, י g י קהלת מוסד;שער א 0 ^ןזאי מאן תפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלב!• ;

אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כוין ובירמ ני כמו ארמו א בעי י נה יצירתה . והנה ה ה בתבל אבי א ר ״ א ך י י ך ן ן י ^ ^ * ד ש ו : לכבודו ולכבוד המלך א נ ע מ יפדו ל מץ ה׳ ר י ש ש מלך א ד ק f I מ W V V

ז זיזו וישנה }גרת י ראר־ מי י ש בהדשו ד שב בתוכו . והיה מדי ח הום ה י נ י מ ל , ת ו ר ו מ ת א עין הרואה רוב ה ל פ ת . ת ן י ע ד מ ה מ ל ו ר נתן ב ש ה א ד מ ח ת ה ו י כ ש '

ר • ש י ארץ א נ כ ו ד ע חכמת כל יושבי תבל ו ל ב ת ם : אין מספר לגרודיהס ״ ת ת ר א פ ויקר תת אפס קציהס . נ ו ת מתכ ר נכון א ח ש ת כ ע ד ים ל ת שנ ו א ש מ מ ח ת אלפים ו ש מ 'רדפי זה חד ע ג בכל מגזמרייתבד^ מגדולס ו ל רוחו להתענ ה ע ל ע ת : ה ם י מ ש אחד קצר י י ף כי א א

• < כ ה מ ה נ ט ה : והכרה ק ש ו ל ח ה ע י ד י ב ם א י כ ה מ ד ע ע ד ו י ו נ ת א מ ן י א קטנם ?ב ו ר&ך י ו • ^ג נ ם לפאר אייה ביר־ז אלהי י א ב ש ה א ר ף הס ב ם א ה י ת ו ח פ ש מ יס ל הנצני מ ^ ג בזיז כבודם׳. ב ת שגודןפתי יתענ ע ד ש נבער מ י ם: גס א פי ם והוד י ת ר א פ תו ט ט ו ש א י ' נראו ועיניו ל י ר בחהנצנ ש ד א מ ל שרה ח ש עובר ע י ל הארץ לא ראיתי א •חלד׳ עה כל ר א פ ת ג ב ן הענ ש ד ת לרות מ ס נתן לאדם עין לראו אלהי תה ה' ד אחרי ה ע ת י ש א ר מ

רת ( תמו ם ו ה י ג ז מ ת הנצגים ו מראו ה • ו ד ש י ה עשב ץ ו י ח ויציץ צ י ו יפרח פ נ ע מ היצורים • לב • ר ורוכל מסבי עלו הדיח הניהחויפזרו אבקת מו ו י נ ע מ £ילס יתחלפו לאין מספר • לץ ד ב מ ו • הנני ע ו פ א זגילת ורנן בריח המורח ל ו ובלבבו יבין וישמאיאן ני ראה בעי 'למען ית ו א : ועיני ר י נ ל פ ל מו ת א ו נ ש ת ה ר בארץ אלו מזה ואלו מזה יתערבו המראו ש וזנצניס אן ה י א ר מ ל א ט י ב א י כ י ב ל ה ב ח מ ש ה נ נ ת ם ת ת העמקי נ ש ו ש • חבצלת השרון ו ת ו נ ד ע ת מ ות כד־* חקרי ת המגלה לכתב א ש ואקח א י ארא בי אין א ן כה וכה ו אפ ת ריחן • ו 1בי אריח א

י :*י ל גנת ביתן ותהיה כמנ ת דברי אלה קום לך א ם תקרא א : ואתד־ז א ר פ ל ס לבבי עא תשבע* ג תם ונקי בלב ראיהס ואין בהם דופי ל ו ה ותענ ח מ ה יביאו ש ד ש ם ופרחי ה י נ צ מע אד־ז י י ב ש ה ם כן יוסיפו ל ת ו א ר ש ל ו נ ד יוסיף א ו ס כי בלסע ה י ר מ ח # ת ו א ר ץ מ ע

ב 3ין ןץשו : ילך הלו ן מ ש . יצהילו פניו מ ם ל ו ע ת לבבו מ ח מ ל ש ם ע ח נ ת א י ל ו בטובה ו ש פ נ. ו י אלה ד ברכו ה׳ ש בה ורב ברכות א ת הטו ע פ ת ש ת רותועפעפ^ריהזו א ם בגאו ש ב ה ת ו ג ו ר עא ה נ א ם • ר ד ר נ ם כ ש ב ת מ ת הננו ל ו ר מ ם א ה י א ץ ר ע ל פני הארץ ומיהלות ל ת ע ו ח ו ט שת ברגלי׳ תרמסנד־ז ו א ר ע מ ש ם ה ה י נ י ע י עין ו ד מ ח ל כל־־1 מ י וחיתו יער יעברו ע ת שד ו מ ה בא י ף מפרח לפרח״ טרף ה ו ע ר ת ש ל לב • גסךבורה א מו ע לא ישי ה ו מ ד א ת ה ר א פ צבי ת

ו הציר ותהר־ז רגליך יציץ: עטפ י ' י ך •בגללך עמק נ ע מ ל ' על ה ם י פו ד ה בן א ת א ו ת • ש ק כ מם י ר ו ע ת נ ש א ת בל הככר מסביב יתיפה לקראתך כ א עיניך וראה א א נ ה • ש ד ש ב ה ש ע ץ ו י * א י ה ף א . ו ה ש פ ה נ ב ה א ם לקראת ש י י ד י ע א בעד צ ת רעת מ5וך עעיר־, ו ' הקו »ןילת אהבי

׳ ־ ד צבי תפארה. מ ה לך גנת ח מ ד ה א ל הכפר • מ ו כ ש ץ או א י צ ו ח ר ל פ ת ביפיר־־, א ה לרמו ח ו « ם ותפרח הבצלחד ט ש ג בין חשיחמ ? בבקר ת נ להתע 0 ו ח ד ו 3 ^ # $ מ ל ז 3 1 ב בגי א ו 0 <

* Q׳*iV־ ., :V השח! * p . v > V י י׳

קהלת מוסד שער א הועתק והוכנס לאינטרנט

www.hebrewbooks.org ע״י חיים תש״ע

ח מור ולבונה וכל־* מ ש ו נ : ויפיחו באפי הס י ו ר ל עבר פניו . ובערב הדודאים יחנ ן א השרו. ו א ילך אחר הבל תשוקתי : ואס ל ו ב ש אחר שרירות ל י א יתור א ם . והיה אם ל ני בשמי מיש י א א ל פ ו ם בסדר מ י נהס עשו ם למי י ר ו צ י פשו שמחד־־, וגיל בראותו המוץ ה א נ ל מ אז תה אלהיס להאיר ש ש ע מ פשו • ש : והוא רודה בהם כאור־ז נ ו נ ע מ ת רעהו וכל ל ל ע ו ת ל. ח י מ צ : להמס הקרה • למתק מיץ ה י ה ח ש כ פ ח נ מ ש ד ״ ל ה א נ מ ת מ : להעלו ץ ר א על ה . צמח ה חציר ו ה : להצמי מ ד א ת ה ת א ה : להשקו ק ק ו ש ש פ ע נ י ב ש ה גשם נדבות יניף לה מ ה ב : מזון ל ו ד ה י ת ש הם• הן כל אלה ע נ ץ למי ע : להוציא לחם ויין : ופרי ה ה ד ש הך ה מלו ח ר לכה א מ ם א ד א ם כל צפור כל כנף . ואל ה ף השמי : מאבד־* לעו ש מ ר וחי׳ וה כ ח בשרך ב ך א ש מ ם: ו ת היקרות : התבשם בכפרים עם נרדי א ר מ ג ב עליהם התענף בעו ל בגאות הארי • רדה בדגת הים ו ש ך • מ ת ע ד ל ל כ א ן ת א ר וחלב צ ק ב ת א מ ן • ח ד עו נ אלהי י העולם להודות לה' ד נו עמו ת בל • ולזה יסדו חכמי : כי בידך נתתי א ם י מ ש הת בו אותטו ם וברא בו ברי ו ל ר בעולמו כ ס י ה א ל ש ר מ א ש האביב בהראות הנצנים • ל ד ח בנהו • וכבר העירו ר הזה למבי מ א מ פלא ה מה נ ם בני אדם • ו ה ת ליהנות ב בו ת טו ו לנ אי ות צבאותיהם• כ ר ע מ ר ב ש ת הברואים וצבי תפארתם והסדר הנפלא א ו מ ל ל ש ו ז״ל ע נ חכמיה ם כי כל מ ״ ב מ ר ם נבראו בקומתן נבראו וכוי ופי׳ ה נ ו י ב צ ת ב ה בראשי ש ע ס כל מ ר מ א בו בצביינס ר מ א אה • וזה ש ל צד היותר טוב היותר שלם והיותר נ ם בראו ע נ מ א השם א ר ב שם ד א ש גדול • ובן ה ר ע זה ג״כ כי הוא ש ד ד ו ו אמר ע ת • ו א לכל הארצו בראו מן צבי הו נו י ת ו מ צ ו • ואז יודה לה׳ חסדו : וכל ע י על בת ה' דע ויכיר טו ר יתבונן בכל אלה י ש אה רבו ר מ מ א ה ו ת פניו נגד הנבראים ענ מ ג ם מ רר ש ך ״ ואף המשו מ ה ה׳ מי כ נ ר מ א תו ל א ל המון הנבראים אלו מ ך להורות ע י ש ע ר רבו מ מ ת • א י ש ם בחכמה ע ל ך ה׳ כ י ש ע מו ו כי כלם נבראו אל ר אמרנ ש א ת כ י ש ם בחכמה ע ל אמר כ א יספרו מרוב • ו ר ל ש ים א נ שוא ו ש ה א ד האדם כי ר ה ע ל ע ה ש ל ע עלה מ ר עליון'לו-וככה י ש א ת ל ל ע ו ן ת ל אלוי התחתו ל מח המערכה העצומה: והסדר ב ש א ת אף בקרב האדם ל ר ו מ ה ם מ י צ מ ק לכל הברואים הפלא ך מן הסדר הנ ו • ועור אוסיף לבאר אי נ י ה רבים מבני עמ ר העירו על ז ש א א כ ל פ נ ה

: ך י נ י ה חן בע ל ו דברינו א מצא ה בלב האדם אם י ח מ ש הזה תולר ה

* ל י ־ ן מ ב י ח כ י ־ W tfonp ^ ־• • • שלום . ל י א מנ

נו הקדושה : והיטב חרה לי • ל*יי* י נ ו בני ישראל עזבו לשו נ • ראיתי אחי ך ^ * * • ! ם : ה י ל ע א י מה הג ל ככה ו ה ראו ע ת . מ א ז דעתי איכה נהיתה הרעה ה I 'vS 1 ית • ו נ א המבחר שבלשו א הי ל . ה ם ת ר א פ ת גאות צבי ת ר ט ך ארצה ע י להשלר הכוזרי מ א מ ו • כ למ ו הנביאים בלשון' עבר היה ובה הבין היוצר עו ל עכדי ודבר ה׳ במחזה אז אד אלקיתהברו . ן י והלשו ו ת ל ט ף י ט א ר רביעי סימן כ״ה כפירושו לספר יצירה . ו מ א מ כ

• יע1 י

,קהלת מוסר שעד ב (יען לשונות כלם הסכימו עליהם כני אדם אתרי אשר נהלגה האיץ י אגל לה״ק גרא ל כיו׳ עשיתי השמיםא ו ו ובלבבו • ה נ ה לשו י ה ע מ ש ם ו ד א ס ל ר למייה אלהי ש י-.ארץ לכן יךאה הכוזרי הבייאה) אר ש כל א ר ו מ א ם • כמו ש ל כ ת והנאותה לקרואיח יותר מ ו נ ל הלשו כ מה מ ו^״לי ספק השליל טבעו(ר"ל כי ד ע מ ל מ ם הוה ינאוז לו ו ש י ל א דאי י ה ו ריל ש מ ש חיה הוא ש פ יקרא לי האדם נ אף כיתר הלשימיז קראן גשמית לכל דיר אך לא יסכיסשמפלס־עם יותר משה אחי • לא כןכלה״קאשר1 ה ויתרון ללה״ק וכוי ער ועל״ ל ע מגחוסשמןיזחסנימיסלטעיסדגויס) והתחייב מזה לשום מר מ א מ ן הקדש כ נו ללמד לשו את חובה עלי את לא ז ו יצירה) כמכתב • ז זה נאמר(כספד במצוד־ז ה ך א ר שצרי מ ת פרק ב׳משנהא־וז״ל ואחייב א ו הרמב׳יים בפירושו לפרקי אכה שהתבאר לך חומרתה ע״כ . ת הרגל־־1 ולמידת לה'ק כמצו ח מ ש א קלד־־. כ י ה ב בה ש ש ח י שן • וכי ט הראשו פ ש מ ן על כנה כ ק להשיב הלשו ש מתחז י ך סביב סביב ואין א ל עם כל זה א וו • נ נ ו לשו ע מ ש א י ר ל ש ם פני ה' הלקנו בארצות הגוים א יאמרו כי בארבע רוחות השמית תנרוף כהנדוף א ז ה ה נ ע מ ו . ה ר לנו שכהנ ש את א ם ו ת פ ו ש ם בית אדוניהם למדנ וכעבדים ועם כל י ר צ מ ו בית ה נ ת נמכרו אבותי ם • הלא לעבדים ולשפחו י ד ץ הריס לפני רוח ק ו מ

ת . ו מ לתא בסדר ש ר מכי מ א מ א שכהו לשונם כ זרי לה בפירושו מ ל ה הוא רבינו ש ם אל־1 קדוש ישראל־* תראנ ה י נ י ע הושה ו י מצחם כנ מ יש ש ואמר זה למוד המקרא הכר־־. ן ההגיון . ו ו בניכם מ ע מנ (יוסי כרכות עללכחע״כ) אמרי חז״ל ות פי' הרמב״ס כאמרו כי ההגיון ו ם מרא ה י נ י . מלבד כי טחו ע י כזב מהסם ובשקר נסתרו מ שא ל א ש י ברואה והגו שקר ״ יען רעתו הי ם בדברי רש״י שג . כי ג ח ו צ נ ה ה ו נ ע ט א למר ה הות ו ם ימצאו א שו א ר ישי ש ם א י ש נ א ה ה ש ע מ רת. כ המסו נכלה כל ימינו בלמוד המקרא וא ר ק מ ו לא תרגילו ב מ צ ע א ב ם • כי כן כתב הו י נ ו ש א ר ר לא שערו ה ש ו נקודרה א אני . ם כי היא חייגו ואורך ימי י מ כ ח ה ל ר ו ס מ ד התורה ה י . ויותר טוב לנו ללמו -יותר מראת כדבר הזר-,. ונהפוך ו ש ע : חלילה לו לצדיק מ ל כ ל ו ב מ ץ ש ל ת ח כ א ל מ 1 להתרפות מ ־ אבים ל התורה בפי והיד־־. א יציק דברי בפירושו ע ו ו א • והוא בנפשו יתן עדי ה הי ו א כי מצ ו הן ו בלשו מ ה ע י ש 1 לרבר אביו מ וק מתחיל־ נ ם כו׳ מכאן אמרו כשהתי ע כתב לדבר ב מ ש

ה כן הרי הוא כאלו קוברו ״ ש א ע הקדש ומלמדו תורה. ואם לא נחו ולא שקטו ער הרחיבו נבול־4 ם • ל ת ו צ ר א ב ם ת ו נ ו ש ל ת ל מו תר האו ף מי ל א נן במעל" ננו הראשו ם בלשו ה י ש ע מ ה כ ש ע לא נ למה נהי' הוזים שובבים ו ם • ו נ לשו

ם בזמן ? ד ו ק ה וו . י נ נ יבת לשו ד עז א ד מ והנה אחי הנאהב מן היום הכרתיך התבוננתי כי גס לך חרה ע

ה י ן זה ה י נו על״־- ענ ם ומדברתי י ב ה א ך ב מ ם ע ל ע ת כמו ירח ימים בהיותי מ ום ש ר ע ם ז ם קו לקו זעיר ש ת ד י ח ם ו י מ כ ל ספר דברי ח ת להנהת מזורו . לחוק ע צ ע י

' , ו נ נ ת כי נכון לשו ם יביטו לראו י ר ב ע ה ם • ו י א ר ו ק פש ה ן ינעם לנ ה למע צ י ל מ ם כ י ב ת כ נם אל גיל או להוכיח .' ר בשירים על־" לב השמחי ש ע • להרים קול־1 בבכי ״ ל פג לבל דבר מקרה ו' ך וזרעי*; מ ף ירי תכון ע נאמוגאס לשון העכריייועתה אחי א י ו סי יקחוטו . ו ץ ר א י ע ש י ר ע ו ו מ

ך צ ט א • ח ו

קהלת בווכד-שעד בה ח א דעת לך ו ו ד- בספר לסבה נ ת הבטהון כתבתי ו ל מצ ערכת ע א לך מליצה נ *־/אמצך • העם ת' ו . ויהי נ ש א ת ל ו כ א מ ל ה ה ו הבהר אם לחלקה ביעקב ולהפיצה בישראל או לתת או • נ מ ם ע ד ש ויתנו י ה נו לרצון לפני נבוני ל ו . יהיו אמרי נ ה עלי נ נ ו ה ידינו כ ש ע מ ו ו נ עלי

ם . ו ל אתה ש וד א לטב עכי ה דעביר רהמנ כל מ

ש בטחון בהי ש כל החיי׳ . לטוב וטהור לכסיל־, ובער י מ ש ת ה ה ישבתי וראיתי תה ב ו ש ה אדם לי • א ש ע ם ירצו סלה פה אהד בה' אבטח מה י ה י פ ו . כי בן ב נ אלהין הכסיל כיהרק איר בהיר מ ם כ ה ו ביסוד מוסד זה • ויש יתרון ל א ט ם כן ח ב ר ה כ א ר א ור ויקים חילו . ן יעשי י ישוס כה׳ כסלו למע נ ש הדמו י א ורח . יען ה ה מנ ל י פ א ם ל י ק ח ש בא הגויכמ י. ל ה לו • בניו יהיו נכון לפניו וזרעו מ ב ר ה בני אדם י ו ג ו נ ע ם ת וכסף וזהב עה . מ ל ל ש ם שודדי לילה יבאו עליו ויפשוטו אדר ממו י ב נ ו • ג ואולם לו ינוסה דבר אליס נ פרשו ו תי ו י נ ה ולא שלם לו • א ר ח ה בו כספו וזהבו הלך אה* ארץ א ש ר נ ש ש א י ו א אס ף מי ט ש ר בתוכה ל ש ה א כ ם ותשבר האניה . ו י ה רוח פערה ב י ט ש • וה׳ ה י ש ר ת ה ס י בי ־ ל כ ה ע ידו יפרש ע ש ר ה ב ו ל י ל 1 ע ־ ל ל ו ע ת ה ל ו ל כי יעלה ^ ש ו מ • רוח ה ע י ג ם ה י ב רת אפור בגהושתיכש ו א . ואותו ישים בבור תחתי ש , י ה כ ה ארת ה ו אם שור אס ש י מחמדר ש ו . אי רעהו א ק י ה ת ש ת • א ה ואחו ה כי יעלה בהלוגיו ויהרו.מהמדי עין בז ובת א ו מי ה ע ו ל ה א ו יכאב •ירק ב . יבשרו עלי ו י ד י ח א ק ב ו ם • ה מ ו ש ו . אז הכסיל־^ישב מ ש פ נ כנו תי . הציב ימי או ן י עו הי י . ו י בסלי בו ולעלקר מבטח ת מ א ש ו ש ל ה ה לי ככה ? ש ה ע מו . ת ע א ל ב ו ב ל ת ג ת ו ה ח ת ו מ ו . י ל ך ש ה ה ל י ש ל מ ק לרואי ש י • אור המתו נ כצרלבלעע לקול הכס' מ ש ה אזנוילא י י ס כ ש יאטם ר ר ש • כמו פתן ה א ל ירד אבל וחפוי ר ו א ש ל א וס יגיע' א כאלה דרכיו למאו . ל ו נ ת ו ו א ת א נ ש א מ ו ל נ מ ה ה׳ ע ש ע ו . כי כל מ מ ט ע פ ש נך י א • ו ו ה נ ע מ ל ' ה ע ה פ כ למו ו ד ביצירתו . והוא לבדו הלקו בעו א ר הפליא מ ש ו . א כפיו קל מהרה ינוסו ב לנו ולהחיותנו • א א לטו ה ה׳ הו ש ע ה מ ך כ א כן • א ב יהפך לו ? ל י לאוח ת רעוךת החזקות מדם . הנ ע מרגשו ש ו ד מהם • או בדם נ עמו ה ורוח והצלה י ח נ א ינון וי נ ה עו י ו ט פ ש יאמר הי ה׳ ז^סיר מ - ו ה ו ת ת קדוש ישראל י א ה רוחו ו י ס כ וציא ה קל־1 מהרה י

ו להצילני מרגשור־ז הצרור-ז: . א ו ת ב ו ה ידו י להרבות ט ר צ א הקצור ק ו א אפ ס ל א בריבו • ות גדולות כאלה : * יי ato ייסרני במכו

ל הי. א ע ה הו ר ו . כי דובר פ נ ו בעו מ ד אל ת ה ו ז ה ל י ס כ ה ^ ה א ^ ק ע מ א נ ו ר ו ס י ע ם ר ת או • וראו כי הפלה י נ ח ב א כן • סבי עיניכם בית אהיטוב ה ו דברים יאשר ל ויחפה עליר ל העי . הרב עבר בארצו ויצורו ע ה ר ה בלתי כ כ ו ויכהו מ תי ה מפליא מכו מ ד לו • כ חסי ה'

ה ולבזבז • וגס אל־* י ל 1 ש ה ל ש ש נגדו העירה ל י יעלו א . ו ד קי ז תה אליהם בהו ויבקיעו אוה לטבח • ט ו ע ש . והרבס מ פ ם בדם נ קי ^ עשו י ש נ ה א מ ח ל מ א ה ב צ ם מ ביתו באו אנשי

ו יי ו • גם בניו ובנותי ט תו הפשי כהנ ו לקחו ו י ת ח ת ו מ ב כ ש ת כל רכשו וקנינו • י כי נם מ ויגזלו א׳ ם י ד ב ע ת וימכרו שפ ל ר ח ל ארץ א ו בסירות דוגה א א ש ם נ ת ר ז מים ספיר ג ם והנעי י ב ה א נ הססת בדמה לרגליו • ת חן מתבו ש ס א י כ ה א ח ל י ת ורדו בהם נוגשיהם ״ רעיהו א לשפחו ו

~ ם ל ה נ י ה ו ל מ ח ו ל נ י ביתי הסה עי מ ל ך ־ ע מרו ג ו נ ע ת ה הארץ מ 1 . . ויעציבש ר ז . ואיך כרגע אהד יהפך לאב ו נ י גע בבבת ע ו ם כנ ה וגע ב לכלכושל־׳י • הנו בטג ל הדרי י ה׳ כי קול יללתפ ירדו א ח ס ? ה ק ע ז ע ו מ ש ת . ויכביד אזניו מ ו א ר ו מ ני עיו ר ו ע נ מ ך פשם לו יחפצו בה יריביו״ א פשו כפר נ מחמלתו עליהם • יתן נ ו ו ת ב ה א מ ול כ ב ל מטי ם ה' ו ד ח ר ל י חקר והבין כי חנון ו כ ה ויבין כספר ושום ש מ כ ח ה גדלוהו התורה וארת ו ו ם אזחנ ל ש מ : והנה הדבר ה ו ת ב ו ת ט ע פ ג יד האדם לקבל ש ר תשי ש ר ״ כפי א ש בi ר יהיה לנו ולאודותינו לחברון ש ע הדבר א א ר ר ק לעומרת זה י ב . ו א טו ר ק ו י נ אודותיו ומתוך השמה!—. י ש ע מ ב ' ר המשורר ישמח ה מ א מ ה ידיו יכסוף ב ש ע מ י ה׳ ל כ ו נ י מדעת וא דופי ם ק הו א ר יקרה לכל דבר • ו ש : וידיעתו סובבת כל מקרר־־, ופגע א ה ב ה א לד ה תו

. רם ם נחשבהו לכילי : ירע עיניו לתת לברואיו הנאהבים לו די מחסו נתן כהי אחפץ חסר להטיב לברואיו . ואיך נכזב ע כי ה' ד • ת ת א ת כל ז ך א ר הודעתי ש ואחרי את ברע כי נהפך לאויב לנו אין זה כי ו ב ש ח ב מ ש ח ת ל ו א ב להרף ה׳ צ ו נ בעצמי• ויהיו הרעור־תסבור־ו' ש ב ה י ו ך . י א פ ר י א טרף ו ו בו כי הו נ םכסל שי ב . אךנ ל ע ו ר ס א

רם. ל י ר יגיעו לנו ע ש לטובות א. ן ו ה לא יכאיבנו ? בדנא תאמרו} ל ת ו ר הקצור קצרה ידו מפרו מ א על דברת בני אדם ל וא ל ה ! ו נ א הטוב ל ה הו ס ויגיד לנו מ ר בסוד אלהי מ ו ? מי ע מ ו ק מ ק צור מ עתי ם י כ נ ע מ ל ה

ו : תנ ה ייטיב לנו באחרי . מ ו נ מ דע דרך ע ו א י הו . ו ת ו ל י ל ו ע נ תכ לה' לבדו נת ו ל ע ה ר חזיתי בחפזי ל ש ם רבים מדברי רבותינו זיל. וזה א ה יסכימו מאמרי ל א ולדברים הה י ל א ב י כ י ש אלבר״ ח . רבשמו ל ה ל מו בבי׳ק ע ד מקו ח א ר מ א על־^ספר * מר ש פ א י א מ י ר מ א ״ ד א י ה א פ ו ד י ג א דבבלאי ד ת מ ח נ י ב י ג ל ת י א י א מ ר ה ל . ר מ א ־ ו כ א ת ר כע י ג פ ה ר ש א כי המה יחשבו הרעה א ל ו ע ^ א ר ה נ ה - ד עבדי • ב ע מ ר ל ש פ א א ד ה ב ע מ ל

: ן ד י ו ו נ מ י ה ף י ק ת ש י מ ם ת נחמתם־מייכול־^לדון ע א תהי ז חלטת , ו מו לרעהי ו נ ב י ול א ו מ ב ש ר ל ח ה . וילך לו לבדו א ב ו ט ל יחשבם לגידופים ע ו ם. א דברי המנחמי ל ו י ע נ כעי. ר ב ד ה נ מ ת מ א צ א וראוי ל י ה ה ר ש ואס כ נ ל רבי . והיה סוף דבריו בתו ש ו מ ח נ ל ו ו ל ד ו ג לי ר ח א מו מ קו םאשרי י ה כי יודעה־ בנ כ • הורהכז העי * חז ה ד ה מ כ ה ו מ ת כ ח א ^ י ע כ י * ^ י ס י ה ל א ה ת ו j נצחי לד* לק לקח א ^ m i i m n h ^ ^ ^ W

קהלת מוסר שער ג­תה ואר־ז בירית אביה ה סבר־־. להציל־1 או ת ו ת בכבוד מהיבם בקלון •. והיה מ ׳ נבחר מו

ו : ש רע ממנ ק ו מ מה והנה ש ר ע ש ה כל א א במדרש וירא אלהיכמ א ל פ ר יותר נ מ א ל מ ע ך ד י מ ע ד א עו ות ר ו מ ה ס ג י ר להם ההכמה למורשה כ ש נו א ת • הורו בזה חכמי ד זה המו ו א טוב מא י ת ה׳ ה ת ה מ מ א ו • הוא רק לחסרון בינותנו אבל ב נ ז מר ממ ר חשבנוהו לרעאי ש א

לטוב לנו •

עד הבא יהקו מליו) למו ח לי רעי גגחיהס אתי ו ל ר ש ש (ייתר הדברים א

קהלת . מוסר שער גה הרעה כשכס שמברך ע?־1 הטובה חייב אדם לברן ע

ת ו ע ר ו א . מרם(א) מ ם י ש א פרדולארבעה ר ת האדם י ת א צאו ץ המו ך ץ ^ ^ מ ף ״ ךר מ ה : קרוצי׳ מ ר ש ו ב ו בשגס אנחנ . הקרת אותנ ע ב ט ת ל ו כ ש מ « II * נר בחרנו ש ת א ו ר יסודם ברוע המד ש הוי' ונפסדים • (כ) ומהם א• ה ל א ו כל הרעות ה נ א מצאו : ל ע ר ו רע בטוב וטוב ב : לולי המרנ ו ש בדם • ולוליהסבלנו עע • כי ר ש אלהים תם וישר וסור מ י ת א ר ישיגו א ש ת א ה • והס הרעו שי ה שלי (ג) ועוד בא ר ל ש ה א ב י ר מ ה ה ו צ מ ה דברי ה ל א ו אנשי מרי ויארבו לדמו • (ל) ולא נופל מ ה מ ט ש יר מ ו ה א ז ת בני אדם השוכנים סביבותינו . זה אומר בכה ו ו ע ט מהם • כי יתחלפו ד ל מ נ

ה מצד הלוף מזגיהס ותמורת מדותיהס . כ ב. ונדוכט ת ו ש ג ר ת מ ל הצרות ה ת עו ו לסבול א נ ת שכמ טה א נו שנ • עלי ש ת ה ו צ מ הנה מ ונתו ועל־4. ה ה׳ תלו : ע ו ה ת א צ ר מ ש ל הרעה א ו • ואם יתלונן בן אדם ע ת ע ו ש ת לא עול־^אשר ש מה נעים כי י ה טוב לגבר ו : מ ם ו צ א ומרי ע ט ה ח . ומלבד שז ו ת ח ג ש ה. ימתקו מדורור־ז א ו ש ג לא יכבד מ ו ו א ש ו מ נ ו ? יקל מעלי לא יחטא בשפתי ו ו טל עלי נ

. ו נ י ו ולא נקוץ בחי נ ר שחי ש ה א ל ע ר ת ; כוס ה

ר ש ש א ו נ א ע ונאמן והכאב ה ר ר יהפך בחליו החלי ה ש נכאב א דכא ו ש נ י 1 א א מעל־ סורו נת בשרו ה יוסיף להכות א ת שו לעזרתו ״ כי ע יקרא לו בשם חחלי הנופל . לולי תחות • ראה כי ט ר : ובבשרו ישרט ש ו ה א ר ש מ י א ת מ ו : ישחי ש א ר ר ע מרט ש י ה רבה • כ מ: והוא.הרבה לדאבה ו י ת חו ל שברו רבות היו אנ ל הוה שבר • ע ל יגונו • הוה ע הוסיף יגון עת קצו. ת דמו או קרבו א ו א כ פ עתה דמו בראשו.ידיו ש א עזר ותרופ׳לחליו: ו צ פשו •אולי מ נ

. 3 עסקי א ינתק ע ר ל ש ץ א י מ ר קשר ה׳ אלהים בקשר א ש ת הן אלה א ו ת הטבעי ו א ל ת הא וניכהה ! נותיך לכה נ ה חלו ל ל א ע פ א הס• ו באי מו הם ו מ מוצאי ד בני א, ה ע תדבר באלהי ? על־1 מ ו ד ! מ י ה ב נ א ע ה י קום נ מ י מספר ה ת ה כי מ ענ א פיך י ם ל א

. ן ו ג ל הי ת יונקי שדי׳: והעצבןבהולדם ־ ע ש ל ו ה על ח נ ע את ? הלא ת ת כל החררה הז חרדת את ״ י ח ש מ ר יהפך ל ש . ,הודי א ה ב י ש ר יעזבני כימי זקנה ו ש על כחי א ! ו : מי שי שלו ת אנ ו מ נ

ל ע ו

1 קהלת מוסר שער ג

ה ; מ ד א ל ה ך כל ימי היותך ע מצאו ר הרעויאשר י א ר יהיה בעוכרי •יכי ש ש ל המות הזח א ע ו. ך י ש ע ר הגיעו עדיך לםכלותיךורוע מ ש ׳ או הן אלה א מי י הס או עזיבת הבלי הקניניבס דמדות ו ת א ל ש כ : עד־1 הרוב אתה ה בך כאי ר י ש = כ?־־1 חלי וכל מדוה א . מ ך ומידך היתה זאת לך לדשן א י ש ו זדון לבך ה ר רגליך מדחי • א ת •איר־־ לב לשמו מ לא ש ם כי גואלת ו ך . א ח כך ועוריך : י ך למותר• בלו גשר ת בגי אדם והמה א ו ג ו : הלכת אחרי הבל־־* תענ ך י ת ו מ צ ע

ך • תי שברו עצמומר ע ו ך: אין בהם ר תם עלי פי ת שמו ת א א ש ר נ ש ת א ל לבי כי מכל התלאו •ראיתי ונתון אץ לכו אמי נו • ו שי בריתינו • הן המה ישתרגו יעלו על־1 צוארי ת אנ מו ו ו נ תת ממיר זכרת וגס ש ר הרעות א א ס ש מ ע ת מ ת א א ש נו ל . אכן נקל עלי ם א ש ת מ ח בגבורים ירבץ ת

בט : נ ו התמהמ ש נבוב אל י י א. ויהיר י מ י רך בשנים גמל עלי א י ואנ נ ו ר מצא ש ת א ת כל התלאו ים רבות שכחתי א זח שני הטף וארותיו ? הלא אין בהם תבונה ולא מחכמר־ז ש ע מ ע אוםיף לדבר מ ו מד : ו ה מת הסבלנור-ז * אם ו ד ת מ ח ת מ ו א מה יוסיף לנו בחפשנ ן ו ת י ה מ . ו ם ה י ש ע ת כל מ ו א ש ע יא ל ? ה ה מ י ז מ ת ו ע ו אם אין ? מי נתן ליונק ד מ א ו ו ו בטרכש ירע קרא אבי ש על ו נ יסבול א

ד גדולם • ס ע ו מקטנ י ש ע ת כל מ ל בו ותרגיע א ו ש מ ה לברה ת התאוא ו . ואולם ה ה י ד ת ש ת מניקתו בעורו יונק א ע לבדו הרים יד לחכות א א א הצבו לא ״ ומי פתי יסור הנח ט ר ח ש ת א : והתורה א ת מ א ד התנחם על הדבר ההוא ב ואפסו עו

ה כסיל־^ באולתו ? ש ע מ ת כ ו ש ע לה • ואולם ח תכבד היגון עלי מ ד כ ע ע ד ל האבנים ויחבליה: לא א ושבת ע י צירי י נ נפלאו • ממת בנדי ה עזובה ועצורה תסור א . בראותי אלמנ א ו ש נ ה אראה כי לא תכבד מ ב ו ש אר ה י: ואין מהדי תי י וחיתו ארץ יתילרו למשפחו ת שד ו מ ה ב ו ש אחר • א י א אלמנוחה״וחלקח ל

ת כל ההדרה הזאת : א. כי כל עור יעזבנו ת ר מ ר א ש ת האלה א י בו כל הרעו ת א צ לא מ ש זקן ושיבה: ו י א אבינה בו • בי ת מכאו לא יוסיף להרגיש א : כן תופר האביונר־־י ו ו י ל כחו ותתגבר החולשה ער ש ו א אי ת כל תחלו ב ע ה : ל מ ד א ל ה את יערב עליו היו בראותו כי האריך ימים ע ובלעדי זו ל פתח ת הדופק ע ל נטותו למות• וקול רמו ס ע ע ימי׳כי א ב ש ש זקן ו פ ח נ נ א א ח . ל ו חלה ה׳ בח ש א ו א ן ב ו א ב : א ח י אוהב או א ר לימי׳• ואולם אם נעדר ממנ ש צעי י א ו יותר מ תנ יבעיתח הרך והענוג : הנ ת לבבי י • ידה חיתה בי ונגפה א ה עמד ש ע ר נ ש ה א ש ע מ ע עלי ה חיקי. ר

א • ו ש נ ט כבדה מ ע מ : כ ת א ז תאמץ לקראת הרעה ה י ר בקרבי • ולולי יתחזק לבבי ו ש אנבאב דכא ו ר בגוף חזק ובריא אולסיאולי אס הית׳ בגוף נ ש ע וחבורה א צ פ ה ארכה ל ל ע אס תל ברוחתיהאמץ וירייראש לקראת ש ו אין מזור לחליי. בן הדבר בפצעי הנפש־איש הזק מה לקראת רוח ש א ה תכוף ר אנ ד במים אנה ו ו ע יפול צדיק וקס • כקנה תנ ב ת האלה • ש ו כל התנא י הים וגליו עליה יעבורו: ואחר תקום והתיצב כמו נד • ל . גס כל משבר ד עברו י ע ע ס עה ו סוא ל א אור.ס יפלו ו צ מ ס כמוץ אשר חדפגו הרוח כןיהגו ״ יטיקו נדע אשר י ק חסרי הלב כי א

יופיעו קוס. מהחתאונן

קהלת מוסר שעד גך • ואתהכי-נתתאר־מ י ק ח ה ש א ת א ח ק ל י 1 ה׳ ״ כ ־ י נן ע ה תתלו ן הגבר מ נ ו א ל ה מ * א אליו ד עיניך והי לקה • ש מ ח ת מ ת ? ה׳ נתן לך א ו מ ת ת ו דעת כי מ ; הלא י % ;•fin לך ת א ה ת י ה ה ל ו א • ש ך ב ל ת ו א ר נתז לך ת ש ה א ל א ה הימיס ה ו ע ד ס ח ׳ א ל ^ ך ו ^ פ ; ! ת ר ד א ע ירע לבבך בשלמי ו ד מ ת ו ה ק ל א ו ימיה ״ והנושה ב א ה מל ת ע : ו ך י ה ל ^ ד ת א מ

יך ? : 1 י ־ י־ 1 נשיי בזמן קצר ? ת א ן כי תלקח מ לבך יהמה מי הגיד מראשיכי׳ קרב קצה ? מי האמי

ל • ה ח ו צ ן י א ש כי ימים רבים תהיה לך באין פרץ ו א ר ת ? מי הגיד מ נ מ א א ה ע ל ו ד מ ות הרעה מ ע ד היום הזה ל ך ע ד ו ע ר גמלך ה׳ אלהיך מ ש ת כל הטוב א א וחשוב א צמ ר ם תדבר א י ד פ ש אהר כן מ ת • ו י ש ר ע ש ע א ר ת ה א ת הטוב ו ל דרכיך א ת פלס מעג א ז ה

. . : ) ך : אלהי ה׳ה ל א ב ם יורדי בור והיא עודנו. חי • ה ה ירדת ע ת . א ך י ת ו ל א ש א ה׳ מ ל ו מ ל ת א י ז בלעד וה • ל י א ת ש ת מ ח י א ש מבלעד ק ב ה ת ? מ נ מ ע ^ ו ו ש לך ע מה י סרה תלונתיך ? ות ארי* ל א ה ש מ כ ח א מ ד . חי&׳ כי ל ח א « ס כ ^ # ה ו כ ש ל ך י ה ל א ׳ ה ת א מ ת ל א ש מ א י < .

~ ־"זאת * • :

ידוע כי י הוא סימן השאלה והספק ״! התימה הקריאה וההכרזה• הנקודה להפסק המאמר גמקוס סוף פסוק. וב׳ נקודות במקומ אתנחתא. וכבר מצאנו כאלה כס©רהי"דלהרמבים

ד׳א וכפי׳ אברכנאל על התורה ;

קהלת מוסר ש^ר ד כיזם אתמול כנזאי הייתה לעשות מלאכתי: מצאתי האגרת הזאת על פתח הבית ״ זעתהאציגה לפניך»

כן משפעו הוא חרץ • ולולי העלים ממני שמו: כי עתה השנתי לו כאשר עיניך תחזינה •

וזה דבר הספר

אליך שנע מוסר שלום

! החסר* ך ע יצחק ל מ ו ש ך ? הלא כל ה ת י מ ח ע 5ץך• לך אחי ט יצאת היום להוכיח אד ה . מ נ ה למדי נ ר לעיר ממדי ם סביב סביב מעי י כ ל ו ה ו ? ה י I מוכיחים אנחנ » א לקחנו • ואי זה הדרך : ומוסר ל ו נ ע מ ת ש א צורחים שובו בניס שובבים ! כל זת עם הספר • ועתה אס תקרא את ר מ ך ואל דבריך ? א ע אל חלמתי מ ש תך כי נ עבר הרוח לפחוף אני ת פיך • א דברי אלה: קיסנךאלגנת ניתז • פי צדיק יהגה חכמה ! ראה כי לא אמרה אה ל כ א אלהיס אתה בתוכינו י לא א אל גבעת הלבונה ״ נשי ות ערב אל הר המור ו ך לי לפנ ל אי ת ר א פ : כי לא תהיה ת ו ד ב ץ ע ע . ואולם לדבר הזה יסלח אדוני ל ך ת ע ט ש ל מ ך מלסור א מ מהו רו מלה לחור בחקי ל חור נ ע ע ש ע ש א א ל : ו א מ א ארעה בגנים צחה צ ך • ל להיות כמות : יאספו אחז ב ר ז • טרם ינטו צללי ע צאי הדברים. ואולם זדה דרכי מא ת אחר מו קו עמוי הגן ז עצ ר תרגו מא ש ם • ואהרי א ו ש ל 1 ש ר בחרנו בו מתמול־ ש ד המקום א י א ע ר מה איש ל ע ה נ ת מונים • על ר ש ר ראה ע ש ה א א ר מ ת ה ת א ו סר לראו נ ת א ס: אין מ י צנ הנ וש • ? אז ו נ שמה לבב א : לולי יין י ה ש ו ה מה זו ע ח מ ש ר שכם היין • ו ש ד המקום א : ע ו ח כ נש בכת י ש ק נ מ ע א תוכל • נחפור ב ר ל אד נפוח: עצו א בטננו כנ ל מ ה ע1 כי ת ח מ ש •ננסך ב. קוה* ה ש ו ל ת ח ו ת נכורה ״ ואין קול ענ ו נ ע הארץ לקולנו • אין קול ע ק ב . ת ח י ר צ נ ף א ע י ר נ •

ם: די ו ושכרו דו ת ת כי ש ע ן ד ע מ ה וטוב לב ביין. ל ח מ ת ש ו מצהלש לסובאי יין א ב א • • • . ר ש ו ח וטוב לב • ויפקד מ מ . ש י ע ר זה לי ירח ימים ישבתי בתוך מ. . ה י ר ב י ע ה משנ ב ו ת ה כ פ . ובידו מגלה ע ק ו ח א ש ל : פיו מ ו נ ץ לקראת ר ע נ ר ט ע מ כת הדרך אשר ם התיצכו ואגידה לכס א ע ו יין! הופרו בוערים ב ת ם ש כ ל ל אמר. א י ויצחק וע ד ו ר כתבת * ויען ד ״ יי׳ ״ ויאמר אכן נ ש ה דברי ה אגרת א 1 גדול א ה . ויקרא בקו ו בה חלכ. אין זה כי אם היו הדברים ם ו ש ל ל ש ו מ ת ש והנה פגיו זועפים מ י א ת ה הדבר י ראיתי א

ו : נ ת הספים מקול השהוק היוצא מפי ו מ . וינעו א ו י ת האלה עצורים בעצמוורת ש המי א ר ע . אף אם ב נ ע כי לריק תי ד : ת ך י נ ל פ ה ע כ ו ס ועתה לולי מסוה האופה" מם לפיך ואל־1 ו ס ח ה מ : תנ י נ ע מ ה לו ש ת . אס א לך תקרא: ואצל־4 כל פנה תתן קו

תהי׳ לבוז .אך : לכתוב ע בקול דברי. ואולי זדון לבך ישי מ ש : בי לא ת ה ש ק ידעתי את ערפך הב • צ ע ת ל זה א א ע ם ל ל ו א מלילחוקם בתוך הקהלת כי p ארהות כותבי הקונטריסיס ״ ו. למען תדע כי י לא מלכי היו הדברים האלה : כי אם כאסיפת כל^ מאהבי ההולכים בדרכ

שחק אתה לנו: נגינתנו כל היוס ״ ואתה שלום * אל

קהלת מוסד שער ר חשובה

א ש מ דע כי כ א י ו • מי ל ה יצאנ נ מ ' מ ער רשעי א לאחוז בכנפו׳הארץ . לנ ! ל י ח אמלא: ב׳ אהרי ו קראנ ו נ חי י אמתחו פ ב י ש ו מ ה ף ס כ ר ב ד ל ע א ל ף א י ו נ מ מ ד ב כ י ר ב י * י כתו כי הכסף ן לב העם ואזניו הכבד כראו מ ש לאמור.סורו סורו מדרכיכם הרעיס.כי הד מתי יענה ע : ירים כשופר קולו •ו ו מ כפי המדבר בצדקה . וכי ילט פניו באדרת כ ת ד א ן ת י

ע ! ובכלותו לדבר יאמר הבו שכרי . צ ו ב ם תאהב י ת פ, לבך לתור אחרי עיניך ״ ־ י ת א ת ך • הן אתר־. נ ה כמו : כי דמיתי היות אהי ראה א ו ע נ דאספת אליך מנערי בית ישראל להורות להב* ת בני הארס • ו ו ג ו ולזנות אחרי כל תענא נופל אנכי . ל ם ט ץ ת ר תחפו ש ם לכל א י ל ה . והמה כאפיק נ ן ו ש ע ר י ש ה א ש ע מ ת ה א. אקר*•** ה נ למהר ר : ו ל י . בערב אלין ג ש י א ה בלבי מאז הייתי ל ח מ ף אני נתתי ש ך • א מ מם נליגה בכפרים • אז הכרי־ז י מ ר כ מה ב . נשכי י נ ו ס רמ י ואשקס מיין הרקה מעסי למאהבו נ ת א ך איי מ . א ו ע ת י ז י צ ע ן ב כשמ ה כמיס אד־^ קרבנו ו ח מ ש : כי באה ה ו נ פנינו תענד־ז כו • ולשיא^יויענד־•• ה רעה ם בקולו ע י ע ר ו כגבר עכרו יין • דוהר כסוס. מ מ ע ת ט ה א נ ש מא Sr מי ש ת אחים גס יהד בנאות ד ב ש ם כ ח צדיק • כי א מ ש ח • לא ברעש ולא בקול י א הם על*1 ב ו ם ורחק• ארץ יעי״ירו כל ט : גבהי שמי ן ש ב ה ת • השרון והכרמל הככר ו חו ו מנל א מ ש מ : ו א ש ל ד ן אילים וכני צאן ירקדון ע ת ה׳ • מימי ה יספרו תהלו הם. וכל עצי השד י פנע ויאמרו ע ה . י ע ר מצאו מ שו כי י רמש ישי ם יתן קול . בהמה והיה ו ם מבין עפאי ף השמי י ע

ו והוא הכין צידנו . נ ש ראו כי יד ה' עמ ל ו ע ה הסד ה׳ מ א . ר ה ק ז ח ת נ יאמר חזק ו ת רעהו יעורר ו ש א י ר יחדו נמתיק סוד א ש אש מבחר היצורים ותכלית כלס ״ ו נ ף כי א ל הארץ • א ש הרומש ע מ ר עד עולם על ה ׳ ו

ר צפן לבני האדם י מי ש ו א ב ו ט כ ר ה י • מ ה ל כ ל : ונתנו עליון ע ם ו ר מ ה עליו רוח מ צ וה אש • יתבונן מכלל יופי מערבי היצורי׳: ומדרגתו הנבברת ו ש ו מ ש אתנ שי : י ה ל חכם וישמר א. יורדות מטה־• ו ת לרגלי ח ת ר מ ש ת א ו ל ע מ ה על רוב ה א ת ש ת • ונבט לארץ מ ו ל ע מ כסלם הם יביט י ה • ואל השמ ד ש ת • ארז ואזוב ואבני ה מ ש נ ת רמש . נשר יונה ו . ארס קוף ו ה ט מה ח מ ת ש ע ד א אם י ו מספר י הגד נ מ צ . ע ו ל ל ע מ ת היצורים העומדים מ ע פ ל ש ם ע מ ו ת ש מ

? ת א ז ה הבחינה ה ח מ ש גדולה מה התיכונה בץ ל ע מ ה ה י ע י מכהר החי והושיבנ ח כה' כי שמנ מ ש ה לגגדך! אנכי א כ ר א ;ת ל ש מ נ ך ו ב צ ת כעל כל הון > כי ירדת מרום מ ש ה ש ח א האפס ובין בני האלקיס • ולא בבח ירום הארס : מותרו מן הבהמה אין. לא כחיל ו ר ע ת י ת • כי אם ישכור האדם ו כבהמו

ת . : כי אס ברוח ה׳ צבאו ץ ר א ל חית ה א ע ש נ ול ם בהרת בו מכ ד א ת ע ט ק חת ולא ש ה לא נ ת ג הזה אפס קצהו • כי ע נ ף העו ת מצו מ ע לו טן תבחין ע מ . ל ת א ת ה׳ היתה ז א חך: ידעתי כי מ כי ל תשוקותיך או א ע חפצי בגי האדם • לא ב ל ו ט מ ע ה כי בחרת ר ת א . ו ת ו ת ו ח פ קות ה ת התשו : ותבוס לענ י ת מ א נ ה ע ת ופת ה ני ת צ ע . ו ה ש ו ל ך ח ח ע ד י ה ת י בה. אפס כי ה ת בטו ת זאת: כי לבך חפץ לראו י ש ך ע * ע מ ר מ

נבערה • סכלת דרכי הבחינה להסיר בדיל והגו סיגים מכסף . שוס

קהלת מוסר שער הו • ואם ו בני אדם עלי ג ר יתענ ש נג א ׳ בל דבר: יצא העו ם אל לבך כי מבטן שלמו שום תשו

ג • ו ץ תענ ת א ו מ ל אין שה י ל ע יאמרו ע ו ד ע יערב עליהם מבטם • מ ו ד . מ ה ד מ ח ת ה י ם שכ ס ישורו אנשי ה א א רת הצורה ומנלה • והמרותיה בחלוף ו מ ל ש ן זה כי אס מ נחמררת היא למראה ? אי

ה. אפס בלתה . פי יר כי זה הוא מכלל י מק צל הדבר המצו עו ת ו מראוו ? לולי יחשוב הדבר ר בעשר . והעשי . הנבור בנבורתו ו ת מ כ ח ח החכם ב מ ש ע י ו ד מ

ת לנפשו • שלמו א ליקר ו ההות: וסדר מחברת אבן י ז ת טורי ג כ ר ע ס יתבונן האדם בחצרי המלכים ובטירותיהם. מ א וערך : ו ם ב ח ח • ערך ארכס אל ר ח פתחי הכי צעו : ומקו ת ו נ ו ת החל ר א פ ל אכן • ת עת הבונה . וצבי מ כ ת ח דע וכי הבין א ה בלבו כי י ח מ . אז יתן ש ה נ ו י נה אל העל ע התחתו צי הי

ו ומכלל יפיו . ת ת הבנין וסדרו • כי זה שלמו ר א פ תה * ל ח בו ס מ ש א י ה הדבר ותכליתו • ל ו מ ל ם ש ד א ת ה ר א ם נכחד מ אכן את המראוו־־נ אל־1 חדרי כ א ל ת מ ט א ו א נסה לשפ ר ל ש ש בער א י ! לו יבוא א יבחנו דבריש ד ק : יתבונן בכית מ ן י א יבין תחבולות הבנ ר ל ש ש א י ע • או א ו ש ש י ת א י כ ש מ

ם בתפארתו • ל השמחי תפלא ע ו • י ט יעיף עיניו במחמדי ע מ . כ ך ל מ. שרירות לבו עתו י ד ת : מחסרון י ו מ ל דעתי כי פעם יתעדן האדם בדבר נעדר מכל ש הן יח מ ש ו: ראהו ו ני ם בעי ל א ש : להמיר זולל־1 ביקר • ויען נדמה הדבר ההו ו ת ו ה א ע ת הא ו . יען הטבעו אדניה ע>^ שלמור-ז ש ת נ מ א נ מת ו ו קי ת ח מ א תהיה ש בלבו • אפס כי ל

ת הבל . מחשבו וב ע ויחשבהו לטו ת ר ו ש ע ח ל מ ש : י ת ו ב ע ו ת ר יגיל ב ש ד א וש בקרבו ע אס נבקה רוח אג ום תוקד ב ר ק ב מטותס ו י א לי • השוכבים על־ ף הו ש לו • הלזה קראת עוגג ? בלחמי ר

א • דעו כי בגפשם הו לא י : ו ס ת ו א ו כי יביאו להם ת . ישמח ש יקד כיקוד אץ קשר י מ . א ה ת נ ו מ ד תקום א ע : ל י ת מ א ת ה ו מ ל ש ל כרכי ה ה הנולדת ע ח מ ש א כן ה ל

ת שניהם . ד יקרה א ח א ינתק • ומקרה א ס ל ג ת עם עוגג משי ו מ ל ש הר וערב ח . ש ו י ת קו ו תשו : אלי ת רעהו ו מ ל ש ח האדם ב מ ש . אם י ך ע ל אתה ד ה ו נ ע מ שת א א צ מ ם י ד א ו לא ישקוט ולא ינוח ע י : ואם יתרחק מעל ו ל ה ך א מיש מתו א י לה ת י ה ה 1 עלי גפשו • כ מר־ : יגמלהו כג ב ו ו ט מ ת ע ו ש ע ם יש לאל ידו ל א ה נפשו • ו ב ה א שה ר ו ש ש ק י א ש ה פ ה תלויה בדבר ״ כי היתה נ נ י א ת דוד ויהונתן: קראוה חז״ל אהבה ש ב ה את דבר זר א בו • ולא מחקו צ ר מ ש ה א ל ע מ י ויתרון ה ת מ א ת ה ו מ ל ש ל רבר ה : ע ו ה ע ש ר פ נ בת ו מ ם אמרו ה ף ה . א ם ת ב ה א תופר א ם ל ל ו ד ע . ולכן ע ו ת ו א ת בו ת ו ר יכפוף למלא ש א

יך. נ יפריד ביני וביג נ ה עו ל ס ה י מ ה ותכלירת כלם ? ב ו מ ל ש ם לב א?־* מקור ה כ ת ח קו ו תשו מ צ מה ע וו תי ה אצבעו ש ע מ ו ? ומי ישוה ל ה ידיו ? מי שלם מכלעד ש ע מ ב על ה׳ ו הבחינה בפוג ש ו מ ט ה ע מ ח בה׳ ויגיל ב מ ש קתו ישליך אלילי כספו לחסרי לב • י צם תשו ו ? הלא אז מע

: ואז טוב לו סלה • ו ת ו מ ל ש מ נין

קהלת מוסד שער דו • וממגד! ת ו מ ל ה בידיעה ש ח מ ש ס היא ה ש ת ה ב ה ע בי א ד ר לפניך • ו ש ה א נץ תבין אן דה מאהבה • (עוד לי מלי . והיא העבו ו י ת ו צ ת ט ע בקולו ולשמור א ו מ ש יולד החפץ לקה ס התשו ש עד אחר נכבדות אדבר בד־) כי לא תתכן לנגד ה למו . ו ה ב ה א ה מ ד מ ע בדבר ה

א : ת הי ח תו א ה בה׳ ואהוב או ה מ ש א ה ם כן הו א . ו ו מ להטיב עת דברו חזי ל בסוטה ״ ז״ל הנהו תרי תלמידי הוי קיימי קמי דרבא הד אי־׳ה אקרינן בחלמי א זל ה חוסי בך • א ישמחו ב ך. וחד אייל אקריון בחלמי ו ת ליראי נ פ ר צ ש ה רב טובך א מת סוף הכתוב ע לא הראהו בחלומו א מדו י מירא׳• ו מ י מאהבה ו ן ט תרווייכי צדיקי גמורי אתום הודיעו ארי*־ ר דברתי • מן השמי ש ך ? (התבונן ברשי) זה הדבר א מ ויעלצו בך אוהבי ש. כי ו ד ב ע קה ל א התשו צ ממגה ת ה בה׳ • ו ח מ ש ל ה ע ש האהבה מ ו מ א ת החסיד ההוא כי לה ח מ ש . ובלעדי ה ו נ ו צ קה להפיק ר ת הנאהב• עם התשו מו י ה כשל ח מ ש גרר האהבה היא ה

אין אהבה :ך ש פ ל נ ע ג לא ת . ו י י ס ו ם דברתי . קוה קויתי כי לא תוסיף לליץ מ י אליך אשי ואולם אנלך ואורך בדרך י ה בלבבך: אשכ ה מ ת ש ת ץ ל ת להוכח ״ ואם תחפו כ ש במלין ח

לל : ק אמרתי מהו ה לשחו י ד ע ל ב ו : ה ח ו נ מ זאת ה ה ו ע ג ר ט ה ת א ז ך • ל ת

קהלת מוסר שער הה נ ו מ דעה א ן ארץ ו שכ

ן ו לא אמו ש עוקב את אחי י ה • וכין א נ ש אמו י אל לבי להפלות כין יקר רוח אא ינקרו בין ם . ל ד J ו 14 כו ״ גם הלום ראיתי אחרי רואי הוללת וסכלות בבני אז ר • ילט פניו באדרתו ועו ע ת ש ר ד ש לבוש א י . והיה כראותם א ע ר טוב לעבט ע ו ר . סר מ ם י מ ת תו ״ יחשבוהו ל נ ד תכו א יבואו ע : ל ם מי ע י ב ש ה כמו זקן ו ו ישנ פנים . הלוך ילך כ ס ו ושקר נ ע ת נ א ו ש דעו כי ב . יתברכו בו כל עמי הארץ ולא י ן מ א נ ו י ה ל אה : מ ר . ובטנו תכין מ ם י ר ו ע י ש כשעל ת י לחלל עם ה׳ בפתותי לחם ו פשו ח לצודד נ ו ח שם ער וזקן יונק ע . נ ל כ א ר י ש ס : או מכל האוכל א י חמת מ במה יבוזו לגנב כי יגנוב להם וו בסד רגליו! יקרעו מ ! שי ו ה ו ש פ : אחריי יריעו אף יצריחו • רדפוהו י ת ה ב י ש ש י א

״ פשו מ א נ ל מ ך ל ת רעהו א כ א ל מ ח ידו ב ל א ש סגור לבו לו יתנהו שופטי ארץ בידם • והוא לו ת עלי ו ל ם ע י ר ף יונקי ש • ט הז לו ה לי ש ל ש ה ימים ו ש ל ם זה ש ח א אכל ל • כי ל רעב י. אבל מי יריב ריבו ? ח־^ ה ר א מ ל הארץ • ויאר ב ר רעבונם • וה׳ קרא לרעב וגס בא ע לשכו

ם ״ וישימוהו לקלס בכל־־* הארץ : א נבזה וחדל אישי הום• משרתיו ה לו רכב ופרשי ש ע ה י ש ם ״ ע ע ם . יוצא בתיך ה י נ י כ ש ה י ראו ראה או אברך י ו לו . יקראו לפני ו יסגרו אף ישתחו י א ו ר ה ם לפניו • כ י צ י רצונו ר ש י ע

והוא חכר לאיש משחידז ״ פעמיו רחץ כדמעות אנשיכם נדכאים שכורי לב : איו

קהלת מוסר שער ה•. ם פ ש ך • בלא מ ל ש מ ד ק ק • בנה ביתו במי מ ש ו ע ד ה ם מי ב ה ז ט להציל כספם ו ה אין כח בם מן גו יגורשו ״ כי קם מאנשי ם • ו י מ ו ת ד י ו ש ו • נטה שפרירו מ וספון בארז : גזול הוא אתם :. י ר צ ן מ ת אטו בו לו חטו ש • מכסהו רקמה . מעי ב משי ל ש ו ד שקר בס • אבל־* יען ש ע לה ? אי לזה קראתי רהב נ ש אמו י ו לחלל־1 א ת י יריב א . קרוב מצדיקו מ ל א הגבר הוקס ע ו ה

ם . ו חלכאי מי ח ונפל בעצו ! ידכה ישו א ו הו ועולל בעפר קרנו ? אנה עזב כבודו ? הון י ק במתנ ל אלזבר כי שם ש ד ע ב ה רוח ע ז אי0 אכל־־1 ר ק ו מ א ידעתי ל נג ? ה . והיכלי עו רף ת ״ בירת הקיץ וביי־ז החו חלת אבו נן י מ ש : וייקץ לקול כגור ועיגכ • והיה דשן ו ן ת ש ו ט ל מ ח עליו״ שככ ע מ ם : ונפשו ש י נ למעדח ? ייענני אחד מן הנצביס ל כשרו וילך שחו : צפד עורו ע ו נ ה דבקה לארץ בט ת ולמד־. זה עא ״ ו ם כי נאמן ה י ו ג ם ב א לו ש צ ו ורוב גדולתו • י ר ש : מכבוד ע ך י ת פ ת הגו ש מ . א י ל עה ״ יהוא בזר רכושו ־< ג ש אמו הסכאי י ת ולבוא לפג א צ ם: ל מי תו חלת י ל נ וישימוהו לנגיד ע: המד-. ה מ ו א דע אתכם מ לא י ם אתו ו ה עושי מ ה ה ג ו מ א ב י ב כ ש ר ח ש ת בגו א ואוכלי פד : ומגיס אב ח י פ ה ם י מ י ת י ש פ נ י כ ד . ע ו ר ז : וחלל לארץ נ דו ה י ט הו • ומרוב הימים מ שברול . נתן א ם י מ ו ת קת י מאנ ר עניים ו ו ש ת בעתוהו מ : פלצו י נ ו מי ע הם • ויהי כי הקיפוהו י מנו ומגוסו . ב : משג ם י מ ש ל אל־1 ב א לבבו א ש ך י . א ם ל ו ד בהבלי ע ר לא יתגאל עו ש לבו אם י על ו צעירים : שו ולכלמה ״ כי ישחקו עלי ז חוש לבו א י ום: ל ת בבית ה׳ כל הי ד מ ו רגליו ע

ו ״ : זך וישר פעל ו מ ׳ וחושבי ש ה י א ר י ל כ ת ו ח ר א ן כ י . כ ס י ג ט קץ פ ח ל ? ה ע א מ ש ו באבוד הונו • הצעקתו י ו : ואבדה עצת מר גםרחה חכמת או ן ו ע א ו: הבזה ידיח דמי ו י ע דת עיניו ויחמרו מ ם יכלו בדמעו א פשו ? ו ם נ ד ת א ו בענ לה'ך שיח לפני היוהגות : ערב ובוקר שפו ' ט תנומו ע ת מ ו ט שנ ע היתומי׳מקרבו ? הלא טוב לו מץ • ר א ת ה : יבוא בשכרו ״ יסחור א א ו . אס שכיר ה ו ת ד ו ב ע ל ו ו בתורתו ״ ואחר יצא לפעל: ויקבע קו ן ידו אל חי ו • ולמר־־. יטמו ר הפקד את ש ב ארת הפקדון א א ידו די השי צ מ אולי תפשו : ל יולד עבור לחמו לנ מ ע דעת כי ארס ל טל עליו ? הלא י ר נ ש פש היתומים א נ ו ו ש פ נא י ב ה : ל ץ ר א ט ב שו י נפשו או י ד ו א ר ת ש . יבחר במלאכה א ו ת ם הגרים א י ש נ א ש ה פ נ וו חלף . ויקה משכרת ם י ש נ : יחלק בין א רו ק החסר בארצו • והנוחר לו מדי מחסו ח ר מ מר. יכונו דרכם: כחפץ אלקי׳ בבראו ו יחדו בשלום ובמישו עמד . אז י ם ד ב ע : מפרי מ דתו עבונשבת אדם ט הארץ ו ט ו מ ת : מהר ת ו ל ש ד ב עמו ס הלק לבס וכל אחר י א כן א ת ״ ל ב ש ץ ל ר אש ושרב .. מ ש ת באין כסות בקרה: הה יכה ו מו א • זה י מ ת ברעב • וזה צחה צ מו ה זה י מ ד א מש הנמכר ו נ ף כי א . א ו ר א ת גפשו וגוזליה ש י י ח ש בקש: נפרד הוא מ ה י ר לתאו ש ל א צ הע וא אכש ל ו ? ה ני ת אדו ר כ א ל מ ל ויתרפה מ 1 א י י ע כל היום א ו ש ה לו כי י : מ ו שי ו ד אל^ נ ב ע ל

: הבאלה חוב חבולתו ישיב ? ו ע ל ג יטבול ושק ואפר יצי ל ש כר : ע ש י העם ב ח מ ו ד מ ע . ואחריהם קמו ל ו ג תי ם: דברי בהם יראי ה׳ רבו קי והדברים עתיו ב׳ סימן כ) מאמ ) ו א כד־; דבר ל : ה ם הרכ הכוזרי ה מ ם הגאונים • ו י מ כ ח ה

ו ד י טר א י ל ר יזדמן לו מן המותר מכלי יגיעה . ו ש א א המעטרת ממון עבודה : כ ל ל קנותו

קהלת מוסד שער האו צי ו להו מ א מ ם: ו י בנ ש לו טפול ו י ש למי ש ם. ל י ב ם הטו המעשי קניתי ״. מן החכמז־־. ולה וזבת עלה עי א ה' פניו ? בי י ש י ס • אך הרבוי יותר נכון לו ע״כ. וזאר־ז שניו־־״. ה ם שמי ש לצפץ בביתו היל יתומים ? : ו ם ד גואלו ב נ ו ד כפי ו ע אילי נכיורת ואכירי בשן ? הירצנו • כא צ א י לא הביא הקרן ל ם ו ש ם : באמרס הביא א נ ת לשו ח ראה דברי רבותינו דבש וחלב תע מ ש ת ? י ו א ב ך יוביל־1 שי לה׳ צ ק ורצוץ : אי ו ש • אחרי כי בכפו דבוקים דמי ע ירי חובתו? ר ש ע ו • אולי יברך הי מ ת כ א ל חכם : ויקה מוסר • ישלם נדר לה׳ ערב ובוקר: אחר יכן מ׳ לרהמהו • ה מ ת : ולכן י ו י נ תו לפ ע לפני ה׳ ויפי>ד תחנ כנ ו אז י ו • א י ש ו נ ל ם ל ש י ו : ו י ד י

שב ורפא לו : : ו ו ק ע חנן יחננהו לקול זא ו הוה ל ם באד, עלי : פתאו ו כל ו היה בביתו ורענן בהי ל • של ה א ש ל ע נכמרו רחמי עע ב ר א ז ב תאח ה ביתו ו א צ מ ו ו ו הקרוב אלי נ ת שכ א ש מ דע שהרה • כי יצאה א ית מזורי יתוהיתה לשלל־־1 לו . ויראו אוהביו א ס גו : בלתי א ו י כס צא נקי מנ • י ו תי ו פנתי ל לבם להרים או י ש אמונים) ויתנרבו ב י א א ניהם(בעבור ידעו מקדם כי הו ויקר נפשו בעים י ג ד ד במרהב.אב?-< ב ו מ ע : כי החלו רגליו ל ו ד . והפצס הצליח כי ו ר : ויחזיקו ב פ ע מע ש . לוה ר ו ה ו מ המה ר תן כספו בידם ו ר נ ש ג א ו י מע הנאחזים במצודה כץ נאחז בחנפי לעגה ו פ י ה ידו ו ט ד כי מ . ע ו י ת ו כ ת מ א ה׳ א י ל פ ה ב הדכיקוהו ו : גם בל חלי ומכאו ם ל A א שז • י ז ל הדל ה לו א ם רעי השכי ת . א ו י ב כסף לבעל . ולרש אין כל להשי י נ ו ע ת ה ח ש ת ב י נ שה ? כליי ש לא ע ת להס ו ו ש ע ה ל ו • מ ת ו ה א א צ ר מ ש נודו לו I ואס כל אוהביו ימיקו ברעה אא ו ! חף ה ו א . חוסר עלי צ א מ ה : וחית ידו ל ש דה ק ש קרחה וכל כתף מרוטה מעבו א ר

ת . א הרעו צ א ת ו ל ת א ״ נקי כפיס ובר לבב מ ה א ט ח מר אוזן בלמודים . וכמו ת בבוקר בבוקר להעי ו ר ו מ ש • קדמו עיניו א ה נ ו מ ש א י ה א י ג ד יך לבו ו . ואהרי שפ ו ה ל מ ר ג ש ס יעלה להודות לה' כעל־1 כל א השחר עלה בית אלחירעת . וכי ת ו צ ע ו מ ן צידה לביתו ב ישוטט ברהבות להכי ו ו ז נוכה פני ה יבטה בה׳ מעוה . יחלק להם א ישנ ל : י ו ו ם לבב ר ע ש ת ידבר א ח . א ו ח י מ א יונה ע ימכר ממכר או קנה לז ד ו א ח י א . ל ה בחלקו מ . ש ׳ ט ואם רב . תמים עם ה ע ם מ ג ידו א ר תשי ש ל פי א לביתו עו א שפתי צ ו ם • מ ה ויבואו ימי השלו מ ו א ת מ י א ש ש מ י ישה בו א כי . ו ם י נ ד ע מ ל ל לאכוו • ת ד ו ב ע ב לביתו להרגיע מ ב ישו ר ת ע ע . והיה ל ם ל ם ש ש כי א מ ש ר לא תבוא עליו ה ישמו. וי.־דם ו ה ס . יפקד מ ד ג נ ה מ . גםלבו ש ו א ו ו לקראת ב שמח יסובכהו כניו כשתילי זתיס • יה • נ ו מ ש א י . מ יבורך א ז ר ק ד צ ט ו פ ש . יצום דרך מ למדם ת י ו נ באורח מישור ודרך תבו

ו . ת ל ע פ ל ר כ ש ש י ו • ו א לפני אלהי צ מ חן י

קהלת מוסר שער ו דכרי הא^ית הזאת הגיעו עדיני וה ימיס לא נגיר

י ״ ת עמכם גם יחד ? זה ימים אחדים ישבתי בסוד מאהב ב ש כלתה נפשי לי ר ו א ת ב ה נעים ש מ ב לגבר ו ה טו אמאן הנחם • מ ארא כי נפקד מושבכם ו ו

י ש נ א כמה

י קהלת מוסר שער ול חיקכש כל־* חקרי לבבו י ואולם כי ארחיק נדור ואלין י בריחו • כי ירוה דודים וישפוך א ש נ אה חלק ע זכור אזכרכם. ז ו נ : וער א ד י מ יתי רקמת פניכם לנגדי ת . גם שם שו ם ת י באחריאמן נפשו קשורה בנפשו • והיהברצור-ז : בהנחילו עליון אוהב נ ו ל מ אדכמ בעולמו מכל עם לסבו7ד* מ כ : ובצר לו גס אוהביו יטו ש ה ם כ ה ברבות השמחי ב ו ט ת דרכיו תתרבה ה ה׳ א

ו • ת גשאו א ו ו י והקל־־5 מעלן * ת מלאכתכם קהלת מוסר הקונטרס הראשו י ש א ני ר : כי ראו עי י ח ד מכס א ח כ א א לי דבריכם נכוחיכס למבין • יצאתי לקראת אוהבי החכם הרופא ליש ״ ״ יי־ ״ כי ת א צ ויען מS הנדיב ר ״ ״ ^ ^ m • . . . והנה החכם ר. . ב ר פ ן למורים ואמרי ש ר יאהב לשו ש ו א דעתי יק ת ת מ ו כולס יודעי ספר להבין צחות המליצי והדרו: ויהללו כולם פה אחד א ח - • • נצבים עליו לכל־5 דבר מקרו־. ופגע . נ נ (בי תתכן לשו יאמר בצדק דברו . ויען ר • • ב • • • ו כם תי שפתוק אליה הדברים הנאמרים להרים קול־1 בבכי ולשור בשירים) • ואולם קצור קצרה ידנו מהעתיה י פ ל אבן תבוז הורה כי אבדה המליצו־: י א ו מ . ראו אבי המעתיקים ר' ש ס י מ ע ת ה ו נ בלשונורת א בלשו ו פ אס בן א ן הערב • ו ר מלשו מ א ננו הקדושה־ מ . בהעתיק אל לשו ה ר ד ה וות המערב נ ה בלשו ש ע ה נ ת להם • מ ח ה א פ ט ש ע מ י • כ ל א ר ש המזרח הקרובים אל ארץ י1 ה ע ה. מ תי צו מלי ן עבר ו ת אה• המלאכה ? רחקו דרכי לשו ש ג א יירא ל ן ותימן ? מי ל צפו

גותכמ בארצותם ומי יקרבס והיו לאחרים ? צת הגוים ההם ללשו מלית וספר ו י ו פרוש המשנ ר זכרת בדברי התורה והחכמה כמ ש ק א . צדק המעתי מר או ן ו ע א ות מדברי טו ד אלהיס והתפוח • כי בהכמ אין לנ ו ב כ . ה ר ו מ חובת הלבבות • וספר הת מהן לא נעדרה. ח ת כלם: א ו נ ^ הלשו ת כ . ואז מקרה אחר יקרה א ה א ש ש מחברם ימין וצה ״ ולדבר ק בלתי אם המלי : לא ישמור המעתי י ועם מכלי אל כל ואולם אכס יורקו אמרי נה בעלי חייכם ובן המלך והנזיר ר ג . וספר א ה ה ל מ ו ט אין ד ע מ כ ת העברים ו פ הזה תבון שה מ צ ר א מ ד ו א כ באי""״(הרחוקה מ א לפנינו ספרכתו יצדיקו דברי • הואילו פנו בי הנה נש א א י אחוק ר : בחנוני נ ו ר ב ח . מ ה ר נגף ה' א ש המזרח) דברי קנים נהי והגה על המגפה א

ו . א שפתי צ ו ס אכזב מכל־* מ ה פניככמ א . ע ר ב דבריו בלשון עי ש ו י ידי ע ה תם ע ו או נ : ת י ר ב ת פני . אתם תבחרו אס כניס ד מ ג י מ ת מ ם! ש אליכם אישיו ס ל ם של ת א . ו י תת ו ה לתקן ע י ג ת ידי ש ה ואוסיף א ע ד א א . ואם ל ה כ א ל מ ה

ואלה הלנויס אשד העתקתי

ם עלי נ את בוגדה ותאהבי האמו ש • ו פ נפש מר נ ף! בך י ע לעי ו ! מרג %•( ךייך״ירןן•1

א י ל פ ע פ ל כנפי רוח על ע י בעניים מרורים• תדאי ע ע ש פ ת ו ע • ל ו ״ I ת י י • • 1 ם עלי יגונם ״ ממי י שו נ ע • ותתדי מעי מ ד ו א ר

תי ה . דמי רעד ה בפחד ו ו מ ו נ ט ת ע מ . כדברי . מ תי צו ה הקי ו ל י ל י ב ב כ ש 1 מ עד־ס ה הבל ורעיון רוח ״ א ז ס ג מ ל ו א 4 יראה אור I ו כ מ ה ו ע ז ד נ י ישן ש אשר

חזיוני

קהלת מוסר שער וי י ן חזיונור־מ מבהילור״זעי ה : והמו שנ אי י ו י שכבת חת הקבר • אנ ו חזיוני לילה יבעתו מנ1 פשר״ ן בינה תו : באי ת ו מ ר מ ת ה ו א ל ת ל גל מפחד ה ף רוח4 בקיביתי־וג מגל א ו • א ש ע ג ת יה ר י פ מה ת ! מהו ע צ ה ב ל מ כ ב ביגתי א ו ש ה עוררתי ואלי ת ת ה ״ הן ע י ט משות לילה תהל כ ש ה ל ינוני : ו : מבוכה • היום קצר מהכי ה ר ת צ ח ! ת ה ר מה • תמורה מ מהו

ש בצהרים: מ ש לנגדו־־. כם ש ו . מ ה מ י תו א א נוגה לו • הוד מלכו ל : ו ו ת כ ל מ ה כסא מ בערפל ישכון שר הלילה עJ ת ו ת מ מי ב 1 רו . דומיה מסבי רדם ם הנ ל פני הונ השמי ע ט העופרת מ ת שרבי אם ! י מ ת ש לדו ה תו ה אלקי׳ נפלה ע מ ד ר ! ת ב ש ה : אין קול ואין ק י נ ב אץ ת ה ו נ ו מ אין תא כי קרכ ב נ ת ע נורא • מ ו : מרג ע י ג ה תר א ו ל מ ו מסבלוחם . תבל ו המה שבת וארץ . וה הדל אני ל ^ הארץ 1 מ כ ^ י לט פני הלוט ע י ו ! יואל אלהי ה מ ו קצה . . . לו יבוא י

ר אבדתי אבדתי : ש א כר^ ו ה מחשב ו נ מ ו א . ה ה ל י ל ל כרכי ה ת הנולדות ע ו מ ו א ות ת ם אחי ת חשכה 1 א ה ו דומיה י ש ו ש אם ח ו נ ה א מ ו ) ה י ש ו ה ת ש ע . ובה י ה צ : ער כי יפליא ע ו האדם והקרי לבבא לימיני I הבינוני ואדברה i בקבר מקום מלכותכם אספר חסדכם • ו נ ד מ ו ?) ע נדחה ממנם ועזרתכם הבל i ה׳ אלהים כ ת ע ו ש א ת ו נתכם ואולם מה אתם לי ? ש ובאבדון אמית ר מ ו לקראת הארץ בהבראה. א ח מ המגיה חשבי הכל־1 וקדרותה . ברן יחד כוכבי בוקר: שה סלעי ת ה והשכל I האר נרי א ע . חנני ד ו ר ו ש יפיץ עגן א מ ש ה : צוית ו ר ו ך לא ש ויהי חי זהבו • בנפףהתררמה־י ^ עצב ו א שאר ה יכלה לבב הכלי ו קתי ע ! אליך תשו ר י נ מ מ

ם • ל אנשי עך ח נוגה רהמי ל ך ש ש ח פל ו ן או : ה׳אלקי׳ מבי ך ש ש ח מ נשמתי ת ם תבל לבשה קדרות ו את ידריכוני המו ת : החיים ו המו לי החיים ו לעידרני ולהאיר נתיבי • הינחני במעגi ל נתי להבין ולהשכי רה ואזמרה : אף דרכי יכונו . הורה מבחר תבו ! בעזך אשי ך ת מ א בתי מירך ג ך שתי ת מ ת בינה • כוס ח ץ חפצי לכרות ברית א מ א הישר בחירתי בחור בטוב • ו

ם . א אזני: וכמוסרי אחתו א תהיה כמו אכזב • אגלה נ לץ י ישיבוני י א פ י ע ״ שע ב ש ת ה ע א בהיל־^כיכלתה ש ר ן ק ת קול הפעמו ע א מ ש א וננת לר־ז : כי כו ם ד : בלתי א הרי עברה י נבונורת בן א ת ע מתבונן לתמורת הס עירי ת אינן כאבל־4 א ה : מ ל ל ך הדובר כי • כקול י א ל ה כקול מ ע מ ן מדברת • ה לשולכם י ה עו ו נ ו ואיננו 1 חלף הלך לו עם ש ע דרשתי ט רג ע מ ל יחלוף 1 כ ד זמני . גלי אבוד ו י : ע ש ע ש מ י ה ר א ה מ ד דרך . א ב א ם ת • מבלי משי א ימשכו ל י מ י י כ י נ י פ ל א מם ט ב . מ ו ד פחי י י ת ו מ צ : ורוב ע י ל יעורו ויעלו ע י נ גו י ו בה! * * י תקותי ה מרו כ א ל מ הר . או ה ח נ א ח נוסו יגון ו א ל פני תהום • ומה המה רואים ? ה ת ים הזמן ע פ ל ש ע מ£ ב ל נולדתי : ש מ ע י ״ אס פה ל ק ל ח ת נ ת עולם מ ח מ ! נצח נצחים i ש אה גדיל אני רוב אל לבי ! י ש ת א א . ז י נ ר ם תרום ק ש י ש : אם פה נדכאתי לפני ע ע ש י ב י ג ש א •

י * חמת את נ י ז ה ת ו *