ת הקיךסז ו ר ו א הועתק והוכנס לאינטרנט

ww w. hebr e wb oaks, org ע״י חיים תשס״ט

הרב אברהם יצחק הכהן קוקה י ה ל ז

ה שעדים ע ב ש עשרה פלאמרות ו

ן ק ראשו ל ח

ת הקדש מ ב חד שני י כ

ת כ י ד ק בן ה ד ב ו ד

יו״ל עיי האגודה להוצאת ספדי הדאי״ה קוק דל ידוסזלם

תד״צח

עשרה מאמרלתT —: -־ T T ד

חלק ראשוןת ו ר מ א ה מ ש מ ח

מאמר ראשון

י ל ה?ןךש הכל

אורות הקודש 19

קדש מלה בגרמיה הוא, ושארא מגיה אתיק.

מאי קדש, שלימותא דכלא. דאקרי חכמה עלאה.

ואע״ג דאיהו סטר טמירא, ואקרי קדש, מתמן אתפשט פשיטו לתתא, ואקרי קדושה. זהר, חלק ג׳, ס׳׳א, «״ג־ד.

׳ העצמי׳ הבלתי נגדר׳ צפוי י ל ל כ ש ה ד ו ק ה בקדושה הכללית׳ המגמתית׳ המתפשטת באדם ובעולם•

׳ המעלה את החול לקודש׳ ת י מ ל ו ע ה ה ש ו ד ק ה היא הקדושה שבטבע׳ המתגלה בארץ הקודש־

י דצג ל ל כ ש ה ד ו ק ה

הקןךש העןימי. א

, ההכרה לבדה, ה מ כ ח א ה ו י ה מ צ ע ד ש ה ה קו, בהיותן ברום עליוגיותן, ת ו נ ו י ל ע ת ה ו א י ד י א זוהר ה

בלא שום הגבלה, בלא שוס פרטיות של צביון, אפילו של כללי

כלליות אשר במציאות, שהכל הוא פרטי ומוגבל לגבי הרוחב

, ברום עזוזה. ה נ ו י ל ע ה ה מ כ ח ל ה י ה ג ב ו ל י ו ת ש א ו

, נשגבה ת ו ד ח ה ה מ ל ע מ החכמה ברוממות קדשה היא ל

מעלמא דחירו, דכל חופש וחירות אשר בעולמים מינה תליא.

צורת העולמים כולם, וכל אידיאליהם, שיגוב תכלית הויתם, וכל דום

ועומק של חייהם, עדנת שירתם וריווי שמחתם, וחדות עדונם,

. ה מ כ ח ם ה צ ל ע ש ש ד ו ק הכל כלא נחשב לגבי טוהר ה

, בתור ם י ל א י ד י א דק בהכנתה של החכמה אל הציורים, ה

השלטה על ערכים מציאותיים, מתהוה זה האור, ששם העולם של

, בעדן הציורים וביצירת ת ו ד ח ם ה ל ו ע החרות מתראה. שם ב

האידיאלים באופן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים,

יוצרי עולמים, מהוי חיים, ממציאי נשמות, ומחדשי צבאי צבאות,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו רצד א

מכח הופעתה של תכונת החרות של בינת חיי כל העולמים,

, שהיא דוגמתה של ה נ י ב בצורתה העליונה, מתגלה הוד ה

ההכרה הטהורה, המתבסמת בבשמי השירה, בנגינת נועם וחדות רננים.

הירידה אל הנועם, מהערך העליון של הקודש שממעל לכל נועם,

ה א ל י א ע מ ל י ע א ה היא מאצלת הוד הבינה בכל מערכי ההויה. ו

. ה י נ י ן מ י ר ע ת ן מ י נ י , ד א נ י ו ד ה י ו א א ל ב ד ל ג ף ע א

ושורש הגבורות במקוריותן הוא מגביר עוד את מעמק הנועם

בהדר תפארתו.

אמנם מקום השאיבה המקורית, ששם היש המוחלט שוכן בחביונו,

ל ע מ מ ת ש ו י ל א י ד י א , ה ש ד ו ק ם ה ו ד איננו כי אם ב

למדת כל חרות, מפני שאין תוכן של עבדות מוכשר לצאת משם,

אפילו אחרי דבוא רבבות של הורדות והשתלשלויות.

, שהוא למעלה מן החיים, שואב ישראל ם י י ח ר ה ו ק מ מ

את רוחו, וממעל לכל ערכי עולמים מרחף הוא לתפקידו.

אמנם כדי להאיר הארת החיים בכל הנשמות, ובכל מרחבי

עולמי עד, הדי אוד הקודש של תוכן היש המוחלט מופיע בעדו

במלא כל מילואים, ונחלי עדנים שוטפים וזורמים ברוח בינה,

אשר בדברי אלהים חיים, שעל ידם שואבים הם כל צמאי

נהרת הקודש את אוד הקודש בחוסן עוזו.

אם מתשוקת תאות עדנים וחשקת נועם, המתגברת בתוכן

ם ע ו נ הנשמה, מצד תגבורת פרטיות צביונה, יחשוב כל חושב את ה

למקור ההויה, לתוכן היש, ואליו ישים כל מגמתו, בתואר הנצח.

ומגמת דורי דורות, אם כי חשק נפלא בפליאות צדקת עולמים

ישים שם את משטרו, הדי יסודי החיים הולכים ומתמוטטים,

י רצה ל ל כ ש ה ד ו ק ה

מסבי עזיבת האור המרומם אשר לחםגת הקודש שממעל לכל חרות

וכל נועם. ובירידה אחר ירידה בשטפי דורות יוכלו התוכנים

לחזרות עד כדי מאפליות המחשבים, אשר לכל רשע וכסל, אשר

למוקדי שאול, יסודי הבליה וההעדרים בכל גוניהם.

ואותו הצביון המיוחד, שמעוטר בו ישראל, שוכן בחכמת

אל דעות ד׳, ברום קדשה, מכון עזה ותפארת הדר מלכותה, וצביוני

כל עולמים ממנה ישאו משך ברכתם, להתהוות, להבנות, להתעלות,

ולהשתכלל, להתרומם ולהתקדש עדי עד. ועל כן ברום חוסן

אמונת ישראל אור הטוהר של שיגוב החכמה שוכן, האמת העליונה,

, המקציבות ת ו מ ג מ י ה ל א י ד י ממעל לכל הנועמים, ממעל לכל א

הגבלות בקצה תכליתן. והאםלת ההכרה בטוהר הקודש לא תקובל

לבסס על ידה את המוסר הנרצה, אפילו בשביל העולם היותר ירוד,

שבו שוכן האדם, יושב בית חומר, כי אם הכל יונק ממקורו העליון,

ממכון היש המוחלט, ששם החכמה שוכנת בטהדת קדשה.

, ו ד ו ב כ ש ב ד ק בהראות כבוד ד׳ לישראל במשכן נ

ההודאה התורית ממכון החכמה יוצאת היא, והיא מנתחת את

כל קויה לפרטיהם ולפרטי פרטיהם, והעולמים המוגבלים, המוגלמים,

וכל עלילות מצעדים אשר ליצורי עולמים, על פי מעמק הקודש

, ת ק פ ה נ מ כ ח א מ ת י י ר ו א אשר להחכמה בקדשה כוננו, ו

, ד׳ בחכמה יסד ארץ. א ת ר ד ב ס א י ב א ו

א י ר ל ק פ ס א ר ל ש ש א ד ו ק ר ה ו ק מ על כן דוקא מ

, ל א ר ש י ד ל ש ם א ל ו ת ע ו כ י ל ם הם כל ה י ע ב ו ה נ ר י א מ ה

ש ד ו ק ת ה ו ר ו רצו א

והם הם הליכות עולמים אשר יתנו ערובתם לכל היש, לכל

אשד נשמה באפו, ולכל אשר תחייהו רוח חיים, לכל יצוד נוצר,

ולכל מעשה מפעל ותכנית, לבא למכון הקודש, להתאשר

ט ה, שאין עמו העדר וכליון. ל ח ו ת ה מ ו ש י ר ה ש ו א ב

והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו,

. ם י מ י י ם ק ל ו ע ם ל ף ה ם א י י ם ק ל ו ע ש ל ו ד ה ק מ

ה ו אשר בזריחת פאר רוחם שאבו תוכן הארתם ב י א ב ו ד נ ו

, המוכנה כבר להאציל אצילות מוגבלה, להיות ה נ י ב ן ה י ע מ אז מ

משתוה לערכי עולמים, אש זרה הקריבו, ובקרבתם לפני ד׳ וימותו,

ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי. וידע ישראל אז עדי עד

ר חכמה יצא, וממעיניה העליונים ו ק מ את יסוד חייו ועולמו, כי מ

הרי הוא הולך הלוך ומתרוה, אשר רק בהקשבת רב קשב,

בקישור למרומי הקודש, ילכו הפלגים עם הבעתם ברבבות גוונים

. ד ח ה א ע ו ר ו מ נ ת ם נ ל ו כ , ש ם י י ם ח ל ה י י א ר ב ד ל

וצמאון ריווי הנועם, אשר לנשמות הטהורות, של מיודעיו

של מקום, שבהם נקדש הכבוד, פועל הוא את פעולתו המעוטרה

, ו ה י ל ס זה א ח נ לחיי השעות אשר בשטפי הנצחים. זכותו של פ

, ומלאך הברית אשר אנו חפצים ת ו ע ש ת ה ו א ד ו ה המקנא לד׳, ב

שבא יבא, והוא כאש מצרף וכבורית מכבסים, ואומרו סלה הוא.

זכרו תורת משה עבדי, אשד צויתי אותו בחורב על כל ישראל

חקים ומשפטים.

י רצז ל ל כ ש ה ד ו ק ה

ההגות הכמוסה. ב

, שממעל לכל העולמים, ה ס ו מ כ ת ה ו י ל א י ד י א אותה ה, ה מ ג מ ה ה ת ו היא היא המבוקשת מכל טהורי לב וקדושי רעיון, א

שמפני עוצם קדשה, גדלה זהרה ורומה, אינה יכולה להגלות בשום

, אבל היא מתעלה ב צ ק ו ן מ ו י ע ם ר ו ש מחשבה מפורטה, ב

על כל הגיון, על כל מחשבה ושאיפה נאצלת, ועל כן היא מחיה,

מעודדת, מרוממת ומקדשת בתוספות קודש ותעצומה פנימית את

כל חיי כל הגות של כל שאיפה כבודה וכל מסכת חיים עדינים,

ה בהפלגתה היא מכוננת עולמים וצביונם, פ י א ש ה ה ת ו רק א

והיא יוצרת משאת נפש בכל נפש מבודכה.

, של העולם הנסתר, ס ו מ כ ף ה ו צ ר פ ו ה ת ו א

אנו מבקשים לתקן, למלאותו אורה, להשלימו בכל תיקוניו,

עד שיוכלו כל העולמים ושאיפותיהם, כל הנשמות ומגמת חייהם,

על ידו להתברך. וכשאנו עוסקים בתורה לשמה, הרי חסדנו עולה

מעל שמים, ואמתנו על שחקים, ושמי קודש ושחקי טוהר,

הם מתמלאים אור וחיים, משיקוי טללי אורות של אותה

, היושבת בסתר עליון וצל שדי. ה ס ו מ כ ת ה ו ג ה ה

א המוחלט, אשר בכל מלא ב ם ה ל ו ע ומזיו האור של ה

ם, י י ה י ה ז מ ל ו עולמים עולם הבא יקרא, נבנים ומשתכללים כל ע

אשד לכל צביוני תבל ומילואיהם.

ב ו ו ט ל ו כ ם ש ו וישראל עושה חיל, שואב מזיו י

, להכין כס יה בכל יפעת ממשלתו, על כסא דוד ך ו ר ו א ל ו ב ש ו

ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה באמת ובצדקה, המתנשאת ממעל

לכל רכרוכית מדוכאה, ומתרוממת בעז קנאת קודש. מקור כל חסד

, צבאות תעשה זאת. ואמת נצחית, מעתה ועד עולם. קנאת ד

ת ה ק ו ד ע ו ר ו רצח א

הקדושה העליונה הכללית.

ג

הקדושה העליונה׳ כשהיא מופיעה על היחיד ועל הצבור,, ן ו י ל ע ן ה ו צ ר היא מעמידה אותם על המעמד של ה

, וממילא זורח גם כן בם ה ל ו ה כ י ה ו ל ה כ ע ב י פ ו מ ה

אותו האור המקורי, שמחיה את אותו הרצון הקדוש והנשגב.

הרצון הפרטי אינו אז מצומצם ומאופל, סגור במצרים של ההשגות

והמאויים שעל פי התנאים המצומצמים של ההויה, כי אם הוא

בוקע ועולה, הולך ומזהיר לאין חקר, ומתאחד הוא בפנימי פנימיות

. בכל מילואו וטובו, היורד א ל ה י ן ה ד ע עם הענג העליון, ה

לההויה כולה בשפע אורו.

ם הללו היא י נ ו י ל ם ע י מ ו ר מ ן ל ו צ ר ת ה ו ל ע ת ה

מחדשת את כל טםום ההויה לצד מעלה, חוקי החיים, חוקות

שמים וארץ מאירים באור עליון, באור של גדולה, באור של

הופעת חיים בכל היש בצודה עליונה, בצורה רחבה ומלאה,

. ם י י ח י ה י ר ח ו ק מ ם ו י מ ל ו ע י ה ר ח ו א ב

כל התורות, הדינים, הרעיונות, המוסרים, הטבעיות, הסדרים,

הנימוסים, החכמות, השירים, הרצונות, זעזועי החיים, תנועות ההויה,

התקימותה, אחיזתה במדות הישות, אינם אלא אוצרות מלאי אושר,

, בעדנו, בגבורת עוזו ובהוד נצחו, ל כ ה מ ל ע ת מ ן ה ו צ ר ה ש

י רצט ל ל כ ש ה ד ו ק ה

ביסוד תפארתו וברום חשק תפארת מלכותו. יגלה ויראה בהם

בזוהר מלא.

מהתנועה היותר תחתונה הולכים הדברים כסדרם בלא הפסק

עד המרומים העליונים. הישוב המדיני, החיים הפרטיים, המאויים,

, ל ל כ ת ה ם א מ ו ר ץ ל פ ח הדאגות, צרכי הקיום היותר ירודים. ה

את האומה כולה. את כל העולם, את כל ההויה, את הנשמות כולן,

. ם י מ ל ו ע ל ה ת כ ד א ח א את כל החושים, הנטיות, ל

, להעשיר את חיי החיים ממרומי מקוריותם, ת ו מ ת ה ח א צ נ ל

כל החפצים ההם וכל מה שלמעלה מהם, בלא פרוד וקצוץ, קבועים

בנשמת הכלל, בצורת כנסת ישראל, בדמות דיוקנו של יעקב.

וכל מה שיש לחלק באלו ההדרגות, בין עליון לתחתון, בין סרטי

לכללי, כל אחד נעשה בסים לחברו, וחברו העליון נעשה לו תוך,

נשמה, ואור.

ז ו נ ג ר ה ו , א ה ז י נ ג ר ה ו ג ת ס ח א ו ת פ א ל ו ח ה ר כ ה

, ם י ל פ ח ש ו ת ר ו י ח ה ו ל ר ו י א נ ר ח ק ל ש א ל ו ח ה ר כ ו מ

ה ז ם כ צ מ ו צ א מ ר ו ד נ מ ע מ ר ב א ר ל ה ש ש פ י א א

. ו י ל ד ע מ ו ם ע ל ו ע ה ש

ת היותר עליונות לא ידלגו שום דרגה, ו פ י א ש אמנם ה

, ל כ ן ה ק ת הכל צריך להתבסם על ידן ומהן. כשרוצים ל

כשרוצים להכשיר את נשמת כל היש לעדן עליון שבעליונים,

צריכים לתקן את המדות האנושיות כולן, צריכים להכשיר את

חיי הפרט וחיי החברה בהכשר הראוי.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו ש א

, ת י ה ל א ה ה ע פ ו ה ר ה ו . א ה ר ו ת , ה ר ש י ל ה כ ש ה

, ל צ א נ ן ה ו י מ ד ר שבקדשי קדשים, ה ה ו ט , ה ה ש ו ד ק ב ן ש ו י ז ח ה

היונק משמי שמי קדם, הכל יעזור לשכלל ולתקן, להפיץ עננים

מחשיכים, למול ערלות כל לכ ובשר, להרחיב גבול הדעה והשכל,

לשחרר את הרוח מכל כבלי סכלות ורשע, לרומם את כל הקטן

והנמוך ברעיון ובחפץ, בהכרה ובנטיה, אל מרום האושר של הגודל

והגובה, אל המרומים הנעלים מכל שם ותואר, אל העליוניות

המוחלטת, שכל זיו וכל זוהר יעומם מול זהרה.

ת צריכים להשתמש בכל ו נ ו י ל ע ב ה ש נ ו י ל ה ע מ ג ל מ כ ל

האמצעים ולשלב את כל הדרכים יחד, לזווגם זה עם זה, באופן שכל

דרך יוסיף לחברו אומץ וחיים. אמנות ומלאכה, כשרון מסחר ועז אמת,

גבורה וחיל, שירה ויופי, תפלה ותורה, אהבה וחסד מלא, ואומץ רוח

מלא עז, בהירות דעה ובקרת רחבה ועשירה, ותם לבב באמונה

עליונה, באוצר החיל והחוסן, באוצר הטוב ומקוריותו ועליוניותו,

כל היש, כל התארים, כל הניצוצות, הכל בחוברת והכל בסדור,

הכל בהבלטה והכל בהתאמה, הכל בחזיון ובכח והכל בפועל

ובשליטה ממשית, במלא מובן המציאות והישות, הכל בכלל,

. ד ח ם י ל ל ו כ ל ו כ ו ל י כ ה

. ה מ ש נ י ה ל ו ד ם של ג ת י פ זאת ויותר מזאת היא תמיד צ

כשהם נטפלים לעסקי החיים הרגילים, הרי הם ממשיכים אור חיים

עליונים בעסקי החול הללו ומקדשים אותם, בעד כל העולם כולו,

וקל וחומר בעד עצמם. ורן הם מרימים את הערך של כל אותם

הענינים הקטנים למעלה רוממה גדולה ונשגבה.

י שא ל ל כ ש ה ד ו ק ה

אלה הישרים, שצדוד החיים העליונים הוא עמהם תמיד,

ואור עונג קודש ד׳ הוא מאיר להם בכל עת, כשהם יורדים לדבר

דברי חול פשוטים, הרי הם יודעים ומכירים איך אוד החיים של

ש שמה בכל המחבואים, והם מגלים ל פ ת י מ ל ל כ ש ה ד ו ק ה

משם את האור, ומביאים אותו בדעה והשכל ובגבורת חיי נשמות

אל מקום עליון, אשר שם חיי הקדש מאירים בהרחבה, בגלוי

ולא בסתר, בזוהר בולט ונוצץ. כשהם יורדים להסתכל בעולם

הסתכלות חצונית, כשהם סונים להתעסק בחכמות חול, גם בדברים

זרים, מהכל הם שואבים קרני אור ונצוצות חיי קודש מפוזרים,

מהכל עושים עטרות חן, למלאות בהם את אור החיים כולו,

למלא את הוד קודש עליון, מכל עבדיו.

ה זו, כמה דעה עמוקה, בינה נשגבה, ד ו ב ה ע ל ו ד כמה ג

טוב לבב ואהבת אמת לכל הבריות, ואור אש קודש של חשק צמאון

/ בכל מלא נשמה. קרבת אלהים אמת, נטיית התענגות על ד

ש אלה, ד ו י ק ד כל אלה ויותר מזה, הנם ממלאים את לבב ש

היודעים לעמוד בפרץ לגדור גדר, ולשא דעם למרחקים,

לבשר תהלות ד׳ בקצות ארץ באיים רחוקים, להקדיש קודש קדשים,

ולפאר פאר חי העולמים.

ת ח ק ו ד ש ו ר ו שב א

חיי הקןדו^ה.

דת ע ד ת ה ם א י ר י א , מ ה ש ו ד ק א ה י ך ה צ י כ

ת היותר טהורות ועליונות, מתוך מילוי האורה ו ר כ ה בבירור ה

ץ הקבוע להיות תמיד שרוי בספירה כזאת פ ח של ההכרה בא ה

שחיי הרוח העליונים שולטים שם. מתוך התגברותה של ההכרה,

, ם י נ ו י ל ע ם ה י ג ו נ ע המכה גלים בתהום החפץ, מתפתחים רשמי ה

הקישור הנפשי לצורה של חיים דוממים הולך ומתחזק, עד

. ו ל ל ם ה י מ ו ר מ ע ב ב ק נ ך ו ל ו ם ה י י ח ז ה כ ר מ ש

, וכל המשך ם י נ ד ע ת מ ם ו י כ ל ו ר ה ש ב י ה ש ו ח

הנאור. שלהם מתמזג בהופעה של אצילות קודש, עד ששלהבת החיים

ועירותם נעשה כולו קדוש ונשגב.

, ם ת נ ו כ ת ם מ י ל ט ב ת ם מ נ י ם א י ל י ג ר ם ה י י ח ה

השיג והשיח האנושי הרגיל, חיי הגוף היחידי, וחיי החברה, הנמוס

. ת י ל א י ד י ה א ל ע מ ם ב י ל ו והכבוד, אינם מתטשטשיס, אבל הם ע

. ת ש ד ק ת ם מ ת מ ג , מ ת מ מ ו ר ת ם מ י י ח ת ה ו ה מ

הרצון לטוב עליון, כללי ומקיף, ועם זה גם פרטי וחודר, הולך

ומתבטא בביטוי חי בההגלמה המעשית. הגודל של החיים האלהיים,

, חיי הנשמות, המלאכים, החיים הצורתיים, ת ו א י צ מ ב ש ש ד ו ק י ה י ח

שהוד היושר, ותפארת הגבורה, המרופדת בצדק ואמת, רקומים בהם,

הולכים ומשתלמים, והאדם כולו נעשה בכל הרגשותיו, מחשבותיו

רצונותיו וחפציו, מדותיו, תאותיו, הרהוריו, וחזיונות דמיונו,

י שג ל ל כ ש ה ד ו ק ה

כולו מלא שרשים איתנים, שיונקים מכל ההויה הטבעית,

ושלמעלה מן הטבע, שמתמימים את החיים המוגבלים עם החיים

ח כ י ל ד י ח י ם ה ד א שלמעלה מכל גבול, שעושים תמיד את ה

, רם עד אין קץ, ע ו ב ל ק א י ד י , בלהט א ל כ ת ה ז א כ ר מ

וחובק את כל, עד בלי אבד גם ניצוץ קל.

ויושר אלהי, ואמת שמימית נצחית, ומוסר אנושי, ודרכי שלום

ונועם, מתלכדים יחד. ומעלה אחר מעלה באה ההכרה של חפץ ד׳

, עד לידי התגלות של ת י ל ל כ ה ה ר י צ י ל ה א י ד י בעולמו, של א

, ן , הנאותה לפי גדלה לקשרה בקשר של מבטא הרצו ה מ ג מ מקור ל

שאנו כבר באים למצב של חופש כזה, ליחש אותו לאלהי מרום,

יוצר כל, שאין חקר לגדולתו.

ותואר הגודל מתמלא מפגימותיו, והולך ומרוה נחת את האדם,

המלא אושר אלהי בכל תוכן חייו, ואת כל היקום העומד ברוח

חכמת אלהים חיים.

י הק)ד#. מ # ן

הש מעט מעט, ד ו ק י ה מ ש מתחילים אנחנו לקלוט את ר, כמטר וכרביבים ו נ י ל ת ע צ צ ו נ ת ה מ ד ו ק ר נ ח ה א ד ו ק נ

יורדים הם עלינו, הופעות שחקים אלו, בהתקבצם, יעשו כולם

אבוקת אוד גדולה אחת, ייסדו בנשמתנו את מרכזם, ומסלולם

יחדור את כל עצמיות הויתנו.

והננו הולכים ומתכשרים אל הסיגול של הנשמתיות הכללית,

י י ם היא ממלאה את התפשטות חייה. ד ק ו נ ת ה ו ד ו א שבכל ה

ע ד ו ק ת ח ו ר ו שד א

תוי?זפוית הקןדועה•

ו, על ידי לימוד התורה, על ידי ש ד ו ק ת ה ו ר ו באים א הגיון חכמה, על ידי קיום המצות, על ידי הדרכות המוסד

והמדות הטובות. כל אחד מסוג מיוחד, מגוון מיוחד, והם

ה העסוקה בהם, מרוממים הם מ ש נ ך ה ו ת ם ב י ב כ ר ת מ

. ם י י ר ו ק ם מ י י מ צ ם ע י י ה ח ם ל י פ י ס ו את ערכה, מ

ו ספוגה היא מכל היש הרוחני, שהיש הגשמי ה ז פ ס ו ה ו

והמעשי כלול כבר בתוכו, כלול הוא מכל המצוי, ומשביע ומרוד.

את הנשמה ומטעימה מכל, והיא באיתניותה חוזרת היא ומשפיעה

ממקור חילה הפנימי אל הכל.

ת ו פ ס ו ם בעצמם, שמהם באו ת י י נ ח ו ר ת ה ו ר ו א ה ו

החיים הללו אליה, חוזרים ומאירים באור יקד, באוד נהדר ונערב,

מלא נגוהות, מלא תעצומה, וברכת שדי מתגדלת ועולה כפורחת.

ל כ ת ב א ם ז י מ ל ו ת ע כ ר ם ב ר ו ג ש ה י א י ה ד ש א

• ם ל ו ע ן ה ת י ו א ה . ז ו י כ ר ד ו ו י ש ע מ

י שה ל ל כ ש ה ד ו ק ה

עדן הקרועה•

ז

, הנובעות ה ש ו ד ק ל ה ת ש ו נ ו י ל ע ת ה ו ב ש ח מ ה. ת ו ש פ נ ת את ה ו נ ד ע ממקור הקודש, מאור התורה והחכמה, הן מ

מוסיפות בהן אור של חיים אמתיים, וחכמים יחידים המתנשאים

ת ו נ ד ע מ ן זה על ידי קישור נשמתם ב ו י ל ן ע ד ע ל

, על ידי קישורם אל כל ההמון כולו, ה נ ו י ל ע ה ה מ כ ח זיו ה

. ביותר הדבר פועל בישראל, ם ה י ת ו מ ש ם נ ם ג י נ ד ע ם מ ה

מפני הקישור האחדותי שיש לעם פלאות, עם אחד זה.

וכל מה שמתבררת אמת זו יותר לשרידים אשר ד׳ קורא,

הם מתחזקים באחיזתם בתודה העליונה. ואפילו כשהדבר מזדמן

שמצד מניעות מצביות, גופניות וצדדיות, מתעלם האור של העדן

מהם, וזיו החכמה והקדושה העליונה מתגלה עליהם בלא קרני

ההוד של השמחה והתפארת המלאים, מכל מקום מתחזקים הם

בעבודתם, ואינם עוזבים את מעמדם, מיחליס הם לתשועת ד,

שעוד ישוב ויאיר להם אודו.

ובין כה וכה יודעים הם בידיעה גמורה, שכל מה שהם

יותר מתנשאים ברום מעלה של הציורים הקדושים העליונים,

עושים הם פעולה ממשית להעלות נשמות רבות מתהומות שיקועם,

אורות הקודש 20

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שו א

להעלות אבני חן יקרות משפל המצב אשר הורדו שם על ידי

המון תלאות גשמיות ורוחניות. ועל ידי העירוב הבלתי ניכר

שזרמי אורותיהם של קדישי עליונים הללו מעורבים הם עם

. ן ד ע ת מ לך ו החפצים והנטיות של כל ההמון כולו, עצם החיים הו

שמחת החיים הפנימית מתעלה, ורגש הטוב והיושר, ואור הקודש

העלום הולך ומתגלה מבין החרכים, והעולם כולו נעשה שוד.

הרבה יותר בערכו.

ה מתראה במקומות אשר אין עולה על ד ו ב ע י ה ר פ ו

שום דעת לשער מי הם המברכים שם, מי הם המזילים טללי הנועם,

מי הם המכניסים רגשי השלום והידידות, מי הם הגורמים להישרת

השכל, לאיזור הכח, לעדינות הרוח, והגדלת התקוות, כל אלה

רסיסים הם מעולם האורה, החי בנשמתן של ישרים עליונים.

לם, שרי הקודש, האוהבים הגדולים י העו ד י ג הם הס נ

של כל המעשים, שרוח החסד והאהבה של רבון כל העולמים

שרויה בנשמותיהם, הם הם בעלי הרצון החזק להאיר ולהיטיב,

לפאר ולשמח, לכבד ולהדר את הכל, הם הם קדושי אלהים המכובדים,

שהכבוד שרוי אתם, שהוא מתיחד עם נשמתם, שאיננו פורש מהם

גם כשהעולם כולו מביט עליהם בלעג ובוז, הם הם החושבים

/ החלשים במבט העליונים, הענוים הגדולים. המלאים גאות ד

החצוני, ומלאים עז וגבורה פנימית לאין תכלית, גבורי כח

עושי דבר ד׳.

י שז ל ל כ ש ה ד ו ק ה

רומית הקדושה הכללית.• T : ־ T | : ־

ח

, ה י מ ו ד ת ה ש ו ד א ק י ה ה נ ו י ל ע ה ה ש ו ד ק הל בפנימיותו הפרטית, ט קדושת ההויה, שהאדם מכיר את עצמו ב

. מרגיש הוא חיי הדומם, ל י כ י , ח ם י י ל ל ם כ י י י ח ח ו

הצומח והחי, חיי הכלל כולו, של כל מדבר. של כל איש מאישי

האדם, חיי כל שכל וכל מכיר, כל משיג וכל מרגיש. וההויה כולה

מתעלה עמו למקורה, והמקור מתגלה תמיד עליה ועליו ברוב הדר,

בהוד קדושה באמת ובנחת. כל האושר, כל הטוב והיושר, כל העז

והתפארת. כל החיל והגבורה שופעים עליו, אורו של עולם הוא,

, ו ל ו ם כ ל ו ע ן ה ו ז ו נ ת ו כ ז יסודו ואומץ המשכת חייו, ב

וכאין וכאפס הוא בעיניו.

, חי הוא, וכל חייו ש ר פ נ ל ו ד ב , נ ש ד ק ת ו מ נ י א א ו ה

קודש קדשים, חיי חיים הם, דופקי לבבו, מרוצת דמו, שאיפות נפשו,

הסתכלותו ומבט עיניו, הכל חיי אמת, חיי גבורה אלהית שוטפים

בהם ועל ידם.

ה לעבודה מצומצמת, י מ ו ד ש ה ו ד ו ק מ צ ל ע י פ ם י א

בתפלה, בתורה, בצמצום מוסדיות וריקנות פרטיות, יסבול וידוכא,

, ם י ת ב צ ם ב י צ ח ו ם ל ו ק י ל ה ה כ א ל ה מ מ ש יחוש, כי נ

להסגירה במועקה מצומצמת של מדה, של התוית דרך מיוחד,

בשעה שכל הדרכים יחד הנם לפניו פתוחים, כולם מלאים אור,

כולם אוצרים חיים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שח א

א באה מתוך תשוקה פנימית ח י ש מ א ד ת ב ק ע ב א ש פ צ ו ח ה

, וסוף שתגיע לה, כי ה נ ו י ל ע ה ה י מ ו ד ת ה ש ו ד ק ל

ן ת צ י ח מ ם מ י נ פ ם ל י ד מ ו ת ע ו י ה ל ל א ר ש ן י י ד י ת ע

ל אל, ע ם מה פ ה ם ל י ל א ו ו ש ל א , ו ת ר ש י ה כ א ל של מ

. בניהם עתידים להיות ה ל ע ה של מ ב י ש י ש יש ב ו ד י ה ח מ

נביאים מהמדרגה היותר עליונה, ממדרגתו של משה רבנו

ם כולו בכל י י ח ץ ה א ה דאדם הראשון, ע י ל א ע ד ה י ז מ ו

עמק טובו יתגלה בהם ועל ידם.

ם י ק י ד ת צ ד ו ב להביא אורה עליונה זו לעולם צריכים ע

, המגלים בהגיון לבם וחישת נשמתם את ן ו י ל ד ע ס י ח א ל מ

אוצר הטוב הגנוז בסגולת הסגולה של חיי ישראל, מעבר מזה,

, במורשה קהלת יעקב, ת ו ב ת א ש ו ד ק ר ב ו ש ן ק ו מ ה ו

שואף לנקודת חייו בכל מאודו, מתפחד ומצטער על כל ההרס,

מתמקמק מפרצת הגדרים, חוגר כחו לאשר ולקיים כל משפט כתוב

באמונת אומן.

, דרכים ם י מ כ י ח ד י מ ל ן ת י א ב י ר ו ג י ט ק

מדרכים שונים, סותרים זה את זה, מתגלים בחיים, ומרוץ האור

עושה את שלו, בחדרי הנשמה, נשמת הגוי, ברוב קדשה.

. ה ל ג ת מ ך ו ל ו ח ה י ש ל מ ו ש ר ו א ו

י שט ל ל כ ש ה ד ו ק ה

הקדושה באדם ובישראל.T ״ T T t: : |T : • ־

טי היה שכל תוכן של קדושה ילקה בראשית השגתו ן א ך

א, ת הי י ל ל ה כ ש ו ד ק , שהרי ההכרה של ה ם ד א ת ה ו ל ל כ מ

ותוכן הקישור של האדם עם ד׳ הוא תוכן שלמעלה מכל עם,

ואחר כך יהיה נמשך בלבוש מיוחד ישראלי. אבל הקלקולים

שבעולם כולו גרמו שנשתכח יסוד הקודש מכללות האדם,

, שמשום כך צריכה ה ש ד ה ח ר י צ ל י א ר ש י ונעשה ב

כל מחשבת קודש להמשך ממקור ישראל בראשיתה.

ומכל מקום ישנם גבורי כח שהם מוצאים את יסוד העולם,

שבשורש נשמתו של אדם הראשון, ההולכת ומפעמת את לבו של

האדם בכללו, ועומק טוב זה מתקדם אצלם לכל, ואחר כך לוקחים

את התמצית של קודש זה, ומלבישים אותו את בגדי ההוד של

התורה והמצוה, וכל הקודש המיוחד שישראל מצויינים בו, עד שהם

ממשיכים על עצמם גם דבקות אלהית, מפולשת מאורה של תורה,

ושמחת המצות, מרוב כל.

, שייך הוא להכל, איך א ו ל ה כ ת ה י צ מ האדם תל הוא י כ י ח ה ב ת ו ק ב ד ה ש מ ו א אפשר שלא יפעל על הכל. ו

כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שי א

ת ירחיבו, ו ל י צ א , את ה ה ר ו ו א א ל מ ם י י מ ל ו ע את ה

ה בזוהר הבריאה, ר י צ י ה יםרנסו באור הנאצל, את ה א י ר ב את ה

ה בנוגהה של היצירה. בעולמים, ובאדם, בכל נשמה, ש י ע את ה

שמחה וחדוה, שמחת מצוד, ואור תורה. נחלת יעקב תמיד

עולה בגאון.

, ל כ ר ה ו ק מ , מ ל כ ן ה ת מ ק נ ו א י י ה ה ש מ ו א ה

, ת הכל ת א ח צ נ א מ י , ה ן הכל ה מ ל ע מ א ל ו ה ה ש מ מ

כובשת היא כשנכבשת. מנצחת היא כשהיא מנוצחת, מקובצת

היא בפיזורה, ומושלת בשעבודה.

כשרון הקדושה 5יקזךאל. י

הקדושה העליונה׳ שהיא יסוד הצדקות המופלגה, מוטבע ביסוד החיים ושרשי הנשמה. י נ או ן ג ו ר ש הרוחנית, היא כ

, ה ז ן ה ו ר ש כ ת ה ח א ת פ מובן שיש מקום לרצון החפשי ל

, ולא רק רצון פשוט. ן ו ר ש וגם לטשטשו, אבל ביסודו הוא כ

הצדיקים הגדולים, גאוני המוסר וגאוני הקדושה, הם דרושים

לעולם הרבה יותר מהדרישה של כל בעלי החכמות היפות והעליונות,

כתכונה ופילוסופיא, שירה, ועוד.

, לגדל בתוכה ל א ר ש ת י ס נ כ ת ל ד ח ו י ה מ נ ו כ ש ת י

צדיקים איתני עולם. הצדקות במרומי חסידותה תוכל לצאת אל

הפועל בשכלולה רק על סי ההכרה של האחדות האלהית וטהרתה,

ודעה עליונה זו יסוד חיי האומה היא, על כן היא מוכשרה

. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ה ן ז ו ר ש ל כ ו ד י ג ל

י שיא ל ל כ ש ה ד ו ק ה

התפשטות אויר הלדש באדם.T T T V l ־ : ־ ל ־

יא

, ר ו ב ד ה ה ל כ ה ע ל ח ת ט ב ש פ ת אור הקודש מ שנעשה כולו נובע ממעין החיים של הקדושה, המפוארה בהוד יפעת

, ה ע י מ ש ש ה ו חכמתה וזוהר חייה, ואחר כך מתעלה גם כן ח

שכל הנשמע מצטרף לאור גדול, טהור וקדוש, ואחד כך האור

, וכל מראה עינים מתקדש ומתעלה, ה י א ר ש ה ו מתפשט על ח

, וחיים קדושים עליונים ל ו ל צ ר ו ו ד ומביא חשבון עולם ב

וברכת ד׳ גשגבת להביא טובה לכל אשר יביט בעיני הקודש,

ל כ , ו ה ע ו נ ל ת עין ד׳ אל יראיו למיחלים לחסדו. ואחר כך כ

ע נעשה מלא חן וכבוד עליון, עד המדד. העליונה של ו ז ע ז ש ו ג ר

, על כל מה שמשתמש בהם, ו י נ י הופעת אוד קודש גם על כל ק נ

, וכל אשר לו. ו ד ו מ ו ח ל ק מ

ם על ידי המשענת זאת היא מדד, י ת ת מ ו י ח ה אמנם ל

של צדיקים לעתיד לבא, ואלישע רצה להופיע אור קודש זה,

בעולם הזה, ונדחה הדבר עד עת קץ.

ה באים לישרי לב, מעין ז ת מ ו ר ו י א צ ו צ נ ו

ם באה על ידי אליהו זכור לטוב, י ת מ , ו ת ח י ת ה א ב ם ה ל ו ע

אשד באדרתו צפון כח הקודש לשפוך רוח נבואה, ולעשות פלאות,

בצעקת איה ד׳ אלהי אליהו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שיב א

, ת ו ל ו ד ת ג ו ש ק ב ו מ נ ב ר ק ו ב נ ח ו ל ר ו פ א י ל ו

כי לא על צדקותינו אנו מפילים תחנונינו, כי על רחמיך הרבים,

ד׳ אלהי אבותינו, אלהי ישראל.

, ף ו א ש ל ק ו ו ש ח ו ל נ ם א י ב ר ם מ א ו

הלא גם תשוקה וחשק מרומים זה אך מידי אביר יעקב לנו הוא,

ומשם רעה אבן ישראל.

ההפשטות הקדושה בו^וה.

יב

, ם ל ו ע ת ב ט ש פ ת מ ת ו כ ל ו ה ה ש ו ד ק ה ברז גדול היא עושה את מעשיה, היא מטהרת ומאמצת את רצונו

, ם ל ו ע ל ה ו ל כ ש של האדם, ומבשרת אותו, שיהיה כלי מעשה ל

, והיא מעלה את הרצון האנושי למרומי י מ י נ פ ה י ו נ ו צ י ח ה

שכלו המעשי והעיוני.

ר ב ע ם ה , א ה מ ו ק מ ר מ ק ע ם ת י ר צ ת מ א י צ ם י א

איזה פעם לא יהיה לו תפקיד עיקרי, להחיות את הרוח, יהיה זה

ר ב ד.ה ו ה, כל ו ס ה מ י ה ו י ת י צ מ ל ת באופן שכבר כ

ו להוה, ת ו י ה , ב ד י ת ע ר ה ז נ הניצוצות הנשמתיים יהיו קבועים ב

שהם עלו מתהום העבר, בעת שהוא היה רק הצנור העקרי,

שחיי הרוח בעולם נמשכו על ידו.

י שיג ל ל כ ש ה ד ו ק ה

הוןנויןצות הקןךע בעולם.

יג

, ה ד ו ק ו נ ז י א ם ב י צ צ ו נ ת מ ת הקודש׳ ש רו אוה ז י נ ג ם ב י ט ש פ ת צריכים תמיד להעריך את ערכם, איך הס מ

, והולכים בשבילים נסתרים וזרמים חבויים, ב ח ר מ ל ה כ ב

. ה ר י א מ ה ה ד ו ק נ עד שבאים להתגלות באותה ה

, הרי היא חבויה בכל ל א ר ש י ב ם ש ד א ת ה ש ו ד ק

האדם הכללי, באנושיות כולה, בעומק הגניזה, והיא הולכת וזורמת,

על ידי כמה דרכים עמוקים, סבוכים וגנוזים, עד שבאים לידי

הגילוי של ההארה בנשמת ישראל.

ם מלאה כל העולם, אבל חבויה היא ו ק מ ת ה ש ו ד ק

ועלומה, והולכים שטפי הקודש המסתתרים ושואפים אל מקום

, ל א ר ש ץ י ר א התגלותם, עד שבאים לידי גילוי ב

, ש ד ק מ ת ה י ראש עפרות תבל, ומשם לנקודת הקודש, ב

ואבן שתיה, מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

ן מתפשטת היא על כל אורך הזמן, מ ז ת ה ש ו ד ק

ברוך ד׳ יום יום, והולכים קוי אודי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת,

ת השבת, ש ו ד ק עד שבאים לידי הבעה וגילוי בזמנים המקודשים, ב

תחלה למקראי קודש, בתור קדושה מקורית, שהיא משפעת קדושה

, בתור מקבלי ם י ב ו ם ט י מ י ת ה ש ו ד ק ב על העולם ועל ישראל, ו

. ם י נ מ ז ו ל ה נ י ש ד ק ל ד א ר ש שפעת הקודש, על ידי י

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שיד א

דוגמת הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואזן שומעת,

שלא ממקודם הפרטי הם לוקחים את אודם, אלא אותה הארת החיים,

השוטפת מאור הנשמה, להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים

של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח, בבאו עד הנקודה

היותר מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל, בתור ראיה בעין

ושמיעה באוזן.

וכיוצא בו בכל המון הגילויים שבעולם, בארחות ההיסטוריא,

בין המתגלות בצורה טבעית, בין בארחים פלאיים, כל הבא

בזמן מיוחד איננו כי אם התרכזות, של גילוי, להמון כחות שהיו

כבר אצורים בגניזה, ונתעכבה פעולתם עד השעה המוכשרת להבעתם.

, בהתגלות בביטוי ובפרסום, ם ש א ב ו ש ה ו ד י ח ה

אבל העצמיות לא נתחדשה, מעת היותה שם אני.

למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא

כנגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער, וראו גוים צדקך וכל מלכים

כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ד׳ יקבנו.

עולם הקךש והחל

י שיז ל ל כ ש ה ד ו ק ה

אמתיות הקןךש וצרבו*.

יד

ם צריכים אנו להיות עסוקים י י ש א ם ר י פ י ע בשני ס, ביסוד הספרות שלה, והתגלותה בהמון הרחב, ש ד ו ק ת ה ר י ק ח ב

ובהתעלותה בהכרתם של בעלי הכשרון ואנשי הרוח.

, ש ד ו ק ן של ה כ ו ת ת ה ו י ת מ הסעיף האחד הוא מענין א

בביאור זוהר אמתתו, ובידור ודאותו. והסעיף השני הוא מענין

, עד כמה ההתודעות של אמתתו של ש ד ו ק ך של ה ר ו צ ה

תוכן הקודש מיסדת כל מוסד טוב, ועד כמה כל בנין מוכרח הוא

להיות נשפל, ועומד להיות מתקעקע על ידי ההחשבה של אור הקודש.

ך ר ו צ ה ת ו מ א ה וממילא תולד בקרבנו הידיעה החיה, איך ש

המה באמת מאוחדים ביסודם. והתענוג האלהי של התגלות

ת ביסוד בטחון עזו, מ א ת ה מ צ ת בבהיקותו, עם ע מ א ר ה ו א

, המצטייר לערכים ד ח ג א ש ו מ , ו ד ח ן א י נ הוא באמת ע

רבים ושונים רק על פי ההרצאה הדיבורית, אודות הגוונים

המרובים האצורים ביסוד האמת, שממלאים את כל העולמים כולם

חוסן ותפארת נצחים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שיח א

.ישות וזק)ךע.

טו

נקטמת הדעת מונח ארם פנימי, שנדמה על ידו, שכל. ת ו י ס פ ת אל א ו ש י הנחקר! מן החול אל הקודש היא דחיה מ

ואף על פי שההודאה החיצונה מנגדת לזה מצד קבלת האמונה,

שמסעדת את כל כושל, גם הנשפל בקטנות, בכל זאת בעצמיותה

של ההכרה חסר זה היסוד המאיר, המזהיר את נשמת האדם בתוכיותה,

שעל ידו הנשמה טבועה כולה בהכרתה העליונה, שכל הנמקה

ת ו י ס פ א ן ו ב ר ו ח ש היא בדיחה מ ד ו ק ל ה ל א ו ח ן ה מ

, ה נ ת י א ה ה ו ר י ב כ ת ה ו ש י ה י ו ו ל י מ ב ה ו ש י ל ה א

אל חיי החיים בעוצם מקוריותם, והזרמת שפעתם ההומיה, מלאת

המנוחה והעז.

מתוך הכרת הגודל הזה, בהוד תיאוריו הנצחיים שאינם

פוסקים, מתגדלת התפלה בתכונתה, ומוצאה היא את מטרתה

בביטויה, וגילוי חייה. התמלאות המאויים נעשים לה דבר נטפל.

כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי.

נקודת הישות׳ העולמית הכללית, ונקודת היש הנשמתית של האדם העולמי, אחת היא. ההבדל שבין הכרת העולם בתור

חזיון ריק, צללי צבעים וצלילי קולות מתעים, ובין הכרתו בעומק

המילוי והישות ההויתית, תלוי בגודל העליה העצמותית של הנשמה,

י שיט ל ל כ ש ה ד ו ק ה

ו ה ק ה ת מ ו ע שהיא בעליתה עולה וכל העולמים עולים עמה, מ

ט ה. ל ח ו מ ת ה ו ש י ה ן ו י נ ב ם ה ו ר ת ל ו י ס פ ו ה א

אור הדעת, הפועל, היוצר והמחיה, כשהוא נשאב במהות,

כבר יש לו עמדה עצמותית. היצירה אינה חזיון שוא, כי אם

פעולה ומציאות מוחלטה. חזון העולם בתור פעולה יצירתית, שהאדם

אחוז בו כולו, הרי הוא נותן לו את ערכי הגודל והשיגוב כולם,

לו ולעולמים כולם.

וכשנעמיק בדבר, נמצא, שכל משאת נפש חיצונה, כל חכמי

הגוים וכל מלכותם, כל מה שהוא עומד בהכרתו ועומק חשקת

עצמיותו מחוץ לההספגה של העוצם, האור המלא כל, המרומם מכל,

מקור אור עליון, אשר תחתית הדרגתו היא ההבטאה של אוד אין סוף,

הוא הכל באמת חזון שוא, ומקסם כזב, שאין פדות לאדם ממנו כי אם

בריחה מוחלטת מכל משא של ישות כוזבה, כדי לבוא להמנוחה

, ת י ת י מ א ת ה ו ש י ס אל ה ו נ מ ה הנכספת של האפסיות האמיתית. ו

אל החיים במנוחת האמת שלהם, אינו כי אם בעומק עליוניות זו,

שאמונת ישראל, רוחו, נשמתו, שאיפתו, מדעו, וכל תקותו,

וכל תקות עולמים בו נתונה. כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותהו

נחשבו לו. ואך בך אל ואין עוד. ואין מבלעדי מושיע.

ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ,

ולאמד לציון עמי אתה. להנחיל אהבי יש ואצדתיהם אמלא.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שכ א

בגין ה?ןדש.

טז

מהן הדבר הנוטל את טעם החיים מההגיון העליון,

, ש ד ו ק ם ה ע ו מהו הענין המדעיל את הנפשות, שלא יחושו את נ

את אוד ד׳, ולא יבססו את כל מעשיהם ושאיפות חייהם על פיו,

דק אותו הדמיון המתעה, המדאה את הוד האצילות בצורה שוממה,

, ה י ו נ ב ת ו ב ש ו י ה מ ר ו צ ם ב י י ח ב ה ש מ ו ה מ ואת כל ה

מה שהוא השקר היותר מסואב שבעולם.

אכן זאת היא עבודתם הקדושה של אנשי לב, לחשוף

תמיד בלא הדף את המעין הרוחני, לחוש בלב פנימה ולגלות

ה נ ת י א ה ו י ה ה לאחרים את ההוד ואת ההדר, את העז ואת ה

ם ה י י ר ח ו ק ר מ ש , א ם י י ל י צ א ם ה י י ח ה של ה נ ו כ מ ה ו

, המתרסק על האהבה העליונה, אהבת ד׳, ש ד ק ר ה ו א א ו ה

בזיו טהרתה ועצמת אורה. מתוך הכרה זו נגוהות יצאו, והחיים יטהרו,

והאומה בכללה תכיר את מטרתה, את רז מלחמותיה בכל ימי

התולדה הארוכה והמסובכה שלה.

אז תכיד ותדע, כי על קו הנבואה, על משקל רוח הקודש,

ועל בסים החיים של תורת אל חי, בכל דרכיה ומעשיה, בכל חיי

היחיד והצבור שלה, בכל השקפות עולם שלה, אך בהם תמצא אשרה.

ועל ידם תעמיד את יסודות תחיתה, וכונניות מוסדי שובה

אל ארצה ואל תיקון לאומיותה.

י שכא ל ל כ ש ה ד ו ק ה

עולם הקןךע והחל.

יז

, ש ד ו ל ק ם ש ל ו ע , ו ל ו ל ח ש עולם ש י

עולמים של חול ועולמים של קודש, העולמים סותרים זה את זה.

כמובן הסתירה היא סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו

יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את

םתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקדשים.

הרמת החל לק}ךש.

יח

כשיוצאים מעולם הקודש אל החול, או להיפך, בלא הדרגה, מתארע לנשמה מה שמתארע לגוף וחושיו כשהם יוצאים מן ההיפוך

אל ההיפוך, מאפלה לאודה, מחמה לצינה, צער ולפעמים גם נזק.

שתי הגנות ישנן נגד היזק זה, או לסדר את היציאה בהדרגה

מקודש עליון לקודש תחתון ממנו, וכן הלאה, עד שבאים אל

התוכן של חול, זאת היא מדת כל אדם. אבל עוד מדרגה יותר

. ש ד ו ק ו אל ה ל ו ל כ ו ח ת כל ה מ ר עליונה נמצאת, והיא ה

זאת היא מדת המעולים שבצדיקים, והמדד. הצפויה לעולם

בעתידו הנשגב, ביום ההוא יהיה על מצלות הסום קדש לד׳.

אורות הקודש ז2

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שכב א

הוזעלדת הכל לק)ךש.

יט

ההבדלים הם בכלל היצירה. ההבדל בין קודש לחול,. ההתעמקות ן ב ר ו א ח ו ם ה ת ר ו ש צ ו ט ש עובדות הן. ט

בהבנה והדגשה בענין הבדל זה הוא מקור לפרי רוח מרובה.

אמנם אחרי כל אלה משיגים בדעה ברורה. שכל אלה הם

, ולאחוה, ש ד ו ק ל ל כ ל ה ת ש ו ל ע ת ה ה דברים עוברים, ו

, החי תמיד בכל דוח י ח צ נ ן ה ו י ע ר להשויה ולעדינות, הוא ה

נדיבה, והזהירות של ההבדלות הנס דברים שוטפים ועוברים,

נובעים מחיי שעה.

, שהוא יסוד טובת הלב ה י ו ש ה ל ה י ש ל ל כ ן ה ו י ע ר ה

ת, צו צו י נ ת ה א ל ע ה ואהבת הבריות הזכה. הולך הוא במערכי הרזים ב

המפוזרות בכל עמקי הקליפות, וברעיון הגדול של התהפכות הכל

לקדושה גמורה ומוחלטת, על ידי עבודה הדרגית שאינה פוסקת,

של חסד, שלום, משפט, אמת ורחמים.

י שכג ל ל כ ש ה ד ו ק ה

בגין החל לקןדש.

כ

אי אפשר לומד כלל שתהיה עין הנשמה צרה בהגוף, אף על פי שהענינים שהם שואפים אליהם ופועלים בהם ובונים

אותם נראים כדחוקים זה מזה. וכן אי אפשר שנשמת הנשמה,

הדוח האצילי העליון שהוא מחיה את הנשמה, תהיה עינו צרה

בהנשמה, אף על פי שהיא מוגבלה וירודה לגביה, כמו שהגוף

מוגבל הוא וירוד כלפי הנשמה. וכן הוא הדין בכל ההוד, ובכל

ההנהגה, הכללית והפרסית, האישית והצבורית, זהו דרך החיים.

כשרואים אנו אנשים מתגברים לאחוז מגמות גופניות,

, והתבל, ואנו מרגישים. ה מ ו א ן ה י נ ב או חילוניות, והם עסוקים ב

שיסוד החיים ומקור ההצלחה נתון הוא בתוך התפקידים העליונים,

לא בבנין החמרי, כי אם בהרוחני, ולא בהרוחני החילוני, כי אם

בצדדיו העליונים המקודשים, קודש הקדשים, אל ירע לבנו בכל

המפעלים הללו. אל נעלים עין מהצורך הגדול להתבססותה של

נשמת הנשמה, אל הנשמה ואל הגוף, ואל הםתדרותם הטובה,

, האידיאלית, ה נ ו י ל ע ה ה ש ו ד ק ל ה ך ש ר ו צ כלומד ה

, ת י נ ו ל ח ת ה ו י נ ח ו ר ם של ה י ס י ס ב האצילית האלהית, אל ה

וזו האחרונה אל הגופניות וכל פנותיה, ובהתאחדות הכחות כולם

. ם ל ן ש י נ ב ה ה י ה י

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שכד א

חך?ת ובוינה. קדושה מ: כא

ב ת, ר ח ה מ ש ו ד ש ק י , ו ה נ ו ה ב ש ו ד יש ק

הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא

ת מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. ו נ ב י ל ד ת כ ב ר ח מ

ת יכול הוא לתקן ב ר ח מ ה ה ש ו ד ק המשיג את סוד ה

כמה גשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקעו.

מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה

. ת ו ח ו ל ת ה ר א ב ש , ש ה ק ז ח ד ה י לעולם, מעלת משה בעל ה

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את

, ת ו י נ ח ו ת ר ו ס י ר אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל ה

אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבנינים

הטבעיים, כמו השפנים שהםלעים הם מחסה להם. אבל האדם,

מי שנשמת אדם בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים

שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.

לפעמים הרעיון עולה למעלה, מתאותו בענינים רבי הכללות

והטוהר, אז מתחלשים ביותר הענינים השפלים, היותר פרטיים,

האחוזים במסעדי הדמיון, והמשפטים הרגילים, וכל חלקי הטוב

והקודש, שהיו אחוזים בהם, מתרופפים, והאדם נשאר משתומם.

ו ת ס י ר ת ה ה א נ ב י עד שיוברק לו אור יותר בהיר, ש

, ויקח גם כן את כל מעמקי ה ל ע ר נ ת ו ן י י נ . ב ת י נ ח ו ר ה

הטוב והקודש, שהיו נתונים בתוך אותם הענינים השפלים והשטחיים.

. ל ו ד ר ג ו א א ל ם מ ל ו , ע ש ד ם ח ל ו ם ע ה ה מ נ ב י ו

י שכה ל ל כ ש ה ד ו ק ה

מערכות הק)ך# והחמר.

כב

בנטיות הקודש שבעולם, אנו מוצאים את תכונתם י י ר מ ח ה ה י ד ד צ , גם ב ש פ נ ע ה ב ט ע ה ב ב ט ו מ ה ה י ט נ ה

והשפלים, אלא שעל גביהם מתגלה אור הנטיה היותר עליונה ואצילית.

וככה הולכים הם המצעדים, וגבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם,

עד כדי היפעה האלהית, באור פני מלך חיים, דברי אלהים חיים,

אשר לתורת חיים, הנטועה בעם הקודש, העומד להתהלך לפני ד׳

בארצות החיים. אז בהקשר הנורמלי של המדרגות, התכונה השפלה

הטבעית, המוטבעת בטבע החמדני של האדם, אובדת היא את

ב האור העליון שלמעלה ממנה, ו ר ה ב ל ט תכונתה, והיא ב

כמדת שרגא בטיהרא, וכנר לפני אבוקה, וכטפה בים הגדול.

אמנם מסייעת היא אותה הנקודה השפלה, המוטבעת בנפש התחתונה,

ר מ ו ח ת ה ו כ ר ע ל מ ו א ת ד ר , ב ש ד ו ק ת ה מ צ ת ע לעזז א

וחושיו, ופועלת היא בזה את פעולתה גם על כל אצילות היפעה,

, א י ד ר ו ב על ד י ת י א ד ר מ ח שהמדות העליונות יושבות עליה, כ

המועילה לקיומו ואמוצו.

בתכונת החיים אשר לאומות העולם מקשקשת היא

הנקודה הטבעית הזאת גם כן. את צורתה היותר מהולמת לנחלת גויים

מצאה על ידי המינות, שיצאה מהלאה לגבול ישראל, להיות לכח

ר די א מכל יין הלבנון, ו ה ה ד ש ר פ אמוני בעמים רבים. אבל כאן נ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שכו א

והנקודה החמרנית בתקפה הירוד והמגושם מוצאה את ביטויה

בהתאמה לתוכן של אליליות מנוסחה, שלפעמים נתמה על החפץ

של הריח החריף אשר לבקשת הקודש שנולד ממנה, אבל מיד

נרגיש ריח של בשר, והבשר הולך הוא ומעביר את צורתו.

ם י ר ו מ ר ח ש ב ובשר קדש יעברו מעליך, עד שמתהוה ל

. והמשקל הזה, ם ד ר א ש ב ו ל ל ק ש מ ם ב נ מ ה א ו ש ה

התכונה ההשויית המקרית, לכאורה היא הגורמת שעקבתא דמשיחא

מתגלה גם כן על רכיבתו של חמור זה, שבאמת איננו חמורו

של משיח עדיין, שהוא עתיד לבוא במהרה בימינו בקרוב, כי אם

א ו ח מ ו י ה. ת ם ו כ א ד ל ו ט

והצללים הללו הולכים הס ונסים, לפי תוקף הארת השמש,

שמשו של יעקב, אשר זרחה בעבורו, לרפאות את צלעתו, שפגע בה

ם מעבר מזה, כ ד ח י מ ל ת ו כ ה ל מ ד נ ש , כ ו ש ו של ע ר ש

ו כ ל י ם ט י ם מעבר מזה, ויעקב אשר האמת היא מנת חבלו,

קרא שם המקום פניאל, כי דאיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי.

כי פודה ד׳ נפש עבדיו, שהיא מוארה תמיד באור חיי רוח ד׳,

המופעת במלא יפעת נשמת צור כל העולמים, אל אלהי ישראל,

הנגלה בחזון אצילי, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר.

י שכז ל ל כ ש ה ד ו ק ה

מלחנות הקןךש ןהקבע.

כג, ה ז ר ב ר ב ת ת ה ע כ ש ו י ו ת מ ו ע ו נ ת ך ן ה

, ע ב ט ה ה מ ל ע מ ד ל מ ו ע , אור העולם, ה ו מ צ ש ע ד ו ק ה ש

, מהעולם בכלל, ומישראל א ו ע ה ב ו מהגופניות והחברתיות, ת

, הפשטות, ע ב ט ל ה ן ש ו ד ק י הפזור והשבור בפרט, את ה

הבריאות, הנורמליות שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות.

מתקרבים אנו אל כל תביעות הטבע, מתלכלכים אנו בזוהמתו,

אין מוצא להגן כי אם על ידי הארות גדולות, על ידי הופעות

נשמתיות אלהיות, מגלות רזי עליון, מודיעות האגור בסתרי חושך.

ר ר ו צ , ה ל י ג ר ש ה ד ו ק בקירוב אל הטבע יש שנאת ה

. ל י ג ר ש ה ד ו ק , המשדד את מערכתו. ה ע ב ט ת ה א

המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי, אוגר הוא את שארית כהו

, ו ל ע ש ב ט ם ה א ע ו ם ה ח ו , אבל ל ע ב ט ם עם ה ח ל ה ל

. הטבע המתנשא לתבוע ו ת מ ח ל מ ל ב פ ו נ כושל הוא ו

את דקיונו, שנעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו,

מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו,

גם את הודו יפיו ובריאותו, פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו.

, ם ת מ ח ל מ ם ב י ל פ ו ם נ ה י נ , ש ר ב ר ה ו ש ן ו ת י ו ל

. מי שלא נשקע ם י ק י ד צ ה ל פ ה י ד ו ע ם ס ר ש ב ה מ ש ע נ ו

בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה,י

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שכח א

ן מלבב זה, עומד הוא ו י ג י נ ת ק ו א ד ה ל כ ז מ ה ו כ ו הרי הוא ז

ל בכה אל עליון, מעורר את המלחמה, א י ר ב ממעל לשניהם, ג

גור עולמים בהגלות אורו וקודש עליוניותו גומרה, העשו יגש חרבו.

רואה היא הנשמה, הנזונה מלחמה הפנימי של תורה, את

י ם. שביבשה ושבים, מתאבקים, לוחמים בקצף, ה מ י ב ת ה ו ח כ ה

מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב, אני אכבוש הכל, אבל לא

לדגי הים, ולא לבהמות הרים הנצחון, כי אם לקורא בשם ד׳,

והוא ימלט, וימלט הכל.

ןבורת הל)ךעז.

כד

מ ך! שאין הצדיקים וטהורי הלב שבעולם מכירים יפה את

, על ידי ההתעלות שלהם י מ ש ג ם ה ל ו ע ל ה ם ש י ד י ק פ ת ה

וההתרחקות של חפצם מכל עניני החומר, אף על פי שגורם להם

בפנים ידועים התרוממות נפשית, מכל מקום לעולם הוא גורם

ירידה והשפלה, ומההשפלה של העולם חודר רוח של השפלה

אחר כך גם אל אותם הגדולים עצמם. ואפילו אותו הריחוק,

שהם מתרחקים מידיעת הרע הגמור והזוהמא של הטומאה, גם כן

הוא.גורם ירידה לעולם, אלא שהם מצד עצמם נמלטים מפח היקוש

של הזוהמא, כיון שהם מעבירים ממנה את עיניהם. אבל סוף כל סוף

י שכט ל ל כ ש ה ד ו ק ה

אותה הירידה שההתגברות של הזוהמא גורמת לעולם על ידי מה

שהיא אינה מתחלשת על ידי אותה הידיעה שהיו טהורי הנשמה

יודעים אותה, שאז היו מתאמצים לשברה ולכלותה, היא חוזרת

ופוגעת בהם, והם סובלים מזה מועקה כללית.

אמנם כל אותו המעמד עומד הוא רק כל זמן שלא התעלו

, שאז יראה ה נ ו י ל ע ה ה א לה י ת ה ר ו ב ג קדושי העולם למצב ה

של פחדנות, כמוסה בלבבם מפני הכרת החמריות, וקל וחמר מפני

פגישת הרע, והס מוכרחים להתבודד בגנזי קדושים, ולהניח את

העולם עם זוהמתו להתפשט, כפי הטבעיות הגסה שלו.

אבל כאשר יבא להם התור העליון, ועל ידי האור הגנוז

, ש ד ו ק ה ב ר ד א נ ה ה ר ו ב ג שבתורה ודעת קדושים יתעלו למדת ה

אז לא יפחדו עוד, לא מהכרת החומריות וכל תפקידיה, ולא

מםגישתה של הטומאה עם כל זוהמתה. כי בטוחים שבכל מקום

, ה ל ע ת ר י מ ו ח שיסתכלו שם בעיני קדושת גבורתם, ה

, והזוהמא של הטומאה תכלה, ש ד ו ן ק ד ע ן ב ד ע ת י ו

ותכנע כולה לפני אור הקודש, ואז יתגדל ויתקדש שם ד׳ אל אמת,

ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה, והיה ד׳ למלך על כל הארץ,

והאלילים כליל יחלף.

ס ר ו ק ת ה ו ר ו של א

אחוד הרוחבי והגופני בק)ךש.

כה

, כשהן מתרוממות אל ל ו ח ן ה ת מ ו ק נ ו י ת ה ו ע ד כם י י ש ע מ ם ה י נ כ ו ת , הרי הן עוזבות את ה י נ ח ו ר ן ה כ ו ת ה

והממשיים לגמרי, מפני שאין כחן יפה לכלול הכל באגודה אחת,

באשר הן עצמן הולכות ממקור שכבר הופרד, מסיגים שהוצאו

ן ת ו א ב מחוץ למערכת החיים המלאים, הכוללים כל עולמים. ו

. כל מה שהן יותר מתעלות, ש ד ו ק ר ה ו ק מ ת מ ו ק נ ו ן י ה ש

, והגויות וכל כחותיהן, מכשיריהן ן מ ה ע ל ע ת ל מ כ ה

וצביונן. מתעלה ומתקדש על ידיהן, והעולמים בכל ממשיותם

הנם מתעדנים על ידן, ד׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

ש ד ו ק י ה מ ו ר מ ך מ ש מ נ ט ה ו ח ה ה ש ל מ כ ו

ת ד א ג א מ הוא מכוון יותר לעומת ישרו, הולך הוא שיגובו ו

ם בחיים, את כל הבריות בפועל, י י ש ע מ ם ה י נ כ ו ת כל ה

את כל העולמים בציור, את כל התקוות ומשאות הנפשות הכלליות

, שלא יפול צרור ארץ. י ל ל ו ס כ והפרטיות, ומחברם יחד ל ט פ

ה א ר נ , ה י ל ל כ א ה ש י ד א ק פ ו ג ונשארים עומדים מחוץ ל

ה אדם, דק אותם הצללים הכהים, חלושי החיים והמציאות, א ר מ כ

שלא יעצרו כח בפנימיותם להכלל בהחסיביות המיוחדה ומאוחדה,

י שלא ל ל כ ש ה ד ו ק ה

ה נ ו י ל ע ת ה ו י ב י ט ח והם מראים בהפרדם ביותר את ה

של האחדות הרעננה, המחיה כל ומתעלה בכל, ומרוממת ומעלה

את כל בחיים התולדתיים, החבדותיים, האמוניים והמחשביים.

מופרדים על כן משלמות הצביון אותם הרעיונות, הנלחצים

מתוך רוחניותם החולנית, לטשטש את הממשיות המאוששות,

ה מ ו א ן ה י נ , ב ה י ג ו ל ע כ ת ב ו א י צ מ ת ה ו י נ ת י א

ם י י ח ת ה ד מ ע , ה ם ל ו ע ת ה מ ל ש , ה ה י ת ו ק ת ת ו י ל א ר ש י ה

, עד כדי עומק האמת של ם ס י ס ל ב ם ע ה י כ ר ל ע כ ב

, ם י ת מ ת ה י ח ת ם ב ל ו ע ן ה ו ק י , ת ו צ ר א ל ל א ר ש ת י ב י ש

והעברת רוח הטומאה מן הארץ, גדולת היש כולו מעשה ידי

יוצר כל, יהי כבוד ד׳ לעולם ישמח ד׳ במעשיו.

, המפחידות ת ו ח ו ר והם הם תולדותיהם של אותם ה

, ויסוד הכללה ף ו ם ג ה ן ל י א ומסעדות את הרוח המיושב, ש

גופנית בעצם מהותיותם, לא מפני עילויים, אלא מפני חסרון

השלמתם. והעקא הפנימית של חסרונן היסודי היא המארה

הדבקה בהם, שתכונת ההיזק והחבלנות היא קשורה בצביונם,

. א מ ל י ע ק י ז ם הם מ ה

, ש ד ק מ ת ה י ן ב י נ ב ל ב א ר ש ל י ם ש ל ו ל כ ש ו

האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ, שכלל את צביון הדעה

ם י ע ג ל פ ר ש י ש ב המתנשאת למעלה מן הגיון מצומצם, ו

, לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, מדבר באפל ש ד ק ת נ

, ש ד ק מ ת ה י ן ב י נ ב ו ב ע י י ל ס כ ה יהלך מקטב ישוד צהרים. ו

. ו ל ו ל כ ש ם ו ל ו ל ע ד ש י י נ

י ל ל כ ש ה ד ו ק שלב ה

אותן הדעות עצמן, שכשהן הולכות לצד הרוחני שבציור,

ל שלהן, אינן יכולות לאחד את כל היש ו ח ם ה ו צ מ מתוך צ

בחוברת, והתוכנים המעשיים והיסודות הגופניים משתלפים מהן,

כמו כן כשהן יורדות אל העפר, מתקשרות בסדרים המעשיים

ובהערכות הגופניות, מיד נשמטים מהן כל תוכני הרוח, והשיקוע

העפרי מתגבר עליהן, עד כדי שנאה והכחדה של כל קדוש ונשגב.

ם מתגלים בעומק צורתם, ושניהם להפסד וחבלה, י כ פ ה י ה נ ש ו

, ץ ר א ם ו י מ ל ש י ש ל ל כ ר ה ו ב ח להפרדתה של שלמות ה

של כל עז וכל הדר.

ר על הכל, מתגדל על כל כל, ד א ת ש מ ד ו ק ר ה ו א ו

ובמקום ירידתו לעמקי התחתיות שם הוא מוצא את כל מרום וקדוש,

ובמקום עליתו למרומי שפרירי גבוהים שם הוא מוצא שורש כל

אשד ירד ונשפל. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך,

אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני

ותאחזני ימינך.

והםקירה הזאת, הרוויה מטללי האמת הנצחיים, היא העומדת

לעד ומעמדת עדי עד את שם ישראל. כאשר השמים החדשים

והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמד זרעכם ושמכם.

י שלג ל ל כ ש ה ד ו ק ה

נןיחוין הקןךש בעולם.

כו

. ם ל ו ע ת ה ש א ד ו ק ח ה צ נ ף כל ס ן ף י סו

החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמתתם,

הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוסד עז.

העולם הנצחי, הרוחני, השכלי הקיים, יהיה ראש כל המאויים,

והבסיס לכל עלילות בני האדם. המדות הטובות בשרשן העליון,

שהוא הולך ומתעלה עד שהוא בא אל הערפל אשר שם האלהים,

הן הנה אשר יהיו למוסדות לחיי החברה, המשפחה והיחיד,

והדעות שהן אבות למדות הטובות, והמזגים המתילדים על ידי

סדרי חיים כאלה, שהם מתאימים עם יסודן של המדות הטובות,

הם הגורמים שעצם השמות וכחות החיים ומקורותיהם יתעלו,

יאירו ויתגברו.

, ת ו נ י ע מ ם ה י כ ר ב ת מ , ו ם י ר ו ק מ ם ה י ר ב ג ת מ ו

, וצוהלים הרוחות ומתעדניס העולמים, ושמחות הנשמות בגן עתן

במכונס, ונולדים אנשי סגולה עטורי חסד, ומתארכים החיים בשקט

וחמדה עדינה, ונפטרים מן העולם מלאי עז ושבעי ימים, והולכים

למנוחת עולמים ועדני נועם, ומופיעים ממרומי עדנם אור וחיים

גם במרכזי החיים הגופניים.

ש ד ו ק ת ה ו ד ו שלד א

, והולכת התרבות ומתרחבת, ס ס ב ת מ ם ו ל ו ע ך ה ל ו ה ו

. ר ד ה ם ב י ה ל ל א ו ם ק י ב י ש ק מ והולך הדעת ומתעלה, ו

ורואים הוד החכמה והחסד, ומכירים יופי העולם וטובו, ובאים

להדר ולפאר ליוצר עולמים בשפתי אמת, ומתאזרים בגבורה להרבות

עצמה וחיים, ומטהרים את החיים מכל זיהום, ומישרים את הלבבות

מכל מעקשים, ומתרוממים לגבהי רום, ומתחברים עם מלאכי עליון

ושרפי קודש בלא פחד ורתת, ומשתגבים בשיגוב אלוה נורא הוד,

ומתפארים בפאר בטחון ושלות נצח, ומתרחבת האורה, לשירה,

לחכמה, לגבורה, לתפארת ולעז, ובריות נעשות חביבות זו לזו,

והשלום הולך ונבנה, ביחידים ובלאומים, ומתרחב גם על כל

חית השדה וכל רמש הארץ, על צבאות עליונים ותחתונים,

כלו אמר כבוד.

מאמר שני

החיות העולמית

אורות חקודמ 22

. ה י״ו י ע ע בי טל אורת טלך, י נטיף טלא כל יומא לאתר דאוזקרי שמים, וביה זמיק מיתייא לאחייא לזמנא דאתי. ומההוא טלא מתקיימ־ן קדישי עליונין.

רוחא נפיק ממוחא םתימאה ואקרי רוחא דחיי.

א ואדרא זוטא. נ אדרא ר

ת הוא שפע עליון׳ י מ ל ו ע ת ה י ה ל א ת ה ו י ח ה

הנקשב׳ כגילוי אותיות רוחניות׳ בנשמת האדם׳ הדבק

בחי העולמים•

׳ האצילית׳ היא רוח החיים׳ ם ל ו ע ת ה מ ש נ

המרכזיים׳ האורגניים׳ והרצוניים׳ שהם שוטפים ושואפים׳

למקור החיים עד העולם•

ת שמא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

החיות האלהית העוילמית.• T T • V : T - -

א

, ם ל ו ם כ י מ ל ו ע ת ה א א ל מ מ ל ה י ם, ה ר א ו ן א ץי

, ם י י ח ר ה ו ק מחיה ומרוד• אותם מדשן נועם עליון של מ

הרי הוא נותן חיל בנשמות, במלאכים, ובכל יצור, לחוש את

. ם י י ח ת ה ש ו ח ת ת ו י מ י נ פ

ם ומשפרים את י פ ט פ ט מ ם ו י כ ל ו ם ה י נ ד י ע פ ט נ ו

החיים כולם. והמציאות כולה יש לה בשביל כך אותו האור והזוהר,

. ם י מ ל ו ע י ה ר ח ו ק המבהיק עליה מאוצר הטוב של מ

, ל ל כ ו ע ד ו ה א ב ו ע ה י פ ו ו מ מ צ ע י ב ח ו ה י ז ה

ועיני כל פונים אליו, ומושבעים רצון מיד אל עליון זאת הפתוחה.

היצורים העליונים שביצירה, בדואי מעלה ומטה מתענגים,

ושלות עולמים רעננה הולכת ומפעמת בנחת רוח בקרבם,

מביטים הם אל מקורם וינהרו.

אבל לפתע פתאם מתגברת התשוקה הנלהבה בחיי הזיו

האלהי עצמו, להתעלות באהבת עדי עד למקור זיום, לאור חייהם.

שפעת ההכרה והחיים מתעלים בתוך הזיו ממעל לכל ערך עולם ויצור,

הערך התחתיתי של הזיו המחיה הולך ומתעלם, כל רישומי שפעת

עדני עולמי עולמים הולכים ומתטשטשים, החיים נבלעים במקורם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שמב א

והיצירה כולה לאה וצמאה, אין פתח לשערי אורה,

אין צגור לזרמת חיי קודש וטוהר, אין דרך ללשד טללי אורות.

וגבורי כח, נשמות עליונות, צדיקי עולם, כאריות שואגים בצמאון

נפשם, ומלאכי שלום כהמות גלים יהמיון, בשקיקה גדולה להתגלות

אור אלהי עולם ונועמו, וכל העולמים כולם ׳צחי צמא שואגים,

הבו אור, בעטוף נפשם.

ם י י ח ר ה ו ק ה ממקורו העליון ביסוד מ ר י צ י ר ה ו ק מ ו

ע להשביע ברוב צחצחות ממקור האהבה העליונה. י פ ו מ

בשפעת חיים חדשים וברב טוב ועושר שב זיו החיים, שכינת אל,

להיות חוזרת ושורה על כל היצורים, והחיים שבים ברב פאר והוד

למהלכם בתוספת מרובה, מרב עונג דישון אהבת עולמים,

שהופעה מקרבת אלהיס עליון בעומק זיו חי העולמים.

השפע העליון. ב

, ן ו י ל ר ע ו ק מ שפעת המחשבות, כשהולכות מלמעלה מ היא גורמת את המהלך להופיע המון דבורים והנהגות, הדרכות

וציורים, בצורה הממלאה אושר את כל המוכשרים לקבל לפי

תכונתם ואפשריותם. זוהי הצורה היותר ברוכה, מעין דוגמא של

מעלה, שבהשפעות הרוחניות. המדד. העליונה מתמלאת, שפעת הטוב

מתנשא, העושר העליון מתגדל, בתפנוקי מלכין יושבים,

מזיו ההופעה יוצרים, וכל המתקרב מתקדש, וכל דבור מלא קודש,

ת שמג י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

מלא חיי עולמים, וכל הגה ברוך הוא ממקודו, וכל תנועה וכל ניד,

. ן ו י ל ר ע ו ק מ ל מ צ א כל נעימה וכל דקדוק נ

, המצומצם בגדלו, ם ל ו א ע ל מ ן ה ו י ל ע ח ה ו ר ה

והדר תפארה, גם הוא בעילויו העליון, בשאיפתו האין סופית,

ם ל ו ע ח ה ו בהויתו המושלמה, הוא המרים את כל שורש היצור. ר

, משפעת הברכה הכל מתמלא. ד ח א ת ן מ ו י ל ח ע ו ר ב

הנשמות של כל בריות ושל כל עולמים מתמלאות נחת,

עמים מתברכים, חכמים וסופרים מתעטרים במחשבות שלום וברכה.

כל רוח מלא תקוה נעימה. הבטחון האלהי, שלומו ואשרו,

זיו תעגוגיו וגאון קדשו ממלא את הכל, ובדיקת הזוהר

על כל מהלכי החיים הולך למישרים, ישוב העולם מתפאר בכל

עמקיו ודומיו, התשוקה הנחמדה להתרומם מעל כל זמנים, להדבק

בערך הנצח והודו, ממלאה את הכל, ומתנשאת לכל לראש.

שרי קודש שרים, מזמרי זמירות מנעימים, טללי שמים מתברכים,

לשד חיי ארץ מתנעם, צמח האדמה עולה לברכה, פרי הארץ

לגאון ולתפארת, אהבת החיים מתעדנת, ודור נולד בא בזיון תפארה,

בקודש ובושם טוהר, מחומש בכל כשרון ומהודר באוצר גבורה,

מעדנת עולם הבא, ומראש הררי קדמי עולם, ממקור שעשועי

אל עליון ביסוד החכמה והתבונה הרת עולמים, וארחות המוסר,

הכל יונק ומתברך.

מי יוכל לפאר את יוקר שעות עליונות הללו, שהן באות

ושוטפות באורן. אור תורה הוא מחולל אותן. אשרי העם שככה לו.

ס ר ו ק ת ה ו ר ו שמד א

שפע החיים. ג

ך הדעה והאמונה, הציור והרגש, אשר לאדם, ו ת ב. ם י י נ ח ו ר ם ה י י ח ם של ה י ר י ד א ם ה י ל ח נ ם ה י כ פ ת ש מ

, עד שהיא באה בין מלמעלה ת ע פ ו ש ת ו כ ל ו ה י ה, ה של ה ה ו

למטה בין מלמטה למעלה, בשני מהלכיה, אל ההויה הנכבדה של

, המגולם בחצוניותו והמצויר בפנימיותו. ם י י ח ר ה צ ו א

האדם, ברוממו את דעתו, את אמונתו, את ציורו ואת הרגשתו

תמיד אך למעלה, בעושר הרוחניות וכביריות החיים השלמים וטובם,

הרי הוא מרחיב את אשד הנחלים.

ם י ע ם ש ל ו ע מ ם מ י נ ו י ל ם ע י ע פ ם הם ש י ע פ ו ש

, אלו יורדים ואלו מתגברים ועולים. ת ח ת ם מ י י ת ח ת

והכל חי ורענן, הכל שש ושמח, ושדרות רבות מלאות חיים,

ממולאות דעת ורגש, מלאות חשק ושאיפה, הנץ מתמלאות

אור ותפארת, אהבה ורוח נדיבה, והברכה נושאת את פריה

לכל פלגותיה, שמים וארץ וכל מלואם מתברכים.

הרוממות העליונה היא הרוממות המוחלטה אשר לדעה.

אמונה, רגש וציור, בעז האלהי, באמצעים אלהיים, של תורה,

מצוה, תפלה, דבקות, קדושה וברכה תמימה. כל תנועה

מאוצר חיים זה, המכוונה מול הרוממות האלהית, על ידי כונניות

של תלמוד, חפץ, דבור, מעשה, משלה אור עולמים היא מחדשת.

אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה.

ת שטה י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

ההתאמה לשפע אין סלף. ד

, בנפש היחידית ובעולם, ם י י נ ח ו ר ם ה י ל ג מקןך הץ מ א ת ל מ כ ה הם באים מפני ההתאמצות הפנימית, ש

. ף ו ר אין ס ו ת א ע פ ל ש ם א י א ת ה ל

וברגע אחד מבריק האור, והחיים מתפשטים מפני הרצוץ

ה אל מ א ת ה המתמלא והשביעה של הטוב, הבאה מהשגת ה

, ונחת רוח שוטף והולך ף ו ן ס י ר א ו ר של א ו מ ג ב ה ו ט ה

בכל השבילים והארחות של החיים וההויה כולה.

ואחר כך באה מיד ההכרה, כמה הכל חושך הוא ומחוסר

כל ערך לגבי אור אין סוף, ואיך תהומות אין קץ מבדילים בין

ת י א ר א נ י ה ה י ו צ ר ה ה מ א ת ה הבורא והנברא, ואיך ה

, ואז הכל מתיבש ומתרוקן. ת י ר ש פ י א ת ל ב

ומתוך דכדוך נפש זה, ומתוך הכרה עמוקה בהאפסיות

של הכל, והכליות של מקור הכל, וחוזק המציאות העליונה

של האור העליון, חיובו ובהירותו הולך וממלא את כל חדדי

נפש רוח ונשמה. והצער של הצעירות, ההתבטלות הגמורה, מצחצח

ה מ א ת ת ה ה ה ו ר ש פ א הוא את היש, ומרחיב את הגבול, ו

ן סוף חוזרת להיות מבטחת את הרוח. והולך האדם ועולה, י ר א לאו

ובטחון נשמתו ונצח חייו הולך ומתחזק, ומתעלה הוא עילוי עליון,

עד שהוא מכיר שברונו ודכאותו, והוא שבור ומתיאש, ומיד שב הדוח,

וחוזר ומאיר. רצוא ושוב, כמראה הבזק.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שמו א

ההקשבה העליונה.- ־ : | V T T T : ד

הם פועלים על נשמתנו בלא הרף. י נ ו י ל ע ם ה י ל ג ה תנועות הרוח הפנימיות שלנו הרי הן תוצאות מאותן ההמיות

, מתוך הקשבותיו שהוא ה מ ו ו ה נ ל י ש ת מ ש נ ר ה ו נ כ ה ש

. ה נ ו י ל ע ת ה ו ל י צ א ל ה ו ד ק ת ה ב א י ש ק מ

אף על פי שלא נדע עד מה, ואין בידינו לא לפרט,

ה נ ו י ל ע ה ה ל ו מ ה ה וקל וחומר לסכם. ולא להקציב את הענינים, ש

. ת י ל ל ה כ ב ש ק ם ה י ב י ש ק עסוקה בהם, בכל זאת הננו מ

. ם י ע מ ו ו ש נ ם א י ר ב ל ד ו ק

אף על פי שאיננו מאזינים התוכי אותיות, ופירורי מלים,

, ן ו י ל ל הע ו ק כל עמלנו התורני והמדעי הוא רק לברר מאותו ה

, כמה שאפשר, ת י מ י נ פ ו ה נ נ ז א ד ב י מ ם ת ל ו ה ש

ברורי דברים, למען נוכל להציגם לפנינו ולפני זולתנו, בצורה

המביאה לידי מעשה, ולידי עיון מסודר ומעורך כראוי.

הקשבת שפע התעלומה. ו

, ל ע מ ה מ מ ש נ י ה ל צ ל ת צ ף א ו ג א ה ו מקשיב ה, ל ז ו נ ך ו ל ו א ה ו ך ה י , א ה מ ו ל ע ת ע ה פ חש הוא את ש

איך הוא מפיץ קרנים מלאי זיו גדול, איך הוא חודר ויורד עד שבא

, והוא סופג אל תוכו ק פ ו ר ד ו ב ד אל החוש המילולי, איך ה

את התמצית העליונה, איך שהחיים הולכים ונשפכים בתוך כל

ניב שפתים.

ת שמז י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

, שומע ומתגבר, יודע הוא שעוד ד ר ח ב ו י ש ק א מ ו ה

רבות עליו לעבוד, עליו להתאמץ ולהתחזק, עליו להרחיב את

גבולי האור והקודש, עליו להמלא גודל, אמונה, ענוה, גבורה וחיים,

ע לו. ד ו ר ד׳ י ב ד ו

חיי האותיות.• T • ־ •

ז3r₪Dהעליונים מתלבשים בהגיונות קצובים tPJ₪1T

ה ה ת ו כ י ת מ ש נ ובאותיות דבוריות, אנו רואים בהם את ה

לבושה בגוף חי ופועל, שכל מי שמתדבק בהצד החיי של התוכן

ם אפילו על ידי המגע הרוחני שלו עם י י ת ח ע פ מקבל הוא ש

האותיות והדבורים בעצמם בצורתם הקצובה.

ומי שהוא מסתכל רק על הערך התמונתי שבהנוםח,

המורכב בעיניו מחומר ורוח, שכל אחד מהם הוא עומד בפני עצמו,

לא די שישפל שפלות חומרית אם הוא מקשר את נפשיותו

בהאותיות לבדן, אלא שגם ברצותו לקשר את עצמיותו בהרוח

המחיה את התוכן, לא ישפיע הרוח עליו שפעת חיים, מפני

שהוא מכיר אותו בצורה כזאת שאין בה כח להחיות את אחרים,

וכיון שאינו יכול להחיות לפי השקפתו את גופו, כלומר את אותיותיו

וקצת הגיוניו הדבוריים, קל וחומר שלא יוכל להחיות את אחרים.

על כן רק אז יגלה אור החיים שבהתוכנים המקודשים,

כאשר יוקחו בתור נושא קדוש, שיש בו כח אלהי להחיות וליצור

יצירות ועולמים.

ת ח ק ו ד ש ו ר ו שמח א

אוית^ת רוןזנלת.

ח

, ת ו י נ ח ו ת ר ו י ת ו א א ו א ה ל כח החיים מ שהן מתנוצצות בו מעולם המלא זיו עליון, שמוצאים קוים קסנים

את מרכזם בהויתו של האדם.

, בין המחשביות, בין המבטאיות, רק מקצה ת ו י ת ו א ה ו

התחתיתי שלהן הן מורגשות, והמון חיים עליונים מלאי זיו

ותפארת כלוא בהן. ואצור בקרבן, ויותר מזה לאין קץ קשור בהן

למעלה למעלה. כל מה שלומד האדם יותר, הרי מתגלה אצלו חלק

ם י י ח י ה ר ו ק ת שלו, שהם מ ו י מ צ ע ת ה ו י ת ו א ה מ

שבכל היש.

, שהוא אור חיים מלא, ץ פ ח ה הדבור מתנוצץ הוא מ

, והם כולם אורות חיים ל כ ש ה ר ו ו י צ החפץ מקושר עם ה

מאירים, לוקחי לב בחמדתם, שואפים להשתלם בהכרה של

התרוממות אל כבוד אל חי, שאין קץ לחמדת נועמו.

מה טובו ויפו נועמי עמיהם של חסידי עולם, כרותי

ברית אלהיס, ההולכים תמיד בדרכיו, וצמאים לאורו, המחיה את הכל.

ת שמט י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

המעין המלוילי.

ט

זרם גךןל של הופעות מתפרץ אל תוכנו מהעולם החיצוני, מסביבה שלנו, והן יוצרות בנו ציורים, דוגמת גרעינים באים

מבחוץ נקלטים בשדה ומצמיחים. וזרם עוד יותר גדול הולך

ופורץ תמיד מבפנים, ממעין נשמתנו, היוצר יצירות, מצייר ציורים,

ם הם זה בזה, י ש ג פ ד נ י מ ם ת י מ ר ז בונה עולמות. אלה ה

משתתפים הס בחוקיהם, ומתנגדים הס בתכונותיהם. החכוך התדירי

של כחות איתנים הללו בתוכיותנו, יוצר בקרבנו את אור

, ושפעת כח הולך ודופק על אורגני המבטא, ת י ל ו ל מ ה ה ר י צ י ה

וצמחים משותפים, מחבודם של שני הזרמים, הפנימי והחצוני,

הולכים ונצמחים. ודבורינו הולכים ושוטפים.

ם. פועל בעצמו ועל עצמו. י ל ה ג כ י מ נ ח ו ר ר ה ו י צ ה

כשמתחברים הכחות, ונזנקה היא האצילות הרוחנית מלאת הציורים,

. ק ם ו ו ם נ י א ן ש י ע מ המזרמת תמיד את. חדושיה, כ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שנ• א

אל האורגן הבשרי, פועלת היא על מרכז החיים, וראשית התפצלות

העורקים המבטאים, והחזון הפנימי הולך ופורץ, עד שבא ניב שפה.

והמעין הוא בתחלה מלא, אוצר המחשבה נדחק מהמון ציוריו,

, ב ״ י נ א ה ר ב נ . ר ש ו ב ע ו ר מ ותאות ההבעה דוחקת, ו

. א ל ל מ ח מ ו א ר י ה ה י ש ח פ נ ו

העופות המסוגלים ללימוד מבטאים אין בהם אותה

ן ה מ ל ו ל י, י ע מ , לא התרוממו אל ה ת ר צ ו י ה ה ל ו ג ס ה

שעומד ברום עולם, רק כלי קבול קטן יש בהם, המכשיר את

אורגניהם למבטאים, הבאים מהשפעת האדם החיצונה עליהם.

, לא במבטא ה ת ל ו ג ה ס מ צ ע אבל ה ד ב ר י ו ת ב

נמצא אותה, כי אם במציאות הציורית, ההולכת ופוריה גם טרם

שבאה היכולת המבטאית, כלומר קודם שכבש הרוח הפנימי את

הבשר המגולם, ושיעבד אותו לציוריו האידיאיים.

ת שנא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

השפעת האדם בעולם.T T T T T T ־ ־

י

כשאנחנו אומרים, שהאדם לא לבד שהוא מושפעה ע פ ש מהעולם כולו, אלא הוא משפיע עליו, והשפעתו היא ה

, כללית ורוחנית חיובית, כלומר לא רק אותה ת י מ צ ה ע ר י ב כ

ההשפעה החלקית, שאנו רואים שהאדם מכריח כהות הטבע

להשתמש לרצונו, הקיטור, האש, המים, החשמל, וכאלה עושים דברו,

ת ו י מ צ ע כי כל זה הוא רק בחלק מוגבל ושטחי, כי אם ה

אשר להעולם, בכל מילואה ובכל הקיפה, מתיחשת אליו יחש

, ככה תאמר תורת הרזים, ה ע פ ש ת ה ל ב של שעבוד ושל ק

ת י מ צ ה ע ג י ז ובהיותנו אומרים ככה, הרינו גוזרים לומר שיש מ

ו ל ו ם כ ל ו ע ת ב ל ע ו א פ י ה ן ה נ ש מ ת י ו ת ש י ב

. ם ד א ל ה ו ש ת ו י מ ש נ ל

וכשאנו אומרים, שהאדם בהתעלותו, כשרואים ששם ד׳־

נקרא עליו, יראים ממנו, שבעלי חיים וכחות הטבע מוכנים לעבדו,

עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, כשבני אדם פראים

חזקי מצח נכנעים מפני הוד אצילות שבנשמה מלאה חכמת אלהים,

וכבוד מוסר שדי ויראת שמים, הכל מוליך אותנו למקום אחד,

, ה ל ו ה כ י ו ה , ב ה ע ו ד , ג ת י ר ג ר , ג ת ד ד ו ה ב מ ש ש נ א י ל ש

. וכשהגודל מתבלט, ג ו ר א ג ו ר ו ש ר מ ב ו ח ל מ כ א ה ל א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שנב א

הניצוצות הקטנים מתלבים, מרגישים הרגשה םמירית מעצמיותם.

שיש כאן נשגב ונערץ. אם לא היו בקרבם קוים יחושייס

להנשגב והנערץ, לא היו מרגישים כלום.

אין אנו לפי זה דנים לומר, שנשמת הבהמה כלה היא

לגמרי, ולא שאור החיים, שבדומם הוא נרדם, ובצומח ניעור קצת,

ובחי יותר מעט. הוא דבר קרוע מגודל הכל. אלא הכל הולך

ם גדול ונשגב הוא, עפיה שפיר ואנבה שגיא, י י ומצטרף, ועץ הח

תחתוהי תטלל חיות ברא וצפרי שמיא.

הגלגל הגדול של החיים, של האושר והטוב, זרוע הוא על

כל גדותיו כוכבים מאירים גדולים וקטנים, לדבי רבבות אין קץ,

וסדר נעלה ומשטר ויחם נפלא ביניהם נמצא. החכמה הגדולה,

, ו נ ם ל ח ו י ם מ י ה ל ד א ו ה שזקוקים אנו לגדולה מוחלטת, ש

והוא כולל את הכל, והיחס בכל ערכיו, בחבתו, בהערצתו,

בחידוד הבנתו, בהתפעלות החיים הרוחניים מיוקר ערכו שלמעלה

מכל הגה של ערך שמתבטא, בתפארת של עבודת שמיס, של ידאה

ושל אהבה, של סילוד ושל חרדה, לכל מה ששם ד׳ נקרא עליו,

הכל עולה בסדר שלם ומחוטב.

ת שנג י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

?דויד החיים להךבקות.

יא

ת ה אל ה י ת, במחשבה ובחשק הלב, ו ק ב ד ל ה הצורך ש שהוא יסוד האמונה בחיים, שהוא בא ודופק בחזקה בהרגשת

הנשמה המוכשרת לזה מצד דרכי חייה, מדותיה וידיעותיה,

, ת י ל ל כ ת ה ו ד ג א ת ה א ב ה ו ו ה ר ו ק צורך זה מ

ד הוא ביחד. ועל פי מדה מיוחדה ו ג ם א י י ל ל כ ם ה י י ח ר ה ו ר צ ש

הקרבה הזאת מאגדת את הנשמות של כל פרטי ישראל ביחד,

ובמדד• יותר רחבה את כל האדם יחד בכללותו, באיגוד הצלם האלהי

ם י י ח ר ה ו ר ד כל צ ח י ד ב ג א ת הכללי, ובמדד• יותר מורחבת מ

של כל אשר נשמת דוח חיים באפיו, תוצא הארץ נפש חיה למינה

, ובמדד• המתרחבת ביותר, ן ו ש א ר ם ה ד ל א ו ש ש פ זו נ

עובר גבול האחדות על כל המצוי, כל הנברא, הנוצר והנעשה.

ומיסוד האחדות שבצורות הכלליות הללו, שהוא דבר של מציאות

בפועל. בא הצורך העליון לקרבת אלהים ולדבקות עליונה.

שבאמת לא את עצמיותו לבד האדם מעלה ברוממותו

המקודשת, בעת אשד חדות אלהים עליונה תמלאהו, בעת

שרוח הקודש מקשקש לפניו כזוג, ולבו מלא על כל גדותיו

, ה ל ע א מ ו ל ה כ ת ה אהבה לכל היצור, כי אם א

את כל הנשמה, כל החי, כל היש.

אורות הקודש 23

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שגד א

וכל נשמה יותר עליונה מרגשת בעתים יותר תכופות

את הצורך הגדול הזה.

וישנם אדירי אמונה, גדולי נשמה, שמעולם אין עליה

י ת, מאירה ושמחה, םדה מאתם. ת א ל ה ו ק ב עליונה זו של ד

והם הם יסודי העולם, מדריכי התבל, משכלליו ומיסדיו,

המרבים בו שלום ואושר. וכל הצדדים של ההטבות והעליות

למצב החיים, כל העצות הממלכתיות, הספרותיות, הכתתיות, וכדומה,

אינם כי אם קטעים קטנים מגדולת פעולתם של גדולי נשמה הללו,

שאור החיים הגדול שלהם מצד עצמו ממלא את העולם כולו

תקון ואורה. ובזכותם המחשבה שבאדם הכללי חיה ומתהפכת

לכח פועל ומרבה להטיב, לשפר ולהעלות את החיים הלאומיים

והאנושיים, הכלליים והפרטיים, דרגה אחר דרגה, אל מעלתם העליונה.

בי מלכים ימלכו ורזנים יחוקקו צדק, בי שדים ישרו ונדיבים

כל שפטי ארץ.

ת שגה י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

זיו החיים.

יב

, בעולם מלא של אור ושל חיים ת ו י ז ר ו ה נ אומרת ל אתם שרויים.

, את עשירות המציאות, ה ל ו ד ג ת ה ו ש י ת ה ו א ע ד

שאתם תמיד גפגשים בה. הסתכלו בגדלה, בתפארתה,

בדיקגותה ובחבדותיותה.

, הפועלים תמיד ם י י ח י ם ה נ י ו ג ה ל ם ל י ר ב ו ח ו מ י ה

כל זיו ותפארה. בכל פנה שאתם פונים, עם דברים חיים וקימים

יש לכם עסק, תמיד אתם פועלים פעולות גמרצות, בשיג ושיח

עם משאות נפש ויקרת חיים רעננים. בכל פעולותיכם אתם נפגשים

בניצוצות מלאים חיים ואוד, שואפים ומשתוקקים לעלות לדום רמים,

אתם עוזרים אותם והס עוזרים אתכם.

ה שאתם משיגים אין זה צללים קלושים של מ כ ח ו ה י ז

איזה זהרורית רוחנית, שאין בה כלום, עד שתבוא הדרישה

והמדעית אליכם, אלה הס בני עולם עומד, המתודעים אליכם,

השולחים לכם ממרחקים בשורות טובות, ידיעות משלומם

ומצבם האיתן, ובשלומם לכם שלום.

ם הנכם מתרוממים אל סיעות יותר עליונות. י ל ע ת ם מ ת א ש כ

אל סביבות יותר נהדרות.

ת ה ק ו ד מ ו ר ו שנו א

, בסידור נאדד בקודש, ף א ו ש ה ו מ ו ק ה ש ו ל ח כ ה ו

ונאזד בתפארה. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם,

כי באוד פניך נתת לנו ד׳ אלהינו תורת חיים.

ם ל ו ע ת ה מ # נ

ת שנס י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

ת העולם. מ ע נ יג

, מלאה הוד ויפעה היא, ם ל ו ע ת ה מ ש א נ י מזהירה ה מלאה חיים, גנזי נשמות, אוצרות דוח הקודש, מעיני גבודה,

גדולה ותפארת.

הננו מתנשאים בגאון למרום נשמת העולמים, חי העולמים.

מה נהדר המחזה, באו התענגו, באו רוו נחת, התעדנו בעדנים.

טעמו ודאו כי טוב ד׳. למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכס

בלוא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם.

ד י ח י ל ה ה ש מ ש נ ישנם דרכים שעל ידם ה. ה נ ו י ב צ ת ב מ ל ת ש מ ם מאירה היא באור גדול ו ל ו ע ל ה ש ו

ת עם יתר הכחות, ג ז מ ת וישנם דרכים כאלה שעל ידם היא מ

ועם החיים בכלל, לשפרם על ידי מיזוגה, לעדנם ולהקנות להם

מאושר האצילות שלה. ופרטיהם, בהבדלים הדקים שבין אלד• הגדרים,

ת יחדו משתמשים בהם, ו ח כ י ה נ ש והצדדים המעורבים ש

רבים הם לאין חקר.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שם א

נפש ההויה.T T ־ ; - v

יד

. בפסיכולוגיה. ש פ נ ת ה מ כ ח ם ב י ר ב ד מ כשם ש

ת במעמקיה, י מ י נ ת פ ו ל כ ת ס ה ב מצד השירה והפיוט ש

, כן מדברים ם י י ו ל ג ם ה י י ח ע מצד הופעותיה ב ד מ ב ו

, מצד ההסתכלות ה י ה ו ש ה פ ר ג ו ת ת ב ו ל ח א ת ה ו ל י צ א ב

, ומצד המדע י מ י נ פ ר ה ו א השירית שברוח הקודש, ב

. ם י ל כ האלהי, בהופעות הסדרים, המעשים והחזיונות, ב

והגשמה עצמה מתעלה היא מחוקי הפסיכולוגיה המתגלים,

. ה א י ר ב ה ל ל ע מ א מ י ת ה י ה ל א ת ה ו ל י צ א ה ו

כל הנסתרות אנחנו צריכים לציירם ביחש להתקבלותם בשכלנו וכח המדמה שלנו בהיותו מואר מאור השכל,

ובזה אנו נכנסים להשער החיצון של כל הידיעות החמודות בדברים

שהם למעלה מן החושים. ואחר שיבוסם לנו הציור איך כל הדברים

הם נמצאים במציאות רוחנית אמיתית ביחש לציורינו השכליים,

אז יכולים אנו כבר להרחיב את גבול מדענו על המציאות הרחבה

של הרוחניות ממעל להויתנו. אבל אם לא נבא בהדרגה

מהציור הפנימי שבקרבנו אל העולם החיצון, לא נמצא כלל

מה שאנחנו חפצים מההשגות הרוחניות.

ת שסא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

האצילות האלהית.

טו

ת על דבר י ד ו ס ה ה ב ש ח מ א ה י כמה נאה ה

, ה ל ו ה כ י ל ה ה ו ר כ ו ק ר מ ו ת ל ד.י ת, ב ת ה א ו ל י צ א ה

כל החיים, כל היופי, כל העז, כל הצדק, כל הטוב, כל הסדר,

כל ההתעלות. מה גדולה היא השפעתה של מחשבת אמת זאת

על כל מהלכי החיים, כמה עומק של הגיון עליון יש בה, כמה

הוד נערץ של מוסר, ומבוע של יצירת נשמות עליונות, קדושות,

כבירות וטהורות, יש בה.

, ל כ ת ה ה א ו ה , מ ה ת ו י , ה ת י ה ל א ת ה ו ל י צ א ה

אין קץ לחופש שלה, אין סוף לאחדותה, לעשרה ותמותה, לזהרה

ושפעת כחותיה וגוניה. כל ימי השירה, כל פלגי נחלי ההכרה,

כל עזוז החיים, כל השחוק ושמחת העדנים, הכל ממנה הולך ונוזל,

, בכל מורד עמוק ה ת מ ש ת נ מ ש בכל היא משפעת את הדד נ

עד עמקי תהומות מגעת הופעתה, כבודה ותשועתה.

הרצון התמים והבהיר של האדם כבר הוא תופס קצה זיוה,

הולך הוא ומתעלה, מעלה עמו את הכל, כלו אמר כבוד,

לביתך נאוה קדש ד׳ לארך ימים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שסב א

נשמת העולם הפועלת.V V ־ T T י : ־

טז

הנשמה החפשית ודאי שרק היא מגלמת את הגויה, רק נקודתה היותר תחתיתית, ועם זה היותר תמציתית מתוכיותה,

ת בתור פגישה וחדירה פנימית את המבנה הגופני. ל ע ו פ היא ה

זה החלק הנמסר להאדריכליות הגופנית הוא נחשך מאורו החפשי,

הרחב והמגוון ברב עשרו, והוא הולך ומתעלה בעילוי הגידול,

הגשמי והרוחני, הולך הוא ומתאחד עם מקורו הרחב, עם אוצר החיים

. ובהליכתו זו הרי הוא מתקדם, ת ט ש פ ו מ ה ה מ ש נ של ה

מתמלא חכמה וכשרון, עד שמלא תפקידו בא לו בהתאחדו עם מקורו,

שמוסיף בזה שפעת כח לו ולמקורו.

כמאורע הנשמה ביחש לגוף ויצירתו, כך הוא המאורע

. ההויה בכל גדלה הרוחני והחמרי, ו ל ו ם כ ל ו ע ת ה מ ש נ ב

בעת היצירה בהתפעלה, עד לא הוקמה הבריאה בתיאוריה,

ת היא היתה האדריכל ל ע ו פ ה ה ו י ח ת ה י מ ל ו ע ה ה מ ש נ ה

פועל הבנין. בהתגלמותה של היצירה נשפל ונאפל האור של כח זה,

. ובשטף הדורות והזמנים ה י ל ע ת פ י י ח ד ל ב פ ט מ ה

הולכת הנשמה העולמית ומתבררת, הולכת ומתאחדת עם מקור הויתה

נשמת כל היקום. גדר פרץ משובב נתיבות לשבת.

ת י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

נעמת החיים המרכזיים.

יז

ותאים אנן איך הנשמות צומחות, איך החיים באים, האורות מופיעים, קוי נוגה, ה ל ע ר של מ צ ו א לידי גילוים. מ

זוהר עליון יורד כחוטי זהב, ממקום החביון מזהיר הוא

, שתנאי חיים ותנאי גידול מוכנים להם, ד ח ו י מ ז ה כ ר מ ל

ב ה ו מתנוצצים רםיםים מוצלים, ל ה פ ר ך ע ו ת ת מ ח ת מ ו

נאחזים על ידי תנאי החיים והגידול לעלות לדום היש,

. ם י י ת ח מ ש נ ו ל י ה , ו ו ד ח ו י ד ע ו ז י כ ר מ ב ו

, אשר לכל חי, ם י י ח ן ה א ג ו ח ה ר ו פ ץ ו ה צ כ

ולאדם בהדר תפארתו. מה נחמד הוא גן אלהיס זה, ההולך ומתבסס,

הולך ומתעלה, הולך הלוך ומתרומם.

ואם תקופות ירידה גם הן שתו עליו, סוף כל סוף מפכה הוא

מעינו החי, הולך הוא בבטחה אל אשדו, ואשרו אשר אין לו ערך

וקצב הנה בא יבא, והיום הגדול, שהכל ימלא אוד, הכל ישוקה

עונג ועדן, הוא יפוח. וכבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים,

והארץ האירה מכבודו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שסד א

רוח החיים ומקורו.

יח

ם הגדול המלא בכל היש י י ח ח ה ו למה לא נבין את ר

ת גם יחד. ל ב ג ו י מ ת ל ב ת ו ל ב ג ו מ כולו, בכל הבריאה. ה

למה לא ננשא את רעיוננו להביט באור הזוהר הגדול הזה, שאין קץ

לעשרו, לאורו ותפארתו, ולמה לא נחוש שעם כל גדלו וחילו

, ה ל ב ג ד ה הרי הוא מכוון לפי המדד, של מה שיש בו צ

, ש ד ו ק ר ב ד א נ ר ה ו ק מ צד חשבון וצד סתירה, אבל ה

בכליל שלמות תפארתו, הרי הוא באין ערוך מפואר ונשגב

מכל האיתניות ואור הקודש של רוח החיים אשר בעולמים כולם.

, המשותפת לכליל תפארת הרוח ה נ ו י ל ע ל י ו ת, ה א י ד י א ה ו

הנובע ממקור אלהים חיים, להוסיף עז ועצמת אור וחיל ברוח החיים

ה ב ג ש נ ת ה ו י ל א י ד י א אשר ליצור כולו, מתאחדת עם ה

של רוח החיים אשר במלא כל העולמים. וברוח האצילי אשר

לחפץ החפשי של מעולה ומפותח שביצורים, כערכו של האדם

בעולמנו, וכל דומיו, שהם יונקים מאותו הזיו והיסוד המאיר ומחיה

. ה צ ו ב ק ת ה ו י ל א י ד י א ביקר תפארת, שם מתאחדת ה

וצדק ושלום נשקו, וחסד ואמת נפגשו, אמת מארץ תצמח

וצדק משמים נשקף. וממאפלי הסתר בא אור בהיר לשכלולו של

עולם ברור, שכולו אומר כבוד.

ת שסה י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

הבלתי ןנבולי ןהגבוליות. יט

, המאירים ם י ל י ג ר ם ה י ל א י ד י א ם ה י א צ ו כיצך י, ם י ב ג ש נ ם ה י ל א י ד י א , מתוך ה ם י ל ב ג ו מ את האופקים ה

ל קצב ומדה. ו ב ל ג כ ה מ ל ע מ שהם עומדים ברום עולם למעלה ל

האידיאלים הנשגבים בתעצומתם הם מתפשטים בכל ההמשכים כולם.

גם הגבולים והמצרים כולם נכללים הם במדד. בלתי גבולית

בתוך המרומים הבלתי גבולים.

אמנם חוץ מההתפשטות, שהתוכן הגבולי, הכלול בהערכים

הבלתי גבולים, מתפשט עד למטה מטה בתחתית הערכים הגבולים

ה מ צ ד ע צ ת מ ו י ל ו ב י ג ת ל ב ם ה צ ע שבבלי הגבוליות, ב

, ודוקא אותו העתיד להיות גבולי י ל ו ב ג ן ה כ ו ת ל ה ו ל כ

גם בעמדתו בעצמו הדי הוא כלול בזיו הבלתי גבוליות.

וכשהתוכן הגבולי הפנימי הגנוז בתוך הזיו הבלתי גבולי

מתגמד בציורו ועומד להיות יוצא בצביון גבולי, מתעלים הם

כל הערכים המתפשטים של הגבוליות שבבלתי הגבולי ומתעלים

למעלה למעלה, וממלאים הם זיו חיים גדול גבולי את הככד

המוכן להחזקת התוכן הבלתי גבולי שעתיד להיות עומד לעצמו.

ומתוך כך נעשים אותם הארחים של ההתפשטות הגבולית

שבערך הבלתי גבולי מקודדים מהארת הזיו הנמשך בהם תדיר,

והזיו הנוסף בתוך החביקה הבלתי גבולית. שהערך הגבולי,

העתיד להתחטב בפני עצמו, מצויר שם, דוחק הוא את הערכים הללו

ה ר ו מ ה ג ד י ל לצאת מתוך ההבלעה הבלתי גבולית, ולהגלות ב

על השדרה הגבולית. וערך זה נוהג בכל ענין, בכל עולם,

בכל מדרגה, בכל אדם ובכל שעה.

ת י מ ל ו ע ת ה ו י ח שסו ה

חיי החיים.

כי נ ח ו ר ם ה ל ו ע כשהעו נשאים על כנפי נשרים ב

נשמתנו מושכת אותנו לדבר ולהגות על דבר הכללים היותר כוללים,

וכל הערכים שברוח בכל מקצעות חייו נעשים לפנינו מוצגים

, המתחלקת להמון מפלגות לאין תכלית, ת ח ה א ב י ט ח ב

וכל המפלגות גם הן מתחלקות להמון שבילים לאין חקר,

ם י ר ב ו ח מ , ו ה ז ה ב ם ז י ג ו ר א ם ו י ז ו ח אבל כולם א

, שדוח חיים וכח חיים אדיר וגדול הולך בהם, י נ ג ר ו ר א ו ב י ח

רצוא ושוב כמראה הבזק.

והדברים הולכים ומתכללים, עולמים שונים מתאחדים,

ומנוצצים זה לזה את ניצוצי אורותיהם, והכל עלז ושמח ומלא חדוה.

ל זה מול זה עומדים, הבדלתם נכדת מאד. ו ח ה ש ו ד ו ק ה ו

ועם כל זה הננו רואים ביניהם אהבה ואחוה, שלום ודעות.

הקודש מתנשא ומתעלה, מתרומם בהדר שיגובו, ושופע ויורד וחודר

מטה מטה בגדולת ענותנותו, והחול מתמלא עדנה ועז,

ושמח הוא להיות משמש לקודש, מתמלא מזיו הדרו ומתעטר בפארו.

ם י י י ח י ח ח ו ת ד ב י ג ל ש ן ש ו י ל ם ע ו ד ו

הולך ומתגלה לפנינו, והעולמים מתתקנים, והנשמות מתמלאות

ומתטהרות מפגימתן, ועל כל החיים ברכת אלהים עליון שפוכה היא.

ומתוך מצולות המחשבים עולים הם לשבע בצחצחות עדנים,

, ם י י ה ח י ח מלאי הדד הדרים, פאר ושבח לאל חי העולמים, מ

ת שםז י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

השמח במעשיו, ומשמח את כל בריותיו, בזליפת שפעת נועם

חסדי חסדיו, בעזוז גבורתם הנהדרה, באדרת קודש קדשים.

אשרי העם שככה לו, אשרי הנשמה השוכגת בחביון אורה,

המתלוננת בצלצח עדי עדיים, המוארה באור החסדים הנאמנים

עדי עד.

המכונה האורגנית. ־ : T T : ־ י

כא

ל ת ש י נ ג ר ו א ה ה נ ו כ ת הננו תאים את ה. בבטחה יכולים אנו ת י נ ח ו ר ה ת ו י ר מ ח ת ה ו א י צ מ ה

להשקיף על היחש הכללי של הכל, וממילא על הפעולה שהכל

מתפעל מן הכל, והכל פועל על הכל. אין לנו אטם גשמי, ולא רוחני,

שאיננו פועל ונפעל על מלא ובמלא כל.

אמנם הפעולה הולכת היא ומתפשטת, הולכת היא ומתחלשת

בכל אשד תתרחק ממרכזה, והיא מתגברת כל אשד תקרב אל מרכזה.

יש אמנם שחילוף הכלים, התגועעות הפעולה ממקום למקום על ידי

חילופי תנועות מוסיפה היא כח. זה מוחש בעולם הטכני,

ומשוער יפה גם בעולם הרוחני לכל הופעותיו.

ש ד ו ק ת ה ו ד ו שסח א

ההבנה האורגנית.־ J T T T ־ • ־ :

כב

ההשכלה העליונה, על דבר המציאות הרוחנית, על דבר השכלים הגדולים, על דבר כל ההויה הנשמתית במלא עולם,

כשהיא משתכללת, מראה היא את הגודל והאומץ, את היופי והפאר,

את הבנין ואת החיטוב של העולמות העליונים ועיצום כבודם,

עד שהאדם וכל כחותיו וקרביו מתקשר בזיום.

ת בגדלה, י נ ג ר ו א ה ה נ ב ה ועם זה כשמתגברת ה

, מתברר מיד י ת ב ה ר מ ו ר ק ו ע י ש העושה את כל היש ל

ל שיש לכל העולם ופרטיו, מאורעותיו ומקריו, הליכותיו ו ד ג חש ה הי

וכל ערכיו להעולמות העליונים הקימים ונשאים. וחלקת העמידה

במקום הקודש אשר לסוד ד׳ מתגברת, והיא נושאת בדוח האמיץ

את כל תוכני החיים, עד שהתנועות החברותיות והאישיות כולן

מתבדרות, שהנן קשורות בקשר אמיץ עם התנועות רבות החיים,

גדולות האור והזיו העליון, של חביוני העז אשר בספירות העליונות.

ויבש וכמוש גראה העולם המוגבל והמצומצם שלנו, כל זמן

שלא יפתחו לו השערים העליונים, כל זמן שלא יזילו עליו

הצנודות החיים, הדוממים בעז נצחם, את שטף לשד חיותם,

וסוד ד׳ ליראיו ובריתו להודיעם.

ת שסט י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

ההעקפה הארעית.: T ־ T I T : ־ ־

כג

בכל •"יה רואים את מסקנת החיים של שטח רחב מאה

של עומק ורום גדול ונעלה, ומתרוממת כל בדיה למעלתה האידיאלית.

ת הזאת. י ש ר ש ה ה פ ק ש ה לפי בהירות ה

בכל רעיון, בכל התעוררות של חיים רוחניים, שאנו רואים

בעולם, מתגלה לעינינו בדיה נפלאה שבבריות, שהננו חודרים

והולכים, הולכים ומטפסים לעלות אל המקוריות של מהלכי החיים

והרשמים העמוקים, הרחבים והרמים, שהם הם הגורמים לאותן

המחשבות והנטיות שתצאנה אל הפועל, ושתחזקנה את מעמדן.

וכשם שאנו מסתכלים ברעיונות המשוטטים בעולם ותופסים

, י ש ד ש ם ה ד ו ס מקום בחיים העומדים מחוץ לנו, ותופסים אנו את י

שהוא מתגלה לנו בצודה של גדולה, כמו כן אנו באים גס כן

להסתכל במהלכי רעיונותינו אנו, בנטיות לבבנו והגיוני נפשנו,

ואנו רואים בהם לא רק את עצמם, שהם הם עצמנו, אלא את כל

המרחב הגדול, המסובך ומתענף, הגורם את הויתם. ואז אנו באים

מתוך ההסתכלות הצרה של עצמנו אל הסתכלות רחבה של מדת העולם,

. ת ו י ר ו ק מ ם ה ה י ת ו ב ס והחיים הפנימיים שלגו מתגלים אצלנו ב

ובהירות גדולה מופיעה אז במחזות נפשנו, על גוי ועל אדם,

על שמים ועל הארץ, ועל כל המון ברואים לאין תכלית.

אורות הקודש 24

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שע א

?*קור הכשרונות. כד

, ם י י י ח ל ע ב ם ב י א צ מ נ ם ה י א ל פ נ כל הכשתמת ה שלפעמים אנו משתוממים עליהם, והאדם לא יוכל להגיע להם

לחקותם כי אם אחדי למוד גדול ואדוך, וגם בכל זאת לא יוכל

כי אם להיות רק קרוב לאותה המדה המכוונת שבכשרונותיהם,

הם באים אליהם מפני שכל מדרגות בעלי החיים למיניהם,

ה ל ו ד ה ג מ ש ל נ ם ש י ד ב אודות החיים שלהם הם ש

, שנתחלקה לסעיפים רבים, ן ו ר ש כ ה ו מ כ ה ח א ל , מ ה נ ו י ל ע

וכל סעיף במדתו מאיד בו אותו הצד הבהיר של הנשמה הגדולה,

בעלת החכמה והכשרון המפליא, אלא שהיא במדד. מאד זעירא,

כספה מן הים, אשר בכל זה הרושם העצמותי של הנקודה, מצד

שהיא באה מכללות יסוד חכמה וכשרון עצום ונעלה, אינו נמחק.

ומוציא הוא אל הפועל את כשרונו על פי מעמק הגדלות של החכמה,

על פי אותה המדד. שהיתר. קנויה עמה בהיותה עצורה ומקושרת

ה השלם, שהיה תכנית כליל חכמה, ר ו ק מ בקשר חיים שלמים ב

ערוכה בחשבון מדויק של דעת עליון.

ת שעא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

געמת האדם והנרואים.

כה

׳ בהרחבתה, כוללת היא בתוכה ם ד א ת ה מ ש נ. כל נפש חיה ם ל ו ם כ י א ו ר ב את הנשמות הפרטיות של כל ה

. ם ד א ת ה מ ש ניצוץ הוא מאור האבוקה הגדולה הכללית, נ

דק למראה עינים, כל מין וכל פרט הוא מצוי בפני עצמו,

העין החודרת רואה לבת חיים גדולה, מאחזת באדם הכללי,

לכל פלגיו, שבתוכם חילופי מדרגות רבות, במדת האור והחום

המתגלה, וכל בריאה גלמית מוכשרת היא רק לחלק קטן מאור זה

המאיר בו.

ר לשוב אל האורה העליונה במילואה, ת ו ח ג ו ר ו הכל ע ו

ת האדם, להיות מואר באורה. והיא מתעלה מ ש ד עם נ ח א ה ל

בעפיפות רוחנית, מדושנד, חיים ועונג, למקורה, לאוצר החיים,

ששם עז וחדוה, שלמות מוחלטה, נצח והוד. כשאורה הפנימי

של הנשמה מתגלה בכבודו, הכל שמח, הכל מדגיש, שהמכון,

שאוצר החיים והאושר שלהם מתגלה בו, הוא אתם, והכל שמח ומתעלה.

עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך.

הדמיון תופס את יסוד אחדות עליונה זו בתחלה,

והשכל מבררו בסוף, ובאה המציאות הממשית ומראה את חילה

במקום שאור החיים הפנימיים הבהיק במלא אורו, בנסים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שעב א

אשר נעשו לצדיקים, אנשי מופת בדוד דוד. שהאמונה המזוקקת

יודעת לשמור את הרשימות החיות של האמת הגדולה, המתעלה

מכל חכמת לב האדם וכל כשדוגותיו בארחות החיים.

ח נתגלו כל יצורי העולם, ל נ בנשמתו היסודית ש כל החיים כולם, הם באו אליו אל התיבה במשיכה טבעית פנימית,

בהמשכת הענף לשרשו.

שקיקותו הפנימית העליונה להתהלך את האלהים התאימה

ה מ ד א ש ה י א ק ו י ד ש צ י עם נטיותיו לישוב העולם כולו, א

יחד בחוברת. כינוסם של שני כשרונות הללו ביחד הוא דבר מפליא,

ם היה מבהיק הרבה יותר. י ב ו ר ט ת ו ת י ו ד ו ד ב ש

אבל הנטיה האדמתית סוף סוף יש לה איזה משקל מכביד,

שהאבות השליכו מעליהם את משאה, וכל משא החיים של המון

יצורים, הכלול בנשמתם הגדולה והכללית, גתהפך לתוכן גדול ומאיר

, הקוראה בשם ד׳ אל עולם, ה ל ו ד ם ג ד ת א מ ש של ג

ומסוללת גתיב לדודות. ללכת בדרך ד׳ לעשות צדקה ומשפט.

ת שעג י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

חטיבת דצח״מ. כו

עומד האדם ותוהה. איזה צורך יש בכל המון המעשיםא ו ל ה כ והברואים המשונים והרבים, ואיננו מבין איך ה

. ת ח ה א ל ו ד ה ג ב י ט ח

ם הם התחלת בדק האור, מ ו ד ב ם ש י י ת מ ד ר ת ם ה י י ח ה

, מתפלג לאלפי רבבות קוים, י נ ח מ צ ם ה ל ו ע ההולך ומזהיר בתוך ה

, ושם הס מתנוצצים ם י י ח מיוחדים ושונים, באים הם עד מקדש ה

, ם ד א כבר בעליצות, הולכים ועולים עד דום עטרת ברואי עולם, ה

שכל מהות חייו, זרמי אודותיהם, והתמדת הלך נפשו העולה למעלה,

הם הם דק גלי ים גדולים, שהם הולכים ושבים מכחם של כל

תנועות החיים שבמציאות, מראשית הקטנות של החיים עד גדלותם,

. ר ב ד מ ד ה ם ע מ ו ד מ

אם מתפלא אתה איך תדבר, תשמע, תריח, תחוש, תראה,

תבין ותרגיש, השב לנפשך, כי כל החיים, וכל הקודמים למערכתם,

הכל שופעים עליך את כל הויותיך.

אין נקודה קטנה יתרה, הכל נצרך והכל משמש לתפקידו.

אתה בכל מה שלמטה ממך, והנך קשור ועולה עם כל מה

שנשגב ממך ועולה עליך.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שעד א

, ם י י ח י ה ל ע ל ב צ א ק ש ז ח הרצע הארצי ה שאין להם הופעה שכלית גדולה, גם הוא מתחלש קצת מרעננותו

ואומץ היש שלו בדחיקת פעלו. על ידי אותו הקורטוב האידיאלי

הרצוני הנכנס בתוכו, יהוא יונק את אומצו הגמור מתוך חיבורו

, שאין בו אפילו אותה ההפרעה המועטת ח מ ו צ ם ה ל ו עם ע

של גילוי החיים. והצומח, עם כל זרמתו הבריאה, הבלתי מפוקפקת,

מסובל הוא מנדידה וטפול ציורי מוגבל, והוא מתרפא מחולשתו

, שבו נפש י מ מ ו ד ם ה ל ו ע על ידי התבססות חיבורו עם ה

בעלת קביעות ואומץ עמידה תדידית. ופסגת החיים עולה היא באדם,

ונחלשת הרבה על ידי החופש אשר לרצון, ומשיגה את אמוצה

, המגושם. י ח ם ה ל ו ע על ידי בסיסה וחבורה ב

ת לפי התפלגותן הולך משפט זה ו י ש ו נ א ת ה ו ר ד ש ה ו

וחורז בהן, הצד האידיאלי עומד להתמוטט מחולשה שבעדינות,

ומשיג את תקומתו על ידי הביסוס שמתבסס הוא בהצד

הממשי שבהויה.

, ת ח ה א ב י ט ם ח ל ו י ע א ו ד ל ב וככה נעשים כ

ואומות ומפלגות, ובעלי דעות ואופיים שונים, בונים יחד עולם מלא,

שהוא מלא עז והדר יחדו.

ת שעה י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

אמץ השדרות הןמוכוית והעליונות.

כז

אימוץ תחני מיוחד יש גם כן בכל ההויה, בפרטי הדומם, הצומח, והחי. אין ספק שבכל מקום שההזזה המצומצמת של

ההזרחה הפנימית שנתה פחות את המעמד הרוחני, אף על פי שהוא

קורטוב קטן בלתי מפותח ומפורט, אבל איתן הוא שם, עזיז ותקיף,

, ו נ מ ה מ ל ע מ ת שהן ל ו ח ת ו פ מ ת ה ו ר ד ש ע על ה י פ ש ו י נ ם ח מ ו

. ה כ ו מ ה נ ר ד ש ך ל י י ש ל ה כ

ם י י ח ץ ה ו מ י אין אנו יודעים לשער את הערכים של א

ובריאות הרוחניות, שמשפיעים עלינו בעלי החיים האלמים.

מפני שיתופנו עמהם בחיים. כבר נגלה כמעט לפנינו השיתוף הנפשי

של אישי החברה הלאומית, ולבהירים יותר בהשקפתם, גם האנושית

י ח ת ה ו ל ל ם כ י ע ת מ ש נ ף ה ו ת י ש בכלל, אבל ה

עוד נעלם הוא, עוד לא יעיז שום חוקר נפש להביע את בטחונו

בצירוף ידיעה זאת.

אמנם באות ההצעות הרחוקות, מעין חלומות, לפני המדעים

המדויקים, לבשר את הופעתם. יכולים אנו כבר להנשא לאותו הגובה

י ה ם ה ה ו ם ע ש מ , ו י ל ל כ י ה ח ם ה ת ע ו ד ח א ת ה של ה

, עם תמצית החיים, עם זיק האור החי ת מ מ ו ד ה ת ו י נ ח מ צ ה

שבהם, הם משפיעים עלינו ואנו עליהם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו א

כל מה שאנו מדברים ממוסר וטוב, מחזיון ושירה,

אינם כי אם הרחבות ניצוצות, שבמקורן הכמוס, בההויה האלמת

לפרטיה, הן יותר עזיזות, יותר חיות באימוץ פנימי, אבל מצומצמות

וצמאות להרחבה.

לא דק עם עמי הארץ שבנו, עם ההמון הרחב אנו מתיחדים.

זהו כבד עובדא מוחשת, שדוב האידיאלים צריכים הס להיות משוקים

מטל החיים של ההטבה הכללית ההמונית הרחבה, זיו החיים

בה יחד עם הקבוצה כולה, ששם עור ופסח הרה ויולדת יחדו.

אבל יותר מזה, עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך.

הרוח ההמוני והאצילי.־ • ־ : T • • ־ T ־ ־ :

כח

, ן ו מ ה האינטיליעציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ה שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה.

א שיש י ר ב ד ה צ זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את ה

בההכרות הטבעיות, בהרגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא

נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטודית.

א של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר י ר ב ד ה צ ה

ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסדיים בעלי מחשבה.

יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר,

בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים

בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ.

ת שעז י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

ולאו דוקא בהרגשת המוסד השישית עולה הוא ההמון

על אנשי הסגולה, גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלהית, היופי,

החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי

הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת וההחכמה,

ו ן. מ ר ב ה ה ו ה ט א ו י ר ר ב ת ו הוא י

אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו,

אינגו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד

בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות מתגגדות וסותרות

זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא

לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו.

י ה, ו ש ת ה ו צ ו ע י ל ם ע י ע י פ ש מ ם ש ש ל כ ב א

. ם י א י ר ם ב י י ם ח ה י ל ע ע י פ ש א מ ו ך ח כ

, ן ו מ ה ם ה ח ע ו ר י ה ל י צ והצד המשותף של א

הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היסה, ומשמרם

מכל רקבון והתמנות מוסדית וחמדית.

הנבואה, הבאה מהצינור האלהי, באה דוקא לשם מטרה זו,

, י ל י צ א ח ה ו ר ם ה י ע נ ו מ ה ח ה ו ר ד ה ו ח י של א

המיוחד ליחידי סגולה. הביטויים ההמוניים מתלכדים בה עם

המחשבה האידיאלית של עשירי הרוח.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שעח א

רוח החיים ןהךצון. כט

ת ה ה 1 י ה מתגברת בתוכן ההכרה האידיאלית, ו ד ח א כל מה שהיא מתעלה. רואה איש הרוח את החיים במלא היקום,

רואה את הכח העטוף בכל אשר ישאב ממנו חיים לנפשו,

ובכל אשר כל החיים חיים ישאפו.

החיים כמוסים הם ביסודות ההזנה, כמוסים במעמקי ארץ,

יוצאים על ידי הצמיחה והגידול אל הגילוי, באים בתור מזון.

מתאחדים עם בשר האדם ורוחו, מתגלה בהם התכוגה הרוחנית,

עזוז החיים, החופש והאור.

מי יאמר לגו שיש פירוד, מי יאמין להרגל ולדמיון הצר,

שאין עילוי הנשמה עילוי הכל, מי יבהל מפני מרחבי מקום,

מפני כתלים חוצצים.

. ז י ע מ י ש מ ש ן ב כ ו ש ל ה ו ד ג ח ה ו ר ה

בהיכל הצדק והבינה, הוא נותץ עז וגבורה, הוא העז והגבורה.

. ם י י ח י ה י ח ם ו י י ח א ה ו ה הוא נותן חיים, ו

ן מתפתח על ידי עז הכח, הכח בא לידי גמרו ברצון. ו צ ר ה

שכלול הרצון לצד הטוב, הרי הוא סוכם בקרבו את כל מלא

החיים הכלולים במרחבי ההויה. חוזר הוא הרצון ומפזר את הטוב

על הכל, מתפשט הוא החפץ של הטוב, הולך הוא ומזריח את אורו

בחזרה ביותר עילוי, על כל המקומות אשר נוטל משם עז החיים.

ת שעט י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

והחיים, ההם כלים בגבול מה שאנו קורים חיים, הלא הולכים

הם ומתפשטים, הטוב שבהם לא כלה ולא יכלה, לא ידע קצב

לעילוייו והתפשטותו, ליפיו ועצמו.

כל תכונה של יושר, של מוסר, של קדושה, של גבורה ותפארת,

הנה הם גילויי החיים של מילוי ההויה, שהם באים למעוזם

בתור כלים, שהרצון הטוב עושה בהם את חפצו. הרצון הטוב,

כשהוא מתגבר בעת שאיבת החיים, נותן הוא גרעיני האור,

ההולכים ורבים, בהתחברם עם הכח החיצוני.

ן ה ח 9 ש י ׳ המואר מהשכל העליון, הוא ו צ ר ה. ה ת ו י מ י נ פ ה ב ל ג ת מ , ה ה י ו ה ל ה ת ש י צ מ ת ה

וזאת היא נשמת אדם הראשון, בכל מילואה.

ש ד ו ק ת ה ו ד ו שפ א

הרצון הגלוי והנסתר.י I T T ־ T : ־ • : י

, ב ל ן ה ו צ , ר ש פ נ ת ה ו י כ ו ת י ב לו ן ג י ש רצו

. הרצון שבלב ף ו ג ת ה ו ל ל כ ר ב ת ו ס ן מ ו צ ש ר י ו

כשהוא מתגלה לטובה, בהארתו מוציא מן הכה אל הפועל

ה רוחנית ג י ז את הרצון המםותר שבכללות החיים, וכאן נעשה מ

נפלאה ויצירה גדולה.

, ב ו ט ר ה ו א ת ה ו א י ל ך ע י ש מ מ ך ו ל ו ה ה ר ז או ו

את החיים הקדושים שבכללות ההויה, שהנם מלאים שאיפת קודש

לנועם העליון של אור ד׳ בעולמו, אור השכינה. נשמת העולמים,

הוד האידיאליות האלהית החיה בכל. ברוך כבוד ד׳ ממקומו.

ם הקדוש האצור ברצון החפשי שלנו, י י ח כ ח ה כשהוא מתעלה בהוד נצח קדשו, הרי הוא מוסיף אומץ גדול

. ה ל ו ן ש נ ה ו י ה כ ו צ ר לעושר ה

והעולמים כולם בתור חטיבה רצונית מלאה חיים מתעלים הם,

והעולמיות כולה בזיוה האלהי היא מתעלה, ומאור האידיאליות

הכללית, של התפארת האלהית, שופע אור חדש, של חיים חדשים,

להופיע נשמות חדשות, מלאות אונים. להושיע לכל כושלים,

ולעודד כל נדכאים, לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע.

ת שפא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

ךצוין העולם.

לא

, המדרגה המתגלה ם ל ו ע ן ה ו צ ת ר מכירים אנו א, ף א ו ש ל ו ע ו ן פ ו צ , בתור ר ה י ו ה ב ם ש י י ח ש ה פ בתור נ

שסעיפיו מתגלים בכל, בדצח׳׳מ, בכל פרטים ופרטי פרטים,

ובכללי כללים, הולכים אנו עמו להיקף כללותו, באים אנו לידי

החלטה, שמגמה יש לרצון זה להתעלות.

ה הוא על ידי מה שגילוייו הפרטיים מתעלים, ל ע ת מ

נשמתיהון דצדיקיא משביעים אותו רצון, צנודותיו מתפתחים,

ו מזיל כל טוב, חיים שלום ועדנים. נ ו צ ת ר נ ד ע ע פ ש ו

ומזרמי רצון וברכה הללו מסתגל הרצון הכללי לקבל מחפץ עליון,

מאור רצון ועז העולה למעלה, הגבוה ומתנשא ממנו, המקיף את

העולמים האידיאלים, בכל מילואיהם, שפעת ששון וברכת עולמים.

. וכל רעיון וכל מעשה מתברך, ס ס ב ת ם מ ל ו ע ה ו

והברכה מסגלת את המחשבות לקבל רשמי הגודל, בלא תערובות

דמיוני כזב, בלא חולשה של ספקות, ובלא גדם של היזק,

והכל הולך למישרים.

וצדיקים שמחים לפני אלהים, עושים את עבודת הקודש,

של חכמה ודעת, של מוסד וצדק, של סיגול אל קודש,

אל גבורה והוד, בהכרה בדודה, במטרה מסומנת.

. ם ל ו ע ם ב ע ו פ ך ו ל ו א ה ח י ש א מ כ ל מ א ד ח ו ר ו

קול דודי הגה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שפב א

יםוד עולם.T ;

לב

, ם ל ו ם כ י צ פ ח ת ה ל א ל ו ח מ הרצון העולמי׳ ה, ם י י ל ח ט המשביע לכל חי רצון, הממלא כל נשמה ב

הגואל משחת את כל החיים, המקבל שפעת אור מכל

המקורות העליונים מזילי החיים, ומופיע על כל אור וחיים,

ם על התכונה העולמית כולה, על תבנית כל, י י ל ח המרעיף ט

, צדיק עליון, עמו אור זרוע ושמחת ישרי לב. ם ל ו ד ע ו ס הוא י

בהופיעו בכל הדד כבודו, בתכונה ההויית של העולמים כולם,

בצורתם הכללית המאחדת כל, אין קץ לששון, ואין תכלית

לשמחת לב ועונג נפש, אשר ימלאו חדרי חדרים של כל עולמי עד,

מרום עזם, מגדולת גדלם, עד שפל חולשתם וקטנות קטנם.

אשרי אדם עז לו בך, אשרי שותה ממעיני עדניך,

בלכתו בדרך צדיקים, ובהדבקו באור תורה, בזיו חכמה

ויפעת צדק ומשרים, לכונן ולבנות, ליסד ולשכלל, פאר כל צבי,

והדד כל צניף תפארה.

חיים עד העולם

ת שפה י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

חץיוין החיים והעתיד.

לג, ם י י מ י נ פ ם ה י י ח תאים אע את ההויה בדוחניותה, את ה, ס י ו ה ת מ ם ו י כ ל ו ם ה ך ה י , א ם י ל ע ו ם פ ך ה י א

את הנשמה המתגלה בחי ובמדבד איך היא עומדת בעילומה,

איך נשמות הבנים כלולות ומכוגםות באבות, בעודם גם הם בקטנותם,

, ו ל ל כ ד ב י ת ע ה איך הנשמות העתידות עומדות בצביונן, ו

ה ן ז ו י ז בשלל צבעיו הנהדדים, כמו חי נצב לעינינו. ואין ח

מקסם כזב, אלא צפית אמת.

, ש י ת ה ת מ א ם ב י ק ל ו ח ד מ י ת ע ה ו ה ו , ב ר ן ע י א

מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבד

ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהוה, תמיד ותכוף.

, והכל שלם, הכל רענן והכל מזהיר, י ל ח כ ה ו

כשהכל מוכר בחטיבה אחת, כשהאורה מזהרת ומפלשת את אורה,

. ל כ י ה ל ח כ ר ה ו ק מ לידע ולהודיע, איך מ

אורות הקודש 25

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שסו א

הפ!ל עוטף ןשואף. לד

הרבה יותר עשיר ועז ומלא תוכן ומרץ וישות תבונית הם כל אחד ואחד מניצוצי החיים שאנו מביטים עליהם

ממרחקים מגבוה.

אוצר החיים שבבעלי חיים כולם מקטנם ועד גדלם,

גם אוצר החיים הסגור החתום והנעלם המוגלם בכח בצמחים ובדוממים,

, ף ט ו ש ך ו ל ו ל ה כ אין אנו יכולים לסמן את עזוזם הפנימי, ה

. ף א ו ש ע ו ז ע ד ז מ

גם אנו אין אנו יכולים להעריך את עושר פנימיותנו,

סתום וחתום הוא בעדגו גם עולמנו אנו הפנימי. הוא עולמנו במציאות,

בקישור בחפץ סמוי, ועולם שאינו עולמנו, בהכרה בידיעה בחדירה.

, ת ו ל ע ת ה ף ל א ו ל ש כ ה הכל מלא עושר וגודל, ו

להזדכך ולהתרומם. הכל אומר שידה, משבח מגדל מרומם ומנשא,

והכל בוגה עובד משכלל ומעלה, שואף להתאחד ולהתארגן.

החיים כלילי יופי וחכמה, אדירי גבורה והופעה, מתחילים

לא ממקום שכבר יש שם ביטוי של אומר והגיון, כי אם ממחשבים,

אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ. ודעתנו המשוטטת

באחדות כל היצור מוצאה את גאון האדם בכל פנה, במרומי שחקים

ובמעמקי אדמה, ד׳ ממית ומחיה, משפיל אף מדומם.

ת שפז י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

השאיפה העליונה.

לה

ה להשלמות האלהית, בהתפתחות כל כחותיה פ י א ש ה של הנשמה, במלא עזה, הוא הכח הדודה, הדוחף את החיים הרוחניים

, מהאורח העליונה, ה י ח ל ת ל ש ט לתעודתם. בצמאון הנורא ל

כלול כל המילוי המעשי והשכלי, כל מה שנכנס בגבול

הבחירה האנושית וכל מה שהוא למעלה מזה, ההולך ומתגלה על ידי

התעצמותה של הנשמה בזיוה המקורי.

ם שתהיה מסתפקת י י ח ת ה מ ש נ ה ל ר ל ש פ י א א

בבקשת סדרים מעשיים, תיקונים בארחות החיים והחברה,

ובהטבות מדיניות וקבוציות. אמת הדבר, שבזמן שכל אלה

הם במצב של קלקלה, מנועה היא מכמה אמצעיים שיוכלו

לעזור לה להשלמתה החטיבית, אבל לא זאת היא מנוחתה

ומגמת פניה.

, המעשית והשכלית, ת ו מ ל ש י ת, ה א ל ה ה ה ר ו א ת ה א

הרגשית והתכוגית, את השלמות במילואה היא מבקשת.

מתקשרת היא באור התשובה העליונה, מתרפקת על אהבת יוצרה,

מתרוממת היא ליהנות מזיו הרעיון, השכל והמחשבה, הדמיון והרגש,

הקישור הנשמתי והשיקוע הנפשי בים האודה של אוד תורה

ונר מצוה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שפח א

הוןשוקה להקויר החיים.

לו

, א כ ל מ א ד פ ו ג ב א ב ת א ש א ל ל החפץ האךיך ש, העליונה, הטהורה, החפשית, ת ו א י צ מ ר ה ו ק ב אל מ ו ש ל

האיתנה, במקור אור אין סוף, נטוע הוא בכל היקום, בכל היצור כולו.

, ה י ו ת הה ע ו נ ת כל ת ל א ג ל ג מ י ה ד ו ס י ח ה כ והוא הוא ה

, והמכונה המשכללת, המוציאה אל הפועל ת ו ח ת פ ת ה ה

את כחותיה בכל עולם ובכל שדרה לפי ערכם, והוא הוא היסוד הפנימי,

המניע את הגלגל התרבותי אשד לאדם, למפלגותיהם, ולגוייהם.

והוא סובב והולך בכל היצור. לא יצא מכללו החלק היותר זעיר

שבחלקים היותר קלילים שבההויות היותר דלולות מעבר מזה,

ולא יעברו גבולו המוני עולמים נעלים ונערצים של שרפי קודש,

אראלי שחק ואצילות יפעת רוממות קדשים מעבר מזה.

ם היא אך י י מ י נ פ ם ה י י ח ה ש ו י ת ה ק ו ש ת

חזות הכל, חמדת הכל, תשוקת התשוקות וחמדת החמודות,

, להכלל ביסוד המקורי של כל עז הדוויה. ם י י ח ר ה ו א ד ב ו א ל

א דמלכא. פ ו ג א ב ב א ת ש א ל

ת שפט י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

עאיפת הנצח. לז

, ת י ח צ נ ה ה י ו ה ה הויתט הזמנית היא ניצוץ אחד מ, ואי אפשר להוציא אל הפועל ם י ח צ נ ח ה צ ד נ ו של ה

את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו

לחיי הנצחים.

וזאת היא הכרה פנימית שרויה ברוח כל היקום, ולא יועילו

כל מלחמות רוחניות להזיזה ממקומה, דק לפנות ביותר את הדרכים

לפניה, ואפילו מה שכגגדה הוא גם כן בעומק האמת בעדה.

הנצח הוא היסוד האיתן לכל חיים תרבותיים במלא מובנם., ת ו מ ת ה ת א ח צ נ ח מ צ נ ר ה ד ל ה ה א פ י א ש ה

ומוחה דמעה מעל כל פנים.

האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים

בדרכים של גדלות.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שצ א

הטל העליון.

לח

ם הוא עצמו אותו י ת מ ת ה י ה ל ת אותו הטל ש הנושא שמלאכי השרת חיים ומתקימים ממנו, חיים איתנים,

. ת ו ם מ מ ן ע י א ם ש י י ח

ו הולך הוא ופועל את פעולתו, ל ל ם ה י י ח ע ה פ ש ו

עובד הוא את עבודתו התדידית, להביא את העולם לידי מעמדו.

ואין לך כל הטבה והארה שבעולם, מקטנה ועד גדולה,

מחיצונה עד פנימית, שאינה עשויה דרגה של סולם לאושר

, של נצחון ם י ת מ ת ה י ח ל ת , ש ן ו י ל ע ם ה ת ו ח ה

הטוב המוחלט, לא רק במובן החברותי לבד בצמצומו,

כי אם במובן הכללי של כל העולמים, ובמובן הפרטי של כל בדיה,

מגדולה ועד קטנה.

, שסיגיו ומותרותיו הם הם ן ו י ל ע ל ה ט ו ה ת ו א ו

הנותנים כח לכל מרץ החיים, עקרו ופנימיותו הוא הוא הגנוז בתורה,

והתורה בהתגלמותה, גס כהסתעפות ההבטאה היותר חיצונה ומפוצלת,

לכל ערכי החיים, והדמיונות המתוארים, היא היא התגלמות עצמית

. ם י ת מ ת ה ה א י ח מ , ש ן ו י ל ע ל ה ט ו ה ת ו של א

י ה ו, י ח ה מ ר ו ל ת ה ט ר ו ל ת ט ש ב מ ת ש מ ל ה כ ו

ל ך. ת ט ר ו ל א י ט כ

ת שצא י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

אויר החיים.

לט

, ם י י ח ר ה ו א , ב ם י ת מ ת ה י ה ל ת א ש ל פ נ התענוג ה, הוא משעשע ך ל ת ט ו ר ו ל א ל ט , ש ן ו י ל ע ן ה ד ל ע ש

ה ק ס פ ה את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ה

שבין ההוה להעתיר הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתים, אינה נחשבת

אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה.

וכל אוד גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון

ברכת תחית המתים בתפלה.

ועם כל גדלו וזהרו של תעגוג עליון זה, כלא הוא גחשב

לגבי ציור התעגוג והשלמות של דעת עליון שבעליוגים,

, שצדיקים קשורים בו, וכל ו ת ב ה א ץ ד׳ ו פ ד ח ו זהו ס

נשמת ישראל בו דבקה, וכל התמצית של האורה האלהית,

המחיה את כל הבריות, ומתקנתם לסעודה העליונה, שם היא שרויה.

ת מתמלאים תמיד שעשועים נפלאים, ו ח צ ח צ ו ה ל א ו

מלאי הוד ועמים, גוונים מגוונים שונים זה מזה, ומשפיעים

ומופיעים בשפעת נחלים גדולים וימים רבים ואדירים זה על זה,

וזכרם מתוק ונעים, מתוקן ומקובל, פותח שערי חסד ורחמים,

. ד ע ה ל ע ו ש י ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שצב *

חזיון המות. מ

, ו ר ק א ש י ו ה ת א מ ו , ט א ו ן ש ו י ז א ח ו המות הם י י ח ת ה ר ו ב ג מה שבני אדם קוראים מות הרי הוא דק ת

ותעצומתם. ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם

השקיע אותו בה, הדי הוא מצייד את תגבורת החיים הזאת

בצורה מדאיבה וחשוכה, שהוא קוראה מות.

מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו,

שאי אפשר להמלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל כך שולט בעולם,

ה המביא את ז ח מ ה ת ה ע י נ י ם מ ר ב ע ה כי אם ב

ה הללו אל הנפש, על כל נפשות מת לא יבא, א ע ט ה י ה מ ש ר

לנפש לא יטמא בעמיו.

ת שצג י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

השחרור מיראת המות. מא

, ת י ל ל כ ם ה ד א ת ה ל ח א מ י יראת המות הא י ה ה ב ו ש ת ה הבאה בעקב החטא. החטא יצר את המות, ו

ת להכחיד אותו מן העולם. ח א ה ת ר ו ם ה ה

, ת ו מ ל מן ה צ נ ה א ל ך הו ל ו ה בב ו ם סו ד א כל עמל ה

ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי.

השיקוע בעפר החומריות, וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה,

הוא רק מגדיל את המות. וממילא הוא מוסיף יראה על יראתו,

וכל מה שיתאמץ האדם שלא להתירא מפניו לא יועיל לו כלום,

מאחר שהוא משקיע את כל הויתו בתוכנים כאלה, שמות

שולט בהם, והוא מהרםם ומכלה אותם. איך לא יתפלץ הלב על

יופי הנהפך לכיעור ועל חמדה שמתהפכת לבחילה. באין לחיים מטרה,

, המלחמה נגדו לשוא היא, ם י ו א ת מ ו י ה ח ל ר כ ו ת מ ו מ ה

העזות מאומה לא תועיל.

ר ר ח ת ש מ ך ו ל ו ם ה ל ו ע ן ה ה ב ת ש ו י ת מ א ת ה ו פ ו ר ת ה

ת הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, ו מ ד ה ו ב ע ש מ

המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עזה.

, ם י מ ת י ו כ י ר א א י ת ה ו פ ו ר ת ל ה כ ש ל א ר

אריכות ימים בכדי השעוד המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחמרי,

האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני. כשברכה זאת מתפשטת בעולם,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שצד א

הולכת היא צורת המות, המטלת אימה, ומתבטלת, ותחתיה

באה צורה של חזיון הייה, הראוי להעדך בערכו האמתי.

ואז איננו עוד משבש את הדעות, והבינה חוזרת להתגלות,

איך שלא יש כאן מות כלל, על פי אותו הציור המדכא וההרוס,

ה ת י מ ם ה ו י ם ב י ל כ ת ס מ שהוא שוכן בלב החיים לדכאם, ו

, ד׳ אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. ה ר י ם ש י ר מ ו א ו

ם באה על ידי תיקון החיים, בכל מובנם. י מ י ת ה ו כ י ר א

וביחוד בהמובן המוסרי ההולך ומתרחב, הולך ומתעמק בכל השבילים,

שהם מתפצלים ממנו. דוח המוסר העליון, הממדד את החיים בערכם,

חי הוא ושוכן בנפש, על פי אותה המדד. שהחיים מושקפים ממנו באורם,

ולא יוכלו החיים להשקף באורם המלא, כי אם בדעת אל חי,

מקוד חכמה, חסד וגבורה, המאוחדים.

, במה שהאדם י מ ו א ל ח ה ו ר מועיל הוא גם כן פתוחו של ה

מרגיש את אושר הקיבוץ הכללי בהרגשה חיה פנימית, ושמח

בשמחת האומה, בתור אבר מאבריה, שבזה פחד המות מצד

מדאה הכליון החמרי שלו מתקלש, שהרי נשארה היא האומה בדודותיה,

שבה כל מעיניו. אבל אין זאת עצמותה של ההצלה מיראת המות,

שהרי סוף כל סוף העצמיות הפרטית מתבהלת משידור מהותה.

ת צריכה לבוא ו מ ת ה א ר ת י ר ס ה ה ל כ ר ד ה ם ה צ ע

. י ת מ א ם ה כ ד ע ם ב י י ח ת ה ב ה על ידי ההתרגלות של א

כל זמן שהכל מדומדם, וחשבון החיים בא דק במהומה,

אי אפשר להמרות שתזוקקנה, וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים.

כל ענין אהבת החיים בא רק על ידי הפחד הדמיוני מהמות,

ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו, שהיא מלח החיים.

ת שצר. י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה,

עד שאין ערכם נמצא בעצמם. כי אם ביראת הפכם. על ידי

קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית.

, כלומר המציאות ל ו של הכל כ ר לזה אמגם צריך שיגלה בנפש ע

בכל היקפה, האדם ונשמתו, ערך הרצון הטוב. והמוסר המוחלט,

בתכונת הנצח, ערכה של ההרמוניה הרוחנית עם החיים וההויה

המגושמת. וזה כבר כולל חלק חשוב מהתוכן של חכמת האלהות

והכרותיה הפנימיות.

ן והתעמקותו במעמקה של ו צ ר י ה ו ל י ע היסוד מונח ב

, זיווגו עמה והתאחדותו המוחלטת בקרבה. ה ר כ ה ה

סוד הסרת הערלה הוא עליית חפץ החיים למדה העליונה

המגמתית, עד שכל הנטיה ההולדית, וכל סעיפיה הרוחניים,

המקושרים עמה, כל המון הרומנטיקה וכל ענפיה, כולם הם

סעיפי הקודש של חוסן חפץ החיים, עד כדי להמציאו מתוך ההעדר

במרום עז וטהדת חשק, המטביע את נעימת האהבה בכל היקום.

החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב, הם בעצמם מסירים הם

את התבלול מעיני ההכרה, המעכב בעד הבירור של ידיעת

המהות הרוחנית וערכי חייה המוחלטים. אז מתחיל העולם הרוחני

להשתרע בכל הוד מילואו, מרגיש הוא אז בקרבו את עצמו וחופשו,

והחיים הנשמתיים מתגלים, לא רק בתור איזה שריד של חיים גופגיים,

שהם הנראים כהמלאים, אלא בתור גודל עצמי. שרק ניצוץ

וצל של חיים הנם החיים של קישור הגוף ותנאיו ההוים לעומתו.

באופן זה כשהאמצעייס הצדדיים גם כן עוזרים, כשהמעמד האיקונומי,

המשפחתי, הלאומי, ועצם שביעתם של החיים הטבעים, בא עמו,

ת ח ק ו ד ס ו ר ו שצו א

, ונהפך הוא למקור שמחה ובטחון, י ר מ ג ת ל ו מ ד ה ח ר פ ס

וחסה במותו צדיק. וכשתכוגת חיים כזאת מתפשטת בעולם,

, במרום מילואו. ת ו מ ך ה א ל מ ר מ ו ר ח ש בא ה

ומעמד חיים כמו אלה, אפשר להכשיר את העולם אליהם.

אבל לא היחיד יעצר כח לזה כי אם האומה, אומה בין האומות,

אומה קדושה מופתית, אומה נבחרה, הסגולה מכל העמים,

שבניה בנים לד׳ אלהיהם הם, הם הם המצווים על לא תתגדדו

ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לד׳ אלהיך

ובך בחר ד׳ אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר

על פני האדמה, ולהעביר המות, שהוא חרפה לעם קדוש,

וכל מוראיו ועצבונותיו, שהיא תחלת התרבות המכוננת,

המאשרת את החיים בכל תפקידיהם.

, ובשביל כך אנו נלחמים, ם י א ר ק ו נ נ נ ה ה ז ל

וכל הנפילות אשר נפלגו לא יתיקו רגלינו מהמטרה העליונה,

הנשואה בנשמתנו, בא נבא אליה. דדך כל השלבים, ודרך

ת ו ר י ח ה ה ת ו א כל השבילים המסובכים, אבל בא נבא ל

. ם י י ו ח נ נ ה ה ד ו ב ד ע ש א

ת שצז י מ ל ו ע ת ה ו י ח ה

חיים .עד העולם. מב

, לולא החטא הקדמון. א ט ח ב ה ק ע א ב המות ב לולא הלך האדם אחדי תאותיו הבהמיות, היתה התחושה

הרוחנית מופיעה עליו בדוב אודה.

ת י ש ו נ א ה ה ד ל ו ת ת ה ם א י ל י ח ת ו מ נ ן א י א

, שבאה אחרי נפילה עמוקה. ם ד א ל ה ה ש י ו ל ג ו ה ת מ ש ג ה מ

יסוד המציאות מתחיל באדם בהויתו העליונה, בהיותו מואר

הארה רוחנית לפי תכונת עצם נשמתו. והנשמה במילוי החיים

מוארה היא חוצה לגויתו ופנימה, היצירה הגופנית המרתקת

את מאודה של הנשמה אל הגוף, והיא פועלת בו את פעולתה.

לולא נפל האדם ברשת השכחה, ושאיפתו אל הגדולה העליונה,

שהיא העבודה האלהית, עבודת גן עדן לעבדה ולשמרה, לא חדלה,

ם י י ח והיא דק היא היתה מכשדת את המשכת החיים, אז ה

, ת י ל ל כ א ה ה ש ה ה נ ר ט מ ל ה ם א מ י א ת ה , ב ם מ צ ע ב

. ק ס פ ה ם ל י כ י ר ם צ נ י של הויתו של האדם האצילית, א

מדוע זה לא תתקשר הנשמה בגויה להחיותה תמיד,

מדוע לא תמצא את כל מרחביה, בהיותה מנצחת על עבודתה

החיה במרכזה הגשא, הגויה וכליה. רק מפני שכרע הרצון

תחת המחשך של השעבוד השפל של העבדות הבהמית הגופגית,

ורפש זה נטבע בו האדם עד אין מנוס. לא שאיפה רוממה ונצחית

של יצירת חיים נשאים פועל בהעלאת נר החיים ביצירות גופיות,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו שצח א

, והתעוררות שסלה סמויה, ן כ ו ר ס צ אלא כח אחר מעורב, י

על כן אין הקישור אמיץ, והמחשבים רבו.

כפי ערכו של הזיכוך הרעיוני, תעלה יקרת הנשמה המוסעת,

ושלטונה על הגוף יגדל, אבל לנצח את המות לא תוכל,

ש מפעפע ומחלחל, עד אשר יפוח היום, ח ל נ ו ש י ט ע

והשאיפה העליונה תלך ותתגשם, הרצון הנשגב, של שכלול חיים

שלמים ונשאים, יגדל ויגבר על כל נטיה, וההשפלה העבדותית,

אשר לחומר ותנאיו הנלחצים, לא תהיה מעורבת בכח היצירה.

, נשמות חדשות, שהן למעלה מן הגוף, ה נ י ל כ ף ת ו ג ב ת ש ו מ ש ג ה

יוצרות אותו, מתרכזות בו, ושואפות ממנו ועל ידו למרומים גשאים מאד,

הן יופעו, והתולדה שהקריאה אל חייה נובעת בפועל מחפץ רומס זה,

של שאיפת יקיצה לחיים עליונים, היא תהיה המנצחת בעולם,

לפניה יכרע המות ברך, ולא יזכר ולא יפקד, ובולע לנצח.

, ו ר י עד להעב ו ל נ א ר ש , י ה ר י צ י א ב ו ם ה ו ת מ ו מ ה

חרפת עם הוא לנו, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ,

כי ד׳ דבר.

מאמר שלישי

האחדות הכוללתv v ד ־ : ־

אורות חקודש 26

סתימא דכל סתימין, פריש ואתפרש מכלא׳ ולא פריש, דהא כלא ביה מתדבקן׳

והוא מתדבק בכלא. הוא כלא.

והוא חד. וכלא הוא חד, כך כל שאר בוצינין מתקשרין ומתהדרין בחד, ואינון חד.

וטא. א ז ר ד א

ת ה א ל ה י ת׳ הסודית׳ היא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה הכל־באלהות׳ המתעלה על ההגשמה והרבוי׳ ביחוד עליון•

׳ שיסודה התנועה הכללית׳ ת י מ ל ו ע ת ה ו ד ח א ה׳ שמגמתה שכלול ת י ש ו נ א ׳ ה ת י ת ד ל ו ת ת ה ו ד ח א כ הרוחני בחמרי׳ מתגלה בהתאחדות הרצון והמחשבה׳

בהכללה עליונה•

ת תה ל ל ו כ ת ה ו י ח א ה

אחדות ההויה.T T ־ : ־ : ־

א. ת ח ה א ד ו ק נ א ב י ה ה ל ו ל ה כ ל ה ה 1 י כ

כל הגודל המצויר לנו, כל הריבוי וכל העושר, כל הריחוק

וכל ההפלגה, הכל הוא ערכי, לעומת מדת הקוטן החלקית

הקטגטגה שלגו, השרויה בציור הבוסרי שלגו.

ה י ל ה ה ו ת ש ו ד ח א ה למופלג נחשוב, אם גאמד, ש

, מפני שאגו ר ב ל ד כ ר מ ת ו ו י נ ת ו ת א נ י נ ע א מ י ה

חושבים, שהענינים השבורים והקטנים הם יותר מתאימים לנו,

ל י ב ק ר מ ב ו ד נ ן ל י אבל זוהי טעות נוראה בערכנו. א

. ת ו ד ח א ם ה י א כ

הגודל, הרחב, הגובה, העומק, העליוניות, ההתנוצצות.

ההתחדשות, הפוריות, הזרמיות, התעודדות חיי השידה וההכרה,

בדקים תדידיים ומאורות מתחדשים לרגעים, כל אלה, בכל גדלם,

, ח י ו ה ת ה ד ו ק , נ ת ח ת א ח ר ו ה ז ד ו ק אינם באמת כי אם נ

. י ה ל ץ א ו צ י ל נ ף ש ט נ

ש ד ו ק ת ח ו ר ו תו א

ם שלנו אינם כלל ערכים חיצוניים, י ו ש מ ם ה י כ ר ע ה ו

כי אם פנימיים, עצמותייס. והעצמיות הלא היא הגודל האלהי,

, למעלה מכל גדרי כמות ואיכות. י פ ו י ס ת ל ב ב ה ו ג י ש ה

ולגבי עדך ערכים של אין ערוך זה, שהיא מדידת האמת, הכל הוא

רק נקודה זעירה אחת, שאי אפשר כלל לצייר את אי איחודה.

. ף ו ן ס י ר א ו ת א מ ו ע , ל ד ח ם א ט הכל הוא דק דוגמת א

וזאת ההשערה היא המקרבת אותנו יותר אל בהירות האמת,

מכל מיני ההזיות שעל דבר פירורים וריחוקים, ועולמות שונים,

זמנים מופלגים, תקופות ודודות, וםבובי יצירות.

הוי על קטנות נשמה כזאת, המתפלאת ומשתוממת על מה

שהוא כל כך ראוי להיות, על מה שהוא כל כך מסודר וכביכול טבעי,

שאלמלא הפעוטיות המלוה את הגאיה הגסה של אמרת הטבע וחכמתה,

היה אפשר לומר ביטוי זה ביותר מנוחת לבב, ביותר מילוי נשמה.

ת תז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

האחדות וההווי• T ־ : : ־ *

ב, ת י מ ל ו ע ת ה ו ד ח א חכמת האמת מלמדת אותנו את הי שיש למצא בהויה כולה, עד למעלה למעלה, ו ו י ש את הצד של ה

, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלי מכשול, ה ר צ ו י ה ל ר ו צ י ה ו מ ד ל

הגשמיות והרוחניות, הציור והשכל, השפל והנשא, איך הם כולם

, ועל כולם את הערך של הופעת ם י ש ק ו מ , ו ם י ד ח א ת תואמים, מ

החיים שלנו ביקום, ביצירה כולה, דוח האדם בעילויו, על ידי הכרה

צלולה והתגשאות רצון מטוהר וגמור, המתנשא לבוא עד לכדי

השלטת רצונו על ההויה מפני עוזו וחשיבותו של הראשון.

, רה ת הבהי י ה ל א ת ה ו ק ב ד ה של ה מ ג מ א ה י ת ה א ז

העולה ממעל לכל המדעים המוגבלים, שרוח האדם המעורפל

רואה אך בהם את עולמו הרוחני.

ט בין מצוי למצוי, ל ח ו ק מ ו ל י ק ח ל ח איננו יכולים ל כי אם חילוק הדרגי.

מתגלה לנו ההויה בכל הקיפה, מיצור היותר קטן עד

, ת ר א פ ת ה ו ל ו ד ה ג ר ו ב ההופעה הרוחנית, המלאה ג

, מבלטת בגדולתה ת ע ד ה ו נ י ה ב מ כ ר ח ת כ מעוטרת ב

, ובגבורתה, המאגדת את כל ההפכים, ם י ח צ ג ח ה צ את ג

ד הכל, ו ס ד ההויתי, ובתפארתה, המלא דעת, מיסדת את י ו ה את ה

מפדחת את פריחת הכל, כל הגשמות, הדוחות והנפשות,

כל התנועות והחפצים, הרצונות וההסכמות, כל השאיפות וההתפעליות,

, ד׳ מלך. י ת כ ל מ וממציאתם בכל ערכיהם בקובץ אחד, סידור מ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תח א

הופעת כללות ההויה.T T ־ : ־ T : T

ג

השכלה פשוטה וישרה היא, שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם, וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם,

מדותיד״ם, ארחות חייהם, החמריים, וקל וחומד הרוחניים, הכל הוא

ה ו י ה. ויש הכנה ת ה ו ל ל ל כ ה ש ע פ ו ה ה ת מ י צ מ ת

בשכל ובכח ההשערה הרוחנית למצא את השרשים במקורם.

, ברום ערכה. ה נ ו י ל ע ת ה ו ק ב ד ה , ו ו י א ר י ד ד׳ ל וזהו יסוד סו

א ו ה ה ל ו ה כ י ו ה ל ה ל כ התכלית האחחש שה נ ו י ל ת ע ו ד ח א , ברום תענוגו העליון, ב ׳ ר ד ו י א ו ל י ג

כזאת, שלא יהיה שום ניצוץ חיים שהיש העצמי שלו לא יתעלה

ל ל כ י ש ו ל י ע למעלה הדוממה מכל דוממות זאת. ואז יהיה ה

, ו מ צ י ע נ פ ט ב ר פ ט ו ר ל פ כ ח ב ר ו ה ז ל ו ה כ י ו ה ה

כדוגמא של אספקלריא, שכל מה שעומד נגדה מוזרח ונראה בה,

ואין קץ לאושר גדול זה.

ומשום כך צריכה היא ההויה להפרד בתחלה לחלקים

היותר קטנים, וצריכות שבירות גדולות לצאת אל הפועל כדי

ל להפריד את הנקודות. ואחד צחצוחם וזיכוכם, הלא תהיה כ

. ו ד ו ב כ ר ד׳ ו א או ל הכל מ , ו ו ל ש כו ת כל הי ל ל ו ה כ ד ו ק נ

ת תט ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

האחדות הכויללת האלהית•V : T • • V ־־ ; - T

ד קושי גךןל יש בהציור של השגת אלהות ויחוםה להעולם ולכל הנבדאים כולם, על פי הציוד של ההויה האלהית מחוץ

לההויה של העולם, אז נראה הדבר כאלו איזה הצלחה עמדה,

שהאלהים יהיה בחיובו המאושר מהכל, וכל הנבראים הס החסרים,

ממניעת הצלחתם, להיות כאלהים.

, ת ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ומפני זה יש נטיה בנפש להציוד של ה

, ויודעת גם כן שכל גילוי פרטי ת ו ה ל א ת ה ק א ר ת ר ה מ כ

איננו עגין האלהות, כי אם הכל, ומקור הכל, ומה שהוא למעלה

, ת י מאלהו ט ר פ י ה ו ל י ג ק את ה ל ח מ למעלה מזה. אבל מה ש

י ם שלנו נ י י ו ת ע איננו ענין של אמת מצד עצמו, אלא ם מ

גורמת כן, שאיננו מכירים כי אם את הפרטיות, ואנו בעצמנו

. ם י נ י ת ע ו י מ ת בחםרוגותיה היא ם י ט ר פ ו ה נ ת ו א י צ מ

אבל גם דעה זו אינה מתאימה לכל יתד תנאי האושר

הכמוסים בגגזי הלב. מה שהוא מישב את הדעת הוא יסוד האושר

שבחופש, הצדק החפשי המלא, הטוב המוחלט, החפשי שגוטה

בחופשו אל הטוב, הוא מחויב המציאות, וכל יחיד יכול להתעלות

בעצם חופשו אל מקוד חפץ הטוב, וכשירצה את הטוב המוחלט,

ישתאב בגופא דמלכא, ולא תהיה שום הבדלה ביגו ובין אלהיו.

כי אם עונתיכם היו מבדלים ביגכם לבין אלהיכם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תי א

, ת ו ה ל א א ה י ת ה י ת מ א ה ה י ו ה ה חוזרים אנו לפי זה, ש

וכל ההויה הירודה ממעלת אלהים עליון איננה כי אם

ירידת הרצון בבחירתו הבלתי שלמה, וזה גורם תוספת של גדעון.

וסוף כל סוף שכל הטומאה תכלה, והרצון מתוך חופשו יתעלה

אל הטוב המוחלט, ויהיה ד׳ אחד ושמו אחד.

ל ה א ל ה ו ת ל א כ ת ה ר ז ל ח ו ש ה ז י ו ה ו

, ואין כח להשיג ערכה. ה י ו ה ה ב נ ו י ל ע ת ה ו מ ל ש א ה י ה

, ת ו ה ל א ן ה י נ א רק ע י ה ה ל ו ה כ י ו הרעיון שכל ההי ד׳, הוא מענג את הלב מאד. ד ע ל ב י מ ר מ ג ר ל ב ד ד ו ן ע י א ו

התעגוג הרוחני שהרעיון הזה מסבב .הוא המופת על צד האמת

המתבטא על ידו.

ת תיא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

האשד האלהי הכולל.V י ־ ״ : T • / T

ה יש יצר הרע נםתד מאד במעמקי הנפש, קנאה מדקבת עצמות,

המביאה רפיון ומחשכים לכל רעיון של אודה. הקנאה היא מוזרה,

רבים לא יכירוה, מפני שישנם כמה גורמים שמונעים את השפה

מלהביעה, אבל היא ישנה, נרדמה היא במחבואי הנפש האנושית,

והיא יוצאת לפעמים בצורות שונות, חוץ מצורתה האמתית,

כדרכן של כל התוצאות של הקנאה שאינן מתלבשות כי אם

במלבוש נכרי. ונושאות עליהן תמיד שם זד. הקנאה המוזרה הזאת

ה ב א ל ה י ס, האדם מקנא הוא באלהים א נ ק היא ה

, על שלמותו המוחלטת. הקנאה הזאת י פ ו ן ם י א ו ה ר ש ל א ע

גורמת עקמימות הדעת וחשכת המחשבה, טמטום השכל ורוגז הרוח,

וכשכל האמצעים איגם מספיקים להכיל את זעמה היא מסיימת

בכפירה מוחלטת, כדי להסיר מהגפש הכואבת, אכולת הרקב,

את העוקץ של הקנאה, הדוקר גודא. אין מרפא למחלה זו,

כי אם הארה עליונה של דעת אלהיט בבידור ובעומק הגיון.

ת המיוחדות ביחוד להסרת הנגע של קנאה זאת, ו ב י ת נ ה

שבהםדתו נפטר גם כן מכל התולדות הרעות של הלבושים השוגים

שהיא מתלבשת בהם עד מחלת הכפירה המשועממת, המתפשטת

, ן נ ם ה י ת ו ש ל ל ת ה ו ב י ת נ בדורנו בתור מחלת הזמן, ה

האחת היא נתיבה מדעית טהורה, והשניה מדעית מוסרית.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תיב א

ת מבררת, שההבדל שבין האלהים והעולם י ע ד מ ה ה ב י ת נ ה

תלוי הוא דק בדעה והשגה וארחות החיים. כל מה שהדעה מתעלה,

מתקרב האדם והעולם לגודל האלהי, וברוממותו העליונה של האדם

ה י ם, ל ב א ל ו ל א כ ו ל ה כ ה והכרתו הגמורה מוצא הוא ש

והעצמיות הפרטית של כל פרט מפרטי ההויה איננו כי אם

התגלות אלהות, הזורחת בגוונים שונים לפנינו, ולפי זה כל

. והאושר ל כ ל ה ר ש ש ו א א ו א ה ל י ה ה ל א ר ה ש ו א ה

הוא הולך ומתגדל, כל מה שהידיעה האלהית היא הולכת ומתבררת.

וזהו סוד העונג הנעלה של ההשגה האלהית, שהוא הולך וחש

את אשדו העליון, את שלמותו הנצחית, המלאה חדוה ועז,

ואין כאן מקום לשום קנאה.

, שהשלמות ת י ר ם ו מ ־ ת י ע ד ה היא מ י נ ש ה ה ב י ת נ ה

וחיוב המציאות האלהית היא תלויה במדת הצדק החפשית,

וכל מי שיעלה את חפשיות רצונו באותה המדה של הצדק המלא,

שהאלהים הוא נעלה בחפצו השלם בצדק החפשי והמוחלט.

א ד מ ל כ א, וקונה לו את פ ו ג הרי הוא מ ש ת א ב ב

השלמות האלהית, מצד בטולו אל האוד האלהי בעונג פנימי.

ואין שום מעצור לשום נמצא לרומם את חפצו חפשי למרום

הצדק האלהי, וכפי אותה המדד. שהאדם מתקרב אל מדת הצדק האלהית,

הדי הוא מתעלה, ונעשה איש אלהי. ונמצא השלמות האלהית

מחויבת להאלהים מצד הצדק החפשי שלו, שהיא זכות השוה לכל,

שאין מקום לקנאה.

ת תיג ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

ההעלןפה האלהית הכוללת. ו

טבע הדבר הוא, שבההשקפה הרגילה, אותה ההתבוננות

, שהיא ההשקפה ת י ט ם י א ט ו נ ו מ ה ה ע ד ה האלהית הבאה מ

היותר מפורסמת גם מצד האמונה, היא מםבבת לפעמים עצב

ותלישות נפש, מפני הרפיון הבא ברוח האדם בציודו, שהוא בתור

נמצא מסובב מוגבל וחלש דחוק הוא מההשלמה האלהית,

המאירה באוד תפארת גבורתה. ביחוד החולשה מתעודדת על ידי

ההבלטה שהחםרונות המוסדיים מתבלטים בנפש על ידי ההקבלה

במעמד האדם, לעומת השלמות האלהית, ביחש אל הצדק והמוסד.

אמנם עלולה חולשה זו להיות מתמעטת באותה המדד, שהאדם

מוצא את עצמו איתן במעמדו המוסרי, המעשי והמדותי.

אבל מכל מקום אין החולשה נפקעת לגמרי, מפני ההשערה הזורמת

של הצעירות החדלה לגבי הגודל האלהי, המבהיל בתעצומות

אין סוף את הרעיון היותר רחב.

ה פ ק ש ה פחות מההשקפה הזאת מיגעת את האדם ה

, ת י ט ם י א ט נ פ ר ה ה ב ה ס ה ל ה ט ו נ , ה ת י ט ם י א ט ו נ ו מ ה

ת מסיגיה, המובלטת בחלקים רבים ממנה כ כ ד ז כשהיא מ

, שאין שם דבר ה ש ד ח ת ה ו ד י ס ח בהחלק התבוני של ה

מבלעדי האלהות.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו א

האדם מוצא את עצמו, שאט אך לא יתפם בתוכיותו

מקום בפני עצמו, שאז בהקדעו בדמיונו מהשלמות של אין תכלית

האלהית, הוא ודאי חדל ורפוי, ואיננו כלום, ואיננו כלום עוד יותד

מהאין כלום של הביטול הערכי שבא על ידי ההצטירות הראשונה,

מפני שאז הוא נחשב שאמנם יש איזה מציאות לו בפני עצמו

בגבולו ותחום חפצו והכרתו, רגשותיו ונטיותיו, אלא שעולמו הוא

קטן באין שעוד עד כדי חולשה ואפסיות לעומת הגודל

האין תכליתי האלהי, אבל אין זאת אפסיות גמורה ומוחלטת בעצם,

לא כן הוא בההשקפה השגיה, המסברת שאין דבר חוץ מהאלהות

המוחלטת, אם כן השיקוע בגטיותיו הפרטיות של האדם,

הנשענות על השקפת החיים שיש איזה מציאות פרטית הוה לעצמה,

אפילו בצורה שבקטנות, הוא רק הבל ושוא נתעה, וראוי היה

לפי זה להשקפת עולם זו להיות מחלישה את רוח האדם במעמקי

ההתבוננות שלה עוד יותר מהראשונה, מכל מקום אין הדבר כן,

אלא שזו האחרונה משיבה לאדם מיד את עז נצחו, היא רק

מעודדת אותו, שאין לו לשכח את אמתת הויתו, ושעליו להתרחק

מכל אדחות החיים הנובעים מהמחשבה הטעותית של הישות של

עצמו הפרטי, הקרוע ברוחניותו מהאין סוף האלהי, אבל כיון

שהוא צועד על דרך זה. אין לו עוד לכבוש דבר של מציאות

כי אם דבר של דמיון כוזב, וכבד הוא מאושר באין סוף.

אמנם באמת אין עבודה זו קלה כל כך כמו שמצייר

אותה הדמיון לכאורה, היציאה לחופש ממסגר הדמיון היא עבודה

לא פחות קשה מהיציאה לחופש מאיזה מסגד מציאותי, מכל מקום

סוף סוף עז רוח לו הוא יותר מהמחשבה הראשונה.

ת תטו ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

אבל אי אםשד לגשת אליה כי אם על ידי ההרגל הגדול

וההתלמדות השכלית היותר זכה שאפשר להיות על פי ההשקפה

הראשוגה, ואז היא מלבשת את המחשבה האחרונה באורה

לכל פרטיה, ונעשית לה בית קיבול והיכל. ד׳ בהיכל קדשו.

אך אף על פי שהעולם העיוני וההרגשי השירי הוא יותר

ה ו נ ע מזדכך ומתעלה על ידי המחשבה השניה, המלאה מאוד ה

, מכל מקום העולם המעשי איננו יכול להיות הולך ש י ל ה ו ט י ב ו

את דרכו על פי ההסתכלות התדידית העליונה הזאת, ומוכרח

הוא האדם להנמיך את אורו מצד הכרח הסתגלותו לעולם המעשה

ולהיות קשור בהמחשבה ההיכלית הראשונה, אבל בידיעה ברורה,

שהיא אינגה מחשבה בדורה כשהיא לעצמה, ולית לה מגרמה כלום,

אלא שהיא מסובבת בסיבוב שכלי וציודי ממהלך המחשבה העליונה

של ההסתכלות השניה שאמרנו. ואז העולם הממשי נעשה מזורז

ומלובן ומלא צדק, והעולם המחשבי מתגבר ועולה מברכת מקורו,

והס מתאחדים תמיד, על ידי הבטות מאוחדות, ומרכז הויה מאוחד,

ביחודא שלים.

ס ד ו ק ת ח ו ר ו תטז א

הסרת פחד ההגעמה.T T : ־ ־ ־ T - ;

ז

, ו את הפחד ב ל ר מ י ס ה ך ל י ר ה צ ל ב ק הלומד את ה שמונח בלב מטעם החקירה ההגיונית, שמא הוא פוגם

, אין אלו אלא ם ש ג א מ ו א ה מ באמונה האלהית, ש

הבלי תעתועים. הכל יודעים, שדוח הקודש מתאמץ הוא להאיר

באור האלהי העליון את העולם, והוא מוצא לו דרכיו בהסתכלות

בחיי החיים בהישות הגדולה האלהית, המוכרת בפעולות הרוחניות

הרבה יותר מבפעולות הגשמיות.

הפעולות הגשמיות אפשר לטעות בהן, אפשר ליחשן לכח

דינמי שאין בו אוד וחיים, וממילא אינן יכולות להחיות את הנשמה

מצד עצמן במדען, אבל הפעולות הרוחניות יוצאות הן בהכרח

מיד של מציאות מלאה שלמות עליונה. ודוקא ידיעה שלמה עליונה

זו בעושר פרטיה היא מגלה את נצחון האחדות העליונה,

ומקורותיה העליונים, המאירים בצחצחות כל כך נשגבה,

עד שהמבטא של האחדות גם כן הוא פחות וקטן לה, ואומדת היא.

. ר פ ו ה ס ת ה א ד מ ח י א נ פ ל

וכל מה שיתרחב אוד החיים יותר בהתרחבות עליונה,

לתור את היצירות שיצר רוח אלהים בעולם, להתעסק בהמחשבות

של קדושי עליון, שחפץ דעת ד׳ היה יסוד חייהם, כה יגבר הדוח,

וכה תתחדש צורה פנימית אמיצה בקרב ולב עמוק. והיחידים הללו

ישפיעו מרוחם עז ואומץ עליון על כל הגוי כולו, ועל כל העולם כולו,

ברחמים כלולים מחסד וגבורה.

ת תיז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

הרבוי האחדותי. T • T ־ :

ח

אומרים טוענים נוטים להסתה, האליליות עזיזה היא בהבלטת רשמי החיים, בהבעת הפרטיות, בחדירה אל היופי

ת מטשטשת את הכל, י ה ל א ת ה ו ד ח א ואל העשירות הגוונית, ה

מכל הגוונים גון אחד היא עושה, ועושר החיים מתדלדל.

באה טענה זו מחסרון ידיעה וכהות דגש. האליליות עם ההתעוררות

העזיזה שלה עשתה כבר את הרושם שלה להשחית את החיים,

והתביעה של עושר הגוונים ושל הבלטת הרשמים.

בשביל כך האחדות האלתית, בתאר אחדותה, היא מתעלה

ת ו ד ח א ל ה ה ע ל ע ת על ציור האחדות הרגילה, והיא באמת מ

, ואותו י ו ב י ר ל ה ה ע ל ע ת א מ י ה ה ש ד מ ה ה ת ו א ב

העושר של הריבוי לעולם גמצא בקרבה בצורה יותר מבהיקה

באין סוף.

, הסופגת בתוכה י ו ב י ר ת ה ה א י ח מ ת ה ו ד ח א ה

את הריבוי, וממעל לכל מציאות ולכל תוכן היא מתנשאה, לא תוכל

להמעיט את רשמי החיים, כי אם להרבותם על ידי שפעת אומץ

וגודל האחדות לתוך הריבוי, וכל אחד מניצוצי הריבוי יש בו ברכה

של גודל אין סוף.

אורות הקודש 27

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תיח א

ת באה להשלים את הציור, ולהראות איך כל ו י ז ר ה

י שם, ל ה א ת לקוחה היא בעיקרה מ פ ל י ו ש ת ו פ י פ י

אלא שנתטשטשה הצורה, בריחוק מקום. ומדברת היא הרזיות,

בהרחבת הביאור, בעולם האלהי האחדותי, בכל העושר הגווני הפרטי,

המתגלה מהופעת האלהות האחדותית, בהגלותה לבני אדם בשכלם

ובהרגשתם. וקמים קנאים ואומרים על חכמת אמת זאת, המחיה

את כל נשמה יפה, ילידת חוץ היא, דמיון של מיתולוגיה יש כאץ,

ואינם יודעים תבענים הללו, שכל ניצוץ אור חם וחיים לקוח

ושאוב הוא מיסוד של קודש האחדות.

ולהבין את האחדות, להדגישה בכל עשרה, את האחדות

ואת מקורה, את גילוי ההויה שלה, ואת עזוזה, הננו נקראים לדבר

י ה א ח ד ו ת י ו ב י ר ה במושגי האחדות על פי הופעת הריבוי. ו

י אחד, נ פ ד של ל ח זהו הריבוי העשיר שבעשירים, הריבוי של א

כלומד השלמות של הריבוי בהוד תפארת האחדות האלהית.

ת תיט ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

היחוד העליון. ט

הרעיון העליון׳ הנובע מיסוד ההכרה העליונה בגדולת אין סוף, המוציא את מעמק הברכה מקרב תוכיות הנשמה,

ברוך הוא, עד אשר בא לידי אותו האור הנאצל באצילות הטוהר,

שמכהו כבד ראויים הם עולמים להיות מתיצדים, מתוארים ומתנהלים,

ם מלאי החיים והעז, כל אותה האחדות המאירה, כל אותם העתי

, ן ו י ל ע ברום קדשי קדשיהס, הרי הם בכלל ה י ח ו ד ה

. ד ח ו ד׳ א נ י ה ל ל ד׳ א א ר ש ע י מ ש

ברוממותה של הנשמה היא משוקה דק מזה הטל העליון,

, וצבעיה המאירים מחיים ת י פ ו ן ס י א ת ה ו ד ח א משעשוע ה

את פנימיותה, וכוסה רויה. מני אז והלאה, מוכר הוא אוד

ל י ת. עולמים ועולמי עולמים, ע פ ה ה ד י י צ ה ת ב ו ד ח א ה

רוחניים, שכליים, רצוניים, כחגיים, מוגלמים ומצומצמים,

קשורים ואחוזים, מחוטבים ומסודרים, עד המורד של כל אותו

המרחב המעשי, והמון המוני כחותיו וגלמיו, םדודיו ופארותיו,

יפיו ואמנותו, פארו וסעיפיו, והכל מופע באור האחדות העליונה,

האלתית, המלאה והדוויה. אמנם משבא לכלל עולמים הדבר מצומצם,

שם כבר יש הויה וחדלון, עליה וירידה, ריבוי ומיעוט,

במובן המדויק של אלה התוכנים, ושלילותיהם עמהם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תכ א

בעת ההארה המלאה שואפת היא הנשמה למילוי העליון,

למרומים האלהיים, שם הוא מקורות תענוגיה. מכוני ישעה.

כל מה שהוא כבר גדוד בהגדרה עולמית, הרי הוא אוסר אותה בכבלים,

קוצץ את כנפי רוחה, משיבה עד דכא, על כן עיניה ולבה אל הרום,

, יחוד האור האלהי במקורו בעצמיות עצמיותו. ן ו י ל ע ד ה ו ח י אל ה

בסוד הזיו העליון מאת הנשמה, הדי היא עומדת חפוית ראש,

מתנחמת בעניה בהשעדותיה, במשפטי הגיונותיה, שואבת מים

שאובים מאוצרות החושים, בונה בניני רוח וגשם, שכל ודמיון,

מהמושכלות הקצובות, חוזה את צללי הטוהר של האור התולדתי

במעשה ד׳ אשר בעולמים, משערת היא את אור המדות

והכחות האלהיים, מחיי העולמים, בוניהם ומכונניהם, מקשרת היא

את כל העולמים הרבים אל מקור שפעת שרשם, מתנעמת היא

, ה ר ד ח צ י ק י ק י בטעם קצוב זה, בהיותה במורד. ר

מאכל שפחות, יש כאן, אבל בירידתה הדי הוא לה הכרח,

, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, י א ש ח ם ב י ד ב ע ם ה י א י ב מ

. ה א ת א ת ד ו ח י

כשזורח על גבי היחוד התחתון דק הזיו מן היחוד העליון,

הדי הוא מתכפל ומתעלה, עם כל זה הדי הוא בנפילתו.

, של כללות האותיות אשר בשני היהודים, ה פ ו פ ן כ ו ג

עם כללותם. ובהיות היחוד העליון, הפועל והמבריק, והיחוד התחתון,

בעל קצבת העולמים, בטל אליו, ונרטב בלשדו, מתעלה בעילוייו

א ל ל , כ ה ט ו ש ן פ ו ומתאחד באחדותו, הדי היא נזקפת, נ

. ל א ר ש ת י ס נ כ ל ו א ר ש ת י ר א פ , ת א ב ק ו נ ר ו כ ד ד

ת תכא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

יחוד ההויה ומטרתה.T T : ־ T T ־ ־ :

י

, כלומד ההויה של העולמים, ת י מ ל ו ע האלהות ה החיות שלהם, הקיום, המציאות, הדוחניות והעצמיות, המעדנתם,

הממלאתם ישות, המעלתם תמיד ממדרגה למדרגה, הכל הוא

, ה ם ה ו י ל ש ה ש ג ד ו א ח א ה , ה ת ו כ ל ר מ ו בכלל א

. ת ו ג ד א המתגלה בשם ה

, ל כ ת ה י ו ל ה ת ש י ל א י ד י א ה ה ר ט מ אמנם ה

האודה העליונה, שבגללה ראויים כל העולמים להמצא, שהיא

הרבה יותר ויותר עליוגה בקודש מגופם של כל העולמים כולם,

, שכל זיום של כל העולמים תלוי רק ת ר א פ ת היא מדת ה

כפי אותה המדה שהם מתעצמים עם האידיאל של הויתם

ועד כמה שהם מתאחדים בו, ושמחתם ועגוגם, פדותם וגאולתם

ד העדין מצוי בין ו י ח היא דק באותו הערך שהזיווג ו ה

. ת ו כ ל מ ת ו ר א פ ת

וכל מגמתנו בכל פנותינו אי אפשר שתהיה אחרת כי אם

, שהיא הכל, ה י ת נ י כ ש , אידיאל הכל, ו ה י ב ו ק א ד מ א ש ד ח י ל

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תכב א

שבא על ידי הנועם השופע ממקור הכל, המקבל לשדו משורש

מקור הכל, המתעלה עד למעלה מכל עומק של שורש ועיקר,

. ד פ ו ה ס ת ה א ד מ ח י א נ פ ל ו

אחדות העולם והתולדה

ת תכה ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

גלוי האחדות.־ : • T ־

ת את האחדות ו ל ג הקריאה בשם ד׳ אחד שואפת לן של ההייה, כ בכל התו ם, ו לם, באדם, בעמי בעו

באין פרץ בין המעשים והדעות, בין השכל והדמיון. וגם הפרצים

המורגשים יתאחדו על ידי ההארה העליונה, המכדת את צד אחדותם

והתאמתם. בתוכן החיים של האדם הוא יסוד הקדושה כולה,

לם י עו , חיי שעה וחי ח צ ג ר ה ו בחיי הדוח הוא א

ה אחת. ד ו ג א ב

זאת היא המחשבה היותר גדולה שבמחשבות העגקיות

של כח החושב, אשר להאדם, המתגלה בקרבו על ידי כל כשרון

ת, באורח שכל, ת אלהו ו ל ג ת הגילוי הרוחני שלו, עד מרום ה

וידיעה של פנים אל פנים.

ס י י ק תכו א י ר ו ת ה

התנועה ה?ללית וההשגחה•

יב

, ת י ל א י ד י ת א ו ל כ ת ס ה כשמסתכלים בעולם, בם דבר פרטי אי ן רו שאור הקודש מאיד עליה את זהרו, אי

, כי אם בכל חזיון, בכל פלוגה, אפילו תו ו מצד פרטי

הקטנה שבקטנות, מהחלקים הישיים והמעשיים, רואים הופעה

ת הכל. ע ו נ צאת ת תו

והלימוד הזה הולך הוא ומתבסס על פי המדע ההולך ומתחדש,

המתקרב בשבילי החול אל מרכז הקודש, המתעלה מעל הסקירה

ה והכח. ובעת אשר יוכל כל ע ו נ ת האטמית אל הכרת ה

אטם להיות נראה לדבר עומד בפני עצמו, לעצם פרדיי,

צאה מן הכל, ר תו ה נסקרת כי אם בתו ע ו נ ן ת אי

נפעלת מכל, ופועלת על כל.

ובזה היש כולו מתעלה מהאומללות שבריסוקו, והריסותיו

נבנות בבנין שלם, של יוצר כל, בחכמה וחסדים נאמנים.

ובזה מקרבת אותנו ההכרה של טבע החומד אל המדע האצילי

העליון, שיסוד הקודש, המחיה את הכל, גס את המוסר,

היחידי והצבורי, הולך ומתגלה על ידה, והפלוםופיה ביסודה נגאלת

ממאסר החושך המלפף אותה, הבונה קיר של ברזל בין העולם והאדם

לאביהם שבשמים.

ת תכז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

אין התגבורת השכלית בצורתה ההגיונית צריכה עוד להיות

משברת את עצמתה כדי לקלוט אל תוכה את חיי האמוגה הדוממים,

המשיבים את הנשמה למקור חייה. ונותנים לה את עצמתה,

הטבעית לה בכל מלואה. הרי היא הידיעה של ההשגחה הפרטית,

לא בצדה המוקטן, המפרד את הפרטים מן הכללים,

וממעט בשביל כך את חייהם, ולא בצורה המבליעה את הפרטים,

עד שנדמה לעין הסוקר שמציאותם בטלה היא ונכחדת. הידיעה האלהית,

שהפלוםופיה תובעת את הכללתה, והאמונה והמוסר תובעים

את פרטיותה, היא מתבדרת על ידי אותה הסקירה ההולכת

ומתבררת, החובקת את המדע הנסיוני, וההשערי, את כל תעופות

הרגשות היותר פנימיות, וההשכלות היותר חודרות ומובלטות,

וההגיון גשאר עומד על בסיסו, ומתאחז באחיזת אמת, ביסוד התום

של הקדושה והאמוגה אשד בתומת ישרים.

המציאות כולה הרי היא עולה בציור האמת שלה,

והפרטיות מתגדלת לצורה כללית, והולכת ומתאדרת היא בתוך

הכלליות הגדולה הבלתי גבולית, שדוקא שם היא מוצאה את איתגיותה.

והידיעה האלהית, בדום אמתה, בכלליותה, היא היא גם הפרטית

היותר חודרת, המלאה אמת, ומחודרה חטיביות, שלא יפול צרוד ארץ.

והבינה העליוגה, החובקת כל עולמים, והחכמה האדריכלית,

המיוחדה לכל עולם. ולכל בריה, הרי הן מתיחדות בחוברת,

והענפים מתאחדים בשרשיהם, בשביעת יניקת זיו לשדם לרויה.

וברוחו של כל ישר לב, של כל צדיק אוהב צדקות. ההרמוניה הזאת

מפעמת את צלצוליה, ורוח הקודש, רוח קודש קדשים, הולך ומתגבר

להחיות עולמי עד, וכל אשר בהם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תכח א

הכלליות והפרטיות בדצח״מ.: T : ־ : • T : -

יג

ר, ברזי תורה, ז ד חו ו א שר ו ר י הרעיון של או מביא אותנו לדון על דבר העילוי החבוי שיש בהמורד הגלוי.

ם, דצח״מ, הננו אומרים, י ג וכשאנו דנים את הסו

שיש בדומם שיגוב גנוז יותר מבצומח, ובצומח יותר מן החי,

ובחי יותר מן המדבר. ואם נבא להסביר לנו את החזיון הזה, גאמד,

כי ההתגלות הפרטית היא מאפילה את ההארה הכללית, המקיפה,

גס עלומה וחבויה במעמק הנמצא, וכיון שההתגלות האישית

ש ב ד ו מ ם היא חלושה, הויתו הכללית היא בהיקפו הכללי ובתוכיותו

מח שעלה יותר, נתפתח ונשתלם בצורה כוללת ובהירה מאד. בצו

באישיותו, עד כדי התגלות חיים נסתרים של נטיה טבעית תנועתית,

כבר מוצאה ההחשבה, שהאישיות מחשכת היא את ההארה הכללית,

, שהתבלטה בו כל כך האישיות, בחי מקום יותר רחב. ו

עד כדי הדאות חפץ, ואיזה מדד. שכלית, מספיק כבד גילוי פרטי זה

להחשיך בצורה יותר עבה את ההארה הכללית שבו, שהוא חלק

מהארת הכלל שבמציאות כולו.

במדבר, שכל כך נתרומם ונתנשא, עד כדי חפשיות הרצון

והפרית ההשכלה, בכל ענפיה ההולכים ומצמיחים, עופלה בו מאד

תכונתו הכללית, שהיא האודה החיה המקפת המלאה, ונסתרת

היא בעומק החיים האישיים, עד אשר יעיד את סוד חייה הכבירים

ת תכט ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

חלטה. ו ה המו נ ב, שיסודו הוא ב ה ע ן הנשג ו צ ר ה

ה ש ע נ י ש מ של ראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר, ו

ה, המשוחררה נ ו י ו זוכה לה א ודה העל י שכן לעפר בחי

מכל האפלה פרטית, הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך.

. החי והמדבר. ח מ ו צ . ה ם מ ו ד הנפשות של הן נ ו י ב ת צ ו י ט ר פ ב ן קשורות הן זו בזו. ו ת ו י ל ל כ ב

הן הולכות ומתחלקות אלו מאלו.

ת יותר פועלת ו כל מה שהמדרגה היא יותר נמוכה. הכלל

ממת היא מצד הנפשיות עליה מהפרטיות. והפרטיות הדו

ת של נפש ו י ל ל כמעט כאלו אינה, ונבלעת היא בעיקרה ב ה כ

מם. בצומח, מתחילה כבר הפרטיות להיות מוכרה, הדו

לפי המינים, והפרטיות האישית היא כמעט בלועה כולה בהמיניות,

בחי מתגלה כבר איזה רושם של פרטיות אישית, ומכל מקום ו

רובה היא מובלעה בה מי ן. וזהו הגורם את השיווי של כל

ארחות החיים המיניים שבבעלי החיים, וכוון הפעולות שבבעלי החיים

י ש י א החבדותיים, כהדבודים וכיוצא בו. והחילוק הגמור ה

מוצא הוא מקומו בה אד ם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תל א

וחוזר אחד כך יסוד האחדות להתגלות בכנסת ישראל,

שמעוצם עליתה קנתה לה הנפשיות הכללית של האומה את היתרון

מה זו נמשלה לעפר, הכללי אשד בדומם, בצומח, ובחי. או

ם, כבי וזו היא עצמה מעלתה העליונה שגמשלה גם כן לכו

ורבבה כצמח השדה נתתיך, ואתן צאני צאן מרעיתי,

ם אדם, שסגולת הדוממיות הטובה י אדם אתם, אתם קרו

והמופלאה נשארה בה, מראש צורים, שאמר ואנכי עפר ואפר,

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

יד

ד תגועה, גשמית ורוחנית, ההרה היא מלאה תמי פועלת היא את ערכי חייה מלמעלה למטה בדרך ישרה,

ים על הפרטים השפלים, נ ו ים העלי מהתוכנים הכללי

, ם י ל ל כ ל ה ם ע י ט ר פ ה ופועלת גם כן מלמטה למעלה, מ

. ם י נ ו י ל ע ם על ה י נ ו ת ח ת ה מ

דוגמא זו אנו רואים באורגניםמוס החי, וברוח האדם,

ף ת ו ש מ ס ה ח י במעמדו הרוחני כשהוא לעצמו, וגם ב

שבין הגוף והדוח.

ת תלא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

אחדות התולדה האגועית.V : T T T ־ : ־

טו כשאנו מסתכלים ביצירה כולה, המוחשית, ורואים אתי שבה, איך החלקים קשורים הם ל ל כ ם ה ו מ ס י נ ג ר ו א ה

ושלובים זה בזה, בכל צומח, בכל חי, ובאדם איך החלקים העליונים,

הנושאים עליהם הוד חשיבות כללות ואידיאליות, הס נזקקים,

ביצירתם, בהויתם ובקיומם, להחלקים הפרטיים, השפלים והנמוכים,

שלפעמים בגועל אנו מביטים עליהם, והוא הדין בההתחברות הכללית,

כמה שאנו סוקרים בסקירה בדורה מתברר לנו בדיוק פרטי,

וכמה שאין העין יכולה לחדור שמה אנו מבינים בהבנה בהירה

והשערה רוחנית מעמקת, עד כמה כל החלקים שביש צריכים הם

זה לזה, ותהומות רבה והדדי עד הם זה בזה משולבים ומצורפים,

מוסיפה תמיד בנו ההכרה, שאלמלא ההויות התחתונות, החשוכות

והסעודות, לא תצאנה ולא תשגשגנה בשיא הודן ההויות העליונות,

הנכבדות והמאירות, והחיבור והאיחוד הולך ומתגדל בנפשנו.

, י נ ח ו ר ם ה ל ו ע ם המוחשי באים אנו ל ל ו ע ה מ

למחשבות אדם ותחבולותיו, לדרכי הקולטורות השונות, האמונות

והשיטות. נרתעים אנו לאחותו כשהננו רואים הרשעה והסכלות,

כמה שלטה וכמה שולטת היא במערכי לב בני אדם, בנמוםיהם,

בדעותיהם, באמונותיהם, בסדרי חייהם הפרטיים והחברותיים.

כשאנו משקיפים על כל התועבות שנעשו בשם אמונה, על כל

קרבנות האדם לאלילים, על כל חללי הנמוםים המתועבים, ועל כל

הרשעות, השפלות, החולשות והמחשבים של ההסכמות, ומעבד מזה

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תלב א

רואים אנו את הברקים, את עטרות החן של שכל האדם וישרו,

את חכמת החכמים, את גבורת הגבודים, את להב אוד הקודש

של אור האמונה בזיקוקו ועליוניותו, את השאיפות ואת התקוות

של העתיד הגדול, ואת עמודי האודה שממלאים את ההוה,

ת י נ ח ו ר ת ה ו ז ח מיד אנו מחליטים, הלא כולה, כל ה

עולם אחד הוא, גם הוא תוכן אורגני יש לו, גם הוא בכל

הוד נשמתו, בהברקת רוח קדשו, ועז אל אלים אשר בתוכו,

, ת מצבו י ת ח ת ו ו ת י ע ק ר ק זקק הוא לכל אשד ב נ

ואלמלא אותם השמרים והרפשים שברוח האדם, לא הצמיח פדי תנובתו,

המשמח אלהים ואנשים.

ומיד אנו מתנחמים על עפר ואפר, ומקבלים אנו באהבה

את העצה העמוקה של האדריכל העולמי, בורא כל המעשים,

אלוה כל הנפשות, אדון כל הנשמות, הנותן נשמה לעם הארץ

ורוח להולכים בה, והכל מטובו ישאבו טוב. והננו הולכים ונאזרים

בקדושה ובגבורה, ומתחילים אנו להכיר את שפלות ערכנו,

ואת גדולתנו גם יחד, ומשתעשעים אנו בפרחי החן והפאר

, ומכירים אנו ת י ש ו נ א ה ה ד ל ו ת אשר צמחו על ערוגות ה

על ידה את מה שהוא יותר נשגב ממנה, את מה שהוא למעלה

למעלה מכל ערכיה. והננו כולנו שטופי תשוקת שידה, ואזורי גבורה

ללכת קוממיות בדרך האורה, לדעת את הגודל אשר להיבול ה מ ג מ ת י

שברוח, שכל טוב ויושר, כל אוד וחופש עליו צומח הוא. וגומלים את

פרי האמונה בטהרתה ובביכורה, עד כמה שידנו מגעת להגיע אליה

באורח מישור של תבונה, ומה שמתנוצץ בנו מלמעלה מאורח שכלנו,

יודעים אנו נאמנה, כי גבה מעל גבה שמד, אמיצים הננו בהודעת

עצתנו הישרה, וגאזרים בתום הגדולה האלהית, אשד נדע ממורשת

קדומים, משיח סוד קודש. כי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך.

ת תלג ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

אחדות ההטיות ה^נלת.

טז כשהנשמה מאידה בלבת גדולתה, מכיד האדם את כחה, יודע הוא וחש שהכל תלוי בה, שכל המעשים, הדגשות, הדעות,

, שמפחדים הם בצודות שוגות בכל מלא ת ו נ ו ש ת ה ו י ט ג ה ו

דוחב החיים, בכל היחידים ובכל הקיבוצים, בכל העמים

ובכל הלשונות, דק הפיזור שלהם הוא המביא את הצודה הזעומה

של הרע והטומאה, אבל בנשמה הגדולה, שהאחדות הגדולה,

והחופש המוחלט והזכאי הם צביונה, הכל הוא מאוחד.

הטוב והקודש עובד בזרם תקיף, רודה בכל ומקיף את כל,

כל הפלגים ממנו הולכים ואליו שבים. כל המלחמות שליבות הן

לסולם השלום, וכל הטומאות למעלת הקודש, וכל הדעות

לפסגת הטוב.

הכרה עליונה זו אינה סדר• מנשמה איתגה, והיא משקיטה

כל קצף, ומרחיבה את הדעת, סובלת היא ומוחלת, מיסדת היא ומעודדת,

ם יחד. ל ל כ ל ו כ ו הכל י

ש 28 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תלד א

ת מתוך הדוחק, ר ב ג ת ת מ י נ ח ו ר כשהנטיךן ה מפני שהעולם החמרי הדום הוא ומטושטש, אף על סי שאנו מוצאים בה הרבה קדושה ופאד אידיאלי, מכל מקום הדי היא, ומוכרחת לבא אחרי כן ה ל ו ד ה ג ש ל ו ח ה ב י ו ק לם ה חמר י, לשכללו ולסדרו ל ו ע ה ל טי תקופה של נ

בכל מכונותיו.לם ן עו ו ק ובעוד שהנשמה הכללית והפרטית עוסקת בתיי זה, הדי היא מתקצפת על הליקויים שבעולם הרוחני, ח מר הנראים מתוך הליקויים שבעולם החמרי, שגרמו את התפשטותו. ומכל מקום הולכת השפעת התיקון ומשכללת את העולם החמרי, ומיד כשהוא משתכלל, חוזרת הנטיה הרוחנית לפעם ברב כח, ומתחברים שני העולמים בהרמוניה אחת, והשמים והארץ מתאחדים,

במילוי והשלמה.

ת תלה י מ ל ו ע ת ה ו ד ח א ה

עכלול הרוחני בחמרי. יז

ן ו ל ש כ י ה נ פ , כשהיא באה מ ת י נ ח ו ר הירידה ה, צריכין להתחשב עמה על פי סבתה, דהיינו להתעסק י נ פ ו ג ה

בתיקון המצב הגופני, בתכוגה קבועה וברעיון אמיץ, כדי לבנות

בתקומה הגופנית את ההריסות הרוחניות כולן.

ם מתגלה גם כן יסוד הקלקולים הדוחגיים ל ו ע במהלך ה

כמה פעמים בההדם הגמצא במערכה של התיקוגים החמריים.

ואז מתעודדת החמריות בכל כחה, וגדמה לרבים כאלו היא באה

להיות כח מהדם את המעמדים הדוחגיים, ובאמת מתגלה

ת י נ פ ו ג ה ה פ י א ש , שכל היסוד של ה י ת ו ד ל ו במהלך ת

י כל כך, עד שחובק בתוכו גם כן את כל ל ל ל כ ו ל כ הוא ש

, בצורתם היותר טהודה. ם י י נ ח ו ר ם ה י י ו א מ ה

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תלו א

אחדות הרוחניות והחמריות.* : T ־ י : ־ : T : ־

יח הנשמה באחדותה צריכה היא לעשות את בלת ו הח מדי ו ת, ובהיותה מוגבלת לפי ו י ל כ ש הפעולות ה

תנאי יצידתה, משום כך כשהיא נוטה לפעולה אחת מסיחה היא

ת הנן לה ו י ל כ ש ה ת ו ו דעתה מפעולה אחרת, והה מ די

כף מאזנים שקול, והיא מנסה תמיד את כחה להרחיב את השפעתה

ואת רוחב חוגה, באופן שתעמוד במעמד כזה, שכל הפעולות

תהיינה פונות למטרה אחת, ואז תוכל לגצח על כל עבודותיה,

בלא מלחמה, ובלא הפסק.

והכל מתעלה ומתפתח, גס הנשמות מתפתחות, ובאות לידי

אותההמדה, שהסקירה יכולה להקיף את הרוחניות והחמדיות

בלא שום סתירה, ואז תעשינה את פעולתן בתכלית השלמות,

ותחיינה את הגופים בכחן הגדול, הנשאב ממקור חי העולמים.

וידעתם כי אני ד׳ בפתחי את קברותיכם עמי.

ת תלז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

התגלות העולם ה^אחד ?ארץ זעךאל. יט

כשההתגלות של העולם המפורד מתגברת על ההתגלות העליונה של העולם המאוחד, החומריות מתגברת על הרוחניות,

והתאוות הגופניות עומדות הן אז בשורה הראשונה של תכנית החיים,

ואפלת העולם רבה היא. וכשההשקפה של העולם האחדותי מתגברת,

אז התשוקות הרוחניות וכל השאיפות העדיגות מתגברות,

והעולם הולך הלוך ואור.

ם, הנותן ל הוא המחכי א ר ש א דאדץ י ר י ו א

. חד ם המאו ל ו ע הארה בנשמה להשכיל את היסוד של ה

בארץ ישראל יונקים מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים

הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים,

שהיא ביסודה ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד.

ל עבודה זרה וכל שאיפותיה וסעיפיה. טו וזהו היסוד של בי

בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד

להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה,

המחולקה ומגוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל

ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית ולהשכיל אל הסוד של

העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב. על כן מלאה היא

ל א ר ש י האדמה הטמאה שבחוץ לארץ מסדחון עבודה זרה, ו

ה זרה בטהרה הם. ד ו ב י ע ד ב ו ץ ע ר א ץ ל שבחו

ש ד ו ק ת ח ו ד ו תלח א

ואין דדך להנצל מהדסת עבודה זדה כי אם בכינוסן של ישראל

לארץ ישראל, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים.

כא לפלפול הפרטים, מסוגלת היא אדעא דחשו

הבא מתוך הפרוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת,

. ל א ר ש רת ארץ י ן תודה כתו אי

ההכללה העליוינה

ת תמא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

ההתאחדות העליונה.

כ כל מה שהעולם הולך ומשתלם מתאחדים יותר חלקיו,

ה נ ו י ל ע ת ה ותכונת האורגניות מתבלטת עליו יותד. ההתאחדו

ו עם כל היקום, נ ו צ ר ת שכל האדם ו ו ד ח א ת היא ה

בכלליו ובפרטיו.

ההתאחדות עם הענין האלהי עושה פעולה זו במילואה,

ואין כל פלא שהצדיקים הדבקים בד׳ רצונם הוא פועל בהויה,

ותפלתם עושה פירות.

וכן עתידה להיות כל האנושיות כולה, כמובן על ידי

שתתגלה תחלה הסגולה הבכורית של ישראל, ותתפשט על כל,

וימלא כבוד ד׳ את כל הארץ, וישמח ד׳ במעשיו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תמב א

אחדות האדם והעולם.T

w T : T T T ; ־

כא, ה א ל פ נ ת ה ו ל ג ת א ל ה ה ו ה ה כ ח ם מ ל ו ע ה

ם הם זה לזה, ולפתח י י ו ש לם ק העו איך שהאדם ו

על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת את השנים הללו, על ידי

ההופעה שתלך ותתפשט לבאר על ידה את גודל ההפעלה

שהראשון פועל על האחרון. והתוכן ילך הלוך ואור,

עד שההפרדה הדמיונית, שנקלטה כל כך ברוחגו מצד חושי הבשר

הקצרים, בהיותם מנותקים מחושי החיים הרוחניים, תכלה כולה,

ת השלמה, ורוח האדם ובמקומה תבא הקשבת האחדו

ברצונו יתגלה בהוד גבורתו הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה

בפעולותיו הטכניות.

, שאימוצו ן ו צ ר ל ה ו ל כ ש והכל תלוי בתשובה, ב

הוא אחד מתנאיו, ועדנו וקדושתו הוא עיקרו ומהותו, וקישורו

עם הדעה היותר עליונה הוא אור חיים, ועומק הופעתו בתכנית

האמונה, הבאה מתוך הכרה פנימית נשגבה מאד, הוא מקור אורו,

שממנו יוצאות ההשערות הנשגבות, שעל ידן מתישב העולם

הרוחני כולו, עם כל ודאותיו הנפלאות, העומדות ממעל לכל

הודאיות שבעולם, בגודל עז רעננותן, במעמקי הנשמה היחידית,

השואבת את לשד חייה על ידי צירוף הקיבוציות הכללית,

ת תמג ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

שהיא מקבלת את שפעה מיסוד ההויה כולה, שחכמת אלהים

שופכת עליה תמיד את דוחה, בחזון ובפועל.

צדיקים, חכמים, גבורים, נאים, עשירים ושליטים,

לא יתפרדו עוד במהותם, כי אם כולם יחד ימציאו את התמצית העולה

מהופעת כולם יחד, על כל הרכוש החיצוני והפנימי שבחיים,

שעצם החיים מתהוה מהם ומתעשר ומתמזג על ידם.

העז הנמצא בכח החיים העליונים, המגלה את כשרונו

בתור נצוצות פזורים, בכל בעל כשרון ובכל פלוגה לאומית ומפלגתית,

יגלה על ידי אור הרצון בכל כללותו. והכללות תופיע

באודה השלם, שכל הפרטים ברוב עשרם הם כלולים בה בפועל,

ובכל תנועת דוח קלה עולמות מלאים נוצרים ומתפתחים,

מחוללים ומולידים ברב תעצומות.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תמד א

אחדות המתעבה הרצון והמציאות.* : - ! I V T T T ־ ־ : ־ ־ : ־ ־

ככ אחדות הרוחניות מאחדת בקרבה אחדות המחשבה והרצון. הרצון מתגלה בתבניתו, רק בשטחו החיצוני הוא אצלנו

ת הזאת אופי משוגה מהמחשבה והציור השכלי. וההתאחדו

מובילה אותנו לידי האחדות המוחלטה של כל היש, עד שהמציאות

הגשמית והרוחנית אינם כי אם ערכים משתנים בלבושיהם.

ברת, ת כולה בחו ו י ת ו ה מ ה ן ו ו צ ר ה ובאים המחשבה ו

והתעמקות המחשבה והגדלתה היא בעצמה הגדלת הרצון,

ת ל ד ג והגדלת הרצון היא הגדלת המחשבה, ושגיהס הם ה

ת, והגדלת המציאות הממשית היא הגדלתם. ת הממשי ו א י צ מ ה

וגמצא שהתעלות הרצון היא מעשרת את המציאות

ומפרה אותה, ככל ההפריות של הפגישות המעשיות.

השגת הקניגיס והאדרת החיים, הטבת המוסד והאדרת הדעת

עומדים בשורה אחת.

התפלה באה כאן בתור פעולה מחוללת את המבוקשים,

לא דק בתור אחד מהקנינים שהמוסד צריך להם לשכלול יפיו,

וההשגה המבוקשת של התפלה היא בעצמה הפעולה האידיאלית

ה השכלית, ב ש ח מ ן עם ה ו צ ר של החיים, המאחדת את ה

ם שבעולם החושים. י י ש מ מ ושניהם יחד עם ה מ ה ו ת י ם ה

ת תמה ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

אותם העילויים שבנפש האדם פנימה, וכל מכשיריהם,

הנם מתגלים לפנינו על פי האספקלריא המאירה של האחדותיות

הגדולה בתור שביבים של המציאות הגדולה בכל תהלוכותיה.

וכל הגודל וכל הקוטן הנמדד בערכים הנפשיים, כל

התבניות השונות, כל התשוקות וכל משאות הנפש הפרטיות,

י נ הופר, למדוד על ידם י פר ו נ ר ק הנם לנו חזות הכל. כ

את השיגובים המוחלטים.

כפי ערך מעלתו של האדם ושל הגוי בפנימיותו כן יהיו

ערכיו עוברים את גבולי הצמצום ובוקעים ועולים למרומי

מרחבי אין סוף, וכן יהיו קביעות דעותיהם לאורים כלליים,

ומדותיהם מנצחות להיות באחרית הימים מדות כל אדם וכל היצור.

וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,

ויאמר כל אשר נשמה באפו ד׳ אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תמו א

ההתאגדות הכללית.• T : ־ • : ־ : ״

כג המחשבה הרזית היא עוסקת תמיד בשרשי העניגים, שהיא פוגשת את ממשיותם בעולם המוגבל, וכך היא הולכת

לבקש את השרשים ברומי העולמים, והיא מוצאת אותם

בתמימות סידורם, עד שאפס כל קוטן, כי כל סגישה נערכת היא

על פי אותו הגודל המתגלה על ידה. ולא בהתגלות לבד

הדברים אמורים, ביחש השכל וההכרה, כי אם במציאות ובקיום,

בפעולה ובהתהוות. גקודה אחת ומצבה מודיעה מלא עולמים,

ה נ ו ב ת ב ם ש י ת ו י ר ל ק פ ם א ת ה ו ד ו ק נ ה דוגמת ה ק וי ם ו

. י מ י מ ש ביחש ל ה טבע ה

והרשימה הפעלית היא מתכפלת גם כן לפי אותו הערך

של הרשימה המדעית. ועמ זה הדבר מושג, שכל עודף

במדרגה שברשימה המוקטנת, כלומר כל יתרון פעולה,

הארת חיים, הטבת מוסד, הגדלת שכל, שהננו פוגשים,

אגוד הוא בדוגמתו באותו התוכן הדדגאי שברומו. ובזה יהיו

גם ההשגות השכליות היותר מאירות נערכות מצד עצמן

רק בצודה זעידא, ולגבי אותם הרשמים הנגרמים שלהן בצורה אמיתית.

. ו ד ג נ ה כ ג ו ש שב ו ו ה ה קב״ ה י נ ו ש כל ה

מובן הדבר, שהערכים נתפשים תחלה במערכי הלב,

ובחדרי הרוח, ואחר כך בספירות הנשמתיות הפרטיות, ואחד כך

בגורמים שעל ידי הכלל ושעל הכלל כולו, ואחר כך במלא עולמים,

בהבנת ההתאגדות הכללית של מלא כל. וכן הולכים הדברים

ומתאדריס, ברכתם ושמחתם מתברכת, ופרי תנובתם מתעלה,

וכל ניד שפתים וכל זעזוע חיים עושה םירות ופירי פירות.

ת תמז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

מרכזיות האדם בהריה.T T ־ ־ : - T T T • T ; V

כדת ו י ז כ ר כמה אמת ושידה מופיעה לפנינו בחזיון של מ

נשמת האדם, ביחש ה ה ויה כולה. אין החזיון הזה נופל

סמי הרחב והבלתי תכליתי ר הקו ו י צ לרגלי ההתגלות של ה

של עולמיות הכוכבים, של היצירה המתמדת של הערפלים,

אדרבא מתגדלת היא שירה זו ומתאדרת על ידי הנצח והגודל.

ם לידי התגלות הכרה, י ר החי בכל מקום ששם בא או

ז נגלה. והתגלמות של הדר מוסר ושאיפות עדיגות, הרי המרכ

האחדות של האדם הרוחני מקיפה היא אותו בכל גילוייו בכל העולמים,

ך בכל הגרמים. ש ו מ באחדותו של כ ח ה

לשוא חושבים בעלי חוג הבטה קצרים, שאחרי החידוש של

, ם ד א ח ה ו ל ר ו ש ת ו י ז כ ר הציור הקוסמי בטלה מ

וחפצים הם לומד, שבשביל כך ערך הדת גגרע. אף על פי שאיתנה

היא הדת גס בלב אלה אשד מעולם לא גתקבלה לרוחם המרכזיות

של האדם, כהרמב״ם וסייעתו, אם כן הטענה בטלה היא מעיקרה.

אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת

ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתרה, גס שם לא גפגע דבר,

כי אם נתאדד המחזה. האחריות המוסדית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה,

וזהו גם כן יתרון מרץ לדוחו של אדם בהשתלמו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תמוז א

מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות

המוסדית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסד, כדי שלא יתמםמם

הדוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות,

הדרושה לאדם פועל בחיים.

ז הען תופסים ציוד גדולתו של האדם, ציוד המרכ

את ההויה אל הוית האדם, אל גדלו האיכותי ואל שאיפת רצונו,

האמיץ והקדוש. הגויה וכחותיה הנם התמצית הארצית כולה,

והרוח וכחותיו הנם התמצית השמימית כולה. האמת לאמתה

זורחת היא, האמת הנסתרת הגלויה לכל עיני נשמה בהירה.

, י ההתעלות של הגוף ושל הדוח היא התעלות חלק מרכז

שעל ידי עילויו מתעלה כל הסובב אותו, ה מ ע ל י ל ו,

ושופע ומשפיע תמיד על הויתו. הדוממות הזאת צריכה להיות מובנת

במובן חפשי מאד מכל דמיון תועה, אז תהיה למקור גבורת הרוח,

ואושר האדם בכל צביוגיו.

ת תמט ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

מםכת ה^ךכזים. כה

, איך הוא המהלך י הען שמים לב אל השכל הכלל

שלו בכלל האדם, לכל דרכיו וסעיפיו, ואגו מוצאים את

ל א ר ש ר י או , ו ו ז זרם הקודש שהוא מתגבר בו במרכ

הננו פוגשים בעצם תעצומתו.

ת, י וכשאנו באים לידי המעמד של ההרגשה הכלל

וכל נטית לב האדם העליונה המאושרה, הנגו גם כן פוגשים את

. ת המרכז ו י מ צ ע ל ב א ר ש רוח י

ולפעמים אנו אורגים מסכת מחברת יחד את המרכזים,

ז ה הר גש י, מרכז השכל, בצורתו הישראלית, עם המרכ

ועל ידי המרכזים מתאחדים אצלגו בידיעה ארוגה זו כל הםביבים.

ולפעמים הננו מרחיבים את התוכן, עד שאנו אורגים את כל

, והאור מתכפל. ז כ ר מ המילוי יחד, וממילא מתחבר מרכז ב

ש 29 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תנ א

הי_חע אל ה5ל.

כול של כל חלק אל הכל יוכל האדם ו ד ג היחש ה להרחיב ביחושים של המאורעות הפנימיים והחיצוניים שלו, ושל הכלל, ומן הכלל המצומצם אל הכלל היותר רחב, ומן הכלל הזה אל הכלל הכולל של כל העולמים. כל הרחבה וכל צמצום שמדגיש האדם בפנימיותו, אם מפני הארה או החשכה נפשית. או מצד תוספת או גדעון חיצוני, יכול הוא למצא מיד דוגמאות אל העולם הכללי, ומן העולם הכללי אל התוכן היותר עליון,

המקיף ומחיה את העולמים.

העליות והידידות הרוחניות הנה הנן דברים של עצמיות החיים, והחיים הוא תוכן כללי, שמחוייב הוא להיות מסובב בכל

המילוי המציאותי.

וכשהאוםי האנושי מתעלה, הרי דאגתו נתונה אל המרומים יותר מאל התחתיות, והמרומים על פי המדה של קישורו עמם פותחים לו את שעריהם, והיה האדם לאיש אלהיס. ומעולמיו העליונים תמיד יופיע להנהיג כל פרטי אחיו, ההולכים במרוצת

החיים החוגייס שלהם, עם כל צמצומם.

ת תנא ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

הערך הכולל.

כזת הכללית מביאה אותנו לידי ההכרה י נ ח ו ר ת ה האחדו

, במהותן העצמית. ת ו י מ י נ פ ת ה ו ל ו ג ס ת ה ו ד ח של א

וכשאגו מגיעים לנשמת האדם, כבד אנו חושבים בהתגלות על דבר

לל את הכל, קטן וגדול. ו תי הכ הערך המהו

ת, ך של ההכרה הטבעי ר ע והננו מדוממים את ה

הטבועה עמוק בנשמה, למעלה מכל ההתלמדות. הלימודים משמשים

בנו לתריס, שלא תבא ההתלמדות הארעאיית בחידושיה השטחיים

ותעות את המשקל הפנימי, וחוץ מזה משמשים הם כגשם נדבות להפריח

ולהצמיח את הנצנים הטבעים שבמעמקי הנשמות. המחשבות היסודיות

של כל נשגב, של כל יושר, הכל כבר מוכן. ולב כל אדם הוגה בהן,

בין חכם בין הדיוט. ומתוך כך משמשת היא ההשפעה כל כך באדם,

והגדולים מדריכים את הקטנים לא הדרכה שמחוץ להם, אלא סידור

פנימיותם. ההקדמות אינם כל כך דברים מחויבים למעלות הנשגבות.

אלא דברים מקילים, ויש שהם בעצמם שבים להיות רכוש קניני,

חוץ משימושם לבסס את הדברים הנשגבים יותר מהם.

v ד ו ק ת ח ו ר ו תגב א

י ת י ו ש ה על םי היסוד האחדותי אנו מכירים, שהערך ה

י שבמציאות. ת ל ד ב הוא הרבה יותר נשגב ונצחי מהערך ה ה

, י ובחיי החברה מתגדל בשביל כך נצחון הרוב המספר

ובא הרוב האיכותי ומכיר אחר כך את היקר שבתכוגה הטבעית,

ומתברר המשפט, שהתוכן הישרגי שבלב ההמון הוא הוא הגעלה

לפעמים מהמושגים היותר מתאצלים שבאו על ידי כל ההתפלספות,

ויקר דמם בעיניו.

ה מתפוררים כל אותם י קר ההשו ו ומתוך ההכרה של י

טיחי התפל, שמבדילים בין עם לעם, עד כדי מלחמה, ואיבה מנוהלת,

ומתבררים התוכנים הסגוליים שבכל אחד. איך לחיות זה בצד זה,

באורח המשלים את הכל, ואיך הכל מקבל זה מזה, ומשפיע זה על זה.

והספרות חותרת לבא לעומק ההוקרה של הנשמתיות

היותר מוחלטה,שהד״תלמדות אינו בה כלי שימוש עצמי. והיא הנבואה.

ששפעה הולך ישר ממעין החיים האלהיים אל הנשמות בטהרתם,

וכל בניך למודי ד׳ ורב שלום בניך.

ת תנג ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

הבדלה והכללה.T T : ־ : T T : ־

כחם עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, ר שני ק

ל, וקו המחבר. קו המבדי

, ת י ש י א ת ה ו ס נ כ ת ה א ה י ל ה י ד ב מ ו ה ק ה

שהיא באה מתוצאת השאיפה להשלמה רוחנית פנימית,

מחשבתית והרגשית. ומזה גם כן טבעית ופעולתית, המסתעפת ממנה,

שרק איש המעלה בהתבודדותו יוכל להשיגה, לציירה ולקגותה,

וכל אשר ירבו עליו חברים ומתחברים הנם עושקים ממנו את

האושר העליון של הבדידה האצילית, ושטף המעין המקיר כל כך

חיים עליונים, טהורים ועזיזים, קדושים ונאצלים, הוא מזדער ומצטמצם.

בהדרכת הכלל באה במקומה הבדלה כתתית,

הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו.

, ובכלל ם מעמי הארץ בזמנים המאוחרים, הבדלת חברי

ל מן העמים, א ר ש הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת י

ובהרחבה יותר קדומה, הבדלת האדם מכל הבהמה והחיה,

על ידי הגדרה של חלקים מיוחדים, תורות ומשאת נפש מיוחדות,

שבהם עומד עולמו הפנימי האנושי, המתנשא למעלה למעלה.

ת והכללה ו ר ב ח ת אבל בתוך עמקה של הבדלה זו ה

גנוזות הן, כלולות הן בכללותה.

הכחות המפוזרים בכל המרחב, שמהם יבדל הגבדל, הולכים

הם ופועלים לטובה בעצמיות העליונה של הצביון השלם הנבדל,

והשאיפה מזיזה חזזה פנימית אדירה אצילית ומקודשה את כל המרחב.

ש ד ו ק ת ה ו ד ו תגד א

האדם, בהתבדלותו מכל החי והתרוממו בסםירתו העליונה הוא

, י ן כלל ו י ב מתבשר דוקא על ידה להתעלה ולהאדר עד היותו צ

הנושא בתוכו את ההתעלות הרחבה של כל העולם כולו.

האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים, בשמרה את כל

סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הדי היא מוכנה להתבשר

להעשות לאוד גויס, ותשועת אפסי ארץ.

י, בהתיחדותו בתנאיו המובדלים הרי הוא השבט ה ל ו

מתאצל והולך ושומר את צביונו, מתקדש ומתנשא עד היותו לברכה

ה, בקדושה המיוחדה הרי היא מתעלה עד נ לכללות האומה. והכהו

כדי שאיבה עליונה של דוח הקודש, לאושר הכלל כולו, ועילוי מהותו

היותר פנימית.

ם, יחידי הסגולה. בהבדלם מעמי הארץ, הרי הם החברי

שומרים את שאיפתם הרוממה, העולה למעלה למעלה מכל

הערכים הרגילים, ו מ ת ח ט ב י ם להיות לנושאי כשדוגות ורעיוגות,

שבהתפשטם הרי הם למקור ברכה לרבים, ובעמידת צביוגם בחיים

הרי החיים בעצמם מתבססים, מוצאים את ערכם, והולכים במםלה

הקולעת אל מטרתם הנצחית והזמגית.

וזאת היא נחלת ד׳ בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות,

, המדברת גדולות ואומדת ה ס ג להיפך מ ה ה כ ל ל ה ה

לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי.

וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול,

והאהבה הגסה המיוחדה של כל בדיה מתגברת ונעשית מזוהמה,

עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תגוע כשכור מכובד פשעה.

, א ד ו ר י פ ם ב י סי א ו ר ו ב י ח םטרא אחדא שרי ב

רא, בו ם בחי י סי א ו ד ו ר י פ וסטדא דקדושה שדי ב

י שלום. קד ושם גופיה אי

ת תנה ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

ם, ת השכלי ד ר פ ולמעלה למעלה, האצלת האורות, ה

והבדלת העולמים, הרי היא תכונה פירודית, המביאה לידי ההתאחדות

העליונה, לידי ההוספה הנצחית, ורויית העונג המתחדש בעוצם

פנימיות טובו בהתאחדות השעשוע העליון של הכללת אור אורי אורים

של השלמות האין סופית, שאין לה תוספת מרוב שלמותה,

עם ההשלמה הבאה מתוך החסרון. שבהתאחדות העליונה הרי זורם

אור השלמות הבלתי אפשרי להתוסף מרוב תוספת עזו מיסוד עולם

עולמים על אור השלמות ההולכת הלוך ואור, וזיו עדנים

הולך ומתרבה, הולך ומתברך. והבדלת הגדרים היא העושה את

ההתנשאות מראש מקדמי ימות עולם, שהאור העליון בעליוגיותו

אינו גורע מערכו, ומשומר בטהרתו, וברב עזו כחו מלא להאיר

ולהחיות הכל, וממנו חוסן כל ישועות, השבת כל אבדות,

בנין כל כונניות, שכלול כל מאוים, ותעצומות כל עזיזיות פארי פארים.

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחםיון,

ירויץ מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, כי עמך מקור חיים

באורך נראה אור, משך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב.

, ה נ ו י ל ע ונמצא אורן של ישראל מזהיר בתודה ה

מקור עמקי השעשועים, האדריכליות הכמוסה של יפעת עדנת

מכונת שבלולי כל עולמי עולמים, בכל נועם חמדת עדנת פאר מלכות

קודש קדשי קדשים. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני,

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

וגוי קדוש, כי לי כל הארץ.

ס ר ו ק ת ה ו ר ו תנו א

אהבת עולם.

כטם י ד ר פ ת נ ו ם להי י ל ו כ ם י נ גדולי הנשמה איר מקיפה, כל חפצם ושאיפתם היא ת ו י ת ה ו ל ל כ מן ה תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלא רחבו גבהו ועמקו. אמנם הכלל מלא הוא מפרטים אין חקר. מפרטים אישיים ופרטים חברותיים, אין הכלל מעוטר כי אם לפי מילואו בשלמותם של אישיו הפרטיים, ושל קיבוציו הקטנים והגדולים, המשלימים אותו.

, המשלימה כל, היא מונחת בתנועת ה נ ו י ל ע ת ה הכללו דעת ד׳ ואהבת ד׳, היוצאת ממנה בהכרח, לפי גודל קנינה ועשרה. דעת ד׳ באהבה רבה, כשהיא מלאה את האור האמתי שלה, לפי ערכה של כל נשמה כפי מה שהיא יכולה לשאת ולקבל. היא מבהקת באורה המוחלט את אהבת עולם, אהבת העולמים כולם, כל היצורים, וכל חוג החיים וההויה שלהם. אהבת ההויה כולה ממלאת את לב הטובים, החסידים שבבריות, ושבבני אדם, לאושר של הכל הם מצפים, לאודה ולשמחה של הכל הס מיחלים, הם שואבים את אהבת כל ה הו יה, המנוונת בריבוי יצודיה,, מאהבת השלמות המוחלטת והגמורה ה נ ו י ל ע מאהבת ד׳ ה

של סבת הכל, מחולל כל ומחיה את כל.

כשהאהבה יורדת מעולם האצילות לעולם הבריאה, היא יורדת בהתפרטותה לפרטי פרטים, לניגודים וסתירות, לצורך של צמצום ומיעוט ערך ואהבה, לכל פרט מיוחד בשביל פרט אחר, ולפרטים רבים בשביל אחרים הרבים, ולפרטים בכלל מפני כלליותם הכוללת.

ת תנז ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

האספקלריא המאירה של האהבה עומדת היא ברום עולם,

בעולם האלהות, במקום שאין סתירות, גבולים וניגודים, רק אושר וטוב,

ת יונקת ממנה למי ורחב באין תכלית. כשתולדתה האהבה העו

יש לה הרבה מטבעה, היא אינה סובלת גם ברדתה שום קמצנות

ורעות עין, כשהיא מוכרחת לצמצם את עצמה, היא מצמצמת את

האהבה באהבה, גודרת את הטוב בטוב.

ו כשהם רואים העולם, ביחוד, החי, ל ל קי אהבה ה משו

מלא קנטוריות, איבות רדיפות וגיגודים, מיד הם עורגים להיות

משתתפים בכל חייהם בשאיפות המביאות את הכללת החיים ואיחודם,

שלומם ושלותם.הם מדגישים ויודעים, שקרבת אלהים שהם עורגים אליה,

במלא נשמתם, היא מובילה אותם רק להתאחדותם עם הכלל

ובעד הכלל. כשהם באים לשדרות האדם, ומוצאים פלוגות של עמים,

דתות, כתות ושאיפות מנוגדות, הם מתאמצים בכל כחם

להכליל את הכל, לאחד. ולאחד. בחוש הרוחני הבריא של נשמתם

הזכה׳ המעופפת מעוף אלהי ממעל לכל מצרים, מכירים הם,

שהפרטים כולם צריכים הם להיות מלאים, שהצורות החברותיות

היותר טובות צריכות להיות מתעלות, ומתכנסות עם כל אושר פרטיהן

באור החיים השלמים, הם חפצים שיהיה כל פרט שמור ומתעלה,

והכלל כולו מאוחד ומלא שלום.

כשהם באים אל עמם, ולבם קשור בכל מעמק חייהם

עם אשרו נצחו ועילויו, והם מוצאים אותו מחולק ומפורק,

מפולג למפלגות, למפלגות, אינם יכולים להתאחד התאחדות גמורה

בשום מפלגה, כי הם חפצים להתאחד עם האומה כולה,

דוקא כולה בכללה, בכל מילואה וטובה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תנח א

עיר מרבע. ל

, ובנפשו הוא מוצא את הכל, י ש שהוא שד שירת נפשו

את מלא הסיפוק הרוחני במילואו.

ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא הוא מתוך המעגל

של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי,

ולא מיושבת ישוב אידיאלי, שואף למרומי עז, והוא מתדבק

, ועמה הוא שר ל א ר ש באהבה עדינה עם כללותה של כנסת י

את שיריה, מצר בצרותיה ומשתעשע בתקותיה, הוגה דעות

עליוגות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב

את תוכן רוחה הפנימי.

ויש אשר עוד תתרחק נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול

רת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון ישראל, לשיר את שי

כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה

להשתלמותו העליונה, וממקור חיים זה הוא שואב את כללות

הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו.

ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד

עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים,

ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בסרק שירה בכל יום

שמובטח לו שהוא בן עולם הבא.

ת תנט ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה

ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת,

וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מגעימים את זמריהם,

וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, קול ששון וקול שמחה, קול צהלה

וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה.

רת האדם, רת האומה, שי שירת הנפש, שי

שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה.

והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש,

שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה,

, ל ו פ ר כ י , ש ט ו ש ר פ י ר אל, ש י ל ש א ר ש י

שיר משולש, שיר מרובע. שיר השירים אשר לשלמה,

למלך שהשלום שלו.

ס י י ק ת ה ו ר ו תס א

ש?עו'ת המחשבה הכוללת. לא

מה אנו רואים בחזון, אנו רואים את המחשבה העליונה,

ת כל, המחשבה שכל העצמה וכל המילוי ל ל ו כ המחשבה ה

של כל בה הוא. רואים אנו, שכל הפלגים הגדולים ממנה משתפכים,

ומהפלגים יוצאים נהרים, מהנהרים נחלים, מהנהלים ש טפ ים,

ם, והזרמים מתחלקים גם הם ל צ ג ו ר ו ת קטגים, רמי מהשטפים ז

, ת ו נ ק ו נ והצנורות מתחלקים להמון אלפי רבבות לאין קץ של ק

מריקים שפעות, רצון חיים ומחשבה.

, ת ו נ ק ו נ ק לפעמים צר מאד המקום לשוט בין ה

, ת ו ר ו נ צ נאחזת אז הנשמה בשרשיהם של הקנוקנות הדקים, ב

ואם הצנוד גם הוא צר, נאחזת היא בזרם, ואם הזרם צד הוא לפניה,

הרי היא נאחזת בשטף, ואם השטף הוא צר, הרי היא נאחזת בנחל,

ואם צר הנחל, נאחזת היא בנהר, ואם גם הנהר יצר לה, נאחזת

היא בפלג א ל ה י ם מלא מים. המחובר למחשבה של בלי מצרים,

ששם הוא מקום יאודים רחבי ידים.

והשפע האחרון המזל מהקנוקנות נובע בדרך זה מהמקור

הראשי של המחשבה העליונה, שלמעלה מזה תלא כל עין לצפות,

וד׳ אמר לשכן בערפל.

ת תסא ל ל ו כ ת ח ו ד ח א ה

בלצלוית הההללה.

לב

, ואחר כך ו ו בעצמ מ צ י צריך למצא ע ד י ח איש י

הוא מוצא את עצמו בעולם המםבבו, שהוא חברתו, צבורו ועמו.

ר מוצא את עצמו בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו הצבו

באנושיות כולה.

ת היא מוצאה עצמה בעצמה בתחלה. ו י ש ו נ א ה

לם מוצא ואחר כך היא מוצאה את עצמה בעולם. העו

את עצמו בעצמו ואחר כך הוא מוצא את עצמו בעולמים כולם,

המםבבים אותו.

ה היא מוצאה את ת ו ל ל כ ת ב י מ ל ו ע הסביבה ה

ה ל ל כ ה ה עצמה בעצמה. ואחר כך היא מוצאה את עצמה ב

הסוג סוגית העליונה של כל העולמיות.

ת היא מוצאה את עצמה בעצמה. ואחר כך היא ו י מ ל ו ע ה

מוצאה את עצמה בהחוםן המלא, בהאור העליון, בהמון החיים

ומקור יממיהם, בהאורה האלהית.

ת ח ק ו ד ס ו ר ו תסב א

ו יחד. ת הלל ת כל ההכרו ואז מתאחדו

וחוזרות ונעשות חטיבה אחת, שכללותה היא אדירה לאין חקר,

וםרטיותה היא חסינה, תמימה שלמה ומבולטה עד אין קץ ותכלית.

ושטף החיים הולך ושוטף, ואור הקדש הולך ומתגבר,

ושרים כחוללים כל מעיני בך.

מאמר רביעי

י ל הטויב הכלT : ־

ש 30 ד ו ק ת ה ו ר ו א

עינוי דרישא דעתיקא קדישא תרין בחד שקילן״ עינא דא הוא כלא ימינא, לית ביה שמאלא.

ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה לא יכיל עלמא למיקם.

וזמינין צדיקיא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא, הה״ד כי עין בעין יראו בשוב ד׳ ציון.. א ב א ר ר ד א א ו ט ו א ז ר ד א

׳ האידיאלי׳ המתגלה בהשקפת האחדות׳ י ב הכלל הטו

הוא הטוב המוחלט׳ הנשאף בטוב המתעלה•

׳ המסודר׳ כבהשקפה הפסימית׳ י מ ל ו ע ע ה ר ה

מתעלה לטוב׳ אושר ועדן׳ הצפוי בעתיד לבוא•

י תסס ל ל כ ב ה ו ט ח

הטוב הכללי האידיאלי.• - . . ך • * י י : — ~

האידיאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוד כלל,ת, אין שום פרס ת ואת האחדו ו ל ל כ היא מכירה רק את ה

נסקר אצלה כי אס בתור חלק של כלל. בשביל כך אינה יכולה

להכיר שום טוב רק טוב כללי, ושום דע כי אם כשהוא דק כללי.

ומתוך שרע כללי לא נמצא כלל, והכלליות הלא היא הולכת

גם כן ביחס לההופעות שבצורת הזמן, שאין האידיאליות חושבת

ומתקשרת בנקודה מיוחדת שבה. כי אם בכל שטפה הגדול,

ת רע, ו א י צ מ מתוך כך באה היא להכיר, שלא יש כלל ב

לה היא טובה. וירא אלהים את כל אשר עשה כי אם כו

והנה טוב מאד.

ת הגופנית היא עושה את הפירוד בין הנושאים ו נ ד מ ח ה

שבמציאות, וממילא גם את הניגודים שבהם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תע א

וכל זמן שישנה עדיין הכרה שיש טוב ודע, אין האדם צריך להתקשר במזגו עם תכונה זו, לא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי דק עץ החיים שכולו טוב מוכן הוא לו. ומוכן הוא לוו מעץ הדעת טוב ורע, אחר שיעמוד גם אכל במסות הרבות שהוא הולך ומתנסה, וזוהמתו הולכת ומטהרת. שכלו מזדכך ומדותיו מתתקנות, ותשוב ההכרה של עץ החייםע ר ב ו ו ת ט ע ד להתקשר עמו, ואז י ה פך עץ ה

. לו ב כו טו לעץ מלא חיים ו ואין דור שהעבודה הגדולה הזאת, של התבררות ההכרה והרצון לבער על ידה את הרע ממציאותו, תהיה נפסקת בו,

והוא יסוד העולם וקיומו. אמרו צדיק כי טוב.

י תעא ל ל כ ב ה ו ט ח

הטוב ה?ללי העןימי.

ב

בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי אם בערכו הבודד, אבל בקיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש,

ל ברוב, כפי החשבון הצנום, אלא מצד לא מפני בטו

. י ל א י ד י א י ה מ צ ע הערך ה

ומובן מזה שכל מה שהקירוב אל כל נעשה יותר גדול התכונה,

הרע מתמעט, והטוב מתגלה. ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל

חלקיו מופיע לעומק טוב גדול מאה והוא מתחבר בעומק רתיחות

שקיקתו אל הטוב המוחלט, שלא יגורהו רע, כלו הפך לבן טהור.

והחיים הגנוזים בהשקפה נצחית זו הם הם המעמידים

, ם י ק י ז מ את העולם, ונותנים פרמא על פגי כל ה

שלא יוכלו לטשטש את העולם, וגבה מעל גבה שמר.

ע ר ו ק ת ה ו ר ו תעב א

האידיאל העליון. ג

ל המלא א י ד י א זוח־ן הוא באספקלריא של קודש ה של העולם, לא אותו האידיאל המוזער, הנופל בההויה

דיאל המרומם הא ל הי במלא מילואו, המצומצמה, אלא האי

ר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית. ת ו י והוא יסוד העולם ה

ה רק מיניקת לשדו העליון היא ר י ע ז ת ה ו א י צ מ ה

מתקימת ומתברכת.

מתגלה במהות האידיאליות המרוממה שאין הפכים במציאות,

ו יש רע. אבל יש מדרגות במציאות, ת מ ו ע ל ן טוב ש אי

ן דחיין. י י ה ם ו י יש טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון, חי

ומזיו אודה מתגלה שהתיאור של דע. שאנו מתאדים במציאות

המוגבלה. הוא רק תיאור עראי, לפי הגבלתה של הכרתנו,

ת מוקטגה, י ג ו ג ב ת היא רק ל ובאמת כל שחרו

וכל רשע הוא צדק מוזער.

ומעומק הטוב מתגלה יסוד הרחמים העליוגים, ויגלה ויראה

ן י פ נ ר א י ע ז לעין כל, כי ד׳ הוא האלהים, ועתיקא קדישא ו

, א ד ו ו א ח נ י , ע ו י א ר ן ד׳ אל י י ע ה חד, ו י ל ו כ

עינא דכלא ימינא, כי עין בעין יראו בשוב ד׳ ציון,

ונודעה יד ד׳, וראו כל בשר יחדו כי פי ד׳ דבר.

י תעג ל ל כ ב ה ו ט ח

המגלות הטוב ?השקפת האךודות.

דם הן, ההשקפה המאחדת, ל ו ת ע שתי השקפו

וההשקפה ה מפרדת.

ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של נמצאים

ת החוש, ומיעוט ההארה, מפורדים זה מזה רק בתור טעו

אבל אמתת המציאות היא רק אחדות גדולה, והנמצאים הרבים

והשוגים הם רק גילויים מיוחדים, אברים שוגים, צבעים וגוונים

ת ו ד ח א ת ה פ ק ש ה ב שונים של אותה החטיבה האחדותית. ו

מביטים על הכל, ואז ממילא מתמצה חשבון הטוב,

ב, ת הטו י ל כ ת י הוא טוב ב א ד ו חד ב כי הכל בי

והוא עוד הרבה יותר טוב על ידי התגלות החלקים הרעים שלו,

מאילו היה חסד אותם האברים או אותם דרכי הגילוי. וכל מה שאותה

ההכרה האחדותית מתעמקת ומתעצמת. ככה מתגלה היא אמתתה

בכל החידוד התהומי שלה, ובממשלתה על החיים הולכות כל ההרגשות

על פי צביוגה, וגמצא שהכל מודגש ברגש של טוב, וטוב על טוב

מתגבר. וחדוה על חדור. מתעלה, וחיים על חיים מתאדדים.

וכל מה שההשקפה האחדותית מכה היא יותר את שרשיה בעומק,

היא מביאה גם כן את הטוב המעשי בעולם, את החיים ואת השלום.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תעד א

ולעומתה של השקפה עליונה זו נמצאת ההשקפה ד.מ פר ד ת, הרואה את המציאות המופדדה בתור חזון אמתי, והזרות של כל מצוי אל משנהו היא תופסת לאמתת ההכרה. החושים וכל ההשגות השטחיות עוזרים על ידיה, והחיים הולכים על פיה ומתגשמים, וכל מה שתוצאותיה מתגברות הולכת היא האפלה והרשעה ומתגברת. אין קץ לעומק המלחמה שבין אלו ההשקפות, החיצוגה והפגימית.

כל הארחות של העלילות שבעולם הולכות הן אל מקום אחד

להוציא אל הפועל את השליטה של ההשקפה האחדותית

בכל העולמים, ולשעבד את השקפת הפירוד אליה.

אמוגת האחדות האלהית היא הגשמה, הגושאת בקרבה את כל אוצר החיים, את כל הרכוש הפגימי, שאושר העולמים אצור בו.

מנהיגי המדינות, וכל הגאוגיס החברותיים, הם מושרשים, בכח המדמה, המראה את המציאות ד ו ר ביסוד השקפת הפי בתכונתה המפורדה. ואין העולם כדאי עדיין להנהגה הבאה מתוך

השקפת האחדות בטהדתה.

ח, מושב כסא ד׳ בעולם, וזה שמו ו של משי ד ו תוכן א

אשר יקראו ד׳ צדקנו, בנוי הוא על פי יסוד השקפת האחדות

המציאותית, כשהיא מתגברת כל כך עד שהיא חודרת בכל הפרטים

ובכל העלילות כולם.

י תעה ל ל כ ח ם ו ב ה

הםתתרותה של השקפת האחדות הוא דבר מוכרח.

כי עם כל האיחוד שבהויה, עם כל שהכל הוא באמת טוב גמור

מצד איחודו, אין אותו הטוב של העלית התדירית מתבטל,

ואותה העליה התדירית מתגונת היא בהתעדגות של כל

מצוי פרטי והתעלותו. כל מה שההאדה האחדותית מתגלה,

אין הדחיפה והבידור להעלאת כל פרט ולהחזרת כל רע לטוב

מתעצם כל כך. על כן ההסתתרות של האורה האחדותית

היא היא השולחת את החטיבה הפגימית, את המהותיות העצמית

של המאור המאחד, אל המעמקים של הפירודים, והם הם

החבלים והמצוקות הגורמים את האודה העליונה להגלות.

ניצוצי הקודש המפוזרים בתהומות החושך מתלקטים אחד אל אחד,

על ידי הירידה של האורה העליונה האחדותית בתוך

מעמקי הסתר של ההשקפה המפרדת.

ת ו ד ח א י ה י ר של ח ת האו ו ל ג ת הנם של ה

באדם ובעולם, עם תהלוכות מוסרו וכל שאיפותיו היותר

עמוקות, המקיפות וממלאות את הכל, חי חי הוא בישראל,

ועמו ישראל חי וקים לעד, שם ד׳ אלהי עולם עליו נקרא,

ובאור פניו יהלך, ד׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תעו א

דרגות התשוקה לטוב וה&גתןי.T T - : ־ I T : ־ : -

הם הוא ממקום שמתחילה י י נ ח ו ר ציןך הרע בחיים ה

תשוקה של השגה. והיא אינה מתמלאת. ציור רע זה אפשר

להיות בכל מה שיש למעלה ממנה איזה דרגא, זאת היא צורת

, כלומר תשוקת ההשגה הבלתי מתמלאת, ת ו ל י צ א ב הרע ש

יותר משיעור התשוקה אין רע, ומה שהיא מתמלאת הוא אך טוב.

. י ו ל י מ י ה ב ג ט ל ע ו אמגם התשוקה המכאיבה היא רק מ

המושג העצמי, ולגבי שכיכת הדעת הפנימית, שכלולה בתוכה

ההשגה הבהירה, שלמה שלמעלה מהמדרגה אין ראוי להשתוקק,

כי הטוב הוא רק המושג המתאים. ואם גוםף לזה שהבירור בין המושג

ובין הבלתי מושג הוא בהיר, אז גדע שאין הרע מעורב כלל

עם הטוב. עומד הוא לעצמו, וכל ערך הרע שבו איננו כי אם

מפני שלא נתבררה עדיין עריכתו, אם הוא למעלה מהמדרגה בהחלט,

עד שראוי חדלון השקיקה ביחס לו.

יכולים אנו לצייד גם כן אופן שקיקה יותר רחבה,

ת ההשגה, אם מיעוט הבירור לה בעצמו שתהיה שקו

ביחש אל מה שלמעלה מהמדרגה העצמית יגדל, ותחשב אז

ה כמדת ההשגה. א ל מ מדת השקיקה הבלתי נ

בכל השגה מושג גם כן צד הבלתי מושג שמתגלה על ידה,

י תעז ל ל כ ב ה ו ט ח

ב שקול. אבל כל זמן שלא נתערב הטו ואז יהיה הרע ו

עדיין הערך, כל זמן שהבלתי מושג ידוע הוא לבלתי מושג.

ב עם הטוב. ר ו ע ו מ ג י א הדי עמדת הרע היא בפגי עצמו, ו

ואם התשוקה אל ההשגה המנועה תהיה מצורפת גם כן

עם איזה כהות, המוגעת ההכרה מלהבחין איזה מושג הוא מבודד

ת ו י ה ב ל הטו ל הרע ו כ ו ואיזה הוא מסובך ודמיוני, אז י

ל. ו שקו ת ו י ה ב גם ב ר ו ע מ

ואם ההכרה של מה שהוא למעלה מההדרגה העצמית

תהיה מנועה הרבה, אז תהיה השקיקה עולה הרבה על מדת ההשגה,

כי לא לפי עדך ההשגה ישתוקק אל הגילוי התעלומתי,

אלא לפי החפץ הבלתי מותנה, הפורץ, והבירורים לא יהיו מבודדים.

בה. ב בה ד ע המרו ר ו ע אז יהיה הטוב המועט מ

ומה שאנו מציירים בציורים של הכרה והעלמה יש גם כן

בחפץ ושאיפה, גם ביחש להגעה ומניעה, למילוי דצון בהשקפת ההויה

עם קיצוץ עצור, הבא מתוך ערבוב ההכרה ואי התאמת החפץ.

ומאלה תוצאות לחילוקי ה ה דרגות הרזיות שבין העולמים.

רה, עשיה, רובו טוב ומיעוטו דע י צ , בריאה, י ת ו ל י צ א

במצב מבורר ומובדל, שקול במצב מובדל, שקול במצב מעורב.

רובו רע ומיעוטו טוב במצב מעורב.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תעח א

מעוט וףבוי הטוב. ו

מק היא הסבה המקימת את הרעיון של מציאות הרע בעולם.

אחרי שההשקפה תוכל לעלות עד לידי חשבון של עולם ברור וכללי,

ולסקור את הכללות הטובה המוחלטה, אין זה כי אם מיעוט האורה,

שבאה על ידי המדרגות השונות, שהנפש שואלת. למה לא יהיה

הכל נשגב, הכל טוב גמור. הכל גדול. ואם נבא לומר.

ל העולם, ו ל שכל ק מדרגות צריך בשבי לו חי

כבר אנו נכנסים בשער הגמגע, כלומר שאי אפשר להמציא

את השכלול כי אם על פי אלה התנאים של חילוק המדרגות,

והגמגע כבר פוגם את טעמנו העליון, מה שאנו מרגישים

ביכולת המוחלטה האין סופית של מחולל כל.

אבל כשנבא להעמקת התוכן, הננו עוקרים את כל

היסוד המטעה, האומר מאמר מוחלט על דבר חלוקי המדרגות,

שבא על ידי כך לקבול אודות הקטנות, משני טעמים.

ן הפנימיהוא, שעל פי ההתגלות האמתית ו ש א ר הטעם ה

ת, ובאחדות באמת של הכללות מתגלה השקפת האחדו

ט. עו מי ת ו ו לא יש כלל קטנ ב, ו נשג ל ו דו הכל ג

שמא תאמר על מה שהעין כהה והיא דואה קטנות ומיעוט,

על זה אנו באים לבקר את יסוד הטוב הגודל והאור. והננו אומרים.

י תעט ל ל כ ב ה ו ט ח

שמה שנקלט בנו שהגודל והאור הוא הטוב והאושר המוחלט,

הוא תוכן אמת במקומו, במקום שראוי הגודל והטוב

הבלתי ספור להגלות, אבל במקום שהמיעוט ראוי, המיעוט והקוטן

הוא הטוב המוחלט והגמור, כמו הגודל במקומו.

ר, שאיגו צריך ד של טוב גמו מ ע מ ר הכל ל ז ו ח ו

ת, המתמימות זו את זו, רו לנמנע כלל, מוסקר בשתי סקי

שהאחת היא נשמה לחברתה. שהיא כמו גוף לה, וההחשכה היא

לא, י ממא בלא ל ת י י ל משכללת את הטובה, כמו האורה, ו

והיום והלילה יחד מבססים את ההשלמה הצורתית של הזמן.

ואלמלא היתה ההחשבה, שהיא מראה את ההשקפה המםודדה,

, שהיא היסוד ת י ר י ד ת ת ה ו ל ע ת ה לא היתד. הדחיפה של ה

המשלים את כל, עד שלא יחסר שום תוכן שלם במציאות,

לא התוכן השלם שאין בו יתרון וקל וחומר גדעון. ולא התוכן

השלם המוסיף תמיד שלמות, והוא מרווה עוגג תדירי שאיגו פוסק.

אלמלא השקפת הפירוד היה מוםקר רק התוכן השלם, ולא היה

ט, עו שום צעד של הוספת וחידוש התעלות. ונמצא שהמי

ר. ת, הוא ממש טוב גמו דוש ההתעלו רם את חי ו הג

כמו הטוב המוחלט, שמצד תכלית ההשלמה העליונה האין סופית שלו

אין בו שייכות לתוספת והתעלות.

נשארה רק ההדגשה של המכאוב והצער. ששואלים עליה

י ן ד מפני מה היא מצויה, וזה כבר מתבסם על ידי קבלת י ס ו

באהבה, שהיא מדת הדעת העליונה, ועל ידי סקירה עליונה

למעלה מכל דעת באמונת מהות הטוב.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תפ א

, ת מ א ה ב ב ו א מדד. ט י ל ה כ ה א ש צ מ נ ו

בלא שום תנאים ודבדים מכדיחים. וזה יגלה ודאי לעתיד לבא.

ב, והשם יהיה נקדא ו על הכל הטוב והמטי כ ר ב י ש

כמו שנכתב.

ומכל מקום אותם הערכים שהם מדברים על דבר הנמנעות,

באותה ההרגשה של הכבוד העליון הדאוי, יש להם מקום אחדי

המצאת ההחשבה, וכל מה שהם מישבים את הדעת תמציתו היא לקוחה

מאור האמת העליון הזורח עליהם, וכל המרידות והמכאוב

שהגגו מדגישים בתוכיותם הוא בא מיסוד ההחשבה,

לה. ה גדו ר ו א לכת ומתהפכת ל שהו

י תפא ל ל כ ב ה ו ט ה

מניעת הטוב ומגמתה.T T - : י ־ :

ז, עה י ה מנ ז י ם לה א ך להקדי י ר כל מטרה צ

על כן אין מקום לחקר התכליתי של ההויה בכללה כי אם על ידי יסוד

של איזה מניעה קדומה. וכאשר הנמנע בחק אין סוף הוא גם כן

דבר שאינו הולם כלל, יש לנו על זה רק שני דרכים,

דרך אחד הוא שיבואר, שבעצמיות יסוד המניעה יש מעלה עליונה,

הראויה להיות הולמת למושג השלמות העליונה, שהננו יכולים

על כל סגים לסמן לגו בו איזה רשימה של השלמות המוחלטה,

והדרך השני הוא לצייד את המניעה הקדומה בתור יצירה והויה.

ומובן שהדרך השני לא יסלק את השאלה התכליתית לגמרי,

אלא הוא מרחיק אותה, שהרי אנו באים אחד כך לשאול גס כן

שאלה תכליתית על הוית המניעה עצמה.

אבל בעומק הדבר הננו רואים, כי מה שאין הנפש מתקררת

בפתרון שאלת ההויה, והיא זקוקה לאיזה מניעה, הוא רק מצד

השלילי שלה, מפני מציאות הרע שבמציאות, אבל מצד החיובי שלה

אין צורך לשום מניעה, שהרי הטוב ראוי מכל שלם להיות

גםעל תדיר. וכשאגו גוזרים, שהנראה לנו מצדדי השלילה

שבמציאות אינו אלא כהות ראיה מצדנו, שוב המציאות

ראויה להתהוות בלא שוס צורך של הגבלה ומניעה.

ש 31 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תסב א

המניעה באה רק כשאגו רוצים לגון את הטוב המוחלט,

למשל, כשנשאל מהו הטוב של המציאות בכללותו, אז באמת

אנחגו אומרים, שהיא שאלה רק לגבי דידן, והיא גם כן מנועה

מלהיות נודעת לנו על בוריה, אם כן אם גם נצטרך להכללת הגון

ה הס ברי ת. ע י נ לבא לידי מניעה, אנו אומרים, שהיא רק מ

אמנם ההסברה גם כן ראויה להיות באוסן היותר בהיר

ויותר מכובד. על כן הננו מרויחים הרבה, כשמעמידים אנו את

המניעה על בסים השלמות היותר עליונה מצד אחד. ומצד השני

אנו מעטרים עוד יותר את הםברתנו, כשנדע לצייר, שעצמיות המניעה

ת עליונה, י ת מ ג ה מ נ ו ההיא עם כל כבודה היא מחודשה לכ

שההרחקה, שהשאלה נתרחקה מאתנו על ידי התרבות האמצעיים.

נעצה אותה בכללות ההטבה שאינה צריכה, והכללות אינה צריכה גס כן,

למניעה. כי היא טובה מוחלטה, הראויה להפעל מצד השלמות המוחלטה.

והתוכן המפורט, היותר גאה במגמה התכליתית, שיהיה

מבוסם על יסוד השקפת השלמות המחויבת האין סופית,

ר, מפגי ב המתעלה תדי היא השכלת מגמה של הטו

שאף על פי שתנאי השלמות המוחלטד. היא האי אפשרות של הוספה,

מכל מקום גם התוספת התדירית וההתעלות היא גם כן ברכה

ועדן מיוחד, וכיון שזה אי אפשר באין סוף מצד עצמו, מתהוה הוא

מצד פעולותיו, ונבנה העולם בצורה כזאת, שעדי עד יתעלה.

ונמצא, שהשלמות כלולה משני הצדדים, מצד אין סוף,

הבלתי מתואר בתוספת מצד שלמותו, ומצד ההויה, ההולכת

ומשתלמת ומתברכת תמיד. וזאת היא ברכת הקודש עצמה,

ן ברכה. יהי כבוד ד, לעולם ישמח ד׳ במעשיו. הקדש טעו

י תפג ל ל כ ב ה ו ט ה

הטוב המוחלט רהטויב המתעלה.

ח הען חשים במלא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט,

את האי אפשרות של אי הויתו, ואת העריגה הבלתי פוסקת

במעמקי לבבנו להתעלות אליו, להתקרב אל מרומיו, לחזות בנועמו.

הננו מרגישים, שהטוב השלם בהשלמת הויתו, החפשי מכל גדר,

מכל תנאי וחוק, מכל תאר ושינוי, מילואו הוא מילוי עולם.

אין מקום למילוי שאיפתנו אל טוב זה אלא בהסתכלות האפשרית

בניצוצי זיוו, אחרי אשר ירדו אלינו וימלאונו עז וחיים, נצח והוד.

הננו אחר כל החזיון הזה נשארים צמאים אל התעלות הטוב,

אין אנו מקיפים את מלא היקף הטוב בתומו, כי אם כשנחזה בו,

לבד מילוי הטוב, גם כן התעלות הטוב, פדיחה תמידית,

, בלא עמידה. ם י ר צ תוססת עז ועילוי בלי מ

מילוי הצמאון האידיאלי הזה *ודנו דעת במה להבחין

ר ה א לה י ו א בין האור האלהי לאוד העולם, החי ממקורו. ה

, ט ל ח ו מ ב ה ו ט מרוד. אותגו את צמאוגגו הגשגב אל ה

, ההולך ואור, ההולך ומתעלה, י מ ל ו ע ר ה ו א ה הקיים במרומיו, ו

מחיי מקורו, ידשננו מהטוב של ההתעלות, של תגבורת הכח,

של הוספת העילוי, שהננו לו כל כך צמאים ונכספים.

לא נהיה לחוצים להשביר את צמאון המדע והטוב,

כשהוא מקופל יחד ונושא את דעו על ההויה כולה לדעת

את סוד האצילות המוסרי שבה, במסקנא יבשה, שההויה וההפסד

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תפד א

היא המגמה האחרונה, מה שאנו מוצאים את עצמנו מזה נעלבים ונדהמים,

מלאי שממון מפעולה הולכת וסובבת, המדאיבה את נפשנו

ן כל חדש תחת השמש. הננו מתנשאים בהאנחה של אי

מעל להחזיון הפשוט שהחושים קולטים בחיצוניותם מההויה,

הננו צועדים בצעדינו הרוחניים למעלה מן השמש, וגוזרים אנו,

אין כל ישן, הכל פורח, הכל מתעלה, הכל מוסיף תמיד אור וחיים.

אין הרוח האצילי נופל גם בראותו, שהדרך של ההתעלות

היא דרך מסובבת, שיש בה מעלות ומורדות, הליכות קדימה

ונסיגות לאחור גדולות מאד, שגם הנה המורדות והנסיגות

מלאות הנן רוח של עליה וקדמה.

ההכרה של ההתפתחות, כשהיא הולכת ונגמרת, הולכת ונקלטת

יפה בחיים המדעיים והמוסריים, כשהיא מתבכרת ויוצאת מידי

בוסריותה. עד שאיננה נאכלת פגה, היא מעלה את רוח האדם

אל מרומי האור האלהי, מקלטת בקרבו את המגמה הפנימית של

דעת אלהים, החפשית מכל חק וגבול, שבאוצר נשמתן של ישראל,

שנתגלתה על ידי ההופעה האלהית המיוחדת לו, בתור הפרח

היותר עליון של הזרחת אור נשמת האדם בקרב העמים כולם.

ההתסחות התדירה תמלאנו שיקוף אידיאלי מוסדי על כל ההויה,

ותביאנו לידי מילוי אוד אלהי מדעי והכרתי כזה, המאחד את

הויתנו עם אוד חי העולמים בתכלית הטוהר והמוסד, העז והגבורה

בכל מילואס. כבוד אלהיט, העטוף בהיצידה הרחבה, בכל גוניה

העשירים והשונים, מתודע אליגו, בזיוו האידיאלי, ההולך ומתגדל,

ש שמיה רבא. ד ק ת י ל ו ד ג ת י

י תפר. ל ל כ ב ה ו ט ה

השאיפה לטוב.— T י '. ~

ט בחשבונו של עולם ברור אין מקום לקובלנא של רע במציאות. אם המואסים ביש אומרים, ששאיפתם המוחלטת היא האפסיות,

אם כן לציודם, ההעדר והשלילה הוא הטוב, שוב אין מה שאינו טוב.

כל גריעות בעולם אינו כי אם מיעוט מציאות, או המעטת

מציאות התפשטות של עצם המהות, החפץ במציאות והשלמתה,

או במה ששייך לו באיזה יחש, מיעוט קנין, מיעוט דעת,

מיעוט כבוד. וכל אלה באים לכלל מכאובים רק מיסוד השאיפה

אל ההיות, והשאיפה להשלמת היש. ואם תהיה השאיפה המוחלטה

של האושר השקיקה אל האפסיות, אז כל רע הרי הוא טוב,

מפני שהוא יותר קרוב אל האפסיות. והדברים הולכים ומתעמקים,

עד שאפילו ההרגשות של המכאובים הגופניים משתתקות,

וחריפותם נטלת מהם, ובתגבורת הרעיון געשים גם כן לדברים מעגגים.

אמנם לא ילך הקו בכל מהלכו, מפני שמוכרח החשבון

למצות את מדתו, ולמצא שהיש הוא אושר, והמציאות היא טובה,

ומפני שיקול זה כבר נערך כל צער ומכאוב במקומו והסכמתו הרגילה.

אבל אז רואים בעין, שכל דע בעולם אינו כי אם טוב מועט

לגבי השקיקה אל הטוב המרובה. וההסתגלות של ההבטה בכל

חלק היותר דקיק של טוב שנמצא ברע גם כן הרי היא מגלה את אור

האמת שבהויה, ורואים כי כל אשר עשה אלהים הוא טוב, וטוב מאד.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תםו א

והרע המוסרי בעולם גם הוא, לולא הטוב הנשאף,

ה, להעלות את הכל להטוב המלא, וזהו הטוב המתהו

, י ר , המקו , הםורח, הטוב העצמי ה ל ו ע ב ה הטו

הטוב שיסודו וטובו עצור בו ומסכה ממנו במקוריותו,

לולא זה האושר הגנוז, אז היתה העין רואה. שגם

הרע המוסרי איננו כי אם טוב מועט, וכל רשעה איגה

כי אם צדקה מוקטנת, אלא שאם היתה הסקירה הזאת מבוקרת.

היה חפץ ההתעלות מתבטל, והיה העולם שמם מאשרו ועילויו,

על כן רואים אגו את הרע המוסרי ברעתו, וזה גם כן צירוף

של אמת בערכיו מפני התמעטות הטוב, ועמו יחד כבר גבול הוא

כל ערך הרע, כל יםורין וכל מכאוב, כל קלון, וכל מיעוט,

הבא בעקב החטא. אמנם בשכלול הרוח, בהתקבעות החפץ לעילוי

שאינו פוסק מעצמיות תוכנו, אז אין פחד מכל רע, וממילא מוםקר

העולם וכל מלואו בטובו השלם. ביסוד מציאותו הרחבה והמלאה,

ו לעץ החיים, ל ו עץ הדעת טוב ורע נהפך כ ו

מעמק שדשו ויניקת לשדו עד ראש צמרתו. ציציו עליו ופרחיו,

והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.

א דנשמתא ת מ ש נ ן זה נשקפת מ ו י והשקפת טוב על

דאורייתא, ששולחת בגניזה את ניצוציה לכל הדבקים באור ד׳,

המתאוים לגאות ד׳, האומרים יגדל שם ד׳, מעל כל שם סעל ומלה,

מעל כל גיב הגה והגיון, מעל כל שרע ף מחשב והגיג,

לך דומיה תהלה. הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו.

י תפז ל ל כ ב ה ו ט ה

הטוב וההודאה.T T ־ :

י, ן ו י ל ע ב ה ו ט ה את ה ל ג ם מ י נ מ ז קדושת הדאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד׳, ממקור הו

מתוך שהם מתגלים בכל מועד ודגל, בתור חלקים מהטוב העליון,

השמחה מוצאה בהם את מקומה. מה שבכללות, חל העונג יותר.

ישראל יודע כי טוב ד׳, יודע הוא מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון,

שבבית גנזיו של הקב״ה. והרגלים מגלים את ידיעה זו,

מרוממים את כח הפועל של האדם, משויס אותו לקוגו בשיפור ההויה.

ת. ת כך בא לראו ו א ר ך שבא ל ר ד כ יראה כל זכורך, ו

חלט, שהשמחה והעוגג והם שתי ידיעות, הטוב המו

, שהאדם הולך ומטיב את הכל, ה ב ט ה ה נובעים ממגו, ו

בשייכותו לההויה כולה, הוא מעלה אותה, הוא משפרה, במצות ד׳,

במה שהוא מקיים דבר ד׳, ובמה שדעתו וחפצו קשור בחפץ ד׳,

אל עליון קונה שמים וארץ.

גדול הוא אור החסד בעולם, גדולה היא השמחה במעונותיה,

גדול הוא האור והעדן במקום שהוא חונה שם. ולעומת זה

גדול הוא תהום החושך, העצב והיגון. נוטל האדם אודות שמחה

וגדולה ומפזרם בתהומות ומחשבים, והם מאיריס שם,

ומשמחים המון בריות לאין תכלית.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תפח א

ומיד עולים הם ואורותיהם עמהם, בעפיפה וטיסה צוהלת,

ברנה ובזמרה ובעליצות, למקום האורה והעתים, ושם שמחה

על שמחה נוספת, ובחדרי לבו של אדם, בחוש המשורר שבו,

נחלי עדן ושמחות קדושות מתגלות, ונדיבות הרוח הולכת ועולה,

וגבורת הנשמה מאדרת, והכל נאדר, והכל נחבק באהבה,

צפרים משוררות, וילדים מתמלאים גיל, עגומי נפש מתפכחים,

ושבורי לב הולכים ועצביהם מתחבשים. ויסוד החיים

הולך ומפעם בעולם.

לשד העדינות שבכל תלוי הוא בשפעת עדנת חפצו הפגימי

של האדם בטוב, בהקבעתו על נפשו וכל מהות חייו את חותם הטוב.

רבו מאד סרטי הטוב, עצמו הצבעים, שכללותם ופרטיהם הולכים

ומתבלטים במצות, בתורה, בהגיון תפלה ותודה, ביהודי מחשבה

ויהודי שמות של קדושי עליון, המתעלים על כל, ומעלים את כל.

אשרי העם שככה לו אשרי העם שד׳ אלהיו.

עמק טוב ועמק ךע

י תצא ל ל כ ב ה ו ט ה

עמק טוב ועמק רע. יא

ם מבארת את הממשיות של הרוחניות י ת הרז מ כ ח

לכל ערכיה, מתארת את היש בכל אופיו, את הטוב ואת הרע

בכל מילואיהם. ובאםפקלריא של קודש בהירה רואים אנו,

שעומק הטוב הוא ה מסבב את עומק הרע,

כדי שיתעמק הטוב גם כן על ידי הרע, ויהיה בכל מילואו וטובו

היותר שלם. ובשביל כך יש מציאות של שאיפת הרע

. , והרע המעשי י סר ם, הרע המו בכל היקו

ם ישגה במציאות לכל ערכיו, ל ו ע ן ה ב ר ו שאיפת ח

כמו שישנה שאיפת בנינו, התעלותו ושכלולו. עצת ד׳ העליונה היא

לסור ממוקשי רע, ולהעלות את האדם ואת העולם ממעמקי הרע

אל מרומי הטוב. ולזה נועד העולם והאדם, ולזה נועד גם הרע עצמו,

תעלה גם הוא שבתור מהות מצוי עצמי, בפנימיותו, י

ו י ת ה פ ך לטוב, על ידי מה שיכיר את שאיפת הרע שבו

ב. י של הטו ל ל כ ל ה ו ל כ ש ת אל ה נ ו ו כ מ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תצב א

וענפי הרע, שסרו ביסוד משאיפת שכלול הטוב, הרי הם באמת

רק מציאות מדומה, שהופעתם אפילו לעצמם אינה זורחת כי אם

כל זמן שלא נתגלה אור הטוב, המתגלה בכל הודו גס ממעמקי הרע.

אבל אחרי ההתגלות הזאת, הרשעה, הסרה בעיקר עומק מהותה

משכלול הטוב, מתגלה שאיגה מהות מצויה כלל, ורוח הטומאה

עוברת מן הארץ, והאלילים כליל יחלף, ונשגב ד׳ לבדו ביום ההוא.

ברוח האדם, ברצונו, בשכלו ובכל הופעותיו, ספוגה היא, המתגלה בההויה כולה, י ל ל כ ב והרע ה התמצית של הטו ואין לתאר כמה גדולה היא פעולתו של האדם על צחצוח היש ושכלולו. ודאי לא יוכל כל שכל מוגבל לשער את עומק החזיון הזה גם בכללותו, וקל וחומד לתארו לפרטיו. וקל וחומר עוד להנהיג סדר חיים, החודר את כל מערכות הטוב והרע, שהוא מיושר ומכוון להרס את כל בנין הרע, ולשכלל את בנין הטוב. בנשמת האדם, ברצונו, במהותו הפנימית, בשאיפתו הפרטית והכללית, ולא עוד אלא להשפיע מרוחו על רוח העולם, על השאיפה המציאותית וכחותיה, עד כדי התהפכות של נטיה פנימית במעמקי הרע אל מרומי הטוב, משאיפת הריסה, חורבן. החשכה והשפלה, לשאיפת בנין,

קוממות, הארה והתרוממות.

י תצג ל ל כ ב ה ו ט ה

יסוד הטוב והרע. יב

הטוב והרע ביסודו הוא הרבה יותר נשגב מהמתגלה ממנו בחיי האדם, היחידי והחברותי. אמנם התוכן המתגלה בחיים הוא

, ן ו י ל ע ו ה ד סו ת של הטוב והרע, אבל י ו י מ צ ע ה מסתעף מ

הטומאה והטהרה, הוא המושקף בחזון קודש, שההדרכות האלהיות

פונות אליו.

ולפעמים יש שהרע התחתיתי הוא רק דע חיצוני,

, ולהיפך שהטוב התחתיתי הוא דק והוא ספוג טוב עצמי

י עליון פנימי. מ צ טוב שטחי וחיצוני, אבל ספוג הוא ברע ע

ומוצאים אנחנו בזה, שהאמונה והקדושה הוא יסוד ושרש הכל.

והוא מלא עצמיות, ונותץ חיים ותקוה, בנין והתקיימות הרבה יותר

מכל תוכן תרבותי מוסדי שהאדם יכול לסמנו.

אמנם להיות מוכשר לחיים כאלה, שעל פי היסוד העליון

הם מכוננים, צריך על זה מחצב עם מיוחד, וזהו הרז העליון

שבאומת ישראל.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תצד א

ת?קיד הר^ןנה• יג

כשם שאנו רואים את הרשעה באדם הפרטי או

בחיי החברה האנושית, ואנו מוצאים שבכל שלילותה ורעתה

יש לה תפקיד, אמנם תפקיד עובר, יש ברשעהאומץ מיוחד,

תוקף הרצון ועומק חיים, שהם תוכנים נדרשים לשכלל בהם

את היושר והטוב, ובטוחים אנו, שסוף כל סוף תעבור הרשעה,

וישוכלל האדם, ותשתכלל החברה, ואז יעמד הכל על בסים הטוב,

והרשעה תכלה, ותשוקת הרע, הזעם, הרצח, הגסות, וכל סעיפיהם

יכלו כעשן, כן הוא בכלל העולם, אין ספק שיש כח רשעתי

שואף רע, העושה תסיסה בעולם, והוא שליט ומלא עז,

כל ימי הרע, כל הזמן שהעולם צריך לתסיסה הרעה, שואף הוא

, וכל אגפיו, לאבד ולכלות, לזהם ולטמא, י מ ל ו ע הרשע ה

להחשיך ולהאסיל, להפריד ולפוצץ, והוא מאריך ברעתו, עד עת קץ,

עד אשר ישוכלל העולם, עד אשד דוח חדשה, רוח חיים טהורים,

יפוח על בני אדם, וגשמות קדושות יתעוררו לפעולת ישועת אמת,

. ן י נ ו י ל י ע ש י ד א ק ת ו כ ל ן מ ו נ ס ח י ו

וכל האמור בדברי חכמים וחירותם על דבר הרשעה ומציאותה,

על דבר תקפה ועזה הזמני, על דבר כליונה והמחותה באחרית הימים,

הכל רשום הוא בכתב אמת.

י תצה ל ל כ ב ה ו ט ה

הרע העולמי המםדר.- \ \Tי T- ^ T T

יד, בין הכללי בין הפרטי, י מ ל ו ע ע ה ר מציאות ה

, בכל תאור שהוא נמצא, ן המעשי י בי סד ן המו בי

ר ו ד י כשאנו סוקרים אותו בהכללתו ובפרטיו, אנו מוצאים בו ס

, ואי אפשר ליחסו אל המקרה. זאת היא ן י נ ב ת ו ו י נ ג ר ו א

ד הרע סו הנחה אחת, שממגה באים המסתכלים להכיר את י

שבמציאות בתור כח פועל, וממילא משכיל וחי, ובאים מזה להכרת

פרטיו ודרגאותיו. ולא עוד אלא שהחסד והטוב העליון, הגבורה

והיכולת האלהית, החכמה וההשגחה החודרת בכל. ומלאה כל.

אי אפשר כלל שתתן מקום למציאות של רע מקרי. שלא תעבירו

מן העולם, ושלא תגן על המציאות משחיתותיו, ומזה אנו באים

י ד ו ס י ת •הרע ה ו א י צ עוד הפעם לידי ההכרה של מ

ר בריאה, עשה שלום ובורא רע. בתו

וכיון שהוא תוכן של בריאה, עשויה מטעם גבורה של מעלה,

אנו יודעים ברור שאיגה ברואה כי אם לשכלל על ידה את המציאות

של הטוב הכללי והפרטי, בצודה יותר עליונה ונפלאה, בצורה כזאת,

שמבלעדי התוכן של הרע לא היתה המציאות של הטוב שלמה כל כך.

מי של הרע י ד הפנ סו ובזה אנו מכירים, שהי

כן של טוב, ותוכן של טוב שרשי ומעולה מאד. הוא תו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תצו א

אמנם הםתעפותיו וגילוייו חוץ מן אותו השרש העליון הנם הכל

סעיפים רעים, ואנו הולכים ומכירים את ארסם בכל מיני הופעותיהם,

לדעת איך להזהר מהם, ואיך להגביר את הטוב העולמי והפרטי,

, ה נ ו י ל ע באופן שיבא הדבר המגמתי של הכובה ה

שהיא העברת הרע כולה מן העולם, והתבסמותו של הטוב

בצורה היותר שלמה, שלא יתםרו לה גם כן אותם הכחות המצוירים

בכל מרחבי ומעמקי הרע, שהם הם משמשי הטוב באמת, מאדיריו

ומגביריו, אחרי שהם מתמתקים ממדירותם, מטהרים מטומאתם,

ומוארים מחשכם הגדול.

וזאת היא הפעולה היותר עליונה שבמהלך העליון של

המוסר, והתוכן היותר פנימי הקנוי בההרגשים היותר אדירים,

יותר מדעיים ויותר תורניים, של קדושת האמונה, בחוסן תפארתה,

הגורמים להגביר רוחו הקדוש של האדם, להעלותו מעלה מעלה,

להיות מפתח על ידה את צורתו האופיית בתכונה היותר קדושה

ונערצה, בהשלמה היותר מפליאה ועליונה, המשגבתו ישועה ועז,

ומרוממתו על כל המעשים. אם תוציא יקד מזולל כפי תהיה.

י תצז ל ל כ ב ה ו ט ה

כמה יותר עמוקה, יותר מכוונת לעומק האמונה ורוממות הדעת,

, י ל ל כ ע ה ר ה את ה א ו ר ה ה פ ק ש ה היא אותה ה

, ן רג וסעיפיו הפרטיים כולם, בתור יסוד פועל מסודר ומאו

ת, הקולעת אל מטרתה בהוגה, ר חטיבה מטרתי בתו

ובתור כלי של הכשר ואומגות להמטרה היותר כללית קדושה ועליוגה,

שתשיג את גמר השלמתה. בכליון הרע, בהעברתו, ובהשתגות אופיו

לתכסיס הטוב היותר עליון. כמה היא עולה השקפה זו על ההשקפה

הדציוגלית השכיחה, החושבת את הרע הכללי ואת פרטיו המרובים

דק לתוכן ענינים מקריים, שכל היסוד המתמיד שבהם איננו כי אם

ההכרח הטבעי של החומד. זה נקל להבין אחדי החדירה בםדרנותו

של הרע עצמו בכל ערכיו, במהלכיו הנפשיים והעולמיים,

האישיים וההםתודיים. וקל וחומר שעולה היא השקפה זו העמוקה,

המציינת את החטיביות של הרע בתור עמדה מסודרה,

בנוגע להבהידות של ההבנה האמונית, ביחש להקדושה האלהית

וכללות השלמות העליונה.

וכשאנו חודרים ויורדים לעומק הדברים, נראה שאותה הספקנות,

, המלקה את הדוח בהרצאותיה השטחיות, ביחס ת ו י מ י ם י פ ה

להכרת הרע הכללי וערכו במציאות, היא בעצמה תביא סוף סוף

לם. ך לסם חיים בעו פ ה ת ה ל ף לטובה, ו ר ט צ ה ל

ש 32 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תצח א

כשהפיסימיות מתגברת ומאמללת את רוחהאדם, היא מוכרחה

לבא לידי אותה ההכרה, שהרע הוא כח עומד, המגביע מקורי רעות

מתכונתו העמוקה, ולפיכך היאוש בא, שעמו מקושרת היא הרשעה,

הכפירה וכל הנפילות הרעות שלה. אבל זאת ההשקפה בעצמה

היא נותנת באחריתה כח סידורי אל הרע, לא דק מקרי וארעי,

ומתוך כך באה היא מאליה ההכרה, שתוכנו הכללי וכל סעיפיו

עה מסודרת מעידה ה טבו ר י צ י הנם יצירה טבועה, ו

, ואז בא הרע כולו וכל ן נ ו כ מ ה תמיד על המסדר ו

הםתעפותיו להגלות בתור מכונה עובדת לשכלול הטוב העליון,

המכוון בעצמו, במגמתה העליונהשל ההויה. עולם חסד יבנה.

ובאה מזה ההשקפה היותר עליונה, המנצחת את כל מה

שעומד נגדה, וגדולת האמונה וקדושת השליטה האלהית האחדותית,

דגלם של ישראל מעולם, בתודה, בחיים, וכתולדה, הכלולים

בקדושת האמונה בטהרתה, מתבלטת בפאר והדר, ביפעה גדולה,

וברוממות עליונה, ההולכת הלוך ואור.

י תצט ל ל כ ב ה ו ט ה

ה^זלןפת הרצון העור. טו

, ת י ת ס י מ י ם י פ ת הרשעה, ה אותה ההסתכלו הקיצונה, שנתבטאה בפלוסופיא החדשה, על ידי כפדניס

ד וחבריו, כמו כל צדדי המציאות, יש לה מקום, י כש ופי נ ה ו

ן לו מקום. הרשעה י א ן לך דבד ש והכל בכלל אי

והשקר שיש כאן הוא דק העורון השלילי, שגורם להם,

ד הפועל כל כך במלא העולם ו ע לא להכיר את אותו הכח ה

של החושים והדמיוגות, הרגשות והשאיפות, וגם המחשבות האנושיות,

י של ההויה, המכוגגת ד מ ש ובכל היקום המוחש, כהמעמד ה

בכל כך עדינות והארה אין סופית, בכל כך שכלול ושלמות כולית,

עד שלא יחסר בה שום עז ועצמה, עד שגס התמהון והרשעה,

העודון והרצון החמדני, נתונים הם לכללותה. ובחוג מציאות זאת

נראה הדבר כאלו שליטה זו מתפשטת על כל מלא המצוי, אף על פי

שבאמת איננה כי אם סעיף קטן אחד מתחתית קרקע המשכן הכללי,

של מלא ההויה.

מובן הדבר שההשתקעות בעומק הרשעה, השעבוד הפנימי

ר, כששולט בעולם, הדי הוא מגביר את כהו של ן העו ו צ ר אל ה

ד זה, והעולם סובל ממגו, מדוב רשע וכסל מבלי הכיל. ת ג י ן עו

ועצם המדע המוטעה הזה, כשציודיו מתגברים, הוא בעצמו

הנהו הגורם היותר גדול להחשכת העולם, על ידי התפשטותו

של הרצון האכזרי והגם הזה. בכל סעיפיו וחיליו, רוחו הטמא

גמזג על ידי כן בעצמותה של התרבות האנושית, והוד. לה לכח הפועל,

בנימוםיה, תיאורי חייה, אומנתה, שידיה, וכל כבודה המדומה.;

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תק א

אבל בני החורין שבעולם, צדיקי הדורות, חכמי האמת,

המשכילים המזהירים כזהר הרקיע, הם משחררים את עצמם

ר פרוע זה. ן עו ו צ ואת העולם כולו מסבל עול הרשעה של ר

ועומק המסתורין של אמונת אומן קולע הוא את חציו למטרה

עליונה זו, והידיעה העליונה מתבהרת עד כדי ההבנה התוכית,

ר זה בכל מדותיו היא ן כעו ו צ ו של ר ת ו י נ נ ו כ ש

עצה עמוקה, של החכמה והחסד, של העדינות העליונה,

הנובעת ממקור החיים חיי כל. בנצחון הרשעה העמוקה,

בהגברת החופש הטהור על הכח העז של העבדות הרשעה,

העולם וכל מלואו מתעדן ומתעלה, ורצונו של האדם מתעשר

בעומק וחוטב אמיץ, שמבטיחהו חיי עולם של שלטון ופעולה

עדינית מקורית, למעלה מכל גבולי זמן ומקום.

אמנם הרשעה עצמה חמושה היא בכלי זיינה, נותנת היא

דוח עועים בלב חכמי תוהו, שופכת בוז על נדיבים, ומציגה גדודים,

ו של בלעם הרשע, י ד י מ ל המגבירים את חילה, ת

שהשתקע בעומק הרצון הגם, בכל מלא כח חייו, בכל שעוד הקומה

של השכלתו חכמתו שאיפתו וברק חזיונותיו. וספיחי הספיחים

של תלמידי תלמידיו הם הם אלה, המפריאים את רוחו,

ח רחבה, והס הס רו פש גבוהה ו נ ן דעה ו י י ע ל ע ב

ם לבאר שחת, י ד ר ו י ם ו נ ה י ם ג י / ח ו שמוכרחים להיות נ

ו של די י הצדיקים, תלמי ל ג ולהיות אפר תחת כפות ר

ן הטובה, הגפש השפלה י ע י ה , בעל ו נ י אברהם אב

והרוח הנמוכה, האוכלים בעולם הזה ונוחלים לעולם הבא,

ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות דגליכם ביום אשר

אגי עושה אמד ד׳ צבאות.

י ל ל כ ב ה ו ט ה

יסוד הרצון העור.

טזן ו צ ר ת על דבר ה י ד י ו ה נ פ ו ש אין ההשקפה ה

רחוקה מצד עצמה, כל רעתה היא רק מה שתחת להבינה

בתור אחד מחזיונות המציאות, יבין בעל השיטה עצמה אותה

בתור כל המציאות וסבתה. וזאת היא עקשות, היוצאת מהוכחה

של לא ראינו שאינה ראיה, במקום שכל פקוחי העינים הרוחניים

הנם רואים, לא רק רצון עור וחדש, אלא מלא עצה ותבונה.

ת של ו ל ג ת ן הן ה ו צ ר ב ת ש ו מ ל ת ו ה א ו ש ר ח ה

ה של כח היצירה, בתכוגה המעשית, נ ו ת ח ת השדרה ה

שיש מטרה עליונה להשאירה במצב מטומטם כזה, כשם שיש

מטרה כזאת בשלילת הדעת של האדם מבעלי חיים אחרים.

, ל הכל ל ו כ ל ו כ א ה ו ן ה ו צ ר ת הקו, ה י ש א ר ב ו

והוא הולך ומתפתל, מתגלה במיעוט אחד מיעוט, עד שבסוף

מתגלה רק יסודו העצמי הגקודתי, שהוא רצון לבד שאין עמו

שוס תאר חיובי אחר.

רצץ האדם הוא פועל הרבה על התפשטות הרצון הכללי,

והוא עתיד להעלותו מידידתו, ולתן לו כח וחיים. עד ששמים וארץ

יהיו שמחים בתחיתם, אחדי אשר ירדו לשערי מות, באין כה חיים,

ובאין רגש ודעה.

אצל חוקרים אחדים נתגלתה קליפת תנין עור בכל גווניה,

וצריכים קדושי לב להכירה, כדי לנצחה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקב א

הכרת הטוב. ~ T ־ ־

יז מהיכן צהלת הדוח יכולה לנבע, אם לא מהכרת

. י ה ל א הטוב המוחלט, הטוב ה

הרי אפשד לאדם שידאג, שמא יהיה סובל יסורים,

בתדירי תדיריות, שמא יש אחיזה כזאת בהויה שאיגו יכול להתפרק

ממנה עדי עד, והיא מצערת לנצח. בטחון נגד דאגה זו אי אפשר

כי אם בטוב האלהי.

בעולם ד• א ל הי אין רצון ותוכן שהוא משונה מרצון ותוכן אחר, אלא הכל סוגה להטוב הגמור, השלם בכל.

וכל הופעה שאנו מתכוונים לה איגד. חלקית, כי אם כללית,

אף על פי שאנו מכוונימ להסתכל בהופעות, שהן כל אחת

ת הכל. ל ל ו גבוהה מחברתה, כל אחת היא כ

אבל במדד, של החיים שאמור בהם שאיגס אלהיים,

שם אגו יכולים למצא הופעות חלקיות, וממילא הם רצוגות

והשכלות שונות, ונפרדות אלו מאלו. ומשם ים ד ד.

י תקג ל ל כ ב ה ו ט ה

הטוב עבטלב והגאלה מהרע.T •• T \ : ־ : ־ ד

יחם טוב מוחלט, שמציאותו הוא הטוב י ר י כ הען מ

הגמור והעונג הנעלה, ושכלול המציאות שלו והתרחבותו

ט ל ח ו מ ר ו מו רע ג הם הם שבילי הטוב והעדן הגשגב, ו

ב המוחלט, ומיעוט דחבות הויתו. ו של הטו ר ד ע הוא ה

ולעומת זה הגגו מכירים דע גמור ומוחלט, שהטוב הגמור הוא

העדרו ושלילותו, ומיעוט הויתו וצמצומו הוא הדרך לשבילי הטוב.

, ע ר ק ה מ ו ע ת ב ו ל כ ת ס ת היא ה ו מי הפסי

ה מ ה ה ו יה ל ו א הטוב שבה היא הנטיה להעדר, שהיא ג

של הרע, שהרע בעומק היש שלו כל כך עורג לו.

מובן הדבר שעריגה זו מתגלה בצד העליון של הרע, בהצד שהוא

, ו נ ו י ל כ כגוגע בגבול הטוב, ובא הוא לאשרו, לשמח ב

ם דגה, גם לרשעים עצמם, שחדלו רגז. י ע ש ד ר ו ב א ב ו

הצד התחתון של הרע לא בא לידי שכלול והוא יותר רע

מהצד העליון, והוא אינו מכיר עדיין באשרו של כליוגו,

והוא משתוקק אל הישות וההויה.

ס יש בו מן הטוב שברע, שבטא יפה ו מ ם י ד ו ב ה

את תשוקת הכליון, ונתמלא הרבה מרוח זה עד כדי הדרכה

כללית של תרבות מיוחדת, המדריכה את הצד השפל שברע

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקד א

עד צדו העליון. שהוא תשוקת כליונו, וכליונו העצמי המטרתי.

מובן הדבר שהנקודה היותר פנימית של הטוב שברע מצטרפת

אל הטוב, ונשארה אחד כך בהויה נצחית, אותה תשוקת הכליון

של הרע בתחום הטוב חיה וקימה לעולמים באושר אין קץ.

שמחת ישרים היא בטוב שבטוב. העולה מכל רע,

השמחה בישותה ובדרגת הרוחב של הויתה, המתעצמת במקור הטוב,

מקור היש והחיים, אור חי העולמים, הוא שח ויהי.

הטוב והרע האידיאלי שייך הוא אל המציאות בכללה, אם תערך המציאות לטובה בכללותה, הרי הדעת נוחה, וגם הפרטים הסובלים מתפייסים בשביל שהם נמצאים על כל פנים

בעולם שיסודו טוב. ההשגה בטוב האלהי היא מוכרחת לביסוס ההויה. וכשנזכרים שכל העולמים כולם אינם אפילו כערך של איזה ניצוץ לפגי גלגלי אודים עולמיים, לגבי אור שכינת אל,

מופיע אז אור הטוב בנשמה, ומרירות החיים מתמתקת.

י תקר. ל ל כ ב ה ו ט ה

עאיפוית היאוע וההצלה.T T ־ ־ ; • • - • ;

יט ארבע שאיפות עומדות ברוח האדם, נשפעות מרוח העולם

רה, חפץ השלטתו במחלקותיו. האחת, שאיפת הרע הגמו

, ת י ל י ל א בכל ערכי החיים והעולם. מזה יצאה התקופה ה

והיא פועלת בעומק זוהמתה גם עד כה בכל ענפיה, שהם הם

סורי הגפן גכריה, בכל רשעה, מחלה, סכלות, וחורבן,

בין הגלויים בגיוולם, בין המכוסים במעטה היופי החיצוגי,

כבוד מדומה ומשטר ממשלת תבל.

פה ה ש גי ה היא הכרת הרע ברשעתו, ומתוך כך השאי

לט של כל היש, ושאיפת ההצלה ח ש המו ו א י הכרזת ה

בכליון מוחלט, וכוגגיות חיים למטרה זו.

ש למחצה, כלומר, ו א ת היא י י ש י ל ש השאיפה ה

להתיאש מהרשעה בעצמה, מהרע ושליטתו בעצמו, למסור בידו

את החומד ואת העולם החברותי, הנגרר הרבה אחרי מדאה עינים,

ולהציל מתוך יאוש זה את הפנימיות של החיים, שזהו צד הטוב שלהם.

ל את הכל, י צ ה ת היא העומדת ל י ע י ב ר השאיפה ה

מבלי להשאיר גם צרור, לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח,

להציל את הגוף כמו הנשמה, את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקו א

את הרע בעצמו כמו את הטוב, ולא עוד אלא להפך את הרע לטוב גמור,

ולהעלות את העולם ומלואו בכל צדדיו ותכסיסיו, את העולם

היחידי בכל ערכיו החומריים, ואת העולם החברותי בכל סדריו,

ד את הכל על בסים הטוב. י מ ע ה ל

, המבוטאת במעמקי תורה, ל א ר ש זאת היא שאיפת י

ביסוד האמונה, בהליכות החיים, בכל מלחמותיו, המעשיים והרוחגיים,

בכל תקותיו, למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד

ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, קנאת ד׳ צבאות

תעשה זאת. וקנאת ד׳ היא רוח החיה בגבורת ישראל,

שלא להניח להרשעה האנושית ולא להרשעה העולמית

אפילו כמלא נימא, והאלילים כליל יחלף, ונשגב ד׳ לבדו ביום ההוא,

ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ד׳ מלך.

ומובן הדבר, שבין היאוש הגמור, של הבודיםמום,

ובין היאוש למחצה, של הנוצריות, הם משמשים באיזה אופן

את הרשעה העולמית, ברצותה על כל פנים להמשיך אליה

כל אשר תוכל, לפחות להודות בממשיותה ונצחונה, כשהיא לעצמה,

וממילא היא מתבצרת.

ובא אור ישראל להסיר את כל חושך, ולהעביר מן הארץ

כל ענן מקדיר, להסיר את פני הלוט על כל העמים

והמסכה הנסוכה על כל הגוים.

י תקז ל ל כ ב ה ו ט ה

, הרשעה המיוחדת הפרטית ן ו י ל כ הרשעה עומדת ל האישית, והוא הדין מקורה הרשעה העולמית, כל יסוד הרע,

האחוז כל כך בשרשים עגפים ומתרחבים, ביצירה הגדולה.

אותם המסתכלים, שטמונה בעצמיותם גטיה של רשעה

ה ר ו צ עצמית, רואים הם את הצביון של הרשעה העולמית ב

ת, והשקועים הרבה במעמקי הרע של שליטה כללי

הדי הם מתמכרים אליה, ושמחים במציאותה, חוזים לה גדולות

ומתעלסים בארם גאפופיה.

עולים עליהם אותם שכבר עומדים הם על סף של תגועה

לצד הטוב, אבל אליו לא הגיעו, משיקוף הדעה בדבר שליטת הרשעה

לא נשתחררו, אבל החן והאהבה אליה רפתה, ומתאוגגים הם

על העולם הרע ועל יסודו, ואין להם כח של זריחת תקוה

להביט אל יסוד הטוב העולמי, אל מקור החיים, שהכל עבדיו,

וכל הטוב וכל הרע עומד הכן למטרת השלמת אידיאליו,

ולמאמרו כסופה ידדופו. אבל ההתקצסות על הרשעה בחירוף ובגידוף,

מרידות הנפש. והציורים החודרים של מחאה, אף על פי שהיא

בלא תוצאה של זוהר, היא כבר התחלת הטבה. שנאת הרע

כבר מקוננת בהם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקח א

למעלה מהם עולים חפשי ההשקפה, הרואים בעולם

מצד אחד את הצד השלילי, את הרשעה והכפל שבו,

ומצד השני את אי אפשריות נצחיותו, והס המחכים לאםיסה

וכליון מוחלט מעיקר היסוד, הם כבר שואפים לכליון הרע

ומאמינים בו, אמנם לא בא לעיניהם ברק הטוב.

כל אלה הנם דק זהרורים קטנים של נ ה י ר ו דקיק בתוך

עומק החשכה, שעל כולם מאירה ומזהירה אבוקת אורות

עולמי עולמים.

, היודעת ו ש ד ש ש ר ו ש זאת היא הצצת הטוב ב

כי הרשעה כעשן תכלה. וממשלת זדון תעבר מן הארץ,

ונשגב ד׳ לבדו ביום ההוא. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

י תקט ל ל כ ב ה ו ט ח

הסרדת צ?יו'ן הרע מהטוב. כ

הךע הגמור והמוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב,

, ואבודו ואפיסתו, זוהי שלמות התפתחותו ו ג ו י הוא שמח בכל

היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת חסד מקיפה כזאת,

עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב

במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.

הצער נמצא רק לאותו הניצוץ מן הטוב, הקשור בחטיבה

אחת עם הרע, והוא מצד הטוב שלו שואף לקיום, ומדמה בדעתו,

שתנאי קיומו תלויים הם בקיום כל הסתעפות הרע, שהוא קשור בו,

וכל זעזוע של כילוי של הרע מכאיב אותו.

ד את הרע מן הטוב. י ר פ ה ם ל אפי ו שו נ א ו

אז ימלא העולם עוגג, יתעגג הטוב בקיומו, ההולך וגובר

כצאת השמש בגבורתו, ויתעגג הרע בכליוגו, ההולך ומתגבר

גם הוא לפי רבות הטוב. נד רשעים ידעך, ואור צדיקים ישמח.

הצביומת הרעים שבעולם מוכרחים הם להמחק,ת יהיו ו ש ד ת ח ו ר ו צ ישארו בתור גולמים של מציאות, ו

מוטבעות עליהם. וכל המערכות העולמיות הולכות לסייע

את המחיקה, כדי להכשיר את היצירה החדשה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקי א

, בפירוש המשנה ט י נ מ ו הרז הפלוםופי המיסטי של ה

שלהי ברכות, עת לעשות לד׳ הפרו תורתך, המתאים לסגירת

דרכי התשובה לרשעים מוחלטים, כדי שיאבדו בעונם, ולהדרש

אשר חלק ד׳ אלהיך אותם לכל העמים שהחליקם בדברים

כדי לטורדן מן העולם, הכל הולך לקראת מחשבת עולמים זו,

באבוד רשעים רנה. כשנגמר סיפוקם ונתמלאה סאתם, אז הגיע

רה מתבטלת, רה העכו עת לה מחיקה שתעשה, הצו

ומהחומר המהותי נבנה יצירה חדשה משוכללת.

החטא הוא מאבד ומטשטש, מחליש והודם, ובעומק הרשעה

רה. ומכל מקום ה עבי ר י ב מתמלא המובן של שכר ע

הבחירה נתונה עד לגמירה, כל זמן שזיק חיים בועד אפשר

על ידי גבורת רצון לשכלל מזיק קטן את הצורה היותר מתוקנת,

מבלי צורך של איבוד. אמנם יש שהזיק האחרון מהחיים הרוחניים

המהותיים כבר אבד, ומה שחי אינו כי אס אותו הציוד המכוער,

שספג לתוכו את כל התמצית, הנשאר מזיק החיים המתוקנים,

ושעבדו אליו, אז אובדת הבחירה, ומורד הכליון בא.

שלטובת התקדמות השכלול שלאחד הכליון באה החלקת הדברים,

כדי לטורדן מן העולם.

י תקיא ל ל כ ב ה ו ט ה

זיהרא עילאה.T T * T ־ : •

כא שלש מדרגות הן, שההשלמה הפרטית והכללית לישראל

מחויבת להיות מבוססת עליהן, השיבה אל הטבע, אל המוסר האגושי,

אל יסוד האומה. והקדושה העליונה חלה דוקא על גבי שלשתן.

ה היא אותה שהיא נ ו י ל ר ע ת ו י ת ה העבודה האלהי מקושרת ישר אל הטבע. נתחללה קדושה עליונה זו

ן הטבע, בעשותה ח ל ו על ידי זוהמת האדם, שהשחיתה את פ

אותה למפלצת אלילית, במקום שהוא צריך להיות בסים איתן

להאידיאליות העליונה.

ז י ה ד א ע י ל א ה דאדם הראשון היא כוללת מדה עליונה זו,

העולה עד למעלה מהאספקלדיא המאירה של נבואת משה רבנו.

לעבדה ולשמרה בגן עדן, זהו זיו החיים העליון, לאכל מעץ

לא לדעת כלל משום דע, מפני שאי אפשר כלל החיים, ו

שיהיה בעולם החמדי והרוחני, השלם כל כך, מעשי ידי יוצר כל,

שום דבר רע, דק הכל בעתו ובזמנו הוא אך טוב,

והאלהיס עשה את האדם ישר.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקיב א

העסק בפרק שירה הוא היסוד של התשובה אל הטבע.

נה. העולה ו ה שהיא העלי נ ו ת ח ת בה ה זאת היא התשו

למעלה מכל קנאת עם, דק מדוממת את האדם בתור האח הנעלה,

לכל אחיו יצורי שדי, היודעים כולם את קונם ומתענגים בהדר סעלו.

י הקודש הוא מתעלה. מ ו ר מ הכל ל

בזה קונה הוא את ערובתו שלא ישפל וירד מטה מטה,

שלא יהםך לכלי מות מחבל את עצמו ואת אחרים. מוכרח הוא

שם ד׳, ואור תורתו אשר לארץ נתנה, ללכת עם האדם בכל מורדותיו,

למען לא יפול בשוחה עמוקה, אשר כבר נוקש בה מימי קדם.

וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו.

י תקיג ל ל כ ב ה ו ט ה

התעלות הרע לטןיב.

כב המציאות בהתהוותה וקיומה הרי היא קשורה בהעליוניות

ת המציאותית. לא שטחיות, לא צללים, ולא כהות ו י ר ו ק מ של ה

חלקיים הס עושים את התוכן המציאותי, כי אם הופעת העצמיות,

לשד היש, מעמק ההויה, משרש פנימיותה, כמו שהוא המקור

שמשם ההתהוות הנשמתית, אושר הנשמות.

י של האדם, נ ח ו ר , ד.חנוך ה ן ו ן הרצ ו מ י א

ש ר ו ש וכל היש המרגיש, המחשב, מוכרח הוא להיות נשאב מ

י יבא על ידי השגרה ו ל י ע גה. ה ו ת ה ע לי ו י ר ו ק מ ה

של קודש עליון, על ידי הודעה והקראה של שם ד׳ במילואו.

אז יהפך לטוב הדע שבמציאות, השולט בכחו העוד

והפראי בגופניות, בחומריות האדם וכל החי, בעולמים הגולמיים,

בכחות הסוערים ופועלים, בהגלמה והכללה, באי ידיעה להפלות

בין טוב לרע, ובקישור עם שאיפת דע, התגשאות עצמית,

התפשטות חיל ושטף, מבלי הבט אל היושר, הצדק, המטרה העדיגה,

כשהמקוריות העליונה תזיל עליה פלגיה הרחבים.

והפלגים הללו מוחשפים ועומדים הם מאורה של תורה,

מההתגלות של יסוד ההויה. בקדימת הארת מטרתה האידיאלית,

הכוללת את כל התכנית, גם את יסוד הרע והפרא שביש,

עם כל תכםיםיו, עם כל המשכת פעולותיו, עם כל יצוריו,

ש 33 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקיד א

עם כל הזעף, עם כל אש התבערה, עם כל הכבדות, העפריות, עם כל העצלות, השגעון, עם כל התהפוכות והזרות שלו,

עה. פי על הכל נהרה מו כמה גדול ונשגב הוא אור החיים של התגלות התורה, וכמה נשגב ואדיר הוא הפועל העז, הדבק באור תורה לשמה,ד והכלב, ד הרע, של הרשעה, את השו את החמו בין בגופניות העצמית. בין בעולם ומלואו, הרי הוא כובש, מדריך, מלמד ומעדן, והכל שבים לו לאוהבים, ובקרב הכל רוח שכל מופיע.

ואותה העצלות, הרשעה והעזות בעצמה הרי היא מתרוממת, מתפתחת ממוסדותיה, ותוכן המטרה הגנוזה בנקודתה הפגימית, ביסוד צורך התהוותה, מתגלה עליה, והזריזות, האהבה וההכנעה המהומה, פורחות דוקא על ידי כחותיהם, אלפי רבבות חילי אורות מחשכים הללו מתעדנים, הסיגים היותר זרים מתפרדים ונופלים, המתנשאים ללא צדק פורחים ונופלים, נשרפים ונאפםים, ורוח טהור מיסוד חידוש העולמים מרחף על הכל, ריח עדן של חידוש העולם, של שמחת היצירה, מקיף וחודר.

עם המלך במלאכתו ישבו, בנשמתן של צדיקיםך בבריאת עולמו, והמלכה זו עושה היא את מהלכה, ל מ נ פועלת את ערכיה, בנעימת דודים היא מתגלה לידידים, בחדירה עליונה, הנה באה ונהיתה, דבר ד׳ יקום לעולמים.

עחיד עדן הז

י תקיז ל ל כ ב ה ו ט ה

ןזןגתיד המא#ר הרחוק.

כג האדם בכל מהותו, באופיו ומאוייו, איננו עומד

ר המשור. ד, שיתגלה בו או לם העתי בזה העו

את הטוב ואת הרע, כי אם בעולם ההוד!, וגם העתיד הקרוב,

שהטוב והרע בהם הס שגי ערכים שוגים ומתגגדיס מן הקצה אל הקצה,

על כן הוא אחוז במוסרות המוסר, והדרך המובילה את כל יחיד.

חלט, ואת הכלל כולו, אל העולם הגדול של הטוב המו

ם בו, י ל ט ב ת ע מ ר ן טוב ל י ב י ההבדלה ש כ ר ע ש

מדוב טובו ותגבורת שפעת חייו האדירים, הוא מפולש דוקא דרך

אלה העולמים, ההוה והעתיד המתיחם אליו, שבהם הקוים מובדלים,

ה. י , של ההשו ה נ ו י ל ע ה ה ר ו א ומתוכם בא הכל אל ה

ודרך חיים תוכחות מוסר.

רק התשובה היא ההערכה שעל ידה נעשה האדם וכל היש

מוצב כולו בעתיד המאושר הרחוק, חיי העולם הבא במילואם,

ם. י ושם באמת הטוב והרע משתו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקיח א

והתסיסה של הרע, המתפרץ ומתעורר לערכי הטוב,

באותה המהירות הנפלאה, מכשירתו לתוכן מרומם מאד,

. ת ו י כ ז ת ל ת מתהפכו ו נ ו ד ז ו

מקור הספקנות על דבר הערך החיובי של הטוב והרע המוסרי נובע הוא מהסקירה הפנימית הגנוזה בנשמה, הצופה

לל כל, שמושגו הוא כלילות הטוב ד הרחוק, הכו אל העתי

בצורה עליונה, העוקרת את כל תוכן רע מיסודו, ונמצאת כל מעשה

וכל מפעל וכל תנועה שנעשה בעולם, הכל עולה ליסוד הטוב.

ואחרי הזיכוך והסרת הסיגים יאיר התוכן הטוב של אור החיים שבכל המפעלים כולם, באין הבדל כלל בין צדק לרשע,חלט באמת. בין טוב לרע, כי אין שטן ואין פגע, רק טוב מו

ועמך כולם צדיקים, יאמר על כללות ההויה כולה,, בעומק תמציותה. שיסוד יסודה הוא כנסת ישראל

י תקיט ל ל כ ב ה ו ט ה

?פ?ת הטוב הןנתיד.

כדת וחדותה הפנימית תלויה היא ו ק ד צ גדולתה של ה

. ד ב העתי ו ט ת ה ה א י פ ו במה שהיא מוכשדת להיות צ אין הזמנים חוצצים בפניה, כל העובד הדי הוא כקצף על פני מים,

וכל הרע והכיעור המקצר את הדעת הכל עובר הוא. הנצח הוא מובטח אל הכלל כולו, והטוב המוחלט הוא מלא עולם גם בהוה, ומוכן להתבלט ביותר בכמה שדרות בעתיד. ההתפתחות, שרגילה היא להיות נשואה על כל לשון, כשהיא מרחבת את תכנה, הרי היא מקור של כל צדקות ישרות וקדושה,

ם הא ל הי על כל נשמה. ע ו נ והיא משרה את ה החשבון הוא פשוט, מאחר שהכל מתפתח לטובה,דה, ן לסעו ק ו ת אם כן הכל מתעלה, ובכן הכל מ, והרי שביעת הרצון מהמציאות היא גלויה, ר ב הגמו ו ט ל ו

וחסד עליון הולך הוא וניצוק בכל מילואה של הגשמה.

וזו היא מגמת מדת הטוב של צדיקים, שממלאתם אהבת ד׳ ואהבת העולם והבריות כולן.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקכ א

, ד ס ח ה ת בלבו של צדיק יסוד עולם, הטוב ו ר ב ג ת מ ש כ T 1 1 J ]

היא מגיעה באורה עד עומק העתיד היותר רחוק,ן היותר עליון, שכל מר יומתק וכל רע עד עולם התיקו יהםך לטוב, וכל חשך לאור. והוא מתעלה על כל המעשים ועל כל סדרי העולם שבהוד., שמדת הדין מעכבת ועוצרת את הטוב,ב הוא לעולם ק הטו שלא יתפשט בכל מילואו, אבל הצדי מתגבר על כל, ודבק הוא במדת טובו, שהיא מדת הטוב העליון,ז לצדיקים לעתיד לבוא, ו נ המתגלה לו תמיד מהאור הג שמעמקי טובו הוא מה שלא יבצר מהם להשפיע את טובם בהתרחבות גדולה, כפי חשק הטוב בםגימיותו, להיות

ם. בי לטו ם ו י ע ר טוב ומטיב ל

כשמדת הטוב העליונה מתגברת בתוך הלב, שאז האדם הוא מלא חסד וסליחה, אין לעכב את המהלך הקדוש הזה בשום רעיון אחר, המצמצם את הטוב ואת החסד, כי מרגעי אורה אלו רוח הקודש מתפשטת בעולם, ומהטוב המוחלט, המוזרה בנשמה אחת במדה גדולה, הנשמות כולן, הקטנות עם הגדולות,

הרחוקות והקרובות, מתמתקות.

י תקכא ל ל כ ב ה ו ט ה

עלן ליןגהיד• כה

העדינות הנפשית היא מדגילה את האדם להביט את הבטת חייו ואידיאליו למרחוק, להיות מאושר באושר. אריכות הזמן י ר מ ג העולם שיבא, אחר שיתתקן ל

אינו חוצץ כלל בעד הנפש העדינה. המנוחה האידיאלית שואלת על המציאות המגמתית, כיון שהיא מוצאה מטרה דוממה בכללות ההויה, כבר היא מלאה

אושר פנימי, ומנוחתה האצילית רכושה היא לה.

טהרה מדותית ומעשית צריך האדם כדי שלא תעוכר ההופעה השכלית שלו, למען יוכל להרגיש יפה את עדן העתיד.

וזאת הטהרה היא הגורמת, שיסוד עולם הבא געוץ הוא

באושר של תחית המתים.

הבטחון בישועת ד׳ הכללית, שיעשה לעולמו, רק

היא היא הממתקת את כל החיים כולם, ואין השמחה גפדעת כלל

ממה שאין היחיד בטוח בעצמו על דבר גורלו ביחש לאושר

בה עתידה לבוא, הגדול ההוא. מלא חפץ לב הוא בידעו שהטו

שהעולם הוא מתוקן לאושר, שהמציאות כדאית היא להברא.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקכב א

לולא האמנתי לראות בטוב ד׳ בארץ חיים, למה נקוד על לולא,

אמר דוד לםני הקב״ה, יודע אני שאתה משלם

דע ו י י נ שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל אי

אם יהיה חלקי ע מ הם. ובכל זאת הוא מאושר אושר ודאי,

אושר הבא מתוך שאיפה אצילית, התוססת תמיד את המציאות,

את התיאוריה הכללית.

אשר לןזעתיד בד!ןה. כו

כפי האוטם הגופני, ככה אין אדם יכול לשאוב

, ם ל ו ע ר של ה ש ו א מ ד ה י ת ע ה נחת ותנחומים מד, שר העתי ולפי הפירוד הנפשי איננו יכול לחוש את אותו האו כי באמת הרי הוא ה ו ה, כי האור האלהי לעולם הרי הוא, ר ש ו א במילואו וטובו, אם כן העולם ולמעלה ממנו הכל מ

ל טוב. כ ה ואיך לא ישמח ויעלוז כל יש ברוב העונג, ברוב הטוב, שכל מה שהוא חוץ לו ומשולל מטובו אינו נחשב אלא לקלפת השום ולאפס ממש. וגס זה היש הדמיוני משולל הטוב אינו כי אס נושא להבלטת אור הטוב, ברוח יותר בולט, יותר חסון ויותר רענן.

י תקכג ל ל כ ב ה ו ט ה

המגם ה?ללי.

כז

מךין קל וחומר נלמד, שאם אותה נקודת הרע הצריכה

להמצא בשיפוליה של ההויה, כדי לבסם על ידה בסוף את כל אוצר הטוב, גורמת כל כך הרבה להאפיל את הנגהים העליונים, עד כדי המצאת הגבולים של השלילות וההעדרים בכל הערכים,ב, שהוא קודם לכל, ם הטו ע ו נ הגשמיים והרוחניים, הת כל, כמה הוא חודר י אחר א כל, מגמת כל ו ל מ ו

ומתפלש בכל היש.

וכל מה שהאדם מסתכל יותר בקל וחומר זה, הרי הוא מתמלא בכל מילוי הטוב, ונשמתו מתעלה, ערכי החיים המוסרייםם הטוב, ע ו והמעשיים שלו מתעלים. ומתעדנים על ידי אותו נ

לחזות בנעם ד׳ ולבקר בהיכלו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקכד א

השמחה המקורית.

כח

ם שההויה המוחשית היא טבועה על התנועה התדירית, ש כ

כן ההויה הרעיונית טבועה היא על השמחה הבלתי פוסקת, שמח הוא העולם, שמחה היא ההויה הפנימית כולה.

מעכבים חלקיים משביתים תנועה חלקית, ומעכבים כדוגמתם בעולם הפנימי משביתים את השמחה. יורד הוא דוח החייםת, על ידי ההשבתות של אםורו עת שמחתו העצמי ו מתנ בעבודת החיים הטבעיים הגלמיים, משלים הוא את חוסר שמחתו בתקוות אושר, שהוא מציירם לפי מצבו, הולך הרוח ומתגדל, ומכיר ביותר מדי גדלו את האפסיות שבתקוות הללו, ונקודת שמחתו יורדת, עד שהוא מתגדל כל כך, עד שהוא מכיר, השמחה ההויית, ת י ר ו ק מ שאין כל סבה להשבתת השמחה ה שמחת מעון עולמים, ואיננו נזקק עוד לרקם ציורי תקוות נובלים.

וצדיקים ישמחו יעלצו לפני ד׳ וישישו בשמחה.

י תקכה ל ל כ ב ה ו ט ה

ג העליון. # ה

כט

ג נ ו ע ל הוא מה שמתענגים על ה ת ד גדו ו העונג הי

של ד׳ מצד עצמו. זה תפיס ב רע ו תא דלבא, אף על גב

דלא תפיס בשום מחשבה. וכל מגמת השכליות התורניות

והעבודות כולן הן כדי לפתח שבילין לעוגג בהיר עליון זה,

שאין קץ להעילויים שבו, ומדרגותיו אין להן תכלית וקץ.

ן ו י ל ן ע ד ע ובכל עת שהנשמה מציירת נטף אחד מ

שבעליונים זה נעשית מדושנת עונג, ואוד האהבה ממנו הוא נובע.

ם מיוסד על נקודה זו, המתגלה י ר י ש ר ה י ש ו

. שכל עדוני עולמים הם רק ניצוצים קלים ם י ג ו נ ע ת באהבה ב

מאור זוהר עדן נחלי תענוגיה.

אשרי המחכה לאוד עדן זה, עין לא ראתה אלהים זולתך,

יעשה למחכה לו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקכו א

המצב המא#ר.T ־ : .י T ־ ־

לם ד׳ ע ו נ שר הוא המצב הנפשי, ש המצב המאו

ג אהבה ושיקוק עליון מופיע בתוך הנשמה במצב של נ ו ע ו

מנוחה וקביעות. על בסיס זה הולך ומתרחב שפע הדעת,

והענוגים העליונים הולכים ומתרחבים. משפע ברכה עליונה זו

כל המדות מתמתקות, והנשמה הולכת ונעשית עדינה,

וכל הנשמות כולן, וכל החיים וכל כחות ההויה, שיש להם שייכות

להנשמה המאושרה הזאת, הולכות הן ומתברכות, ומתוך כך

העולם כולו מתברך.

להעמיד את העולם יותר ויותר במצב מאושר זה,

צריכה הפוליטיקה כולה וכל חכמת החיים להתכוין.

היותר קרוב לצעדי עליון אלה הוא ישראל, עם אשר ד׳ קרוב לו,

ק, ם לשום כל מעינם להמתי י כ י ר ל צ א ר ש י י ק י ד צ ו

על ידי מתיקותם הפנימית, את הנשמות כולן של כל ישראל.

ת היותר שלמות ו נ ו ו כ ה זאת היא תוצאה היותר ישרה מ

ם, המיוחדים לאנשי הסגולה, י ד הו של התפלה, ומפעולות הי

י מעשה ש נ א ם ו י ד י ס ח הנגשים אל ד׳ ונוהרים אל טובו. ו

מצרפים זיו קדוש זה לשמחה של מצוה, להגשים את האור בחיים.

י תקכז ל ל כ ב ה ו ט ה

ה*5ם והשלום.

לאן ו ת הגדולות, הכלליות, מתגלה הנועם העלי ו ב ש ח מ ב

ה, וברעיונות ועצות המוסד נ ר הבי של עולם הבא, או

וההדרכה המדותית וכל פרטיה של תורה מתגלה זיו השלום,

והשפעת הטוב, המיסד עולם, ומכינו להיות עומד וחי

י עולם, והיינו י ח ב בחיי היחיד ובחיי החברה, בחיי שעה ו

דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

ל אל חיל, מדרך לנתיב, וצדיקים הולכים תמיד מחי

ומטיילים מנתיב לדרך כעילויים, וטועמים את הנועם בכל עמיו,

ומתענגים על רוב שלום, ועולים מן השלום, והמנוחה שבאה לרגליו,

אל הנועם, ומרבים נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות,

ושלום בעולם המעשה ובחיי הגויות.

ולא מצא הקב יה כלי מחזיק ברכה לישראל

אלא השלום, ומה מונח בתוך הכלי ההוא, עצם הברכה,

ומה היא עצם הברכה זהו הנועם, ברכת משה שברך את עושי המשכן,

כאשר הביאו אליו, וראה שעשו ככל אשד צוד. ד׳ אותו,

, ו נ י ל ו ע נ י ה ל הי נעם ד׳ א י ומה ברכה ברכם, ו

וכן אמד להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם.

והיא שכינה העליונה, אוצר הנועם, רחובות הנהר,

עמה. הנחמדים מזהב ומפז רב ו מקור התורה, בכל נ

ומתוקים מדבש ונפת צופים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקכח א

לב כל המתעורר בעולם מדור דורים עד אחרית, הכל הוא

חלקי שאיפות וחלקי הכרות, שהולכות ומצטרפות ליצירה שלמה.

עד שלא באה הצורה המשלימה, המכבסת את הכל אל שלמותה.

יש בהם טוב ורע, אמת ושקר, טומאה וטהרה, קודש וחול.

, ת ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ת ה ופיע האור של ה אבל כשי

שיהיה מבודר כל אלה השאיפות וחלקי ההכרות למה הן באות,

, ש ד ו ק ל ר לטוב, לאמת, לטהרה, ו כ ו אז הכל י

ו טוב. ל ו שבת, שכו ל ו כ עולם ש

מאמר חמישי

המעלות העולם

אורות הקודש 34

העולמות נבראו בדרך שיוכלו לעלות ממדרגותם, כי לכך ירדו בזמן השבירה כדי שיעלו מעט מעט,

עד שיחזור הכל למדרגה השלמה.

מראש ימות עולם הגלגל סובב רק לנקודה אחת, שהוא השלמות האחרון, שהוא בגאולה העתידה.

קלי״ח פתחי חכמה, נו״ל, ומקל״א.

׳ התמידית׳ שיסודה ההשתלשלות ם ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה האצילית׳ באה כשלמות מתוספת מהשלמות המוחלטה•

׳ היא יסוד ההשגחה׳ ה ל ע ת מ ת ה ו ח ת פ ת ה ה הקובעת מגמת האדם והעולם׳ שיגאל לעתיד לבא•

ם תקלג ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

א

לך ומתעלה, אין מהלכו לבטלה, בחזיון כל כח הוי הוא לו. ועדך יש להעילוי בין מצד עצמו, ו ל י כי אם ע

בין מצד צירופו אל הישים האחדים.

י וכל כח ת של כל מצו י מ צ ע ת ה ו י כ ו ת את ה

ודאי אין אנו מכירים, ויכולים אנו לצייד, כי גם במקום

ם חיים מפכים. י נ פ האילמות הגמורה הנראית לנו, שם ב

כל מה שיש בכל אטם, ובכל מה שהוא קטן מהם, בכל גיד כל דהו,

קל וחומר בכל דומם מצויד בצודה, בכל דבר משוכלל איזה שכלול,

וקל וחומד עוד יותר בכל האורגנים, בכל צמח, ובכל חי למינהו,

לך ושוטף, הכל מתעלה. הכל הו

ל סובב הוא לבדו, כי אם ג ע מ חילוף הצורות לא ב

לה, שאין קץ לעליותיו. גם בקו עו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקלד א

ב , כל משורר נאמן, כל מקשי מי י דר פנ וכל חו

, ו י ת ו י ל ע גש הוא את כל היש ב ברוח הקודש פו

וקל וחומר לאדם. וכל שכן ללאומים וגשמותיהם, ועל אחת

כמה וכמה לעולמים שלמים, ובכל תוקף ויתרון לכללות

כל העולמים וההויות, העליות הולכות בלא הרף בכל עולה.

גם הידידות עליות הנה בפנימיות.

ולפי התום והיושר, ולפי איזון החכמה והמשרים,

הקדושה והדבקות האלהית הטהורה, לפי רום הנשמה ועז חביונה,

ת ו ל ו לי ק ככה מוקשב הוא קול העולים, קול קו

ם עולים, עולים בהויתם, עולים בבנינם, י מ ל ו של ע

עולים בשכלולם, עולה פנימיות חיתם גס בחדבנם ונתוצם,

הכל עולה, הכל מצטרף ומזדכך, הכל נותן פאר לחי העולמים.

וקשב תהלה זו ישראל קושב, עם כל העולמים

הדי הוא עולה, חיות שרפים ואופני קדש הם חבריו, עמם,

עם כולם יחד, גאון ד׳ ישא. הדוח החיה בתולדתו, בעומק נשמתו,

המתראה בתורתו, באמונתו, בכל נפלאות עולם אשר חזו עיניו

ואשר עוד יחזו, ריכוז כל מלא עלית עולמי עולמים הוא.

עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו.

ם תקלה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

החדוע התמידי.

ב

ההופעה שבאה לאדם, לחוש על ידה את היצירה, לא כדבר שכבד נגמר ונעשה, אלא כדבר שהוא תמיד מתהוה,

מם, זו היא שמעלה אותו מתעלה, מתפתח ומתרו

ן כל חדש, י א מתחת השמש למעלה מן השמש, ממקום ש

, שהכל מתחדש, ששמחת ן כל ישן י ם שא למקו

שמים וארץ הוה בו, כיום שנבראו בו.

ועל ידי אספקלריא בהירה זו מביטים בכל העולמות,

ובהתולדה הכללית והאנושית, בגודל החיים של כל יצור,

ובכל המאורעות של כל הזמנים.

ו שבת, שבו מאירה מנוחת העולמים, ל ו כ ם ש ו י ו

הוא יום שהחידוש השופע תדיר היא תכונת יצירתו,

שאינו צריך גמד ותכלית. כי חמדת ימים הוא, כליל תפארת,

ת. ד כל הברכו מקו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקלו א

מעוןנה הבלתי פןיסלןת.

ג

ם, שחכמת הסוד אומדת על דבר רי השמיים התדי התסיסה התדירה והמופלגה רבת השלמות שבעולמות הרוחניים, הם הם המבארים לנו את התמונה של התנועה הבלתי פוסקת, רבת העליליה, שבעולם החמרי, בכל פנות שאנו פונים,קט, איננו באמת ה כמו נח ושו א ר נ עד שגם הדומם, ה, בכל רגע, ת ו ר ו פ י ס ת ל ת ב ו ע ו ג כי אם מלא ת בכל חלק היותר קטן מחלקיו, ההולך ומתנענע, בין הזרמים אשדשך וכח הדוחה, הפועלים תמיד את פעולותיהם, לכח המו

ב. בלא הרף. א ושו ו צ ר

וההתקשרות העצמית שבין המציאות השכלית הרוחנית העצמית, ובין ההתגלמות החמרית, זהו דבר מוסבר מאד, שכל בעל דעה

מקפת וחודרת ילך תמיד לאודה.

ם תקלז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

נ?זמת הפ:ל המתעלה.

ד

למה לא יהיו מתדמים מקרי ההויה הכללית למקרה האדם

והחי היחידי, למה לא תתבאר ההויה כולה על פי החלק הנראה ממנה.

למה לא תהיה ההויה כולה שואפת, מקוה, עולה ויורדת,

וחוזרת ועולה, בהרגשה פנימית, ובהשכלה מלאה, שהיא מתגדלת

לפי חוגה הגדול, כדוגמתו של האדם לפי ערכו, והחי לפי ערכו.

למה לא יצויד לגו הכל בחטיבה אחת שלמה, ולמה לא יוכל

החלק הטוב בכל מקום שהוא נמצא להאיר לעצמו ולכלל כולו.

למה לא יבוקש אוד ד׳ בכל מקום, למה לא תתפלש השמחה

בכל פנות החיים, למה לא תתגבר תשוקת הטוב על כל עז וגבורה.

השאלות הללו ומגמתן כל מה שהן נשאלות ביותר עזיזות,

ביותר גבורה וחריפות, כך הן ממלאות את תביעתן, והן מביאות

את המסקגא הדרושה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקלח א

ש הוא שואף , ץ ו צ י הךין נותן שיש נשמה לכל נ

ת, ומתעלה על ידי אור חסד עליון שמופיע תמיד. ו להתעל

וקל וחומד לכל בדיה שהיא הולכת ומתעלה, בכל גון של הויה

שהיא נמצאת, בין בתאר של פעולה בגוף בין מחוץ לגוף,

וכל מין ממיני החלוקה, כמינים ופרטיהם, וקל וחומד אנשים ומשפחות,

עמים ולשונות.

כל מושג כולל יש לו נשמתו שהיא הולכת ומתעלה,

וקל וחומר עולמים שלמים שהם הולכים ומתנשאים, הולכים ומתעלים,

חיים הם בשימושם הגופני עד הזמן שנשמתם משתלמת,

ואחרי כן כל הרוחניות שבהם מתעלה, ובצרור החיים הכללי העליון

מכל נחיצות של גוף ועולם מקומי הם נצררים בכל כחותיהם

הכלליים והפרטיים.

וכשאנו רואים במחזה כמה עולמים לאין תכלית כבד היו לפנינו,

אנו יודעים מזה, כמה עדן ואוד עליון מקבלים אודות הרוחניים

הכלליים שלהם בכל פרטיהם, ואוד עדן זה באיזה צורה הוא

משותף לכולנו יחד.

ם תקלט ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ההתעלות התמידית.

הד, מפני ששורש העולם מתמלא העולם מתעלה תמי תמיד אוד חכמה, וכל מה ששורש הזמן עובד יותר ויותר, החכמה מתרבה, בישישים חכמה ואודך ימים תבונה. ומתוך כך הענפים כולם, שהם האנשים כולם, וסדריהם, ותכונות רוחם הפנימיות, וכן היצורים כולם, מדומם צומח וכל החיים כולם הדי הם מתבסמים ומתעלים, הכל מקשיבים לקול החכמה העליונה,

וגועם הביגה שופעת בהם בגניזה גדולה.

וצדיקים המסתכלים בשורש העולם, ונטית היראה שבלבבם

א ד ק ע שהיא ראשית חכמה היא מפני ד/ שהוא שדשא ו

, הם הם המוסיפים אור חכמה בעולם. ן י מ ל ו ע ה ל ו כ ד

ומתוך שהחכמה מאירה, מאירה גם כן ברכת הנחת והעונג,

והדר השלום מתפשט בעולם, והוא בכללו מתעטר ומתעלה.

ת והידידות הן תדידיות, במצב האדם היחיד, ו י העל ובמצב העולם בכללו, ומכל מקום התנועה בכללה היא תגועת

עליה וביסוס. וחילופי המצב אפילו בעת ירידה גדולה אין להם

כי אם ערך של מילוי הירח ומיעוטו, או זוטו של ים ונסיגתו,

מה, הפנימית. המשיבה את הרוח אל תוכיותו של החי, או הנשי

והחיצונית, הדוחפת אותו מתוכו, או הערות והשינה, שאף על פי

שהם נראים כהפכים מכל מקום שניהם יחד הם מחוללי החיים השלמים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקמ א

הירידה והעליה.T • ־ : T : T : ־

ו אנחנו משיגים את המציאות בתור הייה שהיא מתחלת ממקורה,

ה למטה, ל ע מ ל ה מ ד י ר כת י הולכת בתחלה הלי

ממהות עליונה למהות ירודה, עד שבאה להידידה היותר שפלה,

ואחר כך היא שבה לעלות, והולכת היא ועולה מידידתה השפלה

בעומק תחתית עד העלית היותר עליונה, עד עלותה למקורה בסתר עליון.

בצורה זו מובנת היא יפה המציאות בכל צורותיה.

מובן הוא, שיש כח עליון הדודה בה להעלותה, שכבד הוחל מאז

בהיותה במקורה לפגי ירידתה. וההתפתחות המודגשת מלמטה למעלה

. ו ל ו י כ ו צ מ בה של ה הוא החזיון של צעדי התשו

ה ירדה בתחילה, משמי מדומה עד עמקי עמקיה, ר ה ה

ומתוך כך היא מוכנת לעלות מכל ידידותיה אל מקור שדשה.

וכשם שעליתה בהדרגה אטית, כך ידידתה היתה ד ר גא י ת,

והאורות העליונים הראשיים נתקו מעט מעט, מכללות אורם

העליון בעליונים.

ם תקמא ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

דךגוית הה?זתל#לות האצילית.

ז כיצד הוא מהלך עילוי העולם. האצילות העליונה

ת רבות בא מהות השכל, ו י ו ל ש ל ת ש כולה טוב, אחרי ה

שתעודתו להיות מתפתח ומתעלה לאצילות עליונה, מוטבע באמת

וטוב מוחלט. אחד שיטביע השכל בעצמו את הטבע האצילי

ישליך הרבה מסגולותיו המוגבלות. בהשלכת השליא מן הולד

ת מתעלות לעומת השכל, ו ש ג ר ה אחרי צאתו לאויר העולם. ה

כדוגמא של השכל לעומת האצילות העליונה ממגו. ההדגשה כשהיא

מתעלה לזיכוך שכלי, מאבדת היא כמה מהסגולות הגסות שכטבעה.

וכן עומד המזג, והגטיות החמדיות, לעומת ההדגשות הגשאות מהן.

ודבר זה לא באדם לבדו גהוג אלא בעולם כולו,

וההתעלות של הטבע היותר גם הולכת היא במםלתה

על ידי חילופי הערכים, מטבע למזג, וממזג לרגש,

. ת ו ל י צ א מדגש לשכל, משכל ל

והרצון הטמיר של קדושי הרוח הוא גאחז בחפץ התעלות הכל

להאצילות העליונה, שהיא בעצמה גם כן עולה היא מעלות אין קץ,

שהעין היותר חמושה במשקפים רוחניים מתעששת לראותם,

אבל הזוהר הכללי של החשק היותר עליון פועל הוא את פעולת

דפקיו על כל פעולה וכל הגה, על כל תנועה, וכל ניד חיים

של החיים חיי אמת, והם שואבים את מהות חייהם מזיו העליון תמיד,

ומעלים על ידי עלית תשוקתם את העולם כולו, ואת כל שיחו ושיגו,

מדי עלותם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקמב א

השתלשלות היצירה ותשוקתה.

ח

ת החיים היציריים, ממקור החיים, הולכת ושופעת ע פ ש

, ה ר י ש ה היא ליצירה העליונה, יצירת השכל, הטוב, ו

משתפלת היא דרגה אחד דרגה, עד שיוצרת את החמריות,

געשית טבעית קשה, חשוכה, קשורה להק עפר אבן וברזל.

בדרגותיה אשד ירדה, זוכרת היא שפעה זו את אורה הראשון,

ב לימי חסנה וזיוה, פוגה היא ת היא לשו ק ק ו ת ש מ

מטביעתה הירידית, ומפסקת מצעוד עוד צעדים בשפל, פונה היא

ת, להיות מוארת מאור של מעלה, מהאור של מקוד הויתה. ו לעל

ה אבדה, כיון שפנתה למעלה. אין זה ת ו ל ש ל ת ש את ה

מהלך הזרם ההולך ויורד, אבל נתעשרה בעושר דוחני פנימי,

מתחברת היא עם המאוד העליון, השפעה של הוית הישות, הרוחני,

, הקדוש והמצוחצח. י ד ס ו מ ה , ו , השכלי לי האצי

מהחיבור הנעלה מתחדשים אורות ונגוהות רבות, יצירות נפלאות,

שבהן מתגלה הכבדות הארצית עם השאיפה השמימית המנצחתה.

ם זה. ל ו נשמת האדם, בכל חגויה השוגים, היא פרח רז ע

ם תקמג ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

העלמת ההויפןיה היצירית.

ט

ההופעה ה י צי די ת הולכת היא במסלולה, החייםה הולך ומתגלה י י ה נ ן ש ו צ ר משתלשלים במדרגותיהם, ה

גילוי אחד גילוי, התוכן של טוב הולך ומתרבה, וההארה האלהית

דוחפתו להתפתח. הירידה של המצאת חיים רצוניים, דרגא אחר דרגא,

מביאה עד שחוג חיים רצוניים שהם מלאים הידום חמדי ורוחני מתגלה,

ת מסתלקת. ותיכף כשהזוהמא הדגזגית ההופעה האלהי

לצד הידום מתראה, והטבע נדחף הוא מכחותיו בסערה, המציאות

המעשית נעשית גלמודה מבעלה היוצר באמצע הופעת אור החיים,

והריחוק פועל לחולל תכונה של הויה שפלה, מכוערת ומקולקלת.

ת ההופעה, מ ל ע הארה מעשית שוללת, מחוללת את ה

שהיתה כבר מוכנת, מתגלה בחוג המציאות הפועלת העליונה,

ומה שהיה מוכן להופיע בתוכן של טוב מופיע בתור א ו ד של טוב

, שגנוז בעצם עמקו סיג חזק מאד, אשד מירוק איום מעלהו בכלי

ים. ת, חלקם בחי י מלכו ג ו ר ה ה ר ש אל מקור אורו. ע

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקמד א

הגבירה והשאיפה לתקון. י

י ו, מורים לנו, ו ת י ו, ותיק ו נ ד , ושב י הו עולם התו

, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, ן קו ן לתי ו שעוצם הרצ

פועל הוא בכה מלא מאד מאד.

אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהוה העליון,

ן סוף. ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, י אמיץ כח א

ב שאיפתה. אבל לא מעוצם החיים, מש ת בד ת היא מרו

מפני זה יחדל הטוב הנשא לעשות את דרכו, הוא חוזר

ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו.

וכל כך מדובה היא מדד. טובה ממדת פורענות,

עד שכדאי לסבול את כל יסודי השבירה, את כל קלקולי הריסה,

רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה,

שהוא מצד עצמם למעלה מכחם.

ואין המהוה העליון בוחר בדרך מדודה ומצומצמת,

כדי שיעור היכולת של ההויה, שאם כן היה הטוב מוגבל לא לפי

עוצם עז חיי היוצר כל, אלא לגמרי לפי תנאי היצירה החלושה.

ם הקמה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

המ?בל והבלתי ?בולי. יא

למה באה השבירה. לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה,

ל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, ב ג ו המקבל מ ו

על כן גותן הוא הטובה בלא שעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית

בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל, כי אס

כשישבר לגמרי. ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי,

להתאחד באלהות, ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת

, א ר ב ל של נ ו ב ג ה ממעל ל ל ע ת י השלמות של בורא, ו

מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת

אפשרות קבלתו, שהיה תמיד דק במדרגת גברא, ולא במעלת בורא כלל.

הזמן ה$בול והבנוי. יב

ן הוא נצחי, על כן איננו זמן, מ ז ת, ה אצל האלהו

ן שיש לזמן באשר הוא זמן. ו ר ת מכל מקום אינו אובד שום י

ן סוף וממילא איגגו גבול, ומכל מקום י ל הוא בא ו ב ג ה

ן שיש לגבול באשר הוא גבול. ו ר ת י איננו אובד את ה

י הוא שיווי, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לשינוי. ו נ י ה ש

ואנו יכולים לדבר בהשגת אלהות מה שאנו משיגים

, ואנו יודעים שהדבור הוא מצד י ו נ י ש ה ן הגבול ו מ ז מצד ה

ן סוף ו ה ש י ו ו י, וכל המתראה בזמן גבול ושינוי י א צח ה הנ

הוא אספקלריא שאינה מאירה, המקבלת מנצח אין סוף ושיווי,

שהוא אספקלריא המאירה. אותת חקודע 5ג

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקמו א

ההתעלות הבלתי םויפית. יג

כשההתעלות ה צ פיית מתגברת בנו, הננו מתגאים ברום ענוה, לדבר הגות שיח קודש, ומתעלים אנו ממעל לאותו

התוכן הנשא, של רזי רזים, מקור הברכה של התוספת ממעל לה,

ן סוף, לבגו מלא רגש שאלה וכשאנו אומרים ביטוי אי

ושקיקה פנימית אל ביטוי אין ראשית, והננו חשים, שאין ראשית

איגו נהגה גם בהגות ביטוי המחשבי היותר כמוס וגנוז.

באין סוף מונחה היא השלילה של אפשרות התוספת,

כי מה יוסיף על אין סוף, על השלמות המתעלה מכל עומק הדר עז.

ויש מכון לריכוז מלכותי, לכונן השלמה בלתי פוסקת המתעלה,

ם המכשיר את ההרחבה. בגדעון המכשיר את התוספת, בצמצו

וכיון שההתאצלות העליוגה בטויה, הגגו כבד מורשים לומר,

פית הדי היא מתעלה ת הבלתי סו ו ל ע ת ה שעומק ה

בשחרור עליון בהבדלת האודיס, שדין התוספת גוהג בהם,

מהמקודיות, העוצם שאין בו ערך של התעלות מרוב תעצומו.

ורק בשביל היכולת הבלתי סוסית הזאת לחולל סוסים והגבלות,

ם, בשביעת טוב למי י עו ע ו ש ע שיהיה כלי ברכה לעדגת ש

מתק תעגוגיס עדיגים, בספיגת אחדותט, יש כח הבטאה, קול דממה דקה.

ת לא יחוקה עדך נורא זה, ומך. יושיט לנו, י ש א ן ר י א אבל ב

אם נםכיל לחשוב על מרום התעצומה, על עומק מקוד כל מקוד,

נעלה מכל הוית הויי הויות, שם אין שרעף, גם בערכי

הערכים הבלתי נערכים. אך לאלהים דומי נפשי, כי ממנו תקותי.

ם תקמז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

יסויד ההשתלמות וההעלמה.

יד האיטיות שבסדר המציאות, ההגבלה שבטבע, הרשלנות החיצוגית שלה, הצמצום שבעליות דוחגיות, הארעיות שבנםים,

י פוסקת, ת ל ב ת ה ו ל ע ת ה ד של ה ו ס י כל אלה מחזיקי ה

י של המציאות, שיש לו גבול בתוך מ ד הפג י ו ס י שהוא ה

ה של התגלות המציאות העולמית, ד י ד י גבולו, שתספיק ה

עד עומקה היותר ירוד, ועד מחשכה היותר אפל, לעליה נצחית,

בלא שום הפסק. וכל תקופה איטית מכיגה כח לתקופה יותר

ו עלמות, נ ג ה נ מהירה בעליתה, עד המהירות היותר עליונה. י

ל מ תא. דצוא ושוב כמראה הבזק. , כ א לי ן עו ת ו ז י ר ז ב

ד לא תכלה הופעת ההתעלות, ותוספות האוד ע ל ו

העדן והחיים ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול

רה, רת ההשלמה הגמו ו יחד צו ו ת ש י וגשגב, עד ש

י פוסקת, הבאה מסבת ת ל ב ת ה ו מ ל ת ש ה ת ה ר ו צ ו

החסרון הקדום. ויספיק הזכר של חסרון העבד לתן דחיפה תמידית

להשתלמות הולכת וגוספת, ותהיה הצורה של ההשתלמות הבלתי

גפםקת מתעלה על ההשלמה הגמורה. אשת חיל עטרת בעלה,

ן מזיו י נ ה נ ם ועטרותיהם בראשיהם ו ושבי ם י וצדיקי

השכינה, ההולכת ומתגברת תמיד, עליה אחד עליה, לאין קץ ותכלית.

ברוך ד׳ לעולם אמן ואמן, וישתבח שמו לעד ולנצח נצחים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקמח א

וכל ניצוצי החיים, כל הנשמות הרוחות והנפשות, וכל זיקי

ת ו מ ל ת ש ה החיים שבכל היש, הרי הם אהודים עם יסוד ה

הבלתי פוסקת, שהוא אור ד׳ המהוה הישות, זרוע ד׳

אשר נגלתה, והס תמיד עולים בעליתה, כמו שהם יורדים,

וירדו בירידתה, שהיא ירידתם המבלטת ירידתה. והנה הכל כוסף לעלית

אור עולמי עולמים, להארת זיו שכינת אל, הדר כבוד אל הכבוד,

ההולך ומשתלם. יוצא מההעלם אל הגילוי, בכל התנועות השונות

של ההויה, ובכל מיני התסיסות שברוח האדם וכל היצור כולו,

ההולך להעשות אגודה לעשות רצון קונו בלבב שלם.

השתלמות ושלמות. טו

. ן סוסי יה כולה, מצד החפץ הכמוס האי ת הה ו מ ג מ

היא כפי הגלותה לגו, עצה גדולה של התעלות והוספה גצחית, שאם אין מציאות של קוטן וחסרון לא יוכל להיות רק גודל ומילוי,ספת ברכה. ת לתו י ד י ד ה ת כ י ר ד אבל לא התגדלות, ו ואף על סי שאין קץ להעילוי של השלמות המלאה, שאין בה עילוי מצד אין םופיותה, מכל מקום כלול בה גם כןת ת די ד י ת, וזה נחשב כאלו ו ל ע ת זה הכח הגשגב של הת, ת על ידי ההשתלמו מ ל ת ש ת המו חלטה מ ו מ ל ש הה זו ד ו ב ע הבאה על ידי הופעת הקוטן הבא אל הגודל, ו

ך גבוה. ר ו היא צ

ם תקמט ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

השלמות המלזלטת וההתעלות.

טז מק אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה.

אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא היא מחויבת המציאות,

ת של ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמו

, שזה אי אפשר להיות באלהות, ת ו מ ל הוספת ש

שהרי השלמות המוחלטת האין סוסית אינה מניחה מקום להוספה,

ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה

העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה,

כלומד ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה

י עד ד ע להעליה המוחלטת. וההויה גוצרה בתכוגה כזו, ש

ת, כי זאת היא פעולה אין סופית. ו לא תחדל מהתעל

וכדי להבטיח את העליה בעצמותה של ההויה נוצרה כולה

בעילוי עליון, והעילוי היה יותר מכדי השעור שתוכן מוגבל

יכול להיות בפועל, אף על פי שהוא יכול להיות בכח,

על כן בהופעת ההויה בפועל גתקלקלו הדברים, והכחות

נסתבכו זה בזה, והגם עוסקים במלחמה חריפה, עד שתגצח

המחשבה המוחלטת האין סופית של הטוב, ויתוקן הכל,

ה י ל בצירוף העילוי של נתינת מקום להשלמתה של ע

בלתי פוסקת, שזהו עדן מיוחד, שבזה הבריאה משלמת

את כבוד בוראה.

ש ד ו ק ת ח ו ר ו תקנ א

שני ערכי השלמות. יז

ט ה ל ח ו ת ה אל חית ה מ ו מ ל ש ו ב נ מבינים א

, י ערכים של השלמה. עדך אחד של השלמה שנ

ך בה הוספה של מעלה. י י ן ש י שמצד גדלה וגמירתה א

אבל אם לא היתד. האפשרות של הוספה היה זה בעצמו עגין חסרון.

כי השלמות ההולכת ונוספת תמיד יש בה יתרון ותעגוג

ואיזה מיןהעלאה, שאגו עורגים לה כל כך, הליכה מחיל אל חיל,

אשד על כן לא תוכל השלמות האלהית להיות חסרה זה היתרון

של הוספת הכה. ועל זה יש באלהות הכשרון של היצירה,

ההתהוות העולמית הבלתי מוגבלה, ההולכת בכל ערכיה ומתעלה,

ונמצא שהגשמה האלהית העצמית שנהייה המחיה אותה הוא

, י התמידי שלה, שהוא הוא יסודה האלהי ו ל י ע ה

הקורא אותה להמצא ולהשתכלל.

וכל מה שהמדע הולך ומתבסס על יסוד ההתפתחות,

הולך הוא ומתקרב אל האודה האלהית היותר בהירה,

ובא אל החזון היותר עליון, שאין לדון על ידו את ההויה כולה

מצד יחוסה החלקי, כלומר על דבר היחס שיש בין חלק אחד

ממנו לחברו, כי לא בזה ימצאו הערכים האמיתיים שלה,

כי אם עיקר דינה הפנימי הוא בדבר יחוםה הכללי של כולה

ת האלהית, שהוא הוא הדבר ו מ ל ש וכל חלקיה אל ה

היותר נכבד, והיותר ראוי ליסד עליו את היסוד המוסד של ההויה כולה.

ם תקנא ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

וההכרה העליונה מעבדת את חוש האהבה השכלית העליונה,

עד שבא האדם לידי הכרה, שאם היה האידיאל של הבריאה

פחות משיגוב עליון זה של השלמות הנוראה הזאת, שהוא אתרא

דידאה עילאה, לא היה לכל האידיאליות שום עדך, שוס שיגוב

של קודש לא היה להם, כי אם דברים של חול, פרדים יבשים,

והתפעלות בהמית. אשדי שאל יעקב בעזרו שברו על ד, אלהיו,

עשה שמים וארץ את הים וכל אשד בם, השומר אמת לעולם.

זהו הכלל העליון, שכל ההסתעפויות המוסדיות המדויקות יוצאות ממנו,

כענפים מעץ דב דרומית מטי עד שמי שמיא, וחזותיה לסוף ארעא.

וכשם שתחשכה גדולה היא זו ההכרה שאינת יודעת רז עליון זה,

של המגמת תתכליתית, של תשלמות תאלהית ההולכת ומתעלה,

על ידי היצירה כולה, לאין סוף ותכלית, כן יותר מזה אפלה מגודח

היא הדעה החושבת, שאין כאן כי אם זאת השלמות של ההתעלות,

ולא שלמות מוחלטה, שאין שייך עמד. ומצדה שום הוספה והתעלות,

מפגי שתכל כבר מעולת, הכל שלם וגמור. וזאת היא האפלה,

השרויה בשטתם של תפלוםופים תמעפילים תמודרגים, (ב ד ג סו ן).

ויבאו ימים ויגלה אוד ד׳ בכל הוד מילואו, ויכירו הכל,

ת המתברכת, שהקדש ו מ ל ש ה שדוקא אז יש מקום בינה ל

צריך לה, כשיש שלמות עליונה ועשירה. והקדש צריך ברכה,

ך צדקה. והיה ביום ההוא יהיה ד׳ אחד ושמו אחד, י ר ן צ י א ו

ו דוקא. מ ש א ו הו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקנב א

יחוד והתעלות.

יח

יחןך ברכה קדושה. באור אין סוף אין שייך הוספה, והתעלות, מצד עצמו, אבל באמת אי אפשר שהיתרון של

ת תחסר מהשלמות המוחלטה. י ח צ נ ת ה ו ל ע ת ה ה

וזאת היא תורת ההויה, הופעות אורות חיות הויתיות, על ידי רושם של ירידה, במדד. כזאת, שלעולם תהיה אפשרות לתוספות ועליה, שהיא בעצמותה סילוק מכל ידידה ושפלות.

והפידודים בעולמים י ת יחד ו כאחד במקודם האחדותי, וההתאחדות תוסיף אוד ויתרון בלא הפסק, ברכה תמידית, ותוכן הברכה היא התעלות, והבדלה מכל פחיתות ורשעה,

מכל חושך וצמצום. קדושה.

ם תקנה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

תוירת ההתפתחות. יט

ת, ההולכת וכובשת את העולם כעת, תורת ההתפתחום של הקבלה, יותר מכל ל ו י ע ז ר היא מתאמת ל

התורות הפילוסופיות האחרות.

ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת

י בעולם, כי איך אפשר להתיאש מ י ט פ ו א ד ה ו ס י את ה

בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו

של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את

הענין הא ל הי מואר בבהירות מוחלטת, שדוקא אין סוף בפועל,

מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.

ההתפתחות מופיעה אוד על כל אדחות ד׳. ההויה כולה מתפתחת ועולה, כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה, ועליתה היא

כללית כמו פרטית, עולה היא עד מרום הפסגה של הטוב המוחלט.

מובן הדבר שהטוב והכללות הוא מחובר יחד, ועומדת ההויה

לבא לידי מדה זו, שכולה תספוג את כל הטוב של כולה בכל פרטיה,

ת, ששום פרט לא ישאד חוצה, וזאת היא עלית ה הכללי

. דה ן לסעו ק ו ת שום גיצוץ לא יאבד מהאגודה, הכל מ

למטרה זו צריכים שכלול דוח לתשוקה האלהית העליונה,

שנוצרה על ידי עבודה אמוגית בד׳.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקנו א

השנויים העןןוץים במוזשבה הןזךשה. כ

הזמן חידש לפרסם הכרות כאלה, שגרמו בפרסומן להרס את ההכרות, אשר בעצמן איגן שייכות ביחש שלילי לההכדות המחודשות,

אלא שמצד ההרגל גצטברו יחד. האדם מקשר את כל מחשבותיו זו לזו,

וכיון שחלק מהן משתנה, הולך השינוי על פני כל הככר המחשבי.

רק בדעת וחשבון יסייג לו האדם את הגבולים, להבחין עד היכן

צריכה להגיע יד השינוי של ההכרות החדשות בצדק, והיכן הוא

המקום ששם כלה כחן. טבע השכל והציור הרוחגי בכלל לחוש

בכולו את השינוי שבחלק מחלקיו הוא לו טבע של חיים,

המביא לידי שכלול והוספת מעלה בכל עת אשר יחודש דבר

באחד החלקים שבו.

שלשה הנם השינויים העיקריים, שבאו במהלך הציור האנושי בזמן החדש, שמהעקריס הללו הסתעפו ענפים רבים חדשים.

ומבלי שימת לב להבין את המהות העקרית המונחה בעצמותם

של אלה השינויים, למען דעת עד כמה הם צריכים להתפשט,

לגרור אחריהם עוד שינויים בדעות ובמעשים, גרמו השינויים לטובה

הללו גס כן מבוכה וערבוביה, אשר תשוב לטובה ביחד עם

התגברות ההכרה, אחרי שיתפשט התלמוד הרוחני, בהגיוגות הגפש

ואוצר הדעות, כראוי לו.

ם תקנז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ם הם. י י ד ק ע ם ה י י ו נ י ש שלשת ה

. ת י ת ו ר ב ח י במהלך המחשבה ה ו נ האחד, השי

. ת י ג ו ל ו מ ס ו ק ה ה ב ש ח מ ך ה ל ה מ , ב י השנ

. ת י ת ו ח ת פ ת ה ה ה ב ש ח מ ך ה ל ה מ , ב י ש י ל ש ה

, ובכלל החיים החברתיים, ת י ש ו נ א הבנת החברה ה

היה ענין סגור ורז כמום לפני ההמון הגדול בדורות שלפנינו,

כמו כל הסודות של החכמה המעשית והעיונית. כל עדה וקהלה

היתד. סגורה בתחומה, על כל יחיד לא פעלה בגלוי כי אם הסביבה

הקרובה שלו, ובתומו חשב כן כל יחיד וכל צבור, שהעולם הגדול

הוא דק סביבתו הרוחנית והגשמית. בגי ישראל, הגבדלים

מכל העמים, גס הם היו סגורים בתחומם, ועוד במרה יותר גדולה,

מפגי שתי סבות חזקות, מפגי הרדיפות הרבות אשר פגשו תמיד

מהעולם האנושי הגדול, עד מקום שעיגיהם היו יכולות לשלוט,

ומפני השינוי העקרי שבהליכות החיים הרוחניים והמעשיים

שבינינו ובין ההמון הרב של כל העמים תחת כל השמים, מאז ומעולם.

לה, בעלי הדעה הגדולה, ידעו מעולם ו י הסג ד י ח י

את סוד האחדות הרוחנית, ידעו שרוח האדם דוח כללי הוא,

עד כמה שההבדלות הרבות הרוחניות והחומריות עושות את שלהן

להבדיל בין איש לאיש, ובין קיבוץ חברתי אחד למשנהו,

עוד יותר מכל ההבדלות גדולה היא האחדות העצמית שביניהם,

והמחשבות פועלות ונפעלות מבלי הרף, וסדרי החיים הולכים ומשתוים,

מגמת ההשתוות היא ודאי לקלוט תמיד את היותר טוב,

היותר בריא ויותר עדין שבכל קיבוץ ולגטוע אותו על אדמת

הכלל כולו. אבל ההמון לא הציץ מעולם למעלה מחוגו,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקנח א

חשב שאין כאן שום יחש, שום כח פועל ומתפעל מסביבה זדה,

וקל וחומר עוד רחוקה, על חוגו שלו הקרוב אליו. ובספירת המחשבה

המצומצמת הזאת נתרשמה הצורה הטפוםית של עולמו הרוחני

היותר פנימי, על פי התכונה הזאת נצטידה אהבתו האידיאלית

לכל קודש, ויחושו לעמו המיוחד, וכל המתיחש לו,

תקותיו לעתיד, חזון רוחו על העולמות החבויים שלמעלה מהחושים,

השקפתו על החיים והמות, על החוסש ועל השעבוד, על העמידה

ברשות עצמו ועל המשמעת, הכל היה נארג בהאדיגה המצומצמת הזאת,

של הציור של הסביבה הבודדת, שהיא הנה הסך הכל של ההויה.

הזמנים שינו את ההשקפה הזאת בתכלית השינוי,

לא רק בציודם של החוגים המשכילים. כי אם בחוג ההמון כולו,

מקטנו ועד גדוליו. ההכרה החברתית נסבה וגתרחבה, כל יחיד מרגיש,

שהגהו לא בודד, ולא סגור בתחום מיוחד לגמרי, שהוא פועל

ומתפעל מהמון חוגים רבים ורחבים, מסביבות שונות וגם זרות,

ואין ליאש כל רוח לומד, שאין לי להתחשב עמו מאומה,

גם אם יהיה רחוק שברחוקים. אבל כאן החשבון נתגדל,

הערבוביה נתרבתה. והצורך ללמד איך מסדרים מערכה רבת גוונים

בתחום הצר של המחשבה ההמונית הרגילה, ואיך משאירים

את כל הטוב שבעולם הרוחני בעינו באין מגרעת אחדי כל מהפכה

שהשפעה זרה מחוללת, ואיך שואבים מן הכל דק את הטוב והאמת,

את הישר וההגון, צורך זה נתגדל עד מאד, ואי אפשר להםםיקו

כי אם על ידי השפעה מרובה של הסברת רעיונות רוחניים

פנימיים וטובים, שאי אפשר להוציא את הדבר אל הפועל כי אם

על ידי העמדת המון משפיעים רוחניים טובים והגונים, המלאים דעה

ודגש טוב ונעלה, עד כדי להשפיע גם כן כלפי חוץ באופן היותר רצוי.

ם תקנט ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

, גם היא גרמה לפעול ת י ג ו ל ו מ ס ו ק המחשבה ה

שיגוי גדול במהלך החיים הדוחגיים. הדעיוגות אשד גםפגו

מהציור הקטנטן של העולם הכללי, על פי התכונה הישנה במצב של

שקיטה וקטנות, הולמות הן לאותה הקטנות של צמצום הסביבה.

והרוח החדש הכללי, שבא לדגלי ההרחבה המדעית של ציור החוש

כלפי ההויה המוחשית. מוכרח הוא לחדש בהתדחבו בין המוגים רבים

צורה חדשה על העולם הדוחגי וכל קשר מחשבותיו, שצריך לימוד

מדובה איך לכוגן הכל מחדש בתכלית התיקון, עם ההשארה היותר

מוצלחת של כל הטוב היסודי שבישן. ואיך יעשה דבר זה אם לא

על פי לימוד קבוע במעמקי הרוח, שיחולל המון גדול של הסברות,

שיעמיד את התוכן הרוחני כולו על מעמדו המאיר, שעוד יוסיף

נהרה על ידי הטוב שיקובץ מהרחבה של כל ההכרות החדשות,

אחרי אשד יתאימו אל כל הטוב האצור בכל הישן לפי צורתו הטהורה.

, שנתפרסמה ת ו ח ת פ ת ה ה של ה ב ש ח מ ך ה ל ה מ

בכל השדרות, לדגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה.

בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה, בעלי הדעה

ו בסדרי השתלשלות דדגאיס, ל כ ת ס לם ה וההגיון, שמעו

אפילו בההויה הרוחנית המוםקדת בסקירה היותר נסתרה,

שאין הדבר זר אצלם להבין במרת ההשואה גם כן באופן זה

בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר

שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההומו,

. ת ו י נ ק י ר ג ו ו ל י ד ת ב ח ה א ג ר ת ד ר ס ח ה מ נ י א ש

ת ת ההתפתחו ן א י ב ה ן ל י א הסכ ן ל ו מ ה אבל ה

ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחגי.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקם א

לא הכבדות שיש בהתאמה של פסוקי תורה או מאמרים

מסורתיים אחרים לרעיון ההתפתחות מכבידה היא העמדת

המחשבה ההמונית על מכונה, מלאכה זו נוחה היא מאד.

הכל יודעים, שהמשל החידה והרמז שולטים בענינים הללו,

שהם כבשוגו של עולם, בכל מקום, וגס אזן ההמון רגילה

להיות גשמעת לגזרה קצרה, שמקרא זה או מאמר זה, הוא בכלל

סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתישבת. והיא מתאמת בזה

אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה

שיש בהרצאת חידות מני קדם. אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני,

של כל הרצאת מחשבותיו שגתאגדו יחד על פי הסדר של

פתאומיות ודליגה, שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא

רחוק מחוגה, בהםגשן עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות,

ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריכה הזדחת

אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת בכל השדרות, עד אשד

תופיע בסדריה הגוחיס גם בחוג היותר פשוט והמוני.

על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה,

יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמוגה,

אחרי אשר ירדה ידידה אחר ירידה ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד.

להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות

הראויות לד״ מי ישים על ראשה אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד

מלכותה, אם לא גדולי הכשרון. חכמי לב, קדושי דגש וטהודי נפש.

השתולים בחצרות ד׳, תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה.

ם תקסא ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

העלןפת ההתפתחות לעתיד. כא

ת של ההויה, וכל המצוי, ו ח ת פ ת ה ר ה ב ל ד הרעיון ע הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו, סם חיים וםם מות ביחד

ר ורואה את השפלות ו ח א ל ל כ ת ס שקועים בקרבו. כשהאדם מ

שבמצבי העבר, והוא כשהוא עומד במעמדו המוסדי, השכלי,

והפיזיולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד,

וגדרי המוסד מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו,

יאמר, בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה, שהוא די והותר

ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו, שיסודו הוא בהמות ופראות גסה.

ש ח י ת ב ו ח ת פ ת ה ל ה ה ש פ ק ש ה לעומת זה ה

ר היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסדי כזה ממש, י ת ע ה ל

שראוי להיות מצטייד בלבבו על פי אותה ההסברה המתבארת

לפניו מהידיעה על דבר גדולתו של האדם בראשית הויתו,

על דבר מושב אלהים אשד ישב טרם אשד גטדד מגן עדן מקדם.

כל מה שמתעלה האדם בדעה והשכל, בתלמוד תורה

ותכוגות טובות, מעוף שכלו וציודו המוסדי, הולך הוא קדמה אל העתיד,

וממילא הולך הוא רעיון ההתפתחות ופועל עליו לישר את דרכיו

ולעודד את חושיו המוסדיים, עד אשר יכגם להיכלי הקדושה

והטהרה בגבורה עליוגה מלאה עז ד׳. וההשקפה של העבד תאזרהו

אומץ של יראה, כי ישים אל לבו את השפלות הגודאה של העבר,

ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל לפול באותה השפלות החשכה,

תחת אשד על ידי תיקון דרכיו ומעשיו, הפרטיים והחברתיים,

הנה אודה גדולה, ההולכת ומאירה, בהתעלות של אין סוף, נכונה לפניו.

אורות הקודש 36

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקםב א

התעלות הרצון ןהשננל האנושי.

ככ, וזה התוכן מתגלה ה מתעל ך ו ל ו ה יש בעולם תוכן טוב ה

ן ו צ ר ה ע ו ב ט הוא ברצוגו ובטבעו של האדם גם כן. בעבד היה ה

י יותר פראי ממה שהוא כעת, ולימים הבאים יהיה יותר נח ש ו נ א ה

וטוב מההוד.. בעבר היתה מהות התורה והמוסד פונה ביותר

, מפני שהרע היה מדובה בו, י ע ב ט ן ה ו צ ר לביטול כח ה

ולעתיד הולך הדבר ומקבל צורה חדשה, עד שהדרישה של החופש

הרצוני תובעת תביעות מוסריות שיניחו את הרחבתה המבוקשת,

שאז תראה כמה טובה צפונה בה.

אבל בתוך הרצון העכשוי כמה סיגים עדיין יש בו,

ומתוך הזכות של הניצוצות הטובימ של הרצון שהתעלה חפצים

גס אלה הסיגים לזכות בחופש, וחופשם יחריב את העולם ויזהם אותו.

לזאת המלחמה עצומה היא, וכל מחנה מגיגה בצדק, ולוחמת בצדק.

החפשים לוחמים בעד ניצוצי הטוב של הרצון שלא יסבלו

עבדות לאין צורך, שהוא אך למחסור, והמשועבדים, מכירי העבר

ויודעיו בהדר טובו, מגינים על השעבוד, שלא יהרסו חלקי הרצון

המזוהמים את הבנין האצילי של העולם. וגדולי הגסש

צריכים לתווך את השלום בין הלוחמים, בהדאותם לכל אחד מהם,

מה הוא הגבול השייך לו באמת.

ם תקםג ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ו העצמי ל ההתפתחות של רוח האדם מכשרת את שכ, ר ו מ ג ב ה ו ט ל ה ו הפגימי להיות שואף א צ פ ואת ח

ה י, שהוא היסוד של המגמה לכל ב ה א ל ו ט שהוא ה

התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה בעולם.

ל הכללי של האגושיות כ ש ם היה ה י נ ו ש א ר ם ה י מ י ב

ו היה גם כן יותר בדברי. אז היה החזון צ פ ח פחות מפותח, ו

האלהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר, המשועבד רק להחפצים

הבהמיים בכללות החברה האנושית, ולדחוק תמיד את החפץ הטבעי,

שהיתה התעוררותו יותר מכוונת לקראת הכיעור והחטא.

התבסמות העולם על ידי כל המשך הדודות, על ידי ביסוס

היותר עליון של גילויי השכינה בישראל, ועל ידי נםיונות הזמנים,

התגדלות היחש החברותי, והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה

את דוח האדם, עד שאף על פי שלא גגמדה עדיין טהדתו,

י ע ב ט ו ה נ ו צ ת ר פ י א ש ו ו י ת ו נ ו י ג ה מכל מקום חלק גדול מ

ה י. ל ב ה א ו ט ל ה ם מצד עצמם א י נ ו ו כ הנם מ

ונגד אותו החלק שכבר נזדכך מוכרחת היא הליבירליות

להתפשט, לתפוס מקום. וכשבאה המסורת והדת אפילו בצורתה

היותר טהורה לכבוש תחת ידה את זה החלק המזוקק לא תצליח.

אבל צריכה היא לסייע את רוח האדם בנקודת טהדתו,

ללכת במסלתו שכבר כבש, ולכוין את מטרתה נגד אותם חלקי הדוח,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקםד א

של הדעת והרצון האנושי, שעדיין לא נתבםמו, והם עומדים עוד

במצבם הפדאי כימי קדם. ולפי התנועה התםיסית של החלקים

המבוםמיס, עוד הסכנה בהם יותד גדולה, כשהחלקים הבלתי מבוסמים,

השרידים הרבים של הברבריות, הולכים במצבם הטבעי הפדוע,

והצד המתוקן שברוח האדם סוכך עליהם באבדת דמיונו,

להעטיף מעטה של ברק נוצץ על כל תועבה ושקד.

זאת היא עבודת הקודש של עובדי ד׳, עד קץ הימים,

עד אשר רוח הטומאה כליל יחלוף, וזיו האדם והעולם יגלה

בתפארת עזו, במלכות שדי.

צגיוין ההשגחה. כג

ה קבלה ח ג ש ה ת ה ר ו צ ש , כ ם ״ ב מ ר שמךן היה ה. וראוי הדבר לשמח ת י ל כ ה ש ג ר ד ל ה ן ש ו י ב אצלו צ

ת ס ס ב א מ י ה , ש ת א ז ה ה ג ו מ א ה על זה. מפני שכל זמן ש

, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה ם ל ו ע י ה י ת ח א

מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל.

, הדי היא משתרשת ת י ל כ ש ה ה ת ר ו אבל אחר שקבלה לתוכה צ

במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר,

כשצודתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת.

ם תקםה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

תורת ההתפתחות וההשגחה.T T : ־ ־ : : ־ : , ־

כד. ם ד צ ם ב ת ב ו ש ם ת י נ י מ ו ה ר ק פ ם ש ו ק בכל מ

כשם שהדבר מתקיים במובן התיבות והאותיות של תורה,

כך הוא מתקיים בעצמיותן של הנטיות הנפשיות והשכליות.

כל אותן ההרצאות והדרכים המביאים לדרכי מינות הם בעצמם

ביסודם מביאים. כשמחשפים את מקודם, לעומק אמונה יותר עליונה,

ויותר מאירה ומחיה, מאותה ההבנה הפשוטה שהאירה לפני

התגלות הפרץ.

, שגוטים אליה כל ההולכים ת י ת ר י צ י ת ה ו ח ת פ ת ה ה

אחרי מוסרי השכל המופע מהחושים, גורמת בראשיתה לקצץ

את ההמשך של אוד האמוגה, המלא כח ד׳. ובאמת אין ערך

לכל התוכן במקום שאין שוס חסרון ביסוד ההמצאה העולמית,

, וכח ד׳ הבלתי סופי מספיק הוא ה י ד י לכל ב ת ו ה ל א י ב כי ד

על הכל. מכל מקום מאחר שצביון כזה מתגלה בשכל, אף על פי

שראשית שביליו געו, ומרחיק בשטחיותו את האוד האלהי מן הרעיון,

. ה ח ג ש ה ד ה ו ס י בעומקו הרי הוא המקור היותר גשגב ל

ת ההולכת בקישור כל כך גמדץ, ו ח ת פ ת ה כי דוקא ה

ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון, ואיגד. סרה ממסלתה,

, עד אין תכלית, ק ו ח ר ה מ ט ב ה היא המורה אותנו על ה

. ובזה הגודל האלהי מתפאר, ה י ו ה לכל הה ד ע ו ת נ י ל כ ועל ת

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקםו א

וכל המגמות האמוניות מתאשרות ביותר, ומקום האמונה,

ך ל ו ל ה כ ה ר ש ח א הבטחון, והעבודה האלהית מתרחב. מ

, ומאחד שהכל מתעלה, ל ל כ ה ע י פ ו ן צ י י ע ר ה ה מ ג מ ל

ויש בשכלולו של האדם את עצמו ואת עולמו גם כן כדי

להעלות מדרגות, הרי הוא עושה בזה ממש את רצון קונו.

ת י ז כ ר והמעלה הדוחגית המתעלה מעל כל מתראה היא ליותר מ

ביסוד ההויה, וגמצאת עליתו של האדם אליה מוכרה, ולא עוד

, והצפיה המוקדמה שלה, ה מ ג מ אלא שאחריתיותה של ה

, ועצות של דליגה ת י ש א ר ת מ י ר ח מראה דדך להארה של א

ושל ישור דרך נתבעות. טוב וישר ד׳ על כן יודה חטאים בדרך,

ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו.

והננו ממילא עולים למעמד המחשבה. שהיצירה העולמית,

של עולם הזה ושל עולם הבא, של עתיד הפרטי ושל העתיד הכללי,

הכל נשקף בהשקפה אחת, והכל מעודה זה בזה. והאמונה

, א ב ם ה ל ו י ע נ פ ר ב ו ד ז ו ר פ א כ ו ה ה ז ם ה ל ו ע ה ש

שמביאה לידי הבינה האמונית המפודטה. מתאמצת, וכל ערכי המוסר

מתעלים בעילוי אלהי, ולא עוד אלא שיש צפיה ומגמה מובטחה,

ככח הצפיה כך הוא כח הגבורה.

וגמצא שהיסוד של התעלות מעל כל חקי הטבע הוא

דבר מובן באסשריותו והתאמתו לכל דרכי הדעה המיושבת.

ם תקםז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ההשגחה הכללית והפרטית.י • ־ : י * : ־ ד • : ־ : T T ־ ־ ־

כהא היתה מעולם נוטה להכרתה של ה פיל 1 ס ן g י

, והיא רחוקה ביסודה מנטיה אל ההכרה ת י ל ל כ ה ה ח ג ש ה ה

, שבה מתגדרת ביחוד הדת. ת י ט ר פ ה ה ח ג ש ה של ה

אבל בשרשם של דברים מתרכזות הנטיות הללו, הגדאות מתנגדות

זו לזו, למרכז אחד.

ההשקפה החודרת תדין, שכל עיקר המושג של הפרטיות

אין לו מעמד אמתי מצד עצמו. האמת העליונה היא מתארת לנו

את הכלל בחטיבה אחת, כל מה שנראה לנו פרטי, איננו באמת

כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד. וזה הוא דבר ברור, שההשגחה

האלהית מתקשרת היא עם האמת העליונה, וביסודה אין לגו כלל

מושג של פרטיות. אבל ההשגחה הכללית הזאת הרי היא יותר

חודרת אל כל הפרטים כולם, שהם מצד חשכגו מתתאדים לפרטיותם,

מכל מין השגחה פרטית שאפשר להעלות על הדעת.

הצד החלוש שהתערב בהםבדתה של הפילוםופיא ביחושה

אל תיאור ההשגחה, הוא דק מה שחשבה, שבמקום שהיא מדברת

מהשגחה כללית, יש מקום לפרטים במציאות, אלא שהם יוצאים

מחוץ לשטתה של ההשגחה. וזהו דבר בדוי ומוכחש מעיקר היסוד

של עומק הטהרה הפילוסופית.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקסח א

, ג ״ ב ל ד וזאת הנטיה בעומק אמתתה היתד. נטיתו של ה

בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות,

ומוצל הוא אותו צדיק מעון, של סילוק השגחה מפדטים.

ת י ל ל ה כ ע י ד י ת ו י ל ל ה כ ח ג ש ההבנה של ה שבפילוסופיה, כלפי מעלה. מיוםדה היא על עומק הדעת,

, ת ע ט ו ה מ ר כ ס היא ה י ט ד פ ד ל ו ר י פ ת ה ו י מ צ ע ש

מצד הכהות שבהכרת הברואים, גס העליונים שבעליוגים.

, ל ו ד ל ג ל א כ ו ו ה ל ו י כ ו צ מ ה אבל האמת הוא, ש

ה ח ג ש ה ואם כן כלפי מעלה, שמוארה שם האמת הבהירה, ה

. ת י ל ל ת כ מ א א ב י ה ה ע י ד י ה ו

ל 0 תקםט ו ע ת ה ו ל ע ת ה

רז ההשגחה.T T : ־ ־ T

כו, ה ח ג ש ה ז ה ל ר ן ש ו י ע ר כשנמצה את עומק ה. ת ו כ י , ושל א ת ו מ חגגו צריכים לסדרו בסידור של כ

י הוא שלא יש שום דבר בעולם שאיגגו געשה ת ו מ כ הסידור ה

בדבר ד׳ ועצתו העליוגה, כל אשד חפץ ד׳ עשה בשמים ובארץ.

י הוא שהעצה היא העצה היותר אצילית, ת ו כ י א והצד ה

היותר מגמתית, ויותר אידיאלית, מכל מה שהלב יכול לחשוב.

, ל א ר ש ת י ס ג כ והעצה הזאת שרויה באידיאליותה ב

המצויגת בעולמגו בתור גוי אחד בארץ, ובשרשי הויתה

במעמד האצילי, עד אין קץ ותכלית. אבל לעולם מוכרחים אגו

להשקיף את ההדר העליון, על ידי ההתאחדות הנפלאה של

ה הללו, שהשניה המבוטאה בכנסת ישראל ח ג ש ה י ה נ פ ו י א נ ש

ן ב ת ש ח מ מגלה היא את כל האור והעילוי של הראשונה, ו

. ל כ ת ה ת א מ ת ו ח , ו ל כ ת ל מ ד ו ל ק א ר ש ל י ש

הרעיונות המתיחםים לההשגחה בכלל, אפילו בכל מעמק הפרטיות שלה ובכל ערכי דיקגותה, אפשר להם להגלות

בהופעה של השכלה בהירה בשכל האנושי, וקל וחומד בערכי

, המצבינת את כל ת י ת ו כ י א רוח הקודש ונבואה. אבל ההופעה ה

הוד האידיאליות של העולם, והתרכזה בכנסת ישראל, בכל תועפותיה,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקע א

מרום עליון עד עמק שפל, זה אינו מתגלה כי אם על ידי

אור התודה, נבואתו של משה, לא בחידות, ולא בחלום, ולא במראה

גבואית מודרגת, כי אם דוקא בהתודעות של פה אל פה אדבר בו,

המיחדת את כגסת ישראל בעולם מכל גויי הארץ, ומיום אשד

ברא אלהים אדם על הארץ מקצה השמים עד קצה השמים.

, הגםלא בטהרתו, בחוזק הראותו, ובהוד י ת ו כ י א ומזה האור ה

חותמו הריאלי בחיים, המבטא בכל את הדר אמתת אצילותו,

גשאבת כל גבואה וכל רוח הקודש, בכל הדודות ובכל הזמגים,

עד עולמי עד. וכל החכמה וכל התרבות האנושית הכללית היא תמיד

ן הזה, להםפג מרוחו, ו י ל ע ן ה י ע מ פוגה בסגימיותה להגיע אל ה

ולהיות מואר מאורו, אוד החיים מעולם עד עולם, עד אשר יבא

היום הגדול אשד בו יגהדו עמים רבים אל הד ד׳ אל בית

אלהי יעקב, בשאיפה של ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו,

כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלם.

ם תקעג ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

המגמה העליונה.

כז

בכל השדרות מתגלה הצביון של הדחיפה הסמויה של הפרטים,

שבתוכם גנוז אוצר חיים בלתי גודע ומשוער, והם הולכים ונדחפים,

, שבהקבץ השעוד הראוי והתכונה הראויה, ה מ ג מ ומתקשרים ל

הצירוף והסידור הנכון, מתגלה לפי הערך אותו האור הנודע,

, ן ו י ל ע ד ה מ ג מ ת י ה ו ס י ה אור החכמה הבינה והדעת, ו

בגדולת צביונו.

כן הולכים החיים, האיש, הקבוצים, המחשבות, המעשים,

הקבוץ העיוני עד בנין השטות היותר משוכללות, וקבוצן של השטות

לשטות כוללות, שכל שטה היותר מקפת נחשבת בהאורגניםמום

הכללי של הרוח כמבטא אחד בתוך ענין מלא.

ע הוא היסוד היצירתי, מ ש נ ה ל ש ע ת נ מ ד ק ה

השורר בעולם המוחשי והאידיאלי. הבנין בהתגלמו מתקבץ הוא

מהפרטים, ובקבוצס של הפרטים משתכלל הכלל. והעדות על המחשבה

ת שלמעלה י ת ר ט מ ת ה ו י נ נ ו כ שלמעלה מכל מחשבה, על ה

מכל מטרה, היא הולכת ומתבלטת.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקעד א

ובמוסר החיים של האדם, אותו הרצון הכמוס דוחפו תדיר,

, ו ל ל ע מ ד מ מ ו ע י ה ת מ ג מ ץ ה פ ח ה ל ן י ובידו לשא ע

נזר אלהיו אשר על ראשו. וכפי הרוממות של העלאת עצמיותו

, זכירת הצור ביה ד׳ צור עולמים, ן ו י ל ע י ה ת מ ג מ ם ה ל ו ע אל ה

. והניצוצות של החיים, ר ו ע י נ ו ו נ י ת מ ן א י א מ צ מ ככה י

שהם סזורים בחגוי הנטיות הקטעיות, באים ומאירים בצורה תאודית,

חקוקת סנים עשירים ומשוכללים, ונעשים חייו של אדם עליונים.

והעם נעשה עם קדוש, הרואה את המחשבה העליונה שיש

בבנין עולם ביצירתו התולדתית. וכל רעיון וכל חפץ אישי

הדי זה מתעלה, וחוזרת ההתעלות האישית, ומוסיפה אורה גדולה

בהאופי הכללי, שגעשה יותר בהיר ויותר מזהיר.

והרצונות הסמויים געשים מלאי דעה, בהירי מציאות,

ואותו החשך שבדרך רשעים הולך ונגדש, ונסו הצללים.

ואותו דדך הטוב, אותו הדר הנועם, המוסר היותר עליון,

הנשאב מהמקור האלהי היותר טהור, הולך ומסכה את מעיניו,

ובני אדם שואבים בששון ממעיני הישועה, וישועת ד׳ ממהרת

לחבוש לכל שבורי לב.

ם תקעה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

הידיעה המגמתית.• T ־ : ־ T ־ : י

כח, שהוא מתבטא ה י ה ו ל ה י ש ת מ ג המושג ה מ, הוא עולה ומתברר, ת ד׳ ת א ע ד י ל ד באותה ההגדרה של כ

עולה ומזדכך, מתגדל ומתרחב, מתעמק ומתלהב, לפי אותן המדות

ה ע י ד י ן ה ב ו שההויה כולה ופרטיה עמה עולים בהן תדיר. מ

ת איגו כלל בגדר אחד עם אותה הידיעה, י ת מ ג מ ה

ההשכלית והמוסדית. היא עולה על כל בעשרה, בכלילותה, בהתעמקות

המהותיות שלה, מתוך גדלה היא צריכה להיות חודרת בכל ומלאה כל,

אין דרגה אחת מציאותית צריכה להדלג, בכל צריכה ההתדדגות

לעבור, ושהייתה, שאנו משערים אותה בצודה זמגית, היא גם כן

מכוונת לפי דרגה לפי מדת עליתה.

כשאנו חוזים ברוחנו המדעי, והתוכן האמוני המזוקק,

ואותם דגשי הלב העדינים המתלוים עמהם, את הטוהר של דעת ד׳

בצודה השכלית, הרגשית, מוסרית, אמונית, חזיונית, ומעשית,

הומה לבגו על כל העולם השקוע בחמרגות, באלילות, בכפידות,

ברשעות, במחשכים, בקצםונות ועלבונות, והננו נזרקים בבת ראש

אל תשוקת ההשפעה של ההופעה משלנו על כל, ואין אנו שמים

אל לב איך גם אנו בעצמנו הננו כל כך דחקי ידיעה, דחקי השלמה,

עד שהננו כולנו גמשכים במערכה גדולה, ששיפוליה מגיעים עמוק

עמוק בתחתיות, ועליוניותיה עולים הלוך ועלה למרומי דומים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקעו א

כל ארחות התעיה דדגות הן. שבהן ועל ידן מטפסים ותוססים

את אותו האור המאושר. שאנו מתגברים לבטאו בדעת ד׳.

ואנחנו חושבים שהנגו משלימים בזה איזה פרוגרמה, ומיד שכלנו

בקרבנו, ורוחנו השואף, מבשרנו, שהננו דק שוקקים לאידיאל של

ידיעה ולידי שקיקה, שאין אנו יכולים גם להגות בה מפני גדלה,

ומכל מקום היא היא בעצמה אותה התכונה של דעת ד׳ ועבודת ד׳,

שבהם אנו רואים חזות הכל.

ל הוא פשוטו כמשמעו התהלכות מחשכית ההולכת א ר ש רז י

ומזככת עצמה בארך רוח, בארך זמן, בשקט ובשקידה בלתי פוסקת.

הגויות, שהדיחה ריח כל דהו מנועמה של תורה, לא יכלה לעמוד

על אותו הרז של מי יתן טהור מטמא, ודריכה מיכנית אחזתה לבסוף.

כל אדחות זרות, אשר חלק ד׳ לכל העמים תחת כל השמים.

, לאיזה ידיעה, השכלית ת י ת מ ג מ ת ה י ה ל א ה ה ע י ד י והשוית ה

או מוסרית, הקטינה את המדה ומחקה את הסאה, והחשיכה עולם,

במקום החפץ להאיר, ודלדלה כח במקום הראוי להגביר.

וכנסת ישראל עסוקה בתיקון רוחה, בהתעמקות חשבונה,

, ה נ ו ת ת נ ו ש ר ה י ו ו בידיעתה שאל מה שהיא עורגת הכל צפ

ושסוף כל סוף עצת ד׳ היא תקום, ושההחשכה היא תכונה של הארה,

ושהביטוי החי שהתבלט בתולדתה הנפלאה יעשה פריו, ועושה הוא

את פריו בלא רפיון, בלא הפסק והפרדה. כי כל העמים ילכו איש

בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ד׳ אלהיס חיים ומלך עולם.

ם תקעז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

בקשת התכלית המרכזית.• T : v ־ • : - I T -

כט, ככל דבר שבהויה, הוא ו נ נ ו צ ר ו ו נ ל כ ש כשם ש

ל הוא נובע, ואנו עולים כ ר ה ו ק מ מ ל ו כ ן ה ניצוץ מ

לדון ממנו על האוד העליון בדרך דוגמא ובבואה דבבואה,

, ל כ ש ת ל ר ב ו ח א מ י ה , ש ן ו צ ר ת ה ד ו ק כן אנו דנים על נ

, שהוא גם כן ניצוץ מהכל, ת י ל כ ת ת ה ש ק והיא תכונת ב

ונובע ממקורו.

שוללים אנו את כל ההגבלות והמגרעות שישנן בבקשת

התכלית שלנו, ואנו באים למצא צד האצילות והרוממות שיש

בבקשת התכלית, שהיא נותנת צורה הגונה לכל מהלכי המעשים,

, ן ו י ל ע ז ה כ ר מ ואנו אומרים, שהיא נמצאת ביסוד הכל, ה

, בדרך השאלה, ראשית כל הצמצומים כולם, ם ״ ת א ו כ ל מ

המביאה ליסוד הכל, והיא באמת הכל, כל הראשית, וכל האחרית,

כל ההויה, וכל המבוקש מההויה.

ש 37 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקעח א

מרכז העולם. ל

, שיתעלה, י ש פ ח ן ה ו צ ר א ב ו ם ה ל ו ע מרם ה

ויהיה, עם כל חופשו שהוא כשרון עצמי עדין, עזיז ומתמיד

. ותוכן ה ל ע ת מ ת ו כ ל ו ה ה ה ע ו ב ה ק ב ו ט בפעולתו ל

, שנשמתו הכוללת שולחת את קויה ם ד א ת ה ו מ זה הוא ד

בכל מקום ואופן שיש לו כלי המתאים עם אורה. והתפשטותה

ן זה הוא מלא כל עולמים. שבכולם ימצא ו י ל של נשמת אדם ע

ם מיוחדים של אוד מרכזי זה. י ו ק ם ב ו ש ל ר ב ג ו ם מ ד א

המגמות האידיאליות.־ • — : — T • • ־

לאת יונקות הן חיותן ו נ ו י ל ע ת ה ו י ל א י ד י א המגמות ה מגופן. כל מגמה מספקת לעצמה, ומטרתה ותכליתה בקרבה.

. א ד א ב ן ד כ ב ת ם א מ ך ל י ד א ן ד י מ י נ

ה ש ע מ ם ה ל ו ע ת המושרשות ב ו י ל א י ד י א ת ה ו מ ג מ ה ו

כולן קשורות ומשולבות הן אחת ברעותה ברתוקות של

, א מ י נ א ב מ י שלשלאות ארוכות וגדולות מאד, חבל בחבל, נ

והמגמה האחרונה אי אפשר לתפשה כי אס כשעולים לספירה

י ר ן ד ז ע י מ י יותר עליונה, לעולם יותר מואר ומתוקן, ג

, עד אשר הבהירות העליונה מופיעה א ד א ב ן ד כ ב ת ס מ

, הוא האלהים. להודיע ולהודע, שהכל ענין אחד, ד

ם תקעט ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ה8ג«ה החברותית המשיחית. לב

א י ה ה י ם מ י ת ו ר ב ם ה ח י י ח כשאנו נשאלים על ה, אין לנו תשובה מאותם החיים עצמם, כי אם זקוקים ם ת מ ג מ

אנו לבא לשאיפה של עולם גדול ונשגב מהם, שמקצת מזהרידותיו

מתראים לפנינו בעולם הדעת, ובכל המרחבים של העולם הרוחני.

ובזה כבר אנו באים בהסכמה, שאי אפשר כלל שתהיה כל השאיפה

האנושית שקועה דק באותם החיים החבדותיים לבדם, ולא עוד

אלא שהדבר מוכרח הוא, שאם יחדלו החיים החברותיים

מיניקת לשדם מאותם החיים העליונים שהם למעלה מהם,

ושהם עושים את הויתם להויה מטדתית, יפחת מאד הערך

החיוני שלהם עצמם, וממילא יתגלו בקרבם מגרעות גדולות,

עד שיהיו יורדים גם בערכם.

ה ע ו ש ת י י י פ ם דורש צ ל ו ע ן ה ו ק י ובשביל כך ת

עמוקה ממעיני הישועה העליונים. ותקותם של ישראל הנצחית

, לאור ד׳ בעולמו, היא היא בסיסו של עולם, ח י ש ל מ ו ש ר ו א ל

של כל מצביו, גס של העולם החברותי, עם כל הםתעפותיו.

ם ימצאו, שכל מעיגם יהיה שקוע י פ ו ומוכרח הדבר, שאנשים צ

, וחזיונם יהיה עולה ומרעיף ת ו נ ו י ל ע ת ה ו מ ג מ באותן ה

על גבי החזיונות החבדותיים, הנוטלים כל כך מקום כמותי

גדול בעולמנו.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקפ א

אותו הרוח המחיה את החיים החברותיים צריך שיהיה

בעצמו לקוח מאצילות הרוח העליון של החיים העליונים,

החיים הקדושים השמימיים, חיי החכמה, חיי העדן הקדוש של נועם ד׳,

וממילא הוא מוכן להיות עושה בחיים החבדותיים מעין דוגמתו,

מעין דוגמא של מעלה, להשכין את שלום המרומים בארץ,

. ם י נ ו ת ח ת ה ב נ י כ ש ו

, ל א ר ש ת י מ ש ת של נ י ד ו ס י ה ה מ ג מ זאת היא ה

לחיות חיים אלהיים במובן החברותי, כמו שהחיים הללו הנם

מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של

יחידי סגולה המקודשים. נחלת ישראל היסודית היא מתנה זו,

שהחיים החבדותיים שלהם היא דוגמא של מעלה, מלכות בית דוד

היא דוגמת מלכות שמים העליונה, והסגולות השמימיות גגוזות בה,

, י ת ו כ ל מ י ה ו ל י מ והן מוכרחות לצאת לאור בכל מילואם, ב

בהתכוננות כסא ד׳ על מכונו, על כסא דוד ועל ממלכתו,

להכין אותה ולסעדה.

ת בעצמותה סגולת ישראל היא, סגולת האומה, ו י ח י ש מ ה ו

שהיא צריכה להתפתח בקרבה, ומוכרחה להגאל ממציריה

ה צריכה שיפנו מכל צדדיה נ ו י ל ע ה ה נ ש ו ש וכל המציקים לה, ה

ה ד ו ם ד ד ע ח י ת ת ם העוקצים אותה, ו י ם ו ד.ח ו ח י צ ו ק ה

, ת ח ה א ב י ט ח ץ ב ר א ת ה ו כ ל מ ם ו י מ ת ש ו כ ל באהבה, מ

האידיאל החברותי והאידיאל הרוחני המרומם הגדול מעל כל

חיי חברה וקיבוץ, החובק במתי שחקים בגדלו ותעצומות הפשטתו,

המלא הוד נצח גצחים, מתאחדים ומתמזגים יחד. ד׳ אחד ושמו אחד.

ם תקפא ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

?אלת האדם והעולם בעתיד.

לג העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצודתה האמללה, שתאד קללה יש לה. הזדיעה וכל עמלה,

הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן,

מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה,

ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו,

, ועבודת האדם ו ח מ צ ץ י ר א ת מ ל י י מ ל כ ת ו ו א ק ס ו ל ג ו

גם המעשית תקח לה תואר עליון יותר.

, בשבת הארץ, ה ט מ ש מעין עליה זו הוא אור המתגלה ב

שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה,

ממתת ד׳ עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי

הכרת אחות כל החיים כולם, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה

, גם שמטה, רשמים הם של בל ו כל תבואתה לאבל. אמנם גם י

עולם חדש. שהעולם ההוד, איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו,

אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה.

אבל בין כך וכך חובת האדם בצורתו המדעית לרומם

את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אוד ד׳ במדע האנושי,

, ע ק ר ק ו על ה ד מ ע י ת ש ו י נ מ ו י א ל ע ן כל ב י ד י ת ע ו

הקרקע תצא מקללתה בחלקה היותר גדול, מפני שהחכמה תגאלנה.

ת האדם, שהיא דק תכשיר גאולת העולם. ל ו א אבל כל זה תהיה ג

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקםב א

ם עצמה תתרומם מעל הצורך ל ו ע ת ה ל ו א אבל ג

׳ ולא חובה כי אם עדן תשאר ע ק ר ק ל ה ה ע ד י מ של ע

עבודת האדמה, ובגן עדן יטייל האדם, ושמה יהיה לעבדה ולשמרה,

והעדן עצמו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו,

הוא למעלה מכל עבודה ומכל שמירה.

ד מרשם הוא את זוהר אורו על ההוד., י ת ע ו ה ת וגם או

ת ו ל ע ת ובתקופות היותר מאירות תהיה רשימתו יותר נכרת, עד ה

ה. שהכל מתעלה, הכל מתפתח, והכל דולג ודוהר למעלה, ג ו י על

הכל שמח, מתרעע, מרנן, ומלא גילה פנימית, ושבע שמחות,

ונחת עדנים, והוד הכל, והדר מקור הכל מאיר בחלקיותו של כל אחד.

ם מ ו ד ר מ ת ו י והמוסר ההוי קשור בו, אורו וישעו של הקץ ה

, תן י ו ל ל ש ו ר ו ע ת כ ו ס איננו ניתק מהתוכן המוסרי של ההוה, ו

הכל לפי מעשיו של כל אחד ואחד. זאת היא הדעה העליונה,

הדעה הישראלית, היודעת להוקיר את החיים המוסריים בתפארת נצח

הודם. מה שלא ידע כל עם ולשון, ולא תשורם עין כל חכם ערל בשר.

ם אפילו במאומה, ואין גילת מ ע ת ד מ י ת ע ן ה ועם כל זה אי

הודו מתמעטת, כי אם עוד עולה ומתעלה, בשביל קשרה האמיץ

ביקר המוסר, שהוא אמנם לא המוסר האגושי המוגבל בתחומים

כל כך צרים, ובנוי על יסודות שהנפש חופשת להשתחרר מהם,

כי אם המוסר הנצחי. המוסר האלהי אוד החיים הוא מצד עצמו,

ד הוא, כי אם עטרת ע ו ר מ ו י ש נ ר ל ק ת ע ו ע ו צ לא ר

תפארת בראשו של כל צדיק, וצדיקים יירשו ארץ. והתעלות ההויה

תעלה עד שהאניות היותר אמיצה של הכל תתבצר באמת וטוב

ונושאיהם. לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם.

ם תקפג ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

גאלת הרצוי? וההויה.ז ז • ; j | T ־ T ~ \ •

לדש ד ח , ל ם ל ו ע ה ב ל ג ת י ש ש ד ר ח ת ו י הסץ ה

, הוא הערך הגדול שיש ה מ ל ה ש ל ו א ג ם ב י י ח ת ה א

, כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה. ה ל ו ה כ י ן האדם בה ו ו צ ר ל

ולזה אנחנו עורגים, כל מעשינו לשם כך מכווגים הם,

לגלות את האלהות שברצון האדם. וזה אנו הולכים ומגלים

על ידי התכנית של התעלות האדם והתקדשות רצוגו,

שהוא מבוא לבא על ידו לגבורת הרצון, להתגלות אלהות בעצם

הרצון עצמו, העולה למעלה מכל עמל ומכל כשרון המעשה,

ת י י ל שהוא אך הבל ורעות רוח, לגבי המעלה העליוגה של ע

, והתגלותו בפעולה. ו ר ו ק מ ן ל ו צ ר ה

ת י י ל זה האידיאל איננו נפסק מישראל, זאת היא ע

, שבכל יום אנו מכוונים לה בעבודתנו, ת י ר י ד ה ה ת נ י כ ש ה

עליית רצון האדם, עד כדי תפיסת מקומו הנועד לו ברצון ההויה,

, אור הרצון של הופעת גילוי ה ל ו י ה כ ן ה ה ו ו צ ואז ר

האלהות המוחלטה מתגלה עליו.

ש באור גדול, בחיים חדשים, בשירה חדשה, ד ח ת ל מ כ ה ו

בטבע מחודש, בנשמות חדשות, בדעות חדשות, בהרגשות חדשות,

בציוד עולם מחודש, ברצונות מחודשים, כבטחון חדש, ביחש

מחודש לשמים ולארץ, לכל היקום, לאדם ולבריות כולם,

לגווגי החיים כולם, לגלוי ולםתד, לרוחניות ולגשמיות, לחיים שבגוף

ולחיים שמחוץ לגוף, להכרות מוגבלות ולהכרות שאינן מוגבלות,

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקפד א

לניצוצות פרטיים ולאודות כלליים, לכלים מחזיקים ולתוכניס שלהם,

להכל יברא יחש חדש בחידוש ההתגלות של ערכו האמתי של רצונו

של האדם במציאות. וזה בא יבא על ידי הסרת החלודה והזוהמא מהרצון,

ת עמלק, י י ח על ידי העברת הערלה החיצונה והפנימית, על ידי מ

באדם ובלאומים, בבעור רוח הטומאה מהעולם כולו.

גאלת המתעבה.T T י ־ ־ ־ : ־ J

להם י ח ת פ ת מ ם ו י י ש ו נ א ת ה ו ח כ ם ה י כ ל ו בעולם ה, וחילוק ת ו ע ו צ ק ק מ ו ל י ת ם, הפתוח גורם ח ו י נ ח ב ר ו

המקצועות הוא גודם, שכל מקצוע יפותח וישתלם כראוי.

אבל מגמתה של החלוקה היא שכל המקצועות השונים יתאחדו ברוחם,

כמו שבאמת הכל הוא מיוחד ומאוחד, במרומי האצילות האלהית.

ה האלהית, היה יותר חזק ב ש ח מ רוח הא מ וגה, הזקוקה ל

בדורות הראשונים, מפני שלא נסתעפו כל כך הרעיונות המיוחדים,

והיה הכל כלול ביחד, ובזה היו יותר קרובים להתוכן האלהי,

אבל מתוך דחק שלהם בכלים המקבלים את המחשבות יצאו

הרעיונות מטושטשים. ואור העולם משפיע הוא להוציא ממסגר אסיר,

ת ממצריהם הדחוקים. ונדמה הדבר בראשית ו מ ש נ ת ה ל א ו א ג ל ו

ההופעה כאילו הענפים מתפרדים מהשרש, מה שבאמת הנם

מתברכים רק ממנו. וברב שפע ישובו להאחד באחדות האורה

ת ו נ נ ו ב ת ה , המחיה את הכל. ב ה נ ו י ל ע ה ה מ כ ח של ה

ה זו יבין כל משכיל להחזיר הכל נ ו י ל ה ע ג ה נ חודרת בסוד ה

לשורש הטוב, וידע כי נשגב שס ד׳ לבדו, בהודו על אדץ ושמים.

ם תקפה ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

ההתפתחות ןהדלוגים.

לום י ג ו ל י ד ה ת ו י ט י א ת ה ו ח ת פ ת ה בעולם פועלים ה. ישנם בעלי גשמות כאלה שהצד של הדליגה ם י י מ ו א ת פ ה

מתגבד בהם על צד ההתפתחות ההדרגית. וזהו האופי הישראלי,

ה הרבה, ושואפים לדבדים ב ו ש ת הם מושפעים מרעיון ה

רמי ערך, שאין הסביבה ותגאי החיים מסכימים על זה, ומכל מקום

, הנושא עליו את כל הרכוש י ל ג ל ג ח ה כ חפצם העז הוא ה

היותר טוב שבחיים.

מדרגות העלוים. לז

ן כמה מדרגות של עילויים, שיוכל האדם והעולם נ ש י

ת היא שלא יעמד המצב על מעמד אחה ח א ה ה ג ר ד מ להתעלות. ה

כי אם יזוז ממקומו לצד המעלה, וזו היא רק הצלה מידידה למטה,

ת היא שתמיד תהיה התנועה י נ ש ה כי עמידה ממש אי אפשר. ו

הבאה חזקה משלפניה, ובזה העליה היא הולכת הלוך ואוד.

ת היא שתהיה כל תנועה כפולה משלפניה, וכן הולך י ש י ל ש ה ו

הדבר לבלי תכלית בכפל, עד שכל תנועה באה להיות כוללת

כל מה שבעיקר ושבחידוש התנועות שלפניה, עד שכל רגע חדש

של חיים הוא שוה ונעלה באיכותו על כל החיים הקודמים,

ה ם הז ל ו ע ם ב י ב ו ם ט י ש ע מ ה ו ב ו ש ת ת ב ח ה א ע פה ש י ו

. א ב ם ה ל ו ע י ה י ל ח כ מ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקפו א

ההתעלות והאחדות הכוללת. לח

ת, מתאחדת ו צ ו צ י נ ת ה א ל ע , של ה ת י ד ו ס המחשבה ה, המתגבד ועולה, עד שהוא ה י ת ה ה ו ו ד ח היא עם התוכן של א

קובע את האופי המוסדי של האדם על פיו, ונעשה הדבר מחווד,

א ו ל ה כ שכל מה שנוגע בדרך ישרה או אי ישרה לאדם ה

. ו מ ד ע ר ו ו י ה א ל ו ל ע כ ה . ו ו ת ו י מ צ ע ם מ צ ע

על פי המחשבה הגדולה של אחדות ההויה בטלה היא השאלה

של אהבת עצמו, שאלה שמוה לראשית החטאת, ואלה ליסוד המוסר.

, שהיא באמת האהבה העצמית ל כ ת ה ב ה לא יש כי אם א

הנאורה והעליונה. והאהבה העצמית המזויפת, האוהבת את הניצוץ

הקטן, המתראה לעינים הטרוטות, ושונאת את העצמיות המחוורת,

הרי היא םמיות עינים, שאינה פחות כסל מאשר היא רשע.

, וכל אחת ת ו צ ו צ י נ ת ה א ל ע ה כמה מדרגות ישנן ב

מהן קובעת את השפעה המוסרית הגדולה, וערכה התרבותי בעולם.

בכלל כל כח מתפתח, וכל כשרון מתעלה, הרי הוא מצטרף לעילויה

של ההויה. ובשעה שהספק והפיםימיות יכולים לחדור לתוך הלב,

לאמר על כל מעשה אשר יעשה האדם כי הכל הבל, לא יוכל

ח להיות מתבטל משיגובו וערך הערצתו, צ נ ה ל ו ל כ ערך ה

כל מה שמתברר לאדם, כי אמתת העצמיות, שהיא נקודת האהבה,

והכח הדוחף לחיים ולכל מעשה וכשרון, היא דוקא בכל, והכל היא

העצמיות הפרטית היותר מחוורה, שכל עמל החכמה והמוסר אינם

כי אם לברד את הבידוד הפשוט הזה, המבורר לצדיקים ולישרי לב,

וסמוי מן העין של נעוי לב ורשעים, הכל לפי מדת הרשעה

והסכלות שהם כרוכים אחריהם.

ם תקפז ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

, שהיא חשובה ת י ל א י ד י מובן הדבר, שכל מחשבה א

ים, ר החי ת או א ל ע יותר מהגסות החמרנית, כבד יש בה משוס ה

והכח המשתמש בעולם לפתחה ולקיימה ולהחזיקה, כל השימושים

, י ו ל י ע ד ה צ ם ל י ע ס ו שלו עולים עמו, וכבד הם נ

במהלך ההויה הכללית. אמנם כל אידיאל מוגבל בדעתו של אדם אינו

כי אם כוכב אחד במערכת הצבא העולמי הגדול, הולך הוא ונוסע,

מתאגד הוא לקבוצה, שאין ספק בלב הוגה הדעת המפותחת,

שאידיאל האידיאלים, שהוא כמום ומסותר, יותר נשגב הוא מחלקיו,

ובכל סתר חשכו מאיר הוא בקוי אודו, המתנוצצים מתוך הערפל,

את אור החיים הרבה יותר מהגלוי של האור המועט,

שמתראה בהאידיאל החלקי, שבני אדם יכולים לשאת את דגלו,

בהכרזות וקולי קולות. לעולם ישאר מפני זה נחלה לבני אדם להיות

אגודים באידיאל הקיצוני העליון שבעליון, מקוד הכל, ל א ש ת א ב א

, חלקי ד׳ אמדה נפשי על כן אוחיל לו. א ש י ד א ק כ ל מ א ד פ ו ג ב

, בעזה וגדלה, תהיה לעד ת י ה ל א ה ה נ ו מ א ה ו

. ת י מ ל ו ע ה ת ו י ש ו נ א , ה ת ו ח ת פ ת ה ל ה ל כ ה ש ת מ ש נ

ה למלך הכבוד, ר י י ש ק ר וההגיונות הגולמיים שבכל היקום הם פ

שכל המקשיב סוד שיחם שר הוא עמם את שירתם שירתו,

. קביעת החפץ האידיאלי ת ל ל ו ה כ י ל בכל עונג לבב. ויש לפי זה ע

המקודש לפי עצמת זרמו הדי הוא מושך עמו לצד מעלה כל ניצוץ,

וכל נטף המתמזג עמו, ואפילו הנכנס בגבול מגעו לפי הערכים

של חוקי המשיכה העצמית והרצון הפרטי, המתגלה מתוך חביון הכלל,

אשד מסוד ישרים, בא כל אציל דעת לסכם את כל רגשות חייו,

וכל נטיותיו הטבעיות הגמורות, הכל לצד העליה האלהית.

, בעלי הנשמות האציליות. , זאת היא מחשבת הקודש של הנגשים אל ד

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקפח א

התקון העליון.

לטו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו ה ו עולם תם של כל ת ו ד ח ן של א ו י ל ע ן ה ו ק י ת מגיעים לידי ה

זדמי החיים וכל הנטיות השונות אשד להם. כל זמן שכל אחד

מתנשא לומר, אני אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו,

, ם ו ל י ש ר ק א ה ד י פ ו א ג מ ואין שם ד׳ מופיע עלינו, ש

אשר אור האמת רק ממנו ועל ידו מופיע.

כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני של כל המחשבה,

י ל ל כ ם ה ו ל ש מוכרח להיות פוגה רק כדי לגלות את אור ה

העליון, היוצא לא מתוך דחיה של איזה כח, של איזה רעיון,

של איזה זרם, של איזה נטיה, אלא מתוך הכנסתו של כל אחד

, ששם הכל ף ו ן ס י ד א ו מאלה לתוך הים הגדול של א

. ש ד ק ת , הכל מתרומם, והכל מ ה ל ע ת , הכל מ ד ח א ת מ

ם הרוחגיים, שכל עובד אמיתי, י ר ו ס י ם ח ם ה י ב י ב ח

עובד אלהים אמת באהבה גמורה, סובל על ידי השאיפה הקדושה

ם הללו הם הס י ר ו ס י הטהורה והגאצלת הזאת, אבל דוקא ח

ם את הנשמה, ומביאים אותה, ועל ידה את העולם כולו, י ק ר מ מ ה

, ש ד ו ק ח ה ו ת ר ב י א ר המרומם, לידי ש ש ו א לידי ה

, ולידי הדבקות האמיתית ה נ ו י ל ע ה ה נ י כ ש לידי הגלותה של ה

באור חיי כל החיים. ואתם הדבקים בד׳ אלהיכם חיים כולכם היום.

ם תקפט ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

האידיאל העליןין. מ

ם ל ו ע ה ך ש י ן א ו י ל ע ל ה א י ד י א א ה ו בינה ה, ר ש ו א ה ם ו ע ו נ , ה ב ו ט ת ה י ל כ ת , ב ת ו י ה ך ל י ר צ

, כי אם ברעיון ו ת ו ר י ע ז לא כמו שהוא עם גבוליו ומצריו, ו

, המוחלט מכל מועקה שבעולם, עולם מלא, עולם עליון. ר ו ר ד ה

, מה שעולם זה עומד להכיר ממה ה מ כ ח וממעל לבינה היא ה

שיותר עליון ממנו. ומה שהוא יותר עליון מכל אידיאל עולמי

בהכרה, ואידיאל עולמי מלא בעתיד, הם תמיד מקושרים זה אל זה.

ה ר ם ת נ ה ה י פ צ וחיי כל העולמים וקיומם באים על ידי ה

, שהוא נותן ה ז ל י ה נ ו י ל ע ר ה ש ו א ה ל ל כ ל ה ש א י ש

בלא הרף את דחיפת ההויה מכלליות כלליותה עד פרטיות פרטיותה,

ומהאצילות היותר טהורה ומאירה, עד החמריות היותר טמאה וחשוכה,

. ד ח א ת ה ל , ו ר י א ה , ל ת ו ל ע ת ה ד ל מ ו ל ע כ ה

, כללי ועליון, ממלא לבם ה י ז ת ו ד ח ן א ו י ע ר ו

של צדיקים גדולה ושמחה, ומחזק ומחיה את רוחם לעבודה

שלמה תמידית, ונותן להם כח רוחני, של שלום וכבוד,

להשלים עם כל נטיות החיים ולהעלותם, לדעת איך לכבד

את הבריות כולם, ולהסתכל מתוך מעמדם איך הכל עושה רצון קונו.

ומתוך עליוניותה של מחשבה זו יודעים הם לבדד מכל דבור

ומכל תנועה, מכל ידיעה ומכל מאורע דברי אלהים חיים.

ואור תודה וחכמת אלהים מאירה את כל הוייתם מכל העברים,

ובקרבם יכבדו את אלהי הכבוד, והדר כבודו מלא עולם, וסובב עולם.

ומעולם עד עולם אתה אל, וחסד אל כל היום.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקצ א

העלאת העולם. מא

מעולמים דחוקים באות נשמותינו אלינו, מעולמות קימים, ומעולמות נחדבים, העבד כולו זודח עלינו, קטנותו היא מגדלת אותנו.

משטף דקיק של חיים הוחל אות החיים, והרי הוא עולה ומתרחב,

עולה ומתעלה במסלולו, קונה לו תמיד נכסים חדשים, מוסיפם

על הראשונים, מתארגנים הם יחד לחטיבה רבת האון וההוד.

ת עובדת על כל היקום, והכל מתרומם, ו מ מ ו ת ר ד י ע ר ו

עלז ומתקדש, מכין אוצר חיים לעולמות עתידים, מחדש אותם

ומתחדש בהם, ומתעלה על ידם, מתגדל בגדולה אצילית, הולך ועולה

, ם י ד מ ו ע ן ה י ם ב י כ ל ה עד שחקי שחקים, קונה לו עמדה של מ

מתעשר בהמון חושים לאין תכלית, בשפעת צבעים אדירים רוחניים

לאין קצב, מאיד כאוד החמה, כזוהר הרקיע ובכוכבים לעולם ועד.

הננו גתבעים להעלות את עצמגו, להרבות את גדולתנו, להרחיב את חכמתנו, באור החיים שמתוסף בנו הננו מוסיפים חיים

ואור בכל היש, והיש כולו דוחק אותנו להמציא לו עילויו,

צינורות שוטפים חפץ רצון וחיים ממלא כל היקום באים עדינו,

מתעלים בעילויינו, שביס כגלי ים בשפעת שטפם, במשברי אור

בשיא חוסן מרוצתם.

ואנו כולנו בעלי החפץ וההכרה קרואים אנו לפתח את היש כולו,

להרחיב את גבול הוייתו, קרואים אנו להאדיר חפצנו, להבהיק הכרתנו,

לעזז את יכלתנו. בלי מצרים היא שאיפתנו, ובכל מצד וגבול

הננו נותנים ברכות נצחים, עז לנו באלהים סלה. את העולמים כולם

אנו מנשאים, משגבים ומפארים, ונותנים םאר לאל חי העולמים.

ם תקצא ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה

מב את הכל, את כל העולם, את כל היצורים, את כל הנשמה

אנו רוצים להעלות, ואנו זקוקים להעלות ולעדן את שרש הכל,

אנו שוקקים לרומם, לחבר במקור אוד החיים, יסוד חי העולמים.

ומתשוקה קבועה חקוקה וממלטה במעמקי נשמתנו,

בטבע תולדתנו, בכל מסבות החיים ההולכות ומשתלשלות עלינו,

על הכלל ועל הפרט, אנו לוקחים כל רעיון וכל חפץ, כל רגש

של תקוה וכל עומק של חיים, כל גבורה וכל הוד.

את הזוהר האלהי של כל העולמים אנו שואפים למלא ולדומם,

לעדן ולשגב, את האידיאות האלהיות הנפולות מפני מצר הישות

המוגבלה אנו שואפים לשחרר, ואנו ממשיכים להן ולמקור כנסיתן

חיים עליוגים ממקור החידות, על ידי התרחבות הופעת זליפת

זרמי נשמתנו, המתםצליס בכלים שונים, ממעמקי האמונה עד שטחיות

המעשה, מחלקת התום והיושר עד רוכםי הבקדת והנתוח המדעי,

מיסוד תשוקת החיים וההויות עד קסם כל פאר כל תקוה

וכל רעננות, מעמקי מחשכים של כל קדרות דוח, של כל נפילת

מעמקים, עד נשיאת ראש למעלה ורכיבת עבים וערבות,

בכל מתלבשת תשוקת עולמי עד, תאות גבעות עולם שלנו,

נצח ישראל עדי עד.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקצב א

ומתפלש הדוח הגדול, אשר מרחבי עולמים לא יכילוהו,

בכל לבבות, בכל נתיבות חיים. וזקנים וגעדים, בחורים גם בתולות,

הוגי דעות ושופטי ארץ, אכרים ושרי קודש, וכל כחות החיים הספונים,

אשד כל בוני עולם בעתיד מהם יצאו, כולו אומד כבוד עז וחיים,

כולו מוגש ומוקטד, לשם אל עולם, לדומם שם אלהי ישראל,

להעלות שטפי חיי העולמים אל באר מקור מי חייהם.

וממעל ומתחת ברכות ישטפו, זרע השלום יתן פריו,

והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, והם יענו את יזרעאל.

ת ו ר ו ק מ

אורות הקודש

ש 38 ד ו ק ת ה ו ר ו א

, ש ד ו ק ת ה מ כ י ח ד ב א ד צ ו י מ ו ל י ג ל

מיסוד הרב זללה״ה, הנובעים ממקור החכמה הפנימית,

, המתאימים, כמראה מקום ת ו ר ו ק מ י ה נ ו י סודרו צ

הלשונות המובאים בתלמוד ומדרשים, ובספרי הקבלה והמחקר.

על דעת

המלקט והמעריך

ת תקצה ו ר ו ק מ

שער ראשון

חכמת הקודש שבעה םדרים, קל׳׳ח פרקים.

סדר ראשון, א-י״ג, חכמת האמת הכוללת.

א יש בכה התוכן המקודש, לנטוע שמים וליםד ארץ.

/ על הכתוב הזה, כל מלה דחכמתא הקדמת ספר הזהר, ד׳ ה עבדא רקיעא חדא.

ה הקריאה לרזי תורה.

תקוני זהר, תקון ל׳, על הכתוב קול אומד קרא, והקדמת עץ חיים לד׳ חיים ויטאל.

ו הולכת חכמת מעשה בראשית להיות יותר חכמה גלויה,

שנדרשת ברבים. חגיגה י״א, דיש פ׳ אין דודשין, ופסק ד׳ יצחק דילאטאש

בריש ספד הזהר.

ז כתר עליון, דאיהו אור צח אור מצוחצח, אוכם הוא

גבי עלת העלות. תקוני זהר, תקון ע׳, פרדס לד׳ משה קורדובידו, שעד ג׳ אם הא״ס הוא הכתר פ״ב, שער י׳ הגוונים פ״ב, ושער י״א הצחצחות פ״ו.

הסוד הוא נשמתא דאורייתא. זהר ח״גקנ״ב, לבושא גופא נשמתא וגשמתא דגשמתא דאורייתא, אור נערב לרמ״ק, ח״א פ״ב, עמק המלך לד׳ גפתלי בכרך,

הקדמה שניה פ״ה, ושעד ו׳ פמ״ז.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקצו א

ולפני אחד מה אתה סופר.

ספר יצירה, ם״א מ׳׳ז.

ח שם גופיה אקרי שלום.

שבת י׳, עיין ספרי נשא, פיםקא מ״ב.

ממקור צדיקו של עולם הברכות שופעות. שערי אורה לר׳ יוסף גיקטיליא, שער שני, מדת יסוד,

מקור מים חיים, צדיק, שלום, וברכה.

ט הדעת הפנימית, המתפשטת.

שערי אורה, שער ה׳, קו האמצעי, פרדס, שער ג׳ פ״ח, ענין הדעת.

מלך שהשלום שלו. שיר השירים רבה א׳, ודיש זהר חדש עה״כ הזה.

יא שרי בפירודא וסיים בחיבורא.

זהר ח״ב, סבא דמשפטיס, צ״ה, שדי בחיבורא וסיים בפירודא.

יב הנוים יחתו וישראל לא יחתו.

סוכה כ״ט, ת״ר בזמן שהחמה לוקה וכוי.

באחדות השלם שלפני אחד. כבספר יצירה, לעיל פ״ז, אלימה לדמ״ק, מ״א פ״ד.

יג יסוד חיים, יסוד המפריא, יסוד עולם, יםוד החכמה.

שערי אורה, לעיל פ״ח.

אות אמת, לאות חייה. זהר, חיא רמ״א, עה״כ ונתתם לי אות אמת, והחייתם, יהושע ב׳,

סימנא דחיי לא שדייא אלא באות אמת.

ת תקצז ו ר ו ק מ

סדר שני, י״ד-כ״ה, איחוד הנסתר והנגלה.

טז חכמי תורה עדיפי מנביאים.

בבא בתרא י״ב, זהר ח״ג ל״ה.

יז רוח הנבואה׳ של אספקלריא המאירה׳ מלא תפארת,

ורוח ההלכותי מלא גבורה מלכותית. רעיא מהימנא, זהר ח״ב קט׳׳ז, פרדס שער ערכי הכנוים,

הלכה, נביאי האמת.

יח כל מי שלא טעם טעם הלכה לא טעם טעם תורה׳

וכל מי שלא טעם טעם אגדה לא טעם טעם יראת חטא., נתן פכ״ט. עיין אבות דד

יט הקצובות ההלכותיות, שהן שחורות כעורב.

שיר השירים רבה, פ׳׳ד, עה״כ כעדר הקצובות, מילין קצובין, ושם פ״ה, ויקרא רבה פי״ט, עה׳יכ שחורות כעורב, אלו תלמודות של תורה, שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים.

כגון הלכות זיבה ונגעים, נדה ויולדת.

יציאה מתלמוד אל תלמוד./ עה״כ וליוצא ולבא אין שלום. חגיגה י

כ סוג הרזי וסוג הגילויי, כלאה וכרחל אשר בנו שתיהן את

בית ישראל. זהר ח״א קנ״ה עה״כ וירא ד׳ כי שנואה לאה, עלמא דאתכםיא

ועלמא דאתגליא.

כא אם יעלם ממך לפעמים איחוד החבוי והגלוי.

זהר ח״ג קנ׳׳ט, עה״כ הגסתרות לד׳ א׳ והנגלות לנו, םתים וגליא.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תקצח א

כגהגבלת שני עולמים. ל הנסתר, ו השנאה א

זהר, עה״כ כי שנואה לאה. כד

ה. ם לתושי י ל פ כ ת בחוץ תרנד״ ב ׳ חכמו ל בח יצירה כפו זהר ח״א קמ״ב, מאי חכמות אלין חכמה עלאה וחכמתא זעירא

דאתכלילת בה, תקוני זהר, ת״מ, תרץ יצירוח.

כה סדק בכותלי המערה.

מגילה י״ט, אלמלי נשתייר במערה שעמד משה ואליהו כמלא מחט סידקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה.

אין םומכין על הנס. עיין פסחים סיד.

סדר שלישי, כ״ו-מ״ה, אחוד הכללות והפרטות. כו

ל ביחד. כ רת ה ת הרוחנית היא סקי ו ל כ ת ס ה נת ה תכו עיין מורה נבוכים ח״א פע״ג, הקדמה י׳.

כחת הויה ואדנות בחוברת. ו מ ש ם ה משתלבי ו

הקדמת תקוני זהר, ותקין ל״א, חבורא דתרין שמהן כחדא, וסדורי תפלה עם שילוב הויה ואדנות.

כטות, בנווניהן המאוחדים כולם יחד, והפרטים ההופעות הכללי

לך ומתברך. תולדות הכלל, ההו תקוני זהר, ת״ע, כלל ופרט וכלל, ואינון יחוד ברכה קדושה.

ת תקצט ו ר ו ק מ

ל הדעת הכללית, בעליוניותה, והבינה הפרטית.

בפרדם שער ג׳ פ״ג ופ״ז, ושעד ח׳ פי״ג ופי״ז, בשם ם־ האמונות לד׳ שם טוב שיד, כתר דעת עליון. ועיין לעיל פ״ט.

קל״ח פתחי חכמה, לרמ״ח לוצטו. קי״ב.

לה דכלא בה. ברכת הכל, ברכת האבות.

אבות, סוף פרק ה׳, ופירושי ד׳ יונה ודי יוסף עקגין שם, בבא בתדא ט״ז, עה״כ ודי ברך את אברהם בכל.

לח מרחפים הערכים של הבינה העליונה׳ על הפרטים הרבים,

כיונה זו שמרחפת על קנה. חגיגה פ׳ אין דורשין ט״ו עה״כ ודוח א׳ מרחפת על פני המים, ום׳ יצירה פ״א, אחת דוח אי, שתים רוח מדוח, שלש מים מדוח,

והוא דוח חכמה ובינה, בפירושי הדאב״ד ורמב״ן שם.

תבונה, השואבת מהבעה העליונה, ומענקת לפרטים. אדרא זוטא, בינה ואיקרי תבונה, בשעתא דינקא לבנין.

מא אור הכללי, אור הגנוז.

אור שנברא ביום ראשון שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. והכל תלוי באיחוד הרצון המעשי עם השכל העיוני.

חגיגה י״ב, ושם, עמד וגנזו לצדיקים.

מכ הבעה תמיד מתאחדת עם החכמה.

אדרא זוטא, וזהר ח״ג די, תרין דעין דלא מתפדשין. עץ חיים שעד י״ד אבא ואימא פ״ז.

התשובה העליונה שהיא סמוכה לבינה. מגילה יז. פרדס ערכי הכגוים, חכמה, ביגה, תשובה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תר א

מה ואלה מוסיף על הראשונות.

בראשית רבה פי׳׳ב, שמות רבה ותנחומא, ריש פ׳ ואלה המשפטים.

והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בנן עדן ולא תזדעזעו ממני וכר. פרש״י ריש פ׳ אם בחקתי, ותורת נהנים שם.

סדר רביעי, מ״ו-ם״ג, אחוד מדע הקודש והחול. מו

מדע הקודש, נהר עליון אשר מעדן יוצא. אדרא זוטא עה״כ ונהר יוצא מעדן, מאן עדן דא חכמה עלאה,

זהר ח״ג ם׳׳א, תקוני זהר, תנ״ד.

מכיפיה מיבריך. נדרים מי, ובכורות נ״ה ושם הוא פרת ויובל שמו.

נשמות חדשות. שער הגלגולים הקדמה ז׳, ים׳ הגלגולים פ״ז וםל״ה.

מט ניחא להו לצדיקיא למתבר נרמייהו בנץ יקרא דקוב״ה.

זהר ח״א ק״פ, מתבר גופא בגין לשלטאה נשמתא, בעיא גופא חלשא וגפשא תקיפא.

מין במינו מחריב. עיין זבחים ג׳.

להסתכל בכל הצדדים, בנגלות ובנסתרות, בקודש ובחול. מקולות מים רבים אדירים משברי ים ונו׳.

זהר ח״ג ו׳, עה״כ כל הנחלים הולכים אל הים, למקום אחד, במפלות חכמה לד׳ מאיר פאפדוש, כ״ט, כלל גדול, צריך

להעלות הנגלות אל הנסתרות, וכל הדעות.

ת תרא ו ר ו ק מ

נ מדתו של הקב״ה היא, שכלי ריקן אינו מחזיק ומלא מחזיק, שנאמר יהב חכמתא לחכימין, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.

עיין ברכות מ׳, ונ״ה.

נא מימין לשמאל ומשמאל לימין, מקודש לחול ומחול לקודש,

בצלאל ואהליאב. זהר ח״ב רכ״ב, בצלאל מסטרא דימינא, אהליאב מסטרא

דשמאלא.

נה אור ישר ואור חוזר, מעלית לתחתית ומתחתית לעלית.

פרדס, שער ט״ו מלמטה למעלה, עץ חיים שער ט״ל דרוש ט״ו, ושער ו׳ פ״ה ז׳. ס׳ ארבע מאות שקל כסף לר׳׳ח ויטאל,

הקדמה, עה׳׳כ והמשכילים יזהירו.

המים העליונים והמים התחתונים מתחברים׳ תהום אל תהום קורא. חגיגה ט״ו, ותקוני זהר, תי״ט.

א בליואי, עבודת הלוים׳ המטהרים בטהרת דין וגבורה. נ ת זהר ח״ג ח׳ וקע״ו. ליואי שמאלא, כהן קדוש ולוי טהור.

נז חמשת דרכי הלמוד׳ שיטה, ריהטא, גירםא, לימוד׳ עיון.

, ברי׳׳ף, שיטה, ושם כ״ט הא במגרס והא בעיוגי, ׳ סוכה ז מרהטי בגמרא והדד מעייני בסברא.

חמשה ברכי גפשי וחמשה עולמות ברכות י׳, ויקרא רבה פ״ד, עץ חיים שעד א׳ ענף ג׳.

חמשה חלקי הגשמה. דברים רבה פ״ב ה׳ שמות נקראו לה נפש. רוח, נשמה, חיה, יחידה. זהר ח״א ר״ו, וח״ג כ״ה וע׳, וח״ב צ״ד, תלת דרגין נר״ן,, בית ישראל, ג׳ מעלות, והלא ה׳ מעלות גד״ן חיי. עי׳ של״ה מ

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרב א

חמשת הפרצופים הסודיים. בספרא דצניעותא ואדרא רבא שלשה פרצופים, עתיק יומין, זעיר אנפין ומטרוניתא, ובאדרא זוטא עוד שנים, אבא ואימא, ומפורש בס׳ עץ חיים, ועמק המלך. ועי׳ שער השמים לריא מ״ו.

נח החכמה חותמת הנבואה, וחכם עדיף מנביא.

גוליירין מתנרים ונבורים מנצחים. בבא בתרא י״ב. ברכות נ״ג וסוף נזיר.

נט הפסקות, לתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה, וק״ו להדיוט

הלמד מן ההדיוט. ריש תורת כהנים, ופרש״י ריש ויקרא.

ם הוא עשך ויכוננך, מלמד שעשה הקב״ה כונניות באדם, שנדרש על כלי העמל הגופניים, המכוונים להעכול במזון הרוחני. חולין נ״ו, ושם וספרי האזינו עה״כ הזה, כרכא דכוליה ביה,

כהניו נביאיו וסופריו.

סב דרכו של רב המנונא סבא להקדים מילי דשטותא לפני מי4י דחכמתא. דלא הוה שאיב מכדא, דאיהו כ״ד ספרי

דאורייתא, אלא שט בימא רבא, כנונא. זהר ח״ג מ״ז, עה״כ יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט,

תקוני זהר תכ״א, נונא רברבא רב המנונא.

םג ומיחדים יחודים, ומתקבצים מלאכי השרת כבמזמוטיחתן וכלה,

חגיגה י״ד, ותקוני זהר. הקדמה.

ת תדג ו ר ו ק מ

סדר חמישי, ם״ד - ק״ד, אור הרזים.

סד קריאה להסתכלות באור הרדם.

עיין דדך עץ חיים, הקדמה לקל״ ח פתחי חכמה לרמ״ח לוצטו.

סח הנדידה הנפשית והרוחנית, כצפור נודדת מקנה.

דיש הקדמת תקוני זהר, ות׳׳ו, רזא דקן צפור.

סט אע״פ שהרבה נכשלו מההגיון בנסתרות.

בם׳ הבהיר, שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל, הקדמת ר׳ יהודה חיט לם׳ המערכת, אור נערב לרמ״ק, ח״א פ״ד, ועמק המלך הקדמה שניה פ״ח,

שלש כתות המתרחקים מהחכמה.

ע יראה פנימית, המעלה חכמה תתאה לחכמה עלאה.

תקוני זהר, דיש ת״ב ותיל ותם״ט. עג

אור הרזים והפלוםופיא, להבחין בין קודש לחול. פירושי ס׳ יצירה, ביחוד לר׳ משה בוטריל, פ״א מ״ב ופ״ג מ״ב,

אלימה לר״מ קורדובירו, מ׳׳א פט״ז.

מדתם של נדולי ישראל, המעבר של המטפיסיקה הפלוםופית, מן החול אל הקודש.

ר׳ חסדאי קרשקש בס׳ אור ד׳ מ״ד פ״י, ם׳ העקרים מ״ב פי״א.

עז ההכרה העצמית, שלילת ההשפעה הזרה.

ונחל עדניך תשקם, שכל צדיק יש לו עדן בפני עצמו. ויקרא רבה פכ״ז, ילקוט שמעוני תהלים ל״ו. ם׳ העקרים מ״ב פ״ל.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרד א

עח ההכרות הפנימיות, והחיצוניות.

ס׳ חםד לאברהם לר״א אזולאי, הצעת אבן שתיה.

פג המעין הכמוס.

תקוני זהר, תכ״ט ותג״ב, עהיכ מעין חתום, מעין גנים.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. ב״מ מ״ו, זהר ח״א ר״ב, ח״ב קל״ה, ודיש ס׳ הבהיר,

אין חכמה אלא ברכה.

פד אמונת הקבלה.

ס׳ הקנה הגדול נ״א והוצ׳ שניה ע״ב, ס׳ ברית מנוחה, הקדמה, ועמק המלך, הקדמה ראשונה.

פו מנאמן לנאמן.

בראשית רבה פיא, ירושלמי מגילה פ״א הי״ט.

פח הבינה העליונה מינה דינים מתערים.

זהר ח״ב ס״ד, וח״ג י׳ ום״ה, ושם צ״ט, פקודא דשופר. פרדס שעד ח׳ פ״ו ח׳.

וחק לשון מכריע, כחק ברית עולם. ם׳ יצירה פ״א מ״ג ופ״ב מ״א, ופירוש הראב״ד שם, יסוד ובינה, ועניני החק כמות ואיכות ושאר גבולי המאמרות.

החירות העליונה. אדרא זוטא, זהר ח״ב ם״ג, תקוני זהר ת׳׳ו, נ׳ תרעין דחירו,/ יובלא אפיק לישראל ממצרים, פרדס שי״ג שערים פ״א ד

, שערי בינה. שפע טל לד׳ שבתי, שער ח׳ סוד נ

פט וכד אנת תסתלק מנתן אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא.

הקדמה לתקוני זהר, פתח אליהו.

ת תרה ו ר ו ק מ

צב מתוך גמטריאות, רמזי שמות, אור יוצא.

מצרף לחכמה לר׳ יש״ר דילמידיגו, הוצאה שניה פ׳׳ט ופי״א, מפלות חכמה לר׳ מאיר פאפירוש, כ״ז, סוד הגימטריאות

בהן עושין עינים לשכינה.

צג תרגום בנמטריא תרדמה.

עץ חיים של״ד פ׳׳ב כלל ח/ פרי עץ חיים שער ראש השנה פ״ב.

הנעלם בנעלם מתבאר, וזהו נקוד על איו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשד! ולאשר, על האיש.

בראשית רבה וידא פמ״ח, ופדש״י עה״ת, ועיין ד״א מזרחי שם. וזהר ח״א ק״א, איו, רמז למה דלעילא.

צו יראת המשלים הנשמיים שברזי תורה.

שומר אמונים לד׳ יוסף אירגאם, ויכוח ראשון כ׳׳ד כ׳׳ז.

צח שמירת שפת הרזים מפני הנפילה, דיעולם המעשה,

ועשית מעקה לגגך. מנן ומעקה למחשבה הרזית. עץ חיים, שער מ״ב אבי״ע פי״ד, בענין המסך שבין אבי״ע

וסוד מצות מעקה.

ק תורת הרזים מעלה את ציורי הגשמיות וביטוייה, למרום האצילות.

ד י״א. של״ה, בית נאמן, אמי

סדר ששי, ק״א - קט׳יו, קשב היחודים.

קב עתים חשות עתים ממללות.

חגיגה פ׳ אין דודשין י״ג.

להקשיב הקול ממרומים, בדרך ברכה רצון וגדבה. עיין תענית כ״ג, ור״ת בר״ן יחד כוכבי בקד, ם׳ הקנה ט׳, והוצ׳ שניה י״ב, כל הרנה עולה אל המחשבה הנקראת ברץ.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרו א

קג פלאי השמות, אדירי החיים.

ם׳ הקנה לה/ והוצאה שניה נ׳, פרדס שכ״א פרטי השמות ם״א.

קד יחוד השמות מביא השלום׳ שמבטל את הריב,

ישר יחזו פנימו׳ ום״ת גימט׳ ריב. שער הכונות ענין הקדיש. ופרי עץ חיים שער הקדישים פ״ד, יתגדל ויתקדש שמיה רבא ר״ת יוש״ר, יהא שמיה רבא,

ויהא שלמא דבא דית יש״ר.

ריב, משבח. תנא דבי אליהו ע״פ זיקוקין דנורא לר״ש היידא, פתיחתא, בשם ר׳ שמשון מאוסטרופולי׳ והוא בס׳ קרנים ודן ידין בסוף ליקוטי שושנים. וילקוט ראובני, פ׳ תולדות, ע״מ שבת קמ״ז, בעא למיקרא החדש הזה לכם ואמר החרש היה לבם,

טעה בר״ת ריב, כבם־ ציוני, קלפת ריב משכח.

עכברי רשיעי דקריין לחבריהן ואכלין, וגייצי גלימי. בבא מציעא מ׳ תוד׳׳ה וכי, מירושלמי שם, סוף הודיות י״ג,

האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, אפילו גלימי גייצי.

קה התמורות, היחסים הנוטים לאפלולית.

עיין פרדס, שער כ״ה התמורות פ״א ד׳.

וסוף הכל לחזור לאורה, ולקיים בהם, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ואין מלכות נונעת בחברתא אפילו כמלא נימא. יומא ל״ח, מעתה אסור לספר בגנותן של אלו, תקוני זהר תי״ט.

קט בעלי העבודה קראו הראשונים להמםתכלים הרדים.

בספר המערכת, בס׳ הקנה, ובם׳ עבודת הקודש לר״מ ן׳ גבאי.

ת״ח שאין להם מנוחה לא בעוהייז ולא בעוה״ב, הולכים מחיל אל חיל. מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש.

סוף ברכות וסוף מועד קטן. סוטה י״ג.

ת תרז ו ר ו ק מ

קי הרזיות העליונה מקשרת את הנשמה המכונה עם מקורי החיים.

פרדס, שעד אחרון, הכונה.

סדר שביעי. קט״ז-קל״ח, התגלות אור הקודש. קטז

חכמת הקודש א־נה זורחת כי אם בארץ ישראל. בראשית רבה פט״ז, ויקרא רבה פי״ג, אבות דר׳ נתן פכ״ח, שאין תורה כתורת א״י, ואין חכמה כחכמת א״י. ב״ב קנ״ח אוירא דא״י מחכים, חםד לאברהם לר״א אזולאי, מ׳ ראשון נכ״ד וכ׳׳ה, מ׳ שלישי עין הארץ. טוב הארץ לר׳ נתן שפירא.

ז י ק ארעא דחשוכא.

פסחים ל״ד, יומא נ״ז. קיח

כנסת ישראל היא בעצמה קבלה למשה מסיני. זהר ח״ב פ״ה, תקוני זהר תכ׳׳א, כד שריא בדרועוי דמלכא אתקדיאת קבלה למשה מסיני, מאורי אור ויאיר נתיב לר״מ פאפדוש ור׳ נתן הגנוי, אות י׳ וק׳, כנסת ישראל, קבלה.

קיט אליהו יושב בכל מוצאי שבת קדש תחת עץ החיים וכותב

זכויותיהם של ישראל. סדר עולם פי״ז, ועכשיו הוא כותב מעשה כל הדודות כולם, ויקרא רבה פל״ד, ורות פ״ה, עכשיו אדם עושה מצוד• מי כותבה, אליהו, ומלך המשיח, והקב״ה חותם על ידם. מדרש תלפיות, וילקוט ראובני בסוף שכחת הלקט, וסוף תנא דבי אליהו עם זיקוקין דנורא, בשם סודי רזי, בכל מוצאי שבת מעיינין בדין, ומי שנתכפרו עונותיו בגיהנם אליהו מביאו, ולכך אומדים אליהו במוצ״ש. ובשל״ה מ׳ שבת, ובמהרי׳׳ל, ודיש המנהגים לר״י טידנא, דאיתא במדרש, דבמו״ש אליהו יושב בג״ע תחת עץ החיים וכותב זכויות שומרי שבת.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרח א

קכד רוחא דמלכא משיחא מופיע בהתנלות רוח הקודש על העוסקים

ברזי תורה./ תקוני זהר, ת״ל, אדרא דבא עה׳׳כ ונחה עליו רוח ד

עה״כ ורוח א׳ מרחפת, בראש הקדמת עץ חיים. קכו

נם הנסים הם טבעיים. עיין מהר״ל מפראג גבורות ד׳, הקדמה ב׳, יש לנסים סדר.

קכט כשם שקילוםו של הקב״ה עולה מן הצדיקים, מנן עדן,

כך עולה מן הרשעים, מניהנם. שמות רבה פ״ז. ומדרש תהליס פ״ד קילוסו של הקב״ה

עולה מן הגיהנם יותר מן גן עדן.

קל יסוד החוצפא יםנא בעקבתא דמשיחא.

סוף סוטה, וסנהדרין צ״ז. היסוד המאיר התכנס למעלה, והאור המתרבה דוחק את הפריסה. עיין שער השמים לר״א אידירא, מאמר ו׳ פי׳׳א, דמות פרםא. בבוא התור להנלות האורה המכונסת, אז יבא אורו של משיח. פסיקתא רבתי פל״ו קומי אורי, וילקוט שמעוני ישעיה ס׳, איזה אור שכנסת ישראל מצפה, זה אודו של משיח,

שצפה הקב״ה קודם שנברא העולם וגנזו.

קלז השלשלאות שרגליו של משיח אסורות בהן הולכות ומשתכרות, הגיע הזמן, להתהלך בערוגות מטעי בשמי קודש עליון,

שריח הטוב של משיח הולך ומזדדיף בהון. פסיקתא רבתי פל״ז, וילקוט שם, בשעה שהוא יוצא מבית האסורים, קורא הקב״ה בואו כבדו ורבצו לפני משיח צדקי

בכל מיגי בשמים של גן עדן.

ת תרט ו ר ו ק מ

שער שני

ש ד ו ק ן ה ו י הג חמשה סדרים׳ ק״ד פרקים.

סדר ראשון, א׳-ל״ב, ההופעה הנשמתית.

ה הנשמה הרי היא שרה תמיד.

עיין ריש פירוש הרמב׳׳ן לשיר השירים, ולבנת הספיר, פ׳ נח, על הכתוב והיה כנגן המנגן, שהנשמה רגילה בניגונין.

ט צו זו עבודה זרה.

סנהדרין נ״ו, בראשית רבה פט׳׳ז ופ״ק, זהר דיש פ׳ צו, שער הבונות פ׳ התמיד. מגלה עמוקות לד׳ נתן שפירא, אופן ד׳, כ״ד, מ״ג, צ׳. ילקוט ראובני פ׳ צו, קליפת צו.

י שעשוע עליון.

ע״ב ידיעות לרמ״ע מפאנו, הקדמה וי״ז י״ט, עמק המלך שער א׳ שעשועי המלך פ״ב, ג׳, נ״ח.

יג הלב השומע, אשר לא יאמר דבר שלא שמע מפי רבו.

סוכה כ״ז, ר״א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, ובאבות דר׳׳ג פ״ו, דרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. עיין פרקי ר״א עם באור רד״ל פ״ב, ושם האחד אליעזר.

ק מקורי. המחדש העל יק איננו מחדש, כי אם מעתיק, ממקום עלי חסד לאברהם לד״א אזולאי, מעין שני נהר י״ד, בעגין

המחדש בדברי תורה איננו מעצמו.

טו החידוש בשרשו, חידוש של שמים חדשים וארץ חדשה.

זהר דיש בראשית, תקוני זהר, סוף תס״ט, חסד לאברהם שם, על הכתוב ואשים דברי בפיך, לנטע שמים וליםד ארץ.

ש 39 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תריד א

סדר שלישי, נ״א־ע׳, הדמיון העליון.

נא באוצר הדמיון העליון מונח כל האמת וכל הגודל׳ והוא מתאחד

בשכל העליון. תקוני זהר תי״ח, שכינתא דאיהי דמיון. וביד הנביאים אדמה, ולא יכול לאשגא ליה שום נביא וחוזה אלא בשכינתא. רעיא מהימנא ח״ג ר״פ, דמיון לאו איהו אלא בשכל דלבא.

ועיין מורה נבוכים ח״ב פל״ו.

נב האישיות העכשוית קטנה היא לגבי האישיוח הקדומה.

אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכד. עיין שבת קי׳׳ב, בראשית רבה נדם.

נג החלומות הגדולים. חולמים הם הנביאים. בחלום אדבר בו.

מורה נבוכים ח״ב פל׳׳ו, על מאמרם בראשית רבה פי״ז, נובלת נבואה חלום. עיין עקדת יצחק, ואברבנאל, פ׳ מקץ.

נד הדמיון הגדול אספקלריא של המציאות הוא.

מלחמות ד׳ לרלב״ג, מאמר ב׳, בענין החלום והקסם והנבואה.

נה מרום משתפל התוכן/ מראשית הנבואה עד שפלות הקסם.

מלחמות ד׳ לרלב״ג שם.

נח התפרצות׳ עושר הדמיון תתהפך לאור גדול של זהב שבא.

ויחי ויתץ לו מזהב שבא. תקוני זהר ת״ע, ז׳ מיני זהב. עיין פרדס, שער י׳ הגוונים פ״ג, על הכתוב הזה, תהלים ע״ב, לפי תרגום איוב א׳ ותפל שבא.

ת תרטו ו ר ו ק מ

נט דמיון, שאין השכל שורה בו כלל, נעשה שד משדי.

תקוני זהר תקון י׳. ילקוט ראובני, בשם ציוני, פ׳ לך.

וכן ריקאנטי שם, עה״כ אל שדי, כשד משדי יבוא.

שערי צדק לר״י גיקטיליא, אדיר במרום לרמ״ח לוצטו ד׳. ועיין כוזרי, מאמר ג׳, ה/ השדים המחשביים והמתדמים, ס׳ העקרים, מ״ג, פ״י, ברכות נ״ה, כאן ע״י מלאך כאן ע״י שד, על ידי הכח הדברי ועיי הכח המדמה. וכן אברבנאל, ם׳ מקץ, שחלומות השוא הם מכת המדמה, והוא אשר כינה בשם שד.

השכל העליון המאיר להדמיון הוא יסוד הנסים. ריקאנטי וציוני שם, וכן פי׳ הרמב׳׳ן ורבנו בחיי שם, עה״כ אל שדי, בו נעשים הנסים הנסתרים, הקרובים לטבע. ועיין ס׳ העקרים, שם, מלחמות ד׳ לרלב״ג, מאמר ו׳ ח״ב פ״י,

הנפלאות והשכל הפועל.

םג הדמיון של כנסת ישראל הוא לבוש מקשט את השכל

והאמת, ומנדיל את הדר החיים בקרבה. עיין כוזרי מאמר ג׳, ה׳, המדמה להמציא ההדור שבצורות, לדמות אליו הענין האלהי, כמו משכן משה, וסדר העבודה,

והכבוד בבית המקדש.

םד הדמיון הוא הצל של השכל, ולפעמים הוא למעלה מהשכל. ם׳ היסודות לד׳ יצחק ישראלי, נ׳׳ג, השכל הראה לנפש הצורות האמצעיות בין הגשמות והרוחני. רוח חן לן׳ תבון ם״ד, לפי מו״נ ח״ב. המבקש לד׳ שם טוב ן׳ פלקידא, מ״ד, כח דמוי. אמונה רמה לראב״ד הלוי, פדא פ״ו, מדמה ומחשב. תגמולי הנפש לר׳ הלל, ז־, י״ב וי״ח, שהשכל לא ישכיל

המושכלות אלא באמצעות המדמה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תריב א

םדר שני, ל״ג־נ׳, הודאות המקורית.

לג השאלה׳ בן מי זה העלם׳ אם ראוי לבא בקהל.

יבמות ע״ו. ריש הקדמת ס׳ הזהר, וח״ב קל״ח ודל״א, עה״כ מי ברא אלה. אתרא דקיימא לשאלה, ורזא מי ומה.

לד הודאי המוחלט, שוכן בחביון עז העתיד לבוא, אהיה אשר אהיה,

הודאי שמו כן תהלתו. מאורי אוד לד׳ מאיר פאפירוש, אות ר, ע׳ ודאי, שם קדוש, והוא ר״ ת ויברך דוד את י׳, והוא גימ׳ אהיה, והוא שם הכתר, וכן בכונת הפיוט לראש השנה, הודאי שמו כן תהלתו. ועי׳ ם׳ הקנה י׳, הודאי שם המפורש, קרנים ופ׳ אליעזר מ״א בודאי.

אובל אולי, יובל אולי, נהר אולי, כולי האי ואולי. ונחל אולי מתחבר עם הנהר היוצא מעדן.

בכורות נ״ה, ויקרא רבה פכ״ב, ובמ״ר פכ״א, נהר יוצא מעדן ושמו יובל, ברא׳ רבה פטיז אובל. חגיגה ד׳. ותקוני זהר תס״ט, שכיגתא אתקריאת אולי, כולי האי ואולי, ועלה אתמד

על אובל אולי, דניאל ח׳.

לה אבא יסד ברתא, מיסוד החכמה העליונה, ברית עולם.

תקוני זהר תס״ט עה״כ ד׳ בחכמה יסד ארץ, עץ חיים שער ליד ם״א.

מא עתיד לאתגלאה. הודאות, אור עולם הבא, של שם אהיה, דאנ זהר חלק ג׳ י״א ום״ה, אהיה בקדמיתא םתימו דכלא, לבתר אשר אהיה, אנא זמין לאתגליא, כלו׳ ע״כ אהיה. עץ חיים שעד י״ד אבא ואימא פ״ב, ושעד ט״ו פיה,

בינה ותבונה נקראות לעתיד לבוא ועולם הבא,

ת תריג ו ר ו ק מ

מג כל המצויר והמדומה הוא באמת מציאות. שטת המדברים,

שדחתה אותה הפלוסופיא האםכולית. מורה נבוכים, ח׳׳א פע״א, שמנה פרקים פ״א.

מר הכל מצוי בבחירה היותר עליונה של המציאות האמיתית,

אין שום דבר שאיננו במציאות לגבי האלהות. עיין מר׳נ ח״א פנ״ז ופירוש קרשקש שם, ואור ד׳ לר״ח קרשקש, מ״א כלל ג׳ פ״א, השיטות, אם המציאות איננו דבר זולת המהות.

מז מדרגת הבירורים בנשמה, בתור מרכבה לצור העולמים,

האבות הם הם המרכבה. בראשית רבה פרשה מיז פ״ב, וילקוט שמעוני שם, וקי״ט,

מדרש הגדול פ׳ ואדא, ס׳ המערכת, פי״א המרכבה.

מט לפעמים תוכן חשוב מסופק יעלה על תוכן ירוד ודאי,

טוב לחסות בד׳ מבטוח באדם. עץ חיים שער י׳׳ב, רישא דלא אתידע והספיקות, ושם פ״ה

ועל זה נאמר והשביע בצחצחות נפשך.

נ שוקקים לגשגב מהמדע, במה שמופלא ומכוסה מבינתנו, בדרך ההשערה, והדמיון העליון, וע״ז נאמר במה שהורשית התבונן. פ׳ אין דורשין י״ג, כתוב בספר בן םירא. נדרים ל״ח, נ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסד אחד,, המערכת, דיש פ״ד ופ׳׳ז, עץ חיים, שער ד׳ אחיפ פ״ה, ס

סוד נון פשוטה באזן הבינה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרי א

טז המחשבות הקדושות צומחות על השדה אשר ברכו ד׳.את השדה, אשר אור ד׳ זרוע בו. מחצדי חקלא, אוספי תבו תענית כ״ט, וזהר ח״א קמ״ב ורמ׳׳ט. שדה של תפוחים, וח׳׳ב פ״ח, וזמירות האר״י לסעודות שבת, חקל תפוחין קדישין. ריש אדרא רבא, מחצדי חקלא זעירין אינון. זהר ח׳׳ב קס״ו. צדיק דאיהו גננא דגנתא נטיל להאי אוד וזרע ליה זרועא דקשוט, ואוליד ואצמח ועביד פירין, הה״ד אור זרוע לצדיק. ועיין אדיר במרום לרמ״ח לוצטו, י״ג ט״ו. ענין מחצדי חקלא.

ת של הנשמה הכוללת, י טה כלל דרנת השביעית, הכל בקלי נשמתו של אדם הראשון, הכוללת נם נפש הבהמה. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה׳ ולבהמתך ולחיה אשר בארצך. ב״ר פ״ז, תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדה״ר, עיין שערי אורה לר״י גיקטיליא, ריש שער ב׳ על הכתוב הזה. שער הפסוקים והלקוטים, ושער המצות לר״ח ויטאל, פ׳ בהר, ענין הזריעה והקצירה בבחינת הנשמות, בסוד אור זרוע לצדיק.

יז בדיחי דמלכא עלאה.

זהר ח״ב ק״ז, דוד בדיחא דמלכא, ושם רנ״ו, בדיחי עלמא. ועיין ח׳׳ג ר״מ, על הכתוב וחסידיך ירננו.

יט דמות דיוקנו של הלל הזקן, ומה איקונין הללו הממונה עליהן מורקן ושוטפן, אנו שנבראנו בצלם ודמות על אחת כמה וכמה,

ניזל ונגמול חסד עם הדק אכםנאי׳ דא נפשא תבן. ויקרא רבה פל״ד, ילקוט שמעוני משלי י״א, על הכתוב

גומל נפשו איש חסד.

כ יונתן בן עזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו

מיד נשרף. סוכה כ״ח, בבא בתרא קל״ד.

ת תריא ו ר ו ק מ

כא הברקים החולפים, כאור היוצא מבין החרסים.

פ׳ אין דורשין י׳׳ג, על הכתוב רצוא ושוב כמראה הבזק. ועיין מורה נבוכים, פתיחה, ענין הברקים.

כה העקוד, הנקודים, הברודים. הכל בכלי אחד, הכחות בפירודם,

הקוים המסודרים. עץ חיים שער ו׳ עקודים פ״א, עה׳׳כ עקודים נקודים וברודים. שער השמים לר״א אירירא מ״ח פ״ד. קל״ח פתחי חכמה ל״ו.

כז מתענגים אנו על ד; על ד׳ ודאי.

זהר ח״א רי״ט, ח״ב פ״ח וח״ג צ׳׳ה עה״כ אז תתענג על ד׳. והוא בבינה, פרדס שעד הבנויים, ע׳ ענג.

כח צער היצירה של חורבן עולמות ואור חסד של הויית עולמים.

עיין עץ חיים, שער הכללים פ׳׳א. אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי.

קהלת רבה פ״ב, וילקוט שמעוני עה׳׳כ, רמב״ם ה׳ ת״ת פ״ג.

ל חבלי הלידה הרוחנית.

רעיא מהימנא, ח״ג ם׳׳ז, עץ חיים, שער כ׳ המוחין פ״ג, ענין לידת אמא עלאה.

לב גאולת הנשמה, הופעה פנימית מאורו של משיח, הגנוז בנשמתו. ארבע מאות שקל כסף לרח׳׳ו, ום׳ הגלגולים השלם פע״ב,דב ד, בההוא יומא יתעד משיחא לנפקא מגנתא דעדן, בזהר ו שתתגלה נשמה לנשמה שלו, ואז יזכה להיות גואל.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרטז א

הדמיון של חולאק לו כי אם כה הצל שבו, והוא מקור הלצנות.

ע״ז י״ח, עה״כ ובמושב לצים זה ההולך לתיאטראות וקרקסאות. והשיר בנוי על הדמוי, המבקש לרש״ט, כ״ח, ור״מ ן׳ תבון, בפירוש שיר השירים, הקדמה, מליצת השיר דרך דמוי וחקוי. פירוש מלות זרות לן׳ תבון, לצים, שם לבעלי חכמת ההלצה. בם׳ רב פעלים, לר׳ יצחק ן׳ לטיף, ס״ח, הדמיון הוא הצל,

והצל הוא השטן.

סח השפעות הדמיון והשכל פוגשות זו את זו׳ ואז האדם הוא סולם, שמלאכי אל הים עולים ויורדים ב; ונימי הנשמה הנם המור,

שמנעימים עליהם נועם קולם. ציוני פ׳ ויצא, עה״כ סולם בגימ׳ קול, השגות יעקב ע״י סולם, ודוד ע״י נגינות, שהן ח׳, כנורו של דוד ח׳ נימים היו לו, כי עלה מן המוטבע אל המורגש, ומן המורגש אל המושכל.

ע השלמת הנשמה׳ בהתאמת ההרגשות להשכל, ולמה שלמעלה

מזה׳ הופעת הקודש, ארח חיים למעלה למשכיל. רבנו בחיי פ׳ ויצא בשם ן׳ תבון, בס׳ יקוו המים פי״א, דרך ההשגה היא עליה בסולם, כאמ׳ ארח חיים למעלה למשכיל.

סדר רביעי, ע״א־צ/ אחדות הרגש השכל והרצון.

עא אחדות הרוחניות, השכל, הרנש, הדמיון, הפעולה, ועל נכי אלה

ארבעה החלקים מתעלה הענין האצילי. עיין פירושי הרמב״ן והראב׳׳ד לס׳ יצירה פ״א מ״ה ומ״ו, המוטבע מן המורגש, והמורגש מן המושכל, והמושכל מהגעלם, ובפירוש ר״מ בוטריל שם, פ״ב מ״ג, כח מושכל, כח מורגש,

כח מוטבע, מי״ג כחות רוחניים שהם סוד אחד.

ת תריז ו ר ו ק מ

עה אחדות השכל והרגש, רעין דלא מתפרשין.

סדר ל״ב נתיבות חכמה, נתיב י״ז נקרא שכל ההדגש, נתיב כ״ז, שכל מורגש. בהקדמת פירוש הראב״ד לס׳ יצירה, ם׳ הקגה הגדול מ״ח מ״ט, והוצאה שניה ם״ח ע״א, פרדס, שי״ב הנתיבות פ״ה ופ״ו, וש״ח פי״ד ענין רעין דלא מתפרשין.

עח הרגש הוא המדרגה התחתונה של השכל. בחיים העולמיים הוא

ה״א האחרונה של שם, שנעשית שם בפני עצמו. ם׳ הקנה שם, סוף ל״ב נתיבות חכמה, שכל מה שברא הקב״ה בעולם, כנגדו באדם. שערי אורה לר״י, ש״א סוד השם.

עט קטרוג הלבנה, ברזי הנפש, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו

בכתר אחד, לכי ומעטי את עצמך, היי ראש לשועלים. חולין ם׳, ס׳ המערכת סוף פ״ח, ריקאנטי עה״כ שני המארת, עבודת הקדש לר״מ ן׳ גבאי ח״ד פ״ח. ועיין ס׳ הקנה לעיל.

פכ הרצק והשכל הם מאוחדים באחדות גמורה.

סדר ל״ב נתיבות חכמה שם, נתיב כ׳, שכל הרצון, ופירוש ר*מ בוטדיל לס׳ יצירה פ״ב מ״ג, רוח מושכל הוא דבר מתאחד בעצם הרצון. רמ״ע מפאנו בס׳ מאה קשיטה, נ״א,

אין בין הרצון והמחשבה כלום.

מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה, וחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה.

תוספתא ריש םאה, ברכות ר, קדושין מ׳.

פד הדעת והרצון מתאחדים בתכונה אחת.

פי׳ ר״מ בוטדיל שם, וזהו כה מושכל הגגדר בגדר הדעת.

של״ה, בית הבחירה, הידיעה הוא הרצון, והרצון הוא הידיעה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרכב א

ג הקדושה העליונה, מעמד הרצון העליון, המופיע בכל ההרה. ם׳ אילימה, מ״ב עין הבדולח, תמר א׳ ם״א י״ז, תמר ג׳ פ״א הי, התפשטות הרצון העליון, בסוד קודש לד; על מצח אהרן לרצון.

ח הקדושה העליונה, היא קדושת ההויה, שהאדם חי חיים כלליים,

כזכותו נזון העולם כולו, וכאין וכאפס הוא בעיניו. עיין ברכות י״ז, כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני וכר.

עתידין ישראל להיות לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ואלו שואלים להם מה פעל אל, מה חידוש יש בישיבה של מעלה. ירושלמי שבת סוף פ״ו, במ״ר בלק פ״כ, ודברים רבה ם׳״א.

יא אור הקודש מתפשט על כל קניניו, חמורו, מקלו, להחיות מתים

על ידי המשענת, ל Trip לבוא. חולין ז׳, ובראשית רבה פ״ס, חמריה דר׳ פנחס בן יאיר, פסחים ם״ח עתידים צדיקים שיחיו מתים שני איש משענתו וכתיב ושמת משענתי. ועיין ערכי הבנויים, לר״י בעל סה״ד,

ע׳ משענת, עתידים להחיות הגרים במשענותם.

יב אם יציאת מצרים תעקר ממקומה, תמצית העבר יהיה בעתיד,

בהיותו להוה. עיין ברכות סוף פ״א ותוספתא שם.

יג קדושת המקום, בארץ ישראל, בית המקדש ואבן שתיה. קדושת הזמן, השבת, וימים טובים, ע״י ישראל דקדשינהו לזמנים. יומא ניד. ברכות מ״ט. חסד לאברהם, מעין ראשון נ״ה, ומ׳ שלישי עין הארץ נ״ז, טוב האדץ לר״נ ח״ב, עשר קדושות.

ת תדכג ו ר ו ק מ

סדר שני, י״ד־כ״ו, עולם הקודש והחול. יח

הרמת כל החול אל הקודש, זאת היא המדד, הצפויה לעולם בעתידו הנשגב. ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד׳. פסחים נ׳ עה״כ זכריה י״ד. עיין ס׳ אילימה מ״ב תמר ב׳ פ׳׳ז.

יט ההבדל בין קודש לחול, אמנם התעלות הכל לקודש,

הוא הרעיון הנצחי. עיין ם׳ אילימה שם, שהחול מתקדש ונעשה קודש,

סוד הפרכת המבדילה בין הקודש וקודש הקדשים.

כא קדושה מחרבת, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר הלוחות. עיין ספרי, ופרש״י, סוף פ׳ ברכה, רעיא מהימנא, ח״ג ר״פ.

כב התכונה החמרית השפלה, המדות העליונות יושבות עליה, כחמרא דיתיב על דורדיא. באוה״ע נפרדה הדורדיא מיין הלבנון. מגילה י״ב. אדרא רבה קכ׳״ח, בעץ חיים שי״ג פ״ו, זהר חדש שיר השירים, וע״ד זמין למעבד לון משתה שמרים.

והבשר מתהוה לבשר חמורים, השוה במשקלו לבשר אדם.

ערכין י״ט, תוספתא שם, זכר לדבר בשר חמורים בשדם.

עקבתא דמשיחא מתגלה על רכיבת חמור זה, שבאמת איננו חמורו של משיח, כי אם טולא דכופתא דחמריה.

סנהדרין צ״ח. עי׳ זהר חיג ר״ז, לבנת הספיר פ׳ ויגש, עה״כ עשרה חמורים, עני ורוכב על חמוד.

והצללים הולכים וגסים, לפי תוקף הארת שמשו של יעקב, שפגע בו שרו של עשו, כשנדמה לו כתלמיד חכם, וכליסטים. עיין חולין ציא, בראשית רבה פע״ז, שיד השירים רבה פ״ג.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרכ א

קב זיהרא עלאה דאדם הראשון.

זהד ח״א ל״ו, שעד הגלגולים הקדמה ז׳, וכ״ט ול״א, וס׳ הגלגולים פט״ו וםי״ח, שעד הפסוקים פ׳ בראשית עהיכ ומעץ הדעת, דרוש ג/ וס׳ הלקוטים שם עה״כ ויחי חגוך, ושער מאמרי רשב״י, מזהד פ׳ קדשים ם״ג, בסתרי תורה. נפש רוח נשמה דאצילות נקרא זיהדא עלאה. ועיין

של״ה, מ׳ בית דוד, ענין כתנות אור.

מצד אספקלריא המאירה הנופניות נשארת קצת במעמדה.

ממחציתו ולמטה נקרא איש׳ ומתוך כך פירש מן האשה. מדרש תהלים צ׳ תפלה למשה איש האלהים, שבת פ״ז ויבמות ס״ב. זהר ח״א כ״ב, ריקאנטי, וציוני, פ׳ ויחי.

עיין מגלה עמוקות אופן י״ד י״ז.

מצד זיהרא עלאה דאדם הראשק מתעלה הנופניות כולה, ותפארת אדם לשבת בית׳ ועל זה נםמית עינו של בלעם הרשע. נדה ל״א, עה״כ ומספר את רבע ישראל, פרש״י בלק כיד. שער הפסוקים, והגלגולים, שם, שאדם היה כולל עולמות

בריאה יצירה עשיר. בבחינת גופו.

קג שמנה מדתות׳ התשה, דמיון׳ שכל, רוח הקודש׳ נבואה׳ אספקלריא המאירה, זיהרא עלאה, אור החיים שלאחר התקון. שעד הפסוקים שם, אחר ביאת משיח בן דוד יתוקנו כולם, ויחזרו למדרגתם, ויקחו עמהם זיהרא דבי״ע ושל כל האצילות.

ת תרכא ו ר ו ק מ

ת ו ר מ א ה מ ר ש ע מאמר ראשון

י ל ל כ ש ה ד ו ק ה שני סדרים, כ״ו פרקים.

. ג ״ י - י סדר ראשון, א

א הקודש העצמי הוא החכמה.

זהר ח״ב קכ״א וקמ״ה, וח״ג סיא בראש מערכת הקודש הכללי. ס׳ אילימה לר׳ משה קודדובירו מ״ב תמר ב׳ ם״ז ופי״ג,

רמ״ע מפאנו דיש ם׳ מאה קשיטה.

, ד׳ בחכמה יסד ארץ. א יסד ברתא ב אורייתא מחכמה נפקת, א

זהר ח״ב קכ״א, ח״א ר״ז, ועיין לעיל שער שני פל״ה.

ממקור הקודש נובעים כל הליכות עולם לישראל, שאץ עמו העדר, והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים,

אף הם לעולם קיימים. סנהדרין צ״ב, זהר ח״ב קכ״א. עיין שליה, מ׳ בית דוד.

ו ממעץ הבינה, אש זרה הקריבו, דב ואביהו, אשר שאב נת יסוד חייו, כי ממקור חכמה יצא. , ודע ישראל א ונקדש בכבודי לקוטי תורה לרה״ ו ריש ויקרא, ושער הפסוקים פ׳ שמיני, נדב ואביהו מנצח והוד דאימא, ואהרן ומשה מיסוד אבא.

צמאק הנשמות של מיודעיו של מקום, שבהם נקדש הכבוד, פועל לחיי השעות בשטפי הנצחים, זכותו של פנחס זה אליהו,

המקנא לד׳ בהוראות השעות. י זבחים קטיו. יבמות צ׳, כגון אליהו בהד הכרמל, לפי שעה. ב״מ קי״ד פדשיי לאו כהן מד. ילקוט שמעוני פ׳ פנחס, פרקי ריא פמיז, הסב שמו של פנחס בשמו של אליהו. זהר ח״ג רי״ז, תדין נשמתין, דנדב ואביהו, אתכללו כחדא ואתתקפו ביה, בפנחס. ס׳ הגלגולים סליה, והשלם פנ״א וג״ב, ענין אליהו בארבע. עשרה מאמרות לרמ״ע מפאנו, מ׳ חקור דין חיד פי״ז כ׳, שליה פ׳ פנחס, ילקוט ראובני פ׳ שמיני.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תריח א

פט הדמיון, השכל המוסר, והרנש, הרי זה מכשיר לרוח הקודש. נדרים ל״ח, אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, ושבת צ׳׳ב ובעל קומה. ועיין שמנה פרקים לרמב״ם ם״ז,

ומורה נבוכים ח״ב פל״ב.

סדר חמישי, צ״א־ק״ד, מעלות הנבואה. צא

רוח הקודש של מעשה, רוה״ק של דמיון, רוה״ק של שכל, רוח הקודש עליונה.

זהר ח״ג כ״ו, תלת רוחין, וזהר חדש ריש שה״ש, ארבע רוחות, עה״כ ונחה עליו דוח ד׳, דוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד׳. ועיין מורה נבוכים ח״ב םמ״ה,

מעלות ומדרגות הנבואה.

צגו כמדתו. רוח הקודש מתלבשת היא בחכמה, כפי המרה. מד מגילה ט״ו, יומא כ״ג, תיכ צו פ״ב, ועיין שער המצוות לרח״ו פ׳ צו, וס׳ הלקוטים פ׳ אחרי, עה״כ בד קדש ילבש.

צד יש נביא שלא הניע למדת רוח הקודש של בעל רוח הקודש. מניחים כתובים ע״ג נביאים כשם שמניחים נביאים ע״ג כתובים. מגילה כ״ז בר״ן לרי״ף, ובבא בתרא י״ג תוד״ה רי״א,

יונת אלם לדמיע מפאגו, פג״ט.

אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, ואיהוא חזו. עדיף מינייהו, דאיהו חזא ואינהו ל

מגילה ג׳, סנהדרין צ״ד.

ת תדיט ו ר ו ק מ

צד. הנבואה באה לפרקים, ותפקידי הנוף והנפש החיונית מתבטלים.

החכמים תכונתם אחרת. זהר ח״א קע״א, ה׳ יסודי התורה פ״ז, מו״נ ח״ב פל״ו ומ״א. חסד לאברהם, מ׳ שני נל״ה, סוד חכם עדיף מנביא.

צו ההתעלות אל הנסים בפועל קשורה עם הנבואה בישראל. עיין מלחמות ד׳ לרלב׳ע מאמר ו׳ ח״ב פ״ט פי״א,

ס׳ העקרים מ״ג פ״י.

צח נצח והוד, היסוד הקבוע והיסוד המתנודד, הם הצנורות של

נבואת האמת. זהר ח״א כ״א, יהושע אתנבי מהודו של משה, ובשמואל גם נצח ישראל. ושם קע״א, ותקוני זהר, ריש הקדמה, ותכ״א, תריץ סמכי קשוט. פרדס שער י״ז ירך יעקב פיג, ענין המעמידים והצליעה. ועיין ריש שער רוח הקודש לרח״ו,

מדרגות הנביאים.

ק הנבואה של אספקלריא המאירה, כוללת הכל, נם עולם המעשה. יבמות מ״ט, ויקרא רבה פ״א, זהר ח״א קע״א, וח״ב כ״ג ופ״ב, ריקאנטי פ׳ וארא, עבודת הקודש לר״מ ן׳ גבאי ח״ד פכ״ב.

קא אספקלריא המאירה, שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש

כלול בה. חסד לאברהם מעין שני נהר ל׳׳ה.

הפגם שיש ביסוד תבואר, והוד נהפך לחה. תקוני זהר תל״ג, רעיא מהימנא ח״ג רמ״ג.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרכד א

כגם עם הטבע, לויתן ושור הבר, ח ו הקודש הרגיל לם סעודה יפה לצדיקים. ר ש ב , ונעשה מ ם ת מ ח ל מ שניהם נופלים בת קניניון זה. ו א ר ל אוה״ע זוכה ל א זנו עיניו מקיניניאות ש ל מי ש

, צור עולמים נומרה. ת המלחמה גבריאל מעורר א ויקרא רבה פי״ג, פסיקתא דרב כהנא לסוכות, םכ׳׳ט, בהמות ולויתן הן קניגיון של צדיקים לע״ל, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו. ובבא בתרא ע״ה עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן ובו׳. ושם, ארסטוון עתיד לעשות לצדיקים. פיוט אקדמות לשבועות, טלולא דלויתן ותור טור רמותא, חד בחד כי סביך ועביד קרבותא. ועיין פירוש הרשב״א פ׳ הספינה, בהכותב עין יעקב שם, ובפי׳ רבנו בחיי פ׳ בראשית, הגדות בהמות ולויתן רמז לחבור הנפש והשכל גם החמר והצורה. עקדת יצחק פ׳ שמיני, חבור השכל והחמר. שיטה מקובצת ב״ב שם מס׳ לבנת הספיר,

לויתן סועד את החברים חבור הנשמה והגוף.

כהם גוף, הם הם מזיקי עלמא. ה הרוחות, שאין ל

עירובין י״ח, בראשית רבה פ״כ ופכ״ד, זהר ח״א נ״ה.

ל פגעים ר ש ת המקדש, ובשי ל ישראל בבנין בי לם ש ו שכל ול עולם ושכלולו. ת המקדש, נויו ש נתקדש, והבל סייעו בבנק בי זבחים ניד. שבועות ט״ו, מדרש תהליס צ״א. פסיקתא רבתי פ״ו, במ״ר י״ד, ריש שהש״ר חזית, הכל מסייעין למלך,

אפילו דוחות אפילו מזיקים, ואפילו מלאכים.

כרם המעינות, י מתברכ ת העולם, ו דש א נצח הקו סוף כל סוף יי עליק ושרפי קודש. ם עם מלאכ מתחברי ומתעדנים העולמים, ו קדושת מוסף, נקדישך כסוד שרפי קודש, לפי פרקי ר״א פ״ד, שרפים אומרים קדוש, והחיות עונות ואומרות ברוך, וישראל עונים ואומרים שמע ישראל ד׳ אלהינו ד׳ אחד.

ת תרכה ו ר ו ק מ

מאמר שני

ת י מ ל ו ע ת ה ו י ח הה סדרים, מ״ב פרקים. ש ל ש

סדר ראשון, א׳־י״ב, החיות האלהית העולמית.

אה ומרוה אותם. ת העולמים, מחי א א ל מ מ זיו אור אלהים, ה

ת החיים. ם א ם, ומשפרי ונטפי עדנים הולכים ומטפטפי אדרא, עה׳׳כ כי טל אורות סלך, בראש מערכת החיות העולמית. עץ חיים, שער הכללים פ״א, ושער א׳ ענף ב׳, מדעיא מהימנא ח״ג ק׳׳ט ורכ״ה, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. שיר היחוד, סובב את הכל ומלא את כל. ובהיות הכל אתה בכל.

ב. ד ח א ת ח עליון מ ר עליון, רוח העולם ברו ו ק מ ת מ ו ב ש ח מ ת ה ע פ ש סדר ל״ב נתיבות חכמה, נתיב ו׳ נקרא שכל שפע נבדל, והוא משפיע השפע ההוא על כל הבריכות המתאחדות בעצמו, הקדמת פי׳ הדאב״ד לס׳ יצירה, ם׳ הקנה מ״ח, פרדס שי״ב./ כ״ו, ם׳ העקרים, מ׳׳ב, פי״א. עיין ר׳ בחיי פ׳ בראשית א

גת ושופעת. כ ל ו ה ם של ההויה, ה רי ם הנחלים האדי י כ פ ת ש מ

מקור חיים, לד׳ שלמה ן׳ גבירול, לקוטי ר׳ שם טוב ן׳ פלקירא, מאמר ה׳, ע״א, המשלתי לך הבריאה בנביעת המים מהמקור. מודה נבוכים, דדב פי״ב, ומורה המורה, לרש״ט, שם. שערי אורה, לר׳׳י גיקטיליא, שעד ב׳, מקוד מים חיים.

ה•ת ההמולה העליונה. ב ש ק , ה הגלים העליונים פועלים על נשמתנו בדית מנוחה, דרך ב׳. ניקוד השמות, השאון הגדול העליון,

וקול שאונו כקול מים רבים.

ש 40 ד ו ק ת ה ו ר ו א

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרכו א

ח אותיות רוחניות׳ עצמיות׳ מקורי החיים.

ס׳ יצירה פ״ב מ״ב, כ׳׳ב אותיות, וצר בהם נפש כל היצור.

גנת אגוז, לר׳ יוסף גיקטיליא. ח״ב, שער כ״ב אותיות. עמק המלך שער א׳, קל״ח פתחי חכמה, י״ט, כ״ב.

יא ההתאגדות הכללית, שצרור החיים הכלליים אנוד הוא ביחד,

תוצא הארץ נפש חיה למינה זו נפשו של אדם הראשון. בראשית רבה פ״ז, עיין שערי אורה, ריש ש״ב, סוד הכתוב הזה, לכלול נפש בעלי חיים, ונפשות האדם, ואפילו נפש משיח.

סדר שני, י״ג־ל״ב, נשמת העולם.

יג מזהירה היא נשמת העולם.

ברכות י׳, מה הקב״ה מלא כל העולם, אף נשמה מלאה כל הגוף. מקור חיים לד׳ שלמה ן׳ גבידול, לקוטי ד׳ שם טוב, מאמר שני, כ״ט, כמו שהנפש מקפת בגוף ונושאה אותו כן העצם הרוחני מקיף בגוף העולם הכללי ונושא אותו. תורת הנפש, מיוחם לר׳ בחיי הדיין, פט״ז, כבוד א׳ ישראל, והיונים קוראים אותו הנפש הכללית, המניעה את הגלגלים. דון יהודה אברבנאל. וכוח על האהבה, כ׳, לאפלטון. נפש העולם. מאור עינים לר״ע מן האדומים, א״ב פ״ד, לידידיה האלכסנדרוני, הבורא הוא נפש העולם. שער השמים, מ״ב פ״ב, ומ״ו פי״ד•

יד מדברים באצילות האלהית בתור נפש ההויה׳ באור ובכלים.

והאצילות האלהית היא ממעל להבריאה. עץ חיים, היכל א״ק, שעד א׳ ענף ג׳, ושעד ב׳ ענף א׳, והיכל אבי״ע, שמ״ב פ״ב, ופ״ה, ושמ׳׳ג, הקדמה. רמ״ע מפאנו, ריש יונת אלם, האור הראשון, אויר קדמון, והוא נפש העולם. אילימה, מיא ת״א פ׳ כ״ב. שעד השמים, מ׳׳ו פ״ט י״ח, מ״ח פ״א.

ת תרכז ו ר ו ק מ

טו האצילות האלתית בתור מקור כל ההויה.

מסכת אצילות. פירוש הרמב״ן עה״ת במדבר י״א עה״כ ואצלתי.

פי׳ עשר ספירות לר׳ עזריאל, כה האצילות הוא עיקר הבריאה.

פירוש ד״ראב״ד לס׳ יצירה פ״א מ״א. פרדס ש״ב טעם האצילות.

טז נשמת העולם הפועלת, כנשמה במבנה הגופני.

קל״ח פתחי חכמה, כ׳, הבלתי תכלית לא יפעול אלא כנשמה המנהגת את הגוף.

יט הגמלים נכללים במדד, בלתי גבולית בתוך הבלתי נבולים. עיין עץ חיים ש״א עגולים ויושר, קל״ח פתחי חכמה, כ״ז,

הבלתי תכלית שולט על המוגבל ומחזירו לבלי גבול.

כ רוח חיי החיים. מחיה חיים.

יומא ע״א. ם׳ יצירה פ״א מ״ט, רוח אלהים חיים, פי׳ הראב״ד.

אדרא רבא, רוחא דחיי, מחד נוקבא היין, ומחד היין דחיין.

כב ההבנה האורגנית, העושה את כל היש לשעור קומה רבתי. ברייתא שעור קומה. עץ חיים, היכל א״ק ש״ב, ואבי״ע שמ״ב. ח׳ שעור קומה לרמ״ק. שער השמים, מ״ו פ״ד וי״ד, האדם הגדול,

לפי מורה נבוכים ח״א פע״ב, וכוח על האהבה, כ׳.

כד הכשרונות בבעלי חיים, שברים של נשמה גדולה, מלאה חכמה. עיין שבילי אמונה, לר״מ אלדבי, נתיב ו׳, הנפש המרגשת היא ניצוץ שהתנוצץ מן השכל הפועל. ברית מנוחה, דדך ב׳, מאור ד׳, הוא המביא שכל בין בבני אדם, בין בבהמות, בין בעופות. כנפי יונה, לרמ״ע מפאנו, ח״ג נ״ד, בהמות חיות ועופות יש להם נפש נשפעת אליהם מהחיות הנושאות את המרכבה.

ועיין מלאכת מחשבת, לד׳ משה חפץ, פ׳ נח.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרכח א

כה בנשמתו היסודית של נח נתגלו כל יצורי העולם.

ברית מנוחה, שם, כמו בתיבת נח, כך הוא במרכבה, כל הרמשים ובהמות ועופות וכני אדם השפעתם מן המרכבה. ס׳ הלקוטים לרח״ו, פ׳ נח, נח הוא יסוד המקבל כולם.

כו דומם, צומח, חי׳ מדבר׳ הכל הוא חטיבה גדולה אחת.

/ פ״א ופ״י, הדומם גוף ונפש, עץ חיים, היכל אבי״ע, שער נ ושער מ״ב פ׳׳א, בחינה אמצעית בין דומם וצומח וחי ואדם./ ח״א, יש בה׳ מיני הדגן סוד רמ״ע מפאנו, מ׳ צבאות ד

ה׳ חלקי הנפש, וח״ב, החלזון הוא דומם, צומח וחי.

כז ההתאחדות עם החי הכללי ועם ההויה הצמחנית והדוממת,

עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. עיין ס׳ הגלגולים, פל׳׳ח, ונ׳׳ד, ושער הגלגולים, הקדמה כ״ב וכ״ט.

לא מכירים אנו את רצון העולם כתור נפש החיים שבהויה. מקור חיים, לר׳ שלמה ן׳ גבירול, לקוטי רש״ט, מ״ב י״ח כ׳, ומ״ה נ״ח, ס״ד, הרצון מפלש ומקיף בכל, כפלוש הנפש בגוף, הוא הפועל ליסוד והצורה והמניע אותם. ר׳ יצחק ן׳ לטיף, צורת העולם פ״ו, סוד השם המתואר בחפץ אל, אצל הקדמונים. םדד ל״ב נתיבות חכמה, נתיב כ״א שכל החפץ המבוקש, שהוא מקבל שפע האלהות. כדי להשפיע מברכתו לכל הנמצאים. רמ״ע מפאנו, ע״ב ידיעות, כנפי יונה פ״א, יונת אלם פ״ב ופ״ה,

שמ״ו ורצוץ חד הוא, רצונו הוא נשמת הכל.

לב הרצון העולמי הוא יסוד עולם, צדיק עליון.

חגיגה י״ב, הארץ על מה עומדת, על עמוד אחד וצדיק שמו.

עיין סדדם שער י״א, פ״א ופ״ב, תשובת רב האי גאון. שערי אורה, שעד ב׳, צדיק יסוד עולם.

ת תדכט ו ר ו ק מ

סדר שלישי, ל׳יג־מ״ב, חיים עד העולם. לד

הכל שוטף, מזדעזע ושואף. עיין לקמן, מאמר חמישי, התעלות העולם, פ״א.

לול ב א ו ש , ל א כ ל מ א בגופא ד ב א ת ש א ל ל ר ש החפץ האדית כל תגועות ההויה. ח היסודי המגלגל א כ ת, הוא ה או ר המצי מקו זהר, ח״א רי׳׳ז. מקור חיים, מ״ה נ״ב, הבקשה לפועל הראשון וההליכה אצלו מתפשטת בכל, דצח״מ, ותנועת כל הכלליות.

לז השאיפה אל הנצח מנצחת את המות.

סוף מ״ק, פסחים ם׳׳ח, ילקוט ישעיה כ״ה, בלע המות לנצח.

ס׳ המערכת פ״ח, עבודת הקדש, ח׳׳ב פי״ט, כ׳. של״ה, כ׳, כ״ד.

לח, ימים ממנו ת חיים ומתקי ר ש י ה כ א ל מ ם, ש ת המתי ל תחי הטל שרת טלך. רה מחייהו, כי טל או ל המשתמש בטל תורה טל תו כ סוף כתובות קי״א, ילקוט שמעוני ישעיה כ״ו> תקוני זהר תי׳׳ט,

אדרא עה״כ, בראש מערכת החיות העולמית.

מ המות הוא חזיון שוא, הוא רק תנבורת החיים.

הקדמת פי׳ הראב״ד לס׳ יצירה, נ׳ שערי בינה, איוב ל׳׳ח ל״ט, הנגלו לך שערי מות, הנקרא מות אינו העדר החיים,

והסוד ואתם הדבקים בד׳ אלהיכם חיים כלכם היום.

מאה ואומרים שירה. ת י מ ם ביום ה י מסתכל שחרור מיראת המות, ו ברכות י׳, ברכי נפשי, תוסף רוחם יגועון, תשלח רוחך יבדאון.

בא נבוא לאותה החירות, אשר עבורה הננו חיים. שמות רבה, פמ״א, חרות על הלוחות, חירות ממלאך המות. מקור חיים, סוף, השאיפה, שחרור מהמות ודבקות במקור החיים.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרל א

מאמר שלישי

ת ל ל ו כ ת ה ו ד ח א ה שלשה סדרים, ל׳׳ב פרקים.

סדר ראשון, א׳־י׳, האחדות האלהית הכוללת.

א כל ההויה כלולה בנקודה אחת׳ נטף של ניצק אלהי.

אדרא זוטא, וכלא הוא חד, בראש מערכת האחדות הכוללת.

עץ חיים, ריש שער הכללים, האציל נקודה אחת, העקודים.

ב ההויה, המלאה נדולה נבורה ותפארת, בכתר חכמה בינה ודעת, מבלטת את נצח הנצחים׳ מיסדת יסוד הכל׳ סידור ממלכתי. עיין אילימה מ״א ת״ב פי״א וכי, עץ חיים שם, ושער מ״ד פ״א, אחדות גמור, מתחלת י׳ ספירות דאצילות עד סוף י״ס דעשיה.

ד האחדות הכוללת, המכרת רק את האלהות׳ ואין עוד מבלעדי ד׳. אדרא זוטא, הוא כלא. מקור חיים, לקוטי רש״ט, מ״ה י״ח, הוא הכל והכל בו. אבן עזרא. בראשית א׳ כ׳׳ו. האחד. יוצר הכל והוא הכל. ד״י גיקטיליא, גנת אגוז, שער ההויה, סובל הכל, והוא הכל וחוצה לכל. שיר היחוד. אין עוד זולת הויותיך.

ו ההשקפה המונוטיאיםטית, הנוטה לההםברה הפנטיאיםטית, כשהיא מזדככת, בהחלק התבוני של החסידות החדשה׳

שאין שום דבר מבלעדי האלהות. עיין תניא, לקוטי אמרים, שער היחוד והאמונה, פ״ג ופ״ו.

ח האחדות המחיה את הרבו/ הרבוי של אחד שלפני אחד.

ם׳ יצירה פ״א מ׳׳ז, ולפני אחד מה אתה סופר. מקור חיים, מ׳ שני, כ״ו, האחדויות המתרבות מעצם האחדות הראשונה. אלימה מ״א פ״ד, ת״ד פ״א, יחסו אחד בי׳׳ס ואמרו שהוא לפני אחד.

ת תרלא ו ר ו ק מ

ט יחוד עליון׳ שמע ישראל ד׳ א׳ ד׳ אחד׳ יחוד תחתון׳ בשכמל״ו.

ריח ציקי קדרה יש כאן׳ מביאים העבדים בחשאי. פסחים נ״ו, משל לבת מלך שהדיחה ציקי קדרה. תולעת יעקב, לר״מ ך גבאי, סדר היום לר״מ מכיר, סוד ק״ש והיחוד.

כשזורח על היחוד התחתון הזיו מהיחוד העליק׳ הוא מתכפל׳ נון כפופה, של כללות האותיות אשר בשני היהודים.

שבת ק״ד. זהד ח״ב י״ב וקליט. רעיא מהימנא ח״ג רס״ד.

תקוני זהד, הקדמה, ותכ״א, כה וכה. מגן דוד לרדב״ז, אות נון.

י האלהות העולמית, אור מלכות, הא׳ האחרונה של שם הויה, המתגלה בשם האדנות. המטרה האידיאלית של ההויה, התפארת.

עיין שערי אודה, ש״א המלכות, וש״ה התםאדת.

סדר שני, י״א־־י״ט, אחדות העולם והתולדה.

יב המדע ההולך ומתחדש, המתקרב בשבילי החול אל הקודש׳ המתעלה׳ מעל הסקירה האטמית, אל הכרת התנועה והכח. עיין ם׳ אלים, לד׳ יש״ר דלמידיגו, הוצאה שניה, ניח, ם״ב. מלאכת מחשבת, לד׳ משה חפץ, כללי המחקר, מהתנועה.

יג אור ישר וחוזר בדצח׳׳מ. מי שנעשה שכן לעפר זוכה לאורה. אומה זו נמשלה לעפר, וזו היא מעלתה, שנמשלה גם לכוכבים. כצמח השדה נתתיך, ואתן צאני, אדם אתם׳ אתם קרויים אדם. סוטה ה׳. מגילה ט׳׳ז. סוטה י״א, יבמות ס״א וב״מ קי״ד. ילקוט יחזקאל ט״ו ול״ד. עיין קל״ח פתחי חכמה, ט״ז.

יט ישראל שבחק לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. אוירא דארץ ישראל הוא המחכים להשכיל העולם המאוחד. ע״ז ח׳, תוספתא שם פ״ה. של״ה, קם״ג, החכם בארץ ישדאל.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרלב א

סדר שלישי, כ׳־ל״ב, ההכללה העליונה.

כב הגודל והקוטן, הנמדד בערכים הנפשיים, הנם לנו חזות הכל, כקרני פרוינהופר, למדוד על ידם את השיגובים המוחלטים. פדוינהופר מצא בחשמל, בספקטרום, מאור השמש, קוים שחורים, ועפי״ז מצאו היסודות הטבעיים במעטפת השמש והכוכבים. ידיעות הטבע, לא׳ ברנשטיין, מראות החשמל ועולמות אין מספר.

כג נקודה אחת ומצבה מודיעה מלא עולמים, דונמת הקרים והנקודות

האםפקלריותים שבתבונה ביחס להטבע השמימי. עיין לעיל, כקרני פרוינהופר.

בל השונה, הקב״ה יושב ושונה כננדו. סדר אליהו רבה פי״ח.

כח הבדלת ישראל מן העמים, והאדם מכל הבהמה, בתוכה ננוזה הכללה, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא.

עיין לעיל, שער ראשון פ׳ י״א.

כט הכללות העליונה מונחת היא בדעת ד׳, באהבה רבה,

תולדתה, כשיורדת מעולם האצילות, היא אהבת עולם. עבודת הקודש, ח׳ היחוד פכ׳׳ז, כ״ח. פרי עץ חיים, שערק״ש פ״ג, אהבת עולם היא אהבה זוטא, אהבה רבה היא באצילות.

ל ישראל שיר אל, שיר פשוט, כפול. משולש, שיר מרובע,

שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו. תקוני זהר, הקדמה, ת״י, תי״ג, תכ״א• רעיא מהימנא, ח״ג רי״ט ודכ״ז, אשל אברהם, לר״א ריוויגו, סוד ארבע דרגין קדישין. זהר חדש, דיש שיד השירים, רזא דארבע זהורין, ותיאובתא לאתכללא האי בהאי, וכד כלילן כחדא אקדי שיר השירים.

ת תדלג ו ר ו ק מ

מאמר רביעי

י ל ל כ ב ה הטו שלשה סדרים׳ ל׳׳ב פרקים.

סדר ראשון, א׳־י׳, הטוב הכללי האידיאלי.

א האידיאליות הי־וחנית מכירה רק את האחדות והכללות, טוב כללי,

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. עיין בראשית רבה פ״ט, ר׳ בחיי פ׳ בראשית, עה״כ הזה.

ב בכללות העולם הכל הוא טוב, מצד הערך העצמי האידיאלי. עיין וכוח על האהבה, מ״א, נ׳׳ט, ם״א, לאפלטון, אידיאי, המינים, דוגמות, ברוח האלהי, השכל העליון, והטוב העליון. קיבוץ הרע בכל חלקיו מופיע לעומק טוב, כלו הפך לבן טהור. סנהדרין צ״ז, אין בן דוד בא עד וכו׳ כלו הפך לבן טהור.

בהשקפה נצחית זו נותנים פרמא על פני כל המזיקים. דב״ר פ׳׳ד, מדרש תהלים י״ז, פרמא נתונה בפני המזיקים.

ג זורח האידיאל האלהי. היותר עת־ק׳ לא האידיאל המוזער,

מועלה יסוד הרחמים, עינא חוורא, עינא דבלא ימינא. אדרא, עה״כ כי עין בעין, בראש מערכת הטוב הכללי.

ו אם נבא לומר, חלוק מדתות הטוב צריך בשביל שכלול העולם,

אנו נכנסים בשער הנמגע, הפוגם ביכולת האין סופית. עיין מורה נבוכים, ח״ג פט״ו, אילימה מ״א ת״א פי״ט.

ההחשבה משכללת הטובה, כמו האורה, ולית יממא בלא ליליא. לעתיד לבוא יברכו על הכל הטוב והמטיב, והשם יהיה נקרא

כמו שנכתב. זהר ח״ג צ״ג. פסחים נ׳, ילקוט שמעוני, סוף זכריה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרלד א

ז הטוב המתעלה תדיר. הקדש טעון ברכה.

עיין לקמן, מאמר חמישי, התעלות העולם, פי׳׳ז. ט

עין הדעת טוב ורע נהפך כולו לעץ החיים. ריקאנטי, בראשית, שלייה י׳׳ט, עץ החיים ועץ הדעת שרשם אחד.

סדר שני, י״א־כ״ב, עומק טוב ועומק רע.

יא עומק טוב ועומק רע.

ס׳ יצירה פ״א מ״ה, תקוני זהר תנ״ד.

יד מציאות הרע היסודי, המוסרי, והמעשי, בתור בריאה, ובורא רע. זהר, ח״ב רמ״ג ורס״ג, דרגין דםט״א, והיכלות הטומאה,

פרדס, שער כ״ה התמורות, ושכ׳׳ו היכלות הקליפות.

היסוד הפנימי של הרע הוא תוכן של טוב. אילימה, מ״א ת״ב פט׳׳ז, הטמאים למטה הם טהורים למעלה,

שהשרשים להגבורות רחמים, שהם ממתקים הדינים.

מעמקי הרע הם משמשי הטוב והתבםמותו, אחרי שמתמתקים.

אדרא רבא, דינין משתככין, אתבםמו, אתבסמותא דכלא. רעיא מהימנא, ח׳יג קנ״ג, עמק המלך, קל״ב, קל״ה, סוד

ויבאו מדתה וימתקו המים, ועיין של״ה י״ט כ״א. טו

ההסתכלות הפסימיםתית, בפלוסופיא החדשה, של הרצון העור, תנין עור, תלמידיו של בלעם הרשע.

ם׳ הקנה הגדול ט״ז, מ׳׳ו, והוצ׳ שניה כ״ד, ס״ו, התנין בדיה שאין לה עינים, ע״כ שמו תני ניעור, ופי׳ תנין עור. וכן פרדס, שכ״ה התמורות ס״ה, עמק המלך, דף פ״ד, מם׳ הקנה שם, וקכ״א וקמ׳׳ג, התנין עור הנקרא תנינסם, וקל״ה, אדם הטמא ואין לו רגלים ונקרא תנין עור,

כמו שארז״ל, בלעם היה סומא וחגר.

ת תרלה ו ר ו ק מ

יז הופעות חלקיות ונפרדות. ומשם יפרד.

זהר, ח״א כ׳׳ט, נפצה כל הארץ, כד״א ומשם יפדד.

כ הצביונות הרעים מוכרחים להמחק, כדי להכשיר היצירה החדשה. פסיקתא זכור, ס׳ המצות לדמב״ם, קפ׳׳ח, תמחה את זכר עמלק.

הרז של הרמב״ם. אשר חלק ד׳ א׳ אותם לכל העמים, שהחליקם בדברים כדי לטורדם מהעולם.

ע״ז נ׳׳ה. פיה׳׳מ לרמב״ם, ותי״ט, סוף ברכות.

כא זיהרא עלאה דאדה״ר, לאכל מעץ החיים, ולא לדעת משום רע. עיין זהר ח״א ל״ו, אתפקחו למנדע ביש, דאבדו זהרא עלאה.

כב הדבק באור תורה, את החמור השוד והכלב הוא כובש, העצלות הרשעה והעזות. והזריזות האהבה וההכנעה פורחות./ משמרה ראשונה ושניה, תקוני זהר חדש, ע״ח, ברכות ג עמק המלך, שער י״ד פ״ה ופט״ז, וקכ׳׳ה, ושם ד״ת חשך.

עם המלך במלאכתו ישבו, בנשמות הצדיקים נמלךבבריאתעולמו.

בראשית רבה פ״ח, רות רבה פ״ב, ילקוט שמעוני דה״א ד׳.

סדר שלישי, כ״ג־ל״ב, עדן העתיד.

כג עולם העתיד׳ שיתנלה בו אור ההשואה.

עיין פי׳ הראב״ד והרמב״ן לס׳ יצירה פ׳׳א, מ״א, מ׳׳ד ומי׳׳ג, האחדות השוה, כל העמקים שוים בהשואה אחת.

ועמך כולם צדיקים יאמר על ההויה, שיסודה כנסת ישראל.

זהר ח׳׳א, ל״ג, נ״ט. עבודת הקדש, ח״ב פמ״ב. של״ה, כ״ג. כה

לולא האמנתי לראות בטוב ד׳, יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם.

ברכות ד׳, מדרש תהלים כ׳י׳ז עה״כ.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרלו א

כח השמחה המקורית, ההויית, שמחת מעון עולמים.

כתובות ח׳, שהשמחה במעונו. עמק המלך, שער שעשועי המלך. ר׳ יש״ר דילמידיגו, שבר יוסף, נובלות חכמה, קמ״ט, עלה בי,

התנועה והשעשוע העליון, הששון והשמחה.

כט העונג היותר גדול, העונג על ד׳ מצד עצמו.

עיין עקדת יצחק, נעילת שערים, מם׳ המרות לפלוסוף. מ״י, העונג השלם והטוב בעצמו.

ל המצב המאושר, שנועם ד׳ ועוגג האהבה מופיע בתוך הנשמה. עיין וכוח על האהבה, ז׳ י׳, במה תלוי האושר האנושי.

לא במחשבות הגדולות מתגלה הנועם של עולם הבא, אור הבינה, וברעיונות המוסר, זיו השלום, השפעת הטוב, המיםד עולם.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. זוהר ח״אקצ״ז, עה׳׳כ, עלמא דאתי איקרי נעם, וברית שלום. שערי אורה, ש״ח, וש׳׳ב, כנויי המדה השמינית, והשנית.

לא מצא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, והברכה זהו הנועם, ויהי נועם ד׳ עלינו, שתשרה שכינה במעשי ידיכם. משנה סוף עוקצין, תורת כהנים, שמיני, מכילתא דמלואים.

תנחומא, ופרש״י, פקודי, ויברך אותם משה.

והיא שכינה העליונה, רחובות הנהר, אוצר הנועם. זהר שם, שעדי אורה, ש׳׳ח, כנויי הבינה העליונה.

לב עולם שכולו שבת, שכולו טוב.

סוף תמיד, ר״ה ל׳י׳ה, תנא דבי אליהו ם״ב. סוף חולין, ותוספתא שם, קדושין ל״ט, למען ייטב לך, לעולם שכולו טוב.

ת תרלז ו ר ו ק מ

מאמר חמישי

ם ל ו ע ת ה ו ל ע ת ה שלשה סדרים, מ״ב פרקים.

סדר ראשון, א׳־י׳יח.

א הכל הולך ושוטף, הכל מתעלה.

עיין האמונות והדעות, לרב סעדיה גאון, הקדמה. ה׳, אחד (הירקליט) קיים, כי כל הדברים נעים.

כ היצירה, כדבר שהוא תמיד מתהוה, מתעלה, היא שמעלה מתחת השמש, שאין כל חדש, למעלה מהשמש, שאין כל ישן. רעיא מהימנא, ח״ב קט׳׳ו, ההוא דמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית יחדש לון חדושין, אמר קהלת, אין כל חדש

תחת השמש, אבל למעלה מהשמש יש.

ג השנויים התדירים, שבעולמות הרוחניים, שחכמת הסוד אומרת,

מבארים את התנועה הבלתי פוסקת, שבעולם החמרי. עץ חיים, שער א׳ ענף ה׳, שבכל שעה משתנים העולמות, מתקוני זהר תכ״ב, לבושא דלביש בצםרא לא לביש ברמשא,

ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא.

ה העולם מתעלה תמיד.

/ כל יום שעובד, העולם קרב יותר לשלימותו, דעת תבונות, י הגלגול להחזיר הכל לטובה, מתגלגל בכל שעה, ואינו פוסק.

ו ההויה ירדה בתחלה, ומתוך כך היא מוכנה לעלות.

קל״ח פתחי חכמה, בראש מערכת התעלות העולם.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרלח א

ז העלמת ההופעה, בתור אור בבלי, אשר מירוק איום מעלהו,

עשרה הרוגי מלכות, חלקם בחיים. עץ חיים, שער הכללים פ״א. יונת אלם, פי׳׳ט, כ״ב, כ״ד.

עמק המלך, שער עולם התהו, פם״ה, ס״ט. י

ן לתיקון פועל. עולם התהו, שבירותיו, ותיקוניו, מורים שהרצו

נובלות חכמה, קע״ה, עלה ל״ד. קל״ח פתחי חכמה פל״ו.

יג ההתעלות הבלתי סופית, אין סוף, ולא אין ראשית.

יונת אלם, הקדמה מענין אין סוף, ומאה קשיטה כ״א.

שערי גן עדן, לד׳ יעקב קאפיל, פ׳׳ב טעם לשם א״ס.

יד התעלות בלתי פוסקת, ומהירה, המהירות היותר עליונה,

ינהננו עלמות, בזריזות, כאלין עולימתא. ירושלמי מגילה, פ״ב ה״ד, שהש״ד פ׳׳א עה״כ עלמות אהבוך.

טו השלמות המוחלטה כאלו משתלמת על ידי ההשתלמות,

ועבודה זו צורך נבוה. עבודת הקודש, ח׳׳ב פ׳י׳א ג׳. של״ה, שער הגדול, ל״ב.

נפש החיים, לר״ח מולוזין, שער ב׳.

יז השלמות המתכרכת, והשלמות המוחלטה, שאין עמה שום. הוא ושמו. ך צדקה ך ברכה, ואין צרי י ש צר ד ק הוספה והתעלות. ה ב״מ קי״ד. פרקי ר״א פ׳׳ג. מאה קשיטה, שערי גן עדן, לעיל.

יח יחוד כרכה קדושה.

תקוני זהר חדש, מעבר יב״ק, רעיא מהימנא, ח״ב קט״ז וקי״ט, יק״ב, בק״י. דמברך ומקדש ומיחד למטרוניתא. גנת אגוז ש״א. פי׳ רמב״ן לשה״ש, לכן תקנו חכמינו הברכה והקדושה והיחוד.

ת תרלט ו ר ו ק מ

סדר שני, י״ט׳־כ״ו, ההתפתחות המתעלה. יט

תורת ההתפתחות מתאמת לרזי עולם של הקבלה. רמ״ח לוצטו, דעת תבונות, קל״ח פתחי חכמה.

המחשבה של ההתפתחות בסדרי השתלשלות דרגאים, בהויה.

דעת תבונות, י׳, קל״ח פתחי חכמה, מ״ב, התיקון בהדרגה.

כג שמח הרמב״ם, כשצורת ההשגחה קבלה צביון הדרגה שכלית.

מודה נבוכים, ח״ג פי״ז. כה

ההשגחה הכללית והפרטית, למרכז אחד- נטיתו של הרלב״ג. מלחמות ד/ מאמר ד׳ בהשגחה, פי׳ רלב״ג לאיוב, הקדמה. ועיין אבן עזרא, וידא י״ח, כ״א, שהכל ידע כל חלק על דרך כל.

כו רז ההשגחה׳ בכמות ובאיכות׳ בכגסת ישראל, ע״י אור תורה,

ומחשבתם של ישראל קודמת לכל, וחותמת הכל. פסחים נ״ד, ב״ר פ״ב. תפארת ישראל, למהר״ל מפראג. פ״א י״ז.

סדר שלישי, כ״ז־מ״ב, המגמה העליונה.

כח הידיעה המנמתית של ההויה׳ הכל צפוי והרשות נתונה׳

עצת ד׳ היא תקום, וההחשכה היא תכונה של הארה. אבות פ״ג מט״ו, ופי׳ הרמב״ם שם. דיש תנא דבי אליהו, יודע מה שעתיד להעשות, וצופה לטובה ואין צופה לרעה.

כט המרכז העליון, מלכות אין סוף׳ כל הראשית והאחרית.

עיין משנת חסידים, לד׳ עמנואל חי ריקי, מסכת עשיה.

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרמ א

לא המנמות האידיאליות העליונות, והמושרשות בעולם המעשה, נימין דאריך לא מסתבב־ן דא בדא׳ דזעיר מםתבכין דא בדא.

אדרא, רבא, קכ״ח וקליו, אדיר במרום, מ״ב. לג

גאולת האדם׳ ממעי" לעבודת האדמה. גלוםקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועתידין בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע.

שבת ל׳, וכתובות קי״א. יבמות ס״ג. גאולת העולם, העתיד, הקץ היותר מדומם. המוסר האלהי, לא רצועות על קרני שי״ מועד הוא- כי אם עטרת תפארת

בראשו של כל צדיק. מגילה ט״ו. הקדמת תקוני זהר.

לח החזיונות הגולמיים שבכל היקום, הם פרקי שירה למלך הכבוד. בית אלהים, לרימ מטראני, סוף. ר״ח ממונציליסי, פרקי שירה.

לט התקון העליון. הכל מתאחד, הכל מתעלה, והכל מתקדש.

האושר המרומם, הדבקות באור חיי כל החיים. עיין מערכות הקודש הכללי, החיות העולמית, האחדות הכוללת,

הטוב הכללי, התעלות העולם. מא

הכל הולך ועולה, קונה עמדה של מהלכים בין העומדים, מאיר כאור החמה׳ כזוהר הרקיע ובכוכבים לעולם ועד.

פרק שירה, כוכבים אומדים, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, תקוגי זהר חדש, כזוהר דזוהדין בסליקו, דזהיר ואנהיר לכלא.

מפתח תורה נביאים וכתובים

תפלות ופיוטים

ח ת פ מה ר ו ת

ת י ש א ר ב את שני המאית הגדלים (א. טז) רני תוצא האיץ נפש חיה למינה (א. כד) שנג וייא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (א. ?א) תסט, תפד. ויהי האדם לנפש חיה (ב. ז) שנ ונהי יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפדד (ב. י) יז, תקב לעבדה ולשמיר. (ב. טו) קפב, תקיא, תקפב ומעץ הדעת טוב ודע לא תאכל ממנו (ב. יז) תע בזעת אפיך תאכל לחם 0ג יט) תקפא ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם (ג. כב) שח, תע נח איש צדיק (ו. ט) שעב כל אשי נשמת דוח חיים באפיו >ז» כב) שנג ויחל נח איש האדמה (ט. כ) שעב אל עליון קנה שמים ואדץ (יד. כב) תפז ויאמיו אליו איה שיה אשתך (יח. ט) קח ושמדו דדך ד׳ לעשות צדקה ומשפט (יח. יט) שעב ואנכי עפי ואפי (יח. כז) תכט, תל, תלב ויקיא שם בשם ד׳ אל עולם (כא. לג) שעב כדיח שדה אשי ביכו ד׳ (מ. כז) קפב

סלם מצב איצה ויאשו מגיע השמימי. והנה מלאכי אלהים עלים ויידים בו (כח. יב) רל, ימג עקדים נקדים ובידים (לא; י) קצא כי שיית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (לב. כט) ינו פנים אל פנים (לב. לא) תכה אל אלהי ישיאל (לב כ) שכו מידי אביי יעקב משם יעה אבן ישיאל (מט. כד) שיב עד תאות גבעת עולם (מט. כו) תקצא

ת ו מ ש

אהיה אשי אהיה (ג. יד) רז, ריב, יפד נאדי בקדש (מו. יא) רעי׳

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרמד א

ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים

וטי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל ב״י (ים. ה־ו) פז, תנה הנגשים אל ד׳ (יט. כב) תקכו, תקסז אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת (כ. ד) רפג ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (כ. כא) שלג נעשה ונשמע (כדג ז) תקעג כמעשה לבנת הםפיר וכעצם השמים לטהר (כד. י) כח, קנב, שכו ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי (כט. מג) רצה, רצו ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (לא. ו) סז וישלך מידו את הלחות וישבר אתם (לב- יט) שכד ועשה בצלאל ואהליאב (לו• א) סט

וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוד. ד׳ כן עשו ויברך אתם משה (לט. מג) תקכז

א ר ק י ו מדו בד (ו. ג) רעא והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני (יא. מד) תנה כלו הפך לבן טהור הוא (יג. יג) תעא בקרבתם לפני ד׳ וימתו (טז. א) רצו ואבדל אתכם מן העמיןם להיות לי (כ. כו) תנה לנפש לא יטמא בעמיו (כא. א) שצב ועל כל נפשת מת לא יבא (כא. יא) שצב

והיתד. שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך (כד- ו) קפג ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל (כה. ז) קפג, תקפא לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלה״ע (כה. לח) תלח לא ימכרו ממכרת עבד (כה. מב) קד,

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (כה. נד.) קד, והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים (כו. יב) ם

ר ב ד מ ב

כי נזר אלהוו על ראשו(י. ז) תקעד הממעיט אסף עשרה חמרים (יא. לב) קלז

ת תרמה ו ח ת פ מ

בחלום אדבר בו (יב. ו) רכח פד. אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת

ותמנת ד׳ יביט (יב. ח) כג, רכח, תקע וימלא כבוד ד׳ את % הארץ (יד. כא) תמא ד׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו (כג. כא) תעה מה פעל אל (כג. כג) שח וישראל עשה חיל (כד. יח) רצז

ם י ר ב ד ואתם הדבקים בד׳ אלהיכם חיים סלכם היום (ד. ד) קטו תקפח רק עם חכם ונכון הגוי הגמל הזד, (ד. ו) ריד כי מי גוי גדול אשר לו אלהיום קרבים אליו (ד. ז) תקכו קול דברים אתם שמעים (ד. יב) שמו אשר חלק ד׳ אלהיך אתם לכל העמים (ד. יט) תקי, תקנז, תקעו

למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים (ד. לב) תקע שמע ישראל ד׳ אלהינו ד׳ אחד (ו. 0 תיט

בנים אתם לד׳ אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לד׳ אלהיך ובך בחר ד׳ להיות לו לעם סגלה

מכל העמים אשר על פני האדמה (יד. א־ב) שצו יחוד. כל זכורך (טז. טז) תפז העמדים שם לפני ד׳: לשמוע את קול ד׳(יח. ז—טז) קמז, ער העמדים שם לפני ד׳ (יח. ז) קמז לשמע את קול ד׳ (יח. טז) ער

למען ייטב לך והארכת ימים: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו (כב. ז־ח) קיא יצו ד׳ אתך את הברכה באסמיך (כח. ח) ק ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה (כח. כט) קנג בשמחה ובטוב לבב מרב כל (כח. מז) שט הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך (לב. ו) עו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (לב. מז) שנו מורשה קהלת יעקב (לג. י) שח ויהי בישרון מלך (לג. ה) רעח ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם (לג. טו) שמג אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד׳(לג. כט) קלו

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תדמו א

ם י א י ב נ

ע ש ו ה י

ונתתם לי אות אמת: והחיתם (ב. יב־יג) יח

ם י ט פ ו ש

כצאת השמש בגבדתו (י״ לא) קכח

ל א׳ א ו מ ש אל דעות ד׳ (ב. ג) רצה ונכשלים אזרו חיל (ב. ד) ו ד׳ ממית ומחיה: משפיל אף מרומם (ב. ו־ז) שפו בן מי זה העלם (יז. נו) רו צרורה בצרור החיים (כה. כט) רו

ל ב׳ א ו מ ש ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (ז. כג) כא, תקסט רוח ד׳ דבר בי ומלתו על לשוני (0נ. ב) רפד מושל יראת אלהים (כג. ג) ריב

ם א׳ י כ ל מ ד׳ אמר לשכן בערפל (in יב) תם קול דממה דקה (יט. יב) תקמו ד׳ הוא האלהינ* (יח. לט) תעב, תקעח

ם ב׳ י כ ל מ ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים

ויאמר איה ד׳ אלהי אליהו וב. יד) שיא וישם את המשענת על פני הנער (ד. לא) שיא ללקט ארת (ד. לט) קלז

ו ת תרמז ח ת פ מ

ה י ע ש י ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי ד׳ יוכלו (M כח) קל

והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד׳ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ד׳

מירושלם (ב.ג) פז, תקע ונשגב ד׳ לבדו ביום ?1ד.וא (ג. יז) קנה תקו, תקח, תקפד והאלילים כליל יחלןי(בי» יח) קנה שכט׳ תקו אמרו צדיק כי טוב (ג, י) תע ופרי הארץ לגאון ולתפארת (ד. ב) שמג והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדרש יאמר לו(ד. ג) קמה, רצו

וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו(ו. ג) קעא, קצד ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ט. ד.) יב

למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם

קנאת ד׳ צבאות תעשה זאת >ט. 0 רצז׳ תקו, תקפ כי מלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים (יא. ט) כב, רסה ושאבתם מים בששון ממעיני היישועה (ים. ג) תקעד כשד משדי יבוא (יג. ו) רלד כהמות ימים יהמיון (יז. יב) שמב אגמי נפש (יט. י) שעז

ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמיזם והמסכה הנסוכזז על כל הגוים (כד- ז) תקו

בלע המות לנצח ומחה אדני ד דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ד׳ דבר (כזז. ח) שפט, שצח גוי צדיק שמר אמנים (כו- ב) מח כי ביה ד צור עולמים (כו. ד) רח, תקעד: ד׳ רמה ידך בל יחזיון (כו. י־יא) רפא ובל יראה גאות ד

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל (כו. יט) רא, רח, שצ, שצא, תכט כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו (כח, י) קנג מצות אנשים מלמדה (כט. יג< נד ומאפל ומחשך עיני עורים תראנה (כט, יח) קכט, קנח, שכט ויספו ענוים בד׳ שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו >כט. יט) קכט

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרמח א

אשרי כל תוכי לו (ל. יח) קכח ולבב נמהריע יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות (לב. ד) קצד חסן ישועת חכמת ודעת (לג. ו) רל

כי אם שם אדיר ד׳ לגו מקום נהרים יאדים רחבי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו (לג. כא) קצה תס אף גילת ורנן (לד* ב) * עא׳ קעד אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (לה. ד.) כב ונגלה כבוד ד׳ וראו כל כשר יחדו כי פי ד׳ דבר (מ. ד.) תעב ודבר אלהינו יקום לעולם (מ. ח) דיה תקיד כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו (מ. יז) שיט נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה (מב. ד.) תלב להוציא ממסגר אסיר (מב, ז) תקפד ד׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (מב. כא) של ואין מבלעדי מושיע (מג. יא) שיט עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (מג. כא) תקלד מלך ישראל וגאלו (מי• 0 קע כתפארת אדם לשבת בית (מה יג) רפא עשה שלום ובורא רע (מה. ז) תצר, אני ואפסי עוד (מז. ח) תקפח קרא אני אליהם יעמח־ יחדו (מח. יג) קיט מעת היותה שם אני (מח. טז) שיד לבזה נפש למתעב גוי (מט. ז) קנז לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו (מט. ט) רא

ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי עתה (נא. טז) א, רלג, רעז, שיט כי עין בעין יראו בשוב ד׳ ציון (נב. ח) תסז, תעב כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו (נב. טו) רו וזרוע ד׳ על מי נגלתה (נג. א) תקמח ולפשעים יפגיע (נג. יב) ריב כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו (נד. ג) יב

אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד: כי בעליך עשיך ד׳ צבאות שמו

וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא (נד. דיה) רא וכל בניך למודי ד ורב שלום בניך (גד. יג) תנב ומוציא כלי למעשהו(נד. טז) כה רלא

ת תרמט ו ח ת פ מ

כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ד׳ וצדקתם מאתי נאם ד׳ (נד. יז) רב

למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (נד.. ב) שנט

הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נסושכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים (נד- ג) קנו כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות (נו. א) קצט להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים (נז. טו) קנה רצט, שפ בורא נוב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד׳ ורפאתיו (נז. יט) ו קרבת אלהים יחפצון (נח. ב) שא ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם (נח. יב) קנד וקרא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת (נח. יב) שסב אז תתענג על ד׳ (נח. יד) קעה, קצה שא, תקכה כי אם עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם (נט. ב) תט והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ס. ג) קנב ותהלות ד׳ יבשרו (ס. 0 שא ושמתיך לגאון עולם (ס. טו) קנח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ס. כא) שי, תקיח לקרא שנת רצון לד׳ (סא, ב) קנד לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם (סא. ז) תקפב

למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער (סב. א) קמט, שיד

וראו מים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך שם חדש אשר פי ד׳ יקבנו (סב. ב) קלו, קנב, שיד והיית עטרת תפארת ביד ד׳ וצנוף מלוכה בכף אלהיך (סב. ג) קלו

כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ד׳ אל דמי לכם (סב. ו) קצב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (סד. ג) רפא, תקכה׳ תקפב שמים חדשים וארץ חדשה (סה. יז) קפא

כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ד׳ כן יעמד זרעכם ושמכם (סו. כב) שלב

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרנ א

ה י מ ר י בארץ לא עבר בד, איש ולא ישב אדם שם (ב. ו) קפ

ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ב. כא) ד, תקר. כהקיר בור מימיה (ו. ז) נד כי יחתו המיזם מהמה (י. p טז אלהים חיים ומלך עולם (י. י) קע ובשר קדש יעברו מעליך (יא. טי) שכו ואם תוציא יקר מזולל כסי תהיה (טו. יט) תצו יחתו המד, ואל אחתה אני (מ. יח) טז ד׳ צדקנו(J0 ו) תלד הלא כה דברי כאש נאם ד׳ וכפטיש יפצץ סלע (כג. כט) נר. ואהבת עולם אהבתיך (לא. ב) תנו בם עור ופסח הרה וילדת יחדו (לא. ז) שעו

ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (לא״ לג) צד. קול ששון וקרל שמחה (לג יא) תנט ושכבתי את ישראל אל נוהו (נ. יט) דנו

ל א ק ז ח י רצוא ושוב כמראה המק (א. יד) קעד, שמה, תקמז

ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול המלה כקול מחנה (א. כד) קלט כמראה אדם (M כו) של ברוך כבוד ד׳ ממקומו (ג. יב) ם, שם הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם (יג. ז) שיט רבבה כצמח השדה נתמיך (טז. ז) תל בשר חמורים (כג כ) שכו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (לד. לא) תל

וידעתם כי אני ד׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי(לז. יג) תלו

והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מיש רבים והארץ האירה מכבדו (מג. ב) שסג והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה (מז. יב) תפו

מ ס ת ח ו ת תרנא

ע ש ו ה והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר

והם יענו את יזרעאל (ב. כד) תקצב ובקשו את ד׳ אלהיהם ואת דויד מלכם (ג. ה) רני כי הואיל הלך אחרי צו (ד- יא) קעח כיין לבנון (יד. ח) שכה

ל א ו י

והיה כל אשר יקרא בשם ד׳ ימלט (ג. ה) שכח ובשרידים אשר ד׳ קרא (ג. ה) קא, שה

ה כ י מ כ* כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ד׳ אלהינו

לעולם ועד (ד. ד.) תקעו בגאון שם ד׳ אלהיו (ד- ג) עט

ק ו ק ב ח כתב חזון ובאר על הלחות (ב. ב) לז וצדיק באמונתו יחיה (ב. י) צט, קב ושם חביון עזה (ג• י) שסה הליכות עולם לו (ג• 0 רצה ואני בד׳ אעלוזד, אגילה באלהי ישעי (ג. יח) קסת׳ קעא, רטו

ה י ר כ ז כי זרע השלום הגפן תתן פריה (ח. יב) תקצב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (ט. יא) תקיב והיה ד׳ למלך על כל הארץ (יד. ט) שכט, תקפ ביום ההוא יהיה ד׳ אחד ושמו אחד (יד. ט) תי, תקנא, רסא

ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד׳ והיה הסירות בבית ד׳ כמזרקים לפני המזבח (יד. כ) .^ ם, שכא והיה כל סיר בירושלם וביהודה קדש לד׳ צבאות (יד. כא) ס

רצו

י כ א ל מ ומלאך הברית אשר אתם חפצים הגה בא: כי הוא כאש מצרף

וכברית מכבסים (ג. א־ב)

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרנב א

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (ג. כ) קח ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם

ביום אשר אני עשה אמר ד׳ צבאות (ג. כא) תק זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל

חקים ומשפטים (ג. כב) רצו והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (ג כד) קל

ם י ב ו ת כ ת ה ל י ם

אין ישועתה לו באלהים סלה (ג. ג) צג מפי עוללים ויונקים יסדת עז (ח. ג) שלג ד־ בהיכל קדשו (יא. ד) תטו כי צדיק ד׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו(יא. ז) קיח לקדושים אשר באדץ המה ואדירי כל חפצי בם (טז. ג) ד יום ליום יביע אמר (יט. ג) קטז הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפש צופים (יט. יא) תקכז יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא (כ. די) קלז, קמ

שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד ד׳ עזוז וגבור ד גבור מלחמה (סד. ז—ח) לב

טוב וישר ד׳ על כן יורה חטאים בדרך: ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו (כה. ח־ט) תקסו סוד ד׳ ליראיו ובריתו להודיעם (כד- יד) נו, צב, קח, קמז, שסח, תח לחזות בנעם ד׳ ולבקר בהיכלו (מ. י) תקכג לולא האמנתי לראות בטוב ד׳ בארץ חיים (כז. יג) תקכב קול ד׳ בכח קול ד׳ בהדר (כט. ד) שלד ובהיכלו כלו אמר כבוד (כט. ט) קג, קעא, שלה שסא, שסד, תקצב רגע באפו (ל. ו) קצד אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה (לב. ז) עב, קכ הנה עין ד׳ אל ידאיו למיחלים לחסדו (לג. יח) שיא, תעב גדלו לד אתי ונרוממה שמו יחדו (לד. ד) קנא הביסו אליו ונהרו (לה ו) שמא(לה ט) שנס ׳ טעמו וראו כי טוב ד פדה ד׳ נפש עבדיו (לה כג) שכו אדם ובהמה תושיע ד׳ (לו. ז) קפג

מ פ ת ח ו ת תדנג

מה יקר חסדך אלהלם ובני אדם בצל כנפיך יחסית (לו. ח) מג, תנה ירוץ מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (לו. ט) מג׳ צו, קפח, תנה כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (לו. י) קו, רפב, תנה משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי לב (לו. יא) מג, תנה בטח בד׳ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (לז. ג) עז, קו צדיקיום יירשו ארץ (לז. כט) תקפב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (מב. ח) עב, קפט

יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו טלה: נהר פלגיו ישמחו עיזר* אלהים קדש משכני עליון (מו. ד־ד.) טז ד׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (מו. ח) טז מציון מכלל יפי אלהיןם הופיע (נ. ב) שיג הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני (נא. ח) קלג היטיבד. ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם (נא. כ) קלג חסד אל כל היום (נב. ג) תקפט נתת ליראיך נם להתנוסס מפני קשט סלה (ם• 0 רלד אך לאלהים דמי נפשי כי ממנו תקותי (סב. ו) תקמו כמו חלפ ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי (סג. ו) שיח לך דמיה תהלה (סת. ב) תפו פלג אלהים מלא מים (םה• י) תם וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה (סח. ד) מב, תקכד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (סח. יט) קכה ברוך ד׳ יום יום (סח. כ) שיג הליכות אלי מלכי בקדש (&ח. כה) ר5 יהללוהו שמים וארץ ימים זכל רמש בם (סט. לה) קעא וייקר דמם בעיניו (עב. יד) תנב ויחי ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו (עב. טו) רלג ואני קרבת אלהים לי טוב (עג. כח) שמב אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם (פד• 0 עא, שםב ילכו מחיל אל חיל (פד. ח) קכג. דכא, תקכז, תקן חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו(פה. יא) מה, שסד אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (פה. יב) שסד ושרים כחללים כל מעיני בך (פז. ז) תסב עולם חסד יבנה (פט. ג) תצח מי כמוך חם? יה ואמונתך סביבותיך (פט. ט) תלב ברוך ד׳ לעולם אמן ואמן (פט. נג) תקמז

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרנד א

ומעולם עד עולם אתה אל (צ. ב) תקסט ויהי נעם ד׳ אלהינו עלינו (צ. יז) תקכז

לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם: מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים (צא. ה־ו) שלא טוב להדות לד׳ (צב. ב) תפז שתולים בבית ד׳ בחצרות אלהינו יפריחו (צב. יד) תקס ד׳ מלך גאות לבש (צג. א) לב מקלות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד׳ (צג, ד) סו, קצד עותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ד׳ לארך ימים (צג, ד.) סו, קג, שסא אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה (צז. יא) קעז, קפב, שמד, שפב, תקח

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ד׳ והוא יענם (צט. ו) מח

בעמוד ענן ידבר אליהם שמרו עדותיו וחק נתן למו: אל נשא היית להם ונקם על עלילותם: רוממו ד׳ אלהינו והשתחוו להר קדשו

כי קדוש ד׳ אלהינו (צט. ז—ס) מח ועם נברא יהלל יה (קב. יט) יה הגואל משחת חייכי (קג. ד) שפב כי כגבה שמים על הארץ: כרחק מזרח ממערב (קג. יא־יב) קפח ברכו ד׳ מלאכיו גברי כח עשי דברו (קג כ) פה, שו ברכו ד כל צבאיו משרתיו עשי רצונו (קג. כא) פה^ לבשת (קד. א) שצד ד ד׳ אלהי גדלת מאד הוד ו לויתן זה יצרת לשחק בו (קד. כו) עח יהי כבוד ד׳ לעולם ישמח ד במעשיו (קד. לא) קנה רם, , שלא, תמא, תפב הדו לד כי טוב כי לעולם חסדו (קז. א) תפו בסוד ישרים (קיא. א) לה ראשית חכמה יראת ד׳ (קיא. י) תקלם זרח בחשך אור לישרים (קיב. ד) קא טוב איש חונן ומלוה (קינג ה) קכ המגביהי לשבת: המשסילי לראות בשמים ובארץ (קיג. ה־0 קפא

אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא: ובשם ד׳ אקרא אנא ד מלטה נפשי: חנון ד׳ וצדיק ואלהינו מרחם: שמר פתאים ד דלתי ולי יהושיע: שובי נפשי למנוחיכי כי ד׳ גמל עליכי: כי חלצת נפשי ממות את עיני

מן דמעה את רגלי מדחי(קטז. ג—ח) קכי

ת תרבה ו ח ת פ מ

אתהלך לפני ד׳ בארצות החיים >קטז• ט) קכו, שכה טוב לחטות בד׳ מבטח באדם (קיזז. ח) ריט אל ד ויאר לנו (קיח. כז) קכו עת לעשות לד הפרו תורתך (קינז. קכו) תקי בשוב ד׳ את שיבת ציון היינו כחלמים (קכו. א) רכח כל אשד חפץ ד׳ עשה בשמים ובארץ (קלה. ו) תקסט

אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים: גם שם ידך תנחני ותאזרני ימינך (£לט• ח—0 שלבp (קלט. טו) שפו אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות א אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו (קמד. יד) יד אשרי העם שככה לו אשרי העם שד אלהיו(קמד. טו) יד, שמג, שםג, תפח

דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו: הדר כבדד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה: ועזוז נוראתיך יאמרו וגדלתך אםפרנה:

זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו(קמה. ד—ז) עב טוב ד לכל ורחמיו על כל מעשיז (קמר- ט) לב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון(קמר- םז) ג׳ שפב

אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ד אלהיו: עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם (קמו. ה־ו) תקנא הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם (קמז. ד) תקעד מעודד ענוים ד (קמז• ו) רבו נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו (?ןמז. ט) ל הודו על ארץ ושמים (קמח. יג) תקפד

י ל ש מp X) חכמות בחוץ תרנה

כי ד׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (ב. ו) כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם (ב. י)

בכל דרכיך דעהו (ג. ו) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום (ב יז)

עץ חיים היא למחזיקים בד. (ג. יח) ד בחכמה יסד ארץ (ג. יט)

תתן לראשך לוית חן (ד. ט) יפצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים (ה. טז)

כי נכח עיני ד׳ דרכי איש (ד- כא) כי נר מצוד״ ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (ו. כג)

לז קא לה קכג תקכז קסז רצה כח קלג רכא שפז, תקיז

ש ד ו ק ת ה ו ר ו ו א תרנ

בי מלכים ימלכו ורזנים יחקקו צדק: בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק (ח. טו־טז) שנד להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא (ח. כא) שיט ארץ וחוצות וראש עפרות תבל (ח. כו) שיג

אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יחם יום לשמר מזוזת פתחי: כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מד׳ (ח. לד־לד.) לא ודעת קדשים בינה (ט. י) עז, פד ברכות לראש צדיק (י. ו) יב הולד בתום ילך בטח (י. ט) פט וצדיק יסוד עולם (י. כד,) שפב ובאבד רשעים רנה (יא. י) תקג, תקי גמל נפשו איש חסד (יא. יז) קפה פרי צדיק עץ חיים (יא. ל) קעז אשת חיל עטרת בעלה (יב. ד) תקמז ועד ארגיעה לשון שקר (יב. יט) קכט אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך (יג. ט) תקט וחסה במותו צדיק (יד. לב) שצו והםד לאמים חטאת (יד. לד) קיח ותפלת ישרים רצונו (טו. ח) קפא שאול ואבדון נגד ד (טו. יא) רלא ודבר בעתו מה טוב (טו. כג) תקיא ארח חיים למעלה למשכיל (טו. כד) רמו באור פני מלך חיים (טז. טו) ריב, שכה מלוה ד׳ חונן דל (יט. יז) קכ ועצת ד׳ היא תקום (יט. כא) תקעו אזן שמעת ועין ראה ד׳ עשה גם שניהם (פ יב) קעו, שיד נר ד׳ נשמת אדם (כ. כז) לג מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק (כה. כד.) י2 כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (כז, ח) פט ממרחק תביא לחמה (לא. יד) מו. פט עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון(לא. כה) רי

תקג שפ

ב ו י א שם רשעים חדלו רגז (ג• יז)

לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע (ה. יא)

ת תדנז ו ח ת פ מ

כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך (ה. כג) קמ, שנא, שעא, שעו ומד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה (יא. 0 לז בישישים חכמה וארך ימים תבונה (יב. יב) תקלט מי יתן טהור מטמא (יד. ד) תקעי נהרי נחלי דבש וחמאה (כ. יז) קעד ותמר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור (כב. כח) קלז, קמ נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (כח. ז) קפ ותעלמה יצא אור (כח. יא) קח והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה (כח. יב) רכב אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה (כח. כג) רכב לאור באור החיים (לג. ל) רסב, שפח, שצא אין חשך ואין צלמות (לד. כב) רלא אשא דעי למרחוק (לו. ג) עב לויתן: בהמות (מ. טו—כד.) שכז, שכח העשו יגש חרבו (מ. יט) שכח

ם י ר י ש ר ה י ש שיר השירים אשר לשלמה (א. א) יד, תגט, תקכה צרור המר דודי לי בין שיי ילין (א. יג) קפג קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (ב. ח) שפא עד שיפוח היום ונסו הצללים (ב. יז) ריא, שצח, תקעד יבא דודי לגנו ויאכל פדי מגדיו (ד. טז) לב שחרות כעורב (ה. יא) כח חכו ממתקים וכלו מחמדים (ה. טז) רמג אני לדודי ודודי לי (ו. ג) קצ אני לדודי ועלי תשוקתו (ז. יא) קסג

ר ו ת

כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (ד. יא) כט

ה כ י א חדשים לבקרים רבה אמונתך (ג. כג) קעד חלקי ד׳ אמרה נפשי על כן אוחיל לו (ג. כד) תקפז

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרנח א

ת ל ה ק אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת (א. ז) צט מה שהיה הוא שיהיה (א. ט) שפה ואין כל חדש תחת השמש (א. ט) תפד, תקלה הכל הבל ורעות רוח (א. יד) תקפג כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוטיף מכאוב (א. יח) קצג אף חכמתי עמדה לי (ב. ט) קצו יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך (ב. יג) עח כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם (ה. ז) שכה, תלב, תעא ומאומה לא ישא בעמלו (ה. יד) עו החכמה תחיה בעליה (ז. יב) יח גם את זה לעמת זה עשה האלהים (ז. יי) רלד אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם (ז. טז) עז אשר עשה האלהים את האדם ישר (ז. כט) תקיא ועת ומשפט ידע לב חכם (ח• די) רנג יקר מחכמה מכבוד (י. א) ען, עז נתנו מרעה אחד (יב• יא) קב, רצו כי זה כל האדם (יב. יג) ב

ל א י נ ד יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (ב. בא) םז וכל רז לא אנס לך (ד• 0 רסט ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא (ד. ח) תקנא

ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא (ד. יח) שנב אובל אולי (ח. ב) רז, דט, ריב, ריג

כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים (ט. יח) שיב והאיש גבריאל, מעף ביעף (ט. כא) קסט את הרשום בכתב אמת (י. כא) תצד והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע (יב. ג) קכז, תק אשרי המחכה (יב. יב) תקכה

ה י מ ח נ ומרומם על כל ברכה ותהלה (ט. ה) טז

ת תדנט ו ח ת פ מ

ם א׳ י מ י י ה ר ב ד עם המלך במלאכתו ישבו שם (ד. כג) תקיד דרשו ד׳ ועזו (טז. יא) קט עז וחדור. במקמו (טז. כז) רח ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ד׳ מלך (טז. לא) תקו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (יז. כא) תל והמתנשא לכל לראש (כט. יא) שמג

ם ב׳ י מ י י ה ר ב ד כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ (ו. יח) שלא

ת ו ל פ ת אומר ועושה גוזר ומקים (ברוך שאמר) ריג אהבה רבה (ברכות קריאת שמע) לה תנו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (קריאת שמע) תכ המשלשים בשלש קדשות (תחנון) רפג כי באור פניך נתת לנו ד׳ אלהינו תורת חיים (שים שלום) שנו לתקן עולם במלכות שדי (עלינו) קנה תחלה למקראי קדש (קדוש לשבת) שיג נביאי אמת וצדק (ברכת ההפטרה) קפ מקדש ישראל והזמנים (ג׳ רגלים) שיג ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם (ר״ה ויו״כ) תקמח

וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון •י מן הארץ (ר״ה ויו״כ) תצה תקח, תקט

וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ד׳ אלהי ישראל מלך ומלכותו

בכל משלה (ר״ה ויו״כ) ה תמה והמון יצורים לאין תכלית (מוסף לר״ד.) רמה שסט מלכיוו; זכרונות ושופרות (מוסף לר״ד.) רעב המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך (הבדלה) טו, צב, שסד

יהי רצון מלפניך ד׳ אלהינו ואלהי אבותינו למלאות פגימת הלבנה ולא יהי׳ בה שום מעוט, ויהי׳ אור הלבנה כאור

החמה, וכר (ברכת הלבנה) רנו המאיר לעולם כלו בכבודו (ברכת המפיל) ריב

ש ד ו ק ת ה ו ר ו תרם א

ם י ט ו י פ הוא שח ויהי (שחרית לר״ה ויו״כ) תקד רם ומתנשא שכן שחקים (יוצר) לב דאין לפרש עלום שמך (סלוק) קיז הכל יכל וכללם יחד (וכל מאמינים) קפא, ש, תלג הטוב ומטיב לרעים ולטובים (וכל מאמינים) תקכ הודאי שמו כן תהלתו (ופל מאמיניזם) רז׳ רט לעדי עד ימלך (פ׳ מלך עליון) קנד הרת עולם (מוסף לר״ה) לה יצר סוכן (סיוט ליל יו״כ) שצח

ובלא לאו שכלליה ובלא תששותא ובאתא קלילא דלית ביה מששותא (אקדמות לשבועות) קע נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל רז סודך (אנעים זמירות) לא היה הוד. ויהיה (אדון עולם) רסג ליחדא שמא דקוב״ה ושכינתיה (לשם יחוד) תכא ביחתא שלים (לשם יחוד) קעא, תטו

שיפנו הקוצים והחוחים העוקצים את השושנה העליונה, ותתיחד עם דודה באהבה (יהי״ר קודם תהלים) תקפ

הרב זלה״הש ד ו ק ו ב ת מ ש יצאה נ

, י ל ל כ ש ה ד ו ק ה , ב ש ד ו ק ת ה ו ר ו ת א ע פ ו ך ה ו ת ב

, חשך העולם בעדנו, שמם מקדשנו. ת ו ר ו א ר ה ו ה א ב כ

, ה ״ צ ר ל ת ו ל ח א ר י י ל ש י ל , ש ן ו ש א ם ר ו י ב

ל בונה האומה, ד רה והחכמה, ח פםק מעין התו

צופה גאולתה.

. ם ל ו ע ר ל י א י ע ו י פ ו ו י ש ד ת ק ר ו ר ת ו ם א נ מ א

ש נמשכה, ד ו ק ת ה ו ר ו הדפסת הספר א

אגב שינויים ותוספות בעריכה, ארבע שנים.

החצי הראשון, עד עמוד ש״ך, בחיי הרב,

. ש ד ו ק ן ה י נ שיצאה נשמתו בפרק ב

, ת ו ר ו ק מ גם ארכה עבודת סדור ציוני ה

מתלמוד ומדרשים, ומאה ועשרים ספרי קבלה ומחקר.

, וביחוד ש ד ו ק ת ה ו ר ו וברוכים כל המסייעים למערכת א

פ שליט״א, ׳ ב משה חרל׳ ק ע , הרב רבי י ז הרב ראש ישיבת מרכ

ן שליט׳״א חתן הרב זלה״ה. נ ע ן ר ת ם נ ו ל והרב ר׳ ש

ל שליט״א. ד י י ו ז ״ ה ד ש והיועצים מחכמי הלשון, וביחוד דבי מ

ב יציו, ר ז ה כ ר וכן כל הידידים מבני ישיבתנו המרכזית מ

ג שליט״א, נ י ל ר ל ה א ר ש ץ שליט״א, ומר י י ב ד ו עוזרי הקבוע הרב משה ג

גם הרבנים החכמים והנדיבים שעזרו להוצאת הספר, וראשי וחברי

ן שליט״א, י ל ר ר ב י א האגודה להוצאת כל ספרי הרב, ונשיאה הרב ר׳ מ

ר שליט״א. ג ט ו ע ה ש ו ה ומזכירה מר א. י

, המדפיס והמסדרים, שעזרו ״ ז כ ר מ גם בעלי דפוס ״

ש בשכלולם והדרם. ד ו ק ת ה ו ר ו להופעת א

ב זיע״א. ר ת ה ו ר ו א ר ה ו א ה מ י ה ם י ה י ל ׳ ע ר ד ו ועל כולם א

בעתירת גפש

המלקט והמעריך

ירושלם, י׳ ניסן תד״צח

ב זלה״ה. יצ״ו, וביחיד ר ת ה י וברוך יהיה כל ב

אלמנת הרב, הרבנית מרת רייזא רבקה שתחיה לאי׳׳ט,

ן קוק שליט״א. ה כ ה ה ד ו ה י י ב ובן הרב, הרב ר י צ

ק שליט״א, והרבנים ו ן ק ה כ ב ה ו ואחי הרב, הרב רבי ד

ק שליט״א, ו ה ק נ ל ח ו א ק שליט״א, ורבי ש ו רבי ח י י j ק

ק שליט׳׳א. ו ל ק א ו מ ורבי ש

וכן כל בני משפחת הרב וקרוביו שליט״א.

ועל כולם אור ד׳ עליהם יהיה מאור האורות הרב זיע״א.

בעתירת נפש

המלקט והמעריך

ירושלם, י׳ ניסן תר״צח