החופשה הלא נגמרת:

על התנגדות למערכת

כדרך חיים.CrimethInc ו- לות'ר בליסט מאת

2014נכתב בקיץ

הדבר שהכי חשוב לי לחלוק בנוגע לדרך החיים שלי הוא זה: להישאר מובטל. לא משנה מה, אני

שומר את זמני ואת כוח העבודה שלי לעצמי. למעלה משלוש שנים שלא עבדתי בעבודה כלשהי

עבור מישהו אחר. להלן למה – ואיך.

למה

ראשית כל, פשוט אין תחושה טובה יותר מחירות מוחלטת ואוטונומיה. אני מתעורר בבוקר, מתי

שבא לי, ומתכנן את היום – לפי מה שבא לי לעשות. איש לא יכול לקנות ממני יום יפה של שמש

ש"ח לשעה. אם פתאום אני מקבל השראה או רעיון חדש, אני יכול לממש אותו בצורה23עבור

ספונטנית בלי לחשוב על איך שזה ישפיע על תעסוקתי. אני חופשי להסתובב כעלה נידף בעולם,

להיתקל בטעות בחברה ותיקה ולבלות את היום בחברתה, או להישאר בבית כל היום כדי לכתוב

פרק ראשון של רומן, אם בכך חפצה נפשי. כך שבחיים שלי יש אפשרות לממש רצונות ספונטניים.

ובגלל שאני לא צריך לעשות את אותו הדבר שוב ושוב כל יום כל היום )למשל, למכור נדל"ן,

לערוך שולחנות, או לתכנת מחשבים(, אני יכול לעשות מספיק דברים מגוונים כדי לשמור את

הכול מרענן ומרגש.

וכמובן שאני עושה דברים! את כל האנרגיה שאחרת הייתה נשאבת ממני בעבודה יש לי כדי

להשקיע בפרוייקטים שאכפת לי מהם. אני יכול לקרוא, אני יכול להתעמל, אני יכול לנגן, לכתוב,

ולעשות כל מיני דברים יצירתיים ופרודוקטיביים. אם הייתי עובד, לא היה לי הזמן להשקיע כל

כך הרבה בהתנדבות בקבוצת תאטרון לפליטים ומבקשי מקלט, להדפיס פנזינים על פמיניזם

ואנרכיזם, להצטרף לקבוצת סמבה שמנגנת בהפגנות, להשתתף בפעולות נגד הכיבוש, להשתתף

בכל מיני קמפיינים פוליטיים בהם אני תומך, ללמד את עצמי לעשות ג'אגלינג ולדבר ערבית, או

לטעת אוהל בחלקת דשא באזור מגוריי בזמן התקוממות עממית. אם הייתי מוכר את זמני, גם אם

זה היה עבור עבודה במקום נחמד )בית קפה רגוע וכיו"ב(, אולי לא הייתי לא-מאושר, אבל חיי

בוודאי לא היו מספקים כפי שהם כעת, מלאים בפעילות במקום עבודה בשכר.

מעבר לכך, יש לי החירות לעשות דברים כראות עיניי. אני לא ממלא פקודות, מנסה להרשים

מישהו עבור קידום, או עובד במסגרת ממוסדת שעשויה להטיל מגבלות על השקפותיי )כמו ארגון

לא-ממשלתי בעל אג'נדה מסוימת, או בית-ספר שמשרת את מערכת החינוך(. יש לי חופש מוחלט

ביצירתיות שלי. אני יכול להחליט בעצמי איך ומתי אני אהיה הכי פרודוקטיבי, במקום להגיע כל

בוקר בתשע לעבודה, או, כעובד עצמאי, להיות מוגבל על ידי כללי השוק עצמו והצורך להרוויח.

הכי חשוב, אני פועל עם משאביי ועם הזמן והאנרגיה שלי נגד המערכת הקיימת. לא מקובלת עלי

הן נתקלות בסקסיזם, גזענות והומופוביה1הדרך בה מתנהלת התעסוקה של רוב חבריי וחברותיי.

במקום העבודה, בבוסים נאלחים, משימותיהן לרוב משעממות וחוזרות על עצמן, ובד"כ הן לא

הטקסט מיועד לכל המגדרים, לא רק לגברים ולנשים, ולכן מנוסח בלשון מעורבת ככל האפשר. 1

מרוויחות מספיק כדי להתמודד עם הוצאות )הוצאות שעשויות להיווצר על ידי העבודה עצמה –

תחבורה, בגדים יפים וכו'(. אני לא מקבל את דרך ההתנהלות של רוב התאגידים – שיתוף פעולה

עם ממשלות שמדכאות את תושביהן, ניצול בעלי חיים, החרבת הסביבה, ניצול עובדים, שיווק

מוצרים שמזיקים לבני אדם ולכדוה"א – ואני לא מקבל את הדרך בה מתנהלת הכלכלה, שכופה

עלינו לשתף פעולה עם כל המערכת בכל עת שאנו משתפות פעולה עם חברה מסוימת. כשאני לא

עובד עבורם, הם לא יכולים להשתמש בכוח שלי כדי לקיים את הסטטוס-קוו. כשאני לא מקבל

מהם הכנסה, אני לא צורך מהם כי אין לי הון שישמש אותם הלאה בקיום הסטטוס-קוו. ומעל

הכול, הזמן שלי הוא שלי כדי לשמש אותי במאבק בהם, במקום לשמר את המצב הקיים. לדוגמה –

כמה מכן מכירות טבעוניות שעובדות במקומות בהם מגישים בשר או מוצרי חלב, או א/נשים

במצבים דומים? דברים כאלה צריכים להיפסק.

איך

האמת היא, שכולן כבר יודעות את כל מה שתיארתי עד כה. רוב הא/נשים, אם הייתה להן

הבחירה, היו עוזבות את מקום העבודה או לפחות מחליפות אותה באחרת. מחקרים מבוססים

)המדינות המתועשות( לא מרוציםOECD) מהעובדים במדינות ה90מעריכים כי בסביבות

מהעבודות שלהם. זה נתון מזעזע, בהתחשב בכך שהעבודה היא לרוב העיסוק המרכזי והחשוב

בחיינו. אבל א/נשים לא מרגישים שיש להם אלטרנטיבות. המעסיקים שלהם נותנים להם את המעט

שעשוי להבטיח את הישרדותם.

הפתרון שלי ושל מקורות ההשראה שלי לבעיה הזאת הוא לוותר על סחורות ושירותים בהם אין לי

צורך, ולמצוא את אלה שלא ניתן לוותר עליהם בדרכים חלופיות. בסופו של דבר, כל מי שבוחרת

בדרך חיים כזאת הופכת להיות חוקרת ומגלה יבשות שממציאה את הדרך האישית שלה ויוצרת

לעצמה רשת תמיכה שמאפשרת לה להמשיך לאורך זמן. אבל תמיד ניתן לחלוק טיפים ויש כמה

פרקטיקות מהן אפשר להתחיל. להלן כמה מחוזות כאלה. אל תעצרו כאן. לדעתי, אנרכיזם

במשמעותו המזוקקת ביותר )“אנרכוס” ביוונית משמעו “היעדר שליט”( אומר שאין אדם ראוי ממך

לקבוע איך ייראו חייך. צאו וגלו זאת לעצמכן/ם!

על מה אפשר לוותר

-לא לקנות בגדים יקרים ואופנתיים.

-להימנע מבילויים יקרים בברים ומועדונים. יש אינספור בילויים חברתיים חינמיים שמרגשים

באותה המידה אם לא יותר.

-להימנע מהתמכרויות. כמה מאיתנו מוציאות מאות שקלים בחודש על סיגריות בניגוד מוחלט

לשיקול דעתנו? חברות הטבק מנצלות עובדים בכל העולם, מבצעות ניסויים בבעלי חיים, הורסות

את הסביבה, וזה בלי להזכיר בכלל את הנזק הקטלני לבריאות של כל מי ששואף עשן סיגריות

באופן פסיבי או אקטיבי. את כל זה הן עושות תוך הצלחה מקפיאת עורקים בשיווק המוצר שלהן

כמשהו חתרני ומגניב. עדיף לא להתחיל מאשר להתמודד אח"כ עם התמכרות.

-לוותר על סחורות יקרות שאמורות "לחסוך זמן". הן לא באמת חוסכות זמן, ואם כן, אז איפה כל

הזמן שהיינו אמורות לחסוך עם סמארטפונים, מיקרוגלים, מזון מהיר, מכוניות וכו' וכו'? אנחנו

יותר עסוקות היום מאי פעם בעבר, עמוסות לעייפה במוצרים ל"חיסכון בזמן" ובעבודות שצורכות

ומייצרות אותם. אלה מאיתנו שעברו דרך עולם ההיי-טק מספרים שפיתוחים טכנולוגיים מקבלים

תקציבים לפי פוטנציאל ההתמכרות אליהם, ולא לפי התרומה שלהם לעולם.

נראה לי שתפסתן את הרעיון. תגלו שעם צורת החשיבה הזו הוצאותיכן יתקזזו באופן פלאי.

ומכאן, איך נמצא מזון, מחסה, ושאר ירקות? נתחיל מכמה פרקטיקות ידועות מעט יותר שיעזרו

לכן להתחיל, אך זכרו, גם השמיים הם לא הגבול לאפשרויות שעשויות לעמוד בפניכן אם רק

תתחילו לחקור.

ליקוט אשפה

dumpsterבצפון אמריקה זה נקרא "דמפסטר דייווינג" ) diving( "באנגליה "סקיפינג )

skippingבארצות בדרום אירופה נהוג לקרוא לזה "מחזור" בשלל שפות, ובוודאי יש מיליון )

דרכים נוספות לקרוא לפרקטיקה העתיקה והחשובה הזאת. אנשים נוהגים לזרוק את כל מה שהם

יכולים לרכוש – אוכל, בגדים, בניינים שלמים. מאיזו סיבה נזרקת קופסת תותים טריים לחלוטין?

אין לי שמץ, אבל יש דברים חשובים מכך. כמו דובדבנים. הרבה מהם. והם מחכים לכם ברגע זה

ממש בפח האשפה הקרוב לביתכם!

-השלמה עם חתול האשפתות שבנפש: בהתחלה קשה להתגבר על הבושה שבנבירה בפח אשפה. זה

לא קל להשיל שנים של אינדוקטרינציה זבל-פובית. אני זוכר שחפרתי בפח אשפה מאחורי

סופרמרקט בשעת סגירה, מגחך ומרייר כהרגלי, ולפתע יצאו שתי עובדות, הביטו בי בבהלה

וחזרו פנימה. הן מיד יצאו שוב עם עוד שקיות אשפה. הן הביטו בי, התביישתי להסתכל להן

בעיניים, אבל אז הן נתנו לי שקית עם מזון מופרד מהזבל )את הבשר השארתי שם(. אתן תעשו

דרך ארוכה עד היום שתשבו על יד הפח ותנשנשו אוכל סיני בשלווה של נזיר זן בודהיסטי מול

שלושים מבני כיתתכן לשעבר. הם עוד יבואו לבקש מכן ביס.

אז יאללה, בואו נצלול לעניינים:

-איפה? בכל מקום שבו נזרקת אשפה ניתן למצוא דבר שימושי. טיול מפח לפח בהחלט עשוי

להיות בילוי מרתק – אין לדעת אילו אוצרות יצוצו בדרך, אבל כשיש צרכים ספציפיים, שווה

למצוא בתי עסק. אם הסחורה נמכרת, היא גם נזרקת בקרבת מקום. מה אתן צריכות? אוכל,

ריהוט, כלי מוזיקה, כלי מטבח, ספרים, ציוד אלקטרוני, פרחים, נעליים, לחם, לחם, לחם.

פחים של סופרמרקטים בינוניים בגודלם עשויים לספק את כל המזון הדרוש לכן )לסופרמרקטים

הגדולים באמת יש דוחסי אשפה שמעבירים מזון יקר-ערך לפח הזבל הגדול שבשמיים, אבל ניתן

לחבל בהם...(.

חנויות אופניים זורקות ציוד ישן וחלקי אופניים. לעיתים כל שיש לעשות כדי לקבל את אופני

חלומותיכן הוא לשאול בפנים אם יש להן שילדה ישנה שעשויה ללכת לפח. אוהבי האופניים

שביניכן יכולים למצוא מספיק חלקי חילוף כדי לפתוח סדנה חינמית לקהילה, וללמד א/נשים איך

להרכיב אופניים לעצמם.

צריכות קרשים וחומרי בניין לבניית בית-עץ, מבצר או ספינת פיראטים? אל תפספסו את

המכולות של אתרי הבנייה.

בפחים של בתי מלון תוכלו למצוא תכשירים היגייניים, מגבות, סדינים, כפכפים, קולבים,

דרכונים...

מאפיות בארץ נוהגות להפריש חלה ולהשאיר שאריות פיתות ולחם בשקיות פלסטיק ליד הפח.

הרבה מהלחם הזה נרקב, אבל לא כולו, אז קחו לכן אבל היו מודעות לפריבילגיות שלכן והשאירו

גם לא/נשים אחרות שחיות מהמנהג החשוב

הזה.

נגררתן עם חברות לצריכת שווארמה

טבעונית? אל חשש! מבט זריז לעבר

השולחנות ובתוך האשפה יוציא בוודאי מנה

נטושה חצי-אכולה.

אל תשכחו להציץ ולחטט גם בפחים

הציבוריים הקטנים שבפינות הרחובות אם בא

לכם חטיף לצהריים. אין דרך טובה יותר

להנעים את ההמתנה לאוטובוס.

-מתי? בכל שעה! יש מיכלים עקשנים למדי,

100 מביאה 13אבל שווה להתמיד כשהפעם ה-

קילו גרנולה למען המהפכה. שימו לב לשעות

פעילות לאורך היממה – כשסחורה מגיעה,

אוכל שפג תוקפו )תוקף זה כיסוי-תחת

בלבד( עשוי לצאת החוצה. כשבא הערב ולפני

כניסת שבת, פירות וירקות בשוק נזרקים לכל

עבר.

יש זבל עונתי: אל תפספסו את חגיגות

האשפה במהלך הניקיון לקראת פסח. הגויים

ם די ו שמעמי תנ אלה מאי ו ו ) נ י נ י שב

פנים( יוכלו לקבל ישר לידיים חצי טון חמץ ממאפיות ושכנים דתיים. פסטיבלים עונתיים ישאירו

אחריהם מלא אוהלים וציוד מחנאות. ביקור בנקודות התאספות נטושות של הצבא אחרי עונת

המלחמות עלול להעלות לקט כזה שהשתיקה יאה לו. טיול ליד מעונות סטודנטים בסוף הסמסטר

עשוי להוציא מחשבים, כלי מיטה, מלא בגדים...

מקרי חירום יוצרים זבל משובח: בזמן הפסקת חשמל, כל המזון הקפוא מהסופר ימלא את פחי

האשפה עד להתפקע. אל תשכחו לחלוק שלל שכזה עם כל העוברים והשבים.

אוכל נזרק בזמן סגירת בית עסק. כדאי מאוד להיכנס ולשאול את העובדים בפשטות: "יש אוכל

שייזרק לפח?” בזמן טיולים בעולם, יש ללמוד איך לשאול זאת בשפות המקום. ניתן בהחלט לנסות

גם במהלך היום. שווה לפתח היכרות כלשהי עם העובדים והעובדות. בשיטות אלו תוכלו להבטיח

מזון למאהל מחאה, או לקבוצת “אוכל במקום פצצות” שאולי תקימו )מחדש( באזור מגוריכן כדי

להאכיל בחינם את כולם/ן ולחלוק פוליטיקה רדיקאלית על הדרך.

"כי אוכל זו זכות בסיסית, לא פריווילגיה. כי לכולם מגיע אוכל, כי יש מספיק אוכל לכולם, כי בכסף שהעולם משקיע בנשק בשבוע, אפשר להאכיל את כל אוכלוסיית תושביו למשך שנה. כי אוכל כן גדל על העצים, כי אוכל צריך להיות מקור לחיים ולא

לרווחים..." לטקסט2002)-מתוך תרגום שעשתה קבוצת "אוכל במקום פצצות" שהופיעה בתל אביב ב-

, כפי שהוא מצוטט בפנזין המצויין1980 בסן פרנסיסקו ב-Food Not Bombsשכתבו (72"מעבירות הילוך" מאת איריס, עמוד

-טכניקה: בנוגע למציאת מזון אכיל, תאמינו או לא, יש לכם חיישנים מובנים בגוף שיתחדדו

במהירות. סמכו על האינטואיציה שלכן. השתמשו בחוש הראייה, הריח והטעם לצורך בדיקת

השלל. מששו שקיות. גם מערכת העיכול שלכן תתחזק. אני לא מכיר אף אחד שקיבל הרעלת כיבה

מהפרקטיקה הזאת )למרות שפעם אחת אכלתי לחם עם עובש למטרות ניסוי פרטי והייתה לי

בחילה למשך כל היום; עדיף להימנע מכך(.

אל תפחדו להיכנס לתוך המכולה. אלוהי הזבל לא מחייכים למתבוננים בחלונות ראווה. כנסו

לשם, תקרעו שקיות, תהפכו קופסאות, תחפרו בורות, התמידו. רק בגלל שבית עסק שם כמה

שכבות של זבל-זבל, לא אומר שהם נגד השלכת דברים שימושיים. בכל אופן, שימו לב ל"מיץ

זבל" – לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק ולהמשיך לצפרדע הבאה. נעליים אטימות למים או

שקיות ניילון על הנעליים עשויות להיות רעיון טוב.

השאירו דברים שימושיים בהם אין לכן צורך בהישג יד לצוללות שיבואו אחריכן. אם יש לכן מזל

טוב באופן יוצא דופן, זה הזמן לחשוב על הקמת "אוכל במקום פצצות", חנות חינמית או "שוק

באמת באמת חופשי" למען עולם של כלכלת מתנות. נסו לשמור על הניקיון הכללי כדי למנוע

תגובה מצד בתי עסק או רשויות. אם יש תגובה בכל מקרה, אל תחששו לפרוץ מנעולים על פחים

שווים או לחבל במדחסי אשפה. הרבה א/נשים חיים מהזבל שהם מנסים לשלול מאיתנו.

יש דרכים לבשל אוכל שנוי במחלוקת ולשמר שלל רב. זה הזמן ללמוד לבשל ולהמציא מתכונים –

אתן עשויות להיות המחברות של פנזין הגורמה-זבל המושקע בתבל! שווה למצוא בלנדר להכנת

מיצים, קציצות טבעוניות, ממרחים, מטבלים, חומוס-שעועית-עדשים ודברים נוספים. עדיין

אפשר לאכול פירות וירקות אחרי שחותכים החוצה חלקים עם מראה ומגע רקוב. אפשר להקפיא

פירות, זה יוצר מעין קרטיב. אפשר להכין ריבה, זה משתמר יפה. אפשר לעשות ירקות מוחמצים

או משומרים במלח. אפשר לקלות פלפלים ודברים נוספים בתנור. עם שאריות לחם אפשר להכין

קרוטונים למרק או לגרוס אותו לפירורים למען שניצלים טבעוניים וכו'. אין סוף לאפשרויות.

מה שתמצאו באשפה – לא הוטלכלודבר לסיום: אל תרגישו תחת לחץ לשמור או לאכול את

עליכם לעכל את כל החטאים של הציוויליזציה הבזבזנית שלנו – יש הרבה מוצרים שהם אשפה

מהרגע שבו הם יוצרו, וצריך לעשות את מה שדרוש כדי לסגור את התעשיות שממשיכות לשים

אותם על המדפים.

אוקיי, אז כיסינו את הפרקטיקה הזאת, ועכשיו לשלב הבא. החזיקו חזק, זה עשוי להיות מטלטל –

לגנוב מתאגידים

נאמר שקפיטליסט ימכור לך את החבל

שעתיד לתלות אותו. ייתכן, אבל כמובן שהוא

ימכור אותו רק במחיר שקפיטליסט אחר יכול

להרשות לעצמו. עם זאת, אל דאגה: מה שלא

ניתן לקנות, ניתן לגנוב.

"הגונב מגנב פטור" – שיעור בהיסטוריה כלכלית: תאגיד הוא ישות כלכלית הפועלת בנפרד

מבחינה משפטית מבעליה או מעובדיה. ככזה לתאגיד יש "אישיות משפטית נפרדת" שמאפשרת לו

לבצע פעולות משפטיות ולשאת בהתחייבויות משפטיות, כאילו היה אדם. ההמצאה הבירוקרטית

המשונה הזאת מאפשרת לא/נשים להרוויח כסף בלי לבוא במגע עם כללים של מוסר שקיימים בכל

חברה אנושית. כך אפשר להתעשר על חשבון רצח עם, משטר אפרטהייד, השמדה שיטתית של

כדוה"א והטבע, ניצול עובדים וכו' כאשר האחריות על הפשעים מוטלת על ישות דמיונית.

התאגיד המודרני צץ בדמות חברות השכר של מדינות אירופאיות קולוניאליות בתחילת המאה ה-

. מדינות אירופאיות מינו תאגידים לנהל כיבושים צבאיים של עמים ביבשות אחרות וסחר17

במשאביהם. העושר שהניבו השיטות העסקיות שלהם לווה בברוטאליות וניצול בקנה מידה שלא

) מהילידים באמריקה )90נראה לפני כן בהיסטוריה האנושית. מדיניות זו הביאה להשמדתם של כ-

מיליון לפני הקולוניאליזם(, לשעבוד כ-50-100שאוכלוסייתם, כך גורסים היסטוריונים, נעה בין

מיליון מתו על גבי2.4 ל-1.2 מיליון אפריקאים בזמן שכר העבדים האטלנטי )לפי הערכות, בין 15

ספינות העבדים בזמן חציית האוקיינוס בלבד(, להרעבה המכוונת של בנגלדש שגבתה חיי מיליונים

ועוד אינספור פשעים נוספים בדמות מחנות ריכוז, אונס שיטתי, הפרדה גזעית וכו'. איננו

שומעות הרבה על ההיסטוריה הזאת בבתיה"ס כיוון שאותה המערכת, על גלגוליה השונים,

ממשיכה לשלוט בעולם כיום ולקיים זוועות מאין אלה בשם תאוות הממון.

מושג המדינה, שהוגדרה ע"י הסוציולוג מאקס וובר כמונופול על אלימות חוקית באזור מסויים,

עלה בעצמתו יד ביד עם עליית הקפיטליזם הגלובלי. וכפי שתאגידים קיבלו סמכויות של מדינות,

כך מדינות החלו לנהוג כתאגידים, כאשר הצורך להרוויח מושל בכל מדיניות. הקשר בין מדינות

ותאגידים נעשה כל כך סבוך שגם מדינות שעברו מהפכות בשם חלוקה צודקת של ההון ושליטת

העם על אמצעי הייצור הפכו למשטרים טוטליטריים אשר מחויבים מעל הכל לרווח כלכלי, כסין

של זמננו.

בזמנים של שקט יחסי בין מלחמות, קמו תנועות חברתיות שהנהיגו מאבקים עיקשים ומדממים

שעות בלבד, למען8למען חירות המין האנושי. א/נשים הקריבו את חייהן/ם למען יום עבודה של

חופש הביטוי וזכויות נוספות. הקולוניאליזם החדש )נאו-קולוניאליזם(, שבא בעקבות פופולריות

פוחתת של כיבוש צבאי ישיר ומשטרי אפרטהייד, מתמודד עם ניצחונות התנועות החברתיות

באמצעות שליטה כלכלית על מדינות עולם שלישי. תאגידים משתמשים בכוח עבודה זול במדינות

בהן אין פיקוח כדי לייצר את מה שנמכר לנו על המדפים, ועל הדרך, כופים על אותן האוכלוסיות

היצרניות את מדיניותם הכלכלית ותרבות הסחר שלהם באמצעות חובות עתק לארגוני הממשל

. (World Bank - וIMFהכלכלי הבינלאומי )כמו

לסיכום, אותם התאגידים – על שלל צורותיהם השונות - ששדדו מרוב אוכלוסיות העולם את

משאביהן מוכרים אותן חזרה וגוזרים קופונים באמצעות חנויות, קניונים, דיוטי פרי, אתרי

אינטרנט וכן הלאה. לא קשה לשכנע גם עובר אורח רנדומאלי שאלה ארגונים מרושעים שלא

צריכים להתקיים, הרי גם הוא, סביר בהחלט, קרבן לשליטתם, ובשל כך כמעט מיליון ישראלים

. ואם אלה ארגונים שלא צריכים להתקיים,2011שיתפו פעולה נגד הממשל בלקיחת הרחובות בקיץ

אזי ברור שסירוב לקנות מהם ראשית כל, ופעולה ישירה נגדם לאחר מכן, הם לגיטימיים. לכן

ראוי ונכון שנגנוב מהם את מה שהם גנבו בחסות הברוטאליות של השיטה.

מהפכה כלכלית אינה אלא הגניבה האולטימטיבית – לקיחת אמצעי הייצור לרשות אלה שנושאות

בתוצאות הייצור. "הרעיון הוא להפוך את המוצר לחסר תועלת עבור אלה שמייצרים אותו,"

"אני גונב" בספרדית( התנועה הספרדית שמארגנת סעודות ענק של שלל )Yo Mangoכדברי

גנוב מתאגידים. אין רגע מתאים יותר למהפכה מכאן ועכשיו, אז יאללה, לענייננו, איך אפשר

לעשות זאת?

-ֵזן ואמנות הגניבה: לא תאמינו מה תוכלו לעשות בהצלחה אם רק תשמרו על מראה שליו. עשו

מדיטציה. ראו את זה כתרגיל במשחק – ֶהיו הלקוחה הלא מזיקה שאתן מעמידות פנים להיות. היו

חביבות, שאלו שאלות אם צריך, חייכו, אבל אל תגזימו – אתן לא רוצות שיזכרו אתכן. לא יחשדו

בכן אם לא תראו חשודות )אלא אם ממש יראו אתכן מחביאות מצרכים בבגדים(.

כמו כן, אין מראה מסוים לגנבים. רוב הגנבים בסופרמרקטים, על פי מחקר תאגידי, הם נשים

בגיל העמידה. אולי לא תאמינו, אבל מנהלי האבטחה צריכים להיות מודעים לכך. תלבשו לבוש

נוח, אבל תיעשו עצלניות ותניחו שיתעלמו מכן.

גם למאבטחים ולמלשנים אין מראה מסוים. תוכלו להיתפס על ידי מגוון רחב של דמויות, חלקן

עובדות עבור החנות, חלקן לא. ההימור הבטוח הוא לא לתת לאף אחת לראות את פעולותיכן.

במקרה שאתן עובדות עם שותפה, וודאו כי יש ביניכן תקשורת טובה ואמון כדי שלא ייווצר מצב

של אי הסכמה או חוסר הבנה במשימה מלחיצה גם ככה.

ביטחון אישי הוא תועלת עצומה לרובין הודית בת זמננו, אבל הישמרו משחצנות ושאננות. ככל

שגונבים יותר, כך גדל הסיכוי להיתפס. אם זה יקרה, תופסיכם עשויים לנסות לסבך לכם את

המלאכה. אם תתפסו יותר מפעם אחת, אולי תרגישו דחף להפסיק לגנוב. אל תתנו לזה להיות

הרגע בו תבחרו בקריירה ממסדית על פני טירוף החושים שבהעמדת תרבות הצריכה על ראשה.

-מצלמות: שימו לב למצלמות אבטחה, אבל אל תתנו להן להרתיע אתכן. מצלמות יכולות לגרום

לא/נשים להיתפס, אבל על פי מחקרים הן עובדות בעיקר כגורם מרתיע. לרוב, אין לחנויות מספיק

כוח אדם כדי לצפות בכל המצלמות בעיון. יותר סביר שמדובר באדם אחד או שניים, אם בכלל,

שנעים ממסך למסך או עובדים עם מסך מפוצל של תשע מצלמות. אם האח הגדול התורן מתעניין

בכן הוא יכול לעקוב אחריכן באמצעות המצלמות בחנות, אבל גם אז למצלמות יש זווית רחבה

ורזולוציה נמוכה. כשאתן סוקרות את החנות למצלמות, הזיזו את העיניים ולא את כל הראש, כך

לא יראו שאתן מחפשות מצלמות. נועו בנינוחות וברוגע. אין חנות בלי אזורים שחורים, מצאו

אחת, והסתירו שם את המצרכים.

המצלמות שעל הקופות והדוכנים מכוונות כמעט בלעדית כלפי העובדות והעובדים. מחקרים על

סופרמרקטים מראים שרק שליש מהגניבות הן גניבות ישירות מהמדפים, ושני שליש מתרחשות

בזמן אחסון והעברת סחורות. כך שרוב הגניבות נעשות על-ידי עובדים. התאגיד לא סומך על

עובדיו יותר משהוא סומך עליכן. אם אתן בחנות עם נוכחות מאסיבית של מצלמות אבטחה סביב

עובדות, יכול מאוד להיות שהעובדות שונאות את התאגיד אף יותר מאיתנו, ושממש לא איכפת

להן שנגנוב.

-אביזרים, הסחות דעת ופתיונות: לפעמים טוב להתחיל מקניית מצרך זול אחד לפחות כשתיק גב

וכיסים מלאים בשלל. יציאה דרך קופה עשויה להפחית את החשד.

לחלופין, אחרי שהסתרתן שלל, תוכלו לשאול עובדת אם יש מוצר שלא נמצא בחנות. בסופר,

למשל, שאלו אם יש אולי נייר למדפסת. כך יהיה לכן תירוץ לצאת בלי כלום. יש מספר

ווריאציות לשיטה הזאת. קחו מוצר בלי תגית לקופה ותשאלו כמה זה עולה, עם הינתן התשובה,

תגידו שזה יקר מדי וצאו מהחנות. תוכלו גם למלא כיסים ותרמיל בשלל, וסלסילה או עגלת סופר

במוצרים רנדומאליים – בהגיעכן לעמדת התשלום תגידו ששכחתן את הארנק, תבקשו שישמרו לכן

את המוצרים ושמיד תחזרו.

אם אתן יוצאות למשימה עם שותפה, החליטו שאחת

תתלבש יפה והשנייה כגנבת אחוזת תזזית. אל

תכנסו ביחד; אחת תתגנב בין המדפים, תקח ותחזיר

מצרכים ותביט מסביבה בחשדנות, בזמן שהאחרת

תמלא ילקוט ותצא מהחנות. זו שיטה מצוינת, וגם

לה יש וריאציות – התעלפות, התקף אפילפטי או

יציאה במחולות תוך הפצרה בא/נשים לצרוך עד

אבדן הכרה, הן אחלה הסחות דעת.

אם עובדות מודעות לכן במידה מסוימת, אולי כדאי

לקחת שני מוצרים מאותו הסוג ולהחזיר אחד

למדף. זו יכולה להיות דרך טובה לבלבל מצלמות,

הרזולוציה לא מספיק טובה כדי להבחין בכמות

המוצרים בידיכן.

טלפון נייד הוא אביזר מעולה. אם יש לכן כלא-

פון, השתמשו בו, אם אין, העמידו פנים שיש, גם

זה עובד. הביאו שקית בד מהבית, מלאו אותה, ואז

ענו לכלאפון ונהלו עם עצמכן שיחה; התוכן לא

באמת משנה )אני אוהב להגיד: "טוב, שמע, חכה

) ואז תקנה את החברה"(. צאו2.5שזה ירד ב-

החוצה כדי לסיים את השיחה, והמשיכו אל מעבר

לפינת הרחוב. אם ניגשים אליכן )לא נפוץ, בד"כ לא/נשים עם כלאפון הכול נסלח(, אז תפצירו:

"מה, קיבינימט, אי אפשר רגע של שקט לסיים שיחה?!"

לוח כתיבה הוא עוד אביזר שימושי. משווה מראה חשוב ועסוק, ואפשר להשתמש בו להחביא

פעולות וגם כדי להסתיר פריטים.

אפשר להשתמש בעובדימות בחנות. בקשו מעובד/ת להראות לכם איפה נמצא מוצר מסויים,

והחביאו שלל בזמן שהן מפנות את מבטן. תתפסו פחות תשומת לב אם תסתובבו עם עובד/ת.

זוג יכול להתמזמז ולהתלטף ולנצל את המבוכה שתסיט את מבטי הקהל כדי להכניס שלל לביגוד

אחת של השנייה.

מצאו שקיות של הסופר וקבלה )אפשר באשפה(. מלאו את השקיות וצאו מהסופר תוך התבוננות

בקבלה וספירת עודף.

-הסתרת השלל: אפשר לשים תיק יד במושב של עגלת הקניות ולהכניס מוצרים בקלילות לתיק.

אך זכרו שאם חושדים בכן, התיק יהיה הדבר הראשון שייבדק.

השתמשו בלוח כתיבה, כובע או עיתון כדי להסתיר הכנסת שלל לכיסים, או החזיקו במוצר

ובאביזר באותה היד כך שהמוצר מוסתר בעת יציאה מהחנות.

הביאו עגלת תינוקות עם תינוקת או שתיים. עם שקית של החנות על הזרוע מלאו את תאי

העגלה.

התקינו ריצ'רץ' בחלק צדדי, תחתון או אחורי של תיק גב והכניסו שלל מהצד.

הכניסו את החולצה למכנסיים ושלשלו שלל מהצווארון; עם סווטשירט בגי, הכניסו שלל למכנסיים

כך שיוחזק בין רצועת התחתונים והגוף; הכניסו שלל לגרב בזמן שתתכופפו לקשור שרוכים; חתכו

חור בכיס של מעיל חורפי כך שתוכלו להכניס מוצרים גדולים יותר לחלל שבין הפנימית

למעטפת )מומלץ!(, שמרו רשימת קניות או כלאפון בכיס כדי שתוכלו להוציא אותו במקרה של

עובד חשדן; הדקו שרוולים של מעילים או ז'קטים על מפרק היד והכניסו מוצרים לזרוע ומתחת

לבית השחי במהירות על )חשוב לא להכניס לשתי הזרועות – יד אחת צריכה לתפקד(; התקינו

כיסים נוספים לבגדים.

לא תמיד צריך להסתיר מוצרים, אם אינכן מעלות חשד, עשוי להיות יעיל יותר פשוט לצאת עם

השלל כאילו הוא שלכן. עשו תרגילי נשימה עם עצמכן )לנשום פנימה – שתיים שלוש – והחוצה –

שתיים שלוש – ופנימה...( או דברו בכלאפון ואף אחד לא ייגש אליכן.

על אותו הרעיון בסקאלה צנועה יותר – החזיקו פריט יקר ביד שמאל ושלמו על פריט זול ביד

ימין. עובדים/ות לא ישימו לב, ואם כן, זה נראה כמו טעות כנה. אם אין לכן מספיק כסף בשבילו,

הוא היה לכן ביד כי רציתן לברר מה מחירו. טיפ: הכסף למוצר הזול צריך להיות מוכן ביד החזקה

ברגע ההגעה לקופה.

אגב, אפשר ונהוג לצרוך מוצר בלי תשלום גם בעת השהייה בחנות.

-משנה זהירות: שימו לב למיקום מצלמות )לעיל(, אנשי אבטחה, בודקי קבלות וקופאיות עוד לפני

הכניסה לחנות.

לפעמים, נבון להכניס מוצר לכיס במקום שונה מהמדף שלו. שימו לב אילו אזורים עשויים להיות

תחת שמירה קפדנית יותר – למשל, מוצרים יקרים וקטנים. קחו את השלל שלכן לאזורים עם

מוצרים גדולים ומסורבלים. לדוגמה, הכניסו את מברשת השיניים לעגלה בזמן שאתן באזור מוצרי

הקוסמטיקה והוציאו אותה מהאריזה והכניסו אותה לכיס ליד מדפי נייר טואלט.

תמיד תחפשו זמזמים ומדבקות אבטחה בתוך אריזות – דיסקים וקונדומים, למשל, מועדים לסכנה

הזאת. תוכלו לפתוח אריזה ולרוקן אותה בתוך הכיס, שמרו פתק או כלא-פון בכיס למקרה שעובר

לידכן עובד חשדן.

כשיוצאים מחנות בעלת מערכת זמזמי אבטחה, נסו לתזמן את יציאתכן בתיאום עם תנועת

לקוחות. אם נשמעת אזעקה, המשיכו ללכת – אזעקת שווא היא עניין שכיח ועובדים עשויים

להגיב לאט או להתבייש לפנות למי שלא מתנהגת כאחת שגנבה. אם עברתן את הדלתות יחד עם

א/נשים אחרים, אולי תנו מבט חשדני בלקוחות שעברו יחד איתכן. תתחילו לברוח בריצה רק אם

אתן בטוחות לחלוטין שעלו עליכן.

מראות שטוחות יכולות להיות דו-כיווניות. ליתר ביטחון, הניחו שצופים בכן. אשר למראות

קעורות, אם את לא יכולה לראות את העובדת, היא לא רואה אותך, אבל היו זהירות, מראות אלה

יכולות להסתיר מצלמות.

אל תסמכו על שאר הלקוחות – שומרים עשויים להסתובב במסווה של קונים )תוך כדי נשנוש

פיצוחים נפשע(, ובמדינה המיליטריסטית שלנו כל אזרח פשוט יכול פתאום לעשות מעצמו ג'יימס

בונד מגן העשירים.

אם עלו עליכן בזמן שהייתכן בחנות, הפטרו מהשלל באותה הזהירות שבה החבאתן אותו. אם

פונים אליכן בתוכחה תעמדו על שלכן – תסבירו שזו טעות או תשחקו על המצפון, לא משנה, רק

תדבקו בסיפור.

אין הוראת חוק המסמיכה אדם פרטי2-בעיות בגן עדן: אם נתפסתן, הדרך להרשעה רחוקה מאוד.

שאינו ממלא תפקיד של שוטר לחפש בגופו או בכליו של אדם אחר )חיפוש של מאבטח בכניסה

מותר במסגרת חוק אחר(. הם רשאים לעכב אתכן למשך שלוש שעות או עד בואו של שוטר )סעיף

לחוק סדר הדין הפלילי( רק אם המאבטח עצמו ראה אתכן מחביאות שלל ומנסות לצאת או אם75

נוכח עד ראייה שמאשש זאת. אם הגלאי צפצף אבל איש לא ראה אתכן גונבות, למשל, אין לחנות

סמכות עיכוב, וניסיון לעכב אתכן בכל צורה שהיא מהווה עבירה על החוק. כמו כן, אין לחנות

סמכות לבצע חיפוש ואין לה סמכות לחקור אתכן. עם זאת, תצטרכו להחליט ברגע מה שיטת

המילוט היעילה ביותר. לפעמים התרעמות תוך איומי תביעה והכרה מצמררת של החוק עשויה

להיות דרך יעילה לצאת ממצב כזה, לפעמים כבוד לסמכות )לגיטימית או לא( והכאה על חטא

עכשיו נדבר קצת על החוק, אבל יש לציין שידיעתו לפרטי פרטים לא תמיד תעזור לכן בסיטואציה מבולבלת עם בעלי סמכות למיניהם2– לפעמים האינטואיציה הבינאישית שלכן תהיה שימושית יותר מידע בירוקרטי מקפיא עורקים.

יכולים לחסוך הרבה כאב ראש. המנהלים עשויים לנסות לסגור אתכן איזו עסקה בחנות עצמה –

3אל תתנו להם להתבריין ו/או לשדוד אתכן.

אם הגיע שוטר ונלקחתן עד לתחנה ולא נרשמו על שמכן עבירות קודמות, הם עשויים לתת אזהרה

ולשלוח אתכן הביתה בשמחה רבה לחיי פשע ארוכים ומאושרים )בלימודי קרקס נאמר שחשוב

לחזור לטרפז כדי למנוע טראומה אחרי נפילה(. אם לקחו אתכן עד למעצר וחקירה, אל חשש. ראו

את זה כחוויה חינוכית-רוחנית. כמעט כל ההרשעות על גניבה הן של אנשים בעלי הרשעות

קודמות אשר הודו בדבר עבירה בחקירה. הכי בטוח להגיד בשלווה "אני שומר/ת על זכות

השתיקה." מומלץ גם לסרב לחתום על פרוטוקול החקירה. סביר שהתיק ירקיב ויסגר הרבה לפני

המשפט. עם זאת, לעורכדינים שונים השקפות שונות – יש הגורסות שעדיף למורדת ממולחת

לספר על המקרה בצורה שמוציאה אותה ללא רבב. תהא הטקטיקה שלכן אשר תהא, וגם אם

החוקרת מאוד נחמדה, בשום פנים ואופן אל תתייחסו לחוקר/ת כאל שותף לדו-שיח – כל מה

שאתן אומרות, בין אם הוא מועלה על הכתב ברגע החקירה ובין אם לאו, עשוי בהחלט לשמש

נגדכן. חוקר/שוטר הוא לא חבר, במיוחד בעת מעצר.

-עדות: התחלקנו לתפקידים. אוחו נכנס בלבושו הפאנקיסטי הרגיל והסתובב בצורה חשודה בין

המדפים כדי למשוך את תשומת לב האבטחה. כעבור חמש דקות נכנסתי עם שקית בד ורשימת

קניות. קרקר חיכה בקרן הרחוב עם אופניים לא נעולות. אם הייתי צריכה לברוח, תפקידו היה

לכוון את הרודפים לכיוון הלא נכון בזמן שאני חומקת על האופניים. מילאתי את שקית הבד

בשלל ובדקתי את הרשימה בשלווה עד ליקוט אחרון המצרכים. בלי לבזבז זמן הוצאתי את

הפלאפון וביימתי שיחה עם חברה. בדרך ראיתי את אוחו לוקח מוצר ומחזיר אותו למדף. יצאתי

לא עברנו הכשרה משפטית. אין לראות בהצעות אלה ייעוץ משפטי. 3

החוצה, עדיין בטלפון, עד שעברתי מעבר לפינת הרחוב. מבט לקרקר הספיק כדי ליידע אותו

שהכול כשורה. עליתי על האופניים ונסעתי לנקודת המפגש. שניהם הצטרפו אלי כעבור זמן קצר.

השלל שצדנו האכיל את כל הסקווט במטעמים לשבוע הקרוב.

לקראת הסוף... וההתחלה

למדנו כמה שיטות לליקוט וציד משאבים בסביבה עירונית לרוב. מחוץ לערים האפשרויות אחרות

ולא פחות מרגשות. תוכלו לחיות תחת כיפת השמיים ולהתקיים מהשאריות במטעים. לא ניתן

למכור פרי שנופל על הארץ ולכן חקלאים רבים ישמחו אם תלקטו את הפירות האלה )אך כמובן,

כמו תמיד, עדיף לבקש סליחה אחרי מעשה מלבקש רשות לפני כן(. לא תאמינו כמה שפע תמצאו

– תוכלנה בדרך זו להאכיל משתתפות פסטיבל פנזינים בטונה מנגואים. באשר לתחבורה, תפיסת טרמפים זו דרך מעולה לנוע ממקום למקום בארץ ובאותו הזמן להכיר

א/נשים בלתי צפויים. אפשר לתפוס טרמפים גם בתוך ערים על ידי פנייה למכוניות ברמזורים.

עם זאת, היו זהירות. תסמכו על האינטואיציה שלכן, תבחרו נהג/ת שלא נראה מאיים, אם אתן

חשות סכנה בזמן נסיעה תדרשו לרדת מיד.

לגבי דיור, שווה לשאוב השראה מתנועת הסקווטים. "סקווט" הוא כל מקום )גינה, בית-עץ, בניין,

בסיס צבאי( אשר נעשה בו שימוש בניגוד לרצון המקורי של בעליו ה"חוקיים". הסקווטרים

באירופה זכו לחשיפה בינלאומית בשנות השמונים המוקדמות על ידי פלישה לאינספור בתים

נטושים ושימוש בהם לצורך מגורים והקמת מרכזים חברתיים לפעילויות פוליטיות, קהילתיות

ותרבותיות מגוונות. הסקווטים באירופה הם עד היום המרכזים שמאפשרים לאקטיביסטיות רבות

לחיות בשלהי המערכת הקפיטלסטית תוך הנגשת המסורת הרדיקלית באירופה לציבור הרחב.

בארץ היו מספר ניסיונות לקיים סקווטים, במיוחד בתל אביב בתחילת המאה. גם אחרי המחאה

נערכו מספר פלישות, הבולטות ביניהן של "המעברה" בירושלים, אך הן דוכאו2011החברתית של

ביד ברזל, ובמקרים מסויימים בצורה בלתי חוקית, על ידי המשטר. סקווטים ממשיכים להתקיים,

בעיקר מתחת לרדאר מתוך תגובה שקטה למצוקת הדיור. עם זאת, ברור שתרבות הסקווטים לא

הכתה שורש בארץ, ושבהחלט יש מקום לניסיונות נוספים, תוך שימוש בטקטיקות חדשות, מחוץ

לערים ובמרכזן.

גם אם סקווטים )עדיין( אינם אפשרות מעשית לכולנו, יש אינספור דרכים לחיות בלי תשלום שכר

דירה. למשל, יש לי חברה שחיה שנים באוהל על גדות הבניאס והתקיימה מליקוט פירות וירקות

במטעים קרובים, ידועים לי מקרים של חברים שמשלמים שכר דירה נמוך במיוחד על ידי הבטחה

לשקם ולשפץ את הבית בו הם גרים, קהילות רבות קיבלו מענקים למגורים בשם פרוייקטים

אומנותיים כאלה ואחרים ועוד ועוד.

כאמור, אם תהיו מחוייבות לחיים מחוץ לשעון, תיווצר רשת התמיכה שתעזור לכן להתקיים,

ובסופו של דבר, אתן תמציאו את הדרך הייחודית שלכן. מכל כלא יש דרך מילוט. כל כלוב ניתן

לריסוק. בין אם זה תשלום ביטוח לאומי, שירות בצבא, עבודה כפקיד קבלה, הורה או מתכנתת

מחשבים, ניתן למתוח את הרצועות שכובלות אותנו עד קריעתן המוחלטת, כדי לגלות את העולם

הסודי שחבוי קצת בהמשך, מתחת להריסות מעטה השקרים שאופף אותנו, במרחק נגיעה.

הצטרפו אלינו בצד השני וחלקו עם כולנו את התגליות!

rmc @riseup.netתוכלו ליצור קשר עם לות'ר בליסט באימייל:

Theהרבה ממה שכתוב כאן נלמד ולעיתים תורגם ישירות מקולקטיב העובדים לשעבר חשובפשע )

CrimethInc. Ex-Workers’ Collectiveמומלץ לנבור באתר האינטרנט . )

crimethinc.com ולקרוא את הספריםRecipes for Disaster: An Anarchist

Cookbook -וDays of War, Nights of Love.

למקורות השראה בעברית:

/http://alllies.org-הכל שקרים

/http://mevakerhamedina.blogspot.co.il-התאגדות העובדים לשעבר של חשובפשע

אין זכויות יוצרים. תרגישו חופשי להעתיק, לשכפל, לגנוב, לקצץ, להוציא מהקונטקסט,

להדפיס מחדש ובאופן כללי לעשות מה שבא לכן/ם עם הטקסט ובחיים בכלל. לא תקף למדינות,

גופים למטרות רווח וחארות גזענים, סקסיסטים, הומופובים, קפיטליסטים וכו'. חה חה!