judeus de uganda

א.ש.ש

אבא של שחר

2010יולי

לראות בעיני / עיניו...שבט יהודים שחורים באוגנדה

2010מאי

תל שיבא, החולים בבית מטיילים למרפאת הוזמנתי למסע, צאתו טרם לתרמילאי שיגרה של מעשה

למזרח הנוסע כי שמוסיף שוורץ, פרופ המרפאה, מנהל מקבל פני את חיסונים. לקבל כדי השומר

חיסון לקבל חייב דופן yellow feverאפריקה יוצא ואני מאחר מלריה. כדורי וליטול להקפיד ושעליו

, הוא שואל למטרת נסיעתי. אני משיב לו שהפעם אני 63בחבורת המטיילים הממוצעת, בכל אופן - גילי

יוצא בעקבות גורילות ההרים הנמצאות במפגש הגבולות קונגו – אוגנדה - רוואנדה. פרופ' שוורץ מזכיר

לי את המאמץ הפיזי שהשקיע קירשנבאום במסעו אחר הגורילות. אז, לא ידעתי עד כמה שצדק. למרות

שמטיילים רבים חיכו בחדר ההמתנה התחלנו לדבר על מקומות שונים בעולם. רגע לפני צאתי מהחדר

סיפר ששמע שקיים שבט של יהודים שחורים באוגנדה...

כי לפני ואני מסתקרן... חוזר הביתה ומתחיל ל"גוגל"! מסתבר יהודים לי שנה שחור 120רק מזכירים

איש 3,000 מונה כ - Abayudayaנוצרי שהתנגד לבריטים "גייר" קבוצת שחורים באוגנדה והיום שבט

באזור מסעי Mount Elgonהחיים שתוכנית מובן קניה. של גבולה על אוגנדה של במזרחה הנמצא

נציגי עם קשר יצרתי האינטרנט באמצעות היהודי. השבט את מבקר שאני והחלטתי מיד השתנתה

שב- סיכמנו לא. והשניה אורתודוקסית אחת קבוצות, שתי שקיימות למדתי אגיע 27הקהילה ביולי

Putti ואצור קשר טלפוני על מנת לבקר בכפר Mount Elgon הנמצאת מערבית ל – Mbaleלעיירה

שם מתגוררת הקהילה החילונית.

27.7.2010אוגנדה –

וכולי נרגש לקראת Mbaleאחרי נסיעה ארוכה מגיע תשוש לעיירה

אויר זמן עוד קונה היהודי. מנסה לצלצל, בני השבט עם הפגישה

שעת עבור משלם מקומיים, מאנשים עזרה מבקש הנייד, לטלפון

גלישה כדי לשלוח מייל – אך הכל לשווא. איני מצליח ליצור קשר!

אין תחבורה מחוסר ברירה מחליט לצאת לבד לכפר אך באוגנדה

למחרת בבוקר רכב. במציאת האכסניה בבעל נעזר ולכן ציבורית

תמורת אחד ליום רכבו את לי לתת המוכן רוברט, . 100$מגיע,

אין מהמורות, מלאי עפר שבילי לרוב הן הדרכים בתוקף! מסרב

שילוט בדרכים והחשוב ביותר – אין להם ביטוח על הרכב. משכנע

אותו שיקח אותי בעצמו! רוברט הבין מהר מאד שאשלם כל מחיר

לכפר להגיע היהודים Puttiכדי השחורים קהילת מושב מקום ,

.Mbaleהנמצא במרחק של כשעה וחצי מ -

מים מוצפות מהמורות דרך, להגדיר כך ניתן אם לדרך, יוצאים

חומים אדומים. הרכב מקפץ ורוברט בוודאי תוהה מה האדם הלבן

.Puttiהמוזר מחפש בכפר הנידח

מלבדינו. רכב ואין ויותר יותר צרה נעשית הדרך

רוב אבל מיושנות אופניים כמה אופנועים, מעט

נשים מים, סוחבים גברים ברגל. הולכים האנשים

של נחילים לראשן, וסלים גבן על תינוקות עם

הנראים הצבעונית בתלבושתם הספר בתי תלמידי

כבגדי אסירים. צבעי הבגדים עזים אך לא מתאימים

ראשם באורך. לא וגם ברוחב לא הצנום, לגופם

כפכפי נועל חלקם לאסירים. נידמים והם מגולח

פלסטיק ומרביתם יחפים. להקות של ילדים קטנים

המכוסים אבק אדום ובוץ מנפנפים לשלום מחצרות

ילדים ספר. לבית הולכים שאינם ילדים הבתים.

של ג'ריקנים נושאים או השדה בעבודות העוזרים

מים.

כדי לנייד אוויר זמן עוד לקנות יוצא ורוברט אדום חום אבק מכוסה גדול בכפר דרכים צומת

הכפר של לכיוון על Puttiלשאול חולפים שאנחנו האנשים של מפניהם ניבטים פליאה מבטי .

כחיה בוודאי נראתי לבן כמטייל פחות! מתפלאים היו נמר רואים היו לו לעצמי חשבתי פניהם.

מוזרה ביותר!

כפי שציינתי בעבר, אין כמעט שילוט באוגנדה, אנחנו נוסעים על דרך צרה מאד ואני ממתין כביכול

להגיע לכפר כמו כל אותם כפרים רבים שחלפתי על פניהם, לא חשבתי לרגע ולא הייתי מוכן לכך

רוחבו דרך, לא דרך שביל, מתפתל הצמחיה בין ועלובים. נידחים יותר עוד מקומות שקיימים

מגיעים מטרים. מאות כמה עוד השביל על לנסוע ומתחיל פונה רוברט אבל לאופניים, מתאים

. Putti"לקבוצה של כחמישה מבנים הנראים עזובים ואומר לי "זהו, הגענו ל –

חיה, נפש אין סביב, מביט להתאכזב. לא כדי שהם כפי הדברים לקבל עצמי ומכין מהרכב יורד

מרחוק משאבת מים ולידה אישה הממלאה מים בג'ריקן צהוב אך כשאני מתקרב אליה היא בורחת

קהילת נציגי של הטלפון למספרי להתקשר שוב בינתיים מנסה רוברט הסבך. תוך אל מפוחדת

השחורים היהודים.

רוברט בינתיים הצליח ליצור קשר טלפוני ושוחתתי עם אורי

כי נמצא יהודי המקום, הוא הסביר מהסקטור החילוני של

מנהיג אנוש, את להשיג זאת בכל ינסה אך מאד רחוק

והטלפון של רוברט Puttiהקהילה של . לא חולפות דקות

יגיע שעה ובתוך אופנוע שישיג מבטיח אנוש מצלצל,

למקום.

חם מאד ואני נמצא כבר במקום למעלה משעתיים. מתחיל

להבין במה מדובר, יודע גם ששעה של בני אוגנדה היא לא

לבושים קטנים ילדים שני אלי הצטרפו בינתיים שעה.

שפת את ואני אנגלית יודעים לא מטונפות. בפיג'מות

המקום איני יודע אך תקשורת ביני לבין ילדים אף פעם לא

נהנים הם ומהר מאד חברים להיות הופכים בעיה. היוותה

לראות את תמונתם במצלמה. מצאתי כמה מסטיקים בכיס

והם צחקו תוך כדי לעיסה של הדבר הלבן המתוק. משאיר

את רוברט במקום מוצל כדי להמשיך ולדבר בשני הניידים,

בליווי הילדים מחליט לעשות סיבוב נוסף סביב המבנים.

ביודעי שלעיתים איני קולט פרטים במבט ראשון. פניתי לצידו האחורי של אחד המבנים

והבחנתי בכיתוב באנגלית ובעברית "חוות עופות" שם נערכה כנראה שחיטה כשרה וזה גם

ההסבר לשלושת התרנגולות המסתובבות במקום.

.'ממשיך עוד ורואה על קיר אחר את אותיות ה- א' ב

מזוזה ומולי הדלת משקוף עבר אל עיניי את מרים

יודע שאיני בודד. כל מי שמכיר אותי תלויה על מסמר

ניגשתי, גדולה, בכוונה הפעם אך מזוזות לנשק נוהג

למחזה עדים בגופי. חלפה וצמרצורת נישקתי נגעתי,

היו רוברט הנהג המופתע, מספר תרנגולות, פרה וכלב.

כולו ממני, למקום יותר זר רוברט כי לעצמי חשבתי

מכופתרת חולצה מחוייטות, מכנסיים בהידור לבוש

בשני מצוייד אופנתית. ועניבה להפליא ומגוהצת

טלפונים לא האמין שיושב איתי באמצע שומקום ומחכה

למי יודע מה.

מנורה

מזוזה

אני מרגיש כי מפלס הרגש עולה ושוטף אותי כצונאמי. על "כיסוי" החלון )פלטות עץ המכסות

את פתחי החלונות בהיעדרן של שמשות זכוכית( ציור ילדותי של מנורה, והנה ממול עוד אחת.

באנגלית כתוב ללוחות מתכת שעליהן לב שם חלה(, Challah projectאני )פרוייקט Zion

project .פרוייקט ציון( ומתחתיהם שמות התורמים האמריקאים(

יש יהדות של מעלה...

מגני דוד יצוקים בבטון

יש יהדות של מטה, של יומיום

הכל !!!!!קדוש

מחליט לגשת לבנין האחרון והמרוחק כדי לראות מה רשום על קירותיו. כלום! מעט מאוכזב אני ניגש

לפתח החלון, מביט פנימה ורק לאחר שעיניי התרגלו לחשיכה החל ליבי לפעום מהר ללא שליטה – מולי

ארון קודש מאולתר הנמצא בגומחה שבקיר ולשני צדדיו מספר מדפי במבוק ועליהם בערימות ללא סדר,

ספרי תנ"ך וטליתות.

ליד החלון דלת עץ. מנסה לפתוח - אך נעולה. מחליט

להקיף את המבנה לצדו השני שם ישנה דלת נוספת. שתי

ניגשות אלי, לבושות 10 – 8בנות קטנות בגילאי

בשמלות בית ספר ירוקות, יחפות וגלוחות ראש, לפתע

הן יורדות על ברכיהן כדי לברך אותי לשלום. לא ידעתי

מה לעשות. למה הן כורעות מולי? אני בכבדות מנסה

לכרוע לכבודן ומברך אותן לשלום. הן מחייכות אלי

,ואומרות לי את שמן

.מרים ושרה, אך זה כל אוצר המילים שלהן בעברית

ניגש לדלת השניה ונכנס למבנה מלווה בכל הילדים שכבר התאספו סביבי. המבנה חשוך בפנים אך אני

מבחין בריצפת בטון ועליה נבנה מעין "דרגש" מבטון לישיבה, שולחן עץ קטן ורעוע, ספה בלויה קרועה

ומרופטת וזהו, אך כל המתואר, זוטות! כי לי היה חשוב - כותל המזרח.

ישן בריח עם מנעול עץ ארון קודש קטן, דלת זה קיר על

מדפי לידו י'. עד א' אותיות יד בכתב הארון צידי ומשני

שראיתי והטליתות התנ"ך ספרי ועליהם רעועים במבוק

ספר פותח אני רועדות בידיים קודם. עוד לחלון מבעד

שלא מפני ולא מעורפלות לפני ריצדו האותיות תנ"ך,

הרכבתי משקפי ראיה אלא בגלל דמעות ההתרגשות שכיסו

את עיני. פותח בידיים רועדות את בריח ארון הקודש, מה יש

תורה? פותח בפנים חושב עצמי. האם באמת אמצא ספר

מושג לי אין תורה, ספר בהוצאת ברכה לומר יש כי ונזכר

", אלוהים שחיינו וקיימנו לזמן הזהמהי, מרגיש שאם אומר "

הדלת עמוקה. כה בכוונה הנאמרת ברכתי את יקבל

פרושה. טלית על המונח קטן תורה ספר ובפנים נפתחת

על והכל הפוך המונח גדול תנ"ך ספר התורה ספר ליד

קרטון כאשר בגב ארון הקודש גם כן קרטון.

התנ"ך, ספר את הופך

התורה ספר את מנשק

עם בזהירות אותו ומוציא

ברכת של המילים

רטובות, שהחיינו" עיני ."

גאווה כולי אך חנוק גרוני

רגע, באותו יהודי להיות

במזרח נידח בכפר שם,

אוגנדה.

תוך אל מעלה נישאות עיני הקודש. ארון דלת את וסוגר במקומו התורה ספר את בעדינות מניח

החשיכה שבמבנה ומבחין במילים הכתובות בעברית על הקיר. מקריא את המילים בקול כשעיני הילדים

". שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחדמביטות בי ביראה ובכבוד – "

רגע קדוש - רגע של תפילה - רגע של יהודי.

בפתח הדלת מבחין בדמותו של איש מבוגר שלראשו כיפה גדולה ועליה רקומה מנורה, האיש מברך אותי לשלום,

. הוא כמובן פותח Abayudayaמציג את עצמו כאברהם ומסביר שאביו בנה את בית הכנסת והוא אחד מיהודי ה –

שוב את ארון הקודש ויחד אנחנו מוציאים את ספר התורה. לאחר מכן הוא מזמין אותי לשבת על הספה הקרועה

את מבוגרים המכבדים אנשים שני של שתיקה דיברה, אך השתיקה ושתקנו. ישבנו אנגלית, מדבר ואינו ומאחר

– ל שייך מי לי ואומר מסביב שהתקהלו הילדים את בפני מציג אברהם המפגש. את המוקירים הרגע,

Abayudaya.

שבט היהודים השחורים!!! Abayudayaמצאתי את ה-

sadakaאני נפרד מאברהם לא לפני שאני תורם מספר שטרות בקופסא שליד ארון הקודש ועליה חרוט

)צדקה(. נפרד מאברהם ומהילדים ונכנס לרכב. לא מנסה אפילו לנסות להסביר לנהג, רוברט, מה היתה

וודאי לא על בית הכנסת ובוודאי לא על ספר תורה קטן ומרופט Puttiמשמעות הביקור עבורי בכפר ,

בתוך ארון עץ ישן ורעוע.

Zadaka צדקה

. עדיין מתרגש יושב לכתוב מייל לכל מכיריי לספר Mbaleרגוע, אני מנמנם את כל המהמורות בדרך חזרה ל –

על החוויה שעברתי חושש לרגע שלא יבינו את מה שראיתי את מה שחוויתי ומוכן להערות כמו "אבל הם לא

יהודים" ועוד. אין זה יכול לשנות את תחושותיי. ההתרגשות שלי מהסמלים היהודיים במקום כה נידח והכבוד

שניתן להם ע"י אותם כפריים הם שריגשו אותי.

לרגע לא חשבתי שמצאתי את

אחיי האבודים!

אבל היהודי שבי חי!