א מגילת א אסתר פרק

Óe‡‰‡א ÌȯNÚ ڷL LekŒ„Ú ec‰Ó CÏn‰ LB¯ÂLÁ‡ ‡e‰ LB¯ÂLÁ‡ ÈÓÈa ȉÈ©§¦−¦¥´£©§¥®´£©§¥À©Ÿ¥Æ¥´Ÿ§©½¤²©§¤§¦¬¥−:‰�È„Ó·ÔLeLa ¯L‡ B˙eÎÏÓ ‡qk ÏÚ LB¯Â˘Á‡ CÏn‰ | ˙·Lk ̉‰ ÌÈÓia §¦¨«©¨¦−¨¥®§¤´¤©¤´¤£©−§¥À©µ¦¥´©§½£¤−§©¬

ì המלבי"ם פי על ìביאור

הראשון, המקדש בית חורבן לאחר ישראל שגלו הגלות בזמן אירע אסתר מגילת סיפורבית בנין בעת ישראל לארץ בחזרה שהתקבצו קודם בגלות, ששהו שנה שבעים באותםבית חורבן של בתקופה ישראל מארץ מהגולים בעצמו היה היהודי מרדכי השני. המקדשממאה אחד והיה השני, המקדש בית בניית בעת ישראל לארץ חזר וגם הראשון, המקדש

הגדולה. כנסת אנשי ועשרים

האחת הדרך מלכות, של סוגים שני היו ימים שבאותם להקדים יש זו מגילה של הרקע להבנתהזרוע, בכח המדינה על השתלט שהמלך היא השניה והדרך המלך, את בחר שהעם באופן היאשבחר הוא שהעם באופן שונים: חילוקים נמשכו אלו דרכים ומשתי כרחם. בעל העם על ומלךכלל ובדרך העם, על שליטתו גבולות יהיו מה כרצונו, המלך את הגביל העם א. המלך, אתהמלך ב. במדינה. הקיימים והנימוסים החוקים על שישמור המלכתו בעת להשבע המלך הוצרךהיו והם צרכיהם, לכל ולדאוג מלחמותיהם את ללחום היה ותפקידו העם, כמשרת נחשב היהשייכים היו לא המלוכה בגנזי האוצרות ג. וכדומה. מיסים תשלום לענין רק לו משועבדיםיכול היה לא המלך ד. העם. לצרכי ומיועדים המדינה רכוש הם היו אלא אישי, באופן למלךשל והיועצים השרים עם בהתייעצות רק אלא עצמו, דעת על וכדומה ציבוריות תקנות לתקןרשות לו היתה ולא הקבועים, המדינה חוקי תחת נתון היה כן גם עצמו המלך ה. המלכות.כסא על יושב היה אלא והמלוכה, הבירה עיר את לשנות יכול היה לא המלך ו. עליהם. לעבורהוא שהמלך באופן זאת, לעומת הבירה. לעיר בעבר שנקבעה בעיר לו, שקדמו המלכיםתחומי את קבע המלך א. פרטיהם: בכל שונים הדברים היו הזרוע, בכח העם על שהשתלטכעבדיו נחשבים והיו למלך, משועבד היה העם ב. כלל. להגבילו יכול היה לא והעם שליטתו,אישי באופן שייכים היו המלוכה אוצרות ג. כלל. להם משועבד היה לא עצמו והמלך דבר, לכלוהיועצים השרים עם התייעצות ללא כרצונו, תקנות לתקן יכול היה המלך ד. לעם. ולא למלך,היה המלך ו. המדינה . מחוקי חוק לשום משועבד היה ולא המחוקק היה עצמו המלך ה. כלל.הבנת ולפי בעבר. שהיה מכפי אחר במקום ולקובעה כרצונו, הבירה עיר את לשנות יכול

המגילה: סיפור את הפותחת הפרשה תבואר הללו הדברים

היה בתחילה ואחשורוש העולם, כל על שולטת בבל היתה אחשורוש למלכות שקדם בזמןחזקה. ביד העולם כל את כבש מכן ולאחר ופרס, מדי על מלך עשירותו ידי ועל רגיל, אדםוכיון בבל, מלך נבוכדנצר מזרע שהיתה ושתי, את לאשה לקח בידו המלכות שתתקיים וכדי

ירושת שהי מצד גם לו ראויה המלכות היתה הרי לאשה, נשאה והוא העצר, יורשת היתה אובמלחמה. חזקה ביד שכבשם מצד וגם ושתי, אשתו דרך בבל מלכות

אחשורוש)א ( בימי שעדיין ויהי ימים באותם - מלך, שאינו רגיל, כאדם אחשורוש את הכל הכירו

ש הכל וידעו עצומה לגדולה עלה אחת הוא בבתשבע כוש, ועד מהדו המלך ועשרים אחשורוש

מדינה, מדינה,ומאה אחר מדינה באיטיות כבש ולא מדינות על מלך שהוא בתחילה אומרים היו כן שאםאלא העולם, כל על מלך כך אחר ורק מסוימות,

על המולך למלך רגיל מאדם התעלה אחת בבתכולו. העולם

ההם,)ב ( התחזק בימים ממלכתו, ראשית עם מיד את לשנות והעיז מוגבלת, בלתי מלכות למלוך

בבבל, עתה עד שהיה הבירה עיר כשבת מקוםבשושן אשר מלכותו כסא על אחשורוש המלך

מדעת הבירה, פחד שלא תקיפותו, את הראה ובזה

א מגילת ב אסתר פרק

:‰¯Èa‰‚È„Óe Ò¯t | ÏÈÁ ÂÈ„·Ú ÂȯNŒÏÎÏ ‰zLÓ ‰NÚ BÎÏÓÏ LBÏL ˙�La ©¦¨«¦§©³¨Æ§¨§½¨¨´¦§¤½§¨¨−©«£¨¨®¥´¨©´¨©À:ÂÈ�ÙÏ ˙B�È„n‰ ȯN ÌÈÓz¯t‰„˙¯‡Ùz ¯˜ÈŒ˙‡Â B˙eÎÏÓ „B·k ¯LÚŒ˙‡ B˙‡¯‰a ©«©§§¦²§¨¥¬©§¦−§¨¨«§©§ŸÀ¤¸Ÿ¤Æ§´©§½§¤§½¦§¤−¤

:ÌBÈ ˙‡Óe ÌÈ�BÓL ÌÈa¯ ÌÈÓÈ B˙le„b‰CÏn‰ ‰NÚ ‰l‡‰ ÌÈÓi‰ | ˙‡BÏÓ·e §¨®¨¦´©¦½§¦¬§©−«¦§´©¨¦´¨¥À¤¨¨´©¤¿¤¯ˆÁa ÌÈÓÈ ˙Ú·L ‰zLÓ Ô˘Œ„Ú ÏB„bÓÏ ‰¯Èa‰ ÔLeLa ÌȇˆÓp‰ ÌÚ‰ŒÏÎϧ¨¨¨´©¦§§¦Á§©©¦¹§¦¨¯§©¨¨²¦§¤−¦§©´¨¦®©«£©¾

:CÏn‰ Ô˙Èa ˙pbÂÛÒÎ ÈÏÈÏbŒÏÚ ÔÓb¯‡Â ıe·ŒÈÏ·Áa ÊeÁ‡ ˙ÏÎ˙e Òt¯k | ¯eÁ ¦©¬¦©−©¤«¤´©§©´§¥À¤¨Æ§©§¥´§©§¨½©§¦¬¥¤−¤:˙¯ÁÒ ¯„ LLŒˉa ˙Ùˆ¯ ÏÚ ÛÒΠ·‰Ê | ˙BhÓ LL È„enÚÂÊÈÏÎa ˙B˜L‰Â §©´¥¥®¦´¨¨´¨¤À¤©²¦«§©¬©«©¨¥−§©¬§Ÿ¨«¤§©§Æ¦§¥´

:CÏn‰ „Èk ·¯ ˙eÎÏÓ ÔÈÈ ÌÈ�BL ÌÈÏkÓ ÌÈÏΠ·‰ÊÁÒ�‡ Ôȇ ˙cÎ ‰i˙M‰Â ¨½§¥¦−¦¥¦´¦®§¥¬©§²−§©¬©¤«¤§©§¦¨¬©−¥´Ÿ¥®

ì המלבי"ם פי על ìביאור

עיר מקום את משנה שהוא כך על שיכעסו העםגאוותו את גם והראה לפרס, מבבל הבירהלגדולה, העולה רגיל אדם כלל בדרך כי העצומה,לו, שקדמו המלכים כסא על לשבת הוא כבודוהמלכים אל כלל להתייחס זקוק שאינו הראה והואחדש מלכות כסא לעצמו ייסד אלא לו, שקדמומולך שאינו לכל להוכיח רצה ובכך הבירה, בשושןחזקה ביד אלא ורצונם, הסכמתם מחמת עליהםבמלכות בהם לשלוט ביכולתו כן ועל ובתקיפות,

מוגבלת. שאינה

למלכו)ג ( שלוש השלישית בשנת בשנה - לכל להוכיח רצה ובחוזקה, בכח שמלך למלכותו,למלוך כדי העם ורצון להסכמת זקוק שאינו

ולכן ועב עליהם, שריו לכל משתה דיו,עשה את בראשונה ומדי,והושיב פרס היו חיל שהם

את הושיב ואחריהם בתחילה, אליו מקורביםושרי שםהמדינות הפרתמים מושלים לפניו,שהיו

לשרי כלל חשיבות אצלו שאין הראה ובכךיותר גדולה עצמם מצד שחשיבותם הגם המדינות,החיילים אדרבה, אלא ומדי, פרס מחיילישאר של מהשרים יותר חשובים אליו המקורביםכדי ורצונם להסכמתם צריך שאינו כיון המדינות,ביד וחייליו, צבאו בכח עליהם מולך אלא למלוך,

כרחם. ובעל חזקה

מלכות )ד ( היא שמלכותו ולהראות להוסיף וכדיהמלוכה, באוצרות השתמש מוגבלת, שאינה

מלכותו, כבוד עשר את לכל בהראתו הראה כלומר, המלוכה שבאוצרות בעשירות מתפאר שהואשאז לעם, השייכים כאוצרות ולא הפרטי, כבקניינו

בהם, אישית התפארות לו תפארת אין יקר ואתעל גדולתו, המולך כמוהו, עצום למלך המתאים

אלא מועט, זמן כן עשה ולא רבים, ימים עמיםיום. ומאת שמונים רבים,

האלה )ה ( הימים ימי ובמלואת כשהסתיימו - שוב להוכיח רצה ומקורביו, לשריו שעשה המשתהכן ומחמת מוגבלת, שאינה מלכות היא שמלכותוכי העם, המון פני על לשרים אמיתית חשיבות אין

ולכן לו, עבדים העם כולם לכל המלך עשהמשתה קטן, ועד למגדול הבירה, בשושן הנמצאים

ימים, ועשה שבעת בעיניו, שוים שכולם להראות המלך,זאת ביתן גנת המיוחד בחצר מקום שזהו

נכנסים העם המון אין כלל ובדרך המלוכה, לשרילכל המשתה את שם ערך אחשורוש ואילו לשם,

להו כדי כי העם, בעיניו, שוים וקטן שגדול כיחעבדיו. כולם

נעשו )ו ( כי עצומה, בעשירות ערוך היה זה ומשתהמ אהלים לבנות,חור שם יריעות יריעות כרפס - -

אחוז ירוקות, היו ותכלת, אהלים יריעות אותם - בוץ מחוברות ואותם וארגמן,[-פשתן ]בחבלי

קשורים היו ששחבלים ועמודי כסף גלילי עלשם מוצעות והיו על [שיש], וכסף, זהב מטות

וסחרת ודר ושש בהט יקרות.רצפת אבנים מיני -

ייןוהשקות )ז ( המסובים את השקו זהב,בכלי - שונים מכלים כגון וכלים ואחד, אחד כל לפני היו

אחד הוצרך שלא באופן וכדומה, וקנקנים גביעיםהיין, מיעוט מחמת זה היה ולא כלי, מחבירו ליטול

המלך.אלא כיד רב, מלכות ויין

אנס,)ח ( אין כדת מעט והשתיה שיש במקום כי את במהירות לסיים אחד כל מכריחים כליםאחד כל היה הכלים ריבוי מחמת כאן אבל שתייתו,את מכבדים פרס שבנימוסי ואף כרצונו, שותה

א מגילת ג אסתר פרק

:LȇŒLȇ ÔBˆ¯k ˙BNÚÏ B˙Èa ·¯ŒÏk ÏÚ CÏn‰ „qÈ | ÔÎŒÈkˉkÏn‰ ÈzL Ìb ¦¥´¦©´©¤À¤©µ¨©´¥½©«£−¦§¬¦¨¦«©µ©§¦´©©§½:LB¯ÂLÁ‡ CÏnÏ ¯L‡ ˙eÎÏn‰ ˙Èa ÌÈL� ‰zLÓ ‰˙NÚÈ·BËk ÈÚÈ·M‰ ÌBia ¨«§−¦§¥´¨¦®¥µ©©§½£¤−©¤¬¤£©§¥«©Æ©§¦¦½§¬

˙Ú·L Òk¯Î ¯˙Ê ‡˙‚·‡Â ‡˙‚a ‡�B·¯Á ‡˙fa ÔÓe‰ÓÏ ¯Ó‡ ÔÈia CÏn‰Œ·Ï¥©¤−¤©¨®¦¨©¿¦Â§¨¦§¨©§¹¦§¨³©«£©§¨Æ¥©´§©§©½¦§©Æ:LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ È�tŒ˙‡ ÌÈ˙¯LÓ‰ ÌÈÒȯq‰‡ÈÈ�ÙÏ ‰kÏn‰ ÈzLÂŒ˙‡ ‡È·‰Ï ©¨´¦¦½©§¨´§¦½¤§¥−©¤¬¤£©§¥«§Â¨¦¤©§¦¯©©§¨²¦§¥¬

ÌÈnÚ‰ ˙B‡¯‰Ï ˙eÎÏÓ ¯˙Îa CÏn‰:‡È‰ ‰‡¯Ó ˙·BËŒÈk dÈÙÈŒ˙‡ ÌȯO‰Â ©¤−¤§¤´¤©§®§©§¸¨«©¦³§©¨¦Æ¤¨§½¦«©¬©§¤−¦«·ÈCÏn‰ Ûˆ˜i ÌÈÒȯq‰ „Èa ¯L‡ CÏn‰ ¯·„a ‡B·Ï ÈzL ‰kÏn‰ Ô‡Óz©§¨¥º©©§¨´©§¦À¨Æ¦§©´©¤½¤£¤−§©´©¨«¦¦®©¦§³Ÿ©¤¤Æ

ì המלבי"ם פי על ìביאור

כן, עשו לא כאן הקטנים, לפני בשתייה כי הגדוליםביתו רב כל על המלך יסד כל כן על המלך ציוה -

כדי כבודם, על לוותר מלכותו בית לעשות חשוביואיש,בכך איש כרצונו כרצון ישתה אחד שכל

לו. הראוי ובזמן

הללו המאמצים כל את אחשורוש שעשה לאחרמוגבלת, שאינה מלכות היא שמלכותו להראותבאה מלכותו שכל שיאמרו יהיו עדיין שמא חשששל העצר יורשת ושתי, את לאשה שנשא מחמת לומלכות למלוך עליו כן ואם בבבל, נבוכדנצר מלכותללא עליהם להשתלט יוכל ולא העם, כרצון מוגבלת

כיצ יסופר ועתה כיצד הגבלה, מחשבות חשב דכן: הדבר שאין להוכיח

לענין )ט ( כלל שייכת ושתי שאין להוכיח כדימשתה לעשות אחשורוש לה הניח לא המלוכה,יורשת היתה אם לה ראוי שהיה כפי המלוכה, לשריבפני וחשוב עיקרי שלה המשתה היה לא וכן עצר,אחשורוש, של המשתה אחרי נגרר אלא עצמו,

ש נשים,באופן משתה עשתה המלכה ושתי גםוכינה אחשורוש, למשתה טפל המשתה שהיההיתה שתחילה להדגיש המלכה', 'ושתי בשם אותהנעשתה אחשורוש שנשאה ואחרי סתם, 'ושתי'ולא מלכותו, מכח באה שמלכותה באופן 'המלכה',לשרי מיועד שלה המשתה היה לא וגם להיפך,שאינו נשים' 'משתה רק אלא המלכות ונכבדי

ב זה משתה ונעשה למלך חשוב, אשר המלכות ביתאלא אחשורוש, משלה, מלכות' 'בית לה היה לא כי

מלכותו, ובית אחשורוש למלכות בכל טפלה היתהבירושה המלכות לו באה שלא להוכיח רצה ובכך

ומלחמותיו. גבורתו בכח אלא ושתי, ידי על

השביעי )י ( המלך למשתה,ביום לב רצה ביין,כטוב את לירש כדי ושתי את נשא שלא לכולם להראות

יפה, אשה שהיתה מחמת רק נשאה אלא המלכות,בגתא ולכן חרבונא, בזתא, למהומן, ואבגתא,אמר

המשרתים הסריסים שבעת וכרכס, פני זתר את אחשורוש, מצד המלך חשיבות לה שאין הראה ובכך

שרי כל לקראתה שייצאו ראוי היה כן שאם עצמה,הסריסים אותה שיביאו אמר לא וגם המלוכה.מסוימת, חשיבות לה יש בזה שגם אותה, המשרתיםאותו, המשרתים הסריסים ידי על להביאה ציוה אלאחשובה שאינה מפילגשיו אחת את להביא הדרך שזולפניו. אותה מביאים שמשרתיו עד כך, כל בעיניו

היה)יא ( ציוויו כרחה]להביא ותוכן ושתי את [-בעל ידי המלכה ועל 'ושתי', שהיא ייראו שהכל באופן -

יתברר והדבר ל'מלכה', נעשתה לאחשורוש נישואיהכתר, ללא פשוטה כאשה שיביאוה ידי על לכולם

כשתהיה המלך ורק מלכות,יכתירוהלפני בכתר ותכלית ממנו, נמשכת שמלכותה יתברר ובכך

הוא העמים הבאתה כי להראות יפיה, את והשרים היא, מראה לאשה טובת שלקחה הכל יראו ובכך

אם כי עצר, יורשת שהיא מחמת ולא יופיה, מחמתחילוק אין הרי המלכות, את לירש כדי לוקחה היההוא יופיה את שמראה ובכך לא, או יפה היא אם

לאשה. שלקחה היחידה הסיבה שזו מוכיח

להורידה )יב ( שרצונו כוונתו, את הבינה ושתי אמנםרגילה כאשה ולהציגה עצר כיורשת ממעלתהולכן, למלך, שנישאה מחמת לגדולה שעלתה

ושתי המלכה תחילה ותמאן שהיא ואמרה מיאנה - קודם מלכותה תואר כי 'ושתי', כך ואחר 'המלכה'מחמת ולא מאבותיה, לה ירושה ומלכותה לשמה,

היה ומיאונה לאחשורוש, בדבר שנישאה לבואכתר המלך את שתלבש המלך, שציוה בדרך לבוא -

לכן, קודם ולא בפניו רק ביד המלכות אשרכדי הסריסים המלך, סריסי עם לבוא מיאנה וגם -

א מגילת ד אסתר פרק

:B· ‰¯Úa B˙ÓÁ „‡Ó‚È„È ÌÈÓÎÁÏ CÏn‰ ¯Ó‡iÂCÏn‰ ¯·c ÔÎŒÈk ÌÈzÚ‰ ÈÚ §½Ÿ©«£¨−¨«£¨¬«©´Ÿ¤©¤½¤©«£¨¦−«Ÿ§¥´¨«¦¦®¦¥Æ§©´©¤½¤:ÔÈ„Â ˙c ÈÚ„ÈŒÏk È�ÙÏ„ÈÒ¯Ó LÈL¯˙ ‡˙Ó„‡ ¯˙L ‡�L¯k ÂÈχ ·¯w‰Â ¦§¥¾¨«Ÿ§¥−¨¬¨¦«§©¨´Ÿ¥À©§§¨³¥¨Æ©§¨´¨©§¦½¤¬¤

:˙eÎÏna ‰�L‡¯ ÌÈ·Li‰ CÏn‰ È�t ȇ¯ È„Óe Ò¯t | ȯN ˙Ú·L ÔÎeÓÓ ‡�Ò¯Ó©§§−§¨®¦§©º¨¥´¨©´¨©ÀŸ¥Æ§¥´©¤½¤©«Ÿ§¦¬¦«Ÿ−©©§«ÂË| ÏÚ ÈzL ‰kÏna ˙BNÚlŒ‰Ó ˙„k¯L‡‰˙NÚŒ‡Ï¯Ó‡ÓŒ˙‡CÏn‰ §¨Æ©«©£½©©§−©§¦®©´£¤´«Ÿ¨§À¤«©£©Æ©¤´¤

:ÌÈÒȯq‰ „Èa LB¯ÂLÁ‡ÊËBc·Ï CÏn‰ŒÏÚ ‡Ï ÌȯO‰Â CÏn‰ È�ÙÏ ÔÎeÓÓ ¯Ó‡i £©§¥½§©−©¨«¦¦«©´Ÿ¤§À¦§¥³©¤¤Æ§©¨¦½³Ÿ©©¤¤Æ§©½

ì המלבי"ם פי על ìביאור

המלך ואין עצמה, מצד חשיבות לה שיש להראותובכך משרתיו. ידי על כרחה בעל להביאה יכולמטרת בעיקר אחשורוש של עצתו את ושתי הפרה

ולכן הללו, הימים בכל שעשה ויקצף המשתהמאד החיצוני המלך הבזיון על חוץ כלפי כעס -

להוראתו, לבוא שסירבה בכך לו וחמתושעשתהבוהפנימית עצתו בערה כל את שסיכלה כך על

אבל מוגבלת, בלתי מלכות מולך שהוא להראותהללו המחשבות שכל כיון לחוץ, הראה לא זו חימהלאחרים. אותם גילה ולא כה, עד בליבו כמוסות היו

בכל )יג ( ושתי, על כך כל כעס שאחשורוש אף עלכל על כי חמור, בעונש להענישה רצה לא זאת

ב הדבר את לסובב ורצה אהבה, תכסה אופן פשעיםמשפטים, מיני שני יש והנה אותה, יזכו שהשופטיםויש מעבדיו, אחד לבין המלך שבין משפט ישאת והשופטים לרעהו, איש כל בין שנעשה משפטשבו והמצב הזמן את לדעת צריכים המלכות עניניבמלך פניו המעיז כי המלך, כלפי העבירה נעשתהיותר חמור עונשו המלכות כסא על ישיבתו בעתוכדומה, בדרכים שהוא בזמן במלך פניו מהמעזרגילה כאשה ושתי את ידונו שאם אחשורוש וידעמלכותו, כסא על יושבו בעת במלך פניה שהעיזהמאד יחמירו לפניו, המלוכה שרי שכל ובזמן

לכן למוות, דינה ויגזרו המלך בעונשה ויאמרהעתים ידעי לאותם לחכמים אחשורוש אמר -

לדון להם שאין המלכות דיני על הממונים שופטיםזה אין כן אם מלך, והוא מלכה שהיא כיון זה, בענין

לאשתו, איש שבין ומשפט ענין ככל דבר אלא כן כיודין דת ידעי כל לפני של המלך זה משפט כי -

והשופטים הדיינים כל לפני להיעשות יכול המלךשיקלו התכוון ובזה והדתות, החוקים את היודעיםאותה שיפטרו הדרך את להם רמז וגם בעונשה,שבאמת היתה וכוונתו 'דת', שאמר בכך מעונשה,יופיה את להראות העמים כל לפני שתבוא בקשתו

לסרב רשאית היתה ולכן והנימוס, הדת נגד היתהלהענישה. ואין לכך,

שייך )יד ( אינו זה שמשפט אחשורוש שאמר ואחריאיש שבין ויכוח ככל הוא אלא המלכות לענינימחמת אלו, שופטים בדבר שישפטו בחר לאשתו,

טעמים, אליו כמה קרובים והקרב היו שהם כיון - ולא שביניהם, ודברים הדין את שמעו וכבר אליו,

והם יותר, הדבר שיתפרסם שתר,רצה כרשנא,שבעת ממוכן, מרסנא, מרס, תרשיש, אדמתא,

ומדי,שרי שישפטו פרס ראוי מעלתם ומצד שהם מחמת וכן המלך ביניהם, פני תמיד,ראי שרמ רמזיו, את ושתי ומבינים את לזכות להם ז

והם במלכות מעונש, ראשנה רב,הישבים זמן מזה נכון. משפט לשפוט ומומחים

היה)טו ( השופטים לפני שהובא מה כדת והנידון וכוונתו לעשות המוסרית, הדת פי על לעשות מה -

לסרב רשאית היתה המוסר חוקי שלפי היתהושתי מלבוא, את במלכה אחשורוש שינה כעת -

היא כי לשמה, קודמת שמלכותה והסכים הלשוןהמלך מעבדי כאחד משפטה אין ולכן עצר, יורשתכיון ובעלה, אשה כמשפט אלא במלך, פניו שהעיז

עצמם, מצד למלכות ראויים לא ששניהם אשר עלאחשורוש, המלך מאמר את יש עשתה זה על וגם

הדבר נשלח כי תשובה, זה הסריסים,ביד לה ואין המלך. סריסי ידי על שתובא מלכה של לכבודה

את )טז ( לזכות המלך שכוונת ממוכן ראה כאשרהענין את להשתיק גם הוא ורוצה בדינה, ושתיאליו, הקרובים השרים לפני רק הדין שיבוא באופן

ז למנוע ממוכן את,רצה רםויאמר המלך בקול לפני והתפרסם והשרים, דבריו את כולם ששמעו באופן

למלכה המלך בין פרטי ענין זה אין אמר, וכך הענין,כי לאשתו, איש שבין משפט המלך ככל על לא

המלכה, ושתי עותה למלכותה לבדו שמה והקדים

א מגילת ה אסתר פרק

CÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏÎa ¯L‡ ÌÈnÚ‰ŒÏkŒÏÚ ÌȯO‰ŒÏkŒÏÚ Èk ‰kÏn‰ ÈzL ‰˙ÂÚ«§−©§¦´©©§¨®¦³©¨©¨¦Æ§©¨¨´©¦½£¤¾§¨§¦−©¤¬¤:LB¯ÂLÁ‡ÊÈ̯Ӈa Ô‰È�ÈÚa Ô‰ÈÏÚa ˙BÊ·‰Ï ÌÈLp‰ŒÏkŒÏÚ ‰kÏn‰Œ¯·„ ‡ˆÈŒÈk £©§¥«¦«¥¥³§©©©§¨Æ©¨©¨¦½§©§¬©§¥¤−§¥«¥¤®§¨§À

:‰‡·Œ‡Ï ÂÈ�ÙÏ ‰kÏn‰ ÈzLÂŒ˙‡ ‡È·‰Ï ¯Ó‡ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰Áȉf‰ ÌBi‰Â ©¤´¤£©§¥¿¨©º§¨¦¤©§¦¯©©§¨²§¨−§Ÿ¨«¨§«©¸©¤¹CÏn‰ ȯN ÏÎÏ ‰kÏn‰ ¯·cŒ˙‡ eÚÓL ¯L‡ È„ÓeŒÒ¯t ˙B¯N | ‰�¯Ó‡zŸ©´§¨¨´¨«©¨©À£¤³¨«§Æ¤§©´©©§½§−Ÿ¨¥´©¤®¤

:Ûˆ˜Â ÔBÈfa È„ÎeËÈÈ˙„a ·˙kÈ ÂÈ�ÙlÓ ˙eÎÏÓŒ¯·„ ‡ˆÈ ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ §©−¦¨¬¨¨«¤¦©©¤´¤À¥¥³§©©§Æ¦§¨½§¦¨¥²§¨¥¬d˙eÎÏÓe LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ È�ÙÏ ÈzL ‡B·˙Œ‡Ï ¯L‡ ¯B·ÚÈ ‡Ï ȄÓeŒÒ¯Ù«©¨©−§´Ÿ©«£®£¤«Ÿ¨¹©§¦À¦§¥Æ©¤´¤£©§¥½©§¨Æ

:‰pnÓ ‰·Bh‰ d˙eÚ¯Ï CÏn‰ ÔzÈΉNÚÈŒ¯L‡ CÏn‰ Ì‚˙t ÚÓL� ¦¥´©¤½¤¦§−©¨¬¦¤«¨§¦§©Á¦§¨©¤³¤£¤«©£¤ÆÈk B˙eÎÏÓŒÏÎa‰a¯‡È‰e�zÈ ÌÈLp‰ŒÏÎÂ:Ô˘Œ„Ú ÏB„bÓÏ Ô‰ÈÏÚ·Ï ¯˜È §¨©§½¦¬©−¦®§¨©¨¦À¦§³§¨Æ§©§¥¤½§¦¨−§©¨¨«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

מצד אלא עצמה, מצד מלכה שאינה להדגיש כדינשאה, השרים שאחשורוש כל על ישמעו כי אשר

יורשת שהיא שכוונתה ויבינו ושתי, של הנהגתה אתלו ויש לאחשורוש, המלכות הגיעה ידה ועל העצרבפני שיהיה זה נזק ומלבד מוגבלת. מלכות רק

נוסף, נזק נעשה בכל השרים, אשר העמים כל ועלאחשורוש. המלך מדינות

בזה,)יז ( הוא העמים לכל שיהיה יצא והנזק כיהנשים,דבר כל על תדענה המלכה לא הנשים וכל

אחשורוש בין שהיה ומתן המשא את בדיוקוילמדו לפניו, לבוא שסירבה ישמעו ורק לושתי,

באמרם ממנה בעיניהן, בעליהן אפילו להבזות הרי רבה,אחשורוש,המלך את שחשיבותו להביא אמר לפניו,ושתי גדול המלכה דבר ממנה ביקש ולא

גדולה חשיבות לה אין וגם לפניו, לבוא רק אלאמלכות לה ואין מחמתו, אלא מלכה שאינה כיון

עצמה, באה,משל אינן ולא הנשים ששאר שכן וכל כמו חשובים שאינם בעליהן, בקול לשמוע צריכותמאשר יותר קשים דברים מהן מבקשים והם המלך,

לפניהם. לבוא

הראשון )יח ( הנזק את וביאר ממוכן חזר ועתההמלך, שרי אצל שרות שיהיה תאמרנה הזה והיום

שמעו אשר ומדי, המלכה,בבירורפרס דבר את שלדעתה כיון לבוא שסירבה האמת את הן ויודעותשהיא מלכותה, מכח נמשכת אחשורוש מלכותהיא אחשורוש של מלכותו ולדעתה העצר, יורשת

זאת ויספרו מוגבלת, המלך,מלכות שרי ואם לכל מסכים שאתה נשמע הרי כך על אותה תהרוג לא

אלו, נזקים שני ומחמת בזיון לדעתה, יהיה וכדי -

ישמעו לא שהנשים בכך המלכות בכל בזיוןשירצו וקצף לבעליהן, השרים, בין כעס יהיה -

ושתי. של כדעתה מלכותך, את להגביל

הקלקולים )יט ( שני את ממוכן שהציע אחריכיצד לבאר חכם כיועץ בא ושתי, ידי על שנעשושראוי הקדים ותחילה הכל, יתוקן הריגתה ידי עלבלתי כמלכות מלכותו על מיד להכריז לאחשורוש

ולכן, מלכות מוגבלת, דבר יצא טוב, המלך על אםיוצאים מלפניו וחוקיו המלכות שדברי יוחלט -

כדרך והיועצים, השרים ללא לבדו, המלך מלפניכזה חוק וכל מוגבלת, שאינה מלכות המולך המלך

לנצח קבוע ולא ישאר ומדי פרס בדתי ויכתבידונו יעבור, פיו ועל זה, חוק לבטל ניתן יהיה לא כי

הראשון המלכות ודבר מקום, בכל השופטיםהוא אחשורוש לפני שיחוקק ושתי תבוא לא אשר

אחשורוש, דבר המלך של שבסופו יאמרו שלא כדי לבוא ושתי את להכריח אחשורוש הצליח לאבה חזרה שהיא יפרסמו זה חוק ידי ועל לפניו,

שלא ורצתה מלכות דבר הוציא שהמלך אלא לבוא,הוא, השני המלכות ודבר לפניו. ושתי תבוא

יתן ממנה ומלכותה הטובה לרעותה -המלך ועל ייחוסה, מצד ולא עצמה, מצד טובה שתהיה

עליו. תתגאה לא זה ידי

שתהי )כ ( ירויח זה ידי מוגבלת,ועל בלתי מלכותו ההמלך פתגם בכל לבדוונשמע יעשה מלכותו,אשר

יועציו, עצת היא ללא רבה של כי המלכות דבר כי - את ירויח וגם וחשוב, גדול יהיה עצמו מצד המלך

השני, יקר הדבר יתנו הנשים למגדול וכל לבעליהן, קטן, יותר.ועד ומיוחסת חשובה האשה אם אפילו

א מגילת ו אסתר פרק

‡Î:ÔÎeÓÓ ¯·„k CÏn‰ NÚi ÌȯO‰Â CÏn‰ È�ÈÚa ¯·c‰ ·ËÈi·ÎÌȯÙÒ ÁÏLi ©¦©Æ©¨½§¥¥¬©¤−¤§©¨¦®©©¬©©¤−¤¦§©¬§¨«©¦§©³§¨¦ÆÏk ÌÚ Ìڌχ d·˙Îk ‰�È„Óe ‰�Ȅӌχ CÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏkŒÏ‡LȇŒÏk ˙BÈ‰Ï B�BL ¤¨§¦´©¤½¤¤§¦¨³§¦¨Æ¦§¨½§¤©¬¨−¦§®¦«§³¨¦Æ

Ïk ¯a„Óe B˙È·a ¯¯N:BnÚ ÔBL Ÿ¥´§¥½§©¥−¦§¬©«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

לבדו )כא ( שהמלך הזו, ההחלטה את לקבל וכדיצורך היה ויועציו שריו ללא דבר בכל להחליט יוכלבתפקידם, ימשיכו שלא עצמם, השרים בהסכמת

והשרים, המלך בעיני הדבר השרים וייטב וויתרו להחליט יוכל לבדו שאחשורוש והסכימו כוחם, על

דבר, המלך בכל שריו,ויעש עצת ללא לבדו, ממוכן. כדבר

הראשו )כב ( העצה את לקיים שתהיה וכדי נה,מוגבלת, שאינה מלכות אל מלכותו ספרים וישלח

ואל ככתבה, ומדינה מדינה אל המלך, מדינות כלכלשונו, ועם לאחת עם חשיבות שאין הראה ובכך

המולכת מסוימת מדינה אין כי השאר, על המדינותכולם, על המולך הוא אחשורוש אלא השאר, עלעליהם, ושולט כולם את שכבש פרטי אדם בתור

היה הספרים בביתו,ותוכן שרר איש כל כי להיות בעלה, את לכבד רק מצווה האשה היתה אז עדלגמרי, לו משועבדת שתהיה ציוה אלו ובספרים

עמו, כלשון בלשון ומדבר להשתמש יצטרך ולא חשיבות אין מעתה כי פרס, לשון שזו המלכות,וכפופים שוים כולם אלא המדינות, שאר על לפרס

אחשורוש. של היחיד לשלטונו

כי זה, סיפור בהקדמת המגילה כותבי כוונתכי עצמו, הנס לענין כהצעה הוא זה כל באמת

בלתי מלכות מולך אחשורוש היה לא אםלמלכה, אסתר את לקחת יכול היה לא מוגבלת,המלך לו שיטול לכך מתנגדים היו השרים כיוכל מלכה, מהן לבחור העם שכבות מכל נערותלמלכה המלך לו שיקח מסכימים היו שלא שכןומולדתה. עמה מי יודעים שאין אסופית אשההסכמת ללא המן את לגדל יכול היה לא כן וכמוולהרוג להשמיד דין גזר להוציא ולא השרים,

משפט. ללא שלמה אומה

שהטתה מה כי לחשוב ניתן שטחי במבט כי ועוד,דבר כי טבעי, דבר היה אחשורוש לב את אסתרולכן בעלה, רצון את תשנה יפה שאשה הוא מצויאו פשוט אדם היה לא שאחשורוש לספר הקדימוהיה אלא רצונו, את לשנות יכולה שאשתו קטן מלךושבע עשרים מאה שלטונו תחת שהיו אדיר מלךבזמן כולם את שכבש העצומה וגבורתו מדינות,המפואר במשתה שנראה כפי עושרו ורוב קצר,כדי בתחבולות התנהג כיצד הגדולה חכמתו שעשה,וטבעו מוגבלת, שאינה במלכות עצמו להמליךזאת בכל מאד, ושתי את שאהב אף כי הקשה,נמנע לא להורגה עליו מלכותו שלטובת כשהביןלבטל אסתר בקול ששמע מה כן ואם כן, מלעשות

בד היה לא הגזירה ה'את מאת אלא הטבע, רךזאת. היתה

ב מגילת ז אסתר פרק

‡˙‡ב ÈzLÂŒ˙‡ ¯ÎÊ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ˙ÓÁ CLk ‰l‡‰ Ìȯ·c‰ ¯Á‡©©Æ©§¨¦´¨¥½¤§¾Ÿ£©−©¤´¤£©§¥®¨©³¤©§¦Æ§¥´:‰ÈÏÚ ¯Ê‚�Œ¯L‡ ˙‡Â ‰˙NÚŒ¯L‡·ÍÏnÏ eL˜·È ÂÈ˙¯LÓ CÏn‰ŒÈ¯Ú� e¯Ó‡i £¤¨½¨§¥¬£¤¦§©−¨¤«¨©«Ÿ§¬©£¥«©¤−¤§¨«§¨®§©§¬©¤²¤§

:‰‡¯Ó ˙B·BË ˙BÏe˙a ˙B¯Ú�‚eˆa˜È B˙eÎÏÓ ˙B�È„ÓŒÏÎa ÌȄȘt CÏn‰ „˜ÙÈ §¨¬§−¬©§¤«§©§¥©¤´¤§¦¦»§¨§¦´©§¼§¦§§´ÒÈ¯Ò ‡‚‰ „Ȍχ ÌÈLp‰ ˙ÈaŒÏ‡ ‰¯Èa‰ ÔLeLŒÏ‡ ‰‡¯Ó ˙·BË ‰Ïe˙·Œ‰¯Ú�ŒÏkŒ˙‡¤¨©£¨«§Â¨©©§¤¹¤©³©¦¨Æ¤¥´©¨¦½¤©¬¥¤²§¦¬

:ԉȘ¯Óz ÔB˙� ÌÈLp‰ ¯ÓL CÏn‰„˙Áz CÏÓz CÏn‰ È�ÈÚa ·ËÈz ¯L‡ ‰¯Úp‰Â ©¤−¤Ÿ¥´©¨¦®§¨−©§ª«¥¤«§©«©£À£¤³¦©Æ§¥¥´©¤½¤¦§−Ÿ©´©:Ôk NÚi CÏn‰ È�ÈÚa ¯·c‰ ·ËÈi ÈzL‰ÈÎc¯Ó BÓLe ‰¯Èa‰ ÔLeLa ‰È‰ È„e‰È Lȇ ©§¦®©¦©¯©¨¨²§¥¥¬©¤−¤©©¬©¥«¦´§¦½¨−§©´©¦¨®§´¨§¢©À

:È�ÈÓÈ Lȇ LȘŒÔa ÈÚÓLŒÔa ¯È‡È Ôa‰˙Ï‚‰ ¯L‡ ‰Ïb‰ŒÌÚ ÌÈÏLe¯ÈÓ ‰Ï‚‰ ¯L‡ ¤´¨¦¯¤¦§¦²¤¦−¦¬§¦¦«£¤³¨§¨Æ¦´¨©½¦¦©Ÿ¨Æ£¤´¨§§½:Ï·a CÏÓ ¯v�„Îe·� ‰Ï‚‰ ¯L‡ ‰„e‰ÈŒCÏÓ ‰È�ÎÈ ÌÚʇȉ ‰q„‰Œ˙‡ ÔÓ‡ ȉÈ ¦−§¨§¨´¤«¤§¨®£¤´¤§½§«©§¤©−¤¬¤¨¤«©§¦Ÿ¥¹¤£©À¦³

‰È·‡ ˙BÓ·e ‰‡¯Ó ˙·BË ¯‡zŒ˙ÙÈ ‰¯Úp‰Â ̇ ·‡ dÏ Ôȇ Èk B„cŒ˙a ¯zÒ‡¤§¥Æ©Ÿ½¦²¥¬−¨´¨¥®§©©«£¨³§©¸Ÿ©Æ§©´©§¤½§³¨¦¨Æ

ì המלבי"ם פי על ìביאור

האלה,)א ( הדברים את אחר אחשורוש שהרג אחשורוש,ושתי, המלך חמת לו כשך לקחת ורצה

כי לנהוג, כיצד ידע לא ושתי, במקום אחרת אשהושתי את ויחוסה,זכר ומעלותיה יופיה את -

כמותה, אשה ימצא שלא אשר זכר ו וחשש את תתנהג עשתה, שיקח החדשה המלכה שגם וחשש

שלא אותה, גם שיהרוג הראוי מן ואין כמותה,נשותיו, את ההורג מלך שהוא אשר זכר ו יאמרו את

עליה, להנשא נגזר תרצה לא אשה ששום וחשש חששות שלשה ומחמת אותה. גם יהרוג שמא לו,

החדשה. המלכה את לבחור כיצד ידע לא אלו

נערי )ב ( משרתיו,ויאמרו את המלך שתתקן עצה הללו, החששות נערות שלשת למלך יבקשו

מראה, טובות יפה בתולות אשה למצוא ויוכל מלך הרי כמותה, מיוחסת תהיה שלא והגם כושתי,מיוחסת, תהיה אשתו שגם צריך אינו כמותו אדיר

מראה. טובת האשה שתהיה רק אלא

להנשא )ג ( תתרצה לא אשה ששום חששו וכנגדלו אמרו בכל לו, פקידים המלך מדינות ויפקד

ויקבצו חזקהמלכותו, נערה ביד כל בתולה את בית אל הבירה, שושן אל מראה וכך הנשים,טובת

יביאו מרצונה, שתבוא נערה תימצא לא אם גםהמלכה שגם החשש וכנגד כרחה. בעל אותהשיכנסו לו יעצו ושתי, כמו בעזות תתנהג החדשה

הנערות שמר את המלך סריס הגא יד הנשים,אל שהיא תמרקיהן,ונתון הנערה שתתרגל וכיון

המלך, סריסי מיד ותמרוקיה צרכיה כל מקבלתכנגדם. פניה תעיז ולא אליהם, כנועה תהיה

המלך,)ד ( בעיני תיטב אשר אינה והנערה אם גם בעיני מיוחסת, הדבר וייטב ושתי, תחת תמלך

כבר המלך הוצרך לא לעיל כאמור כי לבדו , השרים, כן.להסכמת ויעש

למנוע )ה ( כוחו בכל מרדכי ניסה כיצד יסופר עתהשהיה אף אחשורוש, בית אל אסתר לקיחת את

מרובה, סכנה בשושן בדבר היה יהודי הבירה,איש כל המחייב המלכות דבר נשמע בודאי הבירה ובעירהמלכות, בית אל שברשותו הנערה את להביא אדםדבר את שמעו שלא לומר תירוץ להם היה ולא

שמעי ושמוהמלכות, בן יאיר בן קיש,מרדכי בן ימיני המלכות איש לבית ומיוחס בנימין, משבט -

ומפורסם חשוב אדם שהיה וכיון המלך, שאול שלשאין בטענה להשתמט יכול היה לא ויחוסו, בשמושברשותו. הנערה את לקחת המלך חשיבות לפי זה

מירושלים,)ו ( הגלה אחרת אשר לארץ הגולה ואדם אותה ונימוסי חוקי את לשמור מכולם יותר חייבהוא שבה במלכות כשמורד חמור וחטאו הארץ,מלחמה כפליט הוא היה לא ומאידך בגלותו, חוסה

הגלה אלא בזוי, שהוא למקום, ממקום עם הגולה יהודה, מלך יכניה עם הגלתה אשר אלו הגלה שהיו

היהודים, וחשובי יהודה הגלה שרי נבוכדנצר אשר בבל, נחשבמלך מרדכי היה בגלותו נכבד.ואף לאדם

דדו,)ז ( בת אסתר היא הדסה, את אמן וכיון ויהי אותה, האומן שהוא ומפורסם ידוע הדבר שהיה

למלך, למוסרה עליו היה רשותו, תחת אין והיא כיואם, אב שהוא לה ממנו, אלא הדבר את ידרשו ולא

עליה, וטובת האחראי תאר יפת מראה,והנערה

ב מגילת ח אסתר פרק

:˙·Ï BÏ ÈÎc¯Ó dÁ˜Ï dn‡ÂÁ˙Ba¯ ˙B¯Ú� ı·w‰·e B˙„ CÏn‰Œ¯·c ÚÓM‰a ȉÈ §¦½§¨¨¯¨§¢©²−§©«©§¦À§¦¨©³§©©¤¤Æ§¨½«§¦¨¥º§¨¬©²:ÌÈLp‰ ¯ÓL È‚‰ „Ȍχ CÏn‰ ˙ÈaŒÏ‡ ¯zÒ‡ Á˜lz Ȃ‰ „Ȍχ ‰¯Èa‰ ÔLeLŒÏ‡¤©¬©¦−¤©´¥¨®©¦¨©³¤§¥Æ¤¥´©¤½¤¤©¬¥©−Ÿ¥¬©¨¦«

ËdÏ ˙˙Ï ‰˙B�ÓŒ˙‡Â ‰È˜e¯ÓzŒ˙‡ ω·È ÂÈ�ÙÏ „ÒÁ ‡Oz ÂÈ�ÈÚ· ‰¯Úp‰ ·ËÈz©¦©©©«£¨´§¥¨»©¦¨´¤´¤§¨¨¼©Â§©¥¤©§¤³¨§¤¨«¤¨Æ¨¥´½˙Èa ·BËÏ ‰È˙B¯Ú�Œ˙‡Â ‰pLÈ CÏn‰ ˙ÈaÓ dÏŒ˙˙Ï ˙Bȇ¯‰ ˙B¯Úp‰ Ú·L ˙‡Â§¥Æ¤´©©§¨½¨«§ª¬¨«¤−¦¥´©¤®¤©§©¤¯¨§¤©«£¤²¨§−¥¬

:ÌÈLp‰È¯L‡ ‰ÈÏÚ ‰eˆ ÈÎc¯Ó Èk dz„ÏBÓŒ˙‡Â dnÚŒ˙‡ ¯zÒ‡ ‰„Èb‰Œ‡Ï ©¨¦««Ÿ¦¦´¨¤§¥½¤©−§¤«©§¨®¦¯¨§¢©²¦¨¬¨¤−¨£¤¬:„Èb˙Œ‡Ï‡ÈÌBÏLŒ˙‡ ˙Ú„Ï ÌÈLp‰Œ˙Èa ¯ˆÁ È�ÙÏ Cl‰˙Ó ÈÎc¯Ó ÌBÈ ÌBÈŒÏηe «Ÿ©¦«§¨´¨½¨§¢©Æ¦§©¥½¦§¥−£©´¥©¨¦®¨©©Æ¤§´

:da ‰NÚiŒ‰Óe ¯zÒ‡·ÈıwÓ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ŒÏ‡ | ‡B·Ï ‰¯Ú� ‰¯Ú� ¯z ÚÈb‰·e ¤§¥½©¥«¨¤−¨«§©¦¿©ŸÁ©«£¸§©«£¹¨´¤©¤´¤£©§¥À¦¥ÁÔÓLa ÌÈL„Á ‰ML ԉȘe¯Ó ÈÓÈ e‡ÏÓÈ Ôk Èk L„Á ¯NÚ ÌÈ�L ÌÈLp‰ ˙„k dÏ ˙Bȉ¡¸¹§¨³©¨¦Æ§¥´¨¨´½Ÿ¤¦²¥¬¦§§−§¥´§«¥¤®¦¨³¢¨¦Æ§¤´¤

¯Ó˙·e ÌÈÓNaa ÌÈL„Á ‰ML ¯n‰:ÌÈLp‰ Șe‚È˙‡ CÏn‰ŒÏ‡ ‰‡a ‰¯Úp‰ ‰Ê·e ©½Ÿ§¦¨³¢¨¦Æ©§¨¦½§©§¥−©¨¦«¨¤¾©«©£−¨¨´¤©¤®¤¥Á

ì המלבי"ם פי על ìביאור

כזו, יפה נערה שהחביא על חמור עונשו יהיה ובודאילבת, לו מרדכי לקחה ואמה אביה כן ובמות ואם

רשות ללא מעצמה ללכת יכולה שלא אינה באופן ו,המלך. בית אל מעצמה שתלך שחשב לתרץ יוכל

ודתו)ח ( המלך דבר בהשמע יצאה ויהי כאשר - המלכות, בית אל מרצונן הנערות שתבאנה הפקודה

המלכות, לבית מרדכי שלחה נערות ובהקבץ לא הגי יד אל הבירה שושן אל כאשר רבות וגם -

אל הנערות כל את בחוזקה לקחת הפקודה יצאהפחד ולא מדעתו, מרדכי נתנה לא המלכות, בית

אלא שבכך, אסתר מהסכנה נגד ותלקח בכח, הנשים.רצונם, שמר הגי יד אל המלך, בית אל

בעיניו,)ט ( הנערה שהיא ותיטב מיד ראה כי למלוכה, לפניו מתאימה חסד על ותשא לה למחול

שהביאוה עד הסתתרה ואף מרצונה באה שלא כךאת שינה המלכה, תהיה שהיא מיד שידע וכיון בכח,בארבעה הנערות שאר מהנהגת איתה ההנהגה

א. תמרוקיה,[-מיהר]ויבהל דברים, נערה את כל כי שיעברו כדי חודשים עשר שנים ממתינה היתה

מחלה ע איזו לה שאין ויראו השנה, עונות ארבע ליההיו הנערות כל ואצל מסוימת, בעונה רק שניכרתהיו ואז החדשה, העונה שתתחיל ממתיניםעשר שנים במשך תמרוקים לה לתת מתחיליםאת לה לתת הגי מיהר אסתר אצל ואילו חודשים,עשר שנים שיסתיימו כדי מיד, התמרוקים

ב. בהקדם. לההחודשים לתת מנותה לה ואת נתן - ג. הנערות. לשאר ניתנו שלא מיוחדות לה ו מנות נתן

המלך מבית לה לתת הראיות הנערות שבע את

היו לא הנערות שאר לכל כי שתמלוך, לאחרוהוא נערות, שבע היו למלכה ורק כלל, משרתותשהיא וידע הבין כי עתה, כבר אותן לה לתת הקדים

ד. הנשים תמלוך. בית לטוב נערותיה ואת -וישנה את להם לתת ונערותיה אסתר עם הנהגתו את שינהביותר. המשובחים המאכלים ואת הטובים החדרים

לה,)י ( שעשו הגדול הכבוד כל אף הגידה לא על צוה מרדכי כי מולדתה, ואת עמה את עליה אסתר

תגיד, לא יקח אשר לא שהמלך מרדכי שקיוה כיון ומולדתה, עמה מי ידוע שאין אסופית אשה לו

לו. מלהנשא אסתר ותינצל

עשר )יא ( שנים אחרי שרק מרדכי שידע פי על אףמכל אחשורוש, לבית אסתר את יקחו חודשים

בית מקום חצר לפני מתהלך מרדכי ויום יום ובכל אסתר, שלום את לדעת שפחד הנשים, כיון

עמה את לומר רוצה שאינה כך על אותה שיענישובה,ומולדתה, יעשה יגרשוה ומה רק האם

עונש.מהמ לה שיוסיפו או קום,

המלך )יב ( אל לבוא ונערה נערה תר ובהגיעעשר שנים הנשים כדת לה היות מקץ אחשורוש,

מרוקיהן, ימי ימלאו כן כי להן חדש, שאין לבדוק והיו השנה, מעונות באחת רק שניכרת מחלה שום

חדשים החורףששה המר,של את בשמן המחמם חדשים הגוף, הקיץוששה ובתמרוקי של בבשמים

אלו.הנשים לזמנים המתאימים

הגוף,ובזה )יג ( ובריאות היופי והם אלו, בדברים - המלך, אל באה המלך הנערה ממנה ביקש לא כי

ב מגילת ט אסתר פרק

:CÏn‰ ˙ÈaŒ„Ú ÌÈLp‰ ˙ÈaÓ dnÚ ‡B·Ï dÏ Ô˙pÈ ¯Ó‡z ¯L‡ŒÏk„ȉ‡· ‡È‰ | ·¯Úa ¨£¤Ÿ©¹¦¨³¥«¨Æ¨´¦½¦¥¬©¨¦−©¥¬©¤«¤¨¤´¤¦´¨ÀÌÈL‚ÏÈt‰ ¯ÓL CÏn‰ ÒÈ¯Ò Ê‚LÚL „Ȍχ È�L ÌÈLp‰ ˙ÈaŒÏ‡ ‰·L ‡È‰ ¯˜a·e©Ÿ¤¦´¨º¤¥³©¨¦Æ¥¦½¤©¯©«©§©²§¦¬©¤−¤Ÿ¥´©¦«©§¦®

:ÌL· ‰‡¯˜� CÏn‰ da ıÙÁŒÌ‡ Èk CÏn‰ŒÏ‡ „BÚ ‡B·˙Œ‡ÏÂ˯zÒ‡Œ¯z ÚÈb‰·e «Ÿ¨¬Æ¤©¤½¤¦´¦¨¥¬¨²©¤−¤§¦§§¨¬§¥«§©¦´©Ÿ¤§¥´Ì‡ Èk ¯·c ‰L˜· ‡Ï CÏn‰ŒÏ‡ ‡B·Ï ˙·Ï BÏŒÁ˜Ï ¯L‡ ÈÎc¯Ó „c ÏÈÁÈ·‡Œ˙a©£¦©´¦´Ÿ¨§¢©¿£¤Á¨©«¸§©¹¨´¤©¤À¤³Ÿ¦§¨Æ¨½¦Â¦´:‰È‡¯ŒÏk È�ÈÚa ÔÁ ˙‡N� ¯zÒ‡ ȉz ÌÈLp‰ ¯ÓL CÏn‰ŒÒÈ¯Ò È‚‰ ¯Ó‡È ¯L‡Œ˙‡¤£¤¬Ÿ©²¥©¬§¦©¤−¤Ÿ¥´©¨¦®©§¦³¤§¥ÆŸ¥´¥½§¥¥−¨Ÿ¤«¨

ÊË˙·Ë L„ÁŒ‡e‰ ȯÈNÚ‰ L„Áa B˙eÎÏÓ ˙ÈaŒÏ‡ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ŒÏ‡ ¯zÒ‡ Á˜lz©¦¨©¤§¥¹¤©¤³¤£©§¥Æ¤¥´©§½©¬Ÿ¤¨«£¦¦−´Ÿ¤¥¥®:B˙eÎÏÓÏ Ú·LŒ˙�LaÊÈÂÈ�ÙÏ „ÒÁ ÔÁŒ‡Oz ÌÈLp‰ŒÏkÓ ¯zÒ‡Œ˙‡ CÏn‰ ·‰‡i ¦§©¤−©§©§«©¤«¡©©¤³¤¤¤§¥Æ¦¨©¨¦½©¦¨¥¬¨¤²¤§¨−

:ÈzL ˙Áz ‰ÎÈÏÓi dL‡¯a ˙eÎÏÓŒ¯˙k ÌNi ˙BÏe˙a‰ŒÏkÓÁȉzLÓ CÏn‰ NÚi ¦¨©§®©¨³¤¤«¤©§Æ§Ÿ½©©§¦¤−¨©¬©©§¦«©©©©¤¹¤¦§¤´˙‡NÓ Ôzi ‰NÚ ˙B�È„nÏ ‰Á�‰Â ¯zÒ‡ ‰zLÓ ˙‡ ÂÈ„·Ú ÂȯNŒÏÎÏ ÏB„‚„Èk ¨À§¨¨¨Æ©«£¨½¥−¦§¥´¤§¥®©«£¨¨³©§¦Æ¨½©¦¥¬©§¥−§©¬

ì המלבי"ם פי על ìביאור

שהיא זאת תמורת ומאידך, זאת, מלבד דבר שוםמרצונה, המלך אל תאמר באה אשר כל מה את כל -

וכדומה, כמתנות הנערה, לה,שתבקש לבוא ינתן המלך, בית עד הנשים מבית שקיבלה עמה ובכך

המלך. אל מרצונה באה שהיא הראתה מתנות

ונערה)יד ( נערה באה כל היא המלך,בערב אל יד אל שני, הנשים בית אל שבה היא ובבקר

הפילגשים, שמר המלך סריס זאת שעשגז אחר כי נשארת היתה אלא אחר, לאדם שתינשא נאה אין

ו עזרא), (אבן למלך אל כפילגש עוד תבוא לאאלאהמלך אשה, המלך,כי ככל בה חפץ אם

הנערות בשם,ונקראה כל הלכו כן פי על ואף לב. בחפץ המלך, אל מרצונן

המלך )טו ( אל הביאו שלא הנערות, משאר בשונהובריאותן, יופיין מלבד תר דבר אסתר,ובהגיע

ודעתה הטובות מידותיה את עמה הביאהבהיותה אביחיל השלימה היה בת והוא הצדיק,

לבת,דד לו לקח אשר חינכה מרדכי ומרדכי והביאה הפועל, אל הטובות מידותיה את והוציא

תורה כשהגיע זאת כל המלך,עמה אל לבואהמלך מצד בקשה ומאידך דבר,אסתרלא

כיון רק אלא כלל, מרצונה באה שאינה להראותהמלך, אל לבוא נאלצת היא תורה אם שהגיע כי

המלך סריס הגי יאמר אשר הנשים,את שמר על ואף מסוימים, דברים לקחת אותה שהכריחשאינה להראות במלך פניה העיזה זו שבהנהגה פילא זאת בכל כרחה, בעל באה אלא אליו מתרצית

אלא כך, על חן ותהי הענישוה נשאת אסתר ראיה. כל בעיני

אסתר )טז ( כרחהותלקח המלך בעל אל הוא העשירי בחדש מלכותו, בית אל אחשורוש,

למלכותו. שבע בשנת טבת, חדש

מכל )יז ( אסתר את המלך מכל הנשים ויאהב - מכבר, לו שהיו ופילגשיו חן נשותיו וחסד ותשא

הבתולות מכל אחת לפניו שימליך כדי לפניו שבאו כולן, על אסתר עלתה הדברים שבכל וכיון מהן,

אתוישם בעצמו בראשהמלכות ה כתר אחשורוש אליה, אהבתו ושתי.תחת מידוימליכה לרוב

את )יח ( אסתר לו שתגלה אחשורוש שרצה כיוןבתחבולות, בזה גם התנהג ומולדתה, ויעשעמה

משתה את ועבדיו, שריו לכל גדול משתה המלךגדול,אסתר, כבוד לה עושה שהוא שבכך וחשב

מכל אסתר תתבייש שמה, על קרוי המשתה שכלאת יודעים שאין אסופית שהיא בכך השרים

ומולדתה, עמה את לגלות ותתרצה והנחה מולדתה,עשה, נולדה למדינות מדינה באיזו ידע שלא כיון

אסתר שתבין ורצה המדינות, לכל הנחה עשהייטיב בודאי נולדה מדינה באיזו לו שתגלה שאחרילגלות תתרצה כן שמחמת וחשב זו, למדינה מאד

להם, להיטיב כדי הולדתה, מדינת שם את ויתן לויקרותמשאת מתנות המלך,- חשב כיד בזה וגם

להם שיתן כדי ומולדתה, עמה מי לגלות שתתרצהאסתר הסכימה לא ועדיין יקרות. מתנות המלך

ומולדתה. עמה את לגלות

ב מגילת י אסתר פרק

:CÏn‰ËÈ:CÏn‰Œ¯ÚLa ·LÈ ÈÎc¯Óe ˙È�L ˙BÏe˙a ı·w‰·eÎÔȇ ©¤«¤§¦¨¥¬§−¥¦®¨§¢©−Ÿ¥¬§©«©©¤«¤¥´¯zÒ‡ ÈÎc¯Ó ¯Ó‡ÓŒ˙‡Â ÈÎc¯Ó ‰ÈÏÚ ‰eˆ ¯L‡k dnÚŒ˙‡Â dz„ÏBÓ ˙„bÓ ¯zÒ‡¤§¥À©¤³¤«©§¨Æ§¤©½©«£¤²¦¨¬¨¤−¨¨§¢¨®§¤©«£©³¨§¢©Æ¤§¥´

:Bz‡ ‰�Ó‡· ‰˙ȉ ¯L‡k ‰NÚ‡ÎÔ˙‚a Ûˆ˜ CÏn‰Œ¯ÚLa ·LBÈ ÈÎc¯Óe ̉‰ ÌÈÓia Ÿ½©«£¤²¨«§¨¬§¨§−¦«©¨¦´¨¥½¨§¢©−¥´§©«©©¤®¤¨©Á¦§¨Ï eL˜·È Ûq‰ ȯÓMÓ CÏn‰ ÈÒȯҌÈ�L L¯˙Â:L¯ÂLÁ‡ CÏna „È ÁÏL·ÎÚ„ei ¨¤¹¤§¥«¨¦¥³©¤¤Æ¦«Ÿ§¥´©©½©§©§Æ¦§´Ÿ©½©¤−¤£©§¥«Ÿ©¦¨©³

:ÈÎc¯Ó ÌLa CÏnÏ ¯zÒ‡ ¯Ó‡z ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ï „bi ÈÎc¯ÓÏ ¯·c‰‚ÎLw·È ©¨¨Æ§¨§¢©½©©¥−§¤§¥´©©§¨®©¯Ÿ¤¤§¥²©¤−¤§¥¬¨§¢¨«©§ª©³:CÏn‰ È�ÙÏ ÌÈÓi‰ ȯ·c ¯ÙÒa ·˙ki ıÚŒÏÚ Ì‰È�L eÏzi ‡ˆni ¯·c‰©¨¨Æ©¦¨¥½©¦¨¬§¥¤−©¥®©¦¨¥À§¥²¤¦§¥¬©¨¦−¦§¥¬©¤«¤

ì המלבי"ם פי על ìביאור

מעם )יט ( אסתר של מוצאה שמא אחשורוש חשבעמה את כשתגלה שמא חוששת והיא ושפל, בזוישאין לה להראות רצה לכן המלך, יגרשנה ומולדתה

כן, שנית הדבר בתולות אחשורוש ובהקבץ ציוה - הבירה בשושן שנשארו הבתולות כל את לקבץשאין להראות כדי לבתיהן, ולשולחן לתורן והמתינובטוח ליבה ויהא אחרת, נערה מבקש המלך

אופן, בכל מלכה ישב שישאירנה בשער ומרדכי כאחד המלך להיות מרדכי את אחשורוש גידל -

הנערה את גידל שהוא לכך כתמורה השרים,בטוחה אסתר תהיה זה ידי ועל למלוך, שנבחרהייטיב משפחתה קרוב גם הוא שמרדכי תגלה שאם

יותר.לו הרבה המלך

הכל,)כ ( אף מולדתהעל מגדת אסתר ואת אין מרדכי, עליה צוה כאשר שעלתה עמה, פי על ואף

אלא בקולו, מלשמוע פסקה לא מאמר לגדולה ואתהיתה כאשר עשה, אסתר אתו.מרדכי באמנה

המלך,)כא ( בשער יושב ומרדכי ההם, בימיםהטבע, כדרך שלא דבר עוד קנאו קצף נעשה -

מרדכי של המלך בגדלותו סריסי שני ותרש, בגתןהסף, בגדולה משמרי יושב היה שמרדכי כיון

כדרך רגליהם על לעמוד צריכים היו והם ובנחת,שהיה מרדכי, בין כלל שייכות שאין ואף השומרים,

שתפקידם המלך סריסי לבין השרים, כאחד חשובכך, על אפם חרה זאת בכל הסף, על לשמור הוא

אחשורש, במלך יד לשלח שאינו ויבקשו דבר וזהו בקוותם במלך יתנקשו השרים לפעמים כי מצוי,המלך סריסי אבל תחתיו, ימלוך מהם שאחדלהם למה לגדולה, יגיעו לא שבודאי הפחותים

שכזה. אדיר במלך יד לשלוח

למרדכי )כב ( הדבר נס,ויודע לאסתר ויגד בדרך בשמו,המלכה, זאת לומר לה אמר שלא והגם

זאת בכל דבריו, לכל שומעת היתה ותאמר והיאהדבראסתר מרדכי,את בשם היה למלך זה וגם

לנס. הכנה

וימצא )כג ( הדבר, בעצמו ויבקש הסם את מצאו - בדרך שעל אינו זה וגם המלך, את להרוג רצו ידו

היטב, אותו הטמינו בודאי כי שניהם ויתלוהטבע, לפני הימים דברי בספר ויכתב עץ. וגם המלך,על

מיד אחשורוש לו ישלם שלא ה', בהשגחת היה זהנכתב וגם הטוב, הכרת לו חייב נשאר אלא שכר,המלך לפני תמיד שנמצא הימים דברי בספר הדברדבר בו לכתוב יכול למלך המשנה ואין ידו, ותחתיד תחת שנמצא סתם, הימים' 'דברי מספר [בשונההטובים המלכות, עניני כל נכתבים ובו למלך, המשנה

לכתוב למלך המשנה יכול ושם כרצונו].והרעים,

ג מגילת יא אסתר פרק

e‰‡O�ȇ‡ג È‚‚‡‰ ‡˙„n‰ŒÔa ÔÓ‰Œ˙‡ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ Ïcb ‰l‡‰ Ìȯ·c‰ | ¯Á ©©´©§¨¦´¨¥À¤¦©Á©¤¤£©§¥¹¤¨¨¯¤«©§¨²¨¨«£¨¦−©«§©§¥®:Bz‡ ¯L‡ ÌȯO‰ŒÏk ÏÚÓ B‡ÒkŒ˙‡ ÌNi·CÏn‰ ¯ÚLaŒ¯L‡ CÏn‰ È„·ÚŒÏΠ©¨¤Æ¤¦§½¥©¾¨©¨¦−£¤¬¦«§¨©§¥©¤¹¤£¤§©´©©¤À¤

:‰ÂÁzLÈ ‡Ï گÎÈ ‡Ï ÈÎc¯Óe CÏn‰ BÏŒ‰eˆ ÔÎŒÈk ÔÓ‰Ï ÌÈÂÁzLÓe ÌÈÚ¯k‚e¯Ó‡i «Ÿ§¦³¦«§©£¦Æ§¨½¦¥−¦¨´©¤®¤¨§¢©½¬Ÿ¦§©−§¬Ÿ¦«§©£¤«©¸Ÿ§¹:CÏn‰ ˙ÂˆÓ ˙‡ ¯·BÚ ‰z‡ ÚecÓ ÈÎc¯ÓÏ CÏn‰ ¯ÚLaŒ¯L‡ CÏn‰ È„·Ú„ȉÈ ©§¥¬©¤²¤£¤§©¬©©¤−¤§¨§¢¨®©¸©Æ©¨´¥½¥−¦§©¬©¤«¤©§¦À

ÈÎc¯Ó ȯ·c e„ÓÚȉ ˙B‡¯Ï ÔÓ‰Ï e„Èbi ̉Èχ ÚÓL ‡Ï ÌBÈ ÌBÈ ÂÈχ ̯Ӈk§¨§¨³¥¨Æ´¨½§¬Ÿ¨©−£¥¤®©©¦´§¨À¦§Æ£©«©§Æ¦§¥´¨§¢©½:È„e‰È ‡e‰Œ¯L‡ Ì‰Ï „Èb‰ŒÈk‰ÔÓ‰ ‡Ïni BÏ ‰ÂÁzLÓe Ú¯k ÈÎc¯Ó ÔȇŒÈk ÔÓ‰ ‡¯i ¦«¦¦¬¨¤−£¤¬§¦«©©´§¨½¦¥´¨§¢©½Ÿ¥¬©¦«§©£¤−®©¦¨¥¬¨−

:‰ÓÁÂÏ ÂÈ�ÈÚa Ê·iÂÔÓ‰ Lw·È ÈÎc¯Ó ÌÚŒ˙‡ BÏ e„Èb‰ŒÈk Bc·Ï ÈÎc¯Óa „È ÁÏL ¥¨«©¦´¤§¥À¦§³Ÿ©¨Æ§¨§¢©´§©½¦«¦¦¬−¤©´¨§¢¨®©§©¥´¨À

ì המלבי"ם פי על ìביאור

האלה,)א ( הדברים ותרש אחר מבגתן המלך שניצל את אמרה שאסתר המלך שכח להורגו, שבקשוטובה להחזיר שרצה וכיון מרדכי, בשם הדברשיכול דבר מצא ולא אותו, שהצילה לאסתרלהחשיב הראוי שמן חשב גדולתה, על לה להוסיףלקחת לו שיעצו השרים את שיגדל בכך אותהאסתר את בחר זה ידי ועל המדינות, מכל נערותשהוא מהומן, היה אלו לשרים והראשון למלכה,

ולכן את המן, אחשורוש המלך המדתא גדל בן המן בדבריו האגגי, לפתותו הצליח למלך מקורב וכשהיה

בגתן דבר על לאסתר אמר שגם זה היה הוא כאילוולכן אליו, מיוחסת ממוות המלך והצלת ותרש,

לגדלו, אחשורוש אחר וינשאהוהוסיף מדרגה במלכות, העליונה למעלה שהגיע עד וישם מדרגה,אתו. אשר השרים כל מעל כסאו את

המלך,)ב ( עבדי אותםוכל בשער אפילו אשר המלך המלך, בשער כבוד נותנים אין כלל שבדרך

עצמו, המלך מלבד אדם ומשתחוים לשום כרעיםהמלך, לו צוה כן כי על להמן, אחשורוש ומחל

אפיל המן את שיכבדו וציוה במקום כבודו וישתחוה,המלכות, ולא יכרע לא כיון ומרדכי

דרך כי זרה, עבודה משום זו בהשתחוויה שהיהבו שנמצאה אדם שכל היתה הקדמונים העמיםמייחסים היו עשירות, או גבורה של גדולה מעלהמרדכי גמר ולכן אליל, או מכוכב עליון כח לוולא לכרוע שלא העתיד כלפי גם בדעתועתיד בלשון הדבר נכתב [ולכן להמן להשתחוות

ולא יכרע ישתחוה'].'לא

המלך,)ג ( בפקודת היה להמן הניתן שהכבוד כיוןפקודתו, קיום על המשגיחים שומרים המלך העמיד

המלך בשער אשר המלך עבדי למרדכי,ויאמרו המלך. מצות את עובר אתה להם מדוע השיב והוא

להם אמר וגם לו. אסור הדבר יהודי שהוא שכיוןהיושבים המלך לעבדי רק היא המלך שפקודתהמלך, בשער יושב אמנם הוא ואילו המלך, בשעריהודי אין פרס חוקי שלפי כיון המלך, עבד אינו אך

עבד. נעשה

רצו )ד ( ולא מרדכי את שנאו לא המלך עבדי באמתשאינו כך על פעמים כמה הזהירוהו ולכן רעתו, את

להמן, יום משתחוה אליו כאמרם ולא ויהי ויום, היעמדו לראות להמן, ויגידו אליהם, דברי שמע

יהודי, הוא אשר להם הגיד כי לראות מרדכי, ורצו אינו אליו בסמוך עובר המן כאשר גם האםשההימנעות סימן יהיה וזה לו, משתחוהמחמת אלא יהדותו, מחמת אינה מלהשתחוותממרחק ההשתחוויה בעוד כי אותו, שונא שהואבקירוב ההשתחוויה הרי זרה, עבודה מדרכי היאאדם שבני והמלכים, השרים כל מדרך היא לשרורצו בסמוך, עוברים כשהם אליהם משתחוויםלו. בסמוך המן כשיעבור מרדכי ינהג כיצד לראות

כי )ה ( המן אליווירא סמוך עובר כשהוא אין גם לו, ומשתחוה כרע אותו מרדכי שונא שמרדכי הבין

כלל, לכבדו רוצה חמה.ואינו המן וימלא

מרדכי )ו ( על היה המן של כעסו שעיקר פי על אףמלהשתחוות נמנע שהוא בעיניו נראה היה כי לבדו,

מקום מכל דתו, מחמת ולא שנאתו, מחמת ויבז לוכי לבדו, במרדכי יד לשלח לובעיניו עבדי הגידו

מרדכי,המלך עם להם את אמר שמרדכי לו ואמרו דתו, מחמת מלהשתחוות נמנע המן ויבקששהוא

ג מגילת יב אסתר פרק

:ÈÎc¯Ó ÌÚ LB¯ÂLÁ‡ ˙eÎÏÓŒÏÎa ¯L‡ ÌÈ„e‰i‰ŒÏkŒ˙‡ „ÈÓL‰ÏÊÔBL‡¯‰ L„Áa §©§¦¯¤¨©§¦²£¤²§¨©§¬£©§¥−©¬¨§¢¨«©³Ÿ¤¨«¦ÆÔÓ‰ È�ÙÏ Ï¯Bb‰ ‡e‰ ¯et ÏÈt‰ LB¯ÂLÁ‡ CÏnÏ ‰¯NÚ ÌÈzL ˙�La ÔÒÈ� L„ÁŒ‡e‰´Ÿ¤¦½¦§©Æ§¥´¤§¥½©¤−¤£©§¥®¦¦´Á¸©¹¦§¥´¨À

:¯„‡ L„ÁŒ‡e‰ ¯NÚŒÌÈ�L L„ÁÏ L„ÁÓe ÌBÈÏ | ÌBiÓÁLB¯ÂLÁ‡ CÏnÏ ÔÓ‰ ¯Ó‡i ¦¯§²¥²Ÿ¤§¬Ÿ¤§¥¨−¬Ÿ¤£¨«©³Ÿ¤¨¨Æ©¤´¤£©§¥½ÌÚŒÏkÓ ˙B�L ̉È˙„ E˙eÎÏÓ ˙B�È„Ó ÏÎa ÌÈnÚ‰ ÔÈa „¯ÙÓe ¯fÙÓ „Á‡ŒÌÚ B�LȤ§´©¤À§ª¨³§ŸÆ¥´¨«©¦½§−Ÿ§¦´©§¤®§¨«¥¤ºŸ´¦¨À

:ÌÁÈp‰Ï ‰ÂLŒÔȇ CÏnÏ ÌÈNÚ Ì�ȇ CÏn‰ È˙cŒ˙‡ÂË·˙kÈ ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ §¤¨¥³©¤¤Æ¥¨´Ÿ¦½§©¤¬¤¥Ÿ¤−§©¦¨«¦©©¤´¤½¦¨¥−:CÏn‰ ÈÊ�bŒÏ‡ ‡È·‰Ï ‰Î‡Ïn‰ ÈNÚ È„ÈŒÏÚ ÏB˜L‡ ÛÒkŒ¯kk ÌÈÙχ ˙¯NÚ ̄a‡Ï§©§¨®©«£¤¤£¨¦¹¦©¤À¤¤§Æ©§¥ÆŸ¥´©§¨½§¨¦−¤¦§¥¬©¤«¤

ì המלבי"ם פי על ìביאור

אשר היהודים כל את מלכות להשמיד בכל שהםאחשורוש, מרדכי כיון בדתו,עם ומשתתפים

ידי על לגמרי היהודית הדת את להכחיד ורצההיהודים. כל את שיהרוג

בשנת )ז ( ניסן, חדש הוא הראשון, שתים בחדש פור הפיל אחשורוש, למלך סוג עשרה המן הטיל -

'פור', הנקרא מסוים גורל הגורל של רגיל הוא שהיה המן,להיות לבחור לפני בו משתמש שהיה

רצה זה גורל ידי ועל מסוימים, לדברים תאריכיםביום זה שהיה וכיון בחודש, יום תחילה לבחורמיום גורל להטיל התחיל ניסן, בחודש עשר שלשה

הגורל ונדחה והלאה, עשר ליום,ארבעה עד מיום הגורל, עלה לא ועדיין השלשים ליום שהגיעשלשה ליום שהגיע עד החודש, מתחילת והתחיל

זה, שבגורל האחרון היום שהוא ומחדשעשר,והתחיל לחדש חודש, לבחור גורל הפיל וכן -

עד הגורל ונדחה בו, עומד שהוא ניסן בחודשלחודשהחודש חדשהאחרון , הוא עשר, שנים

האחרון אדר, ליום דחהו עצמו שהגורל באופן היא ה' שעצת להבין עליו והיה האחרון, ולחודש

הגזירה. את לבטל מרווח זמן לישראל לתת

יבקש )ח ( שאם ידע כי המן, התחכם עתהזו אם אפילו שלימה, אומה להשמיד מאחשורושלכך יסכים לא ביותר, ושפלה קטנה אומההיהודים אל יתנכל שאם ידע וכן אחשורוש.כלל, להם להרע אחשורוש לו יניח לא במפורשולכן ונבון, חכם לעם מפורסמים היהודים היו כיבלשון אחשורוש למלך הדברים את סיפר

פנים, לשני למלך המשתמעת המן ו יאמרעם ישנו כך אחד,אחשורוש, כל ושפל בזוי והוא

מסוים, שם אפילו לו שאין בין עד ומפרד מפזרמדינות בכל שאין מלכותך,העמים רק לא כלומר,

בין מפוזרים הם ולכן מסוימת, מדינה להםלהם אין מדינה באותה אפילו אלא המדינות,מופרדים הם אלא מסוימים, עיר או שכונהנמשך כן ומחמת מקום, בכל העמים בין ונמצאים

גדול, נזק עם,מהם מכל שנות כל ודתיהם כי אבל בפרטים, רק מזו זו שונות האחרות הדתותהיהודים אבל ביניהן, גדול חילוק אין כללי באופןהוא זה ושינוי האומות, מכל בדתם לגמרי שוניםדומים שאינם עד ובהנהגתם, בבגדיהם במאכלם,

האחרות, הדתות בני לשאר המלך כלל דתי ואתעשים המלכות אינם דיני את גם מקיימים אינם -

אומות בני וגם והמיסים, הממון לעניני השייכותכל ולעומת במלכות, לזלזל מהם לומדים אחרותלמלכות, כלל תועלת שום מהם אין הללו הנזקים

להניחם.ולכן, שוה אין ולמלך

יכתב )ט ( טוב, המלך על זו לאבדם,אם ובלשון את לאבד שהכוונה להבין לאחשורוש המן גרםשאר דתות את לשמור ולהכריחם דתם צורתיחשוש שלא לומר והוסיף להורגם, ולא האומות,על רבות הוצאות להוציא שיצטרכו אחשורושאותם של דתם את לבטל ממונים שיהיו האנשים

להיפך, אלא כסף אנשים, ככר אלפים ועשרתהמלאכה עשי ידי על העוסקים אשקול -

כסף ישלמו והם זאת, לעשות שמחים זו במלאכההתועים את להשיב להם שניתנה הזכות על

הנכונה, הדרך אל זהלהביא בעיניהם אל ממון המלך. גנזי

לפתותו )י ( אחשורוש של לבבו את המן שגנב כיוןרק ושהכוונה נחשבת, בלתי באומה שמדוברשאר של הישרה לדרך המוטעית מדרכם להסירםהאגרות בנוסח אחשורוש התבונן לא הדתות,שם שכתוב רואה היה כן [שאם המן שכתב

ג מגילת יג אסתר פרק

ȯ¯ˆ È‚‚‡‰ ‡˙„n‰ŒÔa ÔÓ‰Ï d�zi B„È ÏÚÓ BzÚaËŒ˙‡ CÏn‰ ¯Òi©¨¯©©¤²¤¤©©§−¥©´¨®©«¦§À§¨¨¯¤«©§¨²¨¨«£¨¦−Ÿ¥¬:ÌÈ„e‰i‰‡ÈÈ�ÈÚa ·Bhk Ba ˙BNÚÏ Ìډ CÏ Ôe˙� ÛÒk‰ ÔÓ‰Ï CÏn‰ ¯Ó‡iÂ:E ©§¦«©³Ÿ¤©¤¤Æ§¨½©¤−¤¨´¨®§¨¾©«£¬−©¬§¥¤«

·È¯wi‰eˆŒ¯L‡ŒÏÎk ·˙ki Ba ÌBÈ ¯NÚ ‰LBÏLa ÔBL‡¯‰ L„Áa CÏn‰ ȯÙÒ e‡ ©¦¨«§Á«Ÿ§¥©¤¹¤©´Ÿ¤¨«¦À¦§¨¨¨´»¼©¦¨¥´§«¨£¤¦¨´ÌÚ ÌÚ È¯NŒÏ‡Â ‰�È„Óe ‰�È„ÓŒÏÚ | ¯L‡ ˙BÁt‰ŒÏ‡Â CÏn‰ŒÈ�t¯cLÁ‡ χ ÔÓ‰¿¤´£©§©§§¥«©Â¤¤§«¤©©º£¤´©§¦¨´§¦À§¤¨³¥©Æ¨½

Ïk ÌÚ ÌÚ d·˙Îk ‰�È„Óe ‰�È„Ó˙ÚaËa ÌzÁ� ·zÎ� L¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ÌLa B�BL §¦¨³§¦¨Æ¦§¨½§©¬¨−¦§®§¥©¤³¤£©§¥ŸÆ¦§½§¤§−§©©¬©:CÏn‰‚È„a‡Ïe ‚¯‰Ï „ÈÓL‰Ï CÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏkŒÏ‡ ÌȈ¯‰ „Èa ÌȯÙÒ ÁBÏL� ©¤«¤§¦§¸©§¨¦¹§©´¨«¨¦»¤¨§¦´©¤¤¼§©§¦¿©«£´Ÿ§©¥´

¯NÚŒÌÈ�L L„ÁÏ ¯NÚ ‰LBÏLa „Á‡ ÌBÈa ÌÈL� ÛË Ô˜ÊŒ„Ú ¯ÚpÓ ÌÈ„e‰i‰ŒÏkŒ˙‡¤¨©Â§¦¦©©§©¨¥¹©³§¨¦Æ§´¤½¦§¨¬¨¨²§¬Ÿ¤§¥¨−:ÊB·Ï ÌÏÏLe ¯„‡ L„ÁŒ‡e‰„ÈÈeÏb ‰�È„Óe ‰�È„ÓŒÏÎa ˙c Ô˙p‰Ï ·˙k‰ Ô‚L˙t ´Ÿ¤£¨®§¨−¨«©§¤´¤©§À§¦¨³¥«¨Æ§¨§¦¨´§¦½¨−

:‰f‰ ÌBiÏ ÌÈ„˙Ú ˙BÈ‰Ï ÌÈnÚ‰ŒÏÎÏÂË˙c‰Â CÏn‰ ¯·„a ÌÈÙeÁ„ e‡ˆÈ ÌȈ¯‰ §¨¨«©¦®¦«§¬£¦¦−©¬©¤«¨«¨¦º¨«§³§¦Æ¦§©´©¤½¤§©¨¬

ì המלבי"ם פי על ìביאור

אלא ולאבד], להרוג את להשמיד המלך ויסרידו, מעל האגגי,טבעתו המדתא בן להמן ויתנה

היה היהודים,שהוא אבל צרר להורגם, התנכל ולכן כלל התכוין ולא היהודים את צרר לא אחשורוש

להם. להרע

את )יא ( כלל אחשורוש הבין שלא זאת מלבדבצע, מתאוות זאת עשה לא גם המן, מזימתלהשיב הוא נכון שמעשה מחשבה מתוך אלא

הנכונה, הדרך אל התועים המלך את ויאמרלך להמן, נתון אפילו הכסף ליטול אתה יכול -

זו, תכלית לצורך מאוצרותיי לעשות כסף והעםכטוב כפי בעיניך בו הטובה בדרך להנהיגם -

עיניך.ראות

את )יב ( להוציא המן הערים כיצד יסופר עתהשבמשך שפחד כיון במהירות, הפועל אל מזימתוהיהודים, על שמדובר לאחשורוש יוודע הזמן

ממש, להורגם בחדשושכוונתו המלך ספרי ויקראואשר הראשון, ככל ויכתב בו, יום עשר בשלושה המן כלל צוה ידע שלא אחשורוש, של כציוויו [ולא

הציווי], נוסח הפחות את ואל המלך אחשדרפני אלועם עם שרי ואל ומדינה, מדינה על שבתוך אשר עמים, כמה היו מדינה בכל כי מדינה המדינה,

כלשונו, ועם ועם ככתבה, המלך ומדינה בשם המלך. בטבעת ונחתם נכתב, אחשורש

ירצה )יג ( אם שגם כדי המן, עשה זאת ועודמיהר ולכן הגזירה, את לבטל יוכל לא אחשורוש

יום, באותו הרצים עוד ביד ספרים מיד ונשלוח

האגרות, שנכתבו המלך,לאחר מדינות כל אלועד מנער היהודים, כל את ולאבד להרג להשמיד

אחד, ביום ונשים טף להם זקן, תהיה שלא כדי מקום, בשום ופליטה לחדששארית עשר בשלושה

לבוז. ושללם אדר, חדש הוא עשר, שנים

[מניסן )יד ( כך כל רב זמן שבמשך המן ידע אמנםיתכן שאחריה] שבשנה אדר ועד שנה אותה שלהגזירה, את לבטל המלך אצל היהודים שישתדלו

את ושלח כפולה, בעורמה התחכם האגרות ולכןחתומים כשהם היהודים כל את להרוג נכתב שבהםכתוב מה ידע לא איש ששום באופן המלך, בטבעתעד לפותחם שאין מבחוץ עליהם ונכתב בהם,הללו החתומות האגרות ועם באדר, עשר שלשה

פתוחות, אגרות עוד הכתב שלח והיה פתשגן - רק הפתוחות באגרות מדינה כתוב בכל דת להנתן

היהומדינה, זה להיות וכתב העמים, לכל גלוי הזה ליום התפרש עתדים לא אמנם למלחמה,

וכוונתו המלחמה, תהיה מי נגד הזה הגלוי בכתבזה, ביום להלחם מוכנים כולם שיהיו היתההחתומות, האגרות את יפתחו באדר עשר ובשלשהשיהיו וכיון היהודים, את להרוג הוא שהציווי ויראומיד ויהרגו היהודים על יקומו לקרב, מוכנים כבר

כולם. את

לחזור )טו ( המלך יוכל שלא כדי המן הערים עודקודם אלא הבירה, בשושן הדבר את פרסם ולא בו,

המלךכל בדבר דחופים יצאו את הרצים להעביר ורק המדינות, ושבע עשרים מאה לכל האגרות כל

אזי להחזירם, ניתן ולא הרצים שיצאו והדת אחרי

ג מגילת יד אסתר פרק

Ï e·LÈ ÔӉ CÏn‰Â ‰¯Èa‰ ÔLeLa ‰�z�:‰ÎB·� ÔLeL ¯Èډ ˙BzL ¦§−§©´©¦¨®§©¤³¤§¨¨Æ¨«§´¦§½§¨¦¬−¨«¨

ì המלבי"ם פי על ìביאור

הבירה, בשושן הגלוי נתנה הכתב היה שם שגם מה ידעו ולא באדר, עשר לשלשה מוכנים להיות

החתומות, באגרות ישבוכתוב והמן לשתות,והמלך מזימת את כלל ידע לא שאחשורוש ראיה זו וגםאדם על מוות דין החורצים שופטים אפילו כי המן,ביום ובודאי יום, באותו יין שותים אינם יחידשותה היה לא שלימה אומה להרוג המלך שהתיר

ליהודים, להרע כלל כוונתו היתה שלא ראיה וזו יין,נבוכה, שושן תוכן והעיר הוא מה ידעו שלא כיון

להתכונן שצריכים ידעו ורק החתומות, האגרותמעיני הדבר ונעלם למלחמה, באדר עשר לשלשהכי מושלמת, המן מזימת היתה הטבע ובדרך הכל.נשאר העמים כל בקרב וגם דבר, ידע לא המלך

הדבר. את לגלות דרך היתה ולא בסתר, הדבר

ד מגילת טו אסתר פרק

iˆ‡‡ד ¯Ù‡Â ˜N LaÏi ÂÈ„‚aŒ˙‡ ÈÎc¯Ó Ú¯˜i ‰NÚ� ¯L‡ŒÏkŒ˙‡ Ú„È ÈÎc¯Óe¨§¢©À¨©Æ¤¨£¤´©«£½©¦§©³¨§¢©Æ¤§¨½©¦§©¬©−¨¥®¤©¥¥Æ:‰¯Óe ‰ÏB„‚ ‰˜ÚÊ ˜ÚÊi ¯ÈÚ‰ CB˙a·‡B·Ï Ôȇ Èk CÏn‰Œ¯ÚL È�ÙÏ „Ú ‡B·i §´¨¦½©¦§©²§¨¨¬§−¨¨«©¨¾©−¦§¥´©«©©¤®¤¦´¥¬¨²

:˜N Le·Ïa CÏn‰ ¯ÚLŒÏ‡‚ÚÈbÓ B˙„ CÏn‰Œ¯·c ¯L‡ ÌB˜Ó ‰�È„Óe ‰�È„ÓŒÏηe ¤©¬©©¤−¤¦§¬¨«§¨§¦¨´§¦À§Æ£¤§©©¤³¤§¨Æ©¦½©:ÌÈa¯Ï ÚvÈ ¯Ù‡Â ˜N „tÒÓe Èηe ÌBˆÂ ÌÈ„e‰iÏ ÏB„b Ï·‡„¯zÒ‡ ˙B¯Ú� ‰�‡B·z ¥³¤¨Æ©§¦½§¬§¦−¦§¥®©´¨¥½¤ª©−¨«©¦«©Â¨¨©«£¸¤§¥³

¯ÈÒ‰Ïe ÈÎc¯ÓŒ˙‡ LÈaÏ‰Ï ÌÈ„‚a ÁÏLz „‡Ó ‰kÏn‰ ÏÁÏÁ˙z dÏ e„Èbi ‰ÈÒȯÒ§¨«¦¤¨Æ©©¦´½©¦§©§©¬©©§−§®Ÿ©¦§©§¨¦¹§©§¦´¤«¨§¢©À§¨¦¬:Ïa˜ ‡Ï ÂÈÏÚÓ BwN‰‰È�ÙÏ „ÈÓÚ‰ ¯L‡ CÏn‰ ÈÒȯqÓ C˙‰Ï ¯zÒ‡ ‡¯˜z ©²¥«¨−§¬Ÿ¦¥«©¦§¨Á¤§¥©«£¹¦¨«¦¥³©¤¤Æ£¤´¤«¡¦´§¨¤½¨

:‰fŒ‰ÓŒÏÚ ‰fŒ‰Ó ˙Ú„Ï ÈÎc¯ÓŒÏÚ e‰eˆz¯ÈÚ‰ ·BÁ¯ŒÏ‡ ÈÎc¯ÓŒÏ‡ C˙‰ ‡ˆi ©§©¥−©«¨§¢¨®¨©¬©©¤−§©©¤«©¥¥¬£−¤«¨§¢¨®¤§´¨¦½:CÏn‰Œ¯ÚL È�ÙÏ ¯L‡ÊL¯t | ˙‡Â e‰¯˜ ¯L‡ŒÏk ˙‡ ÈÎc¯Ó BÏŒ„bi¯L‡ ÛÒk‰ ˙ £¤−¦§¥¬©«©©¤«¤©©¤´¨§¢©½¥−¨£¤´¨¨®§¥´¨«¨©´©¤À¤£¤

Ï ÔÓ‰ ¯Ó‡:Ì„a‡Ï ÌÈ„e‰ia CÏn‰ ÈÊ�bŒÏÚ ÏB˜LÁÔz�Œ¯L‡ ˙c‰Œ·˙k Ô‚L˙tŒ˙‡Â ¨©³¨¨Æ¦Â§©¦§¥¬©¤²¤©§¦−§©§¨«§¤©§¤´¤§¨«©Â¨£¤¦©

ì המלבי"ם פי על ìביאור

כל )א ( אף ועל ישחק, בשמים יושב אמנםהמזימה, את להסתיר המן שחשב המחשבות

ידע ה'ומרדכי נעשה,בהשגחת אשר כל כיצד את ששלח האגרות תוכן ואת אחשורוש, את המן רימהתחילה פנה הגזירה את להפר וכדי המדינות, לכל

ולכן, הרוחניים, האמצעים את אל מרדכי ויקרעואפר שק וילבש כדי בגדיו, ותפילה, תשובה בדרך

אל פנה כך ואחר הגזירה, את לבטל ה' לפני להתחנןהטבעיים, זעקה האמצעים ויזעק העיר, בתוך ויצא

ומרה, כדי גדולה העולם, בכל הדבר את לפרסם כדי אחשורוש, ולמלך העמים לכל המזימה שתתגלהאת אליו לאסוף גדול בקול וזעק לרחובות יצא ולכן

הדבר. את ולפרסם ההמונים

הממרדכיויבוא )ב ( שער לפני שיוודע לך,עד כדי למלך וגם המלכה לאסתר גם המלכות, בחצר הדבר

המלך אחשורוש, שער אל לבוא אין שק,כי בלבוש הדבר התפרסם גם ולכן השער, לתוך נכנס לא ולכןדרך שאין משונה מעשה זה שהיה כיון מאד,

שק. בלבוש המלך לשער קרוב להגיע לעשותו,

דבר )ג ( אשר מקום ומדינה, מדינה המלך ובכל מגיע, האגרות ודתו תוכן את מרדכי שפרסם לאחר

נעשה אליהם, שנשלחו גדול אבל החתומות יצע ואפר שק ומספד, ובכי וצום לרבים,ליהודים,

ותפילה. תשובה דרך

בלבוש )ד ( המלך לשער סמוך מרדכי שבא ידי עלהדבר, התפרסם אסתר שק נערות ותבואנה

מאד, המלכה ותתחלחל לה, ויגידו וסריסיה,

שקו ולהסיר מרדכי, את להלביש בגדים ותשלחבאופן מעליו הבגדים מעל השק את להסיר -

שער אל להגיע יוכל ואז בגדיו, תחת שילבשנוקבל,המלך, רגע ולא אפילו להפסיק רצה לא כי

כעוזב בכך נראה כי ה', לפני ותחנונים מתפילה אחדודם. בשר לעזרת ופונה בה' בטחונו את

אשר )ה ( המלך מסריסי להתך , אסתר ותקראלפניה, שלא העמיד בעיניה נאמן הוא היה ולכן

הסוד,יגלה מרדכי,את על את ותצוהו לחקור לעומקו, זה הדבר מה הגזירה לדעת היא מה -

זה ועל בפועל, לגזירה מה שגרמה הסיבה מה - שיבטלו עד הגזירה את לבטל אפשר אי כי זו,

סיבתה. את

אשר )ו ( העיר, רחוב אל מרדכי, אל התך ויצאהמלך. שער לפני

קרהו)ז ( אשר כל את מרדכי לו הגזירה ויגד את - השתחוה לא שהוא והיינו הטבע, בדרך שקרתה כפיאת להרוג והחליט המן עליו כעס כן ומחמת להמן,

היהודים, אשר כל הכסף פרשת המן ואת אמר לאבדם, ביהודים המלך גנזי על לה לשקול וביאר

לחשוב אחשורוש, של ליבו את המן גנב כיצד בזהישמחו ולכן דתם, את לעזוב לפתותם רק שכוונתו

שיש עד זאת לעשות האומות כך לגנזי כל ממון קלוכך. על המלך

פתשגן )ח ( בו ואת כתוב שהיה הגלוי, הכתב ואת - נועד זה גלוי וכתב באדר, עשר לשלשה להתכונן

את הדת לפרש נתן החתוםכתב ושם בשושן אשר

ד מגילת טז אסתר פרק

CÏn‰ŒÏ‡ ‡B·Ï ‰ÈÏÚ ˙BeˆÏe dÏ „Èb‰Ïe ¯zÒ‡Œ˙‡ ˙B‡¯‰Ï BÏ Ô˙� Ì„ÈÓL‰Ï ÔLeLa§¨³§©§¦¨Æ¨´©½§©§¬¤¤§¥−§©¦´¨®§©´¨¤À¨¨¸¤©¤¯¤:dnÚŒÏÚ ÂÈ�ÙlÓ Lw·Ïe BÏŒÔpÁ˙‰ÏË:ÈÎc¯Ó ȯ·c ˙‡ ¯zÒ‡Ï „bi C˙‰ ‡B·i §¦«§©¤²§©¥¬¦§¨−©©¨«©¨−£¨®©©¥´§¤§¥½¥−¦§¥¬¨§¢¨«

È:ÈÎc¯ÓŒÏ‡ e‰eˆz C˙‰Ï ¯zÒ‡ ¯Ó‡z‡ÈCÏn‰ ˙B�È„ÓŒÌÚ CÏn‰ È„·ÚŒÏk ©³Ÿ¤¤§¥Æ©«£½©§©¥−¤«¨§¢¨«¨©§¥´©¤¿¤§©§¦¸©¤¹¤‡¯wÈŒ‡Ï ¯L‡ ˙ÈÓÈ�t‰ ¯ˆÁ‰ŒÏ‡ CÏn‰ŒÏ‡Œ‡B·È ¯L‡ ‰M‡Â LȇŒÏk ¯L‡ ÌÈÚ„È«Ÿ§¦À£¤´¨¦´§¦¿£¤´¨«¤©¤¤Á¤¤«¨¥©§¦¦¹£¤´«Ÿ¦¨¥À‡Ï È�‡Â ‰ÈÁ ·‰f‰ ËÈ·¯LŒ˙‡ CÏn‰ BÏŒËÈLBÈ ¯L‡Ó „·Ï ˙ÈÓ‰Ï B˙c ˙Á‡©©³¨Æ§¨¦½§Â©¥«£¤«¦¬©¤²¤¤©§¦¬©¨−§¨¨®©«£¦À³Ÿ

:ÌBÈ ÌÈLBÏL ‰Ê CÏn‰ŒÏ‡ ‡B·Ï È˙‡¯˜�·È:¯zÒ‡ ȯ·c ˙‡ ÈÎc¯ÓÏ e„Èbi‚ȯӇi ¦§¥¦Æ¨´¤©¤½¤¤−§¦¬«©©¦´§¨§¢½¥−¦§¥¬¤§¥«©¬Ÿ¤:ÌÈ„e‰i‰ŒÏkÓ CÏn‰Œ˙Èa ËÏn‰Ï CLÙ�· Èn„zŒÏ‡ ¯zÒ‡ŒÏ‡ ·ÈL‰Ï ÈÎc¯Ó„ÈÈk ¨§¢©−§¨¦´¤¤§¥®©§©¦´§©§¥½§¦¨¥¬¥©¤−¤¦¨©§¦«¦´

z‡Â ¯Á‡ ÌB˜nÓ ÌÈ„e‰iÏ „BÓÚÈ ‰Ïv‰Â Á¯ ˙‡f‰ ˙Úa ÈLȯÁz L¯Á‰ŒÌ‡¦©«£¥´©«£¦¦»¨¥´©Ÿ¼¤´©§©¨º©«£³©§¦Æ¦¨´©¥½§©¬§

ì המלבי"ם פי על ìביאור

ביד להשמידם כתוב היה לא החתום זה [וכתב לו,מרדכי], מרדכי,נתן ביד היה הגלוי הכתב כי

להתך, אסתר,ונתנו את כך להראות מתוך שתבין למלחמה להתכונן כולם הצטוו בחינם לא שבודאי

זה, להביום הכתב ולהגיד תוכן את פה בעל המלך,החתום, אל לבוא עליה לו,ולצוות להתחנן

מלפניו עמה.ולבקש על

מרדכי.)ט ( דברי את לאסתר ויגד התך, ויבוא

להתך )י ( אסתר לא ותאמר אך תשובתה, את שעבדי מחשש למרדכי, ישירות לשולחו רצתהאסתר, אל ממרדכי וחוזר הולך שהוא יראו המן

מרדכי ותצוהו דרך אל שימצא עליו ציותה - אחר. שליח ידי על מרדכי, אל הדברים את להעביר

למרדכי,)יא ( אסתר תשובת היתה עבדי כל וכך ידעים המלך, מדינות ועם [ולכן המלך, זה חוק

וגם זה, חוק ידעה שלא עצמה לתרץ תוכל לאוזו מאחר זה, חטא על לה למחול המלך יוכל לאושתי], אצל שהיה כמו במלך, בפרהסיא פגיעה

ואשה, איש כל הנכנס,אשר הוא מי חילוק ללא אל יבוא גדול,המלך,אשר לצורך אל ואפילו

דתוהחצר אחת יקרא, לא אשר הפנימית, לבד שרביט להמית. את המלך לו יושיט מאשר וחיה, ממוות הזהב, החנינה שעצם כיון ואמנם

לחזור תוכל לא המלך, מצד גדול חסד היאלה די אלא עמה, על גם נוספת בקשה ולבקשכל תהיה לא וממילא בעצמה, נהרגה שלא בכךכיון ומאידך, כעת. המלך אל שאכנס מכך תועלתהטבעי הצעד את לעשות יש ההשתדלות שבדרכי

הרי לבוא יותר, נקראתי לא המלך ואני זה אל

יום, המלך שלושים לי שיקרא מסתבר כן ואם שיבטל ממנו לבקש אוכל ואז הקרובים, בימיםלבטל קלות ביתר אוכל שאז ומסתבר הגזירה, את

הגזירה. את

התךויגידו)יב ( ששלח את השלוחים למרדכי אסתר. דברי

תדמי )יג ( אל אסתר, אל להשיב מרדכי ויאמרהיהודים, מכל המלך בית להמלט כלומר,בנפשך

דבר זהו המלך בבית שאת שהעובדה תחשבי אלוהצלת נפשך, מצד לגדולה שעלית בעצמך, התלוישרצה כיון להיפך, אלא מכך, תוצאה היא היהודיםהמלך, לבית שתילקחי גרם ליהודים, הצלה להכין ה'להצלת היא שם מציאותך תכלית שכל באופן

לגדולה. עלית זו ולמטרה ישראל,

על )יד ( הבאה צרה לכל כי לה, לומר הוסיף ועודלהתבטל, עתידה הצרה שבו מסוים זמן יש ישראלרק מכין אינו ישראל את להושיע ה' רוצה וכאשרהצלת כל את ה' יניח לא כי לכך, אחת סיבהוברע, בטוב לבחור היכולה אחת, אשה ביד ישראליוכלו ידן שעל נוספות סיבות ה' הכין בודאי אלאבודאי ישראל של ההצלה כן ואם להוושע, ישראל

המי בזמן או תבוא אסתר ידי על או לה, ועדאחרים, בעת באמצעות תחרישי החרש אם כי

בודאי הזאת, ישראל, להצלת המיועדת העת שהיא ואת אחר, ממקום ליהודים יעמוד והצלה רוח

תאבדו,ובית המטרה אביך כשתתבטל מיד כי צורך בכך יהא ולא לגדולה, אסתר עלתה שלשמהתחשוב שלא וכדי גדולתה. כל תתבטל הרי עוד,שתבוא להצלה ה' אותה הכין מקום שמכל אסתר

ד מגילת יז אסתר פרק

È·‡Œ˙È·e:˙eÎÏnÏ zÚb‰ ˙‡Êk ˙Úό̇ Ú„BÈ ÈÓe e„·‡z CÂ˯zÒ‡ ¯Ó‡z ¥¨¦−Ÿ¥®¦´¥½©¦§¥´¨½Ÿ¦©−©§©©§«©¬Ÿ¤¤§¥−:ÈÎc¯ÓŒÏ‡ ·ÈL‰ÏÊËÈÏÚ eÓeˆÂ ÔLeLa ÌȇˆÓp‰ ÌÈ„e‰i‰ŒÏkŒ˙‡ ÒB�k CÏ §¨¦¬¤«¨§¢¨«¥Á§¸¤¨©§¦¹©«¦§§¦´§À§´Â©

ÏL ezLzŒÏ‡Â eÏ·zŒÏ‡Â‡B·‡ Ôηe Ôk Ìeˆ‡ È˙¯Ú� È�‡ŒÌb ÌBÈ ‰ÏÈÏ ÌÈÓÈ ˙L §©«Ÿ§¸§©¦§¹§³Ÿ¤¨¦Æ©´§¨¨½©£¦¬§©«£Ÿ©−¨´¥®§¥º¨³:Èz„·‡ Èz„·‡ ¯L‡Î ˙cÎŒ‡Ï ¯L‡ CÏn‰ŒÏ‡ÊÈÏÎk NÚi ÈÎc¯Ó ¯·Úi ¤©¤¤Æ£¤´«Ÿ©½§©«£¤¬¨©−§¦¨¨«§¦©«©£−Ÿ¨§¢¨®©©¾©§²Ÿ:¯zÒ‡ ÂÈÏÚ ‰˙eˆŒ¯L‡£¤¦§¨¬¨−¤§¥«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

אמר המלך, לה יקרא כאשר אחדים, ימים לאחרמרדכי הגעתלה כזאת לעת אם יודע ומי

לביטול למלכות, המיועדת העת היא שעתה סיבות יהיו כבר ימים כמה בעוד ואילו הגזירה,בך יהיה ולא הגזירה, תתבטל ידן שעל אחרות

עוד. צורך

מרדכי.)טו ( אל להשיב אסתר ותאמר

על )טז ( כלל אסתר חששה לא מתחילה שגם כיוןלה כשאמר לכן ישראל, טובת על רק אלא עצמה,והתועלת ישראל, יוושעו בלעדיה שגם מרדכילימים ישועתם את להקדים רק תהיה שבמעשיה

למרדכי אמרה היהודים אלו, כל את כנוס לך

עלי וצומו בשושן, ותחנונים הנמצאים תפילה בדרך והצום תתבטל, בודאי הגזירה [כי אסתר עלולכן בשליחותה, שתצליח אסתר, על היו והתפילה

עלי '], 'צומו שלשת אמרה תשתו ואל תאכלו ואלובכן כן, אצום ונערתי אני גם ויום, לילה אבוא ימים,

המלך כדת אל לא המלכות,א שר חוקי נגד וכאשר - המלך,אבדתי יהרגני אם גם אמות אבדתי - אני רק -

ה' כי ישראל, לעם כולל נזק בכך יהיה ולא ואובד,מהצרה. להושיעם אחרות דרכים ימצא

מרדכי )יז ( היהודים,ויעבר רחובות ויעשבכל אסתר, עליו צותה אשר של ככל תענית לגזור

ימים.שלשה

ה מגילת יח אסתר פרק

‰ÈÓÈ�t˙‡ה CÏn‰Œ˙Èa ¯ˆÁa „ÓÚz ˙eÎÏÓ ¯zÒ‡ LaÏz ÈLÈÏM‰ ÌBia | ȉÈ©§¦´©´©§¦¦À©¦§©³¤§¥Æ©§½©«©£ºŸ©«£©³¥©¤¤Æ©§¦¦½:˙Èa‰ Á˙t ÁÎ� ˙eÎÏn‰ ˙È·a B˙eÎÏÓ ‡qkŒÏÚ ·LBÈ CÏn‰Â CÏn‰ ˙Èa ÁÎ�−Ÿ©¥´©¤®¤§Â©¤¤¥º©¦¥³©§Æ§¥´©©§½−Ÿ©¤¬©©¨«¦

·CÏn‰ ËLBi ÂÈ�ÈÚa ÔÁ ‰‡N� ¯ˆÁa ˙„ÓÚ ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Œ˙‡ CÏn‰ ˙B‡¯Î ȉÈ©§¦Á¦§¸©¤¹¤¤¤§¥´©©§ÀŸ¤¤Æ¤«¨¥½¨«§¨¬¥−§¥¨®©¸¤©¤¹¤:ËÈ·¯M‰ L‡¯a Úbz ¯zÒ‡ ·¯˜z B„Èa ¯L‡ ·‰f‰ ËÈ·¯LŒ˙‡ ¯z҇ς¯Ó‡i §¤§¥À¤©§¦³©¨¨Æ£¤´§¨½©¦§©´¤§¥½©¦©−§¬Ÿ©©§¦«©³Ÿ¤:CÏ Ô˙pÈ ˙eÎÏn‰ ȈÁŒ„Ú C˙LwaŒ‰Óe ‰kÏn‰ ¯zÒ‡ ClŒ‰Ó CÏn‰ dÏ„¯Ó‡z ¨Æ©¤½¤©−¤§¥´©©§¨®©©¨«¨¥²©£¦¬©©§−§¦¨¬¥«¨«©´Ÿ¤

:BÏ È˙ÈNÚŒ¯L‡ ‰zLn‰ŒÏ‡ ÌBi‰ ÔӉ CÏn‰ ‡B·È ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ ¯zÒ‡¤§¥½¦©©¤−¤®¨¸©¤³¤§¨¨Æ©½¤©¦§¤−£¤¨¦¬¦«‰‰zLn‰ŒÏ‡ ÔӉ CÏn‰ ‡·i ¯zÒ‡ ¯·cŒ˙‡ ˙BNÚÏ ÔÓ‰Œ˙‡ e¯‰Ó CÏn‰ ¯Ó‡i©Ÿ¤©¤½¤©«£Æ¤¨½©«£−¤§©´¤§¥®©¨³Ÿ©¤¤Æ§¨½¤©¦§¤−

:¯zÒ‡ ‰˙NÚŒ¯L‡ÂCÏ Ô˙pÈ C˙χMŒ‰Ó ÔÈi‰ ‰zLÓa ¯zÒ‡Ï CÏn‰ ¯Ó‡i £¤¨«§¨¬¤§¥«©¸Ÿ¤©¤³¤§¤§¥Æ§¦§¥´©©½¦©§¥«¨¥−§¦¨´¥«¨®:NÚ˙ ˙eÎÏn‰ ȈÁŒ„Ú C˙LwaŒ‰ÓeÊ:È˙Lw·e È˙χL ¯Ó‡z ¯zÒ‡ ÔÚz ©©¨«¨¥²©£¦¬©©§−§¥¨«©©¬©¤§¥−©Ÿ©®§¥«¨¦−©¨«¨¦«

Á˙BNÚÏ È˙χLŒ˙‡ ˙˙Ï ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ CÏn‰ È�ÈÚa ÔÁ È˙‡ˆÓŒÌ‡¦¨¨¦¥¹§¥¥´©¤À¤§¦©©¤¤Æ½¨¥Æ¤§¥´¨¦½§©«£−

ì המלבי"ם פי על ìביאור

השלישי )א ( ביום העם,ויהי ותלבשלתענית מלכות באסתר אסתר לבושה המלכות היתה -

לה, נאה המלכות כי הכירו רואיה שכל באופןבית בחצר המלך,ותעמד בית נכח הפנימית, המלך

נכח המלכות, בבית מלכותו כסא על יושב והמלךהבית, כשנכנסה פתח שמיד ה', בהשגחת זה והיה

אחשורוש. אותה ראה לחצר

אחשורוש )ב ( דעת על עלה לא האמת לפי אמנםלחצר להכנס אדם כל על האוסרת שהגזירה כללשתצטרך חשב ולא המלכה, אסתר את גם כוללתולכן, הזהב, שרביט את לה שיושיט עד להמתין

המלכה, אסתר את המלך כראות פי ויהי על שאף היא אלא מיד נכנסת אינה מלכה עמדת שהיא

להכנס,בחצר רשות לה שיתן עד ענווה, נשאה דרך בעיניו לה חן לתת רצונה עשה ולכן זו, בהנהגה

להכנס, מפורשת לאסתר רשות המלך את ויושט ותגע אסתר, ותקרב בידו, אשר ה זהב שרביט

השרביט.בראש

אסתר )ג ( של מהנהגתה אחשורוש שהבין כיוןבית אל באה שהיא לכך וגדולה חשובה סיבה שיש

המלכה מלכותו, אסתר לך מה המלך, לה -ויאמר לכאן, באת שבגללו לך, קרה נזק בקשתך איזה ומה

באת, שמחמתו לקבל, רוצה שאת הדבר מה או -הדבר יהיה אם לך.אפילו וינתן המלכות, חצי עד

טוב )ד ( המלך על אם אסתר, רצונו ותאמר אם - בכך, המלך והמן של המלך אל יבוא המשתה היום

לו עשיתי שלא אשר רצתה ובכך הכנתי, שכבר - המן, את גם שהזמינה והסיבות למחר. אותה ידחהעצמית שנאה לה שאין לאחשורוש להראות כדי א.עמה. ואת אותה להציל היא בקשתה כל אלא להמן,מול פתאום טענותיה את להעמיד שתוכל כדי ב.זה יהיה וגם לכך, להתכונן יוכל שלא באופן המן,המלך את להטות בקלות כשתוכל היין, במשתהכיון ג. מיד. דינו את ולחרוץ המן, על גדול לכעסשוב ההצלחה פסגת עד האדם עולה שכאשרעד המן את להעלות רצתה לרדת, הוא מתחילמוזמן שיהיה במלכות, ביותר הגדולה המעלהירד והלאה שמכאן כדי והמלכה, המלך עם למשתה

לשאול. עד בדרגתו

המן,)ה ( את מהרו המלך, כבוד ויאמר דרך זה ואין המכבד חשוב כשר המשתה אל המן שיבוא לאסתר

אותו שימהרו אלא בביאתו, אסתר את את לעשותאסתר, אדוניו,דבר רצון את העושה ויבא כעבד

עשתה אשר המשתה אל והמן ר.אסתהמלך

מה )ו ( היין, במשתה לאסתר המלך שאלתך ויאמר עצמך, לצורך רוצה את מה ומה - לך, בקשתך וינתן

אפילו אחרים, המלכות,עבור חצי ותעש.עד

ובקשתי.)ז ( שאלתי ותאמר, אסתר ותען

בעיני )ח ( חן מצאתי לקיים המלך אם סיבה שזו שאלתי, טוב את המלך על הבקשה ואם אם -

טוב הדבר אלא המלך, לרצון סותרת אינה עצמהאת בעיניו, ולעשות שאלתי את יבוא לתת בקשתי,

ה מגילת יט אסתר פרק

¯·„k ‰NÚ‡ ¯ÁÓe Ì‰Ï ‰NÚ‡ ¯L‡ ‰zLn‰ŒÏ‡ ÔӉ CÏn‰ ‡B·È È˙LwaŒ˙‡¤©¨«¨¦®¨¯©¤´¤§¨À¤©¦§¤Æ£¤´¤«¡¤´¨¤½¨¨¬¤«¡¤−¦§©¬:CÏn‰ËCÏn‰ ¯ÚLa ÈÎc¯ÓŒ˙‡ ÔÓ‰ ˙B‡¯Î ·Ï ·BË ÁÓN ‡e‰‰ ÌBia ÔÓ‰ ‡ˆi ©¤«¤©¥¥³¨¨Æ©´©½¨¥−©§´¥®§¦§Á¨¨¤«¨§¢©¹§©´©©¤À¤

:‰ÓÁ ÈÎc¯ÓŒÏÚ ÔÓ‰ ‡Ïni epnÓ ÚÊŒ‡Ï ̘Œ‡ÏÂÈB˙ÈaŒÏ‡ ‡B·i ÔÓ‰ ˜t‡˙i §Ÿ¨Æ§Ÿ¨´¦¤½©¦¨¥¬¨¨²©«¨§¢©−¥¨«©¦§©©´¨½©¨−¤¥®:BzL‡ L¯ÊŒ˙‡Â ÂÈ·‰‡Œ˙‡ ‡·i ÁÏLi‡ÈÂÈ�a ·¯Â B¯LÚ „B·kŒ˙‡ ÔÓ‰ Ì‰Ï ¯tÒÈ ©¦§©²©¨¥¬¤«Ÿ£−§¤¤¬¤¦§«©§©¥¨¤¬¨¨²¤§¬¨§−§´Ÿ¨¨®

:CÏn‰ È„·Ú ÌȯO‰ŒÏÚ B‡O� ¯L‡ ˙‡Â CÏn‰ BÏcb ¯L‡ŒÏk ˙‡Â·ÈÔÓ‰ ¯Ó‡i §¥Á¨£¤¦§³©¤¤Æ§¥´£¤´¦§½©©¨¦−§©§¥¬©¤«¤©Ÿ¤»¨¨¼È˙B‡ŒÌ‡ Èk ‰˙NÚŒ¯L‡ ‰zLn‰ŒÏ‡ CÏn‰ŒÌÚ ‰kÏn‰ ¯zÒ‡ ‰‡È·‰Œ‡Ï Û‡©´«Ÿ¥¦¨Á¤§¥©©§¨¯¦©¤²¤¤©¦§¤¬£¤¨−¨¦´¦¦®

:CÏn‰ŒÌÚ dÏŒ‡e¯˜ È�‡ ¯ÁÓό̂‚ȉ‡¯ È�‡ ¯L‡ ˙ÚŒÏÎa ÈÏ ‰ÂL ep�ȇ ‰ÊŒÏΠ§©§¨¨²£¦¬¨«−¦©¤«¤§¨¤¾¥¤¬Ÿ¤−¦®§¨¥À£¤£¦³Ÿ¤Æ:CÏn‰ ¯ÚLa ·LBÈ È„e‰i‰ ÈÎc¯ÓŒ˙‡„È·‰‡ŒÏΠBzL‡ L¯Ê BÏ ¯Ó‡zÂıÚŒeNÚÈ ÂÈ ¤¨§¢©´©§¦½¥−§©¬©©¤«¤©´Ÿ¤Á¤¤¦§¹§¨«Ÿ£À©«£¥»

CÏn‰ŒÌÚŒ‡·e ÂÈÏÚ ÈÎc¯ÓŒ˙‡ eÏ˙È CÏnÏ ¯Ó‡ | ¯˜a·e ‰n‡ ÌÈMÓÁ d·b´Ÿ©£¦¦´©¨¼©´Ÿ¤¡´Ÿ©¤À¤§¦§³¤«¨§¢©Æ¨½«Ÿ¦©¤¬¤:ıÚ‰ NÚi ÔÓ‰ È�ÙÏ ¯·c‰ ·ËÈi ÁÓN ‰zLn‰ŒÏ‡¤©¦§¤−¨¥®©©¦©¯©¨¨²¦§¥¬¨−©©¬©¨¥«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

אעשה אשר המשתה אל והמן ומחר המלך להם, המלך כדבר שאני אעשה הבקשה את לבקש

לבקש. רוצה

היה )ט ( לא עתה עד המן, של טבעו רוע מחמתרצה כבר אליה שהגיע מעלה בכל כי מימיו, שמח

הבאה, המעלה אל ההוא להגיע ביום המן -ויצא הגבוהה המעלה אל הגיע שכבר היום, באותו רקהיה המלך, אל שוה מעמדו שיהיה ששייכת, ביותר

לב, וטוב זמן שמח נמשכה לא זו שמחה גם אבל קם רב, ולא המלך בשער מרדכי את המן וכראות

לו, ממנואפילו ו להשתחוות זע פחד לא מתוך מרדכי שיענישנו, על המן חמה.וימלא

המלך )י ( בית אל מיד לחזור המן שרצה פי על אףמרדכי, את שיעניש מאחשורוש ויתאפק לבקש

מיד,המן המלך אל שב ביתו,ולא אל וישלח ויבוא אשתו. זרש ואת אהביו, את ויבא

מרדכי )יא ( את המן העניש שלא שהסיבה כיוןהמן של חשיבותו שלרוב כיון היתה עתה עדשאינו בודד יהודי להעניש כבודו לפי היה לא

הדבר, את להם לבאר המן הקדים ויספר מכבדו,המן כל להם ואת בניו, ורב עשרו, כבוד את

המלך,אשר השרים גדלו על נשאו אשר ואת המלך. ועבדי

אסתר להםויאמר )יב ( הביאה לא אף המן, כי עשתה, אשר המשתה אל המלך עם המלכה

שרי אותי,אם כל את להזמין הראוי שמן הגם כל כנגד בחשיבותי שקול אני הרי המלוכה,

המלך,וגם השרים, עם לה קרוא אני כי למחר חוששת שהיא וכיון בקשה, מהמלך לבקש רצונהכדי אותי הזמינה בקשתה, את ימלא לא שהמלךלעזרתי, זקוקה המלכה שאפילו הרי לה, שאעזורמחשיבות גדולה המלך בעיני שחשיבותי ראיה וזו

בעיניו. המלכה

לי,)יג ( שוה איננו זה אני וכל אשר עת ראה בכל המלך, בשער יושב היהודי מרדכי לרוב את כי

אינו היהודי שמרדכי גדול בזיון זהו חשיבותייכול שאינני הסיבה עצמה זו ומאידך לי, משתחוהלהעניש לי נאה זה אין חשיבותי לרוב כי להענישו,

אחד. יהודי

אהביו,)יד ( וכל אשתו זרש לו אין ותאמר אמנם אחד יהודי עם לריב חשוב שר של לכבודו זהלהעניש המלכות נוהגת לפעמים אבל ולהענישו,עושים ואז העם, כל על מורא להטיל כדי אחד אדםולכן וייראו, ישמעו למען בפרהסיא, עונשו את

ש היתה אמה,עצתם חמשים גבה עץ שזה יעשו של עונשו את לכולם להראות כדי שנתלה הסימן

המן, של בכבודו את המקל ויתלו למלך אמר ובבקרעליו, בבוקר,מרדכי מיד נתלה זו למטרה הנענש כי

תלוי, יראוהו למלאכתם העם כשיצאו שמיד כדילפני הדבר וייטב שמח. המשתה אל המלך עם ובא

העץ. ויעש המן,

ו מגילת כ אסתר פרק

‰ÌÈÓi‡ו ȯ·c ˙B�¯Îf‰ ¯ÙÒŒ˙‡ ‡È·‰Ï ¯Ó‡i CÏn‰ ˙�L ‰„„� ‡e‰‰ ‰ÏÈla©©´§¨©½¨«§−§©´©¤®¤©ÀŸ¤§¨¦º¤¥³¤©¦§ŸÆ¦§¥´©¨¦½:CÏn‰ È�ÙÏ Ìȇ¯˜� eȉi·L¯˙ ‡�˙‚aŒÏÚ ÈÎc¯Ó „Èb‰ ¯L‡ ·e˙Î ‡ˆni ©¦«§¬¦§¨¦−¦§¥¬©¤«¤©¦¨¥´¨À£¤Á¦¦¨§¢©¹©¦§¨´¨¨¤À¤

Ï eL˜a ¯L‡ Ûq‰ ȯÓMÓ CÏn‰ ÈÒÈ¯Ò È�L:LB¯ÂLÁ‡ CÏna „È ÁÏL‚¯Ó‡i §¥Æ¨«¦¥´©¤½¤¦«Ÿ§¥−©©®£¤³¦§Æ¦§´Ÿ©½©¤−¤£©§¥«©´Ÿ¤‰NÚ�Œ‡Ï ÂÈ˙¯LÓ CÏn‰ ȯÚ� e¯Ó‡i ‰ÊŒÏÚ ÈÎc¯ÓÏ ‰le„‚e ¯˜È ‰NÚpŒ‰Ó CÏn‰©¤½¤©«©£º§¨¯§¨²§¨§¢©−©¤®©¸Ÿ§¹©«£¥³©¤¤Æ§¨´§½«Ÿ©£¨¬

:¯·c BnÚ„¯Ó‡Ï ‰�BˆÈÁ‰ CÏn‰Œ˙Èa ¯ˆÁÏ ‡a ÔӉ ¯ˆÁ· ÈÓ CÏn‰ ¯Ó‡i ¦−¨¨«©¬Ÿ¤©¤−¤¦´¤«¨¥®§¨¨´À©«£©³¥©¤¤Æ©¦´½¥´Ÿ:BÏ ÔÈΉŒ¯L‡ ıÚ‰ŒÏÚ ÈÎc¯ÓŒ˙‡ ˙BÏ˙Ï CÏnω‰p‰ ÂÈχ CÏn‰ ȯÚ� e¯Ó‡i ©¤½¤¦§Æ¤«¨§¢©½©¨¥−£¤¥¦¬«©¸Ÿ§¹©«£¥³©¤¤Æ¥½¦¥¬

:‡B·È CÏn‰ ¯Ó‡i ¯ˆÁa „ÓÚ ÔÓ‰Â˙BNÚlŒ‰Ó CÏn‰ BÏ ¯Ó‡i ÔÓ‰ ‡B·i ¨−Ÿ¥´¤«¨¥®©¬Ÿ¤©¤−¤¨«©¨»¨¨¼©³Ÿ¤Æ©¤½¤©©«£¾¯˙BÈ ¯˜È ˙BNÚÏ CÏn‰ ıtÁÈ ÈÓÏ BaÏa ÔÓ‰ ¯Ó‡i B¯˜Èa ıÙÁ CÏn‰ ¯L‡ Lȇa¦¾£¤¬©¤−¤¨¥´¦«¨®©³Ÿ¤¨¨Æ§¦½§¦º©§¬Ÿ©¤²¤©«£¬§−¥¬

:ÈpnÓÊ:B¯˜Èa ıÙÁ CÏn‰ ¯L‡ Lȇ CÏn‰ŒÏ‡ ÔÓ‰ ¯Ó‡iÂÁ˙eÎÏÓ Le·Ï e‡È·È ¦¤«¦©¬Ÿ¤¨−¤©¤®¤¦¾£¤¬©¤−¤¨¥¬¦«¨«¨¦Æ§´©§½:BL‡¯a ˙eÎÏÓ ¯˙k Ôz� ¯L‡Â CÏn‰ ÂÈÏÚ ·Î¯ ¯L‡ ÒeÒ CÏn‰ BaŒL·Ï ¯L‡£¤¬¨«©−©¤®¤§À£¤¨©³¨¨Æ©¤½¤©«£¤¬¦©²¤¬¤©§−§Ÿ«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

הגדולה )א ( החרדה כל את אחשורוש המלך כשראהאחר יום למשתה להזמינו זה, בענין אסתר שחרדהאמר ולכן לבקש, גדולה בקשה לה שיש הבין יום,המלך על 'אם לו שאמרה וכיון המלכות', חצי 'עד לההנהגתו מצד עבורו גם טובה בקשה שזו הבין טוב'שמא בדעתו עלה ולכן חסד, מלך בהיותו הישרה,ולכן כן, עשה ולא למישהו טובה להחזיר התחייב

ויאמר המלך, שנת נדדה ההוא את בלילה להביא הימים, דברי הזכרנות נמצא ספר שהיה הספר והוא

לזכרון, המלך לפני המלך.נקראים ויהיותמיד לפני

ותרש )ב ( בגתן שנענשו לאחר לעיל, שהתבאר כפישאמר האיש היה מי ממנו נשכח המלך, ידי עלבחושבו המן, את גידל ולכן הדבר, את לאסתראת מגדל כשהוא לאסתר, טובה מחזיר הוא שבכךהשתדל המן וגם לאשה, לקחה שמחמתו השרשאמר זה היה שהוא המלך שיחשוב כך אחרכן ומחמת ותרש, בגתן של המזימה את לאסתרהמלך לפני קראו כעת אבל כך, כל המלך גידלו

שלו, הזכרונות כתוב מספר האמת,וימצא שם שני ותרש, בגתנא על מרדכי הגיד סריסי אשר

יד לשלח בקשו אשר הסף, משמרי במלך המלך הגדולה אחשורוש, שכל מיד אחשורוש והבין

לע המן כלל.שנטל אליו הגיעה לא צמו

וגדולה )ג ( יקר נעשה מה המלך, על ויאמר למרדכי שהושיבוהו זה בכך למרדכי גדולה נעשתה כבר [כי

אסתר את שגידל מחמת היה זה אך המלך, בשעריקר לו נעשה מה המלך שאל ולכן בביתו, המלכה

המלך את שהציל כך על והיינו זה', 'על וגדולהלא ממוות], משרתיו, המלך נערי נעשה ויאמרו

דבר. עמו

נטל )ד ( שהמן אחשורוש שהבין זמן באותו ובדיוקקיבל לא שמרדכי לו ונודע כדין, שלא גדולה לעצמוסיבב רגע באותו המלך, את שהציל כך על דבר שוםמרדכי, את לתלות מהמלך לבקש המן שיגיע ה'

בית לחצר בא והמן בחצר, מי המלך, המלך ויאמר על החיצו מרדכי את לתלות למלך לאמר העץ נה,

לו. הכין אשר

עמד )ה ( המן הנה אליו, המלך נערי בחצר.ויאמרו יבוא. המלך, ויאמר

המלך,)ו ( לו ויאמר המן, לעשות ראוימה ויבוא ביקרו, חפץ המלך אשר אחשורוש באיש וידע

כן ועשה אליו, מכוונים שהדברים יחשוב שהמןביקר המידה על יתר המן שיפריז כדי בכוונהכן שיעשה המלך לו יאמר ואז מהמלך, שיבקש

המלך למרדכי. יחפץ למי בלבו, המן לעשות ויאמר ממני. יותר יקר

המלך,)ז ( אל המן המלך הריויאמר אשר איש ביקרו לו,חפץ שיש ביותר והיקר הגדול הדבר זהו

העם. לכל הדבר את לפרסם אלא צורך ואין

בוולכן)ח ( לבש אשר מלכות לבוש המלך,יביאו כתר נתן ואשר המלך עליו רכב אשר מלכות וסוס

שהמליכוהו בראשו ביום המלך עליו שרכב הסוס - מלכות. כתר בראשו ונתנו

ו מגילת כא אסתר פרק

˯L‡ Lȇ‰Œ˙‡ eLÈaω ÌÈÓz¯t‰ CÏn‰ ȯOÓ LȇŒ„ÈŒÏÚ Òeq‰Â Le·l‰ ÔB˙�§¨¸©§¹§©À©©¦º¦¨¥³©¤¤Æ©«©§§¦½§¦§¦Æ¤¨¦½£¤¬LÈ‡Ï ‰NÚÈ ‰Îk ÂÈ�ÙÏ e‡¯˜Â ¯ÈÚ‰ ·BÁ¯a Òeq‰ŒÏÚ e‰·Èk¯‰Â B¯˜Èa ıÙÁ CÏn‰©¤−¤¨¥´¦«¨®§¦§¦ª³©©Æ¦§´¨¦½§¨«§´§¨½¨µ¨¥«¨¤´¨¦½

:B¯˜Èa ıÙÁ CÏn‰ ¯L‡È¯L‡k Òeq‰Œ˙‡Â Le·l‰Œ˙‡ Á˜ ¯‰Ó ÔÓ‰Ï CÏn‰ ¯Ó‡i £¤¬©¤−¤¨¥¬¦«¨«©¸Ÿ¤©¤¹¤§¨À©Â¥©´¤©§³§¤©Æ©«£¤´Ïn‰ ¯ÚLa ·LBi‰ È„e‰i‰ ÈÎc¯ÓÏ ÔÎŒ‰NÚ z¯ac:z¯ac ¯L‡ ÏkÓ ¯·c ÏtzŒÏ‡ C ¦©½§¨©«£¥¥Æ§¨§¢©´©§¦½©¥−§©´©©¤®¤©©¥´¨½¦−Ÿ£¤¬¦©«§¨

‡È‡¯˜i ¯ÈÚ‰ ·BÁ¯a e‰·Èk¯i ÈÎc¯ÓŒ˙‡ LaÏi Òeq‰Œ˙‡Â Le·l‰Œ˙‡ ÔÓ‰ Áwi©¦©³¨¨Æ¤©§´§¤©½©©§¥−¤«¨§¢¨®©©§¦¥Æ¦§´¨¦½©¦§¨´:B¯˜Èa ıÙÁ CÏn‰ ¯L‡ LÈ‡Ï ‰NÚÈ ‰Îk ÂÈ�ÙÏ·ÈÔӉ CÏn‰ ¯ÚLŒÏ‡ ÈÎc¯Ó ·Li §¨½¨µ¨¥«¨¤´¨¦½£¤¬©¤−¤¨¥¬¦«¨«©¨¬¨¨§¢©−¤©´©©¤®¤§¨¨Æ

:L‡¯ ÈeÙÁ Ϸ‡ B˙ÈaŒÏ‡ ÛÁ„�‚ȯL‡ŒÏk ˙‡ ÂÈ·‰‡ŒÏÎÏe BzL‡ L¯ÊÏ ÔÓ‰ ¯tÒÈ ¦§©´¤¥½¨¥−©«£¬«Ÿ©§©¥¨¹§¤³¤¦§Æ§¨´Ÿ£½¥−¨£¤´Ït�Ï ˙BlÁ‰ ¯L‡ ÈÎc¯Ó ÌÈ„e‰i‰ Ú¯fÓ Ì‡ BzL‡ L¯Ê ÂÈÓÎÁ BÏ e¯Ó‡i e‰¯˜¨®©Ÿ§Á¸£¨¹§¤¤¦§À¦´¦¤´©©§¦¿¨§¢©º£¤Á©¦¸¨¦§³Ÿ

:ÂÈ�ÙÏ ÏBtz ÏBÙ�ŒÈk BÏ ÏÎe˙Œ‡Ï ÂÈ�ÙÏ„ÈeÚÈb‰ CÏn‰ ÈÒȯÒ BnÚ Ìȯa„Ó Ì„BÚ §¨¨Æ«Ÿ©´½¦«¨¬¦−§¨¨«¨Æ§©§¦´¦½§¨«¦¥¬©¤−¤¦¦®:¯zÒ‡ ‰˙NÚŒ¯L‡ ‰zLn‰ŒÏ‡ ÔÓ‰Œ˙‡ ‡È·‰Ï eω·i©©§¦Æ§¨¦´¤¨½¤©¦§¤−£¤¨«§¨¬¤§¥«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

משרי )ט ( איש יד על והסוס הלבוש המלך ונתון רבים,הפרתמים, שרים ידי על שיכבדוהו המן ורצה

רבים, בלשון הכל אמר את ולכן האישוהלבישו הסוס על והרכיבהו ביקרו, חפץ המלך ברחוב אשר אשר לאיש יעשה ככה לפניו וקראו המלך העיר,

ביקרו. חפץ

של )י ( גאוותו גודל את אחשורוש המלך כשראהלמלך, לגמרי להידמות שרוצה המלך ויאמר המן,

כאשר להמן, הסוס ואת הלבוש את קח מהר בשער היושב היהודי למרדכי כן ועשה דברת,

לפני המלך, כעבד לפניו לרוץ להמן ראוי כן כי מרדכי של גדולתו את נטל עתה ועד מאחר אדונו,שיעזרו נוספים שרים איתך תיקח ולא כדין, שלא

בעצמך, הכל את תעשה אלא מכל לך, דבר תפל אלדברת. אשר

וילבש)יא ( הסוס, ואת הלבוש את המן את ויקח ככה לפניו ויקרא העיר, ברחוב וירכיבהו מרדכי,

ביקרו. חפץ המלך אשר לאיש יעשה

מרדכי )יב ( המלך,לגדולתווישב שער והמן אל ראש. וחפוי אבל ביתו, אל נדחף

שכבר )יג ( ביתו בני שיחשבו המן חשש עתה

נסתבב כך ומתוך מרדכי, את לתלות מהמלך ביקשציוהו ולכן לזכות, מרדכי של דינו שיצא הדבר

ולכן לכבדו, ולכל המלך אשתו לזרש המן ויספרטובהאהביו קרהוכבשורה אשר כל שכל את -

כשהחליט שבדיוק מקרה, דרך אלא היה לא זהאבל המן, לשם הזדמן למרדכי טוב לגמול המלךכן ואם מרדכי, את לתלות מהמלך ביקש לא עדייןלכך, יתרצה מהמלך זאת יבקש שכאשר יתכן

שכרו. את מרדכי קיבל וכבר לומאחר ויאמרואשתוחכמיו יפסיק וזרש אלא כן, יעשה שלא

אלא במקרה, הדבר נעשה לא כי במרדכי, להתגרותהיהודים מזרע חופפת מרדכי,אם ה' שהשגחת

תמיד, תוכל אשר עליהם לא לפניו, לנפל החלות אלאלו, הדבר את לתקן אחרת עצה אין כי ולכן

ומרצונך לפניו מעצמך תפול את נפול ותכניע שתתגאה עד ותחנונים, בקשה דרך לפניו עצמךתגבר אולי ואז והתפילה, מהתשובה ויפסיק דעתו

שוב. ידך

הגיעו,)יד ( המלך וסריסי עמו, מדברים וגם עודם המן איך הסריסים ששמעו פרטית, בהשגחה היה זהחרבונה יכל זה ידי ועל מרדכי, את לתלות רוצה

מכן, לאחר למלך זאת המן לומר את להביא ויבהלואסתר. עשתה אשר המשתה אל

ז מגילת כב אסתר פרק

χז ÔӉ CÏn‰ ‡·iÂ:‰kÏn‰ ¯zÒ‡ŒÌÚ ˙BzL·ÌBia Ìb ¯zÒ‡Ï CÏn‰ ¯Ó‡i ©¨³Ÿ©¤¤Æ§¨½¦§−¦¤§¥¬©©§¨«©Ÿ¤Á©¤¤§¤§¥¹©´©³ÈˆÁŒ„Ú C˙LwaŒ‰Óe CÏ Ô˙p˙ ‰kÏn‰ ¯zÒ‡ C˙χMŒ‰Ó ÔÈi‰ ‰zLÓa È�M‰©¥¦Æ§¦§¥´©©½¦©§¥«¨¥²¤§¥¬©©§−§¦¨´¥«¨®©©¨«¨¥²©£¦¬

:NÚ˙ ˙eÎÏn‰‚È�ÈÚa ÔÁ È˙‡ˆÓŒÌ‡ ¯Ó‡z ‰kÏn‰ ¯zÒ‡ ÔÚzÂCÏn‰ E ©©§−§¥¨«©©©¤§¥³©©§¨Æ©Ÿ©½¦¨¨¦¥³§¥¤Æ©¤½¤:È˙Lw·a ÈnÚ È˙χLa ÈLÙ� ÈÏŒÔ˙pz ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇„ÈnÚ È�‡ e�¯kÓ� Èk §¦©©¤−¤®¦¨«¤¦³©§¦Æ¦§¥´¨¦½§©¦−§©¨«¨¦«¦³¦§©§Æ£¦´§©¦½

Ï ÌÈ„·ÚÏ el‡Â „a‡Ïe ‚B¯‰Ï „ÈÓL‰Ï‰ÂL ¯v‰ Ôȇ Èk ÈzL¯Á‰ e�¯kÓ� ˙BÁÙL §©§¦−©«£´§©¥®§Â¦©«£¨¦¸§¦§¨³¦§©§Æ¤«¡©½§¦¦´¥¬©¨²Ÿ¤−:CÏn‰ ˜Ê�a‰‰ÊŒÈ‡Â ‰Ê ‡e‰ ÈÓ ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ï ¯Ó‡i LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ¯Ó‡i §¥¬¤©¤«¤©¸Ÿ¤Æ©¤´¤£©§¥½©−Ÿ¤§¤§¥´©©§¨®¦´¬¤Æ§¥«¤´

:Ôk ˙BNÚÏ BaÏ B‡ÏÓŒ¯L‡ ‡e‰ÂÔӉ ‰f‰ Ú¯‰ ÔÓ‰ ·ÈB‡Â ¯ˆ Lȇ ¯zÒ‡ ¯Ó‡z ½£¤§¨¬¦−©«£¬¥«©´Ÿ¤¤§¥½¦ µ©´§¥½¨¨¬¨−©¤®§¨¨´:‰kÏn‰Â CÏn‰ È�ÙlÓ ˙Ú·�ÊÔӉ Ô˙Èa‰ ˙pbŒÏ‡ ÔÈi‰ ‰zLnÓ B˙ÓÁa ̘ CÏn‰Â ¦§©½¦¦§¥¬©¤−¤§©©§¨«§©¤¹¤¨³©«£¨Æ¦¦§¥´©©½¦¤¦©−©¦¨®§¨¨´

:CÏn‰ ˙‡Ó ‰Ú¯‰ ÂÈχ ‰˙ÏÎŒÈk ‰‡¯ Èk ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ó BLÙ�ŒÏÚ Lw·Ï „ÓÚ©À§©¥³©©§Æ¥«¤§¥´©©§½¦´¨½¦«¨§¨¬¥¨²¨«¨−¥¥¬©¤«¤

ì המלבי"ם פי על ìביאור

והמן )א ( המלך אסתר ויבא עם המלכה.לשתות

השני )ב ( ביום גם לאסתר המלך במשתה ויאמר שאלתך מה עצמך,היין, המלכה אסתר לצורך

במשתה אמר שלא מה 'המלכה', לכנותה [הוסיףמאד גדול דבר גם לבקש שתוכל לה כאומר הראשון,

מלכותה], מצד לך ומה הראוי לך. בקשתך ותנתן אפילו אחרים, המלכות,עבור חצי ותעש.עד

מצאתי ותע )ג ( אם ותאמר, המלכה אסתר חן ן נפשי לי תנתן טוב, המלך על ואם המלך, בעיניך

להחיות בשאלתי אלא אינה עצמי עבור שאלתי - נפשי, בבקשתי את האחרים,ועמי עבור ובקשתי -

רק אלא וכדומה, וכבוד עושר אינה עמי, שהםממוות. נפשם הצלת את לבקש

המן,)ד ( של כזביו כל את המלך לפני הוכיחה עתהועמי אני נמכרנו בלתי כי בעם המדובר אין כי -

בעצמה המלכה אשר ישראל בעם אלא ושפל, ידועאסתר נגד היתה המן כוונת ועיקר העם, מאותו היאכל על במזימות התגולל כך ומתוך להורגה, עצמה,את המן רימה ועוד ועמי', 'אני אמרה ולכן העם,בלבד, דת של מכירה זו היתה לא כי המלך,

אלא אחרת, לדת להרוג להעבירם ולאבד.להשמיד נמכרנו, ולשפחות לעבדים מרמה ואלו היה שלא

בזה אלא המלך זה,את עם איזה לו גילה שלאהגזירה החרשתי, באיכות גם ששיקר עתה אבל

אחריש. לא האומה, כל את להרוג שהיא ומהותה,שווה אין 'ולמלך היהודים על המן שאמר מה וכנגד

שאדרבה, אסתר אמרה שוה להניחם', הצר אין כיהמלך הצורר בנזק המן של בחיים השארתו אין -

שהורס בקיומו, למלך עושה שהוא הנזק כנגד שוהמלכותו. כל את הוא

כל )ה ( את עכשיו עד ידע לא באמת שהמלך כיוןהיהודים, על וגזירתו המן של המלך ויאמר רמאותו

והמן אחשורוש שם, הנמצאים כל את תחילה שאל - דבר לו השיבו שלא ואחרי לאסתר ויאמר בכללם,

היוהמלכה, זה ושאלותיו הוא הנבלה מי את שעשה הוא הזו, זה לעשות ואי אותו שעורר הטעם ומה - טעם]אשר כן, אותו כן.מלאו[מחמת לעשות לבו

צר )ו ( איש אסתר, ואויב במעשיוותאמר הזה,במחשבותיו הרע שתי המן על השיבה ובכך

אותו שעוררה והסיבה המן, הוא האיש כי השאלות,ישראל. לעם ואויב צר איש היותו היא והמן לכך

והמלכה המלך מלפני אם נבעת כי יחד, בהיותם כל שבאמת לתרץ יכול היה לבדו, המלך לפני היההיה בזה אבל אמת, הכל היהודים על שאמר מהאסתר ולפני עליו, אסתר של כעסה את מגדילמהעם שהיא ידע שלא לתרץ יכול המן היה לבדהמגדיל היה בזה אבל הגזירה, את יבטל וכעת היהודי,את עושה שאינו מראה שהיה המלך, כעס אתעליהם יחפה איך כן אם כי האמת, מצד מעשיוהמלך לפני שהיה כיון אך המלכה. אימת מפנימפניהם. ונבעת לומר, מה המן ידע לא יחד והמלכה

גנת )ז ( אל היין ממשתה בחמתו קם הביתן,והמלך רחמים מהמלכה לבקש הכושר שעת המן בכך וראה

המלך, בפני נפשושלא על לבקש עמד והמןמאת הרעה אליו כלתה כי ראה כי המלכה, מאסתר

מהעם המלך, שהיא ידע שלא לה לומר ורצה

ז מגילת כג אסתר פרק

ÁCÏn‰Â¯zÒ‡ ¯L‡ ‰hn‰ŒÏÚ ÏÙ� ÔӉ ÔÈi‰ ‰zLÓ | ˙ÈaŒÏ‡ Ô˙Èa‰ ˙pbÓ ·L §©¤¿¤¨Á¦¦©©¦¹¤¥´¦§¥´©©À¦§¨¨ÆŸ¥À©©¦¨Æ£¤´¤§¥´CÏn‰ ÈtÓ ‡ˆÈ ¯·c‰ ˙Èaa ÈnÚ ‰kÏn‰Œ˙‡ LBaÎÏ Ì‚‰ CÏn‰ ¯Ó‡i ‰ÈÏÚ¤½¨©Ÿ¤©¤½¤£Â©¦§¯¤©©§¨²¦¦−©¨®¦©¨À¨¨Æ¦¦´©¤½¤

:eÙÁ ÔÓ‰ È�ÙeËıÚ‰Œ‰p‰ Ìb CÏn‰ È�ÙÏ ÌÈÒȯq‰ŒÔÓ „Á‡ ‰�B·¯Á ¯Ó‡i §¥¬¨−¨«©Ÿ¤©Â§¨¤¨¦©¨«¦¦¹¦§¥´©¤À¤©´¦¥«¨¥´ÌÈMÓÁ d·b ÔÓ‰ ˙È·a „ÓÚ CÏn‰ŒÏÚ ·BËŒ¯ac ¯L‡ ÈÎc¯ÓÏ ÔÓ‰ ‰NÚŒ¯L‡£¤¨¨¶¨ §«¨§¢©º£¤¯¦¤´©©¤À¤Ÿ¥Æ§¥´¨½¨−Ÿ©£¦¦´

:ÂÈÏÚ e‰Ïz CÏn‰ ¯Ó‡i ‰n‡È˙ÓÁ ÈÎc¯ÓÏ ÔÈΉŒ¯L‡ ıÚ‰ŒÏÚ ÔÓ‰Œ˙‡ eÏ˙i ©¨®©¬Ÿ¤©¤−¤§ª¬¨¨«©¦§Æ¤¨½©¨¥−£¤¥¦´§¨§¢¨®©«£©¬:‰ÎÎL CÏn‰©¤−¤¨¨«¨

ì המלבי"ם פי על ìביאור

היהודים על טוב לדבר ישתדל וכעת היהודי,המלך. בפני

משתה )ח ( בית אל הביתן מגנת שב היין,והמלך על נפל עליה,והמן אסתר אשר שרצה המטה כיון

שכבר כיון אבל נפשו, על ולבקש אליה להתחנןאסתר את להרוג רוצה שהמן המלך של דעתו היתהמנסה שהמן בנפשו דימה היהודים, כל עם יחד

בביתו, אסתר את הגם להרוג המלך, לכבושויאמר בבית, עמי המלכה את את מכרת אם גם כלומר,

זו, מכירה בכלל המלכה גם וכי להריגה, עמה כלאל בבורחו באמת, מיתה שהתחייב מי גם הרי ועוד,להרוג שאין שכן וכל אותו, הורגים אין המלך בית

בבית. עימי המלכה מפי את יצא ופני הדבר המלך, חפו של המן פניו את לכסות דרכם היתה כי כוסו, -

המלך. חמת שתשכך כדי עליו, כועס שהמלך מי

הסריסים )ט ( מן אחד חרבונה, שהלך ויאמר מביתו, המן את המלך,להביא עוד לפני יש הנה

כי המלך, רעת את רק מבקש שהמן ברורה ראיהעשה אשר העץ הנה למרדכי,גם מצא המן שלא

זאת אלא רע דבר שום המן על בו טוב דבר אשרמרדכי המלך, שהציל רע, דבר המן בעיני היה וזה

על בקושרים היה המן גם כי ממוות, המלך אתזה עץ הרי ותרש, בגתן עם יחד בבית המלך עמד

אמה, חמשים גבה למלך,המן גדולה חרפה וזו עץ על להיתלות מזומן טובה לו שעשה שהאיששאין במלכות מרידה זו והרי הכל, לעיני גלוי גבוה,

ממנה. עליו,למעלה תלהו המלך, כדין ויאמר במלכות. המורד

הכין )י ( אשר העץ על המן את למרדכי,ויתלו שככה. המלך וחמת

ח מגילת כד אסתר פרק

‰ÌÈ„e‰i‡ח ¯¯ˆ ÔÓ‰ ˙ÈaŒ˙‡ ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ï LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ Ô˙� ‡e‰‰ ÌBia©´©À¨©º©¤³¤£©§¥Æ§¤§¥´©©§½¤¥¬¨−Ÿ¥´©§¦®:dÏŒ‡e‰ ‰Ó ¯zÒ‡ ‰„Èb‰ŒÈk CÏn‰ È�ÙÏ ‡a ÈÎc¯Óe·BzÚaËŒ˙‡ CÏn‰ ¯Òi ¨§¢©À¨µ¦§¥´©¤½¤¦«¦¦¬¨¤§¥−©¬¨«©¨©©¤¹¤¤©©§À

:ÔÓ‰ ˙ÈaŒÏÚ ÈÎc¯ÓŒ˙‡ ¯zÒ‡ ÌNz ÈÎc¯ÓÏ d�zi ÔÓ‰Ó ¯È·Ú‰ ¯L‡‚ÛÒBz £¤³¤«¡¦Æ¥«¨½©«¦§−§¨§¢¨®©¨¯¤¤§¥²¤«¨§¢©−©¥¬¨¨«©´¤ÔÓ‰ ˙Ú¯Œ˙‡ ¯È·Ú‰Ï BÏŒÔpÁ˙z j·z ÂÈÏ‚¯ È�ÙÏ Ïtz CÏn‰ È�ÙÏ ¯a„z ¯zÒ‡¤§¥À©§©¥Æ¦§¥´©¤½¤©¦−Ÿ¦§¥´©§¨®©¥´§§©¦§©¤À§©«£¦Æ¤¨©Æ¨¨´

:ÌÈ„e‰i‰ŒÏÚ ·LÁ ¯L‡ Bz·LÁÓ ˙‡Â È‚‚‡‰„Ë·¯L ˙‡ ¯zÒ‡Ï CÏn‰ ËLBi ¨«£¨¦½§¥Æ©«£©§½£¤¬¨©−©©§¦«©³¤©¤¤Æ§¤§¥½¥−©§¦´:CÏn‰ È�ÙÏ „ÓÚz ¯zÒ‡ ̘z ·‰f‰‰ÔÁ È˙‡ˆÓŒÌ‡Â ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ ¯Ó‡z ©¨¨®©¨´¨¤§¥½©«©£−Ÿ¦§¥¬©¤«¤©ÂŸ¤¦©©¤¤¹§¦¨¨¯¦¥´

˙·LÁÓ ÌȯÙq‰Œ˙‡ ·ÈL‰Ï ·˙kÈ ÂÈ�ÈÚa È�‡ ‰·BË CÏn‰ È�ÙÏ ¯·c‰ ¯LΠÂÈ�Ùϧ¨À§¨¥³©¨¨Æ¦§¥´©¤½¤§¨¬£¦−§¥¨®¦¨¥º§¨¦´¤©§¨¦À©«£¤¹¤:CÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏÎa ¯L‡ ÌÈ„e‰i‰Œ˙‡ „a‡Ï ·˙k ¯L‡ È‚‚‡‰ ‡˙„n‰ŒÔa ÔÓ‰ÂÈk ¨¨³¤«©§¨¨Æ¨«£¨¦½£¤´¨©À§©¥Æ¤©§¦½£¤−§¨§¦¬©¤«¤¦Â

:Èz„ÏBÓ Ô„·‡a È˙ȇ¯Â ÏÎe‡ ‰ÎÎȇ ÈnÚŒ˙‡ ‡ˆÓÈŒ¯L‡ ‰Ú¯a È˙ȇ¯Â ÏÎe‡ ‰ÎÎȇ¥«¨¨³©Æ§«¨¦½¦¨«¨−£¤¦§¨´¤©¦®§¥«¨¨³©Æ§«¨¦½¦§¨§©−«©§¦«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

ידי )א ( על הנהרג אדם המלכות, דיני מצדשייכים נכסיו כל וכדומה, מרידה מחמת המלךשלא לכל להראות רצה אחשורוש אמנם למלך.מחמת אלא בו, שמרד מחמת המן את הרג

ולכן ולעמה, למלכה להזיק ההוא שרצה ביוםהמלך בית נתן את המלכה לאסתר אחשורוש

צרר שהריגתו היהודים,המן לכל לפרסם כלומר, שנהרג וכיון היהודים, צורר שהוא מחמת היתהלמלכה, ניתנים נכסיו במלכה, מרידתו מחמת

בא המלך ומרדכי תמיד לפני לבוא הורשה - השרביט, הושטת ללא גם המלך, הגידה לפני כי

לה. הוא מה אסתר

מהמן,)ב ( העביר אשר טבעתו את המלך ויסרעצמו, יד על נתנה לא כשעדיין ויתנהומיד,

אס תיכף ותשם על למרדכי, מרדכי את תר המן, המן בית של וגדולתו עושרו שכל באופן

וצדיק רשע יכין למרדכי, אחד ברגע ניתנוילבש.

על )ג ( המלך לה השיב שלא אסתר שראתה כיוןלה נתן אלא היהודים, את להציל בקשתה עצםרוצה המלך שאין חששה אחרים, ודברים מתנותבענינים אותה מדחה הוא ולכן בקשתה, את למלא

ולכן, המלך אחרים, לפני ותדבר אסתר דברי ותוסף וחכמה, לו,טעם ותתחנן ותבך רגליו לפני ותפל

מחשבתומידלהעביר ואת האגגי, המן רעת את היהודים, על חשב המלך אשר שישלח היה ורצונה

ובכך החתומות האגרות את שיקחו שליחים מידהגזירה. תתבטל

הזהב,)ד ( שרבט את לאסתר המלך כנותן ויושט כראוי, הדברים את ותפרט שתקום רשות ותקם לה

המלך. לפני ותעמד אסתר,

טוב,)ה ( המלך על אם הבקשה ותאמר, שעצם בעיניו, לפניו,טובה חן מצאתי הבקשה ואם אם אף

מחמת ימלאנה מקום מכל בעיניו טובה אינה עצמהלפניו, בעצמי חן המלך,שמצאתי לפני הדבר וכשר

וביושר, בצדק ינהג כאשר תועלת, בכך לו יהיה כיבעיניו, אני לו וטובה טוב הרי לה זקוק שהוא וכיון

הצרה את שתראה מחמת תמות ולא שתחיהארבעה ומחמת עמה, את אלו שתמצא טעמים

ש זו, בקשה הספרים,ביקשה את להשיב ואין יכתב מה כלל יודעים השרים שאין כיון למלך בזיון בכךלמלך בזיון זה אין וגם החתומים, בספרים כתובאינו בספרים שהכתוב כיון בו, שחוזר עצמו מצד

אלא המלך, המדתא מחשבת בן המן מחשבתאשר לבדו,האגגי היהודים את לאבד כתב אשר

המלך. מדינות בכל

[שרצה )ו ( העצה נכונה אין מדוע הוסיפה ועתהלשלוח בסוף] זאת עשה ואכן לעשות, אחשורוששבהם תאריך, אותו עד חתומים חדשים ספרים

אחרים, דברים כתוב אוכל יהיה איככה וראיתי כי עמי ברעה את ימצא כי אשר הזה, הזמן בתוך

למשיסה, היהודים שניתנו הדבר התפרסם כברהאויבים, אותם ירדפו אלו ואיככה ובחודשים

מולדתי אוכל באבדן של וראיתי התאריך כשיגיע האגרות את כשיפתחו כי באדר, עשר שלשה

הראשונות,החתומות באגרות הכתוב את יקיימו

ח מגילת כה אסתר פרק

Ê˙� ÔÓ‰Œ˙È· ‰p‰ È„e‰i‰ ÈÎc¯ÓÏe ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ï L¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ¯Ó‡iÂÈz ©¸Ÿ¤©¤³¤£©§¥ŸÆ§¤§¥´©©§½«§¨§¢©−©§¦®¦¥¥¨¹¨©´¦:ÌÈ„e‰ia B„È ÁÏLŒ¯L‡ ÏÚ ıÚ‰ŒÏÚ eÏz B˙‡Â ¯zÒ‡ÏÁe·˙k Ìz‡Â §¤§¥À§ŸÆ¨´©¨¥½©²£¤¨©¬¨−©§¦«§Â©¤¦§¸

·˙ÎŒÈk CÏn‰ ˙ÚaËa eÓ˙Á CÏn‰ ÌLa ÌÎÈ�ÈÚa ·Bhk ÌÈ„e‰i‰ŒÏÚ©©§¦¹©³§¥«¥¤Æ§¥´©¤½¤§¦§−§©©´©©¤®¤¦«§º:·ÈL‰Ï Ôȇ CÏn‰ ˙ÚaËa ÌBzÁ� CÏn‰ŒÌLa ·zÎ�Œ¯L‡ËCÏn‰ŒÈ¯ÙÒ e‡¯wi £¤¦§¨´§¥©¤À¤§©§²§©©¬©©¤−¤¥¬§¨¦«©¦¨«§´Ÿ§¥«©¤´¤

·˙ki Ba ÌȯNÚ ‰LBÏLa ÔÂÈÒ L„ÁŒ‡e‰ ÈLÈÏM‰ L„Áa ‡È‰‰Œ˙Úa«¥©Â¦©¸Ÿ¤©§¦¦¹´Ÿ¤¦À¦§¨´§¤§¦»¼©¦¨¥´˙B�È„n‰ ȯN ˙BÁt‰ÂŒÌÈ�t¯cLÁ‡‰ χ ÌÈ„e‰i‰ŒÏ‡ ÈÎc¯Ó ‰eˆŒ¯L‡ŒÏÎk§«¨£¤¦¨´¨§¢©´¤©§¦¿§¤´¨£©§©§§¦«§©©Á§¨¥©§¦¹ÌÚ d·˙Îk ‰�È„Óe ‰�È„Ó ‰�È„Ó ‰‡Óe ÌȯNÚ ڷL LekŒ„Ú ec‰Ó | ¯L‡£¤´¥´Ÿ§©À¤´©§¤§¦³¥¨Æ§¦½§¦¨³§¦¨Æ¦§¨½§©¬

Ïk ÌÚÂÏΠ̷˙Îk ÌÈ„e‰i‰ŒÏ‡Â B�L:Ì�BLÈL¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ÌLa ·zÎi ¨−¦§Ÿ®§¤©§¦½¦§¨−§¦§¨«©¦§ÀŸ§¥Æ©¤´¤£©§¥½ŸLί‰ ȷί ÌÈÒeqa ÌȈ¯‰ „Èa ÌȯÙÒ ÁÏLi CÏn‰ ˙ÚaËa ÌzÁi©©§−Ÿ§©©´©©¤®¤©¦§©´§¨¦¿§©Á¨«¨¦©¦¹«Ÿ§¥³¨¤¤Æ

ì המלבי"ם פי על ìביאור

לאגרות ישמעו ולא היהודים, את להרוגהאחרונות.

רצה )ז ( אלא אסתר, לעצת הסכים לא המלך אמנםעצה להם ויעץ חתומות, חדשות אגרות לשלוח

נזק, מכל אותם שתציל ונכונה המלך טובה ויאמרהנה היהודי, ולמרדכי המלכה לאסתר אחשורשאשר על העץ על תלו ואתו לאסתר, נתתי המן בית

ביהודים, ידו אוהב שלח שאני כולם יודעים כן ואם בטובתם. ורוצה היהודים את כעת

ה )ח ( על כתבו החדשות יהודים ואתם באגרות המלך, בטבעת וחתמו המלך, בשם בעיניכם כטובהיהודים שיהיו תכתבו השניות הגלויות ובאגרותסתירה זו ואין באויביהם, לנקום הזה ליום עתידיםאסתר של החשש יתוקן ובכך הראשונים, לכתביםכי היהודים, את הגויים ירדפו אלו שבחודשיםלהנקם עתידים שהיהודים הגלוי בכתב ויראו מאחרובכתבים כלל. היהודים את ירדפו לא מאויביהם,לנקום ליהודים רשות הנותן נוסח תכתבו החתומיםהחתומות לאגרות סתירה זו ואין באויביהם,לאויבים רשות ניתנה שבראשונות כיון הראשונות,רשות ניתנה ובאחרונות היהודים, את להרוג

באויביהם, ולנקום נפשם על לעמוד כי ליהודיםהמלך בטבעת ונחתום המלך בשם נכתב אשר כתב

להשיב רק אין אלא לגמרי, לבטלו אפשרות ואין באדר עשר שלשה יום כשיגיע ואמנם עליו. להוסיףירצו לא החתומות, האגרות שתי את ויפתחושהם כיון הראשונות, האגרות את לקיים השריםידו ששלח על המן את העניש שהמלך יודעים

יעדיפו ובודאי ייענשו, הם שגם ויפחדו ביהודים,את רק ולפרסם הראשונות האגרות את להסתירשיש כלל העם המון ידעו לא וכך השניות, האגרות

סכנה. חשש ואין ביהודים, להכות רשות להם

בחדש)ט ( ההיא, בעת המלך ספרי ויקראובו, ועשרים בשלושה סיון, חדש הוא השלישישאם שחששו כיון הזמן, אותו עד שחיכו והטעםולכן להם, יאמינו לא חדשים שלוחים ישלחוושלחו המן, ששלח הרצים שיחזרו עד המתינוהאמינו זה ידי ועל השניה, בשליחות בעצמם אותם

המדינות, בכל צוה באגרותויכתב להם אשר ככל היהו אל והפחות מרדכי האחשדרפנים ואל דים

ועשרים שבע כוש, ועד מהדו אשר המדינות ושריועם ועם ככתבה, ומדינה מדינה מדינה, ומאה

וכלשונם, ככתבם היהודים ואל והטעם כלשנו, להראות כדי עצמם, בפני היהודים אל ששלחמהראשונות, עדיפות האחרונות שהאגרותלא הראשונות, האגרות את קיבלו שלא והיהודים,השניות לאגרות רק אלא כלל, להם משועבדים היולבחור יכלו האגרות שתי את שקיבלו השרים [ואילו

שהתבאר]. וכפי להתייחס, איגרת לאיזו

החדשותויכתב )י ( האגרות את המלך בשם מרדכי וישלח המלך, בטבעת ויחתם ביד אחשורש, ספרים

הרכש רכבי בסוסים בני הרצים, האחשתרנים המן הרמכים, [ואילו בסוסים ששלחם והטעם

הדרך, מטורח עייפים שהיו כיון רגלית], שלחםכדי או שוב, נשלחו עצמם שלוחים אותם שהרי

עליהם. שבאה מהצרה ישראל על ולהקל למהר

ח מגילת כו אסתר פרק

:ÌÈÎn¯‰ È�a ÌÈ�¯zLÁ‡‰‡È¯L‡ | ÌÈ„e‰iÏ CÏn‰ Ô˙� ¯L‡ ¨«£©§§¨¦½§¥−¨«©¨¦«£¤Á¨©©¤¹¤©§¦´£¤´ÌÚ ÏÈÁŒÏkŒ˙‡ „a‡Ïe ‚¯‰Ï „ÈÓL‰Ï ÌLÙ�ŒÏÚ „ÓÚÏ ωw‰Ï ¯ÈÚÂŒ¯ÈÚŒÏÎa§¨¦¨¦À§¦¨¥»§©«£´Ÿ©©§¨¼§©§¦Á§©«£¸Ÿ§©¥¹¤¨¥©¯

:ÊB·Ï ÌÏÏLe ÌÈL� ÛË Ì˙‡ Ìȯv‰ ‰�È„Óe·ÈCÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏÎa „Á‡ ÌBÈa §¦¨²©¨¦¬Ÿ−©´§¨¦®§¨−¨«§´¤½§¨§¦−©¤´¤:¯„‡ L„ÁŒ‡e‰ ¯NÚŒÌÈ�L L„ÁÏ ¯NÚ ‰LBÏLa LB¯ÂLÁ‡‚ÈÔ˙p‰Ï ·˙k‰ Ô‚L˙t £©§¥®¦§¨¬¨¨²§¬Ÿ¤§¥¨−¬Ÿ¤£¨«©§¤´¤©§À§¦¨³¥«

̘p‰Ï ‰f‰ ÌBiÏ ÌÈ„È˙Ú ÌÈ„e‰i‰ ˙BȉÏ ÌÈnÚ‰ŒÏÎÏ ÈeÏb ‰�È„Óe ‰�È„ÓŒÏÎa ˙cƧ¨§¦¨´§¦½¨−§¨¨«©¦®§¦«§¸©§¦³£¦¦Æ©´©¤½§¦¨¥−:̉ȷȇӄÈCÏn‰ ¯·„a ÌÈÙeÁ„e ÌÈω·Ó e‡ˆÈ ÌÈ�¯zLÁ‡‰ Lί‰ ȷί ÌȈ¯‰ ¥«Ÿ§¥¤«¨«¨¦º«Ÿ§¥³¨¤¤Æ¨«£©§§¨¦½¨¬§²§«Ÿ¨¦¬§¦−¦§©´©¤®¤

:‰¯Èa‰ ÔLeLa ‰�z� ˙c‰ÂÂ˯eÁ ˙ÏÎz ˙eÎÏÓ Le·Ïa CÏn‰ È�ÙlÓ | ‡ˆÈ ÈÎc¯Óe §©¨¬¦§−§©¬©¦¨«¨§¢©º¨¨´¦¦§¥´©¤À¤¦§³©§Æ§¥´¤¨½È¯Î˙ ‰ÏB„b ·‰Ê ˙¯ËÚÂ:‰ÁÓN ‰Ï‰ˆ ÔLeL ¯Èډ ÔÓb¯‡Â ıea CÊˉ˙ȉ ÌÈ„e‰iÏ ©«£¤³¤¨¨Æ§½§©§¦¬−§©§¨¨®§¨¦´½¨«£−§¨¥«¨©§¦¾¨«§¨¬

:¯˜È ÔNN ‰ÁÓN ‰¯B‡ÊȯL‡ ÌB˜Ó ¯ÈÚ ¯ÈÚŒÏηe ‰�È„Óe ‰�È„ÓŒÏηe −§¦§¨®§¨−Ÿ¦¨«§¨§¦¨§¦¹§¨¦´¨¦À§Æ£¤Â ‰ÁÓN ÚÈbÓ B˙„ CÏn‰Œ¯·cı¯‡‰ ÈnÚÓ ÌÈa¯Â ·BË ÌBÈ ‰zLÓ ÌÈ„e‰iÏ ÔBNN §©©¤³¤§¨Æ©¦½©¦§¨³§¨Æ©§¦½¦§¤−§´®§©¦º¥«©¥³¨¨¤Æ

:̉ÈÏÚ ÌÈ„e‰i‰Œ„Át ÏÙ�ŒÈk ÌÈ„‰È˙Ó¦«§©£¦½¦«¨©¬©«©©§¦−£¥¤«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

המלך )יא ( נתן בכל רשותאשר אשר עיר ליהודים ולהרג להשמיד נפשם, על ולעמד להקהל ועיר,טף אתם, הצרים ומדינה עם חיל כל את ולאבד

לבוז. ושללם ונשים,

אחשורוש,ביום )יב ( המלך מדינות בכל אחד, אדר. חדש הוא ע שר, שנים לחדש עשר בשלושה

הכתב )יג ( נשלחהפתשגן הגלויה והאגרת להנתן - ומדינה, מדינה בכל היהדת זה לכל גלוי וכתב

הזה, ליום עתידים היהודים ולהיות העמים,מאיביהם. להנקם

יצאו)יד ( האחשתרנים, הרכש רכבי הרצים,המלך, בדבר ודחופים מדוע מבהלים ידעו לא כי

מהשליחות שחזרו אחרי מיד שנית נשלחים הםלכל השלוחים שיצאו אחרי ורק הראשונה.

הבירה,המדינות, בשושן נתנה כן והדת ועשה היהודים לאויבי הדבר יוודע שלא כדי כן גם מרדכי

אחרי רק ולכן הגזירה , את לבטל במלך ויפצירואת מרדכי הודיע המדינות לכל השלוחים שיצאו

עצמה. הבירה בשושן הדבר

מלכות,)טו ( בלבוש המלך מלפני יצא ומרדכיבוץ ותכריך גדולה, זהב ועטרת וחור, תכלת

ושמחה,וארגמן, צהלה שושן הגויים והעיר גם כי היהודי. מרדכי של בכבודו שמחו האומות משאר

היתה ובמיוחד)טז ( ושמחה ליהודים אורה ויקר. וששן

מקום )יז ( ועיר, עיר ובכל ומדינה, מדינה ובכלוששון שמחה מגיע, ודתו המלך דבר אשר

נכתב ליהודים, מרדכי של הגלויות באגרות כבר כי להנקם רשאים היהודים שיהיו הדבר, עיקר

עושים והיו באדר, עשר בשלשה משתה מאויביהםטוב. מתיהדים ויום הארץ מעמי מתג ורבים יירים,-

נפל עליהם.כי היהודים פחד

ט מגילת כז אסתר פרק

‰ÚÈb‡ט ¯L‡ Ba ÌBÈ ¯NÚ ‰LBÏLa ¯„‡ L„ÁŒ‡e‰ L„Á ¯NÚ ÌÈ�L·e¦§¥Á¨¨¹Ÿ¤´Ÿ¤£À¦§¨¨¨¬Æ½£¤¦¦¯©Ï ÌÈ„e‰i‰ ȷȇ e¯aN ¯L‡ ÌBia ˙BNÚ‰Ï B˙„ CÏn‰Œ¯·cCBÙ‰� ̉a ËBÏL §©©¤²¤§¨−§¥«¨®©À£¤¦§¹«Ÿ§¥³©§¦Æ¦§´¨¤½§©«£´

:̉ȇ�Na ‰n‰ ÌÈ„e‰i‰ eËÏLÈ ¯L‡ ‡e‰·˙B�È„ÓŒÏÎa ̉ȯÚa ÌÈ„e‰i‰ eω˜� ½£¤¦§§¯©§¦²¥−¨§«Ÿ§¥¤«¦§£¸©§¦¹§¨«¥¤À§¨§¦ÆÏ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ÌcÁt ÏÙ�ŒÈk ̉È�ÙÏ „ÓÚŒ‡Ï Lȇ Ì˙Ú¯ ÈL˜·Óa „È ÁÏL ©¤´¤£©§¥½¦§´Ÿ©½¦§©§¥−¨«¨¨®§¦Æ«Ÿ¨©´¦§¥¤½¦«¨©¬©§−

:ÌÈnÚ‰ŒÏkŒÏÚ‚¯L‡ ‰Î‡Ïn‰ ÈNÚ ˙BÁt‰Â ÌÈ�t¯cLÁ‡‰Â ˙B�È„n‰ ȯNŒÏΠ©¨¨«©¦«§¨¨¥©§¦¹§¨«£©§©§§¦´§©©À§Ÿ¥³©§¨¨Æ£¤´:̉ÈÏÚ ÈÎc¯ÓŒ„Át ÏÙ�ŒÈk ÌÈ„e‰i‰Œ˙‡ ÌȇO�Ó CÏnÏ„˙È·a ÈÎc¯Ó ÏB„‚ŒÈk ©¤½¤§©§¦−¤©§¦®¦«¨©¬©«©¨§¢©−£¥¤«¦«¨³¨§¢©Æ§¥´

:ÏB„‚ CÏB‰ ÈÎc¯Ó Lȇ‰ŒÈk ˙B�È„n‰ŒÏÎa CÏB‰ BÚÓL CÏn‰‰ÌÈ„e‰i‰ eki ©¤½¤§¨§−¥´§¨©§¦®¦«¨¦¬¨§¢©−¥¬§¨«©©³©§¦Æ:Ì�Bˆ¯k ̉ȇ�N· eNÚi Ԅ·‡Â ‚¯‰Â ·¯ÁŒ˙kÓ Ì‰È·È‡ŒÏÎaÂe‚¯‰ ‰¯Èa‰ ÔLeL·e §¨´Ÿ§¥¤½©©¤¬¤§¤−¤§©§¨®©©«£¬§«Ÿ§¥¤−¦§¨«§©´©¦À¨«§³

:Lȇ ˙B‡Ó LÓÁ „a‡Â ÌÈ„e‰i‰Ê:‡˙tÒ‡ | ˙‡Â ÔBÙÏc | ˙‡Â ‡˙c�L¯t | ˙‡Â ©§¦Æ§©¥½£¥¬¥−¦«§¥¯©§©§¨²¨§¥¬©«§−§¥¬©§¨«¨Á:‡˙„ȯ‡ | ˙‡Â ‡ÈÏ„‡ | ˙‡Â ‡˙¯Bt | ˙‡ÂË| ˙‡Â ÈÒȯ‡ | ˙‡Â ‡zLÓ¯t | ˙‡Â §¥¯¨²¨§¥¬£©§−§¥¬£¦¨«¨§¥³©§©§¨Æ§¥´£¦©½§¥¬

ì המלבי"ם פי על ìביאור

מהרעה )א ( ישראל ניצלו כיצד התבאר עתה עדהאגרות פתיחת שלפני תקופה אותה בכל

אדר,החתומות, חדש הוא חדש עשר ובשניםהמלך דבר הגיע אשר בו, י ום עשר בשלושה

האגרות להעשות,ודתו את לפתוח הזמן שהגיע המלך, ציווי את איבי ולקיים שברו אשר ביום

בהם,היהודים מזלם לשלוט היה יום באותו כי עמלק של ומזלם השפלות, בתכלית ישראל של

המעלה, ברום הוא היה הגלגל ונהפוך התהפך - בשנאיהם,אשר לגמרי, המה היהודים ישלטו

שהשרים היה, כן אחשורוש שחשב כמו כיופרסמו לגמרי, הראשונות האגרות את הסתירוליהודים רשות שיש השניות, האגרות את רק

באויביהם. להינקם

מדינות )ב ( בכל בעריהם היהודים המלך נקהלו חומה,שורוש,אח המוקפות הגדולות ובערים

היהודים פחדו לא המלך וחיילי שרי שם שנמצאורק היתה והתקהלותם במבקשי כלל, יד לשלח

על פחדם נפל כי לפניהם, עמד לא ואיש רעתם,העמים, שיש כל כלל ידעו לא העמים וכל מאחר

ככתוב היהודים את להרוג מהמלך רשות להםמדינות שבאותם השרים כי הראשונות, באגרותחשבו שם והגויים הראשונות, האגרות את הסתירוולכן אויביהם, את להרוג רשות יש ליהודים שרק

מהיהודים. הכל פחדו

והאחשדרפנים,)ג ( המדינות, שרי והפחות,וכל למלך אשר המלאכה האמת ,ועשי את ידעו שהם

את להרוג להם המתירות נוספות אגרות שישעליהם, היהודים פחד נפל לא כן ומחמת היהודים,

היו כולם זאת היהודים,בכל את נפל מנשאים כי עליהם, מרדכי למלך פחד מקורב והוא מאחר

ופחדו להמן, המלך עשה מה וראו אחשורוש,ליהודים עזרו כן ומחמת אותם, גם יעניש שמרדכי

אויביהם. נגד

המלך )ד ( בבית מרדכי גדול ממונה כי שהיה עצמו, הבירה, בעיר אחשורוש של המלוכה ארמון על

המדינות, בכל הולך גם ושמעו ממונה שהיה כיון כראוי, להנהיגם המדינות, כל מרדכי כי על האיש

וגדול, של הולך מלחמותיו את שנלחם ידי על נוספות. מדינות עבורו וכבש אחשורוש

ליהודים )ה ( הותר לא השניות באגרות ואמנםולכן, אויביהם, את רק אלא שירצו, גוי כל להרוג

איביהם ויכו בכל באיבתם היהודים המפורסמים בשנאיהם,לישראל ויעשו ואבדן, והרג חרב מכת

להורגם, יכלו ולא מפורסמת, איבתם היתה שלאולגנותם.כרצונם, להשפילם

היהודים )ו ( הרגו הבירה ואבד מאויביהםובשושן איש. מאות חמש

אספתא.)ז ( ואת דלפון ואת פרשנדתא ואת

ארידתא.)ח ( ואת אדליא ואת פורתא ואת

ארידי )ט ( ואת אריסי ואת פרמשתא ואת ואת ויזתא.

ט מגילת כח אסתר פרק

:‡˙ÊÈ | ˙‡Â Ȅȯ‡È‡Ï ‰fa·e e‚¯‰ ÌÈ„e‰i‰ ¯¯ˆ ‡˙„n‰ŒÔa ÔÓ‰ È�a ˙¯NÚ £¦©−§¥¬©§¨«¨£Â¤¤§¥¨¨¯¤«©§¨²¨Ÿ¥¬©§¦−¨¨®©¦½¬Ÿ:Ì„ÈŒ˙‡ eÁÏL‡È:CÏn‰ È�ÙÏ ‰¯Èa‰ ÔLeLa ÌÈ‚e¯‰‰ ¯tÒÓ ‡a ‡e‰‰ ÌBia ¨«§−¤¨¨«©´©À¨´¦§©¯©«£¦²§©¬©¦−¦§¥¬©¤«¤

·È˙B‡Ó LÓÁ „a‡Â ÌÈ„e‰i‰ e‚¯‰ ‰¯Èa‰ ÔLeLa ‰kÏn‰ ¯zÒ‡Ï CÏn‰ ¯Ó‡i©¸Ÿ¤©¤¹¤§¤§¥´©©§À§©´©¦¿¨«§Á©§¦¸§©¥¹£¥¯¥´CÏ Ô˙pÈ C˙χMŒ‰Óe eNÚ ‰Ó CÏn‰ ˙B�È„Ó ¯‡La ÔÓ‰ŒÈ�a ˙¯NÚ ˙‡Â Lȇ¦À§¥Æ£¤´¤§¥«¨½¦§¨²§¦¬©¤−¤¤´¨®©§¥«¨¥Æ§¦¨´¥«½

BÚ C˙LwaŒ‰Óe:NÚ˙ „‚ÈÌÈ„e‰iÏ ¯ÁÓŒÌb Ô˙pÈ ·BË CÏn‰ŒÏڌ̇ ¯zÒ‡ ¯Ó‡z ©©¨«¨¥¬−§¥¨«©³Ÿ¤¤§¥Æ¦©©¤´¤½¦¨¥´©¨À©§¦Æ:ıÚ‰ŒÏÚ eÏ˙È ÔÓ‰ŒÈ�a ˙¯NÚ ˙‡Â ÌBi‰ ˙„k ˙BNÚÏ ÔLeLa ¯L‡„ÈCÏn‰ ¯Ó‡i £¤´§½©«£−§¨´©®§¥²£¤¬¤§¥«¨−¦§¬©¨¥«©³Ÿ¤©¤¤Æ

:eÏz ÔÓ‰ŒÈ�a ˙¯NÚ ˙‡Â ÔLeLa ˙c Ô˙pz Ôk ˙BNÚ‰ÏÂËÌÈ„e‰i‰ eωwi §¥«¨´¥½©¦¨¥¬−§¨®§¥²£¤¬¤§¥«¨−¨«©¦«¨£º©§¦´ÏL ÔLeL· e‚¯‰i ¯„‡ L„ÁÏ ¯NÚ ‰Úa¯‡ ÌBÈa Ìb ÔLeLaŒ¯L‡Lȇ ˙B‡Ó L £¤§À©Â§´©§¨¨³¨¨Æ§´Ÿ¤£½©©«©§´§½§¬Ÿ¥−¦®

:Ì„ÈŒ˙‡ eÁÏL ‡Ï ‰fa·eÊË„ÓÚ | eω˜� CÏn‰ ˙B�È„Óa ¯L‡ ÌÈ„e‰i‰ ¯‡Le ©¦½¬Ÿ¨«§−¤¨¨«§¨´©§¦¿£¤Á¦§¦¸©¤¹¤¦§£´§¨´ŸeÁÏL ‡Ï ‰fa·e Ûχ ÌÈÚ·L ‰MÓÁ ̉ȇ�Na ‚B¯‰Â Ì‰È·È‡Ó ÁB� ÌLÙ�ŒÏÚ©©§À§¸©Æ¥´Ÿ§¥¤½§¨Æ§´Ÿ§¥¤½£¦¨¬§¦§¦−¨®¤©¦½¬Ÿ¨«§−

ì המלבי"ם פי על ìביאור

היהודים )י ( צרר המדתא בן המן בני הרגו,עשרת ידם. את שלחו לא ובבזה

בשושן )יא ( ההרוגים מספר בא ההוא הבירה ביום המלך, המלך לפני פקודת אחרי איך בכך והראו

[כי ליהודים גלויים אויבים הרבה כך כל היו עדייןלהרוג], להם הותר לא גלויים שאינם אותם את

אותם. הצוררים רבים כמה ללמוד יש ומכך

בשושן )יב ( המלכה, לאסתר המלך הבירה,ויאמר המלכות, אימת בה ומוטלת המלוכה עיר שהיאהיהודים צוררי כך כל בה מרובים היו מקום ומכל

אשר מאות הרגועד חמש וא בד אישהיהודים וידועים, גלויים המן,אויבים בני עשרת אם ואת

המלך,כן מדינות אימת בשאר אין ששם כך, כל מוטלת עשו,המלכות אם מה יודע ומי

אויביהם, נגד במלחמתם היהודים ומה הצליחוהיהודים שאלתך את להציל כדי לעשות עוד

המדינות, עוד שבכל בקשתך ומה לך. וינתןזה, ותעש.בענין

על )יג ( אם אסתר, ינתן ותאמר טוב, גם המלך היום, כדת לעשות בשושן אשר ליהודים מחרהדבר יתפרסם זה ידי ועל אויביהם, את להרוגהיהודים, צוררי את להעניש נטויה המלך יד שעדיין

ביהודים, יד לשלוח המן ויפחדו בני עשרת ואתהעץ, על אויבי יתלו כל על ופחד אימה להפיל כדי

יד. בהם לשלוח יזידו שלא היהודים,

דת )יד ( ותנתן כן, להעשות המלך בשושן ויאמר נוסף, יום באויביהם להרוג ליהודים ואת שמותר

תלו. המן בני עשרת

ביום )טו ( גם בשושן אשר היהודים ארבעה ויקהלו ויהרגו אדר, לחדש שלשעשר אישבשושן מאות

ידם.נוספים, את שלחו לא ובבזה

שבמדינות )טז ( וג') ב' (פסוקים לעיל התבארועושי המלך שרי בהם שהיו חומה, המוקפות המלךולא היהודים, בפני כלל האויבים עמדו לא המלאכהנקהלו אלא נפשם', על 'לעמוד היהודים הוצרכושל והצבא שהשרים כיון כרצונם, באויביהם לעשותהראשונות, האגרות דבר את כלל גילו לא המלךמרדכי, פחד עליהם נפל כי ליהודים, סייעו ועוד

יענישם, המלך שלא במדינות אשר היהודים ושארכך, כל גדולות ואינן חומה מוקפות שאינן הפרוזות,שם ליהודים, שיעזרו המלך וחיילי שרי שם היו ולאליהודים, היהודים אויבי בין ממש מלחמה היתה

נפשם היהודיםנקהלוושם על יהרגו ועמד שלא האויבים, והרוג אותם מאיביהם בשנאיהם,ונוח

ידם את שלחו לא ובבזה אלף, ושבעים חמשהאת רק הרגו ששם הגדולות, מהמדינות [ובשונהרק בשונאים אלא ה'שונאים', את ולא ה'אויבים'כיון ולגנותם, להשפילם והיינו כרצונם', 'עשוהרי מלחמה, דרך ולא עונש דרך ההריגה שהיתהכמפורש ה'שונאים', את גם הרגו אלו במדינות

ביניהם]. המלחמה ניטשה שכבר כיון בפסוק,

ט מגילת כט אסתר פרק

:Ì„ÈŒ˙‡ÊÈÌBÈ B˙‡ ‰NÚ Ba ¯NÚ ‰Úa¯‡a ÁB� ¯„‡ L„ÁÏ ¯NÚ ‰LBÏLŒÌBÈa ¤¨¨«§§¨¬¨−§´Ÿ¤£¨®§À©§©§¨¨³¨¨Æ½§¨´ŸŸ½−:‰ÁÓN ‰zLÓÁȯNÚ ‰Úa¯‡·e Ba ¯NÚ ‰LBÏLa eω˜� ÔLeLaŒ¯L‡ ÌÈ„e‰i‰Â ¦§¤¬§¦§¨«§©§¦´£¤§À¦§£Æ¦§¨³¨¨Æ½§©§¨¨¬¨−

:‰ÁÓN ‰zLÓ ÌBÈ B˙‡ ‰NÚ Ba ¯NÚ ‰MÓÁa ÁB� BaËÈÌÈ„e‰i‰ ÔkŒÏÚ ®§À©©«£¦¨³¨¨Æ½§¨´ŸŸ½−¦§¤¬§¦§¨«©¥º©§¦´‰ÁÓN ¯„‡ L„ÁÏ ¯NÚ ‰Úa¯‡ ÌBÈ ˙‡ ÌÈNÚ ˙Bʯt‰ ȯÚa ÌÈ·Li‰ ÌÈʯt‰©§¨¦À©«Ÿ§¦»§¨¥´©§¨¼Ÿ¦À¥Â´©§¨¨³¨¨Æ§´Ÿ¤£½¦§¨¬

:e‰Ú¯Ï Lȇ ˙B�Ó ÁÏLÓe ·BË ÌBÈ ‰zLÓeΉl‡‰ Ìȯ·c‰Œ˙‡ ÈÎc¯Ó ·zÎi ¦§¤−§´®¦§¬Ÿ©¨−¦¬§¥¥«©¦§´Ÿ¨§¢©½¤©§¨¦−¨¥®¤ÌÈ·B¯w‰ LB¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ˙B�È„ÓŒÏÎa ¯L‡ ÌÈ„e‰i‰ŒÏkŒÏ‡ ÌȯÙÒ ÁÏLi©¦§©§¨¦¹¤¨©§¦À£¤Æ§¨§¦Æ©¤´¤£©§¥½©§¦−

:ÌȘBÁ¯‰Â‡Î˙‡Â ¯„‡ L„ÁÏ ¯NÚ ‰Úa¯‡ ÌBÈ ˙‡ ÌÈNÚ ˙BÈ‰Ï Ì‰ÈÏÚ Ìi˜Ï §¨«§¦«§©¥»£¥¤¼¦«§´Ÿ¦À¥Â´©§¨¨³¨¨Æ§´Ÿ¤£½§¥²:‰�L ‰�LŒÏÎa Ba ¯NÚ ‰MÓÁŒÌBÈ·ÎÌ‰È·È‡Ó ÌÈ„e‰i‰ ̉· eÁ�Œ¯L‡ ÌÈÓik £¦¨¬¨−®§¨¨−§¨¨«©¨¦À£¤¨¨¤³©§¦Æ¥´Ÿ§¥¤½

ì המלבי"ם פי על ìביאור

אדר )יז ( לחדש עשר שלושה נלחמו ביום יום באויביהם, אתו ועשה בו, עשר בארבעה ונוח

ושמחה, הפרזים משתה היהודים רק שנה ובאותה באויביהם נלחמו שהם כיון ושמחה, משתה נהגוהגדולות שבערים היהודים אבל בסכנה, והיוכיון ושמחה, משתה נהגו לא חומה המוקפותאת לגמרי השרים הסתירו מקומות שבאותםהמלך ששרי אלא עוד ולא הראשונות, האגרותנלחמו לא היהודים ואויבי ליהודים, סייעו וחייליו

הי ולכן כלל, זמן בהם באותו חשו לא שם הודיםחשבו אלא נס, להם שאירע ידעו ולא בסכנהאת להרוג שמותר נכתב לא הראשונות שבאגרותאו שקר, שמועת זו שהיתה וחשבו היהודים,להרוג באמת היו הראשונות האגרות אם שאףאחשורוש אותם שביטל חשבו היהודים, אתנס להם שנעשה הרגישו לא פנים כל ועל לגמרי,

אלו. בימים

בשלושה )יח ( נקהלו בשושן אשר עשר והיהודים בו, עשר בחמשה ונוח בו, עשר ובארבעה ועשה בו,

ושמחה. משתה יום אתו

הפרזים )יט ( היהודים כן, בערי על הישבים היוהפרזות, וניצלו, מוות בסכנת עשים שהיו

שנה אדר באותה לחדש עשר ארבעה יום אתטוב, ויום ומשתה לכלל שמחה שאסור פי על ואף

מלבד נוספים טובים ימים עליהם להוסיף ישראלישראל, לכל טוב יום זה היה לא כאן בתורה, הכתובעל לקבל מסוימת לקהילה ומותר לפרזים, רק אלאלהם, שאירע נס לזכר מסוים ביום טוב יום עצמה

ממש, טוב' 'יום יום באותו נהגו שנה באותה ולכןלרעהו. איש מנות ומשלח

שבמדינות )כ ( שהיהודים מרדכי שראה כיוןנס, להם שאירע כלל יודעים אינם חומה המוקפותהוצרך הפורים, ימי את עליהם קיבלו לא ולכן

האמת, את להם את להודיע מרדכי ויכתביבואר האלה הדברים וכ"ה כ"ד בפסוקים [ולהלן

זה], בענין להם כתב אל מה ספרים כל וישלח אחשורוש,היהודים, המלך מדינות בכל אשר

והרחוקים.הקרובים

יום )כא ( את עשים להיות עליהם, ארבעה לקים בו, עשר חמשה יום ואת אדר, לחדש בכל עשר

ושנה. שנה

הימ )כב ( את הללוויעשו נחוים אשר בהם כימים מאיביהם, נלחמו היהודים הפרזים היהודים כי

ולכן לגמרי, אותם וניצחו עשר שלשה ביום בגוייםשביום הראוי ומן עשר, ארבעה ביום בסכנה היו לאהיהודים ואילו ושמחה, משתה יום יעשו זההגויים, עם כלל נלחמו לא חומה המוקפות שבעריםכך כל היו לא בעצמו עשר שלשה ביום ואמנםלהרוג מהמלך רשות להם שהיתה כיון בסכנה,אבל המלך, וחיילי שרי עליהם הגנו ולכן באויביהם,שלאויבים כיון גדולה, בסכנה היו עשר ארבעה ביוםהראשונות, באגרות ככתוב בהם, להרוג רשות היתה[שהרי כלל באויביהם להרוג רשות היתה לא ולהםארבעה ביום גם בשושן שיהרגו אסתר כשרצתהואם מהמלך], מיוחדת רשות לבקש הוצרכה עשר,עשר, ארבעה ביום עליהם מתקוממים הגויים היו

ט מגילת ל אסתר פרק

‰zLÓ ÈÓÈ Ì˙B‡ ˙BNÚÏ ·BË ÌBÈÏ Ï·‡Óe ‰ÁÓNÏ ÔB‚iÓ Ì‰Ï Ct‰� ¯L‡ L„Á‰Â§©ÀŸ¤£¤Á¤§©¨¤³¦¨Æ§¦§½¥¥−¤§´®©«£´À§¥Æ¦§¤´:ÌÈ�È·‡Ï ˙B�zÓe e‰Ú¯Ï Lȇ ˙B�Ó ÁÏLÓe ‰ÁÓN‚ÎelÁ‰Œ¯L‡ ˙‡ ÌÈ„e‰i‰ Ïa˜Â §¦§½¦§³Ÿ©¨Æ¦´§¥¥½©¨−¨«¤§Ÿ¦«§¦¥Æ©§¦½¥¬£¤¥¥−

:̉Èχ ÈÎc¯Ó ·˙kŒ¯L‡ ˙‡Â ˙BNÚτ·˙„n‰ŒÔa ÔÓ‰ ÈkÌÈ„e‰i‰ŒÏk ¯¯ˆ È‚‚‡‰ ©«£®§¥²£¤¨©¬¨§¢©−£¥¤«¦Á¨¨¤«©§¹¨¨«£¨¦ÀŸ¥Æ¨©§¦½:Ì„a‡Ïe Ìn‰Ï ϯBb‰ ‡e‰ ¯et Ït‰Â Ì„a‡Ï ÌÈ„e‰i‰ŒÏÚ ·LÁ‰ÎÈ�ÙÏ d‡··e ¨©¬©©§¦−§©§¨®§¦¦¬Æ´©½§ª−«§©§¨«§Ÿ¨»¦§¥´

eÏ˙ BL‡¯ŒÏÚ ÌÈ„e‰i‰ŒÏÚ ·LÁŒ¯L‡ ‰Ú¯‰ Bz·LÁÓ ·eLÈ ¯Ùq‰ŒÌÚ ¯Ó‡ CÏn‰©¤¤¼¨©´¦©¥½¤¨º©«£©§¯¨«¨¨²£¤¨©¬©©§¦−©Ÿ®§¨¬:ıÚ‰ŒÏÚ ÂÈ�aŒ˙‡Â B˙‡ÂÎÔkŒÏÚ ¯et‰ ÌLŒÏÚ ÌȯeÙ ‰l‡‰ ÌÈÓiÏ e‡¯˜ ÔkŒÏÚ Ÿ²§¤¨−©¨¥«©¥¿¨«§Á©¨¦¨¥³¤¦Æ©¥´©½©¥¾

:̉Èχ ÚÈb‰ ‰Óe ‰ÎkŒÏÚ e‡¯Œ‰Óe ˙‡f‰ ˙¯b‡‰ ȯ·cŒÏkŒÏÚÊÎeÏa˜Â eÓi˜ ©¨¦§¥−¨«¦¤´¤©®Ÿ¨«¨´©½¨¨¬¦¦−©£¥¤«¦§´§¦§´˙‡ ÌÈNÚ ˙BÈ‰Ï ¯B·ÚÈ ‡Ï ̉ÈÏÚ ÌÈÂÏp‰ŒÏk ÏÚ ÌگʌÏÚ | ̉ÈÏÚ | ÌÈ„e‰i‰©§¦Á£¥¤§©©§¹§©¨©¦§¦³£¥¤Æ§´Ÿ©«£½¦«§´Ÿ¦À¥´

ì המלבי"ם פי על ìביאור

יום שעבר לאחר רק ולכן תקומה, להם היתה לאלנוח יכלו הגויים, על פחדם ונפל עשר, ארבעהרק כן עשו הם ולכן ושמחה, משתה ולנהוג לגמרילגמרי. הסכנה חלפה כשכבר עשר, חמשה ביוםומאבל לשמחה, מיגון להם נהפך אשר והחדש

לשמחה טוב,ליום מיגון להם שנהפך זה כנגד ומשלח תיקנו ושמחה, משתה ימי אותם לעשותלרעהו,מנות מאבל איש להם שנהפך זה וכנגד

ממש, טוב יום לתקן יכלו לא טוב שאסור ליום כיוןישראל לכל בתורה הכתובים החגים על להוסיףיום לבדם הפרזים שנהגו הראשונה, בשנה [ורקמרדכי כשתיקן כעת אבל מותר, הדבר היה טוביום לתקן יכול היה לא ישראל כל על התקנה את

תיקנו ולכן לאבינים,טוב], תכלית ומתנות שהרי ולעסוק הזה העולם מהבלי לפרוש הוא טוב יוםשל צדקה מצוות תיקנו זה וכנגד ובמצוות, בתורה

לאביונים. מתנות

היהודים )כג ( דברי וקבל את קיבלו היהודים כל - לעשות מרדכי, החלו אשר הפרזים,את היהודים -

ושמחה משתה הנהגת לעשות התחילו שכברהבאות בשנים זאת המשיכו הראשונה, בשנה

מרדכי, אליהם בציווי מרדכי כתב אשר -ואת כלל נהגו שלא חומה, המוקפים היהודים וגםכן לנהוג התחילו הראשונה, בשנה ושמחה משתה

מרדכי. כהוראת

מרדכי )כד ( ששלח בספרים נכתב מה מספר ועתהועניינו, הנס תוקף את להם להודיע המדינות, לכלשלא למרדכי רק היתה המן ששנאת יחשבו שלא

אלא לו, האגגי השתחווה המדתא, בן המן -כי אבותיו שנאת שמר העמלקי, אגג מזרע בהיותו

היה זה ומצד היהודים,לישראל, כל ורצה צרר ולכן כולם, את לאבדם,להכרית היהודים על חשב

הגורל, הוא פור באותו והפל נגדם היה הגורל גם כי ולאבדם.זמן, להמם

הזוובבאה)כה ( המן מחשבת כשבאה לפני - כל המלך, את להרוג היתה המן שכוונת לו שנודע

את החזיר לא בתחילה, שחשב כפי שלא היהודים,אלא הראשונים, עם הספרים קיומו אמר, אף על -

הרע הראשון,הספר של מחשבתו אשר ישוב ה ראשו, על היהודים על הדבר חשב את לקיים וכדי

השרים שיבינו וכדי חדשים, ספרים המלך כתבבלבד השניים הספרים פי על שינהגו המלך שרצוןהמן, למחשבת מתנגד שהוא להראות המלך הוצרך

העץ,לכן ו על בניו ואת אתו נודע תלו זה ידי ועל המוקפות במדינות הנמצאים כן היהודים, לכלבסכנה היו שבאמת הנס, של תוקפו גודל חומה,

באדר. עשר שלשה ביום כבר גדולה

שם )כו ( על פורים, האלה לימים קראו כן עלישראל הפור, כל את להרוג המן שהטיל שהגורל

ישראל, לטובת האגרת על נהפך דברי כל על כן כבר הזאת, הנס גודל ישראל לכל נודע ידה על

עשר, שלשה ככה ביום על ראו והתברר ומה - ימי הללו הימים את לעשות ראו מה להם

ושמחה, אליהם משתה הגיע של ומה הנס מענין היום. אותו

ועל לכן)כז ( עליהם היהודים, וקבלו זרעם קימו עליהם הנלוים כל גמורה ועל קבלה זו שתהיה - הבאים, הדורות לכל יעבור גם כח ולא יהיה שלא -

זה, ענין לבטל דין בית עשים לשום שני להיות את

ט מגילת לא אסתר פרק

:‰�L ‰�LŒÏÎa ÌpÓÊΠ̷˙Îk ‰l‡‰ ÌÈÓi‰ È�LÁÎÌÈNÚ� ÌȯkÊ� ‰l‡‰ ÌÈÓi‰Â §¥³©¨¦Æ¨¥½¤¦§¨−§¦§©¨®§¨¨−§¨¨«§©¨¦´Â¥¤¦§¨¦¸§©«£¦¹‡Ï ‰l‡‰ Ìȯet‰ ÈÓÈ ¯ÈÚ ¯ÈÚ ‰�È„Óe ‰�È„Ó ‰ÁtLÓe ‰ÁtLÓ ¯B„ ¯BcŒÏÎa§¨´¨À¦§¨¨Æ¦§¨½§¦¨¬§¦−§¦´¨¦®¦¥º©¦´¨¥À¤³Ÿ

:ÌÚ¯fÓ ÛeÒÈŒ‡Ï ̯ÎÊ ÌÈ„e‰i‰ CBzÓ e¯·ÚÈËÎÏÈÁÈ·‡Œ˙· ‰kÏn‰ ¯zÒ‡ ·zÎz ©«©§Æ¦´©§¦½§¦§−«Ÿ¨¬¦©§¨«©Â¦§Ÿ¤§¥©©§¨¯©£¦©²¦:˙È�M‰ ˙‡f‰ Ìȯt‰ ˙¯b‡ ˙‡ Ìi˜Ï Û˜zŒÏkŒ˙‡ È„e‰i‰ ÈÎc¯ÓeÏÌȯÙÒ ÁÏLi ¨§¢©¬©§¦−¤¨®Ÿ¤§©¥À¥´¦¤¯¤©ª¦²©−Ÿ©¥¦«©¦§©§¨¦¹

:˙Ӈ ÌBÏL ȯ·c LB¯ÂLÁ‡ ˙eÎÏÓ ‰�È„Ó ‰‡Óe ÌȯNÚ ڷLŒÏ‡ ÌÈ„e‰i‰ŒÏkŒÏ‡¤¨©§¦À¤¤©§¤§¦³¥¨Æ§¦½©§−£©§¥®¦§¥¬¨−¤«¡¤«‡Ï¯z҇ Ȅe‰i‰ ÈÎc¯Ó ̉ÈÏÚ Ìi˜ ¯L‡k ̉ÈpÓÊa ‰l‡‰ Ìȯt‰ ÈÓÈŒ˙‡ Ìi˜Ï§©¥¿¤§¥Á©ª¦¸¨¥¹¤¦§©¥¤À©«£¤Á¦©£¥¤¹¨§¢©³©§¦Æ§¤§¥´

:Ì˙˜ÚÊ ˙BÓBv‰ ȯ·c ÌگʌÏÚ ÌLÙ�ŒÏÚ eÓi˜ ¯L‡Î ‰kÏn‰·Ï¯zÒ‡ ¯Ó‡Óe ©©§½§©«£¤²¦§¬©©§−§©©§¨®¦§¥¬©−§©«£¨¨«©«£©´¤§¥½:¯Ùqa ·zÎ� ‰l‡‰ Ìȯt‰ ȯ·c Ìi ¦©¾¦§¥¬©ª¦−¨¥®¤§¦§−©¥«¤

ì המלבי"ם פי על ìביאור

האלה, עשר הימים וחמשה עשר ארבעה שהם מהכתב,ככתבם באדר, המגילה בקריאת וכזמנם,-

ושנה. שנה בכל

נזכרים )כח ( האלה המגילה,והימים קריאת ידי על ושמחה,ים ונעש משתה ודור,ימי דור בכל

וימי ועיר, ועיר ומדינה, מדינה ומשפחה, משפחהלא וזכרם היהודים, מתוך יעברו לא האלה הפורים

מזרעם. יסוף

הכתובה )כט ( שהמגילה רצו ואסתר שמרדכי כיוןמהחכמים חלק והיו הקודש, מכתבי חלק תהיהכך על שנחלקו מהחכמים היו וכן לכך, שהתנגדוושמחה משתה לימי הללו הימים את שקבעובכח להשתמש אסתר הוצרכה שנה, בכל קבועים

אביחיל,מלכותה, בת המלכה אסתר ומרדכי ותכתב תקף כל את שבידם,היהודי, המלכות בתוקף -

השנית, הזאת הפרים אגרת את שהיא לקים כפי סופה, ועד אחשורוש' בימי מ'ויהי כעת, בידינולהכליל דבריהם, את שיקיימו החכמים אל וכתבה

הקודש. כתבי בין אסתר מגילת את

שבע )ל ( אל היהודים, כל אל ספרים וישלחאחשורוש, מלכות מדינה, ומאה כיון ועשרים

כתבו הדבר, על מחלוקת שלום שהתעוררה דברי

החכמים, כדבריהם ואמת,בין שהאמת להוכיח ההלכה. לפי

ימי )לא ( את שתיקנו בכך איסור שאין להם וביארוימים מוסיפים אם רק הוא שהאיסור כיון הפורים,אבל בתורה, האמורים לחגים לגמרי אותם ומשווים

קיבלו האלה כאן הפרים ימי את בזמניהם,לקים אלא התורה, כחגי עליהם לא קים מרדכי כאשר המלכה, ואסתר ראיה היהודי והביאו מכך, יותר ולא

ועל לדבריהם, נפשם על קימו דברי וכא שר זרעם וזעקתם, בספר הצומות המוזכרים תענית ימי שהם

הצום על הוספה בכך שיהיה חששו ולא זכריה,ישראל, כל זאת קיבלו כן פי על ואף בתורה, הכתובאינם אם נוספים ימים לקבל שמותר ראיה וזוגם מותר ולכן בתורה, המוזכרים כימים נעשיםכמו בהם נוהגים שאין כיון הפורים, ימי את לתקן

תורה. של טוב ביום

אסתר )לב ( אסתר ומאמר מאמרי פי ועל - הדור, לחכמי הללו הדברים את -קים שאמרה

הפרים נתקיימו כל האלה,דברי הסכימו כי עולם, חוק ולעשותם הפורים בימי להחזיק החכמים

מגילת בספר ונכתב את לכתוב הכל הסכימו וגם - אסתר שרצו כפי הקודש , כתבי בין בספר אסתר

היהודי. ומרדכי המלכה

י מגילת לב אסתר פרק

‰Ìi:‡י Èi‡Â ı¯‡‰ŒÏÚ ÒÓ | L¯ÂLÁ‡ CÏn‰ ÌNi·B˙¯e·‚e Bt˜˙ ‰NÚÓŒÏΠ©¨¤Á©¤¤£©§¥¯Ÿ©²©¨−¤§¦¥¬©¨«§¨©«£¥³¨§Æ§´¨½ÌÈÓi‰ ȯ·c ¯ÙÒŒÏÚ ÌÈ·e˙k ̉Œ‡Bω CÏn‰ BÏcb ¯L‡ ÈÎc¯Ó ˙l„b ˙L¯Ùe¨«¨©Æ§ª©´¨§¢©½£¤¬¦§−©¤®¤£¥´§¦À©¥¤Æ¦§¥´©¨¦½

:Ò¯Ùe È„Ó ÈÎÏÓÏ‚Èeˆ¯Â ÌÈ„e‰iÏ ÏB„‚ LB¯ÂLÁ‡ CÏnÏ ‰�LÓ È„e‰i‰ ÈÎc¯Ó | Èk §©§¥−¨©¬¨¨«¦´¨§¢©´©§¦À¦§¤Æ©¤´¤£©§¥½§¨Æ©§¦½§¨−:BگʌÏÎÏ ÌBÏL ¯·„ BnÚÏ ·BË L¯c ÂÈÁ‡ ·¯Ï§´Ÿ¤¨®Ÿ¥¬Æ§©½§Ÿ¥¬¨−§¨©§«

ì המלבי"ם פי על ìביאור

המלכות )א ( בבית היהודי מרדכי שהתמנה לאחרידי ועל מלחמותיו, את לוחם היה אחשורוש, של

הארץ זה, על מס אחשורש המלך הים,וישם ואיי הארצות, כל את עבורו כבש היהודי מרדכי כי

והרחוקות. הקרובות

וגבורתו)ב ( תקפו מעשה אחשורוש,וכל של מרדכי, הנהגת ידי על מרדכי שעשה גדלת ופרשת

דברי ספר על כתובים הם הלוא המלך, גדלו אשר

ופרס. מדי למלכי הימים

אחשורוש,כי )ג ( למלך משנה היהודי מרדכי המדינות, כל על ליהודים,וממונה כי וגדול

מכל היהודים, עניני על בעיקר ממונה היהבחזקה, עליהם השתרר לא ידי ו מקום על

היה לרב זה בכל אחיו,רצוי היה כי ודבר עניניו לעמו, טוב לכל דרש שלום

זרעו.