

: ^ המלאכים י ? ה ר ? ל י *ל? * ל ק ? ן ? | ?

נ**״ מ ו7>י• מה?לימס את״למלאכה ף*מתי את-לרי ?לילי* XHJ חיים מזליפה לכ*־כה ןהאח לא-ה*אי־ י*מ־*יל י*«ה »* ל*י לעולמי עולמים ה»הג»י R V * PW TO : ב ז ^ י י ל ?

מ?ס *ת״ל*זיכניס *סר ולא לדיחו (את־זדער! על־מני-לארז *י אס־למרך ףךב ?ל־לאדן מעזס לל: וכלא את־המלאכיס א?רל הגוער א?ר הראני למני־כן לנוד אכי ס»ז ס * מ י ל ממעלב מיז ליי ןלב וממף יכך־ןל ומתכת מן?ןקת וניכרת: ןאיי1 *ת״מסל ליי* איכד״בו לללה למלה ?דולה ולמלת הקדס: וכ^זיn W ת הליא ל?מכה כאעי ללקןלה א?<ר כ ^ ל ל ללה מל־ןה מ *מקום להוא היה ?זס ריל וכרית וללכד אל-למיס ללם ןנחי*ת לאלץ הליא: וכןלליס לאלה למלאכים א?ד ללמיאו כעי $הל מ?כו גלדות־א^ א^ר כלס נדונו למלאכים א?זר התעו אתי ^ ל*דן: ולמלס להם לליו בלמים להם למלכיס ןלהקימיםח למר** למעזר ולמוכר לרול כי תלם * י?3י ל ולרכים ילי ?1לא האוח למען לומיי כ??רם כי כל*זו כאדון לרודלת ולםימרס יום יום יל?מי לא .יאמינו: וכלב שרמת }ףותילסמן ליאיי מה רולם לעולמי עולמים מי למני אדון לרוחות לא־לדכר אי* ^ ךכי-לכי: כי לב;אס על־האמינם ?האות מ?רס ו^מרם ברוח לל: והמלם ללם ל?3י כלמים להם ןכא?י לדונו למלאכים להם כמלם להם ל#גו מעלני למיס להם את-ח$ם וכעלות למלאכיםי מי המעלנות להם ולתקרדי: וא?מע את־מיכאל עוןר• ההם #ני ל?מ«י המלאכים עד היא למלכים * ־ ־ ״ ^ מ מ ^ ׳ י י * י א ן

: מי םי-המ?מט לאלה פוך^ן לבעוי ח א י ל ל ? י ולמקרים מם לא יראי ולא .יאמינו כי ה&לס להם ל D ו ־ # ? , י ^ ו

ל?3י וליו לאש ל.ביעךת לעולם: ואלרי־מן **דלי לניר אמי הןקן את-תורת כל-הנכלרייז בממי־ ובמילים א?ר נלני־לי ולאק^ס .יחד למעני מד^רי 0*י

ת ה ג . - מ ל כ י ס. ה ה פ ו ר ר ע א ש א ת : ל י ש ו כ . ב ב ש ו י י ל י ב א " « ל- . ( ם (שבכושי י כ א ל ם מ ו ק מ י ב

. ם י כ א ל מ ל ה א * ר ו נ ץ ה ר ר ה ז ז >ל ג ג ר ל ג א כ י . מ ח ם

מ ח ס - חנוך א סח ב

ר כיח הרוח לעכייני מ א למגלים: וכיום ההוא ענה מיכאל לרמאל י וידויי מכני ק#י דין לנכלרות דין למלאכים כי־יוכל לשאת את־ הדין לק?זה א?זר {לרץ 1א#ר {מונו בכןיו: ומיכאל ענה #ניתי אל־למאל מי־הוא א^ר לבו לא־נרך מזה וכליוליו לא $ א רל אקזר לביאום ? לשתיןן כךבר חמש^ם הןה א#ר :צא עלילם בר מימאל אל־רמאל מ א : וללי מעמדו למני אדון הרוחות י ת א * ל אני לא אהיה כעלם לעיני האדון כי אדון הרוחות קצף עליהם יען עשולם כדמות האדון: ןעל־מז כל־חנעלם :כיא עליהם לעולמיא לקחו חלק ןהם לבךס קכלו עולמים כי גם־מלאך גס־אלס ל

מ?ממס לעולמי עולמים: ואליי חמ?כט סןה למלזידוס ןלךןיזום על־חףאולס *את אל־י5#י לאלץ: ןאלה ?זמות למלאכים לחם לראשון מלס הוא י

י אלקזקיכא ךלשלי#י אלכן ולרביעי כוכמאל הלמישי #מח!י ל3#יאל השמיני נקאל התשיעי בלקאל טוךאל ל#שי רומיאל השביעי דןזי מאריאל השלעזה ? לעשירי עז!אל לאחד עעזר אלכלס לשנים ע עק)ר ?סמאל לארמעה ע?ר חננאל ללמשה עעזר טךאל ןהעזקזה עקזר ממככיאל לשבעה עעזר :תךאל השמונה עעזר תומאל התשעה עע1ר ?לאל ולעקזרים רומאל ולעשרים ןאלד עזזאל: ןאלה לס לא#י מלאכילס ושמותילם מלם שר כאה ומלם שר למשיסה ן^ת־כל־בני ן ת : עזם לראשון לקן הוא א£ר ל ה ר ? ומלם שר ע למלאכים ויורידם על״לאלץ ולתעם כבנות לאלם ז ולשני לזיה שמו עןכיאל הוא ועץ לבני למלאכים לקדושים ע^ה ךעה 1!תעם עד־ממאס את־בשךם כבנות לאלם * ולשלישי ל:ה קזמר עלליאל הוא אקזר ללאה לבני האלם את־כל־לבלי למות והוא ללעה את־ לוה ולראה את־?לי למות לבני לאךס ואי1־ל#ריון ואת־למנןידו :צאו ת לבני לאלם: ומי ^ ־מל־כלי ל ת ה וא ואת־לרב למללמא ועד-עולס: ולרביעי ל:ה שמו י ה על־יו?כי לארץ למךליוס ל

. כלו׳ בסבת אותם המלאכים ראשיהם שהביאום לידי כך. ר ש ל א ש ב. ר״ל כאילו הם האדון בעצמו. ־־ ן ו ד א ו ת ה

0ט. שמותיהם ותפקידיהם של המלאכים שקלקלו — ענינה של שבועת יםתרים.

. בכושית יש כאן חזרה: ואלה הם שמותיהם• ם ה ם ה י כ א ל מ ת ה ו פ ה ש ל א ו

חנוך א סט כ)-יח

מנבואה הוא הולד, לבני לאלם את חמר ןאת־למתוק ןהוא הללי•ב כליי־ ^ א למד את־לאךס ל ו ה ט להם את כל־תעלמות לממלם: ן

ם ימלי ימיי למאי רמים מךלעולם ועד-לעולם ןער־ליים י ^ ק את-אמונלם מ ה: כי בני האדם לא־נבלאו ל^ם־ןה ל חז

יא וכליו-עמצים: מי לא־נבלא לאלם בללף אלךת מךהמלאכים כי"ת טהורים וצדיקים ןל^ת חמכלה כל לא-יןיע אלילים ד י ל אס ל: ןללמי#י >ןזמו ללי׳ תי יב ורק בדעתם יאכדו ובצח ןה לכלעני או כשללא הוא אשר ללאה לבני לאלם מל־מבות לרוחות ולגליםע לךעות ומבות ל^?ר מממן א?זר ל&ל ומבות לנכ# נשיכות ל?ל

ת א * ע ןלמבות ח?א1ת 3^לללם [הוא] כךלנל# לנקלא &כעת: ןם כא#ר ל5י׳ י ש ד ק מקרת מזכיאל עזר לשבועה א^ר לךאה לקא: הוא אמר למיכאל ללדאותו את״ כן כ^רום ?מבור ושמו כי יי ^י ל#ם לנעלם למען יוכל להזכירו כשבועה לללריךם ממני ל#ם להוא ולשבועה אלה א#ר ללאו לבני־לאךס את־כל־א^ר לגי׳עה לזאת כי ככיךה ועצובה ליא {ימם את־ מר נעלם: וןה־מל לקבו טז לשבועה לזאת בנד מיכאל: ואלה לס ממלליו כשבועה ל$את ןהיא אמיץ כשבועתו ומה נללה ללקיע עד־לא נבךא לעי״לם: ןלאךץ נוק1ךה על־־למלס ימ^מלרי ללרים לכאו מלם ם ל ו ע - ד ע מ ן יח לכיס למךבריאת תבל ןעד־עולם: ובשבועה לליא נבךא ללם ןאת־לחול ק)ם־לו נבול לעת־קצף ןלא יעבר למךבריאת תמל

^ ב י ~ « ם י ג פ ו א ה. חשיבותו בשמו: מלאך ה מ - פ נ / ח-י» לשמות המלאכים יש להשוות ו׳ ז. בכה דעתי שקניתי מן הספדים שבכתב בלע המות גם *י ^ י ת ו י א ל ע נ ה י ב ז

ב לשון זה עושה רושם של העדה בדרך הומור. - ם ב ע ת. בכושית: תבקט. לשון זי׳ יי י כ , י [הוא] בךהנחש הנקרא טבעת - נראה כגליון ביאורי למכות הבאות בצהרים׳ ש

להקשתו של אותו מין נחש, שאולי הוא נקרא טבעת על שם צורת התקפליייי 1|ח . ע י ע ב כ ז א׳ נחש בריח ונחש עקלתון). ־־ מ ש ם ט. בכושי: מנין, ו למשל, ישע׳ כי

י א ל (=נסבאל בכושי). קודם נפילתו היה שמו בקא, כלו׳ שלם ונאמן ב ז יג ממנין עגין. - כ bastare, esser persoaa integerrima, santa : בערכו vGmdi Vooabolario Amarico-Italiano , י י י fn וראחר. * י ם * ק = ל א י צ פ ל ק קלקלתו הוסב שמו לגנאי. ואודיבידג (p. 49) ממשיך לכאן שמו של כך היי•• א י ב ז ל כ ו ש נ י נ ע ה ש א ר נ - . ( , , חנוך לר׳ ישמעאל כיג, פרק א המלאך (שבם מתחלה היה שוכן במרום בין הקדושים והיה ממונה על אותה השבועה (כעין השבעי^

ח * שבה סידר הבורא את העליונים והתחתונים״ והראה אותה לקדושים שבמרום. י נמלך וברמאותו נטל ממיכאל את השם המפורש ובצירוף של שניהם — השבועה והשם

המפורש - עשה מה שעשה ולפיכך נהפך שמו לגנאי. —

x ט-עא הכוך א פט י

א לנוער ממקודם ל : ומשבועה החיא לןקו לחמות ויעמדו ו ם ל ו ע ־ ד ע וח ר ל ה ש ו מ ? א נשלימו ה י ה למךלעולם ןעד־־העולם: ומשבועה ה: ומשבועה ס ל ו ע ל - ד ע לס ו ם ןלא :סורו ממקךלם למךלעו כ ל ה מ

ו הבומכים את-מללכם ןקךא להם כשמותילס והם מ י ל ש ההיא ות ן?ל־ ו ב י ב ח ן רוחות חמיס ו כ לעןהי למךלעולס ועד-לעולם: ו לרוחות ןדךכילם מ^ל־אןדות לרוחות: ומה משמרים קלות הרעםס ?ה אוצרות המךד ואוצרות המסור ואוצרות י ר כ מ ק ו ך מ ואור הי אדון # ל ז מל־אלה נאמינו ויודו ל מ ה ר ו ו ^ לאד ואוצרות הךאה זו חפ יודו הו פ מכל־ ל ל מ ל מ לרוחות ויעזבלהו בכל־כלם ו ויעזבחו וירוממו את־#ס אדון לרוחות לעולמי עולמים: ועלילםפ WP» מל־חשבועה הזאת ומה הס משמרים ורךכילם מ?£ריו ולעזבחו כ ך מ ל : ולחי שמלה נדולה ללם ו ע ר מ א ל ומהלמם ל: והוא ל#ב על- ם ל י ל י #ס מךלאךס חהוא ננלה א ולרוממו מכל־חמשמט נתךלו לבךלאךם והוא המיר את- א כבידי ו ס 5 חחוקזאיפ ולמחידפ ^על ל$ךץ ואקזר לתעו את־לעולס:ו טלואים ומל־מעשילפ ללם ללי ת וכאסכת ?חי מ א ם ל י ל מ מ מ

ה לא להי־עוד $שלת מי מךלאךס ל ע כ : ו ן ד א י ה יאבדי מעל־מנו ומאמר י נ מ ד מ מ ע ל ^ל־ךע נללף ו ב על־ממא מבורו ו ש ל הימימ ו

: י ח י ל ש ך ל ה בן^ל-^ן ן החיחוףן ן ן ד י ^ מךהאךס :קום למ5

?א ?לנ־למי] הליו עד־?ך ר ללה שמו נ ז ע א לחי אחיי־כן מ ו

- י מ מ ר לאךס ההיא ועד־אדון לרוחות מתיר יו?מי לארץ: ול?ע*א מ רוח למעלה ןלאמף שמו מתוכם: ומךחיום חהוא לא־הלח^בתין הצפון וחמעךב א#ר עוד ע$לם ויוליכני מין שני לרוחות מים למד־לי מקוס־בחיריס וקדומים: י ל מ ה ה ־ ת ם לקחו המלאכים א ? ועזס ךאיתי את־ראשוני לאבות ואת־הצדיקים וזיכני המקוים ההוא

: ת י י א ר מ ולחי אלרי־כן כא?ר נעלמה רוחי ותעל ה?מלמה ואךא את־י המלאכים חקדושיס ול,ם הולכיס על־ללבות־אש מלבו#ילם נ מ

. י ש י ל ש ל מ ש מ ת ה מ י ת סט כ״ו-כ״ס. ח

ע. הסתלקותו של חנוך.

עא. מראה חגוך לאחר הסתלקותו.

א ב־ ך א ע ו נ םי ח

י ו א כ למנים 1עס1יכילם ומניחם מאירים כקזלנ: ןאלא ?ני נלרות־א# ו

נ לא# מאיר ככלקת לא^ל על־־מני לג^כי אדון לרוחות: ומי$א המלאך אלד מלאשי המלאכים אל!ני ביד :מיני ולקימני ולביתי אל־מל־הממלרים ויראני מל־ממלרי לרלמיס 1!ךאני את־^ל־ממ^י

* ^י ם ומל-או^רות לבו ל / ^ ־כל־ממלרי קצות ל י ל¥לק! 1ללא3י אתי הקדושים: !!עלם את־רולי מ?& נ מ ה ןהמארות א#ר מ?ם י?אי ל

מ י ^ א ם מעין !כנלן] עשוי אבני אלןכיש ובתוך ל ל?^לם {אלא ?ש ו לשונות אש חלה: ןרולי לאתה ^ת־לאזור לא!ר את כית*לא

& י י ן להוא ועל־אלכעת קצוליו נלרות מלאים אש חיה ןחם ^ו נ ז לכלת להוא: ומממיב שלמים מרומים ןאומניס ול,ס א^ר לא לי?ר אלכי $לכים ורבי כ מ ח לכמת את־כמא כבודו: ואלא מלאכים לאין מם י לכבות מיבמים לכלת להוא ומיכאל ונבליאל ילכאל וכנואל ולמלאהנו 0 לקדושים א#ר ממעל ל?מלם יוצאים ומאים כבלת להוא: 1ל¥א מללבלת להוא ומיכאל ןנבליאל למאל ימנואל ומלאכים קרו?ים

ז ו?לוי מ ׳ ל י לרב בלי ממכר: ןאלס ראש־ללמים יא^י לל' י ;מס (־רוחי נל^י ב?ל כל- י ו יא ולבושו לא לתאר: לא&ל על־מנ יכ ןאקלא בקול ןדול ברול-עז לא?רך ןאשבח ןארו־מם: ןלבךכות ללזי ראש־ללמים: וראש־ללמים ^א עם," נ מ ד ל^או מכי ליו לךצון ל ? יג א: ר $ 9 ל ונבליאל למאל ימנואל אלכי אלכים מלאכים בלי מ א כ י מ

ל ם בקלי־ ניאמר אלי אתה הוא ? ו יד !הוא ננ# אלי 1י?אל לי ל?ל לאלם א#ר נולד לצךקה וצךקה לנול עליף ןצךקת ראש־־ללמיםט ל ו ע : !יאמר אלי הוא שואל לך ל?זלוס כ^זם ל ך מ ^ «י לא הם ל ך לעו ל?א כי מ?ם ל$א ?לום למדמריאת העולם לכן ילי ל « ולעולמי עולמים: ן?לם ילט מללמיןז ןלצךקה לא תעזבך לשלם

ם ל ו פ אלך יליי מ?כנותילם לאלף ללקם ללא למלדו כאתך לכן לללה אלך־ימים עם־כךלאךם להוא ולצדייוים ן ילעילמי עולמים: ו יך ל?לה ?#ם אדון לרוחות לעילאי ר יהי ?לום ולצדיקים ל

עולמים:

^ ן ! תו נ קי י ק ת. בכושי: יכנת (=v00v1ax», ?ל י*«ולפדתי שברקת־ ד עא ב כ בג * ל . כלי׳ * א ו ה ו - . ״ י ב א י דייקינתין... על ברקת היה כתו ו ל י סיף ל״ח: . יי שבשמי

. המלאך׳המנהיג. - ר פ א י ו טי מנהיגי. -

ד י - חנוך א עב א

ד למ?מחותילפ ל א פ מל־אלד ו ל מ ? ר מהלך מארות ל מ מ

ם לאמותיהם ולמקמות מולדלפ וללךשילפ ז מ ז ל לפ ו ללמ^לותיי אתי ןהוא מנללפ ןהוא ש ר הלאני אוריאל המלאך לקדוש א ? אס ?מיי #לם למל־שנות תמל ועד־לעולם ל י מ ל מ מ ־ ל ? ־ ת לךאני $ה א#ר תעמד ל$צח: ןץה לק־־למארות ^ ל ל עד־ת?לס הבריאה לם ומבואו בשערי ש מו^או ב?ערי מץרח ל?מי מ ? ן מאור ל ו י לראש ןש^זה מ ? ה ?ערים אשר מלם יצא ל ^ א # ר א : ו פ ל מ ? מערב לרה ויעריב משערים ס לז ר י ס ש ו מ ? ?ערים אשר מלם .יעריב סה במןלה וש^זה ? האלה ומנללי הבויממיס עם־א^ר לנללו אולם ??ר ונפ־ללונות רמים במערב וןגלם הולמים ןד. אסר-ןה במשקזר יה נצא ה^אור סןדול פ האלה ומשמאלם: וראשי מימין ס?ערית ס$$לם ?לי מלא אש מאירה ומערת: מ י מ מ ו?מו שמש וסבימתו מם ל מ ש ס ־ ן ס?מ# נעריב מ ר נעלה עליל נןהינ לדוס ו ? ת א מ מ ד מ ו

ך ^פון לבא אל-למןרח ןןהל עד בואו אל לשער להוא ר ושב רל ןהוא דו ן בשער לן ו י ל?מלם: מן יצא בללש לראי מנ ה על־ ר ח

: ובשער לרביעי א?ר מ?ם יצא ח ל ז מ ת לשערים מ ? ש לרביעי מר הלנות לתוהים ללולה שמלס ? ל׳?מש בחלש לראשון שניפ ?ש *דל מ?£לפ יבא מ ? ל ? ^ מ?סם נמלחיפ בעתם- מ אר בשער ללביעי ש ר הלביעי שלשיפ בקר ולדר ל ע ? ררך לך ןללללה נלך וק^ר ר א במערב לש^לפ: ו?עת לליא ילך ליופ וך ליופ מךללללה מלשיעית ר א : ביופ להוא ל פ עד־לבקר לשלשיפ: וליופ נניע לנכון לע?ךה ללקיפ וללללה לןבון לשמוןה ללקיש מךלשער ללביעי ולעריב מרביעי לןזב אל־#ער מ ? 1ל?א ל: י ? ד ללמי ע # לצא ממנו ולעריב מ פ בקר ו למזלה ללמישי #לשיי ללקיפ וללה לאלד עשר ללקיפ וללללה ך ליופ כ?נ ר א ואז לי # # ב ^ל-למץלח ו?א אל־ל^ער ל ? מ: ו ר וללה לשבעה ללקי צ ק ל

: ו פ בקר ואלד על־כי לאות #ל י של#י ש ? א ולעריב משער ל $ ו ביופ להוא יארך ליופ מךללללה וליופ לללה מי־שנלם מךללללהפ: ה ללקי ? ? ר ללקיפ וללללה לקצר וללה ל ? וליופ לללה לשניפ ?

. ( פב עב- ם ( י מ ש ת ה ו ר ו א ך מ ל ה ד מ פ : ס , ק ג ל ח עב. מתיחה כללית ועל השמש.

חנוך א עב םו-לא

ול?מש נעלה לקצר את־ליום יללאליל את-ללללה ועזב ל?&*: ר ק למזרח ו?א אל־־לשער חששי ןןרח מקזם ולעריב שלשים בי ל;כון' וליה לאליי י ם בקר יחסר ליום ללק אח לכעבר ?לשיי י ^ * ול?א ל?מש מךלשער ה י י מ * ם ייילילי• ל י י ל י ^ ? ? ג י ןר ל- במעלב ןהלך למןלח ןןרח בשער לחמישי לקזל#ים בקר ן

: ביום להוא יחסר במעלב שנית בשער למערב סלמישי: ם י ו י ל י ללקים וללה ליום לעשרה ללקים ןסלללה לאמונה ל נ ? ח י ?י ולעריב כשער לחמישי בכעךב ת ש מךלשער ללמי מ ? ול?א ל: ב ך ? כ ו ןלעריב ב ל ם בקר ואלד לכי לאות ? י ? ל ? בשער ללכיעי ל• ד ? ? ל יליד. ל ר וסלילה' ל ד ו ביום להוא לשוה ליום ללילה וללה ?א לשמש מךלשער להיא ולערים * : ה ללקיס• ו ע ? ל ללקים וסיים לי ולערים ? י ל ? ב למןלח וי?א ?לעזים בקר בשער ל ? ממעלב ןם ולללי׳ ו במעלב כשער ל׳?לישי: וכיום ההוא יארך ללללה כךלייז ס וחל:לה יליד• ל?כ נאיר מלילה ןיוס לקצר מיום עד־לבקר ל?לשיא לשמש מךל?^י ¥ : ה ללקיס וליום לשמונה חלקים J ו ל ? ע לב אל-למןלח ושלבים ? י במערב ו # י ל י ולעריב בשער ל? ? י ל ? ס בקר לצא בשער לשני במןלח יכמד־כן לעליב כשער לשני במעלםר ללקים וללם ? ל?מלם: וביום להוא לל:ה ללללה לאלד עב י ר $ ל י ו # ביום להיא מךלשער ל#נ מ ? לשבעה חלקים* ולצא סב אל־המןךח אל־לשער לראשון לבלשים ? י ו במערב בשער ה?נ בקר ואלד ולעריב בשער לראשון במערב ל?מלם: וכיום להואום וללללה יליד• לנכון ל?נים יארך ללללה וללה כי־־שנלס מךלי: ומד• נשלים לשמש את־מללקוליי ה ? ? ד חלקים וסיום ל ? עב ולקיף את־מללקו$יו ימא בשער סהוא ?לשים בקר ולערים ? ן *ם״כן במעלב ממולו: ובלללה להוא למעט ללללה ב$ךבו בתשיעית ןהיא חלק אלד וללה ללללה לאחד עשר ללקים וליום לשבעד•י במזרח ל$ב במללקוו^יי נ ש ימא בשער ל? מ ? ב ל ? ללקים: וו ובסעריבו: וכיום להוא למעט ללללד• ח ך ס בקר ב לילן ?ל?י באלכו ןליה ללללדי לעשרה ללקים וליום לשמונה: ול^א ל?מ*ח ד ח ו #ב למזר כיום להיא מךסשער לחיא ולעריב במעךב ום בקר ואלד ולעריב במערב ל^מלם* ?י ל?לשי כשער ל?לי

ד ב ע - ב חנוך א עב ל

ב ביום ההףא לתמעט הלילה ךתית לתשעה ללקים והיום לתשעה לל ל$כון שלש מאות י מ ו ה הלללה ליום והשןה היא ? ן ^ חלקים ו: ואךך חיום ןללללה וקצר חיום ןהלללה נבללים ה ע ? ר א ס ן י ? ? ג ו לר מללכו מיום ליום ולקצר י א ד חם כתקוכת ה?מש: ועל־מז י ל

ה מהלכו מלללה ללילה: ןןה לק־ל?מש ומללכו ולשו?תו בשובו לש לעולמי מ ששים מעם ןלצא ה^אור לןדול ההיא ?5קלא ?בן לקרא לתוכעתו כאשר ל ו י ד ו עולמים: ואשר לצא הוא ה>ן1אור ה ל

י אם־לרוץ : מצאתו' כן לבא ןלא לתמעט וליא לנוח ב ד י ז צוה א ללם: י יומם ולללה ואורו ??עתלם מאור חלרח ובנלל ל?וו ?נ

י ד1ק אחר למאור הק>ןון ו?מו ירם: ת י א עג ואחרי הלק חזר רא על־ ש ן ר לרכב עליל ת ? כ ולקומתו כתקוםת ה?מלס ומרכבתו א

ו : ו?מל-ללש לש$ה צאתו ובאו ולמי נ לרי הרוח ואור נתךלו במרה

: ש מ ? עי מאור ה # ו??למלא אורו להלה לחלק ל?כי מ ? י 3י&י לח כבקר השלשים וכיום ההיא ללאה ר ז מ ה יצא ? ראשי ן לץךח ו כ י ו# בשער מ ? ל ~ ם ש כיום השלשים לחד ע ר ^ והיא לכם ראש ה־ ל כ עי ו י־ו האחר לתדלק בחלק ?בי : ךח ש מ ? ר בי יצא ה ? ה א

ר ? עי ההלק דיארכעה ע עגילו ריק ?לי אור מלכד הלקו ל?כיי מלצי אורו יהיה אורו לחלק ע י ? י מאורו: ו?עת־ק?לו הלק ?ש לץרח הלרם מ ? : והעריב עם־ה?מש וכןלה ל י צ ח עי אחד ו ז ?כי

אתו וקבל החצי מחלק־אור ובלללה ההוא כתחלת ?קרו בתחלת יום חלדה לעריב הלרח עם־הש^ש ךזהדזשיףי בלללה ההוא ?ש?עה: וןרח ביום ההוא ?חלק שביעי ח ושבעה ללקיס ולצי החלק מהם

ה ן ? ש ה ו ? # ר למייי לאיי כ לנכון ךי^א ונטה מןריחת השמש ו?ללם: ללקי

ר לכי הלק ההיא לעעזה מך,לך י א י ולק־־לי ו ה ר א ל ל י ואלא מ על חקדוש והוא מנהינ ל?לם ללאני את א ל & : ואוליאל ל י כ לל^ז

ר לרא^י ? א מל־אלה ואת־מושבותילם וא?תב את־מושבותילם כם ומראה אורילם עד־עבר למ^ה ה ב את־ללשילם ?מו ? ת כ א ו

עג. הירח ותקומותיו.

ראש הםםוק בכושי: וחצי־מרחקו שבעה חלקים אחד. -

עד. שנת הירח.

x ה ע - חניך א עד גר יום: מ?מיעיות ?מיעיות לחידות נ?לים את־כל־אורו ?מזלי, ? ע: ג ל ע מ ה שבעה ללקיס לחידים נ?לים את־־מל-ליןזכו מ ע ב ג ב ו* מיעדים ילד ם ימללשים מלעלים לש$ה את־לעלמתו ימלל?יי : מ?גי לךשיס .יעריב חלרח עס-ה^^ש מ?נ ד ל $ י ל ל י * ם ל ל ^ י מ ש א ל י ל?לי?י וללכיעי: ול ע ? ם 3 ל ם לתיכונים ל י ר ע ? ל

ס יצא ל?מש ןה^לים ר # ? ר א ע ? ר ל ב די ? למים ומכב ןי ? # ובשמוןה למים לבא בשער חששי א מ ? ל ל מל־אורי ה?יה מ• י מ ש ר לרמיעי נצא ל ע ? ל ך ת ל?מש מ **? : י ז א ל?$* י -* 5 ^ י ל*עם משבעה למים י ב ע י ו^י ? י למיס עד־א?ר יצא מדלס* כ?ער לרמיעי וחבלים את־מל-אלרי ו?קיה ימא בשער לראשיזי ? ם משבעה למיס בשער הךמיעי א ב עוד ל©ע ? מאמונה למים: ו. 1$ ראיתי את״מו?בותילם כןלל ללללים ש # ממנו יצא ד# מ ? ס נןיע ל י : ימחלחמר למש* ?נ ם ל ובלעריב ה?מש בלמים לס יום ומל־־ללמים חניממים לו באחת מלמש לחזנים ללז י ? ל ? ם ואלמעה למיס: ל*לף י ? ? ״ ??תמלאנה תהלי^ה ?לש מאות ות לימים # ל?מש ולכוכבים נויע ל?^ד־ ימים בלמ# ?;ים שם יום: ס יום ולמיי ל?מש ולכוכבים חלש ?לשי י ? ל ? יויעו לאי את־מל־ל?ניס לןכון ןלא' יחריפו א1 נ ןל?מש ולכימכים ייצי ילמית את־מו?בולס יום אלד עד־־עולס ושלמו את לשנים מצליו ינ נכון בשלש מאות ו?שים ואלמעה למיס: בשלש ?נים לליו אלף ןת?עים ושכלם למים ובלמש ?נים אלף ושמונה מאות ןע?ליסר ? יום אם־כן בשמונה ?נים לליו אלכלס ילשע מאות ושנים עף לששים ו?נלס משלש עזנים ל יי יום: ללרח בלבד מימי :מיי א יבלמש #ניס ילמד למשיס יום מי בצאתו מומיכיס למ9©ר אלף?שיס ו?נלם למים: ובלמש ?נים ?כע מאות ושבעים אלף ו « יע מאות ושמעים יום ומשמונה שנים לליו לללל כ ? לליי אלף ו ©ז אלכלס שמונה מאות ובלשים ו?נלם למים: כי בשמונה ?נים ילמד ?מונים יום מל־ללמים א#ר ללמד ?שמונה ?נים שמונים# מ ? ם לנכון למי מוסבות לעולם ומושב ל ל ? יז יום: ולשנה ת

ם יום: לזורל מדל?עריס א#ד מלס לןרח ולעריב ?לשי עד• ימגללי ?רי לאלמים א#ר על־מל־לבריאה ועל־כל-לבומבים

ו ה ע - חנוך א עה ב

עם־ארכעת סניככים לא־למרדו ממקו־מס לכי-לשבון ס?נה ןהפ: ו?לס ה ן השן ו ב י ל י לארבעת סלמיס א#ר לא־נלשבו ב ^ ? ל למעו לאן?ים כי המאורות להם לשמשו מאמונה למושבות לעולםר לראשון ןאלד ?שער ה?מלם השלישי אלד כשער ע ? אלד כש מאות ל ? י ןמךר לעולם נ#לס כ # # לרכיעי ואלד בשער סלם: כי לאותות ןחןמנים וחאנים וסלמיס ו?שים וארכעה מוקזבות לעוד ?מהו לעולס על־כל־ לראני אוריאל חמלאר א#ר אדון הכבו מאורות ס?מלס כ?מלס ובמכל למשל על־מני ס?מלס ולהךאותש וסלרס ולבו?כים מ ? על־־לאךץ ולליות מנהיגי חיום וסלללה וחם ס ו?ל־ה?ריות הסובבות ?מל־מר?בות ח?מלם: כמי־כן הראני אוריאלר ?ערים מתוחים לןץלה ממכיב למרממת ה?מ# כ?מלם ? ?נים עה קרני לי?מ# ומלם לצא חס על־מני לארץ ^ צ ר מתוכם ה ? א ??למלחו בעתילם המןמנות: ובעד לרוחות ינ?יבת ל£יל ??לכלחות: כא#ר לכלחו שנים עשר ס?ערים כ?מלס ה כ?מלס כק^ו ל ח לש סירס וסכו?כים וכל־מעעזי מ ? ר כלס נצא ס ? בקצות לארץ א השמלם במזרח ו?מעךב: וחלונות רכים מתוחים משמאלם ימימיןם וחלון אלד בעתו מוציא חם בשערים להם אשר מלס .יצאו ליבימכיס כא^ר כקד עלילס ואשר עז$ה לעריבו בכככךס* וארא מר?בות בשמלם ךצות ?תבל מ&על לשערים א#ר ?לס :כבו סכו?כים אעזר לא לעריבו: ואלד לגרל מ?לס ןהוא לסוכב

: ה ל ?תבל ב ובקצות לארץ ךאית׳ ?ניס עשר שערים מתוחים אל־?ל^ה כלם ? ל לרוחות א#ר מלם תצאנה לרוחות ונשבר על־לארץ: שה ?מעךיב ושלעזה אל־־למין ח?מלס # ל ? מתוחים אל־מני חשמלם וה מ^פון ? ל ? ת לראשונים חס ממזרח ו ? ל ? ושלשה אל־סשמאל: ו?לשה אלרי אלה משמאל לךרום ושלשה ממערב: ?ארמעה ות ?רמה ושלום ומשמונה לחם תצאנה רוחות י ח ף אלה תצאנה ר מח?לות ??הן מ?תלחות והביאו שלילה למל־האךץ ולמלס א#רס לסם הנקראת מזרחית תצא ררך ?לילי ולרוח לראשונה מךה?ערי

.warn עה. דל ארבלת הימים שמחוץ לחשבון ועל הכוכבים ודל

עי. לל שתים לשרה הרוחות ושלריהן.

ז ו ע - ל א עו י ו נ ח

ה?עי ליאשי? א?ר ממזךח ??טולה לרומה ממנה דצאך נצא כמלה ומ3$י י ?לו : ומן־ל#ער ל#נ ה ל י בח כצךת חלב ול וכ#ער לשלישי לצד ^פון נצא נצא ממר ימריה למלוס מת ?שלשה ?ערים ו ת: ואליי אלה 0*אןד. לרוחות לךתמי קר י«*ו בשער ללאשון מלם לנוקזה למזרח תצא רוח ח^ה: ו?מזעי לתיכון קרוב אליי י*או מתוכו ריחות טובים ופיל וכקןיי ועילי63י א?ר מצד מעךב נצא מתוכו םל י«יי ? י ל ? וחלים: וכשעי־ ל ואי^י' P»Vfl: ואליי אלה רוחות מצד ?פון מךהשער ס?מי¥י: ומן ל**י ן מצד מןלח מא מתוכי ?יל יממר ןאך?ה ובממוי צ ד לצאו חלים ממר טל ושלום ובשער לשלישי מ ? לתיכון :י : ואלי ה ? ך * ז ו?פור ושלג ונשם וטל ו י « כ י ת ; י ? א * ב נ י * ° י צ אלה אלבע לרוחות אשר מצד מעךב בשער לראשון $?זר ל m לצאו מתוכו מל ו?פור וקר ו?לג וקרח: *ומךחשער לתיביז- יכשער לאלרון אשר מצד לרום W ל ומטר ושלום יצא טי ? . יתמו שנים ע מי : י לה ?חי יצא מתיכו ב^ךת ובממון וחלב י לבעלים לאלבע רוחות ה?מלס ומל־חקילס ומל־מגעם וכל-קזלומם

ללאיתיל מתושלח ב;י: י* לרול ללאשונה קלם כ]לא לה מי קךמונית ליא ולשנד•

ל לעולם ילד ?ם* ל ^ ) ל ט י ל ם ג ו י ? י ב ־ י י ל ס כ י י א י" ך י |

ס מלמדים ולרוח ממעלב מעלב שמה בי עזם מל־מארות ל?מיה צפון נחלקה ל^לעזה ללקים ת י??ג י ףוללים: ןלייס לרכי* מלם לראשון היא למ?כז לאנשים ולשני במימי־למיפ ולחמות: ךאיתי ק ד צ ?ר וענן ולחלק לשלישי בנן ל ח י ויערות ונלרות ו שבעה לריס נבולים ולם נבולים ממל־ללרים אשר על־ליאדזה ע ל : לאילי ש י• ומלם מפור יצא ו:מיס מועדים ושנים נללפות *ל״לאדן ןדוליס ממל־לנלרות מלם אלד נצא מךלמעךב י י ' ל ?

: ושנלס מלם מ^פון עדיל;ם :באו ל ו ד י ו?מל מימיו אל־ל;ס לן

ת האיים. ז ב ת הנהרות - מ ע ב ש - ם י ר ה ת ה ע ב ש - ם ל ו ע עז. ארבע רוחות ה. הוא דורש מערב ל* . . ב ר ע ד ךם (=העליון). - מ ח : ] ־ ם ר ״ היא דורש ד ; ם י ד י

demtus, 8. - כך במילונו הכושי של דילםן)• 1 6 * ^ 8 ־ ת י ש ו כ ™ תה ויד דה ג=נתג ב. ים התיכו! ל ו ד ם שם. - הים ה ג י נ ו פ ן דרש כך משום שכמה ענינים צ ם י צ

עז

כ

נ

חנוך א עז ז-עד! יב

?מכו מימילס אל־לס־סוף ?מץךח: וארכעת סנולריס:מאו ?צד־ ז ול ולם דו יס לן עד־ל^ם !מלס ?גלם] אל־לס־סוף ו?גלס אל־לזם ?^ה (ןיש אוגרים אל־סמד?ר): #?עה אלים גדולים סמכי ח מו

ל: דו ם י?אךץ ?גלם ?ארץ 1למ?ה ביס סן י ^ 1 י י ר*ש לראשון אור־׳לךס ולשני לן^ןה: ולירח מ ? עח ב ואלה שמות סחי ?ד י למנה לשלי 3 ? אר?עה #מות לשם לראשון אישורה ל: אלה לם ?גי לבארות הןדוליס ענולם ?עגול ל ד ג ממה ןללביעי :ה ללקי ע מ ש ? מ ? י ה?מלם ושגילם גךל עגולילם עעה* ?ענול ל אור לניממיס לו על־ל:רס וממלה קצבו־לו עד־א?ר לתם לסלקעי ?ל?מש: 1ןלם] מערימים ו?אים ?שעדי למערב וסבו ה ס?מי

ז !:?או ?שערי סמןךח על־מגי-ל?$לם: וכעלות סורס יךאה י פ י ?¥ר :מלא ? לצי ס?כיעית כ?מלם ןאורו ללמלא ?יום לאך?עה עה כי־למ?ה אור נקצב־לו עד יום סלמשה־ע?ר ? ל ? אורו: ו ??ללמלא אורו לכי אות סשנה וליה ל^לשה כי־למ^ה ולזיה ס:רס ללצי-?כיעית ססלק: ו?ללמעטו לקמן כיום לראשיז לאלמעהי # י ל ? ר חלקי אורו' כשני ללמעט ל?לקזה ?שר ללקי אור כ ? ע?י ללמעם ר סלק כלמי ? ר ?לכיעי לאסד ן ? ללמעט ל?נים עי ללמעט ללש^ה ללקיס משביעי ללמעט ? ש ה ללקיס כ ך ? ע לה ? ש ה כלשיעי ללמעט ל ן ? ש י ללמעט ל נ ה חלקים כ?מי ן ל?מור ? יס ע ?ע?ירי ללמעט ללמ^זה ?אחד ?שר ללמעט לאר?עה כ?נר ? ה עשר ללמעט ל?נלם ?ארכעה ע # ל ש ללמעט לשלשה כ ילמעט ללצי־שביעית ומל־ללקי אורו ?יום ללמ^ה עשר ללמעטל^עה ימים לללש ?ל־הנולר: וללךשיס אלדים לליו ע?ריס ו ויש מלס לשמונה ועשרים יום: ולק ?ני לראה־לי אוריאל ?מיי ל:רס ונתן־לי מאת ס?מש: כל-לעת א?ר ל*קדס ו לקצב אר יום אורו ? ס:רח ?אורו PT אליי למגי ח?מש עד־אר?עה ע ללמלא ו?#הוא מאיד ?לו אורו נ#לם כ^מלס: וכיום לראשון

. עח. השמש והירח— גידול הירח והתמןטותו. בנוסח הכושי נשתבשו שמות השמש והירח מרוב העתקות ת ו מ ה ש ל א ו ר ״ ח ד ם. בכושי *ןץךם. - ח מ ה. בכושי תמס (חית בת״ו נשתבשה וה״א בםמ״ך).. - ב ן ־ כ ם ה. בכושי בנס. - י ר ל ב א T י ש ו נ י ה. בכושי - ל ב נ ה. בכושי

-פ ד ג חניך א עח י

ר: ןליה הליל לקרא מולד כי כיום ההוא נעלה עליו לאו בעצם היום ?ל־?מ# לרד במעלב ימן־המןךח הוא עולה מלללה ומל־סלללה :איד סירס עד־ןלה ה?מש ממולו ןקירס נךאה מיי*: סמקוס א#ר מ?ם לצא אוד סירס ?^ה לשוב לסעלם ש כ ? ס עד־סעלם כל־לאור וימי ס:רס נללםי וליה עגול ריק בלי אור:• ד ם יום יע^ה ובעתי כ?ללמעט יע? ל ?לשי ?לשה ללשים ? ול עשרים ות?עה :מים החלש ואז לע?ד ה ללשיס ? # ל ? ם ללמעטותו במועדי לראשון וכ?ער לראשון למאה ןשבעה ו?מ?ני# ל ל ם "יום ל ם ל?לשי ה לך#י ? ל יום: ובעת צאתו ללאה ?ה ועשרים החלש: כלללה ילאה ע ? ולקזלשה לךשים ילאה תל כעין אלם ע?ריס יום מכל־־כעם וביום יראה כעין לךקיע כי אי

בו ?ל־לכד כלבד אורו:: פ ל ש ם נ ןעלה בלי ללאיתיך ל*ל ולק־מל־כומכי ל?מל׳ ל ילכל־^י ? מ וללאני את ?ל־חקי אלה 'לכל־יום ילכל־מועד מי ? ל א ע: וללמעטות ללי ילצאלד ילמ?מקןה בכל־ללש ובכל־?בות ס?ערים לאלה לשלם אורו יכ!די ? ? ת ל?ערים כי ב # ? תל:ה ב: עהללמעטות] אקזר תליה בשער לראשון תליה לללת ללמעטותום לשבון ן ?כעה לכבעים י בעתה עד־א?ר ל?למו מאה ול השץעות ע?רים ולמשה [?בעותן י?ני :מים: הוא ללכעט מה ימים כן$ן אלד בךיוק ובער* ? מ ש וממעלכת לם־ככים ל מ ? ס #המקום סןה א־^ר לאיל לןמר: ןה מלאה כל־מאור ימך?ר*י

א?ר ללאני אידיאל המלאך לראיט ?היא מנלי^ם: ובלמים לסם ענה אוריאל למלאך ויאמר אלי לכוך לנרי ללאיתיך סבל ואנל־לך סבל למען תךאה את־ל,#$ש ואיי־ סלרס לאת־מנליני כימכי ס?מלם וכל-סמםובכים אולם מעשילםים ו!לעם ועתילם ומוצאילם: ובימי החוטאים תקצרנה ס^נ באלמותילס ובשדותילם לאהד ומל־למר על־לאךץ ישןה ולא ילאה בעתו ולן^ם לכלא ןה?מלם יעצרו: ומרי האלמה כלמיםי ימלי לעץ מעתו לכלא: ול׳ללה להם אכיל לחלה ןלא לגלל מז^נ

עט. חזרה על חקים אחדים.

פ. החוטאים גורמים במעשיהם לעינויים בחקי הטבע.

ב ב עה פ - חנוך א פ ה

: וכלמיפ לחפ ילאה 1ל?מש] י־ לשנה את־לקו ןליא נךאה ?עתו ו כ?מלפ ומללך לללה [?עךב1 ?קצות למל??ה לןדולה ?מעךב ז ןלך?ה להאיר מ$שפט ל^אור: ורמיפ מךא#י לבו?ביפ _יע?רו הקפ ן#פוי אךחותילס ומעשילם ילאו ?מועדילם למקורים עלילם: ח וכל־מעלכת לכוכבים תקזתר מךלחוקזאים ומלש?ת נליושביפ] על־ ל^לץ תתעה ?לס ומרו מ?ל־דלכילס תועים לליו ןלאלליפ ללשבום:

: ול?לה לךעה עלילפ מ?מט לבא עלילפ לאכד לבל פא ויאמר אלי לכוך ללבו־נן בלחות לשמלס וקךאל ל?תובן בלחות לש^לפ נ : אתבו ד ל א כ עלילפ ולדעל את-לבל אלד ל ןאקךא את־כל־ה?תוב ןאבין לבל ואקלא ©מר ?ל־מעשי לאלם נ וכל־ללידי כעזר אעזר להיו על־לאךץ עד לרות עולם: וא?רך

את־לאדון חןדול מלל ח?בוד לעולס על־עשתו את־מל־מע&י תבל 1א#כח את־אלני על־אךך אפו ןא?רכהו בעד ?ני־לאךס:י לאיש למת כצךקה ובטוב אשר אי? מל־מלב אש^ה י ואמר א?ל י׳ ?מלב עליו 1א?ר יום לרין לא־למצא ;גרו: ןשבעת לקדושיםפ לקריבוני ןלשימוני ?ג^־ל^דן למגי מתח ביתי ויאמרו אלי לל­ א הורע חבל לבנך למתושלח וללאיל למל־מניף בי ?ל־??ר לה אחת נעזבף־ עם-?$ף עדיי י לצדק למני אל?י מי־הוא בולאפ: ?נה # כ צילר ללמד אוז־??יר ומתבל ללפ ןחעידול ??ל־?ניף ו ז לאלךת לקחיר מקל?ם: יאמץ ל?ןז מי לטוב יודיע ?לקה לטוב יי צדיק עפ צדיק לש?וח ובןיבו ןה את־זה* ולחוקןאים עס-לחו^איס ט למותו ופו#ע עפ־פו^ע למ?ע: ועושי ?לקה על־מעשי ?ני לאלםפ ל ימיפ ל למותו ועל־מעשי לך^זעיפ לאספו: ולכלו לדמר אלי בז

לפ: ןאבא אל-עמי ??לבי לאדון לעו פב ועלה מתושלח ?ני כל-אלה אםמר־לףי ו?ת?תי לף הלילי ל|י חבל ונתתי לף ממריפ על־מל־אלה ואלה ?ני תשמר את־לממרים כ מ!ד אכיף למען תמפרפ ללרות לעולפ: למ$ה נתתי לף ול?ניף

. לשון זה מפריע את ההמשך העוםק בירח״ ב ר ע מ ה ב ל ו ד ג . ה . . ם ההם י מ י ב ו ולפי צ׳ארלם אין מקומו כאן. ואף הוא תיקן המוסגר במרובעים, ובנוסח הכושי שיעורו של הלשין: ובימים ההם יראה בשמים ובאה בצרת בקצות המרכבה הגדולה במערב. -

פא. לוחות השמים ושליחותו של חנוך. פב. דברי חנוך אל מתושלח במסרו לו את ספרי החכמה.

ז ס ־ דינוך א פב ג

העולה על־מלשבלס: ללמבינים *את לא ינומר ללאזינו ללמד את״־י כל־לצדיקים ד ? ה לאימליל ממאכלי־תאלה: א ת לנעמ א * W ה ההולכים בללך ?לקה לאין מלס לקוא מחובאים ממכר מל-למילםש בשכלם בבואו ובצאתו כבערים קזלשים יום מ # ד ללל ל ? א עס־?רי לאלכיס כמערכת קבוממים ןעס־אלבעתילנוככים המבדיליםש ארכעה למים* $ י א י לנליגום ול*א ש ה א כין אלכעת ללקי ה?נן כל־לעולס כי טועים לם וכלס ללעו אנשים ללא ילשבוס מל?בי^ א מ ה^ה ללאו ו ן ו ב ם כל^ז ל י לאנשים ולא ללעוס ?משכמם: כר לשלישי ואלר ע ? יך£מו• עד־עולס אלד כשער לראשון ואלד כש מאות וארכעה ל##ים ל ? ס מ ל ? כרכיעי ואלד כש#י ללשנה תפ י ס כי למארות ול0ד^ ל יום: ולכדו קלס ןללשבון לרשום ?

י אידיאל נלנל־לייאעזר אדון « ד ם ולימים ל י ^ ל ללמועלים ו: ולו השלטון על־לללד בריאת תכל למקילהי על ??א ל?$לס ויום בשכלם ללאיר לאור לבני לאלם ?מש לדל וכיככיס וכל־ד ? כהות ל?מלס לסובבים בנלגלילס: ואלה מערכות לביככיס א ללאנה כמקמותילן ובעתילן ובמועדילן ובללעזילן: לאלה לס שמות מנלינילס לשומרים לכאים כעתילס אלה המנהיניםילמקמולילםלס ?ממשללס ובמושבולילס: אלבעת א למעלכותילס לעתילס ללל#י מנלינילם המבדילים את־אלכעת ללקי לשנה ללאו ?ראשונהר מנהיני המערכות המבדילים את־לללשים ? ןאלרילס שנים עי אלכיס למחלקים את־ללמים ד ןל?לש כאות לששים ליום ? ילאלבעת ללמים לניככים עלילס מנליניס למללקים את-אלבעתה נימכים בין מנליג למנליג מל־ ל א : לשלי לאלפים ל ה # ינ ללקי ס ינ אלד מאחורי התלנה ומנלינילס לם למחלקים: לאלה שמותה אעזד ןלרו* מלכיאל המנליניס למחלקים אלבעת ללקי ס?ן יי אלימלך ומלאיאל ונלאל: ושמות מנלינילס אלנלאל וישושאלי מנליני למערכות להולכים י ל ואלומיאל אלה לשלשה כלפי אה: ?ראשית י מנליני לתחנות למחלקים אלבעת ללקי לשנ י ל * אה לןרח ?לאשונה ימשל מלמיאל לנקלא מ?מ1* תימני לשמש נ ? לז !?ל־למי ממשלתו א#ר ל?לט תשעים לאלד יום: לאלה אותות ט

פג ט 19 - ז חנוך א פב י

לפ ומנולה ומל- הומים הנראים ^לי־ארץ בימי ממחלתו !עה ו לעצים !עשו מרי ועלים לצאו על״מל־לעצים ימ?ל קציר לל^והה ועצי הלרף לי?שו: ןאלה ר ? ז ימרהי־ורדים ומל־המרלים לצאו כ י

ת למנלינים א#ר תחתילם בלכאל ןלבשאל ואחר םנוק1ף שר­ ?מו: המנלינ השני אסךיו הוא י אל:מף וימי ממשלתו למו יח האלף ?מד ותשעים יום: ל אלימלך ??קרא שמו ?^ש זורם ומל־למי אירי א יט ואלה אותות :מיי על־לארץ ללרות רמש ולעצים יוציאו מךלםה ה ^ ת ןמור ןנתנו את־כל 9ך:ם גמור ימשל והצאן תתחברנה ו ומל־מרי הארץ נאסף ו?ל־א?ד בשךה וכנת אלה להיו בימי: ואלה חפ הגזמות והמעךכות ומנהיגי ?די האלכיפ להם כ 9מ?לתו

*לאל מאל ולאל ושם שר־לאלף לנימף עלילם אם$אל וימי: ממחלתו למו

פנ ועלה מתושלח בני אלאף את־מל־למלאות א#ר לאיתיי מלאות לאיתי למני נשאי א?ד, ןלאלד לא כ ואממרם למניך: ?ני למני נשאי את־אמף י לראשון בלמדי למ^ב ול?נ ללמה ל?נ: שומב לליתי במית י נ ל א ל נ ואלא מלאה נוךא ועלילמ התפללתי א

מלללאל אמי הןקן ואלא במלאה ולנה לתמוקזטו השמלס ולמקעוה מתלם בלן י ולמלי לארץ: וכא?ר נמלי לארץ ואלא ולנה לאלץ נ גדולה ולריפ נתלו על־לרים וגבעות על־גמעות ט?עי ועצים: ול?ר נפל ם ל י׳ ןבוהים נעקדו מ?רשיהפ ולמלו ולקובעו בתוך לך *י וא?א קילי ל?דא ואמר לארץ נלרמה: ימלללאל י ת ל ז י $ אבי הזקן לעירני מי ?בבתי אצלו ויאמר אלי למה תצעק מ?ה ז בגי ולמה ממה תייליל: ואןיד־לו את־כל-המלאה אשר לאיתי

ויאמר אלי נילאות ראיל בני מלאה ק#ה בחלומך ממללי ?ל­: ועלה בני קומה " חטאת לארץ בלחם תטבע ולרמז !רול לחרב ולללננל לאדון למבוד בי אמונה בך לכען לשאר שאר על־לארץ מ ולבל ילריב את־־מל־לארץ: בני כל־ןה :בא מךהשמלם על־לאלץ

. צ) - פג ) [ ם י י ר ו ט ס י ה ת [ ו א ר י מ ג : ש , ק ד ל ח. מראה החלום הראשון לל המבול וחםלת חנוך. פד ־ סג

. בחלום. אבל שאר מראות חנוך שבספר בהקיץ היו. י ת י א ת ר ו א ר י מ נ ש. חנוך נשא אשת ה ש י א א ש י נ נ פ ו המלאכים לאחר שהעלוהו למרום. - ל ה ו א ר ה •

בהיותו בן ס״ה (ברא׳ ה׳ כ*א) ושם אשתו עךנה (לקמן פ״ה ג׳). -

פג

ה ב ם - חנוך א פנ י

ולרמז וייל ללני• על־לאדן: אליי־כז ק?»*י ו*ל&לל ואלמז ואשאל ואכתב את־תכלתי לדירות עולם ואףאף הצל $תו?להח ו ז * בני: ומצאתי לם$ה ואלא את־ל?מיפ ואת־לשמש יוצא ?ן >ילה ומל­­ ך א ל ־ ת * ואת-ל:דם יורד במערב וכיככים אלדים וי כאשר לכינהי מבראשית ואמיר את־אדון למשמט וארופמ?ר־י צ ית המזרח מעל ניןדח על־־^י־ ו נ ר הוציא את־־לישמש מלל אש

: י אשר הראהו י י ה?מלם 1לןשא פלד ב* י י ן ואמרי את־לקדוש ןלןדול ואע*יה * י ואשא את־ליי מציר א#ר עעזה אללים לבני בשר־אדפ למען יי^יי ? מי ובלשי? מ מיג 1!תן ללפ דים ןלשיז ומה למען :שיחי מלם: מרוך אלד• אל^יף לבלמים י אדיז מל־בריאת ל?מלפ $ל ל ל ג למלך לןדול ומברר בי ל ו ע ל אלילי *ל״לאלץ יכמשלתף ומילכיתףי ונללף נעמדו לעולפ ו 1

אף לעולפ ומל־ 9 עולמים ו?לטי?ו לכל־דורי הדרי* ומל־ל?מלפ כף לעולפ ילעולמי עילמיס: בי אתה עשיל ואלי״ י ל לי$ךן לדום חא תעבר מון׳ביז ל !?ל־ד*ר לא ל9לא *מף לממה ל * 5

ע ותלאה ותשמע לבל ואין ?ל" י ה ל 5?אד ולא *סלו* &«יר ואלי ע י ? ר ף ל : ועלה מלאכי ?מי ל ב ה ל א י י בי אלה ת מ י למר ?מלי מלז ועתה אללים דו ן לן י• ועל־בשר־אךם לל׳יה אכף עד־יום לדי\ י9לר ?דיל אללנן ואשאל ממף לקבל לפלתי ללשאיר לי נ 1אי שאלית עלי־אדן לבלתי לשלית בשר־אךפ ולעשות לאךץ ש^י•ה מעל לאלץ את־־למשר א?י ל מ י נ ל י לליות לרבן עולב•* ועתה א?ר לקים לנטע*!רע עולפ ואל-תמתר לי ק ו עורר אכף ובשר־לצי

: מניף כלכלת עבךף אדנים אלד ואלאף בני את >יל-לללום: פה ואליי־־כן לאיתי ללוע מ ?לח בנו אליף בני אדבר ? י את־־קולו ייאמר אל־מתו ו נ נ 1ל?א ל

ה פ ל ח ת . ובכושי הכינהו (בביית). כי כיף בבי״ת נ (בכיף) נהו . ברור שעיקרו הכי ו ה נ י כ ה- . ן ו ש א ר למתרגם ה

. בכושי: יהיה אפך. - ך פ ה א ד ח י

ד ביאת המשיח. ־ תולדות העולם מאדם הראשון מ ־ ך ו נ . מראה החלום השני של ח צ - ה פ

* - ם ה י ר ח בני האדם נמשלו בבעלי חיים אחרים־ אבות האומה הישראלית נמשלו בפריס, והבאים א אומות העולם נמשלו בחיות רעות ובעופות דורסים. המלאכים - הנפילים - בכוכבים, ומלאכים שבשמי!

- . בבני אדם. אף שם שמים נמשל באדוני ה*אן פה. אדם וחוד. ובניהם.

ו ד עט ס - חנוך א פה ג

?אי את־עלנה 1 עךאה ללוס אמיף: למני נ ע מ ? ל נ דמך ח&ה אזנף 1

ד ת מ מ ד אמר ואךא ממראה על־משממי ומה מדמקר ייצא הי בני­ ל?קר היה ל^ן ואלךו יצאה עגלת־מקר ואתי־• :?אי ?נ: ולנח מךלמקר ח?חור את־ פ י אל י מקר אלד מלפ #חור ול?נן ומאז לא־־למלתי לראות עוד את־מך לאלפ ולרךפהי על־לאדדל ועגלת ח?קר ?אה אתו ח למקד לאלם: ימךח^קר ח^חור ן

ו אלריו! ולמלה כ ל ל י אליי ו מ ר ד ? צאו ממנו א ם: י ואלא מריס לביי?אה מאת מני מן־למקי לראשון לבקש את־מך לראשונה ז ל?קר לאלפ ןלא מ?אתו ולקונן ק^ה גדולה עליו ותלמשהו: ל ואלא עד־א?ר אליל ?ךלמקר לראשון ולניחל ולמן העתד: ואלרי־כז ולרה מדמקי למן אחר ואלריי ח חליא לא־נעלה עו

ט ילךה בני־מקר רמים ומרות שחורות: וארא בשנתי את־מן־למקר

א !יך,י ל?ך?קר גדול לכן וממנו ו ה לל?ן ההיא וחנה נלל 3פ־: ללפ החלו להוליד בני־מקר י?או בני־?קר ל?ניפ ללב ויךמר לו

: י נ ? ל?ניפ רבימ אעזר למו אליהפ האחד ללך אללי לו וארא עוד בעיני כא#ר ;שנתי וארא את־ל^זמלפ ממעל וחנה ש

: ואלרי־ כ כומב נמל מךלשמלפ 1זיקפ ויאכל ולרעה מין למריפ להפ

כן לאיתי את־למריפ לגדוליפ וח^חוריפ למה ללליפו בלפ את: ועוד י נ רמתילפ ימרעילפ ואת־בקרפ ו;ללו לליות לאלד עפ־ל?נ

ראיתי במראה ואביט אל־לשמלם וחנה ראיתי בימביס רבים יירדיפ ונובלים מךל?מלם אל־לבו?ב לראשון להוא ולחיו לבני מקר מיןה בלם'מוציאים מ א ולרעו עמלם: ואביט אלילם ואלא ו י ה י למקד לה כלן כרנ לן עלויתילם בפוליס ויללו לעלות על־מרות למרים ו

ב ק ד. בכושי בא השם ללב. ושם זה משמעותו לפי ההמשך שבפרשה: פד או ב ן ־. סמל הצדק (השוה ן ב ל - . ן י נ ע פדה״ ובריבוי: פרים או פדות או בקד, - הכל לפי ה ישע׳ א׳ י״ח. תהל׳ נ״א זי). - הרמז שבפסוק זה הוא לאדם וחוד• ולקין - השחור. אשתו של קין ו ת ה א א ר ב ק ב ת ה ל ג ע י קין). - ו ילהבל ־־ האדום (שנשפך דמו עי). - חוה יצאה לבקש את הבל. שנולדה אתו תאומים ושמה עון (ס׳ היובלים ד׳ א׳ וט,״ ד א ע ד א ו - . ה נ / שאדם וחוה התאבלו על הבל שמונה ועשרים ש ז *׳ היובלים ד. שת. - בפ״ט מדובר על שת. - ן ב ). - ב ן ־ ב ק ר ל , ז׳ ט, נ א ש ר... ארמיםמום (השוה ד

פו. קלקול המלאכים עם בנוח האדם.

. ם י ר ו מ ח ם ו י ל מ ח א׳). - פ י ל י ם ג . עזזאל (השוה פי ם י מ ש ן ה ל מ פ ב נ כ ו כ- .( , ב, רמז לג׳ מיני הענקים (ע׳ בפי׳ ז

ט ג ס - חניך א סו ה

ט :ראי ןלךדי **יל•* י׳ ותלדנה מילים ומלים קאידיט: מל־מדיי א ילננס ?קרנילם: מסלי ל?לע י ? ל י w ו * * עד ולחיל ל^ילם ר ח חסלו ל * י ל ה י*"« מ ם י ־ ל ׳ ° ל ל ?

f :ולמיס ממנילס ל?לע ןה אתתי׳ ך ועיי ראיתי מססלס לננס ך. את-!ה ך: וא?א עיני #נית אל־ס?מלם ואךא ממראי• ק ^ לסלה לה »»י מדהימים מךמרת אנ#ים למניס ואך?עה י$אי מל מ יה א?ר ״י?אי ?אלרי*י ? ל ? ס ה אלם: ו ? ל ? נ W ההיא ין ויעלוני אל־^קום ןביה ד מי ?:די וראיני מעם-מ?מחות מ ףז ןת ממני* י ^ **ל לאדן ומל-ס!?עות ליו ?$לו מ א י ? י אלי ??ה עד־א#ר תראה את ?ל־א#ר יבא ?גל־ ^ * 1

מילים וסןמליס וסלמודים ועל-סביממים וסמרים ועל-?לס:0 $#י :?אי מראשיה והיא * י מדלאר?עה ל ל א * ך א ח . ו פ

י ב ליא^י? *יייא א?ר ?©ל מדס?מלס !יאמר אי אסז את־סכ^ללס ?רה היא וע$קה וניר^דז ־הליי ו!?לימהו אל-ללס ו ו*ת נ ולש?ה: ואלד מלס ?לף לרב וללנה אל־ספיליס וסןמליםה ו*ל־ל*דן רעךה מנללם: עוד * ־ ת ה * י ^**™ | ל ה ' ג T*0**31 ו

ר :?או ל?לי1י ? אני דואה ממראה והנה אלד מדלאר?עה לסם א עלילס נאמניט מדל?מלס ויאמף ולקח את ?ל־סב^ממים לןדוליםם ?ערות סומים ולא?רי את״מלם ידיהם ורנלילם ל י ת ד ^ ? א

i וישליכום אל-להוס לאדן: [ פט ואלד הדלארמעה ללר אל־סמר לל?ן ולרע לו סוד מ?ליד הוא נולד מד מי׳י לארס ולמדלי 0?ד. נדולה 1י?ב ר מ * ה מריס :?בי אתי כת?ה.וסיא מכמה עלילס: וא?א ? ל ? נ ?תו?ה י

י הראש. כ א ל ת מ ע ב ת ש א י . ב תז' ה י י ח ו ב ל ש מ ם נ ד י א ג ב - . ו א ט א ח ל ם ש י כ א ל מ ס ה . ה ם י נ ב ם ל י ש נ ת א ו ״ ד ־ נ

— . ם ד י א נ ב ם - ב י כ א ד מ !

י הראש. כ א ל ם *״י מ י ל י פ נ ל ה ם ש ש נ . ע םחל * י » . ן י ש א ר ב ה כ ו כ ה - . ד ז - ׳ ד ל י י ע י ל י * * א ז נ י « מ א ג ״ ״ ״ ? י

ך

ק

ל ש ו ה ג ש

^ . ג ״ י - א ״ ׳ י ה י ו ש ה - . ׳ י - ׳ ׳ ט ה י ו ש . - ה ע׳ שם) י ( ד ו ד ת ח י ל ב ר ש ב ד מ ך ל ל ש ו ה ש

. ח ל נ ו ש ת ל מ ל ו י ב מ : ה ט - . א ט פי י ת פ ל ש ו ב מ ן ה י נ ל ע ו ע ת ל ו ל ג ח ל ל נ ח א ל ת ש ל מ א י ר ו : א ׳ ג ״ » - ע ז וי ג ם י ׳ ט״ז ו ׳ ז א ר ה ב ו ש . ה ם ה י ל ה ע מ כ מ - . ת פ י ם ו ם ח . ש ם י ר ה פ ש ל ש . ו ת ו ח ל

ד י - חנוך א פט ג

ע אלבות ולאלבות כ ת לצד ס^כלפ ואךא גג ןבוס ועליו ? י עיני ?נ כזילות עולם רכים אל־תוך ןדךה אחת: ואךא עוד ולגה מעלנותH על־כגי הגדךה סןדו^ה סליא ןלכלפ להמ חסלו W ג?לחי ל$בר ילללג?א ?גל־לאדן ואךא את־סןרךה עד־א?ר ?ל־* ולכלפ וחח#?ה ולאד ??רו עליל ואךא את־נכה ם ${יל ?סי ?ל ל&לפ ולג?הו ס&לפ כעל גבה הגדלה ולןלמו כעל חןדךהי על־לאדן: ו?ל־?קר לגדלה $א?פו יחלו עד־אעזר י מעמ ראיתי בקןבעס ול?לעו ויאבדו כ?לס: ולת?ה ?קןה על־כגי ל?לס ו?ל־לכריס וחכיליס וחןכליס וללמורים ?ללו עד־ל?ןלקע עס־כל־א וכלו לל?לט ם ל ל חחי עד־א?ר לא יללתי עוד ללאולס ות: ואךא עוד כמלאה על־־א^ד אךבות ו*א?די ול¥ללי כלהמון נ9?רו ולחמות ד א ה&לם לללקי כעל חגג לןבול רמ^יכות ל אסדות נ?לחו: ולללו הכלם לךךת אל־תו?ן עד־א^ר נגללה לאךץ והת?ה ?לה על־לארץ והח^ך ללף ולחי אור: וסכר סלכן א^רת ה?ריס אתו ואלד משלעזת ^ ל ^ ה ו ? ת ה ך א כ ם £ ד $ ה ל י ל ה$ריס ללה ל?ן ולל$ה ל$ר ואלד מלס ללה אלם כלס ואלדה ד ? : ולחלו להוליד את־סית ה ר וס^ר הל?ן נ?רד מאלס ?חו ואת־ לעופות ולליו מלס ?לס לכש?חותילס אליות י?כריס יןאכיס ו?לבים ו?בועיפ ולזירי־נער ושועלים ושכנים ולזיריפ ונציפ ואיות: ויחלו ל?של אי£ ןדיות ו?;?ריס ועולכיס ובתו?ס נולד כר ל?ן את־רעהו וס^ר לל?ן ההוא א#ר נולד ?תו?ס הוליד כלא ופר: ולכד ההוא א#ר נולד כ$נו הוליד לזיר• ה כ ל?ן אתו ולכלא ל יער שחור ףןזה ל?ן וםזיר־ללער ההוא הוליד לזירים רכיס ול?הר צאן: ןבא^ר ןדלו עזניס ע?ר לצאן ? להוא הוליד ?גיס עדס החס $תני גם־סם לחם ולתנו את־לאלד מלם לחמורים וחלמוס: ואלד סכיא את- את־ס^ה סהוא לןאכיס וס?ה ןרל כין לןאכי

. נח מת. ־־ ם ת א . - נ פ ר ד מ , זים בעדו. ולעיל ם״ז ב

: ממותו של נח ועד יגיאת מזרים. ז כ - י

. אברהם. - ם ד א. ישמעאל (ברא׳ ט״ז י״ב והשוה פי״ג וטיז). ן ב ד ל פש ו - . ( ו ״ . עשו (השוה פמ״ב ם״ג, מ״ט. ס ר ו ח ר ש ע י י ד ־ ז . יצחק. - ח ן ב ד לד * / תהל׳ עי , כ״ג א ן. יעקב. ישראל נמשלו בצאן מרעיתו של הקביה (ירמ. למדיניס שהם מצאצאיו ש ם י ר ו מ ח . יוםף.־־ ל ם ה ד מ • א ח ד - . ( ׳ 1 ייג״ ק׳ נ

ז ו כ - ו חנוך א פט ט

טו

מז

אחד ע?ר לצאן להיות אתי־ ולרעות אתו כין הץאכיס ולךבו ולליי ־: מחלו לזאכיס ללא ממכילס [לללצוס עד״א?ר ם י לעלדי־צאן מ אבדו את־בניהם 1!שליכו את־עוללילם *ל־ןסד םיס רכים והצא??ה א^ד >*ל הללי לז*ק על־אדות עולליהם ולשוע אל־אדוגילם: ו מךהןאבים ?רח 1ל?לט אל־חמירי־ל?ד וארא את-לצאן כבביל*י י : ן א צ ובזעקם ובבקרם את־אדוכילם ממל־בלם עד-א?ר אלני ה ליייי לצאן מןביל ?רום ו^א אליהם ולרעם: !יכןךא אל־־ל^י•ר יעיד ?לם י ??לט מדהןאביס מדבר אליו על־חןאבים א?ז * * י י י ?ג* בצאן: וה*״ ללר אל־הץאבים הדבר אלןי ףי * י לת לס ללבו מבאו יחד אל-אם* #י י מלך אתו ו ה ^ י 9 0 * א י א הןאבים: מדברי אלילם מעירי כלס לכל־לןעו עוד בצאן ו: אז את הזאבים בלח?ס ?ואד את־חצאן מכל־בלם ןהצאן ןעיוי!& ה לס אליהם אל־הצאן מללי להבות בןאבים ל מבא אמי וסיגים לללי לללל ולצאן ליי ?קטים !!חךלו לןענן &*ז:י ^ ואלא את־לצאן עד־אקזר :?או מבין הזאבים ועיני חןאבים ל £1אי הןאביס להם ללדף אלרי לצאן מכל־לילס: !אלני לצאזו ליו לאילים ךנ^רים אי ללוי אלם ל^חולם וכל־צאני ללבי אלריי יי פ ר ל ר ז ^ ־ ד ף אלרי הצאן ע י ל ונוראים למלאה: מחלו הזאבים ל אל לם־מלס: ך;מ־דז^למ ולמים עמדי מןה ומזה למנילםי י ואדונילם הוליכם נלעמד בינילם ובין הןאבים: ולא לאו ע לזאבים את־לצאן להלכים בתיו :ם־המים ידלפו הןאבים אלד למכשיס הימני אלריהם אל־תיל :פ־למלפ: ובךאותפ את־אתי לצאן משובו ולבלחי ממ?יי ויס־־מים התאסף !יהי עד־מללהם ש?פו ולנבהו עד־כפולפ את-לןאביס: ואלא עד־ כמבליאתי ומי א?ר אבדי מל־לץאכים א?ר ללםי אלרי ה*אן וימכעו: ול^אןא מיס ולא ר איך^ם ל ? י אל־המלמר א א ם ^ עברי מתיל למלא מהלי למקל עי3ילם ילילאי ואלא את־אלני לצאן כלעותי ? ד

י . מש״. - א י ל צ ר נ ש ש ה א י - . ם י י ר צ מ . ל ם י ב א ז » (ע׳ פי״א). - ל ל ״ « ״ £ ל ח י ו י . ן ר ה א - . ר ח ה א ש ו - . ל א י ש w ו:פרשה זי לאלהי״ם של י ^ ה

שכוונתו למשה ואהרן. ולפי ההמשך *״ל ויחל, וחוזר אל אדני הצאן. - יציאת מצרים. ־ש הארץ. ו ב י כ - ה ר ו : ישראל במדבר - מתן ת מ - ח כ

ל ? ״ י ש מ - . ם ה י ל . להשיג גודל השגחתו של ה׳ ע ם ה י נ י ת ע ח א ק פ ו ל ל י ח

א כ

כג

כנ

כד

כה

כו

כז

כד.

ב פג מ - ט חנוך א פט כ

כמ

ל

לפ: ןח?ח אולפ ובתתו לחפ מיפ ןך^א ואת-ח>ןזה בלמתו ובנלותו או עלה על־ראש *למלע לןבול, ואלני הצאן *לדוחו <*לילפ: ואחרי־ P ראיתי את-אלני הצאן לעומד למנילפ ומראהו ןדול ןנוךא ונשןב ומל־לצאן ראהו 1ליךאו» ממןיו: ן?לפ מחדו ורעדי &איי ול¥עקו אל-ה^ה אעזר אלפ א?זר הלה בתו?פ >יי לא־נומל לעמדכ למני אדונינו להביט אליו: ןח*ה א#ר ןלם עלה אל-ראש למלע ל

ועיני ל:באן הללו לללעור ןלפור מן־לררך א*ר לךאה ללםל?ה לנ ול*ה לא יךע: !יקצף אלני לצאן עלילפ ק$ף ןדול וע זאת 1!!יד מראשי ל$לע ולבא אל־לצאן ןלמ?א את־ך?פ עינילם ד : י עןרות וסם פוךךיפ• ו?ךאולפ אותו וייראו ולרעדו ממניו גלמצי ל ליי לשיב אל־המלאיםיהם: ול*ה לקח עוד צאן אתו ולבא אל־לצאן א?ר פוררו !יללי ללמילס ולצאן :ראו ממניו ןלקזב את־־לצאןו וישובו אל־כ^לאותילס: וארא מראה לןה עד־א?ד רי ר טו ? יי אה לאלם וימן >יית לאלני ל*אן ולהא את־כל־לצאן אל- ? הלה הה א?ר מנש את־ח?ה ? ב ה כ א עד־א^ר ? י א A חבלת ההוא: ו

ר ^ל־נתלי לצאן ןןער ולקטנים עמדו ? א - ד א ע י י נחם וא ? אלל $יס: ואז ל.*ה מנללם נ - ו אל ב ך ה ^ ז ך ^ ^ D J ? W

ב ו^ל-לצאן בקשהו וי^עקי א?ר היה לארפ נמרי פאלפ 1יש?ק על־איות ע ¥ ו פ ל ך א עד־א^ר ל י : וא ה ל ו על־אד1ליו ?עקה ד לעזה ולעברו את־נלל ל^לפ !;קומו אלריפ מךחצאן למנהלים ההת 0 המנהלים י א?ר ש?בו 1!עןבום: ןאךא עד־א^זר כאו לצאן אל־

ש ב ה ן^ךא עד־א^ר לצאן ש ך מ ? נ ה ו ^ ל מקום טוב וארץ נח חלמרה: ובעמים נ^קחו עינילם א °* ולמלת להוא נהלה] בתומם מ ימעמיפ ?ורו עינילפ עד־א?זר קפ עזה אלד ולנללס ולשימם ?לםי ליער לחלו לבלע את־ י ד 0 ב ועינילס ?מקחי: ולמלבים ו °

י ישראל צעקו אל ג ב - . ( ט ״ ת י ו מ ש ב ב ן ת כ כ ) , ת ה ן צ מ ל ב א ר ע ל י ף א ן ן ן י ן ע ר ם ה ל- . ה ב ו ש ת . כוונתו לחזור ב ם ה י ת ו א ל כ ל מ ב א ו ש ל - . ל ג ע ל חטאו ב א ר ש י - . ן י ח א. הביא את ישראל אל ן א צ ל ה ת כ א א ב י ו - . ן כ ש מ . ה ת י ב - . ה ש . מ א י ה ה ה ש הי ב . אל ע ה ע ר א ל פ - . ר ב ד מ ן מת וכל דור ה ר ה א - . ת ש כ ב. מ - . ם י מ המשכן לעבודת ש. יהושע וכלב­­­ ן א צ ן ה . - א ח ר י ם מ ה ש ת מ ר י ט ר _ פ י > ה ם י . _ נ ח ל מ י ח ר ז מ הירדן ה

• V ה א ח יי ר ב י י ״ י ץ נ ח מ ד ה. ארץ ישראל. - על תקופת השופטים י׳יא מ״ י ל ^ י ״ ״ ^ י ל ה א י מ ז ץ ת: שה אחד (בדל״״). רכויבתי ל >ביי״#). וברור שהיה בעברינתו לעמלק. ולאנראה. מפני שהשועלים ו . לפי דילמןכו ם י ל ע ו ש ה ו - . ( ז ״ מ - ו ״ מ פלשתים(השוה פ

לח

לט

חנוך א םמ פג-נבי ? ל3£אן עד־א#ר הקים אלגי לןבאן ?)ה אדור איל אלד $קןך$ם אם י ל ע י # ל ־ ת ה את־למלכיס א מ נללס: ולאלל החל לןנף מןה ול^ה להוא ^ןזר נמלוחי : ן דו ץלפ ד לסם עד העמי ע ואת־לזירי מ1 י עיניו לאה את־לאלל א#ר ליה מקרב לצאן אעור עןב את־מבי: ני^זלח אלגי ך לך 1זילל לנגף את־לצאן ולדמם עלילס וללל מלא־ה אלד ולקימהו לליות לאלל ולנהל אתיל^אן ^ ל לצאן את־ל^ה א1 י תלת לאלל א#ר ע1ב את־מבודו: וללל אליו וללכר אליו לבם י [יקימהו לאלל ויעלהו לנניד ולמנהל לצאן ימכל-אלה ל?ל*GK1 י ף אללי לאלל ל#נ ד : ולאלל לראשון ל ־ל*אן ת י $ צ ל ל לאלל ל#ני ולבדח מכניו ןאךא עד־א^ד ל׳מילי לאלפים אתיי קם ולנלל את-ל&אן [ןלצאן ןללי לאלל לראשון: ןלאלל ל#;ו י ^ ] ומל־לכלבים ןלשועליס ולזירי ללער לראו ולמדהו מ ו 3 ר וא ליה מלז ולאלל ננף וללרג את-לליות לרעות ןלליות לרעות לי י ל עוד $ל־בה כין לצאן ולא למסו עוד מלם רמר: ולאיל הוו לאיל וילי לנניר ו:הי ממעזים דכים ולשכב ףמה קטן ללה תללי מנלל את־לצאן ולכלת ליה נדול וללב ולמנה למען לצאן ומ^דליה #מל ולמודל ל ונדיל נבנה על־כית אדי3י ל^אן ולכלת לז ו ב ! ליה רם ונבול ואדני י&אן ?כן כמנלל לןזללן >$/לא לקליבו למניו: ועור ראיתי את-ל&אן תועים שנית והולכים מדרכים רכים ויעןבים י לצאן קלא לאללים מקרב ל&אן נלמלה נ את־כילס להוא ואי אל־ל^אן ולצאן הללו להרג מלם: ואלד מלם נעל ןלא נללג

מג

ד מ

ה מ

מ:

א ה מ

סט

י ח מ

נא

נב

p גלות בבל. ואילו עמלק אחרי זמן דוד לא ם1אנוהי r t אויבים לישראל כאן עד קרוב עוד בתולדות ישראל. ולפיכך תצדק דעתו של Charles שהשועלים הם העמוגים. שחיי. אדום (השוה פי״ב. מיג. מ״ט״ ר ע י י ה ר י ז ח ־ ו . ם י א נ ו מ ש ח אויבים לישראל עד לבין ה׳ י י נ י ו ע ח ק פ . בקטע היווני: רבים 015U)?U0. - א ש ר נ ם ל ו כ ד י מ ש ג - ה ו »י ך• ו י י ־ א . כך ביווני:?dvoSu. השיה תהל׳ ויתעם בתהו ל ך ר א ד ל ב - . ל ו א לראות מעשי ש- שיעור הכתובים גיהו . ל א ו מ . שלא בדרך הישר. - דוד נמשח למלך ע״י ש ״^ובכושי. מ״חנ• 6 ״ ״ , Ch שהלך בעקבות הקטע היווני, ובכושי השיעור הוא כך: מ ג כאן על פ• ם י ט ע מ א ן. בכושי נוסף: ה ־ ה צ א ת - / ט׳ ח הלשון: והצאן גדלו ורבו. ואחריו נ״י השי*ח ע ן ( מ ל י ה ד א נ וב יוני א ן, ונכון. - דוד מת ושלמה מלך במקומו. - כבר ד -ך ע״ב ואילך) שהבית כאן הוא ירושלים והמגדל - בית־המקדש (ופרש כל ל י א לפנ י. -0 י ול עשרת השבטים הוא רומז.-־ ע - . ת ו נ ב ר . ק א ל ן מ ח ל ש בעל צייאת ליי י׳ ד׳). - י. איזבל אשת אחאב הכריתה את נביאי ם ה ג ב ר ה . נביאי ישראל. - ל . . ם י ד ח א א ל ר ק ה גמל א י״ח ד׳). ־ אליהי הנביא ניצל יהיכיח את ישראל יאח״כ עלה השמימה. ~

no ג ס - ג חנוך א פט נ

י הצאן חעילהו בעד נ ל א ו ללמיתו 1 ר ק ב ל ולבדח 1י^?גק על-לצאן ום מ ל ק ח אל־הצאן מ ל : ועוד אלריס ? ן !.יעלהו ףו^זיפחו א^לו א ^ :נ ה

ן לאיתי בען^ם את־מית אלני כ ־ י ר ל א גי ללעיד מלס ולקונן עלילם: ו ואת־מגךלו ויסורו ^לפ ןעינילס ןנןדו ןאךא את־אלני הצאן בשלחו מלם לךג רב מעלרילם עד־אעזר ןעקו הצאן על־חלךנ להוא ני• ולשובו אליו: וללנם בירי לאךיות וחנמריס וחןאביס וח^בועיפ ובידי השועלים ומל־חליות לךעות והחיות לךעות החלו לקזרף: ןאךא ןהנה עזב את־כילס ואת־מנךלם וימקןרו {לס ני את־לצאן ״ בידי לאךיות לקזרף ולבלע אולם בירי מל־החיות הךעות: ואני החלותי לןעק ב^ל-בחי ןלקרא אל־אלני לצאן ולחלאות לו על־ה אפ־ןפ־ ? ח ת: ןהוא ה ות ללעו ח ל&אן הנבלעים על־ללי מל־החי נ

ךאה זאת ולשמח בי חפ נבלעים ןנאמלים ןנלממים ולעןכס להיות נט נבלעים בידי מל־החיות• !יקךא לשבעים רועים ולתן ללס את־ה ע ד ה^אן לרעות אולם ולדבר אל־לרועיס ואל״נערילפ פעלה לפ ©עשו: ואני אמפר אולם ^ ר א ? א ־ ל 5 ס את־ח^אן ן מ ס ?גל-אי*מ מפ אולם ל ד ב א י למם את־מי פלס לאבדו ו ת ד 3 ל ר ו מ מ מ ס ב מ ל

ן נ ו ב ת ה א אל־אחר ףא$ר אליו דאה ו ך ק י \ ו ן חצא סא ולממר ללם את־ר ועשו לרועים לצאן $י יאבדו מלם יותר מאקזר ? א ־ ל מ ־ ל א

ה $ ל 5 ב ל כ ה בידי לרועים ו ? ע ה ומליון א?ר י ך ל ל ־ ל מ כ צויתים: ו ס

־ ל עה ורועה $ רו ל על־מל־ ב ת מ לס ו רו ה כ#רי ^ ב י ן ת ו ^ מ י מ ד מ א ל

ה $ כ ר לאבדו ו ? ר א מ מ מ ח ־ ת י א נ מ סנ אמךה אשר לעעזו: וקךא£ לי מל־מעשה לרועים ת ע ד ל למק1רו לאבד למען להלדדלי לעךה נגךם ו

י ובבל. - ו ה ז א ב י ס. מצרים (השוד, פי״ג). - ו ה צ ב ו ע י ם. אולי . אשו ם י ר מ נ ה ת ו ו י ר א ה לכושים הוא מתכוון. - מקובל מימי קדם שלאומות העולם - והן שבעים במנין - יש שרים, ישמעאל כיג פרק ר ממונים עליהם בפמליא של מעלה: אומה ואומה ושר שלה (בם׳ חנוך לז ועוד הם מכונים: שרי מלכיות שבמרום). כיון שגלו ישראל לבין האומות אםף ד וטי ״ הקביה. שהוא רועה ישראל. את שבעים השריס-הרועיס ונעריהם וצוד! עליהם להתנהג: עלו בשרותיה ושחתו, כלו׳ במדה. וכלה אל־ ׳ עם ישראל על דרך הכתוב בידמ׳ ה׳ ייח ל׳ י״א, מ״ו כ״ח ועוד). אבל מתוך שהוא יודע אכזריותם תעשו (והשוה ירמ׳ ה׳ יר מן הצד וצוד, עליו לנהל חשבון־צדק ח ל אלו ביחם לישראל קרא אליו מלאך א ש

ולהודיעד-ו. לקמן (צ׳ כ״א-כ״ה) נראה אותם השרים עומדים במחיצה אחת עם הנפילים., וי״א ד׳ ואילך נכתבה. אם גם ת זכריה י׳ ג ע פ ש ה נראה שפרשה זו של שבעים הרועים ב. קרא אל מלאך אחר״ מחוץ לאותם שבעים המלאכים־ ר ח א - ל א - . ה ז אין זה דומה ל- . ( ב י כ ד ו י הרועים. ומינהו משגיח על התנהגותם עם ישראל. יתכן שהוא מיכאל (ע׳ צ׳ י

ז ע - ד פו חנוך א פט ס

ר ציותים י ^ $ ן ומיתי ן־ךאיתי את־א?ר נעשו אם ל??*עו ^ם כי אם,־ ר י , , ל ז ה - ל א סד אם־לא: אף-הם אל־ילעו *את ך»«ל-ו-2ידיע0 ו: תכתב כל־אכדות לרועים איש איש בעתו ןחכאל ל,בל ל$?י סד, ואלא עד־א?ד לרועים ךעו [איש! עתו ולחלו לללג ולאכד יותרות: ןלאךיות ולנכרים אמלי סי מא?ר ?וו וללנו את־לצאן בנד לאלי וכלעו את לב־־לצאן ולזירי לנער אכלו אלפ ולשלםו את־למןלל סז וללליבו את־ל^לת: ואלעצב ללכה מאד על־לכנלל כי ןחרב כית־ז ואחדי־־כן לא־לבלתי לךאות אפ־^או לצאן אל־למלת: ולרועים א צ סח ל ןלנלליס עלילם נתנו• את־לצאן לכל-לליות לךעות ל^לעפ ןאי*ד אלי אי* מלם בעתו בממכר קכל ןלאלר לכתב כמכר לאלי לללולי ^ ד יותר מחקו ן ל?מי ם: ואיש איש למית ו ־ל*?מדי ת ט א ס

ר להוא י ; ) ו פ , ל - ת ^ - ם : ואלא כמן-אה 5 ע לבבות ילללל על־אדות לצאן ככלבו אלת לאלת את־כל־לנ?מדים כידי לרועים י1ם יום וללי עולה ומ$יח ופלאה את־כל א?ר [?רשם] בממדו לאלני לןגא? מל": י י מ ? ל א?ר עשו וק;ל־א?ר אכד איש אי* פלס וכל־א?ר נלנו לי עא ולככר נקךא למני אלני ל&אן ולקח את־לפכד כידו ולקלא בס עשלי• עב ולללמהו ונניחהו: ןאלרי כן־לאיתי בלעות לרועים ?תיו ולבאו ולללו לקומם מל־א?י ב ה מךלצאן ? ? ל ׳ ולנה ש ד ע ? נפל מךלכלת להוא וחזירי לנער נסו להכריע כעלם ולא לללי• עג ויחלו לבנות #נית כמקךם ןלקימו את־למגלל נלקךאו לו למנללן לכני למגלל אל כל־לללם א?ר עליו ליי• ל ל ?ל י ע ללם 1לשובו ל עד טמא ולא טהור: ןעס־כל־אלה נלעןדו עי^י ל3£אן ןלא ךאו ןנס־עיני רועילם נלעורו ולמכרו אולם לרב כידי רועילם להשמיד !יךמםי עד. את־לצאן ברנלילם ולבלעום: ואלני ל&אן ללשה עד־א?ר נפוצו כל־ת: ו לצאן על־כני לשךה וללעךבו בתוכם ןלם לא־לעילוס פילי ללי עו ןלבתב את־למכר לעלהו ונלאהו ולקלאי־ לכני אלני לצאן ולללוזו בעלם ולבקש ממנו עלילס ונלאהו את מל־מעעזי לרועים י נ י לנ

ד כל־לרועים: ולקח את־לפרו ולשימהו על־לדו ויעאז י מ י ^ ?ז ול£ד ל

, אדום ר ע י י ה י ד ז ח ו - . ( ם ש . בבל ( ם י ר מ נ ה . אשור (ע׳ בפניה). - ו ת ו י ר א 0ת-סי ה. יחז׳ כיה י״ב, תהלים קל״ז ז׳). ־ ב ״ י - ׳ / עובדיה י ד - ׳ ג א י בפייב, והשוה ישע׳ ס

סח—עא: למן גלות בבל ועד n^r גיון. עב—עז: למן כורש ועד אלכסנדר מקדון.

ד י - חנוך א צ א

ןאךא עד־א?ר שלשים 1למ?ה רועים לעי ממל את־ל5£אן ןכלם בלו עתולילפ לראשונים ואחריפ נלנו בירילפ לרעולפ: ואלרי־כן ראיתי בפךאי את־מל-עוף בעלם מל־רועה בעתו ל?מלס מאים הנעזרים לדיות לאיות ןלעוךבים ןהנשרים ליו מנהלים את כל־לעופזת ולללו לבלע את-לצאן ולנקר את־עינילם ולבלע את־בשךפ: ולצאן זעקי בי־נאכל בעזךם על־לרי לעופותר ךעה את־לצאן: ? ואני ךאיתי ואבל כ?נלי על־לרועה ההוא א ;אךא עד-אעזר נבלעו חצא? על־לדי למלביפ ךלאיות ולא השאירו ללם ?שר ועור ןנידיפ ןלא הולידו רק ע?מותילם לכו? ונם־ ע?מותילם נ$לו ל$ךן ולמעטו ל*יאן: ןאךא עד־אעזר עשרים ושל?ה ליו רועים וישלימו בעתותילם שמונה ולמשים ץמניפ: וחנה מלאים נולדו לצאן הלבנים ולחלו למקל את־עינילפ ןלךאות ולקרא אל-ה*יאן: הפ ?^קו אליהפ ואלה לא לאזינו אל־ךברילם: ואךא במראה וחנה מי חך?ים ליו מאד ועינילפ >יהו מאד מאדפ ולנךעו ללנמלו לעוךבים על־ל^זלאיפ וללמשו פלה מךח^לאי את-לצאן לגזרים ולבלעופ: ואךא עד־אשר ?מחו קלנלם למלאיס ןלעוךביפ ןךעו את־קךנילפ ואךא עד־אקזר ?מלה קךן גדולה לאחד מךלצאן ועינילפ נמקחו: ולפט אלילפ ועינילפ למקחו ולקרא אל-ל5£אן ולאיליפ ךאהו ו^לפ לצו אליו: ועפ־מל־אלה [לאיתי] עד־$שר לנשרים ולדיות ןלעוךביפ ולאיות היו טולפים את־לצאן ולעפו אלילפ ולבלעום עד־א?ר נדמו הצאן אך לאיליפ חפ 1ןכו ולצעקו: והעורבים נללמו ולריבו אתו ולבקשו להוריד: ואלא עד־אעזר $או לרועיפ וחןשריפ י ולא למלו לו את־קלנ ולדיות ולאיות ולקךאו אל־לעוךביפ בי לשברו את־קלן לאלל ההואו מי לבא: ואךא עד־ ך ע ב אלפ ולקרא ל ולללמו ויריבו אתו והוא לר מתב את־שמות לרועים ולביאם ל?ני אדני ? א?ר {א לאיש א לצאן מא ולעןרהו ויושיעהו ולךאהו לבל הוא לרד לעזרת לאלל:

: מזמנו של אלכסנדר מקדון ועד ממשלת היוונים־הסורים. ה - צ. א

. בכושי: שלשים ושבעה. - ה ש מ ח ם ו י ש ל ש

ו—יב: מזמן ממשלת היוונים־הםורים ועד מרד החשמונאים.

. את האיל. - ו ת ו י ד י ב ו א יג—ים: התנפלות־הגוים האחרונה על היהודים.

ח כ - ו חנוך א צ ס

י י ^ י *א איני ל*אן אלילם ?לרי־אף מ ^ ־ י 1ארא *י ?*לי ?*לי *למניי: מל־ל??רים ומדיי* יצ י ?פ ׳ י י ח

ה (ילם *אי ןלעולביס ןלאיות נקבצו ילד ו:מאו אלם כל־צאן ל,?ךא: ;אךא את־לאי* :לד ולעזרו ןה לןה לגדע את קךן לאיל להו א?ר מלב את-לממד ממ?ות אלןי עד־א?ר מתח את-ל$$ד על"י איני ^ ל?מד א?ד למיאי ?ניס ע?ר לרועים לאלרונים ן«ךא ליס: {אךאער־$?ר *א נ דו לרמה :לד מךלראשו ל*אן מי ל?מי איני לצאן אלילם ולקח מ:די מ&ה !עמו ולך את״לאדז ול*י^ם ^ מתוך לצאן ול?לעי ל ה ^ 1 ת ל ן פ ו ע - ל נבקעה ומל־לליות ^ ?ארץ ולבס עלילס: ןאךא עד־א?ר נלנה לךב ןדולת אל"לן ן^ל־ללןד• ןפייר לצאן 1מ»י ל*אן אל־כל־ליות ל?לה ללכי לשמלם נפ1צי למנילם: ןארא עד-א?ר הוקס 5מא לאדן לל^לי'ם י מ ו ת ל י ל&אן :שב עליו נןלאלר] לקח את־מל״סממרים ל 3 י א ו ולמתח $ת־ל׳ממרים למני אלני-לצאן: ולקרא אלני אל-לאנ#ים ללס גאל־זשמעת ללמניס לראשונים וי^ן עלילם ללמיאם א?י י ב י ב למניי למךלכומב לראשון א?ר ללך כלאש ל עריתילס ליי מעךוית סומים ו:מיאו את־גילס למניו: וילמד אל" לאיש א?ד מלב למניו ןהוא אלד מ?בעת ללמניס ללס ו*אמי אליו קח את־?בעים לרועים א?ר $םרתי ב:רס את-לצאן ןלסם ל לקחו אולם וימיתו מלס יולד מא?ר בייתים: ןאךא ולנה ? אסורים ןלם עומדים למניי* ולמ?מט ל:ה מרא^ונל על־לבוכבים 1?מ?או ליבים וילבו אל-מקוס לןזלה ןןשלכו אל־תוך עמק מלא אש וללכל ו$לא עמודי־־אש: ושבעים לרועים נ?$טו ולמלאי ל;בים 1י?לכו אל־תיך מעמקי לאש לליא: ואלא כעת לליאה בתוך־האדן ןהוא $לא אש ויביאי ולנה נמתח עמק אלד # את־ד&אן לעולים ללם ולשבטו ?לס ולמלאו ליבים וישלבו אל"א: תיל עמק־לאש להוא ולבעדי ולעמק ליה מימין לבלת להו •בחוארא את־לצאן ללס ולס מעריס וע^מולילס מערות: ואקום

ן דין על הנפילים והרועים הכופרים. ז כ - כ

.( ו ד, ״ ל כ י ע ן הנם (ע׳ ל . גיא ב ד ח ך מגיה chariee. - ע פ ק א ח ד]. כ א ה ו ]

: ירושלים החדשה — התיהדות הנכרים שנשארו בחיים— תחית ה«דיקים - המשיחי ח ל - ח כ

DB א א צ - ט ך א צ כ ו נ ח

לךאות עד־אעזר כפו את־לכלת לל?ן ההוא ולשאו את־מל־לעמוליסו ויכפו אתו וללאום ןלקזליכופ אל­ עי ואת מל־קרות לכלת צעצום האךץ: ואךא עד־א?ר לכיא אלגי־ לצאן כלת י ר ך בש מקופ אחד מ לךש ןדול ונבול מן־לרא^ין ולקימהו כמקום לראשון אעזר ?מה כל־עמוךיו ליו לךשים וצעצועיו ליו לךשיפ וןדוליפ מךלראשון ל ללשן א#ר ?שא מ?ם ןמל-לצאן ליו בתוכו: ואךא את-לצאן א?ר ג?אדי וכל־לליות א#ר על־לאלץ וכל־לעופות אעזר כךקיע ל?$לםם ל?ל־ ל נימלים ומשתלףס ל£|אן ימללננים אלילם ונטמעים לת לבלכי ללמן בלדי ולד־לאלל אלןה־ ? ל : ואללי־כן אלזוני ? לא ך?ר בי נס־כן ולקחוני ולעמידוני בתול ל£נאן לחם למני ליות חכש^ט:?ח: וכל־לאבדיס וסכזורים לב-לנול3£אן ליו ?:לס ל^נים ן¥$ךס ןדול וה וכל־עיף ל?מלם נאכפו כבלת להוא ואלני הצאן ל & וכל־ליות ל לד שמח שמלה גדולה כי ן:לס ליו בפוב ולשובי אל־כיתו: ואלא עד־א?ר הניחו את־חלךב א?ר נלןה לצאן ולניבול אל־לכלתי וכל־ח^אן נקדאו אל־לכלת ולא חכיל אולם: ן י ותלםם למ3י אם נמקחי ולראו את-הטוב ולא ללה בתו^פ אי# א?ר לא ל לי־ ועיני ?א ולנה ל $לא מאד* ^ לו־־לזךאה: ואלא כי חבלת ללה נדול ןךלב וה ו?ל״עיף ל?מלס ך ? נולד פר אלד למן וקלניו גללות ן^ל־לית לי ממניו ולללננו אליו ב^ל־עת: ואלא עד-א?ר שנו ?ל־מ?$חותילס א ח לל ל

ט ליי לכדים ל^ניס ולדאבון 1ילס ללה [לקזלה ולפלח] הלה ו?ל לחלה גדולה ולד• קרנלס ןללות שחרות על־רא?ה ואדון לצאןם ועל־מל־למריס: ואני ל#נתי {תו$ס ואיקץ ואלא ל י ל ט עימה ? ל

ר לאיסי כשנתי ואיקץ ואמלך את-אדוץ ? : ןה למלאה א ל כ מ לא לללו ל ולמעותי ל די : אלד מכילי בכי ; ח ב » ל¥לק ואלללי ? מ

עד־אקזר לא לבלתי נ*א עוד וכלאותי נץלו על־א?ר לאילי כי: כלללה להוא פ מכללם ללאילי ל א י ל ^ £ ־ ל ? א ו?ום ו ^ כ **ל י מ

ן ועליי מכיתי ואלאמל על־ךאיתי את- י י ם לרא זכרתי את־לללו למלאה ההוא:

צא ןעלה מתושלח בני קלא אלי את־מל־אליר ואממל־לי את­

. א (צא-קח) ו ב ד ל י ת ע ת ל ו ר ו ק ל ה ו ע י נ ב ך ל ו נ ד ח פ ק ה: ס ל חnpjaw הפרקים בחלק ה׳ נםתרםו, ודאי מסבות מכניות — שנתחלפו בכיי הראשון דפיו, וכדומה - וברור חל הפירוד בפרשת עשרת השבועות שבהם נחלקה ההיסטוריה העולמית, היינו שפרק «״נ (העוסק

1 חנוך א צא ב-יז

פ ? א ל ר קרא אלי ולתל נ^מכה עלי למען » כ ד ?ל־?כי אכף כי לר לקךה אלכם עד־לעולם: ואחר הלך מתושלח 1ז?1רא ? נ את־בל א: ו:דכר אל־>יל־ב3י ו ת ל כ ל ג אליו את־מל־אליו מאסף את־־בני כ ל¥לק נ*אמר שמעו בני חנוך את־ךברי אביכם ןהאזינו־ לימב?ר ולכויבו: לאמרי כי העידותי ככם ואןילה לכם אחו^י אלבו יב ל ב ו ד ואל־תקלבו אל־י?ר בלב ולב ואל־תלחברו אל־אנ#י לי ונלה אתכם בדרכים טובות ן^ךק יחיד רק ?*רק תלם «ה על" ^ ה מלוה אתכם: כי :דעתי לקום לרב ?ארץ ומש$ט ןדול י י לארץ ומל-לרשעה תיוס ו*ר?ה ן?ל־כנ:נה ילרס: ולילה עודה *ל־לארץ ומל-מעשי רשע ולכס ומשע לרבו כי־^נלם: ע ש רעה י כנ א ורשע ונ$?ה ול^ס ?כל־חכעשים וכל# ו ן י לק : י לרב ^ כ ז ל

ות ןדולה כךח^מלם על־כל־אלה ולאדיז וקומאה לגמרו לבא ידענט ?לי״ארץ: בלמים ללם 9 # ח לקדוש יצא בזעם ועברה לעשות מה והתרמית מתחת ח?מלם: ו?ל" ע ו ר ל ו ו קד ל׳למם משרדי ן ט י* ןחכחידום ממל״לארץ עלמי לגולם וליכלילם לנתנו לשלכת אם קיעולס: ןלם ;שלבו אל־מקזכט האש ואבדו מ!עם ובמשלט ^: ואללי לעקר ס ל א וצדיקים :קיצו משנלס ולכמה לקום ונתנה ל י ־ י

שלשי לרשע ולחומאיס כללב לשמרו ןלמללכיס ?כל־מקוס לכרתו: אז יליד• ב ומל־הרשי למס ומל־עשי מעשי לרוף כחלב יאכדו י

ו לעשות משכט לךל ת ל¥ליו ולרב תן ב שבוע אלר לשמיני ש ע ?לק בבני ללמם ולחו־מאים לממרו בידי לצדיקים: ובאלריתו ל?וני מתים ב^ךקלם יבלת לכנה ל£לך לגדול לתפאךת עד• יד לעולם: ואלרי־כן בשבוע חלשיעי לגלה משכט ל?רק למל"י ממל־לאלץ ולעולם לכלב להשחת פ ל ל לעולם וכל־מעשי ללשעיס -ע לעשילי כחלק : ואלרי־כן ב?בו #ר י «ו וכל-אךם יכיט אל־ללך לך לרביעי בו לליה משכט־עולם לןדול אשר בו לקח נקם מיללף ורקיע לרש יךאה וכל״ טז למלאכים: ולרקיע לראשון לעבר ו יז ¥?א ל?מלם :אידו שבעללם: ואלרי־כן לליו שבעות רכים בלי

בשבעת השבועות הראשונים) היה המשכו *״א י״ב—ייז (על שלשת השבועות האחרונים), ונראית, דעתו של Ch ששיעורם של הפרקים כך היה: צ״ב (מתאים לפי סגנונו להיות פתיחה של ספר). גיא א׳—י•

, *״ד. י״ז וי״ח-י״ט, גיג אי—י׳, «״א ייא-

׳ תיאורה של חרב זו בחנוך לד׳ ישמעאל כ״ג פרק ל״ב.־־ ע . ו ל - ן ת נ ת ב ר ח נ ו

ג ט צ - ח חנוך א צא י

ממכר עד־־העולם ן^לם לליי מטוב וב?רק ןחקוא לא לןכר-עוד יח עד־עולם: ועלה אןיךה לכם ?ני ןאראכם דלכי־?רק ןרךכי למס יט ןהךאיתים לכם עוד לכעס למען הךעו את־א#ר לבא: ועלה שמעי אלי מני ולבו בדרכי *דק ואל־תלכו בדלכי ל$ס כי ^ל־

ע לעולם יאמדו: # לללכיס בדרכי ך צב ממר מתוב ביד לנוף !ולמיצב לנוך את־תולת החממה ל*את למהללה במי כל־ארם ןחשיממת את־?ל־ל$דן! למל־מני ליקזכיס ב ?ל־ל׳אדן ולמל־ללרות ל^איס אעזר .יעשו יעזר ןשלום: אל־ןא

: !הצדיק ל זמן למים ל?לן נ הך2ז רילכם על־לעתים בי לקדוש ולדו

לקום משנתו ולעבר בלרכי־צרק וכל־דרבו ומדןלבו לחלה בטוב י ובחסד עולמים: וחנן את־לצליק ונתן לו י#ר עולמים ונתן לון באוד עולם: ואבד ללקזא כחעזך הל י׳ שלטון וללה בטוב וב?רק ו

עד־עולס ולא עוד ללאה למךליום ההוא לנצח: צנ כ ואלרי־כן הואיל לגיל להגיד מתיל לממדים: ו*אמר לנוף על־בני־ל?לק ועל-בלירי העולם ועלץטע ליי#ר אדכר אליכם מני אני לביר ואודיעכם את־לדמרים לאלה כא#ר ננלה אלי במלאה לשמלם וא#ר לדעתי מדברי מלאכי לפ|רש וא#ר למלתי ג מעל לחות לשמלס: וללל לנוך להגיד מתול למכר ויאמר אני

?לק: ואללי ע לראשון בליות עוד מש$ט ן י גוללתי לשביעי כ^בו לקום בשבוע לשני לשע ןדול והלמית ת?מח ואז לללה לקץ לראשון ואז לנצל לאלם ובכלותו תגלל לרשעה ולק יעקזה יי ללפזאים: ואלדי־כן בשבוע לשלישי בסופו אלם למלר לנטע י משפט־?לק ואלדי־כן לצא נטע ח?רק לנצח: ואלדי־כן כ^זבוע לרביעי בסופו מראות לקדושים והצדיקים יךאו ולק לדורי לרות: ז ואחלי־כן בשבוע חלמישי בפופו בית־לתמאלת ולמלכות ל^ה ח עד-עולפ: ואלרי־כן ב^בוע חששי מל־חחליפ בו יןיןדו ולב בלפ ללשיע מבלי לכמה ובו אלם לעלה ובפופו כית־חמלכות לשרף ט מאש וכל־־זרע השרש חנבלר לפך: ואלרי״כן בשבוע לשביעי

לקום דור להפבות ולכים לליו מעשיו וכל־מעשיו לליו מעשי

. בכושי: ולב כלם ירשיע מחכמה. ברוד שהמים שהיתר! במקור ה מ כ י ח ל ב מ- . ה ל י ל ש היא מים ה

ה ג צ - חנוך א צג ים ל י ע ם מנ&ע ?רק ל י ד » מהפכות: ואסופי ל?לרי לצדיקים מ: כי פי כ?ל-?ני־ א#ר תןמן ללס #ב?תלס לכפת ?ל־מריאתילרד וכי יוכל * ולא : י לארם א?זר יוכל ל?נ*ע את״קיל הקדז ?מל-מעשי ^ןןלס: ע ר יוכל ל # י יפי היא א לי ללשב מל*ביל לעין כ^מלס יפי הוא א#ר יוכל ללמין את־ כ י י י * א * י י ה ו ה י

ל ויוכל לדכר [עלילס! א1 ל$לית בריאת ל׳^מים ולראות ?כ* או די. ־ ל ולראות את־7ל-קציתילם יללכילם או לעשות ממולם: וכי מ

ת ואלמד! 1א?ר ללאי, א ב ל לאנ#יס א#ר ייכל לדעת מל ללם ל ? ד יוכל להשיג אלך ל^זפלם ה # * אךם א י : ל לי את״מדת בל

ועל-$ה גימדו ימה־ממפר לביככיס ואיפה יגיחי כל־למאדות:י אלבי ?רק ולכו בי כי דרכי זמיר? ועלה אפר לכס «: ולאביה ראולס לאלז ?לס ודרכי לרשע למלי פלאס וא^דופ ןלא ילכי ל ת ול״ם לרלקו פ ם ולמו ? ל לרועים ?דור לולי דלכי ל: ועלה אמר אני לכס הצדיקים אל־תלכו בדרכי לעזע ובדרכי" ס ל ? : יכקשלס ובהן-לם לכם ?ריו ?עת ואל־תקן-בו אלילם מד^אכדודים* ס וללילפ 'וללילם ^^ז והלים נמלריס וללמדם מדרכי #לו י^מרלס את״דמרי ממלשבות לכמכס ואל־למחו מעל לבבכם ולדעתיג ללממה לכל־למצא לה מק1ם מי ההגאים לפתו אנ#ים לעשות ח: אוי ללם לבונים רשע ף$מו תלמית ס ל א ללפד ל ן>;ל־ע?ה ל: אוי לבונים מתילם ס ל לסירנמ מי מלאם ילרסי ואין #לוס לס ןלב וממף כללב לפלו וליכשי ?המא בי מ^ל־־לסודותילס יללסי יס מע*רמם ל ל פ כ י י : איי לכס עבירים כ ט יאכדי כ * מ כלאם כ ימע?זרכס תמרדו בי לא־ןכרלס את־לעליין בימי ע*רכס: עשילסך ףוס הדין # ל#ע ונלכןז תליו נכונים ליוס *מך־רס ףוס ח ?מלה ול: כן אני אומר לכס ומודיע לכס כי בוראכם ימילכם די הן ילמפללכס לא־להי רלמים ובוראכם ל&מח לאבלנכס: וצדיקימם

לליי בלמים ללם תוכלה להמאיס ולרגעים: : מי לתן עיני ענן־פלס ואמכה עליכם וזממתי עליכם כענן מלם: מי נתן לכס לעשות לרכה ולעיע ללא למען לנוה לי מיגיז למבי מ#מט לביא עלימס לחימאים: אל־תילאו ממני לחוקואים אלםי ונלנס בילכס ועשילס כלם מ*$ט מלמ?כס: נ הצדיקים כי ישוב אי

ז מ צ - חנוך א צה ד

ט למפיליס לרמים #אין ללס חלרי• רפואה *רחק מכם כ איי ל ממגי לקזאיכס: אוי לכם חנומלייס רעה לקזכנכס מי ככ?שיכס: ו ד : אוי לכם ערי #קר ולשוקדים על למס כי כלאם *אכ תןמלו אוי לכס חחוקזאיס על־רדממס צדיקים מי למכרו אלס ותךךםו

: ע ומכר עליכם ?לו # י ר ע ? ם ממגיכס ולכם לחי קוו צדיקים כי כלאם יאבדו החזאיכם: וביום מצוקת חח^אים לרומו בגיכם י ן עלילם מלכ ח#לטו ו?לי מטריים ולנכללפ מדיות ק?כט ועלילס ומאלם כמחלותס ןכקזעיריס לאר$ה ובנקרות סלעי עולם כמכניס אל־מגי לך^עי לללילי כגללכם ומכו: ןאלס חפבליס אל־תיראו כי רפואה לחיי מחיר לאיר לכפ וקול מנולה תשמעו מךח^מלס: אוי י א ו לכס ח^איס כי ע*רכם לדמה אלכם לצדיקים אך לבכפ יוכים: אוי לכס ס כ ל ע ^ לכס מי ח^אים אלפ וןה לעיד ננדכס לזכרו! ר לאכלים חלב ח^זה ועז־שרש חמעלן לשתו ןאת־ענויס *רמסו במלכם: אוי לכס ח&תיס מלפ 1פ$ל $קור] כי פלאם לבא גמולכםע וללמית # יכלילס ויבשלם כי עןבלס מקור חלים: אוי לכס ^שי ל ונדופיס זכרון לללה ננדמס לרעה: אוי למס עריצים למדכאים: כלמיס ללם למיס רכים וטוכים א צדיקים מכלם כי יום מפללכס ^

לבאו לצדיקים ביום משכמכס: האמיגו צדיקים כי לחטאים לליו ללל^ה ואבדו ביום נמקזפט]: לדוע ללי לכס כי לעליון לןבר לל^מילמם ומלאכי #מלס ע # ל ל לשמחו למפללכם: מה־־תעעזו חטאים ןאנה לנוסון מיום למעזמט מעזמעכם קול לכלת הצדיקים: אלם תליו כמולם א^ר ננרס תעיד *את לכדים ללילס לחטאים: וכלמים לחם לבא לכלת לצדיקים אל־אי?י ולמם לבאי למי משפמכם: ומל־דברי רעזעלכםל חקדוש ימגימם ילפו והוא לולה ?ל־מעקזה די ל?1לאי למגי לן: אוי לכס ח^איס אעזר כלס וכל^זה כי לעה ?ןןדלמס ע # ר גומי ?ק ואומרים ?עזר ר ? ־ א ל מדמם: אוי למס לאוגרים מלף וןלב ב עשרגו ולחי לגי רכוש !נאצר כל $עזר למ?נו: ועלה נעימה מללו מלאים ממו פלס ורכים נ תי צרו א#ר לזמגו כי אצרגי ממף ו

. כך בכושי. ן י ע מ ת (=־״-iU בערבית). ־־ ו ע ז ־ ש ר ש ה . בכושי 1דנ ם י ר י ע ש כ ו

- . ת , בכושי: בכל ע [ ר ו ק ־ [מ כ ל מ Ch יש להגיה: ןנלן בקןןךקים לשתו. ־

ח טז צ - חנוך א צז י

ם לא נו: אכן כפלם למסו #קריכם כי ע#ף; חירשי־אך$ה ??תי* ל י ל יקום ימהךה יעלה מכם כי אפכלס את־כל־אלה ?ר*ע ו

: ה כ לקללה ר

ם והכסילים כי רבות *ראי מי ועתה ל?ני ל??ע לכס החו^ ם לשימו עליכם עלליס יותר כךלןשי י ר מ על־לאלץ* לעז אלם הג ל & לל ובשלטון ו?ככף ו ולקקוה יותר מךלבתולות במלכות י?צ׳ י מ ה • י ר ו : ועל־כז איז ככם ת ובאלןמן יב^הי י?אכל כמלס י^פכי ועל־כן יאבדו עם־ע^רם יהד עס־כל־תכאךלם וכבורם ו?הר^יייל ל^לכ^ה נ$שותילס אל-תנור אש: ?שפעתי ה י?2ני *י ל ב יה לא־־תללי• ע ב מ ד ו כ ע לכם לטאים כי $לר א#ר לא-להיה לת בז ללטא לא־נשלה על־לארין רק־לאלס *נ$^ ת ??ר ה ? שי ד ?רא אתי וכקללה רכה לללה מל־עועזהו: ועקרות לא־נל?הלא#ם י א $ הגי אס־כגלל מעשי :דיה למות ?לי {?ים: ?שבעתי לכס לל בי כל־מעשיכם לרעים ?לולים כשכלם ומכ?שי• י ד 1 ^ ק י י ו ? 5

: ואלילדמו ??כשכם ןאל־תא^רי לל?כס לא ??ה ולא ;סתר דכי בלבבכם כי לא־לדקנלם ולא ראילס כי ?ל־הקןא ?כלב יום יוםי צ ל ל כ#מלם לכני לעליון: וידעלם מעלה בי כל-לל?כס א?זר תם ? ל ל ו א ?כלב יום יום עד-יום דינכם: אוי לכם לאוילים כי בו ואלם חוקזאים ללכמיס ןטוב לא־לל:ה לכם: ועלה תלעי *אכדן ולכן אל־לקוו לליות אלם ההגאים ו כי נכונים אלם ליום אבי כי אם־תללפו ומלם בי לא־לדעלס כל-בכר כי ?כונים אלם ליום־ לדין הגדול ליום מצוקה וללכה גדולה לנכשותיכם: אוי ל?ם ערלי־לב עושי־לע ואכלי־לם מאין לכם לאלל דכרים טוביםת ילשי^ע &כל־־לד?רים לטובים א#ר £ם אדני לעליון על־ לגתו ו לארץ לרב לא ללי שלום לכס: אוי לכם אלכי מעשי רשע מאלן לקוו לטוב לכם דעו בי בידי לצדיקים תןתנו ולס יערפוכס ולמיתוכם ולא לרלמו עליכם* אוי לכם לשמליס כמצוקת לצדיקיםא לכרי׳ לכס: אוי לכס לשמים לאל דברי לצדיקים כי ?ל־?ן?י ל בי לא־ללי לכס כל־תקוה כללים: אוי לכם בלבי #קר ולבלי ר#ע כי לכלבי שקריהם למען לשמעו אלילם אנשים ופעלי ר^ע

לשכ?ס: לא ללי ללס שלוס אל פלאם מות למותון:

ק ד - חנוך א צט א

ט ואיי לכם עשי־ל#ע ומלכארים בדברי ?זקר ומכבדים [אותם] צ

י תאכדו ןדו!י א#ד ליא לליי לכס: אוי להם סהככיס דברי- ב כ א יקזר !עברים תורת עולם ועושים 3כ#ם את א^ר לא-ליו לחטאים: בימים להם הכונו צדיקים ל£את את־ ן נ ?רגלים ללמסי על־לאד

לפלויתיכם ולעזיכן לען־ה לכני המלאכים למען :שימו עון לחטאים י לזכיין לכני העליון: וכימים ההם ללעולרו לעפים ומ^חו־ת ללאמיסם וטלפו את־ י ד ו ד ג י׳ :קומו ביום לכליון: וכלמיפ הלום ל?או לי על־:לם ואת־עוללילם יוןקי ?דלס ללדילס !עזבום ןילדילס יאבי: ןנם־נעזכעתי י לעזבו ולא :שובו אליהם ןעל־אהוכיהם לא :רחמון למיס בלי ה^גות: וחמשתחויס פ ז לכם חטאים כי עון נכון ליום ש

ם לרוחות י נ ת ש מ ה לאכנים ועושים כפילי זהב ןככף ןעץ !המר ו1 ל"א ??*אי כל־לשועה ם ולכל־אלילים בלא לעי רעות ולבדי ח מלם* ודךשיעו בא!לת ל^ם ועינילם תלעורנה בפחד לכם ובמלאות

« ללומולילם: באלה ללשיעו וכלדו כי כל־מעעזילס עשו כ^זקר !לשתליי לאכן לכן כללף עלן יאבדו: וכימים לחם א^זיי ?ל־ל?ןלי ל?לי לכמה ומבינים כלם !שמרים דלכי עליון ןהולכים בדרך * צלקו !אינם מךשיעים עם־לרשעים כי לם לו#עו: אוי לכם קגכיציע בין #כניכם כי בשאול תו$תו: אוי לכם עשי מדות תלמית כ ל

נ לפקד ויעצי 1ךןיי1 על־לאדן כי {!ה :סופו: אוי ל^ם ביני ?תילסל לקזא אפר אני בעמל אחרים וכל־לכי כנ:נס לבנים ואכניס #: אוי ללם עןכי למדה ונללת עולם י לכם לא-ללי שלום לכס מאבותיהם ונפשותיהם לבקי באלילים כי לא־ללי ללס מנולה:ל: די 1י אוי ללם עשי־לשע ועץדי־לכס וירני־שכנילם עד־יום לדין חן « כי הוא יוריד את־כבידכם ולביא כאב אל-לבכם וחעיר את־לרון אפו וחשמילכם בלכם כחלב וכל־חקדו־שים ולצדיקים ין>ירו את-

חטאתיכם: י\ ובלמים ההם ללךנו אבות ובנילם בקוקוס אלד ואחים יכלו להד עד־א^ר לש^פו נחלים מלמם: כי איש לא־למנע את־לד^ מלמית את-^ניו ואת-בני כניו ול׳לטא לא־לכנע את־לדו מאחיו ל?ככד מעלות השמש ועד־בואולמיתו איש את־אחיו: וחסופ עד־: כלמיפ ללם צ!אר :לצה בלמי ללטאיפ !העגלה עד־גבהה תט^ע

א ז ק ־ י ר א ק י י נ ח

נךדי למלאכים אל־$ל,מות לפלר ואמפו נחךו ל$קוס אלד אי*־ מורידי ללקוא ולעליון יקום ?יום סדין לעשות דין ןדול כלואים:ע י ו י ם למקיד שוברים מתיל״פלאכי ל לקדשי ועל־כל־לצדיקים ו לשמרם ממכת־עלן עד־שימי קץ לכל-לשע ןלקןא ןאכדנס-לי^נום י מ $ ל ל ־ ת ן יךאו א ך א א למלדו: רבני ל לצדיקים שנה כבילה לם לא-יוכל ך ^ מכמלונס ןלכינו את־דברי לסכר לןה ןלכירו כי ןס ?יום מצוקה ןדולה לם: אוי לכם ל^אי ללצילס ?מלפכת ד^אתי: איי כם יעע)ה לכס $עני־לצדיקים ןשלפילם $א# כי נמול מעליא פ ןאיש ל ^ י ל א ^ כ ד י ל למם עק#י־לב למוקדים לעשות ך#ע פ לעזד לכם* אוי לכס ל^אים מרמרי פיכם וממעשי :דיכם א?רם י נ א ל מ ל ך : ולעו כי מ ו פ ר ^ עקזלה לשעלמם בללמת אש נו#מת ת ילרש את־מעעזימס כ^$לס מךל^מש ומן־לירל וכךלכו^כים מל"

א ח^אתיכם ?עד עשולכם על־לי^דן מ#$ט כצדיקים: ןלעידת ןגלי$ם ול׳ם ל ך מל־^ן ןאד ועל ומקור כי ^לם ל$נעו כגללמס פר כי לא ל$נע ^ ל - ל י א יב את־עונו־תיכס למקדו: ןעלה לכיאו ^• ם ? ל א מרדת עליכם ואל־ל>כל למען ירד על־קמלו ןלב וככף מ יג ןכא^ד יך־דו עליכפ לכםוד ול^לג כקרלס וכל־־פופות >כלג ??ל"

א תוכלו לעמד ממנילן: מכותילן כימים ללם לו אל~ח?זמלס ומל־מעשה לעליון וילאלם קא מני ל#מלם ללבבנ נ ממניו ואל״לרעו למניו: אם למגר את־־ללונות ל^מלם ןעצר ארג״: ןאם־י^לה ג לממד ואת־לטל מרדת כנללכס על״לאדן מה־תעשו את״ץעמו עליכם כנלל מעשיכם לא-תוכלו לקרא אליו כי דמרלםד *דקי לא :לי #לוס למס: הלא תראו פללי נ ד למרי נאןה ןבוז נ לאניות בנוע אניותיהם ממני לנליס ולן ממערות כלוחות ולםו מן־ירד מל־הונס ןטוכס אלם אל־לים א ד ה נדולה: ולכן ל י מ?ר: ללא י כי טובות לא לןכא ללס למס כי ל:ס לבלעם ואבדו בתוכוללא הוא ק ך,ם ! י ^ ם ?לי וכל־מי^יו למל־לנועתו מעשה ל : לו ןשם חול ןבול־לו: ומנעך־תו לירא ו:כש ומל־ י נ ז עעזה לק למע

ב: ובעת יר*י . כוונתו לעמי הארץ העשירים. ־־ בכושי שיעור הכתו ץ ר א י ה נ ב ו־ אנשי החכמה והבינו בני הארץ את כל דברי הספד הזה והכירו כי עשרם... ־

. באירוניה הוא מכנה כך לאותם בני הארץ (השוה ק׳ ו׳) הרשעים ם י מ ש י ה נ ב והחטאים שבהם הוא נלחם. - מ ל ח י. הגהת יוסף הלוי, במקום מי{5י שבכושי. -

חנוך א קא ח־־קג ו

י על־־לאךן לא- ? דנתו תמות ומל-א>מי בו ןאלס לל^איס א היראו ממןיו: ללא הוא עקזה את־ל^מלס ואת־לארץ ומל־א^ד מלס מי נתן רעת ומינה ל>;ל־מלנועע על־לארץ ומלם: ללא ליראי

מלחי לאניות את־חלס והחטאים לא ייראו את-לעליון:ח עלימס אש ניראה אנה לנוםון ל בלמים להם מא^ר #: י ולמלדו ל י ל א מ ל י ננדמם ה ר ? ד ־ ת ואיפה תושעו ןכא^ר ל^זלח א: ללה ל ורערה ו ל ? ומל למארות למללו בפלד וייל ומל־לארץ *י ו י ממגי למב ת מ ל ומל־המלאכיס יפלאו את־מקללס יבקשי לל י?ני לארץ לרעדו וללילו ואלם לל^אים תקללי לעילם די לן ולא ללי #לוס למס: ואלן נמשות לצדיקים אל־תיךאנה ןקוו אלםל ידלה מלגין ואם פ ?*רק: ואל־תע?בו אס נמשמם ל?אי ל א^י מ מללימם ?שרמס לא־ראה פטו^ה מראוי לטובמס ולמילס ללסועלימס משפט ללטאים וליום קללה ותוכלה: ואללי מולמס יאמי לחטאים ממותנו אנו מתו לצדיקים ומי׳־^מי יקמלו לם בעד מעשילם: הלא כמונו מתו נס־לם מלגון ומחשל ומה־ל*יין ללם עלינו מעלה נ^תוינו: ומה-ןקבלו ומה-ילאו לעולם לנה מתו גם-ו אור: *מר אני ל?ם ל^אים רב- א המה ומעלה עי־נצח לא ךט א{#יס עירמיס ול?בי י ב ה ל ת ןללמס וללפ*א ו תו לג למס לאבל ו * עשי ולראות למיס טוכיס: ללאילם את־לצדיקיס ?ןה־אלרילס מל־למס לא נמ*א מלם עד-מולס: רא^ת ולליו ?לא ליו ונמשותילס

ה: מלגון קזאול תרדני בו לן ל ןלמפאר ו דו ועלה נשבעתי למס לצדיקים בכבוד לן ובעז מלכותי וודלו נשבעתי למס: לדעתי ח וקראתי לחות ליממלס וראיתי הממרים הקיושים י$*אתי מתוב ?לם ןלקוק עלילס: מי מל־טוב ושמחה ותמארת נכונו ללם ורשומים לנמשות המתיםי תןתן למס חלף עמלמס ורב ללקמם מללק כ ו ?*רק ובי רב ט החלים: ונמשותימס אלם המתים ב?רק תלליןה ולשמלנה ולנלנהל למל­ י י ן י וזמיו־נס לא־לסוף מלמני ה נ ד כ א ונמשיתילס לא תת העולם ןעלה אל־למלדו מללכלס: אוי למס למתים חטאים חו יס רי י לקואיכם ןלרומיס לכם יאמת עלימס מאי מ ב במולכס בם ראי ?ל־למילס: ןעלה מתי מא^ר ובע^זי ולא ראו ללטאים ל

ד ח ק - ר א קג ז ו נ ח

: ה ל י ! ל ט ולמותו ב$בוד ימ?מט לא־גןנק)ד. ?לם ב ל י מ ?לדי ולצח ? וידעלס כי נמשותילס #אול תוללנה ןאמלליס לליו כמצוקלםי י לגדולה: וכל#מה ובזקים י?ללכה בועלת א#ר #ם מש^ט דם דול להיה לכל־לרות לעולם אוי ל? כם ולמשלט לן תי שו לבא?ה ני ז ? בי לא־ללי שלום ל?ס: אל־*אמרו על־חצדיקים *וחטובים אה ? Q ?י&י ?ציקלני לרמה עמלנו ומל־צער ךאינו ןףןה י "** ו נ א ? ??אינני ואמללנו ומעסזים הלינו ןרולנו ק?ךה! חמדתנו ולא ?ט י י י??ל־לכר ?נינו ן^חךנד ןלא קףיכף לךאות ל ? א ו ? נ י ל # מיום ליום: קוינו לליות הראש ןןלי לזןב רבת עמלנו ולא ליי לנו קזכר בעמלנו ו?חי מאכל לחטאים ןלחומכים ן־לם לככידו את״י נ י ם ?שלו ?נו השנאים אולנו ולבונו ולמני שנא ׳ : ל י נ י ל ? ^ א רחמו עליני: בקשנו ללמת מאלס ללמלם ?ממנו את־עלכנו והס למס ?עקנו אל-למו^זלים י י* ולא ??אנו מנוס ללמלט מלם: י?ר ולנא ז י במצוקתנו ןשוענו ננד לבולעיס אולנו ןלם לא-ךאו צעקלני וו לתומכים ולבולעיס אולנו ולא#ר לגגעיטיני ך שמעו קולנו: ולם ע ולס למתירו את־־לממם ולא למירי מעלינו את-^ל־דד.3וילעים אולני ולןךנו ולמילני ולמתירו את־ל?לס ולא ןמדו בי ללימו את־לרילם

ןגדניג

י ^ נשבעתי לכם בי למלאכים לזבירומם לטו^ה מקזמלס ל: קוו בי ל ו ד ן ל ו^מותימס מתוכיס ל?ני לכבוד ל דו לכבוד לןה ימעני ועלה תןלירו כמארות שמלס ם ??ל י כ י צ לכנים ללילס עט ^ ש תזלידי ותלאו ו#עיי ?ימלס למלחו לכם: ובזעקכס זעקת מ יוכיע לכם כי ?ל־־מצוקלכם לבוא על־למושלים ועל־כל־אקזרו לחומהיכס: קיי ואל תעזבו את־תקולכס כי שנמלח גדילה ך ע תחלה לכס ?[שמחת] מלאכי ?זמלס: מיה־עליכם לעשות עליכםא לללכא ביום ל׳ליז לגדיל ולא *?*אי כחטאים ומשכם עולם ל ירחק מכס לכל־לרות לעולם: ועלה אל־־תילאו צדיקים כלאולכם את־חחטאים עושים חלל ומ?ליחיס ?דלכיהם אל־תלחברו אלילם כי אם־תללקר מלמכם כי אלם ללברו אל־צבאות חשקןלם: ןאם־ תאמרו אלם לחטאים כל־לטאינו לא לללשי ולא לכתבי בכל־זאת למאיכס נכלכיס יום יום: ןעתה ללאיתי לכם כי אור וחקזך יום

ט ו ח ג ק - חנוך א קד ט

ולללה יךאן את־מל-לטאיכם: אל־תר#יעו בלבמם ואל־ת#קרו ןאל תטי דברי י#ר ואל־תמחישו דברי חקדוש הןדול ןאל־לרוממו את־אליליכס בי כל־שקרכס וכל־רשעלכם לא ל?לקה לליו לכם כי אם־לה^אה ונדולה: ועלה לדעתי את־חםוד חןה כי לרומאים לשני הרכה ויטו דברי-י^ר וידברו דברי רשע וישקהו ןלעשי מעשים גדולים ולכלבי כמרים על־דבךילס: אכן כאקזר לכלבוי מד?רי לא לח?ר ה $ת~?ל־רמרי בלשנותיהס ולא לעזנו ו נ ו מאמ כי אם־למלבום כאמוןה את־מל־־אעזר העידותי כראשוןה עלילם: אז :דעתי סוד אסר מי ככרים לןתכד לצדיקים ולל^מיס להיות: ןלהס לנלני הממרים והם לאמינו לשמחה וליעזר ילהממה רמה מלם ולעזמחו עליהם ואז ?ל־לצדיקיס אעזר למדו כלם את־

כל־דלכי הי#ר למאו על־קזמרם:י לקרא וללעיד *?גי לארץ על־ ^ ימיס להם אמר א כזם ?גל־מל־לאךן: י ? ש למ$לס דךאולה ללס כי אלם מנהלילם י ואני ובני ?תלכד אלם לעולם בןךכי-יקזר בחלילס ?זלוס יהי

לכס שמחו ?ני לי#ר אמן: ואחר :מיס נ^א מתושלח בני א£ה לבנו למל ותהר לו: ובשרו ליה למן כ?זלנ ואלס ?מרח שושן ושער ראשו ן ותלד כ יקןציליי ??מר צחר ועיניו :פות ובלקחו את־עיניו חאיר את־כל-: ן:קם כידי המלללת ש ומל־הבלת ל:ה מאיר מאד כ # חבלת כר אל־אדון ה?רק: ולמך אכיו :רא מכניו ולצס ב ד ולמתח את־כיו מו: ו*א$ר אליו כן מוזר נולד לי מש$ה ולבא אל־מתו^לח אביה ואינו נ ש פ והוא דומה ל?3י אלחיס כ^מלם וברלתו מ ר א ואינני ?י ה^ימש י??יי מאיריס: ונראה לי #הוא ה ק דומה אליני חגילי ? אינו ממני כי אם־מן־המלאכים ואירא כךלהלה אות בלמיו על־ לארץ: ועלה אכקש ממך אבי ואלחנן למניף מי הלל אל־לנול אבינו ןללעל ממנו את־לאמת כי עס־למלאכים ש?תי* ולהי כשמעי וללא אלי אל־קצית לאלץ ואבוא אליו נ מתושלח את־דבלי ?

. בכושי: כי. והרבה ויוין עבריות יש שהן נמסרות ע״י המתרגמים י נ ב י ו נ א ו ההמשך שהיה נראה להם. ונראה שבעל הספר לענין אבטוביוגדפי נתכווו: באותם

ם אף הוא ובנו יצטרפו אל הצדיקים והישרים. -

ר א קו ס-קדו 1 י נ ח

ה דיל* ל א ? : ולעז ויאמר כ ״ ןאמי אליי לנני ?*י למה ?א* אליי לל?1י י מאתי אליך וממני מלאה ק?זה ?!ימהי: ועוזי. אמי ?*עני אי? יומי. לו וברלתו איןןה כ?רלת איש ומךיאהי # י 5! א ל י י נ נ ? ד י ע למז מ#לג ואלס ?*י״ >״י?ח ימעי לאשי למז מ?מי צלוי ןי מל־חמלת: ו:קם מירי י א י* מקרני ח>ממש וכא#י מקח את־עיןיו ל יכ למנלרת ול?י*ח את־^יי ממרר את־אייז חשמלם; ולמר אמיי ?הים » אלי ולא .יאמין מי היא ממנו רק־הוא כדמות מלאמי ??ל מה ?אתי אליף־ למען תודיעני את־לאמת: ואען אני לנוך ואםי ג ועל י

ה סר^י• על״לאדז ואני ?מי לאילי nut כמראי• אליי $יני עימ ואיייער *י מימי נרי אכי עמיו !מלאכים! ממלאכי ה^מלם את* יי לכי איני ז מל?אי ו!ע?יו *ק ולל?קו כנשים 1:לקןאו אלן ולשאיא ביול ?י ] מליז וילייי מלן ?ניס: רילייי על־ל*חן ובורים ל ז י נ

ל לדיני״ על־לאדז ול־אדן ת^לי ממל־^מאי־: י * ד w * H ־??£י ם * ה אלת 5 א על־?ל־לאדן וללה מביל וכליון ןדול # ^ ל י י נ«) ןהנליי־ז דילמון־ את1 ת כניו י ^ ם ל#אי על־ל*דן י ? י ל ל י נ , ל י *' מ ] י5 ז ט נ

א י?ניי למלטו: ועיזי• י יי׳ ובאשי לנוע מל־ארם $#י על־לאדז היידע לל?ר מנר מי לנילי ייא ?ני כאמת וקראל lap צל מי ד

ן אעור לבא על־לאךן ו יא ל^יאי לכס והיא י?ניו ל?לטי מדלכלי ה

ז ?:מיי: ואליי״ ד מ ־ ל , ע ד * י מ # ס * ? ל ל ־ ל ? ־ ל ע י« על־מל־ללקזא וי ממלרי ת ע ד : י ס על־ל^דז מא#י נעעזי• ?ראש^ה כ ? ל ב ל י ז ל כ

5 ם ל ^ ת ס א לאייז לראני והודיעני ואקרא אולם בלחו י לקדושים מי הי לקי* # עי א י :למאי י י י לי י י *י ם 5 ל י ל ב * י ת א ? י א ז ו ק

י ?רק ולרשעי• תמלי• ולל?א -יעלי מדלארץ וכל־טוב :בא י י*ל *ל־ל?[י ?נר כי הכן א?זר נילי י הו ל: ועלי• ?ני לל ו כ עלי נ י־יא מני ?אמת ואינני יללי כ?ג*ע מתושלח את־־דברי

לניר אכיי כי לראהי ?ל־למעשים מסוד ו:?זב ןלךאהו את־שם הכן צח כי־היא לנלס את־ל*דז אליי כל־חכליון:

ב לניר למתועזלח בנו ולאעזר לבאו אלליי ל ח סמי שני א#י כ ק: אלס א#ר עשילם טוב לחכו ם י מ ב ולשמרו את־ללק באלרית מ

נ ללמיס ללס עי־א^זר יסיםי עושי רשע ולסיף לל לרבעים: ןאלס

- . ב י י ח ז כפי שההמשך מ ״ ט - ו י ט קו 1יז1 פסוק י״ז ניתן כאן לפני פ

חנוך א קח ד טו

חכו עד־־א^ר לללף לחקזא כי ?זמותילס ל$חו ממכר החיים ומממדי הקדומים ןןךעם לכחד לעולם ונמשותילם תופלןה ןחילילוס : ואלא # ן ך במקום מדבר ש$$ה ומאש ת^רמןה כי אין #ס א ?עיךענז מלתי גלאה מי מלב W לא־לבלתי לחמים אליו ואל* ללכת אש בחילה נו#כת ומעין לרי־זחר סובכיס י?עימפים ח$ה ןסןה: ואעזאל אלד למלאכים לקדושים א#ר ללה ע?רי ואמר אליו ?ןה־הלמר לןוךל סןה א#ר איננו ךקיע כי אס־ללמת אש: ויאמר אלי ק ד ןקול בכי ו?עקה ויללה ומאב מ בועלת כלבה נמשות ל-חקןאיס ולמגלכיס למקום לןה א#ר תךאה אליו לאלמנס את- אי י י מכי מכ נ ועושי רשע ולהימכים >יל־א#ר דכר אי למאות: כי מלס כתומים ולקוקים ממעל פ^מלס למעז ל?1ראו מלס למלאכים ולדעו את א#ר לקלה ללקואיס ולנמשות לעןויסה ן ל ל וא#ר ענו את־מעזךם וש^לם מאת אלליס ואעזר נתנו לד אנ#ים לגזעים: א#ר יאלבו את־אלליס ןלא אלבו ןהב או בי מכף או ?ל־ך^ר טוב א#ר $עולם ואך לענולס נלנו את־מעזךס:ו למאכלי לאח כי אם־ל^זבו את־נמ?זס א#ר מעולם לא־ללאו לרוח עכר ולשגרו nut ואלני לך^ה לנפולס ןנכשותילם נמ?או: ו^ל־־כלכותילס לןכונות לשמתי קזלרות למען ל^לכו את־שמו כמכרים והוא לעד ללם את־ש^לם כי־נמ?או אלכים ל^מלס מנמשותילס ואם־גם־נךמסו בךץלי ךעיס ול?ז?עו מפילס מלמות: ועלה אקלא לנכשות לטופים א#ר ובוז ולליו לללמה כלכוני- א לדור לאור ואלנ1ך את מל־א^ר נולדו כל^זך א#ר בבעזךם ל קבלו את־לכבוד כלאוי לאמונלס: ןלכאלי את־־אלכי שס קל#י: ולןלירו לעתים אל־אור *רל ןהושבתים איש איש על־כמא כבודוט לאללים ולןא$נים היא ללן־אמן במו#ב פ ? אין ממכר כי ?לק מ דרכי ליעזר: ולאו את־א^ור נולדו כחעזןי ?שלמים אל־חעזןד ולצדיקים לןלירו: ולל^אים ל?לחו ןךאו בןללם וגס לם נלכו אל-

א#ר נמלבו ללם עזם למיס ועתים:

ך ב ו נ ר ח פ םא ו ב מ

וך הסלאבי. ת גילוי םסר חנ א. לתולדוי י י ב ר י , ם ה י ר א ג ל ו ם - ב י ב א ל ם ת ה ו צ ר א ה ל י ט נ ז י ב ו מ ד ב ם ע י נ ו צ י ח ס ה י ד ס ם ה ע ש ו ד י

ת ר כ י ה ד י ם ל י ב א ל ס ו ה א ב ן ש מ ז ו ב נ י י . ה ת י ב א ל ס ת ה ו ר פ ס ל ה ה ש ת ו ו ה ת ת ה ל ח ת ב - ה י ס ו ר ו

ם י ל ב ק ו מ י ך ה ל י א ם ו ת ו ר צ נ ת ן ה מ ז מ , ש ם י ס ו ר ך ה כ ו ב נ י י ט צ ד ה ו ח י . ב ת י ט נ ז י ב ת ה ו ר פ ס ה

ם ה י ל ם א י א י ב ו פ י ס ה , ד פ ס ם ה ת ו : א י ב א ל ם ם ו ג ר ת ם ב י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ת ה ה א י ט נ ז י ב מ

ם ש ן ו ו ו ץ י ר א ת ל ו ב ו ר ם ק י מ ע פ ם ל י כ ל ו ו ה י ״ ה ם מ צ ם ע י ס ו ד ״ ה ם ף ה א . ו ם י נ ו ו י ם ה י ר מ כ ה

י ל ש מ . ל ר פ ס י מ ס ו ר ן ה ק י נ ו ר כ . ה ם מ ו ג ר ת ף ב א ם ו י ר פ ת ס ק ת ע ה ת ב ו ב ם ד י נ ם ש י ק ס ע ת ו מ י ה

׳ * ם י י ב א ל ם ס י ר פ ס ו ל ת נ ו ו כ ם ( י ר פ ף ס ס א ה מ י ה ׳ (1019-1054) ש ב א ל ם ו ר א ך י ל מ ל ה ע

. ת י ב א ל ם ת ל י נ ו ו י ו מ ם ל מ ג ר ת ה ל ו צ ה מ י ם ה ו ג ר ם ת ה ה ל י א ה ל ם ש י ר פ ס ה ו

'(fo6$$T}Ta-0TPe4eHHMfl) ם י ח ד נ ם ה י ר פ ס ל ה ה ש מ י ש ר ה ה י ס ו ר ן ל ו ו י ה מ ע י ג ה פ ש ״ ע א ו

ם י ח ד נ ם ה י ר פ ס ם ה ת ו ך א ו ת ב , ו ת י ר צ נ ה ה י ם נ כ ל ה ם ש י נ ו ם ש י נ י י ד ק ס ך פ מ ל ס ה ע ר ב ח ת נ ש

ם י ר פ ס ה ל מ י ש ה ר ת ו ה א ע י ר פ א ה ם ל ו ק ל מ כ ״ מ ם י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ן ה ה מ מ ף כ ו א נ מ נ

. ם י ב א ל ם ל ה ם ש מ ל ו ע ם ב י ח ו ו ו ר י ה י ם ש י נ ו צ י ח ה

ה ב ר ב ה כ י א ע ד ל פ ס ל ה ו ש ר ו ס י ל א ב . א ך ו נ ר ח פ ף ס ה א י ם ה י ח ד נ ם ה י ר פ ס ן ה י ב

. ה ב ו ר ה מ ד מ י ב ס ו ר ם ה ע ך ה ו ת ם ב י ר ז ו ו ח י ו ה נ מ י ם ה י ע ט ק ם ו י ר ו צ י ק ת ו ו ק ת ע ה , ו ו ת צ פ ד ה ע ב

. ו י א ר ו ל ק ב ע י ב ה ח י ד ה פ ס ה

•A. H. numm-i.ת 1862 ע״י נ ש י ב ב א ל ס ך ה ו נ ל ח ע ש ט ס ק ו פ ד ע ב י פ ו ה ה נ ו ש א ר ם ה ע פ ב

ם ם ר ת 1880, ם נ ש , ב כ ״ ח . א ך ו נ ד ח פ ס ם מ י ש ד ם ח י ע ט ם .A. H. nonoin ק ס ר ת 1869 פ נ ש ב

י ״ ך ב ו ת ך (.Kmira o TSHBSUTB EHOXOBMXT) מ ו נ ל ח ן ש י ז ר ר פ ס ל ה ם ש ל ח ש ס ו ב 0 נ ו ם ו פ

ג ו ת ב ר ל ד ב נ ו פ ו A. H). ם . Xjiyaoin, ל ם ש י ר פ ס ת ה צ ו ב ק מ ה ( ב א ט ל ו פ ת 1679 ב נ ש ב ב ת כ נ ש

ת (1881). ו מ ו ה ה מ ד י ק ס ש ו ש ק מ י פ ס א ה ל ה ו ד ז פ ל ס ה ע ר י ק ד ח פ ס

ר פ ס ח ה ס ו starine, x) נ v i ף ס א מ ב י ( ב ר י ם ׳ ה ץ י ב י ק א ב 1 ן נ א י ו ט ם ם י פ ד ת 1884 ה נ ש ב

ו ת א צ ו ל ה ל ע ל ע כ ד י י ש ל ב , מ ד א ר ג ו ל י ב ת ב י מ מ ע ה ה י ר פ ס ב י No. 151 ש ״ ך כ ו ת ך מ ו נ ח

א א ל ו ל ה ב . א ם ל י ש ב א ל ח ס ס ו נ ר מ ו צ י א ק ו ׳ ה ץ י ב ו ק א ב ו א נ י צ ו ה ח ש ס ו נ . ה ב ו פ ו ל פ ש

א ו ה ך ו ו נ ׳ ח ם י מ ״ ד כ ו ש ע ד י א ד ג ו ל י ב ב ה ש י ר פ ה ס ת ו א ב ו ש נ מ י ם ה ל ע ף נ א ״ ו ך כ ש ב י ג ר ה

. ת מ א ם ב ל ש ן ו ק ו ת מ

(w. R. Morfiii ו ל י ב ש ן ב י כ ה ם ש ו ג ר י ת ל פ ע ) י ל ג נ א R ה . H. Charles א י צ ו ת 1896 ה נ ש ב

ת א ו ו ש ל ה ב . א ( 2 ת ו ר ע ה א ו ו ב ם מ ת זה״ ע מ ו ע ה ל / ז ץ י ב ו ק א ב ו נ ב ו ו פ ו ל פ ת ש ו א ח ס ו נ ׳ ה ב

׳ ה פ ו ת ג י ב א ל ס ת ה ו ר פ ס ך ה ו ת ך ב ו נ ר ח פ ס ת ה ו ד ל ו ת א ל ל ך א ר ה ע ן ל י ו א ל ל ת ה ו א ח ס ו נ , ה ב

mecTB* HCTOPIH H ApeBHocTeS POCCIHCKMX* np• Moc06. ( במאסף-HTMta n H u n e p a T o p c K O M i 1

.EiiealorpafcmcecKie *aTeplaj iu IV ת י ל ל כ ו ה ת ד ו ב ך ע ו ת ) ב ׳ ר ג פ ס ) KOBCKOMT, y H « B « p c ״ e r t

Charlesם מתוך י ם ד ח ר ו ז ך ת ר ב ת . א 1 8 9 6 . (2The Book of the Secrets of Enoch, Oxford II(1913 )425-469, The Apocrypha and Pseudepigrapha, Oxford ו פ ס י מ ר ב ש ס ת ה ו א ו ז ת מ ו ח

ב ת כ מ ת ב ו ע י ד ת י 1 ו ק ח ל ל ב ש ו ל ו ק ו ס ם ע י ע א ת 1896. ו נ ר « ח ה א י ס ו ר ו ב ע י פ ו ה ת * ו ר י ק ח ה ת ו ו א מ ח ל ה ע ע ד י י ל ל ב מ

. חת ן ח * ב ם ח ש א ה פ ל ו ק ל מ כ ) מ a 1 8 A H 0 r o ״ C J I * B H H C K * H ra EHOXS n p « B 1 5 ו 4 ר פ ס ׳ 1 מ פ ב ע ״ ח ב ב ו ל ו ק ו ך מספר ם כ )

א ו ח ׳ - ש ץ י ב ו ק א ב ו ח נ א ז ו ה ר מ ז ו ק מ ח ח ס ו נ ה ttmv ב מ ן מ ה ב ו ו ל ו ק ו ו ס ה ע י ד ו ה ח ע פ ן מ ת - ה ו א ח ס ו ת נ ג י ק ם ו ל י ח מ

Das slavisohe Henochbach (Abhandlungen d. א י ז ו י ה נ מ ר ג ס Bonwetsch ה . ג ו ר ם ס ב ץ ע י ל ג א ב י ב ס

Berlin, ) . 1 8 9 6 Gottinger Gesellsoh. d. Wiss., philol.-hist. Klasse, Neue Folge I, 3 ד ו מ ע ו ״ א ה ו ה

— . ה נ י ו ו א ב * מ נ י « י כ

מבוא קג

. י ב א ל ס ם ה ו ג ר ת ו ה נ מ ז ה ב ש ע ו נ נ מ מ . ש י נ ו ו י ח ה ס ו נ ׳ ה ו ל . כ י ד ו ס י ח ה ס ו נ ת ה ר י ק ח א ל ל ו

. י ס ו ר M ה . H . COKOJIOBT, ל ו ש י ת ו ר י ק ה ח ב ר ת ה ו ל י ע ו ו מ ת ז י ל כ ת ל

ה י ר פ ם ה ה ת ו א א ב צ ת 1886 מ נ ש : ב ׳ ץ י ב ו ק א ב ו י נ נ י ע ם מ ל ע ה נ י ה ה ש ה מ ל ג ב נ ו ל ו ק ו ם ל

ו ת ו א ן מ מ ז ם ב ו ד א ק ו ה . ו ך ו נ ד ח ס ל ם א ש ל ח מ ס ו ל נ ל ו כ י No. 321 ה ״ כ ת ה ד א א ר ג ו ל י ב ב ש

ת ו א ם ר י י ג פ ו ל י ם ח ת 1899 ע נ ש ) ב ר 3 ו א ב ל ו ל ו ק ו א ם י צ ו ה ה ז א ה ל מ ח ה ס ו נ ת ה . א ב ו פ ו ל פ ש

. ו ד צ ה ב ש י ע מ ו ם ר ו ג ר ף ת א ב (y), ו ו ר א ב ו י א ״ כ ב (n) ו ו פ ו ח פ ס ו י נ פ ל

א ו ה ם ( ל ש ח ה ס ו נ ל ה ד ש ח י א ״ ד כ ו ך ע ר כ ח ב א ו ל ו ק ו ם ו ל ן ל מ ד ז ו נ ל א ץ מ ו ח

. ( 4 ח ס ו נ ר ה ו ר י ב ה ל ב ו ר ו מ ת ו ב י ש ח . ש ( ו מ נ מ ס מ

י ב א ל ס ר ה פ ס ה ע ש ו ב ק ב ל ו ל ו ק ו ם ו ל ה ל ל י ע ב א ל ס ך ה ו נ ר ח פ ל ס ב ע ח ר ו ה ר ק ח מ ב

. ( ם ל ש י ה ב א ל ס ח ה ס ו נ ן ה ה מ ש ע נ ש ר ( צ ו ק ח מ ס ו נ ב ם ו ל ח ש ס ו נ : ב ת ו א ח ס ו ׳ נ ב ם ב ע ר ב ז ו ה ח י ה

ת ר י ק ח ר ב ק י ע ק ב ס . ע ו ה ו מ ד ק ם ש י ב א ל ם ם ה י ר ק ו ח ם ה ת ו א . כ ב ו ל ו ק ו ף ם א ד ש י ע ה ש ל י ו

ח ר ה ט ד ז צ . מ ת י ם ו ר ה ־ ת י ב א ל ם ת ה ו ר פ ס ת ה ו ד ל ו ת ך ב ו נ ׳ ח ם ת ה ו א ח ס ו ל נ ם ש מ ו ק מ ם ו כ ר ע

ל ר ע ו ב י ד ב ה י ח ר . ה ם נ ו נ ג ס ם ו נ כ ת ת נ י ח ב ד מ י י ה ב ת ל כ ת כ ת א ו כ י ר א ר ב א ת ה ל ב ר ה

ר א ש ס ל ח י י ב ב א ל ס ך ה ו נ ל ח ו ש ב י ל ט ע ת ו י ם ו ר ה ־ ת י ב א ל ם ת ה ו ר פ ס ל ה ד ע פ ס ל ה ו ש ת ע פ ש ה

. ם י נ י נ ע ו ה ל א א ב צ ו י כ . ו ת י ב ר ע מ ה ת ו י ח ר ז מ . ה ת י ט נ א ז י ב ת ה ו ר פ ס י ה ד י ר ש

י ״ ך ע ר ע ו נ ד פ ס . ו ו י י ח ו ב ר ק ח ת מ ם א ס ר פ ל ם ו י ל ש ה ה ל כ א ז . ל ב ו פ ו פ . כ א ו ף ה א

: ו ת ד ו ב ע ן ל ת י י נ ל ל ר כ ע ף ש א . ו ו י י ח ם ב ס ר פ ה ש ד ו ב ע ק ה ל ח ך ל ש מ ן ה י ע ) כ B M . CnepaHCKia M. H. CoKonoB-b, CjiaBHHCKaa Ktwra EH0xa IlpaBeAHaro, TCKCTM, JiaraHCKiB nepeBOjn.

0BHJ11> OT> na^aHiio M. CnepaHCKifi־H H 3 c j 1 T f e A 0 B a m e . nocMepi-HuK Tpym aB-ropa n p n r 0 .

167X). עמודימMocKBa, CHHoaajibHaa THnorpa(J>ia, 1910 (1VX182

ו העיקרית של חנוך הסלאבי. נ ב. על לשוא י ת ה י ש א ר ה ה י א ר . ה ת י ר ב ה ע ל ח ת ב מ ת כ ר נ פ ס ה ה ש א ר ה נ א צ ר ה ה ן ו ו ש ל ד ה צ מ

ך ו ת ם מ ו ג ר א ת ל ו א נ י א י ש ל פ ף ע . א ה ב י ת ה ב ב י ט ת ע מ ת כ י ר ב ם ע ג ד ת ה ן ל ת י ד נ פ ס ה ש

ו ג ב ו ה נ ח ל ר כ ו י מ ר ב ע ם ה ג ר ת מ ה ה י י ה ר ת ה י נ ו ו ו י ר ק י ע ב מ ו ת ר כ פ ס ה ה י ו ה ל י א . ו ם ו ג ר ת

א צ ו ה מ י ת ה ו ד ד ו ת ב ו ב י ת ף ב א א ל , א ם י ב ו ת כ ל ה ס ש נ כ ת ת ר י ס מ ק ב א ר ה ל ז א ר פ א ד פ

ת ג ה ו א נ י ה . ש ב י י ח ת מ י ר ו ק מ ת ה י נ ו ו י ן ה ו ש ל ל ה ה ש ב י ך ט כ , ש ן ת ר ו צ ן כ מ ו ג ר י ת ם ב י י ש ו ק

ן י ג ב ף ו ו ר י צ י ה כ ר ף ד א , ו ג ש ו ת מ ע ב ם ה ש ת ל ח ה א ל מ ן ל י ל ה מ מ ת כ ב כ ר ה ש ב מ ת ש ה ל

. ת י ר ב ע ט ב פ ש מ ן ה י נ ב ם ו י ל מ ל ה ן ש פ ו ר י ו צ מ ך כ ל כ ם כ י ט ו ש ם פ נ י ת א י נ ו ו י ם ב י ט פ ש מ ה

ן ס י נ ) ו ׳ ד ז ״ כ ר ( י י א ת ו ב ט ן ו ו י : ס ם י י ר ב ע ם ה י ש ד ח ת ה ו מ ת ש י ר ב ע ל ה ם ע י ד י ע ן מ ו כ מ כ

ך י נ פ ם ל ח ו ל נ י ש ע ך ו ו נ ך ח י נ י ע ב ב ו ם ט ן א ו ג . כ ם י ד ח ו י ם מ י י ר ב ת ע ו נ ו ש ל . ו ( ׳ ד ט ״ כ )

י נ פ ד ל ו מ . ע ( ׳ ו י ״ ט ם ( י ר ו ה ט ת ה ו פ ו ע ן ה . מ . . ה ר ו ה ט ה ה מ ה ב ן ה א מ י ב ם מ ד א , ה ( ׳ ד ב י י )

, ה מ ו ד כ ) ו ׳ א ב ״ כ ׳ ( ת ה ב ז י (feA j»meM׳H np) מ נ פ ל . ו , . ׳ feA W׳np) ה C M )

ל ת ש י פ א ר ה ג נ י ח ך ב ו ת א מ ל ת א ו ש ר פ ת ן מ נ י א ת ש ו י ע ה ט מ ר כ פ ס ש ב , י ה ז ץ מ ו ח

ן ו ג , כ י נ ו ו י ם ה ג ר ת מ י ה נ פ ה ל י ה י ש ר ב ע ד ה ו ק פ ה

ם ה1ךםים ו ק מ ם ב י פ י ם ה ג ר ת מ א ה ר ׳ ק ׳ ג י

ל א י ר ו ל ״ א א י ר ו ׳ ״ ״ א א ח ״ י

ח ו ר ן ה כ ש ) ״ מ י ל ו א ) ח ו ר ב ה כ ש ב י ״ מ ״ ג כ ״ י

. ה נ ו ר ה * א ז ח ה ״ * א י ג מ ״ כ ׳ ו ׳ א כT I — ־ T 1 \ד־

- . ( 1 - 1 1 מ 2 , ע ׳ ר ד ם ס ת 1899 ( נ * ל ב ״ נ HTCHIH • T ה . A• ף ס א ׳ ־ ) ב 3

- . 4 8 — 5 ׳ 3 פ . ע ( ו ת ו ר מ ת א א » י » ו ( ר פ ל ס ׳ « ק ב ל ח 4) ב

~ . ( ו מ » י ע נ פ ר ב פ ס ף ב א ו ׳ ( ר ד פ ת 1910. ס נ » . ל ״ נ HTenia a T ה . A• 1 0 א מ ) ב 5

חנוך ב

ואף על פי שהספר הוא כלו עברי. מכל מקום מצינו לו למתרגם היווני שהרשה לעצמו לעשות לו כאן ושם מטעמים שינעמו לחכו של הלועזי. כן. למשל. הרחיב את האגדה העברית שהקב״ה צבר את עפרו של אדם מארבע רוחות העולם (י״א סיג) והכנים לתוכה את הדרוש שהיה מפורסם בעולם ההיליניםטי שהשם אדם - ASajx נוטריקון שלו. מערבי ח ר ז מ ^ , 51501?, agnxog, \1£<*wPQi - ) d v a t o ביוונית ארבע רוחות העולם: ״). ממש על הדרך שהיו קדמונינו נוהגין אף בלשונות אחרים לדרשם על צפון. דרום)5

פי היוונית (ע״ש בפירוש).

. ואין כמו כן הוא גוהג למסור שמות עבריים בשמות יוונים שהיו ידועים לקוראיו לעמוד עכשיו על טיבם בעברית, כגון ארכם (י״א טיז), םוניכם וכלכידרה (ו׳ ר). כיו*א) וחזון ברוך הםורי , בכך הן הםירינות שהכניסו המתרגמים היוונים של ם׳ חנוך א׳ (י״ט ב

ב במקור העברי. (י׳ ח׳), ואנו כבר קשה לנו להכריע מה היה כתו׳ א׳) את מנין שנותיו א ) ן ת ו , הוא מעדיף על המקור העברי והוא נ ואף את תרגום הע של חנוך עד הולדת מתושלח מאה וששים וחמש שנים, ולא ששים וחמש ככתוב במקורי ה העברי (ברא׳ ה׳ כ״א). ודרכו זה הוא כדרך שהיו נוהגין שאר המתרגמים. שהיה כל א

יודע את הנוסח של הביבליה שלו. וכמו שעשה אף יוםםום (השוה קדמ׳ א׳ ג׳ ג׳).

ג. על טיבו של הספר ותכנו. הסופד רצה ליתן דברי אגדה על השתלשלות הכהונה הגדולה מימי קדם. שהיא נמשכתי ר עד זמנו של אברהם, ומכאן ואילך אין צורך עי ל והולכת למן דורו של נח ועד מלכי־צדק, כ לבדיקה וסיפור, שהדי הכל ידוע מן התורה. לתכליתו זו הוא מאריך הדיבור. בקשר עם תולדותיהם של הכהנים הגדולים והנפלאים שהיו מימי קדם. אף על חשיבותם של הקרבנות•

ו מתחלק הספר בדרך כלל לשני ראשים: לפי תכנ: על עלייתי של חנוך למרום והליכתו בז׳ הרקיעים וחזרתו אחד כך ם י - א) א

) ודבריו אל בניו ועלייתו שנית למדום (י״ג-י״ט). ״ב י - א׳ אל הארץ ( בחלק זה השתמש הסופד בחומר של מוטיבים שהיה דווח ומשותף לכל הספרות החגוכית, כגון שהיה חנוך מהלך בשבעת הרקיעים וצופה שם מה שנסתר מעיניהם של

שוכני ארץ. אלא שכל סופד וסופד היה מרצה אוח ם הענינים לפי חפצו והלך נפשו.: הרצאה על השתלשלות הכהונה הגדולה מחנוך אל מתושלח וניר ד כ ־ ב) כ

ומלכי־צדק ונח.

ד. המקום שבו נכתב הספר במקורו ותרגומו היווני. נראה שהספד נכתב בארץ ישראל ובירושלים דוקא, במקום ובזמן שהיד, בית

ות והחשבתם. ר זה נשמע מתוך פרשת מעשה הקרבנ ב המקדש קיים: ד: כך נראה מן ההערה הארכיאולוגית כתב ותרגומו היווני של הספר במצרים נ

לשמות החדשים העבריים, שהוא מוסיף בצדם את שמותיהם המצריים (כ״ד ז׳ וט׳). והואיל וידוע שהנוצרים לא היו מקבלים עוד שום ספר יהודי לאחד סופה של המאה הא׳ או תחלתה של המאה הב׳ למנינם. על כדחך תרגומו היווני של הספד קודם לאותו זמן נעשה•

ה. על התרגום העברי. תרגום זה ניתן לפי הנוסח הבילוגראדי שהויל םוקולוב עם חילופי נוסחאות

י מ (שנדפס בחלק ב׳ מספרו. עמודים 48-53). לפי כי החלוקה לפרקים ופסוקים היא של םוקולוב.

5) ה«וח. למשל. חזיתות חסיבילות ג׳ כ״ד—כין.—

ס^ר חנ1ןד ב

ד לןזנוך לאיש ל?ס ן־^ן ןדול ^ןזר לקלהו י: ־כ| י מ$רי ח 1&לכהי למען יךאה &ש?נות $רו&יס ומלכות ל;ל?$ה סלסךהא ל $ מ^ד מ ׳ ד י ן ־רי^הןה $#ר לאל #ד אי ב ן ןהןךלה ןמ&ןד ןד^ואיר ו?1ךכה־לעינלם ?זל ?^ךםי יי וכמא :י ה?לן*י־ ? ? מ ןל יםודות (V ימ^לות ןהחןןעות *?אות לא־?ק*ר ןלמון רב # ?מח?ךת אי-מבצ^ךת ומךאות חזונים ן#ירת *באות לןקנרובים

לא־^כעת ןאור ?לי־־מךד, ך$ה בעי{יו: * $מר לנוך ?עת ל,ך\א כ$#ר $לאו לי ך0ם^ ןש#יםה ה הולדהי את ?5י $תו#לח ןאלרי־כן לליתי ?ןאסלם # # # מאות ו^ם^ז ך##ים ^זןהז lto־# ל י ?ל #נות היי # א ל ^ 3 ו

י ז ?יום מועד לראשה כיום לראשון ןמי ?שנרך לכד ל-ר^יר י$ןז»י גיעל ע$ב ^ כ > ליייזי ?כיסי מטים על-מ#?בי ןאי^ן: ןב סןה ^ ל ד ד ה ןלא :כ!ל*י ללכין ^ ^ ןדול על־לכי ןא?ך ?עיני כא ם ןדולים ?אד ל י י ^ י או מה־יהיה־לי: ויךאו אלי #

יי ךאיתי ?מולם 0:םי על־ל׳$ךן: ו?גילס ליו מןהיךים עי3ילם בוגרות ?ל$ידיס א# &$ילס יו*את בגךילם נוצות שונותם כןהילס ?ןזלב &ןד\רות וירילס מ#לג ןבות: ל י ל ל&ךאה ח: 1^י לקיצוני משןרוי ו־־ז ויעקןיי על רא# £$ו!י 1!>ך!או־לי בש$יה ן ל ^ א י ואמהר ן ד ם להם ???ךם על : י ז ^ ל - ת ןאךא ?לקיץ אה $$נוד: ויאמרו אלי ל${#יס ן י ^ ח ל?נילם ןא?לד ימךאה *י אל «*יךא $לסי־עולס ?זללנו אליך ןהיום א$ה עולה | י נ P I O 0

ן ו נ ת ח א ל ע ל ה ם ע י ר ת ס נ ם ה י ר פ ס ן ה : מ y ח ס ו נ . ב ך ו נ ח ש ל ־ ק ד י י ר ז ר פ ס

ה ב ת כ ד נ פ ס ן ה כ ל ת ו ע ה ז ח י ת פ ה ש א ר • נ ד ר ן י ך ב ו נ י ח ז ר ר פ ח n: ס ס ו נ ב . ו ק י ד צ ה

: ף ס ו ח H נ ס ו נ . ב ( ר פ ו ם = ) KHH>KH1IK& : y ח ס ו נ ב . - ו א מ ן. xyAowHHKa. ו ם י א ר ו ק ד ה ח י א ד י ב

־ . HecKaweMaaro cjioweHiJi. ־ ת ר א ב מ ־ י ת א ר ב ח מ . cTHxia. - ב . - י ם ו ד ו ת ד פ ו ס ו

ץ ר א ו ל ת ר ז ח ה ם ו ו ד מ ך ל ו נ ל ח ו ש ת א ל ע : ה ׳ ק א ל ח

. ( ט י י - ׳ א ת ( י נ ו ש ת א ל ע ה ו

ם ו י ה ב י ה - ד ע ו ם מ ו ־ י ש ד ש ח א : ר ו ת נ ו ו . כ ן ו ש א ר ש ה ד ח ד ל ע ו ם מ ו י ב

ם ה י ת ו מ ש ם ב י ב ו ק נ , ה ל א ו ע ד ל ו א ו מ ם ש י כ א ל מ י ה נ ם ש . ה ם י ש נ . - ש נ י א ע ו ב ש ץ ב ש א ד ה

ג ג חנוך כ א ם-

י י י י ל?זמל$ה: ןעו^דז «ו אל־?ןיף ןאל-?ל־?גי כיו^ף את ן נ 8 א?

מי *י ן ?מילף ואי* אל־למק^ף עד־א^וד י ל*ד י *ל־ ״ ד ז ל ב יי אלילם: וא&הר לש&ע בקולם {אצא המיתי לחו^ה ןאק»1ר את״: ואקךא אל-?תו#לח ןאל־ןעים ואל־ יא הךלת כא#ר א?רו אלי: ם ל ם ל ם מטלאי י ז נ עיךד ??י ואגיד להם את־א?זר ד?רו אלי לא: י ^ ו ה אןי הלך• או את־א^ר לקךד, א י לא ארע א ב ?זמש «ר ^ ־ ת א י יי ן ^ כ ןעוןה ??י אל־$סורו מאחרי לאלהיס הוזהלכו לה ל#לו??ם למל נמעיט יי את־?&י ל ^ ו ו ה : אל־ה^ע נ י#&די לדי?ם ןאל ?ח?רו מ??חות לי ולא יסמר יי את המביאים לו ד מ?חה מהוךא?רח£י?ם: ?,רבו את־לי *ס־$?צרות עךרי^ם גפ־ ?בצרות ?קך?ם ןללתה $לי?ס ל,?ך?ה לעולם: אל־זןסורו &אלדי ל: ואל־תשהלוו לאללי זה^ל לאלהיס א#ר לא־ע&ו את-ל#&לםם , ל ן ואת ?זאר לבריות ?י ל,ס יאבדו וא^ר ל?זה5וו ל ד $ ל ־ ת א ו

ק את-לבותי?ס ?לך$תו: ןע$ה ??י אי# אל־לכק#$י עד מ ו ן ל#י«י לל אלי?ס:

ז-ם גיק)או;י ם ן-י) י ז נ ג ולל׳י ?בלותי לדבר אל־?$י 1לקךאו?י לאם י ^ ל ־ ל י אל־לרקיע לראשון: 1!$מידו?י ע ^ל^ נ על־ב?©ילם ונף] ךאיןגי את־ וילכו ואךא עוד למעלה את לרול ולמעלה [מ>ן ן!ךאו3י ים רב מאד ןדול &ם־ ו י נ לאויד: !!עמידמי ?דקיע לרא

לקמן ייא פ״ח. - השוה ספד הישר: ואלה תולדות חנוך מתושלח ןאלישוע ואלימלר׳ י׳ ז׳ רעם א י בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמה. - ד ע י ם. peniMa. השוה ב

׳ ך׳ י״ח עי ־י א ר ב 1 , , ע ן ב כ א ן ״ ן י כ בע׳ Pey^ia. ־- ע י ר ד. raHAaAa (=עידד, ןן ק יז­ TaiSdd (ובפש׳ עידד). ויש להעיד שעידד (ע׳ בראשית שם) הוא בנו של חנוך ב

י ו י או . השוה חגיגה י״ב ב׳ (ושאר המקורות ע׳ בפירושו של תי ן ו ש א ר ה ר ק י ע ה? ד 45) : שבעה [רקיעים] ואלו הן (הוא מונה אותם מלמטה למעלה). וילון י לבי

) אלא נכנ ׳ י ג ן ת ^ א ן ן צ ן ב כ ן ם ( ן 1 , ש כ מ ש ו מ נ י שחקים זבול מעין מכון ערבות, ןילןן א/ סימן שחרית ויוצא ערבית (השוד, סדר רבה דבדאשית בבתי מדרשות של ווירטהיימד אה• : וילון דומה לפרגוד של משי שמכסין אותי ובשעה שהוא יוצא מעבירין או ב י לע ראש ו י ק י ר נ ה פ ם כ מ ה ן ל ן v ע ה ^ מ ן א ן ג ת ר ן ז ן ש ך ה ן מ ה ע 1 , ע י ה ש ע ש ך וילון ב כ

ת ו ׳ ז מפני גלגל חמה. וכשתכנם חמה מעבירין אותו כדי שתעלה לבנה כוכבים וכל מ? ^שמש בעולם) ומחדש בכל יום מעשה בראשית. שנאמר [ישע׳ מ׳ כ״ב] הנוטה כין הוא דמקרע דמגלגל ומיחזי לו י ו ח ב׳ , י שמים וימתחם כאהל לשבת. והשוה ברכות נד ו׳ ו׳ ברקיע השני שהוא למעלה . והוא שנקרא שמים״ ע׳ בי נהודא דרקיעא׳ מן השמים. - ה ד ו ח... ה א ו י ד. B!,3A0yx ...anep (=dr}p) (ע׳ לקמן י״א מ״ט). ־־ י ם. לפי צוואת לוי ב׳ נמצא אותו ים בין (dvdjisaov) רקיע ראשון לשני. ־־ ד א ב מ ר

ה ג - חנוך ב ג ד

: 1!עבירו ל^ני את-ךא#י מרקורי הכואבים ף^ריחם וליאוני ן ד $ י לם י ב ו ע ?אוגלם מלאך המבלים על־הכו?בים ום;_ין השמלם והס מ י׳ ?כ?5ילס ןהולכים מ?ביב ל?ל־ה^&יס: ן#ם ךאיתי אוגרות השלג והקרח והמלאכים המלץיקים את־או?רוםילם הנוךאיס ןאו^רויתft<#? גיךאוני את־או?רות הטל : י ממנים א#ר $שם י?או ו?או זלת ו&ךאה *בער ??ל־&ךחי מיד9י• ןייהד $ך, ןאת־ה&לאכים

האומרים על־או?רוםילס וב?גךם אולם ובמתחם:י אל־לךקיע ה#ני ו.יךאו5י ןאךא נ י לאישים ההם ואלו נ ו א ג י וה גדולה 'מחשכת לאךץ: ןאביט £ם אל־לאםוריס ב??לים ? # כ ל

-מךה: והמלאכים ההם ג התלולם ושמורים מחכים למ#$ט ?ליח והם בוכים ??ל־קועה ?לי־לפוגות: א מךאילם ח#ך מל*כת ל י ו*מר אל־לא^שים א#ר ליו עמדי מרוע אלה $3נים בלי-לשך: י. ולשיבוש אלה הם לאנשים א#ר ?רו &אלרי לי לא שמעו למדנות: 1_ילכו בשרירות ל?ם ויםורו הם ןשךם והנתונים ?ךקיע הלמישיי והמלאכים להם השתלוו לי ףא?דו אלי א ם מ ל י ולהמו מעי לו יי: ןאען אלילם ןאהר מי אני כ ל ^ ל ^ ל אי* לאלהיפ ךלה א#ר אתפלל למלאכים $י יורע אנה אלך ?נ?*י ואת ?ךתמו

א#ר לקרני או מי לתפלל-לי: ה וגאוני מ#ס לא$#ים להם ויןגלמי אל־לךקיע השלישי כ ו.י^מידוני בתוך הןן: [ןאביט מ?זם למטה ןאךא] את־ה?קום ההואא ל?פר טובו ואךא את־?ל־לע*יס פוךחים ל$ה ו$ךלם ?של ל ודים ניחום לו ן?ל־מא?לים מביאים ודיה ניחוה הם שו?עיס: נ ומלוך עץ הםלים ?מקום בו לנום לל מדי בואו לגךעךן ולעץ ההוא

: . ואת השמש ואת הירח דאה ברקיע הרביעי (ע׳ פרק ו׳). ובחגיגה י״ב ב׳ ם י ב כ ו כ הר ר ו׳ איכן הן גלגל ו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין. אבל השוה בי ב ש - ע י ק ר׳ א׳ י״ז] ויתן <*תם אלהים ברקיע א ר ב ר [ מ א נ חמה ולבנה נתונים - ברקיע השני, ש השמים - !ברקיע שהוא למעלה מן השמים. - פסיקתא דר״כ כ״ט]. - ה ש ט י ס. כלו׳

א ראה שם יותר מאשר נאמד כאן. - י כ - ח י ג י י הכוכבים. - לפי י. - מכל מקום משמע מסיפורו (לקמן ו י ע - ג י ע ׳ ו מ - ט ״ , ה׳ ואילך. וכן ל , ז יז לפיה ע) שהתפלל בעדם. אלא שלא הועילה תפלתו לבטל ׳ ייא, והשוה חנוך א׳ י״ב-ט״ו ז

את גזר דינם. -ד ועיא ודבריו ״ . no cP-fes nopoAH. על הגן ע׳ דברי ה׳ לקמן י״א מ ן ג ך ה ו ת ב/ והשוה של חנוך ייג ל״ב. - התוספת בפ״ב היא לפי גוםח ח. - ו ב ת ו ך. ע׳ ברא׳ ב׳ ט

חנוך ב ה ד־־יב

א לו*אד טובל ןריל1 *יחיי׳י ןי?ה היא מ?ל־;?ךא מ??יב1 מףאי׳י ל* הוא W את־?ל־ל$ן ובו ??לילע¥ים א ז ל ןלב ואלס ו?עיח ייי* ע ־ מ : ו ז *קצי־ ל׳*דן ^ לי « 6 5 הבתולים ומ?ל-ל(»רות לי מעינית יוצאים לאלד #ו$ף ךמ* # ף ואי־לללוף: ו «יז לללוס סו??ים ם לס לאך?עה ךא#י ^ךדי ב ft? ^#*'1 ולל? ן ל ל ו-ללא* אי ן ?ין ל״ללוף ו ך ע ך נכסים לתוך ג ן*ק>*יס הם והולכים ום מלל$ ן ו ל*ד ימ^ם י?או ה$ךדו לאר?עיס סלק והולכים הם על־י ו^ל״עז ר ? ־ ך ^ F 0 ם * ס: ןאין # ?מבו?ס כ?אר לסודות לדו# מאות מלאכים ?אידים ל ^ : ו ך ך כ nfcfr ?די טוב ו?ל-ל.?קוס ?ם ד ? ו מאד ןהם *ומרים לןן ו?קול ?לי-לםונות ו?#יךה י?ה ע: רא?דו אלי , ט לם ללל ?ל־ללמים: ןאמד מדדטוב ס?קוס סך ־ ח

ר ןק*או ? ם $ י ק י ד ם ללם לכוך ל?קום סך. י׳יכן צ י ז לאנ ס?ןעים ?סיילס מן־ל?רעיס לנ?*ו$ס ?רו ומן ל?וקר את־עינילםי לסבו 1!ןנ&י מ?ז©ט ?דק מלל?ס ןקננו לךע?יס נ$ך?יס ?םו מ ןנו?לים הקימו ןל$*וקיס ויתומים עןדי וחמימים ללבו ל?ני לי: רוליבמי ם ^ ה ע ן ( ס ל ו ק ^ | ן ל כ ו & ה ו ^ ד ד ^ ה ^ , ^ לא;*יס ללס ל?את ?מון ן#ס לךאו;י ?קום נוךא ?אד ?ל">געך ניךא ועמ ?לי*י מאיר ןאיך^ם אוד # ועניי כ?קוס להוא חf* ןא*-ל*?ה *עךת $מיד י^סר־א* מ*ך ??ל־ס?קום סהוא * ף?ם קרח ^רב י?קרד* י?מי־?לא ק*יס ?אד ומלאכים דלקים יא א יב ?לי דלמיס ןצקןאיס לס ק#ה וי?עןים הם ?א?ןר«ות: ןאמד איי

י «ת* * ב ^ , י י י ד ם ם ש י י ספר היכלות (בס׳ מרכבה שלמה, ירושלים תדפ״י״ ט׳ ב'): ב, כסה ר ם כ מ י ־ * ם י י ח ׳ הראשון מגן עדן היתד. שכינה שורה על כדוב תחת עץ די 5 י פ י ג מ י מ א ם ב י י ׳ &י)' יעץ ח מ י ע י ט י ־ ה גן... השוה פרק גן עדן (במחזור ו ל כ

על כל גן עדן. ויש בו שמונה מאות מטעמים. ואין זה דומה לדמותו של זה ולא טע של זה בטעמו של זה ולא ריח זה דומה לריחו של זה. - ב י ן ה ח ל ו ף ו א י * ה ח .

cormptibiUtatemetincorraptibilitatem :ברומית יתורגם .MOK/joy TfllmieM H He iv r f eHieM

ו אל הקור ז ר ב י ע ל ת א ן ר ״ ך ה ג ע ב ד 4 _ א 1 ד ל ע כוונתו: בין עולם שלמטה לבין עולם של מע (^ XjJ והש י ח ר י ,1, ר ם ב י ר מ ? ״ , אלא ששם נתחלף נהר !ז09ך ב ז י י - ז י ז ס מי

פרק גן עדן (במחזור ויטדי. שם): וכל חופה וחופה מושכין ממנה ארבעה נהרות. אא ? י י ג של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש. - על טיבם של ה

י * ג כ י יג ליה ואילך. - על גיהנם ע׳ לקמן י והרשעים ע׳ נאומו של חנוך לקמן י״ ג ע״ז. - ם י בנאומו של חנוך. על הכנת המקומות בגן עדן ובגיהנם קודם הלידה י

. השוה סדר רבה דבראשית י״ז: ושאול חציה אש וחגיה ברד ורשעי ח ד ם ק ש ש ו א

ש ו ו ק ג- ך ב ה י ו נ ח

: דאמרו אלי לאנזים לנוך בואקום לוזה ך יב אוי מה-פוךא ה?קום ס הוכן לרבעים ל?ני לאלהים לעושים ךעות $לי־*דן ??ז>*ים ?!?מים נחו#י־#דים המתבוללים ?מכשילם לךעיס הגנבים נ?שותם י ר י ש אךם כסלר ו?ר?איס $נליס ךגוןלים את־רבו?זס והס י הךכו* אלריס ?ל??ם אולם 1א?זר ?מלס לל?ז?יע למיתו ?רעב 1א?זר ?כלס לל,ל?יש יוציאו עיך?יס ולס לא יךעו את־בוראסם י ו ל י מ ימ?זהלויס לאלהיס אין ?לס רוח אלהי ל?ל ןחס ?מילים ו למ^&י־לדילס לנלעכיס ל?ל־אלה הוכן ה?קום הזה נללת עולם: י ולקחוני לאנזים ללס וקליני על־לרקיע לךכיעי גדאמי ?זם * ?ל־המללכיס ולמ$?ריס ו?ל קרני אור ל?ז?* וםלרל: ואמד את־לס ואם#ב את-אוךם וארא והנה ל?ז?* אור $י #בעה מללכיה ילד ?ל־אלזי ג מא#ר ללרס: ןןאךא] את-?בו?ס וה?ר??ה א?זר ?

?רום הולמים הס ??הירות נ?לאה ?אד ואין ללס ?נולה יו?ס י ןלללה ?ל?לס ו?שו?ם: ןאר?עה כו??ים גדולים ול?ל כו?בה לקזמאלו ול?ל ע ? י א ©חליו אלף כו?ב הולכים לי?ין ל?ז?ש ו בו?ב ©חליי אלף ו?לם ???ךס ?זמונת אלפים ולס הולכים עס­: ומוליכים אותו ?יום למ?זה ע?ר רגבוא מלאכים ד ה ל•??* $מיש ?ן?לפ והס הולכים ל?ני וכלילה אלף ?לאך ול?ל-?לאך * י ם?ך??ה וא* נולנים לי מאה ?לאך: ןרוחות פורחים ?ךמות ?זניד ?עין חול ול#ני ?עין ןםש^ח?זת ?נילס ?ני אריה עופות לאל

שבתוכה כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד וכשיוצאים מן הברד דולק אותם האש.-. בנוםח ח: נגד הטבע ניאוף והוא קלקול הילדים.., כמעשה ת ו ע ץ ד ר א ל ה ם ע י ש ו ע הם בגנבה בשקר בלשון הרע בקנאה בנטירה י ע ר ם ה ה י ש ע מ ם ב י ל ל ה ת מ סדום... הח אשר לא ידאו ולא ישמעו ו ם ר ה ן ב י ם א ל ה י א ם ל י ו ח ת ש מ בניאוף ברצח,.. ו

- . ל ב אלתי ה. לפי חגיגה ייב ב׳ הוא זבול שבו ירושלים ובית המקדש י ע י ב ר ע ה י ק ר ה ומזבח בגוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. - ו ה מ ר כ ב ה. השוה פרקי. בנוסח 1ז: . . ש א ו - . ן ת ח ׳ אליעזר הגדול ו׳: החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כ י ומאירים ומחממים את השמש מאה מלאכים. - כ ח ו ל. החול גזכד עוד בחזון ברוך היווני פרק ז׳ והוא עוף אגדי שלא אכל מעץ הדעת ולפיכך נשאר בן אלימות (ע׳ ב״ר). נראה שנקרא בשם זה על שם מרוץ תקופת הזמנים (השוה בערבית JU). הרבה ייט ה,) ,73(בספרות היוונית והרומית. הירודוטום 11) הקדיש ל״עוף v t $ 0 1 , P h o e n i x £ יש על החול ( הקדוש״ פרק מיוחד. שהוא מתחיל בזה הלשון: .אני לא ראיתיו רק בציור. ובאמת, לפי דברי בני היליאוםולים, הוא בא למצרים לעתים רחוקות, פעם בחמש מאות שנה. עוף זה

ב י - חנוך ב ו ז

ם י « ז ?ק?ת מ ? ו ר לרגללם ןסןןב וחרא* ??זל לן:לן מךאילם »ס כ?מי מלאכים !־ל?ל-אלר מלים ה י ^ ןךלם לשע מאות מדות כ1 ?ן?ים והם מוליכים מר??ת ה#?ש ןנוקןאים ?ר T W ם י ש ? ןהס: וכא#ר לצוה ללס אלהיס כן לסבו ףוךדיס ןעוליס הם מ^זמלםם ל ל ם י * 1 י«*ךן באור קךגילם ערצים הם בלי־לךף!: !יראוני ^

למןךח לרקיע ההוא 1!ךאוני את־השעריס א#ר מלס י-צאה ולמי מ?מר ס?עיי* ^ ה - ל לע^ים מזונות ולפי תקופת סירס ?ה ?ערים ןדוליס ?תוהים ול?לי#עי £ » כיוס וכלללה: {ארא #ז י ששים ןאלד א??דיז ורבע לא??דין לאלד ואמד ?ראוי »י את־ןךלם לךב ו?לם נצא ה#?ש ןללך למערב ןה^הך. ןללר ??ל־הלך*יס: וכשער לראשון יצא #לפ ל8ך?עיס יום ו?^י• ר למ^זה ובלשים יום וכ^לישי למ^ה ושלשים יום ו?ך?יעי ל??ם י ם ובששי שנלם ואר^ ו ובלשים יום וכלמישי למ>?ה ובלשים י י1ס ועוד :שוב לאחוריו מן ה#ער ה#שי למי לקופת הןמ^ים י?א דרך השער הלמי#י למ^ה ושלשים יום ךךך ה#;י למ^י•: ע לערוי& 5 ר וקזלשיס יום וכן י?לו ימי ?ל־ה^ה למי מלזור « יא ועוד לעלו;י לאישים להם למערב לרקיע נ!ראו;י ש^ה ^עדיםם ל ?לס א^ר $ !דולים ?תוהים למי לקומת שעדי המזרח לןע ל#קע ה#?ש ולמי ??©ד הלמים קזל* מאות ן*שים 1ל?#ה ור^ב כן ל*קע ?*ערי המערב: ןכא#ר יצא משערי המערב וללוי"* יל אל־אלהים ןאת־ה^מ^ ו א ^ ארבע מאות מלאך את־ע^רתו ו

ם רי י בא. כך הם אומרים. כשימות אביו. גדלו ומראהו החיצוני כך הוא, אמ דק מציH מיז ז ' x ־ ס 2 ^ ו י נ י ל בדיוק: צבע נוצות החול קצתו זהב וקצתו אדגמן(purpureas, ע׳ פיו*

א י מ נ גדלו ובנין גופו ידמה ביותר לנשר. הם מיחסים לחול מעולה זו, שאין אא שמה את י ב מ ] ן ם י ל ו פ ו א י 1 ן י ה ב ש ש [ מ ש כאילו הוא הולך מארץ ערב אל מקדש ה

011t' 7^ של 1 2 8 כשהוא מונח בתוך זפת של בשם ושם הוא קוברהו״... לפי טאציטים ( יp

י ? לו לחול חבר בעולם (unus in ten-is). הפייטן היהודי יחזקאל אומד (V, 10) ש החול הוא נעים מכל (pcovr|v be ndvxoiv elxev evxQejceaxdvr\v<). וכן אומר ^ ךנ י Lactantms שקולו הוא נפלא וצלצוליו אין לתאר (de Poenice 46). ויש סבורים - י

X׳ י a j I«eApiH . ת ש ח נ ־ ש ח נ שסברה נדחית היא - שהחול מוזכר באיוב כ״ט י״ח. - כי ,1 ל נ ־ כ ש הנחשת). אף לכלכידרה, כמו לחול. היה קול שיר נעים׳ ־ ח נ = ) XOXXTJSQCC

. השוה פרקי דר״א י״ג והיה םם ם י פ נ ה כ ר ש ם ע י ת - ש . ד ״ י פ מן הכתוב לקמן ב השר הגדול שבשמים וחיות ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה כנפים. - התו

א ג״א-ינ » ה י ן ש ב ה ר ע מ ה ב ש ש ח ן ד ז מ ם ב י ר ע בסוף פסוק ז׳ היא לפי נוסח n. - ששד, ש. כלום ו ת ר ט ת ע . - ו ל ק ח ו... א ז י ט - ד י ב החיות, ודברי חנוך י״ג י י בדברי ד., על י

ב קיא כ - ג חנוך ב ו י

נ :סבו עם־?ךכ?תו ועמד ?לי־אור #כע #עות הלללה: ומהזעה י

לשמינית כלללה :?יאו ממלאכים אך?ע ?אות ?לאך את־העטרהת הנכןךאיס חול ו!הש-הפח#ת וה#יק ?ל­ ו ד ו ס יי וע?רוהו: ן^זרו יי עוף ??ן?יו ף$?חו לקראת כוהן לאור ועזרו בקולותיהם: ו?א טז נותן האור ו!סן אור לבריאתו: ויךאוני את־לשבון מללך הש?ש ט יז והנערים א#ר ?לס :כא ויצא: וסוערים האלה !דולים הס א?זר ?ךאס אלהים לשעות השנה כי על־כן ה?ז?ש בריאה !דולה הוא:ל [ה^?ש] לךאוני לאןשיס להם ו?ל־המללכיס ח ועוד לקזבון # י וס«ןמדים ושערי הנצח הגדולים שנים עקזר למןךח א#ר ?לםכא :מים שלשים : ן ט וי«א 1ה#מש] לעהיס ךנילות: בשער לראשו י

ואלד למקמות ה?ז?ש כמש?ט בשער השני:מים שלשים ולמשה כמ#?ט כשלישי :?ים שלשים כמש?ט ?ךביעי :מיס שלשים כמ*?ט כלמישי :מיס שלשים ואלד קזלא כמש?ט כששי :מיםם מי : י נ י מ י :מיס שלשים כמש?ם כ שלשים ואלד כמש?ט בשביעיא כמש?ט בתשיעי :מיס שלשים ואלד כמש?ט ל ?זלשיס ואלד ? כ ?*נים לע^ר :מים עשרים ושנלס כמש?ט: וכן בשערי ?עךב

למי הסבוב ול&י המס?ר אקזר ?שערי המןךח P -ילר והשליםא את־השנה: לשנת־ש?ש :מים שלש מאות וששים !למשה וךבע נ

ד ול*נת ה:רה שלש מאות ולמשים ואך?ןה ןהיא עושה היום לאל *נים־עשר חךש אס לחשבון עשרים ןןןשעה :מים לחפרו ??ל־ה אהד עשר יום ל:רה הלקו?ה ה!דולה ה*את לכיל שנים # * מאות שלשים ושללם: לךביעית עובךת ?שלש שנים ו?ךביעית מ ב ל כ

. הוא נותן ללילה ה ל י ל ת ה ו ע יסלקו מן החמה את אורה לשעות הלילה. — ש ב ע שות אורך הלילה לפי מהלך הזמנים. - ה ב ד י ו ת. זמן קבוע אחד מבלי להשגיח על השתנח ר י ן נראה שעדיין בשמש הוא עםוק ושבמקום ה ו ב ש ד ח ו ע craxia. - מן הלשון וש (כמו שנתקן כאן בכתוב). ובאמת החשבון מתאים לחמה ולא ללבנה מ ש שבםלאבי צ״ל ה- . ש מ ש . n מוסיף: למקומות מערב ה ן ו ש א ר ר ה ע ש ב - . א ״ כ פ וכך הוא אומד בפירוש ביא שלא כמשפט.— . נ ט פ ש מ .. כ . . נ*א כמשפט. — ב ע ש י ר י ט פ ש מ א כ ל . ש . . י ש י מ ח בה ל ו ד ג ה ה פ ו ק ת - ה . ה נ מ ש . נ״א עשרים ו ם י נ ש ם ו י ר ש ם ע י מ ר י ש ע ם ה י נ ש ב. - ברוד שלשון זה אין לו״ ם י ת ש ם ו י ש ל ת ש ו א ש מ מ ם ח י נ ל ש י כ ת ת א ז ה המשך כאן. ובעיקרו הוא הערה בגליון לחשבון של התקופה המיטונית (=תקופה של י״ט שנות חמה=6,939.186 ימים=רל״ה מולדות־לבנה=י״ט שנות לבנה ושבעה חדשים.ב הוא מן מיסודו של Meton התוכן מאתונה. בערך 432 לפני ספהיג). והמנין תקלי

ז - ג חנוך ב ו כ

כנ

כד

כד,

כו

כז

ז

ב

ד - נ

ה ו

ס ול>»$י י r לרקיע ??ל*ז # ׳ י * א י י " ^ ה * , * t י י ווי׳ים # ם * י # י ס מ ן ־ ת א ל9«חי הל־כז :3#י סם * l י a J׳ ! ' * W ר « ן ד יללה * ^ ן כ ם לחפור: ו י ד * « נ * לידי״ ל?*ליא י1 י י פ ו ק ־ 5ן להלך לןןם ןלללה ^ י י א ׳ ? י מ״י וללר *־סמולםג ןרוח1ת פורי׳ימ ׳ 0 *תוך ?ל־ס^קיפות &סר הרים ס# • ״ ץי ״ 5 : #ב:?ה nwmfa *» להןזייר מרם !?" ר ^ ל ה ־ ל ס מ ל 0 ן * ט י ?ר ל י?תיר לרקיע ראיתי ?;י-חלל ?־ןיןים עו י י י ׳ * ^ * * פ ??יל ?לי־מד׳ י9׳יייה »סע?ג ל¥*?ג: י : « י ע ? ° י י 6 1 ? ״ 9*י י ?כן5יל.ם אל־לרקיע מן»י נ קלי מ?!חיגי ל*{#יט לרם וש: י9ך«יסם ?םר«ח י ם עד # ם ס??1ר*ים ? י ם ?ני־םיל מ # יי ם ופסיקת ו?י י ^ ו «־ט מךלם רב $9{קים ןדולים וו»יל& זם י ^ 5 ־ ל לא מסה ?כירה ?רקיע מאיי*,.* whj• א ??!?תיםילט•* וט ל י מ ו ת ^ ם ?צו?ים ו ל י ^ ה זו;»ים ו ; , הדיע סם ? W יי ליי?« ם *לה סם י ^ ה: 1'א?ורו »לי ה דה ?רקיע סן י ״ ו״ייו ?ג W ״^ם: 1^«ןיר ^י ל ן ^ ן ק לעירים »?יד ?רו האת ל: ?ואמלם רב1א ן

ם ל!?י?ה ה י ת ו ב י ל י ו 5 t ם ?רקיע ל י ל ? ? 1Bir 0*יי״ ? 4 5 ! * ? ל

ס לרמוז ו ק ) ? «3» יי ל B ן ד ^ ל ־ ל י * י ד : ני«לים] »?יי ! ה ? י י י {

* ' " י X 2 פת החמה בי׳ט שנים בתקיפת הלבנה בכ׳״ שנים (532=19). 8 קו ז ו י הנפלה ו" י * "קי"״ ״קי־״ ״יאיני־יוס » ״קי־״־הפסה הנדילה. שהל י ״ע לקבי׳יי׳ ג י ג ב ם ש י פ ו ל י ״ ו ה ו ד י ם ס ״ ״ (בעיך ש׳ 457) ל ™ J ^ ״ ך ו יייגיס ״״לי־ בימים קבועים בשבוע ובחדש כבשנות התקופה הקיי־יי1•: | ״׳) םשמג ״ (״ ג ד ל ו ״ . מ ם י נ י ו ז • n מוסיף: ובריות ומלאכים. - מ ״ י ח ו י י י) שהם מזיינים ליי־־ ן א ־ י ־ ־ י ^ • יל" ב ״' ל' ש ! ״ ז י ״ 3 היין ליפרע מרוחית השקר ומן בליאר. — י f ״י ג ן שבו כיתות של מל* ו ע ב ב׳ בשם מ י נקרא בחגעה ״ ש י מ ח ע ה י ק י ה

״ ״יי״ בלילה י־״שית ביים מפני כבוי, שלי ישראל׳ ולפי »י*״ ליי ™ ״ ' ^ ^ברקיע החמישי .המלאכים המביאים תשיבי״ למלאכי פנים של ה״־־r שבסלאבי(-״*™^1) כוונתי P־r־p־• « י ״יא לשון שמירה בסורית. יכן השם ־ * . וכן ץ) ׳ , - , . , ״ מ _ ט . ן ל מ ק י - שומרים (ע׳ י׳ ה׳. ובנאומו של ״׳ ל ״ ״׳ י׳ י׳ד?ו־׳<. (״״אה ־־יי־״ י עקיל־יסימ׳ את השם ״יי >"'ייל י ״ י ״־ אל י ט ופיו) הם מנהיגי המרי והם עםישרם-שטנ T א׳ י׳-ט׳ז - ״ ״ «• )« החמישי. אבל אחיהם המוסתים למרד נתונים ברקיע השני(ע׳ פיק י׳ ׳ ל •־«־

ק ש״י־ם י ד , ך ה ו נ ׳ ״ ס «ל «יי«״ ה (ה׳ ה׳)־ .קראתי ב ' ב ° י י י ״ * ״ . , היע״ים• °"*־י »»»AP (-זועפים מאי). - [ומהם!. כך בנוסחה: • • ״ יו שלשה. נראה שכוונתי לאותם שנתונים בשלשלאית ברקיע השני (ע׳ י ר

ח ד - חנוך ב ז ח

ימת את־ס^בועה על־אך?ת סר 0רמיז עלךאו את-בנות האךס ו

סס: n ב?ע$י w ־ n * n * W l D ^ ם $ ! ל •?י^ ל ה 1 ? ת ס י פ י י י 5 <

ח

ובנות האךם עעזוית ךעה ר?ה ?ל־סלמיס ?עולם ס$ה פועלות: ל ונולדים ע$קיס ואימים ?דולים וסס^זללה ר?ה ? ^ ןעל #&ות לל וסם בוכים על־אסילם וסם י ד $* ! י י ועל־כן #??ס אלהים כי

* ואמר אל״לעיריס ךאיסי את־אסי?ס ואת־ ל י י יע!שי ?לם־לי מ מעעזיהס ואת־ענויילס ואת־ת?לוסילס סןדולות: ןאת©לל ללם ולית ??*ךץ לעולם עד-בלהי ?זמלם ןאךץ: י עלילם ולהיות] &בז ז ן»םי אלילם ןל?ה תצפו לאסי?ס ואץ?ם עובדים ל?ני לל הלא ו נ הערכי את־עבורל?ס ו^כךלס ל?3י לל לכל־מ?עיסו ליי אלסי?ם

ז?ןער לתוכחתי גיע?דו אךכע אזורות ?ךקיע סהרא ף: 1י י ספו עה #ו?רות יסד בקול ולסי ??מדי עם־לא{#יס ההם ולתקעו אך?ןם בקול ולךו !יעל קולס ל?ני לל וויעית רל?ים י ד ע יל ולעזייי ל ?י

1אל?הז:י ו*ךא # # ם ההם ?פה גיעלוני אל־לךקיע ס י ז ח ולקחוני האנ

#ם #?עה ?דירי ?לאכיס ?ןהירים ?*ד ונ??רים ?*ד ו?נילם? המאירות ואין #נוי לא ב?נילם ולא # מןהיריס יי^י &קהי ס ב ק־־מולס ולא ??#$& ?!רילם* וסם עומדים ??ךר ולומדים

ם 1ל??ת העולם ל ־&ללר סכו?ביס ותקומת ס?ז?# ו#ניי מ ת * ולדעתי סם רואים ומםךךים סם מ?ות ותו?חות ועזיר !עימות ו?ל־: סס סס ךא#י סמלאכיס א#ר על־סמלאכיס ו?ל־ י ? ? ח נ כ # ^ * וס?לאכיס א?זר על־לעיזגיס דן מי ססליס בובעזים י

יאי הוא רומז לחבורה של שמחזי וןיזא ועזאל שקלקלו עם בנות האדם י י י ( ' ד

ן ו מ ר •מקירות בפי׳ תיאודור לב״ר 247). ועל האגדה שבני שת היה מושבם בהר חם שהטילו על נפשם בענין התחברות לבנות קץ ע׳ ר ח א ההר בשם זה על שם ה ד ? . היא . . ת ו נ ת ב ו א א ר י . - התוספת ו P . Neue Beitrage 1893, 73 ו׳ וגדינבוים , ' י י א י ש ל

. ברקיע השני (ד׳ ה׳). - י ת י א . - ו א י מ י ם. mwROBe ». - א נ י ד an נוסחאות ^ ^ . אע״פ שסירב בפניהם ואמר להם בענותנותו שאין תפלתו חשובה ם ד ע ל ב ל י 3 ^

- .n ט (ע׳ ד׳ ד). - התוססת שבסוף פסוק י״ג היא לפי י ק פ ה

ן שבו אוצרות שלג ואוצרות בדד ו מ ב י ? י ע ה ש ש י. לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא , ה

י י ל ? ו

ת טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן

ל ר ע ש , ciMip-fewT. - ו ה מ ל א כ י ס א ם ם ה י ש ב ו כ - . , יה«וה צוואת נפתלי ג. השוה י״ג י״ז. עי ב״ר י׳ ו׳ אמר ר׳ סימון אין כל עשב ועשב שאין ה מ ד א ה

״ ט - ־ י חניך ב ח

ד,

ו

ן

ט

6 ל ל?ל-לי: ול*ל*גי * ה ־ ל ״ ו*ל־?ל־ד*א מיהן 9 ™ * 2

־ ^ . י » ז ל ל ^ ז ל י * * » ־ ל ? s r s 7

־ הליי* י די n י לי * ! ל*אד יית־גיךם: , י ״ י ׳ י ״ * ל * * י * י לספ 1!?לי{י לךקיע ס??י*י ! ״ * י י ד ו?ל־¥?א >ןיל־#־י ה«ל»כיפ ןלחייז ל א 9 י * 8 £ * « «י י ־ * ??.אי״ *ל«י * * ״ יםי*לים ?ת?ים ו ״ ^ . ^ י ויי* » •nm ך איי־לאי״ים: ואירא * ״ ° ־ ^ J ־יי־* m ם אלי ^ ־ ל » יייליפי־י א W ־ ?י ק *ת־לל סי*»פ 5ל־??אי לרם ו י ח ר ־־איי י ־ 1 1* י * * * ״ על־סדרם * ל * ך קר?ים ועי9דים מ׳יי * ״* ז י ט ל י ה ן**ין ?איי • ו י ו ? * ן וכ בדלקים ל?>קומוסילם ? , ^ 6 ם ורכים ימח־ סם עו?דים לי *י{ י ק ז ?קולות י ך . י 9

ם ע^י י יי ן * ־ ס ?לללה ןאיןם 9רים ועי?־דים סם ל ן

* י ד ד ־ ^ ד ק י ל: , » ל W ל ״ ?לי ־ f ^ ״

ל £ » ־ י י ג׳ את״ « ׳ ׳ ק ל ״ ״ ״ י י ־ * >יל• י J T ^ T S ^ * י * ל ל « פ א ב נ ש ן , ״ ל , ל " ב׳ , 7 , / לא ™ י ־ ־בא י י " עלי״ ־ ל ״״ 1 י ג • ב ב ב « ׳ חגיגה י ם יעיד. - השוה לפסיק ו ) ״ , ־ ע השבי י ק י ה = ) י ״ וכסא ,*8גיי ל ר ש ם י״יית הקיש ומלאכי ה י ־ י ״ ^ 0 ; ^ , , 0 ^ , ; 7

א ״ נ אל ״׳V0 ו

1 י י ל ׳ מ ס״ ־ ־ של מלאכים (ע׳ רשי ס י״יא ־ " £ נ י ^ ל ל ש

י ב־״ייי" י , ה 0 ן ז ו מ . ל ב , ב ם ס , נ י ת ב והאיפנים פלאים ע , ס פ י ל ק י פ א ה0 , ״ינים. ״ ״ ל ״ ' ( , ת ב י ש י ד , מ בב״ ס ( ל איחרת. כגון מעשה מרכבה - ג , י כ

. ° י נ ״ « ״ . מן ההמשך נראה ״ ט י י י י ה * י ש ^ 7 י ״ י ד י ד י ג ־ עשר ״ י •יי ־ ב ל בי י * - . ( ׳ ק י פסי ם »לי >יאין הכיינה לעשר מעלית שנ י י י י ה ' ״ ס ו נ , נ . ־ ם י נ פ י א ה

יי ״ יםי י ט (הלנ ׳ ב פ . השיה ר ת י ל ע י ם ש ע . - ב 0 * ־ » ״ « * ־ * ״ ־ < ־ y ו סח / ״ ־ ו י ת ה

ך נקראים חיית נ לפי ״ ני שמית המלאכים על שם מעלתם היא. י ס - ־ י _ י ״ ד ? ה

י בנ ״ P הכל. ואופנים ואראלים י״שמלים ישיפים ומלאכים יאלהיט ו 0 י י ב ן ו ־ 0 ו י ! י ל א

י י ל שם ע׳ ו עשרת השמות שנקראו בהן המלאכים , י . י ״ א ה ל ת ש ו ל ע 0 ת ל י ת האל ברוך היא היא מ ל ע ״ אלא פ ״ א ^ «'״ ״איז למעל״ « ו ק נ ה ש ו ו » הוסח n יש תוספת וסח n. - בנ ״ לפי נ . ש ו י ״ ק י י ש ? י י - ק

ך ב ט ו־־כג קטר ו נ ח

ה ו*אמרו אלי לאנזים לכוך עד־כה שבדיני לליסף וילכד ל א - ל ? ז מע?די האנדים ולא לם?הי לראותם: ןא^אר לכדי בקצה ס>?מלס

ז ואירא ואפל ?ל״^י ואמר בלבי אוי־לי ?ה־הלה לי: ולשלח ל:

ל £ר־סמלאכים ךא?ר אלי לזק לנוף א י ך ב ג ־ ת את־אלד מ??כךיו אל ל?3י לל לעולם: ואשיכהו ד מ ע ח אל־היךא קום וללכת אי*י ו

ו**מר אל5י נ?#י ל?אה מקר?י מלראה ן?סד קרא אלי את־לא$קזים א#ר לביארגי אל־ס?קוס סןה כי ?הס שמתי בטחוני ואלם אלךי לל: ולשאני גבריאל ?סןשא עלה ?ריס ולקסני ולעמיתי מ אל־?נ

ל?5י לל: וארא את-יי ??ןיו ו?$יו לזקים ו???דים כ?לאים וניראיסת ^ ר אם©ר את־תבונת לל עזאיןה ? ^ יא זועמים ומבהילים: מי אני א י??יי ס??לאים מאד ןאיןס מו^ארים וסמקסלה סמל?רה מאד וכעלת יב פןלררג לך?ה: ואת־כמא לל סןדול מאד 1א?זר נעע)ה לא?לרלם:ר # ינ ומעמד סמקסלות מ?ביב לו ס?רו?ים ל׳?ר?ים ו^ירלם אי איךלה דומלה: ידמות *?ארתו משהכה ו#אי$ה מינארה י •0ו-»ןגךל ?בודי מי לס>5ר: ן$פל על-?{י וא^תלוה ללל: ולל א?ראליז ?מיו לזק לניר אל-יגיךא קום ועמדת ל?ני לעולם: ולקירי מי?אל י

י לסע?יךס ד מ ־ ל : ויי א?ר * י י י י ל?נ ? כ י י ק י _ יח עזר *?אות לל ו

יט ?5?יון לכא לנוף לעמד ל?ני לעולם: ולשתלוי ס$??דיס ללל כ ויאמרי הד?רף־: ו*א?ר לל אל־מי?אל געזה ול?#?ת את־לנוך את־בגדי לארץ ו?שלל אתו ?#מני סטוב וללכשתו את־בגרי?בודי: בא-כבולעע* מי?אל כא#ר ד?ר אליו לל ולמ^חני 1!לבי#?י: ומךיאה

ר׳#£ז סהוא מאיר ?אור ןדול ומחילתו בטל סטוב וריחו כמרי ?אסד ???ךיו ס א י ה#?ש היא מןהיר: ואכיט אל־3?שי ו ה ק ^ : י 7

ולא ללה ?ל־שנוי נ?ר:

י הנקרא בלשון העברית מזלות (Moyaa^oe) משנה נ י מ ש : וארא את הרקיע ה לפסוק ט׳ העתים יובש ורוטב שנים עשר כוכבים ג1־1**1&30=זודיאקין) אשר על הרקיע השביעי.י אשד אנו קוראים לו בעברית כוכבים (GcoyxaBHM אשר שם ע י ש ת וארא את הרקיע הי ערבות (לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא ר י ש ע בתי השמים לשנים עשר כוכבים. ברקיע ה שם הרקיע השביעי)״. תוספת זו מתוכה היא מוכיחה שאינה מגוף הספר״ שהרי איןם נראה שיהודי כתבה. — י א ר ו ו ק נ לפי הספד יותר משבעה רקיעים. ומן הלשון את ה׳. השוה דניאל י*ב א׳ מיכאל השר הגדול (וכן חולין מ׳ ו א ב ד צ ל ש א כ י מ א׳=תוםפתא חולין ב׳ י״ח מיכאל שד צבא הגדול). - בגדי הכבוד שהלביש מיכאל לחנוך, י״ד ד׳) ומלאכי השרת של אש הם. של אש היו משום שנעשה מלאך השרת (ע

א ג חנוך כ י א־י

ה זמר אוריאל א?זר מ י ׳ ול?ןךא י: לאחד ?£רי מלא?יו ו ב מהיר בל??ה מ#אר £רי המלאכים ןלסב ?ל־מע^י :י: 1*א$ים מא?רולי ולקלל קנה נ?&לר י ר ג ת אל־אוריאל הביאה א : ל?תב] ןנתל ללנוף• ןהנךת־לו את־ה?9רים: ממהר אוריאל ול*א אלי את־הם?רים הונךמים] נ*ר וללךלי ק$ה מ&הר ל?ר1ב «ד51 י מהי מדבי אלי את ?ל־מעשי סשמלם ךה^ך־ין ו?ל־הלסודות &%ויםם ורעם המזלות וה#?ש ןהלרח והכורמים ומלל?ם ן#נויילם ומלל?ft? ועתים ו#נים ולמים ו£עות 1על!ת לעננים רציאת־הרוחות המלאכים ו#ירת ?ני־הלל המזגים ו?ל־ךכר אךם ן?ל־ל#וך#יךה ןחיי בני־אךם וה??ו־ת והתמחות ושירים ?עימי־הקול ןכל א?ר ה מש?טו לל&ד: ולהי אוריאל ?ם?ר־לי י&יס ?לשים ולילות £ל#יםל־־ ב ?ל־לאותות ל ^ והיו אינו פיסק מרכר ואני לא לדלתי ל י בריאה: !5?כלייזי את״^לשים היום ושלשים הלללה 1*א?ר 8ליג ה ל׳ד?רים א^ר ה^רתי לף־ וא?ור ?לבל ועלה # ל ז אידיאל• א

ו?תבל את־?ל־נשמות בני לאךס א#ר לא נולדו ו?קומונ1יל? ח אשר הו?נו ל?ני בריאת לעולם: ?י ?ל־ה^זמות הו?נו ל?5י ט בריאת לעולם: ואשב ?לשים יום ובלשים לללה ואעמיק ל*ל

כמש?ט וא?תב #לש מאות וששה וששים ה?ר:א מ?1*3י לל דא$י אלי שב לנוףי לש&אלי עםתבריאל: י

ג ןא^תלוה ללל נלל אמר אלי: כל אשר תראה לנוך ו?ל־המע?דות - ב

ולפיכך כשהיו צריכין להורידו לארץ היו מוכרחים לקרר את אשו כדי שיהא נהפך לבשר ודם (ע׳ י״ב ב׳). —

* ב ת כ ר ל ה מ - מ . ( 1 y 0 n p x B ״ 1 ״ 1 a : n . B e p e B e y . BptBonna :111בנוסח ( ל א י ר ו א. כוונתו: תמסור לו מה שכתוב בספרים ם י ר פ ס ת ה ו א ת ל ד ג ה ו - . n כך נוסח . במקור ק;פים (naamenHh). ובדור שטעות גראפית ם י פ ר נ ה - . ( ׳ (וכן עשה. ע׳ פסוק ז. מתורתו של אפלטון הי* ם ל ו ע ת ה א י ר י ב נ פ ו ל נ כ ו ת ה ו מ ש נ ה ־ ל יש כאן. - כ דעה זו ומצויה היא אף במחשבה היהודית: כל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם כולן נבראו בששת ימי בראשית (תנחומא. פקודי ג׳) והן ניתנות באוצר (ספדי דברים. סוף סימן שמ״ד) שהוא ברקיע השביעי (חגיגה י״ב ב׳). והשוה חכמת: נער יפה מראה הייתי ונפש טובה נפלה בגורלי - יותר נכון. ׳ כ ־ ט ״ שלמה ח׳ י בהיותי טוב באתי לתוך גוף טהור. כמו כן מודה פילון (toe somn. 1, 22 שהאטמוםפירה מלאה נשמות והקרובות מהן ביותר אל הארץ והנמשכות על ידי הגוף נכנסות לתוך

בני תמותה. לפי יוםסום (מלחמות ב׳ ח׳ י״א) היו מחזיקים בתודה זו האיסיים. -- . ו ל א מ . השוה פרקי דר״א ד׳: מחנה שגיה של גבריאל על ש י ל א מ ש . ל . שב.

א קיז כ - א ד חנוך ב י

ר ?ךאתי # י וס?הלכים ?אהי נע&ו: ואני ?ראשונה אוךי^ך את־כל א ה מלא־ללה ולךאה ?לא־נראה: כי גם למלאכי לא־הודעתי ך!י ולא הפרתי ללם על־ן*קו?תס וסם לא הבינו את־?ריאת איךסיף שליי ליות ?ל־נראה אני לכדי נ ד ל? ו : כי ע ם ו י י לף ס ת ע ד ו ו אשר ה

ס כ#?ש מםץךח ל&עךב וב&עךב ף לאמךאי ו ת י ב ת י ל עובר ח0 יש-לו ?נולה ואני מנוחה לא ??אתי כי ? $ ס ד נ ל ן ? למןךח $א את־סבריאה ר ? ל ד את־סלסוד ו ר לסע?י ? א ז סבל הליתי בורא: ן: ואצו ?עליונים כי נצא אלד נראה מלא־נראיס ונצא י י $ ר ח מ

: ואמר י אוריאל כביר מאד: ןאךאהי וסנה אור ןדול לו ?קךבי ־ מ

ר ו : וימלט ויצא א ך ? יא אליו המלי?ה אוריאל ויהי נךאה הנולד מר ויצא מתוך לאור עולם ו א יכ כביד ואני י ?תוך לאור: ולרסף ל

ר אמךתי ל?רא: ואךא כי־טוב ? ע ןדול ה?ראה' את ?ל־סבריאה אד ואעמיד לי ואשב עליו: ולאור אמרתי עלה למעלה והל«?ל י

ל לאור: וא#ח ע ? ל לכ?א ולליל לסוד לעליונים: ואין כל מ ע מ מ ז ט - ו ט

י ואביט מעל כ?אי ואכןךא שנית מתחתונים וא?ר נצא ?לא־ י ע

: וא?ר יז נראים ??ק ?ראה ויצא אך?ס ק#ה ו?כר ועזחור מאד יח ה?תח אר?ס והנולד ??ך יהי נראה: ונמלט ויצא עולס־ח^זךת: וארא כי־טוב ואמר י« כביר מאד הנושא את־?ל־?ריות הלהיד ל?טה וסל.יצ?ל ןלליל יסוד להלתוניס: ןאיךכל מתסת כ אליו ר

כא לחשך וירד וללנצב ולהי לסוד להלתונים: ואצו כי יקח מךלאור

. לא די לו להביע שהקב״ה ברא יש מאין ה א ר נ - א ל ה מ א ר נ ה ו י ה ־ א ל י מ ת א ר ב, פילוםופום אחד שאל את רבן גמליאל אמר לו צייר גדול היה (השות ב״ר א׳ טא הוא מוסיף עוד שעשה נראה ל אלהיכם... אמר ליה... כולם כתיב בהם בריאה...), אא נראה״ בעי) ובהו ל = ( ג 6 9 0 ש 0 ? = מלאינראה. אולי מתוך שהיה מפרש את הלשון תהו (י א ל. כך נראה שמו מתוך ד - א ו . ם י נ י נ (=0£:ת<1)ס8<ת»0^0<&=לא עשוי, בע׳) כשני על (בדלית). ונדאה שהוא מטעיות המתרגם היווני שדי״ש א ד א ^ 0 ! ״ ההמשך, ובםלאבי 1. כסא הכבוד קדם לבריאת העולם (ע׳ ב״ר א ס י כ י ד ל מ ו א ע - . ו ת נתחלפה ל י ל ד בז לפי הע׳: בהכינו שמים שם אני בשומו כסאו , כי , ד׳), וכן מספרת החכמה במשלי ח א על־פני הרוחות. - א ך כ ם, Apxacb. נראה שנגזר מן ף^1< (=דאשית, תחלה). נראה שהוא מלאך החשך והוא ניגוד לאוריאל שבפסוק ח׳. לפי בר־בהלול הסורי ארכס הוא רישא דרישנא דאאר (=ראש לראשי האויר), ולפי Audo (םימתא דלישנא םורייא)

. בירות 1887) - ,)תגמא דמן תגמא דמלאכא (=גדוד מגדודי המלאכים b a b ) Cardahn1-10A וכן לפי Payne Smith הקטן (P• 29) הוא שם לגדוד השביעי של מלאכים. Cardahi מביא- •(V111-34-2 ליב במכתבו , ש כ א םטנא (עמ הלשון: וםהד ארכוס ושולסנא דהוא ח

ד מ - ב חנוך ב יא כ

: ם ל ימ־־סח^ףי ו&מר להי ע?ה ו???ב אור וארקע אתו ולהי $ כב וארקע ממעל לח^זןי ?תהת לאור וכן רקעתי את־המלם ןך,יא לדום:

ר מצויר ו ם מ י י כג ןאח!ק ?אור חוג־?ים לאבךא ש?עה חת וקרח מ??יב ל?לס ושאר *לסודות * י 5 ו כ א ז י ה ב ^ ו ט יד כרלויער אל ת הבו?ביס ל?ל־ ע ? # כד ואראה ל?ל־אלד את־רךכו לן לא^ר ש ח : לארא כי־טוב ואבדיל כין לאור וכין ה ! י כ ל כי־ וכ? ־י ה ימי• ואמר לאור לוה יום ןלח^ן• צויתי כי לין ?תוך־המלם ^י חוגי ^ 5 : כן ק ד ל : 1להי עךב ועוד ללה בקר ןהוא יום א ה ל : ל ז ב - ו כ ש?ים לאמר כי לקוו המלם התחתונים א#ר מתחת ה^זמלם אל"ם ?ןשות י נ כח מקוה אלד ןליבשו גלילם ולהי כ?: ומן הגלים ?ךאתי א?י ^ ל ה *דן: ו ה ו*?!רא ל־*?י י -י*?ז * ד 5 : ומללא?נים ל ת ו ל ו ד ג ל - ט כ: את־הים אם?תי ל?קום י קך־אתי ע?ק והיא להם י א ^ ל

ף גבול עולם ולא אלד ואקעזרהו ?1חו1ל ללם הנה £?!*י ל לב לשכר ב&י?יף: וכן קכ?תי את־לרקיע ואשרהו למעלה ?ךה?לם* לנ היום ההוא ראשית הבריאה קראתיו לי ויחי ערב ןעוד *קרנת־א#: והכט עיד : ול?ל־??א ה^ומלס ל*ךתי לכו י לד־־לי־ולהי יום # על-א?ן לןקה קשה מאד ומברק עיני קכל ה?רק לכונת ל?לםלא# היא במלם והמלס הם ?אש ולא אלה לכבו ל*את ןלא ו: ולכן ה?רק הוא הד ומאיר ?*הר ה>?$# ה ל א לו *את לנכש ל לז ומלם רכים קשים %m קשה: וםן־לא?ן לצ?תי אש !דולה# ?ראתי משמרות ¥?א לא־?שר ?שרת רבוא מלאכים א ל ד ? ו•* ואצו כי נעמד ?ל אלד על־ ח ונשקם אש ובגדילם לל?ה לול?ת ל

ו : ואלד מ?שמר ^רי־המלאכים ?ר עם-המש?ר א#ר תללי ו ת ר מ י ל» מן לליות ולןם מן?ה לא־יוכל נןד׳יא] להעמיד את־כ?או ממעל לאך: ואשליכהו מךהגכה עם־מלא?יו ולהי פורח ?אויר על־ מ כחו ?כחי: ן??ה ?ראתי את־?ל־לרקיעים: ויהי יום שלישי: ד י י להם למ נ מא-מב?

לי צרתי כי לאך?ה ה?מים עצים גדולים ופורים מנ וביום השליי וללרים ?ל־מין עשב מתוק ו?ל־ןרע א#ר יןרע: ואטע גן וא?גרהו מ

-המלאכים נבראו ביום שגי(והשוה ב״ר׳ . י נ ו ו ׳ והוא טעות המתרגם הי ( M ״ז בar1(חו]ל. בסלאבי: מ$ל 0: ר׳ יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים... ד׳ חנינא אמד בחמישי נבראו המלאכים) מאש (ע׳ , ח׳ ג, א׳ הרקיע של מים והמלאך של אש והם דדים זה את זה ואינן מזיקים זה פסיקתא דד״כ ג׳ u m e ogjiaK1 . ם י ק ח ש ל ל ע מ — ). מ ׳ ז לםדקי ב׳ ו את זד״).-בפל״ט רמז למרד השטן (ע׳ לעי

ג קיט ם - ה חנוך ב יא מ

טה-מולאעמיד מלאכי אש מןלגיס: ו??ה עשיתי הדוש לעולם: ולהיעךבז ויהי כקד יום ךביעי: וכיום לרכיעי צדתי להיות המארות הןדוליס מ

ן לעליון לעמדתי את־הבו?ב שבתי ו מח בחוגי ד׳ש?לם: בחוג לראי בשני למ?ה לעמדתי לגה בשלישי מאדים ?דכיעי ה#?עז כלמישיעי הירח: ובכוכבים הק?3ים ©אךתי את־ ?ב כ^כי ט ?דק כ#שי בו ° י התחתון: ואעמיד את-ה#?# ללאיר היום ןאת־הידח ואת־ ד א ג ל

נא הבי?כים ללאיר הלללה: ןהש?ש להי הולך ??ל-עגול־המןלות:ג ושנים ע£ר עגולי ?זלות לסב את־הלרח: ואשים שמותילס ןדעמם נ - כ ג

י למי עגול־המןלות ומולךס ו?ש©ט שעותילס למי לס?ס: ולהי עךב נ: וכיום הלמישי צדתי על־הלס וייצא ךנים ™ ולהי כקד יום ל?ישים לרב ן?ל־ך?ש לרומש על־ל*ךץ ןהולכי על־אךכע י ; ו ועופות # ?ל־ל־*ךן ומעו??ים ?רות ז?ר ו?ק?ד, למיגילם ו?ל-$?ש נוש?ת: וביום הששי צרתי על־ : ולהי עךב ולחי מקר יום ששי ו ל?ל־לי נ - ו נ

ל??תי ל?רא אךס מש?עה לסודות ?שרו.?אךמה ךמו מטל ןש?ש עיןיו מלהס הלם ע?מוליו &א?נים מלש?תו ממהירות ה?לאכיס^כע נח ולעננים גידיו ושערו מעשב לאדמה 3?שו מנשימתי ו?רוח: ן לבובות נתתי־לו השמע ל?שר לדאות לעיבלס לריח ל$?ש המשוש: ןאלשב ס הטעם לךם הם?לנות לע?מות הנעם ל?לש?ה י ר י » א נ

כי יאמר דבר ל??ה כי מ!שות לא־;ךאה ןלךאה ?ךאלי את־ לאדם מ^תילן ?ןת ןחלים ןה?לם יורע ך?ר ואין ?ל־?ריאה ?מהו־ ?$ךץ ישר ןגדול י ס ק?ן ?לדל ו?ק?ן ןדול: ואעמיד ^ ^: ןלא ו ה?לו?ה ?ל??תי ל ר # ן א י ?ל־לאד ל י £ סא-סבו???ד: ואשי&ה׳ לי מ?ל ?ריותי: ואשים את-שמו מאד?עה רוחות ד ן ? י ה ד י 2 ל 0

ואין םפק שכוונתו לשחקים דוקא. ושם זה סובל ב׳ משמעיות: עבים ורקיעים. - צ ו י ת י. האדם נברא על ידי החכמה האלתית. וכן הוא אומר לקמן בפסוק פ״ה: י ת מ כ ל ח ע יועצי הוא חכמתי. השוה דברי החכמה במשלי ח׳ ל׳ ואהיה אצלו אמון. ודרשו רז״ל (ב׳״ד א׳ ד׳): אמון=אומן - התורה אימרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב״ה. והשוה תנחומא פקודי (סוף ג׳): כשרצה הקב״ה לעשות האדם אמר לתורה נעשה אדם. ־־. אולי צ״ל: מנשימתי ומדוחי. - T &yxa Moero H O T B0־feTpa . ח ו ר מ י ו ת מ י ש : מם בכתב ד , הוא דורש נוטריקון מן השם א . . ת שמו ם א י ש א . eccTBb. - ו ת ו נ ו כ ת. d v a T o X r i ) מזרח ( b v a i g a teT \)צפון (apx-cog) כערב ( 1 Q ^ 1 \ ] e o r 1 ־ a [ i 8 n ) = A :ובלשון של יוון ם בעברית=אפר, דם. מרה. ודרש ד ור׳ יוחנן (םוטה ה׳ א׳) דרש נוטריקון מן השם א. ( a H b 3 a H i q , Ka3KpH$ cKa0981872, 97־ nop<|>HpbeBT>, An זה היה דווח בין הנוצרים היוונים (ע׳

חנוך ב יא םד-עב

ם ר י ה כו?כיס ^ ע ? ר ו א סי ממןךח ממעךב מ?פון מךרום: ואעמיד לי ךךהים ת * ואסדלו את רצונו ואראהו ? ם ד ו א מ סי־ ואקרא את ?ך ןזו ךעה למען אךע לל*ילי ך ואמר אליו זו טו?ה ל ? ח י ן ו א: !אני לכו{^ סו אל?ה אלי אםעזןאה ל&ען יימיע ?ןךעו אוהב אותיע ןאי־הרעת היא ךעת הה?א ול1$ ד דאיתי והוא את־תכיןתו ליא :1 ת: ואעמיד ל ד המו כ ל סל לו ההקזא ןא&ר אהד הה?א אין ך?ר ?ו ןאבךא ת ^ ו צלע כ נ ל ו3$יא ?ליו תךר?ה ויישן: ואקח מ? ל ח * ס

ת על לדי לאעזה: וא?ןח את-לאות » * לו ס 6 : למען : • י * ־ ע לו * ט סי ואקרא את־שמה אם היא 0*ה אדם [!]אפ לאך?די * ? ה * ? י ר ^ ל עא והחלים: לאעע* ו! בעדן מקדם למען לקלם את־ה?רית וישמר:

עב לאעע* לו השמלם ?תוחים למען לראה את־המלאכים או?ריסי ן כי עולם אם ? ^ : ול?ן ה ן ד כן ך הלה למי # ענ 3צח ואור בלי ח: ו י ל בךצוןי לברא א#ר להלה לאךם על־לארץ ו?של ו?לך ?

ד ולישבן הוא השד במקומות התחתונים ^ ??ךחי מךל׳שמלם ע

ס ואת־לכוןתו לא ן ו#מו ללה קז?{אל ו?ןה ?בדל מךהמלאכי ?£ ה כי אם מלשכתו ?מל#?ת הצדיקים והחוטאים וי?ן את־דיני, # עי• ואת-ל?או א#ר לטא ל?נים: ועל־־כן זמם על־אדם ו?ןה ?א אל־־א ?;ע: ובעד אי־רעלם קללתים* א את־הןה ו?אךם ל # ! ן ו עי מא כרכתי א קללתי ואת־א^ר ל עז ןאת־א#ר כר?תי ל?ניס אולם ל ל?נים ום־אולם לא קללהי ולא קללתי את־לאדם ולא את־לאדמ*

ע ולכן ?רי¥יי ולא את־שאר הבריות כי אס־את־ןרע לאךם לך ואין ספק שדרש זה הוא על סמך האגדה שהוצבר עפרו של אדם מארבע רוחות העולם• השוה תנחומא (פקודי ג׳): התחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחיי*Neue Beitrage 55 ובאדיבות גריגבוים / / סנהדרין ל״ח ב העולם (וע׳ ת״י לבראשית ב׳ ז וגינצברג Legends v, 72). ודרושים של לשונות יווניים שכיחים אצל דז״ל, כגון פרי עזר (ויקרא כ״ג ם׳) תרגם עקילס שהוא דר על המיס=><(80» (ע׳ סכה ל״ד• א׳< ד ה/) - א״ר והשוה Field, Origenis Exapiorum etc במקומו). הן עם לבדד ישכן (במד׳ כ״ג ט׳ יון אחד (וע׳ עוד כמה דוגמאות בערוך השלם ערך 0ז)• פנחס הכהן בד חמא הן־ע§ בלת . מלאכים מאירים להורות לי * ם י ב כ ו למס מרעהו חסד (איוב ו׳ י״ד)׳ ועוד. ־־ א ר ב ע ה כ. יש לו בחידה במעשיו. השוה תנחומא (פקודי ג׳): וגן ו נ ו צ ת ר ו א ן ל ת א ו - . ו כ ר דע לא, אלא הדבר ש גוזר [הקב״ה] על כל קורותיו 1של האדם], אבל אם צדיק אם ד. נראה ם י י ח ה ה ו מ ד א ם [ו]אם ה ד י בידו של אדם בלבד. - א ההוא נותנ שכוונתו לפרש ענין שמותיהם של אדם וחוד.: אדם ענינו אדמה וחיה - חיים. - ש י ר ת^ e n d a vi . במקור שידת נצחון, ואין לזה טעם. ונראית סברתו של גינצבדג (159 , ח צ נ

א קכא 1 - ח א ע ך ב י ו נ ח

דה: ן»*םר ע?ר אלה ואל־לע?ר עח טו?ה !היא] ה?רי אלרי לעבו לשוב הי מ?נו לקלתיך וליא אא?ךך כי אס־אשללך אל־אשרך בבואי שלית: וא?רך את־ ת ו עט לקחתיך משם ואז אוכל לקחת א

* ?ל־בריותי סנךאות ןאי־סנךאות: ו!א?רך] את־סיום השביעי נכי: וביום השמיני קכעתי א ש?ת הוא1 אשר בו #כתי ??ל ?לא?תי פ

את־סיום ההוא להיות השמיני היום הנבךא לראשון ללא־עבוךהי ולמען נלמך נס^בוע] לךמות שבעת לאלמים והשמיני לראשיתד היום ת האלמים וכיום לראשון לשבוע לה:ה חו!ר למי נ ו מ ש

ל ו נ י ב ע: ועתה לנוך את אשר אמךתי לך ואת אשר ל סב השמיני כשבו

ס ואת א#ר ךאיל ?אךץ ואת א#ר ?תבל ל ? ש ת כ י א ןאת א#ר ך כ??רים את־?ל אלה לברא בל??תי ?ינותי ואבךא למךהלםוד סנ לעליון ועד התחתון ועד״הפוף: ואין יועץ ואין יורש לבריולי:: אין שנוי למלשבתי יועצי הוא ס ל ך ל תי ב י ענ ח ולא נ צ נ י הוא ל נ א ה פ - ד ס

א מעשה: ועיני רואות הכל ואם-אביט על־הכל ו םו ל??תי ומאמרי ה סז ועמדו וךעדו ממהר ואם־אמיר ?ני ןאבדו ?לם: שים לבך לנוך הרעל את־סמדכר אליך ןלקלל את־ה??רים אשר ?ת?ל אתה:: ח ואני ה?ני נותן לך את-שמואל ואת-ךעואל אשר לעלוך אלי פ

* תדךמ אל־ל־^דן והנךל ל?$יך את־א#ר דכךתי אליך ןאת־אשי פ

: ?ל־ס??אות אני עשיתי ו?ל־ עד־כ?אי ע התלתון ו ל למךלךקי * ךאי הלחות ואין מלקו־מם נגדי או ממךה את מי כי ?לם נשמעיםות ללם את־ *א ל??#לתי הלחידה ועו?רים לממשלתי הלהיךה: ךכרם בלחי וקו״אי והכירו אותי הבורא הכל וסכיני ?י ה??ריס ס?תו

ג ליג), והשוה תפלת ש״ע ולנצת נצחים קדושתך י שעיקרו שידת נצח (וכן לקמן יף ו ס ב - . , . ע׳ ט״ו א ת י נ י ש א ו ב ב - . י ד י מ נתו אור ת ו . כו ך ש י ח ל ר ב ו א ו - . ש י ד ק נט יש הערת גליון: ויהי אדם בגן חמש שעות וחצי. - התוספת שבמרובעים בפסוק פ׳ פסוק עי היא לפי נוסחאות m. - לפסוק פ״א השוה סנהדרין ציז ב׳ איד קטינא שית אלפי שני הוו: שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו, דהיינו אלף שביעי)״. י ב(רשי עלמא וחד חרו אביי אמר תרי חרוב (רש״י: תדי אלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני)... תניא כוותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט, צ׳ ד׳] כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול , אלפים שנה... ואומר [תהל ז אלף שנים לב אף מאמרו של הקב״ה מעשה, והוא על דרך הכתוב י ד כ ר מי כי יעבר. - השוה בי

Ma10*Ca . ג ס י הוא אמד ויהי הוא צוה ויעמד. - ש מ ו א ל... ד ע ו א ל) ,תהל׳ לי כ ) . נראית השערתו של גינצברג (שם. 160) ששני שמות אלו הורכבו H paroywia

ב ב י - ב חנוך ב יא צב צ

צג

צד

צה

ו צ

צד

ח צ

צ צ

ם ?:דף ?;יה ל?נים י ב ו ת : ו??רו את־ה??ריס כ י כי אין־עוד ?לכדי ?אל ש את־מי : ואלן־לף לנוד ' ה ח י ש מ ןדור לדור ומ??לה לדר ועל ?לכי־לדי אבוליף אךם ןשי! ?לב: ם על־ י # ס צבאילי ל• עד־דור אלרון* ש וקיןז י&לללאל ויח־ אכיף ולא אאבד ו נ א ון לשומרים ך א י לארייר יהרייר מלאכי א#ר לעמדתיס ? * י *י * עלילם ואת־לעתיס 9קדתי לשמר עלילס 9ךיא?דו כמבול **אW א#ר אני ער?ה ב:מיף: כי :דעתי את־ךעת בני-האךם ל א#ר ??מתי עליהם הסירו את־^לי ולקחו ללם >*ל ע מושכים ?ל ולעןבו את־אלדוויי ? ו לאלהי ל ו ל ת י ל ו ע ל? י אדור ולזרעו זן בעול ו?ר?עה ו?נאוף ובעבירת אלילים: ולכז ד א ל ־ ^ * 0 * * י 1

מ5יא אנכי את־המבול על־לארץ ולארץ 3ס-היא ת^זסת^שה : וד׳^אךתי ממ^מלתף איש צדיק אתי ו?ל־כיתו א^רי ל י ד 1 י ר

ר אתר אלרון ?*ד ימלס רכים לליו כלי*י ו דו ע ך רצוני: וקס מם ק»כעיס מאד: ובאלרית הדור ההוא אראה ללם את־-ל.??ריה י ח יראום לא?#י »ממ א י ל ר ה?תובים ?:רף ובידי אביריי ו^י?ןא והם !וידו לולד להוא # א לקראי *?*י ל ר ל # עי^י רציני א: ועלה א5י נרמז ה ל ה ל כ ? והס אלרי א?זד לקראו ?לס ל??דו בסוף מ

w ול2דל ל?ל- ה חי*י9 « ם יים ^ י * ל ד ^ ע י י מ י נ ן ^ ל *?יף יל?ל־?ני בילף מל?ני ף?מעו אל־אעזר תאמר אלילם וקראו ןהכיני כי אין עוד מלבדי ו?לס לשמרו את־מ^יליף וההלו גלקלאדף: ומקץ שלשים יום אשלח את־ קא וללכין] ב??ריס ה?תוביס ?:

: ף אלי י ? *לאני י?£אר ^על לארץ ומאת ?נוףא ואים ולעמירהו על־ ב ולקרא :: אל־אלד מזקני המלאכים' י

ח וללז ר ן ? ג הדיי מראילן ? ל ? א ל*ז כ י ה : י ל י ל * " ה * י : ״ י ד כ :

ם על השמים , נ ו מ מ ם ה י כ א ל , מ נ מן שמי* וארעא (בארמית) והשם אל. והם שן אריוך ומריוך. וקשי־ ח ס ו נ ב י ו ך. וכן בנוסח M ו ד ס ו ך ו א ר י ועל הארץ. - ל׳ י״ד•־־־ / דניאל ב ט ך נמצא בברא׳ י״ד א׳ ו ו י ר ע על עיקר משמעותם. השם א י ב ה לי , כך בנוסח ם. - נוסח y מוסיף בפסוק ק״א: אל המקום אשר הובן ל [ ן י ב ה ל א ו ר ק לל והיית לפני מהיום ועד עולם ודאית את ך1י והיית סופר עבד לי כי תהיה כותב אח ב מעש הארץ ואשר בארץ ובשמים והיית לי לעד הדין הגדול לדור. הכל דבר ה׳ אלי

כדבר איש אל־רעהו. -

ת הן של דוח... ואוחז ו ח י ל ן שהן לצורך ש ת ו א המלאכים הם משני מיגים: ,ת הן של אש. שנאמר [עשה מלאכיו רוחות] משרתיו אש להט״ ו ר י שהן לצורך ש

ג י קכג י - חנוך ב יב ג

ל: ולקרר את־?ני הי לא נשאתי את־מראהו כא#ר לא די נ קר ן^רב הש?ש ןקר לאויר: דאמר י יו?לו לעזאת את־אש הכ?#ן י לל אלי לנוך אם־לא יקךרו את־?3יך פה לא יוכל ?ל־ארם להביט י• אל־?$יך: ואל־לא$שים א#ר העלוני כתחלה אמר לל נרד לכוך י אל״לאךץ והכילם־לו עד־יום המועד: ולשימוני כלללה על־

: ומתושלח ללה מצ?ה לבואי ביום וכלללה שומר הלה ל מטתי ח מש?רו על־לד־מטתי וללםהד ?שמעו את־בואי: ואגיד־לו כי ללא?פו

?ל־?3י כיתי לארכר אלילם: יג ב #?עו ??י את א#ר בךציז לל: אני נ^ללתי אלי?ם היוםיד ל?ם מ?י יי את א#ר ללה ןאת ההןה ואת א#ר לחיה עד־ להן: שמעו ?ני לא ממי אני מניד ל?ס היום כי אס־ ן נ יום הדי־ד?רי ?&י ואני ת י ממי לל אשר שלחני אלי?ס: ואלס שומעים א אדם אשר נ?ךא ?מו?ם ואני שמעתים ממי־אש #ל לל כי־מי לי יי כ?שן אש יד?דיו לל?ה יוצאת: ואלם ?ני רואים את־?ני ואני אדם א#ר נ?ךא ?מו?ם ואני רואה לליתי את־?ני לל ?בחל מל?ן י ?אש אשר ?הנקזאו ניצוצות הוא משלח ןהוא &וךף: ואלם רואים את־עיני כראות אךם הדומה ל?ם ואני ךאיתי את־עיני לל והן* ואתם ?ני רואים ם ד ל מאירות ?קרני ה#?ש ומלרידות את־עיני אל אדם נ?רא ?מו?ם ואני ראיתי אלם למין עזרת ל?ם והיא ^ ״ למי? לל לעזרת לי והיא מלאה את־ד,ש?ים: ואלם רואים את־ה לשלבם ואני ראיתי את־שעור קומת יזי ללא־ ? ו ?תי ד שעור קו « ?ךה וללא־דמוי ואיךלו־סוף: הנה אלם שומעים את־דברי־מי ואני #מעתי את־דברי לל ?קול־רעס גדול ?תוך תנועת עננים ?לי-ךם נירא וקשה לעמד ו : ועלה ?ני הקשיבו שיחת אב ?שר ף ר ל

, לעיל ם׳ ת (ע ר ש ). וחנוך בשמים געשה מלאך ה (ר׳ יוחנן במדרש לתהלים ק״ד ג, כ׳)< לפיכך היה צורך לצננו. שיוכל לירד לארץ (והשוה דברי הפייטן. בפיוט אשנבי

שחקים. יוצר לשמתת תורה: תקיף מטטרון [—חנוך] שר - הנהפך לאש מבשר - מלמד) ע׳ לקמן ן ו מוסר ־ לילדי אור נמסד). על התמנותו של חנוך לשר הפגים (=מטטר

ייח ב׳.—

ו . — גינצברג (שם) משווה לכאן את דברי r k n a !™*06 . י ת מ ו ד ק ו ע ש/ אדר״נ כיה ע״ט): אילו לפני של רבן יוחנן בן זכאי קודם מותו (ברכות כ״ח ב מלך בשר ודם היו מוליכין אותי. שהיום כאן ומחר בקבר. שאם כועס עלי אין כעסו כעם עולם ואס אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם.

חנוך ב יג יא-כג

ך ?ות ורצון ?לך הליס ה מאד כי רצון ?ל # ק ל?ני ?לך אים ון ןס^?יט &י ד א ת ל י א י ל^י 9לו המלכים ו*? ^ ם ל 3 " ה ) פ י

י אני יידע הכל אשר מ$י יא !עמד ?לראת איךסוף ההיא: ף$לה מ: הפנל ה ? ו ש ל יב ל: וא#ר עיני ראי למראש ועד־סיף ולמן הפוף ועד ה אני יידע וה*ל ?ת?הי כ??רים ה#מלס וק?וילם ומלואס הל־, ה??אות ומלל?ס מרותי ואת־הבו?כים למין רב לאין מ?$יג ר#?*י: מי לאי^ז לרואה את־תה?כותילס וממבוסילם ללא י

י את־?ל־#מותילס ?לב*י: ^ המלאכים לא נדעי את־מ??רס !ם י # ר ל ־קהיו 9&רתי וכאו ??ל ל יי את־לקוהת סירס מיייזי ואת: את-תקופת סירס מדוחי ואת״ ו וצאתו ואת־^מוהיהם אני ?ל?תי פ

א מלמעט ??ל״־יום ו ה הלמעטותו ב?ל-ד׳ימים ואחד?סיגוליו #* ^י נ «ז וב?ל־#עה: ארכע עתיפ שמתי ומן־לעתים עעזיתי ארבע לקו

מל ובתקופות ??מתי את־ה^ים !וכחנים] £?תי את-לחךשיס ו ללך^ים 9&רתי את־הלמים ו&דהלמים מרותי את־ה>?עות ואם5ה יז וארשם: א?י כל אשר יאכל על־לאד?ה לקרתי וא?י*ב ו?ל־1רעא לאדן א#ר לןרע וא?זר לא לןרע ו?ל־?מח ו?ל־ע^ב י י* י ת # א י״ ו?ל־?רח וריבמיהלם ושמותילס: ימ#?נות לעןליפ ולקותילם י« וכנפילם ומשפט ןשאס ??ר ונ?מי־??ר הפנל אני לקרתי: וא?י*ב כ א^־־ררך] לרעם ו*?רק: 1-יראוני את־מ?לחותילס ואת-שו?רילס ומבואילס ומו?אילס א#ר ?לס ילכו כמךה ?של#לת יעלו?ק?ף לשלבו ע?גי לרון ואברי ו?#ל#לת ירדי ?ן־?כעם ןדול וא ?ל־א#ר ??דן: אני ?ת?תי את-או?רות ה#לג ימ?מורות הקדה נ וקר לאויר ואת־עתילם לקרתי אי־ןה הדרך נוקזאי ??תהותילם ע למלאו ?לס את־לע^יס ואי?ס ?ריקים את־א?רותילס: אני ?ה?*יה לאללר ואדא איך נועזאי מ?תהותילס ישאו את־ ת את־מ#?כי ל המשקלות ואת־המדות ו?ראשו$ה לשימו במשקלות ואלרי־כןה על־־לארץ ?ך?{שי?ה ?כדה ימיטו 1 ^ במדות ו?כשרון ייר^יאי 3: אני מדהי את־?לילארץ ולריל וה!?עות והבדות "ל*דן ת נ * כ

ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממין אעפיכ הייתי בוכה, ועכשיו שםוליכין לפני ממ״ה הקב״ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ואיני יכול לפייסו בז

. אין זכר לכך ט ע מ ת א מ ו ה ולא לשחדו בממון... ולא אבכה. - נ ם י ג ו ת י ו ש M לכן, אבל מדובר על ענין זה בפרטות בחנוך א׳ ע״ד. - ד ר ך. כך ח. ־־ מ

ח קכת ל - ד חנוך ב יג כ

ת ו?ל־הנ??איס: אני ?ת?תי את־הגכה טהרו כד ולעצים ולאבנים וה ל&רלאדן ועד־דךקיע השביעי ולעוגה עד־שאול תלתלה: ומקום כ

י המ#?ט ו^אול הגדולה מאד ה?תולה הבו?ה: ןאךא את־ע?ל כ

־מךה: וא?תב את־?ל־הנש?&ים על־״ כז החבולים המחכים לדין ?לי כח לדי השומט ן?ל־?#??ם ו?ל־מעשילס: ןאךא את־?ל-האנשיםה ואאנה ןאבןל על־אלרית ו ל מדור האבות לראשונים עם־אךם ו כט רשעלם איי־לי מלל^תי וללשת אבותי לראשונים: ןאלשב בלביי נ ? י א#רי האיש א#ר לא נולד או א#ר נולד ולא ל?א ל ? א וא יכא ל?קוס ההוא ולא לשא את״על־ה?קום ההוא: לל מי ל ל ואלא את נוקזאי המותחות ןיאת־שומרי שאול לעומדים כ?לשיס ןדולים ו?ניהס ?נרות ?בולים ועינילם אש ובניהם גלויות עד לא לזיתיהם: !אמר ל?ניהם מי לתן ןלא אךא?ם עוד ןלא אשמע את- מע#י?ם ואיש לא לביא את-?ני עמי אלי?ם ממה מע$ים היו: אני עליתי ד י ? לב ל?אילם מהדם האלה ו?ה!י־3צח י??לו ע?ל ל למןךח לגלעדן א#ר #ס הו?$ה ?נוחה לצדיקים והוא ?תוםנ לרקיע ל.שלי#י ולצד לעולם הןה הוא ?גור: ןשו?רים לעמדו ל

על-יד־ה^?ריס הןדולים ?אד ממןרח #?ש מלאכי להט שריםד ?לי־לרף שירי נצח ש?חיס לבוא הצדיקים: ?יום הביאה ל

לאלרוןה יוציאו לאדם עם־לאבות ולביאום ה$ה למען לשמחופ והם ?איס ?שמלה כקלא איש לאוה?יו לאבל אתו ללם ה?לרל ו?שולחים ל?ני היכל לאיש ההוא ?ש?חה ומהמים לללמו ולענגד ?לי־^דה ולשע»ח וניל ?תוך אורה והייי־נצח: ואני * ע ב ו י ׳ ט י ז ?

י אשרי לאיש לרא את־שם לי ועוכר ל?ניו למיד נ אומר ל?ם ?ה כהלים לאלה ן?ל־ההלים ?אלה לחלה ??ךק ד י ל ימביא ?נחות ב לי למת: אשרי הער?ה מ#>5ט ?דק לא ?מלן כי אם־באמת ולא לקןה אלרי־־כן ל?ל־ך?ר מש?טו לכא לעתיד בלי משא ?נים:ם ולרעמים לתן ללמי: אשרי הךן י ד ם מ י ה ^ ^ כ ? לז־־לחאשרי ה

. אולי אף לדעתו של בעל הספר ה י ת ח ל ת ו א ־ ש . ח ו ד . אולי עיקרו: משכן ה ח ו ר הלך/ אע״פ שלא אי , מדודות יש לשאול (השוה, למשל, סדר רבה דבראשית סי׳ כיח ו ז דבר בספר על מנינם ותיאורם. - כל הראשונים, למן אדם וחוה ואילך, נפרעים מהםם י א ן כ ת מ א ב . ע׳ לעיל י״א ע*ב. - ל ח צ יי בגיהנם בעד חטאותיהם. - ש י ר י נ. השוה דבריו של אנטיגנום איש סובו (אבות א׳ ג׳) אל תהיו כעבדים המשמשים ת מ א ב

ו נ - ט חנוך ב יג ל

ו ל לט *?*״־?דק ללתום ואל?ןה יל?ל־נד?א יע*ר: א^זריי ל,#ב מוי מ י ל הן?ן בעולם הל?ל סןה ןללןי כךךך סי^ךד. המולי?ה אע י א י ל ל : אשרי הזירע ןלע א?ת כי #?עתלס לקצר: א? ף ו ס ך י א א ט - ס: א#רי לאיש רלמיס ??יו ה18י• סב א?ת בקךבו ןדוכר א?ת לרעהו: ?י : אשרי המבין ל?ל־מ$שה ל; א#ר נ?ךא ןהוא משבחו מנ בלבות א?ל מעשי אךם מלם טוכיס ושלם ךעים ולמי מע&יל״ם ? י מעשי לל א מ מה יח־עי לא?נים: ?ני ?ל־מעשה ן?ל־מךה ן?ל־מ£קל ?לרצי, י ה {??ו # ? סו לא?תב כאשי *:וני לל ו??ל־אלה ??אתי שגולים: וד נ^לה ר?ה ןלאלד ל?מת־־לב ??ד אךם מאלס לאל ה ?ן ; # $ ת המעקזה ןלאלד ??תיקיי ^ ר ח ר?ה ןלאלד כינת המעשה ן־לאלד ? ש?הלס ולאלד ?טהר ןלאלד ?לס ולאלד ?ימי ולאלד ?צער ולאלי: ש ?לל ת ־ ב ך כלליפות ולאלי ?מךאה־סגוף ןלאלד ?ו י מז־־סחןאין ילדון לאיש מירא־לל הוא לללל ?כל ?דור ההוא: יי ?לרי טפ ?ךא את־לאךם ?ךמות ?{יו קטן ןןדרל ?ךא יי: וא^ר לנאץ יי ?לך ו?ני יל למאס ה?ז ל?ני אךם הוא ל?3י ל5 אךם לנאין ?: נ יבוז: המ?עיס ל?ל־אךם ?לי ךעה בעם $דול יךך&הו מאת ל5:ע י א ל: אשלי ל דו ב היורק ב?ני אךם {א?ה תךךמהו ?ליךלל הן נ גא-

??ט נעזר ואת־הנר^א ו ללרע ל?ל־איש לנ ב ל ־ ת א#ר לא י?ה א לרים ולמכקש לעשה ?דקה בי ?יום הדין הןדול [?ל־מעשה אנוש ננ ללהלש ב?לב: אשריהו ולו להי מלת־?ךק ונ*אןני ?דק ומשקלט ןי^ל־משקל ?^ ^ ן ^ - ל ^ ?דק] כי ?יום הדין הןדול ?ל־מךה ן ?מאזנלם לאמר כקנה יהיו ללולים ועומדים ?קניה ן?ל-איש נכיר

נד את־מךתו וכמךה לקכל את־ןמולו: ואשר למלל ועשה: וא^זל גר*ה ק ל י ועשה לו משמט ? » ל?ני לל למהר לל כקשת מעשי: וכי דולש ה ל ע ? ל ט כלות ל?ני לל ולד?ה־לו לל שמיךתו במלכות #ו נר או אלל או שול או קל?נות אהלים לא אלה ?י לל ללם א

דיו*'^ ד ם. השוד, אותיות ד ־ ה א ת א א ד ו ב י ד י את הרב על מנת לקבל פרם. - ה׳ ב עקיבא (בית המדרש ג׳ 59): שכל העולם נברא במאמרו של הקב״ה ואדם בכפו, ורש ^ לבראשית א׳ כ״ז: שהכל נברא במאמר והוא [אדם] נברא בידים. — סוף הכתוב נ״ב הוא .

. לשון נופל H a M-tpaji-fe noB-bmeiia H Ha Kynnu C T O H T . ה י נ ק נוסח H. - ב ק נ ה... בית לי בכסף קנ י ג כ״ד לא קנ לשון של קנה וקניה מזכיר את הלשון שבישעיה מי

— ). א י ל. בסלאבי PaBa6 (=חזיר). ואין ספק שאי ד ח (אע״פ ששם קנה הוא מענין א

ב קכז ע ־ ז חנוך ב יג נ

:ז אם־לב ?הור לדרש ו??ל־אלה הוא מנ?ה את־לב לאדם: אם- :?יא אךם מןחה ל?לך ?שר ןךס ןהוא בלבו אי־אמוןה ילשבן: או אם- נח הלא לקצף המלך אשר לךאה את־מןלתו ו??ךהו לךי לחניף איש לרעהו בלשון טו?ה ו?לבו רעה הלא :בין לבו זאת נט ו?קךב 3?שו לש3*ט שאין מש?טו ב?ךק: ?אשר לשלח ל: אור ןדול וללה מש©ט ?דק דבלי משא ?;ים לצדיקים ולאץם צדיקים ס ןאיש לא־ל?תר אז: ועתה ?ןי שימו מלש?ה על-ל??ס ושמעלס לדברי אבי?ס ?י מ?י יי אצכי דו?ר אלי?ס ולקללם את־ה??ריםראלס ?הם ו?הם תדעו ?ל־מעעזי האלה ה?תובים בירי אבי?ס וקז סא ל:: ??רים רבים היו מותחלת הבריאה עד־סוף הדורות לליו ןגם אחד מהם לא-יוךיעבס >י?לב־לדי אס״תלזיקו בו לא לל?או >== ללל: בי אין מלבד ללי לא ב^זמלם ולא ?ארץ ולא בשאול ולאם ס: ??ל-לסוד: לל עשה לסוד על־אי־־לדועים ומתח את־לרקיע מראי ואת־לארץ לעמיד על־סמלם ואת־יהמלס :סד על אי־עומדיסן או חול : מי ?נד• ?מי לאך ו סי ו?ל־?רואי איךמ??ר ?ךא לכדל לגננים או נשיכת לרוחות: מי סי־׳ הים או ?טפי המ?ר או ט

ן ואת־הלס ?קשרים לא-;תרו ואודל,כו?ביס לצב ך ק#ר ^# וללף את־לךקיע: ובתו?ס העמיד את־ה^?ש למען ילך א ל ך ו מ ס

ע לקופות השמלס מי לעמיד מאה ו^נלס ושמונים כ?א כ # ? למען יצא ?יום ק?ן ועוד מאה ושנלם ושמונים ??א למען לצאל: ושנלס ??אות גדולים לו 1ל??ש1 למען :נוס ?לס דו סז ?יום ן

סח בשובו כה לכה ממעל לכמא ס:רח: מלרח תמוז מיום שבעה עעזר יכא ועד לרח $בת ומשבעה עשר ?טבת יצא וכן ילך ס#משמ ושמלה ל׳ארץ א ל ־ ל סט בכל־תקףפות סשמלם: וכאשר לקרב א ןהוציאה את־מרלה וכאביי לדליק והתאבלה לאךץ ולעציס ו?ל־ ע ?רי אין ללם גדול: ?ל המרות לאלה ומדות־ה^עה לללקים עא לעמידה ל??תו את־הנראיס ואת אי־הנראיס: מךאי־הוראיס עכ ?רא את־?ל־ס$ראיס והוא ?עצמו אימראה: כן אומר אני ל?ס ?ני לנו את־ס??ריס ל?3י?ם ול?ל ?ש?חותי?ס ושארי ?שר?ס:

.Morfiiiד וי״ז. כ״ב ל״ד י (paHa6 ז) בחזיר נתתלף לו לאחד המעתיקים. וכן לקמן כ׳ בי, כיא י• ז ו מ ח ת ר י (בהוגאת Charles) מוסד בשתיקה בלשון cattle (עמ׳ 84) או sheep (עמי 86). - מ

ו מ - ג חניך ב יג עח כ ק

ענ

עד

•w —+ —

* »ת־ל: ילקחים וליי טילים להם **ל «$מל X I י נ י ל0ע׳ »ם וקרבי*לילם: *י אי־^יןיט ו*י־ י מ י ITW מדי י ג * י ט

י׳י׳יייט על־לל ו*י־לר*ים *יז־לל הם לא לקהלים לי אם־,יםורו &ל»ם והקרב <«ליל& היא ל3*ל ^ י *יי" ם י ! : 1 ם ל י ד 5 ? י

י יילל ימי לא *׳ןיג« •ו״ יל* ו&מע ןמי ללס « ז סי י ד פ ה י י * r ולא בלרינה »0רת *יי m *״ דיי 8 י א " ה *TO י ? י ב 1 "Wo* ך $י י ״ ?ימי *P לי לא ?nyot ןלא # א ״ 9 י ?

ם לל*זין הן הן אי לא לא: »{י «¥י« ד " מ י יך״״ח 8 ל?° יז מ 3י לא ה:ה ל?ןים ¥ךם ל?!עי אמי *?ר לא הכינויזי יי ל??*״ י&ןיה י?׳?קל »׳ןוד ?היד הוא לחיית גדור סגיi1B?1? י >ןזפ הוכן? wtfi י «ל » " j p n * * *ךם ! י : י J O T יעי י ן « # ?וקום ללל־»>8 *ךמ.* {מי «>נ?<י לל־?ךם לל$ב ךי &הי * ? n לא יוכל לי•**־ ולא להלףןיר *ת-ה W ״ W ־ ? & "*W< י י ^ ן י לשללנית מעה ו ה ל־*י ?ב9ךן<ה: מ * י ר

ם לנ»? יז?0לו עולם ייין־םיף לןסיד ללא: ?ל־סבוךה 1?ל־ יי י ה לז » ר :בי*לס ?׳! י: ו^גל^ס ל # מ ו?ל־?ל׳י? ולל־ןילי־ חג י • : I*8 ״יללי ל*־*ל 6י־&*ה »ל־מ??»לי >לא לקריה ןלא לךחיקג ״יא מקם ללס ליים הדין הןד* ןאל הליי י ל1י וה * י א « י ״ « ה 9

״ * על לדי *י*ז לי «ום־>זפ על-ין־י יי: &לם * ן ו em נ ?י׳יי ל*3י *ת־ןל-בי (*יי*?* ל5?מ *היו לק3ל או$ר"$לא לעולם?ם5 0 ו י לח פ ? ם יל«ל9ןה ילהלף־ ה?זלחי את־יך, ו ז י *הי*] לי לי#י־יס?ם ולעגן $ביר*לםג ך «די ל?»לז«וךה ולא *בי$לס *

" י י ב י ־ ת י י ש ש , י י ״ ם ו ש «»»<. - ח ג ־« ן ( ו י * יan nwww ־ r ^ ' J S n T S » ״ י ו ל נ ו ש ל ל , נ ו 0 ש . ״ ב ע ב ש , , ל א ש ם י ד ן א י י • י 0 " י 3 ל י " א ״ : 1 *׳ ^ ״ , ב ש נל ׳»« ל ז ״ נ ל ה ג . ו , י נ י ה מ ל ק ו ו י פ ה ב ר י ג ה ש ע י ב ת ש י ש ע נ י ו ״ מ ע ל ב ש ם נ ו י ע ה ב £ » ״ י ) י ז ו ר ק ש ו ( ״ ר ו נ ש ה ם ל ג ה מ ׳ ב ק ת ־ושי ה מ א י ב ל י ם ו א י א ק ש ע ל ב ש נ ב ה ו ק י ה

י ״ י י י ם ב א ( ״ ש י ב א א ד ״ ס ל ק ע ב ב ת כ . ו א ב ם ה ל ו ע ו ל י י י * ™ * י * מ ׳ ״ * * ״ ל

ב י ת א מ . ב ו בו ש י ״ ד ו ג ש א ר ד מ : ו ( ת י ״ י ב י ״ ׳ ״ ״ נ ' י ל * י - י י ל י ח ״ ״ 3 ״ לי ׳ י ׳ י ם ״ ש ת ב מ א ן ב י ת י י ב ע ב ב ש ה ר ל י מ נ ו י • ל י א ה ״ ע ו ב ש ח ה י » י ^ י «ג י » נ י . ג 2 4 5 - 2 . ׳ 7 י א י ־ ל ת ת י ב ל ב י י מ ת (יע׳ ש ו ש ע ן ל י ״ ה ־ J ^ J * ^ ה א י י ב א ב ל ץ ו ר א א ב ל ם ו , 0 ש » ב . ל . . , ב ש א א י ל » ז . ״ י ; ־ י 0 ^ ! ^ ^ , ״ אז י * א ב ל ״ ו , / א ״ י ל ע ב ש » ת ב ל . ׳ , ב ״ ק ע ת י י נ ת א י ל נ נ ב י « ב• M 0 ^ 0 . 0 י י ע. ־ ב ד - . א ם ל ב ל א ש ל ן ו ם ה ב ל הי הן ש י ת ו י ה ה א ע ו ב ש

עי.

עו

עז

עח

עם

c MS

6נ

םנ

י ם

גוה

םו

a

א קכט י ק - ז ך ב יג פ ו נ ח

ר לבוא?ס ל?ען ל: סלל תשאי ותתיךהו # א ד כ ? ל * ו?ל־על ע?ב ו?עךב טוב : כלקר וכ?לרלם ו ן 6ח ןכן ת??או את-שכר?ס ביום סדיט ללא לכית יי לסלל לבורא סלל: כי ?ל־{#?ה לסללהו וש?לה ם

* ?ל־בריאה נראה ואי־נראה: אשרי לאיש א?זר ?סח את־פיו לסללר האיש א#ר ל?תח את־לבו לחרף וסרף ת *א וסלל ללל ??ל־לבו: א. על־רעהו: אשרי ספותס את ?יו ל?רך *ב את־לעני והוציא ד?ד « ולסלל את-לל: וארור ספותח את־פיו לקלל ולחרף ?ל־ל?יו ל?ני: א#רי ס??רך את־?ל־?ע£י יי: ארור ס?לרף את־?ל־ -צהלל ו צ

צל ?רלת לל: א^רי סחושב לכלות ?עשי לךיו: ארור ס?צ?ה לאלל - *י

ת אבוליו הקדמונים: ארור ו ד ס ר ל ? ו ש :**־צטנעמל] אסריס: א^רי ס?דות אבות־אבוליו ואבוליו: אשרי סנו&ע שלום-אל?ה: ק סמשחית מור סהורס סשלומיס ?אל?ה: אשרי #אינו ?דכר #לוס נרק] י ו ר א ב ק - א ק

קנ ?לשונו ו?לבו ?זלוס ללל: ארור ס?דכר בלשונו #לוס ו?לבו: ל ו ד ת וכ??רים לןלו ?יום סדין סן : ?ל־אלה כ?דו ס ו ל קי אין ? קה ועלה ?{י אל ^אמרו אבינו הוא עס־לל והוא לגן עלינו וסלפלל

ס עוןר ל?ל־אךס א?זר ל?א: ראו ?ע^י ?ל־־ ד ל?אינו אין # ע קי ? אךם ?לם ?ה?הי אני ל?ני ס?שולס וא?ף*ב את ?ל־א#ר יע^הא יוכל לסשחית את־?לב״ 9 ??ל־?ני לאדם עד-לעולס: ואיש לח ידי: כי לל לראה סלל ו?ל?זבות אןשיס רעים כי ל?ל סס א?זר ק

ר # ?ס א : ועלה ?;י סאזינו ל?ל־ד?רי אבי ב ל י ?הדרי ס נ ? קט #ר לנו אכינו ? א א ר אלי?ס ?ן תןלמו וא?רלס ?רוע ל ? ד אני ?ס ? קי ?עת ססיא את־אי־דעתנו זאת: וליו ס??רים א^י ןתתי ל נללת ?נוסל?ם אל־ת?תירוס ??ני ?ל־סלפצים וכארלס אולם: ?ני הנה הולר וקרב יום ד א א למען נךעי מע^י לל ס$?לאים ? ? ת וס?לאכיס לרוציס ? ל סמועד ולעת סןתוןה לי ?אה הדרש אני ל

/ לבית המקדש ז - השוה ספדי -קמ מםד השם דבר בשם דיבור. ואין זה כאן ענינו. - ל ב י ת ה דברים שכ״ט: אין אבות מצילים את הבנים.., אחים את אחים מנין, ת״ל אח לא פדה: אח, כמה קשה אותו היום יפדה איש 1תהל׳ מ״ט ז׳]. ומדרש תהלים למזמור מ״ו א׳ ואין יכול לפדותו. וכן אמרו (סנהדרין ק״ד א׳): ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא. דכתיב 1דב׳ ל״ב] ואין מידי מציל. אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו. וכן הוא אומר (ישע׳ ם״ג ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ןך?נו וישראל לא

ב ט״ו י״ד שירמיהו מגין על ישראל. — . ויש להשוות מקי ו יכירנ

קל חנוך ב ינ קיב-טו י

ד ־ל־*רץ שו?רים את־?קדלס: ו?לר א ם *ל י י ד * י ת ע ? ל כ ל ?י: ולכן *ויתי?ם ?{י $י ח צ י ליש?לם לנללת־עילמי נ מ ת ? קינ הולך ל

תעשו את־הטוב ל?ני יי•

ר אביו ו*אמר: אם־טוב בעץיף לניר י נ ס ־ ת ח ^ ל # ו ת / ד מע? ? י

ר את-?תינו ואת-?$יד ואת־־$ל~ ר ? י ל&עז ל מ * ס ל 1 י לל נ י ^ כ ו

:לידי 3ילר ול׳לכבדו א?שים ?נללף ואלרי־כן מלך כךצון 5*W י יי ? ו ויאמר: שמע בני למן אשר ??חנ !ען לנוך לבנ ד ו - גי ל ר י א א א?ל בקרבי ןצעס ארץ אין נ?#י *?דתי* ו ה?אךתי־ לא ?א אל-אליף ן^ל־?ל־בני ר ק י• ס9ץ ?ד?ר מדברי ארץ: א?ל קרא ת

כיל?ם ואל־זקני לעם ודכרתי אלילם ולל?תי״לי כא?ר ד.י&*י ר י ע : ולמסר מתושלח ולקךא אל־רעים ורימז ועידן ולדמיין ו י ?לי4 י ז $ליו ואל זקני ?ל-העס ולקךא אלילם אל־?ני לכוך $?יו: ולתלו

ךאם לנוך ול?רכס ולדכר אלילם לאמר: כלס ל?ניו ון לאד ?ם על- W ?ני בלמים לסם ירד לל למען אדם א?י W טי ו אשר ?רא ?אלמי סשנים הקודמים ואלרי לי ו ~$ל־?רי ת ד $ מ יל?ל־ר?ש לאד$* א לל ל?ל־?למת לארץ ו ך ק ל ם ?רא לאדם: ן ל ב ?

א י ק ול?ל-עיף המעימף ?דוס ו:כא את־?לם ל?ני אדם אכינו למען לי # א אדם !שמות] ל?ל־ססלים א ר ק י ג שמות ל?ל־היל5י על־**ר?ע: ו

ו את־?ל* י 5 ס ו!?נע ל? ל ? ־ ל י על־לארץ: 1לעמידהו לל מלך ע למשל נ?לסז ולעשב אלמים לסךשים למ?מעת ול?ל־עבוךח ?*יז $ל~ ז ל?ל־ק?לני; ו*ין לל ד י ד * ל: ?רא את־לאדם * י׳-י ל?ל־אךם.?ש אדם מ?ני נ?ש ?המה ?ש ?המה מ?5י לאדם א?ל ךן הוא נ נל מקום ל?ני אדם ו?ל־נ?שות אךם הן ז ביום הנדול: כי לבד ?מ??ר ?נ?שות ?ה?ה ולא ר*אכד נ?ש אחת אשר ?ךא יי עד•ל: ו?ל־נ?ש ?המה תלשין על־לאדס אשר הרע לרפות דו ח הדין הןדם מביא ל: כי לאז י אוליי: סמעול לנ?ש ?המה לנ?שו הוא ?עו ־ מה קר?ז למען תעלה תרו?ה לנ?שו: ? ו ע מך־ס?ה?ה ה?הורה ו

. אין זכר לשלשתם לעיל ן כ י מ ן ו ע ו ד ם ו י ע ר - / . ע׳ לעיל ט׳ כ . י ה/ נ ת ש ו מ - יד ד, י״א. — א

ג לנפש בהמה אין שכל ואין נםדעין הימנה, אבל נפש אדם היא בעלת שכל י - י ו ט ונפדעין הימנה בעד נפש בהמה. שלפי בעל הספר יש חשיבות לחייה. אולי מיוסדים־ מהבאת קדבנות שבפסוק י׳ נראה שהספר ־ כל הדברים הללו על אמונת הגלגול ?

ב קלא ל - א חנוך ב טו י

ר נתן ל?ס לאלל תא?ךהו ?ארבע רגללם זו היא לרו?ה ? *א לל א?ה טוב רו?א הוא לנ?שו: הממית ?ל־?ה?ה בלי לאסךה כ לעו י: לעו?ה ךעת־?ה ל?ל- ו ינ את־נ?#ו הוא ממית ועו?ה עולה ל??ר: לעו?ה ךעה ?ה לנ?#ו יד בלומה כמלר עול הוא ועולה הוא עו לנ?ש אדם דעה לנ?שו הוא עו?ה ואין־לו־תרו?ה לבשרו ואיד טי לו מלילה לעולם: זהדו^ס נ?ש אךס את־נ?שו הוא ממית ואת-ו הוא רוצח ואיךלו לרו?ה לעולם: הדולה אדם לך?ת הוא פז ??רט לא ? ? ? יז ?5?#ו ללכד ןאיךלו לרו?ה לעולם: הדולה אךם לה או לדכר ךןה ע ? ו בדין ה$דול לע^לס: לעו?ה ר ש יח ל?עט # יט ל?ל-כ?ש לא תע?ה־לו ?דקה לעולם: ועלה ?ני ?מרו את-א לל: כא?ר לכקש אדם לנ?שו מאת לי ד ?נ ? כ לבוהי?ם מ?ל־ר?עה א כא כן _יע?היל?ל־נ?# לולה: כי כיוס הןדול אני יודע הלל או?רות ך?יס הו?נו לאדם טובים לטובים ןלךעים ךעים ?לי ???ר לרב: כב א?רי מי ?ללא ל?תים טובים בךעיס אין מכולה ואין לשו?ה:ים עם־סןדוליס אדם כי־נעלה ד?ר על־לבו נ ו ?ני הקו מ ??ענה *אי* והמיר יי את־?ןיו ללביא מןחות ל?ני לי ולךיו לא־תע?י כד מעמל לדיו ולא ל??א ?די עמל לדיו: ןאם־לדיו תע?ינה ולבוד לא להי־לו ?ל״ ל מללת לבו ו?הלאוננו למי ד ל ללאונן לא ל: א?רי לאי*1 א?ר ?$?לו י?יא ?$חות ל?ני יל הוא לקכל כי• ?די כי ?לילה על־הח?איס: ואם ל?ני הןמן י?יב את־ד?רו איךלו לשו?ה ואם־יעלר הז?ן המלעד וע?ה איךלו ?ד?ה ןאין לשו?ה אהד בז ה?ות: כי ?ל־מע?ה א?ר יע?ה אדם ל?ני זמנו ואהל ןמנו כעס כח הוא ל?ני ?ני־אדם ול?ני לל הוא חו&א: אךס כי־לכםה ערםל לק^ל: ואס־לבו ללאונן ?תלם ךעות ו מ א 3 י ט ולדעב לתן מלדזמי־ ה כ: ועני כי־ ר ?תן אכד וק?לת ש?רו אין לו ? ל יע?ה לנ?שו את או והלןאה הוא ?ל־מ?ל עניו לאכד ולא לשכע לבו או ללכש ??ר: ו?ל־דבר־?זב ה א לא־־לבלקכל ?רכת הןמול: כי תועבת יי ?ל־אדס 3 ?עול הוא מלרד ו?הד לדב ה?ות הוא נ?ךת וה?רילה ההיא אין־

לה לרו?ה לעולם:

נכתב בזמן הבית. ־־ השוה תמיד ד׳ א׳ לא היו כופתין את הטלה (רש״י: בשעת שחיטה).־־ , יד ורגל, כדמפרש בגמרא, והשוה שבת נ״ד א, ד׳ רגלים יחד) אלא מעקידין אותו (כלו

ז ז י - חנוך ב טז א

ר לדכר אל־?ןיו ואל-?רי ל?ם י נ הסי כא?ר כלה סי מ א א יי אל-לנוך ל ל ם ולךחוקיס מ י כ ו ב ?ל״־ןה^^ים ס# וילאו אל־־ל^קי* נל?ה ןן*?ןני ל0נוךז ו!לא?מו ?אל?לם אי: מלאי זקני לעם ו?ליל¥ס י י מ ס לניר י י ?יי! ? ? אמגי• או 1ל?קו ללנוך ו*א?רו אליו: ?רוך תליה לנוך א?יני ללי י ל ס כ וו נ נ?*ד מלך לעולם: ועלה ?ך?ה את-?ניף ןאת־?ל-לא{?יס וד יי ^ ל ל?$יף סיום כי ^?3ךל ל?ני יי לעולם: ?י ?ף ?ת 1 א ת ו?אי{ן 5ר ו א < ך סו?ר ל?רייוליו ל ך י מ ן ן ג ד $ ל " ל ם ע י לא{?: ויען לכוך לא$?יו 41א$י $ף ו?כ?ר לטאות אךמ ועמר ל?ני כי

ל?לס:א 5?ךאו ?ל* ר ל ? א ליו ?לס ועד א י עד-א?ר ל ו ?ן ע ? ? ה ואי־סנראה כ?ח ע«*יס א < ס?רואיס ?ךא לל את־?ל־ס?ריאה לידעלס ?י אלרי ?ל־אלה יצר את-לאדס ?¥ל*י ללםי מןגגגיי וע ולב ללשב ף&?ל מ ? וכדמותו ו!עש לו עינלס לדאות ןאןנלס למ ^ ו ? ס ־ ל ? - ת : ויךסב לל את־לעולס למען לאךס ול?ךא א ן ללכיס קכע יךחיט י נ ? ס ד $ ס י י ה ?נ ? למעני ולסלק לעתים ומן־לעתים עת ואת* ה למיס ו?לס קכע ?עו ע ? ימן־סלרסיס למים !לקכע ?ד לללקיס להעז לסשב לאךס את־לעתיס ו?ך, את* ד ס?עות ?ת ואת־ס?נוליס ואת* ^ ס ״ ת א יס ואת־סלךחיס ןאת״סלמיס ו ס?נ ססלללות ואת־סקציס ו?ןה את־סליי מלסלה ועד־ס?ות ולשב על*: כי אין ך?ר ןעלס ל?ני ב לטו ל?איו ו?תב את־מעשהו לרע ו לל ועל־?ל-אךם לדעת את־מ?נ?יו ואל-!עלר איש ??וליו ו*?**: ולא?ר י?לו ?ל־ס?ריות ל>א1ת ואי* ד ו לדי ילןיק לדור ד^ י ה ג א / : אז ף ל ו ד סנראות א?ר ?רא לל וללך ?ל־איש אל־דין לל סןי ולא ירסיס ןס;?יס וס?עות י לעתיס וגס ס?נים לא־תלליןה ער ? ילפיררו ולא ל?נו עוד לעולם אלד לקום: ו?ל־סצדיקיס אדול ללק?צו אל־עולם ןדול ולעולם סןדול למלטו מדין לל סןא ?אב ולא ס ל ל : ולא־לליה עוד ? ח צ נ לליה לצדיקים וללה לה ןלא ע?ל ולא לללה ולא ? מללה ולא דא;ה ןלא תוללת ק

­ / . ע׳ לקמן כ׳ א ה נ ו ד א הכל נברא בשביל האדם (השוה״ למשל. תוספתא םנהד׳ ח׳ ט׳)״־־

ט ד י - חנוך ב יז ח

ך כי אס־אור ןדול ןללה ללס חו?ה $דולה לא־תלרס וג? ? ח?לת נללף ואימ?לח ללא וללה נ ל כל־ל?סת: כי ?ל־ י י ן: ןעלה ?ןי ??רו על־נ???ם ??ל־עןלה א?ר צח ךן ^ ל^עי: ו?ל־מ?לה ו ו מעבד א לי: ולל?לס ל?$יו ?לראה ולי לכד יא ?נק ?נא לל: כי סכל לראה ס?י»י ל?ני לל ?*דק וא?ר לא ??ד?ל״מל??ה ה?את־ ו יעוץ לו ו ל לי וא?ד _ילשב אדם ?לבו ??ם לי כי יי ?ךא את- ??לה סיא ל?ני י;: אס־תביטו אל־ס?מלס ?י?ם עליל ם לל כי לל לסד ארץ וז ס??לס: אס-תביטו אל־לאדץ ? את־?ל־?ריוליו: אס־תלשבו על-?*?ק סלם ו?ל־תלתיות לארץו למע?י לאדם ולא למע?י : אל־ת?תלו ל כ ס לל >5י לי ?דא ס ? ן ?ל־ס?ריות כי ?ל־ך?ר לא־ל?תר ??ני לל: י כעז??ס'את-אדו י ולל?לם ?ני ?אךך-א?לם כע$לה ?לגון ?דא;ה ?אמוןה ??דק ?ס??לה ?לל?ה ?לר?ה ב??עיס ?נ?יון ?ח?ר ?עילם אולכיס אי# את־רעהו עד־א?ר ןין?או ?עולם סצער הןה לליויג יור?יסר ל?לטו ?דיה: סןדול כי ? ף: א?רי סצדיקים א עולם איךםו ???הלם מךס??ש לאידו: ?י ?עולם סהוא סכל ??דל ??עללס?ד ך5ץ ןענןי• ?ל־אלה ש?תי כ?לב למען ך ו?תוק ו ? ח אור ן

תקראו ןלכינו:ך לל־ ? ולסי כא?ר כלה לנוך לדבד אל-א$?יו ויורד ל; ח לארץ ולסי אמלה ולכס את־לא{?ים לעו?דים עס־לנוך: ולמלרו?ס ק?להו המלאכים ולקחו אוי־לני־ר ויעלהו אל־לרקיע בעליון וו ל?ןיו לעולם: ותעל לא?לה ?על לארץולסי-אודולראו דה עמי י י י!ילבו אל־?תילס: י י פ ולא לרעו «יר נלקח זשנוך ולסללו את- י ? ? א לש ?אות ל ה לחדש תפווז ולסי ?ניס ? ? ? ולנוך נולד ?י?ן ?אלד לחדש ולסי ס ול?ש: וללקח אל־ס?מלס ?חדש 5 י ? ? ןם יום: ול?^ב את ?ל־לאתות ל?ל־?ריאה א?ר כ??לם ?שיה ??ריס ול??דס ?יד- ? ? ס ו י ? ? ש מאות ו ל ?רא לי: ול?תב ?

- . ( ׳ חנוך נתמנה למלאך השרת בתורת שר הפנים (וע׳ לעיל י״ב ב

. -כ״ד) ח (כ׳ ד נ ע ך ו ו נ ח ה מ ל ו ד ג ה ה נ ו ה כ ת ה ו ל ש ל ת ש ל ה : ע , ק ב ל

. גם כאן nובנוסח , naMouoyca (כן בפ״ו): םיון (a1*mHBa״ כמו לעיל י ז ו מ ת. וכן בנוסח M ונכון (השוה א׳ ב*). - ש ל ש ד ח ד ל ח א ן ב ס י ש נ ד ח ב -

א ו כ - חנוך ב יט ה

: וללקח אל־ ם ל י א לחי ם יום ו ן ?לשי לאד לי־י *ל־ : ו ו י י ^ ־ ' י

ר בו כולד ? ית בד1ךש תמוז סהוא ביום ל;??י לוהוא א ה?מלם ?ני ל?ל־אךם תכוןה דו?ה ?לוליו אלה ?! 3ם מ * : א י ־ י ׳ ה ר ^ כ ז ו

ה ?בד, הוךד. ?יז ? ? ח ןסלךה והלציאה מ־סמי־ם האלה: כ י ״ הסי נולד ו?ה מת:

&PW<1 ח ואליי ו?ל־?ני לניר ולבנו מןמח ל ? ו ת כ ולמסר מם נלקח לניר: ולץבחו אילים ו?ריס ויקךאי ליל* כ אתנה א?ר ?

ר ?או אלילם אל־־ ? ° ו4א?לי את־הקר?! ל?ני לל: ולאחים א p נ

שו י ? ; ר 1 ל י ; י ה 1 ן ? ן ? השמלה הביאו מתנות ל?ני לנוך ו!עשו שה למים: ? ל ?

י לעת־ערב ו*א?רו זקני לעם אל־מתו?לה ? י ם *¥ל י " כ א ו כ

: ל?ני לל ול?ני ?ל־לעם ול?ני מזבח לל ונ?בדל •יניד י * א כ ל

י י ?לח לאנ?יו תכי ?ני ארס עד-א?ר לל $ל מ ו־יען ?תו ן י ? נ מ

י לניד אבי ל?סר לו הוא לה? םא??יי: ולהבו לאנ?ים עוד ללל*ל ל * * י ?לח על־זלד־ה?ן?לו ו י• לשןא ?ם ??קום ארךןה: ול?אר ?תו: רביז ?ל-לעולם אתה להדר א^י־?סרל ?לניר א*י י אל־לל דאמר ?ביר־נא להן לאנ?יף ולמדל את־לביתיהס לךאה את־?ביחי

ש ם ת ש ה ם ש ו ק מ ב ) 8 L i b e r J o h a D m 8 A P0cry Phu890 בם׳ . ם י ד פ ה ס ש ש ם ו י ש ש ת ו ו א מה ל י ו ג ד ב ש בו בם חנוך) ניתן מנין הספרים שכתב חנוך ששים וששה בלבד - א הקב״ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש״ (קידושין בבלי ל״ח אי). והם מסתלקים מן העולם ביום שנולדו בו. כגון משה שנולד ומת בשבעי׳• « e t t :equa1כך מסר םוקולוב ברומית . ה מ ו ה ד נ ו כ . ־ ת ( ד ו - באדר (תוספתא סוטה י״א ד

Y (=חשוכה). - י TT,MHO :אבל בםלאבי ם י ז נאמר שמק ״ מ - ה ״ . לקמן כ״ג מ 3 * 0 ץ 3 3 ״ . במקור: אחזן = , ה נ ו ר ם א ו ק מ ב זה היא בטבור הארץ ושם נברא אדם ישם ג״כ קברו ושם קבר אדפ את הבל ושמלני־י צדק הוא כהן ומלך במקום אחוזן. מכל אלי הסימנים נראה שכוונתו לירושלים. שהי ייישליפ היא טבור הארץ (ע׳ אגרת אריסטיאם פ״ג. והשוה תנחומא בובר ןיקרא 78: ארץ ^שראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצע ארץ ישראל ובית המקישם ואדם הראשון ניטל עפרו ממקום שבו היה המזבח (ע׳ ב״ר י״י ״׳ י רושל באמצע י: י ב ם ״ ו של תיאודור) והוא גופו היה הראשון שבנהו (השוה פסיקתא רבתי ק ש ו ר פ בח ובו הקריב הלך דוד... ומצא שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נקבר במקומ בית המקיש / ברא׳ ח׳ כ׳) והבל נ ה ח מזבח ל אברהם^ והשוה ת״י לויבן ני ל י כ ב n ויהי בהיותם בשדה ־ אין שדה אלא בית המקדש) ומלכי־צדק היה מ ג j ם ארונה״ (ע׳ במקי מ. מכל זה נראה שבמקור העברי היה , -רושלי ״ח) שלם (ברא׳ י״ד י, רי״ש וו״ו כחי״ת נראו לו וקרא אחזה ומסד באקוזטיבום נ י י י ^ ^ ^ י ^ " י ^ ( נ ״

ב ג כ - חנוך ב בא ז

ז ולעשות סלל 5ךצו$ף: ויישן מתושלח!יךא אליו לל ?מראה סלילה?מעל ן אביף: ו ו ?לח אני לל אלתי לנ ה-ט דא?ר אליו: ש?ע ?תו לקול לאישים לאלה ו?מדל ל?3י מןבסי ואכ?ךף ל?ני ?ל־לאנשיסד את־לל ר י ל ו ו ת # : וליקץ מתושלח מ ולליל נ??ד כל י?י סךף יא סןךאה אליו: וימהרו זקני לעם אל־מתושלח 1י& יי אלסים את־ יכ לב מתושלח ל?*ע ?קול לאנשים ולרמר אלילם: ל: אלהים לתןן ובךמי וחס ה לאישים לאלה לננד עיני סיום: ולמסר םר? ? ר ינ ? זקני לעם ו_יל?ישו את־מתושלח ??דיס לקרים ולשימו ?לד מןהיר יד על־ראשו: ולמלרו לאישים ולביאו אילים ו?רים ומךלעופות ?לס «י סלדועים למען .יקריב מתושלח ?שם לי ו?שס לאישים: ולעלש ב?הךלס עולה ו?ל־ ? ? ?לח על-מןמח יי ויאירו ?{יו ל ?תו: ולעמד מתושלח על־מןבח יי ן?ל־לאנשים ו ז לאנשים ללבו ?עקבולי מ

יז עמדו ??ביב למ!?ס: ולקחו זקני לעס את־לאיליס ואת־ס?ריסס ו!ניחום ?ראש סמץמס ו*אמרו אל-מתושלח: ל י ל ה ע מ ר ו!א?רו א יח-יט קח את־סמא?לת ס*את ןןמלל את־סלדועיס לאלה ל?ני לל: 1??דש^ ןיקךא אל יי לאמר: אנא לל מי ^ - ל כ מתושלח את־??יו ^א אני בי אעמד ?ראש מןבלף ובראש לאנשים לאלה: ןעלה לי כ

פ התת ל ה על־עידףי ועל-?ל-לאנשיס לאלה ןליו ?ן?יס ? ? י ק ? ס לעידר סן ל?ני ?ל־־לאנשיס למען לבינו ?י אלה ל,ע&רל לסןתלתמס ף: ולסי כא?ר סלמלל מתושלח ולרעד לי&ןמס ו ?י כב לאנח ל?3י ?ל-לעם: ל קן ן ת ד־מ י סמא?לת מעל ה*ז?ס ותקפץ ^ל־י מ ל י לל ו מ -כדולדךדו לאישים ולסללו את־לל: ו??תב מתושלח ל כנ כי׳ ?ל־לאנשיס למךסיום סהוא: ולקח מתושלח ולןמח את־?ל־א?ר כי הו?א מאת לאישים: ולשמחו לאנשים וינילו ל?ני לי ול?ני ?תושלח

: כז מל?יס לסם: ואלרי־כן ללבו לעס איש לאללו כב וילל מתושלח לעמד על־סמןמס ל?ני לל ול?ני ?ל־לאנשיסר ?ניס בקורתו לנללת־נצח ו?למדו סי&ב ? למן־סיוס סהוא ע ב ל?ל־לאךץ ול?ל־א$?יו: ןלא 5??א איש ?ר אחדי סל?ל מאלרין ד ל : ול?רך לל את־?תושלח ו י נ לל ?ל־סלמים א?ר ללה מתושלח ל

. ם י ע ו ד י ה a 3 a c b . — 3 c a p c a H H xapMac H . ם ז ז ם ו י מ ר ח ן ו ם ר ז ם

- . י . במקור: שמע יי. ובנוסח HB: אוי לי י י א י נ א - . ה ל י כ א המותרים ב

ט כ ־ ב ד חנוך ב כי לל: מ ד ל כ את־קר?נוליו ואת-מןחוליו ואת־?ל-עבוךתי א?ר ע?לח למות וירא אליו לל ??ראה ללללד• י וללי כא?ר קרבו ימי ?תולע תרע ף: : ?לח אצכי יי אלתי לכוך אכי ע ?תו מ י ו*א?ר אליו: ? ה-: קרא אל" W ד י*" *ליר ?י ?לו למי־לייף ןקרוב יום ? ן ע י ז א

י ^ר י אלרי־צל: ול-למשתו את־ נ י ?לל&ר ?נףי אשד נולד ל? י ח נ ״ ?לןלר ול^מךתו על־יד מ?*י* ואהךל אליו את ?ל-א?ר יליד•: ץ י א ל - ל י ע ס ־ ל מהיי הי קרב זמן א?ח ?ל־־לארץ ן?ל-אךס מד *ל־לארץ: מי אךמ לקןא ?רעדו א ו?ל?יו תללה מה$?ה ?דולה ?* י - יז ?לשח תללס ות?לא ?ל״לארץ וא??יס על־א??ים ל*$או ול^יג ל$ס ודם ו?ל־רע: ונבדעןבו את־בוךאס ולשתלוו לאללי ל?ל י

0 ול&3לר לארץ ולגלי ללם: וללןאה לאויב ףןזמח ל ^ ע * י ן ? ר ל ע ו

־&??רה הל־?מ ת ף א יל* ו?ל־לארץ הללי ד יי *ממייי ל*2די ל3פ לקץ ללמיס: ו?ל-ללשונ1ת י?תני ל : ? ? י •י0ליף את־זרעיי ? י ו?ל־?ר ט

ת מי״ ו ר אג ה על־להם לליןרק אל לארץ ו ז ?ארץ לצערי: אז אצ ט

י על־לארץ אל-לה?ר לרב ולמי לל?ר ד ך ה?מלס הןדולים ית י ר : ואבד ?ל״^-יז לארץ ונ?ללה ?ל-לאךץ ולללה # ח ^ א ד יז לל את־?דל$ר ?ןף את-צם ?^ ז **י : וא א י ה , ים י יח את־פצלד. למדהיז ה לעולם עד־לאבי י ה ד: ימ*רעי אקומם עולם אלי הרעו י יט ה?כו

?לח : וייקץ ?תו י ? ? ס חו?איס ?מו־כן ל ?י ר יליו לאן כ ל?ני כא?פ ל • ולקרא ל?ל־זקני לעם ולממר ל ד י $* מ י ל י וי$צי?הי 0 ת # נא מה מאת לל• א ך ל ר ? ד לל אליו ואת ?ל-למךאה א ? את־כל א?ר דו לעשות כרצונו: פ י ל ? ויע?בו לא?שיס אל־פךאהו ויע?הו: לל הוא ל כב-כנ?לח ר ד?ר אליף יי: ולקרא ?תו ? ה מתו?לח עשה ?צל א ל ע ן ז ז כ - ד כ

י מ אל־ניר ?ךל?ף• אלי-צ* לקקןיז וילמישהו את־??די'ס?ל$ה ל ?ל-לעם ולעמיךהו על־יד ראש למןמל ולל?דהו את־לל אשר י^של•?לח אל־לא?שיס לנה ניר ל?ני?ס וללה ?שיא ז כאנשים: רא?ר ?תו ני לני5 ל ז 1*א?יי לאישים אל־מתו?לח ל ז ד ל י ^ מ וס לןה ן י ל?לר מךלי כ

?לה י «ליר: וכא?ר ד?ר ?תו כ ח $ד?רר וילי לכר לי כא?ר ד כ

ו ול?רש את־ י ? ך ב ־ ל ה רוחו ו??רע ע ? ו ב אל־לא??יס ל?ני המץכל ?ט כ9יו אל־ה?מלם ולל5לל אל־לל: ו?ללמללו ותצא רוחו אל־לל: כ

־ ־ .yB כך בנוסוזאות . י י ל ו 3 א

ג ז קל ב - חנוך ב כב ל

א ולמהר ניר ן?ל-לעם ו!עשו ק?ר למתושלח ??קום ארונה: ל?ה ל ־ ל

ונ??ד ?ל?ש ??לנ־ה?{דים] הקדו?ים ללך ניר ??בור ךב וממחים: ו?ללל הנילהו כק?ר א?ר עשו לו ?לח לב ןשאו את־גגית ?תו?לח ל?ני ל: ןל?ני ?ל־לעס: ן ליה ?תו ו ר ? : לנ ולכ?הו ראמרוס: ?לרו ליום לד-להוכא?ר ל?צו לל?ת 1ל?תילס] אמר ניר אל-לאנ?י ןלביאו אילים ו?רים ןיתוריס ןיונים ןלקר?נו ל?ני ל: ואחר תלכו לי ל?תי?ס: ול??עו לאן?יס ?קול ניר לכלן ולמלרו ולכיאו ו_יא?רוס לז לראש למזכה: ולקח ניר את-למא?לת ולןכח את־?ל־א?ר הו?א לח 1!קרב ל?ני לל: ול?מחו ?ל־לאנ?ים ל?ני לל ולהללו כיוס ההואום ההוא ליה ?לום ם ולארץ אללי ניר: ל?ךלי לט את־לל אללי ל?םלס: ואלרי־כן ?רו י ץ ?י?י ניר ?אתלס ו?תלס ?נ ר א ל ־ ל י מ מ ^ 0 י

א לקנא איש ?רעהו 1א{?יס על־אנ?ים ס י ז לאנ?ים ?עלי יי 1: ןאס־3ס-??ה אחת לללה סא הלקו?מו ולשון על־לשק ק?ה ל?לל?הן הלל ל?לך כמעם השלישית מכ ללס ל?בות שונים קכלי: כי ה??ת ?חוץ ?י כ?לי ית ?נךעדן ו ?ראשוןה ??ךס להלה גן־עךן כ?נל: 1ל??ע דו ח ךעד־המבול ה??יןד: ולקם ?לל?ה ו?ךד ן ע ך נ ל ד מ - ג מ: אכן רואה אצכי כי קרב מד• ניר הלהן וללעצב ?אד 1*א?ר ?לבו

הז?ן ןהך?ר א?ר ד?ר יי אל־?תו?לח אכי ל&ד א3י*ה צו?ני?ה לילה עקךה ןלא ללךה ל5יי ? ? בג ןא?ת ניר וה ןניר הלהן לא ל: ולהי צו?ני?ה לעת זקןלה ותלד ???ן ?י כ ?;

ת למי ר ? ר ל5?יךהו לל ל ? ב אלה ולא ננע ?ה למךהיום א כ ? ר לךעה צו?ני?ה על־לךיו^ה !לארס ותבוש ? א : ולהי כ ם ע נ לד ןאיש לא־לךע: וכא?ר ?לאו י ות?תתר ?ל־הלמיס עד־א?ר תלןל לקרב ולןכר ניד ?אתלס ו?מוניס ו?נלס למים ויום הלךה ז: ולכא צו?ני?ה אל־ ה ל י׳ את־א?תו ולקראל אליו לכיתו לרכר א: ה ל ך ?ה והנה יש־לה נהריון] ?ב?$ה וקרוב היום מועד ל ניר אי י 1!ךא אולר. ניר ולבוש ?&ד 1יא?ר אליל מה־*את עשית א?1*י•: ועלה לני &ע?די ה ל א י ותעסוי עלי לך?ה ל?ני לאנ?יס לך ול?אלי ולל?ל אל-א?ר לרית לרמת ב?נך ?ךא??א את־לדי ?

צ ו ס נ י מ ה. conaHHMa. בנוסח COOOHHMS : n, CocfcoHHMa: yB, - במקור: ותהי צופנימה לעת זקנתה וביום מותה. וברור מן ההמשך שהלשון וביום מותה אינו מעיקר הכתוב. -

ב ל _ חנוך ב כג ח

?ה לאמר אדוני הנה עת לדבר צי?ני?ה אל־ניר אי י יי: ו מ ל: ולא י נ : לא אדע איך דךלה חך©ת ?? סי ם מי י א י י י ו ג ! י ^ י ז ־י ^ י » לאמין ניד לאשתי 1*א?ר אליה שנית לכי מע?די ן: מהי ?דכר ניר אל-צי?ני?ה א?תי ותפל צו?ני?ה אל־ י י י מ לי מ ל*ת: וללעצב ניר מאד ו'א?ר ?לבו אולי ללה כן מ י ניר ו ל ה?מל??ה לל?א אךס ל?ני לל: ועלחילרלמני ליי י י ? ך קילי כי ?ה ל : ועוד *?ר ?רוך א ה א לללה ? י ?ל*י $י לדי ל * מ לי ה לל: 1ל?הי י ? ר ע ? לל >5י־לא לרע אי# על־המע?ה הןה א: לאשתו ה' הי ניסגר־ דלת כיתי וילך אל־צח אחיו ולנד־לו ?ל־א?רי ולמהר צח גילך עם־ניר אהיי לכית ניר על־דכר מות צו?ני?הי י - ל : 1*א?ר צה א ת ל ד ולד?רו מיניהם ?ה־לללה ב?נה ?עת ל אל־תעצב ניר אחי כי לל כ?ה היום את־לר?הנו כי אין אי#ל כמלר ולל ו?תיר את״ב?ת י ה כ ק ודע: ועלה כלך מהר ו יה ו!ל?ישול בגדים ?חודים ? ? לר?תני: ולניחו את־צו?ני?ה ?א : והנער » ר ל ? 1ל??תל כבלת מו?נה לקבוךה ו!ל?רו ק?ר ב מתוך צו?ני?ה המלה ו!?ב על־־המ&וה מימינה: וצח וניר ?אי5 לקבר את־צו?ני?ה ולךאו את־הנער יושב על־לד צו?ני?ה המלד ןהוא מ#?שף את־בגדה: ול?חדי צלי וניר מחד ןדול כייללד•ס ?גופו ??ךשלש ומרכר ?מיו ומ?ךך את־יל: ולבימו ל הנער ?: ויאמי עליו צח וניר והנה חותם ה?לןה על־לבו ומראהו נ??ד': ו צח וניר הנה אלהים מחדש את־?לנת הכלת אן^ךינו ?ל?צו את־הנער וללבישהו בגדי״כהןה ולתנר־לי צ ל ך ולמהרו צח וניר וי י ־?דק: 'ולקח צה ה : 1ל?ןךאר את־שמי מלכי אכל י מ מללס ה?הנה ול ו ךלצ את־ןונת צו?נימה וי??יטול את־הבגדים השחורים ו' וילך צח וניר : ת וללבישול ?;דיס מאיריס נכ?דים ול?נו ?ל ימל^י־^דק ולקברול לעיני־לל: ולדבר "צם אל־ניר אהיו שמר על־ת א ל ־ ל ? הנער הןה בסלר עד נלא] לעת הי־-יערימו ?ני לאדם ?ואלרי־לז ' : והחלו לסור מאלרי אלהים וללה אס־לכיךהו ולך}הור: י ח ?ימי נ * ל ־ ל ב « י ת ל י ל י ד : ולסלי רעית י ללך צס למקימיאמר אוי־לי לל וללל ניר להלעצב מאד ויותר מלל על־הןער ו4 עולם בלמי הסלו. ?ל־־לךעות לרב ?אךץ ןרואה $צ?י ?י קרוב

ט קלס מ ־ ג ל ג חנוך ב כ

: ועלה יי ?ה־המראה ימה- ם ד א לנ קצנו ימל״ליאךץ ??ני רעת ל: ול?מע ל: ה י א י ? נ י ??רו ו?ה אע?ה־לו האמ?ס גכדהוא לטל אל ל לה אל־ניר ו!ךיא אליו ??ראה הלללה ויא?ר אליו: ניר את־דךעותר ?אךץ לאיא?לל עוד וה?ני חמץ להביא א?ךן ?רול ? לרבות אי על־לארץ ואבד ?ל־הלקוס א?ר ?ארץ: ואל־הנער אל־תעצב ניר ל

?י עוד ?עט ואני שולל את־?י?אל ראש מלא?י ולקח את־הנערע ?ניט ב והושי?הו בנן־עדן מ?קוס א?ר ליה בו ל?נים אךם ?א ז ולנער הזה ל ?לא ל^א ־ ר ללה לו ךקיע ?תוה למיד עד ? א לז נ יאמר עם־לאו?דים בדור הזה ?י להיות בהן הבלנים לעולם מלכי-ק לעךתיו ואעמידהו להיות ראש הבלנים בא?ר ליו ל?נים: ד * ט וייקץ ניר משנתו ול?רך את-לל הנראה אליו ויאמר: ?רוך לל אללי ל - ה ל

: י אבותי אשר ד?ר אלי בי־?הר להן ?רול ?למי ???ן צו?ני?ה א?ת מ לי אין לי נער אסר במש?לה הזאת להיות להן ?דיל והוא ?ני

ף הללנים י ד ^ ־ ם ית אותו ע ?נ »א וע?ךף ואלה אלסים ?דול אתה: לי הגדולים עם־שת ואנוש ךרוש ועמילם ו?ר?ידם ו?סללאל ושרוג מכ וארו?ן ועלים ולנוך ו?תו?לח ועמדי ניר ע?ךף: ו?ל5י־*דק !ה* ונם ?דור ם י ר סללניס אשר ליו ל?נ ? ת ע ? ל ? מנ יליה ראש לר ללנים: ואלדי־ ש האלרון לללה מלכי״*דק אסר ראשית לשנים ן מי מן להלה ראש ל?לם להן ?דול נמעל] ד?ר אלהים ולח א?ר יע?ה: ומלכי־צרק ההוא לללה ו נזה אותות גדולים ו???דים מלל א?ר לים נ?דא כלן ו?לך במקום א1ץ?ה לאמר ?&בור קז^ך־ץ א?ר ?: ועל הלהן לראש ההוא ?תוב ?י ס להלה אלרי־מן ק?רי ? מי אדם ןס אדם מז הוא יליד! קבור במקום ?הוא טבור לאךץ: ?מר־כן קבר ?ש ?ניס ?לי קבירה ל י לרגו קלן בי ללה ?שלד ? כ ל ? ? ל ־ ת ארא ערבית א?ר ללה קובר את־א?רוליו: עד־א?ר נראה עיף ל5קזח לדעתי ?י גדולה סליה ס?למ?ה א?ר לבוא ו?מהפ?ה לסוף לדור מ

מט הזה ואמר הלל: מלמד צל אלי א?ר ל?אר ואלדי־כן להלה נ^ע

- . M H O 3 6 ד ב א ר ץ ש ם א ו ק י ה - . ק ד . לנעד מלכי צ ו ה ל ש ע ה א מ ו ח - cTduieHie. לr בדוםית ^ a והוא ,rajuo .אי. - ע ו ר ב י ת , . ע׳ לעיל כ ה נ ו ד ם א ו ק מ בה פרקי דר״א כ״א: והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ו ש ה a ת י מ ו ר . ב ( 1 c o r v u s monedu=) ב ר ו ומתאבלים עליי ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה. בא ע אחד שמת לו אחד מחביריו, לקח אותו וחפר בארץ וטמנהו לעיניהם, אמד אדם כעורב

ו ם - חנוך ב כג נ

* לללנים א י־*דק למה אז ל ם לל״יי: יםלי י ד ל נ ממ?6לתו ואן?יס אם י ג כי את־לל: וללזי אלרי א?ר' ללה לנער ארי עו נ* ?א??יס מילר ןן אל־ניר ללל! ד א ל ־ ל י * נב יום בכית 5יי ויא?ר ל: אל־מי?אלז יל אותו ?נךעדז ? ? ר אתי ו ? ולקלל את־&ל>5י־¥דק נערי אר אני מ??יר את־?ל-למיס מל־־ ? : כי קרו?ה לעת א ת ר מ ? מ נג לל המסר מי?אל ויךד כלללה וניד ל#ז ! ד פ כ * n ו w י נ

ח ניר ל ? : ו: כה אמר ל * אליי מי?אל ולדכר אלי ו ני• על־מ??בר גר 9םרסי *לדף: ולא תכיר ניר את־סדוכר אליי ? ני אלי את־סןער אס את״הנער ולקלהי ולךןהי ?י א יכירו לאן ל נז וללעצב לבי ויאמר: לב לאנשים לאלה רע ל?ני לל: ו*א?ר ניר אל סדוהי איז ח *י ל ג

ו אל־־סיו* כר *לי י : העז לד ה ל ר א?לי ונם־לא אדע מי א ע » מ ניר ראש צבאות לל אצכי ול?ללני לל ולןני ליקה סלם אתמעררס עד־עולס: ןכא^זר ידזידז W ?גן־עדן ןליה ? t f f l י ת י * ה : ? ל ל ס ו

ד להיא • תעכךןה לולד כדו ד ר ואלף ושבעים ? ? לדור לשנים עם ר ? ? אדם צדיק א?ר לי יאמר אליו לעלות על־ללר להוא אר ליה לי ? ס >*ל>5י-?דק אסר א ל אליר ו??א ? ע?ךה מכי* צי &?ני אדם למקריבים לכסילים ל?לי ת ס ? יס מ ע ?נ כ ס ? ? ^ר? ס ?מלכי ל יא?ךהו והיציאהו וליה ללז י$לר רא*יז ?עיר ?ת אלמיס וארכע ? ל א ? ?למו עד-לעת סלי ת לללניס ו ןה רא?יק י ^ י כ ל מ מ ה מלללה *??ריאת אךס י ן ס ? י ? ל ? מאות ו?תלס ול הוא למןליג דו ר לן ? ל - ד ר *לניס ?מןלן ע ? להוא לליו ?ניס עס: ולןכד ניר את־־לל^י ס ואי־מראי ל־מלאי י ר י?ליג את־ ? סא אף ליום אלי ל ל ר ? ? סכ לראשין ויאמן ול?ב למי?אל ויאמר: ?רוך יי אלס הןה ולק0^ י כי קרו?ה לציאסי מךלעו ח ? ועלה ?רך את ניר על לו כא?ר ד?ר אליך לי: ולקח ?י?אל את-לנער ע?י כנ את־הנער ו: ן ר ירד־בי ול?אהי על־?ן?יי ול?ימהי ?גךעד ? בלילה ההוא א סי וי?כס ניר ??לךת וילד אל־ל*לל ולא ??א את־לןער ולהי לו ע?בה כי לא-ללה לו כן אלד זולתו: ול?ת ניר ולא ל ? סי״ ןדיל מ*ד תלת ?

: ן ד א ד ןדיל ? למךלעת לליא קם ?ך ו ללן ?א$?יס: י ך ל ה א ל סו ל

אני עושה. מיד לקח נבלתו של הבל וחסר בארץ וטמנה (וע׳ ב״ר תיאודור עמ׳ 215. גינצברג 142, ד Legends). ־־ פסוק ם׳ אינו בשאר ב״י. —

י - ד א חנוך ב כ

ד ולקךא יי אל־צם אל־הר־אךךט כין אשור וארמניה ?אךץ כ

ב עךב על־הלם: ו*א?ר אליו לעשות ת?ה שלש ?אות א?ה אר?הך ם וקומות ?תלם לה כלו ס א?ה ו??לה ?לשי י ןךל?ה למ?ר ? ה ע ? ? ?לש מאות לאמות התן ?אמותינו ל : ו נ דלתה א?הע ?אות כי א?ה אתת ? ן ?לשים לתן ?אמותינו ל כ אלוי ו: ולמי ה??$ר הןה הלהידיס מלןיקים ס י ? ? י ההיא ?א?תנו ל ??דת תכת צה כא?ר א?ר אליו :י ועישים ?ל־מךה ו?ל־??קלם ו_ימ?ר על־לאךץ ל ? ? י׳ עד״היום: ול?תח יי אלליס את־אךבות הת למש מאות נ ? : ולהי צה כ ??ר ם ולנוע ?ל- י למים מאה ול??יה אחרי הולידו את- ן ס לס י?ת: ו?אה ? ה ?ניס ? ? ל ז ויולד ?

ת ??יי ?* אל־הת?ה ?ירח אלד למי ל7נ?ריס ולמי ה??רים ? ל ? ט הת?ה אר?עיס יום ו?ל־־היי?יס ? ל : ו ר ? ם ה?מו־נה ע ו י ח מ?נות ?

ש ?אות ש ל י ליי כת?ה מאה ועשרים: וללא אל־הת?ה ? ? ט א

ש מאות ואהת לסליו ל?א ?ךהת?ה ?לרח מרמות כ?נת ? ה י ן ? למי ה??רים ולמי לע?ריס ני?ן ?יום לע?רים ו?מ?ה: ולחי אהדע ?אות ? ה ו;?ת אלרי א?ר הי ל ן ס ? ל??י ש מאות ו ל המבול ?

ם ??ה: ל??י וו א תה^ת1 ?זמוו^ה נ $לסי

ד סיף ןןע^ם ?15• ! ן*$ה ן

כד ג נראה ששיעורו של מסוק ג׳ היה 1ריך להיות כך: שלש מאות האמות ההן באמותינו חמשה עשר אלף [וחמשים ההן באמותינו אל9לם וחמש מאות] וכן השלשים׳ ד - ׳ ד ההן באמותינו [אלף וחמש מאות] כי אמה אחת ההיא באמותינו חמשים. — הפסוקים ג - ג- ־ e a # .0aMeH .ז הם הערה ארכיאולוגית מאת אחד המתרגמים או המעתיקים. - פ מ נ ו ת

- . $ y T a .apM0פ ר ם ו ת »

ספר צוואות השבטיםא ו ב מ

א. שם הספר והצוואית הבודדות וסדרן. השם הכולל של הספר היה בודאי צוואות השבטים (כך הוא בנוסח הארמיני). אבל בכ״ים י ם ב ש היווניים מחולפיס הם שמות הספר ואף שמות הפרקים. בכמה כ״י נמצא אף השם: צוואות ה בני יעקב׳ או: צוואות י״ב השבטים לבניהם. אף בנוגע לשמות של כל צוואה בודדת יש חילופים• בצוואת נפתלי העברית (ע׳ לקמן סוף פרק ד) שם הפרק הוא: צוואת נפתלי. ויש נם שהרחיביב כ״י ניתן שם הפרק כגון נוסח זה: צוואת ש&עיו מ את שמותיהן, כגון צוואת גד על השנאה. ב הבן השבי ליעקב וללאה. משונה הוא׳ למשל׳ שם צוואת גד: הבן התשיעי ליעקב ולזלמה, בעיי שגד בן ראשון הוא לזלםה (ולפיכך הוצרכנו לשנות בתרגום ולהוסיף התיבה בן לפני שמות

האמהות). הצוואות נםדרי לא לפי סדר לידתם של השבטים אלא לפי סדר אמותיהם: בתחלה ניתני

צוואות בני לאה, אח״כ בני בלהה ואחריהם בני זלפה ובני רחל.

ץ התוספות המאוחרות. ענ ה ו ב. התחלקות כל צוואה לפי תכנ תכנה של כל צוואה וציואה אפשר לחלק לג׳ חלקים: א) אבי השבט מספר את קורות חייג. לרוב הוא מתודה על חטאותיו אשר חטא, מפרט את כל המחית הרעות שמי, חוץ מכמה אבות המציגים למופת את חיי־התם והצדק שחיו. הספורים האלה הולכים בעקבות ם0ורי התורה ובכמה פרטים קרובים הם אל אגדת רז״ל. ב) אבי השבט מורה לבניו מתוך בםיונות חייו את הדרך אשר בה ילכו ואת המעשר, אשר יעשו. בעיקר היא מזהיד אותם מפגי החטאים שבהםך — מפני ׳ ג ה י ר כ ו נ ו ש א נכשל הוא גופו (ראובן מזהיר מפני הזנות, יהודה — מפני השכרות ך השנאה, ופר). ואותם האבות שדרך חייהם היתד. תמיד תם וענוה מצוים לבניהם שיבורו או* הם להם את הדרך הזאת ויוריד. לבני־בגיד״ס. ג) אבי השבט מנבא בסוף בל צוואר, וצוואר• על אחרית הימים׳ על ימות המשיח, על משפט ה׳. בנבואות האלה מגיד הוא לבניו מראש כי ימ־רו מאחרי ה׳ ויעבדו אלילים, ואז ילכו בשבי ישם יכירו את אלהיהם וישיבו אליו בלבב שלם והיא ירחמם יישיבם לארץ מכורתם. אבי כל שבט מזהיר את בניו להשמע ללוי (לפעמים גם ליהודה)׳ו עתיר נ מ מ ) ו ז ח ן ״ , פי ללוי נתן ה׳ את הכהונה ואת המלוכד, (בכמה צוואות ניתנה המלוכד, ל* לאיד ישראל ולבל הגויים• ה לצאת עבד ה׳ - המשיח, שיבוא ייגאל את העולם מחטאתו, והוא י בחלק השלישי של הצוואות ניספי ע״י הנוצרים כמה פרקים ופסוקים בעניו גאולת העולם ע״י משיחם. אותן התוספות הנוצריות הביאו לידי כך שכל העולם המדעי, עד העשיריות האחרונות של המאה הי״ט, היה חישב את ספר ציוא־ות השבטים לספר נוצרי. הראשון שהורה על1 ולא הירי י ת י יהדותי של הספר היה Grabe• בהוצאתו המתוקנת, אלא שדעתו דעת יחיד ה כמיתה. כל החוקרים, עד הזמן האחרון, החזיקו בדעתם שהספר חיבור נוצרי הוא, ולא בחל?ו אלא אס נכתב ע״י נוצרי מבין היהירים או מן הגויים. רק בזמן האחרון החזירו את עטרת הספר לישנה. Sohnapp בספרו Die Testaments der zwoif Patriarohen untersucht (Halle 1884) עבר על בל המקומות הנוצריים והוכיח שהם זיופים. לדעתו, רק שני החלקים הראשונים של כל צוואר, וצוואר• מקוריים הם ונכתבו עיי המחבר העיקרי׳ אבל החלק השלישי — הנבואות מזחזיינות — נתוםםי ע״י מאוחדים, מהם יהודים ומהם נוצרים, — כלומר הספר גופו יהודי מוא, אלא שהרבה

אינטרפולציות נכנסו לתיכי. דעה זו — אם גם לא במילואה — נתקבלה מאז ע״י כל החוקרים שעסקו בספר. לדעתם•

מבוא

גם החלק השלישי יהודי הוא, אלא שעליו הוסיפו הרבה יותר מאשר על שני החלקים הראשונים. כלם, וביניהם גם צ׳ארלם בהוצאתו הבקרתית ובתרגומו האנגלי, השתדלו לברר את מתוספות

הנוצריות, כדי לקבל את המקור העברי של הספר. אבל התוספות הנוצרידת לא כולן בבת אחת נעשו: כל מעתיק ומעתיק השתדל להוסיף כטוב בעיניו, ולפיכך גם אפין של התוספות שונה הוא. יש מהן נוצריות־יהודיות, ויש נוצריות־) חסרות בנוסח הארמיני הרבה תוספות 1 ו סאדלגיות. כפי שהוכיח Connybaare בחקירותי נוצריות המצויות בנוסח היווני, אע״פ שגס שם אנו מוצאים כבר כמה תוספות זרות. מכאן ראיה

שהתוספות היו הולכות ומתגבבות בהמשך הזמן. מכאן אתה עובד אל שאלה אחרת: אם המקור העברי הוא חטיבה אחת, או אפשר שגם בו

חלו ידים של בעלי תוספות, אם נקרא את הספר בעיון רב, נראה שגם לאחר שנסיר את התוספות הזרות לרוח היהדות אנו נתקלים לפעמים בנוסח מורכב מחלקים הנראים יוצאי־דופן במבנה הצוואות. הספר הוא בעיקרו ספר־מוםר: הוא בא להזהיר ולהוכיח, להורות את הטוב ואת הישר, את הדרך שיבור לו האדם בחיים, בחלק השלישי של כל צוואה וצוואר, מזהיר אבי השבט את בניו לכבד את לוי, להשמע לו ולהכנע לפני בניו. אולם בתוך האזהרות האלה אנו נתקלים פתאום בתוכחות-מוםרט ועל חלול הקודש לבני-לוי עצמם, כשהכותב מתמרמר על המריבות שתהיינה בין המעי בנבואות על מקדש ד,, שיחרב ועל גלות עם ישראל. ולבסוף נגמרת הצוואה שוב בהטפת מוסר,ע/ למשל, צוואת שמעון — כאילו לא היו הפסוקים האחרונים אלא המשך של החלק השני ( ה׳—ז׳). על ברחנו נראה מתוך כך ששלטו כאן עוד מוסיפים, חוץ מן המגיהים הנוצרים. ועוד:), ב) על מכירת יוסף בצוואת יוסף יש שני ספורים: א) על בית פוטיפר ואשתו (פרק א׳—ט,/ יבא לפני הספור . מן הדין הוא, שהספור השני, השובה גם באפיו מספור א ( ״ז י (פרק י״א- הראשון. אולם מי שהוסיף את הספור השני סדרו, כנראה, שלא במקומו. אם נשוה עוד את צוואת לוי (פרק י׳ ופרק י״ד וכר) וצוואת דן (פרק ה׳) נראה שאחרי כל התחלות והתשבחות שהסופר מפזר ללוי - הוא עומד וצווח על משובת הכהנים והוללותם ומנבא פורענות לישראל עקב חטאותיהם. ולא עוד, אלא שבכל הספר לוי עיקר, ורק לפעמים אתה מוצא ליהודה בצדו. מכאן משמע שהתנגדות חרישית היתה ביחס ללוי והיה מי שרצה להחזיר אל יהודה את המלכות שניטלה הימנו ע״י לוי. הדי אתה למד, שעל יד המחבר העיקרי, המסור לבני-לוי, היו עוד מחברים־מגיהים, שהוסיפו משלהם בהתאם להשקפותיהם והם שנו במקצת את פרצופו המקורי

של הספר. חוץ מאלו יש עוד תוססות של יהודים שנכנסו בזמן מאוחר במקצת. הן מצד תכנן והן מצד

סגנונן נראה שאינן מעיקר הספר. בצוואת ראובן ב׳ ג^-ג׳ ב׳ כל הפרק הוא הוספה מאוחרת שמקורה הוא יווני בהחלט. חוץ ממה שהפרק הזה אינו עומד בקשר אורגני עם הפרקים האחרים, הרי עצם החלוקה של שבעת החושים הגופניים יסודו בתורת הםטוא. לפיה ניתנו לאדם שבעה כחות ראשיים: חמשת החושים וכח הדמיון והדבור, ועוד, — וכח השכל המושל על יתר השבעה. תוספת מעין זו נמצאת, לפי/ שבו הוא הולך ומונה עדותו של צ׳ארלם, אף באחד מכתבי־׳היד של בךםירא לפני פרק י״ז ד את כל תושי האדם. לפי זה צריך לקיים שחוץ מן התוספות הנוצריות הנמצאות בספר וששמשו לשם מטרה ידועה, יש גם תוספות יהודיות, שנעשו ע״י יהודים, שרצו להכניס מיפיפותו של

יפת לתוך אהלי שם. קצת מוזר הוא גם פרק י״ז בצוואת לוי. כל אותה הנבואה על הכהונות בשבעים השבועות אינה מובנת כלל. כל הפירושים הדחוקים, שנדחקו ראשונים ואחרתים לישבו על פשוטו, לא

1) J Q R V , 3 7 5 - 3 9 8 ; V I I I . 260-268, 471-483.

קמו ספר צוואות השבטים

עורף לפרושים ולאידיאליהם ונעשו מלכים כמלכי הגויים שבםביבותיהס. העם התפכח משמחתו״ ואותה ההתנגדות החרישית, שהיתר, מעמעמת פה ושם בין האוכולוםין. התחילה מתפרצת מזמל לזמן במרד גלוי. אש המריח*, היתר, נכבה בים של דמים והקרע שבין העם ומנהיגי הפרושים ־י* י ל כב מצד אחד, ובין השכבות הגבוהות ובית המלכות מאידך גיסא הלך הלוך והתרחב ו

נתאחד, לעולם.

ואף הספר צוואות השבטים הנהו עד למהפכה שבאה בהשקפותיו של העם. על יד התהלוחי והתשבחות שבעל הספר העיקרי מפזר ללוי יש גם דברי התמרמרות ותוכחת מוסר של בעל התוססות. בצבעים שחורים מתאר הוא את הוללותם את אהבת בצעם ואת משובתם של הגדולים שביניהם, שנשתמרה לנו בספרי ההיסטוריה בתיאור חייו של אלכסנדר ינאי. והיה כעם ככהן •ל אף העם איבו חף מסשע, וכל הצרות הבאות עליהם מן השמים באו על חטאותיהם. ועל כן ע׳ שקיי ׳ העם לשוב מחטאותיו ועוד ישקיף ה׳ משמים ייביחם על אדמתם ועליהם יהי משיח ד אליו זד, כמה. משיח זה עתיד הוא לצאת, לפי בעל התוספות, משבט יהודה, שלו המלוכריי

התקוה המשיחית חזרה למקומה.

ד. האיש ושיחו. על קלסתר פרצופו המוסרי והלך בפשו של בעל הספר אפשר לעמוד מתוך פרקי ספרו*ת ד,ק ד ב בו ת, שקדמה ר ו קודס־כל הוא יהודי מאמין. ביראת הכבוד מדבר הוא על ת לעשרת הדברות וניתנה לאברהם ליצחק וליעקב. לוי בבחר להיות כהן לאל עליון ויצחק זקנו מלא את ידו ולמדהו תורת העולה והמנחה והבכורים. יעקב אביו מעשר על ידו את תבואות שדהו ובכורות מקנהו. ומשום כך לוי הנהו ראשון במעלה ועולה גם על יהודה. הוא יורה את ישראל

תורה ומשפט ויאיר את כל הגויים באור הדעת וביראת אלהים. בניו יהיו מבהיגי העם ועל פבי יכבדו. תפקידו של לוי בספר זה הוא התפתחות הרעיון של ״ברית הלוי״ שבבבואת מלאכי): תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא־נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים , —ז 7 , ו (ב

השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳־צבאות הוא.

* נ י ר ב ד אולם יותר מאשר על המצוות המעשיות — הקרבבות — מזהיר הסופר על ה. בפרט זד, דומה הוא לספר משלי ולספר בךםירא. הכלל הגדול של ואהבת־ ב ל ל ם י ר ו ם מ ה

לרעך כמוך מפותח כאן בכמה וכמה םגבונים ומעוטר כמה וכמה אזהרות.י ד,/ על האדם להדבק בה׳: מה הו* כ ר ד ת ב כ ל הבעימה היסודית שבספר זה היא ל רחום וחנון אף אתד, כך, מה הוא סלחן ומחלן וגומל חסדים אף על האדם להיות כך. צוואיוג• ראובן, שמעון, יהודה, דן וגד מלאות אזהרות על לא־תעשה. צוואות יששכר, זבולון, אשר, יוםו* ובנימין באות להזהיר על התום ועל היושר, על אהבת האדם ועל החנינה. אהבת ה׳ ואהבת האדם): אהבו את ה* ׳ , ואיש את רעהו. דן (ה׳ ג אחת הן. יששכר (ה׳ ב׳) מזהיר את בניו לאהוב את ה

בכל חייכם ואיש את דעהו בלבב שלם. וכן בכל הצוואות.

ד אולם אם על האדם לאהוב את רעהו עליו להתרחק מכל אשד יזיק לאהבה זו. משום כ. כי השנאה תעוור עיני האדם ולזג ה א נ ה ומן ה ק א נ ש מחויב הוא להתרחק בכל כחו p ה יוכל להביט בפני חברו (דן ב׳ ב׳). הקנאה משתלטת על האדם ומתחברת תמיד עם השקר ולא׳-, ב׳—ג׳). אולם הירא את דבר / שמעון ג תנוח כל זמן שיצליח האיש המעורר קנאה (גד ה׳ א ד., באמת בו לא תשלוט הקנאה והשטן וכל רוחותיו לא יוכלו לו. החסיד אם יצליח הרי ישמזז ויתפלל בעדו ואפילו יצליח הרשע בדרכיו לא יתגרה בו ולא יקנא בעושה העולה — כי המשפטי

/ זבולון ח׳ ה׳). ו - י , ה / שמעון ג , א לאלהים הוא (גד ז. מפני שתי התאוות האלה, שכל ת ו נ ז ת ומן ה ו ר כ ש מאד מאד צריך אדם להתרחק מן ה אחת מהן באה בעקב חברתה, מזהירים את בניהם ראובן ויהודה. הראשון נכשל במעשה בלההב והשני לקח ביינו את בת־שוע הכנענית לאשר, ולבסוף נכשל במעשה תמר. זנות ויין לוקחים ל

א קמז ו ב מ

ימעבידיס את האדם על דעתו יעל דעת קוני. יהודה לקח בשכרותו את הכנענית לאשד, שלא ברצין אביו. ולפי שנשא אשה שאינה הוגנת לו יצאי ממנה בנים שאינם מהוגנים. לפיכך עמד

הסופר באריכות על מעשה ער ואונן ועל אשת יהודה שמרדד, את חייו.. כל השבטים מתענים ומסתגפים. ראובן ויהודה על חטאותיהם, ה ב י ש גדול הוא כחד, של ת שמעון על שנאתו ליוסף וכר. יאף יוסף בשעה שהסיתה אותו המצרית מתענה כמה ימים, כדי לטהר ולצרף את נפשי. משוס כך חייב האדם להנזר מן המדות המגונות הדבקות בו ולשוב בלב שלם. אולם התשובה בלבד, בלי מעשים טובים, אינה מספקת. על הבנים לאחוז במעשי אבותיהם. ־עליהם להתהלך בתום נפש ילרחם על עני ודל כיששכר וזבולון, להתרחק מן השנאה ימן הקנאה כדן וכגד, להלך ביושר ול^זשמר מדבר שקד כאשר. וכשם שנהג יוסף עם אחיו באהבה, ולא נטר להם איבה, כן מחויב כל אדם לסלוח לאשר חטאו לו ולשלם להם טובה תחת רעה, כי בכל אלה

חפץ ה׳ תה כל האדם. ואף גם זאת: הסופר החםיד־הפרוש תלמיד נאמן היא לרבותיו הנביאים. מה הס לאו לישראל בלבד אלא גם נביאים ל ג ו י י ם היו אף הוא אינו מיחד את ימות המשיח דק א ב נ ת ! ׳לבני עמו. המשית יאיר באור הדעת לכל הגויים וכבוד ה׳ יזרח גם עליהם. כל העמים ישבו בשלוה ייקבלו עליהם את עול מלכות ה׳ באהבה. ומשום כך אין צורך בדבר לאחר את זמן כתיבתם שלם ולעשותם לתוספת נוצרית. הרעיון של ישועת הגויים י י ו ל הפסוקים, שבהם נזכרת המלה ג כ יעל ידי ישראל לא נתחדש בבית מדרשם של סופרי האיוונגליון. רעיון זה מקודו בספרי הנביאיםהס השפיעו מרוחם על בעל הספר. וכשם שאין הסופד נושא פנים לבני עמו ומוכיח אותם על ו פשעיהם ומנבא להם נבואות של פורענות כך אינו מוציא את הגויים מן הכלל, שהרי גם אותם

/ עתיד המשיח לגאול מממשלת השטן, משלטון ״בליעל״, כי תמלא הארץ דעה את ה. לפי הרעיון המקורי של הצוואות מנבאים ח י ש מ מקום חשוב ביותר נתיחד בספר ל אבות השבטים על המשיח שעתיד הוא לקום משבט לוי, לגאל את ישראל ולחדש את פני העולם. קשה להגיד בברור מה היתד, כוונתו של הסופר: אם המשיח כבר בא והוא יוחנן הורקנום, שבו-־ או שמשיח עדיין לא בא, ועתיד הוא לצאת נבואה, .נתאחדו שלש גדולות - כהונה, מלכות ו משבט לוי, שהוא ראש השבטים. מכל מקום מופיע לפנינו כאן המשיח כאישיות נעלה ונאצלת,) והוא יחדש את הטחינה (לוי , טהידה מכל חטא. המשיח בצדק ובמישור יהלך (יהודה כ״ד א, י״א). ח׳ י״ד). הוא יהיה נביא לאל עליון ומלך על כל הגויים והיא יברך את ישראל (ראובן ו אם גטהד גם את יתר הנבואות שנאמרו עליו מתוספות זרות נראה שהסופר מיחס לו עוד תפקידים אחרים: הוא יבער את הרשע מן הארץ ויצרף את ישראל ואת הגויים ביום שבת ה׳

לכסא משפט לדין את כל העמים.

ביום הדין יקיצו הצדיקים: חנוך, נח, שם, אברהם, יצחק ויעקב וכל השבטים. אחרי כן יקומו לתחיה גם שאר הצדיקים וה׳ ידין את הרשעים כחטאותיהם. התיאורים של ימות המשיח זשל יום הדין שבספר מזכירים בפלאסטיות מרובה את התאור שבספר דניאל (י״ב א׳—ג׳): ־ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על־בני עמך זהיתה עת צדד, אשר לא־נהיתה •מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל־׳הנמצא כתוב בספר. ורבים מישני אדמת־ ״עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי

הרבים ככוכבים לעולם ועד. בעל צוואות השבטים עומד ברובו בתחומם של כתבי הקדש הן בתכן והן בסגנון. את ׳ספירי התורה מוסד היא בצורתם ואף מקשט היא אותם לרוב בדברי אגדה. דק במקומות מועטים םצינו כמה פרטים שלא נמסרו בתירה ולא נמצאו באגדה. האטימילוגיות של גרשם, קהת, מרים) אינן בתורה. כיוצא בזה לא מצינו בשום מקום שתהא בלהה שכירה ויוכבד (לוי ייא ב׳—ח,p ג׳ י״ג). ואין בידנו להכריע אם יש כאן מחידושי אגדה של הסופר i r n במעשה ראובן (צוואת

ו או שהיו לפניו מקורות שנעלמו מאתנו. ס ו !

" ספר צוואות השבטים ס ק

ר * * כמעט בכל צוואה וציואד, נזכר ספר חנוך. אולם רוב זזמקוםות הנזכרים בספר לא «* ל יד הסלאבי׳ * בספר חנוך הכושי שלנו. בכמה מקומות מתאימה הציטטה שבספר להנ* שלאמתו של דבר אין אותם המקומות ציטטות מספר חנוך כלל. מכל מקום ידע הסופי *

ספר חנוך והרבה להשתמש בו שהרי הרבה רעיונות יש שהם משותפים לשני הספרים.^ ר ג ו י ב חזק ביותר הוא הקשר שבין הספר וספר היובלים. כמעט בכל החלקים הי י כתא מיס הם זה לזה ואף סיפור המעשה בכלל נמשך אחרי אופן הסיפור בספר היובלים• ח להסיק מכאן על איחור זמנו של ספר צוואות השבטים, שכן צריך להקדים את זמנו של >*יל היובלים עד לסוף המאה השניה או לראשית המאה הא׳ לפני םה״נ. גאםטר בא ללמד מכאן ש?ו לא היה ם׳ הצוואות אלא חלק של ספר היובלים בכלל. אולם נראה שהשערה זו איו לי• ר ק ע על מה שתסמוך. ספר הצוואות הוא חטיבה מייחדת, שאי אפשר להכניסה בספר היובלים בשים* ל ב י י . גם גדלו ובנינו מעידים עליו שבמחשבתו של ה^חבר, שהכיר היטב את ספר ו ם ק מ

. ( 3 ו נ עלו צוואות השבטים כספר מסוים ומיוחד במי

ה. באיזו לשון נכתב הספר. כבד הוכיחו חכמים (קוהלר וגאםטד, ואחריהם צ׳ארלם וסדלם) שלא נכתבו הצוואות אל* עברית. ולא עיד אלא שלפי צ׳ארלם תליייס הם שינייי הנוסחאות בתרגומים היוונים בשינויי* שחלו במקור העברי, שכן המתרגמים היוונים השתמשו בכתבי-יד עבריים שינים. החקירותה י ר ב ע האלה עוסקות ביחוד במבנה של הסגנון ובבטוייס יווניים שאינם שגיריס אלא בשפה ה^ E r k i a r u n g i Test d. *wolf)ונתרגמו יוונית מלה במלה. צ׳ארלם (במבוא להוצאתו) וגס פרלם י Patriarcten, 1908) מביאים כמה לשונות שאי אפשר לפרשם׳ אלא אם כן נקבל שניטלו מתי

המקור העברי. נביא כאן דוגמאות אחדות: בצוואת נפתלי ר ב׳ הוא אומר: והנה אניח באה מלאה מליחים. המלים מלאה מליחיטם י ח ו ל אין להן שחר. בא גאםטיד זהדאה שהמתרגם היווני טעה וקרא במקור העברי מלאה פ

.JA80T6V Tap&cov במקום בלא מלחים׳ ולפיכך מסר >v05a1W המלה :at awywcooxEi tots dyanibaw avx6v * ר מ א , ד נ בצוואת שמעון ג, אלא שהמתרגם ו י ב י ו היא לכל הדעות בלתי מובנת כאן. עלינו לקיים שבמקור העברי היה א

היווני טעה וקרא אוהביי, יכך תרגם.1 בודאי: נגה• ד י ז ׳ בשעה שבמקור העברי י ה ב ג בצוואת לוי ב׳ ח׳ יש המלה **וי* =e ודאי W o u ^ v n t a המלה .yivovtai efaata^ovriTa בצוואת זבולון ט׳ ב׳ נאמד המים , ע׳ תחלים נ״ח ח׳) טעות היא של המתרגם. נראה שבמקור היה ימסו. או גם ימאסו (=ימסו

והמתרגם טעה ותרגם לפי הבנתו. טעות מעין זו מצינו גם בצוואת אשר ז׳ ב׳ בלשון ג<ג580 ע°»<וי%0» = כמים שאין מהם תועלת. אף כאן היה בודאי במקור כמיס הנמסים, והמתרגם

היווני קרא כמים הנמאסים (פרלם).% ° a X I Q Y 0 % ׳ x a U r e J W j & w e v avtov <h .0..^המלהQvaU) :ב בצוואת יוסף י״א ר כתו

- עבודה) אין לה ענין ונראה שבמקור העברי היה כאן ועבדה. )

קת נכתב הספר"'עברית*). מדוגמאות אלו וכיוצא בהן נראה שמעי

ו. התרגומים. מן הספד ציואות השבטים הגיעו אלינו תרגומים שלמים א) ביוונית, ב) ארמינית׳

ג) סלאבית, ד) קטעים של תרגימים בארמית וקטע בסורית׳ יעוד ה) ציואת נפתלי בעברית. nmn (3 כל המקימות וזמקבילימ ״בםפר היובלים ובספר numm מוסר «׳»ילס במבוא לתרגו0 האנגלי­­­

מםוראת «ל המקומות הקשיפ מוםריס ג׳ארלס במביא לחמאתו ופרלם במאמרו הגיל. ־־

מבוא קמט

א) התרגום העיקדי הוא היווני, שבו נשתמד המפר במילואו. על הזמן •שבו נעשו־ן תרגום זד. אין להחליט. מאליו מובן שהמתרגם אחז בלשון של תרגום הע׳ שהיה מצוי אצלו. כך) Sv &J1C81 = לבטחון, ממש א ן י״ < מ י נ ת ב א ו ו צ ח ( ט ב ^ ל ת ר ׳ א א ו , ם ד ג י ת מ

כמו שמתרגמים העי את המלה הזאת ביחד כ״ח כ״ו, את המלה ״אפרת״(ז) (צזזאת יוםף כ׳ ג׳). p o n o v *ועוד כאלה / , מ״ח ז ם הע׳ לברא ״ ע 6 5 I j u t הוא מתרגם

תשעה כ״י נשתמרו מן התרגום היווני: 1) בספריה הבודליאנית באוכםפורד (מהמאה הי״ד), 2) בספרית האוניברסיטה בקמברידז, (המאה העשירית), 4—3) שנים (מהמאה הי״ג)/ 7) במנזר י ), 6) כ״י פריז מהמאה ה , בוואטיקן, 5) בספרית המנזר שעל ההר אתוס (המאה הי

בפתסום מהמאה הט״ו, 9—8) שבים במנזר בסיני (מהמאה הי״ז בקירוב).Bpioiiegium Patram ת פ ס את ההוצאה המתוקנת הראשונה הוציא לאור ©Grab ב ז׳אליה צרף גם את התרגום הלטיבי ׳של Grosseteste. הוצאה שביה ע״פ כ״י קמברידז׳ התקיןJQR) connybeare בשבת 1869. את שבויי הבוםחאות והשואה עם כ״י הארמבים מסר Sinker . את ההוצאה החדשה ביותר (ע״ט כל כתבי־היד שנמבו לעיל וכל שיבויי הבוםחאות) ( 1 8 9 6 , 1892

.Charles (1908 בשנת) התקין ב) מן התרגום הארמיני נשתמרו י״ב כ״י (מן המאות י״ב—י״ז) הנמצאים באוכםפורד,

לונדון, ווינה ובספריה של הקתוליקום הארמיני•Hpa0H. T n x ם הסלאבי נשתמר בב׳ נוסחאות (קצר ומלא), שנדפסו במאסף - ו ג ר ת ה ג (

ypn6I, CaHKTneTep. 96-145 (1863. BOB-B, naMHTHHKH 0TpeHeHH0» pycacoB JMTepaTypu T , .(146-232

התרגום הסלאבי בעשה מתוך התרגום היוובי באופן חפשי: יש בו כמה תוספות שאינן אלא הרחבות ולפעמים הסברות לרעיובות ולשובות שביוובי. ובמקומות הרבה התרגום הסלאבי הוא לא בדוד כל כך עד שאי-אפשר להבין אותו בלי הבוםח היוובי: יותר מדי רצה המתרגם למסור את

HH) היווני בדיוקו וחטא לספר (הערכה שלמה לתרגום זה עי׳.H. H. nopcfrupbeB-b, An0KpHt| CKa3aH1« o BeTxoaaB-feTHuxi. ;wmarb 1 c061>rrtaxT> no pyKonncHMi, cojioBenKofl 6n6n\0-

59-67)TtKu, CaHKTneTep6ypn. 1887, crp. Pass ד) מן הגביזה בגלו בזמן האחרון קטעים מצוואות השבטים. בשבת 1900 פרסמו . קטע זה כולל 6 i r e n d z e n ׳ ז ד י ר ב מ ק t קטע שנמצא ע״י שיכטיר ונשמר בספרית האוביברםיטה ב ־ 1

.( פרקים בשפה הארמית, המקבילים לצדואת לוי י״א—י׳׳ג 8 בשנת 1906 פרסמו Charles 1־ey1Gow שוב קטע ארמי מאוצרות הגניזה, שנמצא. ע״י הקטע הזה פרסמו גם חלק של צוואת לוי ביוונית, שנמצאה במנזר ( 7 בספריה שבאוכםפורד על הר אתוס, ושאינו בשאר כ״י היוונים. הקטע היווני הזה מקביל מלה במלה לקטע הארמי, אלא שגדול הוא ממנו הרבה. כך נתקבל חלק הגון המקביל לצוואת לוי, כי כל אותם הקטעים (הארמיים מקמבדידז׳ ואוכםפורד והיווני מאתוס) משלימים זה את זה ומקבילים לפרקים ח^-ט׳

יי״א—י״ג בצוואת לוי. הקטעים הארמיים תכנם דומה למקומות המקבילים שבספר, אלא שהרבה יותר נמצא בםות: הם מוסרים בפרוטרוט דיני עצים הראויים למערכה, דיני טבילה ורחיצה. על דבר הקדבנ דיני קרבנות, כמות מלח, קמח, שמן, יין וקטורת שטעוביס הקרבנות. קשה להכריע אם הצוואה האדמות היא ספר בפני עצמו או תרגום מן המקור העברי בצרוף תוספות, או, להיפך, שהנוסח

העברי תודגם מן המקור הארמי. שאלות אלו עדיין תלויות הן ועומדות לבירור5) JQR XII, 1900. 631-661.-

— , י ר ו ם ס ו נ ר ח ע ב ס • ק ם ג ס י ר נ מ א מ ו ה ת ו א 6) ב7) J Q R X I X , 1907, S66- 583. —

ספר צוואות השבטים

(Proceedings o f the Society of BiMio. Ar- ה) את צוואת נפתלי העברית פרסם גאםטיר ן המאות י״ב-ט״ז)• מ 1 6 9 3 - 4 J על פי כמה כתבי יד ) [ o h e o i o g y , x v i , 33-49,109-117) לדעתו של גאםטיר, הצוואה הזאת היא הנוסח העברי המקורי ולפיה עובדה ותורגמה הצייאי׳ה באופן כזה מן הנוסח העברי המקורי­ מ ו היוונית בשנויים ותוספות. לדעתו עובדה כל צוואה מ(Das hebr. Testamentum Naphtali, Theol. Stud. a. Krit., 1899) השתדל להראות ^ 0 1 1

ע״י השוואת הנוסח העברי לנוסח היווני ששניהם אחד הם. אולם דוקא השוואה זו מוכית* שקשה מאד לקיים שהתרגום היווני נעשה מאותו הגוף העברי, משוס שדק בנוגע לרעיונות

ם הם זה לזה, אבל שונים הם הרבה הן בסרטיהם והן בתפיסה הכללית. י מ העיקריים ח כל צוואה וצוואר. שבנוסח היווני נגמרת במיתת אבי השבט, מה שאין כן בצוואה העברית המונחת לפנינו. שוגה היא לגמרי גס עמדתו של נפתלי לגבי יוסף. אם בנוסח היץץני מחבב נפתלי את יוסף. בהתאם לרוח הכללי של הספר, הרי בצוואה העברית מורגשת כעין שנאי• כבושה אליו. הוא מאשים (א׳ י׳) את יוסף שעל ידו נתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים. אפשר שגם כאן מצאה לה הד השנאה, שהיתד. שוררת בין ישראל והשומרונים אנשי שכם שבחלקי

של יוסף. מכל מקום שונה הוא לגמרי הדוח שבצוואר. היוונית מן הרוח שבצוואר, העברית• חת מזה, אם נדייק בסגנון של הצוואה העברית נראה שאף הסגנון והלשונות מאוחרים הם ביותר. כל אותה הצוואה חותם של מדרש מאוחד טבוע בה ועושה רושם כאילו נעביר׳י נ ונעתקה ממקור עתי? במאה הי״א או הי״ב. משום כך עלינו לקיים שצ1ץאת נפתלי העברית אי״ב מן הצוואה המקורית׳ הי - ׳ י מקורית, אלא היא עיבוד מאוחד שנעשה ע״י יהודי במאה ה

העברית.

התרגום העברי הניתן בזה נעשה מתוך הנדסת היווני שהוציא צ׳ארלם. התוספות מיסודם של הנוצרים הופרשו מתוך גופו של הספד וניתנו כל אחת במקומה בתוך הפירוש, ואילו התוספות היהודיות או אותן שאמתותן מוטלת בספק נשארו במקומותיהן ובלי שום סימן, כדי שלא לערבב את הקורא. אף שינויי נוסחאות שבכ״י, המפיצים אור על כמה וכמה פרקים קשי־ההבנה, בא

עליהם הדיון בתוך הפירוש. תרגומו של הספר נכתב בלשון המקרא המאוחרת משום שכך טיבו דורש בתורת םסר

שנכתב בימי החשמונאים.

ז. קצת ביבליוגרפיה א) הוצאות הנוסח היווני:

Q r » b e , Spioilegium Patrum, I, Oxon. 1698; ed. 2, 1714. 8 i n k e r , Testament* XH Patriarohum, ad fidem codicis Cantabrigiensis edita, accedant

lectiones cod. Oxoniensis, Cambridge 1869. - Appendix, Cambridge 1879. C h a r l e s , The Greek versions of the Testaments of the Twelve Patriarchs, edited from

nine MSS. together with the variants of the Armenian and Slavonic Versions and some hebrew fragments, Oxford 1908.

ב) תרגומים חדשים:C h a r l e s , The Testaments of the Twelve Patriarchs, translated from the Editor's Greek

Text., with introduction, notes and indices, London 1908. , Apokr. and Pseudep. II, 1913, 82-307.

with an introduction by W. 0. E . Oesterley, London 1917. Sohnapp, Die Testamente der 12 Patxiarchen (Kautzsch, Apokr. und fteudep. II, 1900,

458-506).

ס י י ז ה ^ ת ס ו א ר ס^ר צה * ל ר יןגגןב 1 ו כ ן ב ה ו א ת ך א } *

ת מ$ה # י מותו ב # ו ל א הקנתקת ngp ךאו5ן $#ר למי

ט ימים אהרי מות יוהף י ם כ והעזרים ןדומש לחךו: ויךזי מקץ #

ו לךאותוז רא$ר אליהם ו וב3י מי נ בא#ר דולה ךאו5ן ויבואו מיל^תי ?ךךך אבו$י: ולהי ב$#ר ך^ה #ם י ד!$ה *לכי מת ןו י מ את־להוךה ןאת-ןד ןאת־א#ר אוחיו רא$ר אליהם תןקוןי ןא#בה אמו$ה ת$עס: ו*מי לאתי ולמי את א#ר ¥&>ןתי בל$י >$י מ ה ייהגס1ק ו!#ב 1י#גן ל*ס !*א^ר אליוהם #$עו אתי ו^י וליווינו

ס סיום ה תעידותי מ י אל־ךאובן אבי>;ס את*א#ר א^ה ל?ם: מ את־אלסי ה#$לס א#ר לא תלכו ב!$#ע ?עיריס ובןנוןים א#רכןב אבי: ןאןיךה ל^ס בי מ?;ה ס ל?#לתי אללי ןאחלל לצמג י ל *

ןדולה ה>יה אותי יי ?ל־־לרכי #ב?ה £ך#יס ולולא י^גןב אביה ל 5?די אל־לי >5י אז !p&r לזי ל^יות?י: >5י מ־?זל#יס # ל ^ ח הי יי ן#בןה קןך#יס חליתי עד־ ט היימי כא#ר ?מזיתי את-לךע בעי בעת ז ואןחרי־־כן ?דן^ןי ןנ^יסי בןצון נ$#י #בע ש?יס ל^ני ליר לא ^א אל-$י ף;ל־מאכל תאך: לא ^ ו-ילז ן^?ר לא #תיתי י: ל א ך ת ^ א ה ^ ^ י $י $דול א?זר לא נ ^ ־ ל ל ע 3 א * א *$ל*י וי את-א#ר ךאיתי על-ךהר 1#;?ה רוחות ה אלי מ £ 2 כ ו

. תיי השבטים במסרו במדרש תדשא ח׳(ביהמ׳״ד ש מ ח ם ו י ר ש ע . ו ת מאד נ ש ב- . ם י ל ב ו י / קע״א) וגס בספר הישר (שמות). זמן הולדם מוסר ספר ה ליילינק ג, אלפים . השוד. יובל׳ כ״ח: ראובן נולד בשנת ב ף ס ו ת י ו י מ ר ח ם א י מ ם י י ת ב ש׳ אלפים קל״ד. יוסף חי ק״י שנה וראובן קכ״ה, לפי זה ב - ף ס ו קכ״ב לבריאת העולם. י־ א מ ו ת ה מת שנתים אחר יוסף. מתאים למספרים אלו במדד׳ תדשא ובם׳ הישר. ־. במקור: י ת ל ש כ / - נ ר: and xov vfiv. והוא תרגום הע׳ לברא׳ מ״ו ל . במקו ם ע פ ה. - ב ן ״ ש ל ש י ס. לפי יובל׳ ל״ג חטא ראובן בשנת ב׳ אלפים קמ״ג יחי^י^^־נשםכתי ׳. השוה דניאל י׳ ג׳ לחם ה ו א ל ת כ א א או כ״ב. - מ או קמיד, לפי זה היה דק בן כי חמודות. כל השבטים עמים ומתענים על חטאותיהם (ראובן. שמעון, יהודה). גם יוסף

צם שלא יבשל. וזבולון הזיד עצמו מן היין, ־־. - ר ו ח ו ת ה ת ה ו. , . השוה מדרש תדשא ו׳ על המספר ז ת ו ח ו ר ה ה ע ב ש במקור nvEvpaxa •afc jddvr!g. כאן נתרגם: רוחות התהו, דוחות־החטא. רוחות־תעתועיס,- לפי הצורך. לסי צוואות השבטים שולטים הרוחות בבני אדם ומדיחים אותם לכל ס, עי עו חי רי/ המסית את בני־האדפ ׳ רע. ראש הרוחות הוא בליעל — השטן (ע׳ לקמן בסי׳ ד׳ ז

צוואות השבטים

. רוחות ;ויגנו ן;ד $אךם ןהס לא# ד מ סתהו ?אבלי: $י ^ם &?ך»י נ$רות: ן#ג;?ה רוחות אתרים ;ויגנו לו >5א#ר נו^ר י*ל, ד יהי $ל-&ןג&ה לאךם: לדאבון הוא רום לםליס א#ר ג1 י^םים לךאיה א#ר בו ת^ר םתאןה: ה^זל^י ה קיום לאךסל#;י הוא תם י י ה א#ר אתו $נצא ל?$ה לךהניעי הוא רום ל ^ י ^ הוא רום ס י ואתו 3?גני ם$עם ובאימת האדר ןם$#י$ה: ם{ןפ/י#י הוא די*א וגבוהה: ל,##י הוא רום ל&עם ןעל־ידו ו1ל׳יה ז םדבור ואתו ^ד י ם ל ו?#זקה ועל־ץדו ל^ר תלם $י כםא^לים ל ^ ־ ל אכילת ?

ם םהולךה ום&#ל ןעל־יר^ ם תצביעי הוא ת ת ח תלם: ל

ה ^ ד י ל . ^ 1 5 ט םם$א ?תאות םם#ק: ועל־בן אלןתז הוא ?ר אליביי 1 ג ר יו^יל ^ ע וראשון לצער >5י $לא הוא ?םילות ןאת מ

וכבם^ה $ל־#םת:י רזים ס*זןה א?זר בו־ יללי5 ; י $ ג ו*לרי $ל־אלה עוד רום ?

ם רוחות י ^ ב קיום לתולךה וךמותם$ןת: וב^ל־לרוחות לאלה ^א ו , ג תעתועים: לרא לבון רום םןנות גן:&בעו ובחושיו לרום די הוא רום לדיב &$הד ך^ןךה* # י ל # דיל ל^זן א#ר לא מקז^ע ם^ מ ם ד לרביעי הוא דום הןןן^ה ואחיזת לעיןלס ל&ען ל>ן)א םן *י י * גןאה ה ה ל^י איש: ל$0י#י הוא רום ןבולה לפוען ל$0אר ןל הוא דים ם#קר ?ש1אה ןקןאה ל^דות אקדים ולל^תיר א$רי& י &$ש$חה ו&רעיס: לשביעי הוא דוס לרשע ואתו $;בות ו{2ליי*

" **חוי1 י א ג ? ה י א נ ש ' ל ת י נ ז ' ל ה ד ה ז ד ו ב ע ם ל ד א ת ה ם א י ח י ת ד ר ח ו ר ומורידם שאילי- הל ייי[ כ ולאהבת בצע. באחרית הימים יופיע משיח ה׳ וישפוט את בליעל על מעשיו י

ל תשלל שלל בהיםי* «מ ו א ש ו הרעות ^יהיו למרמס* ע׳ ביחוד צוואת לוי א׳ ד׳ עש *פיס מ ת ש , ובכ״מ. - ר א ש. !xeqpaX7, והוא ל׳ עיקר. - ר ו ח. הכותב מ וצוואת דן ה׳ י

רוח (xveviia) במובן הפילוסופי של כתיהסטוא. מכאן מסקנותיו של צ׳ארלם שהפםיק, הם תוספת מאוחרת. לעומת זה משתמש הכותב לקמן בטלי• ב׳ ג׳ - ג׳ ב

י ם בהרבה משמעיות: בפסוק ד׳ המובן של המלה הוא לפי הפשט המקובל: רוח ת1, ש * כ ב ׳ י / כל אשד בו רוח חיים שם ר י״ז (ויפח באפיו נשמת חיים ברא׳ ב׳ ז מ).7 י , ואילך (דוח הראיה. רוח השמיעה) בא רוח במובן חוש (רשימה מפורטת 7 ומפסוק הפ משלי . . ע ד ו ב ־ ל / עיש וגם בפי׳) - א יתנת בצוואת נפתלי ב תפקידי האברים נ

- . ד ו ע ב׳ י״ח, ה׳ ה׳ ול . נראה שהוא תוספת מאוחדת. שכן מקלקלת היא את השורח ש י נ י מ ח ש ו רב דר׳ עקיבא (ביהמיד ג׳ ל״ו0: כבל לכעים . ע׳ אי ד ב כ ב - . ל י ע הדוחות המנויים ל^ > W e t o : x«t xfrm ׳ י י . כך במק ה א נ ק ה ו א ו ש (השוה צוואת נפתלי ב׳ ובסי׳). - ב

ד ד קגג ־ צוואת ראובן ב ב

ע ל^חכר ב?ן$ה עם־^ל־לרוחות ^ ך ל«?גז למלא תאות נ$שו כי ל

: דו ס נ!#ןה והוא רות עועים ומי : ועם־ק;ל-אלה ל^הכר ת ז האלהו מא$ת ולא יבין בלקיז ל: ת ? ף $ל-לער כי-יל#יך ר 0 * ה י א ח 1

ה עז : ן ך ו ע ט ולא ל#מע למומר אב$1יו כא#ר ?ובלתי גם אלי מם #מעו אל־דברי ךאוכן אבי?ם: ^ ?לי *סבו א$ת ותיא תי ב ך ^ ת ־ ל א י א?זה ואל־תועחברו עם-א^ת איש ו מ ־ אל־ת^נו אלי את־כללה רודו^ת במקום הסר כי ת י א : כי לולא ך ם י יא בע?ל!י ^

: כי כא#ר ?n&w מ^יני ה יכ עתה לא ל*#לתי כלוק1א תןדול הןה לי עד אקזר ?קזיתי את־ ה #ן ^ >5ךאותי את־עךית ?זא^זה לא נ

ב אבי אל־ל^לק א*יו ^ ך י ל ע ל!תוע?ה ס*את: ויהי כא#ר ? לייותני ?מ?דל־עךר על־יד א$ךת בכית־ללם !תהי בללה #כוךהת^בב $ך$ה בלןךךה: ןא$י בבואי {אךא את-עןץתה {אע?* את־ יי וה ןא*א: ומלאך אלהים הודיע # ה ןאשאיךה ל י ל י א w *??לה והיא ל

: ד ו י ו?ה לא ןגע ע ל י !יכא !יוזאכל ן ן מ:ד ל*3י על־ךכר ^י אל־י$י תן^יס ואל־ת^נו לב?ם אל- ו י מ י ןעל־־ס אל ת$נו בלס־ל^ב בלךאת יי ובמעשים טובים וכתוךה כ ל מ ל מכשילן וס אקזה א#ר ^ ם עד-א?זר להן יי ל ה י ר ד תליוי $&ליס ןעל־יד עא *ןי3ו כא#ר ןיליתי אלכי: כי עד-מות ב לך?ה הוא ?ה למען ל

ו או לרכר עם־איש מאתי &לך$ה: י מ ה לי עז לסכיט ? ה: אכי לא־: ואבי עוד ךזך?ה לעוךרלי 1!ות©לל עי ד וגס־עד־עתה לכלי לכי על-^2ז - נ

אפשר שהוא שבוש ובמקור העברי היה: לשונא ומקנא. - גס פסוק ד הוא^ כנראה.. במקור: enaflov. אפשר י ת ל ב ד ס ש א כ - / תוספת מאוחרת, כדי להתאים אל ג׳ א. במקור: אל תשבו עם... ו ר ב ח ת ת ־ ל א היה במקור העברי םכלתי, והוא יותר נכון. - ו השוה בן־סירא ט׳ ט׳: אל תשב לאכל עם אשת איש, מובא גם בסנהדרין ק׳ ב׳ וביבמות כ״ג ב׳ בשינוי־נוםח: העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט. על חטא ראובן ע׳ ל ו ד ג א ה ט ב ח - / אצלה (ניא: אצל בעלה)... והשוה אבות א׳ ה, היובלים ל״ג. בנוגע למעשה ראובן נשתנו אחיכ הדעות. ע׳ ב״ר צ״ח: באריכות ם. לא דיה לאמי להתקנא באחיתה אלא אף לאחד מותה, עלה . . עלבון אמו תבע: ובלבל ית מצעא דבלהה... ואיתחשיב עלוי ב י וקלקל את היצועין... ות״י לברא׳ ליה כ: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, וס׳ כאלו שמש עמה (וע״ע שבת נ״ה ב׳. ביובל׳ ל״ג א׳ המקום משובש. — ש כ ו ר ה. לא ר ד ל ע ד ג מ הישר פ׳ וישלח). - ב. ם י ה ל ך א א ל מ מצינו בשום מקום שתהא בלהה שכורה בשעת מעשה אלא כאן. - ו

­ ­ / ך בס׳ היובלים ל״ג גלתה בלהה בעצמה את המעשה ליעקב: טמאה אני ל. ר פ״ד (ועוד): וישב ראובן אל הבור. י . Ankovqxi - י כ נ י. השוה ב ב ב ל ־ ת ם ב: ראובן לא מת ז ״ ט - ו י ג ט י . ע׳ יובל׳ ל ר ו ס . - ל מ ע ן י והיכן היה, בשקו ובתעניתו

צוואות השבטים

J •יפיי מלי זייד״׳מן m ום־קףאי ליי ״ * ^ L j J tww, ^ י וליי ־י מר י * £ S3S יי ט כ י ל י ל א ד ־ % • א י ת ו ב א ר ה י י ו י ־ « ? ה 9 ק י ו ד י ד ״ י י י א 5 י ? ^ י * ה אל־ק^ל ל ט ׳ ן ח , * ־»׳*o־״ ו קרב א , ל ו א י י ה

ר * ? י 5 ף כ ס ו ר י כ ד ־ ל א * ל * • ^ ך י י I י ב

י א v ו i p f n ם י * ? ע ? ״ ל ד * י מ W ל

י * ן ד ? m p ל * * י . י ל י י א ' כ ״ W י J J ^ J £ , א י ל

י < י י : כ מ * ״ « י י " י י יי ^ « ל י « ל •

י ? * י * מ ו ל «ן*ם י ע ־ ? ת * י נ י ייס ק " י ״ 1 י ם י י ר ? ? 3

2* * * י ה א ן כ ל י , ת ה מ ^ י * £ % £ 1 ^ י י &

a a .nw!>״ היגי._שח״ ״ הי p ^ ^ r f ^ : ״ ״י י ק י ב.״ » , - . ם י נ י ־ נ ש ה ל ן ־ ח ש ־ ה י ל ט י ב ־ ״ א ו ו , ה י ק י ן ן י ״ י

! ל ל ם י י ב י ר ־ - . ה י ה ז י י ב י ע י י ל ה « י ת » " ל ' ל י ל ב ל ־ - י ' ׳ ־ £ י״ " י ״ " • ״ « ״ ה ״ י פ • ה B E ״ a e ' ־ ^ י י " ־ " ׳ " • ב ׳ ׳ כ י

^ י ׳ י ־ י ״ י י ם מ ת ב , ל . י , ש . י ־ ש י י » י ל י ת 1\™ » , ש , נ י י י ־ ג " ל י י ״ ״ ? ״£ ״ 1 ׳ ° י י י י ב י י • ב ה פ י י נ י י ־ ש י ״ \ ״ ' ם כ ^ ל י ' י י ב י ל ל ' * י ל ל / י ס י ״ ' ־ו ^ ר * ״ ״ " ל ל " ע י ל ' ב ״ י־״ « ־ י י ל ״ ל י ל ° ״ ש ״ ד ״ ח ו א ל * ״ י ^ ,

י י * £ ״ ״ י י ? ש י ה י " • פ י ה ת ה ־ ח י ח י י י ב ־ ל י ״ י ״ ח י ־ ל • מ ( י ' ז \ , 1 ׳ ) מ ו י נ " , גיל ג , . ' י 7 י י ־ ל י פ 0 ב ח ( י " ׳ פ n ה " ' \ 2 י . ל ״ - כ • * י י • ״ * ^ £ נ ^ ״ ש. י » » ? י פ 6 ש י נ : ב י » ב ' י ׳ ק י ה נ ה ס ו ש ה ל ( י ' ז י , כ ו 1 י ז ׳ ן ס יהס<• ב ״י י ה ל *י ש ק

J * ח 1 י ש ״ פ ל , ״ ל ^ ב ״ , 0 , ל י ב י ־ י ה ם > י י ח * n ״ 0

י י ה י ז י » r » * W

י י ״ ״ ג ־ • ״ • « ״ ״ ״ » י ־ י ־ י מ » « « י י ׳ י׳ " ל ה ־ ? י "

n צוואת ראובן ד י.-ו

ד לזגיגי צל ו0ע& $ת־מ?לי• ן תוכל ל*?ה למוןיק «#יכס ו?ניסיכם 5י?יי ״ ןניןילז ועל־כן ${י נוםו $*י לוןנות ן*וו ?ן להוליך עולל *ת־סךעת כי ?ל­ ל # ^ת־^י א ל - ת לא־0י«כןה *ה * עולם: כי מ , n^t לעו׳$ה *ת־ה^מות ?!*לה התע3<ד קיע{ז כךאו^ם ו ל $י ^ ו נ ״ 9 ם 5 י ל י ^ . ן ^ ^ ה י ^ כ ?

י

v ! p

* *Mfcpg-r לרע ץ m 1 ,״ ^ ^ מךבק א ; . ן נ ז י או־ךמולם כךמות $מ#יפ גי״זיעי לבניהן לביא ת ט כי ענו $ ? ? נ ?

מ • ן«לה בל?׳ךן opiiQ-nv ?ל?) 61לר?ד את-בני ל?{? י ל ! ׳ י $יליל1 כו ראיןזט ם?יע ן#$י$ה: ם כי ?ראי להן ה^יליט ?

י ןעל־כין ה?מרו ?׳ךמזנות ןאם־הל^ני לר&לר כלכבכם עמדו» $ער לא־וגלםכרןה עם­ , ! ז ״ א • ן ט ^ ם ; ? י # , ח ־ ת * ־ ם ־ נר *ס־1ם־ י ף ן , ך ? ס ^ : כי ? ן ? ל ? p - D J ן ע ז ? B ל n W * ­ת 6 ן לבאעל ילמ־ ו א י ר ן ל נ ל ן ^ ן י ל ל

W ה » n W 9 א ל ת ן י נ ! ה ל } ן ב א ת . י ל פ י מ ^ ד ע

י י ״ ־ ? * י * י י א ג ז מ כ על־ : ו ־ י ל מ י י ס * י׳ *

2 ה ? ? י ל * ה ־ ת י ו»לם למיתי מית מרעים: כי ללוי W *א־־״ *

עי*יס: ןעל־5ז מני לק!*?ג ״ ? ו י ה ף ל 0 י , ל ן ו ך ל , ו ל ז w ןם ןנקריב ??י ^ מ מ ס ן יי ןדיא י ן *ל־לוי כי ה,א ירע ^ו ר*־ ״• י ל ס ? י ^ ק 5 * ,ע*ים > ץ ל ס - ד ל ע ^ ל ־ ל ? , ! W W ת איע את-ןןרובו * 0 כאללי troys ל$עות ^ ^ » ח (

ז י ״ ״ ל ע " ' ד£• י 01 ח ״״״ ש , ; י ' " י י ״ ר " נ ב ט י ״ - . , ״ ״ ״ ״ ^ ^ ״ ״ ״ ־ ״ ר ו ק ־ ־^ J , : ^ ^ ^ : ״ " ־ • י י י ״ ״ י י פ י ש " ״ ה ־ ל י א י את בני ה מ ל י ״ ״ י ״

x ׳ וחנוך ב־ ד׳ וזי. - ה ש מ י מ ה. השוה תנוך ״ - ׳ ך א׳ ו ו י״־יליס ע׳ חנ

מ ״ יה ( " *™־« השב״יפ את לוי לירי ״ * פ ״ ! י י י ג ״ " " 7 ״ת י א י נ י י • n"4בגל • "״י׳־״לי°»?"T ל״שמינאים. ה " י י ל ל

ת גד ח׳ י״א) אם נקיים שספר זה הוא אפודים א י י * 0

r r i w • ה י י ה י ° ה ל 5 פ ל נ י י ״י׳ י־בייני• יייייי״ ״ליי גי ~ המסבים ?) בזמו שבית יהודה ;משפחת / _ .1- מי־ז• - , - ץ-.--** יייד) יחרב בעוונותיו, יהיו בנ ד ° tZ ״ י 1 " ת ' א י י מ פ ( י א ״ י פ « . במקום ״ ״ י י מ א ״ , ם » י י נ ל ליי ־™ ,"' " ״, י ״ " ת 8 פ ס י ' ת ה י ז ל ' ב ? י ל נ י ל יה ע , י״י י ז "־־״'״ יהיה מ^ T ״ ״ T ל ־ " ׳ ״ י ? י י פ פ ל ה ה """י• ב י ו ״ י ל , - . י פ ס ה־ללית של ה. ״ ב ו י ב " \«1 ו ׳ ? א ה ' ה י >"»״״ י ־ ־ יף ה ׳־*'1 לה שייכי״ לנ

פ ״ מ י « £T א 1 1 י י ם י י י ל ״ י י י י 3 " ' ' י י י ' אי י ת בי ־ יעל די ״טי ׳ «־" נל אדמתט. ת השבטים כל ישיאל יושביט , ו א ו א ל. לטי השקטת » ש י ל י כ - . ( י י ל ל

צוואות השבטים

מ !ןנאך^ה אי# את־אחיו: וקרבו אל-לוי בעןןת לכב^ם למען תקבלי

: כי היא ל?רך את־לק<ראל ןאת־^הוךה כי בו ^םר ל: ו י • בך^ה *ם ;מות כ>?ןל$מ1ת ^ ע מ ו כי ל רע ז י ל א ל^לר על־^י >;ל-ה?ס: ןה^תסי י

א#ר תראו 1א#י לא תראו ו^תוכ^ם לתי ^לך עולם.י $ת־־ל׳ר$רים ?אלד- י א בן אלןרי א#ר «ןה ל ת ראי ן ? ז ה ב 1יק»ינןהי ?ארון עד־ד^לווןפ אותו ?א^ךים מקןן״הו בחברון כ$?רת

ת&?©לה $מקום קבורת אכיו:

ה א ל ל ב ו ! 2ל י י ל 3 * ז ה * ן ה ו ע מ ת # א ו *

ו לקעי מו־תי כ^נו* א ה?$קת דברי #מעון א#ר ד^ד אל־אי ב מאה ובשרים לח;יו בעת מות יו־הף: ולל״י כא#ר חלה #$עון

ו לראותו 1«$םןק 1י#ב 1י#ק להם ויאמר: י מבצאי א: י אל־^מעון אבי$ם ןאןיךה ל^ם א#ר כל^כי ב #מעו ^ ב אצכי נילדתי לנ^קב 5ז W לאכי ולאה אמי קראה את־־¥&יע אלך\ם את־$$ל£ה: ןגם־מק מ&ד הליתי ולא מ נ #$עון כי ^

אע״פ שעשרת השבטים לא שבו. וזה מתאים למושגים של תקופת החשמונאים• גס באגדת אריםטיאם שולח אלעזד הכהן ע״ב זקנים״ ששה לכל שב©. לעומת זיז בספרים החיצונים שנכתבו אחרי תקופת החשמונאים נתקלים אנו שוב בהכרה שעשרתך למשל״ בם׳ השבטים עדיין הם בגלותם ומלך המשיח יבוא מיהודה (ולא מלוי). כי לא יוכלו : שני השבטים באמונתם יהיו ביגון ובאנתה כ ( ׳ ט - ׳ העלאת משה (ד׳ ח להקריב קרבן לאלהי אבותיהם. ועשרת השבטים ירבו בין הגויים בעת גלותם, מנ״עט: ואלה אשר דאית כי... קבץ אליו המון רב... אלה עשרת השבטים חזון עזרא י״א לי. במקור xQunov ?ט%1£08<• ח י ש מ ן ה ה כ ך ועוד. - ה ל מ אשד גלו מארצם בימי [הושע] ה ונראית הגהתו של צ׳ארלם: xQunoq. - י ב ר ך. רמז לברכת משה (דבי ל״ג ט׳ וי׳) ולא לברכת יעקב. השוה יובלים ל״א ט״ו/ שאף שם לוי מבורך ע״פ ברכת משה: והיו [בני לוי] נשיאים ושופטים ומלאכים לכל זרע בני יעקב... ברכת ה׳ תושם בפיהם לברך כל- . ם י כ ל . יוצאי חלציו של לוי. החשמונאים. יהיו כהגים וגם מ ר ח זרע יקיר. - ב ו ב. לא ידעתי פירושו. לדעתי תוספת נוצרית היא. המכוונת למלחמה שבין ו א ר א ת ל: כהן עולם. , . ע״פ תהל׳ ק״י ד ם ל ו ך ע ל ־ מ . ם ל ו ע ׳ עם השטן כדי לגאול את ה ן ב ה ,

לפי השקפת הכותב לא תםוף המלכות מזרע החשמונאים עד עולם. -

. לפי יובלים כ״ח י״ג ף ס ו ת י ו . וכן במדרש תדשא. - ב ע ת מ ם י ר ש ע ה ו א מ וכ״ד נולד שמעון בשנת ב׳ אלפים קכ״ד ויוסף בשנת קל״ד. יוסף מת בן ק׳-י ושמעון. בצוואות השבטים שמעון וגם לוי י ב ת ל בן ק״כ. שניהם בשנה אחת. — ו א ק ש ה אד פ*ד: י הם הגורמים העיקריים במכירת יוסף. והשוה ת״י לברא׳ ל״ז ייח. וכן ב

ויקחוהו - ויקחהו כתיב. מי היה. זה שמעון. -

צוואת ראובן ו ט-שמעון ד ה

:דאתי מ$ע»ות ך?ר ולא ?*דתי מ?ל־מ??ל: כי ק#ה ד!:ה לבי ו?כד לבלי-לת וקךכי לבלי רךןמיס: כי גם סןבוךה נר1ןה מאת אל ?ליון לבני־אי# ?נ?#פ ובב?)ךם: כי בעת ?עירי לךכיתיר : ואקווה את־לבי לתךג^ כי £ ל כ לקנא ביוסף כי אסב^ אבי מ תהקןא ןרות סקןאה עןרו את-^בוןתי לבלתי התהלך אתו ?אחו ואלמי אבותינו #לח : ואללי י ב ולבלתי לע*ך נם את־י^קב אידי: כי כא#ר לל?תי אלכי #??ה להביא ו מז ח ל י ג את־מלאכו ו $#חה ל^ךריס יראוכן דותיןה מקום לייו ?ךכינו ו?ל־או?רנו ??רו להוךה אתי ללשמעאלים: יךאיכן ?#מעו *את תי1א?ל כי: ןאלכי ב#מעי ?אלה ואקצף על-ןהוךה ו בו אל-אבי ^ לל#י ק כם: 1יא?תי יי ה לד#י ^ « $אד כי $toj ?י ואתי קוצף ?ליו ן 1!מנע מ?ני את־^זק ידי כי יב^ה יד :מיני #??ה ימים: ןאדע ?ני כי ?אה לי *את כגלל יוסף ןאןתם 1«?ר ו$*6לל אל-ל: כיב ידי לאיתנה ואךסק $?ל-קז?אה ומ?ל״קןאה ומ?ל־הוללות: $#וכי ל?קב אבי על־ךבר כי יי ןלנ ה רע !מון1י לג ^ ו כי :ד?*י ?י ע

: ו יוסף אחי בקןאי באה: כי ןע$ה ?{י #מעו לי ףל2זמרו הרוס עועים ומךתקןת ולחשות לגתו תק?אה תמשל ברית לאךפ ולא תתנהו לאכצל ו: כי ??ל־מקופ ימיתהו להרג את אשר לקנא־בו: ו?ל־עוד ב ו ד ט# א#ר לקנא י?ךח לכל ס?1קנא־בו: ועל־כן עדתי #תלם לאי: כי ?ל־ פ בצום נ?#י ןאדע כי לןאל אי# מקןאה בלךאת אלהי: ןהוא קל ס אל־ל: תךתק &?נו לרות לך?ה ןד?תו ?ליו ת ו נ א#ר;

נפ־את א#ר קנא-בו לרתפ ול?לח לאול?יו ו??ה ;פור מקןאה*י על־נ?#י כי ךאה כי הל?תי קודר ואמר לו ו$?י ?אלנ: כי אלכי לךכיתי ללותאכל מ>ילם געז כי אני י כי ?ניתי ב?בדוסף: ולהי כא#ר ?אנו מ^ך^ה 1:א5ר אותי $#?תי במכירת י: וייםף ל;ה אי # טוב ל ואדע כי ?*דק ?ניתי ולא נעלבתי ת מ כ רחופ וחנון ודוס יי לללה בו ולא #מר לי עבךתו גיאהכני יסד עם אלי: ות#?רי־|א 5פ-א$פ ?ני מ?ל־ק^אה ותגרות ות^סלבו

. במקור dyajtcoaiv. לפי ציאדלם אפשר שאויביו באוהביו ו י ב י ו א ל למתרגם היווני. -

צוואות השבטים ?לס-ל?ב למען לתן יי נס-ל?מ הז ןל^ד ו?ר?ה על-ךא#י;ה, י ^ ׳ ד ־ ל י כא?זר לאילם ?יוסף: ?ל־סימים לאלה לא תעלימי עה ו וילן לנו ע#ר ו£יג סך. ויאסב אולני ?נ?#ו 1לכ?דנו על־איי אהבו איש את-אחיו ?לב טוב ןוןםיי* } : ונם אלם ? ב ר ז ותבואות לג י ח ל.?ם ?ל־רות ת$ךה: כי היא תךןיז ותחתית ?ק)ר ר$ז רא י ^ לל ן $ביא לתו#;ה ותךתית את־סךס ןתוליך לעת אי# #ו־ ן^א?לריי ! , ך ה ^ ן ו קןן^ה ך ת ^ כ ־ ס ה ל?9* יחןךד. לני t כי ג ל ל * » ד י 1 ו?דוחות רעות תרעיש את־נ?שו ןת?ל,יל את־$0רו ו?רעש ^

: ם ך א ו ו?רות רע ומךיעיל ??ה יראה ל?ני ל ש ? ה מ #ןא ןייןד, בוז ע ל־ ך - ל י ^ ^ א ב ף ן ט ה ייסף :סז־דתאר ן ה ולכן לי ועלה ??י תיטיבו את־לכ??ם ל?ני לי ןי^חי את-ךך??ם ?^י אןשים ותמלאו תן בעיני אללים וארם: ה^?רו מךסןנות $י סץניי*: ןאצ?י על י תיא אם ?ל־ךע ?ל׳רסיקה מאת ל; ו?הי!רי?ה לבל ראיתי ב?לכי ס?ר לנוף כי ?ני?ס ל^לתו ?ןנות ןי*רו ל?ני ליי* י ^ נ : ןלא יו?לו ל$מד ב?ני לוי כי ללסם את־&וללמות j ן ב ך ל ד. ? י את-??א?ם: ומתי מ?$ר יליו ויללקו ?לוי וכיהוךה ןלא לללי׳

: ו ?א גס־אבינו ?בךכולי מ?ם איש ל?לו?ה כא#ר ; ו ךאה ד׳וךתי ל?ם סכל למען אליה נקי מחטאומ?ם: ןאט ב לסירו מ?ס תגךה ו?ל-קשי-ל?ב כשושןה ל?רחו ע^מוהי גבישךאל

ןבלכ^לת ?קזרי כיהוךה ויתי ריתי ?רית סל?נון ןת$לאז ן קדושים לעולמי עולמים ןעןמילט למךחוק לשלרעי: ו$ נ האךי ?ארית ל$?לק ונשמדו ?ל-?ני בתים ן ולא לל ע ??זמל ?ל-ןרע אז י*?סד ארק ?ני לם ן?ל-ל?ם ל^מד ואז ד ן?ל־?ני סת ל?רתוז $

ע ובנחיריי ג ד ט ל ס ק ע ח מ ן נ י י כ : ו ׳ ז _ , י ׳ ד . ע׳ בן םירא מ ו ת נ ש ם ב י ג כ* X o v 6 p 1 0 :1*^H-a... ר י ל. במקו חלומותיו... והיה כבורח נם מפני רודף וגו׳. - ו מ ר ע

אפשר שהיה כאן לפני המתרגם היווני: ראש כל דוח דע (ע׳ ראובן ב׳ ב׳). -

. בספרי חנוך שבידנו לא נמצא כלום על אודות זה, ונרייי׳ ך ו נ ד ח פ י ס ב ת כ בם שהרבה ספרי חנוך שונים היו להם לראשונים. - מ ל ח מ ו ת ה׳. החשמונאים שנלחמו ע• ׳ י ד ו ה י ב ו אנפיוכום והבאים אחריו. - ו י ח ל ק ו. ע״פ ברא׳ מ״ט ז׳: אחלקם ביעקב. -

- . ( ה ד ו ה י י לברא׳ מ״ט ז׳ (גס שם שמעון ,מחולק״ ב ע׳ תי

/ וגם ח׳ ה׳ ובפי׳). השוה יוםפום כ ת י ם. הכתים=היונים=המקדונים (ע׳ מק״א א׳ א קדמ׳ א׳ י׳ א׳: ובשמו קוראים העברים בשם כתיים לכל האיים ודוב המקומות שעלי מ א : ויקלל יצחק ביום ההוא את הפלשתים ל ח י ד כ י שפת הים. וכן היא אומר ביובליס כ

-ט K קנס צוואת שמעון ד ו

י׳ תשקט ?*דן םך$זה ן?ל-א?ר תחת ת?מלם מ$לל?ה: ואז נדולס כי יי אלהים יו&י? ?לי אךמות: ןאן לןלנו ?ל־ י לק*ךאל ל??ד ? ז רוחות &nh» למך?ס ובני לאךם למ?לו ?רוחות הךעות: ואז אקום

לל אל ?ליון על־נ?לאוליו: ( ל ה וא ל ? ש ןס אצהי ?ה ^ ^ אל־לוי ואל־להוךה ואל־תלקוממו לשני ז ן?^ כ הש?$יס לאלה כי מלם לקום ל?ם לשו?ת אלהים: כי :קים ל:ן ןחוא יושיע את־?ל־תנולם ואת־ ל?ם ?לוייצהן ןדול ומיהוךה ?ל נ לשך*ל: ועל־כן הןני מצו?ם *את א?ר ת*וו נם־אלם את־?ני?ם

למען לשמרו *את ללרולם:ת את־?ניו ולשכב עם־אבוליו ו ח 1:הי כא?ר לדל #מעון איא ?ן־מאה ועשרים קזןה• !;שימו אותו כארוךעץ למען תעלות ה ב ו

נ את־ע^מוליו חברוןה: !>?לו את־ע^מוליו ללש ?מלל?ת מ^ךלם: י כי את-ע^מות יוסף ??רו המכריס בקברי המלכים כי לןידו להם ל׳לל^מים א?ר ?צאת עולמות יוסף ממ^רלם לחלה ח^ןד־אמלה 9*ךן ו&?ה ?דולה למ^רלס א?ר לא־נ?יר איש את־אתיהו

כנרות: ט ול?בו ?ני שמעון את-אביהם !יהיו ?מ?רלם עד־יום *אלם

¥$9רלס ב_יד מ?ה:

ב ג י חת, אפשר שהם הכתים - . ם י ת כ ארורים הפלשתים... יתנם אלהיט ללעג ולקללה״. וביד ה הנזכרים לעיל. והחרוז חוזר עוד הפעם. - י כ ב ד שם. הפסוק אינו מבורר די צרכו. במקום ££1נ)80£=יכבד, נמצא:1aeTa1aa{h80£EV=*33ף^1(ובמקום שם ^ 2) פעמים שת (0ןו2). אפשר שבמקום צ״ל ע10^ןו2=ציון(בשורק). שנתחלף מציון(בחולם), לפי זה צריך היה לתרגם: וישבן באהלי ז את החרוז: גדול ישראל יכבד [ב]ציון, או יכבד 1ב]שם (ע*פ ברא׳ ט׳ כי שם). ־־ בסוף פסוק ה׳ יש תוספת נוצרית: ויבוא כבן־אדם ויושיע בו את האדם. - בפסוקיםיתן תיאור מפורט על חחית המתים באחרית הימים. בהשפעתו של בעל ספד ׳ נ ז - י ו/ ע״ז א׳). נגד דעת ר של תחית המתים בם׳ חנוך א׳ (פ״ה ג או תי ה. דניאל (י״ב). השו הנוצרים בתוםפותיהמ המובאות כאן במקומותיהן מדגיש הסופר בכל מקום שימות המשיח יהיו על הארץ ולא בשמים. — בסוף פסוק ז׳ יש תוספת נוצרית: כי ה׳ לבש

- . ם ד א ־ י נ בשר ויאכל עם בני־אדמ ויושיע ב

. הנוצרים הוסיפו: אלהים ואדם. - ך ל ה מ ד ו ה י מ ו. נ*א: בבית גנזי המלכים (ev tanieioig). לפי המסורה היו ם י כ ל מ י ה ר ב ק ב: ויקח משה... בתוך הפלטורין היה עצמות יוסף מונחות בקבדי מלכי מצדים. ע׳ ש״ר כ׳: ושוון יתיה בגלוםקמא ושקעון ו י י לברא׳ ג׳ כ י קבור. כדרך שהמלכים קבורין. אולם ת

- . . . ס ו ל י יתיר. בגו נ

צוואות השבטים

ה א ל ל י לי?>£ב ו ? י ל ? ן ה כ י ת ו צ^את לר pfeg ןאת־ ן ן ^ - ^ - ת ו א י מ ר ^ ^ י ^ י לר ר ב א ז־״^קת ך

ם ל ב א?ר לקךה אולם עד-י1ם הדין: ?ריא ן?לם ליה כא?ר קןךא לת מתי כא?ר נ?ן?צו 1*א?ר אלילם: י ״ ט ר ל ? כי ;?לה לו א

ב אני לוי נילדתי בלךן ןאלא עם־אכי ???ה: ןאצכי נער 2 ??רים ?ןה כא?ד נ?ן?תי מלמוד יתד עם-??עון את־נקמת דיד•

נ אחותנו: וכא?ר ךעיתי ?אכל-?חולה וללא ?לי רות דעת אללים ןארא את־?ל־לא$?יס הה?תיתיס את״דר?ם וכי nifth ?$לה לי•ם ד * : ןאלעצב על־מ??חות ?ני ל ב ? ע ; ? ד ס^את ןעל־ג^ךליס ר י• ואל©לל אל-ל: להעז יסיעני: ןמד, ן?לה ?לי תךד?ה ןארא הי י ןבוה ואני ?תוכו: ןהןה נ?תחו ס??לס ימלאף לל ד?ר אלי 41*$י ז לוי ללי בוא: ןאב!א אל־תוך לךקןיע דךאש1ן ןאךא הלם ל?ים ח ללולם: ןאלא ך?ןיע #ני ןהוא מאיר ןנתרן סךכה הךלראעזון ?י מ צנח ל?לי־ד1ק בו: ן^מר אל־תמלאך ל?ה הוא כן 1»א?ר אלי ההלאר אל־תלמה ?ל-אלה 5י תראה עוד ?מלס אתרים ?תירים האלה א?ד אין ?רוך ללס: וכא?ר ללא ??ה ת?מד ליד י: ול?רת ל?ןיו ןאת־ת?לומוליו לנלה ל?ני־א^ז ולב^ר על־א?יא יכא ל$אל את־ל?ךאל: יהסלק יי סייף ןהיא לכדו יל.י לף ?די• י

ח וןלב 1מף5 א מרט ולבוא* ל ג ןעלה ?מע על-אדות ס?הלם א?ר לראיל ועל-כן אלה $?י

ח ״ ם כ י ל ב ו ה י ו ש ה / ו ב ה ״ ן י מ ק ׳ ל ע ס ( כ ה ש ש ע מ ה ב י ח ה ״ ן י , ב ס י ־ ע ש ר כ ב ןת י י ב ״ ן ע ד ר י ת ה ו ב ר ע , ב ה ל ו ח ל מ ב א ב ־ ־ . ס י ת נ ו ש נ מ ש מ י ש ה ק י ן ה ו ע מ . ש ( ד ״ ג י י י• ת י ם ב י נ ו ה ב ע ש ר . ל Klein, B). - ח ו מ ו ת J , I ה 215 , ו ש ה . ו ד ו ע ב ו ״ ׳ כ ׳ ז פ ו ש ן ( א ש׳ ל ז ן ש י נ ע ל - . ב ר ח ה י ת י ל ב כ ה ת^ץרש ו ע ש ר ל ה כ : ו י א ה ״ ׳ צ ך א ו נ ה ח ו ש ה . ו א ״ ׳ י ה ה י ר כ זו מ ק . ל ד ו ש ה . ו ם י ע י ק ׳ ר ל ג ר ש ו א י ק ת ש ר ן י א . כ ( ׳ י פ ב ׳ ( ק ג ר ׳ פ ך ב ו נ ׳ ח ם ע י ע י ק ר' ׳ י ם ב י ל ב ו / י ׳ ג ׳ ג ך ב ו נ ה ח ו ש ״ ה ע י ק ר ם ב י י ו ל ת ס ה י מ ו ל ת נ ו ו . כ . — ת ל ו י י ס ׳ ׳ א הי י ק מ . ב . - צ ג ה ( ם י נ ו ת ח ת ס ה י מ ם ל י נ ו י ל ע ס ה י ן מ י י ב ת י י ה ה פ ו : צ ׳ ו א ״ ה ט ג י ג ׳ ח ע )

: ׳ ׳ ח ׳ י ב ה ד ו ש . ה . ו ת ש ר ת . . ל ?5<ק<=צגה. - ת ע מ ו ד ״ ם צ ל ר א ׳ י צ פ ל . ו ה ב צ ־ ^ ס ? י ת ע ד . - ל ( ד ״ א י ״ ם ל י ל ב ו ן י כ ו ו ( ת ר ש , ל י ה נ פ ד ל ו מ ע . ל . . י ו ל ט ה ב ת ש , א ל ה י ד ב הו ע ב י ש ו י ם ו ד א ־ י ג ב ׳ ל ה ה ן ך ה נ ד ו ה ד י ל י ע ך ו ד ל י ע : ו ת י ר צ ו ת נ פ ס ו א ת ו ׳ ה ק י ו ס ף פ ו ס

- . ם ד א ם ה ב ל ש ת כ א

ם י ד ר ו י ס ה י מ ה ה א ר א מ ו ד ה ח א א , ל ד נ ה א ו ר א : ו ׳ ג ה ״ ׳ נ ך א ו ר ן ב ו ז ה ח ו ש . ה ם י ה כה ו ש ה ) ם י ר י ה ם ב נ ה ם ו י מ ת ה י א ת י א ר ר ח א ו ו י ם ה י ב ד ן ו מ ז ד ל ו ע י ם ה י ר ו ח ה ש ל ח ת י ב ה כ כ ו ת מ

ד ב קפא - צווארו לוי א א

: וזליי ם י א י ל מ א ? ג ממסת כהים ל!ם $י ךאי את־?ל־&$?י רג וקרח הוכן ליום־דין למ?©ט יי ןצךקו כי בו ?ל־לרוחות #ל ו > תמו^דיס לנקמת ?ני-לאךם: ו?ךקיע ת?ני ?ל-פ!חות ת$?א לארוכיםלה מלם למו יעל ו ליוס־דין לןקם את־נק?לם ברוחות ת1*הו וכ?לזם: ו??ליון על־לל ת?פ!ן הת?אךת תןדולה למ?לה ??ל־ ד תקדו?י * קד^ז: ואלרי ת?מלם לאלה ?ל־תמלאכיס *?דולים ת??ךתיסי יי על-?ל-??גות הצדיקים: ןס$ד, יביאו לל: דית 5 ז ןהמכ?ריס ל?: ול&$ה מלם המלאכים המביאים ה ללא ךם ל ? מ ז ניחית לות ו?לם נ : ןאלרי אלה כ?אות שלטו יעי * את־הלשובות אל־מלאכי ?נךה לל:: ןכא?ר ישקיף ל: ?לינו נחרד ?לנו וה?מלס י ד ? י * ת$£א ל?יובאו * ול-אךן ולתם לך?דו ??ני {אונו: ו?ני לאךם לא :כינו *את ו

ול?עיסו אל עליון:י??ה יי מש?ט ב?ני לאךס כי כא?ר - ד ואתה רע־לף כי

ש וילךבו סמלם ות?הה לא*ז !?ל־ ? ? $ל?ף ת י?קעו ה?לעים ול ל ? ר לא־לךאו ל?קו ו?אול ת ? ה:קוס :ל?ם ו?ל-לרוחות אל ?הו$יע עליון ו?ני-אךם לא יא?ינו ו?ר??לם ללתןקו ועל­ ל ? ב כן כ??>*ים ל?5טו: ואל עליון ?מע ל&ללף לת?דיל אולף &ך?ע

). וכן גם בהרבה כתובים בספרים החיצונים. - ו ק ר ח. ע״פ יחז׳ א׳ כ״ב: ג״כ שם נ״ו ז,: םכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית כעין הקרח הנורא (השוה חגיגה י״ב ב׳ טללים רעים). - ל נ ק מ ח. בחגיגה שם: אוצרות שלג מועדים לפורענות (השוה בן. המושג ם י ש ו ד ק ־ ה ־ . ם) םירא ל״ט כ״ח: ושם רוחות נוצרו לענש ובחמתס יעתיקו הרי- ם. קי של קדושים אינו בדוד ביותר. קשה לדעת למי מתכוון הכותב: אם למלאכים או לצדי/ ק״ג ד׳ וק״ד ב׳ שלפיהו אצורות נשמות הצדיקים על יד כסא הכבוד. השוה חנוך א- . לפי זה אפשר שהקדושים כאן הם הצדיקים ע״פ תהל׳ ט״ז ג׳ (לקדושים אשד בארץ): והכבוד הגדול ישב עליו ומעילו הזהיר . השוה חנוך א׳ י״ד כ׳ ת ר א פ ת ה. המלאכים מביאים קרבנות לה׳ וממליצים עליהם (השוה ו א י ב ה י מ ה ו - . ש מ ש ה מ/ דניאל י׳ י״א. איוב ה׳ א׳ אל מי מקדושים תפנה. ל״ג כ״ג מלאך זכריה אנות לאמד הגישו מליץ. חנוך א׳ ט׳ ג׳ ועתה אליכם קדושי שמיס יפנו נפשות האנשים מתחנ. נראה שהוא מתנגד לקרבנות, התנגדות כזו קיימת ם א ד ל ל - . ן ו י ל י ע משפטנו לפנ היתה בימי בית שני אצל האםיים ואפשר עוד בכתות אחרות. — ה ת ש ו ב ו ת. בחזון ברוךב יש תיאור מקיף על מיכאל המלאך הראשון במעלה המקבל את מעשיהם ״ י - א ״ ב׳ י של הצדיקים מיד מלאכים אחרים. - ל מ ל א כ י פ נ י ״ ה׳. על מלאכי הפנים השוה סנהדרין ל״ח ב׳ (מטטרון). וביחוד ברכות נ״א א׳ סוריאל שר הפנים. - ש י ר ה. השוה

­ ג : באור אין־םוף אומרים שירה ובהדר הס עובדים ל ׳ חנוך ב׳ ס׳ ד

ל ל. השוה ישע׳ ה׳ י״ד לכן הרחיבה שאול נפשה וגו׳. נ״א: שאול ו ל ת ש ש א ו

צוואות השבטים נ

ד

ו - ה

ה ב

ל?רת ל?{יו: אור תדעת לאיר על- ולליילף לי לה? ול??די י" ל * י*לנה ל?ל־ןרע ל?ךאל: ו?ך?ה תןסן ?ליף ו^ עד־א?ד ־?קיף ל: על־?ל־לע$יס ?רל?יו עד־־עולם• ו ז ־ ל * לךלף ע?ה וךעת למען תודי? על־כל ל?{יף: >5י ועל־5ן תן

: ף ל?מדו י ל ל ק י ^ י ל>רכ ז י מ מ ואלרי־כן ?תה לי דימלאך את ??רי־ס??לס ןאךא את־כןד^ז ?ליין יו?ב על־$?זא: 1*א?ר אלי לוי לף ןתתי את־בךבות ת?ל$ד»תי ס^לאר אר^י' נ עד־אלא ןא?&ן בתיך ל?ךאל: אלרי־כן הוריר ייןי• ךג ס על- ? ? וללךלי מ3ן ןחךב 1*א?ר אלי ןקם נ«מי 3,ך\א את­ ד ?עת ר : ןא?מי י נ ל ל י אחולף־ ואצבי אה:ה ע?ר ?י יי ? 7", בני־למור כ?תוב ?ה9י ס??לם * ואמר אליו א$א לי הוךיעני את•

ף למען א?ןךאף ביום $ךה: 1*אמר אצכי תמלאך לעומד על־ ? י ?ל ל&ען לא י?מידו אולם: אלרי ל״ך?רים האלה הקיצ^לי י ח ז ^

: ן י י ל ר «ל ז ל ? » י ולתי כא?ר ?אלי אל־אבי m** ?דיון >ןח?ת ועל־5ז נשרי*: וא?מר את־תך?רים ה ל ב ל לימין א ? ס ללר ?ךיון והוא לנד ! כ ?

תהיה לבז. אולם המושג הזה על המשיח היורד שאולה ומוציא את הנמצאים שם נראהך ת ו י ה ל לי נוצרי בהחלט ובודאי שנה המעתיק הנוצרי את הכתוב על דעת עצמן. - ו. הרעיון שכל אדמ מישראל הוא בן להקב״ה דוות הוא בהשקפת היהדות. ע׳ ן ב ו ל ל, ל״א ח׳ כי הייתי לישראל רמ שיב ד י״ד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. י/ יובלים א׳ כ״ה. והשוה אבות ג׳ י״ח וזביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳ ו ג לאב ו׳ עקיבא א ר ב / ו ל ה ו 9 נ א ב ו ח ה י ש מ והיא מימרא המכוונת נגד הנצרות. שלפיה דק ה־ בסוף פסוק ד׳ יש תוספת נוצרית: רק בניך . ם ו ק מ ללמדנו שכל ישראל נקראו בנים ל- , ירימו את־ידיהם עליו להוקיעו. - מ ב ד כ י ך. במקור: מבורכיו, והוא מוסב על פסוק דו״ ולם״י ן נוצרי במקום ,ברחמי ברחמי בנו״. והוא תקו במקום שאנו קוראים בנ״א ,

צריך לקרות גם כאן מברכיך במקום מבורכיו. -

. ספר המסתורין הוא. הנקרא במקום אחר גם לוחות השםים ם י מ ש ר ה פ ס ב* י ם ו ע ל א ך ה ה מ - . ( ג ״ . יובלים ל׳ כ , , י או לוחות האבות (ע׳ לקמן צוואת אשר ב/ וגם י׳ י״א). לפי היוצא במקור ?0^ו11:0*<£*)מ=העומד לבקש (ע״פ דניאל י״ב א/ ע׳ לעיל בפי׳ ג׳ ר) הוא מיכאל מספד דניאל וגם מספר חנוך א׳ בכ״מ (גם חנוך בר הגדול העומד על בני עמך״ (דניאל שם). והוא נלחם עם אויבי ישראל. המלאך ש ה , ו נפגשים בצוואת אשר ר ו׳. צוואת בנימין יי הזה הוא אפשר גם מלאך השלום. שבו אנ

א׳ וגם בספר חנוך בכמה מקומות. -

. במקור rAoms לפי השערת Sayoe (מובא בהוצ׳ צ׳אדלם) הוא החרמון ן ו י ר של המונח בין Abilene ובין 1»>ו*0. אולם קשה שהרי גבל רחוק מן החרמון כארבעים מי

ח ב קסג - צוואת לוי ד ג

י למען יאמרו ת ־כן נועדתי באבני וכךאוכן א : אלרי י ב ל * האלה ?י על־ךכר ל{?לה א?ר ?שי ת א ו א למולי ?י ק ר ל ? ל?3י־למור א: ואהלג ראשוך, את-??ם ושמעון הרג את־למור: ד עס־אחיתיי ו_יכו את־לעיר להי־חךב: ולשמע אבי *את ל ־כן ?או א י—י ואלריי ב: כ י ;מולו 1זימותו ו?בךכוליו לא ן?ךנו לטו ל ולק^בף נללעצב כ ח ל?אני כי ?שינו *את ולא רוחו וגם־הוא חלה ביום מהוא: ןאצכיי בקשו ל?שות ןם- ה על־ש?ס כ ? ך ת יי לללה ל ? ? ל י מ י ה ל ? ד י

עם־?ךה ועם־ר?קה כא?ר ?ע*ו עם־דיןה אחותנו ולי ?*ר כ?ךם:י ןר ליה ויענו את־?ךרי בהמותיו * את-א?ךהס אבינו כ ף ד מ מ

: ו??ה ?שו ל?ל־ ד א כל :ליד כיתו תציקו ? ו לי ו תי כליולן הרולכא ?ליהם חמת לי יא סורים ול?ןלו ?חןקה את-{#ילם וידיחון: ו

: ם ך י מ ? ת ל ז ן*מר לל?קב אבי ?ף ;בום לי את־ת?3?ניס ולתן את־אךצםי י מהיום לקרא ש?ס עיר ה?מילים כ : כ ף ר יל!ר$ףי אלרי כ ל

י ??לה ¥&י בלקזךאל : כ ן לעגנו להם > כא?ר ללעג איש לפולה כ: ל א ־ ת י ע ונבוא כ ז־ ויענו את־רץה אחיתני: מכ

ס ר די#?נו שם ??עי י א? ר ל ם לזין ??ראשונה א א ? ך א ח וה א?#יס ובגרילס ל??ים 1*א?רו אלי קומה ? ? ם ? ב יום: ואךא ?

ואבילה כעשרה מיל. - ג ב ל. הוא כנראה Gebai שבאדום. דרומית־מזרחית מים המלח.Klein, E). אולם J in, 120 עיד נמסר בתרגומים (למשל. ת״י לדב׳ ל״ג ב׳)=גבלא (ע׳£ אם שריון הוא חרמון יהא גבל באמת רחוק מאד וקשה לדעת היאך מסמן המחבר את המקום עיי מדינה רחוקה כל כך. - א ב ל ה. במקור !A01 'd1Ap1או Abi1ene'vdוהוא . =Neabauer, Geogra-) י״ס ה׳ א׳ על יד החרמון מזרחה / טטרכיה הנזכרת בקדמ׳ ייח ו׳ י. ו ל ו מ א י ל 1 8 6 8 , 259 - 60; Dictionary of Bible I, 8; EJ I - .(phie du Talmud, Paris , 315 לוי מתנגד להצעת אביו שבני שכם ימולו. כי רצה לנקום את נקמת דינה. ביובלים ל׳ ד׳ אין שום זכר שבני שכם גמולו (כן גם בקדמ׳ א׳ כ״א א׳). - ו י ע נ ו. מן המסופר- . ל ב כאן אין כלום בם׳ בראשית. - ו ל י ו ב ל. במקור repjLaVjv, וגם IeptaVjv". אולי עיקרו ע). והמתרגם היווני . יש משערים שבמקור העברי היה חתת (ע״פ ברא׳ ליה ה, ת מ ח

•י וי׳ו60=חמת. - ד ס מ

. השוה בן םידא נ׳ כ״ו: גרי שעיר ופלשתים וגוי נבל אשר ם י ל י ס כ ר ה י ע בשכם. תושבי שכם הם השומרונים. איבה גדולה היתה שוררת ביניהם ובין בני ישראל

מימות עזרא ואילך. והאיבה הזאת התגברה מימי אנטיוכוס. -. חנוך א׳ כ׳ מונה , . השוה את שבעת המלאכים ביחזקאל ט ם י ש נ ה א ע ב ש. ר ש י ת ה ע ב ג שמותיהם: אוריאל. רפאל. רעואל. מיכאל. שרקיאל. גבריאל. דמיאל. - מג ו׳ וט׳ (הגישה . השוה שיא כי ה א ו ב נ כן צ״ל. ולא מגבעת הראש כניא. - א פ ו ד ה

צוואות השבטים

ול3?ל את־?עיל ל.?לןה לאת־־נך ל*ךק ןאת-ח?ן לךעת ואיי־* ?{ד לא?ת ואת־*י>ן האמונה ואת־?$כעת ל«?ר ואת־אמייי

י מעלה ליה לןבואה: ןישאו ?לם את־לאדיס ל*א?רו א« ל:: אלה ו1ך?ף: 1???תני לראשון ???ן לפ!ד# נללךלי

׳ מש?ט• ולולבי ל?ני ?מלם להורים ויאכילני ללם ןיין לקד* 1!לבי?ני מעיל קד^ לת?אלת: 1!לכי#ני ל?לי?י לבוש >p!2 ?עי?ח האפוד: ולאןתי לרכיעי אזור ?עין לאךין?ן: וללךלי לל?י?י -י ^נף־?ח 1ית־??ן: ולתן ל,??י נןר על-רא^י: 1י?ס ?לי ל.??ימי ־ » ם : ףאמדו י 1 ל ל ן ל?ני יי £ - ! כ ת ל ל ט ך ?לןה ממלא את־־לדי ק יא נ: א אלי ללי לשל?ה ךא?יס ל?רד 1ך?ף לאות ת?אךת יי א?ר ל^ר # ל ע לתתלק לראשון ןדול לליה ולמ?לה ??נו לא לליי אתר: ו - ב י יד ל?ל$ה יהי: ןל.?לי?י #ם לךש לקךא לו כי ?לך :קום ?יהוךה טו ו?לןה חך?ה לסד*» ?דרר לנוליס: ולזותו יאלבו כןכיא אל מז ?ליון מןרע א?ךלס אכינו: ?ל־ל?ד ?ל?ךאל לף• לליה ול1רמיק ןך?ף: ו&לם ל ה ה יל לתא?לו ?ל־ך?ר טוב לראוה ל?לחן לי ללי יה לליו ללניס לשוהים לסו?רים לעל־9ילם ל?מר ל-קלש: מלי מא?יר י ימ הקיצותי ואכין כי ך?ה לחלום תןה אל-לללום לראשון: וא?ת

ןם־את־*את ?לכי ללא לוךתי לאיש ?לי אךמות: ט לכ?כר ?ני :מיס לאנצא אצכי ויהוךה עס־י?כ]ב אבינו אל" ב ל?חק אבי א?ינו: 1ל?,ל«י א?י א?י על-$י לחלומות א?ר ךאילי נ 1:?אן לל?ת אלגי אל־כית־אל: מלי כא?ר ?אנו ^ית־אל ליחלס י?קב אכי ללום על־אדותי ?י אליה ללם לכלן ל?2יה לאלהים: ליקס ככקר ל׳?כס ללע&ר על־ידי ל,כל לי:: ל??ה ?אני - ד ו ל?רוןה לגור־?ם* יקראני ל?לק למיד להזכירני את-לקת ל5

י לפ . ״ח) די י ן(ברא׳ י י י . מלכי־צדק כהן לאל עליון הוציא לחם ו ש ד ק ן ה י י ם ו ח - ל . ( ד ו פ א המ / ע׳ ג . כהן לאל עליון (יובל׳ ל״ב א ש ד זה אין כאן אינטרפולציה נוצרית. - ש ם חה ז מקיא ייד מ״א: כי יהיה להם שמעון לנשיא ולכהן גדול עד עולם). - מ ל ך. ז מלכי בית חשמונאי, לפי זה אפשר שצריך לקרא: ביהודה. י־ בסוף הפסוק יש תוםםי* נוצרית: לכל הגויס. - כ נ ב י א. אפשר יש כאן רמז על יוחנן הורקנום שלפי המסורהן על עמי* ו ט ל ש ה - ו היה נביא. ע׳ יוםפום מלחמ׳ א׳ ב׳ זד: שלש גדולות נתאחדו בי ש י ת קול מבית ק ג שמע ב : יוחנן כהי , , סוטה ל״ג א ע הכהונה הגדולה והנבואה. ו

הקדשים. - השוה ברכות יצחק ביובלים ל״א. — גם בם׳ היובלים מסופר על בקורו של לוי אצל יצחק. אלא ששם היה לוי אצל

nop א ו י - צוואת לוי ח ג

ג י ז כא?ר גם הורני ל&לא1י.״ ולל$דני את־מ?&ט ה?הןה תקךאוי ל: א מי יום יום ויעש אתי ל ו י ם: ו ח העלות סהבוריס וס?ל?י: ס?$ר־לןי מרים סןנות $י היא תשריש ול&מא י ל ט דא?ר אה א?ר אין ?ה ? ס: ןלכן קח-לןז גןעףךיף א ב1ך?ף את־סקך#י: ול$ני בואף אל־ ס י ך יא מוס ולא סללה ןלא מש?ט הגולם סב ו א תרלץ ו?כלולף לסקרים ל^ ר * ת?*ל ו?:סקריבף ק ד ק לר העלים ?לילם ת?יא ל$ני י: כא?ר ? ר ע*יס א ? : י?ניס, ? ץ כ לרל י

א 1 : וימ?ל־סתי ס^זהור ו$?ל־לעוף תקריב ? י יג הורני א?ךלם אהלס קר?ן לל:: ןאת ?ל־ יי לל:: ו$?ל־הכוריף ו$ךל!לן תקריב רא#י

: ח קראףי ב?לת ת?לי #?רו את־א?ר *¥!?ם >יי את-א?ר ?מ?תי ועלה #ס ו&עו^ם אקזר תעשו ? ע ^ תי ל?ס• וסנה נקיתי מ לי / תי כ מאבי

באלרית לעתים הי תתעו את־לשךאל ןלמיטו ?ליו ךעות רבותא אל?ם לרו?לם ? נ מאת ל:: ואלס ת$קזעו'ביקןךאל עד-^י לא תם ללך$ה י הין לגולם ףזליו ? ב ? י רקזע?ס: ואלס לםוצו כ א י הר בו ל?םר י: ירו?לס לקרא $$תוב ב$5ר ? לאלה: הי תבלת א י• ו

: ק י ד צ לזכיד ל: ה י ל ה ו?$ה מ ה ואני 1;ך?מו$ה ועשרים # ? יא ןאקח לי אי גן-#ם כי נרים ללינו באך*נו: ןאדע מ ג ותלד ותלד הן ואקךא ? ־ נא לל:ה המעך?ת דךאשוןה: ובשנת ל&ש וק1ל#יםלת_יי י הי הוא ל י- נולד קלת לעת עלות לשמש: ןאךא גללומי ולנה הוא עומד י במ?לה בתוך ?ל-לקלל•* על־הן קךאתי שמו קלת >יי הוא ראשית

זקנו לפני החזון השני בבית אל. - א ל י צ ח ק. יצחק חי בחברון בביתו של אברהם (יובלים/ ויובל׳ כיא . - ת ט ב ל. השוה משנה יומא ג׳ ג ( ב ״ ל - א י ליב. השוה בכלל לפרק זה יובל׳ לא ש ר הע ל י ם ע ל י ה ם. על האילנות שלא ישירו את עליהם ע׳ חנוך א׳ ג׳ א׳. על מצוות ־ . ו ט״/ / תמיד ב׳ ג . השוד. משנה מדות ב׳ ה ו טי - ״ג העצים הראויים למערכה ע׳ בם׳ היובלים כ״א יJ ובסוף הוצאת Q R 1907, 566 -583 תענית ל״א א׳. בקםע הארמי של צוואת לוי מן הגניזה (

er :Aibeok, Das Buch 4 ו צ׳ארלם) נפרטו כל העצים הראויים למזבח. השוה לשאלה ז- . א י י א י , יובלים כ ״ג י . ע׳ ויקרא ב׳ ח ל מ ח ת ל מ ב - J u b i i . und die Haiacba, 1930,23 פרק זה שייך כנראה לתקופה קצת מאוחרת. המחבר רומז כאן על הרעות. יש ם י מ י ת ה י ד ח א והמריבות ששררו בבית החשמונאים בימי המלכים האחרונים. - ב כאן תוספת נוצרית: במשיח גואל העולם. — בסוף פסוק ג׳ יש תוספת נוצרית: ומסך

ההיכל יקרע למען לא חכםה עדותכם (ע׳ צוואת בנימין ט׳ ג׳ ובפי׳ שם). -י הוא... והקהלה׳ כ . מן קהלת=קהלה. הלשון , ת ה ק - / ד כ י . כן ביובלים ל ה כ ל מ

ת השבטים ו א ו ו צ

יב בד - נ

ם י ^ ו ת א נ ? #י את־?ךרי כ לקללה: ותלד לי כן #לי לת?אךת ןו ?ךרי לאנ*ר ?ךיזי מ לל:י 1ללי בהקשות אמו ?לדלד, ואקךא ?ם י ? ? כי נם־הוא rrqpj למות: ףו??ד נולךה במעללם ?שנת ל

: י # לל:י הי {?הדתי אז מאד הין אל ל ? ו: ובני לולי* ולקח נךשם אשה ותלד לו את־לבני ןאת-?מ?ין ו?זיאל: ובני מךרי מחלי ומושי: ובאךהע ת ? עמךם ןקמד לם י י : ה הי ? ? א ותועים ??ה לליי לקח לו עמךס את־יו??ד בתי ל, ים לליתי כא?ר ?אנו או¥ד אחד נולדו הוא ובתי: ?ךשמוןד. ?נ, י י ? ?ךל#ע ? נה ??רד. כא?ר להתי את-??ם ו ??ען ו?ך?מוה לקחןי[- א^ה ו?ד ח דליתי לבלן לליד ו?ך?מ1נה ן??רים # נ ? : ןלנדי אלם ה מ ל ך ? ד ?אתי מ # א נה ואר?עים ?נד׳ לליתי כ ?מו

: ה לל5י ר ? ת מאה ו?מו$ה ? נ ? : ויי־םף מת ב שי ?ני דור ?לי יג ועלה ?$י ל?ני מצוה אל?ס לראו את־יי, אלל\?ם ??ל־: ןל?דו נס-אלם איי" ו כ לכ??ם וללללכו ?לם-לכ??ם ??ל־?#תי י ?ני?ם לקרא למען תליה ללס דעת ??ל-ליילם ליהגו ל*/ , נ ?תורת ל:: כי ?ל־א?ר ידע את־תיךת לי ל?כד ולא ללי ך מ?יס רכים ל??רו ר נלןיז ורעים רכים לקנה על-הוךיו וללאוו א; ? ד אי : ועל־כן ?{י ?שו ?ךקה ?לי אךמות ןלא^י ו ה י $ ה מ ך ו י. ול^מע תי ע ו טוב ?נ?שותי?ס ןתמ^אהו ?חיי?ם ןאם־רע לזר ע ך : ף ם ל ? ? ו ב

ת יי כי אם-?בי יכא ו?רים א ך ל ז ר$ז ןע^ב תקצרו: א?פו דעת ?

א יברז ם ל ? ל ואךצות ת?לדנה ןןלב ו??ף ו?ל־ךכוש יא?דו מאת לי ? ? : כי אם ל א ? ל ח איש את־ללכמה לולא עןדון ל?שע וקשי ל איש מ?ל־לךעות לאלה אז ןם־־כין אול?יו להי לו לל??ה לת?אךתן נ?ריה מולךת ו?תוך אולבים אוהב לו ימ^א• ?ל־א^ר ?ליבות ?אד ט י

ר ליה נם־יוסף אלי • ? א #ב כ יוךה ונ??ה ילד עם־מלכיס לכהא י

: לב יודע מרת נפשי• ״ ׳ עושה רושם של תוספת מאוחרת. - מ ר ת י. ע״פ משלי י״ד ים י פ ל ת ב׳ א . לפי ם׳ היובלים כ״ח נולד לוי בשנ ה ר ש ה ע נ ו מ ש ה ו א ת מ נ ש בולד בשנת ב׳ אלפים קל״ד ומת ג! קכ״ז, והיה בן קייח בשנת ב׳ אלפים דמיה. יוסף נ

י שנה בשנת דמ״ד. המספרים מתאימים בקירוב. - קיי י א צ ו ת - . ו ד ב ע . ע׳ בן םירא י׳ כיה: עבד משכיל חורים י ו ד ב ע ו ו... ל א י ת וז ׳ א י״א א ר ת א ב ב , ב , ןן ך נ ע מ 1 ר ן ו צ א : כי אוצר טוב ת , ט׳ . השוה טוביה ד ם י מ ש ב אבותי גנזו למטה אני גנזתי למעלה... אבותי גנזו לעוה״ז אני גנזתי לעוהיב. מזמורי שלמה: זורע עולה יקצר אין• ־־ ב ח׳ י , השוה משלי כ ו ע ר ז ט׳ ט׳ ועוד בהרבה מקומות. - ר ע ת

ו ד קסז ט - צוואת לוי יא ז

יד ועלה אתי ידעתי >W" לכוך כי בקץ לעתים ת?שעו כלי ךת^אד לדי?ס ל?ל-?#ע ןאחי לבושו ??ס ותהיו ללעג ל?ל-לגולס:ו ע להלניס הגדולים: ?;י ?הורים ללי ? ? ג כי אבינו נעקב תף ם ־ כ# ובזירת ? ? כ?&יס על לאךץ ןאלס א?ר אור ללשךאל ה>י?ם כ ד תהיו ז כי מוה-יעשו ?ל־לגולם אס־כח?ך ילכו ב$שע?ם וללאןה קללות על־?ב??ם ולאור ל?לן כתוךה ללאיר ל?ס ול?ל־איש אותוס: את-קךבנרי* י• תח?צו לכבות ותורו את־למ^ו־ת #ר לקי אלהי לל תג*לו ו&ללקיו תג?בו ?ל־מבחר ובשאט־5?ש עס־לזונות ר*אכלו:ף את־מ?ות לזי תורו ו{#י איש ת&?או ועם־זונות ומןאפות ? ו ובב*ע ?ס תקחו ןליד, ?ו?כב?ס ?לן כ?דוס י ^ תלל?רו ואת־בנות לגולם ל ל וכעמוךה: ואלם כ?לנל?ם תרלבו ןתלנשאו על-בגי־איש ןגם־מד: ח &*וית אלליס תלרוממו: כי נס־את-הקךשים בלעג ובקלס תשקצו טי ועל־כן לפוקךש א?ר בו לבלר יי לש?מה לליה בטמאת?ס נ ואלס ?בולם תליו כין ?ל־לגולס: ףץליו ל^מ^ה ללם ובו?הס: ו?ל-א?ר ישןאו אתכם :?ילו על־ נ ו?ל&ת עולם במ?©ט אללים י^לק ןנעקב אבינו לךחמו כי ? ך ב ד &>5לל?ם: ואם־לא על־יךי א

א י?אר איש מך??ם עלילאך?ה: אז ל

ו מתארים את המשובה וההוללות של הנהנים הגדולים. ט״ ״ד- י שני הפדקיס יים הגדולים שבימי המתיוונים או לנהנים שבתקופת הפרקים האלה מכוונים או לנהנו (י״ד ה׳) מתאים למה שמסופר ל אלכסנדר ינאי. הלשון ובשאס נפש עם הזונות תאנ אצל יוםפום קדמ׳ י״ג י״ד על משתה נצחונו של אלכסנדר ינאי על הפרושים: ויהי כאשד אכל עם הזוגות במקום גלוי לעין... - באופן זה אין לקבוע את זמן חיבור הספר לפני שנת מותו של אלכסנדר ינאי קמיח שנים לפני חה״ב, אבל גם לא הרבה אחר כך. הנבואה על חורבן הבית היא אפוא תוכחה רגילה ואיגד, מכוונת לחורבן

, על זה במבוא). - בשנת 70 (וע, צ״א ר. ־־ . אפשר שהוא מתכוון לנבואה על פשעי ישראל שכחנוך א ך ו נ ד ח פ ס מי ק ד ח ג נ בסוף פסוק ב׳ יש תוספת נוצרית: אשר ירימו את ידיהם בגואל העולם. - א ל ה י ם. הוא מגן כאן כנראה על תורת הפרושים. הצדוקים. ובראשם הכהנים הגדולים. מורים הלכה נגד דעת הפרושים. גם הנבואה הזאת מכוונת אפוא לאלכסנדר ינאי. השוהת ה : שפעם * , , על מרד העם נגדו. וביחוד סוכה מ״ח ב , ומלחמ׳ א׳ די ג קדמ׳ י״ג ייג ה, י״ב: וירמסו את נסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם. מזמורי שלמה ח. השוה פיכה ג׳ ייא כהניה ף ס . ובדם הנדה טמאו את הקרבנות. - ו ב ב צ ע כ . מזבח ה// המשורר מתאונן על ההוללות . ע׳ מזמורי שלמה פרק ד ש י במחיר יודו. - ו נ ש י אי ם. ההתנגדות לנשואי תערובות התמידה עוד של הכהנים (הצדוקים). - ב נ ו ת ה ג ו מימי עזרא ואילך. השוה גס יובלים ל׳ זי: וכי יהיה איש אשר יחפוץ לתת את בתו...

לאיש מזרע הנכרים. מות ימות. באבנים ירגמוהו. ־־

nop צוואות השבטים

טז ב

ועלה יד?תי הי ???גיס ??עות תלעו ןאת־ה?לןה ללללי ואת־לקך?נות ל&מאי: ואת־לתוךה לכירו ואת־דברי לןכיאים לאלן ל?ימי ?תהפוכות ך#ע וארזים צדיקים תךןיפו ול?י?ים,יו עד- ל תש?אי וד?רי א{#י א?ת ל#קצי: קד?י?ס ל??ה ל ללסוד: ו?קוס ?הוד לא־לליה ל?ס להלילס לאלה ולןךא הין

הגולם עד־א?ר #ל,יף r::1 עלי?ס וירל?;ם ויקכל אל?ס: וכא?ר ?מעלם *ל־ךהר ??עיס ל??עות ?מעי גס־על־ ךכר ל?לןה: כי ??ל־יוהל ןיוכל ?ל$ה תל:ה והייהל לךא*ו? א?ר רא*ון ל?ל$ה ל?#ח ןדול ילי ו?רכר אי* אל־אכיו אל־ה עם־ל: תהיה: והיובל ס?מי א?ד ? ל ג אללים ללכד ו?לןתו ? ל?שח לא?ר אלב גנע^ב ידאג ולילה ?לןתו ?בור ןעל־ירי-ללע ללב # ה >5י ך י לן ע י כ ר ל . :פאר: 1***1 ס?לי?י בע*ב ל?ן?ל: ל י - ד

י לללהר ןגדו ל?ל לשךאל ל?ןאו איש את-קרובו: וסל?י?י הת?רי וגם־ל?כיעי: וה?היעי 1*ליה ןן?אה א?ר ? ? ל ־ ם i n t o 3 ? ח ללפ&: ! - זד כ?ני בגי־אי* כי אלה א?ר י$&ו אולה יךעול: י מ לא־אוכל לי ועל 5! ל?הי ילכןה לליו ןאך^ס ן?ל־לקו?ס ל?סדו: יה?בי?ג ־ ־ מ

ו מ ס שבעים נחתך על ע י ע , כ״ד: ^ . לקוח מ0׳ דניאל ט ת ו ע ו ב ם ש י ע ב ש ועל עיר קדשך לכלא הפשע וגו׳ עד םוף הפרק. השוה גם חנוך א׳ פ״ט נ״ט (נבואה על מלכות יהודה וישראל): ויקרא לשבעים רועים ויתן להם את הצאן לדעות אותם.־־־. ע׳ מזמורי שלמד, חי ו א מ ט ו ת ת ד ב ג ק - . ן א המספר שבעים מקביל למםפר של כר ד פ ו. הצדוקים היו רודפים את הפרושים. השוה את המעשי• ם ת י ק י ד צ - . ד ו ע י״ב ו׳ קדם ) אי נ בבריחתם של חכמי ישראל לאלכסנדריה של מצדים ורדיפותיו של אלכסנדר י~ . וע׳ על כל זה דור דור ודורשיו לוויים א׳ קכ״י , י״ג. קדושין םיו. חגיגה ידו׳ ב׳ ב קכ״ט ובהערות). - כל הפרק הזה עושה רושם של תוספת מאוחרת. גס הנבואות עלי פסוק ג׳ יש תוספת נוצרית: ולאיש אשד בכח אל עלית נ פ ל - . ת ו ר ו ר הכהנים אינן די ב יחדש את התורה מדיח תקראו ולאחרונה תתעוררו להרגו כי לא תכירו תפארתו ודםי א ו נקי על ראשיכם תגלו והנני אומד לכם כי בגללו... - י ש ק י ף [יי] במקור ישקיף ה

והוא זה לא לנו הוא. -

׳ ה ר ב ד . לוי או גם משה׳ ע״פ דברי הכתוב (שמות ל״ג ייא) ו ח ש מ . י . . ן ו ש א רף פסוק ב׳ יש תוספת ו ס ב - . ( ו י ב אל משה פנים אל פנים (כאן: כדבר איש אל א. לפי דעת קצת כוונתי ג א ד ב י צ ע ב - . ם ל ו ע נוצרית: וביום שמחתו יקום לתשועת ה־ על שאר הכהניס קשה להגיד בבידוד למי הדברים מכוונים. ־ ם. לאהרן. שנולד במצריגמרת משפחת הכהניס הגדולים מבית הרביעי אשד יענה הוא לפי דעתי אב;תר. שבו נ עלי (השוה מל״א ב׳ כ״ו וכי התענית בכל אשר התענה אבי). אביתר הוא כאן םםל למשפחת עלי. שכל ימיה כעם ומכאובים. ע״ד המסורה של בית עלי השוה ר״ה י״ח אי:י י״ח שנה. באו והודיעו את ר׳ יוחנן משפחה אחת היתד. בירושלפ. שהיו מתיה מתים בנ

טז

יז ב

ח יב קסם י - צוואת לוי טז א

א תלזמי#י :שובו אל-אך^ם תשומ?ה ויסךשו את־כית לי: ובעבוע י

השביעי :לאו ללנים עוברי אלילים ?{אפים אולכי ?צע »?שיר ?ערים י^^אן ו?ל,?ה לך?עי: ? נאד• עו?רי לק פוקזעיס א

ל ת?הןה: ןאז לקים לל ד ח יח ול:ה כי־לקם יי את־נק?תו מלם לר לו יןלו ?ל־א?רות לל והוא יעע|ה משפט א?ת ? כ להן לךש א

נ עלי־אךמות כ?לאת ת:מים: ויעלה כו?בו כ?מלס ?כוכב ?לך ד ו:איר ?אור תדעת כ#?ש ליום והוא ללנדל ?עולם: היא לךתו מתתת ך,?ז?לס ו?לוס להיה ??ל­ ? ח י ל ן ו:?יר ? לאך * *ל־ ? ? כ י, לאךץ: לשמתו ת?מלס ?:?יי ול3ל ל*ךץ ולעןנים :שישי ןדעת ל:: ם ומלאכי ה?בוד ל?ני ל: ינילו בי י מ תערה על־לאך?ה ?מי מ י ות?מלס ל?תחי ימ?קדש ת?בוד תערה עליו קך?ה ?קול אבד אל עליון!עךה עליו ןדים דעת וקך?ה ו ב ? ו ז ?$ן־*?ךלס לל^לק: '

ו: כי הוא למ5ר את־גךל ת?אךת י: ל?;יו ?א?ת לעולם ח ת?פצן עלי: ולעת ?ל?תו .ךבו לעמים ם ל ו ט ר ט ולא יהי יורש לו לדור ןד1ר ע דעת על־לאך?ה יכ?ל$תו לתם הל?א ולך^עיס יחךלו לרע:סיראת־ללךב : והוא ל?תח את־#ערי גךעדז ו והצדיקים ינוחו בו יא ס&?חיךה את־לאךם: ולתן לקדושים לאצל מעץ תתלים ורות תקך*ן א?ץ ל?ןיו לך*ס את- 0 יג לליה ע?לס: והוא יא&ר את־^ליעל ך

. היא השיבה מגלות י ש י מ ח ע ה ו ב ש ב - ו . . בן זכאי. אמר להם. שמא ממשפתת עלי אתם.. הכהניס ם י ל י ל י א ד ב ו בבל. הכהן העומד בראש העם הוא עזרא הסופד. - כ ה נ י ם ע

המתיוונים שקמו לישראל בימי הסורים. -. ו ב כ ו ג כ ה ן ח ד ש. הכהנים מבית חשמונאי״ שקמו אחרי מפלת המתיווגים. - כ השוה במד׳ כ״ד י״ז: דרך כוכב מיעקב. - ד ע ת ה׳. על דרך ישע׳ י״א ט׳: כי מלאהחד א׳ א׳: נפתחו השמים ואראה מראות . השוה י ו ח ת פ ם י י מ ש ה - ו . ה ע הארץ ד. ע׳ לעיל ב אלהים. פתיחת השמים הוא תיאור רגיל בכל צוואות השבטים. - ב ק ו ל א ח׳ ט״ו על בת״קול של נבואה שיצאה ליוחנן כהן גדול. מסורה זו היתד. חיה בפי העם במשך הרבה שנים. האגדה המסופרת בסוטה ל״ג א׳ (וגם בירושלמי שם י״ד) חותם. הכהונה תשאר לבניו עד עולם. ש ר ו י י ה של ימים קדומים טבוע בה. - ו ל א י­ ת ע ל ע ד - . ם ל ו ע ע׳ מק״א י״ד מ״א: כי יהיה להם שמעון לנשיא ולכהן גדול לד מ ה. הנוצרים הוסיפו: ויאירו ברחמי ה׳ וישראל יקטן בלי דעת ובאבל ובחשך יהיה.— ה א. חרוז זה נראה מקורי (ולא נוצרי). האידיאה של פתיחת ן ד ע ־ ן י ג ר ע ש ־ ת ח א ת פ י ו שערי גן עדן ע״י המשיח גמצאת גם בחזון עזרא ר נ״ב: כי לפניך נפתח גן עדן- . ( ׳ וך ב׳ י׳ י ו (השוה גם את התיאור של גיהנם בחנ , לי ו?טע עץ החיים. וגס במקצת שם הד כ״ב: ון1םפו אספה אסיד על בור וסוגרו על . השוה ישע׳ כי ל ע ל י ב י ר א ת ס א י מסגד. וגם חנוך א׳ ם׳״ט כ״ח: [החוטאים] בכבלים יאסרו ובאספת שחיתתס יהיו כלואים•

אידיאה זו עברה אח״כ אל האיבנגליון. -

צוואות השבטים

ר אהב לעולם ג ? ת: ולשמח לל ??ניר וללהלל בפי א ינ הרוחות לךעו& י ח ו?ל-הקדו* ? ז ס יי^^ק ולעקב וגבדאצכי אע ל י ב *י ואז לגל א

י *דק: לל^ז יט ועלה ?ני שמעו כל?ס כלרו ל?ס את־לאור או את־הח^רו ל?ני לל ר מ ^ ו ו ב את-תורת לל או את־מע*י ?ליעל: ויעןהי מים ל א א?ר אלילם אבילם עי לל ועדים מלא?יו ו נ נלך ובתוךתו: ו4ו עדים: 1יל1יל י עדים ואנכי עד על־ךבר מו*א פי?ס 1*אמרי לו מיי על־ל׳מ?ה ו!א?ף א,^" י ו כן 1ל?שט את־תל י » ־ ת ת א י * י ל ל: וישימו אותו ?ארי! ה ע ושלבים ומאת # כ ? ך י• אביליו ןהיא ?

ם לצלק ונ?ל!ם: ואלדי־כן ק?ךהו בלברון עם־ק?רות א?ךל

ה א ל ל ב ו ק ע י י ל ע י מ ר ה ה3ן ל ד ו ה את : צו

: וללי ו ל?ני מותו מי י אל־ ; א העלקת דברי יהודה א#ר ח$י ?ני אל־לדזיריז כ כא?ר $א?פי ויביאו אליו ףא?ר אלילם ?מע

ג אבי?ס: אצכי נילדתי כן ךכיעי לי$קב א?י ולאה א?י קךאה ?&י

: ואצכי ד :הוךה כי אמךה אוךה את־לל ?י ?סן לי נס־כן ך?יעי

ד וא?&ע ?קיל א3י ל?ל-ך?ר: ןאככד את־א^י י ע ח ללי*י מ ר י. ל

לי*י מליי לאי* 1ל?גכני א?י ו»א&ר י $ר ^ * י ה ז ל ל : ו י ן ? ג י ואת־^יי* אח: ?לד תליה ובלל תצלי

י ־דלמי י כי ח0 ה יכ?לת: י ד * י כ ^ מ ־ ל ? ב ב 1ל*ז לל לי ״ז ? נ יחד עם־לא:לה ואצידה ואע* מ?ע?יס לאכי 1*אכל: ואת־ס^י

י לפעזתי במרי*תי ל?ל־א?ר כשדות *דתי: ואך את־לארי ואציל: י ^ ל ?די מפיו לאת־הדב לם**י ?מלו ואשליכהו אל-הפלת 1י ואלרי לזיר־י׳יעי ךך?תי ואצודהו במרוצתו ואקךעהו: ו?ל?ריז - י קפץ נמר על־ה?לב לאסז בןנבו ואשליכהו אל־ה?לע 1י?5יי י ת ןאל?*הי ?קח ו ד ? ז לשכלם: ואת־שור־ה?ר ?*אתי והוא בער כ

ואסו?בהו ?ביב ואל,ם אותי ואשליכהו ואלךנהו:

. ע׳ לעיל י״ב ז׳. המספרים מתאימים ה נ ת ש א מ ם ו י ש ל ש ע ו ב י ש ט י- . ר ש י שנמסר במדרש תדשא ובספר ה

. השוה ב״ר פ״ד: ויאמר יהודה... בג׳ מקופות דבר יהודה ב«ני ה י ה ך ת ל ו מ א אחיו ועשו אותו למלך עליהם. -

דה ד א הו י ג- צוואת לוי יח י

י מלכי לנען ןל?ה מארגנים על-מקננו 5 וללי כא?ר ?או ?נ

י נ ל ר ? ־ ל ןעם־רב אלם ןארוץ אצכי לכדי אל־?לך לצור ןאכהי עי ?לך לפוח י ןאורידהו אך^ה ן??ה לרגתיו: ןאת-ל?לך ל#נ י ל כ ח

י את־?ל-עמו: ןאת-?לך ת ד ! ר לשב על-סוסו לךגתי י?ה? ? ? נ או י ק ךאיתי להוא יישב על־סוסו ומוךה לצים מל^ אחר אי* $ ומאלךיו ןאקח א?ן ?שים ליקזךא משקלה ןאור כפום לאלךנהו•• י ואלתם ?אתר ?ז$י ?עות {אשכר את־מננו לשנלס ןארוצץ את­י ואלךגהו: 1ללי כא?ר ?ש?תי את־שךיוני ןתגיז ר*?¥ה אנשים י ל י. ח

י מלכךיו ?או להלחם אתי: ןאקח את־כגדי על־ןרועי ןאקלע ?לם ז א?נים ןאללג אך?עה מלס ןילךס נסו: !.יעקב אבי לדג את־כעל ח שילה ?לך ?ל־למלכיס איש ןןןק אךבו ?תים ע?ךה אמה: 1!פל ט עלילס ?לד 1!לךלו לחללם ?נו: ועל־כן ל:ה אכי ?לי־פלד ?מללמוליו כא?ר לליתי אצכי עם־אלי: כי ךאה כחלומו על־

י מלאך לןבוךה הולך ?עקבותי למען לא א?של: **רולי ה י ןאחרי־כן ק?ה עלינו כנ?ב מלל?ה ?דולה מא?ר ?ש?םך מלחמה נלד אני ןאלי ;אךלף אלף איש ואהרג מאתלם מלם ד ן א ן

י יעקב בפרקים הבאים מצינו תיאור מפורט של המלחמה הגדולה שבין בנ, היובלים ל״ד ובין מלכי כנען. תיאורים כאלה יש בכל הספרות החיצונית. השוה ם על שבעת מלכי האמורי שבאו להלחם עט יעקב, וע׳ ת״י לברא׳ מ״ח כ״ב: קדתא דשכם... די גםבית מידיהון דאמוראי [בעדן] די עלתון לגווה וקמית וםייעית יתכוןר סוף פרק צ״ז ועוד. — בסייפי ובקשתי. שרידי רשמים מהמלחמות האלה יש גם בבי השוה את התיאור המקביל למסופר כאן במדרש ויםעו (הוצ׳ לוטירבאך בם׳ הזכדון. ן ע נ י כ כ ל לצ״פ חיות). וביחוד את התיאור המפורט בספר הישר״ פרשת וישלח. - מ כן גם בספר הישר. לפי ספר היובלים (ליד): מלכי האמורי. - ח צ ו ר. יובלים שם. מקיאד ל׳. מקיא ט׳ נ׳. יא ס״ז. עיר בשבט נפתלי. על יד מי מרום. - ת פ ו ח. יהושע כי י: V *AX<OQ pamXea6״ וזה בודאי שבוש. נ״אT : . במקור. - 8 ד ח במקור Ta<povמ ל ך א

6V (JaoiXea Xcoea״ וזה אפשר מלך חורון או בת־חורון (מקיא ג׳ טיו. ז׳ ליט). ואפשרT לבאר שהמלים מלך אחד חוזרות על ראשית הפסוק הקודם: ואת המלך השני. שכן כל- . ח ו פ ך אחרי מסופר במדרש ויםעו ובספר הישר על מלך ת ל מ המסופר כאן על ,. לפי ספר הישר ומדרש י ב ב א ק ע י ו - , ה נ ו מ . לפי מדרש ויםעו וספר הישר: ש ה ע ש ת. במקור ^BEXIOCI. - המלחמה המתוארת ה ל י ל ש ע ב - . ם י כ ל ויסעו הרג יעקב ארבעה מ בפרק ג׳ היתד. לפי מדרש ויםעו ום׳ הישר על יד שכם. המלחמה בפרק ד׳ - על יד חצור.—ד ל׳). בית י . לפי ספד היובלים הס מלכי סרטן. געש (יהושע כ ם י כ ל ה מ ע ב ר א ו חודון ומחנים. גם במדרש ויםעו ובם׳ הישר הוא מונה את המלכים. אולם שם שמותיהם הם קצת אחרים. בכלל. מביא כל מקור ומקור שנויי נוסחאות אחרים. אולם התכן אחד

צוואות השבטים

ם: י י אדמה ?לנ י נ מידמה מלכים: ואדלג על־סחו?ה ואלרנ ע

נ ן??ה לכדנו את-חצור ונקה את-?ל־?ללם:

ר יו#?יל ? ה ו?צידה א י ל1ק י ה מ?לדת ?אנו אל״םר?ן ע

ךח יראוהז ולוי הד י קרבנו אליל ?דהמז י מ ^ י ללךגני: ו ר $ ב א

ר על־סחו?ה כי לכדנו אנלני ? ם א י ז נ י לא ב נ ה&ןמ״ב: וכא?ר ל?

: ואתי ?לו ??ל־ע?ר 0ד^ו היתדות על־סתי?ח י נ י למד י 1־*רכי : מך אולם לגזי לרב 1א?ר על דעו י- 1:בואי לעיךה וס?ה לא :: ם ל א ס ד ? ל ם מ י למדל סחו?ה ןםי ניבגאי אל־ה??דלים מצת את־ו מוןעיגי ס 1ללנ?לי א?*י תפות על־?ללנ ? י ולל׳י כא?ר לל?ני מף את־־לעיד ר ^ ז ?נד ?ניני מלתם אלם עד תפוס: מללג אולם מ

ו?ל־א?ר ?תו?ה בזונו: ו מדיי כא?ר לדני על־מימי ל1?א 1:האי ?לינו אנ#י »ר51לי נ ח ת מרעילה ל ל י כ ל?לל?ה: ונללס אלם מרךפם ואת־א?*י *י ?אי ד ת לקראתנו: והיום תלמי א * י ל ט &אלנ ם &?ל ׳ ה לל ג מ

ל מ*א לקדאלס מנצח אולם ?לךב ל ל ? ל ? ?ליני m׳ ?כיד ל: וכא?ר ?אנו לעיךה 1ת?ל??ד . ־ n w י םךה מהך־גם ?דם נע?די «ר ?ליו לילה לעיר: מלהא ? ??ילס א?ניס ?נו מלאש ללר אד את״מ?ל1ת ללר מלרס נם את• ה $>י \#f&V מאלרי לעיר מלכ

לעירת*את:י 9לר נע* ייצא לקךאתנו ?עם דב: ז 1יןד לני מ?לךת $ו לאמידים וןכא אל־ת1ך עיךם ?ה?לי ?דית: י ודן הלתפ?נ מ ב מ

ד אולם ? ? ג י?דדת סלילה ו:האי אתיני מ?תח ללס את־ת*?רים מ

ואת־?ל-א?ר ללס $1?ז את־?ל״רכו?ם מך.רס את-שלש חומותילם:י ?ל־ךכוש ת?לכיס אולהינו: נילי ס אצו י מקרב אל־ת?ןה מקום ? י - י

־ ־ . . במדד׳ ויםעו: ועלה לחומה של חצר ה ח ו מ ה ל י ד ל ג ע ו א - . א ו ה-."Apstdv כן השם במקורות העבריים. במקוד היווני . ן ט ר ס

י פ / צזבא היתה ל ח ה י . נזכרת בדה״א ד׳ כיב, והיא כזיב שבברא׳ ל א ב ז צ דה״י נחלת בני שילה בן יהודה. אפשר שהיא עין אל־כזבה של עכשיו. השוה גם מיכה. כל ל ב ר . - א ( E n o y c i . Bibi; 1, 2 5 , 1. Diet, of Bible 37 א׳ י״ד: בתי אכזיב לאכזב (ע׳ , והוא שבוש. אפשר שהוא המקוס שנזכר בקדמי IaW במקורות העבריים. במקור היווני : מחנה שכיר. במלחמ׳ בל׳ ו . במדרש ויםעו: שביר. בי ר י כ מ - . ׳ / י״ח ב׳ ב ב י״ג א י י­ ­ ב ר ע זכרת מצודת מכיר, אלא שהיא על גבול א״י ו / ב׳ ח׳ מיז ובכימ נ א׳ ח׳ אא ״ י ד ״ ה (קדמ׳ ה׳ א׳ כיט. י ד ו ה י ל : תמנתה, עיר בצפונה ש ׳ • מקיא ט׳ נ 0 נ ה 1 י

ג ע ט ד ק - צוואת יהודה ד ב

הא?ר *דסוני ואקצף וארוץ אלילם אל-לאש ההר ןה?ה ירו ביה מזרי כי עלה :?לי ללרגני: : י א?ניס וחצים: ןלילא רז אחי ל ז מלנפל עלילס ?קצף מנועו ?לם 1:לאי ?דדןד אלרת אל־־אהי: ןלא עשינו ללס ךעה ס ו ל ח 1ללת?נו ל?ןיו מ?לת אלם ?רית ?

« ויליו לנו למס ו$?ב ללס את־?ל-?ללס: וא?ןה את־ת?{ה ואביה הא?ר ?ך^ה ס?לל?ה ס # 9?ה את־ארהל: ואצכי ?ךע?רי

: יא ל*את: ויגורי ל?נ?ניס ??ני ו??ני אתי ?אדר לי ליךס לעךל?י.• ? ה לי ולאש לרועים א י ח ומקנה רב לא את־?ךשוע ?לך עךלם 1:ר?ר י א י אליו ו ^ ל ר ל ? א נ נללי ה

: ה ? א י !י$ךלי את־כת־שוע ?תו ל ן ^ ^ ו ^ ל נ ^ ?לה לי ־־י ותלד לי את־ער ואת-אוןן ואת־#לה: 1:?ת יי שנלס ו נ

: ו י ואלס ?ןו ט ו?מוןה עשרה ?{ה לילה ?רית ?לום הין אהי יהין ע?: ר ?אנו ?ארס־נלרלס ?עם-ל?ן ? אחיו והין ?{יו והינינו אלרי או אחי ת לאך?עיס לחד 1!צא ע? ה ?{ה ב?נ ר ? ב וכ?לאת ?מונה ?

ן י?קב ?ק?תו את־ע?ו והוא י ר ןן-ןןק: ו נ אבי לקראתנו ^ ^ף את־?ני ע^ו וללס עיר ?צוךה חומת ל ך ר: מ י נללה ?לר £עי

/ ובכ״מ. עכשיו כמר תבנה. - במקורות העבריים היתה המלחמה / מלחמות א׳ י״א ב ב. במדרש ויםעו: ושלמו ליעקב את כל ם ה ש ב ל נ ו - . ה נ מ על יד געש ולא על יד תן ששבו מהם שנים באחד. - ו א ב נ ה. כן גם ביובליס שם. במדר׳ ויםעו: ונטה יעקב המו. לטי יובל׳ (כ״ח ט״ו) נולד יהודה בשנת ב׳ ם י ר ש ן ע ב - . ל א ב ר א ה ויהודה ל לתמנ

) בשנת קמ״ח. ־־ , , ל״ד א אלטימ קכ״ט והמלתמה הגדולה היתד. (יובל, הישר פ׳ וישב היה שמה עלית. - ו ב ח מ י, כשנתחממתי מן היין ב ת ־ ש ו ע. לפי ס- . ( . ואין לו ענין לכאן ם י מ ו ח נ (כך משער צ׳ארלם במקום naQaxdkeoag, שהוא לשון ת-ל״ח. במדרש ויםעו וביחוד המלחמה בין יעקב ועשו מתוארת בספר היובלים ל״ז בספר הישר. שרידים ע״ד המלחמה הזאת נשארו גס במדרשים אחרים (למשל ילקוט. לפי יובל׳ ל״ז פרצה המלחמה בשנת ב׳ אלפים ה נ שמעוני א׳ קל״ב). - ב א ד ב ע י ם ש. לפי המסופר כאן וכן גם ב ק ע ך י י ו - . ה נ ד ש ״ ל - ג י קם״ב ואז היה יהודה רק בן ל ביובלים הרג יעקב את עשו. לפי המקורות העבריים הרג את עשו חושים בן דן. ע׳ ת״י, י״ב: עשו לא הרשה לקבור את יעקב במערת המכפלה ועל זה הרגו חושים , נ א ר ב ל בן דן וקברו את שניהם במערת המכפלה. פרקי דד׳ אליעזר ל״ט: בא עליהם עשו מהר שעיר... ואמר שלי היא מערת המכפלה... חושים בן דן... שלף את חרבו והתיז את ראשו... ואת גויתו שלחו... להר שעיר (כלו׳ רק ראשו נקבר אצל יצחק אביו). כן נם. במקור היווני: ה נ ח ל - . , , ויחי. והשוה את ספור המעשה סוטה י״ג א בספר הישר פ. במדד׳ ויםעו: והכה לעשו... ואז נחלה מן החץ נשאוהו בניו... והלך ומת ה ^ נ ^ ז מ ^

ם י ט ב ש ת ה ו א ו ו צ

ל ושערי נח?ת ולא :צלנו לגצא ?תו?ה ון?ם ?ליל• מ?»^ב ח ה י׳ 1|צי ?ליל: וללי ?קץ עשרים יום ןל?ה לא ?תהו ולנה אצהיא לעינילם ?1לס ו?{?אי את־?«י ?מעל ליאשי ואעל ממי י &בי ל־רגי י תופש את־לא?נים ואלרג מלס אל?עה אלופים: וךאוהז ה ז ש?ה אתרים: ולתח?נו אליני ?דברי ?לום ונועץ עס־אכיני ו$?ם

ח אולם למס: ולליו נולניס לנו ת>?ה חמש מאות בור ו#?ןת מךה עד-לךעב עד-א?דירדני ?מדלייי5 ו א ?ה ןילן למש מ מאות אי י אליי י׳ד?רים לאלה לקח לו ער בני את־ל?ר מארס נלרלם

ת א כ בת־אךם לו לא?ה: וללי ער רע 1:$ק ללמר הי לא־ל:לה ? נ ?2עז וימיסהי &לאר ל: בלללה תשליכי: ןחוא לא לךעה ??ז&י*

ד אמר הי לא לפץ להוליד מ?ןה ?ניס: ובימי תמשלה ואלמי,: 1לייי ה א ?רעתו לא לדעה ו!עש אלה # י יי־־־ו לאוןן לא?ל* ונם י

כא?ר ילאתי אותו 1יב*« אליל ושחת גרעו אר?ה ?מ?ות א&י^ א ?דעתו: ואכק# לתלה נם לשלה ולא נלנלני א ו ה ־ פ ת 3 ז ^

הי ?ע?ה על־ל?ר א?ר לא ל:לה מ?נות ?נען ?מול: יא ןנם־אנהי לד?תי הי ךעה ??פחת ל?נענים ועצת נעיריםת י ילז וא$ י אולה והיא ל?קלנ בראו כ נמהךה עוךה את־לבונתי: ו ג ואקלל ?לא עצת אבי: ול׳יא כא?ר לל?לי וסלף ותקח א?יית ?נעז: וכא?ר נודע לי א?ר ?שלה ואקללד, ?&י ו נ ד ל#לה מ?

י• נ?שי: 1ל?ת נם־היא בךעלה נלד את־?ניל: יב 1להי אחר לד?ריס לאלה ולמר באלמנולה ובשמעה מק? ?נתלם כי הולך אנכי ל^ז את־צאני ותעד ?גדי ?לולוליל ותשב ב ?עיר עינלם ל?ני ל?ער: הי כן לק לאסורים א?ר יוישיבף את־ ג למאך?ה ש?עה :מים ל?ני ל#ער ללןנולה: ואצכי ב?תותי נלן

ת שם מ י . נ״א פוםיף: וילך י ר י ע ד ש ה ב - . ו ש ובם׳ היובלים הדג יעקב את ע: אדורה, והיא העיר שלביה , י״ג ם׳ א׳ מ ד באנונירם, בספר היובלים ל״ח ט׳: אדורם, ק

יוחנן הודקנום והכריח את יושביה למול. —. מטעים הכותב שתמר. בנגוד לאשת יהודה. ארמית היתד, ולא כנעניה׳ ם ד ת א ב. משנאתה לבנות-ארם ו מ י א ת נ נ א נ ת ו ל - . ( ם ר : מבנות א נכריה ;השוה יובל׳ מ״א א׳

- . ( ׳ (כן גם ביובלים מיא ז

דה היא לו שנשא בבריח, ירייה רי י דה- הו . ע׳ ב״ר ם״ד: וידד י א י ם ה ת ג מ ו ת- . ו י נ ב היא לו שקבר את אשתו ו

: בתולה הגשאת... תבעל ל ה ז נ ו ת ה. השוה ההק של ius primae noctis. וע׳ כתובות ג׳ ב׳

ג ז קעד• י - צוואת יהודה ט ה

ל ולפתני י?יד, ומלאת לפי ?ךיה: {אט אליה א לכךתי ה ל ר ? ? י לי ןאת־ $ מ ־ ת ה א ל ך ל א ן*מר אכא־ןא אליף ןף*א?ר מה־ת^ן לי וי ע ל ו ל ב : ו תלד ן וכא?ר ?אתי אליה ו ו ב ך ע ך מלכותי ל נ את־ ה ?תילי ן

ר עשיתי ואכקש ללן$ה ולזיא שלחה אלי לךש את־ ? א ־ ת אר ? ד א ו פ : ובקראי לה ואשמע נם-את־ןיברי ס י כ י ל ה ת ו העךבונות ו: ולא יכלתי להמילח כי מאת לדי י ה ?ש?תנ ? י ע כ ? ? ל דכךתי ?־ ת ה א ת ח ק ה ב ל £ ה ע ? ן ה *את: ואני אמרתי אולי כעצת ע ת ל ח חר כי א קרבתי אליה ?ל־למי ס : ואצכי ל ת ך ל א?ה1 א ן ?[ ט לעךבוא ה לזאת בלשךאל: ונמ-אנ#י העיר אמרו ל ? ע ו ת ל ־ ת עשיתי אר קדשה כי &אדן אסרת ?אה 1ת?ב בשער ל1?ז ע # ה כ ת ל לירע איש כי ?אתי אליל!: ואלרי־כן ?אנו יא מצער: ןאלשב כי לא־זש ןאן?עיפ שנה ? ך ז ? : ואצכי א ב מצךל?ה אל־יומף מ?ני הךעב י

ה נךתי ?מ?ךלם: ; ן?לש וש?עיפ ?ג ועתה ??י לנני ?צוה את?פ שמעו אל-להוךה אבי?פ ושמרו י

: ולא פ י ה ל ב את־ד?רי לעשות ??ל־לקות יי ןלשמע אל־מצות א תלכו אחרי תאיתי?פ בשרירות לב ןאל־תתןאו במעשי?ם ו?לסר ? ע בעיני יי: כי נפ־אצכי הת?אךתי א ה ר ל א ־ ל 3 ?עורי?ם כי ?

ה לפת־תאר ואחרף את־ראובן אלי ? א פתני מךאה א כמלחמות ל[ ה מ ח ל מ ת אבי ורול־סקנאה ולןנות עלבו לנגדי [ ? על־דכר בלהה א: כי אמרתי ר כלתי מ ל ־ פ ע ד על־אשר ?בבתי עם־כת־שוע לכנענית ןא חפץ אל־חולני אועץ באבי וכן אקח את־כלף נלאשהז והוא ל: 1ל?אר אותה ה י ה ך ז ק כי ?ל ל ־ י ל ? ב ל ה ץ ז ר בתו למו כ ך ה ויראני ב: ד א ה מ ? ר לנתזים ול*א : ד ל ב וב?נינים ולצול ללשקותנו ילן ב ה ז בך את־נ?שי: ואנכי ל?קתי ?ה ה את־עיני ולס?ק לל?י ? ״ ו וס_ילן ה י

לטפסר תחלה. חק זה רווח היה אצל העמים הקדמונים. ביחיד על יד בתי־המקדש באסיה. מקביל אל חותם שבספור התורה. השוה נם ב״ר פ״ה: ו ת ו כ ל ר מ ז הקטנה ובסוריה. - נ חותמך זו מלכות. המד״א שימני כחותם על לבך (שהיש ח׳ ו׳). כי אם־יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני (ירמ׳ כ״ב כ״ד). - ח ר ש. השוה בבא מציעא נ״ט: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנא לן. , א

. לפי יובלים מ״ה א׳ היה רק בן מיג. - ש ש מתמר... - א ר ב ע י ם ור ד ב ח - . ה ד ו ה ר ף. השוה סוטה ד ב׳ ועוד: מי גרם [לראובן] שיודה. י ח א י וi לפי צ׳ארלם קרא היווני במקור העברי v XOMEI yvvai-nibv :במקור היווני . ם י ש נ ה

בהדר (בה״א) במקום בחדר. -

צוואות השבטים

SI : ה ? א ל ל ל ק א י ן כ ר מ?1ת ל: ימ^ןת א ל ע א ה ן ? {א?כב ע: ל י נ ? ה לי ב : א נסת ל י ל ה ה ע ר , ל * V י ל ־ ס ל #

י הוא :סיר את־סלב ה ה ך ? ? י אל־ת?תו יין ל } ? ^ ? מ נ נ?ה את-לעינלס ל &אלרי לא?ת ויעורר ק?אה ןתאןה ות לרות סןנות למלא תא1ת־נ?ש כי נם־ ר ? ? תעתועים: הי ל!לן הא י : כי אס־תקזלה יין לקזכךה ה ?גילם לעקשו את־לבונת לאךם6 ים* ר תלעיןה לזנות ו ? ת נלעבות א ז את־רוחך ?מלבבו י יךן

ה את־מע?ה לל?א ולא תבוש: כן ? ע את־נןך לתאוה ואלה תה לא לבוש מאיש: ןמי* ך ? ? ר ??י כי א?ר לשלה ל ך ל?כו ר ד גם־אצכי נלעיתי לכלתי תכלם מ?ני ל,מון העיר כי לעיני־^ל

א סקזא ןדול ואנל את־מ?0ה עךןת ? ל א ר ו ? ל ־ ל ?טיתי אי את־מ^ות אלליס ואקח א?י• ת ר ד י א ל י נלן ל ל י ר ?ל ? א כ ו?ה לאי*» לשולה יין ןןה ללייי' : ועל־כן לבוןה ר?ה דלו ת י נ ה נ כ

ת לילן א?ר ל?לה אי# ?ל-עוד יבוש: ןליה כי י?לר ??ל־?ת!ה את־לנבול לןה ורול־תעתועים תלקף את־נ?£ו ולשים דבלי ??ל

בפיו ןהוא ל??ע ןלא לבוש ונחשב כי טוב הוא:: כי אס־ ם ל ^ א ל ז ל ף ב י לל:ה ל כ יחי# ו א ז ונואף כי נענש ל לליה איש ?לך ול?אף לסור מ?נו מלכותו כי עכל לןנות לליליי ואת־אזויי כא?ר ?ניתי נס־אני: כי $תתי את־מ&י הוא עז #?ט: ו?לןם?י על־ ר היא ת?אךת מלכולי ? הוא ?בוךתי ואת־נךי אא ךאילי* ה ל ל ? ר ונלן עד־עת ןק?תי ן?ל ? ? אלה לא אכלתי ? ומלאך אלליס ללאני הי אם־&לו ואם־ךל ת?של$ה בו לןשים* ולן ת?ןז#ה מאת ל?לך את־ת?אלתו מאת לנבור את־־ןבוךתו ומאת

ל נס את־מ?ען דלותו לאלרון: ד לי את-גבול לללן כי אךבע רותות ךעות בו נ י כ ד ? ועל־כן ?ם רות הוללות ןריס ל?*ע: אם־ רול סלמךה רום ס?ק־ב?רי תשתו נלן בשמלה ליו עןויס ב׳ךאת לל כי אם־ב??סל?ם לסור יךאת ל: לשאר ס??רון ואתי לבא ?ריצות: ןאם־לכפןשו לליות כענוה אל־תןעו כליל בללן למען לא לל?או בדברי שסץ ו?ריבות יכעלילות־?וא ולא תעברו מצות יל ותמותו לא ?על?ם: כי לילן ינלה גם־־סודות אלסיס 1אנ?יס כא?ר וליתי נם־אצכי את־מ?ותר אמר לי אלליס לא לנלה* ? אלליס וסודות נעכ)ב אבי לכנענית א

כ ה קעז - צוואת יהודה יג ח

יז ועלה אצוכס ?{י אל־לאלבי ככף ואל־תכיטו אל-לפי הןשיס כי גס־אצכי על־:די הןלב ויפי המראה צלעיתי אלרי כת״ #וע לכנענית:י אלה ל&ל !רעכם כןנות: כי נס־אן?יס ןבונים כ־-ג כי לר?לי כעקב ?נ &כני יעכירו על־דעלס ןי^עיטו את־מלכות יהוךה א?ר {ה! לי לל: כי אצכי לא־ל?צכתי את־אכי ?:?י כי י בקול אכי ז־ עקב א?ר ?מעלי לצלק אכי־אכי למלך על­ רמ ז ל : ו הי יז אם־כל-א?ר אמר אלי ??י: כה ו ל : ונס-אצכי לד?תי כי מ$ני לקום הי י ל?ךאל ןנם־יעקב כ,לכני כן יח ב ואצכי לרעתי כי תעשו ךעה כאלרית ס:מיס: ועל־כן ה?מרו ג כני מךסןנות ומאהכת־־ככף ושמעו אל־יהוךה אכיכס: כי אלה

עדו עצת סנ$ש וילכדו נאוה ולא י למירו מאלרי תורת אלתים ו י ילנו לאי*ז לרתם על-קרובו: ותם מ3?שי כל־לניןה ל^לו ולציקו: והוא את- ה ויאכלו את־כ?רו ן ם ???י 1??ל וינידו מ?נו ? ל ה ל

קרכנות אלתים :פר וכךכת אלהים לא לץכר ןכיא כי־לדכר אליוי ל^רים _יעכד ולא א ל?$ע ןדכדי למימיס י$עב: כי הוא ל?נ י לו וביום כבלללה לתלך: יוכל ל?faע בקול אללים כי לח?יכו את־נ^זט ?ני אלבי* *ככף תוכיל לעבוךת אלילים כי בתעתועי לכ9ף י

ן י וככף] ??ןעו ל #־ לקראו לאלילים אלים והוא י?על א?ר מי ?י כ לןהג: כעקב לכ9ף מתו לי ?ןי ולולא #בתי נכנסתי ולולא לפלות ג יעקב אכי כי אז ?רירי ללכתי למרת: ואלסי אבותי למל ?ליה ולא לרעתי: כי שר הת?א עןךני ואכ?ע כאךס ל א ־ ת י כי ??יתי אי כי כ ? ל : ואצכי תכרתי את־ר^יוני כ ת ל ? ם נ אי ו ר כל ? ככ?ר א ה ו

לא לנצתני איש:י רוחות ת#מך$ה על־לאךס דוס ת כ ואלם דעו לכם כ?י כי ? ב לא?ת ורות הכזב: ולרות התיב^ה סיא רות לבונת תשכל א?רר תלפץ: ומ??לי ?תיסן לא$ת וסכןב לקוקיס בלב ? ט לכל א נ ת: ואין ן?ן א?ר בו יוכלו להכתר ד לאךם 1לי יודע כל־אלד מלסי י ע ת לא?ת ל ת י• מע&י בני־אי^ז $י כלבו לקוקיס סס ל?ני יי: ו «*ל ותא?יס את־הל ולללה כאש ?צוךה בלב התו&א ולא יוכל

לעזאת $$יו אל-שו?טו:

. לתשובתו של יהודה השוה יובלים פ״א כ״ה: ויכופר לו, כי שב ע ש ו א פ- . ו נ י ה ל א מעוונו... כי חטא מאד ל

ם י ט ב ש ת ה ו א ו ו צ

א ועתה ?;י ל?ני מצוה אלכפ אלבו את־לוי למען ת?ארו וא^־ כ

: כי לי ןמן אלליס אי*" ו ד לא־ת?מד ? נ תתנשאו ?ליי למען א: לי נ^ז ה ן י?ם את־למלוכה תחת לכה ה וד נ לכל נ למלוכה ולו את־

ר ןבי־י ? א ן ולו את־א?ר הש?לם: הי כ ד ?ל־לאד ? א ־ ת ד אן אם־ ך א ־ל*דן כן ןבהה כלנת אלתים ממלכות ל ל ם &* ל ן ? ? לן תמ?ל־כל: $י ד א ה לא תסור בחקזאה מאחרי :י ומלכות ל^ א ל י התר לי על־^יר לקרבו אליו ו י אלי ב מ י א מלאך יו בכורים ממטעמי בני ישךאל ואלה ללליי י ^ משללנו ולהקריב לה הינילס כ;ם כי כא?ר בו ללרו^צו צדיי1 י ל ל : ן ב ק ע ל ו ?לל בם ל א י הל־מין ל ז ה לללה נם-בן ? ה אמירים ואלה עבירים ? ל וךשע א אלה מכהנים לליו ובשבי [ילכו] ואלה ??ירים חומשי הוךזך־ים•ות ?נ ל כי למלכים התנינים יליי ויבלעו בני־איש כךניס וכנים ו: ובבשר רכים ת ומקנה ורכוש ל^לו ו ?ד ו להכלים וכתים ן די לקח

ישביעו עורכים ועגולים ול?ה ל?לו כךעה וללןאו בתאות־כצע^: ק ל י צ ^ נ א ־ ל ר כפופות לחיו ולרךפו כ ק ? ט וןכיאי ה

ד תלליד5 ב ולי ;ביא עלילם ריבות איש באתיו ומללמות למי בר לבוא לשועת ? א ־ ל ם לבא לקץ להלכולי ע ב בלשךאל: ובךים יעקב והל־לגולם ו ל ? לשלאל עד־יופיע 8ללי לצדק ללשקיט בעה נשכע ל: לכללי א לשמר כל־מלכותי עד־עולם: כי ?בו ו ה נ ן

: פ ל ו ע ־ ל לשמיר את־תמלוכה מזךעי עי ? ׳ כני נעצבתי מאל על־ל^שעיס 1?ל־לכ?כיפ א ד ל ע ג ן ב

תעשו נ^ד למלוכה כי תלכו אללי למעוננים ללדעונים ורוחות; את־בנותיכפ תעשו למחוללות ולקדשות ותלערבי ככל" ו כ לתה

ג מכוונים למריבות שהיו בין החשמונאים ובין מתנגדיהם, הםופי ״ כ - א ״ כג הפרקים כת ו י ד י מ ת מהלל את בני לוי הכהנים. אבל מגנה באפן חריף את תאות הבצע ומדיבותיהם ה של בגי לוי (החשמונאים). אפשר שהכוונה למריבות שבין הודקנום ואריםטבולום (,מריבוי*) ששרדו בשנות 70-40 לפני םה״ג. אם בר­ , ב - , איש באחיו ומלחמות תמיד״ כ״ב א

- . נ ״ ה דידי יש לקביע את זמנו של הקטע הזה למאה הראשונה לפני ס- , ז * י - א * , י . השוה ש״א ח ת ו נ ב ם ו י נ ב ז ו

. השוה לא יסור שבם ד י מ ש ג ר י ב ו ת. ע׳ הקדמה לפרק זה. - ל ב ל ת י ה מיהודה (ברא׳ מ״ט י׳). -

ל ל ו ת. השוה מזמורי שלמה ב׳ י״ג: וישימו את בני ירושלים לקלםי ו ח מ ב ל

צוואת יהודה בא א כה ב קעט

.נ תועבות לגולם: ועל־לך?ריס האלה לכיא יי עלי?ס ךעב וד?ר מןת ולרב רוך?ת מצור־אעביס ולךפת־אולבים עולליהם :מותו אח־נשיכם ל^לו את־ןכושכס יב5זי מקלש לי [לחלה] לשרםת אש י ארצ?ס ש?מה ואלס 1תהיו] כשבי כין לגולם: ומבניהם יעע*ום ןלשובו ל לם: עד-א?ר לשובו אל־לל ?ל?ב ? י י־ ?!לימים ל#זא את?ם י # ותלכו ?כל־מ?וליו !יי י^ןקיף עלי?ס ברלמיס ף

י לגולם: ב ? ? ס ןקס איש י ואללי כל-אלה יקום ל?ס כו?ב מיעקב ??לו בש ?ךקה ןללהלן עס-בני אךס בתם ובצדק וכל־־עולח ? ? ?!רעו ?ן עליו רות בך?י• והוא פ ? : ול?מלם ל?לחו־לו ל ו א תמצא ב 3 ל

* ל?>&ן רות חן עלי?ס: ואלם תהיו לו ?;ים ?א?ת ותלכו ?חקוליו:ט ? : ומ?נר יצמח # ר ? ט מלכותי ומ$ן$?ס נצא ח ? ה ןאז נןליר # - י

ס : ט ולהושיע את־?ל־א#ר לקךא אל־אללי פ ? מישור לגולם לי ז יקומו אבךהם י^לק ןנ^קב ללליס ואצכי ואלי רא? א ה ו כי יוסף ? י ל ? י אצכי ל ; # י ל?ראל ?דזיה ^ זהראעןרן לןי ל מ ? *

ק ל^קזי ל?ש?ר ו??ה ?לס על­ ע מ ?י ^ לךביעי ב?:מין לחמי. 1ל?רן ל: את־לוי ומלאן ה?ניס [כרן] אותי כחות לכבוד ם ד ד ב ?

ן ל?מלס את־ראובן לאךץ את־לשש?ר סדים את-ן?לון ו את־??ע

ת אש. אפשר פ ר ש וזונות בתוכה... ותטמאנה בנות ירושלים... כי טמאו את עצמן. - לו שנבואה זו מכוונת לשרפת ביהמ״ק בימי הסורים. ע׳ מקיא ד׳ ל״ח: ויראו את מקדשנ שומם והמזבח מחלל והשערים שרופים באש. - ב ש ב י. ג״כ מכוון לגלות הסורים (או. , הרומאים בימי פומפיאום וקםיום). ע׳ שס א׳ א׳ כ״ט־־מ/ וכן מזמורי שלמה ב׳ ו. השוה מל״ב כ׳ י״ח: ומבניך... והיו סריסים בהיכל מלך ם י ס י ר - ס / קדמ׳ י״ד י״א ב

בבל. לא ידוע אם למלכי בית־םיליקום היו סריסים. - פרק כ״ד הוא שיד תהלה על המשיח שעתיד לקום לישראל. השדה את השיר שבסוף צוואת לוי. המלים ״קם איש מזרעו״ הם לפי דעת רוב החוקרים (צ׳ארלם בהוצאתו) אינטרפולציה הואיל ולפי הרעיון העיקרי של הספר עתיד המשיח להיות מזרע׳ ה - ׳ לוי. אם נקיים ששיר התחלה מכיון ליוחנן הורקנום אז עלינו לקיים שהפסוקים ד נשתרבבו לכאן ממקום אחר. או שהם תוספת מאוחרת. כל הפרק הזה וגם פרק המשיחם בצוואת לוי מושפעים בכלל משיר התהלה לישראל שבבמדבר כ״ד. - ו י ת ה ל ך עי א ד מ. לשון זה חשוד בעיני מאד כאינטרפולציה נוצרית. - ר ו ח ב ר כ ה. כאן יש נ ב תוספת נוצרית: מאד קדוש. - ו ת ל כ ו ב ח ק ו ת י ו. גם כאן יש תוספת נוצרית: הראשונות והאחרונות הוא חטר אל עליון והוא המעין הנותן חיים לכל בשד, ובמלים הראשונות: שבט . השוה תהל׳ מ״ה ד ר ו ש י והאחרונות נתכוון ודאי לאיבנגיליון. - ש ב ט מ

מישור שבט מלכותך. -

פ צוואות השבטים ק

ז עךן ארג• ך - ת להרים את־יו־הף ל*לל את־הנלמין תפארות א*VP! ואלם תליו עם ללל : ר ? א ־ ת ש את־ןד וללדת א ? ? נ נ?ללי ה

# יי&ל א על הי הוא ל ס רית־תעתועיס ??ל: אתת ולא לליה ?: ולמתים לםע? ליי ה :קומו ל ? * עד־עולם: והל א?ר ?לגון מתו ?ה :רוצי ונ?רי ל?ךאל :ערג*1* ל ? ? לתלים לקיצי. י¥?אי יעקב ?

?;ילה ן?ל־לעמיס לה?די את־לל לעולמים:ר ? י ?ל-תורת ל: ?י היא תקןה להל א ועל־הן ?ני ??ר

ה אצהי ?ת הלט א?ר אלילם 1:הוךה] מ 4 : ו v ? Y P נלזיקי : ואל־תק?ריני ???די־:קר ןאל-לקךעי ם י ; מאה ןע?ר ו?מוןה ?: 1י?הם פ ? ל את־־ה?ני הי כן יע^ו ת?לבים ןהעלוני ל?רוןה א להוךה עם־אבוליו אחרי ד?רו את־תך?ריס לאלה ונעשו ??יו כלל

: ן ם ו!ק?דו אותו עס־אבוליו ?ל?רו ל ו א?ר צוה א

ה א ל ל ןגקב ו י ל-י ? י ? ל ן ל ה ר ל ? ש ? ת ל א ו צ» אל־?{יו 1יא?ר אלילם #?עו ?ני ר I י 1? ? ש ? א ה?לקת ד?רי י?י ב אל־ל?ש?ר אהי?ם והאזיני לד?רי אהוב לי: אצהי נולדתי הן למיס: ?י ךאיהז אחי הביא דוךאים מן־ה?דה נ לנןגקב ה?הר הדידאי: ואלד• י ראיהן ותצא לאה אמו לקולו ן ^ ל ותקתם: ו ל ד-י• 1ה?!*הי דר רילס ?תיק הצו?ליס ??על לאכיקי למלם ?אד? ? ליי תפוחים אך את־אלה וליי לי תלת ?ניס הי ל ך ל ל לא א ל ו אךם: וו*א?ר ד

ד

ה

ו כ

ב

נ

ד

. לשון הקדש. על ערכה של לשין ת ח ה א פ ע - . H ^ v בפקוד . י ט ב ש הקדש ע׳ ב״ר י״ח: כשם שנתנה תודה בלהיק. כך גברא העולם בלה״ק. והשוה יובלים: בליש! ׳ י״א א׳ א ר ב י ל ״ ן ת כ ג׳ כ״מ: כל הבהמות התיות והעופות דברו שפה אחת. ו קודשא הוו ממללין דאתברי ביה עלמא. ע׳ שבת י״ב ב׳ על מלאכי השרת שאיגוי םיפר מ ר ן א ו ש ל ן ב ו ש א ר ם ה ד א ה ש ע מכידין בלשון ארמי. לעומת זה מוצאים אנו דוצרית: ואביונים למען ה׳ יעשרו (השוה (םנהד׳ ליח ב׳). - בסוף פסוק ד׳ יש תוספת נ

מתאי ה׳ ן׳). _ י

- . ט י י , הישר קכיט שנה. לפי תדשא ק . לפי ם ה נ מ ש ר ו ש ע ה ו א מ

יששכר מתואר בצוואות השבטים כאיש תם עובד אדמה. כמו שנאמר בברכת יעקב ברא׳ מיט י״ד: יששכר חמוד גרם רובץ בין המשפתים... ויט שכפו לסבול ויהי. לפי המסורה המאוחדת בני xal g£ ף־ע< נ y e v n ^ i q 6 i Q y 0 y e : למם עובד. וע׳ תרגום הע׳י יששכר יודעי בינה לעתים... א י״ב ל״ב: ומבנ יששכר הם לומדי תורה. ע״ם דהי- . ם י א ד ו ד . ע׳ ב״ר ע״ב על פחלוקת חכמים במהות ה ם י א ד ו (וע׳ ב״ר ע״ב). ־ ד

כה ג

ב ו ג

יששכר ג ו צוואת יהודה כה ג-

י ?לים ?1.יעקב: ו?ניס ליו התפוליס ור1א?ר ת ר ל י יי ולא ל ז ?נאנ

לאה אל־ךלל :תי־לך א#ר לקהל את־כ?לי ולקלל גם-את־אלה: ותאמר לה ךתל ללי לך יעקב לל:לה הזה תחת דוךאי י נ ח ??ת ןעוךיו: ? ך: ותא?ר לה לאה לי הוא !עקב כי אלכי א ט ?נל אליתלןאי ואל־תל?ארי הי אותי ארש לו ?ראשוןה ל י ר $ א מ גר ל ־ ה ? ? א ־ ה ן יא יל??ני ?כד את־אכינו אךכע עשרה ?$ה: ואלהי ? הי ר?ה ה?ך?ה ו?ן?ת בני-איש ועך?ה לתלך עלי-אךמות כיא ךאית את־?ני ל?קב: כי לא אשתו את ו??ר?ה יב לולא *את ל: ואולי ר? ה אכי ול$ר#ני כלללה תהוא ולא ןתן את- ע ל?את לוט לא קלהו ?*את: ןאולס בדוךאיס יד יעקב לראותני כי לו לליתי ? שי לאלה אשכיר לך לל:לה אלד את־לעקב: וידע לעקב את-לאה

י אותי ועל־ה??ר הןה נקךא ??י ל?ש?ר: ל ת ותהר וי רלל הי ל ב וירא אז מלאך יי אל־יעקב ףאמר ?ני ?נים תו ב בעלה ות?סר ל,1$ר: ולולא לאה א?י ??ךה ????ב כ ? מ כ ?ללה ?ה ? י להפולים כי עלה ?מוןה ילךה ועל-?ץ :לךה היא ש את־?נ נ ורתל ילךה את-ל?$לס כי למען לדוךאיס השקיף ?ליל ל:: הי

ה לליות עש-ל?קב ולא למען ? ק ר למען [לדת] ?ניס ? ? ידע אלה: ו??לרת היום ןתןה ?נית את־נעקב: ובגלל הדוךאיס ׳ נמלא] תאו י - דע לל את־רלל: כי נם־כא?ר ק?לתס לא א?לה אולם מ י להם ? ותקרב אולם בכית יל ולביאם אל־הההן א?ר הלה כ:מיס להם:?ר ל?כי ואליי עיכד ג וללי כא?ר לליתי לאיש ואלהלך ?י: ] אלי ואאסף את-לבואות אך?לס ?עלן ת מ ד א אדמת אבי ה ב-נ ול?,לכני אבי כראותו הי ?לם־ל?כי אתהלך ל?{יו: ואלמי לא­ ד לליתי נמהר ?&??י ולא קנאלי ןלא ךעה עיני כקרו?י: לא לל?תיד ה רכיל ?איש ולא לר??תי ל!י אךם כי ?למי* עילי לל?י*י! ?

# לליתי כא?ר לקלתי א^ה כי עמלי אכל את־הלי מ ל ם ו י ? ל ? : ה ? ד ר י ותפל ?לי ה ת י ל ס כי ענף ולנע ל י ? ן . י על־ת?ק ולא ל??תד על־לם־ל?בי כי ?ל־בכור לקלבתי ?יל־להלן ו וישמח אבי למי

, הישר פ׳ ויצא. - ס / ודומה לו ב ר ע . השוה ספור המעשה בבי ה מ ד: לפי שזלזלה בצדיק אינה . בב״ר ע״ב דורשים את מעשה רחל לגנאי ה ל ח י ב כר ע*ב בנוגע ללאה, שלא היחד. כוונתה י גכנםת עמו לקבורה. - ל מ ע ן ל ד ת. ע׳ ב

אלא לשם שמים, להעמיד שבטים. —

צוואות השבטים

ת אלפי מונים וירע ל * לל: והן נם־לאהי: הרב יי את־טובו ?:די ע: הי לדלים ולא*ר ה^־יה {סמי י ? נם־לעקב אהי הי יי ?!רני ?ל

: ?טוב לאךמה ?לס־ל??י

ו אלי וללללכו ?לם־לכ??ס מי בו ךאילי ע ? ועתה ?ני * את־?ל-ךצון ל:: איש תם לא־ל*אף הון מא?לי־תאוה שונים לאה לליות ולוא ל י י א א לרצה: י?ים רכים ל נל*י ?5ל מללצות לא י^שלו-בי" רק לךציז לל לל?לי: ועל־הן ?ל־־רוחות תעתועים ל הי לא־־יואיל להט אל־למי ל$*ים למען א*ד לא־לללל ^ןציב את־נ?עי" א י ?תהפוכות נךש: אין קןאה העצויליו ולהעש ל

ןלא לע$ה את־רוחו ?תאוה נ?ן?ה: ןהוא ?למת־נ?שו ללללוי לעולם א ^ ל ע 5 י ?י*ר ל?בי ללאה ויעצם עיןיו מךאות ך ? ך

: י להל־יךאה ?ל׳פר איש את־?צות י

*י ?י ו ?ניס את־תולת אלליס וקנו ואם ו ר ? ןעל־הן * ללללכו ןאל״תלייו קלי־דעת ?מ?ות לל ו?מע*י קרוהי?ס: ואלבי: £ימו מעלני?ם את־לל ואי* את־קרובו ועל־־דל ועל־חולה תלמלו לעכד את־לאך?ה וע?לו ???עלי?ס ??ל-עבודת ל,?ךה ולהיאית בכולי ?די לאד?ה ל?רך אל$ט ?נלד. ?תוךה ללל: הי ?רא*יל ןעד־עלה: כי לא־ל^תן ? ל ך ? לל הא*ר הרל את־?ל-לקדו*ים לר י*ל*י ל׳אךן א*ר פריה ?ע?ל תוציאי. ל ל?ם ללק א הי נם־נעקב אהי ה,להני ?בךכות לאך?ה ו?רא*ית תבואולילזם ל ולכהד ל: את-לוי ואת־להוךה נם־?תור ?ני יעקב: ולתן לי ל מוך*ת נללה ולתן ללוי את-ל?לנה וליהוךה את־למלו?ה: ועל־

ו אלילם וללללכי ?למת אבי?ם: ע ? הן * ולעו ל?ם ?{י הי ?אללית ללמים לעןבו ?ני?ם את־למלםה ויעןבו צדק ולקרבו ל?ז?ה ע ? ולד?קו ?אההת־בצע לא-תדע * ןלןניחו את־מ?ות לל ולךבקו ה?ל:על: ול?ה לעןבו' את־עבודת לאך?ה ןלתורו אללי עצותילס לךעות ולפוצו הין לגולם וליו ע?לים לאולהיהם: ואלם לןידו ?זאת ל?ני?ם למען א*ר אס־ילקזאו ישובי

?ס אל־אלמלס: אל־לל: כי הוא לחום ולגאלם לה*י

בנ״א יש כאן תוספת: ולגד ;תן לפזר את הגדודים שיבואו על ישראל. ובודאי־־ :ב לכאן ממקום אחר.

צוואת יששכר ג ז-זבולון א ו

­ ז כל?תלס ןעשריס ומאה שןה אלכי סיום ולא ;רעתי כי ?ל

ב ח?1א: ומלכד אשתי לא ;לעתי אחךת ךל־א ןניתי ב^שאי את־עיןי:א חכרתי: ערכה לא נ־־ד -V ליא ?תיתי ואתע וכל־לכד א?ר לרעי ל

ה א עכר על־דל־שכלי: איש כי ל:ה כ^ר ה בלככי וכזב ל מ יי ? ואאנח אתו וללל כרכתי מלחמי הקוד עשיתי כל־:מי א?וז ?כרתי:-ז את־:: אלכתי ככל־הלי וכן אלבלי כל־איש ייהי *כ$י: וככה ע^י יי וכל־רול בליעל :נום מכם וכל-מע?ה אן*יס ךעים נם־אלס «ל ככם ןתרלו ככל־סלת ס?ךה כי אלכם ללי אללי ס?מלס ^ לא ל ח ולארץ כי תלסלבו עס־בני־איש בלם־לכב: ולצי את־כ$יו אללים סעלוני לכלוןה ןש?ה תקברוני כמעךה עם־אבולי• ה י לכר ל ש אי ולא ?ס ט ולפשט אתירגליו 1:מת בשיכה טוכה כריא מל־**ר

כהו 1יי?ן שנת־עולמים:

ה א ל ל ב ו ק ? נ י ל ? ? ן ל כ ן ל את ז?לי צו

ה את־כניו לכני מותו ב?נת א לעתקת לבלי ן?לון א#ר ^ כ מאה וארכע־עשלה לסךו שןתלס אחלי מות יוסף: ויאכל אליהם

נ ?מעו אלי בני זבלון וסקשיבו לאמרי אביכם: אני ןבלון !כד טוב זכלני [אלהיס] לאכולי כי בעת לולדי ויעצם אבי מאד כצאן: לא :ל?תי הי־אלקיא ת ו ל י י ובכקר בעת ל:ה ללקו במקלות לפ: ולא אזכר א?ל א?שע מלכד לןשע לי י• מלכי מלבד במלשבו א>כי כעלתי ביי־כף 5י לדכרתי עם־אחי לבלתי לניד לאבי את ו א?ר נעשה: ןאבןל כמםלרים :מיס רבים על־יוםף כי :לאתי מ?ני

. המספר מתאים למה שנמסר במדרש תדשא ובם׳ ה א מ ם ו י ר ש ע ם ו י ת ש ־ ן ב: ולחלא חטא עד ב י . בנ״א תוספת: עד יום מותי (השוה יובל׳ כ״א כ א ט כ ל ח - . ר ש י ה. ה י ־־ כ י ה . ן ת עי א י ש נ ב = ^ o c p f r a X ^ w v (1<^£10(60 .מות לפני אל עליון). - ב נ ש א י ב ייא). - י : אל תמנע עצמך מאיש בוכה ועם האבלים התאבל (ושם כ ד י השוה בן םירא ז׳ ל

. נ״א וחמשיס, עשרים וארבע, - במדרש תדשא חסר זבולון. ה ר ש ע ע ב ר א ה ו א מלד ז׳ בתשרי ומת בן קייד. לפי סדר עולם ו ו בחיי לפ׳ שמות: זבולון נ ע ב ר ונמצא ב בן קכ״ד (וע״ע ילינק לס׳ תדשא ח׳ 2). - ש נ ת י ם. לפי יובל׳ נולדו זבולון ויוסףי בשנת רמיד. אם זבולון מת שנתים אחרי בשנה אחת: ב׳ אלפים קל״ד. יוסף מת בן קית ה פ צ ל ו ת, ע״פ ברא׳ ל׳ ל״ז. - נ ד ב ר ת י. ו ל ק מ יב ולא קי״ד. - יוסף היה אז רק בן קי

- . ( י ר ב ר: »ז<מ<1»3£0)£=ד.חזקתי=קיימתי (את ד במקו

צוואות השבטים

: ןכא*ר הלו^י ד אלי הי לך?רו ?:לס להרג את א*ד לגלה לסו: . ללכיתו ואבןי ואצעק אלילם לכל־ל$*עו את־לכ*ע סך

י *??P ךן ן;ד לקלאת יוסף ללכית1 ר־יא כ י לל י ל י ל : ?

: י נ ??ה רא$ר אלילס חוסר ?לי אתי ןרלמו על־לב .יעקב אבים א א לקואתי לכס: ו ס ןקי כי ל ג אל־־תשאו את־לדיכס עלי לש&ך ך* תען*ו;י אלי ן:ך?ס אל־ללי בלצה אחיכס ל&?ז גם דיכאתי ?נ* ל לעקב אבינו: וכא*ל ד?ר יוסף את־לדכלים לאלה ויבןל ו {שאתי את־אןקותיו ואחל לבכות ןלש3*ך ככדי וכל־קירות קךגיו ןלא יהלסי ד ^ י ך : ממל יוסף ילהכי ל$ה וכל־לצוךי ג למך?רי: ןכא*ר ךאה יוסף הי הכיתי עסו ןאת־אלה להולכים ללמיתי ד מ עא ולדן מאלרי ולתחגן אלילס: וכין כה ןהד. קם לאוכן ףאסר אל־{ אלי אל־נללגהו נ*ליכהו באלד לבורות לדיקיס לאלה א^ר לכליא אולס לכ?ז ל אבותינו ולא ?ןצאו כלס: כי עצר יי כעד להלם ^

יליד. ככלט ליוסף: ולעשו־־כן עד-א*ר ?כךהו־ לישמעאלים:ד ן ולן ו א ללה לי חלק כ?י: כי אס *מעו ו ל ר ף *כ 9 מ י ובגילם נלקתו את־מחירו ולקנו ןעליס ללס ןל?*ילס ןלבגילס 41א&יוי * לא צאכלהו כי כליר אחינו הוא: כי אס־ךמוס גך?כנו יען או: הי על־ה? כתוב כם$י גיאה מה־לליו ללומולי אמר למלןי עלינו ןא ללפץ ללקים ןרע לאחיו ןללצו את־ג?לו ולריוי ן כל־א*ר ל ו לני ללץ ללס ג?לם י א ל$צו בתיי אלילם נ ?כןיו: ואתי יוסף ל?ה מללצי אשר ?עלו ככגי יוסף אלילם: הי כא*ר לדדי כצדיו לכגי י#ו* ו ר וככה ל*לל ללס געלי יוסף את־געלילם לכגי ל*עא רק השתחוו לכניו כי גס-לךקו ?^ק לכלך פרעה: ןה?ה ל עלילס אלרי א*ר {כלו אפלם לכניו ולכלמו לכגי לכצריס: הי

ו למצליס את־לךעה א*ד עשו ליוסף: *מע: ןאצהי כו אותו אל-הבור 1!*בו »דןי לאלל 1ללי כא*ר ל*ליי למים ו*גי לילות כי לחמתי על־יוםף: א אכלתי מאומה *ג לן ויהוךה לא אכל עכלס 1?*נ*ר על־לבול כי ללא כן :לאו *?עו

ת יוסף לערג*י ו י נ י ב ז : ו ח ״ ז כ , ל* א ר ״ ב ך ת ר ל ד / ע , י ם ב ן מ ׳ ע . ע ו נ ע ל י פ נ ק י וטי : כל אחד ואחד ג ח י ין מעין דבסף וזבנו מנהון סנדלין. ופרקי ד׳ אליעזר לי » כסמים לקנות מנעלים ברגליהם, והוא בניגוד למסופר כאן שדק שמעון ודן וגד ע

- . ת ו ע . נ״א: בספר משה. והוא ט ך ו נ ר ח פ ס ב -

ו ה - צוואת זבולון א ז

: וללי כא?ר ךאו מי לא &כל וסימולי לשומר עליו ן;ד ללמיתוה ימים ושל?ה לילות ךעב ? ל עד־א?ר ל??ךהו וללי מבור ?: וללי כ?פ!ע ךאומן מי נ?כר ?עת ל?תו ??ם ויקרע ן??ה ??ךהי את־??דיו וילאכל רא?ר איר אראה את־?ני .יעקב א?י: ולקח את־ל??ף ויךץ אללי לםולליס ולא ?$א איש: מי עזבו את- לדיר לןלולה וילבו אל-ל?כליס *דדך תק?ךה: ויעצב ךאיכן ןלא אכל לחם ביום תהוא ו,יכא ךן ו*א?ר אליו אל־תבןל ואל־תעצב כי ??אנו את־א?ר צאמר לאכינו: אנחנו נשלט ?די עןים וקבלנו את־?ת{ת יוסף וצלחנו אל־לעקב לאמר ל?ר-$א ל?ו*נת כנף היאו מיוסף כא?ר מ?ךהו ויל?י?הו ויעשי־־כן: כי את-ל?ף1נת ??פז ב?די ע?לים* ואולם #?עון לקת את־ל?ף*$ת ולא לםץ ללשי?ה^ לקלעה ?תרבו ?ק?פו על־א?ר לא למיתו: ונ?מד ?לנו ק בי מ 1צא?ר לו אם־לא תתן את-ל?ו*5ת צאמר לאבינו כי אלה לכךךל את־לתוע?ה ל*את ?לק*ךאל: ובכן ?תן אולה להם ות?ה עשו י ? ?

כא?ר אמר וין:ו את־מ?ות לל ולרלמו ועלה ?ני ל?צי ?צן־?ם א?ר ל??ר איש על־קרובו ולחוסו על־כל לא רק על-בני אךס ?י אס ןס־א לדכר: כי על-כן כ,לכני לל ובללות ?ל־אתי על־?ל־תי א?ר לא נלליתי כי יודע ל: ?ןמות ?ל־־איש: ועל־כן ל?מרו רלמי?ס אצי ל כי כא?ר _יע?ה איש לקרובי כן לשלם לזי לו: כי ?ני אחי ללו ויימיתי על־דכר יוסף מי לא רלמו כל??ם ו?ני נש?רו מ?ל ללי כא?ר לדעלס: וללי כא?ר ללינו ?אךץ ?נען על-לף לים ואציד

צלד ל_יעקב אביני ורכים ??עי ואצכי נשאלתי לי:יס מי ?תן אצכי לראשון עשיתי סיךה לשוט ?ה על־?ני לז יי לי לעת ול??ה לאלה: וא?יס עמוד־עץ מתלליל וא?לש ??ך: ואשוט ?ה על־שפת ל:ס ואצור ך ו על-לעמול לשני לנ^ב כל דנים ל?ית אבי עד־א?ר ?אני מ?ךל?ה: ומצילי נתתי ל?ל־ןריה נר או חולה או זקן ואכ?ל את־לדניס ?רל?י עליו: וכי לז

/ - ב ק צ פ ה ם כ י י ם. ע(0ש/ן05.גץ>90^=םכיים, לפי תרגום הע׳ בדה״ב י*ב ג). -־ צוואת שמעון א׳ ו׳ (בפי,

- , ם י ה ל : כאשר עשיתי כן שלם לי א , . השוה שופטים א׳ ז ם ל ש ן י כ. השוה ברא׳ מ״ס י״ג: זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות. ה ט ב ו ש ל

צוואות השבטים

ואכינם לי&ב ואלנם לכל אי* אי* לכי ^ךבו ואתי כואב עכלםד $לר• וכללם עלילם: ועל־כן מלאני י; דנים לרב בצאתי לצוע *0 ה מונים לקכל כאת לי: ו כ ו כי כל־א*ר :סלק עם־־רעהי תתי דנים ואתן מהם לכל־א*ל ךאיתי ןאמציא ךנים לכל" שנים *לי

: «P?P חתי ךנים וכחךף רעיתי לתל את־אלי: ץ ת א? י * ועלה אודיע אלכם את א*ר ע*יתי: ךאיתי איש ב^רי•י ל כ ד ככית אבי ןאלנלו כ ערם בקךה מכמרו ללמי עליו ואגצב כנל לני ל ? ם ל ם אלךץ ^ מ לאביון: ןנם-אלס כני ככל-א*ר :* : וכי ל ב בללמים את־נצל ןאל־תלמלכהו ולנו לכל־אי* בלב טו יהיה לכם את א*ר תלנו לאיש מלסור ילמו מעיכם ?ליי בללמים: לד?תי כי כא*ר לא ס?אה ללי לתת לאיש כתםול: ם תל יקדכי נכ?רו עליו כךלכי ה ריםיס ואבןי אתו יי ע ב ואלך אתו *א רלמיכס על־כל-איש כלניןה לכ?ז ת י כ כ ח ועל־^ז כ?י ל

למכס לל וילתס ?ליכס: כי באללית תלמים ל*לח אלתים אה": י על־כני לאלץ ובמקום א*ר לכצא לב לחום ??ד, ל*£ לל?יר * א כי כא*ר לללס איש על״רעהי p לללם לי אותו: וללי כ: ןנם-אלם ללבו ר לני יוסף ??דתי מ א * י &¥דל?ה ל נ א 9 בלךבו זאת ולאלבו איש את־לעהו ןאל־תללשו רע איש על­ס לכריל ונךניז ן?ש ו?ל• כי י ו אליו: כי הוא אלוה ל*כל יכין קי

לבוש ילליב:

ט ואלס דרשי ליטב כמלם ידעי לכס אם-לש>כ&ו לעכי אסי ג לגךפד אלם אכניס עצים ואד9ה וכל־דכי את־*: ואם־ללרכל זדכיםם $ נ לחלקו וכלעה אולם לאלכה ונכסו: ונס־אלס אם־תלכדלו ללי ל י כן: ועל־כן אל־תלכרדו ל*ני ךא^יס כי כל-א*ר עשה לל דא#

ל יווני או 625 דגל רומי• ״י . במקור rraSiovg}. הסטדיון הוא 600 רג ם י ס י ר. השוה מאמרו של רבן גמליאל: כל המרחם על הבריות מרהמים ם ח ד ד י ש א כ

עליו משמים (שבת קנ״א ב׳). בתוספתא בבא קמא פ״ט נמסר המאמר בשינוי נוסחא: כ׳ ב״ק מוסר ם ו ת ן ב כ ש ה ( נ ב י ג ד , א ר ו ה ה ג ז ״ ך ד י ל ם ע ח ר ץ מ מ ח ר זמן שאתה רחמן ה/ עמי ם״ו הערה בי)י~• ׳ דור דור ודורשיו ב ע ) י ב ר משמו את המימרא דבי יהודה), ולא ר״ג ב גם פרק ט׳ מכוון למלחמת האחים ששרדה ביהודה בימי הורקנום ב׳ ואריסטובולום. לפי צ׳ארלם נתחלף כאן יםאםי v r \ x a xa£ ytvovrai eו נ מ ס ו, במקור . - 0 v x a x a c p Q , בש יםאםו , י ח ״ , / נ ל ן ן ת ם ב ל ן ם א מ נ ה ן ן ב מ ה נ ב א ל מ ל ה : כ , י 0 ״ א ס ״ בימםו. השוה ש. הודקנוס ואריםטובולום=שני מלכים ם י ש א (״ימאסו כמו מים*) במובן ימסו. - ל ש נ י ר

ב

נ—ד

ה

ן א ג קפז ד - צוואת זבולון ו ו

י ידלם ו?תי לגללם ו?אר לאכלים: מ אחד לו ו?תי ?הפלס ? יי ואנכי ;דעתי על־פי ?לכי אביתי כי ללכרלו ?לשךאל ןסנלכו אחריי ותחיו י ?ני מלכים ותעשו כל־תועכה: ןאולביכם יוליכו אתכם כ?בי לדכלים לאלה תזכרו י אל ל כךעה בין לנולס ברב ללי גיגיז• ו את־ל: ותשובו והוא י*יב אלכם כי תנון ורחום הוא לא לכקדר ל?ה ורוחות לתהו לתעום במעשילם: ? עוין על־בני-איש כי כו י כ ^ ח וליה אלרי־כן :איר יי לכם אוד ?רקה ומךפא ורלמים ביעל וכל־רות תהו והוא לכדו לגאל את־כל־שבי כני לארם מבלז לה:ה לכר?ס ן:?יב את־כל־לעמים לקנא למענו נותכקוס] א?רו ברב מעלליכם ה ? י ע כ ט בו לבתר :: לרו^ללם שמו [לקרא]: ועוד ת

ם: והיא נשליך אתכם מעל כניו עד־קץ לעתיי אל־תעצבו כי מת אצכי לאל־לפל [לכבכם! כי נ י ועלה כ: כי עוד אקום בתוככם בםו?ל *P כניו ואניל בתוך ף ב אאכי א?ר י?מרו את־תולת יי ואת מ?ות ןבלון אבילם: ועל- ט כ נ ?ל אולם לדורי דורות: ןעלה כ א ס :ביא ל: אש עולמים ^ י לר?עיי הולך למנילתי כא?ר עשו נם-אבולי: ואלם תיראו את־לי נ נ י׳ ח י אלליכס בכל־מאךכס כל־ל:מים א?ר אתם חלים: 1:תי בכלותו?ה טוכל ו:שימו אותו ?ניו כארוךעין: ואחרי־ ז לרכל ול?כב ב?י

כן העלהו ולקכרהו בלברון עם־אבוליו:

ה ל ל ב [ ־ ן כ 1 ב ו ק ע י י ל ע י ב ש ן ל כ ן ל ת ל א ו צ

ר לכל אל־כניו באלרית :מיו בשנת ? א לעתקת דברי ךן אי ז ולקךא אל נ?שות ביתו ויאמל שמעו ב למש ועשרים ומאה ללדי ולקשיבו לאמלי אביכם: אני נוכלתי בלכי ל כ ד ־ ח נ ב3י דז א ככל־ל!י כי לאמת ולצדק טובים לם ולמצאו־לן בעיני אללים

. - ו ת ש ו ב ו. במקור: ejucrcee^iTe, ג״א: 816ד)[01ע1נ)^=תתחרטו. והלשון , שבפסוק ה. השוה ברא׳ ו׳ ג׳ בשגם הוא בשר. צוואת ר ש העברי משתמע לתרי אפי. - כ י ב. כאן יש ו נ ע מ א ל נ ק ל יהודה י״ט ז׳: ואפשע כאדם וכבשד אשר בחטאים נשחת. -

־ ־ תוספת נוצרית: ותראו את אלהים בדמות אדם.ה טובה, בטעותו של המתרגם נ ש ב = ^ vnv<$ xaXca :במקור . ה ב ו ה ט ב י ש ב

/ צוואת דן ז׳ א׳ ועוד. - היווני. השוה צוואת יששכר ז׳ ט

. וכן במדרש תדשא. בס׳ הישר קכ״ד. - ו י ע י ר נ י• ה א מ ם ו י ר ש ע ש ו מ ח

nop צוואות השבטים

: מדמי ם ד א ם לל9יי ?ל־דע ל?ני ה י לי ס כ * * ׳ ל י ו * * ם 5 י ג ח י ו

יים «י 5ל??י לר?1*י להמית את-יוסף איש ל*1ב , ם ב מ

י *ממי על־??ידתו $י א?יני אלב אות1 ??לגי* 5 צ * : ו ^ ' ל ״ וי ןס־אלה ?נו ?םיד־י* מ א ה דבךה אלי ל א נ ה י כי רות לק?אה ו

י קח את-ללךב 1לךג־?ה מ א י מעלתי אחד מרוחות ?ליעל לד ממיתני ל?א* ? : והוא ריח הק?אה א ״ ייםף ולאל?ך אכיף ?מותו* : ואלסי א?י יןגקב ל די ד ל^יף ל?מר את־תן ? א « את־ייסף פי (לא ?לנני לעע»ות את־???* ר א??אהי לכד ? י א ד א?ה איתי ל

: ם $ל?ראל י י ??^ נ א ל?לדו ? ה להעז ל ע מ ז ^ ה

ם ועלה ??י תנה אצכי מת ןאןיד ל?ם ?א?ת אם-לא ו1??ריד ף*אמרח: כ מרות ה?ןב ול?עס ולא לאלבו א?ת ואדך־רוח א: ת $ א י $ י א לתן את־איש לראות א ר ל ? ב מי עורילעיניס בקןאה אא ל ג כי אם אב ללי או אס ילהלל אלם ?אויב או• אח ללי וע לא יךאהו א1 ד י ?3יא לל ולא ל?&ע אליי אי צדיק ו גחג״י את תעתועים ויעור את־־ ? ד : כי דית הכעש יאלזהי ? י י וללנהד אלי: ואל־־^י א ל על־פי דרכו הו יי עי?יו ו??זב -יל?יד תבו?ת^ ויראהי ל

ב למען קנא בו* ? נ??ה את־עי?יו 1לל» אל־־אחיו ???את ל ג מי הכע** ע?לן רע ??י והיא את־ת???ה ין-ןיז: ואת-ל,ניף: ואם* ךע » ל?ל>* ולמן תעצומות לנו למען .יע?ה ?ל־ * מ ג יא לראי• ר לע?ה ?ל-אלה ת!?ה נבדל??* את-ל3ע?ה כי ל ? ? לי ? ל ד ?כולה: ועל־5ן אי* מי ל?עס ועז לו וללה־לו *ת «י ?ת כי בו ^ י ע ל ה#נ כ א חיל עוזריו ל י ן ה י י ?כעסו־ להל לרא[ ל ל 1ל?בע ? י הוא כ ? י ל ? *ד?ע לנצס וכי ל^־לי ח*ל ל ה י ל*לל •י : ואם־נבדיללה הכועס ול:ה לו צ ה ע ר בו נע?ה ד ? ? י• ל: ןלרות ל!ח ע # ד בעעזות ר י ?נלס ?כעסו מי לכעס לעזר למין למען לעשו מעשילם ??ןב ? ? י לי^יז ל לחלל עס־ליל **?ו

י?הל א?ןר:ל הוא: כי ללא#י?ה ? * כי ל ע כ י ועל־כן למירי ?ני את־לל לם פ לעילל י?מע?ים למק את־א?ל ל?עס וכ?ןקים ק?י י ל ? ד *

־ . ר מ א י ו ו ^ףע>ת<. המתרגם היווני קרא במקור העברי ויעזל א ר: 1 ם במקו־ . ה ש נ מ . יוסף (הגהרג) וגם דן (ההורג). ואולי כוונתו לאפרים ו ם י ס ב ש

ח קפם ה - ו צוואת דן א

: ואס״לדכר ג _י?עיר את־ךעתו עד־א*ר יעיר בכעס ןדול את־נ?#ו איש ק*ות 1אלי?ם1 אל־תלעוךרו ל?עס ואם־־לתלל?ם איש כי: כי ס א מ א ל*ב*ת ולא ל י ק־יו*ים אלם אל־תלןאו ואל־ת*תנו לה ניטיב ת*מיע ויתדד את־רעתו לקהל עצת מןמות וללה לראשיי לא§ה ל?ם נןק או כ : ו ו ן כי ?רק ?כעס יאמי ה כי ל?עס האיש ו

ס ? ת ה אל-לע?בי ??י כי לרית היא לעירר א ר כ כי תאכד ל?ס א לתלאוות תאוה אל־תך?ר זהאבוד למען ת?לי ?כעס על־לריא לךצו??ס אל־תךאנו י לא$ה ל?ם מק לרצו??ס או ל כ : ו ב צ י מב: כי רע תכעס עס ה*קר ושני ?ניס ז כי הךאןה תוליד כעס ן?ן

?ר ד ו י ל?ער ת$?ש ל?י כ : ו ב ח ל ו*נילס ללת?רו למען לךןיז ל

ל ל: י?ללעל למ?זל־?ם: י ל מזך ו את-??ות לל ואת־תוךתו ןצרו ןסורו מ ר ? ה ועל־כן ?ני *

: ס ? תכעס ו*?אי ?!ב למען י?כן בקך??ס ל; ו?ל!על לנוס ?ס לל:ה ו *ל ת אי* את־רעהו ןלא ל?לו ?כעס ו?לנז ו ? 3 ודברו א

: אלבו ה ? ל ל נ ל?ס ואללי ס*לוס לליה ע??ם ןלא לנצת אל?ס מ: כי לדעתי כי ס ל י את־לל ?ל־ל?י ליי?ם ואי* את־רעהו ?ל?ב ?י?יס לסורי מאלרי :ל ות?עיסו את־לוי ותעךכו מלל?ה ?אלרית הז על־ןהוךה ולא תו?לו ללס כי מלאך לל יוליך את־*נילס כי ?לסו את- * ע ת י לל ותלכו ??ל־־ךע ו י י לסורי האל כ י• :קוס ל*ךאל: וי פושעים ?ל־רותות לך*ע ל??לי * תועבות הנולס ותןנו אלרי ןן ?*יא?ס ן תצדיק כי ל*? י : כי הכרתי ?ס?ר לנ ע ך ־ ל מ מ י מ ו?ל-רותות ר*מ ורתב לק*רי ויאריכי למים אצל בני לוי ול??לילם: ו?ני לקךבו אל־?ני לוי ויל?או ז למען ללטיאס ל?5י אלהיה ל*אטי ?צע ול?רפו ?אריות הון זרים: ר י ה אלם בהל י?ני לם ו??ל־ ל ר צ ן אלם .יתד בשבי תו?לו ו*ס לןננו ?סבות מ כ י ל ע ח ו

- . ל י ל . גיא: כי הרוח יחפוץ לעשות את הדבר הזה ולהשמידכם כ ד ד ו ע א י ו ה, ט״ז: ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם . השוה זכר׳ ח ת מ ו א ר ב ד ול י ן ג ש י א כ ס. לפי המסורת שבמקרא ובאגדת דז מ ש י ה ש ע... כ ר ת ה ו ח ו ד - / ו ג ו דן הוא אחד השבטים הקרובים ביותר לעבודה זרה. אולי משום שהיו בגי־דן רחוקיםד יום גלות האר^ד. ע מן המרכז. השוה שופטים ייח המעשה על פסל דן שהיה ,. י ו י ל ג , כיה י״ח. - א ל ב ב ר י ל ט ל׳). וע׳ תי מעגלי ירבעם היה אחד בדן (מליא כי גם כאן יש אםולוגיה על החשמונאים מעד אחד וכעם הסופד על הריב והמלחמות- . ( ד י כ - ב י ששררו ביניהם מאידך גיסא (השוה צוואת לוי י׳ י״ד יהודה כיא ואילך. כ

צוואות השבטים

ו כ

נ

ה - ד

ת לגולם: ואללי כן לשובי אל־לל ולמן ל?ס לל?ים ךה?י?כם ע ? לט להוךה י!מ??ט] לוי לקום ? ? מ : י ם ו ל אל־ל׳?וד*זו ולתן ל?ס ?

^ ו י ה את-?לזיעל וילז ג ה מלל? ^ י ־ ד כ א ל ו י ה ג כ ן ת ע י ז * :

־־ י ?ליעל 1? ב נצח?אולכי?ם: ואז יוציא את־נ?שות הצדיקים מ? הלבבות א?ר לא אבו ?pb ל?יב אל־לל ולתן שלום 3צת ל?ל־י: וכל־לקדו?ים ינוחו בעדן וצדיקים כירו?לם י ל?!ראה ? * : ולא עוד ל?אי ס ל ו ע ל ס י ל ל ה לנילי א?ר היא ת?אךת א ? ך ל הי נלך כי י; לה:ה בתו?ל• ? ? אל * י ל?י ו לרו?לס שממה ולא ע

וקדיש ל?ד«ל ל??ל־?ה:ן וכל־רותוליו: ? ? י ל א ועתה ?ני לראו את־לי ותשמרו מ קרבו אל־אלליס ואל־למלאך להלפלל כעד?ם כי הוא לעומדד מ?ל?ת לאויב *P אלליס וכין ?ני לאךס ול?לום ל?לאל «: על־5ן ללאמץ לאויב ללשלית את־?ל־א?ר ?*ס ל: לקראו: ד ^ לב: כי ?לאר י ל מ?ל?ת לאו ל ל ר ?יום שוב ל?ראל ל ? כי נדע את: ר לא-ל3*ל בקץ לךעו ? ה?לום הוא לחזק את לשראל למען א י ועל־־כן לשמרי ?ני ככל־מ?5?ה רע ולמירי מאלכם ?ל-כעם

: ז ״ : ובמקום הזה אתן שלום. וכן חנוך א׳ ע״* י . השוה חגי ב׳ ט׳ ם ו ל ם ש כ י ת ן ל ו: ד י ח . במקור רק בלשון י ה ד ו ה ט י ב ש מ ו - . ר ו ש י ושלום יהי לצדיק ואורח מה בודאי לוי. והשם יהיייי ח i אפשר לא היה כאן אלא שם של שבט א * r^g cpvi^ ^ ף 0 1 . במקור: ;xov vtxotx ע ם כ י ב י ו א ח ב צ נוסף על ידי בעל התוססות. - נ ק מ ת נtoI. המלה naxgdav אין לה כאן שום מובן. וצריך לקיים שהמתרגם s *atQaaiv v^w ש י" ד ם ה ח י ל ש ו ר י היווני טעה וקרא במקור העברי אבותיכם במקום אויביכם. - ב״ב ם׳ ם״ו כ״ב (שמים חדשים י ״א־ השוה את התיאור של ירושלים החדשה בישע׳ נ״ד יי ה׳ ב - . ט ״ כ - ח ״ ק א׳ ואילך. והשוה גם חנוך א׳ צ׳ כ י וארץ חדשה), יחזקאל מפ. כאן יש (עד סוף הכתוב) תוספת נוצרית: והתהלך עם בגי אדם וקדי* ה כ ו ת ה ב י ה י

ישראל ימשל־בה שפל ועני וכל אשד יאמין בו ימשל בשמים באמת. -ל . המלאך המתווך בין ישראל לקונם הוא מיכאל שרה ש ן י ב . ו . . ן י י ב מ י * ה

: ׳ י מחנה ישראל. ויומא ל״ז * האומה. השוה יובל׳ א׳ כ״ס: ומלאך הפנים ההולך לפנ מ כאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. השוה עוד חנוך א׳ מ׳ ט׳. ובמדרשי ^ ו פט דת מרע״ה (ילינק ביה״מ ר ע״ה) משה הוא המתווך ומבקש רחמים על פיב א׳: ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד • השוה דניאל י ד י מ ע י ״ ; י ; י ״׳ ך א׳ מ׳ ה, ו ג ח ׳ ע . הוא המלאך המנהל את הצדיקים ( ם ו ל ש א ך ה מ ל - . ך מ ע « עף פסוק ה׳ יש תוספת נוצרית: והיה בעת יפשע ישראל יסור ה׳ מאתי י ם : ־ ב V V \ ם אשר יבקש !לעשות] רצונו כי לא מלאך אשר ידמה לו יזה שמו בכל ע ב ו ח ל פ ז n מקום ב «ראל ובעמים משיח. - בסוף פסוק ז׳ יש תוספת נוצרית: למען יקבלכם וירחםכם־ ־ / רת ה גואל הגו ים כי היא אמת וארך אפים חנון ורב־חסד ומורה במעשים את תו

י א יא פתל נ צוואת דן ה ס-

: ןאת־א?ר ?מעלם מאבי?ם ו ז ן?ל־?זב וא?ת ןאךך-רות אלבי?ס: ךעל״כן סורו מ?ל־ך?ע ךףבקו ?צדקת ח אותה תגידו ל?נ: לי « אללים וליה ????ם ללשועה עד־עולס: וקברוני אצל אבו: ?ה ז וללכל [אלילם] ?אלה 1לנ?ק להס 1ל?כב ?שי?ה טו

ר ? כ ולקבךהו ?{יו ואלריי־כן לעלו את־עצמוליו !ולשימון] ב?קוס אר לש?חו ? ס אבנךלס י?לק ויעקב: לבד א?ר נ?א ללס ךן א נ ?ן נללתס ימ#?מ ל?ךאל ומאךץ ?בוךלם: ן?ת מאך י את־אלליס ו

ה ל ל ב [ ־ ן ? ו ב 1 ק ? י י ל * י ? ? ן ל כ י ל ל ל ? ת נ א ו צ

ס י ? ל י מותו בשנת ? א ל צוה ל ? » תעלקת צואת נ$$לי אר $א?פו ?{יו כלךש ל?ביעי ?ראשון ? א : וללי כ ו כ ומאה לתך

ר יקיץ מ??תו ? א : !ללי ??לךת כ ה ל ? נ לחרש ו.יעש ללם מ י 1*א?ר ללס הןה אנכי מת ןלא לאמיני לי ז ול?ךך את־לל 1ללת!ק: ל ה [א?ר ??יתי] אלמו ל ? ? 1*א?ר ללס הנה אלכי מת אחרי לו ?ני בני נ?תלי ולק?יבו לאמרי א?י?ס: י- ולען רא?ר אל־?{יו ??עך?ה נתתן לנעקב את- ל בן ל ילךה כללה כי עשלה ך י איתי יל ןעל־כן קךאה ל ל ותלד ותלל אומי על־בןכי ך י ה תלל ל ל כל מאל כי נולדתי על־־כךכיה ל : ולאלכני ך ז את־?מי נכללי

י 1י*אמר מי ללךלי את לך יוצא מרלמי ןלשןה חי לך 1ת?קנ ?עי י: ואמי בללה ל ל : ועל־כן ך?ה אלי יוסף בצל כלכלת ך ך ״־־=» ל לללה כת־ךתי אחי ךבוךה מינקת לבקה א?ר נולךה ?יום לוללי לרא אלהים ל?שי ומזרע : 1ללי ךתי ממשפחת א?ךלם כ?ר ל ל ךלש: וללי כא?ר {פל בשבי ולקנהן ל^ן !ללךלו את-עךןה יא ל!ה ןל?ה על־#ס לעיר אשר ? ה 1תלד בת ולקךא ? ? א ??לתו ל

ע 1 מ ו ת י ו. כאן תםרות במקור היווני כמה מלים עד התיבה במקום, והוספנו מסברא:- ( . ׳ , ו וישימון. - פסוק ג׳ הוא כלו תוספת מאוחרת של אחד המעתיקים (ע׳ לעיל בפי׳ א

ולד נפתלי בשנת ב׳ אלפים קיל, לפי מדר׳ תדשא . לפי יובלים נ ה א מ ם ו י ש ל ש_ ו• ת י, / n השוה ברא׳ ל׳ . י ל ת פ ב. - נ חי קל״ג שנה. לפי ם׳ הישר (פ׳ שמות) קלי. משתדל ם ה ר ב ת א ח פ ש מ Tou&alos. שם זה לא ידוע מקורו ולא נמצא במקום אחר. - מ הכותב להראות שבני שפחות אף הם ממשפחת אברהם היו גם מצד אמותיהם. - ז ל פ ה.ט ״ כ - ד י י לברא׳ כיט ב בלהה וזלפה היו אחיות לפי המסורה (ע׳ יובל׳ כיח ט׳). לפי תי

- . ו ש ג ל י פ היו שתיהן אף הן בגות לבן מ

ם י ט ב ש ת ה ו א ו ו ב צ * ?

ה לאמר נבללה כלי $י ל ל כ ־ ת לךה לו א ־כן : : ואלרי ה כ * יב ?ה נ

: ק ל י ל ל ל כ ל י [א?ה1 ו ד * תלפ* כ ך נולדה ו א

י ל$ל־ ת וייעידני *כ ו ל : א י כאמת ל ל ה ל ? י ל־ליי1" ק ^ ב ו

י ל כ ל ־ ־ ת ר א צ ו י ע ל ד ר י * א י כ : כ ה ל : א ת כ ו י ה רכני ל ז ה ו3ם־5 ך ו ז ע ב בת י * ך ה כ ץ ן ג ל - ת ר נס־:: א צ ר ככה : כ י לכיא ל ה י 5 ל ל י י כ ה : ? כ

־ י : ולא ליי ללייז כינולם ע ל י י ^ לפי ל D י b ^ נ

י * $ כ : ו ר ו צ : ־ ל ר כ צ ו ו נ ק ב ה ו ך מ ב ל ו ק * מ י ב ה כ ך ע ש ת ל י * י ל * י ל

­ ת ר א ? כ ־ ל ע לל כ י י יה כ י כ * ה ? ? י ל ל כ ־ ל ת כ ו ר ר * צ י י ע ל ר נ

ר ואי? ו צ : כי אין : ל לרע ל ב וכהי י ו ט ך ב ל ל ל ר עדיי ל * ל א ו ב ג י׳ ל[ ם ד א ל r i b 1 ? : ו מ ל צ א ב ך ס כ ך א ל - ל כ ־ ת י א א לךעם כ ה 1ל: ל כ * ל ו מ

י כן־־^יי ב ל ר ןמם כךלכצע כ * א ו כ ה * ע ן מ ו כ ת נ ו כ ת י כ ל 3ז מת לל ואפ־כמעשי ?ליעל: ל ו ת ב ־ ס ו א ד כ i כנכ*י P ל r w כע^ני 5ז ל נם ל כ ה ככה ל ע י מ * ה ל : א ן ך י ך כ * ח ר ל ו ן א י ל כ ד ב ר ל * א כ ז ן

י ל ו א מ ך י י ר כ מ א ן א*ר י ה ואי ל ו ע ך ה ל ש ן א כי ו י ה ע ר ש ל י א ך י ב

ת * כ ל כעל אללים כמדד ל י צ : כ ס ל ע ד ו ב ח לשני ככנילם א

ל ליכי ? ש ולתן עליו * א ל ל ־ ם ר ע כ ר ל א ^ צ ל י ת א ש ן א ר ם ב י ש ו ח ל

ה לכליאות ככל ן ה 1ל.~] ק ? ז m ללכריש ק י 5 ל ילתכאלת ןלב לת י ע ל ת ? צ ס ל ל כ ל ה ל ? ע ת ל ו י ל ק כ ו ת ש ל ל ו ה ת ? ו ר י ר כ ה ל ל ס כ ע כ ל

י כל־מעשיכם בסדר ה כני ללי : וככ ה ל * כ ם לעז ו ל ט למשכב כלנ

א ךכר ל ־ ם נ ה ן ו א נ ם ואל תלכזו לעשות ב י ה ל א ל ־ ת ה א א ך ל ל ב ו ו ט ל

א תיכל כן לא־ י וליא ל ע מ ר יאמר לעלן * * א י כ : ב י ת א ע ל י ב

: ו ם כח*ך תלי תוכלו ללאיר מעשיכם א

. השוה ישע׳ מ׳ י״ב ושקל ל ק ש מ : ג ל ה י ו ת כ א י ל ה. ע׳ בדא׳ מ״ט כ״א. - כ י בג ב׳ ה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, חנוך א׳ מי ח כי בפלס הדים, איוב כי. רשימת החושים ל ע ל פ א איך נשקלו כולם במאזני צדק, ועוד. - כ י כ אי 1 י

, כליות יועצות לב מבין לשי[ ן ו רבנ והאברים שבאדם נמצאת בברכות ם״א: תנל ריאה שואבת מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קו כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפח ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחןב דרבי עקיבא נוסח* י קבה ישנה אף נעור. רשימה מקבילה לזו נמצאת גס במדרש א• ש י ר פ ה ן ל ט ב - . ת י ר ב ע / ליה). השוה גם צוואת נפתלי ה , (ילינק. ביהימ ג אב דר׳ עקיבא: כרם לריעה. צ׳ארלם (בשם פרלם) מקיים י א ב 5 1 d x Q « n v .ek ביווני כאן טעות של המתרגם היווני שקרא לפרוש במקום לפרש. וכאן נמסד בעברית באופןג ייא מחץ מתנים קמיו, וגם י . השוה דב׳ ל ז ע ם ל י נ ת מ - . ם י נ שיהא נשפע לשני פ

: והעמדת (־והמעדת) להם כל מתנים - ׳ יחז׳ כ״ט ז

: ה ו ק - ב צוואת נפתלי א י

נ ואלם אל־למללו להרע את־מע*י?ס בתאות־?צע ולפתות־?וא כי אם־תללישו ?טלר ל?ב תךעו ללללזק את־נ?ש?ם ?ל?לי ב ?רצון יי ולתעב רצון ?ליעל: ל??>ט וללרת ולבו?בים לא לשנו ??אם מן לא ?מידו נס אלם את־תולת אללים ממשוכת מעשי?ם:י א נ מי תגדלם ללבו שולל ונעזבו את־:: וימירו את־רר?ם ול?נעו ל ד עץ וא?ן ורוחות תעתועים: לא־כן אתם ?ני א#ל לכרלם ?רקיעו 1?אנ#י] ?דוס ?ארץ וכזיס ו??ל-ללצוליס את־:: עו?ם לכל־תלי ה א?ר המירו את־רר?ם: ??ה תחתיתו נס־לןפילים את־רר?ם א?ר קללס יי ?עת ל?בול 1;ק)ם ?גללס את־־לארץ ש??ה מיוש?יל

: ה ן?ל־הצומת ? ד ואת־?ל־אלה ל?ני אומר ל?ם ?ני 5י קראתי ?ם?ר לנוך א?רי לל ותלכו ??ל־־תטאת לגולם ותעשו ?ל­ נס-אלס תסורו מאחי ב רשעת סדים: ותביא יי עלי?ס שבי ו^כרלם שם את־אולכי?ם ו?רה נ וצוקה ת?ניעאת?ם עד תשמיד יי את־?ל?ס: ונשארלס מתי־מעט ו?אלית ואז לשובו וידעתם את־י: אללי?ם ול*י??ם לל לאר??סו: ןליה כי־:שובו אל־ארץ אבותיהם ןשבו ןש?חו את­ ד ?רב ל?רי

ד לל: ? ה ל: ו?שעו: ולמי?ם לל על־?ני ?ל־לארץ עד־צא ל ה ובשנת לאר?עיס לתר ראיתי לזון על־תר ל!יתים מקרם: ולנה ל?לק אבי־אבי רא?ר כ לירו?ל:ס כי ת^מש וללרל נלמו אלינו רוצו ות?שו איש ?פי כחו ןליה א?ר נחזיק ?ם וליו לוד ןללפש לוי את־ל$?ש ונעבר ל : ו?רץ ?לנו : רל ל: נ ת^ן?ש ו ד :הורת ולתפש את־ל:רל וירימו ?גילם אתם: 1:לי לוי כש?שדה נוצץ כל?כה ולנה עלם מושיט לו שנים עשר ענפי תמר ויהוז י• ותחת רגלילס שתים עשרה קרנלם: וירוצו לף ויהורה ןס־שנילס: ולנה שור פר על־לארץ ושתי קרנלס גדולות לו י ונלזיקו ?ם

. השוה חנוך א׳ ב׳ א׳ המאורות אשר בשמים והם יעלו ח ר י ה ש ו מ ש ה, לעיל , גם בן םירא ט״ז כיו. - ה נ פ י ל י ם. ע ע ויבאו כלם כמשפט איש בעתו. ו

­ / צוואת ראובן ה׳ ו. מלכי בית חשמונאי שנסחפו אף הם בזרם התרבות היוונית ו ח כ ש ו ו ב ש ו ובמנהגיה לאחר נצחם את הסורים. - ח ם ד הי. כאן בא הלשון: איש עושה צדקה

- . ת י ר צ ו ופועל רחמים לכל לרחוקים ולקרובים. כתוב זה חשוד בעיני כתוספת נ- . ת י ר ב ע החזון שבפרקים הבאים מסופר באריכות, בשנויי נוסח״ בצוואת נפתלי ה, ל״ג י״ז. - ו ה ם ו ר י ם. הםליבקידים. הוא מונה את הסורים בסוף ב . ע״ס ד ר ר פ ו ש

צוואות השבטים

ד ו3ל&ץ למחזיק בו ןלא יצלנו: ו;** * ז ואסלם ?נבו ?כנסי מס הלימי ןמד• : ואצמי ךאיתי ?י ? ד ל ח יוסף ו!לןק־בו וירוס אתי י מנלה קדו*ה נךאלה לנו לאמל לאשוליס ל?לים ל׳מךסיס ל>ישלים

ןלסולים לנהלו את־שבי ?ניס ע*ד שבטי לשךאל: ו ואלא עול מקץ *בעל, ימים ולנה אבינו לעקב עומל על־ם י ל ל ו אתו* ולנה אנ:ה ?אה בלא מ י ת :ם י?נ:ה ואנחנו א מ ב *• נ ולמי־חומל ועל־לאנ:ה ?לוב אנית יעקב: ו*א?ל אלינו אבינו מי

ה ולנה םעל ? י ת n לתוך אנלתנו: וללי כא*ל ?אני ל T P י : י נ ל א י ואמינו א#ל אלז מלנה ללך מ ל לו לל ורול־סו?ה ג ללחו י׳ ואנלני נשאנו על־ל:ם מ?עךה 1ת?לא לאנ:ה ?לס ול?ד ?תיוי ג ו לנליס עד־א*ר נש?ךה: !י?לט יוסף על־למיךה לאלת ן אנלני נ?לךני איש מאחיו על־ת^עה קךשים ויהוךה ןלוי ליו על"י אדן: וילגר לוי >?ק וילפלל אל־ : ון?ץ ?לני על־לק?ו ל ל א ח ל - זה 1י>?לום* ^ ! ס - ( , ה £ י נ א ל ל?על והנע ל ל ס: וילי ?י ל ט לאללי

: ולנה י$ל,ב אבינו ?א ונשמח ?לנו ילדו* י ז ואןיל לנעקב אבינו את־־שני לללומות לאלה 1*א?ר אלי *ןנה לךמל- יבאו לך?לים לאלה ?עלם אללי א*ד יקזךאל י ב 1*א?ל אלי אמי אללי־מן אולילה לאל ?י עוד יוסף ?ני לי >5יד א?זר ל??להי ל: ילל אל?ם: וי?ך; ויאמר אללי לי נ לאילי למיא לךאה אה־ א אראך ונם־אלה ל ?ני יוסף מי לי אלה ואצכי ל

י ם נמצאים כאן ד ה כ ש - . ל ל הרשימה של אויבי האומה. את הרומאים אינו מזכיר כ- / ו ב שלא במקומם, וצ״ל: הכשרים המדים ו

י ר ג . »)6ע1>ן\ד=ימניה=יבנה. לפי יוםפוס (קדם׳ י״ג ט״ו ך׳) היתד, יב ה י נ מ ם י י עיר הים (השוה גס מק״ב י״ב ח׳ ט׳ ומ׳). גם פליניום (Hist. Nat. 5, 13, 68) חושב אותי• במדד• ידועה לעיר־ים. שהיה לה גמל משלה. חוץ מזה מוצאים אנו גם ימניה אחרת ביייי/ קדמ׳ י״ט כ״ג וי״י* , א כפר ימה (דרומית מערבית מים כנרת), ונזכרת במגלה ידו׳ אי . במקי ם י ח ל ׳ 8726. ז&). — ב ל א מ ע ) ו נ ל רת ים־ימניה ש . לפי זה תהא הכנ עיר נפתליv xagixaty\ .י השערת גאםטד נפלה כאץ טעות, שהמתרגם היווני קרא במקיי פ ל 6 e o x 1 העברי מלא מלוחים במקום בלא מלחים (וע׳ צ׳ארלם בהוצאתו היוונית עמ׳ 153). ־־. מכוון לירידת יוסף מצרימה, או לפרידת עשרת השבטים. אפשר שבאר• ף ס ו ט י ל מ י ו כאן לידי ביטוי גפ השנאה ששרדה בין ישראל והשומרונים, שישבו בחלקו של אפרים. ־~. על דדך ברא׳ מ״א ל״ב ועל השנות החלום... כי נכון הדבר (השוה ו א ו ב א י ו ב. ע׳ ב״ר פ״ד: וימאן להתנחם - מתנחמים ה ת ח י א - . ( ת י ר ב ע פרק ז׳ של צוואת נפתלי ה

על המתים ואין מתנחמים על החיים. -

ד א ג ק; ג - צוואת נפתלי ה ז

י כק?תי לבכות נבדאני 1להי ?א# ך ? : לקול ו חי לי ר הי ? יעקב א; י אלי א עצוךה כל?בי לתןיד־לו כי נ?כר יוסף ןאולס ,יראתי מי לראיתי אל?ם את־אלרית תלמים כי ?ל־אלה לקרו הנה א את־לשךאל: ןאלם לצוו את־?ני?ס אלרי?ס א?ר ללח?רו אל־לוי ויהוךה כי ביהוךה לקום לשועת לשךאל ובו :מרך יעקב: כיה אלתים לתציל את־עם־ל?ראל ןלקכץ את־תצדיקיס א ?שבטי ך־איש מכין תגולם: ןכי תעשו נם־אלם ?ני את־תטוב ל?ךעו?ם אי?ס ןנם־מלכים ו??ס לל?אר אלתיס כין תגולם ות?טן ינוס כאיי יאלככם ומלאכים ;סוככו עלי?ם: כי י ה ליךאו מ?סו ך ? ןתיות ת כא?ר לנדל איש את־תללד תיטב ל?קד שמו לטו?ה ??ה 1ל?קד]י אלתים כי תעשו את־תטוב: 1א#ר לא לע?ה א נם־ז?ר?ם לטוב ל טוב לקללתו מלאכים ואנעים ןאלהיס לללל על־ידו כין תגולס: י כלי־מש?ן לו ן?ל־ח!ת ת?רה תרךה־בו ול: ל??מהו ה ^ ןהשטן נם ללן וכלבוןה ת?לא?ה: עת לאךם י n כי נם־??ות תתוךה שני א: כי ?נידם תןם מ?ות ה ללכלתו א לדעת את-א?תו ןעת ?רש מי לאךם א ־ ל לי ןאם־לא י?מרו על־פי־רר?ם יביאו ת?א $דול ע ן??ה נם-?אר תמ?ות: ואלס ?ני ליו ל?מיס לבונים כאלהיס ?י

ם לל: אל?? לדעתם את־דרך ??וליו ןאת־לקי ?ל-?ע?ה לכען י ולצו אולם ?אלה ו*א?ר אלילם א?ר ל$לו את־ע?מוליו אלם?לה אלם ל?רונה ןלקבךהו עם־אבוליו: ולתי אלרי א?ר אכל ןDJ» ו ?כל א?ר י ו ול$ןע: !יעשו א ???תת־ל?ב ולכס את־אי

אכילס:

ה ? ל ז [ ־ ן ? 1 ב ו ק ע י י ל ע י ? ל ן ת כ ד ת ת ן א } צ

ו כשנת למש ועשרים י ד אשר ד?ר אל א תעלקת צ{את ןעי י אצכי נולדתי כן ל?י ו א : רא?ר אלילם ??ע ו?אה לחךו ללעקב ואתי נבור כין תמש?ללס: ולכן ?מךתי כלללה על-י לעד ה אל־ ז י תןאב אי־ ?ל־ל׳לה ר א לארי א להדרים ןל:ה כי ?

ה א ל ה י ם. יש כאן תוםפת נוצרית: וישכן בין בני אדם עלה אדמה.־־ א ר ו י ט ב ש ב

. לפי יובלים כ״ח ם׳ נולד גד בשנת ב׳ אלפיט קל״א. מספר ה א מ ם ו י ר ש ע ש ו מ ח, הישר. - ו א ה י ג ב ו ר. השוה ב״ר צ״ה: כל מתאים למספרים שבמדרש תדשא ובם

צוואות השבטים

ו ואחזיק ?:די ?רגלו ואקלעהי ?א?ן לקלע ה י ל א ואררן אלריו ו: ויוסף רעה אתנו ילוד כקזלשים יום וכליותו רך ו ה ללגתי מ י ים: 1:שב ל?רו{ה אל־אכינו וננילהו נא?ינו1 י־ מסל מלול הקדיו ?ני זל?ל מד יוסף לאבינו כי ?הט : ו ד א ו ?קר?תו מי אלבו מ ובלהה את־?ל־לטוב ?עךר ויאכלו ל?רות דעת לאומן ולעתו ב ואלךגה ל ז יהוךה: מי ךאה יוסף מי אצכי הצלתי ?לה מפי לי אל־־למי מי לא :מל לליות ת ? צ ואשלט את־לטלה ואצכי $

ל ל : ואצכי קצ?לי על־יוםף א נו מד ?*את לאבי ח 1נא?להו ו ט עד־יום בו ???ר: ןרות שןאה קילה בי ןלא ל9?תי לדעת את״^ ולא למלאה עיןלם בי ה?לי?נו ??נע!־ ?א?ר1 ?י א ל ^ ל ו י: י ל 1 י ? א אכלנו את־הטלאיס מלבד יהוךה ן?ל־א?ר הגיד לאבינו לנ י ל ב את־לטאי אני מזכיר ?{י כי ??מיס רבות בק^ןיני ל

ל לחלומות הוס?תי עוד אל ס־ נ : ו י כ ? ל ו ב כ אותו כי ?ט?תי: ה ד ? אותו {אכלו* לל?לילו &אדן תלים כללך לשור את־:רק לל 1נ?הי ק נ ועל־כן ?כךנו אותו אני ובמעון לי??עאליס כשלשים #

ם לראינו את־אתינו: ן??ה מלאה תאות ל?צע י ר ^ י מלם עשךה ה: ואללי אבוהי לצילהו מ:די למען לא א??יי ו י• את־ל?כנו לדךג

את־מעעזה ל?שע לןה בלשלאל:* ^ ב ־ ל ? ק ן ד ג ןעלה ?ני שמעו ךכר אמת למען ל$*ו צ ?ליון ולא תלעו אללי לול לשנאה כי ליא לךעה ??ל־מ$שי: ?ל־א?ר _יע?ה לאךם :תעב לשונא כי יןג?ה את־ ס ך א ג ?ני ל: א :אל?הו ק לרצד, ל *י לקות ל: לא יסללהי וכי ליךא W ל: ור לקנא דכת־עס ללכב ונאוה :אלב כי לשנאה ? א ? נ א?ת לבןה כ

וסף: י לאיתי נס־אצכי ?י ? א לעור את־נ?שו כ: ?י לשונא :תטא נס­ אה י ועל־כן ?ןי לשמרו מ?ני לשנע לל?רי מ?וליו לאהב את־רעהי א ילפ? ?םי 3 לאללים כי ל

. ע׳ ת״י לברא׳ ו ט ח שנכפל שמו.״ היה גבור... גד ולגד אמר ברוך מרחיב גד. - כ י ש: דחמנין אכלין בישרא דתליש מן חיוא חייא... ואתא ותני לות אבוהון. יעי ל״ז ב׳ו י נ מ אומר. חשודין הן ב , יהודה ור׳ שמעון. רי ר ר פ״ד: מה אמר. ר׳ מאיר ו י בי ות הארץ. ר״י אומר, מזלזלין בבנ על אבר מן החי. ריש אומד. תולין הן עיניהם בבנ

השפחות וקודין להם עבדים (וע׳ גם פרקי ד׳ אליעזר ל״ח). -. לפי התורה מכרוהו רק בעשרים. המספד שלשים הוא מםורה ל ק ם ש י ש ל ש כ

עממית. שנכנסה אחיכ לספרות הנוצרית. -

ה יא ־ ד א ד צוואת ג

: כי אם נם־אתיו ל?#ל נלפז להודיע לצל ל?א נ ןלאלהים י: ואם־ע?ד להלה והמיתו כאדוניו ?ת י וללאמץ למען לשפט נענש ףו: כי השנאה העזר ?רצח י־ ולר# עליו ?ל־רע למען יוכל להמיתוע על־דכר הצלחתם מ ? ננד ?ל־א?ר _י?ליתו וללה כי תראה או ת: כי כא?ר לבקש לאה?ה לתליות מתים ולעורר את־ ה ל ל ל י ום למןת כן לבקש נם־השנאה להרג את־תתלים ןלא תא?ה י המאד: כי רות השנאה בק^ר ז להשאיר מתלים נם־א?ר ע^ם בהבלי ה?ו א־איש ןרות לאה?ה רוחה תפעל נחךו עם־ה??ן כצל להמית אי: י האךס א ־ ת ת?על נחד עם־־תוךת האלהים באךך־רות להושיע א ה ךעה היא השנאה כי תיא למיד עס־?זב תלתכר ןנ^ד הא?תך לאור מר למתוק י*קךא ורצח ? ל ח ן ד ם ^ ^ ^ תוךה לעיר קצף ולעורר מלחמה ואת־הלב תמלא ךעה ולמתי כי {5יתי א?ר לנופו משנאת : ן?זאת ה?ני אומר ל?ם א כ השטן רע ולר?קו ?אהבת אלהים י?ר ל?ב לגרש שנאה וענוה לפיץע ןלא ליךא אשמת רעהו # י לירא מעשות ך א נ קנאה: מי צדיק ו: ולא נלך ךכיל באיש י כי אם־את־נפשו כי אלהים לךאה לל?בו: אם־ליךא לחטא לאלהים לא ו ב ך ? ש י׳ למיד כי לךאת ?ליון ת: ו*את הכרתי לאלרונה ו לי י יהפץ לעשות עול לאיש ולא במחשבווסף: כי ד,תשו?ה אל־ י מח?אי 1א?ר לטאלי] לי ר ?בת ? ז אלרי א אלהים ?אמת תזרה ?פילות ולפיץ חשק ולאיר את־העינים ותתןא ח דעת לנ?ש ולנהל ע?ה לתשועה * ו?ל־לר?ריס האלה אקזר ל: כי ה?יא אלהים עלי ־איש אולם נכיר ?שובו מדרכו ט למךהו איני כי אז כמעט קט מללת ה?כד ולולא לפלות־נעקב אבי עךו: כי ?ל־א?ר בו לל?א לארם בו לומר: וכא?ר י א א חלף רותי מ י - י ?קשה ?בדי ?לי רתם על־יימף כן ןניתי נם־אני ?לי רתם ב?כדי ואשפט אתד עשר חרש ?מ?פר תלמים א?ר שנאתי את־יוסף עד־

: א?ר מ?רהו

, שם. - , ותרגום הע . ע״פ שמות ו׳ ט ה ח ו ר ר צ ק ב, כ״ה: ושבח אני את הגנב מן המכזב ת , ע׳ בן סידא כ ר ב ח ת ב ת ז ם כ ע: ב ״ ל - א ״ , ל . השוה יובלים ד א ט ח ו י ב - . ( ד ״ וגחלת שגיהם השמד (ועי שם גם ה׳ י

, גם םנהד׳ ק״ח באבן הרג [קין] את הבל ובאבן גהרג במשפט צדק (וע

צוואות השבטים

י לןהלתי אל?ס אלבו איש את־אתיו ןתשמידו ?{אי• ו ןעלה א?ס ו?ל?לי?ס ו?כל 1י?י] כלכב?ם ואלבו איש את־לעהו ?מע?ים וכא?ר :?או*י מאת י אלי לכךמי את־יוסף ל?לו א : כי כ פ כ ? כ ב ל: ןאלם נ ?{יו 1תל?ך לש{אה את־תבו{תי ותךנז את־נ?שי לל?יתו אהבו אי* את־לעהו כלכ??ס וכי יל?א לף אי0 ול*ו9 אליי4 • י $ ו ם וןליל ללאה את־למת ל?{אה ולא תשכין א??ףי ז ל?לו י וכי ללוךה וישוב מלךבו ו?ללל לו ואס־לכלש אל־לךב אתו >5י^ ד י ך ס ב ?איש אל-לגל ל י׳ ל?כע ול?אל ל?א ??{ה: ואם ללי׳ ?ן י?{אף ו{ל©ך לף לאויב ולטא לף ל?א {לול כי לבות ??ו$יי ל כ : ואם : ו לכל אליך או !ללש עליףי ךעה ומ?ףי לקת ל?ת י :י י ר :כסל ע ? ט ואל-לנל לך?תי כי א ק ? ויבוש כי תןלה ךעתו לד :כ?ךף וייךא ??ף :שוב ?לךכו ןלא יוסיף לס&א לף כי ככ^ ל ל ו?ללל לי ? ^ ת ו?ךעתי י ? : ואם לא־ילע ב ז ו_י?ליס ??ך

: ב ^ ואת־ל???ט לאלליס 0" י ז וכי לי&ב ללע?ם ??ם אל־תע?בי ולל&ללו כעדו א?ר ע נ סיף ל?יו נ?ליל כי כן טוב 3ם־ל?ם: וכי ין?א עוד אל לק{אי"ר {תן את־לטיב ? בי־ חכלו כי קץ ?ל-??ד למות ף־זודו לל: א#: ללך את־??©ט לל ויניס לר ו$ל" ־אי נ ואת-למועיל ל?ל־איו אלי אמי אל­­ ם ל??ל-ה1ן ?ע? י $?לף נ?לים: ואס אלד לך?עיו ןהולילו למועל לל: כי הוא לקת ?ך?עים ?שךס ול?לל ב ו ר ל ל ה תב מלךבו 1א?ר לא :שוב ילשך לע{ש עולמים: כי ללל ו לא?ר ?י לי ככל ומ?ל-אי-אי# א א לקנא ?לעהו יליה לךצין ל א?ר לע א?ר לאי לאךם [לענות-בו]: ואלם ז יא#ר כי איךלו אלן ל ןרו ללאה את־ך,${אה ?נ?שותי?ס ואלבו איש את-לעהו ?ל?ב

: ס י למ

ם ה ג ל (השו ג ת ־ ל ר א ח ד א ו ס ך ו ע ת ר ב א י ך ר ב י ה ט׳ ר י י כ ל ש ס מ י . ע ל ג ת ־ ל אם חמה== ג ר . ת v 6 י נ ו ו י . ב ו ת מ . - Xap&v fab aov TOV I: י ק ח ח ( , ׳ ט ט ח י א י ר י ם ך ב

- . ו ת מ ק ת נ ך א מ ח מ ק : י ו ת נ ו ו כ ה ש א ר נ א קשה. ו ו ה , ו ל ע ר1P .m =xaTaXefope : א י ה (עליך.). נ י נ י , ו ^ ^ = :xaT0Ad|x\jje1ביווני . ח י נ י ום י ל ש י ם ( י ל ש י ח ו י נ ם י י ל מ ר ב ו ס מ י ל ת ר ח ב ר 081*<*>ן0ף־=ישקיט. ו ו ק מ א ב ו ם ה י ל ש ם י ג' ל ה ה ת ו ש . - ת ת ח ר ו. ה י ת ח א נ ל י ו ת ט ק א ש ל ו ו י ׳ כ ב ג ו י ה א ו ש . ה ( ה צ ע ם ל י א ת מי נ ו ו י . ב ר ש י א ו - . ע ך ד ש ח ד י י ם א ו י י ל , כ א ל ״ ב כ ו י פ א ״ . ע ך ש י ח - / ז א י ל

— . ת ו ע ה ט א ר נ א כ ו ה £1!ט0גמ=יעשר״ ו

ר א ח ש א - צוואת גד ו א

ר לכבדו את־לף ןאת־להוךה כי מלם ? ח והוידוי נבדלאיכס א

ס כ י ד כקץ תימים לסורו א ? כ יקים י; םו*יע לל?ראל: כי ידעתי א: ולנכש מעט י : י נ נ מאלךיו ןיע&ו כל־ך?ע וכל־רע וכל־מ?לת בעי: י אל־אכיכס וקברוני אצל אבולי נ י כ ו ע ם ף לדכר אלילם ? # י 1 ם: ומקץ למש ?נים לעלו אותו ה ויאםף את־נץליו ול?כב ב?לו ־ ד

ת עס־אבוליו: ? לכרוןה ולקכךהו ?

ת כ ל ו ה ב ו ק ע י י ל ר י ? $ ן ל ר הכ ? ת א א ו צ

ו כשנת למש וע?ריס י א ^ ל א העלקת צואת א?ר א?ר צו בני א#ר ע ? כ ומאה לתייו: ולדכר אלילם והוא כריא מאמר * ג אל־אכיכס וכל־ה:שר בעיני אלהים אראכס: שתי דךמיס נתןי כניס ושני אלהיס לבני לאךס ו?ני ל?ריס ו?ני מכעליס ?ני דךכיס ה ק?ות: ועל־כן תכל ?נלס ?נלס תם ןה לןגמת ןה: כי ?ה - די הלמדים המבדילים כינולס: וכי לך?ה ב ולרע יכלבני ?נ י ט י הן ה: ב ב כל־&$?יל כצדק ת$?ה ואס־ללקזא מיד לשו י ט 5

ז כי אס-תלשב על־ךכר הצדק ןלןךה ללאה את־לךע תךמס מתרח לךע ^ מ י נ א ] ל # כ א ע 1 א ל?רש את״תהקוא: וכי ל ח את־לר?ע וה ות;רש את־־לטוב ןלךכק כךע ובללעל ? ע ע ת ? ר ־?ל־&£?יל * ת $

, אלפים קל״א וחי לפי זה קכ״ה שנים. ולד בשנת ב . גד נ ם י נ ש ש מ ץ ח ק מ ו, ירדו יעקב ובניו מצרימה נמצא שמת בשנת דג״ו ונקבר בשנת רס״א. לפי יובל׳ מ״ה א, אלפים קע״ב. לפי צוואת בנימין (בסוף) נקברו השבטים צ״א שנה לאחר בשנת ב). לפי זה , שירדו מצרימה־בשגת רם״ג. ב״מלחמת מצרים וכנען״ (ע״ם יובלים מ״ו ס

יהא נכון הנוסח השגי בראשית צוואת גד: בשנת שבע ועשרים ומאה לחייו.־־־

. לפי תדשא - קכ״ג (וכן גם בם׳ הישר). - ש ת י ד ר כ י בג ה א מ ם ו י ר ש ע ש ו מ ח ע״פ דבר׳ ל׳ ט״ו וירמ׳ כ״א ח׳. כאן יש אחד מן המקורות הקדומים ביותר ע״ד: ואקרא את שמו אדם... ואראהו שתי ו י ס - ה ״ , י״א ם הבחירה החפשית. השוה חנוך ב דרכים אור וחושך ואומר אליו זו טובה לך וזו רעה. בן םירא ט״ו י״ד: אלהים עשה את האדם מראשיתו והגיחו ביד היצר אם תרצה תעשה מצוותיו ותבינה לעשות רצונו.: הבחירה החפשית היא דעת הפרושים. וע׳ גם מלחמ׳ ב׳ ח׳ י״ד וקדמ׳ י״ג ה׳ ט׳. כאן ם י ר צ : הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ועוד. - ש נ י י וכן ברכות ל״ג ב׳: הוי / ל״ז ג׳ אף אחד המקורות הקדומים ביותר על היצרים. השוה בן םירא כ״א ב יצר רע למה נוצרת למלאת פני תבל ערמה. היצר הטוב אינו נכנע בפגי השטן והוא/ בן םירא מ״ב כ״ג. - . השוה קהלת ז׳ ד ס חפשי לעשות את הטוב. - ש נ י ם הי ע ל. השטן (=בליעל) הוא יצר הרע והוא גם עבודה זרה (ע׳ בבא בתרא ט״ז ל ב ו

צוואות השבטים

ט ל*לט־כה ואם־נס־תע*ה את־לטוב לךע ללפף: כיאס־ללל ל^*ות־ע למלא: * ע כי אוצר ללצל רול ך * טוב וליו תוצאות מ£*יל ךט את-לטוב על־לךע וללה סוף ב ןלנכ* א*ר תאכל ללשליא לללס על־עכדיו [$*י : ליש איש א*ר ל ב מ2*יל נם״דיר לךעע י יע א : ן ס לו אכל לצל ךשע י ך שני א ו לאיו] כךע נם- ת ל נ *ע ן;לוי הוא ך ע על־כי ללפץ למות לסענו ^ א*ל אלב עו*י׳ ך: כי אם־3ם אלכה ליא ${ל ע ך ולצל עןין ך ס לךכל ל י י א נ ד *ו טוב לוא מ ל לך. * כ ך ךעה ליא בכפולה על־ך*ע ןעל־כן לע ליז*ל ונלמם ןעל" י * ד. ןסוף מעשיו לרע יוביל: ויש א#ר לגצב ד: כל־א*ר נלמם את־לעלי ע ס ולבל ך י ל :רתם ןם־לןד, שני א י ל .יכעיס אלליס ולשכע לשיא באל עליון ועל־לענילרלס את־־ל: נינזז ז לתוךה לתעב ולכעיס ואביון לחיה: את־נ?שו לטנף ןאת־־נוו יפ3יו: ע ס ולצל 1א,יןז ר י ך שני א ל - ם לביס להרג ועל־מעט ילמל נל ובליל ו ה ע ^ ע י ח ויש א*ר ל?אף ןיןןה ומכל־אכל ל$ןר ולצום ו

?ןשרו נלמס רבים וברב ר*עו הוא גס־מצות נע*ה נם-לןה שניה צלזירים וכאל^בות הס כי נס־אלה ל א - ל כ ם ולצל ךע־הוא; ו י ט א: וכאלה ל?ר אללי* ס ?הורים לכח?ה ל?ה וכאכת קזכאים ל

ת; ןס־על-לותות ללקוס לטוב ולךע צי י ג ואלם כני אל תליו ?מולם כעלי שני א ב רק כטוב הלכקו למען ל*כךבו אלליס ובני אךס לךךשהו: נוםוע ולכליחו את־־ללצר לךע במעשיכם לטובים כי אלה ל י ל א לכם כא יעבדו את־לי ולעבלו את״תאותילס למען ס ללם ל י י א נ א*ר *

למצאו־לן בעיני בללעל ובעיני לאנ*ים לדומים ללם:

י ? ג ב י ש : איזהו אל ז ה ב׳ : הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. שבת קי א׳•51A(30M0U*Hjaavpds TOV ביווני . ר צ י של אדם הוי אומר זה יצר הרע). - א ו צ ד ה

ופל על לשון). - וודאי היה במקור העברי כמו שנמסר כאן (לשון נ

ר: loyoig ע1=בדברים. אבל כל הנוסח שם משובש הוא. י־ . במקו ר מ א ד ת ש א. במקור: £1עט710^ג<ג=יאיר, ואץ לו שחד. לפי דעתי המובן הוא יזהיר־־־יסוך ק נ פ י. בקצת נוסחאות , / דברים י״ד ז ז - י בשמן=יפנק. - כ ח ז י ר י ם... השוה ויקרא ייא ו. צ׳ארלם מתרגם 5 ז 1 a e t a ? xa&agoi^ 1 :ר . במקו ה צ ח מ נשמטו החזירים. - ל fuiweiag ־!6=כי מפריםי־פרםה הם. וטעה שהדי ארנבת אינה מפרסת פרסה. הארנבות. בנ״א: על לוחות השמים (ע׳ צוואת ת ו ק ח ת ה ו ח ו נשתמדו בכל הנוסחאות. - ע ל ל

/ ־ ״ - — — U

צוואת אשר א ט-ו ד

בים ל*לים לם ואס־נס־לנמיס לחוואים ג י הי לא$*יס לט: ורכים א*ר .ישמידו את־לך*עיס שני י יי י?ךקו ^ נ _יל*בוס ל מ?עליס .יעשו טוב וךע אולם הצל טוב־הוא כי יעקר את־לרעל ןךשע ןנואף ו?ס גס־ נ משךשו 1-י*מירהו: ךיש א*ר ל*$א חונן די ?ליס ןאולם ?ל־למ?על טוב-הוא כי הולך הוא בדךסי נ לןה * י לל א*ד לא לקכל את־לנראה טוב ?טוב ?א?ת: ולש אקזל לא־ לחפץ לךאות למים טובים עס־הוללים למען $*ל לא־לנכל את­ י• *יו ונ?שו ל;אל נס־לןה שני ?נים ולצל טוב־הוא: כי אלה ל??אים ולאללות לךמו כי בהיותם ?ראיס כטמאים לדמו ו?א?ת ?הורים הס כי קנאו ללל וילבו בךך?יו ולנןרו מ?ל־א*ל צ{ה

ב: אלהיט בלקוליו כי ש$או ולבלל כין לךע וכין לטוי ה ראו ?ני איך *נלס ככל המה ןה ל?מת ןה ןהאחד כ*נ

ל?תר בצע ?ע*ר *?רון בטוב-לב עצב בשמחה והוללות בתלית: אלרי תתליס ?ןת יצא אלרי ?ברד קלון אללי תירם ב לאשי ללללה ות*ך אסרי אור ו?ל־אלל תלת [שלטון] היום המה ןה^רק תתת [*לטון] לסלים ןהךשע תלת למות ועל־צץ ללבו למןת לילי נ עולם: לא יוכל איש לקרא לאמת ?זב ךל^ךק ך*ע כי ?ל־א?תס: ??ל-אלה נסיתי י תלת האור הוא ?מו ?ל1־נ?ךא] תלת אללי אני בימי ל-יי ולא סרתי מאלרי א?ת יי ואת־לקי עליי! ל?1י*י

ב: כי ??ל־צלי ללכלי ?ל*רי אחרי לטו ו ואלס ?ני *מרו נס־אתם את-מ?ות יי ולבו ?י*ר ?ניס אתריי ?נים להם משנה יא^מו כי נם־עשה נ ב לא?ת: כי אלה אשר * יעשו את־לרע ונס־לחנו את־?ל־עושיו כי ילבו אלרי רותות לתהו ג לנלחמים עס־?ני איש: *מרו ?ני אתם את־מציית לי ואל תלכו אלרי לרע [כל*ב?ס] אותו לטוב ןזךשו אללי לטוב ?אמת ד ו*מךהו ב;ל־מ?ות לל כי לשובו אליו ובו תךנעו: כי סוף ?ני

. לפי הכותב אסור לו לאדם להנזר מעוה״ז. אם לא לשם מצוה בלבד.־־ ת ו א ר ל. ע״ם תהל׳ ל״ד י״ג ותרגום הע׳ שם. - ם י ב ו ם ט י מ י

, ל״ז ד׳ אדון הרוחות . השוה דנ׳ י״ב ב׳ אלה לחיי עולם. חנוך א ם ל ו י ע י ח אשר מאתו נתן לי חלק בחיי עולם, -

. נ״א: יענשו. נראה שתפם המתרגם היווני את הלשון יאשמו שבמקור ו מ ש א י העברי במשמעותה האחרת: ושונאי צדיק יאשמו (תהל׳ ל״ד כיב). או כל אוכליו יאשמו{ ד ע ו. במקור . - 1T=Yvcoo^ovra^. לפי (ירמ׳ ב׳ ג׳). ולפיכך תרגם xoXd'Qovcuי

צוואות השבטים

על: לאךם יוכיח על־צדקלם כי יודעי למלאכי יי ולמלאכי ?ליר אותו ??דח ? ז ומלך לציק לה לרוח לרע א ת ל ד- לנ?ש כי ת

ל הךעים: וכי ל*לו אי# ונכיר ?*מלה אח״ י ע מ ב ו ?תאולה ום הוא יןסהי לתני עולם: ו ל * מלאך ל

י ^אכ ז אל־תליו ?ני ??דוס א*ל לא חכיךה את־מלאכי יי נ: כי לדקנתי א*ל לל?או ותןלנו בידי אולכי?ס ואד??ם י ע כ ל

ה סליה ו?ל־מקך*י?ם :לדבו ןנ?1ךלם ??ל־אךכע $נוי* ? ? ? ז י י #בו כמלם ל{מ?ים: עד־י^קיף זל לו נ לעולם ואלם סליו בגולה ו על־לאד?ה והוא לבוא ןאת־לאש לתנין יריצץ על־ס?לם והוא ד יו*יע את־עם־לשךאל ואת־?ל־סגולס: ולוירו ?זאת נם־אלםם כי ה ל?ני?ם א*ר לא נ?רו את־מיו: כי קדאתי ?לוחות ל^?י ?מרע לא ת*?עו אליו ו?שוע ת?*עו־בו ולא תלכו בלקות לי: ועל־כן לזרו >&י ו ?י אכד?מ?ות ?ני לאךס ןתשתיתי ולרעוח אלי א*ר לא נכירו את־־»ד?ס ואת-*??ם ואת-ק*?לם* ? יו ולמען מד*ם ז ואולם יי :ק?ץ אל?ם ?אמוד״ ל&?ז ל?די

ל?לק ונעקב: ח 1ללי אלרי א#ר ד?ר ללס ?אלה ולצו ו*אמר ק?רוני ?ל?רון:ו אותו ל ו ?{יו כא*ר צופ ^ ל ־ ו ^ נ : ו ?ה ג ולשכב 1זי?ת ?שי?ה טו - ב

ל?רונה ולקבךהו עם־אבוליו:

; ׳ צ׳ארלם קרא היווני בטעות ידע במקום יועד ל...=יפגש ב... (על דדך עמום ג׳ ג. ע׳ סוטה ג׳ ב׳: אדם שעבר עבירה ק י צ י - . ( ם אם נועדו, ע׳ תרגום הע׳ ש

' מ י י ? י . אחד המקורות ד ם ו ל ש ך ה א ל בעוהיז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין. - מL 0 י ט פ ק נ י י צ ה ש ע ש : ב על המלאך המנחה את הנפש למנוחתה (ע׳ כתובות ?*י אם י ע׳ י ל ש א ב ו ת ב ד מ ו ת א ח מן העולמ ז׳ כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתי א

. במקור: liacpepei. נ״א: 11<*ן£{}ע0£011מ=ינחמהו. אפשר ששניהם נכונים• ו ה ח נ י ישע׳ נ*ז י״ח: דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו. -

ש א ר - , ( ׳ . במקור: ע0זח<וי£^=ללא הועיל (ע׳ *צוואת זבולון ט׳ ב ם י ס מ נ ה

בלתי אחת

. ע״פ תחלים ע״ד י״ג. וע׳ ישע׳ כ״ז א׳. התנין בספרות החיצונית הוא םמל ן י נ ת ה הגבורה של השטן, ולפעמים השטן עצמו. כיסוד לזה משמשת אגדה בבלית עתיקי•^ankei, ל (ע׳ ו ד ג ן ה י נ ת ף ה ן ן ן ס ב ו א י פ מ ו ן פ ו ט ל ת ש ר א ב ח מ ר ה א ת ה מ מ ל במזמורי ש

. v. Dragon .(—ב י ת י כ י ם. ה ו ג ל ה כ 8 , Schopfrag uai Chaos; Cheyne, Encyclop Bibl. I אוניברסלי כנביאים, כגון ישע׳ ב׳ ב׳ ועוד. ירמ׳ ד׳ ב׳ ועוד, תהל׳ כ״ב כ״ז ועודי •־־

­ / / ז׳ ג ד ן. השוה צוואת גד ח׳ ב׳, דן ה׳ ח ד ו כ ג כ- . ( ׳ י פ . ביווני: בשינה טובה (השוה צוואת זבולון י׳ ו׳ ב ה ב י ש ב

נ םף ג ב ר ו י צוואת אשר ו ה-

ל ס ך [ ־ ז ? 1 ב ו ק ע י ר ל ? ד ע ל א ן ל כ ף ל ס ו ת י א ו צ

ו אי א לעלקת צואת יוהף | וללי כא?ר תלך למות ולקךא אל־י #מעו אל־־־יומף אהוב לשךאל א כ ואל־אליו 1*א?ר אלילם: אתי ו נ ותאזינו לאכרי־־פיו: אלמי ךאיתי בתיי קנאה וכות ולא מךתי^ ללךגני ק י תם כ א ל : אתי שכאוני ולי א ה ר ת ל א ד מאכת ל: וי תם מבור לשליםיני ועלית ל^לני: לעכל ?מכרתי ה ואלתי אבותי ?מךנב ן ך י כ נ ?ל #י י נאדיךצל כךני כשבי לקלתי וןרועו תלזקה ה: לכדי לליתי ואללים ?לכ?י תולה לליתי ולל י י ?£יהי ולל כלכלנ תשקיף עלי בכית תכלא לליתי ואלתים לןני ?אןקים ואמרתי] ןהואך דכת־עם והוא זכ?י עלילות ךעות שמו עלי המצרים : בתו ז לצילני

והוא הושיעני עכר ולליתי] ולרו־כמני: ב וככה הכקיד פוטיפל שר לטכלים א*ר לפלעה את־כיתו על־לדי ואלכי נלתמתי עם-אשתו לא־לדעה-בקזת א*ר ללזיקהי מכני לאש תיוקדת: כי ללט1א עפוה ואלהי ל?ראל אבי ?מדנ ב בכית לכלא ל?ליבו?י הבו?י שמו?י ללעג ואללים נלנני לרלמיםך ולא ? ת א יע*ב ידי את־לראיו לא כ ר כית־ת&הר: כי ל י * א נ ל י כאזקיס ב:גון וב?ךה: כי לא איש אללים ןיבוש וכךאךם ולכללך הוא ואיש לכי י• ולא ללול־אךכה הוא ולללש וללת: ובכל־אלה עה נכיונות ך ? ע י דרבי לנתם ואם־ןם לרתק מעט לבלן י^ר־לב: כי וב?לס אךך־לול לליתי: כי ךפואה $לולה אךך-לול ולרכל נ א ז ב

טו־כה לביא מבלנות:: י נ ג ה אותי לענ ך ג כמה ללאה אותי למצלית כמות כמה אא לפצתי להיות ע?ה אמךה אלי אלה ב ואללי־כן קלאה לי וכי ל

צוואת יוסף מורכבת, כמו שאפשר לראות בסקירה ראשונה, משני סיפורים בלתיt,y ז ״ י _ א ״ תלויים זה בזה. הפרקים א׳—י׳ מספרים על בית פוטיפר ואשתו והפרקים י. חוץ מזה מעידים גם , י - ׳ מכירת יוסף, וחלק זה ראוי היה שיבא לפני הפרקים א, הם חזון מסתורי הדומה מאד כ - ח ״ הסגנון וגם התכן ששני מקורות כאן. הפרקים י

- . י ח י ו לחזון דניאל, והשוה םפורי יוסף בם׳ הישר פ׳ ויצא -

: אמדה לו, הריני חובשתך בבית האסורים. ה ב׳ י . ע׳ יומא ל א ל כ ת ה י ב ב- . ( ז י ר פ ׳ זוקף כפופים וכו׳ (וע׳ גם בי ה - ך ת מ ו אמד לה, ה׳ מתיר אסורים. הריגי כופפת ק. על הנסיונות שנתנסה בהם אברהם השוה יובלים ייז ת ו נ ו י ם ה נ ר ש ע ב

צוואות השבטים

לי אם־ת??ר לי ןאלה תללה ל נם־כי 3ם־??ל-א?ר ?כי # ? תאמי נ כאדוננו: ואצכי זכרתי את־ד?לי לעקב אכי ואלך אל־לךלי וס להן ובעיני ל??לים י ע ל?נ כ ? ד ואל©לל אל־לל: ואנכי *מלי ? ללילי ?לי תלי־תענוניס כי לן :צוק על-?ני ?ל־ל?מים למען לל:ה למים לקחתי ? ל ? תי :לן ו א ?תי ה ןאם־לא ללל אלוני ?כיתו ל י א?לי ואלן לענליס ולחולים: וא?לל לכקר את־:: ןאבןך על-אלותל מאל כי נם כלילה ?1אי, למצלית [א?ת] fp כי לציקה לי למי: וכן ן?ל לא ל:ה לח ולחי י נ ז אלי 1תא?ר נכי ?אה] לכקל?$*ו ת לא?צני ?כן לה ואל&לל אל־לל 1תלל ן?ל: ו ? ק כ ? ״ כן כקשה ללכיל^י כ ־ י ר ל א ימים ל?קה אילי ככן ואצכי לא :ךעתי וי זאת ןאעצב על־?ות יכצאלה ןאלעולל ת י א ל כ ט לזנות [עמד׳]: ו

ואלאכל על-אדוליל למיס לכים כי לכלתי את־לצךה ןאת־מזכלה:: ה ע ך ב מתאןלה ל {אלכד אליל ל?לי עליון למען לשו

י כך?לים ?איש קלוש ו?עך?ח *?ליי ל ואןמים לכות ללללנ: י ה לללילנ ? ק ל בהיותנו לכלכו כ ? את־אללי ל?ני כעלה ?עול אי א י ללללני ?מו ענו וכסלל ל?ךה אלי לאמר אל־תיךא כ ו ל ב א אי#י כי הוא נם־מאמין ?אולף ואם יאמר לו איש עלינו לא נ לאמין: נאני ??ל-אלה לצועי ?ק ואל©לל אל־לל כי .יצילני מ?ר^ת: וכא^ר לא :?לה לכר ולמא אלי ?עך?ה [לקלת] לקח ד למצלי: ור[אמר אלי אם לכץ אלה כי אע*ב את״ ם י ד, לשמע את־ךכר אלל לאלילים ש??ה עמי ואצכי אסלה את־כעלי לסוד מאלייr ללי w ואמר אליל אין : ף י ל ל ת לל א 1 ק מ י לאלילים ךכלד > ?טמאת :לאיו ולא לל?ה ?נואמים כי אס ?אלה א?ר בטלל: ן י ?ק?ה למלאתאול י ון ש?תלס לקרבי אליו ותללש כ ל?ב ואקי

לללפלל למען נצילני ל: םלדל: ז ואך?ה לצום ו ה 1תו?ף לעת אחךת ותאמר אלי אבדלא תלפץ לץנות עמי: ואני ??מעי *את ואקלע ג את־כעלי ןאקחף לי ל?על ר ל ב אצכי א

ר פ״ז: איקונין של אביו ראה (ועי שם צ״ח).־~ בבי / ו . יובלים ל׳ ו ב ק ע י י ר ב דח * ר ׳ א׳ ט״ו. - מ ו ף. נ . השוה דנ ם י ר צ מ י ה נ י ע ב : עשר. - ו , ו ג , מי ובל . בי ע ב ש ב. ע׳ לעיל בפי׳ א׳ ר» ־י ה י ל ב ר א , הישר: זליכה. - ו א ד ם ב שסבור הכתוב שכך היה שמה. ו

ד פ״ז: אמרה לו הורגת אני. אמד לה, לא דיי שאמנה באםרםין , בי ר ג. ע א ה (=אםדטיא=10^ק:ת)=צבא) של נואפים אלא באםרטין של דצחגים. -

ז ח - צוואת יוסף ג ג

את־ארי ן*מר לא?ה לראי את־לל ואל תעשי את־למע?ה הרע סד• כן ל?דלי ו»ל דעי־לך הי אצהי אודיע לצל את־?ז?תך *את:י א?ר לא אנלה את־?ז?לה *את: ותלך א י ותיךא ולכ?ןש ?

ולמיתני ?מלנות ותשלת לי ?ל־למודות בני אךם: ות?לח לי א?ל ובו משזפים: וללי הי ?א ל?ריס גיבא את־ ל&$?ל ואכיט ואךא איש נוךא מלאהי 1יי?ט לי לרב עם־לקעךה ואדע הי ?ז?לה לתדיתני: ו?צאתו וא?ך ולא ?עמתי טעם מא?ל: וכעבור יום ולצא אלי ותכר את- ה א ןה ולא ?ל־מא?ל אתר מ לא?ל ותא?ר אלי מדוע לא אכלת מךלמא?ל תןה: ןאמי אליל הי מלאת אותו ?שמים ן?ןת ואיך אמךל לא אקליב לאלילים: ותנה אל ךעי־לך הי אלתי אבי נלה לי ?יד־ הלסי ללל לכדו מלאכו את־רעתך ואלמי *מךתי את־למא?ל למען ?לני אולך אם- תךאיהו ולשוכי מדרכך: ולמען תו?לי הי לא תשלט ךעת פושעים ?צךקת לראי לי הנה אקח [מךסמא?ל] ואכל ??נלך ו?ד?רי אלה ואלפלל ?*את אללי אבותי ומלאך א?ךלם לליו עמדי ואכל; ובךאולה *את ותפל על־איל לרגלי 1ת?ך וארי?ה ואדכר על־ל?ה: 1ת??יתני לבללי עשות עוד את־מע^ה

ל?שע הןה: ןאולס תיא לקשלה את־ל?ה ?ך^ה ולל8* אי לדדך לצודני: ותאנת מר 1ת&ל למש?ב והיא לא לללה וכךאות כעלה אולה ויא?ר לה ל?ה ??לו אלך 1תא?ר לו ?ךה ?ל?בי ן?ל־ א?תות רולי לציקוני ולרפא אולה ןךזיא לא זחללה: וליא לעת מצא ך?ה אלי וכעלה הזית מתוץ ל?לת ותאמר אלי: אלנק או אלנפל אל־בור אם־לא תל^ץ לשכב עמי: ובראותי כי רותי ?ללעל לךןיזה ואתפלל אל־ל: ואמר אליה; למה אמללה לחזי ולל^א לעול עיכלך ז?לי כי אם־תשללי לל א?שך ת?ה ^ ל ה ו אשלה צךתך מילנש כעלך את־איך ותשמידי את־ז?דד מעל״ ?ני לאךמה: 1י*א?ל אלי לנה אל?תני לב לי אללם על־ללי ועל־י ואנכי אלבה עול על־אשל אמלא נם־את־תאותי: וליא תלי א: כי אם ל?ל־ ה ^ מ ה 5י ל&12 לל דגךסי אליל כן ולא ל לא לדע

ו ת א נ ח מד. במקור: ע0>65:^ת<=בחזקה, או xcos[6pn=owT צרה. -

צוואות השבטים

^ ? ל ־ ל ק תאןה ולי י?כל ןליה כי ל?מע ך?ר ט1ב ע ? ת איש בת ל*את: ן ך ל וקכל אותו למען תאןתו ל י א ל ב ? א

ת !כיום] ליו כלכלי• י כי ?*ש ?עו ח ן*את אמר לכס אי יי כל-ליום ןכל־סלילה וכצקי א י על־כרכי ל ל ת כי ? !אנ מאתיי י א ה ? ? ? : לאללוןה ל ה א ב ק?תי ןאבןד ואלכלל ללצילני מ* י א : ןכךאותי כי ללןיקה ב^ןעון ? ה ? נ ותמ?כני בלןקה לשכב ע: ןהיא בתלןיקה בב^ךי npfp ^ אלילות־ ס ל י וא?ןכהו ןאנוס ?י מ ל ככיתו יממלרת ל ? ל א ? ? מ י כ ?!א וכבוא כעלה ?אנ: ןכא?ר ליי^י ?אסולים ה ע ן כ ר ל ? י• 1ל?ללני אל־כית־למלר א ותעצב למצלית ותצא ותשמע אותי מללל ומשכל את-:י ^כקוםך ןאניל בקול שמלה ןאוךה את־אלסי כי נצלתי מתאות ? ח

ת: למצליי הואילה למלא תאו*י מ א ה אלי ל ל ל ? ט ו??מיס לבות •א נ?מ?לי ליי : ואצכי ל ך ? ח כ ןאצכי אייציאף מךלאןקיס וא9דף מי ו א ך כ ? לי כי אול,ב יי את-א?ר ללאה בבול ח אף־במל?בוס בלדלי־מלך ןללהולל: כי אס־לליל אי# קי ג מא?ל ללי ל!י תאו בצדקתי־ ויכקש נם־לתלה וללע אל זלי1ן כי-תועילהי ו?ו*ז *: כ?ה ??מים ?אה אלי כליולי• ד נס־את־*את כא?ר [?תן] נס־לי חולה ?מל#ך־ללל ותשמע לקול למלתי ןאצכי ??מעי את־אןחולי*" ל ןאת-שדיל ואי2 לי עו : כי בהיותי בכיתי ולגל את־ךו ה לללשתיל למען אשכב ע?ה כי לכת־מךאה ל:לה עד-?אל וליורי• י ל ח

?ה למען תדיסני נלל לצילני ממןמוליל: כלבול ל#גלו ארר־לות ולכלה ןצוס* ? א ־ ת י א י ועל־כז ראו אה ן^לר לכב ?אלן־לות ולכלי׳ ן א ב ןנס-אלס אס־תלכו אללי לע לכת: ובכל־ א ג ןלצומו ?לב ?דכה לשכן ?קך??ס לל כי אלב לי או רצל ב ד ל?כן עליון אס־נס-קנאה [תפל] על־איש או ? ? או כי נם־ ת ן אללים לשוכן בו לא לק יוציאהו מדעה למען אי ל?כי• י כ ד ד ־ ל ה נם־אתי: כי מ ? ד ירוממהו ויכאלהו כא?ר ע

מ ת א ו ת. במקור 5מ<16<£)קף£0זנ=מתאגת. ונמסר כאן לפי תיקונו של ch (השוד•­ י מ , לתאוה [לתאנה?] יבקש נפרד ותרגום הע׳ ש משלי י״ח א

: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משתדלת . השוה יומא ל״ה ב׳ ה ו ד ר ה בדברים. בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית וכר. -

ז צוואת יוסף ח א-יג ה ר

ת: יךעוי אתי ?ה- ח איש אס־?מעשיס או כדכריס או ?מלבבוי אף־כי נער לליתי ולראת אלכני אבי ואצכי ל־א התגאיתי כל?כי לצל -יללף: ואצכי ליא תססתי י 5 ^ ל ו יי הןלה כל?כי סי ל נ??י לךעה ואכבד את־אלי ומלךאלם ללל?תי בעת מארוני ולא

לימדתי ללשמעאלים בי ?ךלעקב אצכי איש גדול וצדיק: יא ונם־אלם ?ני להי לךאת ל: ל5נל עיניהם ?כל־מע^יכם וכבדוי ע ? ב את־אתי?ם כי ?ל־א?ר יע?ה את־־לקת לל יאלכהו לל: ולתי א עם־ללשמעאלים ולשאלוני לאמל לע?ד אתה ואמר ע?ד אצכי לליד: 1יאמל לי לגדול ?לס לא ע?ד אלה כי נ ?לת לכל לבשו אלי

י כן תעיד נם־־לזולך ואנכי אמךתי ע?ד אנכי: ויהי כא?ר ?אנו ה מ?ךל?ה ולליבו כינילם מי מלם לתן ?לילי ולקלני: ולאותו כלס כי אשאר ?מצרלם אצל מוכר ?תורתם על־א^ר ;שובו עס־?חוךתס:ל ולל $תן לני ?עיני הסולר 1!?קד על־־לדי את ביתו: 1ל?לכהו אללים - יה לךשים ש ל ח לרגלי ולמלא אותו ןלב ן??ף ועבךה: ואלי אצלו ?

וחמ?ה למים:ת פו?יםר ??ך??ה ?רב ? יב ?עת לליא ?אה [א?ת] מוף אל לבעלה כי לעשיר נ ת ב הדךה כי ?מעה על־אדותי מפי ?רי?יל: 1. ואתה | ע ן « ד א ב מ נ לסותר ?.יל נעל עברי ונס־או?רים ןצב ?נ

ס וקח את־לועל אל־כילנו ליכך?ך אללי לעברים ^?ה־בו ??טיל מךל?מלס נסוך עליו: ? כי ל

ו את־לסולר ףאמר י יג ולאמן פוטיפ־* לךבךיה ולצו ללביא לאר ?מעת׳ ?ליך כי נונב אלה נ?שות מאלץ ?3ען ? אליו מה-לך?ר א כ ולמכרם לע?לים: ולפל לסוחר ללגליו ןלללנן אליו ראמל ביא לרעתי את־א?ר תאמר: 1*א?ר פויטיכלע אס־כן לך?ר נ אדוני ל מאלן לעבד לע?לי לזה ראמר הלשמעאלים לכקיךהו על־ ד ידי על־א?ל ילובנו. [לא לאמין לו ולצו ללסלו כשו?ים עלם: ר ע א ־ ת וללי כי ללזיק כד?ךיו 1יא?ר פוסזי?רע לביאו לפני אי פו?יהל כי ליה א ו וא?תלוה אפלם אך?ה ל י א י• אני הוכאלי ל

ז הם חטיבה בפני עצמה. - י י - א ״ הפרקים י, הישר פ׳ וישב, שאחי יוםף מוכרים אותו בתור עבד . השוה ס י כ נ ד א ב ע

ויוסף צועק כי הנהו בן ליעקב. - ו ע ן ד ח. במקור: ד6$70=עבודה. ־־

צוואות השבטים

י מרעה: ו!?דילני מאתו ו<א?ר אלי סמי ר *י ב^לי• כין * ס*ליי מי מ אלה אם־ל?*י ואמר עמד אצכי: ו*א?ר [ע?ד־1 מי אתה ו סלשמעאליס: ו*א?ר אלי איף־ לליל לע?ד להם ואמר קצה קנמיר אתה דוכר ולצו מ:ד למ«מי ק מאח «מ: יאמי אלי אכן *

: י ד * ?שו?ים על־מעךמי ? וא*ת מרף לשקי?ה בעד לא*$ב ?עת לערוצי כי קרוב כילייל כי ענש תענש איש ל?*י ? ם א ?צדק * ותשלח אליו לאמר לא *$ילי מד?רי אף־כי לכילי ; וכא*ר ל ה : א*ר ןנב ?אלו םו*ע לי מ א ^ : ד ? ? ולצו לשוס אותי כמ*?ר עד־א*ר ילאו אדוני ה לאשה אל״כעלה ל?ה לאמר כןקים נער לקות כשבי מןזע סים^ ועליף להוציאו לל?*י ולשמרו: כי היא בקשה לךאותני ?ס*>ח: רא?ר $ליל לא־י?י?ה כן ר ? א לחגתי מ?ל-זה ך ל?אה ןאצכי ל: ?*את ר?י ט ? * ? ?תוך סמ?רים לקסת רכוש ןךים ל?ני הוכית כ

על־ססולר ואשר לנער ליה יליד• ?כית סססר: מקץ אר?עה ועשרים יום ?או ס!*מעאליס כי שמעו כי־: ולבאו ו*א?רו אלי ?ה־סר?ר א*י ללאכל ?לי לעקב א?י מאדל ?ארץ ?געז אמרל עכד אלה ולנה לרענו כי כן אלה לאי* !רוי כ*את נמקו קרכי ואכיף מלאכל עליף ?*ק וא?ר: ואצכי ?*?עי ואלא^ק לכל־א?לים את־־אלי א וימס ל?כי ואבקש ל?בות םי ה ? ? ואמר אלילם אצכי לא לד?לי ר?ר ע?ד אצכי: ולועצו ללס: כי־ לראי מכני אכי ?דיכא ?לילם די למעז לא לכצאוני כיו כי ןדול הוא את־אלהים ואישים: ע ויקס מלם נקמת ס?ה כי *? ו*א?ר אלילם ספוסר סלצוני ממשפט פוטי?רע: ואלה ?או אליה כי ???ף קנינו אולף והוא יוציאנו ך י ולכקשו מ?ני לאמר מ

: לל?*יי א1?רים ותא?ר א*ת מוף אל־כעלה קנה את־סנער כי *מעתי ?ריס אל־סלשמעאליס ותלפץ ה מ: ל ל למצר אותו: ןתיא * לקנותצי ולקרא רב סט?סים ל?*?עאליס ולכקש לקנות אותי:י * י מלו ומרים הודיע לנכדתו אלרי א א נאות למתי וכא*ר ל

. ע׳ ם׳ הישר פ׳ וישב, שהישמעאלים מחליטים למכור את יוםף ה מ ת ח מ ק ב ם למען הציל את נפשותיהם (וע׳ שם התיאור של יסודי יוסף בבית פוטיפר). -

ט ט ד. י י - צוואת •־־וסף יג ו

ם י ד : ות?לח ? ד כ ? ב כ י לוך?יס לם מחיר ל ר כ ? ?ה אלילם ד ד נו ב ? ל ת ־ ל ו תנו ללס א ש ר ד י ןלב ל ר כ אחר לאמר אף־אס ?תי כם ולתן ללס י ל כ : גילך ל ה את-לנער ולכיאהו אלי ז: זלב רק אי ןלב ולקלני ולמ?רית הגיד מי מאה {לן: ןאצמי ז שמונים ?קל

ש למען לא לכלם למרים: י ר ל א ;רעתי ור לא אכלים ? תי למען א ר אי ? א ־ ל כ ־ ת יז אלם ראילם אפוא ?ני א: ונם־אלס אהבו איש את־רעהו ובאךל־לול למתירו איש 2 אח־אלי

ר ? : מי יי לשמח בלמד אחים ובלכץ לב־טוב א נ את־^ן רעהור ?או אלי מ?רי?ה ולכילו מי אלמי השיבותי ? א מ : ו י לרצה באלכה: ואחרי מות לעקב אבי עוד ם מ ל נ א ף ולא שנאתים ו מ כ ל ־ ת ה ללם אל צך! עשיתי ללם עד-בלי־ךי: ? א ־ ל כ הומכתי לאלכה אולם וי נתתי ללם ל ז ולא נתתים ללעצב אף על־מצער: וכל־־אשר ללה א - ז־ ל כ י ויגונם לגוני ו ש ? ם א ? כ ג י ויאי ללס מעכלים ן לם ליו א אי ו: ואצכי לא לתרוממתי עלילס בנאזוה ם לללי 1ע?תס ע?תי : ל ח ל

י ואלי מינילם כאלל לאללונים: ת ך א כ בהלל ת יח ומי תלכו נם-אלס במצות לי לנשא לל אלכם בטוב לעולמים;י לבקש איש לללע לכם אלם נמלו אותו טוב וללפללו מעדו כ ב ו

ר־תל לקללי באי : ולנה לאילם כי בענותי ו ע ך ־ ל כ ג ויי .יצילכם מ

י זלב נלנו־לי אתה ל כ ש ומאה כ מ ? ־ ר י ע לי לא?ה את־בת-לכלן לם לפי נתן לי לל מעל לכל־ל^ לשךאל נ ם לי לעכלים: ו א 1 ד ויי נ

י ככל אל־לעקב: ת י מ י כי ד ל י מ * י אה ב ן 1ל?מלני על־: דאילי ולנה ?תיס י ל ׳ ל ל ר ל ? יט ועתה שמעו את־לללום אז ולנה י ד ל מ מ 2 עשרה אללות לועות ומלן נפוצו תשע: ושלש נצלו י

ה טלאים ןלקךאו ^ ל # לאללות ללדו ש ל ז ;אלא ולנה ? ל ןפוצו נם־ י אל־לל ויוציאן ל: אל־מקום־צמח ומלם ולנהלם מחקזך לאוךה: ושם קיאו אל־:ל עד־אשל נקבצו אלילם תשע לאללות ויליו כשניםם ועול מעט ולךבו !•ליו עךלים לבים: ואלא אללי־כן י ש כ ר כ ? ח ע

/ ם׳ הישר פרשת מקץ. - ד מ י ת י. השוד. ב״ר פ״ד: , י ב ת ה כ ה ן. ע׳ יובלים מ- . ד כ שהיה זיו איקונין שלו דומה לו״ ועוד (שם): כל מה שאירע לזה אירע לזה ו. אפשר שהכוונה לתשעת השבטים שגלו בשעת התרבן הראשון ונשארו רק ע ש ת: לוי. יהודה ובנימין. לפי החזון הזה עתידים אותם השבטים לחזור. - ה א י ל ו ת. , ג. בס׳ חנוך א׳ צ׳ ל״ח משתנים ם י ש ב . - כ , ם״ט ע״ב: שלשה מךהצאן השוה חנוך א

צוואות השבטים

ה נצא ים ללבג א מ ר ?ריס יוןקים מ?ךה אתת ו ? ןה§ה שנים ?לך?י*י ן מ??ר: ול?רי י א ה ל א מ ם ו י ד ד י מ ש ם ע י ו # א ו ונשתו מ

?דלי קךןיו עד־ל??לס ולל:יןה ?חו?ה להדרים ומין תקךנל*ר ןהוא סוכם ק ? ך ל ?מחה עוד קרן אחת: ןאךא ולנה הר ? ז בלוך ל?ל־ל?ליס: ו?ל־לר?רים ע ה ?עמים ו:לי ל ר ? ח אילם ?תים עת ^ - ת ת א ? י # ט לאלה :באו בעתם ?אללית ל:?יס: ןאלם א ל: וכבדו את־לוי ואת-:הוךה מי מ1ך?ס :קום ל?ם א?ר יצילר ? : מי מלכותו מלבות עולמים ללי א ל?דאל ־ ת א י את־?ל־לגולם ו* א ל ר ל ? : ומלכותי כיני?ם תאמף ??כת נו?רים א ף ל ל א לא ס י

עם־קדן:

כ לד?תי כי אלרי מותי :ציקו ל?ס המצרים ו:: לקם את־נק&לכ*ן א?ר ד?ר לאבותי?ס: ואלס תקחו את• ד י מ ־ ל ם * כ * א א י : ? * 2 ו

ה ול;ה יי ע??ם ? עצמותי אל?ם כי אס־לביאו את־ע?«ותי ?ת א א - ת נ ?אורה ובלנעל לל:ה כת*ך עם־סמצרים: ןאלס תעלו א: ויתי כ$#ר ל אמי ל י ד ה על־נ ? ד אמכם ?דדך א?ךלה וק?רול ??ה; וללא?לו ?ליו ?ה טו ו ו:מת ?*י י׳ ד?ר ?זאת ול?שט את־חליי לשךאל '???ךלם : י?צאת א ל ו י י כל־לשלאל ו?ל־מ?ללם א?ל | ונעלו אלם את־ע?מות יוסף ולק?ךהו ?ל?רון עם־אבוליו ולליו

: ר ? ? י תליו מאדי ו למי ?נ

לפרים (ע״ש גם על הטלה הלבן). ־־ ה ד ב י ע י. הפר הרביעי הוא יהודה, יש משערים שבמקור היה השלישי לוי. אלא שהמעתיק הנוצרי שינה לשם מטרתו להרביעי. - אזור פסוק ד יש תוספת נוצרית: וארא והנה נולדה מיהודה בתולה ולה בגד בוץ וממנה יצא טלה תמים ולשמאלה כעין הארי וכל החיות התמרמרו אליו וינצח אותם הטלהגי* ויפיצם וירמםם וישמחו עליו כל־המלאכים והאנשים וכל־דארץ. כמה חוקרים רצו להו־יהודה (והשוה חנוך *' מתוך כתוב זה אילו קטעים מקוריים. למשל, הנבואה על האריוצרית: טלה־ה׳ אשד יםיר את־ . אף כאן יש הרחבה נ ם כ ם ל ו ק י - . ( ח * צ׳ ל

חטא העולם. -

פ ר ת ה. במקור / - א . השוה ספור המעשה בשמות רבה כ י ת ו מ צ ת ע אד כברת ארץ לבא אםרתהי־: והשוה העי לברא׳ מ״ח ז׳ ו ע ב v jtooSponov6nagd x

v xaPe0ji0Q65tJt.xov &ftelv 'E<pQa&a? י T6V e»0*ףץ % I 3 — ם . קצת נוסחאות מוסיפים: כי נ ל ו ד . במקור: בשינה טובה. - א ב ל ג ה ב ו ה ט ב י ש ב עם המצרים סבל כאבר מהם (=כאחד מאומתם) ויעש להם טובות ויעזר להם בכל

. ברא׳ ג׳ כ״ו. - ר ש ע מפעל ובעצה סובה ובכל עבודה. י מ א ה ו

ן ג ג ריא צוואת יוםף יט ו-בנימי

ל ל ך [ ־ ן ? ] ב ו ק ע ל ר ל ? ם ע י נ ? ן ל כ ן ל מ ל ? ת ב א ו צ

ו בהיותו ?ךלמש י א א העתקת דברי אלמן א?ר צוה ל; ולנשק להם רא?ר אלילם כא?ר נולד לצדוק ה ן ב ועברים ומאה ? ג לא?ךלס לןקף^יו ??ה נולדתי נם־אני ללעקב: וללי באשר מלהי בלהה ד ךתל אמי בעת לךלה אותי ולא ללה לי ללב ואינק ?: ןךלל ללתה אללי לרלה את־יוסף עקךה שתים עשרה ה ל ? י א: בי אהב לעקב אבי זז שנה ותל&לל אל־יי ול?ם ותהר ותלד אותי: ועל־כן קךאו ם י ה שני א א י את־לתל ?אד ולת5לל א?ר לראה מ

ס: מי את־־שמי אלמן לאמר ?ךי ב ולהי כא?ר ?אתי מ?ר:?ה אל־יוםף ולמירני אתי ויאמר אלי ב מה־אמרו לאבי אתרי א?ר ??רוני: ואמר לו את־בלנתף טבלוא: רא?ר לו יוסף נ בךם ןלשלתול ויאמרו ל?ל־?א ל?ת$ת אףי הין בלץקה: וללי באשר ללבו ללך?ס ע ד אמן אתי $צב גרבוני סולרי א: ן??ד. י ה בי 1ת?ךמנ ע י׳ ול?תילו את־?ל?תי ?מו ל;ה ךעה א ??רוני רעילם ללשמעאלים ול?ה לא דברו ?זב באמךם ?*את:י את־מעשי אלינו ולקיא לאליי א ז בי בקש [יוסף] לה?תיל מלם: אל־תןידו לאמינו את־א?ל עקילס לי וא?רו לו ז 1יא?ר אלי: ונס מלשבותי?ס ?ל??ס תללץת ן ח באשר מ&לתי אצמי לאלמ

: ?אלה ולא ל?עי לד?ריס לאלה עד-לב אבי ג ועתה ?ני אלבו נס־אתס את־יי אללי ד,?מלס ולארץ ושמרו

ג מצוליו ולבו ?ללמי יוסף לאיש לטוב ולקדוש: ומלשבותי?ס תליינה לטו?ה כא?ר ללעתס גם־אותי מי ?ל-איש א?ר מלשבוליו: לראו את-יי ואלבו את־רעי?ס ו י א נ נמחות ללאה לבל לשל ל ואם־לכקשו רוחות ?ללעל ללציק לכס בבל-?ךה ךעה לא למ?לו

. לפי מדרש תדשא (ברבינו בחיי לשמות) חי ק״ט שנה. וזו ה א מ ם ו י ר ש ע ש ו מ ח טעות, כי אף אחד מן השבטים לא מת כששנותיו פחות משנות יוסף. וצ״ל קס״ז או, ויצא היה יעקב בן צ״א בהולידו את יוסף. לפי קכ״ט. - ל ז ק נ י ו. לפי ם׳ הישר פ, אלפים מ״ו ובנימין בשנת ב׳ אלפים קמ״ד (שם יובלים י״ט י״ג נולד יעקב בשנת ב. כך מבאר גט ם י מ ן י ב - . ם י נ ל*ב ל״ד). לפי זה היה יעקב בהולידו אותו בן ציח ש פילון (t>e mut. nom, ed. "Wendiand 92), ם׳ הישר בם׳ וישלח: כי בארץ הימין

_ י ו (הדרום?) נולד ל ו כל ספור המעשה שלכאן חדש הוא ושונה לגמרי משאר םפודי יוסף. -

ריב צוואות השבטים

ר ? ם א די : ?ה־רבו לאנ ד ??ם כא?ר [לא ??לו] נס ?יוסף אתי* י ןאוהב ךעהי ל י ?ל־;לא י ן ?ליו ? בקשו את־נ?שו מל מס ןתיות לא תוכל : ןנס־מןמת אן?י ו ן ל י׳ נכהו רות ?לנעל כי י; א: ןייוםף ו לעה ל אלב את- ? ו למשל־בו כי ל: ??ןרו עקב לאל?ה אא נלשב לי לא* כקש מאבינו כי לת&לל אל־:: בעד אחיו למען לר לי יוכו* י ק ן י 5 ! : ו??ה קךא נ?קב ד ע ז ל?ון את א?ר ?שו לו ך

: וללכק־לו 1ל3?ק־־לו כש?ללס: ף י ה נצלת את־ללמי נ?קב אכ^ ? ל מ ד אתם ראילם ?ני את־אלרית האיש הטוב יוסף לכו ?^ י : כי א ה ל ל ב ט.*?ה ?דרכי ללמיו למען תשאו נם־אלם !די ל& א : ו ם ה עי{יו כי לדתם על־כל ואם ל?איס ה א ש ח נ טוב לא לן ליי נם־תם ילר#ו ?ליו ר?ה עו*ה טוב לנצח רע כי אלתים א: ןכי לת?אר לא לללר בו איש וכי ב ה א ו : ש ? ד ןאת״צדיקים אע :אלב על־דל ו א א ;קנא בו ןבור כי ילי :??תהו את־ :?שר לן הוא לאורים י א יי לדתם על־חולה :תום ןאת־ל: להלל: ליךא יה י ל ר ל אלהים נ?!ר למתעב ?ליון יוכיח וי?יכהו מדרכו 1א?ר ל

: ו ש ? ף ?ליו אותו :אתב א טוב ?פוה טובות נם-מךעים ה ועל־כן ?ני אם מל?בותי?ס תל:ינזב ואנשי־?צע ?ם ן:שובו לטו נ?לימו ל?ס ןהולליס יבושו מאי: ח ר ? ר 5 ? א א רק ישובו מתאולס כי נם־נתן לתנו את־תילס ל לה ד ? ב ןאם־ת?שו טוב נם־הרותות הטמאים :נוסו מ?ניכם ותנת תם טוכים 1על* ככד אי# מ??י : כי המקום א?ר בו : נ תירא מ?סה נאי^ז א : כי אם־עןות נ ס ? ד ל?תו ננגיל] אור 3ס־תח?ד :נוס מף ונלריש: ואס ד א ל ־ ת ה לאיש קדוש וללנלס כי לתונן צדיק אbi? ד איש כצדיק וללפלל נכ?דו] תצדיק כי אם !ס־לרנע א ל

: ידכא עוד ?עט לשןא זהרו ףומיע כא?ר ליה נם־יוםף אחיא נתן ?נד רול־ח?א־?ל:על כי מלא[י ו נצר לאיש הטוב לת ולא ל ? : ולא נכיט ?תא;ה על־?ל־ר?ר מ נ לשלום לנל-ל נ?שו

בסוף פסוק ת׳ יש תוספת (או הרחבה) נוצרית: ויאמר אליו עוד תקום בך בבואי}, ומושיע העולם כי תמים ימסד [בעון] פושעים וחף מפשע 1בחט» השמים על טלה ה אנשי רשע ימות בדם הברית להושיע את הגוים ואת ישראל ולהשמיד בליעל

- . ו י ת ר ש ואת כל מ

/ . השוה צוואת דן ו׳ ה ם ו ל ש ך ה א ל ־ מ / . השוה צוואת אשד א׳ ג ר צ י

ח ב דיג - צוואת בנימין ג ד

; לא ללפ3ק כתענו?ים את־קרובו לא .יעציב : ל??ר־הון בחמךתו

1??נו] לא :מלא 1מא?לי] תאוה ולא ל*א ךלא :תור אחדי עיניו: לא ?בול א^שיס וקלונם לטו את־ללצר הטוב ,וערמה ד כי :: ללקוב וריב ןל?ה לא יךע כי ל: ל*?ךבו ויאיר את־נפשו ויחדהו א 1 ה כצל ב?ל-עת: ולא תללינה ליצר הטוב שתי לשונות ?ל?הט ור$ז שפת־חנף ואמת עני ק ב ושמלה * צ וקללה בוז ך?בוד עא שמע לו ו וע*ר כי אס דעה אחת לו כצל ז?ה וקזהוךה: ל*מע ומראה ומראה כי ?ל־אשר לע*ה או לדכר או יךאה ידע ו ז צי ל: לראה ל3?שו.4 והוא את-לעתו :טלר למען א*ר לא לאשי?הו אלתיס 1א?*ים וכן נם־?ל־מעשי בללעל *?ליס הס ןו*ם אין ?הם:רעת בללעל כי לרב הוא י ז א י נוסו מ ז ועל־כן הנ?י ?צו?ם אע רעות לראשונה כ ב נותן ל?ל-לשומעים אליו: ותחרב היא אס * הסר הדעת מבללעל !ותלד] לרעה הראשונה רם השנלה בהלהת רעש לשלי*ית תו;ה לךכיעית ןלות ללמי*ית מלסול ס**יע ןקמות כי ??ל­ כ נ ס*כיעית לר?ן: ועל־כן ןקם אללים מקלן * ד מאה שנה תביא :: ?ליו מ?ה אלת; ובליותו בךמאתלם ש$הת ובת*ע מאות *$ה ?שמד בימי למבול על־ךכר ו א ל ססל ל: *בע ט ו ע רעות ?שפט קלן ול?ך ?*?עי כ * ל?ל אליו סצדיק ?ת אלים א א ש לןה :דינו לעולמי־עד ?ל לדומים לקלן ב א ה כי ?

ו?שןאתס:י לר*ע ולקנאה ןשנאת אחים ודבקו א י מ ם י י נ ח ואלס א כ בטוב ו?אה?ה: כי ?ל־אשר לו לב טהור ?אל?ה לא לביט אל־ אשה לץנות עמה צי *?p רע בל?בו כי רוח יי נלה עליו:

. צוואת לוי ב׳ י״ב. - ו ק ל . - ה׳ ח , , ו ו, חי: שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעת . השוה אבות ה ת ו ע ע ר ב ש. ת ו מ ק ע נ ב ש - . ן י . רצח ק ם ה ד נ ו א ש ר ח - , , , ט / בן־סירא מ בו גופי עבירה וג קין שבעתים יקם, וכאן נדון קין עצמו לשבע נקמות. - ר ו , ט״ו כל ה השוה ברא׳ דע ש ת ב ו - . ל ב . לפי יובלים ד׳ ב׳ היה קין בן ל״ה כשהרג את ה ה נ ם ש י ת א מל. ד לבריאת העולם ונהרג בשנת תתקי . לפי יובלים ד׳ א׳ נולד קין בשנת סי ת ו א מ. לפי יובלים היה המבול בשנת אלף ש״ח, ל ו ב מ י ה מ י - ב . ה נ לפי זה חי דק תתס״ו ש היינו שע״ח שנה אחרי מות קין. - ו ל מ ך. תפס כאן את למך כהורג קין. השוה ם׳

- . ת י ש א ר הישר פ׳ ב

—!16v .[nua במקור . ע ץ ד מ ש

צוואות השבטיםף ת?$ש ןאם־נס-על-צואה ןטיט ןרלה ול*?ה א נ כי כא?ל לא לילם ןססיךה את-לילס לרע כן נם־לב ?הוד אס נס כרכ# ?נ

אךמות לתללך לקזלר ןהוא לא לקונף:ד ר^י ? א ט {אחזה ולנה נם־מעשים לא־טובים לליי ככס כ?מללם כמעט וללךשו את־ נ לכוך הצדיק כי ןנות סדוס תןנו ון כיניכס כי חיש כלו­ הוללולכס עם־לן?ים ומלבות יי לא ת?כ ב לכיךנה: ןאולם מקדש לל בללקכס ילי ן^דול לחלה כבוד לכלתם ןכל־לגולמ ה ?נים ??ל ל?כטי ? ן ןנקכצו ? לאלי״יז מךלדא^ו

על־א?ל ל?לח עליו את־ל#ועתו ןלבצא ןל?קיף עליכם: י וללי כא?ר ללה יוסף* כמגדלם ןאלמד לדאות את־צלמו ןאת־: ועל־ללי לכלת לעקב אבי לאיתיו כיום בלקיץ בכל־ ו י כ דמות אד דכר ללם כאלה 1*א$ד אלילם ? א נ צלמו כא?ר ללה: 1:תי כ1 איש את־קדובי א : ואלס ןמלו א י דעו לכס כני כי ל?ני מת ד ן?מרו את־לקות לי ןאת־מצויליו: כי את־אלה אצכי מוליש לכם תלת כל־נללה ןנס־אלם ואתילו אלת לבניכם נללת עולמים כי י כן עשו אבךהס לצלק ןנעקב: כי את־כל־אלה ?,לנו לנו נללל לא^ל שכלו את־מצות יי עד־א?ל לנלה יי לשועתו לכל־לנולם: ז ןאז תראו את־לניל ואת־צת ןאת־?ס ןאת־אבךלס ןאת־ל^לק ואת־ו ?כט : ןאז ןקוס ןבדאנלנו איש על- ה ל כ ש ח לעקב עומדים ליכיני כ

. ב״ר צ״ג: ששני בתי מקדשות עתידין להבנות בחלקו של בנימין• ם כ ק ל ח ב: ומה היי• י בית מקדשא, יומא י״ב א׳ וע׳ ת״י לברא׳ מ״ט כ*ז: ובאחםנתיה יתבנ. השוה חגי ה י ה בחלקו של בנימין. אולם והיכל ובית קדשי הקדשים. - ו ג ד ו ל י/ בית החשמונאים יהא גדול ומפואר וכל י״ב השבטים ישבו על אדמתם. ־־ ב׳ ס בסוף פרק זה יש תוספת נוצרית: נביא נולד יחיד והוא יכנס אל המקדש הראשון ושם 2חדף ה׳ ועל עץ ירומם ומסך ההיכל יקרע ודוח ה׳ תעבור אל הגייט כאש תתפרץ והיה בצאתו מן שאול ועלה מן הארץ השמימה ואנכי ידעתי מה שפל

יהי עלי אדמות ומה מפואר בשמים. ־־א הם אחד המקורות הקדומים ביותר על תהית המתים. השוה אה ״ י - ׳ הפסוקים ו/ דן י״ב. המתים / יהודה כ״ה ד ח ט י התיאור בחנוך א׳ (ביחוד פרק צ׳). צוואת לוי י שיקומו לתחיה יכנסו לגן עדן ויאכלו מעץ החיים (לוי י״ח י׳) וישכנו בירושלים החדשה* - בסוף פסוק ז׳ יש תוספת נוצרית: אשד הופיע על האדמה בצלם אי . ״ב) (דן הי י/ ב£ני וכל אשר יאמינו בו עלי אדמות יגילו אתו. - ל ח ד פ ו ת. ע*פ דניאל י״ב ב לפי חנוך א׳ יקיצו דק הצדיקים לחחיה. - כאן יש תוספת נוצרית: והי ידי ן לראשונה את ישראל על רשעתו כי כאשר הופיע אלהים בבשר לא האמינו בו ואז ישפוט את כל הגויים אשר לא האמינו בו כאשד הופיע עלי אדמות והוא יוכיח את ישראל בידי

ב ד רסו י - צוואת בנימין ת ג

ה ל?בוד ף»לה ל ט היתלות לכלך ת?כלם: וכל־אי־איש לקיצי או א ? י אם תתהלכו בקךשה בכווית יי עוד ת לתךפות: ואלס א

אתי לכטח וכל־לשךאל לקכץ אל־לל: יא ולא עוד יקךאו לי ץאב טורף עקב לכככס כי אם־־עוכדי לדיד ע ך ימיס :קום כ ב: ובאלרית הז ב לי כתלק ?ךף לעו*י טוע בקולו ןעועזה ךצונו והוא :איר ברעת לך?ה את־כל־י כ ו לל ^

תנולם והוא באור תדעת על-לשךאל יויכיע כישועה:י י אגוה אלכם א נ יב ולתי כא?ר כלה את־ךכךיו 1*אכר א ב תעלו את-ע^מותי ממצרלם וקברוני בלברון א?ל אבולי: ולמתכה טוכה כךלכש ועשרים וכאה ??ה: 1:שימו אותו א ב*י ל נ אה לבוא בני ישךאל מ?ך:כה ו.י?לי כארון: ובאתת ותשעים ?נז ולקויי ע תם ואתילס את-ע^מות אבותילם לךש במללאג אן וי?בו ע ו מאךץ א י אולם כלברין לחלי אבותיהם: ןת?ה ?ב

במ?רלס עד־יוס עלולס כארץ כ?ךלם:

בחירי הגויים כאשר הוכיח את עשיו בידי המדינים אשר פתו את אחיהם עד אשדב ט ח. ל - . , ו בזנות ובעבודת אלילים וינודו מאחרי ה׳ ויהיו בנים בתוך יראי ה פל נ, והוא תרגום העי ללשון וישבו לבטח ביחד כ״ח כ״ו. - ן ביווגי: £81מ& ע!=לבטחו- ל ל , בבדאי מ״ט כ״ז נמסר יחלק ש v ? 81aSt501:90>ביווני: עןזק . ף ר ק ט ל ח מ

c0m.v TQO<PV - .יש תוססת נוצרית , 5l5:י ד י ד הי. לשון דבי ל״ג י״ב. - אחר פסוק ב וכזאת יטרף ממגו ויתן לכ$3!ת הגוים ועד קץ עולמים יהיה בכנסיות הגוים ובין שדיהם כשיר מזמור בפי־כל ובספרי הקדש יכתבו מעשהו וגם דברו והוא יהיה בחיר אלהים- . ך ט ב עד עולם ובהם הוא יצא ויבוא כאשר אמר יעקב אבי הוא ימלא מחסור ש

- . ן ו י ל ג נ ב ר נמצא פעמים הרבה באי ו ס ח א מ ל מ הלשון י, הישר (פ׳ . אפשר שהיא המלחמה שעליה מסופר באריכות בם ן ע נ ת כ מ ח ל מ ב

- . ( ׳ י פ ב ו שמות). ועי צוואת זבולון ח׳ י״ב. גד ח׳ ה׳ (

ספר היובליםא ו ב מ

א. שם הספר. ספר זה שני שמות לו: א) ספד היובלים (כך בתחלתו של קטע סורי: כתבא׳ לדברי י פ דלות עבריא הו דמתקרא יוביליא) או ספר היובלות (כגון בם׳ יוסיסון או ב

'a1Ia>^Xa או Ico^Xatoi 90136 ( — הימים המיוחם לאחד מתלמידי דם״ג, עמ׳ ונקרא כך על שם שהוא מחלק את ההיסטוריה למן בריאת העולם ועד מתן תורה ליובלותA XEJITT! Teveaig או MixpoyevEoig = של מיט שנים היובל, ב) בראשית זוטא או זוסרתא אולי ניתן לו שם זה מחמת היותו קטן באיכות (אבל לא בכמות) לגבי ספר בראשית שבתודה. ואולי מחמת היותו קטן בתוכך שהרבה מסיפורי בראשית הניח ולא הביאם כלל•MwtioRcog) ויש להעיר שנמצאים עוד כינויים אחדים לספר זה. והם חזון משה

KS1|d;toxdXv(או ברית משה ) f\ SicrihfcT! xov Ma>i(0(או חיי אדם ) an6Aeo>s).B16$״

ב. טיבו של הםפר וצורתו. ספר היובלים הוא מעין מדרש אנדה למן תחלת מעשי בראשית שבספר בראשית ועד יציאת מצרים שבשמות י״ב. ואין זה מדרש כשאר המדרשים. שהם עוסקים בפירושו של לשון אחד או פסוק אחד או ענין שבתיבה אחת ומתוך כך הם באים לספר דברי אגדה או של מסורת שבישראל. נראה שדרך זו עדיין לא היתד. רווחת בישראל באותןר פ ס : א ו הדורות, בימיהם של ראשונים. ולפיכך םפר היובלים - כלשוני בפתיחתו כך הם - פותח מדרשו בפרשת הדברים לפי המשכם של הענינים, והולך מעני! י מ י ת ה ק ו ל ח לענין לפי סדר השתלשלותם של המאורעות. ממש כבהמשך של סיפור. והוא משלב בתוך דבריו דדך הילוכו כל מה שנראה לו חשוב וכדאי למסור לקורא לרגל התכלית העומדת לפניו. ודרך אגב פותר הוא קושיות. מישב סתירות, ממלא ליקויים, וממילא אנו למדים כמה דברים חדשים, שאינם ידועים ממקום אחר. וכך נעשה ספר זה בבחינת מאסף לראשונים. שהוא מוסר דבריהם שהיו רווחים בעולמו של הסופר בכתב ובעל פה, ואף חלוץ הוא לאחרונים, שבאו אחריו ושתו ממעינו. ואף אנו, אחרונים שבאחרונים, ענינים הרבה נודעים לנו מתוך קדמוניותיה של אגדת קדמונינו, כגון על חמשת הימים שהיה אדם עסוק בהם בקריאת שמות לבריות (ג׳ א׳-ג׳). ועל הלשון המשותפת שהיתר. להן לבריות שבעולם עד שלא קלקלו אדם וחוה (ג׳ כ״ח), ועל שנים עשר בניו של אדם (ד׳ י׳). ועל קבורתו של אדם (ד׳ כ״ט). שזו היתה הקבורה הראשונה שבעולמם של בני אדם, ועוד ועוד. ולא רק ענינים כלליים, אלא אף שמות פרטיים של אישים ושל מקומות מתוספים לנו באוצר ידיעותינו. ואנו לא ידענום משוס מקים אחר, כגון שמותיהן של נשי קין (ד׳ ט*ו) ושל שת (ד׳ ייא) ושל קינן(ד׳ ייד) ועוד. והשמות הגיאוגרפיים המרובים, וכיוצא בהם באלו הענינים. ואגב עיון בספר אנו עומדים על כמה נקודות שבהן הוא מדבר, בלשון סתמי, משפטים עם המינים והכופרים שבדורותיו ועל דברי הגנתו על היהדות ובזה אפשר לו לקורא לעמוד על ענינים חשובים שבתולדותיה של היהדות והתפתחותה במחשבה ובחיים. ולא רק שהוא יודע מה שעליו לדרוש בו אלא אף מכיר הוא ממה עליו לפרוש, שאין לו צורך לדבר עליו לפי התכלית שתכן לעצמו מתוך טעם שבלבו, ולפיכך כמה פרטים יש בתורה שאין הוא מזכירם כלל ועובר עליהם בשתיקה גמורה. כגון שליחת-י״א) וםעודתם של המלאכים שבאו ׳ העורב והיונים עיי נח מתוך התיבה (ברא׳ ח׳ ז

ספר היובלים

. ( ) והשתדלותו של אברהם בעגין םדום (שם י׳״ח כ״ב-ל״ג ׳ ח - , ר את אברהם (שם י״ח ב ק ב ל ועוד ועוד. ומתוך השמטת ענינים חשובים כאלה וכיוצא בהם מתוך הספר, נראה שלא כותב םתם היה בעל הספר. אלא תכנית מסוימת היתה ערוכה במחשבתו״ ולפיכך לא היה חם כלל על נקודות חשובות מתוך מםורתן של ישראל ומנען. וודאי נראית המסגרת התחומה שהיתה לו בעבודתו ועליה שמר בהקפדה. כמו שנראה מן ההטעמה היתירה שהוא נוהג בחשיבותם של השבת (בה הוא פותח את ספרו ובה הוא םוגרהו) ומועדי ישראל. אף צורה מיוחדת עלתה במחשבתו לכתיבת הספר והיא הצורה הטבועה על הספר: צורת דיבורו של שר־הפנים אל משה רבינו. צורה זו קשורה היא במעשה שהיה: כשהיה- ז ״ משה רבינו בהד סיגי לקבל את התורה מפי הגבורה (ע׳ שמות כ״ד י״ב. ל״ד כ כיח) גילה לו הקב״ה מה שעתיד להיות בעולמן של ישראל, שעתידים הם לשכת התורה ולהיות נענשים על כך בפרענות קשה. בה בשעה התחיל משה מתעצם עם הגבורה ומתחנן על מתן היכולת להם. לישראל, לעמוד ביראת שפים, וסוף דבר היה שפעולתו של השתדלן הגדול בעליונים עשתה פרי: הובטח לו מתן סליחה לישראל לכשיחזרו בתשובה. באותו מעמד ניתן צו לשר־הפנים לקרא לפני משה תולדות האדם למן מעשי בראשית ואילך כמו שהיו כתובות בלוחות השמים ולהעלותן על הכתב לדורי־ דורות. ואותה היסטוריה שבמרומים בסדר כרונולוגי היתד, ערוכה, ממש כמו שניתנה בספר היובלים, והיא אף מושכת והולכת לפי חשבון של יובלות בני מ*ט שנים ושל שבועות בני שבע שנים, באופן שכל מאורע ומאורע תאריכו קבוע בחשבון מדויק:

/ , לשבוע פ׳ ליובל פ בחדש פלוגי לשנה פ ואף אותה צורת הדיבור כמו שהיתה יוצאת מפיו של שר הפנים אל משהד ויש שבשם י ח נשתמרה בספר בעינה: יש שהוא מדבר בשם עצמו בגוף ראשון י. ם י ב פמליה של מעלה הוא משמיע את הדברים והם נאמרים בגוף ראשון של ר

ומכוונים הדברים תדיר אל גוף שני יחיד, כל׳ אל משה רבינו.

. ו נ מ ג. ז הרבה נתחבטו החוקרים בהגבלת זמנו של הספר, ויש מהם שלשם כך צללו בתהום של פלפול ודברי הבאי העלו בידם. כגון Charles. שסבור היה להביא ראיה מתוך דרישת םמוכין: יוספוט (קדמ׳ ט״ז ו׳ ב׳) שם בפיו של אבגוםםום קיסר מליצה, כדרכו של יוםפום, שהוא נותן ליהודים רשות לחיות על פי נימוסיהם כמו שהיו גוהגין בימי) שלוי בן יעקב , , היובלים (ל״ב א ם , ונאמר ב ן ו י ל ל ע א ל ל ו ד ג ן ה ה כ הודקנום ה, - אמור מעתה שבאותו הזמן של ן ו י ל ל ע ן א ה כ אבינו חלם שמינוהו והושיבוהו ל, י של כהן לאל עליון, ומכאן שם מ ש הורקנום ניתן לו לכהן הגדול שבירושלים תאר ר היובלים באותו פרק נכתב. ראיה זו כשהיא לעצמה אין לה שום ערך, שהדי כינוין לאלהי ישראל היה דווח הרבה באותם הזמנים. כמו שנראה מכמה ספרים. ו י ל ל ע א, היובלים. ויוםסום בשעתו ובפרט מן הספרים החיצונים. כגון חנוך ועוד, ואף בעל ם. ה צ י ל ת מ ר א פ גם הוא< אינם משתמשים בתאוד של כהן לאל עליון אלא לשם ת שהיא נמשכת והולכת מתוך בראשית ייד י״ח, ומעולם לא מצינו שיהא אותו תאר

מסוגל באופן רשמי לבני החשמונאים דוקא. אבל האמת היא שכמה רמזים יותר ברורים יש בספר שמתוכם אפשר לעמוד על) וחגיגת הפסח ח י י - ז י , י זמנו: קודם כל משמע מתוך דבריו שבית המקדש קיים (א. שוב הוא מדבר על תופעות שעבדו כבר מזמן רדיפות -כ״א) ז היא בירושלים (מ״ט טיג ט״ז ואילך) או על החק הכתוב בלוחות השמים אפיסנים ומלחמות החשמונאים (ע׳ כי על כיסוי ערוה ועל איסור גילוי הגוף כהתגלות הגויים (ג׳ ליא) המתאים למעשה

ריח מבוא

הפתיוונים שבישראל מאותה התקופה ממש (כמו שמסופר בם׳ הראשון למקבים בתחלתו)•י יעקב וכשהיא אומר (ליח י״ד) שבני עשו לא פסק מהם עול העבדות ששמו עליהם בנ. הרי בדור שאי־אפשר שיהא לשון זה יוצא מפיו של שר הפנים בדברו ה ז ם ה ו י ד ה ע אל משה אם בפועל לא היה בזמנו של הכותב עול של ישראל על ערפם של בני אדום. ואם היה כך בזמנו על כל פנים היה זה קודם מלכותו של הורדום האדומי ובימיוי אדום. כמו־כן אם נאמד (ליח ז׳) שישראל הכו של יוחנן הורקנום דוקא ששיעבד לבנ לאנשי המלחמה של פלשתים. הרי שוב נרמז כאן אותו הזמן שאשדוד ועזה עריע מס׳ ראשון למקבים ומדבריו של יוםפוס). דו כי ) אי נ פלשתים נחרבו ע״י הורקנום ואלכסנדר יתו של יוחנן כתב אחר פו מתוך רמזים אלה וכיוצא בהם נראית הסברה שהספר נ

הורקנום (קעיה שנים קודם החורבן) ולפני עלייתו של הורדום.

ד. לשונו העיקרית וגלגוליו של גוף הספר.כתב מעיקרו עברית. שהדי לשון זו היא מעצמו מובן וטבעי הוא שספר היובלים נ. מ״ג ט״ו). אבל אילו היינו ג ״ כ - ב י לשונו הקדושה והלאומית של הכותב גופו (ע׳ י״ב כ נתבעים להוכיח ענין זה בראיות מוכיחות. לאחר שהגוף העברי עבר ובטל לצערנו מן

העולם. היינו נתמכים בסימנים הרבה המעידים על מוצאו העברי. ומהם: א) הדרשות שבעיקרן נוסדו על לשונות עבריים. וביחוד במדרשי השמות הפרסיים׳״ כי אמר ל , ש ס) י י ״ח- ו מלאכי ה׳ (ד׳ י ד ר ד כי בימיו י ר כגון ויקרא את שמו יP ם (י׳ ייח). על י ע ו כי אמר הנה בני האדם היו ר ע י (ח׳ ד׳). ר ת ח ל ש ח נ ל ש). על כן קרא אביו שמו ו כלם לעשות כל חטא (י״א ו, ר ג כי ס ו ר נקרא שם סרות ש

ם העורבים (י״א ייג). ורבים כאלו. ו ח י ר ט ח כי ה ר ת ב) עבראיםמין שנשתמרו עוד בתרגומים. הכושי והרומי. אף על פי שנכתבו מתור, את השמש לאות גדול על הארץ (ב׳ י ת ן (בכושי נמסר וקב) ה ם יווגי. כגון ו ו ג ר ת-(in qua tentatna est in ipsa Abraham = י״ס ח׳) ט׳). הנםיון העשירי אשד $סה בו אברהם •(factum est nobis Bermohio = ב ו הדבר הזה (כיד כי ובחד בך (כיב D׳ = eiigere in te), ויהי לנ ג) כמה לשונות קשים ובלתי מובנים יש בספר משום שטעה בהם המתרגם היווני מעברית. ואותם הלשונות יתבררו ואף יובנו טעיות המתרגם רק לאחר שיתרגמו חזרה׳ ( א נ - י אדוני. שהמלה בי היא לשון בקשה ( ג י׳ ויאמר יהודה ב לעברית. כגון מי. ובא הכושי אף הוא ומסרה כך מתוך התרגום ( י כ ו ת ב ־ 1 0 i §)\v e והיווני תרגמה כפשוטה

ד י״ח). היווני. שזה היה צריך למסרה בלשון Seo^iai (כענינה בבדא׳ מי הגוף העברי של ספר היובלים היה מצוי עוד בימי הירונימום (346-420). כן(באגרתו LXXVIII ad Fabioiam, mansio 18), שבהםבידו את השם ךפה (במד׳ ו נראה מדברים מצאתי במקום אחר בכה״ק א ' ע ד ו : ״עד כמה שזכרוני מגיע איני י ב ת כ - ( א ״ ג כ לים מלה זו. חוץ מבםפר האפוקדיפי שהיוונים קורץ לו ^lem, כלו׳ בראשית י ד ב ע של ה זוטא. שם בסיפור על בגין המגדל (אולי כוונתו למלה עברית שהיתר, בסוף הפסוק י׳ ייח. - ובתרגום שלגו גמםדה בשם מ&לת) היא באה לענין מסלול שעליו מתעמליםנבחנת מהירות הרצים׳ גוע״ש אף mansio 24, שהוא רומז שוב נאבקים ואתליטים ו

•(apocrypho Geneseos volumine לספר היובלים וקורא לו ספר בראשית מן דהיצמים ־־־ כמה מאות שנים אחיכ מצינו בפירוש דהיי המיוחם לאחד מתלמידיו של דים גאון (הוצאת רפאל קירכהיים. פראנקפודט דמיין תדליד. עמ׳ 36) שוב זכר ל״םפד היובלות שהביא אלפיומי דב סעדיה גאון מספרי הישיבה״. מתוך לשונו של אותוג בעברית היה. אבל גראה שהיה אותו נוסח תלמיד משמע שספר היובלות של רםי ארוך מן הנוסח המצוי בכושית. שהרי הוא מביא שם דברימ אף על זמנו של דוד המלך.

ספר היובלים ריט

0 ומדרש א ש ד ם׳ היובלים השפיע הרבה על בעלי מדרשים קטנים. כגון מדרש ת. שנמצא בהם הרבה מתכנו של ם׳ היובלים. ויש ( 2 ויטעו או םםר מלחמות בני יעקב

, היובלים בעברית. לשער שאף הס. בעלי המדרשים. היה לפניהם ם

ה. תרגומיו הראשונים של ספר היובלים. מתוך המקוד העברי של ם׳ היובלים נעשה בזמנו תרגום יווני. שהלך אף הוא לאיבוד. מתוך התרגום היווני נעשו כמה תרגומים בלשונות אחרות. מכל אותם התרגומים.

היווני ובניו. נתקיימו בידנו:י שנשתיירו בספריהם של אבות הנוצרים נ ו ו י א) קטעים אחדים מן התרגום ה

(גדפםו ע״י Charles במקומותיהם המקבילים שבהוצאת הנוסח הכושי שלו).Appendix n). אפשר שהוא קטע של i .שם Charles י קטן (הדפיסו ד ו ב) קטע ס תרגום םודי שנעשה מתוך הגוף העברי (אע״פ שנמצא באותו קטע העתק של הפלה: שמהא דנשא דרישא ־ םטאדון). - כך נראה מן הרשימה שבתחלתו t o v >»5rtd היוונית

א הו דמתקרא יוביליא. י ר ב ת ע ו ל אבהותא קדמיא איח כתבא די (כחלק רביעי מכל הספר). תרגום זה מתוך היווני מ ו ג) קטעים של תרגום ד נעשה (במצרים. או סמוך לה, ע״י יהודי בן א״י, באמצע המאה החמישית, בערך). כמו שנראה מכמה מקומות שנשתבשו בו ואין השיבושים מובנים אלא דרך היוונית. ויש כמה לשונות שטעה המתרגם במשמעותן של המלים היווניות. אף צירופי מלים נמסרו אצלו כמות שהם בצירופם היווני. אע״פ שהם נגד רוחה של הלשון הרומית. והואיל והרומי געשה מתוך היווני הרי חשיבותו היא בחשיבותו של התרגום הכושי. שאף הוא מתוך היווני נעשה (ע׳ לקמן). הקטעים של התרגום הרומי נדפסו בפעם הראשונה ע״יRonsch וחזרו ונדפסו עיי I) 1 8 6 1 , 1, Monumenta saora et profana ( 1 5 - 1 Ceriani בקובצו 6Das Buoh der Jubil&en tmter Beiftigung des revidirten Textes der... lateinisohen] בשמ Fragmente והערכה לעבודה מדעית זו נתן Charles במבוא להוצאת הנוסח הכושי שלו. אף הוא חזר והדפים אותן הקטעים הרומיים במקומותיהם המקבילים ( X i - x i i עמ׳)

ך הנוסח הכושי שבהוצאתו. בתו. תרגום זה כולל את הספר כשלימות. אף הוא (כמו התרגום י ש ו ד) תרגום כ

הדומי) מתוך התרגום היווני נעשה. ויש ראיות מוכיחות על כך:

א) השמות הפרטיים נעתקו לא בצורתן העברית. אלא בצורתן היוונית דווקא.f{klov ד י״א ב) יש בו מלים שהן טראנםקריפציה ישרה מתוך היוונית. כגון לי

(=של השמש). ג) כמה מקומות קשי הבנה יש בו בתרגום הכושי שכדי לעמוד על משמעותם/ כיח . י״ד ייב, כ״ג י , / ה׳ ד , ב מוכרתיס לתרגמם חזרה ליוונית. כגון א׳ כיט, ב

, וכיז וכיט, מיז ה׳ ועוד. כ״ז. ל״ב ד ומתוך שהתרגומים הללו. הרומי והכושי. שניהם מתוך התרגום היווני נעשו. לפיכך יש בהם כדי סיוע מזה לזה בהבנת הדברים. וכמה לשונות עיקריים יש שבכושי נשתבשו

וברומי נשתמרו בעצם מקוריותם.

ם י ד ו ה י ת ה ו י נ ו מ ד ק ו מ ר פ ס י ב ״ י כ ל פ ) ע ן ש ר ד ה ה ש י מ ד ו ל ח ם ח י א ם ו ה ץ ( י ס ע מ ם א ה ר ב ו א . אד 1י 1) הו

ם י ג ע ו א ( ש ד * ת ר ד ל מ ע ל ב ם ע י ל ב ו י ת ם׳ ה ע פ ש ל ה ת ע ו כ י ר א ק ב ו ס א ע ו ט ה ר ו פ מ א ה ו ב מ . ב ( ז ״ מ ר א ת נ י ו י )

ד ו ע ו ( א ו ב מ ן Le livre des Jubilees et le Midrasch Tadsche [REJXXI, 80-97]). ב י י ט ש פ ל א ו ש ר מ א מ

. ר י א ן י ם ב ח ג ׳ פ ר ם ל י ל ב ו י ׳ ה ם ם י ס ח י ו מ י ו ה נ י נ ו מ ד ק ׳ ש ה א ל ע VII—XI") ה( ג ״ « ר א ת ג י ו ו ת ( ו ד ץ ז ר י פ ב 1 • ץ ר ר ב ז ם ל י ר מ א ץ מ ב ו ק ) ב י ״ י כ ל ס ע ך ( א ב ר י ם ו ׳ ל ׳ ב ו י ח א י 1 ו 2) ה

דכ מבוא

ויש להעיד שבעלי שני התרגומים הללו היו עומדים כל אחד מהם תחת השפעת הביבליה שלו: המתרגם הרומי הכנים לעבודתו מהשפעתו של תרגום הע׳ והמתרגם הכושי - מהשפעתו של התרגום הכושי, ולפיכך יש להתיחם אליהם בפינה זו בזהירות שלא להסיק מתוכם על חילופי נוםהאות שבםפד בראשית שהיו לפני בעל ם׳ היובליםם ו י גופו. כגון מה שכתוב בס׳ היובלים (ט״ו י״ד): אשד לא ימולו את בשר ערלתו ב, על סמך שתוספת זו נמצאת בשמד׳ ובע׳ לספר בראשית (י״ז י״ד). ובאמת י נ י מ ש הם עסוק אותו כתוב והלך י ל ו ד ג ב אין כאן אלא תוספת של מי שלא הדגיש כלל ש והוסיף אותו לשון מגוחך. ויש חוקרים שעושים בפחזותם רכוש בקרתי ממקומות כיוצאיםי בכך, כגון Charles שנזדרז ואסף רשימה שלימה של מקומות כאלו כדי להראות ע כמה יש יתרון לנוסח השמד׳ והע׳. שקדמון כבעל ם׳ היובלים מסייע בידם. ובאמת העלה חרם בידו. שהדי אותם המתרגמים של ם׳ היובלים - כדרך מהדגמים של ספריםם אחרים - כל איש מהם היה מסתייע בעבודתו בנוסח הביבליה שהיה מצוי אצלה. י נ ו מ הם ע׳ אצל Charles בהוצאתו). והס נםמנים ר ו א י ת ) י י מן התרגום הכושי יש ארבעה כ

בך אף בהערות הבקרתיות שניתגו מתחת לגוף הספר:ה הלאומית בפאריש, י ר פ ס ב ש - A B - שבמוזיאון הבריטי בלונדון,

c - שבספריה האוניברסיטאית בטיבינגן,.d'Abadie י שהיה ברשותו של D - כי

מתוך כתבי־יד אלו נדפסו שתי מהדורות מדעיות של התרגום הכושי:A. Dillmann, Kuffile sive liber Jubilaeomm aetiopice ad duorum libror. manascr. (א

(CD ל פי שני הכ״י ע K i e l 18596מ^, .primum ed 1 . R. H. Charles, The Ethiopio Version of the Hebrew Book of Jubilees, Oxford 1895 (ב , בצירוף הציטטות היוניות, הקטעים הרומיים. שני קטעים A B C D על פי ארבעת הכ״י) ת ח וממדרש ויםעו - מתוך ביהם״ד של ילינק חלק ג׳ - והקטע הסורי על ,שמו מס׳ נ

נשי ראשי האבות הקדמונים״).

ו. התרגומים האחרונים של ם׳ היובלים. מתוך שתי המהדורות הנזכרות של הנוסח הכושי ומתוך תרגומו הגרמני של דילמן

געשו כמה תרגומים חדשים, והם: א) מן הנוסח הכושי:

A. Dillmann, Das Buoh der JubilEen... aus dem Aethiopisohen ubersetzt (Ewald's Jahr-bfloher der bibl. Wissensch., 1850-51, II 230-256, III 1-96).

Schodde, The Book of Jubilees (Bibliotheoa Sacra 1885-1887). Charles The Book of Jubilees (JQR 1893-1895). Littmanu, Das Buch d. JubilSen (Kautzsch, Apokr. u. Psendep. d. A. T., 1900, II, 31-119). Charles, The Book of Jubilees or the Little Genesis, London 1902.

י w ״ ״ ״ .(The Apocr. and Pseudep. of the 0. T., 1913, II 1-82) ין ״ ״ ״ י י .with an introduction by Box, London 1917 י

ב) מן התרגום הגרמני של דילמן:ן (Rubin), ווין תר״ל. ספד היובלים הםכוגה מדרש בראשית זוטרתא מאת שלמה ראבי

A. CMnpH0B־b, KHHra K)6nj1eeB׳b, KaaaHb 1895.

א׳ ב׳

ס$ר היובלים

אלה דברי ל^?ןת לכי-התוךה ולעדות לכעעזי ת#ניס ל^ץעות ?זנותילם ףובלילם ככל־שנות העולם כא#ר ךבר ן:א לתות תתוךה א אל־מ^ה בהר כץי כעלותו לקהת את־־^תות ל

ותכ^וה 5ךבר יי א?זר דכר אליו לאב*ר עלה אל־ראש ללר:

ה לראשונה לצאת אי־לשךאל ככ^רלס כלך^ז א א 1להי ב#י ב#שה ע^ר ללךש תזה ולרכר לל אל־משה לא*ר עלה־ ת#לין ?*תות תתוךה ^ ה ואתנה־לף את־^ני לתות ה ר ל ה ל ?א *לי אתכ^ה א#ר כתבתי להורולס: ולעל מ#ה אל־תר ל: וכבוד לל כ ן נ שכן בדור כיני ןיאן ככהו ששה למים: !יקךא אל־מ^ה ביום

השביעי מתיף-לאן 1!ךא את־־כבוד לל כאש כעךת על־ראש ד הלר: ולהי־שס מ#ה על־הלר אךכעים יום ןאךכעים לללה ולךאהו ל: את־דכיי ללסי* כל־לכי תתוךה והעדות א#ר ליו 1א#ר י• לבאו: ראכר שים לכף אל־כל־תךכי א#ר אכר אליך כלרם אלרילס כי לא־עזבתים ל י תזה וכלבהו ככ$ר למען לךאו אל כל־לךעה אשר עשו בעבךם את־תלק א#ר אשים תיום ל א ו בתר כיני כיני וכינף ללרולם: וללה בבוא כל־זה עלילם ןלךעו כי־צדקתי כלם ככל־כ^כטס ובכל־־ע^תם ולךעו כי למיד לליתי ז עמלם ז ואתה כלב־לר ^־?ל־ר׳רכרים לאלה א#ר אודיעף תיוס כי לד?תי את־כרלס וערכם ה?ן#ה ב^וךס אכיאם אל־לאךץ אשר נשכבתי לאבותיהם לאברלס וללצלק וללענןב לאב*ר לזךעכם אתןw וכרו אחרי אלתי נכר א#ר « n ו*?לי : * מ ב י ל ח אךץ זבת ח

ת ישראל א ם ח - ( ׳ ד - ׳ א משה מקבל את הלוחות וידיעות על מה שהיה ומה שיהיה וכותב בספר ( (הי—ם•) - גלות ישראל ויהודה (י׳-י״ד) - שיבת 1יון ובנין המקדש (ט״ו-ייח) - משה מתפלל בעד ישראל שה׳ יברא להם לב טהור ורוח קדוש (י״ט-כ־־א) - ה׳ מבטיוזהו לגאלם ולשכן בתוכם לכשיחזרו בתשובה (כיב-כ׳־ה) - משה נצטוה לכתוב את הבאות עד אחרית הימים על סי קריאתו של מלאך הפנים

מחוך לוחות השמים (כיו—כיט).

. בכ״י A נוסף: לך. - י ת ב ת ד כ ש א — . ב ״ . השוד, שמות כ״ד י ה ר ה ה ה נ ה. בכושי: ה ז ־ ל . נ״א: כי עזבתים. ובבמה כ״י: כי לא אעזבם. - כ ם י ת ב ז א ע י ל כ. נ״א: ובכל ם ת צ : צדיק. BD נוסף: אני. - ו ב כ ל ע A .כל ענש הדבר הזה. — צ ד ק ת י B ליתא. - C .כתב לי. — ל א ב ו ת י ה ם : A .כ ת ב ־ ל ך - .A ליתא ב:וםח . ה ת א - ו מעשיהם.

א כ - ב ספר היובלים א ט כ ר

: כי ס ל ט לא יו#יעוס ככל־־^ךלם ונגמעה העדות ת*את לעדות לם י י 5 ן ה אולם ןללכו אלרי ל ^ ל^כחו את־כל־ב^ותי א#ר אצכי מ ואליי קזכאלס ואתרי לרכלם ועבדו את־אלתילם ןהיו ללם ל**? $נף ל?ךה לעני ולמוקש: ואבדו רכים ונלכדו ונכלו בלד לאויב על־בי עןבו את־תוךתי וכמותי ומועדי בריתי ו^כבתותי ו?ר^י אשר קדשתי׳־לי בתוכם ומשכן קך#י א#ר קד^תי־לי כתוך־ת וככיליט אגרו א לי$דן לשכן את־שכי בי• ועשו להם כמות ו י

י ^ כ ־ ל כ ל ם י ןעבדו איש כסלו לתעות ןזבתו את-בניהם ל#דיס ולא י^מעו כי ל יב שגנת לכם ז ויללתי אליהם עדים להעיד כ [אם-]להךגו את־־לעדים ןךךפו את־דך#י תתוךה ןתכירו ד׳^ל ינ ותתלו לעשות לרע לננד עיןי: וליכהרתי כני כהם ומכךתיס ביד־ הגולם לשכי ילשלל ולאכלה ונרשלים ^ן־ל׳^רץ וזריתים כנוים*ת * # ־כל־תוךתי כל־מ^ותי וכל־משכטי ותכרו לרש ו ת י ^ ח יי ו?ל טו ומועד ולכל ותק: ואחר לשובי אלי «P3 תנולס ככל־לכם ובכל" מאךם ואככתים כ5יז כל־תנולם ובקשוני למען אכ^א ללם ואלר כקשם אותי ככל־לכס ובכל-כפ^זם $כתת להם רב־^זלוס ב^ךק*א ל טל ותכריתים למטע י^ר ככל־לבי יככל־נכשי וליו לבךכה ןתי את-מקך#י בתיכם ושאלי אי יז לקללה לראש ולא לזנב ז וס כאכת וב^ךלו • ן עכלס ולליתי להם לאלהים ותם להיו־לי לה על־ # ית-יטולא אעןבס ולא אלנכר להם כי אני לל אלתילם: ןל&ל מו 1?ל6לל ויאכר אלני אללי אלנ־נא] תתן את־עמןי ונלללף י א ללכת ב#גנת לכם ואל־תמכרם בלד־תנולס ^רילס לכל־לכשלו כ כלם ןלא לאלצוס ללטא לכניף: יעלו־נא ךןן^יף אלני על-עמף וכךאל לל,ס נכש ל#ךה ןרות כללעל אל־למשל כל,ס לתש&י?ף ולהטותם ^כל־דדך ת^דק למען יאבדו מאיןי* י א עלילס ל כא ןהמה עמף ונלללף אקזר ןאלל מלד־כ^רלס בללף תןדול בךאר ורוח קדוש ואל־לכקשו בח&אתילם כעלה ועד י ה י ב ? ם ל ל ל

, * ו ש ד ק - , ם ה י ר : צ A . ב י ו א - ה . א ת י B ל D . ם ה . - ל ע ד ו ת ל ת א ז ץ ה ר א : ה . ע ץ ר י א

~ . א ת י . A ל י ט פ ש מ ־ ל כ . — ו ל א כ ת י A ל . י ת ד ו ל ת - כ . א ת י B ל D . ד י ־ ב . ־ י מ ש : ל A . י ״יי ל

א ־־־ ת י . ל B D , . — x ר י ה ס י מ ע : ל י ״ ר כ א ש ך A. ב . כ . — ל ע ם ס ה י ה ל א C : ל D . יט ל א ל ה י ם{ י ״ כ . ב ם י ר ק ו ח ל ה ת כ ע ד א ל ו ך ה . כ ל ע י ל ח ב ו ר . - ו ם ו צ ל א י : ו A . ם ו צ ל א א י ל ו

- . א ת י . B ל ם ב ל ל כ ב . - ו א ר ב : ו A D . א ר . - ב ה א צ ו ע מ ד ו א נ ל ה ש ב י , — ת ד ו ח ל ב

ג כ ב ב ר - ב ספר היובלים א כ

כב עולם: 1*אכר לי אל־מ^ה ידעתי את־־כךים ול^ךס וקשי־עךכםוכי כג ליא־ל^זמעו עד־א^ר יךעו את־דוקןאם ות^את אבותיהם^ ואתר :שובו אלי ככל־הי^ר ובכל־לכם יבכל־נ^זם ומלתי את־עךלת לכס ךערלת לב !רעם יכךאתי להם רות קדוש וסזהךתיס לכל־ כד לסורי מאלרי כהיום ההוא ועד־עולם: יככל־נכשס ללבו אתרי ואלרי כל־מצויתי ןעשו מ^ויתי ותליתי לזהם לאב ותם להיו-ליי אלהיס חלים תדעי כל־מלאך וכל־רות ־ לכנים: ונקראו ^לס א ד כ

ותכירוס כי כני תם ואני אביזמם כאכת וב^דק וכי אתבתיס:ו ואתה כתב־לך את כל־סדכרים א#ר אודיעך היום כהר תזה כ

כראיית ואלרית א#ר לבאו בכל־חלקת תלמים אשר בתורהלם עד־א^ר־ארד ושכנתי וכעדות וכשבעותיהם והיובלות ערטו: ו*אמר אל־מלאך תכניס כתב למקזה כראשית עד כז בתוכם לעולם ו כיי הבריאה עד־א^ר־לאה כקךשי בתוכם לעולמי עולמים: ונךאה ל;י לעקב א לעיךלל ולרעו תלל כי אני אלסי ל?ח*ל כל־ן בהר־ציון לעולם ועי והיתה ציון ףרושללם כ!דש: ולקח ל כ כט ו כלאך־הכניס החולד לאי מאה־לשךאל את־^חות חלקת השנים למיום תכרא התוךה והעדות לקזבעותיהן וליובליס שןה שןה לכככר היובלים שנה ?אה מיום הבריאה התךשה א#ר לתסךשוךץ עד־ ה^מלם ול^רץ וכל־בריאתם וצבאות השמלם לכל־לצירי ל׳ א^ר־לכרא מקדש־ל: בירושללם בהר־ציון וכל־המאורות לתתךשו לישועה ולבלום ולברכה לכל־בחירי לקזךאל ולכען יהי־כן כהיום

הזה ועד־כל־לכי *?רץ: ב ויאמר מלאך הכניס אל־מ#ה כדבר יי לאנ*ר כתב את כל־דברי הבריאה איך כלה יי אלהיס כיום חששי את כל- מלאכתו א#ר עשה ולשבת כיום השביעי ולקדש אתו לכל­ 3 ?עולמים ולשימו לאות לכל־מלאכתו: כי כיוס הראשי! כךא

ל ו$ת־ל$רץ והכלם וכל־הרוחית המשרתים * את־השמלם ^

ם ומלאכי הקךש ומלאכי רוחות האש ומלאכי ו ומלאכי תאי י א ל

- . ב ת כ י א נ א : ו י ״ ר כ א ש . ב B C ך . כ כ ת ב ־ ל ך

. ה ולישראל למסה (י״ז-ל״ב) ל ן מ ם ל י כ א ל מ ן השבת ל ת ) - מ ם (אי-ט״ז מי ת שבששת הי או ת כ״ב הברי ש ר פ

- . ץ ר א ל ל ע מ ם מ י מ ש : ה A D . ל ע מ ם מ י מ ש . - ה ץ ר א ל ה כ : ל A . ו ת כ א ל ל מ כ ל

ג י - ספר היובלים ב ג

ן ףה^זלג ןהאייד ןד-^םרי # ח ה ם ו י נ א רותות זמרות ומלאכי רוחות לס ןהבךקים ומלאכי דוחות תקר ותלם כי ומלאכי תללמות ןלךן לתחרף ולאביב ותקציר ותקרן וכל־רותות ?רייליו א#ר 3^&לם??דן וב^ל-תהמות ןסח^ןי ןהאור ןס*קר ולערב א#ר לכה ' 1

י י א : ונךא אז את־מעשהו !??רף אתו מסללהי ל ו ב ג בל^מת ל: ן י י א ר ?ל־כל־מעשיו כי #בעה מעשים ןדוליס ע^ה כיום לם ם ויללקו תמלם כיום ההוא ל¥ל א ד וכיום ה#ני עשה רקיע כין תם יךידי למ^וה מלךקיע על־אי־האך$ה ממ^' » ל ?לו ל&עלה ן: ולעש כיום ת^לישי באמרו לכים י ה רק את-תמעשה תזה כיוס תשנ. ולעשר־ ה ^ כי ללבו &על־אי ?ל־ל׳$דן ל$קום אלד ןםך־אח מי ל ן אל־מקום א ך $ ל ־ י כן למלם כא#ר אמר להם ויסודי &על ^: וכיום תהוא ^ךא לזרם את״ ^שה ז מהרן לרקיע הזה ותךאה תי תלמים למקויהם וכל־אהרות למקוי תמלם כלרים ובכל־־ל^ר^ע א^ור־לךע לןךעו ןצל §?זי־ ר מ וכל־האגמיס 1?ל־&ל~ל$ךן וה וכל-אך5עת ל ו א ל^כל m עקזה־כרי להלערות ונן־עךן לא ר : וביום הךביעי ^ י כ י ח תמעשיס תגדולים האלה עשת כיוס תשלת ותבו$בים ולשימם בךקיע ה^מלם ללאיר >*ל~ ר מ את־ת#$ש ון ול£?/#לת תיוס ןתלללה ולהבדיל כין לללה ויום והי? ד $ לל על״ל^ךץ וללמים י ד ר: ולתן לל את־ר׳שכש לאות $ ך לאו # ט חת וליובליס ילכל" ו ת ג ל ולשבתות וליךתיס ולמועדים לשנים וק למען לה*5! מ ל : ולבדל כין האור וכין תחשך י ם י א עתות תא כל־אשר ל^מח ולגדל על־האךמה: #לשה מינים אלה עשה כיים י

לרביעי וביום תלמישי ?רא את־תתניניס הגדולים כתוןד־זינהמות תמלם כי־זה מעשה לדיו לראשון [אשר ?ךאז ?שר וכל־־ת&דן יב במלם ותךד׳ וכל־לעיף א#ר לעו5ף ל>;ל-מיני?!ם: 1!צא ת#משי האךץ כל אשר לצמח א ־ עלילס לתןקס ועל-$ל־א#ר על

־?רי {?ל־־כשר שלשה מינים אלת &ל$דן ואי־עץ #%ה: וכיום תש#י כרא את כל־תלת לארץ וכל־הבה£ה ע ביום תלמישי

. צ״ל: הקולות (וכן ביוונית pcov<Sv)). ונראה שהמעתיק הכושי ת ו מ ה ת י ה כ א ל מ ו] ש י ל ש ם ה ו י ש ב ע י טעה כאן מחמת שהמלים תהום וקולות בכושית דומות בצלצולן. - ו ב א מ ר ו. לפי נוסח Charles : וביום השלישי אמר. - י א כ ל. גיא ch : יצמח• ־~- . ם י מ . לשבועות י ת ו ת ב ש ל ם ו י מ י ל ו - . a . אין בהוצאת ! ר ו א ך ל ש ן ח י ב ו

ו רכה כ - ד ספר היובלים ב י

יד ו?ל־לי&& על־לאדן: ואלרי כל־אלה ?ךא את־לאךם (אלד)ר ?ל־ל$דן יכלמים ש א - ל כ ן?ר ונק?ה כךא אולם ויטילהו ? ועל־כל־א^ר לעי>5ף ועל־כל־תתלה ךס^ס^ה ועל־כל־ללכש על־ לארכה ועל־?ל־ל$רכה גימשילהו על־כל־ןה ולעש את־ארכעת: ולהיו כלס עשרים ו^אלם מינים: ו לזמינים לאלה כיום תששי » ר ימדץ כלכים כל־א# טז 1לכל את־כל־מלאכתו כיום תששי ו: וללךלנו לי אות ןדול את־יוס כלל •יז וכלחמות ?אור ובחשך ו ד׳ש?ת>ות) למען נעשה כלאכה #?זה למים ונדבות כיום תשביעים וכל־מלאכי הקר #ני תמינים •יח ככל־מלאכה: וכל-מלאכי תאי יט תןדולים לאלה יאמרו לנו כי נשכת עמו כ^מלם י?$דן: 1*א$ר לנו הנני מבדיל-לי עם ככל־-לעמים [ןשבתו תם] ןשמרו את־ תש?ח וקדשתים־לי לעס וכרכתים כא#ר קרשתי את־־למי ת#?תס: ואקדשם לי ןכן א?ךכס ףריו־לי לעם ואני אללה ללס לאלהי 5 ןא?תר ?זרע לעקב מכל אשר ךאילי ואכלכהו לי לכן ?כור ואקדשהו לי לעולם ועד ןהיחיתים את־יום תש?ת למען יש?תו-ו א נבא בו מ?ל־מלאכה: ולעעז בו אות ?זה אשר־בו לשבתו־תס ע כיום השביעי לאכל ולשתות ול?רך את־בורא הכל כא#ר כרךו א את־העס א#ר ?תר ככל־לעכיס ולקךשהו־לו וכאשר ל^בתו עי כקדוליו להעלות רית ניתות א^ר־לנעם י א : 1_יעש ל ב ילרי ב

ו כל־הלמיס: עשרים ו#נלם ךאשי אנשים מאךם עד־לעקב י נ לא ב

ועשרים ושנלם מיני כלאכה נעשו עד־היום ת^כיעי והיא כרוך וקדוש ךגם־היא כליך וקדוש 1לתי ןה עס־זה לקךשה ולבךכה: בד ולנלן־לו כי כרוכים וקדושים לליי כל־למי העדות ןההק לראשון: ולבךא את־ ת גלכרכהו כיום תשכיעי ? # , ביי כאשר קרש את־יום לרא ?ששת למיס ולתן לל יום חג תשמלם ואח־ל^רץ וכל־אשי ?ז קדוש לכל־מעשיו על־כן *!ה עליו כל אשר יעקזה־בו כל־ת וכל־־תמטמא אתו מות למוח* ואתה צו את־אי בי מלא?ה ל* י?יראל ןשמרו את־היום תןה לקךשו ןלא לעשו-בר כל־מלא?ה

. כלו׳ לשבועות של שנים. - [ו ש ב ת ו ה ם]. A : וינוחו. - ו ב ר כ ת י ם. ת ו ת ב ש ל ם ו י נ ש ל. לפי השערת Ch צ״ל: מכל זרעך, כלו׳ במקום י ת י א ר ד ש ל א כ : וברכתיו. - מ B C D הנוםח שבכיי בפ^ אמזךאיןן (=בכל מאשר ראיתי) הוא קורא אמ!ך8ך (=מזרעך). - ו ג ם: את היום ה ח ס ו נ ג ק דיו ש. ב . כלו׳ יום השביעי ויעקב. - י ו ם ח ש ו ד ק ך ו ו ר א ב ו ה. ch : אותו, ולא מצאתי סמך לזה בכ״י (וכן לנוסח ה ז השביעי הקדוש. - א ת ־ ה י ו ם ה

ג ה - ז ו ספר היובלים ב כ כ ר

כל ולא יטמאהו כי קדוש ליום לןה ככל-ללמים: כל־למללל את~ו >יל־מלא>;ה מות ימות ב ־ ה ^ י נ ש ליום לזה מות ;מות ולל א לעולם למען לשמרו אי־לקזךאל את־ליוס לזה ללרולם ולאא: וכל־אי^ י ?*דל׳^דן כי יום קדוש [הוא] ךנירםז ?רוןד הו ה ל?רת כ

^ ומבךך יהליז $ל~ אשר־־לשמךנו ןלש?ת־בו מכל־מלאכתו קדוי לשךאל את־משכט ליום לדי א ד ל ^ כט ללמים ?מנו: ל3ד ן ןל^בתו־בו ןאל־לעןבהו ?שגגת לכם ולא לעשו־בו כל־כלא?ה* W l ןלא יראה ל^שות-בו לכ$ם ןלא לכינו בו מלל א^ר־יאכל

ולקזאב־מלם וללביא ולהוציא בו לל אשר־לנשא ב#ערילםלם: ןלא לביאי, ת למי־ל,מלא?ה ב?תי # # ל לא־לכיןהו לכה להם ב ולא יוציאו מכלת לכלת ביום לזה כי קדוש הוא ו^בךןי הי*ע לכל-^שר ך מכל־יום יוכל ליובלים בו ;שכת כשמלס ן^ךם ^ לא לש?ת־בו על־ל^רץ: 1ל?,רכהו בורא ללל ולא קדש כל־עםבו כי אס־לשךאל לכדו לו לכדו {לנו ל8לל ועמים לש?ת- לב ולשתות ול?ט?ת-בו על־־לאךץ: 1ל?רך בורא תלל א^ר ^ךא את• לנ ליום לזה לבך?ה ןלקךקזה ןלתללה מכל-ללמיס: ותןתן לתורי5

י ישראל הקת עולם ללרחתם: א ןהעדות לזאת ל ג ובששת למי לשבוע ל#לי לכאנו כדבר לי אל־האךם את כל־לללה וכל־לבתכה וכל־לעוף וכל־ללכש על־לארכה ו?ל• לישרץ כמלם למינילם וכךמולס כיום לראשון את־תת;ה ולבלבה

כיום ל#>;י ולעוף כיום לשלישי כל־הרכע* על־לארכה כיום י: ויקךא לאךם ל?לם ב לרביעי ולירדן כמלם כיום ללמישי

נ שמות וכאשר יקךא להם לאךם ןה־שמם: וכלמקזת ללכים לאלה ךאה לאךם את כל־זה ןכר ו?קכה לכל־מין אשד ?*ר?: ויאכר לנו יי לא־םוב ו ד ג ך א ד והוא ללה לכדו ולא־מ^א לו ע: וי©ל יי אללינו תךלכה ו ד ג ד א ה ליות לאךם לכדו נעש־לו ע

?ליו 1לי#ן ולקח לאשה ?צם אתת מע^מוליו ולתי לצלעא כשר תללנה ולכן את־ לליא בריאת לא^ה כתיר־צלעוליו מ

. או: ימי המעשה (אבל בכושי: בששת הימיפ מלאכה).־* ה כ א ל מ י שבפכ״ה). - י מ י ה מ

-ג׳) — בריאת חוה ומתן דיני סהרה (די-י״ד) - אדם וחוה בגן עד!״ ג אדם קורא עמות לכל הבריות (א׳ו 3pK אלדה ליב_ל״ה(). ב ש י ת חטאם וטידודם (ם״ו-כ״מ) - איםור גילוי ערוד׳ (לי-ל״א) - אדם וחוד. נ

מי י : ו A D .ר גה י כ י r לעזר כנגדו. - ו י פ ל. בכ״י: דנה. — ו i : D . ו ד ג ג ר כ ז ח־-י ע

ח רכז י - ספר היובלים ג ו

> •לאשת: ולעירר את־לאךם משנתו וכלקיצו קם ביום תששי !לביאה אליו ולכיךנה ראכר אליה *את הכעם עצם מעצמי ו?שר .ז מבשרי *את תקרא אקזתי כי מאישה לצאה ך^^ןחה: על־־כן להיו •האיש ןהאשה אדור ועל־כן לעזב־איש את־אביו ואת־אמו ןךבק: בשבוע לראשון נבךא האךם והצלע ד זז באשתו וליו לכק1ר אלוה לשמר .א^זתי ובעבוע תשני הראהו אולה ועל־־כן נלןה תכצז « שבעה :מים לן$ר ןלןק^ה עוד שבעת למים בקזמאלן: ויהי כא#ר כלאו לאךס אףיעיס יום על־לאך^ה אשר ?ה נבךא ונביאהו אל־לשמת ואת־אשתו הביאו ביום תשמוניס ואתר !ךעךן לעבדו ו כאת אל־3ז־עךן: על־כן נכלכה תמ^דז על־לתות תשמלם ליולךת אם-ז^ר ללךה שבעת למים תשב בשמאלה כשב?$ת הלמים לראשונים ושלשים יום ושלשה למים תשב בדם פזהךה ובכל־־־קדש לא תנע ואל־המקךש לא ללא עד־כלולה את־הלמים לאלה א#ר *א לזכר: ולנקכה עוד שבוע כשני השבעות לראשונים בשמאלה וששים יום וששה למים תשב בדם־טהךה וליו ?לם שמונים יום: *ב וככלולה אמונים יום אלה לכאנול אל־נן־עדן כי נןדו# הואו משכ&ים מ ק ו ן ה 5 ־ ל . ע # ן ד ? ^ « p W ר ^ מכל־לאךכה וכל־עץ ^ לזימים לאלה לאשר תלד ז?ר ווןקכה בכל־קדש לא־תנע ואל־ כית״המקךש לא־לבוא עד־כלות ת:מיס להם לזכר ולנקכה: r־ זאת התוךה ןלעדות א#ר נלנו ולכלבו לבני לשךאל לשמר כל־ &ו הלמים: ולהי בשבוע לראשון ליי־כל לראשון ויהיו לאךם ןא^זתוו עבוךה לךל נ ־עדן ולעבדונהו] ולשמרו1הו] ו שבע #נים אז ט: ונלמדהו לעשות בל אשר לךאה לעבוךה: ולעבד והוא עירם ולא לרע ולא תלבו־שש ולשמר את־תןן מלעוף ומתת;ה ומתבתכה ולאלף את־כךיו ו*אכל ולתרו הניח לו ולאשתו ולנת לשמרו:ע השנים אשר כלה-שם #כע שנים לכימות וכלדש כ יל ומקץ # ת#ני בשבעה עשר בו כא הןלש ולקרב אל-הא^ה ויאכר הןלש אל־לאשה ככל־כרי לעצים א#ר בתוך־הןן צוכס לל לכל־ר^אכלו יח מכנו: ותאכר לו *?ל־כרי העץ א#ר כגן אמר לנו אצלו וככרי

. כלו׳ עליהם להיות. - ו י ה ן י * אליה וידענה. - ו ל ק ח ה. D נוסף: זאת. - ע ל כ. נ״א: ן ג ך ה ו ת ד ב ש . — א B C כן . י ר : כל העץ הנטוע בו. - מ כ ל פ A . ע ב ו ט ר נ ש ז א י - ב י

ה ל - ט רכח ספר היובלים ג י

: ו*א$ד תו ימ לעץ אשר בתוך־הןן אל ו*אכלו מאו ןאל לןעו בו א־למו לןלש אל־האשה לא־מות למותון כי יורע יי כי ביום אכלכםס וידקלם טוב וךע: 1לר* כ ממנו ו?כקתו עיניכם וללילם כאלליו טוב לכ$?ל ך כ האשה את־לעץ כי נלכד־הוא ןמאןד. לעינלם וו ותאכל: ולכס את־עןץלה כעלה לאנה כתחלה 1לל1 א כא ותקת מה עיןיו ולךא כי עירם הוא: ולקח עלה לאד• א ק ל ה כב לאךם 1*אכל ו: ויקלל יי את־־ל|ל# בג וללפר ולעש לו לגוךה ולכס את־ערותו: ןעל-הא^ה קצף כי #מעה בקול ל2ל# לס עו - כד ולקצף עדם ןאל־* י ויא^ר אליל תך?ה אךבה עצבונך וכאכך בעצב תלדי אף לשיכתך ןהוא למשל־כך: ואל-האךם אמר כי שמ?ל ליויל' ש כה אך ו^אכל מךלעץ תהוא א#ר צרתיך לכל-ף1אכל כאיי ל ^ א ארוךה [ללי] לאךמה כעבוךלף וקוץ ודךדר ל^מתו לןי לא*ל? לחכך ב!עת אכיף עד־שובף־ אל־לאךמה א#ר מאה ן^קלל >5י"י עור ו_ילבי#ם ולקללם ד : ולעש ללם א ב כו עכר אלה ואל־עכר לשו ״ 2£ן־עדן: וללי כיום להוא ביום צאת אךם כנךעדן תק^יר לריסת לניד ככקר בצאת ל#כ# א ל ? ה ו א ל ל ד ו ו ב ;יחול קפ*רת לח ביום־כסתו את־ען־ץתו: ולכלא ביום להוא כי כל־תלה ולכסות נץ מדבר כי כלס לדברו איש את־רעהו שכת ר # ולעוף ולרכ^ ד

ה ע ד י א # : ולשלח כנךעדז כל־כקד א ט אלת ולשון אלת כ

ל כל־לכשר למינהו ןלבריאתו כמקום א#ר נבךא להם: ולאךםלבלמה: על־כן צד׳ ב^תות לא לכיי ?תן לכסות עךלתו מכל־תלד ות עךולס ואל־ללולי י ט כ לשמלם על־כל־אשר ידעו מש5ט להק ל לב כהתגלות לגולם: ו?לי באלד לד^דש לרביעי ויצא לאדם ואשתי4 לג מנן־עדן ו!שבו בארץ אלךה בארץ בךיאלם: ולקךא לאדם #םי ליובל לראשין ואתר לדעה: ול^לד : ולליו ]ערירים ע ד ו ל ת ^ א ה ל - ד ל

את־לאךכה כאשר למד אךעדן:

. נראה שהמתרגם !היווניז] קרא וחרונך (וכן בתרגום הזר ך ב א כ ו - . ן ג מכל עץ ה- • . כן גם בע׳ ובתרגום הכושי לתורה (במקום תשוקתך) ך ת ב ו ש לברא׳) במקום והדונך. - ת. נראה שהוא קרא בעבודך (בדלית) במקום בעבורך (וע׳ לפכ״ד). - ו ל ש ו ו ך ת ד ו ב ע ב. [ודאי עיקרו: אלדעה. ברא׳ ה ד ל ץ א ר א י א ח ת = דברים אחדים (שבברא׳ י*א א׳). - ב ל ־ :

/ ותוך כדי העתקות לועזיות הלכה העי״ן לאיבוד]. - ע ד י ר י ם. בכושי: בלי בנים. — כיה ד

ו רכט ט - ספר היובלים ד א

לי כיוכל ת#ני ותלד את-קלן יכרכיעי ד ולתי ב^בוע השלי ב ילךה את־לכל וכלמי#י ללךה את־אח כת!1: ובראשית תיוכלא ומלד-קלן לא־ך^ה ר ו ק ד תשלישי הרג קלן את־לכל כי־ר^ה 1לל] אה השמלמה ולבך על־ כ ר א ל ־ : ול^עק ךמו א ' ולתרנהו כשךה נ אלתור לרגו ולעש לו נוע ש ד אשר הרגו: ו!$ער לזי בקלן בעבור הכל א ה על־לארץ בגלל רם אחיהי ולקללו כארץ: על־כן כתוב ב^חות השמלם ארור ככה רעהו ?רע וענה כל־השומע אכן ולאיש א#רי ?אנו לתןיד ו יראה ולא לאה ארור הוא ?מהו: על־כן ??מעני יי אלהינו את־כל־ת^פזאיס אשר כשמלם י?ארץ וכאור א לככל: ולתאכל ?אךם ואשתו על־הבל ארכעה #בעות ז וכתשר ו ובשנה לרביעית לשבוע תלבישי שמת ולרע שנית את־אקזתוו לל זרע #ני כאךץ ותלד לו כן ולקרא שמו שת כי־אמר #ת־לנל כי לרגו קלן: וכשבוע תששי הוליד את־אז1ךה בתו: ת לכ ׳ ח תד ט ולקת קלן את־און אד1תו לו לא^וה ותלד לו את־לנוך מקץ תיוכל לךכיעי וב^נת אחת לשבוע הראשון ליוכל תלמישי ?אי כתיםו לנוף: ולאךם לרע י כארץ ולכן קין עיר ולקרא את־שכה כשם אדי ליובל ה כנים: ובעבוע תלמי ע # יא את־חוה א#תו ותלד עוד ת החמישי לקת #ת את־אזורה אלתו לו לאשה וכשנה לרביעית^ ר א א לל ? יב ללרה לו את-אנוש: והוא תתל ראשוןה לקי ע וכיוכל השביעי כשבוע הלמישי לקת אנוש את־נעמי אלתו לו לאשה ותלד־לו כן כ^זנה השלישית כשבוע תלכי#י ולקרא יד שמו קינן: ומקץ תיוכל תשמיני לקת-לו קינן לאשה את־ מהללאית אתתו ותלד־לו בן כיובל תלשיעי כשבוע לראשון טי כשנה השלישית בשבוע תזה ולקרא #מו מהללאל: ובעבוע השני ליוכל לעשירי לקת מתללאל את־דינה בת־כרכיאל

קין והבל ושאר בניו של אדם (א׳-ייב) - אנוש, קינן, מהללאל וירד (י״ג-ס״ו) - חנוך ותולדותיו(נזיז—כ״ה) ־־ל־ב)-שם, חם ויפת(ל״ג). ארבעה מקומות קדושים בארץ(כ״ו)—מתושלח, למך ונח(כיז—כ״ח)-מות אדםוקץ(כ״ט-

: A .קרבנו : B . ן ב ר ק - . א ת י ד ו. A ל מ י - . ה צ ר : כי רצינו. נ״א: נ B D . ה צ י ר כ. בכושי קרבן הבל. — מ נ ח ת ו. Ch : ומנחת קין לא נרצתה. ואין לזה סמך בכ״י. - נ ו ל נוח. ושיבוש זה הוא מפגי שהכושים אוהבים לכתוב חיית במקום עיין. והמלה פירושהר ו ד א - . ד נ בכושית: ארך, והכושי הבין: ויתן לו ארך [ימים], במקום: ויעשהו נע ו. ם י נ ה ב ע ש ת - . ם י נ , שבועות ש ו . כל ת ו ע ו ב ב ע ה ש א ר - . י ה . בכושי: אדור י א ו ה: בשבוע השלישי. - ע י ר י ם. עיר י . בקצת כי י ש י מ ח ע ה ו ב ש ים.— ב : הרבה בנ A

ו כ - ז ספר היובלים ד ט

לי 3>מי• כת־אתות אכיו לו לא#ה ותלד לו כן כשבוע השליי ^ ת#שית ולכךא את־^מו לרד כי ?לאו ןךדי מלאכי יי אי לאךם עעזות משכ* א ־ ת ף 2ל־לארץ ללכד א א י ו ? ם ל י ד י * ק ?ארץ: וביוהל לאתד עק<ר לקח לו יךד א?זה וש^ה בךכד י ז מ ט

ע לרכיעי ליוכל ו כת־ךצואל כת־אחות אכיו לו לא^ה כ^בה לרכיעית ליוכל 1ל?!רא ^ #י כ תהוא ותלד לו כן כ^זבוע תלכיי ^ י לאךם א#ר נולדי ?ארץ א א ן מ ו יז שמו לנוף: הוא לראים ל ךלי למד סכי וכךע ולככה ול?תב את־אותןות] ת^זמלם ?כדר נא תשנים לכךךם ללרתילם: ז לאךם את־ ־ י כסכר למען נךעו אן ושבעות י לאדם בוולדות ?אך א י״ היא סלל לכתב עדות ו:עד לס ולמדד את־תלךחים ראכר את־ תייובליס אמר ולנד את־למי תיאי: ולךא את אשר־־ליה ןאת א#ר־ ה כא#ר לןךןהו # ט שבתות ק יי לאךם כלרולם א לללה כלזות לללה כללום את א^ר־יהיה ל עד־יום תדין הכל ךאה ולרע ולכלאו לעדות ולשיכהו לעדותע ־לאךם ולדרולס: וכיי־כל תשניס עשר כ^בו 3 ?ארץ על־כל־אי

#כה עדד כת־ךניאל כת־אתות אכיר תשביעי לקת לו אשת וה תששית כשבוע תןה ללדת לו כן ויקךא את־ א ב לו לא^ה ו נא שמו כתושלת: ולתי עם־מלאכי לל ש#ה יובלות #נים ולדאהו את כב ?ל"א#י ?ארץ וכ^מלם ככשלת ד׳?כש ו?כי[ב את־תכל: ולעד על־ לעירים א#ר לקןאו עם־בנות לאישים כי־תתלו לשכב עם-בנות־לאר* « לארץ ללטכא ודיעד לנוף על־?לם: וללקח מתיר אי ונוליכהו אל־נן־עדן לנךלה ולכבוד ןתנהו שם לתב דין ומשכט: וכעבורו תביא נלל] מי־תמבול על־כל־ ם ד א ל ־ י י לעולם ןכל־ךעת א כ ארץ עדן כי שם נתן לאות ולמען לעיד לכל־אי־לאדם להנידר # : ולק$ר קטרת כית־תמקדש א ן ־ כל־מעשי תדרות עד־יום תדי ד כ

ם ! ח ללל ל א כי נר^ה בעיני :ל בהר־תךרוס: כי אף?עה מקמות ? ון־עדן ןהר־תכקר (בו) ןללר א#ר אלה עמד עליו תיום תר־כיני ןתר־ציון ללקדש כבריאה לךשה לקךשת לארץ על־כן תקדש

־ ו י כ ת ב נ י ך D. ־ . כ ם ו ל ח ה ב ל י ת ל ו ז ח - ב . ך א ל ו מ נ י נ ) ע ת י ר ב ע . ב ר י צ = ת ( י מ ר א ב

י ה״• כ א ל ם מ . - ו י ה י ע י נ ד : א י ש ו כ . ב ה נ ד ן ch). - ע כ ו ו ( ת ו ד ב ע ת כ י : ו א * . נ ת ו ד ע ל

. - ו ב ע ב ו ר ו ח ר י ה : ו ף ם ו . A נ . - מ מ ש ל ת ה ש מ ש ך ו נ י ח ה י : ו ו ר ק י י ע ל ו ׳ א ך נ י א ה י : ו י ש ו כ ב

• ם ו ר ד ה ־ ד ה . - ב ב ר ע : ה ף ס ו C נ D . ת ר ט ר ק ט ק י . — ו ו ד ר ו י ר ו ב ע ב : ו A . א י ב ה

ספר היובלים ד כט-ה ב רלא

כז לארץ כיכל־לג׳ןאה ומכל־־םמאלה לדרות עולם: יכיוכל לארכעה עקזר מהוא לקח לו מתושלח את־עךנה כת־קריאל כת־אתות אביו לו לאשת כשבוע השלישי בשנת אחת בו ויולד כןי לכף: וכיובל ת^זמשה עקזר בשבוע תשלישי לקת מ ז ?1רא ? ח כ

לי לכך אשה וש^ה כתנוש כת״־כרכאל כת־אתות אביו לו לאשהי לו כשבוע הזה כן ולקךא את־שמו צת כי־אמר זה לנלמני ל ת ו כט ככל־עמלי ומךהאךכה אשר אדר לל: ומקץ היוכל תתשעה עשרו באךץ אי ע תצביעי כשנה תששית מת אדם ולקבךהי כל־ כ#בו ל בריאתו ןהוא הראשון א#ר נקכר ?אך^ה: ו_יחםרו־לו שבעיםה לאלף כי אלף ש$ה כיוס אלד בעדות תשכלס על־כן # נכתב בךכר עץ תרעת כי ביום אבלכם ממנו תמותו על־כן לא- לא כלה את־שנות תיום ההוא כי בו מת: ומקץ תיי־כל תזה נהרג קלן שנה 1אתת1 אלריו ולפל כיתו עליו ויכת בתוך־כיתו ולהרג באכניו לב כי באכן לרג את־לכל ובאכן נלרג במשםט־צךק: על־כן הוקםת השמלם כרכר א#ר דךנ איש את־רעהו בו ידרג כאשר ו ח ^ ב

: יביוכל תןחכשה ועשרים לקת לו צת א#ה ג ?^עי 5ן ל?שה־לי ל

ה לראשו$ה $ ל כת־אחתו לו לאשה כ א כ י ־ ת וש$ה אמזךת כדי ותלד לו כשנה השלישית את־שס וכשןה כשבוע תלמי תלמישית ללךה לו את-תם ובשנה לראשונה כ^בוע תששי ילךה

יכת: לו את־ז

י כל־לארץ וכנות כנ ה ולתי כי־תתלו כני־־לאדם ללב על־

ילדו ללם ולראון מלאכי לל באחת מ^נות היוכל ההוא כי לפות־ מךאה תן ולקזאו אולן ללס לנשים מלל אשר כלרו ותלדנה להםל לל&ס כארץ וכל־כשר השתית את־רךבו י ב כניס ותם הענקים: מ

. נוסף על א ו ה במקור: בחצות היום. מתוך פכ״ט נראה שכוונתו כאן להר ציון.־־ ה. בקצת כ״י י נ מ ח נ . בנוסח ch : בשבוע הזה. - ז ה י ת בה ח פי Ch• - ב ש נ ת א- . ם ד : בארץ בריאת א C D . ו ת א י ר ץ ב ר א ב - . י ב צ ע . ch נוסף: מ י ל מ ע - . ה ו ה נוסף: י. אלגזי הסופר הערבי ל א כ ת ד ה ב ר ז מ . כלו׳ אחר מותו של אדם. - א ו י ר ח ה א נ ש

א: בת אחות אביו. - י : אמורע בת ברכאל. - א ח ו ת ו. נ ב ת כ

מלאכי מרום נושאים בנות אדם (*׳) - קלקול כל בשד (בי-ג׳) - ענש הנפילים ובניהם ויום הדין (ד׳—ם״ז)-יום הכפורים (י״ז-י״ח) - נוז והמבול (י״ט-ל״ב).

. — מ ח ש ב ו ת. בכ״י: ידיעת. — , י ה׳. כן אף בתרגום חע׳ לברא׳ ו׳ א כ א ל מ: כה. אולי טעה המתרגם הכושי. שקרא רק בצירי. ובמקום כגתו כתב פמז. - י י ק. בכי

ח י - ספר היובלים ה ג

1 3 ף וכל־לד&ע* ?ל־לאדז ?ל י ע כאךם עד־?תכה ועד־תחיה ה השחיתו לרכס ןלקותילס ולתלו לאלל איש את־רעהו ולגדל ללכסן וכל־לצר מחשבות ?ל־אי־לאךם רק רע כל־ה;מים: ולו* ד א נ ?ם ל לל את־לאךן והנה נשחתה כי־תשתית ?ל־?שר את־דךבו ולרעו כ ד לננד עיןיו לל אשר־?אךץ: ויא$ר אכלה את־לאךם וכל־ל??י

: ןצת לבדו כצא תן בעיני לי: ועל־ ד ? ך א א על־אי ל ד ??ר ש ו א - הן קצף מאד ללכיךם מכל־כמשללם םלאכיי אשר #לח לאך ז ולצונו לאםךם במעמקי לאךמה והנס אסורים ?הם למךם: ועל־ס מתתת ת#>*לם: רו לג ו לךקךם כלךב ו י ם לצא תך?ר מאת א ל י א ח ויא^ר לא־לדון רוחי ?אדם לעולם כי ?שר הם ול׳יו למילס מאה ט ועשרים >אה: ולשלח כינילם את־תרבו להרג איש רעהו ולללי ללרג ןה את־זה עד־כי נ$לו ?לס כלךב ולמחו מן־לאח: ואביתילם לעידי ואתר נאסרו ?&W לאךן עד־יום תדין תןדול [עד־]ליות תמש^ט לעולם על־?ל־א^ר תשתיתו דך?ם ו^צלםי י;: ולמת תלל ממקמו ולא נשאר אלד הלם אשר לא־־שכט א יא ל יב ??ל־ךעלם: ולעש ל?ל־מעשתו ?ריאה לךשה ןצדיקה לכל־ללקזאיו ?ל־ת;מים: ??ל־?ריאלם עד־עולס ולצדקו ?ל־אלד ?לר יג ומש©ט כלם הוקם ו??תב ?^תות ת^מלם מ?לי ל^ם ועל־?ל־

אשר ?רו מדרכם א#ר הוקם ללס לל?ת בו ועל־א^ר לא־זרלביט על־?ל־?ריאה ועל־כל־דור: ואין ך?ד כ ש יד בו הנה נ?תב מת א ל צ ב ן ו?חיד לאור ובתוך תתשך ובשאול ובלהום ו ?אך כ^מלס וי וכל־משכטם קלם וכתוב ולרות: ו?לם לקטן ולןדול לגדול אדלו־ ט

ם ולא לקח י טז ולקטן כקטנו וכל־אחד כדרבו לשפטנו: ולא לשא א שתד באמרו־ לעשות מש$ט לכל־אחד נם אם־לתן כל־א^זד ?ארץו בי שי־כט צדק הףא: ועל־בני לשךאל ד יז לא־לשא כ;יו ולא לקת א נ?תב וקלס אם־לשובי אליי ??דק יע*ב כל־תטאלם ן$שא לכל־ יח עונס: קלם ונ?תב כי־לרהם על־כל־תשבים מכל־מגורילם כעם

E : ימחה. — ו כ ל ־ ה ב ש ר. בכמה כיי נוסף: אשד. - ל ה ם י ד ם. בכושי C . ה ח מ או ן. במקור: לא ידור (וכן בעי). ־* י ד - . , . גיא: מאת פני ה ו י נ ת פ א מ - . ם ת י ח ש ה לל ו ד ג ל ן ו ט ק א: לא שפטו. - ל י . ג ט פ . כוונתו ליום הדין. — ל א ש ם ל ו ע ט ל פ ש מ »י הם ה י ר ו ג - מ . י י י״ אין בנוסח ch. - צ ד ק. חסר בכמה כיי. - כ י י ד ח ם. כי נמצא רק בקצת כ

h ו א - ט ספר היובלים ה י

י המבול א תו את־דךכילט ואוזנם ל חי : ןלל אשר הנ ה א י ל כ יט בי כעבור י ס רק לצדו לכדו כי־נשא אליו א י לא־נשא ללם או א#ר הצילם כמי־תמבול כעבורו כי צדיק לבו בכל־ךךאו י א כ כמצויה עליו ולא עכר על־כל־א^ר *!הי לל: ראכר לל למה כל אשר־ב!?שה וכל־הלקומ מאדם עד־תלה ןעד-בה^ה ןהעוף וכל־ כא חרמעז על־האךמה: ולצו את־צח לעשות־־לו תכה להצילו ממיל א^ר־צוהו ביוכל השנים לעשרים ל כב המבול: ולעש צת תכה ? כנ וששה כשבוע החמישי כ^אה תלמישית: וללא כששית־בו כחדש השני באחד ללדש לשני עד־ששה עשר נבו] ?א הוא וכל־א^ר הבאנו אליו אל־תת?ה ולאד לל כעדו [מחוץ] בשבעה עשר: ולכתח לל שכע אךבות השמלס והיות מעלנות להם ר?ה כד כערב כה שבעה היות כמס$ר: ולחלץה האךבות להוריד מלם מךתשמלם ארבעים יום וארכעיס לללה ומעלנות־ותהם .יעלו מלם עד־מלאת כו כל־העולס מלם: ולגדלו תמלם על-לארץ חמשה עשר ?אמה עלו המלט על־כל־תר נשא ותרם התכה מעל־לארץ ומלר על־אי כז המלם: ויעמדו המלט על־אי לארץ למשה לךשים מאה ולמשיס כה-ככיום: ותלך תת?ה ולנח על־ראש לו?ר אתד לדי אררט: כלדשו מעלנות תה־ס ר?ה ואךבות לשכלט נ?לאו ו?אלד אר הרביעי נ כ^ד^ז לשביעי נכלחי כל־כיות מעמקי ארץ ולתלו המלט לרדת ל אל־ללם תחתיה: ובאלד כלדש העשירי ?ראי ראשי ללרימן ?ראלה לאךץ: וללכרו תמלט כעל־לארץ י י לא ובראש לחדש לראבעה עשר בחדש השני בג כשבוע לחמישי כשנה לשביעית בו ו לב לבשה לאךץ: ובעשרימ ושבעה בי כתת את־תתכה ולשלח מתוכה

את־לחלה ולכלמה ולעוף ןחלמש:ל על־להר כ א מךלתכה ולכן א ו באחד לחדש לשלישי ל

ל כ ו ב ב ק ל י ד — צ / . בקצת כ״י נוסף: ה ם ל י צ ד ה ש א - . ם י ו ג א: מדינות ה י י נ: A . , : ולא עברו. - צ ו ה ו ה A D . ד ב : צדיק לבם בכל דרכיהם. - ל א ע A D . ו י כ ר ד, בשנה הששית בשבוע ו . כל ו A חסד לו.— ב ש ש י ת ב B . ו , אותם. - ל ע ש ו ת ל « צוה ה - ! : על כל ההדים והגבעות הנשאות A .ויפתח פיות. - ע ל ־ כ ל ־ ה ר : A .י ההוא. - ו פ י ו ת כ ־ ' . במקור: כלו. ו ר ג ס נ - . ד ח : על ההרים ועל ראש הר א 1 . ע א ל ו ע - . ם י מ י עלו ה 5 3 ־ ־ 1

, כל מעינות : פתח ה A . ד ץ י א ק מ ע ת מ ו י פ ־ ל ו כ ח ת פ אולי טעות במקום נכלאו. - נ מעמקי ארץ ותהום תחתיה. —

ג י - ספר היובלים ו ב

י על־כל־לםאת מ ר א: ו5ךא על־לארץ ולקח נדי־עןיס ולככר ? כ ההו: ה כ ת לארץ כי ?מחה כל-אשר ?ה לבד מאשר זהיר עס־צת ככלח ןתור לללב על־חכזכת ולקח $ר ואלל ושת ועןים ; נ ולעל את-?Wto וכךיוןה ולעל עולה על־למןבת ולשם עלילם מנחה בלולה ל ניחוח אשה ללל: וירה לל י 1לצק ללן ולשם עליו קטךת ולעל דיח א ל ־ ל ת ולכלת עמו ברית לכל־־־להיו מי המבול ע תו את־רית מיץ 1יע וקציר לא לשבתו קר ולס קדן ה כל־למי האי ל ל # ל יי וחרף יום ול:לה לא־לשנו לקם ולא לשבתו לעולם: ואלם כרי וךבו ?ארץ וךבו ?ליל וללילם לברכה ?תו^ה מיראכס ותלכםח וכזים* ולנה {ללי לכם את כל־סתלה א י אי*ז על־כל־אשד * וכל-לבלכה וכל־לעיף וכל-ללמש על־לארץ וךנת למלם ולללי # : ורק את־תכשר א ה ל כ א ז לכללה כלדק לעשב ?תתי לכם ללל לע ר ר ל ־ ז א ?ל־ת?שר כ י ?נכ#ו (ו?)ךמו לא תאכלו כי תךם ה: מלד כל אדרש את־רם לאךם כל־שכך רם ם כ י ת ב ח דככם לד-אךם ךםי לשכך כי כצלם אלהים עשה את-ומאךם: אךם ?י• ךס לכל : ולשכע נח יאיר אם־יאכלי כל־ ח א י ? ב ד י י ר י ואלס כ - טח א כקזר ולכלת ברית לכני לי לאלתיס לעולם לכל־לרות לד כי־תכלת ברית אלה עס־בני לשךאל ה: על־כן אמר ל יא כלךש לז כלךש להוא כלר כשבועה ולןיל עליהם ךם כעבור כל־־לכלב לעדות יב דברי לברית אשד כרת לל עכלם לכל־־ת;מים: וימים ל*את 2ליכם למען תשמדיל כל־־תלמים לכל־י*אכלו כל-לז• ם w ה $ל־ל&י לארץ ולאיש א#ר יאכל ד ה ועיר* « כל־־דס תל: ח א ל ד ה ועי1* כל־־ל&י־לארץ וצכרת הוא וזףעו ם מ ? ה י תל

?ם א יא?לי כל-ךם לכען לחיה ?1 ' ל יג ןאלה צו את־?ני־לשח*ל ו) - ברית ה׳ עם נח ואיסור לאכל דם (ד׳-יי) - משד, נזטוה לל חידוש איסור זה ג - ׳ א קרבנו של נח (ז) - קביעת חג השבועות ודנין שמירתו (י״ז-כ״ב)־־ של אכילת דם (י״א-ייד) - הקשת בענן לאות (ט״ו-ט׳

חג של ראש החדש (כ״ג-כ״ח) - חלוקת השנה לשם״ד ימים (כיט-ל־ח).

ת ו ב ק ע ם ב ג ר ת . Ch מ ץ ר א ה ־ ל א ע ך ! : ו - . א י ה ץ ה ר א : ב A . א ו ה ד ה ה ל ה ע

ק ו ס פ ע ה צ מ א ב ) ש ר פ כ י ו = י ( ר ס ת ^ ב א ת כ ו " ה ע ק ט י ת ע מ ה ה ש א ר י נ ל . ו ץ ר א ל ה ר ע פ כ י B : ו

ו מ ו ג ר . ת א ש ה - . ן י י ם ו . 0: ד ם : ד A . ן י . — י ( ה א ר נ = ) ! א ך ת ז ק ם א ו ק מ . ב ו ת ל ח ת ן ב א ם כ ג

ת ו נ ש י ל ת י א ר . ו ץ ר א ת ה ח ש : ל ר ו ק מ . ב ה ת ח ש ־ ל / י ה נ פ ן ל א ח צ ר מ ש : א ר ו ק מ ד ב י מ ת

: A . ו מ ו ב ד - . ה י ל : ע ה י ג a מ ! . א ו ש ה ו ב י ש . ו ך ו ת : ב י ״ כ . ב . - ב ת ו כ ה ן ו נ ג ס י ה נ פ מ

. ל כ ־ ד י מ - . ו מ ד ר ב ש ל ב ש כ פ י נ : כ ל י י ch צ פ . ל ר ש ל ב ש כ פ א נ ו ם ה ד — ה . ו מ ד

ט דלה כ - ד ספר היובלים ו י

יד ןזךעס לכ3י יי אלהינו כל־הלמים: ואין ללק הזה קץ הלמים עד־י יי למען א עולם הוא וש^ךהו לדודי לרות לככר עלילס בךם ל כי לשמךהי ולא לכרתו: ולתן לנה ולאיו אות לכל-להלה עוד מבולן לאות ברית עולם לכל-להיו עוד א ז ?ל־לאךן: את־קשתו נתן כ מ

יז מי הכבול על־לארץ לשללה ?ל־ל&י לארץ: על־בן הוקם ולכתבה א ב^תות ה^מלס כי-לעשו את־הג־השבעות בחדש הזה ©עם בה ףאה: ולעש כל־ההג הןה כשמלם א ־ ל כ rr לחדש את־תברית ב מיום תבריאה עד־לכי צל עשרים וששה יובלות ולמ^ה #בעות שנים ולשמךהו צה ואיו #בעה יבלות ןשבוע 3£ים אלד עד־מותו עד־למי אבךהם ראכלו ךם: י m ומיום ימות צה שלתו או הם עד־לכיף ט ולשמר אברהם לכדו ולצלק ולעקב שמךהו כי אי י כ ובלאף־ #כחו אי־לשךאל עד־־אשר תדשתיי כהר תזה; ואלה צו את־אי־לשךאל ושמרו את־ההג הזה בכל-לרותידוס למצןה ללם בא יום אלד כשנה כחרש הזה לחגו בו: כי הג־השבעות תוא והג- הככוךים הוא מאת־הג הוא ומשנה משכט החג הןה ככתוב כב ולרות בי תעשהו: כי כתבתי בככר התוךה לראשון א#ר בו כתבתי לףי לעשתו במועדו יום אלד כשנה ו?1או אםךלי לףי למען לןכךהו אי־לשךאל וע^הו לדרולם כחדש הןה יום אלד בג ככל־שנה ושנה: ולאלד לחדש לראשון ולאחד לחדש לךביעי ולאלד לחדש השביעי ולאלי לי!דש לעשירי לכי־זכרון הם ויכי־ מועד תם בארכע תקופות תשנה כתובים וקימיס הס לעדות :.׳ לעולם: ולשימם צת לו לתגים ללרות עולם כי־לזיה לו כלם כה זכרון: ובאלד לחךש לראשון נאמר־לו כי־לעשה ת?ה ובו לבשהד כי־ א כו לאךמה ולכתה גר* את־לארץ: ובאלד לחדש לרביעי נ מעמקי לחם תלתלה ובאלד לחדש השביעי ?כתת כל־כי-מעמקייה: ובאתר לחדש העשירי ז לארץ ויתלו המלם לרדת אל־להם תלתז ב

ח ?ראי ראשי ללריס ולשמת צת: ןעל־כן שם אולם לו להגים לזכרוין כ

כט עד־עולם ולה תס שומיס: ולעלום על־לתות ת^כלם שלשה ל^רה עד־ןה זכיון כלראשון עד־ה#?י #בעות כל־אלד מלם א

- . . נ״א: וישמרהו ר מ ש י - ו .Ch כך לפי נוסח . ח ת נ ו ם מ ו י מ - ו . ט ch מנסח: מיד כל־אדם י ־ ־ ח י

ד ח ל א . נ״א: באחד.— כ ד ח א ב . בכיי: חלקי.— ו ת ו פ ו ק - ת וסח!01. ו הם. אין בנ י נ י ב « כ - »

ז ב - ספר היובלים ו ל

: ולתי כל־לכי עי ־דךכי ל כת#ני עד־ת^לישי מס#לי#י עימה: ??ה {לדת והוקם ם ו^תלס שבתות לכיס ו?לן >אה למי י # מ לא לו את״ ה אחת ל?י{ימ* ואתה צ לב בלתות תשמלם ולא לעבר #ש מאות ןששיס ל ם כםככל תזה # י א ה ־ ת בני לשךאל ובזמרו אה תמימה ולא לשתיתו את־מועךה מל£י?י וארכעה :מים לליו #א אלילם לכי עדולם ולא לאבדו ולא ישחיתו ל לבו כ י&איל כי ל לנ לג: ואם־לעברו ולא לעעזום כאקזר ןנוו עלילם ?לס ודחייתו את־־: ם ק ל ־ ת ןמנילס וללבו ת^דס מזה ןהןמניס ותוניס ןןכדו אאי לעזךאל ולא למ^או את־דרר ת£ניס רככחו לךש לי ן^כחו כל־י « לי• וש?ת ולג וכל־תק השנים ללש: כי־לחגתי אני ומעלה ל מניךף ולא מלכי כי 5כי כתוב לאי ותןלן בלחות ת #מלס לי\קת תלמים כי־לש?תו את־מיעדי ובריתי וללבו במועדי לעמיםללם: וליו אקזר נכיטו אל-תלרל ס ואלרי או ל ג ג יי אלרי שה עשךה ימים: א ןהיא לשתית את־סזמניס ולקדם מ^נה לן נקזחיתו ולעשו יום ?:ערות לז על־־כן לבאנה להם #ניס אקזי כל

ם ויום קזמאה ז ויום קזמאה ללג ובלבל1* כל־למי־קד^ז בבמאי ו ב לם ותיובליס: על־ י מ מ ת ו ו ת ד מ תו תלךתיס ו י^תי - ם קדש כי ו י לח בם כי אלרי מולך לפתיתי ל י למען לעיי כ ן כן אני מצוף־ ותעידותי בלא לעשו את־ה^אה שלש מאות ןששים וארכעה ימים לכרם ך ו י אש וש?ת ומועד ולג ואכלו כל־ךם עם־־ י ועל־כן לכריעו ראש ח

כל־כשר:

ובל תזה נטע צת כךם ו לראשונה כי ת # ז וכשבוע ה^כיעי בר ?ליו נלד- תתכה אקזר שמי לוכד מלדי אךךט ולעש # כלר א כרי כשנה לרכיעית ול#מי כריו ולאסף כשנה תתיא כחדשולשמר עד־תשנה י י י נלז ולשימהו ככל א : ולעש ם עי ב ה^כי

. נראה שהוא [ ה נ ש ה ל נ ש מ ] - . ב ת כ נ : הוקם ו A .כלו׳ כל תקופה. ־ ו ה ו ק ם . ם ה מ. ch מנםח: לבל ישכחו. ו ת ב ש כ י י - . ( ל ק ב: לתעו (בבנין ה . כתו ת ע ו ! - . ש ו ר י פ

. עיקרו: כי יפריעו. - ו ת י ח ש ואולי צדק. — כ י י

-י״ב)-־ ׳ י ה כנען וברכת שם ויםת ( ל ל ק - ( י ם - ר ר ונתגלה ( כ ת ש נ - ( ׳ . ד - ׳ א נח נוטע כרם ומביא קרבן (ח מורה לבניו סבות המבול ומזהירם על אכילת דם ועל נ - ( ט - י - ג ״ י בניו ובני בניו של נח ועריהם (. ( ם ״ ל - . כ ר«יחה ועל שמידת המזוה בלנין פרי העץ והשמטת ייארץ מקץ שבע שנים כמ«ווה מפי חנוך (

. נראה ן ו ש א ר ש ה ד ח . נ״א: וישמרהו. - ב א ח ד ל ר מ ש י ו - . ן י . בכושי: י ם ד כ

ז ל כ ר - ם ז ג י ל ב ו י ספר ה

: ולעש את- ן ו י א ר נ ללמישית עד־ליוס הראשון באלד לחךש הר אדור ואלל ק כ ־ ליום להוא לג ?שמלה ולעל עולה ל:: כר אה ףכעיר אחד לככר-בו עליו ןעל- א - י ם א י ש כ , אדור ושבעה כל?^ר אשר על־ : ולעש את־לשעיר ראשוןה ולשם מךמו על- ו י ד אה עליו ת אשר ^ כ א ל ־ ל ב העלה ע ל ל ל - ל כ למןבל אשר עשה ו: ל כ א ל - ל לעולה לל: [לכר ולאלל ולצא? ולעל את־כל-בשךס ע ה ולשם את־כל־אחלס בלולה עלילס ואלד לצק ילן ?אש א#ר שם ראשונה על־למץכת ולשם קטרת על־תאכת ולעל רית: ולשמח ול^זל מן־־לללן לןה הוא ו י י יי אלל א ו ניחול לרצון ל: וללי־ערב ו:בוא אל־אללו ולשכב שבור ולי^ן ו בשמחה אי ז ו ד! וללןל בתוף אהלו ןהוא לשן: ולךא לס את־צל אכיו ערם ולצאא ולכת י ו ולקם ה אד מ ראמר לשני אליו בחוץ: ולקח שם את־

אילם אתורנית ולבפו את־ערות ד על־שככם ו א ל ־ ת ולשימו אא ק ו ל לס: וליקץ צח משנתו וירע את־לל א^ר־עשה לו א אכיר ר כ ל : ו י ו ויאמר ארור כנען עכר ?כדים להיה לאלי א יא ולקלל את־ל כ : י ו ן עכד ל ע | יב את־#ם ויאמר כדיך לל אלתי שם לילי א: ולרע לס ן ?כד לו ע j ע אללים ללכת ול^כן ל: במ^כן־שם וילי אד ר כ ל י ו א ־ ת א וללר־לו כי־קלל א ק או ל | כי־קלל אביו את־: ולכן־לו עיר ן ע א ו עמו בוש יכצרלס ופוט י י א יד מאביו הוא ו

א לכת ולקנא ך ! ק: ו טי ולקךא את־שכה בשם אשתו נללת כתו: ש ש ־ ן ל ד \ באחיו ולכן נם־הוא עיר ולקךא שכה בשם אשתי ? מל ושם :שב אצל צת אביו ולכן עיר בלד־אביו ?לר ולקךא שכה

: ולנה שלש ל?ריס האלה בקרבת ב כ | יז ןם־הוא כשם אשתי' *דקת לי ה לו ונחלת כחוק א ל ד י הלר א א לוכד הלר צךקת לכב ל: ואלה בני שם עילם ואשור ה מ ש כאכה : ש ל ל ד ? ב ו א j יח הפ ולוד: בני לכת ר א ט וארככשד ןהוא נולד שנתלם אתר תכבול ו ! י־צת: יכיוכל ך ותירס אלה אי ש j כ גכר דמגוג ומרי יןן תובל מ

. נ״א: ויעש את חג היום ההוא. - א ו ה ם ה ו ה י - ע ש א ת י - ו . ן ג שהוא פירוש להיום הראשו, או: בלכתם. - ו י א מ ר. אין בנוסח דילמן. - ג ח ל ת . בקצת כ״י נוסף: ו^כו ם מ כ ל ש י ע י - י - ט

- . ק ו ח , ובנוסח הסודי: נחל מחוק. ואולי כך עיקרו: נחלת מ ך . בנוסח דילמן: נאולתמי ק ו ח מז ע ד ת ן ־ ש ש. בסודי: אדנת נשא (=עדנת נשים). ואולי צ״ל: עדנת משוש. - צ ד ק ת ט - ו ט

. מן הכושי נראה שהמתרגם קרא: ואדם ד ו ל ם ו ר א ו - . ב ב . בסורי: זדקת נ ב ב ח ל י

ו

ל - א ספר היובלים ז כ

כב

כנ

ו את־התוךה ןה&טמה י י א א ם ואמונה החל צדו לצוות ל י ר ז ג לק וכי :כסו עריות ו כי־לעשו *ד י א יעד ב דע וז ר : ש ?ל־המ#כט א ום ויארכו את־בוראס ויכבדו אב ואם ואהבו אי# את־רעדי ר ? ? : כי על־שלשה אלה לכם כא ולשמרו ל3כ#ם מ?לקנות ומ?ל-£זמאה ול הןנות אשר ןנו לעיריס ממצות ל על־לארץ כי א ?שיאם ואלדי בנות לאדם] ולקחו ללס {שים מכל א#ר ?לרוס ולא דמו ?לם לי : ויולידו ?ניס את־אכי ה א מ ט 1יןג&י ראשית הג י 1!די ל!ה£ ויאכלו איש את־אתיו ולהרג לךכח את־ןכיל ו?היל ל

ם ו?ני אדם איש את־רעהו: ו?לם ך,למ?רר את־עליו ועליו לרג ?לאד: ואתר ?ל־אלת ס מ כד לעשות למס ולשפך ךם רב ולםלא לארץ לז ולעיף ולרמש ותשרץ על־לאדכה ולשכך ךם רב י ס ^ ס תת:ה וי ריק וךע ?למכיו: ב ול?צ ע ! ל ם ־ י * *ל־לארץ וכל־מלשכת ל־לאדמה כעבור רע מעשילם וכעבור ני׳ ולמת ל: את־תלל מעל־איך־לארץ: ונשאר אני ואלם ?ני וכל־ה?א כי הךס אשר נשפך ?תי אלנו אל־תת?ה ותנה אצכי ראה לאי את־מע^יכס כי לא-תלכו ?*רק כי אס־בדרך לאכדיז תתלולם לכת ותכרדו איש מרעהיו: ה ובי לא־תליו -לךו ?ני איש עס־רעהו ו!עם-] אחי ולקנאו ןה א כז כי־ךאיתי אצכי ותנה הרוחות תתלו להתעות אלכם ואת־ם ?דת^כבו דם אדם על־אי לארץ ? איכס ועלה :דאתי ל כח אלרי מותי ות?{חר &2ל־איל: 5י כל־שכך דם־אדם 'ו?ל־: ולא ל?זאר כל־איש ץ ר א ל ־ כט אכל דם־?ל־?שר למתו ?לם אם *ל־לאח ולא לשאר־לו !רע ואלרית ו ד * # ם ו אשר יאכל ד כתלים תחת ה^זמלם כי אל־שאול ילכו ואל־מקום תדין לדדיירא: ולא יראה עליכם ?ל־ ל ללשכת מעמקים :באו ?לס ?את נ

• ם י ל י פ נ ה - . ן י . דק בקצת כיי. A א [ ם ד א ת ה ו נ ילד..״ וטעות מובהקת היא. י [א ח ר י בב ח, בכושית פירושו ענק. הוא הרג לנפיל ־ י ר . א י בכושי: הנפידים. ושבשתא דקריינא ה (השוה נפילים שבתורד0. ונפיל. כלו׳ מין ענק שני. הדג לעליו (בכושי באל״ף. אולי עיקרי עליון. כלו׳ גדול. ענק) - מין ענק שלישי. ונפיל נלחם עם בני האדם. יש להשוות לכאן הספורים השכיחים אצל עמי הקדם על מלחמות הענקים ביניהם ועם האלילים ועםת הכתוב מגיה ch: ואחד כל אלה חטאו בבהמה בחיה..״ ולי נראה ל ח ת - . ם ד א בגי ה. גראה שכך קרא המתרגם ע ר ק ו י ד - . י ״ כ . אין ב י ח שב - . ה שאין צורך כלל בתיקון זי י ח א ת ל - . ל ב B נוסף: מחה ה C . ץ ר א ך ה ו ת ב - . A D אין . ע ר ־ ־ . ע ך ק במקום רז נראה . בכושי: במות גדול. - בפסוק כי א ד ת ג ו ו מ ב - . י נ . בקצת כ״י נוסף: ב ו ד ח י

ח 1 דלם - א ם ז ל י ל ב ו י ר ה פ ס

ךם א?זר הוא בל למי־#ל$כם ?ל־־תלת ו?ה$ת וכל־מעיכף על-יםר על־אי־ לארץ ועשי צדקת לנכשותיכס בקבר כל־אשי לכס י לא לארץ: ואל־תליו ?אכל על־הךם ךחןקר לכל־יאכלו ךם לאס עם־ כ לאי כפו את־הךס על־לארץ כי כן ?ויתי להעיד לכס ואכש עם־לכשר כדלךרש לב ?ל־אשל ?£ר הוא: ואל תאכלי את־י ל^*ר על־לארץ: כי לארץ ^ ־ ל ד ? לנ דככפ לנכשותיכם כי לא־ת^תר מן־לדס א#ל W ?ליל כי ?דם ל^*ר ת?זתרי שמעו ועשי *דק ואכת למען : ועלה א ח א י לאדן ??ל־לרות ל לי אללי אשר א «>יעי ?אכת על־^י כל־לאדן ועלה כבידכס לם ל?ם ערים ות^ןעו ל י א לה הצילני כמי־למבול: ולנה אלפ תלכו ופ לא־ י לי כלן כל־מ^ע אשל על־לאדז ו?ל־עץ עשת־כרי: שלש ?נל לאכלו וכש$ת לרכיעית יאכף כריו ולעלת ראשית לכרי ר יאםף י לאי לי אלהיני אל עליין אשד־?רא שמלם וארץ וכל־א^ר כתם ל&עז ל2לי כליל ראשית לתירוש ןהלצלר ראשית לכרי על־י א ה לל לרצון ןסנולי יאכלהו מ^ךתי כית־לל לרצון ל ב אה ללמישית תעשו £מ$ה ו^טשלם אתו אלם א כ : ו ל כ א לז ת לה ?צדק ובלמים וללילם ¥דקה ולתם כל־כט^כם: כי כן צוה לנוךי ל&ך מ י ל&ר מנ א ו ומתובלת את־ אבי אביכם את־מתו^לת אאו לט כל א#ר צןהו אבוליו: ואני מצוכם כני כאשר צוה לנוף את־ו י י א א ל ו ו י א ד והעיד ל כיובל לראשון כליותו ל׳שכיעי ?לרו צ

עד־יום מותו:ע לראשון ?ראשיתו לקת ח וכייוכל לעשרים ולשעה כ^בו^מה רשולה כת־שו^ן כת־עילס ותלד־לו כן לו אר5?שד א^ה וע ההוא ולקךא שמו קיןן: ולגדל לכן וללמדו ב כשנה השלישית כ^בו נ אכיו ככר וללך לתור לו כקום א#ר לקת־לו בו עיר: ולכצא כלב א#ר לקקו לראשונים ככלע ולקךא את א#ר־בו ולעתיקהו ולמ^א

. גיא: בכל דרותיה, - ץ ר א . דמו. - ב כ ל ד ד ו ת ה ך פ ש ג הנוסח משובש. - א ש ד י ל ־ כם־

- . ן ד י. A אי פ : ובשנה הרביעית יוקדש. - ר א ש י ת ה B O .א ם ף ת י י ע י ב ר ה ה נ ש ב ז ו ל־ ־ . ל ו . זהו לדעתי תרגומה הנכון של המלה הכושית בטל ל י ל כ

יהמ זל ג ת הארץ בי ק ו ל ח י בח ו נ ב - ( ד ז - ׳ ה ו ( י ב ב - ( ׳ ד ־ ־ ׳ א ם ( י ב כ ו כ ה ן השמש ו י ת בענ ב ת ן מצא כ נ י n ק.( ת (כ׳־ה-ל׳ פ י ) - ו ד ״ כ - ב ״ כ ם ( ח - > א ״ כ - ב ״ י ) nv ת ל ח ח (י״-י״א) - נ י נ פ

. שפירושו שכח ע ש ר ־ ע ם . בכושי: ד ו כ ו ת א ב צ מ י ו - . ם ל י , בכושי: א ם ל י ג ע

ז ט - ספר היובלים ח ד

*Wto ה יךאי כ?םי ר ? ? בתוכו כי-לללה בו תורת לעיריס אה כי־ירא • א א י ותלרת ותכיככיס וכל־אתות ת^כלס: ולכי1ב ולא דע ו ל תולשים כ?ב כלכ : ו ה את־צס כרכי־בי א־לקצף ?ליו כעבורו

ה מלכה כת־כדי כת־ ^ . לרא£ו$ה לקת־לו א?ה ו ד # ה#ני «ה כי אמר #לם ל ה לרביעית ילךה לו כן ולקךא קזמו ? # ע לכת וW ח ולקח־לו א?ת ל : >כ#ה לךביעית נולי) ול^רל ? י • נ^ללתיע ס כ?בו ?ל#י ה כיוכל האתר ו ? א ד אחי אכיו לו ל ? כ ־ ת םן^ה כה: ותלד־לו כן כ>אה תלמי#ית 1י?!רא ן י ??{תו לרא^ו ד ז תלמיס ד כיוכל ת?ל#י ה אזוךה כתממרו כ ? ה י ? ו עכר ולקז־דלו א ?מה לשלישית ן ? ו לשלישית: ותלד־לו כ ת # עי כ ע תצבי י ב ? אלם כ ח וו כלג בי כימי ל!לדי תתלו אי־צת לתלק ללב את־ מ כן ולקךא ?ן על־כן קךא שמו כלג: ולללקו ללס את־לארץ ברע כיבילם ד א ט ל

ם וקזל?ה ולסלקו את־לאח ת ליוכל לשלבי י י א ר ו*אכייי לצל: וללי בה לרא^וןח א י כ ת ל ל ה ללקיפ ל#ם וללס וללכת אי# א ? ל ? לר 3?לת אלילם* ? אלט מלאך א ע לראשון אלד מאלנו יו#ב [ ל?בולם ולחלק את־לאךן כ^ירל אי י ולקרבו אליו תם ו י א א ולקרא ל י

ה כחיק ל פ א ו ולבלתי לדילס ולקתו לל י ת א ? ל ר יקתי ? ? אה ל ל נ ר לקח ל ? ס תיר לארץ א ה גורל ? ל א א כ ג יב צח אכילס: מו לדרות עולם מתוך־ללר רכא כמו^א כי ?תר-ג&זיןח י א [הוא] ור להוא ןללך עד־קךבו אל־ ל * &?ר*ה עד־אאגע א י וללר *W1 א תןלר להוא א ול י ה ר ל ל ? ר כ?ם יצא ל ? כי־לחס או אל־־יס מיאת וללך לןלר תהיא אל-ליפ הןדול כל־א?ר א י מ^ ר : ךזתלך עד-קךבו כ ם # ה ל # ד י ך ינ מ?פון ללכת וכל־א?ד אר תיא תוך לןה־לשון ??קכת ?{?ה: ןללך גוךלו עד־תלם ? יי אי ם$רכה ללשון לוישקכת ןגכת כי ב תןדיל וללך ?כחו עד־?1ה עד־כי תלם י טי לים לןה יקרא לשון לם־ם^רלם: וככב כשס ^ך עד־הויעו לכי־ ל ל ו ה ך כ ע ל על־עזכת לכלם וללר מ$רכה ל י ד א: ךזחלד *זרלת ר *לדי ל ה לכי־;יחון עד־־קזםות א א ן טז ניחין תןלר ן

(־־וישכח). אולי תורגם ממקור ארמי. כי בארמית שכח = מצא. והמתרגם טעה. - כ: מרכבת השמש. - ב ת ־ מ ד י. בכ״י יש שינויי נוסחאות: עברי׳ א י . נ ש מ ש ה. כך ם ו ה ־ ת י . בכ״י: טבור. - מ ץ ר א ך ה ו ת - . ך א ו . בכושי: מ ה כ ע מ ־ / ו כ ו

ט דמא כ - ז םפר היובלים ח י

לכל־לארת עד־לויעו לבךעךן $??ה לנ;ב וממזרח כל־ארץ עדן יל ?מי ך?א וירד עד­ ? ה ללר א ל ד ה ו?א עד־לויעי א ל ד וככב או י א ם ו ין קצה מו^א מי ןלר־׳כץה: ויצא לסלק ל,ןה בגורל ? יה לאל!ת עולם וללרוליו עד־עולם: ו!?מח צח כי־לצא לללק לןד׳ו ןיןנצר את־ך?רו א?ר אמר בכיו בנבואה לאמר ?רוך י לא ל?ם ו־?ם: וידע הי גךעדן קדש קדשים ם ולשכן יי באללי *ט לל אללי ? ומ?כן יי הוא ןלר־כיני תוך לכך?ר ןלר־ציון תוך $בור הארץם ןה מול־זה לקד?ה ?בךאו: 1לכרך את־אללי האללים ת ? ל ב ?א א?ר שם בכיו דברי יי (את־האללים עד־עולס): וירע בי ללקה כ

ן י י ללרוי* עילם כל־ארץ ע לאי פ י ? מבךכה יכרכה [?ה] כאה לי וכל־אךץ ד ל ב ח ולדו ובלס־סוף י ר א ו?ל־ארץ לם־םוף וכל־ארץ לה ולדי א א ן ואיי ככתור וכל־לרי ?ניר ו ו א # וכל־ארץ לל ? לר *צפיז וכל־ארץ עילם ואשור יככל ושושן יכלי וכל־ ? אשור אט וכל־עכר ל:ם א?ר מעכר לר־אשור צפונח ארץ כרוכה י ארד י הי : וללס ל?א ללקו ל?; ד א נ ורלכת ידלם וכל־א?ר־כה טוב כ כ מעכר לניחון דרוכה כימין לןן וללך דרומה ולכב את־כל־לרי לאש וללך &$דכה עד־:ם אכיל וללך כ?רכה עד־לגיעו אל־לס כנ כעוג א?ר כל־ליורד בו יאכד: וכא $פו{ה עד־קצה {דיר וכא עד־?םת כי לים כעכר ל:ס לןדול עד־לגיעו אל־ןלר ויחון וללך כד $לר ויחון עד־לויעו ליכין נן־עךן: ן*את לארץ א?ר לצאה ללםו ללרותילם עד־עולס: וללכת לאי כה כתלק א?ר לקת לעולם לו ו י^א לסלק לשלישי מע?ר לןלר &י{ה ^פונה למו?א מיכיו וללךה ןםוןה כל־ןבול גוג וכל־מןךלה: וללך צפונה לצפיז יככב ל ד כו אה ל$דיר עד־ ל ד ם כעוג וכא א את־ללי *ילכ צפונה בואכה ל?ב עד־אכירג כז גדות מי ל:ם: וללך עד־תויעו מ?רכה לרכא ו כה והלך מןרלה דרך מי :ם מיאת: ןהלך עד־עכר ?לד כינה מזרלה כט צפו$ה עד־לויעו אל־קצה מימיו עד־לר דכא ועכר ^פו^ה: *אתו וללק נללתו א?ר לקת לו לעולם לאי לארץ א?ר לצאה ללכת ו

. נדאה שהוא נוסח ב׳ ללשון את־אלהי האלהים, שבדאשית ( ם ל ו ע ד ע ם י ה ל א ה ת א כ (ח הכתוב. — ה ב ש ן. בכושי משובש: בסוד. - ג ד י ד. כך בכושי: ולפי .ch. גדית. - מ י מ י ו. כ ־ ג כ ־ מ

כן צ״ל, ובכושי: מימיהם. -

- ט יד ספר היובלים ח ל

ולאיו ללרולילס עד-עולס אלים ןדוליס לכשה ןאךן ןדוליל* א ואךן לס ת$ה היא ןאךץ ?ם ל י ׳ ל מ»1ן: אכס כי קרי• ל

ת$ה ןלא קךה כי מעוכה היא מקר ;לם:ו ולצא ההלק לראשון לכוש ב!אכה מןךיו י ט ולתלק־לם כין א נ ימעך?ה לו לםוט ומעך־כת לו לאען עד־מערב הייס: ןשס הללו

ו ויצא הגוךל לראשון לעילם ולאיו מץךלה ללוקל' נם־היא כין איר עד־תויעו ל^ןךח ?ל־אךן ל,דו ואס-סוף כ?כתו וכי ורז ל א מל־לרי מרי! ואילי ו?ל־אדן שו?ן וכל-א?ר כעכי •וזר נ עד לס־סוף ןעד־ןסד 0יןה: ולאשור ל$א הללק ה?;י ?ל־ארז: ז ד ר ןעד־קרכת הדי הלי• עי־?הר לד? ע # ד אשור ןגיןוה ן ילארככשד ל^א ההלק השלישי כל־אדן ?בול הכשרים כזרלר• לכות הקרוב לנם־סוף וכל־מי המוכר עד־קרכת לשון הלםר ואאה עד־קוכת כךת: י א ל$?קכת כ¥ולכד• ו?ל־אדן ל,לאון ול מר* ק ו ל ד י א לסלק לרכימי *ל־אדן ארס־נלרלם כ ם » לאר י׳ וי ל^א א י צפוןה לכבדים עי־קרכת תר־אשור וארץ אוךה: לה לאשור ל ך ו תלמידי הר־אשור וכל־אשר־לו עד־יקרב א ק ל ח

! 5 ל ל : ויצא ל ו ח אתיו: ןיכת נם-הוא תלק את־אדן גללתי־ כין אי - ז

ג ה מאי ¥*ון עד־ןלר &י{ה וכצפ^ן לאו ל ך לראשון לגכר א « י?א כל־תוך ל^פון עד־יקרב לים כיאת: ילכרי י$א ללקו לקלי*י אליו עד-לאליס ועד-שפות לאדם: וליןן ל$א לסלק א י מכ?רב ל יא לוכיעי כל-לאליס ולאליס עד^שכת לוד: ולתו?ל י^א לםלק תלמידי כין תלש1ן א?ר תקרב אל־שכת ןדות תלק לוד עד״ר ^ ל יב הלשון ל?5יה עד־עכר ללשון ת3#ית עד-ללשון תשלי?ית: י ל?א תתלק לש#י וכל־עכר הלשון ל?לי#ית עד־לקרב מןרלהא התלק השביעי ארכעה אלים גדולים כת1ך־ה;ם נ לןדיר: ולתיוס ל יי 8ופכשד לצאו כגירל א א?ר לקובו אל־הלק לם ואיי קכטורי לי צל אכילס ולשכע א ם כ ל י א י צס ל יי לי לכללה: ככה תלקי א

נ י ו - ( ׳ ו — ׳ ם ע ש - ( • ל חלוקה ממורטת של שלש הנחלות בין בני בניו של נח: בין בניו של חם ( (ז׳—י״ג) - שבועת בני נח (י״ד-ט״ו).

י ח ר א ו ש א . - ל ט ר ר א ־ ה ר ד א - . ה ב ר ע מ A נוסף: לו למצרים ו B . ה ב ר ע מ ו בהוצאת ch יש נוםח אחר: ללוד יצא החלק החמישי הר אשור עד קרבו אל יי'. נ״א: עד יד לוד• ד ו ת ל פ ד ש ע - . ו י ח הגדול וקרב באכה מזרח לאשור א

. נ״א: וישביעם. - ע ב ש י ו

א רמג י י - ו ם ט ט י ל ב ו י ספר ה

א ^ ־ א ד ל ? באלה לקלל כל־א?ר יכקש לקחת את״תתלק אס עד-עולס ל1ר?ס ל י א ל א א יתי ללס ו : ויאמרו ?לס א ו ל ר י ־טי א עד־יוס סדין א?ר בו לשא$ם יי אלתים כלרב וכאש ובכל־רעת

ז וקזכאה וןנות ןתקוא: י את״לאדז א א ל ר £ # $כאת #$ןלם אע סשלי#י ליוכל סד• תתלו לרותות ס^מאיס לסלעות לבו ג •י וי צס ולכתולס ולאבךם: מלאי אי־צס אל״צס אביהם א ־ב את־ו ומכים באורים י י א א ־ ת ו*אכרו־לו כרכר חרותות תמלעיס אי יי אלליו ויאמר ואל] אלתי חרותות א ג ולרניס אולם: וללכלל לי ?שיל זכרי לכד גמ*ל *הי ואת־אי כמי תכבול ? ל?ל־כ?ר אף י כ ל י לאכדון כי גדולים י א ולא ?תתני לאכד כא?ר ?שיל לף ואל­ י י על־נכ^י נ?לי-?א רלכיף על־אי א ח א ל ל י ד י ו ¥ל: ואלה ן ך א ל ־ ד לכשלי כלם רוחות ך?יס כךלשתיתו אולם אל ? : ואלי־ ד ן י למען נכרה ונדכה ו?מלא את־לאד א י אוהי ו מ ג י־ כא ולרותות א?ר את-א?ר ?שי עיריף־ אבות אלה לרותות אי עבךףי אללי א כסלים אכרם וקסם אל-מקום סדין ולא ישחיתו כש ססליס כי אלה כ ז כי רעים סם ולסשתית ?בראו: ואל־למשלו אי לצדיקים כעלה ןעד־עולם: א : ואל לשלטו ב ס ^ ש ז לכךף תדע מלם ולבוא הש&כה מלאך לרותות ן n ולצונו יי אלסינו לאסר את־י ו?מעו לקולי ו?שו כל־ א ו*אמר אל{י תבורא סקזאר מלס ל א?ר &מר אלילם כי אם־לא־ל?ארו לי מלס לא־אוכל ?שותי אדם כי תם תכה לתשתית ולאכד ולסלעות א $כשלת רצוני כו י א י &#כמזי כי ר?ה ךעת בני לאךם: ויאכר ת?אר ל א ע ל ?שירילם וירדו לש?ה ללקים אל־מקום סדין: ולאלד מאלנו אמר כי ?לכד את־צס את־כל-רםואלס כי-לרע כי לא בי?ר לסלבו יא ולא ב$דק יריבו: ונעש כרכרו כל־לרעיס א?ר תרעו אסרנו

רוחות רעים מתעים את בניו של נח (א׳-ב׳) - חפלתו של נח (ג׳-ו׳) - למשטמה הותר ליקח מעשר מן הדוחות שברשותו מ׳-י״א) - נח למד מפי המלאכים את סגולת הצמחים נגד הרוחות הרעות (י״ב-י״ד) -- ( ד ״ ל - מ ״ כ ו-י״ז) - בנינה של בבל ובלבול הלשונית (י״ח-כ״ז) - כנען כובש את ארצו ( •מותו של נח (ם׳

מדי כובש את אר1ו (ל״ה-ליו).

ת ו ר ג ת ה ר ל ז מ מ ת ה ו ח ו ו ר ל ח ק (158״ in': ה נ י ל ל י ד ש ״ מ ה י י ב ל פ ח ע ם נ ch מו ת ו ה א י ם ה ג ר ת מ י ה נ פ ל ה ש י א ן ר א כ ן מ י ל א ב . א ת ו כ ה ל ל ו ב ח ל ת ו ו ע ט ל ת ו ו ט ש ה ח ל י נ נ ב ב. ך ד ב י ע נ ב ג - . י נ י ; נ . A: ב ך י נ י ב נ ב - . ח : נ ף ס ו . A נ ל ל פ ת י . - ו ו נ י ע ח ב ס ו נך A. - ת ש א ד ׳ א ל ה י ג ו. כ . - ה ם ב י ׳ ט ו ל , כ . - מ ש פ ט ם ך ד ב ל ע ו ש י נ י ב נ : ב א ״ ם נ

ו כ - ב דמד ספר היובלים י י

: ן ד א א ? £ י ל9ני ל ט ז ל?$ ע ם ככקום הדין ונ?אר ??ירילס ל יב וךפואת מלללס ?לה אכךנו לצדו עם־לתעולס למען לרכא גןמגיי נ י כ : ולכ&ב צל את־תכל כא?ר לכךןהי בסכר ככל־ ן ד א נ ל י

ד ?גי צח: ולתן את ?ל־ ל א יד הרפואות 1לכלאו הרוחות לךעים מ- ל כ ם א?ר ?תב לשם ?נו לןדול כי אתו אהב כאד כ י ר מ הע ? י ?אךץ אךךט: ל ? ו : ול?כב צת עם־אבוליו ולקכר ?ליי ל ו י א ז ט - ו ט

י נ ? י ?לליו תשעה ע?ר יו?ליס י ל כלאי ל ן ס ? לכ?י כאות וי לאךס כעבור א ן כ ד א ם: !היא לאריךימים ? י יל ??עות ולמש ?נה לנוך בריאה ? ע I מלכד לנ1ך כי מ p w דקי כי למים ללי׳* ליא ללעיד ללרות עולם למען יןיד ?ל־מעעזי ללרות ?יום־לדין:י לקח לו נ ע ל? ת אתת ל?בו נ ? ה כ ? ל ? ם ו י ? ל ? י״ וכיוכל לח לךכיעית א ה כת־שןער ותלד־לו כן כ א ו ח ל כ ש ה י ? כלג אס ליו ע ההוא ולקךא את-?מו רעי כי אמר לנה אי־לא{?י כ?בול ?ארץ ??ער: כי ןךדו י מ י י י ת ללס ע ו א ט ךעים ?ע?ה לךעה ל יל ך א ל ו את־לעיר ו ח אררט כןךלה אל־שנער כי ?לאו ?נ א מו א : ולתלו לבנ1ת יב?ביע לרביעי ל ה $ ל כ ? כ לאמר נעלה־בו הד כ * בוי ל לכנים כאש ותהיינה ללם ללבנים לאכן ול׳$יה א?ר א כא היוצא מתלם יממזלני למלם ?ארץ ?נער: ולאהו אךכעיס ??ת£ לכנים ךלבו ןגכד, ל ? ׳ כאללס ו י ה ?לכ א ו ל ה יס א ?לש ?נ ן?לש ת אלכיס וארכע כאות ושל?ים ו ? מ ש לאלת ל ) ?לי ה א ל ל ) כב ?אכה עלה {?הו י?מי זרתות ו?לש-עשרה ©רלה: ויאכר לי אללינו לנו לנה עם אלד לתלו לעשות ועלה לא־ל?צר מלםס ולא ל?כעו איש ךכר רעהו ויפוצו ל כ לכה נךךה וןבלה ?: וירד ן נ כערים יכעכים ולא תליה ע^ה אלת כלס עד־יוס לדי כ

: ל א?ר ?נו ?ני לאךס ך א ל יל ונרד עמו לךאות את-העיר וע איש ךכר רעהו וללךלו מ כי ול?ל ?ל־ד?רי לשונותילם ולא ?ס ל כי ? כ ה ?ל״ארץ ש?ער ? ז 3?דא כ ־ ל : ע ל ך א ל ת העיר ו ו א כה ל ?לל אלליס את ?ל־לשונות ?ני לאךם ומ?ס ןסוצי לכל־עריהסל ולהזילתי ך א ל ־ ל כו ולשנותילם ולעמילם: ול?לת לל רות נדולת א

. ch: עד יום הדין. — ן י ד ם ה ו י ב - . י ״ . חםד בקצת כ ם י ד פ ס : לפני. - ה A C .יי-יז ל»ניו . הנוסח משובש והרבה עמלו בו ת ח א ש ה י ל . כך מנסח ch. - ש ם י נ ב ו ל נ ב « ל ־ י, - ד ו ח ג ד ו ל ji ע׳ יוםפום , . c חסר. וכך הנוסח בשמד׳ ובע י ר ב ל ד י לתקנו. - כ י - ־ 0

א ד דבלה י ־ ז ספר היובלים י כ

י י??ל ?ארץ ??ער י ^ ח א אר^ה ותנה־הוא תכ?ךל [א?רז *P אע לרביעי כשנת אתת ?ראשילה כיוכל י ז ולקרא ?מ!5 מפלת: כ?ב כ

ו אל־ארץ י א ו כארץ ??ער: גילך חם ו צ י ם ׳ { י ז ם וארג י ^ ת?ל?ן ו א אעז איז־ארץ תלא ד ב* ו ט אלןתו א?ר כ^א בללקו בארץ מג כ

א ללר אל״יארץ נללתו ל ד ו א ן א ? י ז ה ל ? י עד״נסל &צרלם בי טן ד ר ת וממעךב לארץ מ ך א ן כ ו למערב הים ול?ב בארץ תלא ל ועל־שכת הלם: ראכר-לו חם אביו וכוש ומצרלם אליי כי־לשבל באךץ לא לך א?ר לא־ל^אה לנו בגירל אל־תעש כ*את כי אם-ך תכלו ככרד כאךץ וארורים כ^ךד כי ב^ךד י א עשיל *את אלה וס ך דכרת לעולם: אל־תשכן במ?כן ? י לא נושבלם ו?כרי לכלו אד מכל­ ל ם ולכ?יול^א בגוךלס: ארור אלה ןארור ת ? ב יכ?יו כי ל ל

י צת כקללה א?ר לקימונו באלה לכני השוכפו הקדוש וכאי אן כלכת ער­ ו ע אלילם ו־ישב ?ארץ תלא מ לנ צת אכינו: ולא ?א מרץ י ?* : על־5ז י ד י בואכה מ^רלם הוא וכ?יו עד־ליום ת לכה וי?בי כללקם ו־ךא כדי ו ללבו : י א ז ז ולכת ו ע ליי תהיא 1ארץ] א־ארץ ת:ס ולא ל?ךה בעיןיו ולכקש כעילם ואשור ו»רככ?ד אתב ?ארץ כךקין בקרכת אתי א?תו עד־תיוס # ־ י ו ת ? ת * א ן ע

ס כדי אבילם: ? תןת ולקךא למו?בו ולמו?ב כ?יו כךקין בת אתת בו נ י כ? ? י ע ה?ל למ?ה כ?בו ם ו י ? ל ? יא וכיוכל תד ותלד־לי כן ? כ ־ ת אור א ?כה אוךת כ ה ו ? לקדדלו רעו אע תןת וליובל תןה: ו ?רוג כ??ת ת?כיעית ל?בו ולקךא ?מי ןלך,לג איש את־אתיו ול?&ך כ ת ? כ ולתלו בני צת לתלתם ל?בול ך א ם ?ארץ ולאבל ךס ולכנות ערים אנורות והוכה ו ד א ־ ם ד ולרומם איש על־לעס ולעשות מלוכה ראשונה ולןנאת למלחמה עם על־־עם ולאם על־לאם ועיר על־עיר ןתכל ללרע ולקנות כלי־ לרב וללכד בניהם מללכה ו:תלו ללכד עיר ולמכר ניו?כיל־כ?ד את־אור כשדים ולקרא את­ ם ו??תות: ולא אור כן י ד כ ו ג לה כשמו ובשם אכיו: ולעש לו כככה ול?תחו כל־־איש לאלילים מ י ?

־ . - מ ד ק י ן. אולי מדין. ־ , . - מ פ ל ת. ע׳ םנהדדין ק״ט א , , ג׳ ד , א קדמר ותרח נחו - ( י ר*ו ושרוג (אי)— התהוות מלחמה ושפיכת דם ואכילת דם ועבודת אלילים (ב׳—ז

(וד—י״ד) - אברם מכיר את בוראו ועושה נפלאות (ס״ו—כיד).- . ח ר . נ״א: ס ג ו ר ש - . פ י נ . ג״א: ב ן ו ב . נ״א: אחות כשד. - ו ת ל ד ל ד ש ן כ בם ש פ נ ו ל ש ע - . ה ר . בכ״י: א ר ו ת א א - . ם י מ : ועמים על ע י . בכי ם א ל ל ם ע א ל ו ד

רפו ספר היובלים יא ה־־יוו

א?ר עשו לנכ?ס כסכה ולתלו לעשות כסילים ולמוןה ק«כאהן ןקזמאה: ות&ר מש&כה ו ה ולרוחות לךעיס יעןחעט וללעו לעשות ן?לח ב_יד הרותות אשר־נלגי תתת ידו מלאכץ לעשות כל-ןה ן

ת ?ל"#*ה וס*א ו?ל־?ח לת?חית ילאכי ול£$ר־רם ?ארזי י ^ ל י על־כן 5קךא ?ם ?רות שרוג כי ?רו ?לס לעשות כל־תקןא:ת אבי אס אשתו ולעבד את־ כ ך ז ולגדל ו!?ב באור בשדים אע תלמישי ם וש?ה כ?בו ה כיובל תולשי ? האלילים ולקח־לו אה בו ו?כה מלכה כת־ככר כת־אתי אביו: ותלד־ ה לראשי א ח כת אתת לשבוע תך. ול$דל ול?ב באור בשדים נ ? לו את־ןחור כם: י וללמדו אביו את־לכמת תכשדים ?נתש ולכשף באתות ת?כע תששי כשנת אתת בו >ן?ןת לו ו « וכלכל תולשים ושבעה כ?ב• ה לככה כת־נס1ג כן תכשדים: ותלד-לו את־לרת כאד כ ? ה ו ? אא משמכה עורכים וצןריס י ש ע סןה: ולשלת א יא ת^כיעית כ?ביאח ל*עז ל^זלי לאבל את־תזרע א?ר יזרע כאךכה לתחתית ליע ולקשריו ?זעוךביס ר ללס בקוךם ידךשי א י לאךס את־כן א כי לדת כי תקזריתוס מ י הארכה: על־כז ?!רא אביו ? יצ כעל א ינ לעורכים ןהעוף ויאכלו את־!רעס לזמס: וומתליןה ת?ניס שנות כ^רת &אי לעוף וכל־כרי־עץ יאכלו כעל־ל׳עצים ובעכל ןדולכילס: וביובל תולשים יי ;כלי לתציל כעם ככל־כרי לארץ כיה ושמה עד?ה ? ע ת#$י כשנת אתת לקח־לו לרה א ו ה כ?ב ןתשן: וכ?$ה תשביעית לשבוע ה ? א טו כת־אבךס כת אחות־אכיו לו לת ןהיא ם כ#ם אבי אמו כי כ ר כ תך, ילךה לו כן ולכןךא שמו א: וילל תנער לרעת את־#$נת לאדן כי שגו טז בתו כירם לתר לכןך תבל אלרי תככילים ואלרי תתפןא וללמדהו אכיו $ו*ב ן־הוא כ שבועלם שנים ולכרד מאכיו גמלראמ כן־לשתלןה עמו לאלילים:־לאךם וכי יז וללל לתלכלל אל-בורא תבל כי־־נצילהו מ#?נת אי יח לא-ל^ל גורלו [ללכת] אלרי ללקזא ותת^עכה: ולב1א עת תזרע לןלעי לעורכים ויצא אבךס א #או ?לם יתד ל?נ*ר על־זרעס מ ח ו א ?

ט ו י ח ד . בכושי: א$םן. - ד• ט י ס כה - . ם ח ב פ ם כה. נ״א: להם כוכבים. ch: ויעשו ל י - י. בכושי: הביאום לידי עניות. ונראה שלפני הפתרגם הייתה עורה פוניטית ם י ג ר ו ע ה

תרח וטרח ועל םמך זה נעשית האטימולוגיה העממית. -

ב ח רמז י - ט ספר היובלים יא י

ז עוךכים 9» א : ו ה יט עם־היו^איס ןהוא נער ?לארבע עשרה #ח מ ־ ל י מ ב ז ק לאבל את־הןרע !;ךן א?ךס לקךאלם ?9רם ־ ולצעק עלילם ולנער ?הם ?>כרס ?ל־לאדן לאבל את הןרעס וישובו אליו: ? ר לצאלם מ ש ו*א?ד אל־תרדו שובו אל־הכקום א כ וישובו ביום ההוא ענני עולבים ?בעים כעם ו:#ללם ןלאם אבךס ולא נותר אף־ :שבו כבל לעורכים ??ל־־ה^ךה א?ר ?ת והוא צעק וכל־העירכים : ולךאהו כל א?ר עמו?כל־השדו כא אחדד ההיא ? כב :שובו ולגרל שםי ??ל־אדן הכשרים: ויבאו אליו כה ולזרעו את־אךכלם ? ר א ?ל־ל׳*רעים מלוי עכלוס עד־כלות ?ת־זרע לע ת אתת כ?בו א ב ד התיא ?ר דאכלי ולק*כעי: ו ? נ ולכיאו כ כ

#י לכד אבךס את־ע^י כלי השורים אי1־לר#י העצים י הלכ!חג תמל ו י 1-י?&י ?לי על־לארכה מול לתר המחרשה להניה ?ל: ס י כ ל ע ה ו3ל?א ?ארכה ולא לראי יכני ה י ר ל מ מכנו הזרע כקצה ה כד ולעש כן על־כל־להד מחרשה על־לאחד ולזרעו ו.יע?דו את־כל־

ר op א?ךם ולא לראי ככני העוף: ? לארכה ?בל אד ה^כיעית בו ולרכר א?ךס אל־ ? י כ # ? ע ה ב מהי כ?בי י

: ו*אכר כה הלשועה י ב לרח אביו ויאא־ אבי ראכר הנני ?נ: ס ןתתועלת לני מלאליליס לאלה א?ר לע?ר1ם] ותשתחןה לל נ כי אין כלס דיה כי אלכים הם ןשגנת הלב תם אל־תעבדום: ד עבדו את־אלהי השמלס המוריד מל ונ?ם על־לארכה וא?רו נהם]: ולכה תעבדו את- י יי ?רא הבל כדכרי וכל־תתלים מלאר אין כלם לב דוה כי מ?שי לריס הם ועל־כלכי?ם תשאום ? את ג # ואין ל?ס ?לם לשועה ולרכה ?דולה הס לא?ר יעשום ו י הלב לא?ר ועבדום אל־תע?דום: ויאכר לרה לד?תי ?ני יכהת לכנילס: ואס״אכר ללס ר ? ר *ייני ל ? ד א ז אע?ה לעם ה לאכת והרגוני כי לל?ה נכ?ס אלרילס לע?ךם ילהללס ההרש ח ?ני א־ילירגיף: ו*א?ד את־תךכריס לאלה לשני אליו ולקצםו

ן ובחור (ט׳-ייא) - אבדם ד ה - ( ט ) - נישואי שרי ( -ח׳ אבדם מבקש לחסיד את תרח מעבודת אלילים (אי שורף את האלילים, מותו של הרן (י״ב—י״ד) - תרח וביתו הולכים לחרן (ט״ו) — אבדם מביט אל הכוכבים ומתפלל (טיז—כ״א< — נצטור. לילך לכנען ונתברך (כ״ב-כ״ד) — ניתן לו הכח לדבר עברית (כ״ה-כ״ז) —

עוזב את חוץ לילך לכנען (כ״ח-ל״א).

. נ*א: ויאמר אליו ח ר ו מ ל פ נ י ו. צ״ל: TZ?1. - ו ר ו ח. כך בקצת כ״י. - ו י א מ ד ת

ג ז־מח כ - ספר היובלים יב ט

י כ??ה השביעית בו נ ע ל? ו ט עליו וילרש: וביובל לאך?עיס כ?ב: ולירן ה ? א ל שרי כת־אכיו וללי לו ל כ ? לקח-לו אבךם א?ה וע תשלישי ותלד א ת כ?בו י ? י ל ? אתיו {?א לו נאשמ כ??ה לט: ן־ןתור ע להוא ולקךא ?םו לו יא 1א?תו£ כן כ??ה תשביעית כ?בוע ו ס לללי אבךם ול׳יא ל?ב י ? ? : וללי כשנת ל ה ? יב אתיו $שא לו א לרביעי כ?ד• לךכיעית ו:קס אבךס כלללה ולבער את־כית ע האלילים ולשרף את־כל־אשר ככלת ואיש לא לרע: ויקומו כלללה: ולכלל לרז לתצילס ש א יי ולבקשו ללציל את־אלתילם כתוך ל ולאש בו?ךת ?ליו ול?רף ?תוך־לאש ולא! באוד כשלים לאיו י א ר: ויצא לדת מאור כקזדיס הוא ו טו לרה אביו ולקבךהו ?אוח וי?ב אבךס עם- ל ?ב ב י ן ו ע ן ואר^ה א ו א ל ללכת ארצה לע ל??י כשןה ו י כ?ב : מל ם י נ טז לדת אביו כלךן ?בועלם ?עי ?ב כלללה כלאש ללדש ת?כי י סלכי?ית בו נולקס] אכךם ות א ט כביככים מלעךב עד-סבקד לראות מה-להלת מעשה ס ללכיו?ב לכדו ומביט: ולביא דכי כלבו ויאמר ם ויסי הוא י י מ ? יז אד לל ולכת כל-אתות לכוכבים וכל־אתות ס?$ש וללדת סבל כי יח אני תקר: כרצונו ימ&יר ערב ובקר וברחנו יוריד ג&ל* וסבלו הוא: ולל©לל כלילה סהוא ו*אמר אלסי אל עליון אלת ד יט אW ה*ל וסבל מ?שה לךך הוא ובך לבדך לי אלסיס ואלה ? כ נוכ^בירלךז כלרתי: לצילני מ!ד לרותות לךעים למו?ליס בכלשבות לב־איש ןאל ילעוני מאלרי אללי ולשיכני אולי וזרעי לעולם כא ןאל־נותעת מעלת ועד־עולס: ויאא* לאשוב אל־אור כשלים א?רי לשוב אלילם ואם־־א?ב־6ה ככקום ל1ל דרך ל?ירה כקשו א: י ך לצלילןה כלד־עבדך ויעש ואל־ילך בשגנת לבו אלל י א ל כב הוא כלה לרכל ולתלכלל ולנה נשלחו דברי ל: אליו כידי לאמר קום נלך] מאך^נך וכםולדלך וכבית אביך אל־לאדן א?ר אךאןך: ואכדכך ואנדל שכך ב ך ל ו י בנ ואעשך !כארץ ?דולה] לגיי דח ואכיד ?*כגכיך א ולליל כריך כאךץ וללכךכו בך בל גרני ל

- . י ״ . דק בקצת כ ו ־ א ש ת . C D י אביו. - צ ו ו ג י. נ״א: אלצוני, הכריחוני. - א ש ה. אין - ט - ז. נ״א: בארץ ן ר ח ב - . ם י ד ש . ch: באור כ ר -באו . ch . מתוקן לפי . ם י ש ש ו ב ש נ ת ה ט ־ י י ־ ב י

- . C h א: לא יוריד. - ו ב ע ב ו ד ת ך. נ״א: ובמלכותך. - ו י א מ ד. הגהת י . - י ו ר י ד. נ ן ר ח » ־ ס י ־ ז י. כך מסד המתרגם את הלשון והיה ך ו ר . רק בקצת כ״י. - ו ה י י ת ב ה ל ו ד ץ ג ר א מ ב - »

ג ו דמם י - ר ספר היובלים יב כ

ך ולכל- י ך ןלב3י א י א י וכקלליך אאר: ולליתי לך לאלהים ל כ

ן ד א 1ךעך ואחךיך אני אלליך אל־תיךא מעתה ועד־כל-לרות ל׳ אלי אליליך: ויאכר אלי יי אלתים כתל כיו ךאןןיר למען לשמע י כ

ןדכר ב?כה א?ר תךאה כי־קןבלת מכי כל־בני לאךס ומימי בו למפלת: ואכלה ©יו וק*?ליי 1{א?לל אז$יו] ואתל לדבר עמו כז עברית כלשון הבריאה: ולקה ככרי אבוליו ולכה ?תובים עבריתו א ו.י?תיקם ו:לל ללגות כלם ואניד־לו א?י את־כל־תק?ה מע : ולתי ה??ה ל?כיעית ב?בו ם ? ן ת לךתי ה ? # כח וילנה כלם בי וללכד עם־אכיו גינד־לו כי־יצא מלךן ללכת אך^ה כנען # # לס אל־עוילמי : ויאכר־לו לרה אביו לך ב?לו ו בט לךאולה ולשוב אלי לי#ל לרכך נוילי! ל: עכך ולאכוף מכל־ךע ו$תן לך לכד ורלכיםן לכל־בני לאךס עליך ללרע ותן בעיני רואיך ןלא לליה ?לטות ?ה קום כ ? ך ל ד ע ן טוכה ב ד : וכי תךאה א ם ו ל לך לך ב?לח אליף לך ל ־ א ־ ת ולקלתני אלך אליך ולקלל את־לוט אלך אס ב א^לי עד־שובך ב?לו ^ : ואת ןחור אליך ת ך כ לא לכן 1לל ע

ולל?נו עמך ?לנו ללךו:ן יג וללך אבךם מלךן ולקת את־?רי אשתו ואת־לום כךלך אליו אל־ארץ קנןען וזיבוא אךץ אשור ולכע עד־שכם ו!?ב באלוןן ותנת טו?ת מאד מבואך לכת עד־ללר : וללא את־לאד ל ל כ |

ס : ו*אכד־לו לל לך יל1ר$ך m את־לאדן ת*את: ולכן ? ל ל ן י ל - נם וילך ? ר נךאה אליו: ודיקם כ ? י• מןכת ו.יעל עליו עולה ללי אא ולנה ד : ו י תר־כית-אל עד־ת:ם ולעי ממזךת ויט-?ם אללין טו־כה ורלבת ידלם ושמןה כאד ותכל צמת ?ה ולן ולאניס ד א

). - ו א ח ר י ך. נראה שיעור הכתוב: והייתי לך ולבניך ולבני בניך ברכה (ברא׳ י״ב ב, ולכל זרעך אחריך לאלהים. וקרוב לכך הנוסח של ch: והייתי לך ולבנך ולבן בנך. נ״א: בפיו״ או: בלשונו. - ה מ פ ל ת. כך הוא מכנה ה פ ש וכל זרעך לאלהים. - ו ד ב ד ב. ם ק י ת ע י . אין בנוסח ct. ־ ו ו י ג ז לחורבת המגדל של דוד המפלגה. - ו א פ ת ח א נראה שכוונתו להעתקה מלוח אל לוח. ואין כאן לשון תרגום. שהרי כתובים היו עברית. נ״א: אל העולמים. ונראה שכך צ״ל. - י מ ל ו ע ־ ל והוא כבר היה מדבר עברית. ־ א

. A חסר. - ך מ ׳ ע ה ו

-ייד)— הוא חוזר לכנען ושם, לאחד p כנען ומשם לחברון ומחברון למזרים (א׳ א מסע אברם מחוץ לשכם ב שנפרד לוט הימנו, הובטח על הארץ ונסע לחברון (י״ד-כ״א) - מלחמתו של כדרלעומר על סדום

ועמורה ושבית לוט (כ״ב-כ״ד) - מתן דין של מעשר (כ״ה-כיט).

. באלון במםדא, ולפי התרגום ממדא = גבוה. - ו ש מ נ ה. בכושי: ה ב ן ג ו ל א ב

ב כ - דנ ספר היובלים יג ז

ולמדים ועץ בלן ןךךס ואלות ועצי־זלת וארזים ולבנון ו1;רו#יסאו כאור ר ה#י ? י א ף את־י ר ה וכלם על־ללריס: מ ך ? ז וכל־עץ לע ה כ?בו י ש א ר ן ל*את: וללי כ??ה ל ם ולכיאלו *ל״לאד ח כ?דים ? ד להוא ולקרא ב ל ן ולבן מןכל ? ו לשביעי בראש לחרש לראיל עולה ללל לי־לללל כ א ל ־ ל ט אלןי אלה אללי אל עולם: ויעל ע עמו ולא לעןאי כל־למי לייו: ו:קם משם וללר ^םונה ולבוא על"י ?;ים באךץ לן^ב על- ה ם ? ?ב ? י ה אז ו ל א לברון ולארון ל יא בוא לוט וללי רעב באדן: וילך אבךם מ^רלכה כ??ה ל?לישית

: ו אשתו א ע להוא ו!?ב במ^רלם ל&ש ?נים מרם ;לקלה מ כ^בוע ?נים אלר לברון: וללי בא?ר לקח ב ה אז ? ל א גןצעז כצרלם נ י יב-ת אבךם ולנוע יל את־©רעה וכל־כיתו מ?ה ? ©ךעה את-?רי אה בצאן א כ ד כאד כ כ ת אכךס: ואבךם כ ? ל ?רי א ל יד ?דולה אם יכ^כדים וכ?כחות ובככף אמלי וככקר וכלמוריס וכםוכים וי?ב כרעה את־?רי : וז ה א כ ב לרכה כאד ולום כדאליי כ ה א טו ול?לאי &אדן אורים מלל אל-לכקום א?ר {$ה ת אבךס ו ? אל ולעי כמזרח כית־אל 1ללר 1לכרר ב א ם אללי־ לראשון כקוס ל ? : וללי ביובל לארכעים ואלד ס ו ר לשימי ב?ל ? ו א מז את־יי אללי?ב אל־לכקום להוא ולעל ?ליי : ע לראשון ו ש ב?בו ל ת ? נ ? כם אל?י ויאכר אלה אלןי אל עליון אללי לעולם ? עולה ולקרא בו וי?ב לוט א ע להוא נכלל לוט מ על: וכ??ה לךביעית כ^בו יז ו: וללעצב אל־־לבו בי ?כרד כן־ י כדוס ל^אים מאל ? א יח ככרום וה לוט ? ר א ה לליא כא? # ו בי אין לי כנים: כ א יט אליו כה לךכיעית כשבוע א ראכר יי לאבךם אללי לכךד-לוט ככנו כס ךרוכה א עיניף כךלמקום א?ר אלה ישב ? לןה ויאכר אליו ?י ?ל־ל׳אדן א?ר תךאה אלדלר יל1ר?ר נ ? : ה כ ד ק 3 וצםוןה ולמה ן

עד-עולם ןשמלי את־1ך?ף כלול לים אם־יוכל אי# לכ&ר את- כא חול ל;ס נם־זר?ף לככר: קום לף־ לארכה ולךלכל׳ וךאה את-: וב?נה ה $ ?ב # י פ לכרוןה ו י ? נ ?לל בי לורעף אל#ל *-לי * כ

. ן ו נ ב ל ם ו י ז ר א ר ם. טיבם של אילנות אלו אינו ידוע. - ו ד ן ו ל ץ ב ע ו משובחת. ־. למען יהיה עמו, - צ פ ו נ ה. עיקרו: ו מ ה ע י ה כ י י - . ן ו נ ב י שנים במקום אחד: וארזי ל - ט. ch מגיה ל ת א י ח ב ר ז מ י מ ע ה טי דרומה. השמות צפון ודרום מתחלפים בכושית. - וא: את־עפר י . נ ם י ל ה ו ת ח א - . ס י כ (על טי ברא׳ י״ב ח׳): העי מקדם ובית אל מ

ד ז י - ספר היובלים יג כג

ר ואיי־לך כלך מ לליא כא כךךלעכר כלך עילם וא?דכל כלך * כליםר ותךןל כלך נולם ויפי את־כלך ןןמוךה וי?ס כלך כיוס: וללכדו את־כדום ת ל כ ת ־ ם בנ ולכלי רכים כצועיס כעכק לשדים אי אכלם וכל־כקנהו וילך עד־ ל א ־ ואךכה וצבולים ול?לו את־ליט א: 1ךכס יליד ו ה כךאתי ל : ולביא לכלים ולנד לאבךם כי א כד-:הךןן ללי וי?ס לי ללק־ י י כיתי על־אבךס ןעל־1ךעי לאג&ל לראו ולקלהו לעולם: ןאין י א ר י#רתו ל כו עולם כי־ללןהו לבלניס א? לכצןה ל*את קץ ללמים כי ללרות עולם שיכה כי־ללני כעעזרך כ רע יכלללז י&ל#כז גא־סחן כלתירוש וכללצהל) ו ללל כךלן: ו י א ה ל ל מ כ ז לכקר ומן-ל£גאן: ןהוא {תן לבלןיו לאבל ןלשתות א כ

ך ו ויאכר אלוהנו אבךם ל י א א אליי &לך כדום ולנתחו ל י ב ל r ו ׳ 3

: ויאאי אליו אבךס ך ש א?ר לעלון ןלזיה לרכוש ל כ א ־ ת כט לכו א הרימותי לדי לאל עליון כחום עד־קזרוך נעל אם־אקת ככל־א?ר־י רק־א?ר אכלו ר א ד אני לע#רתי את־אכךם כ כ א ^ ־ לך אל י&כרא לם ו כ י א ר ללכו אלי או?ן ו ? ס ןללק לאשכים א אערי

לקחו ללקס:ע לזה בלא^ז י אלל לדכריס לאלה כ>אה לרביעית ל?בו י לללש לשליחי ליה דכר-לי אל-אבךס כללום לא&ר אל־ליך* כ אכךם כי א^י אז לך יק»כרך לרכל כאד: ויאכל אלןי אלןי מל־־ללדלי ואצכי לילך $רילי יכד&#ק א־א9לי ליא לכ?ק. ג אליעד ליא ליך3#י ולי לא ?הל ןרע: ויאכר אליו לא ליך?ך ד ןה כי־אס א?ל נצא ככעיך הוא ליך?ך: ויוצא אתו לחו^הט ללכלכה וךאה את־כיככי ל?כלס אס־תוכל לכפר כ ראכל אליו לי כה לליה !ך?ך: א א ה אלם: ולכם תשמלמה ו!רא את־לפיככיס ר י-ל ולאכיז בלל וילקיכל לי צךקה: ויאכר לו אני לל אלליך אשלן לאל!ת עולם ע ת לך איי־אדן א $ היצאליך כאור כשדים ל

י ח א ״ ן . בכ״י: אימלפל. - ב ל פ ר מ א . בב״י: כלודוגומר. - ו ר מ ע ל ר ד הארץ. - כך נעל. - א ו נ ן. י : אם אקח מחוט עד שי ונתו . כו ח ק ם א א ם נ״א: בן אחיו. - ד ב א

י (וכך גם בע׳). ג במקום: ן

א מביא קרבן ובאותו מעמד הוגד לו על זרעו שהוא עתיד להיות ו ה - ( י ז - י א לאבדם הובטח בן וזרע רב (ר ילדה את ישמעאל (כ״א-כ״ד). ג ה - ( י כ - ח ״ י גר במגרים (ח׳-י״ז) - בריתו של ה׳ עם אבדם (

. ן ע נ ץ כ ר : וספור. - א א י ו ב ן ־ מ ש ק. שם פרטי. לדעת המתרגם. - ו ר א ה. נ

ד כ - ספר הי,בדים יד ח

ך: ויאמר אל?י אל?י יי אלהים ח וללילי לך לאלהים ול!ר?ך אלךית ועז ? ל ? ה מ ל ט ככה ארע כי אירש: 41א$ר אליו קח לך את ואלל $שלש ותור ןגוןל: ולקח את־כל־אלה בחצי החך# ש ל ^ י כה ולזבח ב ס א ב באלון מברא א#ל אצל לברון: ולבן ? ? יא והוא יר ולתן איש את־כל־אלה 1י?&ך ךכם על־לכזכה ולבתר אולם כלו: ותרך^ה הצארים על־הןןריס ול^שן ל ל יב בתרו ואת־תצפור לא כ: ולהי ?בוא לשכש וכלל $כל ס ל ינ אכרם ולא ?לן לצןריס לגעת ?ה ?דולה נוכלת ?ליו ויאכר לאברם כ ? על־אברס ותנה אי$ה ל ילע תדע כי־נר להלה !רעף־ בארץ נכר ו?כדוס וענו אולם ארבער !?בדו ךן אצכי ואלרי־בז י¥אי ? : ונס את־לנוי א יי מאית *?ח «י כךבי^ *ליל: ואתה תלך אל־־אבוסיך ב?ל^ם ותקבר בשיכה טו^ת: טל וכדור לרביעי לשובו לןה כי לא-שלם ?וין לא*רי עד־?תה:ל?כש כאח וללכה לללה ולנה תפור ?שן יז וליקץ משנתו ולקם ו יח ולכיל אש ?בל בין לןןרים: כיום ההיא ברת לל בלית את־אבךסר לןלול ל א ־ ד ר כצרלס ע ת לאכר ל!ך?ך אתן את־לארץ ל*את אלכתי וללכאים ולכקוריס נ?לל־1 כרת נאךץ] לקיני לקנזי והקדמוני ו: ול?בר נהיוםן ולעל אברט את- י ש ח ו ל י ו א א ל יט ותלוי ולאברי ו כ לגזרים 'ולצפור ומןללס ונככם ותאכלם לאש: וביום תתואל כללנו בלדש להוא את־צת ? כרתנו ברית את-אברם כברית א כא וללל# אכרם את־־ההג ואת־ללקה לו עד־עולם: ולשמת אכרםע ןתיא ולנד את כל־לדכר הןה ל?רי א?תו ולבטח כי לליל־לי ךר שכלתי א ־ ל ?ה וי*אמר בוא א : ותיעץ ?רי לאכרס אי ה ר ל כב לא :י אקזתו ה ןרע: וישמע אכרם כקיל ?ל א ע למצריל׳ אילי לכנה לך מר שכללה למצרית א - ת ויאכר אליל ?שי נבדכלך] ותקת ?רי א: ולבוא אליל ותתר ותלד ה לאבךם אישה למען תליה לו לאשה א ת כד וע הןה ותש?ה ה הלמישית כ?בו נ כן ולקרא ?מו י?כעאל כ?

?ש לחלי אבדם: ת ?מונים ו נ הליא תיא ?

. כך מגיה ch במקום ם י ר ז ג א: ארץ הכגענים. - ה׳ א ל ה י ם. רק בקצת כיי. - ע ל ה י ג. כך הבין המתרגם את י ע י ב ר ו ר ה ד ב ו - . ח נ ו מ ב: על ה הפגרים שבמקרא, בכושי כתו לשון המקרא: ודוד רביעי. - ע ד ־ ע ת ה. כך הבין את התיבה סנה שבמקרא. - ו ה ג ד ג ש י.

בכ״י אחד גוםף: והיבופי, -

ג ג כ ר - ספר היובלים טו א

ע לרביעי ביובל תהוא כללש ל,*לי*י י וכ*ןה תלכי*ית כ*בו ט

ה ל : ולקרב א ב בלצי לחלש ע*ה אבךם לג בכורי קציר לקכהלאכת ל ראשית לתבואה ל:: ו?ר ןאלל ן*ה על־ כ א ל ־ ל לר*ה עא ך ס ונככילם לעלה על־למזכת על־לק>&רת: ג ל ל א נ עולה לל: וס: י ןהלה למי א ל: אל־אברם ויא^ר לו אני אל שרי תלללף ל: 1ל&לאברס על­ ה את־בריתי ביני וכינף וארכה אולף מאד א א ה ו - די 1לדכר אליו י: לאמר: תנה בריתי עכף וא*ימף אב המון י ו אף מעלה ןעד־עולם מ ף עוד אבףם וליה * כ ז גולם: ולא לקרא * ״ אכרלס כי אב למון גולם ?תתיף: ואנךלף מאד ואלךלף גולםה בריתי ביני ובינף יבין 1ר?ף אלריף א א ט ומלכים ממף יצאו: ן

: ס ל ו ר ל ס לקת עולם ןלליתי לף לאללים ולזףעף אתףיף ל ל ו ללרז א*ד ע י !וכתלי לף ילזרעף אלףיף את־] אךץ מגוריכם ארץ א יא תמשל נכה] לעולם ןלליתי ללם לאלתים: ראכר ל: לאבךלסר את־כריתי אתה הרעף אלריף ומללם את־כל־ערלותיכס מ ואתה * יב ןה:ה אות כריתי לעולם כיני וכץף ולדדות: וכיום תשמיני למולו כל-ןכי ארעכם לליד־כלת ומקנת בכככס מכל־בני־נכר א*רת בככף א מ י כיתף ו א ־ ל ל למולו כ יג קנילם א*ר לא מ!רעף: למו

יד למולו ולילה בריתי בבשרכם לקת עולם: ול׳?רל ככל־ןכורכם א*ר לא-למול את־ב*ר ?רלתו כיום לשמיני ונכרלה אכש להיאי אשתף ר י מעכיל כי את־בריתי להר: ראכר יי אל־אברלם [לנה] * ט

ה לף א א : ואכרף [אלה1 ן ל כ ה * ך ד כי * ה * כ מז לא לקרא *: ולפל אכרלס ו א ה בן וברכתיו ןל:ה לגוי ומלכי גולם להיו כ א יז מה בת­ ך * ו ולשמה ויאכר בלבי לבן־מאה *?ה יוליד־כן ו על־אי: ר י א ה ל : ויאמר אבףלם אל־ל: לו ל*כעאל לל: ד ל ת י" תשעים לו לצלק והקימותי מ ה תלד לף בן וקראה * ף יט ויאכר ל: בז אכל *ף ואא־בהו י כ בריתי עמף לעולם ולזרעו אלריו: ולל*כעאל *מ?ל

) - הוא נגטוה על שינוי השם ועל המילה (ג׳-י״ד) - שינוי שמד. של שרי ב - ׳ א אבדם עושה חג הביכורים (ה לדורות ח ו והבטחה על לידת י1חק (מ״ו-כ״א) - אברהם וביתו וישמעאל נימולו (כ״ב—כיד) - מילה מ (כ״ה—כ״ו) - בחירתן של ישראל לעם ה׳ (כ״ז—כ״ט) - ישראל מונהגים עיי ה׳ ושאר הןמים ע״י שרים

-ליב) — ישראל עתידים להיות נאמנים לאלהיהם (ל״ג-ל״ד). (ל׳

. בכושי: הארץ אשד גלית שמה. וגראה שהבין ארץ מגורים = ם כ י ר ו ג ץ מ ר אספת: כל וכורכם. - . נ״א תו ך י ר ח ארץ של גד ולא של תושב בה. - ו ז ר ע ך א. בכושי: בשנה השנית. ה א ב ה ה נ ש ב - . ו א צ , נ״א: ובדכתיה. - י ה י ו. נ״א: ! ך ר ב א ו

ד ל - א רנד ספר היובלים טו כ

ס-ן*ר כלבים יוליד וכתליו לגוי י ?נ י ולרכיתי אתו א*ד י ילי ול?יל כלכים לאלל ך : ואת־בליתי אקים את־ל¥לק א?ר מלל לף * ל י ד א ן נ: מכל לרכל אתו ולעל :: מעל אבךלם: ויעש אבךלם ל ל?אל # נ כ כ - נ נ

י לכל אליו י; ולקח את־לקזכעאל בני וכל־לליל ביתו ן?ל־ # א כר בביתו ויכל ?*ר עךללס: ובע^ס סיום ? ו ?ל־מל א תככפ כד כקני נכר נמולי א תןה נבול אבךהס וכל־א#י ביתו וכל־כקנת ככפו כ כה עמו: ןןה לק לכל־לרות עולם ןאין כילת :מיס ןלא נעבר יום אלד מאמונת ל:מיס בי לקת עולם תיא שוןןה ו?תו?ה ?לחות ל?כלם:א מבני י ל נ י מ י ו וכל־־סילוד א#ל לא־למול בעזר נ$#ו עד־ליום ל כ

ר כרת י: לאבךלם כי אם־כאי לאבדון ןאיךבו אות ? לברית הוא אל &על לארץ יללכריתו א־לארץ לל^כי כי מאת :: הוא כי לאבל ים ובל־מלאבי לפןלש י א כז בי את־ברית :: אללינו תמר: כל־מלאכי ל ככה א־יאס כיוס תכךאם ולכם אל־מלאבי יול^ לקרשים מקרש את­י ל?ראל א ־ ת נח לשראל לליות עמו ועם־מלאאו לקדושים: ןאלה צו א ו?מרו את־אות לברית תזאת לכל לרולס ללקת עולם ולא לכרתוה שיכל לכרית למען לשכרול לעולם ככל־בני ן ן M ידל׳ארץ: בי מ

ו ואליו וע?י לא־תקריב יי אליו ולא י א ל ל*ראל: בי את־ל?כעאל ואבךלם לס כי־:ךעס ולבלר כלשראל לליות לו - כלר כלם כי אי לא לעס: ולקךשו ויאכפו ככל־אי־לארס כי לרכה עמים ולב לאמיס ן>^סל י לב לו וב>^לם למשיל רותות ללתעולס כאלריו: ובל^ראל לא לאכם והוא ל#?1רס ויבקשם מלד- ^ כל־&לאר ןכל-רול כי היא לבלי # מלאכיו ומרותותיו ומלד־?לס ו*ל־£צוליו למען ל?כרס ויברכם וליו לנ לו ןהוא לליה ללם מעלה ןעד־עולם: ועלה אידי^ף־ כי כלקה לזאתלם ככל-לתוךה לזאת כי מב*ר י$שעו אי-לקזךאל ולא:מולו את־אילם אי ם *איי וכל־אי־כלנעל יעזבו את- ל י מיללם יעזבו את-מילת א^ראל מאת ל: כי : ול*א w וליל על־אי־י ר נוללי לד כלי כילה כא? עןבו את-בליתו ו:סורו ויקניאהי ולא toy לקלס לאות ת*את בי־ןשון ןאין ללס כלילה ומחילה נ^מולס כגולם לל!ר?ם וללכךלס מלאךל ולמלל נללס] על־כל־לל^איס ל^אי ל?#ה ת*את לעולם: לכל

; א ״ . נ . - ל כ ל ד ר ו ת ס ם מי ת י ל ר : ע א ״ . נ ה. - מ י ל ת י ם י ס ת חי ע ל כ ם ש ו ג ר א ת ו ה כח־-כח ו: י ש ו כ . ב ל ע י ל י ב ג ל ב כ ו - . ם ה ר ב י א נ י ב . אף כ ם ה ר ב י א נ י ב כ - . ם ת ו ר ״ ז ג ל ל - ל

- . י שטן נ ל ב כ : ו ן י ע ו מ נ י נ ע . ו ד ו ח ל י ב ג ל ב כ ו

ז דגת י - סמר היובלים טז א

^ לרביעי נראינו לאבךהס באלוני ממרא ו?דכר טז ובאחד לה ע מ י ? ה כ ך : והבדוק ? י ל4$לךלו כן כשךה א?תו כ עמו וננד־לו כ כא?ר דכךנו את־לר?ריס לאלה עם-אברלס וננער־?ה והיךאאה ?ם־ ה את־ ס [לאלה]: ו*א$ר ל י צלקת כגלל תך?רי נ ותכחש כ ד כ?תוב ?לתות ל?מלם לצלק (ל)?מו: ובשובנו אליל למועד ותלדן [?מעיל]: וכללש תהוא עשה לל את־משכט כדום ועמוךת ה [ןתנה] 5ת ולכריתן על־תיום י אכד ן לירדן ול?ךכן ?אש ו ?ל־אד ם ו י ל ^ יה ותנאים כאד כ י ךעיס ת לס כ הןה כא?ר תנךתי לף־ כל־מעשי־ ל כ ט ? כ ? ה יל מ ? ע כן י י ולדכאו ולזנו ויעשו קזמאל ?ארץ: ן

ט ?דום: ןאת־לוט 6 ? כ ם כקןמאת כלום כ ז למקומות א?ר עע*ו ?י ןכר לל את־אכךהם ויוציאהו מתוך למלככה: ולעש הוא ל כ י ¥ ח ל

י י אדם עד־לכיו כ מ י א ליה כמהו מ ו לקזא כאךץ א?ר ל י ל אי וה ןןלדרג על־?ל־1ךעו ?לתות : ןהנה ^ ו י ל ו א ־ ם ב לאיש ע כ ט ?

א ל?אר־ י ל כ ט ?דום ן כ ? כ ל?מלס ללכרילם ולעדות משא^ס ?: וכלדש תהוא נכע אברלם מלברון ן ע אךם ביום תדי ך ־ ל לו ?י ונךר: וכלצי תלדש תלמישי ל^א משם יא ול?ב כין קדש ןשור ?לדי כקד לל את־?ךה ולעש ש ש : ובלצי תלדש ת ?כע ?ב כ?אר־ י ב ו י

ש ד ל לתר: ותלד כן כלדש השלישי בלצי ל ע לה כא?ר אמר לה ור אמר לי לא?ךלם ?תג תבבורים נולד לצלק: ולמל ? י בלמים א י א?ךהם את־־או כיום תשמיני הוא לראשון א?ר נמול כ?ריתי ע י כ ר ע ל טי כאעזר הוקס לעולם: וכ?;ה תששית כלדש תןה כ?בי

ע ונרא אליו כא?ר אמרנו לשךה כ ס ?אךה ? ל ך ? א - ל ?אנו אי 1?כ^א את- ע י כ ר ש ל ד ל : וןשב כ ן א לךה כ י ת י ןשוב אליל ו טז כ

א י ל ל א?ר ?וינו כ כ ך אולה ונכשךנה ? ר ? ? ו ו נ ה לךה לאי ך ?

ם ולדאה הירס למות ו?לצחק י ה א ? י ל^לדו [לו] עוד ? כ ־ ד ימות עו גולם לחיה ועל תגולם לאו י ס ןןרע: ו?ל־ןרע א r יקרא לו ?

- ( ׳ ט - ׳ ה - מהפכת סדום והצלת לוט ( 0 ד - ׳ א מלאכים נגלו לאברהם בחברון והבטיחוהו שוב על לידת יצחק (-יים) - תיקון חג הסכות (כ׳-ל״א). אברהם בבאר שבד, לידתו ומילתו של יצחק שזרעו יהיה נחלת ה׳ (י׳

- , י ״ כ : ונפחידנה. - כ כ ת ו ב. נוסח ch : כמצווה. - ב מ ע י ה. אין ב A .ו נ ג ע ד ־ ב ה . בכושי: באר ע ב ר ש א ב ב - . ל י צ . בקצת כ״י: נ ל י צ ה - . ם ר ש ב . ch נוסף: ב ו נ ז י וה ת ו השבועה. פירוש הדבר תמצא לקמן. - ב ח ד ש ה ז ה. רק בקצת כ״י. - ו נ ב ר ך אי . בקצתכ״ ה א ר י ו - . ו י ל ה ע י . בקצת כ״י: אותו וגבשרגו. - 1 ו י נ ו. נ״א: ן ה ג ר ש ב נ ו

ו ספר היובלים טז יח-לא רג

ו ל$לק אחד להלה לןרע קךש וכגולם לא ללל?ב: כי לללכך מאי יח ו עליון להלה וב^ל א?ר לאללים ירד הוא וכל־זרעו להיות ןרעם ןגוי קדוש: י א ה ככל־ןם ולכען להלה ממלכת ב אל יי עם־ר אמונו לו ולשבחו שניהם ^ א ־ ל כ ו מכשר את־?ךה ^ ד לובנ ל יט תר תצילו ולשמלהו ? ל ללל א ב : 1ל?ן ?ס א כ שמלה גדולה מאד בארץ מגוךיו ולעש תג שמחה גדולה כלךש להוא שבעת למיסן קוכות לו ולעבדיו כחג : ול ע ?כ ה כבאר־ ל אשר א כ א א א?ל ל כ

כב תהוא ןהוא ראשון עשה תג ל?בות כארץ: ובשבעת ללמים לאלה

ה ללל כרים שנלס ל י ל ע כ א ל ־ ל .יקריב אבךהם מרי יום ביומו ע ?כשיס שבעה ושעיר אלד לל^ןאת ולככר־בו ?ליו ןעל־זךעו:?כע ה ככשיס שכעה ן ? ב כנ ולקךכן שלמים אילים שבעת שעירים ש

ס ןנככילס על־כל-ללכס לקסזיר על־־קוכן העולה לךצון ל ל א עזים וה א ל ל ה ן א ל י ליל לריל ניהול: ןתקסויר כקד ועךב קטךת כמיס ו נד ד בכ ף ך3ךך ומר וקש$ כל־שבעה אלה לקריב ל?לק ולד כ ^ ן נד. טהור: ולעש כן לג שבעה יכים י**&ח בכל־לבו ובכל־נכשו הוא ט וכל־א?ר בכיתי יא־נכי איז ע*י וכל־^יל: ילכרף את־בואוו א א?ר בךאהו בלרו כי בךצנו כךא אתו כי לרע וראה כי מו זרע קרש להיות כמהו לעשות א כ יצא מטע צלק ללרות עולם ו: ולכךך את־כךאו ולשמת ולקךא את־#ם תלג להוא לג יי ל כ כז ל

שמלה לךצון לאל עליון: יכלכלו לעולם וכל־זךעו אתךיו לרותח [לעולם ?]אוץ כי ע?ה את ללג להוא בעתו כעדות לחות לשמלם: כ

כט על־כן הוקס בלתות לשמלם על־לשךאל כי להיו עושים את־לג לקובות שבעת למים בשמלה כלךש לשביעי ולתי לךצון לאי יי: ואין לזד, קץ תלמים כי לעולם ת א ל לק־עולס ללרולם ככל־את ו הוקם ללשךאל לעשתו וישבו כ?כות ןשמו כלריס על לאשם לא ללקתו אף עץ-עבת ועוכי־^תל: ולקה אבךהם לבות למרים וכרים שבע ליום י כ א ל כ כ א ל וככב מרי יום ביומו את ת עץ לד

: ו על־־לבל בשכלה וכבקר לללל ויוךה לאללי

: עם נחלה. - ח ג. ג״א: את החג ההוא. ־־ י כ גוםף: אותם כלם. - ע ם ם ג ל ה. בכי - ח יב: לולבי . גדאה שבמקור היה כתו ם י ר מ ת ת ו ב - ל . ם י . נ״א: אילים שג ם י נ ם ש י ר » פ ל - ב כ

תמרים והפתרגט טעה. -

ז ו רג ט - סםר היובלים יז א

?י ביובל תהוא נגמל לצחק ויעש ע תלכי י יז וכשנת אחת כ?בו לצחק: א ל את־ ב ם א ו ה ?דול כחדש ת?לישי א ל ? אבךלס כי אבךלס אביו במקומו ולשבח א ר תכ^רית ל:ה ל א ־ ב ול?$עאל אם ולא מת ?רירי: ולןבר את־ י ג אבךהם ול?ךך את־יי כי ךאה או ולשמח בי $תן לו א ר ד?ר אליו ביום תכרד־לוט מ ? ך?רו אך ב1כל-]$יו את-בורא תבל: ך « ח ו א ל ־ ת ת א ? ך ן ל ך י ע « י לל זה את-לש$עאל ןהוא מצחק ורוקד ואבךלם שמת שמתה ך ז־ ותךא ? ?דולה ותקנא בלש^עאל ו^א^ר אל־אבךהם ןרש את־לא^ה ס*אתי לצחק: וירע תך?ר א ה בי לא לירש א־־לאכה ת*את עם־ א יי ו תזה בעיני אבךלם על־אדות אפותו ועל־ארות בנו בי ל;ךשםך בגלל תילד ובגלל ד ע : ו*א$ר לל לאבךלם אל־לרע ב ו י א ז מר ו*אמר אליך שךה שמע בקולה 1ןג&ה בי בלצלק ? תנעךה בל א: ונם את־א־גלאמה] לזאת אשים לגוי ןדול ע ך ם ו ז לקרא לך *

א: ו,יקם אבךלם בבקר ולקח בברי לחם ותמת מלם ״ בי מזך?ך הור ואת־לילד ולשללל: ותלך ותתע בבךבר ?ס על־ש$ם א י ט וז ולצ$א תללד וללא מל?ת ולפל: א ל ל ך ע ולבלו תמלם מ כ באר ?ו ד ג ת?ב א ותקתתו אמו ותשליכהו תתת אתר לדתים ותלך ות?ב ותבך: ת בי אמךה אל-אךאה ?מות ילדי ו ? תךתק כאןזלוי קר א ו*א£ר אליה מלאך האללים אתר תקדושים מה-זה לבבי א יי את־תללר ותלזיקי אתו בלרלך בי ש&ע ידי את־קולך: א קומי ? יב ותךא את־תללד ותכקת את־עיניל ותרא באר מים ותלך ולמלא: את־לתכת מלם ותשק את־ללךה ולקם ותלך אל־מךבר כאךן ינ ולנדל תללד ולהי רובה ק?ת ולהי יל עמו ותקת־לו אמו אשהת בי אמךה קרוב או יד מבנות מצרלס: ותלד־לו בן ותקךא שמו נ: ולתי כשבוע לשביעי כש$ה לראשונה כחדש ו טי לל לי בקראי אלי

סרידתם של הגר וישמעאל (א׳-י״ד) - משטמה מציע לה׳ שידרוש מאת אברהם להקריב את יגהק כדי לנסות אהבתו ויראתו, עשרה נסיוגות שנתנסה בהם אברהם (ט״ו-י״ח).

. רק בקצת כיי. ץ ר א ת ה ת א ש ר - ל . א ו ה בכ״י השיעור: נגמל יצחק ביובל ה

. B חםד כל. - ו ר ו ק ד. ברומי נוסף: עם יצחק. - ה א מ ה. ו י וכוונתו: בחייו. - ב [כ ל] פ נ*א: הנערה. - ב ן ־ ה א מ ה. בכ״י (וכן בפ״ז) חסד האמה. - ה נ ע ר ה. כך גם בעי. -. א ו ת ר - , ך ד י : ב א י ב: ובלכתה השליכתו. - ב י ד י ך. נ י כתו . ברוב כי ו ה כ י ל ש ת ו. כך ברוב כיי. - ב ע ש ד ת ו י ל ר א מ א נ״א: וידא. - ו ת ק ר א. בכושי: ויקרא. - אשר י

- . ם י כ ל מ . בכושי: במעשר ה ם י כ ל מ ה

ח יא י - ז ספר היובלים יז ט

ס ?שר לחדש לך, ללה רכל כ?כלם י לראשון ביובל להוא כ?נ על־אדות אבךלם בי ןאא הוא ככל־א?ר :דבר !יי אל,בו בים י לאללי א ד מ?&מה ףאא• ל ? א: ן:בא ה טז ככל־^ךה נאא־הו לנה אבךלם אהב את־לצלק בנו 1ייככרהו על־בל &$ד-לו ןי^להי??ה את־לדכר הןה ולרע אם־ ל ןאלה תךאה אם־י כ א ה ־ ל עולה ע: ואללים ידע בי {אא אבךהם ב?ל־ כהו ר לנ ? א הוא בבל א א י* כת ך ? ע ?ךה א?ר יאבד אליו בי ;?הו באךצו ו?ך?ב ולנסחו בי וככילה ולנמלי א למלכים ולנסהו עוד באשתו כללקלה בו נמ** ה ר אמתו כא?ר שללם ובבל א?ר ^ א ב בישמעאל וא ליה ואלב את־לל : ?ש ל?שות בי $ נאא ןלא קצךה רוחו ולא בוי אל?י: ףאכר אליי נ יה ו*אאי יי אל-אבךלס אבךלם רא$ר א

אר א*ל אלכל את־ל^לק ולר־לו אל־ארץ רכיי ןהןגל«ץ ב קח את־

ס על-או^ני ף: ו!?כם בבקר ול?מ ר *מר אלי ? נ על־אלד ללרים א ולקח את־שני ?עךיו עמו ןאת־ל^לק בנו 1:בקע ?צי עולה 1ילר" ד ק: ויבא ע ד אל־לכקום ביום לשלישי ולדא את-למקוס כךחוה עם־לאתין ואני ולנער 3ל$יי ו א ב כאר־כ{ם ראא־ אל-ן?ךיו ?:?ס על-שכס לצלק ה ונ?1*לןה {?שיכה אליכם: ולקח ?צי ע1לד, וילם לחךו על* ו ואת־למאכלת וילכו ?נ ד בנו ולקח את-לאש אי נו*אכלז א: ו*א$ר ל¥לק אל אביו אבי ויא^ר לןני א י לכקוס ההי: ויאכל י ה לעולה אב ? ז אליו לנה לאש ולמאכלת ולעצים ואיה סד ל:: ולכן מןבם י ולקרב אל־כקוס ל ח י: לךאה־לי ל?לי לעילל או ולשימהו על־לעצים ס ולעקד את־לצלק א כ א ה ־ ל ו:?ם עצים עיו?ט :לי לקהת את־המאכלת לשלט את־לצלקז ממעל למןבה ולי ר מ?&כה ו*אכל ל: אכר־לו אל-יולל : ? ו ולכני ל י א ט ןאעמל ל על־תנער ואל־יעש לי כאוכה כי עלה יד?תי כי לרא אלליםא: נלקךאהו לי מךלשמלם 1*אכר אליו אבךהם אבךלס וילרר הו: ו»אכר אליו אל־ת?לח לדף אל־לןער ןאל־־תעש לי, י מ יא ראא־י הל את־אף כ * כאיכה כי עלה לל?תי בי ללא אלתים אלה ולא ל

ןקידת י»חק לחרפתו של משממה (א׳-י״ג) - אברהם נתברך שוב והוא חוזר לבאר שבע (י״י־־

/ במקום יחידך שבו ע ך (כמו ב ד י ד י ! ־ ד א ה בו ש א - . י י . חסד בכמה כ י נ ד ג א: ארץ האמרי. - ו י ש . כמו בע׳ (במקום ארץ המוריד,/ ובסורי ה מ ץ ד ר א - . ( י ר ב ע ח: וכהשתחוותנו. - ב י ד ו. נ״א: בידיו. - א ח ד. י ב B נוסף: משם. ־־ ו ג ש ת ח ו ה. בכי י •

ט ו רגט י - ב ספר היובלים יח י

: ניבו* ד,?ר מ?&כה ולשא א?רלס את עיןיו י א ף מ ר י כ ? ־ ת ג א י

ו וללן אבךהס ולקת את־ ןץי ולרא ןלןןה אלל אלד ?אתז ו:בא אןם ל׳כקום תהוא : ולקרא א?רלס * ו מ לאלל ולעלהו לעולה תתת בנר יאמר יי ךאה ןןה תר־ציון: ולקרא לי לאבךהפ ? יד ךאה לל אית בשמו כן־ת?כלם כא?ר נראינו לרבר עמו ?*ס ל:: רא$ר *י ?נר עשיל את־תך?ר תןת ןלא ? בי נ?כ?נתי ןאס לי אלתים לען אר את?ל בי ביר א?רכף וסמי• ? י את־אףי בבירר א א לע*כל בה את־!רעף ככיככי ת?מלם ובחול א?ר על־שפת הלם ולירש ? י » ר ? : והתארכו ארעףי בל־־ניני לארץ עקב א m !רעך את שער אולאו

ל בקולי ותורע לבל בי $אא אלה לי ?בל א?ר ןמוןל לר ע מ ? ע נלךו כ : וילך א?רלם אל־־מריו ולקמו וילבו בארה ? ס ו ל ? יז ?ה ע ? ך ??ל־ת?ניס ? : וילג את־תתג ת ע ב ?ב א?רלס בבאר ? י יח ות תלכיס א?ר ללף ול?ב ע ? ה ולכןרא לו תג ן: ?כי ? ל מ ? יביס ?: ןבץ הוקם 1ל?תב ?לתות ת?מלס על־אדות ל?ךאל הרעו ס ו ל ? ? » v

: ה ל מ ? ת לכיס ? ע ? ל?שות את־תתג תך. ?ב ע לראשון ?יובל לאר?עיס ו?נלס !ה ? ייט וב?נת אלת ב?בו א?רלס 1ל?ב מול ל?רון א?ר תיא קרית־ארבע עוד ?בועלסי א?ר ביובל תןה ? י ל ע ת? ר ב?בו ? ה א י ש א ר ה ל : וב?ן ס י נ כ ?לכת ?ל?רון: וילך אכךלס ל?בולה ולק?רה ה ו ר ג ?לו למי תלי ?

ה ולנכהו ללארך רוחו אם־ילקוא ?אמרי כיו 1*א3א אדר אכלם אלת כי ללנו־לו כקום - ד ולא לכעס: כי ב*ךך רות ד?ר עס־אי: ולל נתן את־תני ?עיני ?ל־רואיו ולבקש ?רך ו ה לקבר את־מתו ב לב את־אי־תת ולתנו־לו את־ארץ מערת תמככלה א?ר מול ממראו לאמר נלךלףי־ ר תיא לכיח ?ארבע מנאווה ככף: ותם כק?ה ? ו אס ל ט כי{תן את־כתיר לכקום ככף ? ס א ך ם [ןהוא לא לקת א א

בעי, ובנוםת המסורת: אחר. - ו י ב א. כבד שער ch שטעות המעתיק היא״ וציל בםבך. -. נראה שהמתרגם היה אובד עצות כי לא ידע הפירוש בנוסח העברי שלפניו. - ה א , ר ה. כך לפי נוסח דילמן. ך ר ו כ . ch מגיה: כאשד שפו אותנו. - ב נ ך ב ו נ י א ר ר נ ש א כ

: ואודיעך. - A .מגיה: ידידך (ע׳ בפ״ב). - ו ת ו ד ע o

חזרתו של אברהם לחברון, מיתתה וקבורתה של שרה (א•—טי) - נישואיו של יצחק ונישואץ שניים של אברהם, לידת עשו ויעקב (י•—י״ד) — אברהם מצוה לרבקה על יעקב ומברכתו (ט״ו-ל״א).

: ממברם. או י . בכי א ד מ מ - . ( ׳ ע : קדית דבוק (כמו ב י . בכי ע ב ד ת א י ק ד: בארבעים. וגראה שבמקור העברי היה מאות . בכושי [ ת ו א ] ע מ ב ר א ממבראם. - ב. ם נ • ח ד י ח מ ק א ל א ל ו ה בקיצור (=מ׳), והמתרגם קרא: בארבע[י]ם. - ו

ב כ - ספר היובלים יט ז

ול?תחו להם אכלם נאר^הז ואתר קבר את־מתו כמ?רת לכככלה*ע [?ניס] ולן יובלים כ ? י שךה מאה ועשרים ו ז גיד״יי ?ל־־למי מ

: ןןה ה ר י ? י מ ה אחת אלה למי ?נ א ת ו ח ?נלס וארכעה ?בעון העשירי א?ר ן?ה בו אברלסולכצא נאמן ואךך־רות: ול» « לנאור ?ארץ א?ר אמר יי לללדדלו ? ם א כרי ר על־אדות סו כ דבר וי אלריו בי אס בקש־?ס לקבר את־מתו בי נמ^א 5אא לךע וה הרביעית לו א ב י [ןארד־רות] 1ל?תב אהב י: ?לתות ת?כלם: ו לקח ללצלק בנו אשה ו?$ה רבקת בת־בתואל א־ןתור אתי?מה קםוךה בילידי ת ו י ? י ל ה ? ? יא אברהם: ןאבךהם לקח לו אה !?בי ולק*? ? : והלל לי בנים ? ה ד י ? א ד ל כ ביתו בי מתה ה יי ? ? ם: וכ?בוע ת י ת ?נ י ??עו נ ומדי וא־יף ןלןבוק ו?לי ב?נ ים את-לעקב ואת־ע?י י י א ית ללךה דבקת ללצלק ?נ ב?נתי ל?נר ןלעקב ה ?עי ד י?ר ןע?ו נאה איש ? 1וללי] יעקב איש לס ןי ב ר מ א ל יי יישב אהלים: ולגדלו לנערים וללמד לעקבמ^ר וע?ו לם ל ו ? : ויאתב א ד א ד וללמד קךב ובל־מע?יו נ צ ה הוא ן ד י איש ? טו ? ס את־מע?ת ע ל ו כ : ולוא א ז את־לעקב ולצלק [אתב] את״ע?ו טע ויקרא לרבקה ולצו על־אדות ד ס ו וידע בי בלעקב לקרא לו ?: דא$ר אליה בתי ז לעקב בי ראה בי אלכה את־יעקב מעשו מאד יח לברכה בבני א י ? ל ד לל ל י את-יעקב בי הוא י א ־ ת ?מרי א: בי לדןנלי בי בו לבלר יי לו לעם ה ל ל ל ם ל לכל־ךע ? יח אךם ו: ןלנה ל^לק בני אלב ה מ ו א י ל א ־ ל ה ככל [לעמים] א?ר ע ל « א יק אלבל את־לעקב: ו בי אהכת־צו י ת י א את־ע?ו מלעקב וא?י רי ו עיכלר עליו לאל?ה כי הוא לחיה ל י ל כ לדכי עוד לי&ב לו ו

מ מ ? ה לדלך ו א ן ל ץ מעלה ועד־כל־לרות לעולם: ל ר א ה כ כ ר ? א ל כ

י עד־עולס ללכיר [לל א ־ ל כ בבנך בלעקב כי אתו אלבתי מאד כץ: אם־יוכל אךם לא*ר את־עכר לארץ לאו כ בוז ויתי !רעו מלא ?ל־ ב

. אם נחשב שיובל הוא שבעד• שבועות, כלו׳ פיט• ת ח רק בקצת כ״י. - ו ש נ ה א. A נוסף: אחות לבן ובת בתואל בן מלכה אשת נחור אחי ם ה ר ב י א ח א - . ם י נ ש: זמרן יקשן מדן מדין ישבק י ch). - לשמות הבנים השוה ברא׳ כיה ב׳ אברהם (מתוקן עי: דרות הארץ. נ״א: י . בכי ם ל ו ע ת ה ו ר ד - . ק ל ז : איש ן י . בקצת כי ם ש ת י א - . ח ו ש : ו. ל א ה ל ל : ויגל לבך. - [ה׳ בו]. חםד ברוב הכיי. - ו מ א י . נ י ח מ ש כי לעולם ולכל הדרות. ־־ ו

: ואנוש. - י י בקצת כ

כ ו רםא - ג ספר היובלים יט כ

כנ !רעו לככר: וכל־לבךכה א*ד כ,רכני יי אורגי ואת־ךעי ללעקב

י ן*ם אבותי *ם ןצם כ ד ול!לעי תליה כל־תזימיס: ובזךעו ללכרף * כ

ד תשמלם ולחזק האךץ מ כי• !לניר ומלללאל ן*ם אךם: ןהיו הס ל

כי ולתדש כל־תמארות א*ר כךקיע: ולקךא ללעקב לעיני רבקה אמו

כז ול*קהו וברכהו ויאמר אליו: בני לעקב אהובי א*ר אלכה נכ*י

לכרכף אלהים כעל לףקיעים וללךלף את־כל־הבךכות א*ר כרך את-אךם ולנוף ןצס ;*ס ןכל א*ר רכל אלי ןכל א*ר אמר ללת־ח לי לךבק־בף ובזךעף עד-עולם כיכי ת*מלם על־לאךץ: ןלא למ*לו נ

בף ובזףעף רוחות מש&מה להךחיק אולף מאלרי לל א*ר־הוא כט אלליף כעתה ןעד־עולם: והלה לף לי אלתים לאב ואתה בנו ל כברו ןעבי כל־תלמים לף בני בשלום: ויצאו *גילם ללךו כאת לא אבךהס: ולאהב רבקה את־ל^קב ככל־לכה ובכל־נכ*ה תלכה

כאד מעשו ולצלק אהב את־עשו מלעקב:ה כשבוע ת*ביעי י ש א ר ה ל כ וביובל לאלכעיס ו*נלם כ*נ

ו ואת־לצלק ו*ני איו י קךא אבךהס את־לשמעאל ו*ניס ?*ר א כ ו**ת בני קטוךה ובניהם: ו:צום ל*מר את-ןךף לל לעשות־

צדק ולאלכה איש את־רעהו ולהיות כמהו לכל-אךם וללכת בבדימ אלילם ןלעשות ב*כ& בארץ: וכי נ איש־איש [בשים ל

לם כברית א*ר נכדלה עכם ולא לסורו ימין ו*באל ימולו את־אי ככל־ל׳דךכיס א*ר צום לל ול*מרו ככל־^כא וכי נע*ב מבינינו י כל־קיכאת וןנות: ובי תץנה לכם כל-א*ה או כת כאש ת*רפול

ולא תן$ינה אחרי עינילן ולכן ולא לקחו ללס א*ה מבנות כנען כי י־ לכךתו את־ןחג אעז א־לאדן: ו*אכר ללם את־מ*כט לענקים

ל הזנות ות^זמאה ל א ל ךעלס ו ל ומ*כט כדום כא*ר נ*פטו א י ה*תיתם בינילס: ואלם ת*מרו ככל־ןנות וטמאה ומכל־נעלת ו לקללה וכל־תייכס ל*רקה ובניכם לה*לי לליכא לכל־תלנו *מנ

ת מילה ולהמנע מטמאה ועבודת אלילים (א׳—יי) - ו אברהם צוה לבניו ולבני בניו לעשות צדק, לממד מז שלח את בניו מעל פניו במתנות (י״א) - מקומותיהם של בני ישמעאל ובבי קטורה (י״ב-י״ג).

ל כ ל ־ א ד ם. כך מגיה Ch, ובכושית: צבא=מלחמה, שבא=1בני] אדם. - א ש דו ת ר כ ת וטמאה. - כ י י ו נ : מכל ז י י . בקצת כ א מ צ ו מ. בקצת כ״י: אשר צונו. - מ כ ל ט. בכמה כיי ם ה י נ י ם ב ת י ח ש א: כי כל זרע כנען יכרת. - ה י . נ ן ע נ ז ר ע כ א ת ־ב: ספת: בזנות מתו. - ל ש ד ק ה. כך מתקן Ch. ולי נראה שבמקור היד, כתו יש תו

א ז כ - רםב ספר היובלים כ ז

ז בחךב וללילס ארורים בכלום י*אלילכם בבני עמוךה: אעיךהו את־אללי ל*מלס ןדבקו ככל־מצוליו ואל־תלכי ב *5י א£ ח אללי אליליהם ואסרי קזמאלם: אלמי ממכה לא תעשו לכם

א לם וכל־ריס אין ?הס בי מע*ה לרלם סס ו?ל־ ן יככיליס בי *ו ללם: ןעבלו ט לבוטח ?ם ג#ת כ*ןא לא תעבדום ולא ת*תלו אל ?ליין ול*הליי לי למיל וקוו ככל־עת־ועשו ת:*ר ול׳^רק לאיו למעז יר^דז ככט רמז לכס רלאו ולריד ל?ם $*ס בקרם כארץ וברך לבילף ימיכיף הרב יבלר כל־אג*יכם א*ד ע*ילך יכרי אלכלך וע*לרות אלכיך ועלרי צאנף: א יברר ?לי בפ כל־גילי לאת ויברכו את־כניכס כ ה ?את ורצי כ י וללי* לבר* יא כ*מי למען להיו ברוכים כמיני: ולהז לל*כעאל ?נו ולבני קטוךהו ובני קטורה י א : וילל ל*כעאל ו יב מלנות ולשלתס כעל לצלק אום יחךו ו!*בי מ&ךמון עד־בואכת ??ל ??ל־לאת א*ר אי ל י א י מןךחה מול ללשימון וללעךבו אלה כאלה ולקרא *כס עךב ול*מעאליס:ד קרא אברלם עי א*ר כיובל ל ע ל*כי ה ל**ית כ*בו א ב בא יו ולצוהו אכיו לאמר הנה ןק?תי ולא ידעתי את־יום מותי ללצלק אס לגני יככל- י *כעיס ולמש *נ מאה ו ע ימים אצכי: א- כ נ כי * לכי תיי ןברתי את־:: ואדר**י ?כל־לכי לעשות רצון אללי ולמען נ אל*ר לכת ??ל־ךךכיו: לאלילים *?אה נכ*י למען א*מר ל?שותיא וקדוש הוא ןןאא״היא וצדק־ ד ךצון בלאי: כי אלליס תלים ה הוא מבל ואין בי ל?ס יב^יא איס יכקח שלל בי אללי־^רק: ןאלה ה הוא ןעו*ה כ*כט הוא ?כל־עוברי מ^ותו ובתי בליתיר כצותו ולקתי יכ*כטו ואל־תלך אללי ת^מאיס ואלרי מ בני *ת: ואל־תאכל כל־דס־תך ובת?ת וכל­ י לככילים ואלרי למככוס למען ו עוף א*ר לעוכף ב*כלם: ובןבלך ןכל לקרבן *למי ייטב תןכת ןזרקל את־ךמי על־לאכל וכל־ללב הכליל תןגלה על־למזבת ?סלת וקךכן לאלה ?*כן עם־נככו תעלה לבל ילד

. בכושי: זרע בטנך ך ת מ ד י א ד פ ך ו נ ט י ב ד : ואדמתך. - פ A .לקלס. - ו מ י מ י ך » ב וזרע אדמתך. - ו ה י י ת. ברומי: והייתם. - ב ש מ י. נ״א: בשמים. - מ ט ד מ ו ן. נראה י - י

ף בטוף הפסוק: עד היום הזה. - ס ו שעיל מפארן. ־ ברומי נדת אלילים ומאכילת דם ולימדהו דיני קרבנות וע1י קרבן (א׳—כ״ה). בו כא אברהם ווה ליצחק להזהר מז

א ואל־ י . נ ל ב א י כ י ש ב ע י ם י ם א נ כ י. בכושי: כי שבעתי אתיימי. — ו א ל ת -«

כ רםב - ספר היובלים בא ח

: ותלב קךכן השלמים לעזים י ח על־לכןכת א#ה לים ?יחוס לי על־לאש ?לולב לקרב וכל־תתלב א*ר על־לקלב ו*תי לכליות: ד ס ד על־לכליות : ב מ וכל־לללב א*ר עלילן ועל-לכךעלם ו ט ותעלה כל־ןה לדיל ניחוח א*ה ל:: עס־קך?נו ועםמק1כו תעלהכן ל::: ואת־כשרי תאכל ביום ל ניחול ללס ל?! תבל !לוד לדיש ביום לכלךת עד־א*ר כ * תהוא ילכלךתו ולא :בא עליו ל#י כי לא לישוב בי לא נ?תר ןאל- יאכל ולא ל*אר ליום ל*ליי כתוב בסכר ל א ¥ תאכיאני] וכל־אכליו את-עו$ס ל*או בי בז $ יא אביתי לראשונים כדברי לנוף ובדברי־צח: ובכל-?1כנוליף לשיםל*מד יב כלת ואל־תשבת כרית תכלת בכל־קרכנוליף לכני ::: ו *ןמי לקרכן ואל לביא ן»י ?ןרכז על־סכזכת מלכד בלו* דכחח אלם ת$ר !לת מר רכנה ואלרוג מרעו­ ח אשות ארז א י * נ * ע וב*ס: כן־לעצים לאלה לעזים על־למןכל תחת קרבן ליכלילס כל־־עץ נבקע ו*תור־תמראת עצים ונבתן מךאילם ולא ל*יי אין כלם כל-מום למימים ושנית נםועיס ואל־ * ק*ים ואקלים א יד ל*ס עץ ל*ן בי־כג ריחו כי־אין ריתו בי ככראשוןה: ומלבד לעצים לאלה לא לעזים נעוד! אתרים בי רילס כנ ו!לא]ר את־תכצוה ועשה בני לכען מ * : ה כ : כ * טי יעלה דוס לילו, ל טז תישר ככל־מעעזיף: ובכל־עת $הור תליה כ?*רר ןךל¥ל בבלםף קורס לקרב י חל שרם לכלף לתעלות על־תמזבת וךת^ל :ריף ו. ולא ך י ל ה ב ולרלץ ידיך ו יז אל־תכןבת יככלולף לתעלות לשופ כל-ךס ייכבגדיכס ונשמרל בני כךם ת*כר־לף מאד כ יראה כ: ואל־ו*אכל את־לךם כי־הוא כןכש ולא ו*אכל כל- י א ב ח כעכל ל יט כ * י ?ל״כל־דם־אךס כי ל*כך בף בלי כ ת : ולא תקח ש ס יט ך*כך וללניף את-לאךץ ולארץ לא תוכל בי לךס הוא א*ר נ כ לל^ותר מדס־לאךס בי אס־כדס שכבו: ולא־תקת שלל ובכר כדם לארס ךם תלת ךם למען תרצה ל*ני ל: אל ?ליין וליהר ב?ל־ךע ילבעז מילר ?*כל־כןת: כ * שומר ת&זוב ולמען ת

- . C h ן ו ק י י ת פ . ל ם י י ק נ ו - , ם י מ ל ו ש ע מ ש ל מ ב , א ה ל ו א ג ן ה ב ר : ק י ש ו כ . ב ה ש ל מ י ם - . ו ל כ א ת

ת ו ר ב כ ל ד ] - . ת ת מ : ו א ״ , נ . - ו כ פ ר א י ט ח ה : ו י ש ו כ . ב . - ו ה ח נ י ף ה נ ש ע : ו A . ה ש ע ו

ח ס ו נ ר ב ס . ח [ ץ ר א ה

ב ח כ - א יסד ספר היובלים בא כ

ם בי ז^זא וךעה הוא מל­­ ך א ל ־ י אי*־כל־מ?*ה א נא וראיתי א;י אי ז«5ל ואיד^רק ?הס: ח*&י־לך *ךמלו ד * « ו ט ל י י מ " מת לאי אל" בדרכילם ובעקבותילס לא תךרך ואל־לחטא לקןא את א ל ל ?ליון ולכתיר איו ממך והשיבך בלד-ל>^אתך ולכרילך כנ ו!ר?ך כתתת ל*מלם ואבי *כר ו!ר?ך ככל־לארץ: סור בכל• כ

מ?*ילס ימכל־־קזמאלם ושמר הקת אל ?ליון ו?*ה ךצני ולי*רל בי בבל: וביכר בכל־מ?*יך ולקח בכר ב&ע־*רק ככל־לארץ [בכל־דרות לארץ] ונודע שמי ו*מך תחת ל*מלם ככל־היכיס: כי• לך אי בשלום ךחןקר אל ?ליון אלתי ואלליך ל?שות ךצנו יביר כל־!ר?ף ושאדית 1ך?ך ללרי דרות לעולם ככל־ברכת

מל 1י*כת: י לצדק ולליל כרכה בבל־לארץ: ויצא באתו ו נ

ת *תלם א כב ולתי כשבוע לראשון בייבל לארכעיס וארכ?ה כה א*ר־כה כת אברלם ול^אי לצלק ול*כעאל מבאר א היא ת *כע לתג את־תג תובעות והוא תג תבכוריס אל־אבךלס אביהםת רב ללצלק כבאר א : בי מ ו י נ ולשמח אברלם בי כאו שני א נ *בע וללר לצלק לראות את־מאהו ן*ב אל־אביו: ובלמים לתםם ללדי ולזבח לצלק ןכח ל י ?» ל*מעאל לראות את־אכיו ולבאו אה בלברון: ולזכת ןכת תודת ? ל על־מזכדדאביו א*ר ? ע י ו ' ה ל ו ע ד לי לשמעאל אליו ולעש רבקה ?גות לךשות א ולעש מ*תה-שמלה לה נלטובז ללביא לאברלס אביו ן ל_י?קב א א ת מלטבול ללךש ווךם למות: מראשית כרי לארכה למען יאכל ובדף את־בורא לבל גה טוכה ןכת תוךה נל]אברלם לכען ל ח בלד !?קב א ל ה ולצחק * י י*$ה ויאבל: ויאבל ולשל נלכרך את־האל העליון א*ר כרא את-י אךם לאבל ולשתות א ם ולארץ ולעש כל־ללב לארץ ולתן ל ל מ ש ל

ז ולברך את־בוראס: ועלה אידך אלתי כי דךאית?י את־לייום לןה

לןה אלי בן־מאה ושבעים ולמש *$ה ןקן ושבע ימים וכל־למי לייי בבל א*ד נתל־לי ילאי כל־לכי א ת צ ב לא נ י ו : לךב א ם ו ל ח *

כב יצחק וישמעאל ויעקב חגגו עם אברהם חג הביכורים בבאר שבע (א׳—הי) - תפלת אברהם (ו׳-ט׳) — דברי אברהם האחרונים וברכתו ליעקב (יי-ל׳).

- . מי ג ב י ו ב ל ה א ר ב ע י ם ו א ר ב ע ה. ch מוסיף: הזה. - ש נ י ה ם. כך בנוסח הרו א-- . ם מי . בכושי: ומלא י ם י מ . ברומי: שלמים. - 1ה ט ו ב]. דק בקצת כיי. - ו ש ב ע י ה ד ו ז ת - י. נ*א: הפחידתני. - ח ם ד ך. ברומי: רחמיך ושלומך. גם ch: ושלוםך. - י נ ת ח צ ם נ - ח

ב רסה כ ־ ספר היובלים כב ט

ס דור עד־ליוס הןה: לתי אלסי הכךך על־עבךך ךעל־זרע איו וליהה ןנללה םכל־עכי לארץ מעלה ועד־כל־־־לכי לרות ל א ־ ם ע לך ל י לארץ לכל-לעולמים: ולקךא ללעקב 1יא$ר אליו .יעקב בני ל?רכך

אךעך אלתי תכל ואכ^ך לעשות־צךק וךצוני לאיי ו?תר ?ך ו להיות לעם־נללתו כךצנו ?ל־תלמים ואתה .יעקב בני קלב וןשקלני:י ובל־איי לאל עליי! ל?ל־ יא ולקרב ולשקהו ויאמר ?רוך .יעקב אך לקדש ??ל־לארץ י מא לעולמים ללךלך אלתים זרע צדק ו ע ולעבדוך עמים ולקזתלוו לזךעך ?ל־גולם: ל!ק לאי לאנשים י?שללך י ??לנ־זרע לארץ ו??ל־1ןרע שת ואז י^דקי דרכיך ודרכי אר כ,לכני ? ע להיות לעס־קלש1: י$ךלך אל עליון את־כל־־לבךכות אא?ר כרך את־לת ואךם :נוחו על־לאש קדוש !ךעך לדורי לרות וי ועד־עולם: ףכלךם ל: ככל־ךשע [{]טמאה למען לככר עליך מ?ל־ יר בשגגיליך ותזקך וכר?ך ולרשל את ?ל־לארץ: וחד^ז ? טי עון א את־?ריתו עמך ולליל לעס נללתו לכל־לעולמים והוא לה:ה לךי לעקב : ואתה א ן ד א טל ולזךעך לאללים ?אאז י?*דק ?ל־ל&" ל ןכר ך?רי ו*מר את־מ^ות אבךהם אביך ל?דל מתנולם ואל־^אכלה וכליי־ א מ אתם ואל־תעש כמעשיהם ואל־תלרע אתם כי מעשילם ^ל ותועכה מןבתותילם: למתים לןבתו ולשדים לשתחוו כ ז דךכילם ל י

ל ןשוא: ואין כלם לב •ח וכין תקכרים יאכלי וכל־מעשילם לכ ללשכיל ועינילם לא תראינה מעשיהם ואיך ללעו באמךם לעץי יט אללי אלה ולאכן !כרתי אל ואלה מושיעני ואיךלב: ואלה א לעקב נעזרך אל עליון ואללי לשמלם ל?,רכך ולכיךך משמאלםי א־־תקת אשת ככל־ןרע ב ומכל־שנגותילם: לשכי־־לך .יעקב אז כי כל־זךעי לברת מךהאךמה: כי ?תקזא־לם ו?ש$גת ע ת א ו כא אן וכל־זךעו למלה מן-לאךמה וכל־קזאריתו ולא לןצל מלם נאיש] ע א: ולעי?די לאלילים ולשנואים אין כל־תקוה ?ארץ לתלים ן כב ?יום לדין ילבו ואין להם ?לחכי ?אךץ כי אל־שאל יךדי ואל־כקום לדי כא?ר לקתו ?ני־כדום מללארץ ככה יקהו ?ל־עו?די לאלילים:

. גראה שזהו תרגום הלשון קדקד ש ו ד . ברומי תוםפת: אברהם לבגו. - ר א ש ק א ר ק י י-יג ו. בכושית אבן מין ת , מ״ט כ״ו. - מ כ ל ־ ע ו ן. .ch מכל עונך. - ג ב ד ת י א ח גזיר שבברא י - י יס ח י א ט ח : ואין לב להם. - ב . ברומי ב ן ל י א ו - . י נ ו ד מ זכר. ולפיכך שם הנוסח: אתה א

ג ו כ - ג ספר היובלים כב כ

ס אל עליון ל*?ךף יב?ל־ ל ך ? א ך י לעקב ואל״תלת כ נ אל־תיךא א ני לי ל#כן את־*בי עליו ת י ד א ד מילףי: ולכלת ל # ר ל י כי דו בית א?רלס מ ף לעולם ויקרא ? ע ך ל ף ו ל ־ ה א ?ארץ א?ר נה את־כיתי ולקים את־*בי א ונתן לןי ולזרעף־ לעולם בי אתה סי האלהים עד־עולס ו!ר?ף ן?מף יקומו ??ל־לרות לארץ: א ל: ולק1?בי #נילם ללךו ?ב^ה כד-־־כיולכל נללכל אליו מלצותו ול?רכוע ב אחת ולי#ן יעקב ?תיק אברהם אבי אביו ודמיונו ולוקחו ? כז ??בים הגילי ללאי ולבו עליו: ול?ךכו ??ל־לבי ו*אבר אל ?ליי! אלתי תבל ובורא הבל א?ר הוצאתני מאור בשדים ללת-לי את״# לל?רך ?לייז ל ן ל*את לר?ת אולה לעולם וללקים ןרע ק ד א לי ר ??ל־לכי ורלמי אקזבי ? כח לעולם: ול?רך את־לעקב ראמר בני אי ולליי סקזדףי ורלביף !דולים ?ליי ועל־ךעו ?ל-ל;בים: ואל״ מ ב כ

ו מעתה ןעד־למי עולם וליו עיניף־ כןןתות ?ליי נ תעןאי ואל־ת^£ את־עם־נללסף: ?,לכהי ד ק ל ועל־דעו ל?$לו ול?ךבו ולמען *

י לאח ??ל־כדכוליןי מעלה ןעד־בל־למי לעולם ןתדש ?רילף ו עמו ועם־דעי ??ל־רצונף עד־?ל־לר1ת לאלץ:

בג ו:?ס את־*תי אצבעות ־?5!ב ?ל־עיןיי ולביד את-אלתית עולם ולאלף אל״־ נ ו ולןזלח הליו ולי#ן ? י לאלתיס ולכס אע בי־בת אברלם ב ?ליקי ולא ד ד י*כב ל?ק ־ ל ? ? : ו ו נ אבולי: וליקץ ל?קב מ?נתו ןלןה קר א?רלס בקרת רא?ד ו נ אבי אבי: ו:קם בליקוי ולרץ ו!3ל ד אבי אבי ןאין עונת ולרע בי־מת א?ךלס לרבקה אמו ותלד ר?קה אל־לצלק ל?לה ו^א?ד לו וללבו נלךי: ת ןלעקב ע^הס ןלכיל ?לליי וילבי ול?*צאו את-אבללם שוכב מי ול^ל לצלק על־אי א?רלם אביי מ?!ל ול#ק־לו: ולקול נשמע ־ ׳ י

!לו אל־א?רלס אביי ול?ןי על­ *ל ?ני ו *אנ בית א?רלם ו:קם י

א: לשים. - ו ד מ י ו נ ו. כלומר י י : בחטא־חס שחת. - ל ש כ ן. ג י בו ו ב ש ג 1 ת. בכמה כי- . ת ו ק י ש : שבע נ A . ם י מ ע ע פ ב .— ש אשר דמה לו

פטירת אברהם וקבורתו (א׳-ח׳) — התמעטות השנים והתרבות הקלקול של בני האדם - חבלי משיח ומלחמת איש באחיו וחוטאי הגוים יבאו להלחם בישראל (ט׳—כ״ה) - על התחדשות לימוד התורה והתחרשוח

האדם — מלכות המשיח ושלום הצדיקים (כ״ו־־ל״א).־י ס ל״ג ויאםף דגליו. י . כך בכושי ובםורי. השוה ברא׳ מ ו י ל ג ח ד ל ש י ו. בגוםח A אין ם ה ר ב : אל־עמיו. - כ י ־ מ ת א . שם כיה ח׳ ו י ת ו ב ל א ו י א ס ף א. ברומי: ולהמעיט ם י ל ב ו י ה ן מ י ט ק ה ל אברהם. - ו י ב ך. בקצת כיי גוםף: ויברכהו. - ו

ח י ־ מפר היובלים כג ז

: ולקבךהו ב אבךהס אביו הוא וכל־כית אבךהם דבבו בכי ךה אשתו ו?ב?הו ר ו כבעלת למככלה אצל ? י לצחק ול?כעאל א ארבעים יום כל־א??י ביתי ולצל׳ק ול?כעאל וכל־בנילם ובניה ? ל קטוךה ככקיכם ולכלו לבי אכל אברהם ובכיתו: 1:תי ?ה ויכלו $ יובלים וארכעה ?בועות ?נים כאד, ןשבעים ולמש ?ס תשעה י לקדמונים ה : כי לכי לל ס י מ ע ל ?כ לכי לליו וללי זקן וה ע?ר יובלים ע?ר יובלים ואללי לכבול תתלו ללמעיט כת?ע וללק&ין מליובלים וללןקין מדךה ןלשבע לכילם ככני העני הןדול ןלע דרכיהם לכד מאברלם: כי אברהם לכיס !ככל־כעשיו] את-ו ולא כלה ארכעה יובלים בלליו #יכל צלק כל־לכי הלי האלהים ו: וכל-ללרות א?ר :קומו כעלה י א עד בי זקן ככני לרעה ולשכע לו שני יובלים ותעץכס מ י ל ? ןעד-יום לדין לןדול לןקנו כתר כרם ים אם־־ללך אךס ה דעלם: ובלמים ה דעלס כןקונילם ואבךה כל־ יובל ולצי יוכל ואמרו עליו לאריך ימים ולב לכיו עכל וללאה: בי מכה על־־מכה יכצע על־כצע ןעצב על־עצב ם ו ל ועצב ןאין ?א ללי ואבךן ו ורעה על־רעה וללי על־ללי וכל-מ?כט־רע כזה הת ולרב א ו?לג וכפור וקך־־ת וקדתת וקר ןעני והלצות ורעב ות זיבאו כדור לרע א?ר .ילניף ל א ־ ל : כ י ?כי וכל־מכה ןענ ילם: אז יאמרו לכי ל ןתועכה מכשי כ ת ל ו נ את־לאךץ ?ז$אה ןה ןטוכים ולנה לכי תיינו אם־ורכה ן לקדמונים רכים עד־אלף ?ה ו?לס 1רק] ; ס ?כה ואם בגבורות ?מונים ? ת ?כעי ו י ל אךס ל^רי לכנים כאבותילם : ובליל להיא י ד ס כדור לרע ל רע ואין ?לול לל$א וללכס ובגלל *כרי כילם ובגלל לרעת ל ובזקנילם אל -י?5ע*י ועל־?זכס לברית א?ר כרת לל בינילם וכינו תןדולה א?ן י מ ר ולעעזות כל־־מ^יליי ולקוליו וכל־תורתו ולא :סורו : ל?מו: כי ?לם לרעי וכל־כה לדבר ך?ע וכל מעשילס־טמאת ל א מ ? ו: לנה תאבל לארץ ן ל ו^זמאה ואבדו כ לתועכה וכל־לרכילם ל כעבור כל־מעשילם ואיז ב&ע־כרם ואיד#כז בי כל־מעשילס בתשך ולכלכה ולעיף ו?ל־הי הים מכני בני- ל ואבלו ?לס ילד ל

ת ו ח ד ק ו - . ה ע ־ ר ע ה. נ*א: ובשורה רעה על בשורה ד ה ע ל ע ד ו - . ם ה י י ח נראה פירוש המלים לפי הרומי״ ובכושי קשה לפרשן כי אין להן אח. - ט מ

ב ח כ - א רםד ספר היובלים בא כ

י את־כל־כ?*ה כךלאךם כי ל^א ורעה הוא וכל־ כא וראיתי אני א: ל*בל־לף *דמלו ס ל כב בנשיהם ?*אל ו3א¥ל ולבל ואין־צלק כ

י אל־ א ת ל בלרכילס ובעקבותילס לא תךלף ןאל-ללטא לק1א אמ א ׳ ד ־ ו ממף ולשיבף ביד-ת$אתף ןתלרילר א י עליון ולכתיר אנ וךעף בתתת ל*מלם ואכד שמף הר?ף בכל־לארץ: סור בבל־ נ מכשילם וככל־קזמאלם ושמר לקת אל עליון 1?שה רצנו ותישךל: וברבף בכל־כ^שיף ולקל בכף ב&ע־צדק ככל־לאךץ בי כבלי ו*מף תחת ל*מלם ככל־ל:מים: מ [בכל־לרות לארץ] ןנולע * כה לף בני בשלום ןחזכןףי אל עליון אלתי ואלליף לעשות ךצנו וביר כל־זר^ף ו*ארית 1רעף ללדי לרות לעולם בכל־כךכת

לדל בלכה ככל־לארץ: ויצא מאתי גמל ו?*כה: כי תצדק ו כב וללי ב*בוע לראשון כיוכל לאלכעים וארכעה ב*נת *תלםה אשל־כה מת אבךלס ויבאו ל¥לק ול*?עאל מבאר א היא תע לתג את-לג לשבעות ןהוא תג סבבורים אל־אבךלם אכילס כ * : כי מקני׳ רב ללצלק כבאר ו י י א נ ב 1?*מת אבךלם בי ?או *ע וללף לצלק לדאות את־מקנתו ו*ב אל־אביו: ובלמים להם כ נ *לם יחךו ולןכח לצלק ןכת י בא ל*כעאל לדאות את־אביו ולבאו *נ ד לעולה ולעל על־מןכח־אכיו א*ד ע*ה בלברון: ולןכח זבת תוךתי ל*מעאל אליו ותעמז רבקה ?גות לךשות א ולעש מ*תה־*מלת לה [לטובז ללביא לאבךלם אביו מללבול ללךש ותלנן ללעקב א מראשית כרי לאךאי• לב?ז יאכל וברף את־בולא לבל >כרם :מות:ח בלד לעקב מנחה טוא־. ןכח תוךה נל]אבךלם למען ל ה ןלצחק *: ויאכל ול*ל ולכלף את־האל לעליון א*ר כךא את־ ו ל*הנה ףאכל לשמלם ולארץ ולעש כל־תלב לארץ ולתן לבני אדם לאבל ןל*תותף אללי כי לךאיתני את־ליוס הןה ל י ה א ל ע ז ולכרף את־בוראם: ו לנה אני בךבאד׳ ושבעים ולמש *$ת ןקן ושכע לכים וכל־למי ליוי כל־למי א ל : לףב אויב לא נצללני בבל א*ר נתל־לי ו ס ו ל ח *

- ( ׳ ט - ׳ ו ) - תפלת אברהם ( ׳ כב יצחק וישמעאל ויעקב חגגו עם אברהם חג הביכורים בבאר שבל (א־-ד. דברי אברהם האחרונים וברכתו ליעקב (י׳-ל׳).

- . מי ג ב י ו ב ל ה א ר ב ע י ם ו א ד ב ע ה. .ch מוסיף: הזה. - ש נ י ה ם. כך בנוסח הרו - א- . ם מי . בכושי: ומלא י ם י מ . ברומי: שלמים. - [ה ט ו ב]. דק בקצת כ״י. - ו ש ב ע י ה ד ו ז ת - יח ת נ י. נ״א: הפחידתני. — ח ם ד ך. ברומי: רחמיך ושלומך. גם ch: ושלומך. — ט נ צ - ח

ב רםה כ ־ ספר היובלים כב ם

ו והיה י ט לויי על־ליוס ל!ה: ללי אללי לבדד על-עבךך ועל־ןרע אךץ מעלה ועל־כל־למי לרות ה ןנללה ככל־עמי זל אל לך לעם־ר אליו לעקב בני :?רכף כ א י *ארץ לכל־לעולמים: ולקךא ללעקב יאךעך י וכלר בך ו י א אלתי תפ!ל ואמצך לעשות־צךק וךצוכו לי קרב ונשקלני: לליות לעם־נסלתו כךצנו כל־ללמים ואתה .יעקב א! לבל־ י י ל י לאל ? י א ־ ל ב י ו י לעקב א י ל ל ? ב א יא ולקרב ולשקהו י

ך :קרש ככל־האךץ י מא לעולמים ללךלך אללים זרע צדק ול כ#ל ם י י ז י לאנ א יב ולעבדוך עמים ול*תלוו לזף?ך כל-נולם: ח!ק ל ?בלנ־זלע לארץ יבכל-1ןרע שת ואז לצדקו דדכיד ולרבי איך ינ לליות לעבדקלש1: ל$ךלך אל עליון את־־כל־לבךבות א?ל ב,למי וא?ל ברך את־צת ואךם :נוחו על-לאש קדוש זךעך לדורי לרותי ועד־עולם: ןסוהךם י: ככל-ךשע [ן^מאה למען לככל ?ליך ככל־־ יר בשגגיליך ותןקך וכר?ד ולל*ל אי* ?ל־לאדץ: ולד* ? טי עוץ א את־כריתו עמך וללית לעם נללתו לכל-העולמים והוא לה:ה לךי לעקב טל ול!ךעך לאללים כאבת וב^לק בל־לבי לאדן•* ואתה א ן^ל דבלי ו*מר את־מצות אבךלם אביך לכדל מלנולם ואל־ו1אכל־ ל אתם ואל־תעש במעשיהם ואל־תלרע אלם בי מכשילם קןמאה ^ל ותועבה מןבתותילם: לבתים לזבתו ולבדים לשתתוו ב יז לרבילם לל ן^זןא: ואין כלם לב יח ובין תפןכרים יאבלי וכל־מעשילס לכ לתעזביל ועינילם לא תךאץה מעעזילם ואיך ללעו באמךם לעץי ן !בךתי אל ןאלה מושיעני ןאיךלב: ואתה א ב א ל ה ו ל יט אלתי א ועקב !?ןךך אל עליון ואללי לשמלס לכגכך ולכירך משמאלם נ וככל־שונגותילם: לשכר־לך לעקב בני כךתקת אשה מכל־ןרע כא בנות כנען בי כל־זךעי לכרת מךהאךמת: כי בתקןא־לס וב#;נתן ןכל-זרעו למתת מךהאךמה וכל-קזאריתו ולא לןצל בלם [אי#] ע א: ולעי־כרי לאלילים ולשנואים אין כל־הקול ?ארץ לללים ן ככ ביום לדין ילכו ואין ללם כל־זכד כאךץ כי אל־שאל יללו ואל־כקום לדים בדלאדץ ככת יקלו כל־עובלי לאלילים: ־כדו כא?ר ?*קתו אי

. נראה שזהו תרגום הלשון קדקד ש ו ד ש ק א ר - . ו נ ב . ברומי תוםפת: אברהם ל א ר ק י י-יג ו. בכושית אבן מין ת , מ״ם כ״ו. - מ כ ל ־ ע ו ן. .ch מכל עונך. - ג ב ד ת י א א ר ב ב ח נזיד ש י - י י־ ח ם א ט ח : ואין לב להם. - ב . ברומי ב ן ל י א ו - . י נ ו ד מ זכר. ולפיכך שם הנוסח: אתה א

ג ו כ - ג ו ספר היובלים כב כ דס

י !עקב ואל־תלת כן־אכךלם אל עליון ל*כלף יכ?ל־ כנ אל־ליךא אי לי ל*כן את־*כי עליו ת י ה יצילך: ולכלת הזה א # * כי ללך לך ולןךעך לעולם ולקרא *מי־ כית אבךלס ל ־ ך ל כארץ א*ר נ, את־כיתי ולקים את־*כי ההן לף ול!ךעף־ לעולם כי אלה האד: ן ד א י האלהיס עד־עולם ו!ך?ך ן*מך :קומו ככל־לרות ל א לילם ללךו ככ^ה : 1ל*כבו *נ כה־־כיולכל נלדכל אליו וזלצותו ילכלכוע נ אחת ולי*ן !?קב בחיק אבךלם אכי אביו ודמיונו ול*קהו *ו ולבו ?ליו: ולכלכי ככל־לבי־ ףאכר אל *ליי? א ל ז כ?כים ולגילו י כ

אלתי תבל ובורא הכל א*ר הוצאתני מאור כ*דים ללת־לי את־* ללכלך ?ליי? ד ע ק לארץ ת*את לר*ת אולה לעולם וללקים די ?כל־לבי ורלמי א*כח־ * ח לעולם: ולכרך את־ל?קב ויאמר בני א נף !דולים ?ליי ועל־!לעי כל־תלכים: ואל־ א ל ר כ« בו ולליו לכלך וו ואל־תק1*נו כעלה ועד־לכי עילם וליי עי$יך כקתות ?ליו א ן ע תי ל*כיי ילכךבי ולמען $קד* את-עם־נלללך: כ,רבהי על־דע ל ו ככל־כרכוליך מעלה ועל־כל־למי לעולם ותל* בדילך ולמיןי

עמו ועם־זלעי ככל־רצונך עד־כל־לרות לארץ:י ת ל ח ת ב על־עילו ולכרד א ק ? בג ול*ם את־*תי אצכעות !ת עולם ולאכף אל־ נ ו ולי*ן * י ל ו 1ל*לח ה י לאלתים ולכס אע בי־מת אבךלם : ובכל-ןה ל*כב לעקב ?לילוי ולא ד ו נ אבולי: וליקץ !עקב ב*נתי ולנה קר אבךלםכקרח ראכי ו ג אבי אביד וידע בי־כת אכךלם: ויקם מתיקו וילץ ולנד ו ד אכי אבי ןאין ע לרבקה אמי ומלל רבקה אל־לצלק לללה וייאכל לי וילבי ולדי: ת ב מ כ ו ולעקב עמלם ןלכיד בלךיו וילכו ולכלאו את־אבךלס **בע י אבךלם אביו ויבןל ול*ק-לו: ולקול נ א ־ ו ול&ל לצלק על - . י כית אבךלס ו:קס ל*כעאל ?נו וילך אל-אבךלס אכיו ויבןי על־

. כלומר: ו נ ו י מ ד . נ״א: לשים. - ו ן כ ש ל - . ת ת . בכמה כ״י: בחטא־חם ש ת ג ג ש ב ו ו כ - ד כ: שבע נשיקות. - A . ם י מ ע אשד דמה לו. — ש ב ע פ

ל בני האדם - חבלי משיח כג פטירת אברהם וקבורתו (א׳-חי) — התמעטות השנים והתרבות הקלקול ע ומלחמת איש באחיו וחוטאי הגוים יבאו להלחם בישראל (ט•—כ״ה) - על התחדשות לימוד התורה והתחדשומ

האדם — מלכות המשיח ושלום הצדיקים (כ״ו—ל״א).ך בכושי ובםודי. השוה ברא׳ מ״ט ל״ג ויאםף דגליו. ־י כ . י ו ל ג ח ד ל ש י א ו. בגוםח A אין ם ה ר ב מ ת א י ־ : אל־עמיו. - כ ׳ . שם כיה ח ו י ת ו ב ל א ג ו י א ס ף אט אברהם. - ו י ב ך. בקצת כ״י נופף: ויברכהו. - ו ל ה ק ט י ן מ ה י ו ב ל י ם. ברומי: ולהמעיט - ח

ח י - ספר היובלים בג ז

: ולקכרהו ב אבךהס אביו הוא וכל־כית אברלם דבבו בכי ךה אשתו ולב^הו ר ו במ?רת למככלה אצל * לצלק ול*כעאל איי א י ביתו ולצלק ול*כעאל וכל־אילם ו * א - ל ארכעים יום כת * ל קטוךה כמקיכס 1לכלו לכי אכל אבךהס ובביתו: וללי *ך ולכלי יובלים ואראך, *בועות *נים מאה ושבעים ולמש **כע למים: כי לכי ליי לקדמונים תם תשעה לכי תליו ולתי זקן י ע*ר יובלים ואללי תכבול תתלו לתמעיט מת*עה ע*ר יובליםל ו ד י א א י ה א ולהקטין מליובלים וללןקין מהךה ולשבוע :כילם מ ולע לרכילם לכל כאבלהם: כי אבךהם לכים [בכל־מעשיו] את-*יבל צדק כל־לכי הליו ולא כלה ארכעה יובלים בלליו לאללים ו: וכל־ללרות א*ר :קומו כעלה י על כי זקן באי לרעה ול*כע לאי יובלים ותעןכס ועל-יום ללין לןדול לןקנו כתר כלם לשלימו אנילם ואבלה כל־דעלם: ואמים ההם אם־לללה אךס לעלם אקו יוכל ולצי יוכל ואמרו עליו לאריך :מיס ולב :כיו עמל ותלאה: כי מכת על־בכל יכצע על־כצע ועצב על־עצב ס ו ל ועצב ואין *ך היא ללי ואכדז ורעה על־לעה וללי על-ללי וכל־מ*כט־רע כת וללב א *לג יב^ל וקרת וקלתת וקר ועלי והלצות ולעב ו ו י*בי וכל־מכה ועני: כל־אלל :באו כליל לרע א*ל ללניףל ותועכל• כששילם: אז יאמלי למי כ את־לאדן קזמאה ןנות לך וטובים ולנה לכי ליינו אם־לרכה לקדמונים לבים עד־אלף *ה ו?לם 1רק] נ ת *מונים * ו ד ו ך ואם אב ם * אךס לליות *בעים בליל ללע ס!ה: וכדור להיא ל??לי לכנים כאבותילס רע ואין *לול לךעה ל א ל ללקזא וללכס יאלל אכרי כילם ו ל ובזקנילם א לגדולה א*ל -י?*י ועל־^זכם לברית א*ר כרת לל כינילס וכינו ל*מור ןל^שות כל־־בצוליו ולקוליו וכל־תוךתו ולא :סורו :מין: כי ?לם לרעי וכל־כה לרבי ר*ע וכל מעשילס־^מאה ל א מ * ו: לנה תאבל לארץ ן ותועכיי וכל־לרכילם לכל וקןמאה ואבדו כעבור כל־מעשילס ואין ב^ע־כרם ואיד*כז בי כל־מ^שילם בתש- י ך ולכלכה ולעיף וכל־רני לזים ככני א ל ד ל ל ואבדו ?לס !

ק ת ו ח ד ק ו - . ה ע . נ״א: ובשורה רעה על בשודה ד ה ע ר ־ ל ה ע ע ד ו - . ם ה י י ח בראה פירוש המלים לפי הדומי, ובכושי קשה לפרשן כי אין להן אח. - ט פ א

ד א כ - ט רם ח ספר היובלים כג י

ם העני י ר ן לןאים א ס ן י א יט האךם: ןךבו אלה באלה *??ריס אל ללק ובגלל לברית כי ל ה כ$??ד לרש *שר א ל ק בעקזיר מ כ ??תו מחוליו ובריתו ןתג ולרש ן??ת ןיוכל ו?ל־מש$ט: וקמו

בחךבות ו?מללמה ללשי?ס ללרד ולא לשובו עד־אקזר ל*>י1יא ישובו : ולגלים לדרך לצדק ל ה ל א ן אלה ? ד א ב ? ם י א ר נ

ל לרעהו ? מרעלס $י ?לס במך^ה לע?ר :קומו לקלת איש את א ו?שם לגדול לקראו ולא ?א$ת ולא ??דק ןטמאו את־קד* כב לקךשים ?קזמאת לרם תועבלם: וללה מו?ר ןלול על־מע?י לדור: ןלעיר ב ולמשא* ולשבי ולשלל לא?לה ר ל כנ להוא מאת ל: וןלןם לי א עליהם את־חוקןאי לגולם א?ר אין 9לס עלילם רלמים ול^ד ו איש לא לשאו לזקן ולנער ולאיש >יי ךעים ולבורים ת$ה ללרעי האךם ועשו ?ל?ראל ל?ס ךדוקזא ?לעקב ונ?פך ךס־רב א ־ מ?לם ללם ל^עקו ולקךאו וללםללו י מ ן ואין מאסף ואין קומר: א ד א כד ?ם י א ואים ואין מציל: וללבינו ךאשי ל כיי ללצילם מלד לגולם לחוה ד וא?ר ת ? א מ ־ ת ?זקן א ־?ל?ת ל??עו ה ןןךאה לללד ?ן ^ י ? ? ם לךרש ללקים י א כו קומלם כצךה ובללץ: ובלמים ללם :ללו ל כז ולךרש למצות ולשוב לררר ל¥רק: ולללו ללמיס לוגלל ולךבות

ד י לאדם דור מדור ויום מיום עד־לקרבו :מילם לאלף # א ו נח ולמ?5ר שלים ןדול £$?©ר ל:מים: ואין זקן ואין שמע :מיס מים לליי* וכלו ?ל־י&יהם ?שלום ובשמלה וליו אי כט ?לס נ?רים ום ו&ר&א ואין שטן ואין איש רע לאכל כי ?ל־:&ילם :מי ?לוב ודשו א לר$א י: את-ע?ךיו וךאו שלום ך י ל ד ל ל י?ר?ה יליי. א את־שונאילם ןלראו צדיקים ויודו ולשבחו בשמחה לעולם ועד וראון ןרולס ך א לא בשןאילם כל-מש^טם ו?ל־קלללם: ו:נותו ע^מו־תילם ^לן?בות ?ה ל^ד ל&אות ו לך^ה שמלה ך:ךעו מי ל: עו?ה מש^ט ןעוה ?תב את־תך?רים האלה כי־5ן לם ? לב ול?ל אול?יי* ואתת מ

>יתובים ולעלום על־לותות ת?מלם ללרות עולם: בד וללי אלרי מות אבךהס ול?רף :: את־לצלק ?נו 1:קס וילך

• ם ד א ז ברומי: בטומאה. - ל ה צ י ל ס. בכושי: להנצל. - מ צ י ל. בכושי: נצל. - ו ב נ י ה כ - ד כ- . ת ו ד ע c מוסיף: ל t . ם י מ ש ת ה ו ח ל ־ ל י האדם. - ע : בבנ A לב

כד יצחק ישב על באר לחי ראי(א׳) — עשו מכר בכורתו (ב׳-ד) — יצחק בגרר וענינו עם אבימלך(זז׳-ב״ז<- יצחק קלל את פלשתים (כ״ח—ל״ב).

ס ס ח ר י - ד ב ספר היובלים כ

י ליובל ש י ל ש ?ב על־?אר לאי בשנת אלות לשבוע ת י מדוברי וע הרביעי תתל ךעב ?ארץ כ?נת אתת כ?בו : ו ם י נ ע ? ב כ תזה ?: ולןד !עקב נזיד ם ג מלכד לךעב הראשון א?ר הלה כימי א?ללי ל ד ה ךעב ויאבד אל־!עקב אתיו ל ד ש ת ך עךשים ולבא עשו מ בך?זיד־תתבואה הזה 1*א$ר אליו !עקב *?דיי לי ?לךלך ראשיתו בלבו ך לך ללם י&ךןךד התבואה: ו'א$ר ע? ת א ד תלךה ו ה?ני הולך למות ל$ה־זה לי ?כולה ראמר ל!עקב הנה $תתי: ולתן !עקב לאחיו ו : ויאמר !עקב תשבעה־לי כיום ול?כע ל ך ו ל ה- ז לעשו ללם ן$זיד ויאכל לשבע ול?ז עשו את־ככוךתו: על־כן: קרא שם עשו אדום על־תנןיד האלם א?ר נתן לו !עקב בבכךתו ח ולהי רעב ?ארץ ויכא לצלק ולךד מאריכי. כשנה השנלה לשבועם גללה אל־אבימלך: ולךא אליו לזי י ת ש ל ך ו ל ב ־ ל ט הזה וילך א

ה שב ?אלץ א?ר אמר אליך גור $ ך ו'א$ר אליו אל־תרל ^ן את־?ל־ ת י לך ולזלעך א ך: כ י ?ארץ תתיא ןלליתי עמך וכלכתיי א?ר נשבעתי לאבךהם אביך לארץ ת*את והקימותי את־ש??תן לזלעך את־?ל־לארץ ת א י את־זך^ך כבי?כי תשמלם ו ת י כ ר ל ו

יא ת*את: ןהת^רכו ?זלעך כל גולי לארץ עקב אשר שמע אביך ?קולי ולשמר את־ל?רי וכצותי ןחקותי ו?ריתי ןעלה שמע ?קולי?ב בגלר שלשה שבעות שנים: מצו י נןשב ?ארץ הזאת: ו י ב- י אכיבלך על-אדוליו ועל־אדות כל־אשר-לו לאבר ?ל־לנונע בו יד וב?ל־אשר־לו מות למות: ולגדל לצלק ?[ארץ] ולשתים ולהי־לו: ולזרע ?אדץ ב ך - ך ק מ טי מקנה־רב ?קר ו^אן ונמלים ואגנות וס ולגדל לצלק מאד ,ץקנאו בו ?לשתים• ם ולעל מאה ??רי י ת ש ל ו

« ו?ל־ת?ארות אשר ל?רו עבדי אברלם ?חלי אבךלס סלמון יז ?לשלים אתרי מות אבךלס ו:מלאון ע?ר: ויאמר אבימלך ללצתקו מאד וילך לצלק כשנת אחת כשבוע א לך מאלנו בי עצמת מ יח ת?ביעי משם ויןר ?נתל גךר: וישובו ולתארו את־?ארות המלם אשר ל?דו ע?רי א?ךהם אביו ולקןלמו ולשתים אתרי מות אברלם אביו 1לקךא ללן שמות כשמות אשר־קךא להן אבךלם

J (=אדום), T O Q Q O V (־־־תבואה) במקום nvgov ג נ ז י ד ־ ה ת ב ו א ה. המתרגם קרא ביונית

. ביאור הוא לבכודתך ויצא לו נזיד התבואה (במקום נזיד האדום). - ד א ש י ת ה ל דה. ם ד א ד ה נ ז י , ד - . A אין בנוסח . ו ש ע ל - . ה ד ל ו שלפניו. ־־ ב כ ו ד ה. בכושי: ראשית ה - ח - י

ב ל - ט ד י ספר היובלים כ

ל ולמלאי מלס חרם ולריבי ל : ולחברו ע?די־ל¥לק באר מ ו יט אבי רועי גךר עם־ריעי לצלק לאמר לנו למלם לאלה ולקךא לצלק: וילכדו באר אדךת ו א י כי הקשי ע ? כ את-?ם לבאר לליא קה ו.י?תק מ?ם וילכדו באר אלךת א ה ? כ מריבי ?ליל ולקךא לצלק ?ה רלבות ויאכל לצלק עלה לךליב ? י *ליל ולקךא ? ב א ר ל וע ע כשנת אחת ל?בו כ : ולעל מ?ם באר ? ח א ל ? י ^ כא לני ל: ון כייכל לאך?עים ואף??ה: ויךא אליו לל כלללה להיא י כב לראי* לראשון ויא$ר אליו אני אללי אבךהם אביף אל־ ך ל בראש ל ליךא מי אלף אצכי יכר?היף ןלך?ה אך?ה את־ךעף ?חול ליםה א?ךלם אביו ר א ? : ול?ן מןכל ככקוס א י ד ? כנ כעבור א?ךלם ע: ו י א לאללי א?ךלס אכ ר ס לל ויקרב ק ? ך ולקךא ? ו ש א ר כד־כה ויחגרו ?אד ולמלאו מלם ללים: ול?רו ע?רי לצלק ?אד שנית

יאאי ולא ?צאי מלם וילכו וינידו ללצלק כי־לא ?צאו כלם ו: ולקךא ך ם וללי לנו לך?ר ל י א ל כ ו לצלק נ?כע*י כיום לזה ל כ

ע לאכיכלף כ ? ם נ ע כי * כ ם לכקוס להוא כאד ? לצלק ?: וירע לצלק כיום להוא כי כללץ כז ולאלזת מרעהו ולהיכל שו$רו: ולקלל לצלק כיום להוא את־ ס ו ל ע ללס לעשות עכלם ? כ ? כח נן מכל־לנולם ת ל ל ס ליום־לאף ו $ל?תיס לאמר ארורים כל?תיד לגולם לל^איס ו?לד # ןלקללה ילאף ולרון ?י ל לתנם אללים לס ול?ריתוס: ולנ^ל כלךב לאויב ו&ללליס י?ריתוס עם- כט ללליי א צדיקים כמ?$ט כתלת ל??לס 5י ?ריס ןשוןאים יליי לד וכלים מיום דין י ל : ולא לשאר ללם * ל כימילם על־לאךכלס ואין לקצף כי לאכד ולל?רית יל$ר* הלאלץ ?ל־ןרע כל?תיס ו?ארית ןרע על־לאך?ה: כי אס־ןס־לסק ?מלס לא לכל־כ?תור ?ס לןלק ואם־כגולם לכללר ? אדן מ י ?5 צ כ ל ס יוריךהו ואס ל ? מת כ?א»ו ונס־?ם אין ?לום ? ס ך ם לכרת ואם־?אול ירד ? ? מ: אס־כ?כי ילך ?לד מכק#י נ?שו בלרף ילרןהו ולא ל?אר־ ו לב ל

, עשק כי התעשקו ו כ . השוה ברא׳ כי ו נ מ ו ע ש ק ה - . ( ג י פ ם בכושי: נזיד התבואה (ע׳ ב י- . p א . Ch: כעפר ח ם י ל ה ו ח כ - . ל ד ג י ד ל. כך בגוםח A. בשאר כ״י: ו ג ו נ - . ו מ ב ע כ - כ, ברא׳ כי ו ל א ח ז ת פ ד ע ה ו. - תפס אחזת כשם פרטי. - ש ו ם ר ו. ברומי: שד עבאו (וע. ם ה י מ י . אין ברוב הכ״י. - ב ם י ת ח ־ ה . ו . ג״א: נשבעו ל ם ה ע ל ב ש ג - . ( ו ״ ו כ י י נ ° ־ ״

ברומי: בדורותם. -

n ב ה י ב - ג ד ל ספר היובלים כ

: ןען נכתב ונלרת לך ע ??ל־לאדן כי בקללת עולם נ י ז ם ן לנ לו ?. עליו ??*תות ת?מלם לעשות־לו ביום תדין ילחכריתי בדלאדןה ובשנת ?תלם לשבוע תזה כיובל תןה קלאה רבקה את־נעקב כ

ן כי ע ה ותדבר אליו לאמר ?ני אל־תקת לך אשד, מאריג א אן ות?לרנה את- ע ע א ר ר לקדדלו שי^י נשים א ? ע?י אתיך א דרתי ?כל־מע?ה קזמאלן כי כל־מעשיהן ץנות ןתוללות ואיךצלק כ כלן כי אס־ךע: ןאלכי בני אהבתיך מאד מאד ולבי ורלמי לכרכוך

ע?ה לצון אמך י שמע בקולי ו נ ב?ל־עת ןא?מלת תל;לה: ועלה את לאלץ הזאת כי אם־ככית אביך וממשפתת ו א ואל־תקת־לך אשה מך י אביך ולקהל לך א?ה מבית אבי וברכך אל עליון וליו א: ולדבר לעקב אל־לבקה אמו ויאמר אליל * ו י דיר־צדק חלעך קדת ?נים ואשד לא לחנתי ולא ננעתי ה ??עו ע ? ת ־ י אבי א נ א: ן ע י לקהת לי אשה מ?ל־ןרע בנות א ולא אלשלי ולא ל?בת ה כי זכרתי אבי את־דבלי אבךלם אבינו א?ל צוני לכל־אקת אשת

: ז כי אם־ארע בית אבי אקת־לי א?ה וממ?כלתי ע מכל־ןדע בית את ללא אתיך ואליהן שמתי לכי ו ו ?מעתי לאי־כן כי נולדו א

: על־כן נ?מלתי לנכ?י כי לא־אחםא ולא־א?תית ה ? ז לקהת מלן א

??ל־דךכי כל־למי תלי כי על־תהוללות ותץנות חרכה אבללם אבי: ועם־כל־א?ר צוני ע?ריס ו?תלם ?נים אלה לריבני ח לצות אוליי אחי ולרכה דכריד אלי ףאמר אתי קת אשה אתת כאליות ?ת ט ??י ואני לא אלפץ לעשות כמ??י אתי: נ?כ?תי אמי לאלך

ן ואם ארע לעשות ע כל־למי תלי אם־אקח-לי א?ה מזרע כל־בנות אה אחי* אל־ליראי אמי ב^תי כי א??ה רצונך ובי?ר ? כא?ר עה ת?מלכת ותכלש י א אהלך ולא אשתית דרכי לעולם: ות?א א י

לכלך את־לאל לעליון ה ולכלת את־כיל ו ? א ? אצבעות לדיל ת: ותא?ר ?רוך ת ב ? ה ו ך ו ת ו ל ך ל ת ר כלא את־ת?מלם ולירדן ו ? יכ אר ןןןן לי את־לעקב כן $הור ? לל אלתים יכרוך ?מו לעולם ועד א תדע קדוש כי לך היא ילך לתי !לעי לכל־תלכים ככל-דרות

ב הבטיח לישא אשה מבנות לבן, אע״פ ק ) - מ ׳ ג - א׳ ) דן רבקה *ותה על יעקב שלא ישא אשר. מבנות כנ. ו לישא מבנות גגען (די-יי) - רבקה ברכה את יעקב (י״א-כיג) ג ר על ל שעשו דג

- . ן ע נ ע כ ר ת ז ו נ ב : מ א ״ . נ ן ע נ ת כ ו נ ב ־ ל ע כ ר ז . - מ ע ר ז : ו א ״ . נ ך ע ר ז ו- . ם ל ו ע י ד : ע א ״ . נ ם ל ו ע ת ה ו ר ל ד ב . - ב ו ש ד ם ק ך ש ו ר ב : ו א ״ . נ ו מ ך ש ו ר ב ו

ו ו כ - ג רעב ספר היובלים כה י

: יכעת ו ל: ףכים בהי כרכת־צדק למען אכלכהו ה כ י ד העולם: ? י ע- לליא לרד רוח־הקךש בפיה ותכמל את־?תי יליל על־לאש !עקבה אי?י ?דק ואלמי לעולמים וברך־ או$ף מכל־ יד א£ ד טי ותאמר: כי דדר ?דק ילזרעף לכתח־?דק: ולימי• טז לרות לאלם ונתן־לף אם לרבו ולגךלו מבומבי ל י א ת ו א י לרתי ה פ כ כ ל בלליל וליי ל י אכל ם את־לאלץ לטי ל יז השמלס וכחול הלם ללב מם^רם: ולה? ל הזאת כא?ר אמל לתת לאבלהם ולזךעי אלךו כל־ללכים ולקתול׳ה תרע לול^ז ל ־כרכה בל^י א י אי יח לאחזת עולם• ואראה לל א י° ללי כל־זלעל: וכא?ר לשיבול נכש אמל בחליל מרלכל א?ר: ללללל כן לכלבוף רחמי ושלי לכלכול וכי ולשוני לתללוף ?אל כ וכריל יכר?ל ?ארץ תר$ר לתי למים ככל־לעולם בשמתת מ?מלם

ם: #מל ו ס תןדול לתי לו ?ל כא ולאלץ ךשמת זלעל וביום ת?לו ןזלעף לקומו לכל־העולמים וללה לאל העליון להם לאלתים ואל כב עליון עכלם לשב וכלם לאה מקךשו לכל־לעולמות: ?כלכל ?רול כנ וכל־כשר א?ר ?קללף בכתש ארור לללה: ותשק־לו ותאכר אליו יאלכף אלתי לעולמים בשמת בל לב א?ר ורלכיל ויכלכל ולכל

לבלר:ה תשביעית כשבוע תזה קרא לצלק את־ע?ו בנו הגדול א ב כו וי ולנה עיני כלו מלאות וליא לחנתי יום את ויאכר אליו בני אני ז ב מותי: ועלה שא־נא ?לי *TP וקשלל ולללף וצא לשלל ןצוךדרי ו^שה־לי כקועמים כא?ר אלכה נכשי ולביאל-לי לי וקח־לי א נ ואכלה ול?ר?ר נ?שי ב$לם אמות: ורבקה שומעת כלכל לצלק ד אל־ע?ו: ולשכם עשו גויצא] השלה לצול ולקתת ולהביא לאביו:ה ותאכל לו לנה שמעתי את־ל?לק ה ותקלא רבקה את־לעקב א אכיל מלבר עם־עשו אליל לאמל צוךה־לי ועשל־לי מקזעמיסי לל בקןלם אמות: ועלה שמע בני בקולי א י ולכיאה־־לי ואכדכף ל לא?ר אצןןך לך־נא אל-מלעיתף ןקת־לי שני גללי עזים טובים

- . ש פ . נ״א: הנחת נ ש פ ת נ ו ב י ש ה ק ד ש. נ״א: רותיהצדק. - ה ח ־ ו ט ד י ד- י

י י*חק שלח את עשו ל*וד *יד (א׳-ד׳) — רבקה למדה את יעקב לקבל ברכת י*חק (ה׳—ט׳) - יעקב כ התחמש לעשו וקבל הברכה (י־-כ׳יד) - עשו הביא *יד וקבל אף הוא ברכה (כ״ה-ל״ד) - עשו שטם

את יעקב (ל״ה).

. ם י מ ע ט מ : צוארו. ־ ה A . ו ר ש י ב — מ ע ר מ . ע . בכושי ד כעושה ד ע ת ע ת מ ייי*־ כ

ו רעג כ - םפר היובלים בו ז

ואע*ה אולם מהעמים כא*ר אהב ולכאל לאביך וא?ל כעבורי יי ב$לם :מות ולליל ?רוך: 1*א$ר .יעקב אל־ר?קה א ז־ ל?ך?ך ל אמו אמי לא אחשך מאו$ה מכל א*ר יאבל אבי וא*ר ליטב: ןאת ח ?עי{יו ואולם :לאתי אבי כךלכיר את־קולי ויבקש ללמישניל כי חלק אני ועקזו אלי שעיר ולליתי בעץיו כמתעתע ע ל ללא :ל לא צוני וקצף ?לי ולכאתי עלי קללה ולא ? • ועו?ה מע*ה אע בקולי: מ י אך * ט ?ל?ה: ותא$ר אליו לבקה אמו עלי קללתך אי !ללי עןים טובים נ 1ל*מע לעקב בקול רבקה אמו וילך ולקח * יא ושמנים ולביאם לאמו ותעש אולם אמו כאשר יאלב: ותקח רבקהל לל?דות אשר אלת כ?לת ותלכש את־ ו ד ה א י עעזו א ל א ־ ת א לעקב אצלה ואת-ערות גללי לעזים שמה על־לךיו ועל־מעךמי: ה : ותתן את־למ^עמים ולללם א*ר ע*לה ?לד לעקב א יכ ב*רוך ?שיתי כאשל לכלל אלי קום־ יג ודיבא אל־אביו רא?ר לנה אני אי נ?שך: לא?ר לצלק ה וא?לה אבי מצילי לכעבור ל?לכנ ? י ?א ש י: ויא?ר .יעקב כי הקלה י י אל-בנו מה־זה ??ה מתלת למצא א ט

: ו*א$ר לצלק קרב אלי ואמשך בני תאלה הוא עשו י א טל אלליך לי אם-לא: ולנש לעקב אל־לצלק אביו ולמשהו ויאמר: הקול קול א ח י ־ ז י •

לעקב וסירים לדי עשו ולא לכירו כי מךל*מלס הללה שו?הי ומידי עשו לד ] להעביר רוחי ולא לדע יצלק כי [ליו] יךיו ?ך י עשו ויאכר אני א *ט לשעיר לכעבור ל?רכו: 1*א$ד אלה־ןה א־ : וין 0 כ דא?ר לגישה לי ןא?לה מציךך בני כ?בור ל?ך?ך נ?שי כא לו מהעמים ויאכל ולבא לו יין ולשל: ויא^ר אליו לצלק אביוו ול?,רכהו י ל ככ ג*ה ושקה־לי בני ולן* ול*ק־לו: ולדת את־ריל אי ?דית תשרה א*ר בלבו ל:: וללךלך אלליס כנ ויאמר לנל ליל אן ןלב לגן ולצלר נלבה־לך נףוכף לך] מטל השמלס ומטל האךס: חוה !ביר לאחיך ולשתחוו לך כד וע?לוך עמים ול*תלוו לך לאמי בני אמך ובל־תבךכות אשל כ,רכני יי וא*ל כלך את-אבלהס אביך: וללי רליך ארור ומכלביך ?רו כה לליו לך ולזלעך עד־עולם אוז כא*ר כלה לצלק ל?לך את־לעקב בנו וללי אללי צאת לעקב מאתם עכי : ולעש נס הוא מו רו י לצלק אביו ול?תלר ועשו אתיו כא מצי כ

. אין בבדא׳ ך ו י ו ם י ף ל ־ . י ״ . כך בקצת כ ו וכ]ידי די י ו כ[ י ד ] י ו -1הי ל. ״ח־־ע בכושי: התבשי

ספר היובלים כו כז־־כז ו

ויבא לאביו ו'א$ר לאביו קוס אבי ואבל בצדי לכעבור ל?,רכרף ?בוךף : ו'א?ר ל¥לק אביו בי־אלה ויאבד אליי אני א ף ? ? כל נ: וילרד לצלק לךךה ?דולה ?אד ויאבד י א ר י ??יהי כא?ר ? ? ח ע כ

ר ל?א לצוד ולצד לי ולבא ואכל בבל ב^ךס לבוא מי־הוא א?ו את־ ? ע ע מ ? י ברוך לתי היא ו?ל־!ךעו עד־עולם: ולתי כ ט וא?,רכה כ

דברי PW א?יי צ?קה ?דולה ו?ךת עד־?אד ו'א?ר לאביו: ויאבד אליו ?א אתיף ?ברקות ולקח את־ י ב ל ?,רמי גס־אני א

גךבוליף ויאבד עתה לד?תי ל?ה קךא שמו !?קב מד. ?קבנית את־בכוךתי לקח ועלה לקח 3ם־את־בך?תי: זה פע?לם רא?יר !בי ו תן לא ו'א?ר ללא־אצלל לי ?ך?ה אבי ולעז לצלק ו*א?ר לע?

ד ובל־אליו ?תתי לו להיות לו ל??דיס ורב ד!ן ןתיר* י ל ?מתיי לל?ליו ? : ו'א?ר ע י ה עלה א ? ? לב ולצלד 9מ?תיו ולך מד-־ך, או י?א ע? י אבי ו א י 3ם־ כנ אביו הבך?ה אתת תיא לך אבי ?גח לללת א ה ב$ל ל לנ את־קולו 1!?ך: ו.יען לצלק ויאבד אליו מ: ןעל־תךבך תחלה ואת־אתיך ת?בד ל ? ??ף ומטל ת?מלס מ י מו י?רקל ?לו מעל צ{אךף ולק1אל תקוא וליד. כא?ר לא תא^ת וו את־!?קב על- ת ו5?רת ?ל־זרעף מתתת ת?$לם: ול?נ&ם ע? לי- אר ב,רבו אביו ויאבד ?לבו ע$ת לקרבו למי אבל אבי ? ת?ך?ה א

: ואתך;ה את־יעקב אתיה תןדול ות?לת רבקה ו א בז ויןד לר?קה כללום את־ד?רי ע?ם ת א ו אחיך מ ה ע? ה תקטן וו*א?ר אליו: מ ב והקךא ל!?קב אא אחי ול#?ל ל ־ ל ע ?קולי קוס ו?רח א מ נ לף לומ^ף: ועלה ??כח עמו יביס אלדיס עד־^זוב למת אחיף ו??ךה ל?תו ממף ן: ו'א$ר !?כ]ב לא איךא ס ? ל לו ן?ללתי ולקלליף מ י ?? י את א?ר־י ל את־?ני א כ ? : וו*א?ר לו לא א ה אס־לכקש לוהך2?י אלרג אתו: ו'א$ר י?ל,ב לר?קה אמו הןה לרעל בי ןקן אבי ןלא־ ד ל י יום א

- . י ש ו כ ן ב י ר א מ א י . ו ה ת . - ו י א מ ר ע ל כ א י י ו ב ם א ו ק : י א ״ . ג . - ק ו ם א ב י ו א כ ל ז ״ ־ל כ: א י . ג ת ו א ש . - ו י ש ט ם ע ל ד ג : ת א י . ג ה ב א . - ל א ת ה ד ל ת ה י ש א : ר א י . נ ת י ש א •לח ר

- . ב ק ע ל י י ע ש ם ע י י א י ו

רבקה חרדה לגורלו של יעקב ועודדה את י1חק לשלחו לארם (»׳-י״ב) - י1חק נחם את רבקה לרגל- חלומו של יעקב ונדרו בבית אל (י״ט—כ״ז). ( ח ״ י - ג ״ י ב ( ק ל מ הליכתו ״

, י ד ל ש א ו - . א ך א : ו י ש ו כ . ב ה א ר י - א ל . - ו ה ג ר : ח ת פ ס ו . A ת י ח ן א ב ל י ל י» א

ב כ - ספר היובלים בז ז

יראה בי ?בדו עיןיו ןאס־?!?תיו רע להלה ?עי?יו בי אעץאו ןאלך ז בבם וקצף אבי וקללני לא אלך ואם־־:#לסני רק־אז אלך: 1ז*אברלדבר זז ר?קה ליעקב אני אבא ואדבר עבו ושללך: ולבא ר?קה ות לקח לי ע*י ל{?ים אל־ל¥לק קצתי ?תלי מ#תי בנות חן ל?ה־לי תלים בי ךעות סן ע ה מבנות א ? ואס לקדדלו .יעקב או ולברך אותו ולצוהו ע בנות ארץ אעז: ולקרא לצלק את־לעקב א: לא לקח־לך א*ה מ?ל-?נות אען קום לך *דןד. ו אכר ל ו4ה מבנות ? אךם אל־בית אבי אכך בית בתואל וקח־לך מ?ם אך אילך ומרד ולר?ך ולליל לקתל ר ? : י ד : ואל ש ך ? א ל?ז אחי א ¥

ם אבי לך ול1ךעך אלדיך לר^זלך ל ך ב עבים וללךלך את־־כךבות אם: י ?*לו את־אדץ מגוריך ו?ל-לאדץ א*ר ?תן ל: לאבךלם לך אא ?ך?תואל לארבי ל ־ ל ך אךס א ך ך כ ל י ! ב ק ע ל ־ ת יב ו:#לת לצלק אך ד ב לל?ת כ ק ע : וימי אתרי א*ר קם ל ב ק ע ינ אתי רבקה אס ל: ויאבר לצלק ך ב ת ה ו ס וללעצב רות רבקה אחרי לכת א ך יי אס ילך אל־רבקת אתותי אל־תבבי על־אדות לעקב בני בי ?*לוא ו בי ל מ : אל עליון ל*?רנו מכל־ךע וללה ע ב שו מי ו?*לום :: בי ראיתי בי לצלית :: את־דראו ??ל־א*ר ו י ל m נעזבהו כל־למי ס

ם: אל־תיראי בעבורו ו ו ?*ל ה ץ א ך ס ו ר ל * ו ב נ י ל יל נלך עד־שובו א אתותי בי ל*רה דרכו ואיש לביס ו5א?ן הוא ולא יאבד אל­ה ו:?ךבהו: : ולנתס לצלק את־רבקה על־<*דות י?קב א י יה ת?כי ך בשנת אחת בשבוע ל*נ ר ב מבאר שבע ללכת ל ק ע י« ויצא ל ביובל לארכעים ןארכעה ויבא אל־לוז אשר כלריס א*ר סיאך ו:בא אל־לכקוס ע ס בית-אל בראש לחדש לראשון כ*בוה לדרך בל:לה תהוא וליש? שם כי­ ? ך כזו־ב ולסר בדלדרר אאה תתת לעץ סהוא :שי י ל?קוס להוא ו א א : ולקח ב ש ? * ? כא לד לבדו ולי*ן: ו!ללס כל:לה סהוא ללום ולנה ?לס ל י בא ןדייא ים ויורדים י ל ו ?V* אר?ה וראשו מניע ס*?לכה ולנה מלאכי ל: עם ה ך ב ב אני ל: אללי א ק ע י ־ ל : ו*א?ר י: א ו ו ולנה ל: נ?ב ?לי כב בה ן א ל לך א ב *לי כ ו אביך ואלמי ל?לק לארץ א*ר אלה *

ב: הסורי. - ב ג ה. ג״ : ואלהי השמים. - ה א ר מ י. בכושי כתו . בשאר כ״י A כך ו . בכושי: א ב כ ו ה ש ת א - . ם ל ס . לפי הכושי פירושו: נצב על ה ו י ל ב ע נ צ - . ה נ ב ל

ח ו כ - ג רעי ספר היובלים בז כ

כנ ולזל?ך אחליף: וליה זלעך ?חיל לזים וכלצל :$ה וקלכל ^פוןדז כד ו3?כה וללכלבו בך כל־אלצות לגולם ובזר*ל: ןלונה אצכי

ן לזאת ב*לוס כי ו*מךתיך בכל א*ל־תלך ולשיביתיך אל־לאד: ולי*ן ל כי. לא אעזבך עד־א*ר אם־עשיתי את־כל־א*ל לכרתי ל לעקב את־שנתו 1*א$ר אכן כית יי לכקוס תןת ואצכי לא יךעתי מירא ויאכל בירא למקום תזה אין *את כי כית אללים הוא וןהל לשמלס: ולשכם לעקב כ^קל ולקח אכן כראשיליו ולקיכול ע כי *ן על־־לאשה ולקלא את־*ם כ כצכה לאות במקום תהוא ולצק *ה לוז כ*ס הארץ: ולדל לעקב $ ך * ללאשו כז המקום להוא כית־אל וך א*ר אצכי י בדלף ת ת כ * 3לר לל: לאמל אם־להלה לל עכדי וד ללבש ו*בתי כית אכי א הולך בו ןנתךלי ל: לתם לאכל ו ב*לוס ןל:ה ל: לי לאללים ול-אכן לזאת א*ר־*מתי מצכה ככקום: י י אעשלנו לך אלל ל ך ל ל ת * תזה לאות תל:ל כית אלהיס וכל אא אתי רבקה אמו ולדד ל ־ ל כח 1ל*א רגליו וללך אלץ לקדם אע ך כ*בו ו ש א ר ך ל ש כ : ו ד ל ע א ו כ אתו ולעבד אתו בללל כתו *בים ע *נ כ ה עבדתיך * *י אמר אליו לכה את-אשתי א*ר כ ת*לי נ דאמר לכן ללעקב אני א$ךלך את-אשלך: ולעש לכן מ*^ת ולקת את־לאה בתו לןדולה וללנה ללעקב לא*ה וללךלה את-א: 1;ב* ב כי רלל־לי * ו לשכלה ולעקב לא לרע כי ל ת ל כ ד זלכי• *א ויאכר אליו למת ל אליל ולנה ליא לאה וללר אף _י$קב בת ללא בללל ?כלליך ולא בלאה ל>$>ה רמילני קת א ?שיל א: כי אלב ל?קב את- י ל ל־ ל ?*י * ה את־בתך ואלך כי הרעיל אל ת ל מלאה כי עיני לאה רבות ולק כלאל ?אה מאל ועיני ר ל ל: ויאכל לכן אל-לעקב לא־ל?*ה ת כלאה ותאר מאל כ : י ל ל ו :פות ול ל?שות־כן כי * לה: ןלא : י לבכי א ז כן באלצנו לתת לבעילה ל כן הוקם וכתוב ב^תות לשמלם כי לא־לתן איש את־כתו לבעירה לכני לבכילה כי אם את־לבכיךה יקדים לתת ואתליל את־לצעירה

ם: . .ch מתדג ו ת נ ש ־ ת ב א ק ע ן י ש י י ו - . ץ ר א . נ״א: כעפר ה ם י ח ישן. - כ ח ו ל ה כ - » וייקץ יעקב משנתו. ואין לתיקון זה שום יסוד. כי יעקב מדבר כל דבריו בחלום. כנראה

כי מן הפסוק הבא. - מ ד א ש ו ת י ו. נ״א: אשר שם מראשותיו. -

כח מקב נשא את לאה ואת רחל (א׳-י׳) - בניו שנולדו לו מלאה ורחל ושפחותיהן (י״א-כ״ד) — יעקב.( ר*ד. לעזב את לבן והסכים להשאר בתנאים שהתנה (כ״ה-כ״ח) — יעקב העשיר (כ״ט-ל׳

ז ע א י כ - ספר היובלים כח ז

ה 11את1 ל?לו ?ליי בעבורו לשכלכל ןאין איש ?? ן־לאיש אשר !ה ולצדק כי רע למע?ה הזה לאי ל:: ואלה צו את- ? ? א?ר !י לשלאל ויעשו את־ללכר הזה ןאל־לשאו ואל־לתנו את־לצעיךה א ככלם לתני ראשונה את־לבכיךת הי לע מאד הוא: ויאמר לכן אל-ה א?ר ל*את ואלן־לל את-ללל ל ? מ ועקב לעברו שבעת למי לע ו ב ? ?בלת לי עוד שבע ?נים ולעיל את־צאני כא?ר עשית כ ו לראשון: וביום א?ר עברו שבעת :כי משתה לאה ?תן לכן את- לתל ללעקב לכען לעכד־לו שבוע שנים שנית ולמן ללתל את- בלהה אתות זלכה לשכחה: ולעבד עוד שבע שנים בלתל כי לאהו תןס: ולכלת ל: את־ךלם לאה ותלד ותלד ללעקב בן ל ־ ה א נר ללרש תלשיעי בש?ה ? ולקלא את־שמו לאובן באלכעה ער כי לאה יי כי שנואה א : ןללס לחל נ ע השלישי הלאשו?ה ל?בו לאה ולתל תאתב: ו:בא ל?קב עוד אל־לאה ותתר ותלל ללעכןב בן שני ולקלא את-שמו ?מעון בעשלים ןאלד לללש לעשיליע תזה: ולבא לעקב עוד אל-לאה ותתר ו ב ? וכיאה לשלישית לת ו לוי בלאש תללש לראשון ב?נ ותלד לו בן ?לישי ולקךא ?מע תהוא: ולבא לעקב עוד אל-לאה ותלד ותלד-לו עוד ש ל?בו ? ת נ ? ו יהולה בלמ?ה עשר לחלש תשלישי כ בן לביעי ולקלא ?מ: ובכל־ןה אאה לתל בלאה כי־תיא לא :לךה ע ללביעי אתת ל?ביי ככף כלי ת ? וייאכל ליעקב לכל־לי בן ויאכל לה ל?קב לאני אללה לאה אלכעה ל לאנכי עזבתיל: וללי בלאות לתל כי : א כ כניס ללעקב את־־לאיכן ו?מעון ךלךי ויהולל ותאכר אליו בא אל-: ולבא אליל ותתל ותלד־לו כללה ?כלתי ןלללה ן:לךה־לי בןו ךן בת?עה לללש לששי ב?נת שש בשבוע בן ותקלא ?מית אל-בללה ותלר ותלל בן שני : ויבא לעקב עוד ?נ לשלישי לנעקב ותקלא לתל את־?מי נכללי בלכ?ה לתלש לשביעי בשנה: ןכלאות לאה כי עמלה מללת ולקנא לשנית לשביע ללביעי תיא בלתל ותתן את־זלכה שכללה ללעקב לאשה ותלל ותלדה תשלישית נ יס עשר לחלש לשמיני כ? בן ותקלא ?מי ןל ב?נ: ולבא עוד אליל ותלד והלל לי בן שני ותקלא ע ללכיעי ב?בי

ח: וחתן לו את־בלהה י . נ״א: הבה־לי בנים. - ברומי יש בתחלת פי ן י ב ל י ח נ ה

ט ה כ - ב ח כ רעח ספר היובלים כ

*ית , תלמי ך * ר כ ? ר כ*;י לחלש לאתד ? * לאה את־*מו אא : ו:בא _י$קב אל-לאה ותבור ותלד ללעקב והקי כב ב*ביע לרביעיע ך לרביעית ל*בי * ל ?רביעי ל^לש תלבישי כ כ ש * *מו ל את-: ויבא יעקב עוד אליל ותתר ותלד לאומים ת א ו א ו ל ה א ת נ לרביעי ו כ

ה דיןי• 1י*ב?ת לללש ? בז ובת ותקלא את־*מי ן?לון ןסבת *ד א ל ו ל ת ל ־ ת : ולללם י: א עי ע ללבי ת כ*בי ה ת**י א כי ס*כיעי בו ייםף באלל לחלש ללביעי מ את־רלכל ותתל ותלל בן ותקלא *: וללי ביבי ללדת את־יי־כף ע להיא ללביעי י ת כ*ב ד ס**י * כיי כי ואלכה אל־לצלק אבי א את־ י את־ן*י ו ל ד א ל ל ־ ל ויאכל ועקב אף י ל ו ל ?כלתיף כ*תי א * ןאע*ה־לי כלת בי בליתי *גותי א׳ עכדי בשכרל י כ יאאי לכן אל־יעקב * : ו לי ואלכה אל-כית אבי: ולרכרי בינילס כי ללד ל ד כ י ולקלל * ד ל ^ ת א י ; כל ולעה לי *ם וכךלעןיס כל־*ה חום ו>כלוא ולכן ו כל-*ה א״לככשי ל לי *כך כל־לצאן ?קדים ?קדים ובלואים ף ל ת : ו ו ר כ ד * ל ל לולל ל * ח א כ

ד ללעקב וא*ר איןם ק ך ל6גאן ש;ית כמולן ונלליז כל א ד ל ת ו, לעקב מאד וללי לו כקד ןצאן ואתנות : ולרב כאד א ל כט ?קלים לב לכן את־ * ו ביעקב מ י א ת: ולאאו לכן ו *כתו ל ובמלים ובכדים ו

: י ולכט־בו ללעה א *אנו מט ולתי בא*ר יללה לתל את־יוםף וילל לכן לגז את־צאנו בי כא ה :מים: וללא י?קב בי ללל ל * ל ו מללל * א ב לתוקיס תם בא ללכת עמו ל ־ ל לגז את־צאנו ולקךא ל?קב ללאה ילללל וללבל ע: כי אמל ללן את כל־א*ל לאת כללום וכל-א*ר ן ע נ אל^ה אך אליי אל־כל־א*ל תלך אלה ל כ א ת ב בית אביו ו שו : י ןאמר־לו כ י אלף גלל: ו:כךל לעקב את אלתי אביו ל?לק ואללי אבללם אביר ה א ־ ת ו ולקח את־כל־מאהו ולעבר א אביו ול*א את־?*יו ןאת־אין תןלעד ולכתר לעקב את1־א*ר ב]לבי בלכן ולא לןיד־ ד ה*א אי סולעךה י ם לעקב א ע ללביעי * ת ב*בי ך ס*ביעי * כ : ו ו יי ל

: היתה עקרה. — ו ט ל ו א. כך צ״ל, ובכושי: י . בכי ת ד ל ה מ ר פ מ שפחתה לו לאשה. - ע - כ ונקר. בכלל. הנופח הכושי משובש כאן. -

כט יעקב הלך בחשאי מעם לבן ולבן רדף אחריו (אי-ו׳) - ברית יעקב ולבן (ז׳-זו•) - על מקומות הא«ורי שנחרבו (םי-י״א) - לבן הלך למקומו (י״ב) - יעקב השלים עם עשו (י״ג) - יעקב היה שולח מזוגות

אל הוריו ארבע •עמים בשנה ועשו התישב בהר שעיר (י״ד-כ׳).

׳-כ סםר היובלים כט ו

ימא את- א אלריו ו כלךש הראשון ?עשרים ואלד בי מדלף ל: ולא ?לנו ו .יעקב ?סר לנלעד כלדש ת*לי#י כ*ל*ה ?*ר בא אל־ ל: להרע ל.יעקב בי נראה אליו כללום ללללה ולדבר ל .יעקב: ומלמטה עשר ללכים ההם ע*ה .יעקב משיגה ללא ולכל- סכאיס עמו ול*כע .יעקב ללא בלם ההוא ולכן ל.יעקב אם־_יעברם גל ןדול לעדות : ולעש * ד ע ל ן ילס לךעת את־־תר ל ד כ*נ אלה: ךאולס לראשוןה ס תהוא גלעד 23ל תן ך א על־כן נקך» *ם ל קראי לארץ לןל?ד ארץ ךכאים כי ארץ רכאים תיא ולרות רכאיס ע?קיס ע*ר כא$ה ול#ע כא$ה ושמו?ה כאכה עד־*כען עד־תד־לךמון ובית כאכה ?בהם: ומו*בולילס הארץ אי־עמוי א : ולשכילס לל ב ן אג מלכולם קרנלס וע*לרות ואדרעי וכישור ו רע כעעזיהם כי עו*י' רע ליו ולשבו- האמורים תלתילם רעים ותנאים ואין כיוס עם א*ר השלים כל־לקואילם ואין ללס ארך לכיס ?ארץ: וי#לת י?קב את־לכז גילך כד?ה ארס ארץ קרם: ולעבר את״תובוק כלךש הל#יעי באתר לעד ב ארץ תג ב * 1^ י ום וילך מאתי ע*ר בו וביום לתוא כא אליו ע*ו אתיו וועשו *לו#י ם: ובשנת אלת ל*בוע ללמי ב כאהלי * ־ ר ו י ג ? ה ^ ? ר אך ?בר את־ללרדן וישב כעכל לירדן לרעות את־צאנו ביובל ת &אךץ לנלעד עד כית״*אז ועד־דולן ועל־עקרבים: ול*לת לאביול א*י־לי כ$י ו*לל יכ*ל ובשקה ללב ו*כן ושבידי לל?לק ^: ולאמו לרבקה ל*לח ארבע כ?כים כ*?ה בין ומתמרי לבקעה עתות תלרלים בין ללרי# ותקציר בין תכלו וליורת בין לתלףע ויעל אל־ ב ב כ?אר * : בי לצלק * ס ולאביב אל-מגדל אבךל: בי בימי לכת ו בגלל אכךלס אביו וי*ב *ס נכךד מע*ו בנ יעקב כד?ה ארס לקח לו ע*ו א*ה את־מללת כת־לשכעאל ולאבףי אביו ו?*יו ולעל ו!*ב בלר שעיר ולעזב את־ל¥לק אביו ר ^ ל ? ע ו!*ב כמ?דל אבךלם כ : ולעל ל?לק כ?אר * ו ד ב ע ל ב בבאר **כה לשלת לעקב כל־א*ר לשלת לאביו ולאמו : ן ן אביו בלר לברו בעת לעת כל־מלסוךס ולכרכו את־לעקב ככל־לכם יככל־נכ*ם:

ד . בכ״י: רפאל.־־ מ א ם י א פ ר - . ו . נ״א: בשנים עשר ב ר בו ש ה ע ש ל ש ב ע ד. ברומי: פיס המלח. ־־

ו ט - יפ ספר היובלים ל אס א*ר מןךלה ל*כם ל ל ובשנת אלות לשבוע לששי ןלה * ב ב*לום כחדש לרביעי: ןשם ל^פו את־די?ה כת־לעקב אל־כית ש?ם בךלמור תתוי נשיא לאלץ ולשכב עמה ו?טמאל ןהיא נעךהה מאת אביה ומאת אליל נ * ך ך ל ה: 1 נ קטנה כת־שתים עשרה שנ כי תנלךלו לאשי- ולתר אף !עקב ואיו בא?#י ש?ם כי ט$או ד את־דינה אחותם ולדברו עמלם בעך^ה ובמראה: ויצא *?עוזס ולדךגו ?ל־ז?ר א*ר ? ולוי כלאם ולעשו מש?ט על־כל־א?#י * מ?או כה ןלא תשאירו כה אף־אלד >ילם לךגי במכאובים כי י• טמאו את־דינה אחותם: ןכן לא !ע*ה כעלה ןעד־עולס לטמא בת לשךאל כי כשמלם הוקם עלילם משכט להכרית כדוךב את­ י כל־א?שי שכם כי עע1ו ?כלה בלשךאל: ולתנס :זי בלד אי־!עכ|ב ללכרילם כלךב ולעשות כלס שכ&ים ולכל לחלה כ*את בלשךאל ז לטמא בתולת לשךאל: ןאיש כי־־להלה בלשךאל א*ר לכקש לתתע תגולס מות למות יכאא ר את־כתו או אתותו לכל-איש א*ר א לךגקןהו כי ע*ה תקזא ו?כלה בלשךאל ואת־הא*ת ל*ךםו כאשא ןנות ח כי טמאת את־שם כית אכיל ונכרות מלשךאל: ולא תאג וקזמאה בלשךאל כל-לרות לארץ כי קדוש לשלאל ליי וכל למטמא ט !אתו] מות ימות כאכן לר!?/הו: כי כן לילק הכתב בלתות ת*כלם על־א ללגןןהו: ואין ללק לזה א ב ךע לשלאל למטמא מות למות ו כל- קץ לןמיםיואין כלילה ואי! כל־ככךה כי אם־ללרת לאיש א*ר: טכא את־בתו מכין כל־לשךאל כי בולעו ?תן למלןי וללטא לטמאולם תי יא ןאלה מ*ה עו את-אי לשלאל ןהעד ?לם כי לא־לתנו מאו ינ לגולם ןכי לא־לקחו מבנות לגולם כי תועכיי ליא לאי לל: על־א כתבתי לף בדברי ל^ק כל־מע*י נאי] ש?ס א*ר עשו ללי?ה וא*ר דברו בני !עקב לאמר לא נתן את־בלנו ל?רל כי לךןה ינ ליא לנו: ולרכה תיא ללשלאל ולנולניס ולנושאים מבנות לגולם יד כי קזמאה היא ותועכה ללשלאל: ולא לקזלר לשךאל מלטמאה ל*אתו לאיש מכל־ י ל ו א*ר לו א*ה מבנות תגולם או א*ר ?תן מא טו לגולם: כי מוכר על־מוכר הוא וקללה על־קללה וכל־מ*כט ומוכר

( י״ז המעשה בדינה (א׳־ג׳) - הריגת בני שכם (ד׳־־ו׳) - איסורי חיתון בין ישראל ונכרים (ך- בחירת לוי לכהנה בשכר המעשה בבגי שכם (י״ח-כ״ג) - החזרת דינה מבית שכם (כיד) - תוכחת

יעקב (כ״ה-כ״ו).

א א , ל - ז ספר היובלים ל ט

וקללה :לאו ואם־יעעזה כל?ר סןה !־העלים עי?יי מעושי הטמאהס קלשו ןנש5ט כל־העם יחלו על- וממטמאי מקלש לל וממדוללי *לא ס עאין ה?לת א ים! ן י טז כל־הטמאה והחליל לזת: ןאין משיא את ועולה ותלב ואשה דית ניתרת ללצותו ת א לקח בלליי כרי ו: על־הן צלתיף• יז ונשפט כל־איש ואשה בלשלאל א#ר לטמאו מקלשי לאמר העד את־העדות לזאת בלשךאל לאה את א#ר ה;ה לשכםי לעקב ולתלגום במכאובים ותהי ה א#ר ?תנה בלד־שני א י א ל ים וללולס י יח להם צלקה ותכתב להם לצלקה: ולכלל ןלע לף לבא לשרת לאי לזי כמונו ב?ל-לימים ולבלך לוי ואיו לעולם כי קנא י« לעשות־צלק ומשכט ו?קמה מכל־לקמיס על־לשלאל: וכן ת?תב־: ואנחנו ל כ לי כעדות בלתות ת*כלם בלכה וצדק לכני אלתי לכ

נזכר את־לצלקה א*ר עשה לאלם בלייו ?כל־עתות ת*נה עד־ אלף דור בלכה לכתב ולבוא עליו וללרוליו אחליו ונכתב אולבא וצדיק ?לחות לש?לם: וכל־הלכר הןה כתבתי לל ואצול להניד כ

א יחקזאו ולא ל?5?רו חק ולא לכדו את־לבלית לבני לשךאל כי ל כב א*ר הוקכה להם לעשולה ונכלבו אוהבים: ואם־עברו ועשו מ?ל־ דלכי ה^מאה ונכלבי עזו?אים כלחות השמלס ונמחו כמכר התליםנ ונ?לבו בשכר לא?לים ועם־הנכלתים מן־לאלץ: וביום הרוג ?ני כ

ר ו?ק?ה # לעקב את-ש?ם עלה ללס ככר לשמימה כי ?שו צלק ך: ויוציאו את־דיןה אחולס מבית שכס ד בתוקזאים 1ל?תב לכלכה כ

ויבזו את״כל־אקזר כש?ס צאנם ו?קךם וחמוריהם וכל־עדרילס ™ וכל־כלילס ולביאו לבל אל־לעקב אביהם: ולדבר עמלם על־ארותי לעיל א*ר הלני כי לרא את־יושכי לאלץ תאענים ותכרזיס:ולתי כ

לתת אלליס על־כל־לעליס אשר מכביב לשכם ולא קמו לללףי ועקב כי כהד נפל עלילס: אללי א

לא וןלי ?לאש החלש ולדבר לעקב אל־־כל־אשי־כיתו לאבר לטלרוה ונעלה כית־אל כמקום א*ר נדלתי ולתליפו עזמלותיכם ו?קו? נלד ??לתי מכני עשו אתי כי ליה 1לזי] עמדי ולשיבני אל־האךץ

. בכושי: והיה. - ט פ ש נ ו ילקב הלך לבית אל להקריב (א׳—גי) - י«חק ברך את לוי ואת יהודה (ד׳—כ״ב) - יעקב סמר ליזחק שהזליחו ה׳ (כ״ר-כ״ה) - יעקב הלך לבית אל עם רבקה ודבורה (כ״ו—לי) - יעקב ברך לאלהי

אבותיו (ל״א-ל״ב).

- טז דםב ספר היובלים לא ב

כ מ$את ?*לים ולכירי את־אלמי מ3?ר א*ר בתוככם: ויקךעו את־

ם א*ר ן??ה י ל י ר ?אןנילם ועל־־צוארילס לאל * א י ו ל אללי מא אביה והלז את־מבל ללעקב ול*ר&ס וללצם ךתל מבית ל: מעל ?לאש ם ? ר ?אלץ * * י א ל א ם תמת ל ״ נ ן תם ול^ י *רז נ ו־י

ם ם ויקס * * ך תתךש משביעי כית־אל מבן בןבת ככקים א*ר ל מצ?ה ולשלח אל־לצלק אביו לבוא אליו אל־ן?תי ולרבקה אמו:י .יעקב ןאךאנו ?>כרם אמות: גילך .יעקב אל־־ ה ו'א?ר ל?לק :בוא א ־ ד־

ל¥לק אביו ןאל־רבקה אמו אל־בית אבךלם אביו ויאלם באיי י לקח אתו לוי ויהוךה ויביא אל־־אביו לצלק ואל־אמו ר?קה: ותצאל לל»ק ללעקב ולתבקו בי סיסי. ך א ־מאךל אל־*ער מ רבקה מן: ותרא את־*ני איי ך ?א ות*ק־לי ז דולה ?*?עד. הןה לעקב אי ולתבקם ותשק ללפ ך א י ותבירס וו*א?ר אליו אלה תם א ול?לכס לאמר ??ס ל??ד ןרע אבךלם ןאלס תליו לבך?ה\ ״ ?ארץ: ו:בוא לעקב אל־לצלק אביו אל־תלדי א*ר בו לשבב ו*ןו עמו ולקת את־לדי אביו ול*תחו ול*ק־לו ולללת לצלק על- י אא ד P ו W צןיארי .יעקב בנו ו!?ןל על־צןאליו: ויסלף מצל מעיני » י בי לדמו ך מם אלת א י א את־*ני בני לעקב לוי ויהוךת ויאמר לי ו מם יכאכת ךאיל בי בא^ת א י : ו'א?ר לו בי באא1 א ך ל: ולךד רות הןבואה ד ח : ם ל יא-יבמם: ולקרבו אליו ולא וינ*קס וימ?קס ?: ולכן אל־לוי ד :מינו ןאתץהוךה כשבאלי יג בכיו ויקת את־לוי א וילל ל?ךבו ראשיןה ויאכר אליו ל?ר?ך ל: אלמי מבל אלני ?ל­ך ??ל־לעולמים: ולמן ל: לך יל1ר5ר !דליי י א יי לעולמים אילך וו ?מקךשי ת ל * ו אליו מ?ל-מ?*ר ל ז וכבוד וקרב אילך מך לכבוד ול?ךלה י ם ובקדושים בן לל:ה ןרע א י א ?מלאכי מ טו ולקך*ת ףנללם ??ל־לעולכיס: ןליו ?שיאים ושו?>כים ומלאכיםי לל ?צדק לד?רו ו?ל־משכטו ?^דק י ? ל?ל־ןרע בני יעקב ד ל*פטו ומןידו דךבי לועקב ולראום לל*דאל ברבת לי תו*סר לוי יבאכת ? פז ?כיתם לכרך כל־ןרע וקיר: לך קראת א?ד *ו לך יללה א ל י לעקב ש א ־ ל ? ך לל: תללת ואימב ל ל ך נ ? קראה *

. ch פגיה ם ל ם כ ק ב ח י . בכ״י: ויפנו, - ו ן פ י — ו . ר פ א . .1 מוסיף: ל ה ע מ ש י־יא כם (=שגים. י א ל ם במקום כ ל לפי הדומי: שניהם. וטעות המעתיק הכושי היא שכתב כ. ב׳ p : והקים. - ו ה ר א ו ם. ch מגיה: ונתיבותי. - א ת ־ ה ב ד כ ה. ב ר ק ו ;;־״י־ בכושית). ־

ב ל - 1 ספר היובלים לא י

ף ^אכלו עליו ובכל-הלרות יהי *לל?ך ?לא ולא יחסר י א ואלה וף כל־^ךי ך באכלך לכל־־לעולכיס: וכל-שונאיך לכ?יך לכלו ו ז ל י

כל־עם מארךיך אתרים להיו: לכרתי ויאבדו ומכגכיך ברובים ו יח וליהוךה אבר ל$ךלך ל: בדו ועצמה לדרך על־כל־מש?איך ?שיאך ילך ולעבר י #ם א ך ן ב י יעקב * א ך ל י א תהלה אתה ואלד מ- ל כ ך ולךעדו כל-הגולם ו י א ח ותמדי?ה וליךאו עבים ב א ׳ ל ־ ל ל ? ת לעקב ובך לכצא לשועת לשךאל: ר : בך תתלה א יט העבים ילךדוי כ ובשבלך על־כמא כבוד־צךקך ןדול להלה תשלום לכל־ןרע אך ?רוך וכל־מש?איך ולולציך ומקלליך לכרתו ףאבדו כ ג כ יקיר כא מךהאךץ והיו ארורים: ולכן ולשק־לו #נית ולתבקהו ולשבח בואר כ

י יעקב בנו כצדק: ולצא כבין רגליו ולפל ולעזתחו כ בי ךאה את א כ

ם אצל ל¥לק אביו כלללה תהוא ויאכלו ול*תו לי מכ,רכם ולנח *י ל^קב אחד מימינו ואלד משמאלו כד בשמלה: ולישן את־שני אה יי * י ותלשב־לו צךקה: ולבכר לעקב תבל לאביו בלללה את־א#ר ע כ: ולברך ע ד ־ ל ב י ולצילהו ב י כ ד ד ־ ל ׳ עבי לכד ןדול וא#ר ת^ליס ל ד כ

לצלק את־אלסי אביו אבךלם א*ר לא ע!ב תסדו ואבתו ככן־ כי עבדי לצלק: ולתי בבקד ולםכר לעקב ללצלק אביו את־דבד תנדרל ?בון ב ל ת ו כ אשר ?דר ללל ותבראה א*ר ךאה וא*ד כנה אי כא לשאתו על־הלמור: ב י לל כא#ר ?דר ו א ל?1כז לתקריב ל כ ויאבד לצלק אל־לעקב בני לא אוכל לבא עמך בי ןק?תי ולא

ש וששים וכאה *?ה ב ל ך איכל עבר בךךך לך בני בשלום בי כ: ואצכי ך ל ח אצכי סיום ולא אוכל ל?בע הו#ב את־אכך ותלך א כ

כאל וסיום תזה להלה כליך אשר־בו ראיתני. רי י בי בעבי לד?תי א: ת?לח וןג&ה את־?ךךך א#ר ?דרל ואל־ י כמ סי יךאיליך אני אך וכצא־סן בעיני ר ד ? ־ ת לאתר את־נךךך ואלה מסר לעשות א ל עו*ה בל א#ר לי ?דךל נדר: ויאכר אל רכקה לכי עם־לעקב לא בנך ותלך רבקה עס־ועקב ועמה דבוךת ולבאי כית־אל: ולןברו לוי ויהוךה ולע*מת י ועקב את־תבךכה א*ר כ,רכו אביו ושני אכ ולברך את־אלסי אבוליו אבךהם ולצלק: ויאכר עלה לדעתי כי ל

ם ל י י אלתי בל וככה היתק על־אדות א א י ל א ל תקות עילם לי י ולכלב ללס כעדות עולם בלתות ת*מלס כא*ר ב,לכם ל¥לק:

־ ־ . על י י כ ת ב. בכ״י: ו כך בתמי״ ונכון. ובכושי: את־התפלה. - ו

ג י - ספר היובלים לב א

ו ויו*י?לו ה לב הלן כלללה ההוא בכית־אל ולחלס לוי ולנה אתי מלרר את־ ו על-עולם 1ייקץ מ*ן לכהן לאל עליון אותו ואת־איא מעשר מבל י ה כ ו_י*כם .יעקב כבקר בארכעה ע*ר לתךש לס הארי א*ר־בא עמו מאךם ןעד־בהמה ומךהןהב עד־כל־לכלים ו ג 1לע*י ב*ל: 1לתי בלמים ההם ותסר ךתל את־אלמין בנה ולכפרל ל: הלבישהו אביו ר ו ו וכעלה ולפל לוי א א ו מ לעקב את־אי: וכלמ*ה ע*ר ללךש תזה זה^לה י ?הנה ולמלא את־לךו ד י אכקר ארכעה עשר ואילים ע*רים ואמונה ־ י על־לכזכח כריס א ןצאן ארכעים ות*עה ככשים שבעה ןךיי עדם עשרים ותשעהה דית ניתית ללזי אלהים: ןה קךבן * א א ר ק זז עולה על־המץבת לס ןנסכילם: ו:לי כא*ר אכלה לאש ל ח א ז ?דרו אשר נדר לעשר ו

ולקטר קטרת על־האש עלילס ילקרכז תירל כריס שנלם ואיליםי *?ה שנלם ארכעדי ככ*ים ארכעה ושעירים ארבעה יככשיס אס: ויאכלו שם ת :מי ע כ ז ונךלי עץיס שנלם ככה לעשה כל-בקר * היא וכל־איו ואנשיו בשמלה שבעת לכים ולכרכו ולתללו את־לל ח אשי תצילו מכל־תלאוליו וא*ר תקים לו את־נדרו: ולעשר את־את ?תן ללוי כל־תבהמה ת^הוךת ולעש עולה ןאת־תבלכה ת^ןי .יעקב א ט בנו וללךלו את־נ$שות לארס: ולבתן לוי בבית־אל לה כ ו יעקב את־נךרי ל ^ךל י אכיהו מ^שרת אתיו ולהי שם לכלן !ת כללית : ןעל־כן ^ לעשר שנית ב^*ל ללל ולקלשהו ולהי קדש לו תשמלס ללק לעשר מ$*ר שני לאבל לכני :: בכקום אשר לבתר לשכן שמו שם שנה בשנה ואין ללק הןה קץ ללמים עד־עולם:י נ יא ןהמצוה תזאת כתוכה לעשולה *?ה ב#?ה לאבל מ^שר *: ה א כ ה ל*נה ל נ * ו מ א ל ולא י*אירו ב י ל: במקום א*ל כל א לי לכ ב כי כשנתו לאבל לידע על־למי עכר ןרע ל*?ל ולוכז על־ י

ש א ל לללה כ כ ו ל א ת זמנו: ותנולר ב י ל!ל לכ ן ןהזלת על־ כ יג א

) - קביעת ם - ׳ ד ב ע*ר ע״י לוי ( ק ע י - ( ׳ ג _ , ב חלומו של לוי בכית אל (א׳) - לוי נבחר לכהונה ( מצות מעשר (יי-ם״ו) - יעקב קרא בלוחות השמים את עתידו ועתיד צאצאיו (ט״ז-כיו) — חגג את יום. ג-ל״ד) ה >ל») - לידת בנימין ומות רחל(לי ר ו ב ת ד ו ז-כ״ס) _ מ העצרת״ כלו׳ את היום השמיני של סכות (כ׳

. כלו׳ יעקב עישר את , ו י ל ן. ברומי: וילינו. - לכהן. נ״א: לצהן. - ב ג ו ר ל ה. ה ע ש ת ם ו י ר ש . נ״א: ששים.— ע ה ע ש ת ם ו י ע ב א ר - . , ה בניו ולוי ניתן מעשר ליברך . נ״א: ו ו ל ל ה י א: עשרים ואחד. וכן ch. לדעת Bousset היא טעות. - ו י ב ר כ ו ו י נ

ספר היובלים לב יד-כט רפד!

יי ל*רף כי טמא הוא: וככה יאכלהו יחד כבכיו! המנןךש ןלאו להלה א*ר לכאי ?*הי :ש?: וכל־מעשר ?קר וצאן כןךש ל:: ו י : ט

ה בשנח כי כן ^ה ונחרת בךכר למעשר בלחות ן ו * י א יאכלהו ל טז ל*?ים: וכלללה השני בעשרים ו*נלם לימי לחךש אמר לעקבא ולהקיפו נן ולקדשו ולעשתו קדוש לעולם ו ה לבנות את־לכקוס לו אחריו: ולךא אליו ל: כלללה 1:?ךכהי ויאמר לא לקרא י לא יז לו ו: ךאמר אליו ף מ ף 1עוד1 לעקב לכדו כי אם־לשךאל להלה * מ י" *ח ןלכליתיף א ל ־ ת א שנית אני יי אלליף אשר כראתי את־לשמלם ו ולךכיתיףי כמאד מאד ומלכים ממף לחיו ן*$טו לכל ?כל־כקום: ואהז ל!ר?ף את־?ל־לאדן אשר ל כךאךם ח - ף יט א*ר דרכה בי כת לשכלם ו*?טו ככל־תגולם כרצונם ואלד לקחו ללס את־ ל * כ לל״לאדן וירשוה לעולם: מכל לדבר עמו ולעל מאתו ולכט

א במךאות ללללה ולנה מלאך ך : ג ל מ א * כא לעקב עד־אשר עלה ל יורד מךל*מלם ושבעה לחות בלךיו ולתן ללעקב ולקךא את־ו בכל־לעולמים: ויךאהו את־כל- לאי כ לכתוב כלם אשר להלה־לו ו כ

תאה את־למקוס לזה ואל־ת^שהו לכתוב כלתות דאכר לו אל־ מקךש לעולם ואל־תשב-פה כי־־לא לף לכקום לזה לך אל־*ס אצל לצחק אכיף עד־יום מות אביף: *ב־ בית אבףהס אכיף ונ כי במצרלם למוה כשלום י?אךן לזאת תקבר בכבוד בקברות ני אבוליף עם־אכרלם ויצלק: אל־תירא כי כא*ל ראיל וקראל כז כ כה להיה לכל ואלה כתב לפ5ל כאשר ראיל וקףאל: ראמר לעקב ואיף אזכר את־כל־אשל ?וראלי וראיתי ויאכל לו אני אןכירף: ולעל מאתו וליקץ משנתו ויןבר כל־א*ר קרא וראה ולכתב ו תכל נז ?ל־לדכרים א*ר קרא ואשר ראה: ולעש שם עוד יום אלד כ

י ?צרת מ ולקרב בו ?כל אשל לקליב בלמים לראשונים ולקרא ש כח כי ני־כף תיום ללוא ולראשונים קרא להם תג: וככה יראה להיותה לו לעשות ולהוסיף אותו ל ג ת לשמלס על־כן נ וכתוב הוא בלחוי ?צרת כי לעלו אותו על עדות ם כט ללג על־שבעת תלמים: ולקרא *

• א ר ק י ו . נ׳״א יקרא שמך. או: יקראו שמך. - ך מ ־ ויהלל. - ע ב ר. נ״א: אסף. - י ה י ה ש ז י

. בקצת ב ק ע ר י מ י א . אין בנוסח .Ch. - ו ם ש ־ ב ש ו - . ( ד ברומי: ויקראמ וידע (וכן ^ כ- eyoa\\>e במקום exemjje :ו י כ ת ב, ברומי: ויסתד. וטעות קריאה היא - . י נ ו ט כ״י נוסף: אד כ

א ג י ל - י«י ספר היובלים לב ל

*ל*ה ללךש : ובליל ל?*ריס ו ה א ל הלכים יכתג במק1©ר למי תל כיןקת רכקה ולקכרול מהתת לעיר מלות אלי? ר י ב ל׳*ה בלה דם תנסל תהוא נתל ךבוךה ולאלון אלון אבל תןתל ולקרא *לה ול*לת .יעקב אךל• אל־לצלק ב לכי * ל לא ךבוךה: ומלך רבקה ו לב אביו אילים וצאן ושעירים לעשות מהעמים לאביו כא*ר אתב: והוא: ותלד ךתל כלללל ה ? לג ללןי אלרי אמו עד־כברת־אדן וי*ב *ל ואביו קך» *מיי ל ד ל י בן אלי בי ל,ק*לה ? מ בז ותקרא *ע ה**י ת אהת ל*בו ני כ*נ אלבין באתד ?*ר ללךש ת*כין אכךלה תיא בית־ ך א ם ךתל ותקבר ב לי לייכל ההוא: ול?ת *

ל בדרך על־קבךה: ה ללם ולצב ל?קב מצכה על־קבר דף !גלד אל־ל¥לק ע ד ־ ל ד א ב ב נ ב בארץ א * ! ב ו ק ג וגלד ז לא ראובן את־ ד : ו כ אביו הוא ולאה אשתו ?ראש הלרש לעשירית רהל כילנש אביו רולצת במלם בבלר 1לאלבלי: ה כ ה * ל ל ב נ וללתבא בלללת ולבא אל־בית בללה לללה ולכ^אל שיככת בכ^הי*כב עכה ותיקץ ותרא והנה ראובן : ו ה ל י ב ל ול־יא ל*$ה כ י לבד אלה על־מ*ככה ולגל כנכה ותלכשתו ותצעק ותכר בי ראובןי כ ד ל ־ ל ו ותנה יךה מכנו ולבךח: ותלעצב ע י א ו הוא: ותבוש מ - ה ז הןה מאל ולא תניךה לאיש נדכר1: וללי כבוא יעקב ולבק*לד בי הובא אולי ו^אכר לו לא קןהוךה אני לף בי נ^באיגי ל ראובן ול*כב עבי בלללה ואני ל*;ה ולא ללזלי על־בי נלה: ולתל אף ל?קב בראובן מאל על־*כבו עם י ו?*כב עמי מ ח אןקב אליל בי טמאה ט בלהה כי נלה את־כםות אביו: ולא קלב ילכל ךאובן וכל־אךם כי יגלה כסות אביו רע כ$*הו כאד וי ל:: על־כן כתיב ולקיק ?לחות ה*מלס בי לא ל*כב א הוא לא לגלה את־כסות אביו כי קזבא הוא איש עס־א*ת אביו ובי ל מות למותו ילךו זהאיש א*ר ל*כב עס־א*ת אביו ולא*ה ביר כהר * י אלתינו כעם א א יא קיכאה עש!־ ^אךץ: ולא לליה >$מא ל

, בכושי (בטעות): עד־3ב!תן. - ץ ר ת א ד ב כ - . ף ם ו . בכושי: מ ת ר צ לב ע

ב וביתו הלכו אל יצחק ורבקה וישבו ק ג חטא ראובן צפ בלהה (א׳-ס•) - איסורי עריות >י׳־־כי< - מ ל בבית אברהם (כ״א—כ״ג)

. אין בנוסחאות ה ב ה א י . הוא מגדל עדר אפרת (ברא׳ ל״ה כ״א). - ו ף ע ר ־ ל ד ג מ ב ב - « :B . ח ר ב י . ברומי: ויבוש מפניה. - ו ו י נ פ ש מ ו ב ת ו - . ה ג ש . D: י ת ב כ ו ש - . . * »־״ 3

ד x רםז ל - ב ספר היובלים לג י

יב לו לנחלה: ןעוד ?תוב ארור שוכב עס־א#ת אביו בי נלה ינ ערות אביו ו*אמרו בל קלושי ל: אבן ואבן: ואלה משל צו את-ת הוא וטמא בני לשךאל ו*מרו את־לך?ךים האלה בי משפם א היא !אין ב^רה לכ§ר על־האךם א*ר ע*ה לרע הזה בי אס־ס ולהכריתו בבין עם־אללינו: 5י י א א י להמיתו ולהרגו ולךגמו כ י לא-להיה יום אחד ?ארץ ?גל־איש אשר לעשה־זאת בלשךאל ?יכןךה בש?בו «י נתעב ו$מא הוא: ןאל-יאמרו לראובן ליו הלים ן: מי עוד לא טז עם־כילנש אביו ותיא לה בעל ובעלה יעקב אביו ליה והמשכם וללק וילמם לפ!ל מי בלמיך ללה ללק עת ך ו ת י ל מלימיס ולא ז ולמים ולק־עולם ללרות עולם: ואין ללק הזה לליפת לז י

בבךה לו בי אס־לכךתו שנילם לחד מתוך־לעם ביום אשר בו עשו יח 1את־לך?ר הזה] יומתו: ואלה מ*ה ?תב ללשךאל ולא לעשות בי לל אלהינו שופט בדבר הזה ןלא לשליתו ללטא לקןא א: ואמךת להם את־דברי ט אשר לא־לשא ?נים ולא לקח שהד י

הברית לאלה למען לשמעו לשמר ולתגמל ולסור מלס ולאי א י מן־לאדן בי טמאה !תואנה ולבל וגעל ל י ולא ל?רת ד ? א י 3 אללינו בל־עשה אלה בארץ: ואין לטא גדול מלןנות א*ר יןנו

בארץ מי עם קדוש לשךאל ליי ועם־אלה לאלהיו ועם-כלנים וממלאה הוא ונללתו הוא ולא תךאה ןזמאה ?זאת בתוך־ל^ס כא לקדוש: וביאת תשלישית בשבוע תששי ללך ל?קב וכל־איו כב וישבו בבית־אבךלס בקרבת לצלק אביו ואמי רבקה: ואלה שמותי י לעקב לאיכן בבילי ושמעון ולוי ויהוךה ולשש?ר וןבלון א אל יוםף ואלמי! ובני בלהה ךן ונ?ללי ובני ןל$ת ל לאה ובני ךד וא#ר ןלץה כת־לאה כת־:חיךה ללעקב: וללבו ולשתלוו ללצלק כג ן וללבקל 1ללי בראולם אולם ולברכו את-לעקב ובל־איו ולשמת

י ועקב בנו ל^עיל ולברכם: א ־ ת ל¥לק ?אל כי ךאה אל יכ*$ה לששית לשבוע לןה ליובל לארבעים וארבעה להוא ל

­ ה ו ת י מ . בכ״י: י ו ת מ י ו - . ת ש . נ״א: ולכל אדם. — ם י ל ג ש. נ״א: א ם ד ־ ותבדח. - ו כ ל א. נ״א: דברי הברית ה ל א ת ה י ר ב י ה ר ד ב - . ב ק ע י ל . בקצת ב״י נוסף: ו ל א ר ש י , ל

הזאת, - ו מ מ ל כ ה. B : וממלכת כהנים. ונכון. -

מלחמת מלכי האמורי עם יעקב ובניו (אי-ם•) - יעקב שלח את יוסף לדאות שלום אחיו (יי) - יוסף נמכר והורד מצרימה (י״א-י״ב) - אבל ידקב על יוסף ומות בלהה ודינה (י״ג-י״ז) - קביעת יום הכםורים

ב על מות יוסף (ייח-יים) - נשותיהם של בני יעקב (כ׳-כיא). ק כיוס שבאה הידיעה אל מ

ד ב־־סו ספר היובלים ל

ו ללעות את־צאנו וןעךיו ע?לס אל־כדכר אי ח יןגקב את־ ל * ת מלכי לאברי ללל$ס כן־לכארב ע ? : 1ין?קי עלילם * ס ? ב *

לס ו?*ילס: ןלעקב ןלוי ויהוךד, ףוסף נ הסת לעצים ולבז את־מאי ליו ככלה א*ר־בר ל¥לק אכילס כי ???הו רוחו ןלא י^לו לעזבו: ויבאו מלכי תפוס ו א על־כן י*ב אצל אכי ק א ס י ד יימ&יו ה

ה ומלכי־געש וכלך כית ל י ן ומלכי * ן ך ה ומלכי * * ר ומלכי אם ?לר סהוא א*ר י*בו *כי ו ר וכל־סי ־*כי ו מאי ל כ *יי? י: ו_י*ידו ללעקב כי ל3ה מלכי לאמורי ן ע י כלר*ת אל^ה או י ת א * ל * : מקם מכיתו הוא ו ס ל י א כ ־ ת ו ולבזו א אי י ?בבו את־ת אלכים איש שלף * * ו ויצאו עלילס כ י ל כ ב וכל־עבדי אביו וס וילךםו אלרי לכוללים מבוס לכי־־לרב כ : ולכוס ?בדכר * ב ר ז ל ונללגואת־אר*ה ןאת־תפוס ןאת־*רןןןאת־*ילה ןאת־מאי־*כירואת־י ל כ ש מ ? ס *ם מס עלילם ל : ו ול?כר עלילס ו עש: ולאסף את־מאה ד- ן

ב כ*לום ולעש עכלס * ; : ו ס ר את־תאת ל לכן את־אלכל ן ס ו ^ ל ט א

ו מצךלכת: וכ*ןת י א ם ולליו לו ??דים עד-יום ללתו הוא ו ו *לם אליו מכיתו ת את־יוםף לדעת את־*לו ל ע לןה * ל*כיעית ל*בו: ולאכלו אליו ויעשו לו ב?רכה ן ל ו ץ ד ר א ה ולכצאם כ כ כ יא * ללמיתו וישובו ולמכךהו לסולרים ל*?עאליס ויוריךהו מצרלכהל ל$?לים כלן לעיל אלו: ולככךהו לפו&יכל כרים כךעה *ר עזים ול?ז?לו את-?ו*5ת יוכף ?ךמו ול*לחו ו *עי ט ל י לעקב * א י: ו: ולתאכל ?ל־ליום י ע י כ * י ??*ירי לסלש ל ת ינ אל־לעקב אבילס מי קורל ?ללא?לו על־מותו ויאכר ת י מ ב ולכי**5* ל ל ן ל ־ ד להוא עי ביתו כיום להוא * א ־ ל ל;ה לעה א?לת את־יוסף ולתיו עמו ?ו ובתו לנלמו ןלא י י וללעצבו וילא?לו עמו ?ל־ליום: מקומו א י: ות*מע כללה כיום להוא כי אכד יוסף ו?ל,תא?לה ו א ־ ל ם ע ת א טי לא יו*כת ???ר-קוב ןלי^ת כתו מלת אלרי אמד י ת עליו מלת ו

ו נ ע ד י ו. נ׳״א: ועבדיהם. - מ ן * ה מ א ר ב. נ״א: בהםתרם. ברומית נוסף: וישבו.־־ת הדם. השם ראובן בכושית ת ח ד ם. גיא: ויבן ראובן את תמנ נ מ ת ־ ת א ל ו ב ד א ־ ת א ן ב י ו. - ו י ה י וי הוא רוביל, ומכאן הטעות. - א ל ו. נראה שהיא און. - ו י ת א ב ל. ג״א: ויתאבלו נ״א: ויתאבלו. בכושית אפשר לטעות ולומר במקום להיו (=התאבלו) - הליו (=היו). -. אולי ב ט ־ ר פ כ ב כ ל ־ ה י ו ם. לפי ch התאבלו כל הלילה, שהרי בערב הביאוה אליו. -

עיקרו: כפר אפרים. או קרית אפרים. -

ס פ ה ו ר ל - ז ד ס סםר היובלים ל

: ת !בקרי] לאכל האלה בלדש אחד * ל יוכף ולבאו על־ל*ךאל *: ס m ולקבלו את־כללל בבול קבר ךתל ואת־דיןה בתו קברו *ת ל א יז וללאכל על-יוםף *$ת אתת ולא לדל בי אבר ארד *: על־א הוקם על־אי ל*ראל לענות נכ*ס י א יח בתלאבלי על- כע*ךה ללד# ס*כיעי בבוא סיום א*ר-בי לבבו את־יוסף אצל יעקב אביו לככר־בו עליו בשעיר עךם כע*ךת ללדש ס*כיעי ©עם ב*ןד. בעבור סטאותילס בי להציבו את־רלבי אכילס בעבור: ויו*ס סיום סהוא לללעצב־בו כ?בור תטאותילם ו יט יוסף בנ ובעבור כל־כ*עס ובעבור בל־*?גותילס לטלר נכ*ס ביום סהוא­ מ י נעק־ב ?*ים * : ןאלרי אבד יוסף לקתו ללס א ה א כ ©עם בת ן*ם־א*ת י ן אליכת סאענ א עךה ן*ם־א*ת *כעו ו א אשת דת ן*ם־א*ת יהוךה בת־שוע ר ל ־ י ת אךם בזרע א ו א לוי מלכה מת ן*ם־א*ת ל*ש?ר לןקה ן*ם־א*ת ץןנלון נע?ה ן*ס- י סאענד ה ן*ם־א*ת נכללי רו*ה לארמית ן*ס־א*ת ן ל א*ת ךן א­ ס * ת ל׳בצרית ! א מעכה ן*ס־א*ת א*ר יוןה ן*ס־א*ת יוסף או: ת מאךס ?אלי י ן ולקח א*ה *נ ה: ו;*ב *$עו בא א*ת אלמי! לכיל יכ*נת אתת ל*בוע לראשון ביובל לאךכעים 1לב*ל קראה לל ולצולו על־אביו ועל־אליו לבבךס בל למי לבקר, ללעקב א: ויאא־ לעקב א£*ל כלל א*ל צוילני בי לכבוד ?קב נ תלי !י לל לכבךס: ןאל אמי א נ ןלגךלה לי סךכל סןה ו?ךקל לי ל תךעי כיוס לולדי עד־סיוס ס!ל כל־מ?*י וכל״א*ל בלבי כיכל על־כל-איש: ןאיך לא אע*ת את־לךכר ד כל־למי ל*בתי טי: אכרי־־לי אמי כה־עןל ד, סןה א*ר צויתני לכבד את־אבי ןאת־אלי: וו*אכר אליו בני ד כ ו ןליה לי ל א ו ךאית כי ואני נסור] אטיל בזול וכל־זדכר עולה כי אם־סישר ורק- כל־למי לא ראיתי ?ר נ לאכת אויל־לף כני אני כ*?ה סזאת אמות ולא איציא את־ה ס*את כתלים בי ךאיתי כללומי את־יוס מותי כי לא אללה נ * סה ןיתנה בלילי כל־למי סלי א*ר ן ם ולמש * י למעלה ממאה 1למ*

ה מצות רבקה ליעקב ותשובתו (א׳-ח׳)— דבקה מבקשת מיצחק להשביע את דשו כי לא ירע ליעקב ל (ט׳-י׳יב) - יצחק מסכים (י״ג-י״ז) — עשו ויעקב נשבעו (י״ח-כ״ו) - מות רבקה (כיז).

. ברומי נוסף: לעשות. - בראש הפסוק ה׳ נוסף ברומי: ואולם אבקש י נ י י ת ו ח ג - ד: ch. .בחיי. - ב ח ל ו מ י : Ch .ברומי נוסף : דבקה, - ב ח י י ם . ו י ל ר א מ א ת ו ממך, - ו

ט י - ספר היובלים לה ז

ת: 1!¥לוק וענןב לד?רי אמו בי א?לה אמו א*ר למות ו י ז ?לי ללא ולצ* ןהי־א יו*?ת למולו ןבלה בלו ןלא ?לאלה מבלה בי לבוה כל-למי לייל: 1*אבי א ןגע ? ח ותראה ו*1יל׳ לוקות ו?ל־ללי ל אליל י?קב אשרי אבי בקרב לבי לימי לוייך וללה ??ה בהי ביל לדברי אתי על־מותל: ולבוא אל• ב ט ?לחל ולא למולי בי ל

ע את־ע*ו בי־לא כ * ל¥לק ותאבי לו שאלה אלות אשאל בבל לב ב ולא לדרכנו ?*?אה בי אלה ירעל את־יצר ל לכשע ב!?ק ע*י בי רע-הוא מ?עיךו ואיךטובדבו־ בי לבקש להמיתו אלרי: ואלה לד?ת את ?ל־א*ר ?*ה ?ל־ללכיס לכיום לבת לף מו-%>ב אליי לךןה עד-ליום לןה בי ?כל-לבו ?ן?נו ויעש לרע יא אלנו ?ךךיף לקח לו ויולל את־?ל־כק?ף מכ5יף.• וכא*ר: ולבי4 י נ הי מ*אלהו על־א*ר לנו ויעש ?אלם ל?רלס ?לי יב כק*ןע מר ?ליף בי כרכל את־ל?קב ב?ף תלמיס ולל*ר בי איךבי ךא ?רע מ?נו מאו?ה בי אם-טוב וביום בואו מחךן עד־־ליוס לןה ל בי הבל לביא לני כזמנו ןכל־יוס ן*מת ?כל־לבו ?קלתני בלדיי ויבגבניד ו מיום בואי מלךן עד-ליוס לד• והוא יושב א$נו $מי א ולא ל?רד ב: ויאכר לה לצלק א5י ידעתי וךאיתי את-מ?שי ינ בביתנו ויכבדנו' אלנו כי ב^ל־־לבי לכבדנו ואהב את־ע*ו ראשוןה ר * ועקב או ןעלה אהבתי את-יעקב כע*ו בי לרכל ת ך ל ם ה ^ מיעקב מ ללרע את־מ?*יו ואידבו־^רק בי כל״דרכו ל?ס ושד ואיחד? י לו ?ביבותיו :* ועלה לכעס לבי על־$ל-מ?שץ ולא ל$צל הוא תרעי כי לס יעברו בדלאדן ולכרתו מתלת ל*מלם בי את־אללי אכרלס ?זב וילף אלרי {*יו אלרי לטומאה ואלרי *ג;לן היאא יללג את-ל?קב אס- : ואל אברל לי כי־א*כיעהו כי ל ו י » ״י י: ועל לע 2ז לשבע לא :קיס את־*בו?תו ולא !?*ה־טוב בי אס־?קב אתיו בלד־ו?קב לןתן ולא למלט מלךיו בי י בקשו לללג* את־: ואת אל־תיראי על־דבר ל?קב כי שומר י?קב ןדול הוא ד ר ל ?לדיו י: ות*לת רבקה ותל!דא לע*ו ל משומר עשו מלל ח ועצום לנ?כד ו ולביא אליל ותאכר לו #אלה יש־לי בני לשאל בכף ואבר כי ט ת?*ה את א*ר אמר לף ??י: ויאבד לה אני א?*ה ?ל־א*ר

ת י ב ־ ב . ו י ח . ברומי נוסף: א ב ק ע י ב ־ , . אין בנוסח ! ת ו ק ז ה ח י נ ש ו ־ . !

ו ד ל - ר היובלים ילה כ פ ס

: ור1אכר אליו א*אל ממף ל ת ל א * ע $או$ה מ א כ ^אמףי לי ולא אה אס אכיל וכי לאלבו ל תקבתי אצל * כי ביום מותי לכיאני ו אלה ולעקב אתיף איש את-לעהו ולא לבקש איש לאחיו לעה כיי ונככללם ?תול לאלץ ןלא ל*מת עליכם יאלכהו למען ואללו אי א?*ה א א י : ו ס כ י כ ל ו א א שונא וללילס לבלכה ולרלמיס בעיני כל־ ב

ה אם אכי ל י וקכלתיל ביום מותל אצל * ל אמלל ל * ל א כ ? י לליו עצמוליל קרובות לעצמוללל: ואת־.י?כ!ב ל כ כ ל ל א * א בב כ

א לכדו י אס־הו ן כ ד * ״ ל ־ ל ח מ ר ו*ידלי א * ? ־ ל ? אתי אלב םי אתי הוא ויללו נןלעני י זאת אס־־אהכהו כ לא גדולה היא ל ן: ב ס מי א ל ןאס־לא אל,ב את־אתי את־ מ ל ל י יצאנו מ ד ל נ ל ו א כ כ

י לד?תי י לעילי בלעקב כעבולי וכעבור ?ני כ נ ןנס אני אכק*ל כ בס אותו י ביום א*ר כ,לכו אכי * י כ א ־ ל ע י ו ל ל ? ל כ ל ל ל י כ כ

א אבקש ל י אלכהו ו ך כ י ל ת ? כ * : ואני נ ת ת ל ם כ ד כעל ואותי * ב

ה: ר סן י אם־לק טיכה ולשכע לה על־כל־תלכ י תלי כ כ ל ־ ל ךעהו כ; ־בה ותקלא ליעקב לעיני ע*ו ךלצוהו בלכר א*ר לבלה עם־ע*וי לא לצא לע ככני וככני על­ י כ י ויאכר אע*ה לצונל ןתאכיני ל כ: ויאכלו ד כ י אם־באלכתו ל ו עשו אתי ולא אללה ללאשון [לללע] כ בל כלללה להוא ולמת כת־שלשה יובלים ושבוע י א א י י ן י ל ת ול*ל ע*ו ןלעקב י י א ד ן*?ה אתת כלללה להוא ולקבלול א ל א

ס אבילם: ה א ל כמעלת תכככלה בקלכת *ו עשו ולעכ]ב י י א נ * ע הןה קלא לצלק ל י ב * ת ל י * * ה ת א כ ו י ל

י הולל בללל אביתי אל־כית נ י א נ ל אלילם כ כ א י י אליו ו א ל : ו

ת ל ? מ : יקכלתוני בקלכת אבללם אבי כ ם אבילי ב לעולם א*ר *ה מ ה אבללס לאלזת קכר * ה כשלה ??רון תחתי א*ר א ל כ כ כ ל

ן למען ך א ר כ * י ׳ כ י ה^רק ו ש ? ת ־ י י כ ם א כ ו צ ־נ לקבלוני: ן«את אל יי ל?שות לאבלתס יל1לעי: ואתבלם כ ל ־ ל כ ־ ת ד ;ביא י; ?ליכם אי את־אתיכם כיניכס כאיש א*ר לאלב את־נכשי יככקש איש נ כ: ס * כ לאליו ללי>כיב לו ולעשות וסי" ?אלץ ואהבו ןה את־!ת א

- . ר ש . א ר ד ע מ : ב ח ס ס ו נ . ב ה ל פ כ מ ד ת ה ב מ ע - . ת י ב « נ״א: ב

-ייא) - חלק ביניהם את רכושו ומת ו יצחק צוה לבניו על קבורתו והזהירם על אהבתם איש לאחיו (א׳ ל) — לאה מתה ובני יעקב באו לנחמהו (כ״א—כיד). כ - ט ״ י (י״ב-י״ח) — יעקב ועשו נפרדו זה מזה (כ ם• א צ ו - . ו י נ ב ל : ו A .ו ל ז ר ע ו - . י י ל ת י ר ד כ ש ם א י ר ב ק ם ב : ש A ח ס ו נ ג ב מ «-a-x ש

ח י - רצב ספר היובלים לו ה

ילה ??ם כי לתעבו אולם ו*כךתונ* אי ״ ועל־דכר לאלילים א¥ן?ם ו ו*נאתוס ולא לאלבום כי ?לאי *??ה סם לעובךילם ולכ*תלויםו ש ?ני את־לל אלתי אבללס אביכם וכא*ר ככדתי ו להם• יןכר*ה ותכלת ןלע?ם ?כו?כי ל*מלם ל מ * ועבךהו ?¥לק למען יל?כם ?ב ?אלץ מ&ע־צדק א*ר לא לשלש לכל־לרות ?עולם: י לעה א*ר ל?דל ממי• עה גדולה א*ר אין *בו ז ועלה א*?יע?ם ?*בו

?*ם ס?ללל ןס$??ד ןלןדול א*ד ע*ה את־ל*מלס ואת־לאדן ולבלכצדק םי : ואסב ?ל־־אלד את־אליו ?רלמי י ה ך ? ע ת ח יסד כי תילאהו וש איש רע לאחיו מעלה ןעד-עולס בל למי תליכם למען ר ל ולא למי ללרש איש מ?ם רע לאחיי : ו ו ° תצליחו ??ל־מע*י?ם ולא תאכד לעו מעלה מי ?ל־א*ר לבקש ךעה לאחיו ?ידי ל&ל ונכרת מאלץ ססלים תרעו יאכד מתחת ל*?לס: וכיום לקללה וס$בו?ה ו^אש1 צ ל א ־ ת ף את־־כדוס ככת י*לף א ך סבועלת ולאוכלה כא*ר * ןאת־עירו וכל־א*ר־לו ונכלה ממכר עדות ?ני אלם ןלא יבוא ?סכר סתליס בי יאבל ועבר לקללת עולם בי לכל־סלמים לליה דיןם בי תלסדש ?שנאה ובקללה ו?קצף ו?צער ו?סכה ו?מכת יא וכללי עולם: אני אדבר ןאעיךה ?כם ?ני במ*כם א*ר לבוא: ולסלק את־?ל־מקנהו ו ב על־לאלם*א*ר לבקש לעשות עול לאלי י

ל ותבגלל ו?ל- ילם ביום תתוא ולתן את־ססלק סןדול ל?כו בין *נל לו א?ר את־תתלק סן 4 : ו ע ב ינ ?כיבוליו וכל־א*ר קןת א?ללם ב?אר *אלךלו את־?כ1יךלי : דאכי־ ע*י ?כלתי ללעקב ; ר יד סןה אגדיל ל?כוא: ויאבד לצלק לנות טי לועקב לןתן ולא אדבל לכר כןה כי לו היב צ ע ־כרעכס ביום הןה כי תנלתוני ולא ן על־ י ו נ י ? ת כ ר עליכם ב: יבלל אל עליון ע טז לבי בלבד ת?בולה בי-לא יע*ה בעבולה ל?*דד^לק אותו ןזלעו עד-עולם: ולבל לצולס ר י * יז את־לאיש אי וי*מח בי לללה רעה אתת בינילס י א ילכרכם רא?לו ול*תו לח 1!¥או מאתו וינוחו ביום להוא ולי*ני: 1לי*ן לצלק ?ב^תו ביום י

, ו ה ד ב ע . ־־ ו A B חסד . ם י ת ר ב ש . - ו A B חסר . ס כ . ב C D חסר . ה ר י ע א ו - . B י חסר - ה. ה כ ו ב מ ה . בקצת כ״י: המפואר והנורא והגבור. - ה ק ל ל ה ו ל ו ד ג ה י Ch: ועבדתיו. ו - ז. ג״א: כי ר ב ע ד ו ב א כ י י - . ף צ ק ה גיא: המבוכה והקללה. בקצת כ״י גוםף: והחמה ו. ל ו ת ע ו ש ע ש ל ק ב ד י ש C : כמשפטי. - א D .י» אם בין האובדים ועובדים. - כ מ ש ט ט . * ו ט מ ב A : ברכה. - B .מגיה: אתן. - ב ר כ ת י ch .אשד יעשה הרע. - א ג ד י ל : A יג־»י־יח

ג 1 ז ו ר ל - ט סמר היובלים לו י

ה ן ה ואמונים * א מ ־ ת עולבים ולכת א נ ישן * י ההוא ולשבח וו ע*ו י י א נ ה 1•?!?ףזי * ל ים כ עשלים ולמ*ה *ץעות ולמש *נ: ולעקב ם ר וי*ב * יט-כולעקב: וילך ע*ו לאלץ אדום אל-לד *עיל א*ר באלץ ?גולי אבללם אביו ולעבד ל א י*ב בלרי לברון כ נא את לי ככל־לבו ובמצו־ליו לוילות א*ר חלק ביבי הוללתו: ותא*י ביובל לאלכעים ולמ*ה ע ל*נ ה ללכיעית ל*בו לאה אשתו ב*ןה ל ולקכלןה במעלת למככלה אצל רכקה אבו ב*באל לקבר *ו לבכות ללאה א*תו עמו ולנלמו י א ל ו אי כב אם אביו: ולבאו כל־: בי אלכה כאד מיום מות לתל אחותה ל י כנ עליל בי ללאכל עללכבד את-לעקב ובבל־תלמים כה וי*לה לללל בכל־ללכיל ו כי לכיר ק*ה בי עךןה ןי*ר ן*לום א*ר לללה עמו לא־*מע מכיל לכ כד וכבוד ליו כה: ולןבר את־כל־מע*יל א*ר עשלה ?חייל וללאבל

עליל כאד בבל־לבי יככל־נכשו:י ע*ו בי­ לז ולתי כיום מות לצלק אבי ל?קב ןע*ו ו?*מעו איליבו א ולקצםו־כאד: וז ק ב *תן לצלק את־לככולה ללעקב בנו ל באבילם לאמר ללא אלה לבכור ולעקב תצעיר ולכה־ןה ןתן נ אכיל את־לבכולה ללעקב ןאולף עןב: ויאכר אלילם בי כבלתיי אבי מ ל את־בכולתי ללעקב במעט ?זיר עך*יס וכיום א*ר * לצוד נצלי] ןללפע* וללביא לו לבעבור יאכל ויכגכני כא בברכהם תתת לדו: מבא לאבי מהעמים ומ*קה הכ,רבו אבי ואותי * ד ןעלה ה*כיענו אבינו אותי ואותו כי לא נלרש איש לעת אתיו: ו נ וכי נליה באלכה וב*ל1ם איש עם־אליו ולא נ*תית ללכים כי בתנו עצום א נ*מע אליל לעשות עמו *לו ה ויאכלו אליו לי נצא עליו ונללנהו ונאביד את-איו א כבתו ואנלנו עצומים בו ונ*לח באלם ובכל*תים ו ואם־לא תלל עאו נ*קזמל: עלה *כענ ובמואב ובעמון ונבלל לנו א$*יס כלילים לבועלים לקלב ונצא* וזצכה: ל עליו ונללמנו בו ונ*מילו מללאלץ בקןלם לבל #

. נ״א: ו י ת : וישב יעקב בארץ חברון. - ו ב מ 1 ו . ס . . ב ישב ק ע י ו - . ה ט מ : ב A כ ס- י » וכמצוות. - ה ו ל ד ת ו. תרגומו של ch כאן אינו נכון. - ותכבד. D : ותאהב. -

לז בני עשו ק*«ו על אביהם שיצחק נתן את הבכורה ליעקב והכריחוהו לזאת עם ארבעת אלסים אנשי חיל למלחמה על יעקב (א׳-ם״ו) — יעקב הוכיח את עשו (ם״ז-י״ז) - תשובתו של עשו(י״ח—כ״ה).: ונאבידו. - י כ ה A . ו י נ ת ב ח־-ו א ת ־ ה ב כ ו ד ה. בענין ירושתו. - ו נ א ב י ד א

א כ - רצד ספר היובלים לז ז

יאאי אלילם אכילס אל־תלכו ןאל־ת?שו כללכה בו לכל־לכלי ז ו

ל מןעוךיף עד סיים י : ו'א$רו אליו ןה־היא נכ]א*ר ?* ו י א ח לה: ול*לחו אל־ארם א נ*מע לדבר הן « לןה ולבא צואךף כ?לו ל־סלל בחורי ןלאדוךס אל־רע אכילס ול*כרו מלם אלף איו אלף ר *?ר * י עמון א א מ : ויבאו אלילם ממואב י ה כ ל ל מ בחורים ובכל*תים אלף בחורי כלל$ה ומאדום ומךלחוריס אלף: ויאמרו אל־ ל לל - ם אן*ים אכיציס אי בךלללי יא בחורי כללמה י: ולכלא קצף ולכה כעת ד י נ ה ל יב אכילס צא נללס ןאס־לא ום וינהלם על־ ל י א ו ולם מאלצים אותו בי ילך ל י א ראותו את־ ע ו?קב אליו: ואלד ןכר את־כל־לר?ה ל&ןןומוןה בלבו על־י?ג{ב*בע לאביו ולאמו אם-לךרש אתיו ולא ןכר את־*??תו א*ר נרע י?קב כי־־כאים תם א : יי כל־:כיו ר?ה לו?קב אתיו: ובכל־ןה ל ?ליו למללכה ןהוא מלאבל על־לאה א*תו עד־בי ?ןךבו כאד: ול*לחו ה כ ל ל ל בארבעת אלכים אשי־תלל בחורי ב ך א ל ־ ל טי אבי כארבעת אליו אנ*י לברון לאבר תנת אחיר בא ?ליף לתללם־ אלכים איש לגורי לרב ונו*אי כנניס יכלי מללכת בי אלבו: ולא ו טז את־י?קב מע*ו כי _י?קב איש ןדיב ורחום מע*ו ולןידו לי ר ? : ולאד את * ל ך א ל ־ ל יל לאמין ו?קב עד־בי קרבו מאד או ולדבר עס־אחיו ע*ו ויאבד ואתוכיס םוכים ל ו!?מד בכללי ך א לל א*תי א*ר בלה ל*את ל,יא ל*בו?ה ל ל אלי א א נתמלני כת לכני מולם לטאל ל*בו?ה י *ב?ל לאביר ולאכף־ *נ א*ר נ: אז ל*א עשו את־קולו ל 1 ק כ * *ב?ל לאביר נ יח וכ?בור א*ר נ

עת אכת א*ר ו*א$ר אליו אין לבני אךס ולתלת לארץ *בו?לם עד־עולס ובבקר לדרשו ןה לןה ך?ת וללרג איש נ*כעו *בו יט את-שו?או וצרו: ות*נאני אותי ואת כני עד-עולם ואין ל?שותע דכרי אלד. א*ר אמר אליך אס־ללםך לזיר ב 3 לכף־ אלוה: *

עורו ו*?רוליו בצבר ירבו אס־ל^מית בראשו קרנלם בקרני אילי אכס נא וצאן אז א?*ה עמף״ אלוה: ואס־לכרדו יונקים מ*ד

. כך AD. גיא: הלא זד. ר ש . Ch : יקח כח. - ל פ נ י ו. נ״א: מפניו. - 1כ] א ש ר ח ש - ז- . ! ד ן ו . נ״א: את השב ו ת ע ו ב ת ש א - . ם ה מ ל ם. נ״א: צא ע ה א נ ג במעשיך. - צ י ־ » י

- . ת ע ב . גיא: על המגדל. - ו ב ע ב ו ר. גיא: ו ו י ח B נוסף: אליו. - ב פ ת D . ו ב ר ז ק י ־ ־ י י

- . י . גיא: לא תהיה ל ך ה ל י ה א א ל - . ם מ א א: שדים מ י . ג ם מ י א ד ש ם מ י ק ג ו « י

ח ט רצה ל - ב ספר היובלים לז כ

ס עס־ל*יות לבלתי ו ל לא־אהיה לףי אח ואס־יעשו לןאכיס * אכלם ולבלתי לצק ללס ןאס־להלה לכס עלילס להיטיב אז לחיה: וארית בי ללרע עס־לשור ןאס־לצמד עמו בעל ם ו ל כב בלבי עליך *: ובי ילבין לעורב בעוף ךזא ס ו ל כג אלי ולרש עמו אז אע*ה עמף *ם תברת !תכרת] אלה הברתו ך ועשיתי עמף *לו ת ב ל אז ארע בי א: גיךא לעקב בי תרע לבו ?ליו ובבלינ^שו ם ו ל ך ןלא יהי * כד א לבקש ללמיתו ובי ?א ולקפץ בלזיר מ!ער ל׳כא אל־לרמת לדקרו להלנכל עליי י ך ^ ל י ו י ^ א : אז יאמר ל כה אתו ןלא לסוג באו

ועל־כל-א*ר אתו: לת ואתר דבר יהוךה אל־יעקב אביו לאבר: ךרך ק*לףי אביא ו*לת ח^ף ןלכל את־לשי־נא ולבת את־תצר וללה לף בת בי ל ב ןכית את־אחיף ןהוא אצלף־ ןעמף הוא לכבוד אצלנו: אז לדרך ג יעקב ק*תו ול*לח לצו ולכל את־ע*ו אתיו ולדךנהו: ול*לח עודו ול$,ר*הי ולביתהי: ואתר ד תצו ולך את־אדוךם לארבי כל!ה *באל: ל ך א לצאו בני לעקב תם ועברילס וללתלקי לארבע כנות ל ה ראשוןה ל$א להוךה ונכללי ך$ד* עבו ולמ*יס ?ערים עבו אי ננכהל ולבי את־כל־א*י כ?אי לכנילם ולא נכלט בלס עד־אלד: ך א לל ולכשים ?ערים אלם וובו ל א ח ואשר ל^או אי מןךלה ל י וליי ו ז את־ןבירי מואב ועבין: ו!צאי ראובן ןלששכר ון^לון אי ^םוןהל לכה ולמשילס ולבו את־א*י תכללכה א*ר לכל*תיס: ך א לל ולמשילם יר בדראוכן אי מעך־ב לאך ן יאלביז ולנ י ח ול¥אי *כע עכלם ולבי מאדום ומלחירים ארבע מאות איש אמיצים אנ*יי ע*ו ןסו עכלס ויעןבי מללכה ן*ש מאות איש ןםי וארבעת א ט את־אבילם לרונ באשי ?כל על־לנבעה א*ר באדוךם: ולרדפו בני יעקב אלרילם עד־לר־*עיר ןלעקב קבר את־אתיו בגב?ה

ף ר ז א. כך שמו ו ע כ - . ם ו ל . בקצת כ״י נוסף: יעשה עמו ש ד ו ש ־ ה ע ע ם ר ת י ג כ - ב כ. ם ו ל י ש ה : דע. - ו ל א י י . נ״א: תדע. א ע ד בכושית. ונראה שהוא מין חסידה. - א ז א

הי לך שלום. - נ״א: ולא י

ח מלחמת יעקב ועשו ומות עשו ומפלת חילו (אי-י0 — אדום נשתעבדה ,עד היום הזד.״ (י״א-י״ד) — ל מלכי אדום (ם״ו-כ״ד).

. נ״א: וכמוך הוא. - א ו : שונאך. - ו ע מ ך ה A .ח צ ך. נ״א: חציך. - ה ש ו נ א . ו י ח ו א ש ת ע . נ״א (וכן ברומי ובנוסח ch): ונתן לו כבוד. - א ו נ ל צ ד א ו ב כ ל

ט ה ל - רצו ספר היובלים לח י

: ולללצו בני י?ל!ב את־?כי ע*ו ?הר א*ר כאדוךס ול*ב אל־כיתות ??דיס לבני _י?קב: ולשלחו אל־אכילס י י ז ? ס ל $ ר ר 1*?נ>ניעי ? א *עי י

ס ע?לס אס־למיתום: ול*לת י?קב אל־?{יו ו ל נ [לדעת] לל?שו * יס ע?לס ואיימו את־על לעבדות ?לילם ו ל ס ו_י?שו * ו בי נעשו *לי ?ל־תלמים: ויתי תם מ*למים בס לל?קב י למ ינ ו.י?לו כס ל_י?קב י יד עד־יוס רדת נ?ל,ב אר^ה בצךים: ולא נללצו ?ני ע*ו ב^ל?קב עד־תיוס הןה: ס ?*ר ?ני י י ו ?לילס *נ מ לע?דות א*ר *י ואלה המלכים א*ר ?לכו לאדום ל?ני מלך־כלך על־ל*ךאל עד־ ט• • י מ ן אדום: ולמלך ?לק כך?ע1ר ו*ם עירי ח ד א ז הלם מיי ? טב ול?לך ? ו : וזי?ת י ה ב?צךה ר ח ב ? ? ו ו י י?ת ?לק ולכלך תללי ז יז-יחוד ד ו ל : וי?ת חו*ם ולכלך תללי ?ן ט תלליו חו*ם א*ר מתר תי ית מואב ן*ס עירו ?וית: ויכיג ד * כ ?ד?דד א*ר ת?ה את־כדלן ב

ה ולכלך ל ? : ול?ת * ה א*ר ממ*קה ל ? ו * ד ולכלך תללי ך א ל כו בעל ל ולכלך תללי ו לר: ולכת *א ל א*ר מךתבות הן ו *או ב תללי כד ן*ם א*תו ד ו ל ר: ו;?ת בעל לןן ולכלך תללי נ לןן ?ךע?בו כ: אלת הכלבים א*ר כלבו לב ד ?תי&?אל בת־מקזךד בת מי ן כ

ן אדום: ד א ? ?קב ת י : אלת תולדו ן ע ן א ד ן ?גורי אביו א ד א לט וי*ב _י?נ|ב ?ה ויוריךהו כ$ךל?ה ולקנתו פוסזיכר ?דיס ן ־*בע־ע*דה * ב יוסף כן

ר ה&?תיס: ול*ם את־יוםף על־?ל־כיתו ולל׳י בךכת יל נ ©דעה *י [?לדו]: ו_י?*ב ד ?בית המ?רי בגלל יומף ןבל א*ר ?*ה הצליה ל הכצרי את־כל־א*ר לי ליוסף כי ךאה בי לי עמו ו?ל־א*ר י?*ה י• יצלית לל: ןיו־כף לכה־ו*אר ויכה מדאה מאד ות*א א*ת-אדוןיו: ב ע?ה כ * את־עיןיל ותךא את־יוסף ותלכדהו ולבקש מ?נו ל

י ״ ת כ צ ק . ב ו ש י ע נ ב - . ( ׳ ק ג ו ס ה פ ו ש ה ו ו ( נ י מ ה י ז ח : ב ף ס ו ח ch) נ ס ו נ ן ב כ ו י ( מ ו ר י ב י

- . ל א ר ש י י נ ל ב : ע א ״ . נ . - ע ל ־ י ש ד א ל ם ו ד א : ב א ״ . נ . - ל א ד ו ס ס ו ד : א ( י מ ו ר ב ו םו (

ד ר : ב ( , ע ו ב מ כ י ( ״ כ . ב . - ב ן ־ ב ד ד ם ו ד ס : ב א ״ ש נ י . ו ם ו ד א : ב ף ס ו א נ ״ נ . ב ם ו י מ ל ך י - טז

­ ה ו ב כ ן ע : ב ף ס ו י נ ״ ת ב צ ק . ב ן נ ל ח ע ב - . ן מ ל : ש י ״ כ . ב ־ ש מ ל ה . ־ ^ ש ״ י ר ב ג ( כ - כ

0 יוסף הושם על בית פוםיפר (א׳-די< - םהר נפשו ומאמרו (ה׳-י״ג) - מאסרם של שד המשקים ושר ^ האופים ופתרון חלומותיהם ע״י יוסף (י״ד—י״ח).

- . ם י ר מ ו ש ה ־ ר : ש ( / ׳ י ן מ כ . ו ן א כ ) ch ל ו ש ת ה ג ת ה י ח ד נ , ו י ״ כ ך ב . כ ם י ח ב ט ה ־ ד ש

- . ע ד י ן ו נ ו ב ת י : ו ף ס ו . A נ ה א ־ כ י ד ־ . ף ס ו ד י י : ב ו מ צ ת ע ע ל ד ן ע ק ת . ch מ ף ס ו י י ל

K מ - םםר היובלים לט ו

א כסר לה את־נכשו ולןבר את־לל ואת־סדכרים א*ר קרא ו ןהוא ל יעקב אביו מדברי אכךלס בי לא לזנה איש עם־א*ת !רעהו ןעס-י א ת א*ר הושם ?ליו כ*מלם ל א*ת] איש כי עליו מ*©ט אי לל: א אל עליון ןללקןא !עלה בעבורו בככרי עולם כל״לילמים לא לכץ לשבב עמה: ולבקשתו ל י ו לי א ! ה ולץבר יוסף את־לדכרים ל - ז: ולתבקהו ותתפשהו כבלת לאלצו ע מ ה אלות !למאן ןלא א?ת * ן ט *ו ד ר את־ךלת למלת ןהוא ?*מט מלריה ולע*ב א א ת ב ע?ה ו כ * לא בלךה ול*בר את לברית ולנס כאיל! תחו^ה: ותרא הא*ה מי לי כקש 2בדף העברי מ א י אדוןיו ל א ל*כב ע?ה ותלשן עליו ל א*ר א*כל לאלצני ל*בב עמי ולתי כלרימי קולי ולןס וגןגיפד א ־ ת ו בלדי בלכשי אתו ול*כר את־לבריל: גיךא ל׳כצרי א ד א א יר ול*מע לדברי א*תו ולתן את־יוםף בבית יוסף ולברית *בום ל*בו האסירים א*ר אסר לבלר: ולתי־*ם בכית ב לםלר כקום * י

לבתר ולתן לל סן ליוסף בעיני שד שומרי כית־תפתר ורלמיםו כי ךאה בי לל אתו ןבל א*ר יע*ה לצליל לל: ולע*ב תבל י ינ מלא ?לדו ן*ר לשומרים לא־לדע אתו ך?ר כי כל־א*ר לע*ה יוסףם *?תלם למים ובלמים ללם קצף ©דעה בלל יד י*ליס לל: 1ל*ב *ר לאומים ולאם ר למ*קיס ןעל * או על * י קךי מ?רלם על *נ: ויכקד ם ר לטכלים בית לבלר א*ר יוסף אסור * ו בכ*מר כית * ט: ולללמו *נילם ם ל י א ס ול*ךת ל ל ר * ר שומרי לבתר את־יז־סף ל טז *ר תמ*קים ן*ר לאומים ולויךהו ליוסף: וכא*ר בתר ללס יז ללוס * כן ללה ללס ואת-*ר תב*קיס ת*יב ©ךעה על־כנו ןאת־לאכהר תמ*קיס את־לסף בכית ח תבית כא*ר כתר ללם יוסף: ול*כת * י לבלר [אף] כי־הידיעו את א*ר לללה־לו ןלא־זכר להודיע את-

: ת ב ©ך&ה בא*ר אמר לו יוסף בי *י ל מ וללי כלבים ללס ולללם ©דעה ללוס ©?בלם ?לללדי א

. י ״ ת ב צ ק ר ב ס . ח ר ע ה ו ו ע ם ״ א ש ת] ] - . ו ב ל ד ב מ ח י : ו ף ס ו . A נ ה ש ע ו כ ל ־ א ש ר י

. - ש נ ת א ז ה ה א י ר ק ה ־ ת : א א ״ . נ ה ל א ם ה י ר ב ד ה ־ ת . - א ן ו י ל ל ע / A : א י ה נ פ ל

ת י ב . - א ת ־ ד ל ת ה ה ז ד ה ב ד ה ־ ת : א ף ס ו . A נ . - ש מ ו ע א ו ה ה ו מ י מ : ת ף ס ו . A נ א ח ת

י ״ כ . ב ו ד י ב - . י י ת כ צ ק ד ב ס . ח ה י ד י ט מ מ ש א נ ו ה . - ו ו ה ש פ ת ת : ו ף ס ו י נ י ת כ צ ק ב

. - ו א ת ך ב ו ס מ י ה ש ו כ ח ה ס ו נ ם ה ו ג ר י ת ה ל א ר ך נ . כ ר ב ו ד ת ע א ד א י . - ל ו י נ פ ל

. ־ ן י י א י כ ב , ו ל י ך נ . כ א ף] כ י ] - . ם י פ ו א ר ה ת ש א : ו י מ ו ר . ב ו פ ה ה א

חלומות פרעה ופתרונם (א׳-די< - יוסף עלה לנדולה ונשא אשה (ה—ייג).

ב י - ספר היובלים מ ב

א ל?ל" ן ק על־דכר לר?ה א*ר תללה ככל־לארץ מיקץ ביאתו מו פלרי סללמות א*ר ככ?רלם ותככ*כיס וינד ללם את־*ני ללמוליי ?ליי ב ר י סמ*קים את־יוםף מ ב ולא יללי לדעת: ולןבר אז *: ו לי אל״לבלר ויוציאהו מבית סםסר ולםכר־לו את־*ני ללמוע כ ס אלד תם ויא^ר לו * ו ו לל לי י כרעה בי שני ללמו א נ מדבר לי ר?ב נ ע * ב ה W ?כל־ארץ מצךלם ואלרי־כן * * א ם ^ י 5 ^ י א*ר לא ללה ?מהו [ל?ב] ככל־לארץ: ןעלה !?קד ©לעת ב?ל־י ס*כע נ ארץ ב^רלס כקידים ולקבצו אכל לעיר כעיר ביבי *י לל?ב בי א י לל?ב ולא לכרת לארץ ב נ ע * ב * וללה לאבל ל: ולתן לל ליוסף סן ורלכים בעיני כרעה מאכר ©דעה ד א יי לל!ק כ אל־?כךיו לא נמ^א איש לכם וןבון כאיש סך. בי דית אללים׳ ככל־כלכותו ו!כ*ילהי על־כל־כצךלם ו עליו: ולשיבהו ב*?ד ז ויו*יבהו כברכבת סכ^אה א*ר לכרעה: מלכישהו ארי-־ששו לאבר [אברך] ולתן י א ם רביד סןלב על־צ^אלו ולקלאני] ל * מ את־סטבעת בלדו ויםשילהו ככל־בית^ ולנדלו מאכר אליו לאט : ולבשל יוסף ככל־־ארץ ב*רל ו ח לגדל בכר בי אם סכסא לבדעה וכל-?*דיו וכל-עושי מלאכת סבלר בי מאל?ד׳י כל־*רי ©ךם וכקת שסד י בי*ר לסלף ןאין־בו גאןה ןגדל־לב ולא בשוא אט ארץ כ^רלם לכני « בי בי*ר ל*פם את־כל־עבי לארץ: ול*ל!י א ף בי ל: עמי וללךלו סז ורלמים ל?ל־!רעו ל ס ו י י ל ל כךעה או ותי*ר בלבות >6ר^ה ואי! *>¥f ואידרע: ע כ כל-יוךעיו ןשומעי *ם יוסף 1*את כאת! ולתן את־בת פי>כיכלע בת א ס$לף * ך ק י נ

י כדעה א : וכיום ?מד יוסף ל ר ס&כתיס ליוסף לא*ה יא בסן און *י ©דעה: כ*?ה סתיא מת לצלק א ב נןהוא] כן־^לשים *?ה ב?כדו ל י ולבא בא*ר אמר לסף בדבר כלריז *ני סללמות בא*ד דברמל־ארץ בצרלט 1ת?רה ארץ כ^רלם לירכה ע נ כ י * נ ע * ב מליו *

: א ״ . נ ו ה א י צ ו י . - ו ה ע ר : פ ף פ ו י נ מ ו ר . ב ך ל מ ה - ג ת ע ד : ל א ״ . נ ת ע ד ל

: א ״ . נ . - ע ל י ו ד ב א א ת ל : ו י ״ כ . ב . - ו ל א ת כ ר ת ד ת פ י : ו י מ ו ר . ב . - ו י ד ב ר ו ה א י צ ו א •ח ו

. ג ״ א מ ״ ׳ מ א ד ב ב ך ש ר ב ן א ס מ ו ר י א ס ו ה ה ש א ר נ ת ו ד ב א ל ו ל א : א י ש ו כ . ב א ב ד ך] ] - . ו ב

״ ם נ ם י ת נ פ : צ י ש ו כ . ב [ ח נ ע ת פ נ פ צ ] - . ו כ ל ה : י A . ל ך י ה - , ל ר א י ב א ל ו ל א : א ח ס נ ch מ

־ . ־ ם י ל ו פ ו י ל : ה י ש ו כ . ב ן . - כ ה ן א ה ״ א מ ״ , מ א ר ב ב ח ש נ ע ת פ נ פ ן צ ס מ ו ר י א ס ו ה ה ש א ר נ ו

- . ן מ ל י ת ד א צ ו ה ר ב ס . ח [ ם י ר צ ב כ ל ־ א ר ץ מ ]

ז רצט א ס מ - ג ספר היובלים מ י

ת: ול^בר ייםף אכל העיר ה אתת אלף ו#מו$ה מאות מדו י א ינ ב: ר ןלמד מלב * א ?עיר עד־כי כלאה ?ר עד־א*ר ?לאי ל

מא וביובל הארבעים ולמ*ה בשבוע תשלי וכזאה תשנית לקת: ולשנאל ולא ב יהוךה לער בכורו אשה מבנות אךם ושמה למרב אלה כי אמו מבנות ?נעז ולכקש לשאת לו אשה ממשפתת כ * ד אמו ולא ןלנו יהוךה אביו: והוא תבבור לע ממיתהו לל: ויאכר - נ להוךה לאו?ן בנו בוא אל־א*ת אליף ולכם אולה ןלקם ןרע ה לאתיך: וירע אונן כי לא 1ךעו להלה כי אם ןרע אתיו ולבא אל־ר תזרע ארצה וירע בעינילל ולמיתהו: ויאכר ^ י ז כית א*ת אתיו וה עד־א*ר לגדל שלה א ל להוךה ללמד כלתו שבי כית־אביף א ז בני ו?תהיך לו לאשה: ולגדל ולא ?ל?ה כת־שוע א*ת יהוךה את־שלה בנה לתלתתן ולמת כת־שוע א*ת להוךה בשנת למשלה: זז כשבוע תזה: וכ*?ת תששית עלה להוךה לגז את־צאנו בלמננת ות*ב כשער « ולמר את־בגדי אלמנולה נותלכס ב]צעיף ותלול לקדשה ויאכר אליל כ ש ל ל : ובלכת להוךה מ$אה ו ה ל א ך ת ר ד כ

י שכרי ויאבד לה ל ד ר ותאכר בוא ולבא: וי^אכר לו ל ל ל יא אבא אי וכלילי וכקלי א*ר בלדי: ע כ ^ א לי אשר כ י אם־טכן י כ ד ן א איי ויאכר אליל א#לת־ ר כ ב ותאכר אליו לנם־לי עד־א*ר תשלת־לי * י

: וללן להוךה אל־צאנו עהיא ו ר ןדי עזים וללנם-לה ותתר ל נ ל י

ר ללכה אל־כית אכיל]: ולשלח להוךה ןדי עןים בנד רועה עךלמי יה ולא מ^אה ולשאל את־אשי המקום לאבר איה תפןר*ה א*ר אה 1*יז אצלנו קדשה: ו:*ב ולןד־ # ר ה ק טו ףאמרי אליי ל'א־לללה א לו כי לא מ^אה ו*א$ר אליו שאלתי את־־אשי תכקום ויאמרו ליה ש ל ן נליה לצחוק: וככלות * ה קדשה ויאבד קו?ה ונלכה כ ז אי! א ט

לךתים נודע כי לךה תיא ולנידו ליהוךה לאמר תנה לכר כלתף

ר ילדה תאומים (כ״א-כ״ב) - ליהודה־ מ ת - ( ׳ כ - ׳ ח ה יהודה עם חמר ( ש ע מ - ( י ז - ׳ א מא בני יהודה ותמר ( נםלת עונו כי בשגגה חטא (כ״ג-כ״ח).

. ו נ . נ״א: ער בכור יהודה. - ל א ו נ ן ב ר ו כ ב ־ ה . ד מ ע . בכושי הכתיב: ת ר מ ד ת - גי נוסף: דק. ־־ ב ת ־ ש ו ע. ברומי: בידםואל. - . בקצת כי ם ז נ״א: לאונן אחיו. - כ י א - ח- . ה ת נ מ ת ת ה. Ch מוסיף. כנראה מסברא: ויגידו לתמר הנה חמיך עולה לגזז צאנו ב נ ח ב ת מב [ו ת ת כ ם ב] צ ע י ף, בכושי: ותלבש צעיף. - ו י א מ ד. ברומי: ויאמר יהודה. - ו י ת נ ם י - ט- . : רעהו העדלמי . ch גורס כבדוםי וכבע׳ י מ ל ד ה ע ע ו . ברומי נוסף: ויבא אליה. - ר ה יי לל ז נ ו נ י ם. אין ברומי. - ו ל א מ ה. דק בקצת - . ז ו ב . ג״א: העיר. - ל צ ח ו ק. גיא: ל ם ו ק *!-םי-יזה מ

-מב 1 ז ש ספר היובלים מא י

ה לןנוניס: וילל יהוךה אל־כית אכיל ויאכל לאכיז־ן ולאכל• ל ל יז ל: וילי אללי ה כל*לאל ל * יח ולאליל ויוציאול ל*ל?ה בי ??לה על את־ל&כעת ןלכליל ןלמקל ה ות*לת ללכי הוציאם אולה ל*ל?: ו!כר :הוךה ויאכל ה ך ל לכל־?א לכי אלה בי לו אני ל ^ א מ ל י

: ועל־א לא נלןה לשלה ולא ל ו פ ל * י ולא ת א כ סכל מ

ס את-כלץ ואת־ןלה י י א נ ה * ל ל ־א : ל: ואלרי נא :כף לקרב אליי ת*?מ נ : ואלרי־כן כלו *בע * י נ ע לןה ל* ע ל*בו כ נ ב*נת * גה ל א*ל ?* כ ד ל אכל לכף לםלעה: וירע יחולל כי לע ל * כנ א ל*בב עס־כלתו ולא כעי?יו וילע בי ל>$א ן*ןה כי ?לל כסותW כלכל אליו י :י נעל־לקזאוז: י א ד כנו 1:לל לללעצב וללתטא ל כ

כללום כי לככל־לו כי ללת&א כאל וילעצב ולא :םף לעשותב כלקןאו יכככלותו כי תקוא ?רול לוא : ו:?פר־לו כי * ת א כה אי יי אלהינו וכל־עו*ת *את ןלשי־כב עס־כלתו לשל^הו כאש א לי למע! לכער־כל כי ?כלה ןתוע?ה עלילם כאש י*לםום: ואלה כ

נמ*ה] צו את־כני ל*ךאל ולא תליה ?כלה כתו?ס כי כל־תשוכב עם־לת?תו ועם־כלתו ?כלה ע*ת ?אש ל*ךפו את־לאיש לשוכב: וליהוךת אכלנו כז ע?ה ואת-לא*ה וכר־הקצף ולכנכה כל*לאלי כ?יו ועל־כן קס 1לעו לכ*כלה אללת נ ו ע^ה * ב כ א * כי ל כח ולא לכלת: כי ללל ויבקש דין כי על־כי מ*כט אבךלם א*ל

: ש א «ןה לכ?יו כקש יהולה ל*לכל כ*י ליובל לאלכעים ולמ*ה ע ל*לי מב וב*?ה ל,לאשו?ה ל*בילד א : ן ולאע לנ*ס מדלאדן כי ל ד א ב לבוא ? ן ל תתל לר כי כ ח ילאדן כצללס לבלה ל:ה * א : ולךעב ל ב כאו$ד,ע כ * קבץ מכף נללת ללס *כל ול?בל יוסף] את־ןלע לאלץ כ: ו:כאו מ^רלם אל־יימף כי לתן ללם *כל ע ול*מלהו כ * י ל נ *נ

- . ה א מ ו כיי. - ו י ו צ י א ו ה. ch ג״א: הוציאוה (והשוה ברא׳ ל״ח כיד). - נ ב ל ה. בכושי: ט­ ­ א ב : חמותו. וטעות זו ברורה מן הפסוק ה י . בכי ו ת ל כ ־ ־ . A אין בנוסח . [ ו א ט ל ח ע ד [ כ - »

. ch: עם־כלתו ועס־תותנתו. - ו ת ל ם כ ע ו ו ת נ ת ו ם ח ״ [מ ש ה]. חסד בקצת כ״י. - ע• ר ד ב יעקב שלח את בניו מצרימה לשבור שבר כי היה רעב בכנען(א׳—די) - יוסף הכירם ועכב את שמעון ו מ מהם להביא את בנימין כשירדו שנית (הי-י״ב)— בני יעקב לוקחים אתם את בנימין ברדתם שנית

מצרימה (׳״ג—כ״ה).. A ז ץ ר א ה - . D A אין ברומי ובנוסחאות . [ ף ס ו ב ד י צ י ר ו ב ם ש ה ת ל ת ל כ [, תחלתו ברומי: והרעב חזק מאד בארץ ק ד ו ם פ - . ד כ מ י : ו A .ר ג ה כ מ י י ארץ מצרים.־״ י ־ ־ ג

xr ספד היובלים מב ד־־יח

ה לראשוןה ר??ר$ה 1ל?תח את־לא^רות א*ר ?הס לבואת ס*ן: ול*מע לעקב כי יש־*כר ?מצרים וי*לת ף כ ? י לעם לארץ כח מלאו ל ו ל*?ו״־לי ?מצרלם ואת־אלכין לא * י את-ע*ךת #: ולכירם יוסף ול?ה לא לכיךהו ולרכר ע?לם ס ה ?תוך לכאי ול*אלס ויאכר אלילם ללא אנ*יס כרגלים אלם ולבאו לכקשם 1ל*אל את־*מעון לבלי ותשעת ל ל ו עךות לארץ גיא?רס: ואלל כס ללס : וימלא א?לתותילס 1?ר] ואת־כ?כס * ת ל ז אליו *א כי ק א לרעי: ולצום ללכיא את־אתילם ל ח ?אמלתיתילם ולס לי בצרלס ל ^ : ו א ק & א?רו לו כי אכילס לי ואלילס לן ולנידי לאכילם ?ל-א*ר מ^אס ואיך ל?ר ע ויבאו ארצת אר לאלץ קשות ו!ל1ק ?*מעון עד־לכיאם לו את־ עכלס לאיש *ם יוסף איננו ן*מעון אי$נו ל ל כ ??למין: ויא?ר ועקב אותי *ך י ע??ם כ א ילך א יא ואת־אלמין תקתו עלי ךעל?ם: ויא?ר ל יללה כי *נלם ללךה א?ם ולאלל אכל ואת־ןי• לקלי וקדחס ן ? : כי ךאה כי־*ב כ ה ל א יכ כךךך ןהולדלם את־*י?תי ?;גון ל: ןלךעב ?לל ול!ק ?אךץ ו ח ל * הם ועל־־כן יךא ל ינ ?לי כצלתתיי כצרלם אצדו א ן כצךלם כי רכים מ ?נעז י??ל־לארץ לכל באדם ל*?ר בךאולם את־יוסף צכל ןלע ולשימהו ?או?רות !רןת לךעב י מ^רלם כללם כ*נ : וללנללו א ב ע ך יד ו?*מר ל*נות ל: וללי כראות ל*ראל כי ל!ק ?אד לךעב ם ל ה א*ר ל י ש א ר טי לו לכו שובו ו*?רו לנו אכל ולא י א ?ארץ ואין־רוח ויאכל ל: לך ו לא נ א טז ?מות: ויאאיו לא נלך אס־לא ילך אלינו לקטן ע: י לךעב א יו ו!ךא ל*ךאל כי אס-לא־ל*ללהו ע?לס וא?דו {לס כי יח 1*א?ל ראוכן לנהי לי ?לדי ואס־לא ל*יבותיו אליך את־*ני א

B : בארץ מצרים (וכן בתרגום הכושי לבדאי C .כנען (ע׳ ברא׳ מ״א נ״ז). - ב מ צ ר י ם ה ם. בקצת מ . ברומי נוסף: עשרת בני יעקב מצרימה. ־ ו י ד ב ד ע ו א ב י ו - . ( ׳ מ״ב א. ם ה ל - . י מ ו ר . אין ב [ ר ב ] - . ץ ר א . בכושי: עקבות ה ץ ר א ת ה ו ע ר - . ת ו ש כ״י: ק. ברומי: בני יעקב. - א י ד ע ו. אין ברומי. - ה ק ט ן. A חסר. - ו י ע לו A חםר. - ו ה ם ל. ברומי: עד־אשד נעמיד ן י מ י נ ב ־ ת ו א י ל ם א א י ב ה - ד . דק בקצת כיי. - ע ת ו ש ק: עליכם. - ה מ ו ת ה. אולי ציל שאולה. והכושי י לפניו את־בנימין. — ע ל י. בקצת כי. בכושי: ו ל ה נ ת י . ברומי נוסף: יעקב. - ו א ר ר א ה. ברומי: אמרו.— י - . ך תרגם כ- . ( ב ל״ח : עמכם (וכן ברא׳ מי A . ך מ ע - . ו ל , גיא: ואבד כ ם ל ויתבלבלו, - ו א ב ד ו כ

ספר היובלים מב יט-מג ו

: ול^ש :הוךה ויאכל ל כ ט ותמית תלת ??שי 1*א?1ר לא ילך ע י: י ף כל־:כי ל: י א *לתהו עמי ןאבדלא השיבוליו אליל ןתקזאתי לה ל*?ית לשבוע לןת בראש לתלש ולבאו א כ ולשללהו עכלם בם י א ט ו*ל!דים כ ם עס־כל־לללכים ימ?ללם כילילס ל ה מצלל ¥ ל אן אתיו י יוסף וללא את־אימי א ו ל ר: ולבאו !!עמי נא ולבש טהוא מאמרו לו כן הוא ק ולכילהו מאכר אליהם הןה הוא אליכם ל: ולשלסלי אל־כיתו ויוצא אלילם את־*מעון י ף א א כב היא מאכר י: :: ם ל ה א*ר תביאו א ח א ת ־ ת בו לו א ברי ולעש ללם משלה ות ל?לם וללב ללק כ?:כין מללקי ?לם ו י ולתן א י א נ רא?לי ל נ

לם: ו:בל!ש די י-ד-כהשבעללם: מאכלו ולשתו מקומו מלינו אצל למום ביגילם מא^ר ו יוסף לתקר ןלדעת את־לכם אם־מל*כת *ל לאיש אשר על־ביתו מלא ללם כל־אמלתותילס אכל ןאת־בככם לשב ללס בתול־כלילם וגביעי א*ר בו אשלה את־ןכיע לככף

שים באמתתת הקטן ןשלתס: מג ולעש בא*ר אמר לו יומף ולמלא ללם אמלחותילם ?לם: ן ם באמתתת אלמי ם באמלחותילם ןאת־תןביע * שבר ןכככם * ב וללבי בכקר תשכס מתי אל־לצאי מ*ס מאכר יוסף לאיש ךלף אללילם רוץ ולבל עכלם לאמר תתת טוכה שלמ$ם־לי ךעתף א*ר־בו לשלה אלני ןהשיכה־לי את־ ^ י ^ ב ג ־ ת גנבלס אףן י : ו י ן ^ ש א והביאהו מלךה בקזלם אצא אל־בית מ ק נ אתילם ל: מאמרו אליו ללילה ה \ אלילם כלכלים האל ד : י אסלילס :ך ולא ??בי מבית אלי?יר כל־כלי ל מעשות בךכר ל ד כ $ ל ולכסף א*ר כצאנו ךאשו?ה כאמתתותינו תכיאי ?כליף־ כארץ י• כ^ען: ןאיף נגצב לכר הןה אנלנו ןאמלחותינו תכש וא*ר תמצא אצלו את־לןביע באמהלת אתר ככני ייכת ואכלנו ולמורינו ?הלה י ?כלים לאדו?יף: מאכר ללס לא־כן לאיש א*ר אמ^א א¥לו

- . י י ת כ צ ק ר ב ס . ח כ ן - , ו נ מ : ע A B . י מ ה ו ע ח ש ל - . ו י ל : א ף ס ו י נ ״ ת כ צ ק . ב ר מ א י א ו כ - ט י. . - ו ג ב י ע י ם ה י נ פ : ל A .ל פ נ י ו - . ו ש ע י : ו A . . - ו י ע ש ם ח ל ש י . 0: ו ו ה ח ל ש י ־ ו ע ־ »

- . ע י ב ג ה : ו A

ת יהודה (י״א-י״ג) - יוהף הת״־ע אל אחיו ושלחמ ש ק ב - 0 י - ׳ א ג מחשבת יוסף לעכב את אחיו ( מ. אל אביו (י״ד-כ״ד)

: י ״ ת ב צ ק . ב ד מ א ל - ג ת י ל ב ר ע ש א , ל ו ל , כ ו ת י ב ־ ש י א : ל י ״ ת כ צ ק . ב ש י א ל

ב שג כ - ספר היובלים מג ז

ז אתו לבדו אקח לעכד ואלם מלבו בשלום לביתכם: 1:ד.י בח^שו בכליהם בגדול תתל ובקטן בלה ממצא באמתתת בנלמין לקטן ח ולתלדו: !יקךעו שמלותיהם ולשאו על-חמולילם 1לשובי לעילת: ךאמר אליהם ה צ ל ט ולבאו אל־בית יו־םף ו?*תחוו לו כלם אפלם א יוסף הלעולם א*ר ?שילם ףאמרו אליו מה-נאמר ומה־נצטדק אדונינו כצא לטאת ?כליל לנה אנחנו ?כלים לאדונינו ולמולינוילא אתם לכי לכתיכס : ויאכל אלילם יוכף את־האללים אני ז ל ל ואליכם לקטן לל:ה עבד לי כי לע עשיתם ללא תלעו כי־לאלב: ויאמר י יא אלם את־גכיעו ןכי אשלה בגביע לזה ותגנבו אתו ממנללה אמו י אלים : נ :הוךה כי אדוני אלכד לכר באזני אדוני * לעבלל אכינו ולצא לאחד ויאבד ולא נכצא ןהוא לכדו נשאר: וליה בבואנו יב מאמו ועבךף אבינו אלבו ונכשו קשולה בנכשו אל־עבלף אבינו ולנער אי? אלנו ומת ואכלנו את־אבינו ב:נון עד: אשב אני עבלל לכלי תתת לנער עכד לאדוני ולנער ללל ת ינ א עם־אליו כי עלבתיו מידי עבלל אבינו ואבדלא השיבותיו וחטאה איש ן ד עבדל לאבינו כל־ללמים: ולךא יוסף את־לב בלם כי * י

את־לעהו [הוא] לטיכה ולא :כל לללאפק ולנד ללם כי יוכףא: ולדבד עמלם !כלשון ל]עבלית ולפל על־צואלילם ולבל ן הו ט

: ויאכל אלילם אל־לבבו ת ו לט לבב ז ןלמה לא לכיךהו ויללו נ ע

ן מי עלי מלרו ולכיאו את־אבי אלי וללאני בטךם :מות ועיני א:ב ועוד למש שנים [אשר] ¥ יז אלי לאות: כי ןה לשנת לשנית לת לדו אלם וכתיכם ואל־ ל ח אין קציר ואין כדי־עץ ואין לריש: מ י תאבדי כלעב ואל תעצבו נעליכם ועל־]מקניכם כי למשכט שללני: ולגללס לאבי כי עולני תי ואלס ב ט ל: לכניכם לתליות עם ל י הנה לאילם אותי כי שמני ל: אב לפלעה ולמשל בביתו וכבל־ן מצללם: ולנללם לאכי את־כל־בבולי 1כל־א*ל תנני ל: עשר ך כ אא וכבוד: ולתן ללס כלכל פלעה עגלות וצלה לדלל ולתן לבלם כת וכסף ועשלה ו ח פלעה *כל ל ב בגדי שש וככף: ולאכילס * כ

- . ק ב ח י : ו י ש ו כ . ב ל . - ו י פ ל ע C D ק . ד . - ל ך י ״ ת כ צ ק ק ב . ר ו ד ר ח י ן ו ט ק . - ה ת ר מ א י ו ם - ט - ז

. ש ב ו ש י מ ש ו כ . ה ת ו א ו . ר . . י נ י ע . - ו ת ו מ ם א ר ט ו ב נ א ר א : ו י ש ו כ . ב ת ו מ ם י ר ט י ב נ א ר י >יז ו

. . - ח ד ד ב ל ב ו י : פ ף ס ו י נ ״ ת כ צ ק . ב ר A. - ב ד ב ד ס . ח . - מ ה ד ו ב ״ ה י ״ ׳ מ א ר ה ב ו ש ה ־ ו » ־ ח י

- . ו ח ו י ד י ו ח ש ד ח ת י . A: ו ו ח ו . - ו ת ח י ר ו ב ג ל : פ ׳ א ר ב ב

ד יח מ - ג מד ספר היובלים מג כ

ף תי וכי־ # ו לאכילם כי י ד י בנ למולים צ*אי ?ר ול*לתם: גןגלו מל ??ל-אלץ מצללס: ןלא לאבין # י מ י היא &¥*יי ל?ל־?בי לאדז י כ

ח יומף ותלללש ל י ובלאתו את-לעגלות א*ר * ב ל ל ? י אכילם כי ל ולתי רוחו ףא?ר לב-לי מי יומף לי אלד ואראנו ?$רם אמות:*י בילד מד ולקס ל*לאל מל1?]רון ממיתו ?לאש לללש ל*ליל ?אל *כע ולץכת ן?לים לאללי אביו לצלק בשבעת לחלש ד ל ? כ להוא: ולזבל יעקב את־לללום א*ל ללס ?כית־אל ולילא ללדתל ל י ל*לל ליומף לבוא אליו ןד,וא לא : נ כ¥לל?ה: וללי ?ל*ב

ת לבים אולי ללאה נבזמלאה הל*ב אם־ילד: ולעש ע ? ס * ד ו!*ב *א ל תג קציר לבכורים כלבואה ל*?ה כי «יז ??ל־אדץ ?נעז ?ע ?אלץ מי ללה ללעב תהוא ל?ל־תתלה ות?ת?ה ולעוף ר ללבן ן ה ולאךם: ו?**ה ע*ר בו נלאה אליו לל ףא?ר אליו לעקב ל?נ!ב ו*א?ל מני ויא?ל אליו אני אלתי אבוליל אלתי אבללס ולצלק: אצכי אלל ם י אל־לילא מלךה מצלל?ה מי לגוי ןלול א*י?ף * ע?ל ואצכי אעלל אל־לאלץ ליאת גופה] תקבר ףומף ל*ית ללו על־ל מצלל?ה: ולקם הוא ??יו ו?ני־איו!לשאו את־ ז עיניל אל־תיךא ד

ע ?ש^זה ע*ר ב ר * א י 1 ח אבילם ו?לילס כע?לות: ולקם לשלאל כ

*י וילל אל^ה בצלים: וי^לח ל*לאל את־ ט לחלש ללוא ל*ליל אמר יוסף ? ו אל־יוסף ללאות את-אלץ ג*ן בי * י א להוךה ?ני לם לליות קרובים אליו: וםו?ה ליא ?אלץ ת * ? * י לאליו לבוא לת ?ני י?כ)ב לכלכה: ואלת *מו יא מצללס וקרו?ה אליו ל?לם ו יב ל?אים מצללמה עס-יעקב אבילם: ראובן ?כור לשלאל ואלהו ואלה י א ן ו : *?עו ה * ב ן וכלבי ל ו י יםליא ולצי י נ ת ??יי ל ע *מות י א א ל ־ ן ת ??יו למואל ולמין ואלל ולבין 1*לל ו*אול כ *מות ??יו נלשון קלת ומולי אל??ל: ו מ : לוי ו??יו ואלה * ל ע ? יי *ו שלה ו?לץ וןלח אל??ה: ל*ש?ר י ת א טו-טזלהוךה ו??יו ואלה *מו: ן?לון ה * מ ה ולשוב ן*מלון ל א ו תולע ו י ת א יז ו??יו ואלה *מוי ן קולל ואלון ןיללאל אל?עה: ואלה א י ת ״ ו מ יח ו??יו ואלה *

מד יעקב חגג חג הביכורים וירד מגרימה על םי הגבורה (אי-י•) - שמות «א1איו (י״א-ל״ד).א: י . ג ך ל ע א - . 0 . חסד ס ך י ת ו ב י א ה ל . בכושי: מחרן. - א ן ו ד [ ב 1 ח ד.־־ו מ. ג״א: ויקומו (וכן Ch).־־ ם ק י ו - . ת א ז , . נ״א: ובארץ ד ת א ז ץ ה ד א ה ־ ל ז אוליכך. - א. יחד ה ע ב ר א ח־יי-כב ו י ק מ. גיא: ויםע. - ג ד ש ו ן. בכושי: גדשון (בדל״ת). - א ר ב ע י ם ו

ה ד שה מ - ם ספר היובלים מד י

ס תכאיס עס־ועקב אכילם מ?רלכה ?*לים ות*עה ל י א יעקב ות לאה א*ת ס כ : ובני זלכה * ס י * ל יט ולעקב אכילס עכלס ולליו *ס לכאיס ל י ת א ב לעקב א*ר יללה ללעקב ןד וא*ר: ואלה *מוי ו*ני ואצ^ז נןערי] ואראלי מ ז ו י י ד *א : א ה ^ ל ? בא עכלס מ: ובני א*ר לאה ןלשןה 1ןל*וי] ובליעה ן*לת אתותס ה ן ו כב ואלולי *מ: כל־אכש ארכעה ע*ר ולליו כל־[בני־]לאה ארכעיס ת * נ * נ: ולוללי ליוהף ן כד ואלכ?ה: ובני לתל א*ת יעקב יוסף יאלכי כמ?רלס לאי בוא אביו מצללכה א*ר לללה־לו אסנת מת פוטיכרע: בני אלמיז בלע וככי וא*בל נלא ה * ל ה ואכללס * * כה לתן און א: ולליי ?ל־2כש ס ולכים ואלד אתד ע*ר י כי ונ$א ואתי {לאש ^ת לתל א*ת לעקב א*ר ת ? כי לתל אלכעה עשר: ובני בלל,ה *ם לכאיס ע?הס ל י ת א ו מ : ואלה * י ל ^ נ כח לללה ליעקב לן ו: ולמותו ה * ס [ן*מון ואסולי ןיותא ו*למה] * כט מצללכה בני לן ח*ית בני : ואלה *מו ו ס לבד ל במ?רלס ב*נת בואס ול*אר ללן ל*י: ו;?ת איוי ?מצללס ה * לא נכללי לת^אל לגוני וי^ר ןשלס ןאיוי *ת הךעב: וללייי כל־נכש 1אי] לתל ע*לים נ ב א*ר נולד אחלי * לס ן$ש ןאלה הס : ו?ל־נכש לעקב לכאה מצלל^ה *בעי ה * * לנ וו ?לם שבעים ולמ*ה ולמ*ה א*ר מתו במ^ללס י י א א ו ו י א: יבאלץ ?נעז מתו ט ל י ל י א ל ם ל אי לד א*ר לא ןשאו נשים ום אין להם ולקברו בני ל*לאל אי י כניו ער לאונן ו נ ליהולה *

ס לכולם: את־למתיס ויושמו בין *בעים אלץ ג*ן בלאש לחלש לרביעי מה ולבוא לשלאל אל^ה ם?רל ב בשנת *תלס ל*בוע ת*לי*י ליובל האלכעים 1ןשמ*ה: ולבוא יו&ף לקראת אביו נ?קב אלץ ג*ן ול&ל על־צואלי אביו ולבל: ג ויאמר לשואל אל־יוכף אמולה תכעס אחלי לאיתי אולך ןעתהע א ־ א כלול לל אלתי לשךאל אלתי אבךל,ס ואללי לצחק א*ר לל ועיוני הי כי אמת י י וחסדו מעבדו לעקב: לב־לי לאיתי א א 0 ד ל

. כלו׳ נשתקעו ם י ו נ ם ה י ע ב ן ש י ו ב מ ש ו י . בכושי: ןאךצן. - ו ד ד א ם יעקב. - ו ע י ל - ח כ בתוך הגויים. ־־

- י ח p מצדים ויושביה לפרעה ( ה יוסף פגש את אביו ונתן לו את גושן (א׳-ז׳< - יוסף קנה את כל * מ י״ב) - יעקב מת ובקבר בחברון (י״ג-םיו) — ספריו וספרי אבותיו גתן ללוי (טיז).

. ם ר ו ס ח י מ ד - . ה נ י ם מ ם ם. בכושי: ר ע מ ר ו ב - . ת . בכושי: ויחבק א י פ ל על ז ו - ו - »

ז ט ־ שו ספר היובלים מה ה

ך ח ; ?ד ו ר ךאילי בכית־אל ?רוך ל: אללי לעולם ו * למראה אי אביהם לדום ולשתו ללן ולשמח !?קב א : ויאכל ייםף ואליו ל ה שמיו י א שמחה גדולה מאד בי ראה את־יוסף אבל עם־אליו ושלה ל: ו י ם ?*ר א י א ־ ת ולברך את־ב׳רא הבל אשד שמרוולשמר־לו א י ולתן לסף לאביו ולאליו מתנה ל#בת בארץ גשן וברעממס ובכל־ו י א י פךעה ו_י#ב לשךאל ו א ככיבותילם אשר הוא מושל !?לן] לב ארץ ב^רלם ןלשךאל בךמאה ושלשים שנה ^ י בארץ ג*ן מלם בלתם י כא ז בבואו אךצה מצךלם: ולכלכל יוסף את־אביו ואליו וי הך?ב א ה ארץ מ?רלם כ א ל : ו ב ? ר י ל יי רי־מחסוךם לשבע א ולאםף יוסף את־בל־אדמת ארץ מצרלם לפרעה בשבר ולאנשים ט ובהמתם ולצל קנה פרעה: ותכלינה שנות לך?ב ולתן יוסף ל?םע בשנה השמינית בי כלא ך ל אשר בארץ מצרלם זרע למחלה ןב לא לשקלה לבד ? ר ע שני ל ב ש ץ כצרלם: כי כ ר א ־ ל כ תלאוד ברעו מצרלם את־ לז ממקמות אחדים על־גדות הלאור ועתה ?לה וי דילייא: ולשנה תל,יא הראשונה ד * ה ותע^ לרבה כר כ ב ד א ׳ א ל י

ב לשבוע לרביעי לייכל לארכעים ולמשה: ולקח יוסף מלכד אשר י

זךעו למישית לכלך !ארבע לרות הותיר ללס למתלה ולזרע ולשימתיל בארץ מצרלס א ר ש ה: וללי ל ו לארץ מ?רלם עד־לירם לז י ץ ז ינ יוב^ לם י ע כ ר א ע ן כ י לליו של#ה יובלים # מ ל ־ ל ה ולליו כ שבע ?שרה אם י ע כ ר א ע לשבוע ללמישי ליובל ל ב ר ומאה שנה ולמת בשנת או לכני מותו ולנד ללם את־כל־אשר י א ך לשראל את־ ך כ ל יר ולמשה: וס ובאחרית ללמים כאשר לבוא ?לילס ולנד ל ר ^ לקראם בארץ מב עם־ כ ש ל : ו ץ ר א ס ולתן' ליוסף שני ללקים כ כ ר כ ל ל ו טי ללם לכן בקרבת אברלם אביו ע §לה בארץ א אבוליו ולקבר במ?רת למ:רה לנכשו במ?רת למככלה בארץ לברון: ולתן טז כקכרים אשר כזו עד־ליוס לזה: י א ו ןככרי אבותיו ללוי בנו וללךשס ל את־כל־ככךי

ז י״ג. - ו ל ז ד עי , מי א ר ב ב . פירוש הוא ללשון ות^ה ש ה נ ע ת ו - . ף ט : לפי ה , א ר ב ט ב - ח. ברומי: ה ק ת ש ו א ה ל - . ה ל . כלו׳ ע ר ו א י א ה ל כ י מ - . ה מ ד א ברומי נוסף: את ה. ברומי: מכל ו ע ר ד ז ש ד א ב ה ב לא עלה ולא השקה. - ו ת ע ש. ברומי: ויקצרו. - מ יA . ם א ר ק . ברומי נוסף: בארץ מצדים. י ף ס ו ו י ה מ י ש י י אשד צמח בארץ מצדים. - ו י - ט י: ז נוסף: ויברכם. - ו י ש כ ב. בכושי ויישן. ופירושו: ויאםף אל. - א ב ו ת י ו. ברומי ם

אביו. -

ב שז י - א ו ספר היובלים מ

י ל*ראל ?ארץ כצרלס מהיר •מו ולתי אחרי מות יעקב ולרבי אס בל?ס לאתב את את־אתיו 1?רבו לעס רב ויהיו ?לס *למים בל למי־תיי יומף [א*ר תי י ת *נ ולעצמו מאד ועשרה *כעוא ראיז ?ל־רע בל למי־תיי יומף א*ר תי ג אחרי אביו!: ואיו *י לשראל ?ל־לאו: ולמת א ־ ת ג אלרי לעקב בי כבדו ?ל־כצרלם א יוהף ?דמאה ועשר *?ה שבע עשרה שנה לשב ?ארץ אען וע*רם ל*ב בהיותו עכד ן*לש *ניס ?כית־־תסתר ושמונים *?ה י *נת ליבלף ??*לו על־כל־ארץ מצרלס: וימותו ?ל־אתיו ובל־ * ד * ד, תדור תהוא: ולצו את־יאי ל*ראל לאי מותו לתעלות את־עצמוליו י כיוס צאלס ממצרלס: ו!*ביעם על־ךכר עצמותיו בי לרע בי לא־ יוכיםו בצרלם להוציאו ולק?יו ?ארץ אעז בי מ?ריז ?לד אעז תיושב ?ארץ אשור נלתם בבקעה עס־בלר בצרלם ולמיתהו *ס * ולרלף אלרי מצרלם עד־*?רי ארמון: ולא למל לבוא נלתו?^ו ול*ב לארץ אעז א בי בלר בלר אתר דוךש על־בצרלם ולתזק מ ח ולארי ש?רי בצרלם ואין־?א בצרל?ה: ול?ת יוסף ביובל הארבעיםה ת*נית ולקכךיי ?ארץ בצרלם ו**ה תהיא בשבוע תש*י כ*ני: גיצא ?לך כצרלס להלתם ??לך אען מ ולמותי ?ל־אחיי אלרי*?עה תהוא בשבוע ת*ני בשנת *תלם וייציאו ביובל האר?עיס ות יימף ולק?רון י ל*ראל את־עצמות ?ל־אי לעקב מלבד עצמ; א ב*רת במערת תמכפלה כהר: ולשובי רבים מצרלמה ו?ע$ים יא נ*ארו מלס ?הרי הברון ול*אר עמרם אביף עמהם: ולגבר כלר יב אעז על־כלר מצרלם ולאד את-*ער מצרים: וללשב מל*?ה רעה ינ על־אי ל*ראללענולם רא?ר לא?*י מצרלם: הנה עם אי־ל*ראלו לכה נתחכ?ה להם כךלרבו וענינוס בעבוךה כך א כרו ורבו מ תקראנו מלח?ה ונלחמו תם כנו וכךיוספו על־האולב וזלי מארצנולם לארץ אען: ו;*ם עליהם *רי עבודדה לענותם אי יד כי ל?ם ו

ם ה שהיתה בין מצרי מ ח ל מ סף (ג׳—הי) — ב ו ת י ו ) — מ ׳ ב - א׳ ם ( י ישראל במצרי נ הצלחתם של ב ם ו ת ו ב ר ת הם י צ ח ו ם ל ״א) — מצרי י - ׳ ו ן ( ם בחברו ו ר ב ק ת יוסף* ו י יעקב. חוץ מעצמו נ הם של ב תי ו עצמו ן העל ע נ כ ו

י ישראל >*״ב-ט״ז). נ ת ב א

סוף הכתוב הראשון נמצא רק בקצת כ״י. - ו י מ ו ת ו. נ״א: וימת [הוא] וכל. -- . ם ה : מ A .בכושי: בימים אשר לצאו. - מ כ ד ו ן. נ״א: מכמרז־ן. - מ מ נ ו . ם ת א ם צ ו י ב. בקצת כיי נוסף: ואין יוצא. - ש ע ר. נ״א: שערי. - ו י ת ש ב, ה מ י ר צ א מ ן ב י א ו״א י ך בכושי. והשוה שמות א׳ כ . ל ב ם ם ב ת ו נ ע - ל . ן ע נ הרומי כתב בטעות: ויחשב מלך כ

ז יב מ - ו ספר היובלים מר ט

י כככנות לפרעה את־כיו*ס ואת־רעכסס ולאי־ י י ? ס ול?כ י י : ל ול* ^ 3

י מצרלס: מעבידים ר ע ב ר * את־כל־לחמות וכל־הקירות לנוכלים אי מצרלם את־ * מי בבל וכא*ר לענום כן לרבי ןכן לעצמו: ולל*בו א

?ני ל*ראל לכמאים: מז יכ*ביע לשביעי כ*?ה לשביעית ביובל לארכעיס ושבעהה לששיי* ^ ע לרביעי ב ז ויילידף כ*בי ע א אכיר מארץ א א ? ו ה ! ל: לייכל לארכעיס ו*מו?ה וללכיס לתם :מי צרה לבני ל?ראל־ לס כל אי ר את־ ב מ*י פרעה כלך כ^רלם נמצות] עלילם לל*לי

ה לרתיס עד־יום ללרת אילר ע ? נ לכן הילוד ללאוךה: ו!*ליכי כן *

ל: וסעעז לר תכה ותלכרל׳ ה לרשים ולר?רי עלי * ל ף אכף־ * א צ ת י ות יכת?ר ולעזיכל ?ע*ב על־שכת הלאות ולשי?ף ?תוכה כ אם ה ד זליר מ מ * ת למיס ןא?ף לבוא בלללה ותיניקף וביום ת ע ב * י׳ אחולף כלעוםות: יבלכים לתם כאת תרמות בת־כרעת לרלץ בלאיר ות*ממ את־קילף כי תבכה ותאכר לןערות א*ר לה ללכיאףף: ה ולרתס ¥לי כ ת ת ך ל: ותיצא אילף כ י ולכיאיד• אילף אלי ז ותאכר לה אחילר לאלר וקראתי לר אתת מן־לעכריות א*ר: ותלד ותקרא לא?1י י לכי תאא ל ותיניק לך את־תללד ו ד ח א- לגדלף: ולתי כא*ר ?דלל ולעלוף אל ה ו ר כ ת$ךלה * ט לייככד וה * ל בית פרעה ולתי לו לבז וללכדף עכרס אכיף סכר וכבלולף *ת ו ע ? ה * * ל ללי כלצר * ת לכיאף אל־לצר המלכות: ו ו *?עי א ם עד־יוס צאלף מלצר תכלכות וללא כ^רי ככה רעף מ ר * : ולתי כיום ת*לי ותמ^א שנלם ל יא ל*ראל ותלרגהי ותקזאהי כחי: ולק*ף ויתר י לר*ע לכה תכה רעף כ א ^ י ל*ראל נצים ו א יב כי אלה איכר כא*ל נ ה ל ל ר ושומט ^ליני ל ף * ? אפו מאכר מי *

ל הך?ר תןה: ל לבדח א לרגל אתמול את־למ^לי ולירא ו

- . ( י ע . בכושי: ערים בצורות (כמו ב ת ו נ כ ס י מ ר ע - . ם ת ו ל כ ס שדי מסים למען ענותם בר ו ת. נראה שהוא חסר״ ושיעורו: ויקוממו את כל־הקירות. - י ק ה - ל כ ו

לידת משה (אי-ד׳) - משה נלקח לבן לבת •רדה (הי-ם׳)— הוא המית איש מצרי וברח ממצרים (יי-י״ב).

/ ולא בסוף. - ת ד מ ו ת. .1: תרמותה. - ל נ ע ר ו ת. בכושי: לעבריות. . כן ב ש ע בן: שטעה במלה היוונית ;dfigav (2ביוונית נערה PQ<X<) וחשב שענינה עבריות. וברומי נכות . נ״א: אל ב ו י ל ה ת ה ו ע ר ת פ י ל ב א ־ . ה נ א צ ו ת •*pneii. - ו ת ו צ א. בקצת כ״י: ו- . ר ש . בכושי: מלך ו ט פ ו ש פרעה ותהי לה (וכן גורפ !01). - ר ע ך. בכושי: אחיך. — ש ר ו

־ יד שט םפר היובלים מת א

מה יכ#?ה ת#שית לשבוע ת*לישי ליובל לארכעים ןונשעהב מצרלכה בשבוע # ל ה אתת ו א ת ו ם למ*ה *?עו ללכל ות#ב *: ואתה :דעת את א#ר יאמר ם י נ מ ח ה תשרת כיובל ת א ב תשר בה בשובף ^ ש לף בלר־מיני וא#ר בקש לעשות עמף לשר בא בבל בתו בקש להךגף ג מצרלכה בדרך נכליילר ב]?בה: ללר בראתי אילף בי ?שללל לעשות י ד ולהושיע את־לכצרים או ואעש אתות ומופתים א#ר ד י שכ>כים ו?קכה בכצרלם: ואצילף״ א: ולעש ה ?שללל לעש1ת בבגדים בכרעה יככל־כיתי יב^בדיי יכעמי :: כלס ?ק?ה ?דולה על־אדות ישךאל ולנןעם גבם בךס יכצפרדעת א ע פורל אכע?עות ובלמתם ב וכלתושים ובערב וכשתין ךי ברד א*ר כלה בי בל לצומת ללם ובארצה א*ר אכל א א ל י את־ת:לר הנולד ללס א־תכרד ובתשך ו[ב]בכירי אךם ובת?ה י ובכל־אללילם ע*ה יי ?ק?ה ולשרכס ?אש ז ותבל נשלת ב:דףי בל־ע?דיו א ל י לבלר מצרלס ו לרב לבעז תעשה 9רס יע*ה וW ?שרת #כ$ים !דולים ךעים כאו P י עמי ז וסלל ליה א ל ז ון מצרלס לבעז תקם נקבת לשראל: ותבל ?*ה :: כעביר ח *ל־אד

ס כלס באשר לעכידום ק א י ברת עס-אברלס ל * ל*ראל יכבריתי א ט בצרלס בבת: ותשר מקז&כה ללקימס ?ליף 1:כקש לס&ילר בידיר [?לטילש]: לרע י א בדעה ויע*ר לבךקזמי מצרלס ולעבדו ויעשי ל יא ?תנוס לעשות ולרפואה לא הראינו ללס לל?עזות על־:רם: ויבם: ד ל ל: כשתין רע ולא :כלו לעבד בי לאבדנוס בעשות נם־אות אי ולקרא ב נ י תל ש א ־ י # לשד כש&אז ע י יב ובכל־אות ומוכת *ף אלדר ?כל־ליל כ^ךלס כרככם וב^רשילס יככל- י ר לכמרים ל ע עבי כ^רלס לרבים• ואעמד בין בצרלם יבי?ר יביז ל*ראל ונצל יד אודלשראל מ:ךם ומלד כצרלס ויוציאם לל כלרכה: וכל־לעם א*ר

משה חזר ממדין למצרים - משטמה רזה להמיתו בדרך (א׳-ג׳) - ןשר המכות (ד׳-י״א) - יציאת ישראל ממצרים ומפלתם של המצרים בים סוף (י״ב—י״ט).

ב ה י ו ת ך ב] ם כ ה. בכושי: בדרך חג ב שם. בארץ מדין (כך ברומי), - [ ש ת ו הםכות. והוא לשון קשה. ובדור שהיה כאן לשון מעין: בהיותך בסכה (השוח שמות ד׳in via in qua praoteristi eam in :כ״ד: ויהי בדרך במלון ויפגשהו). כיועא בזה הרומי refectione. - ו י כ ם. בכושי: ויהרגם. וטעות המתרגם היא שלא תפס המשמעות הראשוגה של הכה ומסר במשמעות השניה. - ו ב י ת ו ש י ס. מתאים לכגים שבמקרא. - ו ב ע ר ו ב.: A . ם ד י . נ״א: ואצל. - מ ל צ נ י נ ך. חסר בקצת כ״י. - ו ו ב - . ב ל בכושי: זבובי כ

ט ו מ - ו סטר היובלים מח ט

א לךדף אלרי לשךאל יךה לי אלתינו בתוך תלם בכ?מקי י # ה להוס תתת בבי לשךאל כא#ר תשליכו א>;#י מצרלס את-בנילם הלאוךה 1!עש ?ק?ה באלכי אלמילס ואלף ובורים ואמיצים קןבעו «י כעבור ילד אחד מבני עמך א*ר תשליכי הלאוךה: יכלם לאלכעה עשר יכיום הלמשה ע*ר וכיום הששה ע*ר וכיום ה#בעה ע*ר יכיום השמוטה ע*ר הלה השר משט?ה אסור ועצור מאלרי כ3י טל לשךאל לכל !שטין על־בני לשךאל: וכיום התשעה ע*ר מתחנוהו יי למען לע*ר למצרלם לךלף אלרי בני לשךאל: ללככיד את־לכסם בתוך ו ל ש ת ל ליתןקם ךלרגח!ק מאת לל אלתינו •לתבות את־מצרלס ו יח תלם: וכיום הלמ*ה ע*ר אםוץהו לכל .ילשין על־בני לשךאל כיוס א*ר בו לשאלו כלים ת?*כלות מאנשי כצרלם כלי־ככף ו?לי ןהב וכלי ןת*ת ולבזו את־־מצרלס תתת לעבדות א*ר לעבידוס

יט בכת: ולא הוצאנו את־בני לשךאל ככצרלס ריקם: מט זכור את־המצןת אשר צוך לל כךכר תככת לעשתו בעתו בארכעת עשר לתךש לראשון לןכתו בטךם לערב ולמען יאכלהו: כי היום תןת ראשית ש מ ש ב כלללת עךיב הלמשת ע*ר מעת בוא ה תתג היא וראשית תשמלת ואלס תשבו ואכללם את-תכםח בכצרלם וכל־לללי־משטכה נשלתו במצרלם להרג כל־ככור כארץ מ^ךלם כבכור כךעה עד־בבור השכלה השבולה א*ר אתר: לזה לאות א*ר נתן להם לל ?כל־כלת א*ר ה כ ה ב כ נ לרתלס ו שמו על שערו רם שה כךשנתי לא לכאו לכיתו להרג כי לכסחו: ןלעשי י עליו למען לוצלי כל־אשר ככלת כי אות תךם בש?רו [צבאות לל] ?כל א*ר צום לל !!עברי על־כל־בני לשךאל ולא כאת עלילם המנכה להשתית מלם כל־נכש מתבתמה ועד־לאךם י־ ןעד־תכלב: ולתי במצרלם מנכה גדולה מאד ואין־כלת נכמצרלם]ם מת ובכי ליללה: לכל־לשךאל יושכים ואכלים את־ י אשר אין *

י ש ו כ . ב . - ם ת ח נ ו ה ו ו מ ד ע י מ . A : ו ט י ר צ מ ־ ם ד ע י מ B : ו D . ם י ר צ . - ו מ י ד מ ו ד י מ, ר ש ה ע ע ב ש : ה ת ו א ח ס ו י נ פ ו ל י ש ח י י ״ כ . ב ר ש ה ע ש מ ח ם ה ו י ב . - ו ם ו נ ח ת : פ ת ו ע ט ב

— . ר ש ה ע ע ב ר א ה

. הפסח והלכתו- . ת ו א ח ס ו י נ פ ו ל י ש ח י י ש ו כ ח ה ס ו נ . ב [ , ת ה ו א ב צ ] - . ה א : ד ם ר ו . ch ג ו פ ש. ה ז ם ה ו י ־ ה . - א ת ה ש ק ה ה ד ו ב ע ה מ : ו א ״ . נ ס ת ו ד ב ע מ . - ו ו ח ס פ י : ו ן י ד י ב . ם ו ר ב ע י ו

, א י ח ש י - ספר היובלים מט ז

רכיס את לל אללי ם ומ?ז י ר ג מ ?*ר לכםח ו#תים !לן ומדללים ולס: ןזכלת את־תיוס ז• אכילס ונכונים לצאת מעל כצרלס ומע?דוה ?יומו ??ל־לקתו ואל־תעבר יום # תןה ?ל־למי תייףי פעם כ: מי לק־עולם הוא חרות על־לחות ש ד ח מלאו ומללדשיס לה ב^ל א ה פעם ב א ה ן א ־ ל כ ל לעשתו ? א ר ש ל ־ י א ת*מלס לם הושם: והאיש ה^הור אשר ל ו ע ט לרוליהם ואיךסיף תלמים כי ל

י לל ?יוס תגו א לא לבוא לעשתו בעת יומו להביא קר?ן ניתות ל?לת האיש תהוא ד^הור נ י לל ביום תנו ן א ןלאלל ולשתות ל והקרוב כי ?ןלכן לל לא תכיא בעתו ןןשא האיש את־עונו לנ?שו: וכאו בני ישךאל ועשו את־לככח בעתו ביום לאר?עה ע*ר לתלש לראשון כין העלכלס כשלישית תירס עד־שלישיית הלללת: ןה־הוא אשר י ללקי תיוס נתנו לאור ושלישית לערב א כי א י יב צול לל לעשתו כין העלכלם: ןלא לחלה זבחו כל־עת לאור כי אם בעת קלב הערב ואכלהו לעת־ערב עד־שלישית תלללה ןלנולר יג מכל־בשרו משלישית תלללה שנית ?אש לשל?הו: ולא לכשלהו במלם ולא יאכלהו נא כי אם ^לי ומבשל כאש לאשו על־קלכיו ועל־?ל?יו לצלהי ?אש וכל־עצם לא תשכר בו כי לא נשבלהי לשלאל לעשות את־ א ־ ת י לשלאל ?ל־?צס: על־כן צוה לל א א י ב י

א ת*כר־בו כי יום תנ-הוא ןיוס לכמת ביום מועדו וכל־עצס לוה ולא !עברו בו יום מיום וללש מלל#ם ביום תנו ל?של: מצזה 5עם י לשלאל ועשו את־לכםח כימילם ככל א א ־ ת טו ואלה צו א

י לל ניחי־ת ולא תבוא עלילם א א לזכליז ל כ י י ל # כשנה ביום מ׳ לליא כעשולם את־לכםח במחןלו ככל־ ד א כנכה לללנ ולנגף כ: ולא יאכל מתח לכית בקל # לל וכל־קהל ?דת לשלאל ו ו טז אשר ^: ?ל-איש אשר ?א ביומו יאכלהו בכית כקדש יז !עשהו במו?דו אלליכם לכני לל ככךעשרים *?ה ומ?לה כי־כז ?כתב ןהותקל אל־לאלץ א#ל א י * י ל נ י ללאי ? כ יח לאכלו בכית כקל ^ לל: ון ונטעו את־משכן לל ?תול לאלץ ?אתל משבעויתס ע לקחו ארץ א עד־א*ר לאה מקדש לל כארץ וכאו ועשו את־לככת ?תיך משכן

- . ל א ר ש י י . ברומי: לכל־בנ ל א ר ש י י ל ב נ - . , ד ג י נוסף: לעשות אותו שנה ש ח בקצת כי. ש א ל ב ש ב מ . גיא: גבול הערב, - ו ב ר ע ב ה ר ק - . ו מ ו י . ברומי: ב ה נ ש ה ו נ ש ־ ל כ ע ב - ב י. בכושי: באחד צבאותם. - ב י ת ם ה י ט ב ש ד מ ח א כ נראה שאינו אלא פירוש לצלי, - ב - ח י

נ ח - ס סםר היובלים מט י

: וכלבים א*ר לאה בלוז • ד * ׳ ? ד י יי מדי * א ו ל ה * ל * לל וב ?בוא ך ן ה ן*לטו את־ה$מח ? ? ל*ס לל ?ארץ נלללס ילבו *ת ן*מי ב א ש היום: ןלעלו את־תךם על־כ^ש ת # כ*לי כ * הת ןא?לו את־?*רו צלי־אש כ א ה ־ ל את־ללבו על-לאש א*ר ע בחצר בית הבקךש ?*ם לל: ןלא יו?לו לעשות הכמה ?עדיהםto* י הבלת א*ר א ן לל או ל י כ*כ א וב?ל הארצות בי אס לה צו את־־אי י*ראל * שוכן בו ולא לסורי מאלרי לל: ואלה מה ?*?ה וביומא } ן*?רו את־לקת ה$םח כא*ר ן:ויל לעשתו *ת למים לעשות הגו ללביא קךאו״ ע ? ותג המצות ואבלי מצות *: ?ס י לל על־מןבה אלל\ א ה האלה ל ל מ * יום יום ?*?עת למי הן $*ילס את־התג הןה ?צאל$ס מבצרלם עד־ע?ר?ם כי ?האו

: את־הלס ?כדכר שור כי על־*םת הלם כלילם אתו

ואלרי התק הןה הנדתי לך את־למי ת*?תות ?מדבר מץיי לך ?הר מיני ו*נות ת ד א*ר בין עילם ןמיןי: ו*?תות לארץ מך עד־ א הודענו ל ת ה*ניס הנךנו לך ו*ןתו ל היו?ליס ?*?תוס ל ב * ל ? י ל ו ת ב * ה לארץ ? ל ? * בואך אל־לארץ א*ר יאללי•' וס ןיו^ליס י ע *נ ו כל: על־כן ש?תי לך *ב ו ?ת ןלךעו את־*נת היס י מימי אדם עד־היוס הןת ארבעים לת*עת ן*בוע אלד ו*תי *נה תעברןה עד־א*ר יךעו את־כצות לל עד־??ךם ; ועוד אר?עים *: ףו?לים ה ? ר ? י ב ן א ד ו מ ־ ת ן ???רם א ע ח א את-ןבולות א יע?רו עד-א*ר לקוהר ל*ךאל כ?ל הןנות ןהה^א ןה^?אהא לו ץ ל??ןח ןאין * ר א ל ־ ל י מ ב ן ןס*«ה ןל* ו ןתתוע?ה ןלןם: ולנה את־מ^ות כי ואידרע וא־ךת לארץ בלעת ההיא ל?ל־תיה ?לא?ה * ן ת לביס ת * * : ל י ל ת ?ה?תי לך ו?ל־כ*?&י לקו ? * הא ת?שו בו ?ל ?לא?ה ת ללל אלתי?ם ל ? וביום ה*ביעי *: ס ? יאי>;ס וע?די?ם ןאמהותי?ס ן?ל ?למל?ס ןגרי?ם א*ר ? ולאיש א*ר יע*ה־בו >יל־מלא?ה יו?ת ן?ל-איש א*ר להלל את־

: לאמר להם (כיוצא בו ברומי), ־ B , ו ת ו ש ע . נ״א: הבית אשר נקדש. - ל ש ד. ג״א: עד־בואכם מדבר שוד. - C D כך . ם י ה ־ ת ם א כ ד ב ע

דיני יובלים (א׳—ה׳) ושבת (ו׳-י״ג).. נ״א: ויום מלוכה קדושה. - ו א ש ה כ ו ל : רחוקות. - ו י ו ם מ , בכושי ה נ ר ב ע ת

. נ״א: אשר יכה ואשר יצוד הן בהמה ועוף הן דגים. —

ג י ג ש י ־ ־ ספר היובלים נ ס

היום לוך, וא#ר ל*בב עם-א*ת 1א*ר לדבר ך?ר לעשות־בו ולצאת בו לדרך ובל מ*א וכלן והשואב בו בלם א#ר לא הכין לו ביום הששי 1א#ר ל?א כל־משא להוציא מאללו אי בביתו ט ובת: לא תעשו ביום הש?ת כל־מלאכה א#ר לא לכינולם ל?ס

ביום הש#י לאבל ולשתות ולנוה ולשבת ככל-עבוךה כיום הןת ולברך את לל אלתיכס א#ר ןתן לכס יום ש?תון ןיוס קדוש ףום מלוכה קדוש היום הןה לכל־לשךאל בימיכם בבל הלביס: כי ?רול הכבוד אשר ?תן לל ללשךאל לאבל ולשתות ולשמע ביום השכתון הןה ולניס כיום ההוא בכל־כלאכה א*ר תיא מלאכת אךם כי אם להקטיר קטךת ולהביא ?!כן וןכח לאי לי ללמים ולשכתות:ה בימי תשכת בבית מקדש לל אלהיכם * ן יא הכלאכה הזאת לכךה תד יום יום כא*ר צויתיך: וכל־איש כ לככר על־לשךאל וכאה לכי י א*ר יע^ה־בי כלאכה וא*ר נלד בדרך וא*ר לעבד את־ל׳אדכה אס־בכיתו ואם־בכל־כקום וא*ר לבעיר אש 1א*ר ל*א על־כלמתו והיורד כאנלה בלס 1א*ר לכה ולהרג כל-איש והשותט כריכה ועוף ע ןהצס ןלע*ה מללכה ביום השכת: ולאיש א*ר י?*ה גךכר]י לשךאל כמצות שבתות מכל־ןה כיום ל׳*כת ומת למען י*כתי אן בכתוב בתוך לתות ה*מלם א*ר ?תן בלדי לכתב לך לקי ד א ל

: ל א עת ועת בללקת ל בזה מט $$ר $יןת 3«$ים: שבת לאיגי קל סבךיןןה

nm m ד ? W «W° 1 מלו ס^?ים^

ת משה י ל עא ו ב מ

א. הספר ושמו.ם Ceriani האיטלקי בחוברת הראשונה (עמ׳ 55-64) של קובצו ס י בשנת 1861 פ Monumenta sacra et profana מתוך ב״י (פאלימםסיםט) רומי (מן המאה הששית לםה״נ)- ב ״ , עמודות בכל עמוד. י , דפים״ ב שבספריה האמברוסיאנית שבמילאנו ספד קטן (חו על נ י״ח אותיות בכל שורה, בלי חלוקת התיבות) הקטוע בסופו והכולל נבואת משה רבי מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו למן זמנו של משה ועד זמנם שלנותו של משה לפטירתו נ בני הורדום. נבואה זו ניתנה בתוך מסגרת של הרצאה על התכו

מן העולם ומינוי יהושע בן־נון במקומו על פי הגבורה.< שהוא מביא מתוך ספר קדום ציטטה אתת שנמצאה אצל גילאסיום קיםיקינום1( היא ממש כלשון הכתוב בספר זה א׳ י״ד) שפרסם A v d l ^ v ; Monicas9 הנקרא בשם Ceriani, ומכאן שיערו חכמים שספד זה הוא הוא .שהיו ראשונים קורין לו בשםת משה או: $ל!ת משה (השוד. א ל ע ס - ^ ז מ ק ^ Avdk^u; Mcouaecog: וברומית Mosis ס

, וי״א). מל״ב ב׳ א שמו זה מוכיח על הספר שהיה עסוק בעיקרו בפיפוד פטירתו של משה מן העולם הזה ועליתו אל העולם העליון. והואיל והספר שטרםפ ceriani נקטע בסופו באמצע

הכתוב. קרובה לודאי ההשערה שהספר באותה אגדה של פטירתו דוקא נקטע. בכלל היתה האגדה הקדומה מטפלת בחבה יתרה בענין הסתלקותו של משה, אלא שהרבה מאותן היצירות האגדיות הלכו לאיבוד. כמו שנראה. למשל. מדבריו של אוריגינם־< שהאגדה הנרמזת (באגרת יהודה שבאיבנגליון. פסוק ט׳) על הויכוח והריב שהיה למיכאל המלאך עם השטן על גוית משה גיטלה מתוך ספר קדום שהיה שמו

, , Adscensio Mosis (=עלית משה). , וכך אף הספ-*" הזה, עלית משד, כמעט שהלך לאיבוד ולא נודע כלל בעולם. עד שנמצא הכ״י היחידי המשובש והמטושטש והקטוע בסוף מחציתו הראשונה. ולפיכך— vaticinium ex eventu אין לנו הימנו אלא נבואתו של משה - שהיא נבואה מעין על גורלם של ישראל בכל הדורות שעברו עד זמנו של הכותב. וודאי בהשפעת שירת האזינו ומה שנאמר בכלל בסוף ס׳ דברים נכתבה. ואילו החלק השני״ שהיה כולל העיקר של דברי אגדה על פטירת משה. הוא לעת עתה בבחינת חבל על דאבדין

ולא משתכחין.

ב. תכן הספר לפי הפרקים על סדר המשכם. א) בארץ עמון שבעבד הירדן המזרחי מגלה משה ליהושע בן־נון שקרבו ימיו להפטד מן העולם והוא מטיל על יהושע להיות מנהיגם של ישראל ומוסד בידו ספר

Gelazii Cyzieni Commentarius Actorum Conoilii Nicaeni, lib. I I , c (1. 18. וזת לשונו : לכעהיח מסה הנביא קרוב לעזוב את החיים, ככתוב כספי ( 1 G e s c h III294, מביאו בל«ונו היווני שירד) AvdXnrjnq Mtowrewg/ קיא ליהושע בן נץ ודבר אליו לאמר, ויכונני חאלהים לפני בריאת העולם לחיות

סדסור (עןזז01»ן ...6*ן elvaf) בריתו. -L, 2 —2 (De princip. I l l ,

מבוא שטר

ת במקום סתר שנבחר לכך מפי הגבורה. מ ש נבואתו לעתיד לבוא שהוא מעוד. עליו ל ב) משה מתחיל חוזר באזני יהושע על תכנה של אותה נבואה בקיצור מה שעתיד

ות עמ ישראל למן כניסתם לארץ כנען ועד שקיעתן של מלכיות ישראל ויהודה. להי ג) ממזרח יבוא מלך (נבוכדראצר) שישרוף את העיר ואת המקדש ויגלה את התושבים

לבבל. שם. בארץ גלותם. יזכרו בנבואה שנתנבא משה על כל מה שאירע להם. ד) צדיק גדול (דניאל) יעמוד בראשם של ישראל ובזכות תפלתו ירחמם ה׳ ויעיד מלך (כורש) שישלחם לארצם. אבל רק מקצתם משגי השבסים יחזרו מן הגולה והנשארים

ות לאלהי אבותיהם. בבבל יהיו מצטערים שאין בידם להביא קרבנ ה) אחר כך (בזמן רדיפות היוונים) יקלקלו ותבוא עליהם פורענות בידי מלכים. והיהודים גופם יהיו מחולקים בדעתם על האמת. ועבדים בני עבדים. שאינם מזרע כהנים. יחללו את המזבח ומוריהם ורבותיהם יהיו נושאים להם פנים והארץ תהיה

מלאה עול. ח) נקם וזעם שלא היו כמותם יבואו עליהם: מלך גדול (אנטיוכום אפיפנם< יתעורר עליהם והוא יגזור על המילה ויתלה את הנימולים וימשוך ערלת הצעירים

ויכריחם לישא בפרהסיא את הפסילים הטמאים ולחלל שם שמים. ט) בזמן אותן הרדיפות יקום איש משבט לוי ושמו טכםו (נראה שהכוונה למתתיהו החשמונאי) ולו שבעה בנים והוא ידבר על לבם של אנשיו לצום ג׳ ימים ולהסתתר ביום ד׳ במערה שבשדה מחמת האויב האכזרי. כי טוב להם למות במערה מלעבור על

מצוות אלהיהם. ו) אחד כך יהיו להם מלכים (מבני החשמונאים) שבשם כהני אל עליון יהיו נקראים ובקדש הקדשים יעשו רשע. ואחריהם יקום מלך רשע (הורדום) שאינו ממשפחת כהנים, והוא ירצח את הגדולים שבאומה כראוי להם. ויקברם במקומות בלתי ידועים. וזקנים ונערים יהרוג בלי חמלה. ל״ד שנים יהיה שופט אותם, ממש כבשעבוד מצרים״(Qmntiiius Vanis) ואחריו ישלטו בניו, שלא יאריכו ימים בשלטונם כאביהם. מלך אדיר יבוא לארץ ויכניעה ויוליך מן התושבים בשבי. וחלק של המקדש ישרוף באש. וכמה

מישראל יתלה קרוב לבתיהם. ז) ואז יבוא קץ הזמנים: אנשים רשעים ישלטו. מהם אוכלי רכושם של עניים. והם טמאים במחשבותיהם ובמעשיהם וחושבים עצמם צדיקים. והם זוללים וסובאים

ומוצאים חן בעיני עצמם בהתנהגותם. י) ואז תופיע מלכות שמים: הגוים יקבלו ענשם וישראל יהיו מצליחים. הדברים

האלה והספר הזה נצטוה יהושע מפי משה על שמירתם. יא) כששמע יהושע את הבשורה הרעה על פטירתו של משה התחיל מקונן ומביע

חששו לחולשת כחו עד כדי להוציא אל הפועל את הענין הגדול שרבו מטיל עליו. יב) משה מעודדו שיבטח בכחו ושלא יתיאש בענין עתידם של ישראל. שהרי עתידים הם רק להיות נענשים על עוונותיהם. אבל קיומם מובטח להם לעולם.

ג. אימתי נכתב הספר. חוץ מן המקומות שהיו חשובים לקביעת זמנו של הספר ושניטשטשו בכיי, נשארו

עוד לפליטה שני מקומות שמתוכם אפשר לעמוד על הזמן שבו נכתב הספר. המקום האחד הוא בסוף פרק ר, שבו מדובר על הפולמוס של ווארום. וזה היה

עיד שנים קודם לחורבן, והמקום השני אף הוא באותו פרק. הכותב מדבר על הורדום ועל זמן מלכותו.

10V עלית משה

ר צ ן ק מ ו של הורדום ימשלו ז י א מוסיף שבנ ד שנים, ותוך כדי דיבור הו י ה ל שהיו של הורדום שמלכו אחריו. י (bwviora tempore) מאביהם. והואיל ושנים משלשת בנז שנים). ״ ל - ם ו ס י ל י פ ותר מאביהם (אנטיפם משל מ״ג שנים ו ו י אנטיפם ופיליפופ. משלתו של ל מו ן ע י דע עדי ה לא י ת דברי ת שהסופר. בשעה שכתב א תנ ו י הפברה נ הדו השלישי של . הדברים נכתבו רק לאחר מפלתו של אדכילאום בנ פיליפום. אם כן הורדוס. שממשלתו ארכה כעשר שגיס ואח״כ הגלהו אבגוםטום קיסר לארץ גליה. ומפלתון מפלתו י אומר. הספר נכתב בי ים קודם לחורבן היתד״ הו ו של ארכילאום ם״ד שנ ז

של ארכילאום ובין מותו של פיליפום שהיה בערך ל״ז שנים קודם לחורבן.

. י מ ו ם הר ו ג ר ת ל ה ו ש ב י ט ב ו ת ן כ ו ש ו ל ז באי ר ו ב ח מ ה ה י י ה ד. מך הספד הקטוע הזה. ם דבר מתו ן להוציא שו ל אישיותו של הפוםד אי ע

י ת דברי א מרצה א ו ת אנשי החברה השלטת, אבל ה א א ר הו א ת אמת, בפרק ר מא בקצף גדול על ראשי העם שמקולקלים וצבועים גע בדבר: מדבר הו ו ו נ נ כמי שאידע ומכיר בטיבם ובמעשיהם ו ה י ו ומעמידים פנים כקדושים וטהורים. אבל מהיכן הי הי

. ו נ י נ ח נעלם מעי ל ז ואס היה בא אתם במגע ומשא. - כה ובירושלים דוקא היה מושבו. והיה קרוב אל אותם גדאה שבן ארץ ישראל הי

הרשעים קרבת מקום.ן א׳ נות העבריים שבספר, כגו ן הלשו ראה מ ת ספרו עברית. - כך נ ב א ת דאי כ ו,(triba• sanotitatig) שבטי הקדש , ׳ ד ״ח בפקודה אשד יסקדם(in respeotn quo reepiciet), ב י.(testans.. inrooabat testes) ד ׳ י*ב והעד העי ׳ ארץ מולדתו (terrain patriae suae), ג , ג גia saoerdoteB) כהני... לןןךאו , , א ל האמת (dividentnr ad reritatem), ו ׳ !ח^קי ע ׳ ב ה

די (implebuntur manus) המלאך, וכדומה. ׳ ב׳ תמלאנה י vocabuntur). יווני נעשה התרגום ן המקור העברי נעשה בימים ראשונים תרגום יווגי, ומתוך הי מו מאוחר למאה החמישית לסה״נ), כמו שנראה מכמה נ הרומי (מםגגוגו וכתיבו נראה שאיק בדרך העתקה, כגון א׳ דן המתרגם הדומי כמות שהן ומסרן ד ניות שהשאי ו ו מלים י׳ א heremus מן epijuos, ח׳ ג ״ ׳ י ג W t y i C P C I I B 8 I B .* ' ׳ ז ן >5ae&Q>*• ג י״ohedrio 1 מ׳ וונית. כגון ג ל דרך י ש לשונות שנמסרו בצירוף מליהם ע ן dx^oPvaria. ואף י acrobistia מ.Sea? xoii f ag atxnaXcoturiKivai י נ ו ו ן י ג usque nos duoi captivos שהוא מתאים ללשו י י וכיוצא בכך. ואף לשונות משובשים יש בו, ברומי, שאפשר לתקנם רק בדרך תרגוםת) ב־ע590(=גבול). ו למתרגם הרומי SQXOV (־ברי ׳ שגתחלף ל ׳ ז חוזר ליוונית. כגון ב

או ^i\ dgyvg (=בכםף) ב״£<ev &/9 (=בשדה).

: ה י פ ר ג ו י ל ב י ת ב צ קCeriani, Monnmenta saora et profana, 1861 (I, 1, 55-64), Schmidt und Merx, Die Assumptio Mosis (Merx, irchiv f. wiBsensch. Erforschung d.

A. T., 1869, 111-152), Charles, The Asanmption of Moses, London 1897,

. (Apocr. and Pseudep. II, 407-424), י ו מ ו י ו י י v r י

.(38-50 , ו יצקי (השלח כרך מי נ ׳ ש׳ קאמי ר א י ת משה מאח ד עליF. Rosenthal, Vier apokryphische Biicher, 1885 (13—38), Schiirer, Gesoh. d. jttd. Volkes I I I 4 (294-305).

א נדברי מ#ה א#ל לכר כשנת מאה וזורים להלית: היא שנתב אלמלם ולמש מאות לבריאת העולם: ולכי א?שי המזרח לאלן

נ

ד הוא נ ן ן ] ליציאת אעז: כא#ר :?א העם אכעוה א*ר לללה א ו ב י על־ללי מ*ה עד-עמון בעכל ל-ירלן: [אללי] אן ו י מאת מ*ה כככר וכרים: כא#ר קךא אליו את־להישע כךנמשא העדות ו מ*רת העם ו ך ח ז האיש הטוב לכני יי: להיות א: וללכיא את־העם אל־לאדן א#ר נלןה ח ובל־כלי לס!דש א#ר־לו ט לאבותיהם: להעז תןתן להם על־כי הברית והצבועה א#ל לכרה: ד להושע ולדבר אל־להושע כרכר הן א לתת [אולה] א ש מ ב W ואכין בבלף לעשות את בל־־לדכרים א*ר ןןוי למען תללהב תמים עם אלהים: בה אבר אדון לעולם: א*ר ?ךא את העולם י א- י

יג לבעז עמי: ולא הואיל לגלות מל#כת־הבריאה ה$את מאז למד לעולם לבעז אשל לו־כלו הנולם בוכל לד• יללדכלם יוכיחו את-

ק הפסוק הראשון, שהיה נכלל בכ״י בג׳ שורות, נטשטש, ואפשר להוסיפו רה א ו ב מסברא: מן התכן שבהמשך נראה שהכותב נתכוון לשים בפיו של משה דברי נ, דברים ל״א על מינויו של על עתידם של ישראל, כעין תוספת לדבריו של משה שבס יהושע במקומו (השוה לקמן פסוק ה׳: [אחרי] הנבואה...). ולפיכך יש לשער שנוסחו של. ת ו א ש מ מ ח ם ו י פ ל ת א נ - ש . ן א הפסוק הראשון היה תכנו כעין מה שניתן כ חשבונות שונים יש לבריאת העולם, כגון לפי התורה עברו עד אותו פרק 2706 שנים.) - 3000 שנה עד בנין בית ו מ״ ה- ולפי ס׳ היובליפ (נ׳) - 2450, ולפי חזון עזרא (י׳ מי. ח ר ז מ י ה ש נ י א פ ל ו - . ( ד ו ע / ו , ג׳ א / ויוססום קדמ׳ ח ראשון (וצ״ע מל״א ו׳ א לשון זה גופו מוכיח על הכתוב שהוא הערה שהוסיף אחד מאנשי המערב. על כל פגים יש כאן רמז לתאריך שאין בידגו לידע טיבו מחמת שהכתוב לקוי בכיי. - ל י צ י א ת. נראה שליציאת ם ע א ה צ ר י ש א כ - . ( ו ר ו . protections fynicis (=יציאת צ ן ע נ כ מצרים כוונתו. — ב נ ס ע ו. ברומי: post profectionem quae fiebat (=אחרי המסע אשדprophetiae כך נראה לפי ההמשך (ברומי יש כאן רק התיבה . . . ה א ו ב ג ] ה י ר ח א ] - . ( ה י ה, ואין לה מובן). כוונתו לנבואה שנצסוה בה משה מפי הגבורה למנות את [ [=בנבואהזת ר ש ו מ י ר ח ת א ו י ה , ל״*). — ל ב יהושע להיות מגהיגן של ישראל במקומו (ע׳ ד. ברומי יש דק: et promitte (=ואמד), ץ מ א ה ע ם. ברומי:ut sit successor piebi. — [ח ז ק] ו- . ו * כבר עמד על כך רוזינתאל. שעיקרו היה: [חזק] ואמ[ץ]. והשוה לקמן י׳ ט וה וניט, ז׳ י״א ועוד. - י לענין בריאת העולם בשביל ישראל השוה חזון עזרא ר נ. ברומי: eam inoeptionem (אותה המחשבה המוקדמת). — ת א ז ה ה א י ר ב ת ה ב ש ח פ

ב ו - ד ח עלית משה א י י ש

ת י * א ך יד *את בהלוכלם זה עם־זה: ועל־כן תשב 1!מ^א איתי א#ר מ מי העולם ניעךתי להיות עושה־ךכר־בריתו: ועתה אגלה־לף מי ?לוי עוכר לשכב עם־אביתי לעיני כל־לעס: ואתה נ א י תלי ו טז :מי אס אשר אני נותן ככרי ע ל*מר את־ל׳ קת את־תכלב תזה כי אלה תדס ככקום ך ת ־ י ל כ ם ושמתם כ י ח : וערכת אותם ומשתלם ב*מן א ז לר י

ו עד־ מ ח אשר עשה אלהים מראשית בריאת העולם: למען לקרא * יה ככקךה אשר לכקרם לל ככלות קץ תלמים: נ יום הלשי

י כ ב [והלה כי] ל*אי על־לדיף אל־לארץ א*ר לעד ואשר דל לכ,רכם ןנתל לאיש איש ולקימות ללם ב לתת לאבותיהם: כה ושמת נציבים כמקומות כא*ר כ ו ל ] וכוננת להם מ ה נלללם ^: נןלליל] אלרי בואם אל־אר^ס ה ק ד ו ב נ -ירצה לאלתיהם במשכט ו [למש ובשרים שנה] ואלרי־בן למשלו כיי נשיאים ומושלים שמונהה ותשע עשרה שנה ל?!ךעו [מעליהם] $שרת ת*כ&ים: עשרה א י וירדו שני שכטים ולעבירו את־משכן העדות ןאל־הי השמלס לנלו ואש קדשו והלכוננו שני שבטי הקדש: ועשרת א ש ה אז את־כבוד מת עשרים ו א ר ם ממלכה כמשכטילם: ותקריבי ק ה ם לקימו ל י & כ ש י ת

ן ו ש ל ש ב מ ת ש ר ה ו ק מ י ב ל ו א . ו ( ב ״ ׳ י ן ג כ ו ) arbiter : י מ ו ר , ב ו ת י ד ב ־ ד ב ד ־ ה ש ו יד ע

י ר ו ס ר ר ס א ת ו ה נ י צ ת מ ר ח ו א מ ן ה ו ש ל . ב ם כ י נ י ב ו ו ת י ר ן ב י ד ב מ ו : ע ן י ע ׳ מ ׳ ה ם ה י ר ב ד ב ש

- . ( ג ״ ר ג׳ י י ב ד י ( נ ן ב י ב י ל נ י ר ב ו ס ר ת ס י י ה ה ת ן א ו ג , כ ה ו ז ד י ק פ ת ה ב ש מ ן ל ת י נ ש

ה ו ש . ה ש ע ן ה ם מ ר מ ש י ל ד ם כ י ר פ ס ך ב ת כ ו ש ע ו ל י ם ה י ג ה ו . נ ס י ז ר א ן מ ש ב ם ת ת ש מ יז ו

ל א י ר ו א א י ב ה ם ש י ר פ ס ה , ש , ג , י ך ב ו נ ע ח ״ צ ס carmina imenda : (A. P. 332). ו ו י צ ר ו ה

ב ״ ׳ ל מ ר ה י ו ש . ה ם ר י ח ל כ ם ב ת מ ש . - ו ר ו ם מ י פ ד ו ו נ י ם ה ו ר מ ך ב ו נ ל ח ך א א ל מ ה

- . ה ב ו ט . ל . - ב פ ק ו ד ה ן ו ו כ ת א מ ו ש ה ד ק מ ת ה י ם ב ו ק מ . ל . . ם ו ק מ . - ב ד ״ ח י י

ע ש ו ה , י ב ״ י - א . ה י » , כ ב ד ם ( י ז ר ר ג ל ה ה ע כ ר ב ן ה ת מ ז ל מ . ר ב ב א ש ר ב ה ת ב ד כ ם

ל כ י ב ר ה ך ש ש מ ו ה ן ל י א י (in me). ו ם ב ת ל ח : נ י מ ו ר . ב [ ה ב ם [ ת ל ח . - נ ( ג ״ ׳ ל ח

ב ו ת כ י ה ל פ ר ע ע ש ש ל ך י . כ [ ה נ ם ש י ר ש ע ש ו מ ח ] - . ר ב ד מ א ה ו ה ה ש ה מ ש ר פ ג ה

ן א ן כ ו ו כ ת א מ ו ה ה נ ם ש ש ב א ש ר ב ס ת ה י א ר . נ ה נ ה ש ר ש ה ע נ ו מ ש - . ר ש י ר ה פ ס ב

ע ש ו ה ת י ו ר מ ח ל א א ר ש י ו ל ד מ ע ך ש ל מ ט ו פ ו ל ש ל כ ה ש ל ש מ ת מ פ ו ק ת ) ל ז ׳ פ ן ב כ ו )

׳ ן ו ד ב , ע ן ו ל , א ן צ ב . א ח ת פ , י ר י א ״ י ע ל י , ת ך ל מ י ב . א ן ו ע ד , ג ר ג מ , ש ק ר . ב ד ו ה , א ל א י נ ת ע )

י ט ב ן נ ם ב ע ב ר י י י ה ע כ ל מ מ ת ה ק ו ל ד ח ) ע ה מ ל . ש ד ו . ד ל ו א , ש ל א ו מ , ש י ל . ע ן ו ש מ ש

ה ש י ר ן פ ו ש ל . nam descended. ו ו ד ר י ו - . ה נ ה ש ר ש ע ע ש ת ן ו ו ש ל ו ב ת נ ו ו ו כ י ל א י ש

ו ב י ר ק ה ו - . ך י ל ד א ו א ע ו ב נ ־ א ו ו ל נ ד ) ד א ״ ׳ ל , ב מ ר י ב ( ו ת כ ך ה ר ל ד א ע ו ת ה ו ל ד ב ת ה ו

ד ע ם ו ע ב ח ן ר מ ת ש ו ד ו ם ד י ר ש . ע . - ע ש ד י ם ש נ ה ם י ל ש ו ר י ב ש ש ד ק מ ת ה י ב . ב ו ת נ ב ר ק

• ם ת ו , י ה י ז ו . ע ה י צ מ . א ש א ו , י ה י ל ת . ע ה י ז ח . א ם ר ו ה , י ט פ ש ו ה , י א ס , א ה י ב , א ם ע ב ח ר ו ( ה י ק ד צ

ה ע ב . - ו ש ב ע ה. ש ( ה י ק ד . צ ן י כ י ו ה . י ם י ק י ו ה , י ז ח א ו ה . י ה י ש א , י ן ו מ . א ה ש נ , מ ה י ק ז , ח ז ח ז א

ג יב שיט - עלית משה ב ז

ב ןנמבו תשעה ןנןךבו אל־ ה למחירו את־תחומות כככי : ףכבן ה ז #ר כרת יי עכלם: # ה יתללו את־תבךית א ברית לאלתים וארכןא ועכדוס: ש מ י כמילים כ ד י י מ ח ךזבחו את־ילרילם לאלתים אתרים ו

ט ובכית לל -ירשיעו לעשות ןתפןי צלמי כל־בתכה לרב:זיר את־ארצס: ח ןכסו >5ך ך א ג כלמים לתם לבא עלילם £לר כ ב רכרף איז־אדן מ^יכם כאש ואת־כקדש לי הקזא אי* כל־כלים והוליכם אל־ארץ מולדתו ושני #כ>כיס לן ה את כל־ ל א ג תקדש: וי ת^כסזיס אל־^כרת ת^כסזים ותלכו : אז לכךאו # ד יוליך אתו ה כלביאה בערבות תתיל רעכיס נם־^מאים: וקראו בקול צדיק יל וקדוש כי נם־אלם לםאלם וכמוכם ןלינו אלכם נם־אנלני נגפ­י ?שרת תשא$ים כ^כעם דברי תיכתות תשכ&יס כ ו &&ני]* י?ג ז תשןלם: ואכרו כה-עשינו לכם אתים ללא על־כל־כית ישךאלה ת*אי*: יכבו כל תשככים וקראו אל־ת^מלם ואכרו: ר ¥ ה * א ח ב

« אלתי אכךלם אלמי לצלק ואלתי לעקב זכר־^א את ברילר א#ד כרל עכלם ואת־תשבועה אשר נשכעל ללם כר בי־לא לכתדז א#ר ?ת$ ללם: אז לזכליני ואמר כיום תהוא !ךיעס בדלאדט אל־#כט ואיש אל־רעהו: ך,לא !ת תךכר אקזר נכא עלינו כ יא #ל במצרלם ועל-לם־־סוף ומכרכר כ כאז מ#ה [לאיש] א#ד רבות כ־לארץ לכלתי־עכר ת יב ארכעים >אה: ולעד תעיד כנו את־ת^מלס וא

. ו ב ס נ מלכים מרחבעם ואילך (רחבעם, אביה. אםא, יהושפט. יהורם. אחזיה, עתליה). - ו. ונדחקו המפרשים לומר: אסובב כך נראה מן ההמשך. וברומי et oinmmibo (־ןסבוד) ברחמי (על דדך דב׳ ל״ב כ״א) להגן על תשעת המלכים. - ולא נראה. שהרי משה- . ( הוא המדבר כאן על מה שעתיד להיות. ואין הקב״ה מדבר (והשוה נחלתם [בד,]. בפ״בת המלכים הם: יואש, אמציה, עזיה, יותם. אחז. חזקיה. מנשה, אמון, יאשיה. - ע ש ת. ת י ר ב ת ה ו א ל ל ח י ־ . ממלכי יהודה: יהואחז. יהויקים, יהויכין. צדקיה. ־ ה ע ב ר א ו) 2V0Q0 (=גבול) נתחלף לו. - ו ז ב ח ו = ת (=OQKOVVגבול). ובדוד ( י ד ב f i n e m ברומי - . ז ט״ - חד ח׳ ח׳ , מל״ב ט״ז ג׳. - ו ה ע מ י ד ו פ ם י ל י ם... השוה י א ת ־ י ל ד י ה ם. ע

- . , י - ׳ , ע״ש ח׳ ט לפסוק ט. ם ב ש ו ץ מ ר א ־ ת א . נבוכדנאצר מלך בבל (586 - 588). - ח ר ז מ ך מ ל מnia[m] eorum) 010וכן ה׳ ף, ר ט׳). מכאן יש להסיק על זמנו של התרגום, שלאC

נקראה א״י בשם ooionia (=מושבה) של הרומיים עד ימי אדדיינום (ש׳ 135). - ו ש נ י. ו״ו ביאורית: היינו שני שבטים... - מכאן ראיה שהדברים נכתבו מעיקרם ם י ט ב שם כלביאה... - י ג א ו ש עברית. - ן ה ל כ ו. et duoent se. מסתבר שכוונתו: מהלכים יהיו ו הכתוב עושה את בני יהודה ערבים לחטאותיהם של עשרת השבטים (על דדך ידמ׳ י״א/ ברומי נתפרש בלשון mandata iMus. ־־ י״ז בגלל רעת בית־ישדאל). - א ת ־ מ צ ו ו ת ה

ג-ה ד עלית משה ג י

ו : אלה {אונו אלרי מותו כךכךי ו ד ינ את־כצו־ת יי א#ר כתן לנו אם ל!תם וא#ר עוללו לנו עד­ י ה י מ נ י * י * ר * ז י ^ ילי ח יכתיכ

ם וככע״^אים: י ע ב ו יי ללכת בשבי אל־אךץ מןךת: ועבדו כ ד אז לבא איש אשר הוא $בוה עלילם יכר& כאי וכרע על־: אייד־בל כלו יושב על־מכא־ךם ר & א י ורל&לל כ?דם ל ב יר*י

ה אף היאלל ל ל בעם־ןה לליות לף לעס א מושל עולם אשי חלי נ לה?ןיא אלתילס למי תבךית א#י כרל עס־אביתילס: ותנה ללבים וט$ם ומסביב ש$רי תנולס ואיה ל י ^ ן נכרלה הם ו ד א י ל ^ דול: ת^קיכי• ורתם עלילם אדון ת^מלס: וןכר אולם ׳ כבוךף־ תן י - דו גם־ א ל אלתים אלל תבךית א#י כרל עם-אבותילס וגלה ת י בלמים להם: התן בלב לבלר לרל$ס ן#ללס אל־אך^ס ואלד וב^רו ן ו 9*י אל־כקו$ם תנ ז גבולם: אז סגלי מק?ת תשכ&ים רי תשכ&ים -ילזיקו כאמו?לם תמןןכלת אן # : ו ת את־תכקוס ותךשהוא יוכלו לת?ןריב זכתים לאלתי י ל עצוכים ומתאבלים לליי 5

: ם לכת וירבו כגולם נכעת ^בילס] י « א ? ט אבותילם: ו$שרת סד מלכים תברי ה ובאשי לקרבי למי תתיכלה יכאו תצלומים א ב ר^עים ונ^כטי אולם: וגס־תם נללקי על־לאכת כךכר א#רP ולקרבו אל־ךשע ףכמאו י בתועבות את־כית W לךלקי : נ גע^ה י מקךעזם כי לןני אלרי אלתים אתרים: ולא ילכו אליי אא* לל

. נראה שכוונתו: שנים רבות (על דרך ברא׳ ד׳ כ״ד ולמך שבעים ם י נ ע ש ב ש ם ו י ע ב ש כ ושבעה). שאם לא כן הרי היה נוח לו להשתמש במנין שבעים םתמ. שנקבע לגלותל (ט׳ כ״ד). ־ א י נ / ד ל ם ע ב ש ל ר ד ב וכיט י׳ וששימש ענין ל ״ י ־ א ״ ל בירמ׳ כיה י ב ב

־ / . ־ לסגנון הכתוב השוה עזרא ט׳ ה ( ט ״ י - ׳ . דגיאל (השוה דג׳ ט׳ ד ש י א. ם י ט ב ש ת ה צ ק י - מ ( ב ״ הכתוב ו׳ מתכוון לכורש מלך פרס (השוה עזרא א׳ ודהיב ל״ן כ. רובם של ם י ט ב ש י ה נ ש ו ־ . ( ד ״ חלק משני השבטים (42.360 נפש, ע׳ עזרא ב׳ םetxtribus :קשה בצורתו , ק ט ו ס פ - . י י א ל ילא יעלי ל ב ב י ב שני השבטיס שישאי«tempore tribuum 1 ן הלשון י oresoent et deyenient apad natos in tempore tribunm. יא

ט־בעת שביתם. - מתפרש אלא כשיבוש בקריאה עברית: בעת שבטי

יש כאן רמז למלכי סוריה. שמתחלה היו על צדמ של רשעי ישראל המתיוונים. השוה הלשון ישע׳ ם״י ם ת ו ו א ט פ ש נ ואחר כך מאסו בהם (ע׳ ב׳ ד׳ ט״ז). - ו. מתוך ההמשך מפ״ג ואילך נראה שכוונתי . ם הם. ג ו - . ד ו ע , ל״ה ו ט״ז. ירמ׳ בו טעותם והוסיפו לילך נ לרשעי ישראל שלא עטדו על טיבט של המאורעות ולא הבי. רמז ליאםון ומינילאום הכהנים ההיליניםטיים ם י ד ב י ע נ בדרך דשעם. - ע ב ד י ם ב (מיגילאום לא היה משבט לוי. אלא מבגימין, ע׳ מק״ב ג׳ ד׳. ד׳ כ״ג, והשוה מק״א

ו ם שבא - עלית משה ד. ה

א ת א#ר .יקריבו לי: אןשים א#ר ל ו ח א כי את־הכןכה להללו בם: וסכמיהם רבותילס כלמים י ?כדי ה בלניס ה$ה כי אס־^כרים אד ב ל ל ק ט ב ן ש י למוריהם ובמקח־שהד יטו מ להם יהיו נושאים אל כי ס רשע מו ל י ר ו #כס וגבול א ו &כי. ועל־כן הכלא ארץ מו עושי רשעה להיו שוכבים בתוכה לשפט 1כככףז כרצון איש ואיש: ו אז יעמדו ללם מלכים מושלים וללבי אל עליון לקראו ב ולךשיעו לעשות בקדש ס2ך#ים: ואלרילם ילית כלך עז־איםת ו^זםט # א#ר לא לללה ממשכהת הבלנים אדם נורא ולא ידע ב נ אולם כראוי ללם: והשמיד את־ראעזילס בלרב וכמקומות ?כלדים: ולדג ןקניס ס ל י ר ד יקבר את־אריהם לבל ידע איש אלת מקום אה כהס : וןק| ו ונערים ולא ילמל: אז ימר ללם בארצם מכלדו - הה אולם ארבע ובלשים א שכ&ים כא#ר עשו כלם המצרים ו: ועלה ו א ו עתים ק^רות מ ך ל : ויייליי כניס א#ר לכלבי א ה ח # - ז ט נוכא אויב] בארציתילס יבלר אדיר במערב א?זר לכ?שס: ותיליכסה ככיב לכקוס י וקצת היכלם לקזלף כאש נממלס ללל כ ^ כ

מישכם:

. [ ף ס כ ב , ח׳). - ל ש פ ט [ / ה כ - ט ״ י ד י״ד) שקדמו לימי החשמנאים (ע׳ מק״ב ד׳ י״ג ו ברומי in campo (=בשדה). ולפי השערת ev dQyuQ<p ch (=בכםף) ב־$^ץג<(=בשדה)

נתחלף לו. -. אין להכריע לאיזה ת ו ש ע כוונתו למלכים מבית החשמונאים. - ו ה ר ש י ע ו ל. הורדום בן אנטיפטרום שהיה מן הנכדים. - ם י ג פ ־ ז ך ע ל מעשה הוא רומז. - מ. כשנעשה ם ה י ש א ר ־ ת . הורדום השמיד כל צאצאי החשמונאים. - א ם ת ו ט א פ ש ו/ מלחמ׳ א׳ י*ח מלך רצח הורדום מ״ה איש מראשי הצדוקים (יוםפום קדמי ט״ו א׳ ב. שמלך הורדום לכשהכדיזוהו הרומיים למלך. אחר מותו של ה נ ם ש י ש ל ש ע ו ב א ר - . ( , ד, רומזים לפולמוס של ט - , ם אנטיגונום. - י מ ל כ ו. do[mi]narent.-^ מגיהים. - שני הכתובים ח varus, נציב סוריה, שדכא התקוממות העם נגד בית הורדום (בשנת ע״ד קודם החרבן), ובפקודתו של םבינום, הממונה של קיסר רומי, שרפו הרומיים את שדרות העמודים/ ב - ׳ , א שמתתת ליציע של היכל. שמשם היו היהודים יורים בהם (יוםפום קדמי י״ז ים- לאו י . - ב א ר צ ו ת י ה ם. בניו של הורדום שמלכו אחריו הם: אדכ ( ׳ ג - מלחמ׳ ב׳ ג׳ א׳ם-מושל סו לי מושל יהודה ושמרון ואדום, הורדום אנטיפם - מושל הגליל ועבד הירדן. פי הבשן וטרכון והתורן. משלשת בניו האריך הורדום במלכותו רק מארכילאום, שירד משלםונו ס״ד שנים קודם לחורבן, כלו׳ עשר שנים אחד מותו של הורדום, והורדוםז שנים. ״ ל - ס ו פ י ל י פ גופו מלך קצת יותר מל״ד שנים. ואילו אנטיפם משל מ״ג שנים ו מכאן יש לשער שהכותב דאה רק מפלתו של ארכילאום, ולפיכך יש לקבוע הזמן של

- . ן ב ר ו ח כתיבת הספר כארבעים שגה קודם ל

ח ה - שכב עלית משה ז א

ז **לי לדכריס האלה תכליןה לעלים [ןיןםד] ?תאם כללך

: ומשלו ל ] — ה ה: ואלצו נ ג נתשנים! שעות אךכע למאן - ג: ולים ל כ ד מהם אןשים $שלתיס וךעיס האומרים מי צדיקים לב י מרכה להיו סמוכים בעיגילס אשי א ש יעירו למת־רולם מי א

י׳ ככל־מעשילם אולכי משתה זוללים סובאים כל־סיום: נ: אוכלי לגיע נלענלים] ואומרים מי כצךקה לעשו־זאת: י ]ב סככתלרים למל לכירום: י א # ז מכיגי גבול מתךלרי־ריב א ח דשעים מלאי ?וין ועול מצאת #כש ןעד־בואה לאומרים געשה ט משלה ותענוגים אכול ושתה וללינו כשרים: וידילם ומלשבותילס קזמאה תכעלנה וכילם ?לק לרכר: ואכרו אל־תנע־מי א ל>ככא;י

ככקום נאשל א*י עיכד עליו1:א ליו ללם למן לעולם ועל" ל וכאו עלילס $קם ןזעם אשר ל#ל כביר־כל א#ל ליום ללוא כי לעיר עלילם כלך מלכי לארץ ומו ב למלזיקים בנכצות] מילה על־עץ לללה: ואת־לממרים לאל ו#ללם נ אסורים אל־מ^כר: והשילם לאלילי סגויס תןתןה ובגילם ל׳צעירים ד כידי רובאים לןתתו למשך ללס ערלת: ואתרים כ?ס לאו כענולסי ו ל כאש וכלךב ואת־אלילילם ס^מאיס להיו אנומים לשאת א: ובלד מעגי^ם לזתיר גאנכים גם־כן לבא אל־מקוס ם ל ה כמלזיקים כ מלךם ובדרכנות להיו נאנכים לתלל את־השס כלךםות ואללי־כן

: ו ח ב א - ל נם־את־תלקים אשר להם ע

, מתואר הזמן שבו נכתב הספר. חוץ ממקומות בודדים נתקלקלו בכ״י ז בפרק ז אף שני פסוקים שלימים (ב׳ והי) ללא שום תיקון, ודוקא מתוך שני פסוקים אלו אפשר

כתב הספר. - היה לעמוד בדיוק על הזמן שבו נ. אחד המאורעות שהיו בארץ ישראל בפולמוס של ה ל א ם ה י ר ב ד ר ה ח א[m]omeuto [finfjetur oursus :ך [ה ש נ י ם]. כך מגיהים ל ה וואדוס. - נו ע מ ד] פ ת א ם מ. תקופות ארבע, ואין להכריע לאיזו תקופות כוונתו. ואולי ע ב ר a[nnonnn]. - שע ו ת א

תוספת היא לרמוז על מאורעות מאוחרים לפולמוס של ווארום. - ח נראית דעתו של ch שהפרשיות ח׳־־ט׳ נכנסו כאן שלא במקומן ועיקרן כסדר/ שהרי שתי פרשיות אלו עסוקות ברדיפות אנטיוכום של המאורעות אחר פרשה ה ב אפיפנם שהיו בימי החשמוגאים. - ה מ מ ר י ם. במקור necantes (לשון הריגה). ומגיהים •״ ת ל א ל ח ch .negantes n מגיה: ceiantes (=המסתירים). - ו ב ד ר ב נ ו ת. stimaiis. - ל. שם שמים (השוה ויק׳ כ״ד י״א). ברומי כתוב verbnm. והוא ככינוי הארמי ם ש הם ע ל - מ ז ב ח ו. ה ר ל ש ם א י ק ח ה ־ ת א ־ ם מימרא. הרגיל בתרגום אונקלוס. - ג/ והוא רמז להקרבת ות הנוגעים למזבח ה כוונתו: אותו רשע יכריחם לתלל דיני קרבנ

נ כ י ז ש - עלית משה ט א

ט לוי ושמו &כסו ןלו #בעה כ # ט מיום תהוא יללה איש מי תנה כקךה שנד• באה ג כנים לדבר אלילם ותלתנן ללם: ראו א

ה ןעולת תיא על- ל £ א ל ל על־לעם אארלת היא קזמאת ובו־נךת ל * לראשונה: ומי תמשכלה וכה־לאךץ ומי העם תתטאים לל: 1א#רמ ככלו ךעות רבות כךעות לכאות ל א תרבו לעשות תועבות נבי מי שמעו־לי ללא תראו וירעלס כי גם־אבותינו גם- ד עלינו: ועלה א: ידעו י י בחולי ^ א נסו את־לאלתים ל ה אבות אבולם מעולם לת למים וכיום לרכיעי נכא # ל •ו כי באלה כתנו וכז נ?שה: ןצוכה # אל־תמ?רת אקוד כשרת כי טוב מותנו מעבדנו מ^וית אלתי לאלתים

י יי: א אלתי אבותינו: ואם־אאת נ?שה וכלנו ךמנו ;קם ל י ואז תומיע מלכותו על־כל־בריאתו ואז להלה לקץ לק*א וןסה לדי תמלאך אשר לעמד כראש ומתרה לקס ן א ל ן ב עמו לנון: אז ל נ נקכלם מאולכיהם: כי אלתי לשמלם לקום מככא מלכותו ול^אל כניו: ןךעךה לארץ עד־קצוליל ל ? ם * ע א ד קדשו באף ול וללריס תןבותים לשכלו ולוכעות למוכרה תפל$ה: ל#כש ד• ללי לא לללאיל רקדני לליל ללשד תלכאל ונשברו ונלכבו לרם ו בלן ןחוג לביככיס לכרע: ולם עד־תהום לםוג על־נבכי מלם נלרות ז נללרבי] ולולי נכל־לבליות]: כי לקום עליון אל עולם לכלו ולעיני־

, מ״ז. ומיותרת ההגהה (של קמיניצקי): חזיר על המזבח בימי אנטיוכום, ככתוב במק״א אet leges quod a (=וחקים [חקק] שיעלו על המזבח חזיר)״ f f e r e n t supra altarium suem

— .et leges quod haberent supra altarium suum במקום הכתוב ,mo d i o e n t e d i e erit) ם הכתוב ו ק מ ב 0 iu :בהגהת שמידט־מירכס . א ו ה ם ה ו י ב. Taxo. כמה השערות, בדרך גימטריות וכדומה. גאמרו ו ם כ שאין לו המשך לשלפניו). — טו של שם זה. וכלן נדחות שאין דבר מהן מתקבל על הדעת. על כל פנים, בדור נ בפתרו שכוונתו בשם זה אל מתתיהו החשמונאי, אעיפ שניתנו לו כאן (ודאי בטעות סופר)

שבעה בנים במקום החמשה. -ות עשרת הפסוקים הראשונים שבפרשה י׳ הם בחרוזים, ונראה שעשר חרוזות בנ

- . ׳ י - ׳ / ג) ז ו - , / ב) ג ב - ׳ שלש שורות הן, ויש כאן ג׳ חלקים: א) אzabuius .מלכות שמים תופיע ומלכותו של השטן תיעלם. - ל ש ט ן . ו ת ו כ ל מה ג י ט ו מ ת ת ו ע ב ג ה (Diaboius-). - ה מ ל א ך. מיכאל, שד של ישראל (ע׳ דנ׳ י״א ב׳). - ו. במקור et conoutientur et convaiies cadent (=וימוטו והבקעות תשקענה), וכבד ה נ ל פ ת: et ooiies conoutientur et cadent. ואף , מ׳ ד׳ ותנוך א׳ א׳ ר הגיה ch על פי ישע המשקל מחייב הגהה זו. - יש מנסחים (על סמך יואל ב׳ י׳, ג׳ ט״ו, קהל׳ י״ב ב׳):- . ח ר כ וקרני השמש תשברנה והפכו לחשך והירח לא יתן אודו וכלו לדם יהפך, - ואין ה

יא יז שכד עלית משה י ח-

ר ל#ראל ^ ם מגרם וכל־כמילילם לאכד: ןליי$ מ ק א ״ ללא לי ו ו^למו ולמי אבלןמ: ףרוככן ?ל־אכי ט ו?ליל על־צואר תנשל ו

ל^קכל מ^רום : ו ם א ש אלהים ולקליבף לשמי בוככים אל־מקום מ ןךאיל איל^יף־ כזכר ולכךלם לכמלל ךהוליל ולאאל כבוךאך* יא ןאלה להושע כךנון שמר את־לדכרים האלה ואת־למכר תזה:: ם י ל לכ יב כי מויוס] מותי ולאככי ועל־בואו תלליןל עתים מאתלס וה על־לא: ואני אלך ן^מבתי יג־ ידן*את תהלה כרועה לעתים א^ר ללאן

י מי כתר אלתים « עס־אבילי: לא נלןק ןזאמץ להו^ע * ללא אלרי כברית ת*את:

ה תכתובים ככה יא נולתי] כש*ע להושע את־כל־דברי מ#ו ול3*ל לתלי י אך בםכי־ו כלל א#ר הןיד מראש 1לקרע את־• ה ב-ר 1מ#ה]: ולנלמהו מ#ה ויבך עמו: ולעז להו^זע ףאכר לו: מד ה ואיך אןתם על־תךכר א#ר דכרל בקול מ # לנתמני אדוני מא מכיף והוא מלא ך$עות ואןתות כי תלך מאת ל?םי $ אשר יי ת!ה: ןאי־ןה כקוס אשי -יאככך: ימה־תהלה מצכת קבוךל[ןמ: ה-ה כנאתד] לאךס ככקום לכקום: ר את־ןוילף ם* כי ז וכי לעז לתז ח כי כל־תכתים כ$רכס כן קבורולם ?לי-אךמות ןאלה קבוךלףי

ממןרח >ככש עד־מבואו ומננב ןעד-קצה ^פון כל־־רלכי תבל תםי קברך: אדוני אתה הולך ובי לכלכל את־לןם תןת: ומיילו* ־ »

• או מי ללכלל ך ך ך ל 3 ל לרתס עליל,ם ומי להלה ללס אדן # יא א: כעךס ולא ילרל אף־יוס אלי למען אכיאם אל־אךן לאמוריב ואיך אוכל [לשאת] את־לעס תןה כאב את־בנו לתידו או כא^זת יה ללעודי־ לכעל אשר תיךאנו 'בשמךה בקוךמ ל י ת ב את־כלה תך m לזהם לךצוןם אי ? על־לאךץ: ל י י י * » והליל׳ ?W״ 5 W נ * י

יי &אכל ומש?1ל כאות נכ#ם: וןמסכךם] שש מאות אלף וככה רבוב ה לככה או בינה לי לש^פז או ללשי $ : י ה # י מ ? י ד $ , W ^ W י ט

ז ךכל בכית נלל]: ונם־כלכי לאםירי כשמעם [לבואו] להלזלם או ט באמךם אין כלם עוד 1רע קרש רות' כרות ילל רב ילאין־תקרל ל למורה לכלי ךסדכל »?מ כלל ?כיא לאללים ברלכי תכ אדוד ס וא$לו נעלה עלילם: ואם־ילקואו עו כ י ת יז כעולם איננו עול ב

השוה דב׳ ל״ג כ״ט. אולי יש כאן רמז לנשר הרומי. -

ב יג שכה י - ח א י עלית משה י

לאדונילם אין מליץ להם א#ר ל?א כעךס למלה ל:: כא#ר מי•ה לילה ה תמלאך סןדול א#ר ככל־שעה יו$ס וללל # עושה מ כורע על־כרכיו ארצה מלכלל ומצכה אל־מו#ל כל־לארץ ברלכים •יח ובצדקה בהזכירו ברית אבות וכלכיקו ךצון מלי כשבועה: ןאמרום ¥ : ומה־יליד• ל ז א ר א •יט איננו בתוכם לכו ונשמידם בעל־־אי ל

: ה # תןה אדוני מ: ה # ־יב ואלרי כלות להושע את־דכריו 1יפ6ל #נית לרגלי מ: להושע ו !.יעמידהו על־כמא לאיו ולעז 1יא$ד לו ד נ ומ^ה אסז א - ב ד אל־תקל כעי$יך כי אם־בטת ותק#יכה לדברי: את־כל־תגולםל ועד־ י תכל כךא אללים ואולנו מראשית בריאת תכ כ ל ר א#ר כ? ותבל לרע י » ו עד-תרכי ס י א אלרית העולם ואין ךכר ןעזב מל זז מראש ולצף ?לתם: ונם־כל־אשר לחלה ברלכי תבל צכה מראש י ותנה כא [יום עכךה]: ולקימני להלכלל עלילם ועל־חפ*אתילס ז ןאלתנן בעדם: ולא ביבלתי או במחי כי אם־כילאו ובאךך רוחו: ואני אמר לך להושע כי לא בצדקת העם תןה ״ באו [אלה] לי « תשמיד את־הגולם: בל־דקיעי ת^מלם ומובדי לארץ בידי אלהים נעשו ולקחנו ובצל למינו תם: ועל־כן לעושים ול׳בכצעים מ^ות יא לאלהים תם לגךלד וראו תלים טובים: והחוקזאיס ןהבוןים את-ו בירי הנולים בשבטים א תמצות ילכדו סטוב א#ר לנד מראש ונ ןדולים: אך לתשמיךס כלה ול?זכס לא יוכל: כי יצא לאלתים י - ב י א#ר $כה תבל לעולמים ובריתו $אאת וקזבועתו אשר ננ^כע

א תו^ר ן ] לאבולילס ל

יב a השוה ספרי במדבר ק״מ: מיד העמידו [משה ליהושע] מן הארץ והושיבו אצלו על הספסל.־־