הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

עי חיים תשס״ט

# s i

I-,״׳;א־/;• :>־/

ת יוכף ר ו פ ך ב <שר, חיבר איש• חי רכ פעלים ה״־ה כמל

:הדג הגאון המפייס׳ חשיל ועניו איש״ י"&קיס הדוש יאמר לו מי׳ יעקכ'׳יו6ןף ״ ,

ת ו ד ל ו י, ,.הכהן בע׳׳המ ס׳ ת

gg|׳MT יוסף. והוא חיבור הפלא ופלא ררךפדד״ס• אשר. .כל פריו קולש הילולים ומיוסרים ומושרש־םעל מוסר השכל אשר כל שומעו

! ן ן ^ י פ . תתלהב כפ0ו,זלבז לעבודת הנורא כ׳7ה כS:f !קיכל מרכז מובהק ומפורסם היה הרנ ן י אשו%i ל בעש״טזללה״ה א ר ש אישאלקיםמו׳ י

# בהקלמ''ס׳ תולדות יעקב יוסף הנ״לו fo t

'וגס שו״ח וחילוקים נחילים וגם נלפם בסי הזה אגרת הנשלח לאלץ האדישה מהרב? ,/ר״ייבעש״טסנ״ל לגיסו החסיל המפורסם *

i גו׳:גרשון קוטוזר מכמה ענייני פלאים י?. ו

-הובא לבית הדפוס ע״י חת*ז כבור הרכ ן %'•M ׳ * המאה״ג המופל׳ החריףןבקי חסיל

Pm י " ב "י א ב ג י ה י ה ר ב •ועניי מוי א לק״קחמעלטק

ץ | ן ח א ן ) ק ״ ק ה פ : ס פ י " ;

m i l f

S i

S i t

ת ממשלת אלונ ח ת . $

ס ו פ ד כ

S t ף ס ו ת י ד ו ן 9 & - , * » ,

& & & 1 י &

כ? פ1רת עלי עין ״טוכ עין הוא יבורך גבישון בילו כלי דין י מזרעאלמסףקאאתיזיעקלשכנו*

יצא לו מוניטין את אשר ככר עשהו מעש׳רכ עול יוסף ילו שנית והעתיד עריץ הראשון דמעיקר' משמע שמועה טוכה תדשן ע5^נ(ציטטםכר\ג שנכנס לפני ולפנים מפיו אנו שיין

ך ואצה י ם רכ על שיכלו שפתזתם מלזמר די וסף זה יצא ר^שמהלהחמת ע . י ב ק ע הראשזןאדםתזלדתזללזת •ה ראשונים ברצון רצון יראיז יעשה שפתים יושק מנשיקות פיהו ט טוטם מוסיף על הראשונים מ מיין י אחוז כזה וגס מזה אל תנח ירך ט גם זה לן כן פירת ופריו מתיק לחיך הטועס טעם כעיקר יליף מנזיר ששדה פוןוים כיין ״ ישמח לבב אנוש ולחם לבכ אנוש יםעל כי על כל מזצא פ׳ ד' יחי' האדם הא למיגמר הא לאסכזרי ולעיין י• פנ

מסבירות להלכה העמק שאלה אז הגבה למעלה את הכל עשה יפה כין הקדש לבין קלשהקלשים ממנו יצא מעיין י והלוא״ מברן שתים זה זזה שיש בהן רוח חיים נוחה הימנו לרוות צמאוניס כגן רוהמבועא דמיין ״ י > לכו לחמו כצחמי לחם אבירים אכל איש מהאוכל יצא מהכל להשביע נפש שוקלןה וצעשרעכה ימלא יגדילם י י ח & ח נ ה ת תורה ראריר כחכמה וכתכונה וכדעת אזרה חתומה (מגלה מגלה יצולי א על העולם לשוס שאריח כארץ להחיות לכם לפניטה גלולה * תביאמה לראש יוסף כרכה לכהן

במקזס כרכה לישראל זכית הרבים תלוי בו לתפארת ולתהלה ומן השמים יםייעי להוציא מחשנקו אלהפזעצ ותהי משכורתו שלימה שכר פעולה אורך ימים עןלסועל

יוסיפו לו חיים וברכה לתורה ולגדולה אט״ר *

ת טרלת הרקוס לא יכולנו להשיג הםכמו' מגאוני אוץ כי כטוחים אנחנו שיסכימו כולם כא׳ על חכור מ ח מ ו . ל הלזה וגס בוודאי לא יעלה על לב שום ארס למיקס בארור מסיג גכזל רעהו ובגזירת שגזרו רכני מ ח מ^ לגית י%פומ י ב מ י ה ט ב י י ב ח מ 1 ה י ז י ג ת ה ו ש ק&ןאי על כל םפריס הצלפסים על משך ששה שנים רצופים כלתי י

s . / ולשומע יונעס ותבאעליזברכפ־טוב י

ה $ ל פי ה ר ע ו ן 6 מ ותורתי שמרו ט ז • מוריי פירש המדרש הלזאיאזתי ע ש H W י 3 miw\/(1 * ט מבא. אמחתרתא רחמנא קרי״ ״ זז״ש הלזאי אזתי עזכוישצא לקרא אותי ולא יגנוב ואז תורתי שמרו זק)׳ל י עור ביאר.'כי, מיר שאינו נכנס לחקור ולילעמאחר ראי אפשר לירע׳ ב׳ ש^ןקר הידיעה שלא נדע אמנם יש ב׳ סוגי שלא נרע א1 ונהנה ל מ י>^^רוצין לירע המלן וא; נכנס ככל חליי ה ודורש עד שילע שאי אפשר לידע וההפרש כ.יןשה״לז

יובן הליאי אותי עזבו שלא ילמדו כתחלה לשמי רק שלא לשמה שמתזןזה לא יהגרה בהם היצה״ר ותורתי שמרי ואח״כ יבוא" לשמה והבן י ובזה יוכן זיקחז לי תרומה ופירש רש״י לי לשמי,ור״צ אס ירצו שיקחז לי שילמדו לשמי תתלה יריל

k k תרומה להתרומם ולהתפאר יבא לשמי וכבן י I יו י I . . . •

ת מספיק . % י ת ו עה״ככי יש כ •להקפה לכן שיאלין נשאת ונתת כאמ*ה דהיינו כהקפה א׳יכ מ״ט לא עסקת כחכמה ולפח״ח י ולי נראה לשאל חכס אםג על פתחי החכמ׳ כ מ״ט החכמי׳ משטמי׳ על פתחי נליכיס ולא מדי ״ ^ נ כ חכמה עדיף מעושר לכשמאלה עושר ו לבקש חכמה והשיב שזה החכם יול^מעלת הנליכ משא״כ מליכ אינו יודע מעלס החכמי? ״ והנה ככר כארת* מדרש* והשיבו חסל ז^גת מן ינצורהו י יק׳ תינחבצגזשר חכמהמ׳׳טלא יהכלכולמ שוה ש״ח ישב עולם לפני אלד' בשיה וביארתי כדי שזה ישפיע לזה זהנה>־.ר5האלשין כ׳ פי הכותב נכסיו לכן א׳ בין הבנים לא עשאז אלא אפוטרופסי ט מהימן שיתן לשאר בנים כל א׳ חלקו וכזי י ונמו שזה נעשה אפיטרזפס על עושר כן החכם נעשה אפזטרופס להשפיעא׳ מהמוניעס ׳ סכמה לזולתו • ובזה יובןדבל/לא היי* אפשר לשאול שאלה טללח לכל אדם פלפלתבחכמהשאם הי שאינו יולע חכמה אין מקום לשאלה זו זכ״ת להי' לו לילן אל החכם שילמדנו חכמה תשובתו בצדי שאינו יודע מעלת החכמה שיצן אחריו שאס הי׳ משיג מעלת החכמה הייחכם בעצמו ״• זמחנ5ל שא״כצי׳ לחכס שילן א5ל הנליכ שילמלעם כ ח מכםשיהי' נאמןבפקדמ •. אך דלפ״זחיקשי ללילי׳ אס הי׳ הנליבנאמן בפקחכו שניתן לוי חלק העושר של הי ליתן לו מה שנשא מחלקו וז״ש נשאת ונתח כאמונה ר״ל שנשאת וקבלת פקדו? החכס מ מ ח ן איור ה ל אס היי מ יום נחת לו באמונה סלק המקלון שבידך אלא שאמרת כלי הואשיכא אצלי ללגל חלק הפקחןא״כ השתא שפיר י5ן

לשאול. פלפלת בחכמה זק״ל ־ ?נ־ •

ת המסדר לכבוד השם מלבר וכל מגמתו לשוב אל ה' ולעתר וכצלמןים להסתופף זלחבר ובעפר ו ל צ נ ת ה רגליהם להתאבק ולעפר ולשתית^בצמא רבריהסכה לבי. ימסלר אלכסנדר דסקינד

• *Hm& כעהור״ר מרדכי וצ״ל ״ מתושבי ויטאמר ולע״עמלמר כק״ק י מצחז. י

ה א מ ד ק הף . ר״ת צ״א ע״ה יחול הוי׳ אלי ־ כדי להכין תואר שכ • ס ו ״ 8J״|JTY י &ן ד

ה י ו צ מ תבין איך צדקו לכרי הרמב״ם שכ׳ על משנה למכות למען צלקו יגדיל תורה כי בקיום מצות על מתכונתה מאהבה זוכה לחיי עה״ב וכו׳יעזי׳ש כי איןלן מנוה שאינה כלולה מתרי״ג וכרין אמר שאל יתהלל חכם בחכמתו כי אם כזאת יתהלל המתהלל וצירוף שם זה יבואר ע״פ מה שנבאר שיים לשבת ויקצוף משה עצ כקולי החיל על ונקר ב קרבן ה׳ וכבר זכרתי וכאן אמרתי לבר נפלא בעבודת השי" איך האלם המשכיל׳ אותיות הוי׳ ובששת ימי החול יראה לייחל כל ימיי ד בסגנון אחל ובשבת לייחד כענין אחל והוא שמצאתי

נראה לבאר פסוק בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי י ותתל׳ נבאר מפנה בפ״ז לשבת אבז׳מלאכו׳ אלבעיס חסר א, וכו, על המוציא מרשות לרשות הרי אלו אמת מלאכית מיחםר א׳ י והקשה כתי״ט ללא תני צ״גו מלאכו׳ יש ופו׳ להוא כקיצור י ומשני דכמשך אחרי לתני במש׳ מטת כמה מציין אותו ארבעים חסר אחת והתם

t אקראקאי במספר ארבעים וגו׳ י

ל הא כמה פעמים משני לשון חכמים לתור ולשון ״ ף תירה לחור וכי יש לש״ס להאריך בשפת יתר ככנפי יונה ח״ג ם׳קמ״ט זז״ל השונה הלט״ח בכל יו'ם גי׳ת וכז׳ ע״ל ברבי רב ליתיב בתעניתא ליכול כלבא י נ ע ״א ״. וכדי לתרץ זה נ״ל לבאר ת א ״ י י א ל ; ט ליש ז ק נ י צ ל כ

משנה סוף פ׳יק דקרושין כל העושה מצוה אחת מטיכין לי שחתי׳ דע״י חולשת התענית מבטל מלמודו וכוי יעו״ש הרי ומארכין לו יעיז ונוחל את האיז וכל שאינו עושה מצוה כשאין הק״ת יכול להתענות די לו כעסק התורה כמקז$

אחת וכו׳ והספיקות רבן ונפרט לבסוף ותחלה נתרץ מצוה הקרבן התענית באש המזכח י־ אנכי!מצוה תירא 01׳ • וכבר בארתי ע״ד הפשט יכעתנ״ל ובזה יוכן סגנון הפסוקים כל אשר יבוא באש תעבירו האמת דכ׳ הרב האצדי האד׳זצה״ה בס׳ ניף עץ חיים במם׳ באש ר״ל מי שיסל לבוא באש התעני׳ ולא יתבטל שבת במשנה יציאות השב r ב׳ שהן ד׳ כי שתים הן יוד הא מלימזרו הנקי ג״כ אש הלא כ״ד כאש וגו׳ וראי תעבירו שהם ל׳ גי׳׳ כל שם היי׳ יכו׳ יעו״ש י ומלאי יש להבין מת כאש שהוא הכהן המיישיר העם יראה להורות דרך התשובה בא הש״ס ללמלינו בזה • עם התורה שהוא התענית הנקי אש והתורה ג״כ אש ושניהם ונ״ל ליצא לן נפקותירבתא לענין לפליגי הרמב״ס טובי' לכפר׳עון אך שלייטע׳לזמר תעבירו באש 3אחל,סגי או ובה״ג ןהרמב״ן אי מצוה אנכי נכנם במכין תעני׳או תזר׳שנל א׳נק׳אש ומועיל ליבון באש ללבן עונותיו באש מכלי לזה כא הכתוב לפרש ברמז ויזמ׳ אך במי נלה יתחטא ודרשו חז״ל לבעי טבילה במ׳ סאה שמלה טובלת בהן וכפי׳ רש״י י והרמז כי סול התשובה ה׳עלאה נקי מקזה ומ׳ סאה שבתוך המקוה הס לי יולין שבחכמה הנק׳ יו״ר כמ״ש בכתבי׳ יעו״ש • ומרמז שצריך חכמת התורה בתוך התשובה של התענית להוי יחזר חז״ב מ׳ סאה תוך המקז י זהבן י א״כמוכח רבעי שניהם כי התענית הוא הכנה ללימזל התורה שהיא עיקר זלכך מי שלא יוכל

תד״ג אן לאו רבה״ג ס״ל להוא שורש כל המצו׳ ואינו במנין תרי״גוכו׳, וכאשר תבין סול שם הוי׳ שהוא שורש כל המצוי תביז ענין תד׳״ג שהרברי הרמלה כן הוא גס שאיני מכריע כין ההריס מ״מ הנלע״ל כתבתי והוא כי נזרע כי יש עשר שמית שאינן נמחקין ושורש סלם הוא שם הוייכמ׳יש ?שורש של שם הף׳ הם כ׳ אותיית ראשוניח כמ״ש הרב האר״י בלע״ח למס׳ שכת אהא לאמריני' כל העוני: איש״ר ח״ל כי אור הא״ס מאיר בכל האצילות אחר התלבשו

בחכמה העליונה הנק׳ י׳ בסול . מלס כחכמה עשית אח׳׳כ להתענות שהוא ת״ח תלש וז״ש ואשר לא יבוא באש תעבירו׳ כה׳ ונעשה כסא והיכל זנק׳ ה׳ ראשונה כסא הכבוד כי כמיסוטהר שהםמימי התו$לכןולכפר כמו אש התענייוק״ל י יה תכיןאין לייחל ל׳ אותיות שם המיוחל מ ו

המיל• והוא לכי כמיכה סי׳ ה׳ ומה׳ ה׳ דורש מעמך ט אם עשית משפט ואהכת חסד והצנע לכת עם אלדיך י וי״ל דאחר דאיכ* דורש ממך רק זה א״כ שס״ה ל״ת ורמ׳׳ח מ״ע הם לכטלה ח״ו * זעו׳ ראמ׳ עשית משפט וני׳כ״ע דיינים וכן הקשה האלשיך ושאר הספיקו׳ והצנע לכת דהל״ל וצנע לכת לשון כסתר ולא לנוכח דכ׳ הרכ הקיורדוזרי גס תומר

הככזר מקכסא כ? יכו׳ ער ט כיה׳ ה׳ צזר עולמים כי ב׳ אותיות ראשונית יש בו שם הוי׳ וכו ברא כל העולמו׳ וכו׳ * ונחזור שחצי הש0\ר\ הוא נשמה לשם הוי׳

זכז׳יעו״ש׳' ;הצוללן מזה ששורש שה זה הוא כ׳ אותיות ראשונות • ולזה נקרא מציה כי כ׳ אזתייתההבצעלה מ״צ בחילוף א״ת ב״ק׳הוא י׳׳הטכמו הנשמה שהיא מתלבש׳ ומתה©ה כתוך הגוף והיא נעלמה

והגוף הוא כגלה כך שם ה ויי הוא אותיות מצוהממשזמה למרה ימין אדם וכו׳ הקובע מקום לתורתו גזרסשהת׳־׳ח יעשה מלונו כמלכות הנק׳׳ כית כמ״ש כתיקזני׳ וכו׳ ^עכיל הרי הבית שעם הארס שבתוך הבית שקובע מקום לחזרתו׳ י וכבראמיט נעשה יחול כ׳ אותיות אתרוטת מהשם מז כעוסק כתשובה ולומד חורה נעשה יחוד ב׳ אזתיו' ראשזנו׳לי׳ אלו הוא זה ט יחוד מןב' ן ח מ״ל וההפר׳שכין כ׳ י אחרזנו׳הוא הנגל׳שהואכמו הגוף שהו׳להלכי׳הנשעי׳כתומ והגוף הוא נגלה והנשמה היא *העלם שנתכסהכתוך הגוף כך האדם והכית אשר יעשהכתיכו השוכה ותורה הרי ולבושיםיהתשיכה והתורה'הוא החיו' האדם והכית הס והנשמישיעשה בכליסיהנ״ל וזה שכ׳ הרכ האר״י זלה״ה

!׳ צור עולמים כי שם י״ה הוא נשמהילשם היי׳ וא״ש 4כ ; % % • / ^ ־ g r >

י ־־* ־ ״ ׳;••* -י• ־'/>׳r׳.>׳• יי׳׳־ ״

חראה איך כל תרי״ג מצות נכללו בעשרת הידברות כמ״ש מוקרש״א בשם הרב ובאלו עשרת הדברי' לא נאמר מפי הקלה רק אחת דבר אלדי׳ ושתים זו שמענו שהוא דבור אנכמלאיהיילל מפי הגבורה שמענו ותרי״א מצית מפי משה מדרשי׳ בש״ס.דמכיתתורה צוה לנו משה כך יש עשר שמות;;אינן נמחקין ושורש כולם ד׳ אותיות הוי׳ ושורש שם זה הוא רק כ׳ אותיות ראשונות שהוא נשמה לשם הזי׳ זז״ש ט ביה ה׳ ציר עזלמ׳ כן אלו ל מצות כילל הכל ונמנו כמניןכמו שאלו ב׳ אותיות עצמןנמנז כמניןל׳אותיית

י הוי׳ וכדברי הרמב״סוהבן ״ י ומעתה בזהתבין איך כאותיות מצוה שהיא ממש

אותיות הוי׳ נכלל כלתרי״ג מצות וב

הקדמון

I ת ב ואר״פב׳׳ל נשמה יתירה ניתן לארם בע״ש ולמוצאי ש נ טלה שנא7 שכת וינכש כיון ששבת וי אפרה נפש ע״כ זכי׳- \v-v רש״י נשמה יתירה רזחכ למנוחה ושמחה וכזי שה§ עזכג ״ ד יי? ק והספיקו׳ רגז א׳ק׳מ״ש כאמת שכת שניתן בצ^נעה י ו[:' מכלהמצזת, וגס צריך להודיענו מאי הוא בא להודיעך׳' דמקשה אי הכי* ׳ ה ב ז ח ב ב י ש / י ו בצינעהייי לאי מ ת י נ ה ש ז ב

f ' ' ׳ נאלענשועכו״סעלה משמע דבאינו שובת יש עונש 1הן % ^ כ איפנא אמרינן עכו״ס ששבת חייכ מיתה ״ ג' ק׳ על הi מתן שכרה לא אודיענהו ק׳ הא כל המצית לא נזלע מתל י I ] ; . ׳ שכרה גם לישראצ שנא׳ נעז מעגלזתי׳ צא חדע זכו״ ד

פש דאטז כתי5׳ ר ׳ אבדה זלכאורה איפכא ח״ו יש לזמר וי ני בא נפש ו

׳ יז למה צשול י? לצדרשה זז הצ״צ זהבמ״ש ולא בליל שכת זi וי הוא על צרה שלא תכו׳ הגס שהוא מהמדרש איכה ביל 1׳ י

לוה׳ ניצל ר״י אבל צריךהמה ח י ק׳ נשמה הל״ל ולא כפ^•I ׳ כו לנודע זכו׳ ט׳ק׳לבפ״קדשבתאמ׳ רבא הניתן מתנה ו\ ny.t אמ׳ הקלה למשה מתנה טובה יש צי ככית גנזי הכת ׳ שכת וג& ו­ וכו׳ וכי בכלל הרי״ג מצית שניתן כסיני לא הי למה ישונה שבת שהיא בבית גנזי׳ והרב כעל שעל׳ מאודי-׳ t׳ האריך כזה ע״ר הסוד יעו״ש כהכיתב ־ י $& 1 - ע ד ונלאה דהא ק׳עצ מוהרש׳׳א דלכצנעה מ

^ / א כש׳ ה ' י י ז כ ו P" ו ש ר י י ס ם ח ל ע לf ״ אמ׳ מדכחיכ ביני ובין ב״י • ונ״ל אחר שהכין לכרי ^. . - , J o ׳ ככ״קדשבתולברירש״י ותום׳ והכותב כי יששס ט\?"L ויבואר אלו ט׳ קושי׳ גט׳ קושיי הלל ונ״ללכא לרמז

לשונו פי׳ הש״ם זצק״מ לאחז״ל זה שמי לעלם וזהזערי<f%? ל שע י ע מ עסיהשס״הוכו לק ׳ הא לכאזרף קאי ש

כולו מ5וה שנעלמו ב

לשם

״ל לט שזכרני לעיצ טע&< . ןנ ׳ נ ל ל א

! ה מ ש ב׳ איתיותראשזנו׳ בחילוף לפי שהיא כ הוי'כמ״שהאר״יבפסדק־ביההז-צזר עולמים ־ יאמרמ:};' ^ י ל״בכ לפרש שאין זוכה לנשמה זו ט אס בהצנע לכת להת^ז והוי אדם ובית מרכבה לב׳ אותיות אחרוני מהשם ואז יכוי? ן:: ם פ>| כרי להמשיך נשמה ב׳ אותיות ראשוט' לייחד ע• h 1 אחהנו׳ • ושפיר דרשו זה שמי לעלם להמשיך כשמה I W ׳ א׳׳א ט אס למי שהוא נתעלס ומז^נעm<h אותיות ^ ' צ ט ( 5 י ה ש ע מ ה ב ג ו ? ת ה ב ל ח ' ת נ י י י ן י ג אלם להחבזלד ביני יג יכול לפגות מלהרהר במחשבות רעות ולדבקה 1מחש#3־

בדברים רוחניים שהוא מצד הנשמה כמבואר והבן לכך/ ־ ה ^ ג ד צ ׳ w u וי״ג בשבת שהוא עיקר מעלתו מת ׳ לרמשין נשמה ט אס שיש לו רו ח ן ה ש

£ ש ע מ י * " . ן ש מ ה : ) ח א ש ע ד ו נ , ה י ^

£ ו עשה ה> מ ^ כ :ל ה ז מ^א״כ לעת עש

j W i ת י ר י - • ה ׳׳׳•< ש ע שיהי׳ לו רוח ט אם שיהי, לו נפש וצריך הלרגה ״״י מ

א ו ע ועשה טוב זוכה לנפש יאחר מעשה ה ד חשובה סור נ; יי: מ ש כ לבור בתוד׳שיזכה לרוח ואחר דבור הוא מחשבה מצד הה עשא״יכי•'? מ ש נ 1אז ע״י מעש׳ודכזר ומחשב׳ זונה לנפש רוח י בלא סלר הררגה זז א״א כנ״ל יכל זה ע״י הצנע לדדי יי-י *

אלדיך זזה שכיון מזהרש׳׳א בצחות לשונו כי שבת ניתן צי׳!יvJ%lfi כרית לעלם ר״ל לא כל אלס זוכה לקנות אות זי׳ 1 : : 1 ר ת ל ס ל ע ג ע ז ו נ נשמה יהירה ט אם לעצם שהיא צ מעניני מחשבות עה״ז להתבודד עכ קונו כזה אמי <~f\Z ׳f 1p,t,pp ביני ובין כני ישראל שהיא אות וקישור ודיבוק כמו שכ׳הרמבםעייןבה׳תפילין זכו, ובא מוהישא׳ למי-״! ־!

'זא״כ א •ש דאותיית מצזה באז ב׳ ראשונות כהעלם שהם הנשמה וב׳ אחרונות אלם ובית הם נגלים ממשיים משא״כ הרקשוניכ הם רוחניים נעלמים וא׳׳ש י זז״ש הנביא מה ה' דורש ממך,ט אםעשות משפט דנולע לתשובה היה בינה נקיא משפט מצך המשפט וכאשר תמצא בהגדה בענין המוחין יעז״ש * זז״ש ציון במשפט תפדה הרי עשית משפט הזח עשיות החשוכה שהוא כולל על כצ המצית ואהבת חסד הוא לעסוק בתורה באהבה שהוא רחימו והתורה נקרא חסד שנא׳ תורת חסד על לשונו גם נאמר מימיני אש דת למזלה הא צריך ללמוד בדחילו זרחימו ז״א כי דחיצו קורם 1 ו רחימו וכמ״ש אהבה בסופו ובכלל מאתיים מנה C וכל אלו תעשה אתה ה'אדם בהצנע לכת עם אלדיך שהיא השכינה הנקרא אלדיך שהוא בית ועם אדם הרי ז" הצנע וזהו יחוד ד׳ אותיות מצי וה גס יחוד ד' אותיות הויה ועל זה הדרך נאמר חת האלדי׳ התהלך נח שקבע מקום להתבודד כהשוב׳ ותורה n־A ממש כשעושה בהצנע לכת אז הוא דבוק עם <ידיך זהש״י יסייעני כזה שיט׳ זה למראה עיני תמיר ללמוד

לעשות ויקיים בי והיוצא מטכס תעש״ו אנס״ו ״ והנה יחוד זה הוא לששת ימי המעשה שיראה להתבודיעכ״פ שעה א׳ טוס לייחל זה וטוכ לו סלה גם שאי אפשר לעשות כך כגמימ׳ כל ימי החול אחר שצריך להתעסק בל׳׳ט מלאכות ורחיים בצואה מ״מ יקח פנאי לעסוק בתורה בעתו׳ הירוע׳ איל בשבת יש לייחד ד׳ אותיות בענין זה כי אז צריךליזהר מן ל״ט מלאכו׳ שלא יחלל שבת רק יעסוק כתורה ואז טל, תורה מחייה! שאז גורס להפוך מן קלל שהיא ל׳יט לברכה שהיאט״ל זנ״ל שזהו מ״ש בתיקוני׳ רף צ׳ ע״א ירא שביית טל מלאכו׳ יעו״ש בזה

נתרץ ה׳ מצוח שמכאן הרמב״ם כה׳ שכת ״ ^צ1ה וביום השכיעי תשבות •

ה •ל״ת לא תעשהיכצ מלאכה י ו צ מה ל״מ צא קבערל אש בכל מזשכזתיכ׳ כיו׳השכת ו צ מ

ה אל יצא ממקומו ביום השביעי י י ו צ מ

מצ1ה זכור את יוסהשכת לקדשו ״ זכרי לבאר זח

נ״ל לבאר מ״ש הרמכ״סכפרקל׳ וז״ל ל׳לכרים נאמרו בשבת שנים מהתורה ושנים מפורשין עיי הנביאים בתורה זכור ושמור ובנביאים כבור ועונג קנא׳ וקראת לשבת עונג ולקדוש ה׳ מטבל ונראה ט אלו ל׳ לברים הוא נגר מצית שיש בשבת הגם שהם ה׳מציהמ״מ נ״ל להאכתכ בשורשו שהמצית שיש בהם עשה ול״ת ראוי למנות עשה שבה עם מצוח עשה ולאו שבה עכמצזח צ״ת כמו שבח שהמנוחהלכ בה מ״ע והעושה צה מלאכה ביטל עשה ועבר עלל״ח ו

בפ״א מה׳ שבת יעו״ש והשיגו הרמב״ן בשרשים יעו״ש • 1הנה גםלהרמביםאינזרקד׳בקיומז כי הלאו

א על העוכר וא״כ שביתה ממלאכה הוא ו ה

מצזה א׳ זעס ג׳ אחרים הר ד׳ נ הגס כי בשם הזי׳ רומז ה׳ פרציפיז עס קוצו של י׳ והבן t ואלו ד׳ דבריס בשכת ניתןי יי אית״ת שם הזיה דאי׳ בפ״ב רביצה אמר רבי ח " ל יוסי משום רשכ״י ארשל׳י כל מצזר ניחן בפרהסיא חדן משבת שניחן כצנעה שנאמר ביני ובין בני ישראל נ 0׳ר ז׳ דרשו כך C ופריך ם מזהרש״א מדכתיב לעלס ח לא לענשו עכז״ס ומשנה נשמה יתירה [לא אולענמ

במה

1

ב*

ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה עכ״צ לכרי הש״ס עם רש״י ותום׳ ודברי הכותב המוהין ורבו הספיקו׳ בזה א׳ למה ישונה שכת מכל תרי״ג מצות שהודיען תחלה וכ״ת הא״מדען תחצה קודם נתינת התורה שהיא תרי״גמצותג׳ ימי הפרישה והגבלה א״ה למה ישונה שכת שחזר והודיען ולמה יצאה מהכלל וגס להט} ענק הודעה זו מה הוא ב׳ ק׳ הא כצ המצות לא נתגצה מתן שכרן מטע׳ המבואר בפסוק נעו מעגלותי׳ מלידע יא׳׳כ נמה שכת הודיען מתן שכרן וכפי״ רש״י ג׳ ק׳ לרש״י דא״כ מה משני הש״ם וכו׳ וכן הקשה הריף יעו״ש מצבר שאין לדברי רש״י שחר כלל ־ ד׳ ק׳ צחזס׳ הא פשיטא דמפזרשאמר בש״ס מתנה ולא בצדקה,ומה צרין המוס׳ לפרש דזקא מתנה אבל צדקה וכו׳ • ה׳ ק׳ לפי שיטתל לרב דצרין להודיעו במקנה דלמא הא דכתיכ ל התום׳ מ ללעת הוא בא ללמדנו לשרי להזליע לאפיקי צדקה׳ לאסור ולעולם אם רוצה שלא להודיעו הוא עצהי״ט ו׳ ק ללמא אותו הארס שניי? לי מתנה אסור לילע מי מותן כמו בצדקה ומה שאמ׳ לדעת הוא כפי׳ רז״ל ירש״י שידעו אומת העולם כי אני ה׳ מקלשנס ע״כ ויצא להם שם חשיבות שהקלה חיבב אותן במתנה גדולה והמקבל עצמו באמת א״צ לילע מי הנותן ז׳ דברי הרב כעל שער האורה סתזמין וחתומין ויש לבאר קצת מהרמז שבו ח׳ ק׳ לברי הנוקב עצמו בעגין ב׳ טעמי אין לו שחר וגם מהל ת ענין נהנין מזיו השכינה לכהן• ונראה ליש הפרש כין מ לצדקה למתנה הוא כמכר לאי לאו רקכל הנאה מני׳ תחלה לא יהי׳צי׳ מתני ולכך הזי כמכר כמכיאר כש״ס לגיטין לף ז' ע״ב זכשא'מקומו׳בש״ס משא״כ כשנותן לו כתור׳צדק׳הויגם כשלא ידעו ומכירו כלל בלי שום שקיבל מאה מני׳ ״ ומעתה תבין צחות לשון הש״ס בתואר שבת דקראמהנה ללמדיגו בעניןשבת דאי אפשר לקבלה כי אםע״י הכנה והיא הודעה שהזדיעס לישראל תחלה כדי שיעשו הכנה שיוכלו לקבל ביזם ז׳ קדושת יזם השבת שהוא נשמו: יתירה שטתי! לאדםם דביצה הנ״ל ונזרע שאין הנשמה שזרה ל בע״ש כמבזאר ב כי אם על אדם שיש לז בחי׳ רזח שנעשה כסא לנשמה זרזחא על הנפש שנעשה כסא לרוח ושיקנה נפש י אינו שורה ל

רוח ונשמה צריך הכנה ביום ד׳ שיעשה מצות מעשיו׳ לקנות נפש מצד עשיי ׳ וביום ה׳ שללמוד תורה הרבה צקנית רוח וביום ו׳ לקלש מחשבתו שיזכה לנשמה ואז בע״ש אחר שעשה אלו הכנות באה בע״ש נשמה יחירה על נשמה זז 16 הנשמה עצמה נק׳ יתירה מצד יתרון ותלם׳ על ככש ורוח והיא אינה באה רק כע״ש כמבואר זלמ״ש נסתלק הכל ונשאר רק נפש הגס שנז' בכתביי כי ביזם א׳ יעשה הכנה שישאר נשמה וביום ב׳ רוח וכו׳ יעו״ש היינו רק הארה מהם כמבואר ככחביס * ואחר שזכינו לזה נראה שורש נשמה זו שהיא נשפעח מאיזה מרה וספירה הוא רביאר הרכ הארי׳ זלה״ה כל״ת פ׳ נח וז־׳צ אלה תולרו׳כח סוד יסוד אבא היורד עד יסוד ז״א ומשקה לבינה גן עליון ולנזק׳ גן תחתון ולזה נק׳ מעיין גנים ונח לשון מכוחי* זהוא בחי׳ סוד אכא חזך יסוד ז״א עללהרי מבואר כי שבת שהיא מנוחה הוא בחי׳ יסוד אבא שהוא סוד י׳ מהשם תוך יסוד ז״א שהוא ו׳ מהשם כנודע ומשקה לגן עליון ה׳ עלאה הנק׳כ נפש ובזה נעשה שביתה נפש ולנוק׳ ה׳ תתאה הנק" ל זגייחא כשכח ע״י יי״י י' איתיית שם המיוחד שהוא שורש

. כל

כמה נעשה קשר ואות פיני וכין כני ישראל ואמר לעלם והכן riTJJI יזבן מה שאמר השבת בצינעה ניתן ר״ל שבת שהוא נשמה יתירה זה׳ניתן למי שהוא בצנעה ע״ר הכתוכ והצנע לכת עס אלדיך משא״כ במעורב עם בני

הדם וכני איש כעניני עה״ז איך אפשר לקשר מחשכתו כו • ית׳ שיהי' כו נשמה יתירה לחשכ מחשכת עכולת הקודש כל היום י ופריך שפיר א״כ דעיקר שכת הוא מי שיש לו נשמה יסירה ובזה הוא דבוק בחיים ולכך מחללי׳ מזת יומתמשא״כ עכו״ם דאין מחשבתו קשור ואין לז נשמה יתירה וא״כ כין עכז״ם ששבת תקשי צמה חייכ מיתה בין שחילל שכת לא איתחייכ מיתה כי עמ״ם מאחר שאין לו גשמה א״כ איך שייך בוצומר עמ״ם ששבת ולמה חייב ובין אם נפרש כפשוטו למה נענש בחילול שלא חילול שבת כלל שאין בז בשבת נשמה לחללה ״ ׳׳ומשני שכיר נשמה יתירה לא אזדענהו ןע־׳כ לדילהז הוא שכת שכיתה ממלאכה כפשוטו בלא נשמה יתירה זלכך שפיר חייכ למר כלאית ליי ואמר וינכש כי בפסוק כתיב ויניח ביום השביעי ופי׳הכותב

ק לשבת יעו״ש* ל בל בתיקוני׳ לף קיי׳וע״אשאל ולי נראה לא לאביו רשלילאי׳ בכפרי זכור את ללכ הארי׳ זלה״ה * יום השכת לקדשו זכריהו מאחל בשבת ולל לזכור הוא לזיכרז ויש להכין מה זה קלושה לשכת ״ ז כדי שיעשה הכנה שיוכל לקלשז כשכת להמשיך מקזלש ע״י קלושת המחשבה״כאשר נכאר זכז׳ • ונדי להבין מה שאמר וינפש יי אבלה נפש ולא נשמה ־. גס להבין לשק וי וגס זה .קאי על מוצאי שבת שבת הו א זינפש בשצימית ע״י נשמה שבאה בע׳׳ש משה״כ למ״ש שנסתלקה נשמה יתירה ונשאר רק נפש שבלא זה א״א כי היא קיסטארחייתא כנודע אבלהל אות:ית ן״י אבדה נפש במ״ש ולכך באמת הוא וי נפש לק דשבת ל כאשר יכזאר י ותחלה נציע לפניך לברי הש״ם ב בר מהסיא אמר רב חמא בר גוךא אמר רב הניתן מתנה לחביח צריך להודיעו שנאי ללעת כי אני ה׳ מקלשכס א״ל הקלה למשה מתנה טיבה יש לי בכית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך להודע׳ וכו׳ ופריך ממשה ללא ידע קירון עזר •פניו ומסיק לחלק בין עבידא צגלזי זכו׳ זשכת מתן שכרה לא עכידא לגלוי ע״כ ופי׳ רש״י צריך להזריע מתן פי׳ אתן צך דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצים בדברים ואינו בוש בדכר וכו׳ שמתוך כך יהאוה מותן מתנה צריך להוד יע ל אוהבו * והתוס׳ כ׳ ב ״ ודוק׳ במתנה שניתן לו ע״י אהבה שאין המקבצ מתבייש אבל הנזחן צדקה שחבירז מתבייש מתן בסתר יכפה אף ע״כ • והצזתכ;׳׳ל ראיתי לכ&וכ מה שכ׳ בשער האורה וז״צ לפי סהשכת1\א סוד המשכת הכח מהספיר׳ העליונית בשם ה׳ והוא החאחלות כל הספירות כי אל חי נייח כשם אדני בסוד וינח ביזם השכיעי וכו׳ ובית גנזיו הוא אד׳ לפיכך כל השימר שבת כהלכתה מקרב ומייחד ל שמוח ועי״ז כל הספדו׳ מתאחדות זאסח״ו מחלל שכת הוא רחוק, י מ ע ט מהאיים זכו׳ ע״כ והזאז׳׳ל כקב כי יש ל בשמירת שבת א׳ אמונת חלוש העולם בששה ימים וישבות ביום השביעי טעם ב/נמשך מזה שהוא ית״ משנה טבע העולם באותות ובמופתים להושיע עם ישראל ושתי אמונו׳ הללו כתובות בי׳ הדברות בטעם השבת ועליהם אמרו תזיל זכור ושמור בדבור א׳נאמרו וידיעת כל א׳מהסעל השלימו׳ הוא שכר גדול ותענוג נפלא להיות נמנה עם אותן שאתז״ל

\

הקדמה

. ת י מ א אמז״ת כי כחיבור א׳ עם מות נעשה אמות" בסוד ו הנתפךמןמ״ת ת״ס וזהו ד׳ אמית של הלכה כלה עליונה ז*א מיקבי׳בחיבור אח'ד יכל זהע״י קביעות מקום מיוחל לשב׳ שבו מייחד אדסיגיתי ז״ה מהשם והם כלים להמשיך בו נשמה ב׳ אותיות ראשוני׳ מהשם והיינו ע״י שעשה הנכה לקבל נפש רוח ונשמה בל׳ ימים קולם השבת אז ניתן לר

כל הספירות והעולמית י וכשנתחבר אותיות ו״י הנ״ל עט נפש הכ״ל נעשה זינפש ותרגומו זנ״ח והבן והשם יכפר • זזה פי׳ הפסוק וינחביוס השביעי כי אות זי׳ נח ביום השביעי שבת עלאה ושבת תתאה כנודע זא״ש • גס יש לומר כי מוחין דז״א נק׳ חיים גי׳ ס״ח אז יש זווג להשפיע

לנוקבי׳ והוא סוד יום השביעי • 1בזה יובן שאמר וינחביוניהשביעיר״ל אחר שקיבל שבת לאות בימית׳ לביןישראל שהוא קישור ודיבוק מחשבת1

ל צ אית ו׳ ע״ ה שהוא מוחין גי׳ חיים אז משפיע בו ית׳ לפנית מחשבתו ממחשבז׳זרח ואז בא לו נשמה מ ליזם ז' שהזא נזקבי׳ זהבן ־ ובזה מפואר עור דהקדים אות בינה כמ״ש נשמת שיי חבינםה׳עלאה ובשבת יעסוק בחכמה׳ וי לאות י׳ מן וינח כי הוא שייך לכאן ולכאן וא״ש* ויזה אמיתת כמ״ש המקובלי׳ והיא י׳ מהשם ואז מייתר בל אותיות אחרונות ' גואה פי, הפסוק פ'בשלח ע״כ הוא נותן לכם השכתע״כ אותיות ראשונית וממשיך לאות ו הוא נותן לבס ביוס ו׳ לחם יומיים שכו איש תתתיו אל יצא מהשם ונעשה יתור שלם והוא שכיתה ונייחא י וכן מצאתיי ימצאנו לית מאן בתיקונים דף קך״ז ע״א וז״ל עמוק מ', בינה וכזי דאשיג לי׳ אלא בחכמה ובבינה יכו׳ י׳ חכמה מ ובס׳ימי״ןזז״ל פי׳ עיי חכמת הקבלה ותשוב׳ שלימה בדחילו ורחימו די״ה וכו׳ יעז״ש זהנאני כי בחול ע״י תורה ותשובה' ובשבת הוא מצד ה׳ שנק׳ שבת כלל ועם חכמת הקבלה י שעושה אד״ס כמקו״ם מיוחד נעשה שס הוי׳ יתור שלם ןק׳יצ [ ובזה נכאר אח״ז מ״ע שמע ישראל זכר וגם פי׳ £«5»

היחיד הנך אחד בכל דמיונות ]׳ 1 y ״ £ יובן ש״ס הנ״ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ר ] T \ ן כ ע מתנ׳נקראת שאין ליתנה כי אם למי שקיכל מ

ר הנאה חחלה שנתקרב אצלו ע״י לבר מה שנתן לו תחלה עע י שנתקשרו באהבה יחר ואז נותן לו זה מחנה גדולה משא׳ כאן שלא קיבצ הקלה שום הנאה מהם עליי? שלא נתירבן

ס ע י ד ז ה ר לכך לך ו אצלו כי במרה ניתןשבת עדייןבלי שום מה א כ תחלה כדי שיעשו הכנה לקרב את עצמן להקלה שזהו ה׳ ימים קודם לשבק* לו ית׳ מכל והקירוב הוא שיקדשו א״ע ג במעשה ודיבור ומחשבה בג׳ ימים הממחדין לזה ואז יועצו-י ה ? מ ׳ בחינו׳ אלו שצריכין ה לקבל שבת זרימז למשה ג* ׳ הוא מן עשי׳ הנק׳ אלט' שהו מצות מעשיות כיום ל גי׳ היכ״ל וכסא להשרות בו הרוח שהוא עי׳י הל<בזר כתורל-\ ביום ה׳ יהירה נק׳ טוב כמ״ש קין טוב אלא תורה שנא׳ ?א ו לקח טזכ נתתי לכס תורתי והליכוד בתורה בייזס ה׳ ה לקנות רוח שיהי׳ היכל וכסא לנשמה שיוכל לקבל כיזס ז׳£ / ׳ ע ערכ שבת סול יסור הנק׳ נח שהוא שכיתה ומנוחה כ שכת וינכש נ גס אותיות מתנה כי אות מ׳ היא כינה כמי׳£

ש כתירוכי> ״ מ ה כ כ י א ב י ' ה י מ ה כ נ א צ מ י י " ק מ ו מ ל ע י ע ל

י ר ה ' ה ל ת / י ובהג׳אהי׳גם נודע סור הצללים וכי׳ ג׳ י נ שיייא אד י נ ז מתנה ] וז״ש מתנייה טו״בה יש לי בבית ג גי׳ היכל שבה גנוז זנצפזן ב׳ מדריגות רוח ונשמה הנ״צ

והיא ג׳ נק׳ נפש וצריך להתחיל בה ממטה למעלה ?סוד־, שהוא ׳ ה׳ ו בזאת יבוא אהרן אל הקודש הכנה ביזם ל להתקרב ומזה למל הש״ס כי הנותן מתנה לחבירז ר״ל שהוא

בא ליתן תחלה מתנה לחבירז שלא ?כל עדיין כי הול* י^ י כ ת מתחיל ראשון צריך להודיע וזה שפי׳ רשי׳ דשנצא ימ ו לקבלה וכו׳ זלל דאיירי בניתן זה שלא קיבל עדיין שען די הנאה מלמד ממקומו דביקות הקלה כנ״ל אכל מזמ כ ו תחלה אז מתוך כך מתרצים בדברי׳ וכו כי כך הי׳ טה ג ה הקלה שיתרצו ברברים להתקרב אצלו וכלל ואז ע״י אp//'1pr מקבל ושלא נפיש לברי הש״ס ורש״י כפשוטו בא ואמר רבריו במפורש לוקא מתנה שנותן לי ע״י אהבה זד״* דדזקא נעתנה שלא ניתן כי אס ע״י אהבה שמק?ל מעקו

י י איזה הנאה תחלי לכך צריך להודיעו כשלא קיבל ממנו ע7׳ שוס

:ואנותן לבס ביוס וי כאב המרחם להיישיר איש ממקומו ביום השביעי ״ כי הל את בנו ידידו לסין ברמיזותיואיך לייחד ד׳ אותיות שם המיוחד בשבתע״י עובדאימלולא דלמטה יתעוררו הכוחות העליונית למעלה ונעשין מ״נ לעורר מ ״ר להמשיך שפע החיים והוא מודע הלחם הוא אשה כמ״ש קראן לו זיהכל לחם יום הוא הזכר כמ״ש בפתכי ׳ כספירה היום יום וכי׳ והנה בכל ששת ימי החול אין יחוד זזזוג למעלה בסזי ז־זלכנה שתיהן שתי הה״יןכיאות י״ו שהם הזכריםס בייחוד עם ל הה״ין משא״כיבשבת כמשך ב׳ יסורו׳ / א אבא 1ז״א י״ו הנקרא יזמים לייחדן עם הלחם שהם ב׳ ההין ונעשה יחוד שלם וז״ש ראו כי ידור מתן לכם השבת זלל כי ראי ו הוא להזהר ולהשגיח בעינא חכימא זפקיחא ולא שיהי׳ מכלל העוורין שאינם רואי׳ כנודע תואר זה בזוהר הרשע נק׳ עוזר והחכם אשר עיניי בראשו זז״ש ראו כי הזי' של ד׳ אותיות הוא הנותן לכם את השבת כי מצד יחוד הלל הוא בא קדושת יזם השבת שכיתה ומנוחה על כן הוא נותן לכם כיום הששי ואות כ׳ של כיום הששי הוא כמו על ידי יום הששי נמו ב׳ של בראשי״ת וק״ל י לחם יומיס כי ע״י יסודות הלל נעשה זווג לחיים יומיים ככ״ל לכך שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו כיום הסביעי כי חז״ל עירובין דף לא ע״א דרשז שבז איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי שבו איש תחתיו אלו ד׳ אמות אל יצא איש ממקומו אלו ב׳ אלטס אמה • והנה רמזו רז״ל בצחות לשונם ב׳ יחודיס הלל השייט׳ לשבת בד׳ אותיות שם המיוחד והוא דק׳ אחר שאמר שבו איש תחתיופ איש ל׳׳ל זעו׳ שבו ל״ל שוב אל יצא איש ממקומו זעו׳ ל הוא לשון רבים איש תחתיו לשון יחיד י ונראה דבא לרמז על ב׳ יהודים הנעשה ע״י ב׳ יסודית י״ו לייחדן ב׳ איש לא וחכמה עם ב׳ הה״יןשהסהנקיל זנגליחוד תחתון ז״א ונוקט׳ אמר שב" ו איש תחתיו כי בו יש ב׳ יסודו׳ יםול אבא תוך יסול ז״א ונגד יחוד עליון אז״א א׳ אל יצא איש ממקומי ־ והענין ט אבא היא שם ע״ב ומילוי שלו מ״ו ואמא קס״א ומילוי שלה ק״ס זכיחוד שניהם היא איתיית מקוים עיין בהגדה ברוך המקום יעי״ש • והנה יש ב׳ אלפיים אלף בחכמה כמ״ש אאלפך חכמה וכן יש אלף בינה עיין בכוונת אכילתש ומילוי חכמה מ״ו גי׳ אמה וזהו שכיוונו חז״ל אל יצא אי ממקומו אלו ל אלפיים אמ״ה זהבן י והוא יחוד או״א אותיות י״ה מהשם • ושב׳ איש תחתיו הוא יחוד וה׳ מהשם כי ז״א נק׳ פס מ״ה 3אלפי"? אחר שקיבל מן . מ״ו דאבא שהואגי׳מ״ה עיהי יטקכי׳ דלאשהיא אותד׳כשהי לגלי׳ יורדת מוי'ת ואחר שקבלה אלף מן שם מ״ה נעשית ד׳

:׳ה• ג

ללמד רעת ~את העם שיתנהגו ע:״י הטי ע כאמור ולפי שכצ השסע נזהר לעשית מנתבת ובזה קאמר שמור את יום השבת ונו׳ שיש צו לאו שלא לעשות־מלאכה־בז והנה יש עור בחי׳ ב׳ בבריאות עולם ורמוז גי׳כ בשבת והוא מ״ש בלניות שני׳ וזכרת כי עבד היית בסרץ מצרים ויצאן ביד חזקה וגוי על כן ציו לעשות את יום השבת דלכאזרה קשה מה ענין י יציאת מצרים לשבת להוא שיין לפסח ושאר י״ט *זא׳דבא ללמלנו עוד בחי׳ ב׳ בבריאות עוצם דהיא ית׳ משנה טבע העוצם ב רזית •ומופתים להושיע עמו ישרתנ כמו ביציאת מגייס ־ והוא נגד כת ב׳ ממי אלם מהנין ממלאכתן נל ששת ימי החול ולעסוק בתורתו ית׳ כמי חסידים ראשוניים שעשי מלאכתן ארעי ותורתן עיקר זה וזה נתקיימו בידם כי• מאחרכ י ל ל שהוא אינו מתנהג בטבע רק למעלה מהטבע ה מתנהג עמו למעלה מהטבע וכמ״ש בלח שער ה קדושה גענין קריעת י״ש וכל א.׳ צריך להתנהג עפ״ י מדריגתומשלכ התופש מדריגה שאינו שלו זה וזה לא נתקיימו בידו י זז״ש הרבה עשו כרשב״י ולא־עלתה בילס ולצ שלא הי׳ בבחי' זז רק שעשו נרשב״י שיאו אוהו בבחי׳ זו ולכך צא ענגה ביל ם וכן שמעתי ממורי

הברא זו ודפת״ח • Tift היה ענין'י;יאה מצרים שלא היה אפשרי הטבע כי אס ביר חזקה ל לצאת מ:ם ע שלמעלה מהטבע כנודע סוד יד החזקה וזרוע נטוי׳ זהבן זח״נ זה שגל השבוע איני עוסק במלאכה רק בתוריובעכזך׳ הש׳יי א״כ מה ששובת בשבת הוא בדברים מחניים לקרש מתשבתז זז״ש זכור את •וכ השבת לקדשו שהוא עשה מי־־מר שבימי החול לא עשה ובשבת ציין צעשית יחוד מדות עליונית וליבק א״ע שם כי זכירה היא במחשבה. לקדשו ברותני׳ וזיהו עכין שביתה הנאמר בו ית׳ כי ששת ימים, את השמים זאת *pit וינח ביזם השביעי עשה ה כי עט ן הבריאה היי ע״־ צירוף אותיות שהוא הלמוד כשש׳ ימי החול וינ״ח ביום השבי יעי שהוא ענין אחרית בדביקה נייח בשלעי כך הלז הת״ח בשביעי הוא קדושת מחשבת ואחדות ומנוח שהוא הרענזג הנפלא מק׳ אכילה ושתי׳ וז״ש הכתוב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שנהנו מזיו השכינה והוא סוד יסיר זכור ישמור מלנז׳ בדבור. אח״ר נאמרו ר״ל לייחד זכור, סוד וינ״ח עס שמור סוד ביום השייעי וזהו שנרמזו ב׳ אמונות אלו בשבת שהוא חילזשל ל בריאת ^עולס שיתנהג כל אדם לפי בחינתו כ

וזהו כזונת הכותב וק״ל' ״ •: שהפועלי׳ י ל וזהר כוונת הירושלמי שהביא ה

העוסקים במלאכה כל ו׳ ימי החול אזהרתן׳ לשבו׳ ממלאכתןולעסוק בתור׳ בשבת והת״ח שעושקייבתור׳ כל ימי החול בשבת ויראת לשיבת ע;"ג שהשבת ע*מז יהיה לן לענג המכונה לאכילה ושתי׳ ולא אכילה גשמיות קאמל דא״כ האכילה היא הענג ולא השבת • ובזה מביאי קי׳התוי׳ל כחיי במי ארס׳ הלל דאתי לפרש שיש ל בחי׳ בעולם ז זזת שהקשו איך אמ׳ לוו עלי ואני פילע ישסאר״ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריזת ומשני לחלק בין ארס לאלם 'והיא מלכתיב כי חרותה׳ היא מ •י יזכם זע צ זה ליש בש׳ישכ קו׳ לזו עצי וקדשו והאמיני בץ(אני כזרע דק׳ לחוס׳ ל הלל*!! וקדש! והאמיני יא'אני שרע למשמע דאינז שוה לכל אדם לכך ביאיו התום׳ כי בפירזש לזו יש ב׳ פיוש־ם א׳ לשון לכיקית וחיבור כמ״ש בפי ירח וילוו עליך וישרתך

א עיר ב

שיש י מאה'שנא יתבייצן י דוגמא שבת שנתן הקב׳יה י לישראל • י אבל צדקה שניתן כמי שלא קיבל מממ הנאה׳תחלה'דלכך נק׳ צדקה שמתן לו בתורתי צדקה וחסד אדרבא בסתר עדיף • ובאו הטס׳ להיי־ית ילפרש צחזת לשון הש״ס דלכך נק׳ שבת מתיה כדישייבל מהם הנאה תחלה ש-זזא להתרגז״ אליו בדבריי . 'וזה הוא הכנה הללי * והמקשן סבר כפשוטו לכך הקשי מקירזן פני משה• עד דמשני ומפרש כי מהן שכיה לא עבילא לגצויי ואינו רצה לומר לעה״ב רקבעה״זוהוא ענין נשמה יתירה לא הודיע לשום אומה ולשין כי אי אפשר להם לילע כמ״ש החנם הילעת מהבורא ית# והשיב אלו ידעתין הייתיז זהבן זה * וזה שאמרום דביצה נשמה יתירה לא הודיעם שאינם משיגים זה ל בם דביל ל רקע״ימשה הודיעם לישראל ובזה יובן ביאר ה מרישא לסיפא וינפש והבן כי אנהרין לעיני בכ״ר •ה ׳יובן כוונת לברי הרב בעל שער מ ו האורה שהביא הניתב זז׳יל לפי שהשבת הוא המשכת זכו׳ בי אל ח״ינח בשם אדני וכו׳והזח כלל כי חי בשוד אבא הנק׳ נייח בתוך יסוד ז״א נח בשם אדני שהו׳ בית־גנזיו ונעשה יחוד י״ו עם ב׳ ההין בסו׳ ויניח ביום השביעי ולכך שנק׳ חי .הש1:י.ר ישבת לייחד הלל הוא דבזק בחיים הלל וההיפוך למחלל ולל • ונשאר עוד לבאר ב׳ טעמיםל הכותב בענין שבת ש

שזכרנו לעיל דהזא לפאתי שפירדאי׳בלב רביצה כי תלות­ ה' היא מעוזכם אר״י משוםר״א ברשלי אמר הקל׳ה ליש k בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פירע ע־״כ־ והקשו הטס'מהאדאמרינן עשה שבתך חולמ נשאיןלו לפרוע אא״כ יטיל מהצדק׳ ואל תצטיך לבריית ל זהכא איירי שיש לו משכ׳ות כדי לפרוע ואין לי מעות לכן קימר ליו עלי ואני כזרע י והנה שנת יתר שיש בכאן צוו וקדשו והאמיג1אז אני פורע אין לו שחר ולהייוס' ק׳ א״כ מי שאין לו לפרוע הדרא ק׳ קושי׳ הש״ס מאי ני חדות ה׳ היא מעוזנס דבפסזק משמע בין שיש לו לפרועי בא״ח סי' ל או אין לו לפרוע ושאר הספיקות'׳ולל דכי הי ג ח ח ירושלמי.לא ניתנו שבתיות •וי׳׳ט ^א לתורה ל ל ר אמר לא ניתנו ^א לאכילה ושתי׳ שנאמ' וקראת לשבת ענגל לדקדק ולת״ח ול^כליגי הא לת״ח והא לפועלים וכו׳ לד ידאיס כתבו פ היי שכת הפיר לאסל ולשתורך^כל ס בזה. מה שכתבו מכח קו׳ ־זה ן ונראה דילש דהא ק׳ מה זה שאמר בדברות ראשונית *:*ד את יזם השבת לקדשו ובלביות שנן׳ שמור את יוסי־ השבת לקדשו זחז״ליאמיכי זכור ושמיר בדביר א׳ נאמרו והקשה היימלן בשלמא אינך לסתרי אהדדי כגוןמחלליה מות יומת זביי׳השב׳ שני כבשי׳ שפיר הוניכו לומר בדיבור יד משא״כ הכא אינו עותר • וביאר דגם הנא סותר לזכור היינז עשה ישמו׳היא ל״ת ונו׳בין למהינאמר בשבת דברים סותרים בזה והוצרך ויש ל״ לומר בדבור א׳ ונראה דיש ב׳ בחינות שיכוא בביצית עולם זרמזזין בשבת לכי ב׳ מיני א7ס זהואאמ׳כייעולם כמנהגו נוהג ע״פי הטבע מק שחידש הקלה" עולם הושם הנל בטכע והוא מה כנאמר וברכן בכל אשר רעשה ואם יבט^ולא יעשיז.מלאכה במה תחול הברכה י זזה נרמז בששת ימי החול שנאמ׳ העביד ועשית מלאכתן דלכאזרהה צורן לצווח על עשייה מלאכת שהיא רשות והלל מ / ק רק;ביום השבת לא תעשה מלאכתן זכו׳ילרברינו א׳׳ש שתו׳

ת ייוסף ר פ

ולא על האמת יעו״ש • זלי נראה פשוט לנולע מדריגות יוםהששי יסוד הוא ן' ,זכור ומרריגית יים הזי הוא שמור ובדבור אחל נהמרו וז״ש חחת לבר ^ליס שתיס ז ז שמענן כי לפי בחינתינו אנחנו בני חלם שומעי! שיש בנו ב׳ מיני אלם לכן נחלק לשני בחינות עפ׳׳י כטבע ובחי׳ ב׳ כמעצ׳

מהטבע לשגות הטבע ולעי מעשי אלס כך נתעורר למעלה 'r\יU אם עפ״י הטבע אז לשנות הטבע ושניהם רמוזין בשבת כי י ייל ; י י ׳ הזח אמונת חידוש בעולם מלמטה למעלה להתנהג על

כטבע וזי׳ש ממציא חפניך ולבר לבר אבל היהיי מיתר ויש שמתנהג למע;ה מהטבע כמו בחסיד א׳ שחשב בשבע -

ר והוי נ לגדור פרצתו בשבת וש יב לא גדרה ועצה צלף חד ו למעיה מהטבע כי נקרא •חסיל שהזה משזרח הדי ן גס כי

ס -״ ג מחשבה מיהר עפ״י הדין מ״מ קידש עצמו במיתר ו צמע;ה התנהגו עמי נשנית הטבע בצלף חד ־ זה

י על כן בירך יי׳ את יוםרשבת ויקלש הו וללשו ) נראה כי ברנו במן ייולשו במן זהזא לרמז ב׳ בחינות הנ״ל נגל מ

נ"י הטבע הוצרך להתברך בשש י צחס יומים ־ שמתנהג עק ונגל זה שהוא בשבת למעצה מהטבע ואינו ניזון במזון ר

חניכתו ישתיתו עייר את אלדיס נגד בחיכי זז קלשו בע/ ־• ״ שלא ירד כשכת באמת והכן יr ה יובן ש׳ים הנ״ל לר״א מ וf י . רמי דסכר כפשוכ11 ־ i;: -,׳־י החסל יש^י זביאר לז לך ה׳ החסר עם מי שמתנהג ע^ :;־,. צ כי אהה תשלם לאיש כמעשהו ולאתיקשי אהייי אr ג מ כ ת י דאגב אורחין למדנו ט תחלה משלילאיש כמעשהו שמ >

ז / ש ' ל ס ז < י ת ה נ ו ז כ ל י ס ז אדם עכ״י הטבע ואח״כ עפ״י מ. מ זה חסרו ית׳ דאינו נפרע אז כמעשהו רק ממתין עד ז

י ־ ק • י ת החסד וק״ל זהבן • עוד יש לפרש אחת דבר יי׳ ש\;< p n זז שמענו על כל תרי״ג מצות;שני כפרושים אמת p. ^נמשך מזה ולכך כל המקיי׳ את השכת כאלו קייס כל תרי״ - •־ ין מצות וגם ביא׳בש״סדכ״עבשכת ניתנה תורהזחחלהעל•,\ ד \ ל י א ר ש ע י מ ^ ת ו צ מצות היחיד והיא מ

נוייאחד * ארהיI - ד ח י זט׳ רשיי ה׳ אלהיט שהוא על 7:] ! מ אלהיט ולא של האומות הוא עתיד להיות ה׳ אחל כ]:•> ^ י ך ל כי אז אהפוך וגו׳ וי״ל לשון שמע וגו׳ ועודדהל״ל ה׳ אך &' ל מ כמוזכר ככל משנה חזרה ״ זעזל לדרשו תז״ל מ

ט יי׳1 תורה זנו לק״שהקבי׳ה אמר לישראל שמע ישראל אנ ^היך נענו מלס ואמרו ה׳ אלהיט ה׳ אחר וני׳ שהוא ^t a תמוהו רבפסו׳נזכר כמאמר משה שמע ישראל ה' וגו׳ והול־ן י דרש על הקכ״ה וגס כי פסקי מהללי והוא נכיאי׳ ועול ^ •1;h לירושלמי לכרכו׳ מפני מהאומרי׳ אלו פרשיו׳ ככל יוסי

r 1אמר ר״ לוי מפני שי׳ לברוח כלולים כהם אנכי ה׳ אלהי ך שמע ישראל וכזי ״ זכור את יום השבת נמען הזכרן' יי','

ת ל ן 5 מ ה ל כ ועשיתם את כל מצותי זה מצית שבת ששקולה כ״ י ע ר ו שנאמר ותהן לעמך הורה ומצות זאת שבת קלשך ה

להם וגו׳ י א״כ נחסר מתרי״ג מצו׳ לאס ש^עי׳שר*| * יג ז £ ׳ י י ר היינו מצות אצכי וגו׳ ועזר למה שבת שקולה לכל תך ;•• ן ל ע מצות ״ זעולרבשאר מ*ות אמר ותיתן ל

ב ״ וכשכת אמר הולעת וכי׳ ועול דבתיקזלם דף נ״ז ע' ד א ב לית פקודי רעשה יל״ת זנו׳ והוא כדי לבאר זה ליל, לי •י ע , כ מ״ש הרמבי׳ס כמשנה למסת כי המקיים מצזהא

ן י זוכה לחיי עה״ב שהיא תמוהז נגד הש״ם י וגם להבי- ^ » כ טעמו איך השכל יסכים לזה וליל דאי' כתהלים כ דרכי נגדך דכ׳ האלשיך כמשלי סי׳ ד׳ כפסיק מכל מ^מלי \

נצור /

*זד יש ל־פרש כפשוטו לשון הלוואה ןב' פרושים אלו אמת כי זה נמשן מזה כי מי שבחינתו למעלה מהט״כע שהי׳ גי׳ אללי׳ כמנין הטבע שהוא לכיקות.וחחלות שהוא שזר ש הכל זה יסל ללזות הלוואה לצורך שבת אף שאין לו לפרוע כי ואני פורע ובתנאי זההמינו בי שישי לו האמנ׳ זו שהקב״ה יפרע אז ואני פורע משח׳׳כ בל״ה וההיא עשה שבתך חול וטי איירי באין לו האמנה זו וזהו מרומז בפסוק כי חלית ה׳ היא מעוזכם מה שהוא שמח ודבק בו ית׳ ואין לו עצבות חסרון כיס לשבת ט הוא לזה זמזטא לשב׳ והוא עיי האמנה דבל״ה א״א זה כנודע כמ״ש בס׳ הילאי׳ באמת זהו מעז״זכם שהקב״ה פורע זשמא תאמר איך ירע אדם עצמו בחינתו אם יש לו האמנה או לאו ט הרבה עשו כרשב״י וטעו וכלל ולזה באו התו׳ לירן כצל לאדם עצמו שידע בחינת עצמו ולא יתפוס מדרגה שאינה מבחינתי ולא יתקיים בידו זז״ש התוס׳ ה״מ כשאין לו לפרו׳ אא׳׳כ יטול מהצדקה כשעונה בלעתי זה לעשית שבת חיל כדי שצח יצטרך לבריית מחמת מחשבה זו שאין לו לפרוע וחושב היעשה ת׳ ארובו׳בשמי׳ כ״א שיצטרךליטול מהצדק׳ כל" זה חשב במחשבתו אז ירע האלם בעצמו נאמנה שחין האמנתו חזקה ויעשה כך וצא ילוה מאחרים י והכא מיירי שיש לו משכנות זכו׳ ר״ל ע״ד ונתתי משכני בתוככם כמו ושכינתי בתוכם שהיא נכא להשראתשני״נה ע״י לביקורו שיש לי בי ית׳ מה נאמר לזו עלי ואני פורע וק״ל •ך י״ל לוו עלי וקדשו ר ד ב והאמינו בי ואני פור׳ שמא סוד יחוד הוי׳ בשבת ט זכרנו לעיל ביה ה׳ צור עולמים כיב׳ אותית ראשונות הוא נשמה לשס המיוחד יכבר זכרני איך להמשיןזה בהול ובשבת ימשיך ע׳׳י קדושת מחנכתו שהוא סור י׳ מהשבה וע״י האמנה שהיא ה׳ עלאה כמבואר בתיקינים וע״י אמונה יש לו מנוחה ושמחה ועונג וגס שלא יהא מעורב עם בכי עולם ישלה יטרידו מחשבתו

בעטט עה״ז רק אלם בביתו שהוא והי מהשם ואז נעשה. יחוד שלם& בסול אל יצא איש ממקומו ביום השביעי כנ״ל זז״ש ליו עלי ד״ל שהוא חיבור לחבר ד׳ אותיות ע״י שימשיך שם יה מלמעלה וז״ש הקב״ה ליו עיילי רייקא כי יה׳ שהוא או״א הוא עלי וקד״שו והאמינו בי הוא ב׳ אותיות ראשונות הנק׳ נשמה להמשיך בי׳ ואז ואני כי ע״י אדם בבית נעשה ואנ״י שמא יחיל TH סורע והבן ״׳ אמונת של העולם ב ה \tyT70 מ נרמזין בשבת א׳ עפ״י הטבע למי שנוהג עט׳ הטבע יבזה נאמר עשה שבתך חול וכן׳ וא׳ שהוא ית׳משנה הטבע למי שמשנה ג״כ הטדע לעבודתו ית׳ יבזה נאמי ליי עלי ואני כורע׳ ה תבין איך ל מ ״ל לבאר ו ה נ מ ו

פי׳ הש׳׳ס לביס שכ' דר״ה בכסוק אחת דבר <1רי׳ הרמב״ס כבול ועונג וכור שתים זו שמעט ולך ה׳ ושמור היא יחיל י' איתיזת׳ 3 ת ו צ המשל ט אתה השלם לאיש השם ןק״לוהסר׳ מא מ״ע - כנגר י״ן כמעשהו זאמרינןבלס לל היה גס שנז׳ ג נ ת ל ׳ ב רמי כתי׳ולךיי׳החסד זכתי׳ ו

כי אחה השל׳לאיש כמעשהו ה׳ מצות לקמן יובן * בחחל׳ כי אתה תשלם לאיש

כמעשהו ולבסוף לך יי׳ החסד ״ זהקז מפורסמזח בפסוקכ כמעשהו זהש״ס מהפך לבסוף ל א כתיב תחלה חסד ו חסד והתו׳ הרגישו בזה יכ׳ לקאי על הסברא

ת יוסף ר פ

והוא לתיבת שמע סובל ג׳ פרושים א׳ לשו ן המה ואי נשו; חסיעה כמו וישמע שאוצ את העם וב׳ גרושים אמת וזה נמשך מזה כמי׳ש הרמב״ס במ״ע ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמיס מתאהב עצ ירן כי אחר שר«קרת והמת אמיתת מציאיתאתה מאהב לכרסם בעט $צםת מדעתך נוסיף ענ מ שידעו ג״כ ומ׳ וז״ש שמע שאס ה הקבצה יזמיתת ימודג אז בולאי אר,ה משמיע לאסוף אנשים להודיע לישראל כי ה) אצלינו ה׳ אחד והוא דכבר זכרנו מ״ש מהורש׳׳א סוף מם! מכות ט שורשככ מ״ע הוא אנכי ה׳ ומי ושורש כל שס״ה ל׳׳ת הוא צא יהיה לןי זלנך רק שתי מצותשמענז״מפי מ ל חצדיס אחרים ע הגבורה כי כולם נכללו באלו השתים ונו׳ יעז״ש ״ והגה שורש מ״ע מצד החסד ט אברהם גימ׳ /רמ״ח שהוא •חסד ורחמים והוא שם הזי׳ ושס״ה ל״ת מצד גבורת ^לי׳ זכמ״ש בתיקונים דף נ״ה כקודין דעשה מימינא זכקולין לל״ת משמאלא יכו׳ זז״ש ה׳ אלדינו ה׳ כי כל רמ״ח מצות עשה שרשו בהוי׳ ישס״ה ל״ת באלדינו ומ׳׳מ שניה׳ גשסהזי׳ א׳נכנלו כי שמי עם יה פס״ה זכרי עם ו״ה רמ״ח המור׳ על גולצ אחדותו וגם שם ה׳ שסא ד׳ אותיות נכלל באותו י גי׳הוי׳ ואות א היא הוראה א שהוא ציורי

שהוא אחד ור״ל כי שורש כל המצר כלי להגיע על אחדותו וז״ש ה׳ אצרינו ה׳ אחד ע״י ה׳ כי ב׳ ראשונות הוא גשמה אל ב׳ אחחטת ובי אחרוט׳ הוא אחידאך להל׳יל ה׳אלדיך נא ללמדינו אחר שהוריע , י כז ז שנכלל כאן כל תרי״ג מצות ותכלית המסו! של כל התורה

והמצות מא אקל בא ללמדינו שמא יאמר כי הלא חוש _ הראית מכחיש זה שיש דין ורחמים בעולם לזה בא לבאר זה ואמר כי באמת הוא הזי׳ תכלית הרתמים ומה שנמצא ליןילחייבאהזא מצדינו ולא מצדו ית׳ח׳׳ש אלדיטכי החייט׳ מהפכין מדה׳׳ר ומלש זאמרחלזתי היא שמת •מין עציון והצדיקים מהפכין מה״ד למלה״ר זז״ש ה׳ אצלימ ה׳ שנעשה רחמים אבל הוא ית׳ אחר זהשינוייס מצילנו ״י J יגואר ש״ס לסנה׳ לף ל V 3 \ אמיר׳ יצחק מאי לכתי' ולרשע אמר אלדיס מה לך למפר חזקי אמר הקב״ה לדזאג כשאתה מגיע לפ׳ מרצחים ופרשת מספרי צ״ה מה אתה דורש גהס ותשא בריתי עלי פין א״ר אמי אין תורתו של דואג אלא מהשפה ולחזץ וכבר צווחו בזה קדמאי י

ותחלה־' נ״ל לבאר פשוטי פי׳ הפסוק דהל״ל בקיצור מה תספר חיקי ולשון לך מיותר י וגס ומשא בריתי עלי פין אין לי שחר ״ זתחלה נבאר תהילים אשרי האיש אשר לא הלן וכו׳ כי אס בתורת ה׳ חפצו וגז׳ כי יולע ה׳ לרך צליקים י ור״ל כאלו כרס • המקרא דרך צדיקים ,הוא עשיו׳ המצות שנק׳ דרכי׳ הוא לתכלית שיגיע על ה׳ ללבק בו שהו׳ לשין וידע אלס את חזה אשתו ח״שגי יולע ה׳ ר״ל לתכלית שידע ה׳ הוא לרךא ע״י קדושת המחשבה כנודע ן הצדייוי׳ יננ״ל י ולדבק בז ה ואי אפשר לקלש מחשבתו כי אס כשזכה לנשמה והיינו׳ ע״י שיקדים תחלה מעשה- ולבור ואח׳יכ מחשבה ע״י נפש רוח ונשמה וכמה שזכרנו ־כשבח שלא ניתנו שבתות אלא צרורה צריך הכנה קולם גמלך מעשה לטזג ביום ר׳ זל&ר־בחו״בת' ה׳ ואח״כ מחשבה ביום ו׳ זז״ש זכור את יום השבח״ צקלשל ודרשו בספרי זכרהו מאחד בשב׳ ולכאורה ק׳ מה קלושהר את יזם השבת . לקדשו ־׳ מגיע צשבת נזה שאמר ש

זללבמל

*כןר לבן כי ממנז תוצאותחייס וגף עיניך לנזכח יביטז ועפעפיןיישירז ננליך פלס מעגל רגלי, וכל דרכיך יכונו י (•י׳ל כי איש אשר צא ירע איזה לרך ישנון אזר לעבוד אחה׳ להיות בטוח בז ההגעה אל המכוין וכו׳ גם יש כמה מיני מהצטם לעבודת ה׳ יש בתורה ויש בצדקה .ויש בגמ״ח ובכל א׳ יש מכשול בתורה גס לבו בהוראה מצדקה שניתן ברבים שירעו וכו׳ ״ לכך אמר אני ניתן לך כלל גדול ובו תצלח והמשל להולך בלרך אל עיר ומגדל גבוה ומןהמקום שהוא עומד בו על המגדל יש כמה ררניס זעצ׳יעוצה שעיניך לנובח יביטו ר״ל נוכח המגדל תרים עינן להביט בו תמיד וכר ועפעפיך ר״צ גם למטה שלא יכשלוכו׳ והמשל שיהיה הוא ית׳ תמיד נגד עיטךשלא תפנהעהדרךהרוציע״י חיזה פט׳ הנ״ל וכזה כל דרכיך יכוט זה אז זה כוצס נאחד טובים להגיע עדיו יה׳ ענ״ל שהאריך • והנה כל תרי״ג מצות נקראו דרכים כלי להגיע על ילס אל עיר ומגדל שהוא לדבק בו ית׳ שהיא תכלית מהכוון מנל הרי״ג מצות כמ״שהמפרש להרמב׳׳ם בפ׳׳א מה׳יםזדי התורה וז״ל ולא ניתנו 1

כל המצית אלא כדיסנגיע למעלה זז שנאמר ובחרת בחיים למען תחי׳ לאהבה אח ה'וטי יעו״ש הרי כי התורה לנך׳נקרא דרך כמ״ש בפ״ק לקדושין" שנקרא לרןט שיש בו תרי״ג דרבים איך ידבק באחדותו ית׳ י ונו׳ ל והנה נגד רמ״ח מ״ע יש נגדם רמ״ח איבריו של אדם יי כמ׳׳ש ש״ם דמכזת ופי׳ רש׳׳י כל אבר אזמר קיים בי מ״ע וכו׳ וכמו שיש בפרט יש בכלל כי כל העולם'נקרא פרצוף\ ואדם זה אבר הלוט וכו׳ ושורשו במדת עליונו׳ יש שורש ן י | בחסד זע״י מרה זו יכול להגיע לאחדותו ית׳ והוא ע״י ן ג״ח י ויש ע״י גמרה שמגבר ביצרן אז לאזור קנאה \ מבולה ננד המתפרצי׳ בדתינו ויש ע״י תירה ששורשו בת״תיטל להגיע עדיו ית׳ וכיוצא בזה בשאר מרות ט כל אחד \ י ־] הוא דרן להגיע לאמיתות אחדותו ויש שהולך י} מדרך לדרך ומעולם לא הגיע לעיר זמגדל אשר \ תכלית המניו אליי ויש נדרן אחד בא לעיר ומגדל •ן פליגתא דר׳ יוחנן ה תכי מ J ו י] ור״ל בסנה׳ דמל :] ס׳יל ופערה פי׳ לכלי חק אפי׳ שמשייר חק אחר נידון i כגיהנ׳ ומר ס״ל אפי׳ לא קיים *יא אחד ניצול מגיהנס והוא i תמוהודרחוק׳פלוגתתןמקצהאלקצה ולפי הליל אתי שפיר J ראםהגיע בדרן לעיר ומגדל להייג14ג״י מצז׳אח׳ לאחדותוניצול מגיהנם י זמר ם״ל אפי׳ קיים כל המצית רק ית' שייר מצוה אח׳ שהוא ובו תדכק שציוא תכלית המנוון

לא ניצול מגיהנם ואיכ מא״ח ומא׳י׳ח ולא פליגי •י 1 \ ואמנם בעושה מצזה אח׳ f מאהבה והוא גי׳ אחד ןי״ל כי ע״י גולל התלהכות וחישק נרמז בכל רמ״ח | איבריו זשס״ה גיליו אז נכללו כל רמ״ח מ׳׳ע הרמוזין | ברמ״ח איבריו בעשיית מצזה זו הזא באבר פרטי זהייגז i מצד אחדותו שהוא האהבה ובזה כ״ע מזלו ר״ל ור״י

\ דםגי גמצוה אחת על ידי שעושה מאהבה ולכן | שפיר כתב הרמכ״ס זכי יעז״ש י . ,מ איךכמ״ע שמע ישראל ע I ובזה ן f לכללו כל מצזתעשה | ומצות ל״ת ושכרן ועונשן ותכליתן והם שני תיבות של ,? שמע ישראל זכו׳ • ולכך צריך לאומרן ככלוןםעלן כוונה זו מלכד כוונתה האמירה עפ״י האר״י זלה״ת י jj ד

r

ואמן י השלכת אחרי גווך כל השנה זבר״ה בשעתהדן,^ אז רזדעיס לבה״כ כדי נהצדיצן דינם שי5א,ן זכאין גליו: ויש שהוא מבקש הוי׳ שהוח רהמיס דהיינו כנ־השנהר״נ ששיה אצלו כצ השנה שהוא רחמים כמו כר״ה שהעוצם כדין כי חמול מכתש ה' לעובדו • וכמו שיש גשנה לין, ורחמים בשינוי זמנים הנ״ל כך יש 5 עינם ובנפש נכיי י עולם שנה נכש כי בעול׳ יש הנהגה עפ״ טבע ויש הנהגה למעלה מהטבע צשנית הטבע כמו שזכיתי ב׳ מדריגות בשבתבענין זכור ושמור יעו״ש • ו: ך יש בנפש האלם שיש נוהג א״ע עפ״יהטבע שלא ליכנס צפנים משרת

הדין רק עפ״י הדין והטבע כי השבע גי׳אלדי׳ שהוא4הלי|,||Iככה הוא מתנהג הן נגד הש״י ונגד בני ארס י ויש משנה הטבע להתחסד עכ קונו או עם בני ארס לפנים משורת.! והכה הכל נמשן זה אחר זה כי מי שהוא׳ נוהג א״ע עפ״י^ הטבע כך מהנהגין עמו למעלה'עפ״י הטבע ומי שנוהג|(V א״ע למעלה מהטבע כךניהגין עמו למעלה מהטבע נ־ ל משאיתזללאתרבהירושלי׳^! שהעמידו דיניהן על ליןיתדה, ולא עבדו לפנים משורת הדין י ונכר תמהו מה יכים1 ושלכלכ זכי משוידצא עבדו לפנים משור׳הלין יקרנו •ןגניז העליתי בזה עפ״י הרמב״ס יעו״ש. ולפי הנ״צ צק"?, להם לפי מעשיהם היו צריכין פיו,נהגו עמהם למעציי לפנים .משירת הדין כמ״ש צדקה עשה הקנייה שהקדיח

כ׳ שלם לומשנתם וכי׳ והיינו אס היו;והגי; הס ג״כ נפ.י&] משורת הדין כמי סמצינז בקריעת ים כין־ שנה נקרע לז{ אס אחר שירדו ציסיל״ל י זזה נדחה לי פי׳ה:סהי|I !כי׳הלים ההופכ׳ הכור אגם מים !היה לקאי אדנעיל מ:פני אלודייעקב ההיפגיוגו׳ דק׳ מיה יעקב'דיוקה יי[ וגס ענין ההוככי הצור וגו׳ זכי יש מענה שהגך המר רי1ן | המעלה מיס יהיה ממה שיהיה וכו׳ זלל שחמר ב;בתי; ע׳ כ״כ א״ריורנן משום ר׳ יוסי גל המענג חת השבחז ן

כותנין צו נתלה בצי מצרים שניזמר אז תתענג על והאכלתיך נחלת יעקב אביך לא גאברה׳סנאמר קום התהלה}! בארץ וכזי אנח כיעקב שעמ;ר(פניצי. ימ וקי באמת נימיי; י

ניתן ליעקב בלי מגרים • וגס בשבת נמה ־ניתן נו צחנת יעקב ר!קא * הגס דכי הב״י בא׳יח סי רמ׳יב פי היא• מרה כנגד מיה כשם שהוא מכר מעת בלי שיעור גנוי1ז שבת כך יתנו לו בלי שיעור עכי׳ל ״' ולי נראה לכר? גס יבוא׳ הש״ס אלו שמרו ב׳ שבתית מיל נגאלין • והנ%.

הא אמרינן אלמלא שמרי שבת ריישינת וכי יעו״ש!,vpr הא דאמרינן שס כל המענג שבת כוהני, נו משאנוה

והקשו הא אין אדם מת וחצי תא ותו בידו ונשם הנהון מזיין ןיעשיל נלפס ללכןניתנין לו נחלת יעקב בלי מצןי׳ייוי^ץ׳ אחרי יז י כ וליי נראה לכתב הרמב׳׳ן בפסיק וחי בהס ב

׳ייז

ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו. להס כי העי.ש מצית שלא לשמן ע״מ לקבל כרס 3עילמו. ־ יחי׳ בהם בעה'# ימים רבים בע1שרייכבודוע״זנאמר.וגשמאלהעושרזכ3זט למשמאילים בהי.:•'. ז$זקןהעוכקים במנוהיכד-צזכןחז:

ג צ נ העובדים מיראה זוכיס בכוונתם לה "לעה״ב והס ז ממשפטי הרשעים נכשס בטופ ילין • זהעושין מאהכיי כדין וכראוי עםעסקעה״ז כמ״ש" בפ׳בחיקזתי זי-שג}׳ ב לכם דיש את הבציר ר״ל יזכו בחיי עה״ז!1עה׳׳ב י* ין

אלי העוזביןבל עניני עליז ואינן עשגיח״ן עליי כאלו חיץ % בעציגזןז וכל מחשבתם בבוראם בלבל כמו אלי׳ •וחגיו \V׳i ועפ״ז ..

ולדברינו תיש שת1א לעשנתהכיה ג׳ יצ(יס;אחר שבת וגי י.מ־ס קודם כשנת ונו׳ ונגר גז חנז בתכ.י.ה סכיז^פד תהציס וחמר השדי התיש שיהי׳ דבק בהאי אשריהוחע״י הכנה שנא הלן תחלה בעצת רשעים רק בהליך מציה שהוא הכנה נגד עשי׳ נפש זבד רן חטאים לא עמד רק בתורה נק׳לךן במ״ש בליק לקדושין והוא נגר יצירה ריח יעיין בחבותכמ״ש והעמידו תצמיד׳ הרבהבת״יט ובמזש׳ לצים גא ישב כי אם יושב יחיד להתבולל לקלש מחשבתו י נגד בליחה נשמה ואז הוא כסא צהשראזתבישם הוי׳ זז״שכי אס בתורתה׳ חפצזל״ל שע״י שעשה המית הלל יוכל ללבק בתורת ה׳ וזהו חפצו לזה ודאי יגיעיצתכלית הדבקות באונן שאחר שצלבק בז ניןאת תורתו יז״ש ובתורתו יהגה י1מם ולילה וגי׳ שהיא לשין עתיד כמו הבטחה׳ שיהגה בתורתו זכו׳ מאז שהוא סר מרע מה היא מובטח וכו׳ ילכן לא אמר אשרי שהלך בעצת צ; י ים הגס כי- כבר דרשו מזה היושב ולא עבר עברה כאלו עשה מציה יכו׳ לא כן הרשעים כי אס כמין לאתז׳׳ל שנתווכח! החטה עם המזין זה אמר אני עיקר נטיעה אשר נתנזין צו בעל הבי׳ בזרעה וזה אמר אני עיין וני-ואמר המנריע יגיע זמן הדשה ונראה מי עיקר זה כננס באוצר וזה תדפנו רוח, והנמשל מובן כי הרשעים אזמרי׳שהם עיקר הבריאה עד שיגיע זמן הליש שהם היםזרין בזה ובבא כי מיל תדפמ רוח ולא נשאר ממנו ענף ושורש ־ וז״ש על כן לא יקימו רשעים במשפט כי משפט הוא פורעניות ויסמ־ין שהוא להקימו

בתשובה והוא לא כן ילמה שאומר מקרי הוא לכך לא^ יקומו במשפט י והטעם ט יודע ה׳ דרך צדיקים זהזא מלבר פירוש הנ״ל שזכרתי לדרוש מסיפא לרישא מררש נמי מרישא לסיפא כי הקשיבה נק׳ ג״כ לרך תשובה כמ״ש מזרה חטאים בדיך ויודע ה׳ לרך צליקיכ שישוב כתשו' בין בעקו בין בטיבו משא״כ דרך רשעים תאבד וק״ל י הה שאמר מה לך לספר חזקי דהיכת י מיםריש לו כ• פירושים לרך סיפור והגלה אז לשז ן התפארות ישבח כמן השמים מספרים ושניהם אמת כ* זה נמשך השבח ע״י"הסיפור י זז״ש מה לן לספ־ חזקי הלין למזלך הוא להתפאר ולשבח את עצמן בתורתי זז״שמהל״ן לספר חו״קי לכןיותשא בריתי עלי פין ונגר־ אנשים. התם שהם מבחוץ וז״ש מהשפה ילחו׳ןולא לכבו׳ הש״י שהוא שוכן בתוך אלם כמ״ש

ושמתי בתוכם וז״ש רש״י ולא בלב וק״לה ני׳ל לבאר פי׳. •הפסוק ישעי׳ מ י סי׳ מ״טשמעו אלי רולפי צדק מבקשי ה״ הביטו אל צור ׳חצבתם זאל׳ מקבת בזר נקרתם ־הביטו אל אביהם אביכם זאלשרהתחויללכסכי אחר קראתיו ואברכהו ואיבתו כי נחם ה׳'ציון וכו׳ •״ זזה אין לו שחר כלל ״ הגם דהי׳ אפשי־ לפרש שלא מעטנינז דכ׳ האלשיך ישעי׳ סי׳ לה יישוב אל ה׳ וירחמתז זאלאצהינזני ירבה לסלוח והקשה הא"היי׳ הוא רחמים זאלדינז הוא מלה״ד ואי, אמר כי ירבה לסליח וביאר שם כי• בר״ההוא. מדה״ר וכל השנה הוא רחמים ואס עשה תשו,

קידם ר״ה מזיתי שליש כמ״ש בטור זכי' יעז״ש וה״נירזע כימלתצלק הואמלה״ר כמ״שנירושלי׳צדגן ילין כה- גםחז״ללרשגצלקצלק תררוף זו לפנים משולח הרין מדכתיכ כ׳ עעימים א״כ ש״מ לצלק לחוד הוא >#הלין והיא בד״ה ובכל השנה הוא רחמים ״ והנה ישדמת בכתות גגי אדסישבניי־אדסשעליקסנאמר ב׳׳ מן

Y

כן פורת׳ יומן* ה

וזה •1״י חניצא כני היזון כל העולם שהשפיע בישוד ז״א־ הנק׳ כל מיסוד אכא ומשם להשכינה הנקרא עולם ושפיר אמר כ'ל העולים ניזון כשביל חנינא בני וק״ל • וז״שאם צא כריתי יומם זלילה וכז׳רין׳ למה נק׳ כרית ועור מאי יומם יום הל״ל(לדברינו א״ש כי כולם כתכמה עשית ולכן נקי יומם הכולל כלהו כמ׳יש יומם יציה ה׳ חשדיזכמ״^ כפע״ת ה׳סונו׳ יעז״ש י זז״ש אס לא כריתי יומם ולילה שיהי׳לימוד התורה לשמה להמשיך מיסוד אנא הנקי כריתי יומם ולילה לחכר יום זלילה שהוא זו״נ ע׳>י שפע הכמת וכמי׳ש לו חכמו

ישנילז זאת ומשכיל הוא יסוד ונטרע וק״ל • חי״עו אין כבוד אלא תורה שצא׳ כיזד חנמיס ינחלו ר״ל שאין כבור שיכבד מדריגה הצק׳ כבוד ה׳ כי אם להמשיך לה שפע תורה שהוא יסוד אבא כנודע אז נקי מו״ד באמת שהמשיך לה מן כבוד עליון לי׳ב נתיבות וז״שי זה שנקי חכמים על שם שממשיכי ן כבור חכמים יצחלו כ שפע חכמה הנק׳ כבוד אל השכינה ואז נקי ג״: כ0ד צכך נוצר תאנה יאכל פריה שגם הם כבור ינחלו כמו נחלה שהי׳

ירושה מאבא שהיא׳ חכמה וק״ל ״ יבואר ג״כ מ״ש חכמים הזהרו בדבריכם־ ר״ל שתקראו בתואר חכמים היינו ע״י שיכוונו לשמה שהיא אית ה׳ הנק׳ דבריכם וק״ל ובזה יבואר צירוף שם הוי׳ בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע או 1ןי שהוא ע״ר ואביו שמר את הרבי־ הנק׳ בזאת יבא אהרן אל הקו'דש זהבן י והנה ל בל״ת בפ, נה כי יסוד £ליזן הנקי נח יסור אבא מלובש ביסוד ז״א וזהו מעיין גנים גן עליון

ותחתון יעו״ש ״-ה יבואר עתיר הקב״ה להנחיל לכל צריק־ מ ו וצדיק ש״י עולמו׳כי ש״י מן שביל המשיכו בעולם ר״ל כמלכו׳ הנק׳ ככור גי' ל״ב יכנ״ל כתירח׳ זכמ״ש לו חכמו ישפילו זאת שהשכילו להמשיך מן צריקיעליון וצדיק תחתון בעולם לכך(וצרי חאנה יאכלו פרי׳ שהוא להנ״חיצ מצד ירושת אכא לכל צדיק וצדיק ש״יעזלמזת וגז׳ ״ ובא ר״ש בן תלפתא לסיים ולהשלים דברי ריב״ל ואמר לא מצא כלי מחזיק ברכה לישיאל וכו׳ • כי נודע צדיק נק׳ ברוך זהנוקבא ברכה וישראל עלה במחשבה שהוא מחשבה עלייכה חשב מה שהיא חכמי וכדי להחזיק ולהדביקה מרשה שהיא .מור ישראל עלה במחשבה היא ע״י השלו' שהוא יסיר אבא להמשיך הארה לה כדי שתוכל לעלות וזי׳ש אין כלי מחזיק כרכה לישראל אלא השלום וזה לימוד לשמה זכנ״ל ושפיר

הוא סיום הש״ס כלימוד לשמה זק״ל • עול י״ל כי ישראל נק׳ כרית כנייש לישראל ברי•ת מילה משא״כ י י עולם ולכך ניתן להם כ, מני בצון בסוד יעקב חבל לכל האומות כי הם העמום, גחלתז וכאשר הארכתי בזה יעו״ש • וז״ש אין כלי מחזיק ברכה לישראל ט אס עכור שנק, שלום כי ישראל נקראו יסוד בייח ברוך זהנוק׳ ברכה וכדי שיתחברו תמיד לכך נקי ברית כסוי ועמך כולם צדיקים לעולם ירשי איז יז״ש אלא השלי׳ ר״ל ש:י׳ שלו׳ בסוד ברית לכך אין פיחי כין ישראל ביול ובין כלי הנק׳ ברכה t"n ה׳ עוז לע״מז יח? כי קידם נתינת התורה ג׳׳כ נקראו עמו מטעם האמור זזה גורם כי י*י1 את עמו בשלו' שנקראו ברית שלי׳ והתורה ג״כ נקרא ברית ובהכרח שישראל יוקא יקבלו התורה יאין שייכי׳ לנחינת התורה לשאר אומות כ״א לישראל עמו ונחלתו וק״ל יבזה ליל לבאי ש־־׳ס יביצה דף י״ו א״דחמא ב״ח הנותן מתנ׳לחבירו א״צ להודיעו שנאי

ג א ומשה

T((<£"נבאר משנה פוף׳ עוקצין אריב״ל עתיל 1 • הקב״ה להכחיל לכל צדיקזצדיי

ו עתיד הקב״ה נהנחיכ נכצ צדיקזצדיק ׳ש״י עולמות שנאי להצהיל אוהבי יש זאזלהתיהיאמלא אר״ש 1\ חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מתזיק׳ ברכה אלא השלום שנאמר היעוז לעמו יתןה׳יברךאת עמו בשלום • והספיקות רבו א׳ כפל צדיק וצדיק וכז׳ י וכרישה דאי׳בש״ש יצאב״ק *אמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ותנינא בני די לו נקב חרובי׳ מע׳יש לע״ש • לבאר זה כי ה־זלשין פי׳ ע׳יז כי חנינא בני אינו לוקח זכותו לענמו כי די לו בקב לדובין־ לכך יספיק זכותו לזולתי שיזונו כל העולם בשבילו וכו׳ • וממורי ששעתי כישבילהזאצנורשפתלו צנור ושביל השפע וז״ש נשביל חנינא כני ודפח״ת• אמנם נ״צ לומ־ר רכתב כספר הקנה בפסוק לו חכמו ישכילו זאת וגז' גם שלמד כל הש׳יש וספרא וספרי לא נק׳ חכם רק למדן כ״א כשלומד כרי להשפיע מן חכמה לזאת זה נק׳ חכם וז״ש לו חכמו -ישכילו זאת יעז״ש • וכן מבואר בכתכים ענין לימוד לשמה לשם ה׳ להמשיך מיסוד החכמה אל אות ה׳ יכו׳ יעי״ש • ולבאר יותר כי עייר לימוד לשמה מבואר בכתבים כדי לקשר נפשו ולהדביק אותה ^ שרשה ע״י עסקו׳ בתור׳ ותפלה כדי להשלי״ אדם העליון וכו׳ יעו״ש ואנו כני מלכים כי נשמתינז נאצל מכסא הכבוד יפי׳ כסא היא מלכו׳ נאצל׳ ונתקנה ע״י חכמה הנק, ככור כמ״ש ה׳ כיזכמה יסר ארץ וכמ׳יש כסוף תיקוני׳ על פסוק ואביו שמר את הדבר יעו״ש ונודע כי בכל עליה שרוצה לתעלות דבי־ קרושה צריך תחצה להמשיך אור עליון ממקורו ושרשו כרי שיוכלו לעלו׳וכמ״ש בשוד הקדושה יעו״ש וא״כ אחר שעיקר תיקיזהפהא הוא ע״י כבור העליזןכלל וגםכ בין'כשרוצה ללמוד לשמה נשמח ישראל נאצל מהכסא א דהיינו להעלות השכינה שהיא ה׳ מהשם צריך להמשיך אלי׳ אור הכבוד אל הכסא כדי שתוכל לעלות לשרשה וגם הנשמה שהיא נאצל״ מהכסא כבוד ג״כ יהי׳ למודו בדרך זה לו חכמו ישכילו זאת להעלותה ולהרכיקה בשרשה השכינה שהיא לשמה אות ה׳ זככללה היא הנשמה שהיא איכרי

השכינה זדי בזה • 21זה תבין צחית לשון הש״ס צל העולם ניזון בשביל חנינא בני מודע שיש לימוד ע״מ לקבל פרם וני, עבר משא״כ הלומד שלא ע״מ לקבל פרס רק לגמול חסד עם השכינה לעשות נחת רוח ליוצרו נק׳ בן וכמ״ש כחיקוני׳ יעו׳יש • ומדריגה if נקי שביל דכ׳ בפע״ח בפסוק בים דרציך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו וז״ל כי יסוד אבא גק׳ שביל י״ש ל״ג נתיבות וכי י י״פ אל בפרצוף אכא גי׳ י״ש שהו א חסד ורחמים וכו׳ יעי״ש •i שפע המזון נשפע מחסד שבחכמה כמ״ש ככוונת l l 1*1 אכילה ערב יה״כ בפסוק והוא עומד עליה׳ חחת העץ ויאכלו זכו׳ וכמיש ממרחק חביא לחמה וגם אחר משי*: הרוח ומוריד הגשם גי׳שכי״לאמ׳ מכלכל חיים בחסר ומי זכמ״ש פיתח את ידיך ע״י פתח שהוא ניקוד חכמה נשפע המזון מן יוד? ר״ל מן יוד עלאה שבחכמה למלטת שהיא י׳ מן אדלי ״ וגס המלטת נקרא כבור ה ׳ כמ״ש בעמידה בבי־לךכבור ה׳ממקומו יעו״ש כי נאצלה מן כבוד עליון ולכך נקי כסא הכבוד הליל • וז״ש כל העז" לס, ניזון בשביל חנינא בניי זר״ל ע״י עסקו כתורה לשם הב גי׳ כבו״ר ה׳ ור*׳ל ינקיא בני זהמש יך שפע מן י״ש אל ל שביל הוא יש לב ר״ל שהמשיך מן י״פ שהוא דאבא חסדי ל״ב ובצירוף שניהם נעשה שבי'ל י ׳ י״ש לככי״ד ה׳ ג י ג k

יל*I:

ft &

k

,ft •ו.

**

יל׳

0

ל

בן פורת «ושן*1 .

י עלששתימיהחולא״צלצמת 3*שות אן לפטל גי - כ תיעשה׳כאלו נעשית ממילא כלי שיכווין הארס אל המלא; י י ע י ה ההיא ד׳ק׳ מה ענין שכת ומשנן ואי שלא ילחה שכת מ׳ לףי י; חיתי םל״א כך ה' ק' לי לאמר לכם אין שחר כלל ז כפל שכת שנתון זנו׳ ז׳ ק׳ ולחשוב מחשבות שאין לו שקל• { כללח׳ק׳דאי׳כשי׳סדחגיגהדףי׳ע״נמלאנת מחשמן |

אסרי? זנ״לרמכזארכש״ס פ״ולכרכית ואספת לגנךגהוג כהן מנהג לרך אר׳ן וכ׳ הג״ה מיימזנית כה' ת״ת yn יf במש׳ אבזת אמרינ׳ יפת ת״ת עם לח־ וכ׳ ר״ת לרך f ארץ עיקר כמ״ש בהחזל׳ן מדקתני יחלזקו יורשי הבעל

מ י י מישי האב ש״מ יורשי האב עיקר וקשה לכתיכראה ח עם אשה אשר אהבת זאשה אינה עיקר מהחיים וי״ל לא5- :^ י ה ש ה ש חייב ללמזר בנו אומנות הנק׳ חיים וגם להשיאו א

• • ^ ו עירך מאומנות ונו׳ אבל רבעו אלחנן היי אומר רעיקי הרע 1 ל תו י כ מ 1 נ נ ת ' י ו ו כ ע ז ב ! התירה דראשוני׳ישעשו תורת! י

^ יי; י הה שאין עמה מלאכה סופה בטילה לילד! מעמה איפכא ו:%

k • להחולץ י״לונו׳ : ! ' י ק ורצח יש להקשז׳ לר״ת ראמר לרך ארץ עיקר וI י ע וכו ב ! מש״ס לראשונים שעשו תורת? י- ׳• ן ״ ר למשמע איפכא וכקו׳רבינו אלחנן הנ״ל וראי יש לתרץ צ

ן ג ר 1 דלא תיקשי עליז מש״ם זה דמצינז מעלת הראשונים 5 עזשין מלאכתן ע״י איכרים הנגלים זמחשכתם ונעשמ—' קלישה פ* > ח ש " י ה ב ש ע א מ ב י י וכ1 ה ת ר י ת ב ' י ת ו י ה ב ׳ י מ י

וכוי. מעתה יש לפרש הראשונים שעשו תורתן קכע היימ ל|[ י ^:; כ ל כשעסקו במלאכתן היתה מחשבתן קבוע בתורתן ז\ הש״י י א״כ זה שאמר באבו׳ ג״כ יפה ת״ת עם לרן \ זר״ל לא מבעיא כשעוסק בתורה ותפלה שיהי' מחשבחנ \

ו ית5^תז בהש״י >fbf•־• ת י י ת ^ ב r ,מעסי,יעה"זרר ' י י נ ?

! גסכדרךארץומחשכת׳ ינפשםיהי׳כתזרה זרביקויבהש״י וא״5»;i ג מ 7 ז ש ז מ ז מ א ס נ לשין יכה ת״ת ע" ס לרן ארץ צמודות גT,ש תוך,- ־ שעוסק כל״א שהוא עיקר כזמן ההיא מימ יחכי ע»:t * י ן 5 באיברים הנסתרים ושאר הזמן שאין עסקז בל״א הי ^ \ ב ר שיפנה מחשבתו ולבו בתורה זלביקז׳ יא״כ לברי ר״ת ן1 ׳ P

י ^ ד ן אלחנן לא סקרי אהלל, למר א״ח ימא״ח זצ״פ דI • ?׳ י מ י י ן ) ״ ו אלחנן זמ״ש ר נ עסקו יהי׳ כתורה כמו תיJ t י '| l^p ן עם ל״א לדייק מלשון עם ט ל״א עיקר היינו בזמI י ' • n i אז יפה ת״ת עמו כי הל״א במעשה שהיא עיקר י

V ז , מ ר במחשבה שאינו נגלה לעיקר כמו במעשה ודוק׳ * וI •?״ ר בפסוק הנסתרות לה׳ אללינו ומגלות לכו ולבנינו • ו גם כשעוסק כגשמי שהיא לכו ולבנינו להיינזבררך a •י] לפרנס א״ע וכניו יהי׳ רק ע״י מגלות שהם איבי-יי1 ?

U y י ו? V אר מ .'־; י ר • - ־ ־. ב . |• 1 כ י ד ל מגלים אכל הנסתרות יהי׳"גם אז לכויו לה' אv • וכאמזר זק״ל ך ״ י ע (Qy רמוז בפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד ל

ובלבבך לעשותו ור״ל ט קרוב אליך 0ר&~• ^ י ה שהיא התורה שנק׳ דבר כמ״ש לבר 5וה לאלף דור וב אליך מאד בכל מיה בין כגשמי כין ברוחכ* . ן י קל י י ז מ כמז שרישו בכל מארך בכל מדה ומיי1 ש

י זכו׳ כי ומפרש ואמר בפיך ובלבבך לעשותו . כה לעשוס^ ר ו ך יטל ללמוד או בלבבך יהרהר גי* י פ 3

י מ ? ; ג גם כשהוא מוכרח לעשותו ל׳ל בעסק ה* ך ן ארץ הנקי עשי׳ יפה ח״ת עם דרך, א ר ל 3

1 כ ןק״ל• וז״ש בכל דרכייך לעהו נהגם דיש לפרש ד לתל! י

ומשה לא ידע כי קרןעזר פניו מיתבי לדע״כי אני ה׳מקדשכ׳ ותחלה נתרץ ש״ם דחגיגה דף ד׳ אר״א ב״ע את ה' האמרת היזם זד׳ האמירך היזם אמר להם הקד״ה לישראל אתס עשיתני חטיבה א׳בעזלם שגא׳ שמע ישראל ה׳ אלדינו ה׳ אחד ואני אעשה לכם חטיבה א׳בעזל׳ לכתיב ומי כעמך ישראל מי א׳ בארץ וכ׳ התוס׳אמרי׳ במד׳ ג׳ מעילים זה עלזההקב״ה וישראל ושבת הקב״ה וישראל מעידין על שבת שהוא יום מנוחה ישי^ל ושבת מעי דין על הקב״ה שהוא אחד הקב״ה ושבת מעידין על ישראל שהם יחידין באומות • ועל זה סמכי לומר בשבת מנחת אתה אהד וכו׳ ע׳׳כ * וי״ל מה בעי החוס׳ בזה המד׳ ועוד יש להבין ענין העדזת ובפני מימעידין וביותר ק׳ לםיים לכך אזמרי׳ במי. תה אתה אחר וכו׳ מ״ט במנחה לוקא ושאר הספיקו׳ בש״ס יבואר אח״כ * והיא כי יש ב׳

מדריגו׳ א׳ עפי׳ הטבע ב׳למעלה מהטבע • וב זה ל׳ל לבאר פסוק תהליס מ״ז כי ירוד׳עליזן נורא

מלך גדול על כל הארץילבר עמים תחתינו וגו׳ משמע רשם הזי' מושל כארץ ואח״כ אמר מצך כל הארץ אלליס הרי לשם אלליס מושל בארץ זנ״ללבזוהר משפטי׳ שאל ר׳ חייא לסכא מהא לכתיב מלך אלליס על גויס זכו׳ והשיכ כי שם המיוחל מושל ומלך על ישראל עמא יחידא זז׳׳ש ואתם הדביקי׳ בילול׳ אבל שס אללי' מלך על

גויסיעו״ש׳ והעלן מ״ש כזוהר זיכבל ה׳את לבז ללא ידע רק שם אללי׳ מיוסף יכו׳ והטעם כי הס אינםמשיגי׳ רק מרריגה שעפי׳ הטבע הנק׳ אללי׳ גי׳ הטבע אבל שם

הזי'שהוא למעלה מהטבע זכנלש המלבן בפ׳זארא זכור יסוד מלכו׳ ז״איזם ושמיה׳ לא נילעתי להם ישבת לקדשו חכמה והענין יעו״ש אינן משיגים כי׳ כי יזם השבת נקיקלשט ולכך ויכבד ה׳את לבי י זז״ש יסור אכא משפיע בז״תגלי^ אלדי׳ מלך על גזים שהם להשקות הגןוכמ״ש כל״ת תחח יד שרים ומזלות שעכי׳ אלה תולדח נח יעז״ש והבן כטבע הנק ^די׳ ולכך מלך עודי״לכייש ג״דשכ״א עליהם שם אלדי׳ משא״כ נק׳זכז״ר דהיינו בריח הנפש ישראל שהם זיע אביהם וביית רוח וברית נשמה אוהבו שנא׳ויוצ׳אזתו החוצה הס שבת וחורה וישראל שב׳ למעלה מכפת הרקיע ר״ל כדביקז׳ המחשבה והורה למעלה מהטבע• מלכיקו׳ הדיבור{ רשיאל ונחזור לבאר ענין גייח במעשה שניחן להם זכור את *זם אות כריח משא״כ לאומית

השבת לקדשו ״ וחחלה נתרץ העולם וק״ל והבן ״ פסוקי ויקהל ייאמר אליהם

אלה הדכרי׳ אשר ציה ה* לעשות.־ אותם ששת ימים רעשה מלאכה וביום השביעי יהי׳ לכס קדש שבת ?ןבתזןלה׳ זכי ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה׳ לאמר ופי׳ רש״י לי לאמי לנס קחו מאתכם תרומה זכו׳ ויאמר משה ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳ ולחשוב מחשבות לע^יתבזהבובנםף' והשעיתזירמהא האזהרה לשכת היא השביתה ׳ י נ ז

ת מלאכה ואיך אמר ׳אלה הדברים אשר לעשי א ל .מממחה של לעשית איתם לה״לל שמו לעשיתג׳ ה ו צ ק׳ דאמר ששת ימים תיעשה מלאכה דהציזילא לעשוק בו מג*כה משא״כ הי׳ רק על שכת ש

p פורת יוסף ו עזבלא זמלזלא ורעית שהיא המחשבים זכזזנ׳המצוה והתפלה היא רנה ונורא ולא כצ אלם גם מכני עלי׳ יולעין חלק מאלפי אלפים חלקים שנוונו אנשי כנסת הגלולה בכוונת' התפלה וה״הבנוונת המלות ובחמת צורך גלול יש לכל א מישראל בכל א׳ מן ג׳ בחי׳ הנ״ל כי מן מעשת המצות נעשה לבוש לנשמה כג״ע התחתון ימן כוונת המצית געשה לבוש לנשמה בגיע העליון • לכן עצה היעוצה לכלול את עצמו זכזנתז הןבתפל׳במצוה או בנוזנת אנילתי בתול ומכ״ש בג׳ םעולית לשבת ישתף נוונתו עם שאר שלימי אמוני ישראל היולעין נוזנת הקפלה והמצוה ועל סול כוונת אנשי כנסת הגלולה זביוצ׳ בזה זז״ס של האר״י קולס תפלה צרין צוער ואהבת לרעך כמוך לקיים מ״ע כלי שיזנלל תפלת! וכוונתו עם היולעין לייחל מלות העליונית ולי בזה והנה עשיית המשנן הי׳ הכוונה שיהיהמתשבתן על מצאכ'ןמשכן העליון וכמו שנא׳ הוקם המשנן וררשו כי בהקמת משנן למטה הוקם למעלה והיינו ע״י המחשכה וכונה שעשו באיברים הנגלים למטה בגשמי ומחשבתן הי׳ ברוחני לכנות משכן העליון שהוא סור בריאות שמים וארץ וכל העולמית ולאו כל מוחא סביל לא לכן בכל עעזלה ופעולה של כלי המשכן אמרו בפי׳שאנו עושין על הכוונה שצו׳ ה׳ את משה והוא על לרך שאנו אומרי׳ ויהי נזעם זכו׳ וכמיש בזוהר וזה זה הרבר אשר צוה ה׳ לי לאמר לכם כי מסר לי כל הכוונות גם שאינכם יכולין לטין כל הכזוכת מ״מ צוה לי לאמר צכם, לי זק עסו זכנ״ל והראי׳ שלא שתעשה על הכוונה שצוה ה יוכל שום א׳ להקימו אחר שנגמר כי אם עיי משה לכרו גם^ שהי׳ חכמי׳ ויזרע בצלאל לצרף אותיות וכו׳ מ״מ משה שהי׳ סול הלעת והמחשכה לא יאתה לשום א׳ מהאומנין שיפעלו פעולת המחשכה כמו משה לכך עשוי על כוונפ

מרע״ס ןקיל ״ול" יש לפרש ע״ר שכארתי משנה לר״ה והיה כאשר יריס משה ילז זכז׳ כל *מן שישראל משעבלין את לבם לאביהם זכז׳ לאחיל כילא לחייכא ובזהו מכואר משנה לחגיגה כל שאינו יכזל לאחזז בילו של אכי וכו׳ כי ראשי הדור צריך לקשר מחשכתו עם כני לוה להעלותן ללבקן כז ית' וכתנאי שגס׳ הם יאחזו כידו זזה שיעבול לבס וטי וה״נ שהי׳ כמשכן פעולת מלאכת מחשבת למעלה כמו יחולי החפלה וז״שאשרצוההילילאמרלכם כי לאמר יש כ׳ פירושי׳ כמו את ה׳ האמרת לשון שכח ויחוד

י ־ כ גס יש לפרש לשין מחשבה כמיש ויאמר המן כלכו י ו מגרושים אמת שזה צריך לזה זז״ש זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם לעשות לכם שבח ויחוד ע״י קישור מחשבתי בכס צהעלזהכם לשבח ותהלה כמו שנא׳ כאשר ירים משיז ירו וגבר ישראל על כל האומו׳ וא״כ גם הפשוטו אמת שצוה צי לאמר לכם שגם אתם תי&רו מחשבתכם בי לאתוז כילו

של אביו הוא רגו וא״ש• א״ש כספרי מ״ע זכור את יזם השללקלשול לקדשו כששת ״ זכריהו מאחל בשבת ר ימי המעשה שיעשה מלאכתו רק כאיכרים הנגלים וממשנתו יהי׳ דבוק בקרושתי ית׳ הנמשך מקדושת שכת לכל ימי השבוע שהיא עולם המחשבה זק״ל • ומה יתבאר ש״ס דכיצהאמר ר'חמי!

הנותןמתנ׳לחבירוזכז׳כמ״שה^שץ ימ ״ מ י ר יש(פרש לי לאמר לכם \ ט זכרנו לעיל שכת ו עו

.* ?לישע

י לקרןהקזש׳ שזכרנו לעיל בענין הכרזז היוצא מלמעלה שזכו במם וכיוצא דקשה עמ״נ אם הוא לתזעלת למה לא נשמע וכר י ולדברינו א״ש כי הכרוז הוא ענין המתשבה זכמו שב׳ בס׳ מאזרי אזר כי ברח גי׳ ע״ב קם״א ונו׳ סוד או״א •המחשבה״ ולכך אין לך רשע שאינו מהרהר בתשובה מצל שמיעת הכרוז במחשבה כי למעלה אין א ומר ואין דבריס רק במחשבה • ולפעמים הכרוז בפי הקטנים והשוטים מיזם

שחרב בהמ״ק כמבואר בש׳יס פ״ק דב״ב ״ ומה תבין דמכואר כי מ״ש וידבר הי בעשרת הדברים ואחז״ל שהוא לשין הכרזה הרי כי לבזר מא הכרח משא״כ אמירה הוא בלב כמ״ש ויאמר המן כליו • ולשון מא״ר גי׳ מ״ה היא מחשבה חשב מה כמבואר בק״ש להאר״י ז׳לה״ה זז״ש כי קרוב אליך הרבר הוא הכרוז שלמעלה לבל יאמר כי בשמים הוא ומי יעל* לנו השמימה לשמוע הכרוז כי קרוב אליך מאד בפיך וצלמך ר״ל באחר מג׳ כחי׳ של משנן הנפש ורוח(נשמה כי משכן הנשמה כמזח ושם במחשבה הנקראא"ל קרוב הדבר שהוא הכרוז וכאמור או בפיך שהיא רוח מ

ממלל בפי התינוקת והשוטים • אז בלבבך ששם משפ ן לס הנפש ששומע הכרוז ומהרהר בתשובה רק שהיצה״ר מדחה אותו באומר כשאפנה אשנה לבך תתגבר נגרו לעשותו מיד

וכמו שנ׳ ועת׳יה אם שמיע תשמעו וכו׳ ״ יומה יובן סםוקי ויקהל דנודע ט קלוש׳ שבת היא קדושת המחשבי ונק׳ עולם המחשבה כמבואר בכתבים זז״ש אלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם ר״ל כי אלו הדברים השייכים לשבת שהיא לקשר מחשבתו בו ית׳ בשבת הנק׳ קדש אלה היבריס עצנק צות ה׳ לעשות אותם ר״ל גם בששת ימי המעשה יעשה המלאכה באיברים הנגלים ומחשבתו תהי׳ מוי׳ לקשרה בדביקזתהש״יזגם תעשה מלאבה 10ו נעשית מעצמו בלי שוס בזונת ״ T מחשבחך ט מחשבתך תהי׳ קשירה ודביקה בו ית' ונגמרה המלאכה מעצמת איבריםהנגלים• והמעלה וההוספות קרושה של שבת היא גם באיברים הנגלים שלא לעשית בו מלאכה ולכך נר׳ שכת שבתון כי גס החול נזהר לשבות איברים הנסתרים ובשבת ניתוסף השביתה גס לאיברים הנגלים

והוי שכיתה כפולה * ומה מכואר דגם כי מלאכת המשכן הוא רק כאיכריס מגלים אבל באיברים הנסתרים צריך לחשוב מחשב׳ הקודש וכמו שנאמר בחכמה יכלעח ובכל מלאכה לחשוב מחשבות וגו׳ ר״צ ו.ס בשעת מלאכה יחשוב מחשבת קודש זא״כ הוי אמינא גם בשבח מותר במלאכה זו מחשבת קודש לכך הקדים ואמר כי הוא שכת שבהון לשבות בי ן בכלי המעשה בין בכלי המחשבה וממילא מוכח שאיצו דוחה מלאכה את לשכת גם שהיאקלושתהמחשכה ג״נ במלאכה וק״צ •׳ לי ואמר זה הדבר אשר צוה ה לאמר לכם והוא ליש להבין בפ׳ פקודי נאמי בפרטי׳ ככל מעשה ומעשה שעשו כמשנן וכלים נאמר בכל א׳ שעשו כאשר ציה ה׳ את משה לק׳ ל״ל לפיט בכל א" הל״ל באחרונה לרך כלל זיעשו כאשר צזה_וגז׳ ^א התורה רמזה לנו רמז מזםר ככללית עבזלת ה׳ ועשיית המ^ות הן שופר וסוכה ופסח ותפילין וכיוצא שיש ככל א׳

p ״פוימ יובן* וה':הלפ״1ק׳'אין' אמר ונו מרבק וגז׳ או לעאת אלד*זע© אבין שהיריעה הוא השגה כמ״ש בדרשת הר״ןששאנ הי

תי י י א׳ לחבירו הילעת מהבורא ית' והשיבו אלו ידעתיו הי'i• 'p והבן • זזה מהנמנע כמו שהיתי* תשוב׳ החכם הנ״ל זא״כ • p׳ איין כותי התורה על דבר הנמנע לידע ולהשיגו כאמיר׳ n׳

A ^והדבר אשיר יקשה המניעה הוא מכם ור׳ילמה שהזהיר היתירה דע את אללי אבין וכן וכו תדביקון שי:רבר יק5שד*;:;V ; ^ ן ס בעיניכם אייך זה אפשר סיבת המניעה מכם מחמת ג

:p׳y>y ועיטר הגוף שלכם אבל אםתקריכון אלי ושמעתיו ויאמינו בה׳ ובמשה עברו שהאמנה היא הידיעה זהש!53•,;:׳^ ה י זע״י דביקות' וקירוב במשה ישיגו'בזיתי• לכלאי ע

שאפשר וח״שס : י י ש יש לפרש להא י! יפתח כלשון רכים מכם וגז׳ ו

ד מ ו כלשון יחיד ושמעתיויונ״ל לככר זכרנו שיש ח: ' וצורה כפרט וכלל זתכלית שיעשה מ( החומר צורה תחלה

כפרט כקישוט א״ע לעשית מחומרי צורה ואח״כ ככלל,הד ז ז שהם המוני עם הנקי חומר לעשותן צוירה וכמו שנ׳ כ

4 זכאה מא; לאחיל כילא לחייכא וכזי ״ ופירשתי כזה משכי״ ״; לחגיגה אי*ה קט( שאינו יכול לאחוז־ בילושלאכיז וע>* י!חש15 •1 יעו״ש והנה שני הבחי׳ חימר וצורה צנפירליםרכים יr ״ n משא״כ כשנעשה מחומר צירה אז מירי על אתלית ' כי >r» יי י כ י ה ב ז ש ו ת ש 1 ל * " ז 1 ח ש י ר ' י ° ׳ י א י ש o י t ז ח ר

י s% nrf י״ י פ ש ׳ ו ' א י ן ה מ ^ ה נ י ז י צ מ ו ח מ שנעשה

ז | לשון יחיד • י תי כי תחלת ג ויבזה יובן והל־בר אשיר יי!שה מכם ו

tPp* ד ס ן מ צוין החכם ללבר להמוני עם הורה וr ^ ע מ י י י ו ל א ל ' מ י י ה ב ׳ י ב ס י י מ ר כ ם י מ ם נ ה א נ ה * ח ? | 1 כי אין בור ירא חטא וע״י שמיעת תורה ומוסר תלמןך מ י מ כ ז ל לידי מעשה י והנה מה מתקו לברי מוסר באזני ה

שהוא מתוק לחכו כמ׳׳ש ישמע חכם ויוסף לקח! ? ? ׳ מ ד בעיניהי־שעייכמ״ש חכמה ומוסראויליםבזז נr לברי מוסר לקשלת . * מ

- י ftp ד ל הל ^ftt יוב| זהלבר אשר יקשה הצ״ל ו תוכחה כמ״ש אלה הדברים אשר לבר משי״

*קשה שדומה לקשות בדבריו ומכ״ש במעשה נלמה c ״ס תל־ ל א 5 י א ו ר י פ ^ ת מ 1 ר ) כ ס נ ) א צ י ( ה י י ב י ת כ ו ש ג ? ל

;il 'SJ, אלי ושמעתיו וי״ל שיקרב החומר(ללבק עצמו אל י ו : •ואז ושמעתיו שימס באזנו(שמזע זלעשזתיאז I ה

י1 יחיל והיא על דרך ש אחרות א׳ לזה אמר זשמעחיי ל• ־ ^ V ׳ f t היולע לאחוז בידו של אביו שהוא החכם ורפו יכל׳ל

וכמו שכתבתי כל המבזה ת״ח אי( רפואה למכתו הפירור החומר מהצורה ולכן עצתו הי׳

(שמעתיו זק״לטן אל}, י י תי

^*fi יש לפרש בדרך זה ובזה יבזאל מצוה כי כל i t y וכל דבש לא תקשיח ממנו אשה לה׳ • 1-1& כ י ממורי כשסהרמכ״ןשצזה ל ^ ע מ ^ ד

: ^ מ ר 3 יסתפקלך באיזה ל

־1

יהו*ן :יאג

" י t f V ?איך לעשותו כשיש בז ליפי׳ לצלל לכאן זלפא ס א לך ספק אם הוא מציה אי לאי ז

* 5 * ש ל ל כ ס ד ו י לעשותו או למטע ממני י אז הראה י: ? י מעסק דבר זה הנאת עצמך או כבודך ואח׳כ תראה ל *

'i?לכאן ולכאן אז השיי ייליעך האמת ותלך לבטח זדפח״ת ר >r \r>& ל ״ ה ' ו ט י א צ (ב/ה בארתי פסיק כחצית הלילה אט מU f * הספק •

קדושת שכת היא הצירה והנשמה אל ישראל שהם החומרע׳ אומות הם וכן ככללית העולם ישראל הם הצורה ו החומר י והנה לקשר הצורה שהיא'רוחני' עם החומר שהיא גשמי היא דבר פלאכמ״שרמ״א בא״תס־י׳ז׳ ומפליא לעשית במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דיבר רוחני בדבר גשמיי וטי י אמנם שיש לקרב אל השכצ מה שאפשר לקשר הרוחני בגשמי הוא בדרך זה דאל״כ שהוא מהנמנע רק מצד פלאות־א א״כ תיקשי מה שנא׳ דע• את אצלי־ י מ הש״י וכמ״ש הרב ר אביך שהיליעה היא הדביקות וכמו שנא׳ ויאמינו בהי׳ שהאמנה הוא הדביקו' • ולפי רמ״א ק׳ איך אפשר לאדם הגשמי שידבק בו ית׳ שהוא רוחני הרוחני וחיי התייס • וביותר ק׳ לפי מה שנאי מפורש ובו' תדכקין שהיא קישור ודיבוק חומר הצורר* לבוצרה ואיך אפשר זה חלא ודאי שיש בחי׳ ממונע אשר על ידו - אפשר לקישור ודיבוק הארס הגשמי כו ית' שהוא תכלית הרוחני ״ והוא לכ׳ הרמב״םב מ״ה יסוילי התורה ודל ואמיתת לןדבר ט אין לעתו ״ מ של אלם יכולי* להשיג אמיתת מציאותו'ית׳ כמושנא׳החקר אלילי תמצא ומה שאמר משה הראני' נאאתככזלךוגז׳ ביקש לילע אמיתת מציאותו וכי' על שהשיבו וכוי י והקשה הראב״ר וז״ל אם זאת הייתה כוונתו בבקשתו מה צורך היי בתשובה לומר וחנות* את אש-ד־אחין וכו׳ והכסף' משנתי מתרן זז״ל דה״ק לי׳ י&גה זו שאתה שיאל איין כת בבן אדם להשיגה אלא בתולת מתנת חנם אתן לך שתשיג מת שלא

ירע איש לפניך ולא ירע׳ לאחליך עיכ״ל * ומידתה משה רצינו הוא בחי׳ ממוצע בין ישראל להקנ״ה וז״ש ויאמינו בה׳ אך תיקשי איך אפשר להדבק בו ית׳שהיח האמנה והידיעה לזה אמר ובמשה עבדו ע״י שתאמינו ונדבקו במשה ומשה כבר ץ:ה במתנת חנם להשיגו &היא היריעה והדביקו׳ בו ית׳ ועל יידו זט לי׳לע ולהאמין כזית׳ ואיןלומלראח״כזכה" למתנת חנם משאי׳כ בקריע־י^ס ז״א כי בחי׳משה שנק׳עמודא דאמצעית׳ מצד זה זכה' למתנת חנם ועל דרך זה >ק׳ שבת אות בריתש ישמח בינו ית׳ ובין ישראל כי שכח היא בחי׳ משה כמע משה כמחלת חלקו ור״ל כי המתנה שניית! לו שיוכל להשיג הוא ע״י בחי׳ שבת שניתן לו מתנה וז״ש מתנח חלקו יתר מכל אדם שזכה היא ילא זולתו וכלל י ובזה יובן לי לאמל לכם כי ע״י בחי׳ משה יוכלו לדבק מחשבתם ולבם ב י ית׳

. וז״ש לאמר לכס שהמחשבה נק׳ אמירה זכנ״יל וק״ל • (T'Sy יש לפרש פסוק בפ׳ דכייס והדבר אשר יקשי* מכם תקריבזן אלי ושמעתיו• לק׳הלבר הקש׳ חקריבון וכו׳ מאי מכם ועוד לה״לל יהורעתיומאי ושמעתיו ״ ונ״ל לבא להודיענו עני( הקושיא שהוא קשה להאמין וכי אפשר לשמוע ענין הכרוזין שלמעלה שמכריזין בכל יום לעורר לבבות ישראל כתשובי* כמו שאחז״ל כמה פעמי׳ מענין הכרזזין בש״ס ובזוהר לכך אמרזהלבראשר יקשה המניע הוא מכ״ם (ר״ל הכרוז נק׳ רמיכנ״ל ואשר יקשה לכם להאמין שלא נשמע הכרוז למי אל5 המניעה מכם שהוא גסות ועכירות התומר שלכם הם מסך מכליל מלשמוע כמו שכ׳ בזהר החרשים שמעז זכו׳ וז״& תקריבון אלי כמז זפרעה הקויצ שיתקרב ללחי׳מש׳ישנאישל נעליך שהוא בחי׳ חימר זלזככו אז ושמעתי( ע׳׳יבחי׳ אמצעית למשה יכול לשמיע זז״ש ושמעחיז זא״ש י עוד י״לשומעהוא לשין השגה כמז שמצינו כמהפעמי׳ ״ ; ט

•1

' עוני חשזב עוני שחשוב כמת שאין לו כל תאוותו תמיר מ? כמז מש א״כ צדק אופל לשובע נפשו אצלן נעשה מן תיבת עז״ני עני'ו שמסתפק במועט מצד עטו ואצלו אין עוני כלל כי כל מה שיש לו הוא משכיקי ש זוא שפל ועניו כעיט עצמו ־ וא״כ כך דרכ׳ של תורה קאמר אכל סתם רוכ המוכי

עולס הם עני׳ ושכורת ולא מיין וק׳׳ל •0ה יוכן ומכר אשר יקשה מכם כי המניעה ו הגדולה וקשה כעיני עולם כעכירתו ית׳ ותורתו כאמרם כי טיזדין •בפרנסתן כמו שאמר אין קמין אין תורה וכמי שנא׳ כשפי הקנה וכו׳ וז״ש מכם שאתם רב התאוה אבלאסתקריכזן אלי למדריגת משה שהי׳ ענייו אז ושמעתיו כל התורה והמצות לשמוע ולעש־:׳ כי כך דרכי של תירה וז״ש אשריך וטוב נך כשהיא אשריך כעה״ז שקנה מדריגת עניו אז טוב לך שקונה התורה הנק׳ טוב כמ״ש כי לקח טוב נתתי לכס תורתי ואז טוכ לו כאמת צעה״ב שכולו טוב וק״ל וזה נ״ל בכל צרתם לויייא צר ?י גדול צער העוני יותר והנה מדת העטה הוא מדריגה לשהראת שכינת כמ״ש ח״ש בכל צרתם לו צר שהוא עמו בצרה ולכך לא צר שאינו נחשב אצלו לעזי'ני רק עט״ו שאין לו צר כלל רק שמח

בחלקו זק״ל י (12(? נ״ל לבאר ש״ם לחגיג׳ פ״ק היתר נדרי׳ פזרחיןבאויר ואין להם על מה שישמכו הלכות שכת וכו׳ הרי אלו כהררי׳ התצויין במערה שהן מלךא מזעט והלכות מרובות זכז' תניא ר׳ יהושע אמר יש ־ לה׳ על מה שיסמכו שנא׳אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי והררנא בי וט׳שכתמאיכהרריףכו׳ מלאכת מחשב׳אםר׳ תורת ומלאכת מחשכת לא כתיבי ופי׳ רש״י שאם לא נתכוין לבנין זה כגון מלאכה שא״צ לגופי׳ פנ^ר ונלמד שהמך בפ׳ ויקהל שבת למשכן וכו׳ והקש׳ היןוס׳ א״כ סותר ע״מ לבנות למה מחייכ וכן קזרע ע״מ לתפזי זכו׳ יעזיש ״ה קו׳ התום׳ יש לבאר פי׳הסוגיא נ ה !

עפ״י מה שזכרנו לעיל כמ״ע זכור אח יום השכת לקדשו קדשהו מאחר כשכת זכז׳ והוא בכל מלאכת ז׳ ימי החיל יהי׳ רק ככלים ואיברים הנגל״משא״כ מחשכת איכרים-הנםתריס יהיה כקדושת שכת כצ ימי החול שהיא קדושת המחשכה וכשכת גם מלאכת מחשכת אסרת תורה ונלמד ממשכן שהי׳ מלאכת מחשכת שנא׳ולתשוב •מחשכזת לעשות כזהכ ובכסףזגו׳ותיימ שהיו עוסקין כגשמי באיברים ומחשכ מלאכת הי׳ לעשות למעלה. כמ״שהוקם המשכן כמשכן שלמטה הוקם משכן שלמעלה ועד״ז אמרו חז״ל יודע הי׳ בצלאל לצרף אותיות וכו׳ ואפ״ה נאסר מלאכת המשכן כשכת מדסמך שכת למלאכת המשכן ש״מ למלאכת מחשכת אסרה הורה כשכת וכזה מרה קו׳ התוס' ־זק״ל ״ איכרא כמה שאמר הש״ס שיש להם על מה שיסמכו שנא׳ כאפי וגו׳יש לתמיהו ממה שכתבו החום׳ בר״ה לכולהוא ה׳יק באפי נשכעתי ולא אית להו פירכ׳אי מדר׳יהושע דלמ הרמי כי וכ׳התזס׳ הקש, הרר אלחנן דע״כקיאכהטמ״ דרש מדכתיב אשר נשבעתי באפי אסיביאיןאלמנזחתיז זס׳יעו״ש - י זדרשינן מני׳ גבי דור המדבר שלא כאי לא ומעתה אם יש היתר לנדר מחמת שהי׳ כאט א״כ מ״ט לא כאז כאמת לא״יהא הרמי בי קאמרי וביותר ק׳עלהחוס׳ שהקשו זה במםקנ׳ ולא מיד אדר, יהושע דאמ׳ מפזר׳ והרמי בי זקשהא״כ מ״ט לא באו לא״י ועוד קשה להל״ל אם ימאן

ד א אל

כן פורתקףא ודאי שמא *םהק לכאן ולכאן הפגךא לילה ט יזם נ עלול ובמל משאיכיהחשך והלילה הוא מכונה לספק כמ*ש ןנש״&מי שאוחז כחומרי שני התנאים מחמת ספק ע,יז <אמר הכשיל בחשך הולך ואחר השפק שהיא לשם שמים בלי הנאתן זככזרך אז אני יוצא וכו׳ יעו״ש* וז״שכי בכל מצוה שהוא ציןטד ולקשר ד אותיות מצוה כמו שכתכ נמשנה כל הגזשהמצזה ח׳ זכז׳ שהיא יחוד ד׳ אותיית מי׳א/תראהצהרחיקמןעשקהמצזהשארודכש כיד כש

המתוק לחיך היא הנאתך ושאר העולה ומחמיז כ היפך י מצה לתם עז״ני c הזא הככוד זהגאות להיות עילת *נפיחה על כוצנה הישך מצה צחם עוני אותיות עני ו מ״ש כי כל שאר זכל דבש לא תקטירז ממנו אשת לה׳ זק״ל • ן׳ןי־ןךן ץן;ן והדבר אשר יקשה מכם ר״ל י הדכר אשר יקשה שאינכם יודעים איד לעשותו או למנוע כלל אם הוא מציה או לאו •הספק נולד מכים שיש כז הנאתכם כמו ל״ך לכ״ם להנאתכם משא״כ אם תסלקי מהדבר הנאתכם וככזדכם ותקרבו! אליי שהוא יותר פנימי מן לי והכוונה שיהיה רק לש״ש בלי' שום פגי׳ והנאה אז זשמעתיז איך יתנהג וק״ל ״ עוף >ש לפרש דאי׳ בס״ס דברמת ושבת מה ה׳ שזאל ממךי אס ליראה ופריך אטז יראה מלתאזוטרתא היא והא ג עתיביראתה׳היאאןצרווכו׳וכןאמרו חוסן ישועות זכז: *אמרכל אם יש יראה מזטב מש ללקב חזמטן זכו׳ זמשני .־אין לגבי משה מלתא זיטרתי וכו׳ • והקושיא מפורסמת . הא משה אמר לישראל מה ה׳ שואל מכי ים ואצלם הוא דבר ,גדזל זא״כאיךאמר כי אם ליראה כאלו זוטרתיהיא •י ולדברינו אי׳ש כי מציגו עקב ענוה יראת ה״ כי היראה היא .עקב למדריגת ענוה ומשה שהיה ענו מכל אדם אצלו , היא זוטרתא וז״ש שהקלה עירן מביקשו מכם שיקנה מדריגות עטה כמו משה ואז באמת יהיה יראה מלתאה ה׳ ש1*< ממך רצה לומר שיקנו .זוטרתא אצלס ג״כ זז״ש מ' מדריגזת עלזה כמו משה שאמר ואנחנו מיה ואז כאמת . יראה היא זוטרתי אצליכם ג״כ וז״ש כי אס ליראה וק״ל ״ן והדכר אשר יקשה מכם כי 3 ן HpV י הדבר הוא בתיי מלכות :הנקרא יהו״ה וז״ש אשר יקשה מכס לקנות מדריגת היראה •<וא מכם לפי מדריגתכם משא״כ אם תקרבון אלי לקנות מדת ענוה כתי׳ משה אז ושמע״תיו כתי׳ יראה בנקל יקנה גמז שנאמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי וז״ש ושמעתיו שיקנה מדת יראה בנקל ויהיה אצלז מלתא זוטרתאזק״ל • עוד יש לפרש דאי׳ כש״ס ימלט

לפטור כל העולם מהדין שנאמר שמעו זאת עני׳ שכירת ולא מיין וכי׳ ״ ויש להקשיח א״כ מה זה שאמר באמת כך דרכה של תורה פת .במלח תאכל זכו׳ הא עניו׳ מעביר על דעתו ודעח קזנו • ועוד קו׳ העןלם מאי אשריך בעולם הזה י זקזשיאאחד .יבואר כאידך י למביאי הפרש שבין צדיק אוכל לשובע <פשי לאחוז מדת יעקב אבינו שאמר לאכל די ספוקי רצה לומר כל המועט מספיק לו ־ מה שאין כן בטן רשעים .תחסר מדת עשו שאמר יש לי רכ כי צריך הרכה • זנ״ל *זה רמז עוט הוא אותיות עט״ו כי מי שהוא רב התאוה זרודף אחר המותרות זככוד אין אדם, מ״ת זחצי תאוותו בילו כי אלם רשע הנק׳ מת בחי! נקרא

$w בן ישרת אל מנוחתי מאי אם ינזאזן פועל יוצא לאחרים ״ t ותתלה׳ עמכם כאשר אשלח אעכם נתרץפסזק,פ׳ נא יהי כן ה ואת טפכם ראו כי רעה עד פניכם • זאחי׳כ אמר חטאתי לה׳ אלדיכם ולכם ובמד׳ כי רציתי לקלל אתכם זכו׳ וככר

נתחבטו המפרשים בזה מה המטאיצכם ושאר הספיקות

i ח ^ ל מ ו * ח ׳ומעתה .־ י״ל לל״פ ר״ע ורעא אלא %ע רור העדי3ר-ל*י^ ׳ , זל״פ מה שאמר ל . להם סלקלעה״כר״ל אין חנקהמאושר-שלהסשמזר׳בע-ו^U ד מ מ ב ׳ י י מ הבא אחר התחי׳ רק נשלם האושר שלהם מ־יד בj* .שזכו להשגת מעלה ההיא ועד״ז אמרו ביס זה אלי יאפיהו• יכו<; י גו m לעה״ב כשעושההקב״ה מחיל ואומרים זה אלדי ה "לי למבואר בכתבים כה׳ פסח בפסוק . א ר נ ו ־: ן ־ מ ל ו וילא ה׳ כי סר לראות כי חטא הכלות ונראה שזה מאמר מז״ל עולמן חראה כחיין כי ע׳ האמיתי שהיא עה״כ ועוד כי זה.עולמי מיזסד:לו משא*׳ע./.; ״ ״לייעל ארה״ר וכו׳ ויש ליח וה״ג שהם י ר י הזא לתר,ן ה

הזיות גי׳ SrirVb מליבשי׳ בי׳ אהיה גי׳ רר״ז ומלגת . עה״ז הןא עזלס שאינו שלו כמו שאמר זה שיש לן אימi y S & p P W b t t r M נםחלרזרויות למעלה בדעת שלא ינקז החיצונים •ונשארו .וכמעש׳למזנכזתרא׳ כחייך ראייתן ' ^ ך ו א י מ ׳ אהיה גי: רדיו שזה גרם הגלית זאח״כ׳ .ראי׳ הגופני זמ״ל זז״ש •במדבר הזה ייתמו כ רר הלבושים י^ן ן י ׳ מו בהתפשט ה״חזה״גסזד בדמייך חיי שהי׳ י׳הזי׳יעז״ש ״ זתימיסשמשלימין כלאישרס במדבר הזה •ושםי

^ • נ א ס מ ה ו ת מ ם ש - ט ה ו א ת וז״ש יהיכןה׳עמכםגאשראשלתאחכם ובאמת זה גורם י..כמ״ש.בס׳ ברית מניחה קברות הr מ ה י ל לזה ט ע״י שלא יהי׳ ילז״דעמכם כי-נסתלקז למעלה לכך י זכו׳ ושלא נטעה בדברי ר״ע בא ר״א לפרש ואמרכי ע

"t מ ^ ז ר ס •נאמר אספו לי חסידי וכו׳ שאינו רצה לזמר מצד ח. jLttftp ם י י ח .׳ לית להם חלק עה״ב רק שכבר זנו לאושר הזה כyfff> התחי׳ והנה קי״ל בדר שהיתר מקצהו הותר כזלו זא״כ ^ * ^ ע ל ק ל ח שנכלל מדר אחר ביאה א״י הנקי מנוחתי ו

׳ ׳ 3 י ומציגו שיש להם עה״ב א״כ גם א״י הותר הךא״א שהa ׳ נדרים כ״א בפני עצמו וז״ש באפי לאפי כמו ב של הארי׳ זלה׳׳ה וזהו לפליגי הש״ס לר' יהושע ם״ל

פי , נדרים לכן והרמי י שהי״ ב פ א נשבעתי ר״ל ל( מ ״ ׳ ^ ס מ י.לעה״במשא״כא״י נשאר בנדרו ובזה קו׳ התום׳ י

ואמר לכזלהיאיתלהופירכא צרי יהושע ללמאה״מL K v 2 נשבעתי ולא הדתי בי י״ל מדר א׳ ל דברי׳

לא אשלח אתכם כי יש עוד זמן למשך הגלית כ״ז שאין שם הזיה עמכם בהתפשטות! למטה ־ זאח״כ כשהוכרח לשלח שפיר חטאתי לה׳ ולכם כי גרמתי פגם וסילוק לשם הזיה ע״י שחטאתי לכס להחזיק אתכם בגלות זז״ש כי רציתי

לקלל אתכם ובאמת לביןנה ה1י;זק״ל;

ו הכ*3| ^ י ז מ " ע ב י " ה ע ה ׳ " י ה י נ ז ומלחזיניז ^ ^ חl-<vp ללמא הא על כי־חך הכא הוא ללא בהו לא״י ומשני ' ך לאיכא למ״ל שיש לתם חלק עה״ב וא״כ יש לומר לא^״

• גיסא כמו שהיתר מרר לענין עה״כגס א״י הותר רק־ןן,^!^}I- י ״ 1 ל ס נ כ י :#לא;׳הזצרמ לכך כמשאחז״ל מ״מ כתאווה משה לr rftfcfri)ין בארז י; כדי לקיים מצוח התלויין כארז וכי׳ ותכלית ו % צ י כ נלי׳מבוא למדריגת אהבה ודביקות בזית׳־ וכאשר ז

y ה ^ מ ל לעיל חח כברהשיגו במדבר זזה שהי׳ תשובתי ית׳ א רב לך הרבה מזה שמור וצפון לך זהבן • והגה כ׳ התום׳ T>1.׳:< *

•הספינהרבהיגב״ח חזידמיבםמי מכאן מוכח מל׳ מדבר יש להם חלק לעה״ב י

- ׳ ^ ר ב m באבית בעשרה מאמרות כ w * V ^ מ ב א ל כ | העזלס ימהת״ל ו י נ ש מ ;

» ׳ 1 ׳

איברא מה שאמר כי רעה נגד פניכם יבזאר ע״פ מ״ש בשער יחזלי׳ בפס׳ כי רגע באפו חיים ברצוני יעז״ש ״ ולי נראה, כי רגע גי׳ רעה ע״ה עם ל אותיות ונהפך לדם מילה כמ״ש בדמייך חיי ב״פ ושפיר אמר כירגעבאפו שהי׳ רעה באפו ׳ וברצונו נהפך מרעה לחיים וכאמור זז״ש אשר נשבעחי באפי והלרני כי

. לסדר . אפי היא רע״תכנ״ל,והלרני לחזור אותיות אפ״י פא״י שהוא יחיל הייה אלילי והוא ר״ת פיתח אח ידיך אז י

משביע לכל חי רצו! ובזה יובן רגע באפו חיים ברצונו זהבן *נחז1ד לקו׳.התום׳ הלל זהזאט יש*' פירושי ׳..«p$i&0) אל מכיחתי

אי קאי עצי א״יי או ננליעה״ב התיריןהתים' יי," וגס יש צפקש*׳ דכולל שניהם א״י זעה״ב • וגס בבחי׳ האנשים יש ־ סי׳ ג ב׳ פירושי׳ אודקאי על משה.ואהרן -כמיש לכן לא תביאו את הקהל הזה עבור מי מריבה או על ישראל עבור חטא עגל אז מרגלים כמ״ש חי אני אם יראו האנשים וכו׳ י או לקאי על שניהם • ולהכריע. לל דמצינו פלוגתא והרמב״ס ם״ל עה״ב ועולם החחי׳ ל לברים הם ועה״כ

תיכף אחר מיתת האדם ועולם התחי׳ אח״כבגוף^ונפש, משא״כהרמלן זהראב״ר זאינך רבותינוס״ל ט עהיבהזא ז אחד יכזללהבראות אלא להפדע מן הישעיסשמאבלידאית': י ק י ד צ אאר המחי׳• אך דהקשה בכסף משנהלהראב״ר משים. ,•העולם שנברא בעשרה מאמתת יליחן שכרטוכ לצ - י ״ י עה״ב אין בז אכילה זשתיה זכו׳ זנשאר בלע • זכדי לתלו שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ע״כ ־ ו^ ג ב ל לבאר משנה בחלקד1ר.המדבר י אין להם תלי, חדא דהל״ל בעשרה מאמהת ברא העולם מאי לשין ל ׳ זה ל ו י לער״ב שנא׳ כמלכר הזה יתמו זשס ימיתו לכרי ר״ע א״ל׳ לקאמר וכן הקשה־בתי״ט יעו״ש ל קשה למקשה בפשיכ1ומ :, ־ ^ י ג ד״*אויזי עליהם נאמר אספז.לי חסירי סרתי בריתי עלי והלא. במאמר אחל ^כוצ וכו׳ וכי מי הוא הנביא אשר י

ת > ו כ זיח ™״ ויש להקשיח איך הפליגו מחלקיתן לר״ע אין להם : זה ליכול להבראות במאמר אחל לצמא טבע יצירה א. ־ ^ ע ב ס א י ח^ל^ד״ד ^ ולר״א כקראו םםילי כורתי בריתי זכו׳ • ובריאתעזלםלא הי׳ אפשר לקבל הבריאה כ

צ ״ י ־־ ברול •מאמרלדוקא• ג׳ ק׳ סתירת לשון המשנה רקאמר ומה ת ^ ג , ב ה ע ג ק , קת * ו י מ א 1<3על זט׳ דמשמע.דאפשר שהי׳ צורך הבריאה בעשרה מ אלא שהשאלה מה ת״ל ר״ל מה השמיענו בזה ;- י בעשרה מאמריתאו פחזת מזה וחזר ואמר והלא כמא^י

r y\P r>W ל עיקר הבריאה ה ע ^ ה א״ יכול להבראו׳משמע לp י r i בעשרה־מאמרות אחר שיוכל לבה׳ במאמר אחד דוגמא

^ ן י דקדקתי בע׳׳ק לקדושין ק מאהועשריס שנה אנכי ה^ ׳ ק ה ש ה שאין ת״ל היום ומה ת״ל היזםוכר יעו״ש ד׳ ק׳ מ

״ ; צ י ע פ הלמב״םבמזלנבזכי׳מובאנבעלעקיד׳וז״לאחי ש ארס

ונראה לי לכתב הרמב״ן פירוש הש״ס עתידהיןלזש היא לעשית מחיל לצדיקים בג״ע וכל אחד מראה בא

זה ^לליני קיינילז זכו״ וז״ל ושכר.ענג זח עחיד להיזת בזמןהתחי׳ ייייאית השטנה באצבע היא.השגקן המעלה מתוך שמחה גזפניזת• שישיגו למעלת מרע״ה שנתעלה נפשו על גופו עד שבטל כוחותיו המפיות זכאצוש בלבדלא-׳ במצוע : עין כל רא:זחיז ושמעזתיו בעין הנ הגזפניי זכמז הנביאים בהתפשטזת מפש־מכזחית המן<

־ ונו׳ עייןכ״זבהרמב״םה׳ תשובהפ״ת יעו״ש ״

בןיפורתיוסף . חמ מ 3ל?יין נברא זז״א־״ אן לפי המדרשי הלל לגם במאת ש כבר נעשו טרם שיכלה מאמר ראשון נמצא שפיר אמר לשון

נברא גם במאמר הראשון /J31־ יובן כזונת המדרש דבא לבאדכוונת הפסוקIf

דאמר בדבר ד׳ שמיס נעשו ק׳ שמים. עשת הל״ל לבריאת שמיס הי׳ במאמר ראשון אשר בו חידש .

הכריאה יש מאין והל״ל עשה זמשט שכבר נעשו טרם שיכל׳ מאמר הראשזן ככר נעשו שמים זא״שלשזן בדבר 7׳ שמים

ל י ״ ק ן ו ש ע נ 1 u u 1 | / n ; n י / ׳. ׳*״׳ ״ ׳w«y1M»( *׳!׳•״<׳ י׳-״־•׳ בעשרה מאמרות כרי ליפרע מרשעים מ^אבלין את העילי י irffllbt"! מבואר 3׳ קו׳ ראשונות הדא באידן בטוב ׳וכז׳הרי שהי׳ איבזד והפסל העולם גלוי לפניי ית׳בראשית טעם ולעת אלא, דנשאר עליט מוכות הכליאה ואי׳כ הזי פועלריק'ח״ז שכרא העולם ללא תכלית ביאור שאר הספיקו' וכבאר תחלה כי׳ רש״י ובזה יכזאר הכצ1 לו דרש״י פי׳ כראשית א״ר יצחק לא היי צרין להתחיל את י ן א ד ב א ן מ י ש ׳ ל | ' י ל י ה ז נ י א ל ז ם פ ה לק מעזתי לא התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו * י ס :שחר כלל רה׳ילל שמחריבין אח העוצם היפן מ״ש נ שמקיימין וכו, משאי׳כ לשון מאכלין משמע כאבירה שאי! ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיל לן בעלים י ז׳ ק׳ מה זה עונש מיוחד ליפרע מרשעים לעמו וכוי• וכבר הוקשו רביסיוכן שלמים חלא מה זהרשחזר ־שמאבדין את העולם עי׳י עונותיהם הלא כבר יש להם ,ואמר מה טעם פתח וכו׳ שהוא כפל ועוד על מי קאי שאלהם לעזנש שלא התחיל מהחודש הזה לכ׳אי קאי על הקב״ה שלא הי׳צרין ז ! י ה מ ה ^ י י ב ע י ה ר י ב ל ^ ל כ ד ע ו ל י י עונש מ עצשמאכלין העולם שנכראכעשלה מאמרות • זי־ קי 'להתחיל עם משה רק מהחירש הזה ק׳ הלא כל יקר ראתה למשמע לוקא על שנברא ב״י מאמרית אז יש מקים לעונש עינו של משה אף מה שתלמיל וותיק עתיל לחלש אף שאין לחול על ראש רשעים שמאכלין העולם משא״כ אלי נברא בז שום תועלת לישראל בלימול זה ״ ואי קאי השאלה.על׳ עונש'לרשעים .משה שלא הי׳ צרין להתחיל ללמור עם ישראל מבראשית העולם כפחית מעשרה מאמרות לא הי שמאכלין העולם וצריך טעמא י ח׳ ק׳ להתרצן לא משל 1,׳ ללמא באמת לא התחיל עם ישראל רק מהחולש הזהר הבדאי: י זכ״ת ' לכס וכשכתב משה התורה התחיל על םל י י פ פ כלום על שאלה זהלא כמאמר אחל יכיל ומי לה להשאלה על הכתיבה למה הוצרך ליכחזכ מבראשית ולא ז ב מיהרש׳יא ללכד נביא העולם במאמריולא במעשה ש יששכר ייתר לצלילים המקיימין העולם לאלו הי׳ נברא מהחזלש א״כ ה׳ להל״ל לא הי׳ צריך לכתוב אלא מהחודשה .זכו׳ מלבר דהרבה טעמינ: יש בםרר הכתיבה מבראשית ז צ ע ' מ י ה במעשה לא היי נפסד כלל מלמד מפתחי היכל ש ילי לול ולא באן להפסד וכו׳ יעז״ש ־ נמצא ק׳ לעולם ושאר הספיקןייבזארז ׳ זלל פשוט דאי׳בפ״ק למגלה מעשי*ם בתלמי המלן שכנם ע״כזקטס זאמר לכס כחנו לי •ת«ית י י י י ל ^ ג י י ט כ ^ ת י ׳במאמרא׳ה״ללהבראזתוכ״־תכלי צ ׳ומ׳־ז״אלאלרבאאלו נברא במאמר א׳ הי״ העולם יותי .משהרבכםכתבכלא׳זא׳מהםאלדיסברא בראשית ומי מחנייוהיישנרהצדקהמקיים העולים גלול ייתר מגשחא 1אעשה אלם וגז׳ יעו״ש י זי״ל מהא לאי׳ במלרש אבכירר החורש אזה לכם ראש ספר תורה וכו׳ ומפרש הטעם שהתורה מ י ע שנברא בי׳ מאמרות שיש חיזוקיככדאת ימקייים ז •מעצמו שאינו מעותל כל צך להפםר וע״כ לומר להשתא מתחלת ביציאת מצרים ועיקר יציאת מצרים לילע טעם' המצוה של החודש ופסח כמפורש כזית רענן פ׳ בראשית ז י מ א •יש עונש לרשעים שמאמין העולם אף שנברא כי׳ מ •א״כ ה״לל האי טעמא לחוד זצ״צ ׳הטעם וליתן שכר טופ יעו״ש • זאי׳כ תלמי שאמר כתבו לי תזדת משה רבכם י לצדיקים זכי׳יש^א כסותר• הפקיד על עיקר התורים והמצית וכן מצאתי מפולש בשלהל לבאר הלל ולזמר לקזשי׳ חרא יתורץ כאילן לף י״ו ע״כ תורה שככתב נקרא תורת השם ותורה שבעל פה ״ נ : ו ואגב יבואר המליש בלבל ל׳שמיםנעשוונתחכטו דהיינו פסקי הלמת ולינין נקרא תורת משה וכו׳ יעו׳יש ; בזר^לזליםחקרי לכ ונראה לי פ^וטירא־י^פ״ק לר״ה כעשרה >«א״כ מלאמר כתכי איא על תירה שבע״פ ללא ניתן לינתו׳ ; מאנחת נכראהעזלם-הני עשרה תשע היין״ ומשני כראשית זעיכ אמר כתכז תורה שככתכמה שטגע לתוית משה נמי מאמר הזאישפא׳ כדכ־ר ה׳ שמים צעשו והשתא למוכי .להייט המצות זתלינין והיינו מהחולש שהוא מצוה ראשונה לבראשית הזא מאמר ע״כ מוכח לכל מעשה בראשית נברא שלמד משה עם ישראל דמש״ההאריך בתיאררבכם יא״כם מביאשי, ל ק ץ ע א ע״כ הייני מהחודש זלמה התחיל מ א׳ מ א במאמר אחר לה*1 ׳>#«ב כראשית את השמים זאת ה \\ ופי׳ רש״י לרכזת תולדזיןיהן שיכל ומעשה כראשית נכיי*ו שבזה הזצרך לשנות כמת שנזיים מלבד מה שמציצי שצא |ן בראשון אלא שנקכע כל אתל ביימו יעו״שהרי דכמאמל השיבו זקני הגגכ לאלכסנדר ששאלוהו אי שמיס ככיאו תחל׳ {! הראשון הי׳ כל הבריאה אלאישצגמזר והעמילז כל א׳ על מטעם שמא ישאל איתם מה למעלה מה למטה יכו׳ זא״כ /f מצכז ועמדו כז׳ ימים • והשתא לפי אוצעה זו ל״ק ה״לל ה״נ הי׳ להם לחוש שמא ישאל אותם מה לפנים ואם הי׳ ן ברא למאח׳לכבר נברא הכל במאמר הראשוןיאי אפשר לומר מחחיל מהחודש הי׳ יוצא מירי כל חשש י ל קי באמח טצינו ־ir ביעשרה מאמרות ברא העולם למשמע רהשתא הי׳ הבריאה י טעם דכתיב נעשה ולא כתיב אעשה כדי ללמוד דיך איץ ?י| וז״^לכן אמר נברא ללןון עבר שכבר נבר׳ במאמר הראשון שהגדוליטזל עצה מקטן זלו3י זה הי, ניתב בחורה באמת רק שהשלים וגמר הבריאה שככר נברא וכין הכל הי׳ עשרה אעשהוא״כק׳מ״טלאכתיכנאמת אלדיםברא בראשית jb מאמחת עיקר הבריא׳ זהתיקין ׳ אן ק׳תינח חשע׳מאמיו׳ משא״כ השתא מצאז המינים מקזס לטעות ולזמר שהעולםו לומר בהמבר׳שכצר לברא הכל ממאמר ראשוןמשא״כ קדמון 1ה(א כלא מנהיג כמפורש כספרים • ולל בכיאיי קו' י '* ]J :ץ מאמר הראשון אשרכזיחידשיש מאין־וברא שמיס וארץ זזגםקו׳ראשזנהמכואר׳דאיאמ,רי׳בכאשי:מאמרהואראוי? להקלי׳המחמרקזלהשסכמז שנא׳ ויאמר <)לי׳ וגר אן קשה א ן הילל ברא והדרא ק׳ . ה י ת ח ל י ת - : ם •ין ע

ן חמר בעשרה מאמרות נברא דכזללגםמאמר לאשזן אם

•אלםגחלקעלל׳ חלקים ונקראים פועל נכון ופועל ריק ופועצהשחוק ופועל ההבלזהג׳אחרונים הםמחסרוני > האדם רק הפועל הראשון לכד הוא התכלית אשר יכזין אלי׳ יכל פועל שיבוא לתכלית טוכ זמזהיפול ספק עכוסביליעת ׳הש״י אשר• ברא ושכלל העולם אשר יכוא מזה תכלית טזכ יואח״כחרןב|יחרוב בדור המבול והפלגה ויפולהספקאם יילע הש״י כל אלה איכ הוי פועל ריקח״ו אס לא ירע א״כ יש הריסה וסתירה ביליעת הבורא ח״ז וכו׳ יעז״ש ״ זהשאל׳

I

בן פורת יוסן*

־1

ויצא לחם טעות יזה ממ״5ן בראשית ברא י אלדם זכא*^ זה נסקר להא נברא בעשרה מאמרות ?בראשית ה# מאמר ולכך פתח בבראשית אן ק׳ א״כ הצ״צ במעולה במאמר ברא אללים את השמים כלי שלא יטעו לכןיאכמד^ וליתןשכרטוב לצדיקים שמקיימין את העולם י הצריקיס המאמינים שהתורה מן השמים והיא אגנת ואע״ה מקיימין את העולם שאומרים שאין העולם כאכילה בצי מנהיג אלא שהוא חילש וברא יש מאין ומשגיח כעולמו וה$ •לכתיכ כראשית כרא מפרשים שנכרא כעשרה מאמרות והו# ג״כ מאמר וא״כ יש מיזתל על עיקר זה כפני עצמו ןעצ עייר זה כפני עצמו ולהרמת שכר הצליקיםכאןלןקי-י -7 לבאר לברי רשי׳ עפ״י לרזש א״ר יצחק למ,״ עוד נ פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיל לעעןop: j לתת להם כחלת גוים שאם יאמרו א״ה לסטים שככשתם ארצית שבעה גזים הם אמרי׳ להם כל הארן של הקכ״ה כרצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע״כ והקשו המעלשי* הא ז׳ אימות הוא מכני חם זרש״י עצמו פי׳ כפ׳ לן לן. והכנעני אז כארץ שהי׳ הולך וכובש א״י מזרעי של שם שכחלקת של שם נפצה כשחלק נח לכניי את הארץ י 15״כ

עכשיו שהחזיקו ישראל מחלתו מה שייך ליםטנייבזהוכן ׳ פי׳ לשי׳ גופי׳ שם ע״שזעזל מה דייק! לזמר ארצו״ :

' כ שבעה גוים ולא אמר סתמא ארצית גט ח° י יעיל ו

ן אמר א נ ר ט י י ז ח ח ל י ג ח ל ה כ ת ן מ ת י נ ה י ש כ א ה נ ד

ברצונו נתנה וברצונו נטלה י זנ״ל לאי׳בסנה׳רף ל״ח ל>מל״' נברא אלם יחירי מפני הגזלנים והחומשים יפ״י רשי׳ שאל> נבראו שנים יאמרו קרקע זו למי אבינו הראשון היתה וללןן למי אביכם לכן נברא יחילי לכולם בני איש א׳ י והק המפרשי׳ מה מקום להקשז׳ לזקא על ארם למה ככרא יתיך,

הלא כל מעשה בראשית מכל מין א' נכרא ותו לא • וג#^ לסמיך לזה אמר מ״מ אלם כברא באחרונה וי״ללמל״יד*

הוא פנה מפנו׳ האמונה וכמעט שהכל תליי עליילמה ל*L•^ נברא אלם ראשית כל כרי שיראה בעיניו עולם חרב

וירגיש הרגש גמור בהתתלשהכל ויספר לבאים אק^ד': iir;משא״כ השתא שנברא באחרונה עליין ישאר אצלו

א 3אחרונה ר ה ע מ ם ל ״ ש ו היושה ה ל ש^ו' ז ״ ' ר ו כ הרהי ו זה״ל לברוא ראשית כל וע״ז משני הש״ס שפיר למ״מ •הי•

טענה למינין לומר שיתף הי׳ לו להקכ״ה כמעשה בראשים אךללפ״זמהבעיעז׳לבראתר ״ ונ׳׳לראמרמ״מ0

נבראו מלאכים על יזם שני שלא יאמרו שזחף הי׳ להקב»ת ״במעשה בראשית וי״ל לעריין!יאמרו שיתף היי לו

ס יאשו4 י ה י ש מיום שני ואילך וצ״ל כיין לככר אשכחן כמע^ ע שפעל פעולתו כלי שום צורך שותע׳ ולאי לא ישונה מ^ שאר ימיס ממעשה יום ראשון יע״כ יורו שברא יחירי ו ה״נ ק׳ למה נברא אדם אחרונה ולא ביום שני ושוב ל׳ןי,

<ו>pאד לומר שיתף הי׳ לו לכך משני דבר אחר כדי שיהי׳ הכל מזןמ״ ומתוקן לפניו וי״ל לתחלה ה״ל לשאול על כלל בריאת אד1 שהי׳ באחרונה ואחי׳כהוי לי׳ לשאול עצ פרט הבריאה שהיי

וצ״ל כתיר׳ן הש״ס השתא שפיר ק׳ למה נברא יחידי ״עי׳ על מ״ש ח׳״ל אי1 להייה כעול— הרמב״ס כהקלמת הלק מ

הצ״צ כמ&ורש כמאמר ברא,אלליםאת •אם הוא מאמו השמים וגו׳ כרי שלא יהי׳ מקום לטעות וכנ״ל וציל לבא להודיענו שבשביל ישראל שנקרא ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית נברא העולם ןלולי ישראל שקבלו התורה לא נכרא עולם ותכלית הודעה זז להודיע לא״ה שבשביל ישראל גברא כל העולם ואין זה מעשה לסטות מהשככשוז׳

ארצזת כי הוא ראוי להם ״ יובן מאמר ר׳ יצחק לא המצריך להתחילים לא הי׳ • צריך להתחיל ר״ל הזקן מע, זר בהעתקת התורה רק מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל והיא תחלת ספר תורת משה ר״ל המצות והריגין אשר זה הי׳ כוונת תלמי כאומרו כתוב תורת משה רבכם ושוב צא הייצריך לשנות ולכתוב אלדיס כרא בראשי׳ א? אעשה אלם וכו׳ ועול קשה באמת מ״ט פתח בבראשית ר״ל לק׳ כאמת מהו הטעם שפתחככראשית אשר ימצאו •המיני' מענה זייתרהי׳ראזי לפתוח כמו שכ׳ הזקנים אללים ברא בראשית זהי׳ מוציא מש וםימינות • ומשני רלכן פתח בכראשית משזס להוא מאמר וכ״ת ה״ל לזמר במאמר ז״א דכא ללמרינו ג׳יכ שכשפיל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם ותכלית הולעה זז כח מעשיו כריאית עולם הגיל לעמו ר״ל בשביל עמו ישראל ככיא והתועלת שאם יאמרו

א״ה ליסטים אתם וכו׳ וקיל י ובזה יהי׳ חיבור לפי' רש״ישאח״ז בראשית וכו׳ ורוק׳ * ולענינז יש לתרץ בענין אחר מ״ט לא £מר כמפורש במאמר ברא אצדים את השמים וגו׳ ממום דהרמב״ם כ׳ דיש י״ג עקרים עיקר א׳ שאין העולם קדמון ועיקר שני שהתורה אמת והיא מן השמים זכז׳ ובעל עקרי׳ גלע יעז״ש והנה לדכרימ הרמכ״ם שחולק על י״ג עקרים א״כ המאמין בעיקר א׳ אף שאינו מאמין בעיקר השני מ״מ >ש לן שכר האמנה על עיקל א׳ והכה א0 הי׳ אמר בפזרש במאמר ברא ד׳ את השמים שזב לא הי׳ אפשר לטעזת בקדמות העולם זא״כ המאמיןכתזר׳משה ע״כ צריך להאמין שאין העולם קדמון והוי עירן א׳ ושכר האמנה עיקר א׳ בידו לכן כתיכ כראשית אשר אפשר לפרשו כפי האמת שהוא .מאמר וגם יש לפרש כפי׳ המינים ח״ו שהעולם קדמו! א״כ המאמין בתורת משה אינו מוטח להאמין שאין העזלם קדמון ואם אפשר מאמין שאין העולם קדמון ׳ואינז טזעה לפרש כפי׳ המיצים יש בידז שכר האמנת שני עיקרים אשר לסיבה זז חלק הרמב״ם על י״ג עקרים ושפיר הזי שכר האמנה לצדיק זעזנש לרשעי׳ דהי׳ להם לפרש שהז׳

מאמר מן עשרה מאמרית זלא שהעולם קדמון • יוכן משנה הנ״ל כעשרה מאמרית נכר׳העזלם ר׳ל אחר שיש עשרה מאמרות אז צריך לזמר נברא ולא כרא וקו׳ חרא יחור׳ן־כאילן לק׳ דקאמר בעשרה הא לא הזי רק ט׳ וצ״ל בראשית נמי מאמר הוא א״כ מזכחדהכלנברא במאמר ראשון אלאשחיקזוגמרכלא׳ ביימי לכן א״א לזמר ברא כאלו עחה מחדש המ*יא הבריאה ילהא כבר נברא הכל ממאמר הראשון לכך אמר נבלא י ־ f'm מקשייאמל ימת״ל ר״ל מה השמיענו כזה לקאמ׳כעשר׳ , ־מאמרוח נכרא כצ בריאת עולם י והלא כמאמר א׳ יכול להבראות ר״ל הא מתיך דכריר שאמרת לשון נברא מוכח . להכל נברא כמאמר א' א״כ הל״ל רבותא טפי שבמאמר א׳ ככר נכרא הכל ומשני כלי ליפרע מהרשעים שמאכלין את העולם ר״ל אלו המינים האומרים שהעולם הוא קדמון והוא בלא מנהיג כאכילה שאין להם בעלים

ז * פ ן ז מ 1 י •

עד בא קצו למות ואז יוציאנו מגן עלן חוצה'למסרו ליל מלאן המו׳ת י זע״כ צ״ל להחששה היה פן יקפוץ וישבע ללא יזוז משם כמו ריב׳׳ל לכך הוציאו מיל ״ אן קשה ה>* אין מקו' לחוש לזה למצינו שיצא המשפט לרייב״ל אי איתשלנר וא׳יכ אלם כבר עבר אשיניעתא שמשביעין אשבועתא ו את הנשמה על מנת שתהיי צליק ולא רשע וכי ואלס עבר על כיוי ראשין של הקב״ה ואף שבועה זז שישבע אין מר\סי • לקיימה רק יתירו שבועתו וכמו ששמעתי בשם גדול א׳ אעברה נא זארא׳ את הארז אתמול במלין התרת גדרי זכו׳

שביאר ג״כ על לרך זה אן לבפ״ח ליומא רבינא רמי כתיב־ שובו בניס שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משזבתכם ל״ק כאן' מאהבה כאן מיראה ופי׳ רש״י השב מאהבה נעקר עונו מתחלתזוט׳ הריי ראם שב השובה מעליתא נעלך עונו מתחלתו כאלו' לא חטא מעולם והי׳ • מקום לחוש שמא יעשה תשובה סו וכאלו לא עבר אשביעה' מעילם הזי וגס שבועה זו לא יהי אפשרי להתיר והמית׳ הוא הנרחיי לאדם לתועלתו אף שיעשה תשובה וכמ״ש שלייה באריכות על ענין זה יעז״ש ולכך הזכרן להוציאו מג״ע מיד אן קשה הא תני ר׳ ישמעאל בד׳ חלוקי כפיה שאם יש בילו חילול השם אין כח בחשיבה לכפר וצא אפיי לתלות שנא׳ אם יכופר עןן זה על חמזתין זאדםהראשיון הי׳ חטאו שחיילל השם' וכמ״ש רז״ל אדה״ר מי[ הי׳ כפר בעיקר הי׳ן הרעת וברא עזלמות אף אני אעשה ע שאמר הוא אכל מ כן ובחילול השם לה מהני תשובה כצל ונשאר רושם העבירי *אין לחוש גס לשבועה זו שישבע והדר׳ ק׳ למה הוציאו מילשם היא על כמתטיא אחרים אן לחומרות עולש חילול י ג״כ וכמו שפי י רש״י חילול השם או&וא ומחטיא אחרים ויכן\ אם שחטא אמרי׳ לשאר מקומות דלא הוי חילול אשם נ בפרהסיא וקי״צ אין פלהסיא' פחזיה מע:יי1 ישראל ואדם הי׳ יחידי כעזלס וכמו שפי׳ רש״י כקחד ממנו מה אני יחיד בעליונים אף הזא יחיל כתחחזנייס יאף שחטא במה שנוגע בכבול שמים מ׳׳מ לא הזי חילזל השם זמהני תשובה זהי' מקום לחוש כנ״נ לכן הוציאו מג״עימיד י (2((7 יוכן הן האלם ר״ל שהוא מתוקן למיתי עיי שאכל מעז הלע׳וכמ״ש ביום אכלן ממנו מית תמות וא״כ בג״ע אין מקום שליטא בו למלאך המות לכן הוצין להוציאו משם אן ק׳הא השילוח מג׳יע הי׳ לעכיל אח האלמה ולשמרה ולא שימות מיד א״כ ־הי׳ לו להניח שמה עכ״פ על עת קצי וכ״ת שהי׳ מקו׳ לחו* •פן ישבע שלא יזיז משם לעולם כריכ״לז״אלשאניריב״ל ללא אימשל א^כועתו מעילל משא״כ ארה״ר כבר עבי אשביעהו שהשכיעז איחוי ע״מ שיהי׳ צדיק לכך אמר ועתה' אין(עתה אלא לשין תשיבה שפתח לו פתח של י ג •פ? ישל& יאלן לא חטא מעולם י י כ או ר בה ואי׳כ אם *עשה חשיבה כ לזש ולא עבר אשמעה כצל לכך הוציאו מג״ע מיד מחששה הנ״ל אך לשה הא אדם הראשון חטא בחטא הנוגע לכבוד שמים זכנ״ל ובחילול השם לא מהני תשובה והירא ק׳ כנ״ל לזזי! הקיים ואמר הן האדם היי כאחר ממנו ריל הן האלישהוא מתוק? למיתה וגם שהוא כאחד ממנו שהוא יחיל כעולם יעתה וגז׳ ליל שאני כותח לו פתח ושמא יעשה השזכ׳נכזנה אשר לא יעשה העביר׳רזשם כי כלל וכאלו לא עבר אשמע' מעולם ויש חששה זו לכן וישלחהו ל׳ מגיע מיל לעכור

האלמה ולשמרה ודוק •ם מכל חית השדה אשי מ !^באל פסוק והנחש הי׳ ע י־ עשה ל;זגז׳ וי״ל לה״ל לקצר מכל חית השלי

ה א ותו

p פור! "אלא^אשלהלפהומלילוע ללכל הנמצאי׳" יש תכלית למליאזתו ותכלית כליאת ארס לצייל בנפש? המושכלת ואי׳צ נשאר שאלה מרוע המציא הקב״הכל האנשי׳ י הערומים מהחכמה התשובה עיז שהאכשייס ההם גמצאיס לב׳ סיבות הא׳ להיות משמשים ומכינים צרכי החכמים שאם יהיה החכם צדן לחרוש' ולזרוע ולארוג־ ושאר מלאכית מתי יהיה לו פנאי לקנות חכמה לכך נמצאו שאר כני אלם אשר כל אחל יתקן מצאכתו וימצא החכם ־ צרכו מזומן ומתוקן ולזה אמר בן זומא ברון שברא כל אלי לשמשני ״ סיבה הכי כי כני עליה הם תמיעטי׳ ונבראו משארי׳ לצוות לזה־זכמ״נ* חז׳יל כי זה הל האלם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה פי׳ להסיר עצבו' ושממון יחידי כמ״ש לא אגרשנז בשנה א' לן תהית האין שממה עכ״ל • וראי׳ לסבה ראשונה ממה'שנברא אדם אחרונה כרי שיהיה' הכל מוכן ומזומן לפניו א״כ א״ש טעם הנ״ל ויש נבראילי , וכ״ח הלא גם שאר נבראים יחיד׳לזה אמר אלם יח להא ק׳ עור למה נכדא אדם אחרונה' וצ״ל משוס דעיקי בליאוקאדםהי׳ שילמוד חכמה ואם יחזור אחר מלאסת המזון מתי יהיה לו נ(נאי ללמוד לכן נברא אחרונה שהגל מזומן לפניו א״כ מהאי טעמא ק׳ למה נברא יחידי דיצטרך י לעסוק בחרישה וזריעה ואליגה וכדאי' באמת כמה יגיעות יג?4.אדה״ר עד שמצא לחם וכו׳ ומתי יהיה לו פנאי לצמוד ומשני מפני הגזלנים והחמסנים אךלאכתיק׳הלאעתהברא יחידי יש מקום לגזלנים וצחנלםנים ייתר שיאמרו ש . הלא כלנו בני איש אייזמלולג כל הקיקעית נתונים לך ולא לי ןנגזול ממנו משא ״כ בשנים יש לברזרי בעדים לרקע של אבי מי הוא ״ ונ״ל דבכולם בני איש א׳ וצל הקרקעות בתוניס לא׳ מטורף י*בירי ממנו אינו נקרא גזלן דק״ל ! הכותב כל נכסיו לבנן א׳ לא עשאו אלא אפטרפוס לאיזה i זמן מתי שירצ׳ יכול ליטלי! ממנו ולא שנק׳ גזלן דמעיקרא |• י גזבירו ארעחא לה:י כח^ת וברצונו נתנה וברצונו יכזל ליטלה \ !j/'n הש״ם מפני הגזלנים ר״ל רעכשיז אם יטרוף ממנו

\ יקרא מלן«שא״ככיחיייכנז"to 31זןן יובן למה פתיז מואשמן וימיני שפיר ( ! י מעשי* הגיר לעמי ר* ל הודיע ענין .,] הבריאה כי נכרא יחיל צשכיל עמו ר״ל לתת להם נחלתI ונזים״שאם יאמרו א״ה ליסטים אתם שככשת׳ ארצות שבעה I !*)ים'י״ל ארזיז׳ אומות אשר ירשו כל א׳ מאכזתיז יעתה , ? ;!טרפו ישראל מהם נקראו גזלנים וליםטי' כנ״ל לכ ך הודיע-־ | ^פתח מבראשיח שישמעו שאדם נברא יחידי וכולם כני אישן להם כל הארז לא עשאס אלא אפזטרזפם וכן ת נ ש כ ו { ; .;<) ין)מרו להם כל הארז של הקלה וכרצונו נתנה כזלז להם

u י וברצונו נטלהיכיזן דלא הוי מתנה גמורה וק״ל י י £ :ונבאל ע״פ פשט פסוק ויאמר אלדים הן האדם

;;׳ הי׳ כא׳ ממנו לדע׳ טוכ זרע ועתה פן i ישלח ילו וגו׳ וישלחהו ל׳ מג״ע לעבוד את האדמ׳ולשמרה | ופי׳ בילקוט הן האלם מתוקן צמיחה'זעתה אין ועיזה אלא ־•:: !השובהכמ״שועתהמהה׳׳שיאל ממך כ״א ליראהי ולהבין׳ רז״להנז׳כ״ל לבאר ע״פ מה שכתבתי ק עםפי י ס פ ה } ל \ | בפ׳ ו*צזה חיבור פסוקי קהלים לבי יחיל בקרבי וגז׳ הריע זאלס הראשון שנגזר ״ : l יאין'למלאך המוח שזם שליטא מ

ן :f £ליו ביום אכלך ממנו מזת תמית והוא מתוקן צמיחה זזהp צזצרן לשולחו מג״ע י אך קשה הא השילוח [•׳ :I %״א בג״ע צה לעמי את האדמה ולשמרה ולא שימות מיד ? I \ ע ״ ז תתק״ל שצה א״כ הייה לז, להניח שמה מ ל ד י י י י ^

בן פוו^ יופף העשר בקו שמאל ומאבדן אח העול׳ שנברא כעשר׳מאמרזיי יליתן שכר טוב לצדיקים שמכריעין כל העשר בל* ימ»/כאתזד

שמקיימין את העוצם שנברח כעשרה מאמרות ילו״צ י ״ י­ד י׳יצ כי אין שצום אמי ה׳ לרשעים \ג\י -\ ו ע

^ כ ו והרשעים כיס נגרש השקט צא ימ , ! ן כ י כ ׳ ל י ע וכן כסנהיאמרו פיזור לרשעייהנאה צהם והנאה לת ־: ע ש לצדיקים הנאה צהם ומאה לעוצם. וכוי ־ והטעם ט נI . ש ל ו ע הצדיקים הוא מעוצם האחרות משח״כ כרשעים הס מ* י \ הפירוד כמבואר בתיקוני' תיקון ע' מאיש הפלפן מבליע,י • ־ זסייעז׳׳ש• -׳ י \ ד כ כ ׳ י יובן ומה ת״ל וכאמור וטי ומשני ראם ה

מ י ע י ש כמאמר אחד אז הי׳ מתפשט האחיות במ ! < כ ו רב ?נאשר הרשעים גורמי! לעשות פייוד בעוצם הי י ע

f נ מתור משק״ג עתה נקל עונש הרשעים שיש יהם &עכי מ גן ד ה י ל על שנברא בעשרה מאמרות זהו גורם הפירור ומ |'• צ ז ^ טוב נצדקים שיש להכ אחדות והס גורמין אחיות כן '{ 3 ה זמקיימין העזצ׳ע״י האחדות גס שנבר׳בעשר׳מאמחת 1; י] הע^י ר לענין בראשית דת״ח בחכמה זכז׳ ז ו ז ח נ וI יכתיב סלם בחכמה עשית ור״ללהכלצשצ "- ־ יי י מ כ ח ן״ב אותיות שנברא בהם העולם היא אית י׳ שנכלל כל י׳ ע ומזה נתפשט ציור כלןי׳ב אותיות שהיא גזלם וציור ל^ יי׳ ע האותיות זז״שכולם בחכמה עשית במחשבי־. נכלל הכצ ו

i f בעולם ושנה כך יש ענין זה כנפש האדם כי שלומי ^ / ;$ ^ ח מ ישראל אשר כתואר חכם יכונה הוא סיר חכמה י

• ' ^ ה ת ו ר כ מ ת כמשחזיצ ישראל עצה במחשבה וכאשר יש ה עס אל החכמיישהם המחשבה אז נכללו הכל כחנמ׳באחד**

ותו לא דכבר ייענו כי *י י' עשה את כל חית השדה ומה צורך להזכירו כאן י וניל דהזוהר פ׳ תרומה הקשה מאחר שכל מה שברא הקי״ה לא ברא אלא לכבודו א״כ מה כבוד יש לו במה שברא סמ״אל שיהיה לו עבד והוא מורד באדונו בכל מה שרוצה הקב״ה הוא עושה ההיפן י ומשני דודאי עושה גם הוא רצון קונו כפי מה שנבר׳ ונתמנה עליור עןילאי - ופקיד עלוי׳ דלא יקרב ף לן 3 ה א ל כ ל מ משל ל צחתתא בישא הוי ליי ההוא זוגה א׳ מלכא בעינא למיחזיא לגבי יפקיד לזונת דיפתה לברי׳ אי יעיתא דברי איך מ ההוא ברי׳ צא ציית לה ודחי לה לבר כדין אבא חביק ונשייק לברי׳ וטי • נמנה השטן עושה רצון קונו שנבר׳ לכך שיפתה בני אדם כמ״ש וירא אנדים את כל אשר עשה והנה טיב מאוד הוא מצאך המו׳ היא יצהי׳ר זכו׳ עיין כשפע טל שער ח׳ המאמר בארוכה • ומעתה לא נכלאת ממך להבין מה לק׳ עור לפי מ״ש הרמכ״ס בפ״ט לבכורות תחבולות ההיתר נק׳ ערמה וחחבונית החיסור נק׳ מרמה v זא״כ לכי׳׳ז ק׳ אחר שהנחש הקדמוני היא השטן רצה״ר שהיה תחבולותיו חסכונות רשע להיות עבד מורד באדונו שאמרה לה״ר על הקב״ה מזה אכל וברא עזלמזת זאיך אמר זהנחש הי׳ ערום לערום משמע תחכי-ית היתר!ז״א • אך לפי תירץ הזוהר הנ״צ שלכך נברא ונעשה שיהיה מפתה בני אדם למען יוכלו לו וירבה שכרם א״כ שכיר היי תחבולות היתר ונק׳ ערמה י ובזה יובן והנחש הי׳ ערום מכל חית השלה ק׳ איך נקרא ערום למשמע דבהיהר עש* תחבולותיו זה שפיתה לאלםד בארונו ד וחזה זז״א כי היה תחבולות רשע להיות עבד מ כמבזאר י ימשני אשר עשה ד* אלדיס ר״ל הא לכך עשאו הש״י ונברא שיפתה וכת ירץ הזוהר מטח המשל א״כ עושה

, - n r u v •תחבולותיו בהיתר ושפיר נקי ערום וקיצ ״ ובדרך סור ״ ־ ״״ וע״פ ששמעתי ממורי אבאר משנה בעשרה א׳ ועי״ז ברא הצדים ימה שהיי מי אלה וע*י אחיית שלמכ4׳ ו מ ע י מאמרות נבייהעולם גורס אחרו׳ וחיבור למעל ונשכע ה׳ ט יל על כס יה ש

^ ד י ט י מ ת ע מ הליטר נגמר יי ספירות כאשר שn זה עין כמי *״א וכמי שיש עניו זה

ו ל מ- ל ח על א

שס עמצק הגורם פירזדיואין שמו זפסאי שלםם .ויהי׳ הכסא גי"I•' Snbfi שימחה עמלק ויהי' אחדזח בעולם ״ ., x ־

f 11 י ^ ת י ש א י י שלם וכמו שבארתי זה כמ״ח וכזה יוק כ שנכלל שם הכל עי״ז כרא אלדים והב4 •

fi ב עפ״י סוד וכללים גדולים לעכודת השס ^ ^• ן 1 ו ק י י ^ j פסוקי בראשית ברא אלדיס אה השמים — ^ ׳

• ^ ל ^ - ל י והאדן היחה תהו ובהו וגוי ויאמר אלדים יהי אור ו

ראשית דכתיכ ראשית חכמה יראת ה׳ זכו׳ פקודא 3^?ך;•!! י ויאמר *זליס יהי אוי זכו׳ להכין זה נכ^ר משנה פ״ה 1f * ! בעשרה מאמרות נברה העולם ומה ת״ל והלא כמאמר א?! /׳] יכול להבראות fk להכרע מן מרשעי' וכוי וליחן ש-,- ! ; ל י ע מ ה ׳'לצדיקי׳שמקיימין העולם שנברא כעשרה מאמרו׳ וK עם ביאזין כתבתי במ״א ע*פ פשט ובדרך מוסל ליל צ I דבש״ם לר״ה מקשי הא ט׳מאמירות הן' ומשני ביאשילז 4 ״ ^ ד ״ ל ^ א א י ל 'ז מאמר הוא וכו׳ וק׳מ״ט באמת כתיב בראשי

לי״ל דאחז״ל תחל׳עלהבמחשב׳לבררבמד׳ללי[ראה\ ^ ^ ׳ י ש ^ ר כ ה ל ח ח ׳ כ ך כ ל ׳ ו כ העול׳מתקייםשיתף מדה״ר ו\ i % P% ט י ' 1 ה י ל ז עצ ירא׳גי׳גכודה ללימוד הלל אךדגם עת ^ - ׳ ו - ז ב 'רצון זמאמר שגלוי לפניו שאין מתקיי׳במה״ר ה״ל ל

במדה״ר ועו׳הא במעש׳ולא במחשבילבד נבר׳כ^על׳ ־ז ^ : י ר י "שנאי בראשית ברא אלדיס וגו׳ רגם דקזש׳ זי יחזרז ע הליל לכתיב בראשית וצא ויאמר אצא ללמד שנראעיל! \1£

7f**המחשבה ׳ •י - • • • •

ומה ת״ל והלא במאמר אחד יכיל להבראות'יאלא להערע מן הרשעים שמאבדין אה העול׳ שנביא בעשרה מאמרו׳ ולירן שבר טוב לצדיקים שמקיימין אה העולם שיביא בעשיה מאמרות • ונ״ל דהסגנון. יהיה כך ומה ת״ל בעשרה ואי צישמעינן שגס שהס עשרה מ״מ ככללי באחד א״כ י והלא במאמר א ׳ יטל להבראות ־ והעגין דזט־תי במ״א ביאר המד׳ בפ׳ בראשית והאין היתה תוהו ומהו אלז מעשיהן' של רשעים זיאמי *!דים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים ואיני יוד׳באיז׳מהןחפיןזכו׳זעזד מדרש ויה; ערב <1ו מעשיהן וכו׳ • זהזא תמזהז וביארתי ע׳׳פ קו׳ שהקפה החסיר מזהר״י יעבץ על אהרן איך ע״י שיר עשה שלום זכז׳ זמשכי כי ע״י ממים הממיחים עזשין רפואה להחיות הנפשזת זכז׳ ובזה׳ יעז״ש ״ העזלה משם כי הצדיק משתמש 0 יוכן המר׳ ו בעלת הישע בקרישה לשיש זעי״ז נכנע קז שמאל בקו ימין במלת אהבה והחסד יכל העשר שהם ג׳ קוין כנודע נכלל באחל אהבת חסל כי אהבה גי׳ אחד והרשעים עושין בהיפדציקחיןקוימין מלת החסד להכריעו בשמאל ע״י שמשתמש כלשעו בהרהורי זכוה הנמשך ממלח החסדח וכתכתיכמ״א • ^ כאשי־ שמעתי מן כעשרה כ ו י 1 2 n \ מאמרות נביא •העולם ימה ת״ל יאי לאשמעינ זשגם שהם י׳ מ״מ נכללוי אחל בא׳ כי הצדיק מכריע to בימין בירת אהבה נ והרשעי׳ בהיפך א״כ קשה והלא במאמר אחד ייכל להביאו׳ ול״ל כעשרה אצא להפלע מן הרשעים שמכריעיןכצ

t בן פורת יונף

יהי' גן זוגן שיווין מיגיעה למנוחה וענג ושמחה אך, שינוי ווסת תחצת חולי מעיים צנן החפ© עיניו בראשו זכור את יום השכת לקדשו זכרהו מאחר בשבת לקבל מעט מעט קדושת שבת וק״ל זא״ש הה״ר זכור את יום השכת לקדשו י אמנם כדי לבאר הנ״ל נ״ל דאי׳ במשנה בפ״ק לקדושין מתייחד אדם עם אמו זעם כתל בקירוב בשר זכו' • ונ״ל לאי׳ בזוהר פקזדא ד׳ למנדע ידול׳ הוא האלליס וכזי זכל ינלע בר נש למלא חל ולא ישוי פרודא אפי׳ ההוא סטרא אחרא יסתלק מעלמא ילא אתמשך לתתא והיינו רזא דכתיב והיז למאורות הא קליפה בתר מוחי קלקא מוחא אור סטרא אחרא מות אור בחיבור אתוון מות בפרודא וכד האי אזר אסתלק מתמן מתחבר באתוון נמת זכו׳ יעו״ש בפ׳ הזוהר ״ והענין כי החיות רצזא ושוב שאין העתים שיין בין בגשמי בין ברוסצי וכאשר יודע בר נש דטלא חד בין כשהוא בקטנות או גדלות שהוא מתנהג עפ׳׳י המלות עליזנזת שיש כהםקטנזח,זגדלו׳וק״ר ולד זק״ש זג״ש וכמו שיש בעולם כך יש כשנה ונפש אז ע״י הלעת הזה משיך אור המוחין הוי׳ אל הלביש והיכל שהיא אדני ונעשו שניהם מאורות גדולים בחיבור בלי עירוד היפן הפירוד שנסתלק אור. ונשאר מות וכאשר בארתי במ״א על׳י משל עבד שהי׳ מורל באלוניו וכבש כמה מדנית ער שבא למקוס תכמים

והרגישו שזהו רצון אלוניו זכו' יעו״ש ״ ובזה יובן מתייחד אדם עם אמו שהוא אור ועם בתו אשר רגליה יורדת מות וכאשר מתייחד ע״י אדם אמז זבתז נעשז מאזרית בקירוב לשר בלי שום ג״רזד והבן • HD יוכן מה דרמי ר׳ שמעון כן פזי כתי׳ ויעש1 .. אלרים את שני המאורות הגדולים ר״ל כשהיו בחיבור אור המוח הנק׳ הוי׳ עם הלכוש הנק׳ אדני אשר רגליה יורלתמית נעשו שניהם מאורות גדולים זה'I בהיכל קרשי כ וז״ש בזוהר פ׳ זנב ארי׳ מיקרי ארי' והבן והלבנה לא הרגישה חסרונה אשי מעלותה מצד החיבור זלכן אמרה א״א לשני מלכי׳ וכו׳ לכך השיבה לכי ומעטי

את עצמך כשתלן לעצמן חראי מיעטך שנשאר' מאי־ת חסר ז׳ שהיא אזר המוח וכשאר אסכרה מזת עד לבסוף אמר הביאו עלי כפרה וכאשר בארתי גמ״א י ובזה יובן מ״ש הזוהר בראשית היינו יראה וכו׳ וליל כי תחלה בעולם התהו׳ י גם שהיו אנשי מעשה שעשו סגופים מצד הגבורה ג יראה מ״מ יראה לחוד כלי שום עבורח השמחה ואהבה לכך והארןהיתה תהו ובהו וחשך וגו׳ משא״כ אח״כ כעולם התיקון לעכור ה׳ כאהבה ובשמחה בשיתוף היראה לקשר מ״להנק״ יראה אל המוח הנק׳ אזר אהבה אז ויאמר ה׳ יהי אור ונחחבר אור עם יראה היא מיל אשר רגליה יורדת מות

א מעלמא זכז׳ י ונעשה מאורות אסתלק הס׳ \T\ly יוכן אמר שכת לי לא נתת בן זוג רנודע מ״שטי ר״ל תחלה בתיקונים כראשית ירא שכת ו במאמר בראשית אמרהישכת שהיו החסילי< אז ריז ירא שבת הן בדיבור וכיוצא שהי׳ בעצמת ממחזה אמרה שבון שהיא ענג אין זה לי כן זוג שהוא עצוב וירא שבת כלי איכל} לכך השיב כנסת ישראל יהי״ בן זזגך אלו ישראל שהם כנסי״ זכטפיא חרא כאחדות אחר גי׳ אהבה אלי יהי׳ בן זזגך לשתף אהבה עס היראה • ולהוציא אלז שיש פיתל כיניה' מזרמיןח״ופנ״ל משא״כמ״י שפיר יהי׳ בןזזגךוהבן י ומךן יוכן בעשיה מאמרות גברא העלם והיינו כש״ס לר״ה ט׳ כינהו ועם בראשית- מ0מר הוא נעשה י׳ ול׳ל מזרעי מ

אחל

המחשבההי<£ר1א במדתאלליס את השוגים זארץאלאו שראה והארץ היתה תהו ובתו וחשך לכך ויאמר אצלים יהי,

אור שהיא רחמים חסד ואהבה זכמ״ש הזוהר הג״ל והבן * ןנרא("! שזהו כאמת כזונת המקנה בעשרה מאמרות נברא זכז׳ ק׳ הא אינז רק ט׳ זצ׳ל בראשי' גמי מאמר הוא ק׳ ה״לל זיאמר וכ״ת תתלה נברא כמדה״ר

ביראה זאח״כ כרחמים ואהכה ויהי אור איכקשה והלא. במאמר אחל שהיא אהבה הי׳ יכול להבראות מיד ומשבי

להפריע וכו׳ יבואר לקמן ״ ונבאר מררשפ׳יא׳ תנירשב״י אמרה שבת לפני הקב׳הלכלנתתבן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר לה כנסת ישראל יהי׳ כן זוגך וכר הה״ד זכור את יזם השבה לקדשו ע״כ ״ ויש להקשויהא אמר בשס׳ ע׳׳ג לחולין י ר' שמעון בן פזי רמי כתיב זיעש אלדיס את שני המאורות הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן זכו׳ אמרה ירת לפני הקל׳ה אפשר לשני מלכי׳ שישמשו ככתר א׳ אמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו׳ א״כ ככר היי לה בן זוג שמש וירח ומאחר שלא חפצה בבן זוגה איך אמרה שוב לי צא נתת כן זוג כי אס לזמר דמלרש היא תלמוד ירושלמי לפליג על י חלמוד בבלי דידןהגסדב׳יארחי בספרי במ״א מדרש זה לק״מ לכ׳הכ״י בא״חסיירפ׳יח ירושלמי הפועלי׳ שעסקו במלאכתן כל השביע ישלימו בשבת ללמוד ואז שבת לה׳ משא״כ הת״ח וקראת לשכת ענג יכו׳ י ועפ״זכארתיקוש׳ התוס׳כש״ס לוו עלי ואני פורע והא אמריי עשה שבתך חול וכוי• ולפי הנ״צ לק״מ להפזעלים עשה שבחך חוצ להשליס בשבת עבור ימי חול שביטל תורה ישציס בשבת ולת״ח לוו עלי להתענג 'בשכת ואני פורע וק״ל עו׳ כתכתי במ״א החשבון ממון

ן״ה שעז׳ דשבת עבור ימי החול יעו״ש • ןבץךן . יובן דמאמר שבת לי לא נתת בן זוג שיזדיוג י בי להתענג כתיית ה׳ בשבת שט< ענג כי הת״ח שיש להם ענג בעכירת ה׳ ובתורתו בטלין בשבת 'מתורה י ־והפועלים שייטלו כל השבוע מתירה אין להם יבזה ענג בשכת כמו שכתבתי וילכו שלשת ימים כמרכרבלי {לס של הזרה אז לא יוכלו לשתות מים ממרה״ והשיב בנםק ישר<י שיכנסו להקהל קהלות כשכת לדרוש לפני המוני עם יהי׳ כן זוגך וכו׳ י וז״ש זכור את יזם השבת לקדשו ליל ;כרהזמחל כשכת כלי שתוכל לקדשו בשבת וכי׳ יעז״ש

ונכוןהזא־ל ביאור מדרש זה לכ׳ הרמב״םשהמרזת טיכו' ״ $ר ז אינן ניכרין אצל האדם אלא כל זמן שהוא מעורב כין הבריית אז יש להם שלימות בזמן שהוא עניון וזולתם אמנם כשהוא לבדו או במדבר אין למדותיו ל 3 פ ־ | שוס תכלית וכזי עיין כעללית אפרים דף ל״ה ע״ד יעו״ש ובץך) יובן לכל נתת בן זוג ולי לא נתת כן זוג כי . שבת הי א תכלית השמחה זהענג והיינו כשיש מי 1 ויתענג בז משא״כ ?שהיא לבדו • והשיב כנסת ישראל יהי'

* י גן זזגך. להתענג בשכתזק״ל• ־ ןןןף• ys דכ׳ בעקידה לא טוב היות האדם לבדו שאין נק׳ פועל טוב כי אס שיש נגדיות *יטה! אל הרע וכבש אותו אז נקי פועל טוב וכז׳ יעז״ש וה״נ

צי מה שיש יתרון לאור הוא מן החשך והטוב מבחין את - $רע זהרע מגחיןהטוג זנזלע מעלית השמחה מתוך העצבז' אז בכל עצב יהי׳ מיתר משא״כ • שמחה זענג ההמילי הוא ?עשה טבע וז״ש לי לא כתת בן זזג,שיהי׳ . נקי אצלו ענג '*שמחיכישגתעצמוהןא ענגתמידזהשיכ כנסת ישראל

בז פורת יוסףוהבחירה כתזנה^ל ׳ כלול' י מהכל ' י ה ה שלא י ל א בראשית שכל מ מ ל הנק״ יראה ש ״ מ י ״ ע א ז •אחר ה

, ם י מ ש ן כ ׳ ו זהטזלבבו ׳שירצהלכךנשי בחי ה' ז לאי ת' ׳ ואמר צהנ1ו ד ח ״ נעשה א ׳ משלימה לעשרו מל ז ״ם הן ט׳ מיל י ׳ שמיס שהם ג ׳ כחי ׳ ארץ וכארץ הי י ח ר אחר גי׳ אהבה יוכל להבראות והז׳ל״ל שברא וארץ הי׳ בשמים כ מ א מ ז הצא בן ח בחי׳ נקבה וצרי א ׳ זכר ו .שמים בחי ׳ זכר ונקבה כי י ח חה כ ׳ יראה ועי״ז והארץ הי ק נ ן בראשית ה י י ת ה ל מ תחצה ג׳ י ׳ ח ג ן א׳ להיות בחי׳ ראש ו ד צ ם ויאמר הלריס שישפיעו זה לזה רק ש ת הרחמי ל ו ובהו וגו׳ אח׳יכ שיתף מ תהת הלבנה שארץ ןש ו ע ' רגל כמבואר שם רק שטעה ארץ ט י ל במאמר אחל שהוא ג • יהי אור ונתקיים ה״ל לברוא מין כ ם ל ד זה משמי . כה בחיי שמים מצד שקבלה א י יראה זז מן הרשעים וכוי ואח״כ׳ ע ע״ ר פ ה ה ומשני ל כ ה אי נ ם שישמשו ככתר א׳ רק להיות בפ ה א״א -ישני מלכי י מ י חסד ואהבה ליתן שכר טוב לצדיקים וכי׳ יק״ל י ולילי א ע״

: ן ר ׳ א י ה ונעשית בח ט ע מ ת ה נ מ צ ׳ בפני ע ה ואז כשהי מ צ יתי מפרש משחז״ל והנה טובי מאור זה מלאך ע נא הי דמסתפיה שזה אור של עצמה לכךמחובר ־ י ^ץםי י י ם משא״כ בתחלה ה ע ע ד ו נ ב כ ו ט ׳ ק נ ה ח ו מ ת וכרור״ל כאשר יחבר אור ה ו מ הה מ ו מאור ות גלולים של ח מ ל לשמים חז היו שניהם שיין כ עשה מאורית ונעשו שניהם טוב מאי ת נ ז פה הנק׳ מ הקלי

ה ל ל זהבן • ואפשר שזהו ג״כ שויתי ק׳ לנגדי *לבנה שדרשו חז״לי עז״ש • זה״נ כך ולכן כתיב בסוף א ״ ק ם״א מ ל ת ס א לכתחלה ם ארץ לשמים ז ת ןגו ׳ ארץ ושמים זגז׳ הקדי לד י הקליפה נמשך נגדיוח לארס' תו ״ ׳ ע ר ר׳׳ל שלפעמי י מ חה שמיס זאח״כ ארץ ללמד ששקול'•! צ ח ת נ י ת כ ח י ש א ר ב ׳ הו פ גדע בר כש לכולא חדר״לשז ' וכיוצא וכד י ה ת ד מ ע בכ ״ ח והפריד כמו משה ואהרן שדרשו חז״צ זנו׳ וז״ש לצביונן נבראו ר ו מ י אזר ה ד ג נ ל ' י ו ה נמשך שם ה ז כ מהש׳ מ ״ גם ז י ם יבואר פסוק שהיו תחצה בכללות א׳ כמו שדרשו חז״ל שכולם נבראז ב ג ת ונעשה מאורות ו י ׳ מ ק י בין הקליפות ה׳ א ל ות כ ל שנ*צואח״כלהי ״ ר ז מ ז י ב ׳ א ל קצע כ הו ו ן ׳ וישתלו, צגרייים לבדו וכו׳ זכי יאשי ז ג ו ב ק ע *הכשביםהפריד יו אז כל א׳ לפי בחירתו והבן תמעט נ י על ממשלתי ו ' זו יעו״ש זהש״י יכפר* לעצמ בזוהר פת ל ג ר ר אמצב^ם אק״צ וכזה יוכן ש״ם הנ״צ מ י מוסר השכל פסוקי בראשית בר£ שבזה rob ק ' ביתור עפ״ ן ג פם ם שהוא ע ל לרי״ וחצירי כרי׳ ג ן ליבנה א מ מא ד י בפי ה תה ת י ת השמים זאת הארץ והארץ ה ם א אלליא ן ם ה ה קו׳ מוהרש״א א ר מ נק׳ חברי נ יבזה ס ״ ס הארץ מ י מ י ה ל פנ ת ע פ ח ר ל כ:י ^׳הזס ורוח אלרים מ ,ובהו וחשך ען נ ו ׳ חבר וכו׳ C מאחר שהוא ב^י׳ שנברא לצבי ק ה איך נ ״ ד ויהי ערב ויהי ע ס יהי י.זר ויהי אור וגו׳ ע י ה , ויאמי־ אב ז ן P ט י ת כ ה ל כ ״ ת ג ע י ת של אנשי ה ע ם וע״כ ניחן לו ג״כ ד ה י ש ע ה תהו ובהו אלן מ ת י | ה האר בקר יום אחר זבמליש וצ ל ע ״ נ ה ׳ ו ק כ ׳ ׳ ונק׳ חבירי לא״כ ק ם ני לרע וכמ״ש התו ר יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים ואי מ א של רשעים ין נ ו ה למת נברא לצבי ת ז ע ׳ם דאם לא ניח( לו ל ל הרמב׳ ם א ס חפץ יותר כשהוא אומר וירא אלדי ת ורע באיזה מ יר ח ט לא ב מ״ י ו נ הם של צדיקים. חפץ זכו׳ יעז״ש *מאח*־ שיש לז לב להבחין בין טזב לרע כמו האזר כי טוב הזי במעשי׳ י״ל בתורה ובעבודת הש״י שהוא בעיר זנוחה ובחר בעבודה קשיז י עז ר ו ה במ״א בשם מ והוא תמיהו זכתבתי מז^ ״ כ ו ץ ר א ם ו א ג׳ כללים יבזה ^ובן מדר׳ הנ*ל שהיא בשרה זפקו׳ הרמב״ס בבריאות שמי ״ מ ב י ת ב ת כ ד

א . ״ ה להבחין וכזי ז ת ז ע ם כשעזישץ מעשי רשעים־ כתירוץ הרמכ״ם שלא נית) לו ד ם של צדיקים חפץ ג ה י ש ע מ בל י כל ן וכו! ו י שיש לו לב להבחי נ י לבאמת הוא חבירי ברי־׳ צמ\ ם רשעים ט ם ר״ל > שהעושים ה זלא כמעשיהן של הרשעיר ו עב :(ילה של שחרית שאני צריך להשכים שלא י ׳ ^ וכ״ת משו ק ז ם ם ביאר פ נ מ ר סחור צכרמא צא תקרב והבן • א סחור מ א ן כ ל ן כ ק דאבות משא״כ הזא א״צ ל ' דרבנן *מן ק״ש כפיי רש^בל׳ ״ל נ״ל לבאר ש׳יס ע״ב לברכות מרגצא בפומי הנם י כ ש ן היא מ ם ז״א כשם שאני משצים למלאכתי כ ג ר והוא ד ׳ וחברי ברי׳אני מלאכתי בעי י ברי ה אנ מ י ד

v \ f i ׳ כליל י למשכי כשם שהוא ני מתגדר' במלאכתו למלאכתו וא״כ הדרא ק ו בשדה כשם שאני אי ת כ א ל מת הלבנה שםזבר }ןאינן ו ע ה ט ע ט ל ש י מרבה והוא מתגדר במלאכתי רי דר במלאכתי שמא תאמר אנ ן הוא אינו מתג בר ד ג ת י מצאכת הש״י . ואיני מ ת כ א ל מ י מ ן לש״ש מקבל שום או מי ט כלכר שי י ע מ מ ׳ ה א יט אחד המרבה ו ט שנ ע מ מו א \ בפני עצמו במלאכתו בשדה ו ר י ה ולכן בחר ש כ א ל מ ני ב ׳ כלומר יש לו לג כמו ׳ אני ברי׳׳ וחכירי כרי וכוי ־ וכ׳ החוי כ א ל מ ר כ ד צ ת מ ע י ן שגם אצי א ע חסרונו ולכן צרי ד ו א נ כ והוא פלאי ונ״ל דכתכתי במ״ ״ ן בין טוב לרע ע להבחיה מ כ ח . ם ם רשאל חכם, א׳ א י נ י נ ׳ מכחר פ ס ר שכל מעשרv ר״ל לכ׳ כ ח א דשמעחי בשם שז״חהרמב״ס שהקשה מק ט ש מ ת עושר ו ל ע ל שזה יזרע. מ ף אז עשיר זכו׳ ע י ד ם ע ות בחיי שמי ט לא רצה ארץ להי בראשית לצביזנם נבראו מ״ק ל ע זלע מ ס לקבל מהעושר משא״כ זה אינז י כי די י נ . לפחח ס ט ח שמי ל ע מ ת זה שתלע כחיי ו ע ותירץ שלא ניתן לה לק ז ם * שסובר ב י ע נ ׳ משא״כ לפי סברת המו ה זכו מ כ ח ש ה י ש ם ל א ׳ י ח כ ן ב כ ו ם ל ז ע כ כ ״ ג ץ ר ן שיהי׳כחי׳ א י 5רff< ה כ ל ח ע ה ר י ח ה י ל ע ם לפתחז שיש לו מ כ עה ז״א שמשכים ח רי הי לה! ׳ הכחי כ ק כ״תא״ י ׳ ז כ םו י רשע צדיקים זר במלאכתו העושר וכמו שפתכת• ד ג ת ם כופרים זכז׳ יעז״ש י ויש לתמוה( אם לא השיב להם 5רין שגם אני איני מ ת א שושא ח ן נ ודע שבזה א ס י מהלשמי א י תרו ל ו ח ק י ו א ״ מ ת ליה ולא לזה א״כ הדר״ 3 ע מ אכתי ק׳ לדידן ג״כ שנהן ל ״ מז היי י אמיכא נושאיו אז יאח* ואם לאו לא יקחו והבן י ובזה יוכן בראשית ט נבראו לצביונן שאין בו תועלתלבל״ ״ ק׳ מ׳ ת אל^ ע ל ת זה מצד חיבור אנשי ה ע ה נכיאתי כמלריגה זכו׳ אלא שניתן לו ר מ ׳ לזמר ל י פ לשום בר ״ שלא יהי׳ פ

ת ו י ה ו ואינו רוצה ל ה שסובר שרעת זה יש לו מצד עצמ ע ט ל לכהבתי £ ״ נ כ השתא קיזכג״ל ז תה משא״כ לחכירי משאי פחיי נ פ ית ב ה הנ״ל רק להי מ ל ת ה נ ע ט ' כ ע ל ם אנשי ה י ע ג ו ח ן עליז זקנים שבדור אמרו מ ל ו ה ת מ ת נ במ״א ביאר ש״סלכי׳כ ודע, ו ן אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשלה ואז נ כ ף לאיתה עצמו ל ה א מ י ל נ פ הושע כ ה ופני י מ י משה כפני ת נ פ, ו מ צ י ע ח לו. לצביונן שיהי' בפנ ו י י חסרונו שהוא קשה כשדה נ צרת ׳ כי י ה שכתבתי ־ בשם גלול א מ / י ל גושה וכו׳ והוא עם למלאכתי והוא משכים למלאכתו >כשםשהז$! י משכי א אנ ״ מ כ י ת כ ת כ סמכתי על המוכן ׳כאן כפרט יותר ל שם ו

ת מ ׳ ושמא תאמר אני מ כו י ו ן אנ לר במלאכתי כ נו מתג ן אי י כשיו הטו לבבו שאין ל ר י מ י מ ת ע מ ש ש

מ י ו ת ח כמוכי שיוכצ להרבות ב ט שאין לו לב פתו י ע מ בה בתורה שאינו והוא מ שוס תיי 11ר?י מכע, ט ן ו מי ט בלבל שי י ע מ מ ׳ שנינו א׳ המרבה ואי ה כו ׳ לכר זנוקגא ז ת שהוא כחי י 9וב> ב׳ משמע

ן י שום לכר ככרא בעזלם ן ל כ אי ״ א ש ״ ו ע יבכה י •

ת יופף יא י ־•גן ט

ל מ ' • שהשטלי את רגכזה י מגביהו את ה .יכ^להדאויטעית מי עולם שא^׳לו5ים להתחבר לחכמי׳ ,j$flr צישד לקבל אור מתם שהיא טעית שטעו' לוריתקדמזנים דוהשל והעמידו צלם כהיכל ע״כיכ׳ התזס׳כפ״טדשכתהנ׳יל יהושע זגמשן מטעזת הצמה לכן החכם • יודע חסדומ וז״ל בי כתרים שצ הזד היי וכי׳ ירש״י פי׳ ב׳ כתרים מזיו ולומד מכל אדם לקבל אורלמלאזת חשרזכו והבן ובזה יובן השכינה זכו׳־ויש להבין מה בין רש״י לתו׳ונראה דרש״י דפי׳ בראשית ברא אלדים את השמים זאת הארץ י וקשה מאחר, . כתרייהיו מזיז השכינה והתו' דט׳של הוד היו זכו׳ומיהרש״א שנבראו לצכיונן מ״ט לא רצה ארץ להיות כחי׳ שמיס כקן׳ לפי׳ שני כתרים היו כתר מלכות זכתר להזנה הכל מלן א

הרמלם זכ״ת שלא ניתן לארץ לעתזה לידע מעלח שמים מקום א׳ וכאש״ נבאר • . ולשמים ציתן לעת זה וכתירוץ הרמכים הנ״ל ־ א״כ הדרא ואגב מאימה שיש לתמוהי על הרמב״ם מה תועלת במה ש:בראו לצביונן זכנ״ל • ומשני לכאמת שכ׳ כהל׳ תענית פרק ת׳וז<׳ל וגזרו על בראשית הבריאה הי׳ הכל בכללות א׳ שהי׳ מחוכר כחינית עטרזת חתנים שלא להניחם כלל זשצא יניח המתן בראשו ארץ עםכחינ׳שמיס מצל אחלותןוז״ש את השמים ואת האיץ שוס כליל שנאמר הסר המצנפת ןהרס העטרה זכו ־ יעז״ש י שנכללו זה בזה כמו שני המאורות הגלולים כמ״ש כזוהר והטור כ' ז״ל אסרו עטרו׳למתניס וסי ומשמע לוקא לחתני' זנכ ארי׳ מיקרי ארי' כשהיו כחיכזר אחר זכו׳, יען״ש י איל שאר כלא-ם מיתרין ככולן זכז׳ וכ״כ מפורש במגירת ״ וה״נ היה לארץ כחיי שמים ג״כ אלא שאח״כ ש־צה ארץ משנה להרמב״ם והוא מפורש בתו׳ לשבח לף נ״ט כשם ר להיות בחי׳ בפגי עצמה כטעזת הלבנה אז הרגישה חסרונה יעז״ש וא׳׳כ יש לתמוהו להרמב״ם דכ׳ סתם גזרו על עטרו* והאיןהיתה תוהו ומהו ותרגומו צדיא וריקניא וכו׳ שהיא חתנים שלא להניחם כלל משמע אפי׳ כל אדם יז״א כאמורן ונדי לבאר זה נעורר הספיקות שיש בסוגיין א׳ יש להבין מה י חסרונה tan וחשך על פני תהום שהיה החשך מפסק 3: שכפלו לימר כעשה ונשמע האעיקר ותכלית השמיעה ה ז ארץ ובין שמים מלראות מעלת שמים עוד מאחר שנא רצה היא לצורך עשי׳כמ״ש בש״ס תלמוד גדול שמבי׳ לידי מעשי י תחלה ארןלהיות בחיבור עםהשמיםילן בסזגי בני אדם הכ ןארץ וכו׳ א״כ הי׳ להם לומי רק העיקר נעשה זל״ל נשמע כצל י י מ א ש ן ה בחיבור א׳ אנשי החומר עם אנשי הצורה שי ב׳ מאחר לאי אפשר לעשות כי אם שישמע חחלה אין ומה ש נ ן א ש ח ז ו ואח״כ שרצו אנשי החומר להיות בפני עצמם א

י לעשות א״כ מה מקום יש להקליס שמיעה לעשי׳ וביותר ׳ ״ ש חומר על פני תהום על פני המיס שעל הארץ כפיר׳ ר מובדל מהשמים אז מאחר שהיה לצביונן להיות בפני עצמו שנחשב זה למעלה מה שהקדימו עשי׳ לשמיעה וז״א ג' לכן ויאמר אלדים יהי אזר בפני עצמו זזיש ויבדצ אלדים מאחר שהעיקר הוא עשי משא״כ השמיעה הוא רק לצורך׳ ה עשי' וכאמור א״כ מ״ט ניחן לכל א׳ מישראל ב׳ כתרים א צ ע ך ז ש ח בין האור ובין החושן שיהיה נודע אז חסרון הד כשמע הא השמיעה הוא לצורך עשי׳ ג יעוצה ויהי ערב ויהי כזקל• יום אחל כחיבור א׳ והכן ״ ככגד כעשה זא׳ מגם שחטאו בעגל ' ונבאר י, ע״פ סור וכללים לעבת• ואינו רק רבי א'וראוי לכתר א״ ותו לא ד השם פסוק ויר\ ערב ויהי ובטלו נעשה מ״מ נשמע לא בטלו ומ״ט כוטל מהם ב׳כתרים בורך יום אחד ״ ויש להבין איך ע״י חיבור ערב עם בקר שהי׳ ראוי לישאר א׳ וכן מפורש במדרש משל לאחד שהי׳

ר בידיו ב׳ טסות ובא עגל ושבר א׳ והינרתת ואמר לו אל ק א מ ו ה געשה שניהן יום אחד וגם ערב נעשה יזס ש ונבאר צמה סימן הגאולה היה פקידה כמלה שנן היה תירא עדיין נשאר א׳ וזש״ה שמעי אלי יתחי נפשיכס זכו'ל יעזיש הי יש להבין מהו עטן הכתרים ירש״י פי׳ לשטתו ן פ מםזרתבירס וכו׳ וגם הגלות נרמז באהי׳ ישר אהי׳ כ וחז״ל אמת שרימז על גלות אחר ואמר משה די׳ לצרה והתזס' כ׳ זכז׳ זיש להבין במה פליגי ומזהרש״א כ׳ במס׳ בשעתה אמר א״כ אמזר רק אהיה א׳ והוא תמוהז לבאר זה שכת הלל וכמש׳גיטין הביצ ריש ג׳ כתרי׳ומ׳ גבסיני שקיבלו נ&ר המשך הפסוקים כפ׳ יתרו ־ התורה זזכו לכתר תורה בזת זמ לשני כתריס אחרים ג״כה י נבארש״סלשבתכ״טלרשר׳ והוא כתר כהונה וכתר מלכות ונלמד מפסיק ואתם תהיו ל ח ת 1 גי יעו״ש ויש לתמוהי הא כתר כהונה לא סימאי כשעה שהקדימו ישר<1 לי ממלכת כמים ו1 כיהן רק לאהרן ולזרעו אחריו וכתר מלכי׳ לא ניתן רק לדוד ״ ש י ל א׳ מ ו לכ ר ש ? ר ן ״ ש ה ל א מ מ ״ ר D ) א ע 3 מ ש נ ה ל ש ע ג

ן ולזרעו לכד ואין אמר להם ואתם תהיו ממלכח כהנים וכי א ט ח ד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון ש ג *׳ כתיים א׳ מ ישראל ירדו ק״ך ריבוא מלאכי חכלה ופרקים שנא׳ ויהללו אפש- שיהי׳ כולם סיגים ומלם מלכים בשלמא בלא פי״ם ר״ל כ ו׳ מוהרש״א הייתי מפרש. כדרשת חז״ל ממלכת כמי בני ישראל זגז׳ זאמרר׳ ייתכן זמלן זכה משה ונטלן ו

אר״ל ועחיד הקב׳׳ה להחזירן לנו שנא׳ ופדויי ה׳ ישומןומ׳ שרים כמ״ש וכל לוד כמים היו וכי משא״כ לפי׳מוהרש״א י אר״א בשעה שהקלימז ישראל נ עשה לנשמע י צא בת קול לפי׳כחר כהונה וכתר מלכים ממש קשה י קשה דאר״י וכולן ואמר מי גללכני רז זה שמ!הש״ר מש־זמשיןבו שכא׳כרכו ה׳ כטלן משה וכו׳ ויש להכין הא כתרים אלו היו עמר נעשה מלאכיו גכורי כח עושי דברו לשמיע בקזל לבלו זכז׳ • וכבאר ונשמע שאמרו ישייאל ואין שייכים הכמרים למשה ז׳ יש שיים לגיטין פרת א׳ לף ז׳ אמר ליה ריש גליחא לרכ הוגא לחמיהי ראר״צ יעחיד הקכ״ה להחזירן אלו הכחריס לישראלעולסעל ראשם וטי היינו כלילא מגלן דאסזר א״ל מדרבנן לחנן גזרו על עטרות שנא׳ ופדויי ה׳ ישובו! ושמחת-איעו'ש משמע משניטלה ש ר ה יתניםוכיא״לרבחסדאקרא כתיב כה אמרה׳אלדים בגאולה אחרונה וכפי׳ מו הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה מהם אלו כ'כתרים כסיני שזב לא הוחזר להםעללעחיד והגבוה הכפיל זכי מה ענין מצנפ׳ אצל עטרה אלא לומר בגאולה אחרונה וקשה מה זה שאמר הקלה כחורבן הבית לן סמן שהמצכפח בראש כה״ג עטרה כראש כל אלם הסר המצנפת ופרכ העטרה דהיינו אלו ב' כתרים הב״צא והוא המוהי אימתי הוחזר להם כ כסריס אלו ״ ש ר ה ו ׳ מ י פ הסתלקה מצנפת מראש כ״ג נסתלקה עטיה מראש כל אדם ל* זאז לא זאת דרש ר׳יעזירא זימנין וכוי כשאמר אחר שניטלו הא א׳ לעחיל יוחזר משא״כ מקולס זכ״ת יעי׳כ מ / ט ' י?? ה:־ הסר המצנפת וטי אמרו מלהש״ר רבש״ע מצינז שהיי לישראל קודם חורבן כתי כהונה זכתימלכיתי שהקדימו בסיני נעשה לנשמע א׳ להם לא ולכך בחורבן איהסי־ המצנפת זגז׳א״ג הדר'קילי״ל איןאמ׳ ^ י ת ^ ל

( א לעחיר

בן פורת יוסף, משה יקח מצזת כי לגל מעשה המצזה הנ״ללקח ע1' נחי עצמות יוסף עמו כמ״ש בע״ח בשער עצמות ונליס והנשמ­ ה עצמות והגוף נק׳ כלים ויוסף שהוא יסור הפנימי שצו

שני,׳ עצמות עולה על הרעת בסוד ויכלכל יוסף חת אכין ־כי זז״שה ויר,ח משה את עצמות יוסף עמו עם מצז׳חש״ה ז בפ׳ בא זיתן ה׳ את חן העם בעיני מצרים גם החיש משהה ס גלול מאיל בעיני עבלי פרעה ובעיני העם וגו׳ הרי מכ׳ ג״כ עםקבביזה שהו׳מצות הירק שעשה המעשה עם הסו י של המנזה ונחשב ב׳ מצית זזש״ה יקח מצות זהבן -

כי מלכות המצה התחתזנהנק׳ ־ה נ י נעשה כי מלכו׳ מקנן בעשי עע מ מצ(ה עליונה נק׳שנ(יעה כמפורש בזוהר ותיקוני ח״ש ש .זהבן ובזה יובן ש״ם דשנת דרש >:׳ סימאי בשעה שהקדיח ישראצנעשה צנשמעע״כאינו על עשיית המצות כפשועןי י ; אצא הכוונה ה ״ ׳ מ ש ק, כ ה ן ש ג ט ) צ ״ צ א ה נ פ כ אי ״ א ד

צקשי נעשה מלכזת מצ!ה תחתונה אצ נשמע שהיא ביכה מציה עליונה זז״ש אשר קדשנו במצותיז תרתי וכלל * יהכל- מצנפת כ׳ בסי מאורית נתן כי הכתר נקי מצנפת יעי״ש ״ ולכך הוא בראש כהן כי כג^׳ג הוא בחי׳ חסד ומצנפ׳ ברי/^ן הוא ביכה שע; רא^ז הוא הכתר מבינה בעטרה שעטרה >ך אמו וגר פי בינה הוא בראש החסד למעלה מראשי * יכלזל

ה י א ה גלול כושבינק דמטרוניתא המייחד ומקשר מצזה ת. ff, במצוה עצאה ע״י הדעת כי שפתי כהן ישמרו דעת וגר ^ ש מ גזרםשיהי' עטרה בראש כצאלם י כמו שכתבתי ב

ר ז מורי ?לידה יעקור לאיש אשר יוציאם ואש יביאם ט ראש הלול יוכל להעלות ׳. כל הדיבורים והסיפורים של אנשי לזרי לקשי הגשמי ברויזכי *

כמו תרי בדחי זנו׳ זלפח״ח וכן כתבתי בכתבי במ״א * ובזלןן מ ז מחורץ הקושי על התום׳ רגיטין ובמס׳ שבח הנ״ל כג י ׳ ה שמצנפת בראש כה״ג זכו׳ כםתליר* מצגפת מראש כ

׳ ן ע הסתלקה עטרה מרחש כל ארס זכז׳ לכן כצילא אסזרה וvיעו״ש ויש לתמיהז על המם׳ דכ׳ שם ובמס׳ שבת לף 1׳'׳ 5 - בשם ר״ת דכליצא ועטרה לסתצ-י' דוקא אסורה משא״פ ל

אדם מותר וכו׳ זבש״ס אמר נסתלקה מצנפת מראשה אסודל^ י ט ע נסתלקה עטרה מרחש כל אדם יכו׳ לשמע ל* } f לכל אדם כשאין מצנפת ביאש כה״ג ונ״ל -מטח קו׳ הרמב׳ים זז׳׳ל זגזרו על עטרות חתנים שצא להניחס ע**.f ?.*זם׳ למשמע אפי׳ כל ארס ולא לזקא חתנים כלמיכימל י קו׳ שעל תיס׳ בג•:*,!. י הש״ס הנ״ל והבן ובזה מחורז עL*«7.n בזמן שמצנפת בראש כה״ג וני׳ ייל לאותה של כהן • n r קרוי מגבעות יכו״ מיה^א^ררי׳י גם של כהן הלייט מ מצנפת ונקט הכא בראש כה״ג לפי שאין אסיר אלא לחתכ*מ ע ו מ כעין כה" ג שהוא ראש ושר בישראל עכ״ל ולפי הנ״ל ל מהש״ס דאסור לכל ארס וכהרמב״ם הליל הלרא י!ו׳ למ,;

כקט כה״ג מאחר דגם של הדיוט קרוי מצנפת ולדברינות ? י לנ ודע כי ביצה נלך גלול כמ״ש בזוהר שבת הביול ב^ ס י י מ ת ע ל ומצטת נקי מאויר הקטן וכאשר הכהן בחי׳ ה ומקשי מצוה חתאה שיק׳ מאור הקטן אל הנינה שנק׳ הב7־ז5^ ע ׳ ^ ג אז גס הכהן המייחד צקי גיזל וזוכה למצנפח שד ת ה ועטרה שעטרה לו אמו זנק׳ מצנעת בראש כהן גזול מf ' ד כ שיש לו מצנפת. ועטרה לכן נקי גדול והבן י יא״ש גס דל ש ? נ מוהרש״אע״י שהקדימו נעשה לכשמע של כתר חורה כ?f p r ממלכחכהנים שע״י יחיד כמיס בחי* הדעת ^p?b לכתר כהונה שהיא בינה עטרה ביאש כהן גלול וזכו

מ ל ו ל מצכזת שהעלן א5תה עד הבינה זכעשז כוןל למלקת 1י היו י

. לעתיל יןחזר ולא קודם זז״א יזכל זה קשה לפי׳ מןהרש״א לכ כ׳. כתריס הוא כתר כהוגה וכתר מלכות • הגם למצאתי כ׳ הרב ביה וזיל ואתם תהיו לי ממלכת כמיםס גדולים ולעתיר לבא תחזור אצז זכז ישראל היו כולם כמי

צהם שנאי ואתם מכי ה׳ תקראז עכ״ל • ובזה מבואר רא״ש. לברימוהרש״א וקו׳ ה׳ זק׳ ז׳ מבזאר חדא באילן לאלו זט הי׳ כולם כהכים גדולים זכיטצ מהם זה שלא יהיה כולם כהכיס גדולים ומלטס עד לעתיד יוחזר להם זאת אבל לשבט א׳ לא כיטל מהם כי כולן כטל! משה שבט הנוי ש^׳ כה״ג כז׳ ימי מלואי׳ וג״כ הי׳ בישורון מלן זממנו זכז לכהונה ומל׳ לשבט א׳ ובחורבן ניטל גם משבט׳ הרם המצנפת והסר העטרה ולעתיד יוחזר כתריס אלו א צכל אי מישראל ־ ובזה תבין מ״ש כש״ס אר״י וכולן נטלן משה וכו׳ כדי לתת קו' 1 הנ״ל זכי מכין זכז ישרא; אח״כ לכתר כהונה ופתר מלכות ולדברינו א״ש ודכיי מוהרש״א ברורין והבן י אמנם לבאר שאר הספיקות שכש״ס דשבת וגם הש׳יס דגיטין תמוהו גם שלא זכרתי הספיקות דבזאר ממ־לא י ונבאר ש״ס פ׳יק לסוטה ת״ר בא וראה כמה יזבימתמצותעלמשהרבינו שכצ ישראל נתעםקז בביזה ו יוא נתעסק במצית שנא׳ חכם לב יקחמצזת זאויל שפתים ילבט זכז׳ * זי״ל מאי יקח מצית דאיכז רק מצוה אחל ועוד ל דרש יקח מצזת זה משה משאיכ ישראל שעסקו בביזה זכו'ו הא גס זה הי׳ מצזה שצזה הקב״ה דבר נא באזני העם ויש וגו׳ זא״כגם ישיאלעםרובמצוהא׳ כמומרע״ה שעסק במצוה א ושאר הספיקות עם ביאורן כתבתי במיא ונראה דכי בפע״ח שער ב׳ סוף פרק ב׳ בנוסח הברכה אשר קדשנו במצוחיו שיש ב׳ מצות־א' מצוה עליונה 3׳ מצות תחתונה כי כמי שהמלכות נק׳מצות המלןכן בינה הנק׳עלמא דאתי גק׳ מצוה עליונ׳ וטי יעו״ש הרי שיש בכל א׳ מת״י״ג מצות ב' מצות א׳ בחי׳ מלכות המקנן בעשי׳ נק׳ מציה תקתינה ב׳ בינה שהוא שלם המחשבה נק׳ מצוהיעציזנה ולכך אמר וקדשנו במצותי ו לשון רביב ולא משוס דקאי על כללז׳המצו'׳ הביכית ג והנה גם שהוא מזבן להבאים בסוד ה׳ להבין טו ככז׳ שם י מ״מ כזכל לפרש ג״כ מ״ש וקדשנו במצותיז לשון רבי׳שימד ויחבר מעשה המצוה שעושה בגשמי הרומז במל' שבעשיה מצוה תתאה לקשרה ולחברה ע״י הבינה שלו ומחשבתו אל מצוה עליזנ׳שהיא בינה טוניהמציה ואז נעשה הגשמי ג״כ רוחני וזש״ה ויהי ערב ויהי בקר יום א׳ כיי מעשי הגשמי שבעה״ז שנק׳ ערכ וחשך כאשר מחברה במחשבה אל הכוונה והרוחני שנק׳ אור בקר נעשה שניהם יזם אחד והבן זה בכל המצוח מעשיוח ציציה ותפילין וסוכה וכיוצא שיוכל לעשוי מגשמי רוחני וז״ש אשר קדשנו כמצזתיז וכן בריכור ועסק ההורה וההפצה יש ג״כ גוף ונשמי יעשה כאמור וטובא צז סלה ״ אפם כי חימר מצוה תתאה כמצוה עלאה מ ע״י כחיי הלעת שנקי משה כנודע משא״כ מי שאין כו בחיי הלעתאז אם אין לעת אין בינה ואיך יוכל לקשר אל הבינה כשהיא אילו שם שאינו משיג שם כלל • וככר נודע כי משהן ללא מתפרשין והם רבינז נקי ל״מ לפי׳ שמחבר תרין דעים ע׳יי הדעת זכו׳ ״ ובזה יובן חכם לי׳ב י ל ש י ' ה נ י 3 ה ו מ כ ח

יקח מצו'ת זה משה מי שמא מייתל כין חכמה ובין בינהת שיוכל לקשר ולחכ׳מצזה שגה׳ לב כי בינה לכא זה יקח מצו חהא׳ במצוי עילאה והייני הרע' שנק׳ משה וז״ש שכל ישראל *־תעסקו בביזה ר״ל מי שאינו בחי׳ הלעת שנק׳ משה עסק .>>/עיזה שהיא מעשת המ^ה למלל כלי כזוכה משא״כ

בןפורת>וסףג ראשו* ffi לשלחה fa׳5 מצא מ ערות ז בזזוג שני אבל מ לנר ומ״והרב הבי״י תירןלנוסחא משזנשת סלמנה לז לספרי הרמב״סוכו׳ונראה לתר׳ן רכ׳הרמב״ם בפ״ב מה״צ ליעויוז״ל זיש ריעות שאסור לו לאלם לנהוג בהם בטנוני׳אלא״יתרחק ער קצה האחרון והוא גובה הלכ וטי ואמרו שכל המגמהן שגא'ורם לבכן ושכחת את ה' אלדן זכו׳ י לבו כפר נעי יעו״ש והרב הר״ם מקוצי מנאז במצות ל״ת כמ״ש בש״ס אזהרה לגסי הרוח מנין שנא׳ זרם לבבך וכר ותמה על הרמב״ם שצא מנאו במנין• המצות והרב בעל מגדול ביאר למרוקו׳ הנ״צ יעז״ש ואני כתבתי לבאר קו׳ זו ושם בקיצור ובמ״א הארכתי מזה ביאר מדרשי ויהי ערב ויהי בין יום אחד זכז׳ גםבמיא כתבתי ביא־ ש״ס דחוצין האמנם אלם צלקלתלברון יכזצ יגיש לעתו שהוא בגיחות׳זשייןג״כלזה ןהע\לח ממה שכתבתי לכ׳ היעבץ ט אהרן ע״י שין עשה שצו׳כי רופא מומחה ע״י סמיסהממית' רשאי להשתמש בהם כדי להחיות הנפשית ומי וז״ש כש״ס ופי נחש ממית ונחש מחי׳ אבל מי שהתחיל לילד בדרכי ה'

אל ישתמש בסמים הממיתים הכ״יל וז״ש אי*ה ד׳רן שיבור י לו הארס כל שהיא תפארת לעושי׳ ותפארת לו מן האדם ופז* * ובזה יובן כי שנא ש:ח ר׳ יהזרא אמר אם שנאתה שלח דבכל ספר משלי המשיל היצה״ר וכל מרית רעזת צאשה זרה כמי ש בסי׳ ז׳ לשמרן מאשת זרה מנכרי׳ אמדי' החליקה וגז׳ יעז״ש ״ וז״ש כי שנא שלח שיאיי י להרחיק מפתח ביתה זצשלח היצה״ר וכל מרית רעית כמי השקר זהגאזה והחנופה וכיוצא ראזי לשלח אשה זרה זז ור׳ יוחנן אמר שגאוי המשצח לגמרי כי אמר? בש״ס ג״ר שמאל דוחה וימין מרןב יצר תינוק ואשה וכמו שכתבתי במ״א איזה חכם הלומד מכל אדם גס מיצה״ר קליפתו ישלח ויזיק ותוכו יאכל כר׳ מאיר-ושם הארכתי * וכל זה מי שהוא חכם כמו ר׳ מאיר שנקיבש״ם תואר חכ׳משא״כ מי שאינו תואר חכי שאינו מושרש עדייןבחור׳יעבוד׳ה׳רק שהחחיל ליכנס כתורת ועב^ת ה׳ זה פעם ראשונה שנק׳ זווג ראשון אז אל ישתמש בסמים הממיחיס אפי׳ להחיות הנפשית לדבר שקר כדי לעשות שלום אז להתגאות ומדות עזות וכיוצא י לש״ש ג׳יכ אסור וכמ׳יש הב׳יי בטור א״ח סי׳ א׳ מיש עז כנמר שכ' הטור שתעיז מצחן נגד המלעיגים ולא תכוש וז״ל מפני שמדת עזות מגונה ואין ראוי שישתמש ממנה אפי׳בעבזדת ה׳ לדבר דברי עזות נגד המלעי גם כי יקנה קטן בנפשו להיות עז אפ*׳ שלא במקום מציה ובזה יגרש אשתו ראשונהI* שהיא אשת חיל ע״י אשה זרה וה״נ מאן דעייל זלא נפיק יכנס במלית אשה זרה הנ״ל פן יקנה קנין בנפשז להיות ע? וללבי שקי ולהתגאות אפי׳ שלא במקזםמצוה ובזה יגרנו אשתו ראשונה -היא אשת חיל ע״י אשה זרה שהם ב" הפכים אמלאה החרבה וכשזה קם זה נופל לכן חרחר! מפתח ביתה וזהו שאמרו בש״ם ולא פליגיהאבזווג ראשון באמזראזכישכאשלחשראוילש!ח שלאתירש השפח־ן גבירחהשנק׳ אשה ראשונה נגד השפחה דאר״אכלהמגר5זכ כעללורן ל אשתי ראשונה מזבח מוריד עליז דמעות זכו׳ ״ ו אפרים שהתורה נק׳ אשה ראשונה והפרנסה אשתי שני׳ וטיל זניייק ונק׳ זווג שני ט יש גדלמן נ י ע , ל נ ג ש ״ א ס יש׳׳ק ה יאשין זאח״ז יש קטטת ושוב יש גדלות ב׳ שנק׳ זווג שניית׳בדביקזתרזחאכרוחא משא״כ בימי מ ו מ שמלכקעצ׳ ולכןשנאזי המשלי! הקטנות שבין גדלות א׳ לגללות נ לגמרי רק ישתמש בסמים הממיתים לש״ש זאז תזכו אכל וקליפתו יזרק וישלח זהבן ובזה תבין התחלאמס׳ קיריש?

האשת

היו בהנים בנחי׳ זז שהקלימז נעשה לנשמע לייחל;ה ב;ה כמז כה״ג שמצנפת בראשו עבור יחול זה וגם לכתר מלזכה

זטבזהזכנ״לי TX0S יובן ש״ס דגיטין דאליח דכתי־כ הסר המצנפת וגז׳ מהענין מצנפת אכל עטרה אלא לזמר לן 3זמןשהמצנ>בראש כה״ג אז גורםשיהי עטר׳בראש כל ארם כי ראש הדור מעצה ומקשר הגשמי של דורו ברוחני ויזהו עטיה בראש כל חלם בסוד עטרותיהן בראשיהן כמו שכתבתי מזה ־ משא״כ כאזר נסתלקה המצנפת וכו׳ מאי זאת לח זאת וגז׳ לרש ר' עוירא וכוי כשעל שאמרהקצ״ה הרם המננפת והסר רועטרה ר״ל ליטזצ מהם ב׳ עטרות של נעשה ונשמע כתר כהונה וכתר מלכו׳ כמ״שימוהרש״א הנ״ל אז שאלו מצהש״ר ק׳רייזה שאמרו רבש״ע זאת להם לישראל שהקדימו לעשה לנשמע ואם עברו על נעשה כמ״ש בש״ס על מה אברה האדין על עזלם את תורתי וכו׳ וראזיי ליטול •והם התר א׳ נגר נעשה משא״כ נשמע נשאר טרםומ״ט ניטל מהם לסיני־ וגס כאן בחורבן כית ב׳ כתריס * והשיב הקביים לא זאת להם שהפיצו את הגבו׳ וגו׳ ר״ל כי זנו לכתרים אחר שהגביהו מלכית מציה חתאה כעשה לנשמע מצוהעלאהשהזח כמקום גטה ששם הואהכחר וזנו לכתר משה״ס אחר שהשפילו נעשה שהי׳ כמקים הגכוה ע׳יי חטאם ככ־יצזיל ירדה מלטת ממקום גמה כינה למקום השכל במקום שאין5תר למטה וגםכחר עכור נשמע אין להם כי בינה היא ענזה זה6 הגביהו השפל שהעמידו צלם בהיכל ע״י גסזת רזח שהיא עמם ואדם נק׳היכל ה׳ בסוד ושכנתי בתוכםאו י״ל כמו שכתבתי פסוק בזאת יתהללם כל א׳ מהמעלות של י חכמה ועושר וגו׳ כי ענוה צריך ע מכורה משא״כבל״ה ומדת הגאוה שהיא שפילה הגביהו

זהבן יזיאת נק׳ מייעזט ושפלות כנודע • וכזה יוכ ן זאת להם לישראל ליל כתר תירה ניחשכ למעלה אס יש מרה זאת להם לישראל משא׳יכ לא זאת כשאין להםת ענוה עם חכמת ייתורה אז אין זה נק׳ כתר מי תורה צי השפילו הגיזה מלת העטה והגביהז השפל היא מדת הגאוה שנק׳ ע״ז וז״ש והעמידו צלם כלכל ואין בן לול בא ער שיכלו גסי הרוח ויחזרוילמדת ענוה ואז עחיד .להחזיר לאם עטרות אלו ולכך אר״ל עתיר הקב״ה להחזירן חש״ה זשמחת עולם על ראשם והבן והעולה מדלרינו הנ״ל $הזא הקרמה ישרה לצל תרי״ג מצות מי שהוא חכם לב יקח מצית ויראה לכל א׳מתרי״ג מצות לאשר מעשי המצוה שעישה שנק׳ מציה תתאה לייחלה אל מציה עליזנה שהיא המחשבה והכוונה של המצוה W1 אשר קלשנז כמציתיו ןעל דרך זה יבוארו כל המצית בעז״ה זהש״י יעזור לנו שנזכ׳ לפלשןאחד לאחל גל עיני ואביטה נפלאות מחזרתיך אנס״ו? ל י מ T מ i y f : W עייכפןב׳עפ״יסילועפ״י

פםזקוילערנייהיברןיוס אחל וכבאי' סיזס ש״ס ל^יטין ט שנא שצח נ פסוק במלאכי סי׳ כ׳ c ר׳ יהולא אומר אם שנאתה שלח ר׳ מחנן אזמר ,שנאיי המשללן ןלא פל^גי הא בזזזג ראשון הא בזזזג שני ןאר״א כל המגרש אשתי ראשיצה מזבח מזריל עליז למעו' שנא׳ וזאת שנית תעש! זגו׳ וכין אשת נעזריך אשר כגלת׳ ס י בה זכז׳ ״ ונשאלתי לממון סיזם מש׳ גיט*ן לחחלת מ

קידושין האשה נקנית בג׳ דרכים ככסף בשט1 זככיאה t זכז׳(כן סמן הרמב״םמס' קדושין אחר מס׳ גיטין וט׳

: יעז״ש זכ׳ בפי׳ מה״ל ברושי?(זיל יאי? למהר לשלח אשתו ו ראשזנהאבלאםשנאהישלחנהזכי'• והקשה עליז לטא״ע״>ווז׳׳לול״נרהאי לכתיב ל שנא שלחמזקמיקצ•: '?י י \ ס

r

* ק ו י ת ר ו ן פ ב

בשותפו מה אנא למילזלא עבדת שמיס ואד ז ^נא׳לדכר ה׳ שמיס נעשו אף הכי את וכוי זא״ש כמו למנכה ־ כראשית ע״י התורה ברא אלרים את השמיס יאת האיץ שהתורה כצי

־יס ארן , אומנתי של הקב׳יה כן למטה ע׳יישחילש ברא. הל השמים זאת הארז הס שמיס וארן התלשיס יהבן ועפ״ן־ אמרתי לבאר זמר שיסלז הקדמונים אברהם־ שמת בשמחת תורה יצחק שמח ב״ת יעקב שמח ב״ת משה אהרן שלמה

זכז׳ וכתבתי מזה במ״א ית . נ״ל לפי הנ״ל בשימחת תורה שחירש בה צריך ע כ ו החלהבחי׳ אביהם.שמח בש׳^זתזדל- בחי׳ התפשטות אחי׳כ יצחק שמח ב״תבחי׳ הגבורה זהצמצוס ואח׳יכ בחי׳ יעקב קו האמצעי המשלים הכצ זאח״כ בחי׳ משה ואהרן ושמואל שוה צהם כי הם ב׳ ירכי קשוט ואח׳׳כ שלמה בחי׳ ברית שלום אבר התענוג שמת

בשמחת חורה שחידש כה זאלייהנכיא הוא בחי׳ ירכי קשיע, נמו בחיי נדב'יאביהו בסזדאנא הושיעה נא והכן ״'

זהש״י יכפר י1D1יבזאר מה ששאלו הקדמונים מ״ט נברא העולם J בזמן ההוא ולא קורס הזמן ההוא ולא מחזחר וכו׳ ולדברינו מבואר שאין זה שאלה כמז שאידזה שאלה באדם שהמציא וחידש דבי זה בתורה בזמן ההוא ילא עקוד׳ ולא מאוחר k אמנם כאמת כי קודם הי׳ הקכ״היביד^ עוצמות עליונית ע״י עסקו בתורה ברזין סתימיןזחח״כ בעסקו בתורה מגלת נכרא עולמית אלו הנגלין • 31*1־! יובן' מדרש הנ״ל דבא ר׳ אוש־׳ג' וגא לתרץ קו שי׳ הנ״ל מ״ט נברא בזמן ההוא ולא קודם או מאוחר וגס להראות במופת שהעול׳ מחודש ולא קדמון זכחח ואמר ואהי׳ אצלו אמין׳שעשועים יזם יום א'מ4ן פדגוג וכו׳ ר״לן מ ע״י התורה שהיא כלי אומנתו בראהקב״ה ׳ העולם כ האדם ע״י חידושו כתזוה כורא עולמות שמיםיאיזיחלשי׳prn כן הקב״ה ע״י חידושי. התורה בורא עולמית זכאשו 'בנגצה שהוא אמון פדגוג שהיא צימוד התיניקת של כיח רבן­ אז נגלה בריאת עולם הנגלה שלפנינו• ובאמת קודם ז הי' ג״כ בריאות עזלמית מכזסים ע״י אמין״מכוסה שהוא אומן מכוסה ע״י רזי וסודי התורה שנק׳ אומן מנושל• ועי׳י עולמית ייתר גנוזים ע״י אמון גנוז ימיצכע

ב ' י ע״י לימור רזי דחין שזה יתגלה בימות . המש־ח בר 3 , ד אנם״ו כמבואר בכתכים והכן י עו׳ י״ל דכ׳ משכינ ע ימצא טיב כי בתוך הפשוט רמוז הסוד וכר זז״ש כתי! אמון

רמוז אמון מטסה ואמון מוצנע והבן •ר מדרש וירא את כל אשר עשה וגו׳ ויפילו וגוי א ב נ ו ,

רבי לוי פתח כבוד אלדיס הסתר דבר יכבול • י מלכים חקור דכר מחחלת הספר עד כאן הסתר דבו מבאןי כאן • ואילן חקור דבר. וכזי ו*ש להכין לפי פי׳ מ״כ מ

ת ר ז ויטלי הסתי לבר שהיא עיין מעשה בראשית וסתרי ת וכו׳ ורשה הא גם ויטלי מכלל מעשהבראשיח היאזהל׳^ עד אחר ויטלי כי אם לומר ועד בכצצב׳הקשה בעקיך^^ י שער ד' למה לא נאמר ויהי ערב ויהי נקי יום שביעי כ^ י בשאר ו׳ ימי ברישיח זכו׳ יעו״ש * ג׳ יש לבאר מדרש 3• י פ׳ י״א הלא רפכ״י אמרה שכת לפני הקכ״ה לכל נתת מ י זוג ולי לא נחת בן זיג אמר לה כנסת ישיאל יהי׳ כן זויך

.־ וכיון שעמדו ישראל על הר פיני וכו* ההיד זכור $ת״ - ף ע השבח לקדשו ע״כ וביארו בעקידה שם יי ד , ט י ׳ ר זה נ״ל דאי׳ כש״ם דמנחזחפ״גדף ד א ב י ל

׳ ^ ר יהזלאגשיאה בעי מר׳אמי מ״ר בטחו ב ־ י עד ׳

H י.תנין התחלת מס׳ קידושין האשהביקניתבג׳ D V דרכים ככסף בשטר ובביאה וכו׳ דכתבתי וארא אל אברהם אל יצחק זאל יעקב זכו׳ וביאר. פסוקי שיר :השירים התאנה חנטה פגי׳ וכו׳ שיש ג׳ בחי׳ בעבירת ה׳ נדלית ראשון ע״י סיוע וחסד הקב״ה האוחז בידו ומסייעו נק׳ אברהם בחי׳ ב׳ שיצך מעצמו הם ימי הקשמת והדין 'שנק׳ יצחק בחי׳ ג׳ שחוזר למדריגתז הראשונה שכזםף

וחושק בעבודת ה׳ שנק׳ גדלות שניזכו׳יעו״ש • flD Y יובן כי הקב״ה גק׳ איש שהוא איש מלחמה • וישראל כקרחין אשה וז״ש האשה ניקנית לבעלה שיהי׳ נקראין אשתו כביכול בג׳ דרכים א׳ בכסף בחי׳ חשד ימי החסד שהקב״ה מסייעו בחסדו הגדול בתחלה ואז מסף וחושק ומתלהב בתורתי ועבודתו י״ת ואס נקיגדלית ראשון ־ זאח״כ נסתלק זה ינק׳ ימי הקטנית וגס שהינו 'כוסף וחזשק מ״מ על צד ההכרה צרין לדבק אח עצמו בשטר 'שהם אותיות הכתובין בספר שנק׳ שטר בין באותיות התורה> ר \ £ י מ ת ל ב בלימזדזזכין כתפלה כאשי ק

זלה״הזהשיש סגזלהוט׳ עד שיחזור אח״כ להתענג בז ית׳ע״ישכאז המוחין בתורה ׳ותפלה שנק׳ בביאה שהוא זוגיב׳ הנ״ל ושפיר מפרש רפתמ

במהדסייס ותכן יר מדרש בראשית ר׳ הושעי׳ רנא פתח ואהי* א ב נ ו אצלו אמון וגו׳ אמון פדגוג שנא י כאשר ישא האומן את היונק וגו׳ אמון מכוסה אמון מוצנע וכי' ל״א •אומן התירה כלי אומנתו שלהקב״הוט' י ונבאר בראשית ברא א^לדם את השמים ואת הארץ וגו׳ ותרגומו בחכמה י וכר י לכאר זה נבאר משנה לע מה למעלה ממן זכו׳ וכאבתי מזה במ״א כי נזרע מה שיש למעלה ממה שיש למטה חהו ממן וטי י וכעת נ״ל שהתחלת התורה הי* להראות סתירת כת המאמינים בקלמית העזלס זכו׳ ט י׳ מזכח שיש בורא עוצם שחידש העוצם מאין ליש וכמו שהחחיל בסי ע׳ן חיים כשעלה ברצונו הפשוט לברא העולם וכז׳יעו״ש * וראי׳ מזכרחח לזה מאדם המחדש בחזרה שתירש יש מאין ובתחילה לא חידש ועכשיו השכל מולידז שיש ר ו מ י מ ת ע מ ש ונתחלש לבר יש מאין ו 'בשכלארםעשרספיחיט אבא • ואמא הם המולילים לבר שכחחלש בתורה נקרא או״א י ובתחלה כקרא חסל כשכחחלש הרבר שמתפשט לאיןתכלית שהזא בחיי חסל ככורע ואח״כ צרין בחי׳ גבורה סור הצמצום שיוכל לחפזס צאזממ בפכי אחרים והכל ע״י קו האמצעי זט׳זאח״כ צרין האמכה כמיש כש״ס למטח בא חבקוק והעמילן על אחת זצליק באמונתו יחי, זכתייהאמנה הס חרי ירכי תשוט נצח והוד זאח״כ התענוג שיש לו במה שחידש נק׳ יסוד שהוא אבר התענזג ונתגלה־ ע״י הליטר שהוא מלכות ודפח״ח י וכמו שהוא למטה באדם כן יש ; צמעצה בורא עולם שחידש בריאת העולם מאין ליש זזיש

י ודע מה למעלה הוא ממן זהבן ובזה יובן בראשית ב׳ ראשית יי א׳ למטה וא׳ למעלה בראשית בחכמה ברא אלדם הוא v האלם שנברא בצלם אלליס והאדם ברא בחכמת החזרה

יאתהארץ כמ״ש בזוהר בראשית בהקלמהלף <זתהשמיס ;

\ ה׳ בראשית ר׳ שמעון פתח ואשים דברי כפין יכי׳ בההזא׳ דבר נש ברזין י מ ז פ ש מ 7 ח ר י שעתא למלה דאוריי^ מן דחכמת׳ נעשזישמיס חדשים ושאר מילי[ לאורייתא מי סתי י

• זמחחלשיןנעשי ארצז׳החייסיזש״הכי כאשר השמייהחלשים וארןהחלשה אש׳אני עיש׳ יכי׳ילאמר לציין עמי אתה

כתיכ א מ שני המאורות הגחלים וכתיב אללהמא ור הקטן ומשני זכתכתי ביאור זה כמ״א וכעת נ״ל לכאר כג' כנים עולם שנה נפש ונבאר משנה פיה לחולין יום א׳ האמור באותו ואת בגו היום הולך אחר הצילה את זו לרש בן זומא נאמר כמעשה כראשית יזם אחד וכו ׳ וכתבתי ביאור זה כמ״א וכעת נ״ל שזהו כיאור פסוק הנ״ל ייעש אלדיס און שני המאורות הגדולים הכוונה שתכלית הבריאה הי׳ לעשר מן מאור הקטן שיהי׳ מאור הגדול ואז יהיו שניהם גדולים והדר מפרש'הפסוק עצמו אח המאור הגדול לממשלת היום זה הצדיק שהוא כחי׳ יום ואת המאור הקטן לממשלת הצילי שהוא כחי׳ אנשי הממי עם והרשעים שנק׳צילה וכאשר היום הולך אחר הצילה להחזירו לעזטב אז ויהי ערב ויהי בקר יזם אחד שגם ערב יום ואז נעשו שניהן מאורות גדוצים שהוא תכלית תיקזן הבריאה זהבן וזהו בבחי׳ נצליח העזציאמנס יש בחי׳ זו בפרטוח נפש ארם א׳ שיש כו חונד וצורה שהחזמ, נק׳ לילה והצורה נקי יום והתכלית שיעשה מחומר צור׳ כמו שכתבתי ביאור פסוק ואברהם ושרה שהם כחי׳ חומר וצורה זקנים באים־ כימים חדל להיית לשרה אורת כנשים שנעשה

החומר צדה וכר • Q1T,יובן ויעש אלדים את שני המאורו 1

הגדולי׳ כי תכלי' הבריאה צעשית מחומר צורה זיהו שניהם מאיית גדולים וז״ש את המאור הגדול לממשלת היום שהוא בתי ׳ צורה ואת המאור הקטון לממשלה הצילה בחייחומי וכאשר יעשה מן' חומר צורת אז ויהי ערב זה חומר ויהי בקי זה צורה שניהם יום אסר ואז נעשו שני המאורות הנ״ל גדוליםוהבןהרי ביא״נו בחי׳ עולם ונפש ועו׳ יש לבאר בחי׳ שנה' כי שטיין גי' השנה ע״ה והכוונה ויעש אלדים שני המאורות הגדולים שיעשה מן היצה״ר שהוא השטן שיהי׳ יצ״ט דכתבתייבמ״א ביאור פסוק ואברהם זקן בא בימים שעשה מן י צה״ר יצ״ט וכו׳ (כןב נעשה מן ערב בוקר • ובזה יובן ל כשעושה מן עזה״ז ע זיעש אלדיס את שני המאירות הגדולים כי חכלית הבריאה שיעשה מן מאיר הקטן מאור הגדול ויהיו שניהם גדולים ומפרש את המאור הגדול לממשלת היום דהיינו כחי׳ עולם הרוחני והיצי׳ט שנקי יום ואתי המאור הקטן לממשלת הלילה שהוא עסק העוה״ז והיצה׳׳ר שנק׳ צילה וז״ש ויהי ערכ ויהי כקר והתכלית שיהיו שניהם יום אחר ואז נעשו שני המאורות

גלולים זכי׳ יהכן •ר עפ״י סול פסיק אלה תולדות א ב נ ו השמים והארץ בהבדאס ביוםז ושמים וכל־שיח השרה וגו׳ כי לא י עשיח ה׳ אללים א המטיר זגז׳ ואד יעלה מן הארז והשקה אח כל פגי האלמה והספיקו׳ רכו מחחילה אמר שמיס וארץ זאח״כ אמר ארץ ושמים ובש״ס פליגי בזה ב״ש וכ׳יה וכו׳ יעו״ש ועו׳ מתחילה אמר כי לא המטיר וגוי זאח״כ אמר ואד יעלה והשקה ודרשות חז״צ בזה ידוע כדי לבאר זה נבאר חחילה מדרש תמי׳ בפ׳ בראשית דן.י״גע״ד גיוסעשותהיאלקים .ארץ ושמים כ״ש וכ״ה ב״ש אומרים מחשכה כלילה ומעשה ביזם זכ״ה אומרים מחשבה ומעשה כיום א״ר שמעון בןו אבות העיל׳ביש וב״ה על בריית יוחאי חמי׳אני איך נחלהם שמים וארז אלא מחשבה בין ביזם כין בלילה ומעשה ע למלימי החמה והיא חמיהי י ונ״לדכתבתיבמ״א כי א״א לזווג עליון כי אם שימי' התעוררת מלמטה תחלה רק בזווג ראשון הי׳ רצון העליון הנק׳ מחשכה שנתעורר

? א הזכר

בן&ורתי עולמים א״ל כל rite בטחונו כהקביה ^ ר ה י ע כ < ד ע . .הוי לו מחסה כעה״ז ובעה״ב א״ל אנא הני קאי קשיא לי מ״שדכתיבביה'ולאנתיב יה׳כדררש ר׳יהזרלזכראלעאי אלו כ׳ עולמות שברא הקכ״ה א׳ בה׳ ואז ביי זאיני יודע ׳אםעה״זכה׳יאועה״כגיו״ר או עה״ז כיריד דעה׳׳ככת״א לכשהיא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראה בה* .ברא.0 ״ ומפני מה נברא עה״ז בלית מפני שדומה לאכסדרה שכל תמצה לצאת יזצא וכזי זמ״ט נירא עהיב ניז״ר מפני צדיקים שט מזעטין וכזי • זהעניןhop n* לז כשהוליכו i f c f c • J U J K W T חחתעץהדעתטו״ר היו עמז אנשים הרבה מישראל ואח״כ שהעבירו אותי תחת p החיי' היו מועטין ואח״כ שהכניסו אזתז בג״ע הפנימי (תמעט עזר עד שנשארו מעט מזעיר ודפח״ח ״ וכן שמעתי מהרכ המזטח מוהרי״ל שיש ע׳ אומות ויש אומה ישראלית מזעטין הקרובין לאחדות הש״י ובתוך אומה ישראלית יש רבים העושין מצו ח להחפאר להיות אנשי שם וכן בתורה להקגלל ובני עליה הם מועטין וכל היותר קרובים לאחדות הש״יי הם יותר מועטין וכו׳ ודפח״ח • וזהו אכסדרה הרוצה לצאת זכו׳ הס אנשי עה״ז ויש ג״כ אנשי עה״כ מזעטין זכי' והנה ששת ימי החול הםמעץהדעתטו״ר שמעורב ערבם בקר החשך הס הקליכו׳ הקידמין לבקר שהיא טוב הגנוז ע שלא יכנסו בטוב הגנוז ט אםתראיייןכמ״ש בזוהיזזהו כבויה׳ב כמ״שבש״ם מי שטרח ל הסתר דבר י משא״כ שבח שנק׳ ע בע״ש יאכל בשב׳וכז׳ושב׳היא עצם הטוב בלי שום תערובו׳ע כפורע ולכך לא כתיב בז ויהי ערב ויהי בקר יום ז׳ שאין ר גז ערב זחשךמעזר׳בו רק טוב הגנוז לבד בלי עיח׳חשךכללא את כל אשר עשה שקדמה ]2 ר י ו V T)^2\ חשך וקליפה לפרי שהיא ערב ובלןר והיינו משום כבור ה׳ הסתר דבר ר״ל להסתיר טוב הגנוז שלא יכנסו לתוכו מי שאינו הגון ומעכב אותו החשך והקליפה י משא״כ מן ויפיצו שהיא שכת אין בו ערכ וחשך ואז ככור מלכים שהיא שבת מלכתא דאתפרש סטרא אחרא

מנה אז חקור דבי לדבק בה והבן ״r יובן מדרש הנ״ל אמרה שבת לכל i D l % נתת בן זוג וכו׳ רי׳לכצו׳ ימי החול

שהם ערב ובקרטוב ורעי מצא מיןאתמינו לזווג ולדבקבהם מי שהוא ג״כ מעורב טיב ויע שלומד לקנתר להתפאר ועושה מצות לעשות שם שיש רבים החפצים מזה ויש להם בןזוגמשא״כלי לא נתת בן זוג ר״ל שבת עצם הטוב בלי חערובז׳רע הואגשאר יחידי בלי בןזוג שאינו בנמצא בני אדם שיעשו רק לנ<ם שמים בלי שום פני׳ חיצונית שיהיה רק ן טוב נצי תערוכות רע כמו שבת שיזדוזג עם שבת מין במינו אמר כנסתיסי*אל יהיה בן זוגך ר״ל כאשריחכנםז ישראל מהגלות ואז את רזח הטומאה אעביר מן הארץ שיעשו רק לשמה אז יהיז כן זוגן וכן באלה המועטיםז אשר קרבה אל נפשי גאלה ריל גאולה פרטיות אלו ל ע ב יהיה בן זוגן והבן.ובשעת מתן תורה פסקה זוהמחן כמי שיהיה לעתיר לכן אמר זכור את השגת לקדשו שיהיה כנסי' בן גזג לשכת קודש בלי שום תערובות רע כלל זהבן •

ד פסיק ויעש אלדים את שט המאורות 1 א ב \ הגחלים אתי המאזר הגדיל היום זאת המאור הקטן לממשלא הלילה זכז'ר יום רביעי י והקשו בש״ס דחזלין ? ע ה וי,הי גנרכ ^

כן פוית יוסף• הזכר עע5מז זזיש כד סליק כרעזתי' זכז׳ ״ כלל גלול כתורה ונ״ל דכתנתי כמ״א ביאור משנה איז3ה יובן הפשוק zk חוללות השמים מטכד המככד את הכריות שנאמר ט מככלי אכבל יכוזי 1 ב ו והאר ן בהכראם הטונה ט זווג יקלו וכזי והעולה משם המבזה חביח אז שום נברא מכזה ראשזן כעשה תזלרזת להכראס היה תחלה התעוררת מן את עצמו וגס מבז; הטר׳ככיכזל וכזה כתבתי ביאור עסוק

% y מן - . . _ ׳. , ^ ב ד א היה אלם בארץ והכך כלל גלול כתורה ומפרש ר״ע כי עייזיטל לקיים ו וב?ה יוכן המדרש הנ״ל ביזםעשזת לרעך כמזך שהוא כלל גדול כתורה והכן - \ ק׳אלקים ארז ושמים וינשה ונבאר עכ׳׳י סוד פסוק בראשית זסמיעוימ {[ £ ר דבריש פסוק כתיב שמים וארץ לכן מפרשו ב״ש זב״ה קושיא פ׳* נח ונח מצא חן בראשית 3 זה ב׳יש אזמריס מחשבה בלילה ומעשה ביזם הכוונה ט זווג אללים את השמים ואת הארז והאין היתה תהו וכהי ויזיין-,- \!.'•'^pyy ראשון שנקי מחשבה היה בלילה קודם שנברא העולם ע׳׳י על פני תהום וריח אלליס מרחפת על פני המים האור וב״ה הזמרים מחשבה ומעשה ביזם ר״ל גס ביום אלדים יהי' אור וגו׳ ונראה להקשה בעקרה על שיש .%' ימשכי״ ־» ז נ י ו י ש ע מ ח כ י נ ו נ מ " ' א ו כ כ 1 י י א מ י ב י צ י י ת ן י ם י ״ ש ו כ ר מ ה ט א ש ע מ ה י ב ש ח כ מ ״ ש ג ' י א י ר ק י ה ח ( י ז נ י י ה י

שזו מרה יפה בנשים שלא לתבוע תשמיש בפה רק במחשבה היעכץ כי הנשמה למעלה מחומו־ הגלגלים ורן׳ .}' מקשטת עצמה לזווג וזש״ה ואל אישן תשוקתן וגו׳ א״כ יש (12\7 יובן כי בריאת האדם היא חכמי נעל^ן• *

מ ע א ״ מ מחשבת תחילה מן האשה שהוא התעוררת מלמטה ומעשה כמ״ש בטא״ח סי׳ ז ׳ יכמ״ש רי ~ - ־ ״ • a ™ - ^ * . ^ — ם ו יום ובארשכ״י מפליא לעשות לקשי דבר ריחני בגשמי זכו׳ וז״שכ^תשי^' ביום שנגמר מעשה הזווגע״י הזכר. שנקי י

זדא ומא״ח ול״ש ותרגומו בחכמת וכוי ברא אלדס את השמים הצירה וה הארץ חומר גשמי וקושר רוחני בגשמי ודאי הוא חי*?*- ל :עולם ב״ש ן

לפרש שלא עציגי ב׳׳ש וב׳׳ה רק מר אמר חדא ומאי וז״ש ארשכ״י תמי׳ אני אין נחצקז אבית העולם

^ י• י י ? ^ ו ' ת ו ד ו ס י היו ג״כ בחי׳ מחשב׳ שהוא קישוט הזווג מן הנקיבה תחילה ורוח אלדים מרחפת על פני המיס שהם הן \ 0 י ה זמעשה עס דמדומי חמה שהיא הזכר שממנו נעשה מעשה מיס עליונים ומיס תחתונים שהנשמה למעלה מI ת י הזווג זהבן ״ זע״פ מוסר י״ל פסוק הכ״ל רכתכתי במ׳יא והמזלות ויכולה הנשמה לשלוט על הגיף והמזלות יהבלזי י! ! ד 5 ביאור ש״ס הגיד לעמי פשע׳ ולבית יעקב חטאתי דשמעתי חפשית לכן שפיר ייאמר אליי׳ יהי' אור אלו מעשי ה עיי הפסיק הושיע ה׳ ט גמר חסיד כי פסו אמונים מפני זחשן מעשי הרשעים שכל א׳ בחירתי חפשי זיהי עד,. ! אדם שיש בזה ב׳ פרושים וכו׳ ובזה יובן אלה תולדות ביג יום אחד שיחב׳ההומי ^ הייי׳ייעשו שניהייזס 6׳ ך**י ׳!1 * כ ז ד י״ל דכתבתי פ׳ בכורים וליחתמי-1י ו השמים וההיז כי השמם שהם ה״ח יתלו הדבר בעצמם ע

שמהם כמשן תחלה וכו׳ והמוני עם שנק׳ ארץ יחלו בהם ׳ כל פרי האדמה וגי'0 ^ א ^ * ז מ שמהס נמשך תחילה וכי׳ והבן • ביאור מדרש פ׳ בראשית יכוין מתשבחז לט לש*ש גם כי המעשה זד כ. צדע . . . . . . . .

" ־ ן ׳1•׳ >עשה החלס מ? החשן ג כ אור וחז טי3 ע סנה יבזה התורה יעי ז׳-יעיייט חש בעניןיזה ויגן עול י| * p %*יובן וירא אלקיס את האור כי טוב את היינו הטפל לאיר י ממורי כל אשר המצא ירן לעשות בכחן עשה ר I pft היינו החושן שהי א ג״כ כי טזב ״ במררש זה ספר תיללזת מה וכו׳ זלפח־׳ח וז״ש צו חכמו ישכילו

אלםזה כלל גלול בתורה ״ ר״ע אומר ואהבת לדגן כמזןזה! יובן כראשית בחכמה ישכילו וישפיעו ע״י אכר שי»א/ סמר* . י י שנקר׳ •

כן פורת יוסף הרשעים שהם המיעוט אזי מ5ד חסדו נשאר בדן ״** *י וציכא דין פרטי כלל זנגל ענין א׳ שזכרנו טינת הפסוק כפשוטו כשיצא העזים חייבים כרין הכללי אזי לן ה' הח מ­ ט אתה חוזר ומשלם לאיש פרטי כמעשהו • ;:דין הפרטי שאח״כ ניצול הצדיק בצדקתו והיא הסר אחר שככר יצאו

*נקי ברא אל השנינה הנק, אלדם זהטנה שיהי׳תכלית לימוד החכמה שישפיע על השכינה והוא ממש צי חכמו ישכילוזאת והנן ועפ״י סמיכות הלל נ״ל לכאר פסוק אל׳ תולדות נח נח איש צדיק המים היי בדורותיו את האצדים התהלן נח ״ ובמדרש נח נח נייחא בעליונים ני ישא

בתחתזניס זלל דיםור צדיק המשפיע נק׳ צדיק להשפיע טלם חייכי׳ בדין הכללי משאי׳כ כשיצאו זכאין בדין הכללי אזי לן ה׳ החסד שאינו חוד ודן בדין פו&י כשרואה שאין יקיום לרשעים כשמשלם לאיש פרטי כמעשהו אזי נשאר בחסד׳הר^שון שיצאו זכאין אף הרשעים וזהו כוונת השי,©

והתו״סולן׳צ•ה יזבן המדרש הלל להא ק׳ אין אמר שלא ^

הי׳ כדאי ו6ח׳׳ז אמר בפסוק במפזרש נח איש צדיק תמים הי, וגוי ואף שיש לדרוש לגנאי מ״מ הייחר פשוט ונכון ללחש לשב» ולפי הלל א״ש לכוונתו כן נחמתי ני עשיתם זנח שעל הכלל טלו יצא הדין לחיוב שהרוכ רשעים וכמ״ש זיאמר ה׳ אמחה את האדם מאדם עד בהמה וגו׳,:למד שאף גח שנשחייר לא הי׳ כדאי שנגזר כדין הכללי כך דז״א אלא שמצא חן בעיני ה׳שמצד מרח הרחמי׳ ומצא זכאי בדין שהוא החסד וחזר ולן אותו בדין פרטי

פרטי שניצל בצדקתו וכלל ממש זק׳יל •נ3אר שם במדרש מני? שהקב״ה עושת חסר עם ו הראשונים בזכות האחרזט׳ שנא׳ זנח מצא חן כאיזה זטת בזכות ואלה מזללות נת וגו׳ כאן ק'׳ דלמא בזכות עצמו כמ״ש אח״ז נח איש צליק תמים הי וזהו שמצא חן מצל מעשיו הנעימי׳ ולמה יצאו התנאים אלו בדרשה זו מהפשוטו • וב״ל לכ׳ האלשיך בתורה ובלניאל לף ט״ז ע״ב כי ג׳ מדרימת יש כשנופל חחת יד חייתו יער ביר ארי או דוב צלקת הצדיק כראי להציל אתעצמזכי בצלם יתהלך ב׳ כשיבוא באש ובמים אין צדקת הצדיק כדאי להציל את עצמו כי אם בזכות זולתו וזהו שאמרו לא ניצול אברהם מכבשן אש כי אם בזכות יעקב בן בנו הג׳ מיד בעל בחירי אין מציל וכו׳ • ובזה יובן כא; להציל את נח ממי המבול אין זטתז כלאי להציל את ׳יעצמו כי אם זכית זולתו ואיזה זכות מספיק הי׳ לו זולת זכית עצמז ומשכי זכות חזלחתיז שנא׳ זנח מצא חן אלה תזלדת נח וגו׳ זק׳׳ל ל ונבאר פסוק zk תולל׳נח ע״פ פשט נח איש צליק חמי׳ הי׳ בדורותיו את האללים התהלך נח ופי׳ רשי׳ יש דזרשין לשכח וכי׳ ויש דורשין לגנאי אלוהי׳ כלור אברה׳ זכו׳ זי״ל מאחר דאיכא למידרש לשכח למה חרש אידך מ״ד לגגאי ב׳ ק׳ מדוע הזכיר דורו של אברהכ דוקא • וי״ל דחלא יתורץ באידך להפסיק אתי לתרץ פסוקי הקודם זחסלה נתרן פסוק ויאמר ה׳ אל נח בא אתה אל התיבה וגוי כי אותן ראיחי צדיק לפני בדור הזה וי״ל חרא מאי אתת להל״ל בא אל החיבה ב׳ מאי לפני ג׳ מאי כדור הזה י יללי!ךהעיר חמשי' י ת ן ל ס ם אמ$א 3 ק א ז ס לככר זכרתי לתרץ פש הפיש בין צדיק צדיקים לא אשחית כל העיר וגו׳ ט י שהוא מתבודד לפני הש״י לבדו אינו יכול להציל דדי כי אהך העיר ימחזיה למוטב ז את עצמו משא״כ בצדיק שהולך ח מציל דורו ג״כ זכר • ובזה נבוא לביאור הלל דכי בסכר עין יהזסף יישאר אך נח דתחילה הי׳ נקרא נגד דורן צדיק תמים משא״כ עכשיו שמתו כל הדור כשאר רק נח בשמו בלי׳ אל נח בא אתת B • ובזה יובן דא״ל ה v 5דיק.זתמיס ה >»חןר זלא לדך ק׳ למה לא הציל לזרו לזה משני ת ״ל א ר

כי. אותך לאיתי צליק לפני שהי׳ מחמלר לפני ה׳ ולא בתון העיר כי אינן נקרא צדיק אלא בדור הזה כ״ז שהם קיימים משא״כ אחר מותן צא נקרא צדיק כלללכןאימ

כלאי להציל דורו רק את עצמו וקיצי• ונזה

צצריק וכאשר יש, משפיע למטה בתחתונים מרם למעלה להשפיע בעליונים י ובזה יזכן אלה :!ולדות נת נח שעשה נייחא בעליונים ע״י שעשה נייחא 3תחתו*ים ומפרש כי צדיק תמים הי׳ בדזרתיו להשפיע תורה ומוסד לדורו שעשה כייחא בתחתוכיס עי״ז נעשה ניירוא בדיונים את האלדים התהלן כח שכעשה חיבור צד*ק הנק׳ נח את האלדיס הכק׳ צדיק זהבן • א! ימל ע״י שיש כייחא *:ליונים להשפיע חכמה ומוסר לראשי הדור שהם ברעלי׳ מזהים כמ״ש ינקב נ ירעו להשפיע לתחתונים שיהי׳כח לנתו תשמעזן זכו׳ • זז״ש איש צדיק תמיס היי ג! זרותיו להשפיע להם תירה ע* שהשפיעו לזאת האלדיסהתהלןכחוק׳׳צ• עול י״ל לכחבתי במ״א ביאר ש״ס ג• חנית הן תןמקזס עלי בי^ש״ס ר ם « מ י י ת ע מ ש יושכיווט' ! לחולין קיפל כלא״י תחתיז הארץ אשר אתת שיככ עליה לך אתככה שלא יצטרך לנסוע ממקום למקזם לברר כיצוצין שלו כי יבררן במקומו זרפח״ח וכתבתי שסט התורה טללהכל זלכך אמרו ת״ת כנגר כולם וכו׳ ובזה יובן וכח מצא חן כעיני ה׳ שיברר במקומו מקליפות נגה׳ גי׳ חן והוא מצד שמצא חן בעיני ה׳ כמו יעקב בחיר האכות׳ זז״שאלה תולדות נח נת וגו׳ גלי שהי׳ נח לעליונים עשו לו נייחא בחחתונים שיהי' נח במקומו ויברר ניציצין שלו בסוד צדיק תמים היי בדורותיו לגרר ניצזצי הדור ע״י שאת האלדים התהלך נח להתבודד בתור׳זעבזד׳ ה׳ כל היו׳ ועי״ז בירר במקומו והבןנבאר מדרש נחמתי כי עשיתים ונח מלמד שאף ו נת שנשתייר לא הי׳ כדאי אלא שמצא חן • ולהבין זה ב״ל לפי מה דקי״ל כל האזמר הקב״ה וותןר זכז׳ •וגס להכין ענין נשיאת חן דאח׳כ נאמר למשה זחנותי את .אשר אחון משא״כ קודם לזה • וניל לפי מה שכחכתי בדברי .הרמלם בה׳ חשובה ענין דין כללי כר״ה זאח״כ דין

פרטי זכז׳ יעז״ש ״-והעולה משסדאם כרין הכללי יצא העולם חייב עפ״י הרוב שהי׳ רשעים מה עושה הקב״ה להציל היחידים שהם צדיקים חוזר ודן אותם בדין פרטי והצדיק ניצול בצדקתו משא״כ כשיצא העולם זכאי בדין הכללי שהרוב צדיקים אין צריך שוב לדין פרטי כי אדרבה בזה יהי׳ חיוב לרשעים ואין הקב״ה חפץבמיחת הרשעים רק שישארז זכאין מדין הכללי ונזה אפשר לפרש כוונת הש״סבר״ה דףי״ז ע״כ ר״ אלעזר רמי כתיב ולןה׳ החסד וכתיב ט אתה תשלם לאיש כמעשהו כתחילה כי אתה תשלםלאיש כמעשהו ולכסוף ילך ה׳חסד והקושיא מפורסמת יהאאיפכאכהיב גחחלהחסדזגז׳ והחוס״ הרגישו כזה ורצי לתרץ לן ה׳ חסד כשאתה רואה שאין העזלם מתקיים בשתשלס לאיש כמעשהו • אכל אכתי ק׳ בפסוק גופיי הל״ל החלה חשלם לאיש כמעשהו ואח״כ כי לן ה׳ חסד והי׳ א״ש בלי שום דוחק • זלל דכוזנת הפסיק לדרוש מרישא לסיפא ומסיפא לריש׳ דלפי משמעית הפסיק שלפנינו כפשוטו אתי ללמדיני לט דכרי הרמכ״ס הלל כשיצא העזלם חייכ׳ כדין מללי שהי׳ הרוכ רשעים אז מצד החסד חוזר ודן כדין הפמייאיש לפי מעשיו והצדיק ניציל כצדקתוכ כשהעולם יצא זכאי כדין הכללי שאס ״ מ ״ רנה חלז״כ לדון כלין פרטי איש לכי מעשיו אזי יאבדו

בן פורת יוק?- 3 ל האין אותהכאלוהיא שפחה כ#כרת היכי שיימציףלה א

fאבוה לשמואל אזמלין כמה ארס חצה ליתן נין שמיתה י i $bt< בחולה לשפחה נעולה לשמשו וכזי מאי נפקא לה מיניי J ;בין שפחה בעולה לשפחת שאינה בעולה להשיאה לעצ־7׳ן

מבך מאי נפקא ליי מיני׳ בעבר שיש לו רבו קורת רוח הי\ ; $ S y .זט׳רשי׳ קורת רוח שזהיר בעבודת. רטואף;ה1א \I 4לעשות לו נסת רוח להטעימו טעם בתזצה ויש י לתמוה I *ס כאילי ע למה רוקא נחת רוח זה עושה לו רבי להטעימו ט

• ו ל י ש ע ה ל ־ ו ייתר משחר נחת ריח לענגו במאכלים טובים אן ו ע מ ככסף וזהב י ונדחה דאי׳ במש;ה סוף עזקציןא״ר ש£ ל ה לישיאל א כ י בן הלפתא לא מצא הקב• ה כלי מהזיק ב

I י J השלום שנא׳ ה׳ עוז כעמו יתן ה׳ יברך עמו > בשלום י ונשאלתי פתת כרנה ככני ומסיים נברכה כלא כלי וכל׳׳ י*׳ |\ i f 7 ' J P n ב ת פ י י ת צ א ר נ י י ו ל א כ * ה כ כ ר כ ם ה צ א ע י ס ה ו ׳ ש כלא ה

v $ v פ׳ כי תצא כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה וש עלילות לביים זגז, זאלךב אליה וצא מצאתי לה כלזוצי;

וגז׳ הכוונה כי יקח איש אשה היא תזרזתינו תורת אמת אך.״ \f י ס ה י ל , ת ה ב 4הנה כאתי אליה ובעכייגה ולא מצאתי ל

מ , י ע ו נפשו מניפת צ* י ל ו ת ומרבשוז״ש •ולקח אבי הנערה היא ית׳ והוציאו את ק הנערה הילוליה זחייפיתיה וטוב עריכית טעמיה אל זיזכי' \IsjLro העיר העליונה חפמי ישיבה של מעלה וכו׳ח״ש יאלה I י « ״ ו ע כתי לפניכם שאתם טועמים חיליליהזמתקהיכז' י

I £י לש׳׳ ת ה ר י ב ע 5 ה ז ר י ת י 5 י ש י ע ה י ה כ ' העולה י מ! רו**• זוכה לטעום טעם בתולה היא מתי

- •׳ ם ו ע ט החזרה זחילוליה משא״כ שלא לשמה אינו זוכה ל מתיקות ועריבות הזורה כנ״ל ״ ויוצא לנו מזה עזל נעקות>/׳י 1 מ רכתא רכתבחי במ״א בשם מזרי כי מבשרי אחזה אלוה כי יחשמ' ז בזווג הגשמי* אינז מוליד כי אם המשמש כאכר י ושמחה כן בזזוג הריחני הזא הדינור כתזרה ונתעלה כשל-ו^

׳ ^ ז י ז ע -יא מיליל זכי' א״כ זה ה י ז ־יג א נ באבר חי כשמחה ותעח להשי״ת £1 ת ״ ח ת נ י ש ע ש ל ״ ש ' ל בתורה יבעבילת ה

ע : ת שוס תשלום שכר אז זולה לטעזם מתיקות זעריבית י י' I ? * ? • בתורה ובעבודתה׳ ועי״ז הוא מוליד ברוחני כמ« *• \ ? ת י ט » ג כשהוא בתענוג ובשמחה משא״כ העוסיןבתורה זי ״ י י ^ שלאלש״ש ואין לו נחת ותענוג אינז מוליד וכזה' א% ו­ , ל ז תולדות נח הטונה שיזכה להוליד ברוחכי ילעשית ת

r הוא בחי׳ נח שיש לי נייחא

: י. י ר ו ת י ותענוג בעסק התורה וכמ״א כתבתי ט

ה חאל י י ועכירת הי וזה נמשך מן נח שנק׳ כלי נד^־ םו י נ ו חאממגהלתחח שעישה נייחא לעליונים טי

שעושה קורת רוח לרבו לכך ובזה ייכן; כלי מחזיק בל14 י^ ד ז י ת ת א הוא כשיש תענוג ל ח י י ה לי נ ש ו גם רבי ע

בתחתולם להטעימו טעם בחולה שהוא עריבות התירה ומתיקותה בתורה ובעבודת

תתתוכ•״״ וכתייתענוגנק׳שלוםככודע^ שהוא יסוד אבר התעכווכ י •יו \ ת ת ע וזש״ה ה׳ • יברל א

־ ׳ ושפיר יאמר אלה תילדית בשלו׳ ר״ל תוך כלי שנקישלו ה^ ׳ כי ז י ל ע נח נח שההוללות נמשן עי׳׳ז יש ליייא ל/ ^ ח י י מן נח שיש לו טיחא להשפיע ברט" כשיש נ< התורה־:־ י ס ! ע לטעום טעם בתולה כתולה לתחהוני' מ

ובעבולת ה' וזה נמשך מן ועמלת ה' זהבן ״ יי נח שט כמ״ש חז״לנתנח

נפל f 1 .׳

» ה ח מ מה יובן דלעיל מזה אמר ויאמר ה• א \ האלם וג^ ונח מצא חן כעיני ה׳ ק׳ אסנת מצא חן שהי׳ צדיק למה ״לא הציל רורו לזה אמר לשאני נת שהי׳ רקצליק תמים כלולותיו כל ומן שהי׳ לזרו קיים נגרם׳ נחשכ לצליק משא״כ כלא הס אינו צליק והטעם ט ארן הי האלרים התהלך נח שהי׳ מתבולל לפני לזרו ולא שהחזיר דורו למוטב ואלו אברהס החזיר לזרז שנא׳ התהלכתי לכן לא הציל רק א״ע נמצא מאן לררש לגנאי הוא משז׳רמפור,

. בפסוק וכאשר זכרתי ור״ל*ר רשי׳ ומובא בשיס ג״כ כי מלאה הארז חמש א ב נ 1 אר׳ יוחנן כא וראה כמת גדול כחה של גזל שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גז״ר אלא על מגזל שנא׳ וכו׳ י וי״ל חרא דלמא עד עכשיו לא נתמלא •אתם לאבדם מן העולם על שעברו ג״כ עבירה זו וכן הקשה הש״ס בחלק גבי סלום ועו׳ איך נותן הסברא לזמר «גל כל עבירית שעבלו לא נחחם גז״ל ועל גזל לחוד נחתם גז״ר י ינ״ל לתר׳ן פסיק איונ המובא במל׳פ׳ זו וכך היו אנשי המבול עושין היי א׳ מוציא קופה תאנים זה נוטל פחית משוה פרוטה וטי הליל מבקר לערב יונתו מבלי משיםלנצח יאבלו חין משים אלא ליין שנא׳זאלה המשפטים אשר תשים לפניהם וי״ל למה מברך לערב יוכתז בשביל שאין דייך ונ״ל דזכרנו במ״א שרן הקב״ה לדון כמו בדין מטה לחייב משוס רשעה א׳ ולא משוס שתי רשעי אך רכל זה בדחיכא דינא בארעא אבל בליכא דינא בארעא הקב״ה מחייב על כל רשעה ורשעה זז״ש מבק׳ לערב יוכתו ר״ל שמתכףפורעני׳ ח׳ אחר חבירוומכח זה תמיד הן מוכין

ביסורין וקשה למה זכ״ת על רוב פשעיהם מביא רוב•, כורעני׳ הא אין מחייב על כל רשעה רק משוכ רשעה א לזה אמר מבלי משים שאין לי! למטה יא״כ יש לין למעלה לחייב על כל רשעה ורשעה לכן לנצח יאברו כשבא לחנם נפלטו׳ על כל עטרה ועבירה ״ ובזה יובן דאר׳׳י בא וראה כמה גלול כחה של גזל דאף שעברו על כל עבירות כיון שהי׳ דין בארעא־הוצרן ג״כ לדין כן לחייב רק־משים רשעי א׳ ורשעה א׳ אינו כדאי לאבדם מן העולם משא״כ אחר שעברו על גזל ולא הי׳דינא בארעא א״כ מעת׳למפרע חייל

: הקב״ה על כל רשעה ורשעה ונתמלא סאתם לאבדם מן העולם וא״ש שנחתם גז״ד על זה דוקא יק״ל

ונמאר רש״י פ׳ נח ואת בריתי אקים אתן ברית צי׳ צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו ושלא יהרגוך רשעי׳ שבדור ״ והקשה מהרש״ל מכלן תרתי דלמא משום הלא ואירן מנלן ועוד ק׳ דזדאי צרין תחלה לברית שלא יהרגוהו בכניסתו לתיבת זאח״כצרין לברית שלא ירקיבו הכירות קזךי״ב חודש שבתיבה א״כ ה״ל לרש״י להפך הסדר זצומ׳שלא יהרגין תחליזאח״כ על הפירז׳ וכו׳ ״ זנ״ל דחדא תלי׳ כחכרתה וכריח א׳לשניה' דאי׳ בריש חעטת כימי רב שמואל בר נחמני היי כפנא ומיתנא אמרי היכי געכיד זכו׳ אמר ר״ש נתפלל אכפני דאי יטב הקב״הע למייס הוא דיהיב שנא׳ פיתח את ידיך זמשכיע לכל ? ו ש

חי׳ יכו׳ כמ# איש שאס נותן בדתו על הכירות של׳ירקיבו ויהי שיכע ע״כ עיכח שלא יהרגוהו רשעים שכדור לכי טחן שוכע לחיי׳הוא דיהיב דא״לכ ליל השובע כלל זא״ש דאקלמי׳״ סמי וכללים לעבוד השם נראה לבאר פסוק ע ע ו אלהתזלדזתנחכח אישצליקתמיכ הי׳ס דכתזכות דף מ׳ ע״כ פגם י ה לאי׳ מ א ר נ נרזרזתיי *י ז

יוק* טו למדורי תיזתיזם צזבל ונו׳ והקמיתי את בריתי אתך בריון הי׳ צריך על הכירות שלא ירקיבו ויעפשז ושלא יהרגוהו רשעים שבדור וכו׳ ולבאר הספיקו׳ וגס אין שיין פרשה זז בכל זמן הכל אדם שהתורה נצתי וגםקו׳מהיש״למנלן וזרתי על הפיחת וכו׳ ושצא יהרגוהו ופו׳ ונ״לדכ׳מוהרשי׳א בפיק ב׳ לשכת מכריז ר׳ ינאי חבל על דלית לי׳ דרתא זתרעא לדרתא עביר זכז׳ שהקורה אינו אלא רק שער ליכנז׳ ליראת שמים זכו׳ יעו״ש א״כ חודה נק׳ עין תייס העושה פרי״היא היראת שמים וכבר כתבתי במ״א בהג״ה רק אין.ה והרגוני וגו׳ כשיש יראת ה׳ אז אין יראת ה׳ במקום מ

משש והרגוני וכו׳ • לבלה יובן ביית ה׳ צריך על הפירו׳ שלא ירקבו שהיא היראת ה׳ שנק׳ ברית בי•׳ ביראת ע״ה ונק׳ פרי האילן שאם הכירות לא ירקבו יראת ה׳ אז ממילא לא יהרגוהו רשעים שבדור שהיא יראה חיצונית הנמשך מיראה פנימיות וק״ל וקו׳ ראשונה לבד אנשרלתרץדכתבתיבמ״ח משצ שאבד המלך אגן ע־ביקר ה ירך והו כרך לשלוח בנו אתרי ו ויש בזה ג׳ סוגים וכו׳ ובזה יובן שם חס זיפת עם ג׳ מדריגו׳ תחתים שנ«ם ושלישי׳ זהבן׳ וגם שכתבתי במ״א סוחרי המלך טעו במדבר והי׳ בזד. ג סוגים וטי וה״נ כתפלה ועכירת ה׳ יש ג׳ סוגים ה;״ל זהבן ״ם לכאר שאר הספיקו׳ ליל דכתכתי נ מ א במ״א ביאור פסוק תהליםאימת מית נפלו" עלי יראה ורעד יבא בי וגוי דק׳ תחלה אמר נשלו לשו; עבר זאחייכ אמד יביא בי דמשמע להבא וכתבתי דשמעתי ממורי־ פי׳ הפסו׳עתה ידעתי ט אשה יפת מרא׳ את ועתה פןיהרגוני וכו׳ ט כאשי נכנם כו הרהורי אשה הוא בסכנת מית זכו׳ והתקנה שידע שהשכינה היא כתוך הקליפות זיתח־יד חרדה גדולה ואז נעשה יתזד יראה ונורא ונתפרה כל פועלי און וניצול זכר זדפח״ח ונודע מ״ש בתיקוני׳ כי כרית הוא גי׳ יראת ע״ה ובזה יובן כרית הי׳ צריך על הכירות שלא ירקבו ויעפשז זכז׳ כי הצדיקים נקראו סירות האילן וכמ״ש כמשני דר״ה בד׳ פרקים וכו׳ כעצרת על פירות האילן וכוי כמ ״ש ממני פייך נמצא וכדי שלא ישלוט רקמן ועיפוש שהם מצד הקליפות מחשטת רעית וזרית כנשמת הצדיקים שהם פירו׳ האיל; צריך ברית ביראת ה׳ להתחרד חרד? גדולה ונעשה יחוד יראה ונורא ונתפרדו כל פועלי און יז״ש שלא יהרגוהו רשעים שברור כי כאשר יתמידו כל פועלי אין מחשבות זיוי ורעית שורש למעלה אז ממילא נשבר כח הרשעים למט׳ כי

יפקד ה׳ על צבא המרום זכו׳ והגן• Ify י״ל ונבאר משלה באמת מאר מאי היי שפל ריח שתקית אפוש רמה וטי וכבר רבו המפרשים לבאר הםפיקי׳ בזה המשנה והרמב״ם בפ״כ מיי״ל ליעות כ׳ כי בכל המדיה דרך המיצוע הוא טוב חיז מזה שצריך שיתרחק ער קצה האחרון מן גובה הלכ שאין דרך הטובה שיהי׳ האדם עניו בלבד אלא שיהי׳ שפל ייח יזה שאמר חז״ל מאד מאד הזי שפל רוח יכו׳ • זהטעס למעלית השפלות מלבר הטעם שביאר הש״ם זהרמב״ם שהמגמה לבו כפר בעיקר וטי * יש עורד השפלזת נעשה מרכבה אל השכינה ל י טעם ט ע כמ״ש אשכון את דכא ושפל רזח זגו׳ וסרה משם הקליפה כמ״ש בזוהר פרש׳ בלק דף ר״ה ה׳ממיח זמחי׳ וכי ה׳ממי׳ הא הוא סמא לחיי אלא ממית לההזא משיכא דסט״א דכיון

ח' א לחמי

בן פורת

צפל טימא בעליונים נייחא בתחתונים וכו׳ והיינו כפל לפי שעשה נייחא לעליונים להיינו קורת רוח ללבו לכךעושין לו נייחא בתחתונים בענין הנ״יל והבן ״ ובזה יובן ש״ס דכתוטתהכ״ל כי עבד שיש לרבו קורת רוח הימנו שעוס?) בתורה לשמה אז גם רבו רוצה להטעימו טעם בתולה דוקא מדה כנגד מרה שהוא שיה יה לו קידת רוח בעסק התורה ועמלת ה׳ שזה נק׳ טועם טעם בתולה כמ׳יש רמ״א והבן ״• נבאר יתר הפסוק איש צדיק אמג תמים היה בדורותיו דכתבתי במ״א ביאור פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לן בעקבי הצאן וביאור משנה איזה חכם הלומד מכל אדם כי ברזאה חשיזן זולתו ירגיש בעצמו לתקן חסיונו זז״ש ולא יראה לך חמן וגו׳ ובזה יובן צדיק תמים היה בדורותיו הכוונה מה שראה בקלקול דורותיו הרגיש שיש חסרון זה בעצמו זראה לתקנו ונעשה צדיק ע״י דורותיו * ומבואר ג״כ פלזגתא יש חרשים לשית ויש דורשים וכו׳ וקשה מאחרי שיש לדרוש לשבח האין דורשים לגנאי ולדברינו א״ש כיי הגנאי הוא שבח כי אלו היה בדורו של אברהס לא הרגיש חסרונו׳ עצמו משא״כ בדורותיו שע״י שרא' הקלקול הרגיש'

לתקן חסרונו ונעשה צליק והבן • 3? ב ע״פ סול וכללים לעבור השם- נראה לבאר פסוק אלה תולדות נח נח איש •צדיק המים היה בדורותיו את האלדים התהלך נח י ובמד׳ גח נח נייחא בעליונים טימא בתחתונים וליל דיםור צדיק המשפיע נקי צדיק להש:יע כצדיק וכאשר יש משפיע למטה

\ בתחתונים גורס למעלה להשפיע בעליונים • י \fft2 יובן אלה תולדות נח נח שעשה

נייחא בעליונים ע״י שעשה . כייחא בחחתונים ומפרש כי צדיק חמים הי׳ בדורותיו להשפיע חזרה ומוסר צדורו שעשה נייחא כתחתזצים עי״ז ן געשהנייחא בעליונים את האלדים התהלך נח שנעשה הימר צליק הנק ׳ נח את האללים הנק׳ צליק והכן ״ או I י״ל ע״י שיש נייחא בעליונים להשפיע חכמה ומוסר לראשי I הריר שהם כני עליה מזה ירעו להשפיע לתחתונים שיהיה } נח לתחתונים כמ״ש במ״א עקב חשמעון וכו׳ זז״ש איש צדיק תמים היה בדורותיו להשפי׳ להם תורה ע״י שהשפיע( לי את האלליס החהלן נח יק״ל י עול י״ל לכתבתי במ״א ביאור ש״ס ג' חנות הן חן מקום על יושטו וכו׳ לשמעתים מורי ביארש׳יםדחולץ קיפלכלא״י ש כ חחחיו האדן אשר אחה שוכב עלי* ! לן אתננה שלא יצטרן לנסוע ממקום למקום לכרר גיצזצין | שלו בי יכררן כמקומו ודפח״ח י וכתבתי שם כי התורה ן , כולל הכל זלצן אמרו ת״ת כנגד כולם וכו, • ובזה יובן j י ונח מצא חן בעיני ה׳ שיברר במקומו מקליטת נגה׳ גי׳ I סן והוא מצל שמצא חן בעיני היכמן יעקב בחד האגית־ מ״ש אלה תולדות נח נח וגי׳ ע״י שהיה נח לעליונים עשו לו נייתא בתחתונים שיהיה נח במקומי ויברר ניצוצין שלו בסוד צדיק תמים היה בהריתיו לברר ניצוצי הדור ע״י;שאת האלדים התהלן נח להתבודד בתורה ועבודת ה׳ כל &יזה

זעייז בירר במקומו זהבן• ונבאר׳ פסוק ויולד נח שלשה בנים את שם זגו׳ עשה לן תיבח עצי גופי וגזי° ושלישים תעשיה וגז׳ זהקמיתי את בריתי י ג ש ם י ן י ן 2 ן אתך זגז׳ ופי׳ רש״י תחתים וט׳ עליונים לאדם אמצעים

בן פורת יוסף

. ול*^ ׳ 0 זחתי לזיו ירךי׳ לקלה מיר מית ןלית לי׳ קיזמא ואז מחי׳ בעקילה פ׳ שמיני סירס הזכר וצינן מקפה ו לההוא משיכי! לרזחא לקדזשא זכז' א״כ כמל,זם שיש חיות כמדרש איזה גטר המגש יצרו ולא המאבל יצרו ט צריך הקלושה שם הואימיתת הקליפה זבהיפן נכה רוח ששס יצה״ר לפי הצורן זלא יותר זכז׳ זצליק המכניע יצרו גק<

הסתלקות חיית הקלושה וכמ״ש בש״ם לסוטה אין אני זהזא גבור וטי יעזיש •ק יכזצין כלור כעוצס וכר שם יש שציטת הקליפה הנקי מת יוכן והקמות, *ת כדתי ור״להקמת בריט אמת הטומהה זהזא רמה ורקב וזהו מרריגתאטש צריןע״י יצה״ר עצ הטחת שלא ירקב! א כמ׳׳ש ותקרא שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשםה״ולרשו זיעפשו כי בלא ינה׳יריתבטצ העולם כמ״ש כש״ס הנ״צ במדרש בראשית פ׳ ן״ג כשון חולין שעוברו ע יז צצלם זגס נרין לכובשו שנא יצא מהגבול ויתרכז רשעים. ןז׳יגן ודמית ואמרו מהבין לגחין לצנעא למאןלגחין לבר נש ושלח יהרגוהו רשעיסשבדור לכך כרין דרןהמ״צזע שכ££ ח י י ׳ לברים נשתנו בימי אנוש ההדס נעשו טרשים יטה לכאן ולכאן זז״ש נח נח נייחא בעליונים כ וכר לן ר ו ם 7 והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהן כקזפתי ונעשו חולין בתחתונים ומפרש אח״ז כי צליק המים בדורותיו ע£ ח י י למזיקים וכו׳ יעז״ש וכ׳ במ״כשם מרחיש ברמה זתיצעה גייחא בתחתוני׳ וגם את ההלריסהתהלן נח שיהי׳ נ

ובראשונה ״א הסרית המת חולין למזיקים ששצטו בהפ כי לעציוניםוק״1 ־

יבהורה כלי להשלים אלם העליון 'לתקנו וכוי יען״גv - (\VT^ לכתבתי במ״א ביאר משנה דקד^.f-׳Ls העישה מיטה אחת מטיביז לו ור1׳

נעשו טרשים חוקים כסלע שהי* להם לב אבן שצא צשמזע לת״חנשמוע מוסר אז ההרים נעשו טרקים ר״ל ההורים

זמורים דרן ה׳ נעשו טרשים אבן רומס זכמ׳׳ש תאלשין י העישה מנוה אחח מטיטן לי יכו׳ וב% י, 7 ת , ח פ'קלושים שרים טלם וכחם נתל! וסמכו לכן פני זקנים משנה פ״ז לשבת אבזת מלאכזח ארבעים חסר א לא נהדרו וכו׳ יעו״ש ט מצזה שלא לזמר דגר שנא נשמע להל״צ נ״ט לכ׳ בחסד לאברהם נהר מם יז״ל התפלה י |\ tffl וכמ״שהימ״בם חולי הנפשית וכו׳ חכמה ומוסר אזיצים עגולה שבצג היה ב״ב מיני הדם א׳ הוא סור בזי ועי״ז החהיל המח מרחיש מסריח זרמה כי ע״י גסות השפע נמלטת וקישיטי׳ ולפי מעלת שורש נשמתו !c ן " $ ) ר ו נ י הרוח נסתלק הקדושה ושורה מ.יזמי,ה הן המזיקין שנקראו מתעורר השפע להחיות הספירות ענ ידו ע״י צי [ ^ מחים ומסריח ונעשו רמה בחייהם שלא לקבל מוטרע״י וטי ותדבק השכינה בו כי הוא צינור במקוח צלוק יד ן

ן י כ ח ו ר רמזת רוח בקרבו כי פניהם נעשו כחפות ונעשו חולין עולם וכזי ועקר הטונה שצרי,־ המכוון להמשין הI "**למזיקים וק׳׳ל • י ממרריגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיובינ | ^ , ן ה צ א 4 יובן מאד *אד הוי שעל רוח כי ההיפןהזא האותיות לי׳גלית עד המדרג,: עליונה לעשות ש 1 7 2 1 I תקוהאנוש רמה שמסריח המת בחייו וכליל עוד ראוי לטיןגדבריייבשמוחזכינייס לעצם דר\ י I * י י י י ח י ה ז מ 5 והבן ״ ונחזיר לעגp הכיל כי גריח גי׳ יראה זהעניןדל ואל הריחניות הפנימי הנעשה למש אל ע| . ע £ . ע ש ״ , ע בכע״ח דמ״ש בסוי ברכת כהנים רמור להם וגו׳ מורא מאיר א׳זס המיוחד בתכלית היחיי וכר י

ך י ר כי מורא אלדיו שעל ראשו סור צלכ אלדיס רוח אור רמקיף הארס להתבונן בעיסקי בחזיה והפצה שאזתי״ן כ למ ר ן ר . • . . ה

ד * 1 ד ש י ע ל ה "ש כ י יז ס ״ ח א י י ח ! י י ו נ ח י ר 1 ה ו 5 י ש מ ה ל הפיחת ל ו ע י ' צ י ' ה ובזה יובן ברית הי׳ צרין ר״ל יראת הy r * ס ה שלא ירקכי ייעפשו כי כל זמן שיהי׳ מורא אלדן על ראשו אחת דיקא מטיכין זכו׳ משח״כ ל״ט מלהניח שד ג כ ואז הי׳ ממית לקליפה ומחיי לקדושה מש א״כ אס יסלק הקליפות לברר משם כיליז הקדושה ־ והקופות ^ כ? ! ? ^ ל המורא וצלם אלדים מעל ראשו הרי הוא מח דסריח זירקג אחת כי מעולם הפירוד המה והבן י אמכם יש עזד כ

ויעפש כי כן הוא מאנוש ואילן זגס יהרגהז הלשעים שבדור גדול שצרין לדבק עצמו דהיינו פנימיות הדורה< ה והמצות א י י שהם המזיקיןוכנ״ל ושפיר אמר בריחשהיאיראחה׳ היה לקשר מח:בחו ונשמתו אל שויש ה

f r צר־ןשיהי׳ מורא ה׳ על ראשו על הפיחח שהם הצדיקם שיש עושה לא״לכ עישה ח״י ?py ופירוד בנטיעות * להם צלם אלרים שלא ירקבו ויעפשו ושלא יהרגוהו רשעים קבלת* ממורי וכן מצאתי

ך לאברהם נהי י״ד 7% מ שבדור וה והתירה היא מה נ י I *״ל ברית הי׳ צרין וכו׳ לאיי כפ׳ זי כי הנשמה היא מעצם מ V

דיומא ממסר יצה״ר ביל אנשי מהביצה ולמטה בת״ת וני'ונאש־ מקשר ומייחד לש« ^* * " י מ ל ע נ י ם י מ י ת ם ס י י כ י ס ש ג מ י ש ה י י י ת ס ה י ה מ ה ב י ו , ר מ ל נ א י ש ^ י ל כ ה ב ל י ח א ל מ ו א ית י ה ע י ג ב ״ מ נ כ

ז אמרי היכי נעבד זכי׳ יקי׳ וכוי יעו״ש וכזה ממאר כזונת לימוד לשמה והבן׳ ) כ

ו ' ^ , א , ל י

^ י ז ׳ ׳ - ש*ד ל ימ ? נ תורי זהכ נעשה לן שיהי׳ למורו ותפלתו ל .. . ,_ תורי זהכ נעשה לן שיהי׳ למורו ותפלתו להמשיך ר יי מוהישא' ע״י* שאמיו יצל׳ר שמאל דוחה ו מין מ* ן ^ * זכי׳ יע"ש ר״נ עבירה שהיא מצד שמאל לא ישמע ליצה״ר זהב הנק׳ תורי זהכ אל הש;ינה עם נקודת הכשף ־I /וידחה אוחו זלמצוה קז ימיז יירב או י׳׳ל לכיכתי ומושק לדבק פנימית:שמחו שם ג״כ שהיא גרוד״ הססן !^^^ ׳ י בר קי נ ׳ ו נמ״א שקצף משה רביכי ע״מ ואמר החייתם כל נקבה לכתו׳ שכתט בכסףמנלןזכו׳יעו״ש והנה סור האחדI * מ! י

i t

n a ף ס ו י

שליטים מעשרה דורית שמאדם ועד נח ומכולם לא דכרתי עם א׳ מהם אלא עמן וכו׳ יעז״ש *ל א׳ הא מקוד' נמי דיכר עם נח הל״ל ולציין על י ו ליכזר ראשון שריכר עם נח זה הדרש • כ" הקשה ביפ״ת האין אמר שלא לכרתי עם א׳ מהם הא עם א״ה וקין כמי דיכר זנ״ל דכתכתי כממא כיאור משנה ראוה מדכרת עם א׳ בשיק יכו* העולה משם כי ככל דיכורי יחוד קכ״ה ישטנחי׳ מלבד זה מכזאר כתיקוני' דף מ׳׳ה תיקון כ״אוז״ל ולחכראבפומייהזבצלזתהזן תריןשמהןאצין דאינון יאהלונרי׳ דבההזא זימכא אז תקרא זה׳ יענה «c׳ ״

והיינו יחוד קול ודיבור שהוא הוי׳ אמי' כמבואר שם במ״א ונודע כי נח הוא בחי׳ יסוד שנק׳ כל שמכלול תרין שמהן איכון גי׳ צ״א כמכואר בתיקוני׳ תיקון י״ח דף ל״ר ע׳׳ב וז״ל בצדיק תרוויהו חד יאקדוכקי׳ וכו׳ יעו״ש ״־T יוכן כוונת המדרש 3א מן החיבה i C I הכוונה דוקא לנח צוה שיעשה מן כל תיכה יחוד שני שמות הנ״ל שהוא גי׳ צ״א וכרי לכאד ולפרש יותר מזה ביאר המדרש כתיכ החכמה תעוז לחכם׳ שליטים שהן עשר ספי׳ וכנגדן הן מי׳ שליטים ר״ל מן י עשדר% דורות מארס ועד נח ומכולם לא רכרתי עם אחד שהוא יחור ב׳ שמית הנ״ל כי אח הוא ז״א ואז ד׳ הוא מל׳כי אסעסנח חקאמטעס האמור שבז כלול שני שמות הנ״ל

שהיא אותיות אחר והבן• &ן ד עפ״י מושר השכל וכללים גדולים אלה חולדות נח נח איש צדיק תמים ה״ י׳ בדורותיו אתהאלרים התהלן נח ויולד נח שלשה בנים את שם אח חם את*פת וגו ׳ והספיקות א׳ למה כפל כת כת ודרשת חז״ל ידוע למה עניןאיש צדיק אצל תולדות יכו׳ומה שאסז״ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מע׳יט וכו׳ ק׳ למה ישונה נח בזה מכל הצדיקים דלא כתיב בהי הכי כמל אלה תולדות יעקב יוסף וכיוצא ג׳ כפל צדיק תמים ה׳ בדורו הל״ל מאי בדורותיו וגס ל״ל בדורותיו. כלל מאיד שיש דורשין זכז׳ ו׳ את האלדים התהלן נח אין לו שתר כלל ז' מנינא ל״ל שלשה בנים כי ממיל׳ידענו כי שם חס זיפ׳ הם ג׳ח׳ת?אר שמות אלו שנקראו כן ונכחב בתזרה ציין טעמא ט׳ הלא התורה נצחיי ומה לי בסיפזרי׳ ^ז נח ובכיו מה דהזי הוי זע״כ שהזא בפל זמן זבנל אדם ואין הוא זה • ותחלה ־ נבאר משנה ל׳ה לאמת עשרה לירית מאדםעל נח להזדי׳ כמה ארן אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין זבאין ננ״אא עליהן את מי המכיל עשרה רזרזת מנת י » ר לפניו] ע וער אברהם להזליע כמה אלן אפים לפניז שכל הדודות היו מכעיסין לפניו על שכא אברה׳ אמנו וקידלעליו שכר כיל׳ והספיקות א׳ למה לא נאמר בנח וקכל שכר מלם כמי שנאי אצל אברהם ורש״י פי, לפי שלא הי׳ צדיק כל כן שנא׳ מטי וי״לתינח ^ייק היי בדורותיו ?לא בדורות אחרים ו למילללורש לגנאי משא״כ למ״רלשבחהדראקז׳כנילב' מאחי שכל י׳ הדורות היו מכעיסין לפניו אם כן למה ישונה לזרו שלנח שהכיא עליהן הממל זהדאשוניס ניצזלז ג׳היש' כמדרש שהביא עליהן משמעעלכליירזרזת זז״א

' ל׳ לשזן ער מיזתר עד שתביא עליהן זכז' ז כ ז

י לי״ למימר והביא עליהן זכו׳ ה׳ בתחילה לא אמד ו ה ל

אכינוכאכרהםמשא״כ כסוף וכוי ״ ו׳ מהו וקיבל שכרז הליעיתבזה עיין במלר״ונ״ל דאחז״ל בדורותיו גיצםט מ

יש

כן פורת' לאלול כס׳ בתיקוני׳ ״ וכזה יוכן ברית מן יעקב וקולו של ל היי צריך להמשיך הרוחניות והאחדות אל הפירית שהםף בלא נשמה האיתיית שלא ירקכו ויעפשו שלא יהיה טו׳ המעיתד צרקבון כנודע וגס כי צדן ברית שהיא יראת ה כנ״ל לדבר בדחילו ז־חימו שהיא תורי זהב דחילו עסנקודת הכסףרחימז שלא ידבר התורה והתפלה בפני׳חיצונית שמזה נברא הקליפות ומתלבש ברשעים לנקום ממנו כמו ששמעתי כעין זה ממןף זז״ש שלא יהרגוהו רשעים שבלור והבן וצרין לחילו יותר מרחימו שנק׳ נקולת הכסף כמו ששמעתי ממןךי זולת בשבת זכו׳ ריש לשרש חורי זהב וגו׳ ע״פ משל ששמעתי א׳שלמל מלאכת גפחין ולא ראה אין משימין תחצה ניצי) אש להבעיר והצך לבית המלך ונטר׳ משם וחזר צרבז ראשון ללמדו העיקר־יכז׳ וז״ש תזד זהב נעשה לך היא תורה ועמלת ה׳ אמנם העיקר היא נקודת הכסף ניציץ אש להבעיר התלהבות חשק וכוסף׳ וק״ל • ובביאור הנ״ל אמרתי לבאר זמר לשבת לאהבת ה יוסף חצה דג ומצא מרגליות בבשרו והוא סוג דג אות ג' עם ד׳ לזווג ע״י ברית איה י" שנק׳ מרגליות והוא שיין ליוסף הצדיק והבן והש״י יכפר י ובזה יש לפרש זמר השמים מספרים כבודו וגס האר! מלאה חסדו וכו" הצור פעלו המים ״ והעני ן כאשר יורד מימית רוחנית ואור א״ם אחדזת האמת אל הכליס אז השמים מספרים ככזרז וגם הארץ מלאה חשדו ראו כי כל אלה עשתה ידו ר״ל יזד הנקי כרית זע״יז נעשה הכל רחמים זגם הצור עושה פעולת

התםד הנק׳ המיס זכמ״ש בזיהר זא״ש ״ פ? ג׳ ע״פ כללים לעטלת השם <יה תולדות נח נח ל״ל מי שנח מעמלת ה׳ היה לו מימין טובין להוליד זלעשזתת־ללזח ברוחני כמו בגשמי | משא״כ כלא״ה כמ״ש כמ״א י עול י׳׳ל כי הנה יש ב׳ בחי׳ *בזלת ה׳ א׳ עוכר ע״מ לקכל פרס כ׳ העזכל הש״י מצל j אהכח וחסד זנמ״ש המפרש להרמב״ם ה״ל לזלכ זז״ל זעיקר | הדבר הוא שאין ראוי לזלאלםלעשזתהמצזח מצד שק חובר. עליז והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב זיבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין ט לכן נוצרה מה שנברא בשבילו ישמח ס לשמש את קזנו וכשהוא ע j ויגיל יכו׳ יעז״ש ״ זהנפקותא בין ב׳ בחי׳ אלו שמעתי בשם הרב המגיד מהר״מ זלה״ה כי העובר ע״מ לקבל פרם ן מלקלקיןלז לפי עטרתו כן הזא שכר משא״כהעזבדמצר { אהב׳וחס׳ כן שכרו הוא ע״פ חסלו ית״ שאיןלז סוף ורפח״ח \ fiftl יובן אלה חולמח נח נח ר״ל כי \ החזללה שלו שנחכוין געשית ) המצות לא לשם שכר רק לעשות נייחא לעליונים לכן מלה בעל מרה לתן לו נייחא ושכר מצל החסל והחן שאין לו

; .סיף זהבן • \ עוד יש לומר לכתבחיבמ״אזי״טאזאזכל j ושיחה אז יזשה ושונה ט ע״י אכילה זשתיה בגשמי יזכל הנשמה לדבק גרזחני ובזה £ ייכן לאיתא ^מלרש נח נח נייחא לעליונים נייחא } לתחחונים ט ע״ישעשה נייחא לחומר שהוא תחתון בזה

י יש לכשמה דבקות בעליונים והבן •ר מררשצא מן התיבה כתיב א ב ן מ 1 1 החכמה חעח לחכם.מעשרה .? שטמים אשר היו בעיר החכמה חעזז לחכם זה נח מיי

נןפורת יוסף 5׳ הנ״ל והי׳ מעורר רחמים כעולם וזש״ה אלה חולדת רשמים והאיץ בהנראם באכרהם גם ש היו עזלם הלןוהן ה.י׳ מקיים ברחמים וז״ש עשרה דורית מנח ער אכרהסן להיריע כמה הרן איים לפכיו שכצ הדירות היו מנעישיד ע לפניו ער שבא אברהם אבינו וקיבנ שכר כונםר״צ כ

נוצם כמאמר חז״צ בעשרה שבאו צבה״כ זכי' זק״כ • יס י ד ל ^וך י״צ עליי שזכרנו בפ׳ בי־השית ברא א£ ך ק כ שברא תחלה במדת הדין ביראה ה ראשית ולא נתקיים והארץ היתה תהו ובזי זכו׳ עד ששיתףר ן מדה׳׳ר ש;אמר ויאמר אצדיס יהי אזר מדריגת אהבה א/ י המזח ונעשה מאורות וכן׳ • ומה יובן כי ׳מדריגת נח ה^ י ב ״ ש ס ד יראה לחוד שנא אתי האלדם התהלך נח צכן ג/ , P עליהם מי המבול שהיי תהו ובהו וחשך משק״כ אביתס ה ן א - מיריגחז בעמלת השי׳ מאהבה לקשר מ״צ אשר:ק׳ יד 1 ( ורגני׳ יורדת מית לקשרה אצ אהבה אזר המוחין ויהי י

ל ־ נ י ונעשה מאירית ונתקיים באברהם לכן ק כולם יכנ״ל•

ע ד נ i י״ל דכארתי בלל׳א וכל קי־ני רשעים א ty תרוממנה קלטה צדיק בסוד כסוי חגיאריש י מ ש לייק ת ' ש א "° ' ׳ ו כ י'י< ו צ ז ל ת י נ ע ז ש י * ה י ז י כ ל ז ט י נ ש

- , הי׳ברירזתיושלאהי׳ צדיק תמים מצד זכייה עצמו רצ \ ״ ק י ר כ ו ו י י י ו י נעשה תמים בדורותיו ר״ל עם זכיות די

ויולד נח ג׳ בנים שהם כנוי אל ג״ל שהעולם עומד בסוד צדיק יסור עולם שהם תורה ועבירה זג״ח כי גע•.! - חסל להתחסל עם קונו זכמ״ש בזי־הר כי חסיד ^

ך ־ ע ד א שאתחסר עם מ״ל הנק׳ אני והוא תואר שס בסיד ו בשם * ועכורה זו תפלה ונק׳ חס כמ״ש בעקידה פ׳ צו

v^tfp המזבח תזקד כי זי תפלה הצריכה חימום ואש מפיו ת מו כשלהכיוח וחמימות האש יכו׳ יעו״ש י ותירה המחכי

פתי ונהפי לתואר יפת וכו׳ וק״ל י . $(ר ייל ונבאר משנה פרק י׳ דב״מ הכית והעל,״״.•

x של שנים שכפלו אמר כעל העלי׳ לד הביח לבנות והוא אינו רוצה לבנזתןהרי כעל העלי׳ י• ־ה י ^ י

ד את הבית ודר בתוכה ער שיתן לו את יציאותיו לי י אזמר וכו׳ לעל העלי׳ בונה הכית ותעלי׳ • ויושב ר *1

ר נ , ג שיחן לו יציאותיו י לבאר משנה זו ברמז מוסר יכת3ת'2f י גמ״א • עוד י״ל דקי״לנח נח נייחא בעלייכיכ ט

u , י בתחתוני׳ דק׳ הא אמרו חז״ל צזרבא מרבנן מדחץ/ י - י• י - '׳־ ן /

י 3אלריס ולא הוטח אנשי דורו לכן איש צדיק תמים ה

ת * ל א י ה , י ' מ ט י ש " ק ע - י י ^ ב ש ח ו נ י ת ו ר י ח נ ג כ ט ש ת ז ר י י כ

האלדיס משא״כ אלו הוטח רירו לא נחשב כעיני הדו<- לצדיק וק״ל •

• י״ל לח נח צדיק תמים הי׳ כדויותיו ע״ר שכלזבחי- J W - ׳ ' 3י י ה י י ש י 1 י אם אמצא חמשיס צדיקים בחון ה

^ ש ח ה י ^ 1 ד המזניעםבתוןהעירג״כצדיקאזיימעלה ג^ ן ל ל י ונשאתי לכל המקום בעבורם זכו׳ י ובזה יובן אלה ת^ ל ש י ״ נח לעליונים ונח לתחתוניי והיינו ע ׳ נמנחשהי

ה **'ת - י ^ ן ת י ב ב ר י ע ' מ י י ה י י ם ע ה ן ש מ ר פ י מ \ מוכלל י רשע^ טחו י י גורם אהבת הבריות כמ״ש'היעלן במשנה ל

^ ג ד ל תאמר אחר שהוא מעורב בין הבריזה הסיח לעתי מע י מ י ת י • 7 מחשכתו כי ית׳ בעת ההיא לזה ביאר ואמר ט 5

?ן חרשי! לשבח וטי' ויש לזרשין לגנאי וכו׳ ויש להכין על מי שנאמר בתורה צדיק תמים אין לורש לגנאי אתר שיש לדרוש כשבח מה שאין דרכי התורה בזה * זלל לגנאי זה הוא שבח והוקדש ב'בחי׳ כדיקדבארתי משגה מתייחד עם אמו ועם בתי לתחלה צריך לייחד ולהתבודד עם אמו קתות בינה ואח״כ לפקח בעסקי העולם המעשה הנק׳במו בת היא מייל עוצם העשי׳ וכאשר כתבתי חיעצך ויהי ^רים עמך ובזה יובן הפסוק אלה תזכדו׳נח נח ודרשו חז״ל שהיינחלעליוט׳נחלתחתזני׳וכו׳זי״לע״י שהי׳נח לעליונים תחלה להתבודד מקצתהיזם,3רוחני לכךאח״כשהי׳ עוסק בצרכי הגשמי התחתזניס הי׳ נח נהם ג״כ זז״ש שהי׳ צדיק תמים בדור,תיו בעסק הלזדהגשמי מתבולל תחלה את

האלריס התהלך נח זק״ל• אמנם יש מעלה יותר הגדולה מזה וג׳׳כ פרשתי' משנה הנ״ל מחייחד וכי׳ עכי׳ מ״ש הרמב״ן ובו תדבק ר״ל גם בעזסקו בעניני הגשמי יהי' מחשבתו משוטט זדכזק כו ית׳ זכו׳ יעו״ש ובזה יובן מחייחד אדם עם אמו להיות מחשבתז הנק׳ אמז לבק בו ית׳ בעת עסקו

• בגשמי הנק׳ בתי עולם העשי׳ והבן י (7$2 יובןאלה תולדות נח נח שהי׳נח ודבק בעליונים בעת שהי׳ נח זעזםק בגשמי יחחתוניסוז״ש צדיק חמים הי׳ בדורותיו ר״ל גם שהי׳ בין אנשי דורות״ זז״ש אתהאלדם התהלך נח בכל הי׳ צדק ודבוק טי מקים שהי׳ הולך הי׳ את האלדים שריבק מחשבתן בו ית, תמיד זז•: מעצה נפלאה יותר ממעלה שזכרנז תחלה ובזה פציגי תנאי מאן דלרש לגנאי הוא מדריגה א׳ ״ זמאן לדרש לשבח היינו מדריגה ב׳ י אך דאכתי קשה מאן דדרש לגנאי גסשהזא ג״כ שבח מ״מ מ״ט לא דרש לשבח יוקר כע״יל זצ״צ דהזא מוכרע מפסוק וממשנה דאכות הנ״לכאשר ערנובקו׳ א׳הנ״לשלא זכר בנח, שקיבל שכר מלם כמז באברהם * זצחל f זו^׳ל דבארתי במ׳זא שזיתי ה׳ לנגדי קמ־ד דת״לל שזיתיה׳ לפני משא״כ צנגדי משמעי נגדיות ובארתי כי יש ב׳ סוג י חסידים ואנשי מעשה מזי בש״ס לשבת ברשלי וכנו שיצאו מן המערה וחזו אינשי דכרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולס זעוסקין בחיי שעה כ״מ

שנחנו עיניהן מיד נשרף יצחה ב״ק ואמרה להחריב עילמי- יצאתם חזרו למערתכם וכו׳ לאחר י״ב חנלש יצאו וחזו

ההוא סבא דהוי נקט תרי מראני אסא • זכו' והעולה בי סוגי. האנשים העזשקיסככדיגה כאשר רואה אנשים שאינם עישין כך אומר מניחין חי! עזלס זכז׳ זמעורר עליהם דיני דינין כמו ברשב״י שיצא פעם ראשון מהמערה וכו׳ משא״כ סזגיגס בעוסקובחיי אנשים במדריגה ב׳ הלל שדמקטית׳ שעה זה מעורררחמיס בעולס שיודע כעצמו שיוכל חכירו

לעסוק כך כמוהן זהבן ־ה יובן עשרה דורות, מאדם ועד נח להודיע מ י׳ כמה ארך .אפים לפניו ר״ל מצדו יחי הי יכזללהאדךאקן עול רק מצד נח שהי׳ מעורר דיגי? עליהם

»״ששהר*כצהלזךותהיו מכעיםיןלפניו זלאנענשזעד..,ח £י>עאגח עליהן מי הנגבול «ז׳!ש הפסיק כי מי * ז ^ נ י ו ל

ת . האללים התהלך, א ה ״ ש ז ז ס ר מ ה א ז ה ש ר ג י ־ י ל ת א ז ח ג

נח שנהג עם דורו גמלת הגטרה לעורר עליהן לינין הנקר׳ אלריםכמורשכ״יכשיצאמהמערה׳ והטעם .משוםשקו׳ עוםקגבלילז׳שנא׳ואת^ריסהתהליינס וסבר מאח׳שה׳אינ׳

ן זמטחין קייעזלם־זכן׳משא״כ א*רה3ןר\ במעלה * ^

בן. &ורת• *יםף יוי .אליעזר ג1בד אכיהס שיצא מכלל ארור לכלל כרוך עי ששימש לחירהם ונו׳ יעו״ש׳ זז״ש זכתה מאן לאחיל כירא דחייבא ר״צ שהם מלותיו של חייכא שנקי ידו ורשותו וכיחו להשתמש כו זכתה צש״ש אז גם הרשע נכנע צקי ושת ונעשה ז:ח׳ והכן וכזה כארתי גדולי׳צריקי׳שמהפכץ מי״ה צרחמי׳ יוכן מדרש הנ״צ הפיך רשעי׳ואינ׳ ר״צע׳׳י שמשתמש כמלת הרשעים לש׳׳ש ונעשה הרשע כסא אל הקדישה ובזה הפוך רשעי׳ואינ״ בגדר רשעי׳ שנהפך מדת הדין לרחמים זע״י זה כית צדיקי״ יעמוד כי המזכה רבים אין חטא כא על ידו וכזה ייכן איהב את הכריו׳גם שהוא רשע ואתה צ ־יך להתקת אליו להשתמש במדתו מ״מ עי״ז אתה מלךבן לתורה להכניעו בקיזש והבן

וכזה בארתי קו׳ האלגזי בזתכתכתי במ״א יה מזה שיש בבחי׳ הצדיקים ג* ל ^ ה סוגים א׳ צדיק אשר כהו גדול להחזיר הרשעים לקלישת בחינתי כמו אביהם שקיב: שכרק אס אמצא חמשים צדיקים בתוך כולם וכמי שבארחי פסו העיר ונשאתי וגז׳ סוג ב. צדיק שאין כחוגדול להחזיר הרשעים אל בחינח הקדושה וגסהםאיכןיכיליןליטל מקדושתו ועבודתו וזהו מעלת נח את האלדים התהצך נת שמכל מקום עמד בקדושתו גם בדורותיו שהיו מתגרים מ שנפרדו ממנו זמבדן אותו כמי במלרש וז״ש חז״ל ימבזד׳ שגדול כח הי־שעים ת״ת אין רפואה למכתו ויש עיר סוג ג שמונעים הצדיקים מלעשות רצון ה׳ וכמ״ש הרמב״ם בהל׳ דיעוה פ״ז וז״ל ואם הי׳ במייגה שמנהגיהם רעים וכו׳ ואין מניחין אותו לישב במדינה אלא א״כ נוהג במנהג הרע בזה נאמר מי יתנכי במדבר מלק אורחים וכי יעויש •ן יובן מסורה הנ״לנמ את שם את ך ז ב 1 חם ר׳ילסוכא׳הלל תואר צדיק שעשה נח עם השם יח׳ כמה שחיכר עצמו אח חם אכי כנען להכניען בקדושה זעי״ז כי גס זה לך כן כמו שאמר חז״ל המזכה רבים זכו׳ שנקי הרשעג״כ לך בן בקרישה זכל׳ל זכמ״ש חז״ל הנפש אשר עשו בחרן זכז׳ סזג ב׳ שיש פירוד בין הרשעים לצדיקים וזה גזרם כי יד על כס י״ה שאין שמו זכסאו שלם ע״י עמלק היצהיר הגזרם פירוד ומחלזק׳למטה וכביכול גס למעל׳יכו״ כמו שכארחי פ׳ זכור אשי לך עמלק וכו׳ והסבה הגורס שאין שמו זכםאו שלם היא עבור כי לא בא אל שולחן המלך מאן מלכי רבנן לטעום בלחמי חזיה ולשתות יין מסכחז שיחחברו אנשי דודי אל החכמים שהם הפאי הנפשז׳וכמ״ש הרמכ״ס כפ״כ מהל׳ ליעית זכו׳יש״ש זלכך גורם הפירוד שמו וכסאז ח״ז 3"כ נימי הגלות שיש׳ם לחכמים שנאת חנם בין איש לחבירו ומיתר בין המוני ע שחכמת סופרים תסרח בעיניהם סזגג׳ שהרשעים אינם מגיחים לצליקיס לעמל הש״י באמר״ גם לי גם לך לא יהי'

ולאי אין זה כי אס רע לב זק״ל %ה יזבן אלה תולדות נח וגי' לקשה איך מ ו יש פרשה זו בכל אלם זזמן ולפי הציל דכא להשמיענו שיש ג' םוגיס בגרר צדיק בפ״ נח נת מורה על כ׳גלרי צליק א׳מח לעליזני׳בפני עצמן שאינו יוכלל להחזיר רשעי הרזר י ל ג ז ח לעשית נייחא בתחחוניישאין כי סוג ב׳נח בתחתונייהייט איש צדיק תמים הי׳ בדורותיו * ו דהיינו אח׳הי׳ אברה׳ שהיי ״ל להחזיר הדור * לשון עבר רא הייכך רק את ה^דייהחהלך נה ל ח י נ ד כ ג ״ א ש כחו גלול מ וכלל *זהי׳מחטלד על׳פ זיש עול סוג ג׳זחמלא הארץ חמש שאין נמיחין הצדיי; לענוד ה׳ג״כ ואז קץ כל גשר בא לפני

w׳ זהבן • עזר

היה בדורותיו גםכשהיק בא בחזך העיר בין אנשי דודו היה צדיק לקיים שיתי ה׳ לנגדי תמיל שהוא כלל גלזל כמעלת הצליקים מלש רמ״א בא *ח סימן א׳ יעז״ש ״ חה גרם לז כי תחלה א ז האלליס הזהלך נח שתתחלל לקשי־ עצמז זצרכקכוית׳ קזלסשיצא בתוך העיר וכמו שנתכתי במ״א ויאהב גם אתרחל מלאה זכו׳ ולכך גם שהיה מעורב אח״כ בין הברילצא נכי־ל מלכיקתו גי ית' והנן • פן ה ׳ ע״פ מוסר השכל אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלרים התהלך נח וגו׳ 1אגכ נבאי• מסירה ו׳ פסוקים של ה׳ תיבות סמוכות מן ב׳ אותיות כל א׳ מהם א נח את שם את חם ב כי גס זה לך בן j כי יל על כס יה ף עצ כן לא כא אל שולחן המלך ה גם לי גם לן לא יהיה ן אין זה כי אם רע לב •

והאלשין מביאו סוף פ׳ בראשית וביארו יעי״ש • נבאר נח נח נייתא ?עליונים נייחא בתחתונים וכוי עור לל ונבאר מדרש נח איש צדיק זגז׳ ההילבעבזרסזפה ואין לשע וצדיק יסור עילם בעבור סוכה וגוי זה דור המבול וצדיק זגז׳ זה נח הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד הפוך רשעים זה דור המבול וטח צדיקים יעמוד זה נח הה״ד אלה תולדות נח ע״כ י זנ״ל לראיתי בם׳ אחד מעין גנים ביאר פסוק וישאר אך נח וגו׳ דאיכא פלוגתא בדורותיו מאן דס״ל אלו היה בדור אחר לאנחשבלצליק וז״ש צדיק תמים היה בדורותיו כל זמן שהיה דירז קיים נחשב לצדיק משא״כ אחר רגוע כל בשר וגו׳ וישאר אך נח רי׳ל רק תואר נח בלי צדיק זחמים זדפח׳יח אך בכל זה מאן דלריש לגנאי אמנם מאן דדריש לשבח גספיספו וחמו הדור רשעים מ״מ נשאר תואר צדיק כבחחילה ואדרבה זכו' jf31־J יובן מדר׳ הלל שרוצה לסייעו למדרש הדורש לשכח מפסוקי משלי וז״ש גם בעכור סופה ואין רשע זה דור המטל מימ גח נקרא צדק יסוד עזלםרסר״א בדורותיו שלרשעים גגרם נקרא צדיק יכו׳ לכך אמר דז״א ומפרש עוד הפוך רשעים ואינם זהרור המכול מ״מ נח נקרא כית צליקים יעמול להוציא מסברא הלל זא״כ מה שנא׳ יישאר אך נ ח

כרישה חז״נ שהכישו ארי וכזי וק״ל ״ה לפרש מדרש הנ״ל ראי׳ במשנה א ר נ ה״ק דאבות הלל אומר הזי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ״ לבאר כפל הדברים ייתורי לשזן הגם לטאר החסיד מזהר״ייעכז כפל אוהב שלום ורודף שלום זז״ל כי ר׳ חלוקות כשלום רשעים גמירים שונאי שלום בלחי גמורים חפצים בז ובתנאי שימקש מחטרו צדיקים בלתי גמורים מבקשים אותו אבלבברזחחבירו יברחו גם הם צדיקים גמורים חלפים אחריהם ולזו כת אחרונה כיון הכחוב בקש שלזס זרלפיהו ר״ל שאס יברח תדלוף אחריו עכ״ל אך להבין אוהב הבריוח ומקרבן לחזרה גיל לאי׳ כזוהר זכאה מאן לאחיל בידא לחייבא וכזי ופי׳ הרב המגיד גלפ מ״ש המבזה ת״ח אין רפואה למכהו ודפח״ח ואני בארחיןעפ״י משל שר א׳ שינה לבושו זכו׳ י וכעת נ״ל להקשה מוהר* יעבז במשנה הלל איך עשה ^הרןשלוסע״ישקר ומשני כי הסמיםהממיתים להחיות הנפשות ע״י איש צדיק זנאמן שרי זכו׳ יעז״ש והעולה מזה ט מדות הרעות של הרשע שמשתמש בוה?ךיק נעשה כסא ± הקלושה ונכנע k הקלזשה כמי שכארתי

בן פורת ייכף דור המכול יישאר אך צח בלי הואר צדיק זדפח״ח י •ועציו׳ ה יבואר משנה פרק ל׳ לסוכה היכן מנ־ענעין בהזח ל

תחילה וסוף וכו׳ דאיתא במדרש ה׳ נדיק יבחן משל ציו צר ׳ף . המכה בקנקנין טובים וצח רעועין זכו׳ ובזוהר שצח לך ד

קם״ז פתח רב מתיבתא והמר זיחמר ה׳ אל אברס גל •כך! נענעו י ׳ ׳ אעא לדליק ונהיר׳ לא סליק ונהיר בי ם מאיצך וה ז לי׳זיסצק בי׳ נהור' ואנהיר זכז׳ יעז״ש ובדף קס׳יח ג״כ מ

ה׳ צדיק יבחן ונר רשעים ידעך זכו׳ יעו״ש ״ ׳p יובן היכן מנענעין ליל הא לחמר•׳ Q I ינענעין ויסלק בי׳ נה׳רא זכו׳ .

באיזה איש שיין זה כאיש שהוא מידה ומשבח להש״י תחצה:ע מתמוט וסוף ביןבשיבז ביןבעקו זה נקי תחל׳זסוף כי באש׳ ויולד צסזף המדריגיומ״מ מקיי מבנ1ן,שאוצ שיעתי אל״ךבק׳ םוףביןבתחל׳עליית« כמי שכתבתי !היי׳רקלמעל׳וכו׳ןק״.*.

o,* 1D1Hיובן נח איש נדיק גמיםy'p) בדורותיו ר״צע״י דויויכנ״צ ׳ ב עפ״י סוד ומוסר השכל פסוק ייאמר ה לנח וגו׳ בא אצ התיבה וגו׳ מכל הכהעל-b ז ז מ י נ הטהורה וגו׳ שנים איש ואשתו זגי׳ויש להבין מה ע התיבה ובזוהר ביארו בטוב טעם יעו״ש יש להבין אין 5ןי*-4 ענין נח והתיבה בכל אדם ובכל זמן לאל״כ מה להיי ה/ ה ד זלמה להזכיר זה בתורה שהיא נצחית גם להבין מ

שנים איש ואשתו ״ ונ״ל דאייבמדרש בראשית זינצ אלדייכי

' יכו׳- ~ , ה י ש ם ע י מ ת י ש ^ ט ש י ר ה ' ו " m י ש , י ה י ז ע ט ש ה

אצא ויכלו השמיסכו׳ זהיההעזלסחסרמנזחה באצז3ד-ז כלזם כי איי! י ר באתה מנוחה ע״כ והקשת רמ״א שאינו מLjpM המנוחה מלאכה וביארו הז׳ז׳׳ל עפ״י מש״א חז״ל שכת זינח ביזם השביעי הצ׳יל זנח או שית אמוי׳ ט כל דבר ג5ן>^

מכלי רוחנית יפםד ולא יררףם זהנה כל מה - ברא הוא •למה שהכל גשמי לא יתקיים ולא ינוח אמנם מקדושת 0-

י בעולכ כמו נפ^יתירה באדם יז׳׳ש נשפע שפע רוחנ העולם חסר מניח׳בא שבת והשפיע שפע ריחני בעול׳ר * י

* 7 ^ p בגוף אדם וז״א שבת זינפש כי שבתיהקנה נפש לעולי י מ י ; ^ ר ח ט ה מ ח , א ה ה ל > ז ל ע צ ט ב י ח ו נ א מ ת 3 ב א ש 1 ב ה ח

ה ע כ ׳ י ח ט ה נ י ו מ א א י י י ^ י 3 ש ס י י י ח ב נ י א ז " ס ״ י י ע ל

' ^ כ י * ע ס י י , י ח ט מ י ס א ' ) י ע : י י ש מ ה כ נ ה ש ו " 1 ע ' י י כ ם ו ^ י ככ?>* י ע * כ ס ה ו י ח ב כ י י י ה י ח כ י ת י כ נ ח י י ע ה פ י ש ל י ע

^ מ ה ל ד י ר אותיות התורה והתפיל׳ שנצטרפו לתיבות צ^ ; ל 3 ' ש בתוך התיכה שפע רוחני הנקרא נח כמו שאמר ב! £ ביזם השביעי וכמי שכתבתי במיא ביאור משנה לא מ2 ע הקב׳׳ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכי' והקשו ו' למל- ל י : נ וכתבתי בשם החסיר מוהר״ן זלהי׳ה לתרץ קישייז הו * ר י צרין כחפיצה דיבור וצא סגי כמחשכה יחיריז ט ע״י צ

אותיות ותיכית נעשה כלי להמשיך שפע וכרכה לישראל וכתבתי במ״א ביאור זה וכעת נ״ל עפ״1 מה שזכרנו שצר*~2 י ^ להמשיך בתיך התיכיח הייחני שנק׳״ נח מזינת יסיר ש

שלום כנודע ובזה יובן לא מצא הקב״ה כלי מחזיק* ^ ד לישראל שהם האותיות והתיבות שנעשה כלי להחזיק ב וכו׳ והיינו ע״י השלום שממשיך בתוך התיבה בחיכק כ ** L הרוחני שנק׳ שלום וזהו הגורם ברכה לישיאל והרן וכזה ;L p ׳ אלינח כא אל התיכה וגו׳ הטנה להמשיך £ דאמר ה

i3 ה כ ה ו . • הרוחני בחינת נח אל התיבה והאותיית והבן^ ״ מ בתוך התיכה בחינת שנים זכר ונקבה דכתכתי ב

י ביאור פסיק לעת ך ך ך ל Q8Q מZ^t1יי ן- צ ג ^ ל מ ה , . - . ״• של שלמה• ׳

נשיו

ל י בנח עצמו היה ג׳ בחינ׳ שונות* 11 J J תחלה נח איש צדיק חמי׳ בדורותיו דהיינו סוג א׳ אח״כ גברו הרשעים והכעיסו ובאו והיה נח סוג ב׳ את האצדס התהלך נח ולא בדורו אח״כ מלאה הארץ חמס והה נח סוג ג׳ שנאי ק׳ן כל בשר בא לפני והונרך נח לתיבה י וו״ש שכל הדורות הי^כעיסין זבאין

משמע שהיו מזם־פין ברשעם והולכין והבן ״י p 111* ע״י שעשה נייחת בתחתונים ?

לרליף שצז׳ נעשה נייחא בעליוני' שיהיה שמו וכסאז שלם בחחרזת א' ח״ש את האלרים התהלך נח מה שהיה מי אלה נעשה אלדים בחיבור א׳ זהבן .jg ן y״j£ סוד נראה לבאר פסוק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמייהי׳ בדורותיו וגו׳ ובש״ם רסנה׳ דף ק״ט ם״ל לר׳ יוחנן בדורותיו היה צדיק וצח בדויות אחרים וריש לקיש אמר בדורותיו וכ״ש בדורית אחריסמשל וכייוהקשה בעל נחלת יעקב הא אמרינן בש׳יס דב״ב השתא בבכות בהמה טמאה לא דיבר הכתיב •צדיקי׳ נגיש יכו׳ וא״כ ה״נ מאחר שיש לדרוש לשבת ולגנאי יותרראיי נליזשלשבח יתיקשי לר׳ יוחנן וטי. ״ וע״כיש לפרש דהגנאי הוא שבח ויש לפרשו בג׳ פגים פן א׳ דאי׳ נשי׳ס דר׳׳ה ג׳ ספייס גפתחיןבר״ה צ״ג נחתמיןלאלתר לחיי' וטיזהקשז התום הא לפעמים מצינז איפכא זכז ׳ ומתרץ וטי והרמב״ם תירץ צדיק בלינו קאמר זכז׳ יעז״ש והענין צליק בדינו יש לפרש עוד ע״פ מ״ש במ״א ביאור ש״ם צדיקים יצה״ט שופטן יכו׳ וביאור אל תט לבי לדבר רע וכו׳ ט מצד האחלו׳ אס מזכה חבירו להצדיקו בדינו לדונו לכף זנות אז נעשה הוא עצמי זכאי בלינו זכז׳ • ובזה יובן צדיק תמים היה בדורותיו ר״צ ע׳׳י שהיה מצמל זכזת עצ אנשי לזרו כלי .,להצדיקן וע״ז נעשההוא צדיק בדינו ג״כ והבן • פן ב׳ דכתבתי במ״א ביאר ש״ם דברכזת הני בריוני דמצער-צר״מ התפלל עליהם כי היכי דלימותו וכר יעו״ש • 1ישצהבין מהזה כי היכי דלימותז דהל״ל בקיצור התפלל עליהם . שימותו• ועוד לאמרה בחיה אשתו מה דעתך זכו׳ וכי לא ידע ר״מ ייזת • ונ״ל דכתבתי במ״א ששמעתים מורי שצריך להתפלל על שונאיו שהם ש נ רוחו של צדיק כגלגול זכו׳ ועל ירי התפלה נמחק בשרשו ומיציא מהם רוחו והנשאר בהם כלה מאליו וכי׳ ודפח״ח • ובזה יובן שגסר״מעשה כך כמו שאמרה ברורה זז״ש שהחפלל עליהם להוציא מהם רוחו וזה גזים שהנשאר כלה מאליו זז״שכיהיכידלמזחווהבן וכעין זה כתיב זבזה יזבן היה כרוהתינע״י שתחפלל עליה* הוציא רוחו מהם ונעשה הוא צדיק ע״י דורו זהבן • פן ג' הוא ע״ר ופרעה הרךיב וטי דשמעתי טמ1רי

בציהרחכתלי כיע״ישיש מצילין מתקרב יותר להש״י וזהו הרחבת לי שיודע שזהו חסי כשפינה ומתפלל בעד השכמה אליי ית׳ ונעשה יחוד • קב״הע״יטצריקייאאינון שלוחי דמטרוניתא זכז׳ זדפח״חז 75־יק תמים הי׳ בדורותיו ר״ל ע״י דורו דקמצערי ב ז ה י ז י ל ז י לי׳ זמנענעק דיסלקנהורא כמבואר במד׳ • שהיו מלעיגין עליו היה מתיךכ ייתר להש״י זנעשה צדיק ואלו היה בדור אכי־הס ושאי צדיקים שלא היו מצי-ין אורו אפשר שלא היי. צדיק כ״כ א״כ הגנאי הוא שכח זק׳יל• זכמ״א כתבתי עיי לזרו , שלקח זכיותיהן כעשה צדק כםזד־ כסוי חטאה ום׳ זכספר- אחד יאיתי כל זמן שהית דזיז קייס נחשכ לצדיק נגדס ע״ד ®tf אלי להז?יר,עוני ודרשו וכר ••משא״ככאשר תמו וסעו

1ז

צן. פ1רת יוסף. r יח &ןיז הטו את לככו כי בכל- חיפה יש ב< פירושים א׳ רחמים וכאן לא הי׳ עשרה וכפי' רשי׳ וכ4׳,יא״כ לא חטא בזה גחינת זכר ב׳, בחינת לין הנקרא' נקבה זז״ש נשיו הטו״את ונבאר משנה עשרה לזרוח מאלם על נח זט׳ על *שהביין' צבט וט׳ ולפח״ח * המבול עשרה חרות מנר( ער אברהם יכו׳ וקיבל שכל.ם וכתבתי מזה במ״א • וכעת נ״ל לבאר ״ ש״ס ברמת ל ט ׳ X7112 יוכן כי בתוך החיבה שנים ־איש ואשתו כם אויביו ישלים אתי ודרשו זה יצת״ר ג ש י א ט ר ד ׳ פירושים בכל תיבה א׳ בחי׳ זכר רחמים ב׳ ה בחי׳ דין וצדיקים מהפכים בחינת הדן לרחמים והכן י ובירושלמי תרומות פ׳׳ח גס אוי טי ישלים אתור׳ימ

ועליז עקר פסוק וידבר אלקים אל נח צא מן התיבה וגי' ״ אזמר זה הכלב דב׳יל אומר זה הנחש וכר. ונבאר מדרש נח נח נייחא לעליזנים נייחא בתחתונים וטי' זכתבתי במ״א וכעת לל דאי׳ בש״ס דשכת פרק ב׳ רשב״ים מ1רי זלה״ה דרש זר״א כנו טשו כמערתא י׳יב שנים כד נפקו חזו אינשי דכרבי^ ש להכין זה נ״ל דשמעתי ב׳ דאי׳ כמסכתא וזרעי אמרו מניחין תיי עולם ועופקין כחיי שעה כ״מ' ! כ כאכסניא של תורה ז

ט ׳ על אתת רשעים בגיהנס י״ב חודש יצא ב״ק צאו ויצאו ככ״מ לר׳יא ו הלומד מחבירו פרק א ו < i"n כמה וכמה שצריך לנהוג מ כבור זק׳ מה קא^ר ב׳ דברים מחי ר״ש מסי וכו׳ וכתכתי ביא ור ענין זה במ״א עפ״י בלבד ועוד ק׳ הי׳ לנו לזמר ליו לבא מן הלין להיית כנלון במ״ ש׳ דיש ג׳ בחי׳ והם עיבוד יכיקה ומוחין ובקטנית

ופי׳ רכשארם לימד מרב הגון התורה היא פרה זרבה אצלו הס גבורות ואכזריות ובגדלות שבאו המוחין הם חסרי כנודע וכו׳ ונשלומד מי־שע אזי אינו פרת ירבה אצא ורחמים ובאלו י׳׳ב חודש לקחו י מוסר מהרשעים בגיהנם כפשוטו כמו שלמר ממנו ולזה אמר מה לול שלמל שהיו מתעזיררין קטנות וגטיית ואכזריות בחייהם וכן־

מאחיתופל אלא שני רבריס בלבל רהי׳ רשע ולא פרה ורבה משכו על עצמן אש של גיהנם שהוא גטרית ואכזריות י רק נשאר ב' דברים צבר כמו שלמד ממנו קראו רבו הלזמל ובחרו בררך הטוב ללמר חס־ ורחמים על בני עול ם ואז, מחבירז רהיינז שניהם צדיקים דאז התזרה פרה ורבה ע״א יצא כ״ק צאו ממערתכם וכו׳ יעז״ש וכ״כ רמ״א ונתן לך כ״ז שצריך לנהוג בו כבול ״ רחמים מלת החסד זהרחמים שתרחם על אחי־י׳ואז ורחמוךם ג״כ מרה כ״מ ט אתה תשלם• לאישי י מ ש מ ם ל (2T\i מחורץ שפתחו באכסניא של תורה שהי׳ ט

צדיקים וכו׳ עוד שמעחיבשמו קצתבע״אט כמעשהו ודפח״ח •ה יובן ברצית ה׳'דרכי איש שדרכי האיש הוא מ עשרת הדברוח כולל כל התורה כמו שביאר רטנו סעדי׳ 1 וגאון וט׳יעי״ש י וכמו שנכלל כל תורת בעסי דברות כך לרצון הי׳ שהוא רחמים אז גם אויביו נכלל כל התורה טלה בתיבה אחת וכו׳ וכל זה אם נשמת ישלים אחו לגמול אחו ברחמים מדהכ״מוק״ל״ ובזה

הרב שצומל ממנו שרשו מן עולם האחלו׳משאיכ אם נשמתו יובן עשרה דורות מאדם עד נח וכו׳ עד שהביא עליהןימי4V מעולם הפירוד גם התלמיד הלומד ממנו מקבל ממנו ג״כ המבול ר״ל נח הביא עליהן מי המבול ע״י שלמד חוב לבריסנפררים וזהו שאננר שלא צמל מאחיחיפלאלאשני אנשי דורו כמו רשב״יזר״א בנו שיצאו תחצה מהמערהכח וחשד על הדור לכך קיבל שכר לברים בלבל וכו׳ ורפח״ח ״ משא״כאכרהם למל ז

; הע1לה מזה כי הלומד לשמה לייחל כעזלם האחלו׳ כולם ־ זזש״ה כי מי נח זאת לי שנק׳ מי נח והבן אז גורם היחול ש;הי' תורתו פרה זרכה HD1 יוכן אלה חולדות נח נח איש צדייכ[ ומבשרי אחזה אלוה כמו ביחיד הגשמי פרה ורבה בגשמי תמים הי׳ בדורותיו ר״ל ע״י שהיי׳ כך ברוחני• צדיק נגד דורו לכך את האלדים התהלך נח במלת הדין (T]12 יובן מדרש מ״ל נח נח שגרם נייחא בעליונים זהגבזרה שנק׳ אלדיס התהלך נח ללמד חזכ על דודו ולכך שהוא ע״י היחור באותיות החזרה זה גרס נייח' צזה אוחי שיכנס בחיבה י״כ חודש כמו רשב״י ובנו. שיצא.ב חודש כמשפט רשעים בתחתזנים שחזרתי פרה ורבה זכנ״ל זהבן * ובזה יובן ב״ק חזרו למערתכם וישבו יע וידבר אלקים אל נח צא מן התיבה • הכוונה בי ע״י יחזר בגיהנם ללמד מזםר מאכזייזת גיהנם לאכזריות מעשי נח כתיכה יאיתיות נעשה יחוד הויה׳ אדני׳ כביכול גי׳ צ״א הרשעים כנ״ל וכך הי׳ לנח זזש״ה חחתיס שנים ושלישי׳ מדריגית עיבור יניקה ומוחין זה למעלה ןע״י יחוד זה פרה ורבה וז״ש צ״א מן התיבה אחה ואשחך תעשה שהם ג ובניך זגז׳ זהבן • עזר עפ״י מזסר השכל וכללים גדולים מזה עד שיכנס במית החסד והרחמי׳טמי הגדלות והמוחיןא לקרב השכיב: ן • המשך תפישה חחתים שניים ושלישם תעשה וגו׳ זיאמר ואז כשנכנס במלת רחמים הקריב קיבן שה אלדים אל נח צא מן החיבה אחה ואשקך זכו׳ • ויש להבין שנק׳אמי אל ירוד׳ שזהו קרנן לימד׳ ואז נאמר לו צא.מן וכו׳ והספיקו׳ עם ביאורן כחכחי כמ״א י התיכה והיא ע״ר שכתוב בתיקוני׳ דף מ״ר ע״ב זז״ל ני־חקה וכעת נ״ל לבאר למה נכתכ זה כתורה מה להוי הוי לילה אדני וחרבא ירוד׳ וכד איהו ירוד׳ בר משכינתי׳ איהל׳ ן כל עאלבנריחקא איחעביד רחמי והיא רחרבא מרתק ואיך שייך עכין זה ככל אדם וככל זמן - ד ונראה להבין למה עשה התיבה ג׳ מדרגות חחתיס שנים יאהרזנה״י נ.גי' צ״א c וטי יעו״ש וז״ש צ״א מן התיכה שהוא ושלישים ועז׳ ה״ל צאו מן התיבה וגז׳ דקאי על רבים ״ ברחמים והבן • ובזה יובן המדרש הנ״ל קנים תעשה את 1נ3אר מדרש קנים תעשה את התיבה א״ר יצחק מה התיבה,אר"ימההקןהזהמטהראת המצורע ר״ל מדלא הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך כתיב הצרוע דרשו המוציא רע זזהו סברתריש ליךש בש״סי• ״מטהרתךזט׳יעו״ש זהקשהביפ״ת מ״טלאנקטקןזטם והעניןע״ר שכתבתיבמ״אבשם מוהר״ןאלתטלטלדבר *זכי' ותירץ דמצזרע בא על חטא וכןנח זכו׳זיש לתמזהז דהא רע לחייב אחיים לומר שעושים רע כי מצד.אחדזת מחייב י *הי׳צליק תמייהי׳בדורותיו ומ׳שפי׳שלי^תפלל על לוט וכר את עצמו וכז׳ יעו״ש • : וזה אמצורע המוציא דעילהיייב הא גם אברה׳שהתפלל לא הק*צל על פחית מעשרה צדיקים אחרים א״ע הוא מחייב וזש״ה זאח תהי׳ תורת המצורע ; ביום טהרתו והובא אל הכהן ריל מה שהי׳ במלת הנצורה

והלין

* p v בץיפורת׳ י מיראה• יעשו אחל £*5זת>/ו ד י תרתי לא עב ש ׳ ר י פ י ו ל ג ע5 ל י ע ם ולא י י ר ג ס שישתקו ה י אכל שתים לא יעשו לא דה מ ף צ״ט י ו י ין־שס כ ת אלא שיעידו שרך וכוי עי מ א ה« מ ח ת לי ה ד ג יובן מאמר פרעה שאמר לאכרהם למת לח הה מ פ ל ״ י א p ז f ) י " ד ע ז ת ה ראה P י א וכ״ת מי י אשתך הי כ$ ה כ ז ח שקר דה״ג תרתי ו ו ה ד ח י ר כי אחותי ה ו ת ע י מ א}fpb ת מ א ב ן לשזזק וק״ל • ו פ הזי ל ד מיראה דעכ״ ב עי ת ו ח ה א נ מ ת אחזתו כמ״ש וגם א מ א צ אברהם שהיתה נ עy»-M היא וגז׳ וה״צי חרא שלח אמר שהיא אשתו ומיראה שרי

piov ט על ש ר עפ״י פ ח כאופן אע ו ל , . י מ

r מ א צ י דת לי כי אשתך ה ת הדבר הזה למה לא הג עשיי ע ת ל ג א ה ל ה מ צ ר מ א ל ר ״ י ו כ ״ ע א י אמרח אחותי ה

' י ן > י מעצמו א ל ה כצל ו אשחן היא משים דלא שאלוהו עש אס שאליהו א לומר שהיא אשתו אף כלא חשש יראה וו הול* ת ו ח ד שהגיד א י אשתו היא אי אחותו פשיטא דשפיר עכל אשתי וכע%׳ א שכא לעיר זכי שואלי? אותו ע י לאכסנ- י א ש ת יעו״ש ועזר שהיא כפל לשו! ו מזהרש״א בפיב דמכי- ~ ס ד א י ל ' ק י , בטי״ל ס י א ת יבוארו מאליהן זניצ ד קו הספי

_ , ה ס ישאלוהו א0זר לזמר שהוא כיתי עכ״ל י ויש צ א

* י ז ת י ' ; | S ^ w ה י מ ^ ה ש ש א ה ה " פ 1 י " ב י י ט ה ' כ ^ ? י ת א נ מ א ותנת אמת-אי צרכיי׳ נ י אם נ ואמרה טהורה אנ

ו ־ י כ ט ׳ י אח׳ מ י ת ל נ מ א ה נ נ י א ה י א מ ידתה ט לכשה כגדי נה ^ נ ו ש רה ולמה מ ע מאמי ר כ ־ הרי רלכישה ג י ע״ אנ

מא וכי תי ׳ קפ״ה י ם דאסור וכן הקשה טור בסי ר צ עS A ת נ מ א י מ ה אנ א מ הוחזקה נדה מאומרק בפירוש ט

/ £ וכו׳ ״ הרי במפורש דלהטור חמור אמירה מלבישה ו' ח P ׳ ע משא״כ להב״י קשה ״ ונראר\4דסזבר הב״י ל• r*0

ה מ רה ח אמי ה הטור שם אלא בלבישה בלא ׳ מ לא תק י י י ל ע ב ת * מו דה מאו ף הוחזקה נ י ד בלשון הטור שכ׳ זכי ע

י י ד ע רהזחזקה נדה רקאמי היינו שלבשה בגדי כ מ ש וכ׳ מ

י • ש ה ע ר מ ס א ג ה ו ש ב ' ס ^ ^ א מ א ט י ה ה ש ר י מ 1 א 5 ׳ 3 יי ר י י כ לזמר זכו׳ ובזה א ח אח״ נ מ א ה נ נ ר אי סלהטו לג

' * § ק י ש מ י 1 * ז ת י ! * ^ , ש ש ם נ ג 0 ן * ' ־ ד ^ ג ש נ כ ל ם 6 ן ש א כ

% א עכו״ם הוא לאסור אבל אמירה לחול כלא לבישה 2

^ ״ » ל ע ב _ אא לבישה והשתא ,« הר אמירה בג ר מו ס להטו שאלה ג

" 3 ״ ג ץ ו ׳ ס בבלון שלפנינו מאחר לאיסור ע צעה זו ק׳ ג הו . 1 1 ע ל ילי זה י ם וכמו לאסור לשלוח ברבר אשר ע שיקולין ה^ / ״ וגרם איסור נ ה י ז י ״ ז כן אסור לשני׳ אשי ע איסור ע״1 « ו ח א א י ה י ש ת ש ל א י ע מ י י ששינה הדכר ל ״ .והנה אברהם ע

- ^ ד ה י א ל ע זזה אסור אף מחשש יראה ש ״ ה באו לידי ג מז5 ד מ ז ז הנ״ל י אך לפי הזצעה הנ״ל דאמירה לח ו כע״ מ כ

׳ « ו כ ש ה לבישה מותר כע״ז ה״ה כאן דאמירה מיתר צ ש ע מ . % < א י * " ע ' י ן רכל זה א״ש אי ה .מחשש שלא יהרגוהו א^ ק לאברהם ושרה מעצמן בלא שאלה א י אמרי כ א .משאי

שהוא

ה ן למחנ ז ח ם יקבל עונשו בדד ישי מ י ״ ח וןזדץ לחייב אד שהות בחי׳ הכהן זזש״ה ס ח ת ה י מ ר שיכנס צ ״ מושבו עב הרין והובא אכ הכהן ואז יבא קרבן שהם קן צפרים לרןן חרבח מתק הדי נ ם שהוא ידור ו נה חל הרחמי *צ השכירע שיכנס ה הקן מטהר את המצו רתקא כנ״צ זז״ש מ בנן ת ר ה ט ן מ ת ב י ן ת ם כ הרחמי ד ו ס ח למרת הטהרה שהוא הי ״ ם ע ת החשד והרחמי ל מ ן והגבורה ל ת הדי ר מ שתצא מכנ״צזאז הנסו י ט רשעים בג פ ש מ שתשב בתיבה י״ב חודש כ

־ ן הב ה ו ב י ת ן ה ר מ צא מ מ א נן זש׳״ה צ ר א י פשט מלרש ל! לך מ ׳ ר עפי א ב ^

ז משל כאחר ל י ו ח ח ש ה ו ן י פ ן י צ מ ה ז ו א ת י זר שמא מ ם למקום וראה בירה לולקת א בר ממקו ׳ עו י ה שא י הו רה זאמר אנ ל הבי ע ג הציין עליז ב י ה בירה זו בלא מנג י ה נ ן לפי שהייחברהם אזמר שהעזלם בלא מ ־בעל הבירה כה ל הנמשצ דע״כ מ ל המשצ זגס־ ע זכו ׳ ״ וי״ג להקזש א ע׳ כב י שי ם שאין מ ע ט ג היינו מ י ה נ ן זה שהבירה בלא מ י ב ה ? רה י בעל הבי ק לו אנ י ה ת ׳ א״כ מ כו ״מ ז ??אש וכמו שכ׳ ביה לולקת ח י נ ג למה ה י ה נ מה ראם יש מ לחכתי הקושיא- במקות אברה׳ ק י פ ג לאכחי ס י ה נ מ ן4ם בנמשל שא׳ הקכ״ה אני הג י ה אינו מבוארת ב׳ ק׳ מ׳^ט סבר אברהם שהעולם בלא מנלם פת שיש לעו ו במי ך ק ח ת י מ ז א א ה י מ ם צ פ י מ כ ח ס ג קת • ז מ ז ק מ ה מ כ ם קדמזן כמכזאר כ ל ו ע ג ואין ה י ה נ מ׳ בחקירה י קת אברהם ה ונ״ל לקו׳ חדא מבזאר כאידך דספילה בשע י ת ומביאו ג״כ ב׳גל עקי י ם בס׳ המל ׳ ׳ שכ׳ הרמב׳ אר שהבחירה חפשית, ס א / - ו כ ״ ג ה נ ״ ש 3 ג ז ״ ק ר ע ש ב ז ח י לק פ לם על ס א ית׳ ששכלל כל העו ר י ב ה צ ק ע פ ס ל ו פ י כ ״ את במבזל מ א ׳ ב י על ריק כאשר ה ו כי הבחירה שיהי׳ ח״ראי להלז ה וכוי * ותירץ בעל עקי ג ל פ ג יחרב זבלור ה ר סלעשישבה ו ף שי ת א ו ע י ג ה י מ ע כ ג י ן ו גו הזורע מטי מצין רע ז ז עמל מנ מ לא י ״ ח מ י רו נ ל פ ז ותבן אשר תזרם ע מי, עבור י נת הבריאה ה ו ן עיקר כו כז זכו׳ כ ר החטהשכתז עבזה נ ר ף שיהי' ה ם א ג ו ל ע סו ׳ זצדיק י א ק אפילו אחד שנ צדיעל ריק עבזר זה כי בדור מ לא יכזנה ב&ס פז ״ ם מ רשעי׳ אברהם י ה ה ק * ובדור הפלג י ר צ ׳ י ה ש ח נ ר א ש נ ל ז ב מ הק הנ״ל שראה בירה פ וכזי יעז״ש ובזה יובן שהי׳ לאברהם סה טר בדזר המבול וברור הפלג לול?ת שהעולם הולך לאיק פ ע הבחירה שהי׳ בהם שהיא חפשית והי׳ לז ס ו י ר ״ פ עק פ ס א ז ה ק ש על רי ם פו ש נה ג כו ׳ ח״ו י ת י א ו ה ׳ י ה י שג יכונה שפועל ידיו הולך י ה ן זה בשם מנ ם הנ״לשאי ג ״ מ ר ה״צ אני הוא בעל ק הנ פ ס ה ובאר לו הש"9 ה י כ לאיבוד ואין מא י הצדיק הו על ריק כ ן זה פו ם אי הבירה ואיבוד הרשעילם תן בעו פו לם וז״ש ויהאזז המלך יפייך לי ו ו של ע ד סו יל אלה תולדות ש״ו י י א ׳ כוונת הבריאה וכמו ש ובשבילך הין לתרץ קושיא זו ל ח*י ׳ ׳ ז כ י י ם באברהם ׳ר״ל רג א ר מ בלת לי ה לא הג מ ת ל ה עשי ה ויאמר מ ע ר ׳ ״ ויקרא פ ק *זא ואקח אותה לי לאשה י תי ה ה אמרת אחז מ א ל אשתן הי י ג׳ ו ג ה אמרת ו מ ׳ ל ז ג ח ו ר ג ^ חלא להוי כפל לשון לא הה מ ל ל ל ״ ה ל כ ״ ח .ועזי לחחצה אמר לשון שלילה משא״כ אא ם דה״לל למה ל י מ ע מ תיבת לי שני פ . W ״ w ת י מ

ל אברהםשאמרלכצ א הקושיא ע ה א ד הי ט אשתן ת ל ג הכ זאקת אותה לי ו וגם מ״ש אח״ ת מ י ששתנו שהיא א ממ״ש י ׳ לאשונה אפשר לתרץ עפ״ ז * • ״ * ; י ת מ א מ ו הי חוזאי זכו׳ ב ה מ ' אתי לי׳ אחו * י א ד כ א ב מ מ ת נ ם מ גא ל י מ ר י ח משנ ו י י ילא מסהל ת א ^ ף ס ז ס ן י ר פ ן

t יט p t כן פורת , 1#א אחיוזהיא אחותו תירא <]f׳ כל׳יל* דאי׳ בספר מגללי ^ליכסימשנ?מקכלינשמיולנשמיואח״כ כשיוררת לבדיחה ששג$ לול וגם כל״ל דמ״ש אמרי גא אחזתי. את הסונה והיי כי ־ אמא מקננת מקבלת;שמה וכשיזרדת ליצירה ששם ז״א מ:כן ייראו מרחוק ואמה בלתי שאלה אשתו־ זאת והרגו אותי לגן •מקבלת רוח זמעשי׳ששס מ״ל מקננת ששםהתגלית כל מעשי

אמרי נא אחותי את אף בלתי שאלה ותגיל להם הטעם ׳ בראשי׳ הנאכלי׳והנבראי׳זהנזצרי׳זהנעשים ובעשי׳ אץ שוםי שייטכו לי כעבורן וכו׳ יעו״ש ־ הרי רהיי האמירה בלא לבר מלבישו ט הוא המלכיש ומכסה כל האורות והעולמות י שאלה י ובז: יוכן. ויכוח הנ״ל לפרעה־ הקשה עצמו לדעת כמבואר בכתבי׳ וכן הגוף שיארם המלביש אח כל בחינת

למה לא מלת לי כי אשתך היא וכ״ת רלמר אכשניא שבא נר״ן ונשמה לנשמה ובו מתגלה כל פעילת הארס כמעשיו י צעי^וכי שזאלין אותו על עשקי.אשתו ולכך מחשש הריגה הטובים שפעולת הנשמה ע״י איכרי הגוף * ומה יובן לן

ן וכפל הענין המייה על כמה ירידת זמרריגת שהוא אמר שהיא אחיתו ק׳ הא כע״ז אשור לןמר שהוא טתי כדי ל שלא יהרגוהו וא״נ בג״ע וכ״ת ה״מ אמירה שהוא עם מעשה' להנאתו וטובתו שמקבלת בכל מקום שעוברת שמה וכפל 'לבישה אבל אמירה לחור מותר ומ״שהטזד לאשור הייני לשון היא כמו ירקרק אדמרס שהוא מורה׳ שנכפל באלמומי״ כלא שאלה ק׳ למה אמרת אחזתי היא בלי שום שאלה רזה וירקות ויו׳ זהי׳נ כן כפל הלשון• וגם מבואר ללא כתיב לשין איסור לכ״ע וליק׳ י • • ירידה ממש דהי׳ משמע ח״ו שהוא ירידה לו ממרריגתו

ממת הירידה בזה העולם לקנות שלימות העליון ־ לנבאל ךןךס׳ וברכתי אותה זגהלזתי לךבן וברכתי' העליונה ו וברכתי אותה שחזרה ננערותת ע׳7י מעשיו הטובים שבזה העולם לכן אמר לן לך שהוא שנא׳ היתה לי עלבה וברכתי׳ בברכת החלב ויזם משתה של להנאתו וטובתו כמפרשי רז״ל ונפל הירידה שהוא מעולם׳ עולמית אבי״ע שככלל בנשמת הארס הנקרא י יצהק וכוי זהניקה את כולם י זי״ל לפי׳ז ל״ל ובינתי חותה לעולם ער ד להשמיענו שהיתה לה עדנה וחדה לווסתה הא ק״ל מזנב אברם זתחלת ההציכה מארצן המיוחד לן שהיא ארן בא מדם הנעכר ונעשה ח צב זא״כ מברכת החצב מ• כת העליונה כי בזה העוצם אני כגרים וכצל ימינו עלי ארז­ • י שככר חזרה לוונ*זה שא.״כ מאין בא לה הח^ב וכ׳׳ת חי הוי הזאת משא״כ למעלה היא דירת קבע שלו והוא אצילו׳ אשר . כתיכ לק וכרכתי׳ הוי מפרשינן לי׳ רקאי על חזרח הווסת משם יורש ומקבל נשמה לנשמה זאח״כ יורר לכדיאה ומשם

י ולא על ברכת חלב גס ז״א לא״כ ה״לצ תחלה וכרכתי׳זאח״כ מקיל נשמת ממזללתן שהיא אמא עלאה המקננת בבריאה, ונתתי לך בן אלא ש״מ דקאי על ברכת החלבזל״לוביכתי כי הנשמה'מכינה שנא׳ נשמת שלי חטנם־ ואח״כ מרד .אותהונ״למשום רעל כרכת החלכיהי׳ איזה תמי׳ לכן ליצירה ששם מקנן ז״א שהוא הקב״ה הנקרא אבין כמו שדרשו' ,הקלים וברכתי אותה זבזהלק״מ דהט׳יז פי׳ על הקו׳ חז״לגוזל אביו ואמו?r הקב״ה וכנסת ישראל וכזי שהקשה ב״י למת עושין ח׳ ימים חנוכה וכו׳ ותירץ ראיי ומקבל משס רוח ואח״כ יורל לעשי ׳שמתגלה שם כל כחיצת י בזוהר על פסוק מה יש לכי בבית וגו׳ שאין היא ית׳ נותן ד׳ עולמות אבי״ע וזה אל הארןיאשר׳ אראן שהוא בחי׳ ברכת אלא במה שיש כבר בעולם ואפי׳ הוא דבר מועט אז •מלכות בעשי׳ שהיא׳מלבשתכל העולמות ועל ירה מתגלה' הוא ית׳ ביתן ציכה להרבו׳ המעט משא״כ בלבד ריקן אין ונראה בתי׳ מעשה בראשי׳ ואחי שנשמת האדםכלולה׳ מכל •שיין בו ברכה כי אם לעשות ברי׳ חדשה י וא״כ ק׳ אין אמר העולמית לכן יש לו כח לקשר ולייחד העולמות ממטה כאן וכרכתי׳ בחלב מאחר שלא הי׳ לה כלל אין זה ככלל למעלה שהוא םדר התפלה והחידה בכל יזם ויום שתחלה ,ברכה ״ אן א״א שכבר הזרה לנערותי׳ לדם נדיתה זממנה מעלה עשי׳ ליצירה זאח״כ עשי׳ ויציר׳ לבריאה זאח״כ \נעכר ונעשה חלב ומעחה •ש מקום לביכה לחול על המעט נכללו כולם באצילי׳ שהוא עמידה וכן עד א״ס כנודע להרבה שיהי׳ כלי להציקאת סלם מטעם הנז׳ שם ״ זבזה •וז״ש ואעשך לגזי גלול כי ירזע מ״ש בזוהר גלול ה׳ ומהולל י יוכן וכרכתי אותה שחזרה לנעריתי׳ אז שפיר וברכתי׳בחלב מאוד בעיר אלדעו הר קדשו אימתי הוא גלול כשהזא בעד דבלא ברכה ראשונה גם שני׳ אי אפשר כמבואר זק״ל ״ •אצדינו וכו׳ יעו׳יש ולהכין טעם הרביהואכמ״ש כתיקוני׳

ה לבאר פ׳ לך לך מארצך כי א״א לז״א שיהי׳ גדול שהוא בחי׳ מוחין שאז נעשה גדול 1 א ר נ ) D *1על פ וממולדתך ימביח אביך ברמי׳ח איברים שהוא בק״מרמ״ח תיבות ככורע והמשכת ,אצהאיז אשר אראך ושאר המשך הפסוקים י - ונ״ל ראי׳ מוחין הוש מזווג או״א והייני אחי שצתחביו זו״נ להעלות י בספר שחיבר מוהרח״ז בשערי קלושה כי נשמח האלם מ״בומ״לביחור שמע ישראל יבשכמלי שהיא מ״טאיחיווגע המרומז בשם הוי׳ .גי׳ לגוי אז נעשה גדול משא״כ בל״ה( כי הז״א יש לו מן / מחובר ימקישר מן לי עולמות אכי׳ נשמה לנשמה מאצילו׳בתוכו וכפנימיותו כמו הא״ס שבתוכו ג׳ אחיות מן שם הוי׳ יכן במלוי יש לז מילוי של ג' אוחיות •של כל העולמית המלכישים אותו כן כאדם והנשמה .לבד העולה ט״לזכשמתחברח אליו הנזקבא שהיא ה׳אחרזנ4 •שבו מבריאה מלביש לנשמה משמה ורוח מיצירה שהוא שבשם נעשה אדם גי׳ מ״ה וכו׳ מפורש בכתבי׳ יעו״ש )א נשמת האדם י ה ה ש נ י כ ש צ ה ת ע ז מ היצה״ט שבאדם מלביש לנשמה ונכש שהוא מעשי׳ שבו ו5נה כל הפרשה מיא ירידת הנשמה ו ה הקליכו׳ ושם היצה״ר ומלכיש את הרוח ועליו הגוף בסוד חלק אלוד׳ ממעל ובסוג א׳ נכללו כמו ש הרקיעים זכו׳ ולכך היצ״ט משתתף עם הנשמה הסמוך לו ׳דרך העולמית הליל לתועלת מי׳ל כך הוא התפשטות השכיל והיצ״ה משתתף עם הגיף הסמוך ובבחינה זו הוא קטטית ־עד העשי׳ לברר הנצזצות שתעלה בסיר מ׳ינ למעלה ותכלולע מסדר ר ו החימר עם הנשמה זכו׳ אך להיות היצה״ט צריך לפעולות ^עולמית ז־זבזה ממטה למעלה על א״ים מ הגוף בכל מעשה המצות יש לו טורח להכניעו זכז׳ יעו״ש ,התפלה שהוא להעלות תחלה עשי׳ ביצייה ואחי׳כ שניהצן גח״צ ש״ב• ובזה נטא לביאור הליל אחר שידוע הי הנשמה בכליאה זכז׳ וז״ש ואעשך לגזי גליל ר״ל כשתעלה יחוכלל׳ אותיות שבשם העולה קרא אברהם ויורדת מעזלם העליון לעולם השפל כמה עשי׳ ביצירה( ויצירה היא ז״א ג ג

ירידות זה אחר זה ומקבלת הנשמה חלק אורות העולמות גי׳ ט״ל מספר לגוי שהוא גי׳ ט״ל ) זכשחחזכר עמז העשי' £|כל עול׳זעולס שעובר׳שמה כי מאר׳ן חיי׳אח^־ן&היא ־ שהיאה׳אחדונ׳שכש׳אז יהי' גחל לכחי׳מוחיןאחד חיבור ז״א1

^<,יאציל>״שמש׳^אצלו נשמו׳בני יש0< כמ״ש בני׳את׳לר׳ י(1 ונוקבי׳

ה יוסף ר ו כן פ

וסיבי׳ ואברכך וגו, כי נודע בשדר התפלה כי הקי׳ש הוא שתיגםוררין ומורה על מרי הקל״הוהנעני אז בארץ כבריאה כי אחר שעלו עשי' ויצירה בבריאה שהם זו״כ בסוד ׳שהי׳ הגבורות הרין י וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך מ׳ינ אז גזרמין יחוד ?זווג לאז״א דבריאה להמשיך מוחין אתן את הארץ הזאת וגו׳ כי לעתיד גםמקזסגיהנס יהי׳ צזו״נ שהם עשי׳ ויצירה וה״נ ממש כך הוא כי אזתיז׳אברכך /יישוב ונחלה לישראל כי גי הנס כלה כנודע מרז״צ בש ״ש •׳ דבי>ה ייעתק משם ההרה שהיא עלותו מעמק הבנה הנ״כ לעלות הוא אבדם שהוא חיבור יסוד אכא הנק׳ אבר עם מ׳ מרובעת והיינו מיגור או״א דבריאה להמשיך לג״ע העליון ותחלה הוא משכן הנפש כג״ע התחתון שהיא ם מוחין צזרנ ע׳׳י מ״נ שהעצז שמשם הברכה במר איהז ברו׳. המכונה אל הגוף זז״ש ויט אהצה ואח״כ אהלו משכן הלשמה והיהי ברכה וכ?׳ ק׳ ברכל/ן הוא מבינה המקננת בבריאה כי בג״ע העליון וככ״מ שעבר בנה ותיקן מזבח שהוח מלכותי ט ס״ג ו;"ז למיצוי דט״ג הוא ק׳ ברכא{ זז״ש ותברכו. לקשר של עולם ההוא ע״י העלאת מ׳׳נ בנצוצי בשמות שהעלה ו ונייחד העולמית עד הכריאה • ואגדלה שמן זהו שאומרים וע״י זההלוך1נסוע ה;ג3ה לצר דרוס להכניע בכויות צכו;

אנלי אברהם • ור״ל אחר המשכת מוחין מיזו״א דבריאה יזרממ בסוד מ״נ לאו׳יא דאצינו׳ ויקנלו מוחין מאו״א עד תיעלו כ״כ שיהיו שיין בקומתן עם אז״א דאצילו׳ כמו בשבת במוסף שאין שזה ז!וג שישתו? יסודות זו״נ כי אם אז כמבואר בכתבים ואזנק׳ המצנז׳ אל הוי׳ במילזי אלפין גי׳ מ״ה וזהו מקלכ כבודו להעריצו זכו׳ זז״ש ואגדלה שמן שהמלכות נק׳ שמךכמ^ש למען שמו ונוי ונתעלה בעלי׳ הי נה עצמה שיש לה מ״ט שערים גי׳ ואגדלה ויפי; דרשו זזהי שאומרים אלדי אנרהס קהזא אבר מה שיש יחוד לז״א ביסודו הנק״ אבר עם מלכי׳ שנקראת אז כשם מ״ה כמז ז״א עצמו שאין שום גדלת יזמר .למלכיתכיאם שתתי׳ במדרגת בינה עצמהשהוא בשבת׳בקדושת כתר וז״ש זאגדלה שמן כי משם זצמעלת אין עלי׳ לנזק׳ בדיקנא אבל י לדידי׳אמר והי׳ ברכה ודרשו שהברכז׳ מסיית בידן זר״ל כי יש עלי׳ לז״א עוד יותר עד מזל ח׳ דדיקנא כמו בחזרה ןמנחה של שבת שאז עצמות הבינה שהיא נק, ברכה כנ״ל הי׳נגר חג״ת ז״ח של עתה שנק׳ ידיך כי או״א מלביש,׳ זרוע׳ דארין אנפין מורע וכל זה נעשה עייהנשמה שנק׳אברהס המייח' ומקשר ומעלה את העולמות בטיב כוונתו הזכה זהנכונ׳כאמור ישכיר נאמר לן לן להנאתן וכן׳ • ןילן אכרםבר ה׳ זילן אתו לוט שהיא היצה״ר כנז׳ בזוהר זכו׳ כאשד ד כי מיד כשנולד הנשמה היצה״ר בא עמו יאבדם בן ה׳ שנים י שהי׳ מן היסטרית מחסד עד הוד אלא מצד הכלנית ביסוד ואח״כ במלכות נעשה שנעים שנה בצאתו מחרן שלוא עולם הזה ״ זיקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וגו׳ זר״ל שנזלכך חומרז כ״כ שנעשה מהגוף כשנגה וגם היצה״ר נעשה בן אחיו שהכניעי יכללו שמאלא כימיני ואת כל רכושם ואת הנפש אשי עשו כחין כי כעולם העשי׳ הוא תיקון הנפש להעלו׳ נפשין רעשי׳ כיצירה וכנ״ל וז״ש הנפש אשר עשי בחרן ויצאו ללכה ארצה מען כי מרע ענין יציא׳ נשמת הצריר^מעזלם הזה היא להיות מ״נ למלכות סחעלה מעשי׳ עם נפשין דעשי׳ אל העזלס שלמעלה מהם י וז״ע ו יצאו ללכת ארצה כנען שהוא מ״ל רעשי׳ שיש כה אחיזה אל הקליפו׳ ומיד ויבאו ארצה כנען שלא נאחזו בהם הקליסית בסוד ואתה תנוח והעמוד לגורלך >?ך הימיכוכמ-ש האלשיך 5פ׳ י ויעבד אברס בארז וגו׳ ידוע מ״ש עוברי בעמק הבכה כי גם נשמת הצדיק עיבר על דרך פתח גיהנם כדי להעלזתנשמוח האחוזו׳ בו כמו מדיי ש*״י תורתו ותפלתי העצה נציצית וכו׳ וזהו צחות לשון ויעביר שהוא

ע״ב רי״ו חסד וגבורה שהוא נראה מעט דין לנשמת הצדיק,

בחסד דרוס הימין • ויהי רעב באר׳ן וגו׳ והואעכי׳י׳ מנחם פי׳ ה^״ס נ;/׳ מה ששמעתי בשם הרב המגיד מ המבזה ת״ח קין רפואה למכתו וכו׳ והעולה משם כי האדםה נ ה ׳נק׳עולסקטן וישבו ג״עוגיהכם וכנז׳בתיקוני׳ י דוגמת מה שעובר הצדיק בפתח גיהנס כרי להעלות נשמותל מנשמת זכלל יש דוגמא לזה בעה״ז כי נשמת הצדיק מו אנשי דורו נדי שיוכל להעלותן בהתלבק נשמתו בז יתברך ע״י תירתי יתפלהו להעלות נצוצי נשמות וכנ״ל שיעלו עמו ואס הדור רשעי׳ והוא צדיק שהינו ממלרגתן כלל שיזכצ/ ע״! להעליתן אזי לפעמי׳מזכ ח הצדיק לירד ממדרגתו ג

י מזה ת י : י ז ש ז י ו כ י ) י י ש כ י ו יי מ ש ; מ * ה י ט ת ח ב ה ם ז י א במקום אחר ואחר שהוא במדרגתן אזי יכיל להעלוק^עכ באדן כשיחזור לעלות למדרגתו ונו׳ • ובזה יובן ויהי י ע״י רשעי הדור'שאין מבוא לשפע לבוא בעולם השפל כי יזם ע״י הכשר מעשי הצדיקי׳ וכנודע בכתבי האר״י ובשער* קרושה אז וירד אבדם שהוא הצדיק מצרימה־ שיורד ממרריגתו בסבת חטא אנשי רירו יכנ״ל להיות במצזרה ומצוק במדרגותן • ואז הי׳ חושש הצדיה P ע״י מO שיורד יותר למטה מיןיכ הקליפז׳ שלא יחאחזי הקליכו׳ ־ ת״ו • והכהאיןחפש לאחיז׳הקליפו׳בנשמה רק ע״י הגיףשהן׳ . מצלהקליפיג׳׳כ ו%$ »״ש כאשר הקריב לבא מצרימה במצר הזה ויאמר אלישרי אשתי שהיא הגין׳* הכה נא ידעתי כ* אשה יפת מראה את במעשין הטובים זבל הגדיל מחכירו

יצרו גדול ממנו ובפרט במקום שכיטת הקליפיח הזה 5ן. לחוש שירצה להתאחז בה הנה נזדע מ״ש בזוהר שיר השירים יעל פסוק אל תראוני שאני שחרחירת כי כעת .שעולל- המלטת אל הזוזג העליז; מסתרת י״ע שלא ימו החיצונים

י שיהיי מעשיו י י - ס י א ן ה כ ש י " י ע ' י מ ה י ז ג ה י י ז ן ה מ

י בכל דרכיי זכפרט כשהו6• בהצנע לכת להסתיר מעש גורס זווג עליון שיותר יש כזה סכנה שלא •הכי החיצונים כירידת השפע מן הזזזג!כנודע טעס עלינו אחר כל הפלהל שלא תסתיר וכי׳ זז״ש זהי׳ כי יראז אורן המצרים י׳ מעשין מהם רק שיראו אותך ואמרו א^תו זאת י ורי׳צ שירגישו בעשית ייאזר העליין יהרגו אותי ואותן יחיו וריל שיגזלו השפע וארן יחיו שע״י הגיף ימשכו השפע לחייחן זלא לחיי הנשמה ע״כ אמרי לי אחי הוא שאין בזה מעשלן זווג וייחוד למען ייטב לי בעבורן שיקכל הצדיק ר&ע• למעלה כדי להשפיע למלמת שהוא הנשמה חלק אלו*• ממעל בסוד ותהי האוכל לפקחן לארז וזהי יחיההע ללןחתזט׳ י כ ש ה נפשי בגללן כי כשיש מעבר לשפע לי למב* ד ס ו ^ פ העוברת שמה כלי לעשות חסד לנשמ^הרשעי' להעלותן אז גם הצדיק מקבל השפע כפלי כ אכרם בארץ עד מ משם וז״ש ויעבור אכרם בארז עד מקום שכם ר״לשהזא ודוק׳ י(יהי כניא אביס מצרימה ולא כתיביכבזיאכמלמ^

^ מקום מוכן לפורענ ש ע יעני׳ הרשעים עד אינ־ןן מזרה י״ל כמן שהטמין אותה וכי׳ 'כפי׳ ר ש״י וכו׳ ור״ל שהסתיר מ• דהיינו שי;זא ..'תוקף הדין לישעי׳ הנעשיס ע״י הגוף שנקרא שרה ואפ״המידככזאאבר^ ץ ר א ה י ^

מציימה

1

בן פורה י«ף השמים וכאשר נבאר א״כ ליל לעשות זה כאן * ועי׳ שאמד שאודיע טבען כעולם שיהי׳ אכרהם צדן לככול ושיעורם׳ שמו בארז והנה הי׳ קו׳ ראשונה אפשר י לבאר חלא באירן עפ״י שכתכתי כהקדמה בי־אזר מזמור ק״ז וביאר הש״ש ל ׳ צריכין להולות זכו' ־ וא*כ\״ל לה״נ קאמר לאכרהס כלי שיהי׳ ל׳ יסודות שלו מרכבה לשטנה אל ל׳ איתיוית הוי' צריך צהםיר חלק הרע מן ארמ״ע זללבק בטוב זכמ״ש האנלי מוהרח״ז׳ כסיר האבות הן המיכבה באופן ההוא יעו״ש * וז״ש ל׳ מלריגות לן לן מארצן ממוללתןור״ל שילן ויתרחק׳ מן זמכית אכין אל האת אשר אראן חומר עטרות הרע שכל׳ יסודות ואז׳ יהי׳ כסא ומרככת אל השכינה שהי א הארץ אשר אראן ארץ עליונה ול}״צ • יכדילכאר כ׳ קו׳ אחרונות נראו: לבאר חחלה המשך הפסוקיםשאח״כ וייצא איתי החוצה ויאמר הכט נא השמימה וספור הכוכטס וגוי כה יהי׳ זרען והאמין כה׳ ייחשכ׳ לו צדקה ויאמר אליו ־׳ אני ה׳ אשר הוצאתין מאור כשדים • לתת לך את הארץ היאת לרש תה ויאמר כמה אדע כי אירשנהוגו׳ י והספיקות רבו א׳ שיש להבין מה זה ענין־שהוציא אותו החוצה ולא אמד ליי זאת גם בהיותו פה • ועוד למת כאן ויאמן אל דבור והבטחת הש׳׳י בלי

שוס אות ומופת משא״כ מקורס שלא האמין לדברי השם * . לעזר אין תיכף אחר לכתיב והאמין בה׳ וגו׳ איך אמר במה אדע זלא האמין להבטחת הש״י ח״ו • זנ״ל דמצינז לחז״ל שאמרו שהתנה הקב׳יה בשעת בריאת העולם על כל פרטי המאורעז׳ שיהי' אח״כ עם הים שיקרעס צפני ישראל שנא׳!ישב הים לאיתנו לחנאו >נן ע השמש וירח שירום בגבעון לפני יהושע ועם הדג דיונת וכיוצא בזה י ויש לחמוהו הקצרה יד ה׳ לשנו׳ הטבעי גס אח״כ בלא שום תנאי כי הוא המחדש בטובו בכל יום תמיל מעשה בראשית ואי משום לאין כל חדש תמת השמש א״כ ק׳ גם בתנאי מ״מ הוא חרש ־ ונראה כי העזלימתנהג עפ״י 3׳ מלריגזת א׳ עפ״י הטבע וב׳ למעלה מהטבע ויש להאריך בזה ויבואר בדרוש לשבת במקום מיוחל יעז״ש ואצו ב׳ מדריגות הוא לפי הדרגה ומעשה בני אדם יש מתכלג עפ״י הטבע בדרכיו ועבודת הש״י ויש מתנהג דרכיון ועבודתו ית׳ למעלה מהטבע ולפי הבחירה של האדם כ במדחו מודדן לו עליי הטבע או למעלה מהטבע וכליש בספר הקצה דלכן נקראו מדות שהוא מרה כנגד מרה וכוי י יעז״ש ומטעם זה אמרו חז״ל. שלא ניךע הים עד שקפצו השבטי׳כתזןהים עד חזטמ׳אז נרי׳ כי הי׳נס למעל׳מהטלו אלי כעתיקא תליא וכו׳לכךהוצרכו. השבטי' זכמ״ש מה ח#י ג״כ לאחוז באמינ׳אומן זיוצר הכל למעל׳מהטבע וקפצו בים ואז נקרע זה״ה ככייצ׳כזה בדהע״ה ומעתה מבזא׳כי היצרן לתנאי כי הכחיד' חפשי׳ ושנא במי^ן יהי׳ רק ע״פ יטבעע הים שהיא למעל׳מהטבע ופן יאכלו ח״ו ע״י ר ר יא' לא יי העילילתזהו• י ז ח המצריי׳הרודפי׳אזתם ומי יקבל התירה ף לכן היצרן להחנז׳בשעתהבריאה זהזש׳הכל בטבע הבריאה ואז גם אס יבחרו במרת והנהגה עפ׳יי הטבע ג״כ הזכרת הים לקרוע לפניהם והי׳ה באינך שמש כגבעון זכי1צא זכז/ ״ וכזה יוכן כי אברה' ושרה לא היי 3ט3עס להוליד שהי׳עקרי' זז״ש אכרם הן לי לא לתת זרע כי ידע בעצמו כי מצד־הטג' א״א להוליד וכזה היתה תשובתו ית׳ כי לאדם שמתנהג ע׳׳פ הטבע אז למעלה ג״כמשפיעיךלו ע״פהטבעמשא״כ אברה׳ שהי׳ מלתז מלת החסר שהוא למעלה מהטבע כנודע

צלך

מצרימה שלל למקום שליטת הקליפות כםבת חטא הדור מיל נתאחזי בהם החיצונים יתקת האשה בית פרעה * אך לאי׳ בעת אשר שלט אדם בארם לרע לו ויש ולאבדם היטב בעבורה שבירר הניצוצות אבל היה לרע להם ולכךזגו׳ זלכסוף ויעל אבדם ממצרים זכר ר״ל שחזר זינגע ה'י לעלות למדדגתז וכל אשר לו עלו עמו וגל׳ל • ויהי ריב כין רועי מקנה אברם וביןרעי מקנה לוט זגז׳ והיא כי נזרע מררגתהצליק היינו שצליךעוד להתגרות עסהיצה״ר ולהתגבר עליו אבל החסיר הוא שאין בו יצה״ר כלל ואינו צריך להתגרותכלל זז״ש ויהי ריב וגו׳ ור״ל כי עד עכשיו היה לוט שהוא היצה״ר עמו שהכניעז וכנ״ל ועכשיו שקנה אביס יותר מדריגה• בשוד שכ׳ בזוהר דעייל ונפיק שנכנס למצרים ויצא בשלום היה רוצה להתקדש ייתר ולפרוש עצמו מן הגשמיות מכל וכל:ולא יהיה בו יצה״ר כלל וז״ש הפרד נא מעלי וכו׳ ועלתה בידו שנא׳ ייפרדו איש מעל אחיו ׳שנתפשט מהגשמיות ודבק נפשו ורוחו ונשמתו בו יה׳ ואז ויאמר ה, אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שדבק מחשבתו לברברים רוחניים והשיג בשכלו בעולם הרוחני ח״ש שא *עיניך מן המקום אשר אתה עומד שם בהתבח־דת מחשבתך

משם תראה ותשיג בעין השכל צפונה ונגבה וגו׳ וק״ל ונבאר פסוק ויעבור אברס בארז על מקום שכם עד אילזן מורה ופי׳ רז״ל הראה לו הר גריזיס זהר עיבל ששם קבלו

ישראל שמעת התורה וכן׳ י ולהבין מה ענין זה ל׳ל דאי' בח״מ ה״ל מתנה הנותן מתנה על תנאי אם ך!זדם שהקנה בא׳ מדרכי הקנאה מתנה עמו התנאי מוטב ־ ואם לאיח״כ אף שלא קיים התנאי מתנתו קיימת וא׳ מדרכי הקנאה היינו הילוך זכז׳ ובזה יובן דכאן כחן הקב״ה מחצה לאבלהס את ארן כנען כמו שנא׳ ויאמר לזרעך אתן אח הארז הזאת וגו׳ ולולי שקדם התנאי שהתנה על מנת שיקיימו •ישראל את התורה כמפורש בשביעות הר גריזיםן מיל ע וכו׳ היה י!זנה אצרהס בהילוך שהלך אז בארץ מ יאחד המתנה מייל ושוב לא הי׳ התנאי שאחריו מבטל את המתנה לכך מיד שנכנס אביהם בתוכה קודם שנחן המחנה היאה לו הקב״ה התנאי והשלועה שבהר גריזים ועל סמך התנאי אמי־ צו הקב״ה לזרעך אתן את הארץ הזאת ־ באופן שאע״פשקנאה ;הילוך מיד אתר הנתינה שהבטיחו הש״י מ״מ לא לטל התנאי וק״ל־זעפ״ויזבןפי׳הפסוק והאמין3ה׳ ויחשבה לז צדקה • זזת אין לז שחר • זנ״ל דאי׳ בסי' :

׳קכ״ה ה״מ למתנה צריך קנין היכי ללא סמכה לעח הנותן כגון מחנה מלוב׳ אבל מתנה מועטת יםמכה לעת המקבל :קל ואין הניחן רשאי לחזיר בז ואם המקבל מתנה עני אף במחצ׳ מרזב׳ אינו חוזר דהוי צדקה ואמירה לגבוה וכו׳ ובזה יובן והאמין בל׳ר״ל שסמכ'לעת הניחן אף שהזא מתנה •$רוכ׳6ה ־משני זיחשבה לו צדקה רילדסבר אברהם שהוא מדין צמןא יבחן לו ובצדקה איצו חוז־ אף במתנה מרובה לכןממכה דעתי של אברהם והאמין בה׳ וגו׳ זק״ל •ר השכל וכללים ס ו פ מ ) ג ע פ

גדולים לעמדת השם ייאיד ה ׳ אל אביס לן לך מארצך וממולדתך ומבית אל האיז אשר אראך י ופי׳ ר&״י לך לך כאן אי אתה זיכה לבציס זעיר שאודיע טכעך כעזלס ״ ויש להקשז״דה״ל לקצ׳זלומר לך לך ^ הארץ אשי אראך זע• ׳כפל לשונו׳מארצך ״זגה ממולדתך וגוי ועזר שאמ׳כאן אי אתה זיכ׳לבני׳משא״כ .*° P' יא גם שס צא זכה כי אם שהגביהו למעלה מכיפת

ב\ פויה; •וסן*

!

ויבזה מעלתי וכזי'וז״ש וממולדתך ללינ0הטכעי שמלל• ע?/ו' יראה לשכר אותה כלל ומבית אכין ט אכין נק׳ חכמה אכא

ובי׳אביך הוא בילעול׳המחשכ׳והכוונה שירא׳צתקןהמקשבו' י*v היעית ע״ר שביאר טורי זל«7ת ובחנתי מזע במ״א וז״כוומיע$ אבין . שידע נברר *י v ן ע" מה שנפלו המחשבח מן בית אכין' שיחזזי להענותן ו תזכה אל הארץ העליונה אשר אראן':זד י״ל ונבאר ?ייהזמל ־ הימאח־ים לצאת מן ה£:ת1ממהרי׳ לבא דהל״לאישכא :

ונ״ל לא׳מרז בש״ס באו וככיז ל־ןח j שכת מצכתא וכויוהעכין# למבואר בכתבי האר״י זלה״ה שנרין נקבל נר״נ דהיינו מ׳ ביזם ד׳ דוח ביום ה׳ ונשמה ביום ו,־ וכן אחר שכת יוס א

נשמה יום ב׳יזמ יום ג׳ ננש וכו׳ יעו״ש ובזה יובן באז ונצל/ •ימיס ; ׳ ג לקראת שבת זכז׳ לעשות ה.נה ג׳ ימים קודם שבת ז

לאח־ שבת אמנם בסדר בריח 1 העולם שנבר׳האדם בערי/ן׳ ימים זאק״ע י הי׳ השרי תחנה המחתי-י ׳לנא? מן השבת ג ממהרים ג׳ ימים קודם לשבת ות״ש ובזה יובן לן לן מארצך י לקבל נפשמעשי׳ שנק׳ ארץ ואח״כ ממיללתך שהיא רלח י מיצירה זאח׳יכ מבית אבין שהוא נשמה מעולם הבריאישנק' י בית אבין כג״ל ואז תזכה אל הארץ העליונה אשר ארל)-״־

- הוא במי׳ שבת זהבן• 4׳ ^ ר א מ ו ל ד ל י ל כ ^ פן׳ ד עי׳פ נג־םר ה

זגו׳לבארזהל׳צלבאד תחיל׳פםוק אמרי נא אחותי אי( למעןייטב לי בעכורןזק, ^ נפשי בגללן ופיי׳רש׳יי שיתנו לי מתנות זכש״ס דרשו א״^•״ אוקיה לנשייכז כי היכי לתתעתריו שנאמ״ ולאבדם הישי^ י* , ת בעבירה וס י ויש להבין זכי אברהם אבינו היי להוכו אך צ מ מתנות שאמר למען ייטב לי כעמרן והוא אמר לת סלים אס מחוט וער שדון כעל.ולא תאמר אני העשרתי א

.אברס היי שהי׳ שונא(לתנות וכמי שאמי הכתוב של{*'י ^ ו ע ת ל מתנית יחי, וגם דכתבתי במ״א ביאור משנה כ

* * מ תועלת(אנשי הייזחני וכו׳ ודפח״ח ובזי.יזגן ט ה י* ד ?ף ז ד י א ים עולם שנה נפש ואזכיר א׳ מהל ו יפורש בג׳ פנ/ נשמה ושרה ^ י ם ויו:ף לקח כי נודע אברס הוא כח . ח* ז \ י והצורה א מ ח בחי׳ הגוף והיינו באדם פיטי נקרא ה^ צ ׳ ושרה ובכללית העולם אנשי החומר נקיא שדה זאנןי ה> ר נק׳ אבדם וכרי לחבר אנשי החומר עם אנשי הצורה <

ל ' אכש י ח : ס ן ר ב א ר מ א ^ א | י י ת ד ח ה א ו צ ה מ ש ו ' ע י ח ג

ד ^ ו ח א י ח n ט א ( S י ת י ן ר א א ר נ מ ״ א מ :צורה לשת אנשי הי*ו^ , הם הוא חיבור א׳ יותר מאיש ואשתו כמ״ש בזוהר כי א

ואשתו לפעמי׳ יש פירוד ביניהם הןבימי טומאתה או

- מ ה א ז ל ת י י י ח > י י ז ו ב ח י כ י מ י ת ת י ח א ח י כ א " 6 ש ' מ י ש מ ט

אמרי נא אחותי את והתועלת היוצא מזה כי העושה

• • ך ״ י י י ו ׳ ׳ ״ ו ׳ י ־ י ״ י w למען ! £ י ה . נכשי עללן וק״ל ולזה רמזי בש״ס אוהירו לנשייט ד^ ת ע < ד ת לחבר אותם אנשי החימר עם אנשי הצורה כרי ש שעל ידם באה השפע בגשמי לאנשי הרוחני כנ״ל והבן . ועתה נחזור לביאור פסוק הנ״ל ויאמר ה׳ אל אברס לך \א תיעלת>צאע3 י ו ע צ ר ' א י י נ .מארצן ט ע״י אנשי החימר ש הצורה שנק׳ אברס שיקבלו על ידם השפע בגשמי ויהי ׳ j ׳*י

י א י u ה ה ז ־פנאיצילןבמעלזת ומדדגית לדבק ברוחני זי אראן 1 ^

לכך ויו$־ אוחו החוצה למעלה מכיפת הרקיע שהוא' לנןעלה מטבע המזלות של בריאת העולם ודבקז כמדתו צשנית הטבעו ״ ונ5יל הרגיש אברהם בעצמו שזצה לעלות במדריגות שהוא למעל׳ מהטבע והיא מדריגת האמנה וז״ש .והאמין כה׳וגו׳ כי האמנה בו ית׳הוא עצמות הדביקות־ שנתדבק בשס הוי׳ ב׳׳ה שהיא למעלה מהטב׳זכמ״ש הרמב״ן: הפרש שס שדי הוא הטבע ־ ושם הזי׳ הוא למעלה מהטבע יעו״ש ״ בפ׳ זארא זז״ש זיחשי׳ לו צדק׳ לנודע הפר׳ ובין צדקה ובין צדגן כי זה ה׳ עלאה וזי* ה׳ תתלווה והאמנה' הוא ה׳ עלאה,כאשר בבאר במקומו וז״שויחשביהלוצדקה והבן • וכאשר אמר לו הש״י אני ה׳ אשי הוצאתיך מאור השדים לתת לן את האי׳ן הזאת לרשתה דהיינו ירושה לבניו' אז שאל כהוגן במה אדע כי אירשנה והזכיר ב׳ שמית הוי׳ אלנ״י כי א׳ע״פ הטבע וא׳למעלה מהטבע ור״ל דנודע כי כיבוש א״י ל״א מלכים והעברת הירדן הוא למעלה מהטבע זזה אינו ראוי כי אם לפי הכנת האדם שמתנהג למעלה מהטבע ושאל אברלם״מאיוי שהנחירה חפשית ובמה ארע כי אירשנה כי ארע הוא לשון הא:גנה ודביקות בסוד וידע אלים את חזה זכמ״ש בכל דרטד דעהו זא״כ אין נתינת א״י במוחלט כי במה אדע שיזכה זרעי להגיע למלריגת דביקות הנק׳יליעה כלי שאירשנה והשיב לו הש״י שפיר קאמר׳ ואמר קחה לי עגלה משילשת וגו׳ ביום ההואכרת ה׳ את אברנ1 ברית לאמר לז־ען נתזי את האי־ץ הזאת לרשתה ופירושו חז״ל נתתי משמע מכבר כי אמירתי היא כאלו כבר עשוי׳ וכו.׳ זר״ל כי אין אחר המעשה כלום והמעשה היא עניין קחה לי עגלה וגו׳ ואז נתתי ככר ואין לשנות גם כשיהיה בחירתן כטכע ןק״ל ־ ונחזור לענין הנ״ל כי יש 3 ׳ ׳מלרגזת .א׳ע״פהטבע וב׳ למעלה מי^טכעולרןשלומי אמוני ישראל.בעמדתן כתורה ותפלה לתכלית שיעלל ׳ממדריגה תחתונה אצ העליונה וכמ״ש האל״י זלה״ה שזהו עיקר העבודה להעלות העולמית זהנצוצין ובזה יובן לך לך מארצן וגו׳ ר״ל שילן מן מדרגה זו שהוא ע״פ הטבע שנק* אלצן ומולדתך ע״ש ארצי׳ וטבע התוללה מצל אביו וכו׳ מ] הלוך ונסוע הנגבה שהוא למעלה מהטבע ללבק לעולמות ;עליונות זז״ש אל הארז אשר אראך שתזכה לראות כעין 'השכל עיי דבקות והאמנה שהיא הידיעה שיראה אדן העליונה והתועלת פרטיות השייך לן בזה אלמי התועלת הרוחני ט כאן אי אתה זוכה לבני׳ר״ל כאן כשתהיי במדריג׳ זו שהיא הטבע ׳שהיי ערג משא״כ למעלה מהטבע וכנ״ל * ועזר שאזדיע טכעך כעולם • זר״ל ועוד מעצה בזספת ,מלבד התועלת הלל והוא. שאודיע טבעךבעולם ור״ל 'לדבק ולהעלות מדריגה חחתונה שלך הנק׳ טבעך בעזלס ״ העליון שנק׳ עולם לשון העלם ונסתר חיש שאודיע לשון

דביקות מדריגה תחתונה בעליונה וק״ל •

פ ששמעתי ממורי ״ ע פן ג ע״פ m ן . לו לו

' מארצן יממזלדחך ומבית אביך אל הארז אשר אראן והספיק 4 ״ עס כיאזקכתבתי גמ״א • וכעת נ״ל לפי הנ״ל שכתבתי

; שיעשה מן ערב ביר כג׳ כחי׳ עש״ן כזה ייכ! לו לך מארצך י שיעשה מן ארציית החומר צורה והיינו כפיטיח נפש אדם

pv י זה״ה בכללות העולם שיעשה מן אנשי החומר צורה

•בכחי׳ שנה שיעשה מז יצה״ר יצ״ט • וממולדתך לכמבתי׳ ממורי זלה״הכשםרכינו ת ע מ ^ במ״א לי גאון .כי עקר סעד ׳*ליאת הארס בעה^ לשכר מלית לעות ־ שלו שכעית :

1

ftf* בא

ארציות התומר £י5ז 5צ#יע אבר קטן לריוף אחר חמדת עה״ז ועין שהיא אבר קטן לא תשבענה ואדרבה גרפזיהי. רעב בארץ כי משביעו רעב וירד אברם' היא הנשמ?

. j'uvxjw מגרמה אל מילר הגוף לשעבד הנשמה לציכי ויהי־ כאשר׳ הקריב לבוא מצרימ' לקחת הנשמה עצה והתחנן ל:גוף וייאמר אל שרי אשתו היא.האשה הסוחרת הנ״להנה. נא ירעתי;י אשת יפת מראה את שהיא האשה . הצחמדת למראה בעיני רוב העולם שעוסקים 3ר«ז3פרט אנשי החומר בעלי מיצר וגבול. והי׳ כי יראו אורן המצרים בעלי החומק והרגו אותי לאברם הנשמה שלא ישפיע לי שגם שפע - תיוק הרותני רק אותן יחיו להשפיע שנערב לחומר הגוף צכ3 אמייי לי אחותן את לעסוק גם בגשמי רק לקשר. מעשה הגשמי של הגוף אל המחשבה מקום הנשמה שהיא י רוחני וזהי לשון אנדי ליסוד המחשבה כנודע. זעי״ז ושיחה נפשיpfi בגללן שיהי׳ קיו^לשניהם כמו שכתבתי ויאהב גם יחל מעשי הגשמי השייך לרחל כשהיא כמשך.מצאה מלט ת יבינה עולם המחשבה וכו׳ והבן • ועפ״ז נבאר ש״ש דב״ב פרק קמא דף י״ו ות׳ ברך את איברצם בכל וכו׳ רי׳א המודעי אומר איצטגנינית היי לו לאברהנז ללבו שכל מלכי נמרח ומערב, משכימין לפתחו רשב״י אומר אבן טובה היתה תלוי׳ לוי לאברהם אבינו שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא זגשמתכתלה הקכיה ותלאה כגלגל חמה׳ אמר אביי היינו דאמרי איגשי אידלי יומא אידצי י,צירי וכו׳ וכעקיידת׳ שער ד׳ ביאר זה כי יש ציימוי ויש שימיש חכמים ולו/יעו״ש• והספיקו׳ למה מלכי מזרח ומערב ולא צפון ודרום • ועור. מהו משכימין לפתחו ועוד ק׳ יןי׳ התיס׳ לרשכ״י שכל חיל>ז וכו׳ הא עד יעקב לא הי׳ חוילה וכו׳.ועו׳ במאי פליגי רשב״י זר״א המודעי זכו׳.ושאר הספיקות * ואגב נבאר ש׳יס הלל רב״ב רפ*ק הספינה רבה 0:״ח רחזי ציפרי קאי רךםזלי' במיא וראשו עד שמים וכו׳ י זצראה דר״א המוידעי ורשב״י מפרשי פליגתא לתנאי דמר ם״ל ככל גי׳ כן ומאחר שהי׳ לו בן הי׳ צריך להשיאו אשה וכפי׳ רש״י וכו׳ ודיי 3ש״ם דכ״ל ס״לכח הי׳ לאברהם ובכל שמה ויש להכין כמה פליגי וגם איך כליל כמציאות דחדא מיסזי ח״ו כשקר כי אם .לומר דשניהם אמת זכמ״ש בפע״ח ה׳יל ר״ה,דמר ס״ל בניסן. לברא העולם ומר ם״ל בתשרי ימפרש דשניהם אמת זה בעיבור וזה כלידה וכו׳ יעו׳׳ש זה״ג כך לפעמים נקרא בן ולפעמים כת והענין כי המלכות נק׳ בתו של אברהם מרת החסד כי כל בנין פרצוף המלכית ה;א ע״י התסד כמו שנאי

והוכןבחםד כסא וז״ס מגןאכרק׳כמבואי־ ככוונת תפלת י'׳ה: יעו״ש וכד מ״צ אתחברת בימינא מדת אברהם ע״י כשרון, מעשי הת&תולי' א' ימינך ירוד תרמז אויב וכמ״ש בזוהר לךי לן רף פ״ו ע״ב טון לאתעי אברהם למירלף אינק מלכי?ן אלדיס אל דמי לן עד ראתקשר כולא כ^ו־הס יכו' או, י מ ימינן ה ׳ תרעץ אויב יעי״ש ־ משא״כ בנשלון מעשי) תחתונים נשארה בשמאל זח״ו השיב אחור ימיני וכמו שכתכתיבמ״א ביאר משנה והי׳ כאשר ירים משת ידו וגבר ישראצ זט׳ייהנה כמו שהאדם בעל בחירה אי אפשר שיעמוד על מדריגיאחד חמיד רק לפעמים עזלה זלפעמי׳ יוריד כמו״ם העמידני על רגל א׳ זכז' כיי שכתכתי כמ״א ביאר ש האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימ׳ בחיבור תזמר וצורה לכן בני הארםישנק׳ מלאכי אלריס שלוחי הש״י כעזה״ז' עולי׳ ויורדים בו ומ״מ ה׳ נצכ עליז ,לשומרו שלא ישאר, בירידה רק יזכה לחזור ולעלות כן הלכנה מדת המלכית, קהיא עולה ויורדת, ?לי מעשי בני אדם ג״כ בקסרונה;

־ י ־ יא" ולפעמים ' • • • -

בן עוררו ptf$fc *•(נבאי עפ׳* סוי וכללים גלולים לעבודת י&» &משך־ הפרשה לך לך מארצן וגז׳ ויהי י רעב כארץ וירד ׳,אברסמצרימה לגור שם כי כבר י הרעב ויהי כאשר ,הקריב לכיא מצרימה ויהמר אל שיי אשתו הנה נא ילעתי !כי אשה יפת מראי* את זהי׳ כי יראו אותך.המצרים ואמרו אשתי זאת והרגו אותי ואותך יחיזאמרי נא אחיתי את למן ייטב לי בעבורך זחיתה נפשי בגללך והספיק׳ יבארו :ילל לאי׳ בש׳יס כ״כ אמר רכה בב״ח זימנא חלא $לינא בםפינתא זחזינא לציפרי לקיימי עד לןסולי במיא ויישא ׳מטי לרקיעסכרינא רלאנפישי מיאוב^ניןלקרודינפשי <פק בת קלא ואמר לא חיחח דהא שבע שנין דנפל חצינא {לבר נגרא ולא מטי לארעא זלאתימא דנפישי מיאאלא !!מ־דיט וכזיוביאר בעקידה דףס״א אגדה זו בתחל׳ שער ן״ל בארזכה אין קטובת החיצוניים שהם העישי והכבוד הם׳ פנים האתר שהם , :עניינים מדומים כלתי אמיתים מצד ג ׳עצמם מעידים שהעדרם טזב ממציאותם ט העזשר אינו משמש רק בהוצאתו א״כ ההוצאה בוטוב מהקיבוץ ר\נ!ן גטזמת האמיתית שימצא השצימות בקיבוצן והדבק כהן ןוז״ששלמההע״האצ תיגע להעשיר וגז׳ התעיף עיניך בו ןאיננז m׳ * פנים הב׳ שלא תשבע הנפש הרזדפת אחרי׳ באשר יחלום היעכ שאכל ושתה זכז׳ זז״ש חז״לאברקטן יש באדם משביען רעב זממלבז שבע ואבר קטן הוא העין *מ״שחז״לגש״ם דתמיר שנתנו לאלכסרר מג״עזכו׳כ^ ! עיני אלם לא.תשבענה פטם ג׳שטזבית אלו מזומנים להפסל* ופז׳ א״כ בהתחבר ל פנים אלו מעידים חסרזנם והפסדם . ום׳ : וכזה יובן ביאר ש״ס הלל כי בר׳זרפם .• אחר קיבזץ ; העושר כדרך אני׳ בלב ים היי רואה קרסולי השתדלותם שקועים במי ים ההצלחית ורצה'לדלוף אחר ענין זה ג״פ יצא ב״ק מעצח השכל האללי ואמר הזהרו מהם ומדרכיהם כי כל ע׳ שנה שהם שצות האדם יוצאים בעסק זה ועליין לא הגיעו לסוף התאוה והחמלה כמ״ש אין אלם מת וחצי קאותובילו ולא מימא לנפישי מיא גולל הכמוח ואיטת מ{ דרריפימיא מפני גודל הטירוף והבהלה שיש לאנשים׳ אחריהם זכו׳ יעז׳׳ש׳ הרי מבואר מעצת השכל אלד שהיא הב״קשלא לרדזףאחר עטינים מדומים שהם העושר והכבל מחמת טעמים האמזרים בלפנים הנ״ל אמנם כאשר משמי והשכל אלדי בגלות היצה׳׳ר זהחזמי כמו שהי׳ בגלות מצרים וכן כגלות הזה האחרון שהם טכועים ומשוקעים נחמדת תאית עה״ז אז אינם משגיחין בבת קול הלל׳ שנין וכר כמו שכתבתי כמ״א <$מזהיל לא תימת רהא ע ןיאזר נלצוהאגט ה׳ אלדין אשר הוצאתיך מארץ מצרים

מגלות החומר והגוף שנקי מצרים בעל מיצר זגביל זכויי [ ןגמ״א עבדים היינו לפרעה במצרים זכו׳ ואלו •לא הוציא׳ I הקב״האת אמתינו זכז׳ והנה כתבתי במ״א ענין ב׳ נשים׳ י! א: התז רה היא א שה צנועה והשנית היא הפרנסה נק׳ אשה׳ יפת תואר הסוחר׳ זכמ״ש בעקידה משל מזה יעז״ש וכענין י j הנהגת האיש עם ב׳ נשים אלו יש ג׳ כחי, א׳ שעוסק בתמ*ן . ייכיקית ה׳ גס בעח עומקו כסחורה ופרנסה ב׳ ש חחלה מקשר ומדבק עצמו אל האשה הראשזנה החזרה זלביקית הי'׳ זאח״כ יוצא להתעסק בפרנסה עס האשה הסוחרת ל j המגרש אשחו־ראשזנה הצניעה לגמרי ועוסק ירק באשה) ן m שוחרתזכמז שכתבתי מזה במ״א ביאור פסוק ויאצב גם את; ״ דקל מלאה וכז׳ובזה יזבן ויאמר ה׳אל׳אכרס היא הנשמ׳שנל **יםלו לךמארצך שלא ישתעבד הנשמה 4י ארציות חומר. .־אשראראך •אשד ׳ עזלמך^תראה ן י א ה ל א ם א : י 3 ^ I א •• זיהירע3 כארז ל׳ל מצד ° מ ב ה ז * מ מ , ז י י ו מ

יכן פורת יוסף ר״צ כאשר האדם יודע צגעי למזיישהואחולי מפ^ובמזזדי•ר מ היקטכות אחר שיש ל! דעיזה אז ממתיק>לי הדעת־זי* ער מורי וכתבתי מזהיבמ״א וזהו רעלאלןל א י ב שו מ כ משח״כ כשהזה בשזד ההסתר ׳מ י מ ,שביאר מורי זאנטהסתראסתירזכו׳ שך צו י יודעי שטח. חולי ברוחני אז א* ה ב א מ רפואה למכתו האגושהלכך אמר שפיר שכצ סוצרv ש יורע חסרונו נליבחי׳ א׳. מתרפא ותח״כ תצחה בככ0!ה ק ד חמ$גיי תבן כסוד הרחה צכס יראי שמי שמש כי ת ב ת כ מיפא בכנפי׳ר״ל כי הכמה שלא ידעה חסרזנ׳כמו ש במ״אמשאי״כ השמש ידעה מעלת עצמו וחסרונו חז־יש צן מרפא וכן האלם זהק • ובזה נבא לבאר ש״ס רבה &>׳ ח הנ׳׳צ כי זכרתי שהירידה היא תכצית העני׳ והענין כשכןדכק3 * ־ א>*"ע צ ת א י ט לו איזה חטא שיגג ושקר חסרון הנין' ח

^ י י ה להבין שיתחבר עי״ז עם אנשי החומר צש«ב בלעלות ז^ ר י שלא לדעת משא״כ אס ירד בלעת ובכוונה מכוונת כלי ש

, הטזמאהמן ח ו לפעמים במלואה עד.לעתיר שיעביר רץ רעה את ה׳ שיהיו בט האלם בתכצית י א ה <דץ*מ"לאה ה והשנימזתחזגם הלבנה יהי׳ אורה כאור החמה וגו׳ בלי שום חסרון כצל רק כתכנית השלימות ממנה תועלתהעלי׳ח לכי ומשול כיזם ובלילה ל והירידה הוא כמו שכת בתי מ ומי גם כתבתי באברהם שלא נקרא אברהק שלם על שמל אחריםזי׳׳שהתהנ, צפני והי׳ ממיס בסול שבע יפוצ צדיק נקם סול ו ׳ כורע נגבי ה׳ צהעלותי; וכי י זל; דזתו מ״ש ויסכם אברהם במקר ויחבוש את חמורו כי יש ב׳ מלות א׳ גק׳ אור חסד כ׳ גק׳ בקר יסוד זכמ״ש בזוהר הבוקר אור והאנשים שנסו יעו״ש וכאשר הי׳ אבדם במדריגה עליונה לח הי׳ מ התמכרות עם אנשי החומר ישייכל להעלותן ט ימם אחר שירד ממדריגוחז ונק׳ אברהם שנתחבר עם ה׳ אחרונה אז הי׳ בסוד שבע ׳פול צדיק וקם ־ זז״ש וישכם אברהם בבזקר שירדיממדדמתז שנק׳ אור אל מדריגה שנק׳ בוקר אז ויחבוש את לחמיו אנשי החומר שלא לחברן

- מ: ולהעליזתן י ומעתה מבזאד שיש ירילה ועלי׳ לבני אדם ויש י לו תכלית עלי׳ הלל א* לא מהגי כמי ששמעתי האזז ע ו נ ה אחטא ואשוב אין מספיקין בילו לעשות תשובה ו• ן כשלא הי׳ החטא עם הדעת אז מספיק לתקן >לי הדענ משא״כ כשחסא עם הדעת במה יתקן זכו׳ זלפח!ח ח׳ישה כ א ל ביאור הפסוק זהי׳. בשמעו את לבלי ה ה״נ p וזה לד צ ח וגז׳ על והבדלו ה׳ לרעה זר״ל בשמעו את לברי ה, י ע ה י החטא הוא עצם העונש זה^השאין השכר ו כ י ל ו מ הסכמי רק עצמי א״כ החטא הוא לברי האלה ממש וא*2^ ו כשישמע כי הירידה שהוא הרטא מקי לכרי האלה ה לתכליתהעלי׳,והתברך בלבבו לאמר שלום יהי׳ לי עי, בשדרות לבי אלך לירד ע״י החטא מאחר שכוונתי ־למען*Pr< ,ספות הרזהאת הצמאה לחבר אנשי החומר שנק שמשביע את עצמו במעט טוב שעושה.עם הצמאה אכשיי הצורה שהוא רעכ יצמא תמיד כעשזח טוב לא יאבה ה סלוח לו כי האומר אחטא ואשוב אין •מספיקין בי ח וק״ל -לי ח דחזי ציפרי קיימא קרסו ל ובזה יובן מעשה דיבה ב- ב ו ח במיא דישא מסי לרקיע שהוא ארס בעל בחירי: מם י מ ע פ ל מחומר וצורה לפעמים יורד יקי־סזלי׳במיא ו

1 ע ן ק עולה וראשו כשמים כמו סולם הלל והבין שזהזצ^ ל ל ע ה ' צ י ה כ ג ע ל ר ט ׳ י י ו ס ' ו י ל ע ה ה ז י י ר י אנשי החימר ה

, והוי}^ י סוד שכע יפזל צדיק וקם ואכתי לא מטי לארעא 7י ה עדיין סוכת דור הנופלת ולא הוקס עדייו ולא תימל* דנפישימיאאלא דרדפיר״לשיש כמה קליפוח הרזדפ«יש< בירילה זו כמו שפ׳ הסיד בנפילת אפים וכו׳ לכך לא חיהונך והבן״ ועפ״ז יבוארזמר לשבח למר יקיא לבן• עם בת*' וינצרכםכמזבבתזגז׳ד׳ל שיקרא לחר לבן שהוכרח שירד-־. ממדרגתו כדי להתחבר עס בת להעלותה ער מתי יהי?.> ן 9 ה דידה וראוי שיאמר קז לגלית זה ויקרא להר לבן f עם בה וכו׳ וכל השאד. ל א י ג מ שיזכה לעלות בסוד קיבה אל נ

יובן ממילא • זנבאר פסוק וירד אבדם מצרימה לגזר וגו׳ ואמרו אשתו זאת זהרט אזתי זג!׳ •אמרי נא אמיתי א^. למען ייטב לי בעבורך ותיתה נפשי בגללך והספיקווןרמ' זלל חכרתי גליה הנשמה זכו׳ובזה יובן וירד אבר׳ משמ>ן, בגלות החינד והגיף שנק׳ מצרים שישעבד הנשמ׳ צצירך׳ הגוף זז״ש לגזר שם כגר בארץמשא״כ הנ שמה במיומה הי*. מלך זשלי׳בגוף לשעבד הגוף לצרכי הנשמ׳בעבזד׳ה׳משא^׳

ירידה זעלי׳ למלכות מלת דוד הע״ס וזה במש^מזה כאמור וכאשר יש עלי׳ למלכות באצילות אז היא ה' אחרונה שבשם. בן ד׳כסוד לכורא זז״ש שני מאורות הגדולים כשהם בחיבור וכאשר יש ירידה למלכות בבריאה ושאר עולמות צהיית ראש לשועלים כטרוד בסוד לכי ומעטי עצמך אז היא בחי׳ נוקבת בסוד אדני אז אלדיס מלש בשלח ה׳יר״היעו״ע וכתבתי מזה כמ״א ולכך כאשר מ״ל היא ה׳ אחרונה מחובר לשם בן ד׳ נק׳ בן זכר בסוד שם ב״ן השייך לאותה׳ שבשם

כיע״בהיאי׳באצילו׳ ס״גה׳ראשונהמ״ה ו׳שבשסזלן . ה׳ אחרונה שבשם • וכאשר היא בפירוד נק׳ בת נוקבא בהוא' אלריס או אדני א״כ מבואר רלא פליגי הני תנא מר אייתפ כי בכל ג>׳ ב״ן וגס בת שנקי בכל שניהם אמת ל זמא״ח ו וזה בירידה זזה בעלי׳זכ״כ גפסוקירמי׳סי׳ל״אכיברא ה׳ חלשה בארץ נקבה הסובב גבר ופי/רש״*־ נקןנה תסזבב להיות גבר וכו׳ יעו״ש והב? י ומבואר עול כי בירילה בשם אלהים גי, הטבע שהיא איצטגניטת ובעצי׳ נר^בשם ידור׳ למעלה מהטבע כנודע וזה שאמר הש״י לך לך שאזריע טבעך בעוצם• ובזה יובן ש״ם הלל והי ברך אח אברהם בכל ס״ל לר״א המזדעי איצטגניניח הי׳ לו לאברהם בלבו וכו׳ ר״ל כשנקרא אברהם כי אב המון גזיס נחתיך להתחכ׳ עפ״י הטכע עם אנשי החומר שזהו איצטגנינית המתנהג על׳יקטכעזז״ש איצטגניניתהי׳לאכרהם וכל מלכי מזרח ימערב ר׳*ל מאן מלט רכנן שהי׳ במלל־גת מזרת שנק׳ פנים שהיא זמן עלי׳ זאח״כ ירי ממדריגתו זנק׳ .מ:י־י5 בסיד אחור זז״ש אחזר זקדס צרתני שכתכתי כמ״א.׳ * ותכלית הירידה י ששמעת״ ממורי ל מ

של כמי׳ מערב להיות ׳ נ(שכימין לפתחו־ של אצרהם היא מלריגת מלטת שנק׳ פתח ?אוהל להעלותה לשוד ן׳ הורע לגבי ה׳ להעלותה ואז צק׳ לכל בת בילדה • ורשב״י בא לפרש מאן לס״ל בכל גי׳ כן והיינו בעלי׳שהי׳ צחיכו״ל׳אויתיו׳השם שהז׳דכוראי ט יז״ש לשלי אבן טזצה הי׳ תלוי׳ לאביהם שכל חולה ז ר״ל ט שס ב״ן כחיבור אןר א׳ נק׳ אבן זנזרע ט אית א׳^ כולנו בני איש א׳ נחנו ף ^ י ה ז ז ב ש ^ פ א י ט ליקשה'יו ^יבו׳לטריעס יוס^אמרו נ ח כ ם א י נ ו כ ד 5 ואיז"כ א

אנחנו וכי׳יעו״ש יאי׳איהוא יסוד ג&יייונןףהצדק שלק׳טוב!' לכורא, ויש אכן 0י3ה הי׳לאכרה׳כחי׳מלכז׳בעלילבחיכז, «;יד׳כי יסז׳עזל׳על הןע׳לשזיזיכלכ״יזסףאחאביו וט׳-וז״^

1יקח משיאת ^מו׳ןזסףעמו ולכך גל תזצ׳ןךואיאזתימתרפ7

בן שדת־ 1ופן* כב ד,#>$נהלךאג{גל ז;י\כאשרי\,ריבלבאמצרמה ויאמר פרש׳ באףקרא פרעה אל משה זיאמרלכז עבדו ft ת הי רו!) צאנכם יבקרכס יצג וגוי ויאמר משה וגו, גם מקננו יצןעמ נו

כי ממנו נקה לעבוד את סי וגר יאמר ה׳ לנר נא כאז ני * העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב זשמלית והספיקו׳ רבו מה סירב עצ נאנכ׳ זבקרכ" יצג וכקביצי מזה במי׳א ועוד וישאלו אין כתיב לבר שקר ח׳׳ו בתור׳דבאמ' צא מזר! ושמעתי כי הקלה באמת אמר־ דרך ש^ה יקיזו והס נתנו במתנ׳רקשילכו צהםוזש״ה וה׳ נתן את תן העם וגוי • ולי נראה דישתומר וצורה •שהז׳נפשהבהמיי נפרט אדם־א' וכן ישבכצצז׳העול׳אנשי החונלשנק׳נאן ובקר נפש הבהמ* ויש אנשי הנורה בעלי נשמה והנה משה שאתר לפרעה שללו עמי ויעבדוני עבורה שבנכ זו תפלה השייך לאנשי הצולה כמו שכתבתי במ״א מזה אבל מי שאינו בעל עבודה דהיינו אנשי חימר שפיר אמר פרעה רק צאנכ׳ ובק־כם יצג והשיגו מש׳ גס מקננו ילך עמנו כי מענו נקת לעבויחה ה׳לכתבתי כמ״א-על מה אבדה הארץפי'המוני עסומשכי על ש;א ברכו בתורה תחלהידכהבתי לעיל אני ברי׳זחבירי ברייכשם ששא י זריז ומשכים למלאכתו כך עי׳׳ז אני משנים למלאכתי וכו׳ * זא״שכי ממנו נקח לעביל את ה׳ והבןזה כי יתרוןאור נמשך

הנשמה להגיף שנק׳ שדה אשתו ידע ־>י כי אשת יפת מראה את כי הגיף נמשך אתרייפי מראה של עהיז כמש״ה וגי •תאזההוא צעיטם שנתניה חוה בזה זהי׳ כי יראי אותך המצרים אנשי החומר בעלי מצר וכבול של עה״ז ואמח אשתו«את שיראו שנכנע.אזומר אל הנשמה שנק׳ אברהם •שהיאיאשתו לייקא והרגו אזת^ע״*גזדצ מלחמת הינה״ר ;עם הנשמהשהמקו׳ גורס תגבורת היצה״ר זלכ כמ״ש יעבןע קרילכה״ג ביהי^וכו: ולא ירצה שוב הגוף לקבל י # ^ ׳

מזסר^ק חמלת עה׳יז שנק׳ מצרים ובזה והרגו אותי שלא ישפיע ט חייית הקדושה תירה ומוסר מאחר שאין מקבל ואותך יחיו בהיות של הבל ושטית של עה״ז לכך אמרי לי אחותי את כמ״ש בזוהר אמור לחכמה אחותי את שעכ״פ לא יפרוש הגוף מלקבל חכמיומוסר מאנשי הצורה והנשמישנק' אברם למען ייטב לי בעבורך השפיעו לי מטוכ התורה חכמה ומוסר בעבירך כדי להשפיע לך אחר שיש- מקבלין

ובזה וחיתת נפשי בגלצך ודרשו חז״צ שיתנו לי מתנות והקר׳ י מפזרם^ הא שונא מתנית יחי׳ זמכ״ש אברהם שאמר למלך .*!דוס ועד שרוך וגו׳ ולכי הנ״ל א״ש כי תואר אביהם הוא

צחי׳ הנשמה ותואר ש־ה הוא הגוף וכע״שבזזהר שם וז״ש מהחשך וזהו עגין הנפש אשר עשז בחרן ר״ל ע״יי שרא׳בחרן' וחיתה נפשי שישפיע צי שפע רוחני תורה ומוסר שנקרא שהוא מעשי הרשע-ים הגורמין חרון אף של מקוס מזה תי יתרון אור מן החשך ונעשו כסא ונתעלו וזהו הנפש אשר מתנה הלל בגללך כדישאשפיע לאנשי החומד ׳וק״ל * עשו ותייקנו׳ בחרן־ זהק ובזה יבואר דכר נא באז ני העם נישאלו וגו׳ דכ׳ הרמב׳ים במורה נבוט׳ כי תואר עיןיד אוזן הוא ע״ר השאלה שתואר העצם הוא למעלה אבל למט׳ הוא׳ יעו״ש וה״נ כך כי ע״ד הש^׳יקחו מוסר מהחושך ט מוש*י ו של המוני עם ליתרון אור של אנשי צורה כי דבי* שאין כוי בעצ׳מצד עצמו רק מוש*< מחבירו שיהי ׳ לו כלי כסף שהגיףת רעהו יהי׳כלי כסף שכוסף וחושק לעבוד׳ ל׳יהי׳ מושגי מי ע״י שרואה כרעהו שהוא חישק בגשמי יזם ולילה לא יושבת מזה יקח מוסר לכסוף בחשק זה בעכולת ה׳ כמחט וכן כלי זהכ ט מצפון זהכ יאתה היצה״ר שנק׳ צפוני תמ*ל הזמה זמפקה לבני אלם יזם ולילה לא יושבת כלי לעשות שליחור1 ית׳ כך ממט ילמול האל׳מיצה*ר לעשו׳יצון קונז ישליחית^ ית' ג״כ יומם וליל׳ לא יושבת כמו ששמעקי זהזכו׳ * וכזי£ וינצלו את מצרים והבן כי קצרתי יא״ש זעל״זיכתבתי במ״או שבז יזצאין בכלי לבן שאולין ביה׳יכ ובט״ז באביהו׳זבזה יובן זאברם כבד מאד במקנה ר״ל שהי׳ לו יתרון אזר מהחשך של אנשי החומר שנק׳ מקנה כנז׳באנשי יבנה כשם שהוא משכי?

סר השכל !׳נבאר המשך פמזקי לך לך גלפמו זכלליס גדזליס ע״פיT ממורי לךלךמאיצך זממולדחך . J W י־ ו?.ו׳ אל הארץ אשר איאך .וגו׳ ויהי רעכ כארץ וירד אכרם מצרימה וגו׳ ויעל אבדם מצרימ׳ וגז׳ זלזט עמו הנגב׳ זאנר׳ כבד מאד במקנה בכסף *מהב־ זהםטקזתרביזלצ דשמעתי ממורי

זלה״ה מאחר שהשכינה כיללת כל העולמית דזמסצומח חי מדבר וכל הנבראיםטוביס ורעים זהיחוד האמיתי היא השטנה ואיך טללח ב׳ הפכים בנושא א׳ טיב זרע שהסב׳ הפטם והיא הייחור אבל באמת •איש כי הרע הזא כסא להטזכ כמו ופרעה הקריכ וכו׳ א) ע״י שרואה מעשי הרשעים יש לז הנאה שהוא צדיק דשלז הנאה ותענוג ונעשה זה ככל העזלמות התענוג ע״< הרע ויכמעט שעי״ז יש לרע עלי׳ לכ רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי אז ן זכן מחשכה רעה הוא כסא ע״ר הלל זכז' ורפח״ח י־וטוצ׳ כזה שמעתי ממנו שניצוץ נשמת מן אצילז׳

'tpty ורד בעשי׳ לפעמים ורואה איך מקילין במול המלך מלט למלאכתו וכו׳ וככסף ר׳׳ל שהי׳ מסף ברוחני מזה > של עולם ומצטער על כביד המלך שהם מקיצין בז י ואח״כ אנשי החומר משמי וכו״ ובזה ט מצפון זהב. ,יאהה ד־ייג' שצו חעניג שאינו מהם וכוי׳ ידפח״יז s ובזה יובן ויאמר ה' מיצה״ר שנק׳צפוני למד ברוחני כנ״ל ובזה נעשו כם׳לקדו?ז$

לעשי׳ שהיא האדן אשר אראך זהכזזנה אשר אראך שתראה א׳יר ישמעאל גדולה מילה שנכרתו עלי׳ י״ג בריחות יכו״ ר*ה ית׳ *וילך נחמי'אומר גלולה מילה שדוחה את הנגעים ר'אומר י מ שם מעשי אנשי עלם העשי'איך מקילין ב *ביס כאשר דיג־ *)יו ה׳ וגז׳ * ויהי רעב בארץראה שהם גדולה מילה שכל המצית שעשה אברהם אנימ לא;קראיח ייל שלם על שמל שנא׳ התהלך לפני זהי׳ תמים זכו׳ זהספיח"' מפירי מהמנותא כמ״ש בזוהר דהיינו שמיילין במו ולכךץרד אברם מצדימ׳ שהיה מצר על כבודו ית׳ שאקילין א׳ הקשה בתי״ט מאחר שריחה שכת החמייה ומנ״ש שיזח^ * ע«צם עשי׳ אמל עי״ז ויעל אבר׳ ממצרי׳ להתענג יותר נגעים זא״צ לאומרה וצו׳ ב׳ הקשה ג״כ בתי׳׳ט ?מצלןעגילת הש״י ט יש יתרון האיר מן החישך על שאינו כאחד דע״י המילה נעשה שלם ללמא אס הי׳ מצוה אתרח חסר 5

*ייס ולכן ולוט הוא&יצ׳'ה עמו הנגב׳ שע^ הרע מתעמ׳ ממנו לכלא היישלם ג׳הקשה הרמכ״ן למנה תואר המי׳ול*.ת הש״י ונעשה כסא ונכנע שמ<י בימין ואמרם ^ _צליקאו חסיד ל׳ הקשה הרמבין'ענין בריאת האדם בערל^ י ו כ ^ י ^ "י במקל בכסף זכזהבכדי לבאר*: לצ לבאר פסמ! ״"•*מ״נ אס הערצה א«נו לצזרך למה נברא. ואםיש בז j זלג

למה

•שהוא חנו עישכורת ומלהקלי^וח״ליזהר" *ג(פכ^י>?י15כי^ו אז תורה יכוקש מפיהו כי אז ננגח כלב השומע זצרהרפה ב^ צ ש ל ח ה מ ה ״ ה ל ז י ר ו מ כמו מ

א . ל למי 9 מאחיתופל א שגי לכר^םכלכר ויכו׳ כתלמי מזי: כמ״א• לכן אהרן ופניך .

י צ צריך זירוז זאת חורת העולה ליזהר מגסות הרות זז״ש רד -׳ ד ל ה ל מ 1 י מ לוי נימוס אלוסין: כל המה*-אה י5״1' י

מארצך זממוליתך ואבית אכיך שיחרחק מן ג׳ כחי׳ בגד 47 י ד ו מ י י ה ב בחי׳ הלי; הכנעה והבדלה והמתקןה ש

זל״הה כי מצר ארציות חומר ועכירות הקציפו׳ נמשך גסות הרוח לכך הזהירו לך לך מארצך ו*£5« י ת ז ו פ י צ ק מ ש י י ז ש " ע ח ע ר להכנעה ׳ זממןללחך שהיא ת

^ ו ע כח האב בבן כמ״ש הראב״ר גס״< כי כלו הבנאי בבנין וצ א ה י צ מ ולכך צריך הכללה להפריש ולהבדיל הקליפות ש^ ר ח המוליד! •ומבית אביך שהיה בחרן כמ׳יש וימתחרח בה ר ו ב ג ודרשו עד אברהם היה חרון אף של מקוס שהיא לין וי ר ו ב ג ואכרם בחי׳ חסד.ימחיק הדי? בשרש החסר שיש בי ^ ו ם מ י ש והדין ההוא כמו שכתבתי כמ״א ב

זלה״ה אייך למתוק הלין בשישי* ׳ « ע (אחר המתקה אז תשי4 בחיי הארץאשר אראך והלן ״ ור \ א אל ה כ < ה ו ׳ ת י י י 1 ס צ ז י ע ב י ז צ מ נבאר זאת חידת ה

ולרש דיש לקיש המוציא רע ־ ול׳ל זאת הזא הכנעה ימי»? £ , ב בחי׳ השט;? הני,׳ זאת זבחי׳ המוציארע הוא ה- י ח מ להפריש ולהוציא הרע והובא אל הכהן־ הוא המתקה ל

' י י : הרין מד־ש החסר בחי׳ הכהן והלן׳ ונבאר ע־פ פשט וירא אליו ה

4 ״ את החולה א ממא מם שלישי למילת( היה ובאהקליה ושאל בשלומי

עכ״צ וכבר צוזחיי בי׳ קמאי, צלצלן ללבלר את מחוגה-־ כשי׳ המפרשים דקאי אללעילימני׳ מדצאבתיב וידא *%

i%33 עול ילאי ־ י^»5 ד״ח כאן דבל״ה א״ש ואם בא להודיעני שייייייס גי״״ למי2* י י י 5 ה י ,זהו גופי׳ מגא ל*׳ ואםנפק׳ לי׳יממה ־ לכתיב ו

־ S א \ ל : נ ' ״ ס א " כ מ י ' ה * ב נ ס 1 י נ 6 ) השלישי נהייתם כל * ע י ו ג נלע דמםתמא הי׳ בתם השלישי מפסוק ויהי ו

למילחולהל״ל יזם ג׳ למילה הי׳ «אנא ילענא מ»•1£' 2 ל י י כ א 3 ל ל ' נ ז 1 ז ה י ל ן י אברהם ושאר הספיקות יבואח מ בצירוף דקדוק א׳ דמצינו מ״שהרמןגגייויללור,ול אל*£

*rfttfrr האנשים שהיו עמו שלאכראא לה& ה׳ ק׳ פשץטא חיתי ל(מר שנראה להם ל׳ מאחר למעשרה' לזרות מלח

ryb •St0&אברהם לאנתייחל הליכורכ״אלאברהסכראי צדקום• י אךא״אדעצין המראה כאן היה בשביל הביקן^• י' ^ ר י ב א״כ ג&-ילילייניח> שלמולי *היו לןזלי׳ג׳׳כ היו צריכי! ל}U6 והיא שגם להם נראה ל׳ להיןס לכך אמר אליו למעט ״ * * מ כ ׳ ^ י ל ״ י ו י ה ^ ש א ן אותסג״כ מ י ט לא ט ל לבאמת > נ

אברהם • זללדיסארזה׳ע^פ מהשה^שוהתוס׳ב־^^ צ א ׳ ל מ cp י״א לצפי הםזגיא לשמעתאימזציח לליאת ה

< ^ א כ גות ו ס׳אצלאברהסמםחץמטעםזהזיעשועו^ 0 ? י $ ל < - כ < ה ל ו מ י נ א ל ז מ ר ב א ו ^ י פ ה ר ס י ־

ר״א

^ללה ציה להשחיתו וכו׳ כתבתי מזה־בנלא חתו #ית המין ,ילר״ע אם מעשיי ה׳ נאת יותר או מעשי ארס זכז׳ •ב דף ק״וע״ב• ך ר ע ש ח ״ .ונראה לנולעמ״ש בס׳ ע ודף רמ״ב ע״ב ענין מצית המילה זחשמ״ל וכו׳ ובם׳ פע״ח יעז״ש וצ״ל להלביש הדברים שמצית מילה שייך בין בתורה :בין בחפלה בין בעסק המצות וז״ס חשמ״ל לקבלתייי זלה״הסול הכג׳עה והכללה והמחקה שצייך ככל ר ו מ מ ׳ ." עשק תולה ותפצה וכתכתי מזה כמ״א. זדץצוד >נמרן כי לא ניתן ישות צהרחיב בזה כי הואמובן ממיצאו ,ודפח׳׳ח וז״ס ח״ש מ״ל שצריך לחשות על שמל וכוריהקציפ׳ אז ימלל זידב־ למתק הדינין בשי־שן שהוא סול התפל^. כשם רכז נ ועפ״ז נלאר ש״ס דחולין אחר ^ ) f c 1שביאר! ביאור . הליל] זלכך נקראו מחצדי חלןלא כמבואר במקובלים ״ ולכך יזהר להפריד. ממחשכתו מחשכים! ג1רס להבדיל ולפרוש מהשכינה הקליפזת זרות זע!1 וכמ״ש כר״ח דף פ״א ע״ב ורף ק״ל יעו״ש ולכך תיבו׳ מל סובל ב׳ פי׳א ׳דיבור ביכ^הה ולברל׳ווה נמשך מזה כאמו׳ '״״ם ח״ש מל שצי־יך להנר־*'הל\פ; זאח״כ מייל ליגר בעסגן התור׳ ותפל׳שהיא הברל׳והמתקה ובזה יובן אר״י גדול׳מילה ?!בצרתו עלי׳י״ג בריתות גי׳א׳ לייחל ע׳זי שמל זכור׳ומפייד לקליפה זה גורם יחוד אח׳ ד׳שזה יחיד קבה״ן ״ ומפרש ר״נ

לברייר״י גלול׳מילה שלוח׳ע״יי מילה את הנצעי״רילשרזח^ (מפריד הקליפזי׳שהס הנגעיינגעי בני אדם כנודע 4 וביאל לבריה׳מפיש ר׳גדולה מילה שכל המצו׳ שעשה א״א לא נקי 6לם עד שמל וכרת הקליפ׳אז ני1׳ שלם על שם שעשה יחוד [עלו׳ביןקב״ה ישכינתי׳ע״י המצית שהוא לייחד קבה״ו שנא״ התהלך לפני ^היילהסייולהבריל הקליפז׳שהם המסךהמבדילו ואז התהלך לפניי ממש והי ׳חמים כי הערצה ד בינו יבין ^ ןמשך מצל היצה״ר שניתן לאדם מצר הנחילה כי לא טזב היות האדם לבדו בלת^כגדיית וצריך.יצר\ט ויצה״ר וכאשרי׳ג״כ יצייט ולעשוימןכבל ה^ד׳מעבי ה גרלימטה׳היצ״ה שיר ^בןשהו׳פ * -יומזגיצ׳המבוא' בגהבי,לגבודהטהר'*1 הקציפ׳אז ?קר׳תמים בסרויעקלאיש חםיושב אהציםשפ׳ב*ה׳למשני׳י לכאן ולכאן לקשי שמאל בימין ונעשה אתיות א׳וזהו תמים !]בזהכבאר ש״םדיזולין ירש ר״י האמנם אלםצלקתלברון מה ייעש׳אלם לעה״ז יעש׳ יעצמו כאלם יכול אף בלית ת״ל צלק תרנרזןיצול ימס לעתו ת״ל משרייתשפטו בני אלם זהו* ^זמזהז!כתצתי מזה במ*א' * זצעת נ״ל לי,עשה,עצמו כאל6לאףבדת זהוא. פז ןמלאךסשמלחשעדשימ^כל׳ל* יל להיות אף בד׳יית והטעם מ \ ל |ניחיחאןש$כרא זז סש׳ מ יבתיבצרקיתדכרזן ר״ל..צדי, שהוא יין אחיזת הקליפות מם הוא הדיבור־ולכך רגצי׳ייורד׳ מ(.ת ומצדה יכול יצו׳רעתו,ם ןהגאו׳. שורש צל האבירות והקליפות צמ״ש היעב׳ן לכן ג 5חור'יעשה ע$מו.כ14ם מלאך ח״ש על שכורת הקליפה וזהו*

•י״׳•״

שצריך לחש׳זת־ער שםרת ומלהקניפות שנה יהי־בלבריחורה, $הזא שןםי^ז׳זפני׳חיצזנית ויותר צריך ליזהר בזה הדור* ןמיכיח בשער בה רבים זאז משרים. תשפטו בני אים לומר, ^ןכחה שנק׳ משפט במיעור וזש״ה צו את אהרן ואת בניו<עת , חורהיכ*קשמפיהו, י שמרו ן (״לכ^נאמרשפתי כק ^י מלאך ה׳ צבאית .הזאיזלי^ סז״לאם• הרבז לומה למלאך ;ה/צבאזת-זלו׳. ן ור״לשיהי׳ מלאן,$A,אותיןת נאלם •ממה למלמלצהיון.0ש. י ג

p זקני״ צכןטמוצ w עד תשרי שהמילה: מחצשין כמ הה? ולא < W וקשה איין יתכן לומר שנצטז^פםח וצא נ ".והלאזרידן;מרןרימין למצות ועוללהכא כ׳בעצם היום נלתוכיון שהמתין עד שיהי׳זקן לכך התאחר יכל זמן שיהי״ 'גימול וגובבו כיזם שנצטוה וכו׳ י והנה יש לכל מעיין לחפש זקן יותר כדי שילמדו• מי שהוא זקן כיותר לרחמיי שאין בכל כוחו לתרץ קו׳ התום׳ כאן שהוא תמוהו מאור ומה המילה מתלש^כתז ונמצא מת שנימל אכרהכג־באמצע היו׳ ישתילן התום׳ כשם ר״ת הזח רחוק מאוד זכדמוכח מלשין אף שמקלימין מצפיא מ״מ משז׳כני דירו לא תש על זריזות

תשרי כלי שילמד• בנילזרויממכו. הסוס׳ עצמי שהקשו תימא זכז׳ ש״מ דאיןתילו׳ן ר״ת מספיק המצות ה״נ לא נימול עד ן והמתין על שיהי' זקן יותדידאוי ר\שימתין •עיר אלא שאי# ן י לתרץ תמיהת התום׳ • ונ״ל לתרן בדרן הפשוט אחר עי וכל מלהמתין כדי שיצא יצחק מטפה• קלושה ובתשרי נתעכריז בדקדוק הכתובים רכ׳ זיקח אברהם את ישמעאל מ ילידי ביתו* וימל כשר ערלתם כעצם היזם כאשר דיבר אתו שרר! ולשיתא ירחי כולד יצחק -לאותה שנה מעוברת־ הי׳י

.אלדים ופי׳ רש׳׳׳י בז ביום שנצטזה זכו׳ ואברהם כן תשעים כמסקנתהש״ם וכפסח נולד יצילןק. אף למאן דאמר בתשרי* 1תשע שנים בהימולז בשד ערלקל בעצם היום הזה נימול נולדו אבית וכמפורש בברייתא שם׳ ומבוא״ שפיר דילידי אברהם וגיר זפי׳ ברשי׳י בז ביום שנתמלא לאברהם צ״ט שנה ביתו נימזלז בז ביום שנצטוה בניסן והוא המתין עד שהי׳׳ צמצא על בעצם היום tap פי׳ רש״י בו ביום שנצטוה יעל אפשר להמתין דהיינו ביה״כ דבחג נתעברה שרה ויצא יצחלן '{עצםהיוםבתרא פי׳ ביזם שנתעצא לאברהם צ״ט ישנה מט*הקלהה וסרה קו׳ התום׳ וסוגיא לשמעתין א״ש ובזה וע״כ יצא לרש״י לפרש כן מדהל״ל בקיצור ולכלול ענין מיל' יובן וירא אליו ד׳ ק' מ״ט לא כתיב וירא לו לג״כ מייחד "אברהם ףצירי ביתו בחר פסוק ש״מ פנ״ל נמצא גם מתון המראה יכ״ת שבא למעט האנשים אשר עמוק׳ פשיט׳מאחר .הכתובים יש לדקדק כך כמ״ש התז:לצעולס י״ל דהטזוי הי׳ שלא היו נביאים ומת צריך למעט• ביפיוצא בזו אי׳ בפ״ק׳ בניסן ובו ביום שנצטזת טמיל ישמעאל י וילידי ביתו אכל דמגילה!האנשים אשר עמי צא־דאו את המראה] לזה פי אברהם יעצמו נימול ביום שנתמצא צו צ״ט שנה והיינו ע״כ רש״י לבקר את החיל׳ וא״כ ה״א שיה לילידי ביתי ניא׳שהיו כמאן לאמי־ בקשרי כילדו אמת זנימול אברהם ביה״כ וצכן ג״כ תולים לכך כ׳ אליו למעט אך קשה באמלז מ׳יט לא נראה • <זלקם הכתוב כאן ולא כללם בחל בבא וסרה קו׳ שני׳ שבתי' צהםג״כ יבא ר״ח כמתדן זאמר יום שלישי למילתו הי׳ ובאת דעדיין קן׳ ראשונה נשאר אלזכתי׳הא זריזין ומקדימין הקב״ה ושאל בשלומו דייקא ׳ ור״צ דהי שלישי רק למילת ל ו למצזה ומ״ט-נימול ביה״כ מאחר שנצטוה בניסן נ״ל.להא א רהם משח״כ לילידי ביתו שככר נימולו ביום שנצטזה קן׳ זו יש צהקשו׳ לפרקי ר״אעצמז דפי׳ דבחציתיום נימול בניסן ובאמת י״ל שגם להס נראה אז בשלישי למילתו אלא אברהם זבפקא לי׳ מדכתיב בעצם היזם בעצז:r( של היזם שאין צריך הכתוב להזכירו.ואי ללמדינו בקור חולים כלאי׳ והא זריזין ומקרימין למצוה והי׳ ראוי להקדימו.מצפר׳וע״כ בפ״ק דסוטה ז״א כבר בלמד זה מביקור אברהם זעוד מוכת 5״ל דקן׳ זו אינו מדאי׳ כמד׳כעצם היום הזה נימול אבדה׳ מאברהם.דגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכןינה־כדאי׳ •י אמד ׳הקלה אלד נימול אברהם בלילה היו בני דורז אומרים בש״ם ולכך כ' .באברהם זא״ש מראה אז רק לאברהם משום ; אלן היינו רואי׳ אזתז . לא הייני מניחים איתי ליעול אלא להזא לבלו הי׳ אז חולה משא׳׳כ ילידי ביתו לשלי זמני מילה

געצם־היום הזה נימזל וררגיש לי׳ ימלצ ע״כ הרי אף לקי״ל הי׳ ושפיר הזליענז הכתוב בתיבה א׳ עלן הנ״ל שלא תיקשי :

׳'לזריז*ן מקרימין למצזה מצפרא כלאי׳ בפ״ק לפסחים י קו׳ התום'ולו״ק •ל ׳ פסוק ואחשיך גס()נכי איחך א ב נ < מ״מ כאן ני&ל בחצי היום משוס כני דורו שלא יאמרו.וכי' ו ־1א״כ ה״נ י״ל במה שנימול כיה״כ ולא נימול מיל כניםן מחטו לי וגי׳ ועתה משכ אשת חנשנצטזי^ רזריזין זכו׳ הוא מטעם כי1צא בןה לאי/במל' . האיש כי נביא הוא זזה אין לו שחר כלל לאטז אשת נביא#אלת פרשה מ״ו וימל אביהם וס׳כן מ״ח שנה הי׳ כשהכיר בעי אהרורי.זכז׳ כקו״ הש״ם פ״ז למכות זתירןהש״ס ידוע־ 'ייאת בוראו ימ״ט לא נימל אז אלא שלא לנעו׳ ללת בפני העי״ זנ״ל .לאמר ר״נ אמר רבה בר אבוהו שרה אמנו אילובית ;

גופי׳ כמ״כ שילמה גריס זקנים מאבריהם שאין המילה היתה שנאמר ותהי ש>זי עקרה אין לה ילל בפ״י ליבמות י מחלשת כח שהרי אברהם נימול בשנת צ״ט. שהוא קרוב ומעתה לפ?ז הזי קדושי טעית ללא היו קיישין כלל זכמ״ש י למאה שנים שהוא עבר ובטל מן העוצס ואפ״הכימול י I התוספות בסוגיא קמא ליבמות מראמיי׳ במתני׳ צרת ;־וא״תהי • צו לימזצ בשנה ע״ה כשליבר עמו בין הכתרים אילנות מיתרזת יעו״ש זא״כ אינה אשת איש כלל ואיך אמר

אלאיכלי שיצא יצחק מטפה קרושה עכ״ל ״ ויש להבין השב אשת האיש וגז׳ * אך דמחלק כש״ס שם ה״מ ללא הכיר •־ ימה זה שהקשו מ״ט לא נימזל בן מ״ח שנה משום שאז לא בהאכלהכיר כה מקודשת ״ זא״כ אכרהס שהיה נביא ייל-ע י >5טוה על המילה כלל עדיין וכ״ת להקו׳ שהי׳ לו למיל קולי שהיא אילונית וסבר וקבל והוי קדושין גמ״־ץ ושפיר הוי

׳שנצטוהכמו שקיים כצהמצוחטרם שנצטוההלאישלחלק אשתאימ נולתשאחיכהיהמיאז״אלאי׳בפ׳/קרמגלה כמ״שיהמפרשים לשאט ככל המצוח שאפשר שיחזור ויעשה לף י״א הנא אכרהם בהזיתז מתחלתו ער סופו יעז״ש המצוהיכשיצטוה ויהי' מצווה ועושה משא״כבמילה ולכן במהרש״א.: ובזה יוכן ועתה השב אשתהאישיזשמא תאמר המתין עד שנצטוה וא״כ מה זה שהקשה הימררשהנ״ל אך שאינהאשתאיש כלל מאחדשנמצא איילונית ־והויקלזשי :א״א לגם צשנצטזה לא נימזל מיל עד זמן רכ ש״מ דמה טעות והראי׳ ראינה צריכה גט אפי׳ מלרכק כמ״ש הט1דא׳ &א נימול עד אותה זמן לא הי׳ בשביל הציווי א״כ שפיר בא״ע סי׳ מ״דיבשם התום׳ לזה ביאר הש״י ואמרכעכייא אילזניה והוי קלושין גמורין זשפידהוי ־ ט לא נימל כן מ״ח שנה כשהכיר בוראו* הוא והכיר בה שה ״ שאל המלרש מ

1א״צשהמחין על הציווי ז״א להא נצטיהכטסן זצאנימצ אשת איש גמירה זק״ל•ף . מדרש והיא משב פתח האהלישב׳ א כ ג י ולתשרי ואי משוס הציוד המחין איכ מיל כשנצטוה הי׳ צו ול אלא^י׳מ דהי׳ לו איזה טעם מספיק מהשהמחין כתיב כיקש לעלעל אמר צו• ^ ן כשישראל כבשין לנה׳׳כי׳ י על שנתמלא לוצ״טשנהליקא וא״כצריכיןלילע הקלה שכ אתה סימן למי ת ^ נ

. ,ולבהמ״י . . ח . מ א י ^ ^ מ ו ר ^ ס ו ש מ ^ ר ^ ^ ^ <ז ;, .־ י. - יי '<• • .V . י. i • • י *

{ יי

בן פודת^ יוסף׳^ * מ ל ם נ כ י ל ^ ת רל5ה ע רר, א ה׳ ז ז נ ד ע ב שכגר ע£ ת ם היום־ ששם לפתח 1י*1את ר ח ח האהל אשר שם כ ת פ מ© ו י ה ם ח כ ׳ ק ב ה ס נ ה י ג ן האלם ב יצה״ר אשר בעצתו טרז

צ ,' ז ע ט ׳ ־גיהנס להציל ה ת פ ׳וכמ״ש חז״ל אברה׳אבינז יושב כת׳ • ח״ש זיל*/ זכו׳ יעוי׳ש ועל איש כזה שורה מרכבתו י

והנה שלשה אנשים נצכים עליז ממש וכמ״ש בש״ס מאןבינו&ן- . ע . ד ז נ ׳ אנשים מיכאל זכו׳ שהם המרכבה' להשכינה כ ג

| < י ו אלרים יעז׳יש וז״ש לא טוב ה״ות א י וכן דרשו ויעל מעל4 ז ה לו ע ש ע ה א ת ד משא״כ ע •לנח שהייסזבר שהוא חםי• / ן ג דככ צ שידע שיש בו שמ׳ן מן אנשים שהנ ל ז ד ג נ ימן כ

• ^ י ת כ כ ש י ה ב ל כוונת המדרש ר ׳ ן זזה ל מ ז ויעשה תשובה •£ ״ מ דכתבתי ב י כז ן ו מ ה סי ת ה א ל ק ביקש צעמזל אמר לו ה•$ הצדי א ז ר ו כ ד ב ה ד מ ע הפרש בין ישיבה בעלמא דנוקבא ז5ן ו ה י בז ׳ ו נקי' עזמל• משא׳יכ הרשע ח״ש תש כחוכנקבה־זכו5 ד ע ו מ ע ישב ביקש לעמול שחשב עצמו שעכשיו ביקש ל$frX< מן לבכיך ה הי׳ נחשב יישב וז׳׳ש אתה סי ת נפשי יעל ע< ה » צ ל ע מ ו ם מרכבה להש״י 1אני ע חישביןישהם יישייןאז ה

ש ק כפשוטו מ הפסי ׳ ם משמעו נ מ ובנ״ל זהבן 4 אי מ י מ ש ע ה י א סולם מוצב ארכה וראשו מצ ז הו ״ ה י ע כם בעה״ז לקיים שציתי*׳ ומלאכי אללים שהם בכי אלם הבאיע / ע ם וקצתם יורלים או אלם א׳ ל לי הש״י קצתם עו

. ' , . 5L 7 ג י ׳ 1 ות רצזא ישיב בסיל קטל ם יורר כי החי לפעמי ועולה ו£ מ ת 0 ו כ ע ת ' ט מד על מדריגה א ו ם ע ד הטעם שאין א ו

/ י £ ה י ל ע ם יורד כלי שאס אח״כ י י מ ע פ ן ל כ ג ל ו נ ע אינו ת4 % < ס ל א ה ת י י ־ ־ ־ ובזה יובן לא טוב ה יוחי־חענוג ״% ׳ רק אעשה לז ע גה א גלי יצה״ט זיצה׳׳ר שיה׳' על מדריג ״ י צה״ר ע יח מי נגלי י מיצה״ט י ז ׳ לז ע ו ר״ל ע״י שיהי ל ג מ

ך** & ם שזכר בעל ערי ע ט ג מלבל ה ו יורר ועולה ויהי׳יותר בענ^ ע 5 ' י א י י״ל ד ו ל * ע ״ ו י י ת מ א שיהי׳ שכר ועונש יהיא ה

\ 2- ד ד י ז ת מ אנכי לא אוכל להמלט התרה פן תלכלכי הרעה ו* יי י א ש כ דם ונצלתי ו ג תז״לכשהייתי בסדום נחשבתי לצדיק נ

w f r ^ י ל א אצל צדיק אלי כרשע זכמז שאמרה הצרפית לב י•* ?2 ו י לא ט י ה שאמ , יעו°ש ״ « ט זכז י ת ע אלי להזכיר א

" p.f3׳ י ו ^ 3 קלאט ם לבדו ר״ל תזאר ארם שהיא צלי ד א ה

IS א , ^ מ י ל w צ ״ מ י ג ר מ ז י ע ה ל ש ע לבלי יי! א. ׳ ד ^ ^ י ע ה דהיינו רשעים אז כחשב הוא לצדיק ו ג נ שהם כ

י י ס ״ , ילא לאחרי ן יירא אליו ה מ ׳ וק״ל • ובזה י י ח י? 5 ? ו ד ג ם נ י ר מ ס שהם מ י א י י ׳ באלוני ממרא בי{ מ שהי

ד & : ו ׳ ע ל ל " י ץ ה ל א א ר י י י 8 * ' ח מ י ל כ א ר י י ת מ נ ב א ל ו ה ג

• 2 » * ן שני שעירים גורלות זכז' דהקש1 ה ט לשמעתי ע\ ^ / י ת ע מ ש ם עברו וכי' יי ו :\כי ס״ר שיטיל המלך גורל ע

^ א ׳ ו ש ע ם מבראר כי כאשר עלה כלב אדם ל ד מזהרי י ס ח הו לעזאזל 1L%2 י א לד׳ א ס הי ד א י מצ:ה יראה להטיל גורל מ

dfe ת מ א ב דרכו $ל יצהיר לפתות הארס לעשות מצוה ו£ L ~ ב , מ ת י א ר ס ׳ א ׳ נ י ק תהלים ס עבירה ובזה ביאר פסו

י ו3!1- ת ש ר ח ה ח ו ו זגז׳ פיך שלחח ברעה זגז׳ אלה עשי מ עת ק כחצו > ודפח״ח 4 ואני בארתי במ״א כיארפםו

׳ * * ! ש ע ל ב י א ט ז ה ר ש ב ד ט ה י ל ח ה ל א ל ה ש א ד א ש צ מ

? ^ - י ד החילה לימין ולשמאל׳ ואח״כ יבוא ה ד צ ד רק מ י מL p p ח׳ זז׳׳ש כחציחהלילה שהזא הספק הנק׳ לילה 5ממנו י

ת ו י ה אז אני ייצא וצו׳ ובזה יובן לא טיב ה הנ ה ו הנ. V יאמר ^ \ לבדו ר״ל שיעמוד על צד א׳ לבדו שיחליט וi Z L , ס ה א הנ ה ו נ - ה 1 ל צ י וגו״ ר״ל י ז צעשוהו רק אעש׳לו עS T ן ד ב כ מצר היצה׳׳ט שהוא עור לו או מצד הי׳צה״ד שהוא פ^ , ן ^ ־ ל ל ־ • ג ׳ ׳ ו ואפשר שזהו רמזיחז ת מ א ל ה ע ר כ *וצא ה

א׳ ל גביהן שנ ילגהי׳מ וקורין >ךש והן יושבץ לכבודי *אני עת א ממשמעו כ • וי״ל ה ת אל ע״ ד ע אלדים נצב בו ע עכשי מ ש ק לכתיב ישב לשון עבר שככר-ישכ מ ו הפסע שלא מ ש ד מ ל ביקש לעמו מ ן א אי ד ו מ ק כבר ע איבו יושכ רב ש ז י ה מ כ ״ ח א ל . ז מ ז ע ה י ה ם א ף א א ה ׳ ן ב י ל עלי מ עה סימן לבניו ולמה הקפיל שלא לעמזל כלל לק כ הי לה ׳ ק?ןה מ ן משא״כ בלאי׳ה ג מ י 0 ה י ה שישאר בישיבה ואז יה ע לכאן ד׳ להבין שהם יושבין לכבודי מ מ עניךקריאג* שה י ונראה לי דחרא יתורץ ד י מ ע ב ככול יש יזמר בישיבה מב ר ע ש ם״צ כ ל ד א רברמת . ל ה ב ל ש ו דך דהציגי ל באיד שנאמר זבשככךזבקזמך עמו טה ויקרא ק״ש ובבוקר י יט ׳ א״ר טרפון א ה ס״צ קזרח כדרכו בין יזשבזעזמד זכז ל ו ? ה יושב , הרי שאס הי כן תי לקרות זםכנחי בעצמי ו הסיל לברי ה שעבר ע ת י עמד לקרות קיש׳ חייב מ בשעתק״ש וב ןקרינן יושב זע׳׳כ צריך לדרוש ה ובזה יובן ישב כתי ״ גד זא״צ שב ר״ל שישאר בישיבה ו שניהם ור״צ שביקש לעמה ה ה א ל ק ם מפני שא*צ ה ע ט ה ולא שיעמיד ואח״כ ישב ון לבניך שנכנסין לבה״כ וקורין ק״ש והן יושבין לכבודי מ י סה שאם ל דברי ל ל״ל שנשאי׳ו יושבי! לכבודי שלא לעבור עה אי! לך ת ס א ה לכך ג בר על דברי ל ד עו י ד מ עמו יו לדורות מ ל גבך כ ט ע א ל כלל רק לשאר בישיבה ו לעמיא ר שיסתכן אז הו ח א י על גכך כי מ ו אז אין אנ עמר שאם ים ׳ שמי ו מקכלמלכ לק השכינה משא״כ כשנשאר בישיכה ו סי

ל גביו וק״צ• ה ע נ י כ ש ה ל׳ י hn 11D< אליו ה פ ר ע״ א ב W I ל t y באלוני ממרא והואום וירא והנה שלפה אנשים ס הי ח ח האהל כ ת יושב פו וגז׳ ובספיקות רבו אילהל״צילו משא״כ גצבים עליט ״ ט יותר וכמ״שהר״ן קול לו קול אליו ל מ ו ע י $ליו הזא מ׳ להבין ה יושב ד י ע היכן,. ה ל ׳ מה צריך ט ג י א הזכיר שע לס י כצבי א ' אנשים מהל ודרשה m״p«חע ועוד מ ן ג ט מי ה דהו ן פרשה זו בכל אדם ובכל זמן דאל״כ מ י ו ה• ס י עלית האדם לבדו ב הי ל לבאר פסוק לא טו ל י • ו הוה יכו ׳ יעו״ש • ולי ד י ק ע גדו דכ׳ ב ה לו עזר כנ ש ע אלס מוצב ארצה וראשו1 יחלס והנה סו נראה בביאור פסוק ות נראה לי ע כ ע השמימה ובארתי זה במ״א ״ ו י ג מ

׳ א ה׳ וגו ה הו ת ם מורי א ש דשנןעת* נ׳ א כשסובדהאדםשהו׳ סתר ה ה״ תואר אס2 אז הוא רחוק מהשם תואר הוא נ כ ז נא אז אר הו משת׳׳כ כשסןבי• שהוא נסתר זרחיק מהשם תו׳ חואר אחה ורפח״מ י וכן שמעתי משל א קריב ונוכח ה הוה א ה מ ט מ א ל כשהו . הםמג י הר״םמשל מל ד מו י ג מ ג ה ר ה מי ה וכו׳ זלפח״ח י ובזה יוכן כ ל ע מ ה וכשעולה ל ל ע מ ך ל ל מ הב ארצה כשחושב עצמו כפחיתנח שהוא צ ו א סול׳ מ ו ה ס ד א קמה משא״כ כשחושב עצמו השמי . ע י ג מוצב ארצה אז ראשו מא מוצב הי ה אז מ י מ ש ה ע י ג ונה שהוא ראשו מ במדריגה עלין פ העושי ד ארצה יק״ל ״ ח׳׳ש והנה מלאכי אלדים בני א׳ לי ס זיורלי׳בו ר״ל ישסוכרין שעו י ל ן נעה״זשצימי׳הש״י עו י צב על נ ה ה׳ הנ ם יורדין ו י ה ' זיש סוברין כ ת ודבקים בז יל גלי ז ע ר ן וכמ״ש תולה א י ל י ו ח הי ל זה שסובר שהוא מכ ע׳ ב^וני ה שאינו חושב עצמי לכלום וגזה יובן וירא אליו ה מ^ ל ר ז ^ א כ א מ ר מ א ר״ל מי שםזבר שהיא באלול מ י מ מל וק״ל ״ וז׳׳ש ל כ ׳ ו ׳ אלמ ית׳קריבוירא אליו ה ת ו י ם ג י ממר ו

. צ ה א ה מ ת פ ח האהל שנחשב ל; שי\ t יושב ב ת •והוא ישב פי ולא דת ה ס האהל צפנים לעבו ה פ ס ג מ י ל צ להתחי

ד ^ פ ת ר < בן ב הציצו) ובבית המוקד זפי*רשייהשמיוה אינה מגמד־הגבצי^ל רק מש ום בבור וגדולה וכר י ויש לתמוהו׳ למה ב מקומות היו שומרים י ועו׳ למה הי׳ במקומות חצו דוקא ; עויצמה צריך צשמירה כצל ואי משום כבוד וגדולה הצת הוא. אין צריך צכבזדיני שיתכבד ממנו כי. הוא מלך. הכבול מעצמו י 1ג״ל דאי" בלס דסנ״ה אך משפטים אדבר אתן; מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל מגלי בגד וגו׳ וכתבתי מזה במ״א י ויש להבין וכי הנביא בא צהרהר אחי מדותיו ית׳ ומה הי׳ רצונו בזה־ י ונ״צ שהנביא הי׳ מנטער בצרות &פשס של ישראל שמכת זה נתיאשו וזנח ישראל טוב ונדחו, ח״ו מן 3׳ עולמות עה״ז ועה״ב וכאשר תמה נעים זמירות, ישראלתהליםסי׳י׳עלמהנאןרשעאלדיסאמר בלב* לא תדרוש וגו׳ י י וכן בסי׳ ע׳יג כי קנאתי כהולליםשלזם, ישע־ם אראה וגז׳־שחו בשמים פיהם וגו׳ ואמרו חיכה ילע אל ויש דעה בעליזן הגה אלה רשעים ושלוי עולם הישגו חיל< אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיק כפי יאהי ננוע כל היום וגו׳ הרי שמכת ב׳ דברים אלו שהם שלית הרשעים ויסורו הצדיקים מנוח זה גתיאשז לעשות טוב חייו לומר שהש״י, שונא הצדיקים ואוהב הרשעים ־ אפס שיש עול דבר שלישי! לתמוה עוד למה לא גברא גיהנס בעה״ז ויוסרו הרשעים

ל חמיהזס• ל ביחזחס חבריהם רשעים נדזטן שם זע״כ ל הלל יתיר׳ןחלאבאילךוכמ״ש חכמי המוסר לאז צא יהי׳!' בחירה לכך צריך צכסזת הדברים שיהי' המוות נתינלן צעשית כל א׳ לפייבחירתו זכו׳ ־־ וזהו שמירה שלא יכנסו,

למלך בעצי מזמין ומוכי שחין כי מצפיתא דארעאכעיג . מלכזתא דרק ע שצא יכנס כי אם הראוי וכמ״ש בזוהר כין טוב גנמ בחשך הקליעות המשכבין p יש צפעמים ירידת*p אל הצדיקים עובדי ה׳ הנקי כהניס משרתי ה׳ ולפעמים \ עלי׳ אל הרשעים שיצליחו וזהי השמירה שלא יכנסו פנימר> בהיכל ה׳ כי אם הראוי לו שזה איצימשגיח בזה באומרו א^< לעוכרירצזנז ית׳ כן יש שצזה מלש לעושי רצונו ״ וגםן3 מיסורי הצדיקים לא יתיאש.כי יאמר! אס צעישי רצינו כלמ( לעוכרי רצונו ללש זכמ״ש בש״ס, משא״כמי נזקפו והזא מזכה שחיןזמלאי עוט׳ זה גלחה מציכנומ פטמה בראותו שלית הרשעים ויסודי הצדיקים ואצלי ניןין זח שמירה מליכנס לפנים המעכבים איתי ליכנס 'בהיכלל מקומון .המלך מלט של עילם * . ובזה יובן משנה במ׳ מקימיתיש שמירת הכהטםשימריסמהמ-קר^כי המעכב ליכנסלפניםלמי שאינו ראוי ליכנס א׳ בית אבטיט* ביאכהטצדיקיס זחכמיסכמ״ש אביאבירכב ־ישראצט עיה ליל עוני הצדיקים נק׳שמייהתמעבבי* ע ׳ טינס טז וזויח לו. צ י לימס לפטם ב בית הניצוץ ליל כית הרשע מכ >ק׳ שמירה המעכב ליכנם החמה שהשעה עומדת לי ל

לפנים מחמת שלית הרשעים וכלל לבית המיקל שהוא, הגיהנם שאיני בעלז זהי מעכב מליכנם פנימה למי שאינו־ ראוי אבל הראוי בוחר בטוב מצר שהוא טוב ׳ וזר ר״צד א״ר ינאי אץ ביליני לא משלית פי׳ המצנה דאבות ל הרשעים יאה לא מיסורי הצדיקים ״ והכוונה כמו לאto היי בידי׳ ר״ל שלא הי׳ דאי׳ והשיגה למיכ • והי׳נ ז מ יחי׳לא מיסזד הצדיקים י א א״ר ינאי אין בידמ י״ל ש״ להיפך־אס לעיש״ רצוגי ןך• * י ש ^ י ״

6 : למאום בט* ב לעוכיי רצומ עאכ ו ולא משלו׳הרשעי' יש ראי׳זהיכח׳לנחזיברי רצוטכך יש שלוי מלש׳ לעו ם י א מ ! מ ל י ע * אח״?# י * •לעושי רצונו שיהיישלי׳ ויי׳ש כידינו לדידן הו׳כך כנ״ל משא'׳2ןוהעוצ׳מן'>י הכלמכןסהועצזיש. ג ה מ ז ' ו ש לאתרי׳נלחז מ

־ ^ מצא x - • י

^אמתלאנ(תווכז׳מצלימיןוצדשמאל^ ובאמצעי המכדע הם ג׳ למים שכמזח האלם שיראה צשקולבשכצו הקזלשזאזישפוטבצלקלין אמת לאמת1ט צפעמי׳ נראה לו. שהנא אמת זאינז לאמתו והבן ־ ובזה נבאר פסזק תהצים׳ ט׳יז שויתי ה׳ צנגלי המיר כי מימיני בצ אמזט זגו׳ על י ה גןגימזת טמינןנצח זלצבכצ לבר שנזדמן צי צעשותו הייתי 9צרד בו שמא הוא נגדיות. זצכן הייתי מצלל צכאן ולכאן זאח״כ שויתי ה׳ צנגריות זה שיכריע צי האמת אז מימיני בל אמוטשעי״זצא נטיתי צשמאצ שהזאהיצה״רכי כתחצה שמח לבי הנוטה לשמאל ואח״כ יגצ כבודי שהוא כבוד אשר יןכמים ינחלו.חכמס בימין לצדד הימין או השמאל ואז אף שנעשהבשרי מצר היצולר שנק׳ קץ כל כשר זכמ״ש

והר מ״מ אף בשרי ישכון צבנ1ח כי לא תעזיב נפשי ומלש!3 קלא תתן חסידן לראות שחת כי תודיעני ארח חיים ע״י הכרעה הלל שלא לנטות צש;(אצ ששם מוקשי מות ונעימז* אליו ה׳ באלוני ממרא י בימינך ננח זק׳יל ״ יבזה יובן וירא׳ וצא בזולתו מחמת שהי׳ באנוני ממר' ר״צ לק• וירא אליו ה׳ מצדד לומר שמא הוא לעזאזל ולא לש׳׳ש והוא י ה ו ינאצוני ממרא צמרור בו ית׳ ח׳׳ו ״ זז״ש והוא ישב פתח ד^אהל שחושב שהוא בפתח האהל אשר שם צפתח זו חטאת רזכץ היצה׳יר המפתה את האדם לעשותו שירד צגיהנס הנק׳ כחס היום כנודע או שמא הוא לש״ש והי׳׳ ןנגצרר לימין ולשמאל כרי שיכוא הכרעה זז״ש והנה שלשה אנשים.גצביס עליו הם ג׳ בחיטת הנ״ל ימין ושמאל ואמצעי המכריע ואחר שטרת בכל דבר לראות אם י הזאלשםאו לעזאזל לp בא ההכרעה מאחז ית' וירא אליו ה׳ כמו גיעק׳והנהה׳נצכעליזוכמו ששמעת? ממור*

• י פי״ הפסוק ממצזא חפציך זדכר .ר י״צ דכתכתי גמ״א משל לבר אז תתענג על ה׳ והכן • ע

. ׳ של בעל עקודה גי• שנכנסו לפרדס ובפתח השער היו ג $נשים וכו׳ והעולה משם ל שנכנסו לפרדס שהיא עה״ז אי׳חחל י *חר׳באכיצה!שחי׳ ב׳ בחר.לאסוף הין ועושר בב &גות אלז הסרוב העזל׳כיבני על־ ׳בם מועטי׳ ג׳ בחר לילע- בעל הפרדס לדבק גו והי׳ המיר לנגל עיניו מה שהזהירוי היציאה הכרחית ב׳ ואל ג ג אנשים שבפהח הפרדס א׳ כליך לא תתן ג׳לבחזר בטזב י ובזה יובן וירא אליו ה׳נאלניל אליו כתג׳שהם מועטי׳בעה״ ו הנק׳אלזני ממרא ממרא ל' i ןהרזכ נמשך אחר תאות עה׳׳ז זממריס בז ית׳ רק כת* וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל ר״צ שהזא יושב ומחשב תמי'ג<'ו יושב פתח האהל לקייםמה שהזהירו לו בפחח-האהצ כשנכנס ;צפחמהאהצשצ הפרדס תענוגין הנק׳ כחם היום גני מחוזאי קריין להם גגי גיהנם " ה ע י י

שהוא כתם היום והנה שלשה אנשים נצגים עציו ר״ל &)לז ל אנשים שהזהירו אותו כשנכנס צפתח הפרדס גראה לן כאלו נצביס .עליז תמיד להיות עימד׳ באזהרתן לכך וירא אליו ה׳ והבן י ובזה נבאר משנהג הכל צפוי והרשות נחונה ובטוב העולם <אלת ל . $דון והכל לפי רוב המעשה וי״״לדהלל הכל צופהזלכ *:הי״ט ונראה דמאר עלי משל הלל דגזר המלך שלא *תנו שום שררה כי אם חלף עמלה ומעשה הטוב י^יעשה וכו׳ ״ והטעם באמת ליל כי אין השכר ־ועונש הסכמי רק הביחי ששכר מצוההיא המצזה עצמה זעזנש <י העבירה היא העבירה עצמה וכמ״ש תיסרך , -יעתך זכי׳ • ועס׳׳ז נבאר משנה־ פ״א לתמיד­^ מקזמןת ממים שומףם בבהמ׳יקבבי^נ״זבכית׳ ,

׳

ס 3ורח: יוסףקד^ ׳ מכל אשר לן שלן הם ופרשזתן הם ראריב״צ זיפנא ז

אזליכא וכוי עד ווי מלתא׳לצליקייח־צא עבלצא ומי' *והנה הוניא מדרש מייל תיבית והרמש־קח לן מפשוטו וציי ?ראה לפרש כמשמעו דמגואר בתפר הקנה כמו צל בעצ נגף ושחר נעלי חיים נילורין כמצודה עבוד כקשת טיפס זמזונ׳ כגון העוף ועכבר וזאב וכיוצא כן אדם ניצוד במצולב היצלרעבזר בקשת טרף ומזון כמלע וכו׳ • וזה ג״נ מ״ש הפייטן בנפשו יבא לחמו וצא אמר בגופו יבא לחמי זי&ע׳ מאחר שבימי הגלות נמשן השפע ע״י הסייס הוא היצה״ר שי של גיהנם לכן איני משיע שפע רב כי אם לעלכר, רצונו יתברך משא״כ לצדיקים רק התמצית כמ״ש כזה*' ע׳ תרומה וי לברא רמלכא דמצפה לפתורא דעבדאיכו׳'1 ״

שלא ימנו•fwi מזה כד שיהי׳בחירה ־ ומה יובן הכל צפוי כמו וצפה וממשה ונעלם מבני ארם ענין השכר והעונש ע״י שלית הרשעים ויסורי הצדיקים .וגיהנם זג״ע שאינם בעה״ז והטעם כדי שיהי׳ היחידה והרשות נחונה לעשות טוב או רע בבחירתו באין מעכב ולכן בטוב העולם הוא הארס נידון אס מ״מ עושה טוב כי הכל •לעירוב המעשה כמו משל המלן שגזר שיתי׳ לפי. המעשה זכנ״ל וק׳׳צ יי ועפ״ז נבאר משנה שם אח״ז הוא הי׳ אזמר הכל נתון בערמן ומצודה׳ פרוסה על כל החיים החנית פתוחהקיף והספיקות רבו ויבוארו ממילא י זהענין י נ מ ח ה במשל הכיל זכרנו ג׳ אזהרות שהזהירו יושבי שער הפרדסא* ( כי יציאה מהפרדס הכרחי ב׳ ואכלת ענבים כנפשך ואל צליל לא תתן ״ ג׳ כחרז כטזכ. זכו׳ ועל קוטב זה סוכב המשנה הנ״ל ״ דכארתי ככתכי שלי משנה חן לז משלז שאתה זשלן שלז עלי משל סזחר גדזל שנתן סחורה כהקפה לחנזגים הרכה זמחמת כגירת הזמן. שהפסידו הכל ונשארו סיימם נהסוחר הלל והסוחר הי׳ רחמן זנתן להם עוד סחורה שיראו לשלם לו זה החוב וגם חוב הקדום והי׳ באלו ג׳ בחינ זת שזנית בחינה א' יש אדם ״ שחינו מקפח טובת הסוחר שהטיב עמו ויזם זלילה .לא ישבות שיראה לשלם זה החוב וגם חוב הקדום מעט מעט זכמ״ש וצדיק חינן וניחן גחינה ל הבזחר באכילה ושתי׳. וכו׳ בחינה ג׳ עצל שוכב על מטתז וכו׳ ובאמת הכל נתון בערבזן זז״ש תן לו משלו שאתה ושלן שלו של הסוחר הנ״ל וראוי להיות מכחינה א״ ־ הנ״ל כמ״ש החסיד מוהרי׳ יעכץ מנשמתו שלאדם כיל הקב״ה כמ״ש נין בידי היא העריכ וכזי ״ וכ״כ הרברגלוהי לבר נש עריכין זכו׳ ״ א״כ לשון הכל נתון בערמן סובל ל פי׳ א׳ ערבות כפשיגו ל לשון הקפה ולא כמשך מחמרן י וכזה יוכן הכל נתון בערב(,, ובערבות מחמת שהקפה ראשונה מהחוכ הקדום. - בגלגול הקדום זנחןלז סחורה עוד שהיא הנשמה וסיוע מהקב״ה לשלם • חןפ מקדו' *!גלגול זה ולא די שלא שילם חוב הקדום. רק שנשאר חייב בגלגול זה עוד ושמא תאמר שהשאול בית מנוס לך מלפרוע

* , p^P, K ,, V 2 י ׳ ״ . , ,,w l ׳ W K K החוב זה אינו כי היציאה מהפרדס הכרחי אזהרה א׳ הלל ° n ע כ5ש' כליך צא ב ^ ^ן | י ד "י * שכעל

1 ש פ נ כש ׳ ! מ כ י

m ^ ו ד י מ ע ת של י1המה לה י ב ר ת ע ח 1 יהוא ת בזוהר פ׳ חיי שרה שנק׳מלאך דומה עפרון שניתנין לו שזכני הוא הגוף שלא יעשה המצות לשוס פני׳ שבעוצם דףקך״ו יעז״ש ״ זנגד אזהרהב׳ ואצכליך לא תתן אמר

י ומצודהפרזםהעצכצ החיים י יT נבאר פסוק לךלך עי׳פ ם1ף t y l

, ויאמ/מלךסדזם י אל אכרם תן לייהנפש והרכוש קח לך ויאמר אכרם אל מלך סדוסהרמזתי ידי אל ה׳ וגו׳ ואם אקח . .מכל אשר לך ולא תאמר זגז׳ • י דש להבין להליל הן לי האנשים מאי הנפש ל ־לאיזה ענין נכתיב זה בקורה מה דהוי הוי * ןלל

י ילי" ׳אלה׳* ת ז ימ אכרם הוא הצדיק אל מלן סדום ה׳ר אס חקח מכל אשר לך אם יהי׳ בז צד איםזר השייך ליצה איני חצה רכוש ד״*שזהנק׳ שלך ולא תאמי אני העשרתי את אבדם מצד הקליפה ח״ו בלעדי אשר אכלו הנערי0יר״5 תמצית הקדושה שהיא אשר יאכלו הנערים אכילה לשובעו יעטלת ן מ י ה נפ£ז שיר\• להם כח לעמוד על משמרתי בדן! ה׳ כמ״שיצדיק אוכל צשזכע נפשי שהיא מלת הכזת מצד הקרושה זהו לבד אני רוצה וצא הממזרות והריבוי 1,1,5י משא"נ ^ אמד ח ב א י יש ^ י ש ה ^7"1 ע פ י צ | י ד ה צ מ

שך שיהיה ע יש צי כל זהבן• וזהו אזהרה ב׳ ואכלת מ אוכל רק לשיבע נפשי לעבודת ה׳ יאל כליך לא תת? לאיש

הון שיהי׳ לזולתו ליורשי אחריו לא תחן י י זז״ש זמצזדה פרוסה על כל החיים כי כמצודה זז של הפרנסה לבל# מותרות זריכוי כמצודה זו ניצודין הכל כי היא פריסה £צ כל החיים ומלש האדם וכלל זלל ־־ • * " וכעין;/(• #2f בש״ך עצ התורה ל כייתציז ט תמא בכרס רעך ט הע4׳ נק׳כרםכמ״שכרםיהי׳ לידידי׳ וגז׳ דעך זה הקכ*׳הנ&*שחורזת־ מדת הדין וענבים לבצ«ת רא5• ככרם ענ שי כך יש מצוק לת דין ומ״ע -רחמים זז״ש יאכלת עכיגי

ילמשם חזמריזת זישאתבזה העולם זלא יצט עמך צא ל* ולא שכרם כי אין גשמיות למעלה כמ׳׳ש ויכלא מגשם־ מ1. השמים וכי׳וכן לא תפאר אחריך ר״נ ההן כארך לבאיס אחריך דהיינו יורשיך ואהה תלך בלא פאר שהניח להש שיעשו אחריך אלא תעשה כדי שילך לפניך צלקך יוצא לאחריך זכז׳ י זנגד־אזהרה ג׳ אמר החנזח פקזהה והחכונ*• מקיף ליזהר ולבחור בטובלכ׳ האלשיךפ׳כי תצא"ר\4 רלה ביאר פסוק משלי אשת כסיצית ממי׳ וגו׳ כי רב;ק מהמוני עם אומרים אם היה היצה״ט' הומה ודוחק מפציר' ־ דאי׳ במלרש רנעלם פרש׳ לך לך זז״צ זיאמר מצך סדזס בי כמז היצה״ר אשר יזמם זלילה לא ישבות על אשר: אלאברסחןליהיפשןגו׳מלךסדזס זהזשהשלגיהנם . >עשה חפצז היינו שזמעיס לו יותר משא׳:כעההשאי£זהתשובה כיהיצד׳׳טמוכרםסהמיימ; העזמל עצ־ הרשעים י להורירס לבאר שחת ויאמר אל אזמררקפעסא אבדם אל גשמה' של הצדיק שגק' אבדם שלא יתפלל על כמ״ש מי האיש החפ׳ן חיים ע״כ יפתח פיו רק פעם א*צפט רק שיתנם ברשותו וז״ש תן לי הנפש, זהשזמע ישמע והחדציחדצ אן היצה״ר מוכר סס המות; *לעעי פמ״ש נפש החיטאת היא המית ותהא נידוגית כפי רשעתה ומי ישמע לו להיותיפתי לסיר אל משמעחו ע כ הומה: והרכזש קח לך אזתס ששמ נחשזבה קח לך זהצילס ומסרב תמיד עד יפחה ושמע לו וז״ש אשת כסילות הזמי׳ימזתי: ידי אל. חמיד משא״כ היצה״ט זכז׳ ־ ובמדרש ראיתי פי והחנון׳ מייהנס וכו׳ ״ ייאמר אבלם אל מלך סדזם ר מקיף הוא היצה״ר שנק׳ חנוט ומקיף וסיבב מבחיז למצולם קיטם לקנית סחורחו וכוי ״ . וז׳יש החנות פתוחה והחנו

מקיף וסובב למצוא קינים מזה:היה לך לילע למאוס, סחורתו

מל ד ה׳ בשבועהשלא אתעלל'ןלא אקח לאותםוהרשעים'שהייתי. מכריז לפניהם 3אוחו'עו.ם והזכחתים לחזיר בתשובה גיהנם וצא שמען לי אס אקח מרשת> להם כלמשכינ

ה W כ

בתו,ראנשמתא זכו׳ יעו?ש והיממה נקנית לנעלה שהיא שישה צמעצ׳בכסף שנוסף וחושק ללכק בשרש׳זגם להמשיך מלובן וכסף העליון בסוד ר' מאיש שקל כסף שהיא רוחני(״' העליון תוך האותיות שהיא בשטר ואז ירבק ויקשר מחשבתו לפנימיית רותניו׳ האותיות שנק׳ ביאה כמ׳יש ודבק באשתו והיו לבשר אתר בצי שוס לכוש ומחשבה חיצוני׳ והבן י וכמו שהוא בכללות. ארם א׳ כן הוא בעולס שנה נפש שהשכינה . נקי אשה יראת ה׳ נקני׳ לבעליע״י הצדיק בתורתו ועבודתו עבודת ה'.לשמה לשם ה׳ להמשיך הארת יסור אבא להשכינה וכמו שזכרתי בע״א ונודע כי היסוד נק׳ כבש ׳חיש את הכבש אתי תעשה בטקר זכי' ״ (ר״ת כבש היא כסף שטר ביאה שבזה היסוד האשה נקנית לבעלה להמשיך לה מלובן כסף העליון שבייסוד אבא בשטר האותיות שזהו לשמה לשם ה׳ ובביאה גייביאההוא ח״ידהיינו לזווג ולחבר צדיק וצדק ע״י התעוררת המל' יחוד וזוזג מדות העליונית והבן' וכן הוא בכללות אנשיהחומד והצורה • שהיאשת אנשי החימי ניקנפ לבעלה אנשי הצורה בכסף דהיינו שבעל קונה אותה . בכסף שטסף וחושק לקרבו להש״י וכמו שאמדו בזוהר זכאה מאן דאחיד בירא דחייביא וכף וממשיך חשקי ע״י המחשבה עד שלקלת מדעתה להתקרב לאנשי הצורה וזה שני׳ רש״י נקטת משמע מדעתה וכו׳ ובשטר שהם האותיות שבו נברא שמי׳ וארץ ובני ארם ומקשר האות של שורש נשמתו של אנשי הצורה עם האות של שורש נשמת אנשי החומר ועי״ז נקנית לבעלה בשטר ונביאה גי׳ חי׳ ר״ל ע׳׳י שעישה מציה באיר חי בהחלהבוח גדול ונכללו בזה כל העולם שהיא קומת שלימה מן רמ*ח איברים ושסיה גידיס וכמו שכתבתי ביאור הרמב״ם דםגי בקיום מצוה א׳ כשעושה בזריזות שלכך ניק׳ הצדיק חי כמ״ש ובניהו בן יהוירע בן איש חי וגו״ והבן • ובזה יובןוירא אליו היבאלוני ממרח וגו׳שע״י אברם אבר ס׳ נעשה יחוד שם הזי׳ עם השנינה שהיא באלוני ממראי ^ באלן שהיחה בלבוש הנר׳ אלוני נ ע מ ה ) ^ נ ן ש מ כ

ממרי כמו לכוש הכנעני כמי׳ש כזוהר רעד כען שלטא חרא בישא ראתלטיא ואייתי לזוטין על עלמא וכי יעי״ש ו ז״ש והוא יסור אבא הנק׳ אבדם יושב בפחח האהל שהיא השכיל ושלשה אנשים נצבים עליו סוד ככ״ש הלל וכמ״ש בש׳׳־ם דב׳׳מ מאן נינהז שלשה אנשים מיכאל גבי־יאל רפאל שהם סוד המרכבה עליונה ג׳ קיין ט בכסף קו החסד ובשטר קו הגבזרה ט האותיות מבינה סזד פחזחי חוחם ה׳ גבורות מנצפך וכמ״ש בפע״ח הל, םפירזח העומר יעי״ש ״ ובביאה ע״י צדיק יסזד עזלס הנקרא חי גי׳ ביאה ויסוד הוא בקו האמצעי זע״יג׳קרן שנכללו ככבש נעשה יחוד קבי*

והש״ייכפר • (((W 1 ויראאליוה׳וגו׳ונכאד ש״ס דלימפ״ו א״ר חמא ביח יזם ג׳ למילתו הי׳ ובא הקלה ושאל כשלומי וכו׳ והענין לכ׳ במדרש ובארתי במ״א בביאור משנה דאכית כ״גר׳ חנינא בןחכינאי אזמר הנעור כלילה והמהלך בדרךיחידי 1

ימי לפי שהאדם צריך שינעור משינת אזלתז מזמן בחרותור אבל ימי הזקנה נקרא חשך ( ר 1 ב ר ה ן אשר יתזאר לאד ולילה כמ״ש עד אשר לא חחשך השמש וזה שאמר מעו משינת אזלתז בלילה לזקטתז זכי * והמהלך בדרך יחידי צפי שהאדם צריך שיתי, עישה זמעשה אחרים ויזכה לחייביא אמנם המהלך כאורו דרך יחידי באומרו ריו שלו׳ יהי׳ לי זכז' ״ וכמ״ש דהע״ה ט לא יטמ שכט הרשע על גורל הצליקים צפי שיש גני אלם הכשךיםלמיני'

ע א׳

בן פורת ,בשחורתו^היארע^מורבסתויתהיצה^' שהזאטוכ והיינו אזהרה ג׳ כחרז כטוב י וה״נ מאתר שהתנית פתוח: וצמההחנוט מקיף ותובבוהילךגהו:גה ומפכיר לקנות *אצלו **א ש״מ כאמור וק״ל * עוד י״צ תןלי.הנפ^זהרכזשי>ת לך וכתבתי כמ״א ביאר מסזרהלתמנו ר> במק-א ת׳ לחמנו הם 3׳ לחמנו חס ג׳ לחמנו נאכל ר׳בנפשינו נביא לחמנו •ל יעלןמשל כ׳ כני ארם היה טרם ב׳ מרגליזת טיבים י א' ירע ערכה זכז' ובזה יובן תן לי הנפש ואז הרכוש קת לךן נפשו אמר הרימותי יריוכל זהבן • י וכלל ואכרם ירע עי 1 ב ע״פי ©ף"וכללים גדולים לעכזרת הל 3 1 וע׳״פ ששמעתי מטורי

וע״פ כמה אופנים פסוק׳ וגו׳- ומקורם עאר משנה פ/ן וקדושין וירא אלין ה האשה נקנית בגי דרגים בכסף ובשטר ובביאה זכו׳ דזכיתי לעיל ביאור משנה חן לו משלו שאתה ושלך שלו וכו׳ -משל סותר א׳ נתן סחורה לחנונים וטי יעז״ש * זבזה יובן האשה נקנית וכוי כי ישראל שנקרא אשה ניקנית לבעלה הוא הקלת בג׳ דרכים א׳ בכסף שנוסף וחישק לעבודת ה׳ לעשות הטוב מצד שהוא טופ וכמ״ש הרמלס וכסף משנה סוףל מצד שטר חוב ,הקדום ה״ל סוכה יעו׳יש ־ ב' בשטר ל שהוא חייב לפרוע בין בגלגול הקודם ובין בגלגול זה שטי חובו של הקלה ראוי לפרוע משלו שהוא הנותן כח לעשות חיל ביןבתפלה' כמי׳ש אדני שפתי תפתח וכו׳ובין בתורת בין׳ במע״ט כרי שיזכה לפרוע שטר חזכ הקודם ושל עכשיו גס מורי ש ל ב ש בביאה כמו ששמעתי מ

וביאור פסוק הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה שאס חושב להליכה ובוכה ומצטער על הליכתו מעבורת הש״י . אז סופו נשא משך הזרע משא״כ מי שחישב לעצמו לכיאה וז״ש כא יבא ומכוח זה הוא ברנה ושמחה לבסוף משא אלומותיו בלי ומג ורפח״ח י זה״נ כך שחושב עצמו לטאה שככר בא בתורה ועבודת ה׳ הוא הגרוע שבכל ג׳ כתות זק״ל ׳׳ וזהו כמו שכתבתיבמ״א ואתה סימן לבניך ; שהם יושבין ואני עומר עליהם ונו, והוא נוסח במדרש ונוסח רש״י לדייניסהזא גירסא אחי־ת זהבן • עוד י״ל ביאור משנה הלל וביאיר ש׳ים דברכית אמר רכא תכלית חכמה וכזי ויותר בביאור כחכתי ענין תפלה ולימוד לשמה עיפ מ״ש בחסד לאברהם להמשיך תיך האותיות ריחניות הכפירו׳ ואור איים ופז׳ *אמ״כ ידבק עצמו ומחשבתו לפנימי׳ רוחנייח איתיית התור׳ יהיןפלהוכו׳ יעז״ש ״ והוא העיקר יחכליתכל התור׳ שיזכה לבוא למצזה זכי תרכק אמנם תחלה צריך תשונה בסוד סזר מרע ואח״כ זעשה טזכ זאז יזכה לטהר׳ המחשבה לדבק מחשבתו בפנימיות רוחניות האותיות וכמו שכתבתי׳ מינין אסזרי ן בנזיר וכמ״ש בעקידה במ׳י׳א ביאר משנה ג׳ מדריגית תחלה צריך להסיר בגדים צזאים וזהי שאמר ג בפסוק לך לך מארצך ״ זממזלדתך * (מבית אביך זאחר שהסיר מהנשמה הנק׳-אברםג' בחי׳ הלל אז יזכה לטהרת המחשבה וז״ש אל הארז אשר אראך זהבן • זזהו ג׳ בחינית שם חס ויפת • וג׳ מעלת התיבה תחתים שני& ושלישיםל שיזכה והבן • יכזה יזכן עוד סומן רכא תכלית חכמת ל לכי תלכק שהיא תכלית בל התורה שיזכה לטהרת המחשבהדע הוא חשובה סזר מרע זאחיכ מעשים שנקרא חכמה מו טיכיס שהוא ועשה טוב ואז יזכה למדריגת לשמה הלל ^ י ובזה יובן משנה הלל ־האשת נקנית וכו׳ כיי לל אשה כמ״ש בזוהר משפטים כי ימכור איש את ד מ ש נ '

פורת יוסף ילהי^ז בתוךהעיר 0מ£~ ואס יתחל לרשעיםעל. נקלהילמזד אליוה׳ באלוני ממראללשגם: א׳טובלע5מזי

ממעשיהם הרעים״ ל אף שיתחברו לרשעים חזקים אלוני ממרא ששם היצה״רמצזי להיות ממדים נגד pp״>- בצדקתם רק שאין בהם כח להטות הרשעים לדרך הטובה בדאי׳ ושמיעה ודיבור מ״מ גם שם ויראאציו ה׳ וגזי * אן־יי׳ אשר כח נהם צהטות גם הרשעים לדרך הטובה ומתפלל מה שאמר והוא ישב פתח החהל • ׳ ניאה דכ׳ במל״£ גת מ שלא ינוח שבט הרשע להיות שכן אצל הצדיקים שלא ילמדו במשנה החנית פיתוחה והחנזצי מקוף כי היצליר יש לו ת

מהם וז״ש שלא ישלחו הצליקיס בעולתה ידיהם אלא הטיבה פתוחה בלה לפתות בני ארם בראי׳ ושמיעה ידיבוריוכיוצא ״ ה׳ לטזביס הם מין א׳ וגם לישרים בלבותם שהם מין ב׳ נוסף לזה שהוא מקיף ומסבב מבחוץ עד שימצא סוחר*© אבל מין ג׳ המטיס עקלקלותסשל הרשעים יוליכם ה' נקנות סחורתו זכו׳ • זכמ״שהחלשיך בפסוק משלי אש»

י אולור -י 3 י 1 א י מ י ה V ה ש י י ה פועלי און כדי שיחזרו בהשוכה וכזה שלו׳ על ישראל זכו׳ כסיל הומה כי הילט צי הל כס ג׳ ימי מילה שכל יום הוא • לאדם רק פעם א׳ שיעשה הטיב מצד שהוא טזכ משא*: ״ נ יעו״ש • וגי מינים ה

, בתי׳ המל ערלת לכי ויש כחי׳ יוםא׳ מין א י מג׳ ויש נוסף ־ היצלר צד הקליפה קי שמאל הומה ומפלגה כבית ובתו* ־ts'n ת יום ל דהיינו מעלת נח את החללים התהלךגח וכו׳ ומזה יש לאדם להרגיש שרוצה ללוכדו ברשתו יכו׳ ל ע מ נ

ם קי הימי* - ה י 5 ׳ ג׳ הנ״ל שזהו נוסף עוד יזם ג׳ למילתו דהיינו והיא ישב פתח האהל כי צד החסד־ כיזי׳ א י ויש מחi^fiאברהם שהי׳ כחו גדול להחזיר הרשעים בתשובה ומל ערלת והקדושה היא ישכ פנימה כפתיח האהל שאם יראה

^ ו ד ק שה ה ה אינו עו ד י״ל בביאור המשך . מבחוץ וצפתית במו שעושה היצה׳יר ז * ™Sa יש׳ ימו והגו • עו ״כ ש ו י י נ י אי ח ט אבל א עו ת האהל לשין מי ת פ ט ש ח וז״ש והלא י ת א רוא שב פ ר מ ־ י* מt ל ^ ״ ד ס ו י ה ם ח כ ר כ ז ז י ח ב ב מ ב ס מ ^ ח האהל ר ת פ ן ב י ם וירא אליו ה w2.״ ^ קי . הפסו

א ר שהי ל צ ן ס ^ וחומר הב הב כ ה מ ו ם ה הנ י ם ג כ י ל צ ת ח ד ו ^ * מ ° « ח להיע צל £ י * ת האדם צ ם א מ ח מ ס הזמה ו נ ה י ג ^ ^ ד K ^ s 6 ח ם *1 ' ת ^ ר ז צ י * י י י י

ו ה רמי לג ן י סב קאנ י כמיש בזוהר בשטו ? י ל ם ו ע ם שטו ה ח ו כ ה ׳ מ ״לז ח שזכרתי הנ קי ׳ ספי ל ה " ^ ברת ג ז א ב, 1 מ ס ד ח ^ ה ז כדי שלא י ל ת הארס בעסק ע ו ־ ומטריד א ג י נ ע ו ה זיש להבין מ ׳ כ כו נ ר י ג ל ע י ש ר ד

י ת ק ח ם ב ן א י ס בענ ל מ ר ב וכמ״ש ה ל ק בצרכי ע ל בקיצור לעסו ל ל ד ל ל A שחר כ ^ p ? P ^ K ד * ל מ ב א ר ״ ה צ י ה ד צ מ ס ו י ה כ ח כ ש ״ ז ו ו ג ״ ו ע י ׳ ו כ ז ט ל ה אי ח ז מ ח א ו ו ה י צ ע ס ט צ ג ׳ ח ^

^ ש ב ך י ש ל א ה ׳ כ ד ׳ - י ג ו ו ני ט והקדושה יישא עי ל צ י על ה י ו כמ״שו י ל ע ש ׳ א ה ב כ ^ ר S מ « , S L S

צ כ 0 ס ם י ן הרוחני שהיא בשמי י נ ח בע ח ח ת מ א ל ועל ה ע מ ; L 5 שנעשה אברהם מרכבה מ ״ K ר^ ע ע מ י ג גחי זכו׳ •מתי י ה ממדרי ל ע מ ה -,יראה במי שהיא ל ט u עליו מ ו « ש י ד ק מ ו ע מ ו ר ? ^ ^ ^

^ י~־ י י ^ ר ש י מ ש - ט יעקב ו י אברהם יצחק ו ת ט א ה ש ע מ ׳ צ ו כ ™ כמשמע ־ i & ל ? א ^ / ^ לשק הבנה נסתכל שהיו נצטם במקום א׳ וכו׳ ־ ויש לרובין

.-־ . . , ^ ת ס ה מה מלמדינו בזה י׳ מה זה יקח נא מעט מיס למה הקפיד יעו״ש י ודש וישה עיניו וירא נשא ל'p&flj< ^ על מיס שיהי׳ מעט אן הרבה י י״א מהו ענין רחיצת ממדריגתו ולומר מתי יגיע מעשי לאלו **V - י הנצטס עליו למעלה־למעלהממרריגתושהס אבית [ ע . רגלים שנזכר בחורה שהיא לדירות • י״ב והשענו תחת המ י , ג ? ר •וגו׳ ולא אמ* שיעמדו תחת העז או שישבו ועוד למה לא י אברהםץצחק ויעקב * ושפיר אמר וישא עיניו ף

*^ , י ז ו יייקא י יירא יית לקראל י ל ם ע י ב צ ם נ י ש כ ה א ש ל באהל י״ג כפל פת היינן לחם י״ר לשון וםעדז לבכם ולא שס • ^ ק מ ל דפי׳ רש״י החבוק והסתכל שהם נצ־בי־ס כ אמר קחו פח ואכלו, ט״ו אחר חעבורי שהוא ללא צורן גם ל :

. י לקשט א ו א י ו מ צ ת ע ^ א c ר ח ה א נ ו ט ה ' י ם ן י ל כ ז ט ע ״ * ט ה ש ג א מ ז ל כ ם ז נ כ ע ת ל ה י ע ע מ ^ כ י 5 0 יi f י ז ד לסעלזר״ ח עברהס זגז׳ היתכן שיאמר בעל הבית לאורחים שעל כן ־ולהתבונן במי שהוא על מעמר ומצב־ • א

s 3 ־באן אצלו כרי לאבזל מלחמו וגם האזרחים יאמרו ללה כן מדריגהעליוגה וז״ש יירא יייז לקראתם להעליתן א תעשה וגו׳* זלל דכרבחי במ״א בשם הרמכן מ״ש ובו זכאה מאן דאחיד בירא דחייכיא להעלותו שזהו מייל ד

" V , ^ תדבק שהיא תכלית כל התזרהישבילבחי׳ א׳התבודד י בחי, אברהם שראוי לריז לקראתם מי שהיא בחינת 7 בינו לבין אלךיו יוכל לדבק בו ית׳זלא בהיותו מעזר׳ביןאנשי׳ שיהי׳ עומד זמן עומי לכתי' מהלך כמו שכתבתי • אך \ •1יכ׳ בסייר יזםףשזהז משח^צ ובמקז׳שאייןאנשי׳השתדילהיז' שטרדת הפרנסה מעכב ליכנם פנימ׳ זזת נמשך מצד שעם

? ר א ^ ו מ איש ]בחי׳לשגם בהיותו ביןאנשי׳דבזק מחשכתו בו ית׳וכז' אנשי אמונה לכך אמר אל נא תעבור מעל עכיג י ד יע!׳ש זבחי׳א׳הו׳מעצ׳נח \t"1 את האלרי׳התהלך נח זבחי׳ ולשתות כצמא מימי החשד של תורה ומוסר כמ״ש ו

* l y ב׳הי׳מעלתאברה׳זזהו כוונת ה3סוק אם אמלבסלויחמשים חסד על לשונו יז״ש ייקח נא מעט מים כמ״ש כל צמא -"bp י ר ז א P י מ ה ו ז , יבזה יובןזיר^יו ידוד׳זגו׳לל למים ובזה ורחצו רגליכס להעכיר ה ׳ ו ג צדקייבתייהעי׳ינשאחי ו

" ד ע ם ב י ל ג ת י 5 י ח ליל׳תמי׳לנג׳עיניז זכמ״ש הרמלסירמ״א קשיש שהיא האמנה והוא ע״ר סזי י י שםי י ^ י י י י ש2 ד ת כ מכיאו כא'׳ח«י׳א׳שזיתי ה׳לנגדי תמיד זהז כלל גדייבמעל׳ ־שבת להעכיר הקליפה והזוהמא מיגלי ארס דעשי׳ ש

p p ש יז״ש אליו מיעוט שהם מועטין בכתבי הארי׳ זללה והבן י וה״נ כך זעי״ז זהשעכו ״ ז ע גהצדץם וטי >^ ; י י א ת ^ ה ח ן ת י ע ש ל מעלה העץ שיחזרו להאמנה זיוכלז לסמיד י גני עלי׳ ששם הוי׳ לנגדם תמיד * ישמא תאמר ש

L5׳ לו רק בהיותז בביתי ולא בתוך העיר ששם שהוא הקלה להסתפק כמועט ולעסוק כחזרה ועכזד ^,זו הוא ! ל ס י א ס י מ י ה מ כ * ח m ׳ י כ ג*את1 מ5ן!ח גיתי אז לפתח תטאת רוק לכך אמר וירא כמחז״ל כך דרכה של הזר' וI ירדוף אחר הפרנסה אז הפרנסה תרדוף אחריו &׳

זאקמה

tpr ... כו

ל ה א ח ה ת א והוא יושב פ ר מ , באלופי מ עור י״יל וירא אל^ו הספיקית ״ זנ״ל לכתבתי במ״א ביאור וגו׳ וזכרתי ה׳

ם י כ מדרש ומקנה לכ הי׳ לבני גל ובני ראובן זש״ה לב ח צימינז זה משיה ולב כסיל לשמאלו. אליו בני גל זבני ראובן; ת ב ב י ח ם ת ה א ל ק ת הטפל עיקר זכז׳ אמר להם ה שעשו א; הם נאמו יכם יותר מן הנפשות חייכם אין בז ברכה עלי מקנ

׳ וביאר י כו נחלה מבוהלת בלאשוצה ואחריתה לא תבורך ו. א נ י ז ח לה בזה ש״ם רב״ב רבב״ח אזילנא במלברא ז בעל עקי

׳ ו כ ה אבלה הארץ ו ל מ אוזזוי זכז׳ יעו״ש ו בארתי ש״ס עם אתרחל מלאת ה שכתבתי למ״א ביאור ויאהב ג פ מ ״ ע

, וירא ה׳ כי שנואה לאה זכו׳ ט יש 3׳ בחי׳ שזכר הרמב״ןוכז'״ל, ןמשתז ש ובזה תבי ״ י ע י ׳ ז כ י ס ע י נ ו מ ה י ש נ א ׳ יכל בחי״ גזיהפך, ה לברכה שנא׳ ל ק שביקש בלע׳' לקלל ישראל זהיפכן ה. י זא שלקש בלע ת הקללה לברכה והכה לא רמי ׳ *ילל לך א הה טובו ם אמר מ ע ל לקללן ונ״ל רמרומז שפיר בקרא כי בסה שיקדימו תחלה ך יעקב שהיא אהל וחנות של פרנ י אהנ

. ׳ ן ישראל שילכו בבית המדרש כדי שיהי תי ואח״כ משםנf ׳ אלדיך לשמיוע אל בלעם ייהפך ה׳אלריך קללה ולא אבה הל שיעסיי! תחלה בתורה ואח״פ ילך ז ל לך לטובתך הסדר הה אבדת, י שיהי' לברכה זק״ל י ובזה יובן על מ ד לפרנסתו נונת בני גדילעסוק תחלה^ הארץ וכו׳ וק״ל ובזה יובן שכוכם תעשי שאם י ד היו צא מפ בפרנסה גדרת צא ן זכו׳ ען ת מ ל תעשו במשא י י פ ה שיצא מ עסקו בתורה חחלה אז מ יי ר מ לברר ניצוצין וכו׳ וק״ל ובזה יובן וירא אליו ה׳ באלופי מד ב ה של הילה׳ ר ע ח ו ת ת פ ו ס כשהי׳ בתוך העיר ששם החנ גחלה ׳ • ובזה יובן המדרשי נ ס שם וירא אליו ה מ ג ״ ממרא מ

. ם ם ה ו ח ח האהל כ ת י שהוא יושב פ מפנ הטע׳ ׳ ו כו מבוהלת וד חצי ח האהל ע ת ריל שיושב תחלה בבית המדרש שנק׳ פ' מ ר מ ם ו ס היום כמ״ש בש״ם לפי שאנשי דמי ח ס שנק׳ כ ו הי׳ י הם כמז שכחבתי במ״א משא״כ אברהם ה מי לא יחצז יס ום בבהמ״ר ואח״כ ג מקשר עצמו בי ית׳ חחלה חצי הים לא זז י ח האהל לפקח בחרן בעסקי הגשמי ת פ כשיצא ממ נ עי תן ו כי בחפלה צריך שי י נ ס שם ןישא עי ג . ט מ השכינה מא משא״כ ״ מ ,למטה בגשמי ולבז הרוחני למעלה במ״ש בה ג׳אנשים הנ ו וירא ו י נ אברהם שהשליטו ביצרו לכך יישא עים מיכאל גבריאל רפאל כמ״ש ו ר״ל כי אלו ה גצביס עלי׳ ל ו ע י ה ד ו מ ׳ והם ג׳ ע כו ׳ אנשים ו הו ג נ י בש״ס רלמ" מאן נח שהם אברהם יצחק ויעקב כי יעקב ל חורה ועבודה ודה אברהם ד העבו ו ד התירי^הקוצ קזל יעקב יצחק עמ ו מ ; ע

׳ ל ו ע ד ה מ ם שהיו בעול׳ יצחק ויעקב ע ר ו ד ג״ח והנה י ו עמ׳ אברהם ו׳׳יש וישאי עיניו ח שהוא בחי ד א׳ של ל על עמולם הצביים י העו ד וירא והנה שלשה אנשים שהם ג׳ עמוח ״ ד ג ק עמו י ^ ה ל ג״ח לכד לכך נתאמ׳ן ל ם עליו ע עזמלי זד י״צ ו ד ג׳יח ע ־. זייז לקראתם להכניס אזרחים שהוא עמוא ה במ״א ט קורם האבות ל לכ׳ כל״ת ל לך לך כתבתי מזל שהם ל ׳ זווג עליון כי אין זווג ט אם ע׳יי מוחין ח הי' ר ו אכרהם יצחק ויעקב זכשגא אברה׳א׳ התחיל הזיוג להתעכ ק ע ה וכימי י נ י ד לכר וכימי יצחק נחעורר מחי הכ ס ח כקו ה׳ ג וכו׳ זז״ש זירא שלשת אנשים . ג ו סו ן ו י ח נשלמו המוא וירן לקראתם שיוכלל ר ן נצבים עליו לכד לכך י חי ׳ מז בחימד״רשל כללבו ו י ק ז ד י ק ע כ ז ע ת גבורה של יצחק כ ד מ ו ? א תעבור ־ יעקב כאופן שיהי׳ הוא כלול משלשתן ובזה אל נ; ל ירו והכן והש״י יכפר : יעפ״ ל עבדך שיושלם הזוזג ע ע מם וילוד מי י שרה ואברהם זקן בא בי ׳ חי נ״ל לבאר פסוק פי לעיל י בחלה מבוהלח בראשונה ת אברה׳ככל חכרת ברך אק תחלת ואחריתה לא תברך ל״ל כשעושה הטפל עיקר לעסו

זם הי

בן פוררת גי* תלמזר ור׳׳ל ת לחם וסעדו ללכם זגז׳ ט פ ואקחה פת יספיק עצמז בלחם לבר ק׳ פ פלי שילך בדרך התזרה שנ׳ ה ׳ וסעדו וסמכו לבו לבטח כ ו כ ת במלח תאכל ו כמ״ש פז ם כי לא בא האדם בעה״ ד א ת הסתפקות אחד שידע ה ל מ ב בלבוש הגוף רק לעשות שליחותו ית׳ זאח״כ תעבירו לפשוטה א״כ ראוי שלא נ ת ף והריח תשוב אל האלדים אשר נ י הגק שליחותו ית׳ ועל פן עברתם על ס ע ז רק ב לעסוקבעה״אה לחולי ד שהיא רפו ס ח מי ה עכרכס לעורר לבככ׳ ע״י מי׳ משא׳יכ כו ם ו ל מ ר ע מר למחוק זכמ״ש ה ע ז ט הנפש הם כ מ ן ע ה ומוסר אוילים בזז * ואתם לא כ מ כ אוילים חם הלומל מכל אדם וכמו שכחבתי במ״א י י מ כ ו ח ״ שמךאכח שהם רוצים ל כן עברתם על עברכם מו וז׳׳ש כי עי החסר * והשיבו שפיר ק חעשה כאשר לברת מ י לשתיח מם והכן * ובזה יבואר לשמוע מוסר באנו שנק׳ אלה הדכרי׳ סדומ׳ ודרשו חז״ל אצל אברה׳ י ד מ״ש ויבאו שני המלבנ עו׳ יפו׳ ויש להבין א^פכא הל*ל קראם אנשים ואצל לוט מלאכית מלאכים k ולדברינו לאברהם שהיה כחו גדזל באו כדמון לויתן י כ ענ ל א״ש רפ׳ בעקידה פ׳ שמיני ביאור ש״ס ד׳ ואלמלא &נברא •זכר ונקבה וסירס הזכר והרג הנקכה וכואם היו מר. ו התו נזקקי-ן זה לזה זכי׳ שהוא חיבור השכל ות י א ח השכלי לגמרי להשלי׳ ת נזקקין זה לזה דהיינו שיזקק כח החומר אל עכילת השכל לגמרי ס יזקק כ ר אז א מ ו ח ה • ח ן הגשמי והרוחני לגמרי לכך סירס הזכר כ י יתכטל ענותו שלם כאחל השכלים הנכללים רק לפעול י השכלי מהיף זמשגל לקיום המין, ו לת החומל באכיל׳ לקיום הג • קצת פעודע מ״ש בזוהר לך לך כי הנשמה ו נ י וכתבתי מזי: במ״א • ום הנמשך ד נקר׳ אברס אכ רם וכו׳ והגוף שהוא בשר אן כל בשר הוא לוט וכו׳ ״ ובזה יובן כי ר שנק׳ ק ל צ י מם 'לאברהםנראז ברמות אנשים משא״כ ללוט בדמות מלאכי ׳ן כי אנשי הצזרה זהנשמה רזציס לדבק בשרשן י זהענר אל הרוחני להיות כאחד הנבדלים ופן י ומתלהב תמית .יתבטל ממציאתז הגשמי שצריך אליז לכך נראו אלין בדמזח השנלי^ולשמש כצורך קיום אנושי משא״כ •אנשים לסרס כר שנקרא ל צ י ף והחומר הנמשך מ י י ללוט שמתנהג כצרכי הגיאו לו כלמוח מלאכים לרמז לו ט ארס המחלכש בגוף לוט נ שנק׳ בשר אדם הוא כמו מלאך לעשות שליחתו ית׳ זכמ״ש׳ ה ו י ל מ וירא א ל ד ס ״ ש ר א ב נ ז ״ פ ע • ו דה משל וכו׳ בעקיובא ׳ א יום שלישי למילתו הי נ י 'לבקר החולה א״ר חמא בר חנ׳ ולא ם למה ביום ג י נ הקב״ה Up בשלומו וכו׳ והקשו הקדמום א״ש וכו׳ ל מ ר ה ׳ ומוהרש״א תירץ כי ל םב ו ביזם א׳ ביה דהל״ל ובא לבקרו יעז״ש וגם לשון שאל בשלומו צריך הבנד ם ע ל ש ׳ ק נ א א ביארש״ם ל ״ מ ב י ח ב ח כ ש ה ס לפי מ ג הכ אז נק׳ שלם משא״כ ׳ ל ע זאח״כ אחרי ״ ל שקיש׳ א שמל ל׳ מילה י ח ׳ ב ׳ ״ אמלם יש בזה ג ח וכו ק׳ שכ מחצי •בלח׳/? נע שיהיה כשב יאל חעשה • על ר ׳ יושב מי שהוא פו י א׳ בחעל רע צריך ו י שהוא בשכ ^ תעשה ו אינו פ ב׳ בחי׳־עומר מ׳ י ד מ ו ע ן ה בי מד כמ״ש ונתתי לך מהלט׳ מוסר שיהי׳בחי׳ עוה למדרגה שנק׳ ג ר ד מ ה^ה ג׳ שע ומד על מדרגה א׳ שילך מל ל ׳ ג׳ אנשים ה 'הולך וכתבתי מזה כמ״א ואפשר שזהו בחיי יכחיד ד וקו אמצע מ ו קי to כשכ ואל חעשה קו ימין עת ול״ל בכורה ו מ האכית הנק׳ הולך וז״ש עשו אנכי הולך ל ימכר ליעקב שיהיה בחי׳ הולך והכן ־ ובזה יובן יירא אליוה ג ר ל מ ד לילך מ י מ ' לבקר החולה שהיה חולת אהבה ח ה׳ למילת נת יום שלישי למילתו שיום א למדרגה שזהו בחי׳ בחי׳ הולך ואז בא ד יום ג מ ו ום ל ע י יושב י א בחי י י ' ן זהבן זק״ל. ו ייייכ״ה זשאל בשלומו שאז הוא כשלימות העלי

בן פורת יוכן* • אל מקוריהם ואז ישפיעו עליסס• שמע רפ ואזי!

;הס לפעול פעולתם' בחוזק' ח״ם'המלץ. א)א V כי יחרה וקשרה אל שישה ואזהו^יא פעולה א'

עכ״ג * ובזה יובן המלט על נפשן שיינק עצמו אל"י 'האותיות שנק״ נפשך ועל הוא לשין סמוך כ^י ועליו מסמ

י האותיות­ ״ מנשה שהוא לשון סמוך ואז כשירכה ע- ד ח א ' אל חי החים אז כאמת נמלט נפשו מכל פגעי הזמן מ

,שהוא דבוק כחיים ונמ״ש הרב מוהרי' יעכץ כמשנה 10י ממ־*: ת ב ז < כ י י ש 5 ב מ י י ח ת ה מ י ז ר ה ה ל ט ב ל° צ

ך מ ח במ׳יח ״ הרי כלל א׳ בעבודת ה׳ ״ ב׳ אל תכיט א .לכתכתיבנלא ביאור לט־יהרמלם שמואל הרמתי

ר ן א י נדל עולם וכן׳ * והקושיא וכו׳ וכתבתי לשמעתי ב• : i 7 5 פסוק וקיש לח יעלה עמן שיהי' נרמהליכאלן הוא > עזמר לפניו ית׳ןאין איש עמי עומד לאחוריו וכי ״ ובזל-•־ ייק אל תביט אחריך כשאתה עימד בתפלה לפניו. ^1:׳ ל תעמוד בכצ י א 1 י ז ג ה ו ו מ ה ע ל ע א י ל ש י א ' י י ח י ב נ י י ה ז

הככר ותרגומו ולא תקום ככל משרא דכתבתי במ״א של^ ־.ל- יעמול ארם במדריגה א׳ רק יוסיף שלימות תמיד שי

- ל ג נ ם לך מ ף ל ל ת " ' ח י ה ר ו מ א ו ש ה ה ״ ג י לי מ ממדריגה >׳ וכוי וזהו ביאור ש״ם למה נסמכה מיתת מריס לפרה אדומד^'

וכו׳ יעו״ש ־ זז״ש ואל תעמוד ככל הנצר ה סונה שלאV\ p •״

ה ? ר ה במדריגה א׳ שנקי עומר במקום מישור רק ה׳ • שיוסיףתמיל במלרגושהשלימותלמעלה למעלי־כ^•׳ ההילך על ההי חיש ההרה המלט והכ! י עוד י״צ דכלזכ״^ י

• J S דהקשההרמב׳׳ס על ש״סמאןיאתילד במאדים וכו׳

מ ד ו של א ש ה ן ט נ ז מ ז ן נ ׳ ב י ר ז ה ר י ז ' ו ו כ ה ז ר י ת ב ה ה ל ט כ

ולד למעלה מהגלגלים בזה יכיל למשל יעל תומר מפו שנ במזל מאדם וכר יעז״ש ״ ובזה יובן המלט על ־׳בתשך

הכוונה שאין התנצלות להרשיע על שנולד במזל מ .ד ^ •: כ ע ט וכ וצא לומר שמזלו גרמה ל! שאין לו כחירה ״ ד. J L V נס ,ר כי יוכל להמלט מן המזל שיסמיך אל נפשי w ^ o למעלה מן המזצ וכנ״ל • גס אצ תכיט אחריך הרמי׳ גשמים ממעצ ועלהאלזמתחתכי בגשמי י *

* * ב לאחיריזזביזחני יסתכל במדרגת מי שהיאצמענה י יר 7 ^ וזיש אל תביט ברומט אחריך לומר די די במדרייתי %

' -? ' י ף ח כמה אנשים שהם למטה ממני כי אין להביט א# ' . . ל ״ ק ההרה המלט ל הסתכל במי שהוא למעלה ממך ן י״ל המלט על נפשך דכתבתי במ״א ביאור פשיק הפוך רש*,**

ואינם ובית צדיקים יעמוד ״ לנודע מ״ש בזיהר זכאה1 ש דאחיר כירא רחייביא יכו, וזהו מש״ה יאת הנפש אשי* ע

• . 1 3 י היכת רש! תיכת שער אשר צדיקים יבאו כו ימן ת^ י ת ו ד ט ע רשעים נעשה שערים גי׳כתר זז״ס צדיקי׳יזשכים זמ ל י א שעשו לעצמן בראשיהן ״ ובזה יובן הפוך רשעים 1נ , , שיהפוך מן רשעים שערים עי״ז בית צדיקים יעמוד כי ב

* י ן 5 ה ׳ כ״פ אור כחי׳ כתר כמבואר בכתבי הארי׳ זצה״ה ו גי ובזה יובן המלט על נפשך שהוא בחיי את הנפש אשר .

ש י ע ש ן ובזה ימלט היא על כחי׳ נפשך כאשר יחזור ר ד מך כ על סמך zo ש למוטב:הם נק׳ נפשן אז ימלט הוא לס י ב והבן• והנה נודע כי הגוף נק׳ שרה והנשמה נין" אי 4 נ כמ׳יש טוהר זכמדרש הנעלם יעו״ש וכל זה באדם , הדה ר ו ^ ^ ה ) ה ר זבכללות העולם נק׳ אנשי החומר והגוף שן צ מ ל ארי ח ע והנשמה נק׳ אברהם ובזה יובן והיא נעילת כ

0 י ז ח בעלה נתעטי׳ בה וכר כי כאשר הצדק שנק׳יבעל מ; מ י ד ע ס * י למוטב אנשי התומר שנק׳ א^ה זמהפך מן רשע

היום כעסק פרנסתו שהוא צרכי הגוף ואת״נ עוסק כתורה שהוא צרכי הנשמה אין כו כרכה גם שהי׳ ראוי שיקויים בומשאתן׳׳לכלהעושק בתורה נכסיו מצליחין מ״ע"אקר שעוש: עיקר טפל שנחצה מכיהלת עסקי עת״ז כראשונה והתורה שהיא כאחרונה לכך אחריתה לא תברך י וכזה יובן ואברהם זקן כא בימים שהי׳ זקן ויושב .בישיבה כדאי״ בש״ם פרק ל דיומא אביהם זקן ויושב בישיבה שנא׳ ואברה' >קן בא בימים בעסק התורה תחלה שהיא א׳ מן ג' חלקים אז תשכיל חז תכלית אז ישנתי זז״ש בא בימים כי היזם שהו׳ ןיר שעות מ*ק על ג׳ חלקים גי׳ בא בימים לכך זה׳ ברך את אברהם בכל ש:י׳ ברכה וק״צ י עוד י״צוירא אניז ת' באלוני ממרא והוא ישכ פתח האהל כחם היזם וירא זהנה שלשה א נשים זגז׳ והספיקות עם כאורם כתבתי ולפי הנ״ל א״ש דק׳ קו' הזוהר דתל״ל וירא ה׳ אל אברהם מאי אליו ופי/דקאי על השטנה וכו׳ יעו״ש ״ ולי נראה דגם הפשיטו אמת דקאי על אביהם ועל השכינה שירד אכרם ממדריכו ונקי אברהם להתחיל• עם המוני עם להעלותן זוהו אב' כו־ע ,לגבי ל להעלותהולחביה המון גויס נתתיך זז סו ברכודאיילו זז״ש וירא אליו ה׳ר״ל ע״ישנק׳ אכרהםל אחרזנהאז נתחברה ונעשה יחיד זש5יר קאמר ז להעלו אברהם שנתחבר עם מדריגתן ביסוד צדיק שידר לשכע יפול 5דיק וקס וז/;ש והוא ישב פתח האהל כחם היום זכמ״שז פתח האהצ רזא דכרית כחם היום בזוהר פ׳ וירא דף ל דרגא דאברהס והוא ממש כלצ והכן וירא. אציו ה׳ באלופי ממרא שהם אנשי החימר שהיו ממרים פי ידו$׳ ועכשיו נתחברו עם אברהם שנחחברעמהם צהעליתן ועי״ז יישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצביסעליו שהם ג'רגליים המרכבה שלגי אותיות הלל ועם אברהם שחיבר עצמו ע ה׳ אחרונה כלל נעשה שם ידו״ר כשלימות וז״ה וירא וירן

ליראתם להשלים השם והבן והש״י יכפר •י D וכללים גדולים ל ?T1נבאר ע יע״פ י ששמעתי ממיור>

פסוק ויבא אלדיס ואלימלך זגז' הנך מחי על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל זגז׳ * ואי" במדרש יהיא בעולח בעל אר׳ חמא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה וכוי י והוא תמזהו והמפרשים' פירשו מדכחיכ חסר ויבעלת משמע שהיא בעלה שלבעל וכי׳ יעו״ש י ובאמת קשה למה \כתיב חסר לדרוש כך י זכמדרשפ׳מ״ז ויאמר א לדיס שרי אשתך זגז׳ כתיב אשת חיל עטרת בעלה אר׳ חמא בעלה נתעטר כה והיא לא

נתעטדה ב^עלה וכז׳ • 1נבאר פסוק ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלטיי * והוא חמוהו א׳ רה״לל המלט נפשך מאי על נפשך ל ג

אל חטט אחריך צריך טעם למה ג׳ ההרה המלט למה 1 הי3יד דזקא ההרה המלט ולא במקום מישור ל׳ למה'

מתזבי׳ה בתורה מה דהוי הוי וע״כצ״ל דפישת זו ופסוק י זה שיין בצל אדם ובכל זמן וזה צריך הכנה״ זללדפסוק

ן עבודת ה׳בתורתו ובתפלתו שידבק עצמו אלי־ ט זה •מנאי ע האותיות שנק׳ נפש כמ״ש בזזה׳ ובתיקזני׳שהאותיז׳ נק׳ נפש יש״ש וכיו! האימיי ימשיך חיות מלמעלה שעי״זיזכלכ ע״י ח0ר להעלות האיתיית אל שישן ואז יעלה נשמחו ל האותיות k שרשה שהיא תכלית לימוד לשמה וכמ״ש הארי׳ זלה״ה פי׳ משנה בם״י המלין אות פ׳ ־ זז״ל הענין׳ת לא יפעלו אלא בסיד חזרתם וצירופם ו ת א כי כל מ מ

ס פורת ייםף מ ככל הכפר חמרת העזה"' שמושב למישור רק ההרה המלט להשגיח כעטני עןא״ב שישים על לכו ט כעל הבית הוא בדוחק:כיכול ויראה שיעשה" ככל מעשיו נחת רוח להבורא

יחי ואז טוב לו סלה בזה ובבאי אנס״ו ביאור עליי מוסרהשפל* פסוק ייקח נא מעט מ־ס ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם־ וסעדו לבכם אחר תעבזרו וגר י וי״ל א׳ למה יוקח ע״י שליח ודרשת חז״ל ידוע ב' מעט מים למה דזקא מעט גי ורחצו רגליכם ודרשו חי״ל כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס ע״א בביתו למה נכתוב זה בתדה׳ והשענו תחת העץ למה לא הושיבם ה ד ומה השמיענו מ

כראוי בישיבה ממש ולא בעמידה ע״י סמיכה׳ תחת העץ ה׳ ד:ל״ל והשענו בעץ מאי תחת העיןו׳ ואקחה פת י לחם דהל*צ ואתנה לכם פת לחם וסעדו לבכם ז׳ וסעדו לבנם לבבכם הל״יל - וכ״ת דאין יצה׳יר שולט במלאכים וכפי׳ רש׳יי הא לא ידע שמלאכים הם וא>* ירע למה אמי זרחני׳ קשה אדי חמא לבבכם רגליכם וגו׳ באופן רקשה ממ׳ינ ח אין כתיב כאן אלא לבנם וכי ומקשין העולם דבל״ז ה״ל לר׳חמא לומר זה וכתבתי קושיא זאת במ׳זא אחי תעבזרו־ וטדרןגומצ חס׳לומר שילךלדרכו מיד אח״ אכיליכדי לתרץ זה נבאר פשוק ופילגשו ושמהראומה יתלד גס היא את טבת ואת גחם ואת תחש ואת מעכה ואי׳ במדרש אליי טלהון

לשון מרדות הן טבח טבחוןגחס בחמין תתשיהתשון מעכ׳ •י ושי' המפרש שהוא לשון כייתה ועונש על מעפון י י תגמזלם הרע יעו״ש י ויש להבין למה נכתב זה'בתורה ומה מלמדינו וגם איך שייך פסיק זה בעבר ובעתיד בכל ארס ובכל זמן ־ ונ״ל רכתבתי במ״א דהרמב״ סיתר אהדדי תחלה כתב לילך דרך המיצוע גםבענין הגאות ולבסוף כתב מאוד מאוד הזי שפל רוח * וביארתי עפ״י משל ששמעתי כמלך אחד ששאל מהרופאים מה יעשה שיחי׳ לעזלס יפתנו לז הרפואה שיתרתק מהגאזה ויכנס כמדת ענוה ושפלות וכאשר ידע שהוא עניו אז הרגיש שהוא עצם הגאיה זכו׳ יעו״ש וכן כתכחי על ביאור פסזר,זאת תורת העולה ועל ביאור פסוק והפשיט את העילה זט׳ העילה מזה שיש ב׳ בחינות ענוה א׳ בתי׳ ענוה באמתי ב׳ בחינות, ל ענוה פסולה שהיא עצם הגאוה כמו במשל מלך ה ומפקיח׳ בין ב׳ כחי׳ העטה הנ״ל הוא זה מודע מהי שכחב הרב החסיד מזהרי׳ יעכז כי שזיש כל העבירות טלם כמפורש בש״ם דסזטה כל המתגאה כאלו כופר הוא הגאוה בעיקר שנא׳ ורם לבבך ושכחת זכז׳ ״ ובהיפך השפלות והעניה הוא שורש לכל התורה כולה ומביא משל ב׳ עשירי׳׳ דר בכרך וא׳ דר בעיר קטנה וכו׳ והנה כתבתי במ״א א ביאור מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות • והתיריז הלילהת ןלא עשה עבירה וא״צ ו צ הזה כולו מלה שעשה הכל מ תשובה וכלא השובה אין נגאלין זה הוא הגורם אריכות, י זה״ג כך אס יורע שהוא מחוסל ענזה ושפלות ט הגלות ז והוא מלוכלך בלבושי הגאוה שהוא שורש כל העכירות אז יידע שהוא צריך תשובה לתקן כ ל חטא משא״כ כשהוא סובר שהיא עניו והוא בהכליא ה:למית א״כ תשובה למת וכאשר מתייאש מן החשוכה אז חייו מוכן לעונש ו0.ר 3׳ בחי׳ ענוה הנ״ל יש 3׳ סוגי נשים א׳ נחרא אשתו יכ' עילגשרובזה מבן(פילגשי זשמה ראומ׳דכתבזי במיא כיאור

י ל קזשי׳ ג­

לי כתרי אז עייז בעלה נתעטרההט צדיקים יושבים נעטרזתיהן בראשיהן זהבן י ועוד י׳יל דכיתכתי במ״א טאזר לבריהרמביםאין האשה מזקרש ז אצא מרעתת וברצונה משא״כ האיש אלי שלא מדעתו זכו׳ והקושיא מפורסמת וכו׳ וכתנתישם ביאור ש״ס הנהו בריוני דהזו בשבוכתי׳ דרימאילזכז׳וז״ש איןהאשה מתקדשת אלא מדעתה ורצונה אבל האיש גם שלא לדעתי ט שגגת תלמוד עזלהז האם וכיתור משנ׳ *רון וכתבתי טאזר פסזק שלה תשלח א האומר אחטא ואשוב זולתי אז אין.משפי<,ין טרו • וכזה יובן והיא בעולת בעל הוא מתעטר בה • הכווכהכי 'עטרותיהן בראשיהן ע״י המחש:הנעשה עטרה וז״ש הוא מתעטר בה ט אנשי החומר א״א להתקרש ולהתלךב לאנשי הצורה כי אם מדעתה ומחשבתה אז נעשה ע״י טהרת מחשכה זז עטרה בראש צדיק לכך הוא מתעטר בה משא״כ היא לא נתעטרה בבעלה כי היא מקדש שלא לרצונו זבלי מחשבה ולא נעשה עטרה בלא מחשבה לכך היא אינה מתעברת בו אבל הוא נתעטר בת זהבן * זעפ״ז נבא י משנת היום קצר והמלאכה מרובה(הפועלים עצליסזהשכר הרבה וכעל הבית דוחק • והספיקזת יכזאמ ממילא והנה כבר כתבתי ביאור היזם קצר והמלאכה מרובה כי ע״י שמקצרין ברוחני שנק׳ יום צריך לטרזחהרבת במלאכה זכז׳ וכעת כ״ללבארט המלאכה מרובה נמשך מזה שהפועלים 'עצלים י ונבאר משנה צל העושה מצוה אחח מטיכין לולדאי' בזוהר וכוי* וכתבתי ביאזר זהבמ״אוכעת כ״ (כתבוני׳ כי כל תרי״ג מצות נכללין באותיות שם בן' ד׳י י״ה.עם שמי הוא שש״ה וזכרי עם ו״ה הוא רמ״ת י נ . .אמנם דכחב הרמב׳ים כי גם העושה מצוה אחת על תיקונה ככללו כה כל התרי״ג מצות וכתבתי ביאור זה במ״א כירמ״חמצות עשה הוא כנגדרמ״ח איבריו של אדם וכשעושה מצוה א׳ בזריזות ככל רמ״ח איבריו ישס״ה גידיו אז ככללו במצוה זו כל רמ״ח מלית משא״כ כשעושה המצזה בעצלות רק באבר א׳ אז צריך לקיים רמ״ח מ״ע בנגד רמ״ח איבריו ובזה תבין ביאור פלוגתאל׳י ור״ל ופערה פיה לבליר ולדברינו מר א״ח נ קוק למ״ס מי שמשייר חוק א׳ ו ומא״ח זל״פ והכן י ובזה יובן והמלאכה מרובה שצריך לקיים הרבה מצות והיינו ע״י שהפועלים עצלים משא׳יכ אס הי׳ בזריזות הי׳ סגי במצזה א׳ זק״ל • יבזה יזבן ש״ם הליל העזשה מציה אחת כי מצוההזא אותיות שסבן ל' ?!בז נכללו פל החרי״ג מצית וכאשר עושה מצזה א׳ בזריזונז אז נכללו גוכצ המצות לכך מטיבין לווק״ל י ובזה תבין ביאור ש״ס דממת בא חבקוק והעמידן על איזתכי צדיק שגק׳חיע״ש הזריזזתאזבעזשהמצוה אחת נכללו בו כל המצזת ז/״ש זצויקכאמונתו יחי׳ זק׳צ ־ זהשכר הרבה זכעל הכיח דוחק כי נודע מה שכחבז חכמי המוסר כימישהזא עובד ה׳ באמת ונחמים בזמן הגלות אז שקךו כפזל ומכופל יותר ממי שהי׳ עזבר ה׳ בזמן הקודם והוא משל למלך זכר; ונזה יובן והשכר הרבה בזמן שבעל הבית היא כדוחק כביכול י ח׳יש בעלה מחעטרבהר אםי כי במעי^ ענודה גס של אנשי החזנ הדיומו׳ נחשב למחכה כעיניז יחי זהו׳ - מחעטר בה ,שעזשהמזה עטרה על ראשו ׳להראות חניבז׳ עבודתן בעיניי ע״כ ראיי לכל איש הירא וחרד, שישים לבו לכל הנ״ל להמלטעלנפשזלכל יביט מבר ה אחריו בעסקי העה״ז שהוא נשאר אחריו לזולתו ואל יעמול־

tpf בץרת. p י י י שאמר זה שלא להגים דעתו כמו שהזהיר $זולמס שלא להג לעת׳כך הזהיר את ענמו שלח צהגיילעתיכי מהישמשכיעין^ לו הורה זמזסר אינו בזכות עצמו רק בזטת זנליתו שישפיעל״; להם והוא אינו רק שלית ממנו יתברן כישראל יז״ש ויםעלן /' לבכם אמנם מאחר דמוכח דלחס האמור כאן היא התורה י

לכך אמר וסעדו לבכםולח לבבכם כי התורה אין םזעל אצא י׳ ו בל שו מלאי ) י ע ו י ס נ י "י א ה צ י נ ל " ^ ש ט מ ״ י צ י ' ל לב א ומכניעו כמפוריבןן״ם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה״^ןי אס אבן הוא נימוח ונו, • ובזה מבואר קיש י י א' מציכו הנ״ל בתחלה כריך לערש בתורה ובנביאים ובכתיב,

א . ע לפתא דהיינו תורה הוא םעדא דלבא ואז שפיר אמר ר' ח לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מטר שאין ילה״ר שזצע.-ה י* מ ו במלאטם ״ והוא ע״ר משארז״ל אסהרל י

למלאך ה׳ לבאות תולה יבקשו מפיהו ״ וכן מימר׳ יאמר תירה ומושר כ״א לתלמוד הגון שאין צי אלא לכ אית י ב ב ואז התורה והמוסר יסעד לבו משא״כ מי שיש לי ל לצ שיש לו יצה״ר ג״כ אז אין ההורה והמוכר סועד לבו 2 יצה״ר לכך אמר רז״ל אל תוכח לין הוכח לחכם ייאהכך והבן ״ עוד י״ל יוקמ נא מעט מיס דכיכתי במ״א ביאןיי; פסוק כל צמא לכו צמים ואשר אין לו כסף וגר - ׳ דיש ב' םוגי אנשים א׳ •המוני עם ב׳ שלומי אמונייישראל ..

ט מסעי*"•־ ע ך מ ס ז ל מ א ר ש ט י ז מ ו י ל מ < ' ' ט ש א א ה ן , י פ ש נ ר

סר לו משא״כ אינך גם הרבה אין מספיק 3׳ כי. זה לרי7 מו להלטש משא״כ כל צמא לכו למיסג' דשמעתי ^ ; סעדי׳ גאון העיקר לשכר טבעז זרגילחז זב1י : pi זנה״ה ביאיר פסיק חשבת^ דרכי ואשיבה רגליאצ עליתיך כתבתי מזה במ״א י ובזה יובן ייקח נא מעט מי© א׳ מעט ב׳ מיס ולא לבוש יין וחלב ג׳ורחצו רגליכם להסיךi , f r הרגילות זרוע המידות ואז תוכלו להשעני תחת הע< ' ר ח הקב״ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם כלל א״ לבבכסלא נאמר אלא לבלמגיר שאיןיצה״ר שולט במלארי ׳° ^ מ ר והענין דכתבתי במ״א מ׳׳ש בעקידה משל כמו ש

v האלי ל ז ״ ה ע ה ב " ב י י ל ה י ש ת ו ח י ל ש ש לילו כ ו ב ש ל ב ז ל? y לבוש הגוף ולעשות שליחותי ית׳ בעה״ז ואח״ז משט

י ^ י ק פ הגוף זרות תשיב אל האנדים השר נתנה וזש״ה ש ישמרו דעת וגו׳ כיי מלאך ה' צבאות הוא וכו׳ וf׳׳p , דף?, לבכם לשמוע קורה ומוסר לעשז׳ שליחותו. יתיבעלץ ft 1?זבע4? תעבזרז לפשוט הגיף וכו׳ לכל ראוי שלא לעשוק האל'£ ל פ ס על ע < י י כ ל P ע י ע ' כ ת ז י ז י ׳ ו ה י צ » ש י ס ע • נ י בעה״ז אשר לעולם בחסד יבנה שהוא בחי׳ אברהם 7^

באזהרה זו והכן יע ל ו י ה ר ש י י ביאיר.ע״פ פשט מדרש חי ת ונחל ׳ . ה׳ ימי תמימימ לעולם תהי׳ כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים בס מי תמי מי ׳ י ק׳ ככת ך׳ לחטא זכו׳ דבר אתר יודע ה

: א ד ה זו שרה שהיחה תמימה במעשי׳ א״ר יוחכן כי ר עגלתא חמימתא וטי ״ וזרח השמש ובאהשמשא״

ה אבא בר כמא עד שלא ישקיע הקכ״ה שמשו של צדיק ז הוא מזריח שמשו של חבירז עד שלא השקיע שממו י^ ע ל של שרה הדיח שמשו של רבקה בתחילה הנה ילדה מ וגז׳ ואמ^כ ויהיו חיי שרה ע״כ הוקשה חרא דאמ׳ כשסשמ­: תמימים דמשמע שהי׳ שרה תמימה במעשי׳ כצי שום חצ־^

ד ע וגם: שהשלימה שנתה כאמור ושנוחיהן תמימים זבש״ם א- ן כ ע נ ן על חבירו הוא ל בהיכן לארי חנן כל המוסר ד

חחלה

קושיא מזהרש׳יא בש״ס אטו ילאה מלתא זזטרחא היא ומשני אץ לגבי משה מלתא זוטרתא היא ״ והקשה הא השרע״ה אמר זה לישראל• זבארתי פסוק זה מה ה׳ שואל מעמך כיא ליראה ר״למדתעגזה שהיה במשה שנא׳ ונחנו מה מרה זו יןיה שואל מעמך ואו כשיזכז למדה זו שהיא מלת עמת אז יראת ה׳ זוטרתי היא לגט ישראל ג׳יכ כמו במשה שנאמר עקב ענוה יראת ה׳ ושפיר אמר הפסוק כ״א ליראה והכן ״ ובזה יובן ופילגשו דהיינו ענוה פסולה ושמה ראומה כלומר ראו מה וכוונתו ראו שיש בי בחינת מה שהיא מלת ענוה ע״רר מורי זלה״ה ראוכן שמעין א י ב ש לוי יהזלה כמו שיש שמית השבטים בקדושה כך יש בקליפה והוא ראובן ראו שאני בן שמעון שעושה הטוב כדי שיהיה שמעז בכל האדן לוי שיתחבר לאנשי מעש׳ כדי שיודו וישבחו אותו ולפח״ח• וה״נכןראזמה ותלד גס היא את טבח׳ זז מוליד גם ע״ד שכתבתי והבל הביא נ וגר • טבחי גם הוא זכו׳ י זהנפקיתא בין ענזה כשירה לעניה פסולה שנקרא פילגשו זשמיז לאומה ט ע״י שהוא בט״ח נתהפך לאותיות טבח ט ע״י שהוא טטח שא״צ לתשובה זכנ״ל וזה גורם לו עונש שנקרא טבח כמ״שיבמלרש הג״ל לשון מרשות טכחזן וכן חחש שמתפאר בגוונין שלן גזרס לו שחתאזתיזת תחש זהבן כל זה כתבתי דרך ביאור ומוסר אבל באמת לפעמים ע״י ענוה פסולה ושלא לשמה בא לשמה וכמו ששמעתי פרה מטהר את הטמאים וכו׳ ודפח״ח • ואין עונש אלא שכר יש ג״כ אף שלא לשמה כמבואר בש״ם דפסחיס וכר יעו״ש י וכזה יוכן פסוק יזקח נא מעט מיס דאמרי חז״ל מפני מה נמשלה ד״ת למיס מה מיס מניחין מקום גבוה זהולכין. למקום נמוך אף ל״ת אינו בגסי הרזח וכר • וגם בלא׳׳ה מטנו בפסוק פ׳ ואתחנן לא מרובכם מכל העמים וגו׳ כי אתס המעט וגו׳ ופי׳ חז״ל שממעטין עצמם כגון משה ואהרן שיזמרו ונמנו מה לא נמני וכו׳ ־ וז״ש יוקח גא מעט מיה שיקחו המוסר והמיעוט של בחי׳ מים ויתרחק מן הגאיה ויקחו מדת השפלר והעכוה י זז״ש ורחצו רגליכם ע״ר רחצתי את רגלי איככה אטנפם זכו׳ וה״נ שירחצו ממה שהרגילו עצמם במדת הבאר והם העלירית שאדם דש ברגליו ונק׳ אבק כאלו אין בו ממש ובאמ׳ הוא עצם ע׳׳ז כי כל המתגאה כאלועעי׳ז לכך הזהירם זרחצז רגליכ׳ ואז יולז לבא למדריגה זו והשענו תחת העז חחח ת״ח הגלראים עין כמ״ש בזוהר לא חשחית את עצה משא״כ כל זמן שיש כז מדת הגאוה הוא מרוחק מן הת״ח כמ״ש רמ״א בפסוק שרים בידם נתלו פני זקניםל עיי שסמכו ונתלו בידס מחי גבורתם לכך ״ לא כהדרו ר י פני זקני׳ הת״׳ח לא כהדרו זכר יעז״ש ״ וכאשר כתבתי במ״א על ביאור דביי הרמב״ס ושופר תוקעין בז בר״ה הוא קרן הכבש הכפיף זכו״ יעז״ם * ט ע״י שהם כפיפיס ונכנעים׳ . תחת הח״ח הנקראי׳ עץ אז יכול להעלות׳ עם כל המירי והספורים ע״ל ששמעתי אשר יוציאם ואשר יביאם יכו׳ •*א מיעלת מזה ואקחה פת לחם וגז׳ שכתבתי יעיל י במ״א כשהם דוציס לקכל תורה ומוסר מפי הת״ח.אז משפיעין לו תירה >י»סל כדי שישפיעו להם וזש״ה האזיבו ,השמים וארכיה וכי, י וז׳יש ואקחה פת לחם שישפיעו לו חורה ומוסר כי תלמול גי׳ פח שהוא לחס אשר לבבאנזש יסער. וישפיע לי תורה ומוסר כלי שאשכי׳ לכם וסזה וסעדו לבכם ״ וזה כוונת פסוק ג״כ יוקח נא מעט מיס ע״י שליח

י בן פורת ץסן* בח מחלה שנא׳־זתאמר שרה חמס* עליך וכתיב ויבא אברהם גוללה רבקה לא המית לעיל i זבזה יוכן יזיע ה׳ ימי י לםפזל לשרה ולבכותה • הרי שהי׳ כה חטא שמסרה P תמימים וגו׳ כשס שהם תמימי& כך שנותיהם תמימים

־-לשמים ועי״ז מתה בררך העונש והיינו •ע״כ טרם משלים : ומהו תמיימיםשרהשהיתהלת ק׳ כבת ך׳לחטא והיינו ל״ת. שנסה ואיך אמרת שהיתה תמימה בלי שוסשמץ ודופי אצל במנות עשה לא היתה לקייםכזלןדהא פטורה ממ״גג

וכפי׳ יפ״תזגם אמר ששנותיהתמימין וז״א וקן׳ זו קש^ י שהז״גלאי׳ואלההמשפטיסאשרהשיסלפניהםע״כז״אמקזת , גםלרש״י שפי׳בתקיכבתךיזכז׳חההיפךהש״סהלצקז' הש״ם לשביעית למשמע בהיפךלאשהלא .לגיןאןתה זכז׳ 3' לאמ׳ לבר אתר יורע ה׳ ימי תמימים זז שרה שהיתה וא׳יכ שפיר מסרה לין לשמים ולא הי׳ ראוי' לעונש ולכן היי תמימה במעשי׳״ למה זה לכר אחר הלא גס ללשון ראשון שנותיה תמימים אך לצפ״ז תיקשי צר׳ חנין לכך אמר דבר נדרש כך על שרה הג׳ ק׳ דאר״י כהדא עגלתא תמימתא אחר ר׳׳ל דר׳ חנין מפרש הפםזק יזלע ה׳ זגו׳ בלרך אחר לאיזה תועלת המשילה לענין זה ועור אם רצה לדמותה והיינו יזרע ה׳ ימי תמימים שהיחה ת#ימה כמעשיה ר״ל

לאיזה עכיך לגודל חשיבותה יותרעליף ה״ל לדמיתה לפרה בכל מצות עשה אפילו שהזמן גרמא זכררש אלה המשפטים. "*המימתהוכקו׳היפ״ת לבכרה כתיב תמימה משמע בלי זח׳יכ אשה .דנה זדנין אזתה ולא שפיר.

שזס מום שב.ולס משא״כ בעגלה שהיא דזקא במחוסר אבר מסרה דין לשמים ולא הי׳ שמתיה תמימים אך קשהת תמימה צפ״ז מאי לשון שהיתה תמימה דמשמע בלי שזם שמץ א ר ק נ א ה ל ל ב ס פסולה משאי׳כ מום אינו פי וא״כ מתוך שבחה בא לירי גנותה ל׳ ק׳ מה שייך לכאן זה ודופי כלל ולזה בא ר״י כמתלן דהאי חמימה ר״ל כהמימזת וזרח השמש ובא השמש ה׳ יש לדקדק לבלשי! ראשון אמר כך דעגלא תמימתא שנקראת תמימה אפי׳ כשהוא בעל-מוםה שמסיק שנותיה? תמימים ובדבר אחר לא אמר רק שהם תמימים וכפי׳ יפ״תהנ״צה״ב כן הוא וצעזצס חטאה מ מטל. דבלשזן א׳ אמר דהתמימוח הוא מחטא והיינו דין לשמים ונו׳ אך כיון דלא הי׳ שניתי׳ תמימה עד השתא /ל״ת לאמר בח ק׳ כבת ך׳ לחטא ובל״א אמר רההמימות מ׳׳ט לא נענשה לזה משני וזרח השמש זכו׳ וק״צ ־ ועליז הוא כמצות עשהדאמר שהיתה תמימה במעשי׳׳זפי׳טפ״ת יזבן ש״ם דר״ה א״ר חנין כל המוסר דין על חבירז הוא דהיינו בכל המצית עשה ז׳ קשה בשלמא לקמ״ל נענש תחלה שנא׳ זתאמר שרה חמסי עליך זכתיבויכא הנ״ל שהי׳ שנזקיה תמימין ועל השתא הזא ללא אברהם לספור לשרה ולבכותה ופי׳ רש״י הוא קבר אותה

נשלמה שנתה שפיר אלא לר׳ חנן ראמר ונענשה והוא תמזהו ונ״ל לבצירזף קו'ז׳ הנ״ל יבזאר זה ג״כלבעל . *זחלה שמתה טרם זמנה א״כ ק׳ וער השתא מ״ט הטורי׳פי׳ולבכות׳הכףר{1נה שלא בכה אלא מעט לפי שמסרה לא נענשה שהזא יזתר מארבעים שנה מעת שמסרה לין לין לשמים זעיי׳ז מתה והוי מאבל עצמו לרעת דקי״ל דאין לשמים י ונראה דר׳ חנן והמדרש יהיו מחולקין מתפילין איתי. ואין מתעםקין עמה לכל לבר כי אם בסברא א׳ להא דר׳ חנן הוא דאמר דוקא בדאיכא דיינא הקרוביסהראוין להתאבל עלי׳ ועיין בטי״ר סי׳ שמ״ה ובזה בארעא זכלמסיים הש״סבב״ק והוא דאיכא ריינא בארעא יובן אד׳ חנין כל המוסר דין על חביר? הוא נענש תחלה ובריש פ׳ שבועות העלות אמר יועמדו שני האנשים כעדים שנא׳ ותאמר שרה חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לםפול הכתוכ מרכר ולאפוקי נשים אתי או אינז אלא ככעלי לינין זגז׳ וקשה מנלן למיתה זז הי׳ לרך עזנש כלל ללמא אז;נשצ' לא ס״ר לאטו אנשים כאו לרין ולא נשים ואם נפשך לזמר שנתה לכך מתה לזה פיירש״י מלכתיב ויבא אכרהם זגו׳ש״ננ דאשהלאו אורח ארעא למיקם כלינא ולעולם להוא קכר אותה ואחרים צא נתעסקז עמה צכצ לכר ט אכן

k . מעצי לינין הכתוב מדבר משום דכל ככודהכתמלך הרךזכיס זכו׳ ואיש דמזכח העונש להדיאזק״ל י פנימה ״ לכך נאמר כאן שכי וכאמר להלן שני וכוי ״ ונבאר מדרש עפ״י פשטי . תנו צי אחוזת קבר נמצא טזן דאשהלאו בהמקזםלדינא היא הוי כמו ואקברי:מתי-מלפ?י

לית דינא בארעא דרשאין למסור דין לשמים זא״ש י איני מבקש מכם אלא מת א׳ שנא״ חנו לי אחוזת קבר - ׳ כמדר^הנ״ל שהיתה תמימת זכו׳ • אךדלפ״ז עי׳כ ןי״ל אחר שהוכחת המדרש מדכתיכ אחוזת קכר למה היאג״כ אינה\כולה לרין את אחרים וכראי׳ בריש פ* האריך להניא כל הפסוק ואקברה מהי מלפני כ׳ ק׳ ימה כ״ג אי לא דייטנן לי׳ איהז היט מצי ליין זהכתיב זה נפקוחא אם ל#זר «ת א׳או הרכה אם ירכנ׳ לכם למכוך, ק׳ לפי מ״ש התקזששו יקזשי וכו׳ ״ והי׳נ ממש p וא״כ ק׳ דאמר צו אחוזת קבר מה לי לקבורת א׳ אז רבים ״ ג בכמה מקזמזת בש׳יס ואלה המשפטים אשר תשים הרמב״ן זהאלשיך מביאו שהי, אצלם מק שלא ליחןמקים לפניהם השווה הכתוצ אשה לאיש לכל לינין שבחזרה מיזחד לאחוזה לאיש לקבור כל מתיז בז אם גר הוא במקי$ ופי׳ רש״י מדכחיב לפניהם פוצל אשה עמהן ההוא כי אםלחושבבלבדוט׳יעז״ש. זא>׳כ איך ערכה. צבו לגשח אצלם שימכרו צו אחוזת קכר והוא גר ״ י ל׳ ק׳ ת ס ל הרי לגס אשה כשירה ללון ונראה , לבחחשי ה

הקשה ע״ז דאין אמר לכל לינין שכתורה למלל כל תיכת מלפני. הוא מיותר וכן הקשה האלשיך וליל לר,י׳*ל • המצית כולן והא מ״ע שהז״ג נשים פטורות זגם בפ״ט מזיר המזצא מת נוטלו זאת תפולותו וכן שטם אבל התיס׳ הקשו ע״ז כמה קו' א״כ האי דרשא לאודסמכא שלשה הרי זה שכונת קברות וכר יעו״ש •י ובזה יובן שהייא ועיקר ש״ם לשבועו׳ וא״ש כענין הנ״ל אך א״א לשרה נזלע לאברהם חק דתס שלא ליחן אחח׳קבר לגר וצא ביקש י ה

לימה כל מצות עשה שכתורה וכפי׳יפ״ת על תמימ׳במעשי׳ להעבירןעצ לתם רק אמר ואקברה מתי מצפני צפי שעה עישע״כ סברא כדרש הנ״לדהשזז אשה לאיש כריניןשכחורה זאח״כ אפנה משם צקבר׳במקו׳אחר אך קשה הא אין מפנין זאשהמדיןלייכא כאיש וע״כלליןאזתה ג״כעפ״י המתממקו׳למקו׳משכזניר«כרזתלזהאמרכיאינירוצ׳לקבזר׳ זנוטלזזאת תפזסתזזז״ש אחוז׳ קבר א ת שמימרת טעמתי׳ לאחר וכפי'תום׳ שם ולא שפיר מסרה רק מ יין לשמ־ם זכר׳ חנן הנ״ל וקשה מ״ט לא נענשה עד השתא לשו? יחיד ואז אקברה רק מלפני משא״כאח״כ מותר אכל א״א שלך מילתו של הקלה שאינו• משקיע שמש! של לפכותו • במם׳ כ״ג זד׳ ברך את אברהם בכל׳ בת ל עישמזרימשמשושלצד>קאחרזלכן • -על שלא ר׳ יהזלא אזמר •שהי״ לובת ר״מאומר שלא י : י יייז ד צ

כל

p שיריי( יוםן*

ה ש5־S\. תמיד לכן כתיבגכצ מכצכצ - .3151 >8צ» י יס 3? ?£2מכ1 ל נ י צל ע,יי י 1נני

: * א״יאאלץ^ר ^ ת שמי א י י ־ ז א 1 ^ ^ ^ ^ S * * Mwwream • •׳ יהקשהמהנעי :ויש גיליי שנינה שם ביכה שוית מ ^ א * ] ה ' מ » J b ״ ' 3

׳ י׳ת הג״צ. * ׳י* ? & 'אי״׳ נ־ ישלמ׳ tow •י«תה עסו שמסרה,ין עצ א3מ» ונ«א״ר י ״ נ * י * ״ י » צ שחנייוצענשעצילי איןממישץא,,* פ ל ־ ז ״ , ר מ ( w 5ו!!*^,S^V£S»״n*^

״ w צי״י הנא שהיא טינה צמה במחיצתי שצ*קל'ז , w W

* ת ה עצ ירי יכל־י׳ באצשיו ענן שה־׳ קשיי מ ו - ש t o ״ J 1 ׳ מ מ ״ , $ ״ ה " J J «שנאמר ה נתן ק ע ה ת ש פ » י ע • .WK מ *א עגן השכינה * * ה נקטתיני׳ * י צ ^ * 3 o d Z S U ^ t י ״ *

• ר ת א ****•S^E*^^ *״הלכה מנית אנרהם שהיא השנינה צכןפםקההכיכה וך כ n צ צ י ׳ היי ימה שהקלה שמיכת ש־סקה הנרנה יננצל הניבה «• ששציט « l £׳צ ^ ^ ' s ׳ "י,W מ א, ש** לניר אייה הצנה עכשיו הי׳ מתריס ימתנית צנגמ להי(נ1אי ילימיקז צ ^ «*י ™ £ א ^ש סנירא ציה יש צי שט זכרים עכש־י צאיינצ לוש*' נטש תתתיו מצל הגינה יהמראמ: * £״ י % י

א שכינהמשאי׳נעצש־י יגאמיר • אן וגפ״קלקלישי! אמרי׳אס. • Sר, n ^ i » Itf,7"יי

* יכצ ה פ;ענןמ:ייצ״משכיהוצנהמ״לאסאכ;היאלמ1׳ וט׳ f iSwi"*^ ״ , ת ה ק ס ע ^ ם א י SK'SS^ קניעהצנה ל 1איןיד!־ה לאביהם לה־צצממני נV ל כל זמן ( ם י ש י וקשה שצא מצעי אז שעשקצתייה וצ״ל מ י 5 י א ״ צ 4 מ ג L L * ^ ""לא , ? ״ 6 t 1

* מ1ס ף* שמתי מי־וצ צפני. אי שמיעצ עציי ליןינ* אעיפ שאינו ? J ^ ^ ? * " ? * " C עטיימכצמציתהחמיחתי^׳שימל״תונ׳התוס־י׳מא״ש ס ^רייס^׳י ! ש מ םלהטית^ בי ו£ ש י י כ י » * J? 2XL i£TP בשם הירושלמי אף חט רוצה צהחמיר עצ עצמ, א, ש נ >יו״ע «??ע ש ש

מ ייה־׳באמ" : < פ ל ה מ י נ ' ' י ת צ י ח ג ' ג n !< 4 לכו ייתם מיי"׳ יילני צ ״ י C^, i^s > 1 •« ״ י * i ( *

S יפסיי, מיו אח״« 1אביהםזי,ן נא נימים 1יישישהי1ימ״ w i S S ^ ^ ^ ^ l ^ i ^ •

נגמ יהו$ ־, *v «ר41מל שהיה ריאה מלאל ר״ל רנני ללמיי שהי׳ מלאן המית מתייס נ, , י SiSXKffZS ?S£" n מלפסקה הנינה משמתה שיה יננללהי׳ששציט מ w J

I ל £ מצ« עתה שפס* הנינה הי!נויל להתייס ילהתגיית », s״Ll , ״ י י פ ת •?מ'ת מ^ מרםננליאיםשמתצי־כצנ״להחטיאיילהמיתיילאמ^ י! m ^ ^ S ^ ^ S ^ ^ •

ה צי־־צצ ממני • >ו אם שקם נזיי׳ית להשתיל » ־ אביהם ה א כ '4, מ י ? אי7ן בעסקיקבירה כי מיס צ» א״א נעםי, התייהשיייא תכלי- כ ,איהואצימולנלא״ה (

ר ! א ב ה ל א ר ד נ i^^SS^»Kff5Pוער פי סו

״i,״K^?LP&S?S2 ,״׳,י׳לא׳להמ .ת״ישרהללמהאמי^״כל^' ,ה״ללנלולנ״לננאג׳נמציןהמיינהכתינשצהלשון

-0et א הקף הם׳ נזהר \ x u u e י » *במכין נתינ שנע שנים ו י « ה b4 ימנל י1ס 4 י ״5** ש׳ ארבע היא ״^״ י י ר 3

5 , i B f e w , 9 i ׳ • י ע י ק י י א ת צ י ת » ש י י ? S ^ ^ S ^ S ״ , ״ p

g £ למה ה׳ניישלשמיתי׳ יגסאומיונאיזננען ״ ^ ^ ״ & * 9 ? ? , « ? ״ישלתתנעיסי־ י הייה איתי• ניכה י ייינ״ל יאציז?»מל ס׳יהיצלהקויםגנילהכפי

g ,׳ דלא אמר לקוברה,:׳, המהיהאלשין יצ״ל לבאר ^ S ^ S * i ״ ״ 3 י ״ ״ * W S ״'צ I 1 ».״ר ומיופי. «"ר האממ שנתב מיהי למי״ ה מ ר 1 : » זלאי נ W ״0י ש'? ״ b

״»1י«השירועלצייכלא מממיי- פסקה איתי נינה שיאמי גבל אל״6׳־', 1 ״י,י!»י)יי» »׳i ' j S r T O W ז 2 ה , , י , 4 ל » ומ ע S ^"^?*]י ' י ה י ת ש ׳ " מ צ נ ׳ ל ת ה ט י ז ג ר ל ??rZSS«ציפיתניראימיתכ«צ1; י׳ס עני! הביכה אצל הצליי,יס היא משים מיאת שנינה שף לp ויהי איש מצל קציפייח זומממ״6 מצי׳ מ^*׳ ת י,ס ׳א הצדיר, ביוסף נתיכ ויהי ד

ו

^נן+־פורה• יוקו* כט י**ף נמה מך ד׳ ו א ח13יךט גןלע ע יא ח>י *קרית ארבע ־ ^ נה יזצ י מי wr לל י^ותנטת-והנשמה& £מלן כ^שצכתצי,הארי׳זלה״הגרייה כתגינובספי -יסורונןו^יתתהגוף סחיושצ א׳ליסזלוול׳טגמדדגן*יי! התפילין יע״ש והנה מציט חיי החרות הנעלם זז״ש לכאן הי׳ מיתת הגוף. אף שלי יסזלזת^ס ס 5 ג נצחיים ו'מירגיתלתח1.ההיושניהלורוה מצל אלין אמין עדיין בחיבור א׳ שבחייו נקרא מת מחמת ישעו והשגה ג ו הי ^הוא מכתר הכלול צו עשר ספירות שלמט׳ מכתר וגל א׳ לזה שהי׳ באורןצנען אשר טלו מאמי מרמה שהזא היצה״ר .הוא כלול ג״כ מ*שר והנשמה שמצל הכתר v נק־א יחילה שהארןנתנה כיל רשע וגו׳ • ויבא אכי־הם שהיא הנשמה ^שםהזאאחלזת הגמור והוא מאה שנה לשין יחיל ואח״3 לספור לשרה ולבכותה זלאאמי תתלה״לבטת לרמזעל כקלקול לול המבול כתיצ לא ילון ריחי לאלם והי׳ ימיו מאה גט ׳ והשפל ככזצ כמ״ש התוס׳ גל מטפסי ועולה מטפנו ״ועשרים שנה והוא שלא יהי׳ הנשמה נ(צל אייו שהיא ויורל להל״ל תחלה יורד ואח״כ עולה אצא לרמז על כמה צתיאז״אלקמזעיל ונזקצי׳ וכמ״ש כעמק. המלךלף פעמים וכ״כלט״זגגי שכין עולהזיורל וכו והיינו ק״ז 'ילבע״ללמהמצר^ציה^ןשנהיעז׳ש ־ ואח׳יכ לשנינה שייהי צפיל וכנ״ל ולכן לא אמר ליןוגרה כי עדיין .נתמעטו היי הלויות לגמרי והיינו כ« נשמתםמצר בירורי ז׳ הוא כחייו זא״ח״כ שהנשמה גופה ומטפלת ומתאבלת על למלכים שמתו ונעלו לגין הקליפות אשר לתכלית זה כל הגיף אולי יתולצלשוב ורואה שהתומלת ממושכה שאין שם .תזיתינו ותפלותינו.הוא צהע,זת מבירייי י מלכים עצצגויקםאגרהםמעלפנימתו וידבר אל בכי חת אלו *צזציהקלזשי׳שיהי׳מ״נ למגבותלכוזדווכעםז״אלהוליד •הצד^וכמ״ש־גזוהיכאןע״ש * גר־ותמבאנטעמכם נשמות וכאשר יצלו הבירורים אז בלעהתות לנצמוזה •דייקאר׳יל ט הלא אב אחר לכולנו וכל ישראל הם מxש א׳ מאמרם אין בן לול צא ער שיכלו הנשמות ש בגוף ״ ועתה ע״יימעשי רשעות הנוף הנשמה היאגר באדזאחרין .וצולע מ«ש בע״ח כי ענין מיתתו מלכים הי׳ מנר הפירזל שאי אפשר לה לשוב למזום שממנו חוצבה ני אס אחר שהי׳ ביניהם ונקראו רשות הרבים מצל העולם ואח׳׳כ היי תיקון מעשי׳ הרעים ואס חרצו נדבר על לב הישע הזה עןלם לןתיקין שכל איכצזל מחבירז. באחדות גמז׳ומ^ נתק{ בתוכחת מזמר על שישוב אל ה׳ אזי תושב אנכי עמ:ם ע״כ ^עיר געל ז׳קצזז׳זהשביעי׳׳הוא מלכו׳ וכל ימי הגצו־יש לז״א צקשת ה6מה מהצליקים תנו לי אחוז;! קבר עמכם דאין !מוחין ליןטנותל אלרים ציזלין הוא מוח חכמה ייוכרין רשעי אצל צליקזכשישתרלושישזבוטלש ברורא •עולה ש׳ אחויייםלאללים הוא ר' מזח לינה ומזה לעת הוא לר״מ בעי רחמי עליהן שישובו וה״נ הי׳ בקשת •הנשמה ,. אלליספשזט וצמ״ש בכוונת ישראל בק״ש ליוצר וטעם לדעת מהצללים שיתפללו עצ הישע הזה שישוב ויהי"5 להיאח^ת הוא פשוט ביאר שם לקטן אין בי לעת כ״כ במילוי יעיש קכרעמהםממששיהי׳צדיקוכל הפ *היגואר על״ןוק׳׳ל יהריגיאלליםהזאשיה דהיינו מוחין לקטנות וילויל פ! ב׳ עפ״י סיד המשך הפישה דהיו חיי דניקת החיצוני'הוא .ממוחין ליןטנות שיש ל^א י* י שרה מאה שנה־ועשיינז ומקניי וזהו שיש פייוד בין י׳ית ולין ו״ה שמשםי״ה יש שנה ושבע שנים שצי חיי שרה ותמת שרה בקרית ארבע; לי״א קליטת כי אם לעתיד שיהי׳ שם הוי ה׳ בחיבור היאחבמן׳וכו׳ והספיקות רגו שפרט חיי שרה ב׳יב פיטים .אז יתבטצז הקליפות ויהי׳ לז״א מוחין דגילותיכמ״ש וג׳ פרטים אמר שנה ואח״כ שנים ושאי הספיקות• ןכ״ל ^כתביתאיי1 בעציןקליש יהא שמי׳ רבאוכז׳ ושפיר אמר מורע מ״ש בכתצי הארי׳ טונתשבתצלילה נקיאהמוחין ^זזהד שהגוף שהוא מצל הקליט׳ נירא שרה ״ ובזה מזיו חתל תפוחין קרישי) כי תחלה מקכלת מוחין מנצ״י ,יובןגיהיו חיי שרה ר״ל בתחלת,הי׳ הזי׳ זקי*ם להנשמה לז״א אז נקראת חקל אח״כ מקבלת מחג״ת לז״א מיו חקל «שהיא חיי הגוף שנקרא שרה שהי׳ חיי הלומת מצל איין תפזחין ואחייב בקלוש מקבלת מן חב״ר ז״א נקראת קיישין ; •אנפין שהוא כהר או״א הכלול מכל עשר ספץמ!. ג״כ על שמחבלת מכל עשר םפית׳ ח׳׳א וכ״א כלול מעשר

.,וכל סטרההצקיא שנה כלול מכל עשר העול מאה שנה הרי מאה ונצ« במרת ליצה ואח״כ בשבת שיז־ית מקבצת ,1אמרלשו!~ יחיל שהיא יחידה זכנ׳יל זאח׳יכנחקצרו מן כתר אמא במוסף וידוע בתיקוני׳ כי כ' שהואטו׳"ציי .שני הדורות והי׳ נשמתם מצל זעיראנפין ונזק׳ שהיא לגשרים רומז בכתיאח״כ במנחה לשבת שעולה ז״אערז׳%ספימת וכל א׳ כלול,מעשר הזי׳ עשרים שנה תקזני דיקנא ועד בכלל צמא על תיקון נוצר שהוא' אותיות t

׳.שגם עם מאה הליל שהואק׳יך הוא מצד זוינזכנ״ל רצון שהוא איקון ח׳זמשם ממשיטןלמלטתכנז׳ בתזונת . ןאח״כ נתמעטו לגמרי *גד שבעשטם שהוא מצד בירורי ואני תפלתי לן ה' עת רצזן שממשיכין מ? רצו: רנ״ל אל % מיכין;/׳ סטרו׳ ז׳ שנים בפירול בלא אחלזת שיהל כל מלכות הניויאעת וכי י וכבי נודע מ״ש ראררא רצה % נלולמחךו ללכן מתו לפן ז׳ שנים ואלו הנשמות וזזטאכי ספימי* יליקנאניןאו שנים וצמ׳יש לאיטן שנים .^צלהבירורי יהי על משיחזאז ותמת שרהשהסחיומ קדמזצמתוט״ ונזהיובןויהיזחיישרהטהמוחין נקראו .הקליפותן»י מצל גיאללים העזליםשרה ימיתישיהי' .חייהמלךוהשכינ׳היאנה׳שרהשהןאג׳נהי׳אלליסהנז׳וחין של שיה היא בגי מ •החיות ניטל מה$ והטעם ־בקרית ארבע היא חציון . בראש חלש מורע ואמר כי חיי ה ^״ל שיתחברו ל אותיות הזי'שיר\ לז״א מוחין לגדלות בחיכות מחולפין גג' זמנים ומתחיל כסדר אז שלת גלילת •לקטנות ואז׳נלגגהמות לנצח זק״ל• ו;לי לבאר שאר ׳שהזאמאהשנהור״למקגלתמוחי} מעשרספיר*תלז^טללול מעשר הרי מאה שנה זאח״כ קעיקזימ״ל נראה עפ״י חכמי המוסר כיהלשעבחיו י ספירה גי׳ ^נתוכ״א י ^קרא מת כיי הנשמה נסתלקת ממט עם שני מלאכי השמיר׳ בשבת בשחרית הוא חיי המיחין עשרים ש:ה מכתר מריא׳ י ואת* במנחה מקננת הארה מן ז׳ שנים קימזנאת .ממןאבלין עליו בחייו כמ״ש כי אשלם ניחומיי לו ולאבליי י ו זוגל;לה אבילויזהשעל סילוק הנשמה כחייו ממיתת יכל אליהם כסוד מוחץ שני מיי שרה״ ואחר השלמת

ין ^שנםתלקההנשמק^כוהוא לכ׳ ט״ל שהתאבל שבת בימי החול אמר וחמת שרה בירית ארבע היא חהחולגליל^ש ; ^ט«יגימי ר ל בנו שיצא לתרגול רע׳ ייר יום>ק'ו לשכיבה זכז׳ יעז^ /וטי ט נולעצמול גלית ־ §

I תחמן D 1*יי? שרה ושמא תאמר מיתת הגוף נממשליא

fpv בך^ורת׳ ׳ביאורי• *תחצה נבאר מדרש פ' זו ר' עקיבא הי׳ יושב#ור4£ ..

והצבור מתנמנם בקש לעוררן ׳ אמר מה ראתה אסנ% . שתמנון עצ שנע ועשרים ומאה מלינה אצא תבא׳אסמ^ - ,

# ך צ יו' י שתוה בת בתה פנ שרה שחיתה קי זך׳ וזי ותמליך ע ובמדינות וס׳ יעו״ש • • והוא תמו הו נמה בלרה^׳. ־

זה היי מקום צעוררן וצא בדרוש אחר וגם למה ר״ע לוקס •£ , ושאר תספיקי ת יבוחרו ממילא * ונ׳׳נ דאית׳ בש

•וסתר מן התורה מנין ש־א׳ ואנכי הסהר אסתיר וגוי׳׳־- נה--ין ז־הנ״צ' ראיתח בש״ס פיק דמגילצ אי״אבעצצתיייכ^ י

ה/יךהנשביצ עצצית י־ ורה שיד׳ בהסיוני יעי״ש י יש נזמר י;'סתר מן ה ׳יורה מנין הכוונה מהחי שהמלזצ' נמשומ; עשק ר(,זרה כמי שנאיבי מ:־כים ימלוט־יכאש׳הד^-

ר4ה*א נסתרו מן התויה שנח נעסוק כה א״כ המלוכה מצ־^ן ״ נהםn׳pr חי-יריר מן ההורה זייקא מנין יה המכונה ומשצ^־,־ בחמת צח בדיה הדי- ההיא יוצא בזנות ש״ה שנא׳בה . •' לק42 ״ ז ג יםו ; חייש־המאת ש:: ועשרים שלה ו1בע:J$'r< 3 החנה המר שנה יא כנ״נ נמה נרט ב־גנ ח ׳ ג

שנים זנ״צ דיגיארקובי' חלה גח־דד דכחבתי במ״א ־ביא^יtft ש׳״ס דעירובייח ט״זאטא א״ר טרפיןתמת אני יש בדיר הזה מי ש •יבצ להוכיח יכו׳ א״ר אליעזר המר-

^ י**י עריכ&{ ח כ ו ' ח ב 1 י מ ש ' י ה מ ז י ה ו ד ש ב ' o f י > נ א תמה אט אם יש כמר הזה מי שיודע צהיטחזכו' י י

. >£ ר והעונה משם־ צריריר״ע יהי'ללוש תיצחה מושר ש1קש ייהעיייתן וז>*1 ו י י י ה ו ב י י י ״ י m ע ש נ ם א ויהחבי ע^ כ ו ה ל ע ד ו י י ש r מ r ' י י י ש ב ם י ז י י ה י*נ & ע י " י י ^ ש

ע להתח^׳ " ׳ י י ש י ד : ז י ט ג כ י נ ה ׳ < { ' י י י נ לייקי* יtf׳p בדיור הלין׳* עם אנשי לזרז זלהעליחן אמנם להתחבר עם איני דייו כי אס לרצונם שירצו להתחדד עמו משא״: בנח׳יה כמי שנהגתי מזה במ״א ביאודיי המרב דברי הר ל׳כ אין ראשי מתקדשת אלא לרצונה ו אשה בע״כ איי;ה מ ־ולשת וביאור ש׳יס דברכזח הט*» בריוני לה״ בשבייוייי״ די׳ מאיר יהוו קמצעי׳' לי״ טו5־4»ה ל ו ע ה ק נר:ונכס תזבחהו וגי׳ ״ • ו י ס פ י ו ^ ג ו / מ ו

j j החימר ;זיני״. ת-ידש־ל להתחבר עס אנשי הצירה ״כ *

ל ד ט־שגגק ליעתהוצרצו;ה מ5א״כאי6 קונהבע״כ'?ך מעלה זדו: וכוי יעי״ש י ונודע מ״ש ב-ירןוצ^מ

ק״זע״ב א:, ישי:ה בגליתא י ו׳בי ער בטדקנא ל4~-^ , ר * • ש ו י ג ה וגזה יורן פסוק ויהיו חיי שרה יהייצ* ש

- י ' ח ט י מ י י ל ש כמ״שבי־הר 1cVc^־־ יV גדי עוה״ן ואי לויי עיה״ב לנ1 אמי חיי שרה לשין ד

שט מיני חייה מאה שנה כי חיי היוף מ־יוה״״ז שלאל5 % *$*טיי שגק׳ש״ה ;או בכללות אנשי העולם שנקד*ן-

ע מה שלר^! ״ י ז אנשי החומר־והגוף שרה ג״כ מאה שנה מ. ל י מ חזי׳ל בפסוק תל ה׳ שואל מממן איית מה אלא מאה ו

־והי׳נ הסוגיא כךאיפכא א״ח מאה אלא מה והסוגי׳כשסר,!״' יx ־׳ . n t f ךחלה מה אז רזכל לקרוא מאה * זהענין דכתבתי c בירז־יכסוץהצ׳ידצןאדסאהצןיבזגזי-יו^אביאזרקיש!״ 1 ; * ח ג י ^ כ ש מ ה ל י ע ה ' י ז י ז מ ^ י י ש ב מ י ' ן י ׳א ס מוהב=/' י ^ ע ' ו ז כ י י ט מ & נ ה ו ״ ע י מה־הזא השפצזייז כמאמי ^ •יש לןמדזהיששצות אז יוכה לחיים ארוכים בעוהיז צמ£מ$» י

^ ע מ ז י •ר״א הר רכל וקייס-זמ׳ ו'3חי; מאה שנה כאשי־ נ

, ^ , ה א •לאיפלג א־פנוג זע!׳ אי־כ א׳׳ש ויהמ חיי שרה מV . ״ • ־ י 1י•: ל • י ־ . ׳ , . . . • י . .

החיות נקודה א' שנשאר באצילות ־'׳זכל >גשר נקודת שלה מתפשטות בקרבע עונמות אבי״ע לברר ניצוצין כמבואר שזהו תיקון חצית בהספד ובכי עצ צער. וגלות השטנה ש^מ־עטה וני׳ ותח״כ בתפלת שחרית הוא להעלות הש -י;ה עם הבירזרין מן ד׳.עוצמות אבי״ע כי עד ב״ש הזח תיקי ן עשי״ זמנ״1 עד ישתבח יצלרה ועד.עמידה כריתה וצ-מייה הוח הזזוג והחיבזר-גאצילית וז״ש ל.מ -־ ־ה. ע: נ יזרלת ער עשיה הנק׳ מית- גס1ר רג; ה׳ מלפ ן קדמתין ן מ״ש מ ייי־י; נמ : ח* ננ?י.שהוא עצ לי וי;׳ ייימנוך,;פי שירד׳ ממדרגת! נק׳ לסוד מיתה שה-ת נמ ;־ v ן ואמי.ו.!מת שרה בקרה ארבע שדלה מ•:•.״ רי4. תדמה שה ה צה בשבת ועכשיו בימי החול מיד ב.יצ מ״ש. ירדה גר׳ עונממ: אני״ע שהיה קרית ארבע כלי גב ־ר הנ־נונין ו>עלית במזל מ״נ וצהזור וצההחבי* בשחרית בעמי. ה וז״ש היא חברון ויבא אברהם יסור ז״א נספור לה ה •׳כנותה שהיא כמ״ש ויקרא ה׳ צבאית צבט זצמספד וגפ: הצי ז 5י-ה הקב״המידיד דמעות נימא רבא יכו׳ יי תת וגר כי ס ברה: מעל,פני מתי וידבר א: מ ג ידרש ה::צס תלד ט הדירים נקראו בני חת על שם v זתיס ו: הנמים בעולה למ־י־ןייכאת קונם וט׳יעלש- ־־ י ק׳ ׳ וז״ש ןיקסאברה׳ אבר מ״ה יםודז״א הוא המקינן ׳׳י־ טי ו-יכה בשול בזכרינו את ציו; ובסוד הצדיק א3ר

כשקט מנקונ־ונכנס צרשרעשע בנשמת הצלירץכ>;ורע n :! ו־יב- ה; בני חה גר ותושב איני עמנם וכי' !י •״ל ו ר מאיץ אה־־ת 1נחישבתי עמכם ו־-״צ בסוד ושכנתי בתוכם ובסיל ־־•ה׳;כ; בחרס כי כשחרביב״ה לא מצאה היונה מנוה ככף *גלה ט א0 בארס הצדיק באיז הוא נעשהעה כבינוצ וז״ש כי אני גר׳מאת ימית נ : , י י נ ־ מי ומה :-:׳ליינגיי עמכס הוא בשביל אנצי שהוא עמכם ר ״; יי לפית הנק׳ אנכי היא עמנס בגלות בצררס לו צי־. ור״צ כשהאדם הוא ל;ך הנו לי אחז;ת קבר עמכם י צ-ק נעשה מרכנה ציסוד שהוא צליסן עליון זכויע כי ^•י״י־וז באר שהיא אותיות קבר יי ובזה יקויים ועמך ט;ר ׳ריקים ,v זלם יי־שי חיץ העליונה בסוד החיבור ידיי ומצטתיוהםוצה שביקש הקב״ה שיראו ענ״נ שיהיו כיי- יי:ו:יס'הידא׳ז השנינה עליהם שיהיו מרכבה אליה

ןע ׳׳ז השירי ישיא אלדס, אתה ברוטנו דייקא ןק״ל וכל.. אי נמי יש לטש ג״כ אחר שבאזנו ר/עין יביאי עי״ז י לעיל דרךהמדרעוימתתא נעיל׳יש לפרש ג״כ מעילא לחת'; יילע בטי־ • אי״ק גל׳ר כי המאות גאו״א ועשייית כי ואחרות בימ .וז״ש ויהיו חיי.שיה מאה שהה ד ג שמי־ילת מוחין מאמא שפס מאות והוא במוסף שגת וע: ־ים שנה היינו מז״א כשהוא כלול מי״ס לאו״א כיין שהיץ' בז״א נחשה יק לעשירית ולא מאזת ־ זשכע שנים שמ^רלריס אל ז/יומין עלאין. שהוא ז׳ ק:י מנורה של 'מלכית שם הוא יחידיה ואמר כאן שנים פע״ס רג מתיגתא

מי יי״ל* •־.! . מאי דאייגלג זעיר ו

ף יכלליח . יייזליח ן 3( ג ע״כי הw . דיעיפ ששמעתי מטורי ״

יטי ק!! שלה מאה שנהה m מיםשני חיי שרה וגו׳ י וישלמין למה נ ?* ש י ר ש ע ו

ט זעיט ״ ועוד תחלה נקט שנה זאח״כ י ל פ כ ה ב ׳ ט ש « ר ג

י י .ביאר קישי׳ זו ומי יעי׳ש יעוד ל״צ י נ ע * : ש

כולן ש!ין לטובה . זזהצרץ .«ג.שני היי שיא ^יש/ט׳

בןפורת^סףי שזכהלבחי׳מה :שהזאהשפלות׳ שזכתה לחייעוה״בלר\>מאצ שנהוכנ׳יל ״ והיי עוה׳יוי , ^^יהמף;כע«ה'ז:ע״

אז׳#כה צחייסשל מאה שנח והוא חיי עוהיז ויש עור חיים ע״י ועשרים שגה זכ״ז ע״י שבע ישנים ע״י שמחבר הצדק עם שפע שהם המוני עם שהם מתון עזלס הפיר זל. שנק* שטם כלי להעלותן וזה גורם שני חיי שרה 0' סוגי החיים הנ״ל והיינו כאשר כולן שזין צטיבה דהייכז אנשי החומר רוצין להתחבר אל אנשי הצורה ואנשי הצזרר\רוציןלהחחבד עם אנשי החומר וזה שפי׳ רשיי שני חיי שרה כולן שזין צטזבעלכן בדרוש זה הי׳ יכול לעוררן שיצאו מהגלות טמ ע״י שיתחברו ייתלבקו פת״ח אז נתדבקז בו ית׳ כמ״ש ו

ן ט בעזה״ב להיינז עשרים שנהלכתכתי ביאור פסוק ה רשעים זאינס ובית צליקים יעמול כאשר מהפן מן רשעי׳ שיהיו צדיקים אז.נעשה מן רשעים עשרים גי׳ כתר וזהו חיי הצליקים בעזה״ב בסול צדיקים יושבין וענורותייהן בראשיהן לייקא זזש״ה ויהיו חיי שרה מאה שנה ב׳ מיני מיים א י חיי עה׳׳ז דהיינו מאה שנה ל חיי עה״בלהיינז ועשרים שנה ט עשרים מ׳ כתר כנ״צ ואם נפשן לומר אין

אפשר להפן מן לשעים לצדיקים כיתמהאניאםישבדור תדבק הדבק בת״תשנק׳תורה ושוב אין אסתר מן התורה הזה מי שמקב^תופחה כמאמר ר״א הנ״צ צפן• ביאר הפסןק ושפיר ראוי׳ לקיים בי מלכים ימלוכ? וזכתה אסתר למלון

עצמו כ! כדי שיזכה צבי חיים הנ״צ א׳ מאה שנה פ׳ ועשרים שנה הזא ע״י בחיי־ שבע שנים מזה נמשך שני חיי שרה ר״ל ב׳ מיני חייים הנ״צ של שרה • והענין דכתבתי במ״ח ביאור פסוק שבע ימול צדק וקם למבואר בכתבי הארי׳ זלה״ה, ועוגה למעלה זכו' א יזרל לגבי ל׳ ינעשה ה ר י ע ל ן׳ ז ן ס ש יעו״ש וכתבתי מזה במ״א י * והנה יש בחי׳ זו בסול עוצם שנה נפש כי החיות. שצ האדם רצוא ושוג שגם הצדיק אין ^יול לעמוד על מדריגה א׳ פי לפעמי׳ עולה וצפעמיםורד. כרי שיחחבר. עם אנשי העוצם שנק׳ שבע כנודע כדי

עצקך״ז מהנות נגד זה זהבן *• עפ״י סוד פסוק ויהיו חיי שדה מאה פ? ל׳ שנה ועשרים ־שנה ושבע שניסשני חיי שרה הספיקו׳ מבוארי׳ י ונראה לאי ׳בש״ס פ״ד לברכות א״צ צראב״ע ניחא לי׳למר צמהוי ריש מתיבתא ונו• אזצ ואמליך בדביתהו וכו׳ ״ ושמעתי פי׳ כי ר״ח ב״ע׳ ירא לנפשו שלא יכניס אל הגאוה ע״י התממת זה ט זכמ״ש בזוהר אשר נשיא יחטא ונודע כי הגאזה הוא שורש לכל החטאי׳ולנן יאמר אנסה עצמי אס אוכל למלוך ולשלש

זנ״כ להעלותן ז זש״ה שבע יפול צדיק וקס והבן ולדברינו הנ״צ יש על החומר שנק׳ אשה וז״ש אמליך בדביתי ׳ זכו׳ ודנח״ת

לפרש שבע יפול צדיק וקם כי אם הוא מבחי׳ ר״ע שיודע להוכיח פרבור הדרוש שלחוכחחמוסרעם אנשי העולם ולהעלותן זכו׳ וכנ״צ א״כ א״ש שבע יכול צדיק וקם לשוןט הכםוק יפול מצדך אצף ופי׳ רש״יי לשון חני׳ כמו על פ כל אחיו נפל וכאשר חונה ומתחבר הצדיק עסאנשי ה1זלם שנק׳ שבע להעלותן וזהו וקם זהבן ״ .א״כ א״ש ויהיו חיי שרה . מאה שנה דהיינו חיי עה״ז ועשרים שנה דהיינו חיי עוה״ב וכל זה הוא ע״י שבע שנים שיתחבר בלזרשו ותוכחת מזסרו עם אנשי החזמר שנק׳ שבע והם כעולם הפיחר ,שנק׳ שנים היפוןאנשי הצזרהשהם כעןלס אחרות שנק׳ שניה. זאזעי״ז הם שט חיי שרה כנ״ל זהבן ובזה יובן מריש הנ״ל דוקא ד״ע אזיל לשיטתי דס״לדעיקר הדרוש שיזרע

זנן אמרו בש״ש אר״א הוי קביל זקיים זכתבתי מזה * ביאור פסיק להיות כל איש שורר בביתז זכו׳ ונולע כי שרת נקי ע״ש שירה תחלה שרי זאח״כ שרה ועצה יעוצה לאדם להיזתמזשלושר . זמ״מיחי׳ ע״ישיצבש הגאיה מבחין והשתלות מבפנים כמ ש מזה ביאור פסיק ה׳ מלן גאית לבש עפ״י משל מלן א׳ שביקש מהרופאים שיתנו לו רפואה

שיחי׳ לעולם זנתנו לו עצה שינהיג שפלות ועטה וכי׳ ובזה יובן ויהיו חיי שרה דייקא שינהג שפלות וענוה שהוא בחי׳ מרע״ה שאמר ונחנו מה וז״ש מרע״ה לישראל מה ה׳ אלדין שואל מעמן דייקא ומ״ה נמשן מן מאה שהיא האם בינה עילאה א׳בריבוע אט״ה כמו שנתבחי מזה במ״א זעשרם שנה הכוונה במ״ש בפע״ח ה״ל םוכהידף פ״ה ע״ב וז״צ משאחז׳יל סוכה שהיא >בזה למעלה מעשרים אמה להוכיח דהיינז. להתחבר עמהן ולהעלותן ולכן כאשר עםזלה היינו כשהאמא שהיא הסכןלא נמסהגללבחין זעיר לאס שהצבור מחנמנס *הוא בחי׳ הגלית כמ״ש אני אלא היא למעלה בראשו. ואז היאפסזלח שאינה ראוי לדירתצ' זגו^זבקש לעורר) להוציאם מהגלות בחי׳ ולבי ער אדם דהיינו הזעיר וזהו סוד שאין אלם דר בחופה שהזעיר זישי שהוא רמז לפורקנא והיינו שרצה להתחבר עמהן ע״י נק׳.אדם שעולה מנין שם מ״ה ואין דר יה כי היא למעלה •דרוש זה להעלותן רק שאין סאשה מתקדשת אלא חיץ ממנו עכ״ל * ולדברינו א״ש למעלה מעשרים פסולה •ל^ונה ומ״לשאם ירצה להתחבר עמו אז יוכצלהעלותן אבל עשרים שהאמא נכנסת בתוך ז״א שהוא מדת שפצזת ולכן דרש דמש. זה סקאכדי לעוררן ; ולהודיען שחצה אז תואר אדם שהוא בחי׳ מ״הדר בתוכה והבן ושי׳ע שנים ׳צהעלוחןמדוצוזהכדישיתחבחעמו ואז יוכל הוא ג״כ המונה כמ״ש בזוהר דפתחררמתיבתא מאן דאיה? זעיר •להתחבר עמהן להעלותן וזהו. צתזת לשונו. מה ראתה איהז ?ב זכו׳ שבע דאיהו חושבן זעיר אםגי לי׳ 'ורביזיה דכתיג שנים זהבן ״ עיד י׳יל דאי׳ בכתביםו גמלה גי' י ה ה ף ר י ש י •?ספה' ציקזטי תזרה ויה« ח ל f ח׳יל כי יכל החיות של שרה היא ממילזי ס״ג דהיינו ל״ז זכו׳ יעי״ש ־< ולדברינו ניכל להלטש דבר זה ט ממילוי ס״גדבינה שהיא בחי׳ ענוה זה הוא

י החיות של שרה והשררה מ״צ ״ וכללים גלולים זיר^ חיי שרה מאה שנה ועשרים

אסתר שתמלוך על קן׳׳ז מדינות ״ הכוונה מ *חר שנק׳ תואר אסתר ע,״ש שהיא אסתר מן התורה כיעלהדזר ׳הקא נאמרבע^לתים . ימן המקרה שנתעצלז ־*$םוק בתורה א״כ לואט־ -שהיא אסתר מן התורה מנץ לה המלזכה זכו׳ והוא ע״ד שאמרו בש״ס על׳ שתשרה עליו שכינה אלא שאין ׳שמואל הקטן דאוי הי

. לילו לאיי לכן ןס׳ זה״נ מאחר. שאין הדוד ראוי לכן שהיו 3? ה׳ עפ״י ם1ד .מצחי' אסתר מן התורה א״כ מנין. זכתה אסתר למלוכה

ד*לא כתיב בי מלבים ימלזכז ומשני. תבא אסתר שהוא שנת ישבע -שנ<׳ שני ח* שרה־יתמת שרה וגר

ל שרהשחיחה . מאהזעשרים ישבע שנים והספיקו׳ ךבו למה פרט היי שרה ייתר מכל הנשים ש ה ^ ת * ׳זכז'שנאמר מהין חיי שרה מאה שנה וגז׳ לקשה ל״ל שנה ב׳ למה פהו שנה בכל יא׳ א׳ ״ ג׳ תחלה אמרו ^ ת ה א ג י ׳ ס תתלה אמר קנה יאח״כ,שנים אלא להורות שנה זאח״טשניסובזזהר ביאר •זה זכז׳ ד ג ז ט ר ^

p זכ״׳כ מפוי!* pm rfan מאתג5ש!הפי«ת& יעוי׳ש• והנה כשמתה אשתי וצרץציש^אחמן

. *צריך לח־זול ולייתן לה בביאה ראשונה ההזא רזהא ע^נ שג^י הוא מקבל מתדש בחיי זו שורש ההוא רומא כלי לית)-*^ י

י זבזהיזבן . י מיאהליאשונה ואם שגיתי בזה השם יככי' ^העטןקא־ילבפניס־בפשיטל וסודו למעלה ג״כ וז״$ ואברהם זקןבא בימים ר״צ כיי יסוד ז״א הנין׳ אבי מהעלמ למעלה מן ש#היכלותיהז׳ספילזתינק^באבימיו* ביומין עצאין ר ימי המין על תחשל שבו היכל אהבה זה?

i ברן את אברהם בכצ שקיפל טפה זרעית צצזי־ן המלכויו הוא שם צן גי׳ בכל שקיבל מן הרעת שהוא צמעצה מסעימ* החשיצמטהמחז׳יב וע״י המשכת אור וש*עלעעל$

; ע ע מ געציזנייהנעשה ע״י מעשה התחתונים נמשן השפע ל ג״כ באברהם הגור׳ זה״ש״ני רש״י ומאמי שהיי לו 3׳•:!• ;

מיינו שםהלילגי״בכלמחלשליתן לנוק׳שצז בביאה ראשוכ׳ הי, צריך למזאי אמה היינו צעצמז אן לפי מסקנת הפוסקים.' שצריך להשיאו בנו תחצה לכן וירןא לעבלז זקן ביתו לצורכי י

לנשואי בנו ואחייכ ויוסף אשה וק״צ ועפ״ז יבואר מתט׳שלשה כתרים הןכתר תורה כתר כהונה כתר מלכות וכתר׳ שם עזב

צ כי התורה הוא ז״א, / עולה עצ גטהן ״ להבין ענין זה נ׳ שם ימ״ה כהוני^הזא אהרן עדת החסד שם ע״ב כמכין חשל י

ד י מלכות היא שם ב׳ין בתי\ן • וכל* לעשות כתי הוא צי# ׳ ד ׳ ל ע ז ' יי' י י פ ן ע י ר י כ '*ל פ נ , י״ה מן ג' שמית ה לחבר גל ת ת כ י ס מ ל ש ' נ י ה י י ש ש פ י א י י ה ת ' ה י ' ג י פ ז י

ל א׳ כלו* ת יכ ט ל מ ^ י w ה י י ל ה ה ; ' ה ט אם בציייו״ ג מל הרי נעשה ג׳כתרי׳הנ״ל אןקשההאאיכאעוליכל^

iS!ל שם ע׳יב ע״י היסוד הנקי טוב שנהחבי־ עם ה״מ מ% V t צחיבורשם טוב הוא עולה על גבייה; לחבר זלקשרן

^Vjj)ח זמש־;יסוד ומשם למלכות ק v r ׳ ק v j p ״ , שור וחיבור הנ״ל אז נעשה כחללטק׳ וכנ״ל ודוק. ״ פי ב ע״פ 0ןיד וכללים >־ גלולים­

, ; צ ן 5 ששמעתי 8 ׳פסוק ואביהם זקן נא \ ,

בימים זה׳ברן את אביהם בכל וירשו חזיל שהשליטו י ובש״סלב״בבח הי׳ לו לאברהם אבינו זבכל שמה ־

/ * - בכל גי׳ בן ומאחר שהי׳ לו בן ה* צדן להשיאו וכן פ׳ # רש״י ויש להבין ענין פלוגת׳ זו במה פליגי וכתבתי מז במ׳יא זנ״ל מר אמר חלא ומא״ח זל׳יפ ונבאר ש*ס לגרכו^ו *פיקד׳נוקתי' לראנ״ע לעשיר ועשירי ל^רא ומי 3#

מ • ל ד מ א ן *זאימלןבלביחהו אמרה לי׳ ללמא מעבירין ל י אמרי אינשנ צישחמש חל יומא בכסא למזקריץלמחרליתקד י

אמרה לי׳ לית צן חוורתא אחיחיש לי׳ כיסא ומ׳ ה״יפ! .לאראביע הריני כבן ע׳ שנה זכו׳ תנא אוחז־ היזם סלקוהל

י לשומר הפתח«ט׳ כתבתי זה בלרושי׳ יעז״ש ויש להכי! . :עניןשאלה ללמאמעבירין לןלשאלה ציתצןח1וית5ן>

ה ד ליח לן חזזרחא אם הוא עיכוב עבור ז : להי׳ לה לומר מ ־ וגם יש להבין מהו העיכוב עבור מוורתא ורש״י ftp .־' ^ ^ * , u ת £ ב נאה לדושן שיט׳ לו שערות ל. ^ ב « 3 ד ס ״ ש ב י א ד < כ לעלוב עדשהיצרןלנמ . ו

גלשיואין שיין פישה זו בבל אוים ובכל p יי וניאהלי• ןמבוארבכתבי האר״י זלת״ה שעיקר עסק התזיה והתפלה• תהי׳ לייהד השכינה, עם רודה ולאילתועלת עצמו להשיג׳ חכמה ומבוקשו ועל זה נאמר וכל תצןרוי כציןהש/־ה וכוז זעיקר ייחוד השכינה הוא ע״י המשכי המוחין.כנודע לכו$'* ק״ש וכאשר כתבתי מזה ענין לימור לשמה וביאוי משנ^ ןהאשה נקנית בגי דרכים בכסף וכי״ והע^צהמשםט לימוד צשמיהיינז צשם ה׳ צהמשין הארל יסוד אבא צהשטנ'' שנק׳ שרה כמו רחשיחדש כנודע ״ ויבזה יובן ח* שרה וגו* י׳׳צ ויהיו גי' הבצ כי עייי הבל התורה והתפלהינמשן חיי להשכינה שנק׳ שרה ג׳ אלדים כיי אלדם במיצוי מרין ש׳ ישרה ואלדים ברבוע ר׳ דשרה (יה׳ אותיות אללים הי' •7שוה* והמשך חיי השכינה הואמהאית יסולאבא־ .שהוא ע״* ומילוי שלו גי׳ מאה מ״־ו וגם יםזד אצא מלובש הון יסור אמא שנקיא תשונה אמא היוחצת צזאת בנה וז״ש אם רחץה׳ צואת בנות ציון ואותיות מאה בהיפוך הוא האם הרוחצת ועשי יאלא תוך עשי לאצגאהוא עשרים וגם שם נעשה' מן׳ רשעים שערים עשרים גי׳ כתי זבי !יםולית או״א לאי ב זוך ייסוד ז״א שנקי שטעיי כנודע וזהו הם שני חיי שדה צל1 שדן לטובת בסוד המוחין ישבע שנים :שנק׳ חיים טובים זהבן ־ ולהלביש דמי זה שיש בחי׳ אלו ;בנפש אדם ג״כ בסוד עש׳(ן דל הרמב״ם בפ״ב מה״ל דעות ;כמו שיש חולי הגוף הטועמים מתוק למר וכו׳ כך יש חולי הנפשוח יכו׳ והחכמים הם רופאי הנחשית וכו׳ וכשאינו זהזלך לחכמים עליו נאמי חכמה ומוסר אוילים בזו זכו׳ יעו״ש ״ 'הרי כי חיי האדם הוא חכמה ומוסר * אמנם יהמוטח בשער לימר מכמה ומזסר צדן שיאמר לכל אחד ׳לפי בחינחז כמ״ש כה חאמר לבית יעקב זחלר לבני ישראל יודרש\בזוהרופו* וכמו שטבתיביאור ש״סדר״ה מ״<* ׳הוקעין ומריעין כשהם יושט; ותוקעין כשהםעומדין זכו' ׳ ט המוטח בשער נק׳ שופר כמ״ש כשופר הרם קולן וגו* י והוא לעורר הארס משינת אוצתו כמ״ש הרמב״ם עורו ישינים מתרדמתכם וכו׳ * וצריך שיאמר צכצ אדם לפי ; ^חיגתז מי שהוא פועל רעייאמר לז שיהיה יושב בשב ואל העשה ואינו עובר עבירה נוחניןלושכר כעושה מצזה ־ שנא׳ אף לא פעלו עולי נקי בדרכיו הלכו ״ ומי שהוא כבי יושב בעלמא דנוקבא יאמר לו מוסר; שילך למעלת עלמא לדטרא שנק׳ עומד יכמו שכתבתי ישב כתיב וכו׳ ומי שהוא עומד על מדרגה א' צריך שיאמר לו מזסר שיהיה במצגלת הזלן ממדרגה למלדגה שלמעלה מזה שזה הפרש בין

מלאכים שנין׳ עזמדין ונין צדיק שנק׳ הילךא 7 ל ן ק ז ם ה ר פ א ז ק ז ס ה D ע ־!נבאר ע

בימים זה׳נרןאת י אברהם בכל ופי' יש״י בכל גי׳ בן ומאחר שהיה לו בן צרין 4להשיאו אשה והוא פלאי ט מקרא מפורש שהיה לז בן ומה

**ייןלגימ׳׳ט • ונ״ל דאי׳ בכתבים ה״ל שבתבענין י.הכל יידון כי יצזוד ז״א יש לו סגולה לעלות עד הדעתלי^ל טעה הזרעית ובשבת כשנפתחין היכלי אויא עולה י

ז וידוע א ^הלכלןח שהזא 5ןשה מפירות וכי יעז״ ״ ז י ז ס , י ^ טכשתזאקששיםז׳םטרוסנק׳יזקן,יזמטעס/הנתברן יעקב קש״ג• שנה :שהוא ששת ספימת ישליש עיין בנ תבפ תולליתיעיש־ והנה־ נודע מ״ש־גכהביס בכמהמקומית ט סיד ההזא מחא דשביק בגווה שנותן הבעצ ך

י בביאה ראשונה זטא נירא נפש שלה זבז׳יא־ שנתן!ההוארזחא;מנטת נעשהמזה לעתהמלכותהעזלהמ׳ י

\ יבןפורתיוסף ראה יעז״ש שהאריך •ומעתה מ לאיי בכ״ט לברכות ת״רמעשהבטלל הזקןשהי׳ גא רחמיםגמורים. זזקגי ל מירך ושמיצ קול ציותה ואמר מוכעח אני שאין זה כתוך מבואר ש״ם הנ״ל כשהיו בןמי הקטנית שהם ימי הצער היוי עליז הכתזב אומר משמועת רעה לא יירא נכון לבו בעליחימה וכעס ולין וגם ימי הנערות גזרמין זה כנ״ל 3ית בסומבה׳זטיופ׳בהי-״ה בע״י שתי׳ ביתו מלומדישצא וגרמו p למעלה לעורר לין בעוצם ותזרז למעלה י״ב יקראו תגר וצווחת וכזי ולי נראה כפשוטו רכתבתי במ״א חודש להיות במשפט גיהנםלצבן כמז אש של גיהנם ע״י אש ביאור לע מה למעלה ממך כי ממך נתעורר. למעלה אי הדין והאכזריות של הרשעים שבעולם כי פעם א׳ נתפס רחמיםרחמי׳זאי נתע,זרר אכזר׳יות1דיןצמטה גזרםכך למעלה היצהיר זלא היו הרשעים מתעוררין באש הגבורה והדין וכז׳ חש"ה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וט׳ • . ובזה יובן ואז לא ה\ אש בגיהנם מתעורר לזה נמשך מזה כמ׳יש בר״ת/ שער היראה ולכך אז יצאו מהמערה לעזרר חסל געזצם לנודע ממעשה רשבת פרק ב׳ מי שיקניט את הלל יטוצ ת .זוז ולא יכלו מצד שהי׳ מדתו חסד ורחמים וצא נכנס כצל ללמד זכות על בני עולם זמ׳׳מ ר״א שהי׳ צעיר לימים נמדת אכזריות ודן וגורם כך צמעלת ושפיר אמר מובטחני גברה בו צעזרר דין ומחי זרשב״י. שהי, זקן בימים הי׳ שאין זהגתזן ביתי קול צווחה ודין כי מת למעצה הוא מעורר רחמים בעוצם צכן הי׳ מסי והבן • ונודע מ״ש ממן זהבן ״,הגסדכתבתי מזה במ״אביאורקז׳. הלאב״ל .גפע״תעניןכןזבתטבתהזאבחי׳ אורחתי ןלין זבן

על הרמצ״ם שלא יפחד מאנשי המלחמה זכו׳ ״ זנ״צ אזר ישר זרחמיס זכו׳ וא׳׳כ מי שיש בז אכזריות והליןהזא 1בזה מבואר שר קושי׳ הריף בפרק \׳ח דשבת פ׳ מפנין גבחי׳ בת זמי.שהזא בבחי׳ רחמים הוא בבחי; בן י והנה ון״רהדןאת חבירו לכף זכות מין אותו לכף זכות •יכצ בנית שאתהפונהצרון שיפנה לימין שיחחיל משמאל ומעשה זכו׳ וכשם שדנתנולזכזת כך המקום ייין אתכם ויכנס בימין. ואז נכנע שמאל בימין וזש״ה שמאלי לזכות והקשת הריף דלמא הוא ברכה או תפלה ומכלן תחת לראשי תחלה וימינו תחבקני אח״כ זהבן* ובזה למשמים דנוהו לכף זכות זכז׳ יעז״ש ולדברינו א״ש שאינו יובן בת תתלה שנכנס בקו שמ*< והדין והגבורה תחלה סימן ברכה אז תפלה רק הבטחה כמו שדנוהו לכף זכית למטה יפה לבנים שיזכה אח״כ צמים מדת רחמים שבימין- ע״כ יהי׳ כך למעלה לדזנז לכף זכית ג״כ שהזא בל ישזנה שנכנע שמאל בימין משאיכ איפכא זהבן ״ ונזה יזבן 'ןק״ל ״ וזהו ענין נחום איש גם זו דמם' תענית דמיד ש״ס הלל ללמא מעבירין לן זכ״ת משמועה רעה # יירא . שחשב גם זו לטובה נכנס במדת החסד והטוב ונתעורר נכון לבז בטות בה׳ כהלל הזקן הליל לכן אמרה הא לית לן כן למעלה והמשיך על עצמו מדת החסד והטוב חוזרתא שאינן עדיין בימי זקנה בעל הרחמים לגרום לן . ונעשה כך באמת טובה והבן י ובזה כבוא לביאור ש״ם חסר ורחמים מלמעלה כהלצ כי עדיין . אתה רן בשנים י הלל בת תחלה זכו׳ למבואר ש״ם לשבת פרק ב׳ דרשלי הגורס לךלמטה אכזייזח ודין ומה למעלה ממךל^קפ לך

- ובנו הי׳ במערה י״ב שנה זיצאז וחזו אינשי לזרעי וכרבי מלמעלה לין ג״כ לכן יש. חשש שמא יעבירו ן לן על ?ןעש י יי אמר מני חין חיי עוצם ועוסקין בחיי שעה כ״מ שמתנין לו נס י״ח לרא חזורתא המורה שיהי׳ בעצ הרחמים ואוד נשרף יצא ב״ק ואמר להחריב עולמי• יצאתם אין חשש שמא יעבדוהו וכן הי׳ והבן • ובזה יובן ואברהם : עיניהם מ יחזרו למעלתכם• ישבוישםי׳יב חזלשאמרו משפט ־ זקןגאבימים־שנכנס -במלת הרחמים ונמשן י מזה מה . לשעים-בגיהנם י״ב-חרש זכו׳ יצא ב״ק ואמר צאו ממערתכ׳ שבידן ה' את אברהם בכל לס״ל לי׳ יהולה בת ־ הי׳ לו • בפקזכל היכירמחיר״אמםיר״ש זכז׳ י ויש להבין לאברהם. שהוא סבר מלת הלין והגבורה שככלל בזמצל \«״ט מחחלה יצאו וגרמו לין וחורבן בעזלס משא״כ אח״כ ־, .עקירת יצחק יעכשיו נתהפן הבח והלין לבן זרחמים שהוא . ועול שאחרי״ב חלש הי, ר״א מחעזרר לין זמחי ור״ש גי׳ בן וזהו ג?כ שהשליטו ביצרו כ• איזה גבזר הכובש יצרו . עסי להבין זה ב״ל לכ׳ בם׳ מבוא שערים שער ה׳ חלק כי יצרו שגזרם לין (אכזריות זהש״י עתה בזקנזתז שנכנם . א^פי״בשהקשה• שםבענין. הזיאטשג׳ זמנים עיבור , 3בחי׳ רחמים השליטו ביצרו שיעשה מגל היצה״ר לנהוג , ויניקה.ומוחין טניקה •ו״ק ובעיבור ג׳ניחוסף בחסר ורחמים עם כל בני ארם והבן עז׳ י״ל ואברהם זקן . ג׳ ראשזטת והקשה האמבשדנו נחזה אלול כי העובר וגל • ובזה נבאר משנה סוף קנים זקני עיה כל זמן .במעי אמו ישלו כל רמ״חאיברים .שהס ו״ק הגוף ?מזקיציס זכזיזזקני ת״מכלזמן ׳שמזקיניןוכז׳זכתבתי .1גם יש לי *אש ומוחין זכו׳ וביאר כי גם שיש. ב^זרזהבמ׳יא וכעת ניל למאמר זה הוא ג״כ במסכת' . לאש ומזחןן מ״מ הוא כאבן דומיבלי הבנה ולעת פ*יו אין,נז , שנתפרק ן״ג פ׳ שואל ח״ח כל זמן שמזקיגין חפמה ׳.לעתיזאח^בזמןהיניק׳המזחיןשפומתעורריןקצתלהיזת ׳ ניתוןשפת בהם זגז׳ וע״ה כ״ז שמזקינין טבשות ניתוםפת . בהם הבנה לדבריפמזכרחי׳לבכז׳זלשאזל מאמו היניק׳זאתר בחן שנא׳ מסיר שפה וגוי זקשהמסירשפה לנאמנים זכיע'ה נאמנים קרי להו והריף פי׳ שם יעז״ש • ולי נראה דיש . שהתמיל לאכוליחטה נכנס בז ע׳ן הלע׳ זכז׳אן להבין למה ; . גשתלהרעת בנל זמני׳הנ״ל זסזד העטןכי הקטןכל זמןשהוא הפרש נין עמי הארצי?) ובין הת״ח ט הלומד לשמה נקי . קטן הן'א תכלי׳הגבורו׳מצד היצר:/־ דקרימהדיניןכמז שהז׳ חכם לז חכמו ישכילו זאת ומכיש כשעוסק־בגשמי וארציות . *חוש.הראות ט הקטן הוא אכזרי ובעל חמהיחירהוכעם •וחזשבכייחני צמ״שהר״ן משא׳יכ כשעוסק בחתכי בתזרה ,יהרבה ובל מה שהו״הזצן זגדזל מתיישב בדעתו זמתבט׳ממנז ותפלה וכזזנתו לתועלת •הגשמי זארציזת החזמר ע״י הכעס זהחימ׳והאכזריז' כי הזקנ׳זהשיב׳גזרמיןרחמי׳ אן איזה ימיי חיצונית זה >ק׳ עם האיז מאחר שכוונתו . קקטנו׳גזר׳אמריז׳זדיןולכןנק׳ זיאזעירזאז״אנק׳זקנים לארציות גם שהוא למדן כי הכל הילן אחר ־המזנה . וא״אבשםשיב׳הגדולה מן זקנ׳והטע׳כיא״א הוא תכלי' והמחשבה.ואלו נקראו זקני ע״ה ט זקן משמע זהקנה .הרחמי^״שבאדר׳וכו׳לכן ישבזיאלזמניםבזמןהקטנו׳ חכמה יאבל הוא בחי׳ עםהאיןאבל זקני חזרה אינופן טלוגליזגיםגםהמוחיןהסדיני׳ גמזרי׳אש אוכלת ושורפת כמושכתבתי כל תודה שאין עמה מלאכת זכו׳ וטוב .״כלאשר^מ^ והמוחיןשהםירחמיסכמאן לליתאלמי - קזרהעסדרךארזוכז׳כשעזםק.בל״אאז מחשב גתזרה

, ככן זקנז.שמורהיזאחזכ״גףק pi'זאח״כ בג׳ ראשונות ה* טן . , זז״ש

ה יןוסן* ר ג פ ן גמיאתג9?«כי^ ן י ^5«ו ' ג #ן צל׳ ן ל! צ״כ«פו ו ן 51שי1אין שיין it ntfo ככל אלם ו«ל«>]• מראצ>> ןן צישא אמרגן ןמטארמתניי^ר״יזלה״ה rpw עסי, ר^יהוהתפלה••׳ יעו״ש• והנה כשמתה׳אשתו־ מדי

א רומא עי״צ ש0*י ו יל*ולי־יג! לסבביאה ראשונה « ן למ ד יט ול*לתועלת >ממו להשיג• מ ו >מי־ לייחי השכינה עם י «וכמה1מבוקשו ועל מ נאמר >כצ יגשרי כציץה*ה'ומ-י הוא מקבל מחירש• בתי׳ זוש1רשה«אר1חא כריליתןצי*•

ם ינפי' ־־ ונמיייבן יעירןרייחויהשנינההזאעייהמשכ׳הגנוחיןגניועזזמנ•׳־ מיאהלאשונה ואס שגיתי נזה מ 7ש וכאשר פתנתי מזה עני[ לימור לשמה וביאור משנה 6־העטן קא־ ביב פכיסבפשיטו ושירו למעלה ג״כ 1 \״% ןהאשהנקנית נג׳לרנים נכסף ונוי־ וי*עוצהמשםכ> ואנרהסזמנאטמיםר״לצייםייז״׳אהציו׳אכרעהעצת•א בימיו* ! נ ' ספירמוני,׳ ק t s r t 1 י אנא לתשצינ* למעלה מ! ש*ן היכלות מ לימור צשמ׳היינז לעם ה׳ להמשין הארי י שנק׳שוהכמוראשיחישמייע• ו'3והיוב(ח»שרהוגו* ניומיןעלאיןז׳ימיהמ־ןעדהחשר שני היכל אהנהוה*

• ־ • ־ • ־ ,»y ־ להשכי

^ ג נ מ ל ע ע ש ׳ קתסיצמ״יגמ״ו״נ וע״יהמשכתאוי ו ימ נימ־נ ר־ ישרה זה חיתיית *ציים ה י י ״,ן נעליוטיהנעשהע״ימעשההתחתוניםנגלשוסשזעצמנ^ ס ״י" ft?'*i-״»to־-5Kאנ* הוא מהארת י

; ^ ב ו ל ׳ י ה י רש׳יי ומאתר ש נ ״ y^ w£ ^1מ ״ S S m K ? מ

V< ליתן לניקישצי גניאי־ t m » ל כ נ י toJSSSU Sft היינו שס י.;»ל ט f Tif* * ה 1 ן מ ו מ rfo sS «i2 n א הי׳ ציין להש־אי אשה היי״ לעצמ, אן לפי«םי,נת י S • ״ ^ » & T ! S & f f ל « ואצעמו^ביתו י י ו ץ לכש־א-מיתחלהצכן ^ t ״SSSS ׳ *שיאי כנו יאחינ ייוסף אשה יק״ל ועע״זינ׳אר מהשלשה 3 י | ת ׳ כ 0 6 ד ש ^ ™ ע ״ « ״> כתרים הןנתר תורה נתר כהונה כתר מלנית ינתר שס עוכ o r t « L . I ״ ׳ : י ״ ד ד ' ^ W l

• להבין עני( זה כ׳־ל ט התורה הוא ז״5ן, ^ ^ £ ] L T עולה עצגניהן r £ J » I "* f י ״ ״ * . £ ח ן ט » כ נ ' ע ם ש י ס ח ה ת ל מ ! ר ה א א ו ה ^ י ה כ ^ ם ט ש א ^ ^ ^ 3 * ^ « » ם * מ ש מ *

ו ^ א י ה י ח כ ת ו ש ע ל י י נ 5 מלכיתהיאשסנ״ןנהה-״ן • ו , ״ S » S * שני'׳לס^מ׳

צי לתני ג׳ י״ה מ! ג׳ שמית הנ*ל נ־׳ייע •וי ע׳ ה" ייל » יש ״ ׳ ! £ f f i י ׳ ״ ' ש ב י 1 ם ד ו *Bs י> g ת י ש "י י«LV f££ יוי פ׳ ה׳* גי־ התי הרי שאי אפשר שיט׳«לס מ י » ש * Jg ף ג׳ הנ׳־ל הייה יכהי־ה ומלכית יכל א׳ ה י י אס מ ״ I ג U S r X f ™ " 5 י P i P f * 1 ג י א י ל * מw» יי־״ י י ״ ׳ י י ט עצ 1f£2?Z?^> מג׳ הרי נעשה ג־ מ י מ כ ח ו ל ל , ה ז

K י י אינו מהחשכין נ יע,'SZ*'**?* '6™^^ .שסעיב והרי י׳ כתרים ימשני נ

. ? ^ , ת ^ מ - י ^ ה א - ה י ״ י נ ן ה י מ ל ע ה ל י ע ^ ^ ^ S S S S S ^ 4 9 י י ״ ™ י יאור::״ש יר״ה מי« » שם מ״ה עם, המלטת שפ נ׳׳ן ועם כהונה שס עיב ה * / פ 3 ״ ל

is, ס ש ^ ע״נע״יהיסוי הנק׳טינשנת״בי עסה״מהנק׳ , נ ' י ה ״ נ י ש י י י ' Sv»?צ״יםישס״ונהואעוצהעלנניה!לחגי ולקשי ' m S S S J ^ ' ^ ^ ^ ^ * מ ש ד ח י ת ״ ג מ ר ש ק מ S ?^מג״ט׳ע,,(. •ס״צהצעליתעיהססי ומתני ו - t י ע ־כיהמיצימכשעיניו »

' ^ S & a ב ששמעתי , ' פ ״ : י * י י י מ ו •65ףל»«גי ״ל׳ •

i ־ i > \ n ט י ל ש ה ש ל ׳ ז ח ו ש ר י י ל נ ג ם מ י נ א ת א ן ר נ ׳ ס ו ס י מ י לאנרהס אניני ומצ שמס •S'׳ למוראשנק׳עימיינמי ™!X3S^Z™3, נ לי ׳ י ־ תי נ ״ םנ J נשי S ^ ׳ גיזומי לי ה א מ י מי על מ מוCp« .א ולהשי ןהי^רי י לי ׳ ימאחישהי ן נ ׳ י ' .מצג ^ ״ 1 5 ״ ״ ״ ^ ^ ״ ™ ״ ^ . ״ מ י ת נ ת נ .-. מלאכים «י.««י'^י"fenro^K?1 רש״־ ויש להבין עטן פלוגת׳ if במה פלי4י י;? ננארשיסיברב, ׳עמיאמרחיאומא״חול״פו נ נמ״או . ^ " * O f l "

׳ סקמי׳ לראני׳ע יעשיר ועשירי לעזרא וכוי W ־psn ל ״ , i w ״ i u l l ״ ״ ן לןאמד5 ״ 1 י ר י ב ע מ א מ ל י ׳ י ל ה י מ א י ־ ת י ב י 3 ן ; ? • w»&S^^? , t t « r t ״ J

• g * " J .א״״יאי^ציש״מש״ייימאבנסאימ^ל״״רצי״? *K^SJ^KJS.־

ורקמ- חו ה ילמאמעביחלןלשאלהלימלן ל א ש ן י נ ע . , ״ , . ״ ס ״ ״ ״ , , י ״ > . . . . w ר ו נ ע נ ו כ י ע א ן < י ם א א ח ר ) , מ ן צ ח . צ ד מ ר מ ו ל ה ל ׳ י ל ל • « י י ׳ ׳ ן מ p m » ו m * P « » ־ י

: 5 ' * ״ י י י ״ י ״ נ ע ט י ע ה ו ה מ ח ה ^ ש י ^ : K ^ n S " 9 0 ' י י * * * ^ V ' T ' ׳ אנצ;מ«*^־ © ! מ ט ג ל . , w ״ ״ ש ו ל ׳ י ר י ^ ש E 1 < י מ מ ס 3 ! י מ ש ״ מ ע ו ט ה נ ה י בל״תבפ׳תול״תיען״ש 1• • ^ ^ ^ ^ S ^ i S w S l r t שניתן n ״ 3 A , ״ 3 ״ ' ״ ״ דמקומותהיסיד*.ft ״. 5 » * > נ ל • • • ט׳ *לנלסו ׳ . ״ ! £ S S S w J * | מ נ ש ^ ׳ נ ' י י ל » ׳ייייי >יוא נפש ש אה יאש׳ י נ ג •

M לאיתא w ו מ & י י ל ״ ז י ת « לעתהמלנותהע׳לגמ׳ : מישמתו נ « » •־«!ה,אר,תא ^מלנית ־

א בן פורת ״p» ר רחמים גמורים וזקנו למגה יעז״ש שהאריך • ומעתה מבואר ש״ם הלל כשהיו ב:מי הרבנית שהם ימי הצער היו בעלי חימה .וכעס ודין וגם ימי הנערות גזרמין זה כלל זעמו p למעלה לעורר לין בעוצם ותזרז למעלה י״ה חודש להיות במשפט מהנס ללבן כמז אש של גיהנם ע״י אש הדין והאכזריות של הרשעים שבעולם כי פעם א׳ נתפש היצה״ר זלא היו הרשעיםמתעוררין באש הגבורה והדין ואז לא הן׳ אש בגיהנס מתעורר רזה נמשך מזה מלש בר״ת שער היראה ולכך אז יצאו מהמערה לעורר חסרגעזלס ללמד זכות על בני עןצם ומ״מ ר״א שהיי צעיר לימים גברה בז לעורר לין1מחיורשב״י. שהי, זקן בימים היי מעורר רחמים בעולם לכך הי׳ מסי זהבן • ונזרע מ״ש׳ אזרח^זרזלין זבן ״בפע״חעניןבןובתכיבתהזאבחי אור ישר ורחמים זכז' זא״כמישיש בו אכזריות והלין הוא בנחי׳ בת ועי. שהוא בבחי, רחמים הוא בבחי; בן • והנה •כצ עמלן שאתה פונה צרזך שיפנה לימין שיתחיל משמאל ויכנס בימין. ואז נכנע שמאל בימין זזש״ה שמאלו תחת לראשי,תחלה וימינו תחבקני אחיכ זהבן* ובזה יובן בת תחלה שנכנס בקו שמ*י >הלין והגבורה תחלה סימן יפה לבנים שיזכה אח״כ צמים מלת רחמיס שבימין־ שנכנע שמאל בימין משאיכאיפכא זהבן ־ ובזה יובן ש״ם צללללמא מעבירין לן וכ״ת משמועה רעה # יירא נכזן לבו בטוח בה׳ כהלל הזקן הלל לכך אמרה הא לית לן חוזלתא שאינך עריין בימי זקנה בעל הרחמים לגרום לךן ;־אתה רך בשנים חסל ורחמים מלמעלה כהלצ כי עדי הגורם לךצמטה אכזריות ולין ומה למעלה ממךלגקםלך

f מלמעלה דין ג״כ לכך יש. חשש שמא יעבדון.לך עלי £עש לונסי״חלרא חוזרחא המורה שיהי׳ בעצ הרחמים ואז אין חשש שמא יעבדוהו וכך הי׳ זהבן • ובזה יובן ואברהם • זקן בא בימים־שנכנס ׳במדת הרחמים ונמשך ־ מזה מהל צר׳ יהודה בת הי׳ צו ל שבדן ה׳ את אברהם בכצ מ לאברהם. שהוא סכר מלת הלין והגבורה שככלל בז מצל י עקילת יצחק ועכשיו נתהפך הבת והלין לבן ורחמים שהוא גי׳ בן וזהי ג?כ שהשליטו ביצרו כי איזה גמר הכובש יצרוי יצרו שגורם לין ואכזריות זהש״י עתה בזקנזחזשנכנמ גל היצה״ר לנהוג . 3בחי' רחמים השליטו ביצרו שיעשה מג בחסלורחמיםעםכלבניאלםוהבן עז׳י״ליאברהםזקן ומי • וגזה נבאר משנה סוף קנים זקני ע״ה כל זמן שמזקינים וכר וזקני ת״ח כל זמן. שמזקינין וכו׳ ־ וכתבתי בי^ורזהבמ׳יא זכעח לל למאמר זה הוא ג״כ במסכת״׳ שואל ת״ח כל זמן שמזקינין חפמה , שבת פרק ן״ג פ ־ גיתזןשפת בהם זגז׳ וע״ה כ״ז שמזקינין טנשזת ניתוםפת בחן שנא׳ מסיר שפה זגז׳ וקשה מסיר שפה לנאמנים זכי :עיה נאמנים קרי להז והריף פי׳ שם יש״ש • ולי נראה דיש הפרש נין עמי הארציס זבין הת״ח מהלומד לשמה נקי חכם לו חכמז ישכילו זאת ומכיש כשעוסק־בגשמי וארציות •וחושבביזחני צמ״ש הריין משא״כ •כשעוסק ברוחני בתורה ותפלה זכזזנחו לתועלת •הגשמי וארציות החומר עי׳י׳ חיצונית זה >קי עם הארז מאחר שכזונתו י מ איזה 1 לארציות גם שהוא למדן כי הכל הילך אחר ־המזנה והמחשבה.ואלו נקראו זקני ע״ה ט זקן משמע זה קנהאבל הוא בחי׳ עם האלו אבל זקני חזרה אינו כן חכמה כמו־שכתבתי כל תמ־ה שאין עמה מלאכת וטי זטזב ־ • קורהעסודךארזוכז׳כשעוםקבל״אאז מחשב בחזרה

ט לברכות ת״ר מעמה בה>לל הזקן שהי׳ בא ל לאי׳ פ .מירך ושמ* קזל צווחה ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הנתיב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבז בטוח בה׳ זכו׳ וכ׳ בה:״ה בע״י שהי׳ ביתו מלזמדישצא יקראו תגר זצזוחה וכזי וצי נראה כפשוטו דכתבתי במ״א . וביאור דע מה צמעצה ממך כי ממך נתעורר. צעעלה אי רחמיסרחמי׳זאי נתגורר אמ״יורעדיןצמטה גזרםכך למעלה וכז׳חש ״ה כי אתה תשצםצאיש כמעשהו וכזי• ובזה יובן/ לנודע ממעשה דשבת פרק ב׳ מי שיקניט את הלל יטזצ ת .זוז ולא יכלו מצר שהיי מדתו חסר ורחמים וצא נכנס כלל נמדתאכזריזת ודין וגורם כך למעצה ושפיר אמר מובטחני שאין זה. בתוך כיסי קול..'צמחה ודין כי מה למעלה הוא ממך זהבן י הגם דכתבתי מזה במ״א ביאור קו: הראב״ל על הרמנ״ם שלא יפחד מאנשי'המלחמה זכו׳ - • וללר קושי׳ הריף בפרק \״ח לשבת פ׳ מפנין ן . ע ר א ן 3 w מ n

<ן״ר הלן את חבדו צכף זכית לנין אותו לכף זכות ומעשה וכוי וכשם שלנתנוצזנזת כך ה מקום יייןאתכם לזכות והקשה הריף רלמא הזא ברכה או תפצה ומכלן למשמים מזהו לכף זכות וכו׳ יעז״ש ולדברינו א״ש שאינו ברכה אז תפלה רק הבטחה כמז שדנוהו לכף זכות למטה ע״כ יהי׳ כך למעלה לחנו לכף זנזת ג״כ שהזא בל ישוכה וק״צ • וזהו ענין נחום איש גם זו דמס׳ תענית דמיד . שחשב גס זז לטובה נכנס במדת החסד והטוב זנתעזרר כך למעלה והמשיך על עצמו מדת החסד והטוב .ונעשה כך באמת טובה זהבן • ובזה כבוא לביאור ש״םל בת תחלה וכזי למבואר ש״ס לשבת פרקבידרשב״י ל ה . \ וכנו היי במערה י״ב שנה ויצאו ושזו אינשי דזרעי וכרבי יי אמר מניחין חייעזלם ועוסקין בחיי שעהכ״משמתנין : עיניהם מיד גשרן) יצא ב״ק ואמר להחריב עולמי• יצאתם יחזרו למעלתכם׳ ישבו׳שםי״ב חודש אמרו משפטק ואמר צאו ממערתכ׳ . רשעים-בגיהנם י״בחלש זכו׳ יצא ל ״גפקןכל היכידמחיר״אמםיר״ש זכז׳ י ויש להבין \*לט מתחלה יצאו זגרמז דין וחורבן בעזלס משאיכ אח״כ . ועוד שאחר י״ב חדש הי׳ ר״א מתעורר לין זמחי זר״ש . ממי להבין זה לצ דכ׳ בם׳ מביא שערים שער ה׳ חלק .־א׳פי׳׳ב;שהקשה• שם געגין הז״א ש>ש ג' זמנים עיבור ; ויניקה״ ומוחין בחניקה • ו״ק ובעיבור ב׳ ניחיסף׳ ראשוטת והקשה הא מבשרינו נחזהאלוד מהעובר . גח איברים .שהם ו״ק הגזף ל י אמו ישלו כל מ במע . 1גם ישי לו ראש ומוחין זכו׳ וביאר כי גם שיש. , . לאש ומזחין מ״מ הזא כאבן לזמיבלי הבנה ודעת 0יזאיך)בז י. לעת^אחיכבזמןהיניק׳המוחין שבו מחעורריןקצתלהיזת . בהם הבנה ללבריפמזכךחי׳לבכו׳ולשאול מאמו היניק׳ואתרז הלע׳ זכז׳אך להבין למה . שהתחיל לאכול׳חטה נכנס ני ע •״ גשתלהלעתבנל זמני׳הלל זסול העניןכי הקטןכל זמןשהזאא תכלי׳וןגבורז׳מצד היצה״ר לקליכוהליניןכמז שהו" ן . . קטן ה .בחזשהראזתכיהקטןהזא אכזרי ובעל חמה יתירה וכעם , יהלבה וכל מה שהו׳הזלך וגידול מתיישב בלעחו ומתבט׳ממנז הכעס והחימ׳ זהאכזריז׳ פי הזקנ׳זהשיב׳גורמין רחמי׳׳אך ; . הקטמ׳גזר׳אכזליז׳זריןולכךנק׳ זיאזעדזאו״אנק׳זקנים י .*א״אבשםשיב'הגלולה מן זקנ׳והטע׳כיא״אהזאתכלי' . הרחמייכ^ש כאלר׳וכו׳לכך יש בז״א ג׳זמנים בזמן הקטנו׳לי?גיםגסהמזחיןהםליני׳ גמזרי׳אשאוכלתזשזרפת גולוג£לאשר#מ# והמוחין שהם ׳רחמיסכמאן לליחארמי י . # שמורה׳ זאח#בן*ק זנו' זאח״כ בג׳ ראשונות הם• י י ז . מ

: ז י h משל למצ^זינקענד^סע^; ״ על לאשךלא יח$ר *# ל כ \ w \ ן י מ צ ע ^ ס ה כ (לא קבע זמן פקחים' ש חסר מביתהמצן משא״כהטפשיסזס;יעלשנמצאמחכמ^ז ?אין ל( אלא יז$ ל מ ו כ בא ז והפקחים מקשט ענמו בכצ י א׳ צחיות ואין צו פנאי צפקח־בעסק אחר רק בעסקציט

גשמתו ביזם ההוא שיהי׳ מקושט צבא בהיכל העלן ולן . י ב-זם המחרת משא׳יכ העפשיס סיכל שיש צו זמן כמה שנים $

ופתחום נצכלוט׳ כמו במשצהל^ הרי יש הפרש א׳ ס«: חכם צטפש • עוד יש הפרש בין חכם צטפש חכס יו7^; גזםדוי;ו וגזיזה חכם הצומרמכצאדם למלאמזמסר(נ1 משח״כהטפש שחינו יורע חסרונו וסובר שהוא מישצ^ בכצהשנימותזכמז שכתבתי מלא(לאיתי אתאחוליי נותן. צו ברית: שצותז׳׳ י ופני צא יראו י זזש״ה מנ קאיעא וכו׳ \ י ובזה יובן זמרהס זקן ״ בא בימים זרך^ו: זקן זה קנה חכמה ומהו החכמה ומפרש כי בא בימים הי׳ מקשט עצמז זסבר שאין צו חיים רק יזם א' וכ? ביזם

המחרת על שכל ימיי הי׳בתשובה כמו במשל הפקחים הכ״צ׳;> אחור שהיא י י זשוב שבית הי׳ חכם שילע חסרזנז שהזא בבחי נקבה כמז שדרשו בש״ם לברכות ונשיים עייובין אלי3*ר1 דופרצזטןהי׳ שנאיאחד וקלסצכתני' וזש״ה ודאינדע : את אחורי וגז׳ וכלל -י חש״הוה׳ברך' את אברהם די

שנחשב עצמו לבת בחי׳ נקבה סור אחור . ־..^ * <. •שילע חסרונו זהו בחי׳ וה״ה איפכא מי שחושב

בת . ם

; : ר ^ א מ ק מ ^ ־ . ., י חכם שנק 3ן גי בעצ~ ^

•ife היא " ס נ ׳ ח ז 3 ל ז מ ״ > ^< ת והבן • עול יי׳ל ביאור פסוק זה ונבאר הלוגתאנ1רי

לב ז ל סי מי ו׳)צ דו פרצופים שנאי אחור וקרםצרתני ז זלא פרצזף והאריכו יבזה ״ זלל למרא״ח זמא*מ

׳ ^ ר %p׳ר״ש ובמס׳שמעו ן לי י וכבאר ש״ס לחו פ ל ו כתיב את שני מאורות גלולים וכתיב <

אמרה' ירח לפני הקלה רכש*ע אפשר כשני מנכים שישמ5» • בכתר א׳ אמר לההקב״הלט י ~: •

רנש״ע בשביל ׳לה

אמ לה לירך לריקים על

אתה מאור הגרוצ^ ש י לשני מלכים ש ומעטי את עצמך יאמרה

גצשמזשמיאלה^יזל^ן&ת הביאו־עליכפיה שמיעטחי*" "

* ח״ש טוב תורה ע& לרך ארןזכו׳״ •י והטעם שזהלעתו מתרבה והולך וגדול והם זקני תורה משא׳׳כ זקני ע״ה נשאר בלעת שיש לקטן שהיא כאלו אינו ובלל * ויש עול נפקותא רבתא בזה צי הלימד לשמה לזמר מכל אלם כמפורש במשנה איזה חכם הצומל מכל אדם זכז׳ וכמי שכתבתי משה קיבצ תזרה מסיני זכו׳ ובזה גורם שישפיעו צחכם תורה ומופר משמים כרי שישפיע לזולתי מאחר שישא ביאור על מה אבלה האלז זכר ל מקבלין וכמו שכתבתי מ משא״כמישהואבחי׳ זתני ע״ה הלל * שאיני לימד לשמה מסיר אזנו משמועתורה ומוסר מזולתו שאין זה כבודו שיקבל הוא מאחרים כי רוצה שהוא יהי׳ המשפיע ואחרים יקבלו־ מתנו זממנו לומדבחי׳ המוני עם שצא לקבל ג״כ תורה ומוםר מהחכם כי זה הוא עין ״החורבן על מה אברה הארץ זכו׳ ומאחר שחין מקבצים אין משפיעין לחכם משמים חכמה ומוסר ובזה מסיר שעהלת׳יח לנאמנים שנא יפחחופיהםבתזרהזמזםר.וזהו•עטן•כבד הה למרע״הא כי טעם וקנים שהם זקני־ ע׳׳ה יקח ג״כ ל כמו שכתבחי מ כל א׳ שצא לשמוע תורה זמזסר י ובזה יזבןצכיגזסחיזםי ביי אומר ה״חשהם הלומדים הש״ס דשבק חטא ר' לשמה זבזה לומדים מכל אדם כמו ששמעתי;פי' שיחת חולין שצ הצמידי חכמיםימזרה שצליכין לימוד זכז' זדפח״ח ותמיד חכמה ניתזספת בהם משא יכ הלומדים שצא לשמה גק׳עמי האדן שאין מקבלים מאחרים תכמה לכך טפשות ניתוסף בהם מטעם הנ״ל וגם מהםלזמלים המוני עם שלא לקבל תירה ומוסר ובזהמסיר שפה לת״ח לנאמנים שלא יפתחו שג־זם בתורה זמוסרכי טעם זקנים של אלו ייקח כצ א׳לעצמז מהמוני עם והיא חיטא ומחטיא ״ אבל תיח השומעים מורה ומוסר זוכים ומזכים זק״ל י ולפיס ר׳ שמעון בן עקשיא אומר זקני ע״ה נוסח המשנה למי כלזמןשמזקיטןלעחןמיטרפת עציהן זכו׳ יבואר' עפ״י הלל כי הגבורות והרינין גומטן טירוף כמו •&פינה המטורפת בים ומלש נטרפה דעתו וכו׳וכל זה מצד שנשארו בדעת של הקטנית הגורס אכזריות ודין וגורם כך לעצמו *התודיניןבפרט לעת זקנותי שנתמעט הדעת וגביה החזמרובת״חאיפכא נחלשהחזמר וגברה הדעח זכמ״ש

ה הילת ת א י ת ; והפיזי ^ ש ״ ׳ ע י י ם ו א ^ ר ה י ה ש ^ ^ • אז ונבאר משנה םוף קניס ל״ש P עקשיא אומר ׳ י מ 1 י 3 ™ • ן לעתן מיטרפח. עליק שנא׳.ממיר י /שמשנ י ע׳׳ה כ׳ נ * ן ׳כן נ י ־ שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח יאבל זקני תורה ^פ ןשי קן י אצי< כל זמן שמזקיניןלעתז מתישבת עציהם שנא׳

ת מ ג ו נ ״״צ השם ילליצר את האל בחכמ ל * • יייייי׳שער ןד ו א מ ׳ מ כעין ב׳ המאורו׳אשר בעוציהגלזצ ה י נ W י י״« ו

א עוצם ההזגלממ ן • rRJJ השכצ האללי י.לממשל׳ הי01 ־ פ

י וכאשיישתל׳הארם להחזי׳מאזיהקטןאז יחלש זימ׳אי׳המאו״"י- ח ־• הגדול וירב׳מאלהקטןהשפליזהשמצינוכאש׳בארה״ר 1

־ מיחבא דעההאמ הרמב״םשםיעלש״ יבזה יינן זקני ע׳׳הכי׳ז שמזקינין י לעשן מיטרפח עליהן ר״ל מצר דעחן שנתמעט וגברה בו אכזריות והלין מה גזרם להם טירוף כי מצל לעתי נמשך יצקם זה לעתו מגטרפת עליהם משא״כ זקני־ילח דעתו מתיישבת ר״ל ?לי, תזםפת הלעת נתיישבה ברחמים וחסלגרס טובה לעצמו ולכך הובטח אברהם שיבה טונה כמ״ש ו הקבר בשינה טזבה שזה נמשך מזה זהבן ״ זבזהייובן ואביה׳ זקן בא בימים זגז׳ זקן זה קנה חכמה מחמח שהל בא ונכנע לפני מי שבא *ימים כמ״מ בזוהי צעיר אני לימים יאזעינא

ר ו ס י ״ פ ׳ ע ן ג הבל פ *רמי לימים וכי׳יעלש ו ומוסר השכל ואברהם זקן בא

בימים זהיברך את אברהם בכל ודרשו מז. ״ י ' בן ומאחר שהי , עצ שעה וי*א בכל גגי ו להשיאו אשה זכו׳ • ויש להבין לשון בא בימים ולא שפיםת והס ב׳ הפכים יאס ו ע מ ש ׳ מ p ^ 3 3ועוד תיגה א׳ בכ

הוא גת אז בן זמר כתבהי מזה במ״א * ולל לא שבת פריו ן״גתגז-החסר״אאמד שאלו תלמידיו׳ אחגד״א זכי.אלם

ו יגל ^ ע ה ת ה כ א ל ה - ג״ש ישיגד\וסשמאימיתלמחדנגעצא כל ימיו בתשיבהואף י להיז׳שני מאוריו גלולי6 ^^faובן w נננים ישמן ל ״ וזהו ודיבר ה׳אל משה ושב אל המחנה זכו׳ י . ן ד ג *מה אמר גח?מק31נצ עין יה< נ

3ן שרת •וסן* מftiu?i5 pits'י עמי ה^יז וכוי ,אשדכלהשתללות ובזה יובן ראוה מדברת עם א' בשוק כי גם if! ?ג>ן3ןיא אומו־ קנ שלהן להפזיק אור מאור הקטן בע^ק עה״ז ואז יחצש אצלם בעמק עוה׳יז מ״מדבורו הוא עס אחד ע״י יהודיה ונו׳ • אזר המאור הגדול שהוא השכל והלעת ופל זמן שמזקינין ונזה יובן ואבא היום אל העין מכאן שקפצה צו הארץ ר״ל יכבה המאו׳ הגדול לגמרי ע״י שירבימאור הקטןעל שדעתן מכאן ע״י שיחת חזנין אלז שדיבר בכאן עשה יחוד שיש מ ־ שהיא איר השכל מיטרפת עליהן לגמרי שנא׳מסירשפה .שס קפיצת הארץ א״ר אחאיפהשיחתן של עבדי אבומ לנאמנים שהוא אור השכצ יטעם זקנים יקח שיהיה זקן זה שיורעין לעשות יחוד בשיחתן זזה נמשך להם מתורתן שצ קנה חכמה יקח מהם החכמה והשכל והדעת ״ משח״כ בניס דייקא כי בחי׳ בנים הוא תמ־חן ע״פ יהודים . כמו

*קט תורהשכל השחדנזתן להחזיק אור מאור הגדול זכצ זמן שאמרו לשונה מאה ואחל זהבן *ל ואברהם זקן בא בימים וסי ברך ו £ ס ״ :שמזקיגין מןםיף אור מאור הגדול שהוא אור השכלי זהלעת 3[ 1 ע לכך לעהן.מתיישבת%עליהן שנאי בישישים חכמה זגז' והבן את אברהם בכל שהיי לז בת זכז' •ו;זה יובן ר״ש בן פזירמי כתיב ויעש ה׳ את שני המאורזת זרש״יפי׳׳בכל זמאחר שהי׳ צו בן הי׳ צריך להשיאו אשה ״ הגלולים כי ע״י השתדלות האלם בטובבאירתי יכול להיות והוא תמזהו ״ ותחצה נתרץ משנה באבית פרק א׳אנטיגנזנ* י בסוף שניהם גדוצים כמרע״ה שנאמר זצא נס ליחה זגז' איש סזכי אזמר אצ תהיו כעברים המשמשי/ את רגב ע״מ

אבל בתחלה צריך שיהיה עיקר השתללית שצ אדם שיהיה • לקבל פרס אצא היו כעבדים המשמשין:את הרב שצא על •אור השכצי מאור;הגדוצ נכח החיוני בעסק עה׳יז החשך מכת לקבל פרם ויהי מירא שמים עציכם י זיש צהקשו׳מש״ם • יהיר* מאור הקטן והלבנה לא הרגישה בזה ואמרה א׳א לפשחי׳ לאמרי׳לעוצס יעסוק אדם בתורה ומצות אפי׳שלא :לשני מלכים שישמשו בכתר א׳ כי בהשתדלות האלם לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואיך אמר אנטיגנזנו •נמאזרר^דזלע״כ יחשיך מאור הקטן זה״תאיפכא באופן בצשזןשלילא אלתהיזזכז׳ עד שמזה יצאו *פקרו צדוק ״שא״א שיהיו שזין • . והשיב הקלה באמת לכי זמעטי עצמך ובייתזס כמבואר שם יכ״ת דהש״ס דפסחי׳ לאו משנ׳חסירי' /שזה תכלית טוב בחירת אדם שימעט מאור הקטן מ״ל ״ הוא לכך אמי ריש לעסוק גם שלא לשמה שעתזך זכז׳.משא״צ-והיא סברה שאמד לה זה דרך עונש לכך אמדה בשביל כאן באבזת דהזא משנת חסידים שפיר אמר,לשון שלילא ״ שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי זבאמת זה המיעוט הוא אך דגם זה אינו מדקאמרלעזלם יעסוק זכז׳ משמעראין •לטובתה לכך השב לה לכי זמפול ביזם ובלילה ר״ל מה חילוק בין אדם המתנהג במיצי דחסיחת אז.אלס דעלמא :שאמרתי לכי ומעטי עצמך הוא לטובתך כדי שתמשול המתנהג בדרך העולל בטלי שייך זה שלעזלם יעסוק אפיי

י. געה׳יז זבעה״ב . שזה נק׳ יום וזה.ציצה משא״כ בהיפך שצא צשמה כדי שמתוך וכוי ועול קשה כפצ לשון אצ ההיו >

•*במרבה אור מאור^קטן שאין לו עה״ז ועה״ב וכמ״ש כעבדים וכו״ אלא הוו כעבדים וכו׳ זיותרה״ללקצרזלומל • הרמב״ם אם בחקתי תלכו וגז׳ ונתתי שלום בארז שיהיה לו •הוו כעבדים המשמשין שלא *״מ לקבל פי־ם ועו׳ מה ענין ׳ פנאי בעה״ז שישתדל בעסק עה״ב משא״כ כשאינו כדאי ויהא מורא שמים עליכם לכאן ונבאר עסוק תהלים םי/צ״ו • נטרל מעה״ז זעה״ב יעזיש * ועדיין לא הרגישה בזה שמר תם וראה ישר כי אחרי׳ צא יש שלום וגו׳ שאין לו שחר- וסברה כפשוטו ואמרה שרגא בטיהרא מה מהני זכו׳ על כלל זנ״ל דכי הימב״ם בשמנה צרקים לאמת זגם בפ״פ 'שאמר לה ליקרי^ריקים על שמך שמואל הקטן ר״ל שנקרא מהל׳ דעות כי דרך החכמים לבחור מלה הבינונית בכל י הקטן לפי שהיה מקטין מאור הקטן בעסק עהייז וכל עניט התורה זזלת׳מי שעבר מדרך הבינזני אל ק5גה האחרון

• מתדלזחן בעסקמאור הגדול השכלי להגדילו ולכך אמרתי &*»ז הקנתו לנטות עד קצה האחר עד ־ שיבוא לדרך הבינוני י לכי ימעטי זכז׳ והבן * ונזה יובן פלוגתא הנ״ל מ״ד דו • וכו׳ יעויש ובזה יובן שמר op ר״ל לשמור דרך הבינוני הנק•' ערצזפין אמח־נמו מרע״ה וגם מ״ר פרצוף והד זנב אמת ־תם על דדך ויעקב איש תם וגו/זלפעמים צריך לאחוז בקצ'

^ ׳JI״P זק ע קיברת דיש בזה רמז נסתי - w -> ה ברךחתחברהסבכנשהיייזננוב מחורז׳ ז מ ־ מ ז ־ ז ה ע . לולים כמלע״ה וכיוצא בזה אמרו בש״ס מאחר שהשירים איך־להעלזת כל המדריגויהרמוז בג׳קזין ימין זשמ<1 ואמצע ;ג הם חזרתן משקמרת זמלאכחן מתברכת והבן• והםםזל ג׳ איתיו׳ השםהוי׳ איךלחשרן זלייחדן זלחכאעםד ששמעתי ה׳ אחרונה אשר בזאח ייבא אהרן אל הקודש וז״ש שמר הם ש פ ״ ע ל ״ W י ונבאר ל״ל לייחל זלהעלז׳המלה שנק׳ שמור עם המדההנרןא חםה נוכצלש האי״י ל ע מ ל ׳ ט מ מ > ס ז ע ׳ ׳ תחלה פסוק זאוא היום אל העין מכאן שקפצה לז האר׳ן שהיא קי אמצעי יחזר ה״ •והקושיא •בכוונת חס מהי אומר בפסח] ואחל׳ שאמר שמל ת^אמר ׳א״ר אחא יפה שיחתן של עבליאבזתוט׳ ־ מפזרםמק מאי ענין רב אחא לכאן • וגם יש לתמוה זכי - וראה ישר ״ ט אחר שחיבר יראה עס טיא שהוא »אפשר שיהיה יפה שיחתן מתורתן של בנים דייקא * זנ״לי-,׳ תואר שמר תם כקןדע . אז אחי היראה בא א־זבת ח&ל ללשמעתי מורי זלה״הדמפסזק •שבקו ימין זלחבל• המלח הנקרא ראה שהזאנ?אמר5)תרעעם קו הימין הנקרא ישר זז״ש זראהישר ואז זה ואבא היום •ויראה מזן יצא שם שלקפיצסצארזזכו׳ודפח״ח ״ והנה כתבתי : נשל׳יחזד וחיבור שםהוי'שהוא ג' אותיות יאש זנ'שנחחר\ו ^העי :

ן ?ל׳א ביאיר משנהראיה מדנךח עם אי בשוק יט׳ עליי ־ י• אל ה׳ אחרונה-זממיים הפסיק ואמר כי אחריתלאיש שלו*ד י מורי זלה״ה ש״ם אין דומה •זר׳יל שנותן טעם במה שצריך לייחל תחלה.שמאל בקו ו א * } ; . • שונה •פיקוי ׳־אמצערואת״כ^קוהימ1! ׳ילאלייחל ולחברתיכף שמאל. !•11 - • - . ״ : •׳**מים(שונהמרקומאהפעמיםואחל!וט׳יעו״שבמפלי ־נימיןלכןניארואמוכיאמרי׳זגו׳כילהעצו׳ולתמ־מלר<

- תחתונה

פורה הואצי אתם הנו^ן מצמה*מ#הול^י ׳צממוי

מנית אמכם צבא אצדותיו וט׳.ולפתחי י!3*הזב(אל&| ־/ האהבלה י ב ר ק ת ו , שוש צהקשות במהשאמר אשרי תבחר ין ^ ם ל א כירי שמום חו׳ןמיראתשמים י ש'הבתמ;ה1ניל ה אמראשריתבחר ותקרב שאצ^סא ית׳מקרב-אתהאי^' ץ שישכוןחצרו וטי * : י וצפי הנ״ל שגם שנתעורר האז^ : מזצה צהתקיב י. אליו יתברך מצר במידתו ועצתה בי#;.'

ונתקרב צעבורתו ילףופן יעצה על רוחו שימוק לו טובה שבא למנח&יו־כי נהפך הוא *ט אשרי ומאושר הוא . האדםשקיבצ מתנה ודורון ממט ית' אשר תבחניותקרצ; ישטןיחנריך שיש צחרם להחזיק טובה וחנות צו ית' שהוא

X בוחר לעטלת האדם ומקרבו אצצז באופן שאין לו לאדם צעשזת צתקית שכר ט די צו בזה שזפה צהתקדב צעטדת י:• >ת׳ וכמאמר התנא שכר מצות מצוה ט צריךצעשות י

מצוה עטר שזכה צעשזת מצוה לעבוד מלך גלול ונורא ;< עקראושרשאדכלעצמין וכמאמר התנא לאמת אצ תהיי כעברים וכו׳ זק״צ ״ 'ונח/ור לדברי מוהרש״א שרברייי כנים ואמיחים במה׳שכ' ט.מטר שהוא צורן פרנסה ביר!

הטבע ניתן גם•ציח>ד המתנהג ע״פ הטבע ללא אצי'זכיתי״ > משא״כפרנצמ כמו מן ובאר שהי׳בדרן/נס צמעצ׳מהטב'1 אינו ט אם צרכים ר״צ כמל מרע׳יה דאציס זכותי׳ צמעל>ז

מהטבע וכנ׳׳ל וק״ל ־ ונחזור צביאור זה׳ ברך את^ אברהם בכצ וכו׳ כי זכרנו שיש ב׳ מדריגות א׳ ע״פ הטבע: שיןואגי׳ אצדים נהורא אזכמא מדריגה ב׳ צמעצה מהטבע י הנק׳ נהורא חוזדא ועיי יםיד שנכנס ז, בחזך אות ל׳ נעשה י TT ונתחברנהוראאזכמאמהזרא חווראע״י אזרא״ם .• .. ונ״צדזהשאמיי; הנשמההמחי׳הכל י. . * ׳בש״ס בה׳ בראםיבאברהםיט אחר׳ שנעשהמן ד׳ ה׳ מ יבדאת׳נשמהלכלהעזלמותבסולשבת וינפש ועייןמ^:: *הרשב״איבפ״ג לתענית יעו׳יש • זבזה יזבן ות׳ גי3 \ ־ *אתאברהם היינזנאחרשאמר •ואברהם זקן בא בימיםין), ג # •אחר שנק׳ אברהם בתוספת ה׳ ט תי׳ זקן בא כימים ר ׳שזנה להעלזת י צלימיו אצ מדריגת נהורא׳חזורא הנקי P י

;<P6 שהוא ייחוד נהורא תתאת׳בנאזרא עלאה אז • זה׳ ברך י אברהם בכל גםזד ברכות לראש צליק הנק׳ כל שעל ילז

׳ נעשה יחוד וחיבור־ הניל ממדריגה תתאה הנק׳ גזקבאי^ץ *׳מדריגת דפר וזהו צחות לשון חז״ל בכל גי׳ בן ומאחר &הל! ־ !לו הי׳ צריךלהש*א1אשה ל״ל לשאת ולהעלות מדריגזת אפה

v 1*%י .שהיא טק׳אצ מלדיגתיפןלכורא ט אחר ?נעשה יחזל הכל'נעשהדכוראכמ״שבזוהרוהבן.״'•י• . ולבאר^. ייזתר מפזרשילזא פי הברכה הזא־אחר שנתנגלאש^,^ י

^ ' י 1 ג ה י ״ ג ע " ב ס ״ ' מל<מי1 ע י ה 3 כ ר ב ע י פ ש

מ י נ ל ו מ נה שבשם הוי׳מ׳ ף ה/א«ז 1 לז מי ' t ihW ׳ ' רל^י ג^גןהמו ׳ י הזי׳ שיש לה בפני עצמה הרי ב״פ הזמ ־ י נ י מ ל יי ממדרגתבתיל^דריגת בן גי׳ בכל שהוא נ

iהשטני* י p ׳זה־גורס לזה ז*״ש זה' כרך את אברהם ככל? אתקיבלההשפעע״יאברהסנקזספתה׳ מ״ל

. ; ר י ז ח צ ך י ד צ ו בצל ואז &פע לה שפע וברכה מ״ל ^ד. * נ ? הנצשיחל יאשה־ל^צגלזתמ״ן^ייוםעם עדביאת;? * J -נשלם לביחיין בסול לוי מלך ישראל חי וי\ם ^

W^M׳m׳ונבאר שד ׳ C r : יצחקנק׳־אברי»שנ*'^ף יומי• 1פמל,

/•!test..וכילא ימנמ ליצחק הוא בן אברהם זהצ״ל נת״יי

המדרש

המתונה הנק׳ אחרית:אלומליגהראשזנה הנק׳ אישpta י ״ אשדי.האיש כי תואר איש;הזאיםור ג׳ ראשונות כנודע .

בתיקוני׳ יעו״ש זה אי אפשרי כי אם •ע״י דגר ממוצעוהיא: נק׳ שלום שיש בדכח לחפר ב• הפטם משא״כבצאי׳ה וזש״ה׳

כי אחרית לאיש שלום ר״ל לחבר אנורית לאיש הוא ע״״׳ שלזם וזהו סוד כל היחזדים זהברטת כמ״ש בשם הרב מו'־ >צחק פיסטנרבכוונה ברוך אתה ה׳ זכז׳ והבן ־• . ובזה־ י3זאר:משנה הנ״צ דאבות אצ תהיו כעברים וט׳ אלא היו קעבלי8וצו' לבאבכפצצשוצז צצמליע־לעון.שאיאפשר. לאישהרוצ^להתנהג בדרכי הערישיתוהחשידזת כי אבות הוא מקצת חסילים • ולא נאות לבוא למדריגת זאת מיד גבאלטהר שיטהר בבת אחת ממדריגה תחמזנה יעל מרדגה העליונה לזה א״א כאמור רק צריך שילך בהדרגה מעט מעט זהטע' כי צריך צהעלות כל המלליגית הכלולין בגי קולן סול האבות הן המרכבה וכו׳ זז״שאצ תהיז זכז׳ ל״ל שלא ישאר בהווייתו במדריגה זז כעגלים המשמשין את הרב ע״מ לקבל פרס רקשיצאאח״כיממדריגהזזאצ מדריגתהשמזש שלא ע׳׳מלקבלפרם• ומעילאימוכא לעכיפ צריך שיהיה שימושו ועבזדתזבהדרגייתחלה עלמ-לקבל פרס וכמ*שהשי׳ם.צעילם יעסוק בתורה ומצות אט׳ שלא לשמה זאח״כ יעם^לשמה וז״ש אלוהיו וכוי ור״צ אח״כ כעבדים שלא ע״מ לקבל פרכ1 •ובזה רומז יחוד ג׳ קזיס שהם אבות הרמוז במם׳ אלות י זז״שזיהי מורא ^מים עליכם שמייחד,מזרא עם שמים שכזלל עמודי וקיי ,*מין זשמאצ ע״׳, קו אמצעי שנק׳ שמים אשי ומיס ט אש ״הוא מורא נקשר במים אהבת חנמ, ע״י האמצעי שהוא כח המאבד והיא ממש כמז יחוד הנ״לשמר תם וראה ישר יהי יאחרית לאישגשלום ודי בזה זא״ש • גם יש לזמר שכוונת

התנא ויהא מולא שמים:עליכם לרמז עלסליר הדרגה הנ״ל ליימל ילאה #ם נורא ואח^כלקשלהלימין שהיא אהבת ^זסל ותיביז מוייולומ׳ז על יראהזאהבהצ>ייאי\מ>1ורש . ׳ונגלה כמשמעותו־ וגם אהבה רוממנו'כי מולא ע׳יה גי׳

׳אבלהםהנק׳אבלהם י אוהבי שורש האהבה ״ זאמרכי׳\ לאהבת עתה יהיה אהבה ויראה לש״ש משא״כ קורם לזה ר י

4מכרכעבלים המשמשין ע״מ לקבל פרס זמיראת העונש

׳משא״כ עתה יהיה מזרא שמים עליכם 1ק״ל ״ העולה ׳•וזה כי ירך המובאר הוא שיהי׳עבולתו בהירגה כלי להעלז'ת זכע״ש בזזג^פ׳ לך t\1$ פ f (ג״א׳אל מקום ז ג ^ . יצל ר .'המזבאא^ שם׳בראשונה^" אשר*נשהשם לסליק לה '•(תתא לעילא והשתאנחית &ה בלרגיןמע^לא לתתא י בגין דהיא צא תעלי עאינון לרגין עלאין ואיכון לא יעלון מגה ומייחל כלא ביאזיא אלא על׳ל י ויהעליןכיהאלם מזצב

"aJbli וראשו מגיע ממימה׳ *'מלאטיאללים עולים ויורדים * מ כי אדם נק׳יעזלה׳ויזילישא״א'שיהיהי3מדרגהא׳זצר*ך ציאןילבילייחד המרות ־בין בעלייתז ובין בירידתו שהבל

- י נקשר בשטנה זז״ס בכל לרציך לעהז זהק ״ וזהו שאמר: הפעוק למלים םי'ס*ה אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך *שבעהבטולביקיקדוש היכלך ור״לליאשדי למי שנידרבבהלרגה תחצה ישטן חצייך יאח״ל ייתר פניצ(ה י נשבעה נשיבביתךזאח^לכציזלפצי^קלזשהיכלך זק״ל -ם םיצגן > ר\ם דיש לפרש ימיגוז' ע״ל שכ׳ אאלשיך תהל • צ״ושאו מנחהוגאולח^דויוייו וז״לדאמרי׳כש״סלקןזשי

המקדש א^נתנההיאזאמרהוא באדם חשוב מקודשת יט׳/ שלא יעלה על ה ^ב מותן לה;הוא ז קן.שק>ממנה י

דזיחנם שיח/יק הש״י לכם עונה שתבואוצחצחתי! ני־גהפך ־

spy לג

ח ^t<;:!tiv;fo'm הוא ל מ׳ אהגה ונוי והקשה הא י י הוא על משי׳ רבד נש וכוי הנה אשר בחכמהרחמים מצר ינק־ ז אותי ה' הואי לוהכה עי דינין מלץערין מנה ואין יתכן. וכי ומשני ליש כ׳ מ:ט יראה א׳ יראה פנימיות היא יראה מההגה ויש יראה מעונש וכוי וישי יראה בספירזת עצמן ט החכמה אות י׳ נק׳ ירא׳ שירא ליכנשבמחיצתיכתר זכ״ת זכו׳ייעו״שהרי שישי יראה מאהכה וכו׳ ולבר״ח ובשלה סיף אותיות יראה הם תחלת אותיות אהבה וכו׳ יעי׳״ש והיינו להורות זה שמן יראה יכנס לאהבה ומאהבה יכנס ליראה פנימית והבן ועיין בזוהר בראשית ראשית חכמה יראתה׳ שמכניס מיראה לאהבה תחלה וכר יעו״ש ובזה.יובן קו׳ היעבץ שאמיי העם פן נמות לכן אמר מרע״ה אל תיראו מיראת מיתה ועונש רק לבעבוי תהי׳ יראתו־ עצ פניכם שהוא יראיזפנימית לבל תחטאז כאשר יגואר וק״ל י אמנם גם שביאר בכתבים׳ הלל שיש כ׳ מיני יראה מ״מ הם ג׳ שהם ר׳ סוגי יראה ט ב׳ מקומית נקרא יראה היינו מלי יראה תתאה־ וחכמה יראה פנימית, סוגי יראה כי א׳ מה* . ידאה עלאה ובצל א׳ הים ב' שהם ד שבני עילם יראים ממלטת ששם הדין דנא דמצםתא זנו׳ • והוא יראת העזנש שזכר לעיל • זזש״ה רק אין יראת אלדים במקום הזה אפיי יראת העונש כי אלדיס דיין ליפרע זמש״ה את ה׳ אלדין תירא הוא שיש למלכות עצמה, והבן עיר יש . בה יראהמה שמלכות עצמה יראה משמים שהוא ז״א שנק׳ נורא כנודע וזה נק,יראתישמיס שהיא מלכ*ת יר״אוז

* ' י משמים ויש ג״כ ב׳ בחי׳ יראה בחכתה א׳ יראה 8 יאשר שמים.ירא מחכמה שנקי יראה עלאהזז״ש ויהא׳ מורא שמים עליכם ר״ל המורא י שיש לשמים יהי׳ עליכם שהיא יראה של חכמה שנק׳ יראה עלאה ויש יראה ] שצ חכמה עצמה שהוא ירא מנחי י עציונה כלל ויראה זו י שצ חכמה נקי ירא חטא והטעם כי איזה-חכם הלומד מכצ . אדס וכי׳ מחמת שיודע חשרונו והוא(רא חטא ר׳׳צ ירא חסרון שנק׳ חטא כמש״ה והיי אני ובני שגמה חטאי׳וכתגתי .מזהבמ״א י , זמעחה מבואר מהו ייאת אלדים הוא יראת העונש ימהז יראת שמים מה שיש למל' עצמה יראה 'משומם י ומורא שמיס מה שיש לשת>ם מורא ליחנמ׳ויראת ־חטא. מה שיש יראה לחכם עצמו מחטא וחסרון יהבן -ולפי 'שחכמה נק׳ ערמה כמ״ש אני חכמה ש.נתי עימה לכך אמר הזי ערוסביראה ^ שיכנס ביראת ערמומית החכמה שהוא יראה פנימית והבן ״ .ובזה יובן הש״סהנ״לדיראה תתאה מצי הנק׳ יראה היא שער ומפתח החיצון ועשייה 'יראת ה׳ אוצרו י היא יראה פנימית שהיא חכמה.יזה שהכריזר׳ ינאי איפכא להודיע שיש ב׳ מיני יראה אשרא׳ נקרא בית שהוא פנימי ב׳ נקרא שער וחיצון והזהיר על :יראה פנימית ח״ש חבלעלדליתלידרתא .שהוא יראה פנימי שנקרא בית ותרעא לדרתא עביר יראה חיצונית יראת העונש שנקרא חרעאלררתא ופי׳רש״יטעם למה חכמה נקרא יראה מלבר טעם . הנזכר בכתבים הלל וביארשחכמת התורה היא שער ליכנס ליראה ע״י החכמה״ל ואין בור ירא חטא.לכן ע״י כ כי יראה זו נקי יראת חטא כ חכמת התירה נכנם ליראה וכרי שיהי׳ חכמתו מחקיימת שיוכל ליכנס על ירה ליראה פנימית ציין להקדים לו יראת שמים דייקא דהיינו יראיהמל׳ שנק׳יראת שמיי כלל וכאשר קדמה יראה לחכמה קרי חכמתי מתקיימת.• שיכנס ליראה פנימית זא״ש צחיח לשין רש״י ז׳יצ זהבן י הגס לאמרכל

מ ׳.שיראת

p ,.פוחז• המדרש הלל י וכבאר פסוק ייזרע יצחק בארץ ההיא *מצאיבשנהההיא מאה שערים. *יברכהוה' וגו׳ והספיקו' י עם ביאורו כתבתי במ״א י וכעת לל רכתבתי במ'.א,ביאזר ,ש״ם צעזלםי הא אלם רגיל לזמדכל דעברין מן שמיא לטב יעבדן יכתהיא מעשה דר׳יע וכוי • זבש״ס לתענית מחום אמר גם זו לטובה • זיש להבין שינוי לשה בין זה צחה ״

1 ־ ר ו מ וכתבתי ביאיר למתק דיניןבשרשןישמעוד מ *לחיית ע״י שימצא בשרש י

הריןאיזהחסר אן נמתין הרין בשרש חסד ?ה ונעשה הכל חסד זלכך נחום איש גם זז מצא החסדך וגעשה מיד חמד משא״כ בסתם בניי׳אדם ד ^שורש ה שאינו יודע שרש החסד מ״מיהיה רגיל לזמר יכל לעבדן :משמיאלטבעבדיןמן הסתםיגםשאינויודע וכוי י ונודע. **י יצחק הוא דין וגמרה ואברהם הוא חסד י אמנם תיבת ׳יצחק הוא לשון. צחוק. ושמחה בחי׳ אברהם שהוא שמחי% וחסד גם שהוא עצמו שורשהדן היפך החסד • ״ ובזה־ן י יובן אצה תולדות יצחק בן אביהם ר״ל כשמצא תוך הד בחי׳ יצחק שורש החסד שהוא־בחי׳ אברהם שאז נק׳ יצחק בן אברהם ־ מעתה למתק הדין ע״י שורש חסר אז ונעשה הכל חסד זאז אברהם שהוא חסר אוליד את יצמק לשון צחוק ושמחה שנעשה הכל חסר גס הדין זז״ש במדרש יצחק נק׳ אברהם והבן • עזר י״ל ביאור פסיק הלל ־ ונבאר ש״ם דשבת פרק ב׳ אמר ריש לקיש מ״ר והיו אמונת עתך וגוי זה סדר זרעים וצו׳ אפ״ה יראת ה' היא אוצרו •י משל לקב חומטין וכזי אנד רבה בר רב הונא כל אדם שישי בז תורה ואין בו יראת שמים דימה לגזבר שמסרו לו מפתחות פטמים וצא מסרו צו מפתחות החיצונים בהי עייל מכריז רבי ינאי תבל על רצית ציה ךרתח יתרעא לדרתא עביל • והקשה היין< למשמע ליראה היא מפתח החיצון והכתוב אזמר יראה ה׳ אוצרו •־ ועוד

־>• למכריז ר׳ ינאי היפןזה דהיראה היא ביח וחכמה הזאיפתח י •וכוי יערש זעיר יש לתמוהז לפי׳ רש״י במצו׳ יומא פרק בא לו זז״ל מכריז רבי ינאי חבל זכז׳ שהתודה אינה אלא שערליכנם בה ליראה לכך צ־־יך שהקרום לו יראת שמים 1 ע״כ י והסביא הוא איפכא שתקדים חורה ליראת *מים מאחר שפי, שהתורה-הוא שער וכזי ועורתמוהו׳ ר״מ בן דזםא אומר כל שיראת חטאו ׳באמת פרק ג י קורמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכוי וכה? החסיד מוהר״י׳ ישראל צמה ימים הייתי יעב׳ן במשנה זה זז״ל זכו׳ מ >גזך במאמר זה כשתקרים היראה לאכמה ע״כ היה איזה זמן ירא גצתי חכמה חה סוהר מ״ש אי( גור ירא חטא זכו' ־ ותירן שם׳יעויש ויש לתתילב לתרץ תמיהתו זה ועוד יש • להבין שינויתואריס בענין היראה דכאן אמר רכל אדם י• וכן׳ ואין בו יראת שמים וכוי ובאמת אמה ויהא מורא •־׳ שמים עליכם ושזב אמי שם אין בור ירא חטא יכו׳ יזבפסוק ך אמר יראת אלריס מזב את ה' אצליך תירא זגז׳ ובש״ם את לרבזת ת״ח וטי ־ ויש לתת טעם למה פעם א׳ ־מורא שמים* ופעם א׳ ירא חטא זפעסא׳^ךאת :אלדים ופעם א׳ את היאלליך חירא הלא דגר הוא • ואגב ^־נבאר משחז״ל :הויערום ביראה וכוי י ונראה להקשה *"ייעב׳ן בפסוקפ? יתרו לבר אתה עמנו וגוי פן נמית *1יאמר משה אל תיראו וגו׳ בעבור תהיה יראתו על פניכם '״מלת* תחטאו ומי; והקשה שהם ב״ הפכים בנישאא׳ »ל תיראי וגומר תהייה יראתו וגו׳ יעיי׳ש ולל בם״

« פורה 1מזףן יצ«מו s$׳m י ח ל ^ ו * * ד מ צ הזאבי אתם הנזשאין מ

מנית אמכם לבא חצרותיו זט׳זדפח?*־ ו3*ה*גזאימ? שיש להקשית במה שאמר אשרי תבחר זתקרבוגז׳ הא הכל,ן מיראת שמיס שהבחינה ביד האדם ואין טרי שמים חו אמר אשרי.תבחר ותקרב שאלו הוא ית׳ מקרב את האדם,

/ ד א שישכוןחצרו וטי י ולפי הלל שנם שנתעורר ה תתלה להתקיג אליו יתברך מנד בחירתי ועלתה ביל*

ונתקרב לעבודתו ית׳ ופן יעלה על רוחו שיחזק לו הש׳יי ״ טובה שבא לחנרזתיו כי נהפך הוא >י אשרי ומאושר הוא האדם שקיבל מתנה ודורון ממט ית׳ אשר תבחל ותקרכ ישכון חכדין שיש צחדם להחזיק טובה וחנות לו ית׳שהוא בוחר בעמלת האדם ומקרבו אצלו באופן שאין לו לארס לעשות לתקית שכרכי לי לו בה שזנה להתקרב לעבודת! ית׳ וכמאמר התנא שכר מצזה מצוה ט צדין לעשולן מצות עבור שזכה לעשות מצות לעבול מלן גלול ונוראו ט עקראושרשא לכל עלמין וכמאמר התנא לאמת אל ת בעברים וכו׳ זק״ל ״ ־ונתזזרללברי מוהרש״א שדברלו כנים זאמיתים במה׳שכ' ט מטר שהוא צורן פרנסה בדרךע ללא אלי׳זכותי* הטבע ניתן גם ליחיד המתנהג ע״פ הטב משא״כ פרנסה כמו מן ובאר שהיי בררן נס צמעלימהטכ' אינו כי אם צרכים ר״צ כמו מרע״ה דאציס מותי׳ למעלה מהטבע וכלל וק״צ ־־ ונחזור לביאור זה׳ נרך א»ע כ ט אברהם בכל זכז׳ כי xm שיש ב׳ מדריגות א י ע״פ ה שהוא צי׳ אלדים נהזרא אזכמא מדריגה ב׳ למעצה מהטבע הנק׳ נהורא חוורא וע״י יסוד שנכנס ו׳ בתוך אות ד׳ נעשה

ר כהורא אוכמא בפהורא ח״ראע״י אורא״ש 7 ב ח ת נ ו T הנשמה המחי׳ הכל ״ .. ונ״ל רזה שאמרו ׳בש״ס בה׳ בראם באברהם־כי אחר שנעשה-מן ל׳ ה׳ בראסבליאת נשמה לכל העזלמות בסול שבת וינפגז ועיין מ״ש ;

־הרשב״א בפ״ג לתענית יעזי׳ש ״ ובזה!יבן יה׳ ברןצ ״ אתאברהם הייעאחרשאמר -ואברהם זקן בא בימים ר ז

ט הי׳ זקן בא בימים ר*ל ' •יאחר שנק׳ אברהם בתוספת ה, ׳שזכה להעליה צלימיז אל מדריגת נהורא׳חוורא הנה׳ יK ' ב ״ ה ן שהזאייחזדנהוראתתאה׳בגהזראעלאהאז . אברהםבכלבםזל ברטתלראשלליק הנק׳כלשעלידוI I ^ ק ׳נעשה יחיל וחיבור הללמנלריגה תתאה הנק׳ מ מדריגת דכר וזהו צחית לשון חז״ל בכל גי׳ בן ומאחר שד!׳

ת אגוד ז ג י י ל ח מ ו ל ע ה ל מ ו א ש ל ל " ה י ש א 1 א י ש ה ? ל י לי צ !

ל וסיבזר י ח י ה ש ע נ י ש ח ׳שהיא מק׳ אל מדריגת פןלכזיא ט א הכל נעשה דטרא כמ״ש בזוהר והס ״ ולבאר קצת׳ י יותר מפזרש הוא ט הברכה הוא אחר שנתמלא שקעו7 ה ב' ן גי׳ הברכה שפע זברכה בד׳ מלזאין שהוא ע״3 סייג מז מלבישם אלודונה שבשםהוי׳־גי׳ ף ה ;^)? עולה'מילו

הזי׳ שיש לה בפני עצמה הרי ב״פ הזי׳ גי׳ בן המורה שעצת׳י 'ממדריגתבלרלמדריגח בן גי׳ בכל שהוא בל נטנלברכה כ •י זה גורס לזה זז״ש זה' ברן אה אברהם בכל ט השטנה יאק״ת ׳ כגיל ונקדא את קיבלההשפע ע״י אברהם בתוספת ה בכל ואז &פע לה שפע וברכה כלל ׳וצריךלחזור ולהשיאוtfo ׳אשהל^צגלזתנלן^לייזסיזס עדביאתהמשיחל׳כ

ן בסוד דוד מלן ישראל חי ןקים והבן י ׳נשלם הטחי^ -עסוק אלהתזליו^צחקבן ) 0 נבאר ^ ׳)4 ־ אברה׳אברה״הזלייאתיצחר• :•וגו׳•• ומוד׳יצחקנק׳אגרר^שנא^ר־ייעויש ״ ויש להבין וכילא ילעגו ליצחק הוא בן אברהם זהל״ל בקיצזר ״ זעןדל להפינ ־«י ע׳ לו י יעפל*א3יהכז הולידאת יצחקל^ה^שי

המדרש

ש י ־ ל וןמתונה הנק׳ אחרית אל מליגה ראשונה הנק׳ איש מ׳ יאשומת כנודע אשדי האיש כי תואר איש הוא סור ג בתיקוני׳ יעז״ש זה אי אפשר כי אם^ע״י דבר ממוצעזהיא: נקי שלום שיש ברכח לחבר ב׳ הפטם משא״כבלא׳׳ה וזש״ה

כי אחרית לאיש שלזם ר״צ לחבר אלורית לאיש הואע״יי, שצזס וזהו סוד כלהיהודים והברכות מלש בשם הרב מוי ?צחק פיסטנר בטונה ברוך אתה ה' זכז׳ והבן י ובזה׳ אצא היו ט יבואר.משנה הלצ דאטת אצ תהיו כעבדים ו ?עבדים" וצו׳ לבאבכפצצשזנ! צצמליט •לעת שאי אפשר לאישהרוצת להתנהגבדרכיהפרישותוהחשידזת כי אמת הוא משנת חסידים י וצא נאות צמא צמדריגת זאת מיד גבאצטהר שיטהר בבת אחת ממדריגה תחתונה עד מדדגה העציזנה דזה א״א כאמור רק צרין שיצן בהדרגה מעט מעט זהטע׳ כי צרין צהעצזת כל המדריצזת הכצוצין 3גי קזין סיד האבןת הן המרכבה זכו׳ זז״ש אצ תהיו זכו׳ י״ל שצא ישאר בהווייתו במדריגה זו כעצדים המשמשין את הרב ע״מ לקבל פרם רק שיצא אח״כ'ממדריגה זו אצ מדריגת השמוש שלא ע׳׳מ לקבל פרס • וממילא מוכחן שיהיה שימזשז זעמדתז בהדרגה תחלה ע״מ ד לעכ״פ צ לקבצ פרס זכמ׳׳שהש״ם צעוצם יעסוק בתורה זמצזתאפי׳ שצא לשמה ואח״כ יעםויק״צשמה ח״ש אצאהיו וכו׳ זר״צ׳ אחייכ כעבדים שלא ע״מ לקבל פרם ובזה רומז יחוד ג קוים שהם אבות הרמזז במם׳ אלות י זז״ש ויהי מורא *זמים עליכם שמייחד,מורא עם שמים שכולל עמודי וקזי ;׳ימין זשמאצ ע״׳׳ קז אמצעי שנק׳ שמיס אש ומיס כי אש הזא מירא נקשר במים אהבת חסד ע״י האמצעי שהוא כח המאבר והיא ממש כמו יחוד הלל שמר תם וראה ישר ׳כי אחרית לאיששלזס זדי בזה זא״ש • גם יש לזמר שכוונת התנא ויהא מורא שמים עליכם לרמז עלי סיר הדרגה הלל ליימל יראה ?04 נורא זאח*כ לקשרה לימין שהיא אהבת *וסל ותיבת מו^ןרומ׳ז על יראהיואהבהצגייאה מצורש . ונגלה כמשמעותו ״ וגם אהבה רומזיבו כי מורא ע״ה גי׳

5זברהם הנק׳ אברהם י אוהבי שורש האהבה י ואמר כי י עתה יהיה אהבה ויראה לש״ש משא׳׳כ קורם לזה היי לאהבת 1שכר כעברים המשמשין ע״מ לקבל פרם ומיראת העונש

י«שא״כ עתה יהיה מורא שמים עליכם וק״ל ״ העולהי להעלו׳ «זה יי ירן המובחר היא שיהייעמלתז בהלרגה מ יכל המלרגזת זכמ״ש בזוהר*׳ לך ל! דף פ״ד ע״א אל מקום ־המזבח אשר שםבראשזגהמאי^ אשר עשה שם לסליק לה •ותתא לעילא והשתא נחית לה בדרגין מעילא לתתא בגין דהיא לא תעלי מאיצזן לרגין עלאין זאינזן לא יעלון מנה ויתייחד כלא גיאויא איא עכ״ל ״ זהעצין כי האלם מזצב ארצה וראשו מגיע השצלמה׳ ומלאכי אללים עזלים ויורדים׳ זצדן מ כי אדם נקי עולה ־ויויל *ןא׳׳אישיהיה־במדרגה א ליתן לבלייחד המרות בין בעלייתו ובין בירידתו שהכל ׳ נקשר בשכינה וזים בכל דרציך דעהו זהבן ״ וזהו שאמר הפ&זק תהלים סי' ס״ה אשרי תבחר והקרב ישכן חצריך נשבעה בטזב ביתן קדוש היכלך • וי׳יל לי אשיי למי י שנתקרב בהדרגה תחצה ישכון חצרין זאח״צ ייתר פנימה נשבעה בטיב ביחן זאח״כ לפני זלפניצזקדושהיכלן זק״ל ״ . ר\ם דיש לפרשכפשזטו ע״ר שכ' האלשין תהלים סימןצ״ושאו מנחה זגאולחצמתיו זז״ל דאמרי׳בש״ם דקדזשין :

י המקלש אשה נתנההיא ואמר הוא באלם חשוב מקודשת'ט־ שקיבל ממנה יחשב כנותן לה הוא וה״נ שלא יעלה על בז

ן • פ 'דויונס שיח/יק הש״י צצה טונה שתבואו צחצחתי! ני מ

ץגןןן לג

נע״ח פו׳ מאמר הזוהר לףיקןייב אגתי׳ •היא;יראה.:.א הואה' אהבת ונו״ והקשה הא י ׳ הוא ד על רישי׳ לנר נש וכי בחכמהרחמיס מכל ימין ואותה, הוא לוהבת בבינה אשר לינין מתערין מנה ואין יתכוונו' ומשני ריש ב׳ מיני יראה א׳" יראה פנימיות היא יראה מההבה ויש יראה מעונש וכוי ויש יראה בספירות עצמן כי החכמה אות י׳ נק׳ ירא׳ שירא ליכנש במתיצתיכתר וג״ת ונו׳ יעו״שהרי שיש יראה מחהבת וטי וכי בר״ח ובשנ״־הסיף אותיות יראה הס תחלת אוהיית אהבה וכי יעי״ש והיינו להורות זה שמן יראה יכנס לאהבה ומאהבה יכנס ליראה פנימית והבן ועיין בזוהר בראשית ראשית חכמה יראתה׳ שמכניס מיראה לאהבה תחלה וכו׳ יעו״ש ובזה מבן קו' היייעק שאמיו העם פן נמות לכן אמר׳ ט מרע״ה אל תיראו מיראת מיתה ועונש רק לבעבוי ת יראתו על פניכם שהוא יראהפניתית לבל תחטא׳ כאשר יבואר וק״צ * אמנם גם שביאר בכתבים־ הלל שיש ב׳מקימס ב׳ מיני יראה מ״מ הם ב׳ שהם ד'סוגי יראה כי נקרא יראה היינו מל•׳ יראה תתאה׳ וחכמה יראה פנימית . ידאה עלאה ובכל אי הם בי שהם די• םוצי יראה כי א' מה־ שבני עולם יראים ממלטת ששם הדין דינא רמצמתא וכו׳ • והוא יראת העונש שזכר לעיל י וזש״ה רק אין יראת אלדים במקום הזה אפי׳ יראת העונש ט אלדיס דיין ליפרע זמש״ה את ה׳ אלדין חירא הוא שיש למלטת עצמה, והבן ע!ר יש . בה יראהמה שמלכות עצמה ירא: משמים שהוא ז-״א שנק׳ נורא כנודע וזה נקי יראתישמיס שהיא מלםת ירא71

T ' משמים ויש ג״כ ב׳ בחי׳ יראה בחכמה א׳ יראה : יאשר שמים.ירא מחכמה שנק׳ יראח עלאה זז׳ש ויהא׳ מורא שמים עליכם ר״ל המורא י שיש לשמים יהי׳> יראה עלאה ויש יראה עליכם שהיא יראה של חכמה ש , של חכמה עצמה שהוא ירא מבחי ׳ עליונה כנ״ל ויראה זו י של חכמה נקי ירא חטא והטעם כי איזה־חכם הלומד מכצ אלס זכי׳ מחמח שיודע חשרומ זהזא\רא חטא ר׳׳ל ירא חסרון שנק׳ חטא כמש״ה זהי׳ אני ובני שלמה חטאי׳וכתבתי מזהבמ״א ״ זמעתהמבואר מהויי־אתאלדיסהזא יראת העונש ומהו יראח שמים מה שיש למל׳ עצמה יראה משמים י ומורא שמיס מה ש>ש לשמ>ס מורא מיחכמ׳ויראת חטא.מהשיש יראהצחנס עצמו מחטא זחשדון והבן •׳ולפי . 'שחכמה נק׳ ערמה כמ״ש אני חכמי? ש -נתי עימה לכך אמר הזי עלום ביראה % שיכנס ביראת ערמומית החכמה שהוא יראה פנימית והפן ־ . יבזה יובן הש״ס הנ״ל ליראה תתאה מצי הנק׳ יראה היא שער זמפהח החיצון ונ*ש״ה 'יראת ה׳ אוצרו י היא יראה פנימית שהיאחכמה.וזה שהכריז ר׳ ינאי איפכא צהזדיע שיש ב׳ מיני יראה אשר.א׳ נקרא בית שהיא פנימי ב׳ נקרא שער וחיצון והזהיר עצא . שהוא יראה :יראה פנימית ״״ש חבל עצ דלית צי דרתד יראה חיצזנית פנימי שנירא בית יתרעא צדרתא עבי יראת העונש שנקרא תרעאצדרתא זפי׳רש״יטעם למה חכמה נקרא יראה מלבד טעם . הנזכר בכתבים הני׳צ זביאישחכמת החידה היא שער ליכנם ליראה ע״י החכמהל ואין בזר ירא חטא.לכך ע״י ״ נ ט יראה זז נקי יראת חטא כמס ליראה וכדי שיהי׳ חכמתי מתקיימת חכמת התירה נל ירה ליראה ננימית צריך להקדים לז יראת שיוכל ליכצס ע שמיםלייקא דהיינו ירא׳המל' שנקייראת שמי, כנ״ל וכאשר קדמה יראה לחכמה רך. חכמתי מתקיימת.• שיכגס ליראה מימית ןא״ש צחות לשון רש״י ז״צ זהבן • "הגם ד,אמר כל

י? ׳.שיראת

p ״פוחז המלרשתנ״ל* ונבאר פסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא *מצאבשנה ההיא מאה שערים. *יברכהוה' וגו׳ והספיקו' י עם ביאורו כתבתי במ״א י וכעת ליל רכתבתי במ״א,ביאזר &"ם צעזלםי הא אלם רגיל לזמרגל דעברין מן שמיא לטבפ ן זכההיא מעשה דר״ע וכוי ״ זבש״ס דתענית מחו עבד אמרגס זו לטובה, ויש להבין שינוי לשת בין זה לזה ״ת ו מ וכתגתיביאור למתק דיניןבשרשן׳שטעתי מ

ה ע״י שימצא בשרש י ת ל * הרין איזה חסר אז נמתין הדין גשרש חסד זה זנעשההכל חסד ולכך נחום איש גם זו מצא החסר *שזרש הדין׳ וגעשה מיד חסד משא״כ בסתם בניי׳אדם שאינו יודע שרש החסד מ״מיהיה רגיל לומר ־כלדעבדין :משמיא לטב עבדין מן המתם גס שאינו יזרע וכוי י זנידע גי יצחק הוא דין וגבורה ואברהם הוא חסד י אמנם תיבת ־יצחק הוא לשון. צחוק. ושמחה בחי׳ אברהם שהוא שמחה וחסר גם שהוא עצמי שזרשהדין היפך החסד ״ ־ ובזה־ יובן אצה תולדות יצחק בן אביהם ר״ל כשמצא תוך הרין בחי׳ יצחק שורש החסד שהיא בחי׳ אברהם שאז נק׳ יצחק נןאברהם • מעתה נמחק הדין עיי שורש חסד אז *נעשה הכל חסד ואז אברהם שהיא חסד אוליד את יצמקם הדין וז;/ש במדרש לשון צחוק ושמחה שנעשה הכל חסד נ יצחק נק׳ אברהם והבן ״ עזר י״ל ביאור פסיק הנ״צ? יהיו אמונת ונבאר ש״ם דשבת פרק 3׳ אגור ריש לקיש מ עחך זגז' זה סדר זרעים וצו' אפ״ה יראת ה׳ היא אוצרו י משל לקב חומטין זכו' אמי רבה בר רב הונא כל אדם שיש בז תורה ואין בו יראת שמיס דומה לגזבר שמסרו לו מפחחזת פטמים וצא מסרו צו מפתחות החיצונים בתי עייל מכריז רבי ינאי תבל על רצית ציה דרתח זתרעא לדרתא עביר י יהקשה ה^יף למשמע דיראה היא . מפחח החיצון והכתוב אומר יראתה׳ אוצרו •־ ועזר

י למכריז ר׳ ינאי היפןזהדהידאה היא כיח וחכמה הזאיפתח י •?כוי יעזיש ועזר יש לחמזהז לפי׳ רש״י במס׳ יומא פרק .בא לו זז״ל מכריז רבי ינאי חבל זכז׳ שהתודה אינה אצא שערליכנם בה ליראה לכך צריך שהקיזס צו יראת שמים ל־ע״כ״ זהםביא הוא איפכא שתקדים קורה ליראת *מיםמאחר שפי, שהתורה •הוא שער וכוי זעזדתמוהו •באמת פרק ג' ר״ח בן חסא אזמר כל שיראת חטאו דקזרמת לחכמתז חכמתז מתקיימת זכו׳ וכהק החסיד מוהר״י׳ ישראל כמהיימים הייתי יעבץ במשנה זה זז״ל זכו׳ מ גבזך במאמר זה כשהקרים היראה לאכמה ע״כ היה איזה jpr ירא בלתי חכמה חה סומר מ״ש אין בור ירא חטא וכוי • ותירץ שם׳יעויש ויש לתת לב לתרץ תמיהתו זה זעיר יש • להבין שינוי•תוארים בענין היראה לכאן אמר לכל ארם׳ ואין בז יראת שמים וכו׳ ובאבות אמרו ויהא מורא ן כ ! , ־-שמים עליכס ושוב אמ״ שם אץ בור ירא חטא וכר ובפסוק ןאמר יראת אלרים ושוב את ל אלדן תירא וגר זבש״ם את לרבות ת״ח יוכו׳ : זיש׳לתת שעם למה פעם א׳ : מירא שמים * יפעם א׳ ירא חטא ופעם א׳ ?את :אלדיס ופעם א• את ה^אלדיך תירא הלא דנר הוא • ואגב׳׳עאר משחז״ל :הוי ערום׳ביראה וכו׳ י ונראה להקשה ' בפסוק ליתרו לבר אתהעמנו וגו׳ פן נמית זי *יאמר משה אל תיראו ונוי בעבור תהית יראתי על פניכם יי מלתי1 תחטאו ומי: והקשה שהם ב׳ הפכים בנושא א׳ »ל תיראי וגומר חר\ה יראתו וגז׳ יעז׳׳ש ו;״ל בם'

פור1תיוסף עצמו גם שהם שונאים לתיחימ״מזייאת ימאלליויר**ת

. ׳ ; ס^# י העונש יראה חיצונית לירא* אלל מחמת העונש כנ״ל א״כאיצטרך ב' פסוקים והגן ־ ומעתת מבואר תילןמזהרש׳יא על נכון לרחיצ מרבנן-היינו־יראה׳ מאהבה ע״כ הוא ככר ת״ח ראצ״כ אין לו יראה v רק יראהע תחלה .לרחים רבנןיאח״פ לליןיל ע חיצונית ולכך נ מרבנן ולפי קו׳ מזהרשי׳אאיפכא הצ״צכי (אהנה^יחר

היראה ולדברינו א״ש ללחיל מרבנן איירי ביראה פנימית- שהיא למעלה מאהבה זעפ״זנבארפלוגתאלכלעי

הרב בה״ג והלמג״םדבה״ג-מנהבמניןתרי״גמלותמ^ת-ן תירא לרםתי תי׳ח וכו׳ ־» - ד יראת חכמים ני אתה׳ אלמ ז ל זהרמב״ם ס״ל שאין זה ממנין המצות לק נדרש מי״ג מy0 עיין זה בס׳ יי׳ד שרשים שרש ב'יעזי׳ש-״ והרמב״ן

ע ׳ כבה״ג וכתבתי מזה במ״א • והעולה משם דהרמכימ י ע כ ס״לבשיטתר״ע לסברת מוהרש״א הנ״ל דמזרא ח בכלל מורא המקום ונכלל ג״כ במצות מורא המקו׳ ולדברינו

אי׳שדמר א״ח ומר אי׳ח זצ״פדיראת חכמיישנתרבה מאתימ* < אלדין תירא היינו יראת הסכמה שהיא מאהבה ןזה א*כו שייך כי אם לאיהו גופא צזרבא מרבנן ואז הוא מצוה כנתייג

י האךין • מ ע ס . כנ״צ משא״כ ילאתתכמים של כללות המוני עה וכזי א״ימ ־ ז ששונאים לחכמים כמו שאמר ר״ע כשהייתי ע׳*bt ת 6 ר צ ף ל כ j א ייו י י ו ה י ז צ נכלל את ה' א

תקוםזיראת מאלדיד' / * ׳ ! ו • י ו * . * ׳ . , • « ־ .. ...... W .. W ״

הוי אומר מורא זו קימה וכו׳ יעז״ש ושפיר כ׳ הרמב*^. ליראת חכמים של כללות העולם אינו מצוהרק עיל־ך׳ המצוה יראת החכמה שהוא יראה מאהבה ובזה מולה צבה״צ:,r מצא י וא״שזהבך ונחזור לענין ויזרע יצחק בארןההיא ו; בשנה ההיא מאה שעריה ויברכהוה׳ והספיקות עסביאו^ןס צ ז ע נ ה כתנתי,במ״א״ , זכעתכ״צליש בחי׳ הפסוק ז

שנה ונפש האדם.כי יש מיה שנק׳ פחד יצחק כאשר נתעו^ד ייראת מדה זז בעולם העציוןנתעורר. כמה מיט פחד ו

יז ההיא א יצחי. ויזרע יצחק כגפזרוייימלחמז£

י נ י ה מ מ ש כ י א ש י ה ה • ה נ ש : ו ? ' ז י ח א ג 5 מ י י

ה ״י, 1"י Ar1T שייחים יעזרר מונ^» * ח v U i } ט - . ד מ מ• ^ ר ןע״י י ייאה בשער 3ח רגיק להשיב רכים מעו# חיצונית הלל כמ״ש במ״א ל׳ מיני מזסד א׳ ד מעצמו ב׳ הזב >יי מוסר ג׳ השב ע״י יסורי אחריש ופמ״ן! ר\ןהכרתי גזים זמ׳ אמרתי אך תראו זתקחץ

מוסר וכוי ד׳ שבא עליו ימירין זכז׳. וכתבתי מז*•' במ״אזכאשד ע״י מוסר׳ ויראה זז שנק׳ גבויהג״ככמ^* בע״ח טזגה חזכחת ממלה שהיא גבורה• מאק>#

מסיתרת שהיא חסדים יעז״ש השיב רמס מעיןt!0 מן רשעים שערים שע״י הרהור תשזבה נק׳ ״צייק £ ״ # השער אשר צדיקים יבואו בו ,ולכך׳ אמרו ן

המקדש את האשהצלמ שאגי.צדיק אעפ״י־שהזאוס׳׳. וכאשר•יש• ־אוכמ- מקודשת׳ שמא הרהר,תשיבך,; מוסר בעולם אז ברכה בא צעולם שנאי ולמוכיח•^- ^ , . ק ז ב וגו׳ * ובזה י ו ט ^ ר יונ^ס ועליהם קבא ב

יצחק

שיראת חטאו קורמת לחכמתו סזהי זה יבואר אח״כ • ובזה יובן אלה חולדת יצחק בן אברהם שהתוצלה שצ מור ויראה שנ יצחק שיה׳׳ צו גן הנק׳ אברהם שהוא בחי׳ אהבה כמיש אברהם אוהבי כי ע״י היראה בא אהבה וסוף יראה התחצת אהבה זאחי׳כאברהסהזציד את יצחק ע״י אברהם בחי׳ אהבה בא ציראה פנימית שנק׳ פחד יצחק יראה עצאה והבן י ונחזור נענין ויזרע יכחק וגו׳ ויברכהו ה׳ • ונבאר׳ לירש כל ׳ תניא שמעון העמסוני הי ש״שמ״ק פרק ד אתיןשב״ורה כיון שהגיע צאת ה׳ אלייך תירא פירש זכר עד שבח ר״ע ולימד את ה׳ וגו׳ לרבות ת״ת זכז׳ ״ ובפרק ב׳ דקדושין הוא מאמר זה גיכ ושם פי׳ רש״י שר\ ירא. לרבות שום לבר להשוותו למורא המקום ע״כ י ומוהרש״א עיי דר״ש הי׳ ירא להשמת זכו׳ זר״ע ס׳׳צ דאין זה משווה וכרכי המורא מהם היא מוראי זכז' יעו״ש ״ ויש להבין מ״ט נא סבר ר׳׳ש כך זכתבתי מזה במ״א נשם מו1"י

זלה״ה ״ וכעת נ״ל לפ• הנ״ל רר״ש דרש את לרבויי וכאן את ה׳ אלדיך תירא לרמת עוד איזה יראה ולכך פייש ור׳׳ע סבר דיש לרבות עיר איזה יראה שהיא ייראה פנימית והייני חכמה נקייראה ננ״ל. ותלמידי חכמום הלימדיס החכמה כקראי חכמים ג״כ והירא מהם היינו יראת החכמה עצמה ור״ע שהיי בסיד המחשבה כעז שאחז״לעל ר״ע כך עלה במח&נה והמחשבה היינו חכמה לכך הוא דרש זה והבן זז״ש חז״ל מירא רבך כמורא שמיס שמורא שמיםהי\נו יראת החכמה וכן מורא רבך והבן זעע״זנ״ללתרן קו׳מוהרש״אבפ״בדשבתאמררבא לרחיםרבנן הוי לי׳ בנין רבנן זכז׳ דדחיל מרבנן הןא .גיפי׳ צורבא מרבנן י ומקשה הא מלת האהבה גלילה מן היראה זהי׳ ראזי' מאן לרחים יהי׳ היא גופי׳ *זרבא מרבנן זחירין לרחים רבנן כבר היא ת״ח זכי' יעו׳׳ש* ולדברינו לק״מללמיל מרבנן, היינו יראת םכמיס שהוא לעעלה מאהבה שזה בבינה וזה בחכמה זכג״ל זהבן • אמנם תירץ מיהרש״א א׳׳ש ונבאל קו׳ התום' שם דהקשו צ״צ קרא מצני שיבה תקזם תיפוק ליי מהכא וי״צ דהכא ברנו מובהק כדתנן מורא רבך כמורא שמים וכו׳ יעו״ש וכוונת קו׳ התזם׳דבפ״ק לקדושין נלמד קימר, מפני שיבה מפסיק ויראת מאלריך וצ״ל ויראת מאלדיך מצמד מן אח וגו׳ י ונ״ל לתרץ קי׳ הקים' דזכרני לעילן היינו יראה מאהבה שהיא יראה פנימית מ י דדחיל מ יראת החכמה שהיא למעלה מאהבה • וכל זה שהוא גופא $זר3א מיבלןאז יוכל לבוא ליראה פנינעת זה משא״כ המיני עם עמי האיץ השונאים לת״ח כמאמר ר״ע כשהייתי ע״ה הייתי נושכו לת*ח כחמור זכו׳ יע״כ יראה שצו מת׳׳ח הוא יראה חיצונית מחמת עונש שצא יענשעצילזזצצךדוקא ר״ע ידע שיש ב' מיני יראה לכך דרש אתלרנות ת״ת ר״ל יראת החכמה שהיא יראה פנינעת והוא לרמת ?(צ יראה שצ ע״ה שהם יראים יראה חיצונית זהוא ידע זה כי חחצהעיה תי' ירא מת״ח ירחה חיצונית שהי׳ שונא מהיי7׳ ת״ח יאח״כ כשנעשה עצמי ת״ח היראה שלי מת״ח הי מאהבה ויש ב׳מיני יראה ןא״ש לרמת משא״כ י״ש לא ידע מזה שיש ב׳ מיני יראה מת״ח שיוכל לרביח לכן פירש והבד « יובןקי׳ התוםידאח ה׳.אלדיך תירא לרמת ת״ח היינו יראה מאהבה שהוא יראהפנימי^ ומ״ל זזהו כשהיא עצמז צזרבא מרבנן ״. כאמור משא׳יק כאן מפל .שיבה'תקום־ •זהדרת'־־׳ •פני .־<זקןשהיא'ה לכללזת ימעוצס ממי ייאיז מ«{ל ו^יאר פסו׳ ל ה *

tpv i, ; <ד •

שנתיות וכונתז שיכנעז למלן וילכו לפייסו ולולי שא^דישימל אל המנך ואח״כ׳שראה כי גמ לו נמת לטיס לא הלכד מ צ3ם שבטוחים בשועל זכמשליו חזר זאמרששכח הכל ות?

נשבר נבם שחין להם לסמוך על מי שיוכנו לפייס המלך ; ואז ע״י הכנעה זז ישתדצ כ״א בעצמו לפייס המלך והואלר\ה ר שמעתי ממורי ז ש א ך כ מ נ ה משל על . בעלי תפנית בימים נוראים שלא יסמוך׳ עליהם בני עולם רק

ישתדצ כ״א להתפלל עבור עצמו' אמר משל פעם אחד היו"י שני מלטם נלחמים יחד ומלך אחד הי׳ אייר זתקיף שתי*.

לו עזרי תיל מלובשים בשריון וקשקשים זכר זיזה המלך שכעדזהצךלמצא אנסים גבזריםכאצו ולא עלתה לו וצר עד שאמר לחינו שלא יסמכו על הגיבורים וכר ורפח״ח'״ ובזה יובן ש״ס הנ״צ ליומא אליכם אישים אקרא אלו ת״ח י ראשי הדור שנקראו אישים כמו אישי כהן גלונ והר ע׳ושין עצמן בפני העולם כאלו הס דיעיס׳ לנשים תשושי כח כיי שלא יסמוך עליהם כצ״ל ובאמת עישין גבייה כאנשים יןזקו תכלית השלימית והבן י ובזה יובן ש״ס רר״ה דרש״י ותוכן' מר אמר חרא ומר א״ח זל״פ כל שנה שר שים בתחלמם וכו^ פי׳ רש״י שישראל עזשין ענמן דשים וכר ר״ל ראשי החד

v שנק׳ ישראל עזשין עצמן כנסים תשוש׳ כת ורשים זכו׳ זהתועצת היוצא מזה ביארו התוספת שעצ ידי זיז ישראליים המוני עם רשיסבאמת שאין צהס עצ תי לסמיך וצבסינשבר ומשחדל להתפלל כ״א עבזלעצתו בתחנונים־ידבי רש ועל ידיי זה מרחמים עציהם מן השמים י זמה שקצר רש״יif ביארו התוספת זהבן * ובזהיזבןמאמר ר צפעמים ביטילה שצ תירא זה יסזדה זכו׳ ״ זמאמרירב פפא לגזר אעניתא יטעם מירי ושרף צנכא יכו' ׳יבואר חראן י י נ באידך ע״פ משצ שועל הנ״ל כי רב פפאדגזד תע והעיקר דיעשו תשובה וכמש״ה וירא ה׳ כי שט מדרכיהם הרעה ודרשו חז״צ את שקם יתעניתם צא נאמר אצא. ל|י שבו מדרכם הרעה וטי יראה כי אין איש שם על לב ט סמלוי ראש1ם ורובם עצ רב פפא מצורף לזה ט מריע מעשי ב העולם נמשן שחלש לבז של ר' פפא .,שהוא לבם שצ אנשי לזרז וכמ״שיכזזהר בעלן זה ־ לכך שרף פינכא ויראו שאיין להם סמיכה עליו וישזבזכלא׳מדרכזהרעה .זאז ביטולוק ״ יעפ״ז נבאר צואת י של תורה זהו יסודה ו אהרן זאת גניו לאמר זא*ז תור׳העולה יקי זאת היא מיעונו ותורת הוא ריבוי ולפי הניל איש צו את אהרן' ואחז׳יצ מהרן ^ מ י י ה צריך הכחוב לזרז במקום שיש חסרון כים ן שימעט את עצמו כליל יעל ילי זה יהי' תורת ליכד שי&

בתשובה כל א׳ בפני עצמו שאין להם גגלמי״לסמלג שעל ידי מיעוט זה שימעט א״ע יהי׳ ססריון׳כים.כנודע מ״מ טוב יותר משא״כ היא העולה כעירצ׳ לתעלות א״ע £ז גורם מיעט שיסמכז עליז לטיב למס בזכותו והגן ״ .עוד *״צ יכהכתי במ״א ביאור ש״מ לסוכה אס אני כאן הכל כאן זכז׳ ״ ובזה יובן זאת הענזה ושפלות גזרה לר3י המעלית שיתקיימו זהבן וכעין זה כתבתי מלא ״ ובזה כ;!׳כ י לביאור יפסוק מכרהכיום וגו׳ י ונבאר פסי״ ייהי עמ עיב בשס יום אתל ו כ י ויהי ביי *01 אמדלק׳איו ייכז שם לילה• ועה׳יב נק׳ יזם וגס 3ןן> ג ו . נ ו ע < ^ ו וג״ל ט עמ ו ס ש ל והנה המשתמש בעסק העה״ז בצרכי כעה״ב מ עצמך בקרחלן׳ כדי שתכני לטרקלין וכוזמ״ש-הךמנ/בנצh i דדכ״ךהגשמילעהו שיהייאנילתן ועשגל וצל עניני

לשם

י י י P פ

\ יצהקבעשין ה$״צ ובנפש הוא המוטח וע״י תיכחתמיטר . שהוא ויזרע בחי׳ יצחק גמרת ותוכחת מגולה לכך יימצא

י בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה׳ והבךר השכל וע״צ 3 \2 ס ו ר ע״פ מ א ב ל f t & ת ו מ - ששמע־ זי מ

-אצה מוליות יצחק בן אברהם י אברהם הוליל את יצחק זגז' ויאמר יעקב מכרה ציום את !, בכרתך צ׳ וגוי ויאמר עשו הכה אנכי הוצןלמית וצמה זה לי ; בכורה וגי׳ וינז עשו את הבכורה והספיקות רבו כתבתי / מזהבמ״א י צבארזהנבאר ש״םדתענית פ׳׳א רבפפא

גזר תעניתא חצש ציבי' וטעים מידי שלף &ינכא דדיםא '1 י.בעי. רחמי(לא אתא מטדא א״צ רב גחמן בר אושעיא י אי ?ןדיףמר פינכא אחריתי רדייסא הזה אתי מטרא איכסיף : וחלש לעתיה בעי רחמי ואתא מטיא ״ והיא חמזהי אחר ,־ שגזר תענית וקהל עליו להתענות איך טי׳לם מידי בי קשה לרב נחמן דא״ל איישרף מר וכזי צריך הבנה ושאר הםפיקית :ונראה צי ראי׳ בש״ש דמנחיית אמר ריש לקיש פעמים ־י שבטולה שלתורה זה הוא יסירה לכתיב אשר שברת מלמד ;.!אמר ליה היןב״ה ישר כחך ששנית זכו׳ והוא תמיהו איך . אפשר שבטזלה זה יםזדי ונראה לכתבתי במ אי ממורי זלה״ה והחיות רציא ת ע מ ש ר . ־ ושוב לפי שצל דבר י י מתלהב לשוב• לשרשו ולכךע״י אכילה ושתיה ועסק משא י ומחן מעט שמבטל מלימוד ועבודת ה' אז נאה משמה מהתלהבותה ונתחזקה וכי׳ ובזה יובן אמר ריש צקיש

. פעמיםשייטזצי שצ תיר׳הזה יסודו בסוד והחיות רצזא ושוב ׳' ;:והפן וכעתנ״צ באזפןאחרינבארש׳׳ס לי״הלףי״ו ע״ב א״ר יצחק כל השנה שרשה בתחיצתה מתעשרת בסופה ,׳.שנא׳ מראשית השנה מרשית כתיב יעד אחרית סופה שיש לה אחרית ע״פ • ופי' רש״י שישראל עושים עצמן רשים ׳בראש השנה זכי׳ ׳ יכתבו התום׳ בל״ה שרשה בתחלתה ׳;שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר זמרחמים עליהם מן יהשמיםעכ׳׳ל׳ ויש להבין מהחלשזהתזטפזתיזתרעל *יש* וני׳ל דיש לדקדק דרש״י כתב שישראל לשון יחיל וכזי-יהתזס׳ כתבז יש״־אלים לשין רבים וצו׳ ועוד דרש׳׳י פירוש עושין עצמן לשים זכז' משמע שאינם רשים באמת זהתזס' < נהבי שישראלים רשים לבס נשבר זכו׳ משמע שהם רשים ׳ באמת זכתבתי ביאור זה במ״א *־ זללידאי' במם׳ יומא דף י.ע״ב אליכם אישים אקרא א״ר ברצי׳ אלי ת״ח שדימין ;.לנשים ועישן גבורה כאנשים וכו׳ ופי׳ רש״י שלימין לנשים ׳*מתל ן ותשושי כת אישים לשון אשה מדצא כתיב אנשים ;ויש להבין מנלןדאיירי באצז שעזשין גבורת כאנסים הא מללא כתיב אנשים לק אישים משמע נשים כפי׳רש׳יי ׳(א״כ משמע שהם תשזשי כח באמת כנשים ומכלן זכו׳ יעזלט' ייבכ״מ דאמר אישים משמעיחשזבים כמי אישי כהןגליל י י ׳וכאן ירשי בש״םאיפצאלגריעיחא• זנ״צדקישיאחדא ייחירץ באידך דאי* במדרש פ׳ וישלח פ׳ ע״ח דף ע׳<ז משל <2עס אחד כעס המלך שבחיית על החיית זיעצי מי ילך לפייסהמלך אמר השועל אני אלך עמכם לפייסהמלך ישיש לי ג׳ מאות משלים והלכו עמו ובאמצע הדרך אמר <הס ש*כח מחציו( המשלים אמרו ליה דיה במקצת .המשלים כשהלכו עור אמר להם ששכח עזד אמרז צו «די גאלו עד שבאו צחצר המנךאמר השועל ששכח הכל ^ ח יפייס את^המלך לפי כחז וטי ויש להבין טנת השועלה מה קנמר ולבסוף מה קמ&ר י וניל ני השיעל עקמ ״ ״ ״

: p פורת יוסף j

^ ר נ י ה ז לשם42םד1'זעי״׳נעשהערננש6 אוהניקריהיא נאמינהיכי׳ א״כמ״טאיןגוהריןר«בהעולם ג׳ .לילכתבתיבמ״^תןליהנפש והרכושקתלךיטגי«>ה3צזת 0 י ה ׳ ה ת ל מ ע י כ , ^ L ~ t £

יןמעטעה״׳לפקח נמשך השנעע״יהש״םהיאהיצה־יצנןזינו מ־כי-ערנ ,* rttol^jJSS^• , מ ית־משאיכ למיקיסוכוח״שתןל, ט ר ד מ ע ל ט ל ט ת • ונזה יינן מכההכייס את ־ א ? 5 כ - ה ע ^ « ע* לן * א ן י עניית הנפש צהיות מעיניי רציני > !יףוש bp ל J על׳, צעסיקבי לענ ״ •״ ,׳ לילה מ״מ נעשתכנ־א - .שפע לב יכ,׳ • א״כ סיניים העולים ע״י משא ומתן של* ק י ״ &r£*£^t נר * ב ן י ג P טיס אתמירתך צי • . באמינה ,״תניס<Kxע•״,יקי׳י-ינישוהנה־ י ^ B W 3 S * % > V W b W •א,רוהיאטפלה צענילהיז״*מגרת .חנהשראהשישנ׳נייןא׳ניי-הוק־עלמעלה,^ « י י י ל - ר ר מ 1 מ ת "" ™WWW* מ 5 לה ׳ i c ח לש״'* לגי"«״ m א״ ״ י, ל, ,השיני עשי הנה אנכי הלן למית יצמ׳ «

. נ י מ ת ה ״ ״ ט יש נ׳ סיגי אנשים ח׳שעוסי, ,בטיהר,-,יע שיהי־ צש״ש משאימת! נאמינה יא׳ מ w ? w 1״״ני י״רה 1חפצה !כוונתי שעי״ז יהי ל!,עה״ז כי לעשר מ שת 1«זן13ומינה אי נינןלת־ממנו סלתאי ופרכצ1ת

fop ע%דביייישעיסקנעה׳׳זצצרטעהינוכמ״ש .ל»רי.>ז״שנעיתח1ניןתשנחיתהאמד א־כאגנבי ״״^ר יימנ״סאס׳גהקת־ תלכי וגר והקשה ינ׳ זה שנר המצית •אחי שהתחלתי לישא וליתןנאמינה נגננממני סלתאי

- >מתר. י ע ^ ר ל ה ל א י ,«-ירהיארקהכנהלעשקעה"ביכי׳ יעי״שיז״שעשי 'יהשיגי שציר גט״אררקיע הת ןאששאליא 'מאשר שאנכי הצן צמית שתנצית טינתו בעבירה צצרכי .ימשנחתצהוהע;׳! מינאמיהרשאצת מי

עהיזשנק׳ היצוצמית שכצעציני עה״זמצונצהואנר . ר״א הא נתינ שנתאמת תנ!ן צעליועד ארגיעה לשון. הנק׳ מיתה א״כ צמה!הלי נסיה מיטנשיקחמיל צרכי .שיך א״כ אתס שהי׳ לכס גלילה לפי שעת ונו׳ ׳השיט מי עת״ז תמירת הבכירה לכל יימסר את בכירמ שנ־הש מכר כתיב שנת אמת כוננת לעל תכון - כתי3 לעתיד אבל עלשינ ליעקב מה שלא ביקש ממ;י1ז״שהכתיב .ןיכזעשואת •צשיןש־דתכיןוני׳יעו״שא״נשפירהשיבינעירעי^חר הבכרה ימו יבזה יובן אלה הולדת יצחק שהגיף נק׳ יצחק .שישמתרלאחרזמןא׳שפתאמין-תבין צערימשכחתלה^ £ 0 ^ ^ ^ ׳ י ס ס י ל ה ת ק י ם פ צ ״ כ ה ש ״ ש ר י א י ב צ ״ י ׳ ״ ן • ע 3 ה ה ( ג ע ו » 0 ^ ^ י ^ , י ד * miP T*» ת ,חשל יאמת נפגשי צלק ישליפ ״ נ פ 1 ה ר נ א צתיעצ׳משמ׳שהיא p א י ה ו ״ ^ ״ ת ע ב

^ ' « ר א נ י 1 ט ה תי .משמים נשקף גסה ׳ שיעשה מן חימר צירה כמי שכתבתי נמיא לכך ביאר הכתיב • והספיקות רני כתבתי במ״א ותשלך אמת א־צה 01׳ • ^ט יש שיג אנשים שעושיןהיפן» כי אברהם הי׳הנשמה . בכאן חמתמאיז תצמח צהמיצי עס *? אי1 עיי י״צ כי ' היציד את יצחק לצרכיהגיף שנק־ יצחק כמי שכתבתי נמ׳יא ,שאלת נתת ונשחת נאמינה ממן הזת יח״היי! •מ15עם 'ענליס היינו לפרעה ויציאנייט׳יהנךיעפ״זנבארש״ס •ששיר שילטמשת״נלעתיליננ׳צ ונזה אמח מאיזתצמת וב״נ פרק הספינ׳אמר רנה ברבר חינה זמנא חלא היה לעתיר תצמח מן אנשי ארן משא״כ עתה אסיי להשתמן קאזליצין מפינה וחזינין ההיא סוראליתנא ליהחלתת .נשקרגסלעשיתשלוםכיםמיסהממיתיסבידמימאהדאןי *וגביה ותלח׳אגמ׳עילוה סנריניןיבשת׳הי׳יסלקיניןיאפ־נין ,נהשתמש ני משא״כ וכי׳ לכךאמת מאיז««״ ייו״ל יזימסמ מ א וטליניו אגני׳ יכלחס גניהאתהטי ואי לאו להוה מקךנא נ״צ לבתבתי: נמ״א א־לפא רמי כתינ ירנ-חסל יכתיב י סעימ׳הוה טנעיני; • והס>׳יי4׳ינו צבא׳זה ננאר מאמ׳רנה ומשני ונו־ יגיעתי זה בארובה(כקיצור ליל לכתבת* י»»*

r ייכנ נחו: י!ת האודם *״כ w ׳י>,-עד,.ח &יעשה חשל עס״מ! ניי i » m •j ״ ,״-י ״-ח חמר .״, . ^ ״ ג מ י ה י נ ׳ י ן מ י ע״ר יהסי-יהי׳רנו •נחסל יתיא אמת מלה בנגל מלה י ל ׳ ״ י ^ ׳ ״שמ׳יתיי׳״י ״ w3££S ״םליאמת נ־גשיקשהאיך ^אפשרשהסנ׳•rtfofo מישיתר׳אילפאהנ״לממש ומשניניצלק י ^ ^ ^ ^ ? צ נ מ מ , ־ , ! י , 9 { י ע י ט מ

•SSX!!&^^ISז,מןלאלםש>ע־>ייעס״צתי־!׳ה5ציצלחהש &״ טגסהוא .נשקישע״יצלרהנעשהיחילצייקוציקיהייניצלקישל,פ ^ ס ו ס י א ^ ^ S T ״,ל^״^מ7למל מאחר תיכי אכל וקליפת! נשקיכנולעשזהסילהצלק׳יאזשפירחסליאמתנפג־״כ,

ה w • ^נזהמנןהיצהירהיאסילסמיצנארצהימ׳^ :ע״ימםלזהשפיר לניןאת האלםנחסרשהיאאמת־מל ' ע השמימה שגס יצה״ר ניכוין לש״ש כנ״ל אמנם ננגל מלה והנן • ומפרש יזתד אמת מארז תצמח יגי ך*ך י י מ ^ , ״ . כ ^ ״ L י י ° ? פ ' ה ״ a ? B ם ג ' ש ע ' ת ^ י י ס ׳ ס הצליקיס ישעילין עליו לענודחיי' ע" *״י י ג כ 41׳ 4°^» היצ^׳רלסצריך שיהיהטיתנרן אמתמהאלםשגאיזתצמחלעימייתיןלמטהנאיז^ס , י כ י ״ ״ מ י, ס א ה י ק י ^ ס ־ מ א ^ ״ מ ס ^ ק ל מ מ ל ^ ן א ן י נ , ^ ^ ^ ^ ^ • ה . ^ י ^ י ל ^ .

כיי א׳ פתיח י לקליפה לפתח נני אלם ועול לאלס . כאלו עשה מעצמו הטינ ההיא יעי״ז וארצנו׳י^ונשלה׳ש׳^ייהבדומה 'ישכיינ׳ פיתחליוישהכי חכםלומי מ*ה"ילש«ש תתןיבולהלקבלעיגע׳

ע י ^ א נ י ה ך ל י י ח א י א ה ל ״ נ ה ס ״ ש ן נ י ׳ 'גו בקדושה כמי שבתנתיבמ״א שקליתא לשלתאי .ז סצמחונדק שהואחס, ר א מ ן^ ת מ א י ר 1נ הכי אהללי 'ואנחתא בכייתא לרקיע!העלן דש להקשות .

. . ף מאחרל5ןי׳ נש״ם לשואלי! נלין העתיו.נשאת ונתת - , '4

בן; פורת. vפן? לה; ועשו האמורי' בפי־שה והשבוי' עם ביאורן ען פי׳ רש״י י כתבתי גמ״^ ונבאר פסוק ויאהב יצחק את עשו כי טל ב1יו והקושיא מפורשמת יצחק שתי׳ שורה עציו תמיד מחי הקודש ואין׳ אהב את עשו ולא א׳ז יעקכ ובזוהר משני ונו׳ י וגם נבאוי פסוק ועשה צי מטעמים בעבור תברכך נפשי וגוי מה ענין• מטעמים לברכה׳ • גס נבאר פסוק הןעשו אחי חיגן שעיר ואנכי איש חלק ואמר במדרש איש שעיר גב־

שזידן ואנכי איש חלק חלק ה׳ עמו זזה תמזהו גם נבאו פסוק שאמי יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך, איך הוציא לבר שקר מפיו וגם איך יכתב בתורה זה הגם שדרשו חז״צ בזה וכר יעו״ש. •י ונבאר פסוק יישל' יצחק את ועקב ויצך פרנה ארם אצ צבן בן בחואצ הארמי אחי רבקה אם יעקב־ועשו ופי׳ רש״י אינו יורע מה מצעדינו ובאמת היא ממזה וצריךביאור ונבאר מ״ש בפענח רזא ויקראו שמו עשי מן השמים קיאו שמו עשו כי עשו גיי שללם וני י יער? והוא תמוהו ונ״ל דאיתא בש״ס צעולם יכנס אדם שיעור שני פתתים ואח״כ יתפלל ונו׳ וביאר ב!והי שהנז

ב׳ מדות היראה ואהבה והם שיעיר שני פתחיםTTTTO H כמחמהבש* l K O T t y f c ^ הרמב״ן:א׳/ז שיחי׳ אלו ב׳ מלית יחד כי אם בעמדת הנורא ית׳ ־ והנה בחי׳ יצחק מורה על ב׳ מדזתיאצו כי שט יצחק׳ מי-ה על צחוק ו5*מחה ימרת יצחק הוא פחד יצחק מורה על היראה־

זמן ב'בחי׳ אלו נמשך בתי׳ ה זומר והצורה שבארם־. p הצורה שהיא מן הקיזשה נמשך מן בחי7 אהבה שהוא קו הימין ובחי׳ החימר נמשך מקו שמאל שהוא בחי׳ הרץ והיראה ובזה יובן ואלה חולדות יצחק כי התוללת של י$חק שהם 3׳ בחי׳ הנ״ל היראה: והאהבה־ הוא בן אביהם. מצר הנשמה שנקרא אברהם וזולת זה א״א שיתחנרו שני {חי׳ אלו יחד זמן ב׳ בחי׳ אלו הרוחני׳ נמשך ב׳ בחי׳ בגשמי שהם יעקב ועשו האמורים בפרשה שהם ה תו מד והצורה ויעקב הוא בחי׳ הצורה ועשו הוא בתי׳ החומ־י כאשי' יבואר והבן י והנה טונ׳הבזרא יתברך שביא את האדם בחומר וצורה הוא כמ״ש בעל עקידה בפישוק לא מזב היות האדם לבדו כשאין לו נגדיות איך נקרא פועל טוב לכך אעשה לו עזר כנגדי וכו׳ יעו״ש * והחכצי׳ שיעשה מן תזמר צורה כמ״ש רמ״א ביאד פסוק בריתי היקה׳ אתו החיים והשלום כי חומר וצורה הם ב׳ הפנים- זכר ״ וכשעושה מן חומר צורה אז הוא חיים של שלזה בין החומר והצירה וכר יעז״ש בהפטורה שלח לך י והנה איך עושין מחומר צורה יש בזה כמה בחי׳ בחי׳ א׳ דעזמעתי ממורי זלה״ה אירישנאים בחייהחלבשי׳ w בזה ימי בעולמות העליונות המלבישין זה את זה כמבואר בכתבי האר׳׳י זלה״ה זניאר כי אם ידבר איש א, דברים טוביס על חבירז בפני השררה * וכיוצא בזת אז נהנה ממנו כאלו מלבישו וכוי ודפח״ח י זמניש אם נהנה ממנז באמת בגש^י כמן שמאכילו זמשקהאותו ומלבישו או משמשו כמו אלמנו• עבד אפיהם שעל ירי ששימש את אברהם יצא מנצל ארור ובא לכלל בריף דהיינו שנעשה מחומר צורה וכחבתימזה במ״אבח׳* בי לעשות מחומר צורה כמי שכתב הרמב״ן בפסוק אלה המצות אשר יעשה אותם האדם ותי בהם כי יש ארם חפץ בחיי עוה״ז ויש בחיי עזה״ב ויש לרבה עצמו בחיי החיים. u ע״י /טת, סומרו לעשז' מתזןע׳ צורת שיז;צ לדבק ב? ית

ן ובזה ך ו

&קף משיממז ונשקי אהדדי גם שהם שני הכפים כמו שהקשה אילפא הנ״צ אמנם מבואר קושי׳ זו ע״י לחזאיי כייוכז׳ • הכוונה שאמר הכתוב ונתן לך רחמים לעבר ט׳ התשר ולחמך וגז׳ וכמ״ש רמ״א הנ״צ • זהו שאמי וצך ה שזימן לאים לעשות חסד עם זולתו זעי״ז ינוצ צשצם לאיש כמעשהו שהוא מדת אמת לשלם מרה כ״מ וכמי שאדם פיתח כר צמט׳ עם זולתו כך פזתחין לז כוי הרקיע למעצה כנגדו ג״כ אם פתמ ארס כוי דהיינז ציניל חסד עם זולתו כךטתחין צו למעלה כוי צינור החסר גם שהפצ מסיוע הש״יוכז׳כנ״צ וקודם לזה סבר רבה בב״ח כפשוטו אמר שקילתה צ&צתאי ואנחתא בכזותא לרקיע קודם שעשה כוי צמטה לכך נגנב ממנז עד שביאר צו ההוא טייעא ואמר ציה נטר עד צמתר שנעזרר אתה תחצה מיה זו שצחשד ורחמים ותעשה >;וי למטה ־ אז יפתחז לך טי חסדצמעצה גס כן ומשכחת לה זהבן * ומעתה נבא לביאור רבה בב״ח הצ״ל רכתבתי לעיל ביאוי ש״ם לפעמי׳ ביטולה של תורה ?ו היא יסודה וכו׳ ונודע כי תלמידי חכמים ראשי הדור נקראו עיני העדה והוא מפורש בש״ס פ׳ ג׳ דתענית והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה משל נכלה בזמן שעיניה יפ1ת אין כל מפה צריך בדיקה זכר והטעם שנקראו עיני העדה שיהיה עיניו פקוחות צהשגיח עצ העם שילכו בדרכי התורה ובזה כתבתי במ״א ביאור פסוק ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות דקאי בהשגחת וולתי וזחילה צברו וכר והנה עינא פקיחא נמשל לנוני מיא רצית נסותא עלעינא' וליתגהיניןעלעינא ואיהו משכית לכלהו כנליש באררא בפ׳ נשא יעז״ש • ובזה יובן ש״םיהכ״ל ־זימנא חרא. הזה קאילינין בספינה והיינו עזלםה שנמשל לספינה וחזינין ההוא כוורא הם התלמירי ה וופמים עיני העדה שנקראו כווראנזניימא כללי ויחבא ציה חלתא אגביה כי ישראל נמשלו לחול שהוא• חלתא ליתבא אגביה שהם סומכין על גב ראשי הלול לעשזגץ כל איש הישר בעיניו לילך בשיירות לבם הרע וסזמנין על ראשי הדור שהוא •כפ• עליהם כמ״ש ביאור פסוק והתברך בלבבי לאמור שלום יהיה לי כי בשרירזתלבי אלך צמען ספזת הייה את הצמאה וכו׳ וזהו ממשאלתאדיתבא אגביה דההוא כוזרא םברינין יבשתא הוא זכר דאי׳ בזוהר מפני שיבה תקום קדם שיבה דילך תקום לשוב בתשובה וכר ובכתבי האר״י זלה״ה מבואר יותר כי אותיות שיבה יבשה כי יש קליפות אגוז מי כשהוא, רך נקלף משא״כ נשנתובשזכר׳ . וזהו שאמר סברינין יבשתא היא שכנר נתיבש הקליפה י וקשה לשוב בחשובה לכך סצקינין ואפיכין זבשלינין אגביה להכות מעה״ז כמו שתמר בש״ס בחגיגה על אחי־ הואיל ואטריד מההוא עלמא ליפיק ולהני בהאי עלמא זכו׳ גס מלבי מה שסמכו אגביה שיכפר עליהם זכר חם גביה אתהפיך ר״ל שנחחמם והרגיש מהעבירות שלהי והבין שסמכו אגביה לכך אחהפיך בפניהם לחשושי כח כנשים הנ״ל באופן כמי רב פפא הנ״ל שאכל ביזם שגזרו תענית כרי שלא יסמכו עליו וישזב כל א' בפני עצמזבתשזבהכנ׳יל זזהו שאמר כאן ג״כ אי לאו דהוי מ־ןרבא לםפינתא דהיינו תשובה שנקי ספינה כמ״ש בתיקזנים הזה טבעינין משא״כ עכשיו שלקחו דרך השובה

זגתקרבו בספינה.זניצלז זהבן • 3 ע״פי פור ומוסר השצל זכללים ששמעתי ממוריו יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ל מ ל מ י

ת יוסף ר ו , . כן פ ו

; אומר אפשר אלם חורש נ*זעת חרישה וזורעה בשעתזריעה" י יבה יובן ויקרא שמו יעשו שהוא׳ גי׳ שלום׳ הכוונה פ4 , תכלית הבריאה שכברא האלם מחומר וצורה שיעשה מן וקוצר בשעת קצירה ולש בשעת לישה תולה מה תהא עצי

ה ואז נתקיים בריסי אלא בזמן שישראל עזשין רצונו של מקום מלאבחן נעשית י ר ) ה $ ש ע ן י ש לגומר שהיא בחי׳ ע היתה אתו החיים והשלום שיש שלוםבין חימר וציורה לכך; ע״י אחרים שנאי ועמלו •זריםזרעו צאנכם ובזמן שאיףשר^׳ יךי>ו איתי מצמעצה שמו עשו מורה עצ בחי׳ שלום כלל עישין רצונו שצ מתום מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנא׳

ן וצא עול זכו׳ זכי התוספת בל״ה כאן בזמך והכך ״ אמנסאיך אפשר צעשזת מחזמר צור:ה זהס זאסעת למנו שצ מקום שנא׳ ואספת זא׳ית זהלז1 ב ^;כים צכך ביחריהפסוק עצמו זה ויאהב יצחק את עשו שישראל עזשין מום צקמןבזמן שאין ישראצעזשיןרש״ממוקמיק ציה זיינ^ י מר וישהכנ״צהח יצחק בתיי הצורה ־ זעשז בחי׳ החון שייך אהבה זקרזבת זה צזה צכך ביאר לאיירי שעזשיןונא כ״כ יוכו׳ • זיעול י״צ דפצייג אה^- י א ו שני הפכים י

ולא עליתי* b-!6 נחי' החמד יכוצ לקבל ברכה מיצחק שהוא נחינת נידם 1נ1׳ אמר רנב״ח משים ר׳י כר אלעאי ריריתיאןיני,*. צווהיינ״ל• והנה כאשר אמרה רנקהליעקנ שיעשה שעשיתירתןקנע (מלאכתן עראי זה חהנתק״סבילס־ ג״כ מטעיייס ליצחק כדי לקבל הברכית הקשה איתי. שפיר רירית אחרונים שעש! מלאכתן'קבע יתורקן עראי זה חמ ו-מי ה! עשי איש שכד גבר שיידין כלימר כי עש! שהוא לא נתק״ס ביזם!יש להבין א׳ ר,ו׳ הריף מה מקים לרימי*' י«' י י ס & ת לר״ח נע׳ קואי אהלליומעירש ג 1 ש ע ! קלינית מידן ה,א צדן ל 3ר.-י'החומר שנעשה מ1 ואספת מגן למיידי נעישין רצונו ישם מ־ירש נאק עישין י ל ח י ^ כ נ מנועילם כלי שיוכל לר,נלהנרניתמשא״כ א. .א.,-. ״•יי לעש1ת. שנאמר זנתה אמס 1גו־ צנן ולקחתי מני יגימר יפ<׳ דקשה•• ׳ , ״ ׳ : 1 ׳ מ

, ( ״ רנאן אמר מני ישם יאמר דגנך יכי׳ יעי״ש' יעיר ל י ? , M ? , 5יי־'15 ״' 1״ ^

הייףעייןלקמןנ'כתי״זר־׳חנ-־הצ»צל״י,כא1בא:ז; ע ^Mv0 ,;״מוגבר שלים •יז״שאנכיעש, 4עישיךלקאיאפסיקראשון יקחתימניאיהצ״צנ״׳ יכ'־ -־ ־ C ״ ? ' א נ ' י צ ' ? 1 ו י ״ ״ ״ י י W ת אמר אנכי עשיחי מן עשי שהוא«־ מ ח ^ ן ״ י נ, ק ) ע י א,י וצ1וה שהיא בכורך כי יתרי הצורה על המומר נ׳ י,׳ תמ• הי שהקשי מיהרש״א ישאר מפישיכצישב״י י ^ ״,רצעב,דעבילתה׳ שהיסהענילה בבכירים יואואנ־פתלגנך באיןעוש-ןרצונישצמקום והאמעו^• ^4ואמ 1V׳B אס יעיב יעשי מאחר שהיה ננסן אחל על טינה א׳ ,והי׳ אס שמיע תשמע, וגו׳ יעצה קאי יאספתמגןד׳ן • לפרשה ראשינה מ,״ש נאמר נלשין ימיי יאמת את v׳• ב ה , n שניהם ש-הי. נבחי׳ א׳ o E ר השכל ביאיר גמרא אלדן יגי׳מושהשט׳ והי׳ אס שמיע תשמעי נאמי׳נל^ן. כ ו ד« ד ע״״י מ י ירי״׳' ממשך הער׳ 1אלה רניס יעיל אחר שפרשה זי נלשיןרניס אמיר׳ מ״ניפםורןיאח״כחזר נלשין מןיס ״ ^ • זה יאספת מנךנאמר בלשין יחיל ל 6 ץ ל 1 הילדיתי^^נרהם ^ הfw לכס וגו׳- היצ׳׳צואשפתמנךכללכשלמ^ n י^יי ,!שו היומיריסגפרשה• ויצא הראשון . י וילו א-חזתבעי,בעש,,״׳ ליךהיצרןלהתירד״אמשא״כ לי*'ישה׳אעיצשל״ל כלצ ל ח א א צ י » י א,«ני גu T ל מ מטל השמים ימשמני הארץ ילינ וגן הלא יש עונש • חמור מזה שמלאכת אחדם געשית ע א " ו דח? ל* תמ,4 י ״צי״י*. י ז י ו • י מ־ י י ס ג׳ יאח״כ כשברך את עשי ויאמר שנא׳ יעמת אה א ^ ״ ב ע הייוש י

76°SSJ\ , ,^יהיהמישנך ימטלהשמיסמעל מאיל ינתחמו ני נ המעיינים אין חפשר צימר ע״יר יכתנה לעיל• ומנת• עישייןכהוליטנהוז ךמסיקאנ״יןמעשיני״ייעל,^ ת 5 פ ^ •V״ ן כילם,הואםיתרצמ״שאח״כייייתאחייט׳שע*מלאכ^ ג , נ ע ו , א , ל ׳ ט ™ י 5 g ל

Ifil01!^?1"'יעקב יעשיהאמיריסג־ישת שהיא תמוה. יגסלשיןהאמיי־ יפישהצ״ליעיד ני נפרשה נאמר עשי יאחיכ •יעקב בשעתדשההרימ.אכת,ק.עיתורת!׳ניאי וכאשרהקשס׳ אם יעהנ יעשופ׳׳ רש״י איני'ילע מהי מלמדנו א״י לו רשנ״י אפשר הלם חירש וקוצר יכי יתירה מה ההא עלי:־; , JLI- • ה׳ ויד! א!חזתנע־?נע* יש לתמוה! מהזה־ סתירתו הוא עראי ואפ״הי\נהעשי כר״ייעלתימעת יעקב והוא נגד מםקנא לדורית אחרונים שלא עלתה נידם •* כ ו i זר אהז! נעקנ ולרשת חז״צ ידוע 1׳ כי נ , 1 « חרא מחתא נינה! והקשי בזיהדמה נין מלזיז כל• לבאר,ה ננאר מדרש ויהי עינ אלי מעשיהן שישעי©

• י ״ ״ ׳ י ״ י ״ י ו * ^ • א ת ת ל ה ״ ^ ה ז ^ , ( ללורזת י מה להוי הוי שכבר נוצלו ״ ה ז ש , ב פ ת נ ץ ; / א f

יעיג יעשו ואיך שייך פיישה זו בכל זאן ־ ח׳ ענין ג׳ץ ' « ־. ־; ' - - י v ^ ־״־־׳ ית , סטי׳ ב ד י י ע כ בארותעשקשענה רמזבזה יש להלן ור • והעולה משםט מעשה הצריקי׳הזא עסק תורה׳ ט m פ ק ז< י י ^ כ ^ . ן ״ ת ק ל ז י ע

פפא רמי כתיב לכן אשזבולקחתי לגני בעתו וכתיב ואספת והפלה ותשובה לפקח בעסקי הנשמ׳והחחני זמעש הר5|ע.*

זלפח*^

. . נקר^ . . גשו הרשעים י אמנסלבאמחהכצ הוצך אחרהכיז^מ החורה הזה׳ מפיך יכוכ־ לברים ככתבן ת״ליאםעת מp ארז לגרי רבי ישמעאל רשב״י והמחשבה לי״לשןותל נחשב בעיניהש״י• מעשי הצריה,- מ ל נ pxi• הנהג בהם מ* 4

׳ י ־ י ס ג

בן פודת-^ק* לו ר״ל ש׳אלז יחידי סגולה ידלרו ת וכמת ממר לכללזלנ האזממ על שסרו דרכם ממנו ית׳אכר אנכי נתתי לה הדגן והתירוש זגיר׳יצע״י יחיד סגולה זכמ״שכל העוצםג״ון .בשביל

חנינא בני וכסף הרפיתי •לה 1זהבעשו לבעל ר״ינ שהצדיק . נקי כסף שנזסףצעבודתו ית׳ ע״י מסף זה הרביתי צה זהב , והס עשו מ כתלו נמשך להם זה מהבעל לכן אשוב ולקחתי *

לגן זהשצהצריקשגק' דגני כאשר יבואר ואז ידאו, וגו׳ וא־ח׳׳כ אענה את השמים והם יענו את האדץזהארץ תענה־ אתהלגןי והתירש וגז׳ ור״לאענה את השמים להשפיע צהצליקשנק׳ שמים והם־ בזנותם ישפיעו זיעט את -הארץ לאנשי החומר וגו׳ או י״ללכתבתי במ״אכשייש מקןנ>ון־ מוסר אז משפיעים צהחנם וכו׳ ״ וז״שהאזינז השמ>ם1 זאדבי־הזגו׳ • זה״; אענה להשפיע• צהשמים צהחכם חכמה ומוסר כדי שהם ישפיעו ויענו צאנשי חומר חכמה ומוסר וז״ש והם יענו -את הארץ ואז כשיש חכמה׳ ומוסר בעולם ביכה. בעולם כמ״ש - בש״ס כצ זמן שתוכחה בעוצם ברכת בעוליורע r מסתלקת מהעזלם וטעמו כתבתי במ״א לכן והארץ ע״י,שאנשי הארץ מקפליןמוםר

והיי ברכה הארץ תענה את הדגן והתירוש והיצהר וגוי וק״ל . זמעתה דמכואר דפרשת זי והי׳ משפי בני ישראל וגוי איירי בעישין רצונו זנן מבואר בש״ם לפסחים דרמי כתגב־ זהי' מסכי ב״י וכתיב אשר נח ימי ולא יספר ומשני כאן שעושין רצונו כאן כשאין עזשין.ופו׳. א״כ לא ימד וצא

יספר איירי בעושין רצונו ופסוק ואספת דגנך איירי. ג״כ י בעושי רמים מלש יהי׳ אס שמוע תשמועאצמצזתי וגו׳ א״כ שפיר הקשה ר״חפפא אהדדי מ״ט כאן כתיב :ולקחתי דגני ומ״ט שם ואספת דגנך מאחר. דשניהם איירי. בעושין רצונו זכנ״ל והקושיא כפשוטו כפי׳ רש׳׳י • ועוד הקשה ר״ת כפיי הריף ג״כ מ״ט נאן •אקרי דגני ושם דגנך ומשני לקוי חדא יתזדן באירן כאן בעושיןרכזנו שהםיחידי סגולה שגם בעוסקים בגשמי מ״מ מחשבחן וכוונתן דביקית בהש״י־ לקשי הגשמי ברוחני לעשות מן יש אין אז נקרא דגני.של הקב״ה שנעשה רוחני ״ משא״כ שם פרשה והי׳ אםשמיע־ שנאמרה בלשון רבים שאינם בבחי׳ זו שיובלו לדבק בהש״י בעתעוסקם בגשמי כי אין מרה זו מסורה לרבים׳ לכן

גק׳דמךוז״ש ואספת דגנףלפי שבשעת אסיפת דגנם •או• אינםעזשין רצונו של מקום לדבק בהש״י אזאינסעושין• רצונו של מקים נגד בחי׳ יחידי םגוצה דרישא שעושין רצונו של מקום גם בשעת אסיפת למס לכך שם נק׳ עישין רצונו• משאי׳כ זאספת דגנך נקי אזחעםעישין רצונו זזה דמשני ר״ח בר פפא לי׳ק כאן ברישא בעזשין רצונו. וכאן בסיפי* ןאםפחדגנךבאק עושיןלצונז״ זמעחהל״ק קו׳התום׳ דשפיר מזקייצקמן דשב״י 7סוק ואספח לגנן .בזמן שאק ישראל עזשין וכזי ר״ל אז באסיפת לגנםאיןעושין רצונו .של מקום דייקא דלכך נק׳ דגנן ולא רמי וכנ״צ אכל סכרתץ קאי על הפסוק ואספת 6 ו ע אן 9 ט כ ש מ ה ל מ , ל המט׳ הי דגנךזכאןבחיןעושיןלקאיעלהפםוקולקחתי דגני וצנן-הקשו הא לקמן מיקמיקואמפת דמן באין עושין זכו׳ זגאמת ז״אמכח קב׳ ב׳ללך איפכא מסתברא וח״ש י אמנם הקוס׳יאינן עושין רצונו לפי סברתן שפיר תירצו •ב׳ תיחציסא׳ כ״כ לאינם צדקים-גמזריס ר״ל ליחשכ גס בעזסקיס בגשמיס ״ ועזלי״צלפליגאדצקמן י י בלביקיחהש״יגחי׳זיאין ב וכוי fair• סגושין ואין עזשין צי׳הדרי ציצהו ויש,לפרש כווני החום׳ y\׳ א׳ ־שבא לפיש ואמפיצ־ן דגנך ופסוק ורעו זרים זגז׳ מלןבין כשעזשיןמלם.בכלל- ו3ין.קשאין עושי,ן

כולם (השורה העליזנ׳ שמעבלזר היא מיותרת זשיךבם^עמזד)

ג^שעיזםקיםבג^י ועניני עה״ז מותירה והתפילה וצדקה- ושאדעטני הרוחני, שעזסקין בו הרשעים זהואדכ׳הר״ן בדרזש ו׳ ביאור שיים לברסת מ״ש קמאי.. דאיתרחש להז גיסא ונל׳שבתראיוכו׳ אי משים תנויי וכוי׳. והשיבו רחמ;א לבא־בעי יכו׳ הכי הכצ הולך אחר •כזונת הלב ומי שעזסר^ בגשמי• ומחשבתי וכוונתו דביקות בהש״י הרי זה עובד הש׳יי עבורה גמירה ומי שעוסק בתורהזתפלה ואין מחשכתו וכוונתי לביקה בהש״י הוא נקי ממרה נגד ה' כמש״ה בפין

ובשפתיו כבדוני ז,בם רחוק מתנו וכו׳ והנה אבותיהראשוני׳. זכז׳ וזהו ייזתריעקב לבלו ששככדפנים קטנים וכו׳ זכ״פ הרמי׳׳ם וכו׳ כתבתי מזה במ׳יא • ונאיתי משכת אל תדון את חבירך וכוי וביאור וירו אוחזת בעקב עשו זכו׳ וביאור עתיד להכח^ללכצ צדק ש״י עזצמזת זכי׳ ״ וכזה יובן

המלרש ויהי ערב אצו ,־מעשיהן של רשעים עניני גשמי . ויהי בק* אלו מעשיהן שצ צרילם תורה ותעלה עניני רוחניש סברא לומר כמ״ש >מ״מ איקי יורע באיזה מהן חפץ טיי שצ צדיקים חביב יותר צפני הש״י הר״ן־ הנ״לשעניני גש־

י תירס ותכלה של רשעים שהוא עניני רוחני כי -הכל. נ י ענ ו £פי טינת הצב אמורין וננ״צ כשהיא אומר וירא אלדיס את האור כי טוב הוי במעש< הצדיקים חפץ יותר ר״צ כצ שעזשין הצדיקים אפי׳ בגשמי חפץ יותר ממגישי הרשעים אפי׳ברוחני מטעסהין׳הג״צוהג״ן ־ ומעתה מבותר ט בפצצות העוצם נק׳ עושין רצונו כשעוסקין בתורה זתפצה ושעי עניני התני שהוא מעשי הצדיקים שנק׳ עושי רצונו שצ מקים משא״כ כשעזסקין באכיצה ־ זשתי׳ זשאר עניני גשמי אז אינן מושין רצונו של מקום ׳ זולת בכי עצי׳ שהם מועט יס ש גס בעוסקים בגשמי מחשבתם וכוונתן דביקה בהש״י שזה נהי ענוד׳ ה׳ עב1דה גמורה כמ״ש הריין הנ״צ אז בחי׳ זו שנק׳ אין עזשין רצונו של עולם בכללות העולם אבל אצל בני עלי׳ הנ״צ נקי עזשין. רצונו מטעם הלל ובזה יובן ש״ם לברכות ר״ח בר . פפא רמי כתיב לכן אשוב ולקחתי לגני בעקז וכתיב ואסכת למך וגו׳ זע״כ הואoto'i לצאכפי׳ הדף דמפיש דזה איירי באין עושין מ״ש ולקחתי .דמי דהא הפרשה זי. מתחצת זהי׳ימדוצא מסמ־ בני ישךאל כחוצ הי׳ אשר צא ׳ יספר; זהי׳ בנזקים אשר יאמר. צא עמי אתם יאמר להם בני אל חי וגו׳ • ״ הגםדפתיפ אח״כ ריבו באמכם וגז׳• כי.זנתה אמס, וגז׳ והנה כבר הקשו בש״ס דפסחי׳ פרק ח׳ מה ענין • ל$ן עמי את6 לסמיכת ןר\ מספר ב״י וגז׳ ולרשז שהושע בקש רחמים וכוי ובספרי אמר משל למלן שרצה לכתוב גט לאשתי ונתפייס זב׳ כתובה כפל..עיין פי׳ רשיי שס בפסוק הנ״צ • זלינראה לפרש פרשה;זז לאתי כפשוטו דכתבתיצמ״א עצמ״ש הרמב״>$ דש דין כללי. בר״ה אחר רוב . העולם זכז׳ מ״מ אח״כ יש •דין פרטי. להציל הצדיקים שהם יחידים שלא ׳ יענשו אחר הרוב זזש״ה השופט כל האי־ f בכלל לא יעשה משפ1 פרטי להציל הצדיקים והבטיחו הקב״ה ובז־ יעז״ש * וה״נ כן כיי׳ הפסוק צי אתם לא עמי זגז׳ והם חכ העולם אבל יחי׳די סגולה תואר. ישראל כמ״ש ־ בעקידה כצ ישראל יש להם חלק עה״3 כי תזאד יייאלאשיבך אתפארויי׳ ״ זז״ש.והי׳ •מספרי ישראל כחול• ה־ם אשר לא ימי ולא יספר שרם ב •שהסמועטיס.כל א׳ יחשב למש$ר רב זז״ש .'זהי'במקום יאמר להס׳לכללית לא עמי אתם מ״מ יאמר להםי:סגזלהבניאלחי וגו׳ ריכז באמכם ;ריבוזפ^׳רש״י י ט>זא סלכם זכז׳ ל״ל על כללות האזמה כי זנתה אמם י י ס נ כ 3

^v.פוררו .p- ויילבקבהש״יזמן רנ זאזע״יהרגל־זה יוכלללניןעממחו־. בהש״י גס בעוםקזבגשמי ואז אפשר לקיים ׳. ואספת דגגך

צגהג דלן אלן וגם פסוק לא ימוש יגזייככל׳ק ־ משא״כאם י יתחיל מיד לנהוג לרן ארץ ולסמוך על פסוק ואספת דגנך צצי עסק התורה תחצה אז נחלה ממהלת בראשונה אחריתי

צח חבר,־ וז״ש ובזמן שאין ישדאצ עושין רצינו שצ מקזפ* והיינו ע״י שימצאכהןנעשיית ע״^׳עצמן' וסזמטיןעל זה

שנאי ואספתי דגנך וכדברי ת״קכפי הבנת העוצם הנהג^- ת דרך ארץ נחרוש וצזרוע יכו׳יבצי תורת אז נעצשי ועברת איקהוא׳ אויבך שמנאכת אחרים נעשה עצ ירן כי דברי ת׳׳ קי' הלית עצ כוונתרשב״י ואז הוא צבלכה ובזה סרה עז

אמר , מאחר שפוש^היי אם שמוע מיירי צעושין רצומ איל נל השמה צכם פן וגו׳ שהוא מקנה אצ קצה מעמלת ה׳ א עבודת ע׳יז וכזי.״ ־ זצדברינוא״ששישב״פזו ברכהלעושין' רטנו דהיינו בסדר והיי אםשמוע תחצהוכנ״צ ואח׳׳כ ואספת דגנןמשא״כ בהיפךהסדר הוא צקצנה כבצעס הכי׳צ זז״שהשמרזצכסמצשטת הסדרהנ״צפן יפתה לבבכם וסרתם זעביתס אצדים אחדים׳ שהיא נורית פרנסתו כמו

שכתבתי בשם בעל עקידה עני[ ל״ה י לא יהי' צו אנליפ• אחרים צצ מני וכו׳ זהבן וכצ זהעי׳יישב״יצפיש סברה'ו צעסור ע מ ש מ א כ י w ה 5 r ב י ש ת י י * ל ס ב י א ת״י• י" בתורה' צבל ־ואז ועמלו זרים וגו׳ וזהי למסיק אביי הי׳בי! עשו כר״י דהיינו כמי שצי' רשב״י כוונתי זעלתה בידם וארבה עשו כרשב״י עצמו לסמיך על ועמלו זרים זג!׳ ולא עלתה בידם * ובזה א״ש מ״ש אח״כ לירית ראשזכיסת שעשו תורתן קבע זכנ״ל/ה וזה נתקיים בידם ולורןק הג״צ׳ אחרונות עשו מלאכת( קבצני וכו׳ שיטעו בכוונת לר תתי נ ז לפרש כפשוטו לכך זה זזה לא נתקיים בידם כי ט\ ר י ה לכאן כלי ש הוא כרשב״י הלל זלכך הביא מאמר מוכרח לפרש כוונת ת״ק כסברת רשב״י זהבן ״ וא׳יש מ״ש ואספת לגנן לשון יחיד גם שצחחלה וסוף נאמר לשון רבינ*ל ^ ר כי אין בחייבו מסורה צרבי׳רק צהפמומן הצצצ ו

' ^ ר צ ס ל ויצא לן מכל הלצשישב׳ בחייבעטן עמלת א\ א׳ בחיכי רשב״י סברת עצמז להתבזדל ולפרוש ™™ עסקיעה״ז שיחי׳ מלאכתי נעשית ע״י אחרים *

« ועמדו זרים וגזי בחיי ב׳ בחי׳ ת׳יקצפימה שפי' ר^ מ דבריו חחלה להתבודד זאח״כ ואסנת דמך עס לא י

1 ד י ו ל י ע " מ ר *V ו י ס י ה ע ר י ג ת י י ט ירה כ 1 5 י 3 ט מ בחי׳ ג׳ שלוא קודם לשני בחי׳ הלל הוא מה שכתבתי־מ״» •

במדרש איזה דרך שיבור צו האדם חחלהלמולשצאילשמד רק שיהי׳לו תצאי־ת מן האדם וכוי והיינו עסק הפילפול חריפות וכמ״ש הט״ז בא״ח סי׳ מ״ז ברכת התירה לעסור,

ובלח היינו פלפול זקוייעו״ש וזהו מכין ג׳ שמז׳שוצות שקיא{• לשלש בארות האמור בפ׳ if• כאשר נעזרר תחלה• על

< , כ כ ' י ב הספיקיח השייט׳ לפי זז א^ ל״ל בן אביהס ית ד לעיל ב׳ כפל אברהם הוליד וגוי • ג׳ הקפה בעק<

כ צאר אמהמ* -׳ ׳ ׳ א ש למה נזלד יעקב זעשז בבטן א׳ מס ה ר ב ד׳ הקשה־ האלשיך כמה שתירצו חז״ל כפל אד אומרים מאבימלך ח הוליד אח יצחק שהיו ליצני הח לומי* ח 5 ל י נחעברה שרה לכך צר ?לסתר פניי ש צאברהם והיו הכל אומרים אברהם הוליד את יצקקיי פ ע״כ וקשה דהי' לכתוב rf צשטלליצחיו ילא כאן ג

. א זו שהי״ יצחק בן ס׳ שנה ותירץ כי בעת הלידה לה ת ע כ ״ א ש יאמינו המון העם לקול ליצני הדור וכוי•״ מ

. י £ שראו שנוצל עשו מרבקה ולא משפחה כישמעאל מהגר י • צקעברה• • .

^אשתיהצדקזת אז יחזיקו קזצ ליצני הדור מאנימלך סלם בכלל משא״כ הנא איירי שיש ע!שין, ביחידי סגולה'

(יש אין עזשין ה־בים ושניהם . בדור א׳ דהיינו כי הדד.י: בדורא׳יחרלנךמזקי ר״חגרפפא לסברת התיס׳ פסוק. ואספת דגנך בעושי רצונו דהיינו יחידיםגזלה וז״ש לשון •חיל ואשפת דגנך ופשזת ולקחת דגני' י מוקי ברבים' שאין עזשין רנוני כמ״ש ז;תה אמס שהוא לרבים משחי׳כ ליחידים נאמר והי׳ מספר ב״י וכאשרכתבתי. צעיצ [ וזהו היפך הריף והבן c עור יש נגרש םזצת התזס׳לפליגאללקמן'

שבא לפרש בן:כשעו;י1 רנזנו דהיינו לגמרי ובין צשאין. עושין היא 4״כ שהין עישין כלל משא״כהכאיבעושין וחקי (משין כי הדדי נינהו עכ״צ ר״ל צעזשין שהוא עסי! תולה' ות>יצה ותשובה ומע״ט שזה נק׳ עושין רצונו וגם כשאין ?ושין עסק תורה ותפנה רק בעסק הגשמי לאסיפת דמם וכייוצח מ״מ מחשבתן אז דביקה בהש״י שזה נק׳ עובד ה, עבודה גמורה כמ״ש הרי״ן הלל א״צ בחי׳ אין עושין של הדדי נינהו יחידי סגולה ועזשין של רצים המוני עם כ דשקזצין הם ולק אהדדי זהבן י אמנם באמיתי יש לפרש נאשר זכרתי למשני צ״ק בעושין קאי עצ ולקחתי לגני ואין עושןקאיעצואסלת למך ובזה צק״מ דגםצקמןמוקי ואספת באין עושיןזא״ש י . ואחר הצעה tf יובן אח״כל י ת״ר ואספת דגנך מה ת״צ וכוי ל ג״כ עצ כוונה ה דק׳ קו׳ הריף דאין שייך מה ת״צ רק במקום שאין בו צורך לאומרו משא״כ כאן ציין לגופי׳ שיהי׳ צצרכה ועור ק׳ לת״ק מה״עביד בפסוק צא ימוש וגז׳ וצדבריעא״ש ת״ר ואספת ל.נן אס הוא כנשוטי מה ת״צ אי מ£ום הבטחה שיהי/צברכה הא יש יותר זעמלז זרים ועול אדרבה מצינו בפסוק נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא חברך וכאשר כתבתי במ׳<א ענין ברכת בלעם שהוצרך הש״י להפכו שיי\ לברכה להיינז שיהי׳ תחצה עסק התירה ואת״כ יעסוק 3גשמי ואםפ* דמן &מ הוא צברכה משא״כ אם ואספת לגנן הוא צל^שזנה אינו צברכה א״כ העיקר הסדר צברכה. הוא חסר שלא נזכר בכתוב וא״כ ואספת דגנך צ״צ כצצ מאמר זט׳ ומשני צפי שגא׳ צא ימוש וגז׳ יכוצ דברים צכתבן ר״לשיהי׳ עסק החזרה לבד וצא יעסוק בגשמי כלל נאמר זאספת למך הנהג לרך ארץ זמ״מ צא ימוש ספר החורה מפיך גס בשעה שאתה נוהג לרך ארץ צי טוב תזרה עם דרך ארץ דייקא צמז שכתבחי במ״א י והנה דברי ת״ק םחזמין ובא רשב״י לפרש דבריו ולא פליג את״ק זז״ש אפשר ארם חורש בשעת קרישה וקוצר בשעת קצירה וזורע בשעת זריעה ודש בשעת דישה תזרה מה תהא עלי׳ איך אפשר לארם העוסק בשעת קצירה וזריעה ודישה לפנות מחשבתו מכל עסקיו ולדבק ממי בהש״י שיהי׳ עסק ההורה דבוק במחשבתו בעת עיסקו בדרך ארץ והזא כלי ריקם שאינו מחזיק כמ״ש בש״ם לברכות זז״ש על מה תחיל התירה עלי׳ והיא כלי ריר,ס והיינו תורה מה ההא עלי׳ אלא כשישראל עושין רצוני של מקום לגמרי צריך שיהי׳ פונה עצמו מכלט ערי״יזלעסזק בבדידות ללבק בהש״י בלי צורית עה״ז י נ ע

כל..זמלאכתן יהי׳ נעשה ע״י אחרים שנא׳ זעמדזזריםא תחלה אזהרה זאח״כ הבא לטהל י ה ם ש כ נ 5 ז 5 ע י ין על ידו שיעמדו זרים זגז׳ וכן כתבתי ר י ' פ ס מ ז ש י ע י י ס י במ״א במקום שאין אנשים מצזיין שם תשתדל צהתבידדש חיש זהי׳ אם שמזע חשמעו ״ ז ע ' י ! נ ש י י ולהיות א וגו׳ שהוא כפלללמדג״כ לימוד שדרשו שסבש״ס1 תשמע בחלששצא יהי׳ כלי ריקם רקיתבזלד אם ש^ע 3

ר tfx« ל*י ו ל $ י כן :

צ וצא ממנז עשו לפך לשכא אותו כמ?$ &זסףזישנאיאוחו אחיו לפי ש*זי׳ כ*ד * f מ 5 י W ג5ר$שרה ונולד<$ העמידם תורה כאןאברהם הזלילי זצו׳* אך עדיין• קשה למה אחיו מופרש מהנ*יכפירש 1ש״י ־ וז״ש ויראו אחיו צי אותוי גוללו בבצין אחל ולא משפחת כקו ג' הנ״צואז א״צ עלות ־אהב אבי? שבשמים וישנאו אותו וגו*. וכן כ' בס״ייד יוסף < זה גקזשי׳ליה׳ קשס לכי׳ רש״י יעקב ועשו האמורי6בפרש' ־ כי חולת אהבה אני כי כל חופי שיש לי־ מהאומות הוא ע׳* וכו׳ ל״ל ״ ועוד תחצה נוצל עשו זכו׳ א״כ הצ״צ עשו ויעקב אהבה שיש צי עמך וכוי ואני כתבתיעהי״י־ש״ם ־ לפסחים; •החמורים $3'• ואםנאמרלקאי על מה שנאמר בסיף ט׳יזרצרשונ^ןע׳׳הילת^מא״ה. ושנה ופירש יוארמהם

ם י קרא פרשה א״ס יעקב ועשו זגו׳ דתחלה נאמר זכו׳׳ זז״ש כי חולת אהבה אני . לכך ברכו אב*ו כך ג נ הסיר ה יעקב ואח״כ עשו ק׳פשיטאמה מלמדייגו-גזה'• זאההיא שתזכה לבדיחת הנ״ל מ״מ זישתחולך לצמיםאיןילאכןט רבנן כי הזה גביר לאחיך הלומדים ל «ק׳ רכתיב וישלח יצחק את יעקב וגו׳״ אם יעקב ועשו ופי' • אלא מלסח מאן מ-ישיי איני יזדע מה מלמדינו דקי באצ*ת עצ הפסוק צ״ל זממיצא זישתחו צן בני אמך המוני ־ עם כמ״ש בני אמי וזה י וגם עצ רש״י קשי אם איני יורע לשתוק כי אם לומר׳ • נחרו בי אורריך ארירזמברכיך ברזך דכתבתי במ״א אל תט

לכוונת רש״י שימן אדם לב להבין מה מלמדינו צמוקשיא לבי צדבר רע ט מצד האחדות אם מחייב חבירו אז מחייבי 5ש״ס צ״צ אלא כאמול ו׳ > ןיר\יצחק בן מ' שנה בקחתו את עצמו וכויוז״ש ומי יקלו זז׳׳ש אוררי״ארו׳מעצמו ומברכיך־׳ שכה י ברזך מעצמו זהבן ״ ולעשו היפך הסדר שיהי׳ לקללה אתרבקהוגו׳ לו לאשה מיזכפקא לן בזה שהי׳ גן מ ועזר דהצ״צ צאשה צ״צ לו צאשה יי ייעחר יצחק לה׳ לנכה זהבן לשון ברכת עשו הנה משמני אר׳ן וגו׳ שהוא נמשן אשתוכי עקרה היאזיעתרלוה׳ שאין לז שחר כלל ח׳ מה ממיצל* צאנשי חומר הנקרא עשו המקרים צרכי חומר עניןזיתרצצזוגז' ט' להביןענין ויאמרה' צהצ׳יגיים ,לצריכי נשמתוועוסק תחלה במשמני אדןוגו׳זהבן ייקר בילדות הצדיקים טעי בבטנך וגו׳ ורב יעבור צעיר י׳ וידו אוחזת בעקב עשו ^ובזה יובן אלה תולחת יצחק ' וכתבתי מזהבמ״א זיהיירעב בארץ וגז׳ שכן בארז זגז׳ מע״ט ובפרט יצחק שהוא לין אשר בדין יטול שנר אחריא׳ זיזרע יצחק בארץ י יגיעה רבה שיהי׳יבחי׳ יעקב ועשו האמורים ג1ישה שהוא גזר בארז הזאת שהוא כפל • ' &היא וגו׳ כתבתי מזה במ״א יב׳ ויחפרו עבדי יצחק י בחי׳ יעקב שהוא התורה כמ״ש הקול קול יעקב ובחינת־ גנחצ זימצאז שם באר ויריבו רעי גרר לנז המים זיקרא עשו היא עסק פרנסה שבעזלס בחי׳ עשז עולם עשי׳ שיט׳ שם הבאר עשק בשמאל ויחפרו וגו׳ ויקרא שטנה זיחפר שניהם בחיבור א׳ כאלו יצאז מבטן איים א׳ כמ״ש טו3 באר אתרת וגו, ופרינו בארץ שכל זה תמוהו מה מצמדינו תורה עם דרך ארץ שהיא תכלית השצימית זז״ש א״ם יעק^מז לזה ללמ-יט שיהי׳ ז*ן ׳ גענין הברכות שבירך יצחק ליעקב ־ ושוב לא רצה ועשו רי׳ל שהין בבטן אם א ׳ צו ג יק עםזהבצדבורא׳זז״ש בן אטהםר׳ילתיללותאלזב׳בתי״י ^ י לברך לעשו החביב לו דק׳ באמת זכי ברכה א׳ הוא י ל ואם אין להוסיף על הברכות איכ מ״ט ברכז לעש) לבסוף שיהי' בתי15ר א׳ הוא מצד הנשמה שנקרא אברהם־ואזבחי' ועזר דנראה לאותו בי־כהעצמז שבירך ליעקב חזר וברכו ,׳ אברהם הוליד את יצחק שהוליד לעשות,פילות שיהי' לברכה ברכה זז לעשו רק ששינה הסדר י ט ליעקב אמר וימן לך מאחר שצרט הנשמה עושה עיקר משא״כ בהיפךזכז׳ לחללים מטל השמים ומשמני ארץ זג״ זלעשזאמראיפכא וכאמור ״ זיהי יצחק בן ארבעים שנה לבינה אז בקחתו הנה משמני ארץ יהי׳ מושבך ומטל השמים מעל ובזוהר את רבקה וגו׳ לו לאשה שיהי׳ צרכי הגוף שנקרא אשה טפצV הקשה באמת מה בין זה לזה זביאר רזה לעילא זזה לתתא לנשמה שנקרא יצחק וז״ש לו לאשה שלקח לעצמו בחי׳ • יוכו׳ זלדטינז י״ל •לקוי זז אחרונה יבזארג״כ בקז׳ ראשונה כי תחלה עסק שלא לשמה לקיים משחז״צ איזה דרך שיבז וע״י ביאזר ב׳.קו' ~אלז זה בזה יבזארכל מפיקותהגיל לזהאדםזכו׳ משא״כ כשהגיע בן ארבעים לבינה אז לק4ןי דזכרתי צעיצ נחצה מבזהלת בראשונה ואחריתה צא תברך . בחיי זו שיהי׳ הגוף טפל צנשמה כמז אשה טפלה לבעל • # וז״ש ויהפוך ה׳ אצדיךלך לטובתך יהפוך הסדר שברכן ׳ 'שהי׳ נגדיות גדולתן צחות הנשמה לכמות הגוף לכך בלעם ואזיהי^מןהקללה לברכהזכנ״ל • זבזהיובןזיתן י הוצנ-ך להתפלל צהש״י שיהייבעזרז'זזה שכתנ ייעתר'יצת-, לך האלדים מטל השמים ומשמני ארץ לכ׳ הרמב״ס אם ילה׳ לנצח אשתו ר״ל לפי שבחי׳ יצחק היא נכח ובגדיי לבחי׳' בחקתי תלכו זנתתי גשמיכם בעחם דהקשה וכי השכר אשתו כי עקרה היא ר״ל לפי שצל איברי הגזףחשקם במשאז לעשות עיקר מצרכי הגוף נגד הצשמה ח״ש כי עקרה היי< *fte וצו׳ ומשני דהיינו שיזכה לעשות הכנה בעה׳ז-בלי שיזכהלעה״ג־ משא״צ בהיפך נטרד מז!* ובבא זכז' 'עיקר לכך זיעתר לו ה׳ ולא לה כמו שכתבתי במ״א וירא-צתבתי־מזהבמ״א מהו שברכז זיתן לך האלדים פנאי יה׳׳טשנזאהלאהזיפתחאתרחמה'ורחל עקרה ״־ויתרצלו שיזכה לעשזת הכנה מעהיז לעת״ב זהייט מטל השמים הבנים בקרבה עסק ציכי הנשמה בחי׳ יעקב ־ וע6ק;צרליז נגדיים זה לזה ח׳יש ויאמר ה׳ לה שיעסוק בתורה תחלה שהתורה הוא מטל השמים כי טל הגוףשנלךא עשו ט ״*וויה מחייה* גס ט למלאכית בלימוד הוא ג״כ טל ;שלי גייס בבטנך ב׳צחותהנ׳יל גייםגי׳גנן שכלא׳גצן י *ולאכזת במעשה כמו שכתבתי במ״אח״ש מטל השמים הם • רוחו לזמר אני עיקר זאת׳ טפל ע״ל בני החי ובנךהמת ושלי-משמני ארץ והבן ״', ואח״כ יעסוק בפרנסת ביתו 'לאמים׳ממעיך יפרדו. בתחלה יהיו נגרמת זה לזה ולאם *עסקי עה״ז שהוא משמני האי־ץ ואז שיעשהעיקרמצרכי מלאם יאמץ כמואמלאה החרבה ט זה קם הנשמה אז גשמתז זאח״כ יעסוק בצרכי גופו הטפל יהי׳ לברכה ולעשו 'החימר נופל ועיקר התכלית ורב יעבוד צעיר שיהי׳ החזמצ• היפך הסדר ומי זז״שזרב דגן זתירזשזאח״כיזכהלמדריג' משי עוסק בצרכי הנשמה בחינח יעקב וזיש וידואוחז*ןה היימ יו״ד אוחזת לקשר עקב עשר שיל ישב״י שפירש מעלני עה״זלגמיי רק מלאכתו יהי'נעשילן בעקב עשו יA ?״י־ אמרים כמ״ש זעמלז זרים זגז׳ זז״ש יעבדוך עמים % *•עשייבראש לעשות מן אני אין כמו שכתלתי במקום אחר , ז ממש שיהי׳ מלאכתו נעשית ע׳׳י אחרים כך כשאדנז ייגללו״הנערים ויהי עשי איש שלה וגומר ויאהב 'יצחין. נ ^ ו ^מייש עצמו להתבודדמבני אדם . אזהס הזפישו ממצו :הנשמה את עשוכי' ציי כפיזשצרין לאהוב;בחינת &

יט •והגוף

X v •׳׳*ז

X

fiiisrp •ועףr# : , נמלתצדיקבןצדיק ובו' *vswfo'wttבמקום יא אינזדומה זכר זז״ש ומהר לבתה אסתו ר״ל ממישהי א

אשת! של יצחק ותפלתו עשה פרי אבל מצדה ויחריצצוהבכי*אק • ן בקרבה ר״צ מנדה היי א' רשע ומצד יצחק היי א׳ צדי והיו מהרזצצין כדרשת חז״ל ־ זתאנרא׳יכ כמה זהאכעי ן

מתעצצת על'הריון ור״ל מאחר שבעדן יצחק איני נחש3ת ׳צצלקת והראי׳ ששני סוגי הבנים שבקרבה יוכיחו א״כ צמה •\'

התפלצה כצל שהי׳ די בהקצה שצ יצחק לבל ותלך לדרוש:L < ן ב א אתה׳ לבית מדרשו שצ שם זכז׳ והיינו דאי' במשנה ד

פ״ב יהושע בן חמי׳ אשיי יולדתו ומפרש בירושלמי שהיא׳.. < ו מ ר ד I גרמה לו שכל ימי עיבורה חיתח מחזרת צפתי מ

׳ ש בקשו רחמים על העובר ההוא שיהי׳ חכם-זט׳ יעו׳׳^ י

© '.'־ י # ח זה״נ עשתהכן רבל^ הנכה לבתי מדרשית שיבקשו ר׳ ^ ך י ע מ .. על העובר שיהי׳ חכם ויאמר ה׳ לה שני לחומים מ/ י * ה ז נ ע י יפדלז שככר במעיס נפרדים זה לרשעו ולא מהני ת ויכמ״ש זורו רשעים מרחם וזהלצדקזזא״צ לתפלה וק״כ ..-';'

ו?גזף כלי הנשמה ג״פ כמז שכתבתי ויאהב את מול מל*ה ,ורבקה הגוף אוהגתאתיעקב להיות'נ^צעאצהגש^ה והתירה 4־ ויהי רעב וגו׳ ויאמר אל תלל מנרימז שצוין בארץ׳ ונ״צ .וגו׳גזר בארץזגזמר כתבתי במ״א ^הרמב״םזכו . ע״י שיחשבו ענמ׳ גלים בעת״ז שילעי שהארןהיא לא להם . אז יזב1 צלפיקזת ת׳ וז״ש גור בארץ הזאת זכז׳ ״ וזה פלל גדול {רב קו מנהיג שיצהזג גיחת בחלצו ובביתו זאזיאי׳צ . לקיים גירות בארץ אתרת אף שנגזר עציו גירות נפטר בזהי י *י• r>Arr*is*5 *הגז * ויזרע - ״ •״ '

תח ח ^סרהמחמחת ותסעית ־' מ י כ ס נזה כבר זכרתי לקשה קיצור או סתירה זשאר הא אז$:: \ והסגנון שם וכו׳ ובבאר עור משנה י״מ־ק עקשיא : י י ^ ד •י ע

דצצהקב׳יהצזםח את ישראל (פיכן הרגה צהסתורם־.:־לא י ר ה' חפץ למען צדקז יגדיל הו ת ^ ו #, ^ ויאדיר * והספיקות רבו א׳ דהצ״ל אמ־ ר״ח׳בן עקשיא י

משא״כר״ח אזמר משמע דפציג אז מתרץ איזה קושיא <•' למשני פ׳ אומרות׳ פנזלעסזגיאזז ב׳לאמררצהלזכוהס י : , י לפיכן הרבה זנו׳ אדרבה מזה יצא עונש שאי אפשר לן ע מ ל י א כצהמצזת שהם הרבה •ג׳דהצ״׳צלמעןיציקס מק י מ ע ת זילקו• זצ״צלזכרמ גמ׳יא באור שי׳סבאתבקזק ו

ל אחת זכו׳ לבזר. נכצצז כצ המצזת זנעשו אחת ל#1יי ע ׳האמנה

זכו׳ שמצד הרבוי אי אפשר נקיים כולם הי׳ צהש״י רק׳

, י משום דאי' ל כ מצזה א׳שהיא שצ חבקוק ובו ייכלל ה ׳אפשר צבזא צמדריגת האמנה ודביקית בי יית מצל

כ הומר הגוף המעכב צידבק בקדזשר\עציזנה לjp 10 להם תזרה זמצזתצי מתורה נקןא תישי׳ שמלזשש

גםיעי׳יעשיזתהמצזה בצלאברמרמ״ח אי&#,

ה הדמ ז כ ל.החו« להם תורה ומצית צי מתורה נקרא תישי׳ שמתשש מז

מורכן־ גם־ע׳ייעשיותהמצזה בצלאברמרמ״ח איב^ו-^ י מ *ממשין שפע רוחני וקדושה מן שורש המ׳?יה במיא ל בקדושה על אבר׳ההוא עד שנזדככז ונתקדשו רמ»>ז־א*בר*ז זשס״ה גיליז אז בנקל.יזגל לבוא לילי האמנה ודבקות 0ך יי*ת לקיים מצזה זז זבו חלבק שהוא כלל הכל כמ״ש הסמי

^ מ א מ ן א ש ע ט ע ל ו ת ן ב י י ה ( ב י יעבןהנ״צ י ז ״ ר ה ן # ^ ו צ הם נגד עשרת הלבאת אשי בהם נכצלוכצהתף׳׳ג מש בעשר>» ״ ח ׳ סעדי׳ בספח יעי׳ש־ ' צמז שביאר הגאון מ! מאמרות נברא העזלס ומה תלמוד לזמר למהנעקז^ן

. מאה שעוריק ״ - שכתבתי גמ״א * ויחפרו עבדי עחק ב:חצ דזכרתי לעיצ לצריך שיהי׳ באדם גיבח*׳ א׳בתי רבי הנ״צ איזה דלן

שיבור ןגו׳ ביבחי׳רשב״יצפרושמכצענינעעה״זזכו' * . ג' בחיי ת״ק o רשב״י ואספת לגנן בחירוף צא ימושך • ו/הו ענין ג׳ בארות א׳ נרןא עסק שפצ >}׳ ט התירה מ .מפנפצ צימר לנו המיס מימי הכורה שצי אמתי כמ״ש הט״ז .לעס1ק בד״ת הוא הפצפזצ • אמ״פ בחייבי דחפיו באר אחרי ויריבו גם עצי׳דקלא שמה שטנה ר״צ כאשר התבזדד והוציא מבני ארם אז גברה השנאה והשטנה ורבו עצי' אלוכ בחיי ג׳זיעתכמשם צבחי׳אחרת' צלצק מחשבתובזית׳ גם בשעוכקבגשמי ובלרןארץ ובין אגשים אחר שהורגצ בדביקזת בבדילזת ולכן אז צא רבו עצי׳ בהיותו מעורב עם

.הכריזת וצרךא רחזבת כי הרחיב ה׳ לכו ופרינו בארץ גם י צעזסקו בעסק ארץ אז לביקיכ בהש״י ג״כ זז״ש ופרינוגס בהיותינו בין ע״ה זהבן גארץ לעשות פילות בדביקות ה׳ ובבאר פו ח׳ «&ד ומד וכלליצזH המשך הפרשה ו^ה l t t J D חולדות יצחק בן אברה' אברהכ הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רגקה צת־בתזאל זגז* י ויעוד יצחק צא׳ לנכא אשאו כי עקרה ״ היא ויעתר לו וכ׳ זתהרימ׳(יתרוצצו ה^ניםבקדבא ותאמר א^צ וגוי.*ל בן אברהם * ב׳ אברהם הוציד וגו׳ 4 ; והספיקות 3בו א׳ ל(׳ שגה וגו׳ שם הל״ל בעת .ו־\זא מיזתר ״ ג׳ ויהי יצחק בן מ הנשזאין ולא בעת הלידה אחי ך׳ שכה כן אלשה האלשיך ר'1 $ ל ׳ ז בחואל אחות לבן הצל מיותר שכבר נאמר למעלה ה לאשהלו מיותר ו׳ מאי לנצח אשחו־ ז' זיעחללז ולא לצ ^ה מלמדיצו ב*ה י ח' ויחר^צו זגז׳ *תאמר וכו׳ איזא חזעל#יצאמ*ה שננחבהבחזרא • ט׳ מה להזי הזי ואיך יש פישא^ו בכל אד6 זבצלזמ! * ולולים קו׳ ראשונות׳ נראה לי עשוטדאמראהא^אצרפיתאלאלי׳ באפ י ג׳ הקב^ה רואי* אלי להזכיר את עוני ?גל גןלא צאת אצלי ט

ימה בקחתו את רבקה וגו׳ והיינו שהמתין' :ישיי שנתבשר בשובו מעקירה שנולדה רצקה והמתין ג ?וטםייט״ א״כע״נ שהיהה צדקת 1לא נמצא לוג#ת' לכן ^ ל/א ביאר הכתוב ואמר לפי ו^היהה בתבתזאל הארמי ימפדן: ארס אחות לבן הארמי דהיינו צתרשצ ואחותיש^ 1ובני עירה אנשי רשע ונחשבת היא לצלקת בערכם לכך מייח!הראזי׳ צןלאשה 5דר,ת לצדייק אמנם

ן ן ^ ך כ ל ם ה ח ק ו אחדעשר וצו׳ זה״נ נקט עשרה ד ה : ר ייצתק לה׳לנכחאשתז,שר\ת ן \>חי שבאת ליצחק ^m א .והלא במאמר אחד יכול להבראות ור״ל ט בכלל־ ל , ״ *תפללת כעיר יצחק לנכא סל^זן לו אז זיעתר לו ה^ י ^ ר א ל ק צ ה ו ^ ׳ ׳־ מע^רהםימזל חבקוק *ר\א ה - ״ ^

מק צצלקת וז׳^ ?אץ ה>{$ ?ן*זט ד י ^,שלא היתה נחשבת ע

spvrr לח: וא״כ ׳ ט ז ע ״ ר מ < ק ל א ע מ ש י ' ל ט ר א ו ג מ o p ! ה ז מ ׳' ט ק ע איך הקדם כאן י״ילר״ע י,והתמיד מןהר״י י מש;ה זו ראוי להרזות לפניו י׳ית בעסדתז כמ״ש ינקציתי עזר מזאת זז״ש הזי קצ לראש להש״י שנקרא ראש העניאות :ונוח צחשחזרת צתשמי:ש השרים חהי׳ כוח לעשות מאמים ומן ה' צאיםזר לבז ותשמיש השריה יהי'כמעשה וצא בלב ואצל כללות אנשים ראוי צקבצם בשמחה וצפי שהצחוק והשמתה קרוביםיזה לזה זאע^י שזה מפאת הנפש הבהמית זזה מהמזשנלתסמך ר״ע אומר. שחוק וקלות ראש מרגיצין

לערזה וכזי ולי נראה לכתבתי נמ״א יא לגליחיתא ששמעתי ממורי עניין מלת ' קולס הלימול ט החיזת רצזאזשזב והאלם הוא בסזד קטנית ןגללזת זעלילי השמחה ומלתא לבריחיתא יוצא מקטנזת לגדלות ,לצמוד זצדבקבז-י״ת. זכז' ולפח״ח * וכן שמעתי בשמו וה?י תרי בלחי שהיו מפקחין צער האלם • ע״י.מצתאיתא זאז יזכלז צקיט ולהעלורןו זכו׳ וזפח״ח * ובענין ברי זה ?ןמעתי את יצחק והעלהו' לעולה ט ע״י הצחוק צש״ש למעלה כל ימי.הצחוק של בחרזת ג״כ למעלה .והבן• •זכןויקח אתשנינע3יועמז ר״צצהעצזתשניםשצנערזת ג״כ עמז ורפח״ח • ובזה יובן ד׳ ישמעאצ אומר הוי קל לראש זכו' כי ר' ישמעאל בא צפרש לצרי ר״ע רבושאמר צחזק וכגלות ראש מרגילין צערזה זם' זבא ׳ר״י־לזמד כי הכל •לפי הכוונת הצב אמזרין שאם צבז״מלזין צש״שאןימצזה שיהי' קל לראש דהיינו דבריצחוק וקלות לאש במיצי: דשמ*' שיטי נוח לתשחור' שהיא עבור׳ המלך כמ״ש במלרש יעו״ש/נוח •והוא קודם הצימוד אזמר מצקא לברימיתא ש'יהי; •לתשחורת עבורה מלבי של עולם שהיא לימול תורהבשמחה .אז כלי לקבל את כצ האלם בשמחה אפילו השרוי. בצער לפקח צערז אזמר איזה צחוק צבלחז זעי״ז יונצ לקבלו בשמחה ר״ל לקרבו ולהעלותו ע״י השמחה כמו הכי תרי בלחי שהיז בני עה״ב עבזר זה זאיידי להזא צדרשה אקדמי' לל״י קולם ר״ע והבן ; וכזה יובן ^לה תולדות יצמק וגוי :*מפרשרשיי׳י. יעקב ועשו האמורים בפרשה' ־כי• קולחת ,הצחוק קוא ב׳ בחיי א׳ הצחוק וקצות ראש המרגיל לעמה כמו שאמר ר״ע הניל והייני גתי/עשז * בחייבי צחוק לש״׳יש כמו שאמד ר׳ ישמעאל הנ״ל היינו בחיי יעקב ואמנם לפי שנאמר זאלה מוסיף על הראשונים שהזאבחי•׳? אמר ואלה תולדות יצחק בן ע:זז מזסיף על ישמעאל ל אברהם שהיא מצד הנשמה שנקרא אברהם כמ״ש בזוהר אב רם וכו׳ משא״כ כחיי עשו הוא מצד הגוף זחחומר' ובזה.לא איירי כאן אברהם הוליד את יצחקר״ל עם הצחיקא מע?ט לקבל ן והשמחה הוא מוליד חולדות של צדיקים ״ןה כל אדם בשמחה להעלזקז ולייחד וטי ׳והמזיה רבים ,m הרבים תלוי בז והן חזלחת שמולירעסהצחזק והשמחה ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה וכוי ״ דכתב במדרש במשנה רבי אומר^יזה דרך ישרה זכו' • [•ני בהתחלה שרוצה׳ שימר לו דרך ישרה צריך לימוד שלא לשמה לרמזת היצר היע «מ' יעי״ש ־י והכאט p ארבעים י *מי פך ט הצמזק לשם שמים ט לבינה בקחתו את רבקה אותיות הביך כמו ששנינו י בפרק ב׳ דעיהבין כמלא שתי רבקזת •י ופו׳ *a גד*ה ׳לזמר שלקח ה5תיק שהיא ׳מנפש:

מהמ* ׳

ד ומקייםהכצ ־כמוהיל^ם מ ע # שהזא* מ »קשוטשמ6 מ י אשר ברגליהם ודרשז חז״צ. זכו, ובו נכלליהכצ א״כ אלו .עשרה מאמרזת שהם מגדםע״כיש ג׳1? ט מאמר א' שהזא >נגל האמנה ובז נכצלהכל זיזכצ צהברא העזצם במאמר £'שלהאמנהזכי׳ ול״צ בעשרה מאמרות• זמשט צהפדע .מן הרשעים שמאבדין אתהעזצס שנברא בעשרה מאמרות ט תחצה ט׳ צריך צקויםתריי׳ג מצות שנכללו בעשרה .לאמרות אלו כלי שיוכל לבזא לילי האמנה אח״כ זהם אינם מתחילין ציכנםבקיזם שום מציה מהמצזתשל עשרה מאמרזת אצנ ימאבלין עוצם של עשרה מאמרות ״ וליתן שכייטוב- צצדיקים שמקיימין העזלםשנברא בעשרה מאמרז׳ 5לי שיזצל לבוא לילי האמנ• שהוא העמדה ור\ז העוליכמ״ש *ליק באמוצתו יחי' זהבן • ובזה יובן משנתהנ״צ ר״ח בן עקשיא אומר רמל דבאצחרץקרה;״צ מאחר שחבקוק העמידן עצ אחת צ׳(ל חרי״ג מצית ה״ל צכצוצ באחת ובא לתרץ ר5ה הקב״ה לזכות אח ישראל י ר״ל צזטת וצזכך .מומר הגוף של ישיאצ שיופצו צדבק בי י״ת • ע״י האמנה לפיכן הרבה להם תורה ומצות וכאמור׳. וז״שהיחכץת' שהוא צדקו יתילכך למעןצדקו שיוכלו נדבק טי ;

יגליצ תורה זיאדיר זהבן • גס י׳׳ל למען צדק ז' ט ע״ייהא&ה נ*ח3ר מדריגה תחתונה לין של צדק אל .ן׳ שהוא רחמים. ונעשה מצדק צדקה״. זז״ש והאמין בה' ־ ויחשבה לז לצדקה • פמ״ש בזי6ר עם ביאורי במ״א זהבן י . וזי׳ש אחת דיבר אלדיםר״צ זו האמנה הכולל הכל לק שתים שהם הרצהז! שמענו־ לפי״עיטנו לזכך גוף הלוומר שהיא י *זמיעה &רחוק והבן • וכזה יזבן אלה תולדות יצחק שהואי האמנה צחוק!שמחה ע״י תענוג ילביקת, בז י״ת שהוא ע׳ן 3מדבק מחשבתו בי י״ת שהוא.חי החיים חענוג התענוגים והוא מצל גן אביהם גי׳רמ״ח ששייך לקיזםרמ״ח מ״ע שהוא אברהם טלל כי יסול חבקוק שייךלכל מצוה מן רמ״תע שיעשה על יסור םבקול! כנ״ל ־ אך שמא תאמר א״כ ״ מ . י ^מצות האמנה להוד סגי יל״ל תרי״ג מצות ״ ומשני ט ^ברה׳הזליר את יצחק שע״י רמ״ח מ״ע נולד האמלזשמח' .ודביקה בז י״ת זאז נקי יצחק ג״כ קין חי נקרא יצחק זהבן *

ד בביאור המשך הפםזקיצ הנ״ל^ ' י ל עפ״י ס ״ J T 1 ונבאר ג״כ מדרש רבה אברם נקי אברהם יצחק *?*א £ברהש זכו׳ ״. ויש להבין מה תועלת יש בזה שנקרא. לדי לתרץ זה נ/צעזרר ־ יצחק אברהם ימא מלמדינו בזה י 'הסצי^מ^רשהזז א׳צי׳לקאברהם ב'אברהם הזליל ^תיצח־קי^אמיותר י ג׳ ל״ל את דה״צאצדהםהזלילי אלה תוצמת יצחק יעקצזעשז י ׳ מ לט״ י , ליצלןק׳ ל •]האמורים בפרשה• מה מלמדינו בזה זמר צווחו בי" קמאיוט, ה׳ ויהי יצחק גן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגז, י ;

!למה לוקא p מ' היי זלגה מלמלינז בזה V מה לנז לייחסה׳ כי ״ ז׳ לז. לאשה תיבת לז מיזתר ״ ח £טתה צח בתזאל ון י א ' ט *י עקרה היא משמעזלאהואמנאיידעיניןזה• .יך צרשה זו בכל אלם ובכל זמן ״ זלל דאיתא במשנה פ״ג , שי ]יאבןת ר׳ ישמעאל אימר ה*י קל ללאש זנזח לחשחורת והוי :מקפל אלן צל האדם בשמחר^.ר״עאומר ישתוקוקליתראש׳ :מיגיצי׳ן אחלאדס לעריה י ויש להבי־ן מהעני} אלז ג *בריס דר״י זה לזה.וגם לפי פשוטו קשה להולמו • ועוד ,;לכבראמר זה בש׳׳םכפ״ק דאבות.*הוי מקבל אח כל ארם •;צםברפניסי־פית • זיגרמב״ס כתב.ש;ה ייחד ׳זכז' ־ .... ^עיד ל$ישלרץהרמל׳ם.ששידר איך.קבלו ו»תנאיםזה

ף ס ת ה ר ו פ ן כ

א• : צ^י מו י פדרךהעזל׳ששזנאיין ליראי הש£- ז/״ש כאשר נ חמה מנרתיקא שהופרשו אנשי חומרי מאנשי הצורה ^כקלאי-ז אברהיעד שבאהקב״ה זפמלי׳שלי זש*י בשלומו וכמ״ש במלר^יi י & א ם י א ־ אמר אברהם עד שלא מלתי היו עזברין ושמם ב וס׳אמר קלה עד שלא מצתה היו ב״א ערכים. באים־ עכתי$ ? אני זפמלי׳שצינגלים עליך וכו׳ןהכווגהמ׳׳ל אחר שצתע^׳,־י £ י א כמדרגה עליונה כשמל הופרשו אנשי החומר ממט ש

,Vte'ממדריגתו עד שבא הקב״יה ופמליא שלו ונתחבר אברהם י״ת כמ״ש ובז תדבק והבן ״

ר וכללים גחלים ששמער9< פן ב עפ״י סו ממירי המשל הפר**

; " ר ד מ ? / י א ואלה !תולדות יצחק בן אברהם ^ י אברהם נק׳ אברהם יצחק נק׳ אברהם שנאמר ואלה תוללו^ :!־. יצחק בן אברהם אברהם וכזי• והוא תמיט וליל לכתבת^. במ״א ביאור משנה הפועלים עצלים זבעלהביתלוחק י-•׳.

וביאור משנה אין בידינו משלות הרשעים׳ אף לא מיסורי הצדיקים ופו' ״ וכעת ארחיב ביאור ענין זה רכתבתי 5מ״>££ א ר י ה ׳ י ח ב י ממורי זלה״ה. ט ת ע מ ש .הוא מתפשט בלצ

העולמות ובכלמבראים ושורש כולם הוא יראה עכימ^ *

' ל האלמ ^ ע ' מ ט ז צ י ה ח א ר >ראת הבזרא י״תי ^m ^ י

הוא כדי לעורר איתו אל היראה הפנימי׳ והיא חסד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראמרא? ׳ וז״ש מה ה' שו*< מעמן ט אם ליראה את הי שהוא י ה

פנימיית זכז' והנה אם ירע האדם זה המסד ואהבת הבורא י י״ת עליז בחמלתו ששלח לז יראה חיצונית כלי לעוררו׳ אצ י-^ י י יראה פנימי אז נעשה מיראה אהבה שמקבל היראה ח באהבה גמזרה זאז נפטר מיראה חיצוני׳ אן אס מונתו במ­­ גלי לפטזר מיראה חיצזנית לא מהגי כלים זכז׳ • ובזה ביאר• ׳און לגגי׳משהזזטרחי׳,היא, ט מיראת ת״חיליראה אעיד״

^ י י ד י ;הוא מקל צבא ודפח״ח י ובזה יובן המשנה הנ״ל אי! ב# ו ם ,משלות הרשעים והטעם ט לא מקבצים באהבה י^ ז הצדיקים כי אם קבצו באהבה כמו היסודי צדיטס א

נפטרין מהיסוריןיהיז בשלוהכמו שלית הרשעים זהבו•W] '^יובן לפי שהפועלים עצלים מלקבל באהבה ירא - ^ ד ^ ״ ע שיתנו לב שיתעזררו עי״ז ליראה פנימי' ^m i "עוד אותו ביסזרין עד שיקבל באהבה ייפטר לגמרי ־ | * * ש , ׳ פחד דין ב 'משמעות יצחק סובל ב׳ פירושים. א

כמו שכתבתי לעיל ויזרע יצחק וגו׳ ושני טרישים >x& ־' ^ פ נ י ז 'אמח כי זה נמשך מזה כאשר מקבל הדין בשמחה א% ק ח צ מהדין והפחד כנ״ל ״ :ובזה יובן ואלה תולריס י אברהםהכוולה, כיכאשרמקבל בחיייצחק,שהזאהפ^:•ע מ ל ם # ה ר נ ן ־'והדין בשמחה אז נעשה חסד באמת שהואק א

י החסד ואהבה ונפטר מהדין שלייצחק זנקי־א אברהם על־y£p)b ן י עוד יש מ האהבה וחסר ואז נקרא יצחק אברהם ן

| ^ ר ) א י ב ה \ ר ל ם מורי ן ש דשמעתי כ

ל ר״ע . " י א ח ו 'ע״כ א״ר זיראכל האומר שמע שמע משתיח אא ת ו ר ב לאטי דלמאימעיקרא לא איטוי לעתי׳ וכר א״ל ח

M ר״$־. ׳ V י !תישזנכזיןיכי י"־ י י ׳-׳•7 , RJJOTIי•,: ר לוקא האומר שמלג שמע ב״פ,טי ולא פסיק אחר בקיש %

כיוצא * וביאר] מההוא־ ענין קבלת עיל מ>&« • שמיס

מהמיתוכמ״שהיעבןהנ״ל והשתמש־ בו לש״ש אחר שיש *ינה להביןולהטןבו לש״ש זאז היא בת בתו^ר״ל בתו של אל הארמי לרמזתהיצה״ר כמו שכתבתי למ״א חשבתי דרט .ואשיבה רגלי אל עדותיך בשם מזרי וק״ל י עור י״ל דאי׳ 3ש'ס לעתיד מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתעדנין בה ורשעים נדזנין וכזי ופי׳ הקדמונים שהוא ע״ד שנא׳ ואזמר מליתי היא שטת ימין עליון כיהשינזי מצד המקבלים ט «ככי ממטיר לכםלחםמןהשמי׳זגםגפרית ואש לאנשי םחם ,משמים ועיין מ״ש האלשיך פ׳יבשלח מזה ״ אמנם דרך נגנימי דמבואר בתיקונים דף מייד סזד מוציא חמה מנרתקה ׳כאשר שם הוי׳ נתלבש בהיכל קדשו שם אלגי הוא רחמים יאהדזכהי ובזמנא ריהוד׳ בר משכינתי׳ הוא דין זכז' יעז״ש והקושיא מפורסמת הא שם ידז״ל הוא יותר רחמים כשהוא בלא נרתיקא ארני לין זשמעת* בשם המנות הרב מזהר' יצחקפיסטנר כמלת הברכה אתה חסד הזייקדאתז וכתיבת! א״ל יהו״ר אצדינז גבזרה להמתיקו עם אתה שהוא הסל על ילי הוי' שקריאתו אד׳ לינארפיא זהואממזצע נין דיגא קשיא לדינא רפיא זאז יוכל להמתיקו משא״כ בל״ה זכו׳ זדפח״ח זהבן * א״כ מבזאר שפיר כאשר קם הז׳׳י נתלבש בנרתיקא ׳אד׳ נמתק גבזרה קשיא בחסד על ידי ממוצע דינא רפיא משא״כ לבר מנרתיק׳ לא נמתין מזרה קשיא זאז ידז׳׳ד אלדיך אש אכלה זהבן י והנה כתבתיי ממורי כי יראה חיצונית ת ע מ ש ה ש מ י

הבא י ־ לאדם הזי יד ימינו י״ת פשוטה שיתעזרר האדם מזה ליראה פנימית זכאשר יידע האדם שזה חסדו י״ה לעוררו וכוי נעשה מיראה אהבה שמקבלו באהבה זנפטר מיראה חיצונית אך אס מטן זכז׳ יעו״ש ״ ובזה יובן לעתיד מוציא חמה מנרהקה דהיינו לין והצדיקים המקבלים באהבה *עשה מן דין חסד ומתעדנין בהמשא׳עהרשעיםנידונין בהופו׳והבן • ובזה •ובן אלה תזצדזמ״יזצמק שהוא ליןלעליקשהזא בן'אברהם• איברהם זהק b v י ח 'לקבל באהבה ונעשה חסד באמת 6 צ ועפ״ז נ״ל לבאר פי׳ הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך הדנה וכו׳ ובזוהר אמר ע״ב יעזוב איש את אביו ואת אמז זדבק באשתו זכו' והוא תמוהו ״ ולדברינו א״ש כי נודע יעקב ורחל הוא זיוזג הו״י אד״ בסוד ז״ה בהיכל קדשו וכאשר שם הז״י בר משכינתי׳ הוא דין וחרזן ״ ובזה יזבן ויצא יעקב מבאר שבע שהשכיל נקרא באר שבע לכך ויל)ף יממה ע^כ ראוי שיעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו ואז ייאהלזנה״י הוא לחמים הגםדמבנאר שזה טונת הזוהר ממש. למעיין שם מ״מ יובן מזה:דרך לבוש שבחיבור אנשי הצורה הנקרא חמה עם אנשי חומר לדחיקה הזא רחמים משא״צ במוציא ממה ־מנרתיקה שהופרשו זה מזה אזהצדיקים ׳מתעלנין בה כמיש בפסוק זה׳ אמי אל אבלם אנשי נשמה ׳אחרי הפרד לוט מעמז הם אנשי חומר מן אנשי הצורה *שכרן הרבה מאזד זכו׳: זז״ש זיצא יעקב מבאר שבע שהזצייא ׳ממאימגלתיקה אז אנשי החומר וילך חרנה על אח״כזיעקב *בסל סמ*ה שנתחברו כקלם ויבא יעקב שלם זהבן ״ זעפ״זז יייא אלייה׳ באלוני ממרא וכו׳ כחם היום ודרשו י 3 ז י

מ w א חמה מנרתיקה וכו״ והכוונה ע*ל הנ*ל ״ כ ס י " ש ג

י למבואר בפלשה לדצך אני אל שרי מתהלך לפט והי׳ חמים ־ופירש רש״י אל שדיצוישלי באלדזחי לכל בחינה זט׳ והוא ׳קמוהו ופי׳ מהרש״לילפי:שאמר אברהם להקב״ה אם אמול אהי׳ נמאס בעיט הגייותלכך אמר לו הקב״ה אל שאמרתי לעזלמידיזכז׳יעו״ש ״ זקהזאבמדרששאמלאגרהם זכז׳ זהענין כי ע״יערלת בשר הגזרס ערלת לב כנודע אם יש לו התחברות עם הבריות מצא מין את מינו משא ״כ אם

בז שרת יוםן* לט תחלה לא הי׳ יוכל לפנית מחשבתו ממחשבות זרות ורעות זכשיהי' דעתי צלולה ויוכל צצטת מחשבתו אז״אשנה פיעס שני.מלאתעשהכךשמא>אזמ#ה ••׳ צימאחרשהזא שמא דהיינו ספק אס>ש כאן מציאותיות' אזלא תפנה-גם בפע' שניתמטעםהאזמר שעעשמעמשיןקיןאותיזכנ״לוהבן ״ הגם י״ל כפשו&ו כמבואר בפזשקי' שעתה אין ׳חוזריס מכיל

קזנהשגם'בפעםשנ>ת שמא לא יוכל לטין מחשביה וז׳יש׳ שמא לא תפנה וק״צ י ובזו* נבא לביאור פסוקי הפרשה, רש׳יי יעקגיזעשדהאמורי׳ שהתחלנו בי^ה תזצלז׳יצחק ט בפתה זיתרצצז הבנים בקרבה זגו׳ •• ויצא־הלאשיןוגזיי - ויקהאנ שמו עשו ואחריכןיייצא אחיו וירו אוחזת בעקצ עשו־# וגר איש ץיתראישמו יעקב וגו׳ ויגדלו הנערים רר\ ע שדהזיעקב אישתם יושב אוהלים ויאהב יצחק את עשךט ציד ?פיו ותרגומו ארי מצידייהזיאכיצוגו׳ זיגדציגאייש ־ וילך;הלוך וגדול עד ט גדל מאד וגו׳ וישב יצחק וימכור און, י באחתהמים וגו׳ י־ וייןיא שם הבאר עשק כי התעשקג • עמי ויחפרו באר אחרת *יקרא שמרדישטמז ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה־ויקרא שמה רחובות וגי' ־ והשפיקמז רבו ויבוארו אח׳׳כ ממילא ונחזור לדברי מולי זלה״ה

hhf והענין ט הארס מחויב להאמין ט מ& & הארז .כבורזית'ליתאתדפנוימיצי׳ וכל המששצות שצה$לם יש בו מציאותי ית׳ומ מחשבה סא קומה שלימה וכאשר יעלה , במחשבתו של ארם בעת עשקו בתפלה איזה מחשבהרעה . וזרהיהיאבאהkהאדם$תקנהזצהעצותת ואם איני מאמין ^ בזה ׳אין זה קבלת עול מלכות שמים שלימה כ^מקצר^״ו י במכיאותו ית׳ ״ ומה יובן האומר שמע שמע וכו וקש׳ למה \!אמר.ב׳/5 וצ״ליטמעקךא לא איכזין דעתיה דטיני שהיי; י לו איזה מחשבה זרה אמנם אם ירע ששם ג״כ הוא מציאות הש-יילא הי׳ צריך לזמר ב״פ שמע וזהו צחות לשון הש״ש ל*חיטן ציה^מדזפתא דנפחא הכוונה כי המחשבה עצמהם f צמובמחפתארנעח^ כדילתקנז ר א ה ת א ה כ מ ^ .. ולהעליתז ולמה הוא חוזר פעם שנית לזמר שמע כאלי ח״ום ראשון לא היה שם מציאות הש״י ונמצא הוא. מקצר ע מ ל במציאיזתו ית* ובקבל׳עוצנ^לטקשמיכולכן אמר משתקיןכח״ת ״ ועפ״ז טאר ש״ס דבטרז׳ דף ח׳ ע׳׳ב רצוצא ד אות'ו ו ל^ילןנוצי׳ רש״י אפרוח שמת בקליפתה] מהיכן נפיק לזמי׳ זמ&ני מהיכא דעייל נפי׳ וש״ס זה צריך ביאור יאמר יע״פ ש״ס דברמ׳פ׳הרוא׳הרזאיבצי׳בחצז׳וכו׳הרי כי בחי׳

יצה מראה בחי׳ התפלה והענין שאין לן מחקבה שלא יהא י והעולה משם כי עירך כוונת ההפלה להעלות ולתקן כל מחשבו׳רעות וזרות העולות לן במחשבתו •שכל-מחשבההוא קומה שלימי; לכן אין לדחות׳ מניל זה

נרמז בתואר יעק3זע5ףהאמורי6 בפ^*ה ש^ןזזלדז״יצחק י שהוא הדין והפחד יאשר ־מצדו בסוף עולםהעשייה^ •המחשבזתרעות חרות בשור דגלי,5 יולדת מות ומשם צריך •להעלות ?יצזצי הקדישה זכנ״ל ובזה יובן ואלהת־זלדת־יצחק׳ רש״י״יעקפ ועשו האמורים ב3רשה שהוא ״ויצא הראשון ט

ויקראו שמז עשו שהוא בחי׳ עולם העשי׳ סזף כל העולמות *ואח״ב׳יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשי הטונה שהי׳ידז (מ/ן

לאחוז בסוף עזלסהעשי׳ דהיינו העחשבזתרעות ו/הלן י

בה ?מה שלימה למחשבה רעהוזרה כשגאה אל האדם ״'היא,באה כדי לתקני ולהעלותו כנ״צ ואם האדם דוחה , המחשבה ההיא מממ אז כאלו דוחה והורג קומה שלימה , 4אמנם לפעמים יש מימנה שצריך לדחותה ואם נפשך'לומר ; במי־וארעא^ה מחשבה לדחזתה ואיזה לקרבה זלהע״ליתה .^תבוגן האדם אם בשעה שבא המחשבה זרה יעד עלה ; 'צמאשבתו במה לתקנה זלהעלזתיאז יראה לקרב׳ ולהעלות׳ ;>אק צא יעצה מיד במחש?תז במה לתקנה אז מסתמא באה לבטלה את האד6 בתפלתו ולבלבל מחשבתו אז רשו׳ לדתות• • זבזהיזבן המחשבה ההיא ט הבא להורגך השכם כר

tip צזצא דמיוןמהיכןנפיק רזחי׳כלומר המחשב׳ שבאה בשעת שהם בסף עזלם העשי׳ בסזד רגצי׳ יזרדת מות ויש! *'הפלה ש$ ביצה דמית דהיינו שדוח׳ אזתה המחשבה זממי׳ ניצוצי הקדושה ורצה להעלותן זז״ש אח״כ י'זישא יעקב רגליו שהוא בחי׳ הנ"ל*1הבן ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ?1דה ׳,שהוא בחי׳מחשטת חיצוני שנק׳ שדהכנודעישהוא היפ^ ביתשנק׳יפנימי3מזדקבלתשבתבמבזארבבתטם יעז״ש ־

;.&זתההיכי׳ נפיקרוחי׳ כלזמרהאיך הוא ממית זחחהקזנן'

, £לימ׳ ומשני עהיכא רעל נפיק כמו קעלה המגיבה לבלבלת האדם ולדחותו כך נפיק רשות לאדם לדחוק המחשבה י ^

! ממלאה 'ולהוציא אותה זזהז שא#ר מהיכא לעל נפיקזדפח״ח ופעם ויעקב׳איש תם יושב אוהלים דייקאשיזי'מייחד ור שאל השואל למורי זלה״ה אם אמר כמה תיבות מיצזן עם >)הל פנימי זבזהאבין עטן שמוח ג״ באיות הנ״ל זי אמ^ / ר צ^עז פו נ ׳ הפסוק דחה דחיתני ל י פ ןפלה \ ״ . בלא כמנה אם רשא* לחזור טשמעתי ^״ש)בי4** VH5!-i ־צעש שנית ולאומרם בטן?ה ןאמדבזה הלשון ׳ 'הלא ידזע ט לפעמי׳דח? אני ליצה״ר ולפעמים דחי חיי * * ו א ר ׳ ה צ ה נ ת ח ד ס מ ^ ^ א 0 ש ה ת ו א * צ מ ^ ^

"מחשבה חיצזניאושם־יש ג׳עדציצזת קדושות כמדע וא״פ ;

!';£ם אמר כמה תיבזת שצ הפלה בלא כוונה רקבמסשבת .;*ו>זלית א^באתה המחשבה כדי להזציא ממנה טצזצזת \8כנולע ו&ן:יחזור ויאמל פעם שנית יאז הוא יורה שבפעם\ לא היה qti שום מציאת השם והוא מקצר במציאות $ $ '

^׳מה׳עזמי זכו׳ ואט כתבתי בזהענין אתרזר\כנ>${ :נחשבות בעת התפלהישג׳ בחיי אלו־לפעמ*ם:^־רוחם המחשבהזלפעמים הממשבה דוחהאיתו ולצעמ״םנלח^ יחד וזהו זיתרצצו המיםבקרבהכי הדבורנר^בא'והמחשביו צ ר ת י מעםז־ה אז ו הבלים בקרבה וזהו שנאמר שני ג'יים'במ\§ן י צי צי׳א הואמה Jשהזאעולם אלא־ ולאזם מלאו6 יאמץ כשז $ף< ^ p צא יאמר פ׳ שניון לק־ יר\הר במחוגה׳ ובמונה ׳קזמה של

ת שאמר גלאכמניזכל זה שמעתי כשב! טורי • י קק־׳ זה ניפצ אמנם הכלץרצייעבזי צעיר כאש׳נכנע מ * ? ' יצ להלביש דברים אצו המחשצה רעה ןזרר;מ5רע&זש'הוארבזצכנע לקדושה מצל ״ נ ו - ח ׳ ^ ^ ^ . י v ^נה׳דאבות ה״ב זאל תאמר לכש^פנ׳ אשנה שמא לא חפנ׳ יעקב שיהואהצעיר זז״ש את״כ ןאח״צ יצא אחיו וידו אוחזת ^צ1'״"שהזאע״רהנ״ל האזמכ.שמע שמע משתקין ׳אותו• ן נעקביעשווכל״ל ולזה <pl גי׳שמותיהבאחתקחצהנק׳ש^' ר ט ^ ו ה צ ^ י ״ ז ת ^ פ כ ז י מ ע ז ק ש ^ ובמ יובן לסשאפלה אבןכהשהוא ע״ר ויצא יצחי/ ׳^בארעשק כערבואמרזבזהרובתקזני׳כאשריצאיצחק: ^המחשבות^ותילוחמייזמריביםעםהמחשבז׳'הדשתיואזו #׳להנו; ^מזי נ^^לאולר^פללהיהנזר^לפנזת זלהסיר ממחשבתו• ׳ק^קטהתעשקזעמזיאח״כ זייחפרו'באר אחי־ת ויריבו

יקלאשמהיששצה שהזאכאשר ר\צה״דמשטן* רעות וזרותשנק׳ערב זזהולפנזת ערב זס׳^זה״נ גם^ליה: ת ^י ״מתגברגמחשבותרע*( ז^רולןעלממשמת קלמויתאו: י נ ש ל ל ^ ת * א ס ע פ ה נ ש א ' ה נ פ * כ ל ל ^ י י ^

, כן פורת יוסף . * ו *

; י. עוד. י״צ גק' שטנה *' ויעחק משה ויחפור באר אחרון ולא רבו עליה אר* מצירייהוי אכיל ואיש כנ״ל ממש זק*ל י הסונה עאשר ילעילתקן המחשמלmta 1 'חדות וצהעלוחן לצת3תיילעיל ט. המחשבות לעוגן וזרות שמצר עשו כאשרילהמצצות מתוכאינינוצות הירושות זה גורם שנקי גתו המחשבות רעוה כלי. לתקנם ולהעלות! וצפן צא י נכנסו׳ בקדוש

. י מ*נ להשכינה־ לקבל שפע וברכה מלמעלה להשפיע מצל יעז״שי״ זבזר% יובן • ׳ י העולמות כמבואר בכתבי האר

ויאהב־יצחק את עשו ט ציר בפיו ותרגומו ארי מצירי׳ הו* אטיל שהוא עייר הנ׳ילוהבן׳ י בפםוקיויזנעיצחק בארזהר\נן

וימצא בשנה הה^אמאה שערים וכבר כתבתי ביאור זה י • י וכעת ליל דכתבתי לעיל ט משמעית יצמק ישיבו >ב; פירושים א׳ מלת יצחקיהוא אפחל והלין ב׳ משמעות >״t׳

יצחק׳ היא צחוק ושמחה וז^ למשך מ^ה'כשמקבל הליו;^ ן ^ ק מ בשמחה אזנפטר נ(הצחד זלעשה חסל ושמחה ו'yjb V * f ויזר^: יצחק בארן ההיא בשנא ההיאר׳יצכאשר יצחקשהיא צחוק והשמחה גם שהי׳ בארץ ההיא לין י6י״ וגס בשנה ההיא הי׳ מלת צ/־־ין הקשה מ׳*מ ע׳יי שקכל הלי4־/ ״ ק בשמחה נפטר מהדן זימצא־מאה &ערים ויבלכט־ה' ור י&כל וביאור הש״י 3| 3' , עפ״י מיו יעקב ועשו ונ״׳לרכתבח\>מ״אכי^tot הרמאים!אין להקב׳׳ח בעולמו אלא י אמית של הלכה ״ ׳״*משני וכן׳ v וביאור ש׳׳םיבן זזמא ברין שברא כל אלי לשמשני ייי׳- :׳ י ׳״׳• י: ל^ טאררבארצה־ גשם.

י׳עיישימושם ־ף, ענ

ע בזה והעולה משם ז וטי המפאר א, להעולםיעזלם הע£י׳ ואנשי עשי׳ עיי שימושם

על ׳יליהם לעסוק בל׳ אמית של הלכה זכו

ה הרחיטה׳לנו ת ע רבו עליה ויקרא שמה רחובות ט ופרינו בארץ והבןי י זבזה׳יו9ן המררש ואלהתיללות ^צחק גבן אברהם ט כאשד עצה טלו להעלות בחי׳עשזישהם

מחשבות\עות חמת שמצד . הקציפה שהכניסם בקדושה ע״י יעקב שהואבתץ^ושב.אהצי.ס זכנ״צ אז נקי׳ יצחק צחי' שמשל גבורה אברהם שנכנס שמאל טמיןשהואי חסד בחי׳ קברהס והבף• עןר י״ל רכתבתי במיא טאו׳־פםזק ועביתם את ה׳ אלדיכס. עפ״י משצ והוא ינהגנזעלמות תחצה הוצן.עם אליו ואח״כ יצן מעצמו עד .שחזר צמדריגה «ק0ןל פסוק ויגדל האיש ויצךהצזן ט שבתלונה וכן׳ וצזה נ׳יל ל וגלל עד ט גדל מאד דקשהא־וילןהלון פפלעודג^פ גדוצ בפסוק א׳ ונפי הנ׳׳צ ח״ש ויבזה יובן ויגדל האיש תאל' ti\h גדלות ראשון מצד החסד שהיי קביו מהזיקטרו דהיינו הקב״ה אח״כ וילך מעצמו עד כי הלך וגדל עד מאד שהצי׳ . לגדלות שני שהוא מדריגתו הראשונה ולמעלה- זהבן ׳ ״׳ בארות א' למה קרא לי:ם שמות עול ובזה יובן.שמית ג לגה דהוי הוי ״ וצלצרינז א״ש ט . ג' .בארות אלזשיין בפל, ־ . אלטכם דהיינו י אלם ובכל זמן דלתבתי יעבלתסאת ה^ ,^בארעשקט .'&תו עמוי״ת ובזה יובן ט המלה נ *:תעשקו עמו הכוונה כי עבזדת,ה' גק׳ באר צמ״שפז^ר

ז עילם:עשי ל ׳ (נשו יחד כשעוסק בצרל ע אלוי שיין בכל ארס ובכל זמן ט׳האדס העומרך בעמדת ה' <bi ב*?»-M6rfb< : •»^ו י^ה^וזר*׳ ד ס ח ז ד צ ק ב א , ה ל ח 4 ^ ד ה ^ ק ב#י׳ ה^חדודקדשהוא. ילןי מעצמו׳ ׳.למלתמת ה ח ^ פ כשחזר צמדריגתו הראשון שט• מבחי • ההצוד או ׳ ׳ ח א ן ^

^ ^ i M ׳ צו י קו הגבורה בחי^יצחק ליזי ***י *ה! ^ ל - ? ^ וז״שוידו או^ת^עקב &נש&יא' להעלות ע

נק/יצחקאברהםזהבן• pitJJD וייצא הראשון ויקראו שמו* עש^ י ׳ואח״ציצאאחיו זידוא^זת

v •iqwpiu m r i *twm י . ^ י ב ה א י ו ן ? ^ * יי .. TS5- - י - ״•

• . כן פורת יז־סף י מ \ י

י יתקנאידמל לחזיתה יןנאה :כמעשי׳*רטובימ ^ י ר א ע ז רה שלעש1: כעסק «י5ז כסא- לי • חלק מו#cfeb • חהז . עטך ועשה׳ לו מטעמיה שיעשה .,אמרה אלול* שצדקה ממט צאי זכתה לבנים•• י # ע נ$זי* יי לעמק >־בטס׳מד1עדלאהתפצצתעצי כמואכאעצ־אמךאשרמצ>ג י מ . / w י והו עשוי &מה בעסק. העהי טגסקיהחזרא ואז נעשה כסא ויצא מאויר לגחך כמו ממך פרי בטן אבא צא היה צו מיס־אצי יש צי לטס ממך הציעזרע״ישמישזילאברהסוז״^בעבורתברכןנפשיוהבן ׳מנע>זצאממט• זישלהלףןותאיךתלי׳י^עדזמז׳ שצא עולי^דבתבתי במ״א>שמקלי׳ עסק התירה למלא?ה .התפלצ עצי״ בזה שקנאה במעשי׳ הטזט׳שלאחזתהוע^ד ה^&ומסיואם־צאויהוא^צה חש^ןמולהמובהצו בראשונה למהלאיהתהללה עצ עצמה כרבקה מנזיתמוהד יזשזבאו ואחריתה צא תכרך • וזשייהיזיהפוך ה׳ צףהקצלה לברכה י שצ יעקב יכמישהקשה מהדש״ל לכמה נביאיסההצצלו עלי שהי׳ צה׳בנים ע״־ש ועוד ק• מאי אמר׳ראל ( . 1בזה יובן יעקב ועשו האמידים בפרשה צהקדם בחי׳ קיל אחרים אעפ, > יעקב לילי לשו• ח״ש-וידו אוחזת בעקב עשו מה שאנשי ^וצי־שצלקה ממני זכז׳האבט חיי ומזוני צא1בזכות׳ תציאק בעקקיזסוף היא עסק התורה היה׳ מיצתא־אלא במזצ׳הי׳יצ דכתבתימל׳א על מהשהקשיתי דלרי ו ע י י ש . מ/ימר אנשיי ע. זז״ש הקזל קול יעקב׳ ; רש״י ומוהרש?א אהדדי ותמתי לחצ׳דהיט שבא להאדיעומו עיושה מזה ג*קי להקדמר; , *אמיכוהידים ידי,עשו משא״כיפש^קזל יעקב תחלה^אין׳ .בשביל עצמו אדמה תפלת מכירו כמובדזרמל ידך נהלג יידי־עשז עו&ה פעולה בעםקיעשי׳ ״ ח״ש מכרה פיוס את נזביזכשנענש^בשביל חטא אחר אזי יפה תפלת עצמו זה״יא :.צכורתך צי צהקלים עסק־התורה במי' י?4קפ . כדין בכיר . קודמת להתקבל נמצאיא״א ד־מהשנתעקרהרחל הוא בשבילג״ לנדה א״ר חטא עצמה חי׳^תפלת יעקב ייתר־מקובצ ואיהי* העיכ1ב 0 עךי שראוי להקלימו והבן י ועפ׳יז נבאר *ז ק א׳״ל אמי אשה מזרעת חחצהיילרת׳זצר איש-מזריע׳ בשביל יעקב א״כ תפצת רחל יותר ראוי צהתקבל זזה כווכ ן ^ ׳ תחצה־ יוצרת נקבה שנאי אשתכי תזריע ויצרה זכר זכו' רש״י ותיןנא רחל באחותה שקנאה במעשי־ הטובים ואמר

'^קשו%צהאמ׳יןש־קודם\צירתהזצדזכז׳ ומשניזכו׳ ;וללבריינו נוכל לפרש ע״ד הנ״5 ט התזרה נקלאה׳אשהכנאו$ מזרע& .בשי׳ס רקדושין • זבזה יזבן אשה ט תזריעי, א תחלה שמקדים צסקההזרה.תחלה קודם צאתז לפרנסתורצדהזכרגי׳ ברכה משאיכ אישמזריע תתלה• פמו את אזז בתי נתתי לאיש שיוכל לפרנס אשתו והיאיאיש שדה או איש גבול ו4ל;צומרפחי ועוצם יריעשהלי החיל הזה שמקדים לצא׳ילפ^ןולומר שהזא איש זאח״כ עזםקבתולה אז יולד׳ ,נקנה כמפרש בל׳ג דנדה ל£ון נקבה נקיי׳ באה עד יאמרה לנזוכי לא יצבה לה דכתיב נקבה שכרך׳עליי ואתנית זט׳יעו״ש

w • ״ - . ״ - ׳ ה ו#זריתהלא ״ נ ו ש א ר ל׳ לך אה הקללה לברכה וננ״ל וק׳ייל • 9ברא לומר למהני הפלתו נצר הגזר ייצן יחשזצתו שצ &ברך לכך רהטך ה 1נ3אר י ע״פ 3שט פי; לש׳יי יפגעיבמקום יעקג הי׳ היפך טענת רחל שאמרה ^ולי שצדקה ממני וצ,^א שזה איני דצט׳ לא חליי _לא . הזכיר הכתיב באיזה למשמע לתלי העיכזצ.צשציל' *אהזאהרהמ^זיפגןע;לצ(וךנן צזניתאעלצלקבמזצא׳ ז^צ שזב' אין ׳סברא דלשטל חטא !נ*קז6&זא המקזם מז;צמ״

׳ ־&fa יחל״^׳זעקרה רק משום:קמזל£יומעי^1^| כ5וכ5וז שיצנוי^* עירשו לשון תפלה זלמדנז שחיקןתפלת^ט? $ ־ ׳חרמצ^^כשאואצנ^ש מ ויבא!השמש לל־למד ששקעה קמה שלאבעזנת& •יעת׳להתקלל עלי^וכ־תכקו . אשמש הy$ ז < £ & ^ צ ש ע ׳ # צ לתאצ>| א״ל לרש״י לפרק תיב^ויי&גע זאס״צ-תיצת ועזמ לוכא^גל מצו׳זזדפ׳׳ז היא מ וי׳ . * ול*צ דהא ק׳ איך אפשר ללרש תיבה ויפגע לשון נמהרש״ל:ד5ם בזמר להתפלל שיהי׳זלו גצים ה^ב״ה מבטילך ושכל הוא על הבחירה לפ! לעונש צשאיצי רוצה לבח^ נ תפצי$ זללמדינו &תיקן תפצת ערטח דא״כ קןה מהקהק^ , ה׳י• צריש׳תפלתהש־חר טון דקי״ל תפלת ערבית י משעת יכ״תא״כ אדרבה מזכא.לתפלה צריך להת*ןב5'לאל*פ^£ •קנ^ ק ה ^ ש ד ר ג צ א ^ ק ח ^ ל י מ ל ו ^ ל ^ ל מ ת & ^ ם ל ציה טS w r f S j י נ צ ו מפצלט אפא לא הי׳ ל ^ 3תשי י יל״י ? ה ערבית • אך דאי׳ בטא״א ס ^ ז א א ן^ ש ל ^ צ א *תיקנו לזמר יכאז עינינו וכלפרש ש6 דגה״כ שלהם היה. והי׳ מוכלת לצתאבל הפלתז׳אט״נגזרהנזל ל

ז א 2 מ ל ^ ^ צ מ ל ו ^ ^ א ^ א ז » ה י צ מ ה ת ו א ^ צשדה והיו.יראין להתאחר עד זמן הפלת ערביש. ואמרי ^ >ראועינינז.מעין^תברכז^ונפטרין לביתם, בעוד יום *5שכריעזנשא״כאיןזהס13־א שיבשלהגזרע^י תפצ^'

׳ ק % א ״ ז ד 5 ״ ^ ׳ ת מ ט ׳ מ . , : ־ ; ־ י • / ^דזצ^י״שמי משום צהספצצבבה״כמקזם^יזחר לספלד - ^צא יעק׳מבאר׳ ו ס ל יום וה^נ ביעקב שהגיע למקום'שהתפלא ונבא^יז פסוק1־&5א'ע״ע יי י ן ן ^ > ל ל ^ ל ערבית.בעיר י1ס ואח״כ ילך לדלפי י ־ (ל^- ^בע 1י'לךחמצ׳: :*י? וייפגע במקז׳׳ץיל^ צ ל א ה ו # אוהספ^ו^רבוא^ ר זפי׳מדכתיבבמק1םדמוכח דקאיאהר• שםפ<באהשע׳»־f׳עדו^שעל.-*ה^׳ ד ס ה י י ^ ר ^ 0, ש ויפגגגלשזןתפלק זללמדינז) לכבר גאמרלמצל׳ןילךפלנהאלם־צ^ל זיצאןילךד5 ר צ צ < ר % א ת 0 ה י ר * | י ׳ה פאן?גז׳: ז ?תיק),תפלת >1רב<ת לבצ״ז לאהיה אפשל לפרש לשזן תפלה? ודשו צמד׳זיצאב^האש^יל^ ^ י

ז ^ ז ל ל ״ ז ח ז כ ^ ר ש ל ע ^ ־ ע ג פ י ו י א מ ת ת שלימלל1 *גרטת . דאיך אפשר לזמר שהתפלל 3ע1מ ל« ^ מ ^ ^ ה : א צ - י m לאמריגן to i הר י^^^V«1יצ מי^ם ו W כSע f > ׳ צעוד.< ה*מזאזלרשז^יל^ m*#fi׳ ושאר מזטקו ט | א*ששהתפצל גאות• מל\ס א א ז ה ל ^ ? ^ ?

m i *vi׳fp»if בעודיו^לזה^ הזף.ה?נטן^״צ^י׳צ&פר:צעציצזנרזילה . SL2^Sf* תאמרמנלן. זה שהיה תפלתוד ששקעה חמה שלא בעונתה זק״ל ה*בזע׳אשלי*ט פה(אשר אינכן עה שהאר^־להקשו׳שם א© מ ^ ^ ה א ב w 3

יש

אצוצי שצלקה ממני נח זכתה לבנים שי׳מ להעיכוב של בנים . הזא׳בשביצי א»כ הבה צי בניס מלוע לא תתפלצ עלי מאחל .שאין בתפללןעצמ* ש*ס תועצת זק4,צ אצא לנשאר ק׳ קו׳ ג׳׳ ויבואר ע׳?פ.קו׳ ד׳ הא זה תציאנמזצא זצא te3 ״ זנ״ל לכתבתיבנ^אמהשהקשה^מב׳עעל ש״סזהמ״והיא ־מ״ע דצ״צ בבחיל • ׳ זצ״צ כתילןמוהרש?׳א דהיפילמהד'^ שמתפלל שיהי׳ לדמי׳ תקב״ה מסייעו לבטל הגיזע״כ 5׳*ל דכג^זחר להחפללעל בניםהקב״ה מקבלו דאלז׳כאלאא׳*א לבטצ־בתפצ׳:הגל׳ר א״פהלר׳יקי׳ הלמנ״סזהנ^לידהתפלל ואפיהלאזנענהושכר ועוצשצמהאךלאםלצרישלונניא

בןפורת •וסן* :ד י״ל ו ; ע צ ל ו ש מ מ צ ל^ש ^ אכי י ^י לי י שטנה •ויעחק משה ויחפור באר אחרת וצא רבו עציה אטמצי מג^ר זמתשמצלעשג תו עו תי צעיצטהמחשבו « רצות חרות זלהעלזתן לפתגתי ^ 1 , 3 מ 4 ^ ^

ה הרחיבה׳ לנו מ*נ להשכינה־ ציןנצ שפע וברכה מלמעלה להשפיע במג ת « ט ע T S מ י . מ ; ^ ע י צ ^ ר א ה ט ת פ כ ר א ט מ נ ת ו מ צ ו ע ^^^^נ^ ואצהתזלדיתיצחק ה<v ו צהעלזת בחי׳ עשושהס ויאהב-יצחק את עסו ט ציר בפיו ותרגומו ארי מצילי׳ ל ד £ ש א כ T ^ 1 * י ה ה ן י א ל והבן• % בפסוק ויזרע יצחק ב \ ^ הקציפה שהכניסם מ,7ושה אטיל שהוא ע״ר ר n m n n i ^ ה ־ י ז ר ס זכללאזגק^צחקבחי' וימכא בשנה ההיא מאה שעדס וכבר כתנתי טאו : ל ה א ב « מ ^ ^ ׳ ס שמאל בימין שהו* חסל בחי׳ זכעתנ׳יצ דכתבתיצעיצ טמשמעזת יצחק ישבי ב נ כ ס ^ ה ר נרויד ^ל י׳ע לכתבתי במיא טאו׳־פםוק ועבדתם פירושים א' מלת יצחק הוא הפחד והלין ב׳ משמעות & י ן ״ ע

, ן י א צחוק ושמחה זז נמשך מ>ה טזמקבל מ י משצ והוא ינהגנזעלמזח תחצה הולך יצחק ה ״ ^ עפ י ד אי1ר׳ 4$ ב ו * ה » £ אליו «זח״כ יצך מעצמו ער שחזר צמלריגה בשמחה אזנפטר נ(הפחד ולעשה חשל ושמחה י ע

׳ י ק ע ל ^rm וס׳ ולזה נ״צ צבאריפסיק ויגדצ החיש דצן הצזך ־ ויזר*יצחקבאלזההיאבשנא צהיאר׳יצכאשר *ן קשה י י א ך ה ז י א גלצעלטגלצמאד לקשה א• וילך הלוך פפצעודגי׳פ יצחק שהוא צחוק והשמחה גס שהי׳ ב ו* י י שקבל הל לל בפסןק א׳ ונפי' הנ׳׳צ ח״ש ובזה יובן־ ויגלצ האיש תאנ׳ וגם בשנה ההיא היי מלת הלין הקשה מ׳ימ ע ג הוא גרמתראשון מצל החסד שהי׳ לביו מהזיקבילו דהיינו בשמחה נפטר ממלין זימצא־מאה שערים ויברכהו־ה׳ \?y ״קב״ה אח״כ זיצך מענמו עז כי הלך וגדל על מי;ד בל*י׳ פן 3' , עפ״י מיוסר ה£כצ וביאור עיי רש״י י לגרצזת שני שהוא מרריגתו הראשונה וצמעצה זהבן ״ יעקב ועשו זנ׳׳יצלבתבת^במיא^יאולג׳ בארות א' צמה קרא להם שמות עור המגלים אין להקלה בעולמי אצא ל׳ אמית שצ הצכה ומיי ובזה יום שמית ג

ת אלושיץבפל וביאור ש^ס־טזומאברו^ברא כל אלי לשמשניוכו' . וצלברינואישט לבארו ־ v ^ עבזה יהעזצהמשם .טאררבהרצה לזמ>* ן צ מללכתלתיו^בלחםאתה׳ אצדיכםלטיצו זטהתפארא׳ ד ^ ^ ^ א ו ה ם ש ^ מ י ש י ^ י ש נ ^ ^ ע ה ם ^ ם צ ו ף *בארעשקט ל , י - - ׳ י י ״ י י > באר צמ׳׳שבז^ על;ידיהם לעסוק בדי אמוק של הלכה ז \ ה ני ע6דת ר נ מ כ ה L £5תעש

v c<לחמזתהיצה״ר והשטן אזנק׳ שטנה׳ לולאכהשניה׳יחדאז^תוויבחי׳יעקכ ועשי בשיי ״* P \ t r דןאשון נקרא רחוביתכי עחה הרחיפ ואלכה לנגלך כנ״ל ומה יובן ואלה היללות יצחר מ ו

־ ^ , ר וק״4״ ובזה יובן המדרשהנ״לאלה ^*? n רהם יצחק נקי אברהם זהענין ט בחי׳ בחי, יעקב ועשו האמורים בפרשה &יהי׳ בחי׳ יעיב

v ׳ < * ן » ע < 1 i $r1i\rH)A\}}JV)\)\v k ו/ww עין 1 V \ i (!הל ואח״כ שחזר לגללית ר$שון נקרא רחוביתכי עחה הרחיב

לנו ופרימ בארן זק״4י הולדית יצחק בן אברהם י

ע 3b 6*׳ ' הלו שייך בכל ארס ובכל זמן כי האדים העוסרן בעבודת ה .יןחלה אבקהם זמצק חסדו י*(*העוזר י ל1 •זאלף3 נק׳ תירי} גצם

נ גרומןי5 ז י ^ _ ^ ^ ה ן H׳'$ אצז יעק? יעש׳ור? ש #י *צחק ב^׳'הפחד ודיןשהוא.ילך מעצמו .למלחמת הייצור #'ו £ ע מ עק3 ו , ^ ^ ה י \ &ן אח״פ כשחזר למדריגתו הראשון שטי מבתי׳ הח&וד או ב3צא oft אי׳ אם אפשר ש^ ו ^ ש מ מ ג ^ ^ ^ ^ . ^ ^ ^ . , צק׳.יצחק אברהם והבן• ^ A

v עקב בזה גכל^, j J ך ם ^ ^ . ן י ן 3 ג ן ^ ה ש p וייצא הראשון ויקראו שמו־ ע i j j j l ר ו א י & " " • י ל / , ; כ 5 י \ ׳זאח״כיצאאחיז וידואותזת זז״ש וירו אוח^ת בעקב עשיש^יא להעלות ע

^ עקב עשו ע״י שיעשה כבן זימא הי׳/גי0 ־ בעקל עשו • כברכחבתי מזה לעיל: וכעת נ״ל דכ׳ בפענח שהיא נ חא.ע& גי, שלום ולמעלהקךאו. אותו כן זכו׳ יעז״ש ״ ברוך שברא כל אל לשמשנ; יכנ״ל וז״ש ^ כ

^ ע י ל ו ק ק ; כ ^ כ כ ן ן 5 ע י ־ ) ^0הגט^לט^רפשזקיהל>ד5תבתי במ׳׳אביאזרש״ם ׳ג6 י וממדבר מתלה וממתנה מ־ןליאל ט : העזשה עצמז כמל5ר צרנסת עה״ז עזלם עשי׳ שנקי ילי >גשו שיהי^ח\ 4^ י ״ ^ ך ^ ט כ ת א ס ז ט ^ ר ר כ מ ש ואז^זרה ניתנה לו במחגה\: זהעני|כי מלאצא^אד׳ ^ שהכל לשין עלי

ר לרת»-»; ב א ( כ א ״ 3 ) ( צ מ ע א״א־לקייסכל התזדהכ^ע״י שלום זזה שנא־־ה׳עגז ל יתן ה״ יברך את עמן בשלום(?ןיזפה ־ למדריגות שלומא^א נiחנין׳חצק ן

. בזה זלוןחהם, 6לי ־ ג״א שיתי׳ לו מדת ענוה זשפלזןז: זרמז״תי ׳_ is0 • a - •m m % • י

במ״אגיאורמשנההעישה^אחתיוויו׳ י-וביאורפנזוקז' 2 £ ובנזין לי לחם לאכול ט הצדיק המתפלל ״ ברוהגי אינמיזון ג ולילדי <עסק עה׳׳ב' *וים או(1 עתה שמג6ר• עב אז ויהי ערב ויהי בקר שניהם יום א׳וז״ש nyi&1׳ / ; ה ע 5 א ם • :• כמבוארשםמלתא.^ צ W בגשמי יקמלחי׳ אנשי עילם

$ 5 ^^קצליקנק׳יצ^וקזחיבמבזארגלדקז^ / ט<ם שבזהנחשב לילה ט1ם ליישימכ^גכורתו.^ *

כן פורת ייוסף מ זעאררש^י ותקנא רחל באחותה י!כאה במעשי׳ רטמגימ אמרה אצול* שצדקה ממט לאי זכתה צבטס• י ^לצי­ י מיסימדוע׳צא התפצלה עצי כמו אבא על אמך אשר מצע ממן. פרי בטן אבא צא היה צו בטם־אט יש צי בניס ממןלהקשות אין תל*׳ התערומו׳ שצא מנע,זצאממני• וי

חלק נמרה של עשו בעסק בס^ צי נ&ןי' יעקל חהו עטן ועשה- לי מטעמיט שיעשה עשוי .לכנה בעסק העהיזכד שיהי׳,פטי לעסוק בעסקיהתורא זאז נעשה כסא ויצא מארור לברוך כמו

סציעזרע״י שמישו לאברהם וז״ש בעבור תברכןנפשי והבן 4•, - 1 1 1 . י ׳ל דכתבתי במ״אכשמקדי׳ עסק התורה למלאכה , התפלל עלי׳* בזה שקנאה במעשי׳ חטובי י שלאחותה זעti .<•־ ״׳ז • - י עור י

הז^ברצה ואם צאו הוא קצצה זזש״הנחצהמובהלי׳ בראשונה למה לאיהתפללי: עצ עצמה כרבקה ועזלחמוהו׳ משובתו ואחריתהצאתירך • וזש׳יהיזיהפוךה׳לףהקללה לברכה ״ שציעקבזכמישהקשה מהרש״ל דכמהנביאיםההפצצו על . יבזה'יובן יעקב-ועשו האמורים בפרשה צהקדם בחי׳ קול אחרים אעפ־י שהי׳ צה׳בניס ע״ש זעוד ק• מאי אמר׳רחל . יעקב לילי עשו • וז״שיוידז אוחזת בעקב עשו מה שאנשי' 4יוצי שצדקה ממני וכו׳הא בט היי ומזוני צא1בזכזת׳ תציא . החומר אנשיי עשי׳* עמ» בעקק-זםוף היא עסק התורה היה׳ מיצתא אלא במזצ׳ווי" צ דכתבתי במי׳א על מה שהקשיתי דלרי \># עיושה מזה ע<קי להקדימו•; זז״ש הקזל קיל יעקב׳ רש״י ומוהלש?א אהדדי וחמתי לחל׳דהיכי שבא להאד׳עומן

vfr« l,nn דוגי י»י־.ד י .. 1-« י«*ו r.w6ic" יש6י - ׳ « ׳ - • ^

rbto בשביצ יעקב א״כ תפצת רחל•יותר ראוי צהתקבל וזה רש״י ותקנא רחצ באחותה שקנאה במעשיי הטזציים ואמר אצזצי שצדקה ממני צא זכתה צבניס ש׳ימ רהעיכופ של מים הוא בשביצי א»כ הבה צי בניס מלוע צא תתפלל עצי מאחר שאין בתפלת עצמ* ש*ם תועצת וק״צ אצא משאר ק׳ קו' גי ויבואר ע׳?פ קו׳ ד׳ צא זה תציאבמזלא וצא בזכזתא ״ ונ״ל דכתבתי במ<׳א מה שהקשה הי־מ^ם על ש״ם זה דפ״והיא •מ״עדצ״צבבחיל׳ זצ״צכתירזמוהרש״אדהיכידמהד^ שמתפלל שיהי' לויבני׳ הקב״ה מסייעו לבטל הגיוע״כ צי׳ל דכשבזחר להתפלל על בנים הקב״ה מקבלו דאצ״ב אלא א״א לבטל בתפצ׳ הג/״ד א״פהלר׳יקי הרמנ״םזהני׳ל דהתפלל זאפ״ה לא נענה ושכר ועוצשצמהאךלאםכבריש צו בטא ויצא ילי המצוה של פ״ו לבל״ה שזב אין לו ועונש אין 9בדא לומר למהני חפצתי נגל הגזר(בזה יזצן לתשובתו ש5 יעקב הי׳ היפן טענת רחל שאמרה אלזלי שצלקה ממני וכו

למשמע לתלי העיסצבשגיל׳ לזי׳א שזה אינו לבני׳ לא תלי נזכזתא׳כלל לק במזצא וא״צ שזב אין סברא לצשביל חט^ יחלאי׳־עקרה רקמשזםהמזל־יזמעתהאיןנןוכ^תשיצטל5 >עק'לההפלל עלי׳זכ״ת כקו׳ חרמב״ם־ f^3 שהוא ב3זרש?

ז די״צ נ ^י ועזנש ל>כאעל מצו׳זז דפ״ז היא מ^׳עישצתור׳ ז במהרש״לדאםבוחר להתעללשיהי׳ללז בצים ה?ב׳׳המבטצ הגזר ושכל הוא על הבחירה יפן לעונש צשאיצז רוצה לבחו* וכ״תא״כאדרבהמזכ^לתפלה צריךלהת#צ לאצ׳<פהדר£ קו׳כנ״ל כמ׳׳שלעיצ ביצחק ורבק׳לזהאמר דשאט תתנמשהי׳ ברין שיתפלל ט אבא לא הי׳ לי בט׳ זלאיקימזהמ^העדי^כ ליכישכר זד דאל . ״ והי׳ מוכרת צצתלןבל תפלתו אפי׳ בגזר ה . . . w ״ W | ; w

בשדה והיו יראין להתאחר עד זמן תפלת ערבית. ןאמר* ועזנש על אזהה מצזה משא״כ אט*ש לי 3ני6 ובל״ה ליכא' *ראן עינינו מעיןי״ח גרסת ונפטרין לביתם , בעור יזם £ז$שכרזעזנשא״כאיןזהס3לא שיבוטל הגזר ע״י תפלל

^ m»smj1־ י ע « y 1 ׳׳*־׳«׳ שראוי נהקרימן >גק אי״ל אמי' אשה מזרעת תלולה יולדת-זעו איש־מדיע׳ !^ ׳ תחלה־ יולדת נקבה שנא׳אשה כי תזריע וילדה זכר וכו׳ *והקשוחז״ל הא מ׳ יזם קודם יציית הולד זכז׳ זמשט זבו׳ ;ולדברינו נוכל לפרש ע״ר הנ״צ ט התודה נקראת׳אש״ה כמ״ש 'בש״ש דקדזשין י ובזה יובן אשהט תזריע אשהמזרעת תחלא שמקדים ^סק התורה תחלה קודם צאתו לפרנסתו אזז רצדה זכר גי''ברכה משאיכ איש מזריע חחלה, פמו את בתי נתתי לאיש שיוכל לפרנס אשתו יהיאאיש שדהאו איש גבור חייילילומרכחי ועוצם' ידי יעשה לי החיל הזה שמקדים לצא׳ לפרנסתו לומר שהוא איש ואח״כ עזסקבתזלה אז יולד״ ,נקבה כמפורש בל׳ג מלה' ל&זן נקבה נקי׳ באה עד לאמרה לגזוכי לא יהבה לה דכחיב נקבה שכרך עלי ואתנה וכוייעז״ש !פפי׳רש׳יי והיינ\כנ״ל נחל׳מבוהלתצראשונהזאחריתהלא תברך לכך ויהפוך ה׳ לך אח הקללה לברכה זכנ״ל וק׳׳ל ״ 1נ3אר ע״פ פ^ט פירש״ירפגעבמקום לא ; הזכיר הכתוב באיזה ^קז6 &זא המקום מזי׳ צמ׳׳יא הוא הר המ1רי׳ ויפג*ע לביתזנז <נירש1 לשון תפלה ולמדנו שתיקן תפלת.ערבית וכו׳ ט בא השמש ה0ל ויבא השמש מלמד ששקעה חמה שלא בעונתה וייע דתאצל; א״ל לרש׳יי לפרק תיבת״-ויפגע זאח״כיתיב־ת צנ3קוכ 4 ונמל דהא ק׳ איך אפשר לצדש תיבת ויפגע לשון

מפלא וללמדיכו &תיקז תפלת ערב׳ית ראיכ ר^ה מה^הקק^ . בטשיתפלחהשחר טון דקי״ל תפלת ערבית משעת'ל חמה-ב׳שעוק. קורםוחוא אתפלל ל שש?עה $״ה ואכן ל !איך אלשר נ1היה ערבית ״ אך דאי׳ בטאיימ סי׳ רל״ו בענין לתיקנו לזמר יראו עינינו זמפרש שם לבה״כ שלהם היה

מכזחקןיהצ״צדז״אודו׳יק*< ז>צאיעק׳מ5אר ד ו ״צ ס ע י פםןקי וי5א ף א ב 3 | ׳ דפגננבמקחילן• • • : - י ׳ צ נ ר ח ן ל י | ע 3 ן . שם ^ בא השמ׳ וגז׳ ער וןהשעד ה^מי׳ זהספיקו׳ ר3ז א

!גדול י*ו״ש הרי משים להתפלל בבה״כ מקום מיזחר לחפצי ^אפצלין בעוד יום זה״נבי^קב שהגיע למקום שהתפללה אבותיו התפלל ערבית נעזד יזם ואח״כ ילך לדרפו ׳ - ולזה־ר זפי׳מדכתיבבמקזםדמוכת רקאיאהר ד ס ה י י ^ ר ^

המו

ל*לה וא:> א*ש, להתפלל נאזת* מלעם אט׳ צעול< השמש ואיך דרשו חיל על ^ק^ת W ושאר הסץיקד׳ ערז תאמרמנלן.זהשהיהתפלתו.בעזריוםל;ה^ הזף.העטן־ו$״צ]דאי׳בספרצעצ'העקידהצפ^ צ5לי׳ב?גניןזזמש מלמד ששקעה חמה שלא נעזנתהזא״ל ה^נזע׳אשל י*נז פה(אשר איננו פה שהארץלהקשז׳שפ א© w־ כי בא ה

v יש

spy t m בן י ׳ ' ל א א W זהי' ר י ה ש ^ ן נ ש ״ א ל מ ממש בשבועה זו וביאר׳הענין עפ״י משל אי שזי י ענל . עמלי שם הרחמים ו

׳ ״ ק ^ צ כ ו ב א ד ׳ נ ש מ .,גאמן צמצן יעשה גה^ציסי^ מניו נבכי בניו שנעשושרים ^ י

: ן ו י ש ^ ש ו ע ה ן ו י ס נ ת ז נ מ י מבלים זמושלןכמלינ׳ר^צן. עלנשבחג הימיםנתנרעצה ^ י שלא להיות מרים למשעעתו.׳.ש^מלך,.והכרי.זהעצהשהם העוטכמ״ש שלמהדשזעושר ,אל תתן לי וגו׳יא3{

­ ע י נ כ ״ ברשז׳עצמן זנקעורר השנא׳מכצהשרילהראשזני׳עציט ובאי *גלול נסיק העושר מנשיו,• העיט .•כי העלני מ

' עציהן והחריבו עדהן וה^נה אזגזן בין . העמים וציגיש ונשבר צבו ואף'אם יעשיר אח״כ נבר הורגל כהכנעה וכוימ ל ׳ מ י ה י ו רעי: לעצמן > יעו״ש ובזה יובן אם יהי׳ אצליס עמדי ר״ל אף מ מ . *וקום להם לטעון נגלי.המנן כצום כי. ע אדם.״, .:ובזה יובן שאמר ׳הדן שוצט בי בנםיון העוני זמ״מ ושממי בדרך הזה שצ וכוי יעז״ש ייוה״נהותמוםר צכ * ויצא יעקב ר״צ שיצא מעולמו עד שנקרא בשם י*נקב מבאי •תשוב ה הנ״ל דכתיב יורה תטאים בדרך זנק׳ תשובה לדל

ר ־ ו י ע * שבע מבארה שגשבזעה שמשביעין האדם קורם צאתזצאזי׳ ׳וכ״כ האצשיך ושמרני שאזכצ נעמוד בנשייזן הזה שנא י׳ י ה \' עה״זע׳?משיר\,צליק זיהי׳עבד נאמן צמצך כדי שיחי' יהעוניאותיעצ דעתקזציזאז זהי׳ה׳ציצאצריס שי

> .ויאריך ימים על ממשלתו והוא צא כן,עשהרק וילך שפנה •ההרגצנצ כך שאף אם יתנהג עמי במדתרחמים ש>ה^צי 'צהש״י עורף ולא פנים הנקרא וילך כמ״ש על פסוק הלךילך .עושר אתנהג• בטבעי המורגל כ״כ כמובתדת אללי׳

^ד י ן א״ע מלהיות עבד. מלכו של עולם . דין שזהו מעש מעטן המקיים התורה מעוני סופת לקי ",ובכה וגו׳ ומיל שעי; * י ד מיד הגיע חרנה שפגע בוחרון. . אף&ל מקום כנז'במשל מעזשרוק״צ• בפסזק!ידר יעקבנלר צאמראם י

י,הלצ מיד וישגע במקום,וכצ פירושים שצ . ויפגע אמת •אצרי׳ עמדי ושמרני בדרן הזה אשר אנכי הולך וגו׳ זשבלזיגרי והרזשיא , למהדר לחזור בשלום אל בית אבי והי׳ ה׳ צי צאלךס ו ;לשוןתפלה ולשון חזרה.דיהיב דעתימ י י בתשובה ופגע במקום של עולם כי הויה' בהבאת גי׳ מקום 'מפורסמת רהל^ל אם יהי׳ הוי: עמדי שהוא רחמים אלד ,ולקנןהואבהסתי־תפטם אחר שחטא ומרד נגל׳מריוילן ־הוא דין וביותר אח׳׳כיאמר יהי'יי'לי לאלליסאיפכא רצ׳2י הגלות דומה ללילה וגקהר5ןעיס ־ העה״זלומה ;והיייאצדים לי להזי/שיהפן הדין לרחמים ״ וגם'לשוו \ כ - ^ . V י i ללילה במחשך מעשיהם הריעים^ה״נ . כןשהלךבחשך לדייק שהוא מיותר • ונ׳׳צ דאי׳ בטונת מוסף יהיר

H? t, מקרא ציצה כי בא השמש זר״למחמת שבא לו הרהורי השעיר המשתלח שדחפו אותו ע״י שם ב״פאלדיס ^ ! ד א מ י ׳ יעקב והוא מן ב׳ תקויט ד ׳ אותיותיו גי *מזגהשהוא אזרך>שמש״ אז הרגיש בעצמו כי שקעה לו .עם י ז

• ^ י לעס ״ ^חמהשר^זאחזטאזהולך-צמחשכיםמשאי-יכ עלעכשיז .:לאכפייאדינין בשרשם כי ב׳־תקוניאלדיס הנ! ד י .סברשהזאצריק״במעשי^נמצאב׳ . מפירושי׳ של כי בא גי׳ השטן שדוחה אותו יעקב זנו/יעו״ש זב׳תקוני ל

.השמש אמת ״ ויחלם ר׳׳ל^נתן לב להבין כי כל הנ״ל הוא ב׳ מצפןשהזא חילוף הזי׳ והיא גי׳ אלדיםי [ ~ י r פ 7 \ ר ׳ ש׳ כמו מצפץ כי צריך חילוף הוי׳ כדי שי גי וסעולם הזה נדמה לחלום כמ״ש המפרשי׳ על פסוק היינו :

' לי? צאכפיי5ן י ה י י ש ר ם כ י י ל ' א י f ג כ צ ם מ • מ 1 ל ח ת ר > ב ל ל מ r ש ה וא״כ ודאי החי ץזןאל לבז דבריסאלז לשי? לV?^Jyyv ואחר #תן על לבז ל#־ים •הנ״ל להתחרט עצחי׳׳ט מיד >ז״ש לי לייקא כבמספר יעקב דוקא ״ שייך

כ ע4זמר^שתי,׳בססתרתפנים.ער;עכשיו• והשתא דינין שהי׳ יעקבצריךלזה עכשיו בשמו ודוק והשש # ה ה נ ח ו'•^^•^T'^^^^v* י 1י • >גלה>גליוי׳>יקז משנת! ׳!היי גמןאיס. הי;1ןבממץ, ifsm^n^nmrעזיוימיגי© ונבאר עג״יסיד «׳,״ , • ייעיסו

. • r % e w ! , . ^ 5)fjiiיתמה P כ ״ ע ה » מ ה זס5ריף ^ ^ ״ ס ז ל ^ ^ ן ה ש ם ט ז מ ^ י ה ן ? י ת ע מ ש ו ל ״ מ

«W^^ ) : : f o t f v m **כיהי|ייי* ״X%Vw^v6rny^ % • י ־* ת. ־. לפהל ״ ~ י • ״ * > • « - •

' « ש ו זה פעמים שבנו ובשני וצו׳ וה״צ כשאלם1 עצמו צזרבא מרבנן היא ירא מחכמים יולאת החכמה ש נ 5 ^ וכן ? . ^סז3ןהר3קזכיאפשרזכו/^ זהנהלרשו3ש׳, :

סוטאהותקעזכ^יזר^ו^עשה:שעויאשר^ליקיםיסאו -מאהצה״' ;ר הד^, '״* ^ י י נ ן ן ש ל ^ ל * ^

. , . < ד r v השמיםשה*,תיע^ ־ל^וןבתומילהגיע^ אילמהיראהי ^זא״מלצק ח מיראה^כ• לת״ \ ו צמ ע ק נ ר מ והפחלמשא״כקזלסלזא^^ ״• ...וילריע^נדילאמר׳ .זו!ניה^אנשי המוני עם ה

ה א״א >4!׳כ גם בהש״י היא למינק י אם יר\׳ אלדה: עמלי ׳1שמלצ> בלקי,־הזה זגוייז מ־אצ3b וצנהלמינ^ימ/האנ״צ א:נקיא • ה ז א ^ מ נ מ ש ; ^ ד ׳ י ה י מ א 1 ^

־• בן פוחז יוסן*. ׳ מאי, ־ , * • • • • • י ״

ותירזהל3*י0ם1כרכיבמצהעש* ; ג א^בהוהסחרין ריעין ^ה א ר י ^ ע ^ " ק נ < ^ צ לי מ ; ילאמתפרשיןלכך היראה של החנמההוו* ^^^טצהלכךיצאאףשלאבכוזגר\מש>דכבשזפר1כו' •״ • אישאמהאביז תיראו דהיינו,•לאה פינימי׳־זיראה ב׳ שהיא א״כמבזאר בעזסקבתורה ע״י למר נחשב מעשה לכן גס ׳ ־במלכות ייאש העונש בקי'אשתו ־ אענםצפעמים צדן בצאכמנהמהני משא״כבמחשבה כלא דבור אם נתערב בו.י מחשבזתזרותא״כצא. עשה וצא כצום וכן כתפלה הקש1 לחבר עצמו עם כימיני יראה הנ״ל כדיצהתחברעם י * מלריגות אנשי המוני עם צתעצותן זזש*ה זאת הנפש אשר הקלמזטםצננה צדן״ דבור קצא הגי במחשבהכי הקנייה , ! עשו בחרן;!״י יראת העונש שצ חרון אף . שצ מקום היי יוד?1 מחשבות ותירץ מהר׳יןזצה״ה כיע״י הלבור עושה ׳ מקרבנפשזתהמןניעם״וגזהנבארמשנהבקלישיןמתיימ,* *כצילהמשיךבתוכוימפעצמטה זכו׳ ״ ובזה יובן ויצא י אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכוי /ר״ל אדם מצד • יעקב מבאר שבע זילךחרנה דקשה צ״צעבארשבע הצ״ל ";שלק׳ ארםשהוא יותרשלימות 'מתואר איש גבר אמש 'וילךיעקבחרנהלכןביארואמר זש״הע״כ יעזוב איש את ר והטעם דאי׳ ?שמשפרקו' זיבמווןאר״אכלאדםשאין לר 'אביוזאמו ודבר3באשת! והטמהכיבאר .שבע היא בינה יי. אשה אילו ארם שנא" זכר ולקבה בראם ייקלא אידשמם ארם. .' כמבואר גל^תפ׳ ויצא ולוי יעז״ש ״ והוא עולם המחשבה ; וכזי זז צארתי בכתבי במ״אכי בחיבור אנשי חזמרשנק' *וילד חרנהכי חרן״ג״פ אלדיס כי״אלדסגי׳ הטבע שהיא

״ אשהאל אנשי צזךהשגק׳א״ש בחיבור שניהם יחדנקי אדם י. ימנכזת שניך אשתו וזהו ודבק באשתו שהואמעשה דהיזנו יי 'וכשאינו בגיבור עמהם לה נקי אדם ונקי מחצית השקל וצו״ •ירבור׳והטעם שיצא מעולם,העליון עוצם המחשבה שנקי •י י לכן בתיי ארם השלם מצד עצמו הזאמחייחרעם אמו *באר שבע וילך חרגה עולם המעשה שהוא דבורטע״י לקיים מש׳יה איש אעז זאפיז שהוא אזהרה לאנשי הצורה ״ הדלור ויפגע צמקוםפגע בו י׳׳ת שנק׳ מקום גם׳כי, וילן

־ליראה פנימית שהיא מאהבה בחי׳ אמו כנילמ׳׳ממיצר שם כי בא,השמש אינו יכול לטהר מחשבתזמשא״כ במחשבי . ־ ־ ־ ־־ זולתו צרין להתייחד ג״כ ולהתחבר עם בתיו שהם המוני : בלא דבזרזכן׳ זכנ״ל • וגם לענין תפלה הלן מבאר שפגנ עם כמו שדרשו בש״ס לקחה מרדכילו ,לצתא״תלבתאלא וילןחרנהזביאר טעם הדבר זיחלוםזהנתסזלם מיצב ארצ# לבית זו אשתו וכו׳ והייכו גג״ייראת - מעונש שהיא מדריגת .וראשו מגיע השמימהזהנהמלאט.אלדים עולים זיורדם בו יי' אנשי המוני עם כי ע״ייראה זו יזכל לקרבן להש״י משא״כ זצחצצענחרזאכי מזלם גי׳ קוצ׳זכז׳ יעז״ס• י גם כתבה פנימית׳כעו ששמעתי הלצה אק אומרים בפני שילל גי* מגנו( חהשיין לזה כי לכן צריך חפלה קזלזדבזר א ר י י י ו

.המת אלא דברים שלמת זכז*זדפח״ח;ז3?ה יזב} ויצא יעקב .כרי לעשות כלי להמשיך בתוכו שפע וממץח״ש •וקלה,מלאט אלדים עולים' 'מקיל תפלתן להמשין שפע וממון מבתי׳ באר שבע מבחי׳ יראה פנימיות וילן הרנה לבתי" 1 לאה חיצונית מחמת יראת .העונש זחרזן אף המקים׳ י בתוך הליוז״ש ויורדיםבז בתוך. הכלי שהוא הדבןרלהמשיךע״כ יעזוב אישאתאביזזאת מהשפעזהבך עורי״לזנבארפסזק־הידעתם אתלבןב{ והטעם ביאר בזוהר זש״ה :

אמו הוא בחי/ יראה פנימית מאהבה ודבק באשתו ביראה *לאור זיצממידענו והקשה פעפתרזאדהל״׳ל הידעתם. את חיצונית שהיא יראת העונש שהוא במלכות שנק׳ אשתו. ־לבן׳ בן בתואל• ואגב נבאר פסוק למה נחבאת לבמת י ובתי׳ המוני עם שנק׳ אשתו של אנשי הצורה כדי להתחבר יתגנב אותי והוא תמוה נחבאת לברוח הוא כפל גס;׳ זתגנב *־עמהן ע״י ילאה. זזלהעלוחן ואז יצא ממלריגות איש זבא לבבי הל׳׳ל מאי זתגנב אותי י זליל לכתבתי במ״א ״ דיש לר ןז״ש לא דבלה *־לבתי׳ אלם צליל זהבןזבזה יובן ויאמר לתם מאין אחם . הוגי אנשים א׳ עזבד ה׳ ע״י מלחמת היצה׳ מאיזה מדריגה אתם אםמבחי׳ יראה פנימיתישהם' • ג״ תולהאלא כנגד היצה״רבחי/ב' עובד השי״תעם היצה״ד 'ראשונות שבעשר סטווי; שנק׳ אין כצזלע:6ו.הנ»מבתי׳ 'וזהושאמרזא^ חכם הלומד מכל,ארשזגס׳יכחבתי-והנהנחור "יראתחי^זלת5נמ'חרזן נדשידעאיזהמזםריאמרלהם ימזהצטאורץומ־ישיעשהמן נבללבן וטי. :*: ׳?צריך5זיאמר^צלא'לפי בחינתו כמפזרשטוהר ימרו ויפי הואאותיותתרןשהואהיצה^רהגורםחרוןאףבעולם. ,*ם ה ע מ ס י• תזריע צד^ןאמרלטמ יעקב ותגיד לבני ישראל ודרשו וצו״ ובזה יזבןהילעתם.אתלבןבן.גאור-הםזנה א ־׳ויחממו מחרן אנחנז ״ אז פירש דבריז אילעתםאת לעשות מן נצל.ל3ן שהוא בן נתזרויאמרוידענו זהבן. • והגה

-צבל .אברהםר\עו{רהשי״ת.ג״כעםהיצלן^זזהו.שאמר.ומצאפ׳, ק׳ ^^רואדםרעהנ גמסול וילאתהעונש שלק׳ חרון־ נתקרבלהש״י ואזלק' 'את לבבו נאמן לפטן צ׳לבבזתזכן-יעקב שהזא.בחירהא?ר בךנחור אותיות^רזן ויאמרו >ילענו ויאמר. השלום )לו . הי׳ עובד השי״ת ג״כ עם היצהער ׳כמו שכתבתי במ״א ע£א אל-הקדושה ךץלצחיג זקראת אלי׳ לשלום זכ׳ רמ״א שסיוקו׳ וה״נ נך לבן גרחי זכי י זלפ/ןז הי׳ ראוי שיהי׳ לבן מ• וע״ט נשאר ברשצגותו וליל דנתבתי^״א;:טאזר,הרמב״פ ; ס והבן * ^זדי״ל ביאור הנ״ל ע״כ יעזוב וט׳ ו ל ש ^ , י והעצין ריש ב׳ סזגזם ביןבעסק התזרה בין בעסק.התפלה־ איןהאשהימתקדשרן אלאי-לרצונה ןכןי!^,־';' והעולה מש©׳ בדבזלזהנפקזתאטןב׳ בחי׳אלזנ״ל׳ ש*ריך להודיע לה:?ןרזצר^שיחחבר עמהאז.להשתקש. ב ה ב ^ ח ^ א ; , , נמה שיכיל להעלותה דצתכתי'במ״א דאמרו בש״ם פ״ט לשבת ויתיצבז בתחתית במדליגתה כרי שיירצהילהתחבל ה^רמלמד שנפה עליוזם^זכז׳אמר רבא׳מכאןמזרע׳רבא משא׳׳כ בלא״ה כשאין מודיעה שירצה להחחבר עמה,.אז לאורייתא והקשו החזס׳ ומ/הא אמרו נעשה ונשמע ברצון׳ נשאר החיות שלו א5לו ונעשה רשע יזתרזבזה כתבתי ב5צ7א

םלשמעתישי#ר, י ש נ א 1.ה מ ו י ח גפ^םהטובומקט^החויס׳שמאמתוך האשהגדזלההיו ביאורפס1קזיהזשע.זצלב ולזרים' לכך הו^רן לכפות' ההר וכי׳ יעו0ש1. והזאיתמואו־ החיות שלז"עם_חיותהרשעיםי וכאשר עשעי^איקם. אליבא מתוך הא^הגלזלהלאוי להתלהב יזתלזגיאר^• לוציס להתחצר־עמו אז נשאר החיות.שצו..אצצ •הצדיק.l-pv ובזה.. . ; ׳ ו כ W׳מדריגהעליזנהא״אשיהי׳קייםכייהחיז׳ רצז׳־זש^ ־ מהו'שאמר חיו,מן׳ האנשים ז משא׳^דלג׳זכףיןר^נכן מכתבתי'במ״אשהקשזיעל למה נחבאת יי לברוח ר״צ מזה/שנשאתי ומ1תרת ה^דגטמצהפםקאםאכצשלאבכזזנ׳יצאלמצראץ־ מעשיך .שלא הגלת לי שאחה משתמש במצתי

. ?ריצותכוזנהץגטשזפר פםקתקעשלא בכוונה צא יצא כא . מדתי

tpi• t r i t e כן -

גילשזןפגיעה ובלבול ׳המחשצה בשלת התפלה ״1-' ׳•זהטעםטויצן שם שזר השינה זהגצזת^ןח מאבניהמקו&ו£. ־ צמ״5(לס(׳יזישם 4שהםאותיות ־ והתיבות שנקרא #צי

מראשותיו פי׳ רש״יעשאן כמין מייבאביבצרא^ מפגי ־ מיזתדעזת זכו׳ י יר^ונהשה5ןהנ{חשטתרעות שיכל ־

מחשבה הוא־קומ*: שלימה התחילו י מריבות המחשבות לעותעםמחשצות קדוש*ת לבלבל מחשבתו צתפלחו וחז י ־ בלילה כשהיה צבחי׳ הגלות לא הי׳'יכוצ לעשותן אבן אחת ׳•

להיינ1 לתקן המחשבה לגגה זלהעלותה ט הי׳ בבחי׳ ציצה ושינה מש>7׳נאח׳׳כ(ישכםבבזקושפנה בחי׳הקטנזתובא,.

\ לעאו צצוצת ׳ועשאןאבן תחת שידע בחיי הגלצותא* ר לתקן המחשבה רמה וצהעצותה שזה מבוקשה ואז נעקת יכשהי'בסול שינה וקטגות הכלאחדזתא׳משא״צבתחלה י ו^צות • י ויחלום והנה סוצם מוצ$ ארצה וראשו

מגיע השמימה םזלם הם אותיות התור$ והתפלה שצז^ל^ תי וףהאו ג צזולם לקשר נשמתו זצעלזתע׳יי האותיות כי ^זצב ארצה בגשמי וראשו ; להיינ) הכיזנג* של האותיות מגיעה?£מי^ה עלצמעצהללגעצה. זהנהמצאטאצקים* י ו ז ן ע שהם פלג בגי אלם ט האלם תכלית בטאו ת? ״ ל

י אחרי מוא יע^׳ש •־ ; עזליםיויזיייצן נ*יכזצ צהי&׳

]yo צשמקו ע*י האותיות לעלות על ל^עצה למעלה שכתבתי ביאורפתור! תמלט צל נעצןן וכו׳ ,זבהיפן ע״י פני׳ חיצונית יורדים בז במ1שכמצתי צמ״אמשצ/ ; ״ ע<1 י״ל to "האותיות לציני מלכיעישטעזב^ן•א עולים ויורלים בז ע״ר שאמרו בש׳ים לעירזבין מטפס ועול׳-4 תחלה מטפס ויורד וכי הר1ס׳ לאיינ1כמה פעמיסזכר י t י י זי^צמצאט אצל5ים עולים *יורדים בן שחוזר.ושזכה צמ^

ם #עג3ים.לשביל *זםרון כזוכה אמנםה" נצב עליו י עי. ג

כא&ר וייק/יעקב משנתו דהיינו צכשצהל^חי: השינ׳זנתעור׳ לצאתמהגלזתאז. זייק׳ןג׳י^שנתזע״ד השנותהמלז6י ואמר אכן ישה׳ במקום הזה גם במחשבהיזרהשא^לעת£ לא ישנתיכלזמרלא היית* צר<1 לחזור ולשנות זכגיל ל

י אזזישכםבגוקדז^קא חתהאצן אס^ליע^זאעשידעשי,

­ ­ ­ . * ׳ י*:. . י 1 ה׳ במקזם^ה גם במחשבה >ה וייעלתקיה ולה>ות6 י fc1 <± נה מ ל ויהצזם ו " t *זל י״ ולעשיותאבן אחת זהבן י שצם מזצצ אדצון וראשזמגיע השמימר\והגה מצאט אלקים עולים ויורדם ב« ״., <שמעקיב?ןם שפר מגצה עמקות« ^ נ £ 6 # ד צ י ט 6לם גי״ ממזן כי ע״י >*מ*ל מעז) גם ה 'מלאטאצקיםעזליםדזרר<םבו\\ צהלין#־מת

מעשר שט פ׳יגיהלשםת בכויות בקודש זנ*%ת^חזל חוכי f

־ תזל וגגותיהן קול£ 3טמח.ב£ול זפאןח^לקלש תוכן קול$ וגגותיהן מול בנויזת,?קז7־ש ופתוחותלי!ודמ זלחולתוקיJb וגגוחיה} ממג^הקזלש זלקןל׳קול?! מכלגל החול ולחיל ; - ׳£באר משכה זן נצא׳׳ תחלה2״ם לברצזת נכנתו; מצמי' ישד^51 ז , *5

^ א ^ כ נ ר דבק בא^ןז שהם^אזתיוח ;'ואמרו אלונינז אמלך עמן ישראל, צריטן צ שיסיזן כזונה,זמחשבה יין שמזמשבי< ז להםללץהתפל% 'זהמזהאמרזלז א??ק . , ן ז )5< כ זהבד ״ ףפנע3מקןם שנק׳ נפש מטעם הנ״ל: ו

. ־ . A _ . > l ^ . ^ , j י ניפגע מוגל ל מגמעזת^לשון תפלה כ7?־שתתז״ציהל^ל ^

ד *אתחבר עמו לתיותכםא זה לזה אלא ודאי מלת לבן כ 1^תן צברות ממני וגנבת אותי ר״ל האיות שלי מצגש נמו חיו מן האנדים הנ״ל ותבן י ובזה יובן ויצא יעקב מבאר tofc £הזא מדריגה מציונה צלל וילך תרנה לעשות 4! חר1ן שהוא היצה״ר• שצק' כבצ לעשות מזה צפן צנןי ט & ג(ס צ1כ« כמ? ׳ ^ וי>^ע צמקזם שהתצצצ צי ביאור פ&ןק על ^את יתצלל כל אסיל אלי(־ לק ת ע מ ^

לשנוף מים רבים אליו לא׳יגיע! ונו׳ והצן ״צ ©ד וכצציםגד1ליםלעבודתה' ״ ע . ^ jg 1 ויצא יעקצ מבאר שבע וגו׳

פגע צמק^ויצן^ם וגו׳״ י <יקח מאבני המקוש ויןןם , י ו ׳ *גראשותיו *גו׳ ויחלום זהצהשיזצם מוצב ארצה וראשו מגיע

השמימה והנה מצאני אלפיים עולים ויורדים צו ״ -והצה •י d׳ נצב עציז זג)׳. ״, וייקז יעקב משנתו ויאמר אכן י

יש ה׳ במקום הזיה זאגט לא ידעתי זגז׳ זישכם יעקב גבקך <יקח אל1 י£אבן אשר שם מראשותיו• ופי׳רש״י ז״יפצע . לשון תפלה וישם מראשותיו שירא מפני חיות רעות התחילו מטצזת זז את זז ופז׳. עשאן הקב׳׳ה אבן אתת שנא׳ זיקת את האבן עוצים ויורדים בו עוציס חחצה זכו׳ ״ ואנכי צא ידעתי• שאם ידעתילא ישנקי!כז׳ והס^ק1תרצז זיבזאלו ממילא״ וצש׳׳םדחזצין*ה5)שה_כאיבמאבני זכלףב ויקח אתהאצן1משני וכוי • זהקשו הטם׳ומאיקז׳דצמא לקח אבן א׳ מאבצי המאים י 11ל״צ ליטאר הכל בחידא מחתה ו־אי' 3ל האומר תהלה לדור ג״פ בכל יוש מזגטח ל1 ^הואבןעה״בי ויש להבין טעם זק ,למהיזצה לשכר זרן עבור זה וגמלתי בשם הגאז! מוהר״א מבראדו אומר ולאיותרשאינושוגה בשב*ל צ * bjtort חםרז) צז^ה וצו׳ זלפח׳יא, ויש להבי[ מר\בנן ששונה ^מה פעמים קדי שיכויך V'DI דבתצתי לעיל .1דשמעתיר מ ז א ה ן ס ^ ל ) ^ nWt. 0#2'\ ״. .שמעשנ^ע׳משתקין״ v < ו3י5}ל ש״» ר5וצ5ו ימית מהיכיי-נפיקרו*' י ffiiii "והעולה משם החוזר ושונק בשביל חסרון יכזונת כאלו חייו ממצט במציאותו יח׳ וככ״ל וא״כ ה״נ א״ש נל האומרולא יותר"שאינו שונה 63ביל ־ן^צהללוד ר5ן ג״פ משרון כוונה כי הוא מא^נין במציאותו ית׳ וכו׳ . לכן הוא י בןעוה״צזהבן• ^ ־ ונ״צ דוהו שאמרו בתיקוט6 לו* >fj ע*ב ^ני ישינה בגלותא וכו* אצי ישילה אני שניה זכו'. ולדברינו א״ש. ט כאשר אט ישינה דהיינו , ^ ז ע י :

* גגלותאדה^ובימיהקטטחשלהאלם שהחיזתרצזא * ושוב שהגשמה ד\א בגלות אצל הי3הץבסזד ותגל מלגלותיוותשכבאזאנישניהשחוזרזשונה.ב'פ זיזתרמפניחמחן ;

נה ט אם היה בגלות לא היה צריך 'לשנות ו מז "שהיה מאמין במציאותו ו,ת' יצית *!תר ^צוי׳מיניה p»• m וי$'א יעקב, מבאר שבע^וילך הרנה י נתבט דכתיב ע׳*כ יעזוב איש אתאביז זאתיא^ז י ד י ט $ » :

י ולבקבאשלןו • והוא תמוהו מה עני) /הלזהto31^1^^^^y»^b', א ו ה ש 6 W i

« וילד חמה י שהוא בחינות ש ב בתי/גדל>ת מי הקטטה סזי^ג״ אלקי^גי pp אז יעזוב איש, את אביו ואזתל י אמז שהם המחשבות שלא ־*י״ חזזר׳ושזנא בשב

ב p. V פורת epv מ

*מ״א; ^םנתג״ל ונבאר פמזק ויאהנ יצחק את עשו כי הברכות משא*כבלי1 ;*מזשהנ״לנשאר בבחי׳החזמ׳ש:ר 5יר בפיו ורבקה אומת את יעקב• יש לתמוהו ענ יצאק מצל הקליפה שנק׳ ארור ואז לא יוכל לקלל הכינות ט איןז וטלא ייע ע״י רוח הקולש ששורה עציו למיל ארור מלבין בברוך והבן ״ ובזה >זבן ifc הג״ל עמן ישצלול נ י ב א מעשה עשו הרעים ואיך אהב את הרשע ושנא את יעקב צריכין פרנסא זה בגשמי חה ברוחני וכמו שהות בכללות הצליקמלקאמרזרבקה אוהבתאתיעקב מממעאבצלא' אנשי החומר זאנשי הצורה כך הוא בפרטות באלםא׳^יכין יצאק ״ זע*ר בענין הברכות שצ עשז אמר צו יצמקשיעשיה פרנסה החומר זהצזלה זה בגשמי זזה בלזחט והשיבם שפיך לי עשו מטעמים ואז יברך אותו מה עט! אכילה צקבל לכו והתפרנסו זה מזיה ט ע״י אלצה ישתיישצ החימר יש •!!ברכות עי״/ י ועזר שאמר אנכי עשו בכורך זכי חי׳ו דיבר גייחא ושביתה צהצורה פי בטוצז שצ תורה זה הוא יסודו 1יצהתצה: יותר בעשק הןזרה והתפצה א״כ ע״י שקרבפיו ״ וגם האיך נכתב בתורה דבר שקר ולרשת חז׳״צ יטצ אח׳ות י חנ ידוע •ונ״לדההב בעל עקידה שתפצית בריאת הארס הפרנסה שצהגשומיי אז יש פרנסאנאנשמה ברו *קזמרזבצורה כדי שיעשה מן החומר צורה ועי״ו נעשה איפכחצאשר משמש הגשמי צהרוחני ע״י!השמוש ^קב׳יה יתיר בתחתונים כמו \ שהוא מיוחד בעציוניסוכז' יתערנם זה החומר.שנעשה מחימר צזרה זא׳׳ש יתפרנסו יעז״ש שהאריך בזה * והנה בסוג החומר שייגשה אותו צורה זה מזה והבן • ואנה י£ בחי׳ ג׳ סוגי אנשים א׳ ©ג הנ״ל • *ש בזה ב׳ בחי׳ א' שי>*שה חומר צורה ממש כמ״ש בביאור בחי׳עשו הג?ל שישמש בחומר לצורכי הצזיה סוג ב׳ שעוסק פסוק ואברהם ושרה זקנים באים בימים חרצ צהיזת צשרה בתורת ובעבודת ד'&היא צרכי הנשמהזתצצית .כוונתוש מזה צעינ^׳ ארח כנשים עפ״י מ״ש הדמ״בן בב^ור פסזקאצתהמנזת "שעי״זית! צו פלנסלצצורך חימר גופו, וכע אשר יעשה אזחס חלם וחי בהס שניתןלכצ אי החיית שבזחר הוא סוג נינונ* שעוסק בגשמי הוא צצוי־ך הגשמי וכשעזסק גו זכו׳ יע1״ש • בחי׳ ב' להקשה הרמב״ם על ש״& שאמרו ברוחני הוא לצורך הרוחני ובזה יוכן מ^נה הנ׳׳צ שיש בו ]ג' ׳אין לו צהקב״ה בעולמו אצא ד׳׳א של הלכה שהחוש מכחישו בפות מעין ג' סוצי אנשים הנייצ ־ והוא הצשסת בנויות וכ׳ יעז״ש שהאריך בזה ״ והעולהמתלזצו שס כי אכלית בקודש ופתואית לחיל תוכו חול וגגותיהן קידש ׳ כי נודע כל בריאת העולם וכל אשר בו כדי שיהי י זה פנוי צישב כי האדם נקי ציכל ה׳ כמ׳יש רנל׳א בביאור פסוק ועשו לי י בד׳ אמית של הלכה כתבתי מזה במי׳א ״ ו*ה היא ג״כ מקרש בשכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם זכו׳ עני) בן זימא £אמר ברוך ברא כל אלו לשמשני כתבתי £d יעז״ש % והלשכות הבנויות בתוכו הם כלים להוציא הדיבורז״שהלשטת שבדיות לקדש שהיא הדבור לעסק התורה יטעם הדבר וכעת כיל. להרחיב המצין יזתרדכתבתיכי החיות רצזא ושוב וע״י עסק צרכי החומר בגשמי צענין ותצצה הבנויות בקדושה ״ לפתוחות לחזלשפתח פחזח \וpv י אטלהזשתי׳זכיוצא בז אז יש נייחא זשביתה^להצזרה!נתחזק שיצא לעסוק בחול לצרכי הגוף בעסק הפרנסה ועי״ז . להצשמה שתוכל להתלהב בתזךתו ובעבודתו • הצורה יותר להתלהב עי׳׳ז ברזחני בצרכי הנשמה זהצזלה צייאא זשבית ואז ׳נעשה עסק החומר ג״כ צורה ״ וכמו שיש בשי׳ זו לכך;גם שתזכו גק׳ חזל מ״מ גגותיהן שהיא המחשבה שהיא צפרטות אדם א׳ שיש גו חומר וצורה ועי״ז שמשמש החומר למעלה קזרש ונעשה הכל קודצ! הרי בחי׳ א׳ בחי׳ ב׳ בכויות&P י בחול(.פתוחות לקודש שעיקר בנין תורתו ותפלתו •להצורה נעשה החומר צוק־הכךבבלל הנגולם יא אכ החומר ואנשי הצורה וכאשר אנשי החומר עזסקיןבצולך פתיחות לקודש כדי שע״יי rap זתפצתזיתצזלז פמסהזר*״\זזהטעם לגופו שהוא חזצ לכך צם שתיכן קודש שעיקר עםקיז בתורה -•פרנסת אנשי הצירה אז נעשה ג׳׳כהחזמר 'אליעזר עבד אצרהם שיצא מכלל ארור לצלל ברוך לפי שהיי זתטלישהיא קזלש מ״מ גגותיהן חול מאחר שעיקר מחשבתו •משמשלאצלהס שהוא בחי׳ הנשמה שנק׳ ברזך^הואמצד 'היא.ל^רך.חול נעשה הכל חול •י• בחי׳ג׳בנוית׳בקזלש הקדושה לכך החומר שנקרא כנען גם שהוא מצד הקליפה ובאול,ופה'וחות לקודש זצחולר״ל כשעוסק בקדושה בקורת ישנקיארור מ״מ לפי ש£ימש לאברהם געשה החימר צזרה )באפילה פתזאות לקדושה זצשעוסק בחול לצודך העוה*! זלכך יצא מכלל ארור לכלל בחך בין בכלל בין בפלש #זרך פרנסת גיפו הס פתוחות לחול לכך ממגד.הקודש ןכל׳ל • זטה יובן פסוק(יאהב יצחק אתי עשו רצה לקרב 'ולקודש קודש מצגיגל הח*ל ולחול חול והבן.. ובזה יובן אלהp ל ט ן 2ל ן ^ י , ל ן ׳ מולדותיצאק בן אברהם אביהם ה ..־#שי עשי׳ מצד כי ציד בפיו*( כי ע* אהבתדאנשי &יומא ם C והיינו עוסק^צרכיאגוף שניו'לעתיד יצחק כמיש בזוהר' : א ו ל *ןנק׳עשיו יוכל לחבים זעציו ^ '•ע*־ שהי׳ משמשין אוחו בעסק מרמתו ח״ש כי 'לתועלת אנשמה שנק׳ אברהצז* ייש איברהנן שעוסק ציד בפיו ונעשה החזמר צזרה זיש מקים לאהוב ולאברם בצרכ<'הנשמה כד לה1ליד את יצחק ?נק׳צרכי. הגוף והגן :צ׳הבחי״ •יחל משא״ככשהם ב׳בחי׳ נגדיתחזממצורה , *והוf כמו שכתבתי לעיל 'מזה״ וביזה יובן: פסיקהמ

*מ׳׳ש רמ״א בביאור פסול;בריתי מיתה אחז החיים והשלום ויחלום והנה סזלים מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה .»-יכי ע״י שיעשה אחומר צורה הוא חיים שיל שצום זכז׳ יעויש הכזונהט תכלית צריאת האדםבחומר וצורה כרי שיעשה ,tfrfזיבקה אויצבת את יעקב ע״י שימוש אנשי אחימ׳לאנשי ;ארצי'ז>החזמר צורה שהיא הנשמה. . שמן-ר&מימה זב׳ ״. הלירהנעשהבחי׳א׳לכך רבקה שהיא אשהדהיינואנ£י בחי׳ אלו שבאומר וצורההואסלם לפעמיםע״זליםמ י החימר אזהבא יעקב אנשי הצירה העזסקים בת1רר\ט$ל ולפעמים יזרל זז״ש זהלה מלאציאלקים עולים ייזרליס בלזזמרי 'וצורה אזן'מקז6 ,טהאל־אנק׳מצאןיאלקים בעוה׳׳ז לעשיית שליחיהוית׳ *יעקב משא׳יכ אלוהי׳ נגדית ה . 1לאהבהצחזצביציהם זהבן • זצזהיזבן בטזבטעס׳זדעת יכמ״ש זנשעושאהחומרצירה, זל׳דהנ״ל £ו&צים בו שציה יצלזק לעשו 1 עשה לי עטעמיםבעבור חצרכן *וכשעזסק בצזרה לצרכי החימר - אז.יורדים.צו ^ה יטא : *פשי ציי ־ ע״י שישמש עשו בחי׳ אנשי החזנמ־ לפקא כמנת הגאון.הנ׳׳לטסוצםבגי׳ממוןשעוסטבע^ןצצרכי ^ פרנסתו של יצחק אז נעשה החומר צורה ימפו לתועלמנשמתו אז עולים בו ובהיפ! יורדי45 בו והכן

V or. * אמנללאמר לכלל בדיו לצו יזכללקבל י* ^

9pr פוחז flWti'P*!®rtmrii31* . , . ? י ן ו מ א מ א &ו ג ע״פי ©ר ןנללים גלולים צעבורלן .

הש״י י יעל י pfck וייקן יעקב ירקח מאמי המקוסוכתיבויקח-אתיהאבן זכו׳׳ זלדכרימ משנתו ויאמר אכן'יש לי' כמקום. הזה ואנכי לא ידעתי. עיי,וכי לא. רש״י שאם ידעתי לא ישנתי ־וכר יש לתמוהו י ירע יעקב אפינו כחד האמת כי מלא כל הארץצמלז לית אקדפצוימינ•׳־ לנאר1י>נ״ללכארתמלה פשוק נישא יעקב רגליו וילך ארצה מי קדם וגז׳ ויש׳צהקשז׳ להצ״צ וילד ארצה כני קדם ל״ל וישא יעקנ רגליו ונ״יל לכתנתי במ״א׳ בחי:בעני? עכודת ה׳ א" אחיד וקדם צרתני צקשר ג

ש ויי! • ויחצום והנה םוצם מוצב ארצה איצו אנשי א״ י החומר,ראשן מגועהשמימהאיצו אנשי הצורה ומצאכי אצקים שהם הת׳יחאינסעזמדן עצ מדריגה אחת רק עולי׳ ׳^רליםבו בםינתאנשיהחומר כדאי׳ בש׳׳סהעמידני עלי לך וכו׳ כתבתי מזה במ״א א נ ס 'U אתת זכז׳ והשיבו מה ל ורינצב עליז לשמרו מסככה הכילי והבטיחו הארז שהםי י *שי החומר אשר אתה שזככ עציה דייקי! בסבתה מ£ ^ ^ י כ ז ת ז ג ד ד מ ב א ^ ע ד ו י ם א ׳ ת ב ז צ ל ג ה ם ע ת מ ^

א ל ׳ א נ ש א ^ ^ ב ו י ^ m י זבזהמב מ״ש כזוהר . ^ , ׳ ^ ^ n J ו שח ׳ !*!נכי צא ידעתי שאם ידעתי צא ישנתי• ובזה יזבןS זאמזשיצאמבארשכע^ק ^ ^ X ' ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ח ת י ש י ד ה כ מ מ ן צ י ו ׳ א כ ש ל מ ^ i S ^ S ^ ^ m ^ ^ <עמקםזצהעצזתן>0 . ונבאדפסיקייאמר לתם t ^ ^ S ^ ם • צ ז ע ה ת ז צ ^ ז י ניעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחר/ אנחנו זגז׳ הן עול ; 1 ^ ח ?- 1

* 1י ר ב * ר א ז ש נ העם אשר אנכימי?י שS היזםגד1צצאעתהאם^המ^ההשקזהצ^זצכזזרעו , י s J ? ^ ה ^ אצ בחי׳ קלם וז׳׳ש יילל אי*׳^ ^ ״ ־׳ להביןזהלזצלכתבתיבמ״אשישב׳קצים צגאזצהא׳ע׳ ת פ ^ מ א מזה כי השינה אין בו נחי'עבודת ה •ר פסיק מיאככ• ז א י הטבע ב׳ צמעצהמהטגע ויזה כתבתי ב

.צהביק מיאככ• י ס ע י ״ ׳ ׳ ־ ׳ w י - ־ ׳ * ׳ ^ ׳ .הטבע,. ״ ט אצןאצ פרעה וכי אוציא אתבגייישראצ זכו׳ זכמז שהיו בגלות מצרים וגאולתם כן יהיו בגצות־אחיזן גאולתם כי מה שהי׳ הוא שיהיה • שיש ג״כ ק׳ןגאולהעצ פי הטבע וקץ למעלה מהטבע הכל לפי בחירת אנשי הדור וכו׳ • • .י' ט נול^' במי ובזה יובן ויאמר.להם יעקב אחי מאין אקם '׳ אין הוא צמעצה מהטבע זחרן הוא ג״פ אליןס׳ £כל א גי'הטבע • וז״שמאיןאתסאםמתנהיןיעצמדלמ^צה־ב לקץהגאול׳ וכאשרהשיבו מחרןאכלזגו מהטבע אן הוא עז בחי/הטבע,, ,,אז• אמר להםעזל היום גלול לא עת •'הא־םןו— י , י ונבאר פסוח'עורנו'מדייי י י. המלןנה^הק . ״ י

הי׳ב־ו!יחוט''יא« '^^^־י , ׳״׳״־, * ׳ ו י • ־ ״ ׳ ״ • ־ ! י ו ׳ - • ׳ ״ : . - * ״ ־

. ? ' . י התפלה עבורהשכינהלאזהקב״ה בעצמי^יתתעעח ד

מ כ י א ־ א 4 י ^ ת ע מ ש ן ד י ; ע ה ' ז ז כ ) י ח י צ י ש " ז ע א ם ל א ו

•^ ן ד שלוחי למטרוניתא כי כל מה • שחסר לאלם יש חמ־l i , n ׳ י למעלה ויתעלל למלאות החסרון שם למעלה ח. ובזה יזבןורהל באה גנם הצאן אשי עטר השכינה י

לאביה כי רעה היא כי השכינה שנקרא רחל באת:# ב , ר ע עס יןצאן שהם ישראל בעח תפלתן וכאשר יאה י

רחל עם הצאן, אז• ועש •יעקב בעצמי לקבל התטל'זלהש$*; י• השפע להשקזת את הצאןלאע״י שליח רק בעצמי וליל 1א%

ר ע״פ TP :4וכללים גדולים לעביד א ב JJ1T־ ל׳ ^ ? : : - , • •• י ־־השי״ת'פ׳ ויצא י^ כ ׳ ה ה נ ה ^ וגו׳- ו ר זי מלזס.!הנה סולם מוצב א 'ui עליז זגז׳ בכמה׳אופנים . דכחבתיבמ^אמיהא^החעון־

מייס.אהבימיס לראזת.טוב נצרלשונ^מרע זשפתיך. מדבד׳־) מרמה סזר מרע ועשהטיב בקששלן^ורדפהז זכי׳ ״ •% והארכתי שס וכאן נפרש בקיצז^דכתבימוהיייייעק^צת";

!' המפנה לבו לבטלהמתחייב בנפשוכי הדבק מ ית׳ מושגמז ממנווכו׳ימשא׳׳ככשסר^הדביקזתשבינולביויקזני א;סר• י,^ ׳ ו ע י ׳ ו ג .ממנו השגחת יזצרז זכמ׳:ש*נלט אין <יז.לי $קיבי ז ׳ובזה יזבן משהאיש החקץחינם היפך $מפנה ללי לבעלי*"תל2#ש>־ רי ה לצו ממחשמת ז נ פ מ ^ למתחייב בנפשו א

־• י־־ ־ ״ לטקזת *

במ״א כי ע״י השינה בא לו מוחין חדטם בנןוד וחדשים לבקרים רבה לכך נק׳ גם השינה וכו׳ • ובזה יובן וייקץשע״י השינה וייקץ ונעשה'בליה חדשה יעקב ?גשנתו י ?עבודת ה׳ א״כ יש ה׳ גם במקום הזה בבחי׳ השינה וזהו

ואנכי לא ידעתי והבן­^ ל ע׳יפי רמז מוסר ויצא יעקב ו א ' מבאר שבע ־ ׳ v זילך חרנה וכ׳ בזוהר היינו דכתיב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמוודבק באשתו 4 זהזא חמזהז י זנ״ל דאי׳ בפסוק אמרי צי 1

אחי הוא זגז׳ י להבין זה נ״ל דלהבתי במ״א ־המפנה לבן• ז ע ק הלא על כי אין אלודי בקרבי וכזי י ע * לצטלהזכ׳ י וכליזהילת״ח אבל £איש •:מוני. יקיים (to תדבק הדבק י בתלמידי חכמים ופו׳ : משא׳יכ כשהוא נפרדמת״ח ',אז נתקיים בו והבדילו ה׳ לרעה ובזהכתבתי 3מ״אי) ביאיזר משנה אל תהי בז לכל ארם דהיינו הת״חמלהדבק בו וגס

י הת״ח אל תהי מפליג לכל דבר שהם המון עם וכי ובזה יובן שאמר אברהם בחי׳ נשמה תואר אנשי הצורה אמרו לאנשי החומר כאשר ירדו למצרים דהיינו במיצר אמרי לי אחי שידבק אנשי החומי באנשיהצורה כאם כמ״ש בזזהר זכז׳ זאז המר* קרוב לשכר ורחוק להלםד משא״ה נשנפרדז מהם זכז׳ זק׳׳ל זזה יבזאר בג׳ פנים עש״ן ־ ובזה. יובן זיצא יעקב מבאר שבע י הטזנה כאשר ־יצאו בחיי יער{ שהם המון עם שנקרא יעקב כאשר נפרדו זיצאו מבארk' שבע שהוא הת״ח מיד זילך חרנה חיון אף של מקום

גם יש לפרש ויצא יעקב הוא הת״ח שהקזל קול יעקב יצא. ממדריגה עליונה שנקרא באר שבע וילך חרנה למדריגת , המון' עם כרי להתחבר עמהס להעלותן כמו שכ׳ בזוהר. .>כאה מאן דרדף בתר חייטא להשיבם בתשובה וכו׳ ובזה.׳ אמנם יש סכנה בזה שהוא . • ף ג ייבזע״כ יעזוב ן 5חי׳ עייצ ינפיק ועל זאת יתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים לאליניעיזכו׳ • / לכך ויפגע במקום שהוא לש^ חפצה שהתפצל רק ל^טף מים רבים אליו יגיעו כמו שצוה

הכהזב עצ זאת יתפלל וטי • . אמנם להתקבלות- להעלותן הזאדשמעתי ט כל תיבה נכלל מכל,העז־לס וכו׳ זרפח ח י לכך ייקח מאבני המקום שהה. אותיות >התיבות וישם מראשותיו למחשבתו זשםנתחבח ^עשז

ץסן$; מג הפשע לרחל שתיתה עקריהיעליר שזי׳ לאה שצואה וכל

?ההקשה״באצ^יךג״פ ^:צ/אהיכאירחליגמש!ימצאה* * י שמסרה סימנים ונו, שהוא;חסידות.גרול וצו, יעו״ש • , וליי, נראה׳ לאי׳ במשנה-לקדושין מתי יתד ארס עם אמו ועם; בתו ברךזבבשר ונו׳ ״׳ זהעטן, לתכלית פל הקורה הוא שיבוא נמעצה ובו תדבק כאשר הארכתי מזה׳במ׳יא ובעכין

הדביקות צ׳ •י ־ הרמב׳ץ ׳ליש ב׳.םוגי הרביקק בו ית׳ו' י־ שנא׳ ובו תדבק שהיא כנל הכל א׳ המתבולל בינילבין קול יוכל לדבק בזית׳ לקשרי מחשבתי בהש״י ״ משא״טבלץית( בין אנשים יכו ב׳ גם בהיותו בין אלשיס יוצל לדלק זצק% מחשבתובוית׳ וכי׳׳ יכן שמעתי מ&'1רי

פל אשר תמצא ידך לעשיית בכחך עשה ־ י לקשר המעשה ע0 המחשבה שזהו מעילת חנון מ:1״ט שהי^ מייחד קיה״ז עצ כל תפירה וכיו' וזהו מעלת מרע׳׳ה שלא׳ ואתהיפה עמול עמדי" זט׳ וכתבתי מזה במ״א •י ובזהב פטם בענין ב׳ םוגי דביקות שזכר ייזצן כמנת המשנה ב״ הרמב״ן א׳ מעלה העליונה• שאין למעלה הימנו והוא! מתייחד אדם עם אמוישהיאייבינה עולם המחשבה שנקרא! אמא עצאה כנודע בעת שמייחד עם בתו מלכית המקנן׳ בעטה שגס ב!ושקי בעסק מעשי עה׳׳ז' מ״מ מחשכתו' לבוק בו ית' גם בהיותו בין אנשים ונאש־ כתבתי במ׳׳א אם אמצא חמשיס צדיקים בתוך העיר בהיותו כתוך העיר בין'

אנשי׳ ומ׳׳מ הוא בנדר^צדיקלקיים, מ״שרמ״א בא״ח שויחיי׳ ה׳ לנגדי תמיר זהו כצל גדול במעלית הצדיקים זכו׳ יעו״צן זהבן ב׳ מי שאיכו בגדר הנ״יל שיוכל לדבק מחשבתו בו ית׳ בהיותו בין אנשים רק מתבודד תחלה׳ צקשי מחשבקו׳ בז ית׳ להיותו יחידי ממלל מאנשים כי י ודע בצאתומפחח( ביתו לשוק מיד לפתיח חטאת רובץ זכמ״שבמדרש החנורן; פחוחה מחטני מקיף שהיצה״רישלזחנזת מכלמיט עבירה ומקיף וםיבכ להמציא סותרים לקנות םחזרתחכו'׳ יעו׳יש י לכן ערום יעשה בדעת ובתחבולות יעשה מלחמה בכל יום נגר יצה׳יר כמו שעשה אברהם אבינו

קודםשדר למצרים שקשר צגצמו בויית׳ זזה שאמר אמרי1 אחותי את בסוד אמיר לחכמה אחזתי את ועי׳׳ז יוכל לחזור ולעלות מעצרים וצגליש ויעל חברם ממצרים י כמ״ש' בזוהר לן לן׳ לף פ^ביעז^ש לכה ילנשה ארם בכל יז>ש שצריך לצאת לעסק פדלםתי יקשר אי־׳ע תחלהמ״ל ואח״ה

יצלולעסק פרנסתו כדי שי וכל לתזור לציתי לשלום כמו י ממצרים;* י זצזת יובן מתיחד אדם עם אמו תחלה לקשר: מחשבתו בזית׳.ואח״כעם בתי׳^היא עסקפמםתויוכז* וק׳ל י וכזה יובן (יצא יעקצ מבאר שבע וילך חרנה וילגעי 3מקו6 וגז׳ ר״ל כי מלת יעקב צכל יזם &ילע שצריך 'לצי** לחרן שהיא עםין פינשת לכך היה ׳מקשר(גצמו־חחלת בדית׳שנק׳ בארש^ע׳ זאז-גם: שיצא מבאר שבע ללכת לחרן מכל מקום בכל מק1ם' שהלך ויפגע במקום פגע בו ית׳ שנק׳ מקזס גס׳שנחשב לצינה וגלות כשהוא בלא עסק חורה וז״ש יילן שם ט בא השמש שהוא שמש ומגן ה׳ ״ וז״ש־0 ג<׳ ״ ממוןיופרנשה מוצג'ארצה צ ז ה ס צ ת ויחלום (והנה מלאכי שהיא עסק פרנסה בתכליתארציזת החומר; אלדיס שוו# להצצלמיצל׳רולר\ות כמלאכי אלדים בטזחו בין אנשים ובתוך העיר לכן עולים תחלה לקשר מחשבתדבו,ית'בהיותו מתכילד תחלה זאח״כיזמים

מ לפקח בעסק צרנםחרשנק׳ ירירה' כמוירידח מצרים׳ ימי שהוא בנדר זה^זיגה ה/לצב עליז לשמת ב>יזתו ישז>מל ר בתיך העיר להנצלמיצה״ר״וז״ש ויבא יעקב שלס

יכי אדם

ת ל ו בן ע י £

ן קזמרק מטהר מחשבתו, ןלמלדבקט יטקזמ#יטלבי >ו/״ש>ןח?ן חיים אוהב ימים שהיא טהרת המחשבה שנק׳ ימים כמז שכתבתי אברהם זקן בא בימים ונו׳ •־ וז״ש לראיתטזב שכל תיבת שיראת בתורה־ יפרש לטזב ע״י טהרת מחשבתו וללקות קונו שזהז ובחרת בחיים נצור לשונך מרע וגו׳,דכת?תי במ״א רשמעתי פי׳ הפשוק אהבת רע מטוב, מפני שיר מלבר צדק סלה שרואה צליק מ׳־בד שקר פעם א השלום והוא לומד ממנו לדבר שקר תמיד וכוי י וז״ש נצור לקונן מרע שלא תלמוד מצדיק המדבר שקר לעשות שצים ^הטעס מבואר במה שכתבתי כמ״א טאורש״ם תא אחיי לךי בלועי רןת זכו׳ משהאמת . ותורתו אמת ואנו בדאים ^flW^ מי שרגיל לדבר שקר אז תשובתז שלא לדבר שקר גם לעזשו׳ שלןם כמו לוקחיריניתגםמעכו״ס לא יקבל נדפח״ת •יבזה יובן משה אמת לכך תורתי שהתיר לאהרן לשנות מפנ> שלום אמת משא^כ אנו מתים לכך גס לעשות שלום אסור לדבר שקל־ ואיך רצו לקנא באהרן קדוש ה׳ זק״ל ״ וז״ש נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה גס שראית מצדיק שיבר שקר לשום שלום מ״מ סור מרע זה כדי שתוכל לעשות טוכ־ וישר היינו בקש שצזם זרדפתז ע״י שקר שרי לעשות ש:ום ואם תרגיל לשונך בשקר תמיר אז גם לעשות שצום אסורע וכזי אז בקש שלום ורדפהו ע*י שקר מש^נ עתה £סר מי במאי שלא רגיל לשינו לדבר שקר ולל״ עוד י׳ילםיל* מרע ועשה טיב ד^מעתי ממ1רי פי׳םיר מרע וגוי דירמי׳הצבי< נענש׳ מה שהושיין לבזר וטוצא לפי שלא התפלל על ישר^פששמע הנבואה לרעה על ישראל משא״כישעי׳^מז מורה יעל ישועי וכזי והאדם יכול להפזד חלום אז נבואה מרעה לטובה כמו שרואה בחלום מת יכול להפוך לעשות חם וכו׳ ז׳יש סור מרצג זעש׳טוב ולפחי׳ח ואני כתבתי במ״א ענין התפל׳זביאז׳ קו׳ הרמב׳ין וכזי ובזה כתבתי שם ביאר וחזאי תרי בזעי זם׳ זביאר ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגז׳ 4 ובזה מבן ויצא יעקב בחי״ המוני עם הנק׳ יעקב ויצא מבאר שבע שלא ללבק עצמן בצדיקים הנק׳ באר שבע שמחביין יסוד הנקי באר עם שבע מצכזת זעי״ז וילך חרצה ט ע״י תרי בזעל נט^קיטרא ותמן אף ח״ז ופו׳, והטעם זיפגע במקום וגז*׳ נאשר הצדיקים מתפללין יכילין להפך מרעה לטובה ג6 עבור אחרים כשמתחבדין עמהם משא״כ כשאין חיבור או •י ןילן שם בגלית. הנק׳ לינה ליעקצ . וב״ז בסיבה שהמיט ע6׳ אומרים לבטאלם טובים ״ שהם רעים ולטוב רע וזהו•§ו ליעקב בחי ׳ אדם הוא סלם מי שלראה להם מוצב ר #י נ

£רצה באמת מעלתו גדלה וראשו בשמים ומלאכי אלקים &ם. בט ארם שבאו לעות״ז בשליחתו ית' כמו גיכתבתי׳ יעולזסויורדים בז בעיט המוני עם מי שהוא מבני עלייA נלאה להם בבחי׳ ייייים־ ומי שהוא בבחי׳ יזררים נראה ׳ &ה& לגט עלי׳ והטע׳כנ״ל בחי׳ הוציא חמה מנרתק׳ כשהי' $ברהם ערל נתחברו עמז זאח״כ כשמל הופרשו ממנו וכו* . והנהה׳ נצב עליו וכז׳ ר״ל במי שחושבים בז שהוא לחי4 ׳יזרליםגאמתה׳נצנעליו ט האדם יראה לעיניה זהי׳יאה לבב זהבן .• עור ייצ באופן אחר־ ויצא ; יעקב מבאר שבע וגז׳• ז נבאר תחצה פסיק ויאהב גם את יחצ מלאה וגו׳ וירא ה׳ ט שמאה לאה ויפתח אאדממהה וגו״ • וי״ל א׳ באומרו ויאהב גם את־ ? ע < ו ־׳ ז נתצמשמעשהי׳אזהב ללאה יזחל מרחל זאח״כ אמר מלאיר אהב את רחל ב' רע״כפ הי׳ אוהב ללאה ג״כ ח י י ^ ש מ יה ך חלח׳אמר וירא ה׳ ט שנזאה לאה וגו׳ י ג' מה

p ,©דת *וסף

כי אם ע״י ממוצע ובחיי ממוצע צריךשיהי׳ בז מצתי?אלו* י ג׳הפצים וכאן בצתנת הברכה צריךצהמתיקגבזרה 'בחס^ והוא ע׳׳י ת׳״ח בחיי ממוצע שיש בז בחיי י ממוצע• שיש בו׳ בחי׳ רחמים מצד החסר ומנחי י הגבורה יש בו נור^וסחל

J 1מיצחק אלא שהגבורה דיכא קשיא וצריך תחצה צההחב עם מ׳׳צדינארפיא וכאשר נמחק דינארפיאשהיא •חצק מגבורה קשיא אז בקצ.יוכל נהמתיק גס גבורה קשיא בחסד ע״י ת״ת וז׳׳ס ויעקב איש תם ישב אהלים והבן ״ ובזהם יוק מתייחד אדם עם אמו ועם בתזע״י שמתחבר ע בלמי גבורה תחאה שנמתק יזכצ ־ צהתחבר עס אמו גבות* עצאה צהמתיקו ע״י אדםגי' מ״ה הממוצע זהבן הש* יכפר ״ ובזה יזבן וישב יעקבישנתיישב יעקב 3אלז.שהי* גמרה תתאה מגזרי אביו ב׳ מיני גבורת יפחד יש מצד אביו יצחק א־ גבורה עלאה ואי לטרה קתאה זע״י יעקב הממוצע נמתקו הגבורות ופחד יצחק ונכנע *נמתק ענ ידו תחלה הגבייה תתאה שנקרה דיכא זא' את״כ נמתק גבייה עלהה דינאקשיא בחסד ע״י יע״ג שממוצע

•אפיצם ויגשמי דכתבת׳ צעיל ע״י האנמה מקשר מ״ל אליו יהירה ו1 חשבתי ׳ " לירכי קשוט ח״א זכז׳ וכן ע״י המחשבה ^ דרכי ואשיבה רגלי אל עלוהין והוא סוד שכת שנקי הדשט כצ למענג את השבת מהנין לו ום״יעז״ש: . ליל ח׳ ן נחצה בצי מצריס שצ יעקב צ שי בת אצ המחשבה בינה ע׳ וזהו נחצח יעקב יהבן ״ זטה יובן ואתם שהשבטים מגתי הנוקב׳ מ׳׳צ בשור י״ב בקר זהים עליהם מלמעלה עלו לשלום אל אביכם ע״י היסוד שנק׳ שצום בחי׳ יזםף יכולים לעלות בסוד המחשבה אל אביכם שהחכמה ליו׳ אבאםזל המחשב׳ הנק׳קדש וכמ״ש ויכלכל 4וס׳את אביו יהבןיז״ש דגש א^יו ימולה שנתחבר מ׳׳צ בחי׳ יהוךה אצ־יוסןיייבחי יםו׳כמ״^| #זהי'ודג' מ ע$י*יחט«זהי ע ו בזוהר• כי הט:המצט׳ כ* * שעושה עירו׳ ^ י ל מ י ו ג י אצה תי דת יעקץיסף ע. שלי6 ע״י בבחי׳זז ^ י מ ע צ ז מ י מ מח^ בר״ ־ אדכ צדיק והבן עזר י״ל ע״ר מושר דכתכתי במ״

׳ אלדיד יראח חכמים ממניןהתרי״ג מצזת ט את י לרבות ח״ח• זהרמבם השיגזבסיי״ר שישיסשר&ב* כצ שאינז ממנין המצית רק נדרש מי״ג מרית יכר־ זהרמכו'מ ו א ״ א מ • החזיק סביתבה׳יג וכו׳( זכתבתי דמי־ א״ח '

­ ק עפייקז׳הרי׳ יעבזבמ״שבפ׳יתייאלחיראוכי לpfo י נסות אחכם גא למען ההי׳יראתיעל פניכם וגוr'n זכתצתי מזה במיא י ונ*ל I ב׳ הפכים מושא א׳ יכי׳ £ ד ׳ ח מזהרש׳׳א לפיק ד׳ דב״ק רניאשמעון• העמסזני' הי דל אחין שבתורה כיין שהגיע לאתה׳הלריך ידי^פיר׳ן׳% pf< טי על שבא ר״ע ׳ ולימד זכו׳ כשם שקבלחי שני ו

' אלדיך לרבזח ח״ח וטי זכי טז־״ש o״S שזהו מייא ה^ ; ' ! ו ז ה ח ״ ח לרמת שוס דבי יכו' 1י״מ ש״ל צימ!רא הV f r מירא המקים ח״ש מדא רבן כמורא שמים וכי׳ ״

מבואי דהימב״ם שיל שפיי כר׳׳ע שמורא הת״ח הוא >3#״ ,.!b •פל יעצמו מורא המקום וצא נמנה במלין המצות נ5 ^ ר ה ו ג ״ ה ב ו ׳ ח כילל במצות ימולא ה ״ מצות הזרא ת4 ״ לא ס״ל כ1 לי/׳׳כ ל״ל אח ליבית י*'?. מ 0א עצמו מויא ה׳ לפי סברת, הרמכ״ם י6"ל ׳D-״^ע^ ׳ ן ב ^מב׳׳ןס׳׳ל כו״ש דפיר׳דס״ל לא״נ את ל״ל ש״מ לל. ״ מ י י ־ א

ן כשממנהג כלל זהבן • אמנם ב׳ מדריגות• מ ז ו מ מם כאחד טובים אך יש עזר בחי גשמזאם ה י נ ש ל ו •שוצא ביבחי׳הדביקזתמ״ללקעושה עייר מפרנסה זעסק fe»״r יום וציצה צא ישבות זכמ״ש בזוהר שטו העם וצ($וו בשמזתא נסבין צגרמיה! ונו״ ואדרבה זה גזרס צקפח הממתוומג״ש חז׳יצ נש״ם לקלזשין שהרעתימעשי וקפחתי פרנסתי וטי • מכזה יובן ויההב גם את רתצ מצאה ר׳יצ כשהיא נמשך מן צאה כי כצ מעשי עה״ז נכצצ במלכות ברחל המקנןבעשי׳ וראוי לאהוב גס את רחנ מעשה מלאכה ופרנסה כי כל הורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה יומי וז׳יש והחיות רציאזשיבשכ׳ בזוהר שיר השירים כשהיא נמשך מצאה שהיאמלכזתךבינהעולס המחשבה לקשר מחשבתז תחלה בז י״ת זאח״כ ילך לעסזק בעסקי עה״י זמכ״ש שיוכצ לקשר מחשבתו בו י״ת גם בעת עסקו במלאכה.כמו שכתבתי במ״א משא״כ בחיי גי וירא ה׳ כי שנואה צאה עטן ב׳ סוגי דביקות הני״צ רק שעושה עיקר מרחל שט א עסק עה״ז לכך רחל עקרה שטנו מוציד זאינז עושה פילות רק מ.;פח פינסתו ומי שהוא ב3חי׳,צאס לקשר ו לדבק בז י״ת. וממעט בעש; פ מסכו זעזכק בתורה גם שipינקזי'.:שנואה בעיגי בכי הלם לנן זיפתח רחמה צעשות ׳פיחת במיעוט עסקו זכמ״ש בש״ס דברנות מתזךשחסידי׳ . קן מלאכתן מתבלטת ואף גם נעשית ע״י אתריה משא״כ מי שהוא בחי רחצ עקרה שעושה עיקר מהעה״ז שנק׳ רחל או היא עקרה באמת שאינו מוליד ט רחל עקרה יש צו וני פירושים זזה נמשך מזה לשין עיקר ולשק עירה והק י ונבאר פסוקוישא יעקברגציוזיצך ארצה בני קד^זיראמה שם שלשה עדרי צאן רובציסיעצי' והנה באר בשדה י וגו׳^כיל דש«עתי ממדי בי ע״יהאמנה ממלה רגלי המ״לאשד 'יגלי׳יורלת מותזמקשרהעם שמטקשוט ח״א זכר. והנה במדרש אמרז משכחבשר. 'בשורה טובה ,ולפח״ת י ,והובטח.בשמירה נשא לבז אח רגלו וכו׳ ״ ופן קי׳ רשי, וכזי יעז*ש v והענין ע״י האמנה ובטחון נשא רגליו שהיא כשבינה שקשרה בםמכי קשוט מ״י• דז״א אשר הםעצמןן ״ מ שלשה,עדריצאן ומצי׳ עלי׳ כמ״ש מוהר ובזי ו עיר י״ל דמבואר בסיף חיקוניס פי׳ המאמר למהרח״זט ואשיבה רגלי אל עדותיך כי;חול רגלי׳יורלת יזשבתי די מית משא״כבשבת רגלי, עולים בקרש שהיא מקום המחשבה והחכמה&זאין שטן ופגע רע כי עולה בנר\י שבז והוא נןודהיןידושוכו׳יעו״ש י ובזה יובן וישא ,יעקברגליזםזד׳ עדרי שנת שעולה סיד נה״י למקום חג״ת ח״א וידא ג $*ן רובצים עלי׳ ונו׳ והבן י ונ״לדזהו מ״ש בש״ס כל׳ שנא׳ והאכלחיך נחלת יעקב אביך ט המענג את השנת ו וכזי שהיא מעלה המ״ל וכנ״ל חהז המענג את השבת שקשריחג״תזהק ־ עוד ייל ביאור מענה קי בת אל ש׳ ג׳ מתייחד אדם עם אתו זעם נתז זכז׳ י זנבאר פסוק וישבן אלה תולדת יעקב יוסף ע יעקב באיז מגזרי אביו בארז מר צי׳ןן י וכעת נ״ל א׳ מגילי אביו 1 א , ט ת מ י ב? י״ז ״*׳ כמ באין כנען ב׳ מגזרי לשון רבים ג׳ ל״ל ע יל׳לל«י# יך זנ״לט יעיב נקיאיש חםומתמ״ג&ושלים־ ע בארז מ ט אחיד' לחרין סטייןוז״ש ישבאהלים זכמ׳!ש בזוהר תולדז 07 ימ״י יעויש להבין זה*״ללפח3תי .לעיליציזקגק׳ .אברהסזיו׳וביאזי מיצגא חמה^כי׳דק׳זמ׳ופי׳טינ׳הבדכהך אתהה׳זט׳והעזלה מש^כ*איא?שר לתל׳־שני הקכים ו ^

בן ׳פורת •1סף מד& ש מ ל ת מ תזללתיעקניוסףוכו' ־ ^צ אל תהיז כעבדים המשמשין את הרב ע״מ נקבל פלס י

הזז כעבדים המשמשין את הרג שלל4 ע״מ לקבל פרס ונ?א ע״מ שצא לקבל פרס והיינו מאהבה גמורה זנ;ז׳ י זבמלרש הש*3 על נוסח זכו׳׳ אומד אני to׳ אבל העובד מאהבה היא שבעיניו מקנר תמיד בעבודה י וחושב בנעשו שצא עבר כראוי לו לאהבתו להשיי ח׳׳ש כשאני לעצמי מה 'אני וכפי*, הרב שס ולא עוד אצאשצאמלבדשלאיקוה לחקות שכר אבל ירא לנפשו פן יחטא בקצורו בעבודתו ואשם ו ויש ויהא מורא שמים עליכם וכן הי ׳ מדזת האנזא

אביהם וכו׳ < וזהו סחר ינחק ויעקב ג״כ ירא וכזי ובזה תבין >ננין נר חנוכה דמא׳׳תיומא״ח ונ״פ כי,הטחת זהוצך שנראה לו שמקצד בעבודת ה׳ ופוחת והוצן זהוסף והילך וכליל י ובזה עובד ה׳ מאהבה ונקרא מו יובן וישב יעקב בי•ייץ מגורי אביו ר״צ כמו שתי׳ אביו הואר פחד יצחק לפי וכו׳ כך היי ישיבת יעקב בארץ בעה״ז במגורי ופתר אבייי שנראה'צו שמקצי־ בעמית ה׳ המיר ״ ולכן אצה תולדת יעקב לפי שנראה צו שהולך בעקב סיף המדריגה שסזתת והולך זה גורס לו שהי׳ מוסיף זהונךfxm שנקרא בחי׳ זו יוסף כמו שדמעתי בשסהחסיד קםויר זצה׳׳יה והבן ונבחר משנה באבות פרק ב׳ הסתכל

בנ״ר ואי אתה בא לירי עכירה דע מה למעלה ממך ?ין •

רו5ה ואזל שומעה ונו׳ והספיקות יבוארו * , ונראה 1^1:^ ממורי . .כפי מחשבתו של אדם אם בקדושה אז בקליפה כך הס העולמות שעליו מצמעצה וכפי המחשבה כך המאורע במעשה . שעוביין לפניו אם נעלי חיים טהורים או טמאים וה״ה שאר מאורעות זכו' ורפה״ ח: ובזה יזב) הסתכל בג״ד י ואין אחהבא לידי עבירה ל״ל החי •תז לבו להכין ט הכל צפ* מחשבתו יכאשייםו/צלבזה לל1י% מחשכתו שטא שורש הכל אז לא די שלא יבא למטרה ממש ח״ז רק אפי׳ לילי עליי־ה ; שיט׳ יד הגורס לעבירת

ג^כלא במ״ש בטא״ח סי׳ א׳ שתיכלל רהע״ה העבר ע[ט ״ *יאזח שואיבי עין רואון * והלב חומד וכלי המעשה ממדיין' זט׳יעזי׳ש • ־' והיינו ראן׳ ושמיעה זשארדבריסשאינ$ לרשותו של אדם רק נמשך מהמחשבה . לכך הסת^ל מ״ר וכזי דע מה למעלה ממך ר*ל השלמות שהס למעלה ממל אם קדזש:ם אי טמאים נמפן ממך ממחשבתך שהיא.ש.ור& תכל זלצי העולמיחשהם למעלה ממך כך נמשך המאוךגגW W ]שיר\ עין רואה מעשה קלושה אז טומאה זק אז / ! י י מ אם בקדושה אז־בקליפה לכל כל מעשיך בספי מjpfiit נ ה ט המעשה ממשך מיאי' ושמיעה גם שאינם ט לק אינם אלא שוגג ילמא נפתלין בספר זכיולות להעניש^ ולהזכירו ולצי הל׳לא״ש ט נמשך מהמחשבה שבישול

ל ; ובזה ליל לבאי משכה בפ •ר4דאבות הכ3 ל יל צפוי.זהרשיח נתונה ובטוב העולם נירון והכל לפי כו המעשה ד1׳ והספיקות רבו וכתבט מיה כמ״א וכעת נ״ל:W ם י ר ת ס נ ם י נ י ג ל נ0 מ כ ה צ ״ ר י ן פ ל צ ^ y # י פ למ מ״מ גם זה,גלוי; י המחשלשל האד׳ שהם הנסתרז׳ לה׳ *^ א מ י ט ז לידע;אסמחמיזי בקלישה אז ב ל כ , י ל ש כ י ל ז זצפו מאורעי׳עניןראי/ ל . 1 מ י P 0 ^לפי המחשב׳זהעזלמו׳שעלי י ימזהגמשןג, ושמיעה אם בקדושה או בטומאה וכיוצא ט'rfa&y&?\^$#i$o מא׳והלנ חומל וכלי j ׳ W

- תאמר

איזה מורא שלא נכלל במורא המקים לכך פירש c אמנם •ש לומר מממשזה לק״מ עלהרמג״ם • ׳לכתבתי במ״א ביאוראתהאצלים ירא זגז׳ • ט אתה׳ אלדין תירא את אתי לייטת כמהמיני יראה מתפשטות בעולם ושורש A צם וראתה׳ זת׳׳תמתשר כל מיני יראה בשישן ונעשה .הכלאחלוח א׳ יראת ה׳ שהיא אולרו נ רק שאין זה מלת כל אלם שיורע זה זע״ר שלרשז ח^לובו חלגק וכי אפשר] .!גזהייובןזישביעקבבאר^מגוריאביו ר״ל ,שנתיים יעקב בארן מגורי הבמ,^רבהמינימזראזפמר ד־עביו עציו רקשטה ממתיקב^ךש^ע־אה שצ אבי ז שנקרא

£חל יצתקועי׳זנתיישב ונקרלדאר f כנען הכנעה וניתוקב בשלוה ס •*ק׳יל • עוד י״ל ונבאר מדרש ביקש יעקב ל וטי וכתבתי ביאור זהיבמ״א וכעת נ״צ דבקנתי במ״א

י ט צל יראה חיצונית. ר ו ט t^fSBlW^ מה נעולה בכלל א מ אז בפרט אדם א׳ ירע האלם זיקטנן־ י שהוא ידי יתברך עשוטה לקנלשבים״זלעזררז עיייז ליראה פנימית ואז^בלוי באהבה ונפטר מיראת חיצונית משא״כ אם מטין מ *שיפטר זכו׳ - ובזה יובן וישב יעקב בארץ מגורי אביו יע״י £־,יגל כל ממרי אביו באהבה נפטר מכל מיני היראה ונתיישב בארץ רק במה שביקש לישי: בשלוה שנתכיין לפטור ממיני היראה לכן קפץעציז זכו׳יק׳יל • עזר י״ל ויבואר ג״כ אלה תולדות יעקב *וסו* ילא שאר השיטים וחז״ל דרשוי ו א זל׳לדשטעתי מטורי י׳ תלמידים • היה ש״ם פ ־ להלל וכר על יעו ף הפזרמ נשרף כהבל פיו זכז׳ ״ להבין זה גם ביאור ש׳יס שלא נראה זבזטעצ שולחנו וכוי • והעלןכן יש עולמות למעלה ממנו לפי מחשבתו שצ ארס, העומרים עלי(- אם מחשבתי בקדושה ורוחני כך הם י העולמות שלמעלה ממנ? ואם מחשבת! בטומאה כן הם העולמית וכפי המחשבת והעולמית צך עוברץם לפניו &גשמי עופות טהזריכ אז טמטם זה״צ שאר מ^י בעלי &יים טמאים או פהזיים עוברים לפניי ויש בזה ג׳ בחי׳ א* ימהודם* ב׳ טמאי^ג׳ ממוצע זכו׳ ולמעלה מזה • *ש עולם השכל שאין שזס דבר משיגז זכז׳ זז״ש כל הפורח­ >שרף זכר וזהז שלא נר,א׳זביב על שולחנו וידעה שהיא איש קלוש י זמחשבתז קלוש מוי ןרפח*ח • והעולה מזה לפי המחשבה >ך המאורע וט׳ י- ובזה יובן וישב יעקב *ארזממלי אביז שישיבתושל יעקב היה חמ«ל בצער ומגור זצחל שהיהבמחשלת^ללדאביךו^ כמשך לז באמת מכת 3£ין שנקרא&אד יצחק לפי שכת הבנאי בבטן וכח האב בבן זכמ׳# הראב״ר 3גיי יעז״ש *לפי מחשבתו כךח סיבה ׳המאורע אלה תולדות יעקב יזסף שגרם ע

וכו׳ 1הזאע*ד שכתבתי למיל מה׳ ומאיר׳׳ של יום8SBWממורי נשיו הטו לצט זם׳ Y)J לכך ובחרת ;חיים/ זהשמחה. זה$ז ״ עול י״ל וישב יעקב וגוי אלת אילדית יעקב יוסף רכתבמי במ״א עלן נר שנזכה בסזברע שהוא פוחת והולך זכז׳ - ח ט ז ?זהיאמוסיףיוהולן א ובזה ׳,יובן אלה תולדות יעקב יוסף שאס "סובר שהוא#. מזצב ארצה אז הוא •וסף במעלות ע ? ^שלימ^ת •שמוסיף והולך משא׳׳כ בהיפך זכז׳ וק״ל • «זה יטאלדשב יעקנבארן מגזרי אביו בארן כנען״אלה

k~<frjm • . לנגדל. ^ ולשמים אינן ברשיתושצאלש תטןפנ״ק תאליםט/:שי^יה/ \ ר ^ * * * i -׳ , ^ מ י ג ש ה ש ח ק למשלמהראי׳והשמיע* מימיניבצ א^מיטשנזדמן לעט לברי ,

ס דבריטמאה שבשמאל צנן שמח צבישהוסר;ערלתהלש^ נ ו א ו ע ש ר ת נ ו ו כ י ^ S S K r t i ^ ^ ע א ״ ם י ר ב ל ^ מאתר שתתנה יייכצ לטהר ולכדן לבו שאתר הטינת הלב ה ^ t ^ ^ S ^

- בו ז בר<^אעפ>שאין שיפו בריצון מאח: וכליל • ויגל כביד שהיא שתלת המחשבהשנה^חמנהו ת ^ ״ ב W S K : . ^ ל ה , ת ר ה ט . ו ש מ ם נידון ליענש צ״ב נתיבות חכמת גי׳ כביד יממנו נ צ ו ע ה : ב י ט ב ה נ ^ 5 צ | ^

, , ר ש ף ת ש:יא העינהשנק׳ ב & שבאמצע ׳הי׳ה־אי: כבור ג״כ אף בשרי ישכין צ ג ׳ 5 ^ ^ לעבדה באונס מ״ממאחישתחצת( כמ״ש בשי קידש יעירו מעצין שממנו נמשךהנצ

, ת המחשבהואז ו ע י ב צ ^ לרשן^ופו׳ביצזן ג״כ עניןהמעש־לכך ערלת בשר קודש הוסר ערלת הש זהכצ צפי רובהמעשה. שהיי.ברצון אבל בעזת אני כיצאתעזונ נפשיצשחוצט לא־תתן חשידך. י ז ו ש ^ . ^ : י רמחשבה צחור כשלא גמרו במעשה אעפ״י שהי׳ ציצה אין לראית שחת ר״ל שלא יזדמן ראי׳ טימאת הגורם שחת כ עונש עצ המחש;׳ כמ״שיאזן אם ראית בצבי צא ישמע ה׳ עין רואה והלב חיומד וכלי מעשה גומרין משא״כ ע״י שויתי׳א : ה׳ לנגדי תמיר וכל׳צ צא תתן חשידן צראות שחת וכי׳והבן י מ !ל״* • ובזה יובן ירושלמי פיא לר״ה וכתבתי מזה 3

י תוצןצפניכם ה*«מאמ5?סן-; ק ישעי׳סי׳ל׳א כ ס ״r נבאר ש״ס פרק ג׳לנררים אברם הוא אברהם בתחיצ׳ ובזה תבין פ i i! המליכו הקב יה נאברהם עצ רמ״ג איברים ואנז״כ על רמ״ח אצרי׳ ישראל והלן ובזה יובן ויוסף הוא השציט עצ הארץ ׳

ואלו הן ב׳ עיניס ב' אונים וראש הגוי׳ ופי׳ הר״ן תחלה וגז׳ ר״ל ט הנשמה המוסיף והולך נקי יוסף היפן .החלעטד ו המליכו השליטו על איברים שהן הישותי ליזהר מעבירה שנוחת מולן יכנ״ל שליט עצ חומר הארץ שהוא הגיף ע אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו שהרי בעל כרחו יי׳ל ויצא יעקב מבאר שבע וילך(art . ייפגע במקום וגוי• יראת בעיניו זבאזניז ישמע ולבסוף כשנימל המליכו הקב״ה ייקנו מאבני הננקום וגו״ ויחלם והנה סולם מוצב ארצהוגו'

ש י א ד 3 אצו שלא יסתכצ זצא ישמע ט אם דבר מצוה זזי׳ש וישנם יעקכ בבין זיקח את האבן וגן׳ וירר יעקב נ אט׳ עת אבי זט׳־ה, לו­ גי ושבתי בשצום א, ט ראש הגוי׳ כשגימוצע׳׳כ .ויש להבין מה . עניןהמיצה ^תי׳אצדיס עמלי ןר א שיוכל לשלוט גם באיבריםשאינס טשיתז ושאר הספיקו׳ \. לאלדים והאב; הזאת וגו׳ ןישא יעקב רגליו. וגו׳ יירא ב ונ׳יצ דאי׳ בפ״ג דנררים הנ״ל גדוצה מיצה שצא נק׳ אברהם בשרה וגו׳ ונחסכו שמי: כצ העררים זג״לו וגו׳ ויאמרו מחרן« שצם עד שמל שנא׳ התהלך לפני זה!׳ חמים^כברכתב^ אנחנו וגו׳ ויאמר השלום צו זגז׳ • , ויאמי־ אעגלך שבע., הרמיב״ס במורה נבוכים כי המילה שנים ביחצ וגז׳ ויהיו בעיניו כימים אחרים באהבתו אותה כעת • נ״צ דכ ו ; מזה ׳׳ למה . והספיקו׳ רכו א ׳ ו ג הואלשצימית המלית זכו׳ זהענין ט ע״י הסרת ערלת וגו׳ עד ויבא יעקב שצם וי המילה יוסר ערלת הלב ומחשבות זרות זבסזנת הלב יוכל נכתב מעשת זה בתורה שנק׳ תורתה׳ תמימה מה דהוי הנ לטהר מחשבאו ולקיים בו תמר, שהוא שורש הכל לדבק הגם דבמררש דף ס״ח ע״ב מפרש ריביל פסוקים אלות ישראל ויצא יעקב מבאר שבע כמו שנאמר שלח מחשנחונוי׳׳תבלישום פני׳ ומסן מבדיל כי אז השטנה מלו מתעטר׳ בראשו בסוד זיעבזדמצכםצפניה׳זה׳בראשסכמ״ש מעל פני(יצאו וילך חרגה כמו שנא׳-אשר הוגה ה׳ ביו©ס ־ הש» בר*א זזשי׳ת ויעבור מלכם צפניהפוה׳בראשסר״ל בכל מקזם קרון אפו• וכז׳ יע«׳יש * ב׳ ייקח מאבני המקום קו *:־יןבישיבחז בביט בין בהיצזמ בללן זיעבזר מצכסצפגיהם דגזוצין פרקגיד הנשה כתיב מאבני וכתיב ויקח ־ את האבלת ;ןלא עבר לפגי עיניהם ראי׳ושמיע׳שצטומא׳רק דברי קדושי וכ״ת כתירוץ הש״ם שנעשו הכצאבןא׳^כי/ ׳ קשה מ ומציה מן מלכות הקודש והטע׳ט זה׳בראש׳שמחשבתןתמיד מודיעני הפסוק בזה ג׳ ק׳ במירש אמי שעשיי יעקב סימג^ ׳ ע ט , - ש ק ה / י י פ לכל צפי מחשבה שבראשם כך נזדמן המאורע צפניהסוק״ל •שנטצי״ב אבנים יאמר אם מתאחדות י4 וכשהיא לערלת הגיף שבראש הגוי נק״ערללב הי׳צוציקחאבןאחתוצומראם יתתצקוצי״בוכו/ , ג״כ ימכ״ש שאינו יכוצ TOJ מחשבתו שבראשו זע״י טומאת .הקשה בר״מ צמה ׳ עשה סימן זה עכשיו 1ר< התחשבה נמשן ראיות הטומאה ושמיעת דברים טכנאים להבין׳עכין החלום והםז,ם והספיקו שזכרו המפרשים•ה ח ט ב ה וכנילזאזעין ׳ריאה והצב חומד וכלי מעשהגזמרים, יעו׳׳שה׳אםיהי אלדיםעמדיוגו וטנםתפק בי נ י מ ב «ע*רה־ זאינו תמים במעשיו ־ ובזה יזבן שלא נקייאנרהם. י׳׳תוגסכפללשזנ׳ז ןשבתי בשלום ל״ל כי בכלל ו שלםותמיםעד שמלשנא׳ התהלך לפני דייקא כמי את בררךהזההוא u' והי׳ה׳לילאלדים זגז׳משמעאם.לא

*אלדש התהלך נח דהיינו שיהי׳מחשבת.> לפני הש׳י ואז. יעשה לו כל אלה ח״ז לא יהי' לו לאלטם n7 כפל וגס*׳ וירא באר בשדה וגו׳ *הי׳תמים עם ה׳ אלדיךכמהשאמר בפפיק תמים ההי״עם איפכא הל׳׳ל שיעשה הדין רחמים ט •י׳ אלדיר יכוונה שיוכל להיוחתמים במעשיו שלא יזדמן ויאמר השלום לו וגו׳ הספיקות מיין במפרשים -י׳ •ויאמר׳* ס י מ לו ראי׳ בעל כרחו ושמיעה בע״כוהיינו נשיהי׳ עם ה׳אלדיך אעבדך ז׳ שנים וגו׳ למ& ז׳ של^:י״א ויהיו בעיני? ט ללביי! יחשיהי זחפיצה שע״י טהרת מחשבתי נמשךהמאזרע אחדים באהבתי אותה הקשה בעל עקידה איפכא מסתבראט׳ יעו״ש * י״ב מה־» ג*ל בטהרה זאטשה ראי של מצוה נשמיע׳ מצזה יכנ״ל והבן שנחשב לימים היבה באהבתו אותה זי ובזהייקטארש״סהל׳לןאמרר׳אמיבראבאכתיבאבים בא להודיענו ויבא יעקב שלםדממילא מלע זה 4 כל

׳ לב>זי\נבאר.משנהפ״הד#זת בעשרה מאמרות נבדל* ס י ר ב י א ג ״ ע ר ל ע ט י ל מ ס ה צ מ ת א נ וכתיב היא אברהם ^י ערלת העולם זמס!ח״ל להצא וכו׳ כחבחי ביאורן לעיל ״ ונבאר׳ ט קןוכל לשלק עצ איבדםשבישיתו ואחי שנימל מ^ ט ז ח בןעקשיא,־אומר רצה הקב״ה ל -יהלב ג״כ ויוכל לטהר מחשבת! ג׳׳כ [ זז׳׳ש בש״ם שורייקי עוד משנה סוףמטח ר<׳אי׳ ושמיעה ניתנו 5ת ישראל-וט׳ כתבתי מזה לעיל ונבאר משנה סיף עוקציך ־ דעינא בפיוזנקי ללבא יחבי] ואז גם רות אדיב״לעחיי השג״ה להנחיל ל?ל.צדיק וצדיק ש״י עולמות* ברשותן שנמשךאחר.«ת. המחשבהשלא יזדמן לו ראא לא מצא ^הקב ה כלי ת פ ל ש p ח « ר הטומאה ושמיעת הטומאה רק ראי׳ י ושמיעת דברי שנאמר להנחיל וגר א

ק י ' ח מציה ח״ש שולייקי דעינא ןט׳ זהבן ובזה מ

יוסף מוז

כשאיןל? אחדז׳צדיןלקיי׳בעצמו כל התרי/" זמ׳א*ח ימא׳ית ונ״פ 1ז"ש כל הששה מלוה אתת' שיש אחדות וצו' זההיפן כשאינו עושה מצוה אחת ר״צ שחין עושת אחרות אז כשאין עושת אף מנזה א׳ זכי ׳ וכמ״ש האצשין־ י עוד י״צ דכתכתי התזפסמקצת אחדות תינםטצו וכן הרות: מקצת אחדות דוחה כוצז י זטה א״ש כצ המקיים ועושה מציה אחת ופר כאצז קיים כצ המצות זכצ שאינו עושה מטה אחת ודוחה א׳כאצו דוחה הכצ והבן יטה יוכן משנה בעשרה מאמתת מרא העוצם ומה ת״ל והצא במאמר א׳ וכר ר״צ ע״י קיום מצוה א׳ נמי םגי צכל א׳ צקיים העוצם ומשני צהפרע מן, לקיים צל הרשעים ר״צ שאין צהס אחרות צכך צריך כל א׳ התרי״גמצזת שנכלל בעשרה מאמרות וכמ״ש הגאון מ םעדי' ומאחר שאי אפשר לאחד לקיים כל התרי״ג לכךן העולם שנברא בעש״ה מאמרות דוקא שהם כל מאמי התרי״גוציתן שכר טוב לצדיקים שיש להם אחרות ובנק' יוכל לקיים כצ א׳ מציה אחת עכ׳יפ ובזה הס מקיימין העול׳ גם שנברא בעשרה מאמרות שהם כללית התרי״ג מצות ט בהתחברות טלם יקרים בין טצם כצ התרי״ג ונחשב לכל א' כאלו קיים הכל והבן ובזה יובן משנה אר״ח בן עקשיא רצי. הקב״ה לזכות את ישראל ר״צ מי שהיא תואר ישראל שהוא צדיק וכמ׳׳ש בעל עקידה בביאור כל ישראל יש לחם חלק לעה״בשנא׳ וגו׳ והקושיא מפורסמת הא איכא כמה שאין להם חלק לעה״ב כמבואר במשנה דחלק זמתרן דלזה אמר

כל ישראל יש להם זכו'טקא תואר ישראל הנק׳ צדיק זכו״׳ יעז״ש ובודאי מי שהוא צד ק שיש לז אחדזתלזכזת יחשב לז שע״י קיום מציה א׳ לזה ומצזה א׳ לזה זבין טלם נעשה תד״ג מצזת זז״ש לפיכך הרבה להם ר״ל לכללות כזלם ־תורהזמציתשנא׳ה׳ חפץ למען צדקזישע״י אחדזת, לכך למעלה זלמטה נעשה חיבור זיחוד הקבה״ז צדק ו יגדיל תורה ויאדיר זהבן ״ ובזה יזבן משנהאריניל עתיד הקביה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עוצמות ריל ב* צדיקיש יחד שיש לכצ א׳ חצי כתר גי׳ ש״1 להורות גודל כאחדות כמו בחני שקל הנ״ל ה״נ כך שיש לשני צדיקים יחד כתר א׳ שלם נגד תרי״ג מצות הי דרבנן ככורע והשחא אמר י׳ ריש בן חלפחא שפיר לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישיאל 'שהוא ע״י קיום הטרה כמ״ש-את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' וגוי זכמ״ש הרמב״ם בפ״א מה*ל דיעזתוט׳יעזיש אלא השלום שנא׳ ק׳ עוז לעמו יחן ק׳ הא איא לקיים כל התזרה ומשני ה' יברך זגז׳ ר״ל כשכא ליתן התורה והמצות׳ יברך את עמו בשלום זע״י האחדות והשלו© לישראל אז ה אם מקיים זה מצזה א׳ זזה מצוה אי בחשב לכל אי־ כאלון זאחר הזצעה זו־ למין איך יש לכיש מ קיים תד״ג מלית וי ולאי >י* ביעקב יפרשיזת אלו בסול עזלם שנה ונפש כ

ל וגם בכל ״ וגם בכללות ישיאל כמו שמפרש במדרש מל ולזה נבוא לביאור ״ נ שנה חמן שייך לכל אדם פרשיות ה ויצא יעקב מיאר שבע וילך וגו׳ כי יש כ׳ בחי׳ א׳ בחיי צדיק יסוד עולם הנק׳ באר אותיות אבר זבחי׳ ב׳ לק׳ שכע מלטת זזה ההפרש בין בור לבאר כמפורש בזוהר ונגד זה ישב׳םוגיאנשיםא׳א־^יצצירהוא׳ אנשי החומר וכשיש חיבור לאנשי החומר עם אנשי הנורה אז נעשה חיבור למעלה מבאר שבע יסזד ומצכית דהיינז מקור הבאר זהבזר משא״כ ע־״י שנאת חכס וטזזי ת״ח שהעיכ־רכ הפרישו ביךשש לשבע דהיינו צדיק בחי׳ ז׳ שהיא שש יביי? מלכו׳הנק׳ שנע שהם המוני עם שלא נתחברו עם הצדיק•' שבדור עי״ן גרמו הגלות והחורבן ״ וגזה יובן ויצא יעקצ

כג מבאי

ן &ור1 ב

מחזיק ברכהלישראל אלא השלום שנא׳ ה׳ עוז לעמו יתן >*ברך אתעמז בשלום י זי״ל א' כפל צדיק וצדיק ב׳ למה .מטון מספר ש״י דוקא ״ ג׳ מה ענין נתינת התורה חל ,השלום שנא׳ ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך זגר • זאגב בבאר פלוגתא דר״י זר׳יצ בחצק ופערה פי' לבלי הקמר •ס״צ המקיים חק א׳ ניצזצ מגיהנם ומר ס״צ המטיר חק א' • נידון בגיהנס וביארתי צעיצ י ונראה רהקשז. הקדמונים •עצמצוה ליתן מחצית השקל בכצ שנה מרוע חצי לבר ולא-דברשצם ומתרץ התכםמוהר״ש אצקביז שבא להורות את .מי• ישראל יחוס אחרות לבל יעלה עצ צב איש מהם שהוא •נפרד מחבירו ט אם כאלו כל א׳ החצי ובהתחברו עם כל׳ וא׳ מישראל נעשה א׳ שלם ע״כ יתן כל א׳ מחצית ׳ א וטי יעז״ש י והטעם י״צכמ״ש האצשיך׳ במ״ע ואהכת זכז׳ ולי נראה כי ע״י האחדות יזשלם כל תרי״גמציתכלא'״העם שמי טי ׳ ׳ ה י וטי חהו שאמר ואהבת וגוי אנ שס״ה זכרי עם ז״הרמ״ח והבן * זבזהמבוארקו׳א' •שהקשו הקדמונים במאמר הש״ם דמכזת א״ר שמלאי •תרי״ג מצות ניתנה בסיני שנא׳ תורה צוה לנו משה וכר •1ט׳ רשי׳ רמ״ח מ״ע כנגד רמ״ח איכריו של אדס זשם׳יה י ל״ת כנגד שס״ה גידיז זכו׳ איך אפשר לכל אדם לקיים כל התלי״ג מצזתשיש מצזת השייכים לכהן זהזא אינו כהן ויש השייטםבזמן בהמ״ק וטוצא בזה וכי יעו״ש י ילפי תנ״צ׳ זכו׳ רסנאי לך א״ש דאי' בש״ס העמידני תורה על רגל א לחברך לא תעביר ואידך פרישא הוא וטעם ביאר האלשיך • ומי זאייכ מאחר שכל ישראל הם שיעזר קימה א׳ שלימה ברמ״ח איברים זשס״ה גידיםמשא״כ כל איש פרטי מישראל אינן אחד כי אם בהחחברז עם שאר אישי ישראל דלכך בא הציר ליחן מחצית השקל לשזן מקצת א״צ כל איש מישראל י המקיים מצזה א׳ כנגד אבר א׳ זמתחבר עם כללית ישראל שהם עושין ג״ככלא׳ מצזה ובצירוף כילם נעשה תרי״ג מצוח אזי נחשב לכל א׳ כאלו קיים כל תרי״ג מצות שהוא • גתחבר ונכלל עם טלם ולכך אמרו חז״ל ט במצוה זו של ואהבת צרעך כמוך נכצצ כצ התורה ^ כזלהוכמ״שהרב האלשיך׳ בפי קדושים רף הם״ב ביאור פסוק ואהבת לרעך כמזךאניהיוז״לזטעס מציה זז כי גדולה היא לפניו י״ת ער שבהעדרה נחרבבהמי׳ק זכמ״שחז״ל עביר שנאת •מנס נחרב בית שני כי כל נפשית ורוחות של ישראל הם ,נמשכית מכל טחזת עליונים זו מבחר חסד וזז מבט״ גבורה וכזי זההיקש בכל השארזע״כ בהתאחד הריחי׳למטה *תאחרו ויתחברו שרשן למעלה והוא קיום העולם וז״ש ואהבת לרעך כמוך וגו׳ זעי״כ אני ה׳ נתחבר ב׳ מדות .עליונות וגעשה זווג עליוךוכו׳ אמנם בהיות שנאה נעשה פירור בשרשי נפשיתם ונאבד העולם ונחרב הבית וכו׳ • ולי נראה ביאור הפסוק הנ״ל דכתבתי במ״א ביאור פסוק כי יד על כס יה שאין שמו וכםאו שלם מחמת הפירוד למטה •עד לעתיד הנני שולח לכם אלי׳ לעשות שלום בעולם ואז ׳יהי׳ שמו והכסא גי׳ אלדיס שלום ־ ח״ש ע״י ואהבת לרעך •אז אני ה׳יששמי שלם ל׳ אותיות ביחד זהבן י ובראה דזהות חבקזק שהעמיד על אחת ר" ל על אחדות שיש לכצ נ טי איש יש-אל עם חבירז שהוא מדריגז׳ צדיק היפך מדת הרשעים שאין שלום אמר ה׳׳לרשעיס זז״ש זצדיקבאמזנתו *סי׳ שמאמין זמדבק את עצמו אל חבירז עי״ז יחי׳ גם שעישהרקמצוה א׳ מצטרפתעםהכלל משא״כהרשע •ע י הפירוד גם שנשאר חק א' לא יחי׳ ונידון בגיר\ם •י ״״ףזא׳פצוגמ׳דר״י•ור״ל ראם קייס חק א׳כילול מגיהנ'ו אחדז׳ומר ס׳-ל דאם שייר חי, א׳נילון בגיהנם ל ע י ז מ י ;

בן שדת- יוסף עלה במחשבת זהזא;א״ס וראוי לייחד הלבבזתלמטהשישרי אחיס ורעיה צלישימאחדו שרשם למעלה במדתהעליוכל* והשיבו תינח אתםשנשמחה מעולם האחדות משא׳׳כ אבחנו

;: fff)שהם מעולם התמורות והפירוד נשמת ערב רב וכנודע t.y-v מחרן אנחנו ויאמר להם הידעתם את לבן בן כחור מאחר שהבחירה חפשיות ואפשר נלבן מעשיו ויזכה לכשמה-•i ' - & t קמשה בטוב בחירתו וכמ״ש בזוהר זנה יתיר זכו׳ ו הידעתם את לבן להפך מן נבצ׳צבן ומחרה אף נחזר ע?ד?: ר מ א י נחר גרוני כצו עיני מייחצ צאלדי ייאמרו ידענו י ז להם השלום לו זגז׳ ר״צ מאחר שידעתם הל׳לא״כ ראו»׳,

שיהי' שצום ביניכם כדי שיהי׳להש״י שצום חווגj—^r^.f.»דשצום צו י״ח ע״ילהשלוי r במדוח היורותM״.

שלו! אך׳׳•״ ׳׳־*־׳-•־״-־י סגולה־. היודעים צעשות יחזר וזווג עי׳י תפלתי שהיא לייחד השכינה*$XTf זכז' וכמו שבארחי במ״א בפסוק צך קח לי זכו׳ ״ ו כם י נ י זהצהרחל באה עם הצאן * ויאמר א״כ שאין שלום ב א״כ הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה ר״ל שהגלות'׳׳ נתארך עבורזהיועורהיום גלול וטי י רקתקנה יש השל*ד מ מ הצאן ולכו רעו ר״ל כל צמא לכו למיס שהם מימי ה

׳ שצ תוכחת מוסר צהשקזת הצאז אולי ישיבי יי ויאמרו ל6ן */! י ב א נוכל עד אשר יאספו כצ העדרים יג־ללר את. ה

יצה״רשהואדייבמקוס המחלוקות כמ״שכש״ס׳ S i f ,קלו׳ ושמע קלא וזי לאפקי׳ ל״מ מההוא ביתא זכו בר״ה ויר\כ שהוא אסיפת כל העדרים יגללו האבן זנעש>- שלום ביניהם אז יש לזמר מזםר משא״כ בזמן שיש פירוד על. א׳אומרלאנתכזין - לבזותו וכגמשבארטש״ם משרבז המנאפי׳ בטלו מיס המרים זכו׳ עודנו מלבר עמם זראל באה עם הצאן וגי׳ יישק יעקב׳לרחל יכו׳ וכמבואר בתיקוכי׳ ־מעלת המתפלל־עבודהשטנה וכו, והבן 4 וללבן שתי בנית זכו׳ מודע מ״ש בזוהר פ׳ זיצאדף קס״ג וללבן שתי בנותי ד ל י ל 1הוא סוד ארזי לבנזן חסידים כרישים ביתה זכו׳ ־ ו

ם א׳ מירא,£21 י י י י חס ' י כ י י מ ש 3 י ר ד מ י י ל ש ה ה א י ז ב ד

.• ועיני לאה רכזת וכו׳ מגודל סיגופס ותענית יבכי זכל^־' מגודל הצער ב׳ הנק׳ רחל יפת תואר העובד הש׳<< •״^•ד

;to־I2f ואהבה דהיינו לקשר מ״ל בחסד הנק׳ אהבת חסל׳ יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בחך הרטנר ר״ל לקשר שבע שנים שנעה בחי׳ מן חסי עד המ״ל בייתל^׳

' ^ באהן ׳ י זז״ש ויעבוד יעקב ברחל ויהיו בעיטז כימיכ אחד1 * - אזהה ר״לע״י עבודה בשמחה נעשו ז״ס אחדים זהבן יJt< עוד י״ל ויצא יעקב מבאר שבע זגז׳ דאי׳ במשנה י ^ נ ו דקדוקן לא יחייחד איש אחד^ם ב׳ נשים זכו׳ ר״ש א אף איש א׳ מתייחד עם ב׳ נשים בזמן שאשתו עמו וכו״ * מפני שאשתו משמרתז־זכז׳ יעו״ש ״ לבאד זה צ״ל-דכ׳ הר״י!£ צ י בדרשותיו דרוש ה' דף ן״ח ויחלום והנה סלם מוצב א

וגו׳ ״ ומלאכי אלדים עולים ויורדים בוי וז״ל והנה ה*׳ ,ף ן ז ישראל שהיא הסולם א* זה המשל להודיעו מעלת אי הצדיקים שנק׳ מלאכי אלריס ממנה יעלה אל השמים וסו׳. ומפני זה אמר עולים ויורדים בז כי נפש האדם ישלה $׳

. yy פנית א׳ אל צד המעלה וא׳ אל־צד יהמטה ואי אפשר־ י אבל ב עזר היותה בגוף שתהי׳ פנייתה אל צד המעלה ל תצטרך ג״כ לפנות למטה להנהגת גופה זז״ש זמלאט אלדי$

. # ר ק עולים ויורדים ס וכו׳ K זהכה ב׳ פנות הליל נ; ן ר ו נ ' פ 3׳ נשים אשה ראשונה נקראת אסה יראת ה3 דתי כ עבו ק ההורה ו מ ע ; ״ ע ה ל ע מ ממלה לעצמן & ל־ .1 . י * • היום־ י - ־ . - י • ־ . ׳ •

מבאר שבע ר״ל שהמוני עם הל יעקב נגד אנשי הצורה הנר,׳ ישראל ויצא יעקב מבאר שבע שלא נתחברו העם אל הצדיקים הנק׳ באר שבע ע״י p יצא יעקב מבאר שבע

כמספר שבטי ישראל זעשה סימן אם יתאחדו הוא סימן לגאונה וכמ׳/ז האסבו ואגידה לכם זגז׳ זבאמתנעשה אק אחת כמ״ש רקח את האבן ואז ידע שיהי׳ קץ גאולה י ויחלום והנה סוצם מוצב ארצה וגו׳ ר״צ שראה ענין עה׳יז הדומה לחלום כנודע וראה שיש בעה״ז ב׳ סוגי אנשים א׳ הנק׳ סלם והוא מוצב ארצה שהם המיני עם עס הארן ועליהם סוג הצדיקים הנק׳ ראשו יכנזרע ברכות לראש צדיק.• וז״ש וראסו מגיע השמימה והנה מלאכי אלדים ה צדיקים עולים כשהמוני עם דבקים עם הצדיקים אז שניהם עזליס ואם לאו יורדים בו כמ״ש במ״א כי גמר ־חסיד כי פסו אמינים מבני אלם זכז׳ זמ״מ ה׳ נצב עליו לשמרו ר״צ סוג הצדיקים גם שיורלין אגב המוני עם מ״מ ה'/צב עליז לשומרי ויאמר אני ה׳ וגר הארז אשר אתה ־טכב עצי׳ ר״ל המוני עם האדן אשר אתה שוכב עלי׳ם אשי הס גרמו שכיבה לך כנ״ל לך אתננה דהיינו עטיעמן ולזרעך שהם ניצוצין שלך כנודע זגז׳ והנה אנט׳ ושמרתיך בכצ אשר תלך ר״צ הציכה שטא ירידה ממידיגחן ה פך ביאה שהיא עלי׳ כנודע והשיבותיך אצ האדמה ר״ל * מדי־יגתך העגיוגה ומי יייקז יעקב משנתז זגז ׳אס יהי׳ הצרים עמדי ישמרני וגז' זר״ל כי בארתי יד על כסיה׳ וגו׳ וכליל וגס מדת יעקב הוא שם הזי׳ בסיד אל אלדים ה לבטיקרא אר} כי אל הוא מרת אברהם אלליס מלת יצחק ה*מלת יעקב * . זזיש עיי האחדזתיהל אלדים עמדי שיהי' שמו זכסאז שלם שם אללים עמלי שהזא שם הזי' ואז וראי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך לייקא זסבת האחדזת כשלא יבקשו סיפוק רב רק מדת הסתפקות שיהי׳ לז רק לחם לאכול ובגד ללבוש משא״טכשיבקשו עושר רב אז הקנאה והשנאה זכו׳ הכל בהיפך וז״ש ושבתי בשלום ר״ל ע״י השלום ושבתי מרגלזתאצביתאביוהי׳ ה׳לילאלרי׳ שיהי׳ שמז מיזחד והכסא גי׳ אלדיס הכל בבחי׳ יעקב קו *אמצעי כנ״ל ע׳׳י האחלזתישלמטה יהי׳ יחוד זזווג למעלי זהראי׳מן האבן הזאח זגז׳ שנעשה מן י״ב אבנים אבן אחת המורה על האחדזת זכנ״ל זגז׳ זישא יעקב רגליז שהם •גחי׳םזג האנשים.אנשיההזמרכמ׳!שששמאותאלף רגליס אשר אנכי בקרבו כי אנשי הצזרה מעלה אנשי החומר : * מאחר שהם רגליו כמז בסולם אשר מוצב ארצה וראשו וגז׳ וילאזהנה באד יסוד בשדהמלטת הזאיס־זדזמ״ליש לעשזתזווג זה בשדה שאין שם אדם משא״כ בעיר שיש ב׳ אנשים יש פירוד ביניהם זגזרמין ח״ו למעלה להפריד גיכ וכליל זהנה שלשה עדרי צאן רזבציס עלי׳ כי מן הבאר ישקו העדרים זהאבן גדולה על פי הבאר שהיא אבן נגףס כיליד בין אנשים י הגם שנאספו כל העדרים ר , ג •צהיי ה גר״ה וי״כ עי״י־האחימן ושלום שכין ישראל יבללו האבן מע״פ הבאר והשקו את הצאן ש/ט לקבל השפע וכרנסה לכל ישנה כמ״ש חזיל מזוניתיז של אדם קצובין מר״ה ״ אמנםת האבן על פי אחר . ר״ה ויה״כ מיד והשיבו אר למקומה שהזר לל א' לשנאה כבזשהשהי׳ לכל א׳ א מה כמאז ומקדם ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם • ט .על ח ל״ל שראוי שיהי׳ כל א׳ אחי זריעי ט מאין אחק כי ישל<ז

וסף םו -

לחרן לחמן 'כשפורש מתורה ועבירת ה׳ לילן לכקה בהנהגת הגוף יכמ״ש הליין הליל עולים זיזרליס כי זכר •

כך יש כמי יציאה מבאר שבע והליכה לחרון גםכשעוסק: בתורה זעבילת ה י כי החיות רצוא ישיב כמי שיש בספירות קטנית וגדלות וכו׳ כך האלם בתורה ועבירת ה׳ לפעמי׳ עולה ולפעמים יזרר ונראה לזה שאמר עולים ויורדים

לשון רבים זכמ״ש בשים לחולין עזלין הרין ויורדיןחרין. ל״ל שיש עליי וירידה מלזחני לגשמי זנמ״שהר״ן ויש עלז״ וירידה ברוחני עצמו * ולזה נתטין הזוהר מ״ש ויצא יעקב, סוד אבא ואמא וילך חרנה סוד מבאר שבע מדביקות ה שבע יפזל צדיק וקם זכמ״ש בכתבי האר״י ט מלכות נקרא שבע סור ד׳ דלה ועני׳ זנק׳ חמה וכאשר יפוצ צדיק סוד ז׳ אל שבע נעשה מן ד׳ ה׳ זעייז זקס זז״ש על כן יעזז׳איש אביו ואמו ודבק באשתו והבן • ונגד ב׳ יריחת הנ״צ אמר הפסוק ב׳ תקנית א׳ נגד הירידה בצאתו מבאר

שבע וילך לחרון שדעתי ללכת לחרן לפרוש מרוחני לגשמי4 לפקח בהנהגת הגיף יעשה תקנה (יפגע במקום שיחפצצ וכמו שאמרו ^משנה לקלושין פרקד׳ רמ״א ׳ צעזצסייצמד אדם את בנו אומנית נקי'וקלה שיתפלל למי שהעושר והנכסים שצו זכו׳ עד הכצ צפי זטהו א״כ ה״נ ראוי להתפצל שצא יטריד הרבה בעשקפרנסתז שלא יאבד ב׳ עולמות ,זכמ״שהרמב׳׳ם אם בחקותי תלכו זכר יעז״ש יז״ש ויפגע במקום וגז' וכ״כ הר״, בדרוש א' דף ז' ע״ב שזהו קללתש .זקו׳ן ודרדר תצמיח לן שיכלה זמנו לריק ולבהלה זכמ׳ קהלת כי לאדם שטוב לפטו נתן חכמה ודעי זשמחרv ולחוט* נתן עלן לאסוף ולכנוס ר״ל שלא תגיע אליו רק טרדה ומחשבה.זהתעסקית לבד ולא יגיע לז קנין חשוב ׳זם'ל ( , יעז״ש \ איכ ודאי צריך לחפלהכר׳מאיר הל

ושפיר קאמר עצה יעוצה זיפגע במקום וגוי זנגד ירידה ב׳ בצאתו מבאר שבע וילך חרנה ברוחני עצמו שיש עצי׳ וירידת בסוד זהחיזתרצוא ושוב זכל׳צ התקנה לזה ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו׳ ראי׳ במשנה פרק ח׳ דעדיות אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אעכי׳י .שאין ביתי זאוכלין ק״ק אף על פי י שאין קלעים קדשים .קלים מעשר שני אף עלבי שאין חומה שקלושה ראשז0ה .קלושה לשעתה וקדושה לעתיד לביא וכתב הרמב״ם קדושת מקיש וירושלים הוא לקדשה לעתיד לבא גם p אבל שאר איין ישראל לא קדשה לע״ל והטעם ט קדושת המקדש וירושלים היא מפני השכינה י ושכינה איצה בטילה שנאמר זהשמיתי את מקדשיכם ואמרו חז״ל אף על

פי שש.־ממין בקדושתן הןעומדין אבל שאר א״יתליא־ בכבוש רבים וכשנלקחה מידם בטלה הכיבוש וטי יעי״ש בסוף הלי טח הבחירה• והנה אדם נק׳ ג״כ מקדש כמ׳׳ש זעשז לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמראלא בתוכם שהאדם עצמז נקרא מקדש היכל ה׳ • וכאשר האדם מקשר א״ע בז יתברך ע״י קדושה ראשונה שנתקדש להילת מקדש ה׳ גס שיורד אחיכ ממדריגקז בסיד החיות רצזא ושוב מ״מ קרושה ראשזניזקלשה לשעתה וקדשה לע״ל וכמ״ש חז״ל גם כששוממין בקדושתן עומדין וזהו טעם שאמר אברהם אחותי היא ע״ד אמיר לחכמה אחזתי את

, וירא דף קי״3 יז׳׳ל ת״ח כד נחחו למצו\ם:

זכמי׳ש בזוהר פ׳ דלא בגנן,לאתרבקא בגן מהימטתאקיאלהאחזתיזכז,׳ תולדוח׳דף נתפ״ש לעלמין זכרו כן יצחק כמ׳יש בזוהר פ ק״מ זכז׳ יעז״ש וענין הדביקות בו יתיהוא ע״י אואיזיהתזר' והתפלה שידבק מחשכתו ופנימיותו לפנימיו׳רוחניר שבתוך האותיות בסוד ישקני מנשיקות פיהו מיקר רזחא ברוחי!/ • ׳ J י י וצנע• •

בן פורת המם י ופנזת המטה היא אשת הסוחרת להנהגת הגוף זכמ״שבעקילהלף קנ״זביאר כי יהי׳ לאיש 3׳ נשים וכוי זע״פיפי׳ בעצלות אפרים המגרש אשתו ראשונה דהיינו אשה יראת ה׳ וכזי לכך מזבח מוריד עליז דמעות וט׳יעו״ש והעולה משם כי עיקר שליחות אדם בעה״ז להתייחד תמירם אשה יראת הי כל היום ובאיזה' *שעה יפקח בצרכי ע׳ הגוףעסהאשה הסוחרות דרך ארעי ולא דרך קבע . אמנם יש סוגי אנשים שגם בעוםקו במלאכה ופרנסת הגוף מ״מ מתשבתו דבוק בו ית׳ ובעסק אשה יראת הי זכמו שכתבתי ביאור משנה טוב הזרה עם דרךארץ ובראך שאין מדת כל אדם כי אס לאיש מיזחד כרשנ״י זחבידז שהי׳ מעלתו בזה וכמו שאמרו הרבה עשו כרשכ־י ולא עלת׳בידם ופז׳ צפי שעשו הרבה צכך צא עלתה טרם כי אם ליחידי סגולה • וגזה יובן משניה הל׳צ צא יתייחד איש אחד עם ב׳ בשים ר״ל ב׳ נשים היינו איאשה ירא׳ ה׳ ב׳ האשה הסוחרת לא מבעיא שלא יעשו כרוב׳דעלמא-.שעושין. עיקר מהאשה הסוחר׳והתור׳ אשה ירא׳ה׳ מונח׳בקרן זייית. אז שלומד דרך ארעי פשיטא שלא ישרו מעשיהן וכאשר מובא בעקידה פ' אחרי מית משצ איך עצתה צהםאצא אפי׳ צהשיזתןלהתייח׳ם אשה יראת ה׳ כצ היום בתורה ג״כ אינו רשאי וז״ש עם שחי נשים דרך יחוד וחבה׳ שניהם בשוה לא יתייחד ע אלא צריך שיעשה שליחותו בעה׳יז לעשות עיקר צהתייחדם אשה יראת ה׳ כל היזם בתורה ועבזדח ה׳ שהוא עיקר ע שליחת האדם בעה״ז ודרך ארעי יראה לפקח בצרכי הגיףם אשה הסותרת ולא שיתייחד עמה דרך חיבה ויחוד ג״כ ע רק כמשא כבד יכבד עליז אותה שעה שמבטל, מיחוד אשה ראשונה ועוסק באשה ב׳ ״ ריש אזמר אף איש אשד מתייחד עם ב׳ נשים בזמן שאשתי עמו. וט׳זר״ל לשיטתו אזיל באיש אחד מיואד שיכיל לקיים טוב חורה עם ד״א. ובעת שמייחד עם האשה הסוחרת מתייחד אז ג״כ עם אשתו המיוחד׳ אשה יראת ה׳ ־ זז״ש בזמן שאשתי עמו דהיינו אשחו המיוחדת אשת יראת ה׳ שאז אשתו משמרתז שלא יסיח דעתו מדביקות ה׳ גס בעת עוסקו באשה ,הםוחי־ת אז טזב לו סלה זהבן • אך זה הוא בחי׳ יחידי סגולה אשר בשם ישראל יכונה שיוכלו- לדבקמחשבחן בו י״תגם בעוםקו במלאכה וז״ש ישראל עלה במחשבה י

אבל המוני עם-אשר בשם יעקב יכונה בעת עזסקז. במלאכה ובאשה השחרת אז נפרד מחשבתו מעסק £שה ירא׳ה׳לגמרי ״ ול׳ל רזה מרומז במ״ש בזוה׳וז״לויצא יעקב מבאר שבע וילך חינה היינו דכתיב עצ כן יעזוב איש את אביו ואת אמי ודבק באשתו זכו׳ עכ״ל והנה משמעותו מבואר אמנם יש ג״כ רמז מוסר כשפירש יעקב מעסק אשה יראת ה׳ והתורה שנק׳ באר וכמ״ש הואיל משה באר את התירה זגז׳־ זנק׳ שבע על שם השבועה שמשביעין הנשמה שלא ימעול בשליחותו בעה״ז זכו׳ זז״ש ויצא יעקב מבאר שבע כדי לפקח בעסקאשה הסוחרת זילך חמה שניתן ״לב להבין שעסק פרנסה היא הליכה לחרון מאחי־ שנשאר בלי מיקזתה״• זז״ש כי מנהג העולם כי יעזזב את אביז ואמו הקב״ה וכנסת ישראל ודבק רק באשתו הסוחרת בעת עסק פרנסתי זז״ש אח״ז ויהיו שניהם ערזמים כמו זאת ערום יערי׳ מעסק תורה ומצוה זזה גרם מ״ש אחיז זהנחש היי ^רזס זכז׳ ״ זז״ש על כן וגו׳ דקאי למטה על מנהג העולם «״ל לכך נמשך פיתוי הנחש וכו׳ וכמ״ש בס׳ זודין לאורחיןמיא על ט אלזדי בקרבי זגז׳ לכך עצה יעזצה ב׳ 5 ^ • דברים ויפגע במקום וגז׳ויקח מאבני .המקום והואדממשיש יציאה מבאר שבע והליכה

ע ע מ א**והבן * עוד י״ל דכתבת?במ׳יא טאזר ש״ש כצ הj b את השבת ניתנין לו נחצת יעקב וט״וביאור־ש״ש תןמקו ׳ י ר ו מ ^ ש יושביו וסי ע״פ ששמעתי ב

« : ־ ' • • קיפל כל א״י תחתיי ־. r r ל וטי • אמנם כצ זה נעשה בירור ניצוציתבמקימו ע הדעת שניתן דעתו בעת עומקו בתורה יתפצהשהס אותיר; א>ך צברר ע״י• אותיות אצו הנכונות שנפצז בעת השביו&־;•ת ו המי ימי אפס שיש זמן שנסתלק הדעת מן האדם בסוד ו יצוא ושוב ונו׳ וכמו שכתבתי במ״א שאם ידעתי לא ינופתי;^ , י מי ׳ נההי י״ל שאם היי יודע שהוא בבתי, קטנית זשיי ת ע ד מדריגהזוג״כ ?צא הי״ נק׳ בחי׳ שינה יז״ששאם י

ב£ ו י צן א כ ב מ » י ע א י צ ן ד ב ז מ ז ג ' * ז מ י י ת כ ש לא יז 3'3*יל־אמא'׳׳־•• ז וילךחמהר״לצי-חגתהכיו'^ מ• ; ^ הלקואבארשבעכמ״שבצ׳יתפ״ ויצא ימו״ש וכאשר י

יעקכ מבאר שבע שנסתלק הדעת אז יצא ללבה נחי? לכק$ן בפרנסת גופי זאח׳׳כ יהיב דעתי׳ למיהדר כדאי ׳ £3״£ י: דחוצין וכי׳ יר״ל כשחזר ובא הדעת אז יהיב דעתי׳למיהד*: י ט יכול לבררבמקומז הניצוצין מה שיברר ע״י הליכה לדייני י% u w<1 מיר־קפצה לו הארץ וז״ק ויפגע במקום וכי׳ כי : : יד«ה^ יקחמאבנ תחתיו כאשר יבואר אח״ז * ו

5 ר י , , ו ט ש י וישם מראשיתיז וגי׳ ר״ל ע״ר חן מקים על י וה״נטנצוצי המקים הם האותיות

«tWlty tt* מטך* אם תשכטן 3ין , . . שפתים וטי \כמבתי מזה במ״א ״־ ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע וילך ,נדנה בבי במי׳הנ״ל אושהיטאה צגשמי צעשק פרנסה ב׳ ייי»יי והיןיוח יצוא ושוב ועצה יעוצהנגד בחיי א׳ ויפגע

יכו'־ ^ י ^ ת י ממחשבה א

ברוחני והחיות רצוא ושוב בעקום להתפצל !?ליל ״ ונגד בחי׳ ב׳ עצה ממצה ויקח ״מאבני המקום וישם מראשותיו ט האותיות נקרא אבנים נמ״שבס״יוט׳ והאותיות נאצצומהש״י שנקרא מקוםל עולם• וז״ש.ויקח מאכני המקום וישם . ש 1 מ ,«קן !עיאשותי! לדבק מחשכתו בפנימיות האוחיות וז״ש ויש כ״ב-במקוםההוא ויש כ״ב אותיות במקום ההוא וכמ״ש בזוהר שם * ואז זיחלס והנה סולם מוצב ארצה וגזי ר״ל עי״ז הדר חצים כ* האותיות הם סצס מוצב ארצה גופי האותיות :וראשי דהיינו רוחניותו ופנימיותו מגיע השמימה ועי״ו מלאכי אלדים הם הצדיקים עולים למעלה לדבק מ ית׳ ויורדים בו להוריד השפע בעילם בסוד העולם ניזון בשי-יל וצינור ר״ח בני וכמו ששמעתי 71130*

.בזה״ ובזה היו אבות, ח״מ והנה ה׳ לצב עליו וגוי מרכבה להש״י מקדש ה . והבטיחו הארז אשר אחה שוכב עליה הם מפי האותיות שלק׳ ארץ אשר אתה שוכב לדבק בהם זלהעליתן למעלה . עס שורש גשמחן שהיא יחוד השכינה ששם שורש הנשמות

לייחדה עם דודה לכן טצריתאנה יאכל פ־־י׳ הארץ אשר כמ״ש טלם בחכמה עשית כמבואר בסיד כוונת אכילה וכל׳ס מראשיתיי לברר במחשבאו ^ \ ^ y ^ m אתה שוכב עלי, לן אתננה ויש כ״ב לכןלהנחיל אוהבי יש וז״ש ^ם ו ק מ י ה שבראשו נצוצי המקום שהם אותיות ונקראו אמת ו י ת ו וישכב במקום ההוא וגו׳ ט בירור הנצוצין הס ך״ב א וז״ש ויש כ״ב במקום ההוא זיחלם והנה סולם מוצב ארציז ט הארסהנק׳ סלם ישלו נצוצין מוצב ארצה בתוך אר5ימ!.ען ז מג מומר הקליפות למטה וראשו וע״י מחשבתו מברר ו למעלה השמימה ובירור הנצזצין הוא בסוד מ״נ להשכילה״ י ל ו שהיא עוצהיעם מרכבת לשטנה הנק״ מלאכי אלדים ע

ן י ח צ ת א צ ל ך ר ש ^ ח נ ס

[ *־ & מ בעסק הפרנסה כי יברר במקומו והבןזביאור ש1ס כל רHfrrnv את השבתניתנין לו נחלת יעקב וכי נ״ל לבאי כי ן ו ׳ לך לך קודם אברהם לא הי׳ זווג עלי מ״ש בל״ת פ אין זווג ט אה ע״י מוחין שהם האבות וכשבא אבד&ו

ואוצרותיהם אמלא' בחכמה ובתבונה ובלעה חיך אותיות שנקרא אוצר ט האותיות לק׳ יראת ה' היא אוצרו ואמלא אותו רוחני׳ הנ״ל י ושבתי בשלום אל בית אבי להוריד השפע בשביל וצינור שנק׳ שלום להשפיע אל בית איי היא •והכינה והיהה׳ לי ל^רים וכמ״ש בזוהר ע״י יושפע לאלדיםה מבואר ב׳ קו׳הש״ס שהוקשו בז ו h ׳,והיינו ממש כליל והבן גבתזציןפרקגיד;הנשה כתיב וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום וכוי ־ ולדברינו א״ש כשדעתו ללכת לחרן צריך .״• להקדים הפלה וכאמור י וגם קו׳ ב׳ שם כתיב ויקח מאבני י המקום וכתיב ויקח את האבן א״ר יצחק מלמד שנתקבצו כל ; האבנים למקום א׳ וכל א׳ אמר עלי יניח צדיק ראשו תנא, וכולן נבלעין כאחד זכ׳ התז׳ לפי פשוטו שלקח אבן אחר י •י מאבני המקום • זי״ל מה בעי התוס׳ בזה * ולדברינו א״ש• ־• ו ־ ־ //.iD0j\n , י . ״־׳״ ־. י״ ׳יא אחר שתבין הפשיטו אז גס הדרש יובן דכתבתי במ״א * י ׳ . ׳ א 1 u v w ?יזר שחדין הפשוט&

י איימלאיתנכללו החחילהז״גוקנקוא' קו החמי לני וכימי יצחי.>ימזרר ר י מ > מ ה « « ש ? » ה ^ ה ז א מ ע ׳ מזחין בג׳ קזין זכז׳ יעו׳יש . ni/aww נל האותיות ני מוחהנינה והי׳ סווג ליי מנירה ונימי י המצוה שלימה כי נתקן ג׳ ע ט ה זנזדע ט למוחין גיקזין הס ש׳ דשבת ומל׳ בק׳ בת ו

כי א׳ דכזיא משפיע למלכזת כל המדרגזת מן ב׳ שהיא ב׳ •י כ י ר ד אלטן עד ת׳ ד׳ מאזת אלפין ולכך נק׳ בת ער כי מה ל ש אחרונה שבמל' רגלי׳ יורדת מית בםזד ומלטתי בכל מן ב ת ש׳ ז !יי״י הצדיק המברר ומעלה ומקשר אות ח׳ אל *

כל האזתיז׳ער אות ב׳ שנעשה בת זאזמקשי׳לרכור'׳ קוין ג׳ מזחין שנק׳ ש ראש אחדות האמיחי םזד ג

י - י וו.

שזרשכלהאותממהזאאית א זהואקרזב לאמרות הא״ס : ואח״כ נחפשטו בי אות ב׳ הוא ב׳ אצפין וכזי עד ת׳ הוא ל׳ מאות אצפין ואות ת׳הואאחרון זרחוקמן המאציל ועייי .הצדיק מקרב כל אותיות לשישן לאות א ואז נמחק הדין בשרשז זכז׳ זזהז כזזנח החוס׳ שלקח אבן א׳ מאבני המקום י״ל שאץ לך שום אות הנקרא אבן כנ״ל שלא נכללו בו כל יאזטזת וכאמור וז״ש שלקח אבן מאבני המקום״ ־ ובזה מטארטונתהש^ם כתיבףר>ז מאבני המקזםזכחיבויקח

ת ע > ״ .״שאמייני י^קעלמי ־ חון >p< ג־ קיי א מעשה מן מית ^מת ויש תחן י פ ס ו ת ה ף ^ ל " ^ ל רצהלומרלשישן ליעקנייקא יהיאייגמתהכהוהמידנלמעלסקר״ל! ח א ם ו ק מ ל ם י מ א ן ת ! ^ « W *

יא־יילינק שמיובאיתייתהיי׳אחולא^י^עלה^ וקס . ע *־יאחזר, לשיש! אין נטינה למעלה מ

S ,3לשישןע׳׳י מדיה יתאנא-כילן המעגג •אתהשגתלר,שרכלו״באימיוח«לללג " ״ י> , מקשיה עם א שסס ג׳ י,>י ש ונעשג ש' בת יהלל ״ י י ל ג־מיש האמר האמיתי שהעל! «י עלעין נאמר ימ ל ח < י ל ז ' נ ת מ " ' קאומיוחנשו« האחי א• שהיא מיק נאחיות . 1עקנ שהשלים ג׳ קויהמיחיףמ״ל י

כן..־שרת;.יוסף מז שכרו בלין ובזה פתפתי וארא אלאפיה׳־אל יצחק^זל י$קכ וכלי• זבזהיובןדרשר׳עויראוט׳ מ״ד ויגדל הילר וגו, ויעש אברהם משתה ביום הגמל מאיי כיוס הצמצ למשמע ןקאי עצ אברהם שגמלו ״ וז׳׳א רזה שייך לשיה ועז׳ מאי עני! משתה ציום הגמצ כקו׳ הריף הנ״ל ומשני עתיל הקנייה וכוי ר״נ עיקר שנר צדיקים צעתיר שהוא׳ באי׳ הסעודה הוא ביזם הגמל שנפרש מבתי׳ תשר הנק׳ אלרהם ונכנס לבתי׳ יצחק שיטיל ישכרו ברין צא בתשר שיצךלעגינמום בלא אביו וזה נקי לין של יצמק ןזהעע״ר לגמוצ חסל ע זרעו של יצחק לייקא משא״כ חחל׳ הי׳ בחי׳ זרעו של אברה' .׳ מצד הממד ינהגו עלמי'אין מהמקום לקבל שכר רק עיקר , שכר על שהם בחי׳ זרעו של יצחק בדין הוא שיטצו שכרו- מ״מ הקלה מצרף להם גס מעשה הטיב שעשו חחלהע״יכ לזה שעשו אח״כ ברין טיו עשויהכל החקר שצ אברהם ל מעצמן ע״ר ולך היהחסד כי אזהתשל׳לאיש כמעשהו ר׳׳ל . שמצד החסד נתשב לו0יו נם בתתלי: הי׳ מעשהו לבד וה״נ יגמול חסר עם זרעו של יצחק וסעודה ושכר של תחלה נקי סעודת אברהם 6צד החסד והבן- ־ זנחנו כוס שצ ברכה לאברהם לקשר כוש שצברכהטמין וכן ליצחק כי מקבלו בשתי ידיו נחי׳ אברהם ויצחז ויעקב ממוצע ביניהםואח״כ מטחו בימין וגם ט ענין טש שצ ברכה הוא וכו׳ זהבן י י פ! ב ע״פ מוסר השכל המשך כמה פשוקים . ־ ־ גיצא יעקב מבאר שבע וילך ׳ חרנה ויפגע• במקום זילן שם זיקח מאמי המקום וישים , מראשותיו וישכב במקום ההוא ויחלם והנה מלם מוצב'ארצה : וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלדיס עולים ויורדים • בו והנה הי נצבעליז וגו׳ וכתבתי ביאור מזה ולפי הנ״ל יבואר ריש בחי׳ יעקב ובחי׳ ישראל • וכמ״ש האלשיך ולא אותי קי־אח יעקב משא״כ אס יגעת בי בעבודתי אז נקי־א ישראל וצי נראה דזכרעי לעיל דיש ב׳ סוגי אנשים א׳ גם ואספת דגנך אז צא ימוש םפדהתורה מטך צקיייס טוב תורה עם דרך איז והיינו יחידי םגוצה משא״ כ רוב העוצם אינםבבחי׳ זווכג׳׳יל זז״ש וצא איתי קראת יעקב ל״ל . •בחי״ יעקב כשעוסק בדרך ארן אז לא. אותי קראת יעקב שאינו עוסק בתורה אז לקיים שניהם משא*כ יחידי סגולי? בחי׳ ישראל כי יגעת בי ישראל ר״ל גס שהוא יגע בעסק פרנסתו לקיים מ״ש יגיע כפיך ־ כי תאכל לימית מיגיע כפז ולא משל אחרים מ״מ גם אז דבק בי בחיי ישראל ויבךה ר״צ' בחיי מ וב* יובן. ייצא יעקב מבאר!שבע יילץ ח . יעקב פורש ויוצ£ מעסק התורה שנקרא באר שבעכשהזלך חמה לעסק עה״ז שנק׳ חרךוגו׳ ויחלם שיש בחי׳ מעי^ה מזה זהנה סלם״ מזצב ארצה ־ ר״ל שהאדם סלם הוא מוצב ארצה כשעוסק כארציות־הגשמיזת מ״מ ראשו ומחשבתו . מגיע השמימה אבל איני בחי׳ הרטם >*' אפיי הלזמדי׳הנק׳ מלאכי ^דים יש עולים בו ויש יורדיכ* מ אבל יחידי םגולל היגצב עליי גס בעוסקו בגשמי האיז וז״ש הארץ אשר אתה* שוכב עלי׳ לך אתננה שנעשה׳ רוחני נחצה בלי מצרים ע״\ טיב מחש־תי לקשר נשמי ברוחני והכן דתחלה אמר לשוןרבי* עילי׳זגו׳ואח״כ לשוןיחיר נצב עליו ולפי הלל א״ש יהבןעו*- י״ל ונבאר המשך״פסוקי חהלי׳סייא׳אשרי האיש אשרלא הלך 3ע5תרשעי׳ו3{־רךחטאי׳לא עמד ובמושב לצים לא ישבט־׳ דרך צדיקים וגי־ ׳ חפצו וגו׳ עד כי יידע ה אס בתורת הן ג׳בחי' יישב הולך עומד ומביני*׳• והסטקיתרכי גס יש למי רת״ל בשעייחטאי׳לצי׳זנרא׳דכ׳הרמביםכמושישחול4 הגוף׳ הטוע׳מתד לנד.כן' יש חילי הנפשו׳זילך לחכמיישהם רופאי

י הנפשות ף י .׳ כ

^עקכ־בלי מצטם במד^חדותישאין׳שם. גבול זמדהיומיצר .והב? יהש״י יכפר • ביאורשי׳ש סיום מתכ׳ ברכות אד״א . אל׳ח תלמידי חכמים מרבים שצום בעולם ולוי וכתבתי

מזה במ״א * זכ^ת נ״ל דאמרו במשנה דאבות פרק ד׳ איזה • שכם הלומד מכל ארם וט׳ וכתבתי מזה בכמה מזזמז׳ ״ והנה זה החכם המשפיע ולומד תורה זמוםר.לכ^אדם;איך יוכל לקיים זה בשעה שלומר לצל אדם אין יקרא אז תותר- חנם שהוא הצזמד מכל ארם וצ״ל שיאמי• דברי מושר משפ׳ של חכמי מושרשתזאכאצי צימר המושר מכל אדם שהוא מן הספר שצ החכם ומקיים שפיר.הצזמד מכל אלם גם י בשעה שלומד צכצ אדסובחי׳זו נקרא תצמי׳של החכםשצומדילוע וכמו ששמעתי אומרים שיחת מספרו שחיגר החכם ה חולין של תצמידי חכם צדכין צימוד וכו׳ י ועוד יצא מ/ה

תזעצת מלבדהתזעלח שנק׳ בזה תיאר תכם כשלומד. מספר י שנק׳ לימד מכל אדם * עזר יצא תיעלת מזה ע״י שמשפיל עצמו שהו׳חכס זאפ״ת לומד מכל ארם עי" ז דבריו נשמעיןם מורי זלה״ה ומן העפר ש כמו שכתבתי, ב אשר יהי׳ בקרקע המשכן יקח הכהן.זכו׳ י וזהו עקב חשמעזן זכז׳ י זאז כשיש שומע זמשמיע נעשה יחזד הקלהזשכינתי׳ כי המשפיע הוא הקלה המשטע ומשמיע והמקבל ושומע היא השכינה וע״י כחי׳ תלמידי חכמים הנ״צ משמוע ושזמע נעשה יחזר זה ולמן שכתבתי במ״א טעם כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם.וכו׳ ^ובזה מבן אר״ח תצמידי חכמים דייקא מרבי׳ י שלום בעוצם לייחד הקלה ושכינתי׳ כי הקלה נקרא שלום ושכינתי׳ כיק׳ עוצם כנודע זזה בחי׳ זנתתי שצום באק׳ן והבן ׳^נבארש״ס דפםחי׳פרקי׳ריעויראזימניןאמרלהוכז׳ מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמצ ויעש;אברהס משתה גדול במם הגמל את יצחק מאי במס הגמל את יצתזעהיד הקלה צעשזת סעודה לצדיקי׳ ביום שיגמול חסד עם זרעו שצ יצחק לאחר שאכלו זשתזניתטןצז כוש שצ ברנה לאברהם לברך אומרים צז ברך אזמר צהם אני צא אברך לפי שכבר יצא ממני ישמעאצ ניתנין לו ציצתת אומר להם איני ראוי לברך נןכבר יצא ממני עשו׳ נזתנין ציעקב וכוי למשה זכו׳ ליהזשע זכז אזמרים לדוד טזל אתה וברך אזמר להם אני אברך זלי באה לברך שנא׳ כוס ישזעזת אשא זבשם ה׳ אקרא ע״כ י זהספיקזת רבז א׳ מאחר דקשי׳ . ליה מאי ביזם.הגמל א״כ למה מביא רישא דקרא עעש גזברים משתה-וגו׳ ־ ב׳ יש להבין הקו׳, מאי ביזם הגמל • ללכאזרה לק״מ ג' הקשה הדיף זכי דרך לעשות משתה ביזם

הגמל שיש צער לתינוק זכו׳ * ר׳ דבפ׳ כתיב ויעש אברהם י משחה וגו׳ ונדרש א׳ הקלה עזשה משתה זכו׳ והוא סותרן ״ ועזר ביזם הגמל משמע דקאי על אברהם • זז״א ט ן ש פ ה

לשרי גמלת! ה׳ שיגלול יוסד עם זרעו של יצחק והיא תמזהו !לא אמר עםזרנגלשלאברהם ז׳ ממ״נ אסראזין לברך מ׳׳מ מיאנו לברך ואס אינם ראזין כפי טענת כל א׳ א״כ מי׳ט > :טחנו להם לברך כלל ז׳ קשה שנחשב זה לגםזת הרזח חייו ׳ אם אבות העולם אמרו שאינם ראזין לברך . ואיך יאמר לזד לי נאה לברך הלא אמרו בש׳׳ס • .איןממנין פרנס־על ) הציבזראא״כקזפה.של שרצים תלזים אחריו• והראיס־מטד

י וכי׳ א״כ ישבו לכשמץ מנהו ־. י מ׳לפלאנ/אברך• זלי. י לאהלברךיזללדכתבתיבמ״אדשמעתי זהזאינהגנז £למית כמי שדרך אביו להוליך את התינוק ביד עד נןיופל לי/דמעצמו זאזמניחן זהזלךלזכךבענין עבודתה׳א עיי החסיזאח״כ מניחו שילך מעצמז לטח׳ ויטיל• 1 ^ ה י ת

בך פורת*£*וק** י ) ג י מ ד כלב עקב היתה' ד וח אחרת צגמז שאמד ל ב ע ! * מ

ןנבוד\צשמים זזה הי׳םלנה ע1 שאציין ה צ ע אני עמכם 3 להשתטח על קברי אמת וטי וכן יהושע מ1ע״א הוצלן

צהתמצצעציויה׳יזשען ־מעצת מתנים שט׳ בעצל/ג* זניצזלמהם וכתבתי מזה־במ׳יא גס אויל מחריש חכס ימשב» ושמעתי זכז׳ נמצא זהי בחייעייציזנפיק שהוא מעצה צפצאה/ שטר נקרא מאזשר בזה זק ובדרך חטחים צח עמד לכתבלד פי׳ הלם המבזה תי׳תאין רפזאה צמכחו זהטעם שמעתי ע״דדילז נכה כי עוברי בעמק הבכה זכז׳ זאני באיתי ע*ל ירזשצמי תענית שמואל הקטן צבש חצוקן שצ ישראצ ואלנר© חטאת• זט׳ עפ*י משצ שר ח' שינה נבזשוכדי להתחבר ע

: ל מ ל ע בן המצן צהעלותז וז״ש שבע יפזצ צדיק זל9 שצגצא ל איזה חטאשוגגכדי׳צהתחבר בזה עם המזל עם הלווטאין^ד מ להעלותן זז״ש גם שהיי בירן חטאים ע״דהנ״צ אכל לא ע

שם בדרן חטאים הנ״צ להתעכב שם שיש סכנה כאמ^ד ג•tרק ירחה מיד לתקן חטאז עם חטאים זצהעצזתן מ*ל י וכן

זממשנ צצים צא ישב דאי׳ מ&ןנה לאטת ב' שיושבין ןו>י

ת^^• ג^ש^מו לאמי י ן י י י י בעצמז ; שע: wm« ורצונו ־'להשיג א^גם־שבתורתז\הגהיומס ^

3 8 0 ס & לעיל פי׳ אוהב סשףלא ישבע כסף זט׳ ג^ ש ? - ^ ר ד ^ י ו vnf "אייך תלזאיים לן מנגד י אע ע ^ ^ יכתבתי ל כ ד ק ח \ ל כ פ•״ צ א ת ג ן $ל

^ כ ״ אחדזתתזפסאכלרק ו^ t i v במ^טאז^ משנה ליטרפין אזמר היזם הצר

te מרזבהזט׳T^}to&**'*

p בעצי צאן בעשיר זכרזללי הג״ל א״ש שא״צ לגמור טL>1( צלקצת סגי רק שלאי ידחה וזמש לא אתה

L ם זכו׳והק * . ח״ש בתורת , ל חורין ליבטל ולדחות טi מפצו שלא ידחה הםזד ג״כ גס אם נהורמ

: יומם ולילה בצגלהזכע״שהאלשידשם יעו״ש ״£ ״ מ והי׳ כעז שתוצ על פלט מיס וכו/ דכתגתי• בי מקל** ע ז ג : מים « ל מה קנה עומד ע

ןאפי׳ כל הרוחות אין מזיזין אותו ארז ע״* רוח דחם עוקוין אותי יטיי וכתביו שם גזעו מחליף לילן ממלגה צמוריגה וא,.

דוח

הגפשזקזכו׳יעזייןש© • וחכמים שהם רופאי הנפשזתהזאע״י שמיעת תוכחת מוסר כמ״ש במדרש עצירירטי׳ א׳ יש רפזאהלכלרמ״חאיברי הגזףשנא׳ שמעו חני ותתי נפשיכס • והנה החכם צריןשיאצגר מוסר לכל אדם לפי בחינתו כמ״ש כה תאמר לבית יעקב׳ צפי במילתו ותגיד לבני ישראל ודרש בזוהר שיאמר לכל אנ -פועל רע יאמר שיטי בחי׳ יושב שב ואל תעשה &זר ״ ר מרע שגם זה לזכות יחשב לו כמז שאחז׳׳ל אף צא פעלוא בחיי יושב סר מרע עולה נרןאובררכיז הלט ומי שכבר ה צריך שיאמר לו מוסר שילן ממדריגה יישב שהזאבעלמא לטקבאשהזאטשיבתאל. מדריגזתעזמד שהזא בעל*ןא לדסרא בעמידה. כצזדע סוד תפלא . בעצגידה ומזה כתבתי במ״א^יאזרש״םשתיקעץ !מטעין #ן1פר ומוסר כשהן יושבין נבחי' יושב הלל וחוזרי! זתזקעין ומריעין כשהן עומד) ^ צבחי', עומד הלל * זאח״צכשהזא עזמד צריך, £יאמר ל1 שיהי' בבאי׳ מלך ממדריגה\ .. 1ללי!הז כזונת המשנה א למדריגה פמז שכתבתי ^6 ז ל ש ב ה ו א הןי מתלמירמ|ל>׳ו^ן . באמההמ א$רג nf< ף של1ם|ןו& את ומידבן לתורה זהספיקז; וביאורן ל, הרב האלשיך , סזף.1פ׳8מיל . ין1ז*שזהיב מוהרי' 1 יעב f בלא לאבות יעז*ש י י £1י נראה ןמצינו $(לת אהרן שאמל. לו משא קרב אל המובח ועשה £ת

. ושל^הרןשהי . . . . . ונבזה בעיני עצמו שאחר כל השצימזתג}י'־$ש *ירא שחשב א״עגרזעי מכזלסכך אכהאוה^שלום לדיינו שלימות עצמוולע(ל5־לאיחשב עצמו שלס רק צריך להיות מיף' tyvbPAt,אחר השליבות יותרצ»ה שיש . לו שזהו בח •הולדהלל זק״ל:\ זזהנ*לפ<' •> הפשותא^ב;*כסף־לאיזש ישבעכסף w שהוא- אוהב כסףלכמו^ ולחשוק לע חסר וריק / במדריגות השצימית לא ישבע כסף שח<שב א׳י כזםףייתר לכסוף לתשוקתה׳ זהבן ץ ל מדביקזת ה >זרי יש ג׳ בחי׳ הולך עזמד יושב מחיי ועשה טוב שנקי מאושר אבל ^יך\מאו5ןי • ^חי׳סזר מרע לבד וראי קשה איך פתח ואמר £שרי האי^אשר ; לא הלך בעצת רשעים זבדרך חטאים לא עמד וגו׳ שהיא בחי׳ סו^ מרע לבדבלי קןם ועשה טזב למה יהי' מאזשד בזה והרב האלשיך ניארזאיעז״ש־״ונ׳ע יבחי׳מאושר^אי עלגחיידעייל ונפיק דזהו זלאי טןימאזשר זכתבתיW גמ;'א וכמו שמפירש בזוהר פיזיצאבס״א ויצ׳יער,ב מצאר:שבעוילןחרנ'7יאצטר1 לאתבחנא בההוא^דאחבחנא אבהן רילי' דעאל^בשלזם ונפקי בשלום אדםיעאל ולא אסחמר וחטאיבאשת זמנים ומי נח חטא וט׳ אברהםיעאל בשלום ונפק בשלום יצחג)M עאצ ןנפק;זפן יעקב זכו' בגין דמאן.לאשתזיב מתמן יחימאובחריאלקנ״ה זט'וכן*עקב ויאגקאימעצלוזלא י5ילצי׳כלין אשתזיבמכלאואשתלם- זנק׳ ישראל וכזי יעו^נ יש בדףקס״א ע״ב זכ| יעקב בגו דרג׳ין טכראין דחה׳לטלהו זמ־יר • חולק ע1בי׳ וכוי ע*ד כט5 לאעקל זט׳ יעו״ש • ובזה יזבן אשרי- י ש ו 5 עתה ג האישאשר לא הלן בעצת רשעים ומי טזדאי «ה.. מאושר מ^שט׳ בעצת רשעים וניצול מהם שלאהלן* הואאהד ע5ותסדמציגו לשין זה מנוחשהלךאחר- אש^אחר עצוןקור\נזהנ?׳ מאושרפמוכצבששבחו

m

וז״ש וייקץ יעקב משנתו שהי׳ שזנה ולומד כמחשכה:וך\:מר, במקוים הזק גם ל ולאה החלום הנ״צ ויאמר יאק יש ה ל הק בהרהור ואנכי ל£ ידעתי זה ־ ט אמרו חז״ל. בלא לימוד יט ׳ א׳ שעוסק בהורה שהשןינה עמו במשנה דאבות מנין א שנאמר בלל המקום אשר אזט׳ אח שמי אבא #לין וברכת? והייתי סבור לוקאבעשקט־ןזוהגפהמלא, ״ וצאגהרהולי # # ה. ז ס בהרהור יש השראת השטנ ועכשיו אני רואה גVPI . . ״ לא ידעקי 1ה ־זידר *עקב נדר וטי י רגליו וכזי ״׳ ויאמרו מחרן אנחנז זיאמרהידעתם אנוק בן נחזר זיאמר ידענו ויאמר השלום לו זגז׳• ויאמרו ל שצום ודרשו חז״ל מדלא השיבו שצזם צו ט איןשצום $ר ה'לרשאים * . והנה רחל בתו באהעם הצאן ויאמר $ע$41יוםגד1צ לא עאהאסף המקנה זגז' * ויש להבין חיבור הפסוקים מה ענין זה ל{ה ״ זללת ע״ב ל ׳ חיי גשרה מוהר דף ק ?־איתא בצ1דרש הנעלם פר ולרבקה־אג! ישמו. צנן א״ר יצחק אין יצילר ״ ח״ריזשי מ בצ1ל Sijjpjf ט&׳יז נק׳לזט זלעהייב נק׳לבן לאכבצ כראשול

אלא־ למאן דסחי מנ׳ווציז לבן f1p׳ וכן בפי תולדות דף קלל לבן ושתי בטת ע״ב תחצה נר,׳ לוט מנזזל עכאי* ל£״ל נ 5וט*1כש'^סל בנותצבן לגלולה לאה הקטנה רחל £לאה מכחהולשעזתי; זכרחצ צפני גו/זה of׳ יעז״ק •$ הו , ו \ שיהי׳ הוא ר p 6 זהלן כמז שישבעוצם כךיש בנפש \ם צריך לתקן היצהיר שלו מן תואל צ ש ה ם ד א ^ כ צ ו ^ *בל שי$יי לבן בה<וה כמ< צעתיד ופמו שכתבתי במ״א עשה אתחטאת{ לתקן היצה״ל וזלהברצזתה״ דרטאיש גם

משא^כ אח וכר• וז״ש והיה כעך שתולם שפריו יתן בעתו שאז איצלעצה שומר הפרי 1 6 י & על מ אמר ש&ר נגמר הפרי שאז דרך לנפול מ*מ ׳ועלהו לא יבול ודרשו 3ש׳׳6שיחתתולין של ת״ח צריכין לימול שצא השיגי f שלימות לכך נקי תלמיד חכם וכל אשר יעשה יצציח « ׳י •זלודח ד ם מ ש א ג ׳ י מ ב י ת ^ ד ץ

v כלאשרתמצא לירך ך עשה לקשר הגשמי ברזחני וכמו שכתבתי לעיל ח י לעשית מ וא&פת לגנן לנהוג דרך ארז עםלאימזשספרהתזרהא כן הרשעים שנמשלו כארז הלל שרוחו י ? ח ו ו ט ל ׳גבוה גורס לו שלא לקבל מוסר שנקרא משפט והואל fl&2 אשר הרצנו רוח גבוה דהיינו רוח דרוס הל •׳עוקרתז וצא יקומו רשעים במשפט לשמוע מוסר שנרןא משפט זמזח נמשך שאין רפואה למכתו ע״י חכמים רופאי הנפשות וגםלעתיר צא יקומו במשפט ממש עי״ז • וחטאים בעדת צדיקים שצא יוכלו החטאים לעמזו״ ולהתחבר בעלת צדיקים כדי שיופצו הצדיקים להעלותן צי הס מיזיןת״ח שאין א*5ין ב&יניהם ^צלוצהעלות] יודע ה' דדך צדיקים שיהיה לתלמידי אהרן אוהבלתור$ כמו &עשה אהרן שדרך רשעי6 לבריית מלן3ן) י צאלו איננו ייידעין שה6 תאבד מהן שעושין עצמן רשעים *פמ״ש חז״צ rfcte אהק שהתחבר ע6ן ־הרשעים על־ שהיו בושים ואומרים אזי לנו אצו ידע אהל ״וכזי ר\6 עוצם עיניושלא־להשתכל בל <נז זאתזךכך הי)כ במדרש בש6 צמשכין בחברתו ולומדים תורה ממנו ל ־הר׳ום יעו״ש י• וגזה'יובן ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרצא דהייט עייל ונפיק שהיה ביין עצת רשעים כצלב ובין חטאים כשמואל הנביא הלל וביןהל5<ם שיש ש6 *הצצה וחרון אן/

של מקום ו/הו ר״>חרן חטאי6 ר£עי£ נואפיצ) שהזצר להיות עמהצ* &צא ילכד במצודתם לכךזיפגצבמקזם שהתפלל למקים שינצל משם זאח׳יכזילןשס שטה בין הדשעיםשבמחשך מע5|יהצגקרא ליצת לילה ואח״כהיה בי] חטאים שאינו חוטא ט אם £נסתצקה הנשמה זכמ״שס אין אדם עזבר אאילוכז׳ ז/ה ט׳בא.'&מ£ ל ב ׳ •ששקעה החמה •זנסתלקהבהייות ו)יטך ה^מה זאח״צ היה בין לציםבלי צימוד תירא מטעם הלל ללךזיקח'צלמי׳ שנ^א אצנים כמ׳# המקוס שהם יאוחייות הקורה, ,בם״י זישס מראשותיו דהייג* ירק במחשבה ׳ולא להוציא& במקום הי%זא לאן 5|כ׳ב5לי לימז$ # ש ו משפה זלאוך ז אכל כל עשרים שנה וכוי ונלמ וישילב ^יןיות במחשבאב • ז<חצם והנה סלם'מוצב אילצה כי האד6 ם ההזא ל קו מ ב השלם נקי סלם להיותו *מצב ארצה בתחתיות מזמר ארץ ״בעצת רשעים ובדלךיחטאים ובין אלצי6 ימ״מ ראש* ומחשבתו מגיע השמימא צי לבו לשמים צמו בכלב מלל הגם שהוא סכנה ט גס מלאצי אלדי6 ה6 הצל<קישמקלתן

בנולים כמו אברהם ויצחק ומקצאן יולדיםאדה״רונח זכו״ ** ׳ נצב עציו לשומרו שיהי׳בחי׳ עייל ונטקגשלו 1 ה ה ת ע * ע ת שאברהם ויצחק עיילי ונפקי בשלום צבחילתן ל ט ט &מהה רגלי תסירו ישמור וז״שאני ה׳ <<רי אברהם אביך' י^יי יצחק כאמור הארןאשראתה:שוכ3 עלי׳ וכמ״ש ויש כ5 חניהארזרוחניזת לכךלךאתננהשתקשור הגשמיברזחנ* ואז *היה נחלת יעקב גלי מצרים בלי מיצליוגטל זז״שת יייקז יעקב משנתו לק" סציצ וישןז<חצם דלא 52? ל ויש? רק ויחלם אלא משנתו שהרהורנק׳ לימוד ל צ ^

/לשינוי ,אםי^תיוהיייתיזזצו י כתבתי מזה זזיש׳ להיות בעצם בבתי׳ זז למומר ו ג הייעת' 'אתרו ^ג8מ8ת5יצ%י ולעשות מן נבללב) לן צחור מן חרון גחזר והםצא גחתילכהנתו.יז6גמ לשאלתו הי׳כפשזטו ואמלוילע^ /חקדאז1זאלייע תשזבתז׳ירענז אש ^וא־פל״ל אוכפשוטו. לצן^איל ע1דהשצזםלו אש$ ש^מזתבעבודת־ה' זהשיבזזזלזם .ולא אמרו לו i < ׳^החזיקואואדל^ע ואיךשלןס אמר ה'לרשעים כחז״צ ׳והביאו ראי׳ ללבלילם להחזיקו לרשע ט רחל בת? וגאה עםיהצאן^מזז נוטדיקןרחל, שמלן בעצת רשעי׳ם עמד ובמזשב לציםישצ וכמו שתולדות י א ט ח ב ו ' צדיקים מעשים טובים גקראבן שהוא ברכהגייזכר

^תולדתהרשעיםליןא^ת״ טנקבהלשזןקבה שהי«אזי)הלן\ ״ ״• ^להוז?ש׳זהנה^מלב^באאעש; 'ואחר שראה שדכו אותו לכן< חוב זלא>16ולדונו.גזהלכף

׳ז6ותאזאמרלהס א״כלא^ןהאסףהמקגהוט׳ 'והעניןדאחמאין ק לולבא אלא בלוד שמלו זכאי אן גזלו חייב זמאאמזהו'״ זל׳׳ל לכתיב בעתה אחישלואמח בלס לשבתכל ^ ׳ ה ת ע *צואתישנה לא זמ ב

הלן חבירז לכף';טמ־לנין אותו. לכף זכות וכו׳ 1וע^ז כתבתי ואל תלין את חטרך על שהגיע למקומו ומ*

כומ^מזה^מ׳׳א7 • , .ח״ש מכותלי דבריכם ניכר שאת אתםבגמי׳זכואחישנה שאין אתם מלן,זצאי שלא לנואא י לק לזטשמסתמאהם ש p אינן ב^זכומ ט הי׳ יצולץ לדונו לזכות : גס שהי׳ קיןעצתרשעיגז וגיןחטא^ם ובין לציס^0״מ נשאר לבמי״ צדיק לעייל

ונפיק

בןיפורת ייםףיצ את.יעקב בלגריוהןצרף^שטנה^ע^ו. ונפיק וכליל י א״כ מאחר שאתם בחי׳ צא.זכז בעתה א״כ של עשו כרי שי.k לא עת האםף המקנה לצאת מהגלות קולם זמנו כי אם לעשות זה ובזה יוכן רקאמר ישלח יעקב^מצאכיםלפניו בעתה הידוע והבן י ועתה נבאר פשוקים שאח״ז ויאהב עשו אתיו ארצה שעול דק׳ אין מודעו- השכינה לעשו לחבל. יעקב גם חת רחל מלחה וגז׳ וירא ה׳ ט שנואה לאה וגי' ולא שלח איזה משחתים לחבלו מכל וכל ט הכל שתה־תמת והספיקו׳ כתבת• במ״א י וכעת לל כי עשק התירה נקי יעקב שהי׳ דמיתי בכסא כבור לז:בת.כמתרזבעסורךאחר לאה ט התורה מתשת כת ארם והוא נאה מלשון נלאה שפתח ר׳ פנחש קימת ר׳ לי קא קדמת פניי, יגא ע״י־ של>& 'כמ״שבמדרש הנעצםהלל יבחי׳ עייל ונפיק טן רשעים אתר ותטעם הכייעהו פלטה נפשירי׳ל׳ שציין׳• רק להכריעו,פ# , וחטאים לנים ר׳תרתצ והי צדיק יבתן ליכנס בין בחינות : כמו במשקל לשכר כוחי וצא להמ*תוכד>שיהי׳ כפשו

ד שבזה נתבת1 האבות כמ״שבזוהר ואם ימיתנו צעסזמכנינצת״ו יתקיים למז א שכל-שניבש י ו ג . ע כ צ כ ) י ם ן ; כ ״ נ ה

מ י ש ח ת ק י י יום א׳ צכן בקש מ׳>צאכי אצדים זה להכניעו ר צ ו:ליךהאום לקבנ זה באהבה מהל י ע צ י ת 3 ק כ ן

׳עייצונפיקהלל וצהכריעתו כדי שיהי׳ רק פצטה נפשו מרשע וק״צ • ונבאר r יוק דאהב יעקב גם חת רחל בחיי o , ׳כשנמשןמצאה לרב-,ענמי תחצהבעש! התורה כמו מדרש וגם הוצן צרןאתן ר׳ צוי.אמרהצך י זנטלאגרומי שעשו האטת אמרי לי אחי כמו אמור צחכמה אחותי את ממצרים א^ר אין יטצנא לי׳ האטזב ואם לאי א׳א אימ£ של בזוהר יעז״ש ״ משא״כ בחי׳ אנשים כי שנואה לאה ־ ציי אייתי׳ מעשת ומגו כן אנא קאים עצי׳ וקטצנא- לי׳ן להם רק עיקר עסקם ברחל להיות בין . ^שעים וחטאים והוא תמזהו מנלן לדרוש זה ואיך מרומז בפסוק ב׳ קשת אי׳ לאה ויפתח יכצנא וטי דצמא יתן צו המכש וצא יהי׳ עציו.שום עלילת י ת ב ^ ן ^ ׳ ׳ י וצצים שהיא החנות פ!זחה ב רחמה ורחל עקדה מי שעושה ע^דמרחצ הלצ צכך ורחל ואם צא יכוצ לי׳ אף כשלא וחן מכס לא יכיל י לי׳ ג׳׳־ר-׳ עקרה שאינו עושה פיחת ט ציצנית א׳ ריחה כמ׳ פרנסות . בפשוק צשון וגם • ד׳ ק׳ לשון הולך לקראתך' ^•להל״צ>א כמ״ש בר״ח יעו״ש ר,״צ * עור י״צ ראי׳ בזוהר ויצא יעקב לתראתך וכן הקשה האלשיך ללשון הוצל משמע לדרכו ולא^ ל ^ ע ל ק ״ פ ב . ׳ י א ד ל ״ נ מבאי שבע וילך תרנה היינו דצתיבעלכןיעזובאישאת לקיאזווכריעז״ש • ו אניי זאת אמו ודבק באשתו והיא תמזהו וכתבתי מזה הניא ר׳ כתן אומר יום שע״ו מנחת 13 המכס • מט^זמ

י המכס־ ל י ן ל ט ר י י ב כ לעיצ המגרש חשתי ראשונהעםק התירה ע״כ יעזוב אביו ואומרים כל מי שמכיח עטרה ל ־ואמו ודבק באש ןו השוחרת וכו ׳ * אמנם דרך היצה״רלגרש יהודי הנמצא שם מה יעשה יניח נמצא נהנה לא י$ימ

/ ע 4 / שם נהנה מ י אשתו ראשונה מעט מעט תחלה הלך אח״כ אורח אח״כאיש נמצא מהנה מכאן אמרו זכו׳ ורש׳/ פ בעל הבית כמ״ש חכמי המוסר ראי׳ מפסוק זה יעז״ש • עשבים יעו׳יש אבל בטי״ר סי׳ קמ״ט פשק סתם לאיסורי! זא^ו i בבהמ״ד אף בלא שיניח עטרה יז״ל עירשניתנין בה מכש לע׳ ^ B i ^ j i ^ ^ ^ ובזה יובן ויאהב גם את ^f$ בתורה ורוצה לצאת חוצה בעםיך *5משמ^ק׳ לחל כמו ליקח משם כלום שאם יתן מכס נמצא מהני צ>לז ואם ״ש^ל ו ע י י ט שכתבתי במ״א נחשב לו עסק רחל טפל לעסק התורה שנקי ייתן הרי זה נהנה. ממנה שמנחת לו המכס וb לאהכללוז״שויאהכגםאתרחלדייקא• משא״כאחר הטירהואנגדרש״ידפי׳רשו׳להנה . מריחיעשליש • ש£א מפתח מדרשו אז לפתח זו מיד חעאתחב׳^זמפחא התוס׳ ולא מפרש נהנה שאילו מתן מכם כיין שהמעות #לוה * ־ נ ^ ו • נ ן ה 'אותו בכמה: פתייים עד שנכלם . ..בללו"אהבת רח&גםלן אין זה הנאה זכו׳ זא״כ קשה להטור דס״ל ל י פרנסה־ייתר מלאה שהיא עסק הטרה ונחשב א/ לאהטפל במעות שצו • זלל דהא קשה לפי׳ לש״י ותום׳ דם׳?צ ל6י>fowi כ ואח״כ ־ זה נקרא הנאה מאחר שהמעית שליייא״כ• ק׳ מש״ס ׳ ורחל עקלת הבית ומ״מ הי׳קצת אהבה עםלאה ל מפתה יצה״ר אותו לגרש אשתו ראשונה לגמרי 1ז״ש ו*רא פרק ד׳המודר הנאה מחבירז מחזיר לי אבידתוימרי׳שנוצ^מtih ידא׳ ' י ז י מ ' י ט ' ה כ ז ש י , ר ה ה ל א נ ל ה י פ י ת כ ל ל^נשי עלי' ש כ י' ל כ ' ו י פ ה ז נ ' ש י ז ר ה לגמיי ג א ל ה > * ט ' ש ' כ ה

h ייזיייו-יי• וייומ \>f יח« יהיר. ומי יעיי/מ 1רלי ״ ^ f ״ m ז י י י י י ת ו * ^ ^ לאה ויפתח רחמה מעט • ! דברטת מתוך שחסידים הם

־ י ־ ־־י ׳ ־ ־ * ־ ־. א יו ״ ־ ״ י ־ ! ׳ ז '>־־ ־•׳ ״ י ש ו ע ל עקרה אנשי ייזל ש ח 2 לכך היא עקרה שאינומוליד לעשו׳פיחת כי נחלהמבוהלת ר״ל לאף שהוא יום• שמנחתהמכם לכל .אדם׳מ״׳מ. אסו^ בראשונה אחריתה לא תבלך ומלש. כשפירש מעסק התורה מצד שהוא נהנה מריח עשבים אבל אם אינה 8$זת/ל*ט י א ^ ה נ ש ד - צ מ ר ו ס לגמרי שאמדו באבות מלין אפי; א׳ העוסק . בל״ת ת״ל אם לאדסמיוחד אף בלא עטרה א בכימאשר אזכיר את שמי אבא אליךזברכתיךוממילא בהיפך נותן מכס וכםברההטזרהללולק״מ י אח1^צאקיח יעז״ש״-העזלר>מזהלצאלסמיוי1גןמ^נ על כי אצלי בקרבי וגו^ ור^ל ־ , בלך בשם ל 1צבאר ,מדרש וישלח - קומה די. אסור.״ ־ומעתהיי׳לדידזערעשוהי׳ע״ז-זכמושס^ס׳ , קדמה פניו הכריעהו פלטה נפש; *בזוהר על שהשחחזה יעקב לעשו ומשני והוא עבר •לפנ^ף'K^$p. מרשעי חרבך ופי׳ .הכריעהו שוברהווט׳/ • וי״ל והשתחוה להשכינה ץעו״שיא^כ לכוונה זו לקח עשי

w עטן.פתיחה זו לפסוק וישלח יעקב מלאכים ב׳ ק׳ קו׳, דידע ללא נתנו אלדיס להרעעמו כמו בלפן וביקש ללכדו' ימלאו לאהץעקב לשלוח ׳ממחנה אצדיסשהזא שימצא ט שמץ דבר >לז ובזה תסור השטנה ממט ו האלשיךמה :| ״ ן הנ י מחנה שטנה"/לעשז הרשע ״ ׳ ^לללקז׳חדא. k והלך למצרים זלקסהמכם לעצמ^הוי ממש מי >אן האלשין פ' י בא על פסוק. שניחנין־ מכס:לע״ז דמנ(׳נ יעקב קנמצא שסאם.יחן מהלש ' ע •תיי' כ*יי ע

׳ _ע?הי ?^P . מצרים,אני !לא מלאן כי להכות. ואם לא יתן נמצא נה;השחק קבוע הוא במקום• זה ליתןצו אדן הרשע.ולהציל את הצדית כאתר זה א״א ט אס מכם והוא. לא ?קן ונלכד באיסור ע״ז ותסתלק השכינה מ>

- V :לללהבעצמיזכיייעז״שיומלשכאןאםהי׳נוחןרשי׳למחבלן ־ ןמגוכ^קאוםעלי׳וט׳וכליזה־^^מלומזמנסיק ז'קו<א׳ ׳ ; לתי ח א לל ל ו לחבל אידעשי ודאי יהי׳ למיתה וכבר אמרה רבקהבנבואה • הולך לקראתן דק׳ קי• ל ל הני׳ל •

י למה אשכל שניכם יזם א׳ זהיצרןלהתפצל רק לשבר לחו י 5

כן&ורתיוסן* • מה 3׳ הללזחלא״מיז לאילו ליליעמ׳׳שהאלשיךלהמלאט' לימאות איש עמו למה מכזון לגמן זל־ן לזקא!גס "י שנזכר ׳נקדאגעומדיםשהם נמרכגה א׳ נליום- היותם־והנליקי' לתורה ש״מ שיש כזה ־איזה רמזי צע־ינץ זה * י*ב ויירא וגד 1קראז הולטסממדריגה ־ למדריגה וההיפך הרשעים ויצר וגז׳ רחץ וגו׳ הוא כפל וירשת תז״ל ילןע• «״ג >מרטגה התחתונה זז״שעשזהנה אנכי הולך למות וכוי המחנה האשת לשון נקנה והיי המחנה הנשאר לשון זכדט מכנו! אמו סי׳ מגגלצקראת מדריגת יעקב כשהי' להל״ל הנשארת • ורשי׳פי׳ לפעמים לשון זכרי זכו׳• י״ר .

א מטעלביתיהמררש. מפרכס לצאת זעשז כשהיימגיע קטנתיוגויטלמקצי עכיתיוגז׳ הואללא צורך• נ לע׳יזמ^רכסצנאחומעת הולדו הולך ממדריגה למדריגה הצילני נא מיל אחי מיל >גשו הואכצל זככ״ל י טיז. והכני אליןציפתע״ז ״ ,ובזה יוכן לקי בפסוק וגם הולך אם עצ מים שנכנס עצ עצמו ויצא כאםעצ בניםועכ״פ לקלא׳זן בי קו' הלצ ובא ר' לוי לתרץ דבאו לומד כמו הצ״צ והכני ואם עצ בנים ^ י״ז ואתה אמרת ושמתי את !שהי י מנגד ליעקב בגטן בע״ז במדריגה זו גם עתה מוסף זרעך כחול הים א״כ מאחר שהובטח מה מורא זה * י״ת והוצך לקראתך שיהי' כצכר במצודתו באיסור ע״ז והוא למה תפס ברכה זו כחיל הים וגו׳ ולא ברכה כעפר הארץ לקיאתזשפיר והיינו ע״כ-שנטל אגרומי ממצרים וז״ש וגז׳ או ככוכבי השמים זגז׳(כפי׳ רשי׳. ונראה דאי׳ במשנה אי יטלנא. לי׳ בלה הא טב ואם צאו מצד שתקב״ה הוא דאבו' פ״ד הוא היי אזמר אצ תהי בז צכצ ארם זאצ תהי בעזרואנא אימא לי׳. אייתי מכסא זממ״נ נלכד באיסור מפליג לכל דבר זכו׳ * >יש להבין דהלל אל תבזהלכל ארם ע״ז אם יתן מכס צ>לז נמצא מהנה ואם לאיחןנמצא משא״כ לשון אל תהי בז משמע דקאיעלעצמו שלא יהי* מנה מאיםורשהוא מק קצוב מכל אדם ציהן ומגו p אנא בז וגי * ב׳ לכל אדם דהלל לאדם מאי. לכל הגש רקו׳ זו קאיפעלייץד^לינא לי׳-כי כשימצא ט ערות דבר ע״ז זשצ לבר אפשר לפרש על פי מה שראיתי בספר עיר גבירים אלטו, מאחריו ואנא קאיס עצי׳ זלל * ומה נראה נבאר ביאור פסוק לא יקרחו קרחה בראשם שלא לבזות הראש ציי לשיז׳ ואת אמד עשר ילדיו ולינה הכן היתה נתנה שבעיר שבו תלוי הכצצ טלי וכו׳ יעו״ש. ח׳יש אל תהי בז נתץגה זנעל בפכי׳זצכך נענש יעקב שמנעה מאחיז זכו׳ ״ לבל אדם ר׳׳ל רקתי על אדם שהוא כולל כצ העיר שהואל להזכיר הראש שבעיר שאם לא יהי׳ לכייו נשמעין ע״י טזתז אותו וי״צ ללצל וליגה צא היתה שם זצכן נענש זכז׳ ל שנהנהבתיבהזכו׳ ג' ק׳ ולכך נענש יעקב שהוא רק צמזתר א״כ הוא חיטא זמחטיא הרבים * זז״ש יאל תהי מפציג צכצי לבר ריצ כלא פ יגזיצריש לכל מן דבר ע״ר שנ י(יצא יעק> : .. זלל להמפרשים פי׳ בשרה שנתנה בתיבה ט י ט ו ליתןמכש ואעפ^כ הוצרך להראות יתזקח בית פרעה • מבאר שבע זכו׳ כ כזויש' שומע ומשמיע נקי באר שבעיר; ןא״כולג כשהי׳ מתנה בתיבה הי׳ צלך ליתן מכס צע״ו' המשפיע זמקבצ השכע דהיינו כל דבר משא״כ אתר בזותו . ולולי כן אינו מגיע מ0ש זילזע דגזרז על ; בנותיהן משום וטי והבן • אן לבאר קו׳ א׳ לל לפי מ״ש בזוהר פ׳ וסצמ אימור >לז זא״כ נקל איסור בנותיהן מאיסור ע״ז ומלש דף קס״ז הנ״ל חונה מל*ן י:׳ סביבליראיו ויחלצם ת״ת כר

בתזשראל לנכרי להוא נקל יוחד לכותי ו*גבד הבא על בת לוד מלכא אשתזיב מאכיש מלן גת מה כתיב ויתהולל כילם! *שלאל הולל כשר משא״כבנזתיהן לישראל הוי״םזצר- ליתי י וישחגע הל״ל לפי דאמר דוד בקדמיתא כי קנאתי בהוללים עזה יובן ולינה היכן היתה נתנה !תיבר^ונעל בפגי׳ אף זגו׳ א״ל הקלה חיין אנת תצטרן להאי דבתיב ויתהולל ^יאן, מכם לע׳׳ז ולכן נענש יעקב \ן%עה מאחיו ליותר טרם זכרין אתיא שכינחא זשריא סזחמי׳ ללול וכזי * והוא, קל איסור בנותיהן מאיסור ע״ז.}5||;מ מה שנתנה תמזהז להבין פטט! מה ענין זה לזה זלל לבארתיצמיא.י המדרש עשיתי משפט וצדק בצ י תניחני, ; י י י בתיבה ולל ׳ כלש בעקירה עלמשל לסזחר שביקש לילן בדרן מכר פלקמטיא של? י דרוש ומוסר 'השכל פסוקי וישלח לעשקי ל ~ מ3אר ע

.יעקבמלאט' אל עשו'אחיו וגו׳ וקנה אבטם טובות זמרגליזת באז עליז לסטים אמה מה, ?יצז אומם לאמר כרי תאמרזן לאדוני לעשו וגי׳ וישובו, זה והשיב כלי זכוכית וכו׳ p ישראצ בעלז וכו׳ אבל דיר הי׳ י המלאכים אל יעקב לאמל באנו אל אחין אל עשו וגם מחפאר שלא הי׳ מזלזל בהם אפי׳ במאמר שנא׳ הנחמדים מצךלקיאחן וד׳ מאות איש עמו ויירא וגז' ויצר לו ויחץ מזהב ומפז רב תיש עשיתי משפט וצדק בל חניחני לעשקי ןגוזיויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיי זכז' יעו״ש. זבארתי שם בלפנים א׳עפי׳ משנה היי ממעט הממ&לנשאל לפליטה וגו׳' קטנחי וגו ט במקלי עברתי בעסק וכזי י &ן ב׳ £״י מ״ש בזוהר אל תראוני

^ירלן^גההטיתי לשני מחנו' הצילני נא מיל אחי מיל עשו וט׳ בזמנא דחיבין בדראאזעירת'יןהכניאם על בנייזאחואמלת זגו׳ושמתי זרעך כחיל היי גרמה וטי וכר אתאן זכאי קשזט זכז׳יעו״ש הרי מבואר כי י ז ג ז

ל מה דהזי הזי זהתורל גם השטנה לפעמים אזעירת גרמה כשהיא בין מיילא וטי. וגו׳• וה&^יק^רבו כל הפרש׳זז ל *ז׳תודת ה׳ אמימה שהיא נצחי כנודע ב׳ל׳יצ יצקב דקאי א״כ ממנה יש ללמוד שגם האדם כשהוא בין רמעי׳אז זכאה ,א מאן דאזעיל גרמי׳ והוא היפך מדת דוד בתח& שהי׳ י אללעיל ויאמר יעקב כאשר ראם וגז׳זישלח מצאכי' הל״ל - מ ג׳נפליעשזאחיו לנולעטעשוהוא אחיול׳מהחועלא מתפארגסביןהצסטי׳שהסה^י״וככ״ל^זזהזמהש^ימז' בהכנעה זן לאדוני לעשו עבדך יעקב זגז' ובזוהר פישל בזוהר הלצ לפי דאמר לזד בקדמיתא כי קנאתי בטללי׳ר״ל וישלח דף קס״ז ע״ב ר״ש לחק טזב נקלה זעבל לו ממחכבל חמת הנאה יש לי על מאן לאזעיר גרמי׳ ועושה עצמז הולל וחסי לחם וט׳לא יעקל דמאיך רזחי׳לגט דעשז זט׳וייתר בפני הלסטיישאינו נכיןבעיניו א״ל הקלה חי? אכיז תצטרך חכמה עביר ברא זכז׳ יעו״ש ־'זגם זה צריך הבנה ״ ה,׳ מה להאי לכמי׳זיתהזלל בידם להקטין א״ע לעשות עצמו הולל עטן ע0 לבן גרתי וגו׳ לכאן ״ו׳ויטבזהמצאכייאליעקב בלזמןשהי'בי0הסהלםטי׳שלאיק:אווכרין אחי׳שכינ> תראוני' תחנת יעקב מייתר ז׳ באבו אל אחיך אלעשודהיללקצר זט׳שנעש־ מרכבה להשכיל שעזשהלכ כך כמ״ש * אחיך לחור אז עשו לחזר ח׳דהל״ל כמו ברישא אל עשו ש^ל שיז-ח-ת וגו׳ והבן ובזה ייב! משנה הלל הוא הי׳אזמרסלל שלא לבזות עצמזזסחודתולעשזת ט בז לכל א- ח ט הקדם צאן יוחיךזאח״כ ע&ויצריג1אאמראל * ״ מ ח י ־ ^׳י״א14ן הוללכפ;י כל אלם רקגפליהישעיםשהסהלםטיםמטעפ ת ין ?גשזאחיזי«׳לפאללליי׳תעתזגםהןלךמ

כה הלל

.בן פורת יוסף הנ״צ אכל צפני הצדיקים יכול להתפיל גםחזלתו זכמ״ש שידעתי כפר שהוא עשנ זעכשיזמרים מ־ לולד באומו*י ל $ ז הר&לם במצוה ואהצת און ה׳ &צלין #י &יש לו אבן &בה אם אח נפשע אני ללש. •־ או:י״ל עפ״י מ״ש החםיי מ מתפארבהבפני אוהביו בשמיןתו*כו יעז׳׳שואלתט׳ יעבץ במשנה דאבות פ״א הרחק משכן רע תתחבר לרשע מפליג לכל דבר ר״ל דבר שי& מ מןולקבלזשהזאכלדבר וביאר מה ללא אמך הרחק מרשע משוס דיש צחזששיהפן ץםזד ומייל אצ תהי מפליג בשבחו להתפאר בפני כל ט אם י לן לאויב ויזיקך לכן תדבר עמי בשפתי חלקית רק שאל

בפני הצדיקים ^שא״כ בפני הלסטים ופנ״צ זהבן • ובזה תתחבר עמו במאכל ומשתה וכו׳ יעז״ש ״ אן לזה אינו • *ל דמצינו הפרש בין אזלה ישראל ובין שיין טעקבאבינז שהיי מרחו אמת כמ״ש חמן אמת ליעקפ ״ גטא צביאזר # האומות עע״ז דמטאר במדרש על פסוק צא מרובכם מכל וצכן אי אפשךצז נדבר שפתי מצקות רק אס היא אחי אני העמיס חשק א׳ בכם ט אתם התע*1 וגז׳ צפי שאין א'ת0 >זהג עמו כאח ואסאני רואה שהוא עשו אני ניהג עמו כעשו מגדילין עצמיכם רק ממעטין ׳עצמם אברהם אמל אנט זכמ״ש עסחסיד תתחשד זעסעקש תתפהל זכאשר יתרמק מן עפר ועפר וכז׳יאבל צבוכדנצר אמר אדמה לעליון סנל1רב הרשע יש צחוש כנ״צ לכן הצילני מיד אחי מיל עשו ^ 6מר מי בכל אצלי העמיס זמ׳ ״ מזה יובן יעקב ר״צ ... י

על שהי׳ מקטין עצמ< צ£קב ושפצית ושלח מלאכים לפניו לאצז הצימרים שראזי*שיצצז צפטז צהומת צעס לרן ה׳ וכמו שבארתיפסוקעל עובםאג> חזרתי אשר נתתי צפניהםנ מה שיאזי שילכו צלניז ר״ל לפני אומה ישראל ל וט׳ ו הנקי יעקב כליל ובאמת אם צ(גדיצי) עצמם כמו עשי שהם צאומזת וראוי שיט׳ צאסוה משוס שייש צהם &ורש צמעצה באחדות האמיתי כמו שזכרתי לעיל בטעם חצי שקצ אג״ל ז)׳'ש וישלח יעקב מנאפים צפני! צעשות מן עשו שיהי' אחיו ויצו אתם לאמיר כה תאמרזן לאד1ני צעשז וגו׳ כה אמר עבד(־ יעקבוכז׳ לאןעירגרמי׳ כשהי׳ בי{ רשעים וצסטים דנו׳ ובאמת חכמה עביר ברא, כמ״ש בזוהר הל׳ל והטעם מ13אלבפ3זוקאצ תלאולשאני שחרחלחוגו׳וזר.{ ממש כן שלא יקנאו נו 1ז'ש עם לבן גרתי ולא נעשיתי שרזשוב וכן שלח להלזמדים אתה של וחשוב ביחזס זלמדן ו (מזפלג ואני יעקב הקצ1ן ושלל הוא עלדך אין לך לאנא.אותי שאין בי דברלקנא בז זכל העינין r* וישובו המצאטם א$ י יעקב ר״ל גלי שאתה <עקכ זמשפילעצמך לפניזנזתל באנו מגביהומג^יל עצמו זז״ש באנו אל אאיך אל עשו ל בתוונא ללבו להלין תיט זאתה הצהלצשיות pi עשו שיהי

אחיך ונהטך צ)א אפי/ 1על מי שאתה סזבר שה1א אקיך 31אמת הזא צשז ועל ידי זה מלש מי שהיא כבר עשו ג״כל הולך לקראתך * מציורי לזה וארבע מאית איש עמו ל אלוהעוםקים בקבלה נגד ד׳ מאות עזלמזח שקל כסף וצקראין מחצו* חכץצא ולאכניע כח ד׳ מאית איש של עשן ועכשיו הם עמו ״ זאז ויירא יעקב . ויצר ר״ל ^נתיירא שלא יוס״פזכח בקליטת ^םוד צור;לדך תט וגם ויצר לו עבור א$יז שהם $כ עשו פן יאבדו מן ל עולמית ״ זעייז ויחץ

ל י מ מ ״ ו א ז נ י א ת מ א ב ז י ח א ו כ מ ג ע ה ו י שאני נ ד מ י מכו א אי ר י י א שאנ ר ו מ ין ה ו כעשו • זענ מ ג ע ה ו י שאני נ מל ס ע י א נ פ ה , ז א ו ב ן י א פ ו א אזת1 ה ר ה שאני י ק מ רי ר עבוש ש ל כ א י ו ט ר א ס ו י מ נ ע ב מ א ש ״ מ י ב ת ר א ב ל ד ל ס ו י נ בש ר ו ב ה ו ש ה ו פ ט ע ה י ר ז ב מ א כ י האלשיך ט ה ך ד מ ת א ר ו תי ת ר ק י ב נ א ת זכז׳ ז ל ע כ ס אשר דדי׳ ירזוך ב א ז משאייכ ה נ ^ מל ם ז ע בני^ מ מ מ ש ״ ם מ ה פ בשנה ועזרש מ ב ל ורש ל ר י ה פמ ״ ז ׳ ו ו כ ד ו י מ ר ת ס ז י שאומר מ ן מ מ ת א ר ו ך זאצ תשש ת אביר ה ו מ ן ה י נ ת ע ו בא ע״י הגדצזת שצ עשי לבז ן י א פ ר ; י נ ט אל ל ג ו ב י ש כ ל ע ה שהייתי ע ס מ י ג ם על ב י א : והכנ ז ב שצי וIvjj ה ר ע ד ן ס ו מ ו ם תורי? • ה ק ולהשפיע ל י נ ה ם ל י נ ל ב ס ע אב י ח כ ד י ס ג ת ו ר ב ו ב ח״ז ילי עשו ג ק ע ישמעו ןאי״ן הקול קול יי ת ^ ש ׳ ו ז ל ז ת ר מ ה א ת א ו וגז׳ ו ם צא חשמע ה זהקצצ׳ א א ר ׳ פ נ

ת ו ר ב ח ת ם ה ה ^ צ ד ש ו ר י פ ל ה ז ע מ ם ל' ד י ל ה 1 ח י כ ע י . ז

ד א *צוריאל ע ס ל ר ל או בי

א ו מ י ז ל ״ ה דיש״ס אין בין ע 1טאז מ׳ שכפרו בה׳ ובדור ו

י ס מ ל ב ־ ז ר מ א ד ־ י ט ד ו ב צ צ ת ז ט צ ד מ ת אצא שיעבו י ש מ ה

1 כ י ׳ ה ט צמז ז ן קיפל עו י ך » ם בלא י ז ם י י ע ב ר שעברו עציז א

ז י ר ז מ ן י י ה ייא א ש ' ר ה ' י ז ו כ י ו < ר מ א ח ל ^ י ש י מ ן ה ד ו ס י י מ ל

חטאז זמין נחחרטזמלאחרדהזפחדה׳ע*b מוחצין לו מאחר שהזא מאמין וח1זר ט ומדבק מחשכתו ית׳ לכך גם המושיט ידו וכוי׳ אחר שהוא אאמין ש # לסבת חטאו זמתחרט נחשב לכפרת עזן זבח*׳ זו נקרא דוד כי איל, סוץ< שנקי אין בקי; ל ׳ומזה נמשך שהיא ז׳ אל דיב' שהוא מלית השפלזה הכל בהשגחה פרטיות ממנו יהי וכוי*

k \ וכשא:יגו מאמי/זה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו ית׳ ר אזמר כחי ועזצם ירי עשה לי זה לקי טפר בהש>׳1' זבבחי׳ דזךהלל כי כופר בדין מלכות אד׳ רק מלמ^4 כ ט הזאמטסה זמשועבדאצ הקליפה המכסה זמסחיר עי* השגחתו ית׳ מבני אדם זלעתיד טמוש־ המשיח א

את לוח הטומאה יעביר מן האא יאז יחצלה .השגי^,; ד ית׳בפרטי פרטיתיט׳ י ובזה יובן לאגלו ישראל ע^ ה ט שבין ע ^:פלו בהקל׳ה ובמלכות ^ית חד וכי׳ מ

לימות

ולו׳שנעש6 פירוד בין הדביקים\ש מיימיניס ויש משמאיצי׳ ויאמר אס יבוא עש) אל המחנה האחת 1הכהזר״לאלו. שתש כחם כנקבה באלו יש צחזש פן יבא עשו והכהו כאשר יבואר אח״ז ענין הכאה /ו * אכל זהי* המחנה הנשאר לשזןמר יעקצ ר״ל הסבה זכר אלי יהיו לפליאה ־. ^ . וי ר^זרם לזה הוא תואר יעקב שאני משפיל א״ענגלז בזה הוא מגביה א״ע זגן׳ קטנחי מלל החסדיס-זגז׳ לפי שה!יי.תי מרטין א׳יע זגו' ט במקלי עבדתי את טרדן זגז׳ ע״ר שאחז׳׳לטאתהתטא טול מקל וה1 עלקלר^םזכז׳זה״נ כשהייתי ניהג בימה אז עברתי במקלי גסהירדן שהוא הומהתמילמולע ועתה שאני'נוהג הכנעה ^פלוין ידיתי לשחי מחמת שנעשה פירול חצ-י ליא! לימין וחצים עתה יאשמו ע״כ אני מתפללעל ב׳ ל יחלי׳ לל א מ ש < ׳ .היצילל מייד. אחי שאני סולר קוגי אנשיס הנ״ל שהוא אחי לגדלו ולנדאו ולאמת ־הזא עשז ״ כ׳ מיד עשו

יוסף, י גון

ד כשמן מעשיו הטונים זאז מן יכל מצו׳ ., ה׳ לרצי איש על י של מעשיו הטובים נברא מלאן א׳ • ונזה יינן וישצמ .

יעקב מלאכים צפטויאצ עשו אחיו וגז7 ר״ל שרצה י־עקבי להיות בכחי׳ אזהבשצוסהנ״ל ולכך שלח בי מלאכים הנ״צ לפניו שיקדימו תחצה זאזיזכלצהיזת שיהי׳עשזאחיז שינהג עמו בשצזם זאחזה עםלבןגרת* יתרי״גמצות שמרתי ועי׳ץ ויהי צי שור וחמור שנכנעו כחזת היצה״ר והשלימו עמי וגם אהבמ מחשבתי וצבי שלמים עמן3 ואשלחה להגיד לאלוני למצוא חן בעיניך להשלים אתיכ אחר שהשלים היצה׳׳ר עמי למעלה וזה נמשן למטה ל מזה וישובו המלאכים אל יעקב והי׳ תשוצתן סתומ׳^סובל ב' פירושים כלי לאמרר״ל שיתפלל כי רוצה ומתאוויהקלה לתפלתן של צדיקים זזה שאמרו באנו אל אחין אצ עשו וגצן הולך לקראחך זגו׳ר״ל ע״י שהקדמת אהבה ואחו׳במחשבתך שנקרא מלאכים ששלחת תחצה שהוא צפניו עשית פעזצל4 שלימה שנעשה בזה אחיך מה שהיי תחלל עשו וגם הולך לקראתך צהתקרב אליך ג״כ פמו שאתה רוצה להתלךב אליו שיהי׳בשוהלך וכן ולא נסעה ונלכה לנגדך ותרגומו

ואהך לקבלך הרי דמשמעות לקראתך הוא צשלום אך דיש עוד פי' ב' כמשמעו שהוא-איפכא שאתה סובר שהוא אחין ח״א ט מליין הוא צשו בשנאתו ונפי׳ רש״י ״ל שירא על שנשאל לו צר לעילא ולכן ויירא יעתב ויצר ל' ותתא שהוא היצה״ר ־והוא סבי שכ3ר השנים עתו יא׳יכ ר\ ראוי שגם עשו ישלי׳עמו משא״כ עתה מוכח שגם 1היצת״א לא השלים עמו ולכך צם ע£ו עומד בשנאתו וצכך התפלל יעקב אלד אבי אברהם וגו׳ עד אח״׳כ ״ וייבא יעקב שלם'ל לפי שהשלי' ודרשו טוהר שלום לעילא שלום לתתא וטי לr נמשך מ׳ןה« וז״ש n עמו לעילא לכך השליה עשו לתתא ל ע״י ששיית עם ט שרית עם אלדים ז 1ם אנשים ותוכל ל אלדםיזהשר לעילא וידכל להשלים ׳עמך לכך גםיעם אנשיי

לתתאיהשליסעמךזהוכלוהבךפי VH1 וישלח >עק׳ p ג ל׳ מלאכים לפניו אלעשזאחיזןמ׳עסלבןגלהי ואחר עד עתה וגו׳ \ ־ והספיקות עםביאזרן כתבתי לעיל וכעת ללד'כת*:תי לעיל ביא זר ש״ם קצרה ץארוכה וכו׳ כי דרך ישרה *זיבזר לו האיד׳ שילמוד תחלה׳בנעריתישלא לשמה 'שיהי׳ לו תפארת מין האדם זאח״כ יעסוק לשמה כמבואר מס טעמו וזה האפרש בין ימי הנעורים שהם קצרה "זאאכה מישא״לאח"כ בעת זקנותו כשלומד #מה הוא ארוכה וקצרה יזכו׳ וכן בע#ן המצות יש ל בחי׳יהללזהנת מכל ^צזה נברא מלאך כנודע והנה כתכתי במ׳׳א למעתייעטן פרהאדזמה שניטהר טמאי' ומטמא טהורים ט ע״י פניו׳ חיצונית מטהר טימאיס שאם המוני עם משא״כ לצדיקים פניי חיצוני׳ מטמא והודיעל אוזזן מלאכים זצז׳יובזה יובן'וישלח'יעקב מלאכי׳ לפניו ל שעשה לפניו ״דהיינו בילדותו מן עסק התורה והמצות שצאצשמה שלח אותם שיצט. אלעשו הם.אנשיל י עשי׳ ט לי& ראוי בחי׳ זה שהיא מטהר טמאים מ משא׳יכ לעצמו ארור שעבמימי היללות. אמד עם לבן גרתי >שעשה ל^י״ג מצות אותיות גרתי בתכלית הליב׳זן זהזיטך ׳בצי שום פני׳'חיצוני׳ ו לכך *אחר עד עתה שהוא במי׳ ארוכה וקצרה צלל י אז ^ לומר עם לבן גרתי •שעשהמןיצה״ר שנקראלבל ונעשה לבן שהיא תדעלת יצה״ר שרזי&ל עשו למו שכתבתי יזז״ש למצז׳ח; גי­

­ לגה7 י

בן ימרתן זדפיוימ ״ מ *ימזת המשיח ש^גבוד מלטזת בלבד ו •801- יובן וישב במם ההזאשהזא לעתיד שטךת יזם ההוא יודע לה׳ זגז׳ זכמ״ש בזוהר סור ביום ההוא ופו׳ אז את יו8 הטומאה אעביר מן הארץ שהיא הקרזשה זשב עשו לדרכו שעירה יזפרש מהקדושה ויתגלה השנחחו ית ׳ בפרט ואז ויעקב גס המוני עם שנקרא בשם יעקב נסע סטחה שהוא סוד סיכה צצאדמהימנזתא צתסית בצצסזפה כ״ו ה׳יס בסוד והי בהיכל קדשו ה״ס גי׳ היפצ זכז׳ זהבן ״ הגםח 1שעיר יה״ב אהפרש לי״ל כמ״ש בזו^ר בשביל שעיר ל הסט׳׳א מהקדושה זאז יש יחוד וכו׳ • ובזה יזבן וישב ביזםזתבן ״ ההזא עשו לדרכו שעירה ואז ויעקב נסע םטתהיר טאזר ס ל ף ורמז מ ן י ס פ JJJ % ע״ פדש׳ וישל׳ יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגז׳ עם לבן גרתי ואחר ער עתה ויהי לי שזר וממזר וגז׳ וישובו המלאכים באנו אל אחיך אל עשו גם הולך לקראתך*גו׳ *ייראזיצרזגו׳ !יחץ!j וי אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה וגוי ויבא יעקב שלם וגז׳ י . והספיקות רבו כתבתי לעיל וביאורן • זפעת ג״ל דאי׳ במשנה דאבזת-ללק א׳ הלל אזמר הזי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום זרודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לחורה י והספיקות ביאר הרב האצשין סוף פ'שמיני אם א״א שתהיה כאהרןפ הזי מתלמידיו להיות אוהב ואס המניעה ל עצמו ע מחבירך הוי רודף שלזס זכו׳ ולא סגי מהשפה ילחוז רק6כ איה הבריות מאהבת הלב או יאמר אם תרדוף השלזם או ולאתשיגנזאיעצך שתהיי אוהל את הבריות שע״יכןאם «ןה1א אינו חפ\ שלומך אתה תרדוף שלמןו מאהבה הנה סועיצ, כי גם צבו יקורב לאהבה אותך זש״ח שהוא רשע ולא י?המי צז״א ומקרבן לתורה עי׳י שתשצים עמו וצא יהיה רשע וכוי יעז״ש • העולה מזה כלל גדול סאס תקיב לבך. ומחשבתך לאהבת שנאך סזףישיקזרב לבז ג״כ לאהבה אותן הרי יש בחי׳ א׳ למדריגת השלום עוד יש בחי׳ ב׳ למדריגת השל0ם דדרשמח״ל ברציתה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע זכז׳ ״ אמנם הפשוטז גם אזיביו ישלים אתו אלו בני אדם השמאים אותו *שלימו צמו ברצות ה׳ זכו, י וללרהפטטועם ׳הדרש שניהם אמתוזה נמ^ך מזה ואאפשר שישלים יזהמא זה דכתב בזוהר פרש׳ וישלח פתח ר' יוסי אתה . ©תר >1י מצר תצרנימעילאומתחא לעילא איתליהלבלן מארי דבבי לתתא אף הכי נמי ומאן איהו דא יציר £ ו^ע צר לעילא וצר לתתא ואלמלא יצרהרע לא אשתכח ן^ארי דבבו לבר נש בעלמא בגין פך מצר תצרני יוכו׳׳ ובזה יובן הוי מתלמידיו שלאהרן ^ , י •לתקן'אתמצואחן תחלה הוא היצר הרע שאולים אתךואז קשכיל להיות^בחי׳ אוהבשלום, למטה על ידי שחט׳ רודף

?}לוס ״עם השונא שלמעלה שהוא היצר המג חחלהשישלים.>• p i געז זא/יזכלצהיות^והב הבריות למטה? ולא סגימלאן ׳*מיקי צמה שלח יעקב מלאלשרטם הלל שצריןלמדטגזת ׳ בחי ב׳ לטי ׳ י נ ז ^ליחותא; א׳ t ?שלזםכלא׳נק״מלא1 ולכן שלח מלאטם שהם ב׳ בחי׳

ך תחצה אאבה 6 ט הלל והיא בחי׳א׳ צריך שתשלח אקה ל *מח:3ה שלק׳ מלאך כמ״ש בס׳ הכוונת כחר יחנז לך ה׳ט מלאכים וכ!׳ שהם או״א סוד המחשבה זהבן ־ י י י £ *הי׳ ל העיקרלהשלימם היצהi ־ אחלהמיימכרצומ

. • י 1בזי תחילה סימן יפה לבנעז מתנתי מזה במ״א י יונן וישם את השפחות ןיאת^לליהןראשונהכי צימזדשציו לשמה שהוא יללי הש!חות הוא ראשונה זאח״כ לימור צשמה שהוא בני הגבירה דהיינו לאה וילדיי אחיזניס יאת רחל ואת יוסף אחרונים ט כתבתי ט חדר הצימוד צריך להיות חחצה זתח״כ ילך לעסr פרנסתו ש;רןא רחצ •זזש״ת ויא^ןלב • והנה מצבר ש־׳גשין גם את רחל מלאהוי ף ע״ז יש תועלת מזה ברוחני ג״כ כ הפרנסה,הוכרח נונ כתבתי ביאור ש״ס לכו והתפרנסו זח מזה ט ע׳יי אכילת ושחיי שצ החומר יש נייחא ושביתה להצדה וזהו בישול של תורה זה הוא יסודו וכוי וז׳יש רחצ שהיא עםי1 הפל־נסלן' ת שעי״? נוסף צו מוחין חרשים צהתצהב יותר בתורתו יר ד ובעבודתו והיינו ואת רחל ואת יושף אחרונים אחר מ, וישכ לימוד הנ״צ יהבן י ועפ״ז נ״צ צבאר פסויו פ אלה תולדת יעקב יוסףוהוא תמזהו וכי יוסף צבד הי, תולדות יעקי ודברי חז׳יצ ידוע ״ וצדביינו איש כי עסק הפרנסה שהוא עסק עה״ז שנקי עולם השפצ בחיי עקב עי״ז גורם׳ שנתזסף לו מוחין חדשים להוסיף נתזרת ה׳ ובעבודתו בתבצית השצימית יותר ובזה יובן אצה תיליית יעקב יוםף והבן • . ונבאר פסוק ותאמר לה המיצדת אל תיראי כי גם זה צך בן י לבאר זה נ״צ לכחבתי והבל

הביא גם הוא כי תואר גם אינו מעצה כצל אמכם לפני

— יי/״]״ ״׳״־־ י• ׳׳•״י ״־ו ׳.«* ת־ראיי ט גם דייקא הוא צך בחי׳ בן והבן י ונבאר פסוק ויעל מעציו אצדים במקום אשר דבר אתו פי׳רש׳׳יבמקיסזכו* איני יודע מה מלמדינו י והיא תמוס שאם אינו יולע׳\ה למה כתבו: כלל י ינ״צ דשמעתי• ממירי זלי

כל מה שאדם משיג בענין אצדות הוא בחי׳ מצי אבל למעלה מזה אי אפשר להשיג וטי ודפח״ח * - י והנה נודע הויה בהכא׳עול* גי׳ מקום שהוא ז״א אשר הוא יסוד דיבור מצ׳ ומזי- יוד,׳ ויעל מעליו אלדיס ט כאשרכסתציו'מעליו בחי׳ י4דידז

ה י למעלה במקום אשר דיבר אתו אז אינו יודע מ וזה מלמדינו זהבן זהש״י יכפר« *ri-**־•

ק הצילני>א י ס ונבאר פ/ ו ג מיד עשו ו

ללי נא מיי אחי עשו י רמ״א למה לי ב״פ מיל דייל״ל י*יr ם מ ד זנ״ל לכתבחי במ׳יא ביאור משנה זהי׳ כאשר יי ״ ידו וגבי ישראל וסי י והעולה משם כי יש י עחיס טיביס בתלושה ויש ׳״ד עתים רעים כקליפה וכאשרן משתמש עם י״ר עתים רעים לש״ש נכנעשמאל טמי

וגבר ישראל ובהיפך אסח״זמשתמשיעםי״דעתים.טוטם • שלא לש׳׳ש אז וגבר עמצקוט׳ * ובזה יובן הצילני נא מיד־ אחי וגר שהתפלל יעקב על אחינו גני ישךאל של^ ישתמט בי״ל עתים טוטם שלאלש״ש שאזגר-סמ״ומר- שהי׳ יד אחי שיהי׳ י״ד עשו זהבןבפםןק והתחתנו אתנו^ י בנותיכם תתנו לצו זאה בניתינו תקחו לכם ולאנשי ע אמרו בהיפך בנוחם ניקח לנו ואת בנותינו נתן להה להבין זהנ״ל דכהבתי לעיל דשמעתי ביאור .פלה-א״מה מטהר טמאים זמטמא שהזרים • כי ע* פט׳ חיצוכי׳ט ע ל ו נ מטהר טמאים משאי׳כ לטהורים הזא מטמא זכר ימ 3 פניי חיצונים נקרא בה כמו שכתבחי ובל הבת יזייייז * וכ׳ יובן בנותיכם תתנו לנו כי פניי חיצוני׳ שלכם שניז' מותי

תתנו

צגה' שהוא בחי׳ עשז כנודע זהבן י בפסוק ויירא . יעקב מאד ויצר לז וגז׳ * להבין זה נ״צ דכתבתי פצוגתא . הרמב׳׳ם והראבי׳ר להרמב״ם כ׳ במנין המצזת לא תירא מאנשי המלחמה זכז׳ ״ והשיגו הראבי׳ד ואמראינואלא הבטחת י והוא תמזהו'וכתבתי שם ביאורו בקיצור וכעת נ״ל להרחיב הדבור דכבר הקשו הקדמוני׳ בעמן הצוי לירא מפניו ית׳ או שלא לירא מהמלחמה וכו׳ גם בענין האהבה והשנאה איך שייך לצזח על זה מאחר שאינה מסורה ביר האדם לעשות זכתנתי מז׳ה ״ ונ״ל ביאור קןשי׳ זו דאי׳ בשי׳ס ביאור פסזק משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטיח בה׳ אמר רגא פסוק זה מילרש מסיפא לרישא זמרישא לסיפא זכז׳ יעז״ש ״ להבין זה נ־׳ל לבא לתרץ דקושיא הנ״ל קשה בפסזק זה ג״כ חיך שייך לצזזתמשמזעהרעתלא יירא שאינז ביד האדם כי היראה מתנוצץ ממילא שלא לרצון האדם לכך בא לתרץ זה כאשר ןדדרש פסוק זה מרישא לסיפא ומסיפא לדשא א״ש ךלולע מ״ש רמ״א בפשיק ילעתי כי לתן ה׳ לכם את הארץי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם נ כי זה סימן מחמת המורא ירעו שניתן הארץ לידס וכזי יעזיש ״ ובזה יזבן כאשר מידרש פסוק זה מרישא לסיפא משמועה רעה לא יירא נטן לבו בטזח בה׳ קשה קושי׳ הנ׳יל איך אפשר לצוות ולהזהיר שלא לירא והיראה מתנוצץ מעצמז לכך ביאר כאשר מידרש מסיפא לרישא אז מבואר דלא קשה מידי דהיינז אם נכזן לבז בטזח בה׳ אז משמועה רעה לא ירא ובאמת שאינה אזהרה רק הבטחה שאם לבו בטוח בהי אוי יבוודאי משמיעה רעה לא יירא מעצמז והבן - * ובזה יובן פליגתא הרמבים והדאב״ר דכי הרמב״ם לא חירא מאנשי המלחמה זהזקשהלהראב״ל קושיא הנ״ל איך אפשר לצווח שלא לירא והיראה מתנוצץ $עצמו לכן ביאר לבאמת אין זה אזהרה רק הבטחה £אסלט נכון ובטוח בה׳ אז בו^אי מעצמו לא תירא מאנשי המלחמה והבן • ובזה יובן ויירא יעקב מאל לפי שנכנס המורא בלבו לכך ויצר צו שלא יהיה גלרג וק״ל ״ ונבאר פסוק מי לך כצ המחנה הזה ^ אשד מגשתי ופי׳ רש״י מדרשו כתות של מצאכיס הכהו זכו' ויש להבין לפ״ז מה זה תשובה על השאלה במה שהשיבו למצוא ק בעיניך ארוני • זנ״ל דכתבתי במיא דהקשה יגמכ״ם גט מעושה דכשר הא הוא נגד רצונו ותירץ ט מצד לגשמה ודאי רצונה לעשות המצזה רקהיצהירהזא

מעכב לכך מכין אותו ונסתלק היצה״רזט׳ ובזה יובן כי התורה והמצות מכונה ליעקב שנאמר הקול קול יעקב והיצהיר מכונה לעשו זזה ששאלו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי שהכהו זהיה שאלתו ע״ר שאלת לרמב^ם מה חזעלת יש בהכאה זכנ״ל והשיבו למצוא חןי הכאה נסתלק היצה׳יר זאז יעקכ ימצא׳ / ?עיני אדוני כי ע׳

חן בעיניי לעשות התורה והמצות כדת והבן •

*גנאר ע״פ סוד פסיק זישםאת השפחות זאת *ליה? ראשונה ואש לאה וילדה אחרזלים ואת רחל זאת יוסף אחרונים• יש להבין למה שם השפחות וילדיהן ראשונה• דברי חז׳׳ל ידוע ״ ועודלמהנכחב ־!ה בתולה שהיא ללוריה מאי דהיה הזה ונ״ל דכתטד בת״א בא נא אצשפמתי אוצי אבנה גם אנכי ממנה ציצימודטי ״ וגורע טלימול $לאלשמהנקראשפחה ועבד ו שצא.לשמה הוא קודם ללימוד לשמה וזהו שאמרו חז״ציבת

vpn נאס >לק דשגת אמל רפא גר מחםי$ זעלז כבאר ל וכוי י ; אמר רבצעזצם אצישנהאדם בנו בין הבנים שבשביל משקצ ב׳ סצעיםמצת !שנחן יעקב ציוסף יותר משאר בניו נתקנאו ט שאר אתיו זנ^גצגל הדבר ויררו אטתינז צמצרים זכו • והקשו התות'האבלה עזר שנאמר זעבחם ועכו אותם ל׳ מייזת שנה ונוי ומשני שמא צא הי׳ נגזר 'עינזילכזכריעז״שזכברגארתי׳זה ״ י • וכעתו מהצי תשולה זז״ל כתיכ לל צתרן ע״פ קו, הרמלם בל גתורה ועבדום זענו אותם ר\י מר עצ המצרים לעשות רע וכו, ולמס נפרע מהן ומשני שכצ א׳ חטא בגמירתו וכו׳׳ אלדתלאי׳ יעו״ש ולמראה דקו׳ הימב״ם ללמע״פקז בש״ם מדדים פ״ד א״י אבוהי אר״א מ״ע נענש אברהם־ו רדו שנה מפני שעשה אנגריא בתית״ אבינו ונשתעבדו מי וכו* ר׳ שמואל אמר עצ שאמ׳ במ: אדע זכר י ״ י והקשה י\א"שהא העונשמפזרש על אימי-ו במה אדע זגז׳£מש;י כי עבירה זו הענישתו להיות נופל; בלמה ארע זכר ל. וי״ל א״כ איך נפל בחטא זה הראשי! וקו׳ 4 ועוד דהקשיז חשבון המובא גתר,*ן הגאון מוהר״שקאיידנובר דע״ק דברטת במה אדע קודםילמלחמת המלכים א״צ איך ל בל* עבירה זו הענישתו להיות צופצ בבמ: אדע דקרים ז ונ״ל דק׳ הרמב״ם וקו*הראש־יבוא״ חרא באילן ט שאלת' ידוע תדע וגי׳ הוא עצ אברהם במה ארע זתשיבת הלי' כזונה אחרת זאגב יבואר פסוק פ׳ תולדת וירא אלין ה

ויאמר אל תרד מצרימה גור נארץ הזאת וגוי• והעלן •לאי•' * במס״ שבת פ׳ כ״כאר״י .כל המענג אתהשצת?ו#ניץצו׳ והאכלתיךנמלת נחצה גלי מצרים שנאמר אי תתענג על ה יעקבזגן׳ וזה צריך טעמ^ןורטהמפרשישבו^..\.־ י ־ס ארך ימים בימינה בש^אצייעושד , ;ונראה דאי׳ בש׳זכבזר זדרשו למיימילס זלמשמאילים זכו' יעו״ש ובזוהר"ל וישב דף קפ״ד ע״ב ההיא; לאשיתדל באורייתא לשמה אמן ציי ארך ימים בתהזאעצמא לבי׳אזרכא ליומיןיזכר בשמאלה עשר זכבוד שלא לשמה אגר טב זשצוה איתליה בהאי עלמא וכו׳ ובדף ק״צ ע״א! מבואר עוד יעז״ש ($? ה״נ יבואר ע״ר זה לנודע דעה״זנק׳ עייב שבת ועה״צ לי!ft שבת וכר וז״שכל המענג את השכין דיל שכל הענצ ב שלינל ל לו בעלזהוא כרי לעצג את השבת שהיא ע עוסק בהמתו בעל? אחר תענוגי עה״ז לח אחי־ תעיזי יז ׳ עה״ב הנקרא שבת ונמצא כל מאנשיו הטובים כעוה/ה כ׳׳מ נזתנין הוא לענג השבת דהיינו לשמה לכך מי לו נחלה בלי מצרים דהיינו שכרו בעה״ב ששםאורלא דיזמין והוא נחלה בלי&צר וגמל משא׳ינשכרעה״זילמי שעוסק שלת לשמה הוא נחלה שישלזמצרוגטצ ט כל עניני עה״ז הוא בעצתכלית זגבזלזלל' י עו׳י׳ילכנ המענג״ אתהשבתזכו׳ % f ונבארמשני* בפ״ק דקרישין מתייחד אד6 עם אמו ועם בתו וכר .. *זה וכעת לל לליקק ענגשבז לכתיב וקראת וכבי לאיתייו לקשר בת עםיש׳ דהייא בינה יע״י שנגעגב נ י צשבת^דהי מחצב הנפשות על ידי אכילה •ושתי׳ בשבת בטונה הראוי לול^למל' השנינה הנקרא בת עם בינה ששם שורש התענוגם ! כי bt אין ־ ובזה יוק מתייחד אדם! עא גייימ״ה מספר אדם והוא יעקב עם. אעז בינה "ועם יז י שמענג א ז ת . והיינו ע, ב גתו מל׳ דהיינו. ש השבת וכלל והשיבי ״ י ע״ד׳ שכתב ב/וה״ עד תאמךגבעית עולם זה להןטעו זזהלקבל ממני־הש^עת השבת לקש• ש׳ בת׳#צ׳ והב? 4 •ובזה יומ כצ המענג' א

. מ עם

בן זתתכו לנושעאצזכל להתקרב אליו יתי־זאת למתימ חקחו לכם לכתבתי ביאזל פסוק אם לא תרעי לך היפה במים כי סמז שיו אי אתה רואת אבל אתה רזאה של אחרים • ובזה יובן במותינו החשיזן שלנו תקתו לבם למיסרט

איזהו חכם הצזמר מכצ ארם והבן * ונבאר ע״פ סור ומוסר השכל פשית יישב יעקב בחרן

מגורי אביו בארן כנען אלה תולדות יעקב יוסף וגז ׳ 4 ובמררש וישב יעקב כתיב למסת נקים ילעג א״ר אחאן בשעה שהצדיקים מבקשים צישב בשלוה בעל השטן גא ומקטרג ואמר צא דיין &ה שמתוקן להם לעה״ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעה״ז זכו' נזדווג צו שטנו שצ •יוסף וגוי * והספיקות רבו ונטפרין אח״ז לל דאי' במשנה דאבות בך היא לינה של תורה פת במלח תאכל זמים במשורה תשתה ועל הארך תישן וחיי צער שחיה ובתורה חתה עמל ואם אתה עושה ס אשריך וטובןבעל;וטובצךצעה״ב ע״כ והספיקות רבו י ר ש לןא עיין במפרשים גם מאי אשרין בעה״ז וכו׳ ונפרט אילוח כן דרכה שצ ג״כ • ונראה דכי בעצלות אפרים דף ל תורה זכי׳ לאחוז במדות הסתפקות ולא יבקש וידאג עצ המותרות זע׳יר שנאמר מתוקה שנת העובר היינו עובד ה׳ לפי שאינו מקפיד על אכילתו ואינו דואב אם יאכל מענו או הרגה אמנם השבע לעשיר איננו מניח לו לישן כי הדאגות מכדדים שינה מ?[יניז וז״ש ועל הארץ תישןר״ל שאם חאחז גמרת הסתפקות אז אפי׳ אם תשכג על הארךמרוקמזת *תישן משא׳*כ בדואג אפי׳ אם י ישכג על מטות: לא יישן ולא ינזח וז״ש ביששכר וירא מנוחה כי טוב וט״ ולש שעשה הקלה לאדםדרים במקום בינה ש1א יינק ממקום הטנזפתלצ שמכאן יקח המשכיל לימור שלא יהי׳ לו יניקה ממקום הטינופת דהיינו מפעולת רעזתמי • והיינוכעיךשכתבתי ביאור פסוק הן לי ון זכז׳ • ולצע״ל הלצה זהו ל ז חנפשזהלטש קם רסנה׳ דואג זאתיתיפצ אין להם חלק ל שאמרו גכ וכזיר״צכיכן דרכה של תורה זנו׳ משא״כ ל ע ל קלזאג וכלל וגם מחמת שהוא דואג שלא יקפח תגידו הת״ח פרנסתוהזא נותן חפי בחגירווגם שהוא אחיו מ״מתזפל לזמר עליו תופל זשמץ• ואין זר* ללכה שלתורהשיהייאשייך געה״זוטוג לןלעלב״וכלללכןן דרכה אין לו חלק לעה״גזלל •־׳ ולי נראה לפרש כל אפי׳ אם לא י כ ע״ר מ של תורה פת במלח תאכל לל יוכל לאכול משא״כ %היי לו לאכול רק פת כמלח תאכל ללך אחד העושר הנק׳ רעה חולה עושר שמור לבעליו ז ה ה לרעתו וכמ״ש בזוהר יעי״ש זכמו חוצה שאינו יכול לאכזלנ כך אמנם להל ״ל לחם(:מלח תאכל לל רמז שיש *לישן לל יסורין *׳כתות מחלת ולילית גי׳ת״פ ע״י ילל׳של תשוב׳ ל יינק׳ מלח הממתקת הבשר זכמ״ש גש׳יס פרק קמאדברטת יעו• ש וז״ש פת במצת תאכל זהבן • ומיס במשורה ששתה מ״צג״כ י ועל הארץ תישן כפי׳ עיא הלל *חיי צער תחיה רצה לומר יג6 בחיי צער מ״מ יחיה ^תויתו ועבודתו ית׳ להילת עמל באזרה ואסאתהעזשה יןשכגל הזא מורגל בעוני זאעלכ עזשה חמיל הטזב והישר בעמלת הי אז גם שיהיה אשדן בעה״ז שיהיה מושפע ״״*iP בעושר מ״מ יעשה כפי ההרגל לצך וטוב לך״ •ועלז-פ׳ האלשין ביאור משנה לאמת ל ל ו ^ י ? :

* אי! •התורה מעוני מז9ה לקיימה מעושר*9 י

יש^< ^י ז ם׳ ז ; ירה ת גשמ>כ :

זת;גצם השכר רל!• הכנת 'שיהי׳ כנד לעשן:/ הכנתב ובהיפן. מטרילין ל ע ל אותי 3עסקי.עלז שיח יהי'ב ״ ה פנוי לפקח בעסקי ע; יעו׳׳ש ט ואוכל ל עולטת י

וז״ש ומרדף ריקם שהוא., אחד עסקי ם. חלף דקיז ואינו פנוי לפקח ל ע

כ ישבע ריש לשכל. ל בעסקי ע עוצמות בזת וכבא וליל.. ״.י איש אמונות רב בי־כית כק ש ההפרש בין זה שמניח עיכ ז ועומק בעטניעה׳ ל עכ ל י בין זה שמניח עשקי ע

ויום זלילה צא ישבית לרדוף.

. ושאר. ז ל אחר פרנסת עט עסק ערל; ז ל עניני ע פזא תאוה לעינים ומוכן׳ תאית! מיד. מ^א׳׳כ עכיט-P P p ב היא באמונה זה ל ע ולש איש אמזנית לעקם

ב שהוא אימי. ל בעניני ע אמונה זה זוכה לרכברכז>£ בשכרעולס הנצחי משח״קמ א׳ן להעשיר שעזםק בעכי

ז שהוא מיד זז״ש ל ע להעשיר לא ינקהר״ל שנטרדל ל ב כ ל ע ז ו ל ע משניה׳ מ£ ל וק״צ• עזר ייל לאי, ב דמכית בא חבקוק והעמידן עצאח׳שנא׳וצדיקבאמינתו יחי׳ יכו׳ וכפי לאיתי זה' י״ל לשמעתו ז ע ל ' י ע ל

מהרב המגיד מיקר״סנתלון ,יעקב יירש בלי מצריס נחל© כימי שעושה עצמי עק5 ושפל שאינו ראוי לשכר מצזתיורקמצד אמונתו י^• שהיא נאמן לשלם 5כר 4ם' שאינו ראוי וכשהוא ית׳א׳יק'ן השכר אין צו גטצזמצו1 כ משאז׳כמי שרוצה להעשיל בגשמי או ברוחני עבור שכל מלותיו זה ישלו שכר קצוב

לפי שיעורמצזתיי: ,וזיש*לי מצריס נחלת יעקב ירש 3 נחצה ודפלחיז״ש 1*דיק

באמונתי יחי' מצד האמינה. $ שראווצשכרזהיסי . •ש צמוניתרב ברכות ^ ש ״ ח

י שסובל שאינ? לאון למ ״ ר

ל אמונה זה צ מ ק ר ר כ ן . ל • . . י:זוכה

שהורגל בדרכי תורה כלל גםאםאח״כ אשריך בעלו, שיושב בשלוה .מ״מ טוב. לו לעה״ב כי כבר מתוקן ומורגל לעה״ב וכאמור משא׳׳כ אם רגיל לישב בשלוה תחלה ומבקשי, לישב בשלוה לפי הרגלו אח״כ גס כן לכר אמר לא דייןלצדיקי' שמתוקן להם לעה״ב ט דרכי התורה הלל הוא חיקון לעה״ב אבל אם מבקש לישב בשלוה אין יהי׳ מתוקן לעה״ב לכן קפץ עליי שטנו שליוסף ר״לט אצה תוצחתיעקב\זסףזהעניןט יעקב שיוכל לענג שבת צקשרי וכלל ת ב י ש הוא גלי יוסף שנק׳צדיק אבר התענוג 'וכמ׳׳ש בעל כף נחת פ״ו דנגעים שנק׳ ראש הגוי׳ הוא גיד האמה כי זה האבר ראש לכל הנאות ותענוגי . הגוף וכו׳ יעז״ש זז״ש נזדווגן פ ט ל לו שטנו של יוסף ל •התענוג כי מי שהורגל .בדרכי הורה יוכל להתענג .ברוחני משא״כ מי שהורגלז רחוק מתענוגי ל בשליח ע רוחני עד אח״כ שנאי ותחי .רוח יעקב אביהם כי עורל תענןג .יוסף בגי חי ל הגשמי והרוחני הוא באבר חי יז״ש עוד יוסף בני

חי והבן ־

י סוד ל פן ב ע ומוכר השכל פסוק וישב יעקב באיז מגורי אביו בארץ וגז, ״ והספיקו'עם ביאורן כברכחבתי לעיל• זלל לנארש״ס דעירזבין וכו׳ דבלמ הקשה דברי הרמלם אהדדי דכ׳אכל מצה בלי כוונה יצא ובשופר בלי כוונ׳ לא יצא ומשני במצהעכ״פ עשת מעשה האכילה -זכו׳ משא״כ בשופר ליכא'מעשה ןכאשרטא^י כוננהלכ א״כצא׳יעשהכצזסלכןלא יצא "זכז״ י..ובזה .נזל. לבאר

ק לו נחלה בלי ת ו (גם הבינה rf נוצר תאנה. יאכל פזיז נ לגצלים שכרו שס בבינה אין מצר וצרה שאיןשם שולר והין כי יעקב הוא בין רחל ולאת לקשר ש׳ בת לכן לו ניתןב סוד הבינה כנודע וז״ש ל ל ע כאלה בצי מצדם שהיא נ והאכלתיך נחלת יעקי איין י העולה מכל זה מה שהבטיתי ציעי3 הארץ אשר אתה שוכב עלי׳ לן אתננה היינו ל ה הארז העליונה נחלה בצי מצרים ואין כל אדם זוכה צזה כי אס^ע״י האמנה זרטקן׳ בו י״ת כמ״ש ובז תדבק שהוא פרי כל התולה י ולכך ב:׳ לך לן אחר שנא׳ והאמין בה׳ וגוי אז ויאמר אציו אני ה׳ וגו׳ לתת לן את האלץ הזאת לרשתהל הארז הנק׳ זאת שהיא האדן העליונה מ״ל שהיא לז יש לה ל לרשתה ירמה עולמית בלי הפסק משא״כ על במה הפסק י זטה תמה אבלהם במת אדע כי אירשנה ל יזכו לדביקות זה הנק׳ ידיעה וז״ש במה ארעכי אירשנהי אברהם בעצמו כשזכה צהאמנה ודביקיח ויחשבה לצדקה נז במה יזט ל ומלש בניו שיהיו טרודים בפרנסה ועסקי ע לדבקית שהיא מדריגה עליונה והשיבו הש״י שיוכצז לבוא לזה ע״י יסוד א׳ שיקיימו בעצמם שיהיו גרים בארן לאז שידעו ט היא ל להם ר״ל שיחשבו עצמם גרים בארז עב שהיא ל ם רק לפי שעה שינינו צדה לדרן של ע >א לןז רק מעניני ל להם במוחלט ואז לא יעשו עיקר מעניני ע עה״ב שהיא להם ירושה עולמות ובזה יצאו מעה״ז ברכוש גדול לברר כל נציציו ש״׳לי התורה זהחפלה ואכילה ושחי׳ הכל בסזד בירוריןכמז שכתבתי במ״א בכל דרטןדעהו והבן

ומעתה מבוא׳כמנתH 1 נבאר פסוק משלי D ר ב ס יצחק ש גיחת שנגזר על זרע אברהם י״ב עובד אדמתו הזא כמשמעו בארץ לא להם ישבע לחם־ ומרדף ריקים׳ לכןוילך יצחקגררהלקייס ישבע ריש וגן׳ עודשםםי גירות הלל והודיעו הש״י. •ך״ח איש אמונזת רב ברכות שאין משמעות . הפסוק ואן להעשיר לא ינקה וגו׳ כפשוטו רק על כזונה הלל דל׳ האצשיך׳ יעז״ש*ולפיק ל וז״ש גזר בארן הזאת ואהי׳ הוצעה הנ״ל מבואר ד עמד שתזכה לדביקות שמי עובד אדמתי שהיא לו הגדול י וסרה קר התז׳ שלא בהחלט דהיימ לעה״בזע״כ הי׳ גזירה שיחמסו המצרים נוהג בדיט תורה הלל עלי הודיעו הארץ תישן וכלל לכך ישבע ל זרע אברהם רק הל שיש לו שטעה מן יסוד שיזכו לדביקותשמו לחם ל כגדול אס יקיימו בעצמן לחם לחוד אחר שיש לו מדות גירות בארז הזאת שהיא הסתפקות אבל מי שהוא עה״ז שידעו שהיא ־לא להם מררףרקיםלל אחרעה״ז ויעשו עיקר מארז שהיא לה'. רודף שאח״כ נשאר ריקם ארז העליונה ולק״מ קו' ממנו ט היא ארז לא להם הרמלס טנתגללהדבר לצך ישבע ריש ר״לגסכי שירדו אבותינו למצרים ישבע בעושר רב נקרא ריש עבור ששינה בנו בין הבנים בגשמי ובהחניט בגשמיל מהלששיףריש ובבחירתןחטאז המצרים ע״ר ש בלחי גזרה ולכך זעשראל תחן לי וגו׳ שאין גענשזוהק ״ ובזה יובן אדסמת וחצי תאיתו בילו וישב יעקב בארז מגזרי אביו א״כ יואר שהוא עשירב יעקב' לישב נק׳ יותר ריש ודפח״ח ש י י ת נ ל״ל ש בשלוה בארז מגירי אביו זברזחניןכ׳הרמב׳ם בביאור מה ־שקיים אטי גירית באק קז׳ אם . בתיקיתי' ההיא ע״ד הלל הגם מי תלכזןגן׳ איך מזכיר שכרי

•ת יוסף נכ לסתר סיפא לרישא ומשני זפה וכו׳ לאית£ בלש תרנות עלק היכל המאריך בתפילתי יכו׳ איני ?הא אר״ח כל המאריך בתפלתו(מעיין בה סוני בא לירי כאב לב שנאמר תוחלתp i ט תקנתי׳ יעסוק כתורה שנאמר ממישכה מחלת לב מ חיים תאוהבאהלק הא דמאריך ומעיין וכ1׳ ובא רבאלפרש.לבריר״חהנ״ללמפיש תקגתת יעסוק בתורה זאז עז חיים תאוה באה ללל גס באינו מוציא בשפתיו תאוה באה ג״כ לכך בא לפרש רבא למוכח מפסוק זה אימתיש תאית צבו נתת לו סמן וארשת שפתיו בל ל תאוה בא׳ מ מנעת שמוציא בפיו משא״כ אם נפרש פסוק זה צענין תכלה ע״כ מוכרח לטש שהם שני בנות רמצינו פסוק א׳ דתאזת צבו נתת לו בצי ארשת שפיח כ1# שנא* ; זהי׳ טרם יקראו ואני אענה קורם שהוציא בפיו ובחיב וארשת שפתיו וגז׳ וא״כקשהאתרריאם ה0 שני ביות ומשני.זכה ופי׳רש״י זכה מצר המזל ולא רצה לפרש כפשוטו לא״כ קשה לא /כה א) וארשת וכלל * ולי נראה לכיש כפשוטו ולק״מ לכתב הרמב״ם אכל מצה בלי כוונה יצא ובשופר בלי כוונה כירלאיצא וקשהאהררי וללכתירן הלל לחנק בעשה

מעשה יצא בלא כזונ׳ ובלא קעש׳ צא יצא וכוי והנה בשים אמרו עקימת שפתיו הוי מעשה • ובזה יוק זכה תאית לבז נתת צו כי תכין צבם תקשיב אזניך שאם זכה שמכל למין בכוונת לבו שאז תפלתו מקובל כמשאחזיל אזניך שתפלתו מקופלת יעו״ש • על תכין לבם אז תקש: תה שאמי־ תפלה שהיא בכוונת הצב שנקרא תאות לבו אז מקובצת זזה שאמר תאית לבז נתת לו לא זכה שאינו יוכל למין בכוונת הלב עכ״פ וארשת שפתיו בל מנעת סלה שהריבור נח:ןב מעשה ויצא ירי תפלה גם בלי מונה וזה שאמרש״ס לעירזבין יכזלניליפטר מדין ח־פלה בלי טונה שנאמר שכורת ולא מיין והקשה שם הריף הא שיכור חפלתו תועבה׳ ולדברינו א״ש דמוכחמפסוק וארשת שפתיו דעכ״פ דיבור יצא גס בלי כזונה ותבן י עו׳ י״צ אצה תוצרת יעקב יוסף וגוי רזכרנו לעיל רבא רמי כתיב תאית לבי נתת צו וכתיב זאישת שפתיו וגו׳ והקשז הרייףוכז׳ ובארתילעיצ * וכעת ללציאר לשק סלה וגם לשון בצ מנעת דרבא רמי כתיב תאית לבז נתת& משמע אם שאל תאיתז בכוונת לב אז נתת לי . וכתין וארשת שפתיו׳ משמע אם הי׳ רק מהשפה' ולחי! בלי כזונת לב ג״כ נתת לז * ומשני זכה תאית לבו נתת לו דנזדע מ״ש הטן לבם תקשיב אזניך הדי שהקב״ה תכין לבונ כך אם ומסייעו כדי שיוכל לטין לבז כדי שתקשי׳אזניך מל זכה תאו׳לבז נתת לז ר״ל הקב״ה נתן לו מתל זו שיוכל לטי! לבז בחשק ותאוה לש חאו׳לבי אתה נתת לו זה כדי שתקשיב אזניך ויקזבל תפלתו לא זכה שהקב״ה יכוין לבו שיתי׳ בבחי׳ע׳ תאו׳ צבי נת׳צז אז ארש׳שפתיו בלי כוונ׳הלב מ׳:מ בל מנ םצה ר״צ גם שעכשיו הוא ארש׳ שפתיו צבר ואינו בטול הלב אח״כ כשתכין לבם יקובל כל תפלט צמפר׳ אחור וקלס יכו'ה לייקא והבן כי מבזא׳ גם שהי׳איש׳שעתיו לבד וז״ש םל בכתבי האר״י זלה״ה רכך דרמ של הש״י להטיב עם בייזתין ע״י תפלה א' שהוא בטונה מעלה כל התפלזה כזםף {זה גס שהזיאיכו מכויןויש צליק אחר שמכזיןמעל׳כצ התפלו׳של בני ולכך זארש׳ שפתיו בל מנע׳ סלה לנצח ט גם שעכשיו

עזצ׳ ופז׳ וכל זה שייך בתפל׳ שיש עח רצי! ויש עת שאינו לרצזןז ל >י 1 זטי״ש טוהר וכין מל׳ש ואני תפצתי צך ה׳ ע

זכהלרבב-טתמשלנאן קו׳ התוספת בפ״טדשצת ז כתבתי ^במ^'־ למה הוצרך להעשיר צ״י מעשיו לא לכפית הר כגיגית הא אמרו ינקה שיש בו שום שמז ודופי מעצמן נעשה ונשמע ומשני וכמ״ש האלשיךבמשצי יעו״ש

מתוספת שמא מטך האש יק״ל׳ ׳הגדולה היו תוזרין זכו ׳ • י

והקושיא מפורסמת אדרבה-מתוך האש אינו ראוי לחזור וכתבתי מזה . •וכעת נראה לי כוונת התוספת ט התלהבית האש הגדולה הוא מענה נפלאה ואי אפשר שיהי' בהתמדה ־ במדריגה זו הגדולה ט החיות רצזא ושוב כמו שכתבתי במקום אחר ותשיהקב״ה פן יאמרו ישראל אם יש התצהבות האש ־ הגדולה אז יש מקום לעטרת ה׳ בתורה ותפלה משלכ כשנסתצקה האש הגדולה אין מקום לעכורה וכמו שכתב הרמב״ן צסואצו דבר איזה עטרת ה׳ עצ אמיתת והשיבו

אם יש שם אהגה זיראה זהו עביךת ה' ואם צאו זכו׳ שמעתי מפי מורי זלה״ה ע״ת • לכך , כפה הקב״ה על ישראל הר כגיגי׳ ללמד שנם שאינו חושק לתורה זעבוד ׳ ה׳ מ״מ אינו בן חורין ליבטצ רק יעשה בעל כרחו וידמה יכמי שמפו אותו לעשותו בע״כ זהוא דרך טוב לאיש ישראלי לימי הקטנותשלא יבטל התמיד מעסק למודו ועמדתה׳ *ם שאין חושק דמ׳ימ עשה מעשה שהדיבור נק׳ מעשה

?לכך גם שהי׳ בלי כזונה יצא וכמ״ש הרמלס הנ״ל׳ א׳ ט אס בתורת ה׳ חפצן וזה ג״צ פי׳ הפסוק תהלים סי • ובתורתו יהגה יומם ולילה ר״ל רנורע מעלת דביקה חשיקה מפיצהוכמ״ש בריח לאהבה יעו״ש •• וז״ש בתורת ה׳ חפצז ידבק עצמז על ילי תודת ה׳ בו ית' שנקר׳ נזפיצה ומ״מ כשאינן יכול לדבק בז ית׳ על ידי עסק התורה מ״מ בתורתו יהגה יומס זלילה שמתיך שלא לשמה בא לשמהזהק s וז׳׳שחז״ל אל תאמר לכשאפנה אשנה וכר וכםבתי מזה במ״א ביאור משנה אס שגורה •תפלתו בפיו יתפלל י״ח ואס לאו מעין י׳׳ח * ובזהס דעירובין פרק ה׳ כי חיים הם למוצאיהם ל לבאר ל ל הייני למוציא בפה זכז׳ רבא אמר מהכא תאית לבו נתת לו ץארשתשפתיזבלמנעתםלהאימתי תאית לבי נתת לו בזמן וארשת שפתיו בל מנעת סלה * רבא רמי כתיב תאזת לבו נתת לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה זכה תאית ילבונתת לנ לא זכה וארשת שפתיו וכו׳ * זפי׳רלי זכה שיש לז מזל טוב לא זכה ופו׳ s והקושי׳מפזרסמ׳ לבא רמי וכו׳ הא רבא עצמו ביאר קודם זה אימתי וכו׳ • וכן הקשה הריף ועזדהקשה אם כן מנלן לרבא דצריך שיוציא בפה והא ארשח שפתי( הזא אתי ללימוד אחר לעניןחפלה זכדרמי רבא ומשני זעודלמהי מפשוטו לפרש זכה מצר המזל ולא כפשוטו ל •*צא ר סכה מצד מעשיו זלל דא״כקשהלאזכה שהוא רשע אז וארשח שפתיו וכוי הא תפלה שהוא זבח רשעים תועבה זגם ארשת שפתיו לא יקיבל י זלל דקזשי' ׳הלא יתורץ באידך ע״י קו׳ ל דיש לפרש פשו ק וארשת שפתיו לענין תזרה וניבא או לענין תפלה אז דקאי אשניהםן באורה זבין בתפלה זכםברת הריף בזה * זהכרי' 1? ׳לגא לאם נפרש פסוק זה בתורה אז הכל בבא א׳ ואתיטש לענין °י*א לפרש רישא אימתי וט׳ ״ ואם נ העלה ע״כ הוא שני במת מנח איזה לימוד אחר ׳לכן רמי

p פורת יוסףמ 'בתשובה והוא התראה זכו׳ • זבזהיזבן ע״י שלי ממית לעזאתן אי צהקציפזת והאומות בזה יש ירא r לישראל שהיה נ ח מ כנ״ל וצכך הי מחי׳ לזה לישראל וק׳יצ ובזה יובן כל הס אשר שעתי במצרים צא אשים עליך ש״ח אצטרך להשיראה עציךכיאניה׳הממיתע׳יימחלה צעצריםישבזת י ופחדצישראצ שהיא רנואתןוזה אניה׳ רפזיך בזה והבן ״ב ש י פ? ג׳ י ודרוש פסוק ורי ו ז מג י א י יעקב ג אביו זגו׳אלה תולדת יעקב יוסף וגו, והשפיקונןעם ביאורן כתבתי ואגב נבאר מדרש ביקש יעקב צישב בשלוה ת-ז עציוה א ר נ רוגזושצ יוסף ונוי • זהסטקיתבזהיבוארוממילא ו׳ D לאיי בלש סוף חולין צא יטוצ חלם אם עצ הנכים 1 שנאמר צמען ייטב צן והארכת ימים ונוי חטא לבי רבי יעקב אזמר וכוי הרי שאמר צו אביו עלה לבירה והביא ציעצ גוזלת ועצה ושצח את האם ולקח את הבנים ובחזירתו ג

י א ד יעקב לא חעא מ יוסף אלמצא דרשי׳ אחר להאי קיא ל חזי איכא דאמרי כי האי מעשה חזי וכו* והיא לא ידע למע*ן יאריך ימי׳ בעולם שכולן ע מ ל ו ! * ^ ם צ ו ג ^ ך ל ^

ה ט מ ארוך

ZZ1 ארוך עכ״ל י דש לתמוהז למםיקכאן שאין שים שכד T 6 בעה״ז רק לעלב שהואעוצס שכוצו טוב ועוצם שת3ל. 5 זבלם לקדושין אמרינין כל העושה מצוה אחי! משיבי: ימ הדמב״ מ ומאריכין צו ימיו ונוחל את האיז וטי רשי׳י ו / והרמב7ט י י ח מטיבין ומאריכין ימיו בעה״ז וניהל את הא־! ארז הה ו ^ ר כ שהוא עה״ב זכו׳ יעז״ש.־ הרי מנואל ריש ש בעוה״ז י ונ״ת דגם שם פירושו לעזה״ב שמלו טוב וכולוp ׳ ארוך ורלא כרמב״ם א״כ תקשה להרמבים הא מוכח ^ לחולין דאין שכר מצזה בעה״ז ואיך פי' משנה לקיושין שי£ שכר בעזה׳׳ז;כרי לחת ק;שי׳ זז נבאי ג״כ מה הוא שאמו-;

ליש לפרשי יקדור לשת א העושה מצזה אחת כפשוטו י ואגב מ העושה מצוה אחת • ונראה לאי׳ בש״ס רמכית א״ר שמלאי תריי׳ג מצזת ניחנז למשה בסיני זכי על בא חבקוק זהעמימ על אחת שנאי זצדיק באמונתו יחי׳ והקשו הקדמוני' איל אפשר לגרוע מן תרי״גמצות להעמיד! עצ א' וכתבתי ביאיר זה במ״א י ונראה לי לל קושי׳ אלי א' לקיזשין ואי דממת יבואר קושי׳ חרא באידך דכדןבתי ביאור משנה היזם קצר זהמלאכה מדזבה והפועלים עצלים דכ׳הרמבים להעזשה מצזה אחת בזריזות זבשמח׳ כאלו קיים כל התרי׳/;

פ י ל צ מצות * ובזה יזנן המלאכה מרזבה לפי שהפועלים ע. ה ל א ל מ י ה י משא״כ אם היי עזשה בזריזות זבשמחה לא ה• י מרובה כי הי׳ סגי במצזה א' וק״ל י ויש להבין מנא למ י כ ת כ להרמלםזההגםשהזזהרכ׳ כך וכן מבואר ב בפע״ח ומ׳ יעז״ש מ״מ יש לפרש «עם הדני י וכ׳׳צ0 ״ £ י פי> > ״ ש ר , א כ י ק ם מ ג א ן ר ב ס ( מ מ ע ר ט א מ מ ל

ד דמ״מ ג ג מצות יש בהם רמ׳יח מ״ע מ י ׳ ד ת דממת טע נותן חיות בא< ״ איבריו של ארם כל מצזה' מרמ׳יח מה ל מרמ״ח איבריו של אדם 3; זלל שזה שאמר הכתיב א המצותאשריעשהאזתם האדםוחיבהם וכ הרמבין בזהה זנו׳ יעו״ש(לפי הלל אתי כפשוטו c זא״כ סם עימהן מלו

כתיל בעת ר*זן עלתיך לכך לפעמים כעת רצון תאזת לבו נתתלו ע״י שתכין לבם וכלל זבלא עת רצזן אז הזא ארשת שפתיו לבר וכלל איל בעמק התורה כפה הקלה הר כגיגית ורימז שלא יתבטל התמד מה שנא׳ יהי׳ית בו יומם ולילה בין שהוא עת רצון או לאו ולכך אתי״ל עץ חיים מחוה באה נעוצם שהוא בעשק התירה בין ברצון או צאן וצכך אחלל צעזלם יעסוק מורה אפי׳ שצא צשמת שמתוך וכו׳זשפיר דרש רבת בתורה צעזצםתאות צבו נתת צז כשפיתחצ שכצ זמן וארשת שפתיו.בל י ל ת מ י כיו בתזרה זז״ש א *עעת סלה אבל בתפלה שפיר דמי דיש עת וזמן זהבןי זללה ביאור אחור ר ו מ ם ש וכתבתי במ׳יא ב וקלםצרתני כעין הלל והבן *ל כי תואר יעקב היוא ובזז יובן אלהתילדתיעקב יוסף ל וארשת שפתיו הלל כמש״ה ולא איתי קלאת זה בחי׳ יעקכ וכמ״ש האצשיך׳ כתבתי מזה במ״א משא״כ יוסף בחי׳ דעת וכוזנת הצב כמ״ש עדזת ביהוםף בחי׳ הדעת זכו׳ חש״ה יזסיף דעת יוסיף מכאוב ע״ר שכתבתי צעיצ כי המוסיף והזלך ממדריגה צמדריגת הוא בבחי ׳ והיי חייך תצזאים לך מעד זגז׳ שהוא מכאוב ״ וז״ש אלה תולדת יעקב יוסףש זאז בחי׳ שניהם מקיים אחזר וקדם צרתני וא״ש והבן • ל ויוסף בחיי הדעת הוא השליט עצ הארץ בחי׳ יעקב שהםי יוסף בחי׳ תאות צלו נתת ל בחי׳ וחרש ז שפתיו צבר ו^סת שפתיו שצ אנשי נו ואז בכירוף אנשי סומר גם י החומר בצ מנעת םצה וכלל והבן * ובזה יובן וישב יעקב בארן מגזרי אביו באי־ז כנען אלה תוצרת יעקב יוסף שעיקר תולדת הקורה שהיא קול יעקב היינו ע״י הדיבור שהוא יוסף בהית הלשון ט חיים הם למוצאיהם בפה זכנ״צ זז״ס גוף וברית חשבינן מד שהוא יחוד קול ודיבור ט שורש הגוף הוא הלב זקולמם הלב הוא הלשון לכך גוף וברית הלשון חד הוא יחוד קבלו. קול ודיבור ושפיר אמרו עסקל ש התורה ע״י קול ודיבור דוקא לכוונה זו זכן בחפלה י׳ ד בחיי אלו וז״ש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי שהם ב' מ מלל כמ״ש בזוהר והבן וזהו נעשה ונשמע כי שמיע' בלב שמע והבן ודיבור הוא נעשה צלל בלי כוונה והיינו מת שכפה ההר וכתירן התום׳ הלל זהבן: אמנם לבאר חחלת הפסוק זישב יעקב וגז' לל דכתגתי משל בן מלך שהי׳ לו מזלי ריבוי דמים ורפואתו להפחידו כי חרדה מסלקת *מימים עד שהורגל בכל הצחדים וכזי • ובזה יובן וישב **גקבבארץשלתיישב והורגלו בחי׳ יעקבהמזניעםבכצ עניני פחדים שהיא מגזרי אביז פחל#חק בכל מיני פחדים *הורגלו ואין רפואה ונשארו בבתי' ארז כנען בחולי זכאב י שהוא ההפרש בין בהי׳ תיאי איז כנען זבי! תואר ארז

'ישראל כמ״ש בזוהר וכתבתי מזה עד שהי״ נולד ליעקב יוסף נחי׳ הדיבור צדק תדברון בתוכחת מזשר להבינם זה שאין להם לטאה זאז היחקע שופר ומוסר בעיר זעם לא יחרדול זיפחדו וזהו רפואתן רפואה עולמות והבן ״ זעפ״ז ל לבאר זהי׳ אס שמוע וגו׳ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאיך י והקושיא מפורסמת אס׳ ממית ומחי׳ לא אשים רפואה למה וגם נבאר פסוק ה והקשת מוהר 01׳ כתבתי . במ״אוללדכחבחידעלירי' ילאה ופחד לישראל כמי׳ש בפ׳ הבא המחלה של מצדיס ט בל מדוי מצרים אשר יגלת מפניהם וכפי׳ רש״ישס דאין מייראין*זא בדבר שיגור ממנו זכז׳ • וכמ״ש הר״ן ביאור פסוק הכרתי גזישלשמז פנזתםאמרתי אך• תראי אזתי חקחו מזםר ט פורעניות הרחזקיסהזא כדי שיתעוררו ישראל

כן p* me* נוי ושנות רשעים תקצרנה והקשו המפרשים למיזהיון: זכר ימי־״ ואצל רשעים שטם ״ ונ״ל דאתז״ל שזביום אחדי לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר״א וכי ארם יודעיאיזה: יום ימות ת״ל לש שוב היום שמא ימות למחר ונמצא כצי ימיו בתשובה נמצא כי יראי השם חושב־ שאין לז חיים רק יוסיא' ועי"/ יעשה תשובה לקיים שוב יום אחד לפני

מיתתך וזה גורס צו אריכות ימיו ושניו משא״כ הרשעים, חושב שישצו לחיות עוד שטם רבות זעדיןן יש זמן לשו* בחוף שנות f ואינו עושה תשובה לכך שנות רשעים תקצרנה ובזה יובן יראת ה׳ תוסיף ימים כי ע״י שחישב כל יזם ויו© שאין לו רקיו& א׳ לחיות ועושה תשובה לכך מוםיפין לו *מיםמשא״כ ושנות רשעים גורס שתקצרלהוהלו • , וזהו ג״כ שאמר ואברהם זקן נא בימים ע״ר הציל והנה לביתי״ע׳ מה שנק׳ פחדיצחקשהי׳ מפחי חמיד שלא יחטא נגדו ית' ונו7 י ובז: מבן. וישכיעקבבארןמגויייאביו לייקא היינו ב&י׳" פתר יצחק הלל • לכך יראת.^ תוסיף >מים,צפך אלה תולדת יעקב יוסף.שמתוםף לו ימים והבן ין מדרשהנ/7ל ביקש יעקב.לישב בשלוה קפןעליו ב ^ ב ן • >ם בעמלו כי שכלמצות־ הוא בעוה׳יז ובעזה״ב׳וראוי לישב יבשלוה בעלז ובעה׳יב רק שקעץ עליו רוגזי של יוסף כי אלו­ הי׳ מקבצ המתורע של יושף כטובה כמו שקבל יוסף עצמו ענין זה לטובה ואמר ועתה אל תעצבו כי למחיה שלתניכמו •אלדים לפניכם אז הי׳ מקויםלמען ייטבלך בעלז ביוסף רק שקפץ גגליו רוגזו של יוסף שהי* ברוגז י וצער על ענין המאורע של יוסף לכך למען ייטב לן לעולם שכולו טוב לעה׳יב ולא בעה״ז ט הכל כפי המקבל •י* • ובזה מבואר מאי לקשה יוסף שקיים כבול אב ואם שאמר לו לך צא ראה את שלום אחיך איך אירע לו נזק שמכמהז למצרי•* ובכיבוד אב ואם לתיב למען ייטב לך וגז״ היכן וגי׳ ולפודן הקלה לזטת כל דעברין מןשמיא לטב ׳^לל ילששט׳ עברין זהי׳ באמת לטובה והי׳ לו שלוה בעלז זבעזה״כ

כספרחהרמב״םהנ״צויןיל• 3ן SJJ 1* סוד פסוק יישב יעקבבאלץ מגזרי אביז בארץ כנען אלה תולדת יעקב יוסף כן שנע עשרהשנה היהרזעהאת אחין בצאן וגז׳ ויבא יוסח את דיבתם רעה אל אביהם יישראלאהבאת יוסף מכל בניז זגז׳ י ״ והתפילה רט וביותר תמי׳ שנכתב בתורה גנות ליוסף הצדיק שהביא דיבה וכי׳ ״ וביותר תמי׳ עצ אטו שקיבל הדיבה ממנו וגם אהמ יומר מכל בניו ״ כלי לתרז זה נבאר ש״ס סוף כתגבמז שלחו לי׳ אחוהי צרבה יודע יעקב שצדיק גמור היה זכז׳ ופי׳ רש״י ששצחז אגרת זה כדי שיעלה אצצםצארןישראצ״ איצפאמוסין) בה דברים וכוי עד ואם א ץ־אתה עולה הזהר בגי דברים אלתרביזבישיבהIf וכז׳(אל תרבה בעמידה זכז׳ זאל חרבהבהליטזוט׳ יעז ותזאחמי׳1נ״צדכהבתייבמ״א ששמממ^מטיורי

ס סוף כתובו׳ י . . זללה ביאיר ל כל הלי באיןי^־אלדז rf כמי שיש לו אלוד וכל הדר בחון צאלז חמה כמי שאין לןאלוה זט׳ יעל׳ש ״ זהזקשו י הדיזקים אהדדי וגם יצ^א בארעא וטי יביאר זה על פיי אברהם אביט לתלמידי י מה שביאר משנהמה טןתלמי• ~ זה״נכך מי שהוא מתלמידי , ׳ ן כ ^ ן ר פ ע ל ב א״£ ימתמיד &$ר6 ובעבודת ה׳ כל היום ונקר׳ לר בארן ישראל יפעם א, נזדמן לו ביטיל חזרה אז תפלה שאז דר גחיז לארז דומה לו כמי׳שאין לז אלוי* ובהפך זכו״ זרפח״ת

ז ולי כ

ע ברמ״ח איבריו • אי באבר א׳ אז צריך שיעשה רמ״ח מ׳ח איבריו משא״נ אם עושה גןצןה א׳ בזריזות ל להחיות מ זעמאה היינו בכל רמ״ח אנכריו זשם״ה גידיז־,אזי מצזה אי׳ הכליל מרמ״ח מלית ניתן חיית ?כלןמ״תאיבייז זשס״ה׳ס בא ל טדיז הרי סכרא זגם יש מקרא מסייעי שאמך כ מבקזק והעמיק על אתת קנאומלי וצדיקבאמזלחז יחי׳ כי

צדיק נקי תי על שם זריזות ה>פך הלשע שנק׳ מת ע״ש; העצלות שעושה המצזת בעצצוין משא״כ הצדיק עושה. ק*טת בזריזות ולכך וצדיק לאמונתו שמאמין ןמחןק עצמו קגצוה א׳ ט ית׳ בכל רמ״ש איבריו זשש״$ גידיו אזי צדיק. באמונתן ימי" א)׳כ.' & לא ?ןב^ינ "ןהענמלן עלאחת כהשוטיטגאחת נצללז>ילר%תרי׳ךגימצות. א״פמבוארג״כ• כלהעושה $צוה אחת כ§שונ\ו אם עושה מלוה >)חת בזריזות י ובשמחה ?כללו בו לל התיי״ג מצית והבן ועתה

נבאר קושי׳ הלל דלא סתרי׳ משנה דקהשין עםש״ש־ דחולין דאי׳ בש״מ רברכזת לעולם יהא אדם רגיל-לזמר כל. דעבדין מן י שמיא לטב ע*לי1 ״ ויש להבין איןremftfא&< lTipJ 1 לאדם fog אפשר לומר על, הרעה >)פשר שלפעמים סיבר.אל? שהיא רעק, ז?א£1#יא טובה כי ההיא מעשה דר״ע מ״מ איך אפ?!. לזמר :טהי׳ לעולם קך • הגםדהסבראנזטהכך׳ראםאתחבדזראזי לדזן אותולסף זלזת גם שעש׳רעה לפי הנראה מ״מ מחויל

לדונו לזכות שעשת טובה י. ומכיש שראוי לדון את הקב לקז זכותגם שנראה שעשה לו ל^ה ואזי לדונו לזכות שעשה זה לטובתו אמנם היא גו&ייקשה איך אפשר לחנוח לזכות א6 רואה *גושה. רעה הגם שלפעמי' אפשוי י נ $ שמובן שעו£ה רעה ובאמת היאנ1ובה ״ אבל שיהי׳ לעולם >ךאין זה אפשר ואיך אחז׳יל לל הל? £ת חבריו לכף זכות לנ>ךאותן,ללף זנוח ומשמע לעולס לן•4 ונראה ל>ס למנחות יבא טוב זיקבל נןזצ וכן׳ ״ לכקבתי במ״א ל וביאןר משנה אלוןדין את חטרךעד שתגיע למקומו זכז׳ י3ןם שאם ירצה רשנג. שהוא חייב ליון את חביריו זהעזלה מף זכות איןמניחין אוקו לדון אותו לזכות צי אז יהי' ^ הוא זנאי ובאמת הוא חייל לכך אל תדין אתחצירךעד ?תגיעלמקזמזשלבתי׳הזכותומ׳4 . |ע?/כתבןןי •במ״א ביאור ש״ם ללה ר״א רמי כתיב זלך הי החסר זכתיל ט אחה תקלס לאיש כמעשהו׳ ומשני והקשו התי׳יוכן׳ י *י נב״צ דל׳ רמ״א ונתן לך רחמים ורחמך כי מרה כנגד מדה נט׳זק״ל * ״ א״כ הדן את חביריז לזכזת עיכ הוא בעקום׳זטת לכך נידזן לזכזתלל ־: א״כמבזאר שפיר אס דן את מקבי׳ה לזכות לומר tii•מי>דעבלין מן שמיא

לטב עביר אז נעשןז זכזת:באמתזהבן * & ש16עת בש& טורי זלהי׳ון עני!׳ 1 י .להמתי לילן בשרשן שאם מצא כתוך הרין חסל נעשה הסד באמי זלפחית ״ וכתבתי מזה במ״א * ובזה יזנןהעוש׳ מצזה אחת מטיבין לז זמאריכין לז ימיו בעה״ז זנוחל את ־הארז העליונה עה״ב כפי׳ הרמב״ס J ומ׳ימ אינו.ל :פותר ש׳׳ס רחולין ט גם שם הכוונה כך למען ייטב לעו שכולומוב דהיינז למי שהוא רגיל לימר לעולם כל מה:ן אזבאמתלמעןייטבלךגם חמןשמיאלטבעבלי ^׳ 7

?עזה״זרק אחר לא הי׳ בבחי' זי שיוכל לדין לכף זכות לכך, לוטובנעוה״ז ולשלמען ייטב לך 4יקא והבן. לא ?מען יאריבזן ימיך.בעילם שכולו אתך ויש להבין למה 5 1

ד ילא שנותיך ונבאר פשוקיראתה׳ תוסיף ימים י מ י ט י , ר ג

»

• כן פוירת י1טף י * ״־' 1

:•i\ *לתרץ דכתבתיבמייאביאזרש^ים העמידני על ^9אל«חו^ד>! *^ייו^ג־יצואהננ^מב^גר בתר־טכ^ *לי וגל א׳ וטי והשיבו מה דסנא לן וכזי כי החיית ר#א ושמי נקיא יוסף ׳־ו1ה שאמד היה רזעה .אתאחיזבצאן

: ם י י ש ב צ ן א נ לתועלת זולתו וטי וגם כתבתי בע״אטאר ש<׳ם כל שאיני רועהאתאחיו כמו שיש רועה ה • מחויבבדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתם וכי׳ • העולה הראוי להם זהנקבזת כפי הראיי להס כ״כ טיהי סיף שמותי1 • מזשכשהזא מחויבי בדבר ע״י איזה פניי החיצזט׳גאזה או וכו׳ ׳כךמי שהוא רועה נאמן צריו ש־אומר מוסר ללצ^ ..

* כפי הראוי לו זכו'. ־ ׳ויבוא׳יזס^דבתם רעה אצ-י >עס וטזצא בזה יוכל להתחפר עם הגיעי© להוציאן ידי א יחובתן דטינולזכותם ולהעלותם משאיכבלא״ה ל ובזה יובן אביהםטירש״יכלרעה שסי׳ רואה באחיו *:•לאהוצו^ . ^כל הדר באר׳ןישלאצ להיימ העובד את ס' בלי• שום פניה רצה לזמר שתלה הסירחון והריבה• רעה- שצ אחיו• בצי י 4• • '־החיצונית דומה זכו׳ ונצ־הדרבחז׳ן לאדן דהיינו שיש לו לאה שכלאו בגצזת המד תצההשירחזן'באביהם על ששלחם׳*• י"

איזהפנייההחיצונית כליל לומה כמי שאין לואצוה ובאמת מעצפנמאצ פחזתי־הערן ויתערבו בגזים ויצכנדו^ •הזאבהיפןטבזהע״ימ״להזאמזכההרפישמשא׳׳כהדר מעשיהםזצכן ויאהב ישראל את יוסף "מכל בניו משאד* ־

׳בארץ ישראל והבןויןיצ ״ זהנהצהזציא את הרבים מוכיחים המדברים דצטזטאעציש״אל * ׳זזהשאמר^',״ ^חצליןלהתחכרעסהרבים לפעמים בישיבה זצפעמים ט קזקונישהוא־צו ותי׳אבר־חכיסהואצו ט׳בחכמת^ •א י צי :5עמידהזצפעמים בהצזך כמ״שצעיצפירזשהפסוקאשרי. עצהשצזםטן ישראל לאפיהם שבשמים •לפןינקרא המו

' ה י ר ו ע •האיש אשרצאהצןבעצתתעיםובלרןחטאיס־צאעמד כזהיזסףהצדיק, טהואהמיחד •ומחבר אשת נ ,?במזשב-לציםצא ישבזכז׳יעז״ש י הרישישפחי, ישיבה אצדורהבאהבה• יאחוה וטעות והבן׳ ״' יזע׳: פ'זה נבאר• יי

לעמידה והולןכתבתי ביאירזהע״יש״ם למהתזקעין ש^זדכתזטת אמררביחייאבר אשי 4 אמר רב עתידים *מטעין כשהןיזשבין זחוזרין זתוקעין זמריעין כשהן פצאילנא סרקשבאו־ז ישראל שיטענו פירזתשנאמר^י;

:עומדים pi' .ט הנס המדבר בשער בת רבים דיבורי, .עז נ^פרייתאנא וגפן נתנוחילס דש להקשית איד מוכא־ י ;מוסר ותוכחה צטףצכלכל דבריו במשפט שיאמרלכלא' 1לעץ נשאו >»יו.">ןא«לנ& אילץ סרק *ורש^פיר׳מרכתיבא

לפי מדרי*תז,5 ויש אנשים י שיאומר להם שיהיו בשב ואל תאנה וגפן־וט׳ ־־• * הרי ע^פרי אמרי יטז * *ש להבין דצמאי ־ •שעשהוכו׳ זישבעמידהזכו'- זישבהילוןוכו׳יעז׳״ש• ־ 'קא״יאשארע׳^גיי־שאי^וי^3'י^ו״״יי^־י^ת^תילעיל^^^

! ^ ך י •אמצה קם פןממי י דדן פנימי בפסוק זה במי׳ עייל ונפק להוציא הרבים י״א־ צד<ן שיט, מחויב בדבר פדי לש-במ״א והממיר / ״ שהוא להתחבל בישיבה או בעמידה או בהילוך למדרגתם להתחבר עמה׳ ולהעלותן זכמ ו כ ו

v? ?•• . i -י ־ • - י• לדחיות זכו׳ ־ ־ י 4 ע© הרטם להעלותן זזש״ה אשרי האיש אשר לא הלן זכז׳ ־י ממורי זלה״ה אםכצי׳-ב*^ ת ע מ ואמנם בחי, זאת הואסכנהכמ״שבמי׳אביאודפםזקעל הנה שי '•*'••ילידי •ל&י^ * : י• י i •זאת יתפלל פלחםידדקלשיטזף מיק רבים אילולא יגיעו ״ "להיו^ •י* י ־־ ובאאמרלהצילו צדן למור שיאמן י לטינו לעייל ונפק י שזב אין בא לי^נםיו1זיזכל: ה ט הטובע מ • אוחז פלקז׳ זכו׳ ״ ובזה יובן ביאור ש״ם הנ״ל שלחו עזמל ומצב על מצל ומזיגה אחת^לא לירד ו׳זת שאמ^"

נטרד^; :לייאמזהיזט' ־ להיינז שיעלה לאוןישלאצ ואםצטן ^ה-שלאי: 'יומה ;ל^ימלחזצהלארז לתועלתזזלתו . פנ׳ילמ״מ^אלתלבה '>י4גוימ,*:למעל«מז»לנמ ומיממלויצמ*לעיצ׳יי '

— ״ י בישיבה להקחברבמדטג^ן; - — - - יללתתבר.במלליג!ה זז־ וכן בקילוןיזכ*׳ סכנהכנ״&דק לקצר בלי צשטף מיס

^^^ , ממי״־^מב^מאו! 1 5 והבן!״ ובזה•יוק אלה תזללתיעקב יוסף ״ טתואדיעקב (גןממ־יהעלה *P" יי" ׳ הוא ע״י ט ידו אוחזה בעקב עשו וכתבתי מזה במ׳׳א ע״ל : ״ ׳לא אמית ט אחיה זהבן י ג£י~

־ • : ^ ^ ל ח ג ם י ל ל כ W ו i l l . כל^השתמלא ( *flJJISW• י ממורי ־v^־B .ל י ־ ־ : : .ילך לעשות ־ - י־ ־י; השם פתןק

עה שולם והבה עיומדעלריאו^ י&וחךעשה»להעלות אנשיעשיה: אל המחשבה שנקרא מקץ שנתיים ימי© ׳י ופו' י י יזיק! פרעי יי ז ג ת ו מ פ ע נ * ^

ה נ ה ו ז ס מ יוד איתיותידו׳ וטינו על ידי הל^לך־^הוא בחי׳

׳כמלע׳שנאמר:עדזתביוהםףזגז, ־:'&;׳.״יוזש״היוסףבן זיחצםשנית. זהנהשבעשבלים עולו*!בקנהאחיב^>1^ה זטזבותזג^ ויאמר יוסיף אל פרעה ^חלו־ספלעהאחדהןא^ ז ז : ׳פי־־שםהלעתגי׳י״זזיגן • .שבע• עשרה הייזזגז,י ^ ה ת ע הואשאמר הכתוב זיגח-משהאת עצמזתיזסףעמז על זגז* שבעיפרותה^זבותש^שנייוזהנהזצ^ * ״׳ ו

:מזגה. זן והבךי: אמ^ם נבאדשכר ספיקות הנ״ל לכהבתי צרעה'איש נבון ותכם זגז' s זיאמר פרעה אל יוסף אחיי־ ׳ ׳במ^טישכמהסוגימןטחים משל למלך ששלאבנז אודיע אלרים אותך אהלל זאת איו נבון: 4וחכםיכמווא^ס י

ן:ןל>ן ב׳ עבדים א׳ חזר בלבלידלטזדיא אהי׳ על ביתיזעל פיך ישקכל עמייגז, ויו״כב אוחוצמר^/ . עצבש^גנב ורצח זכז׳ • זהב^ליבראותןלברים המשלה וגו׳* ויומףקוא השליש על האלץ ׳הו^המשב <% ; >0םק:אל^שתלה לסירחק באביו ששללואזתיאלפמזמי לכלעשהארזזיאמר^פרעהלכצמצרים למאליומף:א^ה־

׳העלןויתעיבומויםוילמלןמעשיהםזכו׳ ״ ׳ובזה יא״מדלכםתעשז ־ 'זפי׳רש״ילפישהי׳יו^אוערלה^^שהם תואלזממוןעם מקראינמלב ש^מולווט׳והספיקותמסיטאזרןכתבתילמ׳^א ולעתצ'># •יזבןזישפי^ ינטשטינהעי^תותיהערן שהם ממרי אבא: שכש ^קשה־רנרא3א־ומרימי>:ולאא^/ ׳כרצועה לאצל^ ללןןייטנ<. לצך־ני,כא ׳מגזרי ׳אביו ןיהיאאו שנתיים ימים ב׳ ימים מיותר גינאוממח׳ול^ק מטעההזה לשןיןהזוהןלאאנ^רויחלוםפלעהזצרי״ '•ל/לאומדמקץ נ ג ^ארז . : ) י י נ צז דאהכקי .ישהמז י׳ - , ־ ׳ . / ׳ •שנתיים י : : . ׳ • * ״ י • י • *־ ״־ "

ב ן פורת יופף ד ג

ה ג'שנים ובסיפא; לחלקו שמי שנינד ומחצה ל קיט!? , ל וה ;.ג׳ששאל:נלט.־ י נ הריטבא וכוי ומה שתירץ זכז! צייך מ

ה זכז׳ שאם יהי'׳. הלכה כלש לכ תקשה למה כך׳ . ל הלכה כ/ מוחילן עליבין שינין זמקרימין וזה צריף ד׳ רמשני ל' בחי

הבנהה׳הק־שהמותרלא לגדמטתזטיייעז״ש׳.• ושארי' •הספיקות יעו״ש י והנה כתבתי שם טאר זה בארוכה

אך שיש-שסעירבובלברים אחרים וכתבתי כאן,בקיצור ־ ומה שסתם כאן יבואר שם ״ כי תכלית בליאת אדםה בעסק למור התורה לעשיית המצות .הזא׳כמ! בעולם מ שכתבבתיקוניסתיקזןמ׳ וזה לשונו זיהי מבדיל בן מ־ים

למיס הבא רזא לאתעםקא באורייתא דבע״ל זלאפרשא " בין איסור והיתר טומאה וטהרה וכו׳ י ובזה מפריל מן השכינה שנקראהלכהאיםזר טמא ופסול וט׳ • אמנם כל אלובבחי׳ו׳קצוותז־״א שישימין<ושמאל. דהיינו חשדם בימין וגמרות בשימאצ משא״כ למעלה בג׳ ראשוניאר «1רי זלה׳ה הכל אחרות א׳ ובזה בי

ש״מהנ״לאעפ״י שאלו אוםרין ואלו מתירין היינו בו״קלא אבל למעלה בטנהשנקרא אלקים חיים הכל אתדות א׳ וזה שאמר אלוי אלקים חיים זרפת״ח י ולהטנךזה ט הדעת ואלו לע הוא שורש החו״ג ושם הוא אחרית אחל וכאשר נתפשטו שהוא איסור החסרים וגבורות בו״ק שם נעשה ימין ושמ והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול וכאשר. עוסק בתורה בדיני איסור והיתר להפריד הטומאה שהוא האיסור מן| ההיתר ואינך נכלל שמאל בימין וחוזר. ונעשה הכ אחרות אחד ביסוד העולה עד הלעת וכו׳ ״ , ונודע ט שמאי הוא מן הגבורות והלל מן החסרים והיינו בדעתי ששם שורש החז״ג ותלמידי שמאי זהצלהם^בו״ק שנחלתו בדיני הטומאה וטהרה י ואינך כדי להפרידעל ידי לימודם הטומאה והאיסור ואז נכללו הגבורות בחסדים'ה ׳.מצל התםלים שהוא לקשר הלכה בימין אשר שם ללט ולאי לנות לאל© בימין והנה £צד המסדים ששם הי

שנברא * אמנם מצד רונא דעצמא שהם מצד הגבוחת ג ששם היצר הלע׳המחטיא 3ט אלס-נוח לו שלא נברא כ?

בני עליי׳ הם מועטיסשמרו^הם החסדים ויצה״ט״ ובזה. יובן גלשנים שנחלקו לשוביה • גישניםרמזלגיספירז זכו׳ דהיינו שנחלקו בדיני איסור והיתר זה אוסר תם:

מתירכדי להפריד מן השטנה שהיא הלכה על •יד עסו; ־ל הפסו לימודם: יפרידו מן ההלכה הטומאה והאיסור ו, ואחר שנפרד מן$ש?ינה הטומאה והאיסור והפסול או נעשה הכל אחדות א׳ במו בבינה שנקרא אלקים חייםזזשק ואמר אלו ואצו דברי אצקים חיים והלכה כב׳׳פ שיצא לה טנכ>לו3בויווו־ לקשר הלכה בימין ששם שורש ל שהיי בשמאל בתוך החסדים שהי׳ בימין • והמקשןלא כחית לזה והקשה מאחר לאלו ואצו לברי אלקיסחייםלמהזנה ב״ה לקבוע הלכה כמותן ומשני שפיר מפני שנוחיות!ה טח לאדם שנברא וט׳ ר״צ מצל החשדים של בחי׳ לנו עיי ששונין דבריהן ורבריב״ש כמפורש אח״ז ועלזבין טי כרי צחבר חו״ג יחד זמקרימיןדנרי לש ונו׳ ט הגל«מת קודמי? לחסדים בלמ וזהו ענין קדמת יצה״ר באלם קורם

ליצה״ט ולכך ומתחיצין בשמאל שהס: ך מ ה • ?׳ןי שיוכלל אחר כך שמאל טמק ז ואח״כ לברי ל

וזהו סור שמאלו תחתלראשייואחי כל וימינו תחבקני -י ׳•:י•ט ן^מיז ״ $ ולה. , ובזה יובן ת״ר ל שניס ומח(ה נתצקו ל:1 : \ - . ס ו ח . . י ת . . . . •־: .

שנקיים יעים ,׳זאי^עפר^לאיזהזמןיהי׳ שנתיים ימים י)םלזמן% שהייבטתהשזתר האלפידבריחזי׳לט׳י׳יב שנים בבית הסוהר י י והרב בעל הטורים טאר זה נחמד כאן מקץ ונאמו־ באברהם מקץ עשר. שנים דהיינושאמרוהנהמןהיאור לםוףעשר זעודשנתייסוט׳ י ה; עולות שבע פרית וגז• הא אמרו בלם מעולם לא חזי אינש למעייל פילא בקופא דמחטי וכו׳ • והכי נמו מה­׳ למה מה עני! פרות לעלזת מן• היאור שהוא ךבר שאינו- ו ברמז בחלום זה ענין.זהע״יפרזת זשבלים ולא בענין אחר, f'למה ראה עניןפרית , ושבלים 3ב׳ חלומזת זיקץזישן, לכ׳ט׳נרמז הלימוד ועל השנות וגו׳ולאבחלוםא׳ החלום כי ממהר לעשותו ח׳ למה בשראה שר המשקים ושר האופים בחלום גי שד4ים t וגי מלים פתר שהם ג׳ ימים וכאן פתר על זי פרות ,וז׳ שבלים שהם ז! שטם • ט׳ הקשת פענח רזא מ״נ! גבי שנע שבלים הטובות כתיב עילית בקנה א׳ משלכ בשבע שבלים דקית וכו׳ 1 • י׳ מה שאמר ועתה ירא פרעה איש נטן וחכם וגי׳ הקשהא שאין ענין זה לפתרון החלום רק־דרן עצה ומי נתנו ל מן י״א^מהשאמרועלטךישקכלעמיט׳רשיייתזן ע ן י ל ויתפרנס כל עמי וגו׳ * יקשה למה נקט תואר ישק לענין פרנסה ובמסורה כתיב ישק ב׳ הכא ואידך שפתיים ישק משיל דברים.;יחוטיוכו׳יעז״ש ״ י״במ״ש וירככאותז במרכבת המשנה לאיזה ענין הזכיר זה בפסוק הגס דקשת קושיא זועלכלהפרשה זכי התןרה הקרושה והתמימה באה לכתוב חלזמיתפרעה בתזרה זגם מה דהוי הזי והתורה. איךפרש׳זונוהגיבכלאדש ן ה ויה׳ ואם כ מ י י ק א ו : ! 'ובכל זמן י״ג מה שאמר לכז אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו שתי׳ יוסף אזמר להם שימולו זכז׳ שהזאקמוהזמהענין מילה לפרנסה שלא רצה לפרנסם עד שימוצו י״ר מה שאמד .ויוסף הזא המשטר צכצ עםהארץ וללשו בלם דחלק אמר דבאאמרר׳ששת, כל הלומד בן חבירז תורה זוכה לברכות גייוסף שנאמר וברכה לראש משטר ואין משביר אצא יוסף שנאמר. זיוסף הוא השליט על האר ן הוא המשטר-לכל עם הארץ ״ ויש להבין מה ענין זה לזה ט המשביר של יוסף הוא שהי׳ זן . ומפרנס לכל הארז זמהלת כפיר׳ מוהרש״א ,יאי; זה ללזמד את בן תביה תורה ז טהתזרה . הוא «זזן הנשמה ,והלחם הזא מזון הגוף וכמייש שזל^יו^לברכות עכור שהי׳ זן זמפרנם לכל עם האדן בלח>. יי ומזוןהגוף ק• יזכק הת״תהזן .זמפרנם בלחמו של תורה ומלמלה שהוא מזזן הנשמה זכר זם כן קשה מה זה שאמר זןפה לביפות כיוסף יותר מיוסף א יהלל כי נזרע ט׳מזין. הנשמה הוא גרזל ממזון הגוף וכתבתי 1ליא1ר זה במר^ם אחר ״ זלל ליבזאר הכל בתלא מחתלי, דאיתא בפרה קמא דעייובין אמר ר׳ אבא אמר ללה הללז אומרים הלכה כמיתינז ג׳שניס נחלקו לש ו והללואזמרים הלכה כמזגךט יצתה ב״ק זאמר אלן זאלוה ומאחר דאלז זאלז דברי ל ,לכרי' אלקיס חיים והלכת כה לקבוע הלכה כמיתן מפני שנוחין •אל?ץ׳ חייס מ״מ זכז ל P ועלובין הן ושונים דבריה׳ודברי לש ולא עוד שמקדימין לנרי לש לדבריהם וכו׳׳״ ת״ר ב׳ שנים ומחצה נחלקו *״ש זלה^ללז אזמיי׳טת לו צארסשלא נברא יותר משנבר'ללי אומדים מת לו לאדם שנביא יותר משלא נברא נמנו ה 1

וגמרו טח צו שלא נביאוט׳ וכ׳ הריטבא איך אפשר שזהט׳ שניהם דברי אלקים חיים זתירן י ר ו י ת מ ה י י י ^ ׳ו:? W ״ והספיקות רבו א׳ למה תחלה נחלקו לש

; פנימי, התורה שנק׳ אור גי, רז וכורע ט תורל: ש6ל2 הוא כעלמא לנזק׳ שטח טשיבה ופנימי• התמיה הוח־בע־צמ׳ ** זהנת^ דדכורא שהוא בעמיר׳ וז״ש עומד עצ היהודי :

וצרטת בה ויש בזה ב׳ בחי׳ א׳ מצל היצלט שצומד לשמה*^ ב׳ מצל'היצה״ר שלאי לשמה זזה בתי׳ ז• פרות טינות ו רעית י אמנם אסהוא'ל3ון־ו'חכםהוא יטצ לענותי אח׳׳כימןז׳פרותרעוית שיר\'ז/פדות טובות כמ״שאיזה סכם הצומל מכצ אלם וביאור מ£נ$\והי' כאשר יריס משה

^ א ר ש יירי.להי •נו ילי הלצ שנעשה מן לעזתטזטת אז וגבי ינל" ויזי׳ש זייקןפרעה מהשינה זשזיב ויישן שהי} ב׳ בתי׳ שי ישונה הנייצ ויחצזם שנית יהנה שב:1 שבציסעילית בקמ$ס הלל ׳ טהלימיד ששונה: י ^ אחד הכוונה ויישן ב׳ ע

בצבזשי התורה נקשינה וש3ע שבצים היינו חותיזת צבויש^. כי צבוש^אאורה הם דיני קטומא׳ וטהרה וכו׳ וציריך.שילמו* כלי צה^יליהקליפה ׳ ויזכלצ הגבזרית בחםלים זאז אל( 1אצוי דברי ^לקי^מי^ דר^נויטצה י וזהו שאמר עוצות נקנה א׳ ט הרואה קלה בחלום י&ל לבינה שנאמר קנא חכמה קנה בינה ושם הוא אחדות:א' - פנילע בסול אאא4 ואחת 4 והנה בבחי׳ שבלים שהוא־לימודילטס תמזר&

יש בו ג״כ רעים וטוטם דהיינו לימור לשמה ישלי* לשמרי ״fewל מ1 שבלים ט ם י ב ח 1 ו ז ^ י ה י 6 אמנם י

א אית לן טל#' * מ י ג ת ב ת ע שיהי' שבלים׳ טובים כמז ש בחקלא עיילא למתא' ולוי ויוסף שפתר שנע פרית ושב?# ׳ הנ שבליפ הוא שנע שנים הוא לשון שונים רמז על עני ן, ת׳־שו?ןק5 ם בזי פנים זכלל י י ^ ׳ ^יהי• שזמ; הצפה ז יירא פרעה איש נכזן וחכם שהוא פתרון החלוש עזלורןבק^* ע יא, זכנ״ל ט החנם הלימד מכל אלם יצול לעשות מן׳ דן ווזכם' ו צוזבים י *יאמר צרעה אל יוסף אין מ כמין טי-יםול עיצה על הדעת וכמו שצ כצלו החי׳׳ג בדע£ ־אחלזת־א' כך ביסול נעשה הכל אחדות א,* יתוכל לצ&& ׳אתה פתרון החצים שהנהעולזקבקנ>א' זז״שאתהתה?^ ר ^ ם ״ ש כ ש ״ על ביתי ועצטך ישקלל עמירמז מ

3L ר ר 2$חח אזצרזת בשני בצזרזת זי)מר יכנסו בעלי מ משנה זכו, אבצ עמי הארץ אל יכנסו ירחק •ונח1בל

• 1 1 א 4 י ע מ י ו א ל ל ״ ונכנס א״צ ר, פרנסניאיל קריח א¥ ד כ נ י י נ ע א ה ה ל , ר ה ו :4נתתי צחי צע״ה • י והקשה מ

י על שנתן פת1• ע # ׳ י ה ה א * ו * י י י נ ם ע מפיכםי! ע לע״ה ותירץ מוהרלא ובז׳ יע-י״ש וכלי י״ל סי׳רמ״ג-לךא •$שם הדטבא לפי שהי, שני בצורת מה שהי׳ אמ2צע״היחנ\ יללו! אבל 5לאו וכו׳ יעז״שיזז״ש ועל פיך ישק נל עמי דייקא כי יש? צתב למסורה ב׳ א, הנא זא, שפתים ישק משיב לברים ככוחי׳ הכוונה טישקהקלשון מזון ופרנסה •וגם יישק הוא לשון לימוד ש^טסקקוכו׳ חה נמשו מזה כיע ל נ ח כ ל ז:שני בצורת אין מפרנסין ע*ה £עי״זיחסר ל

ו:ריטלא הלל משא״צ ע*י'ייסף שנקי המשביר ע״י ןןלנןן י% 'לאחרים תירהכמ״ש בלס לחלקי הלל ךוטהצובזאר ק­ ל **ר הלל] 'כי המשכיר סובל ב, פירושים א' הלומד ו

תורה כמלה זברצה לראש משבילי ודרשו בש״° לחלק שהוא! הלומד למטרו הזרה וכזי וכליל בי הממביר היא המפרכק0 וזן זזה נמשך מזה ובזה יןלן ־ ויוסף הואהמשביר לכל ע

ל לזין ולפרנס • ! כ יהאר׳ן דייקת ל ע*י שלמד עמם תורה היי י ׳כצ-ע״המשא״כבצ״הור^^ «ל>«עלטן ישקכלעמ*

אפי,

״ש ביאר׳ זה י (1חזם שובת הזא מדאזרייתידי״ב מילין 01' יע תתלקן לש ולה הללו אזמריםנוח לאדם שצא נברא כי מצדבחי׳ לש :ששם הגבורות ונתגברהיצלריעל האדם נןחלולארם. שלא נברא יותר משנברא מצד החסדיםה אמרו יותר נוח לאדם שנברא בי לפי והיצה״ט משא״כ לה שגברו החסדים ויצללט ודאי נזמ לאדם שנברא' במי׳ ל יותר משצא נברא שהם הגבורות וכר אמנם נמנו ורבו מצל *מבא־דעצעא יכו׳ ״ ועכשי1 שנברא יפשפש במעשיו וימשמש להסיר הטומאה והאיסור מן הגבולית רזכצצ השמאצ בימין

ז על ו מ בשרשן שנעשה הכל אחלזת אחל והכן ׳ .״'.•׳• - » לבאר ש?ס דםוף נדה תנא ללא כל השוגה הלכות בכצ יוםב שנאמר הצינית עולם אצ הקרי ל «זמומ;צו שהוא בן ע מצילות אלא הלטת זכו' ״־ ויש להקשות הלל הלומד' ^אי השינה גם הלכה׳ מאי הלכיק ועזר זכי בשביל ששונה־ 1שני הלנזת יהי' בן עזה״ב זכתבתי ביאזר זה במ״א ־ זנעת

ל ט העיצה מדבכינו הלל ל תכלית הלימוד בדיני איסורי ל והיתר וכזי כדי להפריד מן השטנה וכר ועסק לימוד זה נק״ למשי התזרה אמנם יש עזר בחי׳ לימוד כי אחר שהפריד י הקליפות מן ההלכה אז יעסוק בפנימי׳ החזרה שהזא שירש' התורה עצמה כמ״ש נמ״א דשתעתייפי׳ הלם מפני מה 'א״ח שבבבל מצזמטן.מפני שאינן בני תירה יעו-׳ש-זכן מצינ<צה״ה שאי׳ ל(מד האלכה ^שה פעמי׳בלטשי ןשבחי׳האליי ־ יבזה >ן10רא ופעם זיילפנימי׳ ההורה ונו׳ יעוז7ש • וזבן כצ פשונהיהצטת שצריך צל>;זר חחלה יהל^ ע״פ< לכושי התולה ואח״כ צריך לשלות שוב ההלכה' צפנימייהתזר' ׳למב^זלייחלהלכה -שהזא אותיות הצצה אצילודה וז״ש[ גשז^לכ^תשצאמר הליכות עולם לו א״ת הלינות אלא הללתולם{מא ?אין אתה יכזל לקרוא הליכזת שתלך להתייחד{להתחבר ^ס דזדה &הזא ע/?י לימול פנימי׳התזל להייבו שילמזד הלטת דיל" הטזמאה זהטהרה כדי להפריל ^ט׳זידעחהצכה פדבריימי והוא >לי לימוד לבושי התורה *והוא זיט6 והלטה 3ח'י׳ ו״ק יאחר שיפריד ונעשה חז״צ אחדימאיאלו ואלו דא״מ ילמוד בהטמי׳ החורה ששם אל< ואלו דברי אלקים חיים סוד הבינה כניל והיא הנק* עה״ל לכך לזצר תאנר\יאכצ פריו ולכך כל השונה בכל יו6 מובט& 5ז שהוא בן עולב זהבן ״ י ובזה יובן ויהי מקז שפתיים ומ<םל צודעמ״ש במדרש ויקיןמשנתו דהיינו מלימודו וכו

1עףשי• ולי נראה לשני פירושים יש גחיצתויקץ משנתו לשון שינהל לשין שזנה וצזמל זשניהן אמד! זזה נמשךלה ושינה כ* י לבושי התורא נברא •עילז!6נק' ל 'מזה ט ע עיין עם^לגזש התןד׳הוא לצרכיעןיל* לידע דיני הטימא* (הטהרה אסורזמותר מה לאכול יומה שלא לאכול וכיוצא וגלי פנימי׳ המורה נברא עזה״כ :שנידנשמהזנאראיז6 *א״כ א״ש זקן יעקב משנתו שיק׳ן נ(השיצא מעסק לימוד בלבושי התורה זבא לעסוק בפנימי״ התזרהיזכז׳ * - זה״נ ויהי זמק׳ןשנתיים דהיינו זיקז מהשינה לימוד לטש* התירה זר\ש שנתיים דהיינו ^זלר\הלטת לעסוק בפנימי'התורה וז זל׳^לימזד הללאינק'6ינה3'נקי שונה זז״ששנתיי6 ־ זימישכי בצימול פנימי' התורה נק״ימים היסך לימוד לבוש

התורה זהעלה של התורה שנק׳ ליצה ושינה ופרעה חולש כיעיעה היאזלשזן׳ עלה לימוד בנגלה כנודע וחולם הוא ^5טתר שטא נקודה למעלה מהאותיות הרזמז לפניאי׳ קתזריזכנזיע ח״^והנה עזמד על היאר כמ״ש בתיקזני-• דזזלגע״בכלקהילזדהיאזיהתשליבהו - •אוראיהו• ^ ״• ^עי׳ ימין טאזרה אזטית היה אזר w׳c ורמז על לימול

*pi* - בת נימוסין דאתיין מסטראדמםאבזתא דלא שלטין־מכיאתי, צפרא וכויכמ״ש בזוהר מקץדףר״גע״בוכל ־ ־ (לדברינו י מבואר והבן י ובזה יובן פסוק הלל ולקחת חותנו לעבדים וחת חמורינו כי מה שהיי עד עתה החימר נכנע לעבר״אצ הנשמה ועתה ע״י הקטרוג חייו שיגרום בהי פך לקחת

אותנו ואת החומר שלנו לעברים לפרעה מלך מצרי׳ שהוא' היצה״ר כמ׳׳ש במי׳א ביאור פסוק אנכי ה׳ אצדיך אשר הוצאתיך מארץמצרים מביתעבד׳זכז׳ ובזה יוק ויהי מקץ

שנתיים ימים הכוונה כאשר זיקץ משנתו ובא לבתי' אור ! שנקרא ימים לידע באור שכלו כי מלא כצ הארץ כבודי אז מן פרעה נעשה חולם מה שטה בגדר השכחה שנק׳ העורףס הללי תדר חציק כמבואר לעיל והבן • וגזה תבן ל עתידה א״י שיעשה אילני סרק פירזת כי צעחיל מצא׳ כל הארץ דעה את" ה׳ ואז ידע ט גס אייצני סרק עושה עירית' שיצה״רנבצ יעשהפירות ויהי׳ צבן כמ״ש צעיצ מזה כיי בידיעת הארס אשר כבודי ית׳ הוא בכצ העוצם אז יתפרדו; כל פועלי און שהם אילני סדק שאינו עושה פיחת ויחפשנו'( הקדושה כי הקדישה הם עץ העושה טרוח והבן י! י ל י השכל וכלליכ לעבודת ה סר י מו ל ע > לן ק המשך הפשק ויהי מ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד עצ היאר עילית לב* פרית יפית מראת ויי׳ והנה שבע פי־ית אחרית עוצויאחי־יק' רעית מראה ודקות בשר וגו׳ ויישן ויחלום שנית והנה שבעי שכלים עוצת בייאח וטובות והנה שבע שבלים דקות ושרפו* קדים צומחות אתריהן וחבלענה וגו׳ ופתר יוסף חנזם א" שכע שני שבע ואח״כ ז׳ שני רעב זעתה ירא פיעה איש׳ נבון וחכם וגו׳ ויפקד פקידים זחמש זגז׳ זהי׳ האכל לפקדון־ לארץ וכו׳ זיצבר יוסף בר זגז ׳ וליוסף יולי* שני בנים א׳5 מנשה כי נשנ• וב׳ אפרים ט הפרני וכו ותרעב כל הארץ מצייס ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר לכו אל ייםף אשי־ יאמר לכם חעשו ודרשו חז״ל שאמילהם יזםף שימולוטי • וירא יעקכ כי שט גמצריס ויאמר רדי שמה ו ושברו לנו משס ונחי׳ ולא נמית וגו׳ ויוסף הוא השליט על האיץ הוא המשכיר לכל עם הארץ זנו ויבואו אחי יוסף יגו* ויאמ׳מאיןבאת׳ ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל זיכר ייסףאג* אחיו והם לא הכירוהו וגו׳ וי אמר אליהם מרגלים ארם לראוי את ערות הארץ באיסייגו׳ ״ ייאמרו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים וגו׳ י והספיקו׳ רבו א׳ זכ י ההורה התמימא באה לכתוב חלומית פרעה בהורה וגם מה דהוי הזי כי אםנ איס ובכל זמן י ב׳ כמשך לשין מקץ שנחייס שזה נוהג מ ימים ש*ן צו ביאור ג׳ למה כרוח וכבלים הלא יוכל לרמו׳ וערה יד* פיעה איש נבון ענין זה באיפן אחר ג״כ ל ןחכס מה צורך לזה נבין זחכס כי אם איש ממונה לזה יהי' מי שיהי׳ י ל קז׳ רמ״א הליזעץנחגוהו וסי ר תיאר ויפקד פקידים וגו׳ ז׳ מה ענין וליוסף יולד לבניםלכאן יתחלה הל״ל דחן לו אסנת וגו״ גם בנתינת טעם השמיח של שני ; בנים וגי׳ ־ ח׳ מה ענין מלה שרצה יוסף למזלם שיר\ להם למלאיח שבר רעבון בתיהם ט׳ כי יש שנר במגרים דמשמש לשין איכל ימה זה שאח״כאמר רמ שימה ושברו לצו ״ משיב דמשמע לשון קנין זכחרגזמז י׳ ויוסף הוא השל*1

. והיא המשמר כפל י״א דבש״ס נחלקלמרי מזי^המש^רן &'לזה י • ^ ה י וקמה מ מ הלמד עם חנירו׳שכרו כיוסף ו ומזהרש״אביאר זה כמו שזכה יוסף .ע״י לחם הגשמי לךן הרומני זמ׳ ואכתוב מזה'לקמן-:* ׳ ׳ולצי הי&ןן ו ע״י מזג מה עניןמרגלים לכאןוכצהעטן ״ כ • י העניןץתנארזה ל

פח ינ1גר

בן יפורתי שפתים ישק משיב דבי־יס נסחים אפי׳ עמי הארץ ט ע יכול לקיים ישק ב׳ לפרנס כל עמי הארץ ובזה א״ש מש״ת וירכב איתי במרכבת המשנה שהי׳ יושב ישונה לעמי הארץ לכך ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים ונתין אותמנצ כל ארץ מצרים • אמנם אחז״ל אסיר ללמוד עם עכו״ם תורה עד שימול לכך באו אצל יוסף ואמי־ להס שימולו ושפיר אמר לכו אל יוסף אשר יא מד לכם תעשו והבן * עוד י״ל מקץ שנתיים ימים דפתבתי צעיצ יראת ה׳ הוסיף ימים ושנית רשעים תקצרנה וכו׳ יעז״ש ״ והעילה משם ט יש ב׳ בחי׳ א׳ שנתיים ב׳ ימים • ובזה יובן ויהי s מקץ שנתיים שבתחלה הי׳ בז בחי׳ שנתיי׳ ואיח״כ בא לבחי׳

• ימים אז ופרעה בחל עורף ושכחה הדר חלים והבן •י פשוק ויהי מקץ' ר 1 . עפ״י דברי מ «ן כ שנתיים ימים ופרעה חולם זגז׳ * זהספיקוצז עם ביאזא כתבתי ונבאר פסוק ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף זגז׳ ולקחת איתני לעבדים יאת חמורינו • וגם אח״כ פסוק הבקר אוי והאנשים שיזלמי המה וחמוריהם וגו׳ י שיש ליזכלוהו בשלמא מה שאמרו ולקחת אותנו לעבדים לש משא״כ זאת חמזרנז צ״ל * וגם מ״שכ מייתר וחמוריהם כי אחר שולחו המה וחמוריהם ל שהזכיר העיקר למה הוא מזכיר הטפל י ונבחר פסוק קרוב ם׳ צכצ קוראיו לכל אשר *קראוהו ברמ׳ויש להבין מהו באת׳ זלצ דאי׳ בתיקוני זוהר תיקון ך״ו דף ע״א ע״ב וז״צ א״ר אלעזר והאי כתיב איי ה׳ צא שניתי והשיבו ודאי איהו.א אשחני זכו׳ ואיהו צא חשתני וצא אסתתר מינה אבל צגט מייביא אשאני קלה ואסתתר:מהנהון הה״ד אסתירה פני מהם וגוי יעז״ש *צ״בין זה נ״צ.דכחב בזוהר שערי היכלות התפלה זה צמעצה מזח ומצאכים מקבצי התפצוח ישמ$*ך שקומתו ח״ק שנה זט׳ יעי״ש • 'ויש להבין הא השי״ת מ,א' גל הארץ כבו^ו ליה אתר פנוי מיני׳ ובמקום שאלם מהכלל שם כבודו ית׳ מצוי וא״כ לצ שיקובצ התפלה ע״י המלאכים שילכו מהיכל להייל זכי׳ ־ זלצ דכתבתי בילאה משל שאמר חודם חק־עת ל ז ל ר• ז י ממו ת ע מ ש ה שוכר שהי׳ מלך א' חכם גדול ועשה באחיזת עינים חימזח ומגדלים זשעריט זצוה שילכו אצלו דרךיןשערי׳והמגדליסזצזה צפזר בכל שער וש< אוצרות המלך זיש שהלן עד שער א׳* וחזר ויש וכו׳ עד שבגו ילידי התאמץ מאד שילך אל אביו המלך אז ראה שאין שום מחיצה מפסיק בינו לבין אביו ט הכל היה אחיזת עינים .!הנמשל מוין ידפח״ח ״ וכן כתבתי במ״א מה ששמעתיה ט בידיעה האדם ט־שי״ח מצא כל ל ז ל <זגזורי ז הארץ כבודו וכל תנועה ומחשבה הכל

ממנו ית׳ אז בידיעה זז יחפרדו כל פועלי אזן זכז׳ א״כ כל המלאכים וכל ההיכלות הכל נברא ונעשה כביכזיל העצמזחיו ית׳ כהדץ קמצא דלכושי׳ מיניה וביה ובידיעה ^את יתפרדו כל פועלי און שאין.שום מחיצה ומסך מבדיל *יןהאדם ובינו ית׳ ביריעה זאת • ובזה רטן דברי׳ לא שניתי דמסיים שם יכל תיקונים הלל אני ה• לאיליןלתליין מני׳ ומשכינתי׳ לא אשמי לעולם זהבן.זה י ובזה יובן קרוב ה׳ וגז׳ והיינו למי שימ־אוהו באמת •יייקא' שהלא ראש הזך וסוף.שיודע כי מלא כל הא^ז

קרזב לכל קוראיו ו ליח אתר פנוי מיני׳ אז באנ ל י מ

*אמת ומבן • ובזה מבן פסוק הלל הבוקר אזר לל כאשר ״אירי אור שכלו לידע ט מלא כליהארץ כבודי אז האנשי6ז אלי{מאריהןדטנא זנו׳ ר>מה זחמוריהסאיטן *רדיני ז 0ולי

pj פורח יוסףן לכם משכימי קום מאחיי שבת אוכלי>לחם העלטם כדה שינה כי ההפרש כין אנשי חומר לאנשי הצו^ה כי יחן לי אנשי החומר עושי ן עירן .מעה״זיומם זלילה לא ישבתו לרדוף אמר פרנסת עה״ז ואזכלי לתם העצבי׳ כי אין ארם מת וחצי תאייתובילו ועניני עה״ב נדמה לו לחלום משא״כ אנשי הצורה עזשין עיקרמעה״ב ועניני עה״ז נדמה להה בחלום כלעכי5י צער עליז הוא לידידו שינה שאינו רואה טוב וט׳ הצם שאין זה לשינו יעו״ש י זז״ש וידו אוחזת בעקב עשו. דכתב בעקירה מה שעשו דש בעי־,בי אחו ידו של יעקב צעיר,׳ב דש עשו בעקב וכמ״ש ותשחק ליום ל זכו׳ זר״ל עניני ע אחרון שהי׳ מלעיג על מי שח׳־שש ליום אחרזן משא״כ יעקב ידו אוחזת בעקב עשו ועשה אזהי עיקר * זהבה אנשי החימר נקרא פרעה העורף בחי׳ השכחה ששכרןז כמש״ה ל לעשית שליחיתי יה׳ בעלז ע״י טרדת ועסק ע בפרשת עקב פן תאכל ושבעת וגז׳ וכל אשר לו יילה ור$# לבבן ושכחת את ה'אלהין המוציא! pfo מצרים מביל שהיה תכלית בריאת האדם בחומר וצורית עכדיס ל שיהיה החימר והגיף משועבד להצזרה והנשמה לעבילת ה׳ ובגלות מצרים היה בהיפ! שהיה הנשמה משועבד לעבד לצורך הגוף שנקרא מצרים שיש לו מצר וגבול היפך הריתצי שהוא נצחי עד שבא הגאולה והוציא הנשמה מגלית ושיעבד

° וכמו ד ב ת ע י ב ס מ י ר 5 f מ ר א הגיף ולש י&ו^א1 מ שכתבתי מזה נמ״א ביאור מצית עשה אנכי ה׳ אלדיךי ש נ £ ת עבדים ״ ן ל אשר הוצאתיך מאר׳ן מצרים מ הצורה נק׳ יוסף שהם בגדר הזכירה בחי׳ יוסף שהיא זכיר ברכורא * ובזה יובן המשך הפשוקים ויהי מקץ.י אנשי השומר• כ ל שנחים ימים ופירשה חולם וגו׳ לf<א מי איכ ל בחי׳ פרעה דדמיך בריש שתא זכו׳ זכמ״ש מ

דניים ע׳ שטן ונו׳ רק לבסוף מקין שנותיו אזי ו ט בחי׳ ימים דהיינו זפיעה חולם שנדמה לז בחלום עב וזש״ה והנה עומד על היאור בחי׳ יוסף כמ״ש בזזהד ל ע נהר שלום וכי׳ שהוא בחי׳ אנשי הצורה עניניב שצדמה לו בחלום וזהימק׳ן שנותיו אז בא לו בחי׳ זד ל ע״ שנק׳ ימ\ס י יהניי«1 יייאיי עילית שבע פרו יפית נראה וגו׳ כי תכלית בריאת אדם בעל׳ז fa תרוw ו בראה כי אס לשבת יצרה והוא מצית עשה פדו ולבי ד_ ,^ . ׳״1״*מי a.. _

שיהיה פרות ורמת במעשה טוב וזהו טובות ימי שטרח בע״ש יאכל כשגח 1מי שלא טיח מ״ש מה יאכל בשבק ־ זזהז ז׳פרות רעות שאין חכמה ידעת כשאול וגיהנם אשד אדם סלך שמה שאין לאדם לפריג ולרמת.שם לעשות

ז משא״כשםהש׳ מצות ומעשים טובים ט אס בעל ז' מדורי גיהנם והם ז׳ פרות רעות מראה ודקות. בשר וגז׳ אך בחלום זה יש לאנשי החומר מ־ום לטעות לכן בא החלום השני ז׳ שבלים וגז׳ לפרש ענין החלום הראשוןן ל והוא לאי׳ במדרש משל שהי׳ וויכוח בין מוז יתבן ל גרעזן אטה זי; אזמר אני עיקר ובשבילי טרח הלה בחרעל וזריעה לכו׳ זזה אמר אני עירן אמר להם המנדט עד זמןנ הרשעים ל ח ז דישה שזה נכנס לאוצר ומוץ תרכנו ט אומרים שהם העיקר בריאה והצדיקים אומרים שהםעיקא•ן הבריאה ונודע מסוף העטן לא כן הרשעים . כי אם כמו! י<־ מ צ ע ״ p מבואר בזוהר ^ i אשר תד*ט רוח זכו׳

ס דשבת פרק כל כתבי יבואר בחרא מחתא ונראה לבאר ל אמר רבי ייחנן כל המענג את השבת נותכין לו נחלה בלי מצרים שנא׳ והאכלתיך נחלח יעקב אביך וכו׳ אמר רב יהודא אמר רב כל המענג את השבת נזתנין לו משאלות לבו שנא׳ אז תתענג על ה׳ זיתן לך משאלות לבך וכו׳ • והקשה הגאון מוי העשיל הא אין אדם מת וחצי תאוותו בירי וטי וכתבתי מזה במ״א ״ זלל דכתכתי במ״א ביאור קו׳ התום׳ שהקשו הא דאמרו בלם לוו עלי ואני פורע מהא דאמדני׳ עשה שבתך חיל ואל תצטרך לבריית וכו׳ לפליגי >לק.ם״ל ואספת דגנך כמשמעו ורשלים״ל בעזשין רצונו מלאכתי נעשיתע״י אחרים ?מ׳ והנפקזתא דלהל׳י ירושלמי ר׳חגי ס״ל לא ניתנו שבתות אלאב איירי לאכילה ורבי ברט׳ ם״ל לתורה זלא פל^גי לח זכו׳ זהת״ח מתענג בשבת והפועלים ל לח ב בפועלים ו משלים בשבת עבור ימי חול א״כ הנוהג כת״ק משלים בשבת והנוהג כרשלי מחענג בשבתעו׳ נפקותאב׳מי שטרח מלש בכל ימי חול כתור׳ יאכל אכילה רוחני להתענג על ה׳ בשנת משא״כ מי שעשה בעצמז מלאכתו בחול וכזי וכזה מבואר רןו׳ התום׳ כי הנוהג כושלי אז לוז עלי להתחלק עשה שבחך חול להשלים ל להתענג על ת׳ והנוהג סם לשבת ל עבור ימי חול וכו׳ י ובזה יוכן ב׳ מאמרי ה הנ״ל רימזו ב׳ גפקזתזמ הלל א״ר יוחנן כל המענג את השגת רצה לומר הנוהג כרשלי הלל שאינו עושה מלאכתו בעצמו בימי חול רק משלים תורתו ובשבת נשאר פנוי מתורתו ומענג את השבת נפ:זתא א׳ הלל אז מתנין לו נחלה בלי מצרים מלאכתו נעשית ע״י אחרים כסברת דשלי הלל ויש לז נחלה בלי מיצר ודאגה וטורח שמםפיקין בידו שיהי׳ מלאכתי של נחלתו נעשית על ידי אחרים והב! ואמר רכ יהורא אמר רב כל המענג את השבת נותנין לזפ הרחב כיךואמלאהז משאלות לבו!כתבתי 93לא ביאור ל ההוא בד״תכתיב שניחנין משאלות לצו ברוחני ולא בגשמי וכזי וכאן המענג את השבת הנוהג כרשב״י הללדהיינו; ברוחני אז טהנין לו משאלוח לבו נפקותא שמתענג על ה ב׳ הליל והבן * עז׳ י״ל כל המענג את השבת מתנין לו גחלת יעקב שהיא בלי מצרים וכו׳ ״ י והמכין דכתבתי במ״א ביאור קי׳ הרמב״ם היי שגזר על המצרים שיחמסו וישעבדו זרע אברהם ומ״טנענט זכו׳ וביארתי דאין זה גזירה ועונש רק עצה יעזצה שיתנהגו גירית בעלז שידעו שהיא ארן לא להם ולפי שעה יעשה הכנה בעלז שהיא פרוזדר כדי שיכנסו לטרקלין לעה״ב יום שכולו שכת ואז מי שטרח בעיש יאכל בשבת ונו׳ ״ וז״ש כל המענג שבת שעושה עירן תעגיג מעליב שנקרא שכת משא ״כ בעולם הזה הוא גר ואורח כמי שאמר יעקב לעשו ילך נא אדוני לפני עברו שיהיה *גשו אדון לפניו בתחלה עירן חענוג בעה״ז ויעקב נטל שכרו בעקב צעה״ב וכל הברכות יקום .לעלב לכך נותנ ין לו נחלה בלי מצרים והבן וכן ביאר בעקירה שער ל׳ ויוסף השליט על הארץ וכו׳ ט ההפרש-שבין המיניים שנק׳ עם הארץ שעושה עצמי חושב בארץ הזאת בעלז משא״כ השלימיס עושים עצמם כגרים בעלז ,!זש״ה ט 4־יםאנחנו לפניך וט׳זכזה כגירות מקבל בסבר ,פגים יטת כל החלאות שענח עליו בעה״ז משלכ מיי אפשרי זכי׳ כי אם . שמבקש מנוחה בפליזדר שזהו בלת »גטרקצין זז*ש זהחעצג על ה׳ ויתן לך . משאליה לבךה פי, הפסוק שוא ל ל . להאריך טה pi ביאר נכקטהארי׳ !

—»*t «ז •nt nan ^ t 4 i ~ < * * * L i

ה י!םף נו ר ו בן פ

העליב שיזכה לרב טוב הצפין לצדיקים לעה״נ ויכביד. יזםן^ברשהי/ יוסף מזכה׳ והשיב רבים מעון כי הורס־

יבוקש מפיהו עד ששבו מאהבה. ונקרא בנים למקוכ זז״ש י ויצבור יוסףבר כי תרגז׳בןהוא 3ר וליוגףיולד ב׳בניס בטרם י

תבוא שנת הרעב שהם ב׳ יסודות טובים שמזה נמשך כל מעשי הטוב שניו׳ תולדות לצדיקים א׳ נק׳ מנשה כי כשני אלדים את כל עמלי וגו׳ כי אדם לעמל יולד אשרי לאדם שעמלו כתורה ובעבודת ה׳ לעשות הטוב והישר בעיני ת' אמנם גם כעמל עשיית הטוב יש 3׳ סוגים א׳ בל מחזיק טובה לעצמו כמ״שחז״לאם עמלת בתורה ולמדת הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת וכז׳וכל הטוב שעשה נשכח ממני ימעט רע שעשה הוא נגד עיניו נמ״ש וחטאתי

נגדי חמיר י וסוג כ׳ ההיפך מעט טוכ שעשה הוא נגד ־ עיניו תמיד להחזיק טוכה לעצמו וכל היעותשעושהינין

צשמיס וכץ לכריית נשכח ממנו וכמו שכתכתים מורי ימה בין תלמידי בלעם יכו׳ •וז״ש • ש ב כי תולדות יעקב יוסף הצדיק הי׳ י אמר תואר מנשה כי נשני אלריס את כל עמלי הטוב מטעם הלל י ותולדה כ׳ אפרים כי הפרני בארז עניי והוא כלל גדול שיהי׳ בעלז כגר כארץ לא להם יתושב לעה׳׳ב ויעשה הכנה בעלז לעה״ב וז״ש הפרני בארז עניי שהי׳ נוהג כדרכי תורהפת כמלח זט׳׳ואז אשריך בעה״ז וטוב לך לעה״ב והכן י ויהי רעכ ככל הארצית ובארץ מצרים

הי׳ לחם זר״ל כי ענין הרעב הי׳ כרזחני חסידי מהימנזתא י כמ״ש בזוהר וע״ייוםף הי׳ במצרים לחם הרוחני כמ״ש

לכו לחמו בלחמי וגז׳ כי חורה יבוקש מפיהו וכנ׳׳ל להחיות י הנשמה ע״י תורה ומוסר ־ ותרעב כל ארץ מצרים וגז׳ כי ־ תורה חכמה • ומוסר אויילים כזו ולא היו שכעיס לרוות

צמאוינם בזה לכך ויצעק העם אל פרעה ללחם שיהי׳ בחי׳^ פרעה במוחם מאנשי החומר שיאמר להם פשטים שיהנה שומע ומשמיע להודיע שהוא למדן ולהוולע שהם לומדין־ השומעים כנהוג ייאמר פרעה לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו שימולו ערלת הלב הנמשך מערלת הגוף ולכך השמן לב העם הזה ואזניז הככד ועיניי השע פן לככו יבין' ושב ורפא לו וגו׳ לכך צריך למול ערלת הלב והגז ף אז} יכנסבאזנז לשמוע חכמה ומוסר כדישיהי׳לורפואל לנשמה וכמ״ש הרמב״ם כי החכמים הם רופאי הנפשות, זם׳יעז״ש כייהצויליס, אשר לא נודע לו החולשה זאימ־ מבקש רפואה י לכך חכמה ומוסר איילים בזו זכו׳ « והרעב הי׳ על כל יכני הארץ זכי' במדרש מ« הס פגי

הארץ אלו • העשירים יכי׳ ור״ל דכ׳ בזוהר אשר נשי׳ יחטא, מחמת גסות רוחו קייב לודאי שיחטא זכז׳ יעו״ש • ה״ל אלו העשירים מחמת גודל גסות רוחק, לבס בריא לה6 לאולם שלא נכנס באזנם חכמה ומ1סר וכמ״ש האלשיך פ׳ קדושים שרים כידםהתקיפא נתלו וסמכו לכך פני זקניס

א להם הצער זזי׳ש ־ לא כהדרו לשמוע מוסר ט א& אחר שכ ויראת מאלדיך ממרח הדין קורם שבא עדשאניידז״ד צרחמיס עמך זכו׳ יעזי׳ש לכך היי הרעב והסירי מסמנות*W על כל פני הארץ ויפתח יוסף את בל אשר בהם 1 למצרים וגו׳ והוא תמוה! שהעיקר חסר והתרגום ביאא די בהון עיבזרא וכר * ונראה דכי תר״ן בדרשותיו דף ל>*י * ליבראל ונגלה עזן אפרים ומי א פ ד פי׳ הפסוק כ זזה תימה וכר ור^נין כי רופאי׳ א• אפשר לרפאית אם לאHi• &י זכז׳ יעי ל -שיצתדוהמצהיויגלו* רעתה׳צך ׳ אמר ה *ה״ני(&ף שרצה לרמאות חילי יגפשית הטועמים מר

. ־ •• נ -mti •־~VJ׳ ־ •־־ י :*א .v• ׳

ללא אנן קריבין יתיר למלכא מכם שיש לנו שלוה ועותרא משא״כ אח© בצערא בדוחקא וכו׳ וכן הוא טענת הרשעים שיש להם שלזה נגד הצדיקים שהם בצער ודוחק ואם כן יאמרז שהם אנשי החומר הם שבעה פרית טובות

ואנשי הצורה הס שבעת פרות רעות לכן בא החלום 1 השני לפרש יותר כי שבעה שכלים טובות ושבעה ש״ליס שליטת קדים צומחות אחריהן וגו׳ • והוא

ממש משל הנ״ל והוצרך יוסף לפתור החלום ופתח כחכמה : מוסר השפל לאנשי החומר שנק׳ פרעה ואמר בלעדי אלדי׳

ל ?לי שהם בגדר שכחה דלכן נק׳ ׳ יענה אח שלום פרעה ל .כרעה הערף היפך הזכירה שהוא הפנים כנודע סוד זכור

: ו נ לא תשכח וכתבתי מזה במ׳׳א וכוונת אלדיס לבל ידח ממ נלש שאם לא יטרח בע״ש מה יאכל בשבת לכך אלדים יענה חת שלום פרעה שיהי׳ בגדר הזכירה הנק׳ שצום שהוא נהר שלום שרימזז לו בחלום והוא בחי׳ יוסף המזכיר לבחי׳ ברעה אנשי פרעה העורף שיעשו הכנה בעה״ז בע׳׳פ כרי שיהי׳ להם מה לאכול בשכת וזהו תכלית פתרון החלום שיעשה הכנה בשני השובע שיוכל לעשות טוב בעה״ז שיהי׳

•יכו מה לאכול בשני הרעב לעה״ב ש שס צא יובל לעשות י הטוב ואל יאמר אדם לכשאפנה מעסקי עה׳׳ז בעת זקנותי י אז אפקח בעסקי עה״ב להכין צידה צדרך כי שמא לא תפנ׳ וז״ש ועל השמת החלום וגוי וממהר האלריס לעשיתז ופתאום תלכד במצודה שלא חפנה להיות פנוי לעשו׳ הכנה

״ וכמי שאמרו כש״ס דשבת פרק ן״ג הנן התם שוב יזם א לפני מיתתך וכו׳ אריב״ז משל למלך שזימן עבדו לסעודה י וכו׳ הפקחים קשטו עצמן לסעוד׳ שמא ימהר המלךלעשזתו־ כצום חסד מבית המלך וטפשין זכז׳ אצו אוכצין ואלו רעבין' הללי שותין והללו צמאין שנא׳ כה אמר ה׳ הנה עברי: יאכלו ואתם תרעבו וגו׳ 4 ושפיר יאמר וממהר האלדים לעשותו לכך ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארך מצרים ר״ל שיקח פרעה אנשי החומר איש צדיק שיש לו; זכירה ממוח חכמה ובינה ולא שיקח איש מאנשי העורף כמותו צי כל עורב למינו ונמשך דעת! אחר איש שכמותו יכמ״ש האלשיך התנצלות השבטים על בנימין שאינו מן סוג הגנטי זהראי׳ט נפש יעקב הצדיק נפשו קשורה בנפשו •אלוהיי־ כמו שחשדו אותו זכן׳לכך הזהיר יוסף שירא׳פרעיזן וחכם בחי׳ פנים ההיפך מבחי׳ העדף שנקרא ז איש מ ברעהח״שיעשהטעח ויפקד פקידים ר״צע״י שיהין בעלי זכירה ופקידה אז יעשו רחקנו בחי׳ פרעה כמ״ש ועשתה ציפיגי׳ לשין פריעה ותיקון ע״י שלל ופרע ערלת לבבם הנמשך מערלת הגוף כנודע וכמ׳׳ש הרמב׳׳ם כתבתי מזה במ״א יכמש״ה ייעש אלדים את הרקיע לשין תיקון ובזה וממש את ארץ מצרים בשבע שני השבע וגו׳ יהי' האוכל לפקלק לארץ העליונה לשבע שני הרעב שאין מעשה י וחשבון בשאול וגו׳ י והשיב פרעה אין נכון וחכם צמיך כי יוסף הצדיק הוא מכחי׳ זכור הפנים של חכמה 1וכינה ע״ב קס״א גימטדא* זמר אתי: תהי׳ על כיתי ועל

פיך ישק כל עמי לזמר מוסר השכל צכל עמי לשמוע מוסר מפיך וגוי ויקראו לפניו אברך ותרגומו די! £בא למלכא רצה־ לומד מאן מלכא רבנן שגם הם ישמעו תורה זמיסר מפיו שיהי׳ אבא למלכא נמ״ש אבי אבי יצב ישראל וזה שאמר הכ׳ שמע בני מוסר אבין ויקרא ?° *P< צפנח פענח דפ׳ חז״ל מפרש הצפונית זט׳ *^ שמפרש וגילה עניני' עלב׳ י ־ שהזאירב טול r l . ^ *ייקיטלע״צ ונשכה מנחי'- פרעה שהי׳ עזסקרק

wft-^w ף נלןגצק 0 < w ליז מגלה זעת׳ ע״י י* ט fit:

גן פוו*ת יוסף

עםר\חוגרדשלהמןרה׳׳ללק5ר1כרןגהלפהוא .־-*. ־.ה . >גם אין פרשה זו נוהג בכל אדם ובכל זמן י וכרי לבאר ז

גבאר פסוק בפ׳ וישב ויחלום וגז׳ והנה §נחנז מאלמיםה מ אלומים בתוך השדה והנה קמה אלימתי וגפ נצבה ו תסזבינה אלזמזתיכםזתשתחוינה לאלומתי • והספיקו' בזה הפסוק מבואר כפל קמה ןנכבה ועוד לשון וגם ושאר ההפיקו׳ • ונ״ל דאי׳ בש״סדחזליןאד״ימ׳׳ר האמנם חלםf צדק תדברון משרים תשפטו בני אדם מה יעשה אלם בעה״ יעשה עצמו אנס יכול אף בל״תת״ל צדקתדכרון יכול יגוס דעתו ת״ל משרים תשכטז בני אדם י זהיא תמוהו

ד׳ . וכבר בארתי זה כמ״א• עזר נ״לדאי׳במלרש מובא בעקי ש׳ נר! עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי משל לסוחר מיקש לילן נלרן וכו׳ באז עליו לסטים וכזי אבל דהע״ה לאהי׳ מזלזל בסחורתו לכן התמצל .בלתניחנילעשקיגתי מזה במ״א ״ ויש להכין מ״ט לא עקה לול כמו י נ הסוחר ולא הי׳ צרין להתפלל ובארקי שם עפ״י הרמ״בםם רבים צריכין אליז אין להסחיל א״ע בגלידוא זכז׳ וז״ש י עשיתי משפט וצדק ואי י.פשר להסתיר א״ע לכן אני צריך להתעלל בצ תניחני צעשקי וק״ל ׳ אן לזה לא עלתה ללול כמ״ש ויתהוצצ בידם לפי שאמר קנאתי נהזצציס א״ל חייךל ביאורו פ' וישלח ^ כ j נח הצטרן צהאי וכויזכמו ש יעז״ש • ונזה יובן מאמר ל״י דיעשה עצמז אצס בעה״ז

^ מ ירינ אף בד״ר כמו משל הסוחר י שהוא גב כזורה ז

! תלברזיך י ל ל צ ״ ת ח ״ י ל ^ ב י כ כ י יי" י ו ח י י ח ם } י ע כ ^ זי ע י.ו גיס דע תו ר״צ עם ע״י צדק תדבהן יפורסם סחורת1 ור ר,;ו ויבואו לסטים שהם הקליפות עיי גםית הרוח שהוא. שירש,V כקליפות ע(ל י׳יצ יכול יגזס דעתו עפ״י משל שר כשינה לביש־. וכו״ • וה״נ יגוס כדי צהתחכר זכו׳ ת״ל משרים ישפטו זגו׳ כמו דגר אתו משפט וכר י״ל שיאמר,צ ״ אז י״ל לק מו״ל וצא פשטים שימס דעתי ומ׳ > אי^כח ימצ יגזסדעתז בניחזכא לכתבתי במ״א זצקחרסft י שיגיס לעתו בפשטיס חריפים כי ׳ לכם בייס הרתשין ע משיים ר,ש.טז בני ארם שיקבלו מזםר שמא תאמר׳גס 3& אגדו צלח תלברון מכל מקום ת״ל משרים תשפטי בני אדם.י פיסז.ס סחורתה ״ ו ע ת ע ס י ז ג א י צ ח ש י ט י ג נ י״צ אה צי כי בחב איו ^ ־ י ס ע ^ ג י א י נ ת מ " נ 3ז צדק תדכיח י שוטה מרגיש ״״ש שוטה רשע וגס רוח ״ לכן נתנו סימן אםט ולדון לזכות ם י״ל ^ ל^י ד י א נ משיי• ר,שהכי בם משרים וכמ״ש בח״ה שיחזיק לכל ארס שכל בני אלם י יותר טיג מע;מו וכו׳ אז אי ן מ גסות הריח משח״? אם גורן חפי כמי קלם שאינס משרים יראיגס יומו וכמ״ש מוהרש״א כסנה ותשאנה האיפה כין השמיס זהאר׳ן וכו׳ כי המדוזה גז::ן יופי במי אדס ואינו שולט בארץ רק בשמים וכו׳ * ובזה ייבן יהיה אנחנו מאלמים אלזמיס בתוך השלה ל״ל כי יוסף זה׳:־בטיס שניהם נהגו לעשות עצמם אלמים וז״שב״פ מאלמים הלומים כחל השלה שהיא עה״ז הנק׳ שלה כנזלע כי מ״ל הנק׳ שדה מקנן בעשי׳ אלא שהי׳ ביוסף מעלה נוספת עליהס ט קמה אלומתי שעמלבמעלקו£ ה ע ושתיקתו בהיותו הדיוט נהזבולל ולעשות עצמו אלם בטן ל י וגס נצנה^ח״נ גס כהיותו מלך ורבים צרי גש״ם מ״ אליו מ״מ נשאר על נצבו ועמדו כמעלת השתיירי להתבוללם ^א יהודה שיצא ממנו לול ה ש מ 6 w ר ׳ ^ > נ ו

ל טלם שהמין להתערב ל ! ה ח ה ״^׳ ף ח ^ ל א ך ל ל ^ . * ש״אלהתעיב ל ל ^ י מ א ^ ן פ ^ ^ ו *

למהזק ואי אפש' להם לטעום הרפואה חכמה ומוסר לכן ויפתח יזסף את כל אשי בהם ר״ל כל מכה וחסרון שהיה ׳בהם הי׳ פותח זמגלה להם ש ידעו חסרונם ובזה זישנור למצרים ל״ל שהיי להם שברון לב על שגילה עונם שהיא הרפואה שנא׳צב נשבר ונדכה אצלים לא תבזה יכמש״ה זבתי אלדיס ריח נשכרה והיא זבח ככרה המכפר לאלם>כמ׳'ש בזוהר יעז״ש צכך וכל האר־ן באו מצדיעה לשבור אל יזסף שע״י יוסף שפתח כיו בחכמה ומוסר נשבר לבם כימזר ט חזק היעל בכל האר׳ן שהשרים רם כאילים שלא הוכיחו זה את זה ט אם במצרים וגם זה ע״י יוסף וירא יעקב כי יש שבר למצרים המשבר לב השומעים ע׳׳י חזכחח מיסד ששומעים מפיו ויאמר לבניו רדו שמה ושירו לנו משם ונחי״ ולא נמות והוא תמוהו מאי רדי וירי שה חז״ל ידוע זעו׳ כפל נחי׳ ויצא נמות ולדברינו א״ש דלתכתי והי׳ עקב תשמעזן שאם עושה עצמו עקכ אז השמעין משא״כ בגסזה הרוח אי אפשר לשמ1ע רור? ומוסר זכמייש חז״ל צמה נמשכה מודה צמים שמניח מקום גכוה ויורד למקום נמוך זכי׳ וז״ש רדוב לז י שמעו ושירו לנו משם ונחי' שמה שיעשו עצמ: ע שהיא רפואת לגשמה ומזה נמ׳יך רפוהה הגשמי ג״כ וצא נמות זכמ״שבדרש;הר״נ יף;׳׳ד אין ערוד ממית זכו׳ דחזצי הנפש סבה לחולי הגיף וזש׳׳ה אם שננוע חשמע וגז׳ כי אני.ה׳ רזפאין זכו׳ יעו״ש ־ ויוסף הוא השציט עצ האיץ הוא המשכיר דכחבתי במ״א במקום שאין אנשים שאינםז א אואר צדיקים ואנשים השתדל להיות איש חריף ושל ט: עטרת חכמים עשרם] ותוכל לטף רחשה כאגמון כמ״ש דהעיה שמעז אחי זעמי אס שזמעין הם חחי ואס לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקלי וכו י ״ זה״נ לפי שהיי של ט בארץ לכך הי׳ המשכיר לכל עם הארץ שהיי יוכל לכבד זיוע רשעים בין בדבור לשכר לבס בתוכחת מוסר שנק׳ מ:בר ובזה מבואר קו' י״א הנ״ל ע״י שפתח וגילה חסרונם שבכם וכנ״ל ונין במעשה הי׳ משט זרוע רשעים סלה ויביאו אחי יוסף וגו׳ , ויאמרו מארן כנען לשבור אוכל ר״צ צשמוע הדה ומיסד שהיא אוכל הרוחני ע״י מוסי המשבר לב הרדם זכנ״ל ויכר יוסף את אחיו זהם לא הכירוהו ודרשו יוז״ל זכז׳ ואני כתבתי פי׳ הפסוק פ׳ וישב וילך יוסף אחי אחיו זגז׳ ויראו אותו מדחיק וט׳ כי יוסף הלך תמיד אחר אחזה זריעות שיתקרב עמהס והס ראו אוחי מרחוק שניכלז עליו ערמימית ומחשגזת רעות להתרחק ממני י זה״נ ויכו יוסף אח אחיז שביקש אחיה מהם והם לא הכירהו אותו נאחזה לכן גם עכשיז שנכנעז ויקדו זישהחו לז אפיים אר^׳ ויאמר אליהם מדגלים אתם לראות עדית הארץ באת׳ לרגל ולשמוע איזה מוסר יאמר י לדי שיעשה מזה ליצנות בפני חגיה ולראות ערות וחסרון כל א״ זיאמיו לא ארוני וגו׳ בזלנז בני איש א׳ גחנו כניס אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ?כתבתי גמ״א ששמעתי אל חט לבי לדבר רע להתעולל יעליזח ברקע את אישיס זגז׳ט מצדהאחדו׳ אכמחיייאנשי' אחריםע׳׳כ א״ע מחייב ג״כ וכו׳ עוד כתבתי במ״א פי״' מכבדי אכבד זבחי יקלי ט מצד האחדות יכו׳ • ות״נ י משו '*מיי לא אלוני זכו׳ ר׳י׳ל א״כ אין אחה אלון ביבר זה כיי לך לזמר ז א גולטלל' איש א׳ נחנו זא״כ מצד האחרית י

\ *ני׳אנחנו שיתפו ייסףיעמו נדישת חז״ל כמו שאתה לא י

ך נ ה » ם י ל ג ל מ ן י ר ב ע ו ט א ל ן כ צ ג ר מ

ד לכללים לעטדתהשם ו ד מפ״י- ס א ב & . • יתברך בכמה אזפט^ . • ן הזאה«#ירלכל ! w\» הוא השליט על האי י מז

t

יוסף -נז

ת הס ז׳ מדריגת שבמ״ל הלק׳ גת שבע ו נ ד ח שכע פ . אס שצמה«^ות הם כהי׳ הזכירה והגאולה ושבע פדות

הרעות הס&2ד הקציפה והשכחה הגורם גנות וכמ״ש ־ ונשכח כלי תשכע • וכל הענין ההוא עד לכסוף יעץ יוסף את פרעה יעשה פרעה ויפקד פקידים וגו׳ דהקשה הא״לשיך וכי ליועץ נתנו הלא לא הי׳ לו לייעץ רק לפחוד חלומו וכו׳ ולדברינו א״ש שבא לייעץ ולעשות חק;ה נגד השפ16הגורס גלות וז״ש ויפקד פקידים בסוד פקד פקדתי'

וגו׳ סימ; הגאולה והכן • והשיבו אין נבון וחכם דמבואר י בכתבים כי חכמה ובינה הס ע״ב קס״א גי' זכור שמשם ־ נמשך הזכירה אל. היסוד וכר־ יעו״ש א״כ א״ש אין נבון וחכם כמוך שיהי׳ הוא עצמו תקנה ,לשכחה כי יוסף הוא גדר הזכירה לסלק השכתה ותגלית * וכאשר כאמת נאמר וימת יוסף וכל אחיו מגדר הזצירה ויקם פרעה שהוא השכחה אשר לא ירע את יוסף דייקא . סזגהזטרה זה הי׳ סכת הגלית עד שבא משה ייקח עצמית יוסף עמו רמז הגאולה וכן לעתיד וכנ״ל י ובזה יובן ויוסף הוא השליט על האיץ ר״ל גדר הזכירה גורם הגאולה שיתי׳ שליט בארץ היפן השכחה הגורס גלית וככ״ל והבן י• עוד י״ל ע״ ר הצצה שכ׳ מוהרש״א הנ״ל בסנ״ה כי גס הריח אינו שולט בארץ שהכל שונאין איתו זמ״ל משא״כ הזכירה הנק׳ יוסף הנמשך משפלות היא אהוב לכל וז״ש ויוסף הוא השל:ט כארץ וק״צ י עוד י״ל,ביאור ויוסף הוא השליט עצ הארץ הוא המשכיר לכל עם האר^וגו׳ וי״צ כ״פהואל״ל. •

ועור ראי׳ בחלק איר יהודא אמר רב כל המונע אלכה מפי. תלמיד כאלו גזלו מנחלת לאבותיו'שנאי תורה ציה לנו משה מורשה וגו׳ וחם למדו ימה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות.כיוסף.שנא.וברכות לראש משכיר ואין

א השציט: על הארץ הוא, משביר אנא יוסף שנא׳ ויוסף ס המשכיר לכל עם הארץ וכוי י ויש להכין מה ראי׳ מיוסף שהי׳ זן ומפרנס ומקיים כמת נפשות ראוי לכרכה לראש מש.יי משא״כ הלומד עם א׳ איזה הלכה מנלן שראוי/ מוהרש״א שהקור' י פ לכיכת זי ש; ראש משכיר • זכיית כ מזון הנשמה:מז הצחסמזזן לגוף וכמו שזכה יוסף לברכות שכנכל א>ז יחיו ועמי הארץ בלחםכך יזכה הח״ח המכלכל אתיים בלחס התורה ומלמדה להם וכי׳ יעו• ש א״כ מה. זה שאומר זוכה. לברכות כיוסף וכי׳ ייתרמייםף ה״לל כי נודע כי הרוחני גחל מהגשמי ואס במזון הגוף *זכה.לכרכות כמזין הרוחני והנשמה יותר ויותר ראוי ועוד מהי לשון המשכיר וגס בכל הפרשה וירא יעקב כי יש שבר כמצרים וכיוצא בזה הרבה • ואגב נכאר פ׳ ויהי.מקץ שנתיים ימים ופרעה חלם זינה עומד על היאר זנ;ל ׳ הענין עד כצ אשי• יאמר לכס תעשו שרצה ייכף למזל אזחן וכז׳שהזא תמוה מה ענין זה לזה * זנ״ל דכחכתי צעיל ביאור פסוק ויאהב גם את וחל מלאה וגו׳ עפ״י כיאור משנה מתייחד אדם־עס אמו זעם כת( וכו׳ שכ׳ הרמב״ן יש לאדם ב׳ סוגי דביקות בי&״י א׳ נשעה שעוסק בגשמי מחשכתו דבוקת בהש״יזט׳ כ׳ תחלה מקשר א״ע בהש״יזאח״כ יוצא לעסקי פרנסחז ועניני עה״ז וכזי ״ ובזה יזכן דכתכתי לעיל כי הנשמה י שמזסיף והזלך נק׳יזםף היפך החומר שפוחת והולך זכז׳.ון״ש ויוסף הוא השליט על הארץ היא המשכיר לכל עסהארן ר״ל שנכרה כח הנשמה.שנק׳ יוסף לשלוט" י על הגוף שנקרא* נ ו ו ן ל3ין ר ע 3 ארץ* שהי׳ יכול לטה׳ מחשכתו בד3יק$ ש

כט שגם

mvi פן

יתשתחזינה לאלומתי ייו״ל ־ עוד י״ל והנה קמה אלומתי וגס ־ניצבה והנה תסזכינה אלומותיכם יתש־ןחזינה צאלומתי והספיקו'בזה יייע זלל דנולע מ״ש בזוהר כייונזף נכיר׳ עצה בעלמא דרטרא משא״כ השבטים היו בעלמא דנוקנא בסיר י״ב בקר והים עליהם מלמעלה ובדגלים ג״כ וכי״ יידוע כי עלמא דדכזךא בעמידה זעצמא דנוק׳ביפיבה יז״ש יהגה קמה ^מתי בגשמי להיות מלן וגם נגבה כי־יחני להייתיגעלמיא דדכורא ששם נציבה ועמידה משא״כ אתם הנה הסיכינה אלזמתיכם שהם בסוד י״כ כקד מוקף זמסוככ לד׳רזחיתהעולםכמו כרגלים יתשתחוינה לאלומתי שאתם נעלמא מיק׳ שהיא בתי׳ עכר לעשות מצות המלך בסוד מריע אתה עובר את מצות המלך שהות בעלמא דרכורא מ״ש יתשתחזינה לאלומתי והבן וכמו שאמרו במשנה אצן מלאכית שהאשה־עזשה לבעלה וכו׳ * ומה יובן י• וסף הוא השליט על הארץ הוא המשכיר לכל עם הארץ רי׳ל הוא העומד בצדקו ומעלתו כשהי' ש:יט רק על ההרץ ולא על בני אדם להתבודד תוך ד׳ אמות שעל הארץ ולעפו׳ עצמו אלם מעה״ז ולעסוק בד׳ אמית של הלכה והוא במעלה זו גם שהי׳ משכיר לכל עם הארץ ורבים צריכין ־יאלץ לא הניח מדריגת! זלל • עזר י״ל ויוסף היא השליט׳ ואגב נבאר פסוק פ׳ וישב אלה תולדות יעקב יוסף וגו׳ וגו

יפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ. .שנתיים ימים וגז ׳ דהרב מוהר״מ מקוצי מנה במצית צ״ת אז זרה לגסי הדוח זכמ״ש בסוטה יכו׳ וסיפר אשי־ נגלו א נ׳ ז בחצים הלילה שעיקי אזהרת כל התירה הוא מצית הזכירה וההיפן הריסת התירה הוא השכחה וכי' ותמי! על הרמבים שכ׳ גפ״במהל׳ דיעית רק איסור ולא מנאי במנין הלאוין והרב בעל מגדול עוז תירץ סם יעויש העולה מזה כי מן גסוח הרוח נמשך השכחה כמ׳׳ש ורה לבבך ושכתת את ה ׳ אלליך וכו׳ י וממילא מן השפלות נמשך הזכירה וכמ״ש מוהר״י יעבץ השפלות מופת מובהק לכל התורה וסי < ונזר ע ט יוסף הצדיק הוא בחי׳ זכור * ובזה יובן אלה חולדת ־יעקב יוסף ר״ל מן יעקב שהוא עקב ושפלות נמשך בחיי הזכירה הנקרא יוסף זכו׳ ובזה יזבן.זלא זכר שר המשקים את יוסף זר״ל שמפורש ואכלת ושבעת וגז׳ 1רם לבכך.ושכחת ודרשו בזוהר לשביעה היינו שיכור שנקרא , רזי נמצא ע״י שביעה שנקרא שר המש ־,ים בא לשכחה ו>ה שאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף שהוא בחי׳ הזכירה רק וישכחהו והוא רמז הגלות הבא עיי השבחה כמו בגלית מצרים אצל פהעה כור העדף והשכחה ער שבא סור הדעת והזהירה הוא משה ויוסף י וז״ש ייקח משה את עצמית יוסף עמו זאז הי/סוד הגאולה וכן לעתיד זז״ש כחלק אין כן דוד בא עד שיכלו •גסי הרוח וכו׳ י רצה לומר הגורס השכחה וזה שאמר שמעו נא זאת עני׳ ושכי־ת ולא מיין רצה לומר סימן לגסות. הרוח עניית וזה העניות נמשך משכרות השביעה מרזב כל • ולא מיין עד שיכא משה בסוד מה שהי׳ הוא שיט* זמל$ה הארץ דעה את ה׳ והכן * זזה שאמי ויהל מקץ שנתיים ימים ר״ל כאשר יכלו השנים של קץ הימים שהוא קץ אשר שם לחשך הגלות שהוא קץ הימים לשמאצא ויבוא קץזטרקנא קץ הימין ואז ופרעה חצם רצה לימי מה שהי׳ בחי׳ השכחה הערף יהי׳ הדרא בריא וחלים ^ וייאות ומעלות הזכירה וזיש והנה עימד״על היאר בשזדיהנני נוטה אליי כנהר •שלום וכמ״ש בזוהר בזה יעו״שי קזמיה שהוא ביסוד הנק׳ נהר שלזס זנק׳גיאל ייהנה ג * י

%י % N .־יןיי• יי• י י• ך•

ג0דו ונו׳ והיא בחלה בצי מצרים צעה״נ פמ׳ישוהאנלתיך נקצת יעקב אנין וגו׳ ועל זה אצצר זמחה גס הזח יורה

כמ״ש ביוסף שנלכלם בעה״ז וזנה לברכה צב״ו בעה״פ • עליל ״ ולדברינו יבואר ויוסף הוא השליט עצ הארץ

ת י ו ר ט בחי׳ יוסף ומנשמה גברה על עטרת ׳ חומר ען ־ האר? בהחלה בפרט אדם א׳ וכליל וכמו שהיה בפרט כ

בכללית המדינה צחי׳ יוסף והקדושה שליט על טומאתוסף הארז שגעה הקדושה באופן שהשפע נמשך ע״י זכית י והקדמה צכל עם הארץ צמו שאחז״ל כל העולם ליזון בשביל הטנא בני שהוא הי׳ השביל והצנור להשפיע לכצץ י א ה ה העזלצז וכו, וז״ש הוא המשטר לכל פ ולגאלזר שהשפע נשפע מהקדושה שהיא מזון הנשמה אבל

להח1מר הוא רק לשבר רעבון בתיהם ולא לשובע • וכמי׳ b ״ יי הג י בשל״ה וכמ״ש ב#״א ואכנהכ לדמיככ לשנע דייייני בי

אבל בג?£מי ימי יכן מבתי וישב מ:;;ז שבי זיל־ר ישראל ״ • נדר וגו׳ והחימתי עריהכ זכו׳ וכדי להמשיך מזין ריחכי

לכן צוה.למזל ;החליש:ח החומר וד׳ש כל א שר יאמר־ יי צכם יעשו שהיא מילה בנאמר שש אנכי עצ אמרה y ״ - שה־א מיצה יכי י ואמירה היינו ממשלה וכל׳ליהבז ״ • ובזה תבן ש״סזוכה לטטח כי1םף שהיה משביר כי״כמ}־'^

V ~" י - ר ^ י ך ז כ ד ה / ן ׳ . וצרוחני ו זהו ב׳ מל מר י ר׳־ כשת ה עיר יש לי:יד דכגבל במיא ל י -י^מכ״ן ^ ׳ ®®3J *HPS־ni״־• כי

־ ׳״מתייהד הדם ע&יי * ׳ u . ^ y . l m / ,

T ׳ ר״צ הדיבור כדינר כצ ד\»ס בג£מי 'אמו ועםבטוגום ׳ ו י י שצ ה ס ד £שי׳ :נקריא בתו יפויי! צחבר ולייחד כצ הה ־ ל כ ת הגשמי אצ הרומני כשמדבר הח^כ בתורה ו

י הנשמ* י יכדן במחשבתו שניןא אמו להעלות כל דבז• י י מ ולייחד;עםהחחני יכןכצראי י1שמיאח״נ כשלווה ב

$\י וכן;זמיעה ופילון וכיוצא נזה והבן.׳ ועג־י׳ןע חמלה אי כוסת והי נ ן י נבאר פלזגתא יב״ש זב״ה נ' ; ^ מ ע ד ת י ג ח , - ומזגה ל , י כ «ו מוסיף והולך וא - ל ח כ ן עין רואה ז־כ׳׳ י וש״ם לגלריס ב ו ה # צ ע ע ל

' י המליכו על רמ״ג אח״כ על רמ״ח ב' עיכים צ׳- * ו א ל י יכעת.נ״צ ט ע ׳ ובארהי כל /ה ל ם אזנים ומת * מרכו נר חנזכה דכ׳ בעצלות הפרי6 ל,א פ.יגי כי החו־ ןצן ז7׳ש בשים זקני עם האיץ«fc״ והנשמה מוסי$' ןה

־ ^ והדן >ז״ש זקני ר״ח כל זמן שמזקינין וצי׳ י ולי י

. fi רמ״ח איברי האדם שפועל בגשמי ע״י נפש רוח כרי־ ׳ נר וכמו שכתוב בזוהר וגס הנשמה נירא ני* ה נשמת אדם אפיעל נייזחלי ו£נ<מם נרמזו בהיב״ז

>r.f32 חנוכה פלל יזה שאמר לר חנוכה והולך בגשמי כל היום רמי׳/ז איבל•^- בראי׳ ושמיעה זקילין שהוא פוחח יהולל כלזימ5\• : כנ״ל יראה לקכר הכל ברוחני ואז מוסיף ולילך יתכן ־ ובזה יובן משנה דע מה למעלה ממך ר״ל דע לש, ן חיבור״נהלמע׳ ר5/,/ ־ ויחוד כמו וידע את חוה • והטו• ן ושמיעא והילוך הגשמי אל5>הןלמעלה.«מד ברוחני #

שאמר

?}גם געת שהיי משביר לכל עה הארץ לפקח בעסק המדינה ועמי הארץ גס אז לא נעשק מדביקות מ;גלה זי

י מזה ת 3 ת 5 8 נאמר במרע׳׳ה ואתה פה עמיד עמדי מ גמ״א ־ ואפשר שזה רימז היסוק ויקח משה חת עצמית פטמות דביקות יוסף עמו זהבן• עוד י״ל בהי ־ ב׳ של הימב״ן ונו ׳ י ז״ש מתייהד ארם עם אמו תחלה לקשר מחשבתו ביעזלס המחשבה בינה ויאח״כ מתיירא עכןןנהוT-flgp בעסק ה£עשה זס י • וז״ש ויוסף לוא השליט הוא הגוף צגטר כה הנשמת על היוף חחצה לקשר ידעי׳׳ת למחשנהואח״כהי׳ מפקח בעסק עה״ז וצרכי הגוף שהי׳כ הארץ ובו' וק״צ * עוד י״ל tei משנה משביר לכל ע. במשנה < י 3ל׳ל עוד בסגנון אחר מתייחד אדם וכו׳ דא 1א3ותבטצ רצונך מפני רצונו כרי ש בטל רצון אחרים עיני רצונן וכו׳ וכבר כתבתי מזה ״ וכעת נ״צ דכתבתי לעיל ביאור משנההכלצפוי זכו׳ *משנה דע מה למ׳ןצה ממך עין רואה וכי׳ י ז שיים לנדרים אגרם הוא אברהם זכז ׳ והוא ששמעתי ממ11־י ביאיר ש״ס שנא נראה זבוב על שולחנו וכי'ם האיברים לפי המחשבה כ\ המאורע במעשה זכז׳ ז &אינס ברשזאיז דאי׳ ושמיעה 1כו׳ ניתן ברש|תו וכז׳ • זב?ה יוכן בטלר5וכך שהיא המחשבה שנקי רצון כנזדע מפני רצונו כדי. לטהר מחשכתו ורצונ! נדבק בו יית ו5רצונ1 י וקדושתו ית' וזה גורם שיבטל רצון ו^ריס הקליפה שנ£׳ אזזריכ מכני רצונן שלא יזדמן לן רהי ושמיעה של טומאהס אמו ועכבת< וסט״א זהבן י ובזה יובן מתייחד אדם ע *ד^לכפי המחשבה שאדסמתייהר עכהצגו בינ^ עזלככמחשב'ם כתו שהיא ע1לצהמעש; כן יזדמן לו המהור(ג במעשה ע הן *קדושה-או וכו׳ והבן י וכזה יובן ז זסף היא השל ט על הארץ שגברה צח אנשמה לטהר מחשבתו מחומריות וקליט׳£ ח pfo שהם מאשבזת pri מצל הקציפה כדי שיזכל ל מחשבהז ט ית׳ צלך גם איביים גא־נם בישות האדם ראי׳ וטמיעה ט^גז לרשיחז %3 אוא המפטר לכל ע6 האר f הםם ה6 הראי והשבעה שהוא שולט עליהם ל ל איברי הגיף ^ ומשבר חאזח. הרא^ור&מיע׳ שגא ישמעו ויראו במקזצ שיומאה כי אם בגרושה <ממילא שלא יזדמן לו איזה מאורע ראי׳ ושמיעה של טומאה כמו ט3רהם שניתנו גישיתו וכליל והכן לשון טא המשכיר ד־*הא וא״ש י וגז: יובן ויהי מקץ שנחיייס ימים וצו׳ ט יש בחי׳ שנה ויש כחי׳ ימים כי הכטן שולט בשס״ד ימים טל השנה גי׳ י שט; ר.זץ יים א׳ של פם״א משא״כ ימים אחר שטיהר מחשכי ו מהינה״י נקי ימיים ובמי שכתבתי לעילקואטהמ זק; בא בימים !נו׳ זז״ש ויה4 מקץ &נחייס כמ״ש במירש קץ שם לחשך שרוח ה־ כה״ר זכז׳ס בימים שהיא טהרה הנוחשבה נדבק־בז ית׳ מ ורח״ז נ וליעה כחי׳ בינה ^נק׳ פיע־החלא זה;ה4ומד*נלהיאר ששלט ועמד על הראי׳ ייזתייות $־אר שניחנו *ישוחו ^ם היאי׳ והשמיעה וכי׳ והבן י עול י״ל ויוסף הוא השל׳יטט כמז שהואבבחי׳ אירס פ*טי ידג״ל כך יש לפרש בדרך ׳ ו נ ו

lhh׳ ובזה נבא לביצור ש״ק ה,'׳ל לחצק^1ס למדו שכרו אמי ־־יבא אמר י5 שש־י זיכה כיוסףף רוא המשכי יממ*אדר 0 ר ףיז מ זכז׳ ש;א רב ששת לל המלמד חדה בעול׳ ז זיכה ׳ומלמלה לעה׳יל שנאמר ומחה גס הוא יודה וי״ליה״ללרבאלומי-שיזה שכרי שזיכה ומלמלה לעה״ב כר׳ ששח • ומיידש״א היי׳ שהיא *הנדכה לר$ש •י־זכףישנ^מר ברלת^ביך

ט ף נ ס ו י ת ר ו פ ן י ב% ״ שליית הגלית חמ6 ע י שאמי עין רזאהי״לכלמה שעין רואה ביזסבגשמי יראה שנא׳ שכירת ולא מיין וכי׳ כ >קשרו אח״כ ברוחני כשרואה כספר יכן החן שומעת לשי המשקים שצא זכר את יוסף כיצזץהק•יישה־ שבתון;הקציפה דשנתהו על ו הי מקץ שנתיים הס ק־ן שנות הגלות בגשמי אח״כ בשימע תירה ותפלה מקשר הגשמי ברוחני י/ וכזה וכל מעשיך הגשמיים בספר של מעלה הרוחני נכתבין זבית האסורין ונשנשלם הקץ׳ שהי׳ דומה נ לילהובא בחי זני שמים שם והבן : ובזה יובן ש״ס מדדים בתחלה הימים יהגאונהר.ז יוכל צטהר מחשבתי שנק׳ ימים באמת המליכו על רמ׳זג איביים י״ל בגשמי ואח״כעצימי׳מ. כנ׳׳ל ובמחשבה איתברירו ואז ופרעה חולם שמ בחי׳פרעה׳ ובי עימם ר״ל לקשר עין א׳ הגשמי בעין ב׳ הרוחני זבי עולםהמחשבה 'בינה שנקי פרעה ־כמ״שבזוהר ומהשת׳, א זנים אי הגשמי וכ׳ הרוחני והכל על ילי טהרה רחש הגויי מיקוד חיריק תחת אזתיו׳בסזר זתגל מרגלותיו ותשכב נעשה וכליל וכעין זה כ׳ בעצלות אפרים סומא בא׳ מעיניו שרואה חיל׳למעלה מהאותיות בסוד עטדח חפארת והנא עומל עצ בגשמי ולא ברוחני וכו׳ יעו״ש • ובזה יובן ויוסף v היאר גי'רי״ו שהוא מור הבירור והעלאת נצזצי'הקדושה'V הוא השליט על הארץ רצה לימי־ כי הנשמה והריחני שנקרא כמבואר בפע״ח בסוד מ״נ מן מנצע״ן גי׳ פר׳ שהם ע יכול יז^ף הוא השליט על הארץ שהיא החומר לקשי ראי׳: פחת מן ז׳ ספירות אשר הנדיר, מגולגל בסוד כי הגשמי ברוחני ופן שמיעה זהילין־ זכלציכאיפן ששיא צדיק וקם וגםיאת זה לעולם הקדושה לעומת זה עשה אלדים המשכיר לצצ עם הארץ שהם רמ״ח איברי החימר ש: י.ג>ף בחי ׳ הרע נגד הט:ב לכך ז׳ פרית טובות זז׳ רעזח יכו׳ יי ועל פי זה נבאר ויגש אליו יהודה וגוי רצ? לומר שנגש יהודה זכן שכלים אותיות לבשים שהוא לבושי הבריאה זכו׳ זהש״יי בחי ׳ הראי׳ ושמיעה הגשמי שבמל׳ הנקיא יהודה אל יזטף יכפר ־ . ובזה >/גן ש״ש הנ״ל בר*ה יצא יוסח מביא הרוחני צי יסוד העולה עד הדעת לייחד חו״ב לקשר לרוחני האסורין שיש לו ב׳ משמעוח א׳ כפשוטו ברינא דמלנזר) וזה שאמר ידבר נא עבדך באזני אדוני כיכמוךכפרעה שמיא שנידון בר׳׳השיצא מבית האסורין ״ ועוד פי׳ ב׳י שיש ראש בשנה ובעולם'ובנפש האדם כמ״שבס״י ובכתבי בינה והיינו מתייחד אדם עם אמו ועם בתו.כנ״צ והכן י\ י *ובזה אל יחר אפך זכז׳ ״ עוד יש לומר ונבאר ש״ס דר״ה הארי׳ זצה״ה ה״צ ר״ה יעז״ש ״ זכאשרהאדם מט ברי׳ה יצא יוסף מבית האסזרין זכז׳ ״ וכתבתי בזה במ״א מחשכתו שבראש נפש האדם זבמחשבה איתברירו להעצית

f ונבאר פסוק פ׳ וישב זיקח ארוכי יוסף אותו ויתנהו אל הניצוץ הקדיש מרס כך בראש השנה ג״כ זז״ש בראש השנה בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ויהי שם יצא יוסף כחי׳ ניצוץ. הקדושה מכית האסזרין מעמקי־ בבית הסוהר וגו׳ עד זצא זכר שר המשקים את מסף הקציבה שהם בית האםורין לניצוץהקדזש ברוחני ומכא •ישכחהו זוהי מקץ שנחייס ימים ופרעה חצם ומהעומד זה נעשה בגשמי ג״כ פד בצאתו עצ ארץ מצריכשפתלא על היאר וגו׳ ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשכיר ידעתי אשמע • ר״ל סוד קרעת הוא אותיות יה״ו ככורע וגו׳• ונראה דמבואר בכוונת האר״יזלה״הענין בירורי בסוד הלולב• ובמחשבה איתברירוע״י היעה שיצא בצוצוא הקרושות שנפלו געת השבירה וצריך האדם להעלות ממצר הגלות ואז שפת לא ידעתי שהי׳ בתוך.הדומם׳ ולבררן מחמס לצומח חי מדבר לברר הניצוץ הקדוש והצומח בלי כוס דיבור וראי'ושמיעה וזהו'בית האסזרין שבתוך הקליפה זכו' * וזה תכלית עבזרת איש ישראל שלי ועכשיו שיצא משם שפת לא י ידעתי אשמע וגו׳ זז״שי ר״צ אמייה הוא ג בתורה ומצות וכווכת אכילה כמבואר כל א׳ במקומו ״ אמרת ה׳ נרפתהז שצח מנ ך ויתירהו ו ונזלע כי כל ניצוץ שבתוך דומם זצזמח זכז׳ יש כו קימה מחככת שנצרף ונטהר אז שנח מלך סיד מ״נ למנצפ״ןח איכרים ושס״ה גידם וכשהוא כתוך גי׳ מלך הכ״צ ברוחני ואז מישצ ענ(יס ויפתחהו זנו׳ כגשמי ל שלימה מן מ הדומם והצומח וכו׳ הוא בבית האסורין שאינו יכול צפשוט׳ ג״כ ״ וכזה יוכן ויוסף הוא השציט עצ הארץ כרוחני מה ידיו ורגליי ולרכר כי אס ראשו על כיעיי וקרבו ״ שהי׳ בביח האםורין של הקליפות שנק׳ ארץ עכשיו הוא ומי שיכול בטוב מ^בתז וכוונתולהעלית הניצוץ הקדוש השליט בגשמי ג״כ שיצא משםזהיאהמשבירוגו׳שהי^ מצימח לחי מדבר הוא מוציאו לחירות ואין לך פדיון שבוים מסור השבירהשצ רפ״חכצוצין שצפל בתוך בדול מזה ונמו ששמעתי H עמי הארץ שהם הקליפות ועכשיו צןיצא משם הוא משב^ וכר ובפרט אם בן ביחהאסזרין^ל עמי האר f ויצא לחירזת זזה שראה יעקב המלךבביחהאסורין ובאאדםאיבהשחדצוחו והוציא* כייששגייבמנרים מןשגיייפ״חנציצות שצריך לבררן מנית האםורין מעבדות»צחירות ששכרו ככול ומטפל ־ י וכמ״ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלד גס עלה אמנם כל זה הוא בדין ומשפט עליון אשר קץ שס לחשך ביסוד מיצזצין וז״ש זינצלז את מצרים זכו' והבן יpM י יהיה בבית־האסירין זאימתי יזכה לצאת מ»י יע״י ׳ונבאר פסוק* מקץ ייקרא שמו צפצת ת ד מ ג ן

מי יהי׳ היציאה לחירות * ובזה יובן חס־מ א״ר יוחנן״ צפונית ׳\לגיפ(עי הנשמה נקרא יזםף זכז׳ והיא הניצוץ הקדוש ונחות לו לאמרה וכי׳ והוא תמור\• זג^באופסוק לעיל כ שע״י השבירה נפלה במעמקי הקליפות ובתוך דומם צומח 'ויוסיף היא כשליט על כארץ הוא המשיביר לבלעם הארץ וכו׳ שהיא ביה האכזרי׳ זז״ש ויקח אדני יוכףאזתזכי וגז׳ והקשה האצשיך ונו׳ זכחבתי בצלא הספיקו' עםר י ס ׳ דינאדמלכזתאהואאדנישיצאמצדליןהעליזןדתנהזאל 'ביאורן 'ועול ללש״ משנירישלוב׳\משמעזת א׳ לשון שברוט׳עניזת זכמ״ש בממש וירא יעקב ן י בית הסוהר מקים אשר אסירי המלך מלבזשלעזל6 וחקי

ד י כי יש שבר זה הרעב יש שבר זה השכע וטי יעלש אסזר<ם1יהישס ככית הסזהראז מצד הגלגל אז # השבירה שנפלו יפ״ח ניצוצזת זכז׳ עד שנשלם הקץ אשר שם י ונ״ל דצוכואל דמעלת האדם יקר על £אר בעלי חיום יש׳׳י לחושך לצאת מבית האסזרין הליל משא״כקזדס לזה הוא הדי^זר שנל־ןא חי מדבר והוא מצד ה#מה שהיא חלק

v זלא זכר שר המשקים את יוסח כי ׳הגלות חמה לשימר׳ 0tn0'ti לעירובי)ינוצלילפטזר _כלהעזלסמהיי4 ־* 'י•" ׳

בש״םדחלק ברכות לראש משטר זהזיוסףוצו׳ . %• והיינו שהי׳ באמת משביר ומשפיע מצממו נחם הידה צכצ ,

׳ משביר *בגשמי לחם עם הארז תחצה ואשי כך טs ומזון ובר לכל עם הארץ שעסקו בארציות תחכה והזח

הי׳ מה$ן הסלר מקצצה נברכה ׳הבן ״נבאר עפ״י ללוש פ׳ רגש וצאביי שצח כזאת. > ו: עשרה חמורים נישאים מטוכ־.ז;: מצרים ודרשינין במגילה לף י״ב ששצח צו יין ישן שלעת ׳ זקנים נוחה ממנו • ובמדרש אמרו ששלח לו גריסין ש>עול. ־:v ויש לחמיה־ מאין יל>ל k שהוא על עיקת נפש ונו׳ יעו״ש

׳ • צהם לדוש הזה מפסוק הש״ס לשיטתו והמדרש לשיטתו כ קשה לה״לל במפורש ולאביו שלה יין וכר או להמלרש גריםץ •/ : ׳' • . / ונ׳׳צ דחלא יחזרץ באידך דולאי קיים יעקב אף הקצת חכמי; ׳ • כמו שנתקנה אח״כ כמו שקיים כל התורה עד שלא ניתנה ו שאמרו באברהם שקיים כל התורה עד שלא ניתנה אף י עירובי תבשילין דרבנן וא״כ איך שלח יוסף ליעקב שתם. : יין של עט״ם ממצרים שנאסר אח״כיאף בהנאה זעכי׳ע >י בשתי׳וכ״ת ייוסף עשהזההייןכשהי׳ . במצרים ז׳יא •

דמדסתים סתם יין ישן שרעת זקנים נוחה הימט הייכן ־. עכ׳ פ שהוא יין כמו שני יעקב איו יותר כמו שמצימ ידי

אז הי׳ סתם יינם ואיך שלחו לאכיי״ י אויאיי׳בי״די ישראל־־' י י ע ג י ( ^ צ ם ו קן״טיין הצופה בנהר *

rrri מותר ונגד עיר עכו׳׳ם אסור זמכ״ש בתוכה אם אין ע ; מ י גניבת כמו בנמצא חביות יין בכרס ישראל יעי׳יש ו

מ״ש בפרקי רבי אלעזר לגושן• היה (גיר ישראל שבמכמ לשרה אנולז בכתזבחה מאמיתה במצרים ־ולכך בחר יערב בגושן שהיה עיר ישראל והיה הקדישה לה שורה כמ״&

ה^י האלשיך יעו״ש זא״כ יין הנמצא בעיר ישראל מותר בשחיב י ן ואיש י זרש״יפיייעצפםיק .ואתנה לכם את ט

* « י י W * ובז׳ יוכו י כ ם W י י ר 5 מ

ולאביו שלח ים; והייני יין ישן שדעח *!נום נוחה D' £ י- ? £ אסור נשתיה נזה ביאר הפ&וק יאמר שהיי נישאים מv מצרים דהיינו גושן שנקרא טיב מצרים והיה עיר

׳ י י י ד ויין הנמצא בה שרי בשתיה ושכיר דייק הש״ס מי ; * £ ח בלקזזק שהיה מטוב מצרים משמע אלי היה ממקיס א שלחו לאציו והיינו ע״כ יין ישן שנמצא באוצר מזמז ררלומ'> וממקום אחר הי׳ אסור כשתיה משאי׳כ צנטוב מצרים שרי* ;

גושן שרי יק׳יל• יאמדרשאתי לתרץמהדק׳בפסזק דודא! זזלח התבואה שהיהה חסידה בא״י מחמת שהי׳ שנת רעבון -י

ודאי לא היחה א״י חסידה כצום כמ״ש אין אשר לא חחםר כל בה וא׳׳כ קשהבפשוקדאחרשאמר ועשר אתונות נישאד -

בר ולחם א״כ־ ש״מ מה רקאמר עשי חמורים נישאים מטוכ .מצרים היינו זילת בר ומזון א״כ קשה מההואהדבראשר יש בטוב מצרים וא״י חסידה הימנה שהוצרך לשליח לאבי,$ אינה בא״י ומשני גייםין של פול שהיא על עיקת נפש ו

־ ר שאין בה עקת נפש כמיש באמה מעוצם לא אמר אדה צ^ י ב י לי ןןמקום שאלין בירושלים ועיין במ;רשים זקו׳ל ״ אוסף ג*ל פי׳ המדרש בל־״א וא״ש ונבאר מדרש ולא י יוכל• ינ0 י להחאפק ואמר הוציאי כל איש מעלי רב חמאברמנל י ע פ ה אמי לא עשה יוסף כשורה שאצו בעטו"בו אחד מ. י י ׳ מ ^ממר׳שמואלב״נאצוללאט׳-חשוריןעלש״י ו

ויש

ep*_ ז פורת י * ג ^ ממעל שנפקח בי נשמת חיים מעצמיחי V כמ״ש ויפת^באטו.נשמת חיים ויהי האדם >נפש חי׳ ותרגומו !הותובאלם^ריח ממללא * וזה נקרא רוח אלדיםר* ובחיי הדיבור שהוא עיי בריפהלשזן מ כ ו מסף כלל וזש״ה הנמגאטה אי& אשר רוח אללים בי שהוא רוח ממללא ומאחר שיתרוךהאדם מצד הדיבור והלשון לכך צריך •שיזהר בי לי מיח יחץם^יל הלשון וכמו ששמעתי צפום $ערא אגרא זהבן k ובזה יובן ויוסף הוא השליט על האיץ בחי׳ייוסף שהוא ברית הלשון והריטר הוא השליט ימזשלעלכלרמ״חאברי הגוף שהוא מחומר הארז * אמנם המית והחייםן צכצ איברי ביד הצשק לכך הוא המשכיר לכל עם האי הגוף פעמים שבר שהוא מות ופעמים סבר יתקוה כי החיים ביד הלשון וק״צ יבזה יובן ויקרא שמו גפנת פענח כי בריח הלשין הוא. קולמוס הצב צפרש זצגצזת צפונית ונסתרות שבלב ויוסף הוא ברית הלשון ושפיר אמר רבי יוחנן צפונות מופיע ונחות צו צאמרם כי גלי ימירה שצ בריח הלשון מופיע ומגלה צלזנית שבצב וכמו שאמר • אלה תולדת יעקב יוסף וכלל זהבן י עיר י״צ ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשכיר לכל עם הארץ ונבאר כסוק משלי (גובר אדמתו ישבע לחם ימידף. ריקם ישבע דיש וכן כתיב איש אמזנית יב ברכות ואז להעשיר לא ינקה וכי׳ זהי,שה בזוהר פ׳ מקץ דף קלט גלב איך אמי דיפלח ארעא וישבוק חיי עלמא וביאר

שהוא ע״ר וינחתו בלע לעילה ולשמרה וכזי יעזמש וקושיא זו הקשה רשב״י עצמו בש׳׳ם דכיכית הנ״ל לת״ק דם״ל ואספת דגנך הנהג ו^ך ארז אפשר אדם חדש .וקיצר תירה מה תהא עליי אלא זט* וכתבתי ביאור פסיק הנ״ל במ״א זלל דכתכתי דרשב״י מקרש דברי ללק בשעת ואספת דמך לא ימוש ד״ת מפיך וכו* יאה,אי אפשר בבחי/זי של בני עליה על׳נ* יקדים עסק התורה' שהיא צרכי צשמקו לעסק פרנסה שהוא צרכי הגוף וחומר, הארץ וכמו שכחבתי לעיל נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא חביך וזהו ויהפך ה׳ לך הקללה.לנדנה יט׳ • ובזה יוכן עובד אדמתן ארץ ואספתדגצך אז ישבע לחס חורה לקיים י .מנוהג דא לא ימוש מפיך כת״ה הנ״ל ט טיב חייה עם דרך א , משא*כ ומרדף ריקם ישבע ריש ר״ל כשעודף אחר פרנסתי ןיאריקם מהחזרה זה ישבע ריש כמי שפהבתי לעיל וירא .ה׳ טשנזאה לאה עסק התורה זכו׳ ויחל עקרה שאינו עושי פייית שאין בי ביכה יכן מסיקבש״ס הלל דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה זזה לא נתקייסןבידם והצה בחי׳,הנ״ל הוא של בבי עלי׳ שיהי' תייה עם ד״א ובא פםזק שאח״ז לכאי מי שאינו כבחי׳ הלל ייאה עכ״פ להקדים ע&ק התירה ק!.דם שילך לעסק פינשתו וש״ה איש אמינזת רב ברטח מי שמאמין יבטיח בהי שלא יפסיד ״ פרנסתו עטר הקרימה של עסק החזרה יש לז רב ברכית נמ״ש ייהפך ה׳ לך את הקללה לברכה ובל״ל ״ משא״כ % אץ להעשיר שממהר ומקרים עסק פרנסחי שהוא אץ

להעשיר זה לא עקה \?y י ובזה ייבןייוסף הוא השציט על הארץ שהמדים והשליט עסקנשמחיעלהארז י .שהוא על עסק פרנסתו שהוא ארציות וצזרךגופז זהייגו

בפרט לעצמו ז3ס לללל הוא המשלר לכל עם הארז שהי׳ זוכה ומזכמללמד תורה ברבים שנקרא משביר ממשלושו

נט

״ •־ונשאליןי־ה$ כהן גלול שנכנס לפנ; זלפכים ניכו בכהן נלוצ כתיב והכהן הגלז;ל מאחיו שיט ׳ גךזצ בחכ>$8$ יקר# כ מ ״ א ) ו ^ ו ובעושר נכו׳ וא״כ כהן גדול ע״כ ה היא מפגעים • 1לל דיכאתי לנלא' ביאור ®7? תום׳ ביבמות דף ק״נ גלב.לל׳׳ה המ^צ»^:ו׳ור& דאמרינין במדרש ג' דבדסשקנליםזה' בזהח>י#ה,יט$׳ 1 * י ענוהואר׳יי י לשיקוצים היינו להא בלא־י^ לא # יעו״ש •..זהענין רכתבתיביאורש״םלנלריסאיןהר^ "משרה שטנחו אצא עצ החכם זגבזר ועשיר ועניו זכר ״W והעולה משם ט ענוה צדן עם כצ א, מהמחלות ובו׳ כתבתי בנלא אם אני כאן הכל כא[ וט׳ • וגס חכמה ירא* אי אפשר כמבואר בש'סמ£ללקב חו?טי| \כו!זבי£ר בתיקונים טעמו כי תורה ויראה הוא יחול קולשא ברין הוא ושטנתא ובלא יראה הוא נרגן מפריד אלוף p1׳ יעו״ש ובזה יובן דברי התזס׳ כי חכמה ויראה וע^ה^^לאהא לא סגי והבן י ובזה יו#ךבר? ?ו''ש:הלל pp ביאזל ה$#י1 .'יקךההיאמןצימסזמ״ •• הכ^וטהתזרהזהח^סיקר?5 היא fep נמשןל מפגיגיסישל מרריגית §נים דהייינו היכל שהיאהשכינהשנק׳ יראה ומלרגתלפניולפטםשהוא בינה קדשי קלשייס הנקי ענוהיאז התורה היא יקרה בצירוף מדרגות יראה וענוה עם החכמה כמ״ש התיספק הלל להא בלא הא לא סגי זהבן י ובזה נבוא לביאור פסוק הנ״ל טגולעטיהולה הואבחי׳ המלטת• הנקי קזרהש3ע^3 זבחי׳ יזסףהוא יראה וענזק כ? יראה מבוארבפסוק אח האלרים אני ירא וענוה מצינו ביוסף ג״כ 5צאמר 3לע9י אלדיס יענה את שלום פרעה ותרגומו לאמן תנןען5ו זכו׳ זהענין לכלבתי {מ״א אמי עומד בין ה׳ 1טליכ0 זג<1' ולא על>תסבהר (אמר •׳ ןהעזלה,משםכימ^דעמה^^ רביכל^'ה#מרז?שטלכ$^ברעמיופו׳ * והי׳נכךי^ף אמר מצד ענזה בלעדי לא מן סכמתי וכו׳ •־ זז6'׳ה זיקתו משהיאת עצמזת יוסף עמן כי ןןניהס היז בבחי׳ ענזה זיראס זצזהיזבן דגש אליז יהודה דייקא הכוונה כאשל גג? לתי'

יהודה שהיא תזרהשבעל פה^לבחי׳ יזסף שהיא יראה וענוה כאשר אחד באחדיןגשז אז למעלה יחשב האןר' שטלפ והבן י !?זה יובן ?ומ! וןמדרש הלל ט ג׳3קי׳ הליל חכמה יראה זעמה הם הגש& לתפילה במי׳ מלטת הנק׳ יראה זלמצחתה שהיא תורה ז׳'\t כי ה' איש מלחמה ודורון זפיוס הוא פיצה הנק׳ עמה בםוך קמח משה גמת#;חלקו זהק ־ זעזדי״ל זנבארמדר^זיגשאלמ יהודה חש״ה כי הנה המלכים גן^דזגגכרו יחדיו וגו׳ כא^להמצ^׳ יעז״ש י זתפג*ן a נועדו אז מארי דדיצא עברי דכתבתי במ״א ביאור עסוק למען תשטלו,את b אשרכל אשר יןמ^א תעשק ..על פי ביאול- 1 ילד לעשות מוחך עשה לקשר $#זת עי המושבה ןסלעתש י ונודע ט יוסף נקרא משכיל ט עולה על הלע׳ V זכו׳ בסוד ?יכלכל יוסף אע אביו וכ!׳ ״ ובזה יובן זיגש אליו

׳ יוסף שהוא בחי׳. יהודה כאשר מתחבר מלכות ^עהי-הלעק אזכאקך המלטם נזעדו׳אזעברו *מארי

/רדיניןיהבן• , &ז 3׳ >4§״י סוד וגוגסר •השכל זכמהפסזקי,ם מטארין' דגש אליו ;יהולה

ויאמר בי אחל וגו׳ והסטקו׳ יטארז ממילאח זלה״ה אם אלם רוצה לשבי! ו מ זנ״ל דשמעתי מ ישבח י אתהקב״ה וא$רוצהצגג«ת

ל יגנה

ויש להרןשןתלר״חהא מה.שאמיהזצי5וזכל.איש עע^להיינז שלא לבייש אח אחיו בפני המצריי׳ ?:ט׳־כש״י ואם,כן .לר״ת *ס״צ שלא כשורה עשה היינן; למוטב הי׳ לבייש את אחיו בקניהמצי״ס., כדישצאיצננשאתעצמגנםכנתמיד^ ׳וא״כקיממ״ש במסכי *״מ מוטב ישיפיל אייע לתוך כבשן £אש וצא יצנין פני שכירו ביבים מלל מתמר שנאייהיא מוצאת והיא שלחה אל חמי׳וכז׳יעו׳׳£ אס צןמשמע דמזטב שיכנס בסכנת מיתה כדי שנא צטיש חביח ׳ והוא סותר ולדברי ר״ח הלל ב׳ ק׳ צרש״י דאמר שלא היו חשודין בעיניו !על ש׳ידהרי השליכו אותואצ בור.נחשים•לקרבים י אשרהדין פסק להעיד;לאשתו שמתור,אר. ״ וזולת עצת יהודה י 2אמר לכו ונמכרנו ל^מעאלים כבר קי י מת י ג׳ ק׳ במה . מציגי תנאים אלו ״. .ונראה לי מדאי יש לדייק בלש יון "הישיש ל״ל אריכות הלשון מוטב להפיל עצמו לתוך כבשןמוטב שיהרג ואליילבין פני חבירו האש וכו׳ רהל״ל בקיצור }כ(י • ועוד ק׳ למצינז בש״ס שאמרו עלג'דבריםואליעבזרע״;ג״עש״ר וה״ללחשובד׳דברי׳ שייהרג ג ר יה ; ז

יי גם על שלא לבייש ולהלבין פני חבימ וכוי ׳" ״ . ולל-'לתאלשי״ך בספרו חבצלת השרון על דני^ל פי׳ דג׳ מדריגו׳

יש להצצת הצדיק א׳ מחיות רעות ונחשים ועקרבים הצדיק י ] ניצול כזכות עצמו שהוא הצלם אלריו שעליו ב׳שיהי' ניצל י ימאש וממיס אין מספיק זטת עצמי וצריך זכות זולתו וזה ; שאמר יעקב פדה את אברהסמכבשן האש וכו׳ ג' מיד 'בעלי^חירה . אין שום זטתמספיק להציל לשמת בחירת ־ 'האדםוכו׳יעזיש,א״כי״לעמנקימטונת אמייובש״ס '׳מוטב ש:טל א״ע לכבשן האש ייוקא , ,לאפשר שיספןקזכןת י אחרים להצילו מהאש אבל אם עזמד ליהרג עיי אדם* שהוא 4׳3חירי זאין זטת אחרים מקפיק להצילו מידו אינז מחויב

־ למסור עצמו להריגי\דדין.לבא מהדין להיות כנדון מה 'חמרצשריפהמסרהעצמה כלישצא לבייש דאפשר שיספיק ־לה זנות אחריםלהנצלדמתני וליה לאחרים משא״כ

יי להריגה ביד בעל בחירה אימימחוייב למסור עצמו '(הראי׳ לזההי׳ כזונת ראןלןבמ״ש השליכו אותי אל הבור הזה דמיד בעל בחירה אץמ^יל משא״כ מיד נחשי׳ועקרבי׳ וכמ#ש האלשיך שם לכיעז״ש . ״ ובזה י1בן,דם״למרו חז״ל שיפיל עצמי לכבשן י י לר״ח לא עשה כשורה ואף. ש י האש היינוידוקא אש וצא לסריג׳ ביד בעצ בחירה כלל זכאן י >מסר ליד בעצי בחדק שאצו בעטו גו אחד מהם מיד הי׳ ימת ומיד בעלי בחירה אין,מציל, ותייק ם״צ כהוגן וכשורה יעשה דלאהי׳חשורין ^ל׳ש״ר 'שהםעצמן יהרגו נקש י והראי׳ דאף קודם ש,אתר ראובן השליכו אותו אל הבור הזה .יק לכו ונהרגהו וגז׳ היינו שאמרו נשסה בז כלבים כמפזדש V במדרש ולא שישלחו בי יד לשפוך דם הם בעצמן. א-״כזזלת מיד בעלי בחירה כבר הי׳ יוסף מובטח .ושום מורא לא ייעלה על ראשו מאז ומקדם זכ״ש עתה דאין חששללל לכך

כהוגן וכשורה עשה וק״ל.״ ולבאר ע״פ קוד׳ . , פסוק.ו>גשביהודה

׳ י י \ זיאמרזגו׳ ידצר לא. "

• ..ויש להט? למה לי ויגש אליו . י ' ו ג 'באזני י1זנ> ז ייסדה כלל לא הוי ליה למימי רק ידבר. וגומר , י ובמדרש דרשו הגש.ה.לתפילה הגשה למלחמה הגשה לדורוןה נכה?,זה.בתזר'ה שהוא.היה הזה . ו?\' יעו״ש ועוד לות ממזר ת״ת • ס *יטה זכז׳; זלל,לאיתא בש״ש סיף • ט ?ילה לכהן גדול >$ם הארץ שנאמר - יקרה היאמפנינים מן,

tp\> פורת a « 0 יוצאים מן הלב יככשו ולאי אליכם נתון לבב# 1

צ תראו ותבינו אהבתי אתכם שהרבדים יוצאים מצבי א צבכס והבן •

ר הש־כל וכלליב* ס ו מ ר ו ו י עפ״י ס ן ג &

ו י ל ׳ששמעתי מנןור> לאיד פסוקויגש א יהודה ויאמר בי אדוכי

^ ה מ ח ל מ "זגז׳ ט" כמוך *נפרעה י ובמדרש רי״א הגשה לא ל ׳ א הגשת לפיוס • רבנן אמרי הגשה לתפלה ר ל לר ב אומר לכולן זכו' בי אדוני ולא בי ידבר,גא עבלך ד

, ש י כ כ מ זגז׳ אריירמי׳ בר שמעי׳ דבר אני מוציא מבפנים יך א ב נ דבר בנא ומכלה אתכם זכז׳ י והזא תלגוהז ־ וה ר מ מדרש מובא בעקידה שערייתניארשב״י אומר א

שבת לפני הקב״ה לכולם לתת בן זוג ולי לא לתת 3! י זז4 ׳pr אמר לה כנסת ישראל יהי׳ בן זוגן זכז׳ וכתבתי ביאור © י מ במ״א עם ביאור הקושיא שהקשה בעקידה בששה י כתיב ויהי ערב ויהי בקד יום אתל זמ״ט נא נאמר בש^תב כ ע מ ל 'לבאר ג״כ ש״ס לשבת.כל ה כן זכו׳ • י וכעת ל את השבת מתנין לו נחלה בלי מצרים .שנא׳ והאכלתיך

נחלת יעקב אבין וכו׳ ובתבתי מזה בכלא ובראה דכחבחי במ״א ביאור מ״ש בתיקוני' כאשר שם

3זי'ידזיד״

c6 אלדיד ' בנרתיקו הוא רחמים ולבי־ מנרתיקה ^ הן י והקושיא מפןרישמתהא שסר-״״ אכלה זכו׳ והוא דני ״לל וכתבי ג ה ״ ^ P א י ם איי ה ש ם ו י הוא רחמא ־ י * ל שם זכו׳ ״ וכעת לל דכתבחי מ

א הגעל למעי׳ ח ל מ י ׳ ה ששמעתי ממורי לין £ אתכם וכו׳ ־ והעולה מם ה לקשר ראי׳ ושמיעה ודיבור ומישוש . והילוך הגשמיי ש איברי השכינה אל ראי׳ ושמיעה ודיבור ברוחני.זנו׳ זבזל-

כתבתי ביאור משנה מתייחד אדם עם אמי זעם בתו ולו

(הבן * ובזה יובן קו׳ העקידה כי בששח ימי החול נאמר ויהי עלב ויהי בקדי אחד הכוונה ט ערב היינו רא׳ זשמיעה זליבזר הגשעיך , לקשיו אל לאי׳ ושמיעה ודיבור , ברוחני שנק׳ ב ומשניהם נעשה מם אחל שנעשה הכ. רוחני גס הגשמיב נישעי׳ סי׳ לץ אם חשיב משבת י משא״כ נשכת טגר רגליך עשות חפציך ביום קלשי וקראת לשבת עונג ז ממציא חפציך ודבר דבר אז תתענג על ירוד וג1י והאכלתיך כחלת יעקב אביך ודרשו יזז״ל שלא יהייהלולד בשכח כמו בחול ודיבורך בשבת לא כחיל וטי ; י והכונס

ג״כשיהייראי׳ ושמיעה ודיבור והילוך של שבת הכלי ברוחני שלא יצטרך לקשר הגשמי ברוחני ולא כתיבזיהי

ערב ויהי בקר בשבת מטעם זה כי אין גשמי הנק׳ ערפי בשבת כלל רק הפל יום ורוחני*. אמנם . •מרה זי אמורה בשלומי אמוני ישראל יחידי סגולה : בני עלי׳ המועטים

ן המקדשים והמטהרים בשבת ראי׳ זשמיעה ודיבור מת ש הגשמי שיהי׳ הכל ריחני משא״כ בהמוני עם ו שאד מי ע ׳ י 'ישראל נחיתדרכם לקשר בשבת שהיא הנשמה של ו החול הראי׳ ושמיעה הגשמי שלו׳ ימי החול אל הרוחני שצ

שביט יחידי'םגול׳מקשיבז׳ימי החויהגשמי 3רוחניהעד׳עק4.כ בקר לעשות יום אחר ועושה כך מידי מש ביימו משא״

י שלז׳ימיהחולשכעלל. מ ש ג ה ר ש ק שאר כנסת ישראל מ בשבת אל הרוחני של שבת וז״ש שמזר את יום השית לקמןןי לקשר הגשמי שנכלל בשמור מל״ הנקרא אר עםהרוחג

יזנק

א ביאור ל *לצה א*ע זכו׳ זיפח״ח להבין זה לל דכתבתי ט משנה איזהו מטבל המכבד את הבריזת שנאמר ט מכבדי •

אכבל זבוזי יקלו לקשה מאי ענין זה לכבודו ית׳ י ונראה לי כי מצד האחרית חסיין של זולתו יש בו בעצמו שמץ מנהו ״ הגם מצד שהוא נברא המבזה שום נברא כביכול כאלו מבזה לאומן שבראו וכמעשה לרשב״א שפגע באלם מכוער־ זכז׳ ״ ובזה יובן כל המכבי את הבריות מצל שהוא בדיה נברא ממנו יח׳מורה ענ עצמו שהוא מטבל מצל האחרית משא׳יכ המבזה שוס נברא כ״י צק׳ בוז׳ שנוגע בכבודו ית׳ ומלבד והמורה על עצמו שהוא נקלה ונבזה מצד האחדות וזה שאמי ובוזי יקלו זהבן יעז״ש ״ ־ ובזה יובן צחות לשונו של מורי זלהי׳ה אס הוא משבח לשוס נברא אז הוא משבח להש״י שברא ברי׳ נכבד זה ואם מגנה שום גברא מלבד שנוגע בנורא ית׳ 15לא א״ע וא״ש י ובזה יזבן זיגש אליו יהודה כי יהודה הוא לשון שבח והודאה וז״ש זיגש אליז ית׳ יהודה שכל שבח ששיבח צפל נברא הי׳ניגש השבח אליו יחי וכל שפלות וחסרון הי׳ חוצה בענמו ויאמר בי אדוני והבן י עזל י׳ינ דנתבתי בנלא ביאורש׳׳ם הגדצעמי פשעם אלו ת׳יח וכוי ולבית יעקב חטאתם אלי ע״ה זכז' ״ והעולה משם כי הת״ח יחצה החסרון בעצמז והתוכי עם יחלו החסרון בעצמם זכו׳ זכן ב׳ רללא בפי שמיני כי הטובה שבעיר יחלה בזולתו והרעה יתלה בעצמי זזה שאמר כי היום ה׳ נראה אליכם וכו׳ ״ וכזה יובן ויגש אלין יהודה ט המוני עם שנקרא יהודה תלו הטובה והשבח אל הת״ח שנקרא יוסף והחסרון חלו בעצמם זזה שאמר ט אדוני זהבן ־ ונבאר פסול/אנכי ארד עמך מצריימ׳ זאנט אעלך גס עלה זיש להבין מהו גם למה נכחב עכין זה בתזרה כי מאיי דהוי הוי ונראה לי דכתבתי לעיל ביאיר ש״ס העמידני על רגל א׳ וטי וביאור פסוק אשרי אלם אשר לא יחשיבה׳ לז עזן זהענין כי החיות יצוא ושוב וא״א שיעמוד אדם על מלריגה וצריך לירד כלי להעלות זולתו ובזה יובן העמיללי על רגל א׳ שישאר קיים מל מדריגה אחד ולא ירד למטה והשיבו מאי לםני לך וט׳ שצריך להצלות זולתו ג״כ וכו׳ וכן כתבתי לעיל ביאור ש׳׳ס אית לן בירא גחקלא וטי יעז״ש ובזה יובן אנכי ארד עמך מצרימה יצ׳׳ת הלא יותר טוב שישאר על מדריגה א׳ ולא יצטרך לירד מלבד שיש סכנה בירידה שאינו יודע אם יזכה למזור ולעלות לזה הבטיחו הקליה אנכי ארד עמך מצרימ׳ ואנכי אעלך שלא ישאר בירידה זכ״ת למה צריך ירידה ועלי׳ הלא מוטב שיהי׳ תמיד על מדריגה א׳ לזה ביאר טעם הלב׳ גס עלה שמכל לעלות גםזזלתו ונכתב בתורה זה שהוא גיהג לדורות ג״כ והנן בפסיק ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העזד אני תי והקשו המפרשים הא צבר שאל אוחן בביאתם אליו השלום אביכם הזקן' אשר אמיתם העזדנו חי י ונראה לי דמבואר בפסוק זחחירזחיעקב אביהם זדרשזחז״ל ששלתה מליו שטנה שפירשה ממם ובזה יובן העזר אבי חי אחר כל הצער שהי׳ לרעבון יוסף העולנו חי שלא פירשה ממנו רוח הקודש זהבן ״ בפסוק והנה עינכם ריאית יעיני אחי בנימין ט פי המלבר אליכם זזה 'אין לו שחר כלל יגם הילל כי פי המלבר לכם מאי אליכם ״ זלל דכ׳ רמ״א נפסוק והיו הלבריה האלה על לבבך ושמתם לבניך ציס בלב זולתו יכז׳ יעלש ־ יב/ה מ דברים הבאים מן הלב נ •זבן ט יוסף רצה להצליק א״ע שאין לז שנאה בלב רק היאר מקירות לבו וז״ש והנה עינכם ריאת בעיני השגתה מ מ ועיני אחי מימין הטה לי ט פי המדבר אליכם כי הלברי״

ץ

בן פ1רת יוק*׳ היא• עשתה זאת [יאפשר. אם ^לכית שנקרא אני מן אמי שזה &|״ה אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ ט אם כזאת וגזי! משא׳׳נ אם מתפאר צימר שהוא בעצמו עשה זה אז גורם ת״י שמסתלק י׳ מן אני ונשאר אן וט׳ ורפת״ח * ונלאה לי שזהו מ״ש במשנה מאין כאת ילאן אתה הולך וכו׳ רצה

י לומר כאשר חישב א״ע לאסם ואין שיודע שבא מטפה , סרוחה אז מאין כאת משא״כ במתפאר שהוא העושה וזה נקרא הולך היפך ביאה כנודע אז מסתלק י׳ ונשאר אן זזה שאמי ולאן אתה הולך והבן 3 יאפשר ששמעתי זה-גם^ןrk ובזה יוכן פקוק ויגש C זהש״י יודע V Y f c O י יהירה ר״צ כאשר נגש ןנתקברבחי׳ . יהודה הנקרא מלכות סור ה׳ אחרונה באצילות ושם אדני בבריאה אצ בחי׳ ג' אותיות ראשונית מהשם כמ״ש עדות ביהיסף וכמ״ש מוהרש״א בפ׳ןק דםיטה יוסף שיןילש ש?ש בסתר הוסיפי לו אות א׳ יכו׳ ועי״; נעשה בז ג׳ איתיזרןשל השם שהוא העיקר זכי' יעלש י והתחברות ח נע^ה&׳י שקישר ראי׳ ושמיעה וליטר משמי שהם איברי השטנה אל ראיה ושמיעה וריטר הרוחני שנכלל ביוסף שהוא יסוד העולה עד הדעת לייחד חכמה ובינה וזה שנקרא זכזרל וזה שאמר בי אדוני גגו׳ רצה לומר ונתייחד עם שמיר כל גם שנתחבר ה׳ אתדונה עם ג י אותיות הראשונות ונעשה

שס בן ד' מ״מ צריך שיהיה • הויה בנרתיקו. וז״ש בי אד׳ אז ׳ הוא רחמים שיכנסו לברי באזניך • .וזה שאמר ידבר־נא. . עבדיך דבר באזני אד׳ ןהייטדאר״יברשמעי׳דבראפי

מוציא מבפנים שם הזיה שנקרא. דבר אני מוציא מבפבי-ם דהייינו מנרתיקו זאז ה׳ אלייך אש אוכלה ומכניס דבר בנא שנשאר אן מן אני ומכלה אתכם וזהו הגשה למלחמה לכך אמי בי אד׳• שהוא •..הגשה־ לפייס.שיתפייס שם ב ןד׳ כשהוא בתוך אד׳ שהיא ג״כ הגשה לתפלה שניך

אני ילא אן כמ״ש ואני תפלה מובא בפע״ח מזה יעו״ש • -ל מ״ש בפ״ב לאבות ואל תאמר דבר שאי אפשר זעפ״ז ל צהשמע שסופו לתשמע וכו׳ ר״ל דברי הגשמי אין לה׳מקזם

לעצו׳צמעלה צהשמ׳שם במיו׳רוחט כי אס ע״י שיקש׳ אות׳ אח״כ בדברי רוחני וכלל שאז סופו להשנלגםהגשמי:בחיבו׳ U ריחני וכאשר יחשוב האריזה למה לו טלי האי ואולי ומוטב

ליזהר בדבריו שיהי׳ דבריו מועטים או הכל ברוחני ״ יז״ש י ואל תאמר דבר וכו׳ והבן ״ ... אן שנוא יאמר ודאי טוב

לדבר ברוחני בתורה ותפלה. רק שהמחשבות זרות מטרידין . כעת לכך אמתין. עד שאפנה ממחשבות זרות אז אשנה לכך׳ ש ל אמר אל תאמר לכשאפנה אשנה זק״צ. ־ זזה ל הפסוק קהלת כייהאלדיס בשמים ואתה על האלןע״כ יהיו

ל דכתבתי י דבריך מועטים וכוי וכתבתי מזה במ״א וכעת לן ליזהר מגשמי ת במ״א בשם הש״ןעל התורה ואל כליך לא ת

שאינו עולה למעלה שנאי ויכלא הגשם מן השמים וכזי י ״ ובזה יובן כי חאלדיס בשמים רוחני בצי גשמי. כצל ואתה על

t עטרת הארז שאיט עולה למעלהטוחט ע״כ יהיו דבריך .

y לבל זהבן ״ .משמי מועטים ההכרח;ר וכללים גחלים ס ו פן ד עפ״י מ לעבודת השי״ת פסיקייגשאליז יהירה ויאמר ט אדוני ידבר נא עבדך לבר באזני אדוני וגזי ובמדרש אמרזהגשהלתפלה זכז׳ ובזהר

אמר כי הנה המלט נועדו עברו יחדו וטייעו״ש י והספקן׳ 1' < •זל'ל לכ^תי ביאור משנה־ עם ביאורן כתבתי ל^לט׳ ׳•׳" וכעת מתייחד ארם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר ול דמבןאר׳שבע]יפזצ]צדיק'וקס ובכתבי הארי׳זלה׳יה ל

מבואר

הניןא יום השבת לקדשז ״ וליחיד סגולה נאמר *כור את יום השבת לקדשו הכל ברוחני • ואם המוני עם אינם יודעין לקשר הגשמי במחט אז יחברו עצמם אנשי החומר והגשמי אל אנשי הרוחני והצורה וז״ש נוז״יצ;כור ושמור בדיבור אחד נאמרו שתם אנשי החומר ., והגשמי הנכלל בשמור יתחברו עם אנשי הצורה הנכלל בזכור ויהיה הכל רוחני וזהו מנזה הכולל זבו תדבק .ודרשו חז״ל הדבק בת״ח שנקרא שבת והבן טהת״ח ויחיד סגולה מקשר בימי החול הגשמי ברוחני כמו כנסת ישראל בשבת • ועפ״ז יש לבאר מ״ש חזיל עשה שבתך חול ואל תצטרך צבריות ר״ל שתעשה שבתך בחולם בקר זצא תצטלך צבריות צהתתבר לת״ח לקשר ערב ע שנקרא שבת וכלל ואם אינך עושה בחול כך אזי עכ״פ בשבת לוו עלי להתחבר ולקשר הגשמי ברוחני שהיא עלי אי לת״ח וכל ובזה סרה קושיא התוספ׳ בש״ס דביצה לזו

פל זהבן עלי זכו׳ זהא אמרי׳ עשה שבתך ו ונראה שזש״ה ושמרו בני ישראל את השבת שהוא אזהך&' למדה הנקרא שמור הגשמי וגם בני ישראל שהם מסוג זה שיתחברו ויתקשרו את השלת עם המדה הרוחני שנקרא שבת בג׳ סוגים הלל לעשות את השבת למרותם שיהיה להם דירה בלב טוב להתתברו זה עם זה כי שבת שהת״ת הנקרא שבת הם ברית עולם ביט ובין בני ישראל שעל ידם יתחבר הגשמי ברוחני כי ששת ימיס עשה ה׳ בגשמי וביום השביעי שבת וינפש סוד הנפש והרוחני ובהתחברם נעשה הכל רוחני והבן ״ ובזה יובן יכל המענג את השבת שיהיה לו בשבת ראיה ושמיעה ודיבור הכל ברזחקי ולא בג^י ובכלל זה מי שמקשר הגשמי הנכלל בנת של ז׳ ימי החול עם הרזחני שנכלל באות רשבת נזתנין לו

נחלה בלי מצרים ברוחני שאין לו מיצר וגבול. היפך עה״ז שיש לו מצר וגבול שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אבי ך וגו׳ וביעקנ נאמר יישא יעקב רגליו שנשא והעלה לקשר רגליו שהם עשיה ראיה ושמיעה ודיבור הגשמי מעשיה אל הרוחני לכך נתנו לו נחלה בלי מצרים והבן • והזה יובן מדרש הלל אמרה שבת לכלםוג כיי זה שייך בעולם שנה ונפש האדם ט שבת נתח בן ז שבעולם ושנה אמרה לכל ז׳ ימי החול יש בן זוג לקשר הראיה ושמיעה הגשמי הנקרא ערב עם ראיה ושמיעהי שנקרא בקר צחברם ולזזוגס שיהיה שניהם כ ח י ר ודיבור ב יום א׳ משא״כ בשבת ליכא ערב ונשאר בלי זוג • ושבת של נפש האדם היא הת״ח שנקרא שבת הרוחני אמר לכולם נתת בן זוג שיש להם התחברות אשר נפשם קשורה בנפשם ולי לא נתת בן זוג שזה שיש לו דביקית רוחני אין רזצין להתחבר אליו זכמ״ש האלשיךפיש׳ דגש ונפשו קשורה בנפשו ןז״ל כי נפש צדיק עם נפש חוטא בלתי מתקשרת זוו ולדבריך ט בנימין הוא גנב איך נפשי קשורה בנפש ז ס ע , אביו הקדוש זנו' יעלש וה״נ כך והשיב כנסת ישראל יהיה בן זוגך כי נודע מ״ש ב0״ הכוונת י סוד בית הכנסת׳ כוללים גי' כנסת יכו' שהיא השכינה יעז״ש ט ייפ בן עם י ״ה שאמר כנסת ישיאל יהיהבןזוגך רצה לומר שבת שבעולם שנקרא כנסת עם שבת שבנפש האדם שהוא הת״ח יקיא ישראל זבחיבזר שניהם הוא כנסת ישי־אל סוד זכור ושמור זה יטה בן זוגך. זהבן י זנחזור להלל מ״ש בתיקונים

ס ייול בנרתיקן אד׳ אז הוא רחמים וכלל. . ש ישמעי*• ״ממורי כי היןושת מצור* גדולה אז למד תירה הרבה והתפלל בכוונה נא יכניס בלבז שום התפארות שהוא עשה זאת כי

ipv פן ־ פרת ףחייעקב באלןמצי'ים,1גז׳ • דקיזיט־י&יישראל למיל! ךקרא לבנו ליוסף וג1< כים גת ילן קחה יריט זגז׳ א5 נא תקברני• במצרים׳ וח־.שו בזותר• מ״ש בתואר עקב׳כתיכ זיתי ובתואר ישראל כתיב מיתה ועוד ויקרבו

י ימי זכי בכמחימיס מת והשטקית שיש יעזי־בזה עמ• ־ביאורן כתבתי במ״א י זכעתללדכתבתי־במ״א •ביאןר\ .פסוק אחרי מות ב>* אהרן בקרבתם צפני ה״ וימז״תו • ושמעתי פירוש פסוק־זה כי נזרע אחו י הוא מופלג והעזובה כי מופלג להם לירא ממיתה והטעם ני אין זה לכד חל4 < אצלם כי בכל זמן־ ןעילן בקיבתם לפט ה׳ וימיתו. שמסרו עצמן תמיד בעת עושקן בעמלת ה׳ למיתה וז״ש אחיי, תמיל ׳ימותו מות שט 3ט אהין כי בקרבתם לפני־ ה

ורפח׳יח :ושם כתבתי ביאור זה עלפי מתה כל הלר באיי-׳י ל ו ל ששמעת* ממ1רי ז וכו׳ י ובזה יובן .ויקרבו ימי ישראל למזת כי תזאי ישיאל היינו שכל ימי •ישראל מסרו עצמן למיתה על עמלת ה׳ זהבן ״ אענס תזאר ויחי יעקב לל דכתבתי ביאור פסוק וידו אוחזת

ה י ״ ה ל י ממורי ז ת ע מ ש בעקב עשו י,לר ש. י כל אשר תמצא י - v : ־ ־

ומהיובן יחי יעקב י ירך לעשות בכחך עשה ויפחית י : בארז מצריה להעצזתז ולקשרו בחיי החיים והבן ״ עודיייל, לימה יכו׳ ״ וימת ״ | לכתכתי לעיל ביאור ש״ם כל הדר 3י4ה ט במ^ס י * נ״ל ששמעתי ממורי ז &אים חושב

Kyj א ן ס ה במחשבה שם הוא כזלז זכו׳ ולפח״ח ״ ומת א בח״ל וחישק וחישב חמיד לאיי אז דומהצמישיאין לו אצור זכז׳ אבל באמת יש לו כי מחשבתו חמידלא״י "משאי/: כשהיא צא״י יעושה מעמד ומצב פרנסאז בחיל אז מחשבתוש*שי5ו י מ י כ י מ ז ח י א ה י ב 1 ל ר ס ט ש ** מ י י בח"^ *הנ י מ ת

אבל באמח אין לו כי מחשבתי בח/;ל וק״ל י "והצה בזוהר הקשי למה נקרא שמו יעקב מאחר שקיא שמי ישראל ומשני כשהיה בח״ל נקרא יעקב וכשהוא בא״י נירא ישי6ל* £ ^ ר א וכו׳ יעו״ש י ובזה יובן ויחי יערב ב3SS w ר׳יל כשהי׳ בח״ל ומחשבתו בא״י יומה

^' י אבל באמת יש לו אלוה שהוא חי החיים לכך כי ויחי יעקב משא״כ כשנקרא ישראל ויקרבו ימיי ישראל למוח פימחשבתזבח״ל שאין לו אלוה היפך החיים הוא העיחה לכך ויקרבו ימי ישיאל למות לכ! ויקרא לבנו ליזסף זאמר שים נא ידך חחת יריט כמיש כזוהריויגע בכף יריט דקאי עלתמכיאזרייתא משא׳יכ כאן שאמר שים גא ידך תחת ידכי שהיא תומכי אורייתא ובזה אל תקברני *מצרים שלא יט׳מחשבתו׳בח״ל במצרים יהבן ״ ועוד

'יש לזמר דאיתא בש•ם לחמורה הרוצה שיחי' ימות זהרוצה וא ל ?שימוח יחי׳ וכחבחי ביאורי מלא וכעת לל דבתבתי מ Dfe<3 מורי זלה״ה ביאור ש״סהני׳ל כל היי*א״י לומוןי״ הזוהר הלל גג׳ פניה ע׳לן קו וט׳״ עוד ישלמיrbm לאי׳ לשיים לקדושין •ת״י ושמתם סם תם נמשלה בסס חיים משל לאדם שהכה אתבגז מכה גלילה והניחמר צו בני כצ זמן שהישי' v על מכתן ־ לו רטי׳ עצ מכחו ז •אכול מי* שהנאתן •ישחה מה שהנאתן ירחון פין בהמיןלן ?צונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה >1ע* . :.־־* יי

מבואר וכר ״ ודרך לבוש גתבתי שהוא חיבור הצדיק עם המוני עם לענין תפלה וקס וכו׳ • ובזה יובן מתייחד אדם עכ אמו להשכינהשהיא אמו נק׳ חפלה וצריך להתייחד עם אמז בחפלה נקירונ בשר בלי שום דבר חיצז וממלין בלי שום הפסק מחשבה זרה זבמ״ש בא׳׳ח סי' צ״ח זיסיר בל מחשבות הטורדת אותו וכו׳ עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמית זכו״יעלש* יגלמ כאשר מתייחד אדם עם אמון והבן • יבזה לי־ש הפסיק תאותצבו ת ס כ ה ע גס אס>ע >תת לז נחי׳הצדיק אשר זכה וצליל וכשהוא בחיבור עיס בחי׳ אגשים שלא־־זנה אשר ארשת שפתיו לבל מ״מ בחיבור שני י בחי׳אלו יחד בל מנעת סלה צארשת שפתיו ג״כ וק״ל • ובזה '־יבואר בפ״ צז זאת תויח העזצה דכי העקידה • דקאי לענין •חפלהtoוצדבייהללא״ש כיב' בחיי זאת מדריגה לחתונה בחיבור תורת מדריגה עליונה עזלין שניהם למעל׳ והלך ובזה זיגש אליו יהודה הגשה לתפלה ר״צ נענין מפלה צייץ הגשה והתחברות ב' בחיי הלל יחד בחי׳ יהוד ה י שהם המיני עם בחי" צלל מק׳ שבע שהתחבדו עם יוסף הצדיק אז תפלת שניהן עילין וז״ש ט הנה המלטה נועדוכ זיאמי בי אדוני * זכז' זהבן י ובזה נבאי פי' הפסוק ל

־ ידבי וגו׳ דכתבתי לעיל כי יוסף הוא ביית הלשון. ונלמ אי. יאפשר לגמור הדבור ט אם גלי בחי׳ יהודה מלש בח0ד י לאביהם יעלש וכתבתי מזה * ובזה יובן ויאמר בחי ׳

יהודה בי אדוני.ידבר שעל יד נגמר הדבור'וגם בנ״ה והזדההזא מ״ל שבה הדיבור הנקי הפלה לזאת ביקשהידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ט תכין לבם הקשיב ;

זאזנ<ך ולש שתכין לבי שאוכל לדבר בכוונת הלב שתקשיב •אזטךחט באזני אד׳ וגו׳ והבן ׳״ ועפ׳*ז נבאר שיים לדבכייותיפיק ז' אריב׳׳ל לא יהי׳ בך עקר ועקרה 'ובבהמתך עקר שלא יהי׳ ביתך עקור מן ־התלמידים זעיר שלא חהא תפלחך ״עקורה לפני המקום גבהמחך זכז׳ והספיקו' ^עם ביאורן'כתבתי- מלא• וכעת לצזכהבתיצעיל ביאור אימתי תאות לבו וגז׳ תאית צבו £שאצ בהפצה נתת לו בזמן וארשת שפתיו בצ מנעת סצה כי עץ חיים שעוסק ?חזרה תאוה באה וכר ובזה יובן אם לא יהיה בך עקר ;מתלמידים שעוסק בתורה שנקרא p חיים חאזה באה אז לא תהיה תפלתך עקרה כי האות לבו נתת לו בזמן וארשת י שפתיי ומ׳ ומן ״ עיר י״ל דכתבתי לעיל המתפלל ייתן עיניו למטה לבו למעלה ר״ל שיתן עין השגחתו על $חי׳ המוני עס שהם למטה ולבו למעלה שיתן לבז י להחחבי עמהן וצהעלוחן למעלה וכו׳ * ובזה יובן י דיש ב׳ כחי׳ חאוח צבו שצ אנשי הצורה יבחי׳ ארשה שתהיו

לברשלאנשימזמי ובחיכזרשטהם אזבצ מנעתסלה י וכלל י וז״ש שלא יהיה עקר מתלמידים שנק׳ בנים ישהה מעשים טובים שנקרא הולדות הצדיקים מעשים '>עוטם ובראש כולם המזכה רטס והםהמזני עם וז״ש ועקרה שלאההאתפצחךעקרה ר׳׳ל שלא תעשה תפצחן י >גקי*& שהיא בכוונת הלב חאות לבז הלל י רק בבהממך ז3תשחףעצמך עם בני אדם הדומים לבהמה כמו שדישו

^פ״ק דחולין •וטי אז האוח לכו >תת לז בחיגןרי ׳ ־ זארשתשפתיו וק״ל״, י

, ממ1ר> ת ע מ ש פ ש י ביא1ר על קושיית הזוהר ע בכמהאזפצין נכסו?

סא יש לו ב' צירופים והוא א׳ מת וכי תם דהיינו רמ הלל זכה הוא תם ואם לא זנה הוא מת וצריו לעשות' אופנים וסם תם שיהפך מן מת תםכאשדזכי־תי כמאור נ הנ״צ בין כפדטות אדם א׳ בין ככללית העולם ט נפיטית אדם א׳ יש בו חומי־ וצורה שהוא גוף ונשמה והגוף בלח נשמה נקי מת והנשמה כק׳ חי וכאשר נתחברו ב׳בחי׳ הלל יחד שמא חיבור גוף ונשמה אז המקים להחיות וזה וסם תם להפוך מן מת תם זהבן • עוד י״ל ביאור ושמחם

י - • >ךהקב״האמרלהם לישראל בני בראתי ילד הרע נראיתי לו תורה תבלין ואס אתם עומקים בתורה אין אתם נמסרים נירו שנאמר הלא אם ׳תטיב שאת זאםאין אתם עיסקיס נתורה ונו׳ ואס אתה רונה׳ וי״צהאאין נ אתה מושל מ שנאי ו אתה תמשול מ ע״ הנמשל דומה למשל זנו׳ ״ • זעוד הקשה המוהרש״א חם תיטכ שאת אצל קין נאמרומה ענינז לכאן וצו׳ ״ ושאר הספיקו' יבזארו ממילא • ונ״ל דכתנתי נמיא ביתור

משנה הזי זהיר בקיש מתפילה זכז׳ על אל תהי רשע בפני בחי׳ עוצם שנה נפש דכתבתי במ״א ביאור משנה דר״ה עצמך זכז׳ דפליגי הרמבים דסנירא ליי דתפילה דאורייתא זהי׳ כאשר ירים משה ידו וכו׳ וביאור משנה איזה הכם שהיא עבזדה שבלב • זהרמב״ן סבירא ליי לתפילה דרבנן ״ הצזמד מכל אדם וכזי שמשתמש לש״ש במדות יצר הר$ וכתבתי שם דלאפליגידמרא׳׳ח זמר א״חלאיתאבצ׳׳ת כצ שהוא המזת דהיינו ע״י שקרלעשזת !שלוםזכיזצא, ״ ובזה יוכן ש ״ם ושמתם להפוך מחת היצה״ר ט המצוה ולא כל המצות וביאר כי בל הדברים יש להם גוף באינך ז מ&מה שתזרה ןס׳ וכן המצזה המעשה נק׳ גוף והכוונה נק׳ שנק׳ מת ונעשה׳ תם ע״י התורה שנמשלה לםסחייםמשלף בלא נשעה לכך אמר לאדם וכו׳ כצ זמן שהדטי׳ שם זכו׳ ה-״נ בנמשל כל זמן מתה וכשהיא בלא טונה היא טו המצזה תעשי׳ בשלמותה וכו׳ יעז״ש( ובמ״א הרחבתי ענין שהרמי׳• שם והיינו התורה כל מה שהנאתך עשהילהשתמש' גםבמדזת יצה״ר אםהזאלש״ש • זלש אםתיטבשאת $ עפ״י משל בני מלך הלכו בדרך ותעז ובאו עליהם ג מזגי בני אדם א׳ גזלן ב' בינוני ג׳ עשה פעולה זכז* שמהפך מרע לטזב אז שאת שמעלה ומתנשא היציהר לן האותיות הס כלים וצריךלהמשיך בתוכו החיות שהוא ונעשה כסא לקדושה וז״ש ואליך תשוקתו שגם היצה״ר חמניות הספירות זאורא׳יס מלש בחסד לאברהם יעו״ש משתוקק לזה שנעשה כסא לקדושה כדאי'בש״ס בא שט; ה״נ יש בעסק התורה והתפלה זעסק המצות ג׳ סוגי בני זנשקי׳ לכרעי׳ וכן׳ וכזה ואתה תמשול בז להשתמש עמו אדם א' שעושה פעולה כלל להמשיך בכלים החיות ב' לא בקדושה לש״ש זהבן י והנה כתבתי במ״א דל היעבץ מעלה זלא מוריד ג׳ על ירי פני׳ חיצוני׳ ח״ו גורם וכוי t דאינו רשאי להשתמש בסמים הממיתים כי אם המומחה משא״ה המוני עם וכו׳ יעלש ״ ובזה יובן ויחי יעקב וגו׳ כי המוני עם שמץ׳ יעקב אין רשאי להשתמש בסמים הממיתים רק בסס חיים -משא״כ בחי׳ שהםהצדיקי׳ המומחים רשאים להשתמש בסמים הממיתים לכך ויקרבו ימי ישראל למות שהם סמים ממיתים שהוא ידע להפוך מן מת סם תם זהיינז והמתים להחיות יע״י חזרה שנמשלה לסם חיים מהפך מילית היצה״רמרע

לטוב זהבן *ם לעמלת השיי בפסוק ויחי י ל ל ׳ עילי כ ן כ פ יעקב בארן מצרים שבע עשרה שנה ויקרבו ימי ישראל למזח וגז' • והקשו בזוהר זכז' יעלש« ונבאר פסוק ואני הנה נחחי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי זבקשחי a ופי׳ רשי׳י זכז׳ד״א שכם הוא הבכורה וטי אשר צקחתי מיד האמורי מיד עשו בחרבי ובקשתי היא יזכמתו ותפלתו * ונשאלתי מה ענין בכורה של עשו לבכורה של יוסף כי •יעקב נטל בכורה מעשי לענין ירושה לירש מיצחק אביו ב׳ חלקים

נגלה יעזצה לחבר אנשי החומר שנקךא גוף התפלה >גם אנשי הצזרה שנק׳ בשמת התפילה וכו׳« ובזה יובן הזי זהיר בק״ש זבתפילה זכז׳ * זעד״ז כתבתי לעיל 3י אור משנה אל תהי בז לכל אדם שהיא אזהרה לאנשי החזמר להתחבר .עם אנשי הצורה שנקי כל אדם וחזר והזהיר לאנשי הצורה אל חהי מקליג לכל דבר שהם אנשי החומר זק״ל ובזה יובן קושיי הז והר הלל י ויחי יעקב וגו׳ כי לאנשי החומר הנק׳ יעקב הזהיר הכתוב להתחבר עם אנשי הצורה שנקי מי נמ״ש זיהוידע בן איש חי ומה שאמר ויקרבו ימי ישראל למות הוא אזהרה לאנשי הצורה שנק׳ ישראל שיחחברז עם אנשי החומר שהוא כגוף בלא נשמה שנק׳ מחים וכאשר ירןבז ויתחבר ז ימי ישראל למזת שהם אנשי התומר אז זהמתיס להחיות כשיהיו חימר הגוף עם הלשמהא כתב בעל עקירה פ׳ ל זהבן • עזר י״ל דכתבתי מ שמיני ביאור ש״ס דב״ב ענין לזיתן סירס את הזנר כח השכלי לקעזל קצת פעולת החומר והרג הנקיבה זכו' ״

ובזה יובן ויחי יעקב ט החומר והגוף נקי יעקב צריך ובכירה של יוסף הוא לירש מיעקב ב׳ חלקים מה ענין זה לפעול פעילת השכל יהנשמה שנקי חי ונעשה החימר צזרה לזה עזר מה ענין אמורי על עשז ומה ענין בחרבי ובקשתיג ויקרבו ימי ישראל למות לביא להגיף כי הנשמה שנק״ לענין חכמה ותפלה ואגב נבאר פסיק אלה אולדת יצחק ) ל ) מ

ישראל צריך לפעול קצת פעולת הגוף שנק׳ מת באכילה בן אברהם וגו׳ לפי' רש״י יעקב ועשו האמורים בפרשה ושתי׳ וכיוצא מ שהיא לקיום הגוף שיוכל לפעול פעילת שהואחמוה וגם נבאר פסוק וישלח יצחק אח יעקב הנשמה ובזה זהמחים להחיות זהבן וז״ש בש״ס הרוצה זילך פלגה ארם וגז׳ אם יעקב ועשו ופי׳ רש״י איכייולע מה מלמדינו להבין זה לל לכחבחי במ״א ביאור פסוק כי תהיי? לאיש לנשים אחת אהובה והאחת שנואה לא יוכל לבכר זגז׳ קשה ממ״נ וכל וטארחיכיישב׳ סוגי החזרה א׳ סוד התורה נק׳ ראשית והוא בעולם האלילות ב׳ לטשם בסדר הלימוד נ מ א ^ ע ההזרה הוא הנגלה בעולם ה

שימית יחי׳ זכו׳ דש לפרשו בג׳ פנים עש״ן ג״כ כאמור עוד י׳׳ל וכאזור לביאור ש״ם הלל זשמתם מי׳ לקשה לכאן בש״ס ם״ל ממשלה התורה לסם חיים והוא כסותר ש״ס דקענית פ״ק •זאמרז שם זכה נעשה לו תורה סם חיים לא זכה נעשה סם

א ־ צריך ללמוד • צבוש החזרה תחצה זאח׳יכ הסזד יט״ ל &מת שנא׳ יערוף כמטר לקחי יכו׳ כתבתי מזה מי לעיל ביאור 3׳ אופנים ממאר קזטא זו זה״ג ט סוג התורה י נק׳ יעקב וזהי •הקול קול יעקב והוא & '5 ן ט ת ל ש * ד כי הקורה הזהיר ושמתם וסם תם כי תם התורה עצמה בחי׳ קול יעקב וגחי׳ חלק הנגלה מהתורה י א מ י מ m ל

א שהוא ל

״ ו״׳ יו

בן יפוחת יוסף יריע ר שים נא ירך תחת יליט בלא שמעיז למה או הצ*צ ־

שים ירך ואשביעך וגר ואגב כבאר משא״מ חז״ל בעשוק ואחרי כן יצא אחיו וירו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקבעקב ואמרו הקב״ה קרא שמו יעקב דבר אחר אביו קרא לו י עלשםאתיזתהעקב • והקשו המפרשים רה״צ

, לקי־זתז עקב ולא יעקב לפי טעם ב׳ ולטעם א׳ קשה ל״צ :ם י . ע ז ; ת נ י ת וילז אוחזת בעקב עשו בשלמא לטעם ב׳ הוא נ משא״כ לטעם א׳ ״. ונראהדאיתא בש״ם דב״ק ר״%!,י \ v j i העמסוני הי׳ דורש כצאתין שבתודה כיין שהגיגג לאת \ י אנליך פירש זכו׳על שבא ר״ע ונימל לרמת ת״ח •״ י: י ^ ״ והקשו המפרשים מ״ט לא דרש ר״ש כר״ע יעוד אצל רא • -י ל אמר לרש זבריע אמר לימר וכתבתי מזה מ וכעת נ״ל לקו׳ חרא יתור׳ן באידן לאיתא בש״ס פרק ב׳ /ה ״ מעשי לבימת מרגלא בפומא לרבא תכלית מכמה תשובה ו

טובים שלח יהא אלם קירא ישונה וימעט באביו ורבו שכאילי*

* * ד מ ו ע י ת ל ה ' ת ה י ש ז ל ע ג ג ל ז ל ט כ ' ש ת ה א י ה י מ : ת ח י ש א ל צער לצומדהם צא נאמר אלא לעזשיהם לעושים לשמה ול*1! !I ; לעושים שלא לשמה וכר והקשה מוהרש״א איך מוכח מעמולן לעושים לשמי: רסתמא כתיב לעושיהם וביאר זכו׳ י,

י לל*ד יעיד יש להבין למה ההיא יישא לפסוק וסיפא לכסו Sצזיך דהל״ל שנא׳ לכל עושיהס וגז׳ ללימריהם לא 3

ה ר0 »• י ר ע ת א י ל ל ע ' ב כ צ ד " כ א י " ג נ ה ג ז י מ ת כ ז ט י י נ י

' אלדיך תירא לרמת ת״ח ושמעתי אימריס של4 ע״ב את ה^ א י נאמר אבן מאסו המניס היתה לראש פנה מאת ה׳ הק אקר מאט* א זאת וגו׳ יזה חמר דור עצ עצמי . שהיי נ לרט** ת״ת ' ת ה ן א ה מ ה ז כ ' ״ ו נ ס ו י נ י נ ה

ו ־. נ ט י ע שהושוו כבודה לכבוד המקום ובאמת היא נפלאות ב שישות ככור עצד לכמד רבו וכזי * ומוהרש״א פי* שזהו טעם ר״ש שפירש כי איך ישווה לכבודו יתברך וכלם ש • ולי נראה לבאר עפ״ז קצת בסגנון אחר ע ף ע $ המשך הפסוקים הקולעים והמאוחרים לכתיב זה השער לה' .צדיקים יביאו אודך כי עניתני ותהי לי לישועה אבן מאשן המניס היתה לראש פגה מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאלן

" j ׳ עילה ונשמחה בי וגר וכתבתי בעינינו זה היום עשה הף ל״ה י ל הר״ן בדרשיתיי ילוש ו׳ ד א וכעת;״צ ל ״ מ מ כ מ

. l r לא נברא אלא לציות לזה והדמיון ירחיק זה שיהי׳ כל העולם נברא בשביל י צדיק אחד אבל השכל יאמת זה וכי' ואחר שהשכל יודע •

בעצמו שיוכל להעלות נפשו במעלה עליונה עד שיהיישיולד כל העולם והוא נמשך אחר חפצז כחבנית שזר אוכל ג מ-jr עשב היש סכלות זעזיזן ©ה וצם יאמר שלא יוכל להשיג כשלימות כי אס בחכמה יתירה ייליעת התורה על השלימף נשיב אותו הלא אין ספק שתיית שכרו גדול מאוד ע7-בש ע זש״ד ולא וויתר על עז שאמיו וזיתי הקולה על ע״ז ^ הורתי ואעפ״כ ראה אבי בדברי רללישמי ש^ומר גופו ונפצןן להש״י וחושק בעבודתו ישיג מדריגה גדולה יותר ממי שהי* בתכלית החכמה בש״ס מרכות אמר! מ״ש קמאי דמחרחיש להז ניסא ומ״ש בחראי זכר ־ אי משוע מנויי וכי' ״ והשיבו רחמנא לבא בעי הריעי• אין החכמה עיקר רק המעשה הטוב &גם בן£

את

שהוא בעולם העשי׳ נקרי עשו עצ שם עשי׳ ובסדר הלימוד עשו הבכור שיצמור תחלה חלק הנגלה שהוא בעוצם העשיה אבל באמת עיקך התורה הוא בחי׳ יעקב שנקרא ראשית וכלל י !{זה יובן אלה תולדות יצחק שהוא . בחי׳ התורה שניחן מפי הגבורה בחיי יצחק הזא בחינ׳ יעקב תחלה זאח״כ בחי׳ עשו האמורים בפרשה זהבן * וזה הזח ג״כ מ״ש אם יעקב ועשו דייקן* כי בעשייה

ן אמ? אז יעקב הבנוי זהבן יעשו משח״כ מט והנה ב׳.בחי׳ אלו של יעקב ועשו הוא ג״כ בעצם ענין השבטים עם יוסף כי השבטים היו מעלמא דנוקבא שהוא חלק הנגלה מהתורה שהוא בעולם עשי׳ משח״כ יוסף היה מעלמא רדכורא כמבואר בזוהר ובזה יובן ואני נתתי לך שכס אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי דהיינו מיד עשו כי כמו שמגיע הבכורה ליעקנ נגד עשו כלל כך היה מגיע ליוסף הבכורה נגד השבטים זהב[ י אמנם מ״ש אשי נקחתי מיד האמורי לל דכתבתי במ״א וישלח יהושע ב׳ אנשים מרגלים חרש לאמי כי היצה״ט נקרא חיש זהיצה״י נקרא לאמר כיא במשלי יעלש וכעח לל כי ל הזמה תמיד מלש מ ב׳ אנשים בחי׳ התירה א׳ סזלי התורה נקיא חיש כי כבוד ה׳ הסתי דבר והחלק הנגלה לאמר ול הפירושים הנ״ל זה נמשך מזה מלש במיא פי׳ הש״ם מפני מהלח שבבבל מצויינין •שאינן בני הורה זכי׳ א״כ חלק ו הנגלה יש מקום ליצה״ר להתפאר בז משא״כ רזי התירה היא חרב פ־פיות להרוג• את הקליפות שנקרא תחצדי חקלא ואין חלק ליצה״ר בו ולש אשר לקתתימיר האמורי גחיבי ובקשתי והוא חכמת תורתו כלל גם ותפלתי הוא ולי בחרבי יבקשתי כמבואר בתיקונים מאן .לנצח קרבאנםיב צכרהא דמלכא דהיינו תפלה והבן י בפסוק יהזלה אתה יודיך אחיך זגז׳ ״ ויש להבין יכי אתה מיותר גס י חרוך אחיד צמה ״ ולצ לכתבתי לעיל ביאור פסוק ו גש אציו יהולה כי המכבל זולתו זימשבחג מצל שהוא נברא ממנו ית׳ נקרא היא מסבל וכו׳ יעו״ש • ובזה יובן יהודה אתה הכוונה אם אתה בחי׳ יהודה להודות ולשבח לזולתו אז יורוך אחיך ג״כ מצד שהוא אחיך באחרית ולש חלל איזהו מכובד המכבד את

הבריות זהבן ־ פן ג עפ״י סוד וכללים גדולים המשך

ארוך בכמה אופנים פסוק ויחי יעקב באר״ן מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאח שנה ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף וגז׳ • וי״ל א׳ה ל תוארם יחד א׳ יעקב 3׳ ישראל קו׳ ל מהז לבש״ס דברכזת אמרי הקורא לאברהם אברס עובר בעשה-שנאמר ולא יקרא זגז׳ אלא מעתה יעקב זכז׳ ומ^ני להדר אהדריה קרא וכל • והקשה הריף מ״ט באמת • אהדריה קרא ביעקב משא״כ באברהם ומזהמלא פיר׳ יעלש ג׳ קו׳ הזוהר בתואר ישראל הייחר חשוב הזכיר מיתה זבתיאר־יעקב חיים ד׳ או הלל שני חייז קללזי הל״ל שנה בכל פרט זמ״ט פרט שבע ' א ל א ל מ

שנים במי עצמז וארבעים ומאת שנה ככלל א׳ סליל, ויירא לבנו ליוסף חוקא ודרשת חז״צ במז זאיגך ה

i

יוק*• •׳ ©ב

לבם תקשיבאזניך ודאי • זה״נאם התפלהבלי הפסק$ ותפלתו. ח מחשכה זדה אז היא לפני המקום שהוא רחום ו עושה פרי והבן • ובזה יובן ש״ס לברכות מלגלא בפזמא ררבאתהצית חכמהחשובהומעשיכטוביםר״צ שיש חכמה תתאה וחכמה עלאה ותתאה לק׳ חכמת שצמה וחכמה עלאה נק׳ מחשכה או י״ל תכלית ונזוף של חכמההיא מ״ל י כמ״ש בחכמה יסר ארן לצריך לקשר סוף בראש שהיא חכמה זז״ש חכמה ע״י תשובה ומע״ט לקשר מעשת לטוב במחשבה שהיא שכל טוב לכל עזשיהם ע״ר צו חכמו' ישכילו זאת היא מעשה טוב והיא יראה פנימיות שהיא יראה ואור צח שיל הצחר כמ״ש בפע״ח יעו״ש • י ויראה תתאה היא שער ליראה עלאה( ובזה מתורן קיט׳ הש״ס וכמ״ש מזהרשא׳ ) וז״ש תכלית חכמת שיזכה לתכלית החכמה שהיא טהרח המחשבה לקשר ולרבק מחשבתו כו ית׳בעת עוסקו בגשמי' ומנ״ש ברוחני וכמ״ש הריין הנ״ל מעלת האבות בזה -והיינו ?ג״י תשובה צשכר הקליפות והחשך המשכבים טוב הגנוז ׳שלא יכנס בו אצא הראוי צו 1כמ״ש בזוהר ותיקונים וכתבתי מזה במ״א שצא יהא ארם קורא ושונה ימעט בחכמים ורבותיו לכן כתיב ראשית חכמה המחשבה שבראש שנק׳ ראשית חכמה והיא יראת ה׳ יראה עצאהשיהי׳ שכל .טוב לכל עישיהס ר״ל שיהי׳ השכל והמחשבה טובה בלי תעהמת רע וחשך בכל עושיהם גס במעשיהם הגשמיי הוא דבק בהש״י שהוא שכל טוב ומכ״ש ברוחני.תורה ותפלה שמחשבתו רבקה בהש״ישאז תהלתי שהיא מ״ל שהיא תהלהיחפלה עומלת לער שע״י המחשבה והבינה שצו מקשר מיל עד הבינה שנק׳ ע״ד שם קודש אכטדיס גי׳ עד ושפיר דרשו בש״ס ללומדיהם לא נאמר שאין זה עיקר התכלית רק לכל עושיהס וגם במעשה אין עיקר התכלית המעשה בעצמו רק הכוונה והמחשבה בהס המ״ש הרין הנ״ל וז״ש לעושיהם לשמה לקשר שם מיל עד ה׳ עלאה וזהו לש״מ ה׳ ונלמד מדכתיכ תללתו עומדת לעד ולק״מ קו׳ מוהרש״א והבן י ונחזור לש״ם דב״קדכתבתי במ״א מ״ש מותרש׳יא דר״שס״ל שזהו מוראה׳ שלא להשוותלכנולווכו׳זר״עסיל מוראיהת״חל לר״ש הוא עצמו מורא הש״י זכו׳ • • ויש להבין מ״ט לא סמ כר״ע בזה י זנ״ל דודאי ר״ש ס״ל סברא זז ג״כ כי מורא הת״ח הוא מורא הש״י עצמו וכמו שדרשו חז״לובו הדבק הדבק בת״ח ובארנו שם ט הת״ח הדבוק בהשיי נעשה כביכול אחדות א׳ והדביק בת״חזהדבזק בהש״י ממש״ י זה״כ בך את ה׳ אלליךתירא אק מרבת ת״ח ומי שיש לו דביקות בו ית׳ למייא ת״ח היינו מורא הש״י אבל ת״ח שמרבה לימודו וקורא ־־ושןנה זעי״ז בועט זכו׳ והוא רחוקמהש״י שאין לו דביקות הש׳יי לא בגשמי ולא ברוחני נק, ממרה בהשיי כמ״ש הר׳ין הנ״ל זה לא נכלל בכלל מורא הש״י זהנה ר״ש דדרש ברבים לא רצת לגלית ׳בפני המוני עם שיש חילות בין ת״ת לת״ח שייא יהיו לבז בפני המוני עם משא״כ ר״ע לימל לתלמידיו ללמדם ריבוי את היינו ת״ח שדבוק בהש״י שאז נכלל מורא המקום וממילא נשמע מי שאינו בגדר זה אימ בכלל מורא המקום כי רחוק הוא מהמקוםן ג׳ ע״ל עמלה ״ . וכן מפורש בזוהר ויחי׳ לף י ן מ י לאורייתא לעילא מן שמשא הוא ר׳ חייא אמר אף עמלי* דאורייתא דאיהו עמל בגין בני נשא אז בגין יקראידילי' קחה השמש טאדלא סליק זט׳יעז״ש וא״כ ודאי שאין מוראזבכללמזראהשסזיוגןדר״שור״עלא פליגי בעצם

הסברא

^ כן פורר!

אין תכליתם שמעשנם הדבריםרקאחר כווכתהצבבתס זכו׳ ימי שעוסקבגשימי ומחשבתו ומונחי דבקות ב־הש״י אז הרי זה עזבד הש׳׳י עמרהגמורהומי שעוסק בתורה ותפלה ואין מחשכתו וכוונתו רבקה. בהש׳ייהואממי-תנגד הש״י כמ״ת בפיו ובשפתיו כבלוני' ולבם רחוק ממני וגו׳ וזה הלבד מטעה' הדימוני עם כשרואין החסילים ואנשים הטוטם מתעסקים בעניט העולם- כמו האמת שזרעו זריעות והמקנה וכמ״ש ויותר יעקב לבדו ודרשו רז״ל ששכח בכיס קטנים ואומר ההמוני בלבו אעשה כן גם אני ואוי להם לבריית מאית יאינם יזרעים מה ריאות ט רואין רק חיציניית הדברים לאפנימותס שהצדיקים עושים כל דבריהם לתכלית טובה וכראוי ייתר האנשים תכליתם ללא דבר ומה מאור .דומה לזה מה ששאל אבוקר״ט בספר הנהגית החנלועלמה לא יכירו ההמי ן בין הרופא הטוב והרע והשיב ט באותן הדברים שמתעסק בהן הרופא הטוב במשקין זמיקחות זכו׳ כן הרופא .הסכל מתעסק בהן ג״כ אלא שהקופא החכם עושה בטינה ודבר בעתי • והסכל בלי טונה ובלא עתו כן ענייני המצית וענייני המוניים בשוה החסיד זההמזנייס מתעסק בהם אלא הטובים כוונתם שלימה בהם והאחרים ג״כ כשעובדים השם אין עבודתם שלימה כי הכוונה היא העיקר במצית כמו בעבירה שאחזיל הרהורי עבירה קשים מעבירה וכו׳ וכתב הרמב״ם במורה נבוכים כשאדם ממרה השם במתשבתז הנה הוא ממרה בחלק הנכבד שלו שהוא השכל אך. כשיעשה בגופו העבירה עושה אותו בחלק הגרוע שבז שהוא החומר עכי׳ל הארכתי בענין דברי הרן׳ להעתיקו הנה לגודל תועלתו ולחזק מחשבתי בכוונה ודביקות הש״י גם בעוסקו בגשמי ומכ״ש ברוחני • ונראה רז״ש חז״ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומי ר׳׳ל שאל תליןאיחו לומר שהוא חבירך שאתה צזשה מעשיךכמוהז כ,י אס שתגיע למקומו ומחשבתו כי אפשר שהוא דביק בה^י גם בעזסקז בגשמי ואתה אינך דבוק 3הש7׳י גס בעזסקך ברוחני בתורה יתפלה ואיך קיית לי׳ חבירך י ונודע כי המחשבה שהוא חכמה ובינת של ה£דם יוצא מב״ שמות ע״ב קם״א חויב זמילוי שהוא הפנימי הוא מטם יז״ש עד שחגיע למקומו זהבן; ועוד נבאר בזה אח״כ * ובזה יובן לביאור פסוקים הנ״לזההשער לה׳ צדיקים יבואו מ ותחלה נבאר משנה באמת פ״ב וכשאתה מתפלל אל העש תפלחך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום שנא׳ כי חנון ורחום הוא וגז׳ וכתבתי מזה במ״א וכעת נ״ל לפי הנ״ל ךעיקר לפי כזונת הלב ׳ומחשבתו לפגי הש״י • ובזה יובן אל העש תפלתך קבע ר״ל שלא תהי׳ העשי׳ גופא דעזבדא של התפלה עיקר וקבע אצלך גס שהיא בלא כוונה אלא העיקר שיהי׳ רחמים ותחנונים לפני המקום ב״ה ד״ל שתהי׳ בכוונה במחשבה בלי הפסק מחשמח זרות שאז היא לפני הש״י ממש כי המחשבות זרות הם מסך מבדיל בינימ לבין אלרינז וכמו שכתבתי במ״א התהלך לפני והי׳ המים ורימז תואר מקום כי המחשבה נק׳ חכמה המועל ע״י הבינה ושניהם המילוי ע״ב קס״א' מקום והיינו כשמתפלל בכוונה ע׳י׳י חו״ב והמילוי י ג גי׳ מקיים אז הוא לפני המקום ב״ה באמת וז״ם הקובע מקים לתפלתו למבואר בם׳ הכמנת זכז׳ ״הנמשך1 שיתי׳ בטונה העולה מקום היא עזלה עד מקום הל׳ל ^ ז י מ״ש כי חנון ורחום הוא זגז׳ שהוא ע״ר אם תכין נ ה י

כן פורת י1סן&ן ושגוהם אמת כי אביו r?S ליןוותו אביו קראו כ

עקב ע״ש שאוחז בעקנ עשו צנן ראוי לקרותו עקב אצא :' m עקב ששם הקב״ה בפיו כי צעתיל יקשר עשי׳ ברוחני יקראו י י וכנ״ל ״ ואח״כ שיצא יער!.: מ־:גשמי כלל ונכנס ברוחני יי לכן נרנו בשם ישראל לח יעקי יחמר עול שמן כי אס ישר*1 י יהי־ שמן כי שרית עםאלדם ועם אנשים ותוכל כי ׳

שרית לשון ונתתברת כ כן משמע בזוהר ] עם אלדיס לדבק בהש״י גם בהיותן עם א:שים ותוכל עשהו משא״כ זולתך י לכן ברכת יעקב היי בצי מצרים שנכנס ברוחני גלי מצר יג * נ ע מ ס כל ה ל וככול משא״כ אנרהס ויצחק זכו׳ וזהו מ״ש מב ־ ר תק נו נחלה כלי מצרים כי עה״ז גק״ ע י חת השנת נ שבת זעה״ב היוחני נק, שבח וכמו שאחז״צ מי שסרח בע״ש י יאכצבשבת זכי ומי שהוא בעה״ז הגשמי ומענג את השבתן לו י נזתנ שיצא מהגשמי זנמם ברוחני כמו יעקנהללאז נתצת יעקנ ביזחני שהזא בצי מצרים זמרזמז בפסוק א©

תשיב משכת רגליך כמו השמעתי ממ1ר* ואשיבה׳׳ רגלי אל עלזתין ההרגל וכל • וה״נ כן אס חשיב משבת רגליך ההרגל של עה״׳ז וכל העסמלן וגו׳ וק״ל •׳ י יובן ממיצא אז והאכלתין נחלת יעקב אני ואפשר מ״ש זישא יעקב רגליו הוא ג״כ ההרגל שיצא מגשמ

ת י ל *יאל כתכ י י ח ן 1 דצליז קשיי ל ! * א 3 י י ' ט ח , י לל4 ז ברו י ל ע ת מ ב ה ן י ׳ ע ו י ת י ך י ר ל ז ל ח י א ל ״ נ כ ת ו ז מ י ל ש ה

^ « ד ולא מירירין זכלמשני הש״ם הלל שאני יעקב להדר א רןא יעקב יעקב זכו, ״ וקשה באמת למה אהלל׳ וכמי ב״ע למילתי' דשם ע י י א י ״ ת ח צ מ מ י ^ י ל הלל י ונראה די נאמר יעקב יעקב וגל אל תירא מרדה מציימה כי לגו גדול אשימן שם אנכי ארד עמן מצרימה ואנכי אעלך ג©ט * ונ״ל עלו: ויוסף ישית ידי על עינ? ״ והספיקו׳ ר, לאביהם ט אב המזן גזים־ חי מלא שבתוסף ה למנ לחתיך ונו׳ זנמי׳אבחבתי לכי ומעטי עצמן כלי למשונד ביזם ובלילה שיוכל להחחבר עם המוני עם להעלותן בסוט וכו* י ז׳ כורעלגביה׳להעלזחהזבסזלשבעיפזל צדיק ו! י משא״ככשהזא במעלה עליזנהאיאנשר י להתחבר עמ י המיני עם וכו׳ זבזה יזבן כאשר ירד יעקב למצרים להים לידי י ע נ ז ע ה ס ר ע ג ח ת ה לגשמיי מטעם לברר הניצוצין לXt ב עשי של ׳ קראו יעקב תואר גשמי >לש אתיזת עי

< י ת כי ע י י מ ש ג ה ל מ ד צ ה מ י ר א מ ר י ל ת ש א * ת ״ י י מ ש ג

לגוי גדול אשימן שס לזנוח הרבים להחחבר עמהן להעלומי י זשמא האמר הדירה ודאי והעלי, מפיו הליאי ישוןהא עלך מ בנפשו ולא עםאחרים לכן הבטיחו הטלה אנכי ארד ע מצרימה ואנכי אעלן שתחזור למעלה עליונה תואר ישראלם לראות ברוחני וכל וגם עלה שאר נצוצין זרעוני ע שיתחברו לעלות עמן ואופן החזרה ששחזור לראות ברוחנינ? * והענין דמבואד וכל הוא כי יוסף ישית ירי על עי בפע״ח כי היסוד בחי׳ יוסף עולה עד הדעת( ולש ויקת

משת בחי׳ הדעת את עצמות יוסף עמו C והדעת הואי >לי סר הן*< ת כ ו א ר ׳ הזיית גי׳ סר ח״ש כי סר ל וה״ג י הראי׳שהלעמהזאנגדהעיניסזכזייעלש ושפיר אמר בלן.* יוסף ישית ידו ר״ל יוד המחשבהוהדעת על עיניך שתחזור לראית ברוחני ע״ייסזלזהלעת זהבן זהש״י יכפר 4 ?כזו-ם ד מגן מזסרלדזרזתזיחי יעקב באלז מצדים ר״ל שיש א לשעוםק בגשמי זנק׳ יעקב כנ״ל ומ״מ זיתי.מגקנ גם שהייי י א בעל מיצר וגבול ה ו ה בארץ מצרים משעי ש מחשבתו אז קשור ןלבןק נהש״י w!* מי החיי©

גס

הסבלא שלהם מזלי! למורא הת״ח הדבוק בהש״י נכלל׳ הוא סלצ זא״ש ״ ט בכלל מורא המקום וטעם שפירש ו ושמא תאמר אין נודע אם ת״חהגזן וכו׳ י ונ״צ דחיתאם דולב כצ החרף אחר צדקה הקב״ה ממציא צז בני ל ט אדם מהוגנין וכו׳ והבן • ובזה יובן פסוקים הנ״צ זה השער לה׳ צדיקים יבואן ט ר״צ שיזכה ניכנס פגימה דרך השער לה״ לדבק בהש׳׳י לא כצ אדם זוכה לכן אפילו הלומדים שאינם לומדים לדבק בהש״י וכמ״ש הלין ט אם׳ 5דיקים יבואו בו ומלש המלא בא״ח סי׳ א׳ שויתי ה לנגדי תמיד זה כלל בדול במעלית הצדיקים זכו׳ יעו״ש והיינו הדביקים נהש״י. וכאשר כתנתי מזה והיינו מי שממיע החומר אז גובר הצורה והרוחני ויוכל לדבק ברוחני בו ית׳ זכמ״ש בעצלזת אפרים כאשר יענו החומר בן ירבה וכן יפרוין הצורה וכו׳ ״ זכמיש בזוהר ה׳׳ זכז׳ זכתנתי מזה צדיק יבחן אעא דצא דליק בטשין ט במ״א ולש אודן כי עניתני ותהי לי לישזעה שע״י העינוי נזדכן החומר וגבר הרוחני וזהו לי לישועה שיזכצ לדבק בו ית׳ תכלית הרוחני * אנן מאסו הבונים ר״צ הצדיק שנקרא אבן השתיה שממנז הושחת העולם שנקרא צדיק יסזדעזצס מאסו אותו הבונימהצזמדים נקרא בונים כמ״שנש״סא״תנניןלזצא נמק־ ?כן אמרו במשנה מקיזאית של מאים מצד א׳ ישל בור משני צדדים זכז׳ כי אצו שאינם לומדים רק צהתגדר שונאים הצדיקים אמי מעשת ומלש בעצצזת אפרים וביותר *זמאס! זה גרם שיהיה לראש פנה ט מנחליאצ במות וכמו שדרשו׳ היתה זאת רצה לומר שזה בש״ס רעירובין וטי מאת ה השנחה אבן מאסו הבונים נמשן מחמת קנאה שאני מרבה׳ והיינו דוקא הדכוק בהש״י וכלל מורא ולח מאת ה לכן היהה זאת השנאה ובאמת היא נפלאח בעינינו שהוא .מופלא )מטסה מבני אדם כמזרזפאמומחא וריפא סכל שאין הפרש בעיני המוני עם שיזעו הפרש ני ן זה לזה כן איין הפרש בין הצבוע ובין החסיל ט האלם יראה לעיגים וגי יראה ללבב בי לעתיד שנקרא יזם נגד עה׳ץ *נקרא לילה אז רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא נשאר רק מי שהיה מחשגחז דביקה בהשיי שנקרא יום נמז שכתבתי ואברהם זקן בא בימים זכז׳ זאז זה היום עשה' כגילה זנשמחה בז בהש״י מי שהורגל לשמוח גז וגם מי ה ,שהיה חושק כל ימיו שיזכה לבוא למדריגה זו לדביקותי והתפלל להש״י אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה ל • >א גס שלא >כה לזה בעה״ז מ״מ מאחר שנכנס במימי היעת טהור וכו׳ ומלש הרמב״ם סוף ה״ל מקוואותא גם הוא בכלל הדביקים בשמו ית׳ וז״ש ל וכתבתי #זה מ ברוך הבא בשם ירוד ליל שגם הוא בכלל ברון הבא מי שחצה לבוא ולדבק בשם ילוד כבר הוא בא זזהז לשון הזוהא לכך ברכנוכם מביתה׳ מחשנהטובה ל ' רש״י מ ט פ מצרפהלמעשה״ ונחזור לענין תזאר יעי{ ותואר ישראל לכ׳בעקידה זירז אוחזת בעקב עשו מה שהי״עשז דש בעקבו אתיילזישל יעקב«ט׳ יעלש זל״נ לאיתיזת ידו הוא-אזתיזתיזל שהיא המחשבה וכמו שטירש״יפ׳בשלחישידף שהי׳ אוחז מחשבתו בעקב כ ;מל ע״ש המאשצה נאמדה ו .של.עשי׳ שנקלא עשי כנזןיע לקשר הגשמי ברוחני ע׳*י כל ר ו מ • מ ת ע מ ע 1 למו * המחשבה שנדאש .ז

*)שיתמצא ידך לעשות

בכחך עשה וכו׳ ״ ח״ש וישא יעקב רגליו כמותהלל אם הקלה או א״כללעו שכתבתי ננלא ז

1 isf*•. י

.••׳בן6ירתי1&ןן 9ג

צדק יישיר עולם המפורש טיהר * וינ״ל דאיתא, בזוהלז.- ו ערשה. דחי רף ן״׳נ'ויקרא צבט ליוסף. בגין לגרעותא •לרו^׳ ׳ ולכא אוציר ליי יתיר מכולא וכי' י וכזה יוכן ואני נתקל.:

לך שכם אחל על אחיך ר ״צ שנתתי לך שכם" וחלק יתיך שאתה מ־גלמא דדסרא וגם שיש נך כח לעשית אחלית

י 11צ. ל . ' ח ׳ ע״י ימוד בתיי מסף . ח״ש ח ל לחבר אח׳ עם ' אחיך צמ&צה ממדרילתאחיך * ומפרש הטעם אשר

v ה זיעית שניצלת ממנו מיל האמורי שהי.$ י : לקח זי ט המחשבה בחרבי שהיא חכמתי כמ״ש בסבא משפטים דף ק״י מאן דאגח קי־בא איצטדך לאסתמרא ברעיונו' ומחשבה וכו׳ וזה שא.v שחכמתו ומחשבתו שט׳.בטהרה ואגח קרבי

גס בשענ^עצןקו'בגשמי משס״כ אינך גם שעסקו ברוחני הורה ות:לה שהיא תזאר ישראל זצנם׳בצעמם שנקראו ממרים נגר הש״י וכמ״ש הריין הנ׳יצ ׳ ואז הם בתיא~ מיתהעק במשנהיהמפנה צבו לבטלה הרי זה מזלדיב וכמיש הי בנפשו יעיי׳יש י וז״ש ויקרטץמי ישראל למות והודיענייןאתחטרן ער שתגיע צעזימי ומחשבתו הפסקאצתי כאשר כתבתי צעיצ וק״צי אמנם בזת מבואר קו׳ ג' הליל וגם איך שיין פרשה זו בכצ אדם ובכל זמן * אך כדי לבאר שאר הספיקות $״ל דכתבתי במ״א ביאור קושיי התום׳ יתרצו. שמא מתוך האש הגדולה היי חוזרים וכו׳ י והעוצהמשם כי החיית רצזא ושוב ואי אפשר טעמיד עצ מדריגה א׳ כשהוא במעלה עליולה ילכו אחר יציאת מצרים חזרו למדריגה תחתונה ושיעלו בהדרגה וכר • ןה״צ כך ״ ובזה יובן וי חי יעקב בארז מצרים שבע ענדה שנה ד״ל גם שהיה כתואר יעקב שעסק בגשמי שנקרא ארץ מצרים היה מקשר הגשמי אל חי החיים שהוא הרוחני והוא

ן 'עיי בחיי הדעת שהוא שם הקרוש אהוה גי׳ י״ז י שהוא שבע פ ׳עשרה שנת י אמנם אין זה בכצ שנותיו * כי בתחצה היה ־במדריגה זו משא״כ אח״! נתעצה צמדריגת יש־אל שהיי •בעצם הרוחני בצי שום גשמי י חיש ויהי כל ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ר״צ ע׳׳יד שכיבזזהר פ' חיי שרה דף קך״ג שגה רזא דיחודא רצא

נגד מחשבות רעית יזרות להסירן זצהפרירן ממחשבתי . וגם תפלתו.עמדה לי שיהיייצריק ייתר מכולן כמו יהושע קן׳ שנקרא אשרי יולדתו ומפרש בירושלמי שכל ימי חמי עיבודה בקשה שיתפללו יכי׳ וראוי לך. להתעסק עמי יותר מכילן לפי מה שכתבתי וכנ״ל.והבן י [

T . . פסוק ויחייעקב. ב. ע״>* © בארז מצךיסשכע עשרה־שנה זגז' ויקרבו ימי ישראל למות. ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירט וגויאצ נא תתגרני כמצרים ושכבתי עם־אבותי וגו •זי ״ל א׳ קו׳ הזוהר מ״ט ה^כיר תואר יעקב אצל החיים אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין וכו׳ שבע שנים מתפרשין ותואר ישראל החשוב ייתר אצל המיתה כמ״ש ויחי יעקב וגו׳ ויקרבו.ימי ישראל למות זגז׳לקו׳האצשיךצמהצרט כמה חי בארן מצרים ייתר משאר ארצות ג׳ ה״ל לכלול בכלל א׳ כל שנותיו יחד ותו לא ד׳ למה ויירא לבנו ליוסף יותר מכולם ודברי חז״ל יריע שהי׳ סיפק בידרה׳ לשון. שים נא ירך תחת ייכי בלא שבועה למה יכ״ת מה שאמר לבסוף השבעה לי קאי על מה שנא׳ שים ירך תחת ירכי דהיינו

בדינא ורחמי וכו״ יערש״ וה״נכך בתחנה שטם ר״ל שבע שנים היה במרריגת דיכא ורחמי גשמי ורוחני משא״כ אחי זה׳ היה ברזא דיחודא ארבעים ומאת שנה ׳הכל־ ביומני במחשבה ובינה לכך מילוי קס״א דבינה הוא ק״ם מטן שנותיו ק״מ שנה וזהו בחי׳ ישראל הכל ביזחני• אמנם החיות רצוא ושוב זיקרט ימי

ט׳ ישראל למות ר״ל בחי׳ טהרת המחשבה-נרןא ימים כמיש שישבע וכמו שנא׳ באברהם . שאמר לעברו זקן ביתו ו :לעיל ואברהם זקן בא בימים זכו׳ וז״ש ויקרבו ימי ישראל א״כ הל״ל מיד שים נא*ילןתח׳ ירכי ואשביעןוגו׳כמז להלן י למוח ירידה ממדריגתז נקרא מיתה כמ״ש באדרא לכך ו׳תחלה הצ״ל ונשאתני ממצריםזגויזאח״כ ושכבתי עםאבתי ויקרא צננו ציוסף ויאמר שים נא ירך ר״צ יול״ן תחת יריט ורש״י הרגיש בזה וכי׳יעז״ש • ונבאר ש״ם לתענית אמר רבי כמו שזכרתי צעיצ ויוסף ישיח יזו עצ עיניך זכז׳ וכך עשה יוחנן יעקב אבינו לאמתאמרולו וט.בכרי חנטו וכו׳ א!ל מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב וגוי ואת זרעך מארז שבים מקיש הוא לזרע! מה זרעו בחיים אף הוא בחיי״ ע״כ זכבר תמהו בזה המפרשים ־ . וכראי לי דאיתא בש״ס יצא ב״קכל העולם ניזון בשביל חנינא בבי וחטנא בני די לו בקב חדובין׳ מע״שלע״ש עייןבפ״ג דנרטת והקושיא מפורסמת ליל הסיפא וחנינא בני די לו בקב וטי• . וראיתי בם, יד יוסף ט הוא נתינת טעם שניזון כל העולם בשביל חטנא בני לפי שחכינא בגי לי לו בקב חרזבין זכו׳ לכך זכותו יספיק שיהי׳ העולם ניזון

מכותי יכל יעז״ש ״ 1בשם מורי כיחנינאבני עשה שביל

וצנזר להמשיך שפע בעולם • וזה שאמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני זדפח״ת., •• אלא שהוא ל ג וצי נראה צא מצבר שעשה שביל ומור ו עצמי נירא שביל וצנזר שהשפע עובר עצ ידו בסוד ברכות לראש צדיק זט׳ . ומלש בפםזק שזפטים סו' '*״ד מהאזכל

יצא מאכל זמעז יצא מתזק ודרש ההוא עוקא בזוהר׳ף ר״מ מהאוכל רא צדק יצא מאצל - יאלמלא ההוא זיתי יP» 1' ומעז דא תורהשנכתצ י צדיק לא יפזק מזוכא לעלמק וגומר ״ ...יצ^מתוק לא• תול9• שנאמד ה׳ עוז לעמו י

שנעיפ • &ג• י ־

שים יוד שלך במחשבה תחת יייכי שהם יריכי קשוט ליעקבלחזקהאמבה ובטחון ע״י סמכי וירכיקש!טכנודע ועי״ז ועשית עמדי חסר ואמת כי מה שרגלי השכינה יורדת מות וע״י האמנה ובטחון מעלה רגלי השכינה על ירט קשוט דיעקב וז״ש וישא יעקב רגליו זכו׳ וזהוי א׳ שיש ביוסף כמ״ש בזוהר בלא יזםף אמרז נחנז ועם ״ ע

יוסף אמרו' אנחנו וכו׳ וא״כ נחחברמותעםא׳ ונעשה ואמת כמבואד בסזד הקטזרת יעי״ש • וז״ש ועשית עמדי חסר ואמת אל תקברני במצרים שלא ירד לגשמיית שנקרא קבורה במצרים וגו, זז״ש וישבע צז סוד ז׳ מדריגות שנקרא שבע זכו׳ זאז ויתחזק וישמחו ישראל על ראש המטה שנק׳ השטנה שנקרא מטה ונתחברה ע״י יסוד בחי׳ יוסף שנירא ראש אל בחיי ישראל זכמ״ש בזוהר וישתחו ישראל

אל ראש המטה והבן זהשיייכפר• נבאר׳ פסזא-ויחי ואט נתתי לך שכס אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ופי' רש״י בחרבי זה־ חכמתו ובקשתי תפלתו והוא תמוה ״ ונראה צ*, י%* להבין מאחר שכצ השבטים היו צדיקים

ט כולם היו בעלמא דנוקנא ויוסף היה ״ מ V ' f 3 ' 3 ? א ילנזיא למעלה מכולם ולהיות ברית מ ; ע ג

p : פורה י *יסףז ע 3

*מואזלנה א1$^*ש1דאמא יצא מתוק

לבילוי קלואדאמא שלהם אזתיית מתוק ןכמ״ש בכוונת נ8זדסמים היא־ מתוק וכו׳ יעז״ש• מהו שאמר אלה מוצלית יעק3 מסף p שגע עמדה שנה היה רועה את אמ<ו וגו׳ ר״צ יוסף היה מתבל ומזווג גחי' יעקכ הנקר׳ ש$«םזי׳אע״י יסזרצריק שהואבןשבעעשרהשנהגי' נייד האמה $יה רועה ומחגר את אחיו ט אחין היה 3סול ^בב&ןרזהיםעציהם־מלמעלה היא השכינה הנקדא-אדן $ס שמיס הנ;רןא יעקב זעי״ז היה רועה את אחיול׳י צדיק יסור עולם זלמ׳׳ש tyfitit ה|פע לאחיז;

וגו׳ עגל ירי ששזיתי ורוממתי כאלו אין גפי לגר ע״י זהי אמו תצ3 ר ? י מ י כ ת מ מ "ל $ י ד מ י א ל ל ע ו מ ג הייתי ל׳ל וז״שאחז״ל כל המבזה ת״ת שהיא שפע התורה וכ4׳ (> שמגיס דעתו נגלו ל$רפואה למכתו לקבל על ירו שפעי גשמי או רוחני זק״ל י וז׳שאםאדםמשים עצלמ במדבר שהוא מופר/׳ לכל כלי ללמול מהם כאלו אין ט תורה וחמ4ן &<תמ־ה י ר ב ו ם ז ש י ל ל ע כ ז ה י " ע י ז ג י מ רי» ?

א לייי *טרה י ב לכן התורה ניתנה לו כמתנה שהשפלות מ. _.. שאינהשוכחתואזהיאמתנהוכמושכתכצעילאלההולד^ . ... ״ .ח מביא לילי ש-ממ *!מ^^קהאצליס הרועה איתי מעורי וט׳יעו״ש יעקב יוסף וטי משאי׳כ הגסות חהזה גי׳ י״ז זהבן י וק יעקב כמין! #אמר ורם לבבן ושכחת, זכמ״ש המגב״£גמשנה מיאור וז**1£^: *וזהר דף׳יכ״ט היושני בשמים בל ביפאן נגלין כלהו מאור הזי שפל חח זכז' זז׳יש׳ממדבר מתנה ובמתנה כחליא*י ר לסל תהי מ ע י כ * פ י נ מ א ה ש "^ י מ , ר ) י* ) כ י ( ״ מ ד ד א ע ת ת ל י ד ג י ג א ה מ ס י י מ י ש ^ T ד f t י ן < ה

לצליקא קיימאדעצמא זמהכא מתברכין וכ!״ וזהו רצה לזמר שיעשה עצמז כמז עפר שאינז עזשהעימ^ש*• ימז בזמירות ליל שבת יזסף חצה דג זמצא מרגלות הזאמקזם לרימה לכל יבזהפתמלבי בתזרתיך שנתכה לו

5-1! ־ ע 1 כ ןבשרו ט הצדיק נקרא גיד בי הגימל משפיע לדלת מופה . לו התורה ממנה ועולה צגמלה ןאזהזא-חרZrjLnpi י^? זמלרש״י 3 ' 0 ן ת *היא מרגליות הניןא יוד׳ זז׳׳ש בזוהר ויו* הוא רמז החרסים עליז כמ״ש ה* ! י ' יי״ל מ נ ג י ז י א ז ב ה א 5 מ ו י ת ל ח ל נ ב ב ח ' ר ע י י י פ כ י י " ש ה ל ו * ^ מ ס ז י ^ ל י ש >3מהז>£׳ והזא־־תואר הב מ שה1״" ק ע והנהעגיןה^עהנמשןלכלהעולסע״יהצדקהואלכלא׳ עושה עצמו כאת מדבר בשפלות הנקרא יA״D ן ש״ש מו י מ ע ^ ו כ כ ה י ל ז ו מ w ל ה > ר ו ת ת ' ש ת ׳ ח ת ג ז צ מ י ה י י ת < ז י מ ר ח יו א >3י נאילקו זע״ל שכ׳הרמג״ןכהסז

"^- ״ 5 ב עי י ^י ה אזתם האדם יחי בהם זגז׳ ממשך ע״י המצות בנדרים בזה יעו״ש • זבזה יובן פסיק ו ש ע י י וז י ס ב ב >ןייםלכלא׳ לפי נחינח חפצן זדצימ למשמאילים חיי — •«.^׳י».*. ^j• ו

מה״ז עושר וכבוד למיימינס ארן ימים בימינה ויש עזד «זי׳ לדבק כחיים עליונים זכז׳ יעז״ש * אן דצרין זה שרוצה לקבל השפע ע״י הצדיק להשפיל עצמז וכמו *!מרזבשיםיל׳בדברכותדףי״זמרבךי׳ דרלינא ?י הוי

$#ייש־צלזתיה אמר הבי אלזדי נצזר לשזני מרע וגז׳ נפט ^גפרלכ?ת>}יה פתח לגי בתזרתין זכו׳ זכ׳ התזס" צעשי הופךולו׳מה עלר אילו מקבל כלו׳ וט׳ זכ׳ מהרש״ל ואני *מעתי מה עפריהכל דורשים עצי׳ זאידצ היא דורסת על ^הדזרפיםא^אניכןלכלמצערייזק״צעכ״צ• וישs זה מה חיבור יש למה שאמר בסמון צז פחח לבי &גין & $מ*איך מיז׳צוה ענין זה לזה • ונראה דאי׳ בש׳יס פרק &$hp% רב יוסף לרבא לא תיחב אכרען ער

ם אח'הו6 יייד י י ח ה m m ג ן מ כ ך צ ג מ ס נ י י ר מ W ל w ה ^ ה ז כ ת ^ ^אי:מ״ל ממלגי מ H M P ;

w 1 דבור! ן ע ר אלז ם עצמו צמל$ר ^הכל דורסין בחיים והבן מה שאמרו מקישהז ן א י 6 ן | ^ ^ y# . ״ ר ממנה ן.עו(ה ^זה מבואר >׳קו׳ ראשינו׳ חרא באידך על ידי ט ב ? מ מ # w&'&W&dfo $t^ מ $' ובא לבאר ג״ קו׳ אחרונות יש לבאר הכל באופן כנ״ל לבאמ ו ולר ו ^ לגלו^ ואם ־^יס ד

• WMMfr היא לא־ק^צא במי«¥#יה ?ע5ן1׳0מים זכו׳ פסזק בברכח יזםף ברכת אביך גברו על ברכת הורי ע4 ״ ונראה"דא^ה קשה ליה יב^ניקראי למשתעיבבאראיך תאזתגבעית עולם תהיין לראש יוסף ולקדקזרמיראת^

# מחזיקים ן מצרים שבע עשרה שנה ל״ל כשהיו בל אז ענמם בתואר יעקב לשפלות אז זיתי יע^זגז׳שהיומקבל^ 1

$ ע ד חיים ושפע גס שהין באדן מצרים שהי׳ מלכות כ שהוא גדר השכחה הערף מ״מ קנלזחייסזשפעמן י״/שכס ־

4י׳ גיד שהוא נחי׳ הצדיק זכמ״ש מהאוכל יצא מאבצ וכג״ל p מקצ יושפע ממקזם 4נזה צמקזס נמו ך * משא״כ פשנאז לשדדה תואר סראל להגים דעחםעדשעיס אווימי ישראל למזת כי אין הגבזה יטל לקבל השפע• «ירך וחיים ממקום נמון למקום גטה לכן המקוס משכילן לטובתו שנא׳ מבמית הגיא שאז יוכל לתבל השפע ומיים במקום ממך ממקום נמוך ואס חזיבז כל גיא ינשא ״ ובזה יובן כוונת הש׳׳ם ט בחינת יעקב לא מת כי הוא דבוק בחיים מאחרי שהוא מקיש עצמז לזרעו מקום גבוה

ק ג ס ע כ גהודר כיהתרמסעי ער פי׳מזא-מקשדומי>קד ר ד ל י י ^ יצ עולם ממעשם מ ר ת ^ ? 1 ש ר ג ו ג ^ ס ה ^ ^ י » ם ^ ל ^ ל א ^ ^ ״ ^ י מ ש ג ה ט י נ ^

£ ב ס אמו להשפיעו ו צ ן ע ^ ו ^ ן שהכוונת ^צ צ

ז ע ת ז ע ב ־איע^ע״לתאזת ג ן י ג

״זכז", #

1 1 ! :

י בין ברוחני ^ ן ט ^ ו ל ־ ׳ ע י פ ש ה ל י ח ^ ק י ל ^ א גס רוחו ן ^ ן *מקזסגלזה^מקזסנמזן משא״כ ^

בן• פ1ר^-י1ם^ פד

ניש^ןבתי׳יעקבממצדם^שכמןיעם׳ אטתילהיית גבר שציס המייחל נין קל ימין שצ אברהם ובין קל שמאל של יצחק להלזחאחליתע״י בעזרתן איתי ולש אלה אוצרות יעקב־ יוסף כן י״ז ש;ה הי ׳ רעה את אחיו ר״צ כי התולדה של יעקב להיית גבר שליס ואהלות הוא ע״י בחי׳ יוסף טלי האמנה ובטחון זבזה הי׳ רעה ומחבר את. אחיו ילמ״ש זחרוע׳מלךבו לשון חיבול וכ^׳רשי׳ש^פ׳בלקיעף^ והבןר עור ׳*לביאור קו׳ ס ו י מ ן ג׳ (TIDD'j* ו 3 א׳ הואל* יעקב ישראל ישראל לאי׳ בש״מ תנטל פרק ל׳ ששאל חלכסנלד מוקרן לזקני הנגב אמר להק מה יעביר אילש׳ויחי׳י־אמדו לי* ימיח-עצמז מה יעביר אינש וימות יחל את עצמי וכי׳ יפי* רעי׳ הריצה,שיחן׳ ישפיל עצמי גהרוצה שימות יחגאת ייתנו נו עין רעה יימות ולמלון חכמים שאם רוצה שיחי׳ ישפיל עצמו זכו׳ • וגזלע כי תואר יעקב הוא מלית השפלות־וצקב ותואר ישראל הוא שררה ונזה יובן ויחי יעקב>לי השפלות הוא חי משא״כ תואר ישראל ויקרכו ימי ישראל למית ט הדולה שיחי׳ ימות זכחבתי מזה וק׳׳ל • ובזה יבואר ש״מ דתענית יעקב לא מת >ל״ל כשהיא תואר יעקב בשפליש ועקב לאמת וסלל והמקשן סבר כפשוטו והוקשה לו בכל*ס^רי זחנגןו וכו׳ 'ומשט מקרא אני יורש, ר*ל דרן דרש כ^וא בש^וג! ותיאר יעקב נקרא חי שנאמר ואת,ז5יע'ך

שפלותוהקן' יי עול מ ונבאר>דס לב״ג פרק י תא ארמי לך היכי משקי ארעא זרקי?$ אהדר* אזצי וחזאי דעביד כוי כוי שקיצתא, לסלתא וא#&א בכזזןןאדרקיע ארמצלינא בעיתא׳׳ולא אשמזיקה אמרו ^כאגנטהכא אמר

ח(עול|־למ^ב^ י והואמייחדאמו עם בתל גנעו{ן ופגערעזמלש ט ש ו ם ד צ מ ^ מ נ ^ י 1 ^ ^ ל ? ז# ענני במרחביה׳ כי שם אין ו ^ | מ א # ^ מ ה ן , מף ר״ל מה׳שנך!׳ יעקב גבר ס ז י ן ן א ^ ^ ^ ו ^ ז שופ״ר י ז^ בעלמא תתאה זהואע״י בחי׳ # | ג ; ־ « י ? מ &יס ה יוסף המן׳ ראפ בסיר.ברכת, לר־א*צריק יסור^גולם •ר נזיר אחיו ות״א פרישא לאחוהי ר״ל שנבדל ק ר ק ל וא דנוקבא והוא לבד בעלמא דדכזרא בעל שהק £זי#טק1ה3[ וכתבתי לעיל ביאור והנה קמה אלומתי וג^צ^והנה"^^ת^האצומתוכסימ, יעו״ש י ובזה יובןויחיע עשרה שנה וגו׳ ר״לט בחי׳ יעקב ע ^ מ ך ד א ג ^ יי נ י צמי׳איש תשגנ^, שלים הי׳ נעיחד- ומ^עיענ ?עה״ז הגג$? הלק׳ אדן-מצךינזשיש לו מצר י וגבול בעל; תייחד ומחברו אל. עולש:העליזן מק׳ חיים בלי חהלית ט מצרזגטלזזהו ויחי יעקב באיזמצרים שבע עשרה שגה גי'גיד שהוא בחי׳צדיק המייחל ומקשר ב' עזלמזחהלל* ביאור ש״סעפ״י T i » & *T$WW וכמו" שאלה הנהו תרי בדחי שהיו מייחדים כלי ^ הגשמי לקשרו ברוחני זולת מי שהי׳ בעצטת לא היי אפשר לייחדו כי אם שהי׳ מבדחו תחלה ובו׳ זלפללח• והנה •כמו שאי אפשר לקשר ולחבר מי שיש לו עצבות, צפי שהוא^ר^פה קל מי שיש לו גסות הרוחר מהקדושה המ״ש, בסמגהא^ן אני והוא יכולי ן ר פ ^ נכ בכל הטומאות נא׳ ^ ש ע ^ ^ ^ ה ׳ ט ז ״ ם ל ז ע ב ג ו ^ 'השוכן אתם ?תוך טזמא«ת|- W&t לחברו ולייחדוה ונשאטטן הקל>#ו%׳מיתה וביותר מצוי זה צ ^ הלזערים הנק׳ ישראל fm מזימ־ש״א כסלה כי חנופהימי ישראל צמית כי וגסות נאיח לבבלוכו׳- ו0*י^1י

מי שנוהג שררה בחי׳ ישך^?הזאנעלל ולכך כחמר בלשון לי גלגלאררקיעטאדהדר נטר עד^מחל ומשכיח לה וכברי טמורי פירש ת ^ פ צ 8 יביס ויקרבו ימי ישראל צמות * לכףיקרא לבנו ליוסף בחי׳ כתבתי מזה • וכמדומה ?— י י־״י *1*יי* י י ״ י י י י משקי ארעא לרקיע לקשר מעשה האחדות גבר שלים בבמי׳ זן. ינק׳ בנו וגם תואר יוסף מורה ־־־-י" — הגשמי ברוחני זכו, •ע f־ ששמעתי ממלז או בשמו כל אשר תמצא ידך לעשותבכחו^הטבאשר מקשר המעשה גשמי זכז׳ זדפח״ח ״ ישמיע >וכם ברזחני עי׳יז נעשה־ימזדיל

בטחון והאמכה וכמ״ש ותשב באיתן קשתו זילא ישזי באוחפארמצני׳ זכז׳ וכפי׳רשי׳שם זלל דהיינו בקריאתט אסן< וגו׳ ב׳ יזסף ה׳ לי ׳ $ם מסף נאמר ב׳ טעמים א

בן אחר וליל כי אסי©8 ה$א אחרות זקמ״ש בע״א בהתאסף ויוסף לקח י ולי נראה בביאור ש״ם לחולין זבמ^לת ראשי ע^וכו׳ • ב׳ ^ והאמנה שיתן לי בן אחר וכל א׳ שביעות ר$ P >8י$m כמיכל מאזחת גדוציס וכתיב ולו*ר לכי ומצגטיעצמךאמרצ מ א " ר כ ו פ י $ מ ׳ ב 3 > א * במשן מחפיר! fegp>p9והשנאה שיש בין א׳ לחבירג וביותר אמרה אר ילה לכי ) < א ^ ^יןהלומדיסהואמחמת חסרון האמנה הן מחמת פרנסה בשביל ^אנ^י׳^י״-הגון אמעט ע

וכמוW w 0והרא'ז י תלי

וע״ו הלצה שמעתי *צאזמות

חה/ווס פירוד ושנאה בין א׳ללןןירו שכת5ת י ג$ס &&*$ך קמת וט*י שהוא האחדות ׳וממזון

בז פ1רת ־ יוסף/ י ס חלב תאאחוי לן היכי'משקן ארעא ורקיעא אהלדשי

לו על״! ןעה״ב גםשהססותייימ״מ יזכצ להיות באזפןהאמזד * אזצי וחזאי לעביר טי טי ל״ל שהבנתי וחזאי איך אעשר להשיג וצמצו, בימי כוי לסייגו שפע וצנוי עגלז •ישע׳ וצנזד עילג כתורה ועמדת הישיהיינו עת״ז ועילג והוא מתייאשי מ עצמו-מעת״ז לכ! שקילחא לסצתאי ופי׳ ישי׳סל לחםשלי ו .ואנחתאיבכזותאדרקיעתר״צ שייאש עצמו מעילז שלאו לכו ותל} ל ^ ש ל ל ח ס י נ י ייו ה י מ ה ת ס ת י פ ח לרדוף א דרקיעא שביקש שיפתחו לו כוי רקיעא לעט? עה״ב בתורה ועבודה ותפלה יכמו ששמעתי משל

שביקש ממלך שידבי עכ^• ג״פ גיוס ולש תפצה צעני כי יעטוף וצפני ה׳ יש״יך ואז*

ניתן צו גם העושר יכל ודפח״ח י ארמצצינא שכהקןן־# נ י צי שער עה״בבעבורת ה׳ בעיתא יצא אשכחתיה אמר א גנבי דנוטצין וצא מחזייין סצ פרנסה דהזא סבר אחר שייאןןד ת א עצמי מעילז מיד יתנו צו עילז ועילג ואז אמי צי מד ש פ י א ; א " ה ע ד / ל שכוונתן הי׳ צייאשמעה״ז כרי שיהי שיוחזר צן סצ פרנסה ועושי בעה״ז כי גלגלא דיקיעא זכ!4 נטר עד צמחי צעה״ב כמשחלצ היזם לעשיתם זצמקר ליבצי ר ע ה יובן ייח׳ י ז ב ? י י ב ה ם ו שנדם יכו׳ ומשכחת צה ש

י״צ שייאש עצמו מעילז יק בעקב צעה״ב צנן יעקב י?J יי L ה כ ל ז שנקי ארן מצרים גם שהיי צי ה יחי׳ גס ב1ה״׳ ומצירים י תשא״כ ויקרבו ימי ישיאל שביקש שררה שיחי י בעה׳׳ז והרוצה שיחי׳ ימות עד שיןא צבנז ליוסף כי -אלדי תולדת יעקב יוסף מדת שפלות זאז יעקב לא מת וק״ל !• זעפ״ז נבחר נלסדשבת -כל המענג את השבתניתנין. ל•• נחלה בצי מצרים שנא׳ והאכלתין נחלת יעקב אביך זכל• .־ כל המענג את השבת טתנין לז משאלוע לבז זכל וכתבללי•א להקשה הגאון הא אין אדם מת וחצי תאיתז ביךןי ל מזה מ זט׳ י זלל דבארתי יעקב לא מת כי הרוצה שימות יח^׳ יכו׳ ויעקב שבחי בעקב בעה״ב הנק׳ שבת זייאש עצ«*

מעה״ז שפיי אמיו י־עי^לא מת ט הוא חי משא*כ הרו».י•נ , ׳ - שיחי׳ ימות שאין צו עה׳ץ זעילב וז״ש הרוצה שיחי׳ בע

ש אי? אלס « י " | נק׳ אדם מת כי כבר הוא מת כאמור ז והצי תאוותו בידו ר״צזאפי׳ הצי תאיתי אי? בימ לא ע 5

? י £ וצא עילב וק״ל * ובזה יובן כל המענג את השבת ד1 * ׳ י הרוצה שימית שנתייאש.מעה״ז ובוחר צענג שבת שהוא ע

י צ י מ ל ב ז ״ ה ם ע ו ג ש ל י ם ש י ר צ י מ ל ה ב ל ח י נ ן ל ט ת ז ט א

ומעיק כי המתייאש מעה״ז יש לו עילז ג״כ בלי' «&ץ2ת מ זזש״הוהאכלתיך כחלת יעקב אבין זכי׳ כי יעקב לא • מטעם זה ג״כ זכלל י• זבזה ייבן כל המענג שבת גותכי!ה ל מ לימשאלות לבו כי משחז״צ אין אדם מת זכז׳ היינו ה שיחי׳ זט׳משא״כהייצה שימות יחי׳ בעילז יניהגיןi משאלות לבו לעילב ג״כ זהבן ״ עוד י״ל ביאור ? מאמרי׳ ש״סכל המענג יכי' בלי מצרים זפלימשאל^ן

' ת ע ר ע לבז יכו׳ ריש להבין למה סימן הגאולהשצ מצרים י הי ׳ פקידה כטלה מלש ואלדס פקיד יפקוד אתכם יכו׳ ״ ׳־

מ הרב האלשיך פי׳ אגב. סקילת השכינה שהיא מלות ע ישראל יפקיד אתכם ג״כ יפי׳ יעי״ש י• וגס יש להבין ק>35 אר\ אשר אהי׳ בגלית זה ובגלות אחר אמר משהיד׳ לצר^ בשעתה איל יפה אמית בה תאמר •וגוי יהקישי׳־י-מפורס^^ וכי ח״ז החכים משה יותר וכו׳ י ומה שתירצו •המפרןןי^­ ע מ ד ה י י למשה צמז הגיד זה זצא שיגיד לישראל זהו 5- ולל לאי׳ בפסוק וימת • מלך מצרים . ויאנחי ביי מ .העבזלה יי

שהאומות הם בטוחים שהם בני עילג כי כבר הי׳ חלוקה ליעקב ועשו מחצת ב׳ עוצמוגז עשו נטצ עה״ז וליעקבי עשי ירשו עה״ז ואצו יכנס בצבם עילג והאומות שהם מ לאגתעה״בצא יהייצהסעה״ז לכן הס בטוחים בעה״ב ואן יש לי& עה״ז והוא הנבון ןרלה לאידך גיסא אנחנו בגי יעקב שצריכין לדאוג עבור עה״ב אי אפשר שיהי׳ להם עה״ז וכנ״צ ועוד ששאל חכם א׳ ל אדם שהי׳ רודף אחר עה״ז תמיד א״צ השגח כצום מעניני עילז א״צ צא א״צ א״כ זה שאתה רודף אחריו עדיין לא השגת מכ״ש עה״ב שאין אתה רור^אחריו וכו׳ לכך עצה יעזצה צכל אדם הרודף אחי עניני עללב לייאש עצמו מעה״ז ואז ״ יש לו ערלזשאמר לאלם

ועה״בוכאשי* שמעתי ממ1רי א׳ תקבל כל הבא עציךבעה״ז באהבה ואז יהי׳ לךעה״זזעה״ב והשיבו שיתןהש״יכחט׳ והוא מיומז לקבל הכל גאהגה זהשיב אמת אמית ז בש״ס לתמיל הלל הרוצה שיחי׳ י״ל חיי עילז אז,ימות .ואין צו עה״ז ועילג י משח״כ הדיצה שימות דהיינו למייאש עצמ׳, מחיי עה״ז אז יחי׳ געה״ז זבעילג והגן ־ וגזה יובן ממנה דאבות כך דרכה שצ תורה ר״צ כי לינה שצ תורה י הוא לייאש עצמו מעה״ז וצקבצ כצ עניני עה״ז שינוא עליו באהבה ואז גם פת במלח תוכל לאכול ודלה אינך וכמ״ש בעללית אפרים על הארץ תישן י״ל גם שאין נו מטה וכריםופםתיתרקעל הארץ יזנל לישן במרת הסתפקות יותר מהעשירעל מטיח זהב וכסף שאין העושר מניח לי לישן וגוי יעלש זאז אחי שנתייאש מעה״ז אז אשריך

בעא״ז וטיב לך לעה״כ זק״ל י עוד י״ל דכתגתי מא שי שמנה ילחמו יכו׳ ״ זה״נאםדיךזהמאושילךבעילזאז באמת אשריך געילז שתוכל לעשות הכנה לעילב כמ״ש הרמב׳ים אם בחקתייחלכז וכו׳ ואז וטוב לן לערלג וק״ל י ובזה יובן מדרש וישב בשעה שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים שלוה זט׳ ר״ל בשלמא אס הי׳׳ מייאש עצמו משלזת עה״זאזאפשר שיהי׳לזשלוה בעה״ז ובעילב .ומלש אשריך בעילז וטוב לן לעה״ב משא״כ אם מבקשי? לישב בשלוה בעה״ז בא השטן ומקטרג לא דיין לצדיקים שמחזקן לעה״ב יכו׳ יר״ל אחר דאגח עילב א״א שיהי' לו עה״ז זכנ״ל וק״ל • ובזה יזגן ביאור ש״ס דחזלין ג׳ מאורות .נחצים והוא ממשלה הלגמ: גלילה שהוא ערלז וממשלתש ביום שהוא העילג וגאמת הס כ׳ הפכים ו3 ז.ו ן מ * שליטת זה עילז אי אפשי שישלוט זה שצ עילג וזה שאמיה א״א לג׳ מלכים שישמשז גכתי א׳גזמן א׳ שהם ג׳ הפטם והשיג לה לכי זמיעטי עצמךר״ל כאשי תלכי למעט עצמך מתענזני עילז דהיינו לייאש עצמו מעה״ז אזיהי׳ לועילזועה״בויהי׳ ב׳ מאורות גדולים ישמשו בכתר א׳ *זמן א׳ והיא סברה שאמי לה זה דיך עונש ולכך טענה •וטבשטל שאמרתי' דבי המן אמעט •עצמי אז פירש הקל׳ה דבריו הראשונים לכי ומשול ביום ובלילה ר״ל מה ,שאמרתי לכי ומעטי י״לע״י שילך - •ממדריגחזזימעטילזלייאש מערלז אז ימשזל.ביום זבלילהדהיינו *י ע ו ענ ין בעה״ז זבעללב ואמרה שרגא בטיהרא מה מהני דסברה בפשוטו ופירש עוד יאמר זיל לקרי צדיקים על שמך שמואל ,הקטןר״לע״י שיקטימ עצמם יהי׳ להם ב׳ עולמות וכוי •חזי דלא מיתב׳ דעתא כי באמת הוא אינו כך כי יזב׳העוני •המיעוט מעבייעל דעתם וידעת קונם אמד הביאו עלי בפיה שמעטתי את הירח ללא תועלת זהבן • ובזה יוק ש״?

בן מרתיוסןז״ זה

ועלל ל״א שהיא גלית הגוף זין מפורש כזוהר ויחי דףרמ״ב- יששכר חמור גרס זכו׳ ויהי למס עובד זיט שכמו׳ כמו ומ11 אחרי הבצע •לכן ויהי למס עובד וכו׳ יעו״ש * ומשרש זהולן מה הוא גלית שמית והנשמות ומפרט והולך ראובן׳י ביאור ר י מ כמעון ליי יהודה י»' לשמחתי מ

משנה עין רואה ואזן שומעת כי מצד שהוא• עין ראוי שיסתכל ויראה מסוףרי ם מו ש העזל׳ ועד סופו וכאשר כתבתי מזה במ׳׳א ב

ג״כ• . וגם אזן ראוישיהי׳ שומעת הכרוזין של ב-״ד שלמעלה זבת קול היוצא וט׳ זרפח״ח י אפס שעונותינו מבליליןוכז' וע״י גלות הנשמה אצל ר&ה״ר מה שהי׳ ראובן אור בן ר״ל שהבן רואה בעין מסוף העולם• עד סופו ושמעון אזן שומע וליי יתחבר.טית• כמ״ש ובו תלבקיהודה שרתיה׳לנגדיתמיד ומזרן החומר עד שאות ד׳ תחבר אל שם ירוד׳ שם יהודה וה״ה אינן משא״כ מלות׳ •צה״ר במרת הגאוה שורש לכל העבירות נתהפך ראובן שמתפאר בקצת מרית.טיטת שבו ראו בן שמעון שישמעו שבחו ולוי שנתחבר לאנשי חסד שיודו אותו והיינו ע״י שבירת הבלים שנפלה ממרת תפארת בתוךהקליטח כמור מורי פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו. א י ב ^ זכו׳ה״ש ויקםמלן חד ש על מצרים הוא היצה״ר אשר לא ילע את יוסף בחי׳ הלעת עלות ביהןסףזכנ״ל ויאמר אל עמו הס האיברים הנמשכין אחרהיצה״רהלה,עם ב״י רב ועצים ממנו ר״לט עם בני ישראל אנשי הצורה הם פועלי ן פעולה הנשמה ע״י איברי הגוף לכך הבה נחחכמה לו פןירבה בחזרה ומצזח ונלחםבמ מלחמת יצה״ר ועלה מן הארץ ר״ל שיהי' לז עלי, מן ארציות חזמר ז^יביי הגוף לכן וישימו עליז שרי מסים להטרידו בטרלת עול.המסים למען ענותו גלות הנשמה• גסבלוקם וכל הפךשה תבין ממילא עד ויגדל משה בתי׳ הדעת וירא בסבלזתם גלות הנשמה וגו, עד זימת מלך מצרים ובאה הישועה ומ״ל וכל הפרשיות יובן בזה זהבן , י וזהו שאח״ז אמר ומשה הי׳ רועה את וגו׳ וינהג הצאן אחר

המדבר ויבא עד הל׳ האלדס וירא הסנה בוער באש והסנה, איננו אוכל וגו׳ וכל הענין שם • זזש להבין מה עטן מראה זה לכאן וכתבתי מזר, במ״א י זרשי׳ פי״ ט אהי׳ עמך׳ ותצליח בשליחותי תהו. המראה שראית בסנה שעזשה

שליחותי ואיננו אוכל לךתלךבשליחותי ואינך נתק זכז׳ וי״ל אם הבטיחו שלא יהי׳ ביזה ל״ל המראה כלל וניל דמשה הי׳ מצטער בצרות ישראל הנמשך מיצה״ר שנק׳ מלך מצרים המיצר לישראל וזש״ה(ירא בסבלזתם וכפי, רש״י נתן עיניו ולבו להיות מצר עליההזכז׳ ־ זז״ש וינהג הצ$ן אמר• המדבר ר״ל מאחר שהנהגק צאןקרשי׳אחר המנהיג והמדברכ ראוי להעביר W ר מהעולם בי היא הגורס הרעה זא׳ זכמעשה דאנשי כנסת הגדולה בש״ם דיומא זה״ה המנהיגים רשעים אי רישא דעמאטבזכו׳ א״כהכלתלזי׳ בהם ואלה הצאן מה עשו לכך הראא לו הש׳יימראה זה היא חשובת

שאלתי וירא השנה בוער באש הוא היצה״ר הבוער באש וגם.

הרשעים רישא דעמא המעיים באש יצי־ם זהס הגורמים. מא1 הסנה איננו אוכצ להעבירם מהעולם והשיבו הש״י, לפי שהם עושים שליחותי לכן אינכז אוכל כי היצה״ר משל

־ לזונה המובא טוהר זכז׳ וכן הרשעים כד רגיז רעיא על ענא ׳ עביד לנגד/סמותא א״כ הם עישיס שליחותו ית׳ ״ ובאמת. כאשר מתגאים לזמיכחידז עשה זאת ולא בשליחתו ־•ימי־ באמת נענש וכאשר,כתבתי נמ׳יא ביאור מררשיאתמזל אמרת..

, וכן הרשעים םנחרב ונינ גם נקם' נקמת המריצים זט לג שעשו

ל ומשתיהיהרועהוגו׳ זכתבתימזהדישב׳ ג ו ^ ה מיניגלונן א״ גלות החומר־ והגיף אצל האומות ב׳ גלות־ הצור־ה.והגשמהאצלהיצה״ר שהוא המיצר והשונא הגדול­ ! של האלם שמטריד את ה הדם בעסק הגוף וצרכי עה״ז שלא ד יר\.פנוי לפקח בעסקי נשמתו • זב׳ מיני גלות הנ״ל • הי נמשך מזה וכאשר קרבה אל נפשי גאלה שהוא גאולת הצפש והנשמה מיצה״ר. אז מיד הוא גאולה כללות החזמר והגיף משיעטדוגלזתהאומות ״ ובזה תבין מ״ש זיקכ מלןזלש על מצריםאשר לא ידע את יזסףשהוא היצה״ר שחידש ^ו גזירותיו אחר שמת בחי׳ יוסף כמו שכתבתיעדות טהוםף שמו בצאתו על ארץ מצרים זכו' • וה״נ כל זמן שדייו בחיי יוסף קיים הנקרא רעת לפקח בעסק הנשמה לא שליט ?ויזיצילר משא״כ כשמת יוסף אזויקםמלךחדשהיצה״ר שמא גלות משמה ומזה נמשך גלית ממש להגוף ג״כ עדנ זימת מלך מצרים היצה׳׳ר המיצרהגדזל או מלן של ״ 0 עה״ו הנקרא מצדם זימת שירד ממדריגתי שנולד משה הלעת אז הרגישו בזה מר\>שהי׳ נשמתם בגלות חיצה״רן.העבודה זו עבירת ה׳ ויצעקו והטעם שמת מלך ויאנח! מ׳ £צרים אז ולא מקודם ט ומשה הי׳ רעה וגו׳ שהוא מדנת שבא לכלל יש־אל אז הרגישו חסרונם ויצעקו וגו * ע ו ועלתה שועתם ובא גאולה להצורה והחומר והכן • ובזה יובן אצדיס פקר ר״ל כאשד יפקוד אלריס הוא גאולת משמה הנקרא אצדים שהיאחלק אלזד ממעל כמ״ש קרבה אל נפשי גאלה אז יפקוד אתכם ג״כ גאולת הגוף מהאומות וק״ל ״ ובזה יובן אהי' .עמהס בגלית זה של הגוף אשר אהי׳ שהיא מושן מגלות מפש והנשמה אצל יצה״ר זזה הגיד למשה לבדו ר״ל מי שהוא בחי׳ הרעת הנקרא משה לו נודע גלות

הנשמה ולא לכלל המוני עם והבן • והנה מבואר זמ״ש׳ געקידהכי בתורה ועבודת ה׳ שהיא לבושי הנשמה נקראת • ועסק הפרנסה וצרכי הגיף נקרא לבושי חול לבזשי שכ׳ יעו״ש י ובזה יובן כל המענג את השבח הוא אשר ט ו קרבה אל נפשי גאנה שיש לו גאול^מן היצה״ר זהמיצר שיוכל לפקח בצרכי הנשמה הנק׳ שבת ומענג את השבת מסתמא כבי־ נתנו לז נחלה בלי מיצרים שהוא היצה״ר ט לשון היה משמש עבר ועתיד כפי׳ רש״י k ה״ש מתנין לו נחלה בלי מצריס לשון הזה זהבן • ובזה יובן כלסמעגגשבתטחנין לו משאלות לבו ר״ל כשיובל לענג שבת שהיא הנשמה מסתמא כבר יצא הנשמה והנפש השוכן בלב מגלות יצה״ר אז נזחנין לו משאלות לבז משאי׳כ קזרם לזה אין כותבי! ט $ין יידם מת וחצי חאוחובידו ומ״ל משא״כעהה והבן י העולה מזה מיש. ב׳ מיני גלות א׳ גלות החומר ב׳ גלות הצורה והחומר נקרא בשר אדם והצורה היא שם אדם בכלל מין אנושי זנערטיח השמית ראובן שמעזן ונמצא הוא הנ:מה כנודע והנה במצה זו שמות יש ב׳ משמעות א׳ שמית ב׳ שמזת כמשח״זל איית שמזת ־אלא שמזת זי״הא י ובזה הבין המשך פסוקי פ׳ שמית ואלה שמית כ פ אי בני ישראל הנאים מצרימה את יעקב איש יביתו באו והספיק׳ט • ןנ״ל רר״ל ואלה שמוח בני ישראל ר״ל כי סיגייח י אל תקרי הזא ב* פיר׳ זה״נ כך מה שנמשך גלות ושמות אל משמות שהיא שמית בני ישראל אנשי הצורה דייקא הבאים מצרימה את יעקב שהיא אנשי הח־מר ט זה נמשך מזה כי החימר והצורה ניקיאו איש וביתו לכך כאשר הנשמה בגלית w ר מזה נמשך גלות להגיף גס כן לכךאישזביתז גאו>יימההיאמיצר הגלות ולן מפורש במשנה הפורק ממנו מ

עזנ הזרה שהיא סבת הגלות של הנשמה אצל היצה״ר שאינזי למקח בעסק משמה &ך נותנין עליז עזל מלמת ל ח ט מ

׳ ולפאית:• ל••׳ המלריגוח אין- יעלה מעטמעט משא״כ אמ נ

S י1ןג נאלץ מגרים דהיינו אח א׳ גס שירד׳ עזה*זב ,כ *״ ׳ נעלית מעי1 מעש ממא״ י נךלע כלמדדגי לעיב מ״מ ת וירדים ימי ישיחצ;מוז דטיטאתב׳שאסירד־ממדריגתג יע איך צעצ«ת«^צ עוליעדכתבתי במ״אמתל * ר ן י מ י 6 ו ־ צמצדשנאנד לן אבן טוב קר העץנמצזצתיסושלחבנלדתי יעקב בארן י ו ' • ונזה י טעיס ש ' אתריו והי׳ נזה גמ מצרים שמדי אתהכיצזטת קלושים להעלותן ממצולות י

הנקרא ארן מצרים ע״י הרעת שנקרא שם אתלה גייי׳׳, ׳׳ זז״ש שנע עשרה שנה וזנן ־• ואמנם יש נזה מוסר להמוני ׳־ אלך• ׳ י נעצמות אשלים דף לט ןז״ל הסטת המטאי כ ם ר ע

האדם אל התשובה הם ל׳ ראשונה השכ אל ה׳ מעצמו ב׳ י ע״י מוכיחים כת( אנשי נניה ג׳ שראה שנאו יסורין על ••

אחרים ונתיירא וכו׳ ל״ שבאו עציו מעש ?משלו ר׳לל ד':;«י < מדריגות אלו לעבדים שביח; מרבם א' שב וחזר מעצמ' ושבת-׳ ל נצבים א׳ ט תשוב אל ה׳ וגו׳ ב וטי וימידם מ>*p /נת ' ו ער ה' ישמעני נקונן וגו׳ דהיינו קול מוטח גהאצות האצה עצ אויביך וגר ואתה תשובי אצרי ן את נצ י ושמעתוגו׳ ר״צ ע״י שרוחהיסורין באיםעצ אחדים־ מכת< זה שב מלש הכרתי גזים נשמו פנותם אמרתי אך תקתן ז מוסל י ד' והי׳ ט יבואו עליך הברכת והקללה והשבות יי׳ מהאל י ׳ ע כ י מ : י m D 'ט בכרשיזאת י אצ צבבך וגו׳ ושוב ז

ו לאיחלה ׳ צ מ ס מ י ) : ' כ מ ם ז י ן 5 צ ע ו כ י ת מ י 1 י ה א ש ב ז ש ת . דרכי ה וצא מרגיש וסז אינו מבקש רפואה ולסתור זה אמר דהע״א־ז ט פשעי אני אלע סבה ב׳ בהיפך המתייאש מתשובה מממ*׳ שסובר שגדלי עונותיו עד השמים זזה אינו וטי ג' השטופי©׳<׳ת ככלי ׳ בחמדח עה ז ומרחיקין זמן תשונה על שימ^א ע ולעולם לא יפנה ונוי ר׳ הסוחרים הת גרים עד שימכור* םחורחו זכז׳ ונגד סבה א׳ לא צהלאת היא ל״ל שלא תמצאי׳ ל״י התשובה במי שמעשיו נפלאים ממט כלל״ נגד םגהי, ׳ גל אמר לא בשמים היא ״ נגד סבה ג׳ אמר לא רחוקה היא וט צים ־זט׳ יעלש י הדי fryft* ד•/ ע נגלסבהל׳ אמר לא מ׳ גס> כתות אגשים ל' םזגיס־הנ״ל * ־ אמנם יש עול סוג ה שיאי יטוייץ עליו ממש איני ח1*י בחשיבה ומכ״ש כשרואה• ימורין על אחי־ים שאינו חוזר שאומר שהיא מקרי צפי שעש׳׳'י קרי׳ מ ם שלט ע ס א ״ ב מ ר ש ה ״ ' ח ו כ זכז' ואני חכם יותר ו לזמר מקרי הוא אף אני אלך עמכם בחמת קרי זכז׳ יעזי׳ש׳ וזהו כוונת הסליחות לעשר' בטכת אביתי כי בטחו זכיוהלט׳

עמו קרי זכז׳ • וזה שאמר על מת תזני עיד תוסיפו סרה"} שמתייראין לעשית מצות שלא יעבור עליכם כמי על קלוט'• וכו" והיא הסלון האמנה שהכל ע״פ השגחתו ית' שאין אדם׳׳ נוקף אצבעי מלמטה אא״כ מכלילן מלמעלה והוא מחמת רוםלבבכמ״ש ורם לבבך ושנתתאתה׳אלדיךוגייכי הואי המשגיח באמת • ונזה יולן דחי יעקב בארץ מצרים רצה לומר כי המוני עם הנקרא יעקב חזרו בתשובה וח>ו ע״4•

שהיו בארן מצרים וראו מכות הארז שהיו מצירים להלן•< ר י משא״ע מ ן ג ת ועל ילי זה ןיחי יעקכ ן ו י בכמה 5 נשיאי האל־ f ורא שי העם על ידי לוס לבבם צא השגילןן. גם בזה וזה •שאמ ר ויקרבו ימי ישראל אנשי השייה לעוית•ה כמו בלן#ל • ב ז - ר w כ t f T n ה ה ה ל מ 0 נ ו ^ ^

א y 11 £ כ* ר ' וכשראה שאי) לו רפואה נתחיל *רה י ^ ד ש ף ם י א י ם ת י ל ע ש ?התולדתיעקנ ז

0h?V5 3»;זזגםכזונתרעאעולמיתוידצS

׳ p ר ה ז / י* ג 3 ה v ר מ ו ג י ו

שעשז שליחתו ית׳ ע״י נ״ק זאפ״ה נענשו מלש האלשיך יי\ י ת ה׳ כל גבה נב - מ מ ע >&ולי סי׳ ט״ז בפסוק ט

יעלש זזה שהי׳ המראה בסנה בשפלות דוקא שיולע שעושה שציחיתז ית׳אז איננו אוכל משח׳יכ במתגאה והבן שזהו עונש מלך מצרים הוא היצה״ר שאמר מי ה׳

אשר אשמעבקינז וגו׳ • א״כ הודה בעצמו שאינו י עושה שליחותו ית׳ לכן ראוי לעונש וצזה ויקחו להם י

איש שה וגו׳ לשיחטו ומלש האצשיך שה גי׳ היצר וכו" והיינו כדברינו הנ״ל ובן הוא בזוהר כמו שיהיה לעתיד

ביעור היצה״ר מהעולם כך היה ביציאתמנרים רק שזה ל היה >*ן<לפי שעה במצרים יצעתי ד יהיה בכללות ה גזלם *

א הלא כתיב י ל ובזה מבזאר קו׳ הרמב״ם מובא מ ועבדום ועט אותם הרי שגד וכו׳ ומ׳יט נענשו יכו׳ י י ולפי הלנ א״ש דחם עשו שליחותו וגזירתו בחמת הסנה איננזאזכל משא״כ כשאומר מי ה׳ חשד אשמע בקולו כאלו בכת י;ו עשה זאת וכל) שניחזתו ית' >ל״ ראזייסלעונש

זא״ש י ול׳כ האלש ן מש״י >ל! המשך פסוקי כצ ״ פועל ה׳ למענהו וגפ רשע ליזם רעה תו״גבין ה׳ כל גבה , לב וכוי והקשה למה ברא מחריבי עוצם עיטוש ונ״ג ואס _

עשו שליחותו ית׳ למה נאבדו אח כ ומשני מאחי שגבה לבי שאיני עושה שליחיתז ית׳ .לכך.נענשו וכזי יעלש • א״כ זהו ממש שהקשה ממלה הסנה ב ע־ באש ואיננו אוכל והשיבי ית׳ שעושה שליחותי והראי׳ כשאמר מי ה׳ אשר אשמע בקצז וגל שהראה כח ידו עשה זאת

ולא בשליחותי ית׳ נענש באמת היצילר וכל הרשעיסזהבןא ענין מ״ש מרעיה כי כבד ל ואגב נבאר מה שכתבתי מ פה אנכי ודרשו בזוהר שהדיבור בגלית וכן׳ 4 ושמעתי מן מיהר״ן כשהחכם הרוצה להשמיע תורה ומוסר הוא כין אויציס אשר חכמה ומוסר איילים בזו אז הוא כבד פה

מלהשמיע חורה ומושר שאין פיו יזכצ נדבר זצהשמיע. . יי״ש כבד פה אנכי לכך מי אנכי כי אלך אל פרעה המוני עם בחי׳ העיף שאז אני כבד כה יאין תועלת זדפח״ח. • ?ענלז כתבחי האזינו השמים זאלטה לשין עתיר דהל״ל האזינו השמים דברי כמי בסיפא אמרי פי • ׳ ולפי הנ״ל א״ש כשאני בין חכמים תואר שמים שתואר חנם הלומד מכל ארס ולש האזינו השמיס אז איני כבד פה רק ואדברה שפי יפתח בחכמה להשמיע אחר שיש התעוררת מהם שרוצץ לשמוע משפיעין לי שאוכל להשפיע תור ה ו#ו&ר ללבד דברים חדשים משא״כ כשאני בין אנשי הארץ ששימעיןצגרחוק אז איני כבד פה ט איני מחד׳ לבר רק מה שכבר אמרתי ולש והשמע האדן אמיי פי לשון עבר יד ויחי יעקב בארץ מצרים וגזי ו ן ד ע״פי ס פי ממור* ה ע מ ש ט ־ ׳

בצר הרחבת לי כיצדקיא אינו{ שליחי דמטרזניתא להתפלל על החסרון של השטנה זזה נילע מחסרונך וכר * ובזה יובן ייחי יעקב בארן מצרים ל״ל ע״י הצריח זהמצירים שהיה ליעקב ידע להתפלל מזהי זה ת ע מ ש על חסרי! השכינה שנקרא יעקב כמו ש מיפרש מטור• זיבוארבמ״א ושטר ין*<מי ויחי יעקב שחיבר השכינה אל חי החיים מאקמצרים שהסהצרזתזהמציריס ובצר הרחבת לי והבן• עוד י״: דשמעתי מהרב המגיד מוהר״ס הלזכך מהא בנחת משל לשני אחייעשירי׳שיידו מנכסיהם א׳ עלה גהליגה 3׳ מלה בפעס א׳ וההפרש אח א׳ הי׳ לז כמה מיני תעגוגי׳בכג עלי׳ משא״כ אח ב׳זעוד א״א חזר זירר א' יל^

בן פורמ ייוסף סו

א ביאור משנה גל-...המעל-. ל רכתבתי מ את-הבריות נק׳ מכובד שנא׳ כי מכבלי אנבל ובחי. יקלו .• • . 1י״ל מה זה ובוזי יקלו לעטן זה וכתבתי כי מ צד האחדות! t-־

ית' עם ברואיו הפוגם בברואיו ח״ו פוגס בעידו ית׳ וזהו זבוזי יקצו והמכבד את הברות נקי מכובד יכו׳ כי אין לך.ן קמצאז ט דבר נפרד ממט ית׳ ט נייאת עולם ומלואו מ ל;בושו מני' זבי' והבן זה א״כ רוח המקום וחת הקריות, מתאחדין בשרשן שאין נפרד זה מזה זצכן כשרוח • הבריות: נוחה הימנו ע״כרוח המקום נוחה הימנו ג״כ זזש״ה זאת,. עזדי׳׳ל. רוחי אתן בקרבכם שמאחדות א׳ הס זהבן י י דכתבתי במ״א מ״ש בספרי פ׳ ויקרא מאהל מועד לאמר צא, ואזמר דברי כבושין בשבילכם הוא נדבר עמי. זכו׳ הרי שראשי

t הדור יתלה הטובה בהם והס. יתלו בז כמ״שמזה .והחסרון ונודע מ״ש התרגום בפ׳ מקן בפסוק הנמצא מת, איגןאשר:; . קדם ה ן רוח אלריסבו ות״א הנשכח גבר די רוח נבואה מ כי׳ וכו׳ הרי רוח אלדים הוא רוח נבואה וכן רוח המקום רומז על רוח נבואה • ובזה יובן כל שרוח הבריות נזחל; בעצמן הימני רוח המקום נוחה הימנו ר״ל כשנוחה זנשפע רוח המקום שהוא רוח בבואה הימנו לבני לזרו' נ ובסגנון, מזרי זלילה הלל ] אז רוח הבריות. שהיא רוח י המקום ששורה בהם מלש את רוחי אתן בקרבכם ילעז שזה קחה הימנו • וכן ראש הדור יתלה הטובה בהם זהחשרון בעצמן זז״ש כשאין רוח הבריות שהלא רוח המקום התסרון בעצמן שאין רוח המקום נוחה הימנו מאינו כדאי שיהי׳ נוחה הימנוא הגד לעמי פשעם 'גרמה ל לדורו וכיוצא בזה כתבתי. מ ולבית יעקב תאמר חטאתם גרמה וכל א׳ יתקן חסריונזיואז כל א׳ על מקומו יבוא בשלוס והבן * העולה מזה ש5צק חבירו ־גדול ממט ולכך הס יאמרו מה שרוח המקום א׳ יחז: נזתה עציהם הואשמנו והיא יאמר״ שאין י רוח י המקום הימנו רק מהם יבזה יובן הבפצ וכבן ״. ובזה יובן ש״ס דביב הלל ראה שאין פתחי אהליהפ מכוונין וטי כדיי שלא יראה א׳ בפתח חדרו ריל שלא רצה כלא׳ לראות מתלז חבירו דהיינו לחקור את מהותו ועניני חבירו באיזה מדריגה הוא עומד כי כצ א׳ סי׳ מקטין א״ע נגד חבירז.וירע.< שחי

t\" אפשר לחקור המדריגה שלמעלה ממנו וכמו י .' זלילה פי׳ חלל בפסוק ר ו מ י מ ת ע מ ש ה הנמצא כזה איש וגזי ות״א הנשכח כרין אם נלך ונבקשנוממצא כמוהו אין עזן וחכם כמוך וגו׳ כי לחקור מי נבזןזחכםצריךשיהי׳ זה מחר חכם ונבון שיחקור אותו וזה לא נמצא ׳יותר נבון וחכם מיוסף שיחקור אותו לכן אין.נבון יחכם זכו׳ זדפח״ח י V״ וה״נכךוזהזמדויגה להשראת שכינה כמשהרביגו .שהיי מקטין עצמו וידע שאין השראת השכיגהעליו-מצל מעלת עצמו רק מצל מעלת זולתי שהם ישראל וזהו שאמר גשבילכ׳ נחיחד הדיבור עמי וכנ״ל וכמש״האשטן אתלכא וזהו שאמר .אחר שהשיג מדריגתן.שאין פחחי אהליהם מכמנין מטעם הלל ,ראזיין הללו שתשרה עליהן שכינה מלד מעלתן הנ״צ וכאשר השיג בלעם אז

מדריגת ישראל נתדבק שם כמוי זלהיה במקום.שמחשבתו ר ו מ ששמעתי 1 מ של אדם שם נתרבק.'שס כולי ולפח״חזכ״כ הר״ןיפי/ילפךותהי עליזמח אלדים ג״כ שזכה v למדריגת ישראל כנ״ל גם כדי.שיקבלו,ישראל הברכות על ידו והפן ״ ובזה;\ןכן*דלא פליגיי׳לא יפתח פתחכנגד;פח41גכל מנרלמ חלבדףנלמתנ

קי מזהב בבתי' חיים הזכיר.תז{)ר,יעקב ^־. ובבחי׳ מיתה תואר ישראל יכתבתי תזה לעיל. v וכעתכ״ל לבאר ש״מ א״ר. יוחנן יאמר קרא יישא בלעם את עיניו .וירא את ישראל. שיק לשבטיו מה ראה, ראה שאין פזחי אהליהס מכזןנין זה לזה אמר ראויין הללו שתשרה עליהן שכינת ופירש רצ׳׳י וירא את ישראל. שוכן ראה האין שוכנים ולכיכך אמר מתטיגי אהציך1גו׳ שאין פתחי אהליהס מכזונין; אמרראויין הללי יכו׳ י מרכתיבהתם מה טובו ׳ כי ז דהלוךזגז׳קלייק י והתום'כתב בד״הואויין הללו שהשרה עליהנ* שכינה זלל מסיפא דקרא רטש דלתיב ותהי עלץ דית אלדים ע״כ י ויש לתמוה להתל הא משמעית הפסוק ותהי עליו רוח אלרים קאי על בלעם ולא על ישראל וכן

הקשו המפרשים י הגם לפי׳ הזוהר לפירש לקאי על ישר<ו. א״ש יעז״ש • ולרש״י •קי איך מוכח. מפסוק מה טובו אהליך דקאי על השראת שכינה בישראל י ועגל להבין גמה פליט רש״י והוספת דמר לא פירש כמר ילל לאיתא במשגה פ״ג) כל שרות ל ל דאבות הוא הי׳ אזמר נ ר״ח בן דיסא ה הבריות ניחר\הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רות

הבריית מחה הימני אין ריח המקום נוחה הימני וכר • • ־ ויש להבין א׳ ל״ל כפל ב׳ הא אמרי בש״ס האי צירכא מרבנן דמרחמ; לי׳ בני מתא לאמשוםרמעליטפי אלא משוס ללא מולח להז בתילי דשמיא -יכל י והוא היפך הלל יכןק פ״ג יעלת ג׳ לשון נוחה הימנו צריך ל מפורש מלש מםי זלה״ה .שמעתי כי המקים משרה רוחו הבנתובשם מו על הדור בשבילו שהוא מרכבה לקדושה עליונה וממנו נמשך רוח המקום לבני דורו.שנוחה ושירה עליו ח״ש רוח המקום נוחה הימנו ורפח״ח • והחסיר מוהר״י יעב f ביאר משנה. זו יעו״ש ד' מה זה הוכחה שיהי! רוח המקום נוחה הימנו לפי שי וח הבריית נוחה הימני הלא החיש מכחיש זה כי מבואר בש״ם דםוטה פרק ז׳ ד׳ כתות שאינו ריאה פני שכינה ורוח הבריות כוחה הימנו והפכת חנפים כת שקרים וכת לצים וכת מספרים לשון הרע ונו׳ * וכמפורשק זכו׳ י חכמת סופרים תסרח ל מ בסוף סוטה משחרב נ ויראי חטא ימאסו והאמת נעדרת וגברו בעלי זרוע ובעלי לשין זכר זהימב״ס כתב שנאמר ומצא חן ושכל ^ב' בעיני אללים ואדם ואומר יחסר ה׳ מעולם ועד עולם על ידירו שכל מי שמשךיעליו חו.ט של חסד נלע שהוא ירא שמיס וכו׳ וזהו סוהר ש״ס צלל דיראי חטא ימאסו כי אם לומרדכלזההי׳כשבהמ״קקיים משא״כ כשחרב בהמ״ק ן.:וי זזה אינו כי סורר המשנה והש״ס הי׳ אחר חורבן>ק ואיך אמיו גל שרוח,הבריית נוחה הימנו וכר • ׳ מ י 3

הגם לפי מ״ש בתי״טבשם מדרש ולא קתני שרוח כל הבריות גיחה הימנו דלא חיישינן למעזטא כדאשכחן כמרדכי שנאמ׳ ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו זכי׳ יעלש י אם כן אםא לרוב העולם גס שאינו נוח לבכי עירו דמוכח להז ס ח ט במילי דשמיא נחשבו למיעטי ולפעמים גסבבניהעירז יסמזעטא ובזה מבואר קושי ד׳ וקושי ב׳ הלל י עוד '״ל ויבואר קז׳ א׳ ג״כ וגס שארהםפיקוח יהזאדכהב מוהרי׳י יעב ׳ן במשנה זו דמצינו יצחק אבינו שנאו אותו אנשיפלישחיה ז5מיז לילך מעמנו ט עצמה מאוד והי׳ y רציןהשיי כדי שיתרחק מהס נמו שנאמר ובמושב לצים נא ישב זז״ש שאין רוח המקום נוחה הימני שישב עמהס׳ ט ק מת הבריוח נזחההיממ שם שיתרחק מהם ו ח ו מ׳ הלל ״ ולי נראה ז ק ז ר ת ל ל פ כ ך כ ל ד ל י כ * ' י \ °t:wW\ כעשרות הבריות נוחה הימנו. וטי

m *וסן? ® $ שכל זמן שהרשעים בעזלם וצר• זבש״םנ(איר&ינ*

גניי זנו׳ והזא פלאי וני ליכא רשעים בעוצם יותר מגנטי,ו מ ליש מחללי שבתות ועע׳'*ןבועלי אשת איש וכיוצא ען • זעזלקשה במגינה ולא ילבק וגוי' ל ט ר מ י ין ת ב ; ג

שכל זמן שהרוגים בעולם מה זה נתינת טעם שצא ידמ{ בירך ש:צ זמן שהרשעים בעולם למה ענין זה לזה ״ ונראה לי לקר תראו יבואר באיירן ונבאר ש״ש דב״ג היכ״צ ראהי ותום׳ הנ״ל • ל שאין פתחי אהציהס מכזוצין והי יפי' מי ר ו מ לצ דשמעתי מ י ז ן אח פ * מ

זלילה משצ למלך שהיי לו p ורצה ללמדו כמה מיני חכמיתשצריטן לד ושכר לו כמה חכמים שילמלו עמו והוא לא ינצח שיקבלן ע ,*#זש מכמה על שנתייאשו מצלמ־לו ונשאל־ חכם א׳, ע ופעם א׳ ראה בן המצןאי/ה בתולה וחמל יפי׳׳ והי׳ החכם׳ קולל למצך על בנו ממין. זה זהנובויז״כ מאשר שיש לו

חמלהיאפ״ה גם בנשמי מזהייבאצכצ החכתית וצרה צהיככיכך הבקוצה לחצר המלך זצזה עצי׳ המלןי שאסייחכעינה לא השמע אצמ על שיקבל חכמה א* ולן עשתה ואח״ז אמיתי שילמזל עול מכמה על שעי״ז קבל כל החכמות ינשנעש :׳ חכם אז מאש בבתולה הילל כי ישא בת מלך המית! והנמשל מובן זרפח״ח • הרי־ע״י עין רעה שהי׳ לגן מלך לראזק•ע ב ט ביופי הבתולות בא לכל חנמית ומרית טובית ולשבר ה ואז נעשה עין רעה שמצד יצר הרע כסא לקדושה מעשה־ נלצה״ר ייצה״ט • אמנם כל זה היי ע״י החכס• שהוא המלך שהלן אחרית דבר מראשיתו שהוא תואר־ חכ>* הרואה את הנולד ויובל לשבר הטבע ולהפכו מרעה לטובל•ן רעה ככל וצנ״יל משאיל בלא חכם היי נשאר בטבעי עץ מיני חזעלח רעיית ועבירות' כי עין רעה ריאה וצב רע חימר יכלי מעשי גומרים יכמו שכחב בטאיח סי׳ א׳ יעו״״ןr.«6 א״יככשהי'גלדה עין רעה בתלמידי אנרהםיאבינו

S ^ f S ־ ־ ה י ח ל «fm ־מזרי ־ ו' ת ר ה ע א עין ר י ! י נ

ה תלמידי עין טיצה ואם היא עין יעה ממש למה לקרא מ א״א ולא תלמידי בלעם וזהי שהקשה ומה בין תלמידי ת״א זכו׳ על כוונה זיו ממש • ומשצי לעולם עין רעה ממש רק תלמידי א״א עי״ז איכ1ין בפילז זכנ״ל משא״נ תלמידי׳ יאלית א-זה׳ ללעם וכלל והבן זה יבזה [לבאר מש־ה פרק יס ואיזה גכור וכוי זנ״ל דשמעתימשידיי מי

זלה״ה בשם תינו סעדי׳ גאזןן ע ו ת מ £לאוי לאלם שיחשוק בכל הדברים הגשמיים ים ל הצ״ל£ ׳ כ * ו מ מ יבוא לחשוק בהורה ועבודת ה׳ וצר כת ו ד י מ ב ש £מר הגאון הלל ט עירן בריאת האדם בעה״ז ל

ר • מ י מ ן אם מחמת ח ו ג רעות שלו טבעיות ויטה מעלה וכו, כ^ ־ הכבר טלעו להיית כעסן ראוי לו ל&ר טבעו יכעסו מך כ שאפשר־ וכ{ בעני! שלל מחמת תמימות ראוי לשבר וכו׳ ו

' אי? הת 1 י ב ? ם ג

מי שטבעו בעצלות ואן קונן ומת*?

שהס

ם ת ל?*י אוספות רק מא״ח ומא״ח ול״פ ומה שזה מ וה מפרש יותר ופי׳ רש׳׳י מה טזבואהליך יעקידייקא עקב ושכלות שהיי בהן כי מצד שאץ פתחי אהליהסמכזונין שלא רצה כצ א׳ לראות פתח אהל חבירו ולחקור חבירו מצד שהקטין עצמו *נגד חב*ה ז!ה גורם להשראת שכינה זצנ״יל ומפרש תתוספו׳ אין מוכח שמצד זה זכו להשראת: שכינה ולא מצד מעלות אחרים שהיה בהם ומפרש התושע׳' מסיפא דייקא ותאי עליז רוח אנדים כאשר נקדבקי כלל אז שרתה עליז ג״יכ שטנה ש״מ במדריגה •מ משום מדריגה זו היה השראת שכינהיע׳ל ישראל זהבן•. ״ והנה יוסף היה בז מרה הצ׳ל שנאמר בלעדי אצדיסה וללא לא מן חכמתי אלא מן קדס ע י יענה את שלום פ

ח' יתתבית •שצמא דפרעמ וכר׳ * שהיה מקטין עצמזי: שטדיעזהש״י מה שהוא ע־זשה הראה לפרעה לא מצד מעלת יז&ף רק מצד מעלת פרעה ־ ןנמדע״ה שאמר בשבילכם נדבר עמי זכז׳ יזש״ה ויקח משה את

עצמותו ומהותו של יוכף עמובבחי׳ שפלות הללן זיאמר פיעה אל עבדיו ובזה* יובן פסוק בפישה׳ מקת נבואה הנמצא' כזה־ איש אשר רמדאלדים בז זת״א די מ בי׳ ליל ש זה מרריגה היא להשראת שכינה עליו וכמי &צאמר זאהי עליולוחיאצלים וכנ״יצ וילנ ילע #ה רוח' אלריס בז זהבן ־ ובזה יובן ויחי יעקב בארץ מצרים י״ל ע״ר ותחי רוגז יעקב אביהם שהיא השראת שכינה יוה׳?; מצד מדריגת יעקב. שהיה מקטין עצמז מה שהיה # רוח נבואה שצקראחיאמר זה היה מצד פרעה זמצריס 'ולא מצד עצמז אבל דקרבז ימי ישראל למית ר״צ כשבא למדריגת ישראל ושררה לזמר שהוא מצד עצמו אזוידד ממדריגה הלל ואז נקרא מיתה והורגש בזה ויקרא לבנו ליייחף ר״ל לממייגה של יוסף הלל שיחזור למדריגת חין וזה1 ג״כ כוונת הפסיק הכ לאמתו עקנ סי ^׳ חהז בפרשה וישב אצה תולדות יעקב יוסף שהיה בחיי׳ יעקב ויזסף שזין כלל והבן • עיר י״ל ויחי יעקב בארץ צזצרים שבע עשיה שנא למהמםפראדוזקא ושאר 'ספיקות הלצ ונבאר שיים דנדריס פרק ד׳ א״ריוחצן א״ר יונתן אי ן הקב׳יה משרה:וכיכתו אצא עצ חכם גבורא ועשיר זעניו וכולם ממשה וצל •י והקשה ה מרשיתיולטש חמישי בשצמא חכסועניושהםכוצצת מעליתהשכליית ללש אבצ גמר ועשיל צריך טעם מה זה שייך למעלית הנבואה וקצת פירשו גביר שמגליר שכלו מל תאוותיו ועשיר שיש לו מרית היסהפלןזת יכדברי לן זומא י באבות והקשה דאחי• שהזכיר עלז ל״ל להזכיר'גבור

ו&שיר לענוה גלולה מכוצם וכי' ־ ועוד בש״ס יליף ממשה יכו׳ מש׳מע עשיר וגביר כפשיוטז וצרייך טעם למ,־ן• ומפרש שמעלת האלוא! שאלה שהיה ליי שיטה דבריו נשצןעי& וכל ויש כ משה אמן הנליאים והיה ערל שפתים וכי' עד שהוצרך אאין להייילז מלזויגמן וכל ואאריך בביאזר זה יען? • ימו&־&ףא תיקלשם החים אבן תלון בהקדשי! ח׳ פלקיםח ה׳ צריך שיושלם למעלות הנ״ל לאבות לי * ו5ל5ר שלא יתגאה במעלות 6לל שיהיה עניוכמ&ה זכז' ״ זהיא״ש־ ביאר על קושי׳ דבפ״ק דב״ב אמר מכם עליף מצביא הא גם נבי& צריך שיהיה חכםת ־זזה שאמי משרה ^הלאביןלביאוזטן, חכם ־מטעו י &יינתו וכו׳ יעלש • ולי נראה' בביאוילהלל י זגגאר ^שסלהי׳יומפזלמשנ־הןלאילבק בידך־מאןמה־ מן י&רם

YD

צ וסבלן י והתיכו bb• ררך שלשה־ כתרים זכז מ ולא עוש$ # ם אס :הזא זכאי ראוי ש<הי־ ע ט מ המ ב' • וכתרשם־טזב. על גביהן שכתבתי אח״זזר״צ במעלת חכם. שילמד׳ לכל ארם יש לחיש לגסות רוח משא״כ כשישנה הטבע ויעשה היהיפך שילמד מכל אדם משכילי עצמל ויהי׳ ענוה עם.מעלת החכם וכ) גבוי הוא שיתגבר על כל ארס יש בז גסות רוח משא״כ בשינוי טבעו שיכבוש יצרו ויהי׳סבלן אחר היכולות אז יהי׳ ענוה עם מעלת הגבורה וכן עשיר עלול לגסות רות כמ״ש נתגאה בעשרו ועשיר יענה עזות ובשינוי טבע יעשה ההיפך השמח בחלקו ר״ל שיודע העושר שבידו היא כקרון של חלק עניים הרבה וכמ״שבש״ם הכותב כלא ל נכסיו לבנו #בין הבנים לא עשאו אלא' אפטרופס וכ׳ מ״א • . .ואחר מ בזת בפ׳ ראה יעז״ש ואני כתבתי מזה ב שנשאר לו רק חלקו אז הוא כאחר מהעניים והוא שפל וסבלן באמת שאץ לו כמה להתגאות אךדכלזה כשהוא חכם:באמת ועשיר באמת הפשיטו וגבזר באמת .: כפשוטו ויש מקים להתגאות במעלות האלו ואפייה ישנה טבעו לעשית חהיפן אז נק׳ ענוה שפל וסבלן משא״כ כשאינו חכם באמת ומתנהג במרת המכםללמור מכל אדם אין זה עניו וכן כשאינו גבו ר והוא נכנע לכל אדם אין זה ענוה וכן עשיר ששמח בחלקו זאינז עשיר באמת אין •יזה ענוה ולש בש״םזכזלןיציףממשה שהי׳ חכם באמתוגבלר נאמת כדכתיב ויפריש האהל ופן עשיר באמת ואפייה הי׳ עניו שפל

כי בעל חשה זונה על ככר לחם והוא בקארי• ןהזאבבזציני וכי' יליל 3ל'ק שאם היי ישבעו להיומ זנאי־ ושיבר טבעי ונעשה זנאי ..דהיינו למכור מיני מזון וכפי׳ רש״י

רחב אשה זונה מוכרת מיני מזון וכוי ׳ וצנן שטר הזי, עתיר וזנאי וכר זרפח״ח ״ ז>לצ דזהו פי׳ הפסוק אצ• יתהלל חכם בחכמתו זגמר ננבזרתז זכו' שאס הי׳ חכם מובע ונשאר בתכמתו הטבעי וגבזר בגבורתו הטבעי אל יתהלל בזה יכו׳ כי איזה גבולי הכובש יצרו היפו טבעו ואיזה הכם הלומד מכל אדם שהוא היפו הטבע שראוי שיטי תוארי חכם הלומד לכל אדם והוא עושה ההיפךהצומל• מכל אדם • ובזה יובן משנה הנ״ל איזה חכם המשבר טבעו ולומר מכל אדם וגבור הכובש יצרו ואינו מתגבר על שוס אדם רק נכנע לכל אלם ועשיר שבטבעו לחשוק עוד עושר והוא שמח בחלקו וכן מכובד שיעשה ההיפן ויכבד לכלאדם זהבן ״ ונלמד זה מעין רעה של תלמידי אבי־הם אבינו. הנ״צ• והבן • אחר כותבי זאת מצאתי במקראות גדולותנ/ פירושים בפסוק אל יחהלל חכם • בחכמתו וגומר • . ופי׳ ב׳.^על דרך ליאור ש׳ים לנדרים ענוה עס כל א׳ זכו׳ •

זלל'נראה אל יתהלל חכם בחכמתו דאם יתפאר ויתהלל:ל וכן גבוי ועשיר וה״נ פי׳ השכל) בחכמה אין זה מעלה מי וידצ אותי עם כלאי יעויש והנאני כי אס בזאת וגז׳ • ר״ל

ם כל א׳אז יחשב למעלה. וסבלןזהונק׳ ענוה באמת משא׳יכ בל״ה כק׳ ענוה פסולה שימע׳ וישפיל עצמו שהיא ענוה ע: ובזה נבוא לביאור ש׳ים הליל דכתב בס׳ תורת חייס< שהיא עצם הגאיה משח״כ כשישלו כל המעלית הלל ומשנה ן והנ ..ולל-ראהשאין פתח^אהציהם מכווני! זה לזה שלא׳יתן, טבעו לעשות ההיפך אז הקב׳יה משרהשטנתו עליו ומלמד לחטלץ עין רעה לכך בלעם יישא עיניו להכניס בהם עין־ משיח הנ״ל שאין פתחי אהליהס מכוונין אז ראוייז שתשרה רעהכפי׳ רש״י וטון שראהאוחןנזהרין מעןרעהשל# שבינה ו מוכח מבלעם שהיי רע עין ישינהשבעואז וחהי היו פתחיהן וכוי חזר בו והיינו ד׳יא מה טובו:אהליך׳ עליו רוח אלדים ובזהכחבתי אס אני כאן הכל כאן עניה יעקב נקט טו?ה היפך הרעה שאלו היי מכמניך פתחי׳ והבן יבזה תבין מנין סירב השליחיח שסירבמרע״ה כי אחר אי:ליהם הי׳ עין רעה באהליהם מש״אכ עתה מה טיבו׳ שנא׳ לז בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האללים אהליןעכ״ל ולדברינו הנ״ל הכוונה על ששינו הטבע להפך על הה- הזה שיקבלו האורה על ידו ולא רצה שילמור הוא .:מעין הרעה לעין ה^ובה •והאדם נקרא אהל שנאמר אהל: לבלאדסיקשיהי׳ לומד מכל אדם והבן י זבזהמבןקר .שכן באדם ויש לו ז פתחים שהסיז׳ שערים הנזכר בספר׳ הר״ן הלל שהיי מרע״ה כבד פת וכבד לשון וכוי ועודדבש״ס לסוטה אמרו הגער ביכה קולו כנער א״ל ר״נ עשיתו בעל מום וכו׳ ולמין לא תמהו דמבואר'בפסוק שהיי כבד פה וט׳־יעלש • וליל דקר חרא יבואר באידך דכי חכמי הפילוםפיידמרע׳׳ה נולד בטבעו בכל מדות רעות רק ששינה הטבע וכזי. ונודע ט שורש כל המדיח הרעות היא לב רע כמפורש במשנה דאמת א׳להסצאו וראו זנו׳ ר״א א׳לב דע א* להסרוא׳ אני דברי ר״א שבכלל דבריו דבריכםזכויזהלשוןהוא קולניםהלב ונמשךכבד פה וכבד לשוןמכבדות הלב שהוא מצל

רוע הלב כמ״ש בפרעה ויכבד את לגו וגו׳ ואחר ששינה• טבעו שנעשה מכל מלות רעוח מדות טובות וראי שנשתנה ג״כ מלב רע ונעשה טוב לב והיי ראוי שיוסר ג״כ י החסרוןת וכבר לשון כי הלשון הוא קולמם הלב זזת פ ר מ שםירבמשה בשליחות לומר שאילו כראי להשראת שכינה כי כבל פה וכבד. לשון אנכי זע״כ עדיין לאייוכל *לשנות טבעו מרעה לטובה M נשתנה הלב רע ללב טוב יוסר ג״כ אסדון קולמם הלב" שהיא הלשון יכנ״ל • והשיבו'הקב״ה עי שם "פה לארס הלא אנכי ל ו׳אס׳יכול־ בייאה מחדש׳'.• -מכישד ׳שיזכל־ '•ז> י ל

*צירה. ב׳ עינים וב׳ אזנים ובי נקבי חוטם והפה וכוי 1יעז״ש • זכ״כ בזוהר פרשת בא, דפתח הגוף נקרא

קתח האהל זכו׳ יעו״ש ׳ י ובזה יובן ראה שאין פתחי׳ אהליהם מכוונין שיהי׳ פתחי הגיף מכוולן לעמוד בטבעו במדריגה א' רק כל א׳ נשתנה טבעו להפך ־עין רעה׳ לעי^ טובה. וכלל • א׳ ראויין שתשרה עליהן׳שכינר^ע״י

מעלה זז וכאשר נבאר ש״ס הליל אין הקביה משרה•י מה טובו אהליך יעקב שכינתו אלא זכו/זהו שפירש מל ליינןא דלל אהליךיער{ ממש שהאדסנקרא אהל זאיןפתחיהם מכווניןצלל י •זכ״ת מלל דזהו מדריגה לשתשרהעליהן שטנה לכך כתב התוספת שנאמר ותהי עליו רוח אלדים רצה לזמר בלעם הי׳ לז בטבע עין רעה זלכך זישא בלעם את עיניו להמים בהם •עין -רעה ואחר כך

* ששיבר הטבע. .שלא להכניס• בהם• עין: רעה כפירשי ':• יש״י ׳ מיל ותהי עליז רוח אלדים א״כ ש״מ• •שגם

י **"אל •זכו להשראת שכינה עבור זה זהבן י ובזה יובן • ש)׳ס,לנדרים .׳אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על

' או מי ישים אלם וגז׳ ה ו נ תכם וגב(ך.ועשיר ועניו» רצון לומר שיהי׳מדת ע א' מהמעות הלל י לפירש:רש״י בפרשת׳ לשום i בהי לאדם

.vVpo ־^איש•$שה מאוכ. פ1רש:;•!?'^

׳1

ן &ורת •יוסף כ

אירוסין זזהשאמד ליי,יזי5 מתנותבתורתכסףקדושיןי קשה הא נתמהיא כסף קדושין אינה מקודשת ומשכי באל- ר׳׳ל כארס חשוב מקירשת בההיה הנאה שקיבל ממנה•

א בארוכה וגס ע״ר קשע.״ ״ ע ה ב ז י מ ת 3 ת כ ז

ועל פי זה נבאר מדרש פ׳ ןארא וידבר אצדים אל משהי ויאמר אציו אני ה׳ וארא וגר זש״ה שמעה עמי ואדברה- ישראל ואטילה בן אלדים אלדיך אנכי גם שנתתי! אלדיס• לפרעה מ״מאצהין אנכי וגו׳ צק־ נאנד וידבר אל משה

וגז׳ זש״ה העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה כשהחכם; י.׳ י מתעסק בעסקין מערבבין אותו מן החכמה ויאבד לב מתל מן התורה יכל ואפי׳ משה לפי שאמר למה הרעת לעס*ה י הי״ן הלל שהיי מרע״ ר ק א כ ״ל ל הזה וגל לבאר זה נ כבד פה זכר זלל דכתבתי לעיל בשם מיה״״ן כי חםרזן כבד

פה אינו מצד עצמו רק מצד זולתי שהוא בחי׳ פרעה העורף • הפונים עורף ולא פנים וממאנים צשמיע חכמה זמזםד אז יר • ס י ל הוא כבד פה יכו׳ יעלש ־ יבזה תבין מ״ש בזזהי ה בגלות והבן ־ ובזה יובן פסיק שמעי עמי זאדברה שהחכם׳ לעל מוסר אומר להמוני עם שמעה עמי אז זאדברה שאוכלי

׳ לדבר שלא אהי׳כבד-פה ושוב הזהירה התורה לחכם המשמיע מוסר שהוא י תואר ישראל שלא־להי

י י ^ ד ׳ ^ ל ״ ר ס ו מ בך גס שנתתי! אלרים לפרעה להוכיח ב^ ז י י מ עם שנק׳ פרעה מ״מ אציין אנכי להכצל עלמי ב

... זה בפסור׳ עצמו וידבר אצדים אל משה ר״ל שנהן למשה כחי, זי לדבר

דכחבחי במ׳יה מ״ש בעקיד י ביתור מדרש עשיתי משפ£ס י ^ י וצדק כל תציחני לעשקי משל לסוחר שנאו עליו ל

והי׳ מזלזל בסחורתי לזמר על אבנים טיטת שהוא זלוכיגן:ל בסחורחו שנאי הנחמדים זכו׳ אבל דהע״ה לא רצה לזלז מזהב זמכזדג לכך הוצרך להתפלל שינצל מהללוטיס שנאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחניילעשקי וכו׳ י •ויש להביןל מ״ט לא עשה דוד המלך עליו השלום כסוחר הנ״ל עf f a שהוצרך להתפלל שינצל מהלםטים ולא עשה כלל ס ׳ ג לתפלה ״ ונראה לי דכחכתי במ״א רשמעתי פי אזיל מחריש חכם יחשב כי ר״מ נכנם לבית הזונה וכי5צ

׳ ׳ י ל מהגזירה וכל ״ אמנם אין זה כי אש לבני ענפיק שיכנס לסכנה זז שהוא בחי׳ זכאה: מאן דעייל ו לאתבחינז בזה אבהן קדמאי כמן שכתב בז1הר;זיצא יעלשי וגס כלב שהכניס עצמו בזה הוצלו להשתטח

עלקברי• אמת שימס ללי*ול וציפוק-כמי שכתבתימזה. במ״א

שיוכל לתקן החסרון שכבר נברא וע״כ היה בכוונה שלא י יתוקן חסרון הלשון ללמד שהיה חסרון בלבג״כ^שהיהלב רע ושינה הטבע וזהו עיקר תכלית האדם ומליש להשראת שכינה ונלמד זה ממשה ויש לפרש שזהו כזונת הש״ס אין משרה שכינה אלא על חכם גמר וענוה עם

כל א׳ לשכות הטבע וכולן נלמד ממשה זכו׳ והבן והר״ן תירץ בשגנזן זה ג״כ והיינו לשיטתו יעלש

ולדברינו מבואר כל ספיקות הלל זא״ש ־ ובזה נבאר פסוק תהלים סימן ס״מ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה׳ אלדים וגז׳ לזכרתי כי מרע״ה מצר טבעו היה עלול להרע רק ששינה הטבע לעשות ההיפוך והייני חכם הלומד לכל אדם עשה עיי ענוה ההיפך וכן גביר ועשיר באופן שהיה עניה עם כל א׳ מן המעלית אז נחשבו למעלית משא״כ בל״ה ומלש רמיא בביאור משנה ג׳ כתריס הם וכתר שם טוב עונה על גביהן כי מעלת ש״ט עם כל א' מן ג׳ הלל אז נחשב לכתר משא״כ בל״ה יעלש וה״נ כך וזה ענוה נמשך לו מתואי־ אדם כמ״ש בש״ס דםוטהי שנק׳ פרק קמא א״ר יוחנן אדם אפר דם מי־ה ופי׳ הל

שמו אדם ע׳יש וכו׳ לכך לא יתגאה וכו׳ זלל שזי: פירש הפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר עצ פני האדמה ור״ל והאיש משה ר׳׳יל גם שהיה תואר איש על שם חשיבות שבו שהיה חכם זגבזר יעשיר יכל מ״מ היה עניו מאוד וזה נמשך לו מכל ארס ר״ל מחואר ארס שהוא על פני האדמה זאיךיחג^הזכנ״ל ןק׳׳ל י ובה יוכן עלית למרום ר״ל שנתעלה ברום המעלות חכם וגביר ועטר וכו׳ אבצ לא היה המעלות שולטין בו כי היה עושת ההיפך וזה שבית שבי כי החכמה היה מטבעה להתפשט בעולם ללמד ולהראות חכמתו לכל והיא עשה ההיפך שלמד מכל אדם וכן גבזר ועשיר א״כ היה המעלזח בשביה אצלז זז״ש לקחת מתנות בארם שלקח מעלות הלל באופן שנקרא המעצזח הלל מתנות טובות כשהיא באדם לשון שפלות וענוה הנמשך מתואר אדם ע״ש אדם אפר דכ מרה כי ענוה עם כל א״ מהמעלות הלל נקרא מתנזת משא״כ בלא עניה אץ המעלית הלל נקרא מתנית רק עונש עושר שמור לבעליו לרעתו וכן באינך כשמתגאה יותר ע״י המעלזח הלל עם חכמתו ועשרו וגבורתו נטרר בזה 1בבא עי״ז וכמ״ש היעבץ זכחבתי מזי: במ״א ולכך זכה ששרה עליו שכינתו ית׳ לא בשביל דורו שהרי גם כשהיו סוררים שסרו ממנו ית׳ ע״י עטיה העגל מ״מ לא מש מתוך אהל משה שכינתו ית' זע״כ מחמת ששינה טבע המרות זכה לזה ושפיר דרש בש״ם הלל אין הקב״הו אלא על חכם וגביר וכלל וכולן ממשה ת ; ט משרה שן ״ ובזה תבין מ״ש בשים דשבת פרק ט׳ לקחת ־ מ מתנות באדם בשכר שקראוך ארם שחרפו אותו בתואר אדם לשין שפלות עי״ז לקח מחנית זכל ולפי רג״ל

מבואר והבן *ט , ע״פי מ״ש״ ש ס ילישצפרש נלפ פ ג ה

, ספיקזת בטא״ה-שייףז , ־ - גע ־ ואני כתבתי. ל עלהרמלס שהקשה הב״י ונשאר ב ביאורו במ״איי ׳ והעולה otfi נתנה היא כםןיקדזשין וקבול' הוא באד& חשוב מקזדשתיבה^יא הנאה ש קיבל ממנה זכר ןה״נע״י קבלת התורה נתקדשו ישראל להקנ״ה בתואר

* ק ל ה י ת ו ן פ ב

י ישראל זגז, ״ לשס 3מדנר.בת>ב מאל את ראש פ כתיב !צשזן' ליווי וגס בלשון רבים משא״כ כאן.1 כתיב לשון יחיל ןגס רשות כי תשא לכן לרש ר״א ׳שזה•

ן פי׳ י ם צד כ מ א / ט הכתוב הוא תשובה לשאלת משה ו׳ לברים׳ לפירושו ־וליל דכתבתי בנלא סאור מ״שהרמב״ן ה

מעכבין התפלה שהקשו עליז זכו׳ וכתבת? שם ראר״א ב״ע. יכולני לפטור את כל העוצם מלין. תפ^ה-להייני •כווגת ההפצה וכו׳ אמנם אין התפלה מקובצת לעשות משאלותיו

כיי אם שיתפלל פעם אי בכוונה או שישתף עם שלימי הדעת- כתפלתו וזה ביאור משנה הזי זהיר בק״ש ובתפלה וכן׳ ואלי תהירשע בפני עצמך וכל יעלת וכורע כי השכינה נק׳ קרן זנק׳ תפלה שנק׳ ואני תפלה ובזה יובן אר״א אמר מ שה לפגי הקב״ה רבש״יע במה תרומם קרן ישראל כי תפלה היא

העומר ברומו שלעולם ובימי הגלות שנק׳ שכורות ולאי מיין זפטורין מכוונת התקלה שאינם יכולין לטין א״כ צא נעשה בקשתם ומשאלותם כמ״ש הרמבי׳ס הלל שהטונה מעכב התפלה א״כ כמה תרומם קרן ישראל והשיבו הקולה בכי תשא לשון וינשאם וינטלם כי בתי׳ משה אנשי - הרעת יתחברו עםב׳י העזלסואז יעלה על רומו ש>י עזל׳תפלחןיחל ויתקבצו מ״מ גס הפשוט! אמת שיתנזקורם התפלה כפר מיש צפלזת תפלתו שנק׳ נפש ליי הצלקה ובזה פזלה תפצתז מן החיצונים וזהלר״א קורםדמצצי יהב פרוטה לעט. וזש״ה כי תשא את ראש ב״י ונתנו איש כפר • נפשו והין •א ביאור ש׳י׳ס רברטת עמך ישראל צריכין ל ןעפ״ז כתבתי מ פרנסה אמר להם יתפרנםז זה מזה זכו' יעו״ש ־ עוד י״ל לכתבתיבמ״א ביאור משנה איזה חכםהלומד מכצ אדם זכו׳ וביאור פסוק הסב לאחוריהם וגל ובזה כתבתי ביאור: וירא פנחס וגו׳ וגם ביאור עבדיך נשאי אתראש אנשי המלחמה אשר בילינו וצא נפקד ממנו איש בעבירה שע״י שילמזל מיצה״רלש״ש נעשה כסא אל הקדושה מבחי׳נבל נעשה לבן כמו לעתיד זכז׳ * והכה ט חשא יש לז ב׳ פייא׳ כפשוטו וכניצ לשון וינשאס וינטלם ב׳ לשון. כי •תשה ברעך לשין חוב וגם .לשון הסתה שהוא היצילר ,שמחייב הבריות ע״י הסתה ואמנם התכלית איזה גיבור הכובש יצרו להכניסו בקדושה ואז מה שהי׳ רגלי השכינה רגלי׳ חרדת מות בתוך הקליפה עכשיו שנעשה טהרה היצילר והקליפה עולה במחשבה זו ער המחשבה קע״י הלעת בסולל ארן מצריס שכתבתי עדות ביהוסף שמו בצאתי ע לעיל ובזה יובן אר״א אמר משה לפני הקב״ה במם תרומם קרן ישראל היא השכינה שנק׳ קרן ישראל והשיבו בכי חשא ע׳יי בחי׳ משה בחי׳ הדעת,.־יכול להעלות ולשאת היצללר מתוך הקליפה שיטי׳ כסא לקדזשק זנעשה הכל קדושה .וטהרה כמו לעתיר ויש בחי׳ זז עתה ג״סלשלימי הדעת •בסיל היי הזה ויהי׳ - ואז קרנם תרום בכבול, בחי׳ מ״ל מקשר בסוד חשבתי ררט ואשובה רגלי אל עדותיך של מוהמלו בסוף תיקוני׳ יעלש ״ וזה ג״כ מאמר ל מ״ר אבזהו שאלי את שלמהל היכן כחה של צדקה י ע ן בן ל זכי והשיבו קרנו תמס בכבול כי בזה . מקשר השכינה שנקי קרן עד החכמה ומחשבה שנקי. בבול וגעשה מן צדק צדקה וכמ-׳שבזוהר ויחשבה לו צדקה יעלש

. י .וזה ־• ; י

. פסוק אשרי .האיש׳ אשר .לא הלך ר ו א ט מ ל * בעצתישעיס וכו׳יעלש להךידהע״מ .$א.ר£ה ליכנמ בםמהיזז'לעשות עצמז אזיל מחריש פן ישאר ח״ו בבתי׳ זו לכן התפלל בעד עצמו בלתניחני לעשקו זהבן ־ ובזה יובן העושק יהולל חכם ר״ל מחמת'פחד העושקשגמשה עצמי אייל מחריש כדי שיהי׳ חכם יחשב היינו בעייל ונפיק אז באמת חכם יחשב"משא״כ לפעמים יש לחוש שהעושק

יהולל חכם שנתפס ביר עושקים זישאר אויל והולל מה שהי׳ . תואר חכם וימבר לב מתנה מה שהל חיכם להפך מן. לב­ לע ללב ט1ב שנקרא לב. מתנה פלל .עכשיו יאבד לב מתנה

הלל והראי׳' שגם משה שנכנס לבתי׳ מצרים סיד עיילי ו«לק הרהר אחר מדותיו ית׳ ואמר למה הרעת לעם הזה

ולש העושק יהולל חכם שסבר החכם לגנוב דעת היצה״ר. והעזשקים ובאמת העושקים זהיצה״ריהוללחצםשגנכ' היצה״ר והעושק דעת חכם לכך צא רצה לוד העלך ליכנס

בזה והתפלל גל אניחני לעושקי והבן ; נבזה יו־בןיש״ג*, לסנ״ה ,ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שרוצה ליכנם בסכנה ה>לל כדי להפך מן רע לטוב שיעשה מן חרם רחם כי כל זמן שהרשעים בעולם ר״ל בזמן שגברה שליטת החיצונים ״ בעולם לא יכנום לסכנה זו שהיא בלוי* עייל ונפיק • ומפרש בש״ס מאי רשעים דסבר כפשוטו והוקשה לו קו׳ הלל מה ןגנין זה לזה ומשני צי רשעים היינו גנבי ר״ל מי: שסובר הוא לגנוב דעת

היצדלל נעשה בהיפן שיצילר גונב דעתו ולכןיכלך. מדרך זה בזמן שהרשעים הלל גבה נעזלס לא ידבק בידיך. וכל זה בזמנים הללו משא״כיעקב בחיל וצר והבן י האבות ויבא יעקב שלס שנכנס ויצא בשלום דעייל ונפיק בבאי׳ זו לגנוב רעת היצר הרע'ולהפכו לטובה כלליולקא *מרמה הברכות ואחר כך׳ הסכימו עמו למעלה ויברך אותו לא יקרא שמך יעקב בעקבה ומרמה ט אם ישראל־ ובזה יובן ויחי יעקב על ילי ר כ V שמך ז עקבה ורמי* שגבי דעת מצירים שהוא היצר הרע שר עשו כנודע • וזתז ויחי יעקב באי׳ן מצרים שבע עשרה שנה י״ז גמטריא טוב שהיפך מרע טוב והבן ״ וזה ניאה לי פירש הזמר נחלת יעקב יירש בלי מצרים כחלה ר״צ. גלי עקבה ורמי׳ מהפך המצרים והקטיגור לסניגור זנעשה מרע טזב זז״ש בלי מצרים גחלה זהבן * .. זזהובירשהש״ס דשבת כל המענג את השבת ניחנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר והאכלתיך כחלת יעקב אבין וכר י דאיתאבכלי אין ברעה למטה מנגע זאין ׳בטובה למעלה מענג זכו׳ יעלש י וגזה כל המענג זכז׳ היורע להפך מנגע לענגן לן נחלת יעקב על ירי עקבה זרמי׳ י נ ק ן < יש לן נחלה בלי מצירים זהבן * עזר יש לומר ביאור שמם שאין פחחי אהליהס מטזנין׳ • וביאור ש״ס לסלה ולא ידבק וכו׳ ״ ט ! לגתבתי במקום אחר הסב לאחריהם • ונבאר חלב אמר רבי אבזהו אמר משה לפניהקב״ה יכונו של עולם.גמה. תרזמס קרן ישראל אמר לו בכי ומרוכז' • והוא תמוה מנין זה לרבי אבוהו• דלמא ל כ ה מאל משה . והשיבו הקב״ה י ז מ ל״ כי תשא למנותן יתנו כפר נפשם שלא » ^ * ; ״

. ומזהרש״א הרגיש בזה ופירש מפרשת ף ס ע י- מ

בן פודת *p*־ .5 $ ט ו שאלו את שלמה בן דוד מקבל עליו־ כל חט#ן ה6לש כאלי ה&:עשה־כל & מ י א ״ ואמר ת וזה מאמר ג

איזה בן ערלב אמר להם כל שכנגדזקניו כמד ר״ל ט -י האדם כסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותס וזה למעול >נ וכאשר מקשר השכינה ־ מעליבה׳ ר״ל מי» שמעל חבית שדיבר עליו סרה כתשוב לו •ז- ל חכמה ובינה נקרא זקנים נגד ז שנקרא כבוד אל חו״ב שנק־א זקניו בחי׳ עה״ב היא בינה ־ כאלו הוא מעל כה׳ לכך ואשמה הנפש ההיא שנעשה עיי׳ז י ־*ז חטאתם אשל- י ואז הוא ג״כ שם בן עה״ב וז״ש נגד זקניו כמד ר*ל רוב עונות ימ״מ' חשדי ית' כאשי־ התירו א שמקשר כבוד תתאה אלכבזרעלאה אז' נוצר עשי הס בעצמן ונעשה־זכייתאז והשיב גם אשמי שצתחרי• יי תאנה יאכל פריו שהוא בן עה״ב ג״כ והבן •־ שניתן בראשו ג״כ נעשו •זכיית וחמישיתיי יוסף עליו ר״ל ׳ זעפ״ז נבאר פרש׳ נשאאתראש כני גרשזן גם הם צנית זריזמךהתשזבה יושףעליו־זניית מעונית אתיים שנתהפכו י

אביתםוגו׳• ונבאר בפר׳ נשא איש אי אשת ט לזכיות פנ״למטרףצזה׳ ונתן לאש~ אשם לו ר״יל זה שקיבל י­ יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בת׳ ואשמה הנפש • זכייתיויע״י שדיבר בז־כ״ה ואשם לו עכשיו ששב לתשובת י ההיא והתירו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו מחזיר וניתן זכיותיו' ־ ליזשי אשם לו שחטא כגדי שאינו ריצה יפ י בראשו זחמשיתיו יוסף עליו ונתן לאשר אשם צו זכו׳ בזכיות אתרים כמבואר בכתבים ושים חלקינו עמהם ע

והספיקות רבו א׳ אם קאי בגוזל ונשבע על שקר כדרשת הצדיקים הגדילים שאינם חפצים בזכיית אחריש וכשנשוכ חז״ל וגו׳ קשה הרי כבר אמיר פרשה זו בפ׳ ויקרא ואם יחזיר לכו חלקינו זכו׳ יעלש והכן י ובזה שמעתי בשביל שני דברים שנתחדשו כאן שיחידה וגו׳ וגזל הגל בשםהחשיד מוהרf קסוי׳דטאור פשוק שונא מתנותיחי*

שניתן לכתנים יכו׳ א״כ למה בשנית כל הפרשה הנ״צ וכתבתי מזה במ״א וביאור כי נייק שנכטר בעין הדיר לכפל־ ׳. ־ •־ ־ - - י . . . . אלו ב׳ דברים ו .

ונשבע רק אשר אדם כפל

ודרשת חלל במ״אאשרנשיא _ _

־ •י:>׳$׳׳ * ד ח ׳ ה ^ ״ • , . י. ־ י • י ׳ ״ • - - -י— - י יי י יו יK ׳ ן ״ ד ת כ בהם חסרון • אז מלבר שמחייכ איע אלא ג״כ ח״ו כאלו ־ מכל וכל ־ ויש תקנה לזה ואשמה הנפ£ ההיא ד

0 ^ א ג ה נותן חסרון בבורא ית, שירא כלי מכוער כזה שיש בו במ״א יטקש עון בית יש־אצ כי ע״י חט0 ניצול מ> חסרון וכמעשה דראכ״ש בש״ס דתענית פלק ג׳ שפגע וכו׳ ולש ואשמה הנפש ההיא שימצא בעצמו איזה אשמל וניצולמהגאזהונשארבכלהמ>לליתבליחט׳אתארםוהב2 !׳־ באדם מכוער וטיילגלש׳ וכתבתי מזה טאועה' ל IDIttl* השבלגלס' ישו ו ס פ ״ ל ע ו א משנה דא*ת איזה מכובד וכו׳ עד ובוזי ייןלו ט^ *ffi&wtom ' ומה יוק איש או אשת כי יעשז מכל תטאת האד^ ואלו נאמריז בל5ו& ו « ט ^ ל ק . פ י י 1 3 ׳ מ - ו ־ ל i צו״אתימסחןבנלאלס שהואחסו״ומעיצל « M n r • צהנין א״כ בףן >t-ft אשו יקים • את לניי התירה הזאת' ש ט י ה למעיצ מעל בה׳ שגושיכצי ן י ז שגית! גאלם ג

M א*-ילתץק^ יקשין הא פליט-יני ppff י • s ר יופיימ י וגםיאשמה הנפש ההיא שמחי* ימאשיסאמ•. וגוי ארז עצמי מצל האחיות• צנן עצה יעיצה והתיוי אמי. וריש לק־שבחלקיעעףעיה לגלי חקי מר 0? «>ש*ףיר': •ם י׳י׳ א' יי-א מפיוש כאן דקאי' ־ ו״ » י י חק א' ומי ס׳ -י ש ת » ורש* את אשמי נואשו לכח3 חטאתם אשר ע

י מזמ״י־׳•• י י מ ^ י * " ^ , י 3 א ? ל י = י י מ י א גמ״א ניאור ש״סתגולעמי פשעם ולבית יעקב יזטאתס 3i ,י הג»ר,׳ א י יעציזהעייבכ״רלאביתמזהיעוש >ל!י׳לה מ ל , ח ה ו7ה»1כ1־ וו׳ל שיתלה כלא׳ החסהןנעצמי 1:1׳ 1I אצה ח1ליתנח נח אישצייהחמיס הי׳לליחתיי את^הי־5•׳ W a וא6ו עשו ויל שהם עשי החטאת > t f e e *

• W D שהיא גיוס להס יהמישית! *ן א׳ לנאותי נמ׳>ז פי הפסיק66 אמי-א בסיום ! ע א ל ג ^ י י א מ י ^ מ • י ישראל מזוודה או צויקיסבתוןהע־י ונשאתי גכצהמקוס בעבורם והעולה >| יי!* עליו 1׳'לי>צ״ יחעשים עלו מ

ונשהיאמתבורד; נ יקבקו נ גיצלץסא׳שו עו ע״י אשו5ה שה^ינ5'שערהחמישים שעושה תשונהעל משסיישב׳•wwa,י לגין עצמי משא״פ נתון העיר מ מוי .««1אחע5מוגוו%ל!)חו<ס ג״כ שישיגו יי״ףעלייזכית מ

ו וני י״־יש יי,״ל וגזה יוכן כי מעלת נח_ העי ן } נהלים בתי ו להי ׳ ז 4 ני״ י י נ ת ע מ ש v&m'iwe כמי ש־• ו״לגםגהולכיביןאנמי ו וריתי ׳אישצייקתמיסגסבי ׳שהי 54 נילי למחית ׳, ט \ י « ופ״״^ m • ציי י״ל יצתבתי *ליא ביא^ לווו מ״מ את האלהיס התהלן נח שהי׳ מחש ?הי י

ל י ־1 ל ^ ז מ צ ׳ ב-נו לנין ע t מתי ז > א 0 ; ית׳ ג א ב ׳ א ה ר ו י i S! SS י ל״ה יעסיק מי - ׳ ך ׳ יכלמעשי ה נ ש מ ג ת ט א ו ב ״ ע נ א ע י י ׳ \ ר ו מ ל י ש ח נר ש״ומד ר א אי לל ו v L T »״i י f 1

; ^ ד ״ י י מ ה . א ^ ו ״ 3 ו ז י נ י 0 ה מ ; י } ו מ א י ה ו ש נ ^ י ^ ח ^ ^ ^ o ^ S X ^ S ר ת י ל כ ח ה מ י - ו ^ ^ ו י צ ק ה ׳ י ל ו מ א ^ . *״יי־שניחןלולנדסיעי אי« ומהכזוניזךגזייעה • f f l w

״ ה י ש ה אל הניח ימהתצלימ^ס־־ה א פ י ס א ה ל [ א ה ו C » S S 4 v, ״ !• / ׳ < י ב י ו א ה ל ע ^ ג ת ה ל ו ם > > י « ח ו ^ ״ ר 1 ״ י י ״ ; ״ 1 כ ^ .חש׳ - ׳ מ 0 חקגי5אגלאסהי׳יוועזשנאי נןשעימי^ י y ^ K & ^ ^ 0

«(*חמא *wS1# משים לאם שב על עימח שלי ז ' ^ י צ ־ ־ ז י ־ נ י • S ' ^ ^ B I S א

? מ י ש ע נ כ ׳ ל י ל , ״ . ^ , , ״ ^ ^ , , , ^ ^ • ס״ל״מ S?SJSSS^ 5״׳ ״י 5 , ״ ־ ' , , ״״ ' על ־עתי ישע״י נ בשי י ׳ למ־ עצ׳ י ו להכ י, / יבזה יובן איש איאשהכיי^שימכל ילכןפי׳המפרשי״ מ י א מ יכי׳ ח

ל »צמטחת כ אתו חטאת ו״ל ע׳^ שנותן חסוון וחטאת בכל אלם אזי לחיים תבי

כן־מדת *בן* %MW&W:yt'W& 1׳'ל־גםמע*ין המיוחל

.לך מצניהגשמזות , יכמז אכיל>־זמשגל יהיה נשם שמיםייי' וההיפך הישע גם מעשה •ומלש מעשת עמלת ׳הש

עגולת ה׳ אינו צש״ש רק להתפאר צעשזתשם ומגרל וכיוצא להנאת עצמי י ׳ומכ״ש • מעשיר ־הגשמיים רק להנאתו־

•להתגבר זמ*׳ו:מכ'׳ז3מ־תאאלה שוללותנמגמ איש לי צבאר מדרש תורתה' תמימה מש*בת נפש, למה היא צדיק תמיסזגו* י ר״ליםל תולהתיפעולזתיו הגשמיים היה תמימה מפני שמשיבת נפשי ולמה משיבת נפש מפני שהיא יי בזהולינדא׳ ר 2 ש ש ב ' י ת ע מ ש לש״ש ־זמלש^עוצולןעבודתהש״יי וז״שביתואריםאיש תמימה 1

בדורותיו שמזג א׳ היילנלומיורישהוא לא:ק*ם ג״ככל >% , במו אנשי מרו ומ״מיקוא נק׳אישצדיק-תמי׳ לפישהי׳חושבנ' צילבקבכל התורה• גס שלא קייס . רקא׳מהתורהינקךא צדיק משא׳׳כ הם שלא רצ1 לקיים רק חילק א׳ מהתורה קים להז בארור הנ״צ כי הכל אחדות א׳ וק״ל זעפ״ז' נרחה

דלכי .הנ״לאמש:to במה נודע שהיא תמימה מזה שיאיט ?היא משיבת

מ איבריה • / אפי׳ חלק א׳ ממנה משיב? נפש. שהיא כלל רמ׳ ושס״ה גידים רוחניי׳ כנודע ו.א״כ ה״ה איפכא למס משיבת ׳נפש מפני שהיא תמימק ר״צ צמי משיבת נפש אפולו בחצק א׳ היינו כשרוצה לידבק בנוצה. ולארקיבחלקא׳כיהיא תמימה וק״צ פן ה* לביארחי ש״ס דיומא צדיק מחבירו וכו׳ ;יע«״ש ט מבואר בזהד?!ט אשרי נשוא פשע כסוי חטא׳ ביאור

1ש״ס לביצה ג" עזי p וכר שלוקחיןעוטת מהצדיק ונותנים לרשע וזכיית הרשע ניתן .לצדיק• ויזהו יכין רשע

׳צלי ק ר״ציביךמעשירהגשמייםהמכונה׳לכל איש המוניי ׳המכונהלצדיק הפל היה ^ הל ו ובין מעשיו שלעב תמים לש״ש היפך אנשיידורושהיהבהיפך בשניםוגיםהנ״ל ולכך אלה פוסל הראשונים ׳שהם אנשי דורו וז״ש צדיק המים היה בדורותיו ר״ל גס שעשה מעשה הגשמיים המכונה לאנשי דורו אפילה ומשגל כמו שעשו אנשי"דורו אלאשהםכימנדלתתענגבו והוא נחטין לעבודת הש״י שהיהאתהאללים *תהלך נח בכל מעשיו וק״ל י י׳ המאמר 9* לאייבע׳יחדףיקצ״ח פיר כ ׳כר סליק ברעותי׳ למיברי עלמא ז

בי צליק העליון אינו רוצה להזדווג להשפיע לזולתו רק ריצה וצדיק יצבש זכו״ ונעשה זה רשע גמור., וזה צדיק גמור ובזה יובן נח איש צד יק תמים הי׳ בדורותיו ע״י אנשי דודו. שניטלו זכיוחן וניתן צנח ונעשה צליקיחמים ט כשצם בצדקו על ידם וק״צ ״. פן ז׳ לכתב בעללו׳^פרים

, דף.מ׳יה ע״ב ש״ם ביב אבוחי גנזוילמט׳ואני גנזתי למעל׳ ט אבותי גנזי אוצרות ממון שהואלצורך החומרשטנעו

'לרדת מטהמטה לכן* זקני פייה.. כל זמן שמזקינין >3יפשין. ואני גנזתי. למעלה וכו׳ ר״ל שגנזתי יראק ה׳ אשר היא אולרו לצולךהכעש.. .שצןבעהלעלית למעלה,למעלה נלך

זלןני ת״ח כל זמן ׳ש^זקיטן מוסיפי? עלשלימותן יום יו$ . ט כל עוד שיזקין התקרב הנפש למק1ם חוצבה לאור כאור

. ם ט פ הנצחי כי החו.מרי(הצ1רה שהס הגוף ונפש הם ב׳ ה בנושא א׳ כשזה קס זה יורד זזשאחז״צהעחפלליחן עיניו

למטה ולבז למעלה. שבעין הגשמי יראה בהעדר הכרוך . בקטני החומר שטבעו לדלת מטה מטה ובלבו יבין ויראה

ראי' שכל# בעלזת הנפש שטבעה לעלות למעלה וט׳יעז״ש , ונראה. ,לי שזהג צוינת הפשוק בשמים ממעל ועל האר!.•

׳מתחת שיחן לב להבין מעלות הנפש משמים שטבעה לעל!״ ממעל והחומר שהיא על האדן שהיא מתחת יורד מטה

וכנ״ל ובודאי יבחר בקטני הנפש ולא בקטני הגוף וק״ל ובזה יובןכיאילה תולדת ומאורע׳ של נח שהוא היפןל ופוסל לאנשי דוה כי היא שבחר בקטני הנפש שמטבעה

צעלותמעלהמעלהצכךהיינחאישואח׳יכהוסיףשלימות.. שהי׳ צדיק סתם שאינו גמור ואח״כתמיס דהיינוצדיק,.

גמור בדורותיו שעשו ההיפך לקנות קטני הגוף היורד מטה* מטה ןק״ל ולהבינן־ עטן זה יותר בביאור שהיי תחלה איזן

מ יתכין לקבל השפע מלמעלה כי אם שהנקבה מקשטתי לזווג אזהוא מתעורר גייכלזווג וכו״ אמנם בפעםראשזין נתעורד הזכר.־מעצמו וז״ש כד סליק ברעותי׳־זכו ועו״ש

ולהלביש לבר זה נ״ל שהוא ג״כ בכל דור ומרשיו שהראש, נקר׳ אישכמ״גן בתי׳יט איש ירושלים ודורו נקראויאשה ־נגדו והוא בחי׳יתומר וצורה משפיע ומאבל השפע י יומה צדיק התחתון ראש הדורהוא לוגמת צדיק העליון י שאילו נלמ לו צהשטע לזולתו כי מחלו ייתר להתבודד שהיא יקבל השפע מלמעלה כי אס שהנקבה שהם בני לזרו מקשט׳ א״ע צהטן לקבל שפע מהצדיק שהם אצים לשמוע מפיו תורה ומוסר אז היא מתעיררג״בלזווג דהיילולהשפיע להם שיפע1 וכמושבארתי פסוק עקב תשמעויןוצו' יעי״ש * אמנם בפעם ראשון שאינם יודעים מזה או שאינם רוצים בזה צדך להחעזרר מעצמו כמו בחלזלח בריאת העולם כך בתחלח־הגהגחהעיר דור ומרשיו והבן טעמו של דבר זהש§ יכפר ? זטה יובן אלה תולדות נח רעביד תולרא ע״י-זווג השפע שהשפיע לזולתו בהיות נח איש צדיק אמי$ שמממ יזרד השפע טזוגו להשפיע־לזולתו אפילו בדורותיו ?ולא נתעוררו לקבל שפע תורהומזס׳ר מימ נתעזררהוא ׳מעצמו להשפיע לזולתי ועטר תולדת גם שלא הכינו

עלזגתא. ״ .. מלאו לבו לזמר דאם שייר חק א׳ ג״כ נידון בגיהנם ואי משים דנתינ ארור אשר לא יקים וגוי נ״לדכימזהר״י

יעלו בל׳ר לאבות איזה חכם וכזי ח״ל היודע כל החכמות־ ואחיכ צדיק שאינו גמור ואח״כ צדיק גמור.וטי נבאר המשך

במישבמצוה אי^זכה לעה״ב ובמקום אחר נאמרכיזולת שזכרתי מזה לשל בכמה מקומות יעז״ש והואלישחימר מלוה א׳ קים ליה בארור אשר לא יקים וגו׳ ופשר דבר פי וצורה שהיא הנשמה והגוף הנשמה נקרא אברם בס׳ הזוהרי יעו״ש והתכלית שיעשה מחומר צורה 1>א שיעשה הכל מ! שחשקה נפשו לקיים כל המצות ולא קיים אלא אחד הר *נק ־מחשבתו בכל התורה אבל מי שאמר אקיים כל התורה בפעם א׳ להרבות בסגופי׳ עד שיכניע! חומרז בפעם אחד ^תידברא׳איינז דבק בתורה טהתורהכזלהאיהיא ואינו כי רבוי השמן גורםח״ן- כיבוי הנר לגמרי רק החכם יעשגה. #תמלקת וכו׳ יעיי׳ש וכן ש נועת> ממורי המדבר בדעת מעט מע ט יגרשנו היצה״ר ולהכניע החומ' מעטן האחדז׳ 1 מעט בהדרגה יזהו שאמר הנתיב כי תצור אל עיר ימים ״תעצמו בחלק א׳ מ יגזקגכוצו זה״ה הטפל ובזה מנן;« נח הי, צדק תמים רבים וגוי ריל ט ארם הוא עיר ל^נה ולצור עלי י יהי, ימים

TO דנים

ו

ף ס בז פורת ז

ממני ט אין אני והוא יכוצין לדור בעולם״ כדאי בע״ק למשה ימ׳(יתרחק מזה אל ההיכל אז יזכהן לראית השכינה שתט׳ עמו זז״ש אל האד אשר אראן 1נ},ל וכל זה ביארנו כסיר מרע זעתה ככאד ועשה טוב בש״ר הפשוק הזה לן לן ממדריגה למדריגה א' מאילן להלחם עם יצרו להסיר מעליו מדיתיו הרעית מצר ארצן שהוא חומר ארז עכור ולקיים המצויז מה שאפשר גם שלא קייס סלן יהי׳ נקרא צדיק שאינו גמזרואח״כממולרחךיחרחק עיד עדשיהי' טבע כאלו נולדו עמו מרית הטובות וטי ואחיכ מבית אבין שיר\ חס יד המתחסד עם קונו להשיבה לבית אביןלייתדה עם דודה לפי שאתה גרמת שנתרחקת מביח אביןכמ״ש ובפשעכ׳ שלחה אמכם לכך ראוי ע״י מעשיך הטובים להשיבה לטת אבין ובזה נעשה מרכבת אל קדושתי ית׳ ויזכה אל • הארץ אשר אראן וק״ל ועתה נ$לש שפר קניית מרות טוגות הנ״ל, נגד הענות ושפלות אמר ואעשן לגוייגלול מאן שהם ד לזעיראיהז רב וכדאי׳ בש״ס ממזנה נחליאלזלו׳ ונגד השתיקה בשומר ברית הלשון וברית המעור אז לא ירא? כך עריתדמרושנ מאחריך וכשהוא שבבכ״עאשר אזכיר את שמי אבוא אלין זברכתין ונגר מיעוט התענוג באבר המשגל זאגדלה שמן שנק׳ אברהם שניתן בשמו אב ר מ״הגס שיט׳ ברשותו כל רמ״ח איברים לפי שיש׳ אידך עצבות מיסוד פ י קטן מרעיבו שבע זהבן ונגד השמתה הז אשראר4 ר א ה ^ ש " ה ״ נ ט עפר זוכה להשראת ש טכןהעידועלהאר״יזלה״השזכה לרוח הקודש עלרוב שמחתי בעבודתו ית, וק״ל ומעתה יובן סדר התזלדה של נח שהיא מעשיו הטובים חחלהנק׳ איש להלחם עם יצרו כאי6ס ואח^י ת כלאי׳ בש״ס דע״ז אמרי איש זכז׳ לאח׳׳כ צדיק סV חמים וק״ל הגם דלפי פשוטו י״ל כפי׳ עללית אפריס פן שידמה לאדם כגר בארץ שאין לו אב ואס יכמ״ש שכחי עמן ובית אבין שאין לן להתפאר לפניהם ט הוא ית״ש לן לך מארצן ומבית אכיך שאין' ״ ח » ^ 3Tf

•מ>w ׳ ־ ״ לו, אדם ואז ינצל מכל פני

^ ר א ל ר ר ^א להזמת ד מי חיצונית ודפח״חאויש ליJ™nL הרוצה לפרוש מבני עולם ולבחור גברימת T y £ ת & לעי , ה ^ ל מ ר ה ׳ כ למדריגה והיא ע״ר ש שדרך האדם להיות כמשך בלעותיו אשר חביי״יו ומדינתו לפיכך יחחבר לצדיקים ויתרחק מהרשעים ועמ״ש־אשרי י האיש וגו׳ ואס הי׳ במרינה שמנהגותיהם רעים• <ילד למקום שאנשים צדיקים ואס אינו ימל לילך וטי ישבצבדו ואם אין מטמין אותו לבדו יצאי למדבר וכמ״& מי יתנניכמדבר וגז׳ יעלש ובזה יובן לךלך וגוי שהו&י

יורה דרך לאיש היושב במרינה שמנהמתיהס רעי>*$ כמו אברהם באיר כשדים חיש לך לך מארצך ממדימ*י וא^ / זו לך זלכיוצא בך הביחר בעבודת הש; אי אפשר לילן ממדינה על׳ע יתרתיו ממולדתום *<יכ? מניחיי א זממשפחתך ושב בביתך בבדידות ז

לך לישב לבדד ט אם שיסעיב עמהם הרצרחקעזד מביתן לגמרי •גם שהיא בית אב> תצך למדבר אז תראה את הארץ.אשר ׳ אראו״ל > ואגב • אורחי לימל ק ה ן נ ט י ש יצ, ג

דעת את האדם שמעט מעט יתרחק מבני אדם תחל^ מארצן.

*!בים בהתמדת הזמן ובשקידה רבה - וכמי שזכרתי בביאור פמוק וילאו למצוא הפתח על פי משל שנעשה כמה מיני פתחים סתומים ובתוכה בת המלך זכז׳יעז״ש והנה במ*א כתבתי שרר המדריגות איך שיהיה תחלה סור מרע ואח״כ ועשה טוב ועתה נבאר סדר זע£ה טוב איך יעצה ממדריגה למדריגה בהדרגה למו שכיבתי בפסוקת על מזבחי אשי צא תגלה עייתך ) ל ע מ וצא תעלה כ עניי יעו״ש ויען שכתבתי שם בקיצור נמרץלכך כתבתי כאן איך יהיה כלמלליגה מרומז כאן בפסוק זה דכ׳ בש״ק שער א׳ כמו שגוף האדם הכלול מרמ״ח איברים ישסיה גידים גזצר מן ד' יסודות ארמ״ע זכו׳ כן נפש האדם כלול מרמ״ח אברים ושש״ה גידים רוחניים יסורו מן ל'אותיות הוי׳ ומזין הריתנייםן ו הוא ע*י קיום התורה הכלולה מתרי״ג מצות טמי תרי״ג איברי הנפש וכי׳ ותנה ל׳ יסייות הנ״להם כלולות מטוב ירע וכי׳ וכל המלית היעית נחלקים בחרבע מינים זזה פרטן יסוד האש ממנו הגאוה ובכללה הקפדה וכעם ובקשת השררה להשתרר על זולתו והשנאה עצ זולתו להיותו גדול ממנו יסור הרוח ממנו נמשך דיבור זשיחה בטילה ילשין הרע ורכילות יחניפו׳ ולגלות שבחיו לבריית להתגדל בפניהם יסור המים ממנו ׳תאית התענוגים ט המים מוצירין ומצעימין כל מיני תענוגי׳ ונכצצזחמדה וקנאת וכו׳ יסור העפר ממנו עצלות ועצבות בעבירת השם יתברך וט׳ שהוא עצוב עלקניני והשגת הבלי עה״ז גם עינו לא תשבע עושר׳ זהפכןד' ממת טוטם מחלק הטוב שבר׳ י ט ו ־יסודית הג״ל ענוה זכו׳ והשתיקה זכז׳ זולת בתורה והמיאוס בתענוגי הגוף זולת ההכרחי והשמתה במתת גורלו בעבודת השם יחברך וכו׳ נמצא כי בהיות מדיתהרעית קביעות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצית וגם אם מקיים הוא נזם זהב באף חזיר זגי׳ ובאשר יתגבר על יצרו ויללןם 3ו.ייסור מעליו ממתיו הרעות על ירי טורה זיקיים התירה והמצית אם אינו מקיים כל התרי״ג מצות נקרא שאינו גמור וכאשר יקיים כולן על ידי מלחמה עם היצר הרע נקרא צדיק גמור וכאשר יוטבע ביהמחתטוביח כאלו כוללו עמו בלי גדיי יצה״ר לקיים חרי׳׳ג מצית בשמחה נקרא חסיד, אל אכרם יכו' יעז״ ש שהאריך ״ ובזה יובן ויאמר ה שהיא הנשמה שיש בה רמ״ח אברים רוחניים כמנין אברהם ובתחלה נק׳ אברס כמנץ רמ״ג איברי׳ שהם ברשות אדם כדאי׳ בנדרים המלובש בגוף רמ״ח איברים גשמיים הנוצר מן ד׳ יסודות אדמ״ע הכלול טוב ורע וציין שיט׳ החלה סור ־ מרע ואח״כ ועשה טוב וז״ש לך לך מארצך נגד יסור העעך הנק׳ עפר אלו שנמשך ממנו עצבותה ז״ש בעבודת הש״י ועצוב על השגת העה״ז שיתרחק מ מארצך ממולדתך נגר יסור המים המוליד ומצמיח תענוגי עת״ז וז״ש התרחק מזה גיכ ממולדחך שהם חעטגי החומר שלך ומבית אבין נגד יסוד הדוח והדיבור שלא יענה אל האבות שיהי׳ריח .ממלל בתירהיתפצה ללבו כל עמו כאלו היא מנהג אביררהם בידיהם רקיר\ היזם על לבבך כאצי היא חרשה שניתנה היום ימב״ש .שיתרחי ממנהג אביתי( בח;יפה.ז אשר אראך י א ושקלי׳ יטולאטהוו׳שמבית אבי! ^ ה

נגר יסור הא? שממנו נמשך הגאיה שבזה השכינה נתרחק

ובזה יובן אלה־תולרת כת ר״ל אצהיתולדת הבריאה של העזל* הוא עבור כת ותולדתו שהי׳ צדיק תמיס בדורותיו. והוסב אנשי דורו שהי׳ כמוץ לפט רות ולכן הש»י העלו תמי3

דהוי פועל נכון וק״ל־יה זהי״ אס שלי ־ ו צ להבין ע״פ 0(1 מ

ת ו צ מ ו לא תחי׳ והי, אס שלום תענך תו׳ ועבדוך

לא תחי׳ כל נשמה להבין טעם דמתכי שלום לערים הרחוקות ממך מא1ל אבל;׳ עממין שבקיבך אין שלום רק לא חחי׳ ונ״ל דהוא פלזלתא בש״ס דסוטה דף ל״ו ת״ר כתבו ישראל התורה עי׳ג אבנים כתבו וסלו וכו׳ ר״ש או׳ ע״ג סיר כתב( ולמטה כתבו למען אשר צא ילמדו אתכם לעשות וגו׳ הא ל מלת שאם ר\ו חוזרין בתשובה היו מקבצין אותם.ופי׳ רש״י עצ שבעי׳אומו׳ קאי שמחזןצגבוצ א״י שלא

נצטוו צהחרימ׳ רק בתוך גבול א״י שלא יצעדו וגומר ואף אם חזרו בתשובה בתוך הגבול אין מקבלין איתי שהוא מחמת יראה ־ כמאן אזלא הא לתני' ושבית׳שביו לרבי׳ 'כנעניםשבח״ל שאם חוזריןימקבלין כך״ש ועפ״זנבאר פסוק יהושע םימ׳ א׳ ועתה השכעו לי ונתתם לי אית אמת והחייתם את אבי ואמי וגז׳ והצלתסנפשותיט ממית ולהבין מקראי קודש מאי זה אות אמת וגם כפל והחייתם וגו׳ והצלתם וגז׳ ונראה לי דק׳ קושית תו, בד״ה לרבות כנעניי' שבח״ל חימא האין קבלוה לרחב הרי היתה כנעני׳ שבתוכה כדאי׳ במגילה גיירה ונסבה יהושע זהכא משמע דכנעני׳ שבתוכה לכ׳יע אין מקבלין ומשכי תו״ שמא ע״פ הדיבור וכו״ 'ומהרש״א פירש דלאו קושיא היא דמפט השבועה שנשבעו לה השלוחי׳ מפני פקוח נפש הוצרכו לקיימה כמו באנשי ־גבעון וכו״ איברא דק׳ על השלוחים שהיו צדיקים האין ־עברו מצות ל לא תחי, ונשבעו לר! והא מפגי השבוע׳ נמי אין הכרח לקיימה אדרבה מפני שהי׳ פ״נ הוי נדרי אזנסין ־זה״ה השבועה אין צריכין לקיימה וגם אם נאמר דאיכא מקולו נפש יש להתיישב בדבר אם ניתן לדחוי לא תעשה שבתודה וגם שהוא לבל יחטיאו אח ישראל כמו שכתב למען לא ילמדו אתכם זכז׳ ״ ואף שנתגייר' ועשתה תשובה ושוב ציכא צא ילמדו מ״מ, הא כתיב לא חחי' דתשובה הוא מיראה לחור : , הגםדיש,ל1מרמשו״ה הוצרך מיהרש״א' לחלץ עוד תירץ, . וזה לשונו גם שראו שחזיה בתשובה גמורה כמ״ש כי ה' אלהיכם בשמים ממעל ועל הארץ מחחת ע״כ דלכאורה מאי בעי בתיר׳ן זה גם צן דכלר מתירץ בתירץ קמא ולדברינו א״ש לאין תיר׳ן א* מספיק אך קשה דגם תיר׳ן ב' בנבואה במה נודע שהי׳ תשובה גמורה וליל לקושיא זו מבואר ע״פ ב׳ קושי׳הנ׳יל מני״ ובי״ למה זה ענין הכפל והחייתם והצלתם גם מיותר תיבת נפשותינו להל״ל והצלחנו ממוח גם אחר שאמרת השבעה צי למה לה אות על זה ואם כפיי רש״י וכז׳ הל״ל סתם אות מאי אות אמת דהא נשבעו וכל אות שיתנו יהי׳ אמת אבל נראה דמביקשה מהם חרא לשיעת תרתי כי ידעה מזה דכתיב לא חתי' כל ׳נשמה וכל קושיי ותירוצי' הכ״ל הכניסה בדבריה ומרומי בפסוקי, לידעהמפםוק לא חחי׳ ולא ילמדו רק היי להספק א׳ שאמרה השבעז לי שאחגייר ולקיימה בקילה ושמא תאמרו הוא נגד

1 לא ילמדו ובנתגייד' ע מ ^ ל מ ע א ט ' ה י ח התורה לא ה ליבא חשש ואס תאמרו היינו לשאזאזמזת. י אבל בתוכה' *׳כ עכ״פ והחייתם את ר״ל עי״ע י ( םחם כאמי לא תי

מבוקשתנו

a .פ1רת

מארצך ואח׳יכ וממולדתך ואח״כ מבית אביך ג״כ רק 3דבייןלת קונו ואז תזכה לראות הארץ עליוכה ליףל יי עוד י״ל דכ׳ בעוללת אפרים דף ל״ח דדי׳ ירווך בכל עת מירשז חז״צ שעשה הקב״ת דדים במקום בינה שלא יינק ממקום הטינופת מכאן ילמוד המשכיל שלאן יהיה צו יניקה ממקום הטינופת הייט מן הפעצי׳ הרעות שנמשלו לקיא צואה בלי מקום וכו ׳ ודפח׳יח, ולי נראה רמז מוסר למ״ש בש״ס למה דומה ת״ח בפני ע״ה תחצה ־יומה לקיתון זהב מיפר עמו וכו׳ נהנה ממנו וכו׳ והאשר כיארתי זיקחל לי תרומה להקשה האלשי״ך להליל ויתנו וכו׳ וכחבתי דגם המקבלים יזהרו ממי יקחז יעז״ש * וז״ש שלא ינקז ממקום הטינופת כי עם האדן בלי תורה לומה לקיא צואה בלי מקום וכמ׳יש בש״ס גבי שלשה שאכלו ולא אמרו עליו דברי תורה וכו׳ חה שהזהירו שיהיה לו דדים ממקום בינהמת״ת י ולאי יהיה לו יטקק-ממקוםטנופת גןהואע״הוק״ל׳ י ובזה יובן לך י

לך מארצך כי יש חומר ונורה בכלל ובפרט ואנשי החומר <קרא ארצך זז״ש לך לך מארצך שלא יינק מהם מן עמיהארציס רק להתרחק מהם תכלית הריחוק זאח׳יכ י

.ממולדתך עיר ותבל יולדתיך שהם ח״ח שלמדת מהם כשאינם נוהגים כשורה גם שהוא מולדת בית אז מוללת י חזן החרחק מהם כמ״ש בשיס דתענית אם ה־ב דומה למלאך ה׳ צבאות ילמזד תורה מפיו ואם לאו וכו׳ ואח״כ מבית אביך שהם התלמידים גס שאחז״ל מתלמידי ייתר מרבוחי מ״מ כשהתלמיד אינו הגון התרחת ממנו ג״כ וזה נקרא בית אבין כי מצד א׳ שהוא תלמידך הוא בן בית אבין על שלומד ממט כמו מרבי שנקרא אבי אבי י רכב ישראל ותלך אל האר)־ אשר אראך וק״ל״ מולדת בית אז מולדת חיז שרמזתי ר״ל כי יש ת״ח שכל מעשיהם להתפאר שהוא ראשון בבית הכנסת או שלומד שם להראות תצארתו וזהו מולדת בית ומוללת חוץ היושב בחטת ולזמר שם בחוץ ובאמת חמוקי ירכיך מה ירך בסתר זכו׳ או כשעושה זה גם בהצנע לכת אז גס בגלזי ראזי לעשוי .־־• כך ולא יחוש למלעיגין זזה כוונת ימ״א בא״ח סי׳ א׳ וק״ל וכמו שכתבתו משל למלך שרצה לחיות לעולם יעו״ש <£ן ח דממאר במ״ש האלשיךט לקטת הרשעיסאת הגיהנם קשה להם יותר מלקנות ג״ע כי קניות ג״ע הוא ־עי״י שלוה ונחת .משא׳יכ לקנות גיהנם הוא ע״י עמל ־ וכעס וקנאת ותחרות וכיזנא בזה ובזה יובן אלה תולדות י נח כי תולדותיהם של צדיקים לקנות ג״ע הוא נח נח ר״ל •ע״י שהוא נח לתחתונים נח לעליונים ג״כ לקנות ג״ע וז״ש ., צדיק תמים היה ר״ל מה שנקרא צדיק לזכיתג״ע כיהיה תמים בדורותיו שהוא לברי תמים היה בדורותיו שהלן בתמימות בשובה ונחת משא״כ בני דורו לקנזתגיהנסהיה בטורח רע והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל יומם 1

.ןלילה לא ישבות הולך וסוער כים כלי שיאבדו זז״ש ;חז״ל הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד זה נח וכזי זר״ל כי הרשעים מהפכין ומטריחין את עצמם כדי שיאבדו ואינם משא״כ ביח צדיקים יעמודו מנהשקט זנחת וק״ל • ה־.ס די״ל עיי שיהפך'רשעים ׳ואינם שניטל זלייתס מהםעי׳יז בית צדיקים יעמוד

שנעשה צדיק גמור יכנ״צוק״ל* &ן {/ן דזכמי לעיל קו׳ הרמביס זכי הוי פיעל ריק ס״ו זכו' ותירץ רגלביג וכף ״

בן? ז >ו ח ו 0 פ

חטא יללה השכינה הנקל' ליןהקליפופ כביכול זע״י התשובהצמעצת .ונתייחדה נמ־ית עציזערן תשזניה׳ י וצפי י לכדנו שנעשה ישיר גמוי ע״י אנגר>ה

כי ה׳ הוא אלהי' כשמים וגר. הרי to ובה גמורה והכן איברא*׳ מהא דשלת יכזשע ג׳ פחזטגאותן להתו׳ שם הקשו עז הרוצה להשלים ישנים והרום להצחם ילחם אלמל* אותן שהיו רוטםצהשציםצאהרגיוי״נ אותם שהיו n?,׳־ב ח להשצים קולם שהתחיל.במצחמת ראשונה יאף ר

קיבצה עציה קולס שהתחיל במלחמה ״ד עליי סול .'.עסוק זכוי את ׳אשר 1 א י 3

א מ ל זבו׳ ואתהעין* ויגע ז;א ירלןאלה^זפי׳ ית״י עיף ב ויגע בלרן/זנח ירא אצ^0',עמ:ק'והזא*המוה •והרבהאלשיך׳ י הקשהמהמשצןה הש״י לנו צזטר זכ,וי וכי לנר קשה הו בעיני ה׳ להכריתו מיל עלי אוכל ולא לזוכרו צלויות .ופן*זה יעו״ש זעןל אין מ;?ה זו נוהג בכצ ג^לם ובכל זמן, ולאיש י ענין סכר מלחמה זז בתולה יותר מכל מצחמית צ״א מלכ זגם שהוא מצזה מיוחלת להעירו ללוריתצעניןמה הול*י הזכירה בזה ועזר שאת/״צכיהזרם ימינו בשבועה &6י

v הלום ומתדן*..,״ QIWAU «׳׳«* yviv**! <<%<• ^ ­ מ שמליתס וגו׳ והגבלת אתהעםסליב לאמרהשמרו ל

עלות לתר וגו״ צא תלע בז יל כי מקל יסקל או י ירה וגו: והקשה לתחצה אמר לשון רביל1 ואח״כ למה יח^ר ל2 תגעוגו' ונירש כי בא הש״י ללמדנו לעת למי שמ5- להיישיראת העם לקרנםלעכורתויתי^לאיוזתילללמדמ היראנת תיכונית כבגדים לכינים וטיבול וכיבוש פט־זשיגן רק תחלה יתתיל בקדושה פנימיות מנכש על בשר ואת׳/״

ש 2 ב בחיצונית ו/״שזקרשתם היזם ימחרתחצה להכשיר לא ללמדגי בתשובה פנימיות ואח״כ וכבסו;זמליתם שנית בי אס שילדי כ שצא ״ייחל עד יבוא העם אליולדרזש לין־ ל הזא.אצצם צלמוד וז״שלך,אצ העם.והדשחם־ג׳של2;ה \ י יאמר.המזכיחבשער.אדרש ברבים והשומע' ישמע וr Z S יחדל רק תחצה יאמר ברביםואח״כ יחזור ייאמר בפרט

איזא׳וז״ש תחנה לשין רביסהשמרו צכםואח״כל ^ י לנוכחלכלא׳זאחרבפרטלאחגעבזיר וגייעכ״צ ואר! ן י כי דבריו באמת ובמשפט ולי הפעוט נראה לפרש בענל , כלצים אחרים מת שיש בו ציין עבזלה £ שבא צלמדינו ג$ מהדאמרצןאצהעםולא א׳ בא אל העםןנמז בא א פרעה,וגם לשון העם ולא ישראל אצא דבא ללמדיכו ־:ע^ין

רה' נאות דמלע כי. עיקר כתכלית הכל בכל שטרתינז בתו ותפלה וכוונת המצות וכוונת אכילה לברר ולהעלות •ניצולי

הקדושימתוךעימקיהקליפו׳ורוגמחןבעניבי בניאדסלהעלו׳ - אנשי החומר אל מדריגות הצורה וזייס בזאת יבואאהרן אל י

' הקודש. וכדי שיוכל להעלות מדריגה תתתינהאל •העליונה 4 צריך שיתחבר עם מדריגהיריהיא זאז יוכל להעלותה. וכרי־ י

להבין זה נבאר ירושלמי ״שמואל הנביא לבש חלוקין^ל \ ישראל ואמר חטאנו זנו׳ והנה אין כאן מקום ביאורו ועיין ־. י ד במ״אןהעולהמשםע״פ. משל השר ששיניה •לבושי כ

ד\להשיג.זאל ת ן ן ל שיתחבר עם P המלך שירל למדרגת ה״ ד»ל כךך שהיכל ז 5 אביו וכו, זז״ש לן אל העם |וקדשחם ון אל מלייגת ר ע להעלות העם מרריגית המיניים פחותי ההלירל תתלה יךאת קלושה שהיא מדריגה עליונה צר למדריגתןאשרירילהזז ינונהלהלינה מודע ההפיש בי!

הליכה

ל$יר אות>* *ללעל* דנים השייכים לגר בזה והתייתם אונןגוח^י־עוה״ב ואם יבואו ישראל זלא ירצו לקיים השבוע, מחמת; שהיי באונס וחיה נדרי אונםין ושאני אנשי גבעון שהי׳ בלא אונס מ״מ זה החשד תעשו עמנו והצלתם נפ'שינו ממית שאם יהרג הגוף עכ״פ נמית מתוך תשובה ויהי׳ לנו חיי עוה^ב וז״ש ועתה השבעו לי שנתנה־ להם פ״פ שלא ימאנו מלישבע זאחר שלאו שהם מסרו נפשם למות א״כ הוי תשובה גמורה ועיקל הטעם למען צאיצמרו ואף שחזרו בתשובה הוא רק מיראה כפיי ר«ף* וכיוון־ שקבצה על נפשה צמות רק שנקבצנה צגיירה ש״מ־ שאין זה מיראה וקבלוה באמת לזה הוי תשובה גמורה וכדברי מזהרש״א אך צא מטעמים* ואיבדא אם נבאר צשון־אזתאמת יבואר טעם מזהרש״א ג״כ עצ נכון והוא דנזלע כי הקדושה נקרא חיים והקציפה נקרא'ימות וזהו סור רגליה יורדת מזת כשהשכינה מתלבשות בעשרה כתרין דמסאבז בסוד ומלכותווכשהיא מערת בכל משלה אז נקיא רגליי יורדת מות ומעלה מתיך הקציפה בסול־־י״א מימני הקטורת זמעצה מיין עי״ז נעשה יחוד בכל העוצמות ומקבלת חיים ממוחי ח״א שנקרא תייהמ״צ ומקבלת חמת ונקרא גם היאז בניריף אות א׳ שהוא חיי החיים י מ ן אמתינעשה, מ ש^בלתממנו ביחודת עמו ונעשה ואמי תגנודע בסוד קטורת ימן מת נעשה אמ״ת שהוא דבוקה אז בסוד החיים ונתפרה יכל פועלי און י ואפשר דזהז שנזכר בזוהר שאמרה ונתתס צי אית אמת שלא ביקשת אית ממשה שהוא מת רק אית יהושע המכניס זנ״צ כי משה במיצוי גימ' מי״ת כמ״ש בקטורת וצריך להמתיקו ולהמשיך אית א׳ מן תיקון ואמת שבפני א״א ונעשה מן מות ואמת וכוי יעו״ש ־ ח״ש ונתתם לי אות אמת שהוא אות שהוא החיים הנצחים ולצרף עם מזית שהיי חלקם בקליפה להעלותם ובזה והצלתם את נפשותינו ממות כי נעשה ממות ואמית ואם שגיתי השם יכפר כי לכבודו, קהוא נתכוונתי ועיין לעיל בכוונת איך מרומז אות א' החיים והתורה ועיין' בתיקונים ובזה יבואר טעם מוהרש״א ג״כ אחר שנודע טעם שהותם הקכ״ה הוא אמת הוא ראש תוך סוף והקביה הזא ראש תוך וסוף ״ וכמ״ש בזוהר יתרו נגד לאתי יקרו דאיהו מש״א ואידה לי׳ ואמר עתו; ידעתי כי גחל ה׳ וגומי י כדין אתכפיין ואתברין״כל חיטרן אחרנין ואודן ליי לקב״ס בדין הקב״ה שליט ?לחודוהי עילא והתא ויהב אורייתא בשלימיו דשו$טע5 #לא •יעו׳יש העולה מזה כי זה' עיקר איחודו י כשעולה*׳׳ שיבח ׳'והוריה ממ״א כי אז מסוף המדרגה' עד למעלה ראש תיך סיו׳ מעשה אחרות" ובזה יובן צחות לבד רחב ויחוד^בכל העולמות י שנכתב מביאים כי ה' אצהיכס גשמים ממעל ועלת ור״ל כי מה שנעשה אחרות א׳ .הוא ח # נ ז ר א ה׳ סטרין כנולע. היא ליי אלריסישאויא" שמאי שלים מן בם והוא תוך ממעל היא ראש ועל כיהוידאלדים מ$יא W ,הרי'הוא ראש תוך סוף הכל היא עולה ז האר* ה

מתחת כשמידים ומברכים מס״א שהיא מחחת לארז. ועי״ז עולה ומת״תל ראש תיןסיףונעןןה אמיואחיקעל ילה לעשה יחזר אמת נוצר תאנה יאכל קרייו זנתנו לת אןת אמי להחיו'ע מו^ש׳׳א^זה־שאמריכי ה׳אלהל גפשםושפ* כיזוןהרב לס ממעל ועל הארץמתחתראי בזה ״ שחזרה בתשובה י מ מ, שעצ ידי שצימה וגמורה שהוא אמת שנק׳ תשונה תשוב ה

I

בן פורתיוםן* עאו דבי ר הלל יה י ת גלילה לביאה ואז׳ תוכל להעלימן ולקיש! יז״שי ליין אל הכ״ל וז״ש אל יפטיר אדם מחפירי & מד לקדש העם אז'הרשית העייםוקדק^ם י ואגכ נ״ללבארש״ם פ״הלברטתאמר' שהוא ל״ך שילך וימעט את עצמו כררכירמדכראנא אל יפטר אדם ליפטורמתבירו ת״ח לילך למדריגת העם כרי לקדש! .מרי נרי'1רלהזלאגרי? מסבירו אלא מתין לכך הלכה.. שמתוך כך זוכרהו וככר וכנ״ל וק״ל ומ״ש וקדשתם י\ום ומחר למה היום ומחרנ״לס לעשותם ולמחר לקפל שכרם ירכוהמפל&יק גז;:'. ואענה חלקי ותחלל היי נ״צבדרן •ליכארע״פמשאחז״ל טי הצצה צתוריעינזגענין,דרך ארן דבר נאות כשהאורח הוצך וכדי לבאר זה נבאר תחלק-המשך. .הפסוקים בשי קדושיםי על ואת שלמותי תשמרו אני ל וגוי־ וי״לא' ל״לכפלדבר 'אצהקכ?ז'5ק3צ'.פניו'או/לאבייי רועי הדור שמעתי כז לאחל מעשלתמ או צא׳ מבני ביתו ואמרת וגס דיבור הוא קשה ואמירה רכה ועוד הא זה .הנהוג׳ א^ש!1ןמל ^שיעשה לעי" אל-הטרח'. ',ובזה ירגיש האולם שאינו חפן נאמיבהקהל וצ״צכצל דבר ואמרת מאחר שאינו צפיוילך לדרכו (אם לא ירגיש מדר המשנה'שיאמר לאהרן שיאנןר לאחרים! וכזי ועוד . .להתחבמ' >ןמ רקשי^. ויצטרך לזמל במפורש הרי זה מלבין פניו וז״ש אל מעלת קלושה יתכן לבני עלי׳ שתם מעטים ולא לכל עדת יפטור. מחבירו אצא מתוך דבר הלכה ר״ל שרוצה בני ישראל שכולם יהיו קדושים ועוד דהל״צ קדושים יהיו לפטור מחצירו אליאמר מפורש אלא מתוך עסקענין׳ משא״כ תהיו משמע מצד הכרח תהיו קדושים ועוד מה זה הליכה הנקרא הלכה שירברמזההענין כמו במשל הנ״ל נתינת טעם ט קדוש אני ה׳ וכי אפשר להדמית צורה ליוצרת אזי יזכור י וירגיש האורח וילך ליוקיל • ומזה הבין ועודמהענין איש אמו ואביו לכאן ועורדדרשו חז״צל להבין רמיזותיו לבל יהי׳ כסום־ מדכתיב איש-ס״ו למעט אשה לכך צריך לומר תיראו הרי ג״כ בעניני עבודתו י כפרד אץ ׳הביןגבמתג ורסן והבן י עודיש לומדהרוצה • כאן שנים וקשת צא נכתיב לא ה' ולאו׳ ודרשת חז״לידוע ליפטר. #ן תואר חבי״רו שעינינו ריאית כי השפל^ש.^ ועור מה. עני!, שבת. לכאן וגס תיאר שבתיתי המיוחד לי התלמים^וא בעיני אנשי המזניעס לאין תכלית׳ לכן ואמר לש וברבים כדי לבאר זי*נ״ל לפרש עני ן מצוהזכזראתל שיש בו ג׳ כללים ואתה עיף בצמא ן אל יפטגר אלא מת!ך דבר הלכה שיאמר עסק rfx אשר עשה לך עמלק הנ/ # ,'הלכה שאין להקלת בעולמו. אלא ר׳ אמית של הלכך* ויגע בדרך ולא ירא אלהים כי החזרה הקדושה בא ללמדינו יוכל השאר הם טפלים אלא רק לשמשו זכמ״ש בןזומא •לעת אין ליזהר שלא יחן התמוטטת עמוד א׳ מן ג׳ ברוך שברא כל אלו לשמשני הרי שאין זה. חבירו עמזליםהכזכריםהגור׳ירילת ישראל ועליית שרי האומות רק וכמו שביאר,לבר זה הרמב״ס בהקדמה לסדר זרעיה להתחזק בסלשתןבסזד תנו עוז לאלקי׳ואחל הוא עמוד התיר׳ יעו״ש ; _1ז״מ אל יפטור אדם כי זה שנקרא אדם לאמרינן בבכורות ויחנו ברפירים ויבוא עמלק מאי שהם חכמים א״א ליפטר מחברת אנשי המוניים כי-אם רפידים צפי שריפו ידיהה : מהתורה לכך בא עמלק מתוך דבר ושבח מעלות הלכה וק״ל י איברא דיש וכ״ת הא אמרינן 3> שטזזאלמלא שמרו ישראל שבת

.בזה דבר בגו ע״ר שכתב לזוהר שיר השירים בפסוק •ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשין שנא׳ ויהי ביום .שחורה אני וגומר ״ ט השטנה כשרוצה להעלות השביעי.יצאו ,מן ה*נס ללקיט ולא מצאו ויבוא עמלק "להתייחד עם דודה נתמעטה בסוד נקודה וז*ס לקי •זכו׳ הרי משמע עבור חילול. שבת בא עמלק מהביאור זמי,עטי עצמך ואז אין מקופ. לאוכלוסי' ירעיתי' דבר זה עיין במ״א והעולה ?ושם כי שניהן בקבה א" להתחבר עמה ןאז עולה ומקבלת השפע ביהודה עם עולים כי לא ניתנו שבתית אצא לטרה כמ״ש בב״י בט׳ לן;ה ואח״כ נעשית בסוד הרחיבי מקום אהלין א״חםי׳רפ״חבשם ירושלמי יעז״ש ובפסוק מפורש ג״כ .להשפיע להם וטי יעו״ש וז״ש אל יפטר אדם העליון הקול קול!עקב והידיס ידי עשו 01׳ ב׳ עמוד גמילות .מחבירו מן חנית אוכלוסי' ורעיתי׳ כי אם מתוך דבר חסדים שהוא המתחתד עם קונולאמר לאסורים הלכה כשהיא מכונה בסוד הליכה סוד המיעוט כמ״ש -צאו וגר שהיא תשיבה צהחזיר אבייה לבעלה וחשוב ה' לכי ומיעטי עצמך וגומר י . גם לל״י גימטרא הלכה למקומה הרמתה והוא מה שהקשה הרב האלשק־ לעיל ומתוך כך זוכר הו ר״ל שנעשה זווג ויחוד ע״י זכור במצית זכירת עמלק שצוההש״י אותנו לזכור וכי. ובשם המנוח ה;>׳ דבר קשה בעיניו ית׳ להכריתו בעצמו עדי אובד י k ׳ והבין המייחד אית ל עם ו האסיר מיהרי״ל פיסטנר שמעתי שיאה כתוב בם׳ א׳ וכי׳ ותירץ כי אין נפילה האומה עד שתפיל השר יכמ״ש שאין. האורח רשאי לומר במפורש שיחדרו מן הלוי׳ יפקידה׳ על צבא המרום -במרום יכו׳ ושר של עמלק p שעושי ן.לו מטעם המבואר ופי׳ הוא זללה אל אינו כיתר שרי האומות כי היא סמאל הוא השטן > יפטור אדם מחבירו כשרוצה ליפטור מהם יאל יאמר והיצה״רובכל עון וחטאת ״שראל מיסיפיןבו כת מפורש אלא ברמז והוא שיאמר דבר הלכה דהיינו שהלין ועצמה זא״כ איך יפילו הש״י עד שיבינו בתשובה לבל ״ הוא שאין לומר לאלו המלית שיחזרו וכי׳ * (מתיך ישאר לו מקום להשען על עונתינוולכך יש זמן | כך זכרהו שיזכר וירגישו זדפח״ח • ונראה שהוא מרומז הק׳ןאס נשוכ מעצמינו יחישנו ואם לאי בעתה f ,בלבדי השי׳מאלא מתוך דבר הלכה שיש דבר בתוןהלכה ע״יחבלי - משיח שנשוב בהכרח .עד גדר שכל משאר

I . והוא אותיות לך ומתי וך כ״ך זכריהו שירגיש ויזכור בציון תחש יאמר לן ולכך זמן מפלת עמלק מחר | , על כוונתו שילך וק״ל * . עוד יש לומר שהוא ע״ר דור אז דור שכולו זכאי שנשוב מעצמיני אז דור שכולו| י כיינת מתניתין באבות הלל אומר הוי מתלמדו של חייב עד עת קץ ע״י מירוק חבלי משיח נשיב וכו׳ עכ׳׳צ ז

^ אהרן וסי אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ור״ל הרי מבואר ט ירידת ימפלת עמלק שהיא ראש שר האומותילע מה שהת״ח נקרא חבר כי חברותן נאה והנה הוא השטן ויצה״רע״י התשובה הנק׳ דרך כמ״שיורה : ט כ }

\ י לכעמים צריך ליחד למדריגת אנשי המוני עם. ואז חטאים בדרך עמוד ג׳ עמיל העבודה זו תפלה 'הנקראל ביראה וכמ״ש ת י לנערד ממדרגת חבר צמדריגתן של המוט עם לקיים יראה כמ״ש עכרו א ט ,־ מת שהם פחותי הערך שאין בי שלימות רק שהיא יראוך עם שמש והנה ע״י עמוד היראה אין י י י 5 ה ! ן ה

ן שוס ל מ״מ ראוי לאהבו כדי לקרבן לתורה כמו במשל ל ^ י ח ב מ

^ ת ג התמיה א׳ ואת שכתותי תפמרו כי צא ניתנה שחל ו אלא לתורת וכל ימי החול ניתנה לכםמשא״כ שבת המיכ* ׳ אלהי ׳ עמודים אלן הנ׳יל אני ת לי תשמרו ועיי נם כ ת להצילכם מאויביכם וכפי׳ רש״י סוף קדושים ואבדיל א מן העמים להיות לי הרי אתם שלי ואם לאו הרי י אתם. של;״נ וכוי ושפיר אמרו תז״ל דלק* נאמרה פרשה זו כה^הל. שכל מפי -התדה תלוי׳ בה כי םללת ג' עמודי העדלם' תורה ועבורה וגמילות חשדם וק״נ ונחזור לענין כלל אם ו י במ״שלךאלהעם וקרשתם היום ומחר ר״ל או ־ ה שיקדשו א״ע ברצון ואז אתישכה ואם לאו למחר לאחר זמן שיעשו תשובה בהכרח ע״י חבלי משיח עד כל הנשאר בציון קרוש יאמר לו וטוב יותר שיתרצו להתקרש היום וז׳׳ש. לך אל•foi ',b העם אל בחינתן וגזה יבואר פסוקי יחזקאל י והכהנים הלוים מי צדוק וכו׳ •ובצאתם אל חצר התיכונה אל העם יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתים בם והניחו אותם בלשכת הקו יש וכבש׳ בגדים אתרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם וגו׳ והוא'פלא• ולדברינו א״ישט אמרתי טעם על שנתפשט הטבע ברבנן שדורשין בשבת הגדוללהורות העם הדרך ילכו ושבת תשובה ועיקר הדרשה ראוי: בה וכמ׳׳ש הפוסקים ונלמד מהש״סזתו׳ ממרע״ה שהורה ׳דרך לעם הטמאים לנפש אלם איך יתקדשו לעבודת הש״י

עבודת רןבן פסח וכן ראוי' לדורות שיהי'ו יתיוישי לדודתו יתברך י להורות לעם ליד את ו א ר ה ל ' י ע י ר ח ^ ז u t r j Wr'* ז י ש י ע ה ת ולא כ? ע לעכ תי״יפתו ובקיאתו ולבסוף אמר בפסח קצת * דינייס זהפוסריים ״ ש ד ה ג א נ ן ה א י ל ל ׳ . כ ה ב ו ש ; ח י כ ש ג ז

ומצאתי להם זכית מיאור ייישלתי דלבש שמוי^ל חלוקיןשל ישראל ואמר חטאתי וכו׳ יעו׳׳ש והלא ע״פמשלשרא׳ ־שהתחכם לעלוחבןאי־של המלל•1 נ ו # נ ממדריגה פחותה אל בית אביו המלך ומלחי ל7 י ולבש ל מ בגדיו החשובים שמשתמש בק בביח ה ־בגדייםפחוהים כד שירצה בן כמלך להתחבר עמו משא׳׳צ. ; .־שארמים שצא עשו כך צא עלתה בידם נקעו אל אד

וכזי והנה רבנים קדמונים, שהיו דביקים בו

י נ ו * לירית אל׳ המ 6 ' ^ י י ה ל י פ ת ז ו ת ר י ת י צ י מ ח

עס פחותי הערך שאין לו שייכות עמהם

ם *1ל אבינו ה מ י ע כ ח ס ל י י ב א ר ע מ m ת

'שבשמים לכך הוצרך לפשוט בגדי קדושה שלדבירוהה נ י ולבש בגדים פחיתין והיא נמשל אל מלה מג הנק׳ לבוש כמדתן ולבושין כדשיהי׳לו בדבר זה ^מסק התחברות עמהם ואומר פשט תחלה של 'חריפות בגאוה שהוא קליפות יבזה הלטש י מצא מקום להתחבר עמהם ואז אימי־ אח״כ דינים תורה ומוסר ונכנס ב• בס ונתחברו ונתקייבואל׳ צריך אבינו שבשמים אבל עתה בדרור הללי לא הי לכל זה כי בל״ה יש להם יביטת וחיבור עם אכ^י המוני עם רק מעשי אבותיהן בידל י ומצורף לזה שהליחך העיקר יחפשו הטפל לעיקר לסלק הדרש ה בפשטי׳ והשימע לי יחדל רק כליל ובזה יבארו פליק׳ שיר ישירים על־.משכד», בלילות בקשתי את שאהבה בפטטש־יוולא מ^אחי

- מ אקומה 'נא ואסובבה בעיי׳ בשווקים _ וברחיבו אלק^ןה׳ את שאהבה נפשי בקשתיז, ולא מצאתיו מצאוני" השימריס הםזבביס 1עיר את ^אהבה פשי יאיים כמעט שעברתי מהם עד שמ5אתי

. את

שים שליטה לשרי האומות על ישראל והוא ע״פ מה ש?יארנן הקו׳ שהקשה מוהר״י יעבן בפסוק יתרו חל תיראו כי צעבור נסיה אתכם וצבעבזר תהי׳ יראתו עצ פניכם לבלתי תחטאו והקשה שהם שני הפכים בנושא א' אצ תיראו ולבסוף א׳ בעבור תהי, יראתו עצ פניכם וכי׳ יעלש ־״ וביארתי ט יש מדריגת היראה בכל הנבראים שבעולם העכבזר מן חתול ונו׳ וכולם הס לבמים אל ירשת ה׳ שהיא פנימי ושורש הכל ושמעתי בשם הרב המגיד ממעזבוז פירש הוי ערום ביראה ל״ל שידבק את עצמו אל מנימי' היראה בלא לבוש וכר ורפח״ח * זז׳יש אל תיראו ר״ל מן סוגי לבושי היראה אל תיראו וצו׳ ט לבעבזר תהי׳ ירא״תועל פניכם שהיא פנימי׳היראה ואז שום מורא חיצונית לא יעלה על ראשיכם כי אדרבה מודאכס וחתכם יהי׳ על כל האומות וקיל ־ ובזה יובן מצוה זכירת עמלק הכהונה לנו בבחירתינז ט המלחמה עסהיצה״ר שר של עמלק הוא בידינו ולא בידו ית׳ לכך צוה לנו שנזכיר תמיד לא יושבת יומס ולילה מלחמה זז כמאמר החכם שבתם מן מלחמה קטנה הכינו עצמיכם למלחמה גדולה הוא מלחמת היצה״ר וכו׳ וגילה התירה הסיבה לזה המלחמה של עמלק שהוא היצה׳׳ר שמוצא מקום לגבור על ישראל ח״ו א׳ כשאתה עיף בצמא ר״להיא עסק התורה מלש כל צמא לכו למיס ב׳ ויגע בדרך היא החשיבה שנקרא דרך • כמ״ש יורה חטאים בדרך ג׳ ולא ירא אלדס כשאין בך יראת ה׳ שורש כל היראת אז ח״ו מתעורר לבושי חצונית היראה שהם ע״י מלחמת האומית כד שידבק ביראהו יתברך וניצל מכולם ולא כפי׳ רש״י ולא ירא אלדיס לקאי על עמלק כי אם על ישראל או דשניהם אמת כשיש לישר*י ידאה אלדים אז מוראם על האזמוח שיראים מאלדיס להלחם בנו וק״ל ״ ו3זהיובן;המשך פסוקי קרושיסישיאמר אל עדח בני ישראל קדושים ה״היו מאחר שקהיו קרישים בהכרח לבסוף ע׳יי חבלי משיח עד גדר הנשאר בציון קרוש יאמר לו אם כן למה חמחיגז עד בעחה הלא מוטב יחישנהי תשובה ורצונית ־ זז״ש קודם הזמן על ידי י דבר ואמרת אחל נגד דור שכולו זנאי העזשין מעצמן תשובה ואז אחישנה ונגדו נאמר אמירה ודיבור קשות נגד דור שטלו חייב י ט גם כן מוכיחין להיות קדוש הנשאר בציון כי קדוש אני ונשמת ישי־אל הס יניס-לה׳ אלהיכם העמוסים מני בטן הוכרח צי.עי,דש בקדושתו 1ופרשה זה ׳נאמר לכל ראשי הדור שנקרא משה שיאמרו רבד מוסר בכל דור ודור שיהיו זכאין וכנ׳יל והוא עמודי גמילות ״ חסדם עמוד התשובה איש אמו ואביו תיראו שהוא נגד את ה׳ אלדיך תירא ״הואא אביו ואמו י ק הקדש ברוך הוא וכנסת ישראל מ תיראו שהיא עמוד היראה עוד יש לומר• ט את ה׳ אלדיך תירא דרשו לרבות ת״ח ויש בהם ב׳ סיגים ע״ד שכתב האלשיך משלי בפסיק שמע בבי מוסר אביך ואל הטש חורת אמך יעו״ש ״ כי יש תלמיד חכם 'ממשל לאב שאינו מטריח אח עצמי עם ימי אכבשעת הזווג ושוב לא נזקק לו (יש סוג ב׳ תלמידיי חכמים הנמשל לאס המינקת לילי יגס מיםרו תמיר, כי בן כסיל תוגת אמו וכמו שנתב ידברי־ למיאל י אשר יסדתו אמו • זזה שאמרא אכיי ואמו י מקי ט 'איש י ב׳ הסוגים הנזכר לעי תיראו הא שניהם ולכך הקדים אמו העיקר ונגד עמיר

ב בן פורת יוסף ע

ם את 15אהבס משי אחזתיו רלא ארפני עדשהבאתיואלטח 5תו6לפ3ז נקרבביהו להתנודד לקיים •והצנע •לכת ע אלהין זכמי׳ש 3נח את האלהים התהלן נח סוגב׳ שנ־,ישטב כמו אבריהם אניני שנאמר ויקרא שם בשש א״ע ואחרים ל ה׳ וגו׳ ודרשו חז״׳ל שהי׳ מרגיל ש״ש כפי הכריות וכו׳ וכמו שביארתי פסוק אם אמצא חמישים צדיקים גתו'f הע<ר שהוא צדיק בתיר העיר להשיב רבים מעון והנה נחי׳ א׳ נקרא שכיבה בלילה שהוא ממשה כלילה• הצנע לכת בחי׳ ב׳ נקרא קימהיביוס שמפורסם לכל ובזה יובן על משכבי בלילות בקשתי אה סאהבהנצשי שד\א למי שאוהב נפשו יותר מגופו ודאי שמפקח בתיקוני נפשו ואיןלו פנאי לתיקון זילחי כי חיי נפשי קירמין ואחר כן בקשתיו ר״ל לזולתו ולא מצאתיו כמ״ש בש״ם מצאתי ראיתי דאתי לידי משמע ורצה לומר כי לא אתי לידו שאיזצה לתקנו מצד שהוא מכוסה ולא נודע לרטםמה^תו שיבואו אצלו ללמוד ממנו אקזמה נא ואסובבה בעיר וגומר רצה לומר להיות מסוג ל הנ״ל כמו שכתב אס אמצא חמשים צדיקים בתוך העיר וגר וג״כ לא מצאתי את שאהבה נפשי שיבוא ממילא אצלי כמי שכתב אם׳תעירו ואס תעוררו את האהבה עד שתחפ׳ן שהוא יבוא לבקש ללמוד זזה שאמר אבקשה את שאהבה נפש" י שהו׳יאהב נפשי ילא עלת׳בידו וא ז בקשתיו שהייתי, מחזר אחריו וגם כן לא מצאתיו מצאוני השומרים הסובב, בעיר את שאהבה נפשי ראיתם ופי׳ רשיי מה מצאתם בפיו וזה אין ליו שהר נ״ל דכתב האלשיך פ׳ משפטים כי יתן א*ש ; אל רעהו חמור אי שור או שה וכל בהמה לשמור כי איש )ה

הקב״ה יתן אל רעהו זה איש הישראלי כמי שכתב למען אחי ורעי וכי יחן לו קהל • עדת ישראל להנהיג ולרעות אינו להשתרר עליהם אלא לשמור אותם מן החטא ולהדריכם כי בתיקונים לבסוף בדרך ה׳ וכו׳ י&ו״ש וזה שאמר מצאוני השומרים שהם ראשי כתב וזיל ואין אדם ומנהיגי הדור הסובבים בעיד>!החזיר אנשי המוני, עם 6ת שאהבה נפשי ראייתם אס נתקרבו עמכם וזה שאמר מה מענה בפיו ולא השיבו דבר ט לא עלתה בידם כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחיתיו ולאי # ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי ורצה ל כמעט שעברתי מהם מבחי׳ שלהם שהם ראט הדור זעביי׳יו כי נעשיתי משוח שעבר מגדולה גם שליי ז ' •מעט מנחי מעט זמ ן מ״מ אז מצאתי מקום להתחבר עס אנשי המוני

ם עם כמו שר ששינה לבושי קדשו וכבודו אז נתחבר ע פחותי הערך עד שהבאתיו אל חדר הוררןי הם .

היכלי המלך פנימה והושב הבן אל אביו המלךי מ י וז״שמי זאת עולת מן המדבר נ

שהוא מדריגה עליונה כנודע בזאת שירדה ונתחברה בזאת

מדריגה תחתונה־ אז עולהימן המדברמקום־קליפות. ' ׳

אל שדה אשר ברכז

אמי, ואל חרר הורתי וכוי זהעגין בביאור פסוקי יחזקאל ויובן פשוקי שיר השירים ג״כ ובצאתם אל החצר החיצונה וכו׳ ור״ל מ הנהנים בני צדוק שפחי כהן תורה ימקש ״מפיהו וגי׳ זירטם השיב מעון . יובא תירתינו ללמדנו כי להשיב המוני עם מעון.לקרבן לעבודתו ית' צר>ך תחלהק ־כמו במשל השר ששינה לבושו וכו׳ וז״ש מ שיתחבר ע בצאתם אל החצר החיצונה שהיאמרריגת אנשי החומר שהיא חצר אל בית״הפנימי אנשיהצורה וקאמר הפסוקי יפשטו ארדבגדיהם אשר הס משרתים בם בקודש ולבשו כ בגדים אחרים וגז׳ שהוא. ממש כמו במשל הנ״ל שלבש.השר בגדי פחזתי הערך שבזה יזכל להתחבר עמו-זז׳׳ש זלא קדשו. •את.העם בבגדיהן- ור״לטבל״הלא יוכלו לקדש העם. המוניים בבגדיהן שמשרתים בקודש ןק״ל • : . ובזה יבואר ג״כ פסוק מי יתן טהור מטמא לא אחר והזא,ט ביארנו הש״ם כל שאינו מחזי יב בדכר אינו מוציא הרבים ידי חובתן - והוא על פי משל הנזכר לעיל כי:מצד שמצא בעצמו שמ׳ן דבר טומאה או

יוכל עי״ז׳להתחבר ,עם אנשי.המוני •עם שהוא,רמז אל ?להתחבר שינןי לבושיו י משא״כ בל״ה א״א להוציא יקר מזולל כי •היקר נמשך מזולל שע״י.זוללת שבחנם מתחבר עם אנשי-המוני עם לעשיתי יקר וזה שאמר מי יתן עזור מטמא .מצר שמן טומאה שיחכם שנתחבר עפ איש המוני עד שעשאו טהור וז״ש לא אחד. כי ארס נקראד שבירידתו עולה •ויורל ואינו במדרגה־ ־אמד כ מצא מקום להתחבר עם איתן המדרגות הפחותין

יי שבהמוני עם ויקרבם חליו ואז ה׳ אלטו עמו ויעל זק״ל

.עור יש לומר מקיים מצות ל״ת כתקנה אלא בטא דבר עבירה ליח ונמנע ולא עשאה. מפני.מצות המקום אבל ביושבא קיים מצות לא תעשה עליל - והוא ע״ר שאמרו ל ' ל ט 3 ז י יקז׳<ל אל יאמר אי אפשי בבשר חזיר אבל יאמר אפשי : אבל י מה. אעשה כי אבי שבשמים.גזר עלי וכו׳ וכמו ׳שכתבתי בפסוק.חשבתי דרכי מקדם ואשיבה רגלי וכו, ׳יעו״ש • והטעם כי בזה• מקיים ואהבת אתה׳ ;אלהיך בכל לבבך בשני לבבך ביצה״ר זטצה״ט ט עובד ה< .עסהיצה״ר ג״כ כשהיא מכניעו משא״כ בלב א׳ לא :נעשה אחד כי אם־ע״י חיבור ב׳ הפכים יחד זכמ״ש גוי •אחד בארץ יעז״ש בזוהר וז״ש מילתן טהור מטמא לא אחד •ד״ל גשהטהרה כמשך מן הטמא שהוא היצה״ר הוא תכלית השלימות ־מטעם כי לא אחד כי הם ב׳ הפכים והוא עשאן אחד ולכך יש ל פירושים •לא אחל לשון בתמי׳ וגס כפשוטו ושניהם אמת וכאמיר ןק״ל

במסכת

ל וקל להבין ״

העולה מזה כי המהפך החומר שהוא מצר הקליפה :והטומאה אל הצורה שהיא מצד הטהרה והקדושה אז נעשה *והזר מטמא והוא התכלית השלימזת ־בין בפרט באדם יחידי שמכביעז חזמרו לצורה אז בכלל שמכניעו אנשי החומר אל הצורה או־שניהסכאתדטזביסבחחלה בפרט יאח״כ בכללות שהוא המאושר וכמ״שחז״לזאת הכפש אשר עשו בחרן כאלו עשאן יכ״כ בזוהר זכאה מאן לאחיד בירא דחייבא וכו׳ ובזה יביאר על משכבי בלילות׳ אקימה נא וגר והוא כי יש ב' סזג> צדיקים א׳ ההולך ו ג ז

. פורה ץכף י 0n n b mate• m n כמי הרפ ה3וחגר כימי. ^ ה&ק .

י כמסכת כתובות - כירושלמי >ג* בריטב׳י׳א שעלמם׳ קדושין יי וא״כ מלתכ במתני׳האכמאי בקדקיהע״כמוכח שהכסףקדושי!* שליילאל׳יכ מאי לשון זנאי ליקאמי כ p להמקשי!קי דפר? לכסף מב״ל דהוי לאניה כפי׳ י רש*י וריך מנ״לן דכסף קדישי׳ לחניה ולאי פרין מליל דהאב־ אד> זכאי לקבל קדושי כתו כלל א״וצ״לד«פשינופשיטאל«י זיפה כח אאב בזה שמקבל קדושיה מרלתיג את כתי כתתי

וגז׳דאל^כ אלא היא לופא־מס&קא לי אי האל מקנל קדושיל לפחן אדישא דמתגי׳ לקאמר האב זכאיי בתו א״כ ל בבתו בקדושי' דמשעע להאנ מקבל קדושי גתו וכליל מנ׳ילן הא אלא ש׳*,( דפשיטא ליי מפםוקהא! ׳א״כ-קשה מה מקום לשאול ג״כ מנ״ל דהכסף לאב הא השתא אביה מקכל וכר אלא צ״ל דלא ירע מהפסוק את בתי אייל הליא קמי* ארישאדמתני׳הל״למ;ל״ןבאוק דק׳ממ״נ איקו׳הזאו* קו' א״כ ה״ל לשאול תחנה קו' אחרת מייל ואם היא לא

י % ק׳ לרש׳׳י א י ב מ לל כ ז כ נ י ת א א ' ז «י י ס כ ג ״ י«ר א בםזליין דפי׳ בכסף מנ״ללקאמר ש״ח י

י״םילי* יקיושיג א ל ה ה , מ א ת י ה י ז ה י נ ^ י י ה ל י " נ מ

דנקיט שם המק6ין.במפורש מנ״ל ימקניא בכםן^ ומצי*י | < ר ו ל ״ ר ן י ,להכסף הוי לאבוה וכו׳ ויש לומר דגם כא? כ

י מל׳ל למקניא ה ו ל א במ״שבכסף מללעל כ׳ ש ומנ״ל דהכםף לאבוה ״ ואין הכריעירש׳יי לפרש דש$^*S J המקשן הי׳ דק דמנ״ל להכסף לאביה ותו לא י f»° ה ״ ד •דרש״י אזיל כאן לשיטתו דפי׳ במש׳ קידישין כן תרתי דמקכיאבכםף. כדלזתניהכאבמתניייומנ״ל מ? 1 ד ס .שהאב זכאי בו כדקתני התם ״ .הרי דפיו/שו צם ש פריך על מתניידכתיב׳ רק מניל שהכסף לאב והא ד ^׳ י ן א^צ מאי י ש ו י1י •מליל למקניאבכסןי״קאי על מקניי־ ל

ש V דלפי י פ ל ה פ ה ראסע^ כ מ ם ם ע* רש"י ש י ג ת א ל פ נ

ל מ ;^ משמעית הםוגיא שםישלומר דבי השחלות קאי עw o לבתוט׳ י ועורמהיטתיתילחלק מאחר דגם• ^ ; י א ד תל-ה^דרכיםשאשהניקני׳מ כמו בקדושין * וT- 1*ל למקניאיבכסף כדד י י מ » * להקשר גם אמתני' ו

ר £ מ ד ע כ במתני׳ בכסף ונוי י וכ״ת דרש׳יי לאה לה4יl w ־המקשן מדמשני התרצן מפסוק אין כסף ומפסור S ״ מוכח רק להשיב עלשאלה ל אז דמקכיא בכס0 ר

אחרונה או דהכסףלאבכסברא ראשונה י וע׳׳ר?£* המקשן לא נתכוין רק על שאלה א׳ דאח״כ נתחללו י •ואימא לדירה ומנ״ל דהוי לאביה ״ גס זיא לא׳יכ לכווכת המקשן:הי׳ על שאלה א׳ ותי לא ייתר ה״ל לרש״י לפרש מנ״ל רמקניא בכסף קאמר יאח״נ היא-לשאל אימא ללודר .ומנ״ל להוי לאביה י יעודדא״כק׳ האבקלזשי-

*ק מנ״ל י דהכסף לאביה כפי י רשי׳יtf׳ov ם ממט ל ע שאל מנ״ל רמקני׳ בכסף כלל זצ״ל דלא נ דילפינן בקדושין קיחה קיחה משדה עפרון והוא מדסכיy$y בריש קדושין האשת נקנית ולא תני לשון מתקדשת

ר ־ מ כדמשני הש״ס משום דבעי לממני כסף .וכסף מליל ג קיתה קימה וכוי וכמו שכ׳ התוספ׳ שםבד״ה ואימאי כו ה ירחה ו ח י ו לדירה דלא נעלם תהמקשץ הא ריליף י

•'לק­

לף מ״ו במתני׳• האב זנאי בבת( בקלישיה בכסף ובשטר ובביאה זכאי במציאתה ולמעשי׳ רש״ידבםף פי יליה ובהפרת נדריה בכסף מנלן {ו קדושיה לאביה L א״ר יהודא א״ק ויצאה חנם אין לסף אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר זמנו אל י • ואימא לדידה ״ השתא אביה מקבל קדושיה ללחיל את בקי נתתי לאיש הזה איהי שקלא כספא ואימא ה״מ קטנה ללית לה יד .ופי.׳ רש״י זכו, אבל לערה לאית לה יד איהי תקדש נפשה ואיהי תשקול כספא א״ק בנעוריה בית אביו* כל שנח נעורים לאביה ואלא הא דאמר רב הונא אמר ר$ מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה ללבה אף בת מעשה ידיה לאביה יכו׳ ־ יכ״ת נילוף מבושת זפגס שאני בושת ופגם זכו׳ ״ זסוגיא זו נאמרה בקדושין דף ג׳ ע״ב עיין עליו עם פי׳ רש״י שם ־ זז״ל התוס' שם בד״ה האב זכאיח בביאה שנוחנין לו שכר בבתז מפרש בירושלמי שיש צו ש לקדש בביאה ע״כיי בדיה ואימא לדידה זא״ת זכז׳ זי״צv וכו׳ דלקמן במסקנא אמרי׳ דמי תרי קראי צריכי ע<׳ב בד״ה ואימא ה״מ קטנה אע״ג דקרא איירי בנערה וכו׳ י וא״ת הא לקטנה לא איצטרין קרא זכר ע׳׳כ'* בד״ה וכ״ת גילזף מביש׳תגם .תימא היכי בעי למימר נילוף קדושין מבישת ופגם הא בושת ופגם גופא לא ידעינן שהן לאב אלא מקדושין דימר בסוףאלו נערות ראי בעי מסר לה . למנוול ומזכה שחין וכו׳ עכ״ל > ויש להקשית חדא מאחר לעיקר טונה התנא להשמיענו כאן במם׳ כתובית דהאבישלוזכיי׳בבתו שכסף.קהשיה הזיצןלוא״כהל״ל בקיצור האב זכאי בבתו בכסף ושטר וביאה ״ וכ״ח דלא 8זי ידעיק דבפסף קדושיה הוי שלו ט הייתי אומר מ״ש , גןנןןףאי^כםף קלןשיהלקהכסף שמתנין לו שכר לקדש .בתרבבי^כמ״שהתוסידבשסטת^למי• . • וקצת מזה מכרבעצמית יוסף יעז״ש ״ א״כ ק׳ להל״ל אב זכאי בבתו בקדנשיה ותו לא ואנא ידענא דקדושיאשה הוא בכסף . ןש»ר. כמגורש במשנה דקמטן עי׳כמ׳יש בקדושיה היינן '*:סף קדושין עצמן דבאלו הגי דרכים אשהניקגית לב£לל״ ול׳תחלזאמר רק בקדושיה לא היינו יודעייז.?0ו.כה בכסף.קד1שי^רק הייתי אומר דהמשנה אתי לאשמע;ןן.,במ״ש1ה^ )באי. בבתו בקדושיה דהיינו שיקבל קל0י. קתו . אף שלא מדעתה אבל^לעולם כסף קדושין עצמן #שלה, .גלכך איצטריך למתני׳ בקדושיה בכסף ושטר וביאס קייעמלבד שזוכה האב לקבל קדושיה יש לו עוד זכי, לוספ׳בכבף,עצמן שהן ׳שלו גם ז״א דמש״ה לא היה צריך להאריך זלומיבכסף דאף אס יאמר בקיושי' זהו לא ונטעה לפרש דאתי לאשמיענין שהאב מקבל קדושיה ותו לא ־ מיממוכח שאס מקבל קדושיה ממילא הזי הכסף-שלז זכסברח הש״סהשחא וכזי דע״כ סברא זז נודעלמקשין מדהשיבז התרל? ללד תעגא וכאשרה קשה מאי בעי החום׳ בזה ר ן א כ א ל ד ה ז ע ר v ן א מ

במביא הירושלמי הנ״ל • זצ״לדכזזנתן לחלזמהזכות שיין לאביה בביאה דבשלמא כסף ז5»ר א״ש >ptf זכאי דלזכזח יחשב לו במה שהכסף ושטר שלו משא״כ לביאה • זע״ז משנה דגם בטאה איכא שכר וכו׳ ״ ובן מפורש

ר ף ע ס ז ״ ר ו ן פ י

ישכיר טוון,הש״׳ש לז:5י יכ״ת נילוף מבישת ופגם ־ במכת׳ אינו צרן^־א מאחר מכלל בכל החובצין ואדרבה. א״כ יש לתגיה על תמי ״r התיש' בזה • יכ״ת מה לפי, הוצעו' הש״ם במשכ ז כתובית דף.מ״אע׳!א מיכח י מקים יש לי צתי^ת ׳גל הזוש׳ וצא על הש״ס שס בדף דטפי הד זלזול ולעז לאי ולמשפחתו במטתהיזתר מבאזנס:׳ וכ( י י זייא 4על הש״ס לק״מ כאשר יבואר תשא״כ על. .דקאמר ניחא לה לדידהמאי.ומשני דלמא לא ליחאלי׳ מ. וביותר ק׳ על תישי שס להרגיש בקו' זו ומשכי, לתביה ולבכי משפחתה זכו׳א״כ מינואר שס ליותר המברא• התזת׳' יכי ח״א תלש ד־ז": קש: על הש״ם כאן דמשני מד>היב נותנת ליתן בושת יעגם .במכזתה תבאונש דקאמר לאי זג מבעי׳ אנסתי ללא קא פגים לה למשלם בישת ופגם אלא ׳ ע״ מפי:הוכו׳ ועיי וכ״ת כתירוץ החוס״ שם בדף מ שה־^ו קו׳ זו בד׳יהמששביא דחי בעי משר לתוכו׳ וז״ל אפי׳ פתיתי זכי׳ וכן מצאתי בלחם אבירים במס׳ י\ד1שי4 וא׳־ת אמאילאיןאמר' דהוי לחב ה מדקאיהיבמפתה למפרשי טינת התום,. לס״למ״ש בש״סשאני בושת ופגם׳ ט ו ה כדלקמן יש לומר רלמא לא יהיב מפתה דקרא דאביי דאביה שין בגווייהו ל״ל דאמנא זלזל ולעז לאב כמו ל זרגא באונס כתיב עכ״יל וכוונת התוספת בזה עין בתי״ט יעו״ש ומעתה הא לשריך בכתוב׳ ואימא לדידה ר״ל דזקא בריש פ׳ נערה • נמצא הא דיהיב מפתה בושת ופגם היינו באונס הוא ד״ק ואימא לדידה דבשלמא גבי מפיתה'א״ א אחר דמוכח לבושת ופגם לאונס הוי׳ לאביה משא״כ, לדידה להא מתלה יא״כ לא יהיב מפתה כלל ונגר מוכח אילו הי׳ בושת ופגם לאונס לעצמה לא היה נותן מפתה דאיכא פגם ובשת במפות? יותרמבאנוסה וכנ״ללכ/ע״כ בושת ופגם כלל דהא מחלה והא דהוי בושת ופגם לאונס, צ״ל להוי. לאביה אלא באונס דאיכא בישת ופגם אף אי לאב נלמד מסברא דאי בעי זכז׳ א״כ נלמד שניר בושת . אמרי׳ לטי לדידה א״כ אימא לדידהיוע״ז משני מםתברא ופגם מקדישין ושכיר תמה התוס׳ לעיל אבל כר מערכין דהוי לאביה לאי בעי מסר לה וכו׳ * זכל שקלא ושרי׳י ץ התום׳ הנ״ללאא״ש * ונציע לפניך י לברי זו היא באונם אבל מפיתה א״צ לכל זה לאי לדידה א״כ י מוכח ל ת הש״סהנ״ל ברף מ׳ ע׳יב ויותר מבוארת הסוגיא בערכין לאיהיבמפת־ה כלל וכבר מוכח לאיכא בושח ונגס כמו לף י״ל ע״ב מחני׳ באונס ובמפתה זכו' נותן חמישית באונס אלא ש״מ להוי לאב יה וא״כ מבואר לאין מקום לתירן םלעיס והבושת ופגם הכל לפי המבייש ומתבייש • זפריך) התום׳ כלל ונשאר קו' התום' הנ״ל בקושי' ומעתה יש לתמוה ואימא חמישים סלעים אמר רחמנא עכל עילי * .יפי׳ על תמיהת התום׳ כאן שאינו תימא כלל די״ל דהש״ס כאן רש״י אבל משת ופגם לא ליתיב כלל ומסיק אני י אמר דקאתר וכ״תניליף מבושת ופגם . היינו מבושת ופגם קרא תתת אשר עינה מכלל דאיכא בושת ופגם רבא אמג־ למפיההדלא נלמד מקלזשין כלל ד בעי זכו׳. • זהסיגנזן ונתן האיש השוכב הנאת שכיבה חמשים מכלללאיכאבזשק דש כאן י״ב קו'בש״ס וששה קי׳ בתים׳ ייתרזצו קו׳ ששתה מכלל לבושת אחרונ״שבש״ס. ע״י שש׳קו׳ ראשוני׳ שבש״ם וששה קו׳' ראשוני' ופגם • ופי׳ רש״־י במם' כתובות מ״ ופגם שאינן משום עינוי שהרי ישנו בשאר הוביל-ן אינן בכלל שבש״ס יבוארו ע״י ששה קי׳ שבתים ׳ באופן זה דכשיבואר לך זה פגם הוא נזק הניז ־,ן נמי בשאר חבלות ע״כ * י, "הרי להקו׳ שבתיס׳ הוי קו׳ אז מבואר שהקו; שבש״ם;אינו קו׳ כלל לע״כ שאלת העקשן הי׳ במ״ש ואימא ממשים סלעים ואס קו׳ שבש״ם^ו;קו׳אז הקו׳שבתוס׳-לא הוי קו/כלל י והוא 'מכל מילי היינו להקשית על אונס ומפתה מכ״ל׳דאיכא דמכזארמכחקז׳ י״חשהיאקו״' י היסוד שלי שאין הקו׳ טשת.ופגם לבך הקנס דהא שניהם נזכרו במשנה וכן ראשונה שעל התום׳ קו׳ כלל ונשאר קו׳ ראשונה שבש״ס בסוגי' דכתוהות מוכח דקאי אתרויימו על אונס ומפתה בקו׳ י ; אפס שהי׳ אפשר לבאר קי׳.א׳ שבש״ם ע״י קו' להא מתניתן איזה בושת ום׳ קאי אמתטתן חיצונה במס׳ קידושין באופן שאס תרצה לתרץ קו׳ ההיא ללעיל דקאמר המפתה נותן ג״ר והאונס ד׳ זכו׳ וע״ז אז תיקשי לך איזה קו׳ בסוגנין ובביאורו יבואר קו׳ א׳הכ״ל נחית הש״ס להקשות אימא חמשיס. כסף וכו׳ ש״מ אלא ד אז תיקשי לך קיצור אי מתירה ואס נפשך. לתרץ$ דקאי על אונס ומכתה וכ״כ התי״ט שם ןא״כ ע״כ הי׳ קיצור או סתירה זו אז תיקשי קיצור תוך קיצור ־וכל זה י צריך החרצן להביא ראי׳ על שניהן' דאיכא בושת ופגם נשארה קו׳" היסוד שלי בקי׳ אך אם נסתר קו׳ היסוד שלי אז באונם ומפתל: ולפי הוצעו׳ התום׳' הלל דרןאי דאביי תמצא מבואר קיצור תוך קיצור י אפס דאז, תיקשי לך

ורבא י באונס כתיבי אסכן לא משני.על מפתה כלל קיצור וסתירה אחרת וה״א לתרץ הסוגיא כ״א לפרשסזגיא ין • ואין, לומר לאחר דשמעתין עפ״י שיטת הראב״ד יהםוגיאב׳ קז׳שבש״ס והמקשן אעפתה שאל גם ג רנחית הש״מ בכתובות להוכיח דהוי בושת ופגם לאב יבוארו ע״י 3'קו׳ שביציס׳ זאז א*ש לשיטת הראב״ל• אפם אז מוכח דיהיב ^מפתה וכסברת התומ׳ הלל ז״א דכל דהי׳ מק ים לחיץ ב׳ קו׳ שבש״ס בלא הצעת ב׳ קו' שבתו״ם. הנזכר בכתובת אך דלפ״ז לא א״ש השיטה לקדושין לכך מוכרח אני לפרש שקלא וטרי/ אימא לדירת זכי,

ולא זכרו. הש׳7ס. כלל בעירוטן א״כ ק עדיין לא נפשט הסוגיאבררך אחר זאז יהי׳ דברי התום׳ מקושר ומחובר א׳ במפתה דינו אי יהיב בושת ופגם.או.לאו ״ אלא אלא'ויהי׳ לאחדים ביד ולא נשאר כ״א קז׳. היסוד שליאין זה קו׳ כלל להא גס באזנם לא כתיבא בצ״ע׳ והוא דקו׳ ראשינההי׳ ל״ל בקידושיה וכ״תלה״א ש״מ ל ליהיב בושת ופגם אלא לגלי קרא להנאת-שניבה לחול מ״ש בכסף היינו מתנה וכו׳ י א״כ ל״ל בכסף׳ דילענז זהט י ?:וי ממשים אבל נישת ופגם בשאר. אסברא חיצונה שלא מלאמד בקידושיה..־ \ ןל״תדה״א מ״ש בקידושיה טל החזבלין זכפירש רש״י הלל שאי־ינן שיקבל האב קדושין ולא שיהי׳כסףשלו ־ גסז״אדהשחא יבא־ מכלל כ משים עי״נוי וכו׳ א״כ היה מפתה בכלל כל התובלין לענין אביה מקבל קדושיה.. איהי תשקזל. כספה יכל זה א״ש ׳א״א״ כאשל ?ושת ופגםכמז באונס., אלא אי איכאלמימר דהזי״באזנסמה לאין הקו׳ ראשונה שעל •התום׳ קו׳ כלל׳ שאיני במפתה והיינו קנס חמשיס כםף לכתיבא קראי דאביי יבואר אח״ז אכלא״א דקי׳ ראשונה הזי קו׳ והואל׳;ל י ט ירכא גבי אונס לענין קנס ולא נשמע מזה מפיתה ובאמת הירושלמי לבל״ה א״ש לעצים זכית לאב בבושת' ופגם לקרש בתו ולפי הוצעו׳ קו׳ זו גסת; משים הכי איצטליך במס׳ •כתובי לל״ח ל?לוף גז״ש מפתה ע׳׳י שזוכה

מאינסלעניןקנם•. אבלבישת ופגם בין. באונםבי? » י י הסברא

ן מ ו פן! ו i י

אין הלכה כמתם ונמס׳ קדזשין_שנזכר אחר כתעו* נזכר עכזגתא לבי׳ש זנ״ה • ־ זא״כ כצ״ה א״א לטעות ולזמרא ' ה . התלמוד כ לסתיס לן כב״ש ז״א חלא דבעלי סזגי, רקי״לסתם ואח״כ מחלוקת זכז' היינו במדא־מסנתא אבלל ״ .ועוד ז ׳ כשני מסכתות אין סלר לזה זא״כ יש לטעיות מ להאאיכאלס״ל למס׳קלושין קולם מסכי כתוכו׳ ראוי להיות בסדר וא״כ פשיטא להל״ל כפרוטה י זנראה משום- לאיכא ספק בש״ע אבו העזר סי׳ ל״ז מסתפק הרט בעלילאבכמז הו חלקת מחזקק נלין מתנה שניתן לכת אי, יעו׳יש זלי י נ קדושין או ללמ־א לאשה למתנתה •לעצמת ו נראה למיפשט כשיטא לי׳ להש״ם למתנת בחו הוי לאב ומעתה אם נתן לה האריםיכסף הוי בפרוטה מקודשת, ^ r והמותר היי מתנת וסברא זו הוזכר בנית שמואל שם יעזישח״ש תנא דמתני' האב זכאי בבתי ״ כקחשיה בכם* רצה לומר שאס ניתן לו כםף.להיינו רינר דמתקלשת כערוטהק זהמיתר הזי מתנה אכ״ח הזי לאפ זאתי לאשמוענין דמתנע ג כהו הזי לאב ומבואר לין חלש מה שלא הזכירו הפזסקי, ומ אין מקום לטעו׳ דסתיס לן תנא מ״ש מאחר דכבר סתי לן בב״מ כבי׳ה האשה מתקרשת.בפרוטה * וגם דסבלא ידועה היא דב״ש במקום ביה אינו משנה ולפי הוצעה־ ־ >!

לאי משו& ו י ל ״ נ י כ ו 5 י ק ם ל י ק " ן י א ° ש " ש ב ' ש ר א י ? א י ב * כסף קלושין עצמן להי׳ לאנ לא איצטרן למחצוי' לאשמוענין מראמר בקרושיה לאב מקבל וכי׳ והשתא אליר ובזי אלא מ״ש בכסף זכו׳ אתי לאשמוענין למתנת בת v ׳

ל עירן'1 כ ו ל א ע ב ה ה ה י מ צ ע ה ל ת נ ח י מ י ה ה ^ א ב 1 י א א ז ס

ש * ואתד־ ״ ז ע ש י " א ר ם ה ש ל ב " ' מ י ס ה ב ז מ נ ״ ח ' ה כ m ש ?

שמבואר לאין מקים לקיצור הנ״ל מעתה תיקשי ל4־^ . , א י צ מ בענין אחר קיצור או סתירה והוא דל׳*ל זכאי ב

כ א דנק;ט במתני' מאחר לתני במתני׳ רמחנת בחו הוי לה לכאש3* א י צ ח מ כ י א מ ל י מ ה מ מ צ ע ל ה מ י י מ ו ה ה ^ הוי לבעלה מכ״ש למתה הזי לאב א״ז מלאיצטרל לומ^־

י לאב שר י ה א י י ה ה ^ צ מ יייי«א מ ״ וזכאי במציאתה ש באשה הזי מציאתה, • לנעלה משא״כ מתנה דבאשי-

^ v?s לעצמה בבתו הוי לעצמה זלא לאכ א״כ ק׳ או קיצור י י בכסף וכו׳ מאחר ללא מוכח לימיד הליל או לר^םחי

ה י לסתרי אהזלי מלכקיט בכסףמזכח למהנה לאט״ ומדד <. t l K

ה לומי זכאי במציאתה משמע למתכת הבת לעצמ נפשך לומר לאף דאיצטרך לזמר בכסף צלמליט למתכמ ^

: י ז י ׳ לאב מ״מ איצטרך לזמר זכאי במציאתה משום ללא ^] , ^ י מ ממתנה לכ׳ התום׳ בל״ה זכאי במציאתה זכו, ואין ל: - ורח! *ין ללא קנ מציאה להוי לאב מקידושין לשאני קייז

בהו אבל מציאה רקטרחה להגביה המציאה י״ל דהוי לעצמדא ל וכו׳ א״כ ש״מ למתנה שפיר ישלמיליף מקידושין ל

£ ׳ ק ע מ קטרחה ג״כ והוי לאב וסברא זו כ׳הב״ש ג״כ יעו״ש י ו מבואר דלא מוכח מציאה דהוי לאב מק״ז דמתנה כנ״ל . דתשזבתו בצדו מה למחנה דלאקטרהה בי׳ לכך היי לא5* אבל מציאה דעכ״פ טרחה להגביה ה״א לעצמה לכך היצר ךה ^ י ^ לומר'וזכאי במציאחה י אבל עדיין ק״לוראי מ לא נשמע ממתנה כלל אלא יאמר מציאה להז*ה לז לאבואתי מהנה במכ״ש להשתא מציאה לקטי דהוי לאב מתנה דלא קטרחה מכ״ש ״ זכ״ת דאיכא למיפרן לאידך גיסא דמה למציאה שכן באשה הן*

ה .. ש א ב לבעלה לכך בבתו הוי לאב מש^כמהנה למד ה לכך־איצטלך לי מ צ ע כ ל ״ ז ג ת 3 כ הזי לעצמה ןל׳א לה ש א ׳ • גם ז״א דלאז משוס כח יפה דהוי ב ט בכסף ות לכך מתנתה לעצמה זההיפוך בית דז״א לטעמאלמתכ

אשה

כן

המברא השתא אביה וכוי דלעולם י״ל אף דהאב מקבל קמשיה ׳מ״מ הכסף קדושיה שנה וכ״ת'וכי לחנם זכהו הכתזב.בקבלת קדושיה הא י״לדהזטת הואשע״י שזכתה צו רחמנא שיובל ־לקדש בתו בביאה ע״י זה זוכה בבושת 1פנם דהוי שלו נ ובזה אמרתי לבאר התמי׳ שתמה התי״ט במשנה ד׳ פ״ר לכתובית על המפרש שם שהביאיהירזשלמי לחזכות היא בטאה שנותן לו מתנה וכו׳ ומסיים שם וז״ל &ז3ל לש״י פירש דרשאי למוסרה לביאה לשם קדושין זהו זכותז ע״כ יתמהתי״ט עליו ואמר שיטעה בשתים חרא ?זאין לעזרש׳׳י ב{ דלא מםיים כלל זהו זכותו ועוד דלא איקן כלום בהבאת הפירשרשי׳ידעדיין'הקושיא במקומה עזמית למה זכית לו בזה עכ״ל ילפיהצעתינוהנ״ל (לאה ללא טעה המפרש הנ״ל כי טעמו ונימוקו עמו וב׳ קר הקשה התי״ט זחדא יתורץ בחנרתה דכזונתו לפרש דיש טמר רמצינו זכות בביאה אףבלא הירושלמי והוא לפ־׳רש״י במה שזנתה־ לו התורה נקדש בתו ולמסרה אף למזכה שחין ומזה הוי בושת ופגם לאב א״כ זהו זכיתי ואין אני צריך לפי׳ הירושלמי זהו טינתו זא״ש זדז״ק ״ ומעקה ל״ק הקיצור הנ׳׳ל דאיצטריך לזמר בכסף וכזי דאי אמר רק בקידושיה ה״א דאין האב זוכה רק בקבלת קדושי בתז אבל הכסף שלה ״

וכ״ת השתא יכו׳ דז׳יא דהא נסתר סברא זי דייל דהזכייי. הוא לעניין י בושת ופצה ולא לענין כסף קידושיה ולכן א4צטרך לומר בכסף זכו׳' לומר דזזכה בכסף קדושיה עצמו ולק״מ י י אך לפי׳'קו׳ היסוד שלי דמבוחר דלא יליף דהוי בושת ופגם לאב מקדושין רק מדיר\ב מפתה א״כ אין מקום, שעל התוספת והשתא אביה וכו׳ הוי סברא נכזבה לקי' א א״צהדרא קו׳ א׳ישבש׳׳ם דהכ״ל בקיצור ל״ל בכסף וכי׳ ״ ועדיין הי׳ מקום לתיץ קו׳ א׳ בש״ם ואף דהוי קו׳ היסוד שלי קו' מכח איזה קי׳'חיצונה והוא דקי במתלית׳ דקדושין ןיהליהאשה נקנית בג׳ דרכים בכסף יכו' • . בכסףב״ש אומרים בדינר יבשוה דינר זב״ה אומרים בפרוטה דלכאזר, קי ודאי במתני׳ לא בא לפרש דינא כסף'מהו אז 'בשטר׳ מאלו השלשה א ל כיצד רק בש׳ים'לחית לפרשבפרצ1ות כ א״כהל״ל במתני׳ םתם׳אשה ניקציאבג״ דרכים בכסף ובשנוי ובביאהוקוכה אתעצמהוכו* זבש״ם ה״ללפרש *לוגתא דנ״ש ז3*ה * י או דקידהל״ל בפרוטה סחםת דהא״לש במקום ב״ה אינה משנה וכדתני למסקנת ב״ במתליתןלכ״ע חמש פרוטות הן וכוי והאשה מהק־שת כפריטי• ׳ונראה משום דע״כ צריך למתני *מתליתן ׳כסף •כזיצ^רש בש״ם שם הא דיליף קיחה קיחהן לצריך למתני כסף מעתה בהכרח ^ ז ״ ׳ ^ כ ר צ ז fcsv נ צריןילהביאיפלוגהאדביש'וב״ה כאן והוא דקי״ל בגט פשוט דף קצףא ובטלימ סימן מ״ב' כתב כסף סתם אינו פחות מדינר ״ י ומעתה אלי אמרי במחניחן כסף סתם ה״א דסתים לן תצאכב״ש דהיינו דינר לכן הוצרך לומר פלוגתא בית שמאי ובית הילל רסבידא ליי""לבית הילל בפרוטה ונחית לפרש י כמה היא פרוטה ללמדנו דהלכה כבית הילל וב>שמאי במקום בית יי>לצ' אינל&ןנה כמו שכתוב הרשב״א בזה ״ ומצנתה לפי• זה יש י להמוה בסוגיין לתני,במחניתןה ״ מס׳יסתס יףיי לי׳לימיבפרוט׳ כמסקנת ההלכה שהוא מ להא גס שםיבקלוש״יז הי׳ראוי לומר בפרוט׳ fk משוס דתני׳ ניסנית והיינו נכסף זכו'׳ * י וכלישנא דקרא

ואם' כן כאןפש^טא דהיי לי׳ילומר בכסף ימה שא^כ השתא דיש לומר ו^סתיס לן תנאכב״שדס״לדקדזשי אשה הוא בדינר דזקא • זאע״ג דקי״ל סתם זאח״כ מחלוקת

ז עג »

יןגוכה וכויה״צלחלת בנערהעצמהלומד . י ואימאה״מ נערה שקיבל אביה קדושיה אז הסברא נלתנת להאב - שקיצ כםפאג״כאבל נערה שקידשה א-עאימא דטאתשקלג״פי כספא וגס הפשוק את 3תי וגו׳ בנערה כתיב . וכפי׳ רש וכסברת הש״מ תקדש וכו* וכ״ת דבאמת אם היא קבלה קדושיה סבר העקשן. ודאי גם הכסף שנה מכת• הסברא הכ״ל ומה דכרין תקדש נפשה וכו, רוצה לומר• אמאי האבא מאתר שהיא נערה יאית לת לוקא מקבל קדוש יה וצא ה יד תיקדש נפשה ג״כ וכו׳ ( דאי ן לזמר דכוונת שא לתו תיקדש נפשה הקא ולא האב כלל ז״ א• דלקמן^פליגי בדףf•מ״ג ר״י ור״צ בנערה דס״ל לר״ל היא ואביה מלגצין תלושי זר״י ס״ל אביה ולא היא יכו׳ י אבל היא.ולא אפיו* ליכא שום סברא כלל וע״כ לומד לכריך תיקדש נפשה ג״פ קאמר!) גם ז״א דא״כ מאיפריך כלל. דל מא באמת כזונת* מתני׳ רתני האב זכאי בבתו בקדושיה ובו* דלמא כוונתו, ׳ לומר דאב במי זכאי ומכ״ש היא עצמה וכו׳ ; ט ק׳ צהמקשן שהקשה ואימא ה״מ קטנה וכוי'. אבל

' י נערה דאי׳לה יד תקדש נפשה ורמקול כספ ויש להבין כזונת המקשן מהו בזה אי ר״ל דדוקא היא עצמי

תקדש נפשה והאב לאיהי' בידו רשות לקבל קידושיה כלל. מאחר להיא עצמה יש לה יל ז׳יא להא פליגי ר׳ יוחנן וריש

לקיש בקדושין דף מ״ג ללריש לקיש בנערה היא ואביה י מקבלין קדושיה זלר״י אביה ולא היא וכזי י הרילהיא ולא אביה ליכא למ״ר מאי אמית דכוונתז לומר דגס היא תקדש נפשת זכשלךשה נפשה תקבל הכסף ג״כ ־ אבל באמת רהאב ג״כ מקבל קדושי בתו ואז הכסף שלו מכת סברא השתא וכו׳ א״כ ק׳ ק׳ הליל דמל׳ל להקשית ללמא

באמת פירושו במתני׳ כך הוא האב זכאי בבתו בקדושיה. ל״ל כקטנה האב דזקא ולא היא דאין לה יד. וכנערה אף

o אביה קאמר וכריש לקיש הנ״ל דהיא ואביה מקבלין דה״א הואיל ונערה אית לה יד אין לאביה שום זכי׳ בת קמ״ל זק'

להמקש ן שהקשה תיקדש נפשה והשקול כספה׳ להתרצןאחר שכוונת המקשן הי׳ בשאלתו ו י ל בכסף מנ״ל דהוי לאבי׳ א״כ ק׳ להתלצןאדמשני תחלה מפסוק אין כסף וע״ז יש מקום לחזור ולהקשו׳ ואימא לדידה וע״כ מוכרח לפשוט מפסוק את בתי נתתי וגוי

ולומר השתא אביה וכו׳ דתיררן זה ה״ל לשנוי מיל למזכח., דהכסף לאב מדכתיב את בתי נחחי ללמוד שהאב מקבל הקדושין א״כ דין הוא דלישקול האב כספא ג״כ וכ״ת השתא אסיק ארעתי׳וכז׳ ז״א דע״כ ידע כבר מפסוק זה לדרש׳כנ״ל׳ להמקשן דפריך . ל״ל קרא לאמה ן יא ל

תיפוקלי׳מבכערי׳ בית אביה וכז׳ וק׳דלמא,איצטד1 פסוק לאמה משום דגלי קרא בנעורי׳ בית אביה והי׳ מקום לומר דאף נערה מעשת ידיה לאביה לכך איצנוי־ך-קרא דלאמה לסתור זה ולומד כל זמן שיוכל למכור את בתו לאמה אז מעשה' ידיה לאביה דהיינו כל זמן שהיא קטנה משא״כנערה שאינו ינולילמכרה מעשה ידיה שלה ניכ״ת

אי פסיק לאימה אתי ללמל על קטנה שיהי׳ מעשה ידיה . לאביה אםלן למהילי קרא מלמוד מס?רא השתא זבוני מזבן לה מעשה ידיה מיבצני ז״א דבאמת אילו לא כתיב

בנעוריה לא הי׳ איצטרך לאמה להיינלמזדמסבראהצ״ל • .משא״כהשתא לכתיב מעורי׳ והי׳ מקוס׳ לזמר אפי׳ נערה.*

מעשה ידיה לאביה לכך איצטין לכתוב לאמה לסתור זה י יכ׳ית א״צ לאכצתיב״לא הא׳ ולא ויו׳ דלא'לכתוב בנעוריה

לז י ושזנ

בן פוחת ^

וללך לא^צטריך המקשן כאן בכתובות לשאול רק מנ״ל להכםףלאב וכעי׳ דש״י י א״כ ק" על המקשן רפריך אח״ז ואימא ללילה זע •כ הא לכתיב אין כסף הוא ללמד שהאשה ביקנית לבעלה בכשף זכפי׳ רש״י משמע לבלאיה לא היינו יודעים דאשהיניקנית בכסף מראיצטרך פסזק אין כסף• להט זע״ג משוםדה״ל דלא מוכח מכי יקח קידושי כםףא״כ הלרא-קז׳ אדפרין מלל דהכסף לאביה ולא פריך איהי גופא מגיל ד&ק*יא בכסף כלל י מלבר מה שםתרי

לברי.מףי אהדלי תוך;כייר מדפי׳ ברייה מליל דכםף לאטהש״מ להוא פשוט דא״צ לשאול מליל דמקניא בכסף׳ רש״י בל״ה 4 ואימא משום דיציף מכי קח זאח״כ פי לדילה לפסוק אין־כםף אתי לומר דלקנית לבעל בקידושי לסף משמע למט יקחלא מוכח כלום * וכ״ת לתרזוייהו פסוקי איצטריךלקלושי כסף וכצריכיתא הנזכר בקחשיןדףד' ע״ב י גם ז״א לאי ילע מצריכותא א״כ ק׳ •עלמ״ש אימא לדילה זכקו׳ הסו׳ ועז׳ דבמםקנא הוא דירעינן מהצמכיתא משא״פ ברברי המקשן כאן וכהוכחה התייספיי בקדושיןבר״ה ואימא לדידה וכפי׳ מוהרש״א שסי ה ק ׳ ־ הא ע״כ לפי הוצעה הנ״ל שזכרנו מוכח לכוונת המקשן ־היה במ״ש תקחש נפשה וכו׳ היינו שגע היא תהיה רשאי לקבל קזזשיה זאז תשקול כספה אבל על האב לא עלה ע״ר המקשן מעולם לזמרי שלא יהיה רשאי לקבל קדושי בתי. זא״כ כשרצה התרצן לסתור סברה המקשן בזה ע״כ היה יצריך לפשוט מאיזה פסוק שיהיה מוכח שהכסף יהיה •של אב אף כשהיא עצמה מקבלת קדושיה י זא״כ מה זה.־ראי׳ מפסוק בנעוריה בית אביה רכל שבח נעורים לאביה.״ דז״א במשמע כלל די״ל דגם האב זכאי בקדושיה קאמל ולעולם-י״ל דגם היא שיש לה יד אס קבלה קידושיה הכסף לעצמה י זע״כ לזמר כן אף לפי המסקנא דמוקמינן האי קרא בהפרת נדרים ובהפרה קיימא לן אביה ובעלה מפירין נדריה אע״פ דכתיבבנעוריה בית אביה וצ״ל לה״ק דעדין היא כרשות אביה ג״כ שלא יצאה

מרשותו לגמר*א״כ ה״נ לענין קדושין נימא כךק מאחר לקושי המקשן שהקשה ראשונה בכסף ן, . מנ״ל וקו׳ שניה שהקשה ואימא לדירל• הכל עולה(כ יש לשום אל כזונת שאלהאחת לומר מצ׳זל דהוי לאבוה א׳ לב על שינוי הלשון או דהל״צ תחלה ג״כ ואימא לדידה או אח״כ ג׳?כ בכסף מנ״ל משא״כהשתא משמע דמ״ש ואימא לדירה הוא קו׳ אחרת ועכ׳יפ הל״ל ואכתי אימא לדידה לתוליעשזהז עצם כוונת שאלההראשונה כדי שלא נטעה לזמר דעכשייי הוא מחחרש להמקשן קו׳ זאת ולא טזזן ^יהה t ק׳עלשהשיביהתרצןלרך תימא יאמר השחא ל ח ה

ה י י וכו׳ באלו ׳כבר מזכח דידע המקשן י ב א מסברא זו דהאב מקבל קדושיה מפסוק הנ״ל זאפ״ה הקשה ואימא־לדידה ומזה יצא להתרצן שתמה עליו ואמי השתא וכו׳־״ ובאמת אין כאן שוםרמיזא מזה דיש לזמר ללא לחית המקשן לזה כלל דמוכח מפסיק את בתי לומר דהאב מקבל קדושיה מאחר דאיכא לפרש פסוק זה על׳כזונה אחרת דאתי ללמד מאמן האב לאסיר את בתו וכמ״ש התוספות כאן דלמםקנאבאמת הפסיק אתילדרשאזו י 1א״כמהמקוסהיתלתתרצןלתמיה להמקשןבזה דהצ״ל

א •איק את בתמתתי יכי׳ דאביה ״מקלל ־ ת תירוצי 3ניתו קידושיהלכך איהו שקלי׳ כספה % ח לן אמחית־המקשן׳W וכה לנערה לפריו ״ ואימא כחלק פין ל

ז ?סף ר ו בן פ

0 מס:

ק : ס מ :סף אלא ב!שת ופגם מ>״ל להוי לאביה אימה ללילה ו .:סתברא להוי לאביה ראי בעי הזי מסר לה למנוול ומונה • שחין ופי' רש״י ראי בעי משר לה לחלשה בביאה למנוול כלתנן האב זכאי בבתו בנשף שטר וביאה יעו״ש • הרי מת שזוכה האב בבוש׳ ו עגה להוי צרירה הואיל וזכתה לו התור׳ לקדש בת? בביאה ואמרי׳ משברא להוי לאב לאי בעי מסר לה וכו׳ אבל אי לא הי׳ לו שוס זםת לקלש בתו- ככיאה פשיטא להוי נשאר אסברא חיצונה לבושת ופנס ללילה הוי

וא״כודאי א״ש לשון זכאי אף בביאה בלא הירושלמי הניל׳ והיא קו׳ שני׳ על החום׳ לאס כוונתן. ״ ק ן י

כאי י במ״ש ירושלמי זה לחרן לשון ז דקאמר גבי ביאה א״כ במס׳ כתזבו׳ ר\ל להתוס׳ כהביא הירושלמי זה רשס הוא מקימו במשנה שזכרנז משח״טשםיל במס׳ קדושין• מביאו השים אגב גררא להקשר ממנו מל׳' בתזס׳בל״הואימא י להכסףלאב ״ טו ק לדידה וא״ת הא ע״כ לא איצטרך, ויש לתמוה בשלמאכאןבמס׳ כתובות הוא , ו כ קרא ז ליש מקום לתום׳ להקשו׳ קו׳ זו מדפרין בכסף מנ״ל להוי לאב ולא פרק־ אעקרא דדינא מליל למקניא בכסף וצי׳לד לא שאל לק מנ״ל כ ל דהי' פשיט צי׳ זה מפסוק כי יי/מ ו להוי לאב • וע״ז משני התרצן שפיר מדכתיב קיא יתירא׳ אין כסף ש״מ להוי לאב • והשתא דהקשההמקשן ואימא° למ*ל לסברת כ 5* ח ת י'5 ו פ ס 1 ת ז ה ש ן י ר ה ז 5 כ ש " ה א ד ד ל המקשה • משא״כ במסכת לתלושי? אין מקים לתו>ף ומליל ס כ א כ י כ , ר מ ׳ ד " ; י מ ת ר ס ת ן ש י י ^ פ ה ' w ד ז ש ו י ה ל׳ לפשוט ה א ^ ד ט ' י מ ל ל ״ נ דהוי לחביהק' למה שאל מה ז ח ל חי מפסוק כי יקח • זע״כ צריך לזמר דאכתי לא נל תרתי ו א ש ל ל י 5 ז ל ה כ ל ז ' א ז ש ר י ל י ת ח א י י ׳ ט י י ז ם 5 ד

הנ״ל יא״כהתרצן לא דבר נכונה במה שהשיב מפסוק אי* כסף ללא מוכח לפשוט ב׳ שאלות הנ״ל זעליין^שארר מעםו המקשן בשאלה א׳ וזה שאמר ואימא לדידה מאחי יס ז י ה מ לא מוכח.לפשוט ב׳ שאלות הל׳ל וכפי׳ רש״י וא״כ מ לתוספות להקשות על המקשן וא״ת וטי דטעמו וכימות עס המקשן בזה כאשר זכרנו לעיל ג״כ •^ מ א א נ ק ס מ ן במ״שהתוס׳ דלקמן ב TD ל

למיתרי קראיצריט והוא דאררבא מכחהצריכומאסא ליש מקום לקי׳ התוספות

, זא״תהא־לקטנה ט לפסוק איירי בגערה מ״מ ייצ לה״ק ו וכו׳ וקי חרא למ״ש ואעיג וכר היינו דברי רש״ייממש והצ״ל כן פי׳ בקונטר׳ וכדרכו בלימ בזה יעיי לקו׳התוס׳.שהקשו• זאיח הי׳ אפשר להקשו׳ בלא הוצעה זן שזכר!תמלה י׳ לתוס׳ והיא קו׳ היסוד שלי שהקשי־התג* ( ףן ל י הימאהיכי בעילמימר נילוףמגושרןף ן 7 ופגם זכו, ויש להקשית הא ע״כ מוכח מש״ם ע* זי ע מ׳׳ב דנושת ופגם הוי לאמה בלא האי שברא לאי כ מסר לה 01׳ דקאמר בייש ל ;ערה שנתפתתה •בושתה וכן׳ וכדין מאיקמ״ל הטנא המפתה מחן ליל והאונס ־ ארבעה ומשני לאביה איצטלין ליה -הא־נמי פגןישא מלקא יהיבמפתה דאי לעצמה הא-מלעתה וכוי קרי•י ע י לאביה בלא האי סברא דאי 3 דמזכחדטשח ופגם טת ופגם מקדושין כלל ש ז ב ל ־ 1 מ צ א נ ל } , -

ושפי׳

ושוב לא אצטדך ג״כ לאמת * ז״א רזדאי איצטרין לכתוב בנעוריה להפרת נדרים וכרמשיק הש״ס א״כ אילו צאכתיבל^מה ה״א להא לנתיב בנעוריה אתי ללמד עניןהנ״ל לכך איצטרין לכתוב ג״כ לאמה דאז מוכח לבכעוריה להפרת נררים הוא דאתי !א״כ אין מקוםא להמקשן להקשות תיטק ליה מבנעוריה ״ זני״ת דאח״כ ט למסיק. לומר אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב ויש לומר דנתכיין לכל מה שכתבנו * •אבל קידם שבא לסברא זי דאיצטרך להפרת נדרים ודאי ק' לא נכתזכ לא הא׳ ולא־ y ק דקאמר ובמעשה ידיה ומפרש בש״ס ״ו י מדכתיב וכי ימכור את בתו לאמה מה אמה מ״י לרבה אף בת מ״י לאביה זק׳ קי' התום׳ שהקשו בדף מ״ג ע״א ל״ל והתנחלתם ללמד דמ״י לאחר מיתת האבהוי לעצמה ולא לאחין דבלא״ה נדע זה דהא דמ״י כאביה נלמד מצאמה ואמה גופה אינו עובדת לא את הבן ולא הבת וכי׳ י וכי׳ת כתירוץ התום׳ שם רלנערה באמת לא צרין קרא מטעם זה כי איצטיך קרא לקטנה ללא נלמל למעשה ידיה לאביה כ״א משברא השתא זבוניה ד מזבן ונו׳ יה״אדאף לאחר מיתת האב מעשה י לאחין לכך איצטרך והתנחלתם עכ״ל י א״כ מעתהק׳ לפי מה לקי״ל בש״ם לקדושין דף י״ן לדש לקיש דאמה העברי׳ יוצאת מרשית רבו במיתת אביה מק״ו מה סימנין שאין מזציאין מרשית אב מיציאין מרשות אדון מיתה ומוציאה מרשית אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וכי׳ ־ ומעתה לפ״ז קשה דזדאי כמו דאמרי׳ שאין אביה יטל למכור בתו נערה מק״ז השתא מכירה כבר יוצאה מרבו בסימני נעייית שאינה מטרה לא כ״ש שלא תמכר זכמ״ש החזספות בד״ה השתא זבזני מזבין זכו׳ י ה״נ יש לומר בקטנה השתא מכורה כבר יוצאת מרבו במיתת אב שאינה מכורה לא כ״ששלא תמכר ומאחר דמוכח שאינה נמכרת אף כשהיא קטנה לאחר מיתת אביה א״כ פשיטא דגם־מעשה ידיה הוי לעצגלה דהא מצד הסברא היה ראיי שיהיה מעשה ידיה לעצמה אף בחיי. אביה משום דקטרחה אלא משוס דיכזל למוכרה הזי מעשה ידית לאביה א״כ לאחר מיתח אב שאינה נמכרת כלל פשיטא דהוי מעשה ידיה לעצמה ולא לאחין ולמה איצטרך קיא דוהתנחלתם י ומהוצעת קר זו נמשך ק׳ תמוהו על השים דתמה התרצן ואתר השתא אביה מקבל קילושיה• לכתיב את בתי נתתי וגו׳׳ רש״י שם בתמיה אפשר שעל חנם ואיהי שקלא צספא ט זכהו הכתוב בקבלת קלוטה• f וקי ללמא לעולם •כסף קדשיה שלה זכםברא חיצונה זכ״ת יכי לחנם זכהו הכתיב פיצלת קדושיה־״ ז״אדוראי יצא לו זכות מקבלת קדושיה שבכללה היא מה שמקדש בביאה לכל מי שירצה אף למנוול ופר ומזה נמשך דטי נושחופגכלאב זזה הוא זכית! שזכחה לו הכתוב * יג ק והיא יקי׳ ראשונה על התזס׳ שם בד״ה י האבאי יכי" •־ ומפרש בירושלמי וס׳ י לכאורה קשה מאי בעי כ ז

•החוש״ בזהשמביא הירושלמי • וצ״ל כליל לקי לתיס׳ מה חסת איגא לאב בביאה ולתרץזה מביא פי׳ הירושלי דמיירי באמייילי' ייילדמנה זתחקדש בתך לי בביאה יא״־שלשון. זנאי אף בביאה ״׳אבל מה מאוד נכלאתי על דברי התזס׳ גזה.למשמע ל א״א לתר׳ן קז׳-זו-כי׳א לפרש כפי׳ הירושלמי י •ןז״א למבואר לחלזיזי' הנ״ל׳מסוגיא חלמיל׳ לילן לקאמר דף מ׳ ע׳!3 נשלמא קנסבתיב ונתן לאט הנערה חמשים

V

* 9ז t w

Jfc נפרש דבקרושיר\זל דכםז< 1שטר דאתו מחמת קלונוין שצו פשיטא א״ש־לבאמת פירושו כן הוא אף לאתר לתני בכסף וכו׳ ןאף אס נטעה לומר למיג* בקדושיה ר״ל שהאב• מקבל קרישי בתו ע״מ א״ש דממילאנשמע שהכסף־ שלו­ לה שתא אביה ולוי ושוב לא איצטרך ג״כ לומר וזכאי גבי מציאת צפרש-דהכצ ענין א׳ דלפי הוצעה זז בל״ה מיפי* לזמר כן או הא ריש מקם להקשו* קיצור תין תיצור הוא א״א לה:תא אביה יכו׳ ה!א סברא נכונה אבל לפי הזצעת קרא׳ שעל התר ל״לללי׳ הירושלמי דבל״הא״ש-לשון, זכאי בביאה שזוכה בבושת ופגם וכר ומזה נמשך דאין יזה סברא כלל השתא וכו׳ די״ל להזכות הוא שזוכה בבושת זפגל* אבל כסף קידושיה לעולם הן שלה א״כצ״ק ק-יצוריס הלל לודאי איצטרך לזמר בכסף לגופי משים דלא נשמע ממה שאמר בקדושיה שהאכ מקבל קרישי כתו שיהי׳־הכסף ׳ג״כ שלו מכת השתא וכו׳ דכבר נסתר סברא זו ומאחר דאיצטרך צימר בכסף צריך לומר ג״צ וזכאי במציאתה־ שלא נטעה לומר דתלי מילי נקיט • וכית וראי קיצור ראשון לק״# כליל אבל קיצור שני קשה גם השתא ל״ל וזכאי מלית שלא'כ מיכח השתא נטעה לומר* דתרי מילי נקיט ז*א דהא ע;i"לפי הוצעה זו רבאמת תרי מילי נקיט • בשלמא בל לא הי׳ אפשר לומר כך מכח קו׳ הליל דל״ל בבא שני׳ דחרא מכלל חבירתה נשמע דהשתא אביה וכוי * משא״כ עכשיו מסתר סברא זו ולא אמרי׳ השתא א״כ ודאי צ״ל דתרי מיצי נקיט דאיצטרך לאש^וענין שתאב מקבל קידושי בתו ישיב איצטרך לאשמוענין שהכסף שצי א״כ ק׳ דנקיט וזכאי גבי מציאה דהל״ל וזכאי בכסף אי ל״ל וזכאי גם גבי מציאה גם ז״א דלעולםי״ל ללמדינו בזת דבכםף פירושו זכי׳ יכלל רצה לומר דלא איירי מתניתן רק בזה שכסף קדושין שלו .אבל מקבלת קדושין בתו לא איירי מתניתן כלל ממ״נ דאי בקטנה א״צ לאשמיענין כלל להא לית לה יד לקבל קדושיה ובנערה באמת אינו מוכרע אי האב מקבל קידושיה או לאו לבמסכתא קדושין הוא דאיכא פלוג־תא דרבי יוחנן ורישל ל לקיש בזה אס כן צא ק״מ והשתא מבואר גם ק׳ ב׳ ה והוא אלשאצ ככסף מלצ וצא שאצ מכצן למקבל קדושיה אלצ דידע מפסיק את בתי וגז׳ א״כ תיפשיט לנפשי׳שהכםף לאב רהשתא וכר דז״א מאתר מסתר םבי־א זו דלא אמריי השתא א״כ שפיר י״ל אף לההיא פשיטא לי׳ מ״מ זה מיבעי לל׳וק׳יל v וכל זה א״א דבקי׳ א׳ שעלהתיס׳הוי ק׳ וכלל אך לפיקו׳ היוד ש״מ דאין התימא שעל התום׳ תימא כלל משום רכישת ופגם להוי לאב נלמד מליהיב מפתה ולא נלמד מקדושין דאי בעי מסר לה זכז׳ א״כ איןטרך מקום לקו׳ א׳ שעל התום׳ הלל דמבואר דע׳?כ איצ י לפי׳ הירושלמי לאין לומר להוט׳ היי לבושת ופגם הו של אב מכת הקרזשין שזכתה לז רחמנא רזיא ללאו מקדושין אחיא ונשארו סברת הש״ם השתא אביה וכו׳ סברא נכונה והדראק׳ קיצור תוך קיצור הלל ״ אפם שהי׳ מקום לתרץ ולזמר לנםתר קו' היסוד שלי מלח איזה קי5זר או היתירה אחרת והוא דק׳ הקיצור שהקשה הש״ס מאי קמ״ל

ה ק פ מ כ י ה תנינאזלו׳ וכ״ת לאביה איצטרך ליי מדקא י וסי הרי דמיכח לבושת ופגם היי לאב מליהיכ מפתה אם כן יש סתירה להש״ס לאיצטרך לזמר דבזמת ופגם לאב מכה סברא דאי בעי מםר לה זכו׳ הא בל״ה מיניוס לע״כ ליל כפי׳ תוספות 5* ה י 5 ת ע דהוי לאב מליהיב מ

> ש ה ל

ן י ב

א&$ לעצמת ננשוכז •לאייג! 6? יל >>שא״כ בבת־ והראי' *ולכתבי/התושנ׳ י בדף ך״ר ע״ת לעבד ואשי* הושווום ללילן לי׳ יד * זא״צ״ה מתכת ענד' הוי לרבו *ז תה צ משא״פ בחשה להי# לה יד וטי א״כ ה״נ בתו קטנה׳ דלית לר\ד" fl הוא שיהא לאב • וכ״ת מינית קטנה אבל נערה לאיית׳ לה T וה״א־ למתנהה לעצמה מש״: הוצרך לומר6 ז״א דצם 3כשף זס׳ דא3'׳ בנערהיהוימתלת? לאביה • ג השתא לתני בכסף להשמיענו רמתכת הבת לאב מלל לזמר ל1$ה קאמר דלמא דווקא בקטנה משום דלית לתייר משיאי/נ נערה מאחר דאיכי? למילר ־ת ני והכי אזקמיצין אמסתבר •מעיי ל$0לת קטנה לאיי לאיית לאנ וציית אי להשמיענו רץ קטנה ל״ל בכסף כלל דבלא״ה נדצ מסברא דמתנתהלאב דהאליתלה ירגםזהאינו להא כתיב אא בתי באתי וגו׳ ללמדינו דאב מקבל קרישי באו קטכה ׳*קשה ל״ל קרא בקטנה מאחר דלית לה יד ובלא״ה נדע •דהוי לאב וכאשר יבואר שם יבואר במתני' ג״כ • א׳לא ודאי לאין זה פירכא כלל ושפיר יש למיליף מתנה ׳ממציאה ויהדרא קו׳ קיצור הליל ל״ל בכסף ומהמשך קיצורצאיי •זה קשה לי עור תיך קיצור זה קיצור אחר והוא ללייל וץ האב זכאי בלתו מ 'לקאמר גבי מציאה דהלל בקיצור נ :בקירישיה וט׳ ומציאתה יכי׳ י וכ״ת מה תקום מ ׳אתי ׳להקשות קיצור זה את־ הוצעה קיצור הלל לודאי ק׳ . קיצור זה בל״ז י״ל לבל״יז לא היה מקום לקיצור זה להוי לי׳ אתי״ט מספיק לתרץ קיצור זה תכי בל״ה וזכאי במציאתה •וז״ל משום לכסף ושטר וביאה פרושיו דבקרושיה הן ומה-לנקטזבמציאתההרמיליאחמנא לכך איצטיך למהלד ולמנןני וזצ>ןי וכו׳ עכ״צ; ולכאורה ישי לתמוה עלט מלזום דמילי אחרינא הוא צריך' למימר וזכאי דבריו ו לאיכ הליל ג״כ וזכאי גבי מעשה. ידיה והפרת נדריה לג״כ מילי אחריני הן ועזר דלכאורה לא נפקא לן מידי בזה דע״כ נפריש כך אף אם לא יאמל וזכאי:(אחר דא׳יא לפרש גענין אתר לכך נראהלומר משום דאיכאצפרש בבא זו במתני׳ בשני פני׳ ובמ״ש וזכאי גבי מציאה נתברר לן פירושו דהאי מתלי׳ י והוא דאיכא לפרש מ״שבקירושיהבכם״ףזכו׳ להוי פירושו כפירשהתי״ט לג״ל < וגם י״ל יתרי מילי נקט האחד מה שזוכה בקדושיה שמקבל קידושיה כמוכח מפסוק את בתי כתתי וצו׳ שנית שזוכה לכסף זכו׳ ר״לרצםף קידושיה עצמן הןה לצור על לי צלוחית ובביאה.כפיר׳ א שלו ובשטר יש לו מ ל\רו6למי ומאחר דאיכא לפרש הכי והכי לכךינקיט

שנית וזכאי גבי מציאה לומרי למציאה הוא דהוי' מילי אחרינא £דחזל ותני בי׳ וזכאי משא׳ינ בקידושיה בכסף הכל ענין אחר לבצסף פירושי דבקדושיה הן דאי ס״ד .•לתל מילי הן הל״ל וזכא״י בכסף ופי׳ * . והטעם לאמת יימאן לפרש כוונת המשנה דחרי מילי הן מתום לא״כ תל!שי לך ל׳יל דנקיט תלי מילי רחדא מכלל חברתה גשצ3ע לממ״ש בקידושיה שצאל מקבל קדושי בתו ממילא לשמע^כסף שלו רהשתא אביה וכו׳« לכך מפרש לבאמת הכל ענין א׳ זכנ״ל. הנלע״ר כתבתי בכוונת התי״ט הלל ומעתה לפ״ז ק׳ קיצ יי תיך קיציר ללא נכתצ לא הא׳ וצא זי*ו לאתי לתני בכסן* וכי׳ יהיה מקול* לומר יתיימיליהן זהוצרו לומר שני* זזכאי גבי מציאה ־יכד*ת כוונת תמ#׳רנכסף פירושו וכו׳ לקי ל״ל בלםף זצןטר ^ לט דהצ״ל בקיצור האב זכאי בבתו בקידושיה אם י ק נ ל ה א י נ י

p פוחת *ו ופגם במכזתה כלל ייוצ״ל למאנוסת יציף א״צודאי נקי#ן העיקר ונכללו הטפל ובאמת לשיטת רש״י זהרמב״ם אי מקום לקזשית היסוד שצי ומבואר הקיצור׳ הנ״ל אבצ לשיטת הראב״ד דמוכח מכת הקו׳ דהצ״ל צער איצטרנל׳ לאתי סוגיין לשמעתין כוותי' דאי לרש״י והרמב״סודאי ל1 קשה קו׳ זו להלל צער איצט־כ' ליי לס״ל להוי לאביה וקאי ארישא כנזכר אלא ש״מ כהראב״ר א״כ חל עלינו חובת ביאור הקיצזרי׳ הלל וסיגנזן ביאור הסזגי' לשיטתונ״5 לבאר תחצה קי׳ ג״ר שכש״ס וא״א צבאי ב' קי׳ אלו כ״א

ע״פ ב׳ קו׳ שבש״ם והוא קו׳ ב׳ ג׳ ואז א״ש הכל ואס נפשן לומר הלא יש מקום לפרש כל השיטה ע״פ קן* ג״ררי״ל בלא הוצעה ביאור התוס׳ שזכרנו והיא יי״ל מיש בכסף מנלן רצה לומר מכלן דה:םף לאביה וכפי׳ רש״י ולאקמ נסתפק לזמר מנלן דמקגיא בכסף דידע מפסוק ט ית י ז מ א והוא מדתני לשון ניקני׳ וכלל אלא שהתרצן ל לכוונתהמקשןוסברדטונתהמקשן הי׳ מלש בכסףמנלן רצה לומר מלל דמקניא בכסף לאין לזמר מגלן ילאבים קאמר א״כ קשה ארשאיל מנלן דהוי לאביה הזי לי׳ לשאול מנלן שהחב מקבל קלישי בתו כמשמעות לשק המשנה' מעסיק את בתי י א ל ט י ש ט פ ש כ מ י ל ״ נ ו ל א " כ כ בקידושיה י וגו׳ א״כ מה תה ששאל מנלן להכםף לאב השתא וכו׳ אלאל ש״מ רכזונתו לומר מנלן דמקניא בכסף ולזה משני מפסות יהיינו שנינ־ט׳ ר ח ה א א ט י 1 ב ם ש כ י אין כסף דמוכת יי להעמ» ב ה ח י ! י ' ק ט ו ס פ ט מ ו * פ ה ל צ ף ^ י ם כ לבעלה כ

ימאן בזה דא״כ למה נסתפק מכלן דמקניא בכסף *הא) ? י כ ק י ידע מפסוק ני יקח דאצ״כ הזי להקשז׳ מ״ש לתני כ

J ס זכז׳ אצא ש״מ דקאי אפסוק כי יקח וכתירץ השי

י ב ^ ־ מ ק ה ל ז ז ב א מ מ ד * א ש ל ן א ל ג ל מ א ש ה ש ה ז כ מ ״ א

מפסוק אין כסף * והמקשן בראותו תה^יכלו־- מפסוק חין כשף לפשוט לו למקניא בכס^ יי^ין לומו׳ י פ ף כ ס ו כ נ ל י ת א כ א ל ה ־ ל * א ל י י ה ה י ז ו מ ט ל י ש פ י

נת! ו הש״ס ואז הרגיש המקשן שלא כחית התלצן לסוף כו לסכר לשאלתו היי מכלן למקניא בכסף ובאמת ז״א

' ^ י ד ל ״ הוצרך לפרט שאלתו ואמי זאימא לדירה רP צ £ י ו ר שאלתי הי׳ נכסף מכלן על כיונה ״ מנל1 ד

י ד מ י וע״ז ת ת ^ ט ש ז ן } ע י א א ה ל י י ד א ל מ י א י^ י ח ע ד ואמר דודאי אין מקום לשאלה זז וגם מתתלה י* י תי אוחד מ י לת לפרש טינת שאלתי באיפ1 ״ אלא ש״ . י מטעם ראי סיר מצלן להכסף לאביה יאמר אס %

S צ להאב י א א ש ל ה י י ב א 1 ^ ל ל נ ל מ י א ש י א

ה האכ זכאי בבתו נ ש מ * ה ו ש ת ל י ע מ ש מ ל נ ל קדושיה כ? י J ׳ א ת בקדושי׳ אצ״ל דפשיטא ליי מפסיק את בתי מד אין מקום לשאול ג״כ מנלן שהכסף לאב דהשתא אבי* כ זכו׳• זא״כ עתה שראיתי כזונת שאלתך במפורש ב מנלן דהוי לאב א״כ מעתה תיקשי לשאלתך השתאיאבי^ מקבל קדושיה דפשיטא לך זה מפמק את בתי זאיהי שקצ*מ ל ת כספא בתמי׳ ומטעם לחי׳ זה לא רציתי לפרש ת^ א כוונת המקשן על לרך זה י וחזר/המקשן ו

לזראי לא נעלם ממנו הספק את בתי וגו׳ ולכן לא! ז למכמי ל ג אי האב מקבל קדזשי בתו אז לאו והא שנסתפק מ: ז״א לה״מ קטכל^ לאביה הא השתא אביה מקבל קרישי׳ וטי שאין לה יד זע״כ אליה מקבל קדושיה • ובזה לאמת תשיט/ה ל ח ת לי׳ רהאבשקילכספא ג״כ אלא רנוונתשאולתיהי' מ

" להא^ \ ה ^ ה נ ש ^ מ * ד י בכסף מכלן דהוי לאב היינו מע איש *•׳^י

יהשתא למונח באזנם דהוי בושת ופגם לאב מכח סברא דאי בעי מסר לה אז יש מקום לומר דבזשת ופגם רמפיתה להוי לאב מדיהיב מפתה אבל אי לא היה מוכח דבאונם הוי לאב אלא לעצמה אזלא היה מוכח דאיכאבושת ופגם במפותה כלל ובאמת לא ייהיב מפחה להא מתלה • לאין לזמר לתירוץ התוספות לא א״ש כאשד כתבתי ראשונה דע״כ מוכח דהוי בושת ופגס במפתה כמו באונם דהוי בכלל בל החזבלין זכו' זע״כמה דפריך בש״ס ואימא לדירה היינו באונם אבל במפתה בלא״ה מוכח דהוי לאב מדיהיב מפתה וכו׳ ז״א דא״כ קשה הא לשייך בש״ס לאטם נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה הליל אמסה איצטרך ליה לאפ״ה הוי לאביה לזה לא נשמעממפתה אלא ש״מ לא״אלומר אנוסה איצטריך ציה לבלא״ה מוכח זה לבושת ופגם לאונס הוי לאב מליטב מפתה למפתה נשמע מאונס וכתיבן התום״ הלל • וח״כש^ירנלמל משת ופגסמקדושין ושפיר נשאר קו׳התוס' בתימא ונסתר קו׳ היסוד שלי וא״שרל״ק קיצור תיך קיצור הלל • איברא נראה דכל זה אינו דלעולם ייל לתירוץ התוספזח הלל אינו כנזכר בהוכחתי הלל •ה א״כ דהל״ל אנוסה איצטרך ליה דהוי לאביה ז״א ל ו דהא קשה לפי האמת הל״ל צער איצטרך ליה דהוי לאנוסה דבזה אין לומר לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דצער לא איתא כמפותה כלל • אלא ע״כ ציל כפי׳ הראב״ד זכרו הטור אבן העזר בס׳ קע״ח דם״ל דצער באנוסה הוי לעצמה י ומ״ש במחט׳ והצער בחפיפה לא קאי ארישא כלל אלא איידי תני לה וכי׳ דהא

נלאיתא והאכדאיתא יכמ״ש התי״ט בזה יעויש ולכך א״א לזמר צער איצטריך לי׳ דהוי לאביה דלםברתו הוי לעצמה יהלל י ומעת>גם קושי׳הלל לא ק״מ דאיא לזמר אנוסת איצטרך ליה • דז״א דמאחר ללהראב״ד מיש והצער בתפוסה לא קאי ארישא כלל א״כ לא נזכר בהאי מחני׳ דין בישת וכגס באנוסה א״כ א״א לומר בושת ופגם דאנוסה איצטריךליה וא״כ י״ל בתירוצי הלל דבאנזם״הזא דאיצטריך ללמוד מקדושין משאיכ מפותה בלא קדושין מוכח להוי לאביה מדקאיהיבמפחה ונשאר קו׳ היסוד שלי על מכונו ויסודו דאין התימא של התוספות תימא כלל לי״ל מה שאמר הש״ס ונילוף מבושת ופגם רצה לומר מבושת ופגם דמליתה דלא אתי׳ מקדושין כלל ולפי קו'היכול שלי אין הקזשי׳א׳ שעל התו׳ קזיכלל ונשאר סבר׳השתא אבי׳ זכו׳ על מכונו והדרא קושי׳ הקיצור תוך קיצור ־.זכ״*ז איך אפשר לומר לפי הוצעה הלל דמ״שהש״ם וכ״תניליף מבושת ופגם יכו׳ לר״ל מבושת ופגם דמפזתה דהא רש״י פירש בקלושיןלר״ה מבושת ופגידקי״ל בכתזבו׳שהמאנ׳ נותן בישת ופגם זכו׳ הרי דהרזצה לפרש למאנוסה יליף זבאנזסה יליף בושת ופגם מקדושין א״כ איש האימה של התוספות ונםתר קו׳ היסוד שלי ז״א דאין מזה הפיסה כלללרש״יאזל לשיטתו דם״ל בשיטתהרמב״ם דמישן לאביה וקאי ארישא דמיני׳ ע י זהצעי בתפוסה הכ א״א לזמר צהיכחתי הלל לסתור תירץ התום׳ שם א״ לא״כ לו׳ הל״ל אנוסה איצטרך ליה אלא ש״מ ימדיהיכ מפתה מוכח לבאנוסה ה״ל לאציה רהא לאיכא בושת ופגם במשחה נלמד מאנוסה וכתירוץ התוס* שם וא״כ שפיר פי׳ רש״י בקדושין לכוונת הש״ם ללמוד מבישת ופגם לאנוסה דאין לזמר ממפיתה דז״א דמנלן ראיכא בושת

ף ס ו נ י ח רז ן ן פ ב

ם שנזכר דרכי ׳ מקטן כסף מאמר ; דאויירי כאן מג במשנה ריש קדושין ודאי מכסף קדושין איירי מדתכי נקני׳ פן הב׳ יש לפרש במשנה על כוונה זו מ״ש• האב זכאי בבתו בקדושי׳ בכסף וכו׳ ר״ל שהאב יש לו זכי׳ בכסף שנותן לו הארוס במתנה שיתן לו בתו לקדשה בטאהי• או שטר וכמ״ש התו״ם בשם ירושלמי הכיל וכאשר באמת נזכר סברא זו בפי׳ המשנה הלל בלחם אבירים ריש קידושין ע״א יעז״* ימעתה לא נזכר במשנה דק שהכסף לאב ולא. איירי במתני' אם ניקני׳ לבעל בכסף דמ״ש בכסף קאיעלכםף מתנית הארוס ולא כסף קידושין אבל עכ״פ מוכח לפי׳ זה דאיירי

מתני׳ בזה שהכסף צאב י . פן י הג׳ יש לפרש המשנה בדרן זה• האב זכאי בבתי בקדושי׳ לקבל קידושיה דהיינו מהשם׳ במ״א שבג׳ דרכים האשה ניקני׳. לבעלה בכסף וכו׳ וג׳ מיני קדושי׳ אלו זוכה האב לקבלן לבתו ״ ועוד יש לו זכי׳ נוספת בכסף ישט״רוביא״ה ר״ל שהכסף קדושיה הזי לאב וכן בשטר לצור עפ״י צלוחית והנאת ביאה כפי׳ הירושלמיתלל ׳ י הלל י ימעתה לפ״ז. איירי!מתני' מתרתי עטנ דהאב מקבל קדושי׳ וצם, שהכסף הוי לאב י. ולפ״ז לא בפלאת היא ממך להכין צחית לשונו של המקשן שהוצרך

לומר בשאלתו סתם בכסף מנלן.ראי אפשר לו לפרט שאלתד על א׳ משני עניני׳ הלל לומר מנלןדהכסף לאבות משום דהי׳ המקשן נותן לב לחזש פן ישאל השואל עד ששאלת עצ מתני׳ מכלן רהכסף לאביה משמע לפשיטא לך דאיירי מתני' בזה שהכסף לאמה ח״א דפי׳ המשנה הוא כפי׳ א׳ שזכרתי דלא איירי מתני׳ רק דניקני' בכסף.אבל אי כסף קדושי׳ לאה לא איירי מתני׳ כלצ מזה ואילו אמר ג״כ מלל דמקני׳בכםף הי׳ מקום לדחותו לטמדשאלתי מכלן למקני׳ בכסף משמע דפשיטאלך דאיירי מתני׳ בזה וז״א דיש לפרש המשנה כפייהב׳ דלא איירי מתני׳ רק במה שהכםףלאביה יאי מקני׳ בכסףלא איירי מחניימזה זיל הכאקמדחי לי׳יזיל הכי קמדחי׳ צי״ ומב״שלא״א לומר במפורש ב' שאלית הנ״לדאז הי מוכח לס״ל כפי׳ הג׳ הלל זהי׳ מקום לדחותן מכלן הא לפרש המשנה כפי׳ הג׳ דלמא כפי׳ הא׳ אז כפי׳ הב׳ וצא. .איירי מתני׳ מב׳ עניני׳ אלן ״ לכך התחכם ואמר סתם ־בכסף מנלןדאז ממ״נ אין לדחותו ולומר עד ששאלת .•מנלן שהכסף לאב משמע דא«ירימתני׳ בזהוז״אדיש נפרש כפי׳ הא׳ וכלל• . דיש מקום להמקשן לומר שגם הוא נתכוין על כונה זו מיש בכםףמנלן רצה לומר מנלן דמקניא בכסף דעכ״פ מוכח לפי׳ הא׳ דאיירי מתני' מזה׳ ואס ישאל־השזאלאיפכא שירצה לפרש כוונת המקשן מ״ש בכסף מכלן דמקניא בכסף וישאל לו הא לא איירי מתני׳ מזה רק כפי׳ הב׳ ״ יש לזמר דגם היא נתכוין 3שאלתו,על כוונה זז להא לכל הפירישי׳ מוכת דעכ״פ איירי מתני׳ בא׳ משתי

אלו זבזה לאיירי מתני׳ עליז קאי השאלה מנלן זה זפשיטא ראם ירצה לפרש הממני' דאיירי משני העניני' יחל כפי׳ הג׳ הנ״ל דאז יש לפרש כזונת המקש,• ג״כ מ״ש בכסף מצלן על ב׳ שאלזתאלו מנלן דמקניא בכסף ומנלן דהכסףן לא ירד התיצן לכוונת שאלתו לאמה ולא נתן לב לחוש פ שכתכיין על תרתי הלל ר« יאמר שנתכוין בא׳ משני שאלוה אלו ויפשט לו ג״כ אחר משתי אלו ועלי f ישאר בשאלהני השני׳ גם ז״אדםברהמקשןלה״ל חלא דשמעית מי תרתי בחד צד ומתוך השוני התי?1 על אחד יופשט תרתי שאלות הלל ענלי קו׳הריטבא' שהקשה ריש קידישין

. איתלהיד וב&ימגלן•• יאפ״ה הכסף לאביהוכו׳ ונזה א׳יש־כל הס וגיא ומבואר קו׳ ג״ד ה״ו ז״תרטעמז ונימוקו ,עם התרצן שלא השיב מיד מפסוק את בתי לפי כזונת שלא נחית- לטינתהמקשן מיד מכח• ספק הלל ומבואר גיכ ש-ינר לשוכ^ן. לכקיכו תחצה מכלן ואח״כ ואימא לדירה מאחר שראה שצא כחית לכווכת שאלתו מיל ומבואר ג״כ מה שהמיט לרך תימת • וא״כ יש מקום לפרש הסזגיא $לאהוצ> ביאור הקו׳ שעל התוס׳ • זא׳״כל״ל הסגנון לבאר חקא. תתלה פי׳,התום׳ • ונראה משום דק׳ לי לפי הוצע׳ ביאור הלל לא יתפרש םזגיא דקדושין דבשלמא הסוגיא דכתובות א;/ש דלא אמר רק סתם בכסף׳ מכלן ויש פניםלכאן ולכאן ומבואר בהמשך הלל כל הסוגיא כנזכרמשא׳יכ ברישקדזשין.דאמרבמפרש מנלןדמקניא בנסף ומגלן דהכסף;לאבזה זא״כ א״א לפרש כוונת המקשן והתרצן ע״ר הלל רמאתר דשאל המקשן ב׳ שאלות במפורש א״כ מה זה שתשיב התרצן• מפסוק אין כסף דלא מוכח רק •שהכסף לאב או שנקנית בכסף ועליי? לא נפשוט שאלה, קני׳ מלבר מת שנשאר קו׳ ד׳ לרש״י בצ״ע וגם קו׳ ו׳ ז׳ ח׳ אינן מבוארים וצריך בו נגר דליפרקי׳ י • לבך נראה לבחור סיגנזן הלל ולבאר הכל בחרא מחתא עם הוצע׳ ביאור תוס׳הלל ״ והוא דבאמת נתכוון המקשן במ״ש בכסף מנלן על ב׳ שאלות הלל • זכ״ת מאחר דהזצרך לשאול ב׳ שאלות הלל במפורש משא*כ עכשיו . 1קאמר סתם מכלן ויש מקום לתרצן לזמר ללא נסתפק {קבאי^ולכך השיב על א׳ ותו לא לזה אינו דההכרח. לאגונה דא״אלהמקשן בשום.פנים לפרש שאלתו.כאןבמס׳ בי כתובותמקוםדנםתפק המקשן כאן בפי׳ המשנהלהאב זכאי זכו' ומזה יצא לו ספיקז׳ שתים שהן ארבע • והוא ליש מקום להסתפק מנלן למקניא בכסף ומנלן להכסף לאבוה ובאלו השתיםיש להסתפק עוד בשתים הא׳מקנין כסף. קדושין כלל לאז יש מקום אימיירי מתניתן: >יומר מאחר דם״ל המשנה רניקנית בכסף א״כמנלן . זה מאיזה פסוק של תורה מוכחלמקטא בכסף כלל • והב׳ יש להסתפק ג״כ בפירש המשכה אי איירי מתכיתןמזה שהכסף קידושין לאב דאז יש מקום לומרמנלן זה • ומעתה יהי׳ בםיגכזן כך ללא מינעי ד$׳א לומר במפורש ב׳ שאלות הלל ־מטעם־ המבואר אח״ז אלא אפי׳ שאלה א׳ אי אפשר לזמר במפורש מכת איזה קו' שיהי׳על המקשן בזה על כל אחד מהשאלות הלל זלא מצא עצה לנפשו.כי אם .לומר בסתם בכסף מנלן לאזממ״נ א״ש . - דעכ״פ מזבח לכל הפירושים לאיירי מתניחן באחד משני ענינים הלל או דאיירי מקלן כסף קדושין רמקטא בכסף אז דמזכח דאייריף קדושין לאפ ובזה א״ש הכל י והוא דיש מ כ מ

לפרש המשנה על ג׳ דרכים האחר מ״ש האנ זנאי בבתו ?קדושיה נכסף זכו׳ ׳ ר״ל שיש לאכ זכי" לקבלה היינו כסף ושטר וביאה דבאלז הגי י ש ן ד ן ל לרטם ניקנית האשה לבעלה והוא ביד האב לקבלם ג' עיט׳ קחשי אלו וכן פי׳ התי״ט באמת וכלל * ולעירו' זה לא איירי מתניתן אם יהיה כסף קדושיה לאב אי. לא j ןאין לומר דממילא מוכח שהכסף לאבדהשתא ?ביה זכי • ז״אדהא אנן קיימינן השחא להוכיח דסנ׳ השת׳׳' אביה יכו׳ הוי סברא נכונה א״כ פשיט׳ דלא נעשה מזה שום הוכתה כלל ] . אבל על כל פנים מוכח ראיירי מת«ית|

ו ו!••־• ו «י י • •»veו7/י־#ן«• 1׳1׳»•*

ט ימכור את כתו > מכתי$ וד כתו אף שאינו זן אזתה־זכי יעז״ש• צערשהמשתדאיירימז^וזזזא^וכפ׳יצ י הרי. שזוכה במעשה י

י ט וא״כלמברתמסתרהצדיכותא שעל הש?סזספידישללמוד בצחות לשונו לשון ואימי׳יא לדד היר״יל אי איירי &מ!י לאב ממעשה ידיה ובזהיבוארלשטד בזה דהכשף הוי לאמה א״נ׳קשר^מנצןזזהדלמא הוי ללידר- '*כסף קלוטה ט^ ל הויבתר צד תדאדשמעית מיני׳ תרתי והוא משום דאז ואי לאאיירי מתני׳ בזה כלצאיכדצה לברר השתא ה מהדלא:לי׳ דמוסח מאיזה פסוק שכסף קידושיה הה לאב כשף קדושי, למי ואמ^זאזנוא ל^לה׳ליזתליהשבללד נו5זב»^ ר י ממילא מוכח •דמקכיאבכםף ועל כסף קרישי׳ עצמן רמז שיט׳ לדרה י זצשדאה ה^רצןזלסונתהמקשן ל

ס ^ ^ & • ואין לומד לשאני צומולליוה׳־ >זפ*•למ«י,שן Waftntfrt מי:לן*הנ-£ף ח ר 1 , ^ , - גמג צאמהפ):ימצאעצימ»<ס*צומי m **mm׳ \ לגן ס משגליה משוס לקא־מתמ* &מ 1כצויטתא שצי^םמיל ז״ת לנסתר >/ןהלז׳יאל:(ידלנמ-ת5י7צ1מ(י,ש1הי׳ Jipr6c1B9^^׳5 מ S מנ מלאיצטדןיןאשהכםף 15ידי מתני׳ מזה ונפי׳ מג> הצ״צ י יכזצלול«־ צ ואי ^ ז י - י ן ^ ׳ ס י ״ פ עm ^ י ל נ ה ט א ה אלןיציושמו־מיןלשיל^• 6מקשןשאלתונ«פורשמנצן־לי*י ל י ש ^ ח ס נ ל ע י מ ׳ ש י י ^ * ל 2 * 0 ) * א ל * ״ * נת י י לכ * ׳ תראי אלא* ׳ י ־ *3מ־ ל 9«* מ צ נ ל ^ יא2צ»*3לסילאנליז5רי ר

ל ^ , צ ק מ ^ י ן ^ י א ש צ ^ מ ו ל ר ^ ן י י ל א ל*,יא-״ז״ן מ " ז ^ צ ׳ ^ 5 ד י ה ש « צ ל ש י> ^ , S J M ^ * י ^ י י ללוקיז ק־ןניז יש לצ«ירמ«ע!ןהיליהללמ הי ״ י ה ה מ נ י י ח י ה • ^ י . צ ן < • יייה עצמו נלמל והוילאג מכי צי׳«פסוי,יאחגתימתיre# מ t o * ״ , י ל י/ ש ז 5 צ א י מ צולשאוצ«לןשהכסן<'«גלהשת6־א3יה ע ה • .י4> ^ ^ ' ^ J I ^ 1 ^ J ; W שהיזנימי51לי,ל1שיהילכן , U 1אבתי S ^ J t i S

! ת « * י י מ א מ י א ) פ א ל ^ י ש ל י * • ולשאול מ ; S S S w i * g p p מכלן * , א ת*־,1צ אח״כ ינ״וי ףשאצ א * י S i & S ^ S ׳ י צ י מ ׳ ת י ע ^ ; י א י א ו נ - ש ה ל י ש פ נ צ ה ^ ן ן מ ו כ ל ׳ י ס ל ן ^ ftp י , * ^ S D K £ ? £ • ^ , ז א י ג ן ס ו ^ י ק ן י ל ו י ״ ת י ר ג מ ^ ה מ , , ^ ^ ^ " י ״ . & J C T J ? & , f i ? . • - ?י ^ ^ , , ״ ד י ל ״ א י ר א ר ־ ׳ ^ ^ י ל י ״ ׳ צ ־ מ » ־ 4 < * י צ * ל צ ? S £ T l ? S f S •

^ ס ע ל ן נ נ י ישי ז״כבר־ה בכסף מ ^י ׳ י ״ ׳ ״ . w P P J • ג ׳ ׳ ^ ^ מ ת י ע ^ ל א ד ש ד ק י־׳:׳ יי ״״ל לאי כלמוי1 הנ צו ה היה קלושי׳ לאביה ^מאארללפיהצעתי ״ ל ב א ה ^ מ א ר ת ק ל \ נ ז ש צ ל ׳ * ל ׳ ל ל ן ^ ^ ם א ף א ו! ק צ ^ ב , 5ריןמהזל^זצ^;פסבנ^יהכ״צכצנבואר־והיזרצןז»מיבו המקשןלשאזלחלארשעעי^יט׳ תרתיע״צלנ

i פ0וקא*|כ&ו* א/מ0-המר^ןלרצה לפשוט לי למקניא נ«ל(צווצתול*מר מגלן׳ שהכסף לאבוהלאזהזי» * m צתטץ לשאול * ' ׳ י צ י ללהכ0ף#טה*״א במשמעו הפסוק כצל ל#«גימ מ ׳ י ל' א ל ף ם מ

ה'\ מל*

־וסן*. .. • התלאות אשר לא־ש־ןטי ולא מצותי מאז ועד.עתה לא אוכל .לצאת ולבוא לטייל ארוטת וקצתת לדברם צחותולאדוג מליציתלעייל שפה ולהוציא שפה ואף נ הי׳.מתי־יאוי למטע ידי וקן קילעםי לחיות דעי מרחוק י ולומר קבלי דעתי פןלהי׳ היראה זו לפני איזה מזרה ויבוא לידי ויכוח אך שלא, יוכלתו להשיב פניו ריקם ומובטחני בו שלא יכנום איתי באיזה ויכוח כי חזי־ מת עלתה אשד נימי חורט עשיתי דבר זהכידוע לו ואמרתי למלאות שאלתו׳ תיוהית י זאשיבלו דבר אשר קריתי ושניתידבריז וחזיתי נ הרנה לענד ואין כוונתי להאריך אתו משפט רק דרך העבר׳טי נשמע •מה שיש לפקפק בדבריו בעלמא ומכלל הברי דלפי הנראה דין זה פשוט להתיר מש״ס ותום׳ זפיסקים ראשונים ואחרונים דאיתאבפ״ק דחולין דף ת׳ ע״ב א״ר יהזר־א אמר רב הטבת צריך שלשה מכינין אחת ששוחט בה וא׳ שמחתך בה בשב י יא׳ שמחתך בה חלבים וליתקן לי׳ חרא וליחתך בה בשר והדר ליםתך בה חלבים גזירה שמא

יחתוך בה חלבים ואח״כ בשר השתא למי מיחליף לי׳ כיון. ראציטנהי לןרי אית לי׳ הכירא י יפי׳ רש״י בד״ה אתתששוחטיבןת ולאיחתוך בודבראחר שלאתיפגזם ותתקלקלזפעמי׳ שיבוא לידי איסור שישתוטבלי בריקה י ובד״ה יניחקן חרא לחלבים ובשר ויחתוך בה בשר ואח״כ חלבים עכ״ל ־ זנתזס׳ בד״ה יליתקן חרא וכו׳ וז״ל ועל המכין ששחט בה לא פריץ שישחזט והדר יחתוך דסכין ששזחטין בה רגילים לשומרה שלא תתקלקל ןלענין שבת כמי אמר רכותד של מחדשה רמי עכ״ל * והנה אף שהדין פשוט לןסוגיא זו לעטנימאמיתי שלא להוציא תלק ולדקדי, במ״ש התז׳ ילענין שבת נמי זכו׳ שהיא תמוה מה, התו׳ זה כאן * הגם עטן שנת לכאן ולאיזה תועלת ב דקו׳ זז לבר בלא קו׳ אחרת הי׳ אפשר לתרץ ולומר לכוונת התו׳ כאן לתר׳ין מה. שיש להקשות על התו ׳ במקום אחר ולכך הוכיחו התז'.כאן דגם שם א׳יש כפי׳ התז׳ והוא לקי עור במ״ש התו׳ ועל הסטן ששחט לא פריך משוס לרגילין לשומרה וכו׳ והא צריך משמע שיש חיוב בדבר זמכ/;ש למ״ש התו׳ בפ״קלגיטין דצריך אפי׳ דיעב׳ כמשמע וא״כאחר שאמר הקנא שיש חיוג לטבח שיטילו ג' סכיטן א״כ מה זה שמביאין ,התו׳ ראי׳ ממה שיגיון העולם לשומרה דלמא באמון לא שפיר נהגו בזה וכמ״שהט״ז בהל׳^כ וכי בתשעה מתענין וכו׳ יעו״ש ״ וא״כה״נמהזה ראי׳ להצריך דוקא סכין מיוחד ממה שתילין העולם לשומרו דלמא מנהג זה אין לז יסוד וקו׳ המקשן הוא כך בש״ס דפריך גם על סכין של שחיטה דליסגי בחרא זמנ״ל דאיכא חיוב לגי סכינין וקי׳ חדא יתורץ באידךדבפ׳ י״ז דשבת דף קך״ג משנה כל הכלים ניטלין בשבת חוץמן המסר הגליל ויתד של מחרישה אמר אביי חרבא דאושפפי וסכינא לאשבבתא ביחל של מחרישה דמי יפי׳ רש״י סטנא דאשכבחא סכין שהקצט׳ מחתכיןבו בשר והתו׳ מפרשי׳ םכינא דאשכבתא סכין השוחטים ןיה שמקפיד שלא חיפגזם ע״כ הרי דיש לפרש . 3׳ לפירושים על סככתא דאשכבתא לרש״י סטן .שמחתך בה בשר הזי מיוחל ילתיספזת סכין של.שחיטה הוי מיוחל (אס כן קשת להתוספות מג״ל להכריע כאן במסכת חולין דלענין שבת אמר על סטן של שחיטה ל3עי מיוחד ושם מפרשי התזספזתב׳ פיחשי£ אך לק״צ נ״מ שתלכה,רועפת

בן 1£רת ז

ימקטאבנסףדאזלא איפשט מנלןלהכסףלאביה זזה נתכזין רש״ילפרש לאףלנזונתהמקשןלשאולשנישאלותהנ״ל מ״מ לא. הולכו המקשן M בפרטו׳ לק מנלן-שתכשן^ לאב ואידך ממיילאגשמע • •כל זה הוא דווקא במסכי כתומת;7י^פניסצכאן ולכאן 2ט׳ המשנה משא״כ במסכי קדושין אין צריך לבל .זה ^שם כזונת המשנה מבוארת׳ נמצא ט ' דרכים ככסף ו ג ^ ק *נק>במפנרשיהאשה כ •^טרששקניאב^םף .ושפלרישלמקשן״לפרט בשאלתו ימנלןלמקניא בכסף, לדי שלא יטעה התרצן; לפרש כוונתי עייל אמנת כמ^בעסכ׳צתזבזת וכנ״ל אלאדבמה ׳שעיאהש׳זסשםיוז׳ילותוהאדתנן האב זכאי בבתו •נקלישיהבכסף ובז׳ • מכלןדמק&יאבצםףימנלןדהכסף לאבןך, ולאי ק׳ הקושי׳ שזכרתי דעל משנה לכתובות אי הפשר לומר במפורש מכלן דמקניא בסשף משמע דמתני׳ איירימזה ובאמת יש לדחותו ננ״ל וגם אי-ן מקוםלזמר מנלן־ דהנסף לאבוה דזיל הכא קמדחי' ליה וזיל הנא קמלסיליה ואףאםנאמרלאיירימתט׳ משני-עטטם האלו מ׳!מ אין צריך המקשן לפרוט נ׳ שאלות אלו דהל״ל לל, מנלן להנסף לאבות ואז ה״ל חרא דשמ^ית מיניה חרתי דגם במםכ׳ כתובות היה ראוי לזמר במפזרש מכלן דהכסף לאבוה כדי שיהיה חרא דשמעית מיניה מיהי אלא משזס דא״א לזמר במפורש שוס א׳ מהם וכנ״ל משא״כ כאן לאמר במפזרש ב' שאלות ודאי ק׳ יהיה מספיקבאחר ״ ולתרץכלזהפיירש״יבל״ה מנלן . הנך תרתי דמקניא בכסף כדקתני הכא במתני׳ זכו׳ רצה , לומר דבאמת אין טוכת המקשן בשאלתו מנלן דמקניא בכסף על מתני* לכתובות להא״י״ל ללא איירי שם מזהל אלא קא< על מתני׳׳ דהכא בקדושין לתני במפורש ״ נ כ ו

האשה ניקנית בכסף זש״מ דמקניא בכסף יקשה מכלן • אבל במתני׳ לכתובות באמת לא מוכרע פירושו נמתניתין אבל עכ״פ מוכח דאיירי מתני' בא׳ משתי אלו לכל הפירושים וא״כ קשה אי תפרשבמקני׳ שם לאיירי מקנין . כסף ק׳ מנלן דמקניא בכסף ואי איירי שם דהכסף לאביה ק׳ מכלן דכסף לאביה באופן דממ״נ ק1 או מנלן דמקטא בכסף או מנלן דהכסף לאביה יאי איירי המתניתין שם משתיהן דמקניא בכסף ושהכסף לאבוהבזה פי׳ רש״י מכלן שהאבזצאי בו כדקתני התם ר״ל רשם במתני׳ לכל •הפידשיס דע״כ כזונת המקשן לשאול רק מנלן דהכסף

לאביה ואז ממילא מוכח אי מקטאבכםף ודו״ק

» ותשובות שחיגר המפורסם 6 א . ש

ב המחבר ר .כבוד ה

להאי צ!דבא מרבנן -מביט זלביטשיתין רהיטי לגברא דמספראכריך ותני קראי וחנאי ליה טזב רואי ה״ה אהובי מחו׳ ידידי הנצמלבקירות לבו הא(וף והמרומם התורני והרבני עצט ועדני יזשבגשב' תחכמזני כבוד מוהרר שבחי יצ״ז נר״ז וכאל״ש • י אחר דרישת זפייסית שלום באתילותאזנו שג״י הצהירים האירו אל עבר פני מראה ג ל

ק כיי! אשר כוננו.ידיו אמונה בנידון השוחט שלא מ סכיני תחלה וסוף באשר ביאר הדבר וגילה לעתו שפח יטסה-טפחייס ומרוב הטירלא אשר אנכי עמום

רת יוסף תשומת שאלות p פו

כזונת התרצן אלאשמקשן לא נמית לזד. וסבר לכוזנת התרצן היי קקעל שנים והכין שהתרצן לא נחיתלכוונ־זהמקש; שהקשה גם על שלשחיטה לק על שצ חלב וכשר טסט בת׳ וע״ז משני רבעי מיוחל לבשר !מיוחל נחלב שמא יח זין חלב וא^יכ בשר אבל כשל שחיטה אין משתמשין בו כלל והוא מוכנע אם כן אינו מצטרף בהדי הנן וניכה חב היזר ויש מקום להקשו' שמאמישצף וננשני הרךצן ליראי מעיקרא הבין כוונתי דעצ כולם׳ פרין ל״צ ג" רסגי באי וכוונת התירץ מ״ש ג״כ דצרין ג משום ביטנ ב-וב לאי ס״ר כמוכת המקשן להבין בתרצן לסגי בתרי 1% ק׳טוןראצרכינהז תרי ובסכין של שחיטה צא פריך משום לבעי מיותר ומוצנע זא״כ אית ליי תכירא רצת לזמר א״כ של שחיטה הזא ניכר במקזמז המיותר צו ורף שמא מיחלף לליכא יובא אלא ע״כ ש״מ להבין מוכת המל־,שן הי׳ גם על סכין של שחיטת ל״ל גי תיסגי באתל לגם של שחיטה לח בעי מיזתל למשתמשין בו אלא אגב לצריך ב׳ סכינין לחלב ולבשר משום גזירה ליחתיך חלב זאח״כ בשל־ לכך הוצרך ג׳ הכינין שיט׳ רוב היתר להצטרף עמהס וזה שאמר בש״ש אית לי׳ הטרא ולא אמר אית להז הכירא ועול לפי׳ רש״י הצ״ל עביר הכירא ולפי הו^עה(Yx׳ א״ש לעל סכין של שחיטה קאמר לאית לי׳ הכירא ממילא ״*וכנ״ל - כך ט״ חפשי לפרש השיטי• ללא כרם׳יו ותו׳ וכרי לסתור פי׳ זה באו תתי׳ לפי־ש לעל כרחיד «£וו כפי״ רש״י רעל סכין שצ שחיטה לא פריד ימ׳׳ש זכמזרז

י מיוחד ע ב י ח י ע מ " ה כ ט י ח צ ש ב י א ש ב ם י י ב א ^ י א ה י ח

שאין משתמשי! בו כלל מדרגילין לשומרה ע״כ מוכח דגט לענין שכת סכין של שחיטה הוא סכינא לאשכבתא הנזירFn בש״ס שס ראל״כ ק׳ לפי׳ רש״י שס לסכינא לאשכבתא י מיוחד ש י ב ז ש י נ כ ס ״ : ע " י א ש ה ב ו ב ז ת ח סטןשמייחל ל" V ך י לתשמישו לבל שלא להשתמש בו לבר אחר ואיכ אr^i-t in•^ *-־-- '

: ב חבנ של שחיטה מודל 1 ג ח ו w p 1 0 J בשדפוין ציטגי מעי מיוחל והטעם שהכריע התנא לפרש V ולהללו' י$לא על של שחיטה משוס שהעולם מילין לשומרה שלא ל ! ר ש ב

חיפגזס מזה הכריע לגם לענין שבת ימי אסטן של שחיטת אמר לכיתל של מחרישה רמי זא״כ טינת התז׳ למפרש רש״י כאן מוכח ליש סתירה לרש״י שם לסכינא לאשכבסא אינו של בשר רק של שחיטה לאל״כ מנ״ל לטש כאן דכיתקון חרא קאי לבשר וחלב ולא גס אשל שחיטה אלא ש״מ כדאמל.ן ודוק׳ ״ ויש להאריך בזה יוקר אפס לקצר אני 5ריך וגס אינו נוגע ממש לרין מ״ל ־ העולה מזה דלעיל׳p רש״י ותוספות בש״ם לבעי סכין מיוחל לשחיטה יתקלקל ופעמים שיבוא לילי איסור על ילישישחיט*א לא מיקה איברא לעל זה קשה מה שהקשה י«לשב ב

י י וזה לשונו תמי' לי סכין של שחיטה למה בעס מיוחל הא צריך בריקה קולס שחיטה ואף א מתל בה בשר ונפגם כשיבלוק וימצא י פטם קודס־ י ח א ל ק י י ^ כ י ה י ל א ל ר ב ת ם מ שחיטה יתקנט ? שחיטה והצניעו שא״צ נדיקתכשיחזור וישחזט דסמיד

בידך הלך אתר המנהג וכלאית׳ בעירובין לף ייר ע״ב הנכתא מאי כר׳ יוסי אז כרבנן א״ל פיק חזי מה עמא לבר זט׳ רש״י יעז״ש * וא״כ ה״נ אחר דיש לפרש הכי והכי הלן אחר המנהג כשאנו מאין שהעול׳ רגילין לשמור סכין שנ שחיטה שלח תיפגזם משיז״כ של בשר א״כ וראי י״ל דםכינא רחשכבתח היינו של שחיטה אינו ניטל בשנת משוס דיי,( משתמשין בז זז: כזונת התוס׳כאןחחר למזכח רעל סכין של שתיטה לא פריך כאשר יבואר בסמוך זע״כאטי-גס משום דרגילין לשונדה שלא תתקלקל א״כ מזה מוכח נמי לגס לענין שבת נמי1 סכין של שחיטה הוא דהמר דטתד של מחרישה דמי וללא כפי׳ רש״י שם זק״ל כך היה נראה ט אן לק׳ היח גופא מנ*ל דלמא קו׳ המקשן גם על סכין של שחיטה ומנהג העולם הוא לאו דםמכא כלל וכליל והלרא קו׳ מנ״ל להכריע כאן לענין שבת דלא כרש״י שם זנ״נ לכוונת התום׳ בז: שיהיה לבר הבח נלמד זנמצא למל ליהיה כח< איזה קי׳ מליל לפרש רעל סכין של שחיטה לא פריך ולענין שבת נמי תיקשי ללמא פיריש רש״י אמת לסכינא ראשכבתא הוא שמחתך בה בשר זתיפשוט חלא באילך זמהכא והחס תהיה סייעתא לפי׳ התר כאן לענין כוונת המקשן זלענין שבת ג״כ להא קשה עוד דצטזורה פי׳ התוספות הוא פי י רש״י ואי ן צריך לומל הוא דפי׳ רשיי זליתקן חלא לחלטם זבשר ותו לא ש״מ לעל סכין של שחיטה כ״ע מורו דבעי מיוחד ולא פריך על זה כלל ועיכ הטעם כפי׳ רש״י בסמוך שלאתיפגים וקתקנקנ א״כ היינו כפי׳ התוספות ומה בעי התום׳ בזה

אחר שנכלל הזאבפי׳רש״י זנ״ללהסגנזןיהיהכך דיש • כאן שיטה אחרת בסוגיא זו דלא כפיי רש״י וחזם׳ זהתוספ׳ באו לחזק דפי׳ רש״י הוא האמת ולשלול פי׳ האחר ויבואר זהממהשמצינולעניןשבת דהוי טהר של מחרישה והוא דיראי יש לפרשהסוגיא דטזנתהמקשן היה להקשות גם על סכין של שחיטה ול׳ילג׳סכינין באחדםגי יהיא דעכ״פ בעי סכין של שחיטה דמש״ה בשם טבח יכונה זזה שאמר זליחקן תדא דהיינו של שחיטה וליחחך בה בשר אחר ששחט יהדר ליחחך בה חלבים ולא חיישינן לסכין שתיפגזם דהא עכ״פ ,בעי בדיקה תחלה וסוף וכשימצא פגום יתקננו זכקושי׳ הרשב״א שנזכיר בסמוך • וכ״ת, איך אפשר לפרש כוונת המקשן דבסכין של שחיטת יחחיךבשר בבהמה א׳הא קי״ל בפ׳ כל הבשר םכיןשל שחיטה אסייר לחתוך בה בשי אפילו צונן ואף בדיעבד בעי הדחה כבר ביאר זה מוהרשיא דהא בשר בלא״ה בעי הדחה משום דם יגס מה שיחתוך חלב יאח״כ ישחוט בהמה אחרת ג״כ אין חשש כמ״ש החזס׳ כא; דודאי יהיה זכור

להכשירה וכו׳ יעו״ש ולעולם'ל״ל ג׳ באחר סגי ומשני החרצן גזירה שמא יחתוך גה חלב זאח״כ בשר וע״כ צריך ב׳ סכינין לחלב ולבשר מטעם גזירה והואיל לנחיח לתרי ולא סט באחד לכך בעי ג׳ להא ק׳ קיש' המקשן בסמוך ישתא נמי מיחלף זה בזה רלאמינכר איזה של חלב ואיזה של בשר ופעמים מיחלף זה בזה ז^א תיקשי זה לגן צייך גי סכיני? לליהוי 3׳ של היתר יאחר של איסור לטכין של חלב הוא של איסור ושל שחיטת «של בסר הוא של היתל וקי״ל בטייר סי׳ קן ׳י3 כלי של איסור שנרערבביןכלי היתר ואינו ניכר איזה של היקר ואיזה של איסור בטל ביוב ולכן בעיג׳סכינין דאי נמי מיחלף בטל ברוב זה היי

שאלות 1כן &וח־ *Wi תשוביות עח

ראי' צהדציר בלא מיקה אחרונה מטעם ספק פפיקנ* שכ׳ התום' גבי מקנה וה׳י׳ה לסכין שנמצא פגזס ומנח זה נחי ת צפצפצ אס הוא ס״ש המתהפך זאח״כ חזר לסחור הסייס ורצה למצוא מקוס תפיסה על הש״ך והט״ז כאשר ביאר הלגר כארוכה ונפלאתיעל המראה אם יצאו לגרים כאלה מפיו כי מחחלה שנה כרואה שנעלם ממנו לברי התוס׳ בפ״קמדהרף ו.׳ להא שהוצרכו התזס׳ להתיר מטעם ס״ם משום דהוי תרתי לריעותא לסכין שנמצא פגום וריעותא דכהמה בחיי בחזקת איסור עומדת עד שיולע לן במה נשחטה אבל בשלא נמצא ריעותא בסטן גס ריעותא לבהמה בחי׳ לא נחשב לריעותא וכמ״ש הרשבא׳ בת״ה הארוך אפלזגתא דרב חשדא ורב הונא וז״ל מאיל ובלק הסכין תחלה ובהמה שחוטה לפניך מימר אמרי׳ העמיד סכין על חזקתו וחזקת הסכין מבטל חזקת של בהמה בחי׳ וכו׳ יעז״ש י ובנדון דידן שהי׳ ג״כ הסכין בחזקת בדוק אחר שהיא מיוחד לזה ובהמה שחיטה לפניך נודע במה נשחטה ובטלי הריעותא ואיני צריך לספק םפיקא * ועו'׳ של התום׳ הנ״ל דס״ל דהוי בל״ה יש להקשות על תירץ ג ס״ש אם נמצא סכינו פגוס לאחר שחיטה והא איפסקא הלכתא כרב חשדא בשיט• עצמית דוה־ז אכ חזינן דלא סמכינן אספק ספיקא ספק שמא במפרקת נפגם יאת״ל בעור נפגס אימא לא שחיט כנגד הפגימה ולא מכשירין ט אם בשיבר עצמית לוקא ולא זו בלבל אלא אף בשבירית עצם לא מהבי לדידן אלא כשישבר דרך שבירה כלאי׳ בסי׳ י״ט וא״כפשיטאבאתרוע היסירנפלהבטןשל הס״ס שכתב שאין מקומו כאן וז״ש הרא״ש להתיר בסכין בדוק ולא הזכיר סייס מטעם שכחב כיון דלא חזינין ריעזתא ודאי נודע במה נשחטה וכו׳ והיינו לכוונה הנ״ל שא״צ ס״ם בזה ״ ומלבד זה נכלאתי מ״ש טבח צריך סכין מיוחד משוס בדיקת ראשונה ולכך הוצרך להביא ראי׳ על בדיקת אחרונה מס״ס הנ״ל ודבריי תמותין דא״כ הדרא קו׳ ל״ל סכין מיוחד אחר שצריך בדיקה תחלה זסזף כשימצא פגום יתקן וצ״ל שאם ישחזט בלא בדיקה תחלה וסוף שיהי׳ כשר וכמ״ש דשי׳ ותיס׳ ורשב״א הנ״צ דכל זמן שלא נמצא ריעותא בסטן כשר דמעמידין על חזקתו נמצא מוכח דכשר אף בלא בריק' אחרונה בסכין מיוחד ,ואדרבה כ״ל דעיקר הטעם דבעי סכין מיוחד היא משוס בדיקה אחרונה דאי משום בדיקה ראשונה הא אף בסכין שאינו מיוחד אם לא בלק תחלה ולבסוף בדק ונמצא כשר שרי והדיא קי׳ ל״ל סכין מיוחד מאחר דגם בסכין מיוחד דיקא אם לא בדק בדיקה ראשונה הוא דשרי מיוחל ל״ל אלא ש״מ לעל בריקה אחרונה קאמר שאם לא בדק כשר בסכין מיוחד חקא י ימ״ש לאסור בלא בריקה אחרונה וראייתו ממ״ש הט״ז בסי׳ ב' בשם רביכו ירוחם והגאונים ורצה לפרש דלהגאונים רמצריכיס בדיקה לבסוף פסול מאבר והקשה לו מ״ש גאבל למומר מגאמ־ לישראל זנחית לחלק שם מסברתו ןעי״ז הוקשה לו ממתכיתן דחזלין הכל שזחטין וגם נתקשה בפשט הטיז אין שייך לכתחלה זריעבד כשאין הסכין לפניני וכזי אמינא כי טיס ישכיב אמר למלתא הלא כי דברי הט״ז נכונים ונכוחים למבין דזדאי אף להגאזנים כשר בריעבל

שלא

על בדקתו דלאחר שחיטת של אמש ואם שחט ולא ברק - ונאבד השטן שחיטתז כשרה רהעמר סכין על חזקתו והלכך כל שאיני מייחד לכןפעמיםשיחתוך בהכשר זאשתל ושחט בת וםמוך על בדיקתו.הראשונה ואסור ע״כל • ופן מפיק הטור והב״י סוף סימן ו' לפסק הלכה זכ/7כ בר״מ ועפ״ז פסקלמ״א גהג״ה סימן י״ח םעיףי״ר וז״ל וראוי לכל טבת שיהי׳ לו סכין ־מיוחד לשחיטה ויצניעטבמקים מיוחל זכו׳ ״ והטעם מבואר מפירש לש״י־ יתישפת הל׳צ . שאס יזדמן שישחוט בלי בריקה 3לל * לא בתחילה ולא בסוף שהוא כשר דסמכינין על בדיקה של אמש מא,חר שהוא מיוחד ומוצנע והשתא שנאבד הוא בחקתו ועי׳ בש״ך שם ואם כן בנדון שלפנינו . ששחט השוחט בלי בדיקה תחלה וסיף ולאי כל שוחט סכינו מיוחד לזה ומוצנע במקו׳מיוחר,בפי הריןובחזקתו בדוק הוא כל זמן שלא נמצא פגום והבשר שרי אף באכילה והוא פשוט ומוסכם לכ״ע אפם שמקור ויסוד השאלה לא הידעני אם הי׳םכינז לפניה״אחר ששחט ינמצא פגי׳או כשר או שלא בדקו כלל אונאבד. כי דיני{ .חלוקים יש בזה שאס בדקוהו אמדו ומצא כשר זהו א״צ לפנים דשריא * וגדולה מזה. אף שלא בדקוהו אחריו טל להתיר כל זמן שלא נמצא פגום הרי הזא בחזקתו'שהוא בדוק דכתכ ה;א״ש בפ״קדחולין וז״ל י והיכי לברק המכין ולאבד אחר השחיטה קודם שבדקו אחר השחיטה שחיטתו כשירה ולא חיישיטן שמא בעזר נפגמה. ילא שייך הכא למימר בחזקת איסור עומדת עד שיזרע לך במה נשחטה דכיון דלא חזינין רעיחא .ודאי נודע לנו במה נשחטה אף בשחטהרבה בהמות כל כמה דלא חדק ריעותא בסטן תרע דקי״ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחיןולא אמרים סמוך מיעוטא דאין מומחין לבהמה בחי׳ בחזקת איסור עומלח וכו׳ ״ וה״נ כיון שהי׳ הסכין בחזקת בלוק לא שכיח שיפגזס בעזר אז במפרקת וחע״ג לכש״י כתב. השוחט אטלו בהמה אחת צריך לבדוק אחר שחיטה היינו לכתחילה אי איתא קמן אבל בדליתא קמן L לא תלינן ריעיתא ונעל המאור כתב אע״ג דמצריך רב הונא זכו׳ אבל אחר שחיטת-בהמה אחת אין לנו ראי׳ להצריך לבדוק הסטן בין שחיטה לשחיטה וגס לא .אחר השחיטה וכ״כ בעל העיטור ער כאן לשונו • הרי מבואר רכל זמן שלא כמצא ריעותא בסכין הרי הוא.בחזקתו. אף שלא ברקהו אחר שחיטה מאמר־ שהי׳ הסטן בחזקת בדוק מטעם;למבעי מיוחל צא יצא מחזקתי ואף לכתחלה בעי בריקה ־ היכי דאיתי קמן ואפשר לבודקו מכל מקום אם לא בדקוהו אץ ׳לאסור בדיעבד מיזל בתר טעמא הנ״ל דמהיכי תיתי לאסור לא מחמת ריעותא דסכין ולא מחמת איסור בהמה .בחיי׳ זט׳ וכלל י ומכל שכן אם נאבד הסכין אחד ששחט בלא בדיקה תחלה וסוף דכשר דהיינולין הנ״ל י אלא אס \י?\ אחריו ונמצא י ׳זמש ה

ס הוא טריפה דאמרינן בעור נפגמה וגדולה . טיל מפורש בפוסקים אף אם בלק הסכין, חחלה ושחט ז מ

. יאח״כ נמ5א כמס טריפה מטעם הליל * יאחר שזכינו ?יין זה מטאו שכל צדדי האיסור אשר צמד להחמיר׳לישיס יסוד ושורש מוסקים ואין מדון דומה י יו.אצא אף מה שצידד להתיר נ״ל תמזמ שהביא ׳ י לי

שאלות 0 פורת יםן* ותשובותpit ?6 פיסק יה״ללעי ך , ל ? ר א צ ר ) מ י א ע ל ע ) ל ו ש 6 , , f o u B ר 3 מ י מ 3 ^ , ״ , M v , , , s w

ל ה מוכת נ , \)מזכןהיארגליענרכשר מ ו אצתש"מלי ; א עור הסטן צ«י ט s״^ni לשמוט ביחיחת !צא ית ^ ^ p לכתחילה A היי צסרא לנדעבי כשרבאשי wa המכשלה י n ? J S T S S

׳בנכשצנה ! לעכ׳ע תמתיליש^ןארסעימלעלל״תאצאא׳ toS*A«£ •^ טיp״n ס י מתיקים יעיביס מי * צ י י לית! לילשחש ביחיחת ג א ש ר ״ * צ, , ק ריסצ י יםאנ נשאנ ו " מפי ־ w b ^ w w W 1 ^ £ ״ ^ S 6 0

ה האציף* ,מקשיבים ר מחי׳ ילילי ויייל המי ה׳ ה א , י ל ב ר נת־י לי הסט! עיי ש Jf-0^Ifj מי מ ר ה י יהלל צשח1ט ולא יביא הסט! למינו יהמרומס התורני עצני יעלני יושג 5שנת תחכמיני . ״ . % ,•״ייעבלממש ושוי כמינאפל לישראצ ומה המופצאמילמיהירשבתייגייוכאצ״ש ־ אהז?ן יר«7יי צ ת מ ד לאריג מליצות(ללבי־ > מ צ הש״ן לאתי כפשוטו ג־כ לליקא אין שמן משנים ע ע י ג״ב תציגי,! ש טלל ש י ת י נ ח •לכ״ת>לי נייל צנדוק אחר שחיטה ונלענל שרי אף עמוס התצחית חנכימאז טולטלתי ממקום ת$ ת ג ע נ ן ליוסף מ י ומכיש למכשירים • («ה שמביא ראי׳ ממ״ש עתה ?א נחתי יצא שקטתי ויבוא חג י א ג ר לו ^ 5 א ג א צ ׳ לכל היט לצא גלי, הסטן נפטילת אחי הנחמל זיל 1אנה אני נא מצערו ש ׳ ייחסעיף י ׳הט״ז נסיטי • כצ מגמתו 1חעצו1ישעו היי אליו נכצ הלרית׳׳ ופריסות אחר שחיטה והשטן לעגימ אין לו חזקה טונה וס י מ י ט צרית ה ט כ ׳ ללבויי כצצ למה שהוכרח הט״ז צפיש כן שצומו גאג״ש שהיי מייחל אלי ואחרו! ה אי ס ר ז ״ מ אמיה י י סבבוני ממש מחיז קשכצ חרג ומחרריס א?»י»עי מנ ל ל ה היא מנח שהיקשה לו סתירת לגרי הרא״ש אי ן ואחר כן נמצא לאכגיריסשנתאולח ונסתם כל חזו( ומגולל ^ערךאן0 ? י א נ ת מ ״ י-ג m כתב וצבי גצ עמי צכונן לעתי יצאת״ קסת הסיפר נ ™ X ^ f ינתש'נ?»נ

ש ש ה ל ' מ י ע : » ־ ' ה שצא יוכצתי להשיב«' צא א9׳ י מ • י י ׳ { י ? L Z3nJ ־ ש " נ ה ״ ״ פ

ל ן ם * ל ק ן ש ״ ־ י ג י ׳ י ע נ עי ״איליעטהגי י מ«יהכב, צ לתי נ ^ ^ ׳ ש ש , ׳ £ * | י ־ ט מ י

י ח מ ל נ ם יאחורמנס ישנחנה ו ל r ,?,?א ס־י, סכיקא צאיםור פיטר מצצה נתינה כ ש ^ ' ' ה ׳ י , ת ס

, r a ר לאשי שאציני שאלת חכם ימבי( מיעתי לעת שבתי נ י י ס/ימא שמא ש MA A ״ י ״ ? ' ״ נ ( 5 ש » י * < ת קיושיםכיימצא לח״תיעי « ע ל ו ס י 5ב״ יאף מ א ? ר א ל א , v ^ ^ f נ ״ ״ ש מ

ר . & > אי לאי מ״מ אין מעשה שהי׳ נאחל שהפקיר חמצו נחלר שהי' סגו n l .i,7 ת ?' ח ע ת י3 י מ צ ע

ר • האמת אגיל ולא אכחישנמיסצס ע3 כ t ייא״ש & המפתח ו V 2 ? v ' I ! י ' נ י : ח מ f י " w i

^ א ת ה ' קולשואהבתיע^עןה לא יוכל יוסף ל ק י , , «

!fern's * י ׳ * » * ד , * • S W A r ^ ״ם י ד ע י י מ י מי י ל ל ב " מי לי • 5 י י מעי י נאלהו י ׳ י׳׳ון לאחו י ו ? »<א נכל ס ר א ה * ל ל י נ

£ נ ? ה י ^ נ ? א ר ה ש ׳ ׳ מ נ 1 י י ע א ל , , י ש 1 ד מ ׳ ש 6 י הא ^ י ״ / הנ״ל • «

׳יומנןאיר׳ יייו״דמ5*י ל^א לר׳ ׳ ן הצדן מ׳היש להקשי א ? ? ש י ״ ׳ ! 1 ״ ? **׳ *י ׳ הי י נשםר״שיי יהיצלקכצ המפקיר ״נפצי נ ר ש י י I ת w i ת נ ה ש ה נפלאתי י מ 0

S י ל לא הו י ב׳ צא היי הפקר וכו׳ משמע ינכחית מ נ ״ מ 5w, f ל א W ה 6 ט ' י ח ח א ' אי׳ ל * י י י ״? ^ ז ג ״ י לי, זיכה ולעיל אר״יגיף מ ת ( £ ״ ״ , ל , £ 3 K P f ^ * * ״ ׳ 5 י י

? סינ^י׳המגי״עלהסלעא-עצ^גלריאיןשסנ״' ^ g ^ ^ S J ^ W 1

־ ל כ מזה המולרואמרהן מיפיןין לכל לאין זההפרי (אמר. i a m ח<טהרםV*98

) 0 ^ ה ף א ׳ י כ p לטעמי׳ משוס ימירכמתמ־. ו P , ^ f f l w ^ t t f לפ לאתי לרשות זוכה משמע לאה אתי לרשות יוכה. היי י ״ י י %״י י ^ « A , v , ר מ 1 - נ י כ ר א י 3 » • L • בכלאופטסאףשצאהכקיר בפני שלשהS S ^ ^ S ^ ^ ^ י ^ י ל *

ם ש נ ׳ י י א ל ע י ־ ן ה ^ wjJS,מחד, 'לפיש ל S S J S K S S שח־״י־ליי b , ׳ י ר S X יהיגלקאילמיא מקמי הא לר״י למפרשטעמא י W ^ J S ^ S ^ י ' ס 1 5 7 3 ״ י י י ׳ 5

ש י• וגס קרא״ש נלחק לפרש מנמ קי׳ ״ ף ״ . J , B ״m55 י ״S^'?״ ״ ש M ״ ׳ ׳ מ נ ' י זה שאיני יכנצללמי ן י צענ י נ י הי ר ר פ י ה , ק א ל ׳ נ י נ 5 3 י ״ , I ״ S » T ? ™ " ל ׳ ^ מ מ י ד

׳יוק*׳ •י ״ עפו שנמצאןחמןבביתו וכי מן הדין הוא מוחרדכיון שבטלו וכזי לץ ודיש להערמה כלומר שמא לא יפקירנו ויאמרמ יש להוכיח רלי׳יי אפי׳ יש עדים הפיןיתיוע^ל מ שהפקיר אשור חרא מדכ׳ שמין הרין מותר מאחר שבטלו זנו' משמע שזוא ידוע שבטלו ועזר מדכ׳ שמא לא יפקימו דהל״צ שמא K הכתירו ויאמר מידתיימש־מע דר״ל כשבא

מעשה לפנינו •שיש עדים שהפקיר תמצו לבזה ליכא משש י הערמה מ״מ י»סוי צר״י דיש ל חוש שללא פעס אחד לא יפקירמ־וכו י וטעמא דדי* ^שוה לא פלוג רבנן כראשכחן

טובא בש״ס כיוצא ב/ה pt משמע ממ״ש הר״ן ריש מימים , *״ל וכך הוא עיקת של דבריה וכוי ולפיכן כל מי שאינו מבטל ?וייב צמוק וכי' אבל למי שביטל סגיבהכי־ אלא לפי שביטל זה תלוי במחשבתן של בני ארס ואין דעותיהן שיות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאוהו מלבן לגמרי ראוק ביטול והצריכוהובדקה י פ ג חכמים להחמיר שלא י .!ביעור שהיא מספיק ג״כ מן התורה עכ״יל הרי קמן אעפ״י ־שאנו יודעים בבירור שביטל החמץ מ״מ איכא למיחש שמא

לא הוציאוהו מלבן:לגמרי ע״כ ס׳זל לר׳*י אף שיש עדים - שביטלו או הפקירו ישלמוש שמא לא הוציאו ־מלבו לגמרי דאין העדים בתזזנא ללבו יחהש * ובענין זה הוא •לפליגייש־לקיש זאמר׳אחר דש עדים שהפקירו הפקר גמור אין לחוש לי:ערמה בפעם אחר אבל בדניכא עדיסיש״פקירו כלל גם ר״ל מזדה שיש לחוש להערמה ואין החמץ יוצא מרשותו ^bfr בביעור או. ביטל בעדים עכייפ אף שאין זה׳מסור ללב העדים .ועיייגשו״מ׳עבודתהצרשוני ^םי׳ קכ״ה בכיזצאבוי^יעו״ש, י מצורף לזה אף אן1 נפרש דברי ייש לקיש כפשטן לאף בלא עדים לא חיתו להערמה מ״מ ייל דמודה מדון .שלפנינו לאסור דהתם עכ״פ •אומר לפנינו שהפקידו׳מיקר גמור י״צ שהאמתד שלא לעבור על בל יראה וימצא אתו שודאי הפקירו כנ בנדון דידן.שמוכ>ן זלא־חייש ר״ל להערמה כלל משא׳ שלא הפקירו כלל דהא הפקר בעי שיהי׳ מופקר לכל אלם ושיהי' מקום לצאת זלבזא לכל כמז בשביעית וכאן שהחדר סמר זמוםגר באין יוצא ובא אף שיש אפשרי לכגזםשם דרו החלון ז מיימ׳היוצא ץצבנסררך החלון התפסכגהב ואף להקל אמרו דלא •תיישמין לנכנס דרך החלק המסאר בפ״ד דע״ז יבי״ד םיי־קן׳׳ט-בחרר מגזר שהיי׳מיין וחלון פתוח לא חיישינן לעם״ם שפנס דנתפס כגנב על הכנימה דרך החלון וכו׳ ומכ״ש להחמיר להפקיע איסור חמץ לאורייתא שאין זה נחשכלכניסה ויציאה לרך הי*לון וכעין סברא זו מזג^בט״ז פא״ח סי׳ רמ״ו דיליף איסור שבת מיין נםן מכה סבר׳ זו^עז׳יש ועו'דבש״ס׳דנדריםשזכרנו דהפקר לין־מתנהזמכרישלו.זכשמכרהחדר שישיבו חמן לעכו״ס ולאמסר לז המפחח להוא פשוט להט״ז שיי תמ״ח לאחר הפסה אםזר בהנאה יעז׳יש •וכן מסיק הב״ח שם דבעינן דהנכרי ט עייל בדמשי• עייל שיהי' כשלו ממש ומה החס שנמכדהחמןלעפום־ ויש לעכו׳ שייכי׳ בגזי״ שאם ימ*א תקנה לכנוס אינה נחפס כגנב אפ״ה אסזל מכ״ש בנדזן דידן שאין לעכום שייכ׳ בחמן זה כלל שאםס דדך חלון שנחפס כגנב מבייש לאשור זכית דש״ה מ נ דאיכאחלןן f>"t דחלון זה לא מעצה ומוריד כללל . זגס מכח הש״ם נכרי כי עייל ברנפשי׳ ״ כ ה ה ח פ ו ה כ וכזי מצורף לכל זה נראה שבזדיקת המפתח סבר שזהו הפקרוזכנרמבוארע׳יפ מ״ש הרמב״םבפ״ב מהל״ נדריםמ שצריך שיאמר בפה מלא נכסי אלה יהיו ״ ח ט ה ו הפקר לכל י וכן מבואר במשנה הלל המניח על

מ הסל'

#א*ינ פורחי מ כ למלקבזה אבל מלקי אמרה * ״ ג p ^ ' ^ t p f י בסם' לישבן יהוצל?ן 4 ק מ ״ ? הרא״ש בפםקיז > מ׳ ד בפני ג׳הוי הפקר וכוי ודב״ל אזמר' דבר תורה אפי ק פ הי ג ׳ יוחנןןבאתד ס /<'**J לקי^ג^ב״ע נגד ר י כ W יט לב^ עצמ? הזי >פקר לכךאם.השאי,ל ך * 1ה״ה אן ז׳יל בפ״ק. זלבי׳שמשו כופי ׳ כו בהמוןו «#ץ!<ום שבמו

ן דבינזי לבין עצמו ׳ נושג[שו ל^בי ז ותימה.צי^ ישמז | .הוי;5פר[ר?א^^מר^ב״ל,אלא:ר^רתורה אפילו באחליא לחללב3ין הפקר לפני אחד־ י ה ז י ל ן ? ג ^ $ הוי .עצ^ו \נהידלא:ב.עיריב״ל כדיי ן י ג ל ב^ן ובין הפקר •ן מ״מ,בעיהפקר שיוכל ד י ע ^ מ נ שיהחאחכזוכה מ

א מרשותו ומופעי לכל צ י ש ן ^ ו למן עצמו לעולם לא׳יצאלרשותו כיון שאין הפקר נ י מם הפקיר מנולטלין בפני אחדי •<חע לשום א1ם אבל אי ויהא נאמן לזמר יכזל אזחו שהפקירו בפניו לזוכימ נדנתת לי במתנה וטזבלהפקירו י .הפקרת חכיתי בו במגא מ ע ט .בפני אשתו אז אחד מגני בימי ״ ואפרש ל לרביגו שמשון ״ דאיצז מחלק בין בפני א' ובין בינו לבי{. ־ משום לעירן הפקר משביעית ילפינן מדרש v עצמ׳ז 5ירזשלמי והשלעית תשמטנה ונטשתה מה ת״ל זנטשמה יש לך נטישה אחרת שהיא עזו זכו׳ זאייד בהפזררךקעילזמיאא שיין מןבמגית דלעטן פטור מעשר איירי בהפקר זזה ל' כרי שיהא יאחד ג ן אצא *:קרקע הלק־ א״ר יוחנן דצריןחמ גלצ^ת;מו ) ן דבענין אחר לא.יוכל %ן ד י ע •*זכה וגי מ' י משוםדם׳יל ג ם יכפור 5הפ?ןרווריב*ל דלאבעי ידו א דהוי הפקר אע״>שא?ן הקרקע יוצא מרשותו וא״כ אפילו בינו לבי( >*צמי{מי ובאחד רקאמר לאו דווקא אלא לפי לאר״י רבפני ב׳ לא הוי הפקר וכו׳ יעו׳*ש * העולה ־מהוצעה זיו דמ״ש^בינו לבין עצמו ־ דמהניהוא •לדעתרבינו שמשון ז״ל> . ןיטעמא דר׳ יוחנן רבעי שלשה הוא& מרשוחו אף אם יכפול 'בקרקע 7יג>קאו צדי ישלז& קי ף באחד סג גהפקרו משא״כ במטלטלי ־דיזצ;א:מרשותו א שהוא יהיה הזוכה אף אם יכפור וה כהפי,רו יהיההזזכהן להמן. ללא קשה מ נאמן במגו ומעתה לא נכלאת היא מי א דאר״י בשם ר״שי&ן יהווצלך! בפנ ה י לרבי יוחנן ארר״י לע ק ר ק גי׳ הוי הפקר בפכייב׳ לא«ן1וי הפקר הא איקמיג^ מ איירי׳שיבזהתצאימרשות .«ftg$ בלא״הוכנ״ל משא״כ לעיל גמתניתן דא״ר >וסי דר,מגיחעל הגלר או על הסלען לכל וכו׳ לאיירי במטלטלי שפיר ך ן פ ו ואומר הרי קן מי משים שאם אתי ליד זוכה ס ו י ג א ל מ ע ט ל ^ י ר ״ א דר\יגו'500ק*ר עכ״פ 3פנ>א' שידע בהפקרזזיזכהבון במגו מ א ם יכפור בהפקרז יכו׳ מ שבזה יצאה מרשזתז אף אתת לי במתנה הוא -דהוי הפקרמשא״כ בל״ה זא״ש ד$ק״מ דנל .זהו נ״לגרורופשזט בס״ד הרילפנימדאףלר״י סגיבהפקיפ בעי דיש ליןוש להערמה י כ מטלטלי לפני א׳ ואחד ע שיכפור נהכקרו ויאמר לא הפקדתיו ויהיה זה האחר זוכהי ביתו סגי , בהפקר זה זנאמן בממ ואף באשתי או אחר מבנ זצמ״ש הרא״שהנ״ל א״כ ה״הבפסח דיש לחוש להערמה איפכא שלא הפקירו כלל ועכשו יאמר• הפקיתי כדי להפקיעל דקי״ל כוותיה דהפקל ל י ר ן ״ זמכ״ש ל מ ר ח ז ס י א בינו לביןעצמז נמי סגי דיש לחוש להערמה זו ושפיר מסיקן שנמצא בבית ישיאל אחר הפסח אע״פ מ הלא״ש לאסור חה לבזה צא פליג ריב״ל כלל מ ר ע ה שכטלו או הפקירו לחייש לק להערמה והלכתא כרבי יוחנן י ? לקיש הןאללא ח י י

׳ ; י / וא ש וגדולה מזו ניל רכאן אסור אף לדש לקיש ^חר העיוןק בלשון הרא״ש שמביא הירושלמי mi' ח״ל וישראל ז ל ק י ה י

ה כ י מ ת a .rhm פוחת יוסף ו תמיהות רבות לכן נ״ל שיטה אחרת בשוגיא זו מ״מ ועוסקי' וכעורר הספקו׳ אשר ראוי ציפוצ גזה ליש

לתמוהז תמי׳מקזיימ־ןעל הנייח לרועה צאשור הכשר׳ן קדשים מווץ דפסוצין ־ והוא ך בהנחה וטעון קבורה כ כשיתר דברי הש׳ים ולס די שדבריו סזתדין אשמעו' הש*מ אצא שסותר דברי עצמו לבסוף ב״ב לחולין"אמריי במשנה השוחט צשס עולה לשם פשח שחיטתו פסולה לשם חטאת צשםאשס כשדה זה הכלל לבר הנידר ונידב השוחט לשמו אסור זכו׳ וכלשון הזה פסק בטי״ל סי׳ ה׳ ואם נודע שעבר עבירה שחייב עלי׳ חטאת או אשםויזומרזהלחטאתיאז לאשמי פסולה ופסק רש״צ דהאי פשוצ׳: הזי כקדשים שאסורה בהנאה כמו שחוטי חוץ דבשצמא גבי נדר ונדבת אין מ איסור •ודאי אנא למראית עין הלכך אינו חמור כ*כ ואינו אסור אלא באכילה אבל הב*ח חולק על זה לסלה גזירה דרבנן היא משוס מראית עין מראה כשוחנ! קרשיסבחזן והכי דייק לשון הש״ס זהפוםקי׳ מקטי פסולה דמשמע פסולה אין איסור הנאה צא וכדאי׳ בש״סריש רףמ׳יעו״ש הרימבזאר לבשיחע להליא לשם קרבן פסח אפ״הם״ל להב״ח לאינו

t z , x - בארעא

ז ״ ט זגו׳ וכמדומה שהיא קי, שאין עצי׳ תשיבה ועל הא בעלמא י ו ם י ' א ז נ י י מ א י נכלאתי דפי׳ אסור שס ״ ש לכחחילה זדיעבד מוחר והוא נגד משמעית הד נ ו כ ותום׳ בליק דשבח דף ט׳ ע״ב וסמוך למנחה ר אס התחילו אין מפםיקיןנימא תיהוי תייבתא לריבוי דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיוזמיS ״ E מנחה קטנה וכי * ול החוש״ מלאמר

שיטעום משמע אפי, דיעבד אם התחילו יייי * ין ! ז י י ^ ה י׳ מ זכו׳ הרי מבואר נהדיא ללשון אסור אכ^" 7 ן י ל משמע ועוד ראי׳ ממתני׳ דסזף פיכ לחוL השוחט לשם פסח זכו׳ פסולה וע״כ הייני אפי׳ דיעד- •?V השוחט דעבד משמע ותני פסולה ותני בסיפא ? 0 נידר ונידב השוחט לשמו אסור הרי למשמע לשי״ י אי ע ן אף דיעבד ולהט״ז הכי הל״ל אר״י אמר רב איןזלאד0 ל גשר זה לפסח דאז שפיר משמע לכתחלהמשא״כ השתא דאמראסור איכא למיטעי דאפי' . ליעבדאסזר *ועוד מזיל בתר טעמארמבואר בש״םלהדא דטעסאיסןר אמירה משוס מראה כמתדיש בהמת? ואוכל קדשים' באו* ובסוף פ״ג לחולין נמי מפרש טעם איסור שוחט לשס פסח משום מראת כמקדשי בהמתו ושוחט קדשים בחוץ וכפי' רשי׳ זהרשצ א׳ והרן׳ בב״י בי׳יד סי׳ ה׳יעו״ש וכי' >&>\ל 5 ע י ד י י בנידר ונידב כגון פסח אסור ג עצמו שסדא באכילה זבחלואח ואשם הסכים לרשל'הנ״ל לאפי׳ בהכאה אמור ומשיג על הב״ח דרזצה 1להחיר בהנאה יכאן ס״צ

להט״ז דמיחר באכילה בדיעבד זלהש״ם חד טעמא לשניהן • ובהערה זו לי לסקור כל המין שלו זק״ל י יעל בע>י להחמיר ה ז ע ר כ מ״א קשה מאין יצא לן הה לממ*< ט ו ו י בגלי וטלה ולהתיר יבשי ש וגם י•

הסלע ואומר הדי הן מזפק־ין לכל זכז׳ ובענין אח־ לא הוי הפקר • ואף בהפקר גמור״בכל פרטיו מצאתי כתוב בשם ליש הלוי במי שבא בספינה זכז׳ ולא מלאני לבי לעשות מעשה להפקיר חמצז ולחזור זלזטתבו אחר הפסח כדי להתירו בהנאה ולא באכילה׳ וכזי • מכ׳יש בנדין דדן שאימ יוצא מיד כל החששות שזכרנו ואיני רואה שום היתר לחמץ לא בשתי, ולא בהנאה ואף שהיי אפשר להתיר ע״י חליפין או ביוצא בזה לא לציתי להאריך בזה אחר שנראה שאין היי״ש בעין מזמן רב כזה זמי יבוא אחר המעשה שכבר עשהו ואם רבים עחפרציס בזה ראוי צכל מי׳ץ הקרוב אל החילול לגדור גדר ולעמוד בפרץ והשם יגרור בעדינז • זמה שעוררנו בקול גלול ולי יוסף מפזר ונוסף לאורכה ולרחבה מטייל ארוכו׳ וקצרות בשיטק הנכה דפסחים במעשה דתזדום וכזי זהעזצה לחלק בין גדי ועצה דקדזש קדושת הגוף משא״כ בשאר בהקה ד־,דוש קדושת דמים כאשר הביא ש״ם לתמורה י ומזה נשתומם על המראה שנעלם מבעל מ״ח ש״ם ערוך זכו׳ ״ אמינא כי ניים ושכיב אמר להדא מילתא זאני תמה על תמיהתו שנעלם ממנז ש״ס ערזך בשני מקזמזת ולא עיין בשורש הדבר שיצא ממנו דין הלל לבש״ס דחמזרה דף י״ט ע״ב מחניה ן המפדש נקבה לאשם הרעה עד שתסתאב ותמכור ויביא בי־מי׳אנזםר״ש אומר המכור שלא במוס • ופריךבש״ם ל״ל הס.אב תמטרכיזן דלאחזיא למילתי׳ היינו מומא י אליי אמר רב היינז טעמא דאמרינן מגז דנחחי לה קדושת דמים נחתי לה קדושת הגוף אמר רבא זאת אומית הקדיש זכר־ לדמיו קרוש קרישת הגוף יפירש רש׳׳י יעז״ש • אלמא דאף בהפריש נקבה לאשם •דהוי כמפריש נקבה לעולה וכאשר יבואר עוד מ״מלענין שלא תמכור ולא תפדה עד x היי קדושת הגוף ,שהםתאב כמו.בקדזשתי.הגיף ממש אלא שא״א להקריב היא עצמו־ מחמת שהיא נקבה י וביותר מבואר בש״ם אח״ז ת״ר המקדיש נקבה לעולתו זלפםחו עושה תמורהזכז׳ ״ עד אמר רבי אין אני רוחה • דבריו. של ר״ש בפסח הואיל ומיתר הפסח קרב שלמים זכו׳ נ כדחנן בריש זבחים מנין למותר הפסח דקרב שלמים. שנאמר וזבחת פסח לה׳ צאן ונקר והלא פסח אינו בא אלא מכבשים ועזים מכאן למותר הפסח שיהא קרב • לדבר. הבא.* מצאך״ובקר מה ניהו שלמים ופירש רש״י יעז״ש ) רבי סבר כרבנן וכו׳ * ופירש רש״י שם זהתוספת בדיה רבי סבר זכו׳ דחל קדושת הגוף על נקבה שהפריש לפסחז משום רמיחר הפסח קרב שלמים שעושה חמורה כמז פסח עצמז זכו׳ יעו״ש י הרי מבואר להדיא דמפריש נ^ה או שאר נהמה לפסח הוי קדושת הגוף לכ״ע יותר ממפריש נקבהלעונה לפשוט לעיל להוי קדושת הגוף לתא עצמו זכנ״ל 1

ושפיר.ראה ודע בעל מ״א לשאר בהמה כמי אין לו פריון כדןקלזשת הגוף ויאמרו שאוכל קדשים בחרן • ואגב ריהטא • לא עיין בש״ס שזכרתי ועלה על לבו לדבר גלילת על מ״א הנ״ל ילענין׳מה שהעלה מצודות שכלו בשיטת השזס והפוסקים ילאיבאיתרזעע היסוד הלל נפל כל המין שלו שכל יסוד דבריו הוא דאסורלומר בשר זה לפסח לכתחלה זדעבד שרי ולא נמית ־לסוף .כוונת הט״ז עד שהוקשה לו כל הקו׳ שזכר הוא וכאשר יש להפליא עור לפי זה

S יופןה• ותשובות

לבר הכדור !יש.לזמר.לע־׳ו ושדי אנותזלין להתמיד והטעם פי׳ הרא״ש . .מילא שתי/ ואס שרש ואמרנ לע״ז נאמן׳ .וליצ שאלה םתם תרומה כגליל שדעתו ט״

שרי לל יהודה וכו׳ נדר בקרבן ואמר. לא נדךתי,אלל. בקרבנו*. מלכים וכו׳ אם מ״תנאמן הוא וא״צ התרה ואס ע״ה הוא

ן התרי: שלא ירגיל ומי שמור׳ לו. שא־׳צ שאלה משמתינן • עי ' לי׳ ״ ומפרש הרשב״א הטעם כסיפא . דאינו נאמן כי אם על ידי התרה משום דיותר משמע להתמיד זכו׳. יעו״שזא״כה״נוכו׳אכסדמ״מאמןר י לכתחילה מטעט.א ביי׳ד סי׳ א׳ גזירה שישלח מלפרש דאכלט זכמ״ש הנ יעוי׳ש וא״ש לשון אסור ״־!״ק • והנה נגרי מקזצם ישי בו ג״כ להקיל ולהחמיר להקל ריש לומר שנתסין רק לזכר בעלמא וכר׳יג בפ״ב דבי.צה דם׳׳ל זעושין גדי מקולס בלילי פסחים כדי שיה,׳. זכר לפסח וכפי׳ רש׳יי שם ולא שיהי׳ הגדי הזה קינן כלל ואין בז מקום להחמיר כלל ולהחמיר יש לומר שנחכיין לשם קדשים והקדישו מחיים זכמ״ש התז׳ שם דנמכיח סופי על תחלתי שעשאו מקול׳ מזה מוכח שהקדישו מחיים לכן עשאו ככלהלטת הפסח דאל״כ אלא בגדי מקולי אין בו שום פכים להקל דודאי משמע שעשאו לקרבן אם כן קשה מ״ט דל׳ג להתיר לכתחלה לעשות גדי מקול׳

קלשיס ממש נחז׳ן וכי ס״ד להתיר קדשים בחי׳ן וגם חכמים אוסרין הזי לי* למימר וחכמים פיםלין כדין שוחט לשם פסח במתני׳ הלל אלא. ש״מ דמידי םפקא צא נפקי זר״ג םבירא לי׳ דמן הסתם צא משמע להחמיר. וחכמים אוסרים דמן הסתם אסור רמעשיו מוכיחן עליו לאסור והיינו טעמא דתידר שהנהיג את בגי רועי לאכול גדיים מקולסים כדי שיהי׳ זכר לפסח ובלא מקול, דלא רמי לקדשים ליכאזכרצפםח וסבירא לי׳כר״גדאין* גמקול׳ עצמו טעם לאסור משום קרבן. רק לזכר בעלמא ״ ומה יובן צחזת לשין הש״ם אר״י אמר רב אסור לו לאלם. שיאמ^ בשר זה לפסח ״ זרצהלזמר אףדאיכא במשמע לשזן זה להקל ולהחמיר זמעתה יש חקכה במפרש אח״כ כוונתו דפירושן • להקל וכנ״צ מ״מ אטור לומר כך והטעם ראם לא יפרש דברי ן.אחר כן להקל נשאר באיסורו, לסתם כדריםילהחעד והטעם פי׳ הייא״ש ־ מדלא שתק לכך אמרי* סתכ נדר דעתוילאיסור. וה״נ מדלא שתק אלא ל אמר זה לפםת ש״מ דעתו לאסור • . וה יינו שנראה כמל/ריש בהמתו וכו׳ על ידי האמירה זו לכך אף,אם יפיש אח״כ להקל לנאמן להתיר• מאיסורו . מ״מ לכתחלה אסור וכמו שכתב הט״ז בסימן ג׳ שהקשה כמה שכתב הטור מזמר לתיאבון בילק סכין זנזחן לו זכז׳ .ואם לא ברק לו סכין תחלה אסור לאכיל משחיטתו ׳ עד שיבדקנו לבסוף (אין ליתן לכתחילה לשח וט על סמך שיבדקנו לבסוף וכו7 ובסימן א׳ כחב דלכחחלה יכולין ליתן לו לישחוט על סמך שיבדקנו לבסוף ומשני דבכל מקום . שיש איסור בדיעבד

ה ץ ל בלא בדיקה אי שאלה אסור להתחלה לסמיך ע דשמא ישכח משא״כ במקום, דבדיעבד כשר בלא בדיקה

זשאלה לא חיישינן שמא ישכח וס׳ יעו״ש י זה״נ אפור! לכתחלה לזמר כך מאחר רבדיענד אם׳ר בלא שיפרש להקל אסיילכתחלה לומר־בשר זה לפסח דחיישינן שמא יטאי אחרים לאוכלו וישכחו מלשאול פי הנודר׳ כוונתו להקל ולכך אמר אסור לאדם לומר בשר אי הי זה לפסח ולא אמרהאזמר בשר זה לפסח אסור משים דאז הי׳ משמע דאסזר בדיעבד בלי שים תקנה בשאלת

» פיו

. פ׳ורת «אלות. בן

להב^חיהכל אסור זלהט״ז הכל מותר באומר וגס שאר הדקדוקים בלשון הט f אשר נלאתי מלכותבן

דבזארז ממילא • ונראה אף דצכאורה פליגי; הב״־ח ־זהט׳יז שזה סומר ווה בונה ובעל מ׳יא מכריע ל5 י י דהכל הולל אל מקום אחד ודברי כולן מ*םכמין.להלכ> צלי שום חולק ואין כאן שוםהכרעה רקמה שעזלהצדינא, ע״פ ש״ס ופישקים וכד לבוא לתוכן כוונתם ראוי לעורר

המטקית הטפלין בשטה זז דתודזם האחד ק׳ דאמר אסור י צו לארם &יאמר בשר זה לפסח 'מפני שנראה כמקדיש *יכו'משמע דמש!ם מראית עין לחור נאשר וגדולה מזו ה״ל לחוש שמא באמת עתה הקדישו צפסח וכמ״ש הטור כן

בסימן ה׳ בי״ר יעז״ש 'וכמ״ש הב׳/שם ב׳ ק' לסברת* הט״ז דאםורלכתחלה משמע ולא ריעבד א״כ מה מקשה מתזדוס לשאני התם דאפי׳דיעבד־ אסור' בשצמא להב״ח א״ש כמו שהוכיח מזה משאיכ להט״ז קשה ג׳ ק׳ מיה חידש רב פפא־בזה שאמר ודווקא בשר אבל חיטי לא וכרא רב בשר אמר וקו לא זכי תימא רבלא רר״פ ;פשיטא ה

ה״א דמה שאמר רב בשר היה לחיטי א״כ קשה השתא ג״כ מ>לל לתלק לר״צ אלא ציל משום להסברא לחלק כפירש

רש״י ללא דמי מירי לקדשים, א״כ בלא הא רר״פ ג״כ נרע זה דמ״ש רב בשר.הוא דוקא ולא חיטי מטעם זה ללא דמי * ד׳ ק׳ דהיה ראוי להקשות מץתבי גללא הא רר״פ הלל ה׳ ראוי לדקדק לשון ובשר לא מיתבי יכו׳ דה*ל להקשות סתם מיתבי וע״כ נרע הקושיא הוא על ifo ולא עלחיטידמבוארממילאזה ול״לובשרלא ו׳ קשה מה ראה חודו׳ על ככה להאכיל גדיים מקזלסין רקרוב להאכיל קדשים בחןץ י ז׳ קשה דפרין קרשים ס״ר וכו׳ מה זה תמיה קדשים &״ר הא אפשר שיהיה קרשים ממש וכמו שפי, הטור בי״ר בסי׳ ה׳ דשוחט לשם פסח פסולה שמא עתה הקדישו לפסח • זמכ״ש כאן שהוא גדי מקול׳ כבל הלכות הפסח די״ל להוכיח סוכז על תחלתו '׳שהקדישו לשם פסח זכמ״ש התום' שם־בפסחים ואין זה מהוץמהשיהיה קרשים ממש ־ ח׳ קשה לאמר מקול׳ אין [ שאייצו מקול לא מאן דכר שמיה במעשה לתזלז׳ שאינו /מקול׳ דמעשה שהיה במקזל׳ הוי וי״ל דגם שאינו מקולי אסור ליעבר וגם שאין לו שחר כלל וקושי זו גרםלו לפלפל בש״ס מה שאינו במשמעההלכה כאשר יבואר ט' קשה דאימר מקול׳ ל״ש אמר וכו׳ שאינו מקול פירש אין וכו׳ דהל״ל בסיפא כמו ברישא שאינו מקול אמר אין ־!&״ .אוהלי׳ל ברקא ג״כ כך מקול ל׳׳ש פירש וכר י !ללפשוט ידיבואר כל הלל בחרא מחתא מני׳ וביה דודאיל ־באומר בשר זה לפסח סובל ב׳ פירושים האחד להקל ז 'להחמיר להחמיר די״ל דנתכוין לשם קרבן פסח זכההיא דהשוחט לשםפסחדמפרש הטור דחיישינן ; שמא יערה הקדישו וכו׳ י וא״כ דינז להחמיר כמו שם

לקני פסולה ״ ויש לפרש להקל דעל יזם טוב. של פסח קאמר וכמ״ש הט״ז דתליניןצהקל שנתכייןצש׳ יום/ כ אן דקצת נראה לפרש ה .גוב של פסח יהיה בשר ז .להחמיר לעל קרבן נקטין לאלו ליזם טוב של פסח

נחכיין הלל כשר זה על פסח וכמו שכתב בעל מ״א:יי להלין פשוט י סיף סי׳.זה ] זאחר הערה זו נראה 1 ממ״ש הטי״ל בשיי ר״ח זבש״ס לנלריס סיף פרק ב׳ םתם ניייס להחמיר ופירושן להקל טצד מי שאמר פדית אלו

ן נםן למזבח ואשור להוי, י טין נםן ריש לומר טי ל ע

K»»m ?p1> בן י פורת y! י ז3ו׳ מ י מ:זלס ל״ש * שום אומרא זקשז לרה ומג# התרצן כמנת רביהורא אמר רב ללא כשכרת' י השקא בי אנןזר לזמר ונו' למשמע ימןדז ' ר ן ל 5 ר ב ש המקשן לי ליי ו $ * י ל להחמיר ואן! במפרש מאני צהקצ ־ ע מקזלזסלמשמעבמקזלשהזאלישחומייאזי נצשא״צ כאיגו מקולס דבאמת גם צזונת למי אמר רב היי על כוונה זזן י מ ט י שמעשמ מ דמקזצם ל״ש אמר לפסח ול״ש לא אמי * עציו אשול מהסתם משא׳׳צ באינו מקולס לבאמיייתז תליא האיסור לפי שאמר זה לפשה י פירש אין לא פירנו לא ר״ל אם פירש חח׳׳כ כאמן להקל לאפ^שא־&ור למת&נרריסו^מ״מ אסזל י להחמירזכ״תמאארליש מר^^אלמפיה^א^כת וכנ״ל!א״שכל י י ו " י״ל משום ג לומר זכו, הספיקו׳ הנופלן,"בסוגיא^לל יי העז>ה למה

רתו לפ^ז צי לבשר שנאסר'מצח #מירה מהלי להקצדהפ: שאסר הוא הפה שהתיר משאי׳כ מקולס שבל? אמירה נאסר מכל מעשיו שהיא ככל הלכות הפסח מוכית סופו על תחלתו שהקדישו מחיים אן/באזמר אח״כ של| נתכזיןצקלשיש אסורה ללא אתי אמירה לבטל מעשה לאל״כ צמה שצחו צתולזמללזי ללמא נמןום לימג כזזנתםb r i מ התיר ל שהי" לק כזכר בעלמא ?לא לשם לרבן פםמ ו לבנלרי׳ אס פירש להקל נאמן אלא ש״מ מצל שלזוא מרולס* ?אזנו כאמו } P י ת ל ח ל ת ו ע ע י ח מ ט ו * &5ftD מ י ו י ל צ ה כ ב

לפישאח״כ להקל זהייני טעמא לחכמים אזמרין^ ״ « במחצי' הניע וראי' לזה ממ־ש 6טור י״ל בסי׳ ר

ה ^ ת אמרה טמאה אני נאמנת אח״כ לומר טי נלוהיי לא י ה מ * ג ם ל א צ ב ' א ד ב י א ל ל ת מ ת א כ ת ט מ

%n יכ׳יצ ' ת 3 י ת כ ג י ״ ם פ < ש א מ ו ה א ו ל ת מ י א נ ה " בסי׳א׳ רבאמירה מהני לפרש אח״כ־ צהקל משאי״כ ^מ2שרי נ י ז ח יעז״ש ורוק׳ • ואחר הוצעה שזכרנו עיכיך ת

* ד ו / ־הני׳צ ל י ' י ס ו פ ל ה נ ? ' ש י 1 י י פ ס ל ה י כ ו א מ ב

£ « י לברי הב״ח שהביא ראי׳ מתזלוס בגדי מקולס אפי׳ ל: S f n ׳ י &סיר באכילה זה״ה לאומי בשר *ה לפסח לאל״כ מ£י £ ומי זה ראי׳ בדורה והיא האמת להלכה זצמע?1ה ןXStfT ן * * * ״ * חולקוהט״זלאפליגכלל^ ״

דגיי הב״ח עפ״י סוגית הש״ם באיזה איפן אשורי וכוונתהט״?יתפרש ער״זאשור לומר בשל ז

^ צ ׳ ׳ ר משמע איסורא בעלמא יש משים »ירה ו&A מר לשו! אמור א יוא ל פירש אח״כ להקל נאמז ו דלכתחלה אסור לומר בשר זה לפסח מל סמל שיפרש אח״כ^הקל דעלי״ט נתכיוי! ולא לקרבן משום גזירה דחיישינן שמא ישכח או שלא יהי' קמן לפרש לבריו׳ כלא י ויהי׳ נשאר באיסורו ויבוא יאחר לאכול ממנו או אפ׳ י אכילה שיין לשון אסור בכה״ג כמ״ש הט״ז ?י׳׳ל ס ב׳ייעז״ש אבל אם יעבר זאמר . בשר;ה לפסמ בדיעבד אין איסור באכילה זהיינו אם או#ל שלא • נחכזין לקרבן וכמ״ש הט״ז אח״ז יתליכןעכך י וכזי ולא אתי הט״ז לאשמעינן רק דיש הילד ביך מ א ל מ באכילה והוא דהל״ל האומר יי קשר זה לפסק אסור ו אסור לומר זכו׳ משמ^לכמחלה ולפי קו׳ גס ליגגבלאסזל והייט עכ״פ באופן שזכרנו דבלה איא להתיר מלמיכויןמהסתם לקרבן א{לג דבגלי מקולס אסיר לאוכלו;אפי . ר״לועכ״פ נאינז מקולס נחית חד דרגא ־לכסתם מותך אבל באומר זה לפסח ראוילאסור כמו סתם המקולס לאל״כ נחית ב׳ דרגי לזה מלירש התם עיקר האיסור תלן פ ז י אלא מצד מעשיו מזכיח ס ל י ר מ מ על הבשר דהא לא א

ן צא על תחלקו וכשם שנאסר מתחלה בלא אמירתי כ מהני

פיילכך אמר אסור לאדם׳זכו׳ למשמע לגתחצה ומשו; גזירה שמא ישכס ואם צא שכת זפירש דבריו להקל מותי בדיעבד וצזה כיון הט״ז כן היה כוונת רבי יהולא אמר רצ צפי האמת אצא רחש רב פפאפןנטעי צפרש כוונת רב יהודא לאסור לזמר זכז׳אףבמע׳ורש אח״כ להקצ זהטע׳ משום ליותר משמע צהחמיר לנראה המקדיש בהמתו יט׳ זאינו נאמן לסקל כמזבקרבנות מלכים הליל וא״כ בחיטיןת לרגא נאמן צפרש אח״כ צהקצ משום ללא דמי ממי לקדשים אבלגצ זמן שלא פירש אסור אף בחיטי לזה בא ר״פ זאמרדוקאבשר אבל חיטי לא משמע להחמיר כצצ

אף פאינו מפרש זהטעםליותר משמע לפרש להקל׳ למנטרי לפסח קאמר והוי כתזיומה סתם •בגליל דשרי לרב יהודה מטעם זה במתניתן שם • והמקשן לא נחית לכזונת רב יהולא ע״ל שזכרנו רק מבר להוי אמינא דרב פפא הזאםאמת לאשור לזמר בשר וכו׳ אף במפרש אח״כ להקצ משוס ריזתר משמע צהחמיר מראה כמקרי׳ וכזי והראי׳ לתינטרן צמעטד״פ חיטי וכו׳ זע״כ ש״מ לאין עיקר החוערא חצוי במ״ש לפסח להא חיטי ג״כ אמר צפסח ואע״ה משמע להקצ אלא שטמ לשם יש להקל משום שהוא חיטי ללא למי צקלשים אבל כאן מפני שהוא בשר צא מהני לפרש אחייכ ליזחל* משמע להחמיר דלקלשים כתכוין ממי לקדשים וע״ז מצא מקים להקשיח מיתבי א״ר יוסי מעשה ברודוס איש רומי שהנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקונגיס בלילי פסחים לכן שלחו לו אלמלא תודוס אהה גוזרנו עצין נילזי לחכמי׳ אזסרין דאף דמשמע הכי והכי סחס נדרים צהחמיר ואף במפרש אח״כ להקל ע״ה אינו נאמן בלא התרה לדי שלא ירגיל לעשיתכן פעם אחר ואתה שהנהגת איחם חמיד בזה יעיכ בלי התרה ראוילנילוישאתמ מאכילים קרשים בחז׳ןופריןל אי גלי מקולס הוי ולאי קלשים איך קדשים ס״ד ר״ ס״ד לתודות להתיר קדשים בחוץ וגם לקי לרבן גמליאל דהחירלכתחצי: איך'מ״ד להתיר לכתחצה אלא אימא קרוב להאכיל קדשים בחוץ דמאחר דעשאו מקולס מוכית סופו על תחלחז שהקדישז "מחיים זכז' ויותר משמע להחמיר מלהקל וא״כ קרוב להאכיל קדשים בחיזמקולמ אין שאינו מקולס לא ליל במקולם דווקא הזא דיש להחמיר יותר מלהקל משוס דדמי לפסח בכל פרטיו וכמ״ש התום׳ למוכיח סזפז זכז׳ שעשאז מקולס אבל שאינו מקילס דנחית דרגא לא משמע להחמיר ייתר מלהקל ללא דמי לקדשים לאם לא כן הדרא קושיא לתודום למה נהג להחיר לכתחלה ׳מקולס דהוי קרשים בחוץ הא גסבאינזמקול8 איכא זכר 'לפסח זה״ל לנהזגיאת בני רומי באינו מקולש'אלא ש״מ דבאינז מקולס ללא למ< לקדשים ליכא זכר לפסח כלל זהדרא קו' לרב יוסי דאמר ובשר לא דמשמע לפי צזהוא יבשרע ייחר להחמיר מלהקל לדמי לקלשיסןזז״א דבבשר מ ^ . מיכח דמשמע להקל כמו להחמיר בשלמאיאם הייתי איערשם דעיקר החומרא משום שאמר לפסח וכאן בתימס ללא הי׳ אמירה כלל לכך מקולס אסור למצל מעשיז מוכח וכל י ואינו'מקולס דליכא מעשיי מזכיחין וגס אמירה ציכא לכן שרי\ וכללייק שאינו מקויצםילא זלא קשה לרב לשם י

י לאסור ייחר מלהתיר' אמירה שאמר לפסח לעראו משא׳׳כ אחר שיימר ר״פ דבחיטין אף שאמר לפסח שריי ש״מ למצר שהוא בשר ראוי להחמיר ושפיר הוי תיזנתא מתוחם מבשר שאינו מקולס ליכא

*אל5:י* הן &\דת pv? תשומה פא משום יובש לא־נשאר• שוס רעותא. וג״כ אין זה חסרו$ כצל אף, שנשאר קמט כשרה כמ״ש התו׳ בדף מ״ ז לקמע כשרה בכל גיווני לאצ״נ אלא י׳זל דעכ״פ מיקרי ריעיתא ובצירוף עור א׳ ה״יל תרתילריעיתא. א״כ גם מראה כשדה ר ייעותא ומלש הטור במי׳ ל״ת והטייז הסכים לזה והי׳ ראוי להטריף• אף במראה כשרה אצא ש״מ כלל ואם נאמר שדע* המתירין אף שנשאר המראת מכח4 מה שכתב מהד״ ץ זה לא עלה ולא יעלה על לב אלם לעולם להתיר במראה טריפה וכי משום עצ קמט יוכשר בתמי׳ לחקא אם נשתלה מממגן מזגלא או שנצרך רם כשרה וחוץ מזה אין טעם להתיר רקמנו שהוא מחשש יובש אין בו צרירק דם כמוכח משיים לחולין רף גלו ריאה שיבשה וכו׳ • יבשה שאינו מוציאה דם וכו׳ ועל כי.קנדה היריעה קצרתי ודברי אצה הצעתי בפני רבני ולומדי קהלתינו יצ״ן ובודאי מובטחני שדברי אלה יעצה על שולחן מלטם מאן.מלכי וכומ

כ״דהטחו•א מרבנן מביט וצביט ה״ת ב ר ו להאי צ האלוף.והמרומס התורני עצני ועיני הרבני מחו׳ כבור מהודר שבתי יצ״ז זכאל״ש נדרשתי לאשר שאלוני לעיין בסי׳ ך״זבטא״ה במה שתמה הב״י על הטור בשלוש קשיותיו והכניס הוא ראשו ורובו לתרץ הקושי׳ וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ט שגה ברואה כאשד אבאר וג׳ ק׳ אלו של הב״י נפלאה בעיני ואל ארבעה אש<ב ידי להפלא בהפלא ופלא ומקום הניחי לי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים להתגדר במה שלא העיר י בקו׳ זז ומתון הוצעתקו' זו נתבאר סתירת בנינו שטיז עיניי מראית בדברי הריף עצמו רק העירך סברא בנינו במה שהעלה לחלק בין אמרה ואתקרש אני לך או לאו הוא מועתק מספר מעין גנים ועצמות יוסף שהעלו לחלק בזה והלן הוא בעקביהס מראש ועד סוף עד שסיים וכתב דהטור ס״ל דהרי״ף והרא״ש ם״צ כהראב״ד דאף אם צא אמרה זאתקדש אני לן מקודשת לחשוב וט׳ זצא ידעתי מה אידן בי׳ כי הוא סותר דברי הספרים שהעתיק דבריו מהם וגס שאין זה סברת הרי״ף מה שהביא הוא בשסהרי״ף כי דברי הרי״ף הואיממש כלשון הרמב״ם וז״ל נתנה היא ואמר הוא לא הוי קדושין 'ואס נתן הוא ואמרה היא חיישינן מדרבנן וצריכה גק יעליל הרי דלא חילק כלל בין חשוב לאינז חשזב כמו הרמב״ם וכ״ת דסמין על מה שכתב לקמן בהילן מנה׳ ואחקדש אני לן דבארם חשיב מקודשת וכו, ״ הרי דס״ל להרי״ף לחלק בין חשוב לאינו חשוב ז״ארהא גם הרמכ״ם בפ״הגביהילן מנה וכוי חילק ג״כ בין חשובן יחפרש לאינו חשוב וכאשר יתפרש דברי הרמב״ם כ דברי הרי״ף ומה ראה הטור לפרש דהריי׳ף סבירא לי׳ כהרא״ש נגר הרמב״ם והוא כלשון הרמב״ם ממש אין זה אלא דעת מתמיהין וביותר נפצאתי הא גםל חילק בין הראב״ר דס״ל כשיטת התוספת ברשכ״א י מרא״ש לבארם חשוב מקודשת והרי״ף והרמב״ם ס״ל דאינה מקודשת אף בחשוב וכן כתב במעיין גלם 'ועצמית יוסף 'גשם הרי״ף והכמב״ם דבחדא שיטך* שייטי ומה ראה על ככה ומה הגיע אליז שהפריד בין הדביק׳ בין הרמב״ס ובין הרי״ף רבו שעשה מחלוקת ביניהם ללא נכון במה שלא טון אליו הטור כללדא״-כ תיקשיעליו הקו׳ שזכרתי ואם נפשן לומר ממ״ש הב״י וז״ל הרי״ף כתב אברייתא שהבאתי בסמוך וכן אם

H נתנה p

מהני אמירתי לבסיף להקל ראינו נאמן ונשאר באיסורו משא״כ באמירת בשר ?r לפשה שהאיסור רול עליו באמירתו זצא על האפילה עצמו לומר מ*ר שהוא בשר דרומה לקדשים אמול אף בלא אמירה• וכהוי אמינא בש״ס ובשר לא ח״א להא תלינן י שנפכויןלשסי״נגשלפסחיהיה $שר זה^לא אמייתו צי־ אום נלי אמירה חל האיסור א״כ אםפירש אמירת! להקל נא־מןזהכל הזי רק חד דרגי ממקזלמ להראי׳ לבגדימקולם ישנמי איסור כעשיית! והיינו משזם מעשי׳נאסר בלאאמילוהראי׳ מאסר־ אףבעשיי־ה ש׳ימ שהוא מצד ׳מ&״יו ־ לכן לא מהני אמירה אח״צ להקל י ג״ל לגשא״כ־באיצומקולס שאין החיסורבמעשה רק באמירה נאסר צאטלה לכך מהניי אמירה להקל כאמור ושפיר יש לחלק בין מקולס לשאינוי מקולס .זמז״חזי״ל הפריז על המרה לאסור בהנאה וטע־ון קבויה באולגר בשר זה לפסת׳ ואין כן משמעית הלכה ר״ל במה שאוסר בהנאה זה אינו •במשמע ההלכה. דלייק הב״ח עצמו בי״ר סי׳-ה' מדתני פסולה רמשמע פמולה איין איסור הנאה לא וכאן סותר דברי עצמו זמשעעית הלכה אבל במת שאוסר בלעבד לאפליגכלל והיינו באופן שזכינו זרז״ק ;ח במה ובעל נלא לא נחית לזה ושבר דהט״ז פליג על הבמ ׳שאוסר בדיעבד ורצה הוא להכריע זכי׳ הסזניא שזכרנו לבגדי וטלה דרמי לקדשים הוא ליש להחמיר אף בדיעבד בלי שוכ* תקנה־ שיפרש אח״כ להקל דאינו נאמן בזה *שא״כ בשארבשר ללא דמי לקדשים כמסקנת הש״ס כי א6 ע״י האמירה שאמר זה לפטח אין להחמיר במפרש אח״כ להקלדעל י״ט נתכזין אבל באמת אין אנו צריכין להכרעת בעלגלאכיגםהט״זלזהנתכוין זכאשר ביארנו ודברי כולן ברורין להלכה ולמעשה במה שאוסר הב״א בהנאה הדין עם הט״זזכאשר זכרנו בקו׳ שעל הב״ח שאין עלי׳ תשזגה ולקן׳ זז רימז הט״ז במלות קצרות ואין כן משמעית הלכה. וק׳יל ־ ובזה מבוארין כל מה שהקשה הוא בשאלתו ואינו צריך להאריך בסתירת ביאורו כי יבואר ז מאליהן • ולעני{ מה לשאלתי! בקמט שהי׳ בה מראה לובן ביצה אחר שנתבשל ביאר שאלתז אי דעתן לאסיר אף שעלתה מפיחה ונשתנה למראה ריאה מ״מ אסור משום תרתי לריעותא והמתירין היינו אחר׳ שנשתנה למראה ריאה וגם עלה בנפיחה דסברי לאיןזה תרת*לריעות׳ כי דרליכןכמ״ש הר״ץוררכ'של קנצט להיות אודם ולבן ואוכם כי לכאו7ה הי׳ קשה לדידי׳ ררצה ילןמר במראה כשרה א״כ אוכם ־ דהזא מראה טריפה מאי אמרת בי׳ איברא נראה רגם אוכס לל מדאה כשרהא ריאה דקיימיגילדיגילדי מ י דאמרינן בחולין דף מ״ו א אןכמיאוכמי כשרה וכתב התו׳ פי׳רש״י אזכמי שחורות מן' הא עליותא אמרינן לטריפה ומסקי התו׳ ראוכמי היינו כטחצא להוא מראה כשרה וצו' יעו״ש ״ וא״כ דבמראה כשרה איירי אבל במראה טרפה הוי תרתי לריעות׳ אבל נראה דאף במראה טרפה אס אחר הנפיחה נשתנהי והקמט עלה בנפיחה נראה להכשיר דכ׳ למראה מות הש״ך בשם ד״מ בסי׳ ל״ז על מ״ש רמ״א וה״ה בועה העומד׳ בשאר לישחא אעפ׳יי דכשרבל״ה כגון בגבשושית או במקו׳ שמשמעמקול וכויוז״ל גבשושית אבל משתנית למראה ריאה כשרהמ״כשבל׳מ זלל דל׳ל אם עור הבועה משתנית למראה ריאה אע״ג דעזמדת בגבשישית אז שאד ריעזתא *שר טי? דיש לז מראה ריאה לא היי לי׳ ^א חסרון מבפני,ל יא״כ ה״כ אם משתנית למראה ריאה ואינה מבצבץ ״ כ ע

שאלת בן פורת י ותשובת שהביא מחלוקת הראב״ר והומב״ס נזה והא.החילק. לאל©.ה. בז משונ הואי גמרא ע־זכה ואין שוש אופן להתקיים . מחצוקת וכר וכן הקשה בעצמות, יוסף וקו׳ זו גרס לו• צח.ק בין אמרה (אתקדש אני צן וכו׳ חבצ טעה בפ•' הרשלאשלא היה לפניו חרושי הרשכ״א כצצ (ז״לתחידושין. נתן הוא ואמרה היא םפיקא הזי וחיישינן מלרבכן ות״ת זלידקמניינמי נתנה היא ואמר הוא ותירץ היאב״ל דההיא לא פסיקאצי׳דאיכא אלסחשוברהזי מקודשת גמורה כלאיתח צקמן וכן כתבו רבותינו הצרפתים אבל רביכ*ה היא ואמר הוא אין כאן בית אלפסי• והרמב״ם כתבו מתנ מחוש וכראי! לבליהן להא לאמרינן לקמן דבאלם השוע מקזלשת היינו לוקא ,כשחזר הוא ואמר לה התקדשי לל בהנאה זו שאני מקבל ממל מתנה זו וכן פי׳ ?ןם רבינן חננאל ז״ל וא״כ ת״צ כנתןהזא ואמר הוא אבצ נתלהיא. ממש? ו אמר הוא אינה מקודשת והדין נותן שאם נתנה היא במה קנאת אדרבה דמי לכי תקתאשהאיש והלכך נתנה היא אעפ״י שאמר הזא אמירה דידי׳ בלא נתינה לית בי׳ ממשא ואינה מקודשת עכ״ל הדי.מטאר, לפי שיטת הרשב״אזר״ת הלל דמפרש טעס הרי״ף והרמב״ם דס״ל בה-ילד למקזדשת משום דחזר ואמר הרי את מקודשת לי בההיא הנאה שלבלתי ממך מתנה זו דהנאתזו שזה פרוטת שהיתה צריכה 'ליתןwo ה יאיכא כ ת ה מ כ מ י פרוטה עכ״פלאחד שיפייסו לקכל ה היא ואמר הוא משא״כ} מתנה היא והוא לא חזר ואמל בההיא הנאה וכוי רק אמר סתס הרי את מקודשת לי לל*כא נתן הוא רק נתנה היא ומלש כשאמרה היא ג״כ יאתילת אני לך דודאי אמירתה גרע משתיקתה יהיי לתנה היא ואמרה היא ודמי לכי רקח אשה איש לאיכהא ואמרה י ה ה < , י נ ם ב ״ ש ט ב י ש פ י ת כ ש י ז ת מ היא ראינה מקודשת אף לאדם חשוב אף שתזר ואמר הרי את מקודשת לי סתם •משוסדדמי לכי תקח וככ״ל .וה״נ בזה וראי׳ ברורה לזה מש״ס לף יי תרופתי וכוי׳׳•י ה ס ע ל במאי עסקינן• וכר : אלא במדבר י עמה עי אח ם ו ; י ב ר ל ל ״ א ס ה י י מ < ה ר ל מ א א ל י ג " ע 1 א י ש יו ' ר

*• ומשני י׳7 5 * י ^ 0 1 ' ט ר ז ג 7 מ ט ג ה ה מ , ר י ח ש ' כ ח נ ש

ה •ושתה ל ב י ה י י ל א ן י י ש ז ל | י י { י ס ל ע ה ע מ י ע ב י מ כ

ה״נ אלא הב״ע דיהיב לה ואמר בהט לישט זכי׳ * וכתב/ וכר לכד בתוספות וז״ל־אי דיהיב לה ושתק ה

ה מ א לאף במדבר ע י יש לזמר נמי בנתן הוא ואמרה ה על עסקי קדושין צא הזי קדושי ודאי רק ספיקא הוי אף בדיהיב לה בשחיקה הזי קחשי• ודאי במדבר עמה>4ל עסקי קדושין דהלכה כר״י מ״מ בזה לא הזי קדושין ודאו

דאמירחהגרעטפי משתיקה דנראין הדברים . שבדיבור* האשה נגמרז הקדושין ודמי לכי חקח אשה איש דאנן • בע*ק״ף זהרמב״ס שיגמר בדיבזר האיש עכ״ללp ^זםהריה ר מ מתנה היא לאינה מקזלשת אף לחשוב אף בשלא אי אתקדש אני לך זמכ״ש כשגמרה ג׳יג:זאהקדש אני לן להו בחנה היאזאמרה היא דדמי לכי תקחדבזהגרע אמילתה משחיקה כי אם בהילך מכה שחזר ו^ירשבההיא הנאה וכר • אז מקולשת לחשוב להוי כתן הוא ואמר הוא ובזה לא גרעה -אףשאמל׳ ג״כ זאחקדש אט לך כמבואר בדבריו בל׳ יעו׳יש וה״ה בנתן הוא ואמרה היא סתםהרמב״ם1 ללא הווי קדושי,״ י י ס .קדושין ולא חילק בין מדבר עמה תחלה מל על לאמירמה גרע משתיק׳ ׳ י 0 ם ד 1 ש א! לאז כרמחלק ^ מ׳במלבר .וכלל דאיןלזמל.דסמיךעצמ׳׳ש. לקמן. למהגי עמה על עסקי קדזשי׳וכאל לא גרע אמירה משחיקה וכסברת

הב״*

נחנה היא ואמר הוא לא הוי קדזשין״כלזמר ודזקא בארם שאינז חשוב וכו׳ אבל באמת אין זה לשון הרי״ף כלל כמבואר לעין כצרזאה בדברי הריףעצמז. אלא הב״י רצה לפרש כוונת הרי״ףמ״ש מתנת היא(אמר הוא דלת הזי קדושין הוא כלומר בארם שאינו חשוב אבל בחשיב מודה והוכחת הב״י הוא דהרי לקמן חילק הדי״ף בין חשוב לשאעו חשוב זה״נ יש לפרש כך זהו כזונתי אבל באמת זה אינו נ חסר כמה תיבות C וכאן ל ה שגה בזה לאין זה כזונת הרי״ף כלל אף אם היה כוונת הר׳׳ן לפרש כן גם הוא שגה ברזאה זזה גרס להל׳י להקשר על הטור ולהשוותו כטועה במה שלא הבין כוונת הרמב״ם וגםמש״ס שלא הקשה על הרמב״ם ובאמת דבריהתלבס והטור ברזרין וגכוחין למבין גלי שום ספק ואגב אמרתי להעלות עוד המבוכה שיש בדבריו במה שהעצה צחלק בין ואמרה ואתקדש אני צן דבזה גם הרמב״ם.ס״צ דמקזלשת ובלא אמירה זז ם״ל להיי״ף והרא״ש זהראב״ד דמקודשת לחשוב משא״כ להרמב״ם ועל יסוד זה סובב והולך בביאור כל הספיקות שעל הב״י אבל הוא ימוד רעוע חרא אחר שהוא עצמו הביא ראיות מש״ס דבאמרה זאחקיש £כי לך לכ״ע הוי מקודשת לחשוב אף להרמב״ם ועד באן לא יפליג אלא בלא אמירה זז וסיים בזה שהלא ברורמספקא לי׳ צרבא באמרה הילך מנה א״כ קשה מה ז ואייקדש אני לך אי מק־לשתצחשינהא פשוט מברייתא הנ״ל דכתמיייואתקלש אני לן מקודשת .לחשוב אף להרמבים לאין לומר דמ1פקא צי׳ באינו חשוב ז׳״א כמ״ש דיא״ש עצמי מ זהה ה״א יאמר הוא דאינה מקודשת באינו חשיב יהוי פי ,־!קיזאשהאס דעיקר קיחהבכשףא ליי ולכן השיבו כתיב יל׳כ ר\ יי הי־״ל וע״כ בחשוב מם:ינ בפשיטיח דמקזלשת דאי באינו חשיבחיירי ה״ל צר״פ להשיב דאינה מתורשת כי אם כחשוב אלא ש״מ כנ״לא״כ קשה לרבא דתכשיט לנפשי׳ מברייתא הנ״ל ועזד דא״כ לבאמירתה ואתקדש אנילןתליא מלתא,א״כאין פשוט בש״ם מתנה היא ואמרה היא דאינה מקודשת דמשמע אף בחשוב רבנתנה היא ואמר הוא מחלק 3ש״סבין חשוב לאינו חשוב משא״כ בזה שהי׳ אמירה ונתינה מאשהדהוי כי חקח וגז, והא מתנה היא לחשזב ?אמרה זאתקדש אני לן מקודשת לדבריו הלל אף להרמב״ם והוא נגד הש״ם ממש ואי ן להאריך במה שאינו נוגע לדינא רק במה שסיים בביאור קו׳ג׳דהרי״ףכ׳חזששין מדרבנן וצריכה גטוהרמב״ם כ׳ להוי ספיקא דאורייתא ומסקנתו דהרמב״ם מתנגד להש״ם זמלא ראי׳ לדבריו וכו׳סהדי במרומי כי לולי שראיתי ;תמונת כתב ידו לא האמנתי פיצאז דברים כאלה מפי בי י בי׳ רב שהרמב״ם יהי' מחולק עם הש״ס. ולא כן דרך כל יודעי דת זדיןרקלבאר ולתרץאם לןאזרהנראה באיזה מקומי של שב״ח שהרמב״ם סזתרלהש1׳ס שניתנין לב לתק שלא יהי׳ נגד השים והוא לקח דרך לעצמו עד כל המחברים לתרץ שהרמב״ם הוא מתנגל להש״ם זאל מי ־מקרושי׳יפנההרמב״ס לשעון על בינתו לפסוק דהוי י םכיקא לאורייתא נגד הש״ם שאמרו במפורש דחיישיקס י. שהעלה י• מדרבנן בלי שים כלוגתא בש״ס על זה ואף ג הבית שמואל דפליגיבזההרי״ף'והרמב״ם לא נחית לכוונה r כאשר נבאר ועל כי אין קסק הסופד במחט אמרתי לקצלגמקיס שאין בו צורך להאריך בסתירת ביאורו רכל *־ספקו, הב״י יבואר בחרא מחתא דהלא יפלא על הרשל׳א

דלקמן וכללמשא״כ להריףי״ל למטיילי׳כהרא מלהביא כאן מימואדמעשר שני למלנר עמה על עסק• י קלו*,׳' מהצו' וה״ה כשתיקה י'שז׳מ־ילמ׳יללכאןגיאגרע'• אמירתה משתיקה י •'׳ופהרא״ש הללזרא*׳ לדבר דש לחלק•; ביין הרי״ף והרמצ״6 גזה קו׳ שהקשה הבית שמואל להרי״ף", 0' חישש ^מדרבנן׳ •והלמליס כתג דהוייספיקא משמעי מדאורייתא, ואוא עלהש״ס "דכהדיא אמר חיישינל מדרבנן לכך' נלאר לי צומו דהריף סגידא ליה מלש•הוא ואג>רר%היאדחיישיק מדרבנן איירי באימי בש״ם בנתן מדבי עמה-תחלה יוכו׳ דאי במלבר» הוי קדושין גמור ין זכהרא״ש ומאחר דאיירי באינו מדבר לכן אין כאןמיחוש' קדושי'דאורייתא' רק מדרבנן משא״כ הרמל׳ס סתם ולתל דהוי םפיקא •ולא חילק בין מדבר י או לאו משום לם״צ דהש״ם דאמרו חשש׳ררבנן איירי באינו מדבר החלת בעסק קדושין אבל במדיבד אףדלאהזי קדושין גמזרין מ״מ הוי םפיקא דאורייתא י אי דמי לכי יקח או לצי חקח ומאחריb •דכי? בזה ובין בזה םפיקא הוי דבאינו מדבר אמרו בשי׳ ספיקא הזי וחיישיצן מדרבנן• סבירא •לי׳ דהוי ספיקא דאורייתא לכן סתם וכתב דהוי םפיקא והיינו בין במדבר ובין באינו מלבר וצא ביאר לחלק אי מדרבנן וכ1׳ ״ מאחר דלא נפקא לדינא אף דיש לפרש כוונת תדמלם ע״ר אחר והוא צאמת מ״מהנלע״ר כחבתי דרןי ביאורי שלא כיון אל׳ אאמת• במה שכתב הרמב״ם מתנגד להש״ם זז״א כנ״ל וגם הבית שמואל לזה כתמי ן ומעתה 'שפיר פליגי בזה הרי״ףוהרמב״ם דלמ׳׳ף מהני מדבר׳עמה חחלה משא״כ להרמלים ־ זאחר הוצעה יו עיניך תחזינה מישרים שמבואר כל השפ*קית שהקשההכיתיום^ר סייעיזצחות לשון ר אלמ ן:ר יעל הטור כ»הטורה{$ןג הטור יתבאר ער״ז דכתב ואס נתן הוא ואמרה היא א6 מדבר עמה' תחלה בעסק קדושי׳ הזי קדושי ודאי ואם ילאו הוי ספק קדושין נ והיינו כהיא״ש דכת״ב כיין במפורש והוכחתי דגסהאלפסי ס״ל כן זכלל] ואם נתנה'היא ואמר היא הרי את מקודשת לי מ(ה שקבלתי ממן מתנה אם הוא אדם חשוב מקודשת י שאיא נצנית במה שמקבל מתנה ממנה פאלו• נתן לה שיה• פרוטה וכו׳ וביזה אף ־הרי״ף זהרמב״ם מודה להרא״ש דמקזדשת מאחר שחזיר 'ואמר בההיא הנאה ויכו׳ ולא כתביהטור כאן שיאמרה היא 'ןאתקדש אני לן משוםדסיל דמאחר דאף להרא״ש ׳אמירה זז לא עדיף משתיקה א״כ אין 4רין לזמרהזאומכ״ש להרמב״ם לפי הוכחתי הנ״צ דאמירתה גרע משתייה א״כ לכן לא כתבז הטור כאן אלאשר\מקז5* לומר דלהרמב״ם * כשאמרה זאתקדש אני לך'שזה לא ׳ הוי קדושין אף שחזיר זאמר בההיא הנאה זכו׳ • דדמילכ•t כלשון הש״ס מנ(ש H f תקח לכן חזי יכתב הטור בסימן דאף באמרה יאתקדש אט לן •hvfc כשחזר זאמי בההיאר הנאה וכו׳מקזדש׳ היינו בעיא ררב׳יראיפשוט דמהני כשח ופירש וכי, וכלל ועל זה סיים הטור וכתב והרמב״ם כחב נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת נ ור״ל אף לחשוב ולקמן בהיצןזכל הוא למקודשת לחשזב־משזם לחזי ואמר וצו׳ זכסגרח חילזשי הרשב״א זר״ח^מפרשי כן להל״ף זהרמבים דסביראלהי נןימשא״בתראב״רC ^והראות פליגי בזה זס״ל דלחשזב מקזדשת אף ב זאם נקן׳-הזא ואמרה היא מקודשת מ^פק נ זלל אף בדיבר עמתי תחלה בעסק• קחשי׳ ׳לא הזי קדושי* זדאי : משזם:ים'ל אמירתהגרע משחיקהכדמזכח בש״ם זבאז׳L רי״ר זלא אמרינן דסמין עצ מיש לקמן דנסתר זה זכלל

זסברא

הב״ימהז׳יאלאי׳כ גס בריש] בגאזו מתנה היא מכלן להרשליאור״חלפרש דברי .הרמכ״םדאף לחשוב איכה מקודשת מדלא מחלק כאן. בץחשוב לאינו חשוב דלמא סמיךו רמחלק בין תשוב לאיכר כ ו ג ה ע עלמ״ש׳ליןמןבהילך מ אשוב וטי • אלא :צ-״צ:מאחר שהדין נותן לחל9 בין הכא ובין ההיא־יללקמן בהילן דשס י״ל: דמהני בחשוב משום-דחזר ופימ כההיא הנאה מלמד מענינו שם־ בעיזב.ועבר:ללא׳.איירי בסתם דא״א.:כמכואר שסי­: והדין׳ניתן,־ ׳ . • תיבות ;) : - ה מ כ - . ל ס ח - ) לחלק בין הנא . ובין ההיא דלקמן דמהני במדבר עמה על עסקי קדושי׳* :זה״ה־בשתיקה משא״כלאמירקהגדע: מ&תיקה כמביאה בתיל רי׳יר הלל א״כ בולאי יש לחלק :בין הכא ובין לקמן זמלזחק הוא ליש ־לזמר לסמיך על מ״ש . לקמן כשאין מקום לחלק משא״כ כשיש סברא לחלק אין׳ ?ריףלשינזל לחוקי לכך מקא נקט הרמב״ם ללא הויקינשץ וראי.מחן הזא ואמרה היא אףבמלבר על עסק קדושין לא :מהני. דגרע, אמירתה זכר משא״כלקמן מהני במדבר ״ומי אבל הרא״ש פליג על הרמב״ס בזה דמהני במדבר עמה ^תחלה על עסק קדושי׳ מחן הוא זאמדה היא ולא אמרי׳ >3ש״ס דגרע אמירת׳ משתיקה כי אם כלישני גרזע זכו' וגם זברישא פליג דמחלקבין חשוב לאינו חשוב מתנה היא ואמריהזאאבל הרמב״ם בחרא מהתא מתתינהולהני שני דיניך לסתם וכ׳ ברישא דאין לחלק בין חשוב לאינו $שוב ובסיפא אין לחלק ־בין מדבר . עמה ׳תחלה בעסק קדושין או לאו מטעם האמור ומעתה י״צ דהיינובעיא* דרבא דאף דמשמע מברייתא הלל רלא בקט נתנה היא ואמר הוא משום ללא הוי מילתא דפסיקא ללחשוב מקודשת וכסברת רבותינו הצרפתים זהראב״דמ״מ כאן באמרה הילך מנה ־ יאתיןדש אני לך דהוי נתנה היא :.זאמדה היא לא הזי קדושין כמי, לעיל דפשוט בברייתא

מתנה היא ואמרה היא דלא הוי קדושין אף בחשוב זאף ־׳שאמר־הואזכז׳דאלכ דיש לחלק א״כ הדרא הוי מילתא י ללא פםיקא ולמה נקטה או דק׳ דהל״ל גיכ דין נחנה היא : בברייתא הנ״ל דהא נקט אף מלתא דלא פסיקא כ וכאן צא הבין כזונת התז׳ שהביא בספר בית שמואל וכו׳ יזרוק C .אלא י ש״מ כלל ללא הזימה קדושין דדמי לכי חקח ;«שא?כ לעיל לא הי׳ שים אמירה מאשהי ־ולכך בחשוב הוי :נתן הזאזאמר הזא׳או דלמא מאחר שחזר ופירש בההיאכ נתן הוא 'הנאה שקבלתי ממך זכו׳ מקודשתצחשוב דהוי ל י>אמריהוא דאז לא גרע משום אמירתה ג״כ דאף להרמב״ם וילסבירא ליה לעיל לאינה מקודשת משום ללא חזר ופירש זכההיאהנאה' יליכא שזס נתינה מהאיש שהוא עיקר קיחה נ לכתיב׳ בפםזקדהיינו כסף ובעינן ט יקח איש משא״כ "הנא שחזר ואמר בההיא הנאה דאיכא נתינה זאמירת ימהאיש שפיר הוי כתן הוא ואמר הוא בחשוב יפשיט לי׳ רב

'פ־פא להוי קדושין בחשוב והיינו ע״כ כשחזר ואמר בההיא ׳מאתוכדמפרשלההרשל׳א הלל ורבינז חננאל העולה •משישה זו דבנתנה היא ואמר הוא םבירא לי׳ להרי״ף ;והר#ל׳ם בחד שיטה דאינה מקודשת אף לחשוב משא׳׳כ

^הראב״ד זהרא״ש ובעלי תו׳ מקודשת לחשוב ובהילךמצת שחזי הוא ופירש בההיא הנאה וכי' ׳ אף להרי״ף והרמב״ם מקו^ת גםיבאמרה ואתקלש אני לך לבזה לא גרע אמירת ׳א ואמדה היא להרמב״ם לא מהני במלבר עמה ן ימ?*ו ה

סל1 קדושי׳ ׳מדלא מחלק כאן זלא אמרי׳ לסמיך ע * ה £ך ע0;מ״ש־לקמןימאחר 7הל1ן נזתן לחלק בין הכא ובין ההיא

שאלוה נן פורת tpf השינוי!y\p קה ליי מחנה אחר שאמר הישראל שמכר מבירה גמולה פסח כלי שום חיתימה עלהיי״שיאף שאח״כ חזר בן

העכלם ואמר שלא. קנה ר\שראצ מהינןן כי כצחזשראל 0שקרז־ משא״כ עכז״ם^אשרפיה&, לבר שיא ובלאו הכי. כמי אין מקום לאסון החמץ אחד הפסה1בהנאה' כי מה £י>חנגן אסור בהנאה אחר־ פםח-הזא משום קנמלקניסרזיצ. ולו"' משא״יכ כאן באונם איברא שהי׳ נראה להחמיר מצלך אחלי׳ אך ששמעתי &נ&אל שאלה זז־ לפני/ הרב דק״ק יאסי. (אחר שאסר או שהתיר אין אשר מעשה נ״ל כלו?

ן ך ן ר ז כ ^ W לו־ ב W ^ ב ו צ ע ה 3 בעוזי ו כ ח׳ ר כ א ת ר ו כ א ג ת כ ל ז י ו נ ת ה דקרי ו ר ו ת ל ש

י יר0 ״ - -

ך ו כ • ב ס ל ו פ מ זרבהמאה״ג החרץ*הבקי. *ק ראשכןיוי ״ ק ד ר ל ב ף הכהן א ס 1 י ר ר ו ה *

*למרינ1 יבינו על שאלה אמת שאירע בקקן ע קיליע בשוחט אחד שהי׳ שם מז ?מני5 טזבא וכעת יצא מכשלה מתגזת ילו שהעידו על^י׳ עדים כשרים ונאמנים אין ששחט בלי בדיקה תמלה 1סז§^ י י - והאנשים ההמה גא רצז לאכול משחיטתזששמט בלי י

! M שלא לעש, ׳כ עוד והנני באחי בבקשה כתלמיד לפני.רבו להשיבכי ר

< ח ע י ליווית ל על בוריו והייתי רוצה לכתוב איזה לבד לצמו* ת א " כ ר מ א ם פ ל ח ג י ג נ א פ ש ו ו ^ י הקלושה או י ם יאה א י ז ה אני צרין והנני אימכ וקוצר ככלב המלקיו מי ילא 5»י* ״ א 3 ל י ו י 1 א צ י ל ט ט ^ ל מ י ש א ה ! ל י א י ת י ג ז 5

^ י כ ׳ י פוסק אן מה שבקזצי שכלי השגתי ונראה דלכאורה ה?א דעל ד להתיר אותה שחיטה מלא דהוי ספק ספי

ה ^ י ח הראשונה אי) להאשימו כלל דהאכ׳הרא״שבפ׳׳ג ד

ד זמ5ני ח י י ן מ י נ י ס ש ל י ח ש כ י ט " ' י י ע ם / ' ש ו ב א י ב מ * במקום מיוחד בחזקת כליי! הוא ואס שחט בלא -

י חטמ^ זנאבד שחיטחו כ£רה וכל נמצא טין שהיא שומ 2£ ־ ו הרבה סכינו בחזקת בדוי, אמנם רעל בליקה האהר

£ tn פ"י« לחולין ' י ת 3 ה ת נ ם ל " & ס ע ט ו מ י ש ו א 1 ל י א

גבימקוה שנמדד זכו׳ אס נמצאה הסכין פגומה לאחר ־שחיטה ספק בעצם מפרקת נפגמ' זאת״ל בעור נפגמה שמ#0 ״ לא נשחט הסימן במקום פגימה יכי עליל זליג איכא 0מה י ג ספק יש בו פגימה ספק אין גו פגימה יאת';ל יש בי פ ספק נפגם געצם או בעור והוי ספק ספיקא ממשלהיזי^׳ שחיטתו מלת דאין זה ס״ם כיון דכ׳ בה״ע והובא גט״ז ס• מ״ט דבעינן ס״ס שיוכל להחהפן זכז׳ וכאן אינו מתה>עךי ^ מ א ל י םפקבמפרקת ספק בעור ואח״ל בעור תן ה למימר מידי ז״א דאחר העיון כשקפתי על פכי מראה כ בש״ן סי׳ קי׳ ס״ק י״ד וראיתי שהאריך נוה והקשה קושיא כזה מכמה מקומות יעז״ש ותירוצו עולה שם לכל היכאן כ ע ה לבעינן מתחלה לדון אם יש איסור כלל אין. צריך לס כ כ נ א ל ק ^ ^ ה פ כמן גבי דרוסה שהציפורןבגגו ם' לשס אי! ט ואתי׳ל נכנם שמא הציפורן מעלמא אמי י

ס כ כ שיין להפכו דמתחלה צרין לחן אם יש אסור כלל אס כ אס לא נכנס כלל יעלש באריכות ואומר אני דא״כ אן! א*

אמרינן

\>m יאעזנה tfy &בית רב אלפנ* לל וכן כתב אלוני. אבי הרא״ש-זי׳ל זל׳ל וסברא ראשונה שכתב הטור בנתןי הזא־זאמרה היא למדברי עמה' תחלה על עסק קרזשי' ממ משום להוי קדזשי ולאי זהו סברת רב אלפמ למוכא

*׳הביראצי׳ גיכ סברא זז מלהביא עלה מימרא למעשי. שנלזכל ועור כסברת ב״ש דע״כ פליג היי״ן< בזה על הימל׳נ* לל להזיספיקאננשמעמלאזיייתא זהרי״ףכ׳ לחזששין מדרבנן זע״כפליגיבזה במדבר להיי״ף הוי קדושין ודאי וצהר־מב״םהזי ספק וכלל זק כתב א״א הרא״ש ז״ל ר״ל במפורש כתב כך דהיינו באינו מדבר בזה ס״ל להשי׳ס להוי ספיקא משא״כ במדבר הוי קדושי ןלאי אבל הרי״ף צא כ׳ כן במפורש אלא מוכח לסבירא לי׳ ג״כ םבראזולמהני מלבר עמה וכו׳ וכלל י' 31זה שקטה זנחה כל קל הבית יוסף שעל הטור שלא נחית לכמנתהטוי על הדרך שזכרנו דלק״מ לשפיר ראהזידע הטזר דםביראצי' להרמב״םלחלק בין הכא ובין ההיא דלקמן בהילן זכפייש התידושיםור״ח הלל וחילוק זה מזכח מש*ס ובזה סרה ל קו, ראשונות של הב״י עלהטורשלאראההב״יחדישי רשב״א הללדרברזתתלויי בפלזגתא של הראג״ר(הרמב׳ים כלל ועזר ביאור ב׳ קו' אלו ממילא מובן דאין מקום לקושיא ל שצהלת יזסףדודאי הוא סברא מחודשה להרמב״ם דלא מהני מדבר עמה וכו׳,מה שאין כן להרא״ש והטור וגםהרי״ףס״ל דמהכי ללא גרע אמירתה משתיקה וגם אין לומר כסברת הב״י לסנלןעלמ״שלקמן דכבינםתרזה דהיכי דיש טעם לחלק לא אמרינן דסמיו על נלש לקמן דאלכ תיקשי לחחשי ישלא ורבינז חננאל וכלל אצ״ל דמדוחק הוא למשנינן דחמיןעלמ״ש לקמןמשאיכ היכידיש טעם ונדבר זה״נ כן הזא ודברי הטור ברזרין ונכיחים למבין זהב״י שג,ה בהשגתו על הטור בזה ונם ספר מעין גנים ועצמות יוסףטעו בזה מחמי^שלא דאז חידושי הרשלא ובלו טעמי* מלבן וכל מי שנכנס בפלפולים על יסוד של ספר מ״ג וע״י הוא פלפול של תוהו' מהחלק שאינו ראוי להשיבו 1בזה ואחר כותביה ראיתי בעצמות יוסף שהעיד על

עצמזשלאראה חידושי הרשב״א יעו״ש בדף ן״ב גלב ואמינא חלאי נפשאי זכז׳ ״ וממילא מבואר מס שרצה לפרשדהרמל׳ם מחנגד להש״סבמ״ש דהוי םפיקא יכי, לז״א כי מחולקין במדבר עמה חחלה וכל שלא איירי הש״ם מזה * איברא שמצאתי דאתי לידי תלמידי חידזשי הרשב״א זמשם; מבזאר דאין כאן ריח קר כלל שכ׳ וזיל זם״>לה?מ^״כ4לכל ספק דאורייתא כי אזלינן לחומרא מדרבנן הואלאזלינן ולא מדאורייתא וראייתו מכאן דאמרז׳ בש# י ספיקא היי וחיישינן מדרבנן ואע״ג לקי ספק לאורייתא במשמעזחפסזקכי׳וקחוכו׳ מ״מ אג^יו ללא חנישינן אלא מדרבנן עכ״להרי מגזאר דס״ל להרמב^םמ״ש בש״סםפיקא הזי הוא מפק דאורייתא במשמעות פסוק כי יקחזהחששא להחמיר הוא מדרבנן זא״כאיןכאןשזםפלוגתאביןהרי״ף זהרמב״סבזה לפי הוצעה זו ובחנם עשה גב>ת שמואל פלוגתא בזה כי הפל עגלה בקנה אחד בלי שום םפק והרב המוכיח עשה ג״כ דרך לעצמי חיז לשיטה זז זהנלע״ל ברור ופשוט כתבתי ״ 1מה שנשא!גבמכירת היייש שכפי העכז״ם במכירתו י״ל הדין פשוט דיכזל היי לזמרלאניחאלילליקני רשותי חמז בפסח וכמ״ש גסי׳ המ״חבעכלם שהניא דורון חמץ בפסח זכז׳ למה לי מכירה

צריטן לנדור, לפתחצה ללא עדיף מישראל כשר לצריךז עכ״ל לבדוק לכתחלה,גס לאחר שמיעה 'כדלקמן סי' א

אמרינן גני נמצאת פגימת לאחר שחיטה דאין זה ס״ס טון דכשהסכין ׳לפנינותיכף אחר שחיטה• כ״ע־ל״פ שצריך שאיסמתתפן שאגי התם דהםנין הרי פגוםילפנינו רק בריקה יצאעריףמישדאל כשר רצריך בריקה אחר־ השחיטה שהב׳ ספיקות הם בגזףהבהמה כמושמניא הש״ךגבי אלאכיפליגי־באםנותן צי השט! יפה לשחוט והוא הולך עצם נשבר מפקקודם שחיטה וטי ששני הספיקות הם בגוף ביתידזת למקום אחר ושס ישחוט באופן שאין יבוא הסטן עצם וכמ״שהש״ך רשם אינומיקרי ס״ס דשסבעיק לפנינו עוד דהמכשיריסס׳יל דתאגםבישר^כשראםנאבד שיוכל ׳להתהצן ־וכוי * ה״נ גבי נמצאת פגומה שני הסכין אחר שחיטתו דמוקמינן• אחזקתו ואף על פי כן לכאן הם״ס בגוף הממציא נכאמה' א״כ צריך להיות מתהפכת הן עזשין לכתחלה זכו' עליל • ואומר אני באימהכי וביראה מראה לי תמוה דדברי״הללו אי אפשר להולמן משא״כ בנדון •רירןשהסי׳ס אם יש"כאן פגימה כלל ו א׳״כמתחלהעדיךאתהצחןיאםיששםאיסזר כצלאי׳כא״צ ומתחילה אעורר ליתן עקום לדברי הטי׳ז רהנההט״־ז פי׳ להיות מתי:פכ'והוי ספק ספיקא גמור וביותר ראיתי שהט״ז דפלוגתייהו באם נאבד וכו׳ רהמכשירים ם׳7ל מידי דהויט ישראל וכנ״ל א״כ ע״כ צריך לומר להגאזניס דס״ל .גופא צםימן פ״ר'גבי ר^וינקש המציא שם ס״ס ח״ל דיש נאבד ג כאן ב׳ ספיקות ספק היו מילוי! שם בשעה שלקחו דצריך בריקה באמת פסול כאן שתיטתו טון ראי אפשרל היו שמא נימוחו לבדוק הסטן והגאונים מצריכין לבדוק אף ל?סוף והא | 'ואת ז הראזינקש ספק לא היה ש

עכ״צ הרי דגם שם אינ1 מתהפך דאם ילל ספק ע״כ גבי נאבד לישראל כ״ע מידו נזה משר וממשמע . שנימוחו וארללשלת נימוחו א׳כ תו לא מצי למימר מדברי הש״ך כלקר׳ דמםיים שםלטשיטתו ח״לי ןל׳כ בם׳ מגיני זהב דלא בעינן ס״ס המתהפכת אבל בדיעבד אף להגאונים פשיטא רכשר אם אף לא ברק ל י מ

ועור ראיה לכאורה צהתיר מהא דכתב-הש׳ין סימן ב׳ לאחר שחיטה דלא גרע תנאבד זכז׳עכ״ל משמעדבנאבל׳ גבי ישראל מומר בודקין סכין זנותנין צו וכי ס״ללהגאוניםדכשרא״כ מ״ש נאבד גבי ישראל דכשר ג ק ״ ס

הב״י דאין צייך לבדוק לו לאחר שתיטה דמםתמא להגאוניס וגבי מומר ס״ל להגאוני׳ רפסול לפי דברי הט״7 הוא בדקו יפה אבל אי ידעינן בורא; שלא בדקו הלא חד נאבד הוא ולמה נשתנה דין זה מישראל וצדן לומר מלתא בטעמא דבשלמא גבי נאבד דישדאצ ע״כ׳ בחזקת ברוק קורם שחיטה רכל ישראל בחזקת . הסכין הי , - , ׳ ־ זמדכתב לכתחלה משמע הא בדיעבד אם צא לדק כשר כשרים לזה א״נ אף אס נאבד הסכין דכשר דמוקמינןן ג״כ אם לא בדקו כשר השחיטה מתרי אחזקתו משא״כ גבי מומר דלאטרח להדורי בתר סכין בלוק א״כ בנידון דד טעמי הלל כליל לכאורה י אס אין לו סכין יפה א״כ כיון שהלך לשחוט ביחידות בצי אמנם אחר ההשקפה היטב נראה דאין כאן שום רואה אותו ואין עור הסכין לפנינו א״כ חיישינן שמא ;זום יסוד לסמיך עליו להכשירו והוא נאבד הסכין ממנו קורם ששחט ושחט בסכין שאינו בדוק דטעם ס״ס אין בו להכשירו אף דלא בעינן שיתהפך מ״מ דכיון שנאבד ממנו קודם ששחט לא טרחלאהדודי אםטן לא מיקרי ס״ס והוא דכתב הט״ז בסי׳ קי׳ ס״ק ט״וגבי בדוק לכך פסול שחיטתו אף אם נאבד והמכשירים ם״ל לא שחט ונמצאת פגומה לאחר ששחט כמה בהמות שיש חיישינן לזה אלא אף אס אין הסטן לפנינו אמריני׳ באוחז מפיק אם נפגמה קודם שחיטה אותה בתמה או לאחרונה סכין שבדקו לו באותו סטן קא שחיט כלל לפיש מלתא זאת״ל שבאותו בהמה נפגמת שמא נמפיקת נפגמה וכו׳ בטעמא אליבי׳ דהטיז ־ איבראצפ״ז לל תמות ומסיק שם דאין להתירו מכח סיס זה רהא הבהמה .טובאדהאאיתא בריש חולין במשנה הכל שוחטץ ושתיטתןמ שוטה והטן ומלן אם שחטו ואחרים רואין ח מ ן ו בחייה בחזקת איסור עומדת*עד שיורע לך שנשחט כראוי כשרה ח וע״כטון שהספק בגוף השחיטה אם 'נעשיח כראוי אותן שחיטתן כשרה ופריך הש״ס הכלשיחטין משמע ולהוציא מחזקת שלא נשחטא אין מועיל ס״ס זה טון להתחלה ושחיטתן כשרה משמע דעבד ואיכא כמה דבאותו איסור עצמו היתה קורם לא יצאת ממנו בוראי אוקמתיתבש״םורבאשי מתרץ הכי הכל שיחטין ואפילו על׳צ הרי ממש ה״נ בנידון דדן טון שהס״ם בגוף ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבו[ ישראל בזדקלז כדינו השחיטה' אם נשחיטה כראוי אם לאו אין הספק ספיקא נותן לו זמזחר לאכול משחיטתו אבל לא בלה לא ישחיט^ א oאין.התירו מ כח ס״ס זה ואם שחט בירק סכינו אחריו אס נמצאת יפה מיתר ואם ס * * < והנה ה אלת לדבר רגם מש ן שהבאתי אין ראי׳ משם לאו אשור חיזמחדש שיטה וקטןדאפילו דיעבר נמי לאי וכולן׳אלא לל דלפעלר נראין דנריו תמוהין כמו שאכתוב ששחט׳ אייייא אלימא אחש״י אם שחטומיעילי כ

לבאמת מוכח דאף בדיעבד פסול אם לא ברק להחר אמומר אי לבדק סכין וניתן לו אפילו לכתחלה מותר בלאם יואין אותו אלא ללא ברק אי ראיתא לסכיני' י ח שחיטתו והנה מקור p אי בש׳ע סי׳ ב׳ מומר א אוכל ככלות לתיאנזן ישראל נזרק סטן וטחן לו ומותר לברקי, השתא ולמה לי אחרים רואין אי דליתי׳ לסכין כי לאכול משחיטתו אפילו בינו לנין עצמז והטעם בש״ס אחרים האין מאי הוידלמאכםלין פגומה הא שחיטקשאק היתרא (אכיל איסורא א״כ טיןשלא משפח סטן ואי איתא דהגאוכים ם״ל רגבי מומר אשור אפילי נאיר י ב ללא ש כשל לא טרח להדזרי נתרי וע״כ מהני בדיקת ומטעם שכתבתי לעיל א״כ קשה למה לרב אשי לםלו״קי סכין כיון שנתונה בידו סכין יפה בודאי ישחוט נו ולהט״ז בקשיאה״ל הכי למוקמי הכל׳שוחטיןואפילז מזמר זכו׳ וכולןי בשם רי י די׳א אם נדקלוסכין קודם ששחטו קאי אמומר וננרק סטן איירי ואי תשיאקו׳ ש״מ '״ל כתב ל שחיטה א״צ לנמק אחר השחיטה זהגאוני׳ כתנז שלכתחלה א״כ שיחט אפילו לכתתלה למת לי אחרים *ייךלבדזק אחר שחיט׳זכן עיקר וט׳עכ״ל והנה מצ עצינו רואין לזקמי דליתי׳ לסכין שנאבד אם כן אםם ייאין אותו ששחט היי עמל מ ח ו א י ׳ לא ה ל ל חיגת ביאור נמאיפלימ דעות הלל זהט״זכתכז״ל ז

׳ מב טון

1

ת יועף ותגובת י ו שאיית בו פ

סי' י״ח עכ״צ אשחומםגשעה חדא לחפשתי בכל הסי' י״ת וצא מצאתי שםלכע״ל בכל הסימן שוס משמעות שיטי הבדיקה צבם!ף רק נכתחצה ובאמת הש׳׳ן אין מלאה מקום צנו באיזה סעיף הוא ו;דרכז בכצ מקום רק הב״י סתם וכתב בש״עכרם י״חאעע״י שבדק קודם שחיטה צריך צחזזר זצבלזקצאחר השחיטה משמע דשתיהבליקזתהן' שורן ושניהם מכשירין השחיטה וחדא בצא אירן צאו כצום הוא ואדרבה נראה לזמר דלהלי אף בדיעבד פםצ וראי' לזהין ל׳ק לף ל׳ גבי הביא גע נמלה צריך שיאמר בפני מגיט וכו׳ופרין שם שיים הא בהליא קתני לה המביא גט בא״י איןן שיאמר וכו׳ ומשני אי מההיא הוי אמינא ה״מ ליעבל צד אבצ צכתחצה צא קא משמע צן יפי׳ תוס׳ פי׳ רש״י מדיזקת ררישאמשוםרמסיפא צאהרמצילמימר ה״מליעבל דהא נהליא קתני צה א״צ משמע אפילו צכתחצה עכ״ציא״כ כיון לאין צריך משמע אפילו לכתחלה א״כ צרין משמע אפילו דיעבד יכן משמע התם בתיסייעז״ש יכן פייהמורשייא

בריש חולין יעו״ש דצריך משמע אפ^לו דיעבד א״כ י׳׳צ 1י בצחות לשין אעפ״י שברק חודם..- ל דאדרבה לזה טון ה

שחיטה צרין לחזור ולבדוק משמע אפילו בדיעבד להצ׳יצ יבדוק צאחר שחיטה זמדקאמר צריך משמע אפיצן

דיעבד כנלפע״ד ״ 1בענ״ן אי מחייב לשלם ההפסדה ר , א כ שהפסידו הבעלים ל נראה לומר לחייב לשלם דהלבו״ש פסק בסי' י״ח גבי ההי^ו דשחט בהמית רבית ולבסוף בלק ונמצאה פגומה כול, טריפה אף הראשונה וצריך לשלם דהוי מזיק בידים עד״1

י ן ב אפ״ה כיון שיש סברא לפסוק כר׳ יוסי אין להוציא י, * * י א ד ממון ק״ו בזה דהי׳ סבור שלא יהי' טרפית לגמרי ו להוציא ממנו עב״ל מ״מ אינו רומה לכלי? לילן דהתס שפי י פסק הט״זדפטור דבאמתהוא סבר שיהי׳כשך כשיבךי

מץקבידים יחייב לשלם ־ אמנם אינו כן לפטור מלשלם רהא אי׳ בחושן משפט סו' ש״ז דטבח שניבלה חייג אבל אס בדק תחלה(אח״כ נמצא פגום כיון דיש לומר׳ דבמפרק' נפגם לא מפקינן ממין מספיקא עליל שמע מכין ו ל דכל היכא דאיכא ספק לא מתקינן מספיקא הכי נמי מ דירן דאף אם יבדוק וימצא פגום אפ״ה פטור מלפלס כיון דהואספקשמא במפרקת נפגם ה״נ פטור מלשלם דלן׳ן מפקינן מספיקא ומההיא רכתכ הטורי זהב וז״ל >אי? לומדס מההיא רשחט ונבלה יכו׳ לא מפקינן מספיקא וכו׳ ש״מ א לא בדק תחלה שחייב שאני התם דמבדקה ראשונה קמיירו שהיא הכרח לל׳ע וכל סכין סתמו כמם וראי פשע שלאע לכל היכי עשה כדין שמחויב לעשות עכ״ל משמ ללא בדק תחלה שחייב לשלם ובנדון לילן ג״כ לא. איירי משוחט ובודק ן ר ן ד ץ מ א מ ה א ל ״ ה ז צ ח ק ת מ

קבוע שבודאי מן, הרץ מיוחד סכינו לשחיטה והוי ב חזקת בלוק כדלקמן בהג״הרמ״א דרקלכתחלהצריך

כבלוק

כיין ששחט בי חילות בצי ש׳ס רואה אותו משזםידחיישינן שמא נאבל ממנו קורס השחיטה ושחט בסכין אחר מת שאין כן אם אחרים רואין אותו ששחט באותו סכין א״כ אז אףתס נאבד ממנו דכשר כמו נאב׳דישר^ ישפי׳מתוקמ' וכולן ששחטו ארישא או צלין לומר דבאמת הגאונים ם״ל שאם נאבד ממומר כשר כמו גבי נאבד דישראל ובהא תציגי אם יש להאמינו למומר על בדיקתו שלאחד שחיטה דהי״א ם״ל דאין צדן לבדוק הישראל אחריו אףצכתחצה אלא אמריק מסתמא הוא יפה בדקו וכנלשהש״ןבשם מזהרש״צ והגאונים סיל שלכחחלה צריך לבדוק הינדאצ לאחר שחיטת המומר ואין.אנו מאמינן לו על בדיקתו שמא יהי׳ פגום אבצ אם צא בדק הישראצ בדיעבד כשר זאמרינן׳ מסתמא המזמר יפה בדקו אבצ בריקה שלאחד

השחיטה צכ״ע צריך ״ה מזה דע״כ צא פציגי אלא אם יש ן # ל ל להאמינז צמימר על הבדיקה שצאחר השחיטה אבל להצריכז בדיקה כ״ע מזדה בזה דצריך וגם קשה לילהולמן דבדהט״ז ועמקי דבריו שפיל פצוגתייהז באס נאגד הסכין מישיאצ מזמר זא״א עזר להביא הסכין לפנינו דהמכשיריס ס״ל דכשר.אף לכתחלה אס הולד לשחוט בחילות זכו׳ וככי׳ל קשה איך שייך לומר בלברי הגאונים שמתחלה צריך בדיקה דאין שייך לומר לכתחלה אוי דעבר אס אין הסכין לפנינו זכן היי לזמר והגאונים מצריטן בדקה זדו״ק היטב ותליתי בקוצר השגתי *0 לא פלטי עדיין מקושיא לאכתי מאן £ א לימא לן דפ״ע מידו בזה דצרין בדיקה לאחר שחיטה אף בדיעבד ואם צא בלק אסורח קאכיל ללמא בהא שלגי נמי דלהגאזנים פסול אפילו בדיעבד אם לא בדקו אחר שחיטה רק גבי מימר אמרי׳ בדעבד לכשר לשאני התם דםמכיגן אבדיקתו והי״א ס״ל רכשר בדיעבד אם לא בדקו רק לכתחלה צרין בדיקה אחר שחיטה אף אצצ ישראל וגבי מומר אפיצו לכתחצה םמכינין אבדיקתו זמהימנינן ליי ואפרש שיחתי דע״כ ז״א לאדרבה יהי׳ מוכח דליע מולו דפסזל אף בדיעבד בלי בדיקה דאםלא כן אלאלהי״א כשר בדיעבד אם לא בדקו אם כן נתחדשה עור קושיא אחת דהוי לי׳ לרב אשי למוקמימחניתן במומר והכי קאנדמחניתן הכל שיחטין אףלכחחלה ואפילו ישראל מימר אם בדק לו תחלה זסזף אחר השחיטה בדק הוא לבדו זאם בדק לו סכין ושחט ולא בדקו באחרונה כלל כשרה והיינו דיעבל דמתניתן זכי תימא משום דקשיא לן זכולן אהייא קאי משוס דלפי איקמתא שנתחדשה לא שיין למימר זכזלן ששחטז ארישא אלא אחרש שוטה וקטן וכוי לקושיא זו וכולן ששחטו ק׳ גס השתא לפי אוקמתא שבש״ס וקושיא כזה הקשה מזהרש׳׳א בריש חולין באו^מתא דרבינא על הלי יעו״ש וגם,הט״ז בריש סימן א׳ הקשהג״כעלהב״י למשכמוכחדקו' שליאלימיטפי צאקשייי על רב אשי מקושיא שלה׳ ודוק היטב זמדלא מוקמיי לזמר גם להי״א צרין בדיקה אף בדיעבד א י ז הט ב ואם לא בדק איסורא קאכיל א״כ אחר כל אלה נקטינא בילי

לאף בדיעבד פסיל אס לא בדקו לבסוף וכ״כ הט״ז בהדיא ׳ סימן י״ח סעיף קטן י׳ דכצ היכא שלא בדק לאחר השחיטה והסכין לפנינו אין לו שוס חזקה טיבה זאיןלו משר וטייעי״ש וכן משמע מהרין אבל לא רציתי להאריך ומעתה לל׳ז אחר הצעתי הלל חמי׳ מ״ש הש״ןדצרין לבדיק לכתחלה הא משמע אף בדיעבד פסזל זגסמהשכתבהש״ן וכדלקמן

ת יוסף פד ר פ בך •

דהא אשה כשמכרייחה ארם לקבל קדושין . ולהתקרב כשרה זו רמיא ואמר אמימר תליות. וקדיש קדושיו קדושין .

מר בר רב אשי אמר באשה• ודאי קדושין לא הזי הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקינהו רבנן לקדושין מני׳ וכוי ופי׳ רש״י אמר אמימר תצ-יוה וקדיש קבלה קדושין דהיינו בעל כרמה קדושיה קדושין דרמי לזביני שמוכרת עצמה לזה מר בר , רב אשי אמר במכר מזדינא דהוי זבינא אבל גבה אשה לא הזי קדושין בעל כרחה וכו׳ יעי׳ש וא״כ הוא פלוגתא בש״ם והאין הכריע הרמב״ם וכקב דאינה מקזדשת בעל כרתה זכ״ת דהרמב״ם מפרש דלאפליגי הני תנאי הנ״ל רקמא״ח ומר אמר חדא בי מה שאמר אמימר תליוהו וקדיש-קדושיו קדושין איירי שהכריתז את האיש לקדש בעל כרתו דהוי קדושין ומה שאמר מר בר רב אשי באשה לא הוי קדושין היינו שהכריח אתי קדושין ולכן האשי: לקבל קדושין בעל כרחה בזה לא ס כתב הרמב׳ים כנ״ל אמנם לשון מר בר רב אשי אמר משמע דפליגי מלבר מה שהקשה בעל העיטור על הרמ3*ס וכו״ ובהג״מ תמה זכו* יעו׳יש י ונ״ל דאיחא בקדושין האשה נקנית בג׳ דרכים וקונה את עגמה בשתי דרכים זכו׳ זנתני הכא האיש קונה ומשני זכו׳ואבע״א אי תני קינה הזי אמ נא אפילו בעל כרחה תנא האשה נקנית דמדעתה איןל התזספית בד״ה אי חני הונה ה״א שלא מדעחה לא ו

בע״כ ואע״ג לתני האיש מקדש דמשמע בע״כ הייני משום. דכבר אשמיעוגין הכא דבע״כ לא וכו׳ ויש להקשיח למשני אי תני קונה ה״א בע״כ מהיכי תיתי לומר ממברא אפילו בגלכ והא מדאיצטדך ליכהב גבי יבמה ויבמה לרבות בעל ברחה הא לאו הכי הי׳ הסברא נותנת דבעינין דוקא מדעת״ ואם כן כל זמן שלא נכתיב רבוי לרבות בע״כ נשאר הסברא החיצונה דבעינן דוקא מדעת׳ ל קשה דנלמיד לקדושי האשה מדעתה מדקתני האפה נקנית והא גני יבמה קתניכ היבמה ניקכיח זמ״מ הוא אפילז בעל כרחה ובקושי׳ ל התל שם מלת כתירז התז, דנקנית משמע מלעתה זמשמע בע״כ א״כ מנלן להכריע דהאשה נקנית לקדושין משמע לוקא מלעתה ולא בע״כ וגבי יבמה משמע הכי והכי גי קשה להקשה התום׳ במסכת כתובית בליה בתולה נישאת הא ללא קתני משאין את הבתולה כמו האיש מקלש ומשני ה״א אפי׳ בע״כ כלמשגי גבי הא לפריך ולתני האיש קונה ועור להתםאקרא קאיכי יקח איש אשה עליל הוספית ״ זישצהקשות לכתב התזטפזת בפ״קלקלושין בל״ה אי תני קונה ה״א בעל פרחה ואע״ג דתני האיש מקלש למשמע אפי, נע״כ היינו משום לכנר אשמיעזנין הכ* דבע״כ לא וא״כקשהדנריתום׳אהדדי• זללדקושיא חרא מתורצת

באידך ע״י ל\שי׳ג׳דהקשההרשלא נש״ס שםר״ש אומר מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור על אשה זכז׳ והקשה מאי אולמי, לתלקח דנכתני' ותירץ משום דכי יקח משמע נע״כ כמו האיש קונה לכך הלל תלקח למשמע מדעתה ויש להקשות ־ דקושי׳המקשןלאמיחרצי׳דעדיין יש לומר שהיא נע״כ ומה מזעיל תירץ משים לאיש1רט זכו״ וצריך לומר ע״כ מרלא משני התרצן אקושי׳ המקשן מירי ש״מ דכאמת היא בע״כ זלכך לא תני תלקח דאז הוי משמע

מלעתה ותני כייקח משזם דהאיש דרכו זכז, זכ״ת הא השת״ לכתיב כי יקח נטעה לזמר שהוא בע״כ ז״א רנאמת הוא בע״כ ובזה יובן לנרי שים הלל איתני קונה הויה הטעם כי לשון קונת הוא ח אמינא אפילו בעל ע

משמעות

לבדוק וכו׳ אם כן הוי רק ספק מכת בריקה אחרונה ולא י מפקינן מםפיקא משאיכ בהנןיא רכ׳ הט״ז שם איירי שעדיין אינו מיוחד סכיני לשחיטה וכו׳ ואין להאדן י ועוד נראה לי דאפילו אם הונח כרעתהלביש דחייב לשלם התם מ״מ ככידון דידן פטור מלשלם נשלמא התם הוי פושע ללעת הלבוש דאיבעי ליה למבדקי נין כל שתיטה ואפשר דהיה אז בלא פגימה והיה כשד אותו בהמה משא״כ אס בדק באחרונה ונמצאת פגומה הוי מעזות אשר לא יזכל לתקן משא״כ מרון ריק דממ׳׳נ פטור ליש עוד לתקן מה שפשע דאי איכא לסכין ליבדיקיה השתא אס הוא כשר א״כ פשיטא לפטור ואם יהיה נפגם אזי פטור מספקי-) שמא נפגם במפרקת זלא מתקינן מספי^א ואי דליתא לסכין א״כ הזי נאבד זפשיטא דכשר ואף שהבעלים האכילוה לכלבים קודם הבדיקה ג״כ פטור וראי׳ לזה מתוספות דבבא קמא רף ק׳ ע״ב דיה טהר את״ ח׳יל ואם תאמר מאי בעי לאתויי מהכא ט א ו מ ן מ

דדאין כרבי מאיר דיגא דגרמי אמאי מוקי כשנשא ביד בלא״הפטור וכזי כמו מראת דינר לשולחני שתייב וכו׳ זי״ל דכא דמי למראה דינר לשולחני דכיין שהראוהז לשולחני שוב לא היה לו להראותו לאחי ולכך נדיב משא״כ גבי פרה שאסרה לז חכם זה לא היה לו למהר להאכילה לכלבים והיה לשאול עדיין לחכם אחר עכ/> והכי נמי ממש דכזזתי' כיון שהבעלים האכילולכלבים קזדם בריקה לא היה להם למהר זהיה להם להמתין ער שיבריק הסכין לידע מה יהא בםופא ומדלא המתינו הבעלים איהו דאפםירו אנפשייהי ולכך פטור כמו גבי פיה כלל העולה שהבהמה טרפה קודם הבריקה ומאן דקאכיל איסורא קאכיל ואס הפסידו פ:1ור מלשלם ועור ראיה מסי׳ קי״ט טבח שמעשיו מוכיחין שהיה רוצה להכשיל הציבור כגון 'שחתך הסרטת מםלקין אותו ופטור מלשלם וכתב הש״ך משום דספק הוא אין צריך לשלם דלמא כשרה היא זהמע״ה עכ״ל והכי נמי ממש כיון דספקהוא ג״כ מצי למימר דלמא כשרה ופטור היא וצענין להעבירו אותו מספקא אני בזה להא מסי׳ זה משמע דמסלקין אותו אף על הספק לדלמא כשרה הוא זאפ״ה מםלקין וה״נ אף הוא ספק מסלקין אותו אז דלמא כיון שהוא בפעם ראשון כמוא וש״ך באריכות בסי׳ ל ולא רציתי להאריך ל של מ מחמת גיודל נחיצית בעל הדרך לא רצה להמתין לכן לא דנרקתי היטב במכתבי ועליו השלכחי יהבי לגמור את מחשבי ובזה אצא בקידה והשתחוזיה בפשוט וסי ואל שלום

לאדוני כיד תלמידו המוכן לשרתו •

דהש לשבת הגדור #נת תקכ ז כפרשה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפכי ה' וימותו ויש להקשות תיבת שנידהל״ל בני אהרן לבד ב׳ וימותו היא כפל לשון וכבר כיזבתי מזה במ״א ותחלה נתרץ דברי הרמב״ם בה״ל אישית פרק ל' אין האשה מתקדשת אלא לרצונה יהמקל׳ש אשה בעלכרחה אינה מקודשת אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כרחו הרי זו מקזלשת עכ״ל ״ יהיא תמוה שהוא נגד הש״ס במסכת בבא בתרא בפרקקת הבתזם דף מ״ח ע״כ אמר ר?א תליזה זזבין ז יזן אצא בשדה סחם אבל בשדה זו ר מ זניניה זביני ולא א יא יס' זהלכתא אפי׳ בשדה זולהא אשה ופי' רשנ״א

א אשה מזרעת תחלי . ל מ הגר לעמי פשעם וצמת יעקב חטאתם זכו יעויש יי ימב״ם הג״צ אין ׳האשה מת^שת אצא ׳ונזה יובך מר, ט ע״י רצזנה:מעוררת צאיש גם שהוא בעל ט צרטצה ו כרחז תחצה סופו יהי׳ צרצונו והתועצת יוצא מזל שכתבתי

ביאור מ־׳ש בטור אורח חיים סי׳ א׳ אני מעורר השחר ואין ן השחר מעור אותי ןתקשה הט״ז זכר וצפנתי מזח מלא ) ״ כשיש התעוררת חשובה מן התחמוני* שנקר׳ אשת מזרעון 1

תתנה אז יצלה זכר שהוא רחמים משא״כ כשאין התעוררת תשובה מצמטה כי אם אחד׳שמעןררין אזתו מצמעצה אז יולדת נקבה קטאדיןיח" ו זכו, יעז״ש י זזהז כוונת הרמב״ם האיש קונה בע״כ דהיינו תשובה הכדמיזת משא׳׳כ כשתאנןה מתעוררת מדעתה צהתקרש לבעצה נק׳ תשובה רצוני׳ הוא רחמים וק״צ * וזהו בתי׳ נפש אדם פרטי

ןןןתןץ נבאר בחי׳ ב׳ בכללות העוצם .יש אנשי החומר הנק״אשה ויש אנשי הצורה הנק, איש והנה כתבתי במ׳׳א ביאור p׳tf לגלטת הגי בריוני דהוי בשבבותי׳ ליכי מאיר והוי קמכערי״ צי׳ טובא הוי קבעי רחמי ללמזתי א״צ בחרי מה דעתן יכו' אצא בעי רחמי עלייהו דלהדמ בתשובה והקשה מוהרש״א האין יועיל תפלה עלזולתי להחזירו בתקונה וכו׳ ונשאר בצ״ע והוא ק ו׳ הרמנ״ן שכתבתי בגלא וכתבתי שם כשיש אחדות בין אנשי החומר צאנשיי הצורה אז נחשבו שניהם צאדס אחד ובזה מבואר קזשי׳ימו׳הרש״א׳ לי׳ שצא היו י י ע צ מ י בריוני ל - •וכו׳ ובזה יובן שיים הלל מ עמו באחדות והדרא קו׳ מוהרש״א ללובתא מאי מהני, באמת חפצה עצ זוצתז מאחר שהם אינם רוצים בזה זזה הי טעם של רבי מאיר שלא רצה להתפלל עציהם שישיבו ךסבר מאחר למצעדי׳ ליי לא מהני תפצה וק״ל * ובזה יובן אין האשהמחקדשהאלא לרצונה דהיינו אנשי החומר שנקרא אשה אינה מתקןשח לבעלה דהיינו אגשי ה*ודה אלא לרצונה שהם רוצים להתחבר עמהס משא״צ בע״כ

ז היינו ק ע ל ל א ל ם ש ה ג ש ( י ה ^ ה נ י | ש י י א ל ^ ה " נ כ

בנלכ דכתבתי במ״א ביאור שגגת חלמול עילה זליןכייעל שגגת ת״ח שהוא בלא דעת ורצון מעלה אנשי הזדון אם כן האיש קונה האשה בעל כרחז שלא לרצונו דהיינו עיי שוגג

שהוא שלא בר5ון והבן ״ יש לזמר האיש קונה בעל כרתו לכתבחי ביאורבמ״א משנה אהוב את המלאכה ושנא אח הרבנות לקשה מה ענין זה לזה וכהבקי כי יש בענין הרבנית ב׳ סוגים אחר שהוא לדעתו זרצומ להשיג עישר וכבוד ע״י הרבנות וכו׳ ב׳ שהוא מלאכה ועבדות זאינז לרצונו ט אם בע״כ במבואר בש״ס שרצהליחןילהם רבנות ולא רצו לקבלו עד שאמר להם כלום שררוח אכי נותן לכס עבדות אני נותן לכס זכו' יעו״ש וזי׳ש הרמב״ם אבל האיש שאנסוהו עד שקידש זכו׳ כי ראש הדור שנק׳איש כמז איש ירושלים שכ׳נתי״ט וכו׳ שאנסוהו לקבל הרבנות שלא במיןום שררה רק במקום עבדות היי זו מקודשת לק״ל ״ה נבאר בחיי ג' בכללזיעולמיה עציזט׳ ת ע 1 ' ותחתונים יחל לנודע כיעה״זשהואה ועוצמות עליונות נקראו איש ש עולם התחתון נקרא אקרשת אצא לרצומ: אבל ת ה מ נ ה ^ ש א ך ה כ צ ר ז נ ז ׳ י ח 3

האיש מקדש גם בע״כ דכתב׳ במ״א ביאור פסיק במטלה את אשר

בן פ־ורת *ופן? משמעות קנין והקצין תלוהו זזכין זביני׳ זביגי ולכן קונה משמ׳בע״כ והיינו בקבאי׳בעצכרחו שהכריחו איתי לקדש' מקודשת ובין באשת שהכריח אותה בעלכרחה ואף.גם אם גפרש בעל כלחו מ״מ היה הסברא דגם באשה מקודשת בעל ברחה דהא כתיב ויצאה והיחה ודרשו בש״ם דמקיש הויה ליציאה וכו׳ א״כ כמו שאשה מתגרשת בעלכרחהן קדושי אשה שנחקלשה בעל כרחת ג״כ מקולשמ ולכך כ תני האשה ניקניח מלעחה אין בעל כרחה לא זהיינז לזקא באיה אבצ באיש נשאר הסברא אפיצו בע״כ נמי הזי קדושין כמו גבי זביני׳ הנ״צ וגם דכתיב כי יקח משמע ^ע״כ כסברת הרשב״א הנ״צ זכן מצאתי בתזספזת ישנים וז״ש התום׳ J תירוץ ב׳ הנ״ל ועוד דהתם אקרא קאי ט יקה איש אשה והבן לתרץ דלא ק׳ סתירת התוס׳ אהדדי ק׳ ג׳ *r יובן דבריהרמב״ם אין האשה f f i l מתקדשת אצא לרצונה והיינו מדתני נקנית משמע מדעתה אבצ האיש שאנסוהו עד שקידש בעצ כרחז מקודשת ונצמזד מדכתיג כי יקח דמשמע בעצ כרחז וגם מלשון קיחה שהוא קנין דתצזהו וזבי{ זביניה זביני זמעחה ע״כ צדן לפרש גם ש״ס דבבא בתרא אמימר זמר בר רב אשי לא פליגי רק מא״ח זמא״נחט'ע דפציג כמ״ש מ ש ־ ולשון מר בר רב אשי אמר זכו׳ לא מ •בתי״ט^הסוגיא זו יעז״ש י או יש לזמר זאמר אמימר תלויהק היינו בין על כרחי ובין על כרחה כמו ש ו ד זקדיש הזי קב קונה למסמע נע״כ כלל ונזה פליג מר בר רב אשי ג באשה לא הזי קרושיןזכז׳ וסוגיא לקחשין לתני האשת נקנית מלעתה אין זכז׳ מזכח כזיתי׳ זכן פסק הרמלס

ואתי שפיר זק״ל להבין י מחזור לביאור הלל פסוק אחרי מות לכתבתיבמ״א ביאור ש״ם המבזה ־תלמיד חכם אין רפואה למכתו וביאור טעם למ״ד סיפר אין לו תקנה ע״פ ש״ס כל שאינו מחייל בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חזבחן ט ע׳׳י שזגג מעלה אנשי הזדון זכז׳ 'יעו׳׳ש זהיימ בהתחברות אנשי הזדון עם אנשי השזגג אז יוכל להעלות משא״כאסמטהת״ח ונפרד ממנו אין יוכל להעלותן לפן סיכר אין לו חקנה ונודע כי בהחחנרות אנשי החומר עם אנשי הצורה אז בצירוף ב׳ נחי׳ יחד נק׳ אדם ש!ס משא״כ כשנפרד זה מזה נקרא כל אחד פלג גוף כמפורש נזיהר וכתנחי מזה במ״א יעז״ש ונולע מ״ש בזהרז ע״נ כי נדנ ואביהוא הס ב׳ פלגי פרשה אחרי מיתדף לאהרן . מפא יעז״ש ובזה יזנן אןזרי מיה שני מי דייקא שהי( אנשי חומר ואנשי הצורה ב׳ פלגי גופא נחי׳ ב׳ בני אהרן מירדים זה מזה בצא חיבור זה גרם לאנשי המוני עם שימיתו שאינו יכול להעלותן והתקנה בזה בזא״ח יבואאהרן אל הקודש שיתחבר עם,אנשי החומר להעלותן אל הקודש לחנר ל נחי׳ הלל כא׳ ולהעלותן והבן יעי/ח נבאר ביאור לברי הרמלם הללע״דמיסר ונראה לי

א לשמעתי טעם ל לינואר בל פנים כחי׳ עש״ן דכחבחי מ למה נענש היצה״ר שהוא המל^ן המוח לעתיל הא עישה שליחותי'יחברן כמבואר בזוהר משל לזונה זכז׳ וביאר גלפ ביאור ש״ס וט לרכז של בועז לשאול בנשים f!k דבר צניעו׳ וחכמה ראה בה וכד ור^ה האין מחורץ קושיא הל׳ל זכו׳ ותירץ כיכאשרהאשה מתחלת להרהר באיש עצ-ילי זה נתעורר הרהזר באיש וכי׳ משא׳^בצנועה וכזה יוכן זק״ל זהט נמי יש לפרש אס הזונה מפתה הבריות לקיים

ה מפורת epp פ יהוידעבן ׳אישחזימשא״כהרש^נק׳ מתשעושה המצוה בעצלות זעצטתצמ מת ובזה יזבןאיןאלסמת לייקא כשיגגשה מצות בעצבות שנק* מת לכן אין. חצי קאזתיבימת השבת שזה נקי חי׳ לכן מתנין לן משא״כ המענג א

י משאלות לבז זק*צ י s ©ה יובן אחרי מ«ת.שני מ, לעסוק בתולה אהרן ומפרש הטעס כי בקרבתם לפני ה ובמצות עשו כעצלית ועצבות שהוא תואר וימותו שזה נלך אלם מת כלל לכך הזהירה התווה את אהרן ואל יבוא בצל עתאצהקולשכי בידע שיש עא בקחשה שהוא הזריזות ויש עקבקליפהישהואהעצלות והעצבותשנק׳ מיתהוזש״ה ולא ימות כי בענן אראהעלהכפזה/י\ישיש שס השראת שכינה

ואין השכינה שזרה מתוך עצבית והבן י יש לומר ביאור פסוק אחרי מזת זגל . ונבאר ש״ם סיף כתובות עתירין כל אלני סרק שבארץ ישראל שיטענו פיחת כוי וכתבתי ביאור זהבמ״איעו״ש וכעתנ״ל לכתבתי במ״א ביאור ש״ס על מה אבלה הארץ וטי וביאור קושי׳ התז' על ש״מ לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על לין תורה וטי זהקשה התז׳ הא אמרינן שחרבה מפני שנאת חנם זמשיני להא והא גרמו זקשת וכו׳ והעולה משם כשיש שלזםילא כקי-או עזזט התורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברןאת עמו בשלים ובזה יובן זכז' יעז״ש ובזה יזבן אחרי מזתה ז שליי בני אהרן פ׳ מחמת שהיו שנים נפרדים זה מ כמשחז״ל שלא נטלו עצה זה'מזה ומאחר שאין שלום אז גם • בקרבתם לפני ה׳ לא יכלו לקיים התורה וכל המצות כלל לכן זימזתו והנן והנה כתבתי שם ט גדר השלום נמשךthy משפלות היפן הגסות רוח הגורס י פירוד לבבות ומט׳ יעלש ובזה שמעתי כתבתי רמז ולקחתם אגזלת אז פי׳ הפסוק זיחן שס ישראלינגד ההר שחנו שם באחדות לפי שנתרחקו מן הגאוה שנקרא ההר וזהו נגד ההר זדפח״מב מת נאזז אל ההרים ל לבאר פסוק בישעי' סי, ל זעפ״ז ל רגצי מבשר משמיע שלים מבשר טיב משמיע ישועהא שיהי׳ עיקר המוסר לראשי ל וגל זכתבתי מזה מ : עם שנקרא הרים וכו׳יעלש וכעת נראה צי דכקטזי

במ״א ביאור קושיי מוהרש״א אין ליבי משה מלהא ״ זזטרתא דכזונת הפסוק בחי׳ מ״ה ה" שואל מעמן שהוא שפלות זענזה מדריגות משה רטט עליז השלום ואז יהי׳ לגבי ישראל ג״כ זוטרתא וק״ל ובזה יבואר ש״ם על מ״ה אבדה הארץהכזזנה שנשאל לתכמיס ולנביאים ולא פרשוהו מכח קי׳ ממ״נאם עסקי בתורה זכו׳ עד של׳ הקליה בעצמו על מיה אבדה הארץ עבור חסרון השפלות

שנק׳ מ״ה שגורם חסרון שלזם גם pלס־ אבדה הארץ שאז ׳׳ שעצות הגזרם נקרא עזזט תזרחימשא״כ אס הי׳בה6 נחי שלום הזו נקרא מקיימי התורה זה צ[צזה א׳ זזה מצוה א' זט׳ זזהז שאמר על שלא ברכז בקורה יןלזלה זכו׳ דהיינו ברכה אשר בחר בנו מכל העמיס זכז׳ והטעם אשר בחר בגז מכצ העמים ביאור הפסוק עצמו סיף פרשה ואתחנן לא מרובכם מכל הע^ים חשק זכו׳ ט אתם המע*1 ודרשי חז״ל לפי שאיין שאתם מגדירם עצמיכם רק ממעטיןנ ל עצמם כגזן משה ואהרן שאמרו ואנחגי מה צא כ שאמר אדמה ל׳עציזן סנחרב יאמר וכל ושפיך אמר שלא ברכו כתורה והנן י ובזה יובן הפסוק מםנאזו׳ מ״ה שהוא שפלות ראוי על אצ ההדים דייקא נח1 ההרים שהם ראשי עם שאם עלולים בגםזמ

. מו. רזח

ל שישלו ב׳ פרושים ו^אור ג ו ז ך ר ט ך מ ר המ(ן ו # משנה לאבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב זט׳ כי פכהף קדישין אם נתנה האשה לאדם חשיב מקודשת בי מה שהוא מקבל נחשב ־נתינה זט׳ יעזיש אמנם יכל •זה לאמרינךבאדס תשוב מקודשת הכצ תלוי ברצונה •ודעתהאסנחשי: אצלה קבלת אדם משוב שנהנה בזה כאלו קבלה,מתנה ממנו מקודשת ואם לא נהנהמזה א״כ לא קבלה כלום ואינה מקזרשת ובזה יובן צחות לשין הךמב״ם. איןהאשה מתקדשת אלא לרצונה שאם ?העת:כנתינה כאלו קבלהממנו׳מקודשת ט רצונה כנתינה

כאלו קבלה ממנו ויש בזה מוסר השכל והנן ובזה יובן אין האשה מתקדשרן אצא לדצזנה לשון שלילה שלא יהי׳ כוונתה לשום הכאה ותשלום גמיל אלא רק מצד רצונה וחפצה.היא מתקדשת אליו שהוא התכלית השלימית בשלומי אמוני ישראל שנקרא אשהנגדקב״ה שנקרא איש אבל האיש קונה ב׳ע״כ שלא למלאות. רצונם ט רצונם כמו באדם חשוב המקבל כשף קדושין מאשה שהקבלה מן האשה הוא נגד רצונו כי רצזן ארם חשוב שלא לקבל מתנות כמו שנאמר שונא מתנות יחי׳ ולכן קבלת? נחשב נתינה לכן כביכול אצלו *תברך שאין צרין צקבצ מתנה מבשר זדם ומי שהוא מקבל הוא נגד רצוני יתברך רק שמקבצ מבני ארס מתנה למלאות רצונם זתפצם ובזה קונה איתס שיתקדשו זיחחברז אליו כמו שכתבתי במ״א א״כ אתי שפיר מה שאמר האיש קונה נעלכרחו זהבן • ועוד לל דכקבתי במ״א ביאור פסוק כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו׳ קרנן ראשית *גו׳ דנל בכלי ירן על פסוק והבל הביא גייס הוא יגו׳יעז״ש *בזה יזבן אין האשה מתקדשת אלא לרצונה של עצמה ולא גןל זולתי שזה נקרא ג״ם אבל האיש קונת בעל כרתו גם גזאינולרצזנז שיאמר מוסר לרשע שיהייכצדיק כדי לטהר ן1מאים והוא שלא לרצונו ט בחי׳ זזמטמאטהזריסזמ״מ ׳ןגי״ז קזנה האשהשהם הפחזחיס להחקלש אליו וזה נקרא קונהבעלכרחו וק״ל וכעין זהכתנתיבמ״א ביאור פסוק׳ סיאמר מוסר לכל א׳ לפי בחינתו ט לא חטה משפט ז כו׳אבל אתה המקבל מוסר לא הקח שוחד דברים של המוסר בבחייהללרק צמ/צדק תרדוף למען חחי׳וטייעו״ש ״ עוד יש לזמר ביאוראחרי מות שני נכי אהרן בקרבחם לפני ה׳ ,וימותו והספיקות זכרחי לעיל ע״ש ונ״ל דאיתא-בש״ם דש*ןתפרקכלכתביא״ר.יהודה א״ר כל המענג אח השולת ׳מתנין לו משאלות צבו שנאמר והתענג על ה׳ ויחן לן משאלות לבך וכוי והקשה הגאון מז׳ העשילהא קיעל איןאדםמתזחציתאותזבידז ותירוץ יעלש (בהגהת עין *עקב t זכו׳ וכתבתי תירץ על זה במ״א וכעת לל יכתבתיבמ״אביאזר ש״ם דסזכה רשעים יצה״דשופטן , וצדיקים יצר טוב שומטן ויש להבין טעם זה וכתבתי *זס ביאור פסוק תחת אשר לא עברת את ה' בשממה וכל «יש לתמוה זכו׳ וכתבתי שם דכתב בכלי יקר צדק ילין בהכינה/דמן להםמצזההיזמתעצליןזמליניןאזתה ומ׳משא׳׳כ בעבירה היו מזזרזין וכי׳ עד רשעים יצר הי־ע שופנה מזה שעשו העבירה בזריזות . משא״כ המצוה

וצדיקים יצר העזב שזפטן וכליעז״ש •ה כתביו במקום אחר טעם שנקרא נ ח י הצדיק to שעזשה התורה והמצותW •וזה כקרא חי כמו שכתזב ונ?יהו בן ־ »

בן פורת- ימף אהיה פקר פקדתי וכאבתי מזה במקום אמר ״ ובמ יופן י מ״ש הטור שבת שלפני הפסחקזרין אותו שבת הגדול-

וביאר הטור טעם מקשרו השה בכרעי המיטה זכו׳ זהת1׳* ןם 1 ע כתל טעם למכה מצרים בבכוריהם וכו י והכל בז כ׳ ט עמר הדרשה זכו ׳ ונראה דכצ ל טעמים הלל עולים בקנה ־ א' כי נודע מ״ש בזוהר וז״ל מחי שבת שמא לקלה וכל ־

זאז כשיצאו ממצרים נקי שבת הגדוצ שהי׳ שמו שנ הקב״ה גחל זשצם ע״י חיבור ואחדות של ישראל למטה שזהו סיבת ן גאולתן כמ״ש' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ־

האנהיסעלההר הזה ושם כתיב ויחן ישראל נגד ההר באחדזתאחדוגם כאן סכת גאולתן ממצרים הוא ע״י אחדות ושצ-ם וזהו שרמזו בצחות לשזגס מת שאמרז שקשרו השה בכרעי המיטה זכז׳ כמ״שרמ״א כי היצר גי' ש״ה וכוי׳

זקשרו היצה״ר הגזרם פירור בכרעי המטה כמז שכתבתי ־ טעם בזה במ״א וכן כ׳ בזוהר ששחיטת הפסת היי ביטול . היצה״ר זכז׳ יעז״ש זזה שכתב התוספות צמכה מצרים

בבכוריהם וכוי שהוא רמז ליצה״ר שנק׳ בכור-כמבזאר בש״ם •ןא מלן י י לנדרים היצר טוב נקרא ילד מסכן ויצר הרע נ

ש מכות ר , ע זקן בכור ושליט ובכתבי האל׳י ז״^ מ בכורות בבחי׳ זו יעז״ש ולכך גם עתה כקרא שבת הגיו^ י

כמ״ש הכל בו לפי שדורשין וכז׳ועיקר הדרשהמעורש 3* הלל מה נאוו אל התריס רגלי מבשר משמיע שלום

וזהו שבת הגדול שיהי׳ שמו הגדיל כשלימות וחיבור על v י5"X שלום דלמטה נתעורר שלום למעלה וכחי' זו נקרא

2 « ל טעמים י הגדול א״כ שפיר צריכין כל ה ביחד והבן • .ג ת פ• זה נבאר סדר ההגדה מה כ5ן

הלילה הזה מכצ הלילות; ^ הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כלן מfA י ? צ זהםפיקית עם ביאורן כתבתי במ״א ־ וכעת נרא! י ל דברינו הלל להכוונה על בחי׳ מה שחסרו נשתנה ה

iV י י בבחי־מ השהוח שפנזת היפך גסי הרוח • כבר הו אוכלין W1 ימצהמח5« נ לגלותימ שבכל הלילות א

^ מש&״כ ומשהה הדבר שלא לצאת לריב מהר הנק, מtfftb בגלות האחרון הוא הלילה הזה טלו מצה ומריבה ט חנם שהוא הי׳ סבת חורבן הביח גזרס מצה ומריבה וצו*י* אמנם יש החנצלזתוזהעבדיסהיימ לנ!ר& במצרים וטי והעניןכיגלזתמ^רים וגלות אחרזן סבה א' להם זז״ש אהיה יושר אהיה וכן ג5)זלת מצרים וגאולה אחיזנהג״כ סבה א׳ להם׳ מה 1כנ5ז בגלות האארון אין בן חד בא עד שיכלו גסי הרזחיכלהי^ בגלות מצרים סבת גלותן ע״ישהיזגםי הרוח זזהינמשן להם מה שהיו עבדים לפרעה במצרים ט ערעה ומצרים היו גסי הרוח שאמר לי יאוד ואני עשיתכי׳ אשר אשמע ועשה עצמו אלוה כאשר אמר מי ה בקולו וישראל שנתערבו ביניהם בגלות׳ למדו ממעשיהם כן בגלות האחרון ע״י שנחעתז בגלות בין האזמזאלמא'נ אמר אדמה ממעשיהם שהם גםי רוח ט ל לעליון וכן םנחרב וחירם וטי וכמפורש בםליאזתת הזצללגו ונהתק* ס ל מ ן ה ן א ש דער״ה הנה 3 כסף בתזן כזר זכז' וכמו בגאולת מצרים ויציאמס ואנו מ הוציא י ן ט ע נ ) ן ז כ ך ^ ן י 3 , ך

רוח צמ״ש• בזוהר אשר'נשיא יאטא ולא אם נשיא יחטא וכו׳ זה יהי' יסוד רגני המבשר ומשמיע תזכחיתמזסר לעם שזה נמשן שהיא משמיע-שלום ע״י השפלות נוסף גדר השלזם כלל ועול נמשך שהוא מבשר טוב שנקרא החורה לקח טיב ט בקיום ניצזה אחל קיים כל יהתורה זבהיפך בגסי הרוח שנקרא התורה אצלו מקח רע כמ״ש במ״א ויקח קרח ודרשו בש״ס שלקח מקת רע לעצמו שהתורה הי" נקרא אצלו מקח לע ע״י שהפריד לעצמו זאז משמיע ישועה דאמרינן בש״ס דחלתאין בן דוד בא עד שיכלו הגסי רוח משא״כ ע״י בחי׳ מ״ה הוא משמיע ישועה וגאולה

שבוא יבא בן דור במהרה בימינו אמן סלה • ל^$״ן נבאר מ״ש הטור א׳׳ח סימן ת״ל וזה לשונו שכת שלפני הפסח קורן אוחז שבת הגליל ע״ש הנס שנעשה בז שלקחז שה וקשרו בכרעי למטה וכוי והתוספות בפ״ט לשבת כתב הגם בע״א כשלקחו יכרתל פסחיהס באז הבכורים זשאצז זכז׳ על זזה שאמר למכה מצרים בבכזריהם וכזי והרב הכל בו כתב שנקרא שבת הגדזל לפי שדורשין בז בהלכות פסח והלכות גלולות וכלמל ממשה רטנו עליז השלום שעמד .בפסח ראשון והזהיר על פסח שני לאנשים שהיו טמאיילנפש אדסשחל יזם ז׳שלהכ בשבת וכז׳זהקש׳הב״י זכז׳ זהםפ־קית עם ביאורן כתבתי במ״א יעויש ־ וכעת לל דאיתא בש״ם פיק קמא דברטת בשעה שישראל נכנסין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדוצ מבוךן הקלה מנענע ראשו ואומר אשרי למלן, שמקלסין אותו בביתו כך וכו׳ וכתב התז׳ בדיבור המתחיל ואומרים יהא שמו הגדול מברן מבאן יש לסתור מה שפירש במחזור יהא שמי׳ רבא שזו חפלה שאנו מתפלליןשימלאישמו כדכחיב כי יד על ,כס יה שלא יהאישמז שלם זכסאז שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כן יהא שמיה רגא שס יה׳ רבא כלומר שאנו מחפללין שיהא שמז גדול זשלם ומבוp . לעולם הוי חפלהאחרח כלומר ומבורך לעזלם הבא וזה לא נראה מדקאמרהכא יהא שמו הגדול מבורך משמעדתפלה אחת היא.ואינו רוצה לומר שיהא שמוגדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וכו׳ ומה שתקנו קדיש בלשון ארמית וכו׳ דאמרינן אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיי רבא דבתר אגדתא שהין רגילין לזמר קדיש אחר הדרשה שם היו עמי האר! שאינם

מבינים וכי׳ יעז״ש • אמנם בזוהר משפטים ביאור הסבא ענין הקדיש ע״פ דעה ראשונה שזכר התזס׳ וכוי יעו״ש וטעם בזה כתבתי במ״א כי בתיי עמלק שהו׳ היצה״ר גורם *ירוד למטה כמ״ש בש״םעי דאפקי׳ רבי מאיר מההוא ביתא כי דירחהיצה״ר במקום פירוד ומחלוקת לכךצוה התורה.ואהבת לרעך כמוך אניה׳ולרמ״א ביאורו ע״י ״יחוד לבבית למטה גורם יחוד למעלה וו״ש אני ה' וכזי יעו״ש א״כ אתי שפיר כמ״ש התוס' רעה א׳שאני מת^לליןי ״ שיהי׳ שם י״ה רבא דהיינו שיהי׳ שמו הגדיל שלם ע *וחדות למט׳ שימחה זכר עמלק הגור׳ פירוד לבבית אז יהי׳fto יחוד שמו הגליל למעלה והבן והנה כמו שהגלו׳ האחרון לסיב׳ העדר השלום ושנאת חנם שעבוד זה חרלהביח וכנ״ל ולכך קודם הגאולה המי שלח את אלי׳ הנביא לעשות שלום בעולם כך הי׳ גלות מצרים זגאזלת מצרים.וזהו אטה אשר

ו וסף׳ פ בך־פ־ודת י יעקב תאמר ט חטחתםוגרמו פשע לת״ח־ זכצאחד יתל$ כעכמו ויראה צתקן זכז׳ יעו״ש־אמנם להכריע כתבתי במ״א יכי הכל תלזי בהתעורר התחתונים• להרע או להטיב וטי •וזהו ביאור פסוק לו עמי שומע צי שהם בחי׳ אנשי התומר שישמעו תחלה אז גם ישראל בדרט יהלכו וכר יעו״ש ״ ובזה יובןפתחז לי שערי צדק שהוא התנצלות אנשי הצורה שאומרים צאנשי החומר פתחו צי שערי צדק שהוא למטה בתי׳ המוני עם אז יכול אני לעלות למדריגה עליונה לטהר המחשנהבחי׳ י״ה כנ״ל וז״ש אבא בס אודה י״ה והנן ועתה נבאר פסוק זה השער וגו׳ דכתבתי ביאור משנה איזהו חכם הלומד מכל ארם וכו׳ וכן מכל מעשה המאזרע בעולם יטל ליקת מזה מוסר לעבודת השם יתכרן ׳ וכגזן מעמה המאורע בשנה זו שכת תקפי׳ט לפ״ק שסיפר לי א׳ מעשה המאורע בק״ק בענרערשהנהוג מקדמה דכא שאין רשות למלן קרר לכנוס במבצר שבעיר הפ״ל השייך למלן

,זכו׳ . זענין התוצאה היה עיי -שהכה מצריס בבכוריהם שהם גסי הריח זלקחז ישראל מוסר מהםלקנזת מדת ענוה זשע׳לזת כמי שכתבתי במ׳יא יעו״ש והכי גמי כגלות האחרון משאחז״ל עד שיכלו גסי הרות זכו׳ הכוונה שעמה דין ושפטיס באומות העולם שהם גסי הרות כמןן ושפטים לפרעה ולמצרים זכאשר •יכלו גסי שעשה ד הרוח הס האומות אז ישראל קחי מוסר לקנזת מדת ענוה ישפלית הגורם שלום ואז יבוא הגואל במהרה

בימינו אמן • T!y״ יען לומר ביאור פסוק אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני הי וימותו והספיקות כנ״ל זנ״ל דכתבתי במ״א רכחב בכלי יקר ביאור פסזק אדם ט יקריב מכם וגו׳ על פי מ״ש והבל הביא גם הוא וכז׳ יעז״ש זעפ״ז .כתבתי ביאור פסוק כי כל שאור זכל דבש לא הקטירו ממנו

אשה לה׳ קרבן ראשיח וכוייעז״ש ובזה יובן אחרי מות• ישמעאצ ובשנה-זז נכנס מצך קדרהנ״ל במבצר הנ״ל ואח״כ שנ״י בני אהרן ודרשו חז״ל שלא נטלו עצה זה מזה ולכאורה לקח קנם מן שר העיר על שהניחו לכנוס וכו׳ ורפח״ח •

המזה . וכי מפגי שלא נטלז עצה זה מזה לכן וימזתו ואמרתי ט משצ זה הוא ממש כמו היצה״ר מכנם בגוף.־ י הארס כמו שדרשו בש״ס עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא י י אציה מלן בדול ולייבב אותה שהוא היצה״ר שהוא מלן זקן ומצא איש מסק ימלט את העיר בחכמתו וכו׳ יעז״ש •• והכי -נמי נצטוה האדם שלא יתן רשות ליצה״ר ליכנס בו

המי. ולדברינו אתי שפיר ט למעלה יחשב שהיו שני בני אהרן שלא נטלו עצה זה מזה דהיינו מה שנתקרב כל א׳ להש״ילז עצה זה מזה שראה שעושה חבירו כן שיעשה >א נט גםהזא כמוהו רק כל אחד נתקרב-לרצונו בבחירתו

הטוב וא״כ ע״כ מוכח בקרבתם לפני ה׳ ־ לכן ממותו ונקנס האדם עבור שנתן רשות ליצה״ר ליכגום בו כי באמת׳ ראויליקח מן היצה״רעצמו מומר שלא לשמוע אותו כמאמר משה הוא אשר דיבר ה׳ בקרובי אקדש ולא ימותו הייה י דשמעתי ממ1רי ןלה׳ ת ב ת כ י מחמח חטא אלא מדכתיב דהיינו ונקדש בכבודי שהם כמ1 ש

גדולים ממני זממן וק״ל ״ כ עד כאן הדרוש]k שר יש לומר בזאת יבוא אהרן הקודש וגז׳ לבאר זה נבאר פסוקי חהליס מי׳ קי״ח ה׳ ליבעזרי ואני אראה בשנאי טוב לחסות וגז׳ לא אמית- ט אחיה ואספר מעשה יה יסור יסרני יה ולמות לא גתנני פחחו לי שערי צדק

אבא בם אודה יה זה השער לה׳ צדיקים יביאו בז י והספיקות יבוארו ממילא ונראה לי דכתבתי במ״א ביאור ,משנה הילודים למות כדי והמתים להחיות ע״ר שכתבתי כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ירי חובתן ו£׳,י.עז״ש אמנם כתבתי במ״א ביאוי• ש״ס אמר רבי ירמיה מיום.שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות זכו׳ יעז״ש ובזה יובן שהתפלל דור לא אמית כי אחיה הכוונה שלא אצטרן למות ולירד ממדרגחי כדי להחיות המוני עם ולהעלותן ט דיו לעולם שישחמש יבשתי אותיות יה וז״ש ואספר מעשה יה והבן ־ ועתה :נבאר פסוק יסור יסרני וגו׳ וכתבתי במ״א דשמעתי ביאור

עסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לז עזן זגז׳ כי יש ב׳ סוגי 'אנשים ונגדי זה יש ב״ מיני׳ עליי׳ וירידה כי ירידה של אנשי המוני עם הוא בחטא במעשה שהוא פועל רע משאיכ ירידה של שלימי אמוני ישלאל הוא רק במחשבה ולא במעשה ןט׳ זז״ש אשרי אדם אשר לא יחשוב ה׳ זהו נחשב לז עין וירידה וכו׳ יעז״ש ונודע כי ב' בחי׳ אותיות ראשונות מן השם הוא בחי׳ נשמה ומחשבה כמו שכחבחי נמ״א יעי״ש ובזה יובן יסור יסרני י״ה דהיינו במחשבה ולמות דהיינו חטא במעש׳ ח״ו לא נחנני זהבן י זעתה נבאר פסז ק פתחן לי יגו׳ דק׳ הל״ל פתח לי לשין יחי ד מאי פחחו לשון רבים מראה' לי דכתבתי במ״א הגד לעמי פשעם A ת״ח ששגגות וטיחמעתיפייהפםזקהזשיעהה׳ט גמר חסידוגז׳ובזה ימן הגל לעמי לת״ח כי פשעם גרמו.חטא העם ולבית

ביאור פסוק ט תצא למלחמה זגז׳ ושטח שביי זכז׳ יעו״ש ואמרתי שזה רמז הפסוק זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן הכוונה כי זאת תורת המוציא רע שהוא היצה״ר כי ע״י מורת ומנהג היצה״ר לפתות את הבריות לעשית רצונו יתברךמזה עצמ? לזקת מוסר לעשות ג״כ רצון קונו שלא לשמוע אליו להוציא רע צכן ביום טהרתו והובא היצה״ר ג״כ אל הכהן שנעשה כסא אל הקדושה שנקרא כהן והבן • וכזה יובן זה השער לה׳ הכוונה כי כל המאורעות שבעולם שנקרא זה הוא שער ליקח ממנו מושר אשר צדיקים יבואו בו להתיךב עי״ז להש״ית והכן •אז יש לזמר כנ״ל כי ע״י התעוררת התחתון יתעורר העליון וזה שאמר לו עלגי שומע לי זגז׳ וכנ״ל וז״ש ז: השער אם הרשע נתהפן לטוב זנעשה שעיר אז עי״ז צדיקים יביאו ט לעלות למדריגה עליונה הנקרא ביאה היפן הליכה כנודע והבן ובזה יובן בזאת יבוא אהרן אל הקודש שהוא מדריגה עליונה הנקרא

קודש כנודע זהבן י 1עפ״ז נבאר מ״ש הטור א״ח סי׳ ת״ל סי׳ לפרשיות של ח׳ ימי פסח משן חזרא קדש בכםפא פסל במדברא שלח בוכרא והוא מהש״ס מגילה לף ל״א מימרא דאביי זכו׳ יעי״ש לבאי זה כיל דכתבתי במ״א רכתב המפרש להומבים לכלל כל התורה היא מצוה ובו תדבק וכו׳ ׳ והקשו אס כן למה לי הרבהד והתירן כי אי אפשל לביא למצזה ח א מצות דסגי בם כל התורה וכן כתבתי במיי״א ו י ק ד י ל ע ם זו ט א דשמעתי פי׳ הש?ם האי עלמא גבי הילולא דמיא והעולה משם כי תיבת לי שהוא לניקית השם הוא העיקר וכל יעז״ש * , ובזה כתבתי ביאור פסוק ויקהל זה הרבר אשר צזה ה׳ לאמר פירש רש״י לי לאמר לכם עיין מזה במקום אחר העולה מזה תחצה צריך ללמזר התורה גם

שאינד .

, .זז­­

© ©דת ייוסףת כיאמר ^ ה נ מ ג נ ל צ נ ת ה ל מ י ה ה מלתזיי! נעצמו ו« ובינו כמו שתרגזם אמקלםויקתקימ שטי טרוד ט ואתפנג וט׳ א״כ מזה מוכח שטענתם שקר ט צא חזמד א׳ן טאנ ת טלאכרעי נ מהם נשאתי ע״יפדודם א״כ מממו/ ט תראה חמוד שונהן הנחש ה אחד מהשוט' V ש ז אם תרצה צקשי א׳־ז עצמן עם המוני עם להעלות חזמרו והוא שונאן ונפיל ממן וא״א להעלותו כנ״ל לכך הוא רוכז תחת משאי יאין מי להקימו ולהעלותו מ״מ עזנ תעזיב ותרגומו שיו; מה רגלגן עלוהי שהוא ע״ד ע״עכזוהר זכאה מאן זח^ד נירה רטיגאוכו' גם שאינו חצה להתי^נ עמן אתי תיךנו נעצ כרחז * t מזי. יוכן ט תראהס תחת משאו ט תאחר שהוא שונאן ונפרד י חמור צןזנאן רת מעזיב לוטידחצהעציתו ונשאר רוכן ל י ח מ ממך ל תח־, משחי מ*מ עשה לפגים משיי־ת הלין עזונתעזמן י י ע ל ה מ א ע:ט שבוק מר% דכצכן שתשיר אתה תחלה מכ הכנ י ׳זצ פ>\0 ק לנ האדם לחטרו ייודןנ למ גיכ כ \ י^ין ח; שחמר עיג תע״י. כפצ ט ע״י עזינה שלן מצלךח ג״כ מ^ט אז תהי׳ עמ\ בחינור א״ ו$כצ יעז«כ ט צה עצות תת חומר! והלן י ומןזוד צטאולר^ציBp ל נר דממתי במ״א א גע׳רי ואני חרא־־. בשנאי ו

׳ ת מ ו א י ל י ( י ל ט כ י ן י * ת ׳ ת * ז : ז נ נ י ג י נ ש י כ פ ' ז 0 ית עצמי אז אלא} ט ובזה יוק ה'צי בעזרי שאנצל מ

בשנאי«ק*ל •״ ישלומררכתכתי במ״אעניןגודלא^ל ת ע! לה' ואחר לעזאזל שישקול בשכלו מזלו כל דכר שיעשה אםהואצה״אווטייעו״ש יכןכנןג* נמ״א עמן יצהיר לפעמים נק׳ מאנ יכשמשכה לטשו לימד שהיא יצה״נו נק׳ מדין יט׳ יעי׳יש יבזה יובן ה״ לי כעוזלי שציין עזר מהש״י שיוכל לראות בשנאי שהיא יצה״ד וצא יצה/1 לראות שטא שנאי ילא אהבי ובזה ינצל מהחעא זמן עזה מאי פסיק שאח״ז טיב לחסיח בה' מבטיח באדם

ר״צ מעטן מוחק יש ללמוד לבט1ח נה׳ יכו' והבן ״

ת תקביה נ ל ש ח נ ת ה כ ש ש ל ח ר

^ ׳ מ א ק פיצי את אהה יאח נטו ל ן ן י פ בv « p חיית העילה היא העזלה מל וגזיוהשפיי־והכדבתי במ״א יכעחנראהלידאיתאגש^5 לזבחים כיי,ט'משנה המזבח מדרש את הראוי לו וו ה ש ר ד יטשיעאימר כל הראזי לאשים אס עלה לא י היא העזלה על מדדה עצ המזנח מה עולה שהיא ראו* לאשים אם עלחה לא ודד אוי כל לבר שהוא ראוי לאשים אס עלה צא ירדריג אומי כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאתי היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא יאיי למזבח אם עלתה לא תרד אף כל שמא ראוי צמזכחאםעלהלא ירד ופי׳רש״יהיא בטליההתהא ש5ם עצה צא ייד יהישו התום' דלקמן לדשען היא מע1ט0r i ח אזאת תילת העולה סמוך עכ״צ א אלא מ י נ ונא י לחיזתמיהח הטספות * ועודישלהמוהזדרש״יא מע#א ןא.ן עי׳ רש״י כאן שהיא עצמו פירש לימן ט לב1יא בהתייחה תהא וכיהדית הטסכות ונראה צי לנאר

ש״ם לפסחים דףריע״ב מןאמיייהאנמוזלנעלמאםג-י 1 צי* ים' וטי הרי מדכטכ תשביתו וצא כתיב תגמלו

והשבתה טא בלב וכוי והקשו הטםכות הא מוכחא ביער ולא כיטזל נלנ מזלא נשמעתי!! אומי ט

א צ

ה זמ״מ צדן ללמוד ר ה שאימ שסף וחמק בלימוד ג &ע״כ כמו שכתבתי במ״א ט זה היה ענין כפיית הרי מ ו ת מסן תירה שילמוד כעל wrc מ ג בגיגית מ ןמפהאות! זאת״זיזכלצגוא צבט׳ הריאחמהלשתלי«ס סץלת ך טלי זהב נעשה לן ו מ שכתבתי לעיצ p כ* הכסף וכו׳ יעויש • נםזטעחלשזןהש״ם סן לו לעת ל כרמו ט תינייו * ה כתזרא ושיצמור מ ל ש?סוק בלימוד התירה וצריך ללמדו נענ כדט ובז^ משן תירא ט תיבת טרא יש צו ב' משמעית אחד לשון 190 ציה ט;ולא נ׳ כי טרח הוא כמו צשין כורה צזה צנו נטה ט אות ה׳ עם אות א׳ מא ממוצא א׳ כנודע , ולסן מתחלף אות א׳ עס אות ה׳ והכנתה משן תירא נעל סרחו גם שאיט טשק בלימוד החודר* יצמול בעל ברחו כמו שמושכת השור ש חצה ליצן זמושטן איזו נעל כרמ ואחר שיצמח־ כצ הטח% ט •טח צבחינת מי\דשתציכג״צ דטיט קרש נכםפא שיטה כוסף וחישק לדבק ט ית' שנקךא קרש כמו שאמר הכתיבקיושם •תטו ט קרוש אמ ואחר פסל במלברא כי מנואי 0יקר ביאור פסוק והיה מהנין קלוש וצא יראה בן עיית לבר לטיס עמת למר 1ט' יעו״ש ט כשטא רוצה שיטי מחג! לטיס רמ״ס איכרים שמא מחנן שיטהקלוש הוא עיי שמירת הלבזר וכו׳ כמגואד כש״0 דע״ז מכריז ר' ^כסנלראס נצור נשות מרע וכי' וכן שמעתי מי האיש החפץ טי לפזם צערא אגרא וכו׳ ולפח״ח יכן כתנחי במקזס אחרי ע״ל מ״ש טיהר אבינו מח נמרכר עזה יינן פסל ת ע ב נמדבראשצרין מי שריצה לההקדש שיהיה מחנן קרס י שלא יראה ני עיית דבור שיהא נשמר מדבור פסול ח״ש פסל נמדברא י אמנם דבור הפסוצ נמשן(ק הגאיה נמ״ש מהרש״א נעיהכיןפ״ג ני צשון הרע נמשך מן הגאיה ושניהם רמחים נפסק א' שנאמר מלשני נסחר רעט איתו אצמית נבהעיגים ויסב לבב ום׳יעו״ש והעודגקרא נמר כמ״ש1םאניבכוד אתנה! עצחן למלט ארז ובזה יינן שלח נוכדא אס ייצה ליזהי מדבור פסול ומלשון הרע שלח בוכיא שהוא הכנוד שיררחק מן הכבוד ימן הגאיה אז יוכל לבוא למדריגת והיה מחניך קד ש ולא יראה בך

ערותלבורוהבך ע1ד יש לומר כי לפחח חטאת רוגז כי צפחח פיו של האדם מןאי רולץ? והרחבתי ביאור זה נמ״א יעו״ש השיה ככל ה צ ט א טכ דבירו בק־ו:ה טיצא מפיו יעשה ט כך נעשה צמענה י גזרםעלמעצהבקחשת ולדה אינכא יכו׳ יעו״ש ומה יוכן פסל כמדנרא כי טצה״י מירא פטל הוא רזנןע שלח מכרא שהוא טצהיי שבא קודם נפתטהדניד ל טצה״ט ולכן נקרא יצה״ט ילל ממכןעד ה־צה״ר שגק׳מלךר צרין רודס זיןן ועצה מנוצה קדים שחיצה למר איזה תו למלס 0כדא טצג״י שהוא פסל נמרנרא ו5ז יינר תורו

^ שאז יטה נטזח שיטה תורו נכון והק* n

ר פסוק ט תראה חמור א ב נ ו y3 ז

. שונאן רוגז חחת משאות לי W תעזוב עמו לבאי זה גרייה לי מ ח י

וכחנחי נמיא *אנד למי, לא סמור אחד מהם נשאתי ולאהרעיח׳** *חלמהם*!׳ והעולה משם ט טענתס את עם ה' ט אם כהן מ עדת קרח היה אבס מ המשיח יהעא מזה נפשן אשמת העם הגם שטהא לומר איפנא נמו שלחכמי נמ״א לו עמי מי • שומ׳לי וכו׳עימ מש״ר ע״ה מצד ענייחטט לא רצה לתליי

פו

מ ם יש לפרש עוד ירמז הרמב״ס ב נ מ א מושר השכל דממתי במ״א ביאור ש״סן הקב׳׳ה משרה שטנתו דנרויםפ״ד אמר רבי־ יוחנן אז אנא על חכם גיבור עשיר ועניו וכולם ממשה ומי והקשה הר׳ינ•בשלמא תכם ועניו שפיר אבל גביר משיר מה שייןא גבזר טנש את יצרו זכר ז״א הא־יליף מ לנביאה זכי ט ממשה שהי׳ גיבור ממש ועשיר ממש והעולה משם בשי* עמה עם כל א׳ אי למעלה יחשכ ממאףכ וכד וה׳׳ה לאידך גיסא דוקא כשיש לי תעלות מייל ואכלה הזא עניי אז למעלה יחשב מדת עניה משא״כבלא״ה וטי חיש ופילס יליף ממשה שהי׳ לי יכל המעלותהנ״ל ואפייה הי׳ עניו אז נתעלה במרת עטה וכזי ובזה יוכן עלית למדים אל רום מעלות הל׳צ ונקראו מתמת באד הגבתי׳ ן*נוה ר״ת אלם אפר רם מיה יכי'וליל ובזה כתבתי שהביאור פסוק <י יתהלל חכם כחכמחז זכו' כ״א בזאת רייקא שהיא מיעוט אז נחשל החכמה למעלה וכי ׳ יעו״ש י ובזה נבאר פסוק בזאת יבוא אהרן אל הקודש כי זאת שהיא מיעוט יבוא U מעל׳ החכמה הנקרא קדש יהבן והנה גם שהאמת היא כך מ״מ קשה מנלן לפרש ש״ס מדדים עניה עם כל א' דלמא כפשיטו ונראה לי להקשה הרא״ש ש״ס דנדרים הנ׳׳ל על ש״ס רכיב לאמרי' שם חכם עליף מנכיא הא גס נלא הוא הנם ומשני אין הקביה משרה שכינתו בקביעות כי אס על חכם וגביר וטי משא״כ דרן ארעי יש נניא גם שאינו חכם כיה אמרו חנם עדיף מנביא יכו, יעו״ש ומעתה ללי ז ע״כ מוכיח לפרש שים דנרריס ענוה עם כל א׳ עסיחכמה ועם וכי׳ ראלי׳כ קשה דאמרז בש״ש דפסחים פ״י אמר רב יהודא אמר רב כל המחיהר אם חכם הוא מסתלקת חכמתו ממנו ואם נביא הוא כביאתו מםתלקח ממנו חכם מהלל ונבואה מדבורה זכו׳ יעי״ש ואי סיל מה ראמרו חכם הכוונה גס שאינו עניו רק מתיהר ימחפאר כחכמה איכ חכמתי מסחלקח ונבואתו מסתלקת ואין יהי׳נביאחז בקביעות לכי דברי הרא״ש הג׳יל אלחע״כ צריך לומר עניה כס חכמה קאמר• .אז אפשר שיהי' נביא בקביעות שישאר בהווייתה חכמה ונבואה 1א"ש ועפ״ז נבאר ש״ם דסוכה אם אני כאן הכל כאן ואם אי4 אני כאן וכי׳ והקשו החו׳ וכו׳ עיין מז־ן במ״א יסה יובן קושיי החי״ על רש״י כי הפשוק ע5מיי ביאור קי׳ יהי׳ הנ״ל וזהו צחית לשון הפסיק צו את אהרן זאת בניי לאמי זאת תורת העילה היא העולה ר״ל זאת שהוא מיעוט היינו בחי׳ ענוה ושפלות הוא תורת העילה כי מדה זה הוא עיקר לכל תירת העולים במעלת חכמה יעושי וגביר ש^זנםשמ למעלות ומתניח משא״כ בלא עניה נחשבו לחסרונות והנועם ביאר הפסוק עצמו היא העילה רי׳ל כי תיבתהיא יש לו למשמעו' א׳ לשין מיעוט כפי׳ התיס׳ ב׳ היא בהווייתה תהא כסברת רש״י ושניהם אמת כי זה נמשך מזה היא שהיא מיעוט גורם לזה העולה במעלות הנ״ל שאם עלה לא ׳ירד רק נשאר בהווייתה משאי׳כ כשאינו ממעט עצמו במעלית אלו רק מתגאה בי להתגדר במעלות האלי על זולתו אז המעלות האלי נחשבו לחסרון ואם עלה ירד כמפורש בש״ס דפסמים הליל אס חכם חכמתי מסתלקת וני׳ יכן אמרו בשי׳ס דנדרים פרק ז' ומבמות הגיא שאם נתגאה קי״ה משפילו׳ על רש״י כי מת שניי' רש״י היא ס וכו׳ ובזה יוכן קושי׳ ט בהווייתה תהא הוא נמשך מזה שפי׳ תוספות היא מיעזעא כי מה שזה סיחס זה מכיש ושניהם לדבר אחד נתכוונו והוא כמו מגיח אל תקרי זכו' ןמפישי יא״א לירית כך כי אם שיקרא חלולה כך וכוי והכי נמי מבואר כך והבן ויצא

ך מוסר מ

א^מיייייא-אומגז תשביתו ומציגו להבערה שהוא אב מלאכה וכזי והימר ר״י בביטול סגי מטעם הפקר וכו׳9 נת״ל חלת ומצה ©"ב וז״ל מצות עשה מן ל מ \ וכי ר

התורה להשבית תמץ ר\רם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום־ר ומה היא השביה זו האמורה ו ז הראשון תקביחן ש בתורה היא שיעי החמץ הידוע לו מרשותו ושאינו ידוע״ מבטל בלבי זוחשיב איתי כעפר וישיב בלבו שאין ברשיתו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכו׳ כך היאם והקשה הכסף משנה ל מ י #וסתאהי£י>ה בספרי ה משמע מלבדי רבינו מדאורייתא תרתי בעינן בישר$ איני לבכל לוכתא אמרינ? מדאורייתא בביטול ונטזצ ו בעצמ.א םגי אלא וראי אין שורש לטםחא זז וגרם נושתא אחלינא חיל ומה היא השבתה שיבטל בלבו ויחשיב אותו כעפר וישים גלנו זכו׳ יעו״ש וכן הקשה הלחם משנה וז״ל משמע לסיל למלין תירה לא סגי לחמץ הידוע ביטול אלא שיסירנה מישותו להייגי ביעור גם כן וכ«׳ זסשה מנלן ל« p אם ההשבתה האמורה בתורה היינו ביטול א״כת לו לחלק בין חמץ ידוע דצריך ג״כ ביעזר זבי ן חמץ » שאינו ידוע זט׳ זמשני יכוייעו״ש וצי כראה צקיים הנוסחאטשינהדהימלם ס״ל דבעיתרתי ביעור וביטול וכ״ת תמינ אי סבירא ליה תשניחי כפיי רש״י א״כ םגי בביטוללחול ואי תשביתו כפי׳ התיספ' להייס כיעור א״כ אין צריך ביטזצ וניל רס״ל דרש״י יתיס׳ מאיח ימא׳׳ח ולא פציגי כך ס״צ לסרמב״ם ולכך בעי תיחי רהימב״ם אזיל לשיטתי' דבתבתי במ״א פליגתא הרמב״ם ןהרמב״ן בענין התפלה דס״ל צהימב״ם שהיא ראויייחא והרמב״ן םי׳ל שהוא מדרבנן וכתבתי שם ע״פ ניחור קישיא הר״ן ומגיד משנה על תרמב״ם דפסק אכילת מצה אין צריך כוונה ולכך כפאו עט״ם ואכל מצה יצא ובשופר פסק לצריו טונה זט' ותירץ הב״י כשם רבינז יזנה דיש לחלק בין עושי מעש׳וכו' וכתבתי שםטאור הש״ם רבא רמי כתיב חאות לכו נתת לי יכתיב יאישת שפתיו בל מנעת סלה זכז״ וביארתי קיש׳ ׳ על טמב' ם ה׳ דברים מעכנין את התפלה וכוי יעו״ש דהעילה משם דמא״ח ומא״מ ולא פליגי מהמפלה היא בלב טא דאורייתא כהרמב״ס • וכשאינה בלב היא מדדמן כהימב״ן וכו׳ יעו״ש וה״נממשמי שיורע לבטל בלב סגי בביטול לבר כפי׳ רש״י תשביתו משמע בלב משא׳׳כ ואמוני עם שאין יורעין לבטל בלבמ״ש הר״ן צריו שיעש׳ מעשה לבערו שיסיר החמץ הילוע כ

מלתו וכפירוש התוספות תשביתו היינו ביעור וא״שן • דכתכ הר״ן בב״י סי׳ תל׳יא על מ״ש הטור ג ה ן

״לאורייחא בביטול בעלמא םגי אלא שחכמים הצריכו מעשה בריקה ולהוציאו מהביח לפי שאלם רגיל בו כל השנה וכו׳ וכ׳ הב״י משמע מדבריו ר אין צריך אלא ביטול׳ אבל הר׳ין כתב דא״א לומר P אלא חשביחו 1 : |

יושמע באחד מב׳ דרכים או ביט יל אי ביעור אלאל זה תלוי במחשבתן של בעארם ואין ו ע י כ , ש מ מ

דעיתיה׳, שוות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאו מלבם לגמרי לאי חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכו מעשה בריקה וביעור נם כן וטי יעז״ש א״כ אחי שפיר דברי הימג״סלפר^ לברירש״יותזםפיתדמת״חימא״ם ול״פ * דגם התום׳ס״ל ככי׳ רש״י למהני ביטול בלב כשיולע לבטלאי מלבם לגמרי שזהז משמעית חשביןזז גפיי < 5 ו יי רש״י בלב־משא״כ כבאינו בםזג זה צריו לקיים תשביתו במעשי כהי׳ תוספית לבערו ג״כ וא״ש לצרי>רמלם ״

מ פוית יוסףי ^ ה ללוד כעולה לכן רוח קמעא וכז׳ וביאור ז

התזםטת ט לנ« אטה הוא־ רביעית לס. וזהי : אלוף לטנה ועי״ז נעשה מ ־-ה אלם וצריך שיט׳ בנחי׳ מה שהיא עטהבתי׳ בינה אצןף טנה משא״כ -בהיפך והבן

ובזה יובן משנה לזבטם הלל לפליגי ר׳ יהושיע ורבי , גמליאל בסברת אהרן ומרים עם משה וצחות לשון המשנה כן הוא המזבח מקרש את היאיי לו ומן הסתם הראלי לד הוא זה הנזהר במת שנא׳ לא תעלה במעלת על מזבחי הטמ במרת ענוה ושכלית זאז אשכן את לכא ושפל רזה משא״כ גסי ר\זח המזבת שהיא השטנה מתרחק מממ כמ״ש בש״ס דסזטת אין אני והוא יכול לרור בעןצס אמנמ ם״צ צר׳-יהושיע כצ הראוי לאשים אם עלה צא ירל ר׳׳צ אישים דהיינו הראש והמנהיג כמ״ש בחי׳׳ט במשנה אנטיגטס חיש סוכז ט תאר איש הוא אדון וכוי והכוונה פי קצת הגאווה הראוי צאישיסצהנהגת הציבור עם עלה'לא ירד כי צרין קנת למדה זו שצאיהי׳ מרמס לרגלי עמ^ הארץמשא״כ ר״גפציגעל זהוסט׳ליי כסברת:משת. רטנו עליו השלום •שהסכים הקב״ה• עמי ואמר ר״ג כצ הראוי צמזבח סתם:זאין לחלק טן אישים־ לשאר • בני אדם הכל חייביםבאזהרת לא תעלה במעלת עצ מזבחי לה»כלל א מ ר ^ ה מ ע ש מ ח 3 מ ^ ז ש מ כ ח ה ה ב ליזהר במלת ג

הזישפלרוחואםישלומדהענוה אם עצה במעלת וחכמה וגבורה לאירדממדריגותו הנ״לכמי *מי•' מן״<ל יהבד י י ע היא בהווייתה תהא וכמ״ש ל* ר יהמיע ו ׳ ם ישלומרדל״פ י אמנ גמליאל הלצ• מא״ח ומא״חן כ< ובזה נבוא אל ביאור הרמב״ם הלל וההצעה יהי׳, כ

כ ז מ מןבחייהראוי לאישים יביא אלבחי׳ הראוי צ דהיינו מן חשק הגשמי של האישים יבוא אל חשק הל־וקכ* שהיא בחי׳ מזבח כמו שכתבתי במ״א ביאור פשוקחש^^ .דרכי ואשיבה רגציאל עדותיך וכי׳ יעי״ש זכןכתד>3ZfL . ביאור משנה איזהו מכם הלומד מכל אדם וכו׳

: והעולה משם ט רבי מאיר תזט אכל וקליפתו •זרק ד'*T כי קליפתו יזרוק שלא ישמע ליצה״ר טיף ייעטלה ן 1 % ל אכל דהיינו שיקחמוםר לעצמו מן החשק ש

י י ^ מ עבירה והחשק של אהי החומר בגשמי מזה יבוא צל •הי*?־ ע כ י ש ו ה ' י ר י ל ' נ ה ה נ ש ן מ ב ו ה י ז ב י ו נ ח ו י 3

לאישים וטי ור״ג אימר כל הראוי למזבח יכו׳ ו5ןטר* . לדבר א׳ נחטיט שיקח ראי' מן תענוג וזריזות הראוי •

לאישים בגשמי ויעשה כך למזבח דהיינו ברוחני ן,,״ ע״ר שכתבתי ביאור פסיק יישאצו איש מאת רעהו כלי 07\ וגו׳ והבן * ובזה יובן דבדי הומב״סהלל• $0 תשביחו שיסיר החמץ הידוע וכו׳ שהוא נח;׳ מאמי־התכ£ איזהו חכם הלומד מכל ארס וכוי דהיינו בחי׳ - רבי מאיר

אשר תוכו אכל וקליפתו זרק וכו׳ וזה הוא ממש1 ד י 3 ע הרמב״ם מ״ש שיסיר חמין טדיע לי דהיינו עצם ה

- ^ י ה שנק׳ חמז יסיר אותו לגמרי מרשותי רק תוכו יאכל ל החמץ שאינו ידוע ונראה לו יבטל בלבו וישים החמץ כעער^״ •י זכו' ר״ל שיק׳מזסר לעצמו מחוט של חענז׳עונריעביריןן״ חמן ויקח הענוג זה ברוחני שהוא בחי׳ עפר בסוד הלל היי 3לזי> ה ע ' , ר 5 ש ^ י ז מ ז מןהעפר ונעשה מן יצה*ר שניר י

זנפשיבעפר לכצהט׳ ומן נבל נעשה לבן והבן והשס כ5סוק :ןירהשיריםהראיניאחמראיךהשמיע^ב ימראד' י אא קולן כי קללו ע- ^ ח א נאוה וגו׳ וי״ל פתח תחלה מרא? ־ וןולואר^ א ׳איפכא תחלה י פ י ס קולן ומסיים ג

מראן

((ומר מזאדאם מתפארבחכמה א״כ אינו חכם דמםתצקת צלצ ונזה נבאר משנה דזבחים' הלל זנבאר קושי* תמוה עצ הרמב׳ים שסותר דברי עצמו דכתפ בפרק ב׳ מהלכות דעות גם בגובה לב מתני דרך המיצוע ואחר כן כ׳ בגובה צבנאמהנידרן המיצוע כי אס שילך בדרן האחרון כמ״ש מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל האדם וכתבתי טאזר זה במקום אחר וכעת נראה לי דיטאר ע״פ קו׳ מה־ש״ח בשים פ״ה דברנות אמר רבי חנינא הכל בידי שמים fm מיראת שמים זכז׳ שנאמר יעתהישדאצמהה' שואל מעמך צי אם כיראה וגוי אטו יראה מצתא זוטרתא טאאיןצגבי משהמלתא זוטרתא היא והקשה המהרש״א לה״ל להקשית הנשוקים אהדדי פסוק כי אם ציראת אפסוק יראת ה׳ היא אוצח ועוד רמשגי אין צגבי משה מלתא זיטרתא היא הא משה אמר צישראצ וכו׳ • זנראה לי דק«'׳ י י הלא יבואר באילן דכתבתי במ״א ביאור פסוק יתדב' מ במשה עצ א־לת האשה כושית. אשר צקמ וגוי והאיש משה עטו מאל וגז׳ ופשוק שלח לו אנשים ללעתו וכזי וכתבתי שם דאר״א הוי קבל וקיים ופי׳ רש״יי קבל לשון חשו י אמנם הי׳ סברא לומר שאין מלה זז כי אם לאיש הדיוט משא״כ לאיש ראש־ומנטג שצדו לנהוג נשיאתו ברמה אין שייך זה ״ כמ״ש במרר׳יש במשנה אבות מקום שאין אנשים השתדל להיות איש שלא יהי׳ מרמם לרגלי עמי הארץ צריך שיט׳ איש גיבור ותקיף וכו׳ וכו כתב היעלץ אל תבקש גדולה לעצמ״ו דייקא וכו׳ ובזה יובן קושי׳ שעל הרמב״ם הנ״ל דאינו סותר להדדי הי מה שכתב גם בגובה הלב ילו דרך המיצוע היינו מי שהוא ראש ומנהיג הציטר לא ישפיל עצמו בקצה האחרון שלא יתבזה ויהי'מרמס לרגלי עמי הארץ ולא יהי'דבריו נשמעים משא״כ מי שאינו ראש ומנהיג אזי ילו בקצה האחרון זזהשכ׳ אח״כ מאוד מאור .הוי שפל רוח זכו׳ זא״ש • זזהשהתרעמו אהרן זמריםצ משה לש״ש שאט במדת ענזה ושפלות זזה גרס עליו # כמה תלונות מן הערב רב״שההרעמו על משה משא״כ אם הי׳ גבור הקיף זכו׳ אמנם הקב״ה הסכים עם משה . ח״ש איש משה עניו מאד ר״לשהי׳איש חשוב גם שהי׳ עלז שנהג עצמו במרת השפלות כי מאן דזעיר יהי' רב י וש״ה שלח לו אנשים לראשי עם שיטו צדעתיך ולא לדעת אהרן זמרים זט׳ והנה מצינז מדת משה רטנו שאמר ואנחנו מה וכזי ובזה יובן פסוק מה ה׳ שואל מעמך כי אס ליראה ר״ל מדת ענזה שהי׳ במשה שאמר ואנחנו מה מדה זז ה׳ שואל מעמו ואז כשיזכז למדה זו שהיא מדת ענוה אז יראת ה׳ זזטרוחא לגבי ישראל ג״כ כמו במשה שנא׳ עקב ענוה יראת ה׳ וכמ״ש בתיקונים דף ה׳ ע״ב יעז״ש ושפיר אמר הפסוק כי אם ליראה זהבן ועפ״ז שמעתי בשם החסידנ בער טורצניר ביאיר פסוק הגיל לו ארם , ת מ ימה • טוב וגז' כי ח״ז נרגן מפריד אלוף ע״י י קנפתלק א׳ דאהי, וגשאר מ״ר ולהמשיך אליף הוא גוב כשיט'בחי׳ מ״ה גי׳ אדם כמשה ואנחנו מה וכו׳ ובזה יובן הגיד דהיינו להמשיך לך בחי׳ אדם לזה טוב שיט׳ זבברזי' מה שמל זעני1 אזכמשך א׳ ונעשה מ״ה גי״ אלסודפח״ח ועליזנבאר ש״ם לסוטה כל המחגאה רוח קמ^אעןכירי וכיהתוס׳פר״חים הצלול רביעית וט׳. ולדברינו אתי שפיר לכתכ כתבתי מזה נמ״א יעז״ש טעב״ןצי' המשנה המפנה לבז.לנטלה הרי זה מתחייב 5נפשז כי הלא על ט אין אצאי בקרבי לצאוני הרעות

גוי ודפח״ח י ובזה מבן כל המתגאה וטי על ידי זה נסתלק אלופו של עולם כי איןאני וטא יכול

ת שכלהחוממןוהשזצגדים מהם.שה?;נתי אחל כ^טרמזא רך! אחיזת ^op ־ועברתי מהם אז מצאתי את שאהבתי מוהק. והשסיכפר• וןצאארפמומ׳ ' \ ״ ג^אחזתי

ך ק דרוש ?ו&בת ת#ובה עזנת ת האדנו השמים זאדברה ותשמע הארןאמרי׳ פי ^ש צהלו1ותא׳ מ״^האזנה־כשמי׳ ושמיעה >pfc ב׳ זאדברה לשק יחיד אמרי ט צשוןרביג* ושארהםטקיח ,זכרתיבמ״א. ג׳למה&מיםזארןוכו' זקי* א׳ לכת, הרמב״ס טעם שנמשך מסכת אבות אחד סנהלרין ובזה יובן האזכהמקרוב השמיסדאשיעם ואיברה מוסר׳כשאר המזניארן שתם תעקר להאזין מוסר מקרוב משא אין,היזקגס שישמעומרחוקור^ל . w".3< נראה לי לדל במשנה איזה עשיר וכו׳ מה זה שאלה דלמא>פ?זזטו• מראי* צי דכתבתיגמ״א ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכן משההזהירילישראל עשר תעשר וכר-ע״פ ביאור מה בין תלמידי א״א זכו׳ ובזה יובן • ושמחת בכל הטוב ק׳׳ הא<׳ ומשני און טוב אלא תורה •ובזה וכו אין ארם מת וחי. ־. י׳ אמנם במעשר יאמר די גם ״ ל ל מסתפק במועט ז בגשמיובזה־יובן ושמחת בכצ הטוב ק׳ זכו׳ יעו״ש. ובזה יובן האזינו השמים וט׳ וק״צ, וקו׳ ג׳ נ״צ דכתבתי במקוםי< אחר ביאור עולמך תראה בתייך וכו״ וביאור משכה בעה״ז נכתב בידו״ר ונקרא אד׳ וכו׳ עיפ משנה-עין דואה ואזן שומעת וכו׳ • ובזה יובן האזינו שיהי׳ מקורב לשמי< לרוחני ותשמע מרחוק הארץ הגשמי שיתפשט מהגשמי לדבק ברוחני שיהי׳ שן ראה זאזן שומעת וכו׳ .־וזהישאמר כי שם ידי וד אקרא ״ כי משה שנתפשט מהגשמי והי׳ דבק במוסכי מקרא.עה״ב רשותהי׳ לו ליקיאשם־יד״וד הקריא? . כמו הכתיבה משא״כ אחם הבי גזרל לאצהינז זק״צ< !ISOi1 מ״שהרמב״םבפרקג׳ מהצכותעתה י חשובה וזכרתי במ״א בארוכה ז . קצרתי ונראה צי שהוא ביאוריותר. והוא ז״ל כ׳ כל א׳ מבכי:אלם׳ .יש לו• מה שלא זכרתי שם י זכיות ועוונות מי שזכיותיו וכו״ אדם שעונותיו מרובין עלא מת בלשעו וכי׳. וכשם ששוקלין זכ־יות י ל ה זכיותיו מי האדם עם עונותיו בשעת מיתתו כן בר״ה שוקלין עונות כצ אחד עם זכיותיו . מי שנמצא צדיק נחתם צהייס ורשע צמיחה וביכונים תלויז עד יה״פ אס עשה תשובה נתתם לחיים וכ׳ בשעה ששוקצין עומת אדם עק זכיותיו אין מחשבין עליו עון אסדוב׳ רק משלישי ואילן ואם אז עונתי1

מרובין על זכיותז מצטרף ב׳ עונות ראשונות ג״כ • ואם' שקזלין מעביר הכל ראשון ראשון וט׳ בר״א ביחיד שנאמר הן כל A יפעל אל פעמים שלש עם גבר וטי וכחב הראב״ד* מיד מחי ברשמו א״א לא כמו שהוא סובר מ״ש בש״ס רשעים גמורים נסתמין לאלתר למיחה שמיר מחים ואינו כן כי £ 1ט׳ אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו שני הדור זכו׳ וישי להקשות א׳ כאן.בדן׳שעת מיתה כ׳ מיד מת כישעז ואת׳*׳ נחתם למיתה ולא כ׳ מיד מת בישעז זכו' ב" ביין ר״ה פ קו׳ הראלר לא כמו שסובר נמתמי ? לאלתר זכו, ־ גי. ק<} הראב״ד קשה על התזסע״כ לכת׳ דין מיתה לרשעים וחיים לצוקים הייט לחיי עזצפ הבא ,זהיימ מכח קו׳ הא רשעים חיים לי׳יל גתיר׳trהרא3f לשני לזרות־קאמר ד׳ קושי׳ הרמנ׳ן על היזזספזת ה^בראש:השנההזא •רק דין׳ ה׳ מכלן לרמב״ם לאיכא לין בשעת מיתר* עולם הזה י מ

• ' • י נ ו , •

r m י נן

מראן ^ וגםלהט; מהי עטן מראן, נאוה ונבאל פסוקי. שיר השירים על משלט בצילוע .בקשתי אאשאה&הנפפ;

זקשתיז ולא'מצאתיו אקזמה נא וגז׳ מצאוני'השומרים.. השובבים בעיר את שאהבתי נפש> ראיתם כמעט. י

שעברתי מהם על שמצאתי את שאהבה נפשי י אחזתיו >לא ארפנו וגו׳ ואל מל^הורתי וגו׳ צהטן זה נמצ,יקוך ך״ו־ ר\< ע״א ע״ב זז״׳ל ואית דאיתא גחיקונים ת ממזרות מכמה מינין וכו* אר״א והא צתיבאני ה׳ צא שליתי אמר ליה אני היינו שטנאא איהי לא אשתני מניה ״ואיהזלאאשחני ולא אסתתא מנה־ אבל לגט חייבאנ אשתט ןאםתתר מהם צמש״א אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם זכו״ ואסתתר בכמה לבושכן יבכ^ה כסזין וגכנ*ה קציפין אבל הקב״ה ושכינתי׳ צאיאשתט יאמ}׳ ושכינתי׳ י לא י#תני W א וכר ולאילין לתליין י

ל י נ ה ז ן ט ה י לעולםוכו׳ יעו״ש׳ לןץ למ& . ממודל־ זלה' ל ש מ דישפזעתי 4: י ׳שהיה ־ ד ; • .ן. י 'י מלן אחר •שעשה כמאמחיצ$;־וחומות בלפנים מזה ע*פ אחיזת עינים שקיה מסבטן את המלך 'ובכל שערי החומות ציה לפזר ממין ויימר שהיה אאימה לפצים פזרו הזן יותר כלי לראות זריזות וחשק בני העלינה איך פל׳ א׳ למתחזק זמזרז עצמו לבוא. אל הל(לך ויש שחזרו׳ אחר-שך^לוממס בשג*רי תחומית ויש שחזי בשיער השלי ויש בשצי?ז"יוכ^\ ומעט מזעיר שלא נכנם בלבם חשק£p יגשמי לאסוף הון כי אם לבוא אל המלך יאחר 'בורחות שגאו אל המלך ראו שאין שום חומה ומאיצה 5י אם׳ אח>$ עינים זכו׳ והנמשל מובן שהמלך.הגדול לגיבור והנורא ממ״ה הקב״ה מסתתר בכמהימחיצוא וחומות של ברזל כמ״ש בש׳ים מיום שארבבהמ״קזט: והמחיצותהוא מחשבות זריית וביטול תורה וקפלה כמ״ש *זוהר כי הטוב'הגנוז מסבב אוחו החושך, זהקליפותמשצ למלך וכר יעז״ש • * , אמנם אנשי לעת היודעים שכצ מחיצות וחומת במל וצל לבזשין זכהויין הוא עצםsf מעצמוחי יתברך ללית אתר פנוי ממ׳ א״ה אין הסתתרות אצלו כמו שצתבהיבמ״5;אלוג!יצו מםובלים כשיוד^שאלופ^ל עזל&^הזא בכל מקום אז סובל הכל ויצר יעז*ש ודפח״ח ומה יובן מאמר ׳תיקונים הנ״ל לגבי מייטא מסחחר'מהם אבל אנשי שלומיישיאל שהם בניהקב״הלא אסתתר׳מהם' כי כל הסתתרות הוא לק אחיזת עיכים א^ל בעצם הכל הוא עצם מעצמותו יתב' »הבן ובזה יובן'הראני את מךאיך שאס אינזמכתזין אנשי רשע אשר נאמר בהם א&תירה פני מהם וגו׳ . אלא הראל את מראיך שיודע שאין זה הסתרה ותמיר הוא פניקי בפנים עמו ית" אז השמיעני את קולך משא״כבלא״ה כשהוא בהסחרה שםונרישיש מחיצה שצ ברזל בינן לבין הש״י מלקבל תפלתו כמפורש בש״םדברכוחפ״ה ולכך מהפן בסיפא לבאר כזונת רישא דקיא זזשי׳ה. כי קולך, >נרט והיינו בזמן י שמראך נאוה והבן ובזהיובן על משכבי בלילות שהוא ימי משך גלות הגשמי הצמשךמן!ד ולה'ד*, * ממו ת ע ז נ ש ה^ת־הרויתבי פמי ש קרבאאל נפשי גאלה 7 . י י, וט׳יוכתבתי מזה נמ״א בקשתי אתשאהבא;צ?ןשי ולא,. א י ק צ ה ־ ת ו ^ י ^ , לילומ לא מצאתיו אקזמה נאיזכי׳ ^אזנייםשומריסזכו׳ה כמעעשעברתי י ת א צ ר״צ־ע-״י שומרי אחוזות לא מ

t p ורת& p י אף עלעזן א׳ והכן v זב/י£יזנןצאוא לצןון הרמב״סכצ-א׳ וכר ארם שעונותיו מהבין עצ זניותץ מיד מת ברשעו דיקא כי תיירי נלין בשעת מיתה, לפי מה־•׳ כיתות ציוםהדין היינו ביום המיתה כמ״ש בצחם דמ^ל ש ג מש*ה אצא בש״ם שהוא עיקר מסכת ליה צכן הל,לים דין־, כיתות ציום הדין ר״ה גם שהות דברי אמורא זאח׳יכ תנא גם תיירי בהצכית תשובה ופתח ביין שצ ) ׳ וכוי משאיכ הימנ שעת מיתה אם צא עשה תשובה ועזנותיז מרובין מאיותיו מיד מת בישעז ומעתה םרהקז׳הראב״ר כי באמת גם הרמב״ם ם׳יצ מ״ש בש״מ ברין ר־׳ה נמתמין צמיתה צאצתרחתם שחינם מתים מיד וצכןי גם הוא לא כ" בדין ר״ה רי! נ צמיתה ונא שמת מיל רק ל משח״ב בדין שעת מיתה שעירה$ , ג ״ ' ג ב׳ מיד מת ברשעז ומעקה לפי״ז צ׳יק קו, התום, לשע\ם זכו׳ דשני יעימ קאמר וכוי.כשםששקולין בשעת מיתה בשני מרית רבתםלזאמתכך בר^ה וללא עפירוש הגאון הנ״ל ומי שנמצא צדיק וכו׳ ביגונים תלוים עד יה״כ, עינית ראשונות א0 עשה תשובה דזקא אז גס שמצטרפין ב נשאר שקול ויה״כ מכפר וכנ״למשא׳יכ זכה וכנ״ל והטעם יוקאתשובה׳זבש״סאמר ־(כה וביאר.טעמו בציעובשעה ששוקליןאין מחשביןב׳עזמת ראשונית וכי, מיצטרח ב׳

הטעם לשיטת רש״י עשה תשיבה דוקאהוא׳ עס־עמ A י געשה רוב וגם ליעת תצא לגי ר" ישמעאל מעטיר לאש״ ראשון משמע דמעביר ב' אי׳כלא מהני זכה רק חשיבה ורר>IT וכתבתי מזה במ״א באריכות ומה שחסי כאן עיי! שם שחסר שם עיין כאן והבן • ה

ועפ״> מוסר כבאור ש״ם לר״הג׳ סהרי0׳ ״w ־ . ־. נפתחים בראש השנה וכו

. להקשיח דיקלוק מה שלא הזכירו ההפרשים להל״צ צדי

׳ ע״\ י־ ׳•יי• זה במ״א י • ׳ י י ׳ י ! w ׳ ^״!/^ * •\ ׳צ ״ ק ו ׳ ו כ ם ז ר פ ' ם ז ג ב י ה י ז ב י"* ו י ו כ ו 1 ה ז נ ש יובן מ

W יש לומר האזינו השמים ואיברה ותשמע האיז אמרי וזכרתי הספיקות לעיל ונראה לי כי חכם הדורש צייד לומרn :פשטים שהן לבושי וגופי התורה כמ״ש בש״ס דחגיגה ה £ ״ מ גופי התורה וכו׳ והטעם לאמירת פשטים כתבתי 3 וגם צריך לומר תוכחת מזסרכמ״ש הפוסקים והעיררו פשטי! מ ה מ הדרשה להורות לעפ דרל ילכו בה וכוי ו

התורהשכקרא מףנהנה הגוףמשא״כע״י מוסר נהל הנשמה יים הנקרא נר ואור כמ״ש נר מצזה וחורה אור ודרך חים ד הוכחת מוסר והנשמה נקרא נר כמ״ש נר ה׳ נשנות א והיא זוכה לדרך חיים ע״י תוכחת מוסד אס ירצה לקב,* מהאדם חזכחתמזסר מוטב ואם לאו שרוחו,גבוהמצקכצ

קד י מן אדם אז יקבל י מהקב״הוא״כ ודאיטוב לו שיקבל מו מאדםזכמ״שדהע״ה מכל מלמדי השכלתי •והנה כתבתי במ״א שיש הפרש בין אשה טובה ובין אשהרעה«וכמ״5ן היעבןיעו״שוכן כתבתיבמ״אעתלחשות, ועתצלבר וכף ומשרבו המנאפים בטלו מוםהמרים וכזייעו״שוה׳ינ אםק5לום גם מוסר קשה מ ה המקבלים הם בחי׳ אשה טוכי ן״ה נזם זהנוחלי כתם י י ס ל ש מ בסנך פנים יפות זכמ״,ש 3

ם ם על אזן שומעת ואם הם בחיי אשהדעה ג כ מוכיח ח לברים

*כי תימא כמ׳יש בלחם משנה ג׳כיתות ליום הדין היינו מס המיתה מ״מ קשה מאי כשם זכר דתליתניא 3רלא תניא דדיןר״ה מפורש בש״ס ונלמד מפסוק משאיכ ג״ כיתית וכו׳י״ל דקאי ליוסהדיןוכפי׳רש״י זתזם> ז׳תחלה הי׳ לו לפרש דין ר״ה זאח״כדין שעת מיתה שהוא ג׳ כתות זכו׳׳ כמו נש״שז׳קשת בש״סמ״ט הקדים דברי אמורא ר יוחנן ג׳ ספרים בר״ה זכו׳ ללברי התנא תניא נ׳*ש אומרי!׳ כיתות ליזם הלין זכר ח׳ בש״ס אמרינין בימנים זכו וכו׳ ג והרמב״ס כ׳ אס עשה תשובה וכו׳ ט׳ קשה ממ״נ אי איירי שעושה תשובה.עצ כצ עזנזתיז א״כ אפי׳ רשע גמור וכו׳ מאי אירי׳ שעשה תשובה רל! על עון א׳ מה הפרש בין זכה זכז׳ י׳ קשה בינוניסאסלא עשו תשובה מ״ט נחתמין למיתה הא שקול מטה כלפי.חסד י״א קשה מכלן דלבינזנים מעבירין הכל הא מפסוק פעמים ושלש יפעל עם גבר משמע רקב׳ אז ג׳ וכר הגס דקר זז לבד י״ל לאי׳ בש״ס דיומא הממונה אומר להם הצביעו זכז׳ ופריך בש״ס השתא ב׳ א׳ מכ״ש זכז׳ זכ״ התום׳ מ״ט לא הקשו כך בעירובין ל״י מכשיר עד-מ׳ אז נ ׳ אמה השתא נ׳ וכי׳ י״ל לאתא צאשמיעינן לאו חקאלה״ה ייתר וכו׳ יבזה יובן דם״ל להרמב״ם הכאג׳׳ככך אמנם שאר הספיקות הכ״ל מביאל חרא באידך דאיתא בש״ס הנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך ה זא המרה אמר רבא ועין עצמי אינו נמחק דאי איכא רונא מחשב נהדייהז זפי׳ רש״י דאי איכא רזבא בהדי עון ראשון מחשיב בהדי׳ וכו׳ והרי״ף כ׳ בשם גאון תנא דבי רבי ישמעאל כי אמר דבא ועון אינו נמחק כ׳ אלא תלוי ועומד עד שעת מיחה באותה שעה מחהבן אסרובא זכיות וכו׳ ואם רוב עונות וכר נחשב הכל וי ך המרה ר״ל ורב חסד ס״ל נ״ה מטה כלפי חסל ומכיש ליי מעביר י וכו׳ והני מילי שמת בלא תשובה זכז׳ יעו״ש ולפי זה מפרש הגאון דהגא דבי רבי ישמעאל מפרש מדת ורב חסל גדין ר״ה ורבא מפרש מלת ואמת בדין דשעת מיתה אמכם הרמב״ם פירוש דלא כפי׳ הגאון דאצפא רמי בש״ם כתיב ורב חסד וכתיב ואמת זכר ומאי קשיא דלמא ורב חסדקאי בדין ר״ה ואמת בשע׳ מיתה וכלל וגט למשני בתחל׳ואמ' •זאח״כ ורב חסר וק׳הא חחלה כתי׳ ורב חסר וצ״ל דהכוונ׳ כך כי גס בדין ר״ה להוא חחלה בחיי אדם קורם מוחו יש ב! ואמת ג״כ וכר כי תחלה מעביר ראשון ראשון שהוא ורב מסד ואח״כשיש מ״מ ברוב עונות אז מצורףהכל וזה? זאמא א״כ נין בדין ליה־בין בדין שעת מיתה ב׳ מרזח הכצ אחל וז׳׳ש התום׳ ולך ה׳ החסד כשאתה ריאה שאין העולם מתקיים זכז׳ ש״מ דבדין ד״ה ובדין שעת מיתה בשניהם , תחלה זרג חסר זאח״כ ואמת זזהז שכתב הרמב״ס כשם ששקזלין בשעת מיתה כך גל״ה־וט' יבא לשלול פי' הגאון הנ״ל ומעתה יבואר ג״כ מה דכתב הרמב״ם ע״כמה למפרש בגמרא בינונים חליין עד יזה״כ זכה ר״צלעשה חשזבה שעושה זלזנזת זכיוח וכשעשה חשובה על שן א' ונעשה זכות ונמחק עון א׳ ונוסף זכות אחד א״כ נס שמזסיפיןנ' עונות ראשונות אכתי נשאר שקוצ וי״כ מכפר משא״כ זכה שחוסיףזבמןאחד נלא תשונה אכתי הוי חפ עונות כי עין א׳ &ארגשלמא לרש״י דפי׳ מעביר ^ א׳ א׳ א״ש בהוסיף: זכית א׳ סגי משא״כ לרמב״ם דסבירא לי׳ מעביר־ ב׳ עונות ראשונית אח״כברזנ עונוח מצטרף נ׳ הל׳ל א״כ״צריך חשוכה חקא

!ורמ jw* פ&ו י בצי פ ה נ ר י ק ע ה ל ע י ן ן י ל א ה ש « מ כ " ו ת י מ ע ?!מרחל,! מ! יש ם כ ל ו ע ת ה ו ל ל כ ׳ הנ״לייעו״ש. זכמז שהוא ב ר מ בר מ ו ר ל י ע ב ם ש כ ל ח ר שמחריעמין ע ת אן עי נ י ד ז מ מ ט ר פ בו ק ח ר ת נ ם ש י צ ב ק מ ל ה צ ן מ ו באמת החסר ו ו צו. שאיתארתקתנו מ צ ע ^ל ל מתנ י ל שכצ״א׳ י ע י מ ר מ מ א ט ושמאי ת מ מץ ר א ה שמים ו ת ז ו ל ע ה צירוף ל . לז מ י ב ת לההקצקלה ב תו ו ׳וז״ש האזינו ב עמהן ר ק ת ה נתו שרצוצו ל ו ק כו ו 'שה׳יזדעין תץ ב ר ק צ ק י שטונהו־ ר ץ אמרי פ ר א ע ה מ ש ת ה ו ר ב ל א ם ז י מ ש הת צו צאי ח ן ש כ ה ובבא ל ם בז ה , ל ב ו V שיהי׳ ט * ו >:וא ת ל ח ם כלפי הש<זי ש ל ו ע ת ה ו ל ל כ ם ר״5 ב מ ז ו מ ט בא ם שבעיר שחת ל! ל כ ח ד ה ג ר נ י ע ה ת ו ט ר פ כן ב ם ו נ ו םר לו ' ת ו ל ע ה ו ל י ר מ א ו ל שיהיו ת ס ו י מ נ מ ו שאין/מקבלים מ י בנכם ולאצחככ* חסרו ו םרי א מו ו • ה ע ר ו ם יבין מ נ ע״י ש ״ מל ר ל י ל ש וגו׳ ה ק ם דור ע ה ל ש ״ נ ם הברכה• כ ה ר מ ס ח שם ה א ל ו צ מ ׳ ל י ר ת א ׳ ו נ ג ל ל ו ב נ צ ל נ ו ט ל ש ב ם נ ת ע א ז ' ו ל מ ג ת

ם , י צ ב ק ם שאינם מ מ צ ע א ב ו ן ה ו ר ס ח ת ה מ א ב ן ו פי ואסרי דום זבש״ס ד ל א כ ל מ מ ו ל ם ה כ ה ח ז י א ם כ כ אר לא1 ה ם תו ה של כ ר זמשעיית־כו א ח א רה מ ל חו מ ן ל י ם א כ מ שהי׳ ח ״ אמריו רי דייקא מהי י השכל• ת ד מ ל ל מ כ ׳ וז׳7ש מ ו כ ק ו ר וקליפתו זכל ודאי ל ו כ ק מ ח ר ת י י ש ה לזרוק משא״כ מ מ ו ו נ מ ד מ ו מ ל ל׳ א אבי ו ט הו נ ו ר ס ל ח ד ע י ע מ ם ועויד ש כ ל ולא ח ב ם נ ם ע הז י ר יצירה ט כ פ ס ל ב ״ ב א כ ע מ״ש ה לז י . ו ן נ כנ י ן ז ש א ע ו ן ה נ קב א ה ה נ ש מ ב ל ^ ז ח ש * ׳ ז ו ' ן י מ ל וצרוהבניןי ב כ 'הפעליבנפעצ' וכ ״ א ! ו ב ה ^ ו ׳ ה ו ח ״ ה - ת כ ם ה ם וכו* ש י ר ב ה ל ש מ ח וכה לבן ב ז

ן . ו ר ס ל ח ד ע י ע ו ועשאו >נ"כ מ נ ב שכנ א ן ב ו ר ס תן ח ו כשני ת ב ת י דזרשיו וכאשר כ פ ר ל ר ודור זדורשיז הדו ו וכן דו מ צ ע

ן יעוי׳ש ו־ק״צ, •, ״ ר ה ז מ ם ש א ב ״ מ בטו ר כפשו כ ם ו י מ ש ה לפרש האזינו ה א ר אמנם נת ו נ ו ו ל כ ר כ ח ש בתשובה א ״ ב ט ומליש הש ר פ ם יש ל י ס נ ר פ ל ל ר כ ח א י מ נ י כ ה ׳ ז ו כ התפללי כפשוטו וה מ ת ה ו כ ו פ ה ר ת י דו ר קשה כ ס ו ה רי׳ל מ ״ ע ר י מ כפשוטו כרה ׳ וכיוצא בזה בכצ השי ט ז ס כ ח א ל ז צ ב נ ם וגוי עש י ט צה ל ה .. והוא רו ע ר ד ו ו ד נ ח נ ת זפן״יאמרז הלא א א ז הכרצאי ליקראל ש$^״ה׳ < ׳ :לש ׳ ה הי ׳ נתמרען ז כו י אותטץבאימתיר א ט וצגלה^וןא$רים והקשה'הרייןבררשותיואדרבה וכוי• ות ו ל ג ן ל א יעו״ש וצרי ״ מ י ב ת ב ת כ ו ש מ ימ'של}*לרופא וכו* כו ת נ ו ו ס כ א ד י ע ן י א מ ה ו א ו פ נם שאז ילכו לבקש ר ם ח&רו ה לם זאדברה י מ ש ו ה נ י ר האז מ ן א כ ל ל ׳ ׳ ו לש׳יש מ לנייש את ו ב ש ח ם מ י ע ד ו י ם וכנ״י ארץ זכו׳ *הס ה י מ א ש ר ק ה נ ל ק ה שם ק משלי ף״ה א ו ס ר פ א נ ה ל א ר ה נ ז נ . ו ן נ ה ר ו נ ר דו נ יעי

ם * י ל ח י ג ס כ י א הש^הו מ מ ם צ א ם ו ח ו ל ה ל י כ א ן ה א נ כ ש ע דל חז״£ ע 4 י ודרשו ף ל \ ם ל ש ׳ י ה ל ראשו ז ה ע ת י ה מ ת א. ן מ ו ע ישלימנ ה׳ ה ו ר ו מי ת מי ה ו ר ו ל ת כ א יצה״ר האכילו מת ״ ף שהיא ת א נ ו ש ב ע ר ס א ו ט ו ש פ כ ש ר פ ל ש י ו נ י ר נ ד ל ׳ ז ט ו

ה ירא לזמר.. ת א ם שהואשונאי? ו ר ג ס ו מ ה ו ר ז ם ח ח ל ב ל ע רמ ״ מ ן י א נ י נת לביישו ויעשה׳ ייתר ש ו . שכו ר מ א ף פ ר ם ז מה ר ו ם של ה י ז מ ה ק ש ה א מ ם צ א ר ו ס ו מ ה ו ר ו ם ת ח להו ל האכיח מ ו ח י ת ח ר ת י מ ל ראשי ו ה ע ח ו ה ח ת ם א י ל ח י ג ם כ ר ג ס ו מ וז עמך< מנ ישלי י ה׳ הכ לז מ אל חחיש- ״ ן מ ד ג ו נ ר נ ע ו נ ש ה א נ. תי ם דכתנ ג . ו ן י א י ט א פ ז ס ב פא ברישא י י דינין דדכורא חקי כ׳ ו כ ה ו ל ח א ת ח י י י יצה״ר נ ר נ ת • ד ו ת הברי ח א מ ש מ א ו ״ מ בי נ י א ה נ ש מ ר ו א י א ב ״ מ ן ב י עי ש ו ״ ו ע י ׳ ט ת אייפכא ו ״ ל ו

, ת ח כ ו ת ה ב ז י משלי ט ק ו ס ׳ וביאור פ ו נ ה ז ר ו ם ת ו ק מ א כ « ד לת <וט׳ יעז״ש ־ ר ת ו ס ה מ ב ה א ה מ ל ו ג מ

ל ו מה ע

.... .׳ .פו פ׳ ה י ע ם זצמ״ש מ ה י נ י ע ב ם ^ ד י ג כ ם ם ה י ט ר ם י ר ב דע וצזהריוצן ב ר ל ל ע ס י ל ש קלה וגי' ושר ב זם׳ ד בי ג ב ׳

, י ח ם ב ה י ם י ל ב ק מ ם ואדבדה י ־ר״צ כאשר ה י י מ ו ל י נ י האזן הא• ת כ ז ם > י נ ר פ ב ס טובהישמל[בצתה^ל נ&ג־לא ב \ אשים י צם׳ י מ ש ה שאייא מ מ ש נ ' ל f a f c fcfe • $ מ ו ״יאזינו ת^ מ ש ת ו ז א ה ע ר ^ ׳ י ת ב ם ה ש כ כ ^ ׳ ש ת • מ ט ק ה ר נ ל א ^ ת מ א ם ה נ מ ס א ט ר י ם < י ר ב ד י פ י ר ^ א י ה % ^ ק ו ז ו ר מ ק א ה

ס זלןשי^ י ה י ט ן ל י ח מ ש ר ט ו מ מ כ ד ט ו ל ק צ ־ ר ט מ כ ^ ז ר ע ין ׳ כ ו נ ר כ צ ר ד י ר כ ו ע ׳ ן מ ש ׳ ר ו ת ט ה ד ד י י ־ ר ב & ן צעזבר׳י1 ^

ם י פ א נ מ ם משרבו ה י כ ר י ד ר ב ו ע ל - ה ש ק ו פ י ת י ט ^ מ ד ס י מ ה; א פ י ר ע כ ם ו י ר ם מ ה סיקדושיםצחשב ל ס מי י י מ י ^ מ ו צ ט בי ת ר מ ל א ט ל כ כ תז ״ ח ( א ? ׳ מ ^ ל ח ח - ב יחשטלקחי צהםיה דברי היבה׳יר ז י ר ב ן ה ו ן משלות׳ א ' ל כ י ו שכתצ ה מ כ

ר קשים תאצי* י ס ו ת מ ח ה ו ת פה י בםו םי מרי ו לה״־ בתח׳ ערטםיצ ם א ת ר ב ד ־במ״א ו כן כתבתי ש ו ר ^ י ם ו ^ ס ב ח ו צ וו י מ י ה ואח׳יכ ובאן מ ל ח ת ב ר מ ו מ ל ב ק ל ך ב א הסלע-קשה כי עשב ופי* ל ם ע י ב ט ר י דשא כ ל ו ־ כשעירים ע א ע ו^׳ יר ־לזננה ס ו י מ ת א כ ו ת % •ק>!לץא׳ •קרזיעשבוכו* זר״ל ט , ם מצוזריםשיש׳ ה ה ש נ י ד מ ו ל ר א י ע ה י ש צ א ל ׳ י א ד ע ו צ מ י ^ נ*כשהלןקלת מ ה משח ז ה מ ר ז ו ס בפז ה ז ם ה ל ת ט ו ל ב ד ל ה הת זשלוםיברןם אז" ו ד ח ב שיש א ש ה א<' שנקרא ע ד ו ג % אם י ש י כ ל ק ל י נ ז נ ב ש ש י ע צ ע י ם ט ט ר * כ מה• ל ר דו ס ^ הר י כ ז א ר ? א ם ^ ר - ל צ ל ב מ ו ר ל י ה צ א ל ־ ל ל ז צ ^ ה א ר , * ^ ע פ ש ם צ ג ^ א ו ן •הרישסירו״ר ה י ת צ ר ב ו ו י ל א ¥ ^ & י מ ש ^ ר שיש ס ו ת מ ח ל ו י ק מ ם והיינו׳ ע ל ו ע הברצא להשציע־ בה כ ר ם • ב ל ו ע ב , ת ח כ ו ז שיש ח ״ ס כ ״ ש ה ר מ י ^ ט י ם ל ^ ע בי אפשר שיהי' א ' ח צ ו ת ו ־ ה ח כ ו ת ן מ ן ש מ נ ה צ ר ב ה ש י ^ ה ם ל ו ע בה מצזה שלא ל ם משא״כ ב י ל ב ק ם שיש מ ם ט א ל ו ע בו שכתב׳חי מ כ ת לחשות וכו׳ ו ע ו ר ז ע ו מ ש ר שלא נ ב ר ד מ ו לם י ר ב ת 3׳ ד מ ח מ א ו ר ה ס ו ם מ י ל ב ק מ יעת ה במ׳יא' במנ׳ ו כ ז ם י פ א נ מ ם ו י כ ר י ד ר ב ו ׳ שאין שלום 3' שהם ע ל א ל ה

ת אלו ח׳יש ו ע י נ ר מישראל 3׳ מ י ס ה ה ל ״ ע ר • ביקשי מ ן כ לו ״ ם ע ל ו ע ברכה ב ע ו פ ע ש א להשפי ר ק ח״ד א י ; ־ ט ש־םt>wf ד ו ס ם ב ל ו ע ר מישר ב מ ו ר ל י הדי מ כ ח ש*שפיע־ בן י י מ ׳ ר ו א ב ם י ל ב ק ^ ^ י ש ^ מ א . ד ן שם^רז״ר. ^ ן מ י ר ט לם י ה ל ה לצאשטצה שנקרא א ל א ־ ת ^ מ ל לה׳ מ ג^בין* העום י נ ו ת ח ת ה ל ר ר ו ע ת ה ה ב ט מ ן ל ^ מקצי מ י ר ל ו ע ת צ א ו רו גבזז נ ל לאלהי ר ו ג . ו ב ם ה ק ע ולקבל לנוםר זז״ש א ו מ ש לי ד ם כ י ה ל ג א ״ ה . ד ו ה ס ל ע מ ה ל ט מ ל נ מ ״ ד מ ו ס בת י״א ו ל פ ת ת מ י ת . ח ד ו ד והוא ס " ן ירוד מ ; מ א י ע׳ ה להשציל ״ / מ י ה ל ה א ל ה ו ישראל בשלום ה״ג עזלין ת מ . ע א ן א ר ב מ הר י מ ה ל הבן ו ל ידז״ד , וזהו בשלום ו ״ ק״ח מ ן י רד ו ואיח״צ יה ׳ מ ת ב ו ד ח ל שיהי׳ א ח ו גי״ א י ב ר ה מ ז א א ^ % ס זז״שה״בז י א ל א ח ל ו ע נ ה ת ת ם ע ץ עוברי• ררכי ה י שר ו ן ״ ע ב ק ו ס ל ו ת ת ת ת & צ ו ע״י כשרז(' מ נ י ה ל א ל ל ל ו גר א ב נ ע הארץ זכו׳ ו מ ש ה ׳ ואדברה ו נו השמי י ״ יש לומר האזם י ר ב ד רה לשמה זוכה ל ק בתו ס ו ע ל ה ר כ י מאי ^ אמר רב נ ש מש / ׳ ׳ מ ה ג ד י ק ע ׳ מ״ש ב ׳ א ׳ פ ה ג ה וצו׳ ויש בז ב ר , הז ט ^ ד ל י כ ו כ ל ע ם פ י מ ר ת ו צ ה א ״ מ י ב ת ב ת י כ ; ל היעב״זן ו ח ת ח הקב״ה פ י נ א ה ׳ בלק ל ד מ ־ ודרשו ב ׳ 5 J ט פ ש מ

ה לכל* י א ה מ א ו ב נ ׳ ה לק ה רחקתצי שסי ת לא״ה לומר א I פהיאי אומ1א נבי ם נביאי ישראל וגוצנד ו ע ל ? ל פ ^ ב א כ נו ל ע פ . ם י מ ת ר ז צ ה ך כ : ו נ ש מ ה צ ז ע ה ר זכו׳ ו ד ן ג צ ר פ ; ם ל ו ע ה׳ ד המקבצי צ ן מ ז ר ס מ ה ש ק ר ת ז ^ י ל ש ה ׳ י ל כ ת ע ב י # ל

1

וסף רתי בן פו

י * ?גול ח ם א ו ק מ ה ב ה שכתבתי ז מ ו ד מ ט כ ע מ. ף ג י ו י פ ר מ ן א ד א ע ה מ ש ת ם ןאדברה ו נו השמי י צומר האזנ* ן במקו י י ת ע קו הספי ומר ו ג ס ו מ ו ז מ י ת לו צא מ ת שי י פ ר מ ד א י ת ע , ן ו ש ה ל ר נ ד א ט כאן א' ו ר פ קצת נ ר ו ח א׳ J ם י ב י לשון ר י פ ר מ ר ב' זאדברה לשון יחיל א כ לשון ער מ ו ם דיש ל ג ן ה ר ם והאזיני א י מ י ש ע מ פך ש ׳ בהי ישעי* א

ו יי כ ן ו ע כ מ ש נ ו בש״ש כשם שמצ1ה לזמר ד3ר ה ר מ א פשוט די ז ב א ו ר ק ע מ ו מ ש 'השמים שאם יאזינו ל ו נ י 'וז׳יש האזל ע מ ש י ץ ש ר א ע ה מ £ ת כ ז י א ש ד להבא מ ו ואדברה עו ר ד נ ה שדברתי כ י מ י פ ר מ ז א ם א ח ר ל כ ע ק ב מרחו . ע ד ה נ מ ן ב ע א מ ש נ א ל א לזמר דבר ש ל ש ה ו צ מ ט ה ז בם לנורג4 ג . ה ב ו ר י ק ן ב ק או מרצו ו ח ר כ מ ״ ע ן ב ם שומעי א

. מ י ב ה ב ב ר ר או ר בי ח ם א ו ק מ י ב ת ב ת כ ראה לי ד נ ׳ ו כו ופ י מ ש ה מ י ^ א ה ; ן ב ו ה י בז י יעז״ש • ו כו י ו ו י כ נא כו י זחזה ז ל כ ד ן ׳ יעז״ש א י נ ש ו ד ח ה שמשפיעין לי מ ר ב ר א ו׳ ט ר ו מ ז ה שלא ל ו צ ק אז מ ו ח ר ם בכלל שומעין מ ל ו ס כ א

ה י ר ו ע ת ו מ ש ם ל י מ א ל מ ח צ ט לו יחיד ש ס יש אפי א כ ״ א ש מא ביאזיר ״ מ י כ ת ב ת כ י זכו׳ ל ר לקח ט מ ף כ ערו ז י ר א ס ו מ ו ׳

: ס ר פר ה . כשו . , « ן כ ז ד ז ו ש ע ח ששגגית נ ״ ם אלו ת ע ש . פ י מ ע הגד ל ן ו ל ו ק

מ > ע כ י במ״א יעז״ש ז ת נ ת ם ניאזרן כ ת ע קו הספי זכו׳ ו! א פ ל ן ו א פ א נש״ס. שיעור שופר שיראה ל ת י א ה לי ד א ר נ

^ . ג ן ק ; ת ש י כ ו מ ר ה ס ו ה שאין מ ע י נ מ ה ר ש מ ו ׳ שיש ל ו כ י זי ־׳ ת ב ת כ ו ש מ ח כ י כ ז מ ן ה ס בלב השומעי׳ מצד חסרו נ כ פר נ שוI י ת ב ת כ ן כ ר זכז׳ ז ק י א ע ו ש ה ר ד מ ה לא ה נ ש א ביאור מ ״ מ ב׳ י ז ׳ מ ן כ א כ מר ל ו י או יש ל . ׳ ל ה ם ושונו א ס דברי נ מ ו ע ח ק0 *ג י ר ס כיי מ ר מ ס מ י א ולא יכלו לשתות מ ״ מ ב י ח ב ת כ ש

ה ט 7 צ ל ך ה ר ד ה ״ ה ל ! i'£,;rל^תי ממורי :ר ס ו ע מ ו מ ש ם שלא ל ד י א נ , . כ . ׳ ' . ' .

ן זז״ש ^'¥י ר ו ע ם מ ה ו ל נתם שיתנ ו ר שכו ח א ם מ י ס ט ו מ הם בל״א מ ם ס י ר ט מ . ר ס ו מ ם מימ> ה י יוכלו לשתות מ

< ־ ^ ״ ר ״ ׳ * ' ־ ' מ ב ת כ י ד ת ב ת י כ ח ־ ואנ ״ ת כ ד ר געלט. ו פ^ w ת ו ת ש לא יכלו ל ׳ וז״ש ו ן וכו ף כ ו ג שיש חולי ה

" ! ר י כ ז מ ן ב ו י ס ח לה ה תו ר ו ו מ ה בפי מ ד נ ק ש ז ת מ א ו ה ר ש ס ו מד צ א מ י ן ה ו י ס ח ת ה מ א ב ו ם י . י ע ר ס ו י ר ם מ י ר ב ה ד ה ש

ן 7׳ י פ ב ה מ ד נ ה ו מ ש נ לי ה ם שהוא חו ם ה י ר י מ ן כ מעי השו•r • ל ״ ק יקא ז ם לי י ם ה י ר י מ ם למריםוז״ש כ י ק ו ת מ^ מ ר ס ח ה ה ל ת ז ׳ ל א ם צכאן ולכאן כ י נ ומאחר • שיש פ1 י ׳ ה א ר י ה יובן שיעור שופר ש ז ו ב מ צ ע ב| ״• צ ז יק״ל ובזה ה מ צ ע ב | ן ו ר ס ח ה ה ל ח א י ״ לכאן ולכאן *' ' • ר יתלה' ס ו מ ל ה ע ם ב כ ד ח י מ ל ת ה ׳ ש ו כ ו ם ע ש י פ מ ע ל

ת י ב ל ז ר ס ז ל מ ב ק ו שלא. ל מ ר ו ג ע ש י פ כ . ז מ צ ע ן נ ו ר ס ח ה. שחת׳ ׳׳.לן ־ ן ב ו ה זק״ל ובזה י מ ר ם ג ת א ט ר ח מ א ב מ ק ע י

ם הת״ק ה א בט> ש ל " ו מ צ ע ן ב ו החסר ה ו ת ח ש חלה ה שיב ת ה ג ז א וכיוצא ל י ם ה נ ו ר ס ח ס ו מ י ו מ והת״ח יאמר

. ׳ ה ע ר ם ז י ר ח א ה ב ל ת ר י י ע ה ב ב ו האלשי״ןלשמיני כשיהי׳ טי מ ע י ל ג ל ה ׳ ל ה ס ״ ר ש א ט מ כ ״ ו א מ צ ע ה ב ל ת ׳ י י ה ם י אI ן ב ה ״ל ו ר הנ ״ ׳ ע ז ג ו ו י א בנ ת לו ל ח ׳ וז״ש ש ם וכו ע ש פי ן ר א ע ה מ ש ת ם ואד5רה ו ו השמי נ י ןלךך• יש לומר האזס שופר{ י מ א בש״ם ה ק י א ׳ ד ו ג י ו י פ ר מ א, ר מ ז ד יש ל ו ם יאחר ע ו ק מ ן ב י י ך שופר וכוי ע ו תה ולמוחי פ ש ה פל מ תו אחי ג ו א ו דתו של ד ק חי ל ח ו ב ר מ א ל. ס י א ר ם ט י מ י ס ב י ל ל פ ת מ ם ו י ח י כ ן י מ ג ן ס ^ P , ט ן כ ן

׳ א

ר ט מ ף כ ערו ר י ג ה ו ר ב ד א ^ י מ ש ר האזינו ה מ ז # ל

ת ל ל ה ק ב ו ק ט צ ח ד ס ״ י ביאור ש ת ב ת כ ד ^ ׳ ז ^ י ח ק ל

ה ב ו ט ס י ק ו ס ר פ ו א מ ת בלשש זכו׳ ו כ ר ב ׳ השלוכייוכר מ אחי

׳ ו כ ה ז ר י ס ת ר אלאןבמקו י ד נ ה יביאורמאמר אי ל ו ג ת מ ח כ ו ת

לי דשמיא ה מי ח כ ו לי ת ם מי ו השמי נ י ה יובן ־ האז ז ב יעו״ש ו י

ף ו ר ע ם וז׳'>זי י נ ו ת ע ו ל ג ן ל ד צ ם שהוא קשה ש זאדברה ג

ט י כי יש קללה שנקרא צ' ת ר מ ל א ט ל כ מ תז ״ ר לקחי מ ט מ כ

ל ט כ ל ז ן ת ה כ כ ר ב צ א ו ה ל ש י ת שנקרא ט כ ר ב ך ל פ ה נ ו

׳ ־ ן הב ׳ ו י ח ל ח י שהוא ע״י ט ת ר מ א

ק ו ס פ ל ב ״ נ י מפורש כצ ה ת א צ ת מ א י ז ב ת ו ר כ ח א

ן י ח ר ח ם א ד ח א י כ ו ק מ ו ס פ יט ב ׳ ן ן מ י משלי ס

ה י ז ר ח ם א ד ח א ט ו א מ מ ו ח נ ת ן ודרש ב קלשז א ממחצי צ מ י

אמר נ ר הקב״ה ו ח ם א ד ת ישראצ שנקרא א כיח א : שהו משי

ר מ ו א ם ה ע צ ה ב ק לשון ז י ל ח מ י מ נ ת p בעי א צ ו ט מ ב

ז ה מכרי ש ב מ ק ע ? י ל ה בו א ה טו ם מ י נ ק ו ת ם מ י ד ב לישראל ר

ף עשו י נ ח מ ז ו ם מכרי ע ל ב ה וגו׳ ו ת פ ן י פ ם כ ל ו ר מ ס ה

ם כ ת אבל ב מו יכזב באו ל ו ס זאינז מקזגיר צא איש א כ ת ו א ת

י ע צ ם פ י נ מ א יהם נ צ שנ ע ה ז צ ה מ צ ש ר ולא יעשה ו מ ו א

ו יעו״ש א י ב כ ורש״י מ ״ ת נשיקות שונא ע ה ת ע נ הב ז או

״ל שנכללו דברי בדברי שצמה י לכל הנ ת נ ז ט ד ש ו א י מ נ א נ ה ו

ן ו ט ל מ א ' ה ל ו ס לברי הןו״ס ע א ע מ ו ח נ ת ה זהבן זרכרי ה ״ ע

ץ י א ע ה מ ש ת אלכרה ו ם ו י מ ש ו ה נ י ר האז מ ו ד יש ל ו ׳ ע א

ם רגלי מבשר י ר ה ה גאוו אל ה ק מ ו ס י שמ״א ביאור פ ת ב ת כ ד

ת הכלל וכוי ג ה נ ה ותר ל ר י ס ו ן לקבל מ ם צרי ע וכזי שראשי ה

ם וכו׳ יעו״ש • י ר ר ה £ ו ם ת נו השמי י ובזה יובן האז

ר לקתי ט מ ף כ ם וגו׳ יערו י מ ש ו ה נ י fty" יש צזמר האז

ה ת א א ר ם ל ל ו ע נבאר ש״ס דר״ה אר״י מ וכוי ו

א ״ מ ב ה ז ה שכתבתי מ ן מ י י ה ע נ ב ל ה של ה ת ז מ י ג ה פ מ ח

אדרבה לשון ם ו ו השמי נ י ר האז מ ו ד יש ל ו יעו״ש יי ע

י דהקשה ל ה א ר כ ם ו י ב ן ר ו י לפ י ז אמרי פ א ד זחשמע ה חי י

׳ ה ר מ ש ר ו מ מ ־ ו ן ב תשמעו ק ב והיה ע ק ת ע ש ר ה י פ ד י ק ע ב

ם י ט ע ו ם מ י ש ע ה עבורי מ ב ר ך וגו׳ לשום שכר ה ב ה א ומר ו ג ו

גומר ע ו מ ש ם שמזע ת ה והי׳ א ר מ ה שעשה ב ך מ פ י ה א ו ה ו

. ל ו ושמרת כ תי ת למצי נ ז א ה ׳ ו ו ג ה ו ש ע ו ת י נ י והישר בע

ל כ ת מ ח ׳ והוא א ו ג ה אשר ו ל ח מ ל ה ף כ לבסו ו וגו׳ ו קי חו

ת ל הבריאו כן א ף הבלחי מו ו י הג ׳ וביאר כ ו כ ן ז א ת כ כרו ז הנ

כן ף המו ו ג ם ה נ מ ח א ל ע ז ט ח ע ת יקבל מ ת רבו ו א ו פ ר ה ב נ ה

ה ר מ ה ב כ ת כ ו א ו פ ר . ט ע מ ל ב ת גדו ל ע ו ך שיקבל ת פ י ה ב א ו ה

גם שהי׳ ה ו ר ו ן ת ח ר מ ח ם זכו׳ משא״כ א י ג כ י מז ת ל ו ב י ה

ה פ ו ר י ת ״ ו ויקבלו ע נ כ ר ט נ ת הלימוד כ ד מ ת ה ה נ נ ש י מ

י יעז״ש ״ ולי ט ה ו נ ר ת ה ל ע ו ם ת י ט פ ש מ רח ה ת שמי ת א

א פ ו ר ם משל ל כ ש פ י נ ח ת ב כמדרש שמעו אלי ו ת כ ה ד א ר נ

י ״ ן ע א ה משא״כ כ ב ר ת ה ט ל מ ת ע ו ו ה מ כ ר ותן ה שנ

ף זכו׳ ו ה לכל הג א ז פ א ר ו ר ה ס ו ת שישמע מ ח ׳ א רטי

ט פ ש מ א ציזן כ ״ ע ו שכתבתי נ מ ר כ ס ו א מ ו ט ה פ ש י מ ע כ ד מ ו

ל שלא ן היי ע נ ר התז ש ו נ ו ע י ה ה כ ד פ ר ת ס ו א מ י ה ש

ט וכז׳יעו״ש פ ש מ ן שיפדה ב ה וצריך התיקו ת ז א י # ח י כ ו ה

ר אז ס ו ם שהוא מ י ט פ ש מ ת ה ן א נ תשמעז ק ק •יהי׳ ע י י י ה מ ו

אמר ל שנ כ ה ל א ו פ ר א י ה ם ו ל ו ע ה ב כ ר ם ב צ ו ע ה נ ח כ ו כשיש ת

ה הליל ד י ק ר לדבר ע ו חז נ י נפשכם וק״ל י ו ח ת י י ו אל ע מ ש

ד ס י ט מ ע ת מ ע ר י שלימי ה ם כ י ר פ ת א ל ל ו ע ב ב ת ן כ כ ו

ל ע ו ר פ כ ו ה מ ב ר ת ה ע ר ה די • ה וההיפך בחסי ב ר ל ה ע ו פ

ת ע ד ם. שלימי ה ר זיכו׳ ז0ה יובן האזינו השמי י ע ז ט מ ע מ

ע מ ש ת ה משא״כ י ב ר ל ה ו ע פ י , ו ר א ס ו זאדברה דברי• מ

ל פעי י ר ו ס ז ה מ ב ר י ־ ה י פ י ר מ ת א ע י י י י י ש ן ח האר׳

י צ ף ס ה / י ו פ .בן, ' ישראל מכרכתז שלי בלעם הרשע זכזל והעילה משנ* כרעאי צישראצ.זצגצה עזן. אפרים ולכ^אחי' שקילל

. (ביזה־ אותן שיהי; ישראל כקגה רך ולא קשט כאגז שא}. נמשך מזה,ג׳תיעלק אי עומר על מיםישנמא למימי, תורה ומושר שייהי׳ רפואה לנשמתו־ ועי״זיגזעו מח;יל<

שהולך ממדריגה למדריגה וט׳ ואפילו צל הרוחות שהעולם -ו ^ שהכהמוטחיס הצבועים המשבחים חיתו אין מזיזין. י

, pr ממקומי שיכנזס גםית הרוח בלבו משא״כ בלעם שב ישיבחן כארז שזכניס בהם גסות הרוח כארז ומנע מפס .

תיעלתהנ״צ ורוח.דרומית עוקרתו ע״* שהשטן.,> ׳ ג לימיני בדרום וטי יעו״ש ׳ובזה יובן וח״ר יצחק כג שנה, שרשה מתחלה כפירש רשיי שישראל הס בעלי צורה•. פותחין פיהם בתוכחת מוסר כמ״ש במשנה שיפי־ שצ•,, ר״ה שצ יעל פשוט זר׳׳צ מי.יעלה בהר ה׳ נק־כפיס

ל מנכסיו זה יוכל צעלות בהר ה' כמ״£ י י מי שהוא רש ועניי ל' ג׳ דברים, ,בעצלות אפרים כתכתי מזה כמקום אתר. י מעככין לעלות בהר וכוי יעז״ש והכי לןד שיפר שצ,

ל״ה מי שהרים קולי במוסר בר״ה •כשיפר הוא להיית.- •. בה* ה׳ שלכן צריך שיהי׳ פשוטי, ת ו ל ע של יעל שיוכל ל ר״ל מופשט שלא ללטש בגדים הרבה ונכסים ואכילה ג:ה.

k הב; וז״ש כשישי חצ עזשין עצמן ירשים כגשמי זברוחני) • ע׳יישנגלהעזן אפריכ כמי אחי׳ השמיני שביזה והראה, אותן חסרונם . עד שנעשה רך. צק;ה וז׳׳ש ההוס׳ לכרש^ יותר על שיודעי; שהם באמה רשים" י ועניים' בחתכי י; עצמ; בגשמי מעסק עה״ז להיות 1 מכל וכל י ולכך כי־ש, רשיםונק* מנכסיו כדי שיוכל לעצות כהר ה׳ וכשהיא ^ נקי כפיה אז לבס נשבר דך כקנה ואז חחנזניס ידבר

א' אמקפיד׳ שיהי'לו חיתוך הריבוד טוב ויפה. שכזה ישא מן בעיני המוטעם והנשים ואיכו יוצא מן פנימיותרי זלה״ל ם מו ש הלב כמז שכתבתי כמקים אחר ב משל לכן'מלך"והזינה יעו י ש בחינה ב' המקפיד עצ תוכן' דברים שיהי׳ מיוסרים על שרשים טונים והוא מפנימיות הלכי גס p ואין לו ח^זוך הדיבור והנה משה־ רטנו עציו השצום׳ שהיה כבר פה והתורה ניתנל על ירו ללמדנו כי סיי ל עיקי־ ובזה נ׳׳ל ויאהב יעקב גם אא רחל מלאה וירא ה׳ ט שנואה לאה וכר׳ ורחל עקרה והספיקות עם ביאורן עיין־ במקום אחר יעו״ש ולדברינו ישילזמר ני נודע כי •בחינת לאת באתכסיא ורחל באתגליא כן הריבוד באתגליא בחינת רחל מל׳ הנקךא ליבזר כיודע ופנימיות הלב נקרא צאה מצ׳ דבינה צי הלב מבין ובזה יובן ויאהב גם את רמצ בחינת הדיבור כשנמשן מבנדצת צאה מפטמיזת הצב אן כשוירא ה׳ כי שנואה לאה בעיני. המתפנצין ־והמוטח־ם שאין משגיחין על פלמיות רק ראל עקרה שעושין עיקר מן חיחוך הדיבור שנקרא רחלי לק* עצ בחינתלאה ויפתת ה׳ את רחמה להוליד ולעשות פירית משא״כ בחינת רחל הנ״ל עקי־ה שאינו מוליד שאינו עושה עירות בגלית המר הזה כמו שכחנתי במקום אחד רני עקרה לא ילדה יעו״ש • ולפי מה שכחגתיבמקוםאחרטךש כלהמצןה בכללם י£ גוף ונשמה pr׳־ ישיזצפד^פסזק דיאהב^גם אתרחצ׳ והוא' בין בחזרה ט ^ הגוף כשנמ&ך מלאה הנשמה ו בין בתפלה,ומצות והכן• ובזה יובן הכניס ש!פי• תוך שופר׳ אם ט* פנימי שמע שיצא מפנימיוח הלב ואם

׳קול חיצון" שמע שיצא מהשפה ולחוץ לא יצא וק״ל וז״ש תיראו של:דואג זכו' ובזה מבן האזינו׳ השמים רש ומרתמים. עליהם מן השמים . ורש״י.והתזס/מר א״מ

הלומדיםואדברתלהאדןתזכן^בריס וכלל כי ידעתי . ,ומיא״חולא.פליגי והבן.• שזההיפך אנשי העולם צי ותשמע הארץ אמרי פי על יויאוך הדיבור ואמרי יפי זק״ל משא׳יכ ישעי׳ בימי החורבן א< לי סימן זה מסור בירי מי שמכרן לשמים$ ממחק מהם וז״ש שמעו שמיס מרחוק ומי שהוא הו מלא־תיך ומרמה בחלקלקות לשונו מקורב להס 'וז״ש5 יהאזינ* ארן מי שהוא תיאר'ארץ הם יאזינו אזתוור^ל',

י י * ,זי״ י •. T• ־•י דרוש לשבת תשובה שנת תקך״א י n

האזינו השמים" זאדברה ותשמע הארץ- ׳ יי־ י אמריי פי עש ־ להקשית א׳ תחלה האזנה• ואח״צ שמיעה ב׳ ואדברה לשון עתיד אמרי פי לשון עבר

ע היצר ירע מי ׳ וארברהלשון' יחיד אמרי פי לשון רבים ונבאר תחלא לערבב השטן לי ג: ״ י י : כ מ ר I ״ א ץ י ׳ טעמים ע ש״ס דר״ה דףי״ו ואמר רבי יצחק כל שנה שרשה מתחלתה אס כן כל ג^ S n ^ S * ש שלא * ד ו ח מ מתעשרת בסיפ: שנאמר נדאשי.ת השנה ועד זכי ב מרשית כחיב ועד אחרית סיפת שיש לה אחרית ופירש הרע שהטעה. איחן אחר עבורה זרה . זכל החדש !

יש״י שרשה נחחלתה שישראל,עזשין עצמן רשים בר״ה.. גם כן להכניע היצל הרע והייני* לערבב השטן וכוי־ ליבר תחמנים כמ״ש תחנזניס ידבר רש זהתי בחב־ אך לדעת התוספת שכת׳ נשם ירושלמי לעיבבהשטי1 £ £ י בל״ה שרשה מתחלתת שמתוך שישראל רשים לבם נשבר, זכי' : הדרא'קושיא ונראה לתת דאיתא •f ! י י רבי יצחק למר ח מ ונדהמים עליהם מן השמים ויש להבין נמה פליגירשיי דראש השנה דף א י ותוספת דרש״י פירש שעושין עצמן רשים והתוספת כתב בראש השנה זכו׳ זחיקעין ימריעין כשדם ז. ! ר מ ו א ^ ^ • u.w ע ל ם ן י ש & ל ת ה מ א 3 ע ל מ ש מ ל ם י שישי^ ^

׳ תקפ״א תניא י ({[ft , . נבאר מ״ש כטור א״ח סי .נפי־קיר״א ברחש חידש אלול אמר י הקב״ה עלה אלי ההרה לקבל'

לוחות אח־זנזתוט׳ ו,כל החודש יכו׳ היתקע שיפר: בעיר, ועם לא יחרךן..1וכקי לעלבב הש:1ן והקשה ! הכית יוסף וצו׳ י י י ואפרגי. קשה ל״ל.opt ג׳ כדי.

v ה ביאיר רחב על יפי' פשט ז לערבב השטן וכתבתי ב במקום אחר. וכעת נראה לי בקיצור וקצח בענין ־אחר 1 והחסר שם עיין,כאן ומה שחסר כאן עיין ישם והיא , דשפיר הוצרך.הטור לכתוב ג׳ טעמים דיקא משוםי, די ׳ ולא קשה מי דיש איזה קושיא לכך כקב טעם ג הגם י לפי מה שכתנ הכית יוסף.בשם הר״ן י פירש י

1 1 "שהוא השטן זכו׳

עומרי? משים נל תוסיף וכי הימא רכיון דכנר יכא היי שלא בזמנו כלא עבר קא אמרינן אצז מחרמי לי׳ זכז׳ יי דש לומר

לאין שיין בצ תוסיף בעשית מצוה

עצמן לשים J טש״י וכתבתי מזה במקום אחר ונראה לי דמר אמר חרא זמר אמר חלא ולא פציגי זתזא לכתבתי

ל ביאור ש׳׳ם מזנהדרין טובה קללה שקילצ אתי׳ השצזני א

$$.^$$<PWJP #fla< ן ט ש ה ב ב ר ע ל ק רימ קי ת י ו ע י ק ן ת כ ם ל ש ם ״ ש ב ר א ו ב מ א לזיכרון כ ו דר״ה הע יהי׳ >ישינה ק ו ת ס ה נה וכי׳ת ח״כ ג ף הזח כישי ס ו מל הבייט? ל ר ס ק י ל ע ן והברכה קאי ע ר ב ע מ ק ו ת ה ז״א רי בישיבה ונזה ג ס ם י ע מ ו ש ה כ ״ א ש ה י מ ד י מ ע י י ע ב ך כ < ^ . ^ ש ש ו ת ג ו ו י כ ׳ ו ו כ ן בר״הו י ע ק ו ה ת מ יובן אר״י לס ר׳ה ל ו ה ק ע י ק ת ה ם ע ם ט ע א ל י י נ ל ה בריה כ ע י ק ת ה5 צ

ו והמקש|״ א ו ל ף א י ס ו ל ת ו ויש ל ז , ה נ ו ו ל כ כ ע ״ ג'. ׳ וכו, א א כ מ ח טו וצכך השיבו ר ר כפשו ב ס ה ו ת מ י ח כא למההמע^כ^ ו ו ה א נ א ת ש נ ו ז ש כ ר פ ן נ ר כ ז אז ה ול חומין ם לנומלין. לצו«י~ ב ה ש ן כ יושבין זחוזרין זתוקעימ ה להוציא מ ע ו ר ם ח ז כ״ת לכתיב' י ת ו פ ס ו ת ויצקו' הןלה? א מ״ט תוקעי ן כא י ה דלי ^ ם ד י כ ק ״ ף א י ס ו הן י ט מ מ י ׳ ב3גי טונה וכאן. א ר ־ ז כ^לעב ף ז י ס ו ל ת בן זהו ששאל׳מהן & כ א " ה נ ש ה של ראש ה ע י ק ת ת ה נ ו ו כף לן?ו׳ י ס ו ם ה ג ׳ ו ע וכו ל י 5 י ל כ ה ז ׳ ה של ר ע י ק ת ת ה נ מ כ? , ו?, ל וצרי ״ מ ף בר״ה ו י ס ו ת אין בל ת מ ע ה ט ד מ ו ע

א ז ן מ ס כ ׳ לכם׳ א י ה ה י ע ו ר ם ת ו ב י י ת כ ם ד משו^ [ ל ש ו י ן ה ש ן כ קעי א תו מ ע ט ה מ ה וכנ״ל ו ד י מ י ע ע ב לן ^ ן י י י צ ן י ם א י ע מ ו ש ד אבל ה מ ו ע ע ה ק ו ת י ב ג ם כ״ת ד ו' וע בעופר$י , ד ל^ו י ב ה זכז׳ י ״ קי ה*צ׳ ל ע ו ר ם ת ו ע י ^ ק מ למ י ש י ב ' ם ן דצכך ה ד י א א ב ד ׳ קו׳ ששאלת יתורץ ח 1משני ב

׳ ב השטן משא״כיתק^; ב ר ע ק ל ן שהוא ר נ ב ר ד לפי שהוא מן §!!'" כ ן ל ו י ל ת שהוא דאורייתא ל ר הברכו ד שעל סה שהת%> ״ דם ר ו לקו נ י א . ׳ ׳ א ז ם ק ה ג ת ע מ ה ו ד י מ עP ן ומה ל ה ף ו י ס ו ב השטן ליכא בל ת ב ר ע כ ל א ל ו ה5 ? מ ל ה ״ כ ק ה / ל א ו ל א בר״ח א ל ל ח ת הצהר הלי נ ו ו כח אלול וכזי ־וכל היהו^ מ ר ן ב ו שיהיו חיקעי נ כוי' התקימ ז ו ש ק י ת כ א ל ן ם כמ״ש ב״י א י מ ע ׳ ט זכז׳ וצריך ב

ף י ס ו ן בל ת י ם בר״ה היי שי ג ף ד י ס ו ל ת י ג הוט $ ע מ ה ל ע ו ר ם ח ו ב י י ת כ ר י מ ו ו ל צרי ׳ ו התז

* ע ל ־ ח ״ כ ר ו ב ו ט ע ו ע י ה דליבא מ ״ ר ם ל ו כ ק ״ ף א י ס ו תן ««> א ׳ י קשה מ ן זכו י ט ה וכאן.אינו מ נ ז י מ ע בי ^ ו ה ל בך״ה ב ' ן י א נ־אין שי מ ע ט י א ה ומשני שפיר ד^ ע ן ה מ ׳ כ ק ע ק ו ת ן ןחזזרין" ז ן כשהןיושבי עי ( ר צ 3מהשרב השטן שהיוא;^ ב ר ע ן ל ה ראשוצה הוא דרבנ ע י ק ת ה לפי ש$ & נ ״ כ ה ״ ״ל א כנ י לזכרזן ז ת א ה ד ״ ר ד ח ז ע ט ת ה ת נ ו ו כ

ל תוסיף'דלעיבזישל^ הזמ>י. ב ב ר ב ו ע י כ י ל השטן א ב ר ע י ל ד כ-/! ה זפג״ליזה3 ״ ת ר ז ע י ק ח ח נ ו ו ל כ ונה שיהי' ע י כו ע ב

פ מ1סר דברי הטורי ״ ר ע א ב nnjft נ•Jy ר ח ם א ו ק מ י ב ת ב ת כ ד ם ג ה^ י נ ן הנ״צ ז י ר ד ה נ ם ד ס י ש ר ו א י י ב ל פ ע י י ' נראה' ל ת ע כ וט ביאור מ&ני' ל ע ל שנה' שרשה זכז׳ ז ש״ס דר״ה כ< * ל לאש ה ר ש ס נ י מ ט כ ל פשו ע שיפר של ראש השנה שלי יט ^ ׳ וצריך שיפשו ה ר ה ה ב ל ע י על ש א י ו א שופר ה ר ק נ ה^ ' ע ה ף ח ע ט יש ב ד ו נ ל ו י י ומי חנ ק ברו ב ד הגשמי ל

ץ ןרגלים ש ע א ר ׳ י ח ס 3 ר כמו שיש בנפש א שנה ונפש ו4 ן ה ? כ י י ט ה ו ד ע י ה נ י ל ע ה ק ך בכלל ראש ה כ\ 6 י ר י י ם נ ד א ו ב ה ז נ י ח ה לאש חולש ג נ ש ראש היהנהנל1צי;

ם ע ר ה א ש א ו ם ושאר השני^זשאר החודש ה ע ה

ה ־ -51אי| 61חי׳ צ * י ש ת ר ד י מ ל פ ר ע י ט ב ה ז ט * ש% . י ש ל ל ש 3 ל מ ך ומזוהר ה ל מ ת ה א י ק י ל נ י ד מ ה

י ש ח ? י ? ־ י ג ^ , ובזה: יובן ר ו כ ס ז י נ כו ן בי כ, ״ • ^ ם ע ע ת וראשי ה ע ל ה ו ש נ ה א נ י ח ׳הלמשה ב ר הקבי מ א

ה ר ה ה י י י ׳

כן־פורתתר ו ׳ להקשית י ז ת ה ת דה״ל ל ' זיש להקשו ט ו פ י ב י א ה ז צ מן היקשו כ ףז סי ר עצמןיש בל תו מ ו ע ת מ ו ע י ק ת ׳ ב י פ א א ל ת ו ת׳ ו ח ו ה ת ן ועוד דשם ל א ח זכו' ומ״ט לא זכרו כ ״ ך ׳ ף ד ׳ ב ז ת הה מ תן כ ו ׳ נ י ם ה א דצפ״ז א מ י ה וז״ל ומיהו ת ז ץ ז ר י ן ת מ צ עך י ף וכוי יעז״ש וא״כ א י ס ו ן בציצית אין שייך בצ ת טי חוק לפרש דזהו מר ד פשך לו ם נ א ׳ תירוץ זה באן ו ס ז ת ב ה ת כן ן כשה[ יישבין וחארי קעי ה תז מ ה ששאלו' צ מ ת הש״ם ב נ ו ז כ׳ ם ו ת ף וכקז׳ ה י ס ו ק י ל י ב י דהו ם וכו י ד מ ו ן כשהם ע ותוקעיי ה משנ ך דצפ״ז מ א א ״ ׳ י ו ק י זה ב וזכרתי שם בכתבב שם ־ ״ י י ק כ ף ו י ס ו ׳ דהוי 5ל ת ק י ת כ א ב השסן ל ב ר ע לא נ מ ח ה ר ל ם ת כ ה יהי׳ ל ע ו ר ם ה ז ב הלבוש י ת כ ה ל א ל נ וף זכו' א״כ א״ש תירץ י ס ו ל ת כ ם להוציאו מ ו י ה ב ע ו ר ת ה

" כ א בשופר ד כ ה י נ א ש ת וכזי ד ת ואין לדמותו מציצי פ ס ו ת הף אבל ציצית יכו״ י ס ו ל ת ב ה להוציא מ ע ו ר יזם ת רש ץ מפו, י א ת משא״כ בצ״ז ד ר ח ׳ א ר קו־ זו תיקשי קו ר ביאו ח ך א א׳ • לשיר יצא וכו ע י ק ו ת ת ה ר מ י ת ת א ת ז ב ׳ ר בש״ם שם א׳ אבייי י ר צ מ ה וכי׳ א נ ו ת ח״>: ט ו א מצו ב ר ר ב ס אצמא קר ח א מ י ״ ש ה ילקה ופירש ר כ ו ס י ב נ ה הישן בשמי ת ע אצא מת אביי ר ב ס א זכז״ והכה ל נ ק ס מ ב ׳ ז ז כ ה ו נ ו ן צריך ט דאיכ ״ ף א י ס ו ל ת ת ילקה מצןום ב ט ו ר ס ח הישן בשמיני שהוא א, ם ד ו כ זה״ה בשופר ק ״ ף ג י ס ו ל ת ס ב ו ש ר מ ב ו ת ע ט ו ס ם ד ז קן י ע ק ו ה לדקשי איך ת ת ע מ ף ו י ס ו ל ת ס ב כ משו ״ ר ג ב ו ר׳׳ה ע׳ בר״ה דהו י ף וכקו׳ התו י ס ו ם בצ ת ן משו ם ר״ה דעזברי ד ו קם ו ב י י ת כ ד ם יש לתרץ כתירץ הלבוש מ ש ם ד פ ף א י ס ו בל ת״ל דהוי כ ברא הנ ם ר״ה נשאר א ר ו ׳ משא״כ ק ז כ ה ז ע ז ר ת

. א נ ק ס מ ן ב ם ר״ה א ד ו קע^ן ק ׳ איו תו ף וא״כ ק י ס ו ל ת בו צריך ה שלא בזמנ נ ו ו ן כ י ר ו אין צ מנ ר בז ו ב ע אצט־רבא לם ו י ת ה ו צ ה לשם מ ע י ק ת ן ב י ט מ ב א ק ו ה זכו׳ א*כ ד נ ו ז כה ״ ר ם ד ו ן זכו׳ א״צ ק י ט ו מ נ ר משא״כבאי ב ו ז ע א ה ׳ י ר ל ש

. ן כי ן דלפ״זצרי ר א ב ז ו ע נ ם אי ו י ת ה ו צ ן לשם מ י ט שאין מי ה ס מ ע א ד ה שבזה נ ״ ה של ר ע י ק ת ת ה נ ו ו ו כ ה ע מ ל י צם בר משו עו נה זו ו ו ל כז ״כ ע א ג ו י ר״ה י ה נ פ ל . ן י ע ק ז ת שת י ע?פ מ ל ה א ק ה נ ' ז ן י ד : ר ר ב ל ו ' ו א ו ל ף א י ס ו ל ת בן עי ן ומרי קעי ה תי מ שכתבתי במ״א־ להבין שאלת הש״ם־ לם י נ י בגי פ ש ע ל ש י ן זכו׳ ד ד מ ז כשהןיושבין וכשהן ענת ו ״ש ונראה לי דכי עו י י ו כ ה קושיא ו ז ולכל א' יש איה ע ו ר ם ת ו ב י י ה כ ד ר מ א ו מ ז ה נ ו ט י ל \ ע ר ם ״ ש ה ת ל א שר דצרייןשיהי' מ ו ם דגבי ע כ ם ל א ר פ ס ף מ י ל י ( ם כ ׳ ל יהיה קרי. \ וכמ״ש בטור מ ו ק ל חרמש ב ח ה ד שנ^ימר מ מ ו ע מ

. ן י ב ש ו י ן ה ש כ א ל א ן ת י ע ק ו ת ^ ׳ מ י ל ׳ א ש ; ה ז ה ל י פ ק ס*׳ ת' ם א ה ו ד י מ ע הם ב י ן שנ ^ אי ^ ד מ ז ע ^ ש ואיח״כ ל, ץ ר ת ש ל י ד י א ת ב י ח א א י ש ^ ^ ת ' ת * א ץ קושיא ז ר ת נ: ע ק $ ל ה מ ו ע ז ם וז״ל; . ר ש ו ט ב ה ת ן כ כ ל ד 1 ל א ז ׳ ' ו קצ ו ת נ ז ט ׳ ז ז ק ז ם כ ה יהי׳ ל ^ ר ם ח ו ד שנאמר י מ ו ע ע מ ו ק ת לה י ד י מ י ע ע ל ד , 5 כ ׳ ל י ה י ^ ע ו ר ל כיי־יום ה ״ נ ׳ ה ץ קו ר ת ל: ם׳ י אבל ציבורא׳j>Mt& שרי ג ב ' ל ע ק ו ה י.אי א' ל ״ ס ם ר ״ ב מ ^ . י ל ת ע ר ח י קו׳ א ש ק י ת ה ת ע בישיבה א״כ מא כר״ת לס״ל לברך לתיו(ע. ל ז ל ל שופר שינרךלשל&ע קו

ל , ״ כ ק כשמיעה ו ה י ו צ מ ן י א ל ״ ׳ י ל י א ר י ב ס ׳ ל ט ! ר פ ו ש ב• ; ה ע י ר ע ה ע י ש ה מש׳מע, ל נ ג מ ^ ת ו י י ^ ר שם־אי/כ ש ו ט ה

ן כשהן. יוש^ין. דעיקר ׳ קעי יל^ תו ם ק היראי"יןש^א׳ א' ם י ק ס ו פ א לש״ס ו צ ק ם מ ה ה ו3ל£ה צי" ד ע י מ ש א ה ו ה' ^ ת לןד־״הם דאורייתא ל ז ^ ה ד ל ת שעל ס ז ע י ק ה דן שהוא* א דרבנ י ה / [ ס ו ^בעי ע׳מידה משא״כ קו^ם' מ

m . . V ירסן* - . משא?:׳ ־:הל.ומדל;ומהזולהנלדבדם התה המיזחדשלה ,זכו׳שצרןי^ריעדצתב הפולסים שהדמיון יוליד האהב׳י מאאבים שמבין האהבה בין האואבים. הזאההמצאצהסע דברים ישתתפו בהם. ,וא״כ העוסק 3יזוך'ה לשמה נקי׳ דס שהם רעים ואהוביםזה לזה כי יחוד זחבילגל ייא^הי תכליתם ייןשרא^תים^^תש0טבעי.. .לא p העושקים שלא לשמהאע׳׳פ . לראייה מעשייגן. אאל הנה תכלית כוונתם יברילםוירחי1,םזהמזה, ״ ל.זתיפנהאלהעושר וזהאל הכבוד וזה אל הנצתזן' ויקרה ל6ם כמו לרשעים שמעשיהםר א׳ בעושי ר£עה אכל כוונתם ירחיקום זה מזה• וכ״כ &ניתהי^א עתן בעיניו רעהו יי׳ב דף ל״ב1ש״גץ׳נפשןשע אי^ש:שתתףךשעעסתביחבסזגר^שעה>מ לא .ציאףי י ןוחןבעיניערעהו גזאץרשעו של זאכזה. לכך היכטות ^והמריבות ביניהם.. וזשאתז״ל כנוס לרשעים וכן׳ וזהו .,שא׳ איהוב ״;ט הוא אהוב למעלה בסוד קדושים ולמנ^ז ׳ בעדת צדיקים וכו׳ ולכך סמך לזה מאמר דב׳יצ בכל יום

ו מהי חזרב.ואומכ׳.אוי להם לבריות מעלבזל .בת ר^ יוצא . של תורה ., ..'שהל' מי שאינו, עוסק בתורה תדיר נקרא נזוף וט׳ כי העוסק'בקורא לשמה.אהכתואיתה. ,הוא בעצם ותמיד משא״כ ללומד. ^לא לשמה רק לאיזה תכלית חיצוני אק ימצא התכלית ממקום אתר יפיוש ממנה זישנאה וזה שאמר שכה ופירש קשה מטלם זזהלאנקראריעריו כזין< ומרותק מהשדים ונ(הבליו1ןאשלמים. .יעז״ש שהארך וכן הענין באהטז החבידם ״ צ£אינו לש׳׳צןכ^שראבאר בסמוך פירש ב׳ ביאר התםיד:מאר״י יעב f ע״£ימ£ל לשני מלכיס א׳.מלך החוזק ידו כי כבש המרינות מענ\ מעט והשני מלך על כל המרינות בבת אמת ט הסכימו קל. וההפרש . ׳ העמים ומרים להמליט עליהם לא בארב וכו׳ כבשהמלינותהפחותית החלה וכר בין ב׳ מלכים .. טהא והשני באיפך. מלך על החשובות תחלה .. ושוב יבואו יכי כן העוסק בתורה לשמה כי ביום טאו לברית זכה לכל המעלות כולן .בבת אחת וכו׳ ויש זוכה לדברים הרקה בבת אחת זט׳זנקיא ריע ט המשתתפים מבכא׳ נקרא י ריעיס וט/טצגשתתו<,בקיום העולם עם הש!'יוכ^...|ו.ל "ישלומר״כזהע^ק שלאלשמה 11מ.האלמצנ'אשל1יקקכ י רעהו ־בעמי תוג^לס, ׳שבהתמר התועלת בטל האהבהיוכו' , משא״כ העוסק לשמת דומה לשוני ריעים אהו3י6?לי תקות שכר וכן וכו׳ יזה שאמר שמת תשמח ריעיס אטבים טאשהטובה אע״פשלא יהי׳ספקביל בעלה צורט5:ת תאהכנו ותכבדמ לא כן אשה רעה. אף כי במלאות ספק יצר לה והי׳ כי תרעב תקצוף לקלל בעלה וקרוטגנכי; וזה יי שאמר ולח עוד אלא שכל העולם כלאי ל^. כי כל.המגולם״ש V . ונראה ש/הו ן ניזון בשטל חנינא בני וטי יע פי׳ המשנה במסכת ר״ה שופת ^לץה של יעל פשוט וכר וכתבתי מזה לעיל י וכעת נראה״לי ט יש ב׳ סוני מוסר א׳ המתתיל שלא לשמה .ואח״גבא לשמה כמ״ש בש״ם לעולם יעסוק ארם אףשלא לשמה ^מתוךזטיסוג להמתקיל מייילשמה והיינו 3m משל ב׳ מלכים הלל ובמד״ש במשנה רבי אומר איזה.לרן ישרה נכו׳ • . ביאר ט המאהיל יבתרדרךא׳ וכו״אהלמענההנ׳1לימאן זה. זס״ל שו>5רשל ראש כי׳ המרים קולו כשופר בתוכחת מוסרבראשונה ל״ל בראש שנותיו של אדם יזהירנו ,שיהי;£ל יעל פקוט שיתתיל״מיר לשמה לעלות אל ה׳באכלית הפשיטות וכמאמ' הקייס דע״ז אשרי איש כשהוא איצז מיד בבחרותו וכתבתי מזה במקום אתר יעז״ש * ובזה יובן׳ האזינו השמים ואד ברה

מו י״ל

m a בן ׳ ה ^ ^ ^ ן ^ י מ ־ ^ ל ז ! * ' ^ ה י ר ת הש ד ח ת ה ־ מחדש ב ת ^ ^ ת ^ קבל צ י שי ^ ׳ ת ק ט י ב ד לם ח י נ ה ה ו ז י נ ן ג ו טעו מ ^ ת שעשה לבוש ל ו צ מ ל ה ה כ י ש הי א$נר\5ית חדש יוכו' והיינו כ ׳ , ׳ א ״ מ ז 3 ? ׳ מ כ ם ש

ת מאדשילעישויז מצו ה ו ר ו ^ י ק לקבל לוחותיאכןח׳מא ^ן שנעשו מקייז^ ^ אלוקי דרבנ ו מ ^ ו מ ^ ע ל ^ ש ד ם ח לבושיך דישלחוש לשיכנם ה א ת ל י כ ב י * ^ ד ח ׳ ת ו ^ מ י ' ה ר ו תר יש ב כ ש ר ח א ש ר ח מ א ז צ מ א ו ר י $ ״ ע ^ ו ר א ו ס בי גא י נ ע , ת ס מ א וננציות "וכמעשה דראב״ש ב ר ו ^ א ה ״ ו ד י ; בך ם ר ר ם יהא א ל ו ע י ל ער וצו״ אז א גצו נ םי ע באי ג פ ל׳ "לכךה*1בירושופר 1 צ ו ז ^ כ ^ ר א ו ר ה ^ ו ם 5 א ל ו י ה ג ק כ ' . ' ור״ל מ ו ו י ר ע ח ו *נגזל א ע ט ה ופו׳ שלא י נ ח מ * ו אתי* השולט שלא מ ל ש1פר ומזיסר בנמיונה כ ו ק ו ר י ב ע ה * ס א ע*ז כמ״שיבשי ר ק נ ה ש ו א ג ה א י ה ז ׳ ? ר ע ח . ייטעו עודי אח יעו׳׳ש ו ר הוי שפל ר א ד מ א ה והרמב״ם בנצ^ה מ ט ו ס ל׳ להרבות׳ בהש#1 ר ה ה ׳ת אלול ל ה שעלה בר׳ ן ו ומכ״ש ע$ $ ז $ ל # ורה ומצות ו ז ה בי ב ר ק ה ס ע תפלה וצדקה ו ו ' $ ע ת סר ׳':>'והקבי׳ה. נ מו ו בשופר ו ג ^ ה ך פ ל ם א ע ל ס י ג יי ר י ל ע ל ״ ה ר ע ו ר ת ס ב י ה ל א ה ל תו שוצר שנאמר ע באור אז הקב״ה אשכון ס ו ל ידי מ ם ע ב התרז״עה שנשבר לר לכך ס ו מ תו שופר י ו ה באו ל ע ת נ ח ו ו ת דכא וש£ל ר אל בכל'wife ר״ל ו ל א ' ח ״ ר ב " ן י ע ק ו ן ו חז׳׳ל ש׳יהיו ו נ י ק א הר & מ י י ר ב ד י ם ה ^ע0 שנקרא ר׳ייחלומר ל ע בראשי ו ק א לך ד $ ה ו א י ל כ ך ב ל מ ת ה א ר ק ה ל ל ח ׳ שייצאו ה שיעלו &הר הת *בהר ה" ו ל ע ל כל ׳ ו י ז י ז ים כד י לשמי נ להתפשט מעצין קעי ל פשוט וצל החודש תו ע י שיהיה י נ ד ו ק בר ב ד לם שיעשו תשובה שנאמר ע סר להזהיר שאר ה מו בשופר ון י ע ק ו ׳עם לא יחרדו לקשה ׳וכי ת ר ו י ע ע שופר ב ק ת י אא ר ק ר נ י ע ׳ '!נראה ט ראש ה ו כ א בבה״כ ז ל ר ה י ע בר בדוד וכן פירוש רש״י וישלח י ע ר וכמ*ש ואבאר ב י עם זה משה שהוא צלל ישראל וכו׳ וזה שאמר י כ א ל ישראל מן בשופר ומוסר בעי~ר קעי ר ר״ל אחרשתו ע שופר בעי ק ת י אם לא ע ם ואיך שאר ה י נ ר ואין משא פ י ע ם ראשי ה ה . שקר ב השטן שהעי ב ר ע ם תשובת וכרי ל ם ה ה ויעשו ג ר ח * • ו י ר * ה ז ) ב או י ם רו י ד השטן לימינו לשטנו להג ו מ ע שלא ים ה ש ן כ ט ש ה מ ר $ ת $ ־ ה ז פ ו ר : י נ ל ^ ח א ו מ ר צ ס ו מ '

ה זהבן פ ו ס ת ב ר ש ע ת ואז מ ב$צזלתאש^ 1 : 1שיםל ה ע ״ ע ר ו ואשמים זאדברה שהתנצל מ נ י בן האז ו ובזה ים נבל ם וכיוצא ע ת י י ם ה ד מ ם דבריצ<קשיס מ ה ר ל מ א ש: מקורב לשמים ע״י ו י ה י ' ה ז ב ר ש א י ב ם ו כ א א ל ו׳ השולני הנ״ל ל ידי שקילל י וביזה אחי שואלברא קשות צמו עם י ר ב י ד ״ ברה משא״כ ע אי ם ו נו השמי י וזה שאמר אאזר יזה ו כ ר ע מ ו ח ז ב ר א ם לשבחן עי״ז יהיו קרובין ל י כ רמר ' וה״ל ^נזר & לו י פי ע הארץ אמר מ ש ת שאמר זבתורה׳לש8ה מ אונלר צלהעו6ק׳ ״ ת ר ה באבו נ ש ר מ א ב נ ולם"כדאי הואילו ה ולא גבול שצל העו ב ר :זו:כה לדברים ה

נקראריצנ׳אהויב וכו׳ וכבר כתבתייביאור זה יm>$ יננז״שה •>*רשת , ד י ק ע ב ' ר י פ ־ ד ח א ר בזה'ג׳ פירושים ה א ב ת נ ע כ ו

ם ל א ה ה ש ע י ר ש ה א ע ע מ ל ל ט פ ש צ נ ר ׳וו6צשוכו ש ב ד מ בכ כי ( ו ז ן ב י מ ת אשר אליו י י ל כ ת ה ם מ כי א ו לא זןקח י אי קז ות י ל כ ת ל ו ע ו ה פ ר ^ ' ו ר מ י יש בכל לבר ^ כה כ מ אי ל ג מ ^ ו ק שיקרא רבי א יכו"%׳< : ולצ״ז *׳הלומד׳ שלא לשמה • לא עצמי אצלו ו א ה ק ההו ם ע א ה צ >נ1ש3־ ופני וכיוצא הה ל , וכו״ 'הרי ת ם ד ר ו ק במקרה ל א לו ׳ ן ה ה * ׳ כז ת ו ל ע ו ם ת ש ו מ ד ואי אפש׳ר 0ימשך ל ב כ נ א ב ל ק נ ^

בן פורת יסף והוא לל בטור א״א מי׳ א׳5 יתגבר שיהא הו$ Vfofo ימלןל; ולא השחר מעורר אותו כמ״שרהע״ה עזרההנבל ומול; אעירה שחרמי מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי ותו׳׳? והקשה הט״ז השיפת למה לי ותייז ש*ש ב׳ מיני התעוררתאת״כ^ צו התעוררת העליון שתחל׳ מתעורר מלמטה ו לסייעו ודור אמר שאין כרין וכוי אבל אנז זכו׳ יעו״ש ול* נראה לתרץ רתונרן הסיפא צענין זה דיש ב׳ מיני התעזרד׳ בענין אתר ט ב' מיני התעוררת שכ' הט״ז היא עטן׳ א׳ שמתעורר הוא תחלה בתשובה וכיוצא בדבר טוב זאת״^ מסייעין חזתז.ולמעלה כדין הבא לטהר משייעין אית1 התעוררת ב׳ שאינז ניתן לב מעצמזלשוב בתשובה ־או

לעשות טוב ט אס ע״י שמגזרלין אותו מלמעלה תקלהי ר ר ו ע ת מתעורר למטה לעשות תשזבה זהנפקזתא בין ב* ה ממור• זלה״ה ב־םזד האשה מזרעת תתלה מלדת זכר שהוא רתמים זכו' וג$ט במי כן אם התעוררת מלמטה תחלה שהיא מ״כ ואח׳יכ בא מלמעלה מ׳i הזי זכר רחמים זבהפן הזי דינא ושטר ציין הסיפא על ב׳ התעוררה הלל שיהא מפחי׳שנזכר ברישא ןצא מבחי׳הנז׳ בסיפא זז״ש ואין השחר מעיר איתי האלה כחמור והבן ״ ובזה יובן האזינו השמיםJ* ואלברה ותשמע האת אמדי פי והטונה

י״ל ב׳ סזגי אנשים שיש להם ב׳ סזגי התעוררת י

הורי י י ב ל ר י ס ז מ m t ^ ה ^ ת י מ * צ ע מ י י י ע ת מ ש ס י מ ש ה י' ז השמ^ ג י ז א ש ה " ז ן

ע כיי*ןי י מ ש ל ז להטות אזן להאזי1

־ תחלה שמתעורר חחלה להאזין וזה נקי מים נוקבין זאר*-•fetj זאדברה להשפיע תורה ומוסר זזה נקרא מים לכזרין מ משא״1> י מ ח י י כ ה ' ל ל י ה י ׳ ח ת ת ע ר ז ה מ ש 1 $ י נ * מ

ה ע״י אמרי מי ל ח אנשי האר׳ןשצריכין מלמעלה לעוררי תג 5*י*־ אמרי ״ א מ ז ה ז ש ר א ' ה מ ש ת 5 ז " 1 י* י י ת^י ״ 1 מ 5 ז 3 (*

ל ק י ס ^ י ^ י ת 7 ר ח ' א י י י ״ ו ע 1£דרש ראב״ע לתיז ייז' ז אחכס זגז׳ תטהרז שהוא כפל וע״כ קו׳ חדא י3ואד באיח•'ן הוא יי די«יזי•*־- s*-*.-» יי.— . ״ וכוזנת הפסוק כ

למקוס אז לפני ה׳ תטהרו לטהר עצמו י ע״י תשובה משא^י מ ה לא תטהרו ל ט כשאינו לפני הידהייט בעבירות שבין חד מ ל ה׳ רק תטהר בפני חבירו שירצה חבירז ובפי׳ רש׳יי מ מדיוקאיעז״ש זכאשרירצה אתחבירז אז יכפר מכל

חטאזתיכ׳כמושבעבירז׳שלפניהיצרין שתטהרזכן בעבידו׳׳ שבינו לחטט חטהרו ע״י ריצוי חבירז כל א׳צפי עניני זבא ר״ע להוסיף על דבריראב״ע *א׳ ודאי כן הוא אבל י5ןי במשמעות פסוק זה לתרץ ב׳ קו' הנ״צ א׳ יכפר בהחלט ב כפל לטה׳וגו' תטהרו ועחורז פענין אחר פנימי דיש ב׳מיגיס הזה יצפיעליפ׳ החעורר׳ כלל וזה רמז פסוק הלל ט טו בהחל׳אףאםלא יחעוררו מעצמן יעורר אואן.£למעל'למה'

. אחצס מכל חטאותיכ׳אבל יותר נאות לכם:לפט היתטהדוה שאמר קודס שיעורר ה׳ לכם חטהרז מע^י^ם תחלה ו אשריכם ישראל לפני מי ׳אתם מ1$הרין ר^לקודסמיי אתם מתחילין לטהר מעצמיכס , והוי מ״נ ואא״כ מ מטהר אתכס אביכים שבשמים שבא מ״ראח״כ מאבא

ותחלה

לילילעתיצ* יאזינו השמים הלזמדיםלשם שמיס גם שיאדביה קשות כי הם ריעים אהזבים ט התכלית שהיא לשם שמים אאר ויאתרם ויקשרם באחדות א׳ כמז חשה טובה נם וכז׳משא״כ ואשמע האיץ אמרי פי ר״ל הלומדים שלא לשמה רק לאיזה תועלת ותכלית ־היצול שזהירחיקםזהמזה זכנ״צ לכן, ותשמע הארן בחי׳ הארץ שנק• הלומדים האצז אנשי החומל וארץ שזה תכליתם בשבילx"2 הועלת הארץ לכן גם שי£י׳ אמרי פי דברים רכים

לזהבך ישמעו מרחוק זכלז {ftj• יש לזמר ונבאר עזר פםזק אל יתהלל חכם *חכמתזזגז' זכתבתילעיל וכעת כ״לליאי' בספריפ׳ זיקרא מאהל מועד צאמר צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם כדבר עמי זכז׳ ובזהה יובן אל יתהלל חצם בחכמתו ר״ל שלא יתהלל חכם מ שהשפיעו לז מן השמיים חכמה הוא מצר מעלתו וחכמתו וכן עשיר וגיבור אל יתההלצ שהשפיעו לו עשיר מצל מעלתו . יק בזאת יתהלל וכו׳ ר״ל שהשפיעו לו חכמה בשביל דורו שישפיע להם חכמה ומוסרי שבזה גורם שפע להשפיע למלכות הנק׳ זאת כמו שכתבתי במ״א ביאור פסוק אל \תהללחכםוגו׳ יעו״שוזש״ה לן חכמו ישכילו.. זאתיעו״ש וז״ש העוסק לשמה לתועלת השכינה כלל זוכה / לדברים׳ הרבה שישפיעו לו מוסר הרבה שגלן דברים הרבה והבן ״ ובזה יובן האזינו השמים זאדברה ר״ל דעו וראו חיבתכם כי מה שהשפיע לי מן השמים ׳חכמה ומוסר הוא בשבילכם שאדביה לכס זז״יש האדנו השמים ואדברה והכן עוד יש לזמר ביאור קו׳' ב' הנ״ל זאדברה לשין עתיד אמרי פי לשון עבר דתל״ל האזינו השמים דברי או איפכאי ואכתוב אי״י ביאור זה לקמןיעויש לבאר זה נבאר משנה ט ו ; . סוף יומא עבירות שבין אדם למקום יה״כ מכפר עבירות שבין ארס צחטרו איין יזה׳יכ מכפר עד. שירצה אבירו את ׳ זה לרש ראב״יע מכל חטאתיכם צפכי ה׳ חטהרו עבירות ־שביןומ" אר״ע אשריכם .ישראל צפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אאכם אביכם שגשמים שנאמר. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתס ואומר מקוה ישראל ה׳ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקלה מטהר את ישראל והספיקותל לפרט רבו וכתבתי ביאור משנה זו במ״א ייעו״ש וכעת ל הספייןיתיותר וזהו א'מהו את זו דרש ראב׳זע רהל״ל בקיצור דרש ראליע משא״כ משתא משמע שיש אי*ה קו׳ וע*י דרשת ראב״ע מאורז ב׳ הקשה הריף מה הוסיף ראל׳ע זכו' ואס להביא ראי/מפסוק הל״ל בקיצור וכזיג׳ קשה בפםזק כי ביזם הזי! יכפר עליכם משמע בהחלט בלי ספק וקשה לצי מת לכ׳ הרמב״ם בפ״א מיל' תשזצה וז״ל ועצומו של יה״כ מכפר לשטם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עכ״לזכ׳ בכ״מדלאקי״לכרט מסבירו וצעי יה״כעם , תשזבה זכז׳ יעו*ש. וקי להימלט לפסק כרבנן מפסוק זה גשלמא לרבי א״ש משא״כ לרבנן קימפםזק זה זגסלהרמלם לפסקכרבנן דקי״ל דאין יה״כ מכפר בלא תשובה והחשובה היא בחירי ביד האדם לעשותה אולאווא׳יכ אין א׳ כי ביזם הזה יכפר בהחלט זז״א ט שמא לא יעשה תשובה זאינו מכפר מןלמא לרבי א״ש אלא לרגצן וצז׳והרמב״ם לפסק כרבנן קשיא וכיוצא בזההקשיחי עלהרמב״ם וכתבתי׳ קשה דר״ע אי אתי־ לאצלוגי או להוסיף י מזה במ״א י׳ להטןלשו(אש־יכםז.ט'ו׳ למה הביא ר״ע ראי׳ ה ט׳ ו . מנביאים ודקתי עליכם וגו׳ ולא מפסוק.תורה הלל לטהר אתכם מכל חטאותיכם וגו׳ t׳ קמה מקוה ישראל ה׳ ל״ל עוד טהודא וקרא ושאר הסטקית ונראה לי דכתבתיבללא

m צכ׳ ן « ב

הדעת שהוא י׳ הודית• גי׳ סיר עד שהודיעו הקב״>ז שצםאלקהדעין^דם חטא משאר רק הלבוש ייאהי׳ גימטר'.. רדיווכך' ומה כתביגי *פלוגתאלרבייול־או' סטראלי׳ אין מעזי חמץ אלא* שריפא כסברת משפ וחכמים סבייראליה השנתתובכלדבר י ׳כפי שהודיעו, הקלה למשה שנסתלקיהיעת • קורם הל חנזא וכו׳ יעו״ש *־' ונזה נראה לי לתרץ מה שכתבתי שהתפלל משה שיעשה,?ןמאחר להם זדונית כשגגות וקשה ונו׳ יעו״ש ולדכיינו א׳ שהזדיעוהקב׳יה למשה שבצל.חטא נסקלקהיעתא״כ מקרי י שוגג א״כ׳ עשה להם זדונות כשגגות והכן י זזש״השזבה ישראל עדה׳ אלהיך מכשלתבעוניןשנעשהממזירשנק״, עזן שוגג שצקיא מצשול והטעם כנ״ל !ק׳׳ל י ונזה יובן בי ושר עונך ר״ל מאחר שנסתלק הדעת גי׳ ס'ר שנקרא עזנןי ונשאר שוגג שנקרא חטאתן וזה בקל אמפר זהבן ״ מד׳ מה שחוטא נגדו ית׳ נקרא עין ובזה עוד יש לימי כי נחי סר עזנך משא״כ מי שחוטא נגד חביח נקיא חטא כמו שכתבתי אשר נשיא יאלוא לשון חסרון שניחן חסרון ודופי בצנ; אדם תהו חסרון של עצמו ונקרא חטאתן או שמחסר חבירו בממון וצר? שירצה יזכירו ואז תספר לכן א׳ וסר עונן לשק עכר וחטאתו חכופר להבא דהיינו כשירצה חבייץ

אזחטאתחכזפרזק״ל״ .ונבאר משנה בש׳יס דר״ה שופר של ר״ה של יעל

י r פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות. . מהצדדין שופר מאריך ; וחצוצרות מקצרת ־ שמצות היום בשופר והספיקות עם ביאורן כתנתיבמ״א יש״ש י * וכעת נ״ל ונבאר ש״ש דר״ה הכניס שופר תוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא וננא׳ ש״ם דר׳יה למה היקעין בר״ה זכו׳ אלא למה תוקעין זמריעין כשהם יושנין זחחרין ותוקעין ומריעין כשהם עוצנדין כרי לערבב השטן .וכ׳ התז'זכז* ובירושלמי כ׳ זמנאחדאולאבהיל כד שמע תלנוח אמר ודאי זהו שופר גדול ומטי זימנא וכר זמחערצ׳ וכתבתי מזה במ׳יא ״ וכעת נ״ל דכתבתי ביאור פלוגתא הרמב״ם סבירא ליי תפצה דאורייתא זהרמב״ן סיל ררבנן וכתבתי דמר אמר חרא ומר אמר חרא ולא פציגי צשהוא עבודה שבלב למיינו תצלה בכוונה י אז היא דאורייתאי' ״ v י משא״כ בזמן הגלות שכורתי ולא מיין הוא דרבנן י אמנם יש עיכוב להתפלה" מלעל>ת:עךשיתפשט ממחשכות זרות וזה שכתב הרמצ״ם ה׳ דברים מעכבין התפלה ואי מהם כזונת הלב וכו׳ והקשו;עליו זכו׳ ולפי העניין מבואר בפסיק תכין לבס תקשיב א/נין זכר זכמ״ש כתיקונים זכו׳ •ובזה כתבתי וארשת שפתיי בל מנעת סלה וגו׳ אולי• יכוין פעם א׳ בשנה זמתעטפין בתפלה זו כל התפלות ועולין ובפרט בראש השנה יש סגולה בזה צנזדע והנה מבואר י בתיקונים כי מל׳ נקר, שופר י ובינה ינקי שוכר גדול וזית תקעבשזפרגדזל לחיחתינו זכו׳יעז׳׳ש !להלביש דבר זית לעניננו כי מל׳ נקר׳ דיבור והמחשבה והכוונה נקרא בינה וכאשר מחבר בין בעסק התווה או התפלה ב׳ בחי׳ י האלו דהיינו הדיבור עם הכזןנה אז מחבר ומקשר מל׳ עםי זאיית עולה מן המדבר כמ״ש ממור* י הבינה בסוד מ'

י זלה״ה ונודע כי מל׳עלמא דנזקבא הוא בישיבהובינה נקי עלמא רדכורא שהוא בעמידה ובזה יובן הש׳יס :

י הכנים שופר תוך שופר אם קזל פנימי שמע י י״צ כי שופר׳ י שהיא השכינה נקרא חפלה. י כמ״ש ואני תפלה.וגרייש ב י׳ סוגי שופר שהם ב׳ סוגי התפלה א׳ התפלה סתם שהיא בחי׳דטר שהוא במלטת בחייב׳ מונח התפלה שהיאקרא שיפר גלול שנ ' ה נ י ׳" הכוונה 1 והמחשבה שהיא ב

והכנים

יתאלהמ״נ כשאימא. זאוי זכר רחמים ומפורש זה יוקרק נבי^ם״מפנןוקתזרה זזש״ה וזרקתי ע^ליכסמיס >פס

$הוטם־לעוירןחחלה מלמעלה שהוא מ״ר תחלה* דהוי; נקבל tfv אינו אשריכם משא״צ וטהרתם תחלה' מעצמיכס מכל עזמאוחיכם דהוי מ׳ינ תחלה זאח״צ מכל גנוליכם אטהר אתכנד מצמעלי* דהוי מ״־ד אחי מ׳ינ אזה הוי זכרי וכלזהמפ^יותרואומרמקוהישראלה* מ

'מקותיימטלי אאהטמאיסע־י שיוידלמקזהמעצמז תחלה. ;אז המקזה מטהרו י כך הקב״ה מטהר את ישראל אם הם יזצין תחלה •ליטהרמעיצצ#; אזהקב״המטהרן ומזה מוכתלפרש פסוק זה זזרקקייגםכןכךוהבן וגםפסוק

v י יכערוגי׳ר והב{ י ־ \ffl׳f ישלפיש זלבארש׳ים רשבתפיק כ״ב דף קי*ט־א״י המנתאכלהמתפלל בערב שבת ואומר זיצלו מעלה עליו הכתוב כאלונעש*, שותף ללקב״ה במעשה בראשות ־ שנאמי ויכליא״ת ויכלו אלא זיכלווכר א״ר תשיא אמרמרעזקבא כל המתפלל ׳ בערב שבא ואזמר ויפצו שני מלהש״יר המצוין לולאדם מניחיןיריהן על ראשוזאומרין לז וסר עזנךחטאתך תכופר /מ״כ־ זיש לתמוה וכי בשביל שאומר ויכלו יכופרו כל עונותיו זה^איו וגם 5ןיהיה שיתף למעשה בראשית בלי עמל!יגיעה ונלאה לי דאי׳ בפי׳ התיקינים בסופו ביאור הש״ס פסיעה ג>*ת נוטלת א׳ מת״ק ממאור׳ עיניו של אדם מה תיקנתי׳ בקדושה דבי שמשא וכו׳ והאריך שםט הכלה וםפייותיה נעשו י ט ר ע ל ולבסוף ל חיל ו מבינה ודילןמתערין מינה ולפיכך רגלי׳ יורדת מזת ובשבת ע״י הקידוש אז רגלי׳ עזליםבקזדש שהוא חכמה וש& אין שטן ופגע רע זזש״ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי.בהמת דרכי המל׳ בסוד המחשבהשהוא החכמה אז אשיב רגלי ממקום המור! אל עדותיך r

שהם נצח והוי ירט קשןט דז״א ׳ וזה העלות שאנו *ריכין להעיד בליל שבת מעומל על הרי) קי*מין שני

העמודים וצו׳ יעז״ש׳

H זלה״רז ט בחינת I י & א ״ נ י « .ftSH עי האמנה היא סול קרי) ירכי קשוט לז״א י וע״י האנמה מעלה המל'ע רז״א וכר ורפידת # ' י כ ר ת אל י ו ^ ת ד ר ו י ^ אשל ת יעו״ש א׳׳כע״י" הקידוש שהוא עדית והאמנה עי״ז מעלה המל׳k ירכי קשוטיז״א ששםשוושהאמנה וא״שכלהנ״לוקכלהמתפללבע^ ושיש התפלה לקשיייןהמל׳ טה י '1 ו למתק הדינין בשרשה שהיא בינה כמי שכתבתי במ״אח יעי״ש ואחי שהתפלל י ה ל & מורי ז ש ב ' ־ אומר ויכלו שהוא הקיה׳ בחיי ־ ׳ • • • • . . ^ל אז מעלההמל׳ממקום שרגליי י ׳ ז י קרש חכמה להעיי עייירלת מזת הם הקליפות שהםהעונזת זהחטאים אל ידכי :

1קשזט לז׳׳א ששם אין שטן ופגע ע״י האמנה בעתת

הנ״ליזכמו שהיא הסיר הקליפות. והחטאים ועולות מהשכינה כך מדה כנגד מדה המלאכים מברכים אייתו ג*כ |3מיה"זהוסרעונךוחטאחךהכופר־זה3ד אמנם להבין י לשון שר עינן'!חטאתן תטפר נראה לי דכ׳ במ״א להקשה , בעקידה אין אצשר שיחטא האדם עם הרעת שהיא הנשמה .יע׳כ צרין~לו&ר שנסתלק הדעת והנשימה קולם עטרה ;וכמי.שכתב חז׳׳ל אין ארם מזבר עבירה אלא אס לןצפכצזח א׳׳כ הוא שזגג אז אונם ולמס יענש וביאר ו י ו 3 • ענין זה שם בארוכה יעל*ש י ובאמת זה היה סברתה ריאיה^כי־םלילראית שסברשחטאז עם ע ר מ ,

tpf פורת, o

הנחמד נתונה

וזה שאמר ופיו מצופה זהב והיינו ע״ר צמא לכו למים שאמר מפורש

.לשמוע מוסר

במעחי שצום יעשה לי וגו׳ כי תכלית האדם התורה,־ ןהמצות שיזכה ־ עי״ז לעלות בהר קרשו כמ״ש במ״א ימי יעלה בהר ה׳'וגו׳ רק מסן מבדיל יש לכן ראשי הדור הרוצים לעשות שלום לין ישראל לאביהם שבשמים יכלוג כמו דרן העושים p ישני צללןם זכז׳ כך בניני; הקב״ת ידברו מסד ויהי׳׳ סניגור על ישראל וישפר מעשיהם צפניו ית׳ ונפצי ישראל ידנר להם קשות דברי תוכחה ומזסל ולגנות מעשיהם הרע<ם כמאמר הנביא כרעתי לישראל ונגלה עון אפרים וכ׳ בדרשת הר״ן כמו הרזפא .שרפואתו ע״י שמגלה המכה והכי נמי וכו׳ יעו״צן כמ׳יש' במ״יא טובה קללה שקינל אחי׳הש;ונ1 הייץ שביזה אוית׳ ועי״ז נשבר לבה מברכת בצעםמשבחא ועי״ ו נתגאו ונפלו וכו׳אךדכל זה בכל השנה נ(שא״כ בראש הישנה f דמבואר בכתבי האר״י זלה״ה שצח להזכיר שוס חטא ברא£.השנ'ה שלא יר>י׳ פ״פ צמקטקג וצו׳ ואם הוא עצמו אינו רשאי לפרש חטאו אשר בזה אמרו ומודה ועוזב ירוחס מל׳ש שאין 'המוכיח רשן)י לפרש חטא הדור רק יהי׳ מצופה ,ומכוסה ברמז מ» שעשה מרע״ה באלה הזכרים .שהזכיר רק ברנןז ןיהפן תיבת בזה שהוא לשון בזיון לתיבת זהב , אן יש לומר׳ שיהי׳ מצופה ומכוסה בלבוש התורה . שנקרא' זהב כמשי ח

י זהזא מ י מיי׳ מצה י*שר לא- fdהב ו ת ע מ ש ש , J7,C מ

: בתזר׳שיכה בשבט פיו בלי נבוש זע״פ משל זכז׳יעןיישא רל מצופה זהב והיינו ע״ר שכתבתי ב^׳

ף וחשק. ס שאמר מפורש יאשר ft לו כ

י יין וחלב י ח ^ מ ב ^ י מ א כ ל ה ב כ ט ש ל ע״י שילביש המוסר דבר מר בתוך מתיקות הדרוש שכמשל ציין וחלב וכו׳ יעו״ש והכי נמיהפשט כקרא. חצוצרותW W ובתוכו המוסר שנקיא שופר כמ״ש כשופר הרם 'לעמי פשעם ור״ל כמו שופר שליר״ה שהוא עם חצוצרות כן הגד לעמי פשעם בר״ה ברמז וק״ל ובזה יובן כתצזצרוו׳ן, ר״ל בר״ה שנק׳ המלן ה" אז ותוצ שופר הריעו לפני המלן ה

5 וכו׳ וכן המוכיח ע״פ מוסר מעורר ג״כ ישינייס ל ג״כ שופר וצריך המיטסלהתנרג ע״פ רמז התריעןה' חחלה תקיעה שהוא אברהם בחי׳ •׳חסד בפני הרב׳׳ד ילמדסניגוריא וחסר על ישראל וכפי ישראל ידבר מוסר שהואגבוהת בחינת יצחק ונעשה שברים ר״ליע״י מוסר שנקרא גבורות כמש״ה טובה תינקה 1מגןלה.מאהבה מסוקרת . ובזה ישבר לבס.של י ישראל י יילנעו $הקב''ה . להתחבראליו שהוא בחי׳ #קפ• שנקרא תרועה לשון חימר ..עיעקב.נקרא יושב אהליםטן ב׳ קווים ונקרא עמידא ״דאמצעיחא שעל ידו נעשית חיבור כנודע ובזה י^שה שלו׳ם לי.והגן 'ובזה נבוא.לביאור לסיור^עלהאצהיסנתרו^ה וגו׳ 7כ׳בזוהרפ׳ ויקרא דף ה׳ קרבן ׳להלאחערארחנןי ולא דיכא בגין כןלידג ר הוא ולא לאלהיס א״ל והא כתלב 1זבחי אלהים רוח נשברה , ולא כתיב זבחי ירז״ר א״ל קרק׳

.אלליס לא כתיב אלא זבתי אלדים לתברא דיכא קשיא שנקר׳ י אלהים הואע״י רוח נשברה וכולא ^ני1־ריתבמ׳ .#$ויתגבריןרחמיעלדיגא עכ״ל וביזה מבן עלה.אלהיק בתרועה שיש עליה להשכינה שנקרא:6להים בחי׳ הדיןהמוכיל! י .די״נא ימלטתא עיי •התרועה שמרמג ; 3קנל שופר שהוא מוסרי. ומשבד לבם; של/ז נקרא זכאי

• אלהים ־ • ־ • . י ^ •

והכנים שוכר בתון שופר אםקויל פנימי שמע יצא כיואם קול העיקר הוא הכוונה והמחשבה שהוא פנימי 1 חיצון שמע רק דיבור בלא כמנה לא יצא כי תכין לבם אז תקשיבוכמ״שר\מב״םהללה׳ דברים מעכבין התפלה. . ובזה נבאר צעלותוט׳ וא״כ הפנימי עיקר זק״ל׳ פלוגתא הסמ״ג פסק צרית דם׳יל דיש לברן על תקיעתע קול שופר כמו על מקרא מגצה זבהיג צסק דיש לברן #מו שיפר דבשמיעת קול שופר יוצא ולא בתקיעה וצו׳ ופסק בטור א״ח סי׳ תקפ״ה כבעלר\ג וצו׳ ויש להבין על הטור שפסק ולדברינו אתי שפיר .מאתר ס ה כבה״ג גגדר״ת זע שהפנימי עיקר שהוא קול הפנימי היוצא משופר לכך י לברך צשמועקוצ שופר משא״כ' לתקוע משמע דבעובדא תליא מלתא שהוא עצם התקיעה והדיבור ח״א כנ״ל ושפיר פסק הטור כנ״ל והבן ובזה יינן ש״ס למה תזקעין כשהן יושבין וכו׳ שהוא שופר ותפלה שבמלכות בחי׳ הדיבור שבעצמה מוקבא שהוא בישיבה וח״רין ותוקעין כשהם עומדין שהיא בחי׳ כוונת התפלה 'והמחשבה שהוא בינה שנק׳ שופר גדול שהוא בעלמא דדכורא בעמידה ומשני לערנב השטן וביאר טעמו האז׳ נשם ירושלמי צד זכו׳ דמבזאר בתיקונים תי׳ י״גדף ך״ט ע״בוז״ל כרחאנפיק בכל ׳יומא מאן דקטילההזא חזויא יהבין לי׳ ביתא דמצפא לאיהי צלזתא זכו׳ יעו״ש א״כ אם אכין לבם שיקש)ב אז־נין .היינו דיהיב צי ברתא דמצכא דאיהי צלוקא וזהו למאן 'דקטיל לחזיא כנ״ל לכךכד שמע זמנא תנינא דהיינו בעמיד׳ה שהוא שיפר גדול שהוא כוונת התפלה מיד מתערבב מז קטיללחויא ומתעברמעלמאזהבן ובזה יובן משנה הנ״ל שופר של ר״השליעלפשוטר״ל התפלה שנק׳ שופד כלל ותפלת כל השנה נכללו בתפלות ראש השנה הוא של יעל פשוט ריל שיעלו כל התפלות הוא ע״י שיפשוט עצמן מכל המחשבות זרות עכ״פ בהפלות ר״ה. ובזה יעלו תפלזת כל השנה עם התפלה של ר״ה זכמ״ש בתיקונים סוף. תיקון ם״ו לף צ״ח וז״צבהא״וא זמנא ד־צריך בר נש־ ליחידא הקלה בשטנתייצריץ להפשיט מני׳ כצ מחשביןדאימן קציקין זכו׳זלסלקא שכינתי׳ לגבי׳ במחשבה חרא וכו׳ כגוונא דב״נ דמתיחד בבת זוגי׳ דאיחפשט מלבושי׳ כמ״ש יהיו לבשר אחר ה״נ צריך לאפשטא מני׳ כל מחשבין אחרינין בזמנאדמיחרלהקב״הבכצ<וס ב׳ פעמים שמע ישראל זכו׳ יעוישישני חצוצרות מהצדדים דאי׳ בתיקונים תיקון י״א לי^היכלאדנגונא דלית לי׳ דשו למפתח אלא בנגזנא ודוד, הזי מתקרב לההזאהיללאלנגזנא שנאמר והי׳ כנגן המנגן וכו׳ יעז״ש ואני,כתבתי במיא בחי׳ הניגון לעורר הכוונה ושיהי׳ לו פנאי צכזין זצז׳ זז״ש רני עקרה לא ילקה וגו׳ וז״ש שתי חצוצרות מהצדלין בתחלת התפלה י, ובסןף התפלה בחי׳ חצזצרזא לנגן אמנם שזפרמ^ריך וחצו^לץת מקצרת שמצות היזם בשופר בתפלה יילא להאריך נכיגזניס שהוא בחי׳ חצוצרת והבן ״ עיי'יש לומר שופר של ר״השצ יעל כשוט וכו׳ ונבאר פסוקבחצזצחח זקול שוקר. ונבאר . הריעי לפני המלן ה׳ זגז:׳וצ׳ הג״ז יעו״ש ; י מ״ש בכיינת החקיעות שהם נגד האבות תקיעה רמז לאנרהם איש החסד שנרים רמז ליצתק נחי׳ גבורה הרו^ה• . ודרך מוסר ם רמז ליעקב יהטעם מבואר ש נ״צ ונבאר פסיקתהציס'סי׳ מ״ז עלה .אלהייס נתרועה ירוד בקול שופר יכי׳ ויש להבין' למה נתרועהזכר קם אלהים ובשופר זכר שם ידז״ד ומלבד דקשיה הכפל דקיל שופר היימ תרועה וגם ידוד^הזא אלהיס זנ״צ דאי׳ •אי יחןיק

ט ישראל .,אבליכפני עלו:ופתבתי בצל?א א*תימזגי-־:ז*ו*זחנ9יא5• עדואוך ^ ^ נ ץ ה ו ^ י י ב ש ג ו ל י י - ^ ש ^ ; ובזה.יזבן שיעור שזפר שהוא בעלי תשזטז י בקיל שגפר: ׳• שמשפרמזעשתישראל וכו׳יעז*ז) ״ הקב׳יה־׳נמיפך ?י בפניייתיללמד םניגזריאעל *ישראל לעורר ׳חםדורחמים שכיוישופרותשןבת המעולה מישפדמעש?שיאחזנו בידול * זז׳זשהט(ויא?^.רמזר״ת ׳שופר אין שטן ר׳?צשיאחז דבר העבירה טדו ורשותו שיכול לעבורוללגל י * ת שטן זפגערעוכז׳ זנ״ל ידאה לכאן ולכאןשמיאה:לכאןאעכמ העבידה דואה לכאן; - ל ^ ז ״ ט ופגע•-רע והקשה ה דשניהס אמת דקאי ,עלאמוכינדבפני הקב״ה יהיישזפר הפסד העבירהכגגד שנרהירגימהמלעטר לכבוד יזצררזהולא יהי׳׳5 ־ שטן ופגע רע על ישראל שזעור שזפר מקא שיראה לכאן-וילכאן ואח?: ינזי־חהמלעבזר ־לש&י. :מעשהישראל.זע לעשזת׳רצון. • קונו;:והנך .׳ובזה יובן׳ בשעה־ שאוחד עי פג כמ״ש׳הטןר ובפני: *שראליהי׳ילת שופר שטן ז •לקיכיח׳אותןישי־חזיו בתשובהעל־מעשיהם הרעים־ויהפכו העבירה בידו לעבור אזעלהאלהי׳בתרועה לישבעלכסא מקנןיגור לסנגור ויהפכו מזמנות:לזכיות ויהי' כדברי הט״ז דיןובשעה ששובר תאוותו ומשס׳מעש* ו־מרע׳צטוב׳אז משנהפר של ר״ה של יעל הקב״ה^׳כממדהיהדיןלישבעל כסארתמים ידודבקזל ־ ובזה יובן משנה המשו ^ . והבן- .ל־כי־ בי בחי׳ שנקי שןפרא׳שוכר ממש שבא לעורר שופר והבךי *עודישלומר דכתבתייבמ״א טאזרוהיה לשוט ר ישנים&ל׳ש הרמנ״יס.הלל״בתי׳ ב' המוט' שנקרא שופר כאשר ירים משה ידו־ וגבר •ישראלזמ׳׳י כי יש י״י עתים כמק״הכשופר הרה קולן והטעם שהוא ג״כ בא לעורר טובים ואי־עתים רעים וכאשר משתמש בי*ליעת<ם:רעים ישוניםזכו/ותכליתב׳בתי׳תופר הנז׳הואשיהי' ׳?על לש׳׳שאזיריםמשהידזדייקאוכזייעז״ש ומהיונן שיעיר פשוט ר״לט תכלית כל המצות הוא שיזכה לקייס׳מ5יה ובו שופר שיעשה תשובה מעולה היינו׳ שישתמש בי״ר עודם \תדבק לדבק גו יתברך וכאשר כתבתי׳׳מל׳א־<מי רעים לש;/ש שיאחזנו: בידיו י״לעתים דייקא ויראת יעלהבהרהיוכז' יעז״שזז׳ישיעל פשוט שיזכהלעצות׳בהר לכאן בקוימיןלהשתמש ט״דעחיםטוטם בלי שזםפ־ני׳׳ לדבק בו יתישהזא פשוט תכלית הפשיטות כנודע בחיי זז •חיצוני׳. ויראה לכאן בקו שמ^להשתמש בי״ד עתים רעים ה׳ מרעה לטובה בסו׳ במקובלים אן לא יפרש חטאם בר״המטעסרקיהי׳ פיו לשם ׳שמים וזהו תשובה תשוב ה מצופה זהב בלבושי התירה שנקרא זהב גם שבכל השנה ׳ מלטתז בכלימשלה זז״ש במקו' שנעלי־תשובה עימדין אפי• לפעמים יהי׳ מכה אשר צא כחובה בתורה יכזי־משא״כ שזכר צדיקיה גמורים אינם יטלין לעמיד ט־צדיקים גמויים שלריהלאיעורר קטיגוררקשתי חצוצרת׳מהציטן-ושזפר בי/זד עתים טוטם לבל משחמש משא״כ בעצי תשונהhbדעתיםרעים^שמןמיםי ונננשה.זה:כםא בתוכוובאמצעגדהיינו:להלבישי^רמרשלי המוסרבתיו משתמשבימ מתיקות לבושי דרוש התורה שנקרא חצוצרת חצוצרת והוא בחי׳ עייל וצפיקישהוא למעלה מכל המדריגות והמ •

מקצרת ישופר מארין שמצות היום בשופר והבן k עור

ובשעה צזישראל נוטלי! שופר • ותזקעין הקנ״ה עומד מכסא העולה היא העולה על מוקדה על המ?3ח כל הלילה ער׳ אשרי העם הבוקר ואש המזבח תזקד בז וגז׳ והאש על המזבמ תוקדבז ט ?ין ויושב על כסא רחמים ידה־ בקול שופר ו יודעי תרועה, מיד ידור באור פנין יהלטן זט׳ יעו*ש זיש לא תכבה •זמר עצי׳ הכהן עצים בטרךבטקר זגז׳ אש׳ ה ננוטלין שופר ותוקעין עומד מכסא דין ויושב תמיד תזקיעלהמזנת לא תכנה ויש להקשות א׳־ב' פעמי מ ל ו ה ל - על כסא רחמים ונראה לי דכהבתי במ״א כוונות.התו׳י^ם ;לאמר־צ*לב'לשון*ו שדרשוחכמיפז״ל צו^הואזיתזלמהא אתהו ז ׳ ג ת- לאמארקרבצו נית אמר^דאי ־ :זהו שופר ׳גדול ^ו יהשלמיכל ש^תצים מיעוט יתורח הוא ריבוי היא העוליחזר ומיעוט ודרש׳חז״ל ע וכו׳.?י׳עיי תיןיעה שופר אינו מתערבב ט ומתעג-ב3ז י תשובה לינה שנק׳ שופר גדול אז מתערבב כי ע״י ידוע ד׳ אומרו ־ על מוקדה על'המזבמ וגו׳ . הקשה רמ״א חשובה צגאלין זכו׳ יעז״שזכ״כהרמ^ס •שופר מרמז עזרו מהבאללמדאם הואעלהאיבריס׳ופדריםשמתעכליםרלןפריעו^זכ״פר\זקחפםיקתאאשרי הלילה למה מתחיל בדין שמרי׳ עזלתהערב זלאהחאיל ישינ>םמתרדמתכם;, והאש עלהמזבהתזקדבזמילאידני העםימיעי^תרועה״א״ריאשי׳וכי אומות העולם אינם בעיקר עולת בוקר הm להריע כמה יקרנית יש להם!כוי אלאאשרי העם טבותזקדאשהמזבחו׳שחזרזאמרואש^צהמזבמ^י * יודעים לפתות את בוראם בתר ועה צכן יסדהקלירי נעלה בו לא תכבה שהוא כפל ומכופל ודחז״ליחעז׳הקשהרמ׳׳את *ןןפרעםיתהנון שדי לפתותן בס בחינזן זט׳ יעז״ש וגזה אין היה אפשר לכבותו אססהאשימשמיס זשארהספ*ן ׳יובן בשעה שישראל נוטלי! שופר דהיינו שטטלין בחי׳ יבוארו ממילא זקצתםפיקז׳ בארתיאח׳/במ״איעףש הנק׳שיפר היינו תשזבהואח׳׳כתוקעיןא* הקב״העזמל ונ״לדיבוארפ״זה בג׳פניםשל׳ג׳עמזדיעזלסש״כרמכסא דין ומשב על כסא רחמים והנן ״ עור י״ל באטתפ״אשמעוןהצדקהיהמשיוריאנשיכנה״גהןא^י י

עלרעד^ רהו ונבאר ש״סידר״ה שיעור שופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן אומר על׳ג׳ לברים העולם עומד עלהתו ולכאן ויש להקשות דהל״ל שיעור׳שזפר הוא טפח זיזחר זנ״ל ועל ג״ח ונבאר עמוד צ״ח חאלה שהוא בחייהצדהה

״ 5 » ר3^א3מקזם שבעלי תשובה עומדיןאין צדיקים בש״ספ״קדב״ב אמררבאשי שקולה צדקה נגד כל ר ק יכהב גמזרים«בולין.לעמוד כי עיקר השמה שיהי׳ באותו מקום וכו׳ אר״אגדול המעשה יזתרמךהעושה ובו' ואר״אזכה^לילעבזר העבירה זאפ״הטבש יצרו וכו׳ ןה״הןשאר י הלאפרוסילרעבלחמןלאזפהענייסימרזטס תגיאב<» ש

ע ואר״אנדול העושה צדקה במתי יותר ממשה׳ינימ ופז׳ ואי י * טדו לעטר עטרה צגזן מסירה ולשזן # י ש ^ י ט * ג ^מ-ונפשו׳חשלןה לעביר זמ״מ מניחה בשטלכטל י ר״י כל הנותן פרזטהלענימתבין בששברטת והמפיייסו י כ א !

נר>וז׳!שח^לאל יאמלאי אפשרמשי בי״אברצותוט׳יעו״שמעלתהצד^תניאז־״יאזמרגדול׳ תש( יוצרו זהעיקר:ן מ על מימי ל >ןדראנציאמר^שי אבצ מה אעשה ואבי שבשמים גזר צדקה שמקרבת את הגאולה אגיא אמה ע

בפסוק

יש לומר ביאור קו' הנ״ל מצה אצהים בחרועה ה' בקוצה פסיקתא וז״ל יהזדאבר שופר דכ< הרוקח בהלכות ל נחמני בשם ר״ש בן לקיש פחח עלה אלהים בתרועה־וגו*ה עולה ויושב על כסא דין בדין הוא עולה

בשעה שהקבמ

«!w 0־ ׳פוחז* s וכתבתי ביאור זה 5מיא וצעתנ*לרכתבתי במ*א יכתבו התו׳ שמו הגדול מבורך טעם מה שחיר!כז קדיש בלשוןארמי׳ ן

לפי שתיו עמי הארכות וכו׳ יעו״ש זצ״נ כ׳ טעמים עולה כקנה ח׳ וזה נמשך מזה דכתצתי פיאור שיש אר״ע תמה אני אס יש כדור הזה מי שיודע להוכיח זכז׳ יעו״ש וכזה יוכן ויקהל משה את כצ עדת ב״י פי׳רש״י שהם נאספין אליז-ע״פ דיבורו דהיינו מוסר שנק׳ דבור כמ״ש אלה הרבריס אשר דבר משה ומשה היה יודע להוטח עיי שנתחבר עמהןנלכרי תוכחתו ושפיר אמר שהן נאספי׳ אליו ע״פ לימרז זהבן * ושפיר הכריע לתרגום ואכניש ולא כנש דמשמע שאוסף אנשים בידים וזה אינו כנ״ל זהבן ועליז נ״ל לבאר פ׳ זיקהל, לעשית אותם הכתוב בעצמו ביאר אלה הדברים אשר צוה ה זה כי מטת תוכח׳ שנק׳ דברים לא סגי כאמירה אלא צרין צעשזת אותם דהיינו להעלזת׳ בדיבורו שזה נק׳ מעשה והבן ובזה'יזבן העושה מציה א׳ ר״ל מצ1ה של הוכח תוכיח אינו מקיים רק בדיבור לבד אלא מקיים גם במעשה שמתחבר עמהן בדיבור להעלותן וז״ש העושה מצזה דייקא ועוד מעלה נוספת שעושה מצוה אח״ת דע״י שמחבר אנשיס ע ה ז צ המוני עםהרמוזי׳ בשני אותיות אחרונות של מ׳ אותיות ראשונות של מצויה ונעשה אנשי הדעת הרמוזין מ מצוה אחתזעי׳׳ז שנעשה יחול בל׳ אותיות השם ונקראד ז א מבורך שגורם ברכה בעולם ־ ( שמו הגדול אז מ רמז בכל מקום אשר אזכיר את שמי כי אזכיר הוא לשון קישור וקיטור וחיבור ל׳אזתיזתהשסאז אבא אליך זברכקיך זזה ג״כ טעם ש״ס ב״ז שתוכח׳ בעולם ברכה בעולם להייכו כשיודע להוכיח ולחבר ב׳ סוגי אנשים יחד וגורם לחבר ב' אותיות אחרונות שהוא בחי׳ לבוש ונתחברו עם ג' איתתת ראשונות של השם ואז ברכה נאה לעולם ובזה יבואר קושי׳ תוספו׳ דלק״מ דמאחר שנעשה שמי הגלי" ע״י שיודעא להוכיח לחבר ב׳ סוגי הנ״ל שאז נעשה שמי גלול אז הו מבורך שגורם ברכה לעולם ולשון הקדיש שתקנז בלשון ארמית לפי שהיו שם בחי׳ ע״ה שנתחברו עם נעלי הצורה זזה גורס שיהא שמו הגדול מבורך זז״ש בש״ס לסוטה עלמא

על מאי קאי׳ על יהא שמי׳לבא דאגלת׳ כי אגלה שאו׳ב9ט;>ן מל׳הכ׳/} ב י י ה ז ב ז ן י י ג ל מ , י ג י ה מ ש ' ש ע ע״ה לחבר? ימי ?ך קהלו׳גלילז׳לייק׳ להייני ע״י שנאסמין ויקהל משה עשה ל

גני והבן ובזה יובן מ״ש בטור שבת שלפני הפסח יוירין אותו* נו א א ולימי " מ ה נ ' ז מ י י מ ע ' י ז ו י י פ ס ה ' ז ז שבת הגדול כ לפי שדורש הלכו׳פסח בפני ע״ה שה׳ איסור יהתר וגם לברי תוכחו׳מזסר שנק׳רברי חזרה וכעשו קהלו׳ גדזלו׳ושמו הגדולbהכל מתקלס בין בניו לכך נק׳ שבה הגדול זהבן זכעיןזה כ׳ שנק׳שגת הגדול שהחכ׳יורש כו׳יעו״ש עוד י״ל העזשה מצ>&ן 6$ ג מ י פלוגתי הרמג״ם עם מ אחת דכתגתי גמ״א טאו חפלה לאורייתא או דרבנן והעולה משם כי בחיטי ב׳ סוגי אנשי׳ הלל שאז נעשה מצוק אח״ח לייקא אז ע0לה שהו5 חפלה הוי דאורייתא יעו״ש ובזה יוכן זאת חור׳העזל׳הכווג^ כי בחיבור ב׳המדרגות יחד המדרג׳ התחחוצה-שנק׳זאת ענז העליונ' שנק׳תירתאזגורם לתפלתן לעלו׳זלהתקבל למעללי מאחר שאין מעכב מלעלויונמ״ש ביאור־ רמב״םחמשה לגד*״ מעכבים את התפלה כז׳ יעו״ש משא״כ בחיבור שניהם עיל# להתאבל והב? זעיר י״ל זאת תורת העולה לכתכתי במ״לז ישמעתי ביאור שיסכל המבזה ת״ת אין רפואה למכת* גגי

ושמעתי ביאור זה ט יורדי גיהנם כוי ודפח״ח זאני כתקוזיןf&i דחסרזןת״חהזאכדי שיתחברעם המוני הע׳להעלותן

. • יעו״ש זבזמ w • י

החלילן וצו' ת״ר מעשהיבמזנבז • המלך ימ!״ש ובזה מבן. צו את אהרן זאת בניו לאמר הכוונה כישפתי כהן ישמרו דעת תורה י3קשי מפיהו וז״ש לאמר פעם ?׳ שיאמרו מוסדזה לבני עולם לזרז על עמוד גמילות חסדים בחינ' הצדקה כי ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיםזזש״ה זאת תורת העולה ט זאת הוא מיעוט שממעט ממונו עי׳י צדקה -אבל באמה הוא ריבוי שהוא תורת העולה שנתרבה ועולה בעושר וכבוד בנ״ז נש״ס הלל׳מעלת הצדקה משא״כ היא העולה שאם רוצה למעט נצדקה כדי שיעלה נעזשר וכנזד אז הוא י על מוקדה כמפורש בש״סהנ״ל ששאל אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן א״ל כדי להנצל אנו בהם מדינה שליגיהנסכו וז״ש עצ מיקדה וא׳ במדרש שהוא

י - גגיהנם זק״צ • • • יה נבאר פסוק זה על עמוד התורה ונבאר מצוה ת ע . ו מתריג מצות זלבנייקהת לא נתן ט עבוד״ הקודש עליהם בכסף ישאו * ונבאר מציה מתריג מצות ועשו בדי עצי שטיס זגו׳לא יםורגממנו ויש להבין איך שייך מציה זו בעבר ובעתיד ובכל אדם זבבצ זמן ״ זגס נבאר טעם לא יסירו ממני־שהוא גגי הסברא בי הבדים צריכים רק לשאת,את הארון ממקום למקום משא״כ כשהוא עומד במקום אחד א״צ אצ הבדים והנה כתבתי ביאור מצוה זו בג׳- בתי׳ של ג׳ עמודי עוצםמ״ל וכעת אכתוב בחי׳ עמוד התירה יכתנתי גמ״א י ביאור משנה המפנה לבו לבטלה ?וטי׳ וכ׳ היעבן הלא עצ כי אין אלוה נקרכי וכו׳ יעי״ש לכך הזהירה תורה זבו תדנק וניצול מכל מאורעות רעות אך דכ״ז לת״ח משא״כ להמוני עם מה יעשו .וצ״לדהדבוקמ • והנה ! י ית׳ הוא העלה צוובה לעניי! ן גח״ח לצוק נ מצינז כי נושאי הארון הי׳ הארון נושא את נושאיו כו׳ והנה י יש נחי׳ זו בענר ובעתיד כי המוני עם המחזיקים ילי ת״ח ־ הס נק׳ נושאי הארון אמנם באמת הארון נושא את נושאיו י להעלוח איחן לדבק נו ית׳ זהו מצוה זני תדבקזבזה .יובן מצוה הנ״ל ט הנדים הם משאי האלון ובאמת הארון נושא : אתנושאיו׳ ובלבד שלא יסורו ממנו והבן ובזה יובן טעם שנהנה מצזהזו ללזים עבודת הקודש עליהם בכחףישאו י שהם נושאי הארון שהוא עבודת הקודש בכתף ישאו ובאמת הארון נושאי את נושאיו ובלבל שיעש׳ לווי׳וחיכזר להתחברם הארון זאז נישא את נושאיו זהבן ובזה יובן זאת תורת ע : העולה כי זאת הזא מיעוט והוא סוגי.אנשים שהם במיעוט . המדריגה זהם נושאי הארון שהוא תור׳ העולה שיוכלו לעלו׳על יייהןשהםהמחזיקין ידית״חימ״מ הארון י בתויתה׳ ׳ גושא את נושאיו וז״ש היא העולה שהם מעלים המוני עם י שנק׳זאתלמעל׳עליזנ׳והבן אך להבין ונו תדגקהלנק נת״ח׳ ויקהל משה את כל , נבאר פיזה על עמוד עבור׳ונבארפ׳ פ : עדת בט ישראל וגו׳ פי׳ רש״י ויקהל הוא לשוןהפעיל שאינו י אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים ע״פ דיבורו ותרגומו • ואבכיש יהיא המזה גס זה שכתבו המפרשי׳כי יש ב׳ נזסחאו׳ • א׳יכנש ב׳ ואכניש והכריע רש״י לנוסח ב׳ ויש להבין במה הכריע ונבאר תנחומא פ׳ ויקהל רבותינו בעלי אגדה אוי י מתחלת התורה ועד סופה אין בה פ׳ שנ׳ בראשה ויקהל:^א .*אתאמרהקב״העשה׳לך קהילותגדולות. זדרזשלפניהם . ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורו׳ הבאי׳ להקהיל . קהילית בכל שבת ללמוד ולהגרז׳לישראל דת איסור והיתר כלי • שיהא שמי הגדול מתקל׳ביןבני מכאןאמרו משה תיקןלישר* r שיהיו דורשים הלכז׳פםח בפסח כוזאמר להם משה אס אתם

* עושי{ כ&דר הזה הקב״ה מעלה עליכם כאלו המלכחם איתו ?עולמו־כז׳ ולבאר זה נבאר משנה העושה מצוה אחת יצר

יוה*. צד פ׳ אח!רוקדם צרתגי .- כשם מייד*.!?1היה ונהגתי.שסג׳ בחיינו' בזה •־., ; יעו׳?ן אמנם בשםגיסז החסיד המפז׳מוהר״ג זלה׳יה שמעיון כשירד אדם ממדרגתו בעבודתה׳ אס׳ הוא מצטער ומנפיץ ׳לישועה שיחזור למדרגתו הראשונ׳אז זוכה שיחזור למדרגתה ־ולמעלתו הראשונה ובאס לאו זכו׳ ודפח׳ןח • - - . זכ״צ דזהוט ידיו של משה צוינת המשנאוהי^כאשריריס משה ידו ו עושות וגוברות עלחמהיזט׳ אלא כ/דז שהיו ישראל מסתכלי?f ׳כלפי מעלה ומשעבדים לבם׳ צאביה׳ שבשמים היו מחגבר וכו׳ ויש־להקשות מה ענין הרמת ידי משה לישראל ש-יסתכט כלפי'מעלה והרג כעל תוי״ט הרגישבזה בביאורו יעו״ש. י ואני כתבתי מזה במ״א ולדברינו א״שט׳גם שהיזבמדרגה תחתונה איו מסתכלת כלפיי מעלה ומצפים לישועה שיחזרו׳ צמררגתם הראשונה וכאתעריזתא דלחתא איתעי לעילא שיטצ משה'צהרים ירו וכוחו וגבר ישראל לבזה יובן צו את אהרן. ואת בניו לאמר זאת תורת מעולה הכוונה כאשר נתמעט ממדרגתו העליונה שהיא תורת העולה עצה היעוצה אם ירצה שיזכה לחזור ולעלות למדרגתו הראשונה וז״ש היא העולה על מוקדה על המזכת כל הלילה עד הבקר ר׳יצן כשעולי: על לצו׳ כשם שנכבה הוא ממוקד אש של הליוט כ . הוא עצ מוקדה על המזנמ כל הלילה ־ כל ימי משך הגלות ׳ שהמה ללילה כי אש ההדיוט גורם לאש המזבת שתוקר בי ויצטער בצער הגלזת של שטנה אז= בכל צרתם לל״א צער לו ב״יז זצא ב״א ואז אכה עד הבקר שיחזור צמלמתז .!למעלתו שנקרא בקר אז אש המזבתתוקד ט הטונה מאחר ׳שתוקרבואזאש אמז׳בח תוקלג״כ^ל־ידו״והבן * ונבאר מ׳זש הרמב״ם בהל׳ חמז ומצה פ״ב ו/״ל מצית עשהמן התורה להשטת החמין קודם זמן איסור אכילת? שנא׳ ביום הראשון תשביתו שאזר מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהאי זה הוא יזם י״ר ראי׳ לדבר זה מ״ש בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לאתשתטהפסת ועדין חמץ קייס ושחיט׳ הפסח הזא יזם ייר אחר חצית ומה השבתה האמורי

בתורה שיבטל בלבו וכו׳ יעו״ש ונשאלתי ט הדמב״ם הוא ׳ נגד הש״ס דפסחים דהרמב״ס ס״צ דתשביתו הוא.קודם זמן איסורו ונש״ס יליף לחמץ אסור אחר שש מתשטתז שנא׳ אך ביום הראשון תשביתו אך חלק שהוא משש שעות ולמעל״י מזה לרש/ץי דם׳׳לדתשביתו הוא השבתה כמו שהקשו תה הוא ולא ביטול כדמוכח ׳ הא השבתה ^בעי בלב והקשר או בשמעתין לר״ע זכ״ת משוס דס״ל להרמב״ם דתשגיחו הוא ביטולנצב ולאחר שש לא שייך ביטול־ דכברהחמץאסורי ביטול ולכך ס״ל דתשכיתו הוא קודם זמן מ בהנאה ולא מ איסורו כאמ׳יקכה להרמב״ם מנא לי׳ לפרש לתשביתו היינו ביטול בלב ובש״םמוכח דיליף חמץ אחר שש שעו׳מתשביתו א״כ מוכח דתשביתו הוא הבערה זלא ביטול דאל׳זכ לא יליף הש״ם מידי וב״צ דקשה עוד מה שהקשה בכ״מ, וא״ת מאחר שכחב שמפי השמועה למדו שיום ראשון. הוא ייס י״ד למה לי י,רא ללא תשחט ימשני זכו׳ וניל דפליגי רש״י זתו׳.רש*י ס״צ תשלתז ביטול בלב ותו׳ ם״ל דתשכיתו, הוא הבערה זלא ביטול להבין נמאי תציגי נ״ל דכ׳ הרמב״ם בטפח׳ ישנת , השנה״ זז לבער חמז הידוע זלבטל שאינז ידוע זהקש׳בכ׳ימ ל״ל תרתי ביעור וביטול וגרס זכז׳ וליל לקיים גירםא ישנה להקשז על הרמב״ם דס״ל אכל מצה בלא כזונה יצא 'ולכך, תקע נלא כזוכה בכפאז עטם שיאכל מצה יצא ובשופר כ. מה לא יצא י ותירצו דכאן במצה עשה מעשה זכנ׳יצ י׳ תל״א י שאין כן שם יעו״ש וכן״כתב הר״נ מובא בב״י סי

• . י תשטתז י

ת ר 1 p פ

מיז תבן../את תורת העולה הכזונהכיזאאהוא מיעוט וחיסרון *מצ**ת״מ הוא תזר׳ת־העולה כרי $ןעי״ז- יוכל «מח3ר עם המוני עסי להעלותן ולכן היא העולה על ידי \הגאזה שמכזהח״ח אז סנה אחרת שאינו רוצה להתחבר עמס לעלות אז נשאר בגיהנםעצ מוקדה לעלות והבן עור ־*״ל זאת תירה מאן דזעיר איהו רנ והנן ־* •יעתה נבאר שאר הספיקו׳ עם טאור הפסוק הנ״ל דכהנו הפוסקים בא״א סי׳תס״א תט׳שאוטןבו חמץ צריףלהיויוציזהר כשיסיקוהז לאפ׳ בל מצה שילט הגחלי׳ ע״פ פוצויולא די בצמה כמוי גחלים כך פוצעע״י גחלי׳ושיהיז׳ינצוצית נתזין 9 י שבולע ע ממנו כז׳ ונבאר זה ע״פ מוסר נ״ל לבאר פסוק ס״ה חורי זהב נעשה לן עם נקודות הכסף וגו׳ מייל דשמעתי משל איש א׳ למד אצל צורף אומנתו זאחרשלמדוהאומנז׳ רשם לי כרשימה סדר האומנית ולא רשם לו שישים גחלת של אש בתתלת המלאכה ט הוא העיקר ואין צורך להזכירו והואר וכו׳ והנמשל מובן כי העיקר שיש ניצוץ אש י טעה בזה םנ׳ תורות שנכתב ־ להתלהב ובזה יובן תורי זהב נעשה שיש נ ושבע״פ וז״ש הורי זהב אמנם העיקר הוא עסנקודו׳ הכסף אס יש נקודת אש שיכםוף• ויתלהב כו׳ כמו שכתנתי במ״א בכסף מכלן כי׳ יעו״ש והבן ונודע מ״ש תנמי המוסר פעםי היצה״ר חבוש בבית האסזרין ע״י תפל׳ אנשי כנה״ג י א׳ ה זאז נכבה אש של גיהנם ג״כ חזר יצה״ר למקומו חזר אש של גיהנס למקומי כי ע״י אש של היצה*י שנוער ברשעים לעשות רע גו׳ לאש של גיהנם שילהב ג״כ וכן במלה טובה ע׳׳־י אש של יצ״נו שבוער בצדיקים להתלהב ולעשות הטוב

והישר בעייני ה׳ גורס אש המזבח והקדושה שיבער גי״כ ־ ונראה דזהו משארזיל אע״פ שיורד אש משמים מצוה להבי׳ מן ההדיוט רמזו בזה ט ע״י אש של אדם הדיוט ישמתלהב במצות גורס לאש קלושה שיורד משמים על המזכה זז״מ מ״ש דהמע״ה אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי כי באתערותא רלתתא איחער לעילא והבן ובזה יובן הצור שאופין בו חמץכי כל השנה היצה״ר בוער באדם כתנור של אש וצריך ליזהר כשיםיקוהו לאפות נו מצה שהוא אש של י5״ט שיתלהב ג״כ כן כמו שנתלהב באש היצה״ר דהיינו ע״י גחלים שישי בז ממש ולא די בלהבה שמתלהב לפי שעה ומיד נפנה כי כמו שבילע ע״י גחלים כן פולט ע״י גמלים שיהיו נצזצית צתזץ ממט דהיינוי: שיהיו נאזין מן האדם שהוא אמשל הדיוט יהיו נ5!וצותנתזין ממנו שגורםלהדלק אש משמים שירד על מחבח ״ ובזה יובן והאש על המזבח חוקר ב"! המונה מי גורם אש המזבח שתזקדהזאהאדם כאשר תוקרבו ולכך לא תכבה אש שבך שלא תגרוס לכבות אש המזבח חייו ג״כר ובזה סרה קו' רמ״א הג״ל למה הזהיר לא תכבה כי איך אפשר לכטת אש מן השמים ולדברינו א״ש כליל * וביער עליה הכהן בבוקר נביקר כי הוא עצה יעוצה בעוד שהאש תוקר בז ולא נכבו עדיין לגמרי אז וביער עליי הכהן עצים כי שפחי כהן אשר תורה יטקש מטהו להשיב רבים מעון ע״י חוצחת מוסר מועיל להבעיר שיתלהנ׳ מאחר שיש לו עדייןגחלת של אש נכגה משא״כ בצננוד' ה אחר שכיבה גחלת אש לא יועיל כפי המשצ הנ״ל ועוד עצה יעוצה שיעשה זה בבורג בבוקר דהיינו בילדותו קודם שיזקין כמ״ש בזאר מפני שיבה תקום קדם שיבה דילך ״ כי שיבה איתיות ינשה זהבן ובזה יובן צו את אהרן זאת בניז >&מר י״ל שיאמר מוסר זה זאת תורת העילה כי מעט אש יוכל המבעיר להבעיר שיעלה עד למעלילמעליוהבן היא העול׳ על מזקלה על המזנח כל הלילה גוי ליל הי החיו׳ רצו ושובדעל מלריגה א׳ ומזה כתבתי בניא אוםתמי ׳ עמז *י א " א ש

בן mis יוסף$ מ ן מ המלאכי זאת הוא מלי מורע שהואהדטי «

ן*א 'נקרא קול העולה הוא המחשבה כמ״£ ׳ בזוהר וכאשר מחברם יחל קול ודטרעם המחשבי ; אז נתפרל ל כל עלעלי און לכן היא העולה דהיינו ממחשבו* י. רעה העלצה שה במחשבות האדם היא על מוקדה וכמ״גו ן

.בזוהר בזה ע״שזהבן•ך י״ל זאת תורת העולה היא העולה על ן » מוקדה במר, א״ר לוי נימוס קילוסין כל המת/אה אינו נידון אלא באש והוא תמוה ונבאר תחלה׳ צו להוא מנוה מתרי״ג מצות וכל מנחת כהן כליל .עסוק פ תהי׳ לא תאכל ־ונבאר נועם מציה זאת זנבארפםזקכל

'.שאור וכל לבש לא תקטירז ממנו אשה לה׳ קרבן ראשית ?׳ ארם כי יקריב .וגר להבין זה נ״ל רכתב בכלי יקר ביאור פ !מכםלןבן דקשה.התחיל בלשון יחיד. .ומסיים בלשון רבים !וביאר כי המקריב קרבן צריך ליזהר שלא יהא נכשל ב״ב דברים שנכשצז קין והבל א״ שלא להביא קיבן מן הגרלע :ובזה נבשל קין(הבל אע״פ שהביא מבכורו' צאנו מ״מ לא נתעורר מעצמו עד שראה שהקריב קין זז״ש והבל הביא גם הוא להשוות עצמו אליו וכוי ״ ובזה יוכן ארס כי יקריב מכם שכתעורר מעצמו להקריב ולא מזולתו זהו קרבן לה׳ לאפל קי מי שאיכו מתעורר מעצמל שהזאאינו מכם לק

מזולתו ודפח*ח < וניאה שזהל פי׳ הפסיק(יאהב יעקב גס את רחל מלאה לקשה זכו׳ וכתבתי בעיא ביאר המפיקו' מה וצפי הנ״ל א״ש כי המוני עם>ק' יעך,ב רחל הוא השכינה כנודע ובזה יובן ויאהב יעקב גייס את . רחל והכוונה ויאהב •יעקב לעסוק ג״פ בתורה ובעבודת הי שהיא בחי׳ רחל ולא נתעורר בזה מעצמו רי! מלאה אחר שראה בחי׳ ישיאל עוסק בחורה ובעבודה ה׳ כל היוכ והוא יגע ולאה אז נתעורר לעשות כמותו לכן בלאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה k אמנם לפעמים גס זה שרי לעשות כמו שכתבתי במ״אביאזרפ׳ יהי׳ כצד>רי ׳כרשע שאם הרשע עושה טוב כיי שיהי׳ כצדיק שנקר׳ ג״ם .. מותר לעשות כן משא״כ הצדיק אסור בזה והטעם מבואר שם ע״פ ששמעתי פרה מטהרתטמאי׳ ומטמא טהוריםא תלטיוו ש ל ב ל י כ י ו ז א ל ש י כ י נ י 1 ס 1 פ ב ו יעו״ש • ובזה ים י ר ז ; א ממנו הכוונה אס רוצה להקטיר לה׳ ע״י שריאה מ שעושיןכן אז נחעורר לעשות ג״כ כמותו שבחי׳ זו נקרא שאור שמחמ׳ן אחרים לעלית כמו שאזר מחמ* את העיסה לעצוח ואין העיסה עולה מעצמה כי אם ע״י שאור כך לא נתעורר לעצות מעצמו כ״א ע״י אחרים או שאר הגאה או פניי חיצוניות מך יבש וז״ש כל שאור . וכצ דבש לא הקטירו ממנו אשהלה׳ רק קרב? יאשית ויתקרב תחלה

להש״י וקיל ״ HD1 יובן וכל מנחת כהן-כלילתה׳ישיהי׳׳

כולו כליל רק לה׳.לבדו לא האכל דהיינו שום הנאה לא יהי׳ צו מזה רק שיעשה לשם פעלן והבן ״ וכזה יובן זאת חירת העולה הכוונה שאין תורת כל העולין לעבודת ה׳ בהירה-ומצות שווין כי יש בו מיעוט דהיינו ב׳ דברים מ״ל א׳ אס מביא הגרוע, ב' שנתעורר מזילחו ולא מעצמז,זז"ש היא העולה •הטונה היא לשין־מיעוט וגרוע מעלה עילה לה׳ נלאמהמובחר או שמעלה עולה לה׳ לפי שרואה מזולתו.לכן^איוצה להקריב ג״כ כלי שיוכל להתפאר ולעלית ג״כבמדרגה זו כמואו ואז הזא על מזקלה שניד*ן גגיהנם וזה שמפרש במד׳ א״ר

W משמע יבא׳ משני דרטם או ביטול או ביעור אלא t > לתלוי במחשבתן של ב״איש שאינו מוציא מלט לגמרי לכך ציין מעשה ובזה יובן דברי הרמב״ס הנ״ל דכתבו הזם׳ פסחי׳ רף ה׳ ד״ה לא תשחט את הפסת הקש* הרשב׳׳אזמן שחיטת הפסח הוי אחר התמיד זכז׳ ובל״ה זמן , הא י שחיטה וז״ל כיין לאשכחן להזהיר על השבתה,והזהיר שלא לשחוט הפסח על החמן סברא הוא שבזמן. שחיטה הזהיר מל השבתה וזה שכתב הרמביים דתשביתו_הוא קולס זמן איסורו והיינו כשמנטצ בלב דאח״כ אינו יכול לבטל זכנ״ל משא״כ כשמבער במעשה הוא אחר זמן איסורו כריציף בש״ם ובזה מתורן קושי׳ הכ״מ צ״צ צא חשאט כי השבתה םובצ ב׳ פירושים כי השבתה בלב אז היא קודם זמן איסורו והשבתה בביעור הוא לאחר זמן איסורו ולכן הזהיר על השבתה והזהיר לא חשחט צימר שבזמן שחיטה הזהיר על כש בתא כסברת הקזס׳ הנ״ל זהבן ״ ועל פי מיסד נ״צ דיש ב׳ מי*ני השהתה ט שפתי כהן ישמרו דעת שיאמר מוסר צכצ א׳ כפי בחינתו שהוא ב' מיני השבתת ממז ט לשלומי אמוני ישראצ יאמר מוסר שיבטצו בצב שצא יעלה על לבם שוס פני׳ חיצוני׳ משא׳יכ להמוני עם הוא ביעור במעשה דווקא שלא יהא פועל רע אבל בלב. שרי . דכתבתי לעיל פרה מטהר טמאים זמטמא'טהזריס ובזה. k מבן דברי הרמב״םהנ״ל בדרן נןזסר והבן ,

׳ הפסוק צל את אהרן f יובן פי l y l וגו׳ זאת תורת העולה כי , הורת שהוא ת״ח ימעצ\ שלא יעלה בלבו ובמחשבתו שום׳ פני׳ חיצוני׳ מ<ןא״כ המוני עם היא העולה כי ע״י פני .איצוני׳ יוכל למלית לקדושה כי פרה מטהרת טמאים והבן ־׳ צו זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגז׳ בצסיק פת הוא ג(יעוש וחורת קוא ריבוי היא העולה ויש להבי) כי מ חזר״זמיעוט וכתבתי מזה במ״א י וכעת נ״ל ונבאר מדרש צפ׳ ויקרא דבורך חטב עליי מן הכל וכתבתי מזה . צמ״א וכעת נ״ל ונבאר פ׳ במגלת אסתר ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה וגז׳ פסוק זה ,אי{ לו שחר פלל .ונבאר.משנה כל העושה מצוה א׳ מטיבין לו ובזי !כתבתי ביאור זה לעיל זכעתנ״לדכתבתיבמ״א ביאור פסוק ותבואו אל המקום הזה וגו׳ למען תשכילו אתה לה״ י ז ר ו מ י מ ת ע מ ש כל אשי תעשין ע״פ מה ש

בפס(ק צל אשר תמצא ידך.לעשות בכחן עשה לקשר המעשה במחשבה שאז מעלה מל׳ עד המחשבה וטי והיינו מי ששורש נשמתו בחינת מ&כ*ל!עז'!ש א״כ.ראוי לעשית בדבור ג״כ כך לקשר הדבור במחשבה זאזמעלה מל׳ שנקרא לבור וקנל שהוא ז״א עד המחשבה והיינו #י ^הוא בחי׳ משכיל שהוא הדעת ובזה יזגןדטרןתטב עלי מןהכל ט. משה היה משכיל ושורש הדעתשלגצ י$ר'אל והיה ;סל לעלות הדבור יותר מכל .ישראל ־לצך:אמר לבורך חביב עלי.מן הכלןהכן ובזה יובן *׳־במגילה זבכוא׳ל?ני,המלךרהיינושנעש׳יחזד.קב״הז ונחן .<w ג*י.תזד ,ע־אמר עם הספר הנמנה .צי אמירה הזא המהמה כקו.גע והיה מקשר ומחבר אמירה שהיא המחשבת עה.הספר שהוא הל^זר הכתוב בספר אז היה מעלה מלכי עד המסשנה מזהציןפרדז כל פועלי אזן כי שם אין שזפ״ר <p ישוב מסשבתזקלעה זהבן * ובזה •יובן העושה מציה א׳& וי ה אל המחשבה שהוא חכמה שנק׳ י י ש ט ל להעלות קול ז׳ כי ע׳יי ט ג י״ה דהיינו מ׳יצ באת בש כנודע. ואז מטיבין ל יחזד r$ ,*הפלח כל פועלי און זהבן'׳ ובזה יובן זאת תיית

?tp צה

החומר כמ״ש זעמי בבקשתי שהם תואר המון׳ עם שהוא רק ארשת שפתיו בלי טזנת הלב שהוא רק חצי דבר דבור בלא סיכת לכן כיתן צו ג״כ החצי ער. חצי

המלם׳ יתעש כ״א אחיכ כשיתחברו עסאנשי הצורה ־ אזיכתן ג״כ הכל והבן * זעד״ז כתבתי במ״א ענין חצי שקל וצא שקל שצם יעו״ש • ונתזור לביאור ש״מ הנ״ל ליהודים היתה אורה זז תורה הגם דכתבתי במ״א ביאור זה ע״פ ש״ם דמכית דרש ר'שמלאי תרי״ג מצות וכו׳ עד חבקוק והעמידן על אחת והקשו הקדמונים אין אפשר צקייסכצ התריג מצות ועזר איןיכוצ חבקוק למעט

קיום המצות ולהעמיק עצ אחת וכתבתי לקושיא חדא יבואר באידן דפליגי ר״י זר״ל בפסוק ופערה פי׳ לבצי חק זנו׳ וזשי׳הה׳עזז לעמי יתן וקשה האין אפשר לקיים כל התורה ומשני ה׳ יברן את עמו בשלום כו׳ יעו״ש לתואר השלום הוא ע״י שפלות וזהו ולקחתם אגוד ת אזו'ב כוי ונודע מה שאמרו בש״ס כל הכופר בע״ז נק׳ יהודי וכוי והמתגאהכאלו עובר ע״ז וזהי ליהודיים היתה דווקא אזרה דהיינו תירה כי תורה הוא כמכין,מרי״ג מצית כמו שאמרו בש״ס תור׳ ציה לנו משת וקשה האין אפשר צקיי׳ כל התרי״ג זצ״ל ע״י שלום שנמשך מן השפלות היפך הגאיה שהוא תואר יהודי שכופר בע״ז שהוא הגאיה לכן ליהודי׳ היתה

דווקא איר׳ זז תזרה משא״כ בלא״ה והבן יד י״צ ויבואר ג״כ ש״ס לתענית הלל דנתנתי # במ״א לשמעתי מ״מ ת״ח שבבבל מצזייצי״ מכני שאינן בני תור׳יעו״ש וה״נכן כי בנגלה יזכצ להתפארהו עצם השמחה משא״כ בנסתר כבול ה׳ הסתר דבר ובזה ז ו

יובן צדיקים לאורה כיריזגימ׳ אור הוא לצדיק שהוא יסוד בתיי סוד כביד ה׳ הסתר דבר משא״כ ציש־־ים הלזמ׳לטשי

תורה לכן לישרי לב שמחה וק׳יצ •ל שיש ב׳ סוגי תורה ^׳ נגלה וא׳נםתר " י י אן ונגד זה ב׳ סוגי אנשיםי א׳ המוט עם הנביא ע״י תורה חלק הנגלה זא'אנשי הצורה יגב^א ע״י נסת׳ובזה יובן א״ר נחמן אף אנו נאמר לא הכל לאורת ולא הכל לשמחת כי הנסתר שנק׳ אזר מ״ל הוא לצדיק שנא׳ אור זרוע לצדיק משא״כ המוני עם שנק׳ ישרי לב להם ניתן חלק הנגלה שהוא שמחה וכנ״ל י אמנם אחר שנתחברו 3׳ סוגי אנשים יחר אז אפשר להם לקבל אורה ושמחת ובזה יובן ליהודים היתה אורה ושמחה וכ״ת הא אי ן הכל לאודה וכו׳ ומתרץ כי ליהודי׳ היתה אורה זי תורה ו קשה האין אפשי לקיים כל התורה וצ״ל עיי שלוס שהוא חימר ב׳ סוגי אנשים יחד א״כ א׳יש ליהודי׳ היחה אזרה ושמחה שהם ב׳ בחי׳ הלל לשני בחי׳ אנשים שנתחברו יחד והבן׳ י עוד י״ל דמבואר בכתבי ל״י זלה״ה ע״י שנתגלה ריבוי אזר יסוד אבא בעילמיתעד עשי׳ עייזניצוליסמכלי׳יעז״ש' היא בחי׳ מלכות המקנן בעשיי׳ ויסוד י ל ו ה ' י י ח י ב ע כ ד ט ו

אבא נקי הורה ובזה יובן ליהודים היתה אויה זז חזרה שהיא גיליי יסוד אבא עד עולם עשיי׳ שנק׳ הואר יהודי׳ זה גרס אורה ישמחה והבן • זעפ״ז כבאר ש״ס בחלק אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר זכי׳ כי זכרתי שיש ב׳ סוגי תורה א׳ נגליז ואי נסתר זבהתגלית סודי ההורה בא אורהמשא״כ בהיפך ובזה יובן אסתר מן התירה מנין שתס ב׳ שאלות מנין שיש נסתר נתירה ב׳ ומנין ש^

שינוי זמן שלפעמי׳ נגלה חלק הנסתר ולפעמים נםתתר חלק הנסתר והשיב לו על שניהם ואנכי הסתר אסתיר דהייני שאםחיר חלק הנסתר וא״כ מוכח שיש נסתר וגם שלפעמים

מה נסתתר

בן פורת ליי כ-ימזס קילוסין ר״ל כשעושה נימוס זה . שרואה מחבירז כדי שיהיה לי קילזסין ושבת להתגאות אזטרין באש שצ גיהנם שנא׳ היא העולה על מוקדהוק״ל י ועוד י״ל׳ לבלי חק וכו׳ דכתבתי ביאור פצוגתא ר״י זריצ ופערה ט דמאיח ימא״ח וצ״פ ג* u שלום אז ע״י שמקיים חק אחד ניצול מגיהנם והייני כשיש שפלות הגורס שלום , וזש״ה ונקתתם אגודת אזוב כשמשפיצ עצמו כאזוב אז נעשה שצום אגודה אתת משא״כ המתגאה ואין שלום בינו צבין חבירז אז ופערה פיה לבלי חק ובזה יובן, נימוס קילזסין כל המתגאה אין נירון אלא באש זק״צ י ועוד י״ל לכתבתי לעיל דכתבז התוס׳ מה שאמר במדרש ג׳ דברים שקולים זה כזה חכמה יראה ענוה היינו דהא בלא הא לא סגי אבל ענוה גדולה מכולסיעו״ש יבזה יובן זאת תורת העולה וגו׳ הפסוק עצמו רומז לג׳ דברים שזכרו כי זאת לקרא מל׳ והיא יראה כנודע תורת הוא חכמה העולה היא בינה כמ״ש בזוהר שנקרא ענוה משא״כ היא העולה כשיש מיעוט מבחיל עולה אז על מוקדה כי גס חכמה ויראה בלא ענוה אינו מעלה רק חסרון וכליל וק״ל י (T)12 נבאר ש״ס אין לגבי משה מלתא׳ זיטרתא היא ועוד י״ל ביאור פ צו את אהרן זאת תורת העולה ונבאר תחלה פסוקי מגילת אסתר ליהודים היתה אירה ושמחה וגו׳ ודרשו בש״ס למגילה אודה זו תורה וכדי לבאר זה נבאר ש״ס פרק קמא לחענית א״ר נחמן אף אני נאמר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ש״ם זה צריך ביאור גס להבין כאן בפסוק אמר ליהודים היתה אורה ושמחה ואיך אמר רב גחמן לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה ונבאי פ׳ מגיצת אסתר הכתן צי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי והקשה הגאון מהרמשי״ף דהו;׳ ל״ל התן לי וביאר כי המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ובזה יובן תנתן לי ממילא נפשי בשאלתי וז״ש ועמי בבקשתי עוד י״ל כי נפש נקרא תפלה ותפלת המוני עם נתעכב עד תפלת הצדיק וז״ש נפשי בשאלתי תפלת עמי נכנס בבקשתי ולפח״ח ולי נראה ונבאר פ׳ מה שאלתן וינחן לן ומה בקשתן עד &צי המלכות יתעש לקשה למה בשאלה יכהן הכל ובבקשה לק החצי זנ״ל דכתבתי במ״א רבא רמי כתיב בתאוות צבו נתת לו וכתיב.וארשת שפתיו בל מנעח סלה ומשני זכז׳

וקשה רהל״ל תתן לו מאי נתת לו וכתבתי שם ביאור רחב • ע״ש והעילה משם כי תכין לבס תקשיב אזנן א״כ אם ימצ לטון בלב ע״י םיזע הש״י כבר נתת לי מבוקשו ובזה יובן תנתן לי ממילא מבוקשי אם נפשי בשאלתי כי גפש הוא המחשבה והרצון והוא ממש תאית לב" ו נתת לו ועמי בבקשתי דכתכתי שס במ״א רפליגי הרמב״ם זהרמב״ן אס תפלה דאורייתא זכי׳ והעולה משם דבחיבזר ב׳ סוגי אנשים דהיינו אנשי החומר עס אנשי הצורה יחד אז נעשה תפלה בלב שהוא דאורייתא יעי״ש זטה יינן זעמי בבקשתיי עמי אלא עמי כשהוא אחי עמי נחבזר א׳ אז קי אצ ת עמי בבקשתי שניתן להם בקשתם ג״כ זהבן ובזה יובן מה שאלתן וינחן לן כי יש ב׳ סוגי אנשים הליל והם סוג אנשי הצורה שנקרא נפש ותפילתם הוא,בכוונת הלב וזי׳שנפשי בש^תי וכלל ם/ג ב׳ אנשי החזמ׳ שהוא בחי׳ ארשת שפתיוי טינת הלב תואר נקשה וז״ש מה שאלתך כי תואר שאלה צ 5

ס המחשבה והנפש כלל לכן ינחן לן הכל כי ^ ע מניו לבס תקשיב אזנן משא״כ תואר נקשה שהוא של אנשי

*!ov i בן פוו ו ן מ ו ט כע&ק ואינו ע ע מ ועמוק פתור הכוונה עיי שהוא מצ י בגשמי רק לנוח שיוכל לעסוק ברוחני אזןנק׳העמק גא ז ד מ י עוסק בתורה והכן ובזה יוכן זאת תורת העולה כ עולה ומתלהב תמיד ללבק בשרשו וכלי שלא יגרום לו ביטוצד מניאו׳ לכן עצה יעונה היא העולה למעט מלעלות תמי דק יעסוק ג״כבנרט עזה״ז הנקי לילה וז״ש על מוקדה עצ המזבח כל הציצה והיינו רק ער הבוקר שיחזור אזר הבוקר להאיר בו שיעסוק בתורה ועבודת השי"ת ואש המזבת תוקדל מ בו זהבן זאז נק׳ בכצ דרכין הגשמי ג״כ דעהו וא״ש ועוד י דכתבתי קרוב ה׳צכצ קוראיו צכצ אשר יקראוהו באמי שיקשר הדיבור בתורה ובתפלה שהוא בחי׳ מלכות הנק* סוף ללר לקשר הדבור ע״י אמצעי שהוא בחי׳ ת״ת שנק׳ כצ אצ ראשי המחשבה שהוא בתי׳ בינה ואז גחי׳המצ״ עד הבינה ומק£רי צומו^יי ת ע מ ש בחי׳ אני אצ בחי׳ אין ע״ר ה

זל״הה כצ אשר תמצא ידן צעשותש ז בכחן עשה ןעי״ז מבטל כל גזירות קשות ורעות זכו׳ יעו/ ובזה יובן זאת תורת העולה כי זאת הוא בחי׳ מללו״ שנקי דבור ויסון להעלותה על ידי תורת שהיא בחיי ת״ת ני!, קוצ יעקב ולהעלותו אל בחי׳ בינה שנק׳ העולה עולה המחשבה וזהו קרוב ל לכל קוראיו צכצ אשר יקראוהו באמת, שהוא אמצעי׳ אל לקשר אות ת׳ שהוא סוף דבר ע״י אות מי ^ל דכתבתי לע<צ אי׳ אי שהוא ראש וזהו באמת זהב? עיי ביאור מפנה והי׳ כאשר יריס משה ילי ע״י שישתמש ב^^ן ע הקליפה וגבר ישראל ובזה י נ כ עתים רעים לש״ש בזה נ

ל עתים טיביס ״ זאת תורת העולה דהייט צהענות יה שהם פסילי המיקדשין כצי׳ ׳ ל ע בקדושה נוסף ע׳'׳, הוא הypvw הליצה להשתמש ' ״ ח א נ ו ה רש״י שהולן הייכה״ר ש של יצה״ר שהם י״ר עחיס רעים ג״כ לש״ש וז׳ןש על מיקדהז נעש׳ ה*א כסא ג״כ עד בוקר ול#ן ה ר ל י ל על המזבח כל ה$ מ ו ועפ״ז יש לבאר פ׳ סוף סדר ופתח אוהל מועד תשבו יy ולילה שבעת ימים וגו׳ זיעש כן אהרן נאשר צוה ה׳ 3^ י לעע שי םאי משה וכתבתי במ״א שרמז כאן ג׳ כצצי^ ע ' שלא י ^ ב נ ס ה ל י ע עזה״ז היא רק פתח ופרוזדור ל ע<קרמעולסהזה רק ארעי וזה שצזח יונדב בן רלכ לבניו באוהלים תשבו ג׳ כי עולם הזה וכל עסקי עולה הזה הוא רק לזמן ומועד שאיני כ^חי וזה שאמר ופג*וו אוהל מועד תשבו שבעת ימים כי כל ז׳ ימי הבטן שהס 5א א ה ׳ כללים אלו והכן י עוד יי׳ל ו שנותיו של אדם יזכור ג אהל מועד תשבו שידע שעדיין יושב בפתח אהל מיעד ולא נכנם עדיין פנימה ע״ר שכתבתי יהיא יושב פתח האהל יעו״שוק״ל• עול י״ל כי לפתח חטאת רובץ ירמז הכתוב ופתח אוהל מועל שישתמש עם בחי, זי שהיא יושב פתח׳ עם היצה״ר היושב על אוהל מועל והיינו שיהי׳ עובל הli פתח והוא ע״ד איזהו חכם הלומד מכל אלם וז״ש ויעש אהרן כאשר צוה ה׳ ביד משה כמו שהיה משתמש בי״ל

עתים היצה״ר ויעש כן אהרן והבן ״

דרוש לשבת תשובה שנת חק^׳ץ ב5םולן האזינו השמים זאדברת ותשמע הארןן%

אמרי פי זהםפייז׳ רבו עיין במ״א ונראה לי דאי׳ במדרש הנעלם בסוף א<בה וז״ל עד אשר לא תחשן השמש והירח ומי 1הככבי8 אילין אינק משכילין דהוי בארעא קדישא כל איטן תנאיצו1 קיימא כחדא הוייאמר נ ה . י ^ ט ^ ן מ \ ל ע < ס ל י א ^ , בר נש לחברי׳ מגו מילי דא דפרח מפימיי אנא חמי מה ליהא יומא לא אז למחרכן וכןוכו׳יעו״ש וכעין וה

שמעתי

&םתתר חלק המחר זהבןובזה נבאר שיים למגילה חייב אינש צב&ומי בפירי׳ עד דצא ירע בין ארור המן לברוך מרדכי והיא תמוה ותחלה נבאר המן מן התורה מטן המן העץ׳ ולפי הנ״ל מבואר שהוא ב׳ שאלות ת' אין המן מרומז ט בתורה ב׳ שירידת ומפלת המן הנמשן מבחי׳ התורה עצמו מנין זה והשיבו על שניתם המן העץ הרי מרומז המן בתורה שנתלה על העץ שאלה א׳וגםשאלה ב׳מכואר כי ע״י שנתגל*׳ אור יסור אנא שנק׳ תורה מזה נמשך השבתת הקציפו׳ בחי •מיל לכך נתלה המן על העץ שהוא ע״י התורה שנקי עץ חיים ח״ש המן מן התורה דייקא מנין שהמן ירידתו הי׳ מהתורה עצמה ומשני המן העץע״יעץ חיים שנתגלה זה גרם שנתצה המן על העין ממש זהבן ונחזור לכיאור הנ״ל׳ וג״ל דכ׳ מהר״צ נשם אבי חיינ אדם לנסזמי נפוריא ט עזרי כי ריבוי השתי׳ נפזרים הוא רק למצוה וצא לחיונ וכזי והוא תמוה רבש״ס אומר חייב לבסומי ונ״ל דמנזאר בכתבי רי׳י זלה״ה ה׳׳נ פורים כי ריבוי השתי׳בפוריסאינו מזיק גם שהוא גבורות רבוי החסדים דיסור אבא ממתק הגבורות׳ ט זמבסמו כז׳ ויכווין יין גי׳ ז׳ יורין דע״ב ס״ג דאו״ח ו ובזה יובן כי ריבוי השתי׳ בפורים אינו רק צמצז׳ואם מבטלו אין בו עונש אבל אס שותה בריבוי אז החיוב לבסמו צכך אמר נש״ס חייב אינש לבסימי בפוריא שלא ירבה הגבירו׳ וישתכר וזה אינו ראוי ביו׳ זה הנסבל׳ והקושי' כל הפיםקייאיך ישתכר ביזם זה שי\׳ראוי ציתן שבח והורי׳ צשמו יתברך כי״׳ בחסדי׳ ט ולדברינו א״ש והבן אמנם להבין ענין מיתית הג נ״ל לבאר תחלה ש״ם דחלק מרדכי מן התירה מנין א״ל קח לן בשמים ראש מר דרור ומתרגמיק מרי דכי נו׳ ולדברינו •הנ״ל כי ע״י שנתגלה אור יסוד אכא בעולם שהוא בחי׳ מרדכי שהוא יסור אבא כמבואר בכתבי׳ יעו״ש זה גיםל ובזה יובן מרדכי מן שיצאו לחירות וניצולו מן הכלי' מי התורה מנין שהם ב׳ שאלות א'כפשוטו אין היא מרומז בתורה ב׳ ע״י שנתגלה בחי׳ מרדכי בעולם מזה נמשןדרור וחירות לישראל איד מרומז זה בתורה והשיבו על שניהם ואתה קח לן בשמים ראש מר דרור ומתרגמינין מרי דבי הרי מרומז שניהםבתורה ע״י נעשו ישראל לרור והבן ונחזור לענין הנ״ל כי מיתוק חסרים הוא ע״י גבורות שיש יתרון לאור מן החושך ועיי גבזר׳ החושך של המן נודע יתרון אור׳ של בחי׳ לדרכי ואיכ נעשה כסא זה לזה דוהר החסד נראה כי ע״י ברוך מרדכי שהוא גלוי יסוד אבא שנק׳ בחך מרדכי בנודע זה גרם לארור המן ומ״ל ע״י מרדכי מן *?תורה נמשך ארור המן מן התורה וזהו מיתוק גביר׳ מן החםדיז זבזה׳יונןחייב אינש לבסימי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדט והבן וזהו וגם חרבונה זכור לטוב ט החורבן שהי׳ תחלה גורם עתה ייחד הענוג בימי השלוה שהיא יתרון אור מןהחושך והנן ונחזור לביאור פסוק צו את אהרן ובראה דגתבתי לעיל אדם ט ייקיינ מכם צי החיית דצזא זשזבט־עייישהנשמה מתלהבלעליתולדבר, בשרשה •>י$לחזש שלאיחבטל ממציאי׳ וע״יעםקי צרכי עוה״ז יי^יתרצזא ושוב זזה! ביאור ש״ס ביטול׳ של חזיה זהו יסוד׳ אן׳ גל זהאי^ורק בעוסק בצרכי עוה״ז רק־כדי ־שיהי׳ החיית •יצוא ישיב ולא ביותר משיעור זה ההנ״ל ביאור שים לברכיה החלה אמיז הרקה- עשו כרשביי ולא עלתה בי^ם ואח״כ לימת הראשוני עשו תורתן קבע ומלאכתן-ארעי זה וזה נתק״ם אבל דורית אחרזנז״ זכז׳ דקילדנטמא^ שהי׳ מלאכחן רק לנוח מעסק׳ ׳ לישאלסיפא ו-התגרה כדי שהחיות יהי׳ יצ*א •ושוב ונעשה כסא זה לזה׳ונק׳ עסק הגשמי ג״כ כאלו עסק נחזרה משא״פ האחרזנ' שעשו בהיפך זהבן זנ״ל שזהו מה שאמרו באבות היי ממעט כעסק

יסף. צו יוכן צחות לשון הרמב״ס וכבר הבטיחה התורה וכו׳ כי( מה שהיי הוא שיהי׳ כמו בסוף גלות מצרים שנתגלה כחיי משה ־והוא הרעת והחכמה כעולם שנאמר ימשה־הי׳ רועה וגו׳ ואז ויצעקו בכי ישראל מן הענודהדייקא מן העבודות ה״ר שחסרו וכתבתי מזה במ״א י כן כסוף גלות האחרק יתגלה בחי׳ משה שהיא הדעת והחכמה בעולם שיהי׳ תואר חכם הלומד מכל אדם גם מיצה״ר מיינו מצד התורה שנקרא חכמה יהי׳ בתואר חכם כמו שכתבתי במ״א שתחיית המתים מן התורה עצמה כן יהי' הגאולה מצד התירה שיעשו מיצה״ר יצ״ט ומגבל יהי׳ לבן מהועיקך תשזבה המעולה שנעשה זדונות זכיות כי עושה מן הרע טוב כמדי ממ1רי זלה״ה כיי הפסו ק סור ת ע מ ש ש מרע ועשה טוב פי׳ שיעשהמרע טוב זדפח״ת א״כ שפיר כתב הרמביס כבר הבטיחה תורה דייקא וכו׳ והבן ובזה יובן שובה ישראלי תיבת שיבה יש לו ב' משמעות א' לשון עד ה׳ אלהין וגו, ג תשובה ב׳ ל#ן משובה כמש״ה שיבו בנים שובבים ודרשו׳ רש״י עיי ׳ ליומאדמעיקרא שובבים אתם פי בש״ם פרק ח שטית ונערית. ושניהן אמת לתקשז־המפרשיס למה הזהיר הנביא על תשובה מיראה ולא על תשובה מאהבה זכר ולדברינו א״ש שהזהיר הנביא על תשובה מעולהוזש״ה שובי ישראל כי היצה״ר שהוא משיבה של ישראל אשר על ידי הם שובבים והתשובה המעולה שיראו להעלות היצה״ר עד ה׳ וזהו שובה ישראל עד ה׳ אלהין וגי׳ וכ״ת אין אפשר להעלו' היצה׳׳רערה' שהיאנגדיילעבורתמ׳ ומשפיקתו עמכםי כגעשקר עאזה .דברים וגו׳ ר״ל שיקיזו דברים של •יצה׳

וכיוצא וישתמש בדברים אלו בעבודה השייתכגון אהרן ע״י י מרז שקר עשה שלום וכויוע״י גאוה ונפש רחבת של תלמי/די אברהם אבינו השתמש בו לשיש ופנ״ל וכמי שכתבתי במ״א ביאור משנה והיה כאשר ירים משה ידו וכו׳ וזהו ושובו אל ה׳ כי אז זדונות נעשה זכיית כיהיצה״ר שהוא זדון נעשה יצה״ט שהיא זכיות וברכה והבן ״ ועוד יש לומר ביאור פסיק שובה ׳ישראל וגז' ונבאר שיים דברכית דף חי אד״מ משמי׳ דעזלא גדיל הנהנה מיגיעו יותר מירא שמי׳דאילז כאן כתיב אשריך וטוב לן ואלו גבי יראת שמיס וטוב לן צא כתיב^קשו המפרשים ממ״נ אי הנהנה מיגיעו הוא ג״כ ירא שמיםפשיטא רטובים השנים מן האחד ואי אינו ירא שמים מהכי תיתי טוב ממנו בשביל יגיעו שהוא לריק ב״ וטוב לך לא כחיב אין לו שחר ונראה לי רחדא יחודן באידך דכתבתי במ״א ביאור ש״ס לע׳י״ית פ׳׳ז תמ רבנן ואספת דגנך מת׳יל לפי שנאמר לא ימוש ספר החזרה הזה מפין יכול דברים ככתבן ת״ל ואספת דגק* הנהג בהם מנהג ?זוך ארץ דברי רבי ישמעאל רשב״י אומר אפש׳ אדם חורש בשע׳ חרישה וזורע בשעת מריעה וקוצר בשעת קצירה ורש בשעת דישהתזרה מה תהא עליי אלא שבזמן שישראל עושין רצונו של מקזס מלאכתן נעשית ע״י אחרים שנאמר ועמדו זרים זרעו צאנכם ובזמן שאין]ישראל עזשיז׳רצזמ שלמקזימלאכחן נעשית ע״י עצמן שני זאספת דגנך ולא עז׳ וטי זכי התזס' גדיה כאן כזמן שישראל עושץירצמז שני ואספת דגנך וא״ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עזשיןרצוגו שלמקום מוקמ׳נין לי׳ וי״לדמיירי שעושין ולא •כ״כזכו׳ ועזרישל*ור לפליגאהא דלקמן שבא לפרשמהח כשעושין ן6?ן עמזין והכי פעוצןין ואין עושין כהדדי לגהז ע״כ ומסיק אביי הרנה עשו כר״י זעלתיבידן וחרבהעשו כרישמעוןגן יזזןאי ולא עצתה בידן זט׳ •אמ׳ רבה בר בר חנא נמים יר״יובר עלאי דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן ארעי

זה

בן פגרת, S1)W זלה״ת כשהייאחד לומד איה W ^ משנה»היה אומר לו מה שיהיה •לעתידבגשמי במעשה שהי׳ זנו׳ ובזה יובן האזינו השמים ואלברה,מתון לימוד שאדבר בפניי הלומדים שנקרא שמים •מזה תשמע־להבין ענין ארץ בגשמי מתוך אמרי פי הנופר וק״צ ׳ גפ^יי, הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו׳ זיילאן.גס וכי נבל הוא היפך חכם תינה זאת •אין לי שחד כ וכתבתי מזה במ״א וכעת נ׳יל דכתנתי ביאור משנה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו •לתלמידיו של בלעם הרשע וכו׳ר מורי זלה״הכי גם א י ג יה׳קו׳ מפורסמת •וטי ו אלמידייאבההם אבינו יש להם מדות שלבלעם הרשע רוח גבוה וכו/וה׳יה איפכ' דתלמידי בלעם כרשע יש להם מידת של אברהם אטנז נפש שפלה וכו׳ רק שזה לז^ן בגשמי וזה ברוחני ו0׳ יעו״ש ונזרע כי זאת הוא מיעוסאובזה יזבן הלה׳ תגמלו זאת דברים רוחנייהשייכים צה/תגמלו זאת ממעטין עצמן להסתפק במיעוט ובדבריה .גשמעם ר\א נבל וצא חכם שמגט׳עצנמ שלא להסתפק ׳במועט גגס רוח הוא נבל ולא הכס כנודע מלבד ה:«־עם ״שזכהה-י במייאבי החכם עושה מנבל לבן משא״כ זה בהיפךp - ונבאר פםיקשיבה״ישראל עד ה׳ אלהיך וכו׳ קחו j» עימכם דברים זשיבו אל ה׳ וגז׳ והספיקות עם ביאורן .כתבתי נמ״א וכעת ני׳לדכתבתי במ״א דלהרמב״ס גפ״> מהל׳ תשונה זז׳׳ל כל הנביאים כולן צוו והזהירו על החשובה ואין ישראל נגאלין אלא נתשוט: זמר הבטיח: התו׳ שסוף ישר*1 לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאי והי׳ כי יבוא ו עציך כל הדברים וגו׳ ושבת עד ה׳ אלקיך וגוי ושב ה׳ אלדיך וגו׳ ענ״ל ויש לתמוה האהבחדהחפשייצ והאיןשייך הבטחה וכו׳ ב׳ הק׳ מהרש״א מ״ט פליגי אס עד וצא עד בכלל בפסוקי הנביא ולא בפסיק שבתורה ושבת עד ה׳ אם עד בכלל או לאי ומתרץ וכו׳ ט נתירה מי יימי׳ שיקבלו ומ׳ א״כ ק׳ להרמב״ס זע״כ צ״ל להא כתיב ושב ה ומ׳ א״כ קי צהמיש״א באופן דק׳ ממ״נ זכז׳ וכתבתי שם דפליגי בש״ס דסנהדרין ר״א ס״צ תשובה רצינית דווקא זר׳ יהושילעס״ל דגם הכריחו׳ מה׳י זכי׳ מעתה נר״י לא ק׳ על הרמב״ם מידי וכו׳ 4 אמנם להכריע נ״ל כר״י ופז׳ אמנם .אמד ק׳ לר״י זלרמב״ם מפסוקי' שהניא ר״א ופז׳ ול/ל ד>׳ הרמנ״ם בגט מעושה וכז׳ והכי נמי תשובה הכריחית הוא מצד -יצהיר אבל מצד הנש מה הוא רצונית זכו׳ יעו״ש וכעת׳ יותר מעולה ממדריגה י ח .ל״ל לתרץ דברי הרמב״ם מ הנ״ל ׳שזכרתי בביאור הנ״ל והוא דק׳ עוד בלשון הרמב״ס &פתזג.שכבר הבטיחה התורה וכו׳ דהל״ל הבטיחם הקב״ה׳ וג״ל בי יש ב׳יםוגי אנשים בלומדי התורה אחד נקרא q ! ק׳יחג׳&ק׳ מכס וההפרש בין זה לזה כי סוג ת״ת הוא אינו מבחי/התורה עצמה רק מתילחת התזרה משא״כ תואר &:& הוא #צד התורה עצמה הנק׳ •חכמה ומצדה נק׳ חכם כמ׳/ש במ״א מ״מ ת״ח שבבל מצויינן •שאינן בני תורה וכו׳ כי מצד נשמת התורה שהוא הדעת נקרא בני חזרה משא״כ בלבושי התורה אינן בני הורה וט׳ יעז״ש זהנפקזתאטן סוג ק״ת עי.ן תואר חכם כתנתי נמ״א ביאור משנה איזה חנם הלומ׳תכל אד׳גםמןהרש׳ומןיצה״ר משא׳כ ת״ח אםו׳ ללמו׳ מכל׳אדם כמ״ש אם הרנ דומה למלאך ה׳ צבאית תור׳יכקשו •מטו יהענין דכתבתי ביאור קו׳ התום׳ מחיך שלא לשמ׳באכי יעו״ש • ועפ״זגתנתיביאורנ$ון יסו גנ ׳ בנ כ׳ -לשמז .גפ׳^זציאן אתגעסממצרייחעכדון את האלטםיעל הקרה יעי״ש העולה משם כי ע״י קבלת התורה שנקרא חכמה מ טאו לתוא חכם ולכן חעבדוןאת ה׳ על ההר הזה כי יש ב׳ וגי אנשים א' על ההר ואחר נגד ההר זכר יעי״ש י ופזה

ילעין לזרקא לה להאי אכנה לאיהו כת יחידא לההיא אתר לאיתגזרת בגין לברתא באבא אתענירת הה״דה׳בחכמה יסל ארז בחכמה לאיה! אבא יסר ברתאלאיהז ארץ הלום רגליו זכז׳ יעז״ש ובזה יגואר כזונת התקיעות וביאור פסוקן במ״א י י צדק ומשפט מטן כסאן חסר ואמת יקרמו פניך ע זעפ״יסול נבאר מ״ש בכוונת האר״י העמד והעול מלפניך כי חכמה הוא עושר ובינה הוא כבול וכו׳ גס תיבת מקז־־ם רומז לחכמ׳זבינה שהם ע״ב קם״א ומילוי ע״פ הוא מ״ו זמילזי קםא הוא ק״מ וצירף שניהם יחל הוא מקום י ובזה יובן ותבאו אל המקום הזה כי תינת תנאו אותיות אבית שהם המוחין והמחשבה מזלע גס יש לו נ׳ משמעות תניא ותבוא וזה נמשך מזה כאשר תביא אל הארז להעלות מל׳ שהוא ארן עליונ׳אל האנוח שהיא המחשב׳ אזגם אתה חבזא שם כי הארון נושי נושאיו כמ״ש במיא יעו״ש זכצ זה

הקא למי ששזרש נשמתז מחכמה שנקיא משכילים נחנמה וכנ״ל וזהו שאמר ותבואו אל המקים הזה מאח״ שהגיע! למקו״ם הזה שהוא חכמה ובינת עונד וכבוד לכך ראוי לכם למען תשכילו את כל אשר תעשון מאחר שנקראו משכילים ראוי לקשר המעשה במחשבה וזהו בנחך עשת ואז אתםי ממ1רי ת ע מ ש נצביס היזם כולכם לפני ה׳ כמו ש

זלה״ה במקום שהמחשבה שלן ־ ונזה ננא לביאור קושי כ ה ם שם ה>א כללל זלפח״ח ו ל א

תזס׳ הנ״צ עזשין ואין עושין כהדליניכהוטישב׳סוגי אנשים כמו שכתנתי נמ״א דל בדרשת ייי״ן מאחר שאחר כוונת הלב הדברים אמורים יש מה ב" סוגי אנשים אחד שעוסק בגשמיי ומחשבתו וכוונתו דביקה בהש״י אז הריי/ה עיבד השי׳ית עבוד׳גמור׳ב׳ג״כ שעוסק נתירה ינתפל׳אין מחשבה ז וכוונתו דבוקה בהשי״ת ועליהם נאמר בפיו ובשפתיי כמוני ולבס רחק ממט יעז״ש שהאריך' ונראי} •שזה מש״ה אדם ידאה לעיניס והי יראה ללבב כי צפי *׳יי' עושי ז ט ה ז ׳ כ ז י ב הנראה למי אדס כשעוסק בתורה ז רצונו משא״כ כשאינו עוסה בתורה ובתפלה רקנעסיהגשמי אז נק׳ אין עזשין רצונו כך הוא לפי הניא׳ לבני אדם אמנה • ה׳ יראה ללבב ונגלה לז שזה האדם העוסק בגשמי כוונתוי אז הין עזשין של יחידי סגולה ועושי( כ ח י ר לקשר הגשמי בל תנו רבנ ״ כ ס ה " ן ש ב ז ה י ז ב י ז ה ג י ט י י ה ס כ י ע נ י מ ׳ ה ש

ואספת דגנך לכי שנאמר ולא ימוש ספי התורה י^ל מלים ככתבן וכ״ת ה״נ ז״א כל תורת שאין עמת מלאכה סופה בטילה ת״ל ואספת דגנך הנהג לר! אי־ז יכיל גס כשעוסק בד״א לא ימוש ספר התורה מפיך כמו שכתבתי במ״א ביאור משנה טוב תור׳עם ר״א וכו׳ דהיינו ביאור בכחןעשי; הלל והנה דברי ר״י סתומים אס לפרש כנ״ל או כפשוטו לכך בא רשב״י לפיש דבריו זמא״ח זמא״ח זל״פ זז״ש אפשר אדה חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה וכו׳ תורה 6ז תהא עלי׳ הכוונה אין אפשר צאדס העוסק בגשמי לפנ)א מחשבתו ולדבר, אז בהשי״ת ע״י עסק התירה בעת עסקיו בד״א אלא כשישראל עושין רצינו של מקים צריך שיהי׳ תחלה מלאכתן נעשית ע״י אחרים והוא יפרוש מכל ענייני עןה׳ץ לעסוק בבדידות לדבק בהשי״מ כמ״ש ועמדו זר*ם זרען צאנכם זאז ע״י הרגל זה יוכל לקיים ואספת דג*ן וגם פסוק לא ימוש כר״י רג״ל וזהו.למסיק אביי הרבה ע*ז כר״י דהיינו כמושפי׳רשב״יכזונתז שיהי׳ טוב־ תורה ע־לן דרך ארץ ועלתה בידם והרבה עשו כושב״י לפי שסברולק א לי׳ שיעםזק בתורה לחול ו ר י כ ס שרשל׳י פליג על ל״י זכ יותר מפורש לורוא ״ ח לא עלתה טלם ולזה טאר א

הראשונים

זה זזה נתקיים בידם לורוח אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן ארעי זה וזה לא נתקיים בירס ויש להקשית א׳ לר״י אםינתיג-ידרן ארץ איך יקיים צא ימושו מפיך זכקזשי' רבי שמעין ב״י הלל ב׳ קשה לרשב״י צמה צי ואספת דגנך בשצמא צר״י הזט־ך להתיר ד״א משא״כ וכו׳ ג׳ תירז התום׳ עושין יאין עזשין שיין היא תמזה זכז׳ ר׳ למסיק הרבה עשו כר״י ועלתה בידן וזה סותר מ״ש אח״כ דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע וחזרתן ארעי זה וזה לא עלתה בידן ושם הארכתי וכעת נראה צי לקצר דכתבתי במ״א ביאזר פסוק ראה אנכי נותן לפניכם היזם ברכה וקללה שהוא ביאור

קישית הרמב״ם ותירוצי כי הברכה היא הכנה לעה״ב וכז, ובהצלה הוא מלות הסתפקות שזה מקרי הנהנה מיגיעז שאינו אץ צהעשיר רק במעט עסק נהנה בז והיא פנוי לעסוק ברוחני וכר ובזה יובן פליגתא דר״י ורשב״י ואספתא ימיש ספר התורה וגו׳ הכוונת שלא דגנך צפי שנאמר ל תהמר שהזהיר הפסוק צח ימיש ספ־ התירה שלא יעסוק גררך ארן כלל ז״א רק ואספילגנך תנהיג דרך אר׳ן מעט כדי שיוכל לקיים לא ימוש ספר התורה מפיך משאיכ כשלא יקיי׳ ל״א כלל אז יתבטל גס מהתזר׳וזהזזה לאעלתיבידם כמבואר אח״כ זרשב״י השיב לר״י הא כתיב סתם ואספת .לגנן־ ומיין יימר שהכוונה לקיים מעט ד״א כדי שיוכל לקיים לא ימוש ספר הקדה מפיך רק יאמרו ואספתלגנך משמער אח״ז * ובזה א ו ב שיהא חורש בשעת חרישה וכו׳ וכאשר י יובן ש״ם הנ״ל כצ הנהנה מיגיע! להיינו שמסתפק כמיעט שזה נקיא נהנה מיגיעז משא״כ מי שאין חצי תאיתז בילו לעולם אינו נהנה מיגיעו כמ״ש מהר״ס שיף ריש ועושר אל תתן לי כי ייתר שהוא עשיר הוא ריש מאחר שאין חצי תאותי בידו א״כ דואג יותר שאין תאותז טרי וכו׳ משא״כ הנהנה ממעט יגיעו כדי שיוכל להיות קיים ביראת שמיס אז שניהן בידו וזהו אשריך בעה״ז שאינו יגע ביגיעו שיהי׳ אז להעשיר רק להיות פנוי לעסיק ברוחני לכך וטוב לך לעה״ב וכתירין הרמב״ם הנ״ל משא״כ הירא שמיס לחוד שאינו נהנה מיגיע! כי אינו עוסק בד״א כצל אז שניהם לא עלתה בידו וכנ״ל ולכך וטוב לך לא כתיב כי גס עסק עוה״ב אין לו ומליש כשהוא ירא שמיס ועוסק ברוחני כדי שעיי׳ז יהי׳ לו פרנסה בעה״ז רז מדר משני עולמית כמ״ש הנה אנכי הולך למיח ומ׳ וכהכתי מזה במ״א יעו״ש • ואמנם נבאר שצר הסכיקית הכ״ל ונבאר פסיק פ׳ כי תבוא והבאו אל המקים הזה וגו׳ למעןחשטלי את כל אשרדןעשוןופי׳ רש״י יתבאו אל המקום הזה אחם רואים עצמיכס בגדולה וכבוד זכו׳ ויש להבין מגלן לרש״ילפרש וחבאו אל המקום הזהלענין מעלה ומדריגה של עישר וכבוד ולא הפשיטו ב׳ להבין מהו שאמר׳ סמיכת אתם כצבים למען תשכילו את כל אשר תעשזן ג היזם כולכם היום למי ה׳ וגו׳ וכיאה לי דכתבתי במ״א

ביאור פסוק אמרת אשימה עלי מלך עפ״י מה השמעתי ממורי זלה״ה ביאור פסוק כל אשר תמצא ידך בכחך !עשה לקשר מלכות דהיינו המעשה אל המחשבה שנקרא חכמה כ״ח מ״ה וזהו נכח'ך עשה וכו׳ יעו״ש י אמנם דכל זה היא באיש אשר שורש נשמתו משכ אז יכול להעלות מלטתד שם משא״כ בלא״ה כמו שכתבתי במ״א ביאור מצוה ע ונשמו תשבע דפליגיהרמנ״סוהראנ״דיעויש ביאור ענין זה היטיב וכן מטאר־בתיקוניס תיקוןך״א דף ס״א ע״ב וז״ל וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהו י׳ מחשבה עלאה

ו יושן* י צ בעלו ואין לומר עליו ונעלם ונעלם שני פעמים ונראה לי־ ויצא זה הדרן שחשכ הלי כלברי הטור אלא כזונה אחרת הי׳ להטזר ותמי׳ ני על הב״י שכ״ ועיי בתשובת הדשב״א &י׳ תרי״ג ע״כ א״כ למי שמעיין בלכרי הרשב״א שם יראת ללכוונה אחרת כיון הטור וז״צ הישל׳א והמפרשים כחצקוה היי ואנ*ר הןא הרהג״ל כי לבאלם חשוב מיילשת מתנ כמו לאמרינן גני הילך ענה ואתקיש אני לך וקבלו ואמר הרי את מקודשת וסי דמסקינן לכאדם חשיב מקולשת ה״נ בן הוא והי־מב״ם ל דאינה מקודשת ולא חצקז בין חשוב לאינו חשוב ע״כ וטעמי דמלתא כמ׳׳ש הד׳זמ בשמו צפי שאין כאן גילוי דעת מהאש׳ שרצונה בנתינתה לשם קדושין דלמא לשם מתנה יהבא ול׳כ בחלקת מחוקק ובבית שמואל ללא רצתה להתקדש לאדם חשוב יעו״ש נמצא לל׳ז מ״ש הרמב׳ים נתנה היא ואמר הוא אינה מקורשת ולא חילק בין חשוב לאינו חשוב האמת אתו עמו דהואס״ל כן משום דלא אמר׳ זאתקל' אני לך ואין כאן גילוי לעת כנ״ל משא״כ בפ״ה שם כ׳ הי־מב״ם בפירש אמרה זאתקדש אני לך א״כ שפיר מצא מקז׳ שם לחלק בין חשוב לאינו חשוב כיון שגילוי דעת הי׳ שרצונה להתקדש ובאמת כך מחלק התם הדמב״ם כנ״ל ועתה לפי הוצעה זז פשוט שאין מקום להתלונן על הטור די״ל רהטור הבין דהריף זהרא״ש ם״ל כהראב״ר דאף אם לא אמרה זאתקלש אני לן אפ״ה היי מקודשת זלכן ל הטור שפיר דרן מתלוקתמיל וראיתי בס׳ מעיין גנים שכ׳ קרוב לדברי ג״כ דדן הנ״ל זהנאני ונראה סמן לזה שהרי בסי׳ ל׳ט כ׳ הטור דין הילך מנה ואקדש לך אס הוא אדם׳ חשוב וכו׳ ויזקשה עציו למה כפליה לדבורי׳ שהרי כבר כז א״ו דהכא איירי באינז אמר׳ זאתקדש לך ולכן בסי׳ ל כ׳ בכאן דרך פלוגתא הרמב״ס עם הריף משא״כ בסי׳ ך״ט שאמרה(אתקדש צך זזה מקודשת אציבא דל׳ע לכך כ׳ שם עו׳פעס אחרת להורות באמרה ואתקרש לך מקודשת אליבאע וזה ברור * ופניתי אני לראות מוצא מקום לדבריהן ל ל דמר מדמי להילך וכו׳ זליכא מלתא בפוסקי׳ ללא רמיזא בש״ס וביטתי בדברי הש״ם ?ראיתי מקור א׳ נובע שמשם שניהם נובעים ממקום א׳כל א״ לפי סכרחו והוא לאי׳ בפ״ק לקדושין ד״ה כיצד בכסף נתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי זה מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה הריני מקודשת לךאינה מקודשת מתקיף לה רב פפא טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אימא סיפא נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת הא נתן הוא ואמרה היא מקודשת אלא ה״ק נתן הוא (אמרה היא נעשה וכו׳ ואבע״א נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא יאמרה היא אינה מקודשת נתן היא זאמרה היא מקודשת מספק זחיישינן מדרבנן ובתו׳ בל״ה הא נתן זכז׳ מה שלא הזכיר כלל מחנה היא יאמר היא משום ללא פסיקא לי׳ דלפעמים מקודשת באד׳ חשוב כדלקמן ע״כ ביאור דבריהן דמה ללא הקשה דיוקי אהדדי מתנה היאז יאמר הוא דמרישא משמע דאינה דמקודשת ומסיפא משמע רמקזדשת לכך כ' תי׳ דישא אינה לאוקמי רישא באינו חשוב ולכך נתנה היא זאמר ס מקודשת דאין כאן נתינה כלל וסיפא איירי באדס חשוב ולכך נתנה היא ואמרה אינה מקודשת אבל נתנה היא ואמר הוא מקודש׳ דהוי כאלו נתן(אמר זכיכ הרין בע״ק דקדזשיןא כלא שופ זמהצעה זה הוכיח הראב״ד ראם נתנה. ס אמירה ואמר הוא אפיה מקודשת יראי דאצ״כ ק׳ קו״ החוס׳ מה שלא הזכיר כלל נתנ׳היא זאניהזא וכית משידלאפםיק׳ ליה א״כ איכא לאוקמי בחשוב ואינו חשוב כנ״ל אי איתא

ט מתנה מ

בן' &1רת ה־אשזצים עשיתורתן קבע וצו׳ משא^ רירית האחרונים עשו מלאכת! קבע וכו׳ שטעו בכוונת ר״י לפרש כפשוטו זלבך יה וזה נא נתקיים בידם ני כזונת ל״י הוא כמו שפי* בו •רשב״י הנ״ל והבן י ובזצ מבזאל קושי׳ התוספות ואספת דגנך עם לא ימוש אז עושי} ואין עז8ין כי הלדיןא אץ עושין ובזה י נינהו משא״נ ואספת דגנך לשוד נ מבואר קו׳ המפישיס . שהקשו דמיקי רשב״י פסוק ואספת למך מיירי באין עושי{ רצונו והא כתיב בהתחלת הפרשה ותיה אם שמוע תשמעו וגז׳ ולדבריצו מבואר זהבן ובזה יובן שיכה ישראל ער ה׳ אלהיך תמלה יתבודד ויפריש מכל ענייני עוה״ז לדבק בו יתברך כסברת רשב״י הנ״ל וזהו שאמר שיבה ישראל עד ה׳ אלהיך תחלהואח״צ בהמשך הזמן שהורגל בדביקות השם יתברך אז קחו עמכס דבריס ר״ל דברים הגשמיים לדבק הגשמי ברוחני ובזה ושובו אל ה׳ וכמ״ש בתזר׳למען תשכילו את כל אשר תעשון דהיינו בכחך

עשה זהבן•! זו מקומה ברף פ״א זמחמא איזה מניעה שהיה ך ל א $ בבית הדפום נדפסה התשובה קודם השאלה ״ דעת י יוסיף חכמה חכם יוסף ודורש

.. י דורשי חמורות דורשי רשומות רשום בכתב אמת חתום תורה בלמידו שפתי ישני׳ ששוני׳ שפת פרח שישן חדש וישן מעלה עשן ענן הקטורת מקטיר מבפנים ונכנס לפני ולפנים ופתח וירש בשבעים לשח לשון זהורית אשר קשר בראש הסלע הר גבו׳ ועןרענן יפהק בתורה שלו כהלכה אוריי אעם שלו נכה ה״ה ס ו .מראה עב המר.״הג החריף אזילשןאמזפצ' ומופלג ר •ארוני מו׳ הי יוסף דזכהן ל ל מ כצ דבר סתום מלק כשצג מו

׳ למדאי נרו יאיר י שבתי בבית ה ספר טור אבןהעזר שנה זוילםדר בשמן זית זך בםי׳/״ך בטור חזות קשה הוגד לי מה שהקשה הב״י על הטור וזה לשון הטור סי' ן״ז נתנה היא צו כסף ואמרה הריני מקודשת לך בזה אינה מקזרשתיואסנתן הוא ואמרה היא אםהי׳מדבר עמה עצ עסקי קדישין היי ודאי קלזשיןזאם ילאן הוי ספק קדושין ואם נתנה היא ואמר הוא הרי את מקודשת לי נמה שקבלתי ממן אם הזא אדם חשוב מקזלש׳שהיא נהנית במה שמקבל ממנה 0יו נתן לה ש״פ ואם אינו חשראינה מקידש׳ והרמב״ם ז״ל כ׳ נתנה היא ואמר הוא אינה מקורש׳נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק וסברא ראשונה הוא סברת רב אלכם והרא״ש ז״ל ע״כ וכ׳ הב״י זזה לשונו כיון שראה לבינו הטור שסתם הרמב״ס דבריו וכ׳ מחנה היא ואמר הוא אינה מקודשת עצה על דעתי דלא שאני להרמב״ם בין תשוב לשאינו חשיב ואין ספק שנעלם ממצז מ״ש הרמב״ם בפ״ה וז״ל אמרה לו הילך ליצר ואקדש אני לן ולקחו ואמר הרי אח מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממן אם הוא אדם חשיב מקודשת א״כ אלז ראה אותן ה״ל להבין דמ״ש בפ״ג לאינה מקודשת איירי באינו חשוב אבל גבי חשוב מקודשת זסמן על מ״ש בפ״ה ועור קשה על הטור כיון רלא ראה דנריהרמב״סוכז׳ ועוד קשה שכתב הטור נשם הרמב״ם י נתן הןא ואמרה היא מקודשת מספק נראה ששברא מחודשת היה בעיניו מהרמנ״ם יהא גם הוא פשק כן בםמזן זאין בזת מחלוקת בין הרי״ף והרמנ״םל ובעברי עד״ז נרתעחי היאומן כי יסופר על י ל ע י כ ז

רי לי׳ תורת משה זכי ואין אפשר שראת מיש הטור מהי פכ״ג ולא ראה מ״ש נפ״ה כמה רחיקתא מדוכהא כלן זכז׳י שני׳ אין אפשר שלא ראה הטור דברי ש״ס ול י ובפרט ק

נשם הרמנ״ם ונזדאייראוי לכל מעיין שישפי נצדק להמליץ

- צן פ1תז.יושן*» &1יען ^ מ ן י ו מ י * * י * י * * ft* ממצה היא בלא אמידה ואמי היא אינה מקודשת אף באלם ליוקי לרישא ככ״ללפן נת;ההיאןאמרה כרי תשוב אסכן לא שיין תיח תוספת תנ״צ לאין אפשל מדכדעל^ושעאנמי לאזהמי סיפא בא־ס חשיב דהא אף האדם חשוב לא מסעי היא אן תת תינה מקודש.! ־:ת;תן הזה אף שתמ־ה היל! נמנה קיא ואמר הוא ומדיוקא משמע למהני ממה היא מקדשתכיון להזימרב•-' עגע״קיננ״צאי׳כה״. לקצר ואמר הוא א״כ נשארה קושי׳ אדזכתי׳ להיל לאקשוי רישא וכמה צי ותמיה ה ח ת; ז ודתיןהכךתא הזאת צא כלו וםיפא ציווכא זו אצ״צ לבאמנ/אם נתנה היא זאמרהיאאף צתרייי כצגלין מדכי־ עמה ע* ע P אלא הברייתא הזאת שלא אמרה היא כלצ מקודשת ולאי בחרם חשוב א״כ יש רכה צמרות צני עול מטעתt טן דיני ריש^ צסיפא והיינוום׳ ספיקת מתן הוא ואנדזהית לכן הי ציין להחיין זאמרין לאולמי רישא וסיפא כחשוב ואינו חשזנ זלק״מ קו, הת זהו סברת הראב׳׳ד ז״צ זקיצ והרמב״סלנםק דאינה היא צהודתח^ז נתנההית «חמרה היא אינה מקודשת האזת וח^-ה תיא הוי זכ״ת אכתי ק' איך אפשר ו יש צו הוכחת אתית גם כן משיטת זו «ןן ה מקודשת במוצא זת ל,ר על התרצן דחידש עוד מצי עתא צומר רמש״ת החרין זהמרה היא להורות עוד מציעקא ריש ו ש ת ה « , ש י י < ר להייכו מששת לרבנן דםפק מקודשת מהא דאמרי׳ כ״קדף םפיקא כ;׳׳נ הא אף תי הוי תני כקיצור אבצ היא שנתטן ד׳ ע״ב אי כתיב ויצאה חנם ת״ת היכידיהב׳איהי צדדיי אינה מ,ורשת ג׳יכ מיכת האי ספיקאלוק ותשכח ליש דרשתו לא הזי קדושין לכן כתיב כי יקח ופירש תוספת להקשית ג״כ דיוקן אהדדי כנ״צ אלא ודאי צריך צומו וצרי*־ לזמר ל •הבי צלילי׳ נאו לוקא שהרי אביה מקבל למזריכיתלשין חיןרחי׳׳איכ הלרא ק' צדוכתי׳ז״א דאי *לושי״ קנא רונה גומר יאמרה ע״כ והקשה בעל עצמות הוי תני בקי כזר אבל היא שנתנה ותו לא אז לא הוי יוסףח״ל נראה מדבריהן דהיכאדנתן הא ואמרה היא שמעי ׳האי לינא בספיקא בנתן'היא ואמרה היא זהיאררש״י

^!<נךמס:קאלן איזה לשוןן והוי סטקא נמצא לל׳זאי הזי תני בקיצור אבל ן דבריהם יבין זישכיצ שצא כיוונו התי' תפוש ע י צעתול ענעירן לזה כמי שכתב בעצ ע״י הנ״ל ומוכח מכח דבור חוסכת היא שנתנה אינה מקודשת לא הזי שמעי׳ בנתן היא ואמרה הסמוך כי״יקח וכו׳ ופירש התוספת הוא כפש׳טז זדו״ק < היא דםפיקא הזי משוס להא עיקר הספק האיל זיש כאן נמצא עכ״ע מיכח למדאירייתא לא הוי קדושין כלל בנתן משמעית שני לשונות כי יקח וכי תקח ומיל וטי? להוי היא ואנדה היא מדכתיב כי יקח א״כ מהיכי תיתי לעלית סתם לן תנא דכרייתא אבל היא שנתנה ותו לא משמע אף ע״ר הזרנן לתדש עוד מציעתא דהיינו חששא שתי ׳ אמירה ממנו וכ״ש ממנה אפ״ה אינה מקזדשתא״ה לרבנן מכח קושיא רישא וסיפא ומש״ה חידש החרצן משמע נתנה היא ואמר הוא מקודשת והרי גם כאן גחנלזה מסלץ ׳ ' ה א r ו 'T ט , ' י ״ ה א ״״י ף h י ׳ S p א הוי כי עוד מציעתא דהיינו חששא דרבנן כיוןדמדאזרייתא לא היי ה* מ צא חששו לזה ואינה הברייתא ואם יש משמידת ני יני אינה מר׳ידשת 6 ?ליש? כלל אין שים הפק גם ר« שט לשיט׳ כ׳׳נ מקודשת ודאי ומהיכן נראה להתרצן לעשות מציעתא כזה ה״ה מתן היא וחמיה ה א ג כ ^ר . ־ יכאמוז י ' צ ר נ כ ן י י י י ה י 5י \ א ה מיזישת P ה נ זכ״ת משום לקשה לי׳ דיזקא דרישא וסיפא אהדדי צכן אftvpo הוצרו לתר׳ן כזה י״ל ללק״מ ליש לתרץ ולאוקמי רישא הש״ס רצה להורות לה־כא דיש משמעות שזי לשיני׳

י לכן האריך באמרו אבל היא שנקנה ואמרה היא ן באינה מדבר עמה על עסקי קדושין מתחלה לכן בעינן הח היא ויישא 1 י י ס נ א י נ ש י א ל ר ל ח נ ה ס ל ז ש א הא נתן הוא ואמרה היא אינה.מקודשת מקילשיז מ ז נתן הוא ואמר ה וסיפא איירי במדבר עמת עצ עסקי קדושין צכןנתנה דמ-,ודשת משום דהכללישנא דכייקח הואהאהיכא 7י& היא ואמרה היא אינה מקודשת הא נתן הוא ואמרה היא משמעית שתי לשנו׳ ספיקא היי מדרבנן דיקא י אפם׳ מקודשת זנמ״ש הרא״ש אם נתן הוא ואמרה היא והיו אכתי לא פלטי מחוא ואניצי קי מכלן להתרצן האי מציעחא מדברים על עסקי קדושין מקודשת יער׳ש טעמא וכ״כ זכ׳־תמכח יהיר לשון הללי״ל דהברייתא האריך הטור ז״ל בהדיא יעו״ש וצרין לזמר דבאמת התרצן לכוונה להשמיענו עזר לין א׳ דהיינו באדם חשוב הוכיח דע״כ הני רישא יסיפא אתי לחלש עוד מציעהא מתנה היא ואמר הוא מכח דיוקי רישא וסיפא דמדשא לחששא דימן דאל״כ אלא רישא וסיפא כל חדא במילא משמע נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת ומסיפא משמע אחריתי ולגופא איצטריןרישא וסיפא לאשמעינין דהייגי דמקודשתמ״ל וע״כהוי צריך לאוקמי רישא באינו חשוב רישא באינו מדבר על עסק קדושין ימ״ל א״כ קשה לזה וסיפא בחשיב זכמ״ש התר ואי חני בקיצור אבל היא שנחנה ה״ל לקצר בברייתא בסיפא אבל היא שנתנה אינה אינה מקודשת משמע אף דהי׳ אמירה ממנו זכ״שממנה

מחדשת למה לי שבת יתר יאמר" ה היא דהא ודא• א;יפ״כ אינה מקודשת א״כ ליכא תו למירק דיוקי הביל האיא דמעות הללו לשם קדושין נתנה היא יאמר הוא משמע מסיפא דמקזזשתדהאםיפא דבעי אמירה לגלוי מלת הן ובודאי צרין להיות אמירה כאן מאיזה צד שיהי׳ גופא איירי בסתם אמירה ומשמע אף דאמר הוא וטי נתנה אסכן למה לי כלצזאמיה היא ואפילו הכאהזיקשה היא ואמר הוא ואפיה אינה מקודשת והוי ממש כמי דיוקי ליוקא אהדדי דמרישא משמע נתן הוא ואמי היא מקודשת לרישא ולא לשה תי דיוקי אהדדי לכן תני במפורש אבל היא הא אמרה היא אינה מקודשת ובסיפא משמע נתנה היא שנחנה י •ימיה היא הא אמר הוא מקודשת ומרישאא אינה מקודשת משמע איפכא וצרין לאזקמי בחשיב זכנ״ל א״כ י ה ה נ ח א מ מ ע ת ט מ ל ן ק ה מ נ ^ י ט אף דהי׳ אמירה הן ממנו הן ממנה מאיזה צד שיהיידהא לכן מאיין זאת הברייתא דהרתי שמעית מ׳ אם נתן הוא י פ ק א ״ א קאמר טון דנתינה שלה היי לכן אינה־ חרא ראם מדבר עמה על ע מ י ם

ע אמירתה שום דבר ר ג ת הא נתן היא ואמירה הי׳ אף ממנה וכ״ש ממני ואמרה היא מקודשת וקמ״ל דלא מ ש ל ן ק מ

ה מקודשת א״כ משמע נתן היא ואמרה היא מקודשת יקשת ״

r s rav ת ר 1 ן & ב

שה מוכח מכת דיוקי שהקשה רב פפא זכמ״ש תרא״ש ועור שתרצה בקדושין מלכתן־ לה אחר שדברו עליעיסקי קדושיך יזמעית מניה דאם היא אדם חשוב ונתנה היא ואמר הוא משא״כ נתן הוא ואמרי היא א״כ נתינתי הי׳ בשתיקה ואיני מקילשת וזה מוכח מנח ליוקי תום׳ הנ״ל א״כ הדדא קושי׳ ידוע למה נתן אי לקדושין אי לשם ד״א א״כ אף במחגריס• ללוכתיה הלל מכצן להתדצן לחדש עור מציעתא אח״כ על עיסקי קדושין מהיכא יש צנו הוכחה שהשני׳־ לעשות חששא דרבנן ליהא מדאורייתא ליכא שום ספק ננ״צ לדברי׳ גם הוא לכן מספקא לן אם הסכימה בדעתו אם? לזמר דאם נתלהיא ואמ׳ הוא אינה מקודשת לאו משא״כ כשחזל ואמר התקדשי לי או שאמר הן אין לן י & ע״כ צ אף בארס חשוב משוס דלא אמרה יאתקדש אני לן ואין הסכמ־ן גדולה מזה ומזה יצא לנו הפיסה על מ״ש בס׳ ביתת א״כ לא צרין להארין בשביל זה בסיפא שמואל סי׳ זה ס״ק ן״ב אהא דכ׳ הש״ע ואם ענה הבעל הן ע כאן גילוי ך דאינו נפקא מיניה לרינא כלל א״כ נשאר לני דינא חלא הוי ודאי קדושין וכ׳ ב״ח היינו שהיו מדברים חחלה עצ באס מרבלים עצ ע״ק וכנ״ל א״כ אי ס״ד דברייתא אתי ע״ק ואינו נראה לי אלא מה שענה הן הוי כמדברים על צאשמיעינן דין זה דמדצר׳ על עסקי קדושין הזי ליה לקצר ע״ק עכ״ל ולי נראה דמה שאמרה היא הוי כמדברי׳ על בברייתא כליל אלא ולאי דנרייתא אתי לאשמיעינן עוד ע״ק ימה שענה הן הסכמה ואי כסברת בית שמואל דיענית מציעת׳ דהיינו רישא וסיפאאיירי בוודאין ומציעתא איירי הן. הוי כמדברים על ע׳׳ק א״כ הסכמה מניין להא הדבור

בספק ( ובאמת ק׳ על הרא״ש דאיהו ס״ל מתנה היא על ע״ק הי׳ אחר הנתינה אלא ודאי שהן הוי הסכמה• • ואמר הוא מקודשת בארם חשוב כנ״ל א״כ יש לאוקמי רישא ואמירה שצה הוי במרבדי׳ על ע״ק וצא כבית שמואל

וסיפא בשני דיפייהג״ל וכצ״ל א״כ ק׳ מכלן לתרצן לעשות הלל וק״ל • מציעאא הנ״ל וה״ל לאוקמי מתני' בתרי גווני הלל C ומעתה לפי הוצעה זו יש לפקפק בדבר

ומעתה יפה דן הרמב״ם מתנה היא ואמר היא אף באדם התו׳ של משוס דלא פסיקא ליי חשוכ אינה מקודשת וזה יצא לו מהוכחה שכתבתי כ״ז באר ופו׳ ויש לאוקמי סיפא בחשוב היסב וזה בחר וק״ל * ועדין חל עלי חובת ביאור וכ״פ הרין ק׳ אין אפשר לאיקמי סיפא בחשיכ ולכן כתני* לבאר לפי שיטת י\־מב*ם דס״ל מתנה היא ואמר סא אף היא ואמר היא מקודשת ק׳ כיון מתנה היא ואמ־־ה היא באדם חשוב אינה מקודשת א״כ נשאר קו׳ הי־ןזס׳ אלזכתיה בארס חשוב הוי כאלו נתן הוא ואמרה היא לקבלתו זהו ל־ה״ל לריפ להקשית דיוקי אהדדי מתנה היא ואמר היא ותו נתינתו לידה א״כ אין אמרי׳ דאינה מקודשת כלל הא בנתן

׳ תו׳ הנ״ל כאשר ביארתי והנה מתחלה אניפף היא ואמרה היא איכא לשפוקי שמא הסכי׳ או צאו זכגיצ י לא שייך תיה רגבי אדם ת:וב אם ידי לבאר מה שיש לפקפק בתוספות הנ״ל ומתוכו יתבאר ול׳כ בהדיא בחלקת מחוקק ס״ס ז לך דיש לאוקמי קו׳ תו׳ הליל לשיטת הרמב״ם באופן אחר נתנה היא ואמרה היא וקיבל בשתיקה הוי כנתן הוא ואמר*

ויבואר ממילא דהרמב״ם הוציא דינו ממקורו הנ״ל והוא היא דםפיקא הוי זעו׳ במ״מ ל׳א עכ״ל זעו׳ רכ״ש הוא • דאי׳ בדף ז׳ ע״ב בעי רבא הילך מנה ואתקדש אני לן מהו דאיכ' בניד ן זה לספזקי אי הוי קידושין רמה נתן הוא ואמר׳

ופי׳ רש״י זכשקבל אמר הרי את מקודשת לי ונו׳ ומסקי׳ היא כשקבלה ממט הריני מקודשת לך הוי אמירתה כמדבר ׳ באדם חשוב מקודשת והנה ההכרח שהכריח רש״י לפרש על ע״ק ל׳פ הר״ן א״כ הוי דבור על ע״ר! נתר הנתינה דווקא כשחזר ואמר הוא התקדשי לי וכו׳ משוס דחזינין אפ״ה יש לספק שמא הםכי׳ הוא לדברי׳ או לאו וכמ״ש מדנפשוט האיבעי׳ בארם תשוב למקזדשת דהוי כאלו נתן הר״ן פללקמ״ן כ״ש מתנה היא יאמרה הי׳ זאח״כ קיבצ הוא ואמרה היא אכתי למה יהיה מקודשת הא אין כאן היא הקלזשין ואז הוי הנתינה לקבלתו זהו נתינתו א״כ הוי הסכמה ממנו זכמ״ש הר״ן מובא בב״י סי׳ זתדלמה אמירתה פמדבי על ע״ק קודם נתינתו דעיקר נתינה מידו בנתנה היא יאמר הוא אינה מקודשת כלל ובכהן הוא ואמר׳ לידה בעינן ליש דיש סברא לומר שהסכי׳ לדברי׳ שהרי קבל היאחיישינן משוס דבשלמא נתן הוא ואמרה היא כמן אח׳אמיר׳עלע״קועויל׳שהואמההתםנחןתחל׳בשתיק' שכשעתנתינה אמרה היא והוא שתק הוי כמםכי׳ לדבריה ואיני יודע מה גילוי דעת יש שלקדושין נתן או לאו רק מכת זכו׳ ואע״פ שלא פירש ה״ל כמדבר על עסקי קדושין(משו׳ אמירת׳שאמרה היא הריני מקודשת וכו׳ מוכח שקבלה לשם רזה שאמר' ואתקדש אני לך היי כמדבר על ע״ק זכ״כ הר״ן קדושין והיא שתק ואפיה יש לספק כלל ליש בנתנ׳הי׳ ואמי' ואעתיק לקמן )ונתן ולא פי׳ דיו דקי״ל כר׳ יוסי הלכך י״ל ואתקדש אני לך א״כ הוי גלוי דעת שהמעות הן לקידושין להוי כנתן הוא ואמר הוא אבל אם נתנה היא וכר יעו״ש • נתנו מנח אמירתה זא״כ כשקבל היא אח״כ ודאין הוא לשם קדושין א״כ באם נתן היא ואמרה היי איכא לספוקי אם הסט׳ מסתמא לשם קדושין קבל והוי מת לדברי׳ אם צאו א״כ ק׳ למה אמרו כאן מקודשת כמן ואין לך גילוי דעת ייתר מזה כ״שדישלספוקי א״כ דהוי נתן הוא ואמרה היא כיון דאיכא למכוקי אם הסכים למה אמרי, מתנה היא ואמרה היא באדם חשוב דאינה כנ״ל ועי׳ דהוי כי יקח וכי תקח וככ״ל לזה פי׳ רש״י וכשקבל׳ מקודשת כלל אין לך ספק יותר מזה א״כ איך אפשר אמר הרי את זכז׳ אין לך הסכמה גדולה מזה וה״ה לאוקמי רישא וסיפא בגופא זו שכתב החוספת לעיל( ימה 'באמת אם אמר רק הן כשקבל ג״כ מקודשת דאין צריך רק מאור תמי׳ לי על בית שמואל שכתב במהודורא נתרא הסכמה וכמ״ש הטור בשם הרמ״ה יעי״ש וכ״ת כיון דהאי בס״ק ן״ג גבי אס נתנה היא ואמר׳ היא באדם חשוב והיל הייני מקודשת לו 'שאמרה היא הוי כאלו מדבר עמה על מדברי׳ על עיק דמקזדשת וכי׳ דהוי כאלו נתן ע״ ק תחלה וכפי׳ הדין א״כ ק׳ למה אס מדבר עמה על ע״ק היא יאמר הוא יעו״ש מלתא נטעמא ומסיק מיהו כתו׳ע P עליל לא ידעתי וצ& המתי ונתן אפי׳ בשתיקה דיו כר׳ יוסי וכאן היי כאלו מדבי עמה בסוגיא זו לא משמ עלע״ק ונתן בשתיקה למה יהי׳ ספק קדושין ז״אדהא בפשטי תו׳ דאיירי מזה דהא לפיס רהיטא איירי תז'? עיקר גילוי דעת שמסכים לדברי׳ א״כ בשלמא באינו מדבר על ע״ק שאין לך מזה שוס רמיזא בתו׳ כ י ע ב

בשמדנריס תחלה על עיםקי קדושין זאחיכ נתן לה אף א״כ לכך נתנה היא יאמר׳ היא בחשוב לא מקודשי דהויליי לעת ייתר מזה כנתן היא יאמרה היא הא אם היו מדנרים חחלה על י מתיקה היי כמסכי׳ לדברי׳ יי)י1 ל1 ג

ע״ק

1WteJ*FSK ן * ^ ' ( * &5יר*וריןלו&י ^ הרמנ^ס1׳צרהאי וכן ל־1:י{ >f;rr קאיאכזצתי ליט״ דכולהז שייכים גם במכייה והת ל״ת כ׳ בכאן כלום לפיל קיישין והא לכ׳ דין ערל ששימן על מ״ש נהגנו r אישות־ גמ בכאן דהיינו. האומר צחטיו תן:שן* לפצעי ויקנה לן ש וכי׳ מ מצתא בטעמת דתי נא הוי ל כצצ ל״א גם הוא ם״לu האי וכן צעדן ממונא משמ>0 r n ת tvt פהריף יה-א״ש ם דצא סביר׳לתז דיני׳אצו אצל נ>;ירא א״כ ה״א דגם הרמל׳ ס׳*ל כן לכן ל ר>ן זה לגלוי לנו לצלילי' גם במכירה שייט"ו ישומזןעלמ״ש בהלכות' ה צ ט ל א ל ע דינים אלו לר ופשוט זזה־ ידוע בתרצה מקומות כמו קדוש ן rn טו שיגזא״בלמזכב״יזא׳׳ת לפורטן וראי' מוכרחת לזה שהדי ה*מב״םלגביתן מכהיילפלזניי ואתלןלשאנילך להיינו כשאמר צה הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממך לאי לא חמר ה״צ כתן הוא ואמלה היא והוי ספיקאוכיכ הר״ןן ד ד הל״ן לנראה לאמירה שיאמר לה היא אין צ ולעו משום דהאי ואתל, ״ש אני לן והוא נתן על פיה לא גרנ4

ממדבר עמה עצעסקי קדושין דמהני אעפ״ישלא׳.הוא , פירש ולא דמי לנתן הוא ואמרה היא. שאני התם מתן חחצה ואין לנו הוכחה שבתורת קדושין נתנו אלא בליטרה

על ע״ר, אבל לכרי ר\מב״ם עירן עכ״צ ביאור לבריןים ת ה בשלמא נתן הוא וא״־דה היא זא־ק־ש אלי לו אע״ג י

ג״כ אעירה דידה כמדבר על ע״ק י״למשוםדהתס חח;ה בשתיקת ואח״כ דברו על עסקי קדושי׳ ביהלאמהג*ה ר מ משא׳יכ הכא הזי אמירה '$ילה קולם הנתינה יהיא א החלה ואתקדש אני לן א״כ הוי מדברי׳ על עסקי קידושיהה ״ ב א ט קודם הנתינה צהל כי יהיב אלעתא לקדושין י מעתה חזינן בכאן דהרמביכ פוסקלאפ״ה צייךשיאמר הז7יןצ לה התקדשי יכו׳ וציין לזמר משים דתע״פ שנתן לפלוט ע פי ציוויה אעל׳כ ליכא הוכחה שהםט' לדברי׳ לקלישי! וכמו שמסיק הר״ן בשיטה ז־ו וז״צ בשלמא כתן היא יאמר הוא והיא שתקה שתיקתה מורה הסכמה שמתיד שהיא נאםרלז לאיש אחר אי איתא דלא נירא לה הי׳ לה למחית אהל האישיכך ה כיון דעי באי למכס׳ אחריתא הזי נםיב לא איכפת צי׳ ל אעיפ שאינו מסכים שיתק א״כ יש ספי! אם הסכים או לאול יעי״ש על׳ אע״פ שנתינתו מורה שהסכים לדברי האשה יט׳ א״כ מעתיע״כ גבי שד׳צריןלומ׳ג״נ הקזנ״גט תןמנה לפלוט ויקנה לן שדי צרין לזמר שדן קניי'.לי בהנאישנתתי לפלזנין לזה הוכחה שחפץ הקונה בר..זכמ״ש על פין וכו׳ שהרי צד רמ״א בש״ע סי׳ קין ס״ד יעו״ש זלהרמב״ס לפי הוצעה וו שכתבתי אין כאן הוכחה בנתינתו ^א באמירתו הוי הוכחה זאנןנעינןהזכח׳שיחפזזבה א״כ ע״כ באמ׳צריןאמיר׳מהקונ' א״כ ק׳ למה לא כחב הרמב״ס במפורש גבי חן מנה לפלוני ויקנה לןשדי שיאמר הקינה למוכר שדן קנוי׳ לי בהנאה זז:י להן6'הלבר, מ ן דהא אמיר׳ ככה מעכב אלא ידאיצרין לל אשר דברתי מקודם שהרמב״ם סמן עצמו בכל עניניי ע מ״ש בהל׳ אישות זכ׳ כאן זה התחלת הדין רק דרן רמז. בעלמא לגלוי לנא דלא השמיט האי וכן לענין ממונא כמו

m.שהשמיטו הרי״ף זהרא״ש וישמע חכם ךוסיןיצקח צלמול י מכירה וכלל. נ ד מדיני׳ אלו הנאמרים אצלקדושין ל ויפה כיח הטור שלבח״מ סי׳ ק״זאמר המוכר ללוקח תן כסף..ו ל, זאמר לו יקנה צן שלי ג ת ג י ן ל ע מ ק ן ת $ כ נ ק ^ ן

נכסף

ע״ק באמת יש לומר דאף תוספת צעדה בזה וצ״ע • והנה אחרי האי במהדוראקעא אחר כתבי זאת זשסכתכ בלשזן זה זז״ל ואם הוא אדם חשוב ונתנה היא יאמרה היאכ׳נח״מ דהוי ספק מיהו בתו׳ לא משמע לכאורה כן ויש לדחות קצת.עכ״ל • לפי נוסחא זו יש מקים בתו' לזמר דאינה מקודשת כלל זאעפ״כ גממם הוא רמת של לכאורה וגם מה של ריש לדחות קצת לא ידעתי מהו הדחי* זמהו האמת טין לזה הוי לכאורה ולשיטת הרמי״ם בתיר^ קו׳ תו׳ שאכתוב לקמן יש מקום לימי־ רנכה״ג אינה מקודש׳ זאפשר עזרלומררמ״שבס׳ ב״ש ויש צרחות קצת אם לא ע״פ מ״ש לקמן בשם עצמות יוסף וק״ל ) אחר כל אלה תפשתי באמתחות הפוסקים ומצאתי בם׳עצמזג(יזסף קרוב לקו׳ הנ״ל שיםהואקיהז בדברי תו׳ הלל ותנאני והנה מצאתי שם את שאהבה נפשי בתירוצו זז״ל ונראה דצא אמרינן לנתינתה צאדם חשוב חשיבא מלתא כנתן הוא אצא לוקא כשדבר הוא לה וקייס חמ־י' דהשתא יקרה הי׳בעינז אינ בקבלתי צ חוד f בלי אמירתו• לה אינו נתשב כנתן הוא להכלצ וכןלל על׳ל והנה אף שסברא זו אינו מזכרת מכצ הפוסקים מ״מ לדברי הרמכ״ם הוא מוכרח לומי כן וכדלקמן שהיי בח״מסימןק״ז בטור ונש״ע תאומי תילן מנה ויקנה לך שדי אס הוא ארם חשוב קנה ולא הוצרך שם שום אמיי׳ שיאמר הקונה למיני תקנה לי בהנאה זו שקבלתי כמו דמצייך כאן ובשאר קניות מצריך התם אמירה יעו״ש • זלפיסכית בעל ע״י הלל מה לי הכא ימה לי הזם כיון לאמייתי לא הוי כנתן א״כ הוי צריך אמירה גם התם שיאמר הקינה שדך קני׳ לי דאל״כ אין התם נתינה ואנן בעינן גבי שרה ג״כ נתינה מיד הקינה למיכר אלא ודאי ללא מועיל סברא זו שיאמר כך אלא אף בלא אמירתי ג״כ הוי קבלתו כנתינה יהא למצדיךהכא אמירה יעי״ש בבל״ה אבל הרמב״ם ע״כ הפס סברא זז כמי שאבאר והוא דאי׳ בדף ז׳ ע״א הן מנה לפלוני ואקיש אני לן מקודשת מדין ערב תן מנה לפלוני זאתקדש אני לו מקודשת מדין עבר כנעני אמר לה הילך מנה והתקדשי לפלוט מקודשת מדיןן מנה זאתקדש אני לך זכו׳ אמר ל שניהם נעי רכא ה לנא וכןלענין ממזנא פירשרש״י כמו תן מנה לפלוני, וקאי אשלשתן דיני׳ הנ״ל 'דשייכין כמכירה ט ז יעוישול הרין ולפיכך לא פי׳ רש״ידקאיגם אהילךמנת ותקנה לך שדי באדם תשוב רסמיך לי׳ משו׳ לרבא גופא ספוקי׳ מספק׳ ליי לענין קדושין ואיך אזמר וכן לעטן ממונא גם אזה אבל לדידן דבאדם חשוב מקודשי משמע דה״ה לעטן ממונא וכן הוא בב״יסי׳ק״׳ן והריף השמיטו לזה וגם הרא״ש ולא ירעתי למה זהרמלס כ׳ בפ״ה מהלטת מכירה האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה לך שדי קונת מדין ערב ע״כ ולא ידעתי למה לא ל מדין עבד ומדין שניהם ושמא הוא סובר דלא ילפי׳ מעבד רק לענין קדושין ולא לענין מכירה ע״כ וב״י נח״מ סייק״ין קיהה על תיר׳ןזהזתירזשםתירזאחד לבגירסתש״ס דהרמב״ס היי כתב האי וכן לענין ממונא תיכף אחר מאמר חן מנת וכו׳ יעו״מ י זלפעלד נראה דשניהן דוחקין זה את וצי-הצעיר נראה לחח בפשיטות דהא לכאורה יש עוד להקשות ראכתי קילפי תירוצי שלהם למה לא הזכיר הרמב״ם דין הילך מנה זיקניי ל7 שדידלרנא ל״ק משוס דרבא גופא ספיקי מיספקא לי׳ כלל משא״כ לדידן לקי״צ דנאדם חשוב מקידשת זכמ״ש הרמב״ם־גיפ׳ נל׳ה מהלי אישית והעחקתי לעיל לבאלם חשוב-מקודשת א״כ למה לא הזכיר זה גבי

וורת w!* ׳ '׳צע הוא זכלל לק־ לא צריו אמירין דרי׳ כצצ א״0 מעתה:,׳

האבהאתליא למאן דמצרין התם אמירהגבי קיושין:ז #׳כ מצריך גם גני מכירה דנזיל בתר־ טעמא וכצ״ל' ולכך הטורי מצריך בשניהן אמירה וכהרמב״ם הליל י ומעמו*

נראה לי הקן1ן וצעיר המזה ללא הזצדן המלן15 בש״ע ׳ זדמ׳יא שום אמירה גגי' מכירה אכ אמר תן מנה לפלוני וי#ה לך שרה ובכאן מצריך אעירה בלי טעם ישישי•־ אף שהסמ״ע כתב שם טעם היא בקחשין פםל, המחבר בסי* ך״ט !מצריך אמירה ע״כ םטיא לי׳ כימלים א״פ גם׳ כאן צייך אמירה למאי.שני׳ ובאמת הס ראו מ״ש־ הרמל׳ה בהצםת מפירה ולא כתב מאמירה כלום לכן הביט הם ללא צריך אמירה פלל נ חסר כאן כמה

תיבת ] וקיצור לסמיך על מה שכתיב מלכות. אישות. וצריך לי ישוב לזה ־י

הגזר לין־ זם׳ ואיך ימל להמתיקנאמ־ר כע׳יפ ואין לכותבי; וגם אפשר שהמחשבה או החלו׳ הוא בסוף העולם ובזה יובן. פסוק הנ״ל ער סיר מרע ועשה טוב ולפת״ת ־ י ושמעתי ממורי בענין משל שהי׳למלךל אוהבים ומברו עליהם שאינם אוהבים וציוה להם שיזונו זיפרנסו כל א׳ כלב מחצרהמלן; א׳ היי חכם ועשה עטרה למלך מהוצאה שהי׳ ראוי להוציא עלס וזן בדוחק את הכלב שלא נ פרנסת הכלב ״ לפר ימות י ג׳ השגיח לזונו בריווח ועל זה גירה המלך הכלב

בז תשא״כ לזה שעשה עטרה וכו׳ זדפת״ח •י בענין כל הנוטל מל׳ לבד וכו" ר ו מ ושמעתי מ כי כל הדברים הניכרים נק׳ מל״ זשאינו מושג הוא למעלה מן מ׳יל וצריך להבין שיש למעלה

ממנה וכולי• ושמעת• ממורי א׳ בשס הרמב״ן כי דבר שיש לאדם הנאה תמנז אז יכול למצוא ראי׳ להתיר האסיר ע״כ צריך תחלה להסיר כל הנאתו מזה וכו׳ כי תיבת אין יש לו ב׳ משמעות ויכו׳ .•רי אמר שאלתהפילמיף אסל;ת י ממו ת ע מ ש ו אתרפגוימני׳1 אם את כיפר בע״ז א״כ כופר בחלק שהוא ממנו ית׳ ״ וביאר כי יש באדם חצר הכבד בסוד והבדילה הפרוכת לכם ודרך שם דוחה המוחלת והצואה וכי׳ משל למלך שרצה שיהי׳ לבנו תענוג משא״כ בדבר חמירי ועשה עשר חזמית ע״פ אחיזת עיניםכי יאח״כ נודע לו שאיט דבר רע כלל • וכו׳ ובן מלך סבר ז ׳שמעתי בשם מור• איךיחפללעלשונאו. והחועלת •הוא זה כי שבע יפול צדיק וקם ר״צ בז, םפירזח נחגלגל נר״ן שלו דהיינו נפש הם עבדים והבהמות *זלו ורוח הוא הוא אשחו זהדיבור הזאג׳׳כזוזג שבפה נקי אשתו זכה עזר לא זכה כנגדו דהיינ׳ שפגם בדבורו כמז צ״ה זכיזצא מזה נעשו אנשים שזנאיזהמדברי' עליו י הנשמה הם מממ בניו זפגם שבמח במחשבה גורסשיש לז צער מבניו ובנפש ג״כ אם פגסבמעשיו ובעובדא מוהלו 5ער מעבדיו ובהמתו ובכל הספיח' יטל להעלות נר״ו משאיכ בספירה שביעית היא במ׳יל ומשם יונקים הקליפות . נגה קשה לו להעלות נר״ן שם ״ נמצא שונאיו שבאו ע״י פגם הדיבור צריך לתקנם להעלותם ע״י דיבור התפלי זבאםלאז שליחה אותן נעשו מתר שונא׳ ע״י עטזח

3 וחומרית

wfcpSi לפלוני קנא עג״ל וכן. באינך יעו״ש א״צ; א* איתאדלא מצריך הרמב״ם אמדהימהקונה למז&ר״א״כ• זהו שכתב הטון דליא כמאן.דלהרש״'א זהלי״ף לא גויכייליני׳ ׳אלי במכירה ולרמב״יס לאצריך, אמירי; מהקונה למוכר אלא ולאי צריך לזמר דלרמב״ם ג״כ מצריך אמירה מהקונה יא׳יכ אזיל הטזר לש>עתהרמב״ם א״כ קשה למה לא טרשל הרמב״ם בהךי׳ .א״ו דםמיך ,בכל. כחז אמ״ש בהצלת קדושיך ולזה כתב גס הטור בדיני קדושין בסימן ך״ט דצרייךיאמדהכהרמל׳ס הליל זע״כ צ׳ילמשזםדצא ילעינין הסכמתו אם לא. הוי אמר לכך צריך אמירה ה״נ ניבי מכירה' צריך אמירה להודיע שהוא חפץבה לקחת השדה ובודאי זהו לשיטת הרימלס אבל הרי״ף והרא'# שהשמיט( גם בדיני קדושין אמירה מהאיש לאשת משום ליש לומד דהו* סטראלמ כםבמן הרץ ללא דמי לנתן;

Tift D&O"* וירא ה׳ ט . _ י י סר לראות כי היה משה רבינו ירא שמא הוא קליפות עד שא׳ משה *שה אז אמר הנני• והענין ט משה שמז כולל כל ,העולמות ולכך שמי היקשה לו י והעניק כע1 שהשכינה £ללת כל העולמות דומם צומאוכל הנביאי׳ טוטם זרעים כך אות (E מן משה הרומז למלכות כוצצ כל הפנינים ג״כש כילל כל הרומית ואות ה הנשמית ולכך mtfv •י י שמז הוק£ה צו ודרשו חז״ל מנורה שקלים החודש ר״ת משה •וכו׳ אבצ באמח שמו עצמו הוקשה לו ששמי כולל כלי מיני רע ג״כ זה היה תמי׳ לו אן שהימור האמיתי היא השכינה ואיך כוללת שט הפכים בנזשא א׳ טיב ורע שהם ב׳ הפכים והיא הייחוד וכן ג״צ שמו משה ג-׳׳כ טלל הפל ואיך נעשה היחזד על ידו וז״ש בש״ס משה דבל קוביוסטוס אבל באמת א״ש כי הרע הוא כסא אל הטוב• כמו ונרעה הקריב וכו׳ או ע״י שרואה מעשה הרשעים יש צו הנאה שהוא צדיק ויש לו הנאה ותענוג ונעשה זה בכל העולמית התענוג ע׳7י הרע וכמעט שעי״ז יש לרע עליי׳ ג״כ רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי און וכן מחשבה רעה הוא 2סא גג״ד הכ״ל יז״ש משה פעם א׳ צא אמר הנני שהי׳ חמי׳ לן איך"נעשה יחוד ט כשנגלה בסנה מדריגה החתונה נפתחופל מקורות עליונות עד למטה • ומ״ט לא יבער הסנהשיכלו ויחבערוהרע שהיאהסניזעדשא״לפעםל משה שנעשה עי״ז יחוד וחיבור וקישור מדריגה תחתונה

בעליונה כו׳ אז אמר הנני זדפח״מ כי קצרתי • ושמעת• ממור• בע נין עטדח הש״י אף שאינול ב עילה לו לט לעתו ימין ט א׳ אשר נשבעתי באפי ט גס כשיש ח״ו אף יטין כי אלו׳ בו ג״כ נתעלס אות א שמנה מדריגת מבינה ואף שהיא פ אלופו של עולם זעי״ז נמתק האף ודפח״ח ״ זבענין מחשבות יש כמה מיני מהשטת טובי׳ ורעים ובתוך שקר יש אמת כי מספר שקר ת״ר זבז מזבל׳אמת שהו׳ תמ״א זהבןושמעה• ממורי פי׳ הפסוק נצזר לשונן מרע וגו״ ;

עדסזר מרע ועשה טוב ט שם !0 ?•*ש*״ הנביא חצי זעם זחצי נחמה משא״כ ירמי׳ זהי׳ ^ ירמי, הנביא בבור שהושלך וכיוצא על שלא התפלל על ירייאל כשנאמר לו הנמאהזט׳ זבענין המחשבות הוא כעז התלימית שהוצטן אחר הפה 01״ אם הוא מאמין זכו׳א ע״כ יציל להתפלל להמתיק בשרשן כי נצח והוד שם מ ן

ו ת ת י מ ^ זגסמגבירלןאנמרהמ5>יתה פי ה ן ו ע ה א . . r .־־ -.. ^ 4 4 . £

; ז מפפרת'ןנ>מר^עון משא״כהעוןגודםכמהמיט מיתזח י 0 5 ו ע ת של הלכה זמגנ׳יןזכי בכצלכר # מ נ א , ^ א ל א 1 מ ל 1 ע י 5

נסהזמ״• ל׳על:חי<14 !תזתזט׳>^ה^1להעלפי * וצי ! i f a f c f c t W ^ fcj :״1 י f c 2 * , , * f t ! w h ו י מ ו י * ו י « י ! * ו י י 1 1 w t ה מאושצו וציוצא נהי הף׳ 6f1׳ ^ י **י1 רי«י&»'צו.־הנאה מ

*י׳ ט י,.י0 הצימוד מתלהת־לצ ח״פיט^ע״טתישראצנד^צ^

׳ f״pftjlg IE»J-*־כצע־י ת ע י ג י ל י

S •^,•ע^יי\«ית«(!יוי^׳מש1)*יעה״ר כך׳ מתגבר י L י ״ 3 ״ ' » « S K 1 W * V » 5 £

י " ד>עגי,ה»יימ«*«m*m3*n*ממטעי?myj׳ :! ״ W»^״*^'^'^73^כ ,: * * f t ; , - ^ * * w W i w e M m & f f i י 3׳* **" ^ נ ׳ ט ״ אלין י • ! ^ ׳ » - י * * ע « י י י י ״ וציין־׳יפי* ו . נ ^ ל 2 ^ ״ ^ WpHk .X j • , w u w w . מ י י י ך ו מ מ מ & י i » j * r * u J j • ט נ ו י ״* ה יל<ס״״ועיי,טטצ»*!י&־יזינ •״ נ

w • ו;נ5י^״י0נצהמענג™ . *?*י, • .. י«הממ׳כי-««צמןזיג1»!׳י»ד0 a , • ^ ;• ־ •

!זלמח״ח׳*.;?־:.... '׳הגלזמלאדמתפצל ואיני, ^המל ^כמי הי : : ! ^

י פו ן^לי ן י צכי וא^ל׳ ״ ;^עיי לזמזרד%ממ1נ' י מ )»ז!׳מ1זל)^מזן-וא0ןל׳־מטה6ימי

:ק- .

• ״ ־ • ׳ י נרשיוז : ׳1 בחךהזאלאנסגנ לאדן׳

ר ה5מ!מןפ5ת^וטר5ןה י ס ח ה י א & מ ה ^ : '

י יכא־צ׳׳ש;׳.. , , ^נרמט ,־ גלש1ן ל ל « « :

ם &״׳נ1••*'' י ' # י $ ן t o • 1 W S5fc i f י »Cf5a*V*lirt:

כי מודאי נחת גלול הי׳ צן אם ירגיעו צידל אמנם צע״>5כחהי כמה דנרים מה>£:אך פרט;ם מהם מה שאני. זוכר אכזזב ני־ כקיצור גדול ״ י כי בר״$שנת $$#עשץ$ ה@נעת עכייית הנשמה פי?#ג 6ך> ־ וראיתי דברים נפלאים במראה מה תצא ראיתי ער הנה מיום עמדי על דעתי ואשר ראיתי ולמדתי בהעלות לשם בלחי אפשר* לספר ולדבר אפילו פה אצ פה אן בחזירתי לגן עדן התחתון וראיתי נמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים לי בלי שיעור ומספר

,^ 2 £££rrr ה עמנו תעלה להיות לנו לעור ולסעד ומחמת השמחההג&ה # הת עמהםוראיתיבמדאה ^ ל ^ ס ה ^

^ ^ ^ ^ * >-עו»ת ו ג רות שמד עלכמהנפשות שיהרמגמיתוון ל י פ מ ״ נ א ת | מ ן ש מ

י שילך עמי כי םכנהיגדולה ל רב ש ^ ww1 ז ו w ל ע ס ע ן י י מ ם כ י נ ץ ל ע ת ה ז מ ל ן ע ת ל ו ל ע ל ך ן ל י ל

ש ל • לא עליתי בעליי׳ גדולות,. ח ש י - ל מ נ י ה , ל ת ס נ כ נ ך ש ״ • כמוהו ועליתי עדרגאאי^מךרגה ע

עלייתי מהעה״ז יהיליעו לי איו׳ כ שיויני״מפר ת מנרשהשמחהז!ח'ועצ

ה ד ר ם העירו דא^אח׳׳כהרמאואם והשאר.קידש©5¥קרושה גרולה ומאו ^ ת מ ס ^ ג ת * פ נ ה מ כ ל ה ע ל י ל ע יז , ואז לא המירו דחם אחדותן מעשה הלל & א דו^״י ^ ת ואח׳יז הזה עלילנ^ב^ק סינטינקע ו ז נ ו $ ה וקרשו ש״ש ועמדו בחסיון וכזצות?ה יכא משיחנו וינקוםגקמתינו וכפר אלמתו עמו* בר?. ל צ י*,כולםמסרו נפשם עי עשיתי עליי הנשמה כילוע וראיתי ר^רוגגדולערשכמעטניתןלהם״םרשותלחרבצללותמדינותורהלזת ׳ ק ת ת שנ׳ 1ואל כפלה בידיאדם ונתנו לי רשות שיה׳ חמורת זה חולשיתגדולותודנר דה י , ומסרתי את נפשי והתפללתי נפצהנא נה כמוהו. נכלמליטת עזלין^אן־ מדינזתהקרוכי*לנו זכך היי שנתפשט החולשאעד למאוד אשראין יוכל להספ׳ י ה א ^ א

סהל^ % מלינותזנשאתי ונתתי עם התנזרהעלי לזמר קטזרתנהשכמה לנטל הליכי! הנ״ליוגילוילי נתזיון לילו^ ג ז הלא

fc fcfyjfr*'?.' <ת שש ל ג א W\pSh לבי ישיףאל Yth$;,אמ ה

ט ^לאאמרתי ק י ^ו צו גור ז ן קטי י א $ | 8 0 ט ב ה ל ^ ה ר ת ר ה־יכנ״ל ולמה א י אב לת לך בעצמך כללה נ י י הלא &תה ט) ם א< קטורי ע ל והמיתו פ ח ל ג ת ז פ מ ז # / ת § & ה ה מ י כ י אללה הלכתי לבה־׳כ עים כצ העולםע׳ ז רק בהושענ ״ ע : י פלצת ן ק

i ׳ טממשפחתנזלפרנםוצכלכלאו^םחוזמשארעגויישהאל ותתוםהכםף• ולא-נשאר בלתי אם מיתימ ןאיאיכיירמיגה* :r י : י ׳ • י מ וכו׳ אזי בוראי ו

מל מיני הנייתא ט מעשיו ר^דם לפט הש״י יכל מעשיו • י לש׳יש י וגם לכתוב בעלו להגטייי* ו0Y לעשות לן הספקה טובה ולתמכו אותו ישיבה שס בה ממיכה כי טלאי יהי/לך לנחת אם י*>׳ אתן ?גען׳במחיצתך / אה׳ טסך המנפה לראותך פא״פו^פלל בעל אךיטת ימיו ואשתך ןי״מ ורר״ש; כלהימ׳ לרטתהצילו׳ לאי״יט א״מ־ *'

^ ו ג ^ ק מ ״ ק ) י >^ראל געש«ט כ

* 3מלאצמה#ש באמונה 5* שהוכפל ט ט טוב חמשהושלשיצלמיי למלל » ץר . . . • מ א י ל ג י p בהר־ ס ^ r . ° ,י ־ <> י י - י ׳ * * :

. ל' ^ מ א ש ב ל ו ק ה ת כ א ל מ ב ^ י ^ פ ה ; י ל י ם ל־ : ו א נ " א נ ו מ א לש ב ה במלאכה^הו ^ ע ה י צ ע ו פ ה ^ ד ע *

. ץ ־ . י * • * * * * * * • s a . ^ v * r ^ ; י ץ

׳ י . י ע #׳י, , קאיעז' . ׳ לע ^ז , מי ק < '

* v •** •י 1 -י < י• • י• t׳f ־K'V • *'•£'/•* '״' » י ' ״ >נ , . " . י י• . י • . ' ! * • ' י »-יי,8''־ י , . י״ י * ־ f •« וי• • , < » ׳ י, י - ־ '>'•/,',,. .. 1 -ן • »(- f ׳ ׳ » ^ ; ^ , , ׳ 2 ; & . ' ? ' ' ' ' * f= . • MJ, v•.. %1 K ».״ .-ני ׳ .•י י• .-..י • י £ . . י . . . . , • גי &Hi '^raw£2£, >׳vV י׳י יי * יIff' ' • i י •V«rV ־ •י ־ .ג .י ־ י

׳ ־ ־ , . * , ־ ' . א * -

1: כ ד• . - / , \

ך • ־ י